כתבה: רונית הרשקוביץ שקט, שלווה, עצי קוקוס, חול לבן, מי אוקיינוס בצבע טורקיז, סירות דייגים לבנות מפרש, נשים נושאות כדים על ראשן... טבע הדברים 94

תמליל

1 כתבה: רונית הרשקוביץ שקט, שלווה, עצי קוקוס, חול לבן, מי אוקיינוס בצבע טורקיז, סירות דייגים לבנות מפרש, נשים נושאות כדים על ראשן... טבע הדברים 94

2 צילום: plan hotel 95 טבע הדברים

3 באי זנזיבר עירוב תרבויות מן המזרח, המערב ומאפריקה, והדבר בהחלט מורגש כשמטיילים שם. מצד אחד, זהו אי של תיירות, נופש וצלילה, עם מלונות מפוארים וחופים לבנים שבהם תיירים אירופים מנסים לתפוס צבע בשמש היוקדת של אפריקה. מצד שני, באי חיים אנשים פשוטים בכפרי דייגים ויש בו גם מבנים היסטוריים יפים בעיר העתיקה סטון טאון )שנקראת כך כי בתיה בנויים מאלמוגים(, מן התקופה שבה שלטו בזנזיבר סולטאנים סעודים והאי היה מרכז עולמי לסחר בעבדים. בגלל מיקומו, במשך מאות שנים הייתה לאי זנזיבר חשיבות בקשרי המסחר בין אפריקה למזרח הקדום )בתקופת הברזל( ולמזרח הרחוק. מרד העבדים השחורים כנגד הסוחרים הערבים שפרץ במאה השמינית בבצרה והתרחב לכל הארצות הערביות, שם סחרו בעבדים, זכה לכינוי מרד הזנג )Zanj( - כינוי שהדביקו הערבים לתושבי החוף השחורים. בעבר כינו את זנזיבר זנג בר - ארץ השחורים, ומכאן גם מקור השם אי העבדים. במאה ה- 12 החלו המוסלמים להשתלט על ערוצי המסחר במזרח, וסוחרים רבים שבאו מחצי האי ערב התיישבו לחופי האיים באוקיינוס ההודי ולחופיה המזרחיים של יבשת אפריקה. עד היום מרבית תושבי אזורי החוף בכלל ותושבי זנזיבר בפרט הם מוסלמים. המפגש בין התרבויות יצר עם הזמן את התרבות הסוואהילית, עם מאפיינים ייחודיים של בניה )שפירוש שמם אנשי החופים (, הבאים לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות ובמגורים. בשפה הסוואהילית ניכרות השפעות מערביות, פרסיות, הינדיות, פורטוגזיות, ומשפת הבנטו האפריקנית. תקופת הסולטאנים בתחילת המאה ה- 16 חדרו הפורטוגלים לאוקיינוס ההודי ונחתו בין השאר גם בחופי זנזיבר. ב חדרו כוחות מסולטאנות עומאן ומ ס ק ט, ויחד עם המקומיים דחקו את הפורטוגלים והשליטה עברה לידי סולטאנות עומאן. סולטאן עומאן ושליחיו לזנזיבר הפכו בהדרגה לכוח החזק באזור, והסולטאן מינה שליטים מקומיים שהיו כפופים לו. ב העתיק הסולטאן את מקום מושבו מעומאן לזנזיבר, ומשם שלט על הסולטאנות כולה. ב- 1865, כאשר נפטר הסולטאן סייד סעיד, התפצל השלטון לסולטאנות עומאן ולסולטאנות זנזיבר. מיקומו של האי זנזיבר על חופי האוקיינוס ההודי, בקו ישר המחבר בין סולטאנות עומאן, מוסקט וערב הסעודית, שהיו צרכניות עבדים, מצד אחד, ואפריקה בצד השני, ביסס אותו כנמל מוצא למשלוחי עבדים - בהתחלה לערב, ובהמשך גם לאירופה ולאמריקה. במרכזה של סטון טאון הוקם שוק עבדים שאליו הגיעו סוחרים מכל העולם. העבדים הובאו אל השוק על ידי שחורים בני שבטים אחרים, שראו בשוק העבדים פתרון טוב להשגת רווחים קלים ודרך להיפטר מהשבויים שנלקחו בקרבות השבטיים. ב- 1873, אולץ הסולטן לחתום על הסכם עם הבריטים שבו התחייב להפסיק את הסחר בעבדים. מאחר שסחר העבדים הכניס סכומי כסף גבוהים ±

4 לאנשי הסולטאן, הם לא מיהרו לקיים את ההתחייבות, ובריטניה פתחה במלחמה על הסולטאנות שנמשכה עד 1890 אז הכריזה בריטניה על זנזיבר כעל שטח חסות. הסולטאן נשאר שליט האי, שהפך להיות חלק מהממלכה המאוחדת. בשנת 1896 התמרדו תושבי זנזיבר נגד בריטניה במלחמה שנסתיימה לאחר 38 דקות בלבד, בכניעתם של תושבי זנזיבר. המלחמה הזאת נחשבת למלחמה הקצרה בהיסטוריה. בדצמבר 1963 קיבל האי זנזיבר עצמאות תחת שלטון המיעוט הערבי, ולתקופה קצרה המדינה הייתה חברה באו ם )מ- 16 בדצמבר 1963 עד לאיחוד עם טנגניקה בשנת 1964(. בינואר 1964 הוביל גנרל אוקלו את המהפכה האפריקנית נגד המיעוט הערבי, אך שלטונו לא החזיק מעמד, ובאפריל 1964 התאחדו זנזיבר וטנגניקה שביבשת, והוקמה הרפובליקה של טנזניה. גם כיום אפשר עדיין להתרשם מעירוב למשל, בזנזיבר. השונות התרבויות שנוגנה )Taarab( הטארב מוסיקת בחצר הסולטאן ומקורה בחצי האי ערב מנוגנת על ידי המוסיקאים הזנזיברים עם השפעות אפריקניות עד עצם היום הזה. 1 נמל סטון טאון, ששימש בעבר הרחוק נמל למשלוח עבדים ובשמים, משמש כיום בין השאר לעגינות סירות דייגים ויאכטות. צילום: שרה לווין 2 סירת הדאו היא הסירה המסורתית המשמשת את הדייגים המקומיים מזה מאות שנים לדיג, לשיט בים האיים ובים האי והיבשת, ולאחרונה גם להשטת תיירים. צילום: andbeyond 3 דייגים מקומיים עם השלל היומי. תפריטה של זנזיבר נסמך רבות על מאכלי ים. צילום: mnemba island טבע הדברים 97

5 ± את הטארב מנגנת תזמורת של עשרות נגנים באודי )odi - הע וד המקומי(, קאנון, חליל נ יי, דרבוקות, כינורות, תופים ועוד. את הנגינה מלווה לפחות זמר אחד, ששר שירים על אהבה, שמחה, אבל ונחמה. פוליטיקה ומשטר על אף שהאי זנזניבר הוא חלק מטנזניה, מכהן בו נשיא נבחר המנהל את ענייני האי. הנשיא המכהן כיום בזנזיבר הוא ד ר עלי מוחמד שיין. הנשיא הקודם אמני עבייד קארומה כיהן בתפקיד במשך עשר שנים מטעם מפלגת CCM )המפלגה השלטת גם בטנזניה(, ובמהלכן חולל שינויים רבים, הכשיר את שלטון הקואליציה והוביל לשלום ולאווירת פיוס באי. בית הנבחרים של זנזיבר אחראי לחקיקת חוקים ייחודיים לאי, ויש בו 50 מושבים. חבריו נבחרים אחת לחמש שנים. טנזניה היא מדינה דמוקרטית בעלת שיטת משטר רב מפלגתי. הבחירות האחרונות )האזוריות כמו גם הכלליות( נערכו באוקטובר 2010, וג אקייה קיקווטה, נשיא טנזניה, נבחר ברוב גדול לכהונה שנייה. אוכלוסייה האוכלוסייה בטנזניה נחלקת ל- 41 אחוז נוצרים, 33 אחוז מוסלמים, כ- 25 אחוז המחזיקים באמונות אפריקניות מסורתיות ומיעוטים הודיים המקיימים פולחן הינדי, ג איני וסיקי פעיל. מרבית האוכלוסייה חיה בכפרים ומקיימת אורח חיים פשוט ומסורתי. ישראלים מתקבלים בידידותיות רבה מעצם היותם תיירים, ולרבים מתושבי האי אין כלל מושג על ישראל. אי התבלינים האי הוא ארכיפלג המורכב משני איים מרכזיים: Unguja ו- Pemba, ומכמה איים קטנים. הוא שוכן שש מעלות מדרום לקו המשווה במימי האוקיינוס ההודי המערבי, במרחק 35 ק מ מן היבשת בכיוון צפון-מזרח מן הבירה דאר-א- סלאם. אורכו כ- 85 ק מ, ובנקודה הרחבה ביותר רוחבו כ- 32 ק מ. מאז ומתמיד היה האי זנזיבר מרכז לגידול וסחר עולמי בתבלין הציפורן. האי זנזיבר סיפק יותר משני שלישים של התצרוכת העולמית של התבלין. כמו כן היה האי מרכז סחר לשנהב ועבדים. העבדים נמכרו לבעלי המטעים או לסוחרים שבאו לקנות מהסולטאן עבדים, ולעתים גם לכבוש ולהשתקע. מומלץ לערוך סיור ביער התבלינים, חצי יום שכולו ריחות, טעמים וצבעים. עיר האבנים סטון טאון, העיר המרכזית שזכתה למעמד של אתר מורשת עולם, מאופיינת בסמטאות עקלקלות שטופות לובן, דלתות עץ מלא מגולפות ביד, ארכיטקטורה מזרחית ודוכנים המציעים מכל טוב. הדלתות המגולפות הן אחד מסימני ההיכר של העיר העתיקה בזנזיבר. לפי המסורת הזנזיברית, דלתות הבתים מעידות על יושביהן ועל כן מיוחסת להן חשיבות רבה. חשיבות זו באה לידי ביטוי בכך שבבנייה המסורתית נבנית קודם כול הדלת, ורק אחר כך נבנים הקירות הסובבים אותה. בזמן שבו הדלת עומדת בשיממונה יכולים עוברי האורח לבחון את גודלה ואת משקלה, ולפי כך לאמוד את עושרם של בני הבית. מלבד גודלה של הדלת, גם לעיצובה משמעות רבה. הגילופים בדלתות מייצגים את אמונותיו, רגשותיו ושאיפותיו של בעל הבית. ככל שהפרטים בדלת רבים יותר, הדבר מעיד על השכלתו ועל הערכתו למדע ולאמנות. האלמנטים העיצוביים של הדלתות, שאותם ניתן למצוא במקומות נוספים בחופה המזרחי של אפריקה, הושפעו מהסוחרים ההודים, הפרסים והערבים שפעלו באזור. ככלל, הדלתות המושפעות טבע הדברים 98

6 1 הצלילה היא ספורט פופלארי בזנזיבר.האוקייאנוס הכחול, מוקף שוניות האלמוגים, הדולפינים והדרכות המקצועיות מזמנות את החוויה הייחודית הזאת למקצוענים וגם למי שאינם כאלה. צילום: Mnemba Island 2 נשים היוו גורם מרכזי במסחר הזעיר באי, בעיקר של מוצרי מזון אשר הכינו בביתן או של מוצרי מלאכת יד. צילום: שרה לווין 3-4 הדלתות בסטון טאון, המגולפות בעבודת יד, מעידות על אמונתו, מעמדו ומוצאו של בעל הבית. המסורת מספרת שבניית הבית מתחילה בדלת, וסביבה נבנה הבית כולו. צילום: שרה לווין 99 טבע הדברים

7 מהסגנונות הפרסי והעות מאני מעוטרות בקישוטים מורכבים ומליציים יותר, ובדרך כלל יש מעליהן קשת שעליה מצוין תאריך הבנייה, שם בעל הבית ופסוק מהקוראן. ידיות הדלתות עשויות בדרך כלל פליז. הדלתות ההודיות פשוטות יותר, הן מלבניות ואינן בנויות תחת קשת. פיתוחי העץ שבהן פחות מצועצעים, והם דומים במראם לאלה שנמצאים במערב הודו. אלמנטים נוספים הנמצאים במרבית הדלתות כוללים בליטות פליז, שלפי המסורת נועדו למנוע מפילים לשבור אותן, אם כי ככל הנראה מעולם לא היו פילים בזנזיבר, והדבר נועד לקישוט. ברוב הדלתות מגולפת שרשרת, שמסמלת את ההגנה על דיירי הבית מפני פריצות, מזל רע ואסונות אחרים. על חלק מהדלתות מגולף פרח הלוטוס, שמסמל לפי המסורת המצרית פוריות, או שלום ושלווה לפי המסורת ההודית. צורות נפוצות נוספות הן דגים, אריות, טווסים, ציפורנים ותבלינים. רבות מהדלתות בסטון טאון מחזיקות מעמד כבר למעלה מ- 150 שנה. ± בית הפלאים הוא מבנה רב קומות גדול בצורת עיגול, המוקף בשורות שורות של עמודים ומרפסות, ובראשו מגדל שעון ענקי. המבנה הוקם ב כארמון שבו נערכו טקסיו של הסולטאן ברגהש, וזה היה המבנה הראשון בזנזיבר שזכה במעלית ובחשמל לתאורה. באופן די צפוי, עם השלמת בנייתו, כינו אותו המקומיים בית האג איב - בית הפלאים. 1 ייצור סוכר מקנה סוכר הוא ענף מחיה חשוב בזניבר, כמאפיין טבעי של אי טרופי. תהליך הייצור הוא תוצר של מסורת ארוכת שנים אשר צברה תאוצה עם חדירת המתיישבים האירופים לאי, ועם הסחר הרחב אשר הביאו אתם סוחרי ערב. צילום: שרה לווין 2 בר מקומי שעוצב בצורת סירה מסביב לעץ באובב; מקוריות, חדוות יצירה וחיוך מעורב בטעם של המשקאות המקומיים. צילום: fumba lodge 3 ילדים הם ילדים, והתגובה שלהם למצלמה יוצרת במקרים רבים מצבים קומיים, במיוחד כאשר הם נמצאים בקבוצה ועל חוף חולי לבן. צילום: משה שי 4 בית הפלאים הוקם בסוף המאה ה- 19 עבור הסולטאן. המבנה היה הראשון באי עם חשמל ומעלית. צילום: שרה לווין 5 בית הקברות של הסולטאנים - הזנזיברים הקנאים לעברם המרתק טרחו לכנס את "גדולי האומה" שלהם במקום אחד. צילום: שרה לווין 6 מוזאון סטון טאון המציג ממיטב המוצגים ההיסטוריים שיש לאי להציע מבטא את תמהיל הארכיטקטורה הקולוניאלית עם אילוצי בנייה מקומיים. צילום: שרה לווין

8 µ 101 טבע הדברים

9 המצודה הישנה נבנתה בין השנים , בידי ערביי עומאן, כדי להגן על האי מפני הפורטוגלים. זהו מבנה גדול, בעל קירות גבוהים וכהים הצבועים בחום ומעליהם משקיפים מצודה וביצורים. המצודה שופצה לאחרונה, והיא פתוחה למבקרים. יש בה חנויות ותאטרון פתוח, והחומה שלה צופה על הים. בשעות השקיעה קופצים הילדים המקומיים למים מהחומה. בית ליווינגסטון נבנה סביב שנת 1860 עבור הסולטאן מאג יד, והוא שימש מיסיונרים וחוקרים כנקודת פתיחה למסעותיהם. אחד הידועים, ד ר דוד ליווינגסטון, גר כאן לפני יציאתו למסעו האחרון אל תוך היבשת. מוזאון הארמון הוא מבנה גדול ולבן הבנוי כמצודה עם צריחים וביצורים וחרכי ירי, אשר נבנה בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 עבור בני משפחת הסולטאן. במקור הוא נקרא ארמון הסולטאן, כיוון שבשנת 1911 הפך לבית מגוריו הרשמי של סולטאן זנזיבר, אך בעקבות האירועים של 1964 שונה שמו לארמון האנשים. ב הפך הארמון למוזאון המוקדש להיסטוריה של סולטאני זנזיבר, אז שוב שונה שמו, והפעם לארמון המוזאון. לאחרונה יכולים המבקרים לראות פריטי ריהוט ורכוש אחר שהיה בבעלותם של הסולטאנים, ואשר שרד את המהפכה האפריקנית. קופי הקולובוס האדום קופי הקולובוס האדום הם תת-מין אנדמי לזנזיבר. תת-המין הוכרז כנמצא בסכנת הכחדה לאחר שנותרו ממנו כ- 1,000-1,500 פרטים בלבד, ביער ג וזאני באי זנזיבר. קופים נדירים אלו ידידותיים וניתן לצפות בהם תוך הליכה נינוחה. גבו של קוף זה אדמדם-שחור, לאורך כתפיו וזרועותיו רצועה שחורה ובטנו בהירה. פניו שחורות, למעט אפו ופיו, והן מוקפות פרווה ארוכה יחסית, שצבעה לבן. זנבו הארוך משמש אותו לאיזון גופו בזמן התנועה. משקלו כשמונה ק ג, והנקבות קטנות במעט מהזכרים. יער ג וזאני הוכרז כשמורת טבע ב- 1960, והוא היער האחרון בזנזיבר. מלבד הקופים, ביער מספר עצום של זני צמחים, אנטילופות וציפורים צבעוניות, ואזור המפרץ מהווה פלא טבעי: יער גשם, ביצות מלח, צמחיית ביצות, חלקות עשב, יער סלעי, אלמוגים ושיחים. לילות זנזיבר גם בלילה האי זנזיבר לא הולך לישון. אטרקציה שאסור לפספס היא שוק האוכל הלילי בסטון טאון. השוק ממוקם בגני פוראדאני והוא נפתח רק עם שקיעת החמה. הגן ודוכני המזון מוארים באור פתיליות, והמגוון מעורר את כל החושים. השוק הוא לא לתיירים בלבד, זהו מקום בילוי פופולרי בקרב המקומיים, המגיעים לשם בסוף היום כדי להתאוורר. ההיצע הגדול מאפשר להתענג על מיני מאכלים נהדרים, כמו למשל פיצות זנזיבריות בשריות או מתוקות )עם בננות, נוטלה וחתיכות שוקולד(. אפשר לאכול ארוחה שלמה על צלחת מנייר ממוחזר, ובה צ פאטי, לחם מקומי, שעליו עורמים שפודים שונים - עוף, בקר, דגים, תמנונים, סרטנים - ליד סלט כרוב, צ יפס ורוטב פיריפירי חריף. בזנזיבר תמצאו גם פאבים מקומיים, אחד מהם הוא הדארמה לאונג - סוג של דאנס בר הפעיל בעיקר בסופי שבוע ומושך אליו תיירים לרוב ומעט מקומיים מעודכנים יותר. המקומיים לוקחים את החיים - פולה פולה )לאט לאט(. הם גרים בבקתות קטנות מחומר וטיט, מוקפות עצי קוקוס ובננות. ילדים ונשים יושבים בפתח בנחת, מבשלים קסאווה, תפוחי אדמה מקומיים, מפצחים קוקוסים ולא ממהרים לשום מקום. האי הטרופי מתאים לביקור במשך כל חודשי השנה, כאשר החודשים אפריל-מאי גשומים יותר. המקומיים אינם מתרגשים מן הגשם שמתחיל לטפטף, הם קוטפים עלה בננה ומסתובבים אתו ברחוב במקום מטרייה. תודה לספארי קומפני על הסיוע בהכנת הכתבה צילום: משה שי טבע הדברים 102