סופי קסלד מסגיש מורשת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי של סנקטס פגנינוס הנוצרים שרצו ללמוד את לשון הקודש בסוף המאה החמש עשרה, לא היו להם לא ספרי לימוד' לא ס

תמליל

1 סופי קסלד מסגיש מורשת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי סנקטס פגנינוס הנוצרים שרצו ללמוד ון הקודש בסוף המאה החמש עשרה לא היו להם לא ספרי לימוד' לא ספרי דקדוק ולא מילונים בקושי וב הצליחו לרכוש חלקים מכתבי יד התנ"ך כך מסתבר מעדותו חוקר העברית הנוצרי קונוד פליקנוס המספר בזיכרונותיו עד כמה קשה היה לו למצוא טקסטים עבריים בשנת 1495 אמנם בשנת הודפס בפורצהיים ) orzheim ( Pf ספרר העבה והחשוב יוהנס רויכלין בלטינית ובעברית אך כאשו מדפדפים בספר הדקדוק הענוי הראשון שפורסם 2 בצרפת (בשנת ) 1509 היינו בחיבורו פונסיסקרס טיסרדוס רואים היטב מדפיס חסרו אותיות דפוס ענויות מן העמוד 56 א הן נעלמות לגמרי טיסדדוס עצמו מדגיש החידוש שבהדפסת ספו עברי [ענוית] אין איש כתרנה שירכל ואין ללמד או להדפיס שכן אין אימהות אין אות מלומדים 3 ושוב ספרים בשנת עבריים הספרים 1509 בפריז מתפלא העבריים הם הכומר יקדי האיטלקי מציאות ג'יררלמר מקרם בכל אפילו ספר אחד כמעט [] לפי דעתי' חוסר מהיעדרותם היהודים מארץ זר כבר הרבה אליאנדדו אך הספרים שנים 4 רק בשנת 1520 הצליח המדפיס הפריזאי ז'יל רה גוומונט - על בצרפת הענויים שבית העדרם אין כאן הדפוס מוצאים נרבע שייסד 1 Reuchlin De Rudimentis hebraicis Pforzheim 1506 repr Hildesheim/New York 1974 Fran9ois Tissard [Grammatica hebraica] Paris 1509 על אותיות הדפוס המופיעות בספר ראה " Books A Marx "Notes on the Use of Hebrew Types in non-hebrew Studies in Jewish History and Booklore New York 1944 pp " Cum non qui tradat solum verum etiam qui edat desit non sunt characteres non litterae et denique neque litterati" F Tissard Dialogus Prothumopatris et Phronimos f ol 7 r 0 4 ראה oisן Fran Tissard et Jerome Aleandre contribution a l'histoire des E Jovy origines des etudes grecques en France fasc 2 Vitry-le-Fran9ois 1900 pp

2 [2] סופי קסלו-מסגיש היה חלוץ בהדפסת ענוית ויוונית - להוציא לאוד חיבורו ו' משה קמחי "מהלך שבילי הדעת" s ספו ם בענוית הלוא ושים שנה מאוחו יותר היו הדברים שונים לגמדי היו אימהות היו מלומדים ואשו לאות הכתובה - המדקדקים הנוצרים החלו לפרסם חיבורים שונים אחדים אחדים מסובכים ומשוכללים בין החיבורים בסיסיים ומצומצמים כמו Alphabeta 6 שיצאו לאוד ביש הראשון המאה השש עשרה בולט ספדו סנקטס פגנינוס ) HIL Hebraicarum Institutionum Libri IIII ( = חיבור זה שפורסם פעמיים 7 (בשנים 1526 ו ( בגרסתו המה ופעמים דנות בגרסתו הקצוה זכה להערצת המלומדים בני זמנו ושימש דוגמה למדקדקים מאוחדים יותר המחבר הרבה להסתמך על "ספד המכלול" לו' דוד קמחי במאמר זה אני מתכוונת להראות כיצד התגבשה והתקבעה מסוות דקדוקית הנסמכת על ספדי דד"ק בניגוד למקורות אחדים שפגנינוס הרבה להשתמש בהם אך מיעט להזכירם בשמם סקירה ביוגרפית סנקטס פגנינוס נולד בשנת 1470 בלוקה הצטרף שהתנצר למנזר סך פגנינוס דומניקו החל ללמד נדאה עברית ששם ) Lucca ( שבאיטליה ובגיל שמונה עשרה ויוונית למד ברומא ענוית אך מקלימנס כדי להדפיס אברהם יהודי תרגומו החדש התנ"ך ללטינית נזקק לכסף ולכן נסע לצדפת ולימד ענוית כליון נפטר בלירן בשנת 1536 סקירת היצירות המודפסות סנקטס פגנינוס וכתבי היד ו מראה שעסק לא דק בדקדוק אלא גם במילונאות ובתרגום היה הראשון מאז היוונימוס שהעז לתרגם מחדש התנ"ך כולו ו הברית החדשה (עברית-דומית) על יסוד "ספו חשושים" לוד"ק וכאמוד פוסם מילון דו-וני חיבר ספד דקדוק עבדי חשוב בין תלמידיו היו מתחילים שהתקשו בקרי חיבוריו ולכן ביקשו ממנו שיפרסם קיצורים הם ספד הדקדוק זכה לוש מהדודות מקוצרות והמילון יצא 8 לאוד בגרסתו המקוצרת ) sanctae Epitome Thesauri linguae בשנת 1616 נוסף לאלה תרגם פגנינוס לרומית החלק הראשון ( "מעשה אפוד" במהדורתו Agostino Giustiniani דאה L Delaruelle "Le sejour a Paris d'agostino Giustiniani ( )" Revue du seizieme siecle 12 (1925) pp דאה " siecle S Kessler-Mesguich "Quelques alphabets hebra'iques du XVIeme Histoire Epistemologie Langage XII (1990) 1 pp בשנים ) 1528 Gryphe (Lyon S ו ) Estienne ( Paris דאה L Voet The Plantin Press A Bibliography of the Works Printed and Published by C Plantin at Antwerp and Leiden vol IV Amsterdam pp (n s )

3 מרושת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי סנקטס פגנינרס [3] לפרופיאט זה מעולם לא דורן כך עולה מדבריו המוציא לאור רוברטוס סטפנוס 9 אך תרגום הודפס ואיננו בידינו כיום דרכי התרגום פגנינוס לתרגום בכנסייה להשתמש התנ"ך אף כי בשום והברית רק נוסח בשנת החדשה אחר להצדיק מפעלו בהקדמתו אי-אפשר להגיע נוסחים מוטעים להבנה 1554 מה בקריאה הוכרז הירונומוס ש בציבור הקדוש הנוסח ובוויכוחים היה האותנטי לכן מעמד היחיד היה על סמכות ושאסור פגנינוס ל- HJL הדגיש הצורך בתרגום מילולי שבדיו המקרא לבד מז הירונימוס הסתמך על מכיוון אנשי הרנסנס נוסחים תקינים יותר י צריך להשתמש בהם כדי פר תרגומו הירונימוס ועוד נוצרי" כפירה הלוא הירונימוס למד אצל מורה "לא (קרי יהודי) שעלול היה להטעות תלמידו מתוך חוסר ידיעה או ב ב כל הטעמים האלה על הרו צה להבין המקרא לוט הן בון העברית הן בון היוונית פגנינוס הדגיש חשיבותה כל מילה ומילה בנוסח העברי התנ"ך לכן תרגומו nova translatio מצטיין בקרבתו אל המקור העברי לא זה בלבד שנשמרות בתרגום כל החזרות שבמקור אלא גם כל הביטויים והמבנים האופייניים ברית אביא וש דוגמאות ן ~i א~ר במקור ~לijים גכןיPא בתרגומו חירונימוס בתרגומו פגנינוס Et dixit Deus germinet terra germen herbam seminificantem semen arborem fructif eram facientem fructum in specie sua in qua semen eius sit super terram Et fuit ita Et praecepit dominus deus homini dicendo ex omni ligno horti comedendo comedes Et ait germinet terra herbam virentem et facientem semen et lignum pomiferum faciens fructum iuxta genus suum cuius semen in semet ipso sit super terram Et factum est ita Praecepitque ei dicens ex omni ligno paradisi comede ס~דץ ן Wא ~זyב ~זרי~!דע ~ץ ~די עזyה ~די?~יכו ~ wר ךךער בר ~ל ס~ךץ i~1 ךי ~ן (בראשית א יא) 1 ו~~ ה' ~לijים לא'מר ~בכל ~ץ r וא~ל (בראשית ב טו) ס~ןם ~ל ~כל ij ~ן HIL Paris 1549 p

4 [4] סופי קסלו-מסגיש בתרגומו פגנינרס בתרגומו חיררנימרס Et fuit vita Sarah Vixit autem Sara centum anni et viginti centum viginti septem anni & septem anni annis anni vitae Sarah 1 במקרר שנה מאה שרה ח!וי ר!והי~ TT rי ן~נעW ~ים 'ז' T ן~זpךיםW ~ה שני ח!וי שדה TT - (בראשית כג א) *בערד שהידרנימרס נמנע מלתרגם המילים ששורשן חרזו' הדי שפגנינרס תרגם תרגומי שאילה הביטוי "תושא דשא" תודגם למשפט לאטיני מקביל - germinet germen ולניב "אכל כל" התרגום מילולי - comedes comedendo מחרך התחשבות במקרר העברי יצר פגנינרס מילים חדשות כמר seminificantem כדי לדייק ירחו בחוגרם צררת ההפעיל ב"תזדיע" תרגומו פגנינרס - שהושפע כנראה זגהשקפרתיר אידסמרס - היה זר למתרגמי התנ"ן לונות המדובררת צרפתית איטלקית רכדרמה 10 התרגום יצא לארד פעמים וכרת עד סוף המאה השבע עשרה פגנינרס כמרקוק נאמרו יל' ספד הדקדוק פגנינרס פרדסם בגרסתו המה פעמיים המהדורה הראשונה שיצאה לארד בלירן בשנת 1526 נדפסה בכתב גרתי מעניין לצייד שבשמר האורן iךחיברד אין שרם רמז לדד"ק אר ל "ספד המכלול" רמת ז שם החיבור כמהורדה השנייה Sancte Hebraicarum lnstitutionum Libri Illl parte Pagnino authore ex R David Kimhi priore מכלול quam חלק הדקדוק inscripsit fere transcripti בשם זה צירן ני מדקדקים גדולים המילה Institutiones ורמזת לפדיסקיאנרס ואילו דד"ק מרזנו כמפרוש דרבדטרס שיפודים מחרך סטיפנרס שיקולים שהיה פדגוגיים האחראי הכתב למהדורה הגרתי השנייה הוחלף לרחרח הספד הנטייה הכניס בר הובהרו ובסוף הספד הובאו העדות ופירושים לק טעים קשים יתד על כן' בשוליים הוסיף סטיפנרס מספרים המפנים הקרוא למהדרות 'המכלול' דניאל ברמבדג משנת 1544 בשם הספד ובהעדות השוליים הדגיש סטיפנרס הקשר שבין החיבור הלאטיני לבין המקרר העברי ו ראה G Bedouelle & B Roussel (eds) Le temps des Reformes et la Bible Paris 1986p

5 מרושת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי םנקטם פגנינרם [S] אף-על-פי שה- HIL הרגדדר כ "חוגרם נאמן" "( fere transcripti )' "המכלרל"י נמנע פגנינרס מלהפתיע הקרוא הלטיני והסתלק מהמבנה הקלסי שהיה נהרג אצל המדקדקים היהודים בימי הביניים פרעל tשם tמילה אחדי מברא כללי על טיבו הדיבור מוקדש חלקר הראשון הספד לארתירת לכן נמצאים בחלק זה הן פרקים בתרות ההגהי הן פרקים בתחביר (תפקידי ארתירח השימוש) חלקו הwני הספד ערסק בשם <ובכלל זה דים ובינריים) החלק הישי מוקדש לדירן מרדפרלרגי בפועל בחלק האח ורן פגנינרס מדבר על מילות היחס רעל הסגנון המקראי אין חלק נפרד המוקדש לתחביר (אך גם אצל דד"ק אין חלק עצמאי לתחביר) אצל פגנינרסי כמר אצל דריכליןי ענייני התחביר מפוזרים בכל חלקי הספד יש לציין שמבנה זהי הערלה מהארת הבררות אל המשפטי אופייני למסורת הדקדוק הרומית ון הקרוש פגנינרס מדגיש בכמה מקומרת מוצאה האלוהי הון העבדיתי הלוא היא רן הקרוש מנירן שמקודה בשמיםי היא מרמתי ראין בה דבר מירחו אר חסד רכך נפתח החלק הישי הספד [ ] לבך רן הקרוש שה' עצמר ברא ארתהי מה היא ומומת השתמש ה' בשיל~ש הקדוש בכל שורשי הון הלרא כל שורש מרוכב מרש ארתירת 11 וכשבמילה יש יותר מרש ארתירתי הריהי מרוכבת כך' למי המילה "חשמל" מרוכבת משני שורשים תלת-עיצוריים חר"ש רמל"ל טיעון זה דד"קי אך פגנינרס משמש להוכחת מרתה הון העברית ראף ז העברית תואמת לטבע כך י למ' כל הפעלים המביעים תנועה הם פעלים נחיםי מכיורן שתנועה קשורה לאי-יציבות השורש סב"ב שייר לגזרת הכפולים מפני ש מביע עגילרתי ובתנועה מעגלית אי-אפשר להבחין בין ההתחלה לבין הסוף רגם העדר יחסות כרן העברית מעיד על מרתה רן הקרדשי שכן דק בה משתקף טינר האמיתי השtכ השם מייצג עצם רעצם איננו נתרן ינריים 12 " itidem et Deus Huius linguae author nequa huic 207 מהדורת 1549 עמ' HIL linguae deesset perfectio neque superfluitatis aut diminutionis inesset in radicibus tam nominum quam verborum numerum servavit trinitatis " שם עמ' 3 linguis " Et in hoc lingua Hebraea non modo quia prior est caeteris verum etiam quia naturam sequitur entis non flectens nec per casus sua varians nomina ut Graeca ut Latina "

6 [6] סופי קסלו-מסגיש מתוך דוגמאות אלה בורו שבעיני פגנינרס אין מקוי~ת כרן העברית והיא איננה שרירותית בשרם פנים ואופן אולם מרתה המקורית הון נפגמה שכן ב גלות היהודים וצוותיהם כשתנחה מהם רן אבותיהם ואף נידודוה רחפנה רן ככל הונות ואולי הדלה כיצד לבטאה כראוי שבהן 13 ולכן אין לפנות אל היהודים כדי ללמוד מהם בחלק בכל תרות חחגח הראשון ש ל הספד המוקדש לתרות ההגה מגלה פגנינרס דייקנות וקפדנות בתיאורם התנועות והעיצורים מטעמים פדגוגיים מסדו החומד המפוזר מקורותיו כך למ בתיאור מwתמש גם במונחים שמקרום שרנה התנועות פגנינרס מזכיר "המכלול" Puncta Hebraice נקודות neccudoth dicuntur vocalium signa ob רשמים eorum tenuitatem et parvitatem sic appellata Vocantur et rescamim id est impressiones et תנועות tenuhoth i motiones aut מלכים motus quod per illa moveatur litera hoc est pronuntietur et melachim i reges quod ad eorum imperium moveantur literae Et sunt decem teste R David in Michlol quorum quinque dicuntur Tenuhoth haghedoloth i motiones magnae et sunt vocales longae "[ ] Sunt et alia quinque puncta quae vocantur Tenuhoth 14 chethanoth i motiones parv ~ e quae sunt vocales breves המונח "ושמים" במשמעות תנועות מופיע אן רוק ב"מעשה אפרד" אבל בשני הפרקים המוקדשים לתיאור השווא (השישי והשביעי) שב פגנינרס ומערב כמה מקודרת מן "המכלול" חרא שואל ההגדרות למ' המשפטים האלה - Annotandum quod sceva non est motus id est punctum sed punctorum minister tribus modis ["] Primus est quum fuerit sceva iuxta literas declinat eius lectio id est pronuntiatio ad pronuntia - tionem sequentis literae gutturalis ועיךר זה כבו הביע פורפיאט דרוך "כבו קרה לון העברי מה שקרה לבעליה וצרבי שנתדלדלה בדלותם ונתמעטה במערטם וכשתנחה בגלותם וטלטולם" בעיני פגכינרס הדומיניקני הסיבות שוכרת במקצת "רן עבו ]"[ נעשתה דלה יותר מכל רן אחות ב כפיותו העם הזה ופשעיו המרובים" בעברית כקראים סימני התנועות "כקודרת" בהירתם דקים וקצרים וכקראים גם "ושמים" רגם "תנועות" כי באמצעותם מונעת כל אות כלומר נהגית רגם "מלכים" מכיורן שהאותיות מרבעות לפי מלכרתם והתנועות הך עשו כפי שקבע ו' דוד קמחי ב"מכלרל" יוש בהן חמש תנועות גדולות שהך התנועות האורכות ]"[ וחמש תנועות קטנות שהן התנועות הקצוות

7 מרושת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי סנקטס פגנינרס [7] הם תדגום מילולי הכתוב ב "מכלול" 15 אולם פגכיכוס עודך דברי רד"ק ומעשיר אותם בדברי מדקדקים אחדים למ באשד לדדך ביטוי השווא בהברה הראשונה המילה מסביר בכי cum fuerit sceva iuxta alias literas quae aliquod habeant punctum eius lectio et pronuntiatio declinat ad patach ut ברכה barachah 16 benedictio [] שמכים schamanim pingues ונותן דוגמות נוספות מדד"ק וממדקדקים אחדים לאחד מכן מעיד ש"העבדיים כמה זמננו" איכם מדקדקים מבטאים במאה השש השווא עשרה כך ששאלו אלא "כסגול היהודים קצר איך מאוד" 17 מבוטאות היו אמכם התנועות השונות אך הדי פגכיכוס טען שהיהודים שכחו וכם ולכן אין לפכות אליהם אלא שהעדה זו היא ציטוט מ"מעשה אפוד" כמו כל המדקדקים במאה השש עשרה מזכיר פגכיכוס חלוקת העיצורים "ספד יצירה" ושוב מגלה חריפות ופיקחות בשימושו במקורות השונים מודע לתולדות הדקדוק העברי ומבחין בין המדקדקים הקדומים traditio היינו אבן ג'כאח ודד"ק לבין המדקדקים החדשים פדופיאט כאמנות antiquorum ) היינו (juniores) ( דודן עיוורת כאמן מזכיר למקורותיו חלוקת אך כאמנותו העיצורים למדקדקים הקלסית אבל הראשונים מב גם איכנה דברי ביקורת כלפיה מותח ביקורת על חלוקת העיצורים ב"ספד היצירה" (המופיעה גם ב"מכלול") לפי דעתו העיצורים גיכ"ק איכם תביים אלא וניים הוכחותיו חך ציטוט מילה במילה מ"מעשה אפוד" 18 בכל מקום מזכיר בפירוש "המכלול" ש מסתמך עליו וכש מצטט מדקדק אחד (ובמיוחד פדופיאט דודן) איכנו מזכיר שמו תורת השם שוב אנחנו מוצאים שילוב מקורות רשימת המשקלים היא רשימתו דד"ק ואילו המינוח (שם הדבר שם התואר שם הפועל וכדומה) וההגדרות שאולים מפדופיאט ספר המכלול מהדרות ליק עמ' קלח ב "דע כי השווא איננה תנועה אן היא משרתת התנועות על שה דרכים הראשון כשתהיה על אות א"ח ה"ע תטה קרי השר"א לקרי ארתה הארת" כשהשווא מופיע לפני אות בעלת תנועה כהי קרי השווא זהה לתנועת התרכפת למ ~דנה =[ fדכה] ]"[ / oמנים [=דpמנים] " Sed Hebraei nostrae tempestatis (ut est in libro 12 מהדרות 1549 עמ' HIL Ephod) non servant praedictum legendi modum in primo et tertio modo praedictis sed sceva legunt ut seghol id est per e brevissimum neharim " מעשה אפרד פרק 6 עמ' 36 "הנה שגר בזה כי אין לחיו כפי המרנן הזה תנועה כלל בדיברו ]"[ והאמת הבורר כי גיכ"ק מאותיות הון כמר דטלנ'ת"

8 יפוס שיגסמ-ולסק [8] ןרוד ןיא ןררצ תוברהל תומגודב ררבתמ תורתש תררוצה איה רז יק"דר ררפסש רכזומ טעמכ לכב ףד תמרעל ז ךרימ תומשה וניאש גצומ הררצב הררוב י"לרלכמ"ב חרקל השעמ"מ "דרפא רשאב םייוניכל רבא םיאור סרנינגפש קלתסמ ויתורוקממ הנוכר "הייטנ" יהשדח תססובמה תכרעמ םייוניכה תיניטאלב [ביטנימרנ] ego ינא [ביט בגנ me1 י [ביטו] mihi יל [ביטזרקא] [ביטלבבא] me a me יתוא ינממ תורת ופה תריקסב היגולופרומה ופה ירבעה ראשנ סרנינגפ ןמאנ "לרלכמ"ל ןיאו ךררצ ךיראהל םירבדב ןיינעמ הברה רתוי ורואית ןיינב 'פנ יכ רב דגנתמ ק"דרל יפל סרנינגפ ורסא תוארל פנב ןיינב ליבס י ךפהל ןיינב ליעפ" "דמוע איבמ המכ תומגוד ידכ חיכוהל ז ןוויכמו רבסההש ךנרסמ יתצקמב איבמ המגוד ןומ תרבודמ "ח~~ר בויא) רל י (אנ ורוה ןוב םאה ונ איה guardati יפל וירבד ק"דר '"לרלכמ'ב םרב םוגרתה יקלטיאה ונניא ק"דר אלא אקווד טאיפורפ! ןרוד חוכיווה פנה ערתשמ הרשע םידומע הארנ סרנינגפש אל קפתסה ותרדגהב ק"דר יפב" א רכזנ םש "ופ הצור קיידל רתוי מל הררשמ אשונב הז ןיב ןר שדוקה ןיבל תינוויה 'ינמודמכ" םיפה ןיינבב] [פנ םימוד ןיינבל עצוממה םינוויה שיש םהב תרעמשמ הליעפ ןא םיבשחנ ידמ םעפ "םיליבסל 19 יפכ וניארש תורתב יהגהה בקוע ירחא ררוקמ רהצומה ("לולכמה") ךא קלתסמ ונממ ונניאשכ קיודמ ריד רואיתה יגולופרומה ו בורק דואמ ורואיתל יק"דר וליאו השגהה תיגוגדפה הבורק ןודל ותגצה ןילכירר םרב ןרידה ךרואה םרפסמ ר םביט םיניינבה דיעמ 'ותונקייד תונקייד הנניאש הצופנ םיקדקדמה םירצונה תירבעה ןמזב ה תולימ םעטה קלחה יעיברה -ה HIL רצק הברהב ןמ םיקלחה םימדוקה קרפה תולימ םעטה ליכמ תמישר םילימ יפל גוויסה יניטלה יקלח רובידה - תלימ סחי 19 HIL תורדהמ 1549 'מע 223 Arbitror enim haec verba esse veluti media apud " Graecos quae cum activam communiter habeant significantiam interdum tamen " passive capiuntur 332

9 מורשת הקמחיים בספרי הדקדוק העברי סנקטס פגנינוס [9] ( praepositio ) תראו הפועל ) adverbium ( מילת חיברו ) conjunctio ( סיווג לטיני זה נמצאים הדוגמות וההסברים רד"ק אך בתוך מקוררת גלויים וסמויים פגנינרס בלוח זה מופיעים המחברים המוזכרים בחיבורו לוח המקוררת שם המחבר מספר המובאות שם החיבור (כש מוזכר) מכלול Rabbi David 22 (רד"ק) השורשים 5 פירושים 3 רקמה 30 Rabbi Ionah ההשגה 1 מאזניסם 1 20 (אבן ג'נאח) Rabbi Abraham Avenhezra (אברהם אבן עזרא) שפת יתר 1 צחות 1 הסתר והמשך Rabbi Iehudah Chiiugh (חיוג') Rabbi Joseph Kimchi (יוסף קמחי) Liber Ephod 9 5 מסורה [ה אפודי] (מעשה אפור) 5 Rabbi Iahacob filius Elihezer (יעקב בן אליעזר) 3 Rabbi Moseh (משה קמחי) 1 Rabbi Samuel Benvenist (שמואל בנבנשתי) 1 Rabbi Himmanuel (עמנואל הרומי) 22 חיבורים שונים שאינם ספרי דקדוק 333

10 יפוס שיגסמ-דלסק [10] חולמ הז תולוע המכ תונקסמ א "לולכמה" הכוז םיטוטיצל םיברה ותויב י וליאו השעמ" "דופא ש שמתשה וב הברה רכזנ שרופמב קר שמח םימעפ ב ונקדב ונאצמו תואבומהש ןבאמ ארזע ןניא תועיפומ אל ק"דו אלו טאיפוופ ןרוד ןכתיי ש ומצע דמל ותוא ו וטטצמ ילכמ ןושאר ג תמועל ז אל ארק יבתכ םירבחמה םירחאה וטטוצש ק"דו וא טאיפוופ ןרוד םוכיס ופס קודקדה ונראיתש ירפ האירק תחכופמ תקיודמו ק"דול "לולכמ"ב ןא עודמ ןיא ריכזמ םג השעמ"? "דופא טאיפוופ ןרוד היה ןסומלופ -יטנא ירצונ השק ןשקעו ורוביח - ספדוהש קר תנשב היה השק הגשהל המדנו יל שיש הביס תפסונ "החכש"ל וז רביחשכ ורוביח דבכ היה "לולכמה" ופס קודקדה ידוהיה יתוכמסה א"הב העידיה תעפשהב והילא דוחב הנוכמה) םירצונה הילא (הטירל יחש הילטיאב דלונש ןנוחו ףא הילטיאב לביק "לולכמה" תוכמסכ תטלחומ ירקוח תירבעה םידחאה ומסרפש ידפס קודקד תליחתב האמה ששה הרשע וטנ ןמתסהל ורוביח השמ יחמק ןלהמ" יליבש "תעדה רוביח לק רודבו הברה רתוי םיליחתמל םינייעמשכ תרוסמב קודקדה ירבעה תכלוהה תחתפתמו ידחא םיאצומ בודש םיקדקדמה םיריכזמ "לולכמה" קדו ותוא ןאכמ -ש H/L תדוקנ אצומ תווסמל תיקודקד הרישע תללוכה ףוסב האמה ששה הרשע ידפס דומיל םינוש םימוגרת Institutiones hebraicae םירוציק דועו תדוקנמ תואד וז המורתה םרתש רוהל תירבעה תפוקתב סנסנרה הבושח דואמ ןכא ןילכיוד היח ירצונה ןושארה בתכש םסרפו דפס קודקד לבא קלחה יקודקדה רפסבש הז טושפ יסיסבו יידמל ןילכיוד ומצע ארק רל Rudimenta (תודוסי) ןויעמ -ב Rudimenta ררוב זילכיודש שמתשה ןא קור ןלהמ"ב יליבש "תעדה אלו "לולכמ"ב 20 ןכל המדנ יל יאדכש קיידל םתכרעה םינוירוטסיהה יכ ק"דד ררקמה דיחיה ירקוח תירבעה םירצונה תפוקתב סנסנרה העיבק וז הפקת קד םירקחמל ושענש 20 ערוי ךילכירדש קיזחה םיקתוע ינש םירוביחה האד) K Christ "Die Bibliothek Reuchlins in Pforzheim" Zentralblatt fiir Bibliothekwesen Leipzig 1924 pp ( 1-96 ךא הצרהשכ תואטיסרבינואב טאטרגניא ) 1521 ( ךגניברטר ) ( שמתשה קד ךלהמ"ב יליבש "תעדה האד) H Greive "Die Hebraische Grammatik Johannes Reuchlin" Zeitschrift fiir die alttestamentliche Wissenschaft (1978) pp