<4D F736F F D20F1E5E3E5FA20EEF1E7F8E9E9ED2DE7E2E920E5E9F0F6F7E92D EEF1EBEEFA20F2F0E1F820E7EEE3E9>

תמליל

1 סודות מסחריים\ד"ר וינצקי חגי מסכמת:ענבר חמדי (שדה) תוכן שיעור 1... שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. מבוא...2 היסטוריה:...3 האם חוק עוולות מסחריות מייצר הסדר שלילי וקובע מתי אין עילה לתביעה?... 4 שיעור מידע מסחרי מכל סוג- מהו מידע מסחרי?...5 שיעור דרישה להשקעת משאבים... 7 האם סוד מסחרי יכול להיות מידע חיובי או גם מידע שלילי?...8 דרישה לשימוש נמשך דרישת החידוש?...10 האם יש דרישה שהמידע יהיה מקובע- מוחשי? שיעור גיבוש המידע \דרישת הקונקרטיות דרישה רכיב לזיהוי המידע...12 שיעור הרכיבים המרכזיים הנמצאים בהגדרה בס' 5 לחוק עוולות מסחריות: דרישת הסודיות...12 רכיב 2: אי נגישות למידע\ אינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים גילוי עצמאי והנדסה חוזרת שיעור רכיב 3 דרישת שיהווה יתרון כלכלי על מתחריו: רכיב 4: אמצעי האבטחה שננקטו שבעליו נוקט אמצעי סבירים לשמירה על סודיותו...16 שיעור משך תקופת הזכות לסוד מסחרי: מתי סוד נולד ומתי סוד מת? עוולת גזל סוד מסחרי...19 שיעור

2 העילה החוזית:...23 שיעור שיעור איך מנהלים מו"מ למכירת סוד מסחרי?...27 עילות מדיני האמון שיעור עוולת הרשלנות עוולת עשיית עושר שלא כדין...30 הנדסה חוזרת...30 שיעור גילוי עצמאי רכישה בתום לב ובתמורה גילוי בטעות והסתמכות בתום לב כישוריים מקצועיים כלליים שיעור תקנת הציבור סוד מסחרי או פטנט מבוא סוד מסחרי- עילה שנוצרה יש מאין, בהתחלה בפסיקה ואח"כ בחקיקה. עוולת גזל סוד מסחרי היא עוולה נזיקית, החוק לא מסדיר את כל ההיבטים מאחר ויש גם היבטים שאינם נזיקין. הסכם טריפס הוא הסכם בינלאומי מאוד חשוב, יש הרבה אמנות בינלאומיות שעוסקות בקניין רוחני, הן בנויות כמו כל אמנה אחרת. הסכם טריפס אומר שמדינות שרוצות ליהנות מהסכמי הסחר צריכות לעמוד בתנאים מסוימים של קניין רוחני, הדבר גרם לכך שיותר ויותר מדינות התאימו את עצמם וחוקקו חוקים שעוסקים בקניין רוחני. גם ישראל התאימה את עצמה להסכם טריפס. המידע והסודות המסחריים פעמים רבות הם הקניין של החברה. ככל שסודות מסחריים נעשו בעלי ערך כך גדלה התופעה של גזל סודות מסחריים. הסכם טריפס הוא הסכם מוצלח באמנות במשפט הבינלאומי. בגלל שזה הסכם העוסק בסחר בינלאומי מדינות הרוצות ליהנות מסחר בינלאומי הן צריכות לעמוד ברף מסוים של הגנה מי שלא עומדת בכך לא תזכה להגנה שבהסכם. בישראל הייתה הגנה על קניין רוחני אבל רק ב- 99 ' חוקק חוק העוסק בהגנה על סודות מסחריים. חוק הגנה על מעגלים משולבים. חוק שהוא התאמות להסכם טריפס. הסודות המסחריים היום הוא הנכס המרכזי של חברה. היקף השימוש בסודות מסחריים מתגבר מכיוון שהם הפכו להיות חשובים ובעלי ערך ולכן התחילה התופעה ההפוכה של גזל סודות מסחריים. בשנת 96' עובר חוק פלילי פדראלי בארה"ב הבא למנוע ריגול מסחרי. גזל הסודות המסחריים הופך להיות בכל החברות גם המרכזיות ביותר וגם מפוקפקות. 2

3 ה' כאשר חברה רוצה לגזול סוד מסחרי היא יכולה להציע לקנות את החברה, החברה הנרכשת חושפת במהלך מו"מ את כל סודותיה שכן חוששת מטענות של טעות והטעיה במו"מ לקראת חוזה, אך הדבר נוצל לרע. כאשר הסודות המסחריים נגלים מופיע סעיף במו"מ שהחברה הנרכשת לא תעמוד בו המו"מ מתפוצץ אך הסודות התגלו. אפשרות נוספת היא להעסיק עובד של חברה אחרת. אך מה כאשר אני לא רוצה להעסיק אותו לכן אראיין אותו ובמהלך הראיון חושף העובד סודות מסחריים. ככל שהמידע הטכנולוגי הולך ומתגבר כך גם האמצעיים לגזל הולכים וגוברים. היסטוריה: דיני סודות מסחר היו קיימים בשיטות משפט עתיקות כבר בכללי המשפט העברי והרומאי. התפתחות עיקרית הייתה באנגליה וארה"ב לפני 200 שנה בתחילת המאה ה- 19 עם התעוררות הקפיטליזם התעשייתי. התפתחו מצבים של ידע, נוסחאות שהיו סודיים ומצד שני עובדים החלו לעבור מחברה לחברה דבר שלא היה מקובל עד אז שכן קודם לכן הייתה התקופה הפיאודלית. ואז החלו פניות לביהמ"ש. השופטים היו בבעיה שכן מה זה מידע סודי? דבר לא ברור מי אמר שזה אינטרס שצריך להגן עליו? השופטים החלו לפתח כללים תחילה יותר נוקשים ואח"כ הם הוגמשו. בארה"ב התחיל הפיתוח באמצע המאה ה- 19 במושבות. המקור הראשון שהתחיל באופן כתוב התפתח במישור המדינתי (state) בארה"ב דבר היוצר בעיה עקב ריבוי המדינות. לכן הלכו באופן כזה שהדין המדינתי יהיה דומה. דאגו לעשות זאת בשתי דרכים: תאגיד כלל משפטי אמריקאי בו יושבים משפטנים מכל המדינות והם עושים restatements זהו כתיבת ספר, הוא סוג של הצהרה בנזיקין בו קיבצו מה הם הכללים שהתגבשו לגבי סודות מסחריים. זה הוא כלי משמעותי כי השופטים פנו ל restatement ולכן הפסיקה התפתחה באותו כיוון. לאחר מכן החלו הדינים להתפתח באופן מואץ והחלו להבין כי הבעיה היא לא רק נזיקית אלא גם רלוונטית לדיני העושר שכן מדובר בתחרות לא הוגנת. השיטה השנייה נעשתה ע"י הגוף nccsl גוף שבו יושבים נציגים מכל המדינות והם עושים חוק לדוגמא, מודל חקיקה. הנציגים חוזרים למדינות ומנסים לשכנע את הפרלמנט המדינתית לחוקק את החוק. חוק מוצלח הוא חוק שעבר במרבית המדינות חוק זה עבר ב- 46 מתוך 50 מדינות. (המדינות לא מחויבות לחוק כי שהוצע יש שינויי אבל הוא קל ולכן החוק דומה). החוק התקבל בקלות כי הוא התייחס לקיים לפי.restatement היום בארה"ב החקיקה מאוד דומה והשופטים יכולים לפנות לחוק המדינתי ועדיין יכולים לפנות לrestatement. - - הדבר האחרון שהתפתח הוא ב- 95 Competitions-.restmant (Third) of Unfair חוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כמידע מסחרי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון ובתנאי שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. ס' 5 ""סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;" 4 דרישות מצטברות: הסוד נולד ש- 4 מתקיימות והסוד לא מתקיים אם חסר אחד מן הרכיבים: 1. מידע סודי (מה זה אומר סודי? שמתחריך לא ידעו- בהמשך נדון על המורכבות) 3

4 מידע שלא ניתן לגילוי בנקל- אם הסתבר שהמידע ניתן לגילוי ע"י חיפוש באינטרנט של כמה שעות אז לא ייכנס לדרישה זו. יקנה יתרון כלכלי- עסקי, תחרותי למי שיודע. נדון על מה זה יתרון כלכלי בהמשך. אתה חייב להוכיח שנקטת באמצעי הבטחה סבירים לשמור עליו גזל בסודות המסחריים מעורר עוולות מרכזיות הן מתחום הנזיקין ומתחום החיובים. כמו כן ישנה עוולה של גזל סוד מסחרי או רשלנות. מקנה גם עילה חוזית. עילה נוספת הפרת חובת אמון (בקודקס יש פרק שלם). עשיית עושר ולא במשפט. עילת הפרת האמון חשובה מכיוון שבדיני חוזים חייבים בתום לב. אין בדיני החוזים דרישה שאחשוב על האינטרס של הצד השני יותר מהאינטרס שלי. העילה היחידה הדורשת זו היא עילת חובת אמון. יש לטעון לכל העילות מספיק שאחת תתקבל. האם חוק עוולות מסחריות מייצר הסדר שלילי וקובע מתי אין עילה לתביעה? קיימת גם טענה של הסדר שלילי. חוק עוולות מסחריות אומר מתי יש עילה אך בזה גם אומר מתי אין עילה ואם אתה עוקף זאת ע"י עילות אחרות אתה עוקף את כוונת המחוקק. האם טענה זו רלוונטית? בספרות פרופ' מיגל דויטש אומר כי חוק עוולות מסחריות לא יצר הסדר שלילי, מאחר ועל פי פסק דין גורדון אין הסדר שלילי בנזיקין. במשפט הישראלי הפרטי הטענה של הסדר שלילי כמעט לא התקבלה. פס"ד עשיר היו 3 פרשות שבכולם מישהו העתיק עיצוב של מוצר. ב- 3 הפרשות לא הלכו ורשמו מדגם. דיני המדגם אומרים שאם אתה רוצה הגנה עלייך לעבור את המסלול של רישום מדגם ולקבל את ההגנה. אם הגשת ונדחתה אין הגנה משמע כל הציבור יכול להשתמש. צריך להוכיח לעשיית עושר לא במשפט אך צריך להוכיח שנעשה שלא כדין. מה זה אומר שלא כדין? האם צריך להוכיח הפרה בחוק? מספיק שלא כדין זה חוסר תום לב התנהגות לא הוגנת והתקבלה התביעה של עשיית עושר שלא במשפט. המעתיק לא נתן למעצב להחזיר את ההשקעה יצר שלא כדין. משמעות פס"ד הוא שאין הסדר שלילי. הייתה ביקורת על פס"ד שכן הוא שומט את הקרקע להגנות הניתנות במרשם הפטנטים או המדגם. פרופ' דויטש עונה לכך שאם אדם רושם מדגם יש לו מונופול לעד 15 שנים. לעומת זאת בדיני עשיית עושר ניתן לו הגנה למס' שנים מצומצם על מנת להחזיר את ההשקעה אבל לא לזמן רב. דבר זה יוצר תמריץ כן ללכת למסלול של מרשם מדגם או פטנט. בתרופות רושמים הגנה על 2 רבדים: על הנוסחה במרשם הפטנטים, צריך אישור של משרד הבריאות ולשם כך צריך להעביר את המחקרים ולהוכיח שהתרופה לא מזיקה. כאשר מגישים את החומר הוא מוגש כחומר סודי. אם יש פטנט על התרופה הזמן מוגבל ל- 20 שנה אבל מרגע של אישור משרד הבריאות יכול שיישארו לך רק 5 שנים. לכן בתרופות ניתן להוסיף בקשה לעוד 5 שנים. אם החברה לא רשמה פטנט מה שיכול להגן עלי זה שהחברה המקבילה צריכה לאשר את המחקרים. אבל מה שקרה מכיוון שמדובר באותה תרופה ביקשו אישור על כך שמשרד הבריאות יתבסס על המחקרים של החברה הממציאה. משרד הבריאות חשב כי יש היגיון שכן מדובר בסכומי עתק ובמחקר על בע"ח ובני אדם. בארה"ב הצליחו לפתח הגנת קניין רוחני המגנה על המחקרים האלו ל- 10 שנים ודרשו מישראל לעשות זאת גם. בישראל ההגנה זכתה ל- 5 שנים. בחוק ישנו סעיף שאומר שאם אתה רוצה להגן על התרופה אתה יכול לתקוף בעילה זו ורק זו בלבד משמע שיש כאן הסדר שלילי. -כלומר בחוק עוולות מסחריות אין הסדר שלילי ניתן לתבוע בכל העילות ואילו בחוק הגנת פטנטים תרופות יש הסדר שלילי וניתן לתבוע רק בגין החוק הספציפי. 4

5 לדעת פרופ' דויטש כאשר רוצים לתבוע בעוולת הרשלנות ישנו הסדר שלילי מסוים שלא ניתן לתבוע בעוולת הרשלנות לגבי נושאים שהוסדרו בחוק עוולות מסחריות. לדוגמא: החוק לא מתייחס לגבי מידע שדלף בטעות. שיעור 2 מי שניסח את הצעת החוק זה פרופ' מיגל דויטש על בסיס החוק האמריקאי. הגדרת הסוד בארה"ב-ישנן קטגוריות, רשימה סגורה, צריך להוכיח שאתה נכנס לנוסחה. הקטגוריות מתאימות יותר לתחום הטכנולוגי מאשר לתחום העסקי. שכן באו עם סודות מסחריים בתחום הטכנולוגי היה מדובר בנוסחה בתחום העסקי זה היה נשמע אמורפי והיה קשה לשופט לקבל זאת (רשימת ספקים, לקוחות וכו'). השופט לא יכול ליצור קטגוריות חדשות. Uniform Trade Secrets Act "information, including a formula, pattern, compilation, program, device, method, technique, or process," "מידע הכולל נוסחה, טכניקה..."- הכולל הופך את הרשימה מסגורה לפתוחה. המשפט מרגיש יותר מבוסס ומרשה לעצמו לפתוח את הרשימה. ב- restatement \שינוי השלישי- נעלמו כל הקטגוריות ונשארו רק התנאים המהותיים. בשלב הזה המשפט האמריקאי הבין שזה תחום שמתפתח כל הזמן וצריכות להיות הגדרות מהותיות אשר יאפשרו לשופטים לפתח את התחום. אם נבחן את ההגדרה של המשפט הישראלי נראה שהיא דומה להגדרה המתקדמת ביותר בארה"ב היא לא כוללת שום קטגוריות. השיטה האלטרנטיבית של פטנטים- חייבים שההמצאה שלך תיכנס להגדרה של פטנט. ברור כי דיני הפטנטים לא חלים על המידע העסקי רשימת לקוחות, ספקים, טכניקות עסקיים. בדיני הפטנטים ישנה סוגיה שנמשכת בשאלה האם אפשר לתת פטנט על שיטות עסקים באינטרנט, על תוכנת מחשב? בתחילה בארה"ב, נתנו לתוכנות מחשב בתנאי שהם חלק ממוצר אח"כ אמרו שהתוכנה היא המוצר. האם בתוך תוכנה לא יתנו על חלקים ממנה פטנט? המשפט האמריקאי אפשר זאת וזה גלש לשיטות עסקים גם באינטרנט (לדוגמא: חברת amazon הוכר כפטנט עסקי באינטרנט) אך ישנה גם נסיגה בתחום וחוזרים לכך שצריך שזה יהיה מוצר. באירופה הייתה נוקשות רבה יותר. סוגיה זו לא רלוונטית לסוד מסחרי כי בתחום זה ניתן לתת הגנה לסוד עסקי. אין עיסוק במידע ביטחוני (אלא אם הוא סוד מסחרי), על מידע אינטימי (הגנת הפרטיות). אבל תמיד ישנם מקרי גבול- יו"ר חברה שהוא החברה ופתאום הוא חולה ולא רוצה לספר זאת מסיבה של מידע אינטימי, החברה לא רוצה לספר זאת שכן זה יביא ליתרון עסקי לחברות האחרות. ייתכן שאם החברה תתבע על חשיפה זו יכולה לתבוע במסגרת דיני הסודות המסחריים. מקרה קצה. מידע מסחרי מכל סוג- מהו מידע מסחרי? רשימת לקוחות כסוד מסחרי- מצד אחד מידע מסחרי מכל סוג מצד שני בעייתי כי ניתן לדבר על כל מיני סוגי לקוחות: רשימה בלעדית להבדיל רשימה לא בלעדית. האם צריך לעשות הבחנה ביניהם? האם משנה אם השוק רחב או מצומצם? האם זה משנה אם הלקוחות קיימים או פוטנציאלים? בנושא זה פרופ' מיגל דויטש אומר שהבחנות הן לא העיקר- העיקר האם זה סוד מסחרי- מקיים שני 5

6 תנאים: המידע סודי והסודיות מקנה יתרון מסחרי\תחרותי? ייתכן ונגיע למסקנה ששני התנאים מתקיימים והמידע יהיה סוד מסחרי. היום בעידן המידע קשה לראות מצב שבו רשימת לקוחות בלבד תענה על שני התנאים. זה יבוא לידי ביטוי ברשימת לקוחות עם תנאים מיוחדים ליד כל שם- כלומר: הנחות מיוחדות שהלקוח מקבל, השינויים במוצר שהלקוח מקבל. מידע שאיתו המתחרה יודע איך למשוך את הלקוח אליו עובד לשעבר עבד בחברה הכיר את הלקוחות רוצה להקים עסק חדש או לעבור לעסק מתחרה. מה מותר לעשות? הלקוחות פנו אליו. בהנחה שנתיר מצב זה. אם לא נתיר לו לעבוד איתם כלל זו פגיעה בחופש העיסוק. ישנן 3 אפשרויות: 1. הכי טוב מצד המעביד- לומר שלעובד לשעבר אסור לפנות ללקוחות וגם הלקוחות לא יכולים לפנות אליו. יתרון: אין קושי ראייתי. חיסרון: ישנה פגיעה בחופש העיסוק. 2. הכי טוב לצד העובד- ממילא יכלים לפנות אליי זה לא משנה מי פנה למי. קשה להוכיח מי פנה למי. יתרון: נתיר הכל ממילא יש קושי ראייתי-טוב לחופש העיסוק. חיסרון:פוגע בסודות המסחריים של עסקים הבנויים על רשימת לקוחות. עסקיים הבנויים על רשימת לקוחות לא יקומו. 3. גישת ביניים- השימוש בסוד מסחרי הוא רק אם העובד פנה ללקוחות אבל אלו יכולים לפנות אליו. יתרון: אוסרים את מה שאסור ומתירים את מה שמותר. חיסרון: קושי בפן הראייתי. במשפט הישראלי נבחרה בפסיקה השיטה השנייה- הכי טוב לצד העובד. S.A נ' סער- בחור שעבד בחברה ונתן שירות של מעבד תמלילים. הייתה לו התחייבות לשמירת סודיות והגבלת עיסוק לא מוגבלת בזמן. הוא הקים עסק עצמאי ופנה ללקוחות של החברה הקודמת רק חברה אחת גדולה פנתה אליו. איך שהקים עסק עצמאי החברה המעסיקה פנתה לביהמ"ש וזה הגביל אותה ל- 18 חודשיים. למרות הצו הוא הקים עסק נתבע שוב וקיבל קנס של.$25,000 בביהמ"ש העליון השופט ברק בוחן את השאלה מה בדיוק עשה לא בסדר אותו עובד לשעבר- הגבלת העיסוק היא סוגיה האם זה נוגד את תקנת הציבור ס' 30 לחוק החוזים. צריך ליצור איזון. הגנה על הקניין ודיני החוזים מול חופש העיסוק, חופש התחרות, חוסר שוויון משמעותי בין מעביד לעובד בחתימת החוזה ולכן לא רוצים לתת תוקף כל כך משמעותי לתניות אלו, מונע מימוש עצמי, ניידות מידע- גילו שזה דבר שחשוב לכלכלה (יצירת מוצרים נלווים ע"י חברות שונות). כאשר ברק בוחן את הדברים הוא פסק: אם הגבלת עיסוק לא מגנה על אינטרס לגיטימי של מעסיק קודם (סוד מסחרי וכו') היא נוגדת את תקנת הציבור כי היא בא למנוע תחרות ולכן בטלה. אם מגנה על סוד מסחרי ביהמ"ש יבדוק את משך התקופה- האם מידתית. יישום ההלכה על המקרה הספיציפי- מה עשה עובד לשעבר לא בסדר? לגבי שמירת סודיות הוא פנה לרשימת לקוחות אבל אף אחד לא עבר לעבוד איתו. מה לגבי החברה הגדולה? לא הוכח מי פנה למי? ביהמ"ש מקבל את הגישה השנייה- שמה שקובע זה מי פנה למי. על רקע זה הוא מבטל את הפסק דין הקודם והפיצוי של $25,000. משמע ללקוחות מותר לפנות אלייך. אבל הוא הפר את התחייבויות להגבלת עיסוק ועל כך ביהמ"ש בודק אם היא מגנה על סוד מסחרי מגיע למסקנה שהתחייבות להגבלת עיסוק שלא מגנה על סוד מסחרי היא באה למנוע תחרות ולכן היא בטלה. 6

7 א( זה בעייתי כי תמיד הסודות המסחריים מוגנים ע"י שמירת סודיות (בחוזה או מתוך עיקרון תום הלב). במבחן התוצאה שמירת הסודיות נפגעה ולכן היה צריך עוגן נוסף היא הגבלת חופש עיסוק. התחייבויות לשמירת סודיות במקרה הנ"ל הזכירה את רשימת הלקוחות שלה, מה שבד"כ היא כללית. אפשרות אחרת בביהמ"ש העליון פס"ד יקבי שטרן- ההתחייבות לשמירת סודיות לא מייתר את התחייבות להגבלת העיסוק. התחייבויות להגבלת עיסוק לא הכרחיות היא לא מרפאה לטווח ארוך- אבל לעיתים נכון לתת תניה זו על מנת ליצור סינון כדי שהעובד ייקח את הגורם הזה בקבלת החלטותיו. כי אחרת יכול להיווצר מצב שבזמן שהוא עדיין עובד ומקבל משכורת הוא פועל למען עסק עתידי שהוא יקים וזו פגיעה קשה באמון. ולמעביד הקודם תהיה תקופת זמן שתאפשר לו להראות ללקוח שהוא יכול לתת שירות שלא תלוי באותו עובד שעזב. האם מותר לעובד לשלוח מסר- "עברתי מקום עבודה". לדעת פרופ' מיגל דויטש מותר במידה והניסוח לקוני. העניין שזה תלוי בניסוח. כאשר הלקוח פנה אליי ואני יודע עליו האם מותר להשתמש לי במידע? פרופ' דויטש אומר שלגבי תנאים מיוחדים שהמוצר הגיע אסור להציע אך לגבי הצעת מחיר אין כל בעיה. זהו נושא בעייתי- אין שחור ולבן. האם רשימת לקוחות יכולה להיות כישורים מקצועיים כללים- ס' )(1) 7 לחוק עוולות מסחריות מקנה הגנה לנתבע בגזל סוד מסחרי. "( 1 )הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;" הוא משתמש סוד מסחרי אבל הם הפכו להיות חלק מכישוריו (skills) לא ניתן לתבוע אותו אם השתמש בכך בעסק עצמאי או בעסק מקביל. לדעת פרופ' דויטש לא ניתן לטעון את הדבר על רשימת לקוחות. האם זה משנה אם לקח את רשימת הלקוחות בע"פ? או בכתב? לא משנה אבל יש על כך השפעה על אופי הסעד. פרופ' דויטש טוען שאם אני לוקח רשימת לקוחות בע"פ לא אקבל צו מניעה גורף. אבל אם לקחתי קובץ בכתב אקבל צו מניעה על כל רשימת הלקוחות. אם עובד למד\ המציא את הסוד בזמן עבודות אצל המעביד בכל נושא הקניין הרוחני זה שייך למעביד. סוד מסחרי לא משנה אם קיבל אותו מה המעביד או פיתח אותו עבורו. שיעור 3 כל מידע עסקי ראוי להיות סוד מסחרי וזה כאמור היתרון של סודות מסחריים על פני פטנטים. כמובן שעדיין המידע צריך להיות עסקי (לא בטחוני או אינטימי). דרישה להשקעת משאבים האם בעל סוד מסחרי צריך להוכיח שהוא השקיע משאבים כדי להגיע לסוד? על פי תיאוריית העבודה ההצדקה שמישהו יהיה בעלים של עסק היא ההשקעה שלו בעניין. על פי תיאוריית העבודה נראה כי צריך להוכיח השקעה. תיאוריית העבודה- לא השקעת מאמץ לא מגיע לך קניין. 7

8 א( א( מבחן ששת הסימנים שישה נושאים שראוי שהשופט יבדוק טרם ההחלטה. הנושא החמישי מתעסק ב: האם הושקע מאמץ או כסף- תוכיח שהשקעת משאבים. השאלה האם זה נכון\ראוי? כאשר סודות המסחר התפתחו הוסיף קריטריונים רבים שנזנחו עם הזמן שכן הנושא היה חדש והיה צורך בהגנה וכאשר השופט מפתח הגנה ולא רוצה שהיא תהיה רחבה מידי כדי לא לפגוע בכלל. לכן דרשו שישקיע מאמץ. כאשר הדין התחיל להתפתח הבינו כי אין בסיס לדרישה של השקעת מאמץ, זו הפרדה שגם קשה לעשות אותה. בהגדרה הישראלית אין צורך להשקיע משאבים. בפס"ד תנובה נ' בן ברוך- ישנה דרישה להשקעת משאבים: "נראה לי שרשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה..." יכול להיות שהשקיע משאבים ויכול להיות שהגיע לכך בהברקה. היתרון הוא שמתחריו יצטרכו להשקיע משאבים. אם אני יודע את המידע ומתחרה אחר יודע עדיין המידע עונה לדרישת הסודיות כי 80% מהשוק לא יודעים זאת. אם נוכיח שרוב השוק צריך להשקיע משאבים כדי לגלות את המידע זה יקיים את הדרישה לכך שהמתחרה הסביר לא יכול להשיג את המידע בנקל. הדרישה היא שלא ניתן לגלות אותו בנקל, זאת אומרת שאין צורך להשקיע משאבים בגילוי, אבל צריך להוכיח שהמתחרה הסביר יצטרך להשקיע מאמץ על מנת לגלות את הרשימה אם אדם השקיע משאבים זה יכול לשמש ראיה לכך שיש בדבר סוד מסחרי- אך לא בהכרח ייתכן שכן וייתכן שלא. צריך לבדוק האם המידע סודי ובעל ערך כלכלי. האם סוד מסחרי יכול להיות מידע חיובי או גם מידע שלילי? מידע שלילי- חקרת את תחום בתרופה והכיוון נכשל זהו מידע שלילי. כיוון מחקרי שכשל- לא מידע שגוי להיפך הצלחת לפסול מידע מסוים. מידע חיובי- מחקר בכיוון מסוים שצלח. למה להגן על מידע שלילי? בהייטק ישנה גישה שאומרת שהם מנסים לצמצם כמה שאפשר את ההגדרה של סוד מסחרי. השוק מיוחד שכן ישנה נורמה חברתית שאם עובד רוצה לעבור מחברה לחברה שכן אם החברות לא יאפשרו זאת, קרנות לא ישקיעו, עובדים לא ירצו לעבוד. ניידות עובדים יוצר ניידות מידע. לא תמיד חברה מקבילה רוצה ליצור מוצר זהה אלא מוצר משלים\תואם. הם ניסו בדרך של נורמה לצמצם כמה שאפשר את ההגדרה של סוד מסחרי כדי לשחרר את המקרים הקלים. הטענה הקשה כלפי סודות מסחריים זה שדיני סודות מסחר יוצרים בעיה של מחקרים כפולים- יוצר בזבוז משאבים. הטענה מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר במידע שלילי- כאשר מדובר מידע חיובי יש יתרון שכן ייתכן ולא יגיעו לאותן מסקנות אך במידע שלילי מדובר בבזבוז אמיתי. לכן נוצרה נורמה בתחום ההייטק שיגנו רק על מידע חיובי. גישה שניה- צריך להגן גם על מידע שלילי. שכן זה מה שנותן את היתרון העסקי וחברות מתחרות יכולת להשתמש בכך לתחרות. שכן החברה שעסקה במחקר שכשל צריכה להחזיר את ההשקעה- דבר שיבוא לידי ביטוי גם בעלות המוצר לצרכן. גם אלו שטוענים שצריך להגן על מידע שלילי אומרים שיש להגן עליו דרך הגנת הכישורים הכללים- סעיף )(1) 7 לחוק עוולות מסחריות. אם המידע הפך להיות חלק מכישורי העובד למרות שזה סוד מסחרי יוכל העובד להשתמש במידע להקמת עסק עצמאי או אצל המתחרה. אם לא יוכל להשתמש בכישוריו זוהי גזרה שקשה לקיים ע"י העובד וכן מחזיר אותו אחורה. לכן נוצר סעיף )(1) 7 לחוק. 8

9 א( הבדלים בין הגישות: גישה 1: מידע שלילי אינו סוד מסחרי כלל. גישה 2: מידע שלילי הוא סוד מסחרי שהנו חלק מכישוריים מקצועיים. בשיטה הראשונה החברה המתחרה הגיע למידע השלילי לא דרך עובד אלא דרך פריצה למחשב או בדרך אגב. לפי גישה 1 של עמק הסיליקון לא עשו עוולה בסוד מסחרי. לפי גישה 2 לא מדובר בסוד מסחרי שהוא חלק מכישורים מקצועיים ולכן ניתן יהיה לתבוע על גזל סוד מסחרי. נטל ההוכחה בגישה 2 נטל ההוכחה על כך שמדובר בכישור מקצועי הוא על הנתבע (אם לא יוכיח זאת זה סוד מסחרי קלאסי והוא קיים את יסודות העוולה) בגישה הראשונה אין בכלל סוד מסחרי. ברוב המקרים כן נכיר לאותו עובד שהשתמש באותו מידע שלילי כחלק מכישוריו שכן זה יצור מצב אבסורדי שאם העובד פוטר בגלל שלא הצליח במחקר ואז בחברה המתחרה ילכו באותו כיוון והוא יצטרך לשתוק שכן מדובר בסוד מסחרי משמע יגיע העובד לאותה תוצאה שוב מחקר שכושל ושוב פיטורין. הבדל נוסף הוא ההבחנה בין עובדי ייצור, פיתוח, שיווק וכו'- איש שיווק עבר מחברה לחברה והוא מעביר מידע מתחום הפיתוח. לפי גישה 1 של עמק הסיליקון אין בעיה. לפי גישה 2 האם יכול איש השיווק לטעון כי מדובר בכישורים מקצועיים? ניתן לטעון לכאן ולכאן הדבר ניתן לפרשנות והשופט הוא זה שישים את הגבול. לגבי עוולת גזל סוד מסחרי ניתן לתבוע את העובד. אך האם ניתן לתבוע את החברה המתחרה? נכנסים למעטפת העוולה אך לא בטוח שיהיה אפשר לתבוע את החברה- שכן מה הציפייה שהם לא ישתמשו במידע שהגיע להם במקרה. במקרים של חשיפה ללא רצון\ידע של סוד מסחרי לא תהיה בכך עוולה. העוולה מתקיימת לא רק אם עשתה שימוש אלא גם אם נחשפה- במקרה הנ"ל לא ניתנה לה האפשרות לסרב. הבדל נוסף בין שתי הגישות הוא נטל ההוכחה. לפי הגישה של עמק הסיליקון אין בכלל תביעה. לפי הגישה השנייה על העובד להוכיח כי מדובר בכישורים מקצועיים. התובע צריך להוכיח כי מדובר בגזל סוד מסחרי. אם הנתבע לא הצליח להוכיח\לשכנע בטענתו אז לא תתקיים ההגנה העומדת לו. אם העובד מוכר את המידע השלילי ללא עבודה בחברה המתחרה הדבר לא יוכר כהגנה על הכישורים המקצועיים של העובד. אם עושה זאת תחת חברת ייעוץ זה ייחשב בעצם כמכירת סוד מסחרי תחת כותרת אחרת- הכוונה ברורה המסגרת אחרת. ייבדקו מה הייתה הכוונה האמיתית. הגישה הרווחת בישראל (בספרות) היא הגישה השניה שמידע שלילי כן מוגן כסוד מסחרי אבל נכנס להגנת הכישורים המקצועיים. העניין עוד לא הגיע לפסיקה. אם לדוגמא אדם המציא רעל ויש בו סוד מסחרי והוא עלול להשתמש בכך לטובת הציבור הוא מגלה אותו. סעיף )(2) 7 " השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור." אם השימוש מוצדק להגנת הציבור לא ניתן לתבוע אותו. 9

10 דרישה לשימוש נמשך. האם צריך להוכיח שיש דרישה לשימוש נמשך בעסק? האם כאשר טוענים לסוד מסחרי צריך להוכיח שמשתמשים בסוד הזה לאורך זמן? ככל שהתפתחו דיני סודות מסחר הבינו שהדרישה לא הגיונית כי המסחר עובד כך שלפעמים לאדם יש סוד ואין לו עסק (מחקר וכו'). ומידע שלילי בוודאי לא יכול להיות מוגן. הבינו כי דרישה זו מקשה יותר ממועילה. לא ניתן להגן על זה שכן עסקים לא ירצו להשתמש ברעיון אם ניתן כדין לקחת את הסוד. לדוגמא גם מידע שלילי- אין לא שימוש נמשך בעסק. היו גם מקרים שהיה שימוש חד פעמי למידע חיובי. דרישה זו ירדה- אין דרישה לשימוש בכלל. מה שכן צריך להיות זה שימוש פוטנציאלי במידע שאפתח אותו. אם אין שימוש פוטנציאלי אין יתרון כלכלי ולכן אין על מה להגן. דרישת החידוש? האם צריך שיהיה בסוד המסחרי חידוש? דרישה זו חדרה מדיני הפטנטים. הדרישה היא שהמידע לא פורסם בשום מקום בעולם. האם גם בדיני סודות מסחר קיימת דרישה זו. 3 גישות קרובות יחסית: 1. אין דרישה של חידוש- לא שייך לדיני סודות מסחר רק לדיני הפטנטים. 2. יש דרישה לחידוש הכוונה שהמידע סודי, כלומר שהחידוש בכך שהמידע לא פורסם. 3. חידוש זה לא רק סודיות אלא שהחידוש צריך להיות מינימאלי ולא כמו בדיני הפטנטים- כלומר הוא חידוש יחסי לא צריך שאף אחד לא ידע אותו הכל ביחס לשוק של הסוד. פס"ד מורגן נ' ישרכארט- הציע ליצור כרטיס אשראי שהוא עושה סיווג של הוצאות. ביהמ"ש אומר כי יש דרישה לחידוש- אין פירוט לגבולות החידוש. בספרות עניין החידוש הוא חלק מהסודיות. אין דרישה להתקדמות המצאתית כמו בדיני הפטנטים. האם יש דרישה שהמידע יהיה מקובע- מוחשי? האם המידע כדי שהוא יהיה סוד מסחרי הוא חייב להיות מקובע במימד מוחשי או שיכול להיות גם בע"פ? מימד מוחשי- נכתב. רוב הסודות המסחריים לא נכתבו. הדרישה הגיעה מדיני זכויות יוצרים- האם יצירה חייבת להיות מקובעת כן או לא? היום בדיני זכויות היוצרים ישנה דרישה לקיבוע. שיעור 4 האם סוד מסחרי חייב קיבוע או סוד מסחרי שנאמר בע"פ זוכה להגנה? שתי גישות: בעמק הסיליקון מצמצמים את ההגדרה של סוד מסחרי כמה שאפשר. בעמק הסיליקון רק מידע סודי שזוכה למימד מוחשי יזכה להיכנס כסוד מסחרי שכן בע"פ בדרך כלל לא בטוח מה הסוד ומה הגבולות. גישה אחרת אומרת שיש להכיר בסוד מסחרי גם אם הוא בע"פ אלא שיש לו יותר סיכוי להיכנס להגנה של כישוריים מקצועיים

11 ככל שהמידע יותר מורכב אנו בד"כ כותבים. מה שמאפיין כישוריים מקצועיים הוא ה? how know שבד"כ לא נכתב אבל עדיין יש הגנה. מידע בע"פ יכול להיות סוד מסחרי אבל קיים סיכוי שייחשב כישורים מקצועיים. הדברים עליהם דיברנו הקיימים בתחום של כישוריים מקצועיים: כישוריים מקצועיים רלוונטיים רק לאיש המקצוע, זאת אומרת שהסוד הלא רשום יהיה סוד מסחרי ויהיה אפשר להגיש תביעה נגד החברה שגזלה אבל לא נגד אותו איש מקצוע שהעביר את הסוד. כמו כן, אם המעביר את הסוד אינו איש המקצוע אלא מישהו מתחום אחר, גם לו לא תהיה ההגנה של כישורים מקצועיים.אם חברה האזינה בסתר לחברה מתחרה ונאמר סוד מסחרי בע"פ לפי איזו גישה ניתן לתבוע?- לפי הגישה הראשונה אי אפשר לתבוע, לפי הגישה השניה ניתן לתבוע ועל הנתבע נטל ההוכחה שמדובר בכישורים מקצועיים. (כישוריים מקצועיים-השימושים היחידים שמותרים לעובד לשעבר זה רק אם הוא פותח עסק חדש, הולך למתחרה אחר- ההגנה נועדה לאפשר ניידות עובדים אבל אסור לו למכור את הסוד) גישה שלישית שסוד מסחרי בע"פ הוא סוד מסחרי בלי סייגים. במחשב ניתן לשמור כאשר הסוד מסחרי הוא בע"פ או בראש האנשים יהיה הסכם של שמירת סודיות- ישמש כאמצעי לאבטחה. לפי גישה זו יש קושי ראייתי. אך גם בדיני החוזים חוזה בע"פ הוא חוזה לכל דבר למעט אם יש דרישת כתב. סוד מסחרי בע"פ הוא סוד מסחרי לכל דבר ועניין- זו הדעה הרווחת גם בארה"ב למעט עמק הסיליקון גם באנגליה, בישראל, בניו-זילנד..3 עדיין ברור שכדאי לקבע את הסוד -מבחינה פרקטית חשוב: העבודה מול עובדים והם אח"כ עוברים למקום עבודה אחר. ברגע שהעובד יודע שהדבר קובע הדבר נתפס אצלו כרכוש של החברה. כאשר מישהו גוזל סוד מסחרי באמצעי פסול אפילו אם הוא לא מעתיק ורק משנן בע"פ זו נטילה באמצעי פסול. אבל ברור שכאשר מישהו נוטל חפץ מוחשי וביהמ"ש רוצה להפעיל אמצעים חמורים יש זאת (פס"ד די. אס. בי לא הייתה חתומה על הגבלת עיסוק אלא רק שמירת סודיות ועברה לחברה מתחה חשדו בה בהתחלה שהורידה קבצים. מצאו שרטוטים של המעבד בחברה הקודמת. קיבלה הגבלת עיסוק לשנה ומה הניע את ביהמ"ש זה שלקחה את השרטוטים ממש.) יש מי שטוענים שצריך לעצב כלל שאם זה דברים שרק זכרת מותר לגלות וזו לו תהיה עוולה של סודות מסחר- לבסס דרך סייג הכישורים המקצועיים ברגע שאתה זוכר זה חלק מהכישורים- בעייתי שאם אני זוכר דבר קצר זה לא כישורים מקצועיים. דוקטרינת הגילוי הבלתי נמנע-אם העובד שלי יודע סודות והוא הולך למעביד חדש אין סיכוי שהיא לא תגלה את הסודות הוא יודע יתרונות וחסרונות לא קיים מצב שלא ישתמש בכך. ברגע מספיק לתובע שהוכיח שהעובד לשעבר יודע את הסודות לא צריך שהוא יספר אותו. בפס"ד צ'קפויינט מבטל ביהמ"ש את הדוקטרינה והטיל שני נטלים על המעביד הקודם שהדוקטרינה לא חלה ואם הוא רוצה לבקש עכשיו הגבלת עיסוק טרם הגילוי אחד הנטלים זה שהוא צריך להביא ראיות פוזיטיביות שאכן העובד הולך להגיד את הסודות. השופט מביא דוגמאות: אם העובד נוטל קבצים מסמכים טרם פיטוריו זו ראיה טובה לכל שהוא מתכוון לגלות את הסודות. כך שאם הסוד מקובע\ מוחשי זה יעזור למעביד בראיות גיבוש המידע \דרישת הקונקרטיות דרישת הקונקרטיות- הסוד המסחרי צריך להיות קונקרטי להבדיל מערטילאי שהסוד זכה לגיבוש. למרות שיש גישה שגם מידע כוללני יכול להיחשב סוד מסחרי אם יוכח שיש לו יתרון כלכלי. בד"כ נחפש קונקרטיות. 11

12 פס"ד מורגן נ' ישרכארט-ביהמ"ש קבע שיש דרישה לקונקרטיות. דרישה זו הגיונית כי היא קשורה לדברים אחרים: ליתרון הכלכלי- שכן על דבר קונקרטי קיים יותר סיכוי שישלמו. כמו כן יש דרישה לעניין החידוש- אם יש חידוש גדול מאוד גם אם המידע לא קונקרטי יש סיכוי שיגנו עליו. לכישורים מקצועיים-ככל שהמידע יותר קונקרטי פחות יראו בו כחלק מהכישורים המקצועיים ויותר כסוד מסחרי. ככל שהמידע הוא פחות קונקרטי הוא בשלב יותר כללי של הסוד המסחרי ולכן ייתכן ויוכר ככישור מקצועי. הקשר לקיבוע המידע ככל שהמידע יותר קונקרטי הסיכוי שיהיה מקובע יותר גדול. ככל שהמידע יותר נכתב כך זוכה ליותר קונקרטיות. דרישה לזיהוי המידע האם יש דרישה לזיהוי המידע-האם כחלק מהגדרת הסוד צריך להוכיח שאני מסוגל לזהות את הסוד המסחרי שלי. אין דרישה לזיהוי המידע. לא תמיד בעל המפעל יודע את כל הסודות שיש לו במפעל, לא מעדכנים אותו בכול. מה שכן, אם רוצים לתבוע כבר חייבים לזהות באופן ברור על מה מדובר. פס"ד צ'ק פוינט- אם אתה טוען לסוד מסחרי אתה צריך להוכיח את קיומו: לתאר ולפרט מה הסוד אין להסתפק בתיאור כללי של סוד יש להצביע על תהליך מסוים, תוכנה, פורמולה וכו'. קשור לדוקטרינת הגילוי הבלתי נמנע שכן אם יש חזקה על העובד שהוא יגלה סוד מסחרי אז ניתן להגיד על העובד שגילה את הסוד מבלי לזהות את הסוד מבלי שהמעביד הקודם זיהה אותו ונוצר מצב אבסורדי שהמעביד הקודם יכול להגביל את העובד. ביהמ"ש לא מקבל את דוקטרינת הגילוי הבלתי נמנע ולא מקבל את המצב בו המעביד לא מזהה את הסוד בזמן התביעה. שיעור 5 4 הרכיבים המרכזיים הנמצאים בהגדרה בס' 5 לחוק עוולות מסחריות: רכיב 1 -דרישת הסודיות דרישת הסודיות- החשובה ביותר. כאשר המידע סודי האדם לא יודע תמיד אם הסוד הוא סודי ולכן הסוד באופן אובייקטיבי אינו סודי כלל. הדרישה היא שהסוד הוא סודי באופן סובייקטיבי. כאשר לא ננקטו אמצעי אבטחה יתכן עדיין שהסוד הוא סודי אך הוא לא יעמוד בדרישה לסודיות ע"י אמצעי אבטחה. השאלה האם הסוד דלף? אם לא אזי אין בעיה אך אם כן הוא לא עומד באמצעי האבטחה. אם ניתן להוכיח שאדם אחר בשוק כן יודע את הסוד אין זה מפריע מכיוון שהסודיות לא חייבת להיות מוחלטת אלא יחסית בלבד. ס' 5 -"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו; "אינו נחלת הרבים" בגישה 1: הסודיות ש"היא לא נחלת הרבים" -כלומר, ביחס לאנשים בענף, ביחס למתחרים (וכך מקובל בישראל) פסק דין מיגן- לא ראו בייצור מחבורי אוויר סוד מסחרי מהעובדה שכל בעלי המקצוע יכולים לבנות מחבורי אוויר. גם בפסק דין מורגן הגיעו לאותה המסקנה. (גם אם יש עוד אדם מאותו השוק שכן יודע את הסוד עדיין יכולה להיות סודיות.) 12

13 בגישה 2: גם אם כל המתחרים יודעים את המידע הסודי ניתן לטעון לסודיות כלפי הציבור. היתרון הכלכלי שאם מישהו מהציבור רוצה להיכנס לתחום הוא יצטרך ללמוד זאת ולשלם שילמדו אותו על כן למתחרים סוג של יתרון כלכלי כי מי שילמד אותו ידרוש כסף. פסק דין עלית נגד סרנגה- אחראי על התיקון של קו הייצור של עלית של קפה שחור. היה לו את הסוד ביד. זה מתגלה לאחר מכן. דעת הרוב אומרת שברמה המונית כל מי שעוסק בייצור הקפה יודע זאת. כל אחד מאתנו לא יודע לייצר קפה שחור ברמה המונית. אמרה שהסודיות קיימת ביחס לכל פרט ופרט בציבור. דעת הרוב של השופטת שטרסברג כהן. דעת המיעוט היא של השופט גולדברג הוא היה כמו הגישה הראשונה הוא אמר סודיות חייבת להיות קודם כלפי המתחרים אם כל המתחרים יודעים זה לא סוד מסחרי. מצד אחד מיגן לפי הגישה הראשונה. מצד שני רואים דעת הרוב בפס"ד עלית של העליון שהולכת על הגישה השניה. לדעת ויניצקי- חלק מהגדרת החוק- הסודיות יוצרת "יתרון כלכלי ממתחריו" כלומר, כלפי המתחרים ולא כלפי הציבור. "נחלת הרבים"- ביחס לציבור..1 פרופ' מיגל דויטש סובר כי הגישה הראשונה היא הנכונה וכן יש לכך תמיכה במילים עצמן של הס' "אשר סודיותו מקנה יתרון תחרותי כלפי מתחריו"- תמיכה לגישה הראשונה תחרות כלפי המתחרים!! הסכם -NAFTA הסכם בין המדינות הצפון אמריקאיות: קנדה, ארה"ב ומקסיקו. זהו הסכם סחר ויש לו חלק של קניין רוחני ויש שם גם הגדרות. המידע חייב להיות סודי כלפי העוסקים בענף אך הסודיות לא חייבת להיות מוחלטת- עולה השאלה היכן הגבול? לרוב הסודיות נמוגה לעיתה. פרופ' מיגל דויטש המבחן לא צריך להיות פורמאליסטי ספירה של מס' המתחרים. הפתרון נמצא במילים סודות מסחריים- האם הסודיות מקנה לי יתרון מסחרי? לדוגמא: ייתכן ויש 10 מתחרים 2 גדולים ו- 8 קטנים אם ה- 8 הקטנים יודעים יכול להיחשב עדיין סוד. תלוי מה נתח השוק שמחזיקים בו מי שיודע על הסוד. [שני טיעונים בתחום הפטנטים: יכולים לטעון שהפטנט לא היה צריך לינתן מלכתחילה ואם צודקים יבוטל הפטנט. בארה"ב מתוך 300 תיקי פטנט ב- 46% מהמקרים הנתבע הצליח.] לגבי דרישת הסודיות באינטרנט ניתן לומר שמבחינת דרישת הסודיות היא לא מתקיימת מתאים לרוב המקרים אך לא מוחלט אם הדבר פורסם באתר שאין חשיפת המתחרים אליו והדבר פורסם אליו. יש לבדוק את הנסיבות וכן עובדתית אם נחשפו אליו. צריך לבדוק את היקף המידע שנחשף וייתכן שחלקו ייחשב סוד מסחרי וחלקו לא- בהתאם למה שנמצא באינטרנט. פס"ד HP נ' בזק- מחירונים שהתפרסמו באינטרנט- על מה שפורסם פורסם. מה שלא ייחשב עדיין סוד מסחרי. ככל שהמידע הוא כללי, עמום ועדיין תנאי הסוד מסחרי לכן ייחשבו כמתקיימים. מיילים- אם יש הצפנה של התמסורת אין בעיה. אך מה כאשר לא הוצפן? יש בעיה של נקיטת אמצעי אבטחה. בגופים מסחריים- אם המייל או הפקס הגיע למי שלא הנמען אסור לו להשתמש במידע.- יכול ליצור עילות של רשלנות, עשיית עושר. דרישת הסודיות יכולה להתקיים גם במקרים שכל החומרים שמרכיבים ידועים אם נוסחת הצירוף אינה ידועה כלומר נוסחת הצירוף היא הסוד המסחרי. 13

14 אם חומר מסוים השימוש היה בו לצורך תועלת א' והסתבר שהוא יכול ליצור תועלת ב'- יכול להיות גם סוד מסחרי. הנדסה חוזרת מותרת בסודות המסחריים אך לא בפטנטים- יש קושי ראייתי. איך נוכיח שדרישת הסודיות מתקיימת? ניתן להביא מומחה שיעיד שהמתחרים לא מודעים למידע. יש ראיות נסיבתיות- ראיה שהיא די תומכת במסקנה עקב הנסיבות אך הדבר לא מוחלט קל לסתור. דוגמאות: אמצעי אבטחה שננקטו- בעל הסוד משקיע באמצעי אבטחה וצריך להשקיע בהם בהתאם לערך הסוד. אם אדם משקיע באמצעי אבטחה והוא מהתחום סימן שיודע מה עושה וזו נסיבה ראייתי משמע שהוא לא מבין שמתחריו יודעים והדבר לא סודי- הוא פשוט לא היה מודע. לא קשה להפריך. נכונות של אחרים לשלם על אפשרות לקבל את הסוד כבעל רישיון- אנשים מהתחום ניהלו מו"מ והיו מוכנים לשלם על האפשרות להשתמש בסוד (פס"ד בלישע) ההנחה שמתחרים מהתחום משמע שזה באמת סודי. זו ראיה נסיבתית שכן מי שהיה מוכן לשלם לא הבין שהדבר לא סודי. להוכיח שאני היחידי שמשתמש במידע הזה בעסק- הוכיח שרק אני משתמש ולא המתחרים- תומך ברעיון שזה סודי וייתכן שמדובר בשיטה מיושנת וכל האחרים התקדמו ולכן לא מדובר בסוד אלא במשהו שאבד עליו הקלח. אם הוכיח שהמתחרים שלי השקיעו ניסיונות בלהגיע לאותו דבר- תומך בכך כי אם זה לא היה סוד לא היה צורך להשקיע משאבים בגילוי. ניתן להפריך. לנסות להוכיח שמתחרים ניסו להוציא את הסוד באמצעים פסולים (האזנת סתר, ריגול וכו')- למה שאדם יסתבך בעוולות נזיקיות, פליליות וכו'- תומך בכך שזה סוד ושוב ניתן מנגד לומר שהדבר כבר גלוי. דרישת הסודיות צריכה להיות יחסית, אובייקטיבית אבל חייבת להתקיים מבחינה עובדתית!! ביהמ"ש במקום לבדוק את שאלת הסודיות עובדתית עסקו בשאלה האם המידע סודי או לא לפי פרמטר של סבירות- המשמעות של סבירות שמכירים בכך שהדבר היה סוד אך ביהמ"ש מתבטא: "אבל אז ועד היום סביר להניח שהמידע כבר התגלה"- סביר להניח שהמידע התגלה- זהו עניין עובדתית! צריך להוכיח. ולכן מיגל דויטש מתנגד לגישה זו של ביהמ"ש. אם מישהו מגלה את הסוד וחשף אותו ברור שהדבר כבר אינו סוד ולא משנה כמה בסדר היה בעל הסוד. ברגע שהסוד התגלה הוא פקע מבחינת הציבור. (ניתן לקבל סעד בתחום הנזיקי אך לא תמיד ניתן לדעת מי זה ולא תמיד יש כיס עמוק לאותו אחד... ( ביטוח קניין רוחני: יש קושי לחברת הביטוח על מה להתבסס כדי להעריך נזק- איך מכמתים? לכל פטנט\ סוד מסחרי שווי אחר וכו'. רכיב 2: אי נגישות למידע\ אינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים. "המידע לא ניתן לגילוי כדין בנקל"- המידע חייב להיות סודי בפועל אבל גם אם סודי בפועל צריך להוכיח שהוא סודי בכוח באופן פוטנציאלי לא ניתן לגלות אותו. אבל אם זה מידע שבחיפוש של 14

15 ג( כמה שעות באינטרנט ניתן לגילוי כדין לא יוכר כסוד מסחרי אפילו אם כרגע המתחרים לא יודעים אותו. איזה יתרון כלכלי יש כאשר ניתן לגלות את הסוד בקלות? היכן ניתן לגלות בנקל? כתבי עת מקצועיים, אינטרנט, חומרים שהתפרסמו, מרשמים שפתוחים לציבור. לאחר 18 חודשים רשות הפטנטים מפרסמת את הפטנט- הזמנה להתנגדות תוך 3 חודשיים. אם הגשת בקשה לפטנט וביטלת טרם 18 חודשים הדבר יהיה סוד מסחרי- אם לא קיבלת פטנט או ביטלת לאחר 18 חודשיים משמע שהדבר כבר התפרסם- לא תזכה להגנת הסוד המסחרי ולא להגנת הפטנטים. בין הגשתה בקשה לקיבולה כפטנט נעשתה הפרה ניתן לקבל תגמול- שווי מכירת רישיון השימוש אך לאחר קיבול הבקשה ניתן לקבל פיצויי הפרה שווים כפול מהנזק כפיצוי עונשי. גילוי עצמאי והנדסה חוזרת- אלו שתי דרכים מרכזיות לגילוי כדין. צריך לשאול האם גילוי עצמאי ע"י אחד המתחרים צפוי שיהיה בנקל? או בקושי?-השקעת משאבים. אם באופן פוטנציאלי הוא גילוי בנקל אז זה לא סוד מסחרי. לא עומד בדרישה שלא ניתן לגילוי בנקל. אם המידע הוא כזה שהמתחרים ירצו לגלותו הדבר יהיה בקושי (זוהי הסבירות) משמע שהוא לא ניתן לגילוי בנקל. לגבי הנדסה חוזרת (כאשר מישהו לוקח את המוצר הסופי מפרק אותו ולומד אותו ובונה מוצר חדש) ס' 6 לחוק עוולות מסחריות קובע שהנדסה חוזרת זה הוא אמצעי כשר. ס' )-" 6 גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)( 1 ); לענין סעיף קטן זה, "הנדסה חוזרת" - פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר." אם הערכה שהנדסה חוזרת תעשה בנקל ניתן לומר שהוא ניתן לגילוי כדין בנקל- ולכן לא ייחשב סוד מסחרי. ההבדל הוא שהנדסה חוזרת ניתן לעשות רק כאשר המוצר שווק לשוק! אם עדיין לא שווק לא ניתן לעשות הנדסה חוזרת. אבל אם הנדסה חוזרת גם לאחר השיווק ניתנת רק בקושי רב אם כך ברגע שהמוצר ישווק לשוק ימשיך להיות סוד מסחרי- ניתן לגלות בדין אבל בקושי! דרישה להשקעת משאבים לא קיימת- כלומר גילית מידע במקרה "מתת שמיים" עדיין יכול להיחשב סוד מסחריים. אבל סוד מסחרי כדי להיות סוד צריך להיות שלא ניתן לגילוי בנקל- האם זה מכניס בתוכו השקעה למשאבים? כדי שאוכל לטעון לסוד מסחרי לא צריך להוכיח שהשקעתי משאבים להגיע לסוד אבל צריך להוכיח שהמתחרה הסביר יהיה צריך להשקיע משאבים. מה יקרה כאשר מתחרה יגלה את הדבר בהקבלה?- יהיה בעלים לסוד במקביל אליי. פס"ד דובה נ' בן ברוך- צריך להוכיח שדרוש מאמץ להגיע לסוד? לא דרישה מכל אחד ואחד אלא מהמתחרה הסביר יצטרך להשקיע משאבים. שיעור 6 אם ניתן לגלות בנקל אין זה סוד מסחרי. אם הסוד מסחרי צפוי להתגלות רק בקושי רב יש סוד מסחרי. 15

16 דרישת הסודיות היא יחסית בהתאם לאיזה נתח מהמתחרים יודע את הסוד. הנדסה חוזרת- לימוד המכשיר וצפונותיו ובניית מכשיר תואם. הליך זה כשר בחוק עוולות מסחריות ס' 6 (ג). יש הנדסה חוזרת בנקל ויש הנדסה חוזרת בקושי ולפי זה ייקבעו האם זה עונה לדרישה של "ניתן לגלותו בנקל". תוכנת מחשב מוגנת בזכות יוצרים אך האלגוריתמים של לפני מוכרים כסוד מסחרי. ניתן להגיע לסודות המסחריים דרך הנדסה חוזרת של שפת התוכנה. התוכנה סודית. היום יותר קל לעשות זאת ומשמע שהדבר עלול לא ייחשב כסוד מסחרי. הנדסה חוזרת ניתן לבצע רק כאשר המוצר יצא לשוק!! ומספיק שהיה פוטנציאל שיכול היה לרכוש זאת בשוק. בשביל לטעון שהדבר סוד מסחרי אין דרישה להשקעת משאבים גם אם גילית במקריות אני יכול לטעון לסוד מסחרי. איך זה מתחבר לדרישת הגילוי- אני צריך להוכיח שהמתחרה הסביר הוא יצטרך להשקיע משאבים. האם זה הכרח? לא ייתכן שהוא גם יגלה במקריות וכל אחד מאיתנו יהיה בעל הסוד מסחרי במקביל כלפי שאר המתחרים. בפס"ד בן ברוך נ' תנובה "דרוש מאמץ סביר כדי להגיע לסוד"- ניתן לפירוש מאמץ של המתחרה. בפס"ד עלית, אמרה השופטת שטרסברג כהן, שקל ללמוד את הסוד המסחרי המדובר ולכן הסעד צריך להיות יחסי. השופט גולדברג בדעת מיעוט אומר לה שאם המידע ניתן לגילוי בנקל בכלל אין סוד מסחרי. (זה מלפני שנחקק החוק) רכיב 3 דרישת שיהווה יתרון כלכלי על מתחריו: אם התגלה המידע והסתבר שאני בעל מונופול בתחום אין הדבר יהיה סוד מסחרי. יתרון כלכלי צריך להיות משמעותי, לא גדול מאוד אבל גם לא קטן. יתרון כלכלי יכול להיות פוטנציאלי ולא חייב להיות ממשי, אם המכשיר לא מוכן ונשאר לי עוד כמה צעדים בפיתוח כי אם מכרתי זה עדיין מהווה יתרון כלכלי- כי ניתן למכור את המיזם וזהו יתרון כלכלי. בתחילה הייתה דרישה שהיתרון יהיה ממשי הדבר נבע מדרישה שיהיה לו שימוש נמשך בעסק אך דרישה זו נפלה ולכן היתרון הממשי כבר לא מחייב אלא מספיק יתרון פוטנציאלי. איך מוכיחים יתרון כלכלי? מבחן המוכנות לשלם? כמה מישהו מוכן לשלם. אבל יש ראיות נסיבתיות, לדוגמא: נקט באמצעי אבטחה אבל לא יודע שהדבר לא ממש סוד. סוד שנעשה בו כבר שימוש- הוא היחיד שמשתמש כי השיטה כבר מיושנת. חשוב להוכיח את היתרון הכלכלי. רכיב 4: אמצעי האבטחה שננקטו שבעליו נוקט אמצעי סבירים לשמירה על סודיותו אם לא נקטת באמצעי אבטחה אין לך סוד מסחרי. שתי גישות: דורשת אמצעי אבטחה כתנאי עצמאי. דוגמאות וסיבות לכך: פס"ד יבין פלסט- חברת טכנו גומי רצתה לפתוח מחלקת פלסטיק לקח עובד לשעבר מיבין פלסט- רשימת הלקוחות של יבין פלסט הייתה במשרדם תלויה מבחוץ. ניתן היום היה לומר שלא נקטו אמצעי אבטחה ולכן אין סוד..1 16

17 צריך להוכיח שהתייחסת למידע באופן סובייקטיבי כמידע סודי- איך תוכיח על ידי כך שתראה שנקטת באמצעי אבטחה. לדוגמא: יש להסביר לעובדים שמדובר בסוד מסחרי שכן כאשר יעברו מקום עבודה ידעו שמדובר בסוד מסחרי שהם מעבירים ולא סתם מידע שבכלל לא חשבו שמדובר בסוד. אינטרס נוסף הוא שבפטנט אחרי 18 חודשים ההמצאה מתפרסמת לציבור ומקבל מונופל- הדבר מעודד מחקרים עתידיים ומניעת מחקרים כפולים. איך נעודד רישום פטנט שכן הדבר יקר מאוד. לכן מקשים בסודות מסחריים ע"י דרישה של אמצעי אבטחה כדי לעודד את המישור של רישום בפטנטים. היבט רשלנות ולקיחת סיכונים- אם לא אנקוט באמצעי אבטחה יכולים לומר לי שהתרשלתי ולכן אני לא אזכה להגנת ביהמ"ש- כלומר אני דורש הגנה יותר ממה שאני עצמי הגנתי. מאידך רעיון חלוקת הסיכונים- אין תווית לסוד מסחרי מי בעלים וזה יכול להתגלגל לצד שלישי והוא יכול להיות מפרה שניוני- גוזל סוד מסחרי- רוצים לצמצם את הסיכון הזה ולכן יש דרישה לנקוט באמצעי אבטחה על מנת שהסוד לא יסכן צד שלישי. לסוד מסחרי אין תווית בעלות, אין מרשם, מגיע כל הזמן מידעים, גם אם אתה לא יודע שהוא גזול, אנחנו שמים את הציבור בסיכון מסוים, פתאום הטלנו על הציבור סיכון שלא לצורך.. אם הייתי נוקט אמצעי אבטחה היו מתמעטים המקרים בהם הסוד היה מתגלגל לאחרים. עקרון הפומביות-בדיני קניין הטלת אחריות על צד שלישי ויש לאפשר לציבור כלים על מנת שלא יעברו על כך אחד מהם הא אמצעי פומביות אך הדבר אפשרי רק בנכס מוחשי. סוד מסחרי הוא לא קנייני ולא מוחשי פרופ' דויטש אומר שמהות האחזקה היא שליטה לפעמים גם לגבי זכויות ניתן להוכיח שליטה: אם אני נוהל את המידע בכספת הפגנתי שליטה ביחס למה שבכספת ולכן מי שיגזול לא יוכל לומר שלא ידע שמדובר בסוד מסחרי. אמצעי האבטחה שידרו פומביות שמדובר בסוד מסחרי. הדבר נכון רק כאשר המידע בכספת אבל כאשר המידע עבר לצד שלישי הוא בפוטנציאל להיות מפר שניוני. אין דרישה בלעדית לנקיטת אמצעי אבטחה- כל הדרישות האלה יוצרות קושי לא פשוט מאחר שאם אדם עשה עבירת השגת גבול ובכך זכה בסוד מסחרי ואני לא נקטתי באמצעי אבטחה לא אזכה להגנת הסוד המסחרי הדבר היה אבסורד ולכן בארה"ב למרות התנאי העצמאי לנקיטת אמצעי אבטחה באו ועשו שינוי והורידו דרישה זו ב- restatements. בארה"ב המשפט גמיש ולמרות שהדרישה קיימת בחוקי הסטייטס השונים. בישראל זו דרישה עצמאית..2 ככל שהמידע שנקטתי לגביו אמצעי אבטחה משמעותיים וברור שהדבר לא התגלה בגילוי עצמאי או בהנדסה חוזרת מעלה חשד גבוהה לכך שהדבר התגלה שלא כדין. פס"ד דופות- הקימו גדר אטומה כדי שלא יוכל לראות את פס הייצור- עצם עקיפת אמצעי האבטחה ע"י טיסה מעל הוא אמצעי פסול. לא רק עבירות פליליות קלאסיות הן אמצעי פסול לגילוי. מה היקף האבטחה הנדרש? מה היקף אמצעי אבטחת המידע שצריך לנקוט? סביר, אופטימאלי, לא אבסולוטית. אין צורך באמצעי אבטחה שיכבידו על העבודה. סבירות אמצעי אבטחה בהתאם לנסיבות המקרה- טיב המידע המוגן, התנהגות הצדדים, האם מושג בקלות בגלל כישלון אמצעי האבטחה, היכולת לצפות מראש את התנהגות הפסולה, זמינות אמצעי אבטחה. (פס"ד דופות!!!) עלות אמצעי האבטחה- ביחס לערך הסוד. מה הם אמצעי האבטחה? 17

18 ב ת" הנפוץ ביותר- האבטחה לשמירת סודיות. גם אם לא כתובה בחוזה קיימת מתוך עקרון תום הלב. צריך את התחייבות לשם כך שנוכל לטעון לנקיטת אמצעי אבטחה. אמצעי מידור- הפרדה בין מחלקות שונות. כספת, כיתוב סודי-בראש מסמך, הצפנת מידע וכו'. צריך לנקוט באמצעי אבטחה סבירים ויש לנקוט גם באמצעי אבטחה במהלך ההליך המשפטי עצמו- לכן יש ס' 23 לחוק עוולות מסחריות ויש שם מס' אפשרויות: דרכי הבאת ראיות- ניתן לבקש על צמצום חשיפת הראיות ס' 23 (ב) י המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי." לדוגמא שהדבר יתגלה רק לעו"ד של הצד השני. האם עו"ד יכולים לעמוד בכך? ניתן להראות למומחים רק זה שנקבע ע"י ביהמ"ש- גם בעייתי. ס' 68 לחוק בתי המשפט- מתי ניתן לדרוש שהמשפט יתנהל בדלתיים סגורות. צו איסור פרסום על המידע. ניתן לבקש חיסיון- שהסוד לא יתגלה דבר בעייתי כי יכול להשפיע על יעילות ההליך המשפט. יישוב סכסוך בתחום הסודות המסחריים בדרך של בוררות או גישור מאפשר יותר שמירה על הסודיות והחשאיות שכן ציבור לא יודע על כך והדבר לא יהיה בארכיון בית המשפט שהוא יחסית נגיש. שיעור 7 משך תקופת הזכות לסוד מסחרי: מתי סוד נולד ומתי סוד מת? איך סוד נולד? ברגע שמתקיימים 4 הדרישות המצטברות שלמדנו: הוא סודי, לא ניתן לגילוי בנקל, מקנה יתרון כלכלי, ננקטו אמצעי אבטחה סבירים. זו שאלה עובדתית כדי להוכיח כל אחד מהתנאים. איך סוד מת? שאחת מהדרישות מפסיקה להתקיים. זה הוא עניין עובדתית. הצפייה היא שאם ביהמ"ש השתכנע שעניין מסוים היה סוד מסחרי וצד אחד טוען עכשיו כי אין זה סוד מסחרי יש להתעסק בעניין העובדתי של אחד אך הפסיקה הלכה בשתי דרכים שונות שמטרתן הייתה לקצר את התקופה של הסוד המסחרי: במקום להסתמך על ראיות עובדתיות והמידע לא עומד בדרישות השתמשו בכלי של סבירות-המידע היה סוד אבל סביר להניח שעבר זמן והסוד כבר התגלה..1 פס"ד צ'קפוינט!!! (פס"ד מנחה בתחום)-הש' סטיב אדלר, ביה"ד הגיע למסקנה שהתעשייה מתעדכנת בקצב של אחת לחצי שנה בעולם תקשורות המחשבים ולכן הטכנולוגיה נחשבת למיושנת כי סביר להניח שפותחו תוכניות ואינן בגדר סוד שכן חלפו 9 חודשיים וחצי. הביקורת על פס"ד: מה זה סביר? זה לא עניין של סבירות- זה עניין עובדתי אם זה סוד או לא. פס"ד עלית- השופטת מקצרת את תקופת ההגבלה על עיסוק לשנתיים בגלל הסבירות. הש' גולדברג בדעת מיעוט מבקר וטוען שלא נכון להשתמש בכלי הסבירות להגדרה של סוד מסחרי!! הסבירות היא לעניין הגבלת העיסוק ולא לסוד הוא שהסוד סודי או שלא זה עניין עובדתי. 18

19 ב( תחימת הגבלת העיסוק ע"י ביהמ"ש-הסבירות מגיעה מתחום של הגבלת עיסוק- גם אם סוד יתגלה רק לאחר עשר שנים לא נגביל את העיסוק ל- 10 שנים. אך הדבר לא נכון למשוך את הכלי לתחום של שמירת סודיות כאן צריך לשאול האם הסוד עדיין סוד או לא כלומר הוא התגלה. לאחר סיום תקופת העיסוק העובד יכול ללכת לעבוד אצל המתחרה ומאחר שקשה לעקוב אחר האם גילה את הסוד או לא אז ההנחה היא שהמעביד מוותר על הסודיות מהותית. ביהמ"ש תוחם את הגבלת העיסוק..2 פס"ד סער- הייתה לה התחייבות לשמירת סודיות והגבלת עיסוק לא תחומים בזמן וביהמ"ש תחם זאת ל- 18 חודשים ואם ההנחה שהמעביד מוותר זה לא נכון כי לא הוא וויתר על כך מרצונו הדבר נכפה עליו ולכן מהותית לא וויתר על שמירת הסודיות. אם המעביד מגביל עיסוק בחוזה לא אומר שוויתר על סודיות אבל אם הצליח להוכיח שכן העובד גילה את הסודות. איך מתמודדים עם תחימת הגבלת העיסוק ע"י ביהמ"ש והסבירות? ניתן בחוזה לכתוב את ההתחייבות לשמירת סודיות על כך שהיא חלה על כל הסודות המסחריים- שעונים להגדרה של סוד מסחרי מבחינה עובדתית, בדרך רחבה כל מידע סודי ולמען הסר ספק התחייבות לשמירת סודיות לא תסתיים בתום תקופת הגבלת הסודיות- הגדרה זו מקשה על ביהמ"ש אך אין זו תעודת ביטוח. ביהמ"ש מנסים לקצר- לדעת פרופ' מיגל דויטש קשה לשופטים להתמודד עם מתן צו מניעה קבוע. לכן ניסו למצוא דרכים לקצר את תקופת ההגבלות עיסוק ע"י עניין הסבירות. הקושי אין לו מקום לדעת פרופ' דויטש כי ס' 14 בחוק עוולות מסחריות מאפשר לפתוח מחדש גם מקרה של צו מניעה קבוע. ס' " 14 ניתן צו מניעה לטובת בעליו של סוד מסחרי, זכאי הצד שכנגד לבקש, בכל עת, כי ייערך עיון מחדש בצו, בטענה שהסוד המסחרי פורסם; ראה בית המשפט כי המבקש הפיק יתרון לא הוגן מההחזקה בסוד לפני פרסומו, רשאי הוא, כל עוד מתקיים אותו יתרון, להשאיר את הצו בתוקפו." אם המתחרה רוצה לצאת עם מוצר מתחרה ייקח להם זמן אך העובד לשעבר שכפוף לצו יוכל לצאת עם מוצר מתחרה יותר מהר כי הוא כבר נחשף למוצר אך יכולת זאת נתנה לו מהמעביד הקודם אך ביהמ"ש בכך מקנה לו יכולת שימוש רק לאחר התקופה על מנת לא להקנות לעובד לשעבר הנאה על חשבון המעסיק הקודם. ברגע זה כבר אין לחשוש מלתת צו לתקופה ארוכה ע"י ביהמ"ש כי תמיד ניתן לקצר. פרופ' דויטש- אם אני יודע שהסוד הולך להתגלות בעוד חצי שנה ואז הסוד יפוג אז אין טעם להטיל נטל על העובד, אם ביהמ"ש יודע מראש פחות או יותר מתי הסוד יתגלה יש להטיל צו לתקופה זו. עוולת גזל סוד מסחרי ס' 6 "(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. )גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: ( 1 )נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; 19

20 ב( ג( א( א( (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו. )גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)( 1 ); לענין סעיף קטן זה, "הנדסה חוזרת" - פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר." שני סוגי הפרות: ראשונית ושניונית. ראשונית-אתה המפר הראשוני. אתה מי שהוציא את הסוד החוצה. שניונית-אדם שלאחר מכן הסוד התגלגל אליו ובתנאים מסויימים הוא עלול להיחשב כמפר שניוני. המסלול הראשון נמצא בס' 6 (ב)( 1 )- הסוד ניטל מבעליו באמצעי פסול. בעל הסוד לא נתן את הסוד אלא המפר הראשוני נטל זאת באמצעי פסול. נטילה- למה כבר להחדיר את הנטילה בעוולה ולא לרגע של השימוש בסוד? הנזק מתחיל ברגע שמישהו משתמש בסוד. נטילה באמצעי פסול הוא השתמש בו אחר כך ואנחנו לא רוצים להטיל על בעל סוד את הצורך בעיקוב על הנוטל, הסיכוי לכך הוא גם חלוש. עצם הנטילה היא עוולה. בד"כ השימוש הוא מה שגורם את הנזק, אם לא יהיה נזק ס' ( 13 מאפשר קבלת פיצויי גם ללא הוכחת נזק עד 100,000 (חלה על חקיקת עוולות מסחריות גם פקודת הנזיקין). ס' 13 )-"בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים." כאשר אני נוטל סוד אני לא צריך להוכיח שנטלתי אותו לחלוטין אלא גם העתקה וגם אם נכנסתי באופן פסול ושיננתי בזיכרון זו גם נטילה! (להבדיל מפלילי שיש שלילה של הנכס בעבירת הגניבה) ס' ( 6 (1)- העוולה מתקיימת בין אם הסוד ניטל ממישהו אחר, שהסוד שלי נמצא בידיעתו ובין אם ניטל ממני. נמצא בידיעתו הכוונה למי שהסוד נמצא בידיעתם בהרשאתם- ברישיון, מומחה שביקשתי להתייעץ איתו ומישהו חדר למשרדו וכו' נראה זאת כאילו נטל ממני. גם אם מישהו נטל את הסוד המסחרי שלי ממי שהסוד נמצא בידיעתו שלא בהרשאתי- אם מישהו גנב ממני את הסוד, אז הסוד שלי בידיעתו ולא בהרשאתי. מי שגנב מהגנב נראה בו גם מפר ראשוני על נטילה באמצעי פסול. ס' 5 קובע שהמונח בעלים- לרבות מי שהסוד המסחרי נמצא בשליטתו כדין. זו הרחבה של חוג האנשים שיכולים לתבוע. שליטה זו לא רק שימוש, למשל עובד הסוד לא נמצא בשליטתו כדין הסוד בשימושו. בעל שליטתו לדוגמא בעל רישיון נבדיל בין ייחודי ללא ייחודי. ייחודי- התחייבתי כלפיו שלא ייתן רישיון לאף אחד אחר וגם אני לא אשתמש בו. בלעדיות. שליטה!!! יכול למנוע מאחרים להשתמש בסוד. לא ייחודי- ניתן לתת רישיון לאנשים נוספים וגם אני יכול להשתמש בכך. כלומר זכות שימוש בלבד- זו לא שליטה. אם נאמר שמי שנמצא בשליטתו כדין הכוונה לבעל הרישיון הייחודי בלבד. אני בעל הסוד נתתי רישיון ייחודי לא יהיה לי אינטרס לתבוע ולכן האינטרס הישיר הוא לבעל הרישיון הייחודי. בעל רישיון לא ייחודי לא יוכל לתבוע. 20

21 ב( ב( ב( פרופ' דויטש נכון שזו פרשנות החוק אך למה לא להרחיב את חוג האנשים גם לבעלי רישיונות לא ייחודיים? כשיש בעל רישיון ייחודי זה אדם יחיד אם נרחיב יכול להיות שיש 10 כאלה (למרות שהדבר מוגבל בשל דרישת הסודיות) יהיה קשה לנהל את התביעה. אך זו לא סיבה טובה כי האינטרס הוא אחד ויש לביהמ"ש כלי של ייחוד תביעות ולכן הוא בעד לאפשר תביעה גם לבעלי רישיונות לא ייחודיים אך צריך להכניס זאת דרך פרשנות יצירתית של החוק. מהניסוח הקיים ברור של מקרה של גזלן מגזלן- הגזלן הראשון לא יכול לתבוע את הגזלן השני כי הדרישה היא למי שהסוד בשליטתו כדין והסוד לא בשליטתו כדין. מה זה אמצעי פסול? המונח הגיע מארה"ב, מה משמעותו? כולל עבירות פליליות ועוולות נזיקיות וגם מי שנטל את סוד באמצעי פסול שזו הפרת חוזה או הפרת חובת אמון זה גם אמצעי פסול. הפרת ההתחייבות החוזית. לדוגמא: האזנת סתר- פלילי. חדירה למחשב- נזיקי. לא לצלם במפעל ואדם צילם- הפרת התחייבות חוזית. ההבדל בין ( 6 (1) ל- 6 )(2) הוא שבס' 6 (ב)( 2 ) הסוד אצלם כדין, ניתן ביוזמת בעל הסוד, אך השתמשו בו שלא כדין. להבדיל מס' ( 6 (1) הנטילה נעשתה שלא כדין!! בארה"ב האמצעי פסול הורחב למעשים כשרים שבדיעבד נעשה למטרה פסולה. פס"ד דופון- צילום קו יצור עם מטוס כאשר היו חומות מסביב לפס ייצור. טיסה כשלעצמה מעל קרקע של אחר היא אמצעי כשר אך אם זה נעשה לשם ריגול זה הופך להית אמצעי פסול. פרופ' דויטש- היום יש חוקים רבים המגנים עלינו: חוק הגנת הפרטיות, הסגת גבול, האזנת סתר וכו' ואם אדם לא גילה במחקר עצמי או הנדסה חוזרת כמעט תמיד יבצע עוולה הוא יעבור על חוק. אך אם יעשה באמצעי כשר למען מטרה פסולה זו עקיפה לאמצעי אבטחה והופך לאמצעי פסול (פס"ד דופון). שיעור 8 מפר ראשוני- אותו נתבע שהטענה כלפיו שהוא זה שהוציא את הסוד מבעליו. הפרה ראשונה- בעל הסוד נתן לו את הסוד ביוזמתו אבל הנתבע עשה שימוש בסוד בניגוד לחובה האמונית שמוטלת עליו או בניגוד לחוזה עליו היה חתום. שימוש כולל העברה לאחר. יש חוקים שונים העוסקים בחובת אמון וכן הפסיקה יצרה את מרביתם. בקודקס יהיה פרק על אמון ושם נאמר שאמון יכול להיווצר מכח הדין, מכח חוזה וגם ממצב של נסיבות ומפרט אילו נסיבות שאחת מהן הוא קבלת מידע למטרה מוגבלת. (ס' 436 לקודקס) לפעמים יהיה קשה להוכיח שאדם השתמש בסוד מסחרי אין מסמך המראה כי הסוד הועבר לו מלבד שאותו עובד היה בחברה. יש את ס' 10 לחוק עוולות מסחריות- חזקת השימוש. ס' 10 "חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע, אם התקיימו שניים אלה: ( 1 )הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהיתה לו גישה אליו; ( 2 )המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי." 21

22 ס' 10 חזקת שימוש- אם לנתבע הייתה גישה לסוד המסחרי של התובע והסוד דומה דמיון מהותי לסוד של בעל הסוד. החיוב לשמירת סודיות אסור שתהיה מוגבלת בזמן. פס"ד ליטנקס נ' סרנגה- ה-שמירת סודיות הייתה מוגבלת ל- 5 שנים. נניח שהסוד לא פקע לאחר 5 שנים. גם ההגנה החוזית וגם ההגנה של גזל סוד מסחרי נפגעות מהגבלה זו ובהנחה כי התנאים הנ"ל התקיימו. הפרה שניונית: עוסקת במקרים שבהם הנתבע לא נטל את הסוד באמצעי פסול אבל המפר הראשוני (לא חשוב באיזה מסלול). אם הסוד מתגלגל לידיו ובזמן קבלה או שימוש של הסוד ידעו \ חשדו כי מדובר בסוד מסחרי גזול הם למעשה מבצעים עוולה של גזל סוד מסחרי הפרה שניונית. לדוגמא: המפר הראשוני עובד לשעבר מתראיין אצל המתחרה וכשנשאל על הסוד אומר שאם יתקבל לעבודה יגלה את הסוד. כבר בשלב הידיעה אנו מטילים אחריות כי ככל הנראה בשלב מאוחר יותר הוא השתמש בו. ס' 6 (ב)( 3 ) "קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו." ידע או הדבר היה גלוי על פניו (עצימת עיניים). מה קורה אם בזמן הקבלה הוא לא ידע שמדובר בסוד מסחרי גזול לא ידע ולא חשד? אם רק מאוחר יותר ידע\ חשד מרגע שחשד כל שימוש עתידי שתעשה בסוד אתה מבצע עוולה ותשלם פיצויים. פרופ' מיגל דויטש הציע לאמץ את היקף ההגנה על בעל הסוד כפי שהופיע בארה"ב ושם יש גם רשלנות: היה עליו לדעת. לא ידע ולא חשד אבל אדם סביר במקום הנתבע היה עושה בדיקות ומגלה כי מדובר בגזל סוד מסחרי ואותו נתבע לא עשה בדיקות אז הוא ישלם פיצויים. בין הצעת החוק לחוק שהתקבל נעשה שינוי כי ככל שאנו נותנים הגנה חזקה יותר בקניין רוחני אנו פוגעים בכלל, חופש מידע, חופש תחרות ולכן צמצמו זאת. דוגמאות: ידיעה-המפר הראשוני נמצא בראיון עבודה ומבין כי הוא חייב את העבודה ולכן אומר כי הוא מגלה את כל הסודות של המתחרה הקודם. המתחרה הנוכחי נמצא במצב של ידיעה ואלכן מטלת עליו אחריות וישלם פיצוי. חשד\עצימת עיניים-המעביד שואל מה אתה יודע לעשות? העובד אומר שעבד אצל המתחרה וחושף מידע שהמתחרה לא ידע. המתחרה חושד שמדובר בסוד מסחרי. ניתן להטיל אחריות. לא ידע אבל היה עליו לדעת- העובד מספר למעביד באופן שקרי כי סיים לעבוד לפני שנתיים. ואז העובד אומר שפיתח בעצמו תוכנה ואם אעבוד בעסק אתן זאת. המתחרה לא יודע כי עבד אצל המתחרה זמן קצר. המעביד לא יודע ולא חושד. האם היה עליו לדעת? רשלנות- אילו בדיקות מתחרה סביר היה עושה במקומו? האם מעבידים נוהגים רובם להרים טלפון למתחרה שסיפר שעבד לפני שנתיים. אם נהוג- ניתן לומר שעליו היה לדעת. אם לא נהוג- לא נטיל אחריות. רבות הפעמים שביהמ"ש משליך על הראוי שייעשה ולא מה שקורה בפועל בשטח. ניתן להטיל עליו אחריות רק במשפט האמריקאי