Ha azinu 5729 The Poem of Ha azinu להבנת דברי הראב"ע בשאלה ב יובאו בזה דבריו מתוך פרשת יתרו

תמליל

1 Ha azinu 5729 The Poem of Ha azinu להבנת דברי הראב"ע בשאלה ב יובאו בזה דבריו מתוך פרשת יתרו שאליהם ירמוז: שמות י"ט כ:' (Con t. of Alon HaDeracha: ד"ה וירד ה': עתה אומר כלל שישען לבך עליו, עד שאגיע בעזרת ה' בפרשת כי תזא כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטב: דע כי נשמת האדם עליונה ונכבדת, והיא מהעולם האמצעי והגוף מהעולם השפל, ואין מדבר בעולם השפל רק האדם לבדו. גם שומע הוא האדם, שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו מה שיש בלבו. ולא יוכל המשכיל לחדש לשון, רק הידוע הנמצא. וכל הלשונות בנויות על מתכונת דמות האדם, שהוא מורכב מהנשמה שאינה גוף ומן הגוף שהוא מורכב מדי שרשים. והנה כאשר ידבר האדם לאדם בדברי אדם בלשון שהוא יודע יבין דבריו ודמותם במתכונתם. ואם ירצה לדבר על שפלים מבני אדם יצטרך להגביה מעלתם ולשומם כדמות בני אדם, עד שיבין השומע. על כן שמו "ראש" לארץ ו"ראש" לעפרות תבל )משלי ח' כ"ו( ו"פה" לארץ )במדבר ט"ז( "ותפתח הארץ את פיה"; גם "ירך" )ירמיה ו' כ"ב( "מירכתי ארץ", ואמר )במדבר י"ג כ"ט( "יד הירדן" )שמות ט"ו ה'( "בלב ים,"ורבים ככה. והנה הכול בדברי משל, כי אין לים לב; ועוד כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף. ואמר )משלי י"ח כ"א( "מות וחיים ביד הלשון". ורבים ככה. וכאשר יבקש האדם לדבר על הנכבדים ממנו שהם מהעולם העליון, מוריד מעלתם עד שידמה לאדם. כאלו הם דמות אדם, כדי שיבין השומע: אמר )דניאל ט'( "והאיש גבריאל", וזרועותיו ומרגלותיו, ועוד )דניאל י'( "וקול דבריו כקול המון". והדרך הזאת תפשו בעליון העליונים: אמר )ישעיה נ"ט( "וכובע ישועה בראשו ")שם א' ב'( "כי פי ה' דבר"; )תהלים ל"ד ט"ז(" עיני ה' אל צדיקים,ואזניו אל שועתם, פני ה' בעושי רע;" ועל זה הדרך "וירד ה'", "ויעל אלוקים", כי הכל מלא כבודו... בזה פירש לנו ראב"ע את המניע הנפשי להעתק הלשון הנקרא פרסוניפיקציה )ב"לשון לימודים" של רמח"ל יקרא להעתק לשון זה בשם "תת גוף"(. אבל דברי הרמב"ם במורה נבוכים שעליהם יסתמך צריכים עיון רב ונראה שהדמיון בין פירוש הרמב"ם לישעיה י"ג י"ג ובין פירוש הראב"ע למקומנו אינם עולים בקנה אחד. אך מחוסר מקום לא נוכל להביאם הנה. ) דברים פרק לב )א( ה א ז ינ ו ה ש מ ים ו א ד ב ר ה ו תש מ ע ה א ר ץ אמ רי פ י: )ב( י ע ר ף כ מ ט ר לק ח י תז ל כ ט ל אמ ר ת י כש עיר ם ע לי ד ש א ו כר ביב ים ע לי ע ש ב: )ג( כ י ש ם י קו ק א ק ר א ה ב ו ג ד ל לא לקינ ו: )ד( ה צ ור ת מ ים פ ע ל ו כ י כ ל ד ר כ יו מש פ ט קל א מ ונ ה ו א ין ע ו ל צ ד יק ו י ש ר ה וא: )ה( שח ת ל ו ל א ב נ יו מ ומ ם ד ור עק ש ופ ת ל ת ל: )ו( ה ל י קו ק תג מ ל ו ז את ע ם נ ב ל ו ל א ח כ ם ה ל וא ה וא א ב י ך ק נ ך ה וא ע ש ך ו י כנ נ ך: )ז( ז כר י מ ות ע ול ם ב ינ ו ש נ ות דר ו ד ר ש א ל א ב י ך ו י ג ד ך ז קנ י ך ו י אמ ר ו ל ך: )ח( ב ה נ ח ל ע ל י ון ג וי ם ב ה פ ריד ו ב נ י א ד ם י צב ג ב ל ת ע מ ים ל מס פ ר ב נ י יש ר א ל: )ט( כ י ח ל ק י קו ק ע מ ו י ע ק ב ח ב ל נ ח ל ת ו: )י( ימ צ א ה ו ב א ר ץ מד ב ר וב ת ה ו י ל ל י שמ ן י ס ב ב נ ה ו י ב ונ נ ה ו י צ ר נ ה ו כ איש ון עינ ו: )יא( כ נ ש ר י ע יר קנ ו ע ל ג וז ל יו י ר ח ף יפ ר ש כ נ פ יו יק ח ה ו יש א ה ו ע ל א ב ר ת ו: )יב( י קו ק ב ד ד י נ ח נ ו ו א ין עמ ו א ל נכ ר: )יג( י ר כב ה ו ע ל במותי ב מ תי א ר ץ ו י אכ ל ת נ וב ת ש ד י ו ינק ה ו ד ב ש מס ל ע ו ש מ ן מח ל מ יש צ ור: )יד( ח מ א ת ב ק ר ו ח ל ב צ אן עם ח ל ב כ ר ים ו איל ים ב נ י ב ש ן ו ע ת וד ים עם ח ל ב כל י ות חט ה ו ד ם ענ ב תש ת ה ח מ ר: )טו( ו יש מ ן י ש ר ון ו יב ע ט ש מ נ ת ע ב ית כ ש ית ו יטש א ל וק ע ש ה ו ו י נ ב ל צ ור י ש ע ת ו: 1

2 )טז( י ק נא ה ו ב ז ר ים ב ת ועב ת י כ עיס ה ו: )יז( יז ב ח ו ל שדים ל א א ל ה א להים ל א י ד ע ום ח ד שים מק ר ב ב א ו ל א ש ע ר ום א בתיכ ם: )יח( צ ור י ל ד ך ת שי ו תש כ ח קל מ חל ל ך: )יט( ו י ר א י קו ק ו ינ א ץ מכ ע ס ב נ יו וב נת יו: )כ( ו י אמ ר א ס ת יר ה פ נ י מה ם א ר א ה מ ה א ח רית ם כ י ד ור ת ה פ כת ה מ ה ב נ ים לא אמ ן ב ם: )כא( ה ם קנ א וני ב לא א ל כע ס וני ב ה ב ליה ם ו א ני א ק ניא ם ב ל א ע ם ב ג וי נ ב ל א כ עיס ם: )כב( כי אש ק ד ח ה ב א פ י ו ת יק ד ע ד ש א ול ת ח ת ית ו ת אכ ל א ר ץ ו יב ל ה ו ת ל ה ט מ וס ד י ה ר ים: )כג( א ס פ ה ע ל ימ ו ר ע ות ח צ י א כ ל ה ב ם: )כד( מ ז י ר ע ב ול ח מי ר ש ף ו ק ט ב מ ריר י ו ש ן ב המת א ש ל ח ב ם עם ח מ ת זח ל י ע פ ר: )כה( מח וץ ת ש כ ל ח ר ב ומח ד ר ים אימ ה ג ם ב ח ור ג ם ב ת ול ה י ונ ק עם א יש שיב ה: )כו( א מ ר תי א פ איה ם א ש ב ית ה מא נ וש זכ ר ם: )כז( ל ול י כ ע ס א ויב א ג ור פ ן י נ כ ר ו צ ר ימ ו פ ן י אמ ר ו י ד נ ו ר מ ה ו ל א י קו ק פ ע ל כ ל ז את: )כח( כי ג וי אב ד עצ ות ה מ ה ו א ין ב ה ם ת ב ונ ה: )כט( ל ו ח כ מ ו י ש כ יל ו ז את י ב ינ ו ל א ח רית ם: )ל( איכ ה יר ד ף א ח ד א ל ף וש נ ים י נ יס ו ר ב ב ה אם ל א כי צ ור ם מ כ ר ם ו יקו ק הס גיר ם: )לא( כ י ל א כ צ ור נ ו צ ור ם ו אי ב ינ ו פ ליל ים: )לב( כ י מג פ ן ס דם ג פ נ ם ומש ד מ ת ע מר ה ע נ ב מ ו ענ בי ר וש א ש כ ל ת מ רר ת ל מ ו: )לג( ח מ ת ת נינ ם יינ ם ו ר אש פ ת נ ים א כ ז ר: )לד( ה לא ה וא כ מ ס עמ ד י ח ת ום ב א וצ רת י: )לה( ל י נ ק ם ו של ם ל ע ת ת מ וט ר ג ל ם כ י ק ר וב י ום איד ם ו ח ש ע תד ת ל מ ו: )לו( כ י י ד ין י קו ק ע מ ו ו ע ל ע ב ד יו ית נ ח ם כ י יר א ה כי א ז ל ת י ד ו א פ ס ע צ ור ו ע ז וב: )לז( ו א מ ר א י א לקימ ו צ ור ח ס י ו ב ו: )לח( א ש ר ח ל ב ז ב ח ימ ו י אכ ל ו יש ת ו י ין נ סיכ ם י ק ו מ ו ו י ע ז ר כ ם י ה י ע ליכ ם סת ר ה: )לט( ר א ו ע ת ה כ י א נ י א ני ה וא ו א ין א לה ים עמ ד י א נ י א מ ית ו א ח י ה מ ח צ תי ו א נ י א ר פ א ו א ין מי ד י מ צ יל: )מ( כ י א ש א א ל ש מ ים י ד י ו א מ ר תי ח י א נכ י ל על ם: )מא( אם ש נ ותי ב ר ק ח ר ב י ו תאח ז ב מש פ ט י ד י א ש יב נ ק ם ל צ ר י ו למ ש נ א י א ש ל ם: )מב( א ש כ יר ח צ י מד ם ו ח ר ב י ת אכ ל ב ש ר מד ם ח ל ל ו שב י ה מר אש פ ר ע ות א וי ב: )מג( ה ר נ ינ ו ג וים ע מ ו כ י ד ם ע ב ד יו יק ום ו נ ק ם י ש יב ל צ ר יו ו כפ ר א ד מ ת ו ע מ ו: פ )מד( ו י ב א מש ה ו י ד ב ר א ת כ ל דב ר י ה שיר ה ה ז את ב א ז נ י ה ע ם ה וא ו ה וש ע בן נ ון: )מה( ו י כ ל מש ה ל ד ב ר א ת כ ל ה ד ב ר ים ה א ל ה א ל כ ל יש ר א ל: )מו( ו י אמ ר א לה ם ש ימ ו ל ב ב כ ם ל כ ל ה ד ב ר ים א ש ר א נכ י מע יד ב כ ם ה י ום א ש ר ת צ ו ם א ת ב ניכ ם לש מ ר ל ע ש ות א ת כ ל דב ר י ה ת ור ה ה ז את: )מז( כ י ל א ד ב ר ר ק ה וא מכ ם כי ה וא ח ייכ ם וב ד ב ר ה ז ה ת א ר יכ ו י מים ע ל ה א ד מ ה א ש ר א ת ם עב ר ים א ת ה י ר ד ן ש מ ה ל רש ת ה: פ )מח( ו י ד ב ר י קו ק א ל מש ה ב ע צ ם ה י ום ה ז ה ל אמ ר: )מט( ע ל ה א ל ה ר ה ע ב ר ים ה ז ה ה ר נ ב ו א ש ר ב א ר ץ מ וא ב א ש ר ע ל פ נ י י רח ו ור אה א ת א ר ץ כ נ ע ן א ש ר א נ י נת ן לב נ י יש ר א ל ל א ח ז ה: )נ( ומ ת ב ה ר א ש ר א ת ה על ה ש מ ה ו הא ס ף א ל ע מ י ך כ א ש ר מ ת א ה ר ן א ח י ך ב ה ר ה ה ר ו יא ס ף א ל ע מ יו: )נא( ע ל א ש ר מ ע ל ת ם ב י ב ת ו ך ב נ י יש ר א ל ב מ י מ ריב ת ק ד ש מד ב ר צ ן ע ל א ש ר ל א ק ד ש ת ם א ות י ב ת ו ך ב נ י יש ר א ל: )נב( כ י מנ ג ד תר א ה א ת ה א ר ץ ו ש מ ה ל א ת ב וא א ל ה א ר ץ א ש ר א נ י נת ן לב נ י יש ר א ל: פ 1 Give ear, ye heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. 2 My doctrine shall drop as the rain, my speech shall distil as the dew; as the small rain upon the tender grass, and as the showers upon the herb. 3 For I will proclaim the Name of the LORD; ascribe ye Greatness unto our God. 4 The Rock, His Work Is Perfect; for all His Ways Are Justice; a God of Faithfulness and without iniquity, Just and Right Is He. 5 Is corruption His? No; His children's is the blemish; a generation crooked and perverse. 6 Do ye thus requite the LORD, O foolish people and unwise? Is not He Thy Father That hath Gotten thee? Hath He not Made thee, and Established thee? 7 Remember the days of old, consider the years of many generations; ask thy father, and he will declare unto thee, thine elders, and they will tell thee. 8 When the Most High Gave to the nations their inheritance, when He Separated the children of men, He Set the borders of the peoples according to the number of the children of Israel. 9 For 2

3 the Portion of the LORD Is His People, Yaakov the Lot of His Inheritance. 10 He Found him in a desert land, and in the waste, a howling wilderness; He Compassed him about, He Cared for him, He Kept him as the Apple of His Eye. 11 As an eagle that stirreth up her nest, hovereth over her young, spreadeth abroad her wings, taketh them, beareth them on her pinions-- 12 The LORD alone did Lead him, and there was no strange god with Him. 13 He Made him ride on the high places of the earth, and he did eat the fruitage of the field; and He Made him to suck honey out of the crag, and oil out of the flinty rock; 14 Curd of kine, and milk of sheep, with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan, and he-goats, with the kidney-fat of wheat; and of the blood of the grape thou drankest foaming wine. 15 But Yeshurun waxed fat, and kicked--thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross--and he forsook God Who Made him, and Condemned the Rock of his salvation. 16 They roused Him to Jealousy with strange gods, with abominations did they provoke Him. 17 They sacrificed unto demons, no-gods, gods that they knew not, new gods that came up of late, which your fathers dreaded not. 18 Of the Rock That Begot thee thou wast unmindful, and didst forget God That Bore thee. 19 And the LORD Saw, and Spurned, because of the provoking of His Sons and His Daughters. 20 And He Said: I will Hide My Face from them, I will See what their end shall be; for they are a very froward generation, children in whom is no faithfulness. 21 They have roused Me to Jealousy with a no-god; they have provoked Me with their vanities; and I will Rouse them to jealousy with a no-people; I will Provoke them with a vile nation. 22 For a fire is kindled in My Nostril, and burneth unto the depths of the nether-world, and devoureth the earth with her produce, and setteth ablaze the foundations of the mountains. 23 I will Heap evils upon them; I will Spend Mine Arrows upon them; 24 The wasting of hunger, and the devouring of the fiery bolt, and bitter destruction; and the teeth of beasts will I Send upon them, with the venom of crawling things of the dust. 25 Without shall the sword bereave, and in the chambers terror; slaying both young man and virgin, the suckling with the man of gray hairs. 26 I Thought I would Make an end of them, I would Make their memory cease from among men; 27 Were it not that I Dreaded the enemy's provocation, lest their adversaries should misdeem, lest they should say: Our hand is exalted, and not the LORD hath wrought all this. 28 For they are a nation void of counsel, and there is no understanding in them. 29 If they were wise, they would understand this, they would discern their latter end. 30 How should one chase a thousand, and two put ten thousand to flight, except their Rock had Given them over and the LORD had Delivered them up? 31 For their rock is not as our Rock, even our enemies themselves being judges. 32 For their vine is of the vine of Sodom, and of the fields of Amora; their grapes are grapes of gall, their clusters are bitter; 33 Their wine is the venom of serpents, and the cruel poison of asps. 34 Is not this laid up in store with Me, sealed up in My Treasuries? 35 Vengeance Is Mine, and Recompense, against the time when their foot shall slip; for the day of their calamity is at hand, and the things that are to come upon them shall make haste. 36 For the LORD will Judge His People, and Repent Himself for His Servants; when He Seeth that their stay is gone, and there is none remaining, shut up or left at large. 37 And it is said: Where is their God, the Rock in whom they trusted; 38 Who did Eat the fat of their sacrifices, and Drank the wine of their drink-offering? Let Him Rise up and Help you, let Him Be your Protection. 39 See now that I, even I, Am He, and there is no god with Me; I Kill, and I Make alive; I have Wounded, and I Heal; and there is none that can deliver out of My Hand. 40 For I Lift up My Hand to Heaven, and say: As I Live forever, 41 If I Whet My Glittering Sword, and My Hand Take hold on judgment; I will Render Vengeance to Mine Adversaries, and will Recompense them that hate Me. 42 I will Make Mine Arrows drunk with blood, and My Sword shall devour flesh; with the blood of the slain and the captives, from the long-haired heads of the enemy. 43 Sing aloud, O ye nations, of His People; for He doth Avenge the blood of His Servants, and doth Render Vengeance to His Adversaries, and doth Make Expiation for the land of His People. {P} 44 And Moshe came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun. 45 And when Moshe made an end of speaking all these words to all Israel, 46 He said unto them: Set your heart unto all the Words wherewith I testify against you this day; that ye may charge your children therewith to observe to do all the Words of this Law. 47 For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days upon the land, whither ye go over the Jordan to possess it. {P} 48 And the LORD Spoke unto Moshe that selfsame day, Saying: 49 Get thee up into this mountain of Avarim, unto mount Nevo, which is in the 3

4 land of Moav, that is over against Yiricho; and behold the land of Canaan, which I Give unto the children of Israel for a possession; 50 And die in the mount whither thou goest up, and be gathered unto thy people; as Aharon thy brother died in mount Chor, and was gathered unto his people. 51 Because ye trespassed against Me in the midst of the children of Israel at the waters of Merivat-Kadesh, in the wilderness of Tzin; because ye sanctified Me not in the midst of the children of Israel. 52 For thou shalt see the land afar off; but thou shalt not go thither into the land which I Give the children of Israel.{P} Alef. 1. )א( ה א ז ינ ו ה ש מ ים ו א ד ב ר ה ו תש מ ע ה א ר ץ אמ רי פ י: בראשית פרק א פסוק א ב ראש ית ב ר א א לקים א ת הש מ ים ו א ת ה א ר ץ: )ב( י ע ר ף כ מ ט ר לק ח י תז ל כ ט ל אמ ר ת י כ שעיר ם ע לי ד ש א ו כר ביב ים ע לי ע ש ב: שם )יא( ו י אמ ר א לקים ת ד ש א ה א ר ץ ד ש א ע ש ב מ ז ר יע ז ר ע ע ץ פ ר י ע ש ה פ רי ל מינ ו א ש ר ז ר ע ו ב ו ע ל ה א ר ץ ו י הי כ ן: שם ב )ה( ו כ ל ש יח ה ש ד ה ט ר ם י ה י ה ב א ר ץ ו כ ל ע ש ב ה ש ד ה ט ר ם יצ מ ח כי ל א המ ט יר י קו ק א לקי ם ע ל ה א ר ץ ו א ד ם א ין ל ע ב ד א ת ה א ד מ ה: )ו( ו א ד י ע ל ה מן ה א ר ץ ו הש ק ה א ת כ ל פ נ י ה א ד מ ה: )ג( כ י ש ם י קו ק א ק ר א ה ב ו ג ד ל לא לקינ ו: שם ד )יג( ו י אמ ר ק ין א ל י קו ק ג ד ול ע ונ י מנ ש א: )ד( ה צ ור ת מ ים פ ע ל ו כ י כ ל ד ר כ יו מש פ ט קל א מ ונ ה ו א ין ע ו ל צ ד יק ו י ש ר ה וא: שם ו )ט( א ל ה ת ול ד ת נ ח נ ח א יש צ ד יק ת מ ים ה י ה ב ד רת יו א ת ה א לה ים ה ת ה ל ך נ ח : )ה( שח ת ל ו ל א ב נ יו מ ומ ם ד ור עק ש ופ ת ל ת ל: שם )יא( ו תש ח ת ה א ר ץ לפ נ י ה א לקים ו תמ ל א ה א ר ץ ח מ ס: )יב( ו י ר א א לקים א ת ה א ר ץ ו הנ ה נש ח ת ה כ י הש ח ית כ ל ב ש ר א ת ד ר כ ו ע ל ה א ר ץ: )ו( ה ל י קו ק תג מ ל ו ז את ע ם נ ב ל ו ל א ח כ ם ה ל וא ה וא א ב י ך ק נ ך ה וא ע ש ך ו י כנ נ ך: שם א )כו( ו י אמ ר א לקים נ ע ש ה א ד ם ב צ ל מ נ ו כד מ ות נ ו ו יר ד ו בד ג ת ה י ם וב ע וף ה ש מ ים וב ב המ ה וב כ ל ה א ר ץ וב כ ל ה ר מ ש ה רמ ש ע ל ה א ר ץ: )שם יא )ה( ו י ר ד י ק ו ק ל ר א ת א ת ה ע יר ו א ת ה מ ג ד ל א ש ר ב נ ו ב נ י ה א ד ם: )ו( ו י אמ ר י ק ו ק הן ע ם א ח ד ו ש פ ה א ח ת ל כ ל ם ו ז ה ה ח ל ם ל ע ש ות ו ע ת ה ל א י ב צר מה ם כ ל א ש ר י ז מ ו ל ע ש ות: )ז( ה ב ה נ ר ד ה ו נ ב ל ה ש ם ש פ ת ם א ש ר ל א י ש מ ע ו א יש ש פ ת רע ה ו: )ח( ו י פ ץ י ק ו ק א ת ם מ ש ם ע ל פ ני כ ל ה א ר ץ ו י ח ד ל ו ל ב נ ת ה ע יר: )ט( ע ל כ ן ק ר א ש מ ה ב ב ל כ י ש ם ב ל ל י ק ו ק ש פ ת כ ל ה א ר ץ ומ ש ם ה פ יצ ם י ק ו ק ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ: פ( )ז( ז כר י מ ות ע ול ם ב ינ ו ש נ ות דר ו ד ר ש א ל א ב י ך ו י ג ד ך ז קנ י ך ו י אמ ר ו ל ך: שם ח )כב( ע ד כ ל י מ י ה א ר ץ ז ר ע ו ק ציר ו ק ר ו ח ם ו ק יץ ו ח ר ף וי ום ו ל י ל ה ל א יש ב ת ו: )ח( ב ה נ ח ל ע ל י ון ג וי ם ב ה פ ריד ו ב נ י א ד ם י צ ב ג ב ל ת ע מ ים ל מס פ ר ב נ י יש ר א ל: שם י )יט( ו י ה י ג ב ול ה כ נ ע ני מ ציד ן בא כ ה ג ר ר ה ע ד ע ז ה בא כ ה ס ד מ ה ו ע מ ר ה ו א ד מ ה וצ בי ם ע ד ל ש ע: )לב( א ל ה מש פ ח ת ב ני נ ח ל ת ול דת ם ב ג ויה ם ומא ל ה נפ ר ד ו ה ג וי ם ב א ר ץ א ח ר ה מ ב ול: 4

5 2. Bauman s interpretation to the effect that the poem is summarized in v. 3 doesn t appear to make a great deal of sense in that v. 3 contains instructions how people should respond to their hearing God s Name, rather than the message throughout the poem. As for the poem s climax being contained in v. 39, which relates back to v. 3, the first part of the claim makes sense in that v. 39 does contain a statement regarding God s Power and Ability to either Reward of Punish, a theme that not only is central to the poem of Ha azinu, but plays a role throughout the Tora when belief in God is discussed. However, while v. 3 demands that man be deferential to God whenever the Latter s Name is uttered, the overall idea of God Controlling life and death does not appear to be inherent in v. 3. פרשת האזינו שנת תשי"ח שירת האזינו דברים פרק לב דברי סיכום לשירה - רמב"ן א. הרמב"ן,נותן בסוף השירה דברי סיכום : ד"ה כי אשא אל שמים ידי: והנה השירה הזאת אשר היא לנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו, הזכירה בתחילה החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגויים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד הכוכבים ומזלות,והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד אשר שילח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב. ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם, והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא, כי לא שנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם, רק שלא יעשו מעשיהם ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצוותיו, ולא יתחתנו בהם, ולא יאכלו זבחיהם ויבוזו עבודת כוכבים שלהם ויבערו אותם ממקומותיהם, וכעניין שאמר) תהילים מ"ד" :(כי עליך הורגנו כל היום". אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו לנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להינקם מהם. וזה דבר ברור, כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בעניין בית שני לא הרנינו גויים עמו, רק לעגו עליהם "מה היהודים האומללים עושים", והיו גדוליהם עומדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כיפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו,וישוב ויתנחם וייפרע מן האויבים בחרבו הגדולה והחזקה ויכפר על חטאתנו למען שמו. אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכך הזכירו בספרי: "גדולה שירה זו,שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא " ולזה רמז הכתוב שאמר: "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באוזני העם "הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדיבור, כי ביאר להם עניינים רבים. ואילו הייתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית, כן היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום. It would appear that Bauman would differ with RaMBaN regarding the overall point of the poem. According to RaMBaN, the poem mentions the past, present, and future redemption 5

6 Beit. Gimel. Daled. of the Jewish people, whereas Bauman, by emphasizing v. 39, understands the poem to be about what God is Capable of, rather than the responsibilities of the Jewish people to appreciate HaShem and do what will entitle them to His Continued Involvement in their ultimate fate. 1. By the Gaon interpreting HaShamayim as a reference to angels does not make sense within the context of the verse, since what Moshe says during the course of the poem has only to do with the Jewish people, but not any Heavenly Entities. As for Abrabanel s interpretation, that HaShamayim =the dignitaries and the judicial enforcers; HaAretz =the proletariat, why within the context of the poem does it make sense to distinguish between these two groups? The entire Jewish people is being addressed and therefore, whatever social station or status that they may possess, it is irrelevant in terms of how they are going to be Judged by HaShem, and ultimately redeemed. 2. In Ibn Ezra s commentary, that which is above is a reference to the enemies of Israel that will eventually be brought low; that which is below is Israel itself which will eventually be restored to its previous heights. 3. If the soul originates with God, then how can it, as manifested in the Jewish people, ever assume a lowly, despised status? Ibn Ezra comes to say that the soul is never brought low, and remains at the very least in a middle position. However, the container of the soul, i.e., one s physical body, can be subjected to all sorts of indignities and persecutions. Eventually, the body will be brought back up to the level that the soul deserves to be on, i.e., the heights, even as the enemies that perpetrated the persecutions of the Jewish people will be given their just deserts. 4. From the verse in Yeshayahu 13:13 Therefore I will make the heavens to tremble, and the earth shall be shaken out of her place, for the wrath of the LORD of hosts, and for the day of His fierce anger, Abrabanel wishes to demonstrate that this is an analogy to how powerful individuals ( heavens ) will have their place in the world and their leadership disrupted, therefore supporting his contention that Shamayim in Devarim 32:1 is similarly a reference to the warrior leaders and the kings who have and will continue to persecute the Jews. 5. The syntactical problem that Abrabanel addresses at the end of the passage that is quoted, is that in Devarim 32:1 there is an implication that if the Heavens listen, it will lead to the earth listening as well. But this does not follow necessarily if these two entities represent the leadership and the proletariat. It is possible that the former listen, but not the latter. Therefore, Abrabanel wishes to explain how there would be a top-down, trickle-down effect. V. 4 is describing God, Who is Immutable and Unchanging. He only Responds to the actions of man. V. 5 describes the Jewish people s exercise of their freedom of choice, resulting in digressions from the proper path. Therefore, a verb is used in this verse since it is discussing man. 1. The two commentators differ in how each parses the verse, even though at the end of the day, they appear to reach the same conclusion. RaShBaM: לו The --שחת Jewish people have done themselves in; blamed. no --לא one else can be Although they have been declared the Children of God, they have --בניו מומם acted to deprive themselves of such a lofty standing. Bechor Shor: לו לא Don t --שחת blame HaShem if the Jewish people have sullied themselves. blemish. It --בניו is the Jewish people who are entirely responsible for their מומם 6

7 Heh. 2. It would appear that Bechor Shor s interpretation coming on the heels of v. 4, is closer to the literal intent of the text. Since v. 4 is talking about God s Perfection, it would stand to reason that you couldn t blame the shortcomings of the Jewish people upon him, but rather upon themselves. i.e., Israel destroyed, itself, not Him (it s not HaShem s, לי' Targum.א 1 adds an extra word fault)..ב בראשית פרק ג )ז( ו תפ ק ח נ ה עינ י ש ניה ם ו י ד ע ו כ י ע יר מ ם ה ם ו ית פ ר ו ע ל ה ת אנ ה ו י ע ש ו ל ה ם ח גר ת: Just as there is no direct mention of a prepositional pronoun in the verse, but one is added by the Targum, i.e.,, להון so too Targum Onkelos took the liberty to add a pronoun to his translation/interpretation of Devarim 32:5. Perhaps.א 2 as soon as Targum assumes that the manner by which they sullied themselves was by worshipping idolatry, by definition they were no longer considered His Chidren due to their disloyalty and perfidy. poem: The term Mum is associated with idolatry in the continuation of the.ב )טז( י ק נא ה ו ב ז ר ים ב ת ועב ת י כ עיס ה ו: )יז( יז ב ח ו ל שדים ל א א ל ה א להים ל א י ד ע ום ח ד שים מק ר ב ב א ו ל א ש ע ר ום א בתיכ ם: )יח( צ ור י ל ד ך ת שי ו תש כ ח קל מ חל ל ך: )כא( ה ם קנ א וני ב לא א ל כע ס וני ב ה ב ליה ם ו א ני א ק ניא ם ב ל א ע ם ב ג וי נ ב ל א כ עיס ם: 7