יח ƒ ﬨי ƒ ה י ƒ זכויות הספר שמורות למחבר : דוד משה ברוורמן לבר בל א תב ן (ברכות נ"ה) כך אי אפשר כשם שאי אפשר לספר בלא שגיאות, אי לכך בקשתי שטוחה לפני

תמליל

1

2 יח ƒ ﬨי ƒ ה י ƒ זכויות הספר שמורות למחבר : דוד משה ברוורמן לבר בל א תב ן (ברכות נ"ה) כך אי אפשר כשם שאי אפשר לספר בלא שגיאות, אי לכך בקשתי שטוחה לפני הלומדים שאם ימצאו שגיאה בספר שיודיעונו ונתקן זאת במהדורה הבאה. נשמח לקבל הערות והארות דוא"ל : dudiar@gmail.com הגהה : הרב יצחק הלפרין שליט"א עריכה לשונית : הרב חגי דיאמנט שליט"א עימוד ועיצוב : י. ראשגולד עיצוב כריכה : ורדיגר דיזיין דפוס והפקה : אדמוני הוצאה לאור : אלתר ספרים ב"ב

3 יח ƒ ﬨ י ƒ ה י ƒ איזונים ו י ד בר ה' אל מ שה ו אל א הר ן ו י צ ום אל בנ י י ש ר אל הוצ יא את בנ י י ש ר אל ו אל פ ר עה מ ל ך מ צ רי ם ל מ א רץ מ צ רי ם [שמות ו, יג] עם סיום מלחמת העולם השנייה, הגיעו יהודים שרידי חרב לארה"ב, רבים מהם השתקמו ובנו את עצמם בס"ד בעבודה עצמית מחדש, אך מנגד היו אחרים שהתדרדרו. שכשהיו אנשי עסקים ילידי ארה"ב באים להיוועץ עם גדול הדור בארה"ב דאז מרן רבי משה פיינשטיין זי"ע בקשר לשותפות עסקית עם יהודים ניצולי שואה, הוא כמובן שיבח ועודד על עשיית עסקים עם יהודים שבורים אלו, אך היה מזהיר לבדוק ולברר היטב האם הם שיקמו את עצמם נפשית והפנימו שהמלחמה הסתיימה, מפני שאותם מעטים שלא שוקמו עלולים לחסל את האמון בשותפות. הם רואים את העולם מנקודת מבט שכולם חייבים להם, ולכן עלול לומר לעצמו בשקט 'הרי כשאני סבלתי את מאורעות השואה הזוועתיים, שותפי האמריקאי אכל לשובע נפשו. ועל כן אם נכנסים לי סוף סוף כמה אלפי דולרים לא נורא אם אחליק זאת, אעגל פינות, ולא אכניס זאת לקופה המשותפת'. ע"כ היה מציע מרן רבי משה לשותף שיבדוק בזהירות ובכבוד נקודה זו (. כמובן היו רק מעטים כאלו, ולא ח"ו כתופעה כללית, אך למיחש היה מייעץ ר' משה לחשוש). תשובה מפתיעה זו של מרן רבי משה לא נשמעת פופולארית. הלא הכי קל לומר 'מה אתה רוצה מהם?! הלא מסכנים הם, ניצולי שואה שרידי חרב, תן להם, תפנק אותם, ואם הוא העלים כמה אלפי דולרים מן השותפות, מותר לו אחרי מה שהוא עבר'. אך זו לא האמת של תורתנו הקדושה. מסכנות וכאב לא מצדיקים פשע. ועל האדם (הבריא בנפשו) לשקם את עצמו בכל הדרכים לאחר ימי הזעם. רש"י מפרש מהו הציווי שציווה הקב"ה את משה ואהרן אל פרעה מלך מצרים, "ציום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם". כלומר, משה ואהרן הצטוו לחלוק כבוד לפרעה לפני סדרת המכות שהוא עומד לקבל. 31

4 משה ואהרן נשלחים ע"י הקב"ה לעשות סדר במצרים, להוכיח לפרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו" מיהו המנהיג והשולט. פרעה העמיד עצמו כאלוהים כל יכול, כפי שנאמר בפסוק (יחזקאל כט, ג) שפרעה אמר על עצמו "לי יאורי ואני עשיתיני". על משה ואהרן הוטלה המשימה להוכיח לעין כל שפרעה הוא רק בשר ודם אכזר ורע המקבל עונשו בצדק. אם כן יש להתבונן בפשר צווי ה' לחלוק כבוד לפרעה, הלא לכאורה בזמן מלחמה הדבר האחרון האמור להידרש מהלוחמים הוא לתת כבוד לאדם שהוא הכתובת למלחמה, כבוד ניתן לתת לאדם שמזדהים עמו ועם מורשתו, אך באדם שהוכרזה עליו מלחמה כיצד ניתן לחלוק לו כבוד?! ובפרט כשמכירים שהאויב הוא רשע ומרושע, כי כל מעשיו היו בזדון וברוע לב שאין כמוהו. אם כן כיצד ניתן בכלל לתת כבוד לאדם שכזה. ובפרט כשהמשימה של משה רבנו היתה להסיר את המלוכה והכתר מפרעה, והם עמדו לעשותו ללעג ולקלס בעיני עבדיו ובעיני עמו, אם כן כיצד ניתן בו זמנית גם לחלוק לו כבוד? נקודה נוספת יש להתבונן בפרשתינו. במכת דם נאמר בתורה (שמות ז, יט) "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על יאוריהם". ומפרש רש"י מדוע היה הציווי לאהרן ולא למשה ", לפי שהגין היאור על משה כשנשלח לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן". משה רבנו צווה לא להכות את היאור מפני הכרת הטוב שיש לו מכך שהתיבה שהוא שהה בה בעודו תינוק צפה על גבי היאור. ויש להבין, הלא מי היאור הללו כבר מזמן לא כאן, כי מים אלו הלכו להם ובאו אחרים במקומם. וביותר קשה, הרי היאור הוא דומם חסר רגשות, ומה שייך להכיר לו טובה. ואף אם נבין עד כמה מידת 'הכרת הטוב' היא נצרכת ונדרשת עד שצריך להכיר טובה גם לדומם, מכל מקום משה רבינו יכול היה להתחיל במכת הדם שלא בדרך הכאה, אלא כמו הרבה מכות אחרות שלא באו על ידי הכאה. מיישב זאת כ"ק האדמו"ר מטולנא שליט"א, שיש כאן לימוד גדול בתופעה האנושית הנפוצה של ראיית שחור או לבן ותו לא! תופעה זו נובעת מהקצנה, מפרפקציוניזם. לדוגמא, אם אנו מצווים לא לאהוב אדם מסוים, אנו עלולים לפגוע בכבודו. קשה לאדם להיות 'בררן' ברגשות ולהפריד בין החלקים הטובים לרעים באותו בן אדם עצמו. אין דבר יותר קל מאשר להניח על אדם מסוים כובע של אויב, ואו אז להיות האנטי תזה שלו, לרדוף אותו ולמחוק אותו, זה נותן סיפוק והשראה. אך להיות אינדיבידואלי בשנאה, זו משימה קשה עד מאד, לאהוב חלק אחד ולשנוא חלק שני זה כבר אתגר גדול. 32

5 יח ƒ ﬨ י ƒ ה י ƒ המהר"ל בחידושיו על הש"ס מוביל אותנו לדרך מאד מעניינת ביחס לאמרה חריפה של חז"ל במסכת בפסחים (מט, ב) "עם הארץ מותר להורגו ביום הכיפורים שחל בשבת". מה פשר הדבר? הלא אף מי שחילל שבת במזיד או עבד עבודה זרה בהתראה ועדים, ונפסק דינו ברוב דיינים למיתה, אין מוציאים אותו להורג בשבת. האם עם הארץ חמור מהם ויוצא להורג בשבת?! עיין שם ברי"ף ובשאר הראשונים שביארו ביאורים שונים בסוגיא תמוהה זו. אולם המהר"ל שופך אור גדול בפשר סוגיה קשה זו ומלמדנו דרך חינוכית והבנה חדשה יוצאת דופן. כאשר חז"ל מתירים להרוג בשבת עם הארץ הם וודאי לא מתכוונים לחלק המעשי, כי אין היתר שבעולם להרוג שום אדם אף אם עם הארץ הוא ללא עוול בכפיו. אלא חז"ל מלמדים אותנו מסר וצורת השקפה על מורכבות האדם, עומד מולך יהודי העונה לקריטריון 'עם הארץ' מהתורה ומדרבנן, אדם שכמובן יכול היה ללמוד אלא שזלזל בדברי התורה ונשאר בור וריק מכל תוכן יהודי. יהודי זה מצד אחד עם הארץ הוא ומאידך ישראל הוא, כשחז"ל אמרו שמותר להרגו הם רצו לחדד את המסר עד כמה גרוע להיות עם הארץ מרצון, עד כמה מופרך להיות יהודי נטול יהדות, אם מביטים על החלק של העם הארץ שבו אין לו זכות קיום, אך הצד היהודי שבו לא מאפשר לך להורגו, ולא רק להורגו אלא גם לשונאו ולביישו אסור. כלומר בהגדרה הלמדנית אפשר לומר שיש כאן שני דינים החלוקים ביסוד דינם - דין 'עם הארץ' ודין 'ישראל', וכל אחד מב' דינים האלה זקוק להתייחסות שונה. מסקנת רעיון זה היא שעלינו להיות אמונים למבט מורכב בהתייחסות השיפוטית לאנשים. לא להיות מוקצן לשנוא את האחד ולאהוב את האחר ברמה האבסולוטית. אלא לדון כל חלק שבו בפני עצמו. טעות זו יכולה להיות גם בכיוון ההפוך, לדוגמא לאהוב ולהעריץ משהו עד כדי הסתנוורות אך להעלים עין מחסרונותיו, כדוגמת ילד מחונן בעל תפיסה למדנית מהירה ויוצאת דופן ובנוסף גם מתמיד ושקדן, אשר מחד מקשה קושיות נהדרות במהלך השיעור, אך בו זמנית מזלזל בחבריו בצורה בוטה ואיומה, או זלזול בעניינים רוחניים אחרים. קל מאד לראות את הצד היפה שבו ולסלוח ולהתעלם מן הצד האפל שבו, אם נתעלם מחסרונותיו של ילד זה, אנו נגדל ילד שבעתיד יהיה תלמיד חכם גדול אך גם מושחת גדול. לו היינו מפנימים שעומדת בפנינו אישיות אחת המכילה בתוכה כשרון נדיר מחד ומידות מושחתות מאידך. היה עלינו להבהיר לילד ברורות שההתנהגות הלא טובה שלו אינה מחפה על הברק הלימודי שלו. מצד אחד עלינו לתת לו מחמאה גדולה על ההתמדה והידע הלימודי, ומאידך להעמידו על מקומו על התנהגותו הקלוקלת בבין אדם לחברו. 33

6 הגמרא במסכת סנהדרין (קא, ב) שואלת, מפני מה זכה ירבעם בן נבט למלכות, הרי היה חוטא ומחטיא את הרבים. ומתרצת הגמרא משום שהוכיח את שלמה המלך. ואם כן מפני מה נענש על כך. מפני שהוכיחו ברבים. הדבר ארע בזמן ששלמה המלך נשא את בת פרעה, והחתונה הסתיימה בשעה מאד מאוחרת, שלמה המלך התעורר מעט מאוחר, ומכיוון שמפתחות בית המקדש היו מתחת הכרית שלו, לראשונה דלתות בית המקדש נפתחו מאוחר, וקרבן תמיד של שחר התאחר. ירבעם בן נבט הוכיח את שלמה על כך קשות, וזכה על כך למלכות. שהרי תוכחה זו לא היתה פשוטה לו כלל ועיקר, שהרי עסקינן במלך ישראל החכם מכל אדם, וכדי להוכיחו צריך אומץ רב והמון דבקות במטרה. בזכות אומץ זה זכה ירבעם במלכות. ומכל מקום נענש על כך מפני שהוכיחו ברבים. הוא היה צריך להוכיחו בצנעה, והוא בייש את שלמה המלך לעין כל. גמרא זו מלמדת אותנו יסוד מחשבתי ומוסרי יוצא דופן, אדם עשה פעולה המצדיקה שכר אדיר מחד, להיות מלך על כל ישראל עם כל המשתמע מכך. ומאידך עונש אדיר של כיליון לדיראון עולם, והכל בפעולה אחת! כי הקב"ה הוא שופט צדק והוא ראה בפעולה זו צד חיובי המצדיק שכר של מלכות, כי לירבעם היתה קנאה אמתית לשם שמים, שהרי אמרו חז"ל (ברכות יט, ב) "במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב", ולכן הוא מחה בשלמה על חילול כבוד מלך מלכי המלכים, ועל כך הוא קיבל הוא שכר של 'מלכות'. אך מאידך כיון שהיה יכול להוכיחו בצנעה, ולשמור על כבוד האדם וכבוד המלכות של שלמה המלך, ואילו ירבעם הוכיחו ברבים ונהנה מכך ששלמה המלך התבייש לעין כל. על החלק הזה הוא נענש בעונש החמור ביותר השמור למלביני פנים ברבים כמובא בחז"ל (ב"מ נט, א) שאין להם חלק לעולם הבא. גמרא זו באה ללמדנו ולהדריכנו שלא להיות משוחדים במבט על האדם ופעולתו, הטוב והרע יכולים להיות בכפיפה אחת, ועלינו להפרידם. זו המלאכה שהוטלה על היהודי הנבון, לדעת להפריד בין הדבקים, להתייחס לצד הטוב כאילו אין רע, ולהתייחס לצד הרע כאילו אין טוב, כשאין האחד מחפה על השני. פרשיות אלו מפרשת שמות ועד משפטים נקראות בספרי המוסר פרשיות שובבי"ם, על שם ראשי תיבותיהם - שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים. מרן הרב החיד"א זי"ע כותב בשם גדולי המקובלים שימים אלו מסוגלים לתשובה ולתקן בהם תיקונים מיוחדים על מגוון סוגי פגמים, לקיים את הנאמר (ירמיה ג, יד) "שובו בנים שובבים". פרשת "וארא" משמשת כאות ו' בתוך ראשי התיבות הללו. האות ו' היא מיוחדת בצורה הגראפית שלה, משום שהיא אות אמצע, כאשר היא קצרה היא 34

7 יח ƒ ﬨ י ƒ ה י ƒ האות י' וכאשר היא ארוכה היא האות ן', ובכך היא ייחודית וחריגה מכל שאר האותיות שהאורך או הקוצר משנים בה את המשמעות. האות ו' שמסמלת את פרשת וארא מר"ת שובבי"ם משמשת הדרכה עבורנו שאם נשנה אות זו ע"י קיצור או הארכה אנו מאבדים את זהותה, כי כל כוחה וזהותה הוא במקום האמצעי. וכפי שבארנו - יש לשמור על פרופורציות ואיזונים. פרעה ועמו קבלו את עונשם בעשר המכות ביושר רב, ובפרט פרעה שברשעותו המשיך לסרב לשחרר את עם ישראל, על כן קל מאד לשונאו ולזלזל בו. אך הקב"ה מצווה את משה ואהרן, שגם כאשר אתם באים להודיע לפרעה מה עונשו מפני הרוע הנורא שבו, אל תשכחו שאתם עומדים לפני מלך, ולכן תכבדו אותו בדיבורכם, השתחוו בפניו, שמרו על ה"רספקט" למלך שבו. זו אבחנה קשה ומורכבת, להכותו מחד ולשמור על רספקט מאידך. נשמע מופרך מאד אך זו האמת, אין סתירה בין שתי ההנהגות. דוגמא לכך, יהודי שחטא בזדון בעבירה חמורה, ונידון למוות על פי דין תורה, עדיין יש לנהוג בו כבוד האדם ככל אדם. ואם רגע לפי מיתתו יבייש אותו אחד מאחיו ברבים, ייחשב הוא כמלבין פני חברו ברבים על כל המשתמע בכך. למרות שעסקינן ברשע שחייו תלויים מנגד. כי עדיין אדם הוא ויש לנהוג בו בכבוד ככל האדם. וגם אחרי מיתתו יש לנהוג בגופתו בכבוד, וכמו שמלמדת התורה (דברים כא, כג) "ל א תל ין נ בל תו על ה עץ כי קבו ר ת ק ב ר נ ו ב יו ם ההו א כי קל ל ת אל הים תלו י ו ל א ת ט מא את א ד מ ת ך א שר ה' אל ה יך נ תן ל ך נ חל ה". הנהגה זו היה בה מסר של מנהיגות אל משה ואהרן לא רק כלפי פרעה, אלא בעיקר כלפי עם ישראל, כיצד להכין נפשית את עם ישראל העומד לצאת לחירות ממצב של עבדות נוראה במצרים למצב של חירות. ישנו חשש כבד שיציאה זו עלולה להיות לא מאוזנת ושקולה כי אם יציאה של פריקת עול. אחרי מאתים ועשר שנות שיעבוד, שערי מחנה הריכוז הגדול בעולם 'מחנה מצרים' נפתחים, והקריאה מהדהדת 'יוצאים לחירות'. במצב זה יש סיכון רב שהיוצאים עלולים לעשות מעשים שאינם ראויים, כמו גניבה, ביזה, אלימות וכו', ומדוע? כי הם מרגישים שרמסו ושעבדו אותם כ"כ הרבה שנים, כעת הם רוצים לטעום את טעמו הענוג של השחרור. לכאורה איש לא יבוא בטענות על ונדליזם או מעשה פשע למסכנים שכאלה, כי כעת הזמן לפנק אותם ולתת להם לעשות מה שהם רוצים. לכן רצה הקב"ה ללמד את מנהיגי העם להכניס את העם כולו לפרופורציות נכונות, וגם כשמשב השחרור נושב, עדיין בני אדם הינם, ועליהם לשמור על חוקי בני האדם ולשמור על כבודם. 35

8 רבים מניצולי השואה מספרים שהם עברו שני ניסיונות קשים ושונים, הראשונה היא כמובן ההתמודדות וההישרדות בתוך מחנות הריכוז, בתוך התופת של מחנות העבודה וההשמדה הניסיון היה כמובן הניסיון הפיזי הקיומי, עם השלכות ישירות לתחום הנפשי והרוחני. אך ניסיון נוסף חיכה להם ביציאה משם, אז התמודדו בניסיון בתחום הנפשי והרוחני, ניסיון והתמודדות עם ההרגשה שכעת הכול מותר, כעת מגיע לנו להתפנק, כי כולם חייבים לנו, הלא לאחר הגיהינום של חמש שנים מותר לנו הכל! העולם נחרב, ומעתה אין דין ואין דיין ח"ו. לאחר שנים ארוכות של שעבוד מאד קל להרגיש כך, ומי שהרגיש כך וגם התנהג כך, ס בל מאד מכך, בין אם ספקו לו את רצונותיו ובין אם לא ספקו לו אותם, מפני שזו לא האמת. כך לא חיים. זה היה הניסיון של היציאה מהתופת, ניסיון מורכב וקשה, החזרה לחיים אנושיים ומוסריים תוך כדי מחיקת דפוסי ההתנהגות שהייתה שם בתנאי המלחמה. לשקם את הנפש הפצועה, לבנות נפש חדשה, להחדיר לעצמם שמה שהיה נגמר והסתיים. מי שלא צלח את הניסיון הזה הגיע למצבים ירודים בגשמיות וברוחניות. זו הראיה הדו ערכית הנדרשת מאתנו לראות את שני הצדדים בו זמנית, ולא לנטות קיצונית לא לכאן ולא לכאן. 36

9