"סוציולוגיה אמיתית היא אוטוביוגרפיה שיטתית" : 1 התבוננות אישית במאמרו של לארי גרוס Gross, L. (1998). Minorities, Majorities and the Media. In T. Liebe

תמליל

1 "סוציולוגיה אמיתית היא אוטוביוגרפיה שיטתית" : 1 התבוננות אישית במאמרו של לארי גרוס Gross, L. (1998). Minorities, Majorities and the Media. In T. Liebes & J. Curran (Eds.), Media, Ritual and Identity (pp ). London & New York: Routledge. הרצאה בכנס אזרחות קווירית בישראל 12 בדצמבר, 2018 ד"ר עמית קמה החוג לתקשורת, המכללה האקדמית עמק יזרעאל כנער מתבגר בבאר שבע של שנות השישים והשבעים, השתיקה וההכחשה הרועמות בכל הנוגע להומוסקסואליות, מחד גיסא, והתפיסה הפתולוגית שהצליחה לחלחל לתוך השיח העממי, מאידך גיסא, מנעו ממני לראות את עצמי הופך לאדם מבוגר ראוי ותקין. האופק והעתיד נאטמו באפילה איומה ללא כל פתח לתקווה. המוות נראה עדיף על פני חיים בזויים חסרי-ערך. בשנת 1983, שנים ספורות לאחר שהתוודעתי להיותי הומו, התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, ואחד הדברים הראשונים שעשיתי היה חיפוש בספריה אחר חומר מדעי על הומוסקסואליות, שעליה ידעתי מעט מאוד, הן מניסיון אישי מצומצם ביותר והן ממקורות מידע אחרים, שלא היו ב נמצא. המאמר היחיד בעברית באותה העת מאת גיורא שוהם ואחרים 2 פורסם ארבע שנים לפני-כן והיה רו וי וספוג בכל נימיו בפרוידיאניזם חסר-רחמים. הטקסט הזה אישש במידה רבה את הידוע לי ממקורות של חוכמה עממית על היותי סוטה ופגום. למעשה, מקור הידע הראשון והיחיד עד כה על הומואים היה הספר כל מה שרצית לדעת על המין, ולא העזת לשאול 1970 משנת שתיאר בפירוט כיצד הומוסקסואלים מחזרים זה אחר זה בבתי שימוש ציבוריים וכיצד הם מקיימים שם את יחסי המין שלהם. זכור לי במיוחד ההסבר כיצד לזהות הומוסקסואלים: הם מדגישים ומבליטים את איבר מינם במכנסיהם הצמודים. חלפו שנים לא מעטות, אולי אפילו עשור או שניים, עד שהצלחתי לאתר ספרות מדעית כולה באנגלית שפתחה צוהר לאפשרויות הסבר ותיאור אחרות. התחלתי להתכונן לקראת כתיבת הצעת המחקר לדוקטורט רק כאשר בתחילת שנת אלפיים, נגלו בפניי עולמות מחקריים חדשים שלא נגזרו מהומופוביה על היבטיה השונים, להיפך: התחלתי להיחשף לספרות עשירה ומרתקת, שהאירה את עולמי באור נגוהות. יתרה מכך, מצאתי חוקרים והוגים שהביאו מזור לתחלוא יי ולכאביי. המחקר שביצעתי בעצמי הפך גם הוא במהרה לתרופה שהאמנתי שתועיל לא רק לי, אלא גם לאחרים. במהלך השנים האחרונות החל להתבהר לי כי הוגים וחוקרים שונים שותפים לדיעה כי כאב ומצוקה עשויים בהחלט להוות מניע למחקר סוציולוגי. כבר בתחילת המאה העשרים כתב Charles 1 "A true sociology is systematic autobiography". Cooley, C. H. ( ). Journal. The Charles Horton Cooley Papers (p. 32). Bentley Historical Library, University of Michigan. 2 שוהם, ג., ויסברוד, ל., גרובר, ב. ושטיין, י. )1979(. דינמיקת גרעין-האישיות ונטייה להומוסקסואליות. מגמות, כ"ה) 1 (,

2 ."A true sociology is systematic autobiography" ביומנו Horton Cooley דוגמא נוספת היא הציטוט מתוך הספר Theory as Liberatory Practice של bell hooks אשר הינו כנר לרגליי גם כיום הן כחוקר והן כמרצה: I came to theory because I was hurting the pain within me was so intense that I could not go on living. I came to theory desperate, wanting to comprehend to grasp what was happening around and within me. Most importantly, I wanted to make the hurt go away, I saw in theory then a location for healing 3. לארי גרוס מתאר מהלך דומה במאמרו, שפורסם בדיוק לפני עשרים שנה. גרוס הוא אחד מחוקרי התקשורת החשובים בכלל ובתחום הלהט"בי בפרט; ואני גאה על שהואיל להיות אחד ממנחי הדוקטורט שלי. בין היתר, הוא פיתח את תיאורית הטיפוח Cultivation( )Theory of המסבירה את השפעות תקשורת ההמונים וחיבר ספרים רבים, שלושה מהם רלבנטיים לענייננו: Contested Closets: The Politics and Ethics of Outing (1993). The Columbia Reader on Lesbians and Gay Men in Media, Society and Politics (1999). Up from Invisibility: Lesbians, Gay Men and the Media in America (2001). ראשית, יש להדגיש כי העובדה שבחר לספר את סיפור חייו ולשזור אותו באופן מובנה בתוך מאמר תיאורטי הינה חריגה מן המקובל בתחום הסוציולוגיה של התקשורת, שבו החוקר אמור להעלים את עצמו ולהימנע משימוש בגוף ראשון. שנית, סיפורו מהדהד לא רק את סיפורי האישי, אלא מן הסתם גם את סיפורם של חוקרים בני הדורות שקדמו לדור הנוכחי. דור שבו הומוסקסואליות תופסת מקום הולך ומתרחב הן בעולם ה'אמיתי' והן בעולם האקדמי, לא כתופעה חולנית וסוטה terra incognita שאין בה דריסת רגל לאדם מן הישוב אלא חלק שגרתי מן המגוון האנושי. דור שעבורו להט"בים נוכחים על דרך השגרה בתקשורת ההמונים ובחיי היומיום. גרוס מספר איך בגיל 15, במחצית שנות השישים, החל במסע חיפוש אחר עצמו בין מדפי הספריה. הוא כבר היה מודע להיותו הומו, אולם הומוסקסואליות היתה בבחינת unspoken, something (87.p). even unspeakable בעידן ההשתקה וההכחשה המוחלטות, הוא ניסה למצוא על מדפי הספרים משהו שיענה על שאלותיו, משהו שייתן מזור לכאב הבדידות ול חרדה המתעצמת: I 88) (p..searched for images and inspiration, affirmation and arousal הספריה היוותה מקום שבו אפשר היה למצוא מידע מבלי שאחרים יבחינו בכך. הספריה איפשרה את החיפוש הסודי אחר מקורות מידע, ללא החרדה שמא אחרים יגלו את היותו הומו. הספריה היוותה את האתר היחיד שבו היה ניתן למצוא דיון ועיסוק בהומוסקסואליות שאינם בהכרח מפחיתי-ערך, פוגעניים ומ א יינים. מסעו של גרוס בחיפוש אחר מקורות לתיקוף זהותו המשיך בעבודתו המחקרית, בין היתר, על תפקידם של אמצעי התקשורת ובראשם המדיום הטלביזיוני בעיצוב עולמם של צרכניהם. 3 hooks, b. (1991). Theory as Liberatory Practice. Yale Journal of Law and Feminism, 4,

3 לטענתו, החשיבות של המחקר על תפקידי התקשורת נובע מכך ש- The media are more than "mere" entertainment. They can be a matter of life and death (p. 99) המאמר הנידון פורש בקצרה תמציתית את הרעיונות התיאורטיים הרווחים במחקר על אודות הייצוג התקשורתי של קבוצות מיעוט מוחלשות. גרוס מבחין בין הייצוג הדומיננטי של קבוצת הרוב )הכוללת בעיקר גברים, הטרוסקסואלים, לבנים(, הזוכה לראות את בניה ובנותיה משתקפים באורח סדור ותדיר בתקשורת, לעומת ההכחדה הסמלית המאפיינת את כל קבוצות המיעוט ובמיוחד להט"בים. קבוצות מיעוט נעדרות מן השיח התקשורתי הפומבי, וכאשר הן כן זוכות לייצוג, הוא לרוב מע וות ומפחית מערכן האנושי. הומואים ולסביות, טוען גרוס, נעלמים מן המרחב הציבורי, ואם הם כן זוכים להופיע על הבמה אלו לרוב ייצוגים המחזקים את הסדר ה"טבעי" וה"נורמלי". כלומר, ייצוג המבוסס ברובו המכריע על סטריאוטיפים, הנדמים לקהל כאילו הם מייצגים את כלל הלהט"בים. Lesbians and gay men are usually ignored; but when we do appear, it is in narrowly, negatively stereotyped roles that support the "natural" order. [ ] We all gay or straight have little choice but to accept media stereotypes which 91). (p. we imagine to be typical of all lesbians and gay men השתקה זו מכוננת את בני המיעוט הלהט"בי כ'אחרים' פחותי-ערך המפרים את חוקי החברה ה'תקינה'. גרוס ממשיך ותוהה כיצד הייצוג הבעייתי דנן משפיע על הקהל הלהט"בי עצמו. הוא מבחין בין קבוצות מיעוט אתניות לבין מיעוטים מיניים, ובמיוחד מדגיש את העובדה שכל הלהט"בים נולדו והתחנכו בסביבה הטרוסקסואלית, זרה ומנכרת; לעומת, למשל, אפרו-אמריקניים שנולדו לתוך קבוצת המיעוט שלהם. הדוגמה הקלאסית שהוא מתאר היא של בני משפחה שחורים המתכנסים בחדר המגורים על מנת לצפות בדמות של שחור בטלביזיה על מנת לאשש את זהותם. לעומתם, המתבגר ההומו והמתבגרת הלסבית נאלצים לראות את בני משפחתם לועגים לדמות תקשורתית של הומו. ביתם וסביבתם הקרובה אינם בדרך כלל מקומות מבטחים בעולם אכזרי. For lesbian 96) (p. and gay adolescents, home is not necessarily a haven in a heartless world בכל מקרה, על צרכן התקשורת הלהט"בי מוטלת המשימה הממשית והסמלית לתקף את קיומו ואת זהותו תוך כדי הסרת מעטה השתיקה, הסודיות וההכחשה. כלומר, עליו לפעול באופן חתרני ולהפעיל מנגנונים של התנגדות )resistance( בעת הצריכה והפענוח של המסרים התקשורתיים המקובלים והרווחים. אחד המנגנונים הוא 'תרגום' וניכוס של דמויות בדיוניות לא-להט"ביות כאילו היו כאלו. המאמר אמנם מתייחס בקצרה לשינויים הכבירים שהחלו באותה העת להתרחש בעולם התקשורתי, לא רק בתחום הייצוג הטלביזיוני, אלא בעיקר בניצנים הראשונים של האינטרנט, אולם איננו כמובן יכול לשער ולצ פות את המהפיכה הכבירה שהתחוללה בחיינו מאז. המאמר נכתב כאשר דמויות של הומואים ולסביות מתחילות לחלחל לתוך מגוון תוכניות טלביזיה, בעיקר סדרות יומיות, אופרות סבון וסיטקומים. ודמויות של טרנסג'נדרים מתחילות לתפוס מקום על הבמה של תוכניות אירוח טלביזיוניות. מתי-מעט ידוענים להט"בים מתחילים לצאת מן הארון ולהכריז קבל 3

4 עם ועדה על היותם כאלו, ויכולים להוות מודלים לחיקוי עבור בני הדור הצעיר. גרוס טוען כי No teenager today faces the degree of denial and erasure that was common in those days (98.p); אך למרות זאת, הוא לא היה יכול לשער ולהעלות בדמיונו לפני עשרים שנה את המגוון העשיר של להט"בים הממלאים תפקידים כה רבים כיום, לא רק על הבמה התקשורתית, אלא במיוחד בזירה הפוליטית. בעיקר היה קשה לדמיין רק לפני עשרים שנה שהספרייה, שעמדה על תילה מזה מאות בשנים, עומדת להיעלם. המתבגרים כיום נמנעים במידה רבה מקריאת ספרים באופן כללי; קל וחומר לצורך גיבוש זהותם הלהט"בית ומימושה. הספריה לא מהווה יותר מקום מבטחים, המציע נחמה ועידוד וכמובן רכישת ידע הנחוץ לצורך פיתוח הזהות הלהט"בית. הסדקים בחומת ההשתקה וההעלמה, שהחלו במהלך שנות התשעים ושעליהם עמד גרוס במאמרו, קיבלו תאוצה עצומה עם פתיחת העולם המקוון לשימוש כל דכפין, החל מגיל ינקות. במרחק נגיעה פשוטה יכולים כל מתבגר ונערה לפתוח עולמות תוכן, ידע ומידע העשויים לשמש אותם החל מקבוצות דיון של בני נוער ואתרים של ארגונים להט"ביים וכלה בעולם הפורנו הבלתי נדלה. אני סקרן לדעת מה ואיך יספרו הצעירים של היום בעוד עשרים שנה על הדרך, שבה עברו בכינון זהותם ובהתמודדות עם סוגיית היציאה מהארון. לבסוף, בהמשך לקושיה הזו, אני סקרן לדעת איך יתנהל בעתיד מסלול ההתפתחות האישית והמקצועית של חוקרים להט"בים. גרוס טוען כי activist Much of the early work of gay scholars and the term is appropriate, as no one unengaged by the gay movement was pursuing these matters publicly focused on the delineation and analysis of stereotype 92) (p. portrayals of gay people in the media כלומר, הוא מדגיש כי בימיו הראשונים של המחקר, החוקרים היו בהכרח גם פעילים פוליטיים. לאור זאת, אני מבקש לתהות לסיום האם הכאב והמצוקה, שליוו בחריפות את בני הדורות הקודמים, ייעלמו עקב הפתיחות, הנ ראות הפומבית והסובלנות? אם כן, מה יהיה המניע המרכזי שידחוף אותם? האם המחקר על אודות להט"בים לא יהווה יותר מוקד משיכה עבורם? האם האוטוביוגרפיה, החיונית לשדה המחקר שלנו, תעבור תהליכים עמוקים של שינוי עד כדי הזרת החוקרים הלהט"בים מנושאי וממ ושאי מחקרם? 4

5 "True sociology is a systematic autobiography": Personal observation of an article by Larry Gross Gross, L. (1998). Minorities, Majorities and the Media. In T. Liebes & J. Curran (Eds.), Media, Ritual and Identity (pp ). London & New York: Routledge. Lecture at the Queer Citizenship Conference in Israel December 12, 2018 Amit Kama, PhD Department of Communication, Emek Yezreel Academic College As a teenager in Be'er Sheva in the 1960s and 1970s, the deafening silence and denial of homosexuality, on the one hand, and the pathological perception that managed to seep into the popular discourse, on the other, prevented me from seeing myself becoming a proper adult. The horizon and the future were sealed in a terrible darkness with no prospect of hope. Death seems preferable to the shabby life without value. In 1983, a few years after I came out, I started studying at Tel Aviv University, and one of the first things I did was to search the library for scientific material on homosexuality about which I knew very little. The only article in Hebrew at the time - By Giora Shoham and others -published four years earlier - and resonated with Freudianism missing. This text confirmed to a great extent what I knew from sources of folk wisdom about being a pervert. In fact, the first and only source of knowledge so far was the book Everything you wanted to know about sex, and did not dare to ask published in 1970 which described how gay men were searching public lavatories for sexual relationships. I especially remember how to identify homosexuals: they emphasize their sex organs in their tight pants. It had been quite a few years, maybe even a decade or two later, until I succeeded in locating scientific literature - all in English - that opened a window to other explanations and descriptions. Just when I started to prepare for doctoral research proposal at the beginning of the year two thousand, research revealed new worlds to me, on the contrary, I began to be exposed to a rich and engaging literature, lit up the world with bright light. Moreover, I found researchers and thinkers who brought healing to my illnesses and pains. The research I've done myself soon became the remedy that would benefit not only me, but also others. During the last few years I started to realize that different thinkers and researchers announce that pain and distress may well be a motive for sociological research. At the 5

6 beginning of the twentieth century wrote Charles Horton Cooley in his diary: "A true sociology is systematic autobiography". Another example is a quote from the book Theory as Liberatory Practice by bell hooks: I came to theory because I was hurting-the pain within me was so intense that I could not go on living. I came to theory desperate, wanting to comprehend-to forgive what was happening around and within me. Most importantly, I wanted to make the hurt go away, I saw in theory then a location for healing. Larry Gross describes a similar move in his article, published exactly twenty years ago. Gross is one of the most important communication scholars, and I am proud to be one of his advisors involved in my dissertation. Among other things, he developed the Theory of Cultivation explaining the effects of mass media and composed many books, three of which are relevant to our case : Contested Closets: The Politics and Ethics of Outing ( 1993 ). The Columbia Reader on Lesbians and Gay Men in Media, Society and Politics ( 1999 ). Up f rom Invisibility: Lesbians, Gay Men and the Media in America (2 001 ). First, it should be emphasized that the fact that he chose to tell the story of his life and woven it in a theoretical article is unusual in the sociology of the media, in which the researcher is supposed to disappear and avoid the use of the first person. Second, his story resonates not only with my personal stories, but also with the stories of generations of scholars who preceded the present generation. A generation that homosexuality plays a growing role both in the 'real' and the academic world, not as a morbid and perverse phenomenon - terra incognita - but a routine part of human diversity. Gross relates how at the age of 15, in the mid-1960s, he began a search for himself among the library shelves. He was already aware of being gay, but homosexuality was something unspoken, even unspeakable (p. 87). In the era of absolute silence and denial, he tried to find something on the bookshelves that would answer his questions, something that would cure the pain of loneliness and the growing anxiety: I searched for images and inspiration, affirmation and arousal (p. 88). The library was a place where information could be found without others noticing. The library enabled the 6

7 secret search for information sources, without the fear that others might discover that he was gay. Gross's journey in search of sources to validate his identity continued in his research work, among other things on the role of the media, primarily the television medium, in shaping the world of their consumers. According to him, the importance of research on the role of the media is that - The media are more than "mere" entertainment. They can be a matter of life and death (p. 99) The article in question briefly summarizes the theoretical ideas of the research on media representation of minority groups. Gross distinguishes between the dominant representation of the majority group (which mainly includes men, heterosexual, white), who sees itself reflected in a regular and frequent manner in the media, as opposed to the symbolic annihilation that characterizes all minority groups especially sexual minority groups are absent from the public media discourse, and when they are represented, it often reduces their human value. Gays and lesbians, Gross says, disappear from public sphere, and if they do get to perform on the stage - these are often representations that reinforce the "natural" and "normal" order. In other words, the overwhelming majority representation is based on stereotypes. Lesbians and gay men are usually ignored; but when we do appear, it is in narrowly, negatively stereotyped rods that support the "natural" order. [...] We all - gay or straight - have little choice but to accept media stereotypes which we imagine to be typical of all lesbians and gay men (p. 91). Gross goes on and wonder how the representation problem at hand affects the public. He distinguishes between ethnic minorities and sexual minorities, and particularly emphasizes the fact that all born and raised heterosexual environment, foreign and alienating; as opposed to, for example, Afro-Americans who born into their minority group. The classic example he describes is of Black family members who gather in the living room to watch a television Black figure to confirm their identity. By contrast, adolescent gays and lesbians see their family mocking media figures of gays. Their home and their immediate surroundings are not usually safe in a cruel world. For lesbian and gay adolescents, home is not necessarily a haven in a heartless world (p. 96). In any case, the media consumer's task lies and symbolic validate the existence and identity while removing the veil of silence, secrecy and denial. That is, to act subversively and activate mechanisms of resistance during consumption and decoding of accepted 7

8 communications messages. One of the mechanisms is 'translation' and appropriation of fictional characters. Although the article briefly refers to the enormous changes that began to take place in the media world, not only in the field of television representation, but mainly in the Internet, but obviously can not predict and anticipate the great revolution that has taken place in our lives since then. This article was written with characters of gays and lesbians who are beginning to seep into a variety of television programs, mainly daily series, and soap operas and sitcoms. And images of transgender people are beginning to be on the stage of a TV program. When some celebrities start to come out of the closet and declare publicly for being such, and can serve as role models for the younger generation. Gross argues that No teenager today faces the degree of denial and erasure that was common in those days (p. 98); Nonetheless, he could not speculate and imagine twenty years ago the rich diversity of LGBT who fill so many roles today, not only in the media, but especially in the politics. Especially was hard to imagine just twenty years ago in the library, which had been strong for hundreds of years, is about to disappear. Adolescents today are largely reluctant to read books in general ; Let alone for the purpose of formulating their LGBT identity. The library is not a more safe place, offering comfort and encouragement and of course acquiring the necessary knowledge for the need to develop an LGBT identity. The cracks in the wall of silencing and invisibility, which began during the nineties and which was ground in his article received a tremendous momentum with the opening of the online world use. With a simple touch away, every adolescent can open up worlds of content, knowledge, and information that may serve them - Discussion groups ranging from youth organizations to the inexhaustible world of porn. I'm curious to know what and how to tell the young people of today in twenty years on the road, which passed in establishing the identity and deal with the issues of coming out. Finally, I'm curious to know what the future path of personal development will be and professional of LGBT researchers. Gross argues that much of the early work of gay activist-scholars - and the term is appropriate, as no one unengaged by the gay movement was pursuing these matters publicly - focused on the delineation and analysis of stereotype portraits of gay people in the media (p. 92) That is, he emphasizes that in the early days of the study, researchers were also necessarily political activists. 8

9 Accordingly, I wish to wonder whether to end the pain and distress that accompanied scholars of previous generations, will disappear due to the openness, tolerance and public acceptance. If so, what will be their main motive? Do research about LGBT will no more be an attraction for them? 9