ATSEI-HASODE

גודל: px
התחל להופיע מהדף:

Download "ATSEI-HASODE"

תמליל

1 בעזהש"י מסכת úåëøá א פרקים: א ב מאימתי - היה קורא - י"ז: ב ÏË Â Ó - Ì

2 ג( ג( "È ÊÚ.ÌÈ Â Á  ÌÈ Â Â 'Ò È" ÌÈ Â Â È Â È Â ÈÙ ÏÚ ÒÒÂ Ó Ò" ÏÚ Ê Â È Â Ó Â ÂÈ ÈÎ Ì,ÌÈËÏ ÂÓ ÌÈ ÂÚÈ "ËÈÏ ÌÈ Â ÌÈ È Ò È ÊÚ Â ÎÈ ÚÏ Ó ÏÚ È ÈÓÚÈ ÈÓ ÏÎÏ È Ï Ó Â,ÔÈ È ÈÓ Â È Â, ÓÏÚ Ô ÎÊÏ ÂÓ ÌÈ ÈÁÎÂ.Â Â È ÌÈ È Î,Ë Ù ÂÚË ˆÓÈ Ì ; כל הזכויות שמורות Ú Ú È ˆ Ï ÂÈ 3 È ÔÂÊÁ ÂÁ È ÏË ÏË ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; תפלת בית המדרש בכניסתו וביציאתו כתוב בטור וש"ע א"ח סי' ק"י סעיף ח' הנכנס לבית המדרש יתפלל: נ יך ה ' י ו א-ל ה י א בו ת י, ש ל א י א ר ע ד ב ר ת ק ל ה ע ל י ד י, ש ל א א כ ש ל ב ד ב ר י ה י ר צו ן מ ל פ א -ל ה ה ל כ ה ח"ו ו י ש מ חו ב י ח ב יר י, ו ל א או מ ר ע ל ט מ א ט הו ר, ו ל א ע ל ט הו ר ט מ א, ו ל א ע ל מות ר א סור, ו ל א ע ל א סור מות ר, ו ל א י כ ש לו ח ב יר י ב ד ב ר ה ל כ ה ו א ש מ ח ב ה ם, " כ י ה' י ת ן ח כ מ ה מ פ יו ד ע ת ות בונ ה "(משלי ב'). "ג ל ע ינ י ו א ב יט ה נ פ ל או ת מ תו ר ת ך "(תהלים קי"ט). וכתב הט"ז שיש לומר נ"א, וכתב מ"א בשם האר"י ז"ל, יש לאמרה בכל בוקר, ותפלת מודה בכל ערב: נ יך ה ' י ו א-ל ה י א בו ת י, ש ת א יר ע ינ י ב מ א ור תו ר ת ך, ו ת צ יל נ י מ כ ל מ כ ש ו ל י ה י ר צו ן מ ל פ א -ל ה ו ט עות, ה ן ב ד ינ י א יסור ו ה ית ר, ה ן ב ד ינ י מ מו נו ת, ה ן ב הו ר א ה, ה ן ב ל ימוד : ג ל ע ינ י ו א ב יט ה נ פ ל או ת מ תו ר ת ך : ומ ה ש ש ג ית י כ ב ר ה ע מ יד נ י ע ל ה א מ ת ו א ל ת צ ל מ פ י ד ב ר א מ ת ע ד מ א ד כ י ה' י ת ן ח כ מ ה מ פ יו ד ע ת ות בונ ה : כתוב בספר מעבר יבק (מאמר ד' ח"ב פ"ב) שקבלה בידו ג"כ לומר: י ע רו ף כ מ ט ר ל ק ח י, ת ז ל כ ט ל א מ ר ת י, כ ש ע יר ים ע ל י ד ש א, ו כ ר ב יב ים ע ל י ע ש ב ת עוד ה ח תו ם תו ר ה ב ל מ ד י (ישעיה ח') (כל זה ישר והפוך): ב רוך א ת ה ה ', ל מ ד נ י ח ק יך (תהילים קי"ט) "פ ישר והפוך): ב ח ק ת יך א ש ת ע ש ע, ל א א ש כ ח ד ב ר יך "פ ישר והפוך): ש יר ה מ ע לו ת, ה נ ה ב ר כו א ת ה ', כ ל ע ב ד י ה' וב ר כו א ת ה ', י ב ר כ ך ה ' מ צ יו ן עו ש ה ש מ י ם ו א ר ץ(תהילים קל"ד): ה עו מ ד ים ב ב ית ה ' ב ל ילו ת, צו ר (דברים ל"ב): (תהילים קי"ט) ש או י ד יכ ם ק ד ש וביציאתו יאמר: נ יך ה ' י ו א-ל ה י א בו ת י, ש ש מ ת ח ל ק י מ יו ש ב י ב ית ה מ ד ר ש, ו ל א ש מ ת ח ל ק י מו ד ה א נ י ל פ א -ל ה מ יו ש ב י ק ר נו ת, ש א נ י מ ש כ ים ו ה ם מ ש כ ימ ים, א נ י מ ש כ ים ל ד ב ר י תו ר ה, ו ה ם מ ש כ ימ ים ל ד ב ר ים ב ט ל ים, א נ י ע מ ל ו ה ם ע מ ל ים, א נ י ע מ ל ומ ק ב ל ש כ ר, ו ה ם ע מ ל ים ו א ינ ם מ ק ב ל ים ש כ ר, א נ י ר ץ ו ה ם ר צ ים, א נ י ר ץ ל ח י י ה עו ל ם ה ב א, ו ה ם ר צ ים ל ב א ר ש ח ת, ש נ א מ ר, "ו א ת ה א -ל ה ים תו ר יד ם ל ב א ר ש ח ת, א נ ש י ד מ ים ומ ר מ ה ל א י ח צו י מ יה ם, ו א נ י א ב ט ח ב ך " (תהילים נ"ה): ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; ; [Ò Ë Â ÛÂÒ ÚÈÙÂÓ ÈˆÚ È ÙÒ Ï Î ÂÚÓ ÓÈ ]

3 ` 1 zekxa zkqn izni`n - oey`x wxt ÁÈ Ù Â È. ÎÒÓ ÏÈÓ התויו"ט בפתיחתו לסדר זרעים מפרש שמלת "מסכתא" היא מלשון מסכה יינה (משלי ט' ב') שהוא מלשון מזיגה, מפני שכל מסכתא מזוגה ומעורבת מדינים שונים, וכשם שהגמרא דורשת בשבת (קט"ז-ב') הפסוק "חצבה עמודיה שבעה" (שם פסוק א') אתורה שבכתבשישבה ז' ספרים (לדעת רבי הסובר דפרשת "ויהי בנסוע" חשוב ספר בפני עצמו) כך אפשר לדרוש המשך הפסוק "מסכה יינה אף ערכה שולחנה" אתורה שבע"פ, מפני שהיא כשולחן ערוך ומסודר, ליהנות על ידיה בתורה שבכתב, כי בלעדי הקבלה (היינו תורה שבע"פ) לא ירים איש את ידו ואת רגלו בתורה שבכתב, ואמר "מסכה יינה" על ערוב ומזיגת דברי כולה, כי דיניה ומשפטיה צדקו יחדיו ותלוים זהבזהונלמדיםזהמזהונדרשיםזה ע"י זה, ולכך קראו לקבוץ פרקים "מסכת". Âבשם הספר חסידים בסימן תתקכ"טהואמביא ש"מסכת" היא מלשון אריגה, כדכתיב (שופטים ט"ז י"ג) "אם תארגי וכו' עם המסכת" וכן "והמיסך"(שבתדף ע"ג), וכתב הס"ח דמצינו שתורה שבע"פ דומה לצמר ופשתים, מפני שעומלים ואורגים בה (כצמר ופשתים שעומלים בהם בכדי לעשות מהם חוטים), ונקראת מסכתא מפני שמקבצים בה כל האמירות במקום אחד, כפי שאורגים את החוטים ביחד שיהיו לבגד. ומסיים התוי"ט דלפירוש הראשון צריך לקרוא "מסכתא" בשו"א תחת המ"ם, ולפי' הס"ח צריך לקרוא "מסכתא" בפתח תחת המ"ם..ÌÈÚ Ê Ò בטעם פתיחת רבינו הקדוש סדר הש"ס בסדר זרעים, כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל, מפני שהוא כולל מצוות מיוחדות בזרע הארץ, וזרע הארץ הוא מחיה לכל בעלי חיים, וכיון שא"א לאדם לחיות בלי אכילת מזון, לא יתכן לו עבודת השם בלא מזון, ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדות בזרע הארץ עכ"ל. וכסברא זו מצינו בפירוש הרע"ב על דברי ראב"ע באבות (ג'-ט"ז) "אם אין קמח אין תורה" דמי שאין לו מה יאכל היאך יעסוק בתורה, או כפי שמפרש התפא"י שם דכשאין קמח בביתו לפרנסתו אין דעתו מיושבת עליו ללמוד תורה. ומוסיף התוי"ט בפתיחה דזהו בעצמו מאמרם ז"ל (שבת ל"א-א) "והיה אמונת עתך וגו' אמונת זה סדר זרעים וכו'" מפני שהעבודה להשם יתברך א"א בלא אכילת מזון כאמור, והעבודה היא היא האמונה, כי בלא האמונה לא יתכן ולא יצדק שום עבודה,שאםאיןלואמונתאומןלמייעבוד, עכ"ד. ז"א דע"י שיהא קיום לגופו יוכל להגיע לידי אמונה שהיא יסוד העבודה. ואולי אפשר לפרש דע"י הזריעה עצמה אדם מגיע לידי אמונה, וכדברי הישמח ישראל (פ'במדבראות ד') וז"ל "כי הזורע אחרי שזרע רואה בחוש כי פעילותו אפס ותוהו בלתי השגחתהבורא ב"ה, כי כל זמן שהגרעין שלם כאשר זרע לא יקבל כח העפר ולא יצמח זולת אחרי שנרקב".. ÂÎ ÎÒÓ הרמב"ם בהקדמתו מפרש דהטעם שרבינו הק' התחיל במסכת ברכות הוא, שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה יקדים תיקון המזון תחלה, דהיינו איך ובאיזה צורה יאכל, כך ראה החכם להתחיל בברכות, שכל מי שיאכל אין לו רשות לאכול עד שיברך והברכות הם תיקון המזון, וכיון שאין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד, ואין נכון לדבר בברכת ק"שקודםשידברעל ק"ש עצמה לפיכך התחיל במאימתי קורין את שמע. È.ÚÓ לפי דברי התוי"ט דלעיל מובן בפשיטות מה שהתחיל רבינו הקדוש בדיני קריאת שמע, דהרי יסוד האמונה היא לדעת למי מאמינים. אולם רבינו ישעיה האחרון (הוא ר' ישעיה מטראני שהיה אחד מן הראשונים) מפרש ביותר שאת וז"ל, "ראשית חכמה יראת ה'" על כן היה סדר רבותינו הקדושים להתחיל סדר המשנה ביחודו של הקב"ה, ואמרו שחייב אדם לקרוא ק"ש לייחד שמו של הקב"ה ולקבל עליו עול מלכות שמים ועול תורה והמצות ערב ובקר, שנא' "ובשכבך ובקומך" ע"כ (מובא בשלטי גבורים ובהקדמת הר"מ לסדר זרעים). ז"א דבזה רצה רבינו הקדוש להורות לנו דתחלת לימוד התורה צריך להיות יראת שמים ויראת חטא, כדאיתא באבות (ג'-ט') "רחב"ד אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת וכו'", ופירש הרע"ב דכשמקדים במחשבתו יראת חטאו ולומד ע"מ להיות ירא חטא אז אפשר לו לקיים חכמתו, התורה הקדושה, אבל כשהוא לומד שלא ע"מ לעשות אין חכמתו מתקיימת, שמתוך שהיא מונעת אותו מללכת אחרי שרירות לבו הוא קץ בה ומואסה ומניחה, וא"כ כפי שמי שרוצה לקנות דבר יקר ערך הצריך שמירה לקיומו צריך הוא לדעת מקודם מהי שמירתו בכדי שיתקיים בידו, מכ"ש התורה הקדושה שהיא נצחית. וראוי להביא כאן דברי המאור ושמש (בתחילת פ' משפטים) ואלו קיצור דבריו, כל המצוות וכל לימוד התורה צריכים להיות ברתת וזיעה כפי שדרשו חז"ל לקמן (כ"א-א) על הפסוק "והודעת לבניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" מה להלן ברתת וזיעה אף כאן ברתת וזיעה, נמצא למידין שהתורה אינה ניקנית לאדם אלא אם כן לומד באימה וביראה וברתת וזיעה, וכל לימוד התורה ועשיית המצוות צריכין להיות בהתלהבות גדול דהיינו ברתת וזיעה, כמו שקיבלו אבותינו את התורה על הר סיני וצריך האדם לפשפש במעשיו היטיב ולהרהר בתשובה קודם הלימוד עכ"ד, ובכדי ללמוד ביראה ורתת הרי צריך קבלת עול מלכות שמים ולכן התחיל רבי במצות קר"ש.

4 2 1 `"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa a da `vi `le miakekd z`v ly onfd iptl df ixdy y"w zaeg ixac jezn dlitza cenrl ick y"w z` oixew `l` ezaeg ici,ziaxr ly y"w ly dyr zevn z` `vi `ed izne,dxez inp ikd oi`,jygzyn dzexwl epilr daeg jkitl i"yx xne` z`v ixg` epiid,jygzyn y"w z` `exwl aiig `ed dyxt z`ixway i"yx xne`,y"w ly onfd ribnyk miakekd s` lr,dhind lry y"w df ezhn lr `xew mc`y dpey`x zaeg ici `vei `ed dpey`x dyxt wx `exwl libx `edy.dpyna i"yx yxit jk,ziaxr ly y"w ly dyr zevn epcy mipey`xde 'qez ixac z` zivnzae xeviwa o`k `iape el dyw did i"yxy df z` epxaqde,o`k yxit i"yxy dna dryn `ed ziaxr ly y"w onf zligzy aezk dpynay oeik z`v dfy `xnba epyxite oznexza lek`l miqpkp mipdkdy z`v ly df onf iptl ziaxr ly y"w z` `xewy ine miakekd p"kdiaa dze` oixew dnl k"` ezaeg ici `vi `l miakekd uxiz,miakekd z`vn mcwen ziaxr lltzdl mibdep eidy daege p"kdia ly y"wa mzaeg ici mi`vei `l mpn`y i"yx mc`y dpey`x dyxt z`ixwae jygzyn dzexwl epilr.ezaeg ici `vi dhind lry y"w ezhin lr `xew oilibx oi`y oeik ixdy i"yx ly df eyexit lr mil`ey 'qezd onwl yxetny enk dpey`x dyxt wx daikyl jenq `exwl wx df `xnbc `picn dhind lry rny z`ixwy 'q sc `xnba zevn zaeg ici z`vl jixv `ed ef y"wa m`e dpey`x dyxt cere,zeiyxt 'b `exwl jixv did ziaxr ly y"w ly dyr mze` `xw `edy y"w ly zekxad mr dn 'qez mil`ey `xew `edyk y"w zekxa z` xnel xfeg `l `ede p"kdiaa dhinl jenq y"w ixd 'qez mil`ey cere,dhind lry y"w,'d sca onwl yxetnk oiwifnd on xnydl liaya `l` dpi`.'c sca onwl `xnbn mil`ey md cere,xwird `id p"kdia ly rny z`ixw daxc`y z"x yxit okle z`v iptl mei ceran k"k `exwl leki `ed ji` xn`z m`e onwl dcedi 'xk l"iwc oeikny z"x ycgn df lr,miakekd ixg` dfy dgpnd blt cr `ed dgpn zligz onfy f"k sca iptl raxe dry epiid rax zegt zery `"i meid on exary ziaxr onf ligzn dgpn zlitz onf xnbpy cine meid xnb z`v xy`n xzei mcwen y"w `exwl xyt` dcedi 'xl okle.miakekd dgpn zlitz milltzn epgp` ji` k"` le`yl mixfeg 'qeze ik 'qez mixne`,dgpnd blt ixg` dfy elit` dkiygl jenq jk ixde,axrd cr `ed dgpn zlitz onfy opaxk l"iw mb m` ciar xnk ciarce ciar xnk ciarcy f"k sca my epxn`.opaxk bdep dvex `ed dcedi 'xk bdep `ed dvex `ed mb lwdl epiid,zelewd ipy z` bedply mil`eye 'qez mixfeg mbe,dgpnd blt ixg` y"w `exwl xak xyt`y dcedi 'xk zelew ixz ixd df dgpn lltzdl xyt` oiicry opaxk lwdl dna y"w ici `vei `ed ji` dyw aey k"`e,iccd` oixzqc ixack i`ceey i"x xne` okl,mei ceran p"kdiaa `xew `edy epgp`y dne xwird `id p"kdia ly rny z`ixwy z"x enk ep` mixaeqy meyn df mei ceran ziaxr milltzn dryn `ed `exwl onfdy `xnba d`aedy `ziixaa mi`pzd "Ú' Û - ÚÓ ÔÈ Â È ÓÈ Ó אומר התנא הקדוש במשנה.'È Ó ÔÈ Ú ממתי מתחיל הזמן שבו אפשר כבר לקרוא את ק"ש של ערבית, Ô ÓÂ ÏÂÎ Ï ÌÈÒ Î ÌÈ Î Ú Ó מזמן שכהנים (וודאי הם יכולים כל הזמן לאכות תרומה אלא כהנים) שהיו טמאים וכהן כשהוא טמא הוא אסור באכילת תרומה, ואפילו אם כבר טבל ונטהר מטומאתו, כל זמן שלא היה לו הערב שמש שיתבאר בגמרא שזה צאת הכוכבים עדיין הוא אסור באכילת תרומה שהרי טבול יום אסור באכילת תרומה, א"כ כהנים שנטמאו וכבר טבלו להטהר מטומאתם והעריב שמשן והגיע הזמן שלהם לאכול בתרומה שזה צאת הכוכבים כפי שנראה בגמרא זהו הזמן שאפשר כברלקרוא ק"ש של ערבית, Â ÂÓ ÛÂÒ Ú È ÊÚÈÏ È עד מתי נמשך זמן ק"ש של ערבית, עד סוף האשמורה הראשונה,ובגמראבדף ג' מבואר שהלילה מחולק למשמרות ולדעת ר"א הלילה מחולק לג' משמרות כך שסוף האשמורה הראשונה פירושו סוף שליש ראשון של הלילה, עד אז אפשר לקרוא ק"ש, אבל אחרי זמן זה ומשם ואילך עבר הזמן שאפשר לקרוא בו ק"ששהרי ק"ש של ערבית נאמר עליה בתורה "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך"ובשכבךזו ק"ש של ערבית שהוא זמן שכיבה, ובקומך זה זה זמן ק"ש של שחרית שהוא זמן שבני אדם קמים, ר"א מפרש שבשכבך זמן שכיבה הכוונה הזמן שבו בני אדם עוסקים בללכת לישון כפי שרש"י מפרשבדף ג' שזמן שכיבה לדעת ר"א זה התחלת הזמן שבני אדם הולכים לשכב זה קודם וזה מאוחר, אז עד סוף האשמורה הראשונה זה עדיין זמן שבו בני אדם הולכים לשכב ולפני הזמן של כהנים נכנסים לאכול בתרומתן זה עוד מוקדם מדי וזה לא זמן שבני אדם הולכים לשכב ואחרי סוף האשמורה הראשונה זה כבר שוב לא נחשב זמן שבני אדם עדיין הולכים לשכב ולכן נסתיים זמן ק"ש של ערבית לדעת ר"א בסוף האשמורה הראשונה שהוא סוף שליש ראשון של הלילה. jakya y"w `exwl jixvy epxn`y oeik jkitl i"yx xne` onfd mcew,okl mcew y"w `xewd f` daikyl ie`xy onfa epxn`y itke,miakekd z`v mcew epiid,dpyna xkfedy,miakekd z`v ly onfd df oznexza lek`l miqpkp mipdky l`ey,ezaeg ici `vi `l miakekd z`v mcew y"w `xewy ine f` did bdpnd,zqpkd ziaa dze` mixew dnl k"` i"yx zlitz milltzne ziaxr ly y"w mi`xew eid zqpkd ziaay ziaa y"w oixew dnle miakekd z`v iptl mei ceran ziaxr y"wa mi`vei `l ixd miakekd z`v iptl oiicr dfy zqpkd z`v onf iptl df ik ziaxr ly y"w ly devnd z` ef `l` dppi` zqpkd ziaa oi`xewy y"w i"yx xne`,miakekd x`ean i"yx xne` jke dxez ixac jezn dlitza cenrl ick oixew izni`n d"c seqa 'qezde,inlyexia zekxa `ziixaa iptl y"w z` zexwl milibx eidy xiaqdl z"x mya mi`ian epgp`y enk dxyr dpeny zlitz lltzdl micner eidy ik,dxyr dpeny zlitz iptl dligza ixy` xnel milbx.dxez ixac jezn dlitza cenrl jixv ici da z`vl ick dze` oi`xew oi` zqpkd ziaa y"w f`

5 b 2 `"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa 3 zcerq efy aqdl miqpkp mc` ipay dryn e` meid yciwy aygp xak dry dze`ne,mei ceran dzid `ide,zay axr.'qezd ixac md jk,dlitz onf oecl mipey`x cere dpei epiaxe y"`xd ekix`d df oecipae,miakekd z`v iptl daeg ici z`vl xyt` y"w onf m`d `id m"anxd zhiy,mipey`xd dfa ewlgpy xn`p dxvwae `ed y"w onfy dpyn mzqk `id dklddy i"yx ly ezhiyk xehde,mipey`x daxd cer mixaeq jke miakekd z`vn wx axe oe`b i`d axe oe`b mxnr 'x mipe`bd zrc z` mb `iad i"x xaeq z"x ly ezhiyk eli`e,mixaeq md jky oe`b `hlt jk `xephxade xe`nd lrade xaeq y"`xd jke 'qezd lra.miakekd z`v iptl y"w `exwl xyt`y,yxit x`ean jk,m"anxde i"yx ly mzrck r"eya wqtp dkldl 'b z`ivi zryn `ed dlila y"w onf '` sirq d"lx oniqa okl mcew `xw m`e miakekd z`v `xwp df miphw miakek ribda y"w `exwl xfeg `ed f`,zekxa `la dze` `xewe xfeg xn` xak `ed zekxad z` ixdy zekxad ila miakekd z`v ici `vi `l `ed mcew `xw `edy y"way t"r`e,ok iptl xn` `edy zekxad oi` k"tr` onfdd mcew did df ik daeg x`ye `"ayxd ixacn my xiaqn a"ndy itk,dlhal y"wl jenq mikinqn y"w ly zekxad z`y t"r`y miwqet `xw `ed m` caricae y"wl `weec mxwira epwzp `l md m`e,y"w zekxa zaeg ici `vi mb `ed y"w onfl mcew mze` y"w mdnr `xwi mei ceran y"w zexwl miligzn xeaivd `xew onfd ribiyke ziaxr z`ixw mdnr lltzie dizekxae did `ed m`y dlgzkl zeyrl ie`x jke,zekxa `la y"w z`v iptl ligzd xeaivdy llba y"w z` micwdl jixv z`v ixg` dipy mrt y"w `exwle xefgl `ed jixv miakekd `"nd xne` a"nd xne` i`ck `le,zekxad ila miakekd bdpnd m` elit` ezhin lr `xew `edy d`ixwd lr jenql f` jixv ixdy zeiyxtd 'b z` dhind lry y"wa `exwl ely oi` dhind lry y"wae y"w ly dyr zeevn ici z`vl oeekl on okle oiwifnd z` gixadl m` ik devn myl oeekn mc`.zekxad ila miakekd z`v ixg` y"w `exwle xefgl ie`xd ממשיכה המשנה,, ˆÁ Ú ÌÈ Ó ÌÈÓÎÁ חכמים חולקיםעל ר' אליעזר וסוברים שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד חצות. Ô, Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ú ÓÂ Ï ÈÏÓ רבן גמליאל מאריךעודיותראתזמן ק"ש של ערבית וסובר שהוא נמשך עד עלות השחר. ובטעמו של ר"ג שהוא אומר עד שיעלה עמוד השחר אומר כאן רש"י שכל הלילה קרוי זמן שכיבה, ורש"י מבאר זאת בדףט' שר"ג לומד ובשכבך לא כדברי ר"א שבשכבך פירושו בזמן שבני אדם עוסקים והולכים לישון אלא לדעת ר"ג ובשכבך פירושו כל זמן שבני אדם עדיין שוכבים על מיטותיהן, עדיין הם שוכבים ועדיין לא קמו זה נקרא בשכבך וזה כל הלילה עד עלות השחר,לכןסובר ר"ג שהזמן של ק"ש של ערבית הוא עד שיעלה עמוד השחר. אומרת על כך המשנה ÂÈ של   ÚÓ ר"ג È Ó Ó ÂÏ Â Ó לאביהם ר"ג ÚÓ Â È Ï עדיין לא קראנו ק"ש, Ó Ì Ì Ï עדיין Á ÂÓÚ ÏÚ Ï Â Ï Ì ÔÈ ÈÈÁ ק"ש. mzl`y,b"x ly eipa ly mzl`y dzid dn yxetn `xnbae mixeaq mdy meyn m`d,zevg cr exn` minkg dnl dzid miweqr mc` ipay onf lk jakyae yxtny `"x ixack onf lky,jakyae `xwp df akyl mikledyk,oeyil miklede onfy xaeq `"xy `l` akyle jlil wqrzdl mc` ipa jxcy miwleg opax df lr dpey`xd dxeny`d seq cr wx `ed df zkll miwqrzn mc` ipay daiky ly wqrd onfy mixne`e cr xne`y b"x lr miwleg md k"`e,zevg cr jynp akyl `ed dxezd on onfd xwir minkg zrcl,xgyd cenr dlriy zevg xary oeikne miaxk dkld miaxe cigie zevg cr wx `ny e`,minkgk `id dkldd ik y"w `exwl `"` xak cr `ed y"w ly onfd dxezd ony b"xk mixaeq mpn` minkg mc` ipay onf lk jakyae miyxtn md mb ik xgyd zelr cr mixne` mdy dne xgyd zelr cr dlild lk dfy miakey `ly xnel biq eyr minkgy mdixacn biq `l` epi` zevg dna miqep` eid mdy o`k la` zevg cr wx y"w `xwi oiicr xyt` minkg zrcl mb i`ceea dzynd ziaa edzydy aeig onf df xgyd cenr dlr `ly onf lk ik y"w `exwl ly eipa ly dl`yd dzid ef,epnfa y"w ici z`vl milekie.'h sca `xnba x`eane yxetny itk b"x dxezd ony eixack mixeaq minkgy b"x mdl dpr df lre cr exn`y dn lke xgyd cenr dlriy cr `ed y"w ly onfd.dxiard on mc`d z` wigxdl ick biq `l` did `l zevg ועל זה אומר להם ר"ג Â Ó Ï ÂÊ Ï לא רק בק"ש שזמנה מן התורה עד שיעלה עמוד השחר אמרו חכמים סיג שיקרא ק"ש רק עד חצות, Ï Ú ÌÈÓÎÁ Â Ó Ó ÏÎ Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ú Ô ÂˆÓ ÂˆÁ אם תמצא שחכמים אומרים עד חצות המצוה מן התורה היא עד שיעלה עמוד השחר וחכמים אומרים עד חצות כפי שהמשנה תסיים להסביר "כדי להרחיק את האדם מן העבירה". Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ú Ô ÂˆÓ ÌÈ Â ÌÈ ÏÁ Ë הקרבנות ששחטו אותם מבעוד יום וזרקו את דם הקרבן מבעוד יום (כי קרבנות אי אפשר לשחוט בלילה ואי אפשר לזרוק את הדם בלילה, שחיטת הקרבן וזריקת דמו צריכים להעשות מבעוד יום) והחלבים של כל הקרבנות שצריך להקטיראותםעלהמזבח, והאיברים של קרבן עולה (קרבן עולה הרי מקריבים את כולו על המזבח) אז החלבים של שאר הקרבנות והאיברים של קרבן עולה מצוותן להקטיר אותן ולהעלות אותן על המזבח כל הלילה ואינם נפסלים בלינה (לינה הוא מלשון ללון) עד שיעלה עמוד השחר ואם בעלות עמוד השחר היו האיברים והחלבים למטה מן המזבח נפסלו בלינה ושוב אי אפשר להקטיר אותן שהרי כך כתוב בפסוק "לא ילין לבוקר", אבל כל הלילה אפשר להקטיר את החלבים והאיברים ומצוותן עד שיעלה עמוד השחר. Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ú Ô ÂˆÓ Á ÌÂÈÏ ÌÈÏÎ ÏΠכל הקדשים שהתורה קבעה את זמן האכילה שלהם ליום ולילה, כמו חטאת ואשם וכן כבשי עצרת הם זבחי שלמי ציבור שני כבשים שהציבור הביא להקריב ביו"ט של עצרת (בשבועות) ומנחות, שכל אלו הם קדשי קדשים שזמן אכילתן

6 4 3 `"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa c dpyna o`k xkfed mialg xhwd mby m"anxd zrc ixd zevg xgyd cenr dlriy cr ezevn dxezd ony s` lr df mb ik ixd mixai`de mialgd z` xihwdl xyt` dlild lkae.zevg cr wx didiy biq eyre epwz minkg wlig `pzd dnl oaen i"yx ly eyexitly g"lvd xiaqde lke envrl mixai`e mialg xhwd miwlg izyl zeaa izyl milk`pa,mdipica miey `l md ik envrl cg` meil milk`pd wigxdl ick zevg cr wx lek`l minkg ly biq yi cg` meil biq oi` mixai`e mialg xhwda eli`e dxiard on mc`d z` mze` zepnl `pzd mze` aaxir `l okl zevg cr minkg ly cgi mze` llk `l `pzd dnl m"anxd zhiyl la`,cgia cr ozevn cg` meil oilk`pd lke mixai`e mialg xhwd exn` mdipya m"anxd zrcl ixdy,xgyd cenr dlriy welg zn`ay meyn g"lvd xiaqn,zevg cr biq minkg ozevnn milk`pd lv` xn`py xgyd cenr dlriy cr ozevn,mixai`e mialg xhwd lv` xn`py xgyd cenr dlriy cr mbe meia mb lek`l `id dlgzkl devnd dlile meil oilk`pd ly devndn dpey dpi` dlil ly devnd jk meyne,dlila `ed devnd xwir mialg xhwd k"`yn,meia miycw zlik` xhwd jk llbay `xnbd ixacke,mei ceran mze` xihwdl i`ven cr zekgl xyt`y s` lr zayd z` dgec mialg mixeni` zxhwd ly devnde,dzrya devn daiag ik zay mze` llk `l jk meyne mei ceran cer `ed devnd ly onfd ef `xaqay g"lvd xne`,cg` meil milk`pd mr cgia `pzd mialg xhwda biq eyr `l minkg zn`ay i"yx zhiy oaen zeaiage devnd xwiry oeikny zevg iptl micwdl mixai`e z` miaagn `nzqn k"` mei ceran cer dzrya `id devnd ievn llka df oi`e mei ceran mze` mixihwne zeevnd `lc `zlin dfy ixde dlild cr mixeni`d z` exi`yiy g"lvd xiaqd jk,biq dl zeyrl minkg da exfb `le `giky.i"yx ly ezhiy z` xhwda m` m"anxde i"yx dfa ewlgpy epl x`azp ixd t"kr ly eyexitae,`l e` biq minkg eyr mixai`e mialg mipey`x daxdy xak `iad zeipynd lr dnly zk`lnd `"ayxd zrc jky `iad `ed,i"yx ly ezhiyk mixaeq `id oke,'v devna jepigd zrc jke (d"nx oniq) eizeaeyza dnl mrhde,i"yx ixack yxit `xephxade,ixi`nd zrc mb xne` mixai`e mialg xhwda zevg cr biq exfb `l zn`a jke,biq jixv oi`e mifixf mipdky meyn `ed mrhdy ixi`nd meyn `ed mrhdy envr zrcn z`f dxaq dlrn g"lvd mb dnk mixaeq k"b m"anxd zrcl eli`e,mifixf mipdky cere ozpedi epiaxn dnly zk`lnd `iady enk mipey`x xhwda mb biqd z` eyr oky m"anxdk mixaeqy mipey`x zrcl m`d wtzqd sqei y`xa b"nty `l`,mixai`e mialg cr wx mixai`e mialg xihwdl biqd dlgzkl wx df m"anxd `ny e` dlild lk mze` xihwn `ed f` xar `ed m`e zevg dix` zb`yde,zevg ixg` mze` xihwn `l `ed carica mb cr `l` oixihwn oi`e" xn`y m"anxd ixacn wiicn 'c oniqa mixeni`d z` xihwn epi` k"b `ed carica elit`y "zevg biq oipra mipey`xd oia zwelgnd dxvwa idef,zevg xg` הוא רק ליום ולילה, וכן קרבן תודה שהוא קדשים קלים אבל גם הוא זמן האכילה שלו הוא ליום ולילה אז הזמן של הנאכלים ליום אחד ליום ולילה הלילה הם יכולים לאכול עד שיעלה עמוד השחר, זהו מצוותן היינו זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר ובהעלות עמוד השחר הוא המביא את הקדשים לידי נותר, ולומדים את זה ממה שנאמר אצל קרבן תודה "לא יניח ממנו עד בוקר" לומדים מזה לכל שאר הנאכלים ליום ולילה שבהגיע בוקר היינו עליות השחר הם נפסלים להיות נותר, שאסור כבר לאכול אותו, ומי שאוכל מבשר ומקדשים שנותרו אחרי זמן האכילה חייב כרת על אכילת הנותר. אומרת המשנה Ì ÂˆÁ Ú ÌÈÓÎÁ Â Ó ÓÏ ÔÎ למה בק"ש שהזמן הוא עד שיעלה עמוד השחר כדברי ר"ג למה אמרו חכמים עד חצות, ובאכילת קדשים שזמן האכילה הוא עד עלות השחר למה אמרו חכמים עד חצות, ÈÁ Ï È Î. È Ú ÔÓ Ì מסביר רש"י שלכן אסרו את הקדשים באכילה לפני הזמן, מן התורה הם נאסרים באכילה רק אחרי עלות השחר וחכמים אסרו את הקדשים באכילה עד חצות דהיינו שרק עד חצות מותר לאכול ולאח"כ הם אסורים באכילה כדי שלא יבוא לאכול אותם לאחר עמוד השחר והרי אם הוא יאכל את הקדשים אחרי עמוד השחר הוא יתחייב כרת כי האוכל נותר אמרנו כבר חייב כרת, וכדי להרחיק אותו מן העבירה להכשל באכילת נותר שזה חיוב כרת הרחיקו חכמים לאסור את הקדשים באכילה רק עד חצות מותר לאכול ואסרו אותם באכילה אחרי חצות, וכמו כן בק"ש כדי לזרז את האדם שלא יאמר אדם עדיין יש לי כל הלילה לפני ויש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן של ק"ש והוא הפסיד את המצוה של ק"שלכןכדילהרחיקאותומהפסד המצוה ג"כ זרזו אותו חכמים שיקרא ק"ש עד חצות. ea exn` `l dpyna o`k xkfedy mialg xhwd i"yx xne` z` o`k `iad `l `pzde dpynd dhwp `le zevg cr minkg on devndy `nbec cer xnel liaya mixai`e mialg xhwd,zevg cr exn` minkge xgyd cenr dlriy cr `id dxezd biq minkg ea exn` `l mixai`e mialg xhwd i"yx zrcl ik,zevg iptl mixai`d z` xihwdl aiigle dxiard on wigxdl bdepd xac lky ricedl wx dpyna o`k z`f xikfd `l `pzde sc dlibna dpyn i"yx jk lr `iane,dlild lk xyk dlila xhwdle xnerd zxivwl xyk dlild lk" yxetn aezk my,'k ly di`xd zpeeky xiaqd dpyna h"iezde,"mixai`e mialg dlild lky aezk ixd myy 'k sc dlibna dpyndn i"yx yiy epl xikfi `pzdy ep`vn `l mlerne mialg xhwdl ie`x mixai`de mialgd z` xihwdl opaxcn dwgxd `idy dfi` xihwdl jixvy llka epwz `l dfay gxkdae zevg iptl cer.zevg iptl 'c wxta m"anxdy h"iezd xak `iad m"anxd zrc la` mixai`e mialg xhwd mby wqt zepaxwd dyrn zekldn dpyn sqkde zevg cr zeidl jixv `edy minkg ea exn` s` lre,zekxaa dpynd `id m"anxd ly eixac xewny xn` cr `ed mialg xhwdy dpyna aezk `l i"yx ly eyexitly

7 d 4 `"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa 5 ÈÏÈÓ È Ù וכשהוא עדיין עסוק בק"ש של שחרית È Á È Á הוא סיים לפרש את כל הענינים של ק"ש של שחרית שזה הברכות של ק"ש È Ú ÈÏÈÓ È Ù Â ואח"כ הוא חוזר לפרש ולהשלים את דיני ברכות ק"ש של ערבית. y"wa yiy zekxa mze`y inlyexid on 'qez o`k mixikfn xgy ly diptl mizy zekxa ray o`k yi dixg`le diptl ly dixg`l mizye diptl mizy,yely df dixg`l zg`e `le,jizlld meia ray my lr ray cgia,rax` dfy ziaxr ixg`y l"ega bedpy itk epipir e`xi ly dkxad z` mipen meyn ziaxr zlitz iptl epipir e`xi mixne` epaikyd,p"kdiaa mdixagl oizndl ick minkg epwiz z`f dkxay `"rx mdl oiivy a"r 'c sca 'qezd ixaca x`eany itke dle`bk md mixne`y miweqtde epipir e`xi ly z`f dkxay jli `l `ede `ed mb exiag lltzi jk jezay `zkix` mze`a yiy mbe,ezlitz cg` lk xenbiy cr p"kdian dpeny ly zekxa g"i cbpk zexkf` dxyr dpeny miweqt dnizg xnel epwiz miweqt mze` xnel epwizy ab`e,dxyr epwizy zekxad xwirn dppi` z`f dkxay jk epipir e`xi ly lr ray `l` opi` ziaxre xgy ly y"w ly zekxady y"wl.jizlld meia ray my.`l e` mixai`e mialg xhwda eyr m` zevg cr Ó'. שואלת הגמרא È ÎÈ למה מתייחס התנא בשאלה È È ÓÈ Ó שהוא שואל מאימתי קורין את שמע בערבית, מהיכן התנא הגיע שכבר למד שם את עצם החיוב שיש חובה לקרוא ק"ש שהוא מתחיל כאן לשאול על זמן הקריאה, הרי קודם צריך ללמוד שצריך בכלל לקרוא ק"ש ולאחר מכן תשאל מאימתי הוא הזמן לקרוא ק"ש, Â Â עוד קושיא שואלת הגמרא È È Ú È È Ó È È Á È Ï למה התנא התחיל עם ק"ש של ערביתלמההואלאאומראתק"ש של שחרית ראשונה, וכפי שתוס' מסבירים את השאלה שכך מצאנו בקרבנות תמיד שהתורה אומרת קודם את הקרבן תמיד של שחר של בוקר ולאחר מכן את התמיד של בין הערביים. עונה הגמרא È Î È (דברים ו') Í Î ÍÓÂ Â התנא מתייחס למה שכבר יודעים אנו מהפסוק בתורה שנאמר שם בשכבך ובקומך ומשם למד התנא את חובת הקריאה ומסיבה זאת הוא ג"כהקדיםאת ק"ש של ערבית כפי שהפסוק מקדים את בשכבך שזה ק"ש של ערבית לפני ובקומך שזה ק"ש של שחרית, ובזה מתורץ שתי השאלות ששאל המקשן והגמרא ממשיכה להסביר ÈÎ Â È ÔÓÊ וכך מתפרשת המשנה וכך אומר התנא È ÚÓ ÓÈ מתיהואהזמןשל ÈÎ ק"ש של ובשכבך ÈÚ È Â,Ô ÓÂ ÏÂÎ Ï ÔÈÒ Î ÌÈ Î Ú Ó ÓÈ,ÌÏÂÚ Ï Â ÈÈ Ó ÛÈÏÈ ה"אי בעית אימא" לא בא אלא לתרץ את הקושיא השניה למה התנא סידר את דיני ק"ש של ערבית קודם, הוא למד זאת מברייתו של עולם, מהסדר שהתורה אומרת בששת ימי המעשה È Î (בראשית א') Á ÌÂÈ È ÈÂ Ú È ÈÂ אז הרי קודם הוזכר ערב ולאחר מכן הוזכר בוקר. שואלת הגמרא È,ÈÎ מסבירים תוס' שהקושיא הזאת היא רק לפי התירוץ השני, שלפי התירוץ הראשון שהוא הקדים ק"ש של ערבית בגלל בשכבך ובקומך לא שייך לשאול מברכות ק"ש שהגמרא עומדת לשאול כי זה נאמר רק על ק"ש עצמה, אבל אם הטעם הוא שלומדים מברייתו של עולם א"כ בכל דבר צריך להקדים את ערבית לפני שחרית א"כ È במשנהבדף ÙÈÒ י"א שהיא הסיפא של המשנה שלנו כתוב Á È Á Ï Á Â È ÙÏ ÌÈ Í Ó בק"ש של שחרית מברכים שתי ברכות לפני ק"ש זה הברכה של יוצא אור והברכה של אהבת עולם, ואחת לאחריה זו הברכה של אמת ויציב, Ú בק"ש של ערבית ÌÈ Í Ó È Á Ï ÌÈ Â È ÙÏ שתי הברכות שלפני ק"ש של ערבית הן המעריב ערבים ואהבת עולם ושתי הברכות שלאחריה זה אמת ואמונה והשכיבנו È È Ú È Ï למה התנא לא יסדר קודם את הברכות של ק"ש של ערבית בראשונה ולאחריהןאתהברכותשל ק"ששלשחרית. עונה הגמרא È Á È Â È Ú Á Ù התנא כפי שהסברנו אומר קודם את הדין של ק"ש של ערבית ואח"כהואאומראתהדיןשל ק"ש של שחרית שבזה מבואר במשנה הבאה מאימתי קורין את שמע בשחרית È Ú אומרת הגמרא Ó Ó למדנו במשנה ÌÈ Î Ú Ó Ô ÓÂ ÏÂÎ Ï ÌÈÒ Î שואלת הגמרא È ÎÓ אם נתבונן לראות ÓÂ ÈÏÎ ÓÈ ÌÈ Î מתי הוא הזמן שהכהנים רשאים לאכול תרומה וכפי שהסברנו במשנה הכהנים שהיו טמאים וטבלו כדי להטהר מטומאתם ממתי הם רשאים לאכול תרומה ÌÈ ÎÂÎ ˆ Ú Ó שהוא הגמר של שקיעת השמש וביאת השמש כפי שנלמד בהמשך הסוגיא ובעמוד ב' א"כ כיון שהזמן של אכילת תרומה הוא משעת צאת הכוכבים ÌÈ ÎÂÎ ˆ Ú Ó È Ï שהתנא במשנה יאמר פשוט מאימתי קורין את שמע בערבין משעת צאת הכוכבים, ולמה לו לתנא להזכיר שזה הזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עונה הגמרא ÔÏ ÚÓ Ó ÈÁ Â ÏÓ התנא אגב אורחיה רצה להשמיענו ÓÂ ÈÏÎ ÓÈ ÌÈ Î שמתי הוא הזמן שהכהנים שהיו טמאים רשאין כבר לאכול בתרומה, ÙÎ ÔÏ ÚÓ Ó Â ÌÈ ÎÂÎ ˆ Ú Ó ÎÚÓ Ï שאפילו אם הכהן היה טמא באחת הטומאות שצריך גם להביא קרבנות כדי להטהר לגמרי מן הטומאה כמו זב או מצורע אעפ"כ משעת צאת הכוכבים אחרי הטבילה שהוא טבל להטהר הוא מותר כבר באכילת תרומה והכפרה שהוא עדיין צריך להביא אינה מעכבת אותו מלאכול בתרומה ועל אף שמחוסר כפורים אסור הוא באכילת קדשים אבל באכילת תרומה אין כפרה מעכבת אותו מלאכול בתרומה, Ó Â ( "Î ÈÂ) כמו שלמדנו בברייתא È Î ËÂ פסוק זה נאמר בפרשת אמור ויקרא כ"ב שם בפסוק ז' כתוב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא, שלאחר מכן הוא יכול לאכול בתרומה, מפרשת הברייתא È ÓÂ ÏÂÎ ÏÓ Â ÎÚÓ Â Ó ובא השמש הכוונה כשהשמש שוקעת וביאת השמש שהשמש

8 6 1 a"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa e תשקע אחרי שהוא טבל היא מעכבת אותו מלאכול בתרומה ÓÂ ÏÂÎ ÏÓ Â ÎÚÓ Â ÙÎ ÔÈ Â אבל הצורך בהבאת הכפרה אפילו כשהוא מהטמאים שהם מחוסרי כפורים זה לא מעכב אותו מלאכול בתרומה ואת זה התנא השמיענו אגב אורחא. mirbp `zkqna dpyna yxetn df oicy s` lr 'qez mixne` yxetn ixd f` "dnexza lke` eyny aixrd" c"i wxta zakrn `l dxtkde dnexza lke` yny axrd ixg` odkdy akrn `l dfe dxtk `iadl jixvy rxevna xaecn myy eze` zeipyn ly zelibx 'qez miper,dnexz zlik`n eze`.zxg` dpyna miyxetny mixac s` dxvwa eprinydl שואלת עכשיו הגמרא È Ó Â È È ÓÓÂ Ó ÓÂÈ Ë ËÂ È Â מנין לך לפרש את הפסוק ובא השמש הכוונה שהשמש באה השמש שקעה, ומה שנאמר וטהר הכוונה טהר יומא שנטהר היום כפי שהגמרא תפרש בעמוד ב' כדאמרי אינשי אחרי שהשמש שוקעת מתפנה היום מן השמש והוא נטהר ועל זה נאמר שאחר יאכל מן הקדשים שאחרי ביאת השמש שהיה לו הערב שמש הוא כבר רשאי לאכול בתרומה, "Ú' Û - ÓÏÈ Â Â Â È אולי ובא השמש זה לא שהשמש באה, שוקעת, אלא שהשמש מאירה וזורחת ביום השמיני שהוא היום שהוא צריך להביא את הקרבנות, ËÂ È ÓÂ Ë ה"וטהר" הכוונה שהגברא, האיש הטמא, יטהר את עצמו ביום זה בהבאת הקרבנות שלו, "ואחר" אחרי שהוא יטהר את עצמו בהבאת הקרבנות, "יאכל מן הקדשים" הוא יהיה רשאי לאכול בתרומה, וכל זמן שהוא לא הביא את כפרתו הוא מעוכב מלאכול בתרומה. Ó ÔÎ Ì ÏÈ אם כוונת הפסוק הוא שהאדם צריך לטהר את עצמו בהבאת הקרבנות ÓÈÏ ËÈÂ שמכיון שאתה רוצה לפרש את הפסוק "וטהר" שזה לשון ציווי שמצוים עליו להביא את הקרבנות כדי להטהר היה צריך להיות כתוב "ויטהר" ÓÂÈ Ë ËÂ È Ó ÈÎ Â Ó ÚÈ כפי שרגילים לומר È È È Ó Î ÓÂÈ שהשמש העריב, היינו שקעה החמה, ואדכי יומא לשון עבר, עבר ונתפנה מן העולם, השמש עבר ונתפנה מן העולם. אומרת הגמרא ÚÓ ÚÈÓ Ï ÏÈ Â Ï הם לא שמעו את דבריו של רבה בר רב שילא שפירש לדייק מהפסוק שכתוב וטהר שבהכרח הכוונה לטהר יומא, ולכן ÈÚ ÈÓ Ï ÂÚ Â היה להם במערבא (בא"י) איבעיא È Â Â Ó È Ó Â האם כך מתפרש הפסוק "ובא השמש"שזהביאתשמשוששקעההחמה, ËÂ È ÓÂ ÓÂÈ Ë כמו שהסברנו שנפנה היום ונתטהר, היינו עבר ונתפנה מן העולם, וא"כ הזמן שהכהנים רשאים לאכול בקדשים זה מיד אחרי צאת הכוכבים (אחרי הערב שמש) והכפרה לא מעכבת Â Â Â Â È ÓÏÈ והכוונה שזרחה החמה של יום השמיני Ë ËÂ È ÓÂ שהוא צריך לטהר את עצמו בהבאת הקרבנות, כך היה האיבעיא של בני מערבא Ï ÂË Ù Â ואח"כ הם פשטו את זה ÈÈ È Ó ÈÈ Ó שזו הברייתא שמובאת לקמן בהמשך הסוגיא ÌÈ ÎÂÎ ˆ Ï ÔÓÈÒ שהסימן לאותו זמן שאמרנו שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ראיה לדבר צאת הכוכבים אז ÚÓ Â Â Ó È ÈÓ שמה שכתוב בפסוק ובא השמש הכוונה ששקעה החמה È ÓÂ ÓÂÈ Ë ËÂ שהרי בברייתא מפורש שמזמן צאת הכוכבים הכהנים נכנסים לאכול בתרומתן והכפרה אינה מעכבת אותם מלאכול בתרומה. i"yx ly eyexite ezqxib itl `xnbd z` k"` epyxit lek`l mi`yx mipdk m`d dzid `xnba `ixhe `lwydy dfy ynyd `ae miyxtne miakekd z`v mr cin dnexza dxtkde zepaxwd z`adl mikixv md `ny e` dngd zriwy lr dfy ynyd `ae yxtpe dnexza lek`ln mze` zakrn aixwdl `iaiy `xab xdh xdhe ipinyd meia dngd zgixf.eizepaxw z` i"yx ly eyexit lr miywn,exe` z`ia `nlc d"ca 'qezd dpyna xn`py dn lr wtzqdle le`yl jixv did k"`y weqtdy mircei oipn "dnexza lke` eyny aixrd" mirbpa `ae yxtl xyt` llka ji` mbe,eyny z`ia df ynyd `ae zgixfa xaecn m` ixd,dngd zgixfl dpeekdy ynyd ep`vny enk xdhe ynyd gxfe xnel jixv weqtd dngd ep`vny enk ynyd `vie aezk didiy e`,yny gxfnn cinz ynyn ynyd `ae oeyld la` ux`d lr `vi ynyd `axrna dnl mbe,dngd zgixfl `le dng zriwyl weqta z`v xacl xkf ly `ziixadn wx wtqd z` heytl e`vi milke` mipdkd m`d wtqd mvr z` ehyt `l dnl miakekd dxtkdy e` zakrn `l dxtkde yny axrd mr cin dnexza 'qezd ixacn epxkfd xaky mirbpa dpyn dze`n zakrn ok lke` eyny aixrd dpyna yxetn aezky '` cenra zepaxw `iadl jixv `edy s` lr rxevndy ixd,dnexza dnexza lek`ln eze` miakrn zepaxwde dxtkd oi`.ynyd z`ia eyexit ynydy `aey gxkdae m` oecl `l df `xnba `ixhe `lwydy 'qez miyxtn okl oi`y heyt df,dnexza lek`ln mze` zakrn dxtkd dnexza lek`ln eze` zakrn `iadl jixv `edy dxtkd z`v dfy ynyd `ae yxtl rcei dz` ji` `ed oecipd `l` dpey`xd dngd zriwy eyexit ynyd `ae ile` miakekd.riwxa dzqipk z` dligzdy z"x ly znqxetnd ezhiy itl mix`ean 'qezd ixace izyy z"x zhiyy cva mipiievny migqta 'qeza zx`eany znlrp dngdyk df dpey`xd driwyd,epiptl yi zeriwy miakekd z`v cr driwy dze`n myne d`ex lk oirn cr milin dyng jldl leki mc` eay onf yi z"x zhiyl `ae"y jl oipn `xnbd ly dl`yd `id efe,miakekd z`vl z`v dfy `nei xdh df "xdhe" yny z`ia eyexit "ynyd df dngd zriwy ly ezligz epiid exe` z`ia ile`,miakekd rcp `l df z`e,dnexza lek`l mi`yx xak mipdkdy onfd z`v xacl oniq yxetn aezk myy `ziixadn wx heytl lek`l mipdkl mdl xzen miakekd z`va wxy miakekd.dngd zriwy ly dzligza `le dnexza

9 f 2 a"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa 7,zeriwy izy mpyiy z"x zhiyk 'qezd ly myexitl df lraa oiirl '` cenra oeilba oiievny itk xe`nd lrad mb,myexit z`e mipe`bd ly mzqxib z` `iady xe`nd eilr dywn `ede i"yx ly eyexit z` `ian xe`nd lrad witqn yny axrd m`d wtq `xnbl didy okzi ji` zekgl mikixv md `ny e` dnexza lek`l elkei mipdkdy dfy yxtzp "ynyd `a"e mdly oaxwde dxtkd zaxwdl cr aixwi `ed f`e ipinyd mei ly dngd zgixf epiid xe`d z`ia ixd,df z` heytl yi dnvr dpyndn ixd,eizepaxw z` dryn oiaxra rny z` oixew izni`n" dpyna aezk oi`yx mipdkdy onfd m`e "dnexza lek`l miqpkp mipdkdy ji` meia dfy zepaxwd zaxwd ixg` wx df dnexza lek`l mei df ixd,ziaxr ly y"w oi`xew eay onf zeidl leki df aezk dnvr dpynay gxkda,ziaxr ly y"wl jiiy df dne `le dlila cin df dnexza lek`l oi`yx mipdkd eay onfdy xe`nd lrad `iad okle,zepaxwd zaxwd ixg` meia zxgnl mvray,mipe`bd ly myexit z`e mipey`xd ly mzqxib z` enk cenll mileki `l mdy `l` 'qezd ly myexit enk df zhiyy reci ixdy z"x zhiy efy zeriwy izy yiy 'qezd mdixacle z"x zhiy lr miwlegy i"yx zhiyk `id mipe`bd onf ixg`e zeynyd oia ligzn eay onfd `id dngd zriwy cnlp df z` mby itk mi`xen` ea ewlgpy zeynyd oia ly jldn e` lin yily ipy ly jldn df m` `ibeqd jynda `ixhe `lwyd mvr la`,miakekd z`v df f` lin irax'b yxtl xe`nd lra `iad mzhiyle mipe`bd zqxibl mb xe`d z`ia df "ynyd `ae"y xne` in dzid dl`ydy eyny z`ia ile` miakekd z`v zry dfy `nei xdh "xdh"e `l oiicr dfy elit` xdhp `ed cine zrwey ynydy dpeekd xnelk xedh `xabd dpeekd "xdhe" dlinde miakekd z`v df lre,dngd zriwy zryn dnexza lek`l xedh `ed `ed dnexza lek`l xdhp `ed eay onfdy heytl ep`ad.miakekd z`v אומרת הגמרא Ó Ó למדנו במשנה ÌÈ Î Ú Ó Ô Ó ÏÂÎ Ï ÔÈÒ Î זהו הזמן שבו אפשר כבר לקרוא ק"ש של ערבית,  ÈÓ Â שואלת הגמרא מברייתא, שם למדנו Ò Î È Ú Ó ÔÈ Ú ÚÓ ÔÈ Â È ÓÈ Ó,ÁÏÓ Â Ù ÏÂÎ Ï העני שאין לו נר להדליק אותו בסעודה מקדים קצת ללכת לאכול בכל ימות החול לפני שאר האנשים, ובזמן שהעני שאין לו נר להדליק בסעודה נכנס לאכול את הפת במלח שיש לו זהו הזמן שבו מתחיל זמן ק"ש של ערבית  ÂÚÒ ÍÂ Ó ËÙÈÏ ÓÂÚ Ú Ú והזמן נמשך עד שהוא גומר את הסעודה. אומרת הגמרא ÔÈ È Ó ÈÏÙ È Â ÙÈÒ הסיפא של הברייתא שקובעת את סיום וסוף זמן ק"ש של ערבית משעה שהעני עומד להפטר מתוך סעודתו זה וודאי חולק על המשנה שהרי זה לא כר' אליעזר לא כרבנן ולא כר"ג, שהתנא בברייתא לומד לדרוש ובשכבך רק תחלת זמן שכיבה ואילו במשנה אפילו ר' אליעזר סובר שזה לפחות עד סוף האשמורה הראשונה, אז הסיפא של ברייתא זאת לגבי סיום זמן ק"ש וודאי חולקת על המשנה, È ÈÏÙ ÓÈÏ ÈÓ ÔÈ È Ó האם מה שהוזכר בברייתא בתחלת הברייתא שהזמן שבו מתחיל זמן ק"ש זה משהעני נכנס לאכול פתו במלח האם זה ג"כ חולק על מה שהמשנה אמרה שהזמן שבו מתחיל זמן ק"ש זה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. דוחה הגמרא Ï ברישא אין מחלוקת בין הברייתא והמשנה  ÂÚÈ Á Ô ÎÂ È Ú העני בכל הלילות נכנס לאכול באותו זמן שהכהן שהוא טמא רשאי להכנס לאכול בתרומה שזהו הזמן של צאת הכוכבים כפי שכבר למדנו, וכך מסביר רש"י.  ÈÓ Â שואלת הגמרא מברייתא שלמדנו בתוספתא, Ú Ó È Ú ÚÓ È Â Ï ÔÈÏÈÁ Ó È ÓÈ Ó È È Â È Ú Ô Ù ÏÂÎ Ï ÔÈÒ Î Ì È È Ó בערבי שבתות היינו בלילות שבת ממהרין לסעודה שהכל מוכן עוד מלפני השבת, זהו הזמן שבו הגיע השמן לקרוא ק"ששלערביתכךסובר ר' מאיר, ÌÈ Ó ÌÈÓÎÁÂ Ô ÓÂאזמתחיל ÏÂÎ Ï ÔÈ ÎÊ ÌÈ Î Ú Ó ק"ש של ערבית, Ï ÔÓÈÒ מתי הוא הזמן שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן ˆ ÌÈ ÎÂÎ זוהי הברייתא שבני מערבא פשטו ממנה שהעריב שמשו פירושו צאת הכוכבים שאז הכהנים זכאין לאכול בתרומתן, È ÔÈ ÈÙ ÏÚ Û Â Ï ÎÊ Ï אע"פ שאין לנו ראיה לדבר לומה שהיום נגמר בצאת הכוכבים זכר לדבר יש ללמוד את זה מהפסוק, Ó כתוב פסוק בנחמיה פרק ד', בזמן שישראל עלו מגולת בבל בימי תחילת בית שני כתוב שם, ÌÈ ÂÚ Â Á  ΠÏÓ ÌÈÁÓ ÌÈ ÈÊÁÓ ÌȈÁ כי הם היו מפוחדים מהשונאים אז הם היו צריכים להחזיק שמירה ברמחים, Ó Â,ÌÈ ÎÂÎ ˆ Ú Á ÂÏÚÓ וכתוב שם עוד פסוק. Î ÏÓ ÌÂÈ Â Ó Ó ÏÈÏ Â Ï È Â אומרת הגמרא ÓÂ Â È Ó למה הוצרכנו להביא ראיה מעוד פסוק, משום שמהפסוק הראשון עדיין אין להוכיח משום שאם תביא רק את הפסוק הראשון יש לשאול, ÓÈ ÈΠ ÈÏÈÏ Ó Ú ÈÎÓ שהאמת הוא שמשעה ששוקעת החמה זה כבר נחשב לילה ÈÎ ÁÓ Â È Â ÈÓ Ó הם היו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים בגלל שהם היו מחשיכים, היינו ממשיכים לעשות מלאכה בלילה אחרי שקיעת החמה עד צאת הכוכבים אבל בעצם משקיעת החמה זה כבר לילה אלא שהם עבדו הלאה והמשיכו לתוך הלילה עד צאת הכוכבים, ומקדמי, הם היו מקדימים להשכים קודם שנהיה יום והיינו אומרים שיום לא מתחיל רק עם נץ החמה ועלות השחר שזה הרבה לפני הנץ החמה והם היו מקדימים לעשות מלאכה מעלות השחר שהרי עלותהשחרישמהלךשל ה' מילים, אדם יכול להלך ה' מילין מזמן עלות השחר עד זמן הנץ החמה, אז היינו אומרים שהם היו מקדימים ומשכימים לפני היום להתחיל במלאכה, Ó Ó ÏÈÏ Â Ï ÂÈ Â על זה הבאנו את הפסוק ÚÓ Î ÏÓ ÌÂÈ Â שמפסוק זה למדנו זכר לדבר שכל זמן שעשו מלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים הפסוק קורא לזה יום, ואעפ"כ אין זה נחשב ראיה לדבר כי ראיה גמורה אומרים תוס' אין כאן שהרי הפסוק הזה לא מדבר לענין ק"ש אבל יש כאן זכר לדבר שהיום נגמר ונסתיים עם צאת

10 8 3 a"r 'a izni`n - oey`x 't zekxa g ÏÂÎ Ï ÔÈÏ ÂË ÌÈ Î Ú Ó ÓÂ È Ó È Ô ÓÂ היינו עוד לפני ביה"ש וקודם ביה"ש כדי שיהיה להם קודם ביה"ש הערב שמש שמכיון שצריך שיהיה להם הערב שמש אחרי שטבלו וביה"ש ספק יום ספק לילה אם הם לא יטבלו קודם ביה"ש אולי הביה"ש הוא כבר לילה ונמצא שהם טבלו אחרי שנהיה לילה לכן בהכרח הם טובלים קודם ביה"ש, וכך מפורש מביא רש"י מהגמרא שבת דף ל"ה שהזמןשלטבילהלהטהרהואקצתזמןמועטקודםביה"ש וזהו הזמן שלדעת ר"מאפשרכברלקרוא ק"ש של ערבית. ÌÈÏ ÂË Ì ÌÂÈ ÂÚ Ó ÌÈ Î Ï Â Â È È ÂÏ Ó הרי הכהנים טובלים מבעוד יום, ומסביר רש"י שר' יהודה הוא לשיטתו שבסוגית ביה"ש (שבתדף ל"ד ע"ב) הוא סובר שזמן ביה"ש זה שיעור זמן שבו אדם יכול להלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים זהו הזמן הקרוי ביה"ש שבזמן זה יש כבר ספק יום ספק לילה והטבילה צריכה להיות לפני תחילתו של זמן זה שזה עדיין מבעוד יום וזה בוודאי לא נחשב זמן שכיבה לומר שכבר התחיל זמן ק"ש של ערבית, והגמרא תפרש בהמשך מהי תשובתו של ר"מ לר' יהודה אלא שכאן קודם צריך לתקן שלשון רש"י שהזמן ביה"ש לר' יהודה הוא כדי מהלך חצי מיל הוא לא מדוייק כפי שהגאון בהגהות הגר"אכברתיקןשצריךלומריותרמחצימיל, שהרי שם בסוגיאבשבתדף ל"ד נחלקו בה רבה ורב יוסף מהו שיעור הזמן של ביה"ש לדעת רבה השיעור זמן הוא כמהלך שני שליש של מיל ולדעת ר' יוסף כמהלך של ג' רבעי מיל ובהכרח שהזמן הוא יותר מאשר מהלך חצי מיל, כך תיקן הגאון וכך גם ביאר השאגת אריה בסוף סימן ג', עכ"פ זוהי שאלתו של ר' יהודה שכיון שהוא צריך לטבול עוד לפני תחילתו של זמן ביה"ש שהוא מהלך של שני שליש מיל או ג' רבעי מיל קודם צאת הכוכבים אז הרי וודאי שזה עדיין יום איך אתה אומר שזה זמן לקרוא ק"ש של ערבית איך זה בשבכבך. ÁÏÓ Â Ù ÏÂÎ Ï Ò Î È Ú Ú Ó ÓÂ È Á È זהו הזמן שבו מתחילים לקרוא ק"ש של ערבית. È Â Ú Ó ÓÂ Á È Ï È Ó Â È Á È Ì Ò Ï ÔÈÒ Î המילה להסב הכוונה נכנסים לסעודה שהרי כך היה דרכם לאכול בסעודה, ורש"י מביא בזה שני פירושים, שיש שפירשו שהכוונה שרוב בני אדם נכנסים להסב בימות החול ויש שמפרשים שרוב בני אדם נכנסים להסב לסעודה בשבתות, מ"מ זה זמן מאוחר, כך הסביר רש"י. ומכאן שוב שואלת הגמרא מברייתא זאת È Ú Ó È Â Â ÂÚ Á Ô ÎÂ אם הזמן שעני נכנס לאכול פתו במלח והזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן זה אותו שיעור זמן È Ú Â È È Â ÈÈ È Á ר"ח שאומר ברייתא שהזמן הוא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח ור' יהושע שאמר שהזמן הוא משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומה שזה צאת הכוכבים אומרים אותו דבר ובמה נחלקו ר"ח ור' יהושע Ô Î ÂÚ Â ÂÁÏ È Ú ÂÚ ÈÓ ÚÓ Â Ï Ï ÈÓ ÚÓ ÂÁÏ מוכרח ולומדים מהברייתא זאת שהשיעור זמן של עני הנכנס לאכול פתו במלח זה לא אותו זמן שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן שהרי בשני זמנים אלו הכוכבים. ועכשיו מגיעה הגמרא לקושיא שרצינו לשאול מברייתא זאת, È Â È Ú המקשן בקושיתו היה סבור Í Ú ÏÒ Ì Â ÂÚ Á שהשיעור זמן בו העני נכנס לאכול בכל ימות החול בגלל שאין לו נר להדליק בסעודה והזמן שבו כל הבני אדם נכנסים לאכול בערבי שבתות זה אותו זמן, וא"כ שואלת הגמרא Â ÂÚ Á Ô ÎÂ È Ú Ó È Â אם כפי שרצינו לתרץ שהזמן שהעני נכנס לאכול פתו והזמן שהכהנים נכנסים לאכול תרומה זה ג"כאותושיעורזמן א"כ "Ó Â ÈÈ ÌÈÓÎÁ במה נחלקו חכמים עם ר"מ בברייתא הקודמתהרי ר"מ אומר שהזמן הוא משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתם בערבי שבתות שזהו הזמן שהעני נכנס לאכול פתו וזהו הזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומה ומה החכמים באים לחלוק עליו במה שהם אומרים שהזמן הוא משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן הרי זה אותו שיעור זמן כמו שר"מ אומר שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות, Ï ÂÚ Ô ÎÂ ÂÁÏ ÂÚ È Ú ÈÓ ÚÓ ÂÁÏ ובהכרח שהזמן שהעני נכנס לאכול פתו זה לא אותו זמן שהכהנים רשאין לאכול בתרומה אלא זה משתווה הזמן עם הזמן שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות וזהו הזמן שלדעת ר"מ מתחיל זמן ק"ש של ערבית וחכמים חולקים שהזמן מתחיל בשעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן. דוחה הגמרא, Ï באמת, Â ÂÚÈ Á Ô ÎÂ È Ú נעמוד בתירוץ הקודם שהזמן שהעני נכנס לאכול פתו במלח והזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומה זה אותו שיעור שזה זמן צאת הכוכבים, אלא Â ÂÚ Á Â Ï Ì È Â È ÚÂ אבל הזמן שבני אדם נכנסים לאכול בערבי שבתות זה לא אותו שיעור זמן כמו הזמן שהעני נכנס לאכול פתו במלח, ובזה נחלקו ר"מ וחכמים, ר"מ סובר שמשעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות מתחיל זמן ק"ש וחכמים אומרים שזה מזמן שהכהנים אוכלים בתרומה שזה אותו זמן שהעני נכנס לאכול פתו במלח וזה לא הזמן שבני אדם נכנסים לאכול בערבי שבתות ובזה נחלקו ר"מ וחכמים. שואלת שוב הגמרא Â ÂÚ Á Ô ÎÂ È ÚÂ וכי אפשר לתרץ שזמן עני נכנס לאכול פתו במלח והשיעור של זמן הכהנים נכנסים לאכול בתרומה זה אותו שיעור שזה צאת הכוכבים. Â ÈÓ Â שואלת הגמרא מעוד ברייתא, למדנו בברייתא ÔÈ Ú ÚÓ Â Ï ÔÈÏÈÁ Ó È ÓÈ Ó מתי מתחיל זמן ק"ש של ערבית, È Â È Ú ÌÂÈ Ú Ó. ÊÚÈÏ È מסביר רש"י שהכוונה לזמן בין השמשות כשכבר ספק יום ספק לילה ומכיון שיש ספק שמא זה כבר לילה וזה שבת הרי קידש היום מספק וזהו הזמן שמתחיל זמן ק"ש של ערבית לדעת ר"א, מזמן שקידש היום בערבי שבתות היינו מזמן ביה"ש. ÏÂÎ Ï ÌÈ ÂËÓ ÌÈ Î Ú Ó ÓÂ Ú Â È È Ô ÓÂ מאז שהם נטהרו ורשאין לאכול בתרומה שזה כבר למדנו שזה צאת הכוכבים.

11 h 1 `"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa 9 נחלקו ר' חנינא ור' יהושע. אומרת הגמרא È ÁÂ Ó Â ÈÈ ÈÓ אי זה משני זמנים אלו האם הזמן שעני נכנס לאכול פתו במלח הוא המאוחר יותר או הזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן הוא המאוחר יותר, אומרת הגמרא ÁÂ Ó È Ú ÒÓ שהזמן של העני הוא יותר מאוחר È Â ÈÈ È Á È Ì ÂÓ È Ú Ó È ÊÚÈÏ שהרי אם הזמן של עני הוא המקודם יותר נמצא שר' חנינא שקובע את הזמן משעה שההעני נכנס לאכול פתו במלח הוא כדברי ר"א שאומר שהזמן הוא משעה שקידש היום בערבי שבתות, ומוסיפים תוס' שבוודאי א"א לומר שזמןשלעניהואקודםלזמן ר' אליעזר שזה זמן קידש היום או שר"א שזמנו הוא קידש היום הוא הזמן הקודם יותר לשיעור זמן של עני נכנס לאכול פתו במלח, זה לא מסתבר לחלק כ"כ בשיעורי זמן שכיבה לומר שכל הזמנים הללו כולם שייכים לחלוק בהם בזמן שכיבה, Ï ÚÓ Â Ï ÈÓ ÚÓ ÁÂ Ó È Ú ÈÓ שזמנו של עני הנכנס לאכול פתו במלח הוא המאוחר יותר מהזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. אומרת הגמרא Ó Ó למדנו בברייתא Ó È ÈÏ Ì ÌÂÈ ÂÚ Ó ÌÈ Î Ï Â ר' יהודה שאל את ר"מ Â È ÌÈÏ ÂË ואיך אתה יכול לומר שאז מתחיל זמן שכיבה שהוא זמן ק"ש הרי וודאי שזה עוד יום וזה לא זמן שכיבה כי הוא צריךלטבולעודקודםביה"ש. אומרת הגמרא ÈÙ È Ó È Ï Â È È ÈÏ Ó הרי ר' יהודה שואל נכון את ר"ממה ר"מ עונה על כך. ÈÓ כך הוא עונה לר' יהודה ÈÏ Ó ÈÎ È Ó È Â ÈÓ Í È Â Ó ÔÈ Ò האם אתה סבור שאני אמרתי את דברי שמי שטובל קודם לפני הביה"ש שלדבריך שזה מהלך יותר מחצי מיל לפני צאת הכוכבים והוא טובל עוד לפני זה זהו הזמן שבו מתחיל ק"ש של ערבית, ÈÓ ÈÒÂÈ È Â Ó ÔÈ אני דברתי על מי שטובל קודם שמתחיל ביה"ששל ר' יוסי שזהו הזמןשל ק"ש של ערבית, Ó Â Ó ÔÈ ÈÒÂÈ È ÂÈÏÚ ÂÓÚÏ Ù È Â ˆÂÈ ÊÂ Ò Î Ê ÔÈÚ Û Î ר' יוסי סובר שכהרף עין לפני צאת הכוכבים זהו הזמן של ביה"ש היום יוצא הלילה נכנס וא"א לעמוד עליו, ור"מ סובר כר' יוסי שזהו זמן ביה"ש ולכן מי שצריך לטבול קודם ביה"שזהכברסמוךלחשיכהכיזהסמוךלזמןקצרשהוא כהרף עין לפני צאת הכוכבים אז בהחלט מתחיל אז זמן ק"ש לדעת ר"מכיזהכברנחשבובשכבךוקרינןביהזמןשכיבה. "Ú ' Û - שואלת הגמרא È È Ó È È Ó È למדנו לעיל בברייתא שר"מאומרשהזמןשל ק"ש של ערבית מתחיל משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות והוא הרי שיעור זמן מאוחר יותר משל כהן ואילו עכשיו בברייתא למדנו שר"מ סובר שהזמן הוא משעה שהוא מקדים לטבול לפני וקודם ביה"ש. עונה הגמרא È È Ó È ÈÏ È יש באמת מחלוקת של שני תנאים אליבא דר"מ, התנא בברייתא הקודמת היה סבור אליבא דר"מ שהזמן שמתחילים לקרוא ק"ש בערבית זה משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות, התנא בברייתא האחרונה סובר אליבא דר"מ שהזמן בומתחיל ק"ש של ערבית זה משעה שהכהנים טובלים לאכול בתרומתן שזה זמן קודם הביה"ששל ר' יוסי שהוא כהרף עין לפני צאת הכוכבים. עוד שואלת הגמרא È ÊÚÈÏ È ÊÚÈÏ È ר' אליעזר בברייתא סותר את דבריו במשנה, בברייתא אומר ר"א שזמן ק"ש של ערבית מתחיל משעה שקידש היום בערבי שבתות שהסברנו שזה ביה"ש ואילו במשנה כתוב מתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א הרי שהזמן הוא משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עונה הגמרא È ÊÚÈÏ È ÈÏ È התנא במשנה סובר אליבא דר"א שהזמן לקרוא ק"ש של ערבית זה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן והתנא בברייתא סובר אליבא דר"אשזמן ק"ש של ערבית מתחיל משעה שקידש היום בערבי שבתות. È ÊÚÈÏ È Â Ï È ÓÈ ÈÚ È Â אמנם הסיפא שמדברת על סוף זמן ק"ש שהוא עד סוף האשמורה הראשונה זה אליבא דר"א ועליו חולקים רבנן ואומרים עד חצות, שהרי, מסביר רש"י כמו שהסברנו במשנה ר"א דורש בשכבך שזה הזמן של התחלת השכיבה בשעה שבני אדם הולכים לשכב זה קודם וזה מאוחר, וזה מסתיים לדעת ר"א בסוף האשמורה הראשונה, רבנן דורשים כמו ר"ג שבשכבך זה כל זמן שכיבה היינו כל הלילה שאדם שוכב במיתתו אלא שלדעת חכמים עשו סיג לדבר ואמרו עד חצות ולדעת ר"ג הוא לא סובר את הסיג,אזדברי ר"א שכתוב במשנה מתייחס לזמן סיום זמן ק"ש שזה סוף האשמורה הראשונה את זה סובר ר"א, אבל הרישא של המשנה שהזמן מתחיל משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן זה בכלל לא אליבא דר"א כי ר"א סובר כדבריו בברייתא שהזמן מתחיל משעה שקידש היום בערבי שבתות. למדנו במשנה ÂÓ ÛÂÒ Ú שר"א סובר שסיום וסוף זמן ק"ש של ערבית הוא עד סוף האשמורה הראשונה. שואלת הגמרא. ÊÚÈÏ È Ò È Ó È ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó Ï Ò וכשפי שנלמד בהמשך הסוגיא שיש בזה מחלוקת תנאים האם הלילה מתחלק לג' משמרות או שהיא מתחלקת לד' משמרות, ומה הכוונה משמרות, מסביר רש"י עבודת המלאכים ושיר של המלאכים שהם אומרים לפני הקב"ה, אז הלילה מתחלק לג' חלקים למ"ד אחד שבחלק ראשון של הלילה השליש הראשון כת ראשונה של מלאכים עובדת את עבודת המלאכים והשיר שלהם, לאחר מכן בשליש השני כת שניה של מלאכים, והשליש השלישי לכת שלישית, ויש מי שסובר שהלילה מתחלק לד' משמרות ובארבעת חלקי הלילה ד'משמרות ד' כיתות של מלאכים אומרים שירה כל אחד בחלק הרביעי של הלילה, וכשאמרנו עד סוף האשמורה הראשונה הרי הכוונה עד סוף המשמרה הראשונה של מלאכים האומרים שירה, ולכן שואלת הגמרא מה סובר ר"א אי קסבר ג' משמרות הוי

12 10 2 `"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa i הלילה,אם ר"א סובר כמו אותו תנא שהלילה מתחלק לג' משמרות ÂÚ Ú Ú ÓÈÏ שהרי הלילה יש בו י"ב שעות ואם מחלקים אותו לג' הרי שכל משמר יש לו ד' שעות, וסוף האשמורה ראשונה פירושו לסוף ד' שעות מתחלת הלילה,שיאמר ר"אשזמן ק"ש של ערבית נמשך עד ד' שעות. ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó Ú Ò È Â ואם ר"א סבור שהלילה מתחלק לד'משרות א"כ ÂÚ Ï Ú ÓÈÏ שהרי אם הלילה שהוא י"ב שעות תחלק אותו לד' יש לכל משמר ג' שעות וסוף האשמורה הראשונה פירושו לסוף ג' שעות,שיאמרעדסוף ג' שעות. עונה הגמרא ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó Ï Ò ÌÏÂÚÏ באמת ר"א סובר שהלילה מחולק לג' משמרות ÚÓ Ó Â Ú Â Ó Ó ÎÈ Â ÚÈ Â Ó Ó ÎÈ ÔÏ בזה שהוא נתן את הסימן לדעת עד מתי הוא זמן ק"ש של ערבית שסימן זמן הקריאה הוא לסוף האשמורה הראשונה ולא פירש לך סימן מפורש לדעת מתי זה לימד אותך בזה ר"א שבוודאי יש היכר לכל אדם לדעת מתי הוא סוף זמן האשמורה הראשונה, וכמו שיש ברקיע זמני משמרות שהלילה מחולק להם כך יש לנו סימנים פה בעולם הזה לדעת מתי מתחלפים המשמרות של המלאכים, משום שיש סימן לדעת גם בארעא, ולכן כשאמר לך עד סוף האשמורה הראשונה זה סימן מספיק שתדע עד מתי הוא זמן ק"ש של ערבית, זה מה שקמ"ל ר"א במה שנקט בלשונו עד סוף האשמורה הראשונה. Ï Ó ÊÚÈÏ È כי למדנו בברייתא È ÏÎ ÏÚ הלילה מחולק לג' משמרות ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó È Î Â Â Â Í  ÂÈ Ó ÓÂ Ó Ó כביכול הקב"ה יושב ושואג כמו אריה Ó כתוב בפסוק (ירמיהו כ"ה) ' Ì ÓÓ,ÂÏÂ Ô È Â ÔÂÚÓÓÂ È Â Â Â,נזכרוכאן ÏÚ È ג' פעמים פעם אחת ממרום ישאג ולאחר מכן שאוג ישאג הרי ג' שאגות ומזה לומד ר"א שהלילה מחולק לג' משמרות שבכל משמר כביכול הוא יושב ושואגואלוהם ג' השאגות, Ï ÔÓÈÒ לדעת מתי הם המשמרות, Ú ÂÓÁ Â Ó Ó במשמר הראשון הסימן להכיר זה כשהחמור נוער, È ÌÈ Úˆ ÌÈ ÏÎ זה סימן שהכלבים צועקים זה סימן למשמר שני, È ÈÏ Â È, ÏÚ ÌÚ ÙÒÓ Â ÂÓ È Ó ÂÈ מסביר רש"י כשכבר מגיע קרוב ליום ובני אדם מתעוררים כבר מהשינה ואילו השוכבים י זה ליד זה מספרים זה עם זה ולכן הסימן לדעת במשמר השלישי המשמרת השלישית הסימן הוא תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. שואלת הגמראÈ Ó ÊÚÈÏ È È Á הסימנים האלו שנתן לנו ר"אעלמההולכיםהסימנים, האם לדעת מתי תחלת כל משמר ומשמר או מתי סוף כל משמר ומשמר וכפי שהגמרא שואלת. È È Á אם Â Ó Ó ÏÁ ר"א נתן לנו סימנים לדעת על כל משמר ומשמר מתי תחלתו של המשמר ÏÁ   ÈÏ ÓÏ ÓÈÒ Â Ó Ó הוא לא צריך לתת לנו סימן לדעת מתי מתחילה משמרה ראשונה הרי זה מתחיל בתחילתו של הלילה אז יש לנו סימן פשוט אורתא הוא, כשצאת הכוכבים, תחלת הלילה, אז מתחיל משמורת ראשונה, ולמה לי סימן לדעת שהחמור נוער הוא הסימן למשמרת ראשונה. È È Á Â Ó Ó ÛÂÒ ואם הוא בא לומר לנו מתי סוף כל משמר ולכן צריך לתת סימן מתי הוא הסיום של משמר הראשון הסימן הוא חמור נוער, על זה שואלת הגמרא א"כ  ÓÓÈ ÓÈÒ ÈÏ ÓÏ Â Á Ó Ó ÛÂÒ לדעת מתי הוא הסוף של המשמר האחרון של הלילה אני לא צריך סימנים, נהיה יום זה סיומו של הלילה, שזה סיומו של המשמר האחרון. ÏÁ Â Â Ó Ó ÛÂÒ È Á אומרת הגמרא Ï ÈÚˆÓ ÈÚˆÓ Â Â Á Ó Ó הסימן של חמור נוער שהוא הסימן של משמרה ראשונה זה הסימן של סיום וסוף המשמרה הראשונה, שהרי לתחלת המשמרה הראשונה לא צריך סימן הסימן הוא צאת הכוכבים תחלתו של הלילה, הסימן שהוא נתן תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה שזה הסימן למשמרות האחרונה זה מדובר סימן לתחלתה של משמורת האחרונה משום שסימן לדעת את סיומה וסופה של משמרת אחרונה אין לנו צורך, יממא הוא, זה כשנהיה יום, ואילו המשמרה האמצעית הסימן שהוא נתן הוא על האמעית דאמצעיתא, דהיינו מתי הוא הזמן האמצעי של אמצע המשורת האמצעית שזה בדיוק בחצות לילה, שהסימן הוא כלבים צועקים, שהרי לתת סימן מתי תחילתה של המשמרת השניה לא צריך כי כיון שיש לנו סימן מתי הוא סיום המשמרה הראשונה שם המשמרה השניה מתחילה ואין לי צורך בעוד סימן לדעת את תחלתה של משמרה השניה, לדעת מתי הוא סיומה של משמרה השניה אני גם לא צריך שהרי יש לנו סימן של תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה על תחלתה של המשמרת השלישית כי מתי שמתחילה משמרה השלישית אז מסתיימת המשמרה השניה ואיןליצורךבסימן, ובהכרח שהסימן של כלבים צועקים שניתן למשמרה שניה זה על אמצע המשמרה שזה בדיוק בחצות לילה. ornynk mb md mixacd i`ceeay s` lr `"yxdnd xne` wepiz miwrev mialk xrep xeng ly el` mipniq,oheytke dn elld mipniqa mrh zzl epl yi k"tr`,en` icyn wpei ly ytpd iwlgy `"yxdnd xiaqn,miyecwd l"fg zpeek dlawd ilrae,zilkye zipeig zirah,zegek 'b mda yi mc`d lke,dnyp gex ytp mdl e`xw (`"yxdnd ly epeyl jk) `ede dyrnde dlertd itk cinz md mc`d ly eizelert,el cgeind onfd itl ytpd iwlga cg` lk ixg` jynp mc`d dlild zlgzay,el` zegek 'bl dlild zwlgp dlilae meid lk dfa weqr did `edy dnn eiwqrne ezk`lnn `a elek `ed onfd dfe,meid lk weqr didy dna cexh `ede okle mc`d ly xnegd ixg` zkynpd zirahd ytp zlertn,zeixneg oeyln xeng "xrep xeng" jkl oniq epzp mipyi md mlerd aexy dlild rvn`a,f` zxrip zeixnegdy zra zipgexd zipeigd ytp wx mda lret `le mzhin lr miciwtny "igex ciwt` jcia" mixne` epgp` df lry dpiyd mb zeyx ozip f` oeyil mikledyk d"awd ly ecia gexd z`

13 `i 3 `"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa 11 '` oniq g"e` r"eya xagnd wqty itke,`xza `pyilk l"iw zepzyny zeryl oeki e`xea iptl opgzdl mikynd" 'a sirq seqle dlild iyily ipy seqle dlild yilya ody zexnynd lre oaxgd lr zeryd oze`a lltziy dlitzdy dlild iny dkldl y"`xd ixac z` `iad xagnd,"dievx zelbd zery oze`l oeekl `ed jixv e`xea iptl opgzdl mikyny zepzyd df dlild yily ody zepzyzn zexnyndy zepzyd dlild iyily ipy seq dpey`xd zxnynd zxnynd ly dneiq dlild seqle,ziyilyl dipy zxnynn oaxegd lr zery oze`a lltzn `edy dlitzdy,ziyilyd.dievx zelbd lre ly mipniqd lk z` zrcl n"p epl yiy oeikn dxe`kly `l` lr dlitzdy onfd `ed izn zrcl ick zexnynd zyly n"pd z` `iadl `xnbd dkxved dnl dievx zelbde oaxegd xn`p `l dnl y"w `exwl izn rciy lt` ziaa oyeiy inl e`xea iptl dpigz litdle lltzdl izn zrcl n"pdy heyt lke g"lvde i"ptd eywd z`f `iyew,zelbd lre oaxegd lr.mixacd z` ayiil yxtn ekxck cg` okly xiaqn g"lvd,dxvwa g"lvd ly eixac z` `iape oevx zrdy meyn y"w oiprl n"pd z` xnel `xnbd dkxved eze`a,ynn zrd eze` z` oeekl jixv zelbd lr dlitz ly lt` ziaa oyeiy iny oeikne,xnynd miiqny onf eze`a rbx ly onfd xar xak eicba z` yalie ezhinn mewiy cr k"` zelbd lr dlitzl oevx zrd `edy iyilyd xnynd meiq ly y"w oiprl dfd oniqa n"p dfa didiy ycgl jxved okl xnynd meiq ixg` zvw `ed dly onfd zn`ay zixgy itl mewi `edy xg`le 'qezd ixacn ep`ady itk oexg`d dlra mr zxtqn dy`e en` icyn wpei wepiz ly dfd oniqd jk,y"w onfl irbi `ed f` envr z` oikie envr z` yalie.g"lvd uxiz z` zrcl n"pd z` xiaqdl mipey`xd ixac z` epcnly ixd ipnfay `xza `pyld itl zexnynd onf ly mipniqd lky xne` `xza `pyldy itke zexnynd zetlgzd dfa n"p,xnyne xnyn lk meiq `ed izn zrcl eid mipniqd oaxegd lr opgzn `edyk oeekl ievxy onfd `ed dfy zrcl `nw `pyill mb,dievx onf eze`a dlitzdy zelbd lre `ed xrep xeng ly oniq md mipniqdy yxtn `nw `pyildy `ed wpei wepiz ly oniq,dpey`xd zxnynd ly dneiql miwrev mialk ly oniqde,ziyilyd zxnynd ly dzlgzl x`ean,zevg epiidc zirvn`d zxnynd ly `vn`l `ed n"p df mby ilifxa dcedi ax mya y"`xd 'qeza `icdl `zkqn ly oey`x wxt seqa dpyna `pzdy meyn zrcl lka ixd,oycd znexz minxez eid eay onfd z` x`an `nei oycd on zvwn cixedl oycd znexz mexzl mikixv eid mei z`ixwa ziyrp dzid mei lka oycd znexze,gafnd lry lebpxzd z`ixw dpeekd `xnba cg` yexitly,xabd fixkn didy fexk??ipiab ly ez`ixwl dpeekd cg` yexitle el jenqa e` xabd z`ixw onfa f`,mkzcearl mipdk ecnr znexz z` minxez eidy onfd edf eixg`ln oia eiptln oia eid lecb odk ly dyleg meyn mixetkd meiae,oycd zexeka zkna ep`vny enke mlera lertl oiwifnle zegexl ixdy oiwrev mialk eay oniq ozip df lry dlild ivga oniq df miwrev mialky izny `nw `aaa zxne` `xnbd zkna dlild ivgay s` lr k"tr`e,xirl `a zend j`lny mikixv eide mixvna lagl zigynl zeyx ozip zexeka uxgi `l l`xyi ipa lkle" k"tr` miwrev zeidl mialkd xiaqn dlild ly oexg`d yilyd,didy qpd edf "epeyl alk,rebxe gp xak `ede dpiyd z` mc`d xnb xaky `"yxdnd,jfd wlgd `edy mc`d lkye dnypd wlg f` lret df lr,zilkyd ytpd zelert mdy dlitzle dxezl,ipgexd wpei wepiz" oniqd z` dfa mipzep okle,eay dnypd zelert dicc" weqtd lr l"fg eyxcy,dxezl fnx df "en` icyn enk ycegn mrh da yibxn dxez cneldy "zr lka jeexi dy`d,fnx df "dlra mr zxtqn dy`"e,"en` icyn wpeid dlran dikxv lk ywal dlitza zxtqnd l`yxi zqpk `id fnx en` icyn wpei wepiza o`k fnxpy ixd,d"awd `edy xiaqd jk,dlitzl fnx dlra mr zxtqn dy`,dxezl.`"yxdnd אומרת הגמרא Â Ó Ó ÛÂÒ Â ÏÂÎ ÓÈ ÈÚ È Â È Á באמת הסימן שהוא נתן לדעת מתי הם המשמרות, בכולן זה סימנים של סוף המשמרות, Ï Â Á ÓÈ ÈÎÂ ÍÈ ˆ ומה שהיה קשה לך סימן לסיומה של משמרת אחרונה אין לי צורך שהרי זה יום, È ÈÓÏ ÈÓ Ù È ÓÏ È ÚÓישלו נ"מ לדעת את הסימן הזה למי שרוצה לקרוא ק"ש, ÏÙ È È Ô ÓÏ והוא יושן ושוכב בבית אפל, בית חשוך, שאין בו חלונות שממנו תאיר השמש, ÏÂ ÓÈ ÚÓ È ÔÓÊ Ú È ואינו יודע מתי הוא זמן ק"ש, על זה נתנו לו סימן Â È Â ÏÚ ÌÚ ÙÒÓ ÔÂÈÎ È ÈÏÂ ÌÂ ÈÏ ÂÓ È Ó ÂÈ הגיע הזמן שיקום ויקרא ק"ש. cnlpy itk xaeq envr xfril` 'xy s` lry 'qezd mixiaqn ligzn zixgy ly y"w onfy a"r 'h sca dpyna onwl zelr xy`n xzei xge`n onf dfy izxkl zlkz oia xikiyn wpei wepiz f`y dpexg`d zxnynd ly dneiq `edy xgyd cenr dler izn rcei `edy oeik 'qez mixne`,en` icyn onfd ribn dfa envr z` oikn yalzn mw `edyk f` xgyd y"w `exwl onfd xak `ede,izxkl zlkz oia xikiyn ly dfd.zixgy ly izn oipniqd z` zrcl dpin `wtpd yxtzp `l `xnba k"` n"p epl yiy oexg`d xnyn seql rbepa wx zexnynd md,y"w `exwle mewl jixv `ed izn rciy lt` ziaa oyeiy inl i`d ax mya `ian o`k `"ayxdy itk eyxit mipey`xd la` ly el`d mipnfd z` zrcl n"pdy y"`xd mb `iad jke,oe`b zexnynd zetlgzd izn zrcl mipniqd z`e zexnynd dlild zexnyna l`xyi lr yiy n"py mipey`xd mixne` ipex inew" xn`py oiprk ziad oaxg lr mipepgze dpx litdl jkeoe`bi`daxmya`"ayxdx`iajk,"dlildzxeny`a.y"`xa yxetn zexnynd ly mipniqd lr o`k exn`py zepeyld izy oiprae

14 12 4 `"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa ai,dlild zevgn dze` mexzl oycd znexz z` minicwn xne`,dpey`xd dxeny`n minicwn eid milbxd zylyae mze` d"awd xkfpyke i`lifxa dcedi ax mya y"`xd 'qezd z` eiptl micaer eidy ycwna iptl miynyn eidy mipnf zlgzae dlild ivgae dpey`xd dxnyn seqa dfy dceard mipniq `pz `pzd okle,eiptl dgny oi` lekiak dpexg`d itl mb f`,mipniq oze` z` epcnly itk mc` mda xikiy b`eyeayeid"awdmdaymipnfdmdel`ixd`nw`pyild.oevx ipnf mde mzrcl xewne di`x yi 'c w"q '` oniqa `"bnd fnx o`kne ly dlitzd ly dzeaiyg oipra ekix`dy milaewnd ly ly onfdy `nw `pyild itl epi`x o`k ixdy,zevg oewiz `edy oevx zrd `edy oevx zr `ed dzirvn`c zirvn` o`kn di`xl ekxved dnl dfa oc lwyd zivgnd xake,zevg `edd dlil zevg onfy a"r sc zenaia zyxetn `xnb ef ixd x`azp mpn` `xnba myy lwyd zivgnd xiaqn,oevx zr eay onf dfy `weec e`l la` dlitzl oevx zre onf dfy itl eplv` `xnbdn eli`e,dievx w"ndia oaxeg lr dlitzd lltzdl oevx onf `ed zevg onfy di`x epl yi `nw `pyild dievx z`fd dlitzd eay onf dfy oaxegd lre zelbd lr.lwyd zivgnd xiaqd jk,d"awd iptl mialk ly onfd z` zrcl n"pdy yxit `"ayxdy `l` ly oniqd dfy `nw `pyld itl zevg onf `edy miwrev iabl `ed n"pd zxenynd ly dzirvn` lr ipyd zxenynd itk zevg cr ixd `ed miycw zlik` onfy,miycw zlik` on ozeevn cg` meil oilk`pdy '` cenra dpyna epcnly eyr minkg la` xgyd cenr dlriy cr ozlik` onf dxezd mdly dlik` onfd oi`y dxiard on mc`d z` wigxdl biq `edy miycw zlik` onf `ed izn zrcl ickae zevg cr wx zrivn` ly oniqd zricia n"p yie zrcl jixv zevg cr.`"ayxd xiaqd jk,dzirvn`c g"lvd,`"ayxd ly eixac lr oecl ekix`d xak mipexg`de `iad `l `"ayxd dnl,xey xeka iyecigae,`ibeqa eplv` el`y jk,dlil zevg ly oevx zrd z` zrcl `ed n"py.`"ayxd lr mipexg`d onf z` zrcl xyt` mday el` mipniqay epl x`azpy ixd epx`dy itk dyrnl n"pe dkldl n"p mda yi zexnynd.miwqetd xiacne mipey`xd ixacn אומרת הגמרא Ó ÈÓ Ó Ï ÂÓ ÁˆÈ Ï ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó כפי שאמרנו הלילה מחולק לג' משמרות  Í  ÂÈ Ó ÓÂ Ó Ó ÏÎ ÏÚÂ È Á Ì È Â ÂÚ ÌÈ Ï È ÓÂ Â È Î Â Â È È אוי להם לבנים שבגלל העונות שלהם אומר הקב"ה הרחבתי את הבית שלי שזה חורבן בית המקדש È Ù Â ÌÏÂÚ ÂÓ ÔÈ Ï ÌÈ ÈÏ Â שהוא שרף את ההיכל ÈÏÎÈ והגלתי אותם לבין האומות, הרי שהקב"ה כביכול מצטער על חרבן ביהמ"ק וזה הזמנים של ג' המשמרות האלו שעל כל משמר ומשמר הוא מצטער, מבואר א"כ ברא"ש והובא להלכה באו"חסימן א'סעיף ג' ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק, וכאן הביא המ"ב את דברי המקובלים שהאריכו מאד בגודל מעלת לקום בחצות כי רבה היא וסדר ההנהגה והתפילות והמזמורים שצריך לומר בתיקון חצות. אומרת הגמרא È ÍÏ Ó È ÈÈ Á ÌÚÙ ÈÒÂÈ È Ó È Ò Î Â ר' יוסי מספר על עצמו שהוא הלך בדרך Í ÏÏÙ Ï ÌÈÏ Â È Â ÂÁÓ Á ÂÁÏ נכנסתי אומר ר' יוסי לחורבה אחת מחורבות ירושלים כדי להתפלל,  ÈÏ Á Ù ÏÚ ÈÏ Ó Â ÂËÏ ÂÎÊ אליהו שמר פירושו המתין כפי שרש"י מביא מהפסוק ואביו שמר את הדבר פירושו המתין לראות איך יפול דבר, וכך הוא גם בלשון חכמים בלשון המשנה "שמרה עומדת על פתח חצירה" פירושו המתין לה, ושמר לי פירושו המתין לי (ולכן לא גורסים את המילים "והמתין לי" כי זה הפירוש של ושמר לי) ÈÏ Ó È ÏÙ È ÓÈÈÒ Á Ï,È ÏÙ È ÓÈÈÒ Ú ÌÂÏ מספר ר' יוסי עניתי לו ÂÏ È Ó Â,È ÍÈÏÚ ÌÂÏ ÂÁÏ Ò Î Ó È ÙÓ È ÈÏ Ó Â,È ÂÓÂ È ÍÈÏÚ ÈÏ Ó Â,ÏÏÙ Ï ÂÏ È Ó לאיזה צורך נכנסת לכאן, ÂÊ È Í ÏÏÙ Ï ÍÏ למה היית צריך ליכנס לחורבה כדי להתפלל, היית צריך יותר טוב להתפלל בדרך, ÂÏ È Ó Â ÌÈÎ È ÂÚ È Â ÈÒÙÈ Ó È ÈÈ È Ó אולי האנשים שהולכים בדרך יפסיקו אותי בתפילה, ÍÏ È ÈÏ Ó Â ÏÙ ÏÏÙ Ï ˆ אם זה היה החשש שלך גם בגלל זה לא היית צריך ליכנס לחורבה אלא להתפלל תפילה קצרה, אומר רש"י מה זה תפילה קצרה, הביננו, וכפי שמפורש לקמן בדף כ"ט נוסח התפילה של הביננו שזו ברכה אחת שבה הוא בקצרה מזכיר את כל הבקשות שיש בשמונה עשרה. dlitzy xiaqdl xyt` ji`y i"yx lr mil`ey la` 'qez eppiad `l dfy rnyn dxe`kl ixd eppiad eyexit dxvw zlitz oia yiy n"pd z` zx`an `xnbd 'l sca onwl ixdy,eppiad `l df dxvw dlitzy ixd,dxvw dlitzl eppiad df dxvw dlitzy o`k yxity i"yx ly eyexitl dywe dxvw dlitz dze` ef dxvw dlitzy jgxk lr `l`,eppiad ikxv dzlgzy dlitzd `idy my dxkfedy dlitz dze` ef a"r h"k sca xkfedy dlitzd oeyl `ed jk,miaexn jnr jnr ikxv df dxvw dlitz ly df yexit lr mby `l`,onwl z` xnel oi`y x`azn `ibeqa myy 'qezd miywn miaexn mewna `vnp `ed m` wx miaexn jnr ikxv ly dlitz dze` iptn eyexit dpkq ixdy,dpkq mewna did `l iqei xe dpkq iqei 'x ixacne,eze` gevxl milelry miccey miplfb mihqld ixaer ia ewiqti `ny yyg `edy aehl xekf edil`l aiydy `ly rnyn mihql ipebxdi `ny el dpr `l `ede mikxc jl did el xne` edil` ji` k"`e,mihqln dpkq o`k dzid dze` z` dxvw dlitz yxtp m`,dxvw dlitz lltzdl lltzdl `"` z`fd dlitzd miaexn jnr ikxv ly dlitzd dpkq mewna did `l ixd iqei 'xe dpkq mewna `l` dze`,dxvw dlitz lltzdl jixv did `edy el xne` edil` dnl dlitz dze`y i"yx ly eyexitk yxtl 'qez mixfeg okl dlr hiilc b"r`e,eppiadl zn`a dpeekd o`k dxkfedy dxvw `ed m` `weec df eppiad lltzny in z` lliw iia`,iia` s` lre,xzen dcya la` xira z`fd dlitzd z` dyer

15 bi 5 `"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa 13 ip`y dpen`d ixwirn df ixd,ey`x rprpn d"awd oeyla `le seb epi` eny jxazi `xeady dnly dpen`a oin`n rprpn oeylde,llk oeinc mey el oi`e sebd ibiyn edebiyi mc` ipa oeylk dxez dxac ep`vny itk wx `ed ey`x `edyk mc` lv`y enk,ofe`d z` mixaynd mixacae a`kne dnkqd i`a ey`x z` rprpn `ed xacd lr xrhvn xrhvn d"awd lekiaky xiaqdl mivex epgp`yk f`,xrve rprpn d"awdy iehiaa df z` mixne` epgp` f` zelbd lr eixy`,jk eziaa eze` oiqlwny jlnd ixy` xne`e,ey`x `vnp `edyk eze` miqlwn qeliwd z`e gayd z`y jlnl qeliw didy onf lk (y"ixd zgz g"zt) ixy` o`k jk eziaa Ì Ï ÈÂ Â ÂÈ Ï Ï ÂÏ Ó.Ì È ÔÁÏÂ ÏÚÓ ÂÏ ÌÈ Ï,w"ndia jeza df d"awd w"ndiaa dxey dpikydy dryay `"yxdnd wiicn jlnd ixy` `xnbd oeyl `ed jk,jln x`eza x`ezne `xwp mipade elb l`xyiy xg`l k"`yn,jk eziaa eze` miqlwny xne`,a` oeyla `xwp d"awd mdia` ogley lrn elb lekiak,jln `le a` `xwp d"awd elby onfay `"yxdnd w"ndia oaxega okle,mly `qkd oi` ixdy jln epi`y l`xyil megx a` `edy a` x`eza d"awd z` o`k mix`zn.jln x`eza `xwp `ed w"ndiaa `edyk la` 'qez mixne` jxean lecbd diny `di oipere d"ca 'qezd o`k `diy ixhie xefgna yxity yexitd z` xezql yi o`kny,eny `lniy milltzn ep`y dlitz efy eyexit dax diny raypy "dw qk lr ci ik" glya zyxt seqa weqta aezk ixd erxf dgniy cr mly `qkd `le mly myd didi `ly d"awd c"ei wx o`k aezk `"d e"ie `"d c"ei `edy myde,wlnr ly s"l` ila qk o`k aezk s"l` mr `qke,mly myd oi` ik `"d ly eyexite,wlnr ly erxf dgniy cr mly `qkd oi` ik `di ixhie xefgnd zrcl jk eyexit `ax diny `di dlitzd xnelk dax didi `"d c"ei my,c"eia df diny,`"d c"ei my didi `edy xnelk mlye lecb eny `idiy milltzn ep`y dlitz xak ef "jxeane" mixne`yk okn xg`le,mly my yxit jk,`ad mlerl jxeane milltzn epgp`y,zxg`.ixhie xefgnd,oiprd xwirn c"ei mr diny xnel jixv ixhie xefgnd itle xkfed o`ky oeikny ixhie xefgn ixac lr miwleg 'qezd la` eny `di mipre zeyxcn izale zeiqpk izal miqpkp l`xyiy eny `diy dpeekd oi`e zg` dlitz efy rnyn jxean lecbd diny `di,'d my ly x`ezl qgiizn dax `l` mlye lecb diny dlind zn`a df itle,jxean didi lecbd eny,`ax `idy zinx`a dlinl dpeekd ik c"ei ila zeidl dkixv dzid epiid) c"ei ila dny zeidl jixv f` eny dlind ly mebxiz zedbda oicnr awri 'x xak xirdy itke (m"nd zgz ixiv mr dn,c"ei ila "dny" l`ipc xtqa `vnp df jky u"arid df oi` 'qezd ly myexit itl c"ei mr diny mixne` epgp`y epgp` dny zlinay m"n ze`d ly ixiv zcewp mewna `l` ixiv ly cewipl ybc o`k didiy ick c"ei mr diny miyibcn zedbda oicnr awri ax xiaqd jk,m"nd zgz mixne`y.u"ari eppiad oia n"pd dn,`ki` i`n zxne` `xnbd onwl ixdy,eppiad `l df dxvw dlitzy rnyn dfny dxvw dlitzl oia dpeekdy 'qez mivxzn,i"yx lr 'qezd ziyew dzid dfy zn`a my,eppiad oial jnr ikxv ly dxvw dlitz dze` o`k dxkfedy dxvw dlitz la`,jnr ikxv df dxvw dlitz.eppiad df gxkda `edy oeikny iqei 'xl xne` edil` o`k,dxvwa mkqpe xefgpe mewne,eze` ewiqti mikxc ixaery yyg `edy mewna did dpeekde dxvw dlitz lltzdl jixv did,o`k did `l dpkq la` eppiad lltzdl i`yx mc` oi` xira,eppiad zlitzl lltzdl ie`xd on mikxc ixaer eze` ewiqtiy yygn dcya oi` miaexn jnr ikxv ly dxvw dlitzd z` la`,eppiad jixv didy el xn` edil` o`ke,dpkq mewna `l` lltzdl.eppiad eyexit,dxvw dlitz lltzdl אומר ר' יוסי Â ÌÈ Ï Â ÓÓ È ÓÏ Ú למדתי מאליהו זכור לטוב מהדברים שהוא דיבר אלי ג' דברים. ÂÁÏ ÔÈÒ Î ÔÈ È ÓÏ שהרי הוא שאל אותו למה נכנסת לחורבה משמע שאין ראוי להיכנס לחורבה. Í ÔÈÏÏÙ Ó È ÓÏÂ הוא הרי אמר לו היית צריך להתפלל בדרך.. ˆ ÏÙ ÏÏÙ Ó Í ÏÏÙ Ó È ÓÏÂ ÏÂ Ó È ר' יוסי לספר שאליהו אמר לו ÈÏממשיך Ó Â ÚÓ ÂÊ ÂÁ האם שמעת איזה קול בחורבה בשעה שנכנסת להתפלל, Ó Ó ÏÂ È ÚÓ ÂÏ È Ó Â oeyld z`y mcew epcnly s` lry `"yxdnd xne`, ÂÈÎ xn`y df z`y "izagxdd mdizepeeray mipal ie`" ly dfd,ix`k b`eye ayei d"awdy epxn` ixd dpeik mdpn iqei 'x dixkf ibg ezne exhtpy xg`ly oeikn `"yxdnd xne` la` zaa `l` miynyn eid `l aey mipexg`d mi`iapd ik`lne cd enk dxad lewl dpeekd lew zay cva yxetn o`ke,lew db`y dze` iqei 'x ly eipf`l ribdy ixd f`,rnypy dpei enk `l` eipf`a drnyp `l ix`k b`ey d"awdy xiaqd xak azekd yexitae,`"yxdnd xiaqd jk,zndepd dpikyd z` rney did daxeg dze`l qpkpy in lk `ly iqei 'x wx zndpnd dpeik lew zad z` rney dide dyecwd z` rnyy df `ed `hg `xie dxeza lecb (epeylk) didy my dfa jix`dy itke,edil` dlbp eil` okle lew zad,rny `edy lew zad idn,azekd ly eyexita הוא שמע בת קול שמנהמת כיונה Ì È Â ÂÚ ÌÈ Ï ÈÂ ÓÂ Â ÔÈ Ï ÌÈ ÈÏ Â ÈÏÎÈ È Ù Â È È È Á ÈÈÁÂ ÍÈÈÁ ר' יוסי שאליהו אמר לו ÈÏאומר Ó Â, ÂÓÂ ÌÂÈÂ ÌÂÈ ÏÎ Ï ÍÎ ÓÂ Ï Ï Ú Ï Í Ú Ï Ï ÂÊ ÏÂ ÍÎ ÓÂ ÌÈÓÚÙ Ï È ÔÈ ÂÚÂ Â Ó È ÏÂ ÂÈÒ Î È Ï ÔÈÒ Î Ï È,Í Â Ó ÏÂ eny `di `"yxdnd zqxibk e` ÈÓ ÍÏÓ È ÓÂ Â Â Ú Ú Ó Â ÍÂ Â ixacn yxtp xak dpey`xe,íî Â È Â Â ÔÈÒÏ Ó 'x awri oird z` xagnd df azekd,awri oird lr azekd e"g zerhl `eap `ly o`k xird xak `edy aiag oa` awri

16 14 1 a"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa ci 'qezd ly mziyew ayein dfay xiaqd g"ade,zinx` yeygl yi yicw ly z`f dlitza `weec dnl eywdy migayny migayd x`yn xzei dfa e`pwzi mik`lndy `ax dinyay dpeekdy xnel jixv la`,ycewd oeyla lcbziy mly epi`y `"d c"ei my lr milltzn epgp`y d`p gay edf ixhie xefgnd ly eyexitk mly zeidl xefgie d"awd df ici lry mbe mik`lnd epa e`pwziy mxeb `edy ebxhwi md df z` mik`lnd epiai m`e ziad oaxegl xkfp ok oi`y dn epiai `ly oeyla eze` mixne` epgp` okl epilr iptn `l df inx` oeyla epwizy mrhdy 'qez ly myexitl df`axdiny`diyyxtn`edyllbadfepae`pwzi`ly daxd epl yi dfk gay k"`,jxean lecbd eny `di ly gay yxit `ed okl,mik`lnd epa e`pwzi `le ycewd oeyla eid `ly ux`d inr llba df zinx` oeyla epwizy mrhdy ixg` mixne`y yicwd z` epiaiy evxe ycewd oeyl mipian oecipdy 'qezd ixac ly okynd ahid oaen ixd,dyxcd jynd `ed inx` oeyla yicwd z` epwiz dnl mrhd xaqda.`ax diny `di on` ly dlitzd z` yxtl ji` oecipl אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÌÈ Ï È ÙÓ ÔÈ, ÂÁÏ ÔÈÒ Î ישנם ג' טעמים למה לא ליכנס לחורבה, Á, È ÙÓ מסביר רש"י שלא יחשדו בו שיאמרו זונה מוכנת לו שם,, ÏÂÙÓ È ÙÓ שחומת החורבה היינו הקירות והכתלים של החורבה אז הכתלים הם עדיין רעועים והחומה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החורבה עליו, È ÙÓÂ ÔÈ ÈÊÓ שעלולים להתגלות ולהזיק לו. שואלת הגמרא, ÏÂÙÓ ÌÂ Ó ÈÏ ÂÙÈ Â Á È ÙÓ כלומר למה לנו כל ג' הטעמים לדבר אחד להסביר את הטעם למה אין נכנסים לחורבה הרי די בטעם אחד מהם אלא וודאי זה בא ללמד שישנם שעות וזמנים שהטעם האחד לא מספיק לאסור את הכניסה לחורבה וצריך אעפ"כ לא להיכנס בשביל טעם אחר ואת זה הגמרא באה לפרש איזה טעם מכל אחד מג' הטעמים מונע את הכניסה לחורבה במצב מסוים שבו הטעמים האחרים אינם נוהגים, שואלת הגמרא א"כ מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת, למה לי את הטעם של חשד הרי בין כה אמרת שלא יכנס לחורבה מפני המפולת. "Ú ' Û - עונה הגמרא È Á מדובר בחורבא החדשה שרק עכשיו היא נפלה והחומה שלה עודנה בחזקתה ואין לחשוש שהיא תפול והחומות שוב יפלו ויהיה כאן מפולת ואעפ"כ אסור ליכנס מפני החשד. שואלת שוב הגמרא ÔÈ ÈÊÓ ÌÂ Ó ÈÏ ÂÙÈ Â עדיין יש לי טעם של מזיקין שאסור בגללו ליכנס ולמה הוצרכנו לטעם של חשד. עונה הגמרא È שהם נכנסים כשהם שנים והמזיקים אינם מתגלים להזיק לשנים. שואלת הגמרא È ÎÈÏ ÈÓ Á È אם הם שנים אין גם את החשד, שהרי למדנו משנה במסכתא קידושין שהאשה מותר לה להתיחד עם שני אנשים, אז כשהם נכנסים שנים ixacne,miyexitd ipy z` `iad e"p oniq g"e`a xehd ixack miyxtn m` `picl n"p dfa yiy x`ean miwqetd `ed oey`xd,'qezd ly myexitk miyxtn e` ixhie xefgnd e` `"d witn mr `"dd z` diny cibdl jixv m` n"pd `ed witn ilae c"ei ila dny mixne` 'qez ly yexitd itl,`l jixv ixhie xefgn ly yexitd itl eli`e,f"hd yxtn jk,`"d m`y g"ad yxit dkldl la`,`"d witna diny cibdl a"nd wqt jke,miyexitd ipy z` mi`vei `"d witna mixne` xnele `"d witna xnel xzei aehy rnyn b"ntd ixacny t"r e"p oniq g"e`a `"nxd my x`ia dkldl n"p cer,diny `l oey`xd yexitd itly xn`y i"xy` zedbd ly eixac `edy oey`xd yexitd itl ixdy,`axl diny oia wiqti jixv f` "diny" lr dlitzd df "`ax" ixhie xefgn yexit oia la` `axl diny oia wqtd ila `ax diny `di cibdl itl eli`e,wiqtdl xyt` ixhie xefgn itl jxeanl `ax,jxeanl `ax oia wiqtdl oi` i"x yexit dfy 'qez ly eyexit jxean f`,jxean `ax diny `di mixne` epgp` jk ixdy,jxeanl`axoiawiqtdloi`f``axdinylrdlitzd`ed diny oia wiqtdl `ly miyexitd ipyk dkldl wqtp jke.jxanl `ax oia `le `axl z` mixne` okly mlerd mixne`y dn mbe 'qez mixne` cer lr `ed lecb gaye d`p dlitzy itl zinx` oeyla yicwd mik`lnd ixdy mik`lnd epiai `ly mebxz oeyla owzp ok mi`pwzn eid md epiai md m`e,zinx` oeyll oiwwfp mpi`,zinx` oeyla dlitzd z` epwz epa epwzi `ly ickae,epa zelitz dnk ixdy d`xp epi` dfe 'qez mixne` df lr mbe ixac t"r d`xp `l`,ycewd oeyla,ixar oeyla ody zeti `xcq` `l` miiwzn mlerd oi`y,dheq zkqn seqa `xnbd milibx eidy,`zcb` xzac `ax diny `di`e `zyecwc oeike xeaivd iptl miyxec eidy dyxcd ixg` yicw xnel oeyla mlek mipian eid `le zevx`d inr daxd eid myy,mipian lkd eidy mebxz oeyla yicwd z` epwiz okl ycewd.zinx` oeyl mixacn eid mlek,mpeyl did dfy ewlg mdy dnl jiiy df dn 'qezd ixac ly mkyndy `l` md dfly,`ax diny `di ly yexitae,ixhie xefgn lr z` x`al 'qezd ekiynd dn,eply `xnbdn dgked e`iad epa e`pwi `ly mrhdn zinx` oeyla owzp yicwd m` oecipd z` epiaiy ux`d inr meyn zinx` oeyla owzp yicwdy e` eixacn x`azn df,dyxcd ixg` yicwd z` mixne`y dn eixac z` my xiaqd g"ady itke e"p oniq g"e`a xehd ly eyexitk `ax diny `di on`y miyxtnd el`y,xehd ly `ax didi `"d cei mdy milltzn epgp`y ixhie xefgnd ly mewpi `edyk dle`bd zrl dfy mly zeidl xefgie lecb didi epa `pwzdl mixen` mik`lndy mixiaqn df lr f`,wlnrn oaxegl xkfp d"awd df ici lry mbe d`p gay dfy meyn on` miper l`xyiy dryay `xnba eplv` epcnly itk ziad elby mipal ie` xne`e ey`xa rprpn d"awd `ax diny `di epiai m`e eiptl db`c yi lekiake mdia` ogley lrn oeyla df z` mixne` okle epilr ebxhwi df z` mik`lnd mipian mpi`y mik`lnd epiai `ly oeyl `edy zinx`

17 eh 2 a"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa 15 גםמפניהחשדאין. עונה הגמרא È ÈˆÈ Ù מדובר שהם אמנם שנים ומן המזיקין הם אינם חוששים אבל הם פריצי הם פרוצים ועליהם לא נאמר ההיתר לאשה להתיחד שהרי שם בגמרא קידושין מבואר לא שנו מה שאמרנו שהאשה מותר לה להתיחד עם שני אנשים זה רק בכשרים ולא בבפריצי כאן שהם פריצי על אף שלמזיקין אין לחשוש יש עדיין את החשש של מפני החדש, הרי שהוצרכנו לטעם של מפני החשד שבגללו בתרי ופריצי אסור ליכנס לחורבא, והטעמים האחרים בחורבא חדתא ובתרי לא שייכים ורק מפני החדש אסור להיכנס. שואלת הגמרא Á ÌÂ Ó ÈÏ ÂÙÈ Â ÏÂÙÓ È ÙÓ ÔÈ ÈÊÓ הרי יש לו את הטעמים האחרים של חדש ומזיקים. עונה הגמרא È È Î וכפי שאמרנו שאם הם שנים אין לחשוש מן המזיקין ומכיון שהם כשירי שהם אנשים כשרים ומותר לאשה להתיחד עם שני אנשים כשרים אז גם מפני החשד אין לי ואעפ"כ אסור להיכנס אם זה חורבה ישנה מפני המפולת. עוד למדנו את הטעם,ÔÈ ÈÊÓ È ÙÓ שואלת הגמרא ÂÙÈ Â ÏÂÙÓ Á È ÙÓ ÈÏ הרי יש לנו את שני הטעמים האחרים. עונה הגמרא ÂÁ È ÎÂ È Â È Á בחורבא חדתא שזה חורבא שנפלה מחדש אין לנו חשש של מפולת והם הרי שנים וכשרים אין לנו את החשד משום שבשנים וכשרים מותר לה להתיחד. ואם כן שואלת הגמרא È ÎÈÏ ÈÓ ÔÈ ÈÊÓ È הרי אמרת שבשנים גם מזיקין אין ולמה לא יכולו להיכנס מפני המזיקין. עונה הגמרא ÔÓÂ Ó Ô È ÈÈÁ במקום שהמזיקין מצויים תדיר חוששים אפילו בשנים ולכן אפילו שהם שנים יהיה אסור להם להיכנס מפני טעם זה של המזיקין על אף שהטעמים האחרים לא שייכים כאן. ÂÁ  באמת מדובר ביחיד Á ÌÏÂÚÏ ÓÈ ÈÚ È Â È Á מדובר בחורבה חדשה שעדיין אין לחשוש למפולת ÌÂ Ó Ì אלא שהחורבא נמצאת בשדה È ÁÈÎ Ï ÎÈÏ Á אין לאסור את הכניסה לחורבא מפני חשד שהרי אין האשה מצויה בשדה ÎÈ ÔÈ ÈÊÓ Ì Ó מכיון שהוא יחיד יש לו לחשוש משום מזיקין, אז על אף שזו חורבא חדתא שבגלל זה אין טעם לחשוש ממפולת זה מדובר בשדה ואין טעם לאסור מפני החשד אבל עדיין אסור לו ליכנס לחורבא משום מזיקין. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא Ú Â Ó Ó ÈÂ È È ÏÈÏ רבי סבור שהלילה מתחלק לד' משמרות, È Ï, ÓÂ Ô וזו היא המחלוקת תנאים שרש"י הזכיר בתחלת עמוד א' שנחלקו תנאים אם ד' משמרות הוי הלילה או שלש זו המחלוקת כאן בברייתא בין רבי ור' נתן. אומרת הגמרא È Î Ô È ÈÓÚË È Ó כתוב בפסוק (שופטים ז') ˆ Â È Ó ÔÂÚ ÈÂ, ÁÓ, ÂÎÈ Ó למדנו בברייתא ÔÈ È Á ÏÂ È ÙÏ È Ï ÂÎÈ ומכיון שהוזכרה כאן אשמורת התיכונה בהכרח שיש אחת לפניה ואחת לאחריה וביחד הם ג' משמרות שהלילה מתחלק בהם. ÔÓ Á ÂÎÈ È Ó מהו יתרץ את הפסוק הזה, È Â ÂÎÈ Â ÂÎÈ אמנם יש אחת לפני התיכונה ויש אחת לאחריה אבל האשמורות האמצעיות הם שתים ויש שתי תיכונות וזו שהוזכרה כאן היא את מהתיכונה שבתיכונות. אומרת הגמרא Ô È Â שכן לומד מכאן שיש רק ג' אשמורות, È Î ÂÎÈ Â ÂÎÈ ÂÎÈ È Î ÈÓ משמעשישרקאחתובהכרחשישרק ג' משמרות. אומרת הגמרא È Ó È Ê È Ó È ÈÓÚË È Ó ÈÓ Ó Á  ΠÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó (תהלים קי"ט) Í ˆ ÈËÙ Ó ÏÚÍÏ Â Â Ï Ì ÏÈÏ ÂˆÁ הרי שדוד המלך אומר על עצמו שהוא היה קם בחצות הלילה, Ó Á  Î (תהלים קי"ט) ÂÓ È ÈÚ Â ÂÓ שהוא שתי אשמורות היה מקדים לקום, אז אם כן ˆÈÎ ÏÈÏ ÈÂ Â Ó Ó Ú אם אתה אומר שהלילה מחולק לד' משמרות אז מובן היטב שמחצות לילה עד אור הבוקר יש לנו עדיין שתי משמרות, אז כשהוא אומר חצות לילה אקום להודות לך הרי שבזה קדמו עיניו לשתי אשמורות,מהשאיןכןלדעת ר' נתן שהלילה מחולק לג' משמרות ואם דוד המלך אומר חצות לילה אקום להודות לך לא נשאר עד הבוקר שתי משמרות ואיך הוא אומר קדמו עיני אשמורות שמזה משתמע שבחצות לילה שדוד המלך היה עומד כבר שתי משמרות יש בהם עד הבוקר. Ô Ú Â È È Î Ï Ò,Ô È Â נלמד במשנה לקמן È ÂÚ Ï Ú ÓÂ Ú Â È ר' יהושע אומר שסוף זמן ק"ששלשחריתמסתייםעד ג' שעות על היום ÔÎ Í ÂÚ Ï ÂÓÚÏ ÌÈÎÏÓ דרכן של מלכים לעמוד ממיטתם לא מיד באור הבוקר אלא אחרי שעתים ביום דהיינו בתחלת השעה השלישית, ודוד המלך אומר קדמו עיני אשמורות שהוא מקדים בשתי משמרות לקום לפני שאר המלכים, È ÈÏÈÏ מחצות לילה שדוד המלך היה קם כמו שהוא אומר חצות לילה אקום להודות לך אז הרי מחצות עד הבוקר נשארו עדיין שש שעות ÓÓÈ È Â ועוד שתי שעות של יום ששאר המלכים ממשיכים עדיין בשינה אז ביחד ÂÂ Â Ó Ó È Â Ï כי ביחד יש שמונה שעות שהם שתי משמרות, שהרי לר' נתן שהלילה שהוא י"ב שעות מחולק לג' משמרות אז כל משמרה תהיה ד' שעות, כאן שש שעות מחצות עד הבוקר ועוד שעתיים שכל המלכים ישנים ודוד המלך מקדים לקום לפניהם הרי שהוא מקדים לקום בשמונה שעות לפני שאר המלכים ששמונה שעות הם שתי משמרות. Â Ï Â Â Ó Ó ÈÓ ÏÙÂ Ó Ó Ó È לעולםישרק ג' משמרות ודוד המלך כשהוא קם בחצות לא נשארו עד הבוקר רק משמורת וחצי ואעפ"כ הוא קורא לזה קדמו עיני אשמורות בלשון רבים כי גם משמורת וחצי גם היא נקראת משמרות. אומרת הגמרא È Ó ÈÓ È Ó È Ê È Ó Â

18 16 3 a"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa fh xiaqn,mda yixgnl i`pb oi` `nlrc ilinay ahid xiaqd dn lk z` rney `edy znl xrv dfa yiy zvaewn dhiyd weqrl eipipra oiwqer oi`y dfa xrhvn `ed,mixacny xacl xq`p okle eze` mixrvny xrvd df,ectqdae ezxeawa z` x`al yi dfae zvaewn dhiyd xne` jk,`nlrc ilin ilin xacl xeq` zen` 'c jeza mby y"`xd ly ezrc.`nlrc, Ó Ï ÂÈ Ï Ó È Ù ÔÈ Ó ÔÈ ÈÂÏ Ô Ú Â È פירש הב"י בשם הרמב"ן מה הפירוש דבריו של מת דברי הספד או התעסקות בצרכי הקבורה שלו וכך זה דבריו של מת מה שקשור לעניניו של המת., Â È Ï Ô Ó Ï Î È Ó מסביר רש"י אלא לדבר הלכה אסור לספר לפניו לדבר בדברי תורה, שדברי תורה הרי הכל חייבים לספר בהם והמת מונח דומם והוא לא יכול להשתתף בדברי תורה אז בזה יש לעג שיש בזה משום "לועג לרש חרף עושהו" אדם הלועג לאדם עני יש בזה משום חירוף שהוא מחרף את מי שברא אותו, ולכן לספר בדברי תורה לפניו של המת שמן הראוי היה שגם הוא ישתתף כמו שמצוה על כולם וחייבים כולם לספר בדברי תורה והוא שהוא דומם יש בזה משום בזיון וגנאי עבורו, משא"כ Ï, ÔÏ ÈÏ ÓÏÚ ÈÏÈÓ אומר רש"י שאין גנאי למי שמחריש בהם, אין גנאי למי ששותק בשעה שמדברים דברים בטלים וממילא אין כאן לעג לרש ומותר לדבר מילי דעלמא. Ï Ô Ó Ï Î È Ó È Ó ÎÈ Â ÂÏÈÙ (זו הגירסא של הרי"ף והמרש"ל כפי שמצויין בצד) È ÓÏÚ ÈÏÈÓ ÔÎ ÏΠ שבוודאי אסור לדבר בפניו. שואלת עכשיו הגמרא È Â ÈÏÈÏ ÏÙ Â Â הרי למדנו מהפסוק חצות לילה אקום להודות לך שדוד המלך היה קם בחצות, שואלת הגמרא È Â Â Ó הרי מתחלת הלילה הוא כבר היה קם È Î (תהלים קי"ט) È Ó ÚÂ Â Û שבנשף הכוונה לערב. Â Â Û È È ÓÓ מנין לך שנשף פירושו תחלת הלילה שאתה שואל שקדמתי בנשף פירושו מתחלת הלילה. ÔÂ È ÌÂÈ Ú Û כתוב בפסוק (משלי ז') È Î ÏÙ Â ÏÈÏ הרי שנשף זה הזמן של ערב יום דהיינו בהעריב היום זה קרוי נשף שזה תחלת הלילה כשהיום עובר. Ó Ó ÈÎ Á È Ó ÈÚ Â כך פירוש דבריו של דוד כשהוא אומר חצות לילה אקום להודות לך, È ÏÈÏ ÂˆÁ ÈÏÚ Ú Ï ÌÏÂÚÓ מעולם לא עבר חצות לילה כשאני יושן משום שעוד קודם לכן הייתי עומד וקדמתי בנשף ואשועה. È ÒÂÒÎ Ì Ó Ó È ÏÈÏ ÂˆÁ Ú Ó ÈÊ עד חצות שהוא אומר קדמתי בנשף ואשועה הוא היה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כמו סוס שהסוס אינו נרדם לעולם שינה עמוקה אלא מתנמנם וניעור תמיד, גם דוד המלך היה עוסק בתורה בחצי הראשון של הלילה באותו אופן כמו סוס, ומצוייןכאןבצדלגמראבסוכהדף כ"ו ע"ב שם מבואר שדוד המלך מעולם לא ישן שינה של שיתין נשמי שהיא שינת הסוס, È Î Ó È ÍÏÈ Â Ô ÎÓ על זה הוא אומר חצות לילה אקום להודות לך שמחצות והלאה הוא היה מתגבר כארי ללא תנומה בכלל. Â È ÒÂÚ È ÏÈÏ ÂˆÁ Ú Ó È ÂÁ Â Â È ÍÏÈ Â Ô ÎÓ וכך היה מתחלק הלילה אצלו, ולכן כשהוא אומר חצות לילה אין הכוונה שרק אז הוא קם רק חצות לילה אקום להודות לך בשירות ותשבחות זה הוא היה מתחיל מחצות, ומה שהוא אומר קדמתי בנשף זה שמתחלתו של הלילה הוא היה עוסק בדברי תורה. שואלת הגמרא Â Â Û Â הרי הוכחנו שנשף פירושו תחלת הערב, שואלת הגמרא Û Â ˆÙ נשף פירושו בוקר È Î כתוב בפסוק (שמואל א' ל')  ÌÎÈÂ Ì ÁÓÏ Ú ÚÂ Û Ó הכוונה ליום המחרת של חנייתם שם, ואם כתוב מהנשף מעד הערב ÙˆÓ Â Ï È Ó ÈÏÈÏ Ú ערב זה הרי לילה ומהנשף פירושו מהבוקר עד הלילה, הרי שנשף פירושו בוקר. עונה הגמרא  ÚÂ Â Ó Ï נשף פירושו לילה, ערב, אלא שהכוונה בפסוק מנשף מעד ערב, מלילה עד לילה. itk oe`b i`d ax ly enya wqt s"ixdy 'qezd mi`ian `nlra mixac la` xeq` dxez ixaca `weecy `nw `pyild `weecy rixkdl mitiqen 'qezde,xeqi` oi`e da ol zil `ed my znd ly zen` rax`a `weec,ely zen` rax`a sqei ziady itk zn ly enewnk aygp dfy meyn xeqi`d o`koiivnq"ydoeilba`"wrxe,`"ayxdmyaxiaqdl`iad e`iad myny "eaiydy" d"c a"r f"h sc w"aa 'qezd ixacl xhtpy xg`l jlnd ediwfgy x`ean `xnba myy,dfl di`x weqrl daiyid z` eaiyedy gxkda,exaw lr daiyi eaiyed ixaca xacl xeq`y dny ixd,zen` 'cl meyn dxez ixaca idef,zen` 'c jeza `l` xn`p `l zn ly eipta dxez s"ixd ixac enk y"`xd ixac,y"`xde,myn dgkedd wxta md y"`xd ly eixace,ezny in wxta 'b wxta mi`vnp itk dkld weqtl `ian `ed mb 'e oniq zekxa `zkqna 'b `l` znd iptl mixne` oi` dxez ixac wxy `nw `pyild xne` df lke cibdl xzen `nlrc ilin la` zn ly eixac 'qez,'qezd lr wleg dfa y"`xd,zen` 'cl ueg df y"`xd xn`p dfy xne` y"`xd,zen` 'c jeza xn`p df lky exn` elit` xeq` y"`xd zrcl zen` 'c jeza la`,zen` 'cl ueg ilin p"`,zeceng ixacd my xne` jk,zn ly eixaca lr daiyi eaiyedy dfn egikedy dne,xeq` didi `nlrc xzen df z` znd ly eceakl dyrp dfy mzd ip`y exaw f"i ze`a zeceng ixacd my `iane,zen` 'c jeza elit` zexawd ziaa miweqt xnel eknq df lry adea` i"xdn mya.znd ly eceakl df z` miyery llba mixawd cil jeza `nlrc ilin xacl xeq` didi dnl xaqd jixv oiicre la` yxl brel meyn dfa yi dxez ixac `nlya,zen` 'c ly ezhiyl zen` 'c jeza mixeq` md mby `nlrc ilin xaki"yxixddfayiyxlbrldfi`xeq`dididnly"`xd

19 fi 4 a"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa 17 ipnf oiprl exkfedy zeryd el`y eplv` zeipynd yexita 'x ly ezrc z` `ibeqa epcnly itke,y"w ipnfe dlitz 'b cr `ed zixgy ly y"w onfy dkldd `id jky ryedi dl`d zeryd uiwd zeniae,zeipnf zeryl dpeekd,zery dl`d zeryd sxegd zeniae zewc miyyn xzei zekex` oniqa `"bnd x`iay itk l"iw jke,zewc miyyn xzei zexvw.q"zgd xiaqd jk,b"lx md zeryd mlerly `id xdefd zhiyy,xdefd ixack `l dfe dlildn zery deel `ed xzei jex` `edyk meide zeey cinz `l`,meidn zery deel `ed xzei jex` `edyk dlilde xne`,zeipnf zery itl miraew dlitz ipnfle y"w ipnf oiprl epcnly `ibeqd efy zexnyn ipewiz oiprl mewn lkne q"zgd dfa,zery 'c el yi xnyn lke zexnyn 'bl wlgzn dlildy oniqa epeyla `"bnd zpeek jkye,xdefdk l"iw q"zgd xne` zeey zery a"il dlild z` miaiygn mlerly 'c w"q seq '` oiprl la`,riwxay zexnynd oiprl sxega od uiwa od x`ia df lk z`,zeipnf zery mdy zerya xaecn dlitz oipr ly mipipr dnke dnka my jix`d cer `ede my q"zgd.epipr dne excb dn `xnba xkfend dry `"bnd xak mze` `iady q"zgd xikfdy xdefd ixac oiprae enk,'` oniq g"e` r"ey lr miyxtnde miweqtd dfa ekix`d,awri ay zeaeyz ly eizeaeyzn xak `iad sqei ikxady xack laiw q"zgdy dny x`al `iap la`,dfa jix`p `le oniqa b"ntd,zeey zeryl wlgzn zexnynd oipry heyt m` zexnynd oipra dfa wtzqn 'c w"qa `"bnd lr my '` onf `ed xnyn lk sxegae zeipnf zery itl miwlgzn md,zeey zery itl dfy e` xzei xvw onf uiwae xzei jex`,'` cenra epcnly zepeyld izy ewlgp dfay x`an b"ntde md `xza `pyild itle zeipnf zery md `nw `pyld itly 'b w"q '` oniq yeald lr `hef edil`a mpn`,zeey zery,zeipnf zery mdy xaeq `xza `pyild mby gikedl x`ean 'bl wlgzn dlildy zexnynd oipra zehiy 'b epl yiy `vnp q"zgd zrc,zeipnf zeryl e` zeey zeryl df m` zexnyn zrc,zeey zeryl wlgzn dfy xdefd ixack l"iw dfay izya ielz df b"ntd zrcle,zeipnf zery dfy `hef edil`d itle zeipnf zery df `nw `pyld itly `xnba zepeyld.zeey zery df `xza `pyld שואלת הגמרא È Â Û ÚÂ Û Ó Â ÎÏ ÈÎ Ú ÚÂ Ú Ó אם בשניהם הכוונה לילה שהוא הכה מתחלת הלילה עד תחלת הלילה שלאחריו שיהיה בשניהם כתוב נשף או שבשניהם כתוב הערב, ואם כתוב מהנשף עד הערב משמע מהבוקר עד הערב. Ï ÂÂ ÈÙ È Ó המילה נשף זה לא לילה ולא בוקר, המילה נשף משמעותה קפיצה, כמו שאמרנו "לנשוף מדוכתי" פירושו יקפוץ ממקומו, "האי בוקא דאטמא" מביא רש"י "דשף מדוכתי" פירושו עצם הירך שקפץ ממקומו, ולכן גם הבוקר גם הערב נקראים בלשון נשף על שם הקפיצה, ÓÓÈ È Â ÈÏÈÏ Û בבוקר אומרים נשף כי הלילה קפץ והלך ממקומו ובא היום, ÓÓÈ Û ÈÏÈÏ È Â גם הערב תחלתו של הערב נקראת נשף כי אז היום קופץ ממקומו ומסתלק ובא הלילה לכן גם זה נקרא נשף, כך שהמילה נשף יכולה לשמש גם בוקר וגם לילה. `ibeql jiiyd iceqi oipr oipr o`k `iap, ÂÈ ÓÊ ÂÚ ÔÈ Ú גם בענין זמן ק"ששהואעד ג' שעות ואמרנו שכך היא ההלכה שהכוונה לשלוש שעות זמניות, אבל מה שבני מלכים קמים אחרי שעתיים, שעבר כבר שעתיים מהיום, בתחלת שעה שלישית כמו שלמדנו בסוגיא, החת"ס הבין כדבר פשוט שהכוונה לשעות שוות, ובאמת החת"ס מתקשה אם הזמן שבני מלכים הוא שעות שוות איך אפשר עי"ז לקבוע את הזמן ק"ש עד שלוש שעות זמניות, והוא משאיר את זה בצריך עיון, אבל זה רק בגלל שהוא נקט כדבר פשוט שזמן קימה של בני מלכים הוא ג"כ לפי שעות שוות ולא לפי שעות זמניות, אבל בשאג"אסימן ג' מבואר להדיא שזמן קימה של בני מלכים שהוא לשלוש שעות זמן קימה שלהם הוא ג"כ לפי שעות זמניות,וכןמשמעמדבריושלהמג"אבסימן נ"ח, ואפשר לעיין בזה בדבריו של החזו"א באו"חסימן י"ג מה z`f x`iae reci,zeipnf zerye zeey zery oipra epcnly zerydy,dkex`a h"vw oniq g"e`a eizeaeyza q"zgd df,epipiprl jiiy `l '`d,mipte` 'b lr opyi q"ya zexkfend `l`zewcmiyylydryl`ldpeekdedrymixne`yk xcbend oiprd ly mipte` ipy cer la`,hren onf xvw onfl,dlila zery a"ie meia zery a"i yiy,dryk `xnbd ixaca oieey miwlg a"il meid ly jxe`d itl meid z` miwlgn m`e iwlg cg` e` mei ly dxyr mizy iwlg cg`,dry `xwp dfe odn dry oi`y,zeipnf zery `xwp df,dlil ly dxyr mizy o`k xaecn `le,eiptly meil e` eixg`ly meil df meia deey uiwd zenin mei df lynl m` `l` zewc miyy ly dry lr jxe`d lkl meid z` migwel xzei mikex` md minidy miwlg a"i mze`n cg` lke miey miwlg a"il eze` miwlgne `iddrydf`edry`xwpmeidlya"incg`wlglk`"f xvw meidy mixvwd sxegd inia ok enke,zewc miyyn xzei miey miwlg a"il meid ly exeviw itl meid z` miwlgn mb,dry `xwp xvw mei eze` ly dxyr mizy wlg lk mday zegt da yie xzei dxvw `id sxeg meia zipnf dryy oaene mdy sxegd zelil,jtidl df zelila ok enke,zewc miyyn didz dry lk f` zery a"il dlild z` miwlgn m` mikex` ly dlil ly dxyr mizy iwlg cg` ik zewc miyyn xzei uiwd zelil,zewc miyyn xzei `ed xzei jex` `edy sxeg epl didi aey miwlg a"il dlild z` wlgp m` mixvwd mdy lkay iviiw dlil ly dxyr mizy iwlg cg`y mipnf dry eli`e,zeipnf zery `xwpd df,zewc miyyn zegt didi dry meil dey,dzxagl dey `id dry lky eyexit zeey zery.zewc miyy da yi dry lke dixg`ly meile diptly,df meil wx `id drydy meyn zeipnf mi`xwp zeipnf zery ea dey didz drydy mei jl oi`e,dry ly jxe` `ed jk ztewz meie oqip ztewz mei,dpya miinrt wx,eixg`ly meil mieezyn minid f` deynd ew zlgz miayeid el`l ixyz miwlg a"il wlgzdl wiiecna mieezyn zelilde wiiecna.miey m"anxd ly ezrc z` zeaeyza my q"zgd xak `ian

20 18 5 a"r 'b izni`n - oey`x 't zekxa gi izn ez` xaic d"awd d"awd dil xn`c `l` zevgk xnel.zevga שהוא כתב על דברי המג"א, עכ"פ גם מהמג"א משמע שהשעתיים ביום שמהם בני מלכים מאחרים לקום הם שעות זמניות, ולכאורה כיון שהגמרא תירצה שהמשמרות לדעת מי שסובר ג' משמרות הוי הלילה דוד המלך אומר קדמו עיני אשמורות הוא מייחס את זה גם לשעתיים שבהם הבני מלכים קמים מאוחר יותר אז אם זה שעות זמניות בהכרח שהמשמרות מתחלקים לשעות זמניות לכאורה, ולדברי החת"ס שזה שעות שוות אפשר לפרש שזה מתחלק לשעות שוות. הרי שנתבאר לנו ענין שעות זמניות ושעות שוות שנוגע להרבה מקומות, אבל נתבאר לנו בעיקר מדברי הפוסקים השייך לסוגיא שלמדנו הם שזמן ק"ש וזמן תפילה תלוי בשעות זמניות, הן לענין המשמרות שהלילה מתחלק שדנים בזה גדולי האחרונים אם זה שעות זמניות או שעות שוות. שואלת הגמרא ÓÈ ÈÏÈÏ ÏÙ Ú È Â ÈÓ Â Â למדנו קודם שהגמרא הביאה את הפסוק שדוד המלך אומר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך ומזה משמע שדוד יודע היה לכוון במדויק את השעה של נקודת חצות מתי בדיוק זה חצות הלילה ואת זה שואלת הגמרא וכי דוד ידע מתי זה פלגא דליליא מתי זה חצות לילה במדויק, Ó Ú È Â Ï Â È אם משה רבינו לא ידע ÌÈ ˆÓ Í ˆÂÈ È ÏÈÏ ÂˆÁÎ י"א) (שמות È Î ÂˆÁÎ È Ó המילה כחצות משתמע בערך כי בחצות משמע במדויק בחצות אבל כחצות נשמע בערך, וכשמשה רבינו אומר כחצות מה פירוש ÓÈÏÈ ÍÈ Â ÈÏ Ó ÈÓ ÈÙÒ ÎÈ ÈÓ שהקב"ה כך אמר לו ˆÁÎ Â ÈÓ הרי וודאי לפני בורא עולם יתברך שמו גלוי מתי הוא בדיוק נקודת חצות ולא יתכן שאמרו לו מן השמים כחצות. Ï ÂˆÁ ÈÏ Ó וודאי שהקב"ה אמר למשה רבינו בחצות שזה לשון של חצות מדוייק ולא כחצות שזה לשון בערך ˆÁÎ Ó Â Â È Â ומשה רבינו אמר כחצות ÓÏ ÈÏ ÙÒÓ ומשום ספק זה שלא היה יודע לכוון את השעה ולהעמיד את דבריו בשעת המאורע כשיהיה מכת בכורותהואשינהלומרכחצות, הרי שהיה לו ספק ולא ידע לכוון את השעה Ú È Â Â Â ודוד כן ידע לכוון את השעה. עונה הגמרא  ÊÈ Á Ó ÈÏ Â ÓÈÒ Â ËÓÓ ÏÚÓÏ ÈÂÏ È Â Î ÈÒÁ ÔÂÚÓ È Ó Ï Â כנור זה שהיה תלוי למטה מן המטה היו הנקבים והמיתרים שבהם הרוח היתה מנשבת והכנור היה מתחיל לנגן היו מכוונים לצד צפון ÏÈÏ ÂˆÁ ÚÈ ÔÂÈΠÁÂ È ÂÙˆ וכפי שרש"י מסביר מדברי הגמרא בבבא בתרא שד' רוחות מנשבות בכל יום מד' רוחות השמים והיום שהוא כ"ד שעות מעת לעת מחולק לד' חלקים, שש שעות ראשונות של כל יום מנשבת רוח מזרחית, שש שעות אחרונות של כל יום מנשבת רוח דרומית, ואילו גירסת הגר"א וכך מבואר בזוהר חדש ששש אחרונות של יום זה רוח מערבית, שש ראשונות של הלילה רוח מערבית ולדעת הגר"א רוח דרומית, שש אחרונות של הלילה היינו מחצות הלילה עד הבוקר מנשבת רוח צפונית, כך שבחצות הלילה מתחילה לנשב רוח צפונית, וזהו מה שלמדנו שכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית    בכינור ÂÈÏ Ó Ô Ó והכנור היה מנגן מאליו, ÈÓ כשהוא שמע את קול הכינור המנגן È ÓÂÚ, Á ÂÓÚ ÏÚ Ú Â ÒÂÚ ממשיך רב אחא בר ביזנא לבאר את סדר היום של דוד המלך ÂÓÚ ÏÚ ÔÂÈÎ ÍÏÓ Â È Â ÂÏ Â Ó Âψ Ï È ÈÓÎÁ ÂÒ Î Á Ó ישראל צריכים להתפרנס Ò Ù ÔÈÎÈ ˆ Ï È ÍÓÚ ÊÓ Ê ÂÒ Ù Â ÂÎÏ Ì Ï צריכים אתם להתפרנס זה מזה, ÏÓ Ó Â ÔÈ Â È ÚÈ Ó ıóâ ÔÈ ÂÏ Â Ó. ÈÏÂÁÓ ipy dfa y"`xd 'qezd yxtn ix`d z` riayn unewd oi` lr df "unew" oe`b i`d ax mya `ian `ed cg` yexit miyexit dfd xeaa uneba cnerd ix`de ix`d cner eay,xea,`neb z` ywal jli `l `ed m` eze` riaydl leki dfd xead oi` znbxezn xea dlindy `ian `ede,lek`le sexhl etxh 'qezd `ian ipy yexit,dxitga zeidl dix`d jxce "`vnew" `ede arx `edyk ix`d ly ekxcy miyxtn yiy y"`xd uven `ede dtd jezl ely unewd z` gipn `ed sexhl dvex yexit,eze` riayn epi` eit jezl unewd z` gipn `edy dne eny df unewy f"twz oniqa y"ayxd zeaeyza yi oiiprn oa iqeiy f"h sc migqta epcnly itke xedh (dax`) abg ly abglyeny`edy`vnwy,okc`vnwli`lrcirdxfrei dlecb dnda `edy li` yiy zernyn o`k yie,xedh `ed f` `edy li`d la` ray didp `ed sxeh ix`d m` dze`y oi` oeyld dfe,eze` riayn epi` i`ceea,`vnw li`,unew.ix`d z` riayn unewd,mipey`xd dfa ewlgp ezilegn `lnzn xead oi`e yexita mb `ed epiid xead on `ileg xwerdy yxtn `ibeqa eplv` i"yx xeadn `iven `edy `ilegd df xtrd z` `ivene xea xteg ekezl eze` jilyne xfege iexk xean `ileg xwer `ed m` f` cecl mixne` mdy `ed lynpd o`ke,jka `lnzn xead oi` xg` mewnn zepefn epay miiprl oikn dz` oi` m` jlnd mqpxtl mileki ep` oi` dqpkd ly zexewn cer epl didiy oi`y,dnize i"yx ly eyexit lr 'qez mil`ey,epnvr lyn enk zevga xne` `l dyn dnl n"n z"`e 'qez mil`ey didi dfy el exn` zn`d z` ixd minyd on el exn`y rcei `l `edy llba zevgk xnele zepyl el dnle zevga xac mdl xnel dvx `l `edy 'qez miper,dryd z` oeekl m`y,el el`yi m` gikedle ze`xdl leki did `l `edy rci `l ixd `ede zevga weica zn`a df m`d eze` el`yi lkei `l `edy oeyl xnel dvx `l `ed f` dryd z` oeekl yexitd itl edf,zevgk xnel dpiy `ed okle eze` gikedl dynl xn` d"awdy eyexit zevga dil xn`c epiad 'qezy itelign wzrd mya xg` yexit yi cva la`,zevga z` el xn` d"awdy `l eyexit zevga dil xn`cy ze`qxib,izn ez` xaic d"awd,d"awd dil xn`c,zevga dlind didz dfd onfa xgnly el xn`e ez` xaic `ed dlild zevga mlerny 'qezd ly mziyew dyw `l df itle,zexeka zkn eixacn dpiy `l dyne zevga dlind z` xn` `l d"awd

21 hi 1 `"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa 19 ותומים, כתוב פסוק בדברי הימים א' כ"ז ÏÙ ÈÁ È Á  ÏÙ ÈÁ, ÂÈ ÍÏÓÏ ˆ Â È Â Ú ÈÂ È Ô Â È ÏÙ ÈÁ ˆÚ ט"ז) (שמואלב' Ó  ÔΠıúâè Ê ÌÈ Ï Ï È Î Ì ÌÈÓÈ ıúè שהעצה שלו היתה כמי ששואל עצה בדבר האלוקים. "Ú ' Û - Â È ÔÈ Ò Ê Ú ÈÂ È Ô בגלל שהוא היה אב ב"ד,.`xaqn df z` micnel 'qez zrcle ÌÈÓ  ÌÈ Â ÂÏ È Â כי אביתר הוא היה הכהן גדול שהיה לבוש באורים ותומים וממנו שאלו את השאלות ששואלים את האורים ותומים, ורש"י מסביר שכל ימיו של דוד היה נשאל באורים ותומים היה שואל אצל אביתר עד מלחמת אבשלום, אבשלום בנו של דוד כשהוא מרד עליו שם מסופר בתנ"ך ששאל אביתר באורים ותומים ולא עלתה לו ושאל צדוק הכהן ועלתה לו ואז נסתלק אביתר מן הכהונה, Ú ÈÂ È Ô Â È Â ב' כ' Ó ישפסוקבשמואל  ÔÎÂ È ÏÙ ÏÚÂ È Î ÏÚ ולדעת רש"י כרתי ופליתי שהוזכרו כאן הם האורים ותומים והגמרא הביאה מפסוק זה ראיה שבניהו בן יהוידע שהוא הסנהדרין היה על הכריתי ועל הפליתי, ראשון להם וקודם להם, שבתחלה נוטלים רשות מהסנהדרין ואח"כ שואלים באורים ותומים אם יצליחו או לא, È ÏÙÂ È Î ÌÓ ÓÏ למה נקרא שמם של האורים ותומים כריתי ופליתי, כך זה מתפרש לרש"י, È Î ÌÈ ÂÎ Ì È שהם אומרים דברים קצובים וגמורים דהיינו חתוכים וכרותים במדיוק שלא יפחתו ולא יוסיפו, Ì È ÌÈ ÏÙÂÓ È ÏÙ היה מופלא התשובה של האורים ותומים, ובצד יש עוד גירסא "ולמה נקרא שמם אורים ותומים, אורים שמאירים את דבריהם תומים שמשלימים את דבריהם", ורש"יביומאדף ע"ג פירש אורים שמאירים את דבריהם שעונים תשובה ברורה ומפורשת, תומים שמשלימים את דבריהם שאין גזירת התומים חוזרת, תשובה שהקב"ה עונה ע"י התומים מתקיימת ואינה חוזרת, כך לומד רש"י. xne` `ed oke ep`ady di`xdy i"yx ly eixaca epiad 'qezd mixe`d `ed xzia`y gikedl di`x dzid rciedi oa edipae did rciedi oa edipay ep`vny oeikny di`xd dn,mineze ixaca weqtae mineze mixe`d `edy izltle izxkl mcew xzia`y di`x df xzia` iptl rciedi oa edipa aezk minid di`x mey jixv `ly 'qez df lr miywn,mineze mixe`d `ed `ly mineze mixe`a ea el`ye cec inia odk did xzia`y dnle mipdkd xir aepa ebxdp mleky xg` odk llka did edipa qxhpewd zqxibly 'qezd miywn cer,dfl di`x jixv ixg`e aezk didiy mewn meya dfk weqt oi` rciedi oa `ed df weqty z"x qxeb okl,rciedi oa edipa ltezig` `l` (mcewd cenrd seqa mb oiievny itk) minid ixaca df epxn` df lr edipa oa rciedi ltezig` ixg`e aezk myy dnl di`x o`k `aen,xne` `ed oke o`k `aene oixcdpq df minid ixaca xkfend edipa oa rciedi eze`y epyxity oa edipae aezky l`enya weqt epl yi ixdy oixcdpqd `l df izilte izxk z"x zrcle izltd lre izxkd lr rciedi df izilte izixk `l` i"yx ly eyexitk mineze mixe` lehil `l` mdl xne` did `l cec ixdy,di`xl dnec oecipd on lehil mdl deevn did `ed m`,miiprl zzle mixiyrd on dnec df mdn zgwly miyp` mze`l zzle xefgle miiprd,eze` `lnle xefgle xea eze`n xtr `ivedl dfy lynl on zgwl mdl xn` `ed la`,ezilegn `lnzn xead oi`y zriapn ezriapn eyexit ezilegn z"x yxtne,mixiyrd 'qezde,ea miraepd mind on `lnzn xead oi` xnelk mind `lnzn xead oi` yxetny `ztqezdn di`x mi`ian eyexitk rnyn,xg` cvn min el mikyen k"` `l` ezilegn jixv `l` envr ly driapdn `lnzn xead oi`y z"x ly i"x mya yxtl 'qez mi`ian cer,xg` mewnn min el jeynl `edy dny `lnz `l xg` cvn gipze df cvn xetgz m`y epzi mixiyrdy oexzt `l df ok enke,o`k xqg o`k ozep mixiyrd on xqgzi ixd mixiyrd on milhepy dn ik miiprl o`k eyxit jk,ezilegn `lnzn xead oi`l dnec df okle.'qezd yxtn,'c sca qtcen dfe,oe`b miqp ax ly eyexita la` my,h"p sca onwl `xnbdn di`x jkl `iane i"yx ixack lean `iadl d"awd ywiay dryay `ziixa `xnba x`ean ywiayke mlerl lean `iade dnikn miakek ipy lhp mlerl zl`ey,mze` mzq `ede yirn miakek izy lhp mnzeql `edy miakek mze`a mze` mezql xfg `l `ed dnl `xnbd df itle,ezilegn `lnzn xead oi` `xnbd dper,mdn gwl dn dfy eyexita i"yx ixack dfy oe`b miqip ax giken ezilegn `lnzn xead oi` el exn` mdyk xnel epeekzpy exn` md f` dfn df eqpxtzde ekl mdl xn` `edyk daeyz ztqez mikixv `l` dfn df mipdpy dn epl witqn df oi` el xtrd z` epnn z`vede zxtgy xea lyna enke,xg` mewnn eze` `lni `l `ed epnn zgwly xtrd z` ekezl xifgz m`.xg` xtr eilr siqedl jixv `l` enk `ibeq dze` z`vnp my a"r f"h sc oixcdpqa `xnba mb mipey`xd mipc my mbe epiptl o`k dze` micnel epgp`y xead oi` ly dfd lynd z` xiaqdl mipey`x cere my 'qez.l`xyi inkg ly daeyzd dzid ef t"kr,ezilegn `lnzn  ÌÎÈ È ÂË Ù ÂÎÏ אז דוד המלך ענה להם Ì Ï Ó לכו תפשטו ידיכם בגדוד היינו באויבים שתשללו מהם שלל אז יהיה להתפרנס, ÔÈÎÏÓ Â ÏÙ ÈÁ ÌȈÚÂÈ ÈÓ.ÌÈÓ  ÌÈ Â ÔÈÏ Â Â ÔÈ Ò מסביר רש"י יועצים באחיתופל, אחיתופל היה יועץ כפי שנלמד לקמן והיו שואלים אותו עצה לא על עצם השאלה אם לצאת למלחמה אלא איך לנהוג בדרכי המלחמה, איזה דרך הם ילכו איך יציבו את מצב החיילים, איך יציבו את כלי המשחית, ועוד תכסיסי מארבים שצריכים לעשות במלחמה, זוהי העצה שהיו מתיעצים באחיתופל, ונמלכים בסנהדרין פירושו שהיו נוטלים רשות מהסנהדרין כדי שיתפללו עליהם, ושואלים באורים ותומים, את זה הם היו שואלים אם הם יצליחו במלחמה אם לא, (פירוש יפה לסוגיא זו אפשר למצוא בספר מרגלית הים על מסכת סנהדרין, י"צ). Ó È Ó ÛÒÂÈ ללמוד מהפסוק שכך היה הסדר להתיעץ באחיתופל ולהמלך בסנהדרין ולשאול באורים

22 20 2 `"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa k z` miwqety dpeekd mdixac mizxeky mny jky oixcdpqd c"aay `lten oeyln df mdixac mi`ltene,ezin`l oicd oa edipay ep`vny oeik f` d`xeda mi`lten oeyl `edy edipa oa rciedi yxtl di`x df oixcdpqd lr did rciedi z` hyet dz` ji` 'qez mil`ey,oixcdpqd lr did `edy rciedi oa edipaa z`vny dnn edipa oa rciedi ly yexitd eia` mewn `lnn did `ed `nzqn 'qez miper,jetd my dfy rciedi mb oixcdpqd on did rciedi oa edipay ep`vny enke.oixcdpqd on did `ed mb edipa ly epa, ÂÈ ÍÏÓÏ ˆ Î"Á  הרי שפסוק זה שהעמיד לנו את הסדר שאחיתופל שהוא יועץ בניהו בן יהוידע סנהדרין ואביתר אורים ותומים אחרי זה שר צבא למלך יואב יוצאים למלחמה עם השר צבא שהוא יואב. אומרת הגמרא Ó Ó Ï È Ó Â ÁˆÈ È Ó È È È ÁˆÈ מאיזה פסוק יש ללמוד את מה שלמדנו לכינור היה לו לדוד שתלוי למעלה ממטתו ומעורר אותו, כתוב בפסוק (תהלים נ"ז) ÂÚ È Â Î ÂÚ Ï Á, ÈÚ Â Î מסביר רש"י שדוד המלך מדבר אל עצמו עורה כבודי, אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים, ששאר המלכים ישנים עד אחרי שעתים ביום, עד שלש שעות, ששאר המלכים השחר מעורר אותם דהיינו הם קמים מאוחר, ואעירה שחר, ואני מעורר את השחר. א"כ תירצה הגמרא שדוד אמנם ידע מתי זה חצות והידיעה של דוד מתי זה חצות זה משום שהיה כינור תלוי למעלה ממטתו שבהגיע שעת חצות שאז רוח צפונית היה מנשבת בו והיה הכינור מתנגן מאליו ומשום כך הוא ידע מתי זה חצות. Ú È Â ÈÓ Â Â Ú È Â ÌÏÂÚÏ Ó Ó ÈÊ È ר' זירא סובר שהקושיא מעיקרא אינה נכונה, משה רבינו ג"כ ידע מתי הוא זמן חצות,וממילאשובלאקשהאיךדודיודע כי משה רבינו ידע וגם דוד ידע, Â Î Ú È Â Â ÔÂÈΠÈÏ ÓÏ למה דוד היה צריך כינור הוא הרי בין כה יודע מתי זה חצות, È Ó È ÂÚ Ï כדי להתעורר מהשינה, הואלאהיהצריךאת הכינור כדי לקבוע מתי זה חצות אלא את הכינור הוא היה צריך כדי שיעורר אותו משנתו. שואלת הגמרא ÓÈÓÏ ÈÏ ÓÏ Ú È Â Ó ÔÂÈΠˆÁÎ אם משה רבינו כן ידע לכוון את השעה למה הוא היה צריך לומר כחצות שמשמעותו הוא בערך ולא אמר בחצות במדוייק, עונה הגמרא ÂÚËÈ Ó Ò Ó È È Ëˆ Â È Ó Â Ó ÈÂ Ú Ù אמנם הוא עצמו יודע לכוון את השעה אבל סבור היה משה רבינו אם אני יודע לכוון את השעה אבל הם האיצגנינים של פרעה, החכמים של פרעה, הם אינם יודעים לכוון את השעה, וקודם שיגיע חצות הם יהיו סבורים שכבר הגיע ועדיין המכה של מכת בכורות שמשה אמר שהיא תהיה בחצות לא הגיע ואז הם יאמרו שמשה רבינו בדאי, שהוא שקרן, הלכך, לכן טוב לאחוז לשון איני יודע ולומר חצות כדי לא להיות מוכחש ע"י האיצטגנינים של פרעה שהם לא ידעו מתי זה חצות, Ó Ó זו ברייתא במסכתא דרך ארץ Í Â Ï ÓÏ דהיינו תרגיל את הלשון שלך Ó Ú ÂÈ È È ÓÂÏ שמא בסופו של דבר תאחז בדאי, ÊÁ  תהיה נאחז ונכשל בדבריך אתה שאתה אמרת. Â Ò È ÒÈÏ Â ÏÙ Ó È È Ï ÈÏ Ó Ó ÈÎ Â הדיבור של כחצות היה שבפלגא אורתא דתליסר היינו במחצית הלילה שלאחר יום הי"גלחודשניסןושלמחרתויהיה י"ד לחודש ניסן הוה קאי, וכך אמר משה לישראל Ó ÁÓÏ Â ÍÂ Â È ÈÎ ÏÈÏ ÂˆÁÎ אותו כחצות אין הכוונה בערך אלא כמו חצות לילה של עכשיו שזה הלילה שלפני מכת בכורות È ÌÈ ˆÓ Í ˆÂÈ וזהו הלשון כחצות שזה הכוונה כמו הזמן של עכשיו. כתוב בפסוק (תהליםפ"ו) È ÈÒÁ ÈÎ È Ù Ó Â Ï נחלקו בזה, ÁˆÈ È Â ÈÂÏ הם נחלקו לפרש במה דוד המלך אומר על עצמו כי חסיד אני È ÙÏ Â Ó ÍÎ Ó Á ÏÎ,È ÈÒÁ Ï,ÌÏÂÚ Ï Â Â Â Í  ÂÚ Ï Ú ÌÈ È ÚÓ Á ÊÓ ÈÎÏÓ כל המלכים שינים עד ג' שעות כפי שכבר הזכרנו קודם È Â (תהלים קי"ט) ÍÏ Â Â Ï Ì ÏÈÏ ÂˆÁ זוהי החסידות של דוד המלך שעוד מחצות לילה הוא כבר קם להודות לפני הקב"ה, ÍÂ Â È ÙÏ Â Ó ÍÎ המ"ד השני מסביר Í È Â Á ÊÓ ÈÎÏÓ ÏÎ È ÈÒÁ Ï ÌÏÂÚ Ï Â Â Â Ì Â Î Â Â Â Â ÌÈ ÂÈ ÚÓ הם יושבים כאגודות אגודות ועוסקים רק בכבודם ÂÎÏÎÂÏÓ È È È Â. ÏÚ Ï ËÏ È Î ÈÏ Â ÈÙ Â Ì מסביר רש"י בדם שהיו באים נשים להראות לו מראות דם לדעת אם זה דם טמא אם דם טהור שהרי כפי שלמדנו במסכתא נדה ישנם מראות שונות של דם יש מראות דם טמא שמראה דם זה מטמא את האשה להיות נדה ויש מראות דם שזה מראה טהור, זהו מה שהוא אומר ידי מלוכלכות בדם, בשפיר, זה העור של העובר, שהוולד, העובר, בו בעור הזה העצמו והגידים והבשר ניצורים בתוכו, אשה המפלת שפיר יש שפיר שאשה המפלת אותו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה של יולדת וזהו השפיר המרוקם, וכפי שמפורש בגמרא נדהדף כ"ד ע"ב איך נראה השפיר המרוקם, אבל יש שפיר שהוא בסך הכל מלא מים ודם וזה השפיר הזה אם היא הפילה לא נחשב וולד שיהיה לה מפלת לאשה לשבת עליו ימי טומאה של יולדת וימי טהרה של יולדת, היו באים להראות לדוד את השפיר האם זה כבר שפיר שיש לאשה שהפילה אותו דיני טומאה של יולדת וימי טהרה של יולדת או שזה שפיר שאין עליו ימי טומאה וימי טהרה וזה מה שהוא אומר ידי מלוכלכות בשפיר שהיו מראים לו, ובשליא, שליא זה כמין לבוש שהוולד העובר שוכב בתוכו זו השליא, ויש שליא שהמפלת את השליא הזאת יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה שהרי קי"למשנהבנדהדף כ' אין שליא בלו וולד, אלא שזה תלוי אם לשליא הזאת יש את השיעור שעליו נאמרה ההלכה של אין שליה בלא וולד וכפי שמבואר שם בגמרא אין שליא פחותה מטפח ותחלתה היינו מתחלת יצירתו של הולד הרי היא כחוט של ערב וסופה כתורמוס, וגם את זה היו מביאים לפניו,אשהשהפילהשליאהיו מביאים אותה לפני דוד המלך לראות האם השליא הזאת היא שליא שיש בה כשיעור ואם היא עשויה כדת שליא להחזיק

23 `k 3 `"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa 21 eny did df m` ixd ik,iax zyaitn eil` zeptl leki did `xew cinlzd oi`y enya el `exwl leki did `l `ed ihxtd zwelgna dfa oecl jix`d jlnl dpynde,enya eaxl `ed la` ihxtd enya eaxl `xew cinlzdyk m`d miwqetd.`l e` jk el `exwl xzen iax zyeaitn o`k enk iax siqen ששליא זאת בוודאי היה הוולד בתוכה כי אין שליא בלא וולד אלא שהוולד נימוח ואז האשה שהפילה את השליא הזאת אם זו שליא שיש בה כשיעור צריכה לשבת עליו ימי טומאה וימי טהרה של יולדת ואם לאו, אם לא היה באותה שיעוראזאיןלהדינייולדת, ואת זה גם היו מביאים לפני דוד המלך, וזה מה שדוד המלך אומר שידיו מלוכלכות בדם בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה, שהרי כל השאלות האלו נוגעות להלכות טהרה. ÈÙÓ ÍÏÓ È ÂÚ È Ó ÏÎ Ï ÂÚ ÏÂ È דוד המלך אומר שכל מה שהוא עושה הוא מתיעץ ברבו מפיבושת È ÙÈ È ÈÙÓ ÂÏ Ó  האם הדין שאני דנתי לפסוק את ההלכה היה נכון ÙÈ È ÈÈÁ ÙÈ È ÓË ÙÈ È Ë ÙÈ È ÈÎÊ מסביר רש"י חייבתי וזכיתי שייך בפסק הלכה שהוא בדיני ממנות או בדיני נפשות שזה חובה וזכות, וזה מה שהוא היה שואל קודם יפה דנתי הדין שדנתי הוא נכון ואם זה היה בדיני ממנונות או בדיני נפשות היה שואל יפה חייבתי או יפה זכיתי, ואם זה היה שאלה ששאלו בדיני טומאה וטהרה היה שואל יפה טהרתי יפה טמאתי, È Â Ï ולא הייתי מתבייש. Ó È Ó È È È Ú Â È È איפה הוא הפסוק שממנו אפשר ללמדו שהוא היה שואל את רבו בלי להתבייש, כתוב בפסוק (תהלים קי"ט) ÍÈ Ú Â Â, Ï ÌÈÎÏÓ מסביר המהרש"א שמפיבושת הוא זה שנאמר עליו נגד מלכים, טעם אחד שהרי כך אמרו בגמרא מאן מלכי רבנן, אז את זה שהוא היה שואל את רבו זה נקרא נגד מלכים, ועוד שמפיבושת היה מבני מלכים מבניו של שאול, אלא שהמהרש"א מסתפק בזה האם מפיבושת רבו של דוד הוא בנו של שאול המלך שהיה לו בן נקרא מפיבושת מפילגשו רצפה בת איה או שמא זה מפיבושת שהוא בן יהונתן אבל עכ"פ הוא מבני מלכים. ודברי המהרש"א הם באמת פלא שמפורש בתוס'ביבמותדף ע"ט ע"אבשם ר"ת שזה היה מפיבושת בן שאול ולא מפיבושת בנו של יהונתן. אומרת הגמרא למשנו בברייתא ÂÓ ÈÙÓ Ï Ï ÂÓ È בעצם שמו היה איש בושת (ובצד מבואר גירסתם של תוס'ביבמותדף ע"טבשם ר"ת שהם גורסים איש בעל שמו) È ÈÙÓ ÂÓ ÓÏ ÎÏ Â È Ù ÈÈ Ó ולכן היה נקרא מפיבושת וזה מלשון כפי שרש"י מסביר מפי בושת, בדברי הלכה שהיו יוצאים מפיו של איש בושת היה לו בושת לדוד שפעמים שהיה טועה והוא הרי היה שואל על כל דבר שהוא פסק את רבו מפיבושת ורבו היה אומר לו טעית אז בזה היה לו בושת ולכן קוראים לו מפיבושת. מסיימת הגמרא,ÍÎÈÙÏ אומר רש"י בזכות זה שהיה דוד מקטין את עצמו לשאול מפיבושת את כל מה שהוא פסק ÏÎ Â ÓÓ ˆÈ  ÎÊ אז הוא זכה ויצא ממנו בן ששמו היה כלאב, Ï È Ï ÂÓ ÏÎ Ï Ô ÁÂÈ È Ó Â,ÂÓ מסביר רש"יבשמואלכתובומשנהוכלאבלאביגיל אשת נבל, אביגיל שמראשונה היתה אשתו של נבל הכרמלי ואח"כ דוד המלך לקח אותה לאשה והיא ילדה לו בן שנקרא כלאב, ובדברי הימים כתוב והשני דניאל לאביגיל אז מזה אומר ר' יוחנן שבעצם שמו הוא דניאל ÂÓ ÓÏ ÎÏ ÈÙÓ È Ù ÌÈÏÎÓ È ÏÎ והמלה כלאב היא כמו שני מילים "כל" זה מלשון מכלים "אב" את הרב את מפיבשת שהיה אב בהוראות ÓÏ Ó ÂÈÏÚÂ È עליו אמר שלמה המלך (משלי כ"גפסוק ט"ו)  ÓÎÁ Ì Ó Â,È Ì È Ï ÁÓ È Í Ï ÌÎÁ ועוד פסוק (משלי כ"זפסוק י"א), ÈÙ Á È Â È Ï ÁÓ Â È ÌÎÁ הרי שיש לו בן לדוד שמשיב לחרפיו לאלה שמהם הוא היה מקבל בושת אז הוא היה משיב להם דבר כפי שאמרנו שהוא היה משיב להכלים פני מפיבשת בהלכה. שואלת עכשיו הגמרא ÈÒÁ È Ù Ï È ÈÓ Â Â הרי אמרנו שדוד אמר על עצמו שהוא חסיד È Î Â כתוב בפסוק (תהלים כ"ז) ı ' ÂË Â Ï È Ó ÏÂÏ,ÌÈÈÁ אומר רש"י שכוונת דוד המלך לומר שלולא האמנתי לראות בטוב ה' כבר היו טורדים אותי מיראתך וכמו שדוד המלך אומר בתנ"ך שמואל כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים,  למדנו בברייתא ÏÂÏ ÏÚ Â ÓÏ ÈÒÂÈ È ÈÓ Ó המילה לולא יש עליה ניקוד, בכדי לדרוש את הנקודה, כי כל מילה שמנוקד מעליה המשמעות של הניקוד הוא לדרוש שהקודה באה למעט את המשמעות הכתוב לומר שלא דבר ברור היה לו לדוד המלך לראות בטוב ה' וזהו המשמעות של המילה לולא "אם לא", Ó Ï Â Â Â ÍÂ Â È ÙÏ Â ÌÈ È ˆÏ ÂË Î ÌÏ Ó Í È ÁË ÂÓ ÌÏÂÚ Â Ï È ÚÏ אני בטוח אומר דוד שהקב"ה עתיד לשלם שכר טוב לצדיקים Ï Ì Ì È È ÏÁ ÈÏ È Ì Ú ÂÈ È È Â Ï דוד המלך היה בספק האם הוא יהיה ג"כ בין אלו שיזכו לשכר האם הוא נחשב בין הצדיקים או לא, הרי שדוד המלך מסתפק אם הוא יזכה לראות בטוב ה' ואם הוא יכול להחשיב את עצמו בין הצדיקים שמובטח להם שכרם לעתיד לבוא ואיך אתה אומר כאן שהוא אמר על עצמו שמרה נפשי כי חסיד אני. מתרצת הגמרא Ó ËÁ ÌÂ È לעולם מוחזק היה בידו שהוא חסיד וכפי שהוא אמר שמרה נפשי כי חסיד אני ומה שהיה ספק בידו האם הוא יזכה לראות בטוב ה' זה רק בגלל שהיה ירא הוא היה מפחד שמא הוא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב ה'. jix`de e"h yexc seqa mikxc zyxta jlnl dpynd xiaqn `ziixad ly zekiiyd edn `ibeqa eplv` g"lvd mb dfa meyn,eny zyea yi` `l` eny zyeaitn `l ipz z`fd did jlnd cecy dxn` `xnbdy oeyld dyw did `xnbly did leki `ed ji` iax zyeaitn el xne`e eax l` dpet df lre,enya eaxl `exwl mc`l xeq` ixd enya el `exwl,eny zya yi` `l` eny zyaitn `l `pz `xnbd d`iad `ed okle x`ez my did df `l` ely myd did `l df mvra

24 22 1 a"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa ak Â Ï È Ò Ï ÈÏÓ Ô Î È Â שהוא מפרש בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה Ô Î Â ÓÈÏ Ï ÈÏÓ שהוא סובר שסוף זמן ק"ש של ערבית הוא עד עמוד השחר. עונה הגמרא Â Ï È Ò Ï ÈÏÓ Ô Î ÌÏÂÚÏ אמנם חכמים הם גם סוברים כדברי ר"ג שבשכבך פירושו כל זמן שבני אדם שוכבים, ומן הדין היה צריך להיות זמן ק"ש של ערבית עד עלות השחר כדברי ר"ג ˆÁ Ú È Ó Â למה אמרו חכמים עד חצות È Ú ÔÓ Ì ÈÁ Ï È Î שמא אם האדם יחשוב שיש לו שהות וזמן כל הלילה הוא יסמוך על כך שיש לו שהות ויעבור ולא יקרא ק"ש. וכמו שלמדנו בברייתא Ì È Ï ÈÈÒ Â Ú ÌÈÓÎÁ È Î ÍÏ ÓÂ Â Ú ÔÓ Ì È Ï È Î ÚÓÈ Â ÚÓÈ ÏΠ קודם ילך הביתה È È Ï ÚÓÈ Ô È Â אוכל קצת ואשתה קצת והוא יוצא לישכב לישון לנוח קצת ÏÏÙ Â ÚÓ È ÍÎ Á  ורק לאחר מכן אני אקרא ק"ש ואתפלל È Â ÙËÂÁ ÏÈÏ ÏÎ Ô È ˆÓ  ושוב הוא לא קרא ק"ש ולא התפלל ערבית, לכן אמרו חכמים לא כך ינהג האדם Ï Ì Â Ï ÏÈ Ì Ò Î È Ï Ò Î Ú ÔÓ Ì Â אם הוא רגיל לקרוא בחומש הוא קורא בחומש  ÚÓ È Â Â,  משניות והלכות Â Ï ÏÈ Í Ó אח"כ הוא הולך הביתה לאכול  ٠ÏΠ ÏÏÙ Ó היינו מברך ברהמ"ז, כך היא ההנהגה הנכונה, ÂÚ ÏÎÂ. ÈÓ ÈÈÁ ÌÈÓÎÁ È ÏÚ שואלת הגמרא ÈÈÁ È Ï Î ÏÎ È Ó, ÈÓ ÈÈÁ È Î È Ó ÈÓ בכל מקום איפה שראינו חכמים מתקנים דבר לא נאמר שם שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה ולמה כאן סיימה הברייתא לומר שמי שעובר על דברי חכמים חייב מיתה. ÈÚ È È Ò Â ÎÈ ÌÂ Ó ÓÈ מכיון שכאן מדובר באונס של שינה התוקפת אותו לעבור על דברי חכמים משום שהוא עייף והוא רוצה לישון וזה עלול להביא אותו לעבור על דברי חכמים לכן הוזקקו ונצרכו להזהיר אותו כאן יותר באזהרה חמורה שהוא ידע שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. Â È Ú ÏÙ Ó Ô ÓÓ È ÂÙ Ï ÓÈ ÈÚ È Â זה מחלוקת לקמן בדף כ"ז נחלקו בזה תנאים האם תפילת ערבית היא רשות או שתפילת ערבית היא חובה, ולכן ÂÁ ÔÏ ÚÓ Ó בזה שהוא אומר אזהרה חמורה כל כך שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בזה תדע כמה חמור בעיניו של התנא הענין אם הוא יעבור על דברי חכמים וימנע מלקרוא ק"ש ולהתפלל שבזה תדע שהוא סובר שתפילת ערבית היא חובה ולא רק רשות. אומרת הגמרא למדנו בברייתא Ó ÚÓ È Â Ó ÏÏÙ Ó הרי שהזכיר התנא מקודם ק"ש של ערבית ולאחריה רק התפילה של ערבית. Ô ÁÂÈ È Ï ÈÏ ÚÈÈÒÓ זה סיוע וראיה לר' יוחנן שהוא סובר שגם בתפילת ערבית קודם מקדימים לקרוא ק"ש ולאחר מכן מתפללים שמונה עשרה ותפילה של ערבית כדי שיסמוך מביאה הגמרא על זה ראיה שיש באמת אפשרות כזאת שאפילו אם הקב"ה הבטיח לו לאד הבטחה יתכן שהחטא יגרום שההבטחה של הקב"ה לא תקוים ÚÈ È Î È Î שאל סתירה בפסוקים ÈÓ È È ÚÈ È È È כתוב בפסוק (בראשית כ"ח) שהקב"ה אמר ליעקב אבינו ÍÏ ÏÎ ÍÈ Ó Â ÍÓÚ ÈÎ Â הרי הובטח יעקב אבינו מפי הקב"ה שהוא יהיה אתו והוא ישמור אותו בכל אשר ילך È Î (בראשית ל"ב) Ó ÚÈ ÈÈ שיעקב אבינו עדיין פחד, Ó ËÁ ÌÂ È Ó מתרצת הגמרא שהסיבה שיעקב אבינו פחד שמא אחרי ההבטחה שהקב"ה הבטיח לו הוא חטא ואם הוא חטא גורם החטא שלא תקויים ההבטחה, È Î הרי למדנו בברייתא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת, כתוב בפסוק (שמות ט"ו) בשירת הים,, È ÂÊ ÌÚ ÚÈ Ú ' ÍÓÚ ÚÈ Ú Â È ÂÊ דורשת הברייתא ' ÍÓÚ ÚÈ Ú כשישראל נכנסו לארץ ישראל פעם ראשונה בימי יהושע, Ú È È ÂÊ È ÂÊ ÌÚ ÚÈ כשעלו מגלות בבל בימי עזרא ÌÈÓÎÁ Â Ó Ô ÎÓ מזה שהתורה הקישה ביאה ראשונה בימי יהושע לביאה שניה בימי עזרא למדו מזה חכמים ÌÈ ÊÚ ÈÓÈ Ò Ì Ï Â ÚÈÏ Ï È ÂÈ ÔÂ Ô Ú Â È ÈÓÈ Ì Ï Ú Í Î מסביר רש"י כמו שבימי יהושע בן נון הם נכנסו לא"י ביד רמה כך ראוים היו שיעשה להם נס בימי עזרא שיבואו לא"י ביד רמה, Ï Ì ËÁ אלא מכיון שגרם החטא לא הלכו אלא ברשותו של כורש מלך פרס וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש שהיה מלך פרס ואחריו לאחרשורוש ולאחר מכן לדריוש האחרון שהוא בנו של אחשורוש, תמיד הם היו משעובדים למלכי פרס, את כל זה גרם החטא, הרי שעל אף שהיתה הבטחה של עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית שעתידים ישראל ליכנס בימי עזרא ביד רמה ובדרך נס כמו בימי יהושע גרם החטא והם לא נכנסו ביד רמה אלא ברשותו של מלך פרס שזה כבר לא נקרא שהם נכנסו ביד רמה. iniay l`xyil mdl mxb `hg dfi` xkfed `l `xnba o`ke `neia `"yxdnde,oep oa ryedi inia enk elr `l md `xfr mlek elr `ly xacd mvr did `hgdy xiaqd a"r 'h sc,mlek `le `xfr mr elr l`xyi ly ozvwn wxy dnega yecwd xdefd yxtn `"r 'f sc zeny zyxta yecwd xdefa miweqta yxetny enk zeixkp miyp e`yp mdy did `hgdy mdl mxby `hgd dfe zeixkp miyp mdl didy `xfr xtqa.ryedi inia enk qp mdl zeyrdl `xfr inia eqpkp ly למדנו במשנה. ˆÁ Ú ÌÈ Ó ÌÈÓÎÁ שואלת הגמרא Â Ï È Ò Ô ÓÎ ÌÈÓÎÁ איך הם מסבירים ואיךהםמפרשיםאתהמילה "ובשכבך" שנאמר בתורה, È Â Ï È Ò ÊÚÈÏ È Î אילו הם סוברים כדברי ר"א שהוא מסביר "בשכבך" כל זמן שבני אדם עוסקים לילך לישכב זה מקדים וזה מאחר, ÊÚÈÏ È Î Â ÓÈÏ שהוא סובר שזה הזמן עד סוף האשמורה הראשונה שבוודאי כל מי שבדעתו לישון כבר שכב וישן עד סוף האשמורה הראשונה שגם הם יאמרו כך, "Ú ' Û -

25 bk 2 a"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa 23 Ï È ÈÓ Â Ó ר' יוחנן סובר שגם מבערב מבלילה כבר היתה גאולה ממצרים ולכן גם הגאולה שאומרים בערב יש לה את החשיבות שיצטרכו להסמיך אותה לתפילה Ï Ï و Ú Ï ÈÂ Ï ÈÈÏÚÓ מה שכתוב בפסוק ממחרת הפסח שאמרנו שזה מבאר שהם יצאו ביום זה הגאולה השלמה אבל בעצם גם מאורתא היתה גאולה ומשום כך ראוי להסמיך גאולה לתפילה גם את הגאולה של ערבית, Ï ÈÂ Ï ÔÂÈÎ Ò ÈÂÏ Ô Ú Â È È Â ÙˆÓ כיון שסוף סוף הגאולה היתה רק בבוקר בשחרית ÈÈÏÚÓ Ï ÈÂ Ï אז הגאולה שהיתה מבערב לא נחשבת גאולה נכונה וגאולה שלמה ולכן הגאל ישראל הגאולה של ערב שאומרים בערבית היא לא חשובה כל כך שנצטרך לחזר אחריה לסמוך אותה לסמיכת התפילה. ÓÈ ÈÚ È Â שהם נחלקו בפירושו של פסוק  Á Ó Ì È Â שניהם דורשים את אותו פסוק È Î (דברים ו') Í Î ÍÓ  ולדעת שניהם גם לדעת ר' יוחנן גם לדעת ר'יהושע ב"ל התורה הקישה ללמוד בהיקש את הק"ש של ערבית שזה בשכבך לק"ש של שחרית שזה הק"ש של בקומך, È ÈÎ È Ó Ò Ô ÁÂÈ ÚÓ È ÓÈ Ó איך לומדים את ההיקש ÓÈ Ï ÏÙ ÍÎ Á  הרי בקימה בשחרית כולם מודים שצריך לסמוך גאולה לתפילה אז קודם כל ק"ש ואח"כ מתפללים תפילת שחרית Û ÍÎ Á  ÚÓ È ÈÓ ÈÎ ÏÙ כך גם בק"ש של בשכבך של ערבית קודם ק"ש ואח"כ תפילה, È ÈÎ È Ó Ò ÈÂÏ Ô Ú Â È ÓÈ Ï גם אני לומד היקש של בשכבך לבקומך אבל מה הוא ההיקש כך לומדים  ËÓÏ ÍÂÓÒ ÚÓ È ÓÈ Ó הרי מיד לאחר שהוא קם ראשונה הוא קורא ק"ש כך שהק"ש היא סמוך למטתו Û ÈÓ ÈÎ גם הק"ש של בשכבך צריך להיות È Â ËÓÏ ÍÂÓÒ ÚÓ ולא שקודם הוא יקרא ק"ש ואחר"כ הוא יתפלל אלא קודם יתפלל ואח"כ יקרא ק"ש שהק"ש תהיה כבר סמוך למטתו. Í Ó Ú נלמד לקמן במשנה È È Ó È Ó ÌÈ È Á Ï ÌÈ Â È ÙÏ שבק"ש של ערבית הוא מברך שתי ברכות לפניה, זה הברכה של המעריב ערבים ואהבת עולם, ושתים לאחריה זה אמת ואמונה והשכיבנו, Ó È Â ÈÚ ÍÂÓÒÏ לר' יוחנן שסובר שצריך גם בערבית לסמוך גאולה לתפילה Ï ÈÚ ÏÙ Ï Ï ÍÓÒ Â ÈÎ ÓÈÓÏ הוא הרי לא סומך גאולה לתפילה שהרי הוא עדיין צריך לומר השכיבנו אחרי שהוא אמר גאל ישראל שזה סיום הברכה של אמת ואמונה הוא לא עומד מיד להתפלל י"ח אלא הוא מחזיק באמירת השכיבנו אז איך הוא סומך גאולה לתפילה. Ï Π ÈÎ Ô Â È ÔÂÈÎ מתרצת הגמרא È Ó ÎÈ ÈÓ אז השכיבנו עצמו נחשב כחלק מהגאולה, כחלק מברכת הגאולה, כגאולה אריכתא, כך שכשהוא עומד להתפלל ערבית אז הוא מסמיך את זה להשכיבנו שהיא עצמו כגאולה אריכתא. ÈˆÓ ÈÎÈ È Á שאם לא תסביר כך ÈÎ ÓÈ Ï È ÍÈÓÒ שחרית הרי אמרנו כולם מודים שצריך לסמוך גאולה גאולה לתפילה, שיסמוך את הברכה של גאל ישראל שהיא הגאולה לתפילה,ולאכדברי ר' יהושע בן לוי שנלמד מיד את המחלוקת ביניהם שהוא סובר שבמעריב קודם תפילה מתפללים י"ח ורק אח"כקורין ק"ש, Ó Â ÊÈ Ô ÁÂÈ È Ô È Ú Ï ÏÙ Ï Ï ÍÓÂÒ Ê ÌÏÂÚ זה שהוא סומך את הגאולה שזה גאל ישראל לתפילה של ערבית לי"ח של ערבית הוא בן העולם הבא. `ibeqd jynda x`aziy itke,zixgy ly y"ke i"yx xne` `id da micen mleky dlitzl dle`b zkinq xwiry meia zixgya dzid mixvn zle`b xwiry meyn,zixgya oqipa c"i zxgnl epiid gqtd zxgnn weqta aezk jk ixdy aezk jk mixvnn l`xyi ipa e`vi gqtd zaxwd mei `edy okle zixgya meia dzid dle`bd xwiry ixd,irqn zyxta itke zixgy ly dlitza `id dlitzl dle`b zkinq xwir ly oiprd `ed dn xiaqn i"yxe,micen mlek dfay epxn`y jlnd cecy meyn,xacd fnxp ji`e dlitzl dle`b zkinq h"i wxt milidz xtqa ixdy milidz xtqa jk lr fnex ixev 'd jiptl ial oeibde it ixn` oevxl eidi weqta miizqn dle`b dfy il`ebe dlind `ed wxtd ly meiqdy ixd,il`ebe dfy dxv meia 'd jpri cecl xenfn gvpnl ligzn 'k wxt cine 'd jpril dle`bd dfy il`eb z` jinqd cecy ixd,dlitzd xiaqn my zekxaa inlyexidn i"yx `ian,dlitzd dfy dnec `ed dnl dlitzl dle`b jneq epi`y in inlyexid ly egzt lr wtce `ay,jlnd ly cici,jln ly eade`l eze` `vne jlnd `vi,zlcd lr wetcl `a `ed,jlnd wtc `edy dfd ade`dy `vn eil` `vi jlndy cr,biltdy jlnd mb f`,biltd jlnd mb okl f` o`kn mlrp xak zlca axwn mc` `di,zeyrl mc` jixv dn `l`,epnn wgxzd mixvn z`ivi ly oiqeliwe zegayza edvxne eil` d"awdl zxin` df zlca dwitcd lyna enk df eil` axwzn `ede `edyk eiykr cin eil` axw ecerae,mixvn z`ivi ly gayd dlitzd `id efy eikxv `eazl el yi jlnd l` axwzn oiicr dlitzl dle`b jenql jixvy ixd,eikxv lr ywan `ed day dlitzl dle`b jenql jixv m` l"a ryedi 'xe opgei 'x ewlgpe epxn`y itk xaeq opgei 'x,zixgya wx e` ziaxra mb ixd a"derd oa `ed ziaxr ly dlitzl dle`b jneqdy mcew dlitzl dle`b jenql jixv ziaxra mby xaeq `edy.lltzdl k"g`e y"w `exwl È ÌÂ ÚˆÓ ÂÏÙ Ó ÈÂÏ Ô Ú Â È כל התפילות של יום נתקנו באמצע בין שני ק"ש, בראשונה קוריןבשחרית ק"שולאחריה י"ח של שחרית ובערבית קודם מתפללים י"ח ואחריה ק"ש של ערבית, הרי שק"ש של שחרית היא לפני כל התפילות של יום וק"ש של ערבית היא אחרי כל התפילות של היום. אומרת הגמרא È Ó È ÏÙÓבמהנחלקו ר'יהושע ב"ל ור' יוחנן. È Ò ÓÈ ÈÚ È ÓÈ ÈÚ אם תרצה אסביר לך מחלוקת ביניהם שהם נחלקו בפירושו של הפסוק ואי בעית אימא בסברא. והגמרא מסבירה È Ò Ô ÁÂÈ È Ò ÓÈ ÈÚ

26 24 3 a"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa ck לתפילה איפה הוא סומך גאולה לתפילה È Ó Â ÛÂÒ Ï Á Ù È Ù ' נ"א) (תהלים Ó ÏÁ Ô ÁÂÈ Â Ó (תהלים י"ט) ÈÙ È Ó Ôˆ Ï ÂÈ È בתחלה לפני שהוא נעמד תפילת י"ח אדם צריך לומר את הפסוק ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך ולבסוף אחרי שסיים י"ח אומר את הפסוק יהיו לרצון אמרי פי, אז כיון שעליו לומר אחרי גאל ישראל שהוא סיים הברכה של אמת ויציב וזה הגאולה אז לפני שהוא עומד י"חהואאומר ה' שפתי תפתח איך הוא מסמיך גאולה לתפילה, Ï Ì בהכרח אתה צריך לתרץ ÏÙ Î Á Ù È Ù ' ÓÈÓÏ Ô Â È ÔÂÈÎ ÎÈ ÈÓ אז ה' שפתי תפתח עצמו נהפך לחלק מהתפילה וזה כתפילה אריכתא ובמה שהוא מסמיך את ה' שפתי תפתח לגאל ישראל זו היא הסמיכת גאולה לתפילה Ï Π ÈÎ ÓÈÓÏ Ô Â È ÔÂÈÎ ÈÓ Î ÎÈ ÈÓ ומה שהוא מסמיך את הי"ח לסיום ברכת השכיבנו זה נקרא שהוא מסמיך גאולה לתפילה. אומרת הגמרא Ó ÏÎ È È Ó ÊÚÏ È Ó (תהלים קמ"ה) Ï Â Ï (זה פרק קמ"ה אלא שאנחנו מתחילים לומר קודם אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, הסבירו זאת התוס'לקמןבדף ל"ב ע"ב בסוף העמוד ששם הגמרא לומדת את מה שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים לומדים את זה מהפסוק אשרי יושבי ביתךאומריםתוס' לפיכך תקנו לומר זה הפסוק קודם תהלה לדוד לאפוקי מאלו שאומרים הרבה פסוקים של אשרי, עכ"פ אשרי מה שאנחנו קורים את התפילה של אשרי זה בעצם תהילה לדוד, וגם מה שמוסיפים לאחר מכן ואנחנו נברך קה מעתה מעד עולם הללוקה שזה גם לא חלק מתהילים פרק קמ"ה אז מסביר התוס' הרא"ש זה משום שאנחנו רוצים להסמיך את ההללוקה להללוקה הללי נפשי את ה', עכ"פ תהלה לדוד זה אשרי שאנחנו אומרים, ומי שאומר זאת) ÏÎ Â ÂÏ ÁË ÂÓ הגירסא שלפנינו) (זוהי ÌÈÓÚÙ Ï ÌÂÈ Ô ÌÏÂÚ ורש"י מסביר שג'פעמיםכנגד ג' תפילות, ורעק"א העיר כבר מדברי הרא"ש שלא הוזכר ג' פעמים אלא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו, אבל מדברי רש"י שפירשכנגד ג' תפילות מפורש שגירסתו היתה כגירסתינו בגמרא ג' פעמים, וכך מפורש בזוהר הקדוש בחלק ג' דף קי"ט ע"ב בגירסא שם מפורש ג' פעמים ושם הזוהר הקדוש מפרט מתי הם שלשת הפעמים שאומרים תהלה לדוד וכפי שידוע לנו אומרים אחת תהלה לדוד אשרי יושבי ביתך באמצע פסוקי דזמרה פעם אחת אומרים לפני ובא לציון ופעם אחת לפני תפלת מנחה. אומרת הגמרא ÓÚË È Ó למה הוא מובטח בזה שהוא בן העולם הבא מה היא החשיבות של אמירת התהלה לדוד. ÓÈÏÈ "È Û"Ï È ÌÂ Ó משום שהשבח הזה מסודר על סדר האל"ף בי"ת ויש בו חשיבות בזה שהוא מסודר על סדר הא"ב והזכיר העקידה בפתיחה שלו לפירושו על מגילת איכה שהעובדא שזה מסודר על סדר הא"ב מלמדת עלשלימותושלהשבחהזה,אז א"כ שואלת הגמרא ÓÈ (תהלים קי"ט) È ÔÈÙ È Ó È Í ÈÓÈÓ שהוא יאמר פרק קי"ט בתהילים אשרי תמימי דרך ששם הא"ב הוא כפול שמונה שכל אות מאותיות הא"ב יש בה שמונה פסוקים. Ï È È ÌÂ Ó (תהלים קמ"ה) Í È Á ÂÙ שזה השבח של הכנת מזון לכל חי שהקב"ה מכין מזון לכל בריותיו, Ï ÏÏ ÓÈ למה שלא נאמר הלל הגדול, זה פרק קל"ו בתהילים זה מתחיל הודו לה'כיטובכילעולם חסדו הודו לאלקי האלקים כי לעולם חסדו שזה נקרא הלל הגדול, הלל שאנחנו אומרים בימים טובים ובר"ח זה נקרא הלל המצרי הלל זה נקרא הלל הגדול È Î È גם שם כתוב (תהלים קל"ו) ÏÎÏ ÌÁÏ Ô כתובהשבחהזה. Ï אומרת הגמרא È È È ÌÂ Ó משום שבתהלה לדוד יש גם את השבח של מכין מזון לכל חי שזה פותח את ידך ויש גם את המעלה שהוא מסודר על סדר הא"ב. אומרת הגמרא Ó Ô"Â Ó Ï Ó È ÙÓ Ô ÁÂÈ È È אז הנה כאן כבר מרומז בגמרא שתהלה לדוד קורין לזה אשרי, ולמה לא נאמר נו"ן שהרי הפסוק שבו מתחיל האות נו"ן זה מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור ומיד אחריו האות סמ"ךסומך ה' לכל הנופלים ואין לך פסוק שמתחיל באות נו"ן. Ï È È Â Ï Ô ÏÙÓ È È ÙÓ (הוא אומר זאת בלשון נקיה שלא לומר דבר רע ח"ו על כלל ישראל) È Î כתוב פסוק בנבואת עמוס (עמוס ה') Ì ÛÈÒÂ Ï ÏÙ ÏÂ Ï È הרי שהנו"ן רומזת חלילה לנפילה. ÚÓ ÈÎ Ï Èˆ Ó בא"י היו מתרצים לפרש את הפסוק בעמוס כך היו מפרשים אותו ÛÈÒ ÏÂ, ÏÙ,Ï È Ï ÌÂ, ÂÚ ÏÂÙ Ï היו עושים כמין פסיק נפלה לא תוסיף הנפילה הזאת שנפלה כנסת ישראל לא תוסיף אלא אדרבה קום בתולת ישראל, Ó ÔÓÁ ÈÎ ÂÏÈÙ ÁˆÈ אע"פ שהוא הפסיק את הנו"ן מפני הנפילה שבה ולא רצה לרמוז אותה ולכן לא סידר דוד המלך פסוק המתחיל באות נו"ן Á ÔÎÓÒ  ÊÁ Ó (תהלים קמ"ה) ÌÈÏÙ ÏÎÏ ' ÍÓÂÒ אז מיד הוא רומז את סמיכת הנפילה בזה שהוא אומר את הפסוק סומך ה' לכל הנופלים. oniq '` wlga eizeaeyza `"ayxd ixac z` oiivn `"wrxe yxetnmdaymiweqtdaxdeploi`ikel`eydl`ymyh"n i`pey ly mzletn epiid l`xyi ly dlilg dltnd da zenewn daxday i`cee mpn`y `"ayxd el uxzn,l`xyi oeyla la` mi`heg e"g m` eribiy zeprxetde yperd z` yi s` lre,qenra weqtd z` wx epl oi` df mew siqez `l ly eze` evxiz `axrnay ixd miiw ok ixd envr qenra weqtdy dlilg dlitp cer didz `ly,siqez `l dltp dfy yxtl ji` ly lecbd gaya `"ayxd xiaqn jlnd cec dvx `le,qge gayd zenly `edy a"` xcq lr xceqn `edy cecl dldz daxc` ixdy,l`xyi i`pey ly mzltn z` my xikfdl dpeik zndpn dpikyd `"ayxd xne` zeprxet zrya mixne` l`xyiy dryae irexfn iplw iy`xn iplw zxne`e xne`e ey`x rprpn d"awd lirl epcnl ixd dax diny `di z` dlbdy a`l el dne eziaa eze` miqlwny jlnl ixy`

27 dk 4 a"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa 25,ezlitz z` cg` lk xenbiy cr p"kdian jli `le `ed mb 'qez mixne`,'a sca el`d 'qezd ixac epxkfd xaky itke ly zekxa g"id cbpk zexkf` g"i miweqt mze`a mb yiy xnel epwiz miweqt mze` xnel epwizy ab`e dxyr dpeny.epipir e`xi ly dnizg,`zkix` dle`b ef mvra epipir e`xi mixiaqn 'qezy ji` f` jenql jixvy opgei 'xk `id dklddy 'qez mixne` k"g` zriiqny `ziixaa l"iw ixdy ziaxra mb dlitzl dle`b wqt oke,lltzn k"g`e y"w `xew mcewy opgei 'x ixacl dle`b jenql jixvy opgei 'xk `id dklddy oeik k"`e,b"da `le xacl `l epiid xtql `ly xdfdl yi ziaxr ly dlitzl edine 'qez mixne`,g"i oial ziaxr ly dle`b oia wiqtdl dle`b oia yicw mixne` ep`y dn yxit mxnr ax xcqa,yicw xnel mibdep epgp` okl,opireny`l ziaxr zlitzl ixdy dlitzl ziaxrc dle`b jenql jixv `ly eprindyl.zeyx ziaxr zlitz dle`b jenql jixv m` zewlgndy cnl oe`b mxnr axy ixd,daeg e` zeyx ziaxr zlitz m` dielz ziaxr ly dlitzl dle`b jenql jxev oi` zeyx ziaxr zlitzy oeikne.dlitzl dle`b jenql jixvy xaeq opgei 'x df itly 'qez mil`ey ziaxr zlitzy xaeq `edy gxkda ziaxr ly dlitzl dkld xne` ax mye f"k sca onwl zwelgn df ixde,daeg xaeqe wleg opgei 'x m`e zeyx ziaxr zlitz xne`d ixack ax l"iw jk ik opgei 'xk `id dkldd ixd daeg ziaxr zlitz xtqln xdfdle xingdl oekpe opgei 'xk dkld opgei 'xe,`zkld` `zkld dyw zn`a k"` 'qez mil`ey,miizpia miwqet epgp` o`ke zeyx ziaxr zlitz l"iw zn`a ixd ly dlitzl dle`b jenql jixvy opgei 'xk `id dkldd daeg ziaxr zlitzy meyn df oe`b mxnr ax ixacne ziaxr ixd opgei 'xk dkld miwqet ji`e daeg xaeq opgei 'xy ixd f`.zeyx ziaxr zlitz l"iw axk xaeq opgei 'x m` elit`y xnel jixvy 'qez mixne` okl epl mb k"` jenql aiign `ed k"tr` zeyx ziaxr zlitzy jixv k"tr` zeyx ziaxr zlitz l"iwy s` lry jenql yi.ziaxr ly dlitzl dle`b jenql dlitzl dle`b jenql jixvy dkld weqtl 'qezd zrcy ixd n"p yi k"tr`e r"eya dkldd zn`a zwqtp jky ziaxr ly zkinq oial ziaxr ly dlitzl dle`b zkinq oia `picl zkinqy epi`x `xnba mby itke zixgy ly dlitzl dle`b y"ke xn` i"yxy enk xwird `id zixgy ly dlitzl dle`b.micen r"ek dfay `xnba mi`exy itke zixgya xtqloi`'`sirqe"lxoniqg"e`r"eyadklddzwqtpjke wiqtdle xacl epiid xtql oi`y dlitzl ziaxrc dle`b oia g"i xnel mibdepd s`e,g"i zlitz oial aixrn ly dle`b oia itk dlitzl epipir e`xi oia wiqtdl oi` epipir e`xie miweqt dle`bk aygp envr epipir e`xiy 'qezd ixacn epcnly df epipir e`xi ly miweqtl dlitzd zknqda k"` `zkix` e`xi oia wiqtdl xeq` i`ceeae dlitzl dle`b zkinq `xwp.dlitzl epipir xehdy 'd w"qa a"nd eze` `ian e"lx oniqa my xehd oeyle dlilg dvexn d"awd oi`y ixd,mlerd zene` oial eipa okl f` dpikyl lecb xrv deedn df daxc` `l` zeiprxetdn dnk llekd xenfna eze` miqlwny cecl dldz ly df gaya jk,l`xyi i`pey ly dltn my xikfdl ie`x epi` migay.`"ayxd xiaqd אומרת הגמרא Ó Ó ÏÂ È ÊÚÏ È ÂÏÈ Ï È Ó ÓÓ ÂÈ Ï ÎÈÓ Ó ÈÏ ÛÚÈÂ ו') (ישעיהו È Î אצל המלאך מיכאל Ï ÎÈÓ Á ÌÈÙ ÔÓ כתוב פעם אחת ויעף, בפריחה אחת, שהוא היה פורח לעוף ולא הרגיע בינתיים, לא היה צריך לנוח באמצע, È Î Ï È È ÂÏÈ Â (דניאל ט') È Â Ï È 'Â Â ÛÚÈ ÛÚÓ ÏÁ ÔÂÊÁ È È כתוב שתי פריחות שתי מעופים משום שהוא היה צריך לנוח באמצע הרי שגדול יותר מה שנאמר אצל המלאך מיכאל, אומרת הגמרא Â Ï ÎÈÓ Á È ÚÓ Ó È Ó כתוב אחד מן השרפים מנין לך שזה המלאך מיכאל, אומרת הגמרא ÈÏ ÛÚÈÂ Î È Î Á Á È Ô ÁÂÈ È Ó Ï ÎÈÓ Â י') (דניאל Ì È ÎÂ ÌÈÙ ÔÓ Á Á È ÊÚÏ ÌÈ Â ÌÈ הרי שהוא נקרא אחד ומזה למדנו שהוא זה שהוא עף במעוף אחד ואין לו צורך להרגיע בינתיים. l`kin j`lndy yxetn o`ky y"`xd 'qezd o`k l`ey epyxite mitxyd on cg` il` srie aezk ixdy sxy `xwp xcqd z` zxcqn `xnbdyk `nei `xnba eli`e l`kin dfy xkfp l`kin my mdxa`l e`xp mik`ln 'bd miyp` 'bd ji` y"`xd 'qezd xne` gqt ly dcbddne,sxyk `l j`lnk epgp` jk ixdy mipipr ipy md sxye j`lny mircei epgp` j`ln `le ip` dfd dlila mixvn ux`a izxare mixne` sxye j`lny ixd,sxy `le ip` mixvn ux`a xeka lk izkde mdipy mpn`y y"`xd 'qezd xne`,mipey mipipr ipy md m` dbixcnd slgzn zegilyd itle l`kin j`lna mi`vnp.sxy e` j`ln `ed מסיימת הגמרא למדנו בברייתא Á Ï ÎÈÓ הוא בפריחה אחת כפי שלמדנו מהפסוק Ï È ÌÈ למדנו מהפסוק שגבריאל יועף ביעף Â ÈÏ הנביא זכור לטוב Ù Ó Ú Â Ó ÂÓ Í ÏÓÂ פריחות Ú Á אז גם מלאך המות יכול ללכת בפריחה אחת. ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. m` iel oa ryedi 'xe opgei 'x ea ewlgpy oiprd z` o`k x`ape e` zeidl ok mb dkixv ziaxra dlitzl dle`b zkinq z` `iap mcewe,dlitzl dle`b jenql jxev oi` ziaxray mi`a 'qezy,a"derd oa edfi` opgei 'x xn` d"ca 'qezd ixac mixg` miweqte epipir e`xi mixne` ep`y dn z` xiaqdl l"ega zenewn daxda bdpnd `ed jky epaikyd xg` ziaxr ly dle`b oia ea miwiqtny wqtd ixd df dxe`kly dle`bk df ixd opax dil epiwze li`ed 'qez mixne`,dlitzl aygp dfy epaikyd lr dvxiz `xnbdy enk,`zkix` dle`bk md miweqtde epipir e`xi mb `zkix` dle`bk exiag lltzi jk jezay z`f xnel epwiz jk ixdy `zkix`

28 26 5 a"r 'c izni`n - oey`x 't zekxa ek itl yicwe epipir e`xi miweqta wiqtdl mibdepy dne xiaqn mi`xi eide zecya mdly zeiqpk iza eid mipey`xd miniay did zecya did df ik) ziaxr zlitz onf cr my xg`zdl xnel epwze (aixrn ly dlitzd onf cr my x`ydl zgt enk zekxa g"i cbpk zexkf` g"i mda yiy el` miweqt zxkfd minrt g"i el`d miweqta yiy 'qezd ixacn epcnly,ziaxr zlitza yiy g"i zlitz ly zekxa g"id cbpk 'd my eid `le,yicwa dlitzd z` mixneb eide,yicwa mixhtpe lltzdl exfgy eiykr,dzre xehd miiqn,ziaxr milltzn oi` n"ne oey`xd bdpn lhazp `l zeiqpk izaa ziaxr ebdpy milecbd on yie xne` xehde,mixg` mixaca wiqtdl m"ayxd mb ebdp jky dfa `iad i"ade,mxn`l `ly xnel m` miwelg zebdpn dfa yiy epxn`y itke,o"anxde daxd l"ega epipir e`xi mixne` `l i"`a,`l e` epipir e`xi dny xagnd xne`,epipir e`xi mixne` zelidw daxd g"xa `eaie dlri xnel fixkn p"kdiaa ynyd u"yd fixkny jxev `edy oeik wqtd aygp `l df ziaxr zlitzl yicw oia a"nd xiaqd,h"q oniqa oiirl xne` xak `"nxde,dlitzd meyn dfa miliwn aixrna `weecy dpeekdy miwqetdn meyn k"k dxeng `l aixrn ly dlitzl dle`b zkinqy zixgy ly dlitzl dle`b oia la` zeyx ziaxr zlitzy ixacn 'c w"q oeivd xrya `ian `ed jk,xeq`e xzei xeng.e"lx oniqa b"ntd ixace c"iw oniqa f"hd y"w e`xwy xeaiv `vene p"kdial qpkp `ed m`,dkld cer aixrna,g"i iptl micner md dlitza cenrl mivex xak mde dizekxa mr y"w `xwi k"g`e mdnr lltziy `ed oicd ly dlitzl dle`b zkinqn dticr xeaiv zlitzy meyn f` miwqetd lk mya a"nd `ian zixgya k"`yn,ziaxr m`e xeaiva dlitzn dticr dlitzl dle`b zkinq zevn el xeq` `nbecl epizea` zxfr mifge`yk p"kdial qpkp mc` ik dlitzd ixg` dizekxae y"w `exwle xeaivd mr lltzdl xzei dticre dxeng zixgy ly dlitzl dle`b zkinq okn xg`l oipn el didi `l m` elit`e xeaiva dlitz xy`n m` ziaxr zlitza k"`yn xeaivd mr eiykr lltzi `l eiykr cenrl jixv `ed okl f` oipn el didi `l okn xg`l ik dizekxa mr y"w `xwi k"g`le xeaivd mr cgia g"i zkinq enk k"k dxeng `l ziaxr ly dlitzl dle`b zkinq `picl n"p yiy epl x`azpy ixd,zixgy ly dlitzl dle`b dxeng xzei `idy zixgy ly dlitzl dle`b zkinq oia s` lry ziaxr ly dlitzl dle`b zkinq oial zixwire oia xacle wiqtdle dlitzl dle`b jenql jixvy l"iwy e` dlitzd jxevl m` la`,xeq` ziaxr ly dlitzl dle`b inc xity dlitzl dle`b jneq `l `ed xeaiva dlitz jxevl enk k"k dxeng ziaxr ly dlitzl dle`b zkinqd oi` ik.zixgy ly dlitzl dle`b zkinqd אומרת הגמרא Ó ÈÙ ÏÚ Û ÈÂÏ Ô Ú Â È È Â ËÓ ÏÚ Â Â Ï ÂˆÓ Ò Î È ÚÓ È Ì אע"פ שאדם קרא ק"ש בביהכ"נ כבר והכוונה היא בפשטות אפילואםהואקראאת ק"ש בביהכ"נ בעונתה דהיינו בזמנה לאחר שכבר ירד הלילה, מ"מ מצוה לקרותו על מטתו, יש מצוה מדרבנן לחזור ולקרוא ק"ש על מטתו. Ó ÛÒÂÈ È (או רב אסי כמו הגירסא בצד, מפני שר' יוסי הוא תנא ואם הוא בא לומר כאן אסמכתא לדברי ר' יהושע בן לוי שהוא אמורא בע"כשצריךלגרוס ר' אסי או רב יוסף) È Ó מהי האסמכתא לכך שיש מצוה לקרוא גם על מטתו ק"ש, מפני שכתוב בפסוק (תהלים ד') ÂÊ Ï Â. ÏÒ ÂÓ Â ÌÎ Î Ó ÏÚ ÌÎ Ï Â Ó Â ËÁ מפרש רש"י שמזה שכתוב אמרו בלבבכם מפרש רב אסי שהכוונה היא אמרו מה שכתוב על לבבך ומשום כך אנחנו יודעים שמדובר כאן בק"שועלזההואאומראמרובלבבכם על משכבכם שזהו על מטתו, שהרי בק"ש עצמה גם נאמר בשכבך ובקומך והרי לפי פירוש אחד לפי מ"ד אחד כפי שאנחנו עוד נלמד להלן הכוונה היא שממש בשעה שהוא שוכב על מטתו, א"כ רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה היינו ודומו בשינה אחרי כן,אז ר' יהושעבןלוימחדשכאןשצריךלקרוא ק"ש על מטתו. mirexd `ln lra ly zedbdd enk mipexg`d on yi dyrnl 'xy,ezhiyle enrhl o`k iel oa ryedi 'xy yxtl dvexy zelitzy xaeq (dfd cenra) epcnly itk iel oa ryedi milltzn lk mcew ziaxr zlitzay epiidc epwz rvn`a dkixv y"wy iptn y"w oixew okn xg`l wxe g"i zlitz o`k xne` ezhiyl iel oa ryedi 'x,ezhnl jenq zeidl ezhn lr ezexwl devn p"kdiaa y"w mc` `xwy t"r`y `id dpeekdy eixac jezn rnyne,ezhnl jenqa epiidc.`ziixe`cn oica l"a ryedi 'x ixaca 'qezd,i"yx yexitc `ail` jk epiad 'qzd mb dyrnlo y"wy xaeq i"yxy i"yx lr el`y `zkqnd zlgza oey`xd 'qezd mil`ey x`yd oia xwir ezhn lr `xew mc`y devn efy xne` l"a ryedi 'xy mi`ex epgp`y o`k `xnbdn m`y xaeq ongp axy d`xp cin epgp`e ezhn lr y"w `exwl xwir idef ezhn lry rny z`ixw m`e jixv oi` `ed g"z leki ji` f` dxezd on ziaxr ly y"w `ziixe`cn y"w yxtl jixv zehyta t"kr,jixv oi` `ed g"z m`y zeidl mikxan `l mb okly opaxcn devn lr o`k xacn l"aixy itk,y"w lr epeve eizeevna epycw xy` zeevnd zkxa dilr devn ly xcba elit` ik h"lx oniqa `ian dkld xe`iady.zevnd zkxa jk lr jixvdl df oi` opaxcn mgexi epiax ixac it lr wqet `ed h"lx oniqa `"nxa xg`ly micnel eplv` `xnbdny ea lkd mb jke gwexde el xeq`e zezyle lek`l el xeq` ezhn lr y"w `xew mc`y lr mkaala exn` weqta o`k aezk jk ixdy xacl mb lr y"w exn`y xg`l ciny epiidc dlq enece mkakyn ea lkd exn` o`kn,dpiya mecil cin mikixv md makyn xacl xeq`y,`"nxd wqety itke,gwexde mgexi epiaxe.y"w xg`l zezyle lek`le mc`y y"w dze` `id dn mipey`xd oia zwelgn o`k yi cer 'qscaonwld"racnlpcerepgp`,ezhn lr `exwl deevn xnele y"w `exwl jixv oeyil qpkpdy zxne` `xnbdy a"r cr rnyn xnel jixv `edy zx`an `xnbde litnd zkxa devnd zn`ay mixaeq mipey`xd aex f`,reny m` dide

29 fk 1 `"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa 27 xvi lr aeh xvi mc` fibxi mlerly l"x xne`y dpey`xd oeird xiaqny itke `"xbd xne`y itk,`wiic mlerl,rxd cr ea mglp `ed ixd `pey mr mglp mc`yk libxk,awri `ed f` `peyd z` ripkd `edy xg`l,eze` ripkn `edy xefgi `l xak `peydy iptn eytpl eze` gipdl leki xak o`k xne` rxd xvi oipra la`,eil` rpkp `ede zeid ea mewpl xg`l elit`,rxd xvi lr aeh xvi mc` fibxi mlerl l"x jiyniy oiicr rxd exvi z` xak ribxdy yibxn mc`y xvi mr dngln dyrie jiyniy,aehd xvi z` eilr fibxie o`k welgl oeekzn l"x,xaeq awri oeirdy itke,mlerl rxd g"lsc`nei`zkqna`xnba`aedyitkopgei'xzrclr `la mc` ly eizepy aex exary oeiky xne` opgei 'xy a"r mlerl xne`e opgei 'x lr dfa wleg l"x,`heg eppi` aey `hg zeyrl mc`d jixv mlerl,rxd xvi lr aeh xvi mc` fibxi avna cenri cinzy ick rxd exvil aehd exvi oia dngln f`e,ea mgldl wx jixve ely `pey rxd xviy dybxd ly deqna eil` `eal rxd xvid lkei `l xiaqn g"lvdy itk ezaehl oeekzn `edy eze` rpkyl zeqple `eal aeh xvi ly recn ely `pey `ede ea mglp onfd lk `ed m` ixd ik.ezaehl oeekzn `ed eiykry aeygiy weqtd zlgzn zyxcp `idy itk dpey`xd dvrd `id ef f` weqtd dxe`kl `"yxdnd xiaqn,e`hgz l`e efbx xn`py cec k"` xne` ji` `hg icil `ian qrk ixdy dywen `ed lr `id dpeekdy l"x yxc o`kn `l` e`hgz l`e efbx jlnd on lvpdl mc`d lkei jkay rxd xvi lr aeh xvi zfbxd onfd lk yiy jka m` ahen egvp m` l"x xne`,`hgd z` gvple xeabl mc`d gilvd rxd xvil aeh xvi oia dngln weqri el xfer `l oiicr df mb m` e`l m`e la` ahen exvi `l df m`y `"yxdnd xiaqn,mkaala exn` xn`py dxeza `id dipyd dvrd f` rxd xvi mr dngln ly jxca jled,c"ndial edkyn,df leepn ja rbt m` zxne` `xnbdy itk l` rxd xvi z` jeynl `id dipyd dvrd,genp `ed oa` m` egxk lra,on` dpri k"ra f`e dxeza weqrle c"ndia jez dfe,dxeza weqrl lkei mc` eze`y aehd xvi mr mikqi `ed z"ia zeize` ipy mr xn`py mkaala exn`a o`k yxcpy dn jixvi ipya jaal lka `zkqnd seqa cnlp cer epgp`y itk,jka etzzyi mixvid ipyy epiidc mkaala exn` o`k mb jk,c"ndial eze` jeynl eilr ea rbet rxd xvi m` mb ixdy,mkakyn lr xn`py y"w `xwi e`l m`e ahen egvp m` f` eakyn lr dler mc`dy drya ixdy `"yxdnd xiaqn rxd xvi ly epnf `ed f`,ea mixabzn dxiar ixedxd y"w `exwl eilr el xfr `l dxezd wqr m` f`e,ea xabzny xaky itk,`hgd on mb zlvne miwifnd on zlvn y"wy ler zlaw y"w mb m` e`l m`e,oldl cnlpy itke epcnl enece xn`py dzind mei el xekfi el zxfer `l miny zekln wx df rxd xvi zpeek lky envrl xefgie envrl xikfi,dlq wicvl ryx dtev weqta aezky itk zend icil eze` `iadl recn oi`y i`cee rxd xvi zpeek `id ef m`e,ezind ywane.gvpl lkei `ed jkae el renyl dvrd m` `iyew dze`a mlek o`k ecnr miyxtnd on daxde xne` `l l"x ixdy zlren i`cee `id l"x ly dpexg`d xehdy `l`,cala dpey`x dyxt wx df ezhn lr `exwl eia` bdpy `ian `ed jke h"lx oniqa g"e`a g"x mya `ian epiidc y"w ly zepey`xd zeiyxtd izy z` `exwl y"`xd zqxiby iptn xiaqn i"ady itk f`,reny m` dide zyxt mb qpkpd zxne` `xnbdy qxb g"x zxg` dzid `xnba g"x `qxibd itk `l,reny m` dide rny `xew ezhn lr oeyil `qxibd ile`y xne` dyixtde,reny m` dide cr eplv` jk llka cre cr xaeq `edy `l` eply `qxibd itk ok dzid m` dide mby epiid reny m` dide cr zxne` `xnbdyky.`exwl devny dn llka df reny mya df z` `iad `"bnd,mipexg` mya `ian a"nd dyrnl oipr yiy,d`xid xtqa dpei epiax xne` mb jke,mgexi 'x rny ly zeiyxtd zyely lk z` ezhn lr `exwl lecb g"nx yi cgiay iptn on`p jln lw milind z` siqedle iptne oiwifnd iptn xney dfe mixai` g"nx cbpk zeaiz mixne`y mipey`xd on yi jk,eixai` g"nx lk lr d`nehd.zeyrl dlgzkl sicry a"nd `ian jke אומרת הגמרא Ó ÔÓÁ "Ú ' Û - Ì ÍÈ ˆ ÔÈ Â ÌÎÁ ÈÓÏ מפרש רש"י שאם הוא ת"ח שרגיל במשנתו לחזור על גירסתו תמיד דיו בכך, מספיק לו מה שהוא חוזר על גירסתו וזה כבר שומר אותו מן המזיקים אז אין צורך שהוא יקרא דווקא ק"ש. ÂÒÙ Á ÓÈÓÏ ÈÏ ÈÚ ÈÓ ÌÎÁ ÈÓÏ Û ÈÈ Ó ÈÓÁ בא אביי ואומר שאעפ"כ אע"פ שר"נ אמר שת"ח אין לו צורך לקרוא ק"ש מפני שהוא חוזר על גירסתו אבל מ"מ גם לת"ח כדאי וצריך שיאמר לכה"פ פסוק אחד של רחמים È Ù ÈÁÂ È Ù Í È אומר אביי (תהלים ל"א) ÔÂ Î È Â Ó,אזגם Ï ' ת"ח צריך לומר לפחות פסוק אחד של רחמים. l"aixy `aen a"r e"h sc zereay `zkqna `xnba dyrnle lr y"w zexwl devny xne`y `xnind lra `edy envr `xnbdy itk mirbt ly xiy k"b xne` did envr l"aix ezhn jke (`"v milidz) oeilr xzqa ayei xne` did `ed zyxtn,oeyil jled did k"g`e ('b my) ixv eax dn 'd xne` did mb,o`k xne` iia`y itke mingx iweqt xnel jixv g"z mb k"` t"kr,iia`l p"x oia zwelgn efy mixne`y mipey`xdn yi z` mb xn`iye y"w `xwiy devn cg` lk lry wqtp dkldl.(mixeciqd lka miaezky itk) mingxd iweqt עוד דורשת הגמרא על הפסוק רגזו ואל תחטאו, Ó È Ì ÊÈ È ÌÏÂÚÏ È Ï Ô ÔÂÚÓ È Ó ÓÁ ÈÂÏ Ï Â ÂÊ ד') (תהלים Ó Ú ˆÈ ÏÚ ÂË ˆÈ Ó Â ÂÒÚÈ Â Ï Ì Â ËÂÓ ÂÁˆ Ì, ËÁ Â Ï Ì Â ËÂÓ ÂÁˆ Ì ר"ל ÌÎ Ï,שובאומר Â Ó אםעדייןזהלאעזר Ó ÚÓ È È כפי שזה נדרש מהמשך הפסוקÏÚ Ì Â ËÂÓ ÂÁˆ Ì,ÌÎ Î Ó. ÏÒ ÂÓ Â Ó ÈÓ ÌÂÈ ÂÏ ÂÎÊÈ Â Ï jxcde rxd exvia mgldl cvik mc`l mikxc 'c o`k ozep l"x

30 28 2 `"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa gk lr eyexita xzq` zlibn lray dn z` xikfdl jixv o`ke dny xiaqn `ed f"h ze` '` yxeya m"anxdl zeevnd xtq epzip mdy yexitd oi` ipiqn dynl epzip mleky o`k aezky ixdy,ipiq xd cnrna cin l`xyi mrl mzzl n"r dynl elld mixacd lk z` l`xyi mrl ozp `l zn`a epiax dyn yexitd i`cee `l`,ez`eap yaek epiax dyn did e"g k"`e la` mixac mze` z` el d`xde dynl ozp d"awd wxy `ed yxity dn oirke,epnfa cg` lk epzip md l`xyi mrl ozpdl `zkqna `xnbd z` mb jk zeipynl ezncwda h"iezd dxez iwecwc dynl d"awd el d`xdy a"r h"i sc dlibn wx df,ycgl cizr wize cinlzy dne mixteq iwecwce cer mze` zzl el dev `l la` dynl el d`xd d"awdy.l`xyi mrl cenll oeekzn l"xy xne` awri oeird lray o`k xikfp ab`e,cenll jixv mc` cvik cenild xcq z` dfd weqtdn z` okn xg`l,zexacd zxyr z` cenll jixv dlgzay mi`iap okn xg`e,dpynd z` dixg`le,azkay dxezd `ian `ed dfd xcqd on wlgae,`xnbd z` seqale,miaezke.e"h wxt mixteq zkqnn jkl di`x mb rnyn e`l m`e ahen egvp m` dpexg`d dvrd oipra zevrd lk z` epl recn k"` lirez i`cee dzind mei zxkfdy ipgex oipra xaecnyky i`cee ixd,elirei m` wtqy zencewd recn dnl k"` i`ceed xaca ea mgldl jixv rxd xvi oipra.wtqa mdy zexg`d zeiexyt`d z` lk mcew l"x rivn oeird mya cg` uexiz wx o`k xikfp,mivexiz dnk dfa yi f` jxcd `id ef `l zn`ay yxtn `ed,awri zeayd lra awri dzind mei zxkfda onfd lk zeigl dlgzkl mc`d el xeaiy ixde,dxegy dxne zeavr icil eze` `iadl leki dfy iptn cearl jixv mc`,dgnyd z` ip` gaye xne` jlnd dnly zevr l"x ytig jk jezn,devn ly dgny jezn 'd z` dzind mei zxkfd i"r `ly xvid lr mci lr xabzdl zexg` zencewd zevrd lk m` e`l m`,zexg` zexyt` oi` m` wx xn`py dzind mei el xekfi dpexg`l l"x xne` f` elired `l.dlq enece עוד מביאה הגמרא ÔÂÚÓ È Ó ÓÁ ÈÂÏ È Ó Â È Ó ר"ל בר חמא מביא בשם רשב"ל È Ï עודמימרא Ô È Î מה פירוש הפסוק שנאמר בסוף פרשת משפטים (שמות כ"ד)ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם È Î ÂˆÓ Â Â Â Ô ÁÏ ÍÏ Â,Ì Â Ï מסביר ר"ל מה הם כל אלו הדברים שהוזכרו שם שהקב"ה אומר שהוא נותן אותם למשה, Ú ÂÏ ÂÁÏ Â, Ó Ê Â דהיינו תורה שבכתב, חז"ל קורים לתורה שבכתב בלשון מקרא כפי שרש"י מסביר והמהרש"א ביאר ביתר ביאור את פירושו של רש"י שלכן חז"ל קורים לתורה שבכתב מקרא מפני שהרי מצוה לקרות בתורה שבכתב, Ó ÂÊ ÂˆÓ Â זו היא המשנה התורה שבע"פ הקב"ה נתן לו למשה רבינו גם את המשנה במעמד הר סיני, È Î ÌÈ Â Î ÌÈ È ÂÏ ונביאים וכתובים נקראו כאן רק אשר כתבתי כי אמנם גם הם כתובים הם גם בכלל תורה שבכתב אבל בהם אין מצוה לקרות, Ó Ê Ì Ï ( ÂÓÏ ) כפי שרש"י מסביר מפני שהרי הוראה יש להוציא רק מן הגמרא ולא מן המשנה. yiy iptn...dheq zkqna `xnbd z` o`k xikfn i"yx dkld micnl oi` dyrnle dkld mdixac jezn mi`iveny a"r 'f sc dcp zkqna zxne` `xnbdy itk cenlz itn d`xed `ivedl xyt` `xnbd on wx `l` l"w sc a"aaae miyxtnde,`xnbd oipra o`k yxcp mzexedl okle dkldl zncew l"x ly dyxcd xcq itl recn mil`eye micner xak encw miaezke mi`iap dxe`kl ixd miaezke mi`iapl dpynd zn`a `l` jk `l df dyrnly xne` i"ptd f`,dpynl onfa dxez `idy dpyndy iptn miaezke mi`iapl dncw dpyn xe`iad `id ixdy azkay dxez mr cgia dpzp i`cee t"ray eli`e azkay dxez mr cgi dpzp `id f` azkay dxezl zyxca okl k"g` l`xyi mrl epl epzip miaezkde mi`iapd.miaezke mi`iapl dpynd zncew k"b weqtd מסיים ר"ל שמהפסוק הזה אנחנו לומדים, ÌÏÂÎ ÓÏÓ È ÈÒÓ ÓÏ Â כל אלו שניתנו כאן ניתנו לו למשה מסיני. ועכשיו חוזרת הגמרא לדרוש עוד דרשות בענין ק"ש שעל המטה, אומרת הגמרא Ó È Â ÏÎ ÁˆÈ È ÚÓ Â È ÂÈÙ È Ï Á ÊÁ ÂÏ Î Â ËÓ ÏÚ ק"ש מצלת מן המזיקים על ידי שהיא נחשבת כאילו האדם אוחז חרב של שתי פיות בידו, וכפי שהמהרש"א מסביר כדי להלחם עם המזיקין שמימינו ועם המזיקים שמשמאלו וכפי שאנחנו עוד נלמד להלן ואנחנו אומרים בפסוק בשיר של פגעים ביושב בסתר עליון "יפול מצדך אלף ורבבה ממיניך" אז בשביל זה צריך שתי פיות לחרב כדי להלחם באלף שמצדו וברבבה שמימינו, Ó כפי שנדרש מהפסוק (תהלים קמ"ט) ÂÓÓÂ.Ì È ÂÈÙÈÙ ÁÂ Ì Â Ï שואלת מיד הגמרא ÚÓ Ó È Ó מנין לנו שהפסוק הזה מדבר על ק"ש. Ó È Ú È Ó È ÓÈ È Â ËÂÊ Ó מתחלת הענין שבאותו פרק, È Î (תהלים קמ"ט) ÌÈ ÈÒÁ ÂÊÏÚÈ Â Î Ì Â Î Ó ÏÚÂ È שכאן משמע שמדובר בק"ש שעל המטה ÁÂ Ì Â Ï ÂÓÓÂ È È ÎÂ.Ì È ÂÈÙÈÙ עוד אומרת הגמרא È Â ÏÎ ÁˆÈ È Ó Â ÚÓ Â ÓÈ ÔÈÏÈ ÔÈ ÈÊÓ Â ËÓ ÏÚ המזיקין בדילים ע"י שהואקורא ק"ש, מסביר הצל"ח ששתי המימרות הללו של ר' יצחק הם נדרשו ביחד שמפני שראינו מהפסוק שכל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו משום אותו חרב של שתי פיות המזיקין בדילין ממנו, וכוונתו לומר שאין האדם צריך להלחם ע"י אותה חרב של שתי פיות במזיקיםאלאמידכשהואקורא ק"ש והם רואים את החרב שלשתיפיותבידומאליהםהםבדיליןממנו, ומנין לנו שהם באמת בדילים, Ó כפי שזה נדרש מהפסוק (איוב ה') Â Ï ÛÂÚ ÔÈ Â מפרשת הגמרא,ÛÂÚ Â È È Û È Â עוף זהו שם מושאל לתורה Ó כפי שמשמע במשלי כ"ג ÛÈÚ,Â È Â Â ÍÈ ÈÚ ואנחנו עוד מעט נסביר שהפסוק

31 hk 3 `"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa 29 rbxl dphw dwcl ynn wx `ed xie`l mc`l yiy leaw ziad epgp` xe`d oipra,meypl mc`d jixv rbx lk ixdy ohw mver `edyk cin,xe`l leaw zia llka mc`l oi`y mi`ven `l `ed el oi`,xe` xak oi` cin,jeyg cin ixd eipir z`,leaw zia oi` df lr,llk eteba xe`d z` wifgdl leki jpi` sirzd weqta o`k xn`p da mb xe`l dlynpy dxezd oi` ik zgxet dxezd cin jipir mevrzyk cin,eppi`e ea da weqrle jiyndl onfd lk jixv dxezl leaw zia mc`l.dpnn mipir mevrl hw rbxl `l elit`e ההוא מדובר בענין התורה, Ó ÔÈ ÈÊÓ Ï Û ÔÈ Â כפי שכתוב בפרשת האזינו (דברים ל"ב) ÈÓÁÏÂ Ú ÈÊÓ Û,È È Ó Ë Â מזי רעב לפי הפירוש של התרגום הם נפוחי כיפן אלו שבטנם נתנפחה מהרעב, ולחומי רשף, אלו שנלחמים עם המזיקין הנקראים רשף שזהו ג"כ שם של שד כפי שרש"י מסביר על התורה, וקטב מרירי זה ג"כ שם של שד הצהרים כפי שרש"י מזכיר כאן מהגמרא במסכתא פסחים. אומרת הגמרא Ó ÒÂÚ ÏÎ È Ï Ô ÔÂÚÓ È Â Â ÓÈ ÔÈÏÈ ÔÈ ÂÒÈ ר"ל בא ודורש הפסוק של ובני רשף יגביהו עוף על יסורין שבדילין וכיון שהוא מדבר על יסורין הוא יכול לומר שבאמת כוונת הפסוק על כל העוסק בתורה בכלל ולאו דווקא על מי שקורא ק"ש,בענין ק"ש הוכחנו שהמזיקין בדילין רק מחמת ק"ש אבל במקום שיש עסק התורה המזיקין כן באים ומתחכחים בעוסקי התורה, אבל ר"ל שדורש את מה שנאמר ובני רשף בענין יסורין הוא יכול לפרש יגביהו עוף בענין עסק התורה בכללה ולאו דווקא בק"ש, Ó מאותו פסוק שלמדנו באיוב Û È Â Â ÍÈ ÈÚ ÛÈÚ Ó Â Ï ÛÂÚ ÔÈ Â ÛÂÚ Â È È ÔÈ ÂÒÈדורש Ï Û ÔÈ Â Â È Â ר"ל רשף אלו יסורין.Û ÈÓÁÏÂ Ú ÈÊÓ Ó מסביר רש"י שולחמי רשף נדרש בין למה שנאמר לפניו ובין למה שנאמר לאחריו, אם אנחנו נדרוש את זה עם מה שנאמר לפניו מזי רעב ולחומי רשף הרי שרשף זה יסורין כיון שמזי רעב זה ג"כ יסורין אבל אם נדרוש את זה למה שנאמר אח"כ ולחמי רשף וקטב מרירי הרי שזה מזיקין, ר"ל דורש את זה על שלפניו ומתוך כך הוא מפרש שרשף זה יסורין ובני רשף יגביהו עוף היסורין בדילין וגובהים מן האדם אם הוא עוסק בתורה שנקראת עוף. אומרת הגמרא Ó Ô ÁÂÈ È ÈÏ לר"ל ÂÏÈÙ Â Â È Â Â ÔÈÚ ÂÈ Ô È Ï זה שהתורה מצלת ומגינה מן היסורין אין צורך להביא לזה דרשה מאיוב שהרי אפילו תינוקות של בית רבן שלא למדו איוב למדו רק חומש בלבד גם יודעים את זה, Ó שהרי כתוב בפסוק (שמות ט"ו) È Â ÍÈ Ï ' ÏÂ Ï ÚÓ ÚÂÓ Ì Ó È ÂÈ ÈÚ ÂÈ Á ÏÎ Ó Â ÂÈ ÂˆÓÏ Ê Â Ú מבטיח הקב"ה ÍÈÏÚ ÌÈ Ï ÌÈ ˆÓ È Ó ÏÁÓ ÏÎ,Í Ù ' È ÈÎ א"כ זה דבר פשוט ואין צורך לדרשה מיוחדת, כולם יודעים שהתורה מגינה מן היסורין ולזה אין צורך לחדש כלל וגם לא להביא ראיה, Ï אומר ר' יוחנן אם יש כאן מקום לחדש בענין הקשר שבין תורה ליסורין זה בדרך ההפוכה, ÒÂÚ Â È Â Â ÂÒÚÏ ÂÏ Ù ÏÎ ÔÈ ÎÂÚ ÔÈ ÚÂÎÓ ÔÈ ÂÒÈ ÂÈÏÚ È Ó Â Í Â,  החידוש הוא הפוך אומר ר' יוחנן, וודאי שמי שעוסק בתורה יסורין בדלין ממנו זה פשוט יש פסוק על זה בחומש, תינוקות של בית רבן יודעים אותו אבל אנחנו צריכים לדעת גם את ההיפך אומר ר' יוחנן, שכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, È ÓÏ כפי שזה נדרש מהפסוק (תהלים ל"ט) Ó weqtd f`,oiwifn el` syxe dxez df sery mircei epgp` k"` i"r ser ediabi oiwifnd el`y syx ipae jk yxcp 'd aei`a wxy xn` wgvi 'xy `l`,mc`d on elcaie ediabi md dxezd t"r` llka dxezd i"r `le mc`d on milcap md y"w i"r.dxez df ser ixde ser ediabi aezk weqta o`ky oeik ixdy miyxtn cer mixiaqn mb jke g"lvd xne` zlcan dppi` dxezdy 'e sca oldl d"ra cnlp cer epgp`y wqr yiy mewna jtidly d`xp cer epgp` miwifnd z` jixvy k"ra dxezd iwqera jkgzdl mi`a miwifnd dxezd oiprawxserediabisyxipaelydfdweqtdz`yxtl df ixdy ep`vn y"wy oeik,y"wa epiidc dxezay mieqn dxezd eay weqtdn yxcp df n"ne,zeit izy ly axgl dnec `ly epcnll ick i"ptd xne`,y"w `le ser oeyla zxcben `l` epnn oilica oiwifnd `nlra d`ixwa y"w `xewy in lk f` dxeza wqerk zelind xe`iaa oeekne y"wa wqery in wx.epnn oilca oiwifnd oeyla zxcbp dxezd,dxez ly xcb df sery k"` epl oipn mb f`,eppi`e ea jipir sirzd b"k ilyna weqtdn,ser oeyldny exiaqd mdipyy `aen `"xbd mya mbe `"yxdnd,ser z`xwp dxezdy di`x o`kn oi` oiicr jipir sirzd letkz m` `id dpeekd sirzdy xiaqn i"yx jipir sirzd sirzd oeyld o`k k"`,eppi`e,jipir mevrze xebqz m` jipir my wxtd lky oeiky `l`,dxezd lr `le mipird lr dler 'e sc oileg `zkqna `xnbdy itke dxezd oipra yxcp oia lyen z` megll ayz ik aezk wxtd zlgza cin zyxec l` dz` ytp lra m` jrela oikq znye jiptl xy` z` oiaz dxezd oipra yxcp lkd,d`ld oke eizenrhnl arzz ilyna my xaqdd z` jiynn i"yxy itke,oileg `zkqna ik eppi`e ea jipir sirzd weqtd df lr xne`,dxezd oipra `"yxdnd xne`,minyd seri xypk mitpk el dyri eyr ixdy,`xwc `tiqdn ser `xwp dxezdy o`kny `"xbde dxezd on jipir mevrz dz` m` ea jipir sirzd xne` weqtd dyr ik xn`p dilry itk zgxete dtr cin dxezd eppi`e zlynp dxezdy dfn f`,minyd seri xypk mitpk dl dyri.dxez `l` ser oi`y o`kn minya srd xypl 'x mya mixne`y dn z` dxvwa o`k xikfdl wx oiiprn okly xiaqd `edy,l"vf oicx zaiyi y`x texh ilztp ly etebl mc`ay mi`ex epgp` ik dxe`l zlynp dxezd leki mc`,dpey dcna mipipr dnkl leaw zia yi mc`d leki lk` `edy lk`nd gk lk`nd gk z` eteba wifgdl mc`,dwynd gk xy`n xzei onf daxd eteba cnrn wifgdl zezyl la` cnrn wifgi mb `ede reayl zg` lek`l leki eli`e,zeigl gilvi `l `ed ok `l m` ik meia mrt aiig `ed

32 30 4 `"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa l ÈÓ ÎÚ È Î ÂËÓ È È Á דוד המלך אומר שכשהוא נאלם דומיה וכשהוא מחשה מטוב שכפי שמיד נראה טוב זה תורה, אז הוא כאבי נעכר, באים עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, כפי שר' יוחנן ממשיך ואומר ÔÈ Â ÈÎ על התורה הרי כתוב (משלי ד') Ó Â Ï ÂË. ÂÊÚ Ï È Â ÌÎÏ È ÂË Á Ï ממשיכה הגמרא ואומרת Ó È ÓÈ È Â ÈÊ È Â Í  ÓÎ Ï Â ÙÙ È Á Â È ÁÏ ıùá ÎÂÓ Ì Ì Â Ó,Ì Â Ó,ÁÓ Á ÂÏ ڈ ÎÂÓ מדתו של בשר ודם שכשהוא מוכר חפץ לחבירו מחמת אונס ממון כי הוא הוכרח לכסף הרי המוכר עצב שהוא מפסיד את החפץ האהוב עליו והלוקח שמחשקנהאתאותוהחפץ, Ï Â È Â ÍÂ Â Ó ÁÓ Â Ï ÈÏ Â Ì Ï Ô ÔÎ כפי שאנחנו רואים מאותו פסוק Ï È Â ÌÎÏ È ÂË Á Ï ÈÎ Â ÂÊÚ הקב"ה מבקש מעם ישרלא שלא יעזבו את אותו לקח טוב שהוא נתן להם ואם הוא מבקש מהם שלא יעזבו בעל כרחך שהוא שמח מכך שהוא נתן להם, כי הרי מוכר חפץ לחבירו וודאי היה מעונין שהלוקח יעזוב את החפץ והוא יוכל לזכות בו שוב, אז אם הקב"ה מבקש תורתי אל תעזובו מכאן שנתן להם תורה לישראל ושמח. edfi` `iyew o`k yi dxe`kl mixiaqn miyxtndy itke dxezd ixd xknne gwnl dxezd zpizpa o`k yi d`eeyd k"b dpzn ozepy mc` k"`e,dxe`kl l`xyil dpzna dpzip `id dn f`,ozep dti oira ozepy a"a `zkqna `xnbd zxne` zcn d"awd zcnk `ly `xnbd o`k zxne` dne d`eeydd yxcnn `ian sqei urd,dfa miyexit dnk yi f`.mce xya zyxt zlgza dn`l egza z` yi` xekni ik weqtd lr dax dxknp dxezd zn`ay yxcna `icdl x`ean myy mihtyn lekiak xkn ly xcb df,dpzna mdl dpzip `le l`xyi mrl zeevnd meiwa 'd zceara minlyn l`xyi mry dn znerl g"lvdy dn dfe,dxezd z` d"awd mdl xkn df zxenz l`xyi mr itlk dxikn o`k yi mpn`,xiaqdl o`k jix`n gk mipzep md zeevnd z` miniiwne micaer mdy i"r lekiak miwqer `l md m`e mdilr rty ritydl dlrn ly `ilnta df la` dlrn ly `ilnt gk miyigkn md dxezae zeevna gk zygkd ly byen yi dfa l`xyi mr itlk epitlk wx lkd yijtidle,jklkrtyei`lrtydydlrnly`ilntly la`,ax rty ritydl dlrn ly `ilnt gk wefigl mewn i`ceea elld miiehad z` xnel llka jiiy `l d"awd itlky zn`a dfy `l` xkn `l dfe llk melyz o`k oi` eitlky ly ezcn dzpzyp dfay `xnbd o`k zxne`y dn dfe,dpzn la` gwele xken yi mce xya zcn,mce xya zcnn d"awd n"nxknkdfymewnaelit`,okdppi`d"awdlyezcn weqtd xne` df lre dpznk `id lekiak d"awd ly dgnyd.eaefrz l` izxez mkl izzp aeh gwl ik אומרת עכשיו הגמרא Ó ÒÁ ÓÈ È Â (הגירסא אצלנו רב חסדא אבל בגירסת הע"י כתוב רב הונא וזה יהיה נוגע לנו למה שעוד נלמד בע"ה להלן בעמוד ב') Ì ÂÈ ÚÓ Ù ÙÈ ÂÈÏÚ ÔÈ ÔÈ ÂÒÈ Ì Â רבא או רב חסדא אומרים כאן דין אם אדם רואה שיסורין באים עליו כשם שהוא צריך ללכת לרופא לרפא את גופו כך הוא גם צריך לפשפש במעשיו לדעת מדוע באו עליו יסורין הללו, מדוע הקב"ה הביא עליו את היסורין הללו דווקא, שמתוך שיפשפש במעשיו ימצא איזה חטא חטא וישוב עליו בתשובה, Ó כפי שהדין הזה נלמד מהפסוק (איכה ג')  Á   ÈÎ ÙÁ יש כאן תוספת גירסא בצד, פשפש ומצא, אם הוא באמת מצא על איזה חטא באו עליו היסורין יעשה תשובה שנאמר ˆÓ Ï ٠Ù,' Ú Â Â אומר רבא ואיתימא רב חסדא  ÏÂË Ï È אם הוא פשפש ולא מצא חטא שבאו עליו בגללו היסורים הללו יתלה את היסורים בביטול תורה (זהו הפשטות בדברי הגמרא) È כפי שזה נדרש מהפסוק (תהלים צ"ד) Ó Â ÒÈ Â ÓÏ Í Â ÓÂ È משמע שע"י היסורים צריך האדם לבוא למחשבה בענין רבוי למוד התורה וא"כ מכאן שאם הוא רואה יסורין שבאים עליו בע"כ הוא צריך לתלות את זה בביטול תורה. `le ytyt xne` `ax,mil`eye miyxtnd lk micner o`ke ytyt `edy eilr xnel xyt` ji`,dxez lehiaa dlzi `vn lehia,dxez lehiaa zelzl mewn oiicr el yi m` `vn `le leki ji` xdk eiptl cnery dfk oere dxiar ixd df dxez ytyt oeyld,dfd oerd z` `vn `le ytyt `edy zeidl exn`p,c`n dywen oeyl `ed dxez lehiaa dlzi `vn `le miyxtn dnk ita `vnpy cg` yexit,miyexit daxd dfa oi` dxez lehiaa dlzi xne` `axy dny miyxtn md `ed oixeqid z`,dxez lehiaa oixeqid z` dlziy yexitd `l` `vn `le ytyt `ed ixd ik oer meya zelzl leki `l `vn `le ytyt `ed m`,dxez lehiaa dlzi d`ivnd i` z` z` `vn `l `ed dxez lehia meyny d`xpk `hg mey df dn zrcl leki `l `ed,ciqg ux`d mr `l ixdy `hgd dxez lehiaa dlzi aezky dn k"`,`hg `ed dnae `hg jixv `ed df z` `vn `l `edy dn,d`ivn i`d z`y epiid iptn,dxez lehia iptn `vn `l `ed jk meyny zelzl.daxd cnl `l `edy z` dlziy epiid dxez lehiaa dlzi `ed heytd hytd la` `le ytyt df dn jk m`e,dxez lehiaa eilr e`ay eixeqi ytyt yxtn i"yxe jk lr cnr xak i"yx dyrnl f`,`vn elld oixeqi oiie`x dliayay ecia dxiar `vn `l,`vn `le daxd ewiic jke eixacn rnyn i"yx o`k yxtn jk,`eal `le ytyt `ed m` `id dpeekdy cere `"yxdnd miyxtn miieqn `hg lr el `eal mini`zn mdy elld oixeqia `vn ik dxez lehia iptn el e`a mdy dlziy f` dcn cbpk dcnk ly ekxc `id ef dcn cbpk dcna mc`l el mi`a mixeqid ixacn rhw xzi zekix`a eiykr o`k `iapy itke,d"awd my h"k wxt 'c xrya l"vf xrpif`lee miig axl miigd ytpd.i"yx ly eyexit mr elld `xnbd ixac z` xiaqn `ed zeevn b"ixzdy xdefa reci oke xne`e miigd ytpd micwn zeyrae mc`ay micibe mixai` b"ixzd cbp mipeekn md xa`d eze` dci lr ycwzn ie`xk 'd zevnn cg` mc`d zevnn zg` ecil oncfpe `a m` e`,eze` digne dcbp oeeknd `le yxit `ed,rpnpe dyrz `l epiidc dpiyrz `l xy` 'd

33 `l 5 `"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa 31 תשים אשם נפשו, נדרש הפסוק לפי המשך הדרשהÓ Ì Ú Ï ÔÈ ÂÒÈ Û Ú Ï כשם שקרבן אשם אין שום אופן שב"ד ממשכנין את האדם להביא את הקרבן אשם שהוא חייב משא"כ יתר הקרבנות אפילו חטאת במקרים מסוימים כגון חטאת נזיר כפי שמזכיר בעל העיון יעקב בספרו פאר יעקב מבואר בגמרא במסכתא ערכין דף כ"א שכל שאר הקרבנות יש מקרים שממשכנין בהם את האדם אבל אשם אף פעם לא ממשכנין וא"כ אשם מביא האדם רק לדעת, על זהאומרכאןהפסוקאםתשיםאשםנפשו, רק אם דעתו, מדעתו הוא ישים את היסורין הללו כקרבן אז זה נחשב כיסורין של אהבה, ÌÏ Ì Â באהבה Â Î Ó מה באמת השכר אם הוא מקבל את היסורין באהבה, אומר הפסוק בסיפא דקרא (ישעיהו נ"ג) ÂÚ Ï ÌÈÓÈ ÍÈ È Ú Ê È ıùáâ נ"ג) (ישעיהו Ó Â È ÌÈÈ Ó Â ÂÓÏ Ï.ÁÏˆÈ Â È ' א"כ למדנו כאן את הענין של יסורין של אהבה, מה הם יסורין של אהבה, אומרת הגמרא ÚÈ È È ÈÏÙ. È Á Á È Â È È ÏÂË Ô ÔÈ ÏÎ Ï ÔÈ ÂÒÈ Ì ÂÏ Ó Á  יסורין של אהבה הם אלו שלא מביאים לידי ביטול תורה אבל אם הם מביאים לידי ביטול תורה אין הם יכולים להיות יסורין של אהבה שהרי לא יכול להיות שה' ייסר אותו מחמת אהבה ויביא אותו לידי ביטול תורה שהיא שעשועיו של הקב"ה, Ó כפי שזה נלמד מהפסוק È Â ÒÈ, ÓÏ Í Â ÓÂ È איזה גבר אשריו מיסוריו, רק אם הוא מתורתך תלמדנו, אבל אם יש ביטול תורה אין אלו יסורין של אהבה. ÏÂË Ô ÔÈ ÏÎ Ï ÔÈ ÂÒÈ Ô ÂÏ Ó Á ÏÙ Ó כפי שזה נלמד מדברי ד"ה (תהלים ס"ו) ÍÂ,È Ó Â ÒÁÂ È ÏÙ ÈÒ Ï ÌÈ Ï מסביר המהרש"א שרק מפני שהיסורין הללו לא גרמו להסרת תפילתו זה מראה שאלו הם יסורין שבאים מחמת חסדו של הקב"ה, אשר לא הסיר תפלתי אז וחסדו מאתי. Ó ÈÎ ÈÈÁ È È È Â Ï Ó È Ô ÁÂÈ È Ó ÈÈÁ או כגירסא בצד הכי אמר אבא אמר ר' יוחנן, ÂÏ,Ô Ï ÔÈ ÂÒÈ ÂÏ Â oi`y oixeqi wx `ly `id dpeekdy miyxtnd aex mixiaqn `l` od dad` ly oixeqi dltz lehia e` dxez lehia mda md n"n dlitze dxez lehia mda yiy oixeqi elit` el`e el`,dad` ly oixeqik aygdl mileki ÈÎ Ó ÁÈÎÂÈ ' È בכל מיני תוכחה ויסורין. א"כ שואלת הגמרא Ï Í Â Ó ÓÂÏ ÂÓÏ Ó Â ÓÏ אם גם כשיש ביטול תורה אלו הם יסורין של אהבה למה א"כ כתוב בפסוק אשרי הגבר וכו' ומתורתך תלמדנו. דורשת עכשיו הגמרא Ï Â ÓÏ Ï Â ÓÏ È זה נדרש בדרך זו, Ê דהיינו שאשרי הגבר אשר תיסרנו קה, דבר זה שהיסורין מביאין עושר לאדם שהם מביאים אותו לידי רבוי שכר, דבר זה, ÓÏ Í Â Ó מאיפה, אומרת הגמרא Ï Á Ô ÔÈÚÂ Ô Ó ÔÈÚÂ Ô Ó ÓÂÁ  ÁÏ Ô ˆÂÈ Ú Ì Ï ÂÈ Ó אם האדון מפיל dxiar xar `le mc` ayi l"fx exn` eilr xy`,d`yr cibd eze` k"b ycwzpe xdhp devn dyerk xky el mipzep dl` aezkd xn`y enk eze` digne dcbp oeeknd ihxtd yi` `xwp `ed f`y mda ige mc`d mze` dyri xy` zeevnd lk,miieqn xa` cbpk devn lk,zeevnd lk oipra df f`,ig mc`dyk g"dtpd siqen mpn`,miieqn cib cbpk dyrz `l exn`y enke `txn exya lkle da aizk dxeza wqer weqri epexba yg dxeza weqri ey`xa yg c"p sc oiaexira weqri eteb lka yg dxeza weqri eirn ipaa yg dxeza i"ry miigd ytpd xne`,`txn exya lkle xn`py dxeza eizegeke eicibe eixa` lk mikkcfne miycwzn dxezd wqr oer e"g jtidl oke,mlek cbpk dxez cenlze exn` okle mlek zeevnn zg` lr exara ik mlek cbpk k"b `ed dxez lehia zeigdy dcbp oeeknd cal cibd e` xa`d eze` wx mbtp 'd lk lr dxeyd jxazi d"ied my ceq oeilrd xe`e dyecwd ly l"gx dia `ixy `xg` `xhqa ezene e"g epnid zwlzqn xa` e"g dxez lehia oera la`,xa` eze`n xqg men lra dyrpe zeige mlek eizegek lke eicibe eixai` lk z` mbet `ed ynn znk skiz dyrp `ed zwlzqn eteb lk ly dyecwd my miiqn,jiig `ed ik exn`y enk e"g zeig mey el oi`y m` `"r 'd sc zekxaa l"f epizeax exn`y edfe miigd ytpd `le ytyt eiyrna ytyti eilr mi`a mixeqiy mc` d`ex oeik `lti dxe`kle d"tpd l`ey,dxez lehiaa dlzi `vn dfn xzei `vn jl oi` `ld e"g dxez lehia oer ecia yiy xak mpn` epxn`y itk d"tpd xne`,`vn `le xn` ji`e eidiy oer `vn `ly my yxity dna dfn l"f i"yx xdfp lrety jxazi ezcn ik `ede,eil` `eal elld oixeqid mie`x e`hga mbte lwlwy xa`d eze`y dcn cbpk dcn mlyi mc` xiaqn,jk df recne,oixeqi eilr `ian envr xa`d eze` lr oiai mixeqid jezny ick dfa jxazi ezpeek zilkze d"tpd dcen zeidl eal l` aiyie e`a `hg dfi` lr rcie mc`d mixeqiy mc` d`ex m`y exn`y edf,el `txe aye afere m`e,oixeqid jezn ekxc oiaie eiyrna ytyti eilr mi`a ote` eze`ae xa` eze`a `hg xy` oer ecia `vn `le ytyt dcn cbpk dcn eilr `eal `weec elld oixeqid oiie`x eidiy `l dxez lehia oera ik dxez lehiaa dlzi `ax xne` df lr dfi` eteb lkl rbep `ed e"g dlehia ik dcn cbpk dcn jiiy.lirl x`azpy enk didiy xa` dfi`e mewn ממשיך א"כ רבא בשם רב חסדא Óˆ ÏÂ Ï Ì Â אם האדם הזה תלה בביטול תורה וג"כ לא מצא אצלו עון ביטול תורהאזאומררבא ÚÂ È Ì Ï ÔÈ ÂÒÈ גם יסורין כאלו ישנן Ó (משלי ג') ÈÎ ÁÈÎÂÈ ' È מי שהקב"ה אוהב אותו כביכול מוכיח אותו ביסורין.  ÏÎ Â Ó ÂÁÒ Ó Ó ÍÂ Ó ÔÈ ÂÒÈ Â Î Ó Â ıùá  גם זה נדרש מפסוק (ישעיהו נ"ג),ÈÏÁ  Πıùá  ' ממשיך רב הונא ואומר Ó ÌÏ Ï ÂÏÈÙ ÏÂÎÈ אולי גם אם הוא לא מקבל את היסורין הללו באהבה גם אלו יהיו חשובים כיסורין של אהבה ÂÓÏ ÓÂÏ (ישעיהו נ"ג) Ì ÌÈ Ì Â Ù הפסוק ממשיך ואומר וה' חפץ דכאו החלי אם

34 32 1 a"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa al lr mdl ribnd xkyd lenb melyz z` mdl zzl lkeiy ick xac mey didi `ly ick,mdiyrn ieax lr mdizeevn ieax heg mze`n mze` jkfl oixeqi d"awd mdilr `ian akrn k"`,mda ewacpy zepeer ly dxryd iheg mze`n dxryd,oer lr mi`ay oixeqi md dad` ly oixeqi o"anxd itl `xnbd ly `ibeqd jezn zegked dnk jkl `ian o"anxde.'a cenra d`xp cery itke eplv` את שנו או מסמא את עינו יוצא העבד כנעני לחרות ע"י כך א"כ ÓÎ Á ÏÚ Ì Ï ÂÙ ÏÎ ÔÈ ÓÓ ÔÈ ÂÒÈ ÓΠשיש לו לאדם להיות מאושר בהם מפני שוודאי יתרבה שכרו. אומרת הגמרא È Ó È Ï Ô ÔÂÚÓ È Â ÈÈ Â ÔÂÚÓ È Ï Ô ר"ל דורש את זה מדרשה אחרת מג"ש È Ó,ÔÈ ÂÒÈ È Ó Â ÁÏÓ È Ó ÁÏÓ È Ï בתחלת ויקרא (ויקרא ב') È Î ÁÏÓ È, ÔÈ ÂÒÈ È Ó Â בסוף התוכחות של פרשת כי תבוא È Î (דברים כ"ח) Ï È,דורש È ר"ל ג"ש Û ÓÓ ÁÏÓ ÁÏÓ ÂÓ È Ó,Ì Ï ÂÈ Â ÂÚ ÏÎ ÔÈ ÓÓ ÔÈ ÂÒÈ ÔÈ ÂÒÈ ÂÓ È וא"כ אין ראיה שדווקא יסורין שאין בהם ביטול תורה הם יסורין של אהבה אלא כל יסורין יש בהם אופן שהם יכולים להחשב יסורין של אהבה. אומרת עכשיו הגמרא È ÓÂ È ÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÔÏÂÎÂ Ï ÈÏ Â ÍÂ Â Ô Â ÂË Â Ó Ï,ÔÈ ÂÒÈ È È ÏÚ Ï Ô Ï ג' מתנות טובות, הם נקראין מתנות טובות כפי שמיד נסביר, ואת שלשתן נתן הקב"ה לישראלרקע"י יסורין, ÂÏ Ô אומר רשב"י  ı Â, ÌÏÂÚ Â Ï È התורה נקראת מתנה טובה כיון שלמדנו הרי בפסוק כי לקח טוב נתתי לכם, `"i dpzn z`xwp xy` daehd ux`d lr aezky iptn `"yxdnd xiaqn daeh `ian `"yxdndy itk daeh dpzn `xwp k"b a"derde,jl ozp z` mkl izzp ixd,aeh aezk ea mby a"der oipra weqtd z`.a"der df aehd z`e miigd וא"כאלוהם ג' מתנות טובות שהקב"ה נתן אותם לישראל רק ע"י יסורין כפי שהוא דורש Â È Ó,ÔÈ Ó ı,â ÓÏ Í Â Ó ורק אז È Â ÒÈ Â È ÒÈÈ Î ÈÎ ח') (דברים È Î,Ï È Ï Í È Ó ÍÈ Ï ' ÈÎ È È ÎÂ Í ÒÈÓ ÍÈ Ï ', ÌÏÂÚ א"יהיאע"י יסורין, ÂË הדרךאל ı ÌÈÈÁ Í Â Â Â Â ÂˆÓ ÈÎ ו') (משלי È Î ÂÁΠÒÂÓ מפרש רש"י שדרך חיים הדרך לעוה"ב חיי העוה"בהם ע"י תוכחות מוסר שמביאים על האדם.,oixeqi i"r mi`a elld zeaehd zepznd 'by jk df recn t"kr ok mb yxtl jix`n l"xdnde lirl jk lr fnx xak i"ptd f` zepzn md elld zeaehd zepznd 'by oeik,jxc dze`a lawl dleki dppi` zeinybdy,ipgex cv mda yi zeipgex 'b mze` z` lawl ick oixeqi ly jekif jixv ok lre,eze`.zeaeh zepzn אומרת עכשיו הגמרא È ÏÎ Ô ÁÂÈ È ÈÓ ÌÈ ÒÁ ÂÏÈÓ Â Â ÒÂÚ "Ú ' Û - ÂÈ Â Â אדם שעוסק בג' אלו בתורה ובגמ"ח וגם קובר את בניו, בג' אלו ÂÈ Â ÂÚ ÏÎ ÏÚ ÂÏ ÔÈÏÁÂÓ כל אחד מהם ראוי לו שימחלו לו על כל עונותיו. Ó ÌÈ ÒÁ ÂÏÈÓ Â Â ÓÏ Ô ÁÂÈ È ÈÏ יש באמת פסוק על כך È Î (משלי ט"ז) ÒÁ ÙÎÈ Ó Â Ó ÌÈ ÒÁ ÂÏÈÓ ÂÊ ÒÁ וכפי שהוא מסביר ÔÂÚ (משלי כ"א) Û Â,  Î ˆ ÌÈÈÁ ˆÓÈ ÒÁ ˆ מכאן שחסד זו גמילות חסדים, ואגב המפרשים עומדים כאן מה הוא מצא בפסוק השני שהוא מביא את זה כראיה שחסד זו גמילות חסדים הרי בפסוק הראשון כבר כתוב בחסד ואמת יכופר עון והוא מביא ראיה שחסד זו גמ"ח מהפסוק של רודף צדקה וחסד, מה רואים שם יותר, אז יש שמפרשים בדרכים הפוכות, יש כאלה שאומרים שחסד מדבר כאן על חסד שבגופו ולא על חסד שבממונו ועל זה הוא מביא ראיה ממה zwelgn yiy zrcl jixv dad` ly oixeqi ly dfd oipra zaya mi`xen` ewlgp xak dyrnle,mipey`xd oia dlecb `laoixeqiyim`mi`xen`dewlgp`xnbamya"rd"psc `la oixeqi yi xaeqy c"n yi,oer `la oixeqi oi`y e` oer i"yxy itk df dad` ly oixeqiy yxtl ozip eixac itl,oer exky zeaxdl ick oer mey `la f"dera exqiin d"awd xne` oer `la oixeqi oi`y c"n yi la`,eizeiekf ickn xzei a"dera.dad` ly oixeqi yexit dn k"`e oixeqi oipra eplv` `xnbd yexita mipey`xd ewlgp dyrnl dad` ly oixeqiy xaeq i"yx epi`xy itk i"yxa,dad` ly ickn xzei a"dera exky zeaxdl ick oer mey `la md.eizeiekf ly eci dxvw m`d i"yx zrc lr ecnr mlek xak miyxtnde xqiil `la a"dera wicvd ly exky zeaxdl lekiak d"awd.oixeqi el zzl jixv jk liaya m`d,eze` wegc zvw dfy xne` envr `ede zekix`a i"ptd o`k xiaqn oeiky,yxtn `edy cg` yexit df t"kr la` i"yx yexita jeza zenc` ilr eiig ini lk jyna dzid mc`d ly eznypy zvw dnybzp dnypd mb f`,inybd eteb jeza,meybd eteb `idy itk dnypd oi`e dnypay ytpd wlg t"kre mifepbd zenlerde zexe`d lk z` lawl dleki dzenybzda,el dkgnl dyri jzlef miwl` dz`x `l oir xn`p mdilry d"awd okl,a"dera xky leaiw eze` z` lawl dgka oi` dnypd zkkcfn jkae,mixeqi i"r mybd z` jkfl,jkfl jixv cg` yexit df,xkyd ieax z` lawl dgka yie ixnbl.i"yx zrca xne` i"ptdy xrya o"anxd jix`d jke mikeap dxena m"anxd t"kr md oer `la mi`a opi` dad` ly oixeqiy mixaeq md,lenbd ixd ik dad` ly oixeqi mi`xwp md okl wx oer lr mi`a hegk miciqgd mr wcwcn d"awdy mi`ven epgp` wicva aezky itk dxryd hegk miwicvd mr wcwcn `ed dxryd heg lk lr mnr wcwcn d"awdy df,c`n dxryp eiaiaqe z` mdn cixedle mze` jkfl ick mze` xqiine dxryd mdilr `ian `edy elld oixeqid elld miphwd zepeerd lkd df dyer d"awdy dn lk ik dad` ly oixeqi miaygp

35 bl 2 a"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa 33 שכתוב רודף צדקה וחסד, צדקה זה חסד שבממון וחסד א"כ הוא חסד שבגוף, על זה הוא מביא שבחסד ואמת יכופר עון היינו חסד שבגופו, ואחרים אומרים הפוך שחסד זה דווקא ע"י חסד שבממונו וזה הפירוש גמ"ח וכפי שזה נלמד מרודף צדקה וחסד כיון שזה נאמר עם צדקה ביחד בע"כ שגם חסד זה חסד שבממונוץ ממשיך ר' יוחנן ואומר Ó Â ÂÊ מה שכתוב בחסד ואמת יכופר עון אמת זו תורה Ó (משלי כ"ג) Ó ÎÓ Ï Â אדם צריך ללמוד את התורה אפילו בקנין שכר אפילו בתשלום שכר למלמד ואילו ללמד לאחרים מה אני בחנם אף אתם בחנם, Ï ÂÈ שואל Â ר' יוחנן ÔÈ Ó מנין שאם אדם קובר את בניו הרי הוא מכפר ומוחלין לו על כל עונותיו. È È ÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ò Â ÈÏ Î È Î זה נלמד בג"ש מאותו פסוק שלמדנו, ÔÂÚ ÔÂÚ ÌÏ ÓÂ ל"ב) (ירמיהו Ì È ÎÂ ÔÂÚ ÙÎÈ Ó Â ÒÁ Ì È ÈÁ Ï Â ÔÂÚ דהיינו שלפעמים תשלום העונש הוא ע"י שהוא לוקח את הבנים מחיק האבות א"כ מכאן שאדם שקובר את בניו ע"י אותה גזירה שוה של עון עון אנחנו לומדים שזה ג"כ גורם לכפרה ומחילת עונות. אומרת הגמרא Ó Ï ÔÈ ÂÒÈ Ô È ÌÈ Â ÌÈÚ Ô ÁÂÈ È מבינה עכשיו הגמרא כפי שרש"י מזכיר שמה שר' יוחנן כולל כאן בנים בענין יסורין שאינן של אהבה הבינה הגמרא שהכוונה היא לאדם שהיו לו בנים והוא קובר אותם בחייו ועל זה אומר ר' יוחנן שנגעים וקבורת הבנים בחיים אינן יסורין של אהבה. שואלת על זה הגמרא Ï ÌÈÚ Â האם נגעים אינם יסורין של אהבה È Â בברייתא למדנו Á Â È ÈÓ ÏÎ ÙÎ Á ÊÓ Ï Ô È ÂÏÏ ÌÈÚ Â Ó Ú Ó ואם זה מזבח כפרה כנראה שזה גם יסורין של אהבה, ומכאן אגב הוכיח הרמב"ן את אחת הראיות שלו שיסורין של אהבה ג"כ באים לכפר כי אם לא כך מה שואלת בכלל הגמרא, הגמרא שואלת כתוב שזה מזבח כפרה מכאן שזה יסורין של אהבה הרי יסורין של אהבה לא באים לכפר ורק כתוב רק שזה מזבח כפרה, אלא מכאן שגם יסורין של אהבה זה בא לכפר על עונות קטנות בשוגג שיש לצדיקים ומזה שאנחנו רואים כאן שזה מזבח כפרה היינו שזה כקרבן שמכפר על שוגג הבינה הגמרא שזה יסורין של אהבה, וא"כאיךאמרר' יוחנן שנגעים אינן יסורים של אהבה. עונה הגמרא ÂÂ Ï Ï ÔÈ ÂÒÈ ÂÂ ÙÎ Á ÊÓ אמנם יש לזה דמיון למזבח כפרה אבל לא לגמרי, מזבח כפרה הקרבנות באמת מכפרים רק על שוגג אבל נגעים הם יותר מזה הם מכפרים על מזיד וא"כ הם אינן באים בתור יסורין של אהבה אלא הם יסורין שבאים לכפר על עונות גמורות על עונות שנעשו במזיד, ÓÈ ÈÚ È Â אומרת הגמרא ÔÏ Â Ï Â אין כאן סתירה כי הברייתא דברה בענין אנשי בבל, שבבבל אין דיני מצורע אין שילוח מצורעים חוץ לג' מחנות אז שם כיון שאין בזה פרהסיא ואין בזיון גדול זה באמת מזבח כפרה אבל ר' יוחנן דיבר בא"י ששם יש דין שילוח מכל ערי החומה לשלח אל מחוץ לעיר את המצורע וא"כ יש בזיון בפרהסיא ע"כ זה לא יכול להחשב יסורין של אהבה, כך פירש רש"י. epcnl epgp` bdep laeid oi` xaky xg`l ixdy eywd 'qezde mipian 'qezde,oibdep dneg ixr iza oi` mby oikxr `zkqna ixrl mixeywd mipicd lk f` oibdep dneg ixr iza oi`yky mbxzeimirxevnmiglyn`lokm`mibdep`lk"bdneg z` mb yxtl dleki dzid `xnbd f`,dnegd ixrl uegn i"`a laeidy onfa o`ke i"`a `ziixad ixac z` mbe opgei 'x ixac miyxtne miwleg 'qezd okl,bdep laeid oi`y onfa o`ke bdep d`neha oigibyn oi`y laa `id dpeekd edl `de ol `dy dppi` zrxvd z`neh f` mi`nh md ikd e`lay oeik dxdhe la` dad` ly oixeqi aygp df okle milecb mixeqi jk lk rxevnd on miwgxzne dxdhe d`nehn migibyny i"`a.dad` ly oixeqi aygdl leki `l df ez`neh llba iza oic mpn`y mixaeqy xikfn `"ayxdy itk mipey`x yi geliy la` bdep laeiy onfa `l` bdep `l dneg ixr lry yxtn g"lvd,okn xg`l mb bdep dnegd ixrn mirxevn uegn mirxevnd z` mi`iven eidy i`cee milyexin mipt lk i`cee milyexi la` oibdep `l dneg ixr m` elit` ik zepgnl mpica ex`yp w"dir milyexi ly zepgnd zyly zepgndy.l`xyia mirxevn geliy oiicr yi `linne עוד אומרת הגמרא ÓÈ ÈÚ È Â תירוץ שלישי אפשר לומר על הקושיא הזו על ר' יוחנן, Ú ˆ ÈÒ Ù אם הנגעים הם בצנעא אז זה יכול להחשב יסורים של אהבה אבל אם הם נמצאים על גופו במקום שזה פרהסיא אין זה יסורין של אהבה. עוד שואלת הגמרא ר' יוחנן אמר שבנים אין זה יסורין של אהבה, שואלת הגמרא ÈÓ ÈÎÈ Ï, ÌÈ Â באיזה אופן דיברר' יוחנן ÓÈÏÈ Â ÓÂאםהפירושהוא Â Ï ÂÂ שהיו לו בנים והוא קבר אותם בחייו Ô ÁÂÈ È Ó Â ר' יוחנן עצמו הרי תמיד היה הולך ומנחם אבלים והיה אומר להם ÔÈ È היולועשרהבניםשכולם È Ú Ó מתו בחייו והוא צרר לעצמו עצם או שן כפי שהשיטה מקובצת מביא, בתוך סדין והיה מראה את זה תמיד לנחם אבלים אחרים, מסביר רש"י ואם לר' יוחנן קרו הדברים הללו וודאי שאין זה אלא יסורין של אהבה כי הרי ר' יוחנן היה צדיק, והתוס' מסבירים שהקושיא היא מזה שר' יוחנן הלך ופרסם את זה וניחם בזה אחרים והוא לא היה מפרסם אם זה היה בא לו על כפרת חטא אלא וודאי שזה היה יסורין של אהבה אז איך הוא אומר שבנים אין זה יסורים של אהבה. ÈÏ ÂÂ Â ÏÏÎ ÈÏ ÂÂ Ï אומרת הגמרא Ï Â ÓÂ אם היו לו בנים ומתו והוא קבר אותם בחייו אז זה יסורין של אהבה כפי שכך ר' יוחנן פרסם דין גרמא דעשיראה ביר, אבל אם לא היו לו בנים כלל על זה אמר ר' יוחנן שאין אלו יסורין של אהבה. מספרת הגמרא È ÏÁ ÈÈÁ נחלה È Ï ÏÚ È Ô ÁÂÈעלה ר' יוחנן לבקר אותו Ó ÈÏ ר' יוחנן לר"ח בר אבא Ô Î ÏÂ Ô Ï ÈÏ Ó,ÔÈ ÂÒÈ ÍÈÏÚ ÔÈ È Á

36 34 3 a"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa cl לא היסורין חביבין וגם לא שכרם, מסביר המהרש"א כי כנראה שהוא חלש כ"כ עד שהוא נתבטל מתורה ותפלה ולכן הוא בקש לא את היסורין ולא את שכרן, Ó ÈÏ אמר לו ר' יוחנן ÈÏ ÈÓ Â Â È È ÈÏ È,Í È ובכך הוא הקים אותו מחליו. oeekzp `edy xiaqn awri oeird,miyexit dnk o`k yi f` leki `ed iprl eci zgizt i"r,ci zpizp ici lry el fenxl.eilgn `txdle lvpdl מספרת הגמרא עכשיו על ר' יוחנן עצמו, È, ÏÁ Ô ÁÂÈ ÍÈÏÚ ÔÈ È Á ר"ח לר' יוחנן ÈÏ Ó, È Á È È Ï ÏÚ,Í È ÈÏ ÈÏ Ó,Ô Î ÏÂ Ô Ï ÈÏ Ó,ÔÈ ÂÒÈ ÈÓ Â Â È È ÈÏ È ור"חהקיםמחליואתר' יוחנן, שואלת מיד הגמרא È Ó למה הוא הוצרך להקים אותו È Ù Ï Ô ÁÂÈ È ÌÈ ÂÏ שהרי ראינו שהוא עשה את זה לאחרים, עונה הגמרא,È Ó È Ó ÂÓˆÚ È Ó Â Á ÔÈ,ÌÈ ÂÒ כיון שהוא בעצמו היה חולה הוא לא יכול היה לרפא את עצמו, d"v sc oixcdpqa xiaqn ray x`ady itke okl ixdy eilr dgezn oicd zcny iptn ik `id dpeekdy `"r envr z` `txle envr z` xizdl gk ea oi`y ixd dlg `ed.eilgn מספרת עוד הגמרא È ÊÚÏ זהוהאמורא ר' אלעזר בן פדת, Ô ÁÂÈ È È Ï ÏÚ, ÏÁ לבקר אותו,  ÊÁ È ÏÙ È והוא ראה שהוא ישן בבית אפל וחשוך, ÈÈÏ Â ÏÙ Â ÈÚ Ï מפרש רש"י שר' יוחנן גילה את זרועו ובכך נפל אור בבית שר' אלעזר היה ישן כיון שר' יוחנן היה מאד יפה וזורח וזוהר כפי שהגמרא מספרת בב"מ פרק השוכר את הפועלים ומפני שבשרו היה מבהיק על כן נעשה אור בבית, ÊÚÏ È ÈÎ Â ÈÈÊÁ והוא ראה שר' אלעזר בכה, Ó ÈÏ אמרלור' יוחנן È Ó ÈÎ על מה אתה בוכה È Ù Ï Â ÌÂ Ó מסבירים המפרשים שר' יוחנן הבין שר"א בוכה מפני שהוא חושב שמדת הדין מתוחה עליו והוא ראה שהוא עומד להפטר מן העולם (כך הוא חשב) אז הוא חשש שמא לא יזכה לעוה"ב, ולכן הוא שואל אותו מדוע עליך לבכות משום כך, אם אתה חושב שמפני שלא למדת תורה הרבה כרצונך (כפי שרש"י מפרש) ומשום כך מדת הדין מתוחה עליך, Â È Á Ó,ÌÈÓ Ï Â Ï ÔÈÂÎÈ Ï Â ËÈÚÓÓ Á  אז הרי עכ"פ אתה למדת לשמה אז אין לך לחשוש שמשום אי לימוד התורה באו עליך יסורין, È ÂÊÓ ÌÂ Ó È Â מזה שאתה רואה שהקב"ה לא נתן לך פרנסה אולי מכך ראיה שיש קפידא עליך בשמים,  ÁÏ È Ï ÎÂÊ Ì ÏÎ Ï אין מזה ראיה שיש קפידא כי הרי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות, È ÌÂ Ó È Â אם מזה שאתה רואה שהיו לך בנים ומתו אז בכך יש ראיה שיש קפידא עליך, ÔÈ È È Ú Ó ניחםאותו ר' יוחנן הרי גם זה העצם של הבן עשירי שלי שמת בחיי, Ó ÈÏ אמרלו ר' אלעזר לר' יוחנן לא מפני שאני חושש על קפידא שנשמתי לא תזכה לעוה"ב, אלא ÈÎ ÙÚ ÈÏ ÙÂ È Ï על הגוף שבקבר ירקב, עליו אני בוכה, והוא נקט להאי שופרא כאילו על גופו של ר' יוחנן שנקרא שופרא הוא היה כל כך יפה כפי שהמהרש"א מסביר כי ר' יוחנן אמר על עצמו שהוא נשאר משפירי ירושלים אז יש בזה גם זכר לחורבן על זה הוא אמר לו אני בוכה, Ó ÈÏ ר' יוחנן ÈÎ È Â ÏÚ על זה באמת יש סיבה לבכות, ÈÎ Â ÈÎ, ÈÈ ÂÎ Â Ï ÈÏ Ó ÔÈ ÂÒÈ ÍÈÏÚ ÔÈ È Á ר' יוחנן לר"א ÈÏ Ó È È ÈÏ È Í È ÈÏ ÈÏ Ó Ô Î Ï Ô, ÈÓ Â Â ובכך הוא ריפא אותו מחליו.  ÓÁ È Ó Ú ÈÏ ÂÙÈ מספרת הגמרא שרב הונא החמיצו לו ד' מאות חביות של יין, ÏÚ È Ï עלו אליו אל רב הונא Â È ÂÁ אחיו Ï È Ó Â ושאר החכמים Ô Â ÈÒÁ ÏÒ Ô Â ÈÏ Â Ó Â לרב הונא ÈÏÈÓ Ó ÔÈÈÚÏ תעיין ותפשפש במעשיך מדוע קרא לך הנזק הזה שהחמיצו לך ד' מאות חביות של יין. xn oiirl el exn` md recn miwiicny miyxtn daxd yi eiyrna ytytl jixv ixd,dicaera xn oiirl `le dilina 'd sca epxkfdy dn t"r miyxtny yi jk meyn,eixaca `le `ax xn` eplv` epcnly oipr eze`a awri oird zqxiby `"r ytyti eilr mi`a oixeqiy mc` d`ex m` `cqg ax `nizi`e m` `ped ax `nzi`e `ax xn` `qxibd awri oira eiyrna `xnind lra `ed envra `ped ax k"`e 'eke mc` d`ex el exn`,eiyrna ytytl jixv `ed oixeqi mc`l mi`ayky jixaca oiirz,dilina xn oiirl `ped axl minkg mze` ytyti oixeqi eilr mi`ay in lky zxn` jnvra dz`y.eilr `eal elld oixeqi mie`x eid recn eiyrna אומרת הגמרא Ó Â Ï רב הונא לחכמים È Á ÈÓ ÂÎÈÈ ÈÚ האם אני חשוד בעיניכם שחטאתי שמשום כך באו עלי היסורים, Â Ó ÈÏ אותם חכמיםÈÓ Â È Á ÍÈ È Ï È È Ú Â האם אתה חושד שהקב"ה עשה כאן דין בלא שום חטא, נתן יסורים הביא עליך עונש בלא שום חטא. mteba oiwely miwicv daxd yi mpn` 'qezd xak mixiaqn oixeqi yiy xak epcnl ixdy `hg `la k"b dfe mpennae dad` ly oixeqiy i"yx yexitk mixaeq o`k 'qezde,dad` in `ped axl minkg mze` exn` o`k n"n la`,oer `la md eze`n erci mdy iptn `pic `la `pic ciarc d"aw ciyg dna el yiy el fenxl evx mde el exikfi hrn cer mdy `hg ceyg m`d el exn` md ok lr,`hg eze` z` `evnle ytytl.`hg `la oic dyriy lekiak d"awd jipira ÈÏÚ ÚÈÓ Ô Ó ÎÈ È ענה רב הונא לחכמים Â Ï Ó ÓÈÏ ÏÓ אם מי שהוא שמע עלי איזה דבר חטא שיאמר לי, Â Ó ÈÏ מיד הם אמרו לו ÈÎ ÔÏ ÚÈÓ כך שמענו עליך Ï ÈÒÈ Ï È Ó È È שאתה לא נותן את חלקו של האריס בזמורות הגפן שמגיע לו, המשנה בתחלת פרק המקבל בב"מדף ק"ג כפי שרש"י מזכיר אומרת כשם שחולקין ביין כך חולקים בזמורות ובקנים, אריס שאובד בשדה של אדם וההסכם ביניהם היה למחצה לשליש ולרביע ממה שהשדה תוציא פירות אז כשם שצריך לחלוק עם בעל השדה ביין כך הוא חולק עמו גם בזמורות ובקנים, והזמורות הללו נקראין שבישין כפי שרש"י מביא על המילה שריגים מפורש בתרגום שזהו שבישין, א"כ הם אומרים לו שמענו

37 dl 4 a"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa 35 שאתה לא נותן את הזמורות לאריס מחלקו המגיע לו, Ó Â Ï רב הונא È ÈÓ È ÈÓ ÈÏ È ÈÓ אתם אומרים שאני נותן לו וכי הוא בכלל השאיר לי חלק מן הזמורות È ÈÏÂÎ ÈÏ הוא הרי גנב את הכל, אז אני לקחתי ממנו מפני שהוא גנב לי את הכל, Â Ó ÈÏ אמרו לו אותם חכמים  ÈÈ ÌÈÚË ÓÚËÂ Â È È È Ó זהו שאנשים אומרים אפילו מי שגונב אחרי הגנב מ"מ טעם של גניבה בידו, אמנם הוא באמת גנב ממך יותר מחלקו אבל היות ואתה לקחת ממנו אח"כ הרי שאת גונב מן הגנב וגם את הטועם טעם גנבה. אומרת עכשיו הגמרא È למדנו בברייתא ÔÈÓÈ Ó ÈÓÈ ÏÎ ÚËˆÓ È ÈÈ ÌÈ È ÏÚ אבא בנימין אומר שעל שני דברים על שני עניינים של מצוות הוא ההי מצטער כל ימיו ואפילו במקרה שהיה לו איזה אונס שאירע שהוא לא יכול היה לקיים אותם הוא היה מצטער על כך מאד ומשתדל בכל אופן לקיים, ואלו הם אותם שני דברים, Â È ËÓ ÏÚÂ È ËÓ È ÙÏ È ÏÙ ÏÚ ÔÈ,ÌÂ Ï ÔÂÙˆ מה פירוש על תפילתי שתהא לפני מטתי. מפרשת מיד הגמרא È Ó È ËÓ È ÙÏ È ÏÙ ÏÚ È ËÓ È ÙÏ מהו מתכוון כשהוא אומר שהוא נצטער על כך שתמיד תהא תפילתו לפני מטתו ÓÈÏÈ ÓÓ È ËÓ È ÙÏ אם נאמר שכוונתו שהוא היה מתפלל לא בסמוך לקיר אלא לפני המטה, המטה היתה חוצצת בינו לבין הקיר. שואלת הגמרא È ÓÈ È Â Ó Â È Ó Â Â È ıˆâá È Ï ÏÏÙ ÓÏ ÔÈ Ó ÈÂÏ Ô Ú Â È Ï ÂÈ Ù Â È ÊÁ ÒÈ ל"ח) (ישעיהו Ó È ÔÈ Ï È ÏÏÙ È א"כ מבואר שאסור שיהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר אז איך הוא היה מצטער כל ימיו על כך שהוא יתפלל דווקא לפני מטתו. אומרת הגמרא ÍÂÓÒ ÓÈ Ï È ËÓ È ÙÏ ÓÈ Ï È ËÓÏ אבא בנימין אומר שהוא היה מצטער כל ימיו שתפלתו תהא סמוכה למטתו דהיינו כפי שרש"י מפרש ומדבר כאן על תפילת שחרית, וכל ימיו היה מצטער שלא לעשות שום מלאכה ואפילו לא לעסוק בתורה משעה שהיה עומד ממטתו עד שיקרא ק"ש של שחרית ויתפלל שום דבר הוא לא היה עושה עד לתפילה, כך שתפילת שחרית היתה תמיד סמוכה למטתו סמוכה להשכמה ולקימה ממטתו, רש"י א"כ כותב כאן שגם לעסוק בתורה אסור עד שיתפלל. c"i sca onwln di`x mi`iane i"yx lr miwleg la` 'qezd yer oinipa `a` did `l dk`ln wx,dlitzd iptl xzeny iptl ok xzen 'qezd mixne` cenll la` dlitzd iptld inl wx dfa dpeekdy xiaqn y"`xd i"yx zrcae,dlitzd `le cenll libx `ed myy mewna c"ndiaa lltzny cexh `edy oeik dfd dxwna cgi xeaivd lk mr p"kdiaa dlitz onf xearie xzei cxhi `ed `ny yeygl yi ezqxiba mc` la` dlitzd iptl dxeza weqrl el xeq` ok lr y"we el xzeny i`cee zeriawa xeaivd mr p"kdiaa lltzny,ezqxiba cxhi `ny yyg my oi` ik ok iptl dxeza weqrl dxwna `weec o`k xaecn oinipa `a` y"`xd zrc itl k"` xcg mb did my oyei didy xcga lltzn did `edy ely itk,cnel didy mewna my lltzn did `ede ecenlz mi`xen` cer eidy ipy wxt zlgza oldl cnlp cer epgp`y yi dfd mewna f` micnel eidy mewn eze`a milltzn eidy cinz xrhvn did `ed ok lre ezqxiba cxhi `ny yyg `l elit` ok iptl elit` cenll `le ezhnl jenq lltzdl.i"yx o`k yxity itk dlitzd iptl dxeza weqrl m`y mi`ian dpei epiax icinlz,cer o`k siqen dpei epiax iptn dlitzd iptl cnll el xzen miaxl dxez cnln `ed oi` mbe df z` mb dgece c`n aeyg miaxc dxez cenlzy `l `ed m`e dlitzd z` jk llba xg`i `ed `ny yyg meyn llk ecnli `l md `ny miyyeg epgp`,f` mze` cnli `nrhe aepb `apb xza ly lynd z` o`k xiaqn `"yxdnd apebdy w"aa daexn wxt zlgza yxetny dn it lr,mirh m`y `"yxdnd xne`,'de 'c inelyze ltkn xeht apbd xg`,envr apbd xy`n daipba mrh xzei el yi apbd on apebd jk yyegy envr apbd la` ewzni miaepb min aezk mpn` ik daipba mrh witqn el oi` 'de 'c inlyzne ltk inelyzn on apebd la` xzei daxd mlyiy cgete dpnn yyeg `ed z` xzei daxd mreh `ed ixd 'de 'cne ltkn xehty apbd edf,envr apbd on xzei elit` ewzni miaepb min mrhd.mirh `nrhe aepb iapb xza iypi` ixn`c z`mbqix`dongwlydflr`pedaxz`egikedmdk"` iptl epnn apb envr qix`dy t"r`e zexenfa el ribnd ewlg.ok Ó Â Ï רב הונא לרבנן ÏÈ ÈÏ È È ÈÏÚ אני מקבל על עצמו לאחר שהוכחתם אותי שאתן לו את חלקו בזמורות. מספרת הגמרא ÎÈ ÓÁ   ÏÁ È Ó אחרים אומרים שמיד כשקיבל על עצמו חזר החומץ וקיבל טעם יין, ÓÁ ÈÓ Ô ÊÈ Â ÏÁ ÈÈ È Ó ÎÈ Â אחרים אומרים שלא קרא כאן נס על טבעי שהחומץ נהפך ליין אלא שפשוט דמי החומץ התייקרו והחומץ היה שוה כיין. dyr dxe`kl `ped axy df lr ecnry mipey`xdn o`k yie dxe`kle eze` egiked minkgdy itk `hg `edy dfi` o`k ixdy zexenfd z` qix`d on zgwl el xzen did oic t"r gipnd wxt w"aa ikcxnd `iad jk,diytpl `pic ypi` ciar mya uxzl `iad ikcxnde,efd `xnbd ixac lr zeywdl o`k xikfdy itk mi`xid zrc mb jke bxeahpexn m"xdn z` wx df diytpl `pic ypi` ciar ly oicdy htynl mipira epnn zgwl el xzen epnn apb apbdy dn z`y dnvr dlfbd dnvr daipbd `le mixg` mixac la` envrl oic dyriy i"r envrl mlyl leki `ed dfay t"r` zgwl zekf el oi` on gwl `ped axy o`k okle daipbd xign z` envrl xifgdle mixg` mixac `l` epnn gwl `edy zexenfd z` el qix`d yipi` ciar ly xzidd z` oi` dfay ixd zexg` zexenf e`.diytpl `pic o`k zxg` yxtl mikixv mde jk lr miwlegy mipey`x yi ax lr dprh o`k dzid recn `ped axe minkgd ixac z` t"r` `ped ax cbpk dprhd idn cg` yexit edf t"kr `ped xzid el did `l o`k la` `ytpl `pic yipi` ciar dxe`kly.qix`d on zexg` zexenf zgwl

38 36 5 a"r 'd izni`n - oey`x 't zekxa el `dzy aezky dhnd i"yxa cer epi`xy itke en` ezy`ya eidi dizelbxne dy`xy `id dpeekd mexcl oetv oia zpzip `l`,mipey`xd aex zrc `id jke,mexcl dfe oetvl df a"nd k"b a"na dkldl `aed xaky itke ep`tn `"nxy yecwd xdefdn yxtn ep`tn `"nxy ezrc z` `iad epiid mexcl oetv oia didz dhndy dketd `id dpeekdy dizelbxne dy`x eli`e mexcl oetv oia dhnd ly dagx t"r ep`tn `"nxd yxtn jk,axrnle gxfnl `weec eidiy.yecwd xdefd g"e`a `iad xak envr a"nd,miwqetd oia zwelgn dfa yie ly oipa xtqa `aedy itk `"xbd zrc z` 'e sirq 'b oniq `xnbd zrck oeekzn xdefd mby yxtn `"xbdy dgny y"`xd `weec zeidl jixv df zn`ay i"yx yexitk eplv`.jtidl `le mexcle oetvl zelbxnde xg` hyt miyxtn llka md o`k i"xzay xikfdl wx jixv mexcle oetvl didz dhndy dpeekd oi`y,`xnbd ixaca mixac mze` lr lltzi mc` yinyzd iptly dpeekd `l` dxepnde oetva `vnpy ogleyd i"r mda zekfl xyt`y mipa el eidiye mixiyr mipa el eidiy epiidc mexca z`vnpy cinlz o`k yxit jk,dxezd znkga minkg dxeza miwqer ezhn z` gipdl mewn oi` dxe`kl eixac itl k"`,dpei 'x envr dpei 'xy xikfdl ie`xd ony `l` mexcl oetv oia `weec oetv oia ezhn z` gipdl ok jixvy azeke wqet d`xid xtqa aexe 'qezde i"yx o`k yxity itk zehyta mexcl.mipey`xd mb el xzen miaxl cnln `edy miaxc dxez cenlza jk d`aed r"eya,r"eya mb wqtp jke,dlitzd iptl cnll zrc z` mb jke dze` xiaqn y"`xdy itk i"yx ly drcd `l r"eyde,'e sirq h"t oniq g"e`a xagnd wqty itk i"xz xzen mvray mixaeq 'qezdy 'qezd zrc z` llk my `iad my g"xtd,dlitzd iptl `edy ote` lka dxeza weqrl weqrl oipr yi jtidl cery xne`e 'qezd zrc z` `ian.mipey`xd oia zwelgn dfa yi t"kr,dlitzd iptl dxeza lltznd oia uveg xac didiy xeq`y o`k epcnly dn oiprae xac,reaw eppi`y xaca `weec dfy 'qezd mixne` xiwd oial oebk reaw xac la` xiwd oial epia wiqtiy xeq` lhlhnd `xnbdy efd dhnd eli`e,wqtdk aygp df oi` daize oex` dppi` efd dhndy i`cee f` wqtd aygp dfy dpipra dl`y dn dfe,wqtd zaygp `id ixd dreaw dppi`y dhne dreaw oi`e zeide reaw df oi`y d`xp dhn la` miniiqn 'qezdy.wqtd aygp df reaw df zhn dziy mrt ly dhna `weec dfy `ian i"ad la` la` wqtd `ide reaw xac zaygp dppi` daiyi zhn,daiyi ok mb dfy iptn wqtd aygp `l dfy i"ad xne` dpiy zhn.reaw `edy xac עוד אומרת הגמרא ÔÂÙˆ ÔÈ Â È ËÓ ÏÚÂ,ÌÂ Ï מה שאבא בנימין אומר שכל ימיו היה מצטער שמטתו תהיה נתונה בין צפון לדרום, אומרת על זה הגמרא Ô Â ÏÎ ÁˆÈ È Ó È Á È ÓÁ È Ó ÌÈ ÎÊ ÌÈ ÈÏ ÔÈÈ ÌÂ Ï ÔÂÙˆ ÔÈ Â ËÓ יש לו על זה שכר מפני שנתן את מטתו בין צפון לדרום נולדים לו בנים זכרים Ó כפי שזה נדרש מהפסוק (תהלים י"ז) Í Âو ÏÓ ÌÈ ÂÚ È Ì Ë ע"י שהוא נותן את מטתו בין צפון לדרום שזהו הלשון "וצפונך" בכך ישבעו בנים, יוולדו לו בנים זכרים, ÔÓÁ  ÔÈ Û Ó ÁˆÈ Í ÂÙˆÂ Î È Î גם זה נדרש מאותו פסוק ÌÈÏÙ ÏÙÓ ÈÓÈ Â ÏÓÈ כ"ה) (בראשית Ì È ÎÂ Ì Ë ÏÓ Ë ÌÈÓ  ÏÏ אז זה נדרש בג"ש שוצפונך תמלא בטנם היינו תמלא ימי הריונם ואשתו לא תפיל ע"י כך נפלים. עוד אומרת הגמרא È ÂÒ Î ÌÈ Ó ÔÈÓÈ Â Á ÔÈ Ó Ï ÏÏÙ Ï Ì Ó Á Ì Â ÏÏÙ Ï ˆÈ אם שנים נכנסו ביחד להתפלל בבית הכנסת ואחד מהם סיים את התפילה לפני חבירו ולא המתין לחבירו עד שהוא יסיים אלא יצא מביהכ"נ והלך לדרכו והשאיר את חבירו לבד ÂÈ Ù Â ÏÙ ÂÏ ÔÈÙ ÂË אז כביכול הקב"ה טורף לו את תפילתו בפניו, או כפי שהמהרש"א מפרש אותו מלאך רע שנקרא "אף" הוא זה שטורף לו את תפילתו בפניו Ó כפי שזה נדרש מהפסוק (איוב י"ח) ÂÙ Â Ù Û Ë Í ÚÓÏ,ı ÊÚ מפרש רש"יאתהדרשהלפידבריאבא בנימין טורף נפשו באפו היינו שהפסוק קורא לו לאותו אדם שעזב את ביהכ"נ לפני חבירו טורף נפשו באפו מפני שהוא גורם לעצמו לטרוף את נפשו היינו את תפילתו, התפילה נקראת נפש כפי שכתוב בשמואל א' ואשפוך את נפשי לפני ה', הוא נקרא כאן טורף נפשו באפו הוא גרם לעצמו לטרוף את תפילתו באפו, בפניו, ולפי המהרש"א באפו היינו ע"י המלאך רע שנקרא אף,אומר א"כ הפסוק טורף נפשו באפו הלמענךתעזבארץ,הפסוקשואלאותואתאתאותואדם שגרם לעצמו לטרוף את תפילתו באפו האם אתה חושב שלמענך תעזב ארץ, סבור היית שבשביל שאתה יצאת לבדך השכינה גם כן תצא עמך ותעזוב את חבירך מתפלל לפניו, וודאי שלא, אלא השכינה ממשיכה ונשארת עם אותו אדם בודד שנשאר בביהכ"נ, וזה שיצא והשאיר אותו ולא המתין לו הרי טרף את נפשו באפו, ÂÚ Ï אומרת הגמרא Ï Ì Â Ó Ï ÈÓ Ï Ò ÈÎ Ï (איוב י"ח) yi dyrnl,mexcl oetv oia ezhn z` zzl oipr yi k"` onipa `a` ixacn rnyny itk aeige oic edf m` zwelgn ick zeciqg zcn wx ef `ny e` eini lk jk lr xrhvn didy jynda rnyny itke mixkf mipal zekfl ick xky zeaxdl ezhn z` zzl jixvy mrhdy dxn` `xnbd ixdy `xnbd oi`y rnyn f` mixkf mipa el eidiy ick df mexcl oetv oia.miwqetd oia zwelgn dfa yi,aeigd on dfa xne` i"yx,mexcl oetv oia ezhn z` oziy yexit dn t"kr i"yxe,mexcl dfe oetvl df dhnd ly dizelbxne dy`x itk,axrna e` gxfna dpikydy iptn `ed mrhdy mb xiaqn jxc aqdl oekp jkitle,ipy wxt seqa a"aa d"ra cnlp cery `weec xaecn o`ky i"yxa rnyn f`,zexg` zegexl yinyz dievn dpikydy iptn o`k mixne` 'qezd jke yinyz jxca mb xaecny mixaeq mipey`x yi mle`,axrnl gxfn oia `weec o`k mixne` i"yxe 'qez la`,en` ezy` oi`yk

39 fl 1 `"r 'e izni`n - oey`x 't zekxa 37 lkez `l oirdy oird ze`x z` liabdy d"awd epnr dyr oirl zeyx dpzip `lnl` ik mieqn wgxn xg`l ze`xl leab `ll wegxnl cer ze`xl dleki dzid oird m`,ze`xl k"k mi`xap eid oiwifnd iptn cenrl dleki dixa lk oi` ixd eidy mi`hgd i"r oird zi`xn dlag ik`lne oiwifn daxd iptn cenrl dixa lk dleki dzid `l f`e mipir d`xnn mi`a oirl zeyx ozp `ly d"awd epnr dyr cqg f` miwifnd qliwrlt xfrl` ax yxit jk,mieqn leaba `l` ze`xl.i"aepd ly ecinlz ÂÓ ÓÓ ˆÂ ÚÈ דהיינו שמי שטורף נפשו באפו בכך שעזב את ביהכ"נ ולא המתין לחבירו גרם לכך שיעתק (פתח תחת התי"ו) צור ממקומו  ÍÂ Â Ï Âˆ ÔÈ Â.È Í ÏÈ Âˆ ל"ב) (דברים Ó מסיימת הגמרא Â Î Ó ÂÏ ÔÈ Ó Ì Â אם הוא המתין לו בביהכ"נ עד שיסיים את התפילה מה שכרו של הממתין. "Ú 'Â Û - Ó ÂÏÏ ÂÎ Ï ÎÂÊ È Á È ÈÒÂÈ È Ó (ישעיהו מ"ח) ÍÓÂÏ Î È ÈÂ È ÂˆÓÏ ÂÏ ÍÈÚÓ È ˆ ˆÂ ÍÚ Ê ÏÂÁÎ È È ÌÈ ÈÏ Î Í ˆÂ כמעותיו '  וכפי שהפסוק שם מסיים, מפרש רש"י שהפסוק הזה נדרש על מי שממתין לחבירו עד שיסיים את תפילתו מפני שלו הקשבת למצוותי מתפרש לו התמנת למצוותי דהיינו שצויתי לגמול חסד עם החבר, הקשבת זה לשון המתנה, תר"י מפרשים אחרת שלו הקשבת למצותי היינו למצוותי מלשון צוות, אם היית ממתין להשאר לצוות לחבר שעדיין לא סיים את התפילה אז תזכה לאותם ברכות של ויהי כנהר שלומיך וצדקתך כגלי הים. oizndljixvydfdoicdyyxitz"xyo`kmi`ian'qezd dlilae dcya eidy mdly zeiqpkd izaa `weec df exiagl mi`ian 'qezd la`,oiwifn yi dcyay iptn oizdl jixv e`viy cr jix`ne ezlitz xg`n did 'qezd lra i"xdy ixacn rnyne p"kdiaa `a mc` mey did jk jeza m`e mlek did `l` cgia mlek mr `a did `l `ed m` elit` 'qezd i"xd did n"n dlitzd seq iptl e` rvn`a elit`,`a mizpia d`pe miniiqn 'qezde,mzlitz exnby cr xtqa oiirn mpi` eply zeiqpk izay epgp` elit` epiidc epl s` xingdl,p"kdian mc`d `viy cr oizndl xingdl d`p n"n dcya la` z`vl leki cg` lk p"kdiaa miyp` dnk yiyk k"`e eixg` edyin cer yi m`y xingdl el d`p x`ypy oexg`d.cgia e`vie el oizniy עוד אומרת הגמרא È ÈÏÓÏ Ó ÔÈÓÈ È ÙÓ ÂÓÚÏ ÏÂÎÈ È ÏÎ ÔÈ Â Ï ÔÈÚÏ Â ÔÈ ÈÊÓ אלמלא היתה ניתנת רשות לעין האדם (כך משמע מרש"י בפשטות) לראות את כל המזיקין שממלאים את חלל העולם אין כל בריה יכולה לעמוד בפני המזיקים מפני שבכך שהיה רואה אותם היה יכול להתגרות בעיני השטן לומר גירא בעיניך ובכך הם היו מזיקים אותו, או מפני הפחד, כפי שיש כמה וכמה מפרשים בענין זה. אומרת עכ"פ הגמרא Ó Ô ÈÓ È ÈÙ Â È ÈÈ המזיקים שמסביבינו המזיקים שממלאים חללו של עולם הם רבים מאתנו ÔÏÚ ÈÓÈÈ Â והם עומדים עלינו È Â Ï ÏÒÎ ÈÎ כתלם המענה המקיף את האוגיא שמסביב לגפן, מסביב לאילנות מסביב לגפנים יש כעין אוגיא דהיינו יש שם חפירה קטנה מסביב לאסוף שם מים שישקו את הגפן ומסביב לחפירה הקטנה הזו יש כעין גדר כעין תל ואותו תל נקרא כסלא, אומר אביי שהמזיקין רבים מאתנו ועומדים עלינו ככסלא לאוגיא, כמו התלם והתל שמסביב לחפירה באוגית הגפנים. עוד אומרת הגמרא Ó ÙÏ Ô ÈÓ Á Á ÏÎ Â, È ÈÓÈÓ Â ÈÏ Ó Ó מסביר בעל העיון יעקב שרב הונא חולק גם על אביי והוא סובר שיש הרבה יותר מזיקין ממה שאביי אמר, אביי אמר בסך הכל נפישי מנן, שהמזיקין רבים מאתנו, אבל רב הונא אומר שהם כל כך רבים שכל אחד ואחד מאתנו יש אלף מזיקין משמאלו ורבבת מזיקין מימינו, וכפי שיש כאן תוספת בגירסא בצד שנאמר על זה נאמר בתהילים צ"א יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, מסביר בעל העיון יעקב שאביי שחולק על רב הונא ולא סובר שיש כל כך הרבה מזיקין הוא יפרש את הפסוק יפול מצדך אלף ורבבה מימינך כפי שפירשו במדרש בפרשת נשא שזה עולה על המלאכים ששומרים את האדם מן המזיקין עליהם נאמר שהםאלףמצדוורבבהמימינו. עוד אומרת הגמרא Ó ÏÎ È ÁÂ È Â ÈÈ Ó אותו דוחק שיש כשבאים בני אדם לשמוע את הדרשה ביום השבת, שפעמים כפי שרש"י מסביר הם יושבים בעצם ברוח, הם יושבים רווחים, אבל נדמה להם כי יושבים דחוקים אותו דוחק שנדמה להם, הדוחק הזה הוא מפני המזיקין, וזה כפי שכבר הזכרנו שהמזיקין מנסים להדבק ולהתחכך בלומדי התורה, בעוסקי התורה. `ax zpeeky xnerd `lndn cg` yexit sqei urd o`k `iane,`xg` `xhqdn `a k"b zay ly dyxca yiy wgecdy xnel `ealy i`ceey iptn,ezxeage dilic `bpeba rxd xvidn `a mixacd z` zeyrl ick zaya dyxcd z` renyl devne lecb oipr edf zeycgznd zekldd z` miycgznd mpi`e dyxcd z` renyl mi`a miyp` daxd la` dlecb dlecb dxiar ef ixd jk m`e ok zeyrl mnvr lr milawn erci `l zegtl md dyxcd iptl ik dyxcd iptl ik xzei f` oicifn eyrp md erny mdy jkne bbey did dfe xeq`y el` md mi`iany el` md ezxeage rxd xvidy i`cee ecinlz qliwrlt xfrl` ax ly,cg` yexit cer o`k xikfp ixac z` jk xiaqn `ed,ycg zler extqa dcedia rcepd ly dixa lk oi` ze`xl oirl zeyx dpzip `lnl`,oinipa `a` `hge dxiar lky reci ixdy oiwifnd iptn cenrl dleki aexe dlag j`ln zigyn wifn jkn `xap dyer mc`dy mipir d`xna m`,mipir d`xn i"r ze`a mc`d ly zexiard di`x i"r m`e oey`xd xeqxqd `ed oirdy zeixr ly oir d`xn i"r mixacd x`y lke de`ze d`pw cil d`iany aexz``xeaoirdd`xnk"`emi`hgdaexlribnmc` cqgy oinipa `a` k"` xne`,mlera mizigynde oiwifnd

40 38 2 `"r 'e izni`n - oey`x 't zekxa gl eyriy ick renyl dyxcl `eal elld mc`d ipa z` mixbny mze`,micy mze` f`,cifna e`hgi okn xg`le micifn minxeby el` md ohyd ly ezxeagn k"b mdy,miwifn i`d `ax o`k xne`y dn df dyxcl daxd `eal miyp`l dyxcl mi`ay miyp` ieax ly wgecd,dlka iedc `wgec mi`ay daxd yiy iptn,ezxeage ohyd on k"b df,ied ediipn wx `l` ycgziy dn z` zeyrl mnvr lr lawl liaya `l.oicifn eyri md jkae renyl עוד אומרת הגמרא ÈÂ È Ï ÈÎ È ברכיים עייפות, כשהאדם מרגיש את ברכיו עייפות  ÈÈ Ó הוי, זה ג"כ מאותם מזיקין הסובבים את האדם, È ÂÏ Ô È Ó בגדי התלמידים שיושבים ועוסקים בתורה בגדיהם שבלים Â È ÈÙÂÁÓ זה מההתחככות של המזיקין בהם, שהרי התלמידים אינם עושים שום מלאכה שתביא לידי בילוי הבגדים אלא בע"כ זה מהחיכוך של אותם מזיקין, עוד אומר רבא È ÔÙ Ó ÈÚ Î הרגליים שכואבות מחמת מכה Ô Ó È ג"כ מחמת המזיקין, אומרת הגמרא  ÈÈ Óזה ÈÚ Â Ï Ú ÈÓÏ אם אדם רוצה לקבל ידיעה על קיומם של המזיקים הוא יוכל לעשות כך, ÏÈ ÓËÈ È ÈÈÏ שיביא אפר שנופה בנפה (כפי שהערוך מסביר) ÈÈ ÂÙ Â ושיפרוס את זה על גבי מטתו Ùˆ  בבקר ÈÚ Î ÈÎ ÈÊÁ Ï הוא יראה על אותו אפר שהיה פרוס חלק על גבי מטתו כעין רגלי תרנגולת, רגלי תרנגולים, מפני שבלילה מתרבים המזיקים כידוע, ולכן בבוקר הוא יראה כי כרעי דתרנגולא ובכך הוא ידע שישנם מזיקים. d`xiy jkay `id dpeekdy yceg zlerd lra xiaqn aeye `edy i`cee f` ei`hg i"r e`xap dlag ik`lne oiwifn dnk o`n i`d `xnbd zxne`y dn df,dnly daeyza aeyl `eai ik`ln ly mneiw lr zrcl dvexy in edl rcinl irac `ed jkae mdn rcie jk dyri eizeper zngn e`ay dlagd.aeyi עודאמרתהגמרא È Â ÈÊÁÓÏ ÈÚ Ô Ó מי שרוצה לראות את המזיקין,  ÈÈÏÈ È ÈÏ שיביא שלית חתול נקבה ÓΠÓΠשאותה חתול שממנה הוא נוטל את השליא תהיה שחורה בת שחורה (שגם אמה שלה היתה שחורה) ΠΠשהיא תהיה בכורה וגם אמה בכורה  ÈÏ ÈÏ ושיקלה באש את השליא שלה È Á Ï שיכתות את השליה È ÈÚ ÈÏÓÈÏÂ È Ó וישים מעט בתוך עיניו Â Ï ÈÊÁ ואז הוא יראה את המזיקים, ÏÊ Ù Â ÈÈ Ï את שארית השליה הקלויה והשחוקה שישים בתוך קנה של ברזל, בתוך צינור חלול של ברזל, ÏÊ Ù Ù Â ÈÓ ÁÏ ושיחתום ויסגור אותו בחותם של ברזל ÓÏÈ È Ó È שמא המזיקין הללו יגנבו מן החומר הזה ואז הם יוכלו להזיק לו ÈÎÈ ÈÎ וששוב יחתום את פי הקנה החלול ÈÓÂÙ Ì ÁÏÂ Ï Ê ÈÏ כדי שלא ינזק. מספרת הגמרא È È ÈÎ Ú ÈÈ הוא עשה כך כפי שמסופר כאן ÊÁ וראה את המזיקין Ê Â וניזוק על ידם, ÂÚ ÈÏÚ ÈÓÁ Ô בקשו רבנן רחמים עליו ÈÒ Â ונרפא מן הנזק. elld mixacd lk z` epl yxtn `ax okly xne` awri oeird miikxad idlyc ikxae oiwifnd iptn df dlka iedc `wgecy df milay micinlzd icba mb jke oiwifndn df zetiird z` el yiy envra yibxi mc` m`y ick miwifnd ly jekign zetewp milbx e` zetiir mikxa oebk elld mixacd cg` mirbt ly xiy xnel jxhvi f`e oiwifnd iptn dfy rciiy mrep idie xn`i,oeilr xzqa ayei milidza `"v lhitw edfy.xzqa ayeie עוד אומרת הגמרא È Ï ÏÙ ÔÈ Ó ÔÈÓÈ Ì Ó Ò Î È Ï ÚÓ (מלכים א' ח') ÏÙ Ï Â Ï ÚÂÓ Ï דורש מכאן אבא בנימין Ì Ó, ÏÙ Ì מפרש רש"י שביהכ"נ הוא מקום רינה מפני שבביהכ"נ אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת כל ערב ולכן זה נחשב מקום רינה והיות וכתוב בפסוק לשמוע אל הרינה ואל התפילה מכאן שבמקום רינה שם תהא תפילה. `a` xaic ote` dfi` lr mipey`xd oia zwelgn dfa yie oiiv `"wrxy itk a"r 'c sc f"r `zkqna 'qezd zrc,oinipa yi m`,xeaiva dlitz lr o`k xaecny q"yd oeilba o`k dlitz e` ziaa xeaiva dlitz lltzdl zexyt` mc`l zecigia la` `weec p"kdiaa lltzdl eilr p"kdiaa xeaiva f` xeaiva lltzdl zexyt` el oi` m`y 'qezd zrcn rnyn.ziaa dlitz oial p"kdia oia lcad oi` wxta dpyn mglde dpyn sqkd eazk m"anxd zrca la` elit`y cigi zlitz lr mb o`k xaecny dlitz zekldn mewn `ed p"kiday iptn p"kdiaa lltzdl sicr zecigia,i"xz zrc mb `id jke,dpixd mewn `ed mye xzei dyecw jenq lltzn did envr oinipa `a`y lirl epcnly t"r`e ezhn iptl dzid dpeekd `xnbd ly t"kr `"edd itle ezhnl o`k oi` 'qezd zrc itl f`,cnl `ed myy xcg eze`a rnyn lltzdl oial p"kdia oia lcad oi` zecigiay iptn llk iyew oeiky iptn `iyew o`k oi` m"anxd zrc itl mbe,eziaa c"ndiaa f` cnl mb `ed myy xcg eze`a lltzd `edy xy`n lltzdl sicry i`cee cenild mewn `ed myy.p"kdiaa lltzdl sicr zecigia elit` ile` dfa wtzqp g"lvd mpn` la`,xeava oipn el didi p"kdiaay t"r` cnel `edy mewna.xeaiva `weec lltzi f` mby xnel dhep g"lvd עוד אומרת הגמרא Ó ÁˆÈ È Ó ÔÈ Ó Ò Î È ÈÂˆÓ Â Í  ÔÈ Ó (תהלים פ"ב) ÌÈ Ï Ï Ú ˆ וכאן נדרשים המילים בעדת קל בבית מועד שלו כפי שרש"י מפרש דהיינו בביהכ"נ, עוד אומר ר' יצחק ÔÈÏÏÙ Ó ÚÏ ÔÈ Ó ÈÎ Ì ÓÚ מנין שהשכינה שורה גם בין עשרה שמתפללים בציבור ואומרים דברים שבקדושה Ó ÌÈ Ï Ï Ú ˆ ואין עדה פחותה מעשרה כפי שרש"י מביא מהגמרא בסנהדרין, כך אנחנו גם נלמד לקמן בדף כ"א ע"ב, עוד אומרת הגמרא ÔÈ ÔÈ ÂÈ Ï Ï ÔÈ Ó ÈÎ Ì ÓÚ מנין לנו ששלשה דיינים שיושבים בדין

41 hl 3 `"r 'e izni`n - oey`x 't zekxa 39 zaizk envr dyrnd zaizk lr o`k xaecny miyxtn 'qezd miaehd mdiyrn miazkp myy zepexkfd xtqa dxeza wqrd zeidl leki ji` 'qezdl mdl dyw okle mc` ipa ly aezk ixd miazkp eiyrn oi` dxeza wqere ayei cg`yky `ed lcaddy 'qezd mixne`,miazkp xtqa jiyrn lke xtqa miazkp md dxeza miwqere miayei mipyyky azkp `ed ayei cg`yk eli`e cgia mixg` mr zepexkfd.cgia mixg` mr `l la` ecal xtqa `l `xnbd o`ky mixaeq miyxtn cere y"yxde `"yxdnd mixacn `l,miazkp xtqa jiyrn lk ly oiprd lr zxacn zepexkfd xtqa miaehd miyrne zecaerd zaizk lr o`k jezn mi`veiy dxez iyecigd zaizk lr o`k xaecn `l` xtqa ediiln oazkp ixz `xnbd zxne` df lre,dxeza wqrd iyecig miazkp dxeza miwqere miayei mipy m`,zepexkfd wqere ayei cg` m` eli`e zepexkfd xtqa mdly dxezd,zepexkfd xtqa miazkp ely dxezd iyecig oi` ecal dxeza ayei d"awdy rnyn myy e"h sc dbibga `xnbd ixacke.dxeza miwqery g"z i"r miycgzpy mixaca dbede dpeye במשפטשהשרויה ג"כ שרויה ביניהם Ó (תהלים פ"ב) ÌÈ Ï ËÂÙ È באותו פסוק שנאמר לפני כן אלקים נצב בעדת קל כתוב בסיפא דקרא בקרב אלקים ישפוט, דהיינו שגם בקרב אלקים שהם ג' דיינים (רק ג' דיינים נקראים אלקים) בקרבם ג"כ אלקים נצב, השכינה נמצאת, בקרב אלקים ישפוט,  ÔÈ ÒÂÚ ÔÈ ÂÈ ÌÈ Ï ÔÈ ÓÂ È ' È È Â Ê ג') (מלאכי Ó Ì ÓÚ ÈÎ Ï '  ' ÈÂ Â Ú וישמע ויכתב בספר זכרון ליראי ה' ולחושבי שמו, מכאן שכשנדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, הרי שהשכינה שרויה ביניהם. מסבירה הגמרא אגב È Ó (מלאכי ג') ÂÓ È ÂÁÏ בסיפא דקרא כתוב ויכתב בספר זכרון ליראי ה' ולחושבי שמו, מה פירוש חושבי שמו, Ó È (גירסת הב"ח) ÂÏÈÙ ÂÈÏÚ ÏÚÓ Ú ÏÂ Ò Â ÂˆÓ Â ÚÏ Ì Á Â Î Ú ÂÏÈ Î וזהו לחושבי שמו כשרק חישב לעשות מצוה הרי שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מסיים ר' יצחק  ÒÂÚ ÂÈ Á ÂÏÈÙ ÔÈ Ó ÈÎÊ ÌÂ Ó ÏÎ כ') (שמות Ó ÂÓÚ ÈÎ ÈÓ,ÍÈ Î Â ÍÈÏ Â מה פירוש בכל המקום אשר אזכיר את שמי. מסביר רש"י אשר יזכר שמי על פי מצותי ודברי דהיינו כשהאדם יושב ועוסק בתורה ומזכיר את שמו של הקב"ה על פי מצוותו ודברו שצריך לעסוק בתורה אז אומר הקב"ה אבוא אליך וברכתיך ומכאן שהשכינה עמו אפילו כשהוא יושב בדד ועוסק בתורה. וכאן עמדו המפרשים והקשו, הרי אנחנו עוד נלמד בעז"ה בדף ס"ג לקמן בסוף המסכתא מהפסוק חרב אל הבדים ונואלו מכאן דרשו חכמים שאלו תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה בד בבד שאסור לשבת ולעסוק בתורה לבד ואילו כאן אנחנו לומדים שגם אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו. zexyt` el oi`yk o`k xaecny e` xne` awri oeird lra f` dpikydy ixd dxeza wqere ayei `ed f`e `zexag `evnl mc`a `weec xaecn o`ky i"r lra wlgn cer,enr z`vnp lka weqtdn rnyny itk azkay dxeza wqere dpeyy dxeza `id ixd 'd zxkfde iny z` xikf` xy` mewnd d"awd ly eizeny sexivn `id azkay dxez lky azkay axg,el`epe micad l` axg xn`p df lr t"ray dxeza la` weqrl mikixv mpi` mdy caa ca dxeza miwqery g"z lr.`zxeaga wx `l` dxeza cal שואלת עכשיו הגמרא ÈÚ Ó È Á ÂÏÈÙ Á Ó ÈΠאם אפילו כשאחד יושב ועוסק בתורה שכינה עמו אז למה לנו פסוק ודרשה שכששנים עוסקים בתורה השכינה עמהם וודאי ששנים לא גרועים יותר מאחד, אומרת הגמרא È ÈÏÓ Ô ÎÓ Ï Á   ÎÊ ÙÒ Â ÈÈÏÓ Ô ÎÓ ÙÒ Â Â ÎÊ כששנים יושבים ועוסקים בתורה לא די ששכינה עמהם אלא דבריהם גם נכתבים בספר הזכרונות אבל כשאחד יושב ועוסק בתורה אין דבריו נכתבים בספר הזכרונות. עוד שואלת הגמרא ÈÚ Ó Ï È ÂÏÈÙ Á Ó ÈΠאם שנים למדנו שהשכינה עמהם ודבריהם גם נכתבים בספר הזכרונות אז למה לנו פסוק על ג' שיושבים ועוסקים בדין שהשכינה עמהם הרי וודאי שהם לא גרעו משנים, אומרת הגמרא È Ï  ÓÏÚ ÓÏ È ÓÈ Â Ó ÈÎ היינו חושבים שישיבה בפסק דין אין זה נחשב עסק בתורה אלא זה רק עסק בשלום בין איש לרעהו ולכן השכינה לא שורה ÚÓ Ó Â Â ÈÈ ÈÓ È ÔÏ לכן יש לנו חידוש מהפסוק שגם ישיבה בדין הרי זה נחשב כעסק התורה וממילא השכינה שורה. yi `l e` dxezd wqrk aygp df oic wqt m`d dyrnl dnecke dxezd zkxa oiprl df oipra mipey`xd oia zwelgn.oipra o`k jix`p `l la` עוד שואלת הגמרא Ï ÂÏÈÙ Á Ó ÈΠאם בשלשה הקב"ה בא ושכינה שורה, ÈÚ Ó Ú אומרת הגמרא È È Ú Ï È Â ÈÎ Ó Ú בעשרה שיושבים יחד ועוסקים בתורה או בענין מה שלמדנו לעיל בעשרה שנמצאים ביחד בשעת תפילה (עשרה שמתפללין) השכינה קודמת ובאה עוד לפניהם לפי חלק מהמפרשים או כפי שהרשב"א מפרש בתשובה בסימן נ' אין הפירוש שהשכינה באה עוד לפני אבל עכ"פ השכינה באה עמם ביחד ואילו בג' שיושבים ועוסקים בדין אין השכינה שורה ביניהם אלא עד שישבו כבר ממש להתחיל בדין. אומרת הגמרא Ó ÁˆÈ È Ó ÔÈ È Ó ÔÈÏÈÙ ÁÈ Ó Â Í  ÔÈ Ó (ישעיהו ס"ב) ÂÊÚ ÚÂ Ê Â Â ÈÓÈ ' Ú כידוע יש כמה פעמים בחז"ל שנאמר שהקב"ה מקיים את המצוות שבתורה, בירושלמי במסכתא ר"ה כפי שהובא במפרשים ובמדרש רבה בתחלת בראשית, לכן פשוט היה לו לר' יצחק שהקב"ה מניח תפילין והוא שואל מנין לנו בפסוק מפורש בדרשה מפורטת על זה שהקב"ה מניח תפילין כביכול, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו,  ÈÓÈ Ó Â ÂÊ (דברים ל"ג)

42 40 1 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa n פסוק הוא אומר לו (דברים ד') Ò Â ÌÈ Ï לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, פסוק נוסף ÌÈ ) ÔÂÈÏÚ Í Ï (Â"Î על כל הגוים כפי שכתוב בהמשך הפסוק, שואלת הגמרא È ÈÎ È È ÂË Â Ï È ÈÙ אז יש כאן הרבה פסוקים ויש יותר בתים מד', Ï אומרת הגמרא È ÈÓ Ï È ÈÓ ÈÎ ÏÂ È Á È Ï ÔÈÈÓ אלו השתים שתי הפסוקים הללו שמדברים על שבח דומה ל עם ישראל בבית אחד, ÍÈ È Á Ï È ÍÓÚÎ ÈÓÂ Ï È אז יש לנו כבר שני בתים,  ÔÂÈÏÚ Í ÏÂ, È Á ÌÈ Ï Ò Á È, ובכך אנחנו יודעים את הפרשיות שבד' הבתים, "Ú Â Û - Óסיימת הגמרא ÈÚ È È Î Â ÏÂΠכך גם כל הפסוקים הללו כתובים בבית היחיד של תפילין של יד בזרועו של הקב"ה, שהרי בתפילין של יד יש רק בית אחד בלבד וכל הפרשיות שבשל ראש כתובות גם בו. oilitz gipn d"awdy lekiak o`k micnel epgp`y dfd oiprd iceqe zeceq oaenk md el` d"awd ly oilitza aezk dne o`k elyne efnx l"fgy epz`n minlrpe mixinh mixac zeceq oipra mipey`xa o`k zekix` daxd yiy itke,dcb` ixaca z` dxvwa wx o`k xikfp epgp`,mipexg`d ilecba mb jke df i`daxmyaefd`xnbayxtl`ianeiyeciga`"ayxdydn,jk azek `"ayxd,eilr wleg envr `"ayxdy t"r` oe`b minkgd eyxit jk,opax eyxit ikd l"f oe`b i`d ax yxit oilitz ly xyw dynl d"awd d`xdy,`xnbd ixac z` dyrn ecnily jxck oird zi`xna ecnle oilitz zgpde,okynd zipaz z` jze` d`xn ip` xy` lka xn`py okynd epgp`y dn oiprl mb jk f`,xda d`xn dz` xy` lkk oe`b i`d ax xne` dpeekd oilitz gipd d"awdy micnel ick wx oilitz ly xyw dynl d`xde oilitz gipd d"awdy d`xd `edy itk oird zi`xna oilitzd oipr z` eze` cnll shrzpy exn`y dn oiprl oke,okynd dyrn z` mb oira el z` dyn z` cnile daizd iptl cxeiy xeaiv gilyk d"awd lk xiar` ip` xne` `ed oke `xwie eipt lr 'd xearie zyxt lltzn d"awdy oipn exn` dry dze` lr,jipt lr iaeh dyn xn`we oepge megx lw 'd xn` ok ik yxit dxeza `lde zxac xy`k xn`py zecn dxyr yly xnel ipzi`xd dz` z`zeyrlji`epiaxdynld`xdwxd"awdydflk,xn`l oevx idi xn` d"awdy oldl cnlp cer xn` okl,devnd epcnll oe`b i`d ax xne` df lk,iqrk z` ingx eyakiy oe`bi`daxk"`,jqrkz`jingxeyakiyoevxidixnel epiax dyn z` cnil d"awdy cenil wx lkd dfy xiaqn zgpde oilitz ly xyw el d`xdy ici lr oird zi`xna.oilitz eplv` aezky dn,ixn`wc i`n edine xne` `"ayxd la` `aeh `iyw eda aizk i`n d"awc ilitz `ibeqd jynda dn f` yxtn oe`b i`d axy itk jk m`,ipira df yexitl gipd d"awdy dpeekd o`k oi` ixd oilitza aezk dn dl`yd dn f` epiax dyn z` cnile d`xd wx `l` oilitz lekiak xne` t"kr,d"aw ly oilitz mze`a aezk dn le`yl jiiy miwl`de dfa mlrp xg` oipr minkgd x`yl yie `"ayxd.xe` oekyi jxcd dfi` ep`xi ÂÓÏ Â ÈÓÈÓ והרי שם מדובר על התורה התורה נקראת אש דת, Ó ÔÈÏÈÙ ÂÏ ÂÊÚ ÚÂ Ê Â (תהלים כ"ט) ' ÊÚ Ô È ÂÓÚÏ והתפילין נקראו עוז, כפי שהגמרא מפרשת È Î Ï ÈÏ Ì ÊÂÚ ÔÈÏÈÙ ÔÈ Ó (דברים כ"ח)  È ÍÈÏÚ ' Ì ÈÎ ı ÈÓÚ ÏÎ Â Â ÔÈÏÈÙ ÂÏ Ó Ï ÊÚÈÏ È È Â,ÍÓÓ ר"א הגדול מפרש כפי שרש"י אומר במנחות שממה שכתוב כאן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך מכאן שזה תפילין שבראש וממנו יראים עמי הארץ. daezk o"iyd,d"awd ly eny z` yi y`x ly oilitza ixdy,mixikfn 'qezdy itk zerevxa z"ilcde mizad lr ixd `"x cnl ux`d inr lk e`xe aezky dnny mixaeq 'qezd milebn y`x ly oilitzy iptn y`xay oilitz el`y lecbd mixg`l `le jci lr ze`l jl ixd aezk ci ly oilitz eli`e fer 'd weqtdy ixd t"kr,y`x ly oilitz dfy o`kn ze`l m`e l`xyil fer mdy oilitzd z` ozp 'dy epiid ozi enrl rexfae epinia 'd rayp weqta aezky dn f` oilitz el` fer efer rexfae dxeza lekiak utg zhiwpa rayp 'dy o`kn efer.oilitz gipn d"awdy o`kne oilitzd md el`y È ÔÈ ÈÈÁ Ï ÁˆÈ ÔÓÁ ÈÏ Ó ÔÈÏÈÙ Âשואל È Î Ó ÓÏÚ È Ó ר"נ בר"י את רב חייא בר אבין מה כתוב בפרשיות שבתפילין של בורא העולם, של אדון העולם, Ó ÈÏ אמר לו רב חייא בר אבין כתוב בתפילין של הקב"ה (דברי הימים א' י"ז) ÍÓÚÎ ÈÓ ı Á ÈÂ Ï È שבחם של ישראל, אחדותם של ישראל, זה מה שכתוב בתפילין, אז הוא שואל אותו ÈÓÂ Ï È Â ÈÈÁ  ÍÈ Â Á Ó האם זו היא דרכו של הקב"הלהשתבחבשבחשלעםישראל, אומרת הגמרא ÔÈ È Î (דברים כ"ו) ' Ó '  ÌÂÈ Í ÈÓ ÌÂÈ והאמרה זהו לשון שבח וגדלות, לשון חשיבות ושבח כפי שרש"י אומר, Ó ÍÂ Â Ì Ï Â Ï ÈÏכךדורשתהגמראעלהפסוקאת ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל Ì ÌÏÂÚחטיבהאחתהפירושהוא Á ÈËÁ È Â È Ú אתם עשיתוני ציור אחד כאילו דבר שאין לו עוד השוואה, È Â È Ú Ì,ÌÏÂÚ Á ÈËÁ ÌÎ Ú È Â ' Ï È ÚÓ ו') (דברים Ó ÌÏÂÚ Á ÈËÁ ÌÏÂÚ Á ÈËÁ ÌÎ Ú È Â Á ' Â È Ï Ó,ı Á ÈÂ Ï È ÍÓÚÎ ÈÓ א"כ הפסוק הזה של שבחם של ישראל על אחדותם, על היותם חטיבה אחת בעולם, הפסוק הזה כתוב בהפרשיה של התפילין בתפילין דמרי עלמא. È Á Á È È Ï È Á ÈÏ Ó אז אנחנו יודעים איזה פרשה כתובה בבית אחד מד' בתי התפילין של ראש של הקב"ה È È Ó מה כתוב ביתר הבתים, Ó ÈÏ (דברים ד') È ÈÓÂ,Ï È ÈÓ ÈÎ Ï אלו הם שני פסוקים בדברים כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, עוד הוא אומר לו (דברים ל"ג) ÍÈ Ï È מי כמוך עם נושע בה', עוד

43 `n 2 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa 41.qrek d"awd cin mpn`y xne`e mheytk mixacd z` yxtn `"yxdnd mivawzn `l xac ly eteqa m` la` d`ae zncew dpikyd qrek d"awd f` dyecway mixac xnel oipn oi`e dxyr evawzp ly onfa,mpga ezpiky z` o`k dxyd `ed lekiak yi`dy iptn yi` oi`e iz`a recn `ed dfe,dxyr o`k d"awd xne` eilre qrkd mxeby df `ed oipnl xqgy ixiyrd.dper oi`e iz`xw yi` oi`e iz`a recn `iad o`ke q"ay zecb` ixac lr xeaig el yi envr `"ayxd `"ayxdy itk oilitzd ceq oipra `"ayxd ixac z` i"rd mbe migipn l`xyi mry oilitzd ceq z` mb xiaqdl jix`d i"rd lr mipe`b iyeciga `aed jk,d"aw ly oilitz ceq z` jxc lr yxit ok mby dlerd zxez extqa `"nxd ixacn.d"awc oilitze oilitzd oipr z` ceqd אומרת עוד הגמרא Ó ÁˆÈ È Ó ÔÈ Â Á ÌÂÈ ÏÂ Ò Î È Ï Ï ÏÈ ÏÎ Í  ÏÈ Ó Â מפרש רש"י הקב"ה שואל עליו ומתעניין מה טיבו של פלוני למה לא בא, אם הוא רגיל לבוא כל יום ויום אחד הוא לא בא הקב"ה מתעניין בו Ó כפי שזה נדרש מהפסוק (ישעיהו נ') ÚÓ ' È ÌÎ ÈÓ Ï ÂÏ ÔÈ Â ÌÈÎ Á ÍÏ Â Ú מפרש רש"י את הדרשה וכפי שהמהרש"א הסביר ביתר אריכות שהפסוק הזה נדרשעלפיהדרשההזומיבכםירא ה' שומע בקול עבדו שכרגיל היה בא לביהכ"נ לשמוע את השליח ציבור שהוא עבדושלה' כפי שכתוב ולעבדו בכל לבבכך איזו היא עבודה שבלב זוהי תפילה, אשר הלך חשכים, שהיום הוא הלך חושך ולא הגיע לשמוע את קול עבדו ואין נגה לו, מפרשת הגמרא Ì ÂÏ Â ÍÏ ÂˆÓ Ï מזה שכתוב ואין נוגה לו אנחנו לומדים שאם הוא הלך לדבר מצוה שזה איננו דבר חושך הרי שנגה לו אע"פ שהוא לא בא לביהכ"נ אבל Ì Â ÂÏ Â ÔÈ ÍÏ Â Ï מדוע ' Ì ÁË È כסיום הפסוק Ï ' Ì ÁÂË Ï ÈÏ Â ÌÂ Ó ÓÚË È Ó.ÁË 'd `xi mka in o`k dyxcd z` miyxtny miyxtnd on yi ediryia yxit i"yx ecar lewa rney,ecar lewa rney miyxtnd on yi f`,mi`iapd lewa rney `edy `id dpeekdy mei `eal jixvy oiprdy `"r 'g sca oldl cnlpy dn t"r il rney mc` ixy` ilyna weqtdn cnlp p"kdial mei ixacn ixd f`,igzt zfefn xenyl mei mei izezlc lr cewyl mei izezlc lr cewyl ly oiprd z` micnel epgp` mi`iap ecar lewa rney 'd `xi mka in weqtd yxcp jky o`kn mei p"kdial mei mei `eal mi`iapd lewa rney `ed libxky.mikyg jld `l` `a `l `ed cg` mei meide עוד אומרת הגמרא Ó ÍÂ Â Ú Ô ÁÂÈ È Â ÈÓ Ú ˆÓ ÏÂ Ò Î È Â È È ÔÈ Â È ÚÂ Ó נ') (ישעיהו Ó ÒÚÂÎ. ÂÚ ÔÈ Â אומרת עוד הגמרא Ó ÏÎ Â Ó Â ÏÁ È Ú Â Ó Î  ÊÚ Ì È Ï Â ÏÙ Ï ÌÂ Ó אותו אדם שקובע מקום ÌÈ Ó ÂÈ ÈÓÏ Ó ÈÒÁ È ÂÈ Ú È ÂÏ Ï,Â È Ì אומרת הגמרא אם אנחנו רואים שהוא מתלמידיו של אברהם משמע שאברהם אבינו לימד כך שצריך לקבוע מקום ÌÂ Ó Ú ÔÏ Ó Â È Ì Â ÌÂ Ó Ï Ì ÌÎ È י"ט) (בראשית È Î ÓÚ Ó ÏÙ Ï ÈÓÚ ÔÈ Â Ì (תהלים ק"ו).ÏÏÙÈ ÒÁ ÈÙ ÂÓÚÈ cer epgp`e exfra mdxa` iwl` ezlitzl mewn raewy df k"` dl`k eilr mixne` znyke eiptl miltep eiaie`y cnlp llbay xazqn `l xiaqn i"xz,ciqg i` ipr i` migay eipr i` migay dl`k eilr exn`i cala dlitzl mewn zriaw exn` eilry ohwd l`eny lr exn`y migay mdy ciqg i` wx epiax dynk dpiky eilr dxyzy ie`x didy dheqa ezlitzl mewn raewd mc` lre,jkl ie`x did `l execy raew mc`dy dfn ik i"xz xiaqn,migay dl`k mixne` lk `ed dlitz oipra ewecwcy mi`ex epgp` ezlitzl mewn wcwcny mc`y i`ceea,dlitza wcwcn jk lk `ede ax jk ik deprd zcn ici lr `l` jk icil ribdl leki eppi` dlitza lkd lr mlerd `xea iptl lltzdl dlitz ly byend lk ly epevx iptl envr z` lhan mc`dy deprd zcnn raep zebxcn mze`a zeciqg icil d`ian deprd ixde d"awd deprd ici lre,a"r 'k sc f"ra xi`i oa qgpt 'x rpny miribny xzeia zelecbd zelrnd md el` ixd zeciqgde wecwc ea mi`exy dfk mc`y i`cee f`,ycewd gexl mkxc zelrnd lk z` d`xpk ea yi mewn zriaw i"r dlitza ciqg i` eipr i` eilr xnel ie`xe my epnpy zeaehd.epia` mdxa` ly eicinlzn mewn raew yexit dn mipey`xd oia zwelgn mb o`k yie zriawa wx o`k xaecny my i"x cinlz i"x zrc ezlitzl la` reaw mewn el `diy eziaa lltzn `ed m` eziaa mewn eze`a `ed m`e mewn dfi`a lcad oi` i"xz xne` p"kdiaa mewn `xwp ok mb df ayei `ed okid dpyn `l df p"kdia mby mixaeqe i"xz lr miwleg mipey`x daxd la`,cg` aygp df zen` 'c jezy `l` mewn reawl jixv p"kdiaa.cg` mewn עוד אומרת הגמרא Ó ˆÂÈ Â Ó Â ÏÁ È Ò ÚÈÒÙ ÚÈÒÙÈ Ï Ò Î È Ó אסור לו לרוץ וללכת בפסיעה גסה ביציאתו מביהכ"נ, Ó ÈÈ מוסיף אביי על דברי רב חלבו בשם רב הונא ÙÈÓÏ Ï Ô Ó Ï כל זה לא נאמר אלא ביציאה Ï ÏÚÈÓÏ לבוא אל ביהכ"נ ÂˆÓ `ven xak `ed p"kdial `a d"awdy dxe`kl o`kn rnyn eywde miyxtnd on daxd ecnr o`ke,miyp` dxyr p"kdiaa,dznbeck dywd xdefdy dilr oiivn `"wrx mvray `iyew lirl epcnl ixd,'p oniqa `"ayxd zeaeyza `aen mb jke cer dpikyd,`iz`e dncw dpiky dxyr dia lky '` cenra `a d"awd m`y rnyn o`ke dxyrd iptl d`ae zncew `a `ed m`e yi` dxyr da `evnl jixv did xak p"kdiaa jke uexiz dfa yi yecwd xdefa f`,qrek `ed cin `vn `le yxtn `"ayxd,eixac z` fnxa epxkfdy itk `"ayxd mb d`a dpikyd,dxyrd iptl zncew dpikydy yexitd oi`y f` dxyr cer oi`e d`a dpikyd m` la` cgia dxyrd mr

44 42 3 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa an Ë ÓÏ אז מצוה לרוץ ולפסוע פסיע גסה, Ó (הושע ו') Ú Ï Ù ' אז יש ענין לרדוף ולרוץ כדי לדעת את ה'. ax ixac lr o`k siqen iia`y yexit dn `"yxdnd xiaqn `veid xn` envra `ped ax ixd,wtinl `l` oxn` `l `ped iia` zpeek `l`,eixac lr siqedl iia` jixv dn f` p"kdin p"kdian `vei `ed dnl ielz dfy `ped ax ixac lr siqedl f` eikxva wqrzdle zkll leg z`ivi liaya `vei `ed m`,lrinl zpn lr `vei `ed m` la` dqb riqt riqti l` zn`a jk,dqb driqt riqtdl ok leki `ed f` p"kdial xefgl n"r iia` zpeeky i"x cinlza yi dfl dneca jke `"yxdnd yxit `ed m` la` mixg` mikxvl `vei `ed m` `weecy siqedl lrinl ick p"kdian `vei `ed m`,p"kdian c"ndial ux dqb driqt riqtdl el xzen f` lig l` lign ekli c"ndial.secxl devn elit` yie ÈË Ô Ï Â Ï ÈÊÁ Â ÈÎ È Ó ÈÊ È Ó ÙÏ אומר ר' זירא בהתחלה כשהייתי רואה את הת"ח רצים לשמוע את הדרשה בשבת ÈÓ ÔÈÈÏÁÓ Ô הייתי חושב שהם מחללים את השבת, כפי שרש"י מזכיר מהגמרא במסכתא שבת שהרי אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת שנאמר אם תשיב משבת רגליך שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, אבל אומר ר' זירא ÔÂÈÎ ÚÓ ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó ÌÂÁ È Ï שהוא אמר ÂÏÈÙ Â ÎÏ Ï Ì ıâ È ÌÏÂÚÏ והוא לומד את זה מהפסוק Ó (הושע י"א) È Á ÂÎÏÈ ','Â Â È È Î מפרש המהרש"א וכך פירש הגר"א שאם ההשואה של אחרי ה' ילכו זה כאריה ישאג אז כשם שהאדם בורח מארי מותר לו לברוח אפילו בשבת מפני שיש בזה פיקוחנפשכךגםכשהולכיםאחרי ה', רצים לדבר הלכה, מותר לרוץ אפילו בשבת,כששמעתיאתזהאומר ר' זירא ËÈ ÈÓ אז גם אני הייתי רץ מפני שהרי אין בזה חילול שבת. עוד אומרת הגמרא Ó Ë Ù ÈÊ È אומר ר' זירא השכר שמקבלים בהליכה לשמוע את הדרשה בשבתהשכרהעיקריהואבזהשרציםלשמועאתהדרשה. מפרש כאן רש"י מפני שיש הרבה אנשים שבאים לשמוע דרשה מפי חכם אבל הם אינם מבינים להעמיד את הגירסא ולומראתהשמועהמפיהרב א"כ מה היא השכר שלהם, עיקר קיבול שכר שלהם הוא מה שהם רצים לשמוע את הדרשה מפי החכם, וכפי שהמהרש"א מוסיף לפעמים יש בני אדם להיפך שלא מוסיף להם כלום הרב בדרשתו הם יודעים כבר את הכל אבל מ"מ השכר שלהם הוא במרוצה שהם רצים לקראת הדרשה, וכך תר"י מפרש שהרי כל מצוה צריכה הקדמה והכנה אז כך גם כאן יש שכר גדול על ההקדמה על הריצה שמראה על חשק ותשוקה לשמוע דבר תורה. עוד אומרת הגמרא Ó ÁÂ ÏÎ ÈÈ השכר שמקבלים על זה ששומעים את הדרשה בשבת שלפני הרגל, שבת הגדול ושבת תשובה, השכר שמקבלים הוא על הדוחק, על הדוחק של כל הנאספים לשמוע הלכות הרגל, על זה גם מקבלים שכר. Ó Ò ÚÓ השכר העיקרי שמקבלים על לימוד התורה הוא היגיעה והטורח לחשוב ולהבין טעמו של דבר, הסברא, עליה מקבלים שכר. Ó, Â È ÈÓË È ÙÙ בי טמיא יש כאן שתי פירושים בערוך כפי שמצויין בצד, פירוש אחד בית האבל וכשכתוב אגרא דבי טמיא שתיקותא הכוונה היא או שהאבל עצמו מצוה עליו לשתוק ועל זה הוא מקבל שכר כפי שכתוב וידום אהרן, או שזה עולה על המנחמים כפי שיש הרבה מן המפרשים וכך המהרש"א ועוד שהמנחמים הרי כפי שמבואר במו"קדף כ"ח אסור להם לפתוח בדברי תנחומים עד שהאבל יפתח ראשון אז על זה הם מקבלים את השכר והם שותקים ולא פותחים עד שהאבל יפתח, פירוש שני יש בערוך, בי טמיא זה הוא בית עצמות של מתים היינו ביה"ק אז אגרא דבי טמיא שתיקותא לפי פירוש זה שלא אומרים שם דברי תורה ושותקים, מפני שהרי לומר דברי תורה בביה"ק כפי שלמדנו לעיל בדף ג'ישבזהמשוםלועגלרש, השתיקה הזו היא השכר של ביאה לביה"ק. Ó È Ú ËÂÊ Ó ˆ מפרש רש"י ששכר התענית הוא הצדקה שנותנים לערב לעניים כדי שיהא להם לקנות את האוכל שהרי הם התענו ג"כ כל היום, המהרש"א מפרש שאדם שצם והתענה לכאורה על כל פנים מהתענית הזו יש לו רוח של ממון שהרויח שלא אכל במשך היום אז את הממון הזה שיתן לצדקה ואז יהא לו שכר מושלם על התענית. עוד אומרת הגמרא Ó ÈÈÂÏ ÙÒ שכר ההספד הוא בזה שהוא מרים קול בלשון נהי ועגמת נפש כדי שיבכו השומעים כפי שרש"י מסביר. ועוד, מסיימת הגמרא Ó ÈÏÈÓ ÈÏÂÏ È È עיקר השכר שמקבלים על זה שבאים לבית החתונה לשמח את החתן זהו מילי, לשמח החתן בדברים, כך פירש רש"י. dlk ly dgay eipira xnel `id dpeekdy miyxtnd exn`e `aen `"wrx myae,zeaezka x`eank "dceqge d`p dlk" ixaca,mixaca eze` gnyl oipr yi g"z `ed ozgd m`y eze` gnyly ixd ikd xa eppi` `ed m`e,eiptl xnel dxez.epyxity itk dlkd gayae egaya xacl edf mixaca אומרת הגמרא Ó Â ax xn` o`k miqxeb mixg`e) `xnbd ly zncewd `xnind ixdy,`ped ax xn` ealg jiynz mb jke `ped ax mya xn`y ealg ax mya dzid,(enya zexnin cer `iadl `xnbd È È ÂÁ ÏÏÙ Ó ÏÎ ÌÈÚ È Ò י"ב) (תהלים Ó Ú Ò Î ÔÂÎÏ È רב הונא דורש כאן את הפסוק שנאמר בתהילים סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם, ורב הונא דורש את הפסוק הזה בענין התפילה כפי שאנחנו עוד נראה בהמשך הגמרא, והרישא דקרא, מתחלת הפסוק דורש רב הונא שכל המתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע, וזו היא כוונת הדרשה בפסוק סביב רשעים יתהלכון, דהיינו שהרשעים אינם נכנסים לתוך ביהכ"נ אלא מתפללים אחורי ביהכ"נ סביב, וכמאן שהמתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע.

45 bn 4 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa 43 ixeg`a df o`k xn`py dn lk `weec dfy aezkl siqen `ed b"dka,lflfn `edy xkip `edyk p"kdial jenq p"kdia `ede p"kdial jenqd eziaa lltzn mc` m` la`,ryx `xwp f` p"kdial jenqd lzekl eixeg`e i"` cbpky cvl lltzn.'f sirq 'v oniq r"eya wqtp jk,ryx aygp `l `ed i"yxzrcz`jtid`ed`ibeqao`ki"xzayzrclwxjixv,eiykr epl x`azpy dnne eplv` aezky dnn 'qezd zrce x`azpy dn df t"kr,dketd jxca i"yx zrca `ian `ed wx xikfp,a"r g"i sc oiaexir 'qezae i"yx yexita 'qezd `"yxdnd itl,'qezd zrca xaeq `"yxdndy `l` p"kdia jeza cnery mc`a o`k xaecny miyxtn mleky xy`n xg` oeeikl eipt aaeqn `ed p"kdia jezay jk,'qezd itl p"kdia ixeg` lltznd aygp df milltzn.`"yxdnd x`ia אומרת הגמרא Ó ÈÙ Ó Ï Ï Ô Ó Ï ÈÈ È Î È Ï מתי זה שמתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע, רק אם הוא לא מסובב את פניו לכיון ביהכ"נ Ï Ó ÈÙ ÔÏ ÈÏ È Î È Ï אבל אם כיוון פניו לביהכ"נ אז לא אמרנו שהוא נקרא רשע. מספרת הגמרא Â È Î È È ÂÁ ÈÏˆÓ היה אדם שעמד והתפלל אחורי ביהכ"נ, באותו ציור שדברנו, È Î È Ï ÈÙ Ó Ï שבעצם עליו נאמר שהוא נקרא רשע, אז המעשה היה ÈÈÊÁ  ÈÏ ÛÏÁ אליהו הנביא עבר וראה את אותו אדם שמתפלל אחורי ביהכ"נ ÈÓ È ÈÏ, ÚÈÈËÎ מפרש המהרש"א שלפי הגירסא הזו שאנחנו גורסים שאליהו הנביא עבר וראה את אותו אדם מתפלל אחורי ביהכ"נ אז צריך לפרש שמה שכתוב אידמי ליה כטעייא היינו שאותו אדם היה נראה לו לאליהו הנביא כסוחר ישמעאלי, Ó ÈÏ אמר לו אליהו Í Ó ÈÓ ÓÈÈ Â Î כשתי רשויות אתה עושה לפני אדון העולם, היינו שכיון שהוא מתפלל אחורי ביהכ"נ ולא מהדר פניו לא מסובב פניו לכיוון ביהכ"נ הרי הוא מראה כאילו שתי רשיות ישנם, ÛÏ ÈÏË Â ÒÙÒ שלף אליהו הנביא חרב והרג אותו. o`k mi`ex epgp`y itk,efd `qxibd itl `"yxdnd yxit jk i"yx zqxib itl,i"yx zqxib `id mb jke jexrd zqxib cva d`xy df did `iapd edil` `l,edil` slg aezk `l jexrde dfk dyery mc` oic it lr mvray iptn,eze` bxde eze` slg jexrde i"yx zqxib okl,dzin el ribn `l oiicr xac eze` z` d`xe il`rnyi xgeq o`k xary,`ifg `iirh `edd dil inci` o`k aezky dn z`e p"kdia ixeg` lltzny mc` xgeq eze`,dil xn` `l` miqxeb `l eiykr `iirhk,jxn inw zniiw xa eck xn` eze` d`xe o`k xary il`rnyi,dilhwe `xqtq sly,oeaxd iptl dyer dz` zeieyx izyk zn`a efd `qxibd itl f`e,eze` bxde eaxg z` sly `ed f` `qxibd itl,dzin aiig jk dyery mc`y o`kn di`x oi` okl f` eze` bxd `iapd edil`y diifg edil` slg aezky mc` eze`y `iapd edil`l el did dncpy `"yxdnd yxit xgeqkeldncpdid`l `ed m`y iptn il`rnyi xgeq `ed lr dzin aeig oi`e zeid eze` bxed did `l `ed il`rnyi m"anxd lr milk `yepay t"r`,dfk xac dyery mc` lr xaery in lky xne` m"anxdy dn oipra zeevnd xtqa `yepd my f`,xeqz `l ly `ziixe`c e`l lr xaer opaxc oky mixaeqe m"anxd zrcl o`kn di`x `iadl mivex milk.`"yxdnd o`k yxit jk t"kr dzin aeig o`kn micnel xaecn wiiecn ote` dfi`a,p"kdia ixeg` lltznd yexit dn itk eplv` i"yx ixacn,mipey`xd oia zwelgn dfa yi,o`k,a"r g"i sc oiaexira ezhiy z` eyxit 'qezdy ji` rnyny dlitz zekldn 'd wxta zipenin zedbda `icdl yxetn jke `ztqeza x`eank zqpkd izay xeaq i"yx,i"yx zrca cva eid p"kdia igzt,efk dxeva mixceqn eid 'b wxt dlibnc did myy axrn oeikl axrn cvl milltzn eid mrde gxfnd in df itle,p"diaa gpen ycewd oex`d did my lkidd cner `edy epiid i"yx zrc itl p"kdia ixeg` lltzny p"kdia igzt cva `l `"f,iaxrn cv ixeg` p"dial uegn m` f`,p"kdia ly iaxrnd cvd ixeg` ipyd cva jtidl `l` mpn` p"kdia oeeikl eipt z` aaeqn epi`e my lltzn `ed cv eze`l milltzn mrd lky itk axrn cvl lltzn `ed cva p"kdial uegn `l` p"kdia jeza `l `vnp `ed la` cvl eipt oi`y jk axrn oeeikl k"b lltzn `ede iaxrn ixeg` my cner `ed m` la` ryx `xwpy df `ed p"kdia f` p"kdia oeeikl aaezqn `ede p"kdia ly iaxrnd lzekd lky dnn jetdd oeeikl mvra lltzn `ed eiykry t"r` eze` l` lkidd l` eipt `ed mbe zeid la` milltzn xeaivd idef,ryx `xwp eppi` `ed f` xeaivd ipty mewn eze` l` cv.i"yx zrc mdixaca x`azpy itk k"b a"r g"i sc oiaexira 'qezd eli`e dlitz zekldn 'd wxt zipenin zedbda jk x`ean xzeie mc`d `ed p"kdia ixeg` lltzndy mixaeq 'qezd,mzrca migztd eay cv eze`a p"kdia ly igxfnd cvl uegn cnery uegn gxfn cva my cner `ed m`,mi`vnp p"kdia ly zepexqg 'b yi f` p"kdian eipt aaeqne aaezqn `ed p"kdial dfn ueg,miptan mrd lke uegan `ed lk mcew,mvra lky dnn jetd cvl lltzn `ed mbe p"kdia itlk eixeg` lltznd edf 'qezd mixaeq `peeb i`da,milltzn xeaivd igztl uegn gxfn cva cenri `ed m` la`,p"kdia ixeg` t"r` f` milltzn xeaivdy cv eze`l aaezqie p"kdia itl mbe,ryx `xwp df oi` n"n miptan mde uega `edy ji` itk p"dia ly iaxrnd cvd ixeg`n cenri `ed m` 'qezd 'qezditlryx,ryx`xwi`l`ed'qezditlxiivi"yxy f`y p"kdian eipt aaeqne igxfnd cvl uegn cnery in df `ede p"kdia itlk eixeg` mbe uegan `ed mb,zepexqg 'b yi.milltzn xeaivdy dnn jetdd cvl lltzn mb zercdizye`aed'fsirq'voniqg"e`ar"eyadyrnl `ede oiaexira 'qeza `aedy owfd i"xd lye i"yx ly elld mipte`d ipya,elld miyexitd izya xingdl yiy wqet dn z` dkldl weqtl r"eyd cer `ian,xingdl elld ly oetve mexc cva elit`y `ibeqa o`k i"xza `aedy `ed mb oetv e` mexc cva p"kdia ixeg`n `vnpy in,p"kdia r"eydy `l`,ryx aygp p"kdial eipt xifgn eppi` m`

46 44 5 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa cn אומרת הגמרא Ó ÈÈ È È Ï Ô Ó Â ÈÏ È Ó ÁˆÈ ÔÓÁ Ï È È Ï È Ó Â (תהלים י"ב) Ì È Ï ÏÊ Ì Î הרי את הרישא של הפסוק סביב רשעים יתהלכון פירשנו בענין תפילה בענין אדם שמתפלל אחורי ביהכ"נ, מה פירוש בסיפא דקרא כרום זולות לבני אדם, זהו הסיפא של הפסוק הקודם, Ó ÌÈ ÓÂÚ ÌÈ ÂÏ ÈÏ ÂÓÂ,Ô ÔÈÏÊÏÊÓ Ì È Â ÌÏÂÚ Ï הוא ממשיך ודורש את זה גם בענין התפילה את הרישא והסיפא, הסיפא שכתוב בה כרום זולות לבני אדם הכוונה היא שיש דברים שעומדים ברומו של עולם דהיינו התפילה זהו המילה כרום שזה עומד ברומו של עולם, זולות לבני אדם, ובני אדם מזלזלים בהם, א"כ כל הפסוק לפי הדרשה הזו מדבר בענין התפילה. yi mler ly enexa micnerd mixack zaygp dlitzdy dne.my oiir,dfa jix`d miigd ytpde,miyxtna zekix` dfa אומרת הגמרא È Â ÈÈÂ È Ó ÊÚÏ È Â Ô ÁÂÈ ר' יוחנן ור' אלעזר חולקים ודורשים פירוש אחר מהפסוק כרום זולות לבני אדם והם מפרשים שהפסוק מתכוון לזה, ÔÂÈÎ Ì Î Ó Ì ÎÎ Â Ó ÂÈ Ù ÂÈ Ï Ì Í Ëˆ Ì, È Ï ÏÊ אם אדם נצטרך לבריות, הוא לוה מהם או שהוא צריך מהם כסף, כיון שנצטרך לבריות פניו משתנות ככרום, דהיינו זה מה שאומר הפסוק כרום זולות לבני אדם אדם שמזלזל בעצמו ונעשה זול לפני בני אדם מפני שהוא נצרך להם פניו משתנות ככרום. מפרשת הגמרא Á ÛÂÚ Ó ÈÓÈ ÈÎ ÌÂ Î È Ó ÂÈÏÚ Á ÂÊ ÓÁ ÔÂÈΠÂÓ Ì Î ÌÈ ÈÎ Î È ÔÈ Â ÓÎÏ ÍÙ Ó אז לכן המשיל כאן הפסוק לפי הדרשה הזו את האדם שזל בפני בני אדם מפני שנצרך להם לכרום מפני שגם פניו משתנות כאותו עוף ששמו כרום. מוסיפה עוד הגמרא È Â ÈÈÂ È Ó ÈÒ È Â ÈÓ ÌÈ È È Ô ÂÏ Î אדם כזה שנצרך לבני אדם ונעשה זל בפני בני אדם הרי הוא נחשב כאילו הוא נידון בשני דינים Â Ï Â Î ס"ו) (תהלים Ó ÌÈÓ Â,ÌÈÓ Â מפרש רש"י שלפי הדרשה הזו אנחנו נפרש הרכבת לראשנו אם יש לו לאדם מלוה, בעל חוב, שנושה בו, ונושה בלשון תרגום קרוי רשיא, וא"כ זה הפשט הרכבת אנוש לראשנו, שאם יש לו לאדם נושה שרוכב עליו כביכול כדי לגבות ממנו את החוב אז הלוה הזה כאילו בא בא באש ובמים, כאילו נידון בשני דינים, בדין אש ובדין מים. עוד אומרת הגמרא ÌÏÂÚÏ Â Ó Â ÏÁ È Ó Â Ú Ï Â ÈÏ È Á Ó ÏÙ È Ê Ì È ÂÏÚ È È א' י"ח) (מלכים Ó Á Ó ÏÙ Ï,È Ú ' È Ú 'Â Â Ó ÈÂ È Â ÈÏ È Á Ó מפרשת הגמרא בשביל מה הוא חזר על עצמו ואמר פעמיים ענני, ÚÓ Â Ó È Ï È Ú ÌÈÓ ÔÓ È Ú.Ì ÌÈÙ Î `iapd edil` dprp lrad i`iap oial `iapd edil` oiay gekie,dgpnd zelra idie weqta x`eany itk dgpnd zrya o"anxd x`ia xaky itk ynyd zgepn oeyl edf dgpnde f`y dgpnd zelra t"kr,`a zyxta dxezd lr eyexita `iapd edil` lltzd f` dgpn zlitz zry,dgpn zry ribd itke,my xteqny itk eze` dpr d"awde,ippr 'd ippr xn`e z` mb eiykr d`ian `xnbd ok lr awri oeira x`eany iptn ik,ippr ippr oeyl ltkdn miyxecy dn o`k dyxcd dprp `iapd edil`y o`kn gikedl ixd mivex epgp`y rnyn weqtd oeyl zehytn dxe`kl ixd f` dgpnd zlitza ywa `ed ik lltzdle xefgle lltzdl jixv did `edy zelwa dprp `edy di`x o`kn oi` f`,ippr 'd ippr minrt 'd ippr oeyld ltk z` `xnbd zyxec ok lr dgpnd zlitza iptn `l dfe zniieqn dyxc o`k yiy ze`xdl ick ippr `xnbd zyxecy dn df,lltzdle xefgl jixv did `edy exn`i `ly ippre minyd on y` cxzy ippr,ippr 'd ippr.md mityk dyrn א"כ רב הונא אומר שאדם צריך לעולם להיות זהיר בתפילת המנחה. È Ó È Ú ÏÙ Û Ó Ô ÁÂÈ (תהלים קמ"א), Ú Á Ó ÈÙÎ Ó ÍÈ ÙÏ Ë È ÏÙ ÔÂÎ Ó È Á ÏÙ Û Ó ÁˆÈ ÔÓÁ (תהלים ה') ' ÚÓ. Ùˆ  ÍÏ Í Ú ÈÏ xak mipey`xd,dlitz cer o`k siqene yxec cg` lk f` ax oeekzn dn mipexg`d miyxtnd on daxde jk lr eakrzp,dgpnd zlitza xidf mc` `di mlerl xne` `edyk `ped 'b epwz ixd xidf zeidl mc` jixv dgpnd zlitza wx m`d,mepwz zea`y e` oicinz cbpk epcnl xaky itk meia zelitz zlitza xidf mc` `di mlerl `ped ax oeekzn dn f`.dgpnd jixv mc`dy xnel oeekzn `ped axy yxtn `"yxdnd zexidfd idef,dpnf zlgza cin dgpn lltzdl xidf zeidl df lre,dgpn zlitza xdfdl jixvy xne` `ped axy,dgpnd zelra ciny `iapd edil`n di`xd z` mi`ian opgei 'x siqen df lre,dprp `ed f`,dgpn zlitz onf ribdyk zlitza s` xne` wgvi xa ongp axe ziaxr zlitza s`.zixgy itk `ed heytd yexitd,miyexit dnke dnk cer o`k mpyi lra ly eyexit z` cer wx o`k xikfp,`"yxdnd xne`y zpwz oipra `l o`k xaic `ped axy yxtn `ed,awri oeird eikxv l`ey mc`y mikxv zl`y oipra `l` dnvr dlitzd le`yl eikxv z` xidf `di mc`y `ped ax xne` df lr xzei zeprdl leki `edy onf df f`y iptn dgpnd zlitza xfrl` 'xe opgei 'xy wx xikfp `xnbd z` epi`xy xg`l mc` ipal zelef mexk epcnly `xwc `tiqd z` miyxtny opgei 'xc `ail`y `"yxdnd xne`,zeixal jxhviy in oipra aiaq xne` weqtd,oipr eze`a yxtzi `xwc `yixd mb `"xe lk z` epyxc ok iptl,mc` ipal zlf mexk ekldzi miryx z` yexcp `"xe opgei 'xc `ail` eli`e dlitzd oipra weqtd ekldzi miryx aiaq aezk `yixae,aeg lra oipra weqtd lk ick deld ipta xearl xeq` delnly ixd `ed oicdy iptn dell aiaqn jldzny edf ryx wxe epnn raez `edy yegiy iny mc` ipal zlf mexk `ed `tiqde,epnn reazl ick ely.mexk zepzyn eipt ixd mdl jxvp `edy iptn mc` ipaa lfy

47 dn 6 a"r e izni`n - oey`x 't zekxa 45 iny dpwnd lra k"` xne`,eliaya dcerq miaxny in `xwp o`kl `a mvra `ed `"f,egnyn epi`e ozg zcerqn dpdpy enyle eceakl,ozg zcerqn dpdpd `ed,zeycg mipt xeza eppi` `ede eliaya dcerq eaxd ixd,dcerqd z` eyr eid `ly `vei mvra ixd gnyn eppi` `ed m` f`,gnyn eliaya dcerq miaxn m`,eliaya dcerq zeaxdl mikixv lk `ped ax xne` df lr,ozgl dgny siqen dfy meyn df z` o`k oi`y `vei ixd f` egnyn epi`e ozg zcerqn dpdpd exn`y zetqepd zekxad zyng f` zeycg mipt ly zlrezd zekxa dxe`kl md ixd zeycg mipt `edy mc` eze` iptn dpwndy iptn,zelew 'da xaer `ped ax xne` df lr,dlhal o`k yiy rnyn zelew 'da xaer oeyld df dn o`k wiicn egnyn epi`e ozg zcerqn dpdpy iny xiaqn `ed f`,dxiar eid zekxad 'dy ixd zeycg mipt o`k oi`y `veiy jk zelew 'd mze`e,zelew 'da xaer `edy xn`p df lr dlhal.zetqepd zekxad 'd mze` epwzp mcbpk ixd dpwnd xne` opgei 'xe,dgpn zlitza eikxv z` ywaiy mc`l el sicr k"` s` xne` wgvi xa ongp axe ziaxr zlitza mby siqen.zixgy zlitz עוד אומרת הגמרא ÏÎ Â Ó Â ÏÁ È Ó Â ÂÏ ÓÁ ÂÚ ÂÁÓ Ó Â È Â Ô Á ÚÒÓ Ó (ירמיהו ל"ג) מפני שבענין שמחת חתן נאמר בירמיהו Ï Ï ÏÎ ÏÂ Â Ô Á Ï ÁÓ Ï  Ô ÌÈ Ó ˆ Â, '   אז יש לנו ה' קולות, לכן אומר רב הונא שמי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר באותם ה' קולות..Â Î Ó ÂÁÓ Ó Ì Â ÓÁ Â Ï ÎÂÊ ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó, ÂÏ כנגד זה שהוא משמח, מדה כנגד מדה הוא זוכה לתורה שגם היא ניתנה בה' קולות Ó בפרשת יתרו (שמות י"ט) ÂÏÂ È ÈÂ È È ÈÏ ÌÂÈ È ÈÂ È È אח"כ כתוב '  ÙÂ Ï Â ÏÚ Î Ô Ú ÌÈ Â Ï '  ٠ושוב Ï  ÚÈ ÌÈ Ï Â אז יש לנו כאן ה' קולות, הפעם הא' כתוב קולות בלשון רבים הם שנים, וקול שופר זה השלישי, ויהי קול השופר זה הרביעי, והאלקים יעננו בקול, אז מדה כנגד מדה הוא זוכה לתורה. שואלת הגמרא È È È Î Â עוד פסוק שם (שמות כ') ÂÏÂ Ô Â אומרת הגמרא, ÂÏ ÌÈ Â ÌÚ ÏÎÂ Ì Â ÂÂ Â Ô Ó הם אינם קולות חדשים, היו כאן באמתרק ה' קולות רק שכאן אומר הפסוק על אותן קולות שקודם מתן תורה שנשנו לעיל בפסוקים עליהם אומר הפסוק הזה וכל העם רואים את הקולות. עוד אומרת הגמרא È Ó Â ר' אבהו מוסיף ואומר שמי שמשמח חתן וכלה Ó Â È ÂÏÈ Î מפני שבאותו פסוק שבו למדנו על ה' הקולות קול ששון וקול שמחהקולחתןוקולכלהקולאומריםהודואתה' צבקות הפסוק מסיים שם (ירמיהו ל"ג) È Â ÌÈ Ó ', מכאן שמי שמשמח ומקיים את אותן ה' קולות הרי זה כאילו הקריב תודה, ÔÓÁ Á ÂÏÈ Î Ó ÁˆÈ È ÈÎ ל"ג) (ירמיהו Ó ÌÈÏ Â È Â ÂÁÓ Â Ó Â Î ı ' הסיפא דקרא שם באותו פסוק מביאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה', ומכאן שזה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. עוד אומרת הגמרא Ì ÏÎ Â Ó Â ÏÁ È Ó Â È Ó ÔÈÚÓ ÂÈ ÌÈÓ È Â (קהלת י"ב) 'Â Â È ÌÈ Ï ÚÓ ÏÎ ÛÂÒ אז משמע שמי שיראאתהאלקיםדבריונשמעים, È Ó (קהלת י"ב) Ê ÈÎ Ì ÏÎ שואלת הגמרא מה פירוש בסיפא דקרא שם כי זה כל האדם, Ó ÏÎ Â ÍÂ Â Ó ÊÚÏ È ÌÏÂÚ Ê ÏÈ Ï Ï ÂÏÎ בשביל אותו אדם ירא אלקים שעליו דיבר הפסוק כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה זה הפירוש כי זה כל האדם. 'x ly yexit eze` itl `id dpeekdy i"ra azekd yxtn `l elek mlerd lk zn`ay zhlgen dlily oeyla xfrl`.miwl` `xi `edy dfk mc` liaya `l` ie`x did ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎ Î Ê ÏÂ Ó Î È ר"אב"כ מפחית, לא בלשון שלילה מוחלטת, כל העולם אולי היה היה צריך להברא אבל וודאי שהאדם הזה שקול כנגד כל העולם כולו שבשבילו בלבד גם כן היה צריך לברוא את העולם. ÓÂÊ Ô ÔÂÚÓ È Ï È Ó Â ÓÂ È ÊÚ Ô ÔÂÚÓ È Ó ÊÏ ÂÂˆÏ Ï Ï ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎ רשב"ע או רשב"ז סוברים שאמנם זה נחשב שכל העולם נברא בשביל אותו אדם מפני שכולם נבראו רק להיות לו לצוות לזה, שהרי אותו ירא אלקים צריך לאכול צריך ללבוש וצריך בני אדם שיעשו לו את כל הדברים הללו, אז הרי כולם נבראו רקכדילהיותלולצוותלזה, וכפי שאנחנו עוד נלמד בסוף המסכתא שבן עזאי ראה אוכלוסא מע"גהריהביתאזהוא אמר כל אלו נבראו לשמשני, וכפי שיש בזה אריכות דברים נודעת בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות בסדר זרעים איך שהוא מאריך להביא שם משל ולפרש גם על פי הגמרא אצלנו שבאמת כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל אותו ירא אלקים, בשביל אותו תלמיד חכם.   Á Ú ÂÈ ÏÎ Â Ó Â ÏÁ È Ó Â ÏÈ ÌÂÏ ÂÏ ÌÈ È ÌÂÏ ÂÏ Ô ÈÏ אם אדם יודע שחבירו רגילליתןלושלוםישלומצוהלהקדיםולתתלושלום Ï ÂÏ Ô Ì Â, ٠ ÌÂÏ ל"ד) (תהלים Ó dpdpd lky xne`y `ped ax xn` ealg 'x ly efd `xnina mb miyexit daxd yi zelew 'da xaer egnyn epi`e ozg zcerqn xeaiga dpwnd ly heyt cg` yexit o`k xikfpe,miyxtna d"q oniqa dpwnd xtq seqa `vnpy r"d` r"ey lr ely ixd,jk xne` `ede efd `xnbd z` xiaqn `ed my '` sirq xg`le zekxa ray mixne` dtegd zrya wxy dkldl wqtp mixne` f` zeycg mipt mpyi m` wx dgnyd ini x`ya okn zekxa izy wx mixne` zeycg mipt oi` m`,zekxad 'f z` zekxa 'dy `vei f`,dgnye oeyy `xa xy`e b"dt `xea dcerqa zeycg mipt `edy mc` eze` iptn mixne` zetqep df jxevl zeycg mipt miwqetd mipey`xd eyxity itke,efd

48 46 1 `"r 'f izni`n - oey`x 't zekxa en ixaca o`k yexit dn,jiptln oevx idi ywane lltzn `ede miigd ytpa o`k yi ahid x`a xe`iay o`k oiivp wxe,`xnbd it lr efd `xnbd z` zekix`a xiaqn `ed 'a xry zligza x`azn mye eply `xnbd lr o`k zecb` iyeciga `"ayxd oi`y d"awd z` mikxan epgp`y dkxa llka yexit dn `l` aeygl milibx libxky itk d`cede gay lldl dpeekd my xiaqn `edy itke ztqeze ieaix oeyl `id dpeekd dkxa.my oiieri,zekix`a `"ayxd ly eixac oipr lk z` ÈÊÁ ÔÏÊ עכשיו הוא אומר את הצד ההפוך, אם חבירו נתן לו שלום והוא לא החזיר שלום לחבירו הרי זו גזילה Ó (ישעיהו ג') È Ú ÏÊ Ì Î Ì Ú Ì Â,ÌÎÈ מפרש רש"י מה זה גזילת העני, הרי גם עשיר אפשר לגזול ממנו, אלא גזילת עני זה שאין לו כלום היינו שגוזלים ממנו שלא משיבים לו על שלמה. epiidc,iprd zxifb dlindn yxcp dfy `aen `"xbd myae ab`e.o`k dlifbd idef el dpr `l `edy dfn,diipr oeyln exiaga rceiy lk `ped ax xn` ok lry xne` `"yxdnd `edm`zn`aikmelyelmicwimelyelozillibx`edy libx eppi`y rcei `ed m` la` mely el ozil libx `edy rcei `l `edd ile` f` ik mely el micwi `ly f` mely el ozil exiaga rceiy in wx f` olfb jk ici lr dyri `ede el xifgi.mely el micwi mely el ozil libx `edy "Ú 'Ê Û - ומרת הגמרא Ó ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È (בן זמרה כפי הגירסא בב"ח) ÏÏÙ Ó Â Í  ÔÈ Ó ÌÈ ÁÓ Â È Ï ÌÈ Â È Â נ"ו) (ישעיהו Ó Ô ÎÓ È ÏÙ Ï Ó Ï Ì ÏÙ,È ÏÙ È ÈÏˆÓ È Ó מפרשת הגמרא,ÏÏÙ Ó Â Í  מהי תפילתו של הקב"ה, Ó Ó È ÂË ËÂÊ ÈÓÁ ÂÏ È ÈÒÚÎ ÈÓÁ  ÎÈ È ÙÏÓ Ôˆ È È Ì Ï Ò Î Â ÌÈÓÁ Ó È ÌÚ Â È Â Ó ÏÚ.ÔÈ Â Ó ÌÈ ÙÏ mitca oe`b i`d ax ly enyn `"ayxd z` epxkfd xak zpeeky oe`b i`d ax z` `"ayxd `ian k"b o`ke mincewd wx df ezlitz idefe lltzn d"awdy aezky dn o`k `xnbd yexitd df,dlitz xcq epiax dyn z` cnlle ze`xdl ick lekiak epiax dynl el d`xd heyt `ed,lltzn d"awdy ick iptln oevx idi lltzd `edy dfe oir d`xna dlitz xcq yie,lltzdl mikixv epgp`y dlitzd idefy cnlpy.miyexit cer miyxtna אומרת הגמרא È למדנו בברייתא Ó Ô Ï ÚÓ È È Á ÌÚÙ הרי היה כהן גדול, וכך הוא אמר) (ריב"ע Ú ÈÏ Ï È Î È È Â ÌÈ ÙÏÂ È ÙÏ ÂË ÈË Ï È Ò Î (המהרש"א הסביר שם זה על דרך הסוד) ˆ  ' È È Ï ÚÓ È ÈÏ Ó Â, Â Ì ÒÎ ÏÚ ÂÈ Â ÍÈÓÁ  ÎÈ ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È ÂÏ È Ó,È Î Ó ÍÈ ÌÚ Â ÍÈ Â Ó ÏÚ ÍÈÓÁ ÂÏ È ÍÒÚÎ ÌÈÓÁ,ÔÈ Â Ó ÌÈ ÙÏ Ì Ï Ò Î Â מספר ריב"ע  ÈÏ Ú Ú Â לאות הסכמה כפי שהרי למדנו שזוהי תפילתו של הקב"ה והיות וזה מה שגם אמר ריב"ע היתה כאן הסכמה מלמעלה, אומרת הגמרא מאין קא משמע לן, הא,ÍÈ ÈÚ Ï ËÂÈ Î Ï ÔÏ ÚÓ Ó Â מה חידשכאן ר' ישמעאל בן אלישע ומה היה כאן החידוש במעשה הזה כדי להשמיע לנו שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך מפני שגם ברכת הדיוט יכולה לגרום לשפע טובה. עוד אומרת הגמרא ÔÈ Ó ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â ÔÈ ÂÒÚÎ Ú Ì Ï ÂÏ ÔȈ Ó מנין לנו שלא כדאי לרצותאתהאדםבשעתהכעס, È Î (שמות ל"ג) È Ù Â Í  ÂÏ Ó מפרשים חז"ל ÍÏ È Á  ÂÎÏÈ ÍÏ ÁÈ Â ÌÚÊ Ï ÌÈ Ù Â ÚÈ Ú ÈÏ Ô Ó ÓÏ בפשטות היה אפשר לפרש פני ילכו והנחותי לך כפי שהמהרש"א מביא בשם רש"י ובשם תרגום אונקלוס שהכוונה היא שהקב"ה אומר שהוא בעצמו יוליך את עם ישראל ולא ע"י שליח זהו פני ילכו, אבל חז"ל דרשו כפי שיהונתן בן עוזיאל תרגם שם שהכוונה היא לפנים של זעם, פני ילכו, כשיעברו פנים של זעם אז ואניח לך. שואלת הגמרא  ÍÈ Â ÈÓ Á ÎÈ ÈÓ האם ישנו כעס לפני הקב"ה, והמפרשים נתעכבו לשאול כאן הרי מצאנו כמה וכמה לשונות בתורה ובנביאים וכתובים על כעס כביכול א"כ מה השאלה ומי איכא ריתחא קמיה דקב"ה, אז בעץ יהוסף הוא מביא מהמפרשים לפרש שכרגיל כשאדם מכעיסאתהשניאיאפשרלקרואלכועסבעלהכעסאלא למכעיס, המכעיס הוא בעל הכעס כאן, כפי שכתוב ויקציפו למשה במחנה, אז לא משה היה הכועס אלא הם שהכיעסו אותו הם האשמים, עליהם מתיחס הכעס, אז כרגיל כשאנחנו מוצאים כביכול כלפי שכינה לשון כעס זה הכל מפני החטא שמכעיסים לפני אבל כאן הרי אנחנו מוצאים כפי שנראה מיד מפסוק "ואל זועם בכל יום" אנחנו מוצאים שהקב"ה כועס בכל יום, ואם הוא כועס בכל יום ברור שזה לא תלוי בחטא זה לא תלוי בהכעסה אלא יש סדר כזה של שורת הדין שהקב"ה ברא בעולמו, על זה שואלת הגמרא ומי איכא ריתחא קמיה דקב"ה, האם יש מוסג של כעס כביכול כלפי הקב"ה, שזהו שורת הדין שכך הוקבע בעולם ואפילו בלא הכעסה כלל. אומרת הגמרא,ÔÈ È כפי שלמדנו בברייתא, בפסוק בתהילים כתוב (תהלים ז') ÌÂÈ ÏÎ ÌÚÂÊ Ï Â הרי שיש זעם של כל יום שאיננו תלוי בהכעסה כלל, אז יש ריתחא קמיה דקב"ה, שואלת הגמרא Ú ÂÓÚÊ ÓΠכמה זמן הוא הכעס הזה שקל זועם בכל יום רגע, Ú ÓΠשואלת הגמרא איזה חלקשלשעההואהזמןשלרגע, אז לפי הגירסא אצלינו Â Ó Ó Â ÌÈÙÏ ÂÓ Â Â ÓÁÓ Á ÏÂÎÈ È ÏÎ ÔÈ Â Ú È ÂÊÂ Ú Ó Â ÌÈ Ó Â È È Î Ú ÌÚÏ Ó ıâá Ú Â ÔÈÂÎÏ (במדבר כ"ד) ÔÂÈÏÚ Ú Ú ÂÈ אותו רגע של זעם אין כל בריה יכולה לכוון אלא בלעם הרשע שבו כתוב ויודע דעת עליון, דורשת הגמרא Ú Â ÔÂÈÏÚ Ú Ú È Â Ï Â Ó 'qezde a"r 'c sc f"ra `xnba zekix`a x`azpy itke,ú È efd dkxad oiprae ryil` oa l`rnyi 'x ly dfd oipra ab`e el xn` d"awd dxe`kl ixdy d"awd z` jxia `ed lekiaky ipkxa el xne` d"awdd,jxa `l `ed lltzd `ede ipkxa

49 fn 2 `"r 'f izni`n - oey`x 't zekxa 47 rci mrlay rnyp oeilr zrc rceie weqtdn ex`ia my ixd ik zeidl leki `l df ixde oeilr zrc z` oeekl envrn oiay gekied z` my x`eany itk rci `l `ed eznda zrc did `ed oeilr zrc ike f` eze` dgvp oez`dy epez`l mrla d`eap eilr dzxyyk f` `iap did `ed mpn`,envrn rcei,rcei did ike envrn la` È ÓÏÓ אומרים חז"ל Ï ÒÚÂÎ Â ÍÂ Â Ú Â ÔÈÂÎÏ Ú ÂÈ Ï ÈÏזהמהשאמרמיכההנביא È Â Ï Ó Â ÈÈ Â (מיכה ו') '  ÂÓ ÍÏÓ Ï ıúè Ó ÎÊ ÈÓÚ ומה ענה אותו בלעם בן בעון מן השיטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'. מפרשת כאן הגמרא È Ó (מיכה ו') ˆ Â Ú ÔÚÓÏ ' מה פירוש בסיום של הפסוק למען דעת צדקות ה'. Ï ÈÏ Â ÍÂ Â Ì Ï Ó ÊÚÏ È Ó ÌÚÏ ÈÓÈ È ÒÚÎ Ï ÌÎÓÚ È È Ú Â ˆ ÓÎ ÂÚ Ï È Ï Ì È Â Ó ÈÈ Ï È ÒÚÎ ÈÏÓÏ Ú (זהו בלשון סגי נהור) È ÈÏ Ó Â ÈÈ Â,ËÈÏÙ ÌÚÏ Ï Ï כך אנחנו רואים גם מהפסוק בפרשת בלק (במדבר כ"ג) ' ÌÚÊ Ï ÌÚÊ ÓÂ Ï Ï Ó.ÌÚÊ Ï ÌÈÓÈ Ô Â ÏÎ ÓÏÓ חוזרת שוב ושואלת הגמרא Ú.,ÂÓÚÊ ÓÎÂ Ú È È ÓÈ È Â ÔÈ È Ó,Ú ÓÎÂ, È ÓÈÓÎ כאן מפרש המהרש"ל והגר"א שהגמרא שואלת וכמה רגע,זהלאאותודברכפישהגמראשאלהמקודם, מקודם הגמרא שאלה כמה רגע ביחס לשעה והגמרא הסבירה, כאן שואלת הגמרא כמה למעשה זהו הזמן של רגע, עונה הגמרא רגע כמימריה דהיינו כאותו זמן של אמירת המילה רגע זהו הזמן של רגע. שואלת הגמרא Á Ú ÔÏ Ó מנין לנו שזהו הזמן של הזעם רגע אחד בלבד Ó (תהלים ל') ÂÙ Ú ÈÎ È Á כ"ו) (ישעיהו Î Ó ÓÈ ÈÚ È Â, ˆ ÌÈÈÁ Á ÓÈ Â שואלת הגמרא,ÌÚÊ ÚÈ Ú Ú ËÚÓÎ באיזה זמן ביום זהו הרגע של זעם, Ó Ï Í ÈÈ ÂÈÁ ÈÎ ג' שעות ראשונות של יום ÈÈÓ באותם ÈÚ È Â כשכרבולת התרנגול חיוורת יותר ÏÂ Ï Î Á Ú Î והתרנגול עומד על רגל אחת, שואלת הגמרא ÈÎ È ÈÓ Ú Â Ú ÏÎ הרי בכל שעה ביום יכול התרנגול גם כן לעמוד כך, עונה הגמרא È È Ú ÏÎ È ÓÂÒ È ÈÈ Â È ÈÏ Ú È È ÓÂÒ È ÈÈ Â בכל שעה באמצע היום יש בכרבולת התרנגול וורידים אדומים כמין חוטים אדומים אבל באותה שעה, בג' השעות ראשונות של יום, בשעת הזעם אין בכרבולת התרנגול את אותם חוטים אדומים. מספרת הגמרא Â Ú Â È È È Â Â È Â ˆ ÈÏ ÚˆÓ Â היה צדוקי בשכנותו של ריב"ל ÈÂÏ Ô È ÂË והיה מצער את ריב"ל מן הפסוקים, בפסוקים הוא היה מתווכח איתו ומצער אותו, Ï Á ÓÂÈ Ò Ú ÈÚ Î ÔÈ ÈÓ Â Â לקח ריב"ל תרנגול Ï והעמיד אותו בין כרעי המיטה È ÔÈÈÚ בתרנגול ÈÎ Ò ÈÈËÏ Ú È ËÓ וחשב לעצמו כשתבוא אותה שעת זעם כשאני אראה בסימני התרנגול אקלל את הצדוקי, Ú È ËÓ ÈÎ כשהגיעה אותה שעה ÌÈÈ נרדם ונתנמנם ריב"ל, Ó לאחר שנתעורר אמר ÚÓ Â Ï È ÈÓ Á  ÈÎ ÚÓÏ Ú מכאן ראיה שאין דרך העולם לעשות כך, להשתמש בכוח של מיתה בידי שמים כדי להרוג את הצדוקי, מדוע משום שכתוב בפסוק (תהלים קמ"ה) È ÎÂ, È ÎÂÈ ÚÓ ÏÎ ÏÚ ÂÈÓÁ  עוד פסוק במשלי י"ז. ÂË Ï È ˆÏ Â Ú Ì eze`y o`k aezky epilv` `qxibd itly 'qezd miyxtn,jxcd oi` zn`a recn mvra oiadl jixv f` iwecv did mc`,oilrn `le mze` micixeny f"r `zkqna aezk mipina ixd `ed o`k la` mc` icia lkd dfy epxn`y itk 'qezd mixne` el xxazp df lr df z` zeyrl miny icia ynzydl dvx.ikd carnl `rx` gxe` e`ly אומרת הגמרא למדנו בברייתא È Ó È ÈÓ Ó ÌÈÁÈ Ó ÚÓ Á ÊÓ ÈÎÏÓ ÏΠÁ ÂÊ ÓÁ Ú Â ÒÚÂÎ ÈÓ ÓÁÏ ÌÈÂÁ ÓÂ Ì È Ì È Î Í Â, מפרשים התוס' במסכתא ע"ז שהכוונה היא בשעה שלישית של היום, שהרי דרך מלכים לעמוד בג' שעות כפי שעוד נלמד להלן, וכאן כתוב שבאותה שעה שמלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה אז כועס הקב"ה, א"כ כשלמדנו שאביי אומר בהנך תלת שעי קמייתא היינו בשעה שלישית שביום, ברש"י אבל כתוב באחד מרגעי שלשת השעות הראשונות, כי זה היה רק בשעה שלישית באותו זמן שמלכים קמים אז כל אחד יכול לדעת מתי היא השעה כפי שהאריכו בזה המפרשים. df d"rae efd `ibeqae dfd oipra mixac zekix` cer yi.f"rae oixcdpqa zekix` xzia x`azi אומרת הגמרא ÂË ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â ÂÈ ÏÓ ÓÎÓ ÂÈ Ì Ï Â Ï Á Â Ó מרדות זה מלשון הכנעה כפי שרש"י מפרש רידוי והכנעה שאדם מכניע את לבו מאליו המרדות הזאת טובה מכמה מלקיות, מהרבה מלקיות שמלקים את גופו והוא עושה מחמת העונש, כפי שהמהרש"א רוצה לבאר זהו לשון מכת מרדות שאנחנו מוצאים הרבה פעמים בגמרא מכת מרדות היינו כדי להכניע את האדם, והערוך פירש שמכת מרדות זה מלשון מרידה למי שמרד בה', אבל לפי מה שמבואר כאן אומר המהרש"א אולי מכת מרדות זוהי מכת הכנעה להכניע אותו, עכ"פ הכנעה ורידוי שאדם מכניע עצמו בלבו מאליו טובה יותר מכמה מלקיות אומר ר' יוחנן, Ó (הושע ב') Ù Â È È Ï Â Â ÎÏ Ó Â ובסוף כתוב 'Â Â È Ó ÔÂ, ÚÓ Ê ÈÏ ÂË ÈÎ אז אע"פ ששם זה בלא עונש מחמת רידוי בלבד אדם יכול לתפוס עצמו ולומר אלכה ואשובהאלאישיהראשוןכיטובליאזמעתה. ÂÈ ÏÓ ÓÓ ÂÈ Ó È Ï È Â הוא מוסיף עוד יותר מר' יוחנן Ó כפי שזה נראה מהפסוק (משלי י"ז) Á Ú, Ó ÏÈÒÎ ÂÎ Ó ÔÈ Ó אז כפי שמפורש ברש"י שם במשלי הפירוש הוא תיחת מלשון מחיתה ופחד, תחת גערה, פחד הגערה, במבין, במי שיש לו לב מבין, זה עדיף מהכות כסיל מאה, מכאן שמרדות בלבו של אדם טובה יותר

50 48 3 `"r 'f izni`n - oey`x 't zekxa gn ממאה מלקיות. עוד אומרת הגמרא Ï ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â ÂÏ Ô Â Â ÍÂ Â È ÙÏÓ Ó ÌÈ ÏÚ ÈÎ Ó ÂÏ Ô Â Ï È כפי שאנחנו רואים שמשה רבינו ביקש כך ואמר להקב"ה (שמות ל"ג) Ï בקשה שניה הוא, ÓÚ Í ÎÏ Ï ÈÎ Ó ÂÏ Ô Â ÌÏÂÚ ÂÓ ÏÚ (שמות ל"ג) ÍÓÚÂ È Â ÈÏÙ Â שעם ישראל יהיה מופלא בזה בהשראת השכינה עליו, עוד בקשה בקש משה רבינו ÂÚÈ Â Ï ÂÈÎ Ó ÂÏ Ô Â Â ÍÂ Â Ï (שמות ל"ג) È ÚÈ Â,ÍÈÎ מפרשת הגמרא מהי הבקשה הזו שביקש משה הודיעני נא את דרכיך, Ó Ï Â Â ÂÈ ÙÏ È ÂÏ Ú Â È ˆ È ÂÏ ÂËÂ È ˆ È ÓÈ ÙÓ ÌÏÂÚ הקב"ה לÓ ÂÏ Ó,ÂÏ Ú Â Ú È ÂÏ ÂËÂ Ú Ú Ô È ˆ ÂÏ Ú Â È ˆ È ˆ Ô È ˆ ÂÏ ÂËÂ È ˆ,Ú Ô Ú ÂÏ Ú Â Ú È ˆ Ô Ú ÂÏ ÂËÂ Ú כך התירוץ הראשון שהגמרא מפרשת שענה לו הקב"ה למ"ר על ההבדלים בין צדיקים ובין רשעים. אומרת עכשיו הגמרא Ó Ó למדנו כאן בברייתא שהקב"ה ענה לו È ˆ Ú Â È ˆ È ˆ Ô È ˆ ÂÏ ÂËÂ,Ú Ô È ˆ ÂÏ נשאלת השאלה È È È Î Â הרי בפסוק כתוב (שמות ל"ד) ÌÈ ÏÚ Â ÔÂÚ Ù מכאן שהבנים נענשים בגלל עון האבות È Î והרי בפסוק אחר נאמר (דברים כ"ד) È Ô ÈÓ Â,  ÏÚ Â ÓÂÈ Ï ÌÈ Â È אז יש הרי סתירה בין שני הפסוקים שפעם נאמר שבנים בגלל עון האבות וכאן כתוב ובנים לא יומתו על אבות, Ô È Ó ועל הסתירה הזו הרי ענו È Ï ÔÈÊÁ ÔÈ Î Ì È È Ì È Â ÚÓ ÔÈÊÁÂ Î Ì È È Ì È Â ÚÓ א"כ כשהצדיק הוא צדיק גמור ואיננו אוחז מעשה אבותיו בידיו אין זה משנה כלל אם הוא צדיק בן צדיק או צדיק בן רשע, אז קשה על הברייתא שפירשה שהקב"ה ענה לו על הבדל שבין צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע, אומרת הגמרא Ï ÈÏ Ó ÈÎ כך ענה הקב"ה למשה ההבדל בין הצדיקים הוא ˆ È ÂÏ ÂËÂ Ú וכך גם ÂÓ Â È È ˆ ÂÏ Ú Â È ˆ ÂÓ È ˆ. ÂÓ Ú ÂÏ Ú Â Ú ÂÓ Â È Ú ÂÏ ÂË אומרת הגמרא È Ó È ÈÏÙ הברייתא הזו שלמדנו מה שר' יוחנן משום ר' יוסי אומר שג' דברים ביקש משה והקב"ה נתן לו את שלשתן זה חולק על דעת ר"מ Ó Ó ÂÏ Â Ï Á  ÂÏ Â ÌÈ È Ó È (שמות ל"ג) ÔÂ Â È ÈÙ ÏÚ Û ÔÁ È ÁÂ,ÔÂ Â È ÈÙ ÏÚ Û ÌÁ È ÓÁ  דהיינו שהקב"ה בענין הבקשה השלישית הודעני נא את דרכיך לא ענה ללו למשה רבינו אלא הוא אמר לו שיש לפעמים שהוא חן גם את מי שאיננו הגון ויש לפעמים שהוא מרחם גם את מי שאיננו הגון, וכפי שרש"י מפרש את אשר אחון היינו את אשר יכמרו רחמיו עליו לשעה ואע"פ שאינו כדאי, א"כ אליבא דר"מ בענין זה הוא לא נענה. אומרת עכשיו הגמרא הקב"ה אומר לו למשה רבינו (שמות ל"ג),È Ù Â Ï ÏÎÂ Ï Ó È מה פירוש פסוק זה,  ÂÏ Ó ÍÎ Á Ô Ú Â È È ÈÓ Ó Í Ȉ Ï È Èˆ Î ÓÏ Â בסנה כשאני רציתי אז כתוב ויסתר משה פניו ˆ, È È Âˆ ÂÈ ÎÚ ז"א שריב"ק סובר שמה שה'אמרלולמשהלאתוכללראות את פני זהו עונש על מעשה הסנה ששם הסתיר משה פניו. אומרת עכשיו הגמרא Ó È ÓÁ Ï ÂÓ È ÈÏÙÂ È Ô ÂÈ בזה הוא חולק על רשב"נמשוםשלר' יונתן, Ï Î Ô ÂÈ È Ó È ÓÁ Ï ÂÓ È Ó ÎÊ ÂÈ Ù Ó ÒÈ ל"ד) (שמות Î, Ï Ï ÎÊ ÎÊ, È ÈÎ Î שזהו קרן עור פניו,ÌÈ Ù ÒÏ Ï (שמות ג') ÎÊ ËÈ Ó Î,ÂÈÏ Ó Â ÈÈÂÏ (במדבר י"ב),ËÈ È ' Ó ÂÏ א"כ אליבא דר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן הוא עוד קיבל שכר על כך שהסתיר את פניו בסנה אבל ריב"ק סובר שהוא נענש על כך. עוד נאמר שם בפסוק (שמות ל"ג) È Â ÈÙÎ È Ò Â ÔÂÚÓ È Ó ÊÈ Á Ó,È Á Ï ÓÏ Â Í  ÓÏÓ ÈÒÁ,ÔÈÏÈÙ מזכיר רש"י שהרי למדנו לעיל שהקב"ה כביכול מניח תפילין וכפי ששם ביארנו את אריכות ענין זה, אז כאן שנאמר וראית את אחורי הכוונה היא לקשר של תפילין. ˆÈ    ÏÎ ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â ÊÁ Ï È ÏÚ ÂÏÈÙ ÂËÏ Â Í  ÈÙÓ Â דבר שיצא לטובה אפילו אם הוא יצא על תנאי ולא נתקיים התנאי מ"מ לא חזר בו הקב"ה, ÓÓ,ÔÏ Ó Â È Ó הקב"ה אמר לו אחר חטא העגל (דברים ט'),ÌÂˆÚ ÈÂ Ï Í Â Ú Â ולבסוף 'Â Â Ì ÈÓ Â È ÓÓ Û אומרת הגמרא Û ÏÓ ÏÚ ÈÓÁ Ó Ú ÏÚ ÏË Â הרי בסופו של דבר בקש משה רחמים על עם ישראל וביטל את הגזירה של הרף ממני ואשמידם, ÂÏÈÙ ÈÎ Ó Â ÈÚ Ê מ"מ את הדיבור לטובה שאמר לו ה' ואעשה אותך לגוי עצום הוא קיים בזרעו, Ó (דברי הימים א' כ"ג) È È Á ÊÚÈÏ È ÂÈ È ÊÚÈÏ Â ÌÂ Ó '  ÏÚÓÏ Â È Á È Â ואחרי זה נאמר ' Â,  ÌÈ Ó ÏÚÓÏ ÛÒÂÈ È Â מנין שזה הפירוש למעלה למעלה מששים רבוא, È È È לומדים את זה בג"ש מלשון הרביה È Î ÏÚÓÏ Â Î È Î Ì (שמות א')  È ˆ ÈÂ Â Ù Ï È È Â והרי בני ישראל היו ששים רבוא מכאן שבני משה היו ששים רבוא, הרי שאע"פ שזה בעצם היה על תנאי רק על ידי הרף ממני ואשמידםאמרלו ה' ואעשה אותך לגוי עצום מ"מ כיון שזה היה דיבור לטובה לא חזר בו וזה נתקיים בזרעו.

51 hn 1 a"r 'f izni`n - oey`x 't zekxa 49 "Ú 'Ê Û - ומרת הגמרא Ó ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ì È Ï ÌÏÂÚ Â Í  ÌÂÈÓ Â Â Ì Ú Ô  ÍÂ Â Ï Â Ú Ó ÌÈ Ï È Ó È ט"ו) (בראשית Ó Ô È,אזהואאמרכאןאת ÈÎ ה' בלשון אדנות וכפי שהתוס' מסבירים אמנם כבר לפני כן נאמר ברוך ה' אלקי שםאבלשםלאכתובה' בא"ד וכאן זה כתוב בא"ד, אז אברהם אבינו היה הראשון שקראו להקב"ה אדון. Ó Ì ÏÈ Ï Ú Ï Ï È Û בזכות זה שאברהם קראו לה' אדון, Ó (דניאל ט') ÚÓ Ú ÏÚ ÍÈ Ù Â ÂÈ Â Á Ï Â Í Ú ÏÙ Ï Â È Ï,È - ÔÚÓÏ ÌÓ Í Ó וכאן גם כן הוא נוקט ה' בלשון אדנות, שואלת הגמרא ÈÏ ÈÚ Ó Í ÚÓÏ הרי הוא מדבראל ה' ועתה שמע א-להינו אל תפילת עבדך אז הוא היה צריך לסיים והאר פניך על מקדשך השמם למענך, למה הואאומרלמען ה' באדנות Ï Í Ì ÔÚÓÏ Ô בזכות אברהם שקראך קרא להקב"ה בלשון אדנות. dlitzd lr wgvi giy yexita `"xbd xeciqa `aen ab`e z` epwiz jk meyny `plieen `"xbd ipta xn`y in didy yi dfd xiyd,dlitzd iptl zixgya xnel mler oec` xiyd t"kr,lexiab oa` dnly axy mixne` yi eze` xaig in wtq zixgy zlitz iptl mler oec` dfd xiyd z` xnel owzp okl z` owizy df `edy epia` mdxa` ly ezekf z` xikfdl ick meyne oec` d"awdl `xwy ezekf z` xikfdl zixgy zlitz `"xbdy my aezke,mler oec` dfd xiyd z` xnel epwiz jk mi`ianympyi,dfdyexitdz`xn`yinz`qliw`plien `aen `"xbd xeciqa t"kr envr `"xbd mya dfd yexitd z`.yexitd z` qliw `ede eiptl df z` xn`y in yiy עוד אומרת הגמרא Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â Ó ÂÒÚÎ Ú Ì Ï ÂÏ ÔȈ Ó ÔÈ ÔÈ Ó ÈÁÂÈ (שמות ל"ג) ÍÏ È ÂÁ  ÂÎÏÈ È Ù כבר למדנו בעמוד א' שר' יוחנן אמר את זה בשם ר' יוסי,וכאןאומר ר' יוחנן אותו דבר בשמו של רשב"י, ור"י עמדין בהגהות יעב"ץ כבר עמד על כך שהגמרא מביאה את זה פעמיים וכאן משום רשב"י. ÌÂÈÓ ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â Â Ì È Ï ÂÓÏÂÚ Â ÍÂ Â Ó Â Â Â Ï Ú Â ÍÂ Â Ï (בראשית כ"ט) ÌÚÙ Â ', כשיהודה נולד אז כתוב שלאהאמרההפעםאודהאת ה' ולכן היא קראה שמו יהודה, וכפי שרש"י מפרש וכך הובא במדרש מפני שלאה ראתה ברוח הקודש שיעקב מעמיד י"ב שבטים והרי היו לו ליעקב ד' נשים אז הרי כל אחת מהם לכאורה היתה צריכה ללדת ג' מן השבטים, כיון שילדה בן רביעי הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה. עוד אומרת הגמרא Ô Â לאה קראה לבן הראשון ראובן, מפני שדברנו כאן על הבן הרביעי שקראה לו יהודה בלשון הודיה מסבירה עכשיו הגמרא מדוע היא קראה לראובן בשם זה. ÈÓÁ Ô Ï È ÔÈ Ó Â Ï Ó ÊÚÏ È Ó È Ê È Ú Ó ÏÚ Û דהיינו עשו ÈÓÁ Ô ÂÏÈ È Â ÈÎ Ï אע"פ שעשו מכר את הבכורה ליעקב מדעתו ומרצונו È Î (בראשית כ"ה) ÚÈÏ Â Î ÎÓÈÂ È È Î Ó ÂÊÁ ראו מה כתוב בו אח"כ בעשו (בראשית כ"ז) È Î ÚÈ Â Ú ÌË È וכתוב בפסוק יותר במפורש (בראשית כ"ז) ÚÈ ÂÓ ÈÎ Ó È '  ÌÈÓÚÙ Ê È ÚÈ את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, אז הוא שנא אותו ושטם אותו מחמת הבכורה אע"פ שהוא מכר לו את זה מדעתו, È ÂÏÈ Â אומרת לאה Û ÏÚ ÏÚ È Ó È Â ÈÎ Ï ÛÒÂÈ ÈÏ ÈÁ Î אע"פ שיוסף נטל את הבכורה בעל כרחו ממנו È Î (דברי הימים א' ה') ÂÏÈÙ,ÛÒÂÈ È Ï Â Î ÂÈ ÈÚÂˆÈ ÂÏÏÁ  ÈÎ È Ï לא נתקנא ראובן ביוסף אע"פ שנטל ממנו את הבכורה על כרחו È Î (בראשית ל"ז) ÚÓ ÈÂ Ô Â,Ì ÈÓ Â ÏˆÈ לכן קראה לאה ראובן לבן הראשון היא נתכוונה בזה ראו מה בן בני לבן חמי כך מפשר ר' אלעזר ואנחנו עוד נראה להלן שר' אלעזר דורש מפסוק שהשם גורם, שמו של האדם גורם למה שנולד ממנו אח"כ, לתולדות הבאים במקרב??,אז ר"אשדורשכךמהפסוקכפי שנראה להלן הוא מפרש שעל כן נקרא שמו ראובן על שם ראו מה בן בני לבן חמי, אמנם בפסוק כתוב שהיא קראה לו ראובן כי ראה ה' בעניי עכ"פ כאן מתבאר שיש בשם הזה גם את המשמעות הזאת, ושוב כפי שהמהרש"א ביאר לא מפני שלאה היתה נביאה, אבל הקב"ה הכניס לה בדעת לקרוא לו בשם כזה על שם מה שיהיה אח"כראומהבןבני לבן חמי. עוד אומרת הגמרא Â Â È Ó מה הוא השם רות, Ó ÍÂ Â Ï Â ÂÈ Â ÓÓ ˆÈ ÎÊ Ô ÁÂÈ È Â ÂÁ Â Â È רות זה מלשון רוויה שהרי ממנה יצא דוד המלך שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות, ספר תהילים, אומרת הגמרא ÌÈ Ó ÔÏ Ó מנין לנו שהשם גורם כפי שאנחנו רואים כאן בשני המקרים והפירושים האחרונים, Ó Ó ÊÚÈÏ È (תהלים מו) ÂÎÏ ı ÂÓ Ì ' ÂÏÚÙÓ ÂÊÁ והרי קשה לייחס אתמעשיהשממהלמפעלות ה' כפי שהמהרש"א מסביר שהרי מפי עליון לא תצא הרעות, על כן דורשים חז"ל, דורש ר' אלעזר Ï ÂÓ Ï ÂÓ È (בצירי תחת השי"ן), וזה מה שנדרש כאן מהפסוק לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ שהמפעות תלויות בשמות והשם גורם.,zex i`n zl`ey `xnbd,jk lr miakrzn miyxtnd ab`e yi mewn dn,zenyd x`y lkk my df zex i`n dl`yd dn exn`y dn t"r sqei sprd xiaqn,zex i`n o`k le`yl dxiibzp `id ixdy iptn zex dny `xwp ok lry miyxtnd ray lr xzi zeevn e"xz dilr etqeezp dxiibzp `idyke lr ok mb okl mcew cer mda zaiiegn dzidy gp ipa zeevn,dl etqepy zeevnd x`yk e"xz `ixhnba zex dny edf ok w"dexa ynn dz`x d`ly dpeekd oi`y yxtn `"yxdnde epnpy ze`iap oze` oia zpnp `l `id ixd ik d`eapk mya dcedil `exwl dze` `iad d"awd `l` dlibn `zkqna dkixv dzidy oeaygd on xzei dfy iptn,diced zngn df.dwlga zelrl mihayd mikixv eidy,zcll dxe`kl

52 50 2 a"r 'f izni`n - oey`x 't zekxa p dl `exwl jixv did jk m`,zex i`n `xnbd zl`ey df lre mewn yi o`kn,z"ex `ed xcqd dnl,e"xz zeize`d xcqa zexiya d"awdl edeeixy cec epnn d`vie dzkf `idy yexcl.zegayze עוד אומרת הגמרא Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â ÂÈ Ì Ï Â È ÍÂ Ú Â ÈÁÂÈ Â Ó  ÓÁÏÓÓ אדם שיש בביתו בן שיצא לתרבות רעה זה קשה עליו, זה עונש גדול יותר, וזה צרה גדולה יותר מאשר מלחמת גוג ומגוג, Ó כפי שאנחנו רואים בדוד המלך שאומר (תהלים ג') È ÙÓ ÂÁ Â Ï ÂÓÊÓ ÌÂÏ È È Î  ומיד לאחר מכן הוא אומר (תהלים ג') ' Ó,ÈÏÚ ÌÈÓ ÌÈ È ˆ  מפרש המהרש"א שמה רבו נדרש כאן מלשון רביה וגדילה וזהו לשון תרבות רעה שזהו דרך גדילה רעה על זה אומר דוד המלך מה רבו צרי רבים קמים עלי, אז הוא קורא לזה צרה גדולה, È Î Â Ó  ÓÁÏÓ È ÂÏÈ Â (תהלים ב') ÓÏ, È Î Ï È ˆ Â Ó ÂÏÈ Â È Â È ÌÈÓ Ï ÌÈ  אז כפי שרש"י מפרש דוד המלך אומר רק למה רגשו גוים, מה תועלת להם, ז"א זה דבר קל בעיניו הוא לא מתייחס לזה כצרה גדולה שבאה עליו מכאן שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. אומרת עכשיו הגמרא Â Ï ÂÓÊÓ בענין אבשלום בנו מתחיל דוד המלך את אותו מזמור מלשון זמרה מלשון שירה ושבח מזמור לדוד ÂÁ, ÌÂÏ È ÙÓ שואלת הגמרא, ÈÏ ÈÚ ÈÓ Â Ï È, Â Ï ÂÓÊÓ הרי זו היא קינה וצער זוהי הרי צרה בשבילו אז איך הוא פותח במזמור, Ó ÓÏ Ï Ó ÌÂÏ È Ô ÔÂÚÓ È Ó, ˆÚ È ÂÚ Ù Ì Â, ÂÁ Ë ÂÈÏÚ ˆÈ Ì Ï Â ÂÏ Ó ÔÂÈÎ Â ÔÎ Û,ÁÓ ÂÚ Ù Á Ï Í È Ó Ú ÍÈÏÚ ÌÈ Ó È י"ב) (שמואלב'  ÍÂ È Úˆ, הקב"ה אמר לו לדוד המלך שמתוך ביתו הוא יקים עליו את הרעה שאיש מביתו יביא עליו רעה אז דוד המלך היה עצב Ó ÒÈÈÁ Ï Â ÊÓÓ Â Ú Ó ÈÏÚ הוא חשש שמא עבד מתוך ביתו או איזה ממזר מתוך ביתו שלא יחוס עליו ולא ירחם עליו הוא זה שיביא עליו את הרעה אז הוא חשש מאד,  ÌÂÏ ÊÁ ÔÂÈÎ כיון שהוא ראה שאבשלום הוא זה שיביא עליו את הרעה מביתו ÁÓ אז הוא שמח כי הוא הבין שהוא וודאי ירחם עליו ויחוס עליו. ÂÓÊÓ Ó ÈÎ ÌÂ Ó עוד אומרת הגמרא Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â Ó Ê ÌÏÂÚ ÌÈÚ Â Ï ÂÓ ÈÁÂÈ (משלי כ"ח),Ì Â È Â È Ó ÂÚ ÂÏÏ È Â È ÊÚ עוזבי התורה מהללים רשע ואילו שומרי התורה יתגרו ברשעים, מכאן שמותר להתגרות ברשעים בעוה"ז, È ÈÎ ÈÓ כך למדנו גם בברייתא È ÂÓ Ó ÔÂ Ó È È ÒÂ È ÊÚ כ"ח) (משלי Ó Ê ÌÏÂÚ ÌÈÚ Â Ï Â Â Â 'ושומריתורהיתגרובם, Ú ÂÏÏ È ממשיכה הברייתא ואומרת È Î Â ÓÂÏ Ì Í ÁÏ Ì Â (תהלים ל"ז) Ï ÏÂÚ È Ú Ï ÌÈÚ Ó Á אם אדם ינסה ללחוש לך ולומר שאסור להתגרות שהרי בפסוק אחר נאמר אל תתחר במרעים ותתחר זה מלשון תחרות וגירוי כמו כן אל תקנא בעושה עולה לא לגרום קנאה ולהתגרות בהם, ÂÓ ÔÎ Ó ÂÙ Â Â Ï ÈÓ ÂÏ תאמר לו שרק מי שלבו נוקפו מהעבירות שבידו, הוא פוחד, הוא זה שכך מסביר את הפסוק של אל תתחר במרעים, ולמעשה הפירוש הוא לא כך Ï אומרת הגמרא Ï ÌÈÚ ÓÎ ÂÈ Ï ÌÈÚ Ó Á אל תתחר במרעים היינו לא אל תתחרה בהם ותתגרה בהם אלא אל תנסה להתחרות בהם להיות כמותם, Ï È Ú, ÏÂÚ È ÂÚÎ ÂÈ Ï ÏÂÚ מסביר רש"י שגם כך צריך לפרש את המילה אל תקנא לא מלשון קינוי ותחרות קינוי והתגרות אלא אל תקנא בהם ללכת בדרכם ולעשות כמותם, אומרת על זה הגמרא Ó  כך אנחנו רואים בפסוק אחר (משלי כ"ג) Ï ÌÂÈ ÏÎ ' È Ì ÈÎ ÌÈ ËÁ Í Ï È והרי וודאי ששם אל יקנא לבך הכוונה היא לא לקנות כדי ללכת בדרך זו כפי שמשמע מהסיפא כי אם ביראת ה' כל היום, וכך צריך לפרש גם את הפסוק אל תתחר במרעים אל תקנא בעושה עולה. א"כ נשאר הדין שמותר להתגרות ברשעים בעוה"ז. שואלת הגמרא È È Ú È Ì ÁˆÈ È Ó Â Ú Ó Â Ï ÂÏ Á Ó (תהלים י') Ú ÏÎ ÂÈÎ ÂÏÈÁÈ והיינו שיצליחו דרכיו בכל עת ולכן אין להתגרות בו כי הוא יצליח, ÔÈ ÎÂÊ Ï ÂÚ Ï אותו רשע שהשעה משחקת לו הוא זוכה בדין Ó (תהלים י') Â Ó ÍÈËÙ Ó ÌÂ Ó דהיינו דיניו של הקב"ה כביכול מסולקי הימנו באותה שעה שמשחקת לו ÂÚ Ï ÁÈÙÈ ÂÈ Âˆ ÏÎ י') (תהלים Ó ÂÈ ˆ Â Ï Ì הוא נופח בהם ומסלק אותם מעליו כקש, הוא דוחה אותם כקש, א"כ משמע שאסור להתגרות. עונה הגמראÏ ÈÓ ÈÏÈÓ È È ÈÏÈÓ È במילי דידיה בדברים שבינו לבינו בדברי העוה"ז אין להתגרות בו אבל במילי דשמיא על זה דיבר ר' יוחנן משום רשב"י שבמילי דשמיא בעניני שמים מותר כן להתגרות בו. ÈÏÈÓ Â תירוץ אחר אומרת הגמרא ÓÈ ÈÚ È Â ÈÓ שאמנם שני המימרות נאמרו בעניני שמים גם של ר' יצחק וגם של ר' יוחנן משום רשב"יאלא א"כ מה ההבדל ומדוע הוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, È ÏÂ Ú ÔÈ Ú ÂÏ Á Ó Ú Ú ÂÏ Á Ó ר' יצחק דיבר להדיא ברשע שהשעה משחקת לו אז אפילו במילי דשמיא אין להתגרות בו, ר' יוחנן משום רשב"י דיבר ברשע שאין השעה משחקת לו, ÓÈ ÈÚ È Â תירוץ שלישי אומרת הגמרא Â Ú Ú Â È È ˆ ÂÓ È ˆ È Ï ÂÏ Á Ó ÂÓ צדיק גמור יכול להתגרות אבל צדיק שאינ גמור שלא יתגרה ברשעים, Ó Â אנחנו רואים את החילו הזה בין צדיק גמרו לשאינו גמור מדברי ר"ה שאמר È Î È Ó (חבקוק א') È ˆ Ú ÚÏ È Á ÌÈ Â ËÈ ÓÏ Â ÓÓ שואל רב הונא ˆ È ÚÏÂ Ú ÈΠכתוב כאן למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו כאילו רשע הוא הבולע את הצדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק È Î Â (תהלים ל"ז) ' Ï È ÎÂ Â È Â ÊÚÈ (משלי י"ב) Ï

53 `p 1 `"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa 51, ÂÓ È ˆ,ÚÏÂ, ÓÓ È ˆ Ï,Ô ÏÎ È ˆÏ È Â È,ÚÏ כתוב כאן הרי בפסוק בבלע רשע צדיק ממנו אז משמע שרק אם הוא צדיק ממנו מהרשע הוא לא צדיק גמור הוא רק יותר צדיק ממנו אותו הוא יכול לבלע אבל צדיק גמור אינו בולע, א"כ אנחנו רואים את ההבדל בין צדיק גמור לשאינו גמור, מכאן ראיה לתירוץ השלישי שצדיק גמור יכול להתגרות ברשעים אבל צדיק שאינו גמור שלא יתגרה בהם שהרירשעבולעצדיקממנו. ÓÈ ÈÚ È Â אומרת הגמרא Ú È ÂÏ Á Ó את התירוץ הזה הגמרא מביאה לא כתירוץ רביעי על הסתירה שהגמרא שאלה מר' יוחנן משמיה דרשב"י לר' יצחק אלא כפי שהמהרש"ל מסביר ומובא כאן בצד, התירוץ הזה הוא תירוץ נוסף על הפסוק שנאמר בבלע רשע צדיק ממנו שהגמרא שאלה וכי רשע בולע צדיק והכתיב ה' לא יעזבנו בידו כך גם לא יאונה לצדיק כל און אז התירוץ הראשון בזה היה שיש הבדל בין צדיק ממנו לבין צדיק גמור ואב"א שעה משחקת לו שאני שהפסוק הזה שנאמר שרשע בולע צדיק ממנו מדובר ברשעה שהשעה משחקת לו. עוד אומרת הגמרא Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â Â ÏÙ Ï ÌÂ Ó Ú Â ÏÎ ÈÁÂÈ (או כהגירסא בצד לתורתו, כפי שגורסים ראשונים אחרים) ÂÈ È ÂÈ Á ÌÈÏÙÂ Ï ÈÏ ÈÓÚÏ ÌÂ Ó È Ó Â ב' ז') (שמואל Ó ÏÂÚ È ÂÙÈÒÈ Ï ÂÚ Ê È Ï ÂÈ Á ÔÎ Â ÂÈ ÚË Â,  Π  ÚÏ הפסוק הזה מדבר בענין בית המקדש אבל רשב"ידורשאתזהגםלגביהזמןהזהלאחר חורבן הבית שמי שקובע מקום "ושמתי מקום לעמי ישראל" אז ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה, הרי שכשיש מקום לעם ישראל, כשאדם קובע מקום לתפילתו אויביו נופלים תחתיו. אומרת הגמרא  ÈÓ שאל סתירה   ÚÏ È Î בפסוק הזה כתוב ולא יוסיפו בני עולה לענותו È Î (דברי הימים א' י"ז ט')  ÂÏ Ï בדברי הימים כתוב ולא יוסיפו בני עולה לבלותו. עונה רב הונא ÏÈÁ itk,â ÂÏ Ï ÛÂÒ Ï   ÚÏ epekn lr cnr ycwnd ziayk dlgzgkl xiaqn `"yxdndy dribd f` l`xyil inrl mewn iznye weqtd xfeg df lry ezeprl wx elit` ezeprl dler ipa etiqei `ll i"pa zbixcn oaxeg xg` iabl eiykr miyxecy dyxcd iabl la` elkei `l xefrl wx leki df dxezle dlitzl mewn zeriaw iabl ziad df,ezeprl iabl ipdn `l la` ezelal dler ipa etiqei `ly.ezelal seqale ezeprl dligza zyxtn `xnbdy dn אומרת הגמרא ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ó Â Ï ÂÓÏÓ ÂÈ Â Ï ÂÓ יש ענין גדול יותר לשמש ת"ח יותר מאשר ללמוד אצלם, ז"א שימושה של תורה גדול יותר מלימוד, מה זה נקרא לשמש, מה זה שימוש ת"ח, אז הפשטות כפי שהמהרש"א ועוד מפרשים הכוונה היא באמת כפשוטה לשמש ת"ח לשמש אותם להיות אצלם ולעזור להם בכל מיני דברים שהם צריכים, ומדוע זה גדול יותר מאשר לימוד אצלם מפני שמהשימוש אפשר ללמוד מהם גם הלכה למעשה ע"י המעשים שהם עושים אפשר ללמוד מעשה רב, אבל רש"ילקמןבדף מ"ז ע"ב מסביר מה זהשימוש ת"ח אומר רש"י וז"ל הוא הגמרא התלוי בסברא, כשהיו נותנים לדברי משנה טעם היו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמאת הגמרא שסידרו האמוראים, אז מרש"י מבוארששימוש ת"חהיינוללמודאצלםסבראוטעםולא רק את ההלכות כפי שהם, Ó (מלכים ב' ג') Ú ÈÏ Ù ÓÏ אומר רשב"י, ÈÏ È È ÏÚ ÌÈÓ ˆÈ ËÙ Ô, ÂÓÏÓ ÂÈ ÂÓ Ï ÓÏÓ ˆÈ Ï Ó Ï יצק מים היינו שהוא שימש אותו, אם לפירש"י אם לפירושו של המהרש"א עכ"פ אם זהו השבח שנאמר לגביו הרי שגדולה שימושה יותר מלימודה. אומרת הגמרא Ó ÓÚË È Ó ÔÓÁ Ï ÁˆÈ È ÈÏ ÈÈÂÏˆÏ È Î È Ï Ó È Ï ר' יצחק שאל את ר"נ מדוע הוא לא בא לביהכ"נ להתפלל, Ó ÏÈÎÈ Ï ÈÏ אינני יכול לבוא לביהכ"נ, הוא היה אנוס, תש כוחו, רש"י מסביר לא יכילנא תש כוחי, מדייקים מכאן הפוסקים שאפילו אם איננו חולה אם תש כוחו ואיננו יכול הוא גם כן פטור מללכת לביהכ"נ, Ó ÈÏ ר' יצחק לר"נ Ú ÓÏ ÈÙ ÎÏ ÈψÈÏ אז שיאספו י' אנשים לביתו ושיתפלל עכ"פ בציבור, Ó ÏÓ ÈÏ ÁÈ Ë ÈÏ גם זו טרחא בשבילי ואני אנוס גם לגבי זה, אחרים מפרשים יש מן הראשונים שגורסים כך שהוא התכוון לומר שזו טרחא לאנשים לבוא לביתו, ÓÈÏÂ È ÈÏ Â ˆ ÈÏˆÓ ÈÚ Â ˆ ÁÂÏ Ï Ó ÈÏ ÓÏ ÈÚ ÂÏ עכ"פשיאמר ר"נ לשליח הציבור שבשעה שהציבור מתפללים יבואו ויודיעו לו כדי שיתפלל עם הציבור ביחד, Ó ÈÏ ר"נ לר' יצחק È ÈÏÂÎ È Ó מה הענין הגדול להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, Ó ÈÏ ר' יצחק Ó ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È "Ú 'Á Û -,Ôˆ Ú ' ÍÏÈ ÏÙ È Â ס"ט) (תהלים È Î È Ó.ÔÈÏÏÙ Ó Â ˆ Ú Ôˆ Ú È ÓÈ epgp` dfd weqtdny `"yxdnd yxtne,epilv` `qxibd idef mb yi xeaivd mr lltzdl oipr yiy xy`n uegy micnel eppi`y inl milltzn xeaivdy dry dze`a lltzdl oipr weqtdn d`xp dfe,cgia xeaivd mr lltzdle sxhvdl leki oeyla izlitz rnyn 'd jl izlitz ip`e aezk `yixa ixdy zcgein oevx zr yiy jgxk lra,oevx zr df dn k"` cigi.mnr lltzn `ly cigil elit` milltzn xeaivdy drya ly ezlitz oi`y y"`xde s"ixd zqxiby o`k `ian `"xbde,oevx zr 'd jl izlitz ip`e xn`py p"kdiaa `l` rnyp mc` cgia xeaivd mr lltzny inl wx df oevx zr mdixac itle.p"kdiaa È Î Ó Ó È Á È ÈÒÂÈ מכאן אפשר ללמוד את זה מהפסוק (ישעיהו מ"ט) ÍÈ È Ú Ôˆ Ú ' Ó Î משמע שיש עת רצון, ושוב המהרש"א אומר עניתיך משמע לשון יחיד הרי שאפילו מי שמתפלל ביחידות עדיף שיתפלל בעת רצון באותה שעה שהציבור מתפללים, È È Á Î Ó Ó È Á (איוב ל"ו) Ô Ò ÓÈ ÏÂ È Î Ï כביר כח לב מכאן אנחנו לומדים שתפילה ברבים, וזוהי הכוונה

54 52 2 `"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa ap dlrn d"awdy jkl mxeb dfe l`xyi zreyil mxeb df xeaivd.mlerd zene` oian ipale il ip`ct eli`k eilr כאן כביר, כתוב כאן בפסוק פעמיים כביר כפי שהמהרש"א מפרש הן קל כביר ולא ימאס כביר כח לב, הן קל כביר, הכביר הראשון זהו חזק, הקב"ה כביכול שיש לו את התואר כביר, ולא ימאס כביר כח לב היינו שהוא איננו מואס תפילת רבים, È Î כתוב בעוד פסוק (תהלים נ"ה) ÌÂÏ Ù È ÓÚ ÂÈ ÌÈ ÈÎ ÈÏ Ó È Ù הרי שכיון שהתפלל ברבים ע"י כך הוא פדה את נפשו מקרב. אומרת הגמרא È ÔÈ ÔÈ Ó ÓÂ Ô È ÈÎ ÈÓ Ô Ó ÌÈ Ï Ô ÏÙ Ò ÂÓ Â Í  ÈÏ Ó È Ù ÌÂÏ Ù È ÎÂ Ò ÓÈ ÏÂ È Î Ï.'  zlitzy yxtn `ed dkldl dfd oicd z` `ianyk m"anxd mdipia yi m` elit`,miryx mdipia yi m` elit` miax wiiecn dfe,d"awd ipta dqe`n efd dlitzd oi` k"b mi`hg,miax ly ozlitza q`en d"awd oi`y oipn oeyldn `l` q`en d"awd oi`y wx `l ixd micner xak miyxtnde d"awd oi`y ozp 'x xne` recn f` xzei zrnyp dlitzd `id dpeekdy m"anxd yxtn o`kn,miax ly ozlitza q`en d"awd oi` n"n mi`hg xeaivd oia miaxd oia yi m` elit`y yi m` elit` `edy avn lka miax ly ozlitza q`en.k"b miryx mdipia dct i`n `xnbd ixaca `qxib '` ze`a g"ad siqen o`ke) ik il axwn iytp melya dct weqta yexit dn,iytp melya,(icnr eid miaxa ÒÂÚ ÏÎ Â ÍÂ Â Ó È ÏÚÓ Â ˆ ÌÚ ÏÏÙ Ó ÌÈ ÒÁ ÂÏÈÓ Â Â.ÌÏÂÚ ÂÓ ÔÈ Ó È Ï ÈÏ È Ù ÂÏÈ Î ÂÈÏÚ מפרש רש"י התורה נקראת שלום, פדה בשלום נפשי, שהרי כל נתיבותיה שלום, גמילות חסד וודאי שזה בכלל שלום שהרי מתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום,אומר א"כ הפסוק פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, שלשה דברים גורמים לפדיון הזה, לכאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, "שלום" דהיינו תורה וגמילות חסדים, ו"כי ברבים היו עמדי" זוהי התפילה בציבור, ואלו גורמים לכך כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. עוד אומרת הגמרא Ó È ÂÏ È ÈÓ ÏÎ È Ï È Ò Î Ú ÔÎ ÏÏÙ Ï Ì Ò Î Â È Â Â ÈÚ מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ולא נכנס לשם להתפלל הוא נוהג כפי ששכן רע נוהג, שכן רע איננו נכנס לבית של שכניו כפי שהמהר"א מסביר כך מי שלא נכנס לביהכ"נ שבעירו ג"כ נקרא שכן רע, Ó כפי שנראה מהפסוק (ירמיהו י"ב) ÏÁ ÌÈÚ ÌÈÚ È Î ÏÎ ÏÚ ' Ó Î È ÏÁ,Ï È ÈÓÚ ואותה נחלה זהו בית הכנסת שבעירו, הוא נחשב שכן רע מחמת שהוא לא נכנס לאותה נחלה, ומדוע ביהכ"נ נקרא כאן נחלה, מזכיר המהרש"א את הגמרא במגילה פרק רביעי, וזה יהיה נוגע לנו גם להמשך הגמרא, שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל להיות קבועין בא"י, ז"א שאותם בתי כנסיות ובתי מדרשות אפילו שהם עכשיו בגלות, אפילו שהם עכשיו בבבל, הם נחשבים כא"י כבר עכשיו מפני שהרי הם עתידים להקבע בא"י על כן הם נקראים כאן בפסוק נחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל כי הם כביכול יש להם אותה חשיבות של א"י, א"כ מזה שכתוב כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וכו' אנחנו לומדים שכל מי שיש לו ביהכ"נ שזוהי נחלה שהקב"ה הנחיל לעמו ישראל בעירו ואינו נכנס לשם הרי הוא נקרא שכן רע, ÂÈ Ï ÂÏ ÂÏ Ì Â Ï ÂÚ ÏÂ Ì È כפי שכתוב שם בסיפא (ירמיהו י"ב) Ó.ÌÎÂ Ó Â Â È È Â Ì Ó ÏÚÓ מספרת הגמרא Â Ó Ï È Ò ÎÈ Ô ÁÂÈ È Ï ÈÏ סיפרו לו לר' יוחנן שישנם אנשים זקנים שחיים בבבל, Ó ר' יוחנן על כך איך יכול להיות שבבבל ישנם אנשים זקנים, ÏÚ ÌÎÈ ÈÓÈ ÌÎÈÓÈ Â È ÔÚÓÏ י"א) (דברים Ó Â Ó Ï ı Ï ˆÂÁ Ï, È Î אז איך יכול להיות. leki `l recn z`f lka xiaqdl ekix`d xak miyxtnde z` oi` miax jk lk oi` mpn`,digie owcfi mc`y zeidl el ozi d"awdy zeidl hlgda leki mc` rahn la` dghadd xiaqdl ekix`d xak miyxtnd f`,xzei jex` miig jyn did rahd cvn xzei mg milw`a minilw`d oia lcad yiy yiy df ji` dnz `ed t"kr,xzei mixvw mini zeidl jixv.laaa dpwf È Î È Ï ÈÎ ÁÓ ÈÓ Ó ÈÏ È Ó ÔÂÈÎ כיון שספרו לו לר' יוחנן שאותם אנשים מקדימים ובאים בבקר מוקדם לביהכ"נ ומחשיכים ונשארים עד מאוחר בביהכ"נ במשך היום, Ó Â Ï È Â ÈÈ אם כך הוא אמר הוא מבין כבר את הזכות שלהם מדוע הם זכו לכך שהם האריכו ימים, ÂÏÈÈÚ ÂÎÈ Á ÂÓÈ È Ï ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó Î ÈÈÁ ÂÎ Â ÈÎÈ ÈÎ È Î È Ï הקדימו והחשיכו ובואו לביהכ"נ כדי שתאריכו ימים, הרי ששהיה בבתי כנסיות הקדמה ואיחור בלילה בבתי כנסיות גורם לאריכות ימים ע"י כךהבין ר"י מדוע איכא סבי בבל, ממשיך המהרש"א וכאן עוד הרבה מפרשים מצטרפים לפשט הזה שעיקר הזכות מהשהיה בביהכ"נ זה מפני שהרי כפי שאמרנו הגמרא במגילה אומרת שעתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל 'b miiw ycwnd zia oi`yk eiykry `"yxdnd yxtn ixd f` miiw w"ndiay myke w"ndia mewna md elld mixacd 'b i"r mb jk zelbd on miiect,zelbd on mile`b epgp` eipale il ip`ct eli`k eilr ip` dlrn aygp df el`d mixacd.mlerd zene` oian aezk ixd,xiaqdl o`k siqen zecb` iyeciga `"ayxde,zelba z`vnp k"b dpikyd lekiak,xv `l mzxv lka weqta z`vnp dpikydy yexit dn,`zelba `zpiky yexit dn zelba l`xyi llky rbxa,mipt xzqd yiy rbxa,zelba ceak oi`,d`xp miny ceak oi` f`e zene`d oia mixfetn mnr k"b dpikyd lekiak eli`k aygp df,dlbzn miny eli`k aygp df miny ceak ielib,miny ceak ieaix,zelba f"ir,miny ceak miaxny f"ir zelbd on dpikyd z` micet 'ba,miny ceak dlbzn dfa zene`d on mnexn l`xyi llky mr dlitzae micqg zelinba dxezd wqra elld mixacd

55 bp 3 `"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa 53 להיות נקבעים בא"י אז הרי יש בהם את הזכות של א"י אפילו שם בחו"ל בבבל, אמנם כרגיל היתה לו תימא לר' יוחנן איך ישנם זקנים בבבל אבל כשאמרו לו שהם חיים הרבה בביהכ"נ הם מקדימים ומחשיכים בביהכ"נ יש להם גם את הזכות שנאמר באותו פסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. אומרת הגמרא Ó È Ó È Á È Á È מנין למד ריב"ל את הדין הזה ומנין הוא למד את השכר הזה שעל הקדמה והחשכה לביהכ"נ מאריכים ימים, הפסוק הוא שממנו למד ריב"ל ממה שנאמר (משלי ח') È ÈÏ ÚÓ Ì,ÈÁ Ù ÊÂÊÓ ÂÓ Ï ÌÂÈ ÌÂÈ È Ï ÏÚ Ï דהיינו מי ששוקד על דלתות ביתו של הקב"ה כביכול, על דלתותיו על מזוזות פתחיו, על זה נאמר אח"כ È ˆÓ ÈÎ È È ÎÂ,ÌÈÈÁ Óˆ מכאן שזהו זכות לאריכות ימים. אומרת הגמרא Ó È Ì Ò ÎÈ ÌÏÂÚÏ ÒÁ, Ò Î È ÌÈÁ Ù הבינה הגמרא בפשטות שהכוונה היא שצריך ליכנס דרך שני פתחים לביהכ"נ, שואלת הגמרא È Í Ú ÏÒ ÌÈÁ Ù מה פירוש שצריך להכנס דרך שני פתחים, Ï ÏÏÙ È ÍÎ Á  ÌÈÁ Ù È ÂÚÈ ÓÈ אדם צריך ליכנס שיעור שני פתחים לביהכ"נ ורק אח"כ להתפלל, וגם זה נדרש כפי שהראשונים מסבירים בגלל שכתוב באותו פסוק במשלי לשמור מזוזות פתחי בלשון רבים מכאן שצריך ליכנס שיעור שני פתחים ואח"כ להתפלל. oia zehiy dnk dfa yi,migzt ipy xeriy qpkdl yexit dn qpki agex migzt ipy ly xeriy xiaqn i"yx,mipey`xd gztl jenq ayei `ed m` ik,gztl jenq ayi `ly,miptl gztl jenq onefn `die p"kdia aekir `ynk eilr d`xp ipy xeriy qpkil jixvy xiaqn i"yxy itk oiprd df,z`vl ly agexa p"kdiaa xzei wenr qpkdl agexa epiid migzt eilr d`xi `ly ick zen` dpeny edfy migzt ipy xeriy `iad xehdy itk miyxtny mixg` mipey`x mpyi,`ynk aexw zayl `le p"kdiaa xzei wenr qpkdl jixvy mrhdy ze`xl leki `ed gztl aexw ayei `ed m`y iptn df gztl mixg` mipey`x mpyi,dlitza eze` cixhi dfe x"dxl,migzt ipy xeriy zedyl jixvy `id dpeekdy mixiaqny ipy jelid xeriyk onf zvw zedyl eilr p"kdial qpkpyk dtexh ezrc `dz `ly ick lltzdl ligziy cr migzt.eilr xne` `ede 'v oniq g"e` r"eya e`aed elld zehiyd lke oia dkldl n"p mb yi,elld zehiyd lkk xingdl jixvy mya ea jix`d g"ady cg` oic cer o`k xikfp wx,zehiyd p"kdial migzt ipy jxc qpkdl oipr yi zn`ay inlyexid g"ad yxtn,inlyexia,`xnba eplv` `"edd mvra edfe,p"kidal dxfr cinz zeyrl jixvy aezk dfd oicd zn`ay jxc qpkdl ekxhvi f`e,ztwen xvg,p"kdial aiaqn xvg df,p"kdia gzt k"g`e xvgd gzt jxc p"kdial migzt ipy eixac z` k"b `iad a"nde yxtl jix`d g"ad itk oipr k"b.dxvwa אומרת עכשיו הגמרא (תהלים לב) ÈÒÁ ÏÎ ÏÏÙ È Ê ÏÚ ÍÈÏ Óˆ ÚÏ רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, מפרשת הגמרא מה פירוש על מה שאמר דוד המלך על זאת יתפלל וכו', על מה צריך להתפלל על איזו עת מצוא, מה זה עצת מצוא, Ó Ó ÂÊ ˆÓ ÚÏ È Á È כפי שאנחנו מוצאים לשון מציאה באשה (משלי י"ח) Óˆ, ÂË Óˆ אז צריך להתפלל כל חסיד לעת מצוא, שימצא אשה טובה, זוהי הכוונה לעת מצוא. מספרת הגמרא ÚÓ בא"י È ÈÒ ÈÎ כשאדם נשא אשה, È Ó ÈÏ היו שואלים אותו ÈÎ כך היו שואלים אותו, ˆÂÓ Â Óˆ האם האשה שנשאת היא בכלל הפסוק מצא או בכלל הפסוק מוצא, È Î Óˆ (משלי י"ח) ˆÂÓ ' Ó Ôˆ ÙÈ ÂË ˆÓ ˆÓ.'  ÂÓÓ Ó È ˆÂÓ ז') (קהלת È Î f`,`ven e` `vn `id efd dy`d m` mil`ey eid jk מסביר החיד"א שלכן רק בא"י היו נוהגים לשאול שאלה כזו, כי הרי הגמרא בקידושין דף כ"ט ע"ב מביאה מחלוקת, לכאורה מחלוקת, בהו"א עכ"פ יש לראות שזה מחלוקת, הגמרא אומרת אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה,קודםכלצריךלשאת אשה ורק אח"כ ללמוד תורה, ר' יוחנן אמר רחיים בצווארו ויעסוק בתורה, הרי כשנושא אשה יש רחיים בצוארו יש לו עול גדול בצוארו איך הוא יוכל לעסוק בתורה, א"כ אליבא דר' יוחנן קודם כל צריך ללמוד תורה ואח"כ לשאת אשה, מסיימת הגמרא ולא פליגי הא לן והא להו, ההבדל הוא בין בני בבל לבין בני א"י ונחלקו שם רש"י ור"ת האם בני א"י הם אלו שנושאים אשה קודם ואח"כ לומדים ובני בבל קודם כל לומדים ואח"כ נושאים אשה או להיפך, ר"תסוברשבני א"י נושאים אשה ואח"כ לומדים תורה ואילו בני בבל קודם כל הולכים ללמוד תורה ואח"כ נושאים אשה, אומר החיד"א אם כך אפשר לפרש שלכן רק בא"י במערבא היו שואלים מצא או מוצא, מפנישבבלהיותוהיולומדיםתורהלפניכןאזזהכברלא משני אח"כאםמצאאומוצאאבלבני א"י שהיו נושאים אשה ורק אח"כ עוסקים בתורה אז היה משנה מאד וחשוב מאד האם זו אשה שכתוב עליה מצא אשה מצא טוב או שמא מוצא אני מר ממות את האשה. עכ"פ זהו הביאור הראשון של רב חנינא שעל זה אמר דוד המלך על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא היינו על אשה טובה. È Â ÂÊ ˆÓ ÚÏ ÓÂ Ô צריך בלי סוף להתפלל על התורה, שהאדם יצליח בלימודו בתורה Ó כפי שנראה מהפסוק (משלי ח') '  ÌÈÈÁ ˆÓ È ˆÓ ÈÎ שהגמרא כבר הביאה לפני כן, אם כן אנחנו מוצאים לשון מציאה בתורה, על זה התכוון דוד המלך לעת מצוא. ÔÓÁ ÈÓ ÂÊ ˆÓ ÚÏ Ó ÁˆÈ אדם צריך להתפלל שימות מיתה טובה Ó אנחנו מוצאים ג"כ לשון מציאה בענין מיתה (תהלים ס"ח).  ˆÂ ÂÓÏ È ÈÓ Ï Â Â Ó Ú למדנו בברייתא כך ÈÎ ÈÓ È Â ˆÂ  ˆÂ ÂÓÏ Ó ÌÏÂÚ Â ÈÓ È ËÓÈ, ÈÎ המילה תוצאות זה בגמטריא תשע מאות ושלשה, זה מתכוון לומר שכך סוגי מיתות כך מיני מיתה

56 54 4 `"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa cp ישנם בעולם, ÔÏÎ אומרת הגמרא ÎÒ היא המיתה הקשה, עם היסורים הקשים ביותר, ÔÏÎ ÁÈ המיתה הקלה יותר שבכולן היא È זוהי מיתת נשיקה שהגמרא בסוף פרק ראשון ממסכתא ב"ב מונה את אלו שמתו שזכו למות מיתת נשיקה, ÎÒ אומרת הגמרא מה שאמרנו שהמיתה הקשה שבכולן היא מיתת אסכרה הדימיון של זה הוא ÈÓ, È ÂÁ Ï ÓÚ ÊÈÁÎ מפרש רש"י שמיתת אסכרה דומה לענפים שנסבכים בגיזת צמר שכשהאדם רוצה לנתק את הצמר מן הענפים הרי א"א של ינתק חלק מהצמר עם הענף ביחד, כך קשה יציאת הנשמה ע"י מיתה של אסכרה, ÈÙ È ÂËÈÙÎ È Ó ÎÈ Â Ë Â אחרים ממשילים את מיתת אסכרה לפיטורי בפי וושת, מפרש רש"י שיש מקומות בים אוקינוס שאינם מקבלים ברזל לכן היו רגילים לחבר את לוחות הספינה שהיו עושים עם עץ ע"י חבלים ועקלים, היו עושים נקבים בתוך דופני הספינה, בתוך לוחות הספינה והיו תוחבים בהם חבל הרבה מאד ותוקעים אותו שם בדוחק, מפני שהחבל היה גס כמידת הנקב, אז זהו כפיטורי בפי וושת, כשם שקשה למשוך את החבל בתוך הנקב של הספינה כך ג"כ קשה יציאת הנשמה ע"י מיתת אסכרה, È אומרת הגמרא ÈÓ ÏÁ ÓÎ È ÏÁÓ אילו מיתת נשיקה הקלות של המיתה הקלות של יציאת הנשמה במיתת נשיקה היא כמשיכת נימת שיער מתוך החלב שאין בה שום קושי זה קל ביותר. עכ"פ זהו הפירוש של רנב"י שלעת מצוא שאמר דוד המלך על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא הכוונה היא שיתפלל שתבוא לו מיתה קלה. עוד אומרת הגמרא È Â ÂÊ ˆÓ ÚÏ Ó Ô ÁÂÈ אדם צריך להתפלל כל חייו שיזכה לקבורה טובה, Ó È È Ó È Á מה הפסוק שממנו אנחנו לומדים שלעת מצוא זו קבורה (איוב ג') ÌÈÁÓ ÈÎ Â È È ÏÈ ÈÏ Â ˆÓÈ אז הנה יש לנו לשון מציאה לגבי קבורה. Ó È È È Ó Â ÈÈ ÏÈ זהו שהאנשים רגילים לומר Ï ÈÊ Ú ÂÏÈÙ ÈÓÁ È ÈÚ ÈÏ ÈÈ ÓÏ שהאדם יבקש רחמים ויתפלל שתמיד יהיה לו שלום אפילו עד לאחר זיבולא בתרייתא, זיבולא בתרייתא מפרש רש"י עד השלכת עפר האחרונה שבכיסוי קבורתו, עד אז צריך להתפלל אדם תמיד שיהיה לו שלום, זהו שעכשיו למדנו על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא שאליבא דר' יוחנן הכוונה היא קבורה. אומרת הגמרא ÒÎ È Ê ˆÓ ÚÏ Ó ËÂÊ Ó מפרש רש"י שאדם צריך להתפלל שיהיה תמיד גר במקום שיש בית הכסא כדי שיוכל תמיד לפנות שם ולא יצטרך לעבור על לאו דאורייתא ולא יצטרך להסתכן, וכפי שרש"י מפרש מפני שכאן מדובר בבבל וקרקע של בבל היתה מצולת מים שאין יכולים לחפור בה חפירות אז היו צריכים תמיד לצאת לשדות ולהתרחק מאד,עלכןמפרשמרזוטראשזוהי התפילה הטובה, להתפלל לעת מצוא שיהיה לו ביהכ"ס קרוב לביתו. אומרת הגמרא È Ó ÙÈ Ú ËÂÊ Ó ÚÓ Â ÏÎÓ הפירוש הזה של מר זוטרא שאומר לעת מצוא זה ביהכ"ס זה הפירוש העדיף מכל הפירושים הקודמים שלמדנו, מדועזההפירושהעדיף, הגמרא לא מפרשת, נזכיר כאן רק את הפשטות כפי שהמהרש"א מסביר כי הסיפא דקרא שהזכרנו, בפסוק הרי נאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, בכל הפירושים הקודמים אין הסבר פשוט לסיפא דקרא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, ובאמת כל המפרשים עמלים לפרש את הסיפא דקרא על פי הפירושים של האמוראים הקודמים אבל אליבא דמר זוטרא זה מתפרש בפשטות, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, זה הרי מדבר לענין הטלת מים כי הרי הוא אמר שלעת מצוא זה ביהכ"ס, על כן אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו. אומרת עכשיו הגמרא Ó ÓÈÏ ÙÙ Ì Ù Ï ÈÏ ÒÁ ÈÓ Ó Ó ÈÈÏÚÓ ÈÏÈÓ È Ó Ó ÔÏ תאמר לנו מאותם דברים טובים ומעולים שאמרת משמיה דרב חסדא ÈÏÈÓ È Î È מן הדברים שהוא דרש בביהכ"נ Ó È Î È Ó ÒÁ Ó ÈÎ ÈÏ (תהלים פ"ז) ' È Ú, ÚÈ Â Î Ó ÏÎÓ ÔÂȈ דרש רב חסדא Â È Ó ÂÈ ÎÏ ÌÈ ÈÈÂˆÓ ÌÈ Ú ', Â Ó È Ó ÂÈÒ Î היינו כפי שהמפרשים מסבירים אותם שערים המצויינים בהלכה אותם בתי מדרשות שבהם עוסקים בדרך קבע בהלכה לא רק בתפילה ולא רק בלימוד לפי שעה אלא אלו הם שערים המצויינים בהלכה הם קבועים ומצויינים בזה שתמיד עוסקים שם בחבורות חבורות בלימוד הלכה אוהב ה' את אותם השערים המצויינים יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ÈÓ ÈÈÁ È Ó Â ÈÈ Â Â Ï ÂÏ ÔÈ Ó È Á ÌÂÈÓ ÏÂÚ ÈÓ Ó Ï ÎÏ Ï ÂÓ Ú Ï ÂÓÏÂÚ Â Í בזמן שביהמ"ק היה קיים הרי לשכת הגזית ישבה בביהמ"ק אז שם כביכול היה לו להקב"ה בעולמו אבל עכשיו לאחר שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, אומרת הגמרא לפי זה Â È Ó ÈÈ Ó Â ÒÈ È Î È ÈψÓÂ È Â מלכתחלה הייתי עוסק בתלמוד, הייתי לומד, בתוך ביתי ואילו לתפילה הייתי הולך לביהכ"נ ÈÓ ÈÈÁ È Ó Ï ÚÓ ÔÂÈÎ Â Ï ÂÏ ÔÈ Ó È Á ÌÂÈÓ ÏÂÚ ÈÓ Ó Ï Ï ÎÏ Ï ÂÓ Ú Ï ÂÓÏÂÚ Â Í Â, ÒÈ ÎÈ Ï ÈÏˆÓ מאז לא הייתי מתפלל אלא באותו מקום שבו למדתי שהוא אותו מקום של ד' אמות של הלכה שאת המקום הזה יש לו להקב"ה בעולמו שם הייתי מתפלל. מספרת הגמרא È Â Ï Â ÏÚ Û ÈÒ È Â ÈÓ ÒÈÏ È Ë È Î È אע"פ שהיו להם י"ג בתי כנסיות בעיר טבריא È ÂÓÚ È È Ï ÂÏˆÓ Ï הם לא היו מתפללים באף אחד מהם אלא בין העמודים של ביהמ"ד שבהם היו לומדים ÎÈ ÈÒ Â שם באותו מקום ששם היה תלמודם, כפי שעכשיו למדנו מפני שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. dfd oicdy xaeq m"anxd,mipey`xd oia zwelgn yi dfae xeaiva lltzdl zexyt` el yi m`,xeaiva `weec xn`p

57 dp 5 `"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa 55 È Î È Ó ÈÓ È Ó ÌÁ Ó מה פירוש בפסוק (ישעיהו א'), ˆÂÈ  ÙÒ ÁÈ Ó Ê,ÂÏÎÈ ' È ÊÂÚ או כגירסת הב"חזההמניחס"ת כשהוא פתוח ויוצא, דהיינו כשהתחילו לקרוא בתורה והוא באמצע יוצא הוא נקרא עוזב ה'ועליו אומר ישעיהו ועוזבי ה' יכלו. מספרת הגמרא È Ï ÔÈ ÈÙ Â ר' אבהו היה יוצא בין עליה לעליה, בין אדם אחד שעלה לתורה לאדם השני, אז הוא כן היה יוצא, ז"א שלא על זה נאמר ועוזבי ה' יכלו אלא על מי שיוצא באמצע הקריאה. מסתפקת הגמרא ÈÚ Â Ó ÂÒÙÏ ÂÒÙ ÔÈ ÙÙ מה יהיה בין פסוק לפסוק, בזמנם כשהיו מתרגמים כל פסוק בלשון תרגום מהו אם הוא יצא בשעה שהמתרגם מתרגם את הפסוק. ונשארת הגמרא בספר,Â È אבל היום בזמן הזה שלא מתרגמים אז אין מקום כלל לשאלה הזו. עוד אומרת הגמרא Ó ÒÈ Â ÈÙ רב ששת בשעה שהיו קוראים בתורה היה מחזיר את פניו לצד אחר והיה לומד, Ó Â È Â È Â Ô È Ô אנחנו נעסוק בסוגיא שאנחנו עסוקים בה והם יעסקו במה שהם עסוקים דהיינו בקריאת התורה. zyxecy dheqa `xnbdn mipey`x cere 'qezd xak mil`ey xtq gztpy oeiky "mrd lk ecnr egztke" dingpa weqtdn did zyy ax ji` f`,dkld xaca elit` xtql xeq` dxez mixeyw mpi`y mixac cnele xg` cvl eipt xifgn,eipt xcdn oey`x uexiza,mivexiz 'b o`k 'qezl yi f`,dxezd z`ixwl,mx lewa cenll `weec `id dpeekd myy 'qezd mixne` dxn` df lr mixg`n dxezd z`ixw lhan df mx leway `edyk xaecn o`k la`,dkld xaca xtql xeq`y `xnbd mixg` lhia `l dfyk,hwy lewa,zgpa df z` dyr mixne` eipt z` xifgd `edy dne,dxezd z`ixw renyln yecigl df eipt z` xifgd `edy zxtqn `xnbdy dfy 'qezd d`xpy eipt z` xifgn `edyk elit`y epl rinydl ick iptn jk zeyrl el xzen n"n d`ixwd on yxet `ed eli`k 'qezd mi`ian cer,eceniln xzei oeekl leki `ed f"iry dny uxzl b"da mya `ian dlibn `zkqna s"ixdy mixg` 'i oi`yk `weec df dheqa my zxne` `xnbdy wqrzdl el xeq` f` cgia enr `l` dxezd z`ixw ernyiy zyy ax ly dyrna eplv` o`k la` dkld xaca elit` el xzen f`,eicrla ernyy dxyr did,mixg` eidyk xaecn.cenll ok el yi zyy axy,'qezd e`iady itk,s"ixd uxzn uexiz cer ezepne` dzid ezxez zyy axy iptn eplekl xy`n xg` oic k"b dxezd z`ixw zrya elit` el xzen ezepne` ezxezyke xeq` ezepne` ezxez oi`y inl la`,mixg` mixac cenll.dxezd z`ixw `weeca renyl jixv `l` mivexiz daxd cer yie,mivexiz 'b o`k e`iad k"` 'qezd f` r"eyn efd dkldd z` xikfp wx epgp`,mipexg`ae mipey`xa ivexiz lk z` mb `ian `ed myy 'a sirq e"nw oniq g"e` mihwepy ji`e mivexizd lk z` xiaqn my a"nde,'qezd ligzdy oeik 'a sirq e"nw oniqa xne` xagnd,dkldl siqen xagnde z"ca elit` xtql xeq` z"qa zexwl `xewd lltziy sicr p"kdiaa e` cnel `ed eay mewna c"ndiaa `ian xehd eli`e,`l zecigia la` cnel `ed eay mewna eay mewna lltzdl sicr zecigia mby mixg` mipey`x.xeaiva p"kdiaa xy`n xzei cnel xak miwqetde xak `ian a"nd dyrnl,zwelgn k"` dfa yi lltzdl zkll xzeia xdfdl jixv g"zy ok iptl cer e`iad xn`i `l ixd cg` s`y 'd lelig dfa didi `ly ick p"kdiaa `vi `ly ick,lltzn `ed my my cnel `edy df llbay.p"kdiaalltzdl`ealokjixvoklr'dleligdfn אומרת הגמרא ÏÂÚ ÈÓ Ó ÈÓ ÈÈÁ È Ó Â Ï ÌÈÓ ÈÓ ÂÈ ÂÚÈ ÈÓ אנחנו מוצאים שהשכר הנאמר לענין אדם שיגע מיגיעה כפים הוא שכר גדול מאשר ירא שמים, ÂÏÈ È Î ÌÈÓ È È (תהלים קי"ב) È È È ' יותר מאשרי לא נאמר כאן, ÈÎ ÍÈÙÎ ÚÈ È קכ"ח) (תהלים È Î ÂÚÈ ÈÓ È ÂÏÈ Â ÏÎ,ÍÏ ÂË ÍÈ והפירוש הוא כפי שהגמרא מסבירה È È Ï ÌÏÂÚÏ ÍÏ ÂËÂ Ê ÌÏÂÚ ÍÈ. È È Î Ï ÍÏ ÂË ÌÈÓ eze` m`y xexa ixdy efd `xnind z` oiadl dyw zehyta `"` mitk ribi eppi` 'd z` `xide 'd z` `xi eppi` mitk ribi xexa `l`,'d z` `xidn sicr `ed mitk ribidy xnel itke,'d z` `xi `ed ixd mitk ribid mby yxtl jixvy iny lcadd z` yi f`e,o`k yxtl jix`d i"ra azekdy ely lnrd zngn f` eitk ribin rbi mbe 'd z` `xi mb `edy `xi xy`n lecb xkyl zekfl leki `ed ely dribid zngn `lye,a"derl wlga dkef minyd `xi mby xexa la`,miny `xnbde jl aeh aezk `l miny `xi iably oeiky aeygp,a"derl dkef miny `xi oi` a"derl epiid jl aehy dyxc mby miny `xi yiyky `id dpeekd `l` ok oicd oi`y i`cee lawi `ed o`k el didy lnrd zngn f` eitk ribin dpdpe rbi.xzei lecb xky עוד אומרת הגמרא ÏÂÚ ÈÓ Ó ÈÓ ÈÈÁ È Ó Â Ô ÈÚÓ ÔÓÊ ÏÎ Â ÌÂ Ó Ì Â È ÌÏÂÚÏ ÌÈÈ, Ú Ù ÓÏ Ï שמעי בן גרא היה רבו של שלמה ואנחנו מוצאים שכל זמן שהוא היה קיים עדיין שלמה לא נשא את בת פרעה כפי שרש"י מביא מפני שסמוך למיתת שמעי בן גרא אז כתוב ויתחתן שלמה את פרעה, הרי שיש ענין ותועלת לגור במקום רבו. שואלת הגמרא Â È Ï È Â הרי ברייתא אחרת אומרת שלא ידור במקום רבו. עונה הגמראÏ ÈÏ ÛÈÈÎ Ï ÈÏ ÛÈÈÎ È אם התלמיד כפוף לרבו והוא מקבל תוכחה שרבו מוכיח אותו אז לעולם ידור אדם במקום רבו כי אז הוא יקבל את התוכחה שלו כפי שאנחנו רואים בשלמה המלך שכל זמן ששמעי בן גרא קיים הוא לא נשא את בת פרעה, אבל אם התלמיד איננו כפוף לרבו ואיננו מקבל תוכחה ממנו אז באמת עדיף שיתרחק כי הרי אם יהיה קרוב אליו וישמע את התוכחה והוא לא יקבל אותה הרי הוא יהיה מזיד ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. אומרת עכשיו הגמרא Ó È Ó Â È Â

58 56 1 a"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa ep `xnbd m` xwira mdl dywy iptn i"yx lr miwleg 'qezde daxd cer yi f` mebxz mda oi`y milinl `nbec o`k d`ian oae`x enk zenyd lk ok enk mebxz mdl oi`y milin okly jtidl miyxtn 'qezd `l`,mebxz mda oi` oernya mda oi` oeaice zexhry t"r` ik oeaice zexhr `xnbd dhwp z` `exwl jixv n"n inlyexi cenlz wx `l` reci mebxz oeaice zexhr elit` i"yxc `ail` f`,inlyexi mebxzd 'b `exwl jixv mebxz oi`y milin mze`a mby `id dpeekd zexhr ly `nbecd 'qezdc `ail`e,ycewd oeyla minrt la` df lr qelwpe` mebxz oi`y t"r`y `id dpeekd oeaice f` elld milind lr ep`vn ok inlyexi mebxze zeid n"n.milind izy lr inlyexi mebxzd z` `exwl jixv iptn xeq` k"b dilrl dilr oia elit` `xabl `xab oia elit` xakyk k"g` cenll jiynie jyni `ed `ny yyg yi myy mr cenlly ccvn dax edil`dy a"nd `ian dfae,e`xwi ok,xzen envr oial epia la` `xabl `xab oia lwdl oi` mixg` t"kr,`xabl `xab oia cenll lwn g"ady mb `ian `ed r"yd jiynn,dxez ixaca elit` xtql xeq` mixewy drya mvra df,ygla,cenll epiidc qexbl mixizn yie xne`e my,lewal ygla oia lcad yiy eplv` 'qez ly oey`xd uexizd mya s"ixdn `iany 'qez ly ipyd uexizd df) mixne` yie mal miniyny dxyr mpyi m`,iziivc 'i yi m`y (b"da dpey `idd dhiydy xiaqn a"nde,xtql xzen z"ql wx k"b `id dpeekd ygla qexbl mixizn yie r"eyd `iady `exwl xzen f` d`ixwl mal miniyny 'i mpyiy b"dka aey yxtn,ezepne` ezxezy inl mixizn yie,ygla `weec elit`y `id dpeekd elld mixizn yidy xnegl a"nd el xzen ezepne` ezxezy in wx mirneyy mixg` 'i mpyiyk ueg dxyr mpyiyk elit` mixg`d la` cenila wqrzdl edil`dn a"nd `ian df oiprae,mdl xeq` mirneyy mdn in epl oi` dfd onfay mipey`x dnk mya `iady dax dfy,xagnd `ian uexiz cer,df oiprl ezepne` ezxezy mcewy inl mixizn yie,`ibeqa eplv` o`k evxiz i"xz z"q renyl dvex epi`y envr d`xne eipt xifgn z"q gztpy cer `exwl ligzd xak `ed m`,zexwl ligzne zexwl `l` ligzde eipt z` xifgd xak `ed dxez xtqd egzty iptl o`k xaecn `peeb i`dkae,jiyndl el xzen f` `exwl f` dxezd xtq z` egzt xak m` la`,zyy axc `zlina `xwn mipy zexwly xne`e siqen xagnde,el xeq` zn`a t"r`,ok xzen df,ixy dxezd z`ixw zrya mebxz cg`e xwirny azk g"xtdy `ian a"nd xac ly eteqa dyrnly mebxz cg`e `xwn ipya elit`e xac meya weqrl xeq` oicd oi` k"b ezlef mirneyy dxyr yi m` elit`e d`ixwd zrya lrad mr dlina dlin ygla `exwl jixv `l` jk zeyrl oeekl `"` ygla dlina dlin `xew `l `ed m`y iptn `xew mby siqen `ed k"g`,mipexg` dnk mb eazk jke renyle `le dlin lk aiywdl jixv dxhtdd z` mixewy drya zekld oipra cer jix`d a"nde wqet xagndy itk xacl.el` dkldl mirbep mlek o`k e`iad 'qezdy mivexizd f` t"kr.zehiyd lk z` `iad xagndy itk עוד אומרת עכשיו הגמרא Ó Ó Â È Â ÌÈ Â ˆ ÌÚ ÂÈ ÂÈ Ù Ì ÌÈÏ È ÌÏÂÚÏ ÈÓ È,ÌÂ Á Â Ó כפי שאנחנו נראה בהמשך הגמרא ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור הכוונה היא שבכל שבת ושבת בכל שבוע ושבוע שישלים את אותה פרשה שנים מקרא ואחד תרגום את אותה פרשה שהציבור קורא באותה שבת, "Ú 'Á Û - מוסיפה הגמרא ÂÏÈÙ Â (במדבר ל"ב),Ô È Â Â ËÚ צריך לקרוא את הכל שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו את המילים עטרות ודיבון, מפרש רש"י מה מיוחד במילים עטרות ודיבון שאין בו תרגום. והענין לקרוא שני מקרא ואחד תרגום, הענין להשלים פרשיותיו עם הציבור הוא כפי שהגמרא מסבירה ÏÎ.ÂÈ Â Â ÂÈÓÈ ÂÏ ÔÈÎÈ Ó Â ˆ ÌÚ ÂÈ ÂÈ Ù ÌÈÏ Ó מספרת הגמרא È È Â ÈÓÂÏ Ï Ò ÈÈ,È ÂÙÎ ÓÂÈ ÈÏÚÓ ÏÎ ÈÈ ÙÏ כך לפי הגירסא אצלנו, רב ביבי בר אביי רצה להשלים את הפרשיות של כל השנה בערב יו"כ, גירסת הערוך כפי שהובאה כאן בצד סבר לאשלומינהו לכולי פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורא, והכוונה היא שהוא רצה להשלים ח' פרשיות, הד' פרשיות שקורים בשבתות של חודש אלול, והד' פרשיות של חודש אדר, שהם החודשים של כלה, החדשים שטרודים בהם להכין צרכי חג, אז את הפרשיות הללו הוא רצה להשלים בערב יו"כ. אומרת הגמרא ÈÏ שנה לו È Î È Ù Ó ÈÈÁ הרי בפסוק נאמר (ויקרא כ"ג) ÌÎÈ Ù Ì È ÚÂ ÔÈ Ú Ó Ú ÈÎÂ נשאלת השאלה Ú ÁÏ Ú ÔÈ Ú Ó Ú Ï Â הרי יו"כ הוא בעשירי לחדש תשרי ולא בתשעה אז למה כתוב בתשעה לחדש בערב, Ï ÓÂÏ Â Î ÂÈÏÚ ÏÚÓ ÈÚÈ Â Â ÏÎÂ ÏÎ ÍÏ È È ÚÂ ÈÚÈ Ú Ó ÂÏÈ Î אז לכן הוא התכוון לומר לו שעדיף שיאכל וישתה ביום תשיעי מאשר שיעסוק בהשלמת שני מקרא ואחד תרגום שהרי ישנה מצוה מן התורה לאכול ביום התשיעי כדי שזה יעזור לו לעינוי של למחרת. ozipy efd devnd mrhy miyxtn mipexg`d on daxd,ab`e oecip `ed iriyza lke`y ine iriyz meia lek`l devn epl mevd oipr xwiry yibcdl ick df ixiyre iriyz mv eli`k iepir minrt dnk dxeza aezk mpn`,iepird `l `ed k"ei ly yiy iepird `l `ed k"eia mevd oipr xwir la` xetik meia,dizye dlik`n dziay `ed oiprd `l` mevd zngn mc`l dizye dlik`n zaey `edy `l` xacay iepirde xrvd `l minec zeidl `ed oiprd,j`lnl df meia dnec `ed ixde zevn azek m"anxd,m"anxd oeyl zn`a edfe,mik`lnl lek`l dxezd dxn` okl,k"eia dizye dlik`a zeayl dyr oipr oi`y yibcdl ick lkd k"ei axra iriyz meia zezyle lek`l jixv jtidl,sebd z` zeprle xrvl ick o`k mevd lk ik k"eia mevl didz zelwa xyt`y ick iriyza zezyle,mik`lnk df meia epgp`y ze`xdl ick wx `ed mevd oipr `l` inyb xac lka miwqrzn eppi`,dizye dlik`a mizaey

59 fp 2 a"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa 57.zepeerd lr dxtkae mingx zywaa wx עכ"פ אז אחרי שחייא בר רב מדפתי הוכיח לו לרב ביבי בר אביי שבערב יו"כ יש ענין יותר לאכול ולשתות, Ò Â ÈÓÂ Ï אז הוא חשב להקדים, לא בערב יו"כ אלא עוד קודם לקרות את כל הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, Ó ÈÏ אמר לו לרב בבי בר אביי Â È Ò למדנו בברייתא אחרת Ó Î Á È Ï Â ÌÈ È Ï Ï Â ÌÚ ÂÎÈÈ ÂÈ Ù ÂÓÈÏ È Ï ÈÂÏ Ô Ú Â È È Â Ï.Ì Á Â Ó ÌÈ Â ˆ xak epxn` f`,xeaivd mr zeiyxtd z` milydl yexit dn mipy dyxt dze` z` milydl reay lkay `id dpeekdy mde x`al xzei mikix`n o`k 'qezd,mebxz cg`e `xwn z` `exwl miligznc oeikn reayd lkc d`xp,jk mixne` z`xwp d`ad zay cr jli`e zay zgpnn epiidc,dyxtd dgpnn mebxz cg`e `xwn mipy ly df oiprl,xeaivd mr zayl cr d`ad dyxtd zligz z` xak mixewy zaya cg`e `xwnd mipyd z` milydl jixv df onf lk daexwd epiax dev mixac 'b yxcndn cer mi`ian 'qezde,mebxz mgl elk`z `ly did mdn cg`e xhtpy drya eipal yecwd mcewc 'qezd mixne` rnyn,dyxtd lk exnbzy cr zaya m` edine miniiqn 'qezdy `l`,dnilydl jixv dlik` mcew xgaend on devn n"n inc xity dlik` xg`l dnilyd.dlik` עוד הזהיר ריב"ל את בניו Ô Â È È Î ÔÈ È Â Â Ê Â בתחלת פרק שני במסכתא חולין È Ú ÓÂ Â È ËÂÁ È,ÔÈ È Â ר' יהודה סובר שבעופות כיון שדרכם היה לצלות את העוף שלם אז לאחר ששחט הוא צריך ג"כ לשחוט או לנקב את הוורידין כדי שהדם יצא, דווקא בעוף מפני שדרכו להצלות שלם כפי שהגמרא שמה מסבירא בדף כ"ח. epilv` `xnbdn di`x mi`iany itk dkldl wqtp mb jke xdfdl dcedi 'xk bedpl eipa z` xidfd jk l"aix ixdy my j"ydy `l` a"k oniqa c"eia r"eyd wqt jk,micixeea serd z` milyan oi`e y`xd z` mikzegy mewnay jix`d z` awpl jixv `l f`e zwtqn cala y`xd zkizg mly.dhigy zrya micixeed עוד הוא הזהיר אותם ÓÁÓ Â ÂÓÏ ÁÎ Ô Ê Â Ê Â ÂÒ Â מי ששכח תלמודו מחמת אונס או מחמת אונס של חולי או כפי שרש"י אומר שהוא נטרד בדוחק מזונות, אומר להם ריב"ל לבניו שצריך להזהר בכבודו של אותו זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, Ô È Ó שהרי במסכתא ב"ב למדנו,Ô ÂÁ ÂÓ ÂÁÂÏ È Â ÂÁÂÏ אז אמנם אותו זקן ששכח תלמודו הרי הוא נמשל כשברי לוחות אבל גם שברי לוחות מונחים בארון, הרי שצריך לכבדם. אומרת הגמרא Ó È Ï Â Ï רבא הזהיר את בניו È ÏÚ ÂÎ Á Ï ÔÈÎ ÂÁ Ì Î שכשהם חותכים בשר שלא יחתכו עם הסכין את הבשר כשמונח ע"ג היד, מדוע, אומרת הגמרא ÎÈ ÎÒ ÌÂ Ó È Ó שמא הם יחתכו את היד בעומק ואז ישנה סכנה ממש, ÎÈ Â È Ó ÂÚÒ ÏÂ Ï ÌÂ Ó כפי שרש"י מסביר כי אפילו אם אין כאן חשש שמא יחתכו את היד חתך עמוק אבל אולי תשרט היד קצת והדם ילכלך את הבשר אז משום קילקול סעודה הוא אמר להם שלא יחתכו בשר ע"ג היד. עוד אמר להם רבא לבניו, ÈÓ ËÓ ÏÚ Â Ï Â עוד מעט הגמרא תבאר מה הפירוש לא לשבת על מיטת ארמית, ועוד הוא אומר להם Ú Ò Î È È ÂÁ Â Ú Ï Â.ÔÈÏÏÙ Ó Â ˆ מבארת עכשיו הגמרא את שתי הדברים האחרונים של רבא Ï Â Ï È Ó ÎÈ, ÈÓ ËÓ ÏÚ Â Ï Â È,ÚÓ מפרש רש"י, וזה הפירוש הפשוט, שכשהוא אומר להם ואל תשבו על מטת ארמית כוונתו שכשאתם הולכים לשכב על המטה אל תשכבו כארמית ששוכבת על מטתה בלא ק"ש אלא תקראו ק"ש, ולכן הוא דימה אותם לארמית למטת ארמית את מטתם, מפני שהרי ארמית איננה קוראת ק"ש. oeiky xiaqdl dvex `ede wegc dfy xiaqn `"yxdnd la` `xnbd recike inx` oeyla oixikn mik`ln oi` reciky ribdl jxev oi` f` xeaivd mr milltzn m`y zxne` f` d"awd iptl dler cin dlitzd `l` mik`lnd ly dvldl oi` cigia la` k"b zinx`a lltzdl xyt` xeaiva dlitza zxfr z` dkixv cigi zlitzy iptn zinx`a lltzdl `ax f`,inx` oeyl mixikn mpi` mik`lnde mik`lnd lry y"w mby,`"yxdnd xiaqn eipal xnel o`k oeekzn lr y"w epwzy dn lk ixd,mingx zywa `ide zeid dhnd ixde zeide,mingx liaya df lirl epcnly itk dhnd y"w exn`i `ly eipal `ax xne` zecigia df z` mi`xew `ly epeyla hwp `ed okle w"dyla `weec `l` zinx`a,zinx` oeyla z`xwp didz `l y"wy,zinx` zhn lr eayi.`"yxdnd xiaqd jk È Ó ÎÈ Â ואחרים מפרשים שמה שרבא אמר לבניו אל תשבו על מטת ארמית כוונתו היתה Ï, ÂÈ Â Ò וזהו המשל בענין ישיבה על מטת ארמית. È Ó ÎÈ Â ואחרים מפרשים ÈÓ ÓÓ שהכוונה היא שלא ישבו על מטה ששייכת לארמית, לגויה, ÚÓ Ì Ó ÙÙ וזה שהוא הזהיר אותם על כך זה משום מעשה שהיהעםרבפפא. ÙÙ ÈÓ È Ï ÏÊ כי רב פפא הלך אצל ארמית, È È Ï Ó, ÂÏ Ó, ËÓ הארמית ÂÏ ÈˆÂ Â ˆÓ ËÓ È, ËÓ È È Ú ÂÈ ËÓ ÏÚ ÈÏ ÂÒ ÌÈÓÎÁ Â Ó Ô ÎÓ, Ó Â È Ì. ÈÓ ורש"יהביאכאןבקצרהאת המעשה, ובר"נ גאון מובא ביתר אריכות, שרב פפא היה נושה באותה ארמית כסף והיא קראה לו כדי להחזיר לו כביכול את החוב ובעצם היא התכוונה להושיב אותו מעל גבי אותו תינוק מת ולטעון שהוא הרג אותו וכך להפטר מן החוב שלו, אז מהמעשה ההוא ואילך תיקנו שלא לשבת על מטת ארמית. עוד אמר רבא לבניו Ú Ò Î È È ÂÁ Â Ú Ï Â ÈÏ ÚÈÈÒÓ אומר הגמרא שמדברי רבא ÔÈÏÏÙ Ó ˆ Â

60 58 3 a"r 'g izni`n - oey`x 't zekxa gp Ó È Ó ומנין שיש ענין להתיעץ דווקא בשדה (בראשית ל"א) È ÚÈ ÁÏ ÈÂ, ˆ Ï ÏÏ ÏÁ Ï אומר רש"יוהריאמריאינשי (זה שהאנשים אומרים) אזניים לכותל, אז כדי שאף אחד לא ישמע עדיף להתיעץ בשדה במקום שאין איש שיוכל לשמוע. עוד אומרת הגמרא È למדנו בברייתא אחרת Ó Ô ÔÈÚ ˆ Ô ÌÈÈÒ Ù È Â ÌÈ Ï Ï ÈÏÓ. Á ÔÈÚ ˆÂ ÒÎ È ÔÈÚ ˆÂ Ô ÏÈÎ מסיימת הגמרא הפסוק אומר (ישעיהו י"ג) È È Èˆ,È ÓÏ והפסוק ההוא מדבר במפלת בבל כפי שרש"י מסביר, והקב"ה אומר אני צויתי למקודשי, מקודשי כאן הם מלכי פרס, הקב"ה צוה על מלכי פרס לבוא ולהשחית את בבל,מהו א"כ הלשון שבו נקראים מלכי פרס מקודשי, אני צויתי למקודשי, È ÔÈ Â Ó ÌÈÈÒ Ù ÂÏ ÛÒÂÈ.Ì È Ï ÔÈ ÓÂÊÓ `le ipnefnl o`k aezky df,oeyld iepiy `"yxdnd xiaqn,mpdibl mipnefne miycewn mdy epl xnel `a df iycewnl df iycewny,jtidl xnel cve `"ed did dxe`kly t"r` ycgn zepal egipdy el` md miqxtd ixdy ycwn oeyln `ed o`k iycewnl oeyldy sqei ax yxtn n"n w"ndia z` md jtidl `l` xky mdl oi`y `"f mepdibl mipnefn oeyln.mepdibl mipnefne miycewn ly dfd oiprd z` o`k d`iad `xnbdy i"rd lra xiaqn,k"tr`y ze`xdl ick iycewnl iziev ip` weqtd ly dyxcd epcnl n"n mepidbl mipnefne miycewnd md miiqxtdy t"r` mdy df,miiqxta mixac 'b ad` b"xy ok iptl cin `ziixaa b"xe,xg` xaca mirepve q"kdiaa mirepve mzlik`a mirepv mixac 'b mze`a epl rinydy r"x mb jke dfa epl rinyn jixvy epze` cnll mipeekzn md miicnd lv` ade` `edy miiebd zewega zkll xeq` libxky t"r`e,mzenk jk zeyrl g"rw oniq c"eia r"eya wqtp jk lry i"rd lra xak xikfn erinydy dn df,mzenk bedpl xzen mda yiy aeh bdpnay z` ead` md miaeh mixac 'b mze`ay b"xe r"x o`k epl cenll yi k"`e miiqxtd lv`e miicnd lv` elld mixacd.mepdibl mipnefne miycewn miiqxtdy t"r`e,mzenk Ô.'ÂΠÓÂ Ï ÈÏÓ למדנו במשנה בתחלת המסכתא את המחלוקת בין התנאים שר"א אומר שזמן ק"ש של ערבית היא עד סוף האשמורה ראשונה ואילו חכמים אומרים עד חצות ור"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר. אומרת הגמרא Ó Ô Î ÎÏ Ï ÂÓ Ó Â È Ï ÈÏÓ ר"י בשם שמואל פוסק ואין מי שחולק עליו שהלכה כר"ג, השאלה היא עכשיו מה הוא מתכוון לומר, האם הלכה כר"ג לגמרי שלכתחלה אפשר לקרוא ק"ש עד שיעלה עמוד השחר או שמא הלכה כר"ג רק לענין המחלוקת שיש בינו לבין ר"א האם אנחנו מסתכלים על זמן שבני אדם הולכים לשכב או שמסתכלים על כל משך זמן שכיבה, אבל בענין גזירת חכמים שחכמים אמרו כדי להרחיק את האדם מן העבירה שצריך לקרוא לכתחלה עד חצות אולי בזה לא התכוון ר"י בשם שמואל לפסוק כר"ג דלא כחכמים. b"xl `"x oia zwelgnd xe`ia z` `xnba hrn cer d`xpe ÂÏ ÂÒ ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ï Â ˆ Ú Ò Î È È ÂÁ  ÚÈ Ì Ï.ÔÈÏÏÙ Ó Ó Ô Ó Ï ÈÈ האיסור הזה שאנחנו לומדים עכשיו שאסור לעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללים כל זה לא נאמר Ï È Á Á Ù ÎÈÏ דווקא אם אין פתח אחר לביהכ"נ אז אסור לעבור אחורי ביהכ"נ מצד הפתחים, הפתחים היו בצד המזרח כפי שרש"י מסביר, אסור לעבור על ידם בשעה שהציבור מתפללים כי אז זה נראה כאילו הוא איננו רוצה ליכנס לביהכ"נ, איננו רוצה להצטרף לתפילת הציבור, Ï ÔÏ ÈÏ È Á Á Ù ÎÈ אם יש בפתח אחר אז זה לא נאמר מפני שיכול להיות שהוא רוצה ללכת כדי ליכנס בפתח האחר, אז אין נראה ממה שהוא עובר אחורי פתח ביהכ"נ שהוא איננו רוצה ליכנס לביהכ"נ. עוד אומר אביי È Î È ÎÈÏ Ï Ô Ó ÏÂ È ÎÈ Ï דווקא אם אין ביהכ"נ אחר בעיר È Á ÔÏ ÈÏ È Á È Î מפני שאפשר שהוא הולך להתפלל בביהכ"נ השני, עוד אומרת הגמרא Ï Ô Ó Ï Á ÎÈ Ï ÔÈÏÈÙ Á Ó Ï ËÈ Ï ÂË È Ï ÔÏ ÈÏ Í Ó וכל זה לא נאמר אלא דווקא אם הוא לא נושא על גבו משא והוא גם לא רץ והוא גם לא מניח תפילין, אז אסור לו לעבור אחורי פתח ביהכ"נ, אבל אם הוא נושא משא אז בהחלט יכול להשתמע שמה שהוא לא נכנס לביהכ"נ זה מפני שהוא רוצה לשמור על המשא שהוא נושא, ואין בזה משום מבריח עצמו מביהכ"נ,וכךגםאםהוארץ הרי זה מראה שהוא ממהר למקום מסויים אבל אין זה מפני שהוא מבריח את עצמו מביהכ"נ, ואם הוא מניח תפילין אז הרי מפני שרואים שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים וודאי שאין כאן חשש שיבריח עצמו מביהכ"נ, אז אם יש אחד מהדברים הללו לית לן בה, בזה לא נאמר שאסור לעבור אחורי פתח ביהכ"נ. p"kdia eze`a mipipn dnk mpyi m` mb jke cer siqen a"nd lekiy iptn milltzn xeaivdy drya xearl el xzen k"b.xg` oipna lltzn `edy zeidl אומרת עכשיו הגמרא È למדנו בברייתא Ó È ÌÈÈ Ó È Â ÌÈ Ï È Ú בג' דברים אומרר"עשהואאוהבאתהעםהמדי, האחד הוא ÔÈÎ ÂÁ Î ÔÈ ÔÁÏÂ È ÏÚ Ï ÔÈÎ ÂÁ וזהו מענין מה שלמדנו שרבא אומר לבניו כשאתם חותכים בשר אל תחתכו ע"ג היד משום סכנה משום קילקול סעודה, אז זה המנהג, ההנהגה הראשונה שר"עמצאהנהגהטובהאצל המדיים כשחותכים את הבשר אין חותכין אלא ע"כ השולחן],עודאומר ר"ע ÏÚ Ï ÔÈ Â ÔÈ ÔÈ Â Î È וזהו משום כבוד וחשיבות אומר רש"י הם נושקים ע"ג היד, את יד חבירו הוא נושק, ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק, כך פירש רש"י, ובמפרשים אחרים הקשו הרי אנחנו מוצאים להיפך בשה"ש ישקני מנשיקות פיהו, אז ההסבר הוא כפי שמפרשים מסבירים ששם מדובר בנשיקה של צניעות וכאן מדובר בנשיקה של פרהסיא אז נשיקה ע"ג היד היא יותר דרך חשיבות,דברשלישיאומר ר"ע ÔȈÚÂÈ ÎÂ. Ï ÔȈÚÂÈ ÔÈ

61 hp 1 `"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa 59 miwqetd oia zwelgn dfa yiy d`xpe minkg ixac oiprae ixnbl b"xk dkld weqtl oeekzp l`eny mya i"x m`d,y"`xd wqet jke,xgyd zelr cr `exwl xyt` dlgzkly oipra wx b"xk dkldy mixaeq mixg` mipey`xy itk e` dlgzkly la` xgyd zelr cr xyt` caricay oicd xwir.m"anxd wqt jke,zevg cr wx minkg ixack xingdl jixv אומרת הגמרא È למדנו בברייתא È ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ ÌÈÓÚÙ È ÚÓ È Â Ì ÌÈÓÚÙ Ó Á Ï Á  Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ì Â Á ÏÈÏ ÌÂÈ Ï Á  ÂÁ È È Ô ˆÂÈ Á ÂÓÚ ÏÚÈ ÏÈÏ Ï Á  אומר רשב"י בברייתא שפעמים שאדם קורא פעמיים ק"ש בלילה ומ"מ הוא יוצא בזה ידי חובה אחת של לילה ואחת של יום, באיזה אופן כגון שקרא אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר אז זו של קודם שיעלה עמוד השחר הוא יצא בה ידי חובת ק"ש של ערבית של לילה, ואילו זו שהוא קרא לאחר שעלה עמוד השחר הוא יוצא בה ידי חובת ק"ש של יום. שואלת מיד הגמרא על דברי רשב"י ÙÂ È איך אפשר להבין את דבריו Ó מצד אחד הוא אומר ÌÈÓÚÙ ÓÏ ÏÈÏ ÌÈÓÚÙ È ÚÓ È Â Ì Â ÈÏÈÏ Á ÂÓÚ ÏÚÈ Á Ï הרי הוא מדבר כאן כשהוא קרא אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, והוא אומר בתחלת דבריו שבכהאי גוונא יוצא שהוא קורא שתי פעמים בלילה א"כ לאחר שעלה עמוד השחר לילא הוא לפי דעת רשב"י È Â ומיד לאחר מכן הוא אומר את הדין Á  ÂÁ È È Ô ˆÂÈ Ï Â והריאםהוא ÓÓÈ ÓÏ ÏÈÏ Ï Á  ÌÂÈ יוצא ידי חובה בזו שלאחר שעלה עמוד השחר ידי חובת ק"ש של יום על כרחך שמאז שעלה עמוד השחר ואילך זה יום, אז יש סתירה בתוך דבריו עצמם. עונה הגמרא Ï אין מכאן קושיא אין מכאן סתירה ÌÏÂÚÏ Â ÈÏÈÏ באמת זה נחשב כלילה, וכפי שרש"י אומר עד הנץ החמה אפילו שכבר עלה עמוד השחר זה נחשב לילה, והתוס' מסבירים שלענין מה זה נחשב לילה זה נחשב לילה לכל שאר המצוות חוץ מק"ש כגון הנחת תפילין וציצית לכל אותן מצוות שצריכים יום עד הנץ החמה זה עדיין נחשב לילה כפי שהגמרא עכשיו מתרצת לעולם לילא הוא, Â È ÌÂÈ ÈÏ ואם כך מדוע קרא רשב"י לק"ש של לאחר עליתעמודהשחר ק"ש של יום והוא אומר שהוא יוצא בזה ידי חובת ק"ש של יום, ÎÈ È ÈÓÈÈ È È Ú אומרת הגמרא כי כיון שישנם אנשים שכבר קמים באותה שעה קמים בעלות השחר אז לענין ק"ש זה כבר נחשב כיום מפני שק"ש לא תלוי במה שאנשים קורים יום או לילה, זה לא תלוי בחושך ובאור, זה תלוי בזמן שכיבה ובזמן קימה שהרי כתוב בפסוק בשכבך ובקומך כפי שרש"י מסביר, אז אמנם לענין שאר מצוות כפי שהתוס' אומרים זה נחשבעדייןלילהאפילושעלהעמודהשחרעדהנץהחמה אבללענין ק"ש כיון שבני אדם קמים כבר אז הרי זה נחשב ובקומך והוא יוצא ידי חובת ק"ש של יום. זהו פירוש הגמרא לפי רש"י ותוס, אבל הרא"ש מפרש קצת אחרת עיין בפנים. אומרת הגמרא Ó Ú Â È È Ó È Á Á Ô ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È Î ÎÏ ÈÂÏ פוסק ריב"ל להלכה כרשב"י שק"ש של ערבית אפשר לקרוא עד שיעלה עמוד השחר וזה בעצם כדעת ר"ג וכפי שלמדנו ששמואל פסוק הלכה כר"ג במשנה, כך גם פוסק ריב"ל כדברי רשב"י בברייתא הזו שק"ש של ערבית עד שיעלה עמוד השחר כמו כן הוא פוסק כמותו שמאז שעלה עמוד השחר ואילך אפילו לפני שהנצה החמה אפילו לפני הנץ החמה אפשר כבר לצאת ידיחובת ק"ש של יום. אומרת הגמרא ÎÈ È Á Á Ï È Ó יש מי שהביא את דעת ר"א בר חנינא בשם ריב"ל לפסוק הלכה כרשב"י על ברייתא אחרת. Ó ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È למדנו בברייתא אחרת È È ÚÓ È Â Ì ÌÈÓÚÙ È Ú È ÌÂ Ó ı Á Ï Á  ÓÁ ı Ì Â Á ÌÂÈ ÌÈÓÚÙ Ï Á  ÌÂÈ Ï Á  ÂÁ È È Ô ˆÂÈ ÓÁ, ÏÈÏ כאן מדבר רשב"יבשם ר"ע רבו על שתי קריאות שמע שקורים ביום ולא על ב' פעמים ק"ש שקורים בלילה, הברייתא הקודמת דברה על שתי פעמים שהוא קורא בלילה אחד לפני שעלה עמוד השחר ואחד לאחר שעלה עמוד השחר, כאן מביאה הברייתא שרשב"יבשם ר"ע רבו אומר שפעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום דהיינו אחת קודם הנץ החמה ואחד לאחר הנץ החמה ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אז כאן כבר מדובר בשתיהם לאחר שעלה עמוד השחר רק שאחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה אז בזו שקודם הנץ החמה הוא יוצא ידי חובת ק"ש של לילה אע"פ שכבר עלמה עמוד השחר כיון שעדיין לא הגיע זמן הנץ החמה וזו שהוא קורא לאחר הנץ החמה הוא יוצא בה ידי חובת ק"ש של יום. שואלת הגמרא שוב אותה קושיא בדיוק כפי אותו סדר שלמדנו לעיל, ÙÂ Â Ì ÌÈÓÚÙ Ó È ÓÁ ı Ì Â ÓÏ ÌÂÈ ÌÈÓÚÙ È ÚÓ È Â אז הרי שגם לפני הנץ החמה נקרא יום  ÓÓÈ Â ÂÁ È È Ô ˆÂÈ ומיד אח"כ הוא אומר את הדין È Á  ÈÏÈÏ ÓÏ ÏÈÏ Ï Á  ÌÂÈ Ï אם הוא יוצא ידי חובה באותה ק"ש שהוא קרא לפני הנץ החמה ידי חובת ק"ש של לילה בע"כ שקודם הנץ החמה זה לילה אז איךהואאומרששתיפעמיםהואקורא ק"ש ביום. "Ú 'Ë Û - עונה הגמרא  ÓÓÈ ÌÏÂÚÏ Ï באמת שתיהם נחשבים כאילו קרא ביום משום שאנשים קורים לזה יום או כפי שהתוס' אומרים מפני שלענין שאר מצוות שנעשות ביום אז גם קודם הנץ החמה מאז שעלה עמוד השחר זה כבר נחשב יום לדין שאר מצוות אבל מ"מלענין ק"ש זה אחרת È Â Â ÈÏÈÏ מדוע ÈÏ א"כ הוא אומר שהוא יוצא ידי חובה של ק"ששללילהלפניהנץהחמה, ÎÈ Â È È È Ú מפני שישנם עוד אנשים ששוכבים באותו זמן והיות וק"ש תלוי בושכבך ובקומך אז עדיין זה נחשב זמן של ובשכבך ואע"פ שלענין שאר מצוות זה נחשב כיום לענין ק"שזהנחשבכלילההואיוצאבזהידי ק"ש של לילה.

62 60 2 `"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa q wqet jk t"kr,i`ceea,epaikyd xn`i `ly efk drya `xew lltzi `l xak ziaxr zlitzy i`ceey d"lx oniqa a"nd `exwl oiicr leki `edy exn` y"w oiprl mpn` dry dze`a miwqetd on yi,lltzi `ly ziaxr zlitz la` y"w zwelgna ielz ile`*) a"nd wqt jk t"kr eilr miwlegy lk iabl mei dfy xn` `l `ed okl i"yx itly 'qez i"yx.(w"ece zeevnd על הברייתא הזו מביאה עכשיו הגמרא Ó È Á È Ó ÔÂÚÓ È Î ÎÏ ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó È Á, È Ú È ÌÂ Ó אז הוא פוסק בברייתא הזו הלכה כר"ש כפי שהוא אמר את הדין משמו של ר"ע. יש לנו כאן א"כ שתי ברייתות שבפשטות כשלומדים אותם שתי הברייתות הללו חולקות זו על זו, הברייתא הראשונה רשב"י אומר כפי שהוא בעצמו סובר והברייתא השניה הוא אומר בשם רבו ר"ע, והמחלוקת יוצאת כאן בין שתי הברייתות לכאורה בשתי ענינים, גם בק"ש של לילה וגם בק"ש של יום, שלפי הברייתא הראשונה ק"ש של לילה אפשר לקרוא רק עד עלות עמוד השחר ואילו לפי הברייתא השניה אפשר לקרוא ק"ש של לילה גם לאחר עמוד השחר עד הנץ החמה, כמו כן נחלקו שני הברייתות לענין ק"ש של יום שלפי הברייתא הראשונה אפשר לקרוא ק"ש של יום מעלות השחר ואילו לפי הברייתא השניה אפשר לקרוא ק"ש של יום רק מהנץ החמה בלבד ולא לפני כן כי הרי לפני כן זה עדיין זמן של ובשכבך, אז בפשטות יש כאן מחלוקת בין שתי הברייתות הללו, ויש מחלוקת בין שתי האבע"א על איזו מן הברייתות אמר ריב"ל שכך היא ההלכה, לפי האב"א הראשון אומר ריב"ל הלכה כרשב"י דהיינו כהברייתא הראשונה וא"כ הכל תלוי בעלות השחר ואילו לפי האב"א השני אמר ריב"ל הלכה כרשב"ישאמרמשום ר"ע וא"כ הכל תלויבהנץהחמהביןלענין ק"ש של לילה ובין לענין ק"ש של יום. וקודם שנפרש הלאה נמשיך קצת את דברי הגמרא. אומרת הגמרא Ó, ÈÎ Ó È Ï Ï Â ÈÊ È מפרש רש"י שר' זירא עכשיו עולה על דברי רשב"י בברייתא הראשונה, שרשב"י באותה ברייתא אמר שפעמים שאדם קורא שתי פעמים ק"ש בלילה אחת וק"ש אחת היא קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר הוא יוצא בהם ידי חובתו לק"ש של לילה ולק"ש של יום, אז נאמר כאן בדברי רשב"י שאפשר לקרוא ק"ש של לילה עד שיעלה עמוד השחר,אומרעלזה ר' זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו, כך פירש רש"י להדיא שעל זה עולים דברי ר' זירא, אומר רש"י בלשונו הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה. אומרת עכשיו הגמראÈÎ, Ó ÛÒÂÈ ÁˆÈ Â Ï ÈÂÏ Ô Ú Â È È Ó È Á È Á È Â ÈÙ, Ó È ÏÏÎÓ Ï, Ó È ר"י בר יוסף אומר שר"ח שאמר משמו של ריב"ל לפסוק הלכה כרשב"י או כרשב"ימשום ר"ע לא שמע במפורש כך בשם ריב"ל הוא לא שמע מריב"ל לומר שההלכה כך אלא מכללא איתמר, מתוך מעשה שהיה הוא למד את זה מדעת ריב"ל. ומה היה המעשה, מספרת הגמרא Â Ô ÂÊ ÂÎ ÈÂÏ Ô Ú Â È È È ÏÂÏ היו זוג של ת"ח שהשתכרו בשמחת חתונה של בנו של ריב"ל ומחמת השכרות הם נרדמו עד לאחר עמוד השחר כפי שרש"י מפרש, לאחר עמוד השחר  ÈÂÏ Ô Ú Â È È ÈÓ Ï ושאלו אותו אם עדיין הם יכולים לקרוא ק"ש או שהם הפסידו, Ó להם ריב"ל לאותם זוגא דרבנן ÔÂÚÓ È Â È Î Á,אומר Ú ÂÈÏÚ ÍÂÓÒÏ א"כ ריב"ל שכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק לקרוא ק"שעכשיו ג"כ. xg`l dzid dl`ydy yxtn i"yx,i"yxa epi`xy itk f` i`cky l"aix xn` df lre dngd upd iptl cer xgyd cenr `ki`d mr mi`zn df k"`,wgcd zrya eilr jenql y"x `ed xyt`y r"x meyn i"ayxk wqt l"aixy mixaeqy ipznc xgyd cenr dlry xg`l elit` ziaxr ly y"w `exwl oiicr siqen i"yx,`edyn cer o`k siqen i"yx la`,dngd upd cr zrya eilr jenql y"x `ed i`ck wx xn` l"aix ixd xne`e i"yxe,`l wgcd zrya `ly la` eixac jezn rnyn wgcd i`cky l"aix xn` jk ixdy `xnbd oeyln jk wiicn ixd.wgcd zrya wx eilr jenql y"x `ed oebk mipey`xd aex zhiy mr mini`zn elld i"yx ixace elld mipey`xd aexy,y"`xd mb jke m"anxde s"ixd yiyepcnleiykrcrm`,eiykrcrepyxityitk`lmixaeq `edy dn lr wleg i"ayx,zeziixad izy oia zwelgn o`k `l weqtl y"`xde m"anxde s"ixd zrc,r"x eax mya xn` `ziixaa,zeziixad izy oia zwelgn oi`y mixaeq md,jk zry lr xaic `ed my r"x meyn xne` i"ayxy dipyd y"x `ed i`ck xn`y l"aix ixac jezn rnyny itke,wgcd `exwl xyt` p"d` wgcd zrya,wgcd zrya eilr jenql xyt` f` cr dngd upd cr xgyd zelr xg`l elit` y"w dlgzkly i`cee la` ziaxr ly y"w zaeg ici z`vl oiicr zelr cr wx `l` daeg ici z`vl `"` wgcd zry `l df m` o"anxd mb enr mikqde s"ixd zrc idef,cala xgyd `ed xe`nd lrae eilr wleg xe`nd lray t"r`,znglna zeziixad izy oia zwelgn o`k yiy mixaeqy mipey`xdn meyn xn`y i"ayxk dipyd `ziixadk dkld wqet `ed okle k"b wqt `ed r"eya,dkldl k"` dlecb zwelgn dpyi,r"x di`x ivewn xyd mya mi`iane i"yx lr o`k miwleg 'qezd r"x mya i"ayx ly dipyd `ziixad lr xaic `xif 'xy jkl xg`l `xif 'x ixac `xnbd xcqn iy` ax xciq okl ixdy ixac itl k"`,`xif 'x xaic eilry rnyn dipyd `ziixad r"x meyn xn`y i"ayx lr eixac z` xn` `xif 'x 'qezd `ed m` f`e dngd upd cr ziaxr ly y"w `exwl xyt`y `xif 'x xne` dngd upd iptl xgyd zelr xg`l y"w `xew onf aygp `l dfy i`cee f`y oeik epaikyd xn`i `ly calae ze`b u"ixdn mya,mipey`xd oia zwelgn yie,daiky 'd epaikyd milind z` xnel `l mpn`y mipey`xd e`iad eli`e,xnel ok xyt` daeh dvra eppwzen la` epiwl` t"r`e epaikyd zkxa z` xnel `l llka mixaeq mixg` `ed m` n"n y"w xg`l ly zekxad mixqg jka dxe`kly

63 `q 3 `"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa 61 wgcd zrya wxy o"anxde s"ixde y"`xde m"anxd zrck dlgzkl la` dngd upd cr daeg ici z`vl xyt` cala daeg ici `vi `l `ed wgcd zry did `l df m`,`ly i`cee zixgy ly y"w iabl jci`ne,cala xgyd zelr cr wx `l` zryay y"`xde m"anxde s"ixd zrck r"eyd wqet k"b zelr zryn zixgy ly y"w zaeg ici z`vl xyt` wgcd.jli`e dngd updn wxy cala `xza `pyildk `le xgyd oipra `iapy dn oiire dkld oiprl mixac zekix` dfa yi.oiwizee ly onfd oipra 'a cenra onwl עוד למדנו במשנה ÂΠ'בניושל ÂÈ Â ÚÓ ר"ג באו מבית המשתה לאחר חצות הלילה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם עדיין לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות, אז משמע בפשטות כפי שהגמרא הבינה שבניו של ר"ג עדיין לא שמעו את ההלכה מפי אביהם שאפשר לקרוא ק"ש וחייבים לקרוא ק"ש עד שיעלה עמוד השחר, כי אחרת אם הם כבר שמעו ממנו את ההלכה אז מה הם באים לשאול אותו הרי הם יודעים מה שהוא סובר. שואלת א"כ הגמרא Ô Â Ï ÚÈÓ Ï ÚÂ Ï ÈÏÓ וכי עד עתה הם לא ידעו מה שאבים ר"ג סובר שחייבים לקרוא עד עלות השחר. מסבירה הגמרא ÈÎ ÈÏ È Ó כך הם התכוונו לשאול את ר"ג Ô Â ÌÈ Î ÎÏ ÌÈ Â ÈÁÈ ÍÂÂÏÈÚ È ÈÏ٠ˆÁ Ú È Ó È Â Â Ï È Ò Í ÂÂÎ Ô ÓÏ. È Ú ÔÓ Ì ÈÁ Ï È Î מסביר כאן רש"י באריכות את השאלה שהם שאלו אותו, אנחנו יודעים שבמשנה יש דעת ר"אודעת ר"ג שהם בוודאי חולקים בפשט הכתוב ובשכבך, אליבא דר"א הכוונה היא לזמן שכיבה לזמן שדרך בני אדם להתעסק לילך לשכב ולכן הוא סובר שאפשר לקרוא ק"ש של ערבית רק עד סוף האשמורה הראשונה,ואילו ר"ג סובר שאפשר לקרוא עד עלות השחר, אז ברור שר"ג עצמו חולק בפשט הכתוב ובשכבךעם ר"א והוא סובר שזה לא תלוי בזמן שדרך בני אדם להתעסק לילך לשכב אלא כל זמן שבני אדם שוכבים, כל הלילה, שואלים בני ר"ג את אביהם מהי דעת רבנן שהם הדעה האמצעית שסוברים עד חצות, וכך הם שאלו רבנן פליגי עלך, רבן חולקים עליך והם חולקים בפשט הכתוב ובשכבך הם סוברים כדעת ר"א שבשכבך היינו כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך לשכב אלא שהם חולקים על ר"א והם סוברים שמתעסקים ללכת לשכב עד חצות הלילה, ואם כך יהיה הפשט שרבנן חולקים עליך הרי ביחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ אין אנו יכולים עכשיו לצאת ידי חובת ק"ש של ערבית, או דלמא רבנן כוותך סבירא להו, או שמא רבנן מעיקר הדין סוברים כמו ר"ג שובשכבך הפירוש הוא כל זמן שבני אדם שוכבים היינו כל הלילה והאי דקאמרי עד חצות, וזה שהם אמרו במשנה רק עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה, כך שאלו בני ר"ג את אביהם ר"ג. Ó Â Ï ועל זה ענה להם ר"ג וכפי שהמשנה ממשיכה לבאר Ô Â Ï È Ò È ÂÂÎ רבנן אומר ר"ג סוברים כוותי דהיינו שזמן שכיבה הכוונה היא זמן שכיבה בכלל כל הלילה וזה לא תלוי בזמן שבני אדם מתעסקים ללכת לשכב ממילא ˆÁ Ú È Ó È Â Ì ÔÈ ÈÈÁ ומה שחכמים חולקים וסוברים עד חצות È Ú ÔÓ Ì ÈÁ Ï È Î אז עכשיו עכ"פ שכבר עבר חצות וודאי שאתם חייבים לקרוא. dpyna epcnly `ixhe `lwya o`k dxiaqn `xnby dn edf zrca mdl aiydy dne b"x z` el`y b"x ipay dn z` oia zwelgn yi dfay mcewn epxkfd df lr f`,minkg b"xk dkld wqt l`eny mya dcedi 'xy dn m`d mipey`xd ik y"`xd zrc idefe ixnbl b"xk dkld weqtl oeekzd `ed on dwgxdd oipra `id minkgl b"x oia zwelgnd lky oeik wigxdl jxev oi`y xaeqe mdilr wleg dfa ixd b"xe dxiard mya dcedi 'xyky xexa ixd f`,dxiard on mc`d z` zrc eli`e,minkg cbp wqt `ed b"xk dkld wqt l`eny znerlwxb"xkdkldwqtl`enymyadcedi'xym"anxd dwgxdd oipra la` jakyae aezkd hyta `"x mr zwelgnd dkld miaxe cigi ly llkd z` epl yi ixd dxiard on.miaxk עוד למדנו במשנה, שאמר להם ר"ג לבניו, Ï ÂÊ ÏÂ Â Ó 'ÂÎÂ Ï כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר, הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכו. שואלת הגמרא, È ÂˆÁ Ú Ó ÈÓ Ï ÈÏÓ Ô Â ( Â Ó ),וכי Ï ÂÊ Ï ר"ג אמר להם בק"ש שדינה עד חצות בכדי שימשיך ויאמר להם ולא זו בלבד. מסבירה הגמרא, ÈÎ, È Ï Ï ÈÏÓ Ô Â Ï Ó כך אמר להם ר"ג לבניו, ÂÏÈÙ È Óעל Ô Ï ק"ש שזמנה È Â, Á ÂÓÚ ÏÚÈ Ú ÂˆÓ בעצם, ˆÁ Ú ÔÓ Ì ÈÁ Ï È Î היא גזירה, ˆÁ Ú È Ó. È Ú עוד למדנו במשנה Ë 'ÂΠÌÈ ÏÁ כל הנאכלים ליום אחד מצוותן עד שיעלה עמוד השחר, הקטר חלבים ואיברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. המשנה מונה כאן עוד ענינים שמצוותן כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר ובחלקם גזרו, עכ"פ לשיטת רש"י, כדי להרחיק את האדם מן העבירה עד חצות, בחלקם לא, בהקטר חלבים ואיברים אליבא דרש"י לא הרחיקו לא עשו הרחקה, אבל הרמב"ם חולק. עכ"פהמשנההזכירהעודכמהעניניםשמצותןעדשיעלה עמוד השחר. שואלת עכשיו הגמרא È Ï ÌÈÁÒÙ ÏÈÎ ÂÏÈ Â אכילת פסחים, מצוות אכילת קרבן פסח בליל ט"ו בניסן לא כתוב במשנה שמצוות האכילה של הפסח הוא עד עלות השחר. ÚÓ È נשאלת השאלה בברייתא למדנו È ÈÓ Â Ú Ô ÂˆÓ ÁÒÙ ÏÈÎ Â ÌÈÁÒÙ ÈÏÈÏ ÏÏ Â È Ú ÏÚÈ Á, ÂÓÚ א"כ מדוע המשנה אצלנו לא מנתה גם את אכילת פסח שזה גם מן המצוות שזמנם עד שיעלה עמוד השחר הרי בברייתא כן מנו את זה. È Ï ÛÒÂÈ Ó אין כאן קושיא È ÊÚÏ

64 62 4 `"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa aq Â È Â ÏÎ Â Ê ÏÈÏ, Ê ÏÈÏ ÔÏ ÚÓ Ó, Á Á, ÏÈÏ ÏÎ היה כאן צד לומר שקרבן פסח יהיה שוה לקרבן שלמים, שהרי פסח הוא קדשים קלים בדיוק כפי ששלמים הם קדשים קלים, ובפרט שבפסח לאחר שעבר זמנו דינו כשלמים, הגמרא עכ"פ לא נוקטת את זה, א"כ היה צד לומר להשוות את קרבן פסח לשלמים, ובשלמים אנחנו יודעים שהם נאכלים לשני ימים ולילה אחד, כפי שכתוב בתורה ביום זבחכם יאכל וממחרת אז היינו חושבים להשוות את פסח לשלמים, אלא שוודאי שא"א להשוות את פסח לגמרי לשלמים ולומר שיאכלו את הפסח שני ימים ולילה אחדכיהריהתורהכבראמרהואכלואתהבשרבלילהוא"כ יום שחיטתו ירד, א"א לאכול אותו ביום,ממילא א"א גם לומר שמצוות אכילתו שני ימים ולילה אחד כי הרי התורה אמרה בלילה, אז במקום זה היה הו"א לומר שיאכלו את הפסח שתי לילות ויום אחד במקום שני ימים ולילה אחד. ורש"י מפרש שלפי ההו"א הזו שהיה אפשר לאכול את הפסח שתי לילות ויום אחד דהיינו היום האמצעי אומר רש"י שאין הכוונה שגם ביום האמצעי יאכלו, כי אם התורה אמרה ואכלו את הפסח בלילה אז רק בלילה רק בשתי הלילות וביום אי אפשר יהיה לאכול אלא שאפשר יהיה להשאיר אותו ולהמתין עמו עד הלילה השני וזה לא יהיה נותר, אבל לאכול א"א אלא רק בלילה, כך היא דעת רש"י כאן. wleg migqt seqa m"ayxd 'b ze`a xak oiivn g"ady itke xyt` miizpay meia elit`y,d`xp `ly xne`e i"yx lr weqta aezky dfe,efd `"edd itl gqtd z` lek`l didi meiz`hrnlwx`adfddlilddfddlilaxyadz`elk`e.hrni `l df zxgnd ly meid z` la` dhigyd עכ"פאזהיההו"אלומרשכשםששלמיםנאכליםשניימים ולילה אחד כך גם פסח יאכל שתי לילות במקום שני ימים ויהיה נאכל לב' לילות ויום אחד קמ"ל בלילה הזה, על כן הוצרכה התורה לכתוב הזה, בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר. אומרת הגמרא È ÊÚ Ô ÊÚÏ È Â שצריך את הבלילה הזה לג"ש מנין הוא לומד שלא אוכלים את הפסח שני לילות ויום אחד, עונה הגמרא (שמות י"ב) Ú Â È Â ÏÓ Ù ממה שכתוב בקרבן פסח לא תותירו עד בקר משם לומד ראב"ע שאסור לאכול את זה למחרת מפני שאז זה כבר נותר. שואלת הגמרא È Ú בשבילמה È Â א"כ הוא צריך את בלילה הזה הוא גם יכול ללמוד את זה מלא תותירו ממנו עד בוקר עונה הגמרא לפי ר"ע, È Ì Ó אי מהפסוק של לא תותירו עד בקר Â È È Ó ÈÓ הרי לא כתוב בתורה איזה בוקר אז היה אפשר לומר שעדיין אוכלים את הפסח שתי לילות ויום אחד ומה שכתוב לא תותירו עד בוקר היינו הבוקר השני שצריך לגמור את זה בלילה השני ולא להשאיראתזהעדהבוקרהשני.  Ô ÏÎ ÍÏ Ó, ÊÚÏ È Â ר"א חולק וסבור שא"א היה לומר הו"א כזו מפני שכרגיל כשהתורה כותבת בוקר הכוונה היא לבקר ראשון אלא אם כן יש ריבוי מיוחדכפישמבוארבגמראבמסכתאשבתדף כ"ד. Ô, È Ú È, È ÊÚ הברייתא סוברת כדעת ר"ע שאפשר באמת לאכול את הפסח עד שיעלה עמוד השחר ואילו המשנה אצלנו שלא הזכירה אכילת פסחים סוברת כדעת ראב"ע שזמן אכילת הפסח הוא רק עד חצות בלבד, כפי שהגמרא מביאה מיד ברייתא שהובאה בכמה מקומות בש"ס. È למדנו בברייתא בפסוק בפרשת שמות (שמות י"ב) כתוב È ÊÚ Ô ÊÚÏ È, Ê ÏÈÏ ÂÏÎ Â, Ó ÔÏ Ï Ó Â, Ê ÏÈÏ Ô Î Ó (שמות י"ב) Û ÂˆÁ Ú ÔÏ Ï Ó, Ê ÏÈÏ ÌÈ ˆÓ ı È ÚÂ, ˆÁ Ú Ô Î ראב"ע דורש גזירה שוה, כתוב ואכלו את הבשר בלילה הזה, כמו כן נאמר לענין מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות כשם שמכת בכורות נסתיימה בחצות בדיוק בחצות כך גם מצוות אכילת פסחים שנאמר בהם ואכלו את הבשר בלילה הזה הכוונה היא לאכול עד חצות,הואדורש א"כ גזירה שוה בלילה הזה בלילה הזה. ממשיכה הברייתא Ó È Ú אמר È ÈÏ ר"ע לראב"ע,ÔÂÊÙÁ Ú Ú ÔÂÊÙÁ י"ב) (שמות Ó Î Ï Â אומר ר"ע לראב"ע הרי כתוב שצריך לאכול את הפסח בחפזון והכוונה היא עד שעת חפזון ומתי היתה שעת חפזון שכלל ישראל נחפזו לצאת ממצרים הרי זה היה בעמוד השחר שהרי כך נאמר בפסוק כפי שרש"י מזכיר לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, א"כאומר ר"ע מהפסוק הזה אנחנו לומדים שזמן אכילת פסח הוא עד שעת חפזון, עד עלות השחר, Ì ÔÎ שואלת הברייתא ÓÂÏ ÂÓÏ Ó ÏÈÏ לפי ר"ע שסובר בחפזון עד שעת חפזון אז למה צריך להיות כתוב ואכלו את הבשר בלילה הזה מה זה בא ללמד הרי לא דורשים את הג"ש אליבא דר"ע אז מה בא הפסוק ללמד בזה, עונה הברייתא, ÌÂÈ ÌÈ Î ÏÎ È ÏÂÎÈ ÂÓÏ ÌÂÈ Ï ÏÎ Â ÏÈÏ ÏÈÏ ÓÂÏ היה הו"א לומר שקרבן פסח יהיה ככל שאר הקדשים הנאכלים ליום ולילה כגון קרבן תודה כפי שרש"י אומר, שהרי הדין הוא שכל הנאכלים ליום ולילה אפשר לאכול אותם ביום שחיטתם וכך גם בלילה שלאחריו אז היינו חושבים שקרבן פסח גם יהיה כך הדין שמיד לאחר שעת שחיטתו אפשר יהיה לאכול אותו עדיין ביום,ביום י"ד בניסן, כשאר קדשים הנאכלים ביום ובלילה ת"ל בלילה בלילה הוא נאכל ולא ביום, לכן הוצרכה התורה לומר ואכלו את הבשר בלילה הזה כדי לאפוקיאתהיוםשלפניהלילהאתיוםשחיטתו. שואלת הגמרא עדיין ÓÏ È È ÊÚ Ô ÊÚÏ È Ï È Ï Ï, Ê ÈÏ ÎÓÏ ÍÈ Ëˆ,  ÈÊ ÈÏ, ÈÏ È Ú È Ó Ê È È Ú ראב"ע דורש בלילה הזה בלילה הזה לג"שאבל ר"עשלאדורשמכאן ג"ש אז נכון שהבננו כבר את הצורך לומר ואכלו את הבשר בלילה אבל בשביל מה כתבה התורה את המילה הזה. עונה הגמרא, שמכאן אנחנו ממעטים הו"א אחרת, ÈËÂÚÓÏ ÁÒÙ ÏÈ Â ÈÓ Í Ú ÏÒ,  Á ÏÈÏ Ó נקיש ונאמר,ÌÈÏ ÌÈ ÌÈÓÏ Â,ÌÈÏ ÌÈ ÏÎ ÁÒÙ Û, Á ÏÈÏ ÌÈÓÈ È Ï ÔÈÏÎ ÌÈÓÏ ÌÂÈ ÂÏÈÏ È Ï ÏÎ È ÌÈÓÈ È ÌÂ Ó ÂÏÈÏ È

65 bq 5 `"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa 63 עכ"פ למדנו כאן מחלוקת בין ראב"ע לר"ע עד אימת זמן אכילת פסח, דעת ראב"ע שאכילת הפסח מצותה עד חצות בלבד כפי שהוא דורש מג"ש בלילה הזה בלילה הזה, ודעת ר"ע שהכוונה היא עד שעת חפזון דהיינו עד עלות השחר, זהמהשאמר ר' יוסף שאין כאן סתירה בין הברייתא לבין המשנה אצלנו, המשנה אצלנו שלא מנתה אכילת פסחים מפני שהמשנה סוברת כראב"ע שזמן אכילת פסחים עד חצות ואילו הברייתא סוברת כר"ע שמצות אכילת פסח עד עלות השחר. in enk mipey`xd oia dlecb zwelgn epl yi dkld oiprle r"xk weqtl m"anxd zrc,r"xk e` r"a`xk m`d,weqtl,xgyd zelr cr `id gqt zlik` zevn zn`a `ziixe`cny opaxcn dwgxd dze` z` yi o`k mby xne` m"anxdy `l` z` lek`l jixv opaxcne dxiard on mc`d z` wigxdl ick dwgxd dzid `l o`ky xne` `"ayxd,zevg cr wx df 'qezd zrc eli`e m"anxd zrc `id ef t"kr,opaxcn onfy r"a`xk `id dklddy ipy wxt seq dlibn `zkqna y"bn micnely itk cala dlild zevg cr wx df gqt zlik` `nzqy epilv` dpynd z` zei`xd zg`k mi`ian 'qezde,migqt zlik` o`k dzpn `l dpynd ixdy r"a`xk 'ipznc sc migqt seqa dpynd enk el`k dpyn mzq dnk cer yie mipey`xdy itk n"ny `l` migafa dpynd mb jke k"w `nzqa r"x zrck `id dlibn `zkqn seqa dpynd exikfd f`,inzq ixzl `nzq cg oia lcad oi` ixde r"a`xk `lce mixikfn epgp`y itke dkldl dlecb dl`y o`k yi dyrnl xne` mewna o`k y"`xd,mipey`xd oia zwelgn `id ef wtq df ok lre,xnk `le xnk `l weqtl di`x oi` zn`ay jke,y"`xd o`k wqt jk,xingdl jixv wtqne `ziixe`cn zevg cr wx onewit`d z` dvnd z` lek`l mibdep ixd.gqtd oiprl mibdepy itk weica dlild עוד אומרת הגמרא È È Î È È Â התנאים האלו שלמדנו עכשיו ר"א ור"ע שנחלקו בענין זמן אכילת פסח הם סוברים בדיוק כאותה מחלוקת שנלמד עכשיו בבריתא הבאה. Á Ê Ì למדנו בברייתא אחרת בספרי (דברים ט"ז) È,ÌÈ ˆÓÓ Í ˆ ÚÂÓ Ó Â Î Ú ÁÒÙ בפסוק בפרשת ראה נאמר שם תזבח את הפסח בערב זהו זמן אחד המוזכר בפסוק בערב, בערב היינו משיונטו ציללי ערב כפי שרש"י מסביר, שמשמעות הזמן הזה לאחר חצות היום של י"ד בניסן לאחר שהחמה כבר מסתלקת מראש כל אדם ונוטה למערב זהו בערב, ממשיך הפסוק כבוא השמש, שזהו לכאורה זמן שני, והכוונה היא כשחשכה כבר, אז יש לנו כבר שני זמנים בפסוק, וזמן שלישי מועד צאתך ממצרים, שמועד צאתך ממצרים כבר אמרנו שזה היה ביום כי הרי כתוב בפסוק לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, כמו כן נאמר בפסוק ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה, א"כ צריך להבין כאן את הפסוק, הפסוק הזה הרי מונה כאן ג' זמנים לשחיטת הפסח, שם תזבח את הפסח בערב, כבוא השמש, מועד צאתך ממצרים, אז מה הביאור בפסוק, מביאה הברייתא מחלוקת בין התנאים, È Á ÂÊ Ú ÓÂ ÊÚÈÏ מה שכתוב בערב זהו זמן השחיטה דהיינו בי"ד בניסן לאחר חצות היום ÏÎÂ Ó Â ÎÂ מה שכתוב כבוא השמש זהו זמן אכילה כפי שלמדנו שצריך לאכול את הפסח רק בלילה ולא לפני כן ביום השחיטה זה מה שאומרת התורה וכבוא השמש את אוכל, ועד מתי, אליבא דר"א מוכרח, כי אחרת אין כאן מחלוקת כפי שרש"י מסביר, שזמן האכילה הוא רק עד חצות בלבד וכבוא השמש אתה אוכל עד חצות, Û Â ÌÈ ˆÓÓ Í ˆ ÚÂÓÂ מה שכתוב הזמן השלישי מועד צאתך ממצרים שזהו בעלות השחר זהו זמן לשריפה דהיינו שאז זה נהפך לנותר שפסול וטעון שריפה, מעלות השחר ואילך זהו הזמן שהוא הופך להיות פסול הטעון שריפה. miycw mitxey oi` ixdy eze` mitxey `l dyrnl mpn`e dyrnle,zay `zkqna `xnbdn xikfn i"yxy itk h"eia `ed dfd iyilyd onfd t"kr la`,ipy xwea cr mipiznn dfa yie,dtixya aiiegn `edy oiprl xzep oic el ozepy onfd leqt lawn `ed f`y dfa n"p i`nl mipexg`a mixac zekix` cr wx milke` lek`le `"` sexyl dyrnl m` dtixy oerhd jz`v cerny aezky dfd iyilyd onfa n"p i`nl f` zevg leqt didp dfy xnele,sexyl ixd `"`,sxey z` mixvnn cer `"xc `ail` xzep xeza leqt df dxe`kl xzep xeza.iyilyd onfd o`k xn`p dnl f`,zevgn ok iptl c"n itl t"kr,gikedl dvex `ede c`n o`k jix`d g"lvd g"lvde opgei 'xl diwfg oia e"p sc migafa zwelgnd cg` zeidl jtdp `l df oiicr `"xc `ail` zevg zryay xne` dfa oi` oiicr la` df z` lek`l xeq` mpn`,ixnbl xzep crena xgyd zelra wx dfa didp xzep leqt,xzep leqt,mixac izyl n"pe,dtixy oic lawn `ed f`y mixvnn jz`v elk`i m` g"lvd xne`,zxk aiig xzep lke`y mc` ixdy didi `l xgyd zelr mcew dlild zevg xg`l gqtd z` lebit zaygny mircei epgp`y lebit oiprl mb jke,zxk aeig f` epnfl ueg eze` lek`l n"r eze` hgey `ed m` df oaxwa zevg xg`l eze` lek`l n"r gqtd z` hgyi mc` m`.oaxwd lbtzi `l xgyd cenr mcew dlild,mipexg` daxd eixaca ekix`de g"lvd o`k cqii jk diwfgc `ail` wx `ly xnel dvex `ed o`k awri zelidwa ik xac eze` xnel xyt` e"p sc migafa opgei 'xc `ail` mb dlik`a devn yi zevg cry cgein oic yi gqt oaxwa devn oi`y lke dlik`a devn xak oi` jli`e zevgne oaxwd ly `vtgd oi` oiicr la` lek`l xeqi` yi dlik`a edfy mixvnn jz`v crena wx dyrp `ed xzep,xzep dyrp jz`v crene `"x xne`y dn dfe,xgyd zelra iyilyd onfd t"r` xzep oick dtixy oic lawn `ed f`y epiid mixvnn.zxgnl cr `"` lreta sexyly È Á ÂÊ Ú ÓÂ Ú Â È (בדיוק כפי שר"א אמר) ביום י"ד בניסן לאחר חצות אז זה זמן השחיטה, Â Î ÚÂÓ Ú ÍÏÂ Â ÏÎÂ È Ó ÚÂ ÏÎÂ Ó ˆ Í ÌÈ ˆÓÓ הזמן השלישי הוא זמן סיום אכילת קרבן פסח סובר ר' יהושע, וא"כ מה שאמרנו והני תנאי כהני תנאי, ר"א סובר כדעת ראב"ע שזמן אכילת פסח עד חצות ואילו ר' יהושע סובר כדעת ר"ע שזמן אכילת קרבן פסח עד עלות

66 64 1 a"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa cq Ï ÈÏ Ì Ï ÂÓ Â ÍÏ ÍÓÓ ÓÏ Â, Ê ÈÏΠÛÒÎ ÈÏÎ ÌÈ ˆÓÓ ÂÏ ÌÎÓ ומדוע היתה צריכה להיות כאן לשון של בקשה, מסבירה הגמרא Ï Ó È "Ú 'Ë Û - Ì Ú שאברהם אבינו לא יאמר (בראשית ט"ו) ˆ È Â Â ÌÈÈ Ï Ï ÂÎ Â ˆÈ ÔÎ È Á Â Ì ÌÈÈ Ì Â Ú Ì, לכן היתה כאן בקשה כביכול שהקב"ה מבקש ממשה רבינו שיבקש מעם ישראל לשאול מן המצריים כדי שיצאו ברכוש גדול כי אילולא שהם יצאו ברכוש גדול וכפי שאנחנו נראה בהמשך הגמרא, עם ישראל לא היו רוצים לקחת את הרכוש הזה, הם לא היו מעונינים בכך בלבד, לכן היה צריך לבקש ולהתחנן בפניהם כפי שהאריך המהרש"א לפרש, אלמלא שהיו מבקשים מהם ומתחננים לפניהם שיקחו את הרכוש הגדול היה כביכול אותו צדיק אברהם אבינו בא בתלונה ובטרוניא "ועבדום וענו אותם" קיים בהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם, את סוף ההבטחה כפי שאמר לו הקב"ה בברית בין הבתרים לא נתקיים בהם שיצאו ברכוש גדול, על כן ביקש הקב"ה כביכול ממשה רבינו שיבקש מעם ישראל שהם ישאלנו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. azeka,miyxtna,dlecb zekix` efd dcb`d oipra o`k yi xikfp wx epgp`,dxvwa eze` `iad `"yxdndy itke i"rd mikxc zyxtd mbe,mil`ey miyxtnd on daxdy `iyew o`k,c`n heyt uexiz uxzn mikxc zyxtde,dze` dywd xn`i `ly ick wx df ywan d"awdy dn lky o`k rnyn yekxa e`vi ok ixg`e mda miiw mze` epre mecare wicv eze` ixd envra d"awd,wicv eze` `lnl`e,mda miiw `l lecb aezk dnl f`,dghadd z` miiwl jxev yiy i`cee gihad z` miiwl jixvy daiqd ef ike,wicv eze` xn`i `ly o`k xne`,`ipexha `eai `l epia` mdxa`y ick,dghadd,`xnbd ixacn wiiecn dfe heytd uexizd z` mikxc zyxtd mze` epire mecare xg`l wx dzid epia` mdxa`l dghadd ixd dyrnl,lecb yekxa e`vi ok ixg`e f`,dpy ze`n 'c miz`n wx mixvna ecarzyp l`xyi mr xac ly eteqa ixg`e z` miiwl oipr o`k oi` dghadd cvn f`,mipy xyre ze`n 'c xg` epiid ok ixg`e xn`p ixdy lecb yekxa e`vi ok lkei epia` mdxa` n"n,wicv eze` xn`i `ly la`,dpy xzeia ecarzyp md,jxt zcear dzid ixdy `ipexha `eal epia` mdxa` `eai f`,xzei xvw didi onfdy ick jxt zcear 'c `l oekp,mda miiw mze` epre mecare xn`ie wicv eze` ok ixg`e,xzei milecb eid ieprde zecard la`,dpy ze`n eze` xn`i `ly iptn f`,mda miiw `l lecb yekxa e`vi l`xyi mrn ywaiy epiax dynn lekiak d"awd ywia wicv.mixvnn el`yiy השחר, וזהו כמובן בענין הזמן מדאורייתא, וכפי כבר הבאנו את מחלוקת הראשונים בענין המחלוקת הזו בין ר"ע וראב"ע. itk k"` recn r"a`x zrc lr o`k eywdy mipexg`d on yi cr mixvn z`ivia extqe eayi md dcbda mixne` epgp`y mixvn z`ivi xetiq dxe`kl ixd,zixgy ly y"w onf ribdy,jiptl migpen gqte xexne dvny onfa df xeara,gqta ielz md dnl f` zevg cr wx `ed dlik`d onfy mixaeq md m`e ekiynd md oic dfi` cvn,mixvn z`ivia xtql ekiynd.xgyd zelr cr mixvn z`ivi xetiqa zeaxdl dyrnd xteqny itk ixdy oeiky yxtn o`k awri zlidwae ixd wxa ipae,wxa ipaa miaeqn eid md,wxa ipaa did dfd onfy xaeq ixd r"xe oixcdpqa x`eank r"x ly exir ef eze` ixnega eaiigzp md f` xgyd zelr cr gqt zlik` ebdp myy i`cey mewn eze` xneg itle my eid mdy mewn.xgyd zelr cr mixvn z`ivia extiq md r"xk אומרת עכשיו הגמרא Ó ÂÏ Î ÌÈ ÂÓ ÏÎ È Ú Ï ÂÏ Ï ÌÈ ˆÓÓ Ï È ר' אבא אומר שאמנם יש מחלוקת בין ר"ע וראב"ע בענין זמן אכילת פסח עד מתי הוא נמשך אבל בענין הגאולה עצמה, סדר הגאולה, אין מחלוקת ביניהם, הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב Ó (דברים ט"ז) Í ÈˆÂ ' ÍÈ Ï, ÏÈÏ ÌÈ ˆÓÓ תחלת הגאולה היתה כבר מבערב שאז נתנו להם המצרים רשות לצאת אלא שעדיין הם לא יצאו וכפי שר' אבא אומר ÌÂÈ Ï Â ˆÈ Ï Â ˆÈ ÎÂ È Ï È È Â ˆÈ ÁÒÙ ÁÓÓ ל"ג) (במדבר Ó Ó,  ÏÁ מה Ó ÏÚ א"כ המחלוקת שבין ראב"ע לר"ע ÔÂÊÙÁ Ú ÏÚ ר' אבא לומד שהם נחלקו פשוט בשעת חפזון, È ÔÂÊÙÁ ÔÂÊÙÁ È Ó Ò È ÊÚ Ô ÊÚÏ ÔÂÊÙÁ È Ó Ò È Ú È Â חפזון של המצרים ÌÈ ˆÓ Ï È ÔÂÊÙÁ ר"ע מפרש שבחפזון, עד שעת חפזון, הכוונה היא עד שעם ישראל נחפזו לצאת וזה היה באמת בעלות השחר כפי שכתוב ממחרת הפסח יצאו בנ"י וכפי שכתוב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, ראב"ע אבל סובר שמה שכתוב בחפזון בפסוק אין הכוונה לשעת החפזון של ישראל אלא לשעת החפזון של המצרים, וחפזון דמצרים היה עוד בחצות הלילה, מיד כשבא עליהם מכת בכורות הם נחפזו למהר לשלחם, זהו החפזון אליבא דראב"ע. ומביאה הגמרא, È,ÈÎ ÈÓ למדנו כך גם בברייתא שבענין זה אין מחלוקת, כתוב בפסוק Í ÈˆÂ ÍÈ Ï ' Ï Â, ˆÈ ÏÈÏ ÈΠונשאלת הקושיה, ÏÈÏ ÌÈ ˆÓÓ È Â ˆÈ ÁÒÙ ÁÓÓ Ó,ÌÂÈ Ï Â ˆÈ Ï ÏÂ Ì Ï ÏÈÁ ÓÏÓ Ï, Ó È Ï È Ú Ó אלא מכאן שהגאולה התחילה מבערב שהרי כבר אז נתנו להם רשות לצאת. ממשיכה הגמרא עוד בענין הפסוקים של יציאת מצרים, כתוב בפסוק (שמות י"א) '  ÌÚ È Ê וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כתוב כאן בפסוק לשון בקשה דבר נא באזני העם. È Ó, ÔÂ Ï Ï ÔÈ È È È È ומה הכוונה מהאומרלוכאןהקב"ה למשה, Ó Í  ÈÏ אומרת הגמרא שכשמשה רבינו בא לבקש מעם ישראל  Ó,Â ÓˆÚ ˆ È ÂÏ ÂÏ והאם אנחנו צריכים עכשיו ללכת ולשאול מהם רכוש גדול, מביאה הגמרא È Ì Ï Ï Ó ÔÈ ÈˆÂÓ Ì È ÂÏ ÌÈ Ó ÂÈ Â ÌÈ ÂÒ È Â Á Í Â ÔÂÓÓ ÍÏ ÔÈ Â Â ÔÈ ÂÒ È Ó ÁÓÏ אמרו

67 dq 2 a"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa 65 dn z` o`k d`ian `xnbd okle dze` xne`y inn zn`d.d"awdl xn` lekiak epiax dyny לו שעומדים מחר להוציאו מבית האסורים ולתת לו ממון הרבה È È Â ÌÂÈ È Â ÈˆÂ ÌÎÓ Ì Ï Ó  ÌÂÏÎ Ó כך גם עם ישראל רצו לצאת מיד ואפילו בלא רכוש גדול והעיקר לצאת ממצרים מיד. lynd z` zeeydle o`k xiaqdl ekix`d xak miyxtnde.mdixaca oiir,lynpl עוד כתוב בפסוק (שמות י"ב) ÌÂÏ È מצרים השאילו לעם ישראל. Ó ÌÁ Î ÏÚ ÌÂÏÈ ÓÏÓ ÈÓ È הלשון וישאילום משמע שהם השאילו בעל כרחם, xak `"yxdnde.dlindn rnyn df ji` x`al jix`d מביאה הגמרא מחלוקת ÎÈ,ÌÈ ˆÓ ÌÁ Î ÏÚ È Ó ÏÚ Ó Ô Ó,Ï È ÌÁ Î ÏÚ È Ó ÎÈ Â ÏÏ ÏÁ È Â Â ס"ח) (תהלים È Î ÌÈ ˆÓ ÌÁ Î אז מבואר במהרש"א שמהפסוק הזה שכתוב נוות בית תחלק שלל משמע שהמצרים הבינו וידעו שזה יהיה כשלל בעיני עם ישראל ולא רק כשאלה בלבד על כן הם עשו את זה רק בעל כרחם, ÈÂ Ó ÌÂ Ó Ï È ÌÁ Î ÏÚ Ó Ô Ó מפני שהם לא רצו לשאול היות ויהיה להם משא בדרך. עוד כתוב שם (שמות י"ב).ÌÈ ˆÓ Âψ ÈÂ Ó Ô ÔÈ ÂˆÓÎ Â Ú ÓÏÓ ÈÓ È הוא משנה את הלמ"ד והדל"ת שבאים מאותה מוצא הפה והוא דורש שהם עשו את מצרים כמצודה שכדי לצוד בה שמים גבה קצת חתיכות דגן, הם עשו אותה כמצודה שאין בה דגן. ÌÈ ÔÈ ÏˆÓÎ Â Ú Ó È Ï È Â כפי שרש"י מפרש המצולה היינו מצולות יום בתוך התהום ששם אין דגים מצוים מפני שדגים מצויים רק על שפת הים היכן שיש מזון, א"כ שניהם דורשים באותו ענין שוינצלו את מצריםהםהוריקואותהלגמרי, וכך גם תירגם התרגום. עוד כתוב שם בפסוק (שמות ג') È È שזהו שם של הקב"ה, מדוע שם נכתב השם הזה, Ó Â ÂÏ ÌÎÓÚ È ÈÈ È Ï ÈÏ Ì Ï ÂÓ ÍÏ ÓÏ Â ÍÂ Â Ú ÂÈÎÏÓ Â Ú ÌÎÓÚ È È Â Ê השם הזה מתכוון לזה שהקב"ה גאל את עם ישראל ממצרים וגם יגאל אותם משעבוד מלכויות, לכן יש את כפל השם, Ó ÂÈ ÙÏ אמר משה רבינו להקב"ה   ˆÏ È ÌÏÂÚ Ï Ú למה שאומר להם שהם יהיו בעוד צרה בשעבוד מלכויות דייה לצרה בשעתה, כשהם יבואו באותה צרה אז צריך לומר להם שהם שיגלו אותם אבל עכשיו כשאני גואל אותם, האם להזכיר להם עוד צרה, אומרת הגמרא Ó ÂÏ È ÁÏ È ג') (שמות Ì Ï ÂÓ ÍÏ Â Í Â,ÌÎÈÏ אז הוא באמת אמר לו לומר רק פעם אחת ולא לומר שנים, לא להזכיר להם את הצרה של שעבוד מלכיות. ומכיון שלמדנו כאן בענין כפל הלשון א-היהאשר א-היה מביאה עכשיו הגמרא שוב את מה שכבר למדנו לעיל וביתר ביאור. כתוב בפסוק (מלכים א' י"ח) È Ú ' È Ú באותו וויכוח שניהל אליהו הנביא עם נביאי הבעל הוא נתפלל וביקש מהקב"ה ויהי בעלות המנחה הוא ביקש ענני ה' ענני. Ó,ÌÈÓÚÙ È È Ú Â ÈÏ Ó ÓÏ Â È שהרי כבר ביארנו לעיל שבזמן עלות המנחה זהו עת רצון שבה נענים ביתר מהירות וביתר זריזות, אז למה הוא היה צריך לחזור ולומר ענני ב' פעמים, È ÙÏ Â ÈÏ Ó ÓÏÓ ÔÓ È Ú ÌÏÂÚ Ï Â Â Â Í  ÌÈÓ Á ÊÓ ÏÚ ÏÎ ÏÎ Â מה שהוא התפלל לראשונה ענני פה הוא התכוון לבקש שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח כדי להוכיח שה' הוא האלקים, ÁÈÒ מה שהוא ביקש עוד פעם ענני כוונתו היתה È ÚÂ Ì Ú,Ì ÌÈÙ Î ÚÓ Â Ó È Ï È Î וכפי שרש"י מסביר הוא ביקש מהקב"ה שיסיח את דעתם כדי שלא תוכל מחשבה ומזימה של רשע לבוא בלבם להכחיש אותו ע"י שיאמרו מעשה כשפים הביא את האש הזו, וכפי שהגמרא מסיימת Ó (מלכים א' י"ח) Ì Ï Ò Â È ÂÁ שזה מתפרש לפי הדרשה הזו גם כן לאותה כוונה שהוא ביקש מהקב"ה שיסיב את לבם אחורנית שלא יאמרו מעשה כשפים הם., È Á ÚÓ ÔÈ Â È ÓÈ Ó אומרת המשנה. Ó לאחרשגמרנוכברעםעניןשל ק"ש בערבית שואלת המשנה מאימתי קורין שמע בשחרית, מביאה המשנה מחלוקת בין התנאיםת"ק סובר,Ô ÏÏ ÏÎ ÔÈ ÈÎÈ Ó ואנחנו עוד נראה בגמרא וברש"י ותוס' מה זה תכלת ומה זה לבן, עכ"פ משיכיר בין צבע תכלת לצבע לבן, כשיהיה אור מספיק שאפשר להכיר ולהבחין בין שני הצבעים הללו אז הגיע זמן ק"ששלשחרית. È È ÎÏ ÏÎ ÔÈ Ó ÊÚÈÏ תכלת רש"י מסביר שזה הוא ירוק והוא קרוב לצבע כרתי, בלשונינו תכלת זה צבע (החל או אחר?) קצת מירוק, וכך פירש גם התפא"י שכרתי הוא ירוק, עכ"פ שתי הצבעים הללו דומים יותר אלו לאלו, ור"א אומר שעד שאי אפשר להבחין בין שתי הצבעים הללועדייןלאהגיעזמןשל ק"ש של שחרית ומשכיר בין תכלת לכרתי אז הוא יכול לקרוא ק"ש. וכאן יש גירסא ( Ó Â) והתוי"ט מוכיח מהגמרא שלא צריך לגרוס את המילה הזו, עכ"פ הכוונה היא אחת, עד מתי אפשר לקרוא ק"ש של שחרית, למדנו ממתי, ועד מתי, Ú. ÓÁ ı itke mipenxd evpd oeyln df dngd upd h"iezd xiaqn dligzn dngdy cr `id dpeekde,ok mb `ian jk `"nxdy.w"z zrc idef,mixdd iy`xa gexfl È ÂÚ עד Ï Ú ÓÂ Ú Â È ג' שעות ביום והכוונה היא לג' שעות זמניות, עד אז אפשר לקרוא ק"ששלשחרית. ÂÚ Ï ÂÓÚÏ ÌÈÎÏÓ Í ÔÎ o`k dzid `l e"gy yxcnd it lr xiaqdl gxeh `"yxdnde `ed jk `ly dynl xiaqd d"awdy `l` d"awd ly xfg jl,l`xyi mrl df z` xn`iy oeekzd `l `ed llk oeekzd mpn`,mkil` ipgly did` wx xn`z mdl la` xne` ip` efd `xnbdy xnel dvex `ed jk `l xnel dvex awri oeird z` ytgle ezrc lr cenrl jixv mc`y epze` cnll d`a

68 66 3 a"r 'h izni`n - oey`x 't zekxa eq מסיימת המשנה Â Ì Î ÈÒÙ Ï ÍÏÈ Â Ô ÎÓ Â Â גםמישקורא ק"ש לאחר שעברו הג' שעות לא הפסיד ואנחנו נראה בגמרא להלן את מה הוא לא הפסיד והוא מקיים מצוה כאדם הקורא בתורה. zery 'b epxkfdy itk `id dpeekd zery 'b mze` oiprae md sxega eli`e zeipepia zery md dpyd rvn`ay jk zeipnf k"b drecie,xzei zekex` zery uiwae xzei zexvw zery g"p oniqa `"bnd zhiy,`"xbd oial `"bnd oia zwelgnd el heyt jk,xgyd zelrn elld zeryd 'b z` mipeny z` mipeny xaeqe wleg h"pz oniqa `"xbd eli`e,`"bnl.jli`e dngd updn zery 'b oze`. Ó שואלת הגמרא Ô ÏÏ ÏÎ ÔÈ È Ó למדנו ברישא של המשנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן, מאי בין תכלת ללבן, איזה תכלת ואיזה לב. ÏÎ ÓÚ Ï ÂÈÁ ÓÚ ÔÈ ÓÈÏÈ אם תאמר בין חתיכת צמר לבן לבין חתיכת צמר בצבע תכלת שצריך שיהיה אור כ"כ להבחין בין שתי חתיכות הצמר הללו איזה מהם לבן ואיזה מהם תכלת, ÈÏÈÏ Ú ÈÓ ÈÓ ÈÚ Èזההרי כ"כ ניכר ההבדל בין חתיכת צמר לבנה לחתיכת צמר בצבע תכלת שגם בלילה אפשר לדעת אז וודאי שא"א לתלותבזהזמן ק"ששלשחרית. Ï אומרת הגמרא ÔÈ, Ô ÏÏ ÏÎ אז רש"י מפרש בענין אותה גיזת צמר, עד עכשיו חשבנו שצריך להבחין בין שתי יזות צמר בין גיזת צמר לבנה לבין גיזת צמר תכלת, אומרת עכשיו הגמרא לא בין שתי גיזות צמר אחת לבנה ואחת תכלת אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. וכפי שרש"י מסביר, גיזת מצר אחת שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה, אם אפשר להבחין כבר באור, אם האור הוא כ"כ שאפשר להבחין באותה גיזת צמר בין המקומות שלא עלה הצבע יפה למקומות שזה כן צבוע יפהאזהגיעזמן ק"ש, התוס' חולקים וסוברים שבין תכלת שבה ללבן שבה היינו בענין הציצית, בציצית הרי יש חוטי תכלת וחוטי לבן, והחוליות קשורות מתכלת ולבן, אז צריך להבחין בין תכלת שבה ללבן שבה של הציצית בחוליה להבחין בין חוט התכלת לחוט הלבן. אומרת הגמרא È למדנו בברייתא È ÓÂ È Ó ÏÎÏ Ê ÔÈ ÈÎÈ Ó ר"מ נוקט זמן מאז שאור שאפשר להכיר בין זאב לכלב שהם חיות שדומות זו לזו אז הגיע זמן ק"ש של שחרית, È Â ÚÏ ÂÓÁ ÔÈ ÓÂ È Ú ערוד מפרש רש"י זה חמור הבר, וא"כהםג"כ שני חיות או בהמות שדומות זו לזו, אם הוא מכיר בין שניהם הגיע כבר זמן ק"ש של שחרית, ÌÈ ÓÂ ÌÈ Á Â אומרת הברייתא È Ó Â ÈÎÈÂ ÂÓ Ú ÂÁ Â Á ואז שהוא רואה את חבירו רחוק ד' אמות ומכיר אותו מאז הגיע כבר הזמן של ק"ש של שחרית, והכוונה היא שיכיר דווקא חבר כזה שהוא רגיל בו ואינו רגיל בו, וכפי שהר"נ גאון הביא כאן מירושלמי, בירושלמי שואלים באיזה חבר מדובר כאן, אם חבר שמכיר אותו טוב אז אפילו מרחוק הוא מכיר אותו ואם הוא לא מכיר אותו אז אפילו מקרוב יותר הוא ג"כ לא יכיר אותו, אלא מדובר כאן כפי שהירושלמי אומר כשהוא מכיר אותו קצת ולא הרבה, הוא רגיל בו ואינו רגיל בו, שבהכאי גוונה בד' אמות הוא צריך להכיר אותו, אז אם כבר הגיע אור לידי כך שהוא רואה את חבירו רחוק ד' אמות ומכיר אותו זהו זמן ק"ששלשחרית. אומרת הגמרא Ó ÌÈ Á Î ÎÏ Â ר"ה פסק הלכהכאחריםשזמןשל ק"ש הוא משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו. Ó ÈÈ אביי חולק וסובר ÌÈ Á Î ÔÈÏÈÙ Ï לענין זמן הנחת תפילין הזמן הוא באמת כאחרים מאז שהוא רואה את חבירו ד' אמות ומכיר אותו, ÔÈ È ÂÎ ÚÓ È Ï אבל לקריאת שמע,לזמן ק"ש של שחרית ממתי אפשר לקרוא, זה לא כאחרים אלא מאוחר יותר כוותיקין. וכפי שהגמרא מסבירה Ó ÔÈ ÓÂ ÂÈ ÔÈ È Â Ô ÁÂÈ È ÌÚ Â, ÓÁ ı ותיקין מפרש רש"י שהכוונה היא לאנשים ענוים ומחביבין מצוה, אנשים כאלה נקראים ותיקין והם אותם ותיקין היו גומרים את ק"ש של שחרית עם הנץ החמה. ÔÈ ÓÂ ÂÈ ÔÈ È Â כך גם למדנו בברייתא ÈÎ ÈÓ È ˆÓ Â ÏÙ Ï ÏÂ ÍÂÓÒÈ È Î ÓÁ ı ÌÚ Â.ÌÂÈ ÏÏÙ Ó Ó È Ó ÈÊ È מה הראיה שכך צריך לעשות (תהלים ע"ב),ÌÈ Â Â Á È È ÙÏÂ Ó ÌÚ ÍÂ ÈÈ מפרש כאן רש"י שייראוך עם שמש,ייראוךעולהעל ק"ש שבו מקבלים את מורא ועול מלכות שמים, את זה צריך לעשות עם שמש, דהיינו מיד עם הנץ החמה לסיים את ק"ש כדי להתפלל מיד לאחר הנץ החמה, וכך גם ולפני ירח דור דורים מפרש רש"י שתפילת המנחה צריכה ג"כ להיות לפני ירח עם דמדומי חמה. la`,oiwizek dkldl wqet iia`y o`k mi`ex epgp` k"` cer mb jke o`k zenglna o"anxd enk mipey`xd on daxd on devnl wx df oiwizey mixaeq,miwqetd mipey`xdn y"w xenbl zeyrl jk jixv xgaend on devnl wx,xgaend lltzdl ick dngd upd mr dngd upd iptl zixgy ly `xnbd jynda k"b jk rnyny itke dlitzl dle`b jenqle dle`b jenql mdl `viyk c`n eknqy mi`xen`d eidy dfn.xgaend on devnl wx dfy rnyn oiwizek dlitzl אומרת הגמרא ÈÚ "È (גרסר' יצחק ובאוצה"ת כתוב יוסי) ÍÓÂÒ ÏÎ ÌÈÏ Â È È Ï ÌÂ Ó ÌÈ ÈÏ Ô.ÂÏÂÎ ÌÂÈ ÏÎ ÂÊ Â È ÏÙ Ï ÏÂ dlitzl dle`b jneq `edy `id dpeekdy o`k 'qezd miyxtn.dlitzl dle`b mikneq eplek ixd zxg` ik dngd upd mr Ó È Ê È Â,שאל ÈÎÓÒ Â,È È ÈÊ È ר' זירא הרי אני כן סמכתי גאולה לתפילה ומ"מ ניזוקתי. Ò ÈÈËÓ מה היה הנזק שלך Ê È È Ó ÈÏ Ó ÎÏÓ È Ï שהיית צריך להביא הדסים לבית המלך והפסדת מזה, Ì ÎÏÓ ÈÙ ÈÊÁÓÏ ÈÓÏ ÍÏ ÈÚ Ó ÈÓ זה לא נקרא הפסד כי זה ששלמת בהדסים היית צריך לשלם כי הדבר היה שוה תשלום זה שיכלת ליכנס ולראות את פני המלך, Ó Ï ıâ Ï Ì Ï È ÌÏÂÚÏ Ô ÁÂÈ È ÂÏÈÙ Ï Ï Ï È ÈÎÏÓ Ï ÏÂ Ï È ÈÎÏÓ

69 fq 1 `"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa 67 ÈÎÏÓ ÔÈ ÔÈÁ È ÎÊÈ Ì ÌÏÂÚ ÂÓ ÈÎÏÓ Ï,ÌÏÂÚ ÂÓ ÈÎÏÓÏ Ï È מפרש רש"י שהוא עוד יבחין לעולם הבא לראות את גדולתן של ישראל לעומת גדולתם של מלכי העכו"ם בעולם הזה. אומרת הגמרא Ó ÏÈÈÚ ÈÎ ÏÂÚÏ ÚÏ È ÈÏ Â ÓÏ ÏÈ כשאתה תעלה לא"י Ì Ï תשאלבשלומושלרבברונא ÈÁ  Á ÏÎ ÓÚÓ מדוע Ì, ÂˆÓ ÁÓ Â Â Ï והוא מספר לו היכן הוא ראה ששמח במצות ÏÙ Ï Ï ÍÓÒ Á ÓÈÊ ÓÂÈ ÈÏÂÎ ÈÓÂÙÓ ÎÂÁ ÈÒÙ Ï היה פעם שהוא סמך גאולה לתפילה, כותיקין כפי שהתוס' אומרים, ואז לא פסק החיוך מפיו במשך כל היום, עד כדי כך הוא שמח במצוה. שואלת הגמרא ÈÎÈ ÍÈÓÒ ÈˆÓ איך בכלל הוא סמך גאולה לתפילה Ó  ÏÁ Ô ÁÂÈ È Ó Â (תהלים נא) ' È Ù Ó  ÛÂÒ Ï Á Ù (תהלים י"ט) ÂÈ È '  ÈÙ È Ó Ôˆ Ï אז אם הוא מפסיק בה' שפתי תפתח הרי אין כאן סמיכת גאולה לתפילה, וכפי שכבר למדנו לעיל בדף ד' ע"ב. עונה הגמרא, Ó È Ú Ï ÏÙ ÊÚÏ È מה שר' יוחנן אמר שצריך להוסיף ה' שפתי תפתח הוא התכוון לתפילת ערבית ולא לתפילת שחרית אבל שחרית יש באמת סמיכת גאולה לתפילה. שואלת הגמרא ÌÏÂÚ Ô Â ÊÈ Ô ÁÂÈ È Ó Â È Ú Ï ÏÙ Ï È Ú Ï Ï ÍÓÂÒ Â Ê אז הרי ר' יוחנן בעצמו סובר שצריך לסמוך גאולה לתפילה גם בערביתאיךהוא א"כ אמר אליבא דר"א עכ"פ שאז מוסיפים את הפסוק ה' שפתי תפתח. Ï, ÊÚÏ È Ó מוכרחים לומר שר"א אמר ÏÙ, Á Ó שאז אין סמיכת גאולה לתפילה בזה אמר ר' יוחנן שצריך להוסיף ה' שפתי תפתח. אומרת הגמרא È Â ÏÂÎ ÓÈ ÂÏÈÙ Ó אפילו אם תאמר שצריך להוסיף בכל תפילת י"ח ה' שפתי תפתח מ"מ אין כאן קושיא ÏÙ Î ÏÙ Ô ÂÚ ÔÂÈΠÎÈ ÈÓ ואין זה מפסיק בין סמיכת גאולה לתפילה, È Ú אם לא תאמר את הסברא הזו ÈÎ ÓÈ Ï È ÔÂÈÎ Ï Â ÈÎ ÓÈÓÏ ÈÚ Â ÍÈÓÒ ÈˆÓ ÈÎÈ ÈÓ ÈÎ ÈÓ ÎÈ Ï Π ÈÎ Ô Â È. ÈÓ ÎÈ ÏÙ Î ÏÙ Ô ÂÚ ÔÂÈÎ שואלת עכשיו הגמרא ÈÙ È Ó Ôˆ Ï ÂÈ È È È ÎÓ ÓÈÓÏ ÈÚ ÈÚÓ ÚÓ Ó ÛÂÒ Ï ÚÓ Ó יהיו לרצון אמרי פי יכול להתפרש על אמרי פיו שכבר אמר וכך גם על אמרי פיו שהוא עומד לומר, א"כ Ô Â Â ÓÚË È Ó ÈÚÓ Â ÓÈÏ ÂÎ Ú ÂÓ Á Ï שיאמרו את זה עוד לפני התפילה. עונה הגמרא Ó ÈÊÙ Ô ÔÂÚÓ È È Â È È ÂÈ Ù Ú ÂÓ Á Ï Ï Â Â Ó Ï ÏÈ Â, ÂÎ Ú ÂÓ Á Ï Ô Â È ÍÎÈÙÏ אצלנו נאמר הפסוק יהיו לרצון בפרק י"ט והגמרא מיד תבאר מדוע. עכ"פ כיון שהפסוק הזה נאמר לאחר י"ח פרשיות על כן תיקנו את זה לארח י"ח ברכות. שואלת מיד הגמרא È,ÔÈÂ Ú Ú Ú ÂÓ כפי שאמרנו הרי זה כתוב בפרק י"ט. עונה הגמרא È Ù Á ÌÈ  ÓÏÂ È È שתי הפרקים הראשונים נחשבים לפרשה אחת. Ï Â Ó ÈÊÙ Ô ÔÂÚÓ È È Â È È Ó Ô ÏÙÓ Ú ÈÂÏÏ Ó ÏÂ Â Ó ÂÈ Ù ı ÔÓ ÌÈ ËÁ ÂÓ È ק"ד) (תהלים Ó ÌÈÚ Ï, ÈÂÏÏ ' È Ù ÈÎ Ì È ÂÚ ÌÈÚ Â זה כתוב בפסוק הזה בברכי נפשי, נשאלת השאלה È ", " ÓÏÂ È È Ó" Ï זה הרי בסוף פרק י"ד,,ÔÈ Â, È Ù Á ÌÈ ומה הראיה ששני הפרקים הראשוניםהםפרשהאחת, Ó È ÓÁ Ï ÂÓ È Ô ÁÂÈ È Ó "Ú 'È Û - ÌÈÈÒÂ È Á Ù Â ÏÚ È Á È Ù ÏÎ È Î È Á Ù והוא מביא ראיה לדבריו,È (תהלים א') È È Î È ÌÈÈÒÂ È (תהלים ב') È Â ÈÒÂÁ ÏÎ והרי הסיום של אשרי כל חוסי בו זה הסיוםשלפרק ב' של למה רגשו גוים על כרחך ששני הפרקים הראשונים הם פרשיה אחת. אומרת הגמרא Â È ÂÈ מפרש רש"י פריצים היינו רשעים ÂÂ È Ó È È Â שהיו גרים בשכנותו של ר' מאיר ÂË ÈÏ Â ÚˆÓ Â  והם היו עושים לו הרבה צער  ÈÎÈ ÈÎ Â ÈÂÏÚ ÈÓÁ È Ó È ÈÚ ÈÏ Ó ר"מ מבקש רחמים שהם ימותו  ÂÓÈÏהיה È Â Â Èאמרהלוברוריאאשתושל ר"מ, מביא כאן ר"נ גאון מהגמרא בע"זדף י"ח שם מבואר שברוריא היתה בתושל ר' חנינא בן תרדיון והיא היתה אשתו של ר"מ והוא מביאמהגמראפסחיםבדף ס"ב שם מבואר שהיא היתה אשהחכמהשהריהגמראמספרתעלברוריאאשתושל ר"מ בתושל ר"ח בן תרדיון שלמדה ג' מאות הלכות ביום אחד מג' מאות רבנים, Í Ú È Ó למה אתה מתפלל כך ÌÂ Ó È Î (תהלים ק"ד) ÌÈ ËÂÁ È Î ÈÓ ÌÈ ËÁ ÂÓ È וכי כתוב חוטאים בחולם שזה יתייחס אל האנשים בעלי העבירה, הרשעים, È Î ÌÈ ËÁ אז המשמעות היא על החטאים היינו העבירות, שיכלה יצר הרע ושוב לא יהיה עבירות, מסביר המהרש"א שאף שגם המילה חטאים משמשת כשם תואר לרשעים עוברי העבירה כמו שנאמר על כן יורה חטאים בדרך או שמצאנו בדרך חטאים לא עמד, הרי שזהשםתואר ג"כ לחוטאים, אבל ברוריא כך אמרה לו אם היה כתוב חוטאים אין לזה אלא את המשמעות הזאת שהכוונה על הרשעים בעליה העבירה אבל כיון שכתוב חטאים שאמנם גם יכול להתפרש שהכוונה על הרשעים אבל זה יכול להתפרש שהכוונה לעבירות עצמם כמו עוונות וחטאים שהכוונה שדוד המלך מבקש ומתפלל שיכלה יצר הרע א"כ אין לך להתפלל עליהם שימותו, ÏÈÙ ÂÚ ÈÙÈÒÏ, המילה שפיל פירושו מלשון נמוך, כמו שדבר גבוה תחתיתו של הדבר היא המקום הנמוך כך סיומו

70 68 2 `"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa gq Ï È הכוונה לכנ"י שהנביא אומר לה תיהיי שמחה ותרוני ÂÎÈÈ ÂÎ Ì È Ï ÌÈ ÏÈ Ï Ú Ï ÓÂ כנ"י אינה מולידה בנים רשעים שהם יורשי גהינום כמו שאתם הצדוקים הם יורשי גיהנום. אומרת הגמרא Ó È Î Â È Ï ÈÓ Â ÈÏ (תהלים ג) È ÎÂ Â ÌÂÏ È ÙÓ ÂÁ Â Ï ÂÓÊÓ ולאחר מכן כתוב (תהלים נז) È ÙÓ ÂÁ Ì ÎÓ Â Ï ÏÂ È Â ÚÓ È, ÚÓ איזה משני המעשים היה הראשון È Â ÏÂ ÚÓ È ÎÓ וודאי שאותו מעשה שדוד המלך ברח מפני שאול היה הרבה לפני המעשה שהוא בורח מפני אבשלום, הרי הוא בורח מפני שאול עוד לפני שדוד הומלך להיות מלך ואילו המעשה של אבשלום הוא הרבה שנים אחרי שדוד מלך, וא"כ È Â ÎÏ אז היה צריך לסדר את אותו פרק שהוא מזמור שדו"ה אמר כשהוא ברח מפני שאול צריך היה לכתוב אותו בראשונה לפני הפרק של מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום שהוא דבר הרבה יותר מאוחר, Ó ÈÏ ענה ר' אבהו לאו צדוקי ÔÂ Ï ÔÈÎÂÓÒ ÔÂ È אתם הצדוקים שאינכם מאמינים בתורה שבע"פ ואין אתם דורשים את סמיכות הפרשיות ואת סמיכות המקראות È ÂÎÏ אז באמת קשה לך למה הקדימו את המזמור של בברחו מפני אבשלום לפני המזמור של בברחו מפני שאול, Ô ÌÈÎÂÓÒ Ô È אבל אנחנו שמאמינים בתורה שבע"פ ואנחנו כן דורשים את סמיכות הפרשיות ואת סמיכות הפסוקיםÏ ÔÏ È לא קשה לנו, Ó ÔÈ Ó Â ÔÓ ÔÈÎÂÓÒ Ô ÁÂÈ È מנין לנו מן התורה לדרוש סמוכין Ó (תהלים קי"א) ÌÏÂÚÏ ÚÏ ÌÈÎÂÓÒ, ÈÂ Ó ÌÈÂ Ú מסביר רש"י פסוק זה נאמר על דברי תורה שהרי לפני כן כתוב נאמנים כל פקודיו אז מדובר בפקודי התורה היינו במצוות וההמשך של הפסוק סמוכים לעד שסמיכת כל הפקודים, כל הדברי תורה, עשויים באמת וישר ולצורך, ואין זה דבר ריק מה שנסמכו פסוקים או פרשיות זו לזו ודורשים סמוכים, וגם כאן יש לנו לדרוש ÓÏ Â ÓÂ Â ÙÏ ÌÂÏ Ù ÎÓÒ הרי הפרק לפני מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום שהוא פרק ג' בתהילים הפרק לפני פרק ב' הוא למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק שמדובר שם בפרשת המלחמה של גוג ומגוג ולמה נסמכה פרשה זו של אבשלום לפרשת גוג ומגוג Ì ÍÏ Ó È Ì Â ÂÓ Ú È ÌÂÏÎ ואם כן יבואו להכחיש את דברי הנביאים שהנביא מתנבא על מלחמת גוג ומגוג יאמרו שלא יתכן כדבר הזה שעבד ימרוד ברבו, Û ÂÓ ÂÏ תענה לו תשובה ÂÈ ÂÓ Ô È ÌÂÏÎ וכי יש בן שימרוד באביו, Ï Â הרי עובדא היא וכך היה שאבשלום מרד בדוד שעל זה נאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ומכיון שראינו דבר כזה Î Â ÈÓ כך סופו להיות כך שאותה נבואה של מלחמת גוג ומגוג עתידה להתקיים ואל תהיה תמה מזה שלא מצאנו שעבד מורד ברבו. העיר כאן הצל"ח מה חידוש יש בדבר שישאלו כלום יש עבד שמורד ברבו, והרי מצינו הרבה שמרדו בהקב"ה, האם פרעה לא היה עבד המורד על אדוניו שאמר למשה רבינו מי ה' אשר אשמע בקולו, והאם נמרוד לא נקרא נמרוד על שם שמרד בהקב"ה, ומה תמהים הם על פרשת גוג ומגוג בדווקא של הפסוק נקרא מקום שפילו של דבר וזה שהיא אומרת לו שפיל היינו השפל עצמך, תרד, תקרא בהמשך עד לסיומו של הפסוק, כתוב Ì È ÂÚ ÌÈÚ Â איך ÌÈ ËÁ ÂÓ È ÔÂÈÎ כיון שיכלה יצר הרע והעבירות יכלו ויתמו ולא יהיו יותר עבירות Ì È ÂÚ ÌÈÚ Â ממילא אותם אנשים עצמם כבר לא יהיו יותר רשעים, Ï Â ÈÂÏÚ ÈÓÁ ÈÚ תבקש עליהם רחמים Â Ï Â שיחזור בתשובה ÂÚ ÌÈÚ Â ÈÓÁ Ú אז שוב לא יהיו רשעים, אומרת הגמרא Ì È Â Â אז באמת הוא ר"מ בקש רחמים עליהם Â ÈÂÏÚ. Â שואל כאן המהרש"א איך מועילה הבקשת רחמים והתפילה על מי שהוא שיחזור בתשובה, הרי אמרנו בגמרא לקמן בדף ל"ג הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובשלמא אם האדם מבקש ומתפלל על עצמו הרי אנחנו יודעים שזה שהגמרא אומרת כדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו והרוצה לטהר מסייעים לו ואדם המבקש רחמים על עצמו שהקב"ה יחזיר אותו בתשובה הרי זה בכלל הרוצה לטהר שהוא באמת זכאי שיסייעו בידו מן השמים, אבל לבקש רחמים על חבירו שיחזיר אותו בתשובה קשה מה יועיל בקשתו הרי אמרנו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ומה שאנחנו מתפללים בתפילת י"ח והחזירנו בתשובה שלמה לפניך זה אומר המהרש"א לא קשה כיון שהוא כולל את עצמו בתוך התפילה ועל עצמו שייך בקשת רחמים כזאת (*ואולי גם כי כיון שכולם מתפללים תפילה זאת הרי זה מטעם של ערבות וגם שכוללים תפילת עצמו עם הכלל), והמהרש"א אינו מתרץ הקושיא אלא אומר ויש ליישב. ומפרש הפירוש אהבת איתן על הע"י שכוונת המהרש"א למה שהוא אומר בעצמו לקמן בדף ל"ג על דברי הגמרא שהוא הזכיר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שהכוונה ליראת שמים שהיא יראה שכלית שהיא תלויה בבחירתו של האדם, אבל יראת העונש שאדם יפחד מעונשי שמים זה כן בידי שמים, שע"י שהקב"ה מעניש את הרשעים הרי מזה לומדים אחרים לקחת מוסר ולפחד מלעבור עבירות וא"כ שייך בקשת רחמים לבקש רחמים גם על הזולת, על חבירו, שיחזור בתשובה, ורעק"א מציין כאן לדברי הזוה"ק במדרש הנעלם פרשת וירא, שם בדף ק"ה ע"א כתוב מצוה לו לאדם להתפלל על רשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנום, וכך באמת מפורש גם בגמרא סוטה בדף י"ד ע"א על משה רבינו כתוב ולפושעים יפגיע שהוא ביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ושם החיד"א בניצוצי אורות על הזוהר כבר העיר מדברי הגמרא אצלנו משבבותיה דר"מ שמזה ראיה שהתפילה מועילה להחזיר בתשובה את הרשע וכפי שהוא דן שם וכמו כן האריך בזה בתשובות מעיל צדקה בסימן ז' בענין זה של שאלתו של המהרש"א. אומרת הגמרא Ó È Î È Â Ï ÈÓ Â Ï (ישעיהו נד) È ÏÈ Ï Ú שאל אותו צדוקי ÌÂ Ó Ï È ÏÈ וכי משום שהיא עקרה ולא ילדה ילדים יש לה לרון ולשיר, Ó ÈË ÈÏ שוטה ÏÈÙ ÈÙÈÒÏ רד לסיומו של הפסוק לקרוא È Î הרי כתוב בפסוק Ó ÏÂÚ È Ó ÓÓÂ È ÌÈ ÈÎ ' אז הרי מדובר בעקרה שיש לה בנים Ï Ò Î È ÏÈ Ï Ú È Ó

71 hq 3 `"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa 69 לשאול כלום יש עבד שמורד באדוניו, מסביר הצל"ח שאינה דומה המרידה של כל אומות העולם, כל הרשעים, למרידה של גוג ומגוג, כל הרשעים דרכי המרידה שלהם הם במה שהם כופרים לומר חלילה שהקב"ה עזב את הארץ ומסר אותה לסדרי הטבע משום שאין זה מכבודו של בורא עולם להביט ולהשגיח בשפלים, כידוע שאלו הם טענות הכופרים, ואילו עם ישראל מאמין בהשגחה פרטית וכלשון הפסוק שאומרים בהלל המגביהי לשבת שעל אף שבורא עולם מגביהי לשבת אעפ"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ, ובזה הרשעים אינם מודים והם כופרים בהשגחה פרטית, אבל הם לא מורדים בהקב"ה אלא אדרבה לפי גודל הטעות שלהם והשטות והכפירה הם סבורים שהם חולקים כבוד בזה לאלקי ישראל במה שהם אומרים שאין זה מכבודו להשגיח בתחתונים, זו לא נקראת מרידה מכוונת באדנותו של הקב"ה, על אף שבוודאי זו דרכי כפירה וזה דרך של עובדי ע"ז, משא"כ גוג ומגוג הרי נאמר בפסוק שהוא אומר למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק יתיצבו על מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחדעל ה' ועל משיחו ננתקה את מוסרותימו, שהם רוצים להכריז מלחמה בגלוי כביכול נגד בורא עולם, על זה נקרא עבד המורד באדונו שבזה יש לשאול כלום יש עבד מורד ברבו, ועל אף שגם נמרוד אמרו חז"ל שהיה יודע את רבונו ומכוון למרוד בו אומר הצל"ח שזה נרמז בדברי הגמרא הכי נמי הוה שזה לשון עבר, ורש"י אמנם תיקן את זה לומר שהכוונה סופו להיות אבל נרמז ג"כ שגם מרידה כזאת כבר היתה ע"י נמרוד שמרד בהקב"ה על אף שהיה יודע את רבונו היה מתכוון למרוד בו, כך הסביר הצל"ח. אומרת הגמרא Ó ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Á Ù ÈÙ בפרק של אשת חיל (משלי ל"א) È Î È Ó ÓÏ Ó ÈÓ Î Â Ï ÏÚ ÒÁ   ÓÎÁ ÂÈ Â Î Ï Â Ó Ï Ê Ó זה נאמר כנגד דוד המלך אביו של שלמה ÓÁ Ó Â ÌÈÓÏÂÚ È, מסביר רש"י שאין הכוונה שבזמן היותו בכל אחד מאותם חמשה עולמים הוא אמר שירה, שהרי כפי שנלמד מיד בהמשך הגמרא מדובר כשהוא היה עובר במעי אמו כשהוא היה יוצא לאויר העולם להולד תינוק יונק משדי אמו שזה לא הזמן שבו הוא אמר שירה, אלא הכוונה שלאחר שהוא גדל ואמר שירה, לכששרתה עליו רוח הקודש אז הוא אמר שירה כנגד כל אותם עולמות שבהם הוא היה, וזה הכוונה לה' פעמים שיש בתהילים ברכי נפשי את ה', והגמרא מסבירה איפה הם הה' עולמים, ÈÚÓ ÂÓ היינו כשהוא היה עובר במעי אמו Ó È Ó Â (תהלים ק"ג) ÈÎ Â Ì È ÏΠ' È Ù אז אותו ברכי נפשי שהוא אמירת שירה נאמרה וכל קרבי על שם קרבי אמו שבהם היה דר בזמן היותו עובר במעי אמו, ÈÂ Ï Èˆ ÏÎ Ò Â לאחר מכן כשהוא נולד אז הוא יצא לעולם ÌÏÂÚ ÂÎ ק"ג) (תהלים Ó È Ó Â ÂÏÊÓ ÌÈ ÎÂÎ ÂÎ Â Ï ÚÓ Ï Â È ÂÚ ÁÎ È ÂÈÎ ÏÓ ' ' ÏÎ '  ÂÈ ˆ משרתיו עושי רצונו, הכוונה לצבא השמים שהם הכוכבים והמזלות, È ÏÎ Ò Â ÂÓ È Ó È Ó È גםעלהמצבהזההואאמרשירה Ó Â (תהלים ק"ג) ÈÎ ÂÈÏÂÓ ÏÎ ÈÁÎ Ï Â ' È Ù שלאתשכחיאתכלמהשגמלאתך (צירי תחת התי"ו) טובה, ומזה מפרשת הגמרא ÂÈÏÂÓ ÏÎ È Ó ומנין שמדובר כאן על ענין תינוק יונק משדי אמו, Ó ÌÈ Ï Ú Â È ÌÂ Ó È שהמקום ממנו התינוק יונק הוא במקום הלב שהלב הוא מקום בינה כמו שנאמר לב מבין, È Ó ÓÚË למהבאמתכךבראהקב"ה ומה החסד הגדול שיש בכך, Ó Â Ú ÌÂ Ó ÏÎ ÒÈ Ï È Î Â È Ó Ó, ÙÂ Ë Ì ÓÓ ÈÈ Ï È Î הרי הבהמה הדדין שלה שממנה התינוק העגל יונק נמצאים במקום ערוה במקום התינופת, וזו היא המעלה שעשה לה דדים במקום בינה כדי שלא יסתכל במקום ערוה וכדי שלא יינק ממקום הטנופת אז על החסד הזה גם אמר דו"ה שירה, Ô ÏÙÓ Ï ÔÓ ÌÈ ËÁ ÂÓ È ק"ד) (תהלים Ó È Ó Â ÌÈÚ ' È Ù ÈÎ שוב כתוב Ì È ÂÚ ÌÈÚ Â ı, ÈÂÏÏ È Ó Â ÈÓ ÌÂÈ ÏÎ Ò גם על המציאות הזאת של יום המיתה הוא גם אמר שירה Ó (תהלים ק"ד) ÈÎ Â Â Ó Ï È Ï ' ' È Ù Ï, אומרת הגמרא ÚÓ Ó È Ó (וכאן הב"ח מוחק את הגירסא ÏÚ Ó ÈÓ ÌÂÈ משום שכך משמע מפירושו של רש"י שלא היתה לו את הגירסא כי רש"י מפרש ששאלת הגמרא מאי משמע דעל יום המיתה נאמר, איפה יש כאן משמעות בברכי נפשי הזה בפסוק הזה שהברכי נפשי והשירה נאמרה על יום המיתה), Ó ÙÈÒÓ ÏÈ ÈÈ Ú מסיומה של אותו פרשה, של אותו פרק של ברכי נפשי, È Î כי כתוב בפסוק (תהלים ק"ד) È Ò ÍÈ Ù '  ÔÂÚÂ È ÌÁ ÛÒ ÔÂÏ È הרי שמדובר כאן על יום המיתה. אומרת הגמרא ÈÓÈ ÂÚ Ó Ï È Ó Â ÂÚ Â ÈÊÙ Ô ÔÂÚÓ È ÈÓ ÁÈÎ היה מצוי לפני ר"ש בן פזי ÈÂÏ Ô Ú Â È È ÈÓ ÒÓ Â Â והוא היה מסדר אגדתות מדברי חז"ל לפני ריב"ל Ó ÈÏ אז הוא שאל אותו È Î È Ó (תהלים ק"ג) ÈÎ È Ù ' ÏΠÈÏ Ó Â Ì È אז הוא ענה לו, ומשום שהוא הבין בשאלתו שהשאלה היא למה כתוב דווקא קרבים למה דווקא וקרבי אז על זה הוא תירץ והסביר לו Ó Ì Â Ó Â Í  ÓÎ Ï Â Ì Â Ï ÂÎ È ÏÚ Âˆ ˆ אדם המצייר צורה על גבי כותל È Â ÌÈ Ó Â Á ÏÈË Ï ÏÂÎÈ Â È Â ÌÈÚÓ אינו יכול להטיל בצורה שהוא צייר רוחה ונשמה שהיא תחיה שיהיה לה קרבים ובני מעיים Í    ˆ Í ˆ ˆ ÔÎ Â È הקב"ה יכול מצייר, יוצר, צורה בתוך צורה, היינו עובר שהוא צורה בתוך מעי האשה שגם היא צורה, È Â ÌÈ Ó Â Á ÏÈËÓ ÌÈÚÓ וזה מה שהפסוק אומר וקרבי את שם קדשו, יש כאן שבח מיוחד על מה שהקב"ה כביכול צר צורה בתוך צורה ושם בתוכה מעיים וקרבים, Á Ó Â ÈÈ Â זה גם מה שחנה אמו של שמואל הנביא אומרת בתפילתה (שמואל א' ב') ÔÈ È Ó,Â È Ï Î Âˆ ÔÈ Â Í Ï ÔÈ ÈÎ ' Î Â ÔÈ,Â È Ï Î ÈȈ ÔÈ Â È Ï Î Âˆ מסביר המהרש"א שעל אף שמצאנו תואר הקב"ה בתואר צור כמו שכתוב צור ילדך תשי, הצור תמים פעלו, שכוונת התואר הזה של צור

72 70 4 `"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa r ÂÏÏ ÌÈ ÓÁ Â È ÈÓÏ Á È להקב"ה שהמשלנו אותו במשל את ההשגות שאנחנו משיגים בו. והאריכו כאן המפרשים בביאור דברי הגמרא, המהרש"א ביאר בפרטות את הה' בחינות שהוזכרו כאן, גם בפירוש הכותב האריך באריכות גדולה, ועוד מפרשים, אין לנו להאריך בזה משום כבוד אלקים הסתר דבר, רק לחזור ולהדגיש שבדווקא הסברנו בהדגשה שמה שאמרנו כאן מה הקב"ה הכוונה להסביר ולהמשיל במשל את ההשגה שאנחנו משיגים בבורא יתברך משום שכל התוארים וכל ההתיחסויות שחז"ל הקדושים והפסוקים מתיחסים אל הקב"ה הכוונה מצד ההשגה שאנחנו משיגים אותו, וכמו שהאריך בזה בספר נפש החיים להגר"ח מוולאזין בשער ב'פרק ה' בהגהה ושם הוא האריך כמה פעמים לדון בזה והוא אומר שרבותינו ז"ל המשילו את ההתחברות של הבורא יתברך להעולמות הם המשילו את זה להתחברות הנשמה אל הגוף ואין הנמשל דומהלמשל ח"ו כי אין ערוך ודמיון ביניהם בשום אופן אלא ההשגה שאנחנו משיגים את מציאות הבורא היא בערך זה להמשיל אותו במשל שהתחברותו יתברך לעולמות היא כהתחברות הנשמה לגוף. אומרת הגמרא Ó È Î È Ó Â Ó (קהלת ח') ÈÓ Ú ÂÈ Â Í  ΠÈÓ Ù Ú ÂÈ ÈÓ ÌÎÁ Î,ÌÈ È ˆ È ÔÈ Ù Â ÚÏ ורש"י מסביר שכאן הובאה כל הפרשה הזאת להסביר אותה משום סיומה של הפרשה ומסיומו של הענין שמוזכר שם סמיכת גאולה לתפילה, מי הם השני צדיקים, ÔÈ Â ÈÚ ÈÏ Â È ÊÁ חזקיהו היה מלך יהודה וישעיהו הכוונה לישעיהו הנביא È ÈÏ Ó Â È ÊÁ È Â ÈÚ È חזקיה אמר ישעיה הנביא צריך לבוא אלי ÈÎ Á È Ï ÏÊ Â ÈÏ ÔÁÎ כך מצאנו שאליהו הלך לגבי אחאב (ולא גורסים כאן את הסוגריים Ó ) (מלכים א' י"ח) Á ) Ï Â Ï Â ÈÏ ÍÏÈ כי מדברי רש"י מפורש שרש"י הוצרך להביא את הראיה דכתיב וילך אליהו להראות אל אחאב, הרי שלא היה לו את הגירסא בגמרא) È Â È ÊÁ È ÈÏ Ó Â ÈÚ È שחזקיה יבוא אליו ÈÎ Ú ÈÏ È Ï ÏÊ Á Ô Ì Â È ÔÁÎ יהורם בן אחאב היה מלך ישראל והוא הלך אל אלישע הנביא, אומר רש"י שזה מבואר במלכים ב' ג' שיהורם הלך להלחם אם מואב הוא ויהושפט והם הלכו אל אלישע הנביא, הרי שהמלך הלך אל הנביא ואילו חזקיה טען שאליהו שהוא היה הנביא הלך לאחאב שהוא היה מלך, א"כ מה עשה הקב"ה È Â לעשותפשרהביניהם ÍÂ Â Ú Ó Â ÈÚ ÈÏ ÂÏ Ó Â וחזקיהו נהיה חולה Â È ÊÁ ÏÚ ÌÈ ÂÒÈ Ó ÏÂÁ  ÍÏ (מלכים ב' כ'ישעיהו ל"ח) ÌÈÓÈ ÂÓÏ Â È ÊÁ ÏÁ Ì שהוא נהיה חולה והוא עמד למות Î ÂÈÏ Ó ÈÂ È ıâó Ô Â ÈÚ È ÂÈÏ ÈÂ,'  ÈÁ ÏÂ Ó ÈÎÍ È Ï Âˆ (  ˆ) ' Ó דורשת הגמרא ÈÁ ÏÂ Ó ÈÎ È Ó מובן שאם הוא אומר לו שהוא ימות ממילא הוא לא יחיה אלא כך הוא אמר לו ÈÏ Ó, ÌÏÂÚÏ ÈÁ ÏÂ Ê ÌÏÂÚ Ó ÈÏÂÎ È Ó אמר חזקיה לישעיהו מה כל הרעש והגזירה הזאת שהוא גם לא יחיה לעוה"ב, È Ï ÌÂ Ó ÈÏ Ó È Â È Ù ÒÚ כי חזקיהו המלך לא נשא אשה ולא הוא מלשון חוזק ותוקף, אבל בפסוק זה ואין צור כאלקינו שמשמעותו שיש אמנם צור אחר רק הוא לא כאלקינו משמע שאין לפרש כך את הפסוק שזה מלשון חוזק ותוקף אלא שצור הוא מלשון צורה שבזה וודאי שגם בשר ודם יכול לצייר צורה על הכותל אבל אין זה כאלקינו שהוא צר צורה בתוך צורה ושם בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים כפי הדרשה שדרשנו על הענין של קרבי את שם קדשו. אומרת הגמרא Â È È Ó,Í Ï ÔÈ ÈÎ È Ó Ï,Í ÂÏ Ï ÔÈ Ï Í Ï ÔÈ ÈÎ È Ï ÈÒ Ó Ì Â Ó,Ì Â Ó Â Í  ÓÎ,  ÔÈÏ Ó ÂÈ È ÚÓ אדם יוצר דבר ומעשה ידיו מאריכים ימים וקיימים ומתקיימים הרבה אחרי שהאומן שיצר אותם כבר מת עבר מן העולם, שמעשי ידיו של האדם מבלים אותו היינו מאריכים בקיומם זמן יותר מאשר מי שברא אותם, אבל ÂÈ ÚÓ Ï Ó Â Í   הקב"ה חינצחנצחיםוהואמבלהאתכלמעשיו, את כל הנבראים, וכמו שמסביר המהרש"אשגםכאןהפשוטושלמקראכיאין בלתך שהכוונה שאין עוד כמו בורא עולם ג"כ תמוהה שהרי כבר כתוב כי אין קדוש כה' וא"כ מה זה כי אין בלתך, אין בלתך בקדושה, זה וודאי מיותר שהרי הוא אמר כבר אין קדוש כה', ולכן דרשו אין בלתך הכוונה אין לבלותך שזה הסבר וטעם על מה שאמרנו אין קדוש כה' שהתואר קדוש ג"כ מורה על הקיים לעולם, והוא מביא על כך את הגמרא בסנהדרין דף.. קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים, וזה מה שהפסוק מסביר אין קדוש כה' שהתואר קדוש פירושו לעולם קיים, כי אין בלתך, כיון שאין לבלותך, שהקב"ה מבלה את כל מעשיו, זו היתה התשובה שהוא ענה לו לפי מה שהוא היה סבור ששאלתו היתה למה כתוב דווקא וכל קרבי למה הוזכרו דווקא קרביים, Ó ÈÏ אז הוא אמר לו ÈÎ ÈÓ ÍÏ השאלה שאני שאלתי אותך לא זו היתה השאלה אלא השאלה שלי היתה È È Ù ÈÎ ÓÁ  אותן Ô Ó ÈÓ Î ה' פעמים ברכי נפשי שכבר הוזכרו קודם ונדרשו כנגד מי אמר אותם דו"ה, Î Ï Ô Ó Ï Â Ó,כנגד Π Í ה' ענינים שבהם אפשר להמשיל במשל את ההשגה שאנחנו משיגים בהקב"ה כמו ההשגה שאנחנו משיגים בנשמה, ואלו הם הה' דברים, ÌÏÂÚ ÏÎ ÏÓ Â ÍÂ Â Ó (כמו שנאמר מלא כל הארץ כבודו, מוסיף המהרש"א) Û ÏÓ Ó Â È Â Â Â Í  Ó,Û ÏÎ הקב"ה רואה במעשה בני אדם ואין הוא נראה לעין כל כי הרי נאמר ולא יראני האדם וחי Û È È Â Â Ó הנשמה רואה את הכל אבל היא לא נראית,  ÍÂ Â Ó ÂÏÎ ÌÏÂÚ ÏÎ ÔÊ הבורא עולם יתברך שמו הוא זה שזן ומפרנס ומקיים ומחיה מהוה את כל העולם כך Û Ó Û ÏÎ Ê נשמה היא המזינה מחיה ומהוה את כל הגוף, בלי הנשמה הגוף הוא פגר מת,  ÍÂ Â Ó Â Ë Ó Û Â Ë כך אנחנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא, ÌÈ Á È Á ÂÈ Â ÍÂ Â Ó כביכול מוסתר Û ÈÓ È,ÌÈ Á È Á ÂÈ Ó È ÂÏÏ ÌÈ ÓÁ  זהו הכוונה בה' פעמים ברכי נפשי מי שיש בו את ה' דברים הללו ב"נפשי" בנשמה שלו

73 `r 1 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa 71 עסק בפריה ורביה וזה רש"י הסביר מה שהגמרא אמרה שמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה הרי שישעיהו לא היה מוכיח אותו עד לכאן על שלא נשא אשה רק עכשיו ואחר שהקב"ה עשה פשרה ביניהם שחזקיהו נהיה חולה והקב"ה שלח את ישעיהו שילך לבקר את חזקיהו ביקור חולים אז הוא באמת הוכיח לו למה הוא לא נשא אשה ולא עסק בפריה ורביה, Ó ÈÏ ענה לו חזקיהו המלך ÈÏ È ÊÁ ÌÂ Ó Á ÂÏÚÓ Ï ÔÈ È ÈÓ È Ù חזקיהו ראה ברוח הקודש שיצאו ממנו באים רשעים שאינם ראוים ולכן הוא לא עסק בפריה ורביה, Ó ÈÏ ענה לו ישעיהו È,ÍÏ ÓÏ ÓÁ È Î המילה כבשי פירושו סתר, הטמנה, בענינים הטמונים בהנהגת הבורא את עולמו למה לך, אין זה מענינך, ורש"י מביא מהגמרא שכבשי זה הטמנת האפר כך סתרים של הקב"ה נקראים כבשי דרחמנא, ÙÓ È Ó ÈÚ È ÚÓÏ ÍÏ מה שנצטוית לעסוק בפריה ורביה שזו המצוה של פרו ורבו היית צריך לעשות, ÈÓ ÁÈ ÓÂ Â È ÚÏ Â ÍÈ ומה שרצונו של הבורא עולם לעשות זה הבורא עולם יעשה ואין זה ענינך לעסוק בכבשי דרחמנא שמשום כך מנעת את עצמך מלעסוק בפריה ורביה, Ó ÈÏ אמר חזקיהו לישעיה ÈÏ Í א"כ הוא רוצה לתקן את זה עכשיו לשאת אשה כדי להוליד ילדים,תןאתהבתשלך Ù Í È Â È È ÂÎÊ Ó שתגרום הזכות שלי שזו הזכות של חזקיהו המלך ביחד עם הזכות של ישעיהו שאת בתו הוא ישא לאשה È Ó È Ù Â ÔÈ ÂÏÚÓ וכן יצאו ממנו בנים ראוים ולא בנים רשעים, Ó ÈÏ אמר לו ישעיהו ÈÊ ÍÈÏÚ Ê Î כבר נגזרה הגזירה שתמות ולא יועיל ואתה לא יכול לשאת עכשיו אשה להוליד ילדים, Ó ÈÏ ענה לו על זה חזקיהו, Ô ıâó ÍÎ סיים את דברי הנבואה שלך וצא, ˆ Í Â ÏÎ, È È Ó È Ï Â Ó אומר רש"י מבית אבי אבא הכוונה מדוד המלך, חזקיהו הרי ממלכי בית דוד, כשדוד המלך ראה את המלאך כשחרבו שלופה בידו על העיר ירושלים כמו שכתוב בסוף שמואל ב'פרק כ"ד והוא לא מנע את עצמו מלבקש רחמים, וזה מה שהוא אומר שיש בידו קבלה מבית אבי אבא לנהוג כמו שדוד המלך נהג ÂÏÈÙ Ì Ï Â Âˆ ÏÚ Á ÂÓ Á Á שאפילו אם יש חרב חדה מונחת על צוארו של אדם להרוג אותו Ï ÂÓˆÚ Ú ÓÈ ÌÈÓÁשלאימנעאתעצמומןהרחמיםכמושדודלא ÔÓ מנע את עצמו מן הרחמים כשראה את החרב שהמלאך עומד וחרבו שלופה בידו, Ó ÊÚÏ È Â Ô ÁÂÈ È ÈÓ Ï Â Âˆ ÏÚ Á ÂÓ Á Á ÂÏÈÙ Â ÈÈÂ È Ó Ó לבקש רחמים ÌÈÓÁ ÔÓ ÂÓˆÚ Ú ÓÈ Ï Ì (איוב י"ג) Ô,ÏÁÈ ÂÏ È ÏË È שאפילו אם הקב"ה יקטלני, יהרוג אותי, היינו שנגזרה חלילה גזירה על האדם שהוא ימות אעפ"כ לו איחל, איחל פירושו אתפלל ואבקש ממנו רחמים ולא אמנע את עצמי מלבקש רחמים. וכאן אצלנו חסר קטע של גמרא שמובא בעין יעקב והב"ח בהגהותיו אות ב' הוסיף את כל הקטע שחסר כאן בדפוסים שלנו, È ÈÏ È ÛÂÒÏ הסוף שבאמת ישעיהו הנביא נתן להחזקיהו את בתו לשאת אותה לאשה Ó È ÈÓ Ù Â והוליד ויצאו ממנו שני בנים האחד שמו מנשה השני שמו רבשקה (צירי תחת הקו"ף), מספרת הגמרא ÓÂÈ Ó È Ï Â ÈÈÂËÓ Ï ÈÙ Î Â È Î Á חזקיהו המלך הרכיב את שני בניו על הכתפים כדי להביא אותם לביהמ"ד להביא אותם ללמוד תורה, Ó Â ÈÈ ÈÓ Á אחד מהם אמר È ÈÊÁ ראוי הראש של האבא ÈÂËÓÏ È ÈÊÁ Ó Á לצלות עליו דג È Ï È השני אמר הראש של האבא ראוי ÈÏÚ È Â Ï Â ÈË Á להקריב עליה קרבן לע"ז, ÌÈ ÎÂÎ Â ÚÏ Ú וחזקיהו חבט אותם לקרקע ÈÁ Ó מנשה נשאר בחיים Ó Â והבן השני רבשקה מת È È Ù חזקיה קרא על עצמו את הפסוק שנאמר בישעיהו ל"ב,ÈÏΠÌÈÚ ÂÈÏÎ וגם כאן הבנים שיצאו הם באמת היו רעים כפי שראה ברוה"ק שיצאו ממנו בנין דלא מעלי. "Ú 'È Û - אומרת הגמרא Ó Ó ÂÓÂÏÁ ÏÚ ÂÏÈÙ Ô Á È Ó Â ÁÓÏ Ì Ï ÂÏ אדם שחלם לו חלום ואמרו לו ובישרו לו שלמחר הוא מת Ï ÌÈÓÁ ÔÓ ÂÓˆÚ Ú ÓÈ ÌÈ Â ÌÈÏ Â ÂÓÏÁ ÈÎ ה') (קהלת Ó È, ÌÈ Ï ÈÎ והיכן כתוב כאן בפסוק שלא ימנע את עצמו מן הרחמים, מסביר המהרש"אהריהגמראאומרת לקמן בפרק הרואה שיש סתירה בפסוקים פסוק אחד אומר בחלום אדבר בו הרי שהחלום יש בו דברי אמת ופסוק שני נאמר החלמות שוא ידברו הרי שהחלומות הם דברי שוא, עונה הגמרא לא קשיא כאן ע"י מלאך וכאן ע"י שד, כשהחלוםבא ע"י מלאך הרי שהוא חלום אמת והחלומות שבאים ע"י שד הם החלומות אשר שוא ידברו, וזה מה שנאמר כאן בפסוק כי ברוב חלמות והבלים שרוב החלמות הם ע"י שד ואלו הם החלומות שהם ע"י שד הרי שוא ידברו, אז רוב החלומות הם הבלים ודברים הרבה, וא"כ אם יאמר לך בעל החלמות למחר אתה מת אין ראוי להאמין לו שהרי רוב החלמות הם הבלאים ודברים רבים, ומ"מ אומר הפסוק את האלקים ירא, צריך אתה לחשוש למיעוט שמא חלום זה חלום אמיתי הוא ואת האלקים ירא ועל ידי זה לא ימנע אדם עצמו מן הרחמים. אומרת הגמרא ÈÓ אחרי שישעיה הנביא אמר לחזקיהו שנגזרה עליו גזירה ונאמר לו בנבואה על חזקיהו שמת אתה ולא תחיה, על זה אומרת הגמרא מיד המשכם של הפסוקים הוא (ישעיהו ל"ח) Ï ÏÏÙ ÈÂ È Ï ÂÈ Ù Â È ÊÁ ÒÈ ', שואלת הגמרא È, È Ó מסביר המהרש"א שעל אף שכבר למדנו לעיל שהגמרא דורשת שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר בכל תפילה שאדם מתפלל ולומדים את זה מהפסוק הזה הרי שהוקשה לה לגמרא שסוף סוף למה בדווקא כאן בענין תפילה זאת של חזקיהו שהיה צריך רחמים מרובים משום הגזירת מיתה שנגזרה עליו למה כאן השמיע לנו הפסוק את הצורך הזה של קיר, אלמלא שבוודאי יש עוד דרשה לדרוש מהמילה קיר שהוזכרה כאן על אופן התפילה שבו התפלל חזקיהו, Ó Â È Ó È Ï Ô ÔÂÚÓ È,'Â Â È Ï Â È ÏÈÁ ÈÚÓ ÈÚÓ ד') (ירמיהו Ó Â Ï קירות לבי פירושו כתלי הלב, אדם המתפלל מעומק הלב תפילה בכל הכוונה ובכל כוונת הלב זה נקרא שהוא מתפלל מקירות לבו, È È È ÒÚ ÏÚ Ó ÈÂÏ שהוא הזכיר

74 72 2 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa ar בתפילתו את הזכות שבא לידי ביטוי במילה קיר כפי שהגמרא מפרשת, Ó ÈÓ Â ÓÂ ÌÏÂÚ Ï Â Â ÂÈ ÙÏ Ï ÈÈÁ Ë Á È Ï Ú האשה השונמית מסופר בנ"ך שהיא הכינה עלית קיר קטנה לאלישע הנביא וכשהבן שלה מת הרי שאלישע החיה את בנה תחית המתים בזכות מה שהיא עשתה קיר אחת קטנה שהיא הכינה עבור אלישע, אז הרי השונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה È הכוונה לשלמה המלך שבנה את ביהמ"ק הבית הראשון ÙÁ ÛÒÎ ÂÏÂÎ ÏÎÈ Á ÏÚ הוא כיסה את ההיכל כולו בכסף ובזהב Ê Â ÓÎÂ ÓÎ שבזכותו צריך אתה להחיות את בנו שזה חזקיהו שהוא עכשיו חולה נוטה למות, עוד הוא המשיך בתפילתו ואמר (ישעיהו ל"ח) ÍÈ ÙÏ È ÎÏ ÎÊ ÂË Â È Ó È È Ú ÍÈ ÈÚ ÂË Â ÌÏ Ï Â Ó ÏÂ ÍÓÒ Ó Â È Ó È È Ú ÍÈ ÈÚ, ÏÙ Ï וזה מה שרש"יהזכירבעמוד א' שלכן הובאה כאן כל הסוגיא משום סיום זה שהוא אומר הטוב בעיניך עשיתי והכוונה שהוא סמך גאולה לתפילה. מסביר המהרש"א שכמו שתוס' הסבירו בדף ט'סוף ע"ב שאמנם כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק שואלים התוס' הלא כל העולם סומכים גאולה לתפילה ומה גם הרבותא של רב הונא שלא פסק פומיה מלהיות שמח באותו יום, תירצו התוס' שמדובר על מי שסומך גאולה לתפילה כוותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ומיד לאחר הנץ הם עומדים בתפילת י"ח זו היא הסמיכת גאולה לתפילה שמובטח לו שהוא יהיה ניצול מן המזיקין כפי שלמדנו שם, וגם כשהחזקיהו המלך מזכיר שהוא סמך גאולה לתפילה אומר המהרש"א שהכוונה שלו שהוא סמך גאולה לתפילה כוותיקין ולכן זה נרמז במילים והטוב בעיניך עשיתי שהרי תפילת ותיקין זה בנץ החמה הרי שזה נלמד ב"והטוב" כי החמה זה האור שהוא טוב בעיניך כמו שכתוב בפסוק וירא אלקים את האור כי טוב כך נרמז במילה את הטוב בעיניך הענין של סמיכת גאולה לתפילה כוותיקין. אומרת הגמרא È Â ÂÙ ÙÒ Ê Ó ÈÂÏ הוא מפרש שמה הכוונה לוהטוב בעיניך עשיתי שהוא גנז ספר רפואות וכפי שנלמד מיד בברייתא שזה אחד מהדברים שהחזקיהו המלך עשה והודו לו חכמים, אומר רש"י אצלנו להסביר שגנז ספר רפואות כדי שיבקשו רחמים משום שזה היה ספר שבו היה רפואה לכל מיני מחלות, לכל מחלה הסתכלו בספר וידעו באיזה רפואה מתרפאים מן המחלה ולכן חזקיהו המלך גנזאתזהלפישלאהיה (כך מוסיף רש"י לפרש בפסחים דף נ"ו) לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאין מיד ע"י שידעו מאותו ספר איזה רפואה לעשות. הרמב"ם בפירוש המשניות שם במסכתא פסחים סוף פרק ד' הביא את הפירוש הזה שכך פירשו לו, והוא מוסיף שאלה שמפרשים כך סבורים שאת הספר הזה חיבר שלמה המלך בחכמתו שבספר הזה יש רפואה על כל מחלה שיחלה שום אדם היה מתכוון ומעיין באות ספר והיה עושה מה שכתוב בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיהו שבני אדם לא היו סומכיםעל ה' יתברך הסיר אותו וגנזו, וכפי שראינו שכך מפרש רש"י גם אצלנו וגם בפסחים דף נ"ו. הרמב"םמאריךלשלוללחלוטיןאתהפירושהזה, ואומר שאין הפירוש הזה נכון שבוודאי רשאי אדם להשתמש ברפואות כדי להתרפא כמו שהוא האריך שם, ולכן מפרש הרמב"ם שספר הרפואות שחזקיהו גנז אותו והודו לו חכמי ישראל היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה התורה אותם להתרפאות בהם כמו עניני קסמים וכשפים וכוכבים ומזלות וכדומה, ומי שחיבר את הספר אמנם חיבר את הספר רק כדי ללמוד להבין ולהורות, וכמו שמפורש בסנהדריןדףס"ח שגם קסמים וכשפים שהקב"ה מנע והזהיר שלא לעשות אותם דרשו בגמרא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, וכוונת מחבר הספר הזה של ספר רפואות על דרכי הרפואות האסורות לא היתה אלא ספר שיהיה בשביל להבין ולהורות ולא בשביל לעשות, וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאים באותם הדברים שהם אסורים להתרפאות בהם הסיר אותם חזקיהו המלך וגנז אותם, כך פירש הרמב"ם שם בפירוש המשניות סוף פרק ד' ממסכת פסחים ומביא עוד פירוש ומאריך בענין זה. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÌÈ Ú ÍÏÓ Â È ÊÁ ששה דברים הוא עשה Ï ÏÚ על שלשה מהם Â Â ÂÏ חכמים הסכימו עם מה שהוא עשה Ï ÏÚÂ Â Â Ï ÏÚ ÂÏעלשלשההםלאהסכימואתו, Â Â Ï ÂÏ איזה הם השלשה שחזקיהו המלך עשה וחכמים הודו לו והסכימו אתו Ê ÂÏ Â Â Â Â ÂÙ ÙÒ את זה כבר הסברנו שהוא גנז את הספר רפואות וחכמים הודו לו והסכימו עם מה שהוא גנז את זה, ÂÏ Â Â Â Á Á Î נחש הנחושת שהיה עשוי מימי משה רבינו הוא כיתת ושב אותו, מסביר רש"י בפסחים לפי שהיו טועים אחריו לייחס לו כוחות אלקיים כע"ז לכן הוא כיתת אותו שבר אותו ועל זה ג"כ הודו לו חכמים, È ÌÈÏ Á Ï ËÓ ÏÚ ÂÈ ÂÓˆÚ ÂÏ Â Â Â אביו של חזקיהו המלך היה אחז מלך יהודה וכלשון רש"י לפי שהיה רשע ביזה אותו חזקיהו המלך בשעה שמת ולא נהג בו כבוד בקבורה והוציאו אותו לקבורה לא כפי שצריך להוציא מלך כהוגן במיטות של זהב וכסף אלא גירראותועלמיטהשלחבלים, ורש"י במסכתא פסחים הוסיף להסביר שלמה הוא עשה כך מפני קידוש ה' שיתגנה על רשעו ויבשרו הרשעים הרשעים יקחו מזה מוסר לחזור בתשובה כשהם יראו את הבזיון שהוא עושה לאבי אחז על שהיה רשע, אלו הם הג' שעשה חזקיהו והודו לו חכמים, Ì Ò ג' דברים הם לא הודו לו ÂÏעל Â Â Ï Ï ÏÚÂ ÂÏ Â Â ÏÂ ÔÂÁÈ ÈÓ מי גיחון הם מי השילוח, מסביר רש"י שאין זה נהר גיחון שהוא אחד מהד' נהרות שהוזכור בתורה הקדושה בפרשת בראשית שהוא נהר גדול והוא בכלל לא נמצא בא"י אלא זה מעיין קטן סמוך להעיר הקודש ירושלים שעליו נאמר במלכים א' מסופר שדוד המלך אמר והורדתם אותו אל גיחון, להוריד את שלמה המלך אל מעיין הגיחון שהוא מעיין השילוח כדי למשוח אותו למלך, ושם אומר התרגום ותחתון יתיה, תורידו אותו לשילוחה (וי"ו בחולם), הרי שגיחון זה השילוח, וחזקיהו המלך סתם את מי המעיין של מעיין השילוח כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות, ולכן הוא סתם את המעיין הזה שלא יוכלו מלכי אשור שבאים לצור מצור על ירושלים, שלא יהיה להם מים,

75 br 3 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa 73 ÂÎÊ ÌÈ Á ולהיפך מי שתולה את בקשת הרחמים שלו בזכותם של אחרים ÔÈÏ ÂÓˆÚ ÂÎÊ ÂÏ הוא זה שתולין לו בזכות עצמו, מביאה הגמרא ראיה ÂÎÊ Ï Ó ÁˆÈÏ Ì Ï ÎÊ ל"ב) (שמות Ó ÌÈ Á ÍÈ Ú Ï ÈÏ זה היה אחרי חטא העגל הוא ביקש בזכותם של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ÂÏ ÂÎÊ ÂÏ ÂÓˆÚ הרי שהקב"ה נענה לתפילתו של משה בזכותו של משה עצמו Ó (תהלים ק"ו) ÈÏÂÏ Ì ÈÓ Ï Ó ÈÂ, ÈÁ Ó Â ÓÁ È Ï ÂÈ ÙÏ ı Ù ÓÚ Â ÈÁ Ó הרי שהקב"ה היה רוצה להשמיד חלילה את כלל ישראל, ומשה בחירו, בזכותו של משה רבינו הוא זה שאמר בפרץ להשיב חמתו מהשחית, תלו לו בזכות עצמו, Ï Â È ÊÁ ÍÈ ÙÏ È ÎÏ ÎÊ È Î ÂÓˆÚ ÂÎÊ הרי שהוא מזכיר את זכויותיו הוא שבהם הוא תולה לבקש רחמים ÂÏ Ó ÌÈ Á ÂÎÊ ÂÏ (מלכים ב' י"ט) È Ú Â ÔÚÓÏÂ È ÚÓÏ ÚÈ Â Ï Ê ÈÚ Ï È Â Â (כך היא הגירסא הנכונה כפי שהסביר המהרש"א שמצוין בצד שזה הפסוק שנאמר במלכים ב' י"ט הוא הפסוק שנאמר אחרי זכר נא את אשר התהלכתי לפניך) הרי שתלו לו את קבלת תפילתו להגן על העיר בזכותו של דוד המלך לא בזכות חזקיהו, בזכותם של אחרים, Ô Ú Â È È Â ÈÈ Â ÈÂÏ זה שאמרנו שגם כשקיבלו את בקשתו זה לא היתה זאת בזכותו הוא אלא בזכות אחרים זה מובן הדרשה של ריב"ל Ó È Î È Ó ÈÂÏ Ô Ú Â È È (ישעיהו ל"ח) שאמר חזקיהו ÂÏ È Ú ÂÏÈÙ, Ó ÈÏ Ó ÌÂÏ Ï Â ÌÂÏ Â Í הוא בישר לו וגנותי על העיר שהוא יגן על העיר אעפ"כ ÂÏ Â Ó מר הוא לי הרי שבשבילי זה מר כיון שכאן נרמז לו שלא בזכותו הקב"ה מגן על העיר אלא למעני ולמען דוד עבדי. אומרת הגמרא כתוב (מלכים ב' ד') È ÈÏÚ Ú Ë כיון שנזכר כאן העלית קיר שעשתה השונמית לאלישע שאותה הזכיר חזקיהו בתפילתו למ"ד אחד, דורשת הגמרא את הפסוקים שנאמרו שם אצל השונמית, השונמית אמרה לבעלהנעשהנאעלייתקירקטנה, נחלקו בזה Ï ÂÓ Â È Ú ٠ÈÈÏÚ Ó Á פרועה פירושה מגולה, שזו היתה עליה, קומה שניה, שזו היתה בלי תקרה מגולה Â È Â הם עשו עליה תקרה, È Ï ÒÎ Ó Á זו היתה כמין אכסדרה אכסדרה זו מרפסת עם עמודים  ÏÁ ÌÈ Ï והם חילקו אותה לשנים, וזה המשמעות של קיר וכפי שגמרא מבארת, ÓÏ Â ÈÈ ÒÎ Ó Ô ÓÏ È Î È כי הם חילקו אותה במחיצה, קיר זה מחיצה כותל, Ï Â È È È Ó ÈÈÏÚ Ó Ô ÓÏ קיר זה מלשון תקרה שקירוה לעשות בה תקרה, חוזרת הגמרא ושואלת ÓÏ ÈÈÏÚ È Î Â ÈÈ ÈÈÏÚ Ó Ô ÓÏ כי זו היתה עליה דהיינו קומה שניה Ï Ó Ô ÓÏ ÒÎ,ÌÈ ÏÂÚÓ ÈÈÏÚ È Ó מסביר כאן בפירוש הכותב לעין יעקב שבוודאי מכיון שנאמר עלית קיר קטנה לא היו הם רוצים לבנות בית גדול לאלישע אלא לכוונה רצויה שישיבת הנביא ומקום מושבו יהיה קרוב אליהם ושיהיה גם בצנעא, ובזה נחלקו רב ושמואל, מי שסובר שזו היתה עליה וקירו אותה לא היה רצונם שיהיה קרוב יותר מדאי אליהם ולמה לא הודו לו חכמים פירש רש"י במסכתא פסחים משום שהוא היה צריך לבטוח בה' כפי שהקב"ה הבטיח לו וגנותי על העיר הזאת להושיעה, שהוא יגן על העיר להושיע אותו, ולכן לא הודו לו חכמים, ˆı ÍÏÓÏ Ì Â ÏÎÈ Â Ï Â הוא קיצץ את הזהב שהיה על דלתות ההיכל ושילח אותם למלך אשור וגם בזה,ÂÏ Â Â Ï כאן רש"י לא פירש אבל בוודאי זה גם אותו הסבר שהוא היה צריך להיות בוטח בה'שהבטיחלווגנותיאלהעירהזאת, הדבר השלישי Ú ÂÏ Â Â Ï ÔÒÈ ÔÒÈ לאחר שכבר הגיע חודש ניסן, והגמרא עכשיו בהו"א הבינה שכשכבר קידשו את החודש באו עדים להעיד שראו את מולד הלבנה והב"ד קידשו את החודש להיות ר"ח ניסן לאחר מכן נמלך חזקיהו לעבר את השנה ולהוסיף עוד חדש לשנה זאת לעשות אותה שנה מעוברת ועשה את החודש הזה לחודש אדר שני ואת החודש שלאחריו הוא דחה שהוא יהיה חודש ניסן וגם את זה לומדים ממה שכתוב בדברי הימים ב'פרק ל' ויוועץ המלך (מדובר שם על חזקיהו) לעשות הפסח בחדש השני, היינו בחדש אחרי אותו חדש שאמור היה להיות חדש ניסן והוא עיבר את השנה ועשה מאותו חודש חודש אדר שני וממילא נדחה הפסח לחדש השני אחריו שהוא זה שנהפך להיות חדש ניסן, שואלת הגמרא Â È ÊÁÏ ÈÏ ÈÏ ÈÓ (שמות י"ב) ÔÒÈ Á ÔÈ Â ÔÒÈ Ê ÌÈ Á ÌÎÏ Ê Á שמפסוק זה למדנו שלאחר שב"דקידשואתהחדשואמרו שזה יהיה ר"ח ניסן זה ניסן ואין אחר ניסן א"א לדחות שחודשניסןיהיהבחדששאחריוע"ישנעשהאתהחדשהזה שכבר קידשו אותו להיות ניסן נחזור ונעשה אותו לאדר שני ונעשה את החדש אחריו ניסן ואיך חזקיה כך עשה, Ï אומרת הגמרא Ï ÂÓ ÚË הטעות של חזקיהו היתה בהלכה שחידש שמואל, Ó ÔÈ ÚÓ ÔÈ Ï ÂÓ ÔÒÈ ÂÚ Â Ï È  ÏÈ Â Ï ÌÈ Ï ÌÂÈ שמואל אמר שבהגיע היום הל' של חדש אדר אע"פ שעדיין לא נתקדש החדש להיות ר"ח ניסן שעדיין לא באו עדים להעיד שראו את מולד הלבנה אעפ"כ כיון שיום זה ראוי היה אם היו באים עדים להעיד על ראית מולד הלבנה היה ראוי לעשות את יום זה לר"חניסןאזביוםזה א"א כבר לעבר את השנה ולקבוע שזה יהיה ר"ח אדר שני שיהיה עוד חדש בשנה, כך אמר שמואל, ואילו בזה חזקיהו טעה שהוא Ò ÏÈ Â Ô È Ó Ï È  שמכיון שעדיין לא קידשו את היום הזה להיות ר"ח ניסן יכולים עדיין לעשות את זה לחדש אדר שני ושזו תהיה שנה מעוברת כך הוא היה סבור וזו היתה הטעות שלו ולכן ולא הודו לו חכמים כי ההלכה היא כדברי שמואל שכיון שהגיע יום ל' של חדש אדר והוא ראוי לקבוע אותו לחדש ניסן שוב אין מעברין בו את השנה. אומרת הגמרא Ó ÏÎ ÓÊ Ô ÈÒÂÈ È ÌÂ Ó Ô ÁÂÈ È Ï ÌÈ Á ÂÎÊ ÂÏ ÔÈÏ ÂÓˆÚ ÂÎÊ אדם שבתפילתו הוא אומר בתפילה עשה לי בזכותי וכמו שהגמרא תביא את הדוגמא מחזקיהו המלך שלמדנו שהוא אמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך הרי שהוא הזכיר בתפילתו שיש לו זכויות שבשבילם צריך הקב"ה להענות לתפילתו ובקשתו, תולין לו בזכות אחרים, אז גם כשמקבלים את הבקשה ונענים לתפילתו אין זה אלא בזכותם של אחרים, Ï ÏÎÂ

76 74 4 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa cr ולכן הם ראו שמקום הקביעות תהיה למעלה בקומה שניה וגם שלא למעט את בית דירתם הם, ולדעת האומר אכסדרה גדולה הרי שתשוקתם היתה שהנביא יעשו לו לכבוד את האכסדרה שהיא החלק המעולה שבבית שלהם לחלוק אותה לשנים כדי שהנביא ישב אתם במחיצתם יותר קרוב אליהם. לאחר מכן כתוב  Ó ÒΠÔÁÏ Â ËÓ Ì ÂÏ ÌÈ Â È Â Ï ˆÂ ÁˆÈ È ÓÈ È Â ÈÈ Ó Ú ÈÏ Î מי שרוצה לנהוג בדרך זו שהוא נהנה משל אחרים רשאי הוא להנות ואין איסור בדבר, כאלישע אומר רש"י כמו שמצינו באלישע שנהנה מן אחרים שהרי השונמית ובעל הכינו לו את אותה עלית קיר קטנה ושמו לו שם שולחן כסא ומנורה, È Ó Ï ÂÓ Î È Ï Â Ï ˆÂ Â È Â מי שאינו רוצה להנות משל אחרים יש לו רשות שלא להנות ואין בדבר בהנהגה שהוא נוהג את עצמו לא להנות משל אחרים אין בזה לא משום גסות רוח אין בזה יוהרא וגאוה ולא משום שנאה שהוא גורם שהוא לא נהנה משל אחרים ויכולנו ללמוד ממה שמצינו בשמואל הרמתי בשמואל הנביא שלא נהנה משל אחרים Ó (שמואל א' ז')    ÍÏ ÌÂ Ó ÏÎ Ô ÁÂÈ È Ó Â Â È Ì ÈÎ Ó Ì ÂÓÚ Â È כי לפני זה כתוב בפסוק מסביר רש"י והיה מידי שנה בשנה וסיבב בית קל והמצפה ושפט את ישראל, שמואל הנביא היה במשך השנה מסובב על כל ערי ישראל, היה בא אליהם לשפוט אותם, ועל זה מסיים הפסוק ותשובתו היינו לאחר שהיה גומר את מה שהוא היה מסובב על כל ערי ישראל תשובתו, היה שב, חוזר הרמתה כי שם ביתו, למה צריך הפסוק לומר כי שם ביתו וכי אינני יודע שביתו של שמואל הנביא הוא ברמה, אלא המילים ושם ביתו מתיחסים לא לתשובותו הרמתה אלא למה שהוזכר כאן שהוא היה מסובב בבית קל ובמצפה ובכל ערי ישראל, ושם ביתו, בכל המקומות ששם הוא היה הולך לשפוט את ישראל שם היה ביתו, שבכל מקום שהיה הולך היה נושא אתו את כל כלי תשמישי הבית, אהל לחנייה, כדי שלא להנות מן האחרים. מסביר כאן ג"כ הכותב בפירושו לדייק מלשון רש"י כמו שמצינו בשמואל הרמתי כמו שמצינו באלישע הנביא שבוודאי הכל אחר כוונת הלב והן אלישע הנביא הן שמואל הנביא שניהם הם אנשי מעלה בכוונתם לפי כוונת לבם כי יש שני דרכים בשלמות הנביא בשלמות האדם, הדרך האחת כשהוא כן נהנה מאחרים והדרך השניה שהוא לא נהנה מאחרים וזה מה שרש"י דייק לומר אומר בפירוש הכותב, שאמנם יש פעולות מיוחדות שאם עושים אותם או להיפך נמנעים מהם בשניהם יכול להיות מעלה ושלמות שהכל תלוי בכוונת הלב, וזה מה שרש"י אמר שמי שרוצה להנות יהנה כמו שמצינו באלישע שיש לו אילן גדול לתלות עליו, וכמו שמצינו בשמואל פירושו שמצינו שהם כך נהגו. כתוב בפסוק (מלכים ב' ד') È Ï Ó Â השונמית אמרה אל בעלה   ÌÈ Ï È ÈÎ È Ú È Ó Ô ÎÓ È Á È ÈÒÂÈ È מכיון שראינו שהיא צריכה לומר את זה לבעלה מכאן למדנו ÎÓ ÔÈÁ Â Ú È Ó Â Â, È ÔÓ ÂÈ מניין היא ידעה שהוא קדוש, נחלקו בזה Ï Ó Á Ï ÂÓ Â Â Ê Â ÁÏ ÏÚ ÂÚ היא לא ראתה אף פעם שיעבור זבוב מעל השולחן עליו הוא אוכל ÔÈ Ò Ó ÁÂ Ï ÂÈÏÚ È Ï  ËÓ ÏÚ ÚȈ Ô Ù ומזה היא ידע שהוא קדוש. הזוה"קהאריךבזהבפרשתבשלחדף מ"דעמוד א' והזוה"ק מסביר שבדרך כלל מיטה שיושנים בה כשאדם קם מן המטה שהוא ישן בה יש בה ריח של שינה ריח לא נעים וכשהשונמית היתה באה להחליף את המצעים של אלישע אחרי שאלישע קם משנתו והלך היא היתה מרגישה ומריחה ריחות של בשמים אז מזה היא ידעה שהוא איש קדוש. אומרת הגמרא למה כתוב   הוא זה לשון מיעוט, Â Â È Â ÓÂ Â Â È Á È ÈÒÂÈ È Ó המשרת של אלישע הוא גיחזי הוא לא קדוש שהרי כתוב (מלכים ב' ד') È ÈÒÂÈ È Ó Ù Ï ÈÊÁÈ È ÈÙÈ Â ÊÁ È Á כפי שרש"י מסביר, הרי שלא היה בו קדושה. עוד אמרה שם השונמית ÈÒÂÈ È Ó ÈÓ Â ÈÏÚ ÂÚ Á Ó ÏÎ ÚÈ Ô ÊÚÈÏ È ÌÂ Ó È Á È ÂÈÏÚ ÏÚÓ ÂÈÒÎ Ó Â ÓÂ Â È Í ÌÎÁ ÈÓÏ Â Î ÔÈ ÈÓכאילוהואהקריבאתהקרבן È Ó ÂÏÈ Î תמיד. מסביר המהרש"א שהמילה תמיד אין לה כאן מקום לכאורה שהרי תמיד פירוש תדיר קבוע, והאורח אינו קבוע, וזה מה שמדובר על אורח תמיד בוודאי בא לרמוז על קרבן תמיד, והכוונה כמו שהקרבן תמיד קרב על המזבח כך השולחן שבו מהנים את הת"ח השולחן הזה הוא שולחן גבוה במקום מזבח, וזה מה שנאמר כאילו מקריב תמידים, כך הסביר המהרש"א. אומרת הגמרא È ÌÂ Ó È Á È ÈÒÂÈ È Ó Â ÏÏÙ È  ÌÂ Ó Ì ÂÓÚÈ Ï ÚÈ Ô ÊÚÈÏ האדם שלא יעמוד במקום גבוה בתפילה Ï ÍÂÓ Ì Ó,' ÍÈ ÌÈ ÓÚÓÓ ק"ל) (תהלים Ó ÏÏÙ È מתפרש המילה ממעמקים שגם הכוונה ממקום עמוק היינו מקום נמוך, È ÈÎ ÈÓ למדנו כך בברייתא ÂÓÚÈ Ï Ì Û Ù È ÏÚ Ï ÒÎ È ÏÚ Ï זה כסא קטן שמניחים אותו מתחת לרגלים ÏÏÙ È  ÌÂ Ó Ï ÌÂ Ó È ÙÏ Â ÔÈ ÈÙÏ ÏÏÙ È ÍÂÓ ÌÂ Ó Ï אין זה ראוי לנהוג בגבהות כשאדם עומד במקום גבוה ומתפלל Ó (זו הגירסא שלנו ואילו הגירסא של הרי"ף והרא"ש וכפי שנפרש אותה והזכיר אותה המהרש"א "ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר" זה הפסוק) ÍÈ ÌÈ ÓÚÓÓ.ÛËÚÈ ÈÎ È ÚÏ ÏÙ ק"ב) (תהלים È Î ' מסבירים תר"י למה אנחנו אומרים שאין ראיה לדבר רק זכר לדבר, מפני שפשט הפסוק רצה לומר מתוך הדוחקים והצרות קראתיך ולכן הוא אומר שאינו ראיה, אבל יש זכר לדבר וכתיב, כתוב פסוק תפילה לעני כי יעטף, פירש רש"י דרך עניות, ורבינו יונה מפרש פירשו שזה וודאי שהכוונה לשפל רוח ואין הכוונה למי שהוא עני ואין לו כסף שא"א לומר שהעניים יהיה להם תשועה ולא בעלי העושר שיש להם כסף אלא רצה לומר תפילת השפל והעני המתפלל בענוה ובשפל רוח היא זו הנכנסת לפני המקום. והמעדני יו"ט הוסיף להסביר כאן שאמנם הגירסא אצלינו

77 dr 5 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa 75 בגמרא זה שלא יתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך, אבל גירסת הרמב"ם וגם המחבר בשו"ע לא הביא זאת, מסביר המעדני יו"ט שהפסוק ממעמקים הרי נאמר בשיר המעלות, שהיו עומדים הלוים על המעלות, על המדריגות שהיו בעזרה ושםהיואומריםלפני ה' יתברך שכבר קראו אליו והתפללו לפני ממעמקים ובזה די להם להתנצל על מה שהם עומדים עכשיו במעלות הגבוהים והם אומרים שזה אינו אלא לשורר שירה אבל כשקראו להקב"ה לבקשת הרחמים ממנו, להתפלל לפניו, זה היה ממעקים, ומשום כך אומר המעדני יו"ט אין ראיה לדבר ולא זכר לדבר אלא רק לאפוקי שלא יהיה במקום גבוה כמו מעלות ומספיק שזה בקרקע שוה שהוא עמוק כנגד המעלות, אבל כיון שכתוב אצלנו במקום נמוך מבואר מדברי רש"יבגמרא ר"הדף ל"ב שלכן הוזכר בדברי חז"ל היורד לפני התיבה, ירד לפני התבה, כי מצוה להתפלל במקום נמוך, ומשום שגם גירסתו של רש"י היתה כגירסת הגמרא אצלנו וזו גם גירסת הטור לא יתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך. ולהלכה נפסק בהלכות תפילה שו"ע או"חסימןצ'סעיף א' המתפלל לא יעמוד ע"גמיטהולא ע"ג כסא ולא על גבי ספסל ואפילו אינם גבוהים ג' טפחים מפני שכשהוא עומד עליהם הוא טרוד וירא שמא יפול ולא יוכל לכוון בתפילתו, ולא ע"ג מקום גבוה אלא א"כ היה זקן או חולה או שהיה כוונתו להשמיע לציבור אז מותר לו לעמוד משום שגם על גבי מקום גבוה אסור לו לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה', ובסעיף ב' מהו השיעור של מקום גבוה שאמרו שאסור להתפלל עליו אם זה מקום שהוא גבוה ג' טפחים, אם הוא גבוה ג' טפחים ויש בו במקום הזה ד'אמותעל ד' אמות הרי הוא כעליה שמותר להתפלל בו וכן אם הוא היה מוקף מחיצות אע"פשאיןבו ד'על ד' מותר להתפלל בו שאין הגובה שלו ניכר כיון שהוא חולק רשות לעצמו, כך מבואר בשו"ע. מביא המ"ב מדברי המג"א שעכשיו נהגו שהמקום שהשליח ציבור עומד עליו הוא עמוק משאר ביהכ"נ משום ממעמקים קראתיך ה' ולכן נקרא הש"צבכלמקוםיורדלפניהתיבה, וכמו שהבאנו את הלשון מדברי רש"י בר"הדף ל"ב. אומרת הגמרא È ÌÂ Ó È Á È ÈÒÂÈ È Ó Â ÊÚÈÏ ÂÈÏ ÔÈÂÎÈ ÍÈ ˆ ÏÏÙ Ó ÚÈ Ô הוא צריך לכוון את הרגלים זו אצל זו Ó (יחזקאל א') È Ï Ì ÈÏ Â זה נאמר על המלאכים שרגליהם נראים כרגל אחד, ולכן כשאדם עומד שמונה עשרה הוא ג"כ כך צריך לכוון את רגליו שיראו כרגל אחד. ובטעם הדבר שעלינו להדמות כמלאכים בענין זה ביאר המהר"ל בארוכה בספר נתיבות עולם נתיב העבודה פרק ו', ותוכן דבריו שכיון שהאדם בא בתפילתו לקבל מן הקב"ה ע"י שהוא משווה את הרגלים הוא מורה בזה שהאדם בעצמו כאילו אינו יכול לפעול דבר וכל כולו תלוי בחסדי ה', ודברים דומים לכך מבוארים גם בחידושי הרשב"א בפירוש הרשב"א על האגדות בע"י ששני טעמים בדבר האחד כדי שהמתפלל ישים כנגד עיניו ולבו כאילו ידיו ורגליו אסורות וקשורות ואין בידו כח לקרב המועיל ולהרחיק המזיק זולתי בעזרתו יתברך, ועוד שנית שהטעם שצריך המתפלל לחשוב בלבו איך היתה כוונתו יתברך בבריאת המין האנושי שיהיה שלם במעשיו ושיכיר מעשיו יתברך וידמה למלאכי השרת, ודברים דומים נאמרו גם בשאר המפרשים כפי שגם המהרש"א פירש כך שהוא עומד כך לפני הבורא יתברך כאילו הוא כפות ברגלים משום שבזה הוא כעבד העומד כפות לפני רבו, ובשם מהר"י אבוהב הביאו לפרש שיש כאן רמז כאילו אין לו את האפשרות לעשות שום תנועה לברוח או להשיג שום חפץ מבלעדי ה' וכמו שפירשנו. וכך הביא המ"ב להלכה בסימן צ"הסעיף א', שם המחבר הביא את ההלכה שצריך יכוון רגליו זה אצל זה כאילו אינם אלא אחת להדמות למלאכים, אומר על זה הפמ"ג ומביא אותו המ"ב שכיון שמדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאילו הוא מלאך ולכן הוא צריך לכוון את רגליו שיראו כרגל אחד כמעשה המלאכים. ומכח הלכה זאת חידש התרומת הדשן,הביאאותוהדברי חמודות ונפסק כך להלכה שם בסימן צ"הסעיף ד', טוב לכוון רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם ש"צ, שגם בשעה שאומר האדם קדושה שגם יכוון רגליו משום שגם קדושה אנחנו אומרים כשם שמקדישים אותו בשמי מרום זה בנוסח אשכנז או בנוסח ספרד כנועם שיח שוד שרפי קודש, הרי שאת הקדושה אנחנו אומרים כמו שהמלאכים אומרים ולכן ראוי לכוון את רגליו שניהם יחד זו אצל זו שיהיו רגל ישרה כפי שאצל המלאכים. אומרת הגמרא È ÌÂ Ó È Á È ÈÒÂÈ È Ó Â ÏÚ ÂÏÎ Ï י"ט) (ויקרא È Î È Ó ÚÈ Ô ÊÚÈÏ Ì ÌÎÓ ÏÚ ÂÏÏÙ Ì Â ÂÏÎ Ï שלא תאכלו לפי שהתפללתם, Ó È Ó Ô ÁÂÈ È Ó ÁˆÈ È ÏΠÏÎ ÚÈ Ô ÊÚÈÏ È ÌÂ Ó È Á È ÈÒÂÈ Ó  ΠÂÈÏÚ ÏÏÙ Ó ÍÎ Á    (מלכים א' י"ד) ÍÈ Ï ÍÈÂ È Ï ÍÂ È Á ÎÏ È Â עם אל"ף מלשון גאוה, Ó Á Ï Â ÍÂ Â Ê דהיינו שע"י אכילה ושתיה אדם מגיע ליד גאות, לאחר שנתגאה זה Ï,ÌÈÓ ÂÎÏÓ ÂÈÏÚ ולכן אסור לו לאכול ולשתות לפני התפילה. מסביר המ"בבהלכותתפילהסימןפ"ט בביאור הלכה בד"ה ולא לאכול שיש נ"מ בין שני הטעמים לאסור את האכילה והשתיה אפילו אחרי שכבר קיבל עליו עול מלכות שמים בק"ש כל זמן שלא התפלל תפילת י"ח, ומזה אומר המ"ב שאפילו מי שמוכרח לאכול לרפואה לפני התפילה הרי עדיף שיקרא עכ"פ ק"ש קודם שבזה לפחות אין הוא נחשב כמקבל עול מלכות שמים אחרי שנתגאה, עכ"פ כך נפסקה ההלכה כפי שלמדנו אותה כאן בהל'תפילהסימןסעיף ג' שאסור לו לאדם לפני התפילה לא לאכול ולא לשתות אבל מים מותר לשתות קודם תפילה והמ"ב מביא על זה שבמקומות שרגילין בהםאזגםת"א וקפ"ה מותר לשתות קודם התפילה כדי שיוכל לכוון דעתו ולהתפלל אבל כל זה בלי סוכר ובלי חלב, ומה שנוהגים להקל לשתות עם סוכר, מסקנת המ"ב שנתינת הצוקר בתוך הת"ה או לאכול מעט מיני תרגימא בעת השתיה כדי של לשתות הת"ה והקפ"ה על ליבא ריקנא אין שום צד להקל בזה קודם התפילה רק אם הוא לוקח מעט סוכר בפה בעת השתיה שבלי זה הוא לא יכול לשתות הת"ה אין זה

78 76 6 a"r 'i izni`n - oey`x 't zekxa er בכלל גאוה. עוד למדנו במשנה È ÂÚ Ï Ú ÓÂ Ú Â È שזמן ק"ששלשחריתנמשךעד ג' שעות, Ó Ó Â È Ï ÂÓ Ú Â Èומהזהעד È Î ÎÏ ג' שעות האם הכוונה עד ועד בכלל היינו עד סוף שעה שלישית לאחר שעברו ג' שעות ביום נסתיים זמן ק"ש של שחרית או שמא עד ולא עד בכלל והכוונה עד ג' שעות ולא עד בכלל והכוונה שמגיעה השעה שלישית היינו שרק עברו שעתיים ביום כבר עברזמן ק"ששלשחרית, בזה הש"אבסימן ה' האריך והוא מביא כבר מדבריו של הב"י שבאו"חסימן נ"ח הביא הב"י את דברי ההגהות מיימוניות שהביאו שרבינו שמחה סבור שעד תחלת שעה שלישית, אלא שהם דחו את דבריו והעלו שעד סוף שעה שלישית קאמר, שוכן מוכח בירושלמי, וכך פירושו התוס'וכןהעלההסמ"ג וכן כתב הרמב"ם, והש"א האריך בזה לפלפל ולהוכיח בכמה ענינים מהסוגיות, ומסקנת דבריושזמן ק"ש של שחרית נמשך עד סוף כלות ג' שעות של היום שהוא חלק רביעי מן היום, וכפי שכבר הסברנו בתחלת המסכת שהשעות האלו הם שעות זמניות היום לפי האורך של היום אם זה יום קיץ שהיום ארוך יותר הוא מתחלק לי"ב שעות היינו כל שעה היא חלק י"ב מן היום ובזה השעות הם ארוכות יותר מאשר שעה רגילה של ששים דקות ואילו יום חרפי שהוא יום קצר גם הוא מתחלק לי"ב חלקים שווים שכל חלק י"ב מן היום הוא שעה וביום חורף השעה היא קצרה יותר מאשר שעה של ששים דקות כך שגם הזמןשל ג' שעות שזה עד סוף ג' שעות פירושו תמיד חלק רביעי מן היום, שאם עבר רבע מן היום אז נסתיים זמן ק"ש של שחרית. עוד למדנו במשנה  ÈÒÙ Ï ÍÏÈ Â Ô ÎÓ והמשנה סיימה על כך כאדם הקורא בתורה, מסביר רש"י שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה ואע"פ שהוא לא יצאידי ק"שכיוןשכברעברזמן ק"ש יש לו קיבול שכר שהוא מקבל שכר כעוסק בתורה. אומרת הגמרא Ó Ï Â ÂÚ Ó Ó ÒÁ Ï Â שלאיאמראזאתהברכותשל ˆÂÈ Ó È ק"ש מכיון שכבר עבר הזמן של ק"ש, È È ÈÓ שואלת הגמרא מברייתא למדנו  ÍÏÈ Â Ô ÎÓ היינו אחרי שעבר הזמן Â Í Ó Ï Â Â Â Ì Î ÈÒÙ Ï ÌÈ È Á Ï Á Â È ÙÏ הרי מפורש בברייתא שעל אף שעבר זמן ק"ש רשאי הוא לברך את הברכות של ק"ש ÂÈ ÂÈ ÒÁ הופרכו דבריו של ר"ח שגם את הברכות הוא לא יכול לומר אחרי זמן ק"ש, ÎÈ È Ó Ï ÈÒÙ Ï È Ó ÂÚ Ó Ó ÒÁ Ó ÈÒÙ ÂÎ שהמשנה אמרה מכאן ואילך לא הפסיד הכוונה שלא הפסיד את הברכות וא"כ הברכה הזאת שקודם היתה קושיא לפי הא"ד היא ראיה, È Â ÈÎ ÈÓ Â Â Ì Î ÈÒÙ Ï ÍÏÈ Â Ô ÎÓ כפי שיש שכר למי שקורא בתורה, Ï È ÙÏ ÌÈ Â Í Ó È Á Ï Á  שהרי עדיין לא עבר הזמן של ברכות ק"ש. וכך נפסק להלכה בשו"ע או"ח הלכות ק"שסימן נ"ח סעיף ו' אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה שלישית אם עברה השעה שלישית ולא קרא ק"ש קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית שהוא שליש היום עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום עדיין הוא קורא ק"ש ואין לו שכר כקורא בזמנה, שכרעלק"שזוכמישקוראק"ש בזמן אין לו אבל הוא קורא ק"ש ואז הוא קורא אותה אמרנו בברכותיה משום שעד סוף השעה הרביעית הוא רשאי עדיין לקרוא את הברכות של ק"ש ואם עברה שעה רביעית ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום,לקרואק"ש הוא קורא כל היום, מסביר המ"ב בשם הלבוש כדי שיקבל עליו עומ"ש אבל הוא לא מחוייב לקרוא ק"ש ואינו מקיים בזה את המצות עשה של ק"ש כמו שמסביר שם המ"ב שהסכימו כל האחרונים שאין נמשך זמן ק"שמןהתורהרקעד ג' שעות אלא שהמ"ב מוסיף שמ"מ פרשת ציצית או שאר פסוקים שהם מזכירת יציאת מצרים הוא מחוייב מן התורה כל היום שהרי מן התורה לא נקבע זמן לזכירת מצרים, וכמו שכתב הש"אבסימן י' שעד הערב הוא זמן לזכירת יציאת מצרים, הרי שגם מה שכתוב כאן שאחרי שעבר זמן ק"שעדייןהואקוראאתהברכותשלק"ש לדעת המחבר בשו"עאיןזהאלאעד ד' שעות ולא יותר דהיינו עד שליש היום, ואעפ"כ מביא המ"ב בביאור הלכה מהתשובות משכנות יעקב סימן ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד שעדיין הוא רשאי לומר את הברכות של ק"ש עד חצות כמו בתפילה שבדיעבד אפשר להתפלל עד חצות, ומסקנת המ"ב בביאור הלכה ואפשר שיש לסמוך על זה לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרוא את הברכות עד ד' שעות שהוא יוכל לקרוא את הברכות עד חצות. אומרת הגמרא Ó ÚÓ È Â ÏÂ È Ó È ÂÈ גדול שכרו של מי שקורא ק"ש בזמנה ÂÚ Â ÒÂÚ Ó יותר ממי שעוסק בתורה בזמן אחר שלא בשעת ק"ש, מה הראיה È Ó כיון שכתוב במשנה  ÏÏÎÓ Â Â Ì Î ÈÒÙ Ï ÍÏÈ Â Ô ÎÓ Â,ÛÈ Ú ÂÚ אם זה שקורא ק"ש לא הפסיד, עדיין הוא מקבל שכר כאדם הקורא פרשה בתורה משמע שכשהוא כןקוראק"ש בזמנה אז השכר שלו מרובה יותר הרי שהקורא ק"ש בעונתה יותר גדול מהעוסק בתורה. Ì ÏÎ Ú ÌÈ ÓÂ È Ó È אומרת המשנה. Ó È ËÈ ב"ש סוברים שבערב כשקורין ק"ש של ערבית צריך אדם לשכב כשהוא מוטה על צדו ולקרוא ק"ש,  ÂÓÚÈ וכשהואקורא ק"ש של שחרית הוא צריך לעמוד Ó ÍÓ Âלומדים Í Î Â ב"ש שבשכבך פירושו דרך שכיבה,תקרא ק"ש כשאתה שוכב ובקומך תקרא ק"ש כשאתה קם כשאתה עומד, Ì ÏÎ ÌÈ Ó ÏÏ È Â Â ÂÎ Î שאדם רשאי לקרוא כדרכו, או כשהוא בקימה בעמידה או בשכיבה או כשהוא מהלך Ó Í ÎÏ Â Ì שהוא יכול לקרוא ק"ש גם כשהוא הולך בדרך, Í Ó ÓÏ ÔÎ (דברים ו'),ÍÓÂ Â Í Î Â את זה מסבירים ב"ה Ú È Ú Â ÌÈ ÎÂ Ì È Ì ÌÈ ÓÂÚ זה בא לומר מתי הוא הזמן של ק"ש שזה בזמן שבני אדם שוכבים ובזמן שבני אדם עומדים. Ó Í È ÈÈ È ÔÂÙ Ë È ר"ט מספר על עצמו שהיה בדרך, È Ó È È Î Â Ï È Ë Â והוא רצה לקרות ק"ש של ערבית אז הוא הטה את עצמו היינו נשכב על צדו כדי לקרוא ק"ש, ÌÈËÒÏ È ÙÓ ÈÓˆÚ È ÎÒ הוא

79 fr 1 `"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa 77 היה בסכנה מגזלנים שיכולים להרוג אותו באמצע הדרך, Ú ÍÓˆÚ ÂÁÏ ÈÈ È Î ענו לו חכמים ÂÏ Â Ó,ÏÏ È È ÏÚ מסביר הברטונרא שפירוש הדברים שראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך. "Ú "È Û - È ÙÓ ÏÏ È ÓÏ שואלת הגמרא. Ó È Ó È ÓÚË  ÈÈÓÚË ב"ה פירושו במשנה גם את טעמם הם שהם לומדים מבלכתך בדרך שאפשר לקרוא ק"ש כדרכו וגם פירושו את בשכבך ובקומך את מה שב"ש דורשים הם פירשו שהכוונה בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים, Ï Ï ÓÚË È Ó È Ó È È Ó ÏÏלמה È Î ב"ש אינם דורשים כדברי ב"ה שבשכבך ובקומך הכוונה בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, È Ó ÔÎ Ì È Ó È ÍÏ אם הפסוק מתפרשכדברי ב"ה Ú Â ÓÈ (או אולי יתכן להיות כפי שמצויין בצד בערב ובבקר) ÍÓÂ Â Í Î È Ó Ú ÓÓ ÈÎ ÈÎ שק"ש של שעת שכיבה היינו ק"ש של ערבית צריך להיות בשכיבה ממש ÓÈ Ú Â ÓÈ ÓÓ וק"ש של שעת קימה דהיינו ק"ששלשחרית צריכה להיות כשהוא עומד, È Ó È Â שואלת הגמרא È Â Ï È Ú È Ó Í Í ÎÏ Â מה הם דורשים מבלכתך בדרך שמשתמע כדברי ב"ה שרשאי אדם לקרוא אפילו כשהוא הולך בדרך, Â È ÎÏ Â Ï ÈÚ Ó למה שלמדנו בברייתא, כתוב Í ÒÂÚÏ Ë Ù Í È ÂˆÓ שאדם העוסק במצוה פטור הוא מלקרוא ק"ש, Ô ÁÏ Ë Ù Í Í ÎÏ Â שגם הוא פטור מק"ש, מסביר רש"י למה צריך פסוק מיוחד לפטור את החתן מק"ש הרי גם החתן עוסק במצוה הוא, אבל אם לא היה לי פסוק מיוחד לא הייתי לומד לפטור חתן מק"ש מהפסוק הראשון שמכיון שלא כתוב מפורש בפסוק שמי שעוסק במצוה פטור מן המצוה אין זה אלא מיעוט בעלמא שנלמד מבשבתך בביתך אז הייתי דורש מביתך למעט את מי שהוא באמת עוסק בפועל במלאכת מצוה והוא עכשיו עושה דבר שהוא דבר מצוה שאז הוא פטור מלקרוא ק"ש כיון שיש בו טרדה של להיות עסוק במלאכת מצוה, אבל חתן שאין זה אלא טרדה של מחשבה בעלמא שהוא מחשב על עסק בתולים אם לא היה לי עוד פסוק מיוחד לא הייתי יודע למעט אותו שהוא פטור מלקרוא ק"שולכןצריךפסוקנוסףבלכתךבדרךפרט לחתן, ÂËÙ ÏÂ Ò ÂÎ Â Ó Ô ÎÓ משום שהוא טרוד במחשבת בעילת מצוה ÈÈÁ ÓÏ Â כי אין לו שום טירדה. שואלת הגמרא ÚÓ Ó È Ó איך לומדים את זה למעט פרט לעוסק במצוה, Ó Í ÈÎ ÙÙ לומדים שזה צריך להיות דומה לדרך  ÏÎÛ Â Í Ó כיון שכתוב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הרי שגם בשבתך וגם בלכת הוקשו בהיקש לדרך כמו שבדרך מדובר שהוא הולך לדבר הרשות לעניניו הפרטיים ולא לעסק מצוה גם בשבתך מדובר כשהוא יושב בביתו לדבר הרשות אז הוא חייב לקרוא ק"ש. שואלת הגמרא ÂˆÓ Ï ÏÈÊ Ô È ÒÚ Ï ÈÓ È Ï ÓÁ Ó ÈÎ ÂÏÈÙ Â מנלן שבדרך רשות מדבר הפסוק הרי וודאי הפסוק מדבר בדרך סתם וזה כולל גם בדרך רשות וגם בדרך של מצוה ואם הפסוק כולל את כל האופנים שהוא הולך בדרך גם כשהוא הולך בדרך לצורך מצוה ואעפ"כ אמרה התורה שהוא צריך לקרוא ק"ש ומנין לך שרק כשהוא הולך בדרך של רשות הוא חייב לקרוא ק"ש, עונה הגמרא Ì Í È Ó ÎÏ Â ÓÁ  ÎÏ ÔÎ Í ÎÏ Â משמע שבת שלך Í È Í È ÎÏ Â הלכת שלך  ÈÈÁÓ אז אתה חייב לקרוא ק"ש ÂˆÓ אם הישיבה בבית או ההליכה בדרך הם של מצוה ÈËÙ אתה פטור מלקרוא ק"ש. שואלת הגמרא È ÈÎ אם שהטעם הוא שאתה פוטר אותו בגלל שהוא עוסק במצוה ÂÏÈÙ ÈÓ ÓÏ Ò ÂÎ למה הברייתא אמרה שאדם הנושא אשה אלמנה חייב בק"ש הרי גם הוא עוסק במצוה ואמרת שלומדים מהפסוק שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, עונה הגמרא È Ï È Â È Ë È Ë כפי שהסברנו הכונס את הבתולה טרוד מש"כ הכונס את האלמנה אינו טרוד. שואלת שוב הגמרא È Ë ÌÂ Ó אם בגלל שהכונס את הבתולה טרוד במחשבתו אתה פוטר אותו מלקרוא ק"ש ÂÏÈÙ ÈÓ ÌÈ Â ÈÙÒ Ú Ë גם אדם שטרוד במחשבתו מטרדה שהספינה שלו טובעת בים גם נפטור אותו מק"ש, Ó ÓÏ שבאמת הוא פטור מק"ש ÈÓ ÈÎ ÓÈ ÈÎÂ ÂˆÓ ÏÎ ÈÈÁ Ï Ó Ê È Â ÂÓ Â אדם אבל בשבעת ימי האבלות הוא חייב לקיים את כל המצוות האמורות בתורה ÔÈÏÈÙ ÔÓıÂÁ שתפילין האבל ביום ראשון של אבילותו פטור מלהניח תפילין, למה, È Ó Ù Ì Ó (יחזקאל כ"ד) ÍÈÏÚ Â Á Í Ù הרי שהתפילין נקראים פאר ולכן כיון שהאבל מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר כשהוא מניח תפילין ולכן הוא פטור מלהניח תפילין אבל עכ"פ הוא חייב בכל המצוות על אף שאבל טרוד בצערו שהוא מצטער על המת שמת לו. עונה הגמרא Ì Ë È Ë Î ÂˆÓ Ë È Ë Â אומרת רש"י ומכיון שאין אנו דורשים אלא מיעוט בעלמא דיינו שנדרוש את הדרשה הזאת למטע טרדה דמצוה, ורש"יבמסכתאסוכהדף כ"ה שם גם נמצאת השקלא וטריא והסוגיא כמו אצלנו, מוסיף רש"י להסביר שהכונס את הבתולה שהוא טריד לבו טרוד במחשבת בעילה מסתבר שהפסוק שפטר אותו משום טרדא לא פטר אותו אלא מטרדא זו שהוא טרוד במחשבה ואינו יכול לעסוק בשנים כאחד, משא"כ כונס אלמנה שאינו טרוד יכול הוא לקיים את שתיהם, ואילו מי שטבעה ספינתו בים על אף שהוא טרוד בצערו, או אפילו אבל שגם הוא טרוד על זה אנחנו לא פוטריםאותומלקרוא ק"ש כי רק חתן שהוא טרוד טרדה דמצוה משמיע הפסוק בדרשה זו שאין החתן חייב להסיר את דעתו ממחשבת מצוה שהוא טרוד בה שהיא היתה מחשבה מהמצוה הראשונה שבאה עליו בשביל זו השניה של ק"ש אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר משא"כ טרדה דרשות מזה התורה לא פטרה מק"ש, ורש"י מסביר שאע"פ שהוא חייב לנהוג אבלות באיסור נעילה רחיצה וסיכה שהם האיסורים הנוהגים באבל זה להראות את כבוד מתו אבל אינו חייב להצטער זה לא חלק מן המצוה ולכן זה

80 78 2 `"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa gr ÚÓ È ÔÓÊ ÚÈ ÔÂÈÎ ראב"ע היה זקוף, ÛÂ Ê È ÊÚ וזההיהזמן ק"ש של ערבית, Ë ÊÚÏ È אז ראב"ע הטה את עצמו כדי לקרוא ק"ש כב"ש שסוברים שצריך לקרוא כשהוא מוטה, Ï ÚÓ È È Û Ê ר"י זקף את עצמו, ÈÁ Ï ÚÓ È Ï ÚÓ È È Ï È ÊÚ Ô ÊÚÏ È ÂÏ Ó ÍÏÏÂ Ó Ó ÓÏ Ï Ó אני אמשיל במשל את מה שהיה כאן, Ï Â Ó Í Ê ÂÏ ÌÈ Ó Á Ï Ï Ó באים ומשבחים לו שהזקן שלו הוא מגודל יש לו זקן גדול ונאה, Ó ÌÈ ÈÁ Ó Î È È Ì Ï אז הוא אומר להם הואיל ואתם קילסתם ושבחתם את הזקן אמסור את הגידול הזה את הזקן למספרים ולתער שאביא עליו ואשחיתנו, וכך גם בנמשל ÍÎÛ ËÂÓ ÛÂ Ê È ÔÓÊ ÏÎ כשאני הייתי זקוף אומר ראב"ע אתה שכבת מוטה È Î ÂÈ ÎÚ È Ë אז הרי בזה אני מקלס את מעשיך להיות גם כמוך שוכב מוטה על צדי, Ù Ê אז אתה זוקף את עצמך כאילו אתה לא מרוצה מהקילוס שאני משבח את מעשיך להיות מוטה כמוך, כך פירש רש"י, הרשב"א מביא לפרש את המשל של אומרים לאחד זקנך מגודל כלומר אם אומרים לאחד מפני מה אתה מגדל את זקנך זקן כ"כ גדול אמר להם כנגד אותם שהם משחיתיחם את זקנם ולהוציא מלבם, כך פירש הרשב"א, Ó ÏÏ È È Î È È Ú È ÂÏ שהם אומרים שאפשר לקרוא ק"ש גם בזקיפה È Î È Ú Â È È Ó שנשכבת על צדך לקרוא ק"ש דווקא כשאתה מוטה על צדך כדברי ב"ש, Â È Ó Ï ÂÚ ÏÂ. Â Â Ï ÎÏ ÂÚ È ÌÈ ÈÓÏ שואלת הגמרא ÂÚ ÏÂ È Ó למה היה צריך להוסיף לו גם את ההסבר השני, מסבירה הגמרא ÈÓ ÏÏ È ÓÈ ÈÎÂ È ÔÈËÓ Â Ï אם תשאל אותי אבל למה הייתי צריך אני לזקוף את עצמי כדי לקרוא כב"ה הרי גם כשאני מוטה על צדי יכולתי לקרוא שהרי לדעת ב"ה גם אפשר לקרוא ק"ש כשהוא מוטה על צדו הרי כך למדנו מפורש בברייתא ומטין וקורין, וא"כ למה זקפתי את עצמי, על זה הוא אמר לו ולא עוד שהוא בא לומר ולהסביר למה הוא זקף את עצמו ולא קרא ק"ש כשהוא מוטה שגם כך אפשר לקרוא È ÈÏÈÓ ËÓ ÈÚÓ Â זה דווקא מי שהיה שוכב מוטה מלפני כן והוא יכול לקרוא ק"ש כשהוא מוטה, Ï Î ÛÂ Ê ÈÂ Ú ÔÂÈÎ ר"י אומר לראב"ע כיון שעד עכשיו אתה היית זקוף ËÂÓ Â ועכשיו הלכת לשכב על צדך כדי לקרוא ק"ש È Ó יאמרו התלמידים ÚÓ ÈÓ Â Ï È Ò È Ó È Î שהחכמים סוברים שההלכה היא כב"ששצריךלקרוא ק"ש דווקא כשהוא מוטה על צדו Ó Â Â Ï ÎÏ ÂÚ È ÌÈ ÈÓÏ Â È שהרי הם יראו שאתה היית זקוף והטית ואם אני לא הייתי נזקף היו התלמידים לומדים מכך שההלכה היא כב"ש אבל על ידי זה שאני זקפתי את עצמי הרי הם רואים שלא צריך להיות מוטה כשקורין ק"ש כי אין ההלכה כב"ש אלא כב"ה. אומרת הגמרא È È Ó È È Î Ú Ï ÊÁÈ È Î Ú Ó ÛÒÂÈ, Ú ÏÏ È È Î Ú È Ô,ÌÂÏÎ ÏÂ Ú Ï È Ó למדנו משנה במסכתא סוכה (דף)  ÁÏ Â ÎÂÒ Â Â Â Â È ÈÓ ÍÂ È כשהוא יושב כשראשו ורובו נמצא אמנם בסוכה נחשב טרדה דרשות שאינה פוטרת אותו מלקרוא ק"ש. הרי שפירשנו מדברי רש"י שהאבל פטור מתפילין בגלל שהם נקראים פאר ואין זה ראוי שהאבל כשהוא מגולל בעפר קרנו שאז הוא יניח תפילין, שואלים תוס' למה לי בטעם זה הרי יש ללמוד את זה מזה שהנביא יחזקאל אמר לו הקב"ה פארך חבוש עליך, יחזקאל הנביא היה אבל על מיתת אשתו ולומדים מיחזקאל הנביא שכל הדברים שהקב"ה אמר לו שעליו לנהוג ולא לנהוג בהם אבילות לומדים שבשאר אבלים הם נאסרו בכל הדברים שנאמרו ליחזקאל ואחד הדברים שכיון שהקב"ה אומר ליחזקאל פארך חבוש עליך היינו שאתה כן תהיה חבוש בתפילין משמע שלכו"ע לכל האבלים זה אסור ולמה לי את הטעם של רש"י. תירץ השר מקוצי שצריך גם את ההסבר והטעם של רש"י כדי שלא נלמוד שאר המצוות שהאבל יהיה פטור בהם מתפילין מק"ו ונאמר כך מכיון שהאבל פטור מן התפילין כפי שלומדים מזה שהקב"ה אמר ליחזקאל פארך חבוש עליך משמע מזה ששאר האבלים פטורים מן התפילין א"כ נלמד בק"ו ששאר האבלים גם פטורים מכל המצוות, על זה יש לי את ההסבר והסברא של רש"י שרק מתפילין האבל פטור משום שאין זה ראוי שיניח תפילין כיון שהם נקראו פאר והוא מגולל בעפר קרנו משא"כ שאר המצוות האבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה. תירוץ שני אומרים תוס' שצריך את הטעם של רש"י לחייב את האבל בתפילין לאחר יום ראשון שהרי אמרנו האבל פטור מן התפילין רק ביום ראשון של אבלותו ואחר יום ראשון שכבר לא שייך מעולל בעפר קרנו כי זה שייך רק ביום הראשון אז הוא באמת חייב בכל המצוות כולל גם בהנחת תפילין. אומרת הגמרא ÈÁÂÏ Ï Ë Ù Â Ï ÈÚ Ó Â È Ó È Â È Ó ÏÏ È Â ÂˆÓ בית הלל שלומדים בלכתך בדרך בא לומרשאדםקורא ק"ש כדרכו הם אומרים ÚÓ ÏÈÓÓ È ÈÓ Í ÂÏÈÙ ÈÓ מכיון שאמרנו שבאמת הפסוק בא לומר פרט לחתן אבל ממילא למדנו גם שכשאדם הולך הוא חייב בק"שהרישגםבדרךהואקורא ק"ש. זוהי הגירסא כפי שהיא נמצאת לפנינו וישנם חילופי גירסאות כאן כפי שהם מצויינים בצד גם בהגהות הב"ח וגם בצד מהמהרש"א, אבל עכ"פ תוכן דברי הגמרא נתפרש לנו היטב, שגםלדעת ב"ה דורשים אפילו לאחר שיש לנו את הדרשה של ב"ש לדרוש למעט חתן הרי דרשנו גם שקורא הוא ק"ש גם כשהוא הולך בדרך. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא È ÌÈ Ó ÏÏ ÔÈ ÂÈ יכול אדם לקרוא ק"ש כשהוא עומד ÔÈ Â Â ÔÈ ÓÂÚ ÔÈ Â Â יכולים לשבת ולקרוא ק"ש ÔÈ Â Â ÔÈËÓ יכול אדם להיותשוכבמוטהעלצדווקורא ק"ש ÔÈÎÏ ÔÈ Â Â Í גם כשהולכים בדרך קורים ק"ש ÔÈ Â Â Ô Î ÏÓ ÔÈ ÂÚ רשאי הוא להיות עוסק במלאכתו כשהוא קורא ק"ש, ורש"י מזכיר שלקמן בדף ט"ז הגמרא שואלת על זה והגמרא אומרת לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני וכפי שבע"ה יתבאר לקמןבדףט"ז, עוד אומרת הגמרא Ï ÚÓ È È ÚÓÂ È È Â Á ÌÂ Ó ÔÈ ÂÒÓ ÂÈ È ÊÚ Ô ÊÚÏ È Â Ô ÊÚÏ È Â ר"ישכבמוטהעלצדו ËÂÓ Ï ÚÓ È

81 hr 3 `"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa 79 אבל השולחן עליו הוא אוכל נמצא בתוך הבית È È Ó ÔÈ È ÎÓ ÏÏ È Â ÔÈÏÒÂÙ והטעם שב"ש פוסלים גזירא שמא ימשך אחר שולחנו שמא הוא יבוא להמשך אחרי השולחן ויכניס את ראשו לתוך הבית לאכול, Â Ó Ì Ï È Ó È È Ê ÂÎÏ ÚÓ È Ó È Ï ÏÏ È Â Â ˆÓ È ÂÁ Ô Ô ÁÂÈ È Ï ÏÏ È È ÊÂ Â Ó ÏÂ È Í  ÁÏ Â ÎÂÒ Â Â Â Â È ÌÂÏÎ,מוכיחיםמזה ÂÏ ב"ה שכך ההלכה שיכול אדם גם לאכול כששולחנו בתוך הבית, Â Ó Ì Ï ענו להם ב"ש ÂÏ Â Ó Ì Û È Ì Ó הם כן אמרו לו, הם אמרו לו Ì,ÍÈÓÈÓ ÎÂÒ ÂˆÓ ÓÈÈ Ï Â ÈÈ ÔÎ ומזה מביא ר' יוסף ראיה כשם שלדברי ב"ש שא"א לאכול בסוכה כששולחנו בתוך הבית ומי שעושה כך שזה כדברי ב"ה לא עשה ולא כלום אז כמו שלדברי ב"שהעושהכדברי ב"ה לא עשה ולא כלום כך לדברי ב"ההעושהכדברי ב"ש לא עשה ולא כלום ולכן אם הוא קורא ק"שכדברי ב"ש לא עשה ולא כלום. כך מסביר רש"י אלא שהתוס' שואלים על פירושו של רש"י שאין זה דומה למעשה שהיה עם הסוכה משום ששם לדעת ב"ש מי שאוכל כששולחנו בתוך הבית באמת פסול משא"כ מישקורא ק"שכשהואמוטהעלצדוהריגםלדעת ב"ה יצא ידי חובה אז על אף שלכתחלה לא צריך לדעת ב"ה להטות אתעצמוכדילקרוא ק"ש אבל בדיעבד אם הוא קרא כשהוא מוטהגםלדעת ב"ה יצא ומנין שלא עשה ולא כלום, לכן מפרשים תוס' את מה שפירש הר' רב שמעיה שהדימוי של הגמרא הוא כך, מכיון שהם אומרים לו לא קיימת מצות סוכה מימיך אע"פ שמן הדין ומדאורייתא הוא יצא שהרי כל מה שאסור לאכול כשראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית הסברנו זה גזירה מדרבנן שמא ימשך אחר שולחנו ועל אף שאין זה אלא גזירה דרבנן ומדאורייתא יצא ידי חובתו אמרו לו שלא קיימת מצות סוכה מימיך כמו כן לגבי ק"ש אע"פ שמן הדין הוא יצא בדיעבד כיון שלב"ה אין ראוי לעשות כך כמו שמפורש במשנה שאמרו לו לר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך אז אם עשה כדברי ב"שלדברי ב"ה לא עשה ולא כלום. אומרת הגמרא ÔÓÁ È È Î Ú Ó ÁˆÈ È ÔÂÙ Ë È Ó למדנו במשנה Ô ÈÓ ÈÈÁ È Ó È ÎÒÂ È Ó È È Î Â Ï È Ë Â Í È ÈÈ ÍÓˆÚ ÂÁÏ ÈÈ È Î ÂÏ Â Ó ÌÈËÒÏ È ÙÓ ÈÓˆÚ Ú,ÏÏ È È ÏÚ הרי שאמרו לו שראוי היה להיותנהרג ע"י הלסטים על זה שהוא עבר על דברי ב"ה ומזהאומר ר"נ בר יצחק שלומדים שאם עשה כדברי ב"ש הוא חייב מיתה. וכך נפסק להלכה בשו"ע עצם הדין שעל אף שלדעת ב"ה הוא יכול לקרוא ק"ש באיזה אופן שהוא רוצה אבל להטות אתעצמוכדילקרוא ק"ש כב"ש אסור לו לעשות כן ואם הוא עושה כן הוא נקרא עבריינא, כך מבואר בהלכות ק"ש שו"ע או"חסימן ס"גסעיף ב', מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד כדי לקרוא כדברי ב"ש שצריך ק"ש של שחרית לקרוא במעומד נקרא עבריין זה על פי דברי הגמראבשבתדף מ' שם מבואר שמי שעובר עבירה על דרבנן מותר לקרוא לו עבריינא, וכיון שהוא עושה זאת משום חומרא שהוא רוצה להחמיר לקרוא כדברי ב"ש הרי שהוא עוברעלדברי ב"ה ולכן רשאים לקרוא לו עבריינא. Á Â È ÙÏ ÌÈ Í Ó Á אומרת המשנה. Ó È Á Ï בק"ש של שחרית צריך לברך שתי ברכות לפני ק"ש שהם יוצא אור ואהבת עולם, ואחת לאחריה ברכה אחת לאחריה זה אמת ויציב, Ú Â בק"ש של ערבית Í Ó ÌÈ Â זה המעריב ערבים ואהבת עולם, È ÙÏ ÌÈ È Á Ï זה אמת ואמונה והשכיבנו, אומרת רש"י שבירושלמי ברכות מפורש ששבע ברכות אלו של ק"ש הם על שם הפסוק שבע ביום הללתיך וכפי שהתוס' בתחלת המסכתבדף ב' ע"אהביאו ג"כ את דברי הירושלמי האלו. אומרת המשנה Á Á  Î ˆ, מפרש רש"י שדין זה במשנה מתייחס לאותם שתי ברכות שקוראים אחרי ק"ש של ערבית ששתי הברכות האלו אחת היא ארוכה ואחת היא קצרה, אמת ואמונה היא ברכה ארוכה ואילו השכיבנו היא ברכה קצרה כי לדעת רש"י ארוכה וקצרה פירושו, ארוכה, מטבע הברכה הוא ארוך, כפי שאנחנו רואים שאמת ואמונה יש אריכות בברכה זאת, ואילו קצרה פירושו מטבע ברכה קצר כמו שהשכיבנו הוא מטבע ברכה קצר יותר, ועכשיו אומרת המשנה È Â È ÍÈ Ï Â Ó ÌÂ Ó ÍÈ Ï È Â È ˆ Ï ˆ Ï שאם תקנו חכמים שברכה זאת תהיה ברכה עם נוסח ארוך אין הוא רשאין לקצר את נוסח הברכה כיון שזו ברכה שתקנו אותה במטבע ברכה בנוסח ארוך, ואם זה ברכה שתקנו אותה בנוסח קצר אינו רשאי להאריך ולשנות ממטבע שטבעו חכמים בלשון הברכה שהוא צריך להיות בנוסח קצר, עוד דבר אומרת המשנה,Ì ÁÏ Ï È Â È Ì ÁÏ ישנם ברכות שגם בחתימה חותמים בברכה, חוץ ממה שבפתיחת הברכה אומרים ברוך אתה ה' גם בסיומה של הברכה חוזרים ואומרים ברוך אתה ה', כמו קידוש הבדלה או הברכה של יוצר אור שפותחת בברוך וגם מסיימת בברוך אתה ה' יוצר המאורות, ואילו Ï Ì ÁÏ פירושו ברכה כמו ברכת הפירות וברכת המצוות שהם ברכות שרק פותחים בברוך ולא חותמים בברוך, ואם תקנו שברכה זאת צריך לחתום שגם החתימה תהיה בברוך אינו רשאי שלא לחתום ואם תקנו שלא לחתום כמו ברכת הפירות והמצוות  È.Ì ÁÏ È שואלים תוס' על פירושו של רש"י שאם ארוכה וקצרה מתייחס לאמת ואמונה והשכיבנו והשכיבנו נחשבת ברכה קצרה הרי גם השכיבנו היא ארוכה הרבה וראיה לכך שבתוספתא כשהתוספתא מונה את הברכות הקצרות השכיבנו התוספתא לא מחשיבה בין הברכות הקצרות, עוד שואלים תוס' כיון שאם תקנו לקצר אינו רשאי להאריך אז איך מאריכים בתוספות שמוסיפים בפיוטים בברכת השכיבנו כמו אור יום הנף שזה פיוט שמוסיפים אותו בערבית של ליל פסח, ועוד שואלים תוס' אמת ואמונה שזו ברכה ארוכה וא"א לקצר אותה איך הגמרא אומרת לקמן בדף י"ד מביאה את הגמרא את האופן שבו מקצרים את הברכה של אמת ואמונה, כך שואלים תוס', ובראשונים מובאים קושיות אלו בשם ר"ת, בתר"י בעוד ראשונים, והרשב"א הביא בארוכה את קושיותם של ר"ת והוא גם מתרץ את הקושיות שקשים על רש"י כפי

82 80 1 a"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa t ÈÚ Â "Ú "È Û - (ישעיהו מ"ה),Í Á    ˆÂÈ שואלת הגמרא ÓÈÏÂ,     ˆÂÈ עונה הגמרא,Ô È Ó È Î Î והרי בפסוק בישעיהו כתוב יוצר אור ובורא חשך, שואלת הגמרא ÈÓ Ú Â Â ÌÂÏ Ú מ"ה) (ישעיהו ÚÓ Ï Ô È Ó È Î Î הרי את סיומו של הפסוק יוצר אור ובורא חשך זה עושה שלום ובורא רע, וכי אנחנו אומרים ובורא רע, Ï ÏÎ Ô È Â Ú È Î אומרים עושה שלום ובורא את הכל ÈÏÚÓ ÈÏ כדי לומר לשון נקיה ולא לומר בורא רע Î ÈÏÚÓ ÈÏ Â ÓÈÏ ÈÓ שגם על אף שבפסוק כתוב בורא חשך נאמר בורא נוגה שזה לשון אור כדי לומר לישנא מעליא. ÏÈÏ Ó ÏÈÏ ÌÂÈ Ó ÈÎÊ Ï È Î Ó Ï ÌÂÈ אנחנו רוצים להזכיר גם מדת לילה בברכות של ק"ש של יום ולכן אומרים ובורא חשך, וצריך גם להזכיר מדת יום בלילה, שואלת הגמרא ÓÏ Ô È Ó Î ÌÂÈ ÏÈÏ Ó Í Á    ˆÂÈ הרי חשך שזה מדת לילה מוזכרת בברכות של יום Ï Ï ÁÎ Ó ÈÎÈ ÏÈÏ ÌÂÈ Ó היכן מצאנו שמזכירים מדת יום בברכות של ק"ש של לילה, Ó Â È ÙÓ Í ÁÂ Í Á È ÙÓ Â ÏÏ ÈÈ הרי שגולל אור מזכירים בה מדת יום בלילה. אומרת הגמרא È È Ó Í È Â הרי שביארנו את הברכה הראשונה של ק"ש של שחרית שזה יוצר אור ובורא חשך ומה היא הברכה השניה, אומר רש"י בתחלת העמוד שהברכה של ישתבח אינה ממנין הברכות של ק"ש שהרי ברכה זאת היא ברכה שנתקנה לומר אותה אחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל ואומרים אותה קודם זמן ק"ש אם ירצו והיא לא שייכת בכלל להיות מן הברכות של ק"ש, וא"כ ואידך מאי היא, מה היא הברכה השניה. ÈÏ È Â ÔÎÂ Ï ÂÓ Ó Â È Ó È È גם Ù È Ï ÊÚÏ ר"אהורהכןלבנו ר' פדת. ÌÏÂÚ ÌÈ Ó ÔÈ ÈÎ למדנו כך בברייתא ÈÓ È ÔΠÌÏÂÚ שאומרים È Ó Ô Â, Ï ÔÎ ÏÚ ÍÈ ÌÏÂÚ Â ל"א) (ירמיהו Ó Â, ÒÁ ÍÈ Î Ó הרי שלשון הפסוק הוא אהבת עולם. אומרים תוס' שלכן תקנו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם, את הברכה של אהבה של שחרית אומרים אהבה רבה ואילו את הברכה של ערבית אומרים אהבת עולם, כך ביארו התוס'. ומה שתוס' הזכירו תקנו לומר, מפורש בראשונים, בסמ"ג ובעוד ראשונים, שהכוונה שזה תקנת הגאונים לומר כך בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם, אבל דעת הרמב"ם שתמיד אומרים אהבת עולם, וכך פסק המחבר בשו"ע לומר תמיד אהבת עולם, ואילו הרמ"א הזכיר שיש אומרים אהבה רבה וכוונתו על שחרית, וכמובן שבענין זה נהרא נהרא ופשטיה, כל אחד ינהג כמנהג אבותיו. אומרת הגמרא Ó Â Ï ÌÈÎ Ï ÂÓ Ó Â È ÚÓ È Ï Ú אדם שקם מוקדם בבוקר ללמוד תורה עוד לפני שהוא קרא ק"ש, ÍÈ ˆ Í Ï אז הוא צריך שהרשב"א האריך מאד בביאור המשנה שלנו, אבל נפרש איך שתוס' מפרשים את המשנה וכפי שהשלים לפרש את דברי התוס' בפירושם של תר"י, שר"ת לומד שאחת ארוכה ואחת קצרה בכלל לא מתייחס לשתי ברכות של ק"ש של ערבית אלא אחת ארוכה ואחת קצרה מתייחס לאמת ואמונה ואחת זה לא אחת כזו ואחת כזו אלא אחת ארוכה בין אם יאריך בה אחת קצרה בין אם יקצר בה כפי שהתוס' הביאו מהגמרא בדף י"ד שאפשר את אמת ואמונה גם לומר בלשון קצר, זהו פירוש אחת ארוכה, בין ארוכה, אחת קצרה, בין קצרה, ומה שאמרו במשנה מקום שנהגו להאריך אינו רשאי לקצר אין זה מתייחס למה שאמרנו קודם אלא זה ענין בפני עצמו שהברכות שנתקנו להיות ארוכות כמו קידוש והבדלה אין לו לקצר ממטבע ברכות שלהם כלום, ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בורא פה"ג או ברכת המצוות וכיוצא בה אין לו להאריך בהם, וזה מה שהמשנה מסיימת ומסבירה מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום הוא פירוש למה שאמר בתחלה "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר" פירושו ברכה שהיא ארוכה וממילא היא צריכה חתימה לחתום את הברכה בברוך אתה ה' אינו רשאי לקצר כלל מן המטבע כולה מפני שאם הוא יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי לומר את הברכה בענין שלא יחתום בברוך כיון שהוא קצר אותה, וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ברכה ולהוסיף בה אח"כ שא"כ יצטרך לחתום בברוך והרי מקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום, כך מתפרשת המשנה לפירושו של ר"ת וכמו שהשלמנו מפירוש תר"י. לדעת הרמב"ם והברטנורא בפירוש המשנה הרי שמה שנאמר במשנה אחת ארוכה ואחת קצרה כן מתייחס כפירושו של רש"ילשתיברכותשל ק"ש אבל לא לברכות שלאחריה אלא לברכות שלפניה,ביןשל ק"ששלשחריתביןשל ק"ש של ערבית, שיוצר אור נקראת ארוכה וארוכה פירושו שהיא פותחת בברוך וגם חותמת בברוך, שהרי מתחילים יוצר אור בברכה וגם מסיימים ברוך אתה ה' יוצר המאורות, וכן הברכה הראשונה שלפני ק"ש של ערבית פותחים אותה בברוך אתה ומסיימים ברוך אתה ה' המעריב ערבים, ואילו אהבת עולם גם של בוקר גם של ערב שתיהן נחשבות קצרות שהיא חותמת בברוך ואינה פותחת ברוך ועכשיו כשהמשנה אומרת מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לפירושו של הברטנורא והרמב"ם להאריך הסביר התוי"ט פירושו לפתוח בברכה, אינו רשאי לקצר שלא לפתוח בברוך אתה, ואם תקנו לקצר שלא לפתוח בברוך אתה אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך אתה, ולאחר מכן המשנה מפרשת לענין החתימה שאם תקנו שחתימת הברכה תהיה בברוך אתה אינו רשאי שלא לחתום ואם תקנו שלא לחתום אינו רשאי לחתום. הרי שפירשנו את המשנה לפירושו של רש"י לפירושו של ר"ת ולפירושם של הברטנורא והרמב"ם, וברשב"א יש כאן אריכות דברים גם בפירוש המשנה, גם בכמה וכמה ברכות איך צריך לברך אותם, ובדברי הירושלמי בסוגיא שלנו. Ó. אומרת הגמרא,Í Ó È Ó אומר רש"י שהשאלה היא על אותם שתי ברכות שלפניה שמברכים לפני ק"ש של שחרית איזה הם הברכות, Ó È Ó ÚÈ È

83 `t 2 a"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa 81 לברך ברכת התורה, Í Ï ÍÈ ˆ Â È ÚÓ È Ó שובהואלאצריךלברךברכתהתורה Î ËÙ, מסביר רש"י שהברכה של אהבה רבה יש בה מעין ברכת התורה, שהרי כך אנחנו אומרים ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתיך וגם אנחנו מבקשים ותלמדם חוקי רצונך, אז לכן אם הוא כבר קרא ק"שעםברכותיההואלאצריךלברךברכתהתורה כיון שכבר נפטר באהבה רבה. אומרת הגמרא Ó ÓÏ Â אדם הרוצה ללמוד מקרא ÍÈ ˆ,Í Ï ÍÈ ˆ Â È ÓÏÂ,Í Ï מסביר רש"י מדרש הוא קרוב למקרא, כגון מכילתא ספרא ספרי שהם הברייתות שהם מדרשי המקראות,אזלמדרשסוברר"ה לא צריך לברך, Í Ï ÍÈ ˆ ÓÏ ÓÏ Ó ÊÚÏ È Â גם למקרא וגם למדרש צריך לברך Í Ï ÍÈ ˆ Â È ÓÏ אם הוא רוצהללמודמשניותהואלאצריךלברךברכתהתורה, È Â Í Ï ÍÈ ˆ ÈÓ ÓÏ Û Ó Ô ÁÂÈ גם למשנה צריך לברך ברכת התורה, Ï ÂÓÏ Ï אם הוא רוצה ללמוד גמרא  È,Í Ï ÍÈ ˆ אומר רש"י שכל זה מדובר אפילו קודם שהוא אמר אהבה רבה וכך מוכרח בפרק שני, הרי שאין צורך לדעת האמוראים האלו לברך ברכת התורה רק למקרא או למ"ד השני אפילו למדרש, השלישי סובר אפילו למשנה, אבל לתלמוד לא צריך, ÂÓÏ Ï Û Ó Â ÍÈ ˆ,Í Ï שגם ללמוד גמרא צריך לברך, אומר רש"י שהגמרא הוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצא, ומה זה גמרא, מסביר רש"י שגמרא וודאי שזה מה שאנחנו היום קוראים גמרא, אבל גם בזמן האמוראים לפני שרבינא ורב אשי סדרו את הגמרא היה לימוד של תלמוד לימוד של גמרא שזה הסברא להסביר את הטעמים של המשנה ולתרץ את המשניות הסותרות זו את זו וכן לתרץ משנה ולומר חסורי מחסרא והכי קתני וכדומה שזהו עסק השקלא וטריא של הגמרא הנקרא תלמוד וגמרא, ומה הראיה שגם לתלמוד צריך לברך, Ó ÔÈ È Ò ÔÈ ÓÈÊ È ÈÈÁ הרבה פעמים ÔÈ Ù ÈÈÂ Ï הייתי עומד לפני רב ÈÓ ÓÈ Â ÙÒ È הוא היה צריך לשנות לנו, ללמוד אתנו, את הסוגיא ואת הענינים של ספרא דבי רב,   ÌÈ Ó È È È Ó היה מקדים ליטול ידים, ÍÈ Â והוא ברך ברכת התורה, ÔÈ Ù ÔÏ È Ó והוא לימד אותנו את השיעור, הרי שגם לתלמוד הוא גם כן בירך קודם ברכת התורה. ולכאורה תמוה כאן, וכבר הקשה זאת המעדני יו"ט, שלפי הגירסא שלמדנו עכשיו אצלנו בסוגיא שזוהי הגירסא של המהרש"ל בחכמת שלמה, הרי שמה שבאנו עכשיו להוכיח זה שלתלמוד ג"כ צריך לברך אז איך הוכחנו את זה ממה שרב חייא בר אשי מספר שרב כשהוא קם ללמד אותנו פרקין בספרא דבי רב הוא היה נוטל ידים ומברך, הרי ספרא דבי רב זה מדרש כפי מה שרש"י פירש שמדרש פירושו הברייתות הדורשות ומפרשות את מדרשי המקראות כמו מכילתא ספרא וספרי, אז הרי שספרא דבי רב זה מדרש ובזה וודאי צריך לברך וכאן רצינו להביא ראיה שגם לתלמוד צריך לברך, אומר המעדני יו"טשלקמןבדף י"ד ע"ב שם מובאת המעשה של רב חייא בר אשי שם לא הוזכר ספרא דבי רב שם מוזכר רק ומתני לן פרקין, וא"כ גם כאן צריך לתקן ולגרוס ומתני לן פרקין שמזה ראיה שגם לתלמוד צריך לברך ברכת התורה, כך הסביר המעדני יו"ט. אבל גירסת הרי"ף ופירשו זאת בתר"י היא בסדר אחר לגמרי, שמדרש זה האחרון שעליו בא ההוכחה מרב חייא בר אשי, וכך פירוש תר"י את גירסת הגמרא לגירסתו ולפירושו של הרי"ף שרב הונא אמר שרק למקרא צריך לברך אבל למשנה ולתלמוד אינו צריך לברך ור' יוחנן אמר למשנה צריך לברך, מסבירים תר"י שגם במשנה הוא מפרש את הפסוקים ומשם מהמשנה הוא לומד את טעמי המצוות, אבל לתלמוד שהוא הפירוש למשנה לא צריך לברך כי אין צורך לברך על הפירוש, ור' אלעזר אומר שאפילו לתלמוד צריך לברך שגם בתלמוד, בגמרא, ג"כ מפרש עיקרי הפסוקים, אבל למדרש אין צורך לברך, ומסקנת הגמרא שגם למדרש צריך לברך משום שגם במדרש הוא לומד מהפסוקים מק"ו ובגז"ש ומהמדות שהתורה נדרשת בהם, הרי שלפי גירסת הרי"ף הראיה שצריכים עכשיו להביא גם למדרש צריך לברך הוא מובן היטב לפי גירסא זאת שהביאו ראיה ממה שרב כשהוא היה קם ללמוד אתם בספרא דבי רב שזה מדרש כפירושו של רש"י שהכוונה לברייתות המפרשות את מדרשי הפסוקים וגם שם הוא בירך ברכת התורה הרי שזו ראיה שגם למדרש צריך לברך כפי גירסתו של הרי"ף. אומרת הגמרא Í Ó È Ó הרי אמרנו שצריך לברך ברכת התורה, מה היא הברכה של ברכת התורה, Ó Â È È ÂÒÚÏ Â ÂˆÂ ÂÈ ÂˆÓ Â Ï ÂÓ Ó Â ÈÎ ÌÈÈÒÓ Ô ÁÂÈ È Â ר"י היה מסיים את המשכה של הברכה הוא היה כך מסיים Ú Â È Ï ' È,Ï È È ÍÓÚ ÂÈÙÈÙ Â Â ÈÙ Í Â מסביר רש"י הערב נא פירושו יערבו עלינו הערב זה מלשון מתיקות שיהיו דברי תורה ערבים עלינו לעסוק בהם מאהבה ובפיפיות עמך בית ישראל Â È ˆ ˆÂ  Á È Â פירושו זרענו ילדינו È ÒÂÚ ÍÓ ÈÚ ÂÈ, ÏÎ Ï È È ÍÓÚ È ˆ ˆÂ,Í Â ולפי הגירסא של הרי"ף (הביא אותה רעק"א) ולומדי תורתך לשמה, ÍÂ,Ï È ÂÓÚÏ Â ÓÏÓ ' אומר רש"י שלא גורסים למדני חוקיך, שלמדני חוקיך שאומר דוד המלך אין זו ברכה והודאה להודות על שעבר אלא לשון בקשה על העתיד, ודוד המלך כשהוא אומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך זה לא לשון ברכה והודאה אלא לשון בקשה וכך הוא אומר ברוך אתה ה', ה' שאתה ברוך, למדני חוקיך, אני מבקש ומתפלל ממך שתלמדני חוקיך, ולכן הסיום של הברכה שהיא ברכה להודות ולשבח על העבר צריכה להיות בלשון המלמד תורה לעמו ישראל, מפרש רש"י למה ר' יוחנן היה מסיים בה הכי הערב, משום שר' יוחנן סובר שצריך פתיחה וחתימה בברוך אז צריך להמשיך את הברכה כדי שתהיה גם חתימה בברכה. Â Ï Ô Â ÌÈÓÚ ÏÎÓ Â Á Ó Â Ó Â Â Ó Ó, Â Ô Â ' Í  Â, ÂÎ ÏÂÚÓ È ÂÊ זוהי המעולה שבברכות מסביר רש"י למה משום שבברכה זאת יש הודאה למקום, שמודים להקב"ה, וקילוס, היינו שבח לתורה ולישראל, משבחים את התורה ומשבחים גם את ישראל אשר בחר בנו מכל העמים. אומרת הגמרא ÍÎÏ (או לפי גירסת הר"י והרא"ש, אמר רב

84 82 3 a"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa at פפא הלכך) Â ÏÂÎÏ Â È ÓÈÏ שיאמר את כל הברכות שהוזכרו כאן. אלא שלפירושו של רש"י שלומד שר' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא פירושו בגלל שהוא צריך פתיחה בברוך וחתימה בברוך, הרי יש לנו רק שתי ברכות משום שהערב נא זו לא ברכה בפני עצמה אלא המשך של הברכה הראשונה של אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה, אבל ראשונים אחרים כפי שגם בבעל המאור והביא אותו הרשב"א אומרים שיש בברכת התורה ג' ברכות והבעל המאור מסביר שזה כנגד מה שתיקנו לומר בבוקר מקרא משנה וברייתא, תקנו ג' ברכות. ויש נ"מלדינאאםהערבנאזההמשךשלהברכההקודמת אז צריך להגיד והערב עם וי"ו שהרי זה המשך של המטבע ברכה שהתחלנו בו, אבל אם זו ברכה עומדת בפני עצמה ויש ג' ברכות בברכת התורה אז צריך לומר הערב בלי וי"ו. המחבר פוסק בסימן מ"ז בהלכות ברכות סעיף ו' אומר והערב עם וי"ו משום שזה ברכה אחת, והרמ"א אומר ויש אומרים בלא וי"ו וכן נהגו, אבל גם הרמ"א מסיים אבל יותר טוב לומר בוי"ו, מסביר המ"ב מדברי הפוסקים שכשאומרים והערב עם וי"ו הרי שיוצאים בזה ידי כל הדעות, אבל אם הוא יאמר בלי וי"ו הרי שהערב נחשבת ברכה בפני עצמה וזה נחשב הפסק לאותה דעה שסוברת שזו ברכה אחת, וכן נוהגין כהיום לומר והערב בוי"ו, כך מסביר המ"ב שם בס"ק י"ב, ולענין ענית אמן אחרי הברכה של לעסוק בדברי תורה יש דעות בין האחרונים אם לענות אמן או לא ורוב האחרונים מצדדים שלא לענות אמן ולכן נכון שיברך המברך ברכה זו של אשר קדשנו במצותיו בלחש. הרי שנתבאר לנו איך היא ברכת התורה ושנחלקו בזה הראשונים אם יש כאן ג'ברכותאורק ב' ברכות. התוס' בד"ה שכבר נפטר באהבה רבה מביאים מדברי הירושלמי שדברי הגמרא שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר, פירושו לאלתר, שהוא למד מיד באותו מקום, ושאלו את הרב ר' יצחק (ר"י בעל התוס') כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר שאנו טרודים והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר למה אין אנו מברכים ברכת התורה פעם אחרת כשאנחנו מתחילים ללמוד הרי לא למדנו מיד אחרי ברכת התורה,והשיב ר"י דלא קי"ל כאותו ירושלמי הואיל ובגמרא שלנו בבבלי לא אמרו שצריך ללמוד מיד ומשום כך יוצאים בברכת התורה אפילו שלא למדו לאלתר ומיד. עוד אומרים תוס'בשםר"י שאפילו לפי הירושלמי דווקא אהבה רבה שאין עיקר הברכה לברכת התורה שהרי עיקר אהבה רבה נתקן בשביל ק"ש ומשום כך סובר הירושלמי שאינו נפטר באמירת אהבה רבה מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסך הדעת, אז זה דווקא באהבה רבה שאין הברכה עיקרה משום ברכת התורה אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שאין העיקר של ברכתהתורהאזבאמתזהפוטראתכלהיום אפילו אם לא למדו מיד. חוזרים תוס' ושואלים מאי שנא לימוד התורה מסוכה שצריך הוא לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה ואילו בברכת התורה מספיק מה שהוא ברך פעם אחת בבוקר על אף שהוא הפסיק באמצע ואין הוא צריך לברך בכל פעם שמתיישב ללמוד. מתרצים תוס' דשאני תורה שאינו מייאש דעתו, שכל שעה האדם מחוייב ללמוד שכתוב והגית בו יומם ולילה אז זה נחשב כאילו הוא יושב כל היום בלי הפסק משא"כ אכילה בסוכה יש לו שעה קבועה ולכן כל פעם שהוא יושב לאכול הוא צריך לברך מחדש. הרי שהתוס' סוברים שכל אדם מישראל אינו מייאש את דעתו ולא מסיח דעת מהלימוד שהרי הוא מחוייב ללמוד כל היום, וגם כשהוא הולך לעסקיו והוא טרוד אין זה נחשב הפסק והיסח הדעת מהלימוד ולכן הוא לא צריך לברך מחדש ברכת התורה. עוד שואלים התוס' ואם תאמר למה אין אנו מברכים לישן בסוכה כשהולכים לישון לא מברכים ברכה על אף ששינה בסוכה זו מצוה, עונים תוס' שני תירוצים, התירוץ הראשון שהברכה שברכנו על האכילה לישב בסוכה פוטרת גם את השינה, תירוץ שני שחוששים שמא הוא לא ירדם והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו של האדם לישון תמיד מתי שהוא רוצה ולכן לא מברכים על השינה בסוכה. אומרים תוס'שהיהאומרר"ת שכשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד אין הוא צריך לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה שלאתמולכשהואבירךבשחריתפוטרתאותומלברךעוד פעם עד למחרת בשחרית אחרת, אלא שהתוס' אומרים על כך ולא נהירא, ודעת התוס'לחלוקעל ר"ת שאם הוא ישן בלילה על מטתו והוא קם באמצע הלילה ללמוד הוא כן חייב לברך ברכת התורה. עוד מביאים התוס' שהצרפתים נהגו לומר פסוקים של ברכת כהנים אחרי ברכת התורה וגם משנה אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה בתחלת מסכתא פאה וגם את הברייתא של אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם, הכל בגלל הירושלמי שצריך שילמוד על אתר, אבל תוס' כבר אמרו שלא צריך אחרי ברכת התורה ללמוד על אתר כי גם הירושלמי לא אמר זאת אלא על אהבה רבה, כל זה מדברי התוס'. ובענין זה נפסק להלכה בהלכות ברכות סימן מ"ז (זה הסימן העוסק בברכת התורה) שם בסעיף ז' כתוב ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם למד מיד בלי הפסק, שאם הוא למד מיד בלי הפסק זה פוטר ברכת התורה, זה כדברי הירושלמי, ויש להסתפק אם סגי, אם מספיק,במהשהואקורא ק"ש סמוך לו מיד בלי הפסק, הרי מיד אחרי אהבה רבה הוא קורא ק"ש, האם זה נקרא שהוא למד על אתר או לא, ולכן יש להזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם. עוד מביא המחבר בסעיף ט', יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימודו אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק ביניהם, שגם אחרי ברכת התורה לא יעשה הפסק אלא מיד ילמד, וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה. ולענין אם הוא הפסיק מהלימוד גם בזה פוסק המחבר בסעיף י', אם הפסיק מללמוד ומתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור ללמוד לא הוי הפסק, והוא הדין לשינה ומרחץ וביהכ"ס דלא הוי הפסק, וגם אם הוא לומד בלילה הלילה הולך אחר היום

85 bt 4 a"r `"i izni`n - oey`x 't zekxa 83 שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן, אבל המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה, כך היא מסקנת ההלכה בשו"ע מהסוגיא של ברכת התורה. אומרת הגמרא Ô Ì למשנו משנה במסכתא תמיד, Ó ÂÓÓ Ì Ï מפרש רש"י הממונה הוא הסגן הכהנים, שהיו ממנים סגן לכה"ג שיהיה מוכן ליכנס לעבוד את העבודה במדה והכהן גדול נטמא או נפסל מלעבוד, והוא הסגן הוא הממונה והוא היה אומר לאנשי משמר את מה שנלמד עכשיו במשנה, כי כל המשנה הזאת מדברת בסדר עבודת תמיד של שחר בבית המקדש ששם מבואר שלאחר שאנשי משמר כידוע שהעבודה בביהמ"ק היתה נחלקת למשמרות כהונה ולאחרשכברסידרואתהאיבריםשלקרבןתמידשלשחר על גבי הכבש ומלחו אותם עם מלח כי כך הרי צריך למלוח "על כל קרבנך תקריב מלח" ירדו ובאו להם ללשכת הגזית כדילקרואאת ק"ש ועל זה אומרת אותה משנה שאמר להם הממונה ÂÎ ÂÎ Ì Â Á Î והגמרא תפרש לקמן איזו היא הברכה שאותה אמר להם הממונה לברך והם ברכו, Ó È ÚÂÓ Ì È Â ÚÓ Â Ú Â Â הם ברכו ברכה אחת מהברכות של ק"ש, קראו עשרת הדברות וקראואתג'הפרשיותשלק"ש ÌÚ ÂÎ Â מפרש רש"י את עם שהם ברכו עם העם היינו עם כל אלו שהיו שם בעזרה בלשכתהגזיתאזהםברכו יחד אתם Ï, ÂÎ מה הם ג' הברכות Ó ÈˆÈ שזו הברכה שלאחר ק"ש  Ú אומר רש"י שזו ברכה בשביל העבודה שעשו היו מברכים אחריהולשוןהברכההיהרצה ה' אלקינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפילתם תקבל ברצון והיו חותמים ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, אומר רש"י א"נ שהיו חותמין בברכה שאותך לבדך ביראה נעבוד שזו היא מטבע של חתימת ברכה לכמה נוסחאות כשאומרים ותערב לפניך עתירותינו בתחלת מוסיפין של יו"ט אז יש שחותמים שאותך לבדך ביראה נעבוד זו היתה חתימת הברכה לפי הא"נ דרש"י, ÌÈ Î Î Â מפרש רש"ילברךאתהעם, והתוס' מסבירים שאין זה הדוכן שהיו נושאים כפים שהרי עדיין לא היו עומדים לדוכן לברך את העם בנשיאת כפים עד אחרי הקטרת האימורין אלא היו אומרים את הפסוקים של ברכת כהנים בלי נשיאת כפים כמו שאנחנו אומרים באו"א ברכנו בברכה המשולשת בתורה ואומרים את הפסוקים של ברכת כהנים בלי נשיאת כפים. אבל הרשב"א מפרש בפירוש ברכת כהנים שהכוונה לברכה של שים שלום, וכך גם פירש הרמב"םבפרק ו' מהלכות תפילה, הביא אותו התוי"טעלהמשנההזאתבתמידפרק ה' משנה א', והוא מפרש שלדעת הרמב"ם לא היו אומרים את הפסוקים של ברכת כהנים כיון שאין עכשיו נשיאות כפים, ומה שאנחנו אומרים כפי שתוס' הזכירו אינה אלא שהש"צ אומר אותה אבל היחיד אין לו לומר אותה ולכן פירש הרמב"ם שהמשנה שהזכירה כאן ברכת כהנים הכוונה על הברכה של שים שלום שנקראת כך על שם ההתחלה שהש"צ מתחיל את הברכה של שים שלום בברכת כהנים, הרי שברכת כהנים לדעת הרשב"א ולדעת הרמב"ם הכוונה לברכה של שים שלום, אבל אומר רש"י בשאר התפילה לא היה להם פנאי וגם זמן ק"ש עדיין לא הגיע כמובאר בגמרא יומא דף ל"ז ע"ב שהקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד דהיינו שהוא קורא עכשיו את ק"ש כפי שהם קורים לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין, וכך נלמד גם בהמשך הסוגיא. עוד אומרת המשנה Ó ÓÏ Á Î ÔÈÙÈÒÂÓ Â ˆÂÈ הרי הזכרנו שהיו משמרות כהנים שהיו מתחלפים בעבודתם,היוכ"ד משמרות כהונה, כ"ד משפחות של כהנים, שבכל שבוע משמר אחר היה עובד את העבודה בבית המקדש, וזמן חילוף המשמרות היו המשמרות מתחלפות ביום השבת, מביא על כך רש"י את מה שמפורש בגמרא סוכהדף נ"ו ע"ב זה סוף המסכתא, משמר היוצא, היינו אותו משמר שסיים את העבודה של השבוע והוא עכשיו בשבת יוצא מן המקדש, היה מקריב ביום השבת את התמיד של שחר ואת המוספין ומשמר הנכנס, זה המשמר שהיום נכנס לעבוד עבודה לשבוע הבא,הםהיומקריביםאתהתמידשל בין הערביים ואת הבזיכין, והמשנה אומרת שהיו מוסיפים ברכה למשמר היוצא וכפי שהגמרא תפרש מה היא הברכה שהיו מוסיפים למשמר היוצא. Ó. אומרת עכשיו הגמרא Á Î È Ó מה שהוזכר ברישא של המשנה שהממונה אומר להם לברך ברכה אחת, איזוהי אותה ברכה שכתוב ברישא שאומרים ברכה אחת, אומרת הגמרא ÂÚÏ ÈÒÂÈ È Â È ÈÎ נזדמנו Â Ï למקום אחד ÂÚ Â ÈÈ Ó שאלו מהם Á Î È Ó מה פירוש אותה ברכה אחת שהוזכרה במשנה,  ÈÈ È Â Ï לא היה בידם לענות תשובה Â Â Ï אז הם באו ושאלו את רב מתנא, Ó Ï Â ÂÏÈÈ Ï Â ÂÏÈÈ Â גם הוא לא היה בידו תשובה, È È Â Ó ÈÎ Â Ï Ó באו לשאול את ר' יהודה, Â È Ï ÂÓ שהכוונה לברכת אהבה רבה שהיא אחת מהשתי ברכות שלפני ק"ששלשחרית, È Ê È Ó Â Ó È Ï Ô ÔÂÚÓ È Ó ÈÓ È שהברכה שאותה היו מברכים זו הברכה של Â. ˆÂÈ אומרת הגמראÈÎ È Ó ÛÒÂÈ ÁˆÈ Ó דברי  ÈÙ Â Ï È Ê ר' זריקא שאומר בשם ר"ל שאותה ברכה אחת היא יוצר אור הוא לא שמע זאת מפי ר"ל שפירש לומר בפירוש מאי ברכה אחת שזו יוצר אור, Ï Ó ÏÏÎÓ מכלל דבריו של ר"ללמד ר' זריקא שהוא מפרש שברכה אחת זו יוצר אור, מסבירה הגמרא Ó È Ê È Ï Ô ÔÂÚÓ È Ó ÈÓ È Ó È Ê Ó ממה שכתוב כאן במשנה בתמיד שברכו ברכה אחת זאת אומרת ÂÎ ÂÊ ÂÊ Â ÎÚÓ ÔÈ שאם הוא בירך אחתמברכות ק"ש ולא ברך את השניה יצא לפחות ידי חובת אותה ברכה שהוא כן בירך ואין הברכה השניה מעכבת לומר שאין הוא יכול לצאת ידי חובת ברכה אחת בלי לומר ולקרוא גם את הברכה השניה, ואין אומרים שהן מעכבות זו על זו לומר שאין זו מועלת בלי זו,ומדיןזהשל ר"ללמד ר' זריקא שר"ל מפרש שהברכה אחת במשנה זה יוצר אור, וכפי שהגמרא מסבירה איך הוא לומד את זה, È ÓÏ Ó È Ó Â  ˆÂÈ אם אותה ברכה אחת שאמרו זו הברכה של יוצר אור  ÈÈ ÂÊ ÂÊ Â ÎÚÓ ÔÈ ÂÎ מובן איך ר"ל לומד מהמשנה שהברכות של ק"ש אינם מעכבות זו את זו Ï È Ó שעל אף שוודאי כבר

86 84 1 `"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa ct הגיע הזמן לומר אהבה רבה שהרי אם הגיע הזמן לומר יוצר אור כ"ש שהגיע הזמן לומר אהבה רבה שהרי את האהבה רבה גם בלילה ראוי לומר וכ"ש שאם כבר אמרו יוצר אור שזה הזמן רק לאחר שנהיה אור אז וודאי שהגיע זמן לומר אהבה רבה, ואעפ"כ לא אמרו אלא ברכה אחת יוצר אור ויותר הם לא אמרו, ש"מ, יש ללמוד מזה שהברכות אינן מעכבות זו את זו, "Ú "È Û - Ï È Ó ÂÂ Ó È אבל אם נאמר שהברכה אחת שאמרו זו היתה הברכה של אהבה רבה, È Ó ÂÎ ÂÊאיך ÂÊ Â ÎÚÓ ÔÈ ר"ל לומד מהמשנה שהברכות אינן מעכבות זו את זו ÓÏ È Ó Ï È Â ˆÂÈ ÔÓÊ ËÓ Ï ÌÂ Ó Â ˆÂÈ מה שלא אמרו יוצראורמשוםשעדייןלאהגיעהזמןלומריוצראור, כי עדיין לא האיר היום, È Ó Â  ˆÂÈ ÔÓÊ ËÓ ÈΠוכשהיה מגיע הזמן לאמירת יוצר אור הם היו אומרים, ואין להוכיח מזה שהברכות אינן מעכבות זו את זו, משום שכיון שאמרו את אותה ברכה שרשאין ואפשר כבר לומר ועדיין לא הגיע הזמן של הברכה האחרת בוודאי שיכולים היו לומר את הברכה הזאת, מסביר רש"י שעל אף שכבר היו קוראים ק"ש איךאפשרלומרשעדייןלאהגיעהזמןלומריוצראור, אומר רש"י כפי שהוא הזכיר בעמוד הקודם שהקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא שאנשי משמר מקדימין, וגם מה שקראו ק"ש היה עדיין לפני הזמן וממילא עדיין לא הגיע זמן של יוצר אור, והתוס' מוסיפים להסביר שעל אף ששחיטת קרבן תמיד צריך להיות משיעלה עמוד השחר ואיך אפשר לומר שעדיין לא הגיע הזמן של יוצר אור, אומרים תוס' שהברייתא יכולה לסבור כוותיקין כפי שלמדנו לעיל בדף ט' ע"ב שסוברים שלא מגיע זמן ק"ש רק לקורא עם הנץ, עכ"פ עדיין לא הגיע הזמן לאמירת יוצר אור, וא"כמזהלמד ר' זריקא שר"ל מפרש את הברכה הזאת שבמשנה בתמיד שהכוונה ליוצר אור. שואלת הגמרא È Ó ÏÏÎÓ È Â מה איכפת לנו שאמנם ר' זריקא לא שמע מפורש מר"ל שהוא מפרש ברכה אחת שזו יוצר אור, אבל כיון שבאמת ר"ל לומד מהמשנה שברכות אין מעכבות זו את זו בהכרח יש ללמוד מזה שהוא מפרש שהברכה אחת היא יוצר אור שאם הברכה אחת היא אהבה רבה איך הוא לומד שהברכות אין מעכבות זו את זו. עונה הגמרא È ÏÏÎÓ אם ר' זריקא רק שמע את זה מתוך מה שר"לאמרברכותאיןמעכבותזואתזואזבאמתאין ראיה שכך ר"ל מפרש שברכה אחת זו יוצר אור כי אפשר לומר È Óשגם  ÌÏÂÚÏ ר"ל מסכים לפרש ברכה אחת שהיו אומרים שזו הברכה של אהבה רבה ÈΠÈÏ È Ó Â  ˆÂÈ ÔÓÊ ËÓ ובאמת כשהיה מגיע הזמןלומריוצראורהםהיואומריםיוצראור, ואין להוכיח שברכות אין מעכבות זו את זו,  ÎÚÓ ÔÈ ÂÎ È Ó ÂÎ Ò ÂÊ ÂÊ שהסדר ברכות אינו מעכב, זה מה שר"ל לומד מהמשנה, שמכיון שרואים במשנה שקודם היו אומרים אהבה רבה ורק אח"כ אמרו יוצר אור אז מזה יש להוכיח שאם הוא הקדים לומר את הברכה המאוחרת לפני הברכה הקודמת הוא יצא ידי חובתו וסדר הברכות אינו מעכב. עוד למדנו באותה משנה במסכתא תמיד Ú ÔÈ Â Â Â Ú ȈÈÂ Ó Ó È ÚÂÓ Ì È Â ÚÓ Â ÔÈÏÂ Û Ï ÂÓ Ó Â È Ó,ÌÈ Î Î Â Â ÔÎ Â Ï גם בגבולין היינו לא רק במקדש בקשו לקרוא ולקבוע לקרוא את עשרת הדברות בק"ש, Ï Î ÌÂÏË ÔÈ ÈÓ ÓÂÚ È ÙÓ מסביר רש"י שלא יאמרו לעמי הארץ שאין חלילה שאר התורה האמת ויאמרו להם תדעו ראיה לכך שהרי אין קורין אלא מה שאמר הקב"ה עשרת הדברות ושמעו מפיו בסיני ולכן מפני תערומת המינים בטלו שלא לומר עשרת הדברות בק"ש, ורש"י מפרש המינין עכו"ם אבל זה השמטות של הצנזור משום שבגמרא עם חסרונות הש"ס מפורש שגירסתו של רש"י המינים היה תלמידי ישו תלמידי אותו האיש. אומרת הגמרא È ÈÎ ÈÓ כך למדנו בברייתא È Ô È ÙÓ ÌÂÏË Î Ï ÔÎ Â Ï Â ÔÈÏ Ó ÂÒ Â ÈÚ ÓÏ Ò Á ÔÈ ÈÓ ÓÂÚ הוא רצה לקבוע קריאת י'הדברותבסוראיחדעם ק"ש Ó ÓÈÓ ÔÈ ÈÓ ÓÂÚ È ÙÓ ÌÂÏË Î ÒÁ ÈÏ ÌÂÏË Î È ÈÏ Ó Ú Â ÈÚ ÓÏ Ò.ÔÈ ÈÓ ÓÂÚ È ÙÓ עוד למדנו במשנה Ó ÓÏ Á Î ÔÈÙÈÒÂÓ Â, ˆÂÈ אומרת הגמרא Á Î È Ó מהי הברכה שאותה היו מוסיפים בשבת, Ó Ó ˆÂÈ Ó Ó Â ÏÁ È ÔÈÎ È Â Ê È ÂÓ ÔÎ ÈÓ Ò Î Ó ÓÏ. ÂÚÈ Â ÌÂÏ Â ÂÁ  ÌÎÈ È מעירים התוס' תימא קצת מה זה ברכה הואיל ואין בה לא שם ולא מלכות וכוונת התוס' למה שנלמד לקמן בדף מ' והוזכר מיד בהמשך הסוגיא שר' יוחנן אומר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, ברכה שלא מזכירין בה את שם ה' ולא אומרים מלך העולם היא לא נחשבת ברכה, זו כוונת הערה של תוס' כך הסביר התוי"טעלאותהמשנהבתמיד פרק ה'משנה א', ובלקוטים על המשניות שם מובא בשם הרמז לתרץ שברכה שאין מברכים בה את הקב"ה אלא אדם מברך את חבירו שייך ברכה גם בלי שם ומלכות והרי כאן זו ברכה שברכו משמר היוצא למשמר הנכנס ולא קשה שזו ברכה בלי שם ומלכות, כך תירצו שם בלקוטים על המשנה בתמיד. למדנו במשנה,ÍÈ Ï Â Ó ÌÂ Ó אומרת הגמרא È È ÓÁ ÒÎ ËÈ ÎÈ ËÈ Ù אדם האוחז כוסייןבידווהואצריךלברךעליובוראפרה"ג Ò Â Î Â והוא סבור שזה שכר ועל שכר מברכים שהכל נהיה בדברו Î Ú Í Ó Á Ù ובתחלת הברכה הוא אמר בדעה שיש לפניו שכר והוא צריך להגיד שהכל נהיה בדברו אבל ÓÁ ÌÈÈÒ אבל כשהוא הגיע למלך העולם הוא נזכר שזה יין והוא סיים את הברכה כפי שצריך לברך על היין בפה"ג ובזה Ȉ, בזה פשיטא לן שהוא יצא ידי חובת הברכה, È Â È ÏÎ Ó Ì ÈÓ Èˆ שהרי גם אם הוא היה אומר שהכל נהיה בדברו כפי שהיה בדעתו בפתיחת הברכה כשהוא היה סבור שזה שכר הוא גם היה יוצא אפילו אם הוא היה מסיים לומר שהכל

87 dt 2 `"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa 85 נהיה בדברו Ô הרי נלמד לקמן במשנה בדף מ' ÏÚ ˆÈ Â È ÏÎ Ó Ì ÌÏÂÎ שעל הכל אם הוא ברך שהכל נהיה בדברו גם על יין הוא יצא ידי חובתו, ומכיון שגם אם הוא היה מסיים את כל הברכה כפי שהיה בדעתו בשעת הפתיחה הוא היה כך מסיים שהכל נהיה בדברו הוא היה יוצא אז וודאי שגם כשהוא אמר בפה"ג הרי שהוא יצא ידי חובתו, זה מילתא דפשיטא, Ï מה כן יש להסתפק וזו איבעיא ÎÈ È È Î ÒÎ ËÈ כשהמקרה היה הפוך, הוא אוחז ביד כוס של שכר שצריך לברך עליו שהכל נהיה בדברו  ÓÁ Ò Â הוא סבור שיש כאן יין ולכן הוא ÓÁ Ú ÍÈ Â Á Ù אז הוא פותח את הברכה ובשעת פתיחת הברכה היה בדעתו לברך בפה"ג כיון שהוא סבור שיש כאן יין Î ÌÈÈÒ וכשהגיע למלך העולם הוא נזכר שיש כאן שכר והוא סיים את הברכה שהכל נהיה בדברו, È Ó בזה יש לנו להסתפק אם הוא יצא ידי חובת הברכה או לא, ÈÚ Â Ô ÈÏÊ Î Ô ÈÏÊ ÓÈ Á האם נלך אחרי עיקר הברכה ועיקר הברכה היינו פתיחתה של הברכה היתה על דעת שזה יין ונאמרה הפתיחה של הברכה על דעת לסיים בה בפה"ג וזה נחשב כמי שסיים את הברכה של יין בפה"ג וברכת היין של בפה"ג אינו מוציאה את ברכה שצריך לברך על שכר שאין השכר מן הגפן אז הרי אם הוא היה מסיים בפה"גלאהיהיוצאידי ברכה וגם כשהוא סיים שהכל מסתכלים על עיקר הברכה שזה הפתיחה שבה היה בדעתו לומר בפה"ג והוא לא יצא ידי חובה, או שמא מסתכלים על החתימה וחתימת הברכה היתה כפי שצריך לחתום וכפי שצריך לברך על השכר שהכל נהיה בדברו, זוהי האיבעיא של הגמרא. אומרת על כך הגמרא ÚÓ למדנו בברייתא È Á אדם העומד בק"ש של שחרית וצריך הוא לברך את הברכה של ברכת ק"ששלשחרית  ˆÂÈ Á Ù אם בשעת פתיחת הברכה הוא פתח על דעת לומר יוצר אור כפי שבאמת הוא צריך לומר כיון שהוא עומד בשחרית ÌÈ Ú È ÚÓ ÌÈÈÒ אלאשהואטעהוסייםאתהברכהבמקוםלומריוצראור הוא אמר מעריב ערבים Ȉ Ï אז הוא לא יצא ידי חובתו, ˆÈ  ˆÂÈ ÌÈÈÒ ÌÈ Ú È ÚÓ Á Ù אבל להיפך אם הוא עומד בשחרית הוא פותח במחשבה ובכוונה לומר מעריב ערבים אבל כשהגיע למלך העולם הוא נזכר שהוא עומד בשחרית והוא סיים כפי שצריך יוצר אור אז הוא כן יצא ידי חובתו, È Ú אם הוא עומד בק"ש של ערבית וצריך הוא לומר את הברכה של ק"ש של ערבית, שם Á Ù È ÚÓ Â ˆÂÈ ÌÈÈÒ ÌÈ Ú אם הוא פתח אמנם בדעה לומר מעריב ערבים כפי שצריך אבל הוא סיים ואמר יוצר אור לא כפי שצריך ÌÈÈÒ  ˆÂÈ Á Ù, ˆÈ Ï È ÚÓ ÌÈ Ú אבל אם בשעת הפתיחה הוא חשב לומר יוצר אור ונזכר בשעת אמירת מלך העולם שבעצם זה מעריב והוא צריך לומר מעריב ערבים וכך הוא סיים לומר מעריב ערבים,Ì Á Á ÍÏ ÏÎ Ï ÂÏÏÎ, ˆÈ ואם חתימת הברכה היתה כפי שראוי בשחרית הוא חתם יוצר אור על אף שבפתיחת הברכה הוא חשב לומר מעריב ערבים, בערבית הוא חתם מעריב ערבים על אף שבפתיחת הברכה הוא חשב לומר יוצר אור הרי שהוא יצא ידי חובתו, ומכאן יש לפשוט גם את השאלה והאיבעיא שלנו שמכיון שחתימת וסיום הברכה היה שהכל נהיה בדברו כמו שצריך לברך על השכר הוא יצא ידי חובתו על אף שבפתיחת הברכה הוא חשב אדעתא לברך בפה"ג. דוחה הגמרא È Â Â Ó ˆÂÈ ÍÂ Ó Ì אין להוכיח מברייתא זאת לענין האיבעיא שלנו משום שבעצם יתכן שהפתיחה כיון שהיתה על דעתלומרלאאתהברכה שצריך ובשעת הפתיחה היתה כוונתו לא כפי שצריך לברך אז באמת הפתיחה הזאת אינה ברכה שיכולים לצאת בה ידי חובה על אף שהוא סיים בה כפי שכן צריך לברך, ומה שכתוב כאן שהוא יצא ידי חובתו זה לא בגלל פתיחת הברכה אלא בגלל שהוא חוזר וחותם את חתימת הברכה הוא אומר עוד פעם ברוך אתה ה' שהרי בברכת יוצר אור של שחרית הוא חותם ברוך אתה ה' יוצר המאורות ועל ידי חתימה זאת שהוא חותם כפי שצריך הוא יצא ידי חובתו, וכמו כן בברכת מעריב ערבים כיון שיש גם חתימה בברכה ברוך אתה ה' המעריב ערבים לכן הוא יצא ידי חובתו אבל אמנם פתיחת הברכה לא יצא בה ידי חובה מכיון שבפתיחת הברכה היה בטעות בדעתו לברך ברכה שלא עכשיו צריך לברך אותה, וא"כ לגבי בפה"ג ושהכל נהיה בדברו שאין כאן חתימה בברכה אז כיון שבפתיחת הברכה הוא סבור היה לומר בפה"ג לא יצא ידי חובה על אף שהוא סיים לומר שהכל נהיה בדברו. שואלת הגמרא ÁÈ ÔÈ Î ÏÎ Ó Ï ÎÊ ÈÙ Î È Ì רב סובר לקמן בדף מ' שברכה שאין בה הזכרת השם היא לא ברכה ומזה לומדים שלדעת רב רק אם אומרים השם זה נחשב ברכה אפילו שלא מזכירים מלכות ולא אומרים מלך העולם ולפי דברי רב אפשר לומר שהוא יצא ידי חובה בסיומה של הברכה שהוא אומר ברוך אתה ה' יוצר המאורות שמכיון שיש כאן הזכרת השם אע"פ שלא מזכירים מלך העולם יצא בה ידי חובה, È ÂÎÏÓ ÔÈ Î ÏÎ Ó Ô ÁÂÈ È Ï Ï Î ÓÈÓÏ ÎÈ È Ó ר' יוחנן סובר שלא מספיק לומר שם שמים אלא צריך גם להזכיר מלכות, מלך העולם, א"כ איך אפשר לפרש שהברייתא שאומרת שהוא יצא ידי חובה זה בגלל החתימה של ברוך אתה ה' יוצר המאורות הרי שם הוא לא מזכיר מלך העולם וכיון שאין מלכות בחתימת הברכה הוא לא יכול לצאת בזה ידי חובה ובהכרח שמה שהברייתא אמרה יצא ידי חובה זה בגלל פתיחת הברכה שעל אף שבשעת הפתיחה היה בדעתו לברך לא כפי שצריך לברך מסתכלים על סיומה של הברכה שהיתה כפי שצריך והעיקר הוא החתימה של הברכה ולא הפתיחה וא"כ שוב יש לפשוט את הספק של חמרא ושכרא. Ï דוחה הגמרא באמת אין ללמוד מה שהברייתא אומרת שהוא יצא ידי חובה שזה משום חתימת הברכה, וודאי גם הפתיחה נחשבת לו לברכה מעלייתא לצאת בה ידי חובה ואעפ"כ אין אתה יכול לפשוט מזה לחמרא ושכרא משום שרק לגבי הברכות של ערבית ושחרית בזה גם פתיחה על דעת לברך את הברכה שאינם צריכים עכשיו לברך ג"כ יוצא ידי חובה, Ó ÈÎÊ Ï È Î ÏÂÚ Ó ÔÂÈÎ ÌÂÈ ÏÈÏ Ó ÏÈÏ ÌÂÈ כפי שלמדנו לעיל בדף י"א

88 86 3 `"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa et ע"ב Ó Â ÈÈ ÈÚÓ ÂÎÏÓÂ Î Ó ÈÎ כשהוא פותח בשחרית לומר המעריב ערבים הרי היה בדעתו גם לומר מדת יום שהרי אפילו לפי מה שהוא טועה לסבור שצריך לברך את הברכה של לילה הרי גם בלילה מזכירים מדת יום שהרי אומרים גולל אור מפני חושך וכמו כן כשהוא בערבית פותח על דעת לומר יוצר אור היה בדעתו ג"כ לברך על מדת לילה ולומר יוצר אור ובורא חשך, ולכן כל ברכה של ק"ש בין בברכה של שחרית בין בברכה של ערבית הוא מברך אדעתא דתרווייהו להזכיר בזה גם מדת יום וגם מדת לילה, ולכן כשהוא מסיים לומר את הברכה כפי שצריך יש כאן ברכה שגם בפתיחה היה בדעתו כך לברך ולכן הוא יצא ידי חובתו משא"כ בחמרא ושכרא אין לפשוט מן הברייתא הזאת שהוא יצא ידי חובה כי סיום הברכה היה כפי שצריך כיון שהפתיחה היתה על דעת לברך בפה"ג אז עדיין יש להסתפק אם הוא יצא בזה ידי חובה. אומרת הגמרא ÚÓ ÙÈÒÓ מאותה סיפא של הברייתא Ï ÂÏÏÎ,Ì Á Á ÍÏ ÏÎ Ï ÂÏÏÎ È Ó ÈÈÂ Ï מה באה הברייתא לרבות במה שאמרו כללו של דבר Ô Ó ÈÈÂ Ï Â Ï כגון שכרא וחמרא שאפילו שבשעת הפתיחה הוא סבור היה בטעות לברך בפה"ג הולכים אחרי החתום שמכיון שהוא סיים כפי שצריך לסיים שהכל נהיה בדברו הוא יצא ידי חובה. דוחה הגמרא,È Ó Â Ó ÈÈÂ Ï Ï הכללא של דבר שנאמר בסיפא לא בא ללמד על הדין של חמרא ושכרא אלא ללמד דין אחר בנוגע ללחם ותמרים והגמרא מיד מפרשת Ò Â הוא אכל לחם Ó ÏÎ ÓÈÏÈ ÈÓ ÈÎÈ Ú Á Ù והוא סבור שהוא אכל תמרים ÏÎ È Ó È Ó והוא פותח לברך את הברכה שצריך לברך אחרי אכילת תמרים שהם משבעת המינים ואחרי אכילת תמרים צריך לברך על העץ ועל פרי העץ והוא כך פתח בברכה על מנת לברך על העץ ועל פרי העץ Ó ÌÈÈÒ וכשהגיע למלך העולם הוא נזכר שאכל לחם הוא סיים לברך ברכת המזון, א"כ שואלת הגמרא,  ÈÈ ÔÈÈÚ הרי זה באמת אותה איבעיא כמו שאנחנו מסתפקים לגבי חמרא ושכרא שמכיון שאם הוא היה מברך על העץ ועל פרי העץ על הלחם לא היה יוצא בזה ידי חובה, כי על הלחם צריך לברך ברכת המזון, וא"כ אם תפשוט שזו כוונת דברי הברייתא במה שאמרה בסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום שהוא יצא ידי חובה כיון שהוא סיים כפי שצריך בברכת המזון אז הוא הדין שגם בחמרא ושכרא אם הוא פתח לברך בפה"ג ונזכר וסיים כפי שצריך שהכל נהיה בדברו שהוא יצא ידי חובה. עונה הגמרא Ó Ò Â È Ó ÏÎ Ô ΠÎÈ ˆ Ï ÏÎ הוא אכל תמרים וסבור הוא בטעות שהוא אכל לחם Ó Á Ù והוא פתח את הברכה על דעת לברך ברכת המזון כפי שצריך לברך על הלחם È Ó ÌÈÈÒ והוא נזכר בשעה שאמר מלך העולם וסיים על העץ ועל פרי העץ כפי שמברכים אחרי אכילת תמרים ובזה לומדים מהברייתא שהוא Ȉ, על זה נאמר הכל הולך אחר החתום, ולמה כאן הוא באמת יוצא ÂÏÈÙ ˆÈ ÈÓ Ó ÌÈÈÒ שהרי אפילו אם הוא היה מסיים כפי שהיה בדעתו בשעה שהוא ברך ופתח את הברכה על דעת לומר ברכת המזון הוא היה יוצא ידי חובתו È ÈÈÊ ÔÊÈÓ ÈÓ È Ó ÓÚË È Ó משום שגם תמרים מזינים את האדם ואם הוא מברך ברכת המזון אחרי אכילת תמרים יצא ידי חובתו ואין הוא צריך לברך על העץ ועל פרי העץ ולכן כיון שבשעת פתיחת הברכה שהיה בדעתו לברך ברכת המזון היה בדעתו לברך ברכה שבו הוא יכול לצאת ידי חובה אם הוא היה מסיים באותו לשון שהוא רצה לברך הרי שגם כשהוא אמר אח"כ על העץ ועל פרי העץ הוא יצא ידי חובתו, וכמו שאמרנו בחמרא ושכרא שאם הוא רצה לברך שהכל על היין וסיים לברך בפה"ג הוא יצא משום שגם אם הוא היה מסיים לומר שהכל הוא היה יוצא ידי חובת בפה"ג וגם כאן אם הוא היה מסיים כפי שהיה במחשבתו בשעת פתיחת הברכה לסיים ברכת המזון הוא גם היה יוצא את מה שהוא רצה לברך על התמרים. לומדים מכאן הראשונים וכך מפורש בתר"י והביאו אותם גם הרא"ש וכך נפסק להלכה שלומדים מהסוגיא שאדם האוכל תמרים בדיעבד אם הוא ברך ברכת המזון הוא יצא ידי חובה, והרבינו יונה מביא בשם רבני צרפת שהיו אומרים שגם אם הוא שתה יין והוא סבור בטעות שהוא אכל לחם וברך ברכת המזון במקום על הגפן ועל פרי הגפן שאותה צריך לברך אחרי שתית יין יצא ידי חובה והביאו ראיה לכך מהגמרא לקמןבדף ל"ה, שם מבואר בגמרא שיין סועד את הלב ומשמח והגמרא שואלת א"כ נברך על היין ג' ברכות, ברכת המזון כמו שמברכים על הפת, עונה הגמרא אין אדם קובע סעודה על היין, ומכיון שאנחנו רואים שעל יין היתה לגמרא קושיאשנברךעליו ג' ברכות ובתמרים לא מצאנו שאלה כזאת משמע שיותר פשוט שהיין מיזן יין מן התמרים, וכמו שברכת המזון פוטרת את הברכה שצריך לברך אחרי אכילת תמרים בדיעבד הכי נמי ברכת המזון פוטרת את הברכה של על הגפן שצריך לברך על היין ובדיעבד אם הוא בירך ברכת המזון בוודאי יצא ידי חובה אחרי שתית יין שהרי אפילו לכתחלההיהראוילברך ג' ברכות אלא משום שלא קובעים סעודה על היין לכן לא תקנו ג' ברכות של ברכת המזון אבל וודאי שבדיעבד אם הוא בירך ברכת המזון הוא יצא ידי חובה. עוד אומרים תר"י בשם רבני צרפת שאפילו אם הוא לא בירך אתכל ג' הברכות של בהמ"ז אלא אמר רק ברכת הזן בלבד בין על התמרים בין על היין יצא ידי חובה ואין הוא צריך לחזור ולברך על התמרים על העץ ועל פרי העץ ועל היין על הגפן ועל פה"ג שעל אף שברכת על העץ וברכת על הגפן הם ברכהאחתמעין ג' שיש בברכה הזאת מעין של ג' הברכות של ברכת המזון ואילו בברכת הזן אין לנו אלא ברכה אחת אעפ"כ יצא ידי חובה והוא שוב לא צריך לברך ברכהאחתמעין ג' על התמרים ועל היין. למדנו א"כ את סוגית הגמרא לפי הגירסא שלפנינו שהיא גירסתו של רש"י ולמדנו אותה לפי פירושו של רש"י, ולפי פירושו של רש"י האיבעיא של הגמרא האם כיון שבשעת פתיחת הברכה היה בכוונתו לברך ברכה אחרת אלא שהוא נזכר וסיים את הברכה שבאמת כן צריך לברך האם הוא יוצא בזה ידי חובה או לא, והקשו על זה הראשונים, הרא"ש הביא זאת בשם הראב"ד וכך האריכו בזה תר"י ועוד ראשונים,

89 ft 4 `"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa 87 שלא מצינו בשום מקום שתהא הברכה נפסדת בשביל חסרון כוונה, אפילו בלי שום כוונה שהוא מכוון בברכה הוא גם יוצא ידי חובת הברכה כ"ש כאן שהוא מתכוון לשום ברכה בעולם, ותר"י האריכו בביאור הקושיא שזה לפי מה שקי"ל לדעת רב האי גאון ושאר המפרשים קי"ל להלכה שמצוות אין צריך כוונה אז הרי וודאי שגם הברכות לא צריכים כוונה וגם בלי כוונה הוא יצא ידי חובת הברכה ומכיון שכאן הוא ברך את הברכה הראויה מה לי שבשעת פתיחת הברכה לא היתה בכוונתו לברך את הברכה הראויה. מתרצים על זה הראשונים שני תירוצים, תירוץ אחד מתרצים תר"י שאפילו מי שסובר שמצוות אינן צריכות כוונה לא נאמרו הדברים רק במצוה שיש בה מעשה, שהמעשה הוא במקום הכוונה, כגון נטילת לולב וכדומה, אבל במצוות שהמצוה תלויה באמירה בלבד וודאי צריכה כוונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוון באמירה ואינו עושה מעשה נמצא כמי שלא עשה שום דבר מהמצוות ובזה בוודאי שצריכות כוונה ולכן הברכות שתלויות באמירה בלבד בלי כוונה אין יוצאין ידי חובה, כך תירצו תר"י ביסוד זה שרק מצוות מעשיות שיש בהם מעשה שם יש מי שסובר מצוות אין צריכות כוונה אבל מצוות התליות באמירה לכו"ע צריך בדווקא כוונה ולכן בברכות צריך בדווקא כוונה. עוד תירוץ מביאים תר"י בשם רבינו שמואל וכך תירץ זאת גם הרא"ש שאע"פ שמצוות אין צריכות כוונה והוא יוצא בדיעבד גם בלי כוונה זה דווקא כשהוא עושה את המצווה בסתם אבל כשהוא מתכוון בידיעה שלא לצאת וודאי אינו יוצא ולכן מטעם זה הגמרא כאן מסתפקת משום שמכיון שהוא סבור היה שיש לפניו יין ופתח בשעת פתיחת הברכה על כוונה לומר בפה"ג אז הרי הוא נתכוון שלא לצאת את מה שהוא צריך לברך על השכר כי היה בכוונתו לברך על היין אז הוא רצה לצאת ידי חובת ברכה שצריך לברך על היין, ולכן כיון שכאן היתה לו כוונה שלא לצאת מסתפקים בגמרא אם הוא יצא ידי חובת הברכה או לא. כך תירצו תר"י בשם רבינו שמואל וכך גם תירץ הרא"ש, אבל הראב"ד בגלל קושיא זאת לומד לא כרש"י אלא כגירסתו וכפירוש של הרי"ף. הרי"ף גורס ומפרש את האיבעיא של נקט כסא דשכרא וחשב שהוא חמרא ורצה לברך בפה"ג, מפרש הרא"ש את גירסתו של הרי"ף שלדעת הרי"ף אם אדם מחזיק יין בידו והוא סבור שזה שכר והוא בירך כפי שמברכים על השכר ברוך אתה ה' אמ"ה שהכל נהיה בדברו ומיד הוא נזכר ואמר בפה"ג הוא יצא, שהרי אפילו אם לא היה מסיים בפה"ג רק שהכל נהיה בדברו הוא גם יוצא בברכת שהכל נהיה בדברו יוצאים ידי חובת ברכה על היין אבל האיבעיא של הגמרא שאם הוא החזיק כוס של שכר והוא סובר שזה של יין והוא פתח בדחמרא, מפרש הרי"ף והוא אמר ברוך אתה ה' אמ"ה בפה"ג ומיד הוא סיים בדשכרא ואמר שהכל נהיה בדברו בזה אנחנו מסתפקים אם הוא יצא ידי חובה או לאף, ומכיון שהאיבעיא הזאת לא נפשטת אז הרי אזלינן לקולא ואין הוא צריך לחזור ולברך, כך פוסק הרי"ף. והתוס'בעמוד א' הביאו את דברי הרי"ף איך שהוא פוסק בד"ה לא לאתויי נהמא שפירש הרי"ף שמכיון שלא נפשטא האיבעיא אזלינן לקולא שאפילו פתח בדחמרא וסיים בשכרא יצא והוא לא צריך לחזור ולברך, אבל אומרים תוס' שר"י היהאומרשצריךלחומראכןלברךפעםאחרת, אבל אם הוא יודע בבירור שהוא טעה בדיבורו אז בתוך כדי דיבור הוא יכול לחזור בו ולתקן את הלשון שהשתבשה לו כיון שהוא רק בטעות אמר את הברכה לא כפי שצריך. ובענין זה אם בברכת הנהנין שייך לומר ספק ברכות לקולא העיר כבר רעק"א שהמהרש"א בפסחים דף ק"ב וכך גם הוא מביא מהמג"א ומהאבן העוזר שאומרים שרק בברכת המצות שייך לומר ספק ברכות להקל כי הברכות אינן מעכבות, משא"כ בברכת הנהנין שאסור לו לאכול בלא ברכה מה שייך להגיד ספק ברכות לקולא, וממילא הוא כן יכול לברך ואין כאן חשש ברכה לבטלה, שהרי מכיון שאם הוא לא יברך יהיה אסור לו לשתות אז אין כאן חשש של ברכה לבטלה ויכול הוא להחמיר ולברך, כך העיר רעק"א. אבל להלכה פוסקים כדברי הרי"ף שגם בספק ברכות של ברכת הנהנין בברכה של קודם האכילה והשתיה אם יש לו איזה שהוא ספק הדין הוא לקולא שיכול הוא לאכול ולשתות בלי ברכה, כך נפסק להלכה בסימן ר"טסעיף ג', כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברהמ"ז מפני שהיא של תורה אבל שאר הברכות של ברכת הנהנין אינן אלא דרבנן, אז כשיש לו ספק אם הוא צריך לברך או לא או שהוא מסתפק אם הוא בירך כבר או לא אז הוא לא צריך לחזור ולברך, וגם נפסק גם בסימן קס"ז סעיף ט' אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך, ומסביר המ"ב בס"ק מ"ט כשהוא רוצה לאכול עוד, משום שברכת המוציא אינו אלא מדרבנן וספיקא לקולא, ומטעם זה אפילו אם ירצה להחמיר ולברך ג"כ אינו רשאי משום ברכה שאינה צריכה, כך היא ההלכה כפי שנפסקה בשו"ע או"ח ובמ"ב. אומרת הגמרא Ó Ò ÈÁ או הגירסא בר חנינא סבא È Á ȈÈÂ Ó Ó Ï ÏÎ ÈÓ Ó בברכהשלאחר ק"ש È Ú ÂÓ Â Ó Â בברכה של אחר ק"ש של ערבית Ó Â ÂÁ È È Èˆ Ï (תהלים צ"ב) ÂÏÈÏ Í ÂÓ Â Í ÒÁ È Ï ולכן צריך לומר ברכת אמת ויציב כפי שתקנו אותה חכמים וכן אמת ואמונה בערבית כפי שתקנו חכמים, כי בבקר נתקנה ברכת אמת ויציב על שם להגיד בבקר חסדך וכל הברכה של אמת ויציב היא כולה הודאה על חסד שעשה הקב"ה עם אבותינו שהוציא אותם ממצרים ובקע להם את הים והעביר אותם בים סוף ואילו ברכת אמת ואמונה שם מדובר גם על העתידות שאנו מצפים שהקב"ה יקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאול אותנו מיד המלכים ומיד העריצים ולשום נפשינו בחיים ולהדריכנו על במות אויבנו שכל אלה הניסים התדרים הם תמיד שתמיד הקב"המעמידאתעםישראלשיהיהלותקומה לשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבנו. מפרשים התוס' ובסוף של הברכה של אמת ואמונה הוא חוזר לגאולה שגאל אותנו הקב"ה ממצרים ומפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל, כך הוא פירושו של רש"י וכך פירשו התוס' בפירוש ראשון, תוס' מפרשים עוד פירוש להסביר איך לומדים מואמונתך בלילות משום שנאמר בדברי המדרש מ"ר

90 88 1 a"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa gt איכה חדשים לבקרים רבה אמונתך על הפסוק הזה אומרים חז"ל במדרש שאדם מאמין ומפקיד רוחו בידו ומחזירו לו בלא יגיעה זהו האמונתך בלילות, והמילים אמת ויציב מתייחסים על מה שאומרים לאחר מכן הדבר הזה, שהרי כך אנחנו אומרים ויציב ונכון וקיים וכו' הגבר הזה עלינו לעולם ועד וזה לא מתייחס לשכינה אלא להדבר הזה, כך מפרשים כאן התוס'. אומרת הגמרא ÈÓ Ó Ò ÈÁ Ó Â ÏÏÙ Ó ÍÂ Ú ÂÎ Ú ÂÎ Â Î כשהוא כורע באבות שזו הברכה הראשונה של י"ח שצריך לכרוע בתחלה ובסוף או בהודאה שזה מודים שגם צריך לכרוע תחילה וסוף אז הוא כורע בברוך בשעה שהוא אומר ברוך Û ÂÊ Â ÎÂ Ì Û ÂÊ כשהוא מזכיר את שם ה' אז הוא זוקף את עצמו. אומרת הגמרא Ó È Î ÓÚË È Ó Ï ÂÓ (תהלים קמ"ו) ' Û ÂÊ ÌÈÙÂÙÎ אז מזה למדנו שכשמזכירים אתשם ה' אז הוא זוקף את עצמו כי ה' זוקף כפופים. ÈÓ È ÙÓ שואלת הגמרא כתוב בפסוק (מלאכי ב') È È Ó Â Á והמילה ניחת פירושו לשון הכנעה אז הרי שמפני שם ה' צריך האדם להכניע את עצמו, עונה הגמראÈÓ È Î ÈÓ בשעה שהוא מזכיר את ה' È Î ÈÓ È ÙÓ לפני הזכרת ה',ובאמתכורעומכניעאתעצמובברוך. אומרת הגמרא Ó Ô È Â ÈÈÁÏ Ï ÂÓ ÈÏ (מובא בצד מפירושו של רש"י במקום אחר שבר אוריאן פירושו בן תורה) ÓÈ Â Ó ÈÈÏÚÓ ÏÓ ÍÏ Í בוא ואומר לך דבר מעלייתא שאמר אביך האמורא הקדוש רב, ÈÎ ÍÂ Ú ÂÎ Ú ÂÎ Â Î Í Ó.Ì Û ÂÊ Û ÂÊ Â Î מסבירים תר"י שכשהוא כורע הוא כורע בברוך מפני שבשעה שהוא כורע הוא מראה הפחד והיראה שיש מלפניו וכשהוא זוקף הוא מראה את הבטחון שיש לו בהקב"ה בכל עניניו שהקב"ה ייטיב אליו, וזה תלוי בזה שמי שירא מה' יתברך הוא בוטח בו, כענין שנאמר במשלי פרק י"ד ביראת ה' מבטח עוז, כך פירשו תר"י. "Ú "È Û - אומרת הגמרא ÈÎ Ú Î כשהוא היה כורע בברוך ÊÈÁÎ Ú Î מפרש רש"י כחיזרא זה שבט שביד האדם וכשהאדם חובט אותו כלפי מטה בבת אחת, והיינו שלדעת רש"י הכוונה שהוא היה כורע במהירות, אבל ראשונים אחרים מפרשים כחיזרא מביאים הראשונים מהערוך שפירש בשם רב האי גאון שחיזרא זה קוץ ממיני הקוצים שגדלים בבבל שהראש של קוץ זה הוא כפוף והכוונה שצריך הוא גם לכופף את ראשו ולא להשאר עם ראש זקוף, וגם התוס' מביאים כך מן הירושלמי שצריך שיהיה גם הראש שלו מכופף ולא מספיק בקריאה לבד והראש שלו זקוף, והתוס' מביאים את דברי הירושלמי אמר ר' ירמיה ובלבד שלא יעשה כהדין חרדונא, זו גירסתם של התוס' והם אומרים שחרדונא זה תרגום ירושלמי של המילה צב, והצב כשהוא שוחה ראשו נשאר זקוף, וגירסא זאת היא גירסתם של התוס' אבל בראש מובאת הגירסא בירושלמי "ובלבד דלא נעביד כהדא חזרנא אלא כל עצמותי תאמרנה" ומביאים לפרש מהערוך שפירש שכך התרגום ירושלמי אומר על צב "חזרנא" וכשהוא שוחה הוא שוחה ממתניו וראשו עומד כברייתו אבל צריך שיהא הראששלו ג"כ מכופף, אומר הדברי חמודות על הרא"ש שלכן צריך לעשות כשני הפירושים, גם כפירושו של רש"י שכרע כחיזרא פירושו כורע במהירות, בבת אחת, וגם כפירושם של הראשונים שכורע כחיזרא שצריך הוא ביחד עם כריעת הברכים וכריעת הגוף הוא צריך גם לכופף את ראשו, ÈÂÈÁÎ ÛÈ Ê ÛÈ Ê ÈÎ כשהיה זוקף הוא היה זוקף בנחת, קודם הוא היה זוקף את ראשו ולאחר מכן את גופו, שלא תראה הכריעה שהוא כורע להכניע את עצמו לא תראה עליו כמו משא, וכך הנחש כחיויא פירושו כנחש כי גם הנחש כשהוא זוקף הוא זוקף את עצמו ומגביה קודם את הראש וכך הוא נזקף מעט מעט. אומרת הגמרא ÏÎ ÈÓ Ó Ò ÈÁ Ó Â Â Ï ÏÏÙ Ó Ì ÏÂÎ בברכת אתה קדוש הוא מסיים הקל הקדוש, ËÙ Ó ˆ  ÍÏÓ ברכת השיבה שופטינו הוא מסיים מלך אוהב צדקה ומשפט, ıâá ÌÈ ÂÙÎאלוהם ÌÂÈ ÔÈ ÌÈÓÈ ÚÓ י' ימיתשובהשביחדאם ר"ה ויוה"כהם י' ימים ÏÏÙ Ó ÍÏÓ,ËÙ Ó ÍÏÓ Â Â מסביר רש"י לפי שבימים הללו הקב"ה מראה את מלכותו לשפוט את העולם לכן צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט מסביר רש"י שזה כמו מלך המשפט, וכך מוצאים בכתובים שנאמר עוד ה"א כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית ועוד דוגמאות שרש"י מביא. אבל הב"י בסימן תקפ"ב מביא לפרש בשם רבינו מנוח שלכן אומרים המלך המשפט כמי שאומר שהוא המלך הוא המשפט, שהרי הקב"ה הוא החכמה הוא המדע, ולכן גם הוא המלך הוא המשפט. ˆÈ Â Ï Ó ÂÏÈÙ Ó ÊÚÏ È Â שגם אם הוא אמר הקל הקדוש יצא Ó (ישעיהו ה') È ' È ÓÈ, ˆ Â Ï Â ËÙ Ó Â ˆ Ó ÌÈÓÈ Ú ÂÏ ËÙ Ó Â ˆ ' È ÌÈ ÂÙÎ ÌÂÈ Ú שאז כביכול הקב"הנגבהע"י שהוא יושב במשפטלשפוטאתהעולם Ó Â ואעפ"כ אומר הפסוק. Â Ï אומרת הגמרא Â Ï ÛÒÂÈ Ó, ÏÚ Â È Ó Â ÍÏÓ Ó,ËÙ Ó ˆ  ÍÏÓÂ,ËÙ Ó ÍÏÓ Â והגמרא מסיימת Î ÎÏ Â שצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט בי' ימי תשובה, ואם הוא לא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט מחזירין אותו והוא צריך לחזור עוד פעם על התפילה, וכן ההוספות שאומרים בי' ימי תשובה "זכרנו לחיים" "מי כמוך וכו" "בספר חיים" "וכתוב לחיים" ג"כ מחזירים אותו אם הוא לא אמר שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו יוצא ידי חובתו, וכך פסק רבינו יהודה שגם אם ספק לו אם הוא אמר או לא מחזירים אותו. אלא שהתוס' מסיימים על כך שאין מחזירים אותו מכל אותם דברים שהרי לא הוזכרו בגמרא ההוספות האלו של זכרנו לחיים ומי כמוך אב הרחמן וכן כתוב לחיים ובספר חיים ולכן אין לו צורך לחזור אם הוא לא הזכיר אותם, וכך גם אומר הרא"ש שהוספות אלו הם תקנת הגאונים להוסיף זכרנו

91 ht 2 a"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa 89 רק כתוב לבושי שק עינתי בצום נפשי, אעפ"כ כוונת דברי הגמרא ללמוד מהסיפא, שם בסיפא של אותו פסוק כתוב ותפילתי על חיקי תשוב דהיינו שאני מתפלל על חלותו, על מה שהוא חולה, תפילתי על חיקי תשוב, והיא החולי עצמו, שהוא מחלה את עצמו על הת"ח שצריך לרחמים. אומרת הגמרא ÏÎ ÈÓ Ó Ò ÈÁ Ó Â ÏÎ ÏÚ ÂÏ ÔÈÏÁÂÓ Â ÈÈ ÓÂ È Ú ÂÚ È ÎÊ ÔÚÓÏ בנבואת יחזקאל סוף פרק ט"ז Ó,ÂÈ Â ÂÚ È ÙÎ Í ÓÏÎ È ÙÓ Ù ÔÂÁ Ù ÂÚ ÍÏ È È Ï Â,ÌÈ Ï ' Ì È Ú ÏÎÏ ÍÏ הרי שהנביא אומר לישראל שמכיון שזכרת את העוונות והתביישת בהם ומפני שהיה לך כלימה לכן אני מכפר לכל מה שעשית. שואלת הגמרא ÓÏÈ,È ˆ  שם הנביא מדבר לכללות ישראל ולכן נמחל להם העבירות אם הם זוכרים ומתביישים במה שעשו אבל מנין שגם ליחיד כך. ומי כמוך בתפילה ולכן כיון שלא הוזכרו בגמרא א"א לומר שאם הוא לא הזכיר אותם בי' ימי תשובה הוא נחשב משנה ממטבע שטבעו חכמים, אם זו תוספת כמו המלך הקדוש המלך המשפט שהוזכר בגמרא אז אם הוא משנה והוא לא הזכיר אז זה נחשב משנה ממטבע שטבעו חכמים אבל אם זה תוספת של תקנת הגאונים ולא הוזכרה בגמרא אפילו אם הוא לא הזכיר אין מחזירים אותו. וכך נפסק להלכה בהל' ר"ה שו"ע או"ח סימן תקפ"ב סעיף א' בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש ואם הוא בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו היינו לפני שסיים י"ח חוזר לברכת השיבה, יכול הוא להתחיל מהשיבה שופטינו ואומר משם ואילך את המשך התפילה על הסדר ואם לא נזכר עד שעקר רגליו הוא חוזר לראש, צריך לחזור מתחלת הי"ח, ואילו לגבי זכרנו נפסק להלכה בסעיף ה' אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו ואומר הרמ"א שאפילו אם לא עקר את רגליו רק שסיים את אותה ברכה לא מחזירים אותו והוא הדין אם לא אמר וכתוב ובספר ג"כ דינא הכי, שבאלו התוספות של הגאונים אם הוא לא אמר אין מחזירין אותו. אומרת הגמרא ÏÎ ÈÓ Ó Ò ÈÁ Ó Â Ù Ó Â È Â Â È Á ÏÚ ÌÈÓÁ Ï ÂÏ מי שיש באפשרותו לבקש רחמים על חבירו והוא לא מבקש ËÁÓ ÈÏ ÏÈÏÁ ÈÎ Ì י"ב) (שמואלא' Ó ËÂÁ ÌÎ Ú ÏÏÙ Ï Ï ÁÓ ' Ï כשישראל בקשו משמואל הנביא בעבורם אז הוא אמר להם וודאי גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' ולא להתפלל, הרי שאם הוא לא היה מתפלל כשיש בידו את האפשרות לבקש רחמים עליהם הוא נקרא חוטא. אומרת הגמרא Ó Â, "Á Ì אם אותו אדם שצריך וזקוק לרחמים הוא ת"ח, והב"חכאןגורסאם ת"ח הוא וצריך לרחמים ÍÈ ˆ ÂÈÏÚ ÂÓˆÚ ÏÁÈ שיעשה את עצמו חולה עליו. אומרת הגמרא È Î (שמואלא' ÌÂ Ó ÓÈÏÈ Ë"Ó כ"ב),È Ê Ï  ÈÏÚ ÌÎÓ ÏÂÁ ÔÈ Â ושם מדובר ששאול המלך אמר לסובבים אותו שאף אחד מהם לא מגלה את אזנו ממה שדוד (לדעת שאול) רודף אחריו כדי להרגו, אז הרי ששאול לפי דעתו שהוא צריך רחמים ממה שדוד רודף אחריו אז לפי דעתו של שאול הוא ת"ח ודוד שונא אותו וצריך הוא לרחמים להנצל מדוד המלך ועל זה הוא אמר להם שאין מכם חולה, אז מזה נלמד שצריך להחלות את עצמו, על זה שואלת הגמרא ÓÏÈ,È ÍÏÓ אולי דווקא בשאול כי הוא היה מלך ולכן אם הוא צריך רחמים צריך לחלות את עצמו עליו אבל מנין לכל ת"ח. Ï אומרת הגמרא, Î Ó כתוב בתהלים ל"ה אומר דוד המלך 'Â Â È Â Ï Ì ÂÏÁ È Â שק ענתי בצום נפשי, מדובר על דואג ואחיתופל שהוא אומר שעליהם כשהם היו חולים והיו צריכים לרחמים לבושי שק ענתי בצום נפשי, בגלל שהם היו ת"ח. מסביר המהרש"א שעל אף שבפסוק הזה לא הוזכר מפורש שיחלה את עצמו על הת"ח אלא רק שיענה את עצמו שהרי Ó È א' כ"ח אומרת הגמרא Î Ó,כתובבשמואל Ï Ï ÂÓ,È Â ÂÏÚ Ï È Ê ÓÏ ÏÂ Ï מסופר שם ששמואל פנה אל בעלת אוב שתעלה לו את נשמתו של שמואל כדי שיוכל לשאול אותו מה לעשות, וזה מה ששמואל אומר אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, Ó È ÈÏÚÓ Ò ÌÈ Ï Â È ÌÈÓÁÏ ÌÈ ÏÙÂ Ó ÈÏ ˆ Ï ÂÓÂÏÁ Ì ÌÈ È È Ì ולא ענה לי, ÂÚ È Ú ÏÂ, Ú Ó È ÚÈ Â Ï ÍÏ Â לכן קראתי לך שתודיע לי מה לעשות, Ó, Ï ÌÈÓ  ÌÈ Â ÂÏÈ Â הוא מזכיר שהוא שאל בנביאים שאל בחלומות ולא נענה והוא לא מזכיר שהוא שאל באורים ותומים ולא נענה למה ÈÏË Ì Ó,ÌÈ Î ÈÚ Â Ï משום ששאול נתבייש משמואל שלא יענה לו שמואל אתה גרמת לעצמך במה שלא נענית באורים ותומים שזה בגלל שהרגת את נוב עיר הכהנים, ומכיון ששאול נתבייש במה שהרג את נוב עיר הכהנים לכן הוא לא הזכיר את האורים ותומים,, ÈÓ ÔÓ ÈÏ ÂÏÈÁ ÔÈ Ó מנין לנו שמחלו לו על עונותיו מן השמים Ó (שם במהשך הפסוקים) ששמואל אומר אל שאול ÁÓÂ,È ˆÈÁÓ ÈÓÚ Ô ÁÂÈ "  ÈÓÚ ÍÈ Â הרי ששמואל מבשר לשאול שהוא יהרג ע"י פלשתים ויהיה במחיצתו של שמואל הנביא, ומכאן שמחלו לו על כל עונותיו בגלל שהוא נתבייש ולא הזכיר את האורים ותומים. אומרת הגמרא, Î Ó È Ó Ô Â שמהפסוק הזה לומדים שמחלו לו מן השמים על העבירות לשאול המלך, כי כתוב בפסוק ˆÈ,' ÈÁ ÏÂ Ú ' Ï ÌÂ Ú Â Â Ï ÈÁ Ó Â ', מסביר רש"י שזה הפסוק הגבעונים אומרים אותו לדוד המלך בסוף ימיו של דו"ה מסופר בשמואל ב' שהיה רעב ג' שנים ודוד שאל בה' מה היא הסיבה לרעב,ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, והיכן מצינו ששאול המית את הגבעונים, הכוונה במה שהוא הרג את הכהנים שהיו בעיר נוב, שהם היו מספקים לגבעונים לחם ומים, שהגבעונים יהושע גזר עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ולכן הכהנים היו מספקים להם לחם ומים, ובזה ששאול הרג את נוב עיר הכהנים נכרתה פרנסתם של הגבעונים וזה נחשב כאילושאולהמיתאתהגבעונים, ושם מסופר ויאמר דוד

92 90 3 a"r a"i izni`n - oey`x 't zekxa v אלאהגבעוניםובמהאכפרלכםוברכואתנחלת ה', במה אפשר לכפר את מה ששאול חטא לכם ואתם תברכו את נחלת ה', שלא יהיה רעב, אז הם אמרו לו יותן לנו שבעה אנשים מבניו של שאול, וזהו מה שהם אומרים והוקענום לה', נתלה אותם, בגבעת שאול, ובת קול היא זו שיצאה ואמרהבחיר ה', שהרי לא יתכן לפרש שהגבעונים הם עצמם אומרים בגבעת שאול ואומרים לו בחיר ה' שהרי הם באו לגנות את שאול, ולגנותו הם באו ולא לכבודו של שאול ולכן לא יתכן שהגבעונים הם אלה שאומרים על שאול שהוא בחיר ה' אלא בת קול יצאה ואמרה בחיר ה' ומכיון שרואים שיצאה בת קול לומר על שאול שהוא בחיר ה' מהפסוק הזה לומדים שנמחלו עונותיו של שאול המלך, כך לומדים רבנן. אומרת הגמרא Ó Â È Ó È ËÂÊ Ô Â ', È Ê,ÚÓ È Ï Ù ÚÂ Ï Â רצו לקבוע שיצטרכו לקרוא ק"שעםפרשתבלק ביחד, È ÙÓ Á ÂË ÌÂ Ó למה לא קבעו את פרשת בלק,, ÂÚ Ï Ó ˆ Â, משום שיש טירחא לציבור כי זו פרשה ארוכה. שואלת הגמרא,Ë"Ó למה בתחילה רצו לקבוע את פרשת בלק, ÓÈÏÈ,ÌÈ ˆÓÓ Ì ÈˆÂÓ Ï È Î ÌÂ Ó הרי שהוזכר יציאת מצרים, ÙÂ È È Ù ÓÈÏ, ÂÏ Ó אז נכון שפרשת בלק לא יכולנו לקבוע כדי להזכיר יציאת מצרים כיון שזו פרשה ארוכה ויש בה טורח אבל יכולנו להזכיר פסוקים אחרים כמו פרשת ריבית ופרשת משקלות È Î,ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ Ô פרשת ריבית הכוונה לפסוקים שבפרשת בהר ויקרא כ"ה ל"ז את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, הרי שיש כאן יציאת מצרים בפרשת ריבית, וזה פסוקים קצרים שאפשר לקרוא אותם ואין כאן טורח ציבור, פרשת משקלות זה הפסוקים בפרשת קדושים ויקרא סוף פרק י"ט מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם דהיינו משקלות שווים,אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שוב פסוק קצר שמוזכר בו יציאת מצרים ולמה לא תקנו לומר את זה בק"ש. È Î ÌÂ Ó ÔÈ ÈÒÂÈ ' Ó אומרת הגמרא Ï È, מה שרצו לקבוע פרשת בלק זה בגלל שכתוב בפרשת בלק הפסוק  ÓÈ È ÈÓ È ÏÎÂ È Î Î Ú Î שזה דומה לבשכבך ובקומך, מסביר רש"י שהקב"ה שומר את עם ישראל בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא. שואלת הגמרא, Ï Â Â ÂÒÙ È ÓÈÏ אם בגלל הפסוק הזה רצו לקבוע פרשת בלק ונכון שלא רצו להטריח את הציבור לקרוא את כל הפרשה שהיא פרשה ארוכה אבל למה לא תקנו לומר את הפסוק הזה בלבד של כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ואין בזה טורח ציבור. אומרת הגמרא,È ÈÓ יש לנו בקבלה ÒÙ Ù ÏÎ,Ô È ÒÙ Â È Ó פרשה שמ"ר הפסיק בה אז אפשר להפסיק בה ולקרוא את הפרשה הזאת בפני עצמה, Ï,Ô È ÒÙ Ï Â È Ó ÒÙ ולא מצאנו שמ"ר יפסיק את הפרשה בפסוק זה ולכן לא יכלו לתקן לקרוא את הפסוק הזה בלבד. אומרת הגמרא, ÂÚ Ó È ÙÓ ÈˆÈˆ Ù למה קבעו אותה בק"ש, " Â È ÓÁ È È ÙÓ È Á Ú Â, ÂˆÓ ÏÂÚ,ÌÈ ˆÓ ȈÈ, ȈȈ ˆÓ,ÌÈ,Ê"Ú Â Â, È Ú Â,ÌÈ ÈÓ אז אם נמנה יש כאן ששה דברים, ובאמת בצד יש גירסא שגורסים ששה, אבל המהרש"א אומר שהגירסא הנכונה היא באמת חמשה אלא שהרהור ע"ז והרהור עבירה נחשבין כאחת, ואילו בתוס' ר' יהודה החסיד ובתוס' הרא"ש מפורש שמינות היא בכלל ע"ז כך שגם לדבריהם יש רק ה' דברים. אומרת הגמרא לפרש ÓÏ ÂˆÓ ÏÂÚ,Ô ÙÓ Ï È È Î ÂˆÓ ÏÎ Ì ÎÊÂ Â Â Ì È Â,' הרי שכתוב ועשיתם את כל מצותי שזה עול מצות (כך מפרש רש"י), ȈȈ הוזכר כאן È Î,'  ȈȈ Ì Ï Â Ú ÌÈ ÈÓ Ú Ï,'Â Â È ˆÂ È Î ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ Â,ÔÏ Ó Ê"Ú Â Â È Ú איפה הם נרמזו והוזכרו בפרשת ציצית, אומרת הגמרא, È למדנו בברייתא È Á ÔÈ Â Ï Ï Ó Ó  ÔΠ ÈÓ ÂÊ ÌÎ Ï,ÌÈ Ï מסביר רש"י מינות הכוונה לאותם ההופכים טעמי התורה לדרוש מהם את הטעויות שלהם ואליל וכך אומר הפסוק אמר נבל בלבו הרי שזה מתייחס למחשבת הלב ואין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים, הרי שזה בלבו ולכן אחרי לבבכם נרמז בזה מינות, È Á Â Ê ÌÎÈ ÈÚ ÈÎ ÈÏ Á  ÂÈ Ï ÔÂ Ó Ó ÈÂ Ó È Ú È,È ÈÚ È אז הרי שעל ידי ראית העינים הוא הגיע לענין הרהרור עבירה, Ì Â ÔΠÊ"Ú Â Ê ÌÈ ÂÊ Ó ÌÈÏÚ È Á  ÊÈ הרי שע"ז נקראת בלשון ויזנו ומזה לומדים שאתם זונים זה הרהור ע"ז. מביאים תוס' בסוף העמוד שבירושלמי מפורש שאותם ג' פרשיות שתקנו לקרוא בק"ש, לפי שבהן עשרת הדברות ועיין בו ותמצא הכל, והדברים מפורשים בירושלמי פרק א' הלכה ה'(דף ט' ע"א בדפי הירושלמי דפוס וילנא) שאיך נרמזים י' הדברות,הדברההראשונהאנכי ה' אלקיך נרמזת בפסוק שמעישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלקים אחרים נרמז בה' אחד,לאתשאאתשם ה' אלקיך לשוא מרומז בואהבת את ה' אלקיך, מאן דרחים מלכא, מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר, זכור את יום השבת לקדשו נרמז בלמען תזכרו בגלל שכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והכוונה למצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה, כבד את אביך ואת אמך זה נרמז בלמען ירבו ימיכם וימי בניכם, שהרי בכבד את אביך כתוב בפסוק למען יאריכו ימיך ולכן זה נרמז בק"ש בלמען ירבו ימיכם וימי בניכם, לא תרצח נרמז בואבדתם מהרה, כי מאן דקטיל מתקטל, מי שרוצח הוא נהרג, לא תנאף זה נרמז בלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,אמר ר' לוי לבא ועינא, הלב והעינים, הם תרין סרסורין, שני סרסורים של חטא, שכתוב בפסוק תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועינך, אם תתן לי את הלב והעינים, אנא ידע, אומר הקב"ה אני יודע, דאנת לי, שאתה שלי, לא תגנוב נרמז בואספת דגנך, דגנך ולא דגנו של חברך, לא תענה ברעך עד שקר נרמז במה שנאמר אני ה' אלקיכם והרי אומרים וה' אלקים אמת, אמר הקב"ה אם העדת לחברך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו העדת עלי שחלילה לא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד בית

93 `v 1 `"r b"i izni`n - oey`x 't zekxa 91 רעך לומדם מהפסוק וכתבתם על מזוות ביתך, ביתך ולא בית חברך, כך מפרש הירושלמי נרמזו י' הדברות בג' הפרשיות של ק"ש, וכן האריך גם בזוה"קבחלק ג' דף רס"ח ובהרבה מן הסידורים הודפס בק"ש בכל מקום הדברה שנרמזת בפסוק של ק"ש. וספורי הניסים והנפלאות יהיו בסיפור מה שהקב"ה העלה אותנו משעבוד מלכויות וגאל אותנו מיד האומות, ואילו הזכרה של יציאת מצרים לא תהיה אלא טפל אבל יזכירו את יציאת מצרים גם לעתיד לבוא, Ó  ˆÂÈÎ שאפילו שהפסוק אומר ששוב לא יאמרו אין הכוונה שלא יאמרו בכלל אלא שרק יהיה טפל, כשכתוב בפסוק שהקב"ה אומר ליעקב È È Ï È Ì ÈÎ ÚÈ ÂÚ ÍÓ È Ï,ÍÓ "Ú "È Û - אז וודאי ששם הפירוש הוא,ÂÓ ÓÓ ÚÈ ÚÈ Ï א"א לפרש שהקב"ה אומר לו שיותר לא יקראו לו בכלל יעקב שהרי מצינו שהקב"ה בעצמו כביכול קרא לו יעקב אחרי שאמר לו לא יקרא עוד שמך יעקב, שהרי ברידתו למצרים שם נאמר ויאמר אלקים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני הרי שהקב"ה בעצמו קורא לו לאחר מכן יעקב ובהכרח לפרש שאין הכוונה במה שנאמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב שיעקר יעקב ממקומו ששוב לא יהיה לו את השם יעקב, Ï,ÂÏ ÏÙË ÚÈ ÈÚ Ï È השם ישראל הוא יהיה העיקר והשם יעקב יהיה טפל, וכך גם אצלנו כשנהביא אומר לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים אין הכוונה שלא יאמרו בכלל אלא שזה יהיה טפל לשעבוד מלכיות, ÂÈ ÂÓ Â Â Â Â ÎÊ Ï Ó  ÔÎÂ Ê Â Â Â ÎÊ Ï דורשת הברייתא,  Ï,ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ ÂÊ Â Â Ï ÂÈ ÂÓ Â, ÂÈÎÏÓ Â Ú ÓÁÏÓ ÂÊ ÛÒÂÈ È ÁÓˆ Ú Á ÂÚ È Â,  Ó הרי שהמשכו של הפסוק אחרי אל תזכרו ראשונות נאמר הנני עושה חדשה, Ì Ï Ó ÓÏ Ï Ó È, ÓÓ ÏˆÈ Â Ê Â Ú ÙÂ Í ÍÏ Ó פגש בו הזאב והאדם ניצל ממנו Ê, ÚÓ ÍÏ  ÙÒÓ È Â אז הוא היה תמיד מספר את המאורע הזה, את הנס הגדול שהוא ניצל מן הזאב, לאחר מכן ÙÒÓ È Â Â ÓÓ ÏˆÈ Â È Â Ú Ù È ÚÓ ÍÏ  שוב הוא לא הזכיר את מעשה הזאב אלא היה מספר במעשה הארי, ÁÎ Â ÓÓ ÏˆÈ Â Á Â Ú Ù Ì È ÚÓ גם ממה שקרה לו עם הזאב, גם ממה שקרה לו עם הארי, ÍÎ Û, Á ÚÓ ÍÏ  ÙÒÓ È Â,   ÂÁÎ Ó Â Â Á  ˆ Ï È הצרות האחרונות משכחות את הראשונות ולכן לא מזכירים יותר את שעבוד מלכיות אלא מזכירים את מחלחמת גוג ומגוג. מסביר כאן המהרש"א שכוונת דברי הגמרא לדייק מהפסוק אל תזכרו לענין שעבוד מלכיות הראשונים לא נמצא בהם בכתוב שום זכר כלל, רק ביציאת מצרים שכבר אמרנו שגם לעתיד לא תבטל ההזכרה של יציאת מצרים אמר הפסוק לא תתבוננו בו דהיינו שהוא יהיה טפל לגבי שעבוד מלכיות, היינו לגבי שעבוד מלכות הרביעית ומלחמת גוג ומגוג שגם היא תהיה עיקרית יותר שבגללה הזכירה של יציאת מצרים לא תהיה אלא טפל ועל זה הביאה (הגמרא?) את הפסוק הנני עושה חדשה עתה שאינו דומה גאולת מצרים לגאולה עתידה שגם שיציאת מצרים אמנם מורה היא על חידוש העולם אבל לא נתחדש אז העולם שהרי כך נאמר "לאיתנו" לתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שתבקע הים, אז מעיקר הבריאה היה תנאי בבריאה ליציאתם של ישראל ממצרים,, ÂÏÈÏ ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ ÔÈ ÈÎÊÓ אומרת המשנה.'È Ó יציאת מצרים הכוונה לפרשה שלישית שבק"ש שזו פרשת ציצית, גם בלילה צריך לקרוא פרשת ויאמר שהיא פרשת ציצית אע"פ שאין לילה זמן ציצית שהרי כתוב וראיתם אותו וזכרתם ואין ציצית נוהג אלא ביום ולא בלילה אעפ"כ אומרים פרשה זאת של פרשת ציצית בק"ש של ערבית שגם בלילה צריך לומר מפני יציאת מצרים שבה וצריך להזכיר יציאת מצרים בלילות, " ÊÚÏ Ô Î È È È ÊÚ Ô ÌÈÚ, מסביר רש"י מדברי הגמרא לקמן בדף כ"ח שאין הכוונה שהוא היה בן שבעים אלא הוא אומר כבן שבעים, שכבר הייתי נראה זקן ולא זקן ממש, שבא עליו שיבה באותו יום שמסופר לקמן בדף כ"ח שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו להיות נשיא הסנהדרין ומינו את ראב"ע נשיא, ושם אומרת הגמרא שאיתרחיש ליה ניסא וצמחו לו י"ח שורות של שיער לבן בזקנו כדי שיראה זקן ועל זה אומרת שם הגמרא היינו דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שרק היה נראה כבן שבעים ובאותו היום שבו נתמנה ראב"ע לנשיאות והיה לו את אותו נס שצמח לו זקן לבן והיה נראה כבן שבעים, אותו היום דרש בן זומא את המקרא את הפסוק הזה ממנו הוא לומד את החיוב של הזכרת מצרים בלילות, וזה מה שראב"ע אומר הרי אני כבן שבעים שנה,È ÈÎÊ Ï מפרש הברטנורא ולא נצחתי, לא יכולתי להוכיח ולנצח Ó Ú ÂÏÈÏ ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ Ô, ÓÂÊ בן זומא הוא זה שדרש את זה מהפסוק, ' כתוב בפסוק ÈÓÈ ÏÎ ÌÈ ˆÓ ı Ó Í ˆ ÌÂÈ ÂÎÊ ÔÚÓÏ ÍÈÈÁ דרש בן זומא,ÌÈÓÈ ÍÈÈÁ ÈÓÈ שצריך להזכיר יציאת מצרים ביום,, ÂÏÈÏ ÍÈÈÁ ÈÓÈ ÏÎ המילה כל מהוה ריבוי לרבות שגם בלילות צריך להזכיר יציאת מצרים, ÈÓÈ "ÎÁÂ È Ï לפי הגירסא כל ימי חייך) (או ÏÎ Ê" ÂÚ ÍÈÈÁ ÁÈ Ó ÂÓÈÏ שהרי המילה כל באה לרבות, סוברים חכמים זה בא להביא ימות המשיח. Ô Ì Ï Ó למדנו בברייתא È אומרת הגמרא.'Ó,ÁÈ Ó ÂÓÈÏ ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ ÔÈ ÈÎÊÓ ÈΠÌÈÓÎÁÏ ÓÂÊ איך אתם יכולים לדרוש את המילה כל שזה בא לרבות הזכרת יציאת מצרים לימות המשיח וכי לימות המשיח עדיין יזכירו יציאת מצרים,, Ó Î Ï Â בנבואת ירמיה פרק כ"ג ' ÈÁ ÂÚ Â Ó È Ï ' Ì ÌÈ ÌÈÓÈ ' ÈÁ Ì ÈÎ ÌÈ ˆÓ ı Ó Ï È È ÏÚ ÂÙˆ ı Ó Ï È È Ú Ê È Â ÏÚ,Ì ÌÈ Á ˆ ÏÎÓ הרי שמפורש בפסוק שלא יזכירו יותר את יציאת מצרים אלא יזכירו את הניסים והנפלאות שהקב"ה יעשה אתנו כשיוציא אותנו מהגלות ומשעבוד מלכיות,  Ó,ÂÏ ענו לו חכמים Ú Ï Ó ÓÓ ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ שיותר לא יזכירו בכלל יציאת מצרים Ï ÌÈ ˆÓ ȈÈ ÈÚ ÂÈÎÏÓ Â Ú,ÂÏ ÏÙË כוונת הנביא לומר שלעתיד לבוא עיקר הזכירה

94 92 2 `"r b"i izni`n - oey`x 't zekxa av בויברך דוד) Â,Ì Á ÌÈ Ï ' הרי שכן מזכירין את שמו הקודם אברם בלי ה"א, Ó ÈÏ Ì, ÓÁ ÈÁ Ï ÒÓÓ Â È הנביא מסדר לשבח להקב"ה, ÈÚÓ Â È Ó וכך הוא אומר מעיקרא, מתחילה, אשר בחרת בו, כשאתה בחרת בו הרי עדיין היה שמו אברם בלי ה"א ושמת שמו אברהם. mdxa` ly eny zn`a dnl xiaqdl oe`b p"x o`k `ian awrin dpzyp epia` awri ly eny,mdxa`l mxa`n dpzyp dl`y ly dheyte,epia` wgvi ly eny dpzyp `le,l`xyil mze`a me`xw mdizea` awrie mdxa` ik oe`b p"x xne` z`f eia` el ozp awri myd z` eia` el ozp mxa` myd z`,zeny mdl `xwy zenya mze` lcib d"awd,d"awd mlcib jkitl z` myd dfa `xw d"awd wgvi la`,mdl `xw d"awdy,`ed la` epia` mdxa`l xn` jk ixdy clepy mcew cer wgvi p"x `iane,wgvi eny z` z`xwe oa jl zclei jzy` dxy `l wgviy yxetn xn`p my l`rnyi 'xc `zliknn oe`b inlyexia `ed oke,d"awd itn eny `xwpy dnl eny dpzyp eny dpzyp dn iptn zekxa zkqna oey`xd wxtd ly seqa el` dpzyp `l wgvi ly enye awri ly enye mdxa` ly lcbl mny z` dpiy d"awd okle onya mze` e`xw mdizea`.e`xw d"awd wgvi la` mdl ozep `edy mya mze` mdxa`l `exwl `ly dyrz `le dyr yiy o`k epcnly ixd dl`ya `"yxdnd xak xird,`"d ila mxa` mya epia` yiyz`fddklddz``iadlnehinydmiwqetdlkdnl,mxa` mcewd enya mdxa`l `exwl dyrz `le dyr ied `nlra `zknq` wx did `l elit`e siqen `"yxdnde wx df m` elit`,`xeqi` edin dia zi`c xikfdl edl zpeeke,xeqi` dfa yiy xikfdl md mikixv `nlra `zknq` wx did `l df m` elit`y siqed `edy dna `"yxdnd ixac uexizdn iwet`l ezpeek,xikfdl z`f md mikixv `zknq` eze` `iad) cinz `zkqn seqa ray x`ad lra uxizy `iyew lr cnr xak ray x`ad mby (`ibeqa eplv` g"lvd z` epn `l zeevnd ipen miweqtdy dfny uxiz `ede z`f df oi`y rnyn zeevnd oipna dfd dyrz `lde dyrd m` mbe g"lvd l`ey,opaxc xeqi` wx `l` `ziixe`cn y"`xd s"ixd miwqetd ike opaxc xeqi` wx df m` xn`p xkfed `le,opaxc xeqi` yiy `iadl mikixv `l m"anxd itke,g"lvd l`ey,e"pw oniqa mdxa` obna wx dfd xeqi`d `l elit`e `"yxdnd ixac zpeek efe,`"wrx mb z`f xirdy dnl le`yl mewn oi` jk meyne,`nlra `zknq` wx ied z` eaiygd `l zeevn b"ixzd z` mixcqny zeevnd ipen `zknq` wx df ik zeevnd oipn oia el`d dyrz `le dyrd xeqi` yiy zegtl xikfdl mdl did `l ike,opaxc xeqi`e dfa jix`d g"lvde,ezl`ya `"yxdnd zpeek ef,opaxc,dkldl minkqen mpi` z`f `ziixaa `xtw xa ixacy x`al.dfa ltltl jix`de אבל לעתיד, הנני עושה חדשה ממש כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, כך הוא שם לשון הפסוק ולא תזכרנה הראשונות,כךמבואר ג"כ בנבואת ישעיהו, ועל זה הוא מסיים עתה תצמח, שהרי כך אמרנו בדברי חז"ל על הפסוק היום אם בקולו תשמעו, והגמרא מדמה את מצרים לזאב ואת בבל לארי, שהרי על בבל נאמר עלה אריה מסובכו, ואת המלכות הרביעית הוא מדמה לנחש, ועל זה הוא אומר שכח מעשה שניהם משום שלענין מעשה של הגאולה העתידה הרי נשתכחו כבר צרות משעבוד מלכיות הראשונות בצרות ובגלות האחרון עד לעתיד בימות המשיח במהרה בימינו, כך מסביר המהרש"א. אומרת הגמרא כתוב פסוק בדברי הימים Ì Â,Ì,Ì Ï Ú ÏÁ כשהיה שמו אברם בלי ה"א פירושו שהוא היה אב רם אב לאנשי מדינתו שהוא היה מארץארםשהריכךכתובביהושע כ"ד (ואומרים את זה בהגדה של פסח) בעבר הנהר ישבו אבותיכם, וכך כתוב בפסוק אל ארם נהרים אל עיר נחור הרי שאברהם אבינו הוא מארם, והוא היה בתחלה רק אב לאנשי מדינתו שהיא ארם ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎÏ Ú ÛÂÒ ÏÂ וזה המשמעות של אברהם עם ה"א שזה כמו שכתוב בפסוק אב המון גויים נתתיך, להיות אב לכל העולם כולו. È È, שרה אמנו שמה היה קודם שרי ולאחר מכן נקרא שמה שרה, ÏÁ, ÓÂ Ï È È Ú שרי הוא לשון יחיד, שרתי, שהיתה שרה רק לאומתה, È Ú ÛÂÒ ÏÂ ÏÎÏ,ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ היא נעשית שר על כל העולם כולו. אומרת הגמרא È Ì Ì Ï Â ÏÎ Ù בלי ה"א,Ì ÍÓ È Â Ó Ú ÂÚ הרי שיש כאן עשה לקרוא אברהם עם ה"א ומי שקורא אברם בלי ה"א עובר בעשה, È ÏÂ Ó Â Ï ÂÚ ÓÂ ÊÚÈÏ Ì, ÍÓ ÂÚ È אז הרי שיש כאן גם לאו שלא לקרוא יותר בשמו הקודם בלי ה"א. שואלת הגמרא Ï ÈÓ ÈÎ È Ï Â ÚÓ שיש בזה לאו, עונה הגמרא Ì Ó Â ÍÈ Â ÈÎ È Ó Ï Í È Ì Ï Ó, אז הקב"ה אמר את זה לאברהם אבל לא שנאסר על מי שהוא אחר לקרוא לה בשם שרי, על אברם נאסר במפורש שהרי נאמר ולא יקרא עוד את שמך אברהם שאף אחד לא יקרא לך בשם הזה. שואלת הגמרא Ï, " ÚÈ ÚÈÏ Â ÚÓ נאמר שמכיון שנאמר לא יקרא שמך עוד יעקב אז יש לא תעשה שלא להזכיר עוד יותר את השם יעקב, עונה הגמרא È Ì È, הפסוק עצמו חוזר לקרוא לו בשם יעקב È Î ÏÈÏ Â Ó Ï ÈÏ ÌÈ Ï Ó ÈÂ. ÚÈ ÚÈ Ó ÈÂ È Ê ÈÒÂÈ È ÓÈ È Â ÔÈ ÈÒÂÈ È È Ó מהפסוק שכתוב בנחמיה פרק ט' (ואומרים אותו בתפילה È ÓÈ Ó ÍÏÚ Ô

95 bv 93 zekxa zkqn `xew did - ipy wxt שהוא צריך עדיין לומר אותם על אף שהוא כבר יצא ידי ק"ש צריךשיאמראותםביחדעם ק"ש. אומרת המשנה,ÌÈ Ù פירושו בין ההפסקות, בהפסקות שיש בין פרק לפרק וכפי שהמשנה עצמה תבאר לנו בהמשכה איפה זה ההפסקים שבין פרק לפרק, היינו בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשלישית וכן בין ברכה ראשונה לשניה, אז בפרקים היינו בהפסקים ששבין הפרקים Ï Â, Â Î È ÙÓ אז הוא רשאי לשאול בשלומו של אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום,, È Ó (דברי ר' מאיר, והגמרא תפרש מה כוונת דברי ר"מ במה שהוא אומר ומשיב שלום, פירושו שהוא עונה שלום אם מי שהוא הקדים לו לומר, שהרי הגמרא תשאל אליבא דר"מ אם אמרת שמותר לו לשאול והוא מקדים לשאול בשלום חבירו שהוא נכבד וצריך לכבד אותו פשיטא וכ"ששמותרלולענותלמישכבר קדם להגיד לו), È È ÓÂ È È ÙÓ Ï Â ÚˆÓ Â ', È Ó מפרש רש"י מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרוג אותו אז מותר לו לשאול בשלומו אפילו באמצע, באמצע היינו באמצע הברכה ובאמצע הפרשה של ק"ש, אבל מפני הכבוד לא. הרא"ש שואל על רש"י שאם הכוונה מפני היראה שהוא חושש שאדם זה אם הוא לא ישאל בשלומו יהרוג אותו מילתא דפשיטא שמותר לו להפסיק שהרי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות חמורות, ומה הוצרכה המשנה לומר שמפני היראה אם פירושו כדברי רש"י שמא יהרגנו שמותר לו להפסיק ולשאול בשלמו באמצע הפרשה, באמצע הברכה, לכן מפרש הרא"ש שהכוונה לאביו או אמו או רבו אלו הן הנחשבין מפני היראה, שהרי כתוב איש אמו ואביו תיראו, הרי שנצטוינו לירא מהאבא והאימא אז הם אלו שנקראים מפני היראה, וכך גם הרבי נקרא יראה כי הרי כתוב במשנה מורא רבך כמורא שמים, כך פירש הרא"ש וכן גם פירש הרשב"א וכפי שהוזכר הדבר להלכה. הרי שיש לנו שני פירושים מפני היראה, פירושו של רש"י שהוא חושש שמא יהרגהו ופירושם של הרא"ש והרשב"א שהכוונה לאביו ואמו או לרבו שהוא מצווה לירא מפניהם. '  È,ÚˆÓ Ó אם הוא באמצע פרק או באמצע ברכה Ï Â È, È ÙÓ מפני היראה מותר לו להקדים ולשאול בשלומם,, Â Î È ÙÓ È Ó אבל להשיב הוא משיב אפילו במי שאינו מצווה לירא ממנו, במי שהוא לא מפני היראה רק מפני הכבוד הוא גם עונה לו, ÌÈ Ù Â היינו בהפסקים שבין פרק לפרק Ï Â ÌÂÏ È ÓÂ Â Î È ÙÓ Ì ÏÎÏ וכפי שכהגמרא תפרש את המחלוקת שיש בין ר' יהודה לר"מ. מסבירה עכשיו המשנה ÂÏ Î ÔÈ,ÌÈ Ù ÔÈ Ô Â, È Ï היינו בין סיומה של ברכה ראשונה זה יוצר המאורות לבין תחלתה של ברכה שניה אהבת עולם, ÔÈ È ÚÓ Ï בין סיומה של ברכה שניה הבוחר בעמו ישראל באהבה לבין פרשה ראשונה של ק"ש שזה שמע ישראל ÔÈ "Ú "È Û -.'È Ó אומרת המשנה È Â,  אדם שהוא קורא בתורהפרשת ק"ש Ó, ÔÓÊ ÚÈ Â הגיע זמן לקרוא ק"ש הזמןשל ק"ש, Ì Èˆ, Â Ï ÔÂÂÎ והגמרא תפרש איזו כוונת הלב צריך כאן אם צריך כוונה לצאת ידי מצות ק"ש אם סוברים מצוות צריכות כוונה, או שצריך כוונה לקרוא אם סוברים מצוות אין צריכות כוונה כפי שנלמד בסוגית הגמרא. התוס' כאן הביאו שהירושלמי הוכיח מהמשנה שברכות אינן מעכבות ואע"פ שהוא קרא ק"ש של ערבית ולא בירך את השתי ברכות שלפניה שהם המעריב ערבים ואהבת עולם ולא בירך את השתים לאחריה שהם אמת ואמונה והשכיבנו או שבק"ששלשחריתלאבירךאתהשתיםלפניהיוצראור ואהבת עולם ואת האחת לאחריה שזה אמת ויציב אעפ"כ יצא ידי חובה, שאם נאמר שהברכות מעכבות בק"שאזהרי יקשה על דברי המשנה שאם הוא היה קורא בתורה אם כוון לבו יצא, מה יועיל אם הוא כוון לבו הרי הוא לא בירך תחלה, אלא בהכרח יש כאן הוכחה אומר הירושלמי, שהברכותשל ק"ש אינן מעכבות ויכול הוא לצאת ידי חובה גםאםהואקרא ק"ש בלי הברכות. שואלים תוס' ממה שלמדנו בדף י"ב שרק סדר ברכות אינן מעכבות משמע מזה שהברכות עצמם מעכבות, הוא יכול לומר אותם לא על אותו סדר כפי שהם מסודרות אבל הוא צריך לומר אותם, אחרת הן מעכבות, מפרשים תוס' ששם מדובר בצבור, בצבור הברכות עצמן מעכבות רק סדר הברכות לא מעכב, משא"כ ביחיד, המשנה אצלנו מדברת ביחיד שכוון לבו יצא אפילו אם לא קרא בכלל את הברכות, ותוס' מביאים ראיה ששם הרי נאמר אמר להם הממונה הרי שמדוברבענין ק"ש שקוראין בצבור. וכך גם הביאו עוד ראשונים את השקלא וטריא הזאת של הירושלמי עם הקושיא, והרא"ש כאן מביא שכך פירש גם רבינו חננאל שיש להוכיח מהמשנה אם כוון לבו יצא ואע"פ שלא קרא בברכותיה יצא, ושכך מבואר בירושלמי, ובשם רב האי גאון הביאו הראשונים, הרא"ש כאן במקום, שהסדר אינו מעכב אבל הוא צריך לקרוא את שתיהן, שצריך לקרוא את הברכות, ומה שהירושלמי דייק מהמשנה שברכות אינן מעכבות זה ביחיד אבל בצבור הם כן מעכבים כמו שלמדנו לעיל בדף י"ב. אבל יש ראשונים שסוברים שאפילו בציבור ג"כ אין הברכות מעכבות, ואומר הדברי חמודות כאן על הרא"שבאות ב' בשם הרשב"א שאעפ"כ חייב לקרוא את הברכות אח"כ לבדן משום שהם אינן ברכות של ק"ש,ברכותק"ש אומר הרשב"א על אף שהם נתקנו לומר אותם ביחד עם ק"ש הרי שיש חובה לאומרם אפילו בפני עצמן, והם לא נתקנו ביחד עם ק"ש שאם הוא כבר קרא ק"ש בלי ברכותיה אין מקום לברך את הברכות, אלא אדרבה וודאי שהוא צריך לברך את הברכות אפילו אם הוא כבר קרא ק"ש, ועוד הוא מביא מדברי השו"ע שטוב לחזור ולקרוא ק"ש עם הברכות משום שהברכות

96 94 2 `"r b"i `xew did - ipy 't zekxa cv פירש רש"י. התוס' בד"ה בקורא להגיה שואלים על דברי רש"י שכיון שסוף סוף הוא קורא אין לנו צורך בכוונה לקרוא, לכן מפרשים התוס' שבקורא להגיה הכוונה שהוא אפילו אינו קורא את התיבות את המילים בניקוד הנכון אלא הוא קורא אותם ככתיבתם כדי להבין ולהבחין האם חסר איזה אות או שיש אות מיותרת כמו לטטפת הרי הטי"ת והטי"ת השניה אין ביניהם וי"ו וא"כ כשהוא קורא להגיה לדעת אם לא הוסיפו וי"ו הוא קורא לטטפת והוא לא קורא בכלל בניקוד הנכון וכמו כן מזוזת ולכן כשכתוב אם כוון לבו אין הכוונה לכוונת הלב כפי פירושו של רש"י כוונת הלב לקריאה כי גם לקריאה אין צורך בכוונה אלא הכוונה שהוא מכוון לקרות כדין את המילים והתיבות של ק"ש שיהיו נקראות כנקודתן וכהלכתן. אומרת הגמרא Â È È ÎÎ ÚÓ È Ô ככתבה פירושו בלשון הקודש,שצריךלקרוא ק"ש כפי שהיא נכתבה בתורה בלשון הקדש, ÔÂ Ï ÏÎ ÌÈ Ó ÌÈÓÎÁ שרשאי אדם לקרוא ק"ש בכל לשון. אומרת הגמרא Ó È ÓÚË È Ó כתוב בפסוק Ô ÈÈ זה הפסוק שכתוב בק"ש והיו הדברים האלה, ÂÈ Â Â ÈÈÓÚË È Ó Ô Â היינו באותה הויה שנתנו, בלה"ק, Â È Ó ÚÓ ÔÂ Ï ÏÎ ÚÓ שמע משתמע בכל לשון ולכן אפשר לקרוא ק"ש בכל לשון, שואלת הגמרא ÚÓ È Î ÈÓ È Ï הרי כתוב שמע ומשמעותו בכל לשון למה אומר רבי שק"ש צריכה להיות דווקא בלה"ק, עונה הגמרא Â Ó ÍÈ Ê Ï ÚÓ ÈÏ ÈÚ Ó ÍÈÙÓ ÈˆÂÓ שצריך האדם להשמיע לאזניו את מה שהוא מוציא מפיו בק"ש ולומר בקול שהוא ישמע בעצמו, Ô Â שסוברים ששמע בא לדרשה של בכל לשון שאתה שומע ˆÈ Â Ê Ï ÚÈÓ Ï Ó Ô ÓÎ סוברים Â Ï È Ò ומכיון שגם אם לא השמיע לאזנו יצא בהכרח ששמע בא לדרשה בכל לשון שאתה שומע, שואלת הגמרא ÈÓ Ô ÏÂ È Î ÂÈ Â שמשתמע בהוייתן יהיו שצריך לקרוא דווקא בלה"ק, עונה הגמרא Â Ú ÙÓÏ È Ï Â Ï ÈÚ Ó שלאיקראאתהתיבותשל ק"ש למפרע, כמו שרש"י מסביר קודם הוא יגיד ובשעריך ואחרי כן את המילה הקודמת לה ביתך ולאחר מכן את המילה שעוד יותר קודמת מזוזות, וכמו כן אם הוא קורא את הפסוקים למפרע, פסוק אחד לפני הפסוק שלפניו גם זה נקרא למפרע שהקורא למפרע אינו יוצא ואת זה לומדים מוהיו שצריך לקרוא אותם כהוויתן, אבל לענין סדר הפרשיות שלמדנו במשנה שמע והיה אם שמוע אח"כ ויאמר, הסדר של הפרשיות על אף שלכתחלה אסור לו לשנות וצריך הוא לקרוא על הסדר הזה בדיעבד אם הוא קרא פרשה שניה לפני ראשונה או פרשה שלישית לפני שניה או לפני ראשונה ג"כ יצא ידי חובתו ואין נקרא למפרע רק אם הוא קורא את המילים או את הפסוקים למפרע, לא לפי הסדר שהם כתובים בתורה, Ú ÙÓÏ È Ï È Â ÈÏ Ù מנין יודע רבי שאסור לקרוא למפרע ÈÏ Ó הוא לומד את זה ÌÈ ÌÈ Ó היה צריך להיות כתוב והיו דברים האלה וזה כתוב והיו הדברים הה"א מיותרת, זה בא לדרשה שיקרא את הדברים כסדרן ולא למפרע, Ô Â ÚÓ ÚÂÓ Ì È ÂÏ היינו בין ובשעריך שהוא סיומה של פרשה ראשונה לתחלת והיה אם שמוע, ÔÈ ÚÂÓ Ì È Â Ó ÈÂÏ היינו בין הסיום של פרשת והיה אם שמוע שזה כימי השמים על הארץ לויאמר שזה תחלתה של פרשה שלישית, ÔÈ ÈˆÈÂ Ó Ï Ó È בין אני ה' אלקיכם שזה סיומה של פרשה שלישית לאמת ויציב שהיא הברכה שלאחריה, È ÈÒÙÈ Ï ÈˆÈÂ Ó Ï Ó È ÔÈ ÓÂ Â È וגם זה יתפרש בגמרא הטעם של ר' יהודה וטעם של החולקים עליו, È ÂÏ ÚÓ Ù Ó ÓÏ Á Ô Ú Â È È Ó Ì ÚÂÓ למה סדרו לקרוא קודם שמע ישראל שזו פרשה ראשונה ואחרי כן והיה אם שמוע שזו פרשה שניה, מסבירים תוס'בדף י"דתחלתעמוד ב'מהקושיתושל ר"י בן קרחה תיפוק ליה שקדמה בתורה, פרשת שמע נמצאת בפ' ואתחנן ופ' והיה אם שמוע נמצאת בפ' עקב, עונים תוס' שכוונת השאלה היא כך, למה קדמה אף לפרשת ציצית שפרשת ציצית נאמרת בתורה בפרשת שלח קודמת לשמע ולוהיה אם שמוע שהם בחומש דברים, אלא וודאי אין אנו חוששים לזה שהיא קודמת בתורה ולא משום כך מקדימים את שמע לוהיה אם שמוע שהרי פרשת ציצית עוד יותר מוקדמת ולא מקדימים אותה משום שאין מוקדם ומאוחר בתורה, א"כ היה מן הראוי שיקדימו לקרוא פרשת והיה אם שמוע שמדברת בלשון רבים, וזו היא שאלתו של ר"י ב"ק למה קדמה פ' שמע לוהיה אם שמוע שזו הראשונה ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï È È Î ÏÁ ÌÈÓ ÂÎÏÓ שהרי בשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד האדםמקבלעלעצמועולמלכותשמיםבתחלה ÍÎ Á Â ÂˆÓ ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï Ó שזה הפרשה של והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם ששם מקבלים עול מצות, Ó ÈÂÏ ÚÂÓ Ì È Â למה קדמה פ' והיה אם שמוע לפ' ויאמר È Â ÔÈ Â ÌÂÈ ÔÈ Â ÚÂÓ Ì ÏÈÏ שהרי בוהיה אם שמוע כתוב בפרשה הזאת תלמוד תורה שכך נאמר ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג בין ביום ובין בלילה, Ï ÌÂÈ Ï Â Â È Ó È ויאמר זה פרשת ציצית שפרשת ציצית אינה נוהגת אלא ביום שהרי כתוב וראיתם אותו פרט לכסות לילה. ÂÂÎ ÂÎÈ ˆ ÂˆÓ ÈÓ ÚÓ אומרת הגמרא. Ó מכיון שהמשנה מתנה שדווקא אם כוון לבו יצא משמע שצריך שיכוון את לבו לצאת ידי מצות ק"שורקאזהוא יוצא וצריך שיהא מתכוון לשם מצות, וא"כ יהיה קשה מסביר רש"י לדברי רבה הסובר במסכתא ר"ה דף כ"ח שלענין תקיעת שופר של ר"ה גם התוקע לשיר דהיינו הוא תקע בכוונה כדי לשורר בשופר אעפ"כ יצא ידי מצות תקיעת שופר כי מצות אינן צריכות כוונה. עונה הגמרא Â Ï Â Ï ÔÂÂÎ Ì È Ó מה שצריך שיכוון את לבו אין הכוונה כונה לצאת ידי המצוה, זה באמת לא צריך למי שסובר מצות אין צריכות כוונה אלא צריך שיהא מתכוון לקרות בתורה בעלמא. שואלת הגמרא È Â Â Ï הרי מדובר במי שקורא הרי כך אמרנו שהוא היה קורא בתורה, איזה כוונה הוא צריך לקרות, עונה הגמרא Â È Ï מודבר שהוא קורא להגיה את הספר אם יש בה טעות שאינו מתכוון אפילו לא לקריאה ולכן הוצרכנו להתנות שיכוון את לבו לקריאה, כך

97 dv 3 `"r b"i `xew did - ipy 't zekxa 95 דורשים בו, אם מדובר לגבי לקרוא בתורה קריאת התורה בצבור, ויש בזה אריכות בדברי הפוסקים כי יש מי שסובר שקרה"ת בצבור היא באמת מדאורייתא, כך מבואר בתשובות התשב"ץבחלקב' סימן קס"ג שלכן אדם הנשבע שלא לקרוא בתורה בצבור אין השבועה חלה עליו וכפי שמשמע באמת פשטות לשון רש"י במסכתא מגילה שהתוס' הביאו שמדובר לגבי קרה"ת שהיא דאורייתא, והאריך בזה כאן בספר עינים למשפט לבאר את כל שיטות הראשונים בענין חיוב קרה"ת בצבור מתי נתקן ומי תיקן, לגבי כל האופנים של קרה"ת. התוס' עצמם מתרצים את קושיתם שיש לומר שמדובר בפרשיות שמחוייבים לקרות בתורה מן התורה כמו פרשת זכור, א"נ לקרוא ביכורים, אדם שהיה מביא בכורים בזמן שביהמ"ק היה קיים היה צריך לקרוא את הפרשה ארמי אובד אבי וכמו כן ווידוי מעשר בשנת ביעור המעשרות שזה בשנה הרביעת של שמיטה ובשנה השביעית, אז בשביעי של פסח היו קוראים וידוי מעשר, וכמו כן פרשת חליצה ביבמה החולצת ליבם שמצוה בתורה לקרותן ועל זה הוא הנידון האם בכל לשון או בלה"ק ואלו נאמרו ג"כ לקריאה בכל לשון משום שבכל לשון נאמרה בסיני שכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מתחלק לע' לשון. ומבואר מדברי התוס' שקריאת פרשת זכור בספר תורה בצבור היא מדאורייתא, שהרי כך תירצו התוס', וכך הביא המחבר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה שיש אומרים שקריאת פרשת זכור בספר תורה בצבור הוא מן התורה, וכמו כן מבואר בפשטות מדברי החינוך במצוה תר"ג, אלא שהמנחת חינוך סובר שם שזה דבר ברור ופשוט שהקריאה בצבור הוא רק מדרבנן ומן התורה הוא יוצא גם אם הוא קורא ביחידות וגם אם הוא קורא בעל פה, אבל שפשטות דברי התוס' מורים שהקריאה בתורה בצבור זוהי קריאה שמן התורה לקרוא פרשת זכור, וכך מבואר גם בדברי הרא"שלקמןבפרק ג' שאכלו בסימן כ'לגביר' אליעזר ששיחרר עבדו כדי להשלים למניןתירץשםהרא"ש שמדובר לענין קריאת פרשת זכור שהיא דאורייתא, הרי שמבואר להדיא בדברי הרא"ש שצריך לקרוא בצבור ומספר תורה את פרשת זכור מן התורה, אלא שגם בזה ישנם שיטות בראשונים שקריאת פרשת זכור בספר תורה בצבור היא בכלל לא מדאורייתא וכפי שהמנחת חינוך כותב שכך הוא הדבר פשוט. דבר נוסף שאצלנו בתוס' רק הוזכרה פרשת זכור וכמו"כ בתוס'במגילהדף י"ז ע"ב שם גם דנים התוס' באותו ענין של דבריהם כאן, גם לא הוזכר אלא פרשת זכור ואילו פרשת פרה לא הוזכרה, אבל הב"י מביא כבר בסימן תרפ"ה בלשון שבדברי התוס' שלפנינו שנאמר גם פרשת זכור ופרשת פרה, וכך הזכיר זאת בשו"ע שם בסימן תרפ"ה שיש אומרים על פרשת פרה ג"כ שקריאתה מן התורה, והב"ח ג"כ סובר שתוס' במגילה הזכירו קריאת פרשת פרה מן התורה אלא שהוא הקשה מנין להם זאת שקריאת פרשת פרה תהיה מן התורה, ואילו בביאור הגר"א כתב שזה נוסחא משובשת שהרי לפנינו בדברי תוס' לא הוזכר בכלל פרשת פרה, אבל יש בראשונים לשון כזה, הרשב"א אצלנו בסוגיא כשהוא רוצה לתרץ את קושיתם של התוס' על רש"י אומר הרשב"א בלשונו אולי יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות כגון פרשת ÌÈ È Ï ÌÈ רבנן אינם דורשים את הה"א המיותרת של הדברים ולא דורשים את מה שהיה צריך להיות כתוב דברים וכתוב הדברים. שואלת הגמרא ÏÎ ÏÂÎ Â ÏÎ È Ò ÓÈÓÏ, Ó ÔÂ Ï לומד רש"י שבשאר כל התורה סובר רבי שבכל לשון נאמרה לקרות ומשום כך הוא צריך פסוק לק"ש שתהיה ככתבן, È Ó Â ÔÂ Ï Í Ú ÏÒ אם כל התורה נאמרה לקריאה בלה"ק ÓÁ Î ÂÈ Â ÈÏ ÓÏ מה אני צריך פסוק והיה שק"שקוראיםבלה"ק מה זה שונה מכל התורה שגם כל התורה נקראת רק בלה"ק, עונה הגמרא ÍÈ ËˆÈ אפילו אם רבי יסבור שכל התורה ניתנה לקרוא רק בלה"ק צריך פסוק שק"ש גם כן קוראים רק בלה"ק ÚÓ È Î ÌÂ Ó הרי כתוב שמע (שיכולים?) לדרוש מזה בכל לשון שאתה שומע כפי שחכמים דורשים צריך את הפסוק והיו בהוויתן יהיו לאפוקי שלא לדרוש מהמילה שמע שאפשר לקרוא ק"ש בכל לשון צריך את הפסוק והיו בהוויתן יהיו היינו דווקא ככתבן בלה"ק. שואלת עכשיו הגמרא  ÏÎ Ô È Ò ÓÈÓÏ Ó Â ÔÂ Ï ÏÂÎ שרבנן סוברים שכל התורה נאמרה רק בלה"ק È Ó ÔÂ Ï ÏÎ Í Ú ÏÒ משום שאם רבנן סוברים שכל התורה נאמרה לומר אותה בכל לשון ÚÓ ÈÏ ÓÏ ÓÁ Î ללמד שק"ש נאמרת בכל לשון, מה זה שונה מכל התורה שנאמרת בכל לשון, עונה הגמרא ÍÈ ËˆÈ ÂÈ Â È Î ÌÂ Ó אפילו אם רבנן יסברו שכל התורה גם ניתנה לקריאה בכל לשון אז צריך את הפסוק של שמע לדרוש בכל לשון שלא נדרוש את הוהיו שצריך להיות ככתבן דווקא בלה"ק כפי שרבי דורש על זה צריך דרשה שמע שאפשר לקרוא ק"ש בכל לשון שאתה שומע. ובנידון הזה האם תורה ניתנה בלה"ק נאמרה או שתורה בכל לשון נאמרה, רש"י כאן פירש רק בכל לשון נאמרה לקרות, התוס' בד"ה בלה"ק נאמרה מביאים מפירושו של רש"י במסכתא מגילה דף י"ז שם אמר רש"י נאמרה לקרות בתורה, שהנידון הוא האם ניתן לקרוא בתורה היינו בציבור רק בלה"ק או גם בשאר הלשונות, ועל זה שואלים תוס' ולא נהירא שהרי עזרא תיקן קריאת התורה, עזרא הסופר הוא זה שתיקן קריאת התורה לקרוא בצבור ולפני שעזרא תקן את התקנה מה היה צורך בפסוק של והיו, כך שואלים תוס'. וכבר העיר המג"א בריש סימן קל"ה כפי שציין רעק"א שלשון התוס' "עזרא תיקן" אינו מדוייק, שהרי בגמרא בב"ק דף פ"ב וכך נפסק ברמב"ם הל' תפילה מבואר שם שמשה רבינו הוא זה שתיקן להם לישראל לקרוא בתורה בשבת בשחרית וכמו"כ לקרוא בתורה בשני ובחמישי, עזרא תיקן רקקריאתהתורהבשבתבמנחה, וכמו"כ עזרא תיקן שצריך ג' קרואים אבל עצם הקריאה בתורה בציבור נתקנה ע"י משה רבינו ולא ע"י עזרא, מסביר המג"א שהתוס' לא נכנסו לזה, כוונת התוס' לומר שכיון שעזרא תיקן תקנות בקרה"ת ואמנם גם משה רבינו עוד לפני זה תיקן את התקנה של קרה"ת בשבת בשחרית ובשני וחמישי אבל סוף סוף אין זה אלא תקנת הנביאים ומכיון שאין זה אלא תקנת הנביאים שמשה רבינו תיקן אז ג"כקשה ה"והיו" לפני התקנה מה היינו

98 96 1 a"r b"i `xew did - ipy 't zekxa ev פרה ופרשת זכור וכיוצא בהם מן התורה, הרי שהרשב"א הסבירלתרץאתדעתרש"י שיש קריאה שקוראים מן התורה, הואהזכירגםזכורוגםפרשתפרה, וכך מבואר גם בתוס' הרא"ש ובתוס' ר' יהודה החסיד כאן בסוגיא שיכול להיות שפרשתזכורופרשתפרההםמןהתורה, הרי שיש ראשונים שהזכירו זאת לענין קריאה בתורה שצריך מדאורייתא שזה גם פרשת פרה וכפי דברי המחבר שיש אומרים שגם קריאת פרשת פרה היא מן התורה. הרי שנתבאר לנו שיש כאן קריאות בתורה שצריך לקרוא מן התורה, פרשת זכור כפי שמפורש בדברי התוס', שגם בזה נחלקו הראשונים אם קריאת פרשת זכור בס"ת בצבור היא מן התורה ופרשת פרה שגם הוזכרה בדברי הראשונים והובאה הדעה הזאת בשו"ע בסימן תרפ"ה שקריאת פרשת פרה היא מן התורה. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא È Ï ÂÈ Â Ú ÙÓÏ שצריך לקרוא על הסדר ולא למפרע מילים או פסוקים לא לפי הסדר שהם כתובים בתורה, ÌÈ ÏÚ ÂÂÎ ÎÈ ˆ Ù ÏÎ ÏÂÎÈ Í Ï שהרי כך היא המשמעות של על לבבך שצריך בכוונת הלב, ÂÓÏ ÓÂÏ Ï ÍÏÈ Â Ô ÎÓ ÂÂÎ ÎÈ ˆ Ô Î Ú עד על לבבך צריך כוונה אבל הקריאה של שמע בהמשך הפסוקים אחרי על לבבך ÔÈ ÈÏ Ó, ÊÚÈÏ È È ÂÂÎ ÎÈ ˆ È ÓÂ Â È È Ú הרי כיון שהוא אומר "Ú "È Û - (דברים ו') ÈÎ Ô ÎÓ Í Ï ÏÚ ÌÂÈ ÍÂˆÓ ÂÂÎ ÎÈ ˆ ÏÂÎ Ù ÏÎ ÓÏ שכל הפרשה היינו הפרשה הראשונה של שמע צריכה כוונה. È Ú È Î ÎÏ Ô ÁÂÈ È Ó Á Ó שסובר שכל הפרשה הראשונה צריכה כוונה. ÎÈ Ï È Ó יש מי שהביא את המימרא הזאת של רבהברברחנהבשם ר"י לפסוק הלכה שקריאה של פרשה ראשונה של שמע צריכה כוונה, שהוא לא אמר זאת על המחלוקת של ר"א ור"ע והוא אמר הלכה כר"ע אלא על ברייתא אחרת, È למדנו בברייתא  ÚÓ ÓÂ Â È È ÌÂ Ó Á È Â Ï ÔÈÂÎÈ ÍÈ ˆ ÔÂ Ù Â Ï ÔÂÂÎ ÔÂÈÎ פרק ראשון פירושו כל פרשת שמע Â È Ó Á Ó,ÍÈ ˆ  È, Â È È ÌÂ Ó Ó Á È Î ÎÏ Ô ÁÂÈ אז האיכא דמתני לומדים את המימרא הזאת כאן שעל דברי רב אחאאמררבה ב"בחנהבשם ר"י שהלכה כדבריו שקריאת פרשה ראשונה צריכה כוונה ויותר מזה לא צריך כוונה. אומרת הגמרא È Í È למדנו בעוד ברייתא Ï ÂÈ Â ÂˆÓ Ô Î Ú Ó ËÂÊ Í Ï ÏÚ,Ú ÙÓÏ È È ÂˆÓ ÍÏÈ Â Ô ÎÓ ÂÂÎ עד כאן פירושו פרק ראשון של שמע דהיינו שמע ישראל כל הפרשה הראשונה צריכה כוונה ומכאן ואילך זה רק מצוות קריאה, מפרשה שניה ואילך אין זה אלא מצות קריאה, È Ú ÓÂ È È È ÂˆÓ Ô Î ז"א פרשה ראשונה יש מצות קריאה. ÂÂÎ ÂˆÓ ÍÏÈ Â Ô ÎÓ מפרשת הגמרא עכשיו את דברי רב זוטרא, רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה והבינה הגמרא שעד כאן מצות כוונה הכוונה רק כוונה בלי קריאה ואילו מפרשה שניה צריך קריאה, על זה שואלת הגמרא ÂˆÓ ÍÏÈ Â Ô ÎÓ È Ó È למה פרשה שניה צריך כן לקרוא ויש מצוה של קריאה È Î Ì Ï זה הפסוק שנאמר בוהיה אם שמוע "לדבר בם בשבתך בביתך" ומכיון שכתוב לדבר בם צריך דיבור וקריאה בפה, Î Ì Â È Î ÈÓ אז גם פרשה ראשונה תצטרך קריאה בפה ודיבור שהרי בפרשה ראשונה של שמע ישראל נאמר ודברת בם. עונה הגמרא ÈÎ È Â ÂÂÎ ÂˆÓ Ô Î Ú Ó אין כוונת דברי רב זוטרא לומר שפרשה ראשונה צריך כוונה בלבד בלי קריאה אלא פרשה ראשונה צריך גם כוונה וגם קריאה ÂÂÎ Ï È ÍÏÈ Â Ô ÎÓ פרשת והיה אם שמוע מספיק קריאה אפילו אם אין לו כוונה וכפי שכבר אמרנו מדברי ר' עקיבא ורב אחא משמו של ר' יהודה שרק פרשה ראשונה צריכה כוונה. שואלת שוב הגמרא ÂÂÎ ÂˆÓ Ô Î Ú È ÓÂ È Â למה פרשת שמע צריכה גם כוונה וגם קריאה È Î Ì Â Í Ï ÏÚ ודברת בם, מצות קריאה, על לבבך, כוונת הלב, Ì Ï ÌÎ Ï ÏÚ È Î ÈÓ Ì גם בפרשת והיה אם שמוע נאמר לדבר בם שזה מצות קריאה אבל נאמר גם על לבבכם שזו כוונת הלב, ולמה בפרשה שניה לא צריך כוונת הלב, עונה הגמרא  ÈÚ Ó È Ì Ó Â י"א) (דברים Ó ÁˆÈ È ÎÏ ÈÏ Ï Ï Î ÓÈ ÎÈ ˆ מה שנאמר בפרשת והיה אם שמוע ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא מדובר כאן לענין הקריאה לכוונת הלב אלא מדובר בהנחת תפילין של יד שהמקום ביד עליו צריך להניח את התפילין צריך ש"ושמתם" שימה זאת היינו הנחת התפילין תהיה כנגד הלב על הגובה של היד במקום הקיבורת, שם צריך להניח את התפילין של יד שהם כנגד הלב, ובכלל לא מדובר על כוונת הלב. ÂˆÓ Ô Î Ú ÓÂ È È È למדנו בברייתא Ó Ó ÍÏÈ Â Ô ÎÓ פירושו פרשה ראשונה מצות קריאה È ÍÏÈ Â Ô ÎÓ È Ó שואלת שוב הגמרא, ÂÂÎ ÂˆÓ ÂÂÎ ÂˆÓ למה פרשה שניה של והיה אם שמוע יש בה מצות כוונה È Î ÈÓ Î ÌÎ Ï ÏÚ È Î ÌÂ Ó Í Ï ÏÚ הרי גם בפרשה ראשונה כתוב על לבבך ונצטרך כוונה גם בפרשה הראשונה, שהגמרא הבינה בדברי רבי יאשיה שפרשה ראשונה צריכה קריאה בלי כוונה ופרשה שניה היא זו שצריכה קריאה וכוונה, עונה הגמרא ÈÎ Ó ÂÂÎÂ È ÂˆÓ Ô Î Ú גם הוא סובר פרשה ראשונה צריכה גם קריאה וגם כוונה, ÍÏÈ Â Ô ÎÓ מה שהוא הזכיר שפרשה שניה ÂÂÎ הכוונה לא כוונה עם קריאה אלא כוונה Ï È ולא צריך אפילו לקרוא, ועל זה שואלת הגמרא ÂÂÎÂ È ÂˆÓ Ô Î Ú È Ó למה בפרשה ראשונה צריך גם קריאה וגם כוונה È Î Â Í Ï ÏÚ Ì ודברת בם זה קריאה על לבבך זו כוונה ולכן צריך את שניהם ÈÓ Ì Ì Ï ÌÎ Ï ÏÚ È Î הרי גם בוהיה אם שמוע כתוב שניהם "על לבבכם" שזה כוונה ו"לדבר בם" שזה דיבור פה וקריאה, עונה הגמרא Â È È Î Â מה שנאמר בפרשת והיה אם שמוע

99 fv 2 a"r b"i `xew did - ipy 't zekxa 97 לדבר בם לא מדובר בכלל על ק"ש אלא בדברי תורה, ÈÎ Â Â ÂÎÈÈ Â ÈÓ כך אומרת התורה ÓÁ Ó תלמדו עם בניכם תורה Â ÂÒ ÈÏ ÈÎÈ ÈÎ כדי שהם יחזרו ושוב ילמדו לבד, וכלשון הפסוק לפי פשוטו של מקרא ולמדתם אותם את בניכם שאתם תלמדו עם בניכם תורה לדבר בם בשבתך שהם ידברו בזה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך היינו בדברי תורה. אומרת הגמרא Â Ô (דברים ו') ÚÓ Â È Ï ' Ï È ' Á È Ó È È Ï ÂÂÎ ÎÈ ˆ Ô Î Ú לכוון בלבו למה שהוא אומר צריך רק בפסוק ראשון בלבד, Ó ÎÏ È Ó È Î רבא סובר שההלכה היא כר"מ שרק פסוק ראשון צריך כוונת הלב. ואומרים תוס' שכך היא ההלכה שקי"ל כרבא שהוא בתראי. אומרת הגמרא È למדנו בברייתא ÏÎ ÓÂ ÒÂÎÓÂÒ ÍÈ Ó Á שהוא מאריך באמירת המילה אחד של שמע ישראל ÚÈ Á Ó,ÂÈ Â Â ÂÈÓÈ ÂÏ ÔÈÎÈ Ó "ÈÏ Â מה שהוא צריך להאריך זה בדלי"ת של אחד ולא בחי"ת שהרי כל זמן שהוא אומר אל"ף חי"ת בלי שהוא אומר את הדלי"ת אין כאן שום משמעות, ומה בצע במה שהוא מאריך להגיד אחאאא ולהאריך בחי"ת אבל בדלי"ת צריך הוא להאריך כפי הגמרא תפרש לקמן עד כשיעור שהוא מספיק לחשוב בכוונת הלב לייחד את בורא עולם יתב"ש שיעשה אותו יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחותיה, Ó È "ÈÁ ÛÂËÁÈ Ï Ï Â בגלל זה שהוא רוצה להאריך בדלי"ת לא יחטוף למהר בקריאת החי"ת שלא יקרא אותה בחטף ואין זה כלום כי אין לזה שום משמעות אלא צריך להגיד אח ולהאריך בדלי"ת ואת החי"ת לא לחטוף. אומרת הגמרא È ÈÈÁ È ÈÓ È È Â ÈÓ È ÈÈÊÁ ÂË ÍÈ Ó Â שהוא האריך זמן ארוך באמירת אחד Ó ËÓÏÂ ÏÚÓÏ È ÎÈÏÓ ÔÂÈÎ ÈÏ ÎÈ ˆ Ï Â ÌÈÓ ÂÁÂ Ú ÏÂ דאמליכתיה פירושו שהמלכת את הקב"ה לקבל עול מלכות שמים ע"י שאתה עושה אותו בלבך לקבוע בלבך אמונה אמתית שהוא יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחותיה ואין יחיד כיחודו וכיון שהארכת את השיעור הזה שתחשוב בלבך שה' אחד יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחותיה בזה אתה לא צריך יותר. אומרת הגמרא Ó Â È Ó ÂÚ Ó Ô Í Ú ÏÒ Í Ï ÏÚ שואלת הגמרא, ÈÓÚ Í Ï ÏÚ רק שני מילים אלו, Ï ÈÓÚ Í Ï ÏÚ Ú ÓÈ Ï, ÍÏÈ Â Ô ÎÓ מסביר רש"י שאפילו לב"ה שלמדנו לעיל בדף י"א שעוסקים במלאכתם וקורין ומהלכים בדרך וקורין שרשאי אדם לקרוא ק"ש גם בשעה שהוא מהלך בדרך אבל הם מודים שהוא צריך לעמוד במקום אחד בשעה שהוא קורא ק"ש עד הפסוק של על לבבך משום שעד כאן מסביר רש"י מצות כוונה, וכפי שלמדנו שיש מי שסובר כך שמצות כוונה היא רק עד על לבבך אז לכן רק שם צריך לעמוד, Ô ÁÂÈ È Â. ÈÓÚ ÏÂÎ Ù ÏÎ Ó אומרת הגמרא Ó ÈÓÚËÏ Ô ÁÂÈ È Ê Â ÌÂ Ó Ó Á È Î ÎÏ Ô ÁÂÈ È Ó Á È Â È שההלכה היא שרק פרשה ראשונה צריכה כוונת הלב ומכיון שכל הפרשה צריכה כוונת הלב אז כל הפרשה צריכה להיות בעמידה משום הצורך בכוונה. כך פירש רש"י וכך מפרשים התוס' מדברי הירושלמי שמדברי הירושלמי מפורש שאין הכוונה בעמידה דווקא לעמוד על רגליו ואם הוא יושב הוא צריך לעמוד, הוא יכול גם בישיבה, אלא הכוונה שאם הוא היה מהלך בדרך הוא צריך לעמוד במקום אחד שעל אף שב"ה אומרים שכל אדם קורא כדרכו מ"מ מצוה מן המובחר לעמוד אם הוא מהלך לפי שכשהאדם הולך הוא אינו מיושב כ"כ ואינו יכול לכוון כשהוא מהלך כפי מה שהוא מכוון כוונה יותר טובה כשהוא עומד במקום אחד, וכך היא ההלכה שהמהלך בדרך מצוה לעמוד אבל רק בפסוק ראשון שהרי רבא אמר הלכה כר"מ שרק פסוק ראשון צריך כוונת הלב. וכך ההלכה כדברי רבא שהרי קי"ל כרבא דהוא בתראה, ומכיון שהצורך לעמוד במקום אחד בשעה שקורים ומשום כוונה, אז אלו שסוברים עד על לבבך הסביר רש"י משום שהם סוברים שעד על לבבך זו מצוות כוונה, ר' יוחנן שאומר שכל הפרשה הראשונה צריכה להיות בעמידה במקום אחד אמרה הגמרא משום שהוא סובר שכל הפרשה הראשונה צריכה כוונה, אבל להלכה שרק פסוק ראשון של ק"ש צריך כוונה אז א"כ רק בקריאת פסוק ראשון צריך לעמוד במקום אחד, וכך מביאים תוס' מדברי התנחומא שם מפורש אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו, הרי שמספיק שהוא עומד במקום אחד בשעה שהוא קורא את הפסוק הראשון, ופסוק הראשון הכוונה גם עם אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שגם היא צריכה כוונה כמו פסוק ראשון וגם באמירת ברוך שם צריך הוא לעמוד במקום אחד כמו בפסוק ראשון, והציון של אות ה' שמצויין בעין משפט למי שסובר עד על לבבך אינו מדוייק, שהדין בשו"ע נפסק כפי דברי התוס' שרק בפסוק ראשון צריך לעמוד במקום אחד ולא יותר מזה. כך מבואר בשו"א או"ח הלכות ק"שסימןס"גסעיף ג' היה מהלך בדרך ורצה לקרות ק"ש צריך לעמוד בפסוק ראשון, מבאר כבר המ"ב שהכוונה שאע"ג שמן הדין מותר לקרוא כשהוא מהלך מ"מ מצוה מן המובחר לעמוד בשעת פסוק ראשון שהוא עיקר ק"ש לפי שאינו מיושב כ"כ ואינו יכול לכוון כשהוא מהלך כמו כשהוא יושב ולכן צריך לעמוד, פירושו להתעכב במקום אחד, ומותר לקרוא אותה בין בעמידה ובין בישיבה, ולאחר מכן אומר המ"ב שעיקר הכוונה בפסוק ראשון וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכלל פסוק ראשון, ואמנם (הוא מביא את דברי הב"ח) שיש מחמירים עד על לבבך ומשם והלאה מותר לקרותה בהליכה או בעמידה. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÚÓ ' Ï È È Â È È Ï ÚÓ È ÂÊ Á ' Â È Ï ובפשטות הכוונה לפסוק ראשון שמע ישראל, אבל רעק"א מציין כבר לדברי ר' יונה ודברי ר' יונה נמצאים בדפי הרי"ף בדף ט' בסוף עמוד א' שלאלו הסוברים שקריאת פרשה ראשונה כולה זה חיוב מדאורייתא צריך לפרש מה שנאמר כאןזו ק"ששל ר' יהודה הנשיא שאין הכוונה רק לפסוק ראשון אלא לפרשה ראשונה, ויש בזה מחלוקת גדולה בין

100 98 3 a"r b"i `xew did - ipy 't zekxa gv הראשונים וכמה שיטות בדבר איזה חלק של ק"ש הוא חיוב דאורייתא האם רק פסוק ראשון או שגם הפרשה ראשונה כולה או שאפשר שתי פרשות ראשונות או אולי כל ג' הפרשיות והאריך בזה השאגת אריה בסימן ב' לאחר שהוא מביא את הפר"ח שבסימן ס"ז האריך לדון בזה ודעת הפר"ח ששתי פרשיות הם מדאורייתא, הש"א מאריך להוכיח שפרשה ראשונה כולה היא מדאוריתא אבל פרשה שניה היא לא מדאורייתא, ועיין לקמן בדף כ"א שם מבואר עצם הדין שק"ש היא דאורייתא ונבאר שם בעז"ה יותר את שיטות הראשונים איזה חלק בק"ש הוא דאורייתא. גם צריך להזכיר שהסוגיא שרבינו יונה מדבר עליה זה הסוגיא לקמן בדף ט"ז לענין שיש פרשה ראשונה שצריך לקרוא אותה כשהאומן אינו עוסק במלאכתו, והאם זה סותר לסוגיא אצלנו או לא שגם בזה נחלקו הראשונים כפי שיתבארבדף ט"ז. אומרת הגמרא Ó ÈÏ ÈÊÁ Ï ÈÈÁ È Ï ÈÏ ÌÈÓרבשואלאת ÂÎÏÓ ÈÏÚ Ï Ó È Ï ר' חייא שהוא לא ראה שרבינו הקדוש מקבל עליו מלכות שמים, היינוקורא ק"ש, מסביר רש"י שרבינו הקדוש היה שונה לתלמידיו, היה לומד עם התלמידים,מלפנישהיהמגיעזמן ק"ש, אומר רב כשהגיע זמן לא ראיתי שרבינו הקדוש יפסיק לק"ש, Ó ÈÏ ענהלו ר' חייא È ÁÙ פירושו בן גדולים Ú ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï Ó ÂÈ Ù ÏÚ ÂÈ È È ÚÓ ÌÈÓ ÂÎÏÓ כי אז הוא מקבל עול מלכות שמים לקרוא ק"ש. ומכאן מקור למה שנהגו לכסות את הפנים בשעה שקורים שמע ישראל, וכפי שמפורש להדיא בטור ובשו"עבסימןס"א סעיף ה', נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון, אז זה המנהג מקורו מדברי הגמרא כאן שרבינו הקדוש היה מעביר ידיו על פניו והוא היה מכסה את הפנים בשעה שהוא היה מקבל עול מלכות שמים. שואלת הגמרא Ó  ÊÂÁ Â È Â Ó  ÊÂÁ האם לאחר שעמדו התלמידים והוא הפסיק את השיעור, סיים את השיעור, האם הוא היה חוזר לגמור את ק"ש, נחלקו בזה בר קפרא ור' שמעון ברבי, Ù Ó  ÊÂÁ Â È Ó ٠ÈÏ Ó, Ó  ÊÂÁ ÓÂ È ÔÂÚÓ È ÊÂÁ Â È ÈÓ È È Ï ÓÏ È ÔÂÚÓ È Ï ÈˆÈ È ÚÓ È Ó Â ÈÈ Ó Â,ÌÈ ˆÓ רבי היה תמיד מחזר בשעה שהוא היה לומד עם התלמידים בכל יום הוא היה מחפש דרך להזכיר סוגיא שיש בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת ויציב כדי שיזכיר יציאת מצרים, Ï Ó  ÊÂÁ Ó Í È Ï È Â Ï ÈÏ ÓÏ למה היה צריך לחזר אחרי סוגיא שיש בה יציאת מצרים, עונה הגמרא ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ ÈÎÊ Ï È Î, ÓÊ אומר רש"יבזמן ק"ש. ומלשון זה הוכיח הש"אבסימן י' שהזמן לקיום מצות זכירת יציאת מצרים הוא במשך כל היום, שרש"י לא פירש כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה בזמן שיש חיוב להזכיר את יציאת מצרים, רש"י הזכיר בזמן קריאת שמע, משום שיציאת מצרים זכירתה נוהגת כל היום, אלא שהוא היה מחזר להזכיר את יציאת מצרים בזמן של ק"ש, כך הוכיח הש"אבסימן י' וכך נפסק להלכה במ"בבהלכות ק"שסימן נ"ח ס"ק כ"ז שפרשת ציצית או שאר פסוקים שהם מזכירת מצרים מחוייב מן התורה כל היום שהרי מן התורה לא נקבע זמן לזכירתה, וכמו שכתב הש"אסימן י' שעד הערב הוא הזמן לזכירת יציאת מצרים. אומרת הגמרא Ó Ï ÂÓ È ÏÈ È Á ' Â È Ï ' Ï È ÚÓ Ó ÈÓ Ó Ó Èˆ È Ò Â אז הוא יצא ידי חובה כיון שאת הפסוק הראשון הוא קרא, Ó Â Ï ÔÓÁ ÈÏ (קמץ קובוץ) È Ú לר"נהיהעבדכנענישקראולודרו, אז הוא אמר לו, ÂÒÙ Ô Úˆ Ó בפסוק הראשון תצער אותי, היינו שלא תתן לי להרדם ואם אתה רואה אותי מנמנם תצער אותי עד שאנער להיות ער יפה בפסוק הראשון, Ô Úˆ Ï ÈÙË יותר אל תצער אותי, Ó È ÛÒÂÈ Ï ÛÒÂÈ ÈÏ ÈÏ Ó איך הוא היה נוהג בק"ש' È Ú Â ÈÎÈ Í ÂÒÙ È Ù ÚˆÓ Â Ó הוא היה מצער את עצמו שלא להרדם. È Ù ÚˆÓ Â Ï ÈÙË Ó,ÚÓ È È Ï Ô Ù ÛÒÂÈ לומד רש"י פרקדן פירושו שהוא שוכב על גבו ופניו למעלה, הרמב"ם פירש להיפך פרקדן זה מי ששוכב עם הפנים טוחות בקרקע, היינו כשהפנים לצד הקרקע, ושני הפירושים נפסקו להלכה בהל' ק"שסימן ס"גסעיף א' שיכול אדם לקרוא מהלך או עומד או שוכב או רוכב ע"ג בהמה או יושב אבל לא פרקדן דהיינו שפניו טוחות בקרקע (זה לפי פירוש של הרמב"ם) או מושלך על גבו ופניו למעלה (שזה לפי פירושו של רש"י). שואלת הגמרא È ÈÏ Ï Â Ó רק לקרוא ק"ש אסור כשהוא פרקדן, ÈÓ ÈÓ ÈÙ אבל לישון כשהוא פרקדן מותר, ËÈÈÏ ÈÂÏ Ô Ú Â È È Â היה מקלל Ô Ó È È Ù על מי ששוכב פרקדן, מסביר רש"י למה, שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי, È Ó עונה הגמרא ÈÓ כשהוא יושן ÈÓ ÈÙ ÈÏˆÓ ÈÎ כשהוא מוטה על צדו מעט זה כבר מספיק משא"כ ÏÚ Û Ó ÈÏˆÓ ÂÒ לקרוא ÈÓ ק"ש אפילו כשהוא מוטה קצת על צדו אסור משום שהוא מקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה וזה אסור, שואלת הגמרא ÈÏˆÓ Ô ÁÂÈ È Â È Â הוא כן היה קורא כשהוא מוטה קצת על צדו, עונה הגמרא È Â ÏÚ Ô ÁÂÈ È והיה קשה לו לשכבלגמריעלצדו. וכך נפסק להלכה שאם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא כפי שראינו שכך נהג ר' יוחנן..'ÂÎÂ Ï Â ÌÈ Ù Â במשנה למדנו שבפרקים פירושו בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב, שבאלו שהם בין הפרקים שואל מפני הכבוד, אז הוא שואל בשלומו של אדם שהוא נכבד וצריך לכבד אותו ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה פירושו של רש"י במשנה מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרוג אותו, ואילו הרא"ש חולק על דברי רש"י שאם מדובר באדם שהוא מפחד שיהרוג אותו הרי פשוט הדבר שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש

101 hv 1 `"r c"i `xew did - ipy 't zekxa 99 חוץ מג' עבירות חמורות, ולכן פירש הרא"ש וכן הרשב"א כפי שהזכרנו בפירוש המשנה שמפני היראה פירושו אביו אמו או רבו שהוא חייב במורא, כמו שנאמר איש אמו ואביו תיראו וברבו נאמר מורא רבך כמורא שמים, אז בזה אפילו באמצע הפרק הוא שואל מפני היראה ומשיב, שואלת עכשיו הגמרא Â Î È ÙÓ ÓÈÏÈ È Ó ÓÁÓ È Ó אם אנחנו אומרים שבבין הפרקים הוא משיב מפני הכבוד לאדם שראוי לכבדו וההוא שאל בשלומו אז הוא משיב לו, על זה שואלת הגמרא, Ï Ó ÈÚ Ó È Â ÏÈ הרי אתה אומר שמותר לו לשאול בשלומו של אותו אדם נכבד, היינו שזהשקורא ק"ש מותר לו להקדים ולשאול בשלומו של הנכבד כ"ש שאם הנכבד פנה אליו ושאל בשלומו וודאי שהוא חייב להשיב, אהדורי מבעיא שמותר לו להשיב, Ï Ï Â Ì ÏÎÏ ÌÂÏ È ÓÂ Â Î È ÙÓ הכוונה היא שהוא שואל מפני הכבוד ואילו להשיב אין הכוונה על שהוא משיב מפני הכבוד, להשיב הוא משיב שלום אפילו לכל אדם, שוב אומרת הגמרא ÓÈ È ÙÓ Ï Â ÚˆÓ Â ÙÈÒ È È ÓÂ באמצע פירושו באמצע פרק באמצע הברכה הוא שואל מפני היראה ומשיב ושוב אנחנו שואלים È Ó È È ÙÓ ÓÈÏÈ È Ó ÓÁÓ שאם אותו אדם שהוא ירא מפניו או שהוא מצווה לירא מפניו שואל בשלומו אתה אומרשמותרלולהשיב Ï Ó ÏÈ כיון שאמרת שזהשקורא ק"ש מותר לו להקדים ולשאול מפני היראה È Â ÈÚ Ó אז צריך לומר לנו שהוא צריך ומותר לו לענות, Ï Â Î È ÙÓ בהכרח לפרש שמשיב הכוונה מפני הכבוד, לשאול הוא שואל מפני היראה אבל להשיב הוא משיב אפילו מפני הכבוד, א"כ Â ÈÈ Â È È אז הרי דברי ר"מ אם כך תפרש אותם הם בדיוק כדבריו של ר' יהודה במשנה, Ô למדנו במשנה È ÓÂ Â È ÚˆÓ Â Î È ÙÓ È ÓÂ È È ÙÓ Ï Â הרי שר' יהודה הוא זה שסובר שבאמצע הפרק שלשאול הוא שואל מפני היראה ואילו להשיב הוא משיב מפני הכבוד, ÌÈ Ù Â Ï Â,Ì ÏÎÏ ÌÂÏ È ÓÂ Â Î È ÙÓ ואם כך תפרש אתדבריושל ר"מבמהנחלקו א"כ ר"מ ור' יהודה. עונה הגמרא È ÈÎ Â ÒÁÓ È ÂÒÁ חסרים מילים במשנה להשלים את דבריו של ר"מ וכך צריך לומר, ÌÈ Ù היינו כשהוא בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע וכו' שם Ï Â ÓÂÏ ÍÈ ˆ ÔÈ Â Â Î È ÙÓ Â È Ó מותר לו לזה שקורא ק"ש להקדים ולשאול מפני הכבוד בשלומו של האדם הנכבד לואין צריך לומר שהוא משיב אלה המילים שצריך להוסיף במשנה שלהשיב הוא ג"כמשיברקמפניהכבוד,כילדעת ר"מ אפילו כשאותו אדם פונה אליו ושאל בשלומו אין הוא משיב אלא אם הוא נכבד ולא לכל אדם, ÚˆÓ Â כשהוא באמצע פרק באמצע פרשה Ï Â È Ó Â ÓÂÏ ÍÈ ˆ ÔÈ Â È È ÙÓ È, È Ó È שוב,כי ר"מ סובר שבאמצע הפרק אפילו להשיב הוא גם לא משיב אלא מפני היראה אבל הוא לא משיב מפני הכבוד, È ÓÂ ובזה Â È ר' יהודה חולק שהוא סובר ÚˆÓ È ÙÓ È ÓÂ È È ÙÓ Ï Â, Â Î ר' יהודה סובר שלענין שהוא יקדים לשאול לא התרנו באמצע פרק רק מפני היראה אבל להשיב כשהוא פנה אליו אז אפילו מפני הכבוד הוא ג"כ משיב, "Ú "È Û - È ÓÂ Â Î È ÙÓ Ï Â כשזה בין הפרקים ÌÈ Ù Â.Ì ÏÎÏ ÌÂÏ È ÈÎ ÈÓ כך למדנו בברייתא לפרש את דברי ר"מ ושבזה נחלקו ר"מ ור' יהודה Â Â Ú ÙÂ ÚÓ פירושו פגש Â Â ÓÈ ÏÂ Â מי שגדול הימנו בחכמה ÌÈ Ù Â Î אםהואביןהפרקיםהואשואל È ÙÓ Ï Â מפני הכבוד Ï Â ÚˆÓ Â È Ó Â ÓÂÏ ÍÈ ˆ ÔÈ Â È Ó È È È Ó Â ÓÂÏ ÍÈ ˆ ÔÈ Â È È ÙÓ הרי שכאן בברייתא מפורש בדברי ר"מ שמה שמדובר על משיב פירושו לאותו שמותר לו לשאול לאותו אדם הוא גם משיב, ואמנם אין רבותא בזה שהוא משיב ולכן אומרים ואין צ"ל שהוא משיב, È È ÙÓ Ï Â ÚˆÓ ÓÂ Â È Â Î È ÙÓ Ï Â ÌÈ Ù Â Â Î È ÙÓ È ÓÂ È.Ì ÏÎÏ ÌÂÏ È ÓÂ אומרים תוס'בדף י"ג ע"ב ד"ה שואל מפני היראה ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה שאומר שאפילו באמצע הפרק על אף שלשאול מותר לו לשאול רק מפני היראה אבל להשיב הוא משיב אפילו מפני הכבוד, א"כ אומרים תוס' וכך דנים עוד ראשונים, הרא"ש ועוד ראשונים כאן במקום, שא"כ נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש, אדם שעומד באמצע ק"שוהואשומעשהש"ץ והציבור אומרים קדושה היינו נקדישך או שהוא שומע קדיש, וכן הזכירו הראשונים עניה לברכו כפי שנבאר בהמשך, אז מותר לו לענות כי אין לך מפני הכבוד גדול מזה, אבל אומרים תוס' באצמע י"ח אסור, משום שיש להם לתוס' ראיה שאפילו בין גאולה לתפילה, בין גאל ישראל שי"ח אסור לו להפסיק ואין לו לענות וכ"ש בתפילה עצמה, ומי שמתפלל לבדו, היינו לעצמו, והש"ץ מגיע למודים ישחה למודים, היינו הוא יכרע יכפוף עצמו כמו שכל הציבור כופפים עצמם במודים, אבל לא יאמר מודים, וגם מה שהוא רשאי לשחות זה דווקא אם הוא נמצא בי"ח שהוא מתפלל באמצע הברכה אבל אם הוא בסוף הברכה לא ישחה שאם הוא שוחה נראה כאילו הוא כורע בשביל הברכה שהוא מתפלל והרי נלמד לקמן בדף ל"ד שאין לאדם לכרוע בשום ברכה רק באותם ברכות שתקנו חכמים, היינו בברכת אבות ברכה ראשונה של י"ח בתחלה ובסוף ובברכת מודים בתחלה ובסוף. עודאומריםתוס' ור"ת היה רגיל שהיה ממתין בעושה פלא, כהוא היה בסוף ברכות ק"ש בעושה פלא לפני שירה חדשה שם הוא היה ממתין כדי לענות קדיש וקדושה עם הצבור והוא היה סבור שעל אף שהוא משהא את עצמו ומחכה הרבה זמן אפילו אם שהה כדי לגמור את הכל אינו חוזר לראש. זה מה שנתבאר כאן בשיטתם של התוס' וכך סוברים עוד הרבה ראשונים אלא שיש ראשונים החולקים על שיטה זאת, ושתי הדעות מובאות בטור שיש שיטת ראשונים הסוברת הסוברת שעל אף שמפסיקים באמצע להשיב מפני הכבוד לאדם זה משום שהוא חייב בכבודו אבל כאן מכיון שהוא ג"כ עוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשבח שהוא משבח את הבורא בשביל שבח אחר ולענות קדיש וקדושה,

102 100 2 `"r c"i `xew did - ipy 't zekxa w אבל להלכה נפסק בשו"ע או"חסימןס"וסעיףג' כשיטתם של התוס' וכפי שהמחבר אומר שם, לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע פסוק, אפילו באמצע פסוק של ק"ש הוא מפסיק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד, אין הוא אומר את כל המודים דרבנן אלא רק מודים אנחנו לך, משום שמודים דרבנן להגיד את כולו זה הפסקה גדולה מדי. וכן מביא הרמ"א שיש אומרים שאמן שעונים אחרי ברכת הא-ל הקדוש והאמן שעונים אחרי ברכת שומע תפילה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותה בק"ש באמצע ק"ש וכן עיקר, הרי שנפסקה ההלכה כשיטתם של התוס' שמפסיקים אפילו באמצע הפסוק בק"ש כדי לענות קדיש קדושה וברכו ולדעת הרמ"א גם את האמן אחרי הא-ל הקדוש ואת האמן אחרי שומע תפילה. אומרת הגמרא Ú ÈÁ È ÈÓ כך הוא השם של אותו חכם, וקורים את זה אחי עם צירי תחלת האל"ף כך אומר המעדני יו"ט על הרא"ש, שהרי כך מצאנו בבניו של בנימין בן יעקב מצאנו את השם של אחד מבניו אחי וראש, אחי היה È ÈÈÁ È שההוא היה שונה ברייתות בביתו של ר' חייא, אז הוא שאל ÈÒÙÈ Â Ó ÏÈ Ó Â ÏÏ ÈÈÁ È Ó האם מותר לו להפסיק לשאלת שלום, מהי השאלה מי Ô È Ó Ï ÈÚ Ó Ô ÏÏ ÒÂÙ ÈÈ Â ÚÓ È ÓÂÁÂ Â ÛÈ Ú ÒÈ ÈÓÂÒ Ù ÓÏ וכאן כיון שאמירת הלל נוגעת לפרסומי ניסא אז זה עדיף מק"ש והוא לא פוסק, Ó ÈÏ ÌÂÏÎ ÍÎ ÔÈ Â ÒÂÙ הוא רשאי לפסוק לשאלת שלום ואין בכך כלום. והש"אבסימן ב' הזכרנו את דבריו בדף הקודם ששיטתו של הש"א להוכיח שפרשה ראשונה של ק"ש היא כולה מדאורייתא, הוכיח זאת הש"א באחת ההוכחות, שהרי הגמרא כאן הזכירה שק"ש היא דאורייתא ושמותר לפסוק בק"ש, הרי שלא מדובר בפסוק ראשון שהרי בפסוק ראשון של שמע ישראל אסור לו לפסוק, אסור להפסיק באמצע פסוק ראשון, ובהכרח שמדובר כאן בהמשכה של פרשה ששם מותר להפסיק, ועל זה אמרה הגמרא ק"ש דאורייתא, מוכיח מזה הש"א שכל הפרשה הראשונה היא מדאורייתא. וכמו כן מה שהגמרא הזכירה כאן הלל דרבנן גם בזה יש אריכות דברים, ונביא רק מה שנוגע כאן שדעת בעל ההלכות גדולות למנות קריאת ההלל בין התרי"ג מצות ומשמע ששיטתו שקריאת הלל היא מצות עשה דאורייתא, והרמב"ם בספר המצות בשורש הראשון האריך להשיג על שיטתו של הבה"ג שוודאי שקריאת ההלך אינה אלא מדרבנן, ויש בזה אריכות דברים בראשונים בענין קריאת ההלל אם הוא מדאורייתא או דרבנן או שמא מדברי קבלה מהפסוק אשר יהיה לכם כליל התקדש חג. לענינינו אחת הקושיות על שיטתו של בה"ג שכאן מפורש בגמרא שהלל דרבנן ואת זה תירץ הרמב"ן בספר המצות שורש הראשון כשהוא מיישב את השגות הרמב"ןעלבעל ה"ג מתרץ הרמב"ן שכאן מדובר בימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל כפי שמיד נלמד את החילוק שישנו הלל שאומרים אותו בשלמותו ויש הלל שאין היחיד גומר בהם את הלל והלל זה בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הוא וודאי רק דרבנן ועל זה ההלל היתה השאלה אם מותר להפסיק או לא וענה לו פוסק ואין בכך כלום. Ó,ÏÏ Ô ÓÂ ÈÁÈ ÌÈÓÈ מסביר רש"י מדברי מגמרא בערכין דף י'שיש כ"א יום בשנה שבהם חובה על כל אדם לומר ולקרוא את ההלל ואלו הם הכ"א יום הם בא"יאמנםרק י"ח יום אבל בחו"ל שיש שני ימים טובים של גלויות אז זה כ"א יום והם ח' ימים של חנוכה, ועוד ח' ימים של חג הסוכות עם שמיני עצרת, יום ראשון של פסח, יום אחד ביו"ט של שבועות,הריזה י"ח, ובחו"ל זה כ"א כי נוסף עוד יום שמחת תורה עוד יום ביו"ט שני של פסח ועוד יום יו"ט שני של שבועות,אזזה כ"א יום שבהם היחיד גומר בהם את ההלל, אמר רבה שימים אלו שיחיד גומר בהן את ההלל ÔÈ Ù ÚˆÓ ÒÂÙ ÙÏ Ù ÂÏÈÙ ÏÏ Ô ÓÂ ÈÁÈ ÔÈ ÌÈÓÈÂ ÒÂÙ Â È ÚˆÓ ÒÂÙ Ù אפילו אם זה באמצע הפרק מותר לו ג"כ לפסוק. È Ï ÚÏ È Â שואלת הגמרא È È È Â ÏÏ ÓÂ ÈÁÈ ÔÈ ÌÈÓÈÂ זה היה ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ÈÏ ÈÒÙ ÏÂ והוא לא פסק לענות לו שלום. עונה הגמרא È È ÈÏÚ È Á Ï רב בר שבא לא היה לו חשיבות אצל רבינא ולכן הוא לא הפסיק את קריאת ההלל אפילו שזה היה בימים שאין היחיד גומרבהןאתההלל. ומן הענין לציין שרב בר שבא שהוזכר כאן שהוא לא חשוב עליה דרבינא, מוזכר לקמן בדף י"ט ע"ב כתואר גברא רבה. וכך נפסקה ההלכה בשו"ע או"ח הלכות ר"ח סימן תכ"ב סעיף ד' לענין הפסקה, מדובר שם בהלל של ר"ח שהוא מהימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ואמרנו שאפילו באמצע ג"כ פוסק, אומר המחבר אפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם, אבל בענין אחר לא יפסיק דהיינו סתם להפסיק אסור לו להפסיק באמצע הפרק דהלל ואפילו לא בין הפרקים כפי שהמ"ב מביא מהפר"ח, ובביאור הלכה הוא מבאר זאת שעל אף שמשמעות דברי הפוסקים שלשיטות הראשונים הסוברות שבהלל של ר"ח אין מברכין עליו ברכה תחלה וסוף, וכפי שנאריךלבאראתשיטתהראשוניםבסוףהדף, הרי שמותר להפסיק אפילו ללא צורך כי אין הוא אלא כקורא פסוקי תהילים בעלמא, אבל מדברי המחבר הוכיח המ"ב שעל אף שהמחבר פוסק בסעיף שלפני זה כשיטתו של הרמב"ם שבהלל של ר"ח אין מברכין אעפ"כהביאאתההלכההזאת בסתם שאסור להפסיק ללא צורך, הרי שהוא סובר שללא צורך אין מפסיקין אפילו למי שאינו מברך על הלל של ר"ח, ואין זה דומה מסביר המ"ב למי שקורא בספר תהילים שהוא וודאי יכול להפסיק לכל דבר, שהרי כאן יש לנו סברא שההלל יש בו משום פרסומי ניסא והוא חשוב יותר, הרי כך היתה ההו"א בגמרא לומר שזה חשוב יותר מק"ש לענין שיהיה אסור להפסיק, ואפילו למסקנא שבאמת מותר להפסיק, עכ"פ הסברא קיימת לענין שיהיה אסור להפסיק בחנם ללא צורך, וכך מבואר בעצם ראיה מן הגמרא, והזכיר זאת הר"ן במסכתא סוכה פרק לולב וערבה, שהרי רבינא לא

103 `w 3 `"r c"i `xew did - ipy 't zekxa 101 הפסיק בימים שאין היחיד גומר את ההלך הוא לא הפסיק משום רב בר שבא משום שלא היה חשוב עליו, הרי שזו לא היתה סיבה להפסיק, ומכאן שאפילו בימים שאין גומרים את ההלל דהיינו אפילו בר"ח ואפילו לשיטות הראשונים שלא מברכים על הלל של ר"ח אין להפסיק באמצע הפרק ואפילו לא בין הפרקים רק לצורך שאלה מפני הכבוד או להשיב שלום לכל אדם אבל ללא צורך וללא סיבה אסור להפסיק. אומר כבר הרמ"א שכל זה דווקא בר"ח ופסח היינו חו"מ פסח בימים שאין גומרים את ההלל אבל כשגומרים אותו, לענין להפסיק באמצע הלל דינו כמו בק"ש, כפי שראינו אצלנו בסוגיא שבימים שהיחיד כן גומר את ההלל אז בין פרק לפרק מותר לפסוק באמצע הפרק אינו פוסק, משום שאז דין ההפסקה באמצע קריאת ההלל כדין ההפסק באמצע או בין הפרקים של ק"ש. התוס' מבארים לענין אם מברכים ברכה על הלל של ר"ח, וכך עסקו בזה כמה וכמה ראשונים בסוגיא, ונביא את דברי התוס' על הסדר כפי שמבארים את דבריהם בד"ה ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל, תוס' מקדימים לומר שהלשון היחיד גומר בהם את ההלל לאו דווקא יחיד אלא אפילו צבור, היינו כשאומרים במנין הלל ג"כ קורא אותם הגמרא יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד כמו שהיו בשחיטת פסחים בי"ד בניסן, בזמן שחיטת קרבן פסח בי"דבניסןאזהיוכל קהל ישראל והיו אומרים הלל בצבור כל קהל ישראל, אבל כל הלל שאומרים אינו אלא הלל שהיחיד אומר, אפילו כשזה בצבור, והתוס' אומרים שמה שנאמר גומר "שהיחיד גומר בהם את ההלל" לאו דווקא גומר שפירושו שאומר הלל השלם, שבודאי באותם ימים שאין היחיד גומר את ההלל דהיינו בר"ח ובחוה"מ פסח אין חובה כלל הלל אפילו לא בדילוג, הרי בר"ח ובחוה"מ פסח אנחנו אומרים הלל בדילוג לא אומרים הלל השלם אלא מדלגים על פרק "לא לנו" ועל פרק "אהבתי" וגם זה זה לא חיוב לקרוא את ההלל בדילוג, והתוס' מביאים על כך שתי ראיות, האחת מהגמרא ערכין והאחת מהגמרא בתענית ששם מפורש שרב נזדמן לבבל וראה שהם קורים את ההלל בר"ח וסבור היה להפסיק אותם, פירושו שהוא היה סובר שהם עומדים לגמור את ההלל ולקרוא אותו בשלמותו ולכן הוא היה סבור להפסיק אותם שהרי בר"חאיןגומריםאתההלל, כיון שראה שהם מדלגין, קורין את ההלל בדילוג,אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם, ומזה מוכיחים תוס' שאותם ימים שאין גומרים בהם את ההלל אין חובה לומר אותו בכלל ומה שאנו אומרים את ההלל אינו אלא משום מנהג. וכתוב במחזור ויטרי שמכיון שאמירת הלל בר"ח אינו אלא מנהג בעלמא אין מברכים באמירת הלל, בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הרי מברכים ברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקורא את ההלל אבל כיון שאין חיוב לומר הלל בר"ח אפילו לא בדילוג אלא זה מנהג בעלמא לכן אומר המחזור ויטרי שאין לברך שהרי כך למדנו בגמרא בדף מ"ד לענין חביטת הושענא, מה שלוקחים ערבה בהושענא רבה, המנהג ליטול ערבה בהושענא רבה אין מברכים עליו כיון שאינו אלא מנהג הנביאים ואין מברכים על דבר שהוא מנהג. אבלר"ת אומר שאין להוכיח מדין ערבה בהושענא רבה שלא מברכים משום ששם לא נעשה כאן אלא טלטול בעלמא ועל טלטול וודאי לא מברכים, אבל על מצוה כמו קריאת הלל שהיא מצוה גמורה פשיטא שמברכים אפילו שאין זה אלא מנהג אבותיהם בידיהם, וראיה מזה שביו"ט שני של גלויות מברכיםאתכלהברכותעלאףשיו"ט שני אינו אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ולכן סובר ר"ת שמברכים על הלל של ר"ח, וכך אומר ר"ת, משמע שמברכים שהרי אם לא מברכים איזו הפסקה שייך לומר שאסור להפסיק בימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל שאסור להפסיק רק מפני הכבוד, והזכרנו כבר סברא זאת בשם הפוסקים כשביארנו את הענין שאסור להפסיק בימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל שהמ"ב הביא שכך דעת הפוסקים לומר שזה רק אם מברכים ברכה אבל אם אין מברכים ברכה לא שייך איסור להפסיק אבל הוא הוכיח מדברי המחבר שעל אף שהוא סובר כהרמב"ם שאין מברכים על הלל של ר"חאסורלהפסיקללא שום צורך. עוד ראיה מביאים התוס' שמברכים על הלל של ר"ח על אף שאינו אלא מנהג, מזה שהבאנו מהגמרא תענית שרב כשהוא נכנס לביהכ"נ בבבל וראה שהם קוראים את ההלל היה סבור להפסיק אותם ולא הרגיש שאין הם קורים את ההלל אלא כמנהג אבותיהם על ידי דילוג רק כשהגיעו ל"לא לנו" והם דילגו, ולמה לא הרגיש מיד בהתחלה שהם לא מברכים, ומזה היה צריך לדעת שאין הם אומרים הלל בתורת חיוב אלא משום מנהג בעלמא, ומכך מוכיחים התוס' שבוודאי הם כן היו מברכים משום שמברכים על המנהג ולכן לא הרגיש שזה לא אמירת הלל של חובה אלא של מנהג עד שהם דילגו. שואלים תוס' למה לא העלה רב בדעתו להתבונן אם הם מברכים לקרוא את ההלל או לגמור את ההלל, וכוונת דברי התוס' שיש נוהגים שבשעה שאומרים הלל השלם כמו בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל אז מברכים לגמור את ההלל שפירושו לסיים ולהשלים מלשון גמר (סגול סגול), ובימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל על אף שמברכים כשיטת ר"ת לברך על הלל של ר"ח לא מברכים אלא לקרוא את ההלל שהרי לא משלימים, וא"כ היה יכול להבחין אם הם מברכים לקרוא או לגמור, עונים תוס' שזה לא ראיה ואין לחשוש לזה שבהחלט בטוב הוא יכול לברך לגמור אפילו כשהוא מדלג (היינו בהלל של ר"ח) הוא יכול לברך לקרוא אפילו בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל. וכפי שכבר הסביר הרא"ששהמיליםלגמוראתההללאין הכוונה בדווקא לגמר ולהשלמה שהוא משלים את ההלל אלא לגמור יכולים גם לברך מלשון קריאה כמו שלמדנו הוותיקין היו גומרים אותה עם נהנץ החמה שלפירוש ר"ח הפירוש הוא היו קוראים אותה ואין הכוונה גומרים שהיו משלימין אלא קורין, הרי שגומר פירושו קורא וא"כ כשמברכים לגמור זה כמו שמברכים לקרוא, וגם מצאנו שבמקרא מגילה על אף שמשלימין וודאי את קריאת כל המגילה לא מברכים לגמור את המגילה אלא מברכים על מקרא מגילה, כך שאין לעשות מזה הבחנה מזה שמברכים לקרוא שאין בכוונתם לומר הלל השלם, אלא שכך הנהיגו לפיהמנהגהזהלומראתהברכהלגמוראתההללבהלל השלם ולומר לקרוא את ההלל בהלל שאומרים בר"ח ע"י

104 102 4 `"r c"i `xew did - ipy 't zekxa aw דילוג כדי שידעו העם להבחין אם אומרים הלל השלם או לא. והתוס' מביאים שיש שרוצים לומר שיחיד האומר הלל בימים שאין גומרים שאין לו לברך, ומיהו השר מקוצי היה אומר שכיון שיחיד זה רצה לחייב את עצמו הוא מברך ואין זה ברכה לבטלה, וכמו לולב שעל אף שנשים אינן חייבות בלולב שזה מצות עשה שהזמן גרמא הרי לדעת התוס' נשים מברכות אע"פ שאינן חייבות ולכן גם היחיד יכול לברך. ולהלכה מובא בשו"ע בהלכות ר"ח סימן תכ"בסעיף ב' דקורין הלל בדילוג (מדוברשםשבר"ח קורין את ההלל בדילוג) בין יחיד בין צבור, וי"א שהצבור מברכים עליו בתחלהלקרואאתההלל, זו השיטה שנראית מדבריהם של הרי"ף כך הובא ברא"ש וכך מפירושו של ר' יונה, שהצבור כן מברכים לקרוא את ההלל ורק יחיד לא מברך, ולבסוף יהללוך והיחיד אינו מברך עליו, זו שיטה אחת שהביא המחבר, ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגים בכל א"י וסביבותיה, כך אומר המחבר. וידוע שמנהג קהילות הספרדים בא"י וכן נהגו כמה מקהילות האשכנזים שקבלו עליהם את הוראות מרן דא"י כמו קהילות החסידים של א"י שהם אינם מברכים על ההלל של ר"ח ושל חוה"מ לא בתחילה ולא בסוף לא ביחיד ולא בצבור. אבל הרמ"אאומר י"א שגם יחיד מברך עליו, זו דעת הטור בשם הרא"ש ור"ת (זה דברי ר"ת אצלנו בתוס') והרמ"א מסיים בזה וכן נוהגין במדינות אלו שכך הוא מנהגם של האשכנזים שמברכים על הלל של ר"ח בין ביחיד בין בצבור, ומ"מ אומר הרמ"א יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור והסביר זאת המ"ב משום שבזה הוא יצא ידי חובת הפוסקים, הוא יצא גם מדעת אותם פוסקים הסוברים שרק בצבור מברכים עליו בתחלה אז מן הראוי שיקרא את ההלל יחד עם הצבור. אומר ההמ"ב בס"ק ט"ז שמשום כך וכיון שיש מעלה לומר את ההלל עם הצבור כדי לצאת דעת הסוברים שרק בצבור מברכים עליו בתחלה, כתבו האחרונים שאם אדם בא לבהיכ"נ סמוך לקריאת ההלל יקרא הלל תחילה עם הצבור ואח"כ יתפלל, ועוד יותר, שאם הוא עומד באמצע פסוקי דזמרה יש לו להפסיק כדי לקרוא את ההלל עם הצבור ואין זה נחשב הפסק שהרי אמירת ההלל לא גרע (אינה גרועה יותר) מהמזמורים שמוסיפים בשבת, אבל אז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף והוא יוצא במה שהוא בירך ברוך שאמר לפני פסוקי דזמרה, בתחלה, ויברך ברכת ישתבח בסוף, אבל כל זה שאמרנו שיתפלל ויקרא הלל עם הצבור באמצע פסוקי דזמרה זה רק בהלל דר"ח שהרי יש פוסקים שאין לברך עליו אז לכן ראוי שיאמר זאת באמצע פסוקי דזמרה, אבל בימים שגומרים את ההלל שאז חייב הוא בברכה לכו"ע הרי וודאי שימים שהיחיד גומר בהם את ההלל מברכים לפני הלל אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את ההלל ואחרי הלל מסיימים בברכה של מלך מהולל בתשבחות, אבל כאן בימים שגומרים את ההלל שהוא חייב בברכה לכו"ע אין לו לומר באמצע פסוקי דזמרה את ההלל כדי שלא יפסיד הברכות. כך היא מסקנת ההלכה בענין זה של אמירת הלל של ר"ח שנחלקובוהראשוניםאםאומריםעםברכהאובליברכה לדעת מר"ן המחבר ההלכה היא והמנהג הוא כדעת הרמב"ם שלא אומרים ברכה ודעת הרמ"א מנהגם של האשכנזים וכן נוהגין במדינות אלו כן לומר, ונ"מ בין הלל של ר"ח להלל של ימים שגומרים בהם את ההלל ומברכים לכו"ע שההלל של ר"ח יאמר אותו עם הצבור אפילו כשהוא אוחז באמצע פסוקי דזמרה ואילו הלל שבימים שהיחיד גומר בהם את ההלל לא יאמר באמצע פסוקי דזמרה כדי לא להפסיד את הברכות. אומרת הגמרא ÈÚ È Ó ÈÓ È È Ô È È ÈÓ ÈÓ ÌÂÚËÈ Â Ó È Ú ÈÂ האם מותר לו לטעום את התבשילטעימהלדעתאםהואצריךמלחאותבלין, אם צריך להוסיף כאן תבלינים, ÏÈÎ ÈÏÚ ÏÈ È Â כשהוא קיבל תענית הוא קיבל על עצמו שלא לאכול ושלא לשתות ÎÈÏ Â כי טעימה אינה נחשבת אכילה ושתיה Â ÓÏÈ ÎÈ Â ÈÏÚ ÏÈ הוא קיבל על עצמו שלא להנות והוא כן נהנה, Ó ÌÂÏÎ ÍÎ ÔÈ Â ÌÚÂË ÈÏ מותרלולטעום. אומרת הגמרא È ÓÚËÓ ÈÎ ÈÓ פירושו טעימת תבשיל È Î ÂÚË מי שרוצה לטעום מן התבשיל לדעת האם יש בו מספיק מלח או תבלינים לא צריך לברך על כך,ÌÂÏÎ ÍÎ ÔÈ Â ÌÚÂË È Ú ÈÂ Â הרי שבברייתא מפורש כדבריו של ר' אמי שהשרוי בתענית מותר לו לטעום. ÈÒ È Â ÈÓ È נחשב טעימה שמותר לטעום, ÓÎ Ú ÚÈ ÂÚÈ Ú ÈÓÚË עד שיעור רביעית. אומרים כאן תוס' בסוף העמוד ד"ה או דילמא הנאה קביל עליה, שלשון זה משמע שמדובר בתענית יחיד שקיבל עליו דאז הותרנו לו לטעום, אבל בתענית הכתוב לא. ומלשון התוס' בתענית הכתוב כבר למד הב"י בהל' תענית שכוונתם של התוס' לתעניות צבור הכתובים כמו י'בטבת י"ז בתמוז אבל תענית צבור אפילו תענית צבור שגזרו על כולם משום צרה שלא תבא על הצבור דינה כתענית יחיד שמותר לו כן לטעום, ועוד יש בזה ראשונים החולקים על תוס' וסוברים שגם בתענית צבור מותר ורק ט' באב ויוה"כ אסור הטעימה ויש הסוברים שאפילו בט' באב וביוה"כ ג"כ מותר כפי שביאר את כל שיטות הראשונים בספר עינים למשפט כאן בסוגיא. ולהלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א בהלכות תענית, בשו"ע או"ח סימן תקס"זסעיף א' פוסק המחבר השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית,פירושולטעוםאםישבומלחאותבלין, ובלבד שיפלוט, שענין זה יתברר לנו עוד מעט ג"כ מדברי התוס' והראשונים, וביוה"כ ובט' באב אסור, הרי שהמחבר לא נקט לאסור רק יוה"כ וט' באב משמע שלשיטתו של המחבר וכך הסביר המ"ב שבתענית צבור היינו בתעניות הכתובים כן מותר לטעום, ואילו הרמ"א אומר ויש מחמירים בכל תענית צבור, פירושו בד' תעניות הכתובים שבהם אין צורך בקבלה שהוא מקבל, והכי נוהגין שבכל תענית צבור מחמירים שלא לטעום, אומר אבל המ"ב שבמקום של סעודת מצוה שמבשלים ביום לצורך הלילה ובלילה זה יהיה סעודת

105 bw 5 `"r c"i `xew did - ipy 't zekxa 103 מצוה יש לסמוך על הדעה הראשונה להתיר בשארי התעניות, דהיינו לא בט' באב, לטעום התבשיל מעט מעט אם יש בו מלח ותבלין ולפלוט, הרי שלדעת המחבר רק בט' באב ויוה"כ אסור ולדעת הרמ"א בכל תענית צבור הכתובים היינו בד' תעניות ג"כ אסור טעימה. עוד מבארים התוס' בד"ה טועם ואין בכך כלום,פירש ר"ח שחוזר ופולט שאין זה נחשב הנאה מן הטעימה כשהוא פולט אבל בולע אם הוא טועם לדעת אם יש כאן תבלינים והוא בולע אסור אפילו בשאר תעניות ולכן גם אמרנו שהמטעמת אינה צריכה ברכה משום שמדובר שהוא פולט והפולט אינו צריך ברכה שאינו נהנה, וכך פסק המחבר כפי שהזכרנו קודם שהשרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט, מדובר שהוא פולט את זה והוא לא בולע משום שאם הוא בולע זה נחשב שתיה ואכילה ואפילו משהוא ג"כ אסור בתענית ואפילו בתענית שהוא קיבל על עצמו, ומהו השיעור של הטעימה שמותר, אמרנו בגמרא שזה השיעור כדי רביעית וכך פסק המחבר, היינו רביעית הלוג שזה השיעור של ביצה ומחצה. אלא שבדברי חמודות האריך לדון בדיוק לשונות הראשונים אם זה דווקא פחות מרביעית או אפילו רביעית שלימה עדיין זה גם נקרא טעימה, וגם נחלקו הראשונים והביא את שתי השיטות המחבר בהל' תענית סימן תקס"ז סעיף ב' וזה הלשון, יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא מעט מעט וטעימה זו היא טעימה שהוא טועם בחיך והוא יורק את זה, מקיא, פולט את זה מיד, שלא תעבור מן החיך ולהלאה, וכאן לפי הראשונים האלו שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא כל פעם מעט עד שזה מצטרף לרביעית א"כ במשך כל היום הוא יכול לטעום כל פעם קצת שמה שתצרף את כל הטעימות שהוא טועם במשך כל היום לא יצטרפו לרביעית כי אם במשך כל היום זה יותר מרביעית זה יהיה אסור כי זה נחשב כבר כהנאה, אבל השיטה שניה מביא המחבר, ויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם הוא יודע בעצמו שהוא יכול להעמיד את עצמו שלא יבלע כלום, ולשיטה שניה זו הרי בכל פעם מותר לו לטעום עד כדי רביעית כשהוא פולט את זה וזה יכול הוא לעשות כמה וכמה פעמים ביום. ולענין מה שאמרנו שהמטעמת אינה צריכה ברכה וגם על זה הסבירו התוס' כי מדובר שהוא פולט ולכן אינו צריך ברכה שאינו נהנה, גם בזה נחלקו הראשונים ויש שתי דעות בזה כפי שהביא המחבר את שתי הדעות בהלכות ברכת הפירות סימן ר"יסעיף ב' הטועם את התבשיל אומר המחבר אינו צריך לברך עד רביעית אפילו אם הוא בולעו, שאפילו אם הוא בולע הוא לא צריך לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, וכפי שהסביר המ"ב מדברי הפוסקים שאע"פ שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוון לאכול ולשתות, אדם שיש בכוונתו לאכול אפילו שהוא אוכל כל שהוא הוא חייב בברכה או שהוא שותה אפילו שהוא שותה כל שהוא הוא חייב בברכה אבל כאן שאין כוונתו לאכול ולשתות אלא כוונתו לטעום לדעת האם התבשיל טעים, אם צריך מלח או תבלין, כאן הוא לא צריך ברכה לא לפניה ולא לאחריה ולדעת הדעה הראשונה בשו"ע לדעת ראשונים אלו שהם הרי"ף והרמב"ם אפילו אם הוא בולע כיון שזה פחות מרביעית והוא לא מכוון לאכילה ולשתיה אלא לטעימה אז לא צריך הוא לברך. וכל זה רק אם זה עד רביעית משא"כ אם זה יותר מרביעית כיון שזו הנאה יתירה זה נחשב כאילו הוא מתכוון לאכילה ולכן יהיה אסור לו בלי ברכה, ויש אומרים שאם הוא בולע הוא טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט כפי שיטתם של התוס' בשם ר' חננאל, וכן דעת הרבה פוסקים, ואז כיון שהוא חוזר ופולט, אפילו על הרבה אינו צריך ברכה, והרמ"א אומר על כך וספק ברכות להקל, אלא שבזה למעשה המ"ב הביא הרבה אחרונים שחולקים על השו"ע, המג"א חולק על השו"ע והרמ"א והוא סובר שבבולע לכו"ע חייב לברך א"כ לא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל, אבל כמה אחרונים החליטו אם פסק הרמ"א שזה ספק ברכה ולא יברך, לכן אומר המ"ב איך לנהוג למעשה, שלכתחלה טוב להזהר שאם הוא טועם מן המאכל והוא רוצה כן לבלוע אותו אז נכון יותר שיתכוון להנות ממנו בתורת אכילה ואז הוא יברך עליו שהרי אם הוא מתכוון להנות הוא מברך אפילו על כל שהוא כפי שהסברנו. אומרת הגמרא Ó Ì Â Â È ÁÏ ÌÂÏ Ô Â ÏÎ ÂÏ Á ב') (ישעיהו Ó Ó Â Ú ÂÏÈ Î ÏÏÙ È Ï Â Á Ó ÈÎ ÂÙ Ó Ì ÔÓ ÌÎÏ È Ó, Ï Ó מסביר רש"י מנין לנו שמדובר במי שמקדים שלום לפני התפילה, שהרי כיון שהפסוק אומר חדלו לכם מן האדם וודאי מדובר שאם יש לכם לעסוק בכבוד המקום, היינו לתת כבוד לבורא עולם בתפילה, אל תתעסקו בכבודו של האדם, שאם לא כן למה יאמר הנביא חדלו לכם למה לנו לחדול ובהכרח שמדובר כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם, Ï ÂÓ Ó Ó, ÂÏ Ï ÏÂ ÊÏ Â Á שמואל סובר שאין צורך לדרוש את הלשון במה (פתח סגול) ולומר שזה נדרש בלשון במה (קמץ קמץ) אלא כמשמעו במה (פתח סגול) במה אתה משבח אותו לזה שאתה מקדים את כבודו לכבודי, לכבוד המקום. שואלת הגמרא È Ó למדנו אצלנו במשנה ÌÈ Ù È ÓÂ Â Î È ÙÓ Ï Â אז הרי שמותר לו לשאול מפני הכבוד בשלומו של אדם באמצע ק"ש בין הפרקים על אף שעדיין לא התפלל, שהרי קורים ק"ש קודם התפילה וכתוב שהוא שואל בשלומו, Ó È ÌÈÎ Ó ÂÁ ÙÏ מה שרב ושמואל אמרו שאסור לשאול בשלוםחבירוקודםהתפילהזהרקאםהואמשכיםלפתחו אבל אם הוא פוגש אותו בדרך הוא מותר לשאול בשלומו והוא שואל בשלומו ובזה מדובר במשנה. וכן פירשו התוס' שכך היא ההלכה שרק במשכים לפתחו אסור אבל אם הוא פגש אותו באקראי מותר, וגם את השאלת שלום הזאת סוברים הראשונים כפי שמובא כאן בתר"י שלא נאסר אלא לומר שלום משום ששלום הוא שמו של הקב"ה ואיןלולשיםאתשמושלהקב"ה על האדם לפני שהוא עסק בכבוד המקום להתפלל לפני הבורא יתברך, אבל להגיד צפרא דמרא טב מותר ואין בזה איסור, כך הביאו תר"י בשם חכמי פרובינציא, ואילו הראב"ד והרשב"א סוברים שגם

106 104 1 a"r c"i `xew did - ipy 't zekxa cw כשהוא פוגש אותו בדרך לא התירו אלא לומר צפרא דמרא טב, היינו בוקר טוב, אבל לומר שלום אסור. גם להלכה הובאו דעות אלו של הראשונים בשו"ע או"ח הלכות תפילה סימן פ"טסעיף ב' כיון שהגיע זמן תפילה, מסביר המ"ב הכוונה מאז עמוד השחר, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום, כפי שאמרו בגמרא שאסור להשכים לפתחו, ורק לתת לו שלום אסור משום דשמו של הקב"ה שלום (זה כדעת תר"י בשם חכמי פרובינציא), אבל מותר לומר צפרא דמרא טב, ואפילו זה לא הותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק והוא פוגש אותו אבל אם אינו הולך אלא להקביל את פניו קודם התפילה אפילו זה הלשון של צפרא דמרא טב ג"כ אסור, ויש אומרים (היא הדעה של הרשב"א והראב"ד) שאפילו במוצא את חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרא טב, היינו בוקר טוב, ולא שלום כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל, וכפי שהמ"ב מסביר שאמנם מדינא היה מותר מ"מ נהגו קדמונינו להחמיר בזה מזה הטעם שלא יתעכב בכדי שיזכור שאסור לו להתעכב בדברים אחרים עד שיתפלל. עוד אומרת הגמרא וכאן מוסגר בסוגריים שתי שורות ( Ó ÏÏÙ È Ì Â ÂȈÙÁ ÂÚ ÏÎ ÈÊ È Ó ÂÈ È ÂÒ Ï Â Ï Ó Ó Ó ÂÏ Â Ó Ó ÂÏ Î (ÔÈ È È Ó ÔÈ È È Î ÈÓ אבל הכניסו את זה בסגריים כי מלשון רש"י מבואר שהוא לא גרס את זה אלא רש"י אומר שהגירסא הנכונה היא שמתחיל כאן מימרא חדשה Ó Ó ÔÈ È È Ì Â ÂȈÙÁ  ÚÏ Ì Ï ÂÏ ÂÒ Ô È ÁˆÈ ÏÏÙ È האדם אסור לו להתעסק בצרכיו לפני שהוא מתפלל,ÂÈÓÚÙ Í Ï Ì È ÍÏ È ÂÈ ÙÏ ˆ פ"ה) (תהלים Ó מסביר רש"י שצדק זה התפילה שבתפילה הוא מצדיק לבוראו אז קודם צדק לפניו ואח"כ וישם פעמיו לדרכי חפציו לעשות ולעסוק בחפציו. אומרת הגמרא ÁˆÈ Ó ÔÈ È È Ó Â ÍÂ Â Í Ï ˆÂÈ ÍÎ Á  ÏÏÙ Ó ÏÎ Ô È Í Ï Ì È ÍÏ È ÂÈ ÙÏ ˆ Ó ÂȈÙÁ ÂÏ ÂÚ Â,ÂÈÓÚÙ ומכיון שהפסוק אומר לו לשים לדרך פעמיו הרי מובטח הוא בכך שאת כל חפציו ישלים שאם לא כן לא יאמר לו הפסוק שישים לדרך פעמיו אם יש ספק בדבר שלא ישלים חפציו אלא בהכרח שמובטח לו שהקב"ה ישלים חפציו, כך הסביר כאן המעדני יו"יט על הראש, וגם שאין הכוונה שאם הוא לא התפלל קודם אז רק שהקב"ה לא יעשה לו חפציו ואין איסור אלא וודאי שאיסור גם יש כיון שהוא עושה את חפציו קודם שיתפלל, כך מביא המעדני יו"ט בשם הב"י. וגם הלכה זו נפסקת בשו"ע או"חסימןפ"טסעיףג' אסור לו להתעסק בצרכיו או ללכת לדרך עד שיתפלל תפילת י"ח והמ"ב מוסיף מדברי הפוסקים שאפילו קודם מנחה ומעריב אם הגיע זמנם דינם כמו קודם שחרית שאסור לו להתעסק בצרכיו או לצאת לדרך קודם שהוא מתפלל תפילת י"ח, (שואלים... כשהוא עוסק בצרכיו?) אפילו אם למקום אליו הוא הולך ואליו הוא יבוא יכול ג"כ להתפלל אם הצבור בזמנו אעפ"כ אסור שעצם ההליכה בדרך נחשבת כעוסק בצרכיו. אומרת הגמרא Ó ÔÏ ÏÎ ÈÊ È Ó ÂÈ È Ú Ú ÌÂÏÁ Ï ÌÈÓÈ מי שלן יושן שבעה ימים ובכל הלילות האלו לא ראה חלום הוא נקרא רע Ó (משלי י"ט כ"ג) Ú È Ï,Ú ÙÈ Ï ÔÈÏÈ Ú Â (קמץציריפתח) Ï Ú (סגול פתח), שאם שבע ילין בלי שפקדו אותו מן השמים לתת לפקוד אותו בחלום הרי הוא רע ולכך כיון שהוא רע אין משגיחין עליו מן השמים לפקוד אותו בחלום. Ó ÈÎ ÈÈÁ È È Á ÈÏ Ó Â È Ó ÂÓˆÚ ÚÈ Ó ÏÎ Ô ÁÂÈ È Ó ÈÈÁ È ÔÏ מי שמשביע עצמו מדברי תורה לפני שהוא הולך לישון Ï ÔÈÏÈ Ú Â Ó ÂÚ Â Â Â Â ÔÈ Ó ÔÈ Ú ÙÈ שאם הוא הולך ללון לישון כשהוא שבע מדברי תורה בל יפקד רע, לא פוקדים אותו רע, לא פוקדים אותו בבשורות רעות. מסביר המהרש"א מנין לה לגמרא שמדובר במי ששבע מדברי תורה, משום שהפסוק בראשיתו, מחציתו הראשונה שלהפסוקכתובשםכליראת ה' לחיים ואח"כ כתוב ושבע, הרי שמדובר במי שמשביע את עצמו מיראת ה' ולן ואינו מסתפק בק"ש לחוד הוא האדם שלא מבשרים אותו בשורות רעות היינו שלא יבהלוהו בחלומות רעים וזהו בל יפקד רע. למדנו במשנה ÂÏ 'ÂΠÌÈ Ù ÔÈ Ô והמשנה פירטה איזה הם הבין הפרקים, ובין ויאמר לאמת ויציב הוא ג"כ אחד מבין הפרקים, ור' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. Ó Â È È Î ÎÏ Ô ÁÂÈ È Ó Â È Ó Ó Â È Ó, ÈÒÙÈ Ï ÈˆÈÂ Ó Ï ÌÎÈ Ï ÔÈ È Â È È ÈÓÚË È Ó Ô ÁÂÈ שסובר שאסור להפסיק, È Î "Ú "È Û - (ירמיהו י') Ó, ÌÈ Ï Â ' הרי שהנביא כשהוא מזכיר ה' אלקים הוא מסיים עם המילה אמת ולכן כשקורים אני ה' אלקיכם אין מפסיקין בין אני ה' אלקיכם לאמת. והרא"ש בסימן ח' מסתפק מה הכוונה בדברי ר' יהודה שההלכה כמותו, האם כוונתו לומר שלא יפסיק כלל אפילו לא להשיב כי זה יותר חמור מאשר באמצע הפרק או שמא מה שנאמר לא יפסיק היינו שעל אף שבין אלקיכם לאמת זה בין הפרקים דינו חמור יותר מאשר כל בין הפרקים ודינו כמו באמצע הפרק שאין הוא מפסיק רק את מה שרשאי הוא להפסיק באמצע הפרק, והרא"ש עצמו מכריע לומר שכיון שהגמרא מפרשת את הטעם של ר' יהודה משום וה' אלקים אמת מסתבר שלא יפסיק כלל אלא אומר אמת ויציב ורק אח"כ יפסיק כמו באמצע הפרק, אחרי שהוא התחיל ויציב וודאי שהוא כבר נחשב באמצע הפרק, אבל באמצע בין אלקיכם לאמת לא יפסיק בכלל, אבל יש ראשונים החולקים על דעת הרא"ש והם סוברים שהחומרא לא להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב לא נאמרה אלא שעל אף שזה בין הפרקים דינו כמו באמצע הפרק. אבל להלכה נפסק כדברי הרא"שכמבוארבהלכות ק"ש שו"ע או"חסימןס"וסעיףה' שלא להפסיק בין ויאמר לאמת

107 dw 2 a"r c"i `xew did - ipy 't zekxa 105 ויציב כדי שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' אלקיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק, הרי שהמחבר פוסק כהרא"ש שיאמר אמת ורק אח"כ הוא יפסיק ואז יהיה דינו כמו באמצע הפרק משום שבין אלקיכם לאמת יותר חמור אפילו מאמצע הפרק, ואילו מה שכתוב כאן בין אלקיכם לאמת לא יפסיק משמע שאין צריך לומר יותר, מביא כבר המ"בשישהסובריםוכךסובר המג"א שמכיון שויציב הוא גם לשון אמת אין להפסיק בין אמת לויציב אבל בביאור הגר"א מסכים לדברי השו"עשיאמר ה' אלקיכם אמת ואז הוא רשאי להפסיק, וטוב להזהר לכתחלה שלא להפסיק בין אמת ליציב ג"כ אלא יאמר, וכמו שמשמע מלשון הרא"ש, אניה' אלקיכם אמת ויציב ורק אח"כ יפסיק. שואלת הגמרא Ó  ÊÂÁ Â È Â Ó Ó  ÊÂÁ, Ó Ó  ÊÂÁ Ô ÁÂÈ È Ó Â È Ó, Ó Ó Ó Ó  ÊÂÁ Â È הוא לא מתחיל עוד פעם אמת ויציב. אומרת הגמרא  ÈÚÓ ÈÓ ÈÁ אז רבה שמע את אותו אדם שירד לפני התיבה Ó Ó ÏÎ Ó È ÓÈÊשהואאמרפעמייםאמת È Ó Ó È Ï ÈÒÙ Ó איזה ריהטא של אמת תפס אותו לומר כ"כ הרבה פעמים, כי רבה לשיטתו סובר שאינו חוזר ואומר אמת. ונחלקו בזה הראשונים באיזה ענין סובר ר' יוחנן שהוא חוזר ואומר אמת ורבה סובר שאינו חוזר ואומר אמת, דעת הרא"ש וכן בתר"י שהמחלוקת היא רק באופן שהוא הפסיק בין אמת לויציב מפני היראה או שהוא שהה בינתיים, שם נחלקו אם צריך לחזור ולומר אמת או לא אבל בלי שהייה ובלי הפסק פשיטא שלא יאמר פעמיים אמת, אבל האור זרוע בהל' ק"ש סימן ל"ח מפרש כפשוטו שלדעת ר' יוחנן צריך לחזור ולומר אמת ויציב ולגמור את כל הברכה ואילו רבא (כך גירסתו) אמר אינו חוזר ואומר אמת אלא משלים הברכה ועומד בתפילה וקי"ל כרבא דבתראה הוא, ומבואר מדבריו שהמחלוקת של האמוראים האם הוא חוזר לומר אמת ויציב אחרי שהוא סיים אני ה' אלקיכם אמת, וכך מבואר להדיא בתשובותיו של ר'אליהומזרחיבסימן ב' בשם ספר המנהיג שהנידון במחלוקת הזאת של האמוראים היא בסתם בלי שהיתה שהיה ובלי שהוא הפסיק מפני היראה, ובמלאכת שלמה על המשניות הביא מתשובות מהר"ם אלשקר סימן ס"ו שכתב בשם הרא"ה שבגמרא נחלקו האמוראים שלדעת ר' יוחנן הסובר שחוזר ואומר אמת הוא סובר שהמילה אמת שהוא אמר אחרי אני ה' אלקיכם נחשבת כאילו היא מהפרשה גופא של ק"ש ולכן אע"פ שחתם את ק"ש במילת אמת צריך הוא לומר פעם שניה אמת ויציב, ורבה שחולק עליו ואומר שאינו חוזר ואומר אמת הוא סובר שאין חושבים את מילת אמת כאילו היא מפרשה של ק"ש עצמה, וכך מבואר שם בתשובות ר' אליהו מזרחי (הביא זאת המלאכת שלמה) שהוא הסכים שמילת אמת היא מגוף הק"ש. הרי שנתבארו לנו שתי שיטות בראשונים האם המחלוקת הזאת של ר' יוחנן ורבה היא דווקא במי ששהה או הפסיק מפני היראה כדעת הרא"ש ותר"י או אפילו בסתם גם נחלקו אם צריך לחזור ולומר אמת או לא והאם האמת שאומר אחרי אני ה' אלקיכם הוא מגוף הפרשה של ק"ש. אומרת הגמרא Ó ÚÓ ÈÏÚÓ ÓÎ ÛÒÂÈ ר' יוסף היה משבח הלכה זאת שלפנינו ÈÎ Ï ÂÓ È Ú ÚÓ È Ó Ó Â È שבמערבא בא"י הם אומרים בק"ש של ערבית הם לא קוראים בה את פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, הרי כתוב וראיתם אותו דווקא ביום ולא בלילה, אבל הם מתחילים את הפרשה ומפסיקים בה את הנוגע לציצית ומדלגים ואומרים אני ה' אלקיכם אמת וכך היו אומרים ÌÎÈ Ï ' È ולאחר מכן Ì ÈÏ Ó Â Ï È È Ï. Ó Ó ÂÈÏÚÓ È Ó ÈÈ ÈÏ מה יש לשבח כאן את הנוהג הזה ÏÈÁ È Ï Ó Î Ó Â שלא יתחיל את הפרשה השלישית של ויאמר בק"ש של ערבית Ì Â ÏÈÁ Ó אבל אם הוא התחיל הוא צריך לגמור א"כ במערבא כיון שהם מתחילים הם צריכים לסיים ולגמור והם שמדלגים ולא גומרים את כל הפרשה הרי אין לשבח אותם ואין בזה מעליותא, כך שאל אביי, Ì ÈÏ Ó Â ÓÈ ÈΠÏÁ ÈÂ Ï שלכן מותר להם לדלג כי הם רק אמרו ואמרת אליהם, על זה הוא שואל Ï ÂÓ Ó Â ÏÁ ÈÂ Ï Ï È È Ï Ó ÁˆÈ אם הוא רק התחיל דבר אל בנ"י זה עדיין לא נחשב התחלה והוא לא חייב לגמור, ÏÁ אבלאםהוא ÈÂ Ì ÈÏ Ó Â גם אמר ואמרת אליהם זה נחשב שכבר היה התחלה והוא צריך כבר לגמור, ומכיון שהם גם היו אומרים ואמרת אליהם אז הרי היו צריכים לגמור ולכן אומר אביי שאין בזה מעליותא. Ï ÈÓ Ì ÈÏ Ó Â ÚÓ È Ò ÙÙ Ó È ȈȈ Ì Ï Â ÚÂ Ó Ú ÏÁ הם סוברים שלא רק כשהוא התחיל דבר אל בנ"יזהלאנחשבהתחלהשל הפרשה אלא גם אם הוא המשיך לומר ואמרת אליהם כל זמן שלא אמר ועשו להם ציצית עדיין אין זה תחלתה של הפרשה ולכן הם יכולים עדיין לדלג ולא להשלים את הפרשה. אומרת הגמרא Ó Ô ÈÏÁ Ó ÈÏÂÁ Ô ÍÎÏ ÈÈ ÈÏÁ Ó ÚÓ אנחנו ג"כ מתחילים פרשת ויאמר בק"ש של ערבית שהרי במערבא כך נהגו להתחיל דבר אל בנ"י ואמרת אליהם Ô È Ó ÈÓ Ó Ó Ô ÈÏÁ ÔÂÈÎÓ Ó ÏÈÁ Ì Â ÏÈÁ È Ï Ó Î Ó ולכן אנחנו קוראים את כל הפרשה. Ó ÓÂÏ ÍÈ ˆ ÌÎÈ Ï ' È Ó Ó ÈÈÁ פירושו אם הוא אמר אני ה' אלקיכם היינו את פרשת ציצית הוא צריך לומר אמת שהרי כך כתוב בפסוק וה' אלקים אמת (עיין לעיל), ÌÎÈ Ï ' È Ó Ï היינו לא אמר פרשת ציצית Â È Ó ÓÂÏ ÍÈ ˆ אז הוא לא צריך להגיד אמת ואמונה. שואלת הגמרא ÌÈ ˆÓ ÈˆÈ È ÂÎ Ï ÈÚ Â הרי הוא צריך להזכיר את יציאת מצרים, אומר רש"י שכך למדנו במשנה סוף פרק ראשון דף י"ב ע"ב מזכירין יציאת מצרים בלילות, ואם הוא לא אומר אמת ואמונה וגם לא אמר פרשת ציצי היכן הוא מזכיר יציאת מצרים, עונה הגמרא Ó ÈÎ ÌÈ ˆÓ ı Ó Â ˆÂ Â È Ï ' ÍÏ Â Á ÌÈ ÂÓ

108 106 3 a"r c"i `xew did - ipy 't zekxa ew בפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. אומרת הגמרא È למדנו בברייתא È ÈÁÂÈ Ô ÔÂÚÓ Ó ÚÂÓ Ì È ÂÏ ÚÓ ÌÈ È Â ÔÈ מן הראוי להקדים לקרוא קודם פ' שמע ואח"כ והיה אם שמוע Ê, ÓÏÏ Ê ÂÓÏÏ פרשת שמע כתוב ודברת בם אז הרי כתוב שהאדם עצמו צריך ללמוד ואילו בפרשת והיה אם שמוע כתוב ולמדתם אותם את בניכם שכתוב כאן ללמד ובוודאי קודם צריך האדם ללמוד לעצמו ואח"כ ללמד את בניו ואם הוא לא למד תחלה איך ילמד את בניו אז מן הראוי להקדים את פרשת שמע לוהיה אם שמוע, Ó ÈÂÏ ÚÂÓ Ì È Â Ê ÓÏÏ (כך צריך לגרוס)  ÚÏ Ê והיה אם שמוע יש שם את הפסוק ולמדתם את בניכם שמדבר על ללמד תורה ואילו פרשת ויאמר אין בה אלא עשיה של ועשו להם ציצית. שאולת הגמרא ÂË Â ÚÏ ÓÏÏ È È ÂÓÏÏ ÚÓ È ÈÏ וכי בפרשת שמע לא הוזכר רק שהוא צריך ללמוד ואילו ללמד ולעשות לא הוזכר Ì Â Ì Â È Î Â Ì Î ושננתם זה ללמד, כי הרי כך אומרים ושננתם לבניך, הרי שגם בפרשת שמע הוזכר ללמד את בניו, וגם עשיה יש, וקשרתם זה תפילין, וכתבתם זה מזוזה, וזה עשיה,  ÓÏÏ ÚÂÓ Ì È Â עוד קושיא שואלת הגמרא Â Â È È ÈÏ Â ÚÏÂ È וכי בוהיה אם שמוע יש לי רק ללמד ולא הוזכר שם עשיה Ì Â È Î Â Ì Î ששם מוזכר העשיה של תפילין ומזוזה אזי הרי גם שם מוזכר גם עשיה. ÚÓ Ì Â ÔÈ Ó ÈÎ אומרת הגמרא Ï ÓÏÏ ÂÓÏÏ בפרשת שמע יש לי Ê ÚÂÓ Ì È ÂÏ,  ÚÏ יש לי ללמוד "ודברת בם" יש לי ללמד "ושננתם לבניך"ישלילעשות "וקשרתם וכתבתם", ÚÂÓ Ì È Â Ê צריך להקדים פרשת והיה אם שמעו לויאמר Ó ÈÂÏ,  ÚÏ ÓÏÏ È בוהיה אם שמוע יש גם ללמד "ולמדתם אותם את בניכם" וגם לעשות "וקשרתם וכתבתם",, Ï Â ÚÏ Ï ÔÈ Ó È רק עשיה של ועשו להם ציצית. שואלת הגמרא Á Ô Ú Â È È Ó ÈÏ ÂÙÈ Â מה הוצרכנו לעוד פעם בסדר ג'הפרשיותשל ק"ש למה הקדימו את שמע לוהיה אם שמוע והיה אם שמוע לויאמר הרי יש לי את הטעם שהוזכר במשנה משמו של ר"י בן קרחה. עונה הגמרא ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï È È Î Á, Ó ÂÚ Á ÂˆÓ ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï È ÍÎ Á  ÏÁ ÌÈÓ ÂÎÏÓ שזה הטעם לסדר הפרשיות שהזכיר ר"י בן קרחה, ÌÂ Ó ÂÚÂ È ÈÈ Á ÈÏÈÓ È כמו שהוזכר עכשיו בברייתא משמו של רשב"י הטעם למה ראוי הוא להקדים שמע לוהיה אם שמוע והיה אם שמוע לויאמר. אומרת הגמרא Á  ÚÓ È Â È È È Ó ÔÈÏÈÙ Èψ (או ומצלי), פעם אחת היה שראו את רב שכך הוא נהג שקודם הוא משי ידיה (נטל את ידיו) ולאחר מכן קרא ק"ש הניח תפילין ורק לאחר מכן הוא התפלל, על זה שואלת הגמרא ÈÎ È Ú ÈÎÈ Â איך הוא עשה כך להקדים את ק"ש לפני שהוא הניח תפילין È Â הרי למדנו בברייתא ÙÂÁ ÓÏ ÍÂÎ כוך זה קברים שאותם היו חופרים וחוצבים בתוך הקירות של המערות, קבר שחופרים ÌÈ ÏÚ Â Â Â ÌÈÒ Â Ï È Ú ÌÈ Ú È Ó Â È Ù ÍÏ Â Â והוא ממשיך מי כמכה באלם ה' מלכותך ראו בניך עד שהוא מסיים את הברכה הזאת גאל ישראל ואח"כ הוא אומר השכיבנו. שואל כאן הצל"ח על מה שהגמרא מקשה בפשיטות שהרי צריך להזכיר יציאת מצרים, כיון שכל הקושיא היא מכח המשנה כפי שרש"י פירש שכתוב במשנה מזכירין יציאת מצרים בלילות הרי זה ראב"ע סובר וחכמים חולקים עליו, ומנין לגמרא להקשות על כל האמוראים שלא היו קוראים פרשת ויאמר מזה שצריך להזכיר את יציאת מצרים בלילות, אולי הם סוברים שהלכה כחכמים שאין מזכירין יציאת מצרים בלילות, כך שואל הצל"ח. מתרץ הצל"ח על פי דברי הראב"ד שהביא אותם הרשב"א בסוף פרק ראשון על אותה משנה של ראב"ע, שהראב"ד היה מקשה איך יתכן שלפני שדרשה בן זומא להוכיח מן הפסוקים שצריך להזכיר יציאת מצרים בלילה נמצא שלא היו מזכירין יציאת מצרים בלילות ולא היו אומרים לא פרשת ציצית שבפרשת ויאמר ולא אמת ואמונה א"כ שתים לאחריה היכי משכחת לה, איך יכלו לברך את שתי הברכות של ק"ש לאחריה אם לא היו אומרים אמת ואמונה, תירץ הראב"ד שכל הנידון במשנה שראב"ע אומר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות אינה אלא שלא זכה להוכיח מהפסוקים שמן התורה צריך להזכיר את יציאת מצרים בלילה אבל מדרבנן בוודאי שצריך לומר פרשת ציצית והיו קוראים פרשת ציצית באמת ואמונה מדברי חכמים, הרי ששיטת הראב"ד שכל המחלוקת בין ראב"ע וחכמים אם מזכירים יציאת מצרים בלילות או לא זה רק אם מזכירים יציאת מצרים בלילות מן התורה אבל מדרבנן לכו"ע צריך להזכיר יציאת מצרים, ולפי יסוד זה של הראב"ד ביאר הצל"ח את קושית הגמרא, הגמרא שואלת שאיך יתכן שהם לא אמרו ויאמר וגם לא אמרו אמת ואמונה הרי צריך להזכיר יציאת מצרים לכה"פ מדרבנן והם לא היו מזכירים יציאת מצרים, זו היתה קושית הגמרא. אבל הראב"א עצמו חולק שם על הראב"ד והוא סובר שבוודאי לא היו קוראים פרשת ויאמר לא מדאורייתא לא מדרבנן וגם לא היו אומרים אמת ואמונה והקושיא של הראב"ד איך ברכו את השתי ברכות שלאחריה אומר הרשב"א היו אומרים מודים אנחנו לך כפי שאנחנו לומדים כאן אצלנו בגמרא, אלא שאצלנו בגמרא שהגמרא רוצה לומר שצריך להזכיר יציאת מצרים הרי שמזכירים במטבע ברכה של מודים אנחנו לך שהוצאתנו מארץ מצרים, אבל אלו שהיו סבורים שלא צריך להזכיר יציאת מצרים בלילה אז היו עושים את נוסח הברכה שלאחריה בלי להזכיר שם יציאת מצרים ולא היו אומרים אמת ואמונה אלא היו אומרים מודים אנחנו לך בלי להזכיר את יציאת מצרים, כך פירש שם הרשב"א. למדנו במשנה Ó Ó ÓÏ Á Ô Ú Â È È 'ÂΠÚÓ Ù לוהיה אם שמוע משום שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולמה קדמה פ' והיה אם שמוע לויאמר והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה שהרי שם מדובר במצות ת"ת שלימוד התורה נוהג בין ביום ובין בלילה ואילו פרשת ויאמר מדובר

109 fw 4 a"r c"i `xew did - ipy 't zekxa 107 בקירות של מערה נקרא כוך, האורך שלו ד' אמות והרוחב שלו ז' טפחים, ומי שחופר את הכוך ÚÓ È Ó ÂËÙ,   ÂÓ ÂˆÓ ÏÎÓ ÔÈÏÈÙ ÔÓ ÏÙ ÔÓ שהרי כבר למדנו לעיל בדף י"א שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולומדים את זה ממה שנאמר בפסוק "בשבתך בביתך" פרט לעוסק במצוה, ומכיון שאדם זה עוסק במצוה לחפור קבר למת אז הוא פטור הן מקריאת שמע הן מן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, (והתוס' כבר שואלים וכי ק"ש היא לא בכלל מצות האמורות בתורה, למה צריך היה התנא לפרט את הק"ש שהוא פטור ממנה יותר מאשר שאר המצות, אומרים תוס' שאם לא היה אומר התנאבמפורש ק"ש הייתי סבור שדוקא אלו המצות שאין להם זמן קבוע מהם הוא נפטר אבל ק"ש שקבוע לו זמן הואיל והזמן עובר הוא לא נפטר ממנה, קמ"ל שגם מק"ש הוא פטור) ממשיכה הברייתא ÚÈ ÚÓ È ÔÓÊ אם הגיע זמן לקרוא ק"ש ÏÂÚ אז הוא עולה מהחפירה ששם הוא נמצא לחפור את הקבר   ÔÈÏÈÙ ÁÈ Ó ÂÈ È ÏËÂ Â È Ù שואלת מיד הגמרא,ÏÏÙ Ó ÚÓ È הרי הברייתא זאת סותרת מיניה וביה, È ÂËÙ Ó הרי עכשיו ברישא אמרת שהחופר קבר למת נחשב עוסק במצוה והוא פטור מן המצוה פטור מק"ש תפילה ותפילין, ÙÈÒ ÈÈÁ עכשיו אתה אומר בסיפא שכשמגיע זמן ק"ש הוא עולה ונוטל את ידיו, מתרצת הגמרא Ï È ÙÈÒ È Á È Â הרישא מדברת שהוא אדם יחיד, הוא כשהוא אדם יחיד ואין מי שימלא את מקומו בהמשך חציבת הקבר לכן כיון שהוא לבד נמצא הוא עוסק במצוה פטור מן המצוה הוא באמת פטור מק"ש תפילה ותפילין, הסיפא מדברת שאם יששניםשיכוליםהאחדלהחליףאתהשניעלזהאומרת הסיפא שהוא מניח את חבירו שהוא ימשיך לחפור במקומו והוא עולה ומקיים את המצוה של ק"ש ותפילין ותפילה והוא חוזר אח"כ למלאכה להמשיך בחפירת הקבר וחבירו שחפר במקומו יעלה ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל, ÌÂ Ó ÏÎÓ È Ï הרי כאן מפורש שהסדר הוא שקודם מניחים תפילין ורק לאחר מכן קורים ק"ש הרי שתפילין קודמין לק"ש ואיך רב קרא ק"ש ורק אח"כ הוא הניח תפילין. עונה הגמרא È Î Ó ÈÏ È Ò Á Ô Ú Â È, ÂˆÓ ÏÂÚ ÍÎ Á  ÏÁ ÌÈÓ ÂÎÏÓ ÏÂÚ רב סובר כר"י בן קרחה שלמדנו במשנה שהוא מסביר למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע משום ששמע זה קבלת עול מלכות שמים ו"והיה אם שמוע" זה עול מצות, והנחת תפילין הוא עול מצוה לכן הקדים רב את ק"ש שזה קבלת עול מלכות שמים. שואלת על זה הגמרא ÓÈ Á Ô Ú Â È È Ó È Ï È ÌÈ Ï ר"י בן קרחה רק הסביר למה מקדימים את הקריאה של פ' שמע לקריאה של והיה אם שמוע,כילקרואצריךלהקדיםאתהקריאהשלקבלתעול מלכות שמים לפני שקוראים את הקריאה של קבלת עול מצות, אבל È ÈÏ ÚÓ ÈÓ È ÚÏ וכי שמענו שלדעת ר"י בן קרחה מקדימים לקרוא ק"ש שאינה אלא מצות קריאה לעשיה להנחת התפילין,   עוד קושיא ÈÓ Á Ô Ú Â È È Î ÈÏ Ò וכי רב סובר כריב"ק אם נסביר שגם הקריאה קודמת כשזה קריאה של עול מ"ש אפילו בעשיה של המצות, ÔÈ È Ò ÔÈ ÓÊ È ÈÈÁ Ó Â Â ÈÓ ÓÈ הרבה פעמים הייתי מצוי לפני רב ÌÈ Ó היה משכים מוקדם È È È Ó והיה נוטל ידיו Í Ó היה מברך את ברכת התורה היה מברך על התורה Á Ó היה לומד עם התלמידים את פרקם ÔÈ Ù ÔÏ È ÓÂ È Â ורק לאחר מכן הוא היה מניח תפילין ÔÈÏÈÙ È ÚÓ ואח"כהואהיהקורא ק"ש, והקושיא היא, מפורש בדברי רש"י שהקושיא היא שכאן כשרב חייא בר אשי מספר את הסדר איך רב היה נוהג בכל יום הרי שהיה מקדים לעסוק בתורה שזוהי עשיה של מצוה עוד לפני שהוא קרא ק"ש, לפני קבלת מלכות שמים, הרי שגם בקריאה של מלכות שמים שזה ק"ש הוא סובר שעשית המצות קודמת שהרי קדם היה ללמוד, È ÔÓÊ ËÓ Ï ÓÈ ÈΠÚÓ אם תאמר שמעשה שהיה עוד היה כי הוא היה משכים ללמוד עם התלמידים עוד לפני שהגיע זמן ק"ש ולכן הוא היה מקדים את העשיה של עסק התורה לק"ש Ì È Ó ÔÎ È Ò È ÈÈÁ מה העיד כאן רב חייא בר אשי, איזה חידוש יש בדבריו, וודאי שזה הוא רצה לחדש במה שהוא מספר איך רב היה נוהג שתדע שעשית המצות של עסק התורה קודמת לק"ש. כך הסביר רש"יאת הקושיאוהב"ח בהגהותיו אות ב' כבר הסביר שלמה רש"י פירש שהקושיא היא מכח שהוא היה לומדקודםק"ש כי רק על זה שייך שהגמרא תשאל וכי תימא בדלא מטא זמן ק"ש ולכן הוא הקדים את עסק התורה לק"ש הרי שמזה היתה הקושיא אבל אם נפרש שהקושיא היתה מזה שהוא מספר שקודם הוא הניח תפילין ורק לאחר מכן הואקרא ק"ש על זה לא שייך שהגמרא תקשה וכי תימא דלאמטאזמן ק"ש כי הרי אם עדיין לא הגיע זמן ק"ש גם לא הגיע זמן הנחת תפילין שהרי למדנו לעיל שזמן ק"ש הוא משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות וזמן הנחת תפילין הוא משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות ואיך הגמרא שואלת שאולי הטעם והסיבה שהוא הקדים את העשיה לק"ש משום שעדיין לא הגיע זמן ק"ש אם לא הגיע זמן ק"ש אז גם זמן הנחת תפילין לא הגיע לכן פירש רש"י שהקושיא היתה מזה שהוא עסק בתורה לפני שקרא ק"ש ועל זה הגמרא שואלת אולי הוא הקדים את העסק תורה שזה עשית המצוה לפני ק"ש כי מדובר שעדיין לא הגיע זמן ק"ש, אלא שהב"ח חוזר לשאול למה הגמרא לא הביאה לשאול מזה שהוא הניח קודם תפילין ולאחר מכן הוא קרא ק"ש ועל זה באמת לא יוכל המקשן לומר שאולי מדובר כשלא הגיע זמן ק"ש, כך שאל הב"ח, אבל רש"י מהכרח דברי הגמרא כך פירש שהוקשיא היתה מזה שהוא למד תורה לפני שהוא קרא ק"ש, והגמרא שרוצה לומר שהסיבה והטעם היו בגלל שעדיין לא הגיע זמן ק"ש על זה אמרה הגמרא א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי. אומרת הגמרא זה לא קשה מה העיד כאן ר"ח בר אשי ואיזה חידוש יש בדבריו, ÍÈ ˆ ÔÈ ÓÏ Ó Ô ÓÓ È ÂÙ Ï,Í Ï ÍÈ ˆ ÈÓ ÓÏ Û ÔÏ ÚÓ Ó Í Ï העדות שלו באה לומר מהעובדא שרב היה מברך ברכת התורה לפני שהוא היה שונה אתם שזה בא לאפוקי ממי שסובר שעל

110 108 1 `"r e"h `xew did - ipy 't zekxa gw המשנהלאצריךלברךברכתהתורה, על זה הוא אומר שרב כן היה מברך ברכת התורה. חוזרת הגמרא ושואלת Ï, È ÌÂ Ó ÏÎÓ אבל סוף סוף הקושיא על אותו מעשה שהיה שראו את רב קודם קורא ק"ש ורק אח"כ מניח תפילין ומתפלל הרי שהוא הקדים ק"ש להנחת תפילין זה הרי ודאי קשה איך הוא הקדים ק"ש להנחת תפילין. עונה הגמרא ÁÂÏ ÈÂÚ Â שהאמת היא שהשליח קלקל, רב שלח את השליח להביא לו את התפילין והשליח קלקל ואיחר להביא לו את התפילין ולכן כשהגיע זמן ק"ש היה רב נזקק וצריך לקרוא ק"ש כדי שלא יעבור הזמן ולאחר מכן כאשר השליח הגיע והביא את התפילין הוא באמת הניח את התפילין. אומרת הגמרא Ó Ï ÚÓ È Â ÏÎ ÏÂÚ ÂÏÈ Î ק"ש כשהוא אינו מניח תפילין ÔÈÏÈÙאדםהקורא,ÂÓˆÚ Â Ú ÈÚÓ אומר רש"י שהלשון הזה מעיד עדות שקר בעצמו אינו אלא לישנא מעליא (לשון נקיה) והכוונה כלפי מעלה. È ÂÏÈ Î Ô ÁÂÈ È Ó ÈÈÁ È Ó ÌÈÎÒ Ï Á Ê Á Ó Ï ÏÂÚ אדם המביא להקריב קרבן עולה צריך הוא להביא ביחד עם הקרבן עולה מנחת נסכים, וכמו כן כשהוא מביא להקריב זבח היינו קרבן שלמים הוא צריך להביא נסכים זה נסכי היין כמו שנאמר בפסוק ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין, ואמנם מנחת נסכים הוא גם צריך להביא כהוא מביא להקריב עולה, וגם יין לנסך כי הרי כתוב ועשירית האיפה וגם בעולה כתוב שצריך יין לנסך וכן בשלמים צריך גם מנחת נסכים וגם יין לנסכים, ולמה נקטה הגמרא עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים, אומר רש"י ובדומה לזהאומריםגםתוס' שזה בגלל לשון הפסוק שבפסוק כתוב עולה ומנחה זבח ונסכים לכן הוא נקט בלשונו עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים על אף שעולה צריכה גם מנחה וגם נסכי היין. מסבירים כאן תר"י שפירוש הדברים הוא שעולא סובר שמכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך כשהוא קורא ק"ש והוא אינו מניח את התפילין נמצא שהוא מעיד עדות שקר על עצמו שמה שהוא אומר אינו אמת, ואע"פ שהוא עשה את המצוה וקיים את המצוה לצאת ידיחובת ק"ש אעפ"כ אבל הוא עובר עבירה מצד אחר, שהוא מעיד עדות שקר על עצמו, כך סובר עולא,ואילו ר' יוחנן סובר שאפילו את המצוה עצמה הוא גם כן לא עשה בשלמותה גם המצוה עצמה אינה נעשית שלמה כיון שהוא לא קיבל עליו עול מלכות שמים, שכיון שהוא כמי שמקריב קרבן בלא מנחה כך גם הקריאה שהוא קורא היא בלי קבלת מלכות שמים אז יש כאן חסרון בגוף אופן קיום המצוה משא"כ לעולא יש רק חסרון מצד אחר ולא באופן של קיום המצוה מצד עצמו, כך הסביר רבינו יונה. אומרת הגמרא ÏÂÚ ÂÈÏÚ Ï È ˆÂ Ô ÁÂÈ È Ó Â ÓÏ ÌÈÓ ÂÎÏÓ "Ú Â"Ë Û - ÙÈ היינו יפנה לנקביו, לנקות את עצמו, ÂÈ È ÏÂËÈ וירחוץ ידים È ÂÊ ÏÏÙ È ÚÓ È È ÔÈÏÈÙ ÁÈ ÈÂ, ÓÏ ÌÈÓ ÂÎÏÓ בזה יש כאן קבלת עול מלכות שמים בשלמות. הרי שהוזכר כאן לענין קבלת עול מלכות שמים שלמה לא רק ק"ש כשהוא מניח תפילין אלא גם תפילה גם כן הוזכרה, שגם לתפילה צריך שיהיה לבוש בתפילין כשהוא קורא ק"ש ומתפלל ואז זה מלכות שמים שלמה, ובזה ניגש לבאר את דברי התוס'בדף י"ד ע"ב בד"ה ומנח תפילין ומצלי. אומרים תוס' שמכאן מהמעשה שהגמרא סיפרה על רב שקודםהואקרא ק"ש ולאחר מכן הוא הניח תפילין ואחרי שהוא הניח תפילין הוא התפלל הרי שהניח את התפילין בין ק"ש לתפילה ומכאן משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה, דהיינו אחרי גאל ישראל שזה הברכה האחרונה שאחרי ק"ש של שחרית על אף שצריך לסמוך גאולה לתפילה מותר לו להפסיק כדי להניח תפילין בין גאולה לתפילה וכן גם בטלית הוא ג"כ מניח את הטלית ולובש ומעתעטף בטלית בין גאולה לתפילה, וכן מצינו אומרים תוס' שרב יצחק בר' יהודה (ובתר"י כתוב שהוא היה רבו של רש"י) שלח שליח להביא לו את טליתו ושהה השליח ובינתיים ר"י בר' יהודה הספיק לקרוא ק"ש וברכותיה וכשהשליח הביא לו את הטלית הוא נתעטף בטליתו והתפלל י"ח, והביא לכך ראיה מזה שרב ג"כ הניח את התפילין בין גאולה לתפילה, אומרים תוס' שעל אף שאמנם לענין תפילין יש להוכיח מהמעשה של רב שמותר להניח תפילין בין גאל ישראל לתפילה אבל יש לחלק בין טלית לתפילין משום שעיקר ק"ש ותפילה שייכים בתפילין, שהרי כך אמרנו כאילו עדות שקר בעצמו, פירוש מסבירים תוס' באדון שצוה שהוא קורא והיו לטוטפות בין עיניך וקשרתם לאות על ידיך ואין, הרי שלק"ש הוא צריך שיהא מונח תפילין עליו וגם לתפילה גם עכשיו למדנו שגם לתפילה צריך תפילין שהרי כך אמרה הגמרא המניח תפילין קורא ק"ש ומתפלל זוהי מלכות שמים, אז לכן בענין התפילין ראוי להניח את התפילין בין גאל ישראל לתפילה וכפי שמצינו שרב כך נהג אבל הציצית שאינו אלא חובת טלית שאם יש לו טלית הוא חייב אבל אם אין לו הרי הוא פטור מציצית הרי אין האדם מתחייב בציצית אלא א"כ הוא לובש טלית היינו בגד של ד' כנפות ויכול הוא לקרוא ק"ש בלא ציצית אז ודאי שזה נחשב הפסקה להפסיק בין גאולה לתפילה, בין גאל ישראל לתפילה, בהנחת הטלית. מבואר א"כ מדברי התוס' שפשוט להם לתוס' שעל אף שלענין תפילין אנחנו אומרים שהקורא ק"ש בלי תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו אבל לענין ציצית לא נאמרו הדברים מכיון שאדם שאין לו טלית של ד' כנפות אינו חייב בציצית אז הוא לא נחשב מעיד עדות שקר בעצמו אם הוא לא לובש ציצית, אבל המג"אבסימן כ"דס"ק ג' וכן זה גם שם במ"ב בס"ק ג' שהמג"א הביא כבר מהזוה"ק בפרשת שלחלךשגםהקורא ק"ש בלי ציצית מעיד עדות שקר בעצמו שקורא פרשת ציצית ואינו מקיים את הפסוק. מסיימים תוס' ואומרים והר"ר משה מקוצי היה אומר אפילו מכאן אין ראיה שהרי יתכן שהוא הניח את התפילין בלי ברכה,ורקלאחר י"ח אז הוא היה ממשמש בהם ומברך על התפילין,ובזהאומריםתוס' סגי, בזה מספיק שגם מותר

111 hw 2 `"r e"h `xew did - ipy 't zekxa 109 להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר שיטול ידיו ימשמש בטליתו ומברך. הרי שהתוס' מסתפקים לענין הנחת תפילין בין גאולה לתפילה שאמנם יש להוכיח מהגמרא שרב הניח תפילין שמותר להניח תפילין אבל אם לברך עליהם הרי רבינו משה מקוצי סובר שאין להוכיח מכאן שיכולים לברך עליהם שיתכן שהניח את התפילין בין ק"ש לתפילה אבל הוא לא בירך וגם לענין הטלית שר' יצחק בר' יהודה סובר שגם בטלית מותר להתעטף בין גאל ישראל לתפילה ואילו התוס' דנים בזה שאולי רק על תפילין נאמרו הדברים משום שתפילין יש בהם צורך לתפילת י"ח שהרי בזה זה נחשב מלכות שמים שלמה אבל אולי בטלית זה לא כך. ולהלכה נפסק בשו"ע או"ח בהל' ק"שסימןס"וסעיף ח', צריך לסמוך גאולה לתפילה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל רק אם אירע אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפילה (היינו בין גאל ישראל לי"ח) והוא עדיין לא הניח את התפילין מניח אז, אז הוא מניח תפילין ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, וכדברי ר' משה מקוצי שעל אף שהוא מניח תפילין אבל לברך עליהם הוא לא מברך עד אחרי י"ח ואז הוא ממשמש בהם ומברך עליהם, וזה רק לענין תפילין אבל טלית לא יניח אז, את הטלית שלא יניח בכלל, וכפי שהתוס'חולקיםעל ר' יצחק בר' יהודה שרק תפילין מותר לו להניח בין גאל ישראל לתפילה אבל לא ללבוש ולהתעטף בטלית, ואם עד שלא יאמר גאל ישראל נזדמנו טלית ותפילין עוד לפני שהוא הגיע לגאל ישראל מניחם, אז הוא מניח גם טלית ולא רק תפילין, אז הוא מניח גם את הטליתוגםאתהתפילין, ולא יברך עליהם עד אחר תפילה, אבל לברך הוא לא מברך עליהם רק אחרי התפילה, ואומר הרמ"א וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין והכי נהוג, וכך אומר המ"ב שמוכרח מדברי האחרונים שכך קי"ל לברך על התפילין אם הוא עדיין לפני גאל ישראל אבל גם בזה אומר המ"ב שנראה פשוט שאלו הנוהגים לברך ברכה מיוחדת על הנחת תפילין של ראש כאן לא ינהגו כך אלא יברכו ברכה אחת להניח ולא יותר שהרי בלאו הכי הרבה פוסקים סוברים שאין לו לברך על התפילין רק ברכה אחת אז גם כאן יברך ברכה אחת,כךהיאמסקנתההלכהבשו"ע או"ח הלכות ק"שסימן ס"וסעיף ח' וכפי שהבאנו עם דברי המ"ב. אומרת עכשיו הגמרא Ó È Ó ÈÈÁ È È Â Â ÔÈÏÈÙ ÁÈ Ó ÂÈ È ÏË  ٠ÏÎÔ ÁÂÈ Á ÊÓ ÂÏ Î Â Î ÂÈÏÚ ÏÚÓ ÏÏÙ Ó ÚÓ ÈÙÎ ÔÂÈ ıá כ"ו) (תהלים È Î Ô ÂÈÏÚ È Â ', ÍÁ ÊÓ ÂÒ Â מזה משמע שע"י רחיצה ונקיון הוא נחשב כאסובבה את מזבחך, כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן. ושואל המהרש"א איפה הוזכר כאן ק"ש ותפילה, הוזכר רק ארחץ בנקיון כפי אז הרי שהוזכר רק נטילת ידים, והוא מסביר שהגמרא סומכת עצמה על הפסוק ארחץ בנקיון כפי שנמצא פעמיים במסורה, דהיינו פעמיים יש את הלשון הזה, האחד זה פה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' ויש עוד פסוק (אריק?) זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי, ושם בודאי מדובר לענין תפילה שהרי כך הוא אומר אריק פירושו שהוא מפנה את עצמו היינו לרוקן את גופו, להיות נפנה, זכיתי לבבי זה בתפילה שהרי כך אמרו בתענית דף ב' איזו היא עבודהשבלבהויאומרזותפילה, וארחץ בנקיון כפי, ומזה יש רמז שרחיצת בנקיון כפי שכולל בתוכה גם שהוא נפנה גם תפילה וק"ש שבזה הוא כאילו מקריב ע"ג מזבח, כך הסביר המהרש"א. אומרת הגמרא Ó Ï Ë ÂÏÈ Î Ó Ï Ò Ï ÈÏ שיש לדייק מהפסוק שהוא נחשב כמי שטבל את כל גופו È Î,ÈÙÎ ıèá Î Ï ÔÂÈ ıá משמע ארחץ בנקיון שהרחיצה מתייחסת לכל הגוף ולא כתוב ארחיץ כפי זה בא לדרוש ולומר שמעלה עליו הפסוק את השכר על רחיצת כפיו, על רחיצת ונטילת ידים כאילו טבל את כל גופו. אומרת הגמרא Ó Âˆ È Ó ÈÊÁ Ï È ÈÏ ÚÓÓ Ô Ó יש צורבא מרבנן שהגיע מא"י ÂÈ È ıâá Ï ÌÈÓ ÂÏ ÔÈ ÈÓ Ó Â אם אין לו מים לרחיצת ידים ÈÓÒ Â Â ˆ  ÙÚ ÂÈ È Á Ó יכול הוא לקנח היינו לנגב את הידים אם בעפר או בצרור או בקסמית פירושו קיסם, Ó ÈÏ אמר לו רבא ÈÙ ıá È Î ÈÓ Ó ÌÈÓ È Ó È ÈÓ ÏÎ È Î ÔÂÈ וכי כתוב שצריך דווקא לרחוץ במים כתוב שצריך לרחוץ בנקיון לנקות את עצמו ובכל דבר שמנקנה אפילו אם זה צרור עפר או קסמית אז זה גם כן מועיל, וראיה הוא מביא, ÒÁ Ô Ó ËÈÈÏ Ó Âψ Ô ÈÚ ÈÓ ר"ח קילל את מי שמחזר על המים בזמן תפילה, כך היא הגירסא לפנינו "בעידן צלותא" בזמן תפילה ועל זה אנחנו אומרים ÚÓ È Ï ÈÏÈÓ È Â בזמן ק"ש שזמנה קבוע פן יעבור הזמן על זה לייט ר"ח שלא יחפש אחרי מים בזמן ק"ש כי עלול לעבור הזמן של ק"ש Ï Ó ÏÙ Ï אבל כשהוא צריך להתפלל יכול הוא לחזר אחרי מים, אומר רש"ימשוםשתפילהכלהיוםהוא הזמן של תפילה לכן צריך הוא לחזר על המים. ופירש המעדני יו"ט על הרא"ש שכוונת דברי רש"י שאפשר ע"י תשלומין להשלים את מה שלא התפלל בזמן, אבל ודאי שלתפילה יש ג"כ זמן קבוע שהרי תפילת שחרית זמנה קבוע עד ד' שעות ליום או עד חצות כפי שנלמד לקמן בפרק ד' אלא הכוונה ע"י תשלומים, כך לפי מה שמבואר אצלנו (עיין ההמשך בסוף??). אומרת הגמרא ÓÎ Ú עד כמה הוא צריך לחזר אחרי מים בתפילה Ò Ù Ú עד למרחק של פרסה צריך ללכת אחרי מים, ÈÓ Ï ÈÏÈÓ È Â כשהוא בדרך והמים נמצאים לפניו היינו באותו כיוון שהוא צריך ללכת, אז הוא צריך ללכת עד מרחק של פרסה כדי לרחוץ את ידיו במים Ï È ÂÁ Ï אם המים נמצאים מאחוריו והוא צריך לחזור מהמקום שממנו כבר היה, היינו זה לא בכיון שהוא צריך ללכת אלא הוא צריך לחזור לאחוריו ÂÏÈÙ ÊÂÁ Â È ÏÈÓ אפילו אם יש לו מים במרחק של מיל הוא לא חוזר,, ÈÓ ומזה יש לדייק ÏÈÓ ÂÁÙ ÊÂÁ דווקאאםזהמרחקשלמיל Â È Â ÊÂÁ ÏÈÓÓ אבל אם זה פחות ממיל הוא כך צריך לחזור אפילו לאחוריו כדי לרחוץ את ידיו במים לפני התפילה. זוהי הגירסא שהיתה לפנינו בגמרא והתוס' מביאים גירסא זאת בד"ה אמאן דמהדר שיש ספרים דגרסי ה"מ לקר"ש אבל

112 110 3 `"r e"h `xew did - ipy 't zekxa iw לתפילה לא, והם הביאו גירסא שהשלימה מדברי ר"ל בפסחים בדף מ"ו לגבל ולתפילה ד' מילים שצריך ללכת עד ד' מילים, והתוס' חולקים על כך ואומרים שלא גורסים את זה וכבר האריך בזה במעדני יו"ט להוכיח שהתוס' לא היה להם את הגירסא בלשונו של רש"י ולכן התוס' אומרים שהוא הדין לענין צלותא, לענין תפילה ג"כ מטעם שלא יעבור זמן תפילהכי מ"ש ק"ש מתפילה, כפי שבק"ש יש זמן קבוע גם לתפילה יש זמן קבוע, והרא"ש הוסיף שאפילו אם ירצה לחלק שק"ש היא דאורייתא ואילו תפילה זה דרבנן זה לא מסתבר שמכיון שחכמים תקנו את התפילה אז גם תקנו כעין דאורייתא וצריך להקפיד שלא יעבור זמן התפילה ולא יתכן שיחזר אחרי מים ועלול לעבור זמן התפילה, וגם שבגמרא לקמןבדף כ"ב מבואר להדיא בטלוה לנטילותא, שביטלו את הצורך בנט"י כדר"ח דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, ושם בכלל לא הזכיר ק"ש משמע שבכל ענין מותר גם לתפילה וגם לק"ש, ומה שנאמר באותה גמרא בפסחים שלתפילה ד' מילים הביאו כבר התוס' שרש"י שם בפסחים מפרש שבכלל לא מדובר לענין מים אלא מדובר לענין להתפלל שם במנין, הרי שלדעת התוס' ולפי גירסתם הם גם בתפילה אין לו לחזר אחרי מים כיון שעלול לעבור זמן התפילה. ולהלכה נפסק בהל' תפילה בשו"ע או"חסימןצ"בסעיף ד', צריך לרחוץ ידיו במים, לפני התפילה צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו, ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה, אז הוא צריך לחזר אחריהם עד למרחק של פרסה, והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, הוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו היינו באותו כיון שהוא הולך עד הפרסה צריך ללכת כדי לרחוץ ידיו לתפילה, אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר, זה בדיוק כפי שלמדנו בגמרא, ולפי הגירסא שרב חסדא לייט רק על ק"ש מי שמחזר אחרי מים אבל שבתפילה מהדר. ומסביר המ"ב שזה החילוק בין מרחק של פרסה לבין מרחק של עד מיל, אם זה לפניו או לאחריו, זה במי שמהלך בדרך, והוא הדין כשהוא יושב בביתו שבוודאי הוא חייב לחזור לכתחלה אחרי מים אם הוא יודע שידיו מלוכלכות, אבל בביאור הלכה הוא הסביר שהאדם היושב בביתו דינו כמו מלאחריו ודי שילך למרחק עד מיל כדי למצוא מים לנטילת ידים, והוא הסביר שם שלדעת הפרישה אמנם לפי דעת התוס' אין צריך לחזר אחרי מים כשהוא נמצא בביתו אם אין לו אבל לפי דעת הרי"ף והרמב"ם ושהמחבר בשו"ע פסק כמותם גם בבית הוא מחוייב לחזר אחרי מים ודינו כמו שהמים נמצאים מאחוריו שרק עד מיל הוא צריך ללכת ולא צריך להטריח את עצמו ביותר מזה, אבל מסיים המחבר ואם מתיירא שיעבור זמן התפילה, אבל במקום שיש לחשוש שעד שהוא יגיע למקום שיש מים כדי לרחוץ את ידיו במים יעבור זמן התפילה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מילי דמנקי, וזה כפי שלמדנו אצלנו שמחשש שמא יעבור הזמן אין לו לחזר אחרי מים, וכ"ש אומר המ"בלעניןק"ש שבודאי אסור לו להמתין על מים אם יש חשש שמא יעבור זמן ק"ש אלא ינקה בכל מידי דמנקי ויקרא, ואומר עוד המ"ב ויש הרבה פוסקים שסוברים שבק"ש תיכף משהגיע תחלת זמנו אם אין לו מים מנקה עצמו במידי דמנקי וקורא ולא ימתין על מים בכלל. Â Ê Ï ÚÈÓ Ï ÚÓ Â אומרת המשנה. Ó È ˆ אדםהקורא ק"ש, ומדובר שלא רק הוא מהרהר בלבו, אלא אומר את המילים בביטוי שפתים,הואאומראתזהבפה אבל הוא אומר בלחש באופן שהוא לא השמיע לאזנו והוא עצמו אינו שומע את דבריו אעפ"כ יצא, ויש הגורסים כאן דברי ר' יהודה אבל מדברי התוס' מבואר שלא היה להם את הגירסא במשנה דברי ר' יהודה, È Èˆ Ï Ó ÈÒÂÈ שהואלאיצאידיחובת ק"ש, ÏÂ È ÂÈ Â מפרש רש"י שהוא לא דקדק באותיות של ק"ש לפרש אותם יפה בשפתיו, כאן שוב נחלקו, אלא להיפך, È Ó ÈÒÂÈ Ú ÙÓÏ Â, ˆÈ Ï ÓÂ Â È È ˆÈ וקריאה למפרע כבר הסברנו בתחלת הפרק בין אם הוא קורא את המילים של ק"ש למפרע, הוא קודם אומר ובשעריך ולאחר מכן ביתך אחר מכן מזוזות על, בין אם הוא קורא פסוקים שלמים אבל למפרע היינו פסוק מאוחר יותר הוא מקדים לקרוא לפסוק שלפניו בזה אמרנו במשנה הקורא למפרע Ï È ˆ,אבלאםהואקראאת ג'הפרשיותשל ק"ש למפרע שלא על הסדר, הוא הקדים לקרוא והיה אם שמוע לפני שמע או ויאמר לפני שמע והיה אם שמוע על אף שלכתחלה אינו רשאי לעשות כן בדיעבד הוא יצא, עוד אומרת המשנה ÚË Ì ÓÏ ÂÊÁÈ ק"ש והוא טעה ÚË אםהואקרא אז הוא חוזר להמשיך לקרוא מן המקום שבו הוא טעה.. Ó אומרת הגמרא ÈÒÂÈ È ÓÚË È Ó שסובר שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא È Î ÌÂ Ó ÚÓ ÍÈÙÓ ÈˆÂÓ Ó Í Ê Ï ÚÓ המילה שמע דורש אותה ר' יוסי שצריך להשמיע לאזניו, Ò Ó Â ÚÓ ÚÓ ÔÂ Ï ÏÎ והת"ק סובר שמע בא לומר שיכול האדם לקרוא ק"ש בכל לשון שהוא מבין ולאו דווקא בלשון הקודש, ÈÓ ÚÓ È ÈÒÂÈ È Â ר' יוסי סובר שאפילו אם אתה דורש שמע בכל לשון שאתה שומע אבל גם יש ללמוד מכך שצריך הוא גם להשמיע לאזנו שצריך שיהא שומע ומבין את מה שהוא קורא ובין אם הוא קורא בלשון אחר אבל להשמיע לאזנו ג"כ צריך. אומרת הגמרא Ô Ì למדנו משנה במסכת תרומות Á Ó ÚÓÂ Â È Â אדם שהוא חרש, אינו שומע אבל הוא מדבר, Ï, Ó  ÓÂ Ì Ì Â ÌÂ È מסביר רש"י מכיון שצריך לברך על הפרשת התרומה וזה שהוא חרש הרי לא יכל להיות שומע את הברכה שהוא מברך על ההפרשת התרומה לכן לכתחלה לא יתרום אבל בדיעבד אם הוא תרם תרומתו תרומה. אומרת הגמרא ÚÈ ÚÓÂ Â È Â Ó Á Ô Ó ÔÈ Ï ÏÁ ÎÏ מיהו התנא במשנה זאת הסובר שחרש המדבר ואינו שומע רק בדיעבד חלה התרומה שהוא תורם אבל לכתחלה לא יתרום, Ó È ÈÒÂÈ È ÒÁ משנה זו היא אליבא דר' יוסי, Ô למדנו אצלנו במשנה È כתוב (וכאן ˆÈ Â Ê Ï ÚÈÓ Ï ÚÓ Â È Â È והב"ח מוחק את זה כפי שאמרנו שתוס' לא היתה להם הגירסא במשנה דברי ר' יהודה) È Ï Ó ÈÒÂÈ

113 `iw 4 `"r e"h `xew did - ipy 't zekxa 111 Ȉ, הרי שר' יוסי סובר שאם לא השמיע לאזנו לא יצא ואעפ"כ כאן בדיעבד הוא כן יצא, את זה מסבירה הגמרא Ú ÚÓ È È Ï ˆÈ Ï ÈÒÂÈ È Ó Ï Ô Î ÈÈ Â בק"ש שהיא דאורייתא שם סובר ר' יוסי שאפילו בדיעבד אם הוא לא השמיע לאזנו לא יצא Ï Ó  ΠÌÂ Ó מה שצריך להשמיא לאזנו זה הרי את הברכה על הפרשת התרומה Î ÏÂ Ô Î Â ÈÏ ÏÈÓ ואין זה תלוי בברכה שהרי כל הברכה אינה אלא מדרבנן מביא רש"יעלכךאתהגמראבפסחיםדף ז' שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשיתן, קודם לקיומה של מצוה צריך האדם לברך ברכה וכך לפני שהוא מפריש תרומה הוא ג"כ צריך לברך אקב"ו להפריש תרומה, הרי שזה ברכת המצות דרבנן ולא תלוי בברכה עצם החלות של תרומה ולכן בדיעבד חל אפילו לר' יוסי, אבל עצם הדין שצריך להיות משמיע לאזניו לכתחלה ולכן החרש שמדבר ואינו שומע לכתחלה לא יתרום זה רק אליבא דר' יוסי. והעיר כאן הפנ"י, וקדם לו בתוס' הרא"ש, שמשמע לכאורה מהגמרא שרק בגלל שהברכה היא דרבנן לכן יכולה לחול התרומה כי לא בברכה תליא מילתא משמע שאם היה הברכה על המצות מדאורייתא זה היה מעכב בקיומה של המצוה אם הוא לא יצא את הברכה ולא בירך כמו שצריך, כך אומר התוס' הרא"ש והפנ"ידן ג"כ בזה ואין כאן המקום להאריך בזה. שואלת עכשיו הגמרא È ÈÒÂÈ È È ÓÓ מי אומר שהמשנה בתרומות היא אליבא דר' יוסי ÓÏÈ Â È È È אולי היא אליבא דר"י שהוא הת"קהחולקעם ר' יוסי Ï ÏÁ ÎÏ ÔÈ ÚÈ ÈÓ ÚÓ È È Ó Â ומה שבק"ש הוא סובר שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא אין זה אלא בדיעבד אבל לחתחלה לא יקרא באופן שהוא לאמשמיעלאזניוכילכתחלהצריךכןלהשמיעלאזניו, Ú אומרת הגמרא, נביא ראיה שהת"קשהואר' יהודה כך סובר שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו È ÔÈ ÚÈ Â Ï ÏÁ ÎÏ המשנה אומרת הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא משמע שמדובר בדיעבד אם הוא קורא את שמע ולא ההשמיע לאזנו יצא אבל לכתחלה צריך להשמיע לאזנו, ומכאן נפרש את המשנה בתרומות שהיא ג"כ אליבא דר' יהודה וחרש המדבר ואינו שומע לכתחלה לא יתרום כי לכתחלה צריך שיהיה משמיע לאזניו אלא שבדיעבד תרומתו תרומה כמו שכאן בק"ש בדיעבד הדין הוא יצא, והראיה שאנחנו מהקורא שמשמע דיעבד. È Ó את זה דוחה הגמרא אין להוכיח ממה שהתנא אומר הקורא בלשון דיעבד שרק בדיעבד יצא ולכתחלה צריך להשמיע לאזניו גם לפי הת"קשל ר' יהודה, È È Â Ï ÈÓ ÚÈ Ó ÈÒÂÈ È ÂÁÎ ÍÚÈ Â Ï יש לדחות שהמשנה נקטה בלשון הקורא שזה לשון בדעיבד כדי לומר לך מה גדול כוחו של ר' יוסי שאפילו בדיעבד הוא ג"כ סובר לא יצא È ˆÈ ÈÓ ÏÁ ÎÏ ÂÏÈÙ Â È È כי אם בגלל ר' יהודה לא היתה המשנה אומרת הקורא שמשמע בדיעבד כי לדעת ר' יהודה גם לכתחלה יצא כשהוא קורא בלי להשמיע לאזניו, ולכן המשנה בתרומות אי אפשר להעמיד אותה כר'יהודהכילדעת ר' יהודה אפילו לכתחלה ג"כ לא צריך שישמיע לאזניו וא"כ חרש המדבר ואינו שומע לדעת ר' יהודה רשאי לכתחלה ג"כ לתרום. שואלת הגמרא È Ó ÈÒÂÈ È Î ÓÈ Â אז הרי העמדת את המשנה בתרומות כר' יוסי, שואלת הגמרא Ï Â ˆÈ Í È Ì Â Â Ï ÔÂÊÓ Î Ì Í È Ï È הברייתא אומרת שאדם שבירך ברכהמ"ז בלבו, הכוונה שלא השמיע לאזניו לכתחלה לא יברך כך, אבל בדיעבד יצא, שואלת הגמרא Ï È Ó לפי מי תעמיד את הברייתא È ÈÒÂÈ Â È È Ï לא תוכל להעמיד את הברייתא לא כר' יוסי ולא כר' יהודה, È ˆÈ ÈÓ ÏÁ ÎÏ Ó Â È È הרי אתה אומר עכשיו שר' יהודה סובר שגם לכתחלה יצא אם לא השמיע לאזניו ואילו בברייתא כתוב שלכתחלה צריך שישמיע לאזניו בברכת המזון, È Ï ÈÓ ÚÈ ÈÒÂÈ È ואם זה לר'יוסיאז ר' יוסי הרי סובר שבק"ש שהיא דאוריתא אפילו בדיעבד נמי לא יצא, רק בתרומות אמנו שאליבא דר' יוסי בדיעבד יצא כי הברכה היא מדרבנן ולאו בברכה תליא מילתא, אבל ברכת המזון שהיא דאורייתא שהרי כתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה'אלקיך א"כ ברכהמ"ז שהיא דאורייתא לדעת ר' יוסי גם בדיעבד לא יצא וכאן בברייתא כתוב אם בירך יצא, חוזרת הגמרא ושואלת Ï Â È È È Ó ואילו אתה רוצה להעמיד שמדובר אליבא דר' יהודה ובק"ש רק בדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא אבל לכתחלה צריך שישמיע לאזנו, ושוב נאמר שהמשנה בתרומות היא אליבא דר' יהודה שלדעת ר' יהודה ג"כ בדיעבד יצא ולכן רק לכתחלה לא יתרום אם הוא חרש המדבר ואינו שומע ובדיעבד אם תרם תרומתו תרומה, ונאמר גם שהברייתא של ברכהמ"ז שלכתחלה יברך כשהוא משמיע לאזניו ובדיעבד אם בירך בלי להשמיע לאזניו יצא זה ג"כ לר' יהודה, אם כך נאמר אז שוב יהיה קשה אם תאמר ÏÁ ÎÏ ÔÈ ÚÈ Â ÈÊÙ Ô ÔÂÚÓ È È Â È È È Ï Ï יש לי עוד ברייתא ששם אומר ר"י בריה דרשב"פ Á Ó ÏÁ ÎÏ שמותרלולתרום Ì Â ÚÓÂ Â È Â לכתחלה על אף שהוא לא יכול להשמיע לאזניו È Ï È Ó ÈÒÂÈ È ÏÂ Â È ברייתא זו כמו מי תעמיד, גם לא תוכל להעמיד אותה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי, È Â È È Ó Ï ÏÁ ÎÏ ÔÈ ÚÈ הרי אתה אומר שאפילו לרק יהודה רק בדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא אבל לכתחלה צריך שישמיע לאזנו ואיך הוא אומר כאן שמותר לו לחרש המדבר ואינו שומע להיות תורם לכתחלה, È È Ï ÈÓ ÚÈ Ó ÈÒÂÈ כר' יוסי אתה בטח לא יכול להעמיד ברייתא כזאת שהרי לדעת ר' יוסי גם בדיעבד לא יועיל התרומה שהוא תורם כשהוא חרש המדבר ואינו שומע וכאן בברייתא כתוב שאפילו לכתחלה יתרום, Ï חוזרת בה הגמרא ואומרת ÈÓ ÏÁ ÎÏ ÂÏÈÙ Â Â È È ÌÏÂÚÏ הגמרא חוזרת בה שוב ואומרת שלעולם ר' יהודה סובר שאפילו לכתחלה הוא לא צריך להשמיע לאזניו וממילא ברייתא זאת של ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי שחרש המדבר ואינו שומע תורם אפילו לכתחלה זה באמת כר' יהודה והמשנה בתרומות שאומרת שלכתחלה לא יתרום זה רק בדיעבד אם תרם תרומתו תרומה זה לדעת ר' יוסי ור' יוסי מודה שבברכות כיון שאין זה אלא דרבנן ולאו בברכה תליא

114 112 1 a"r 'eh `xew did - ipy 't zekxa aiw מלתא אז בדיעבד שפיר דמי, והברייתא שאומרת שבברכת המזון לכתחלה לא יברך ואם בירך יצא כאן אתה לא יכול להעמיד לא כר' יהודה שהרי לר' יהודה גם לכתחלה לא צריך להשמיע לאזניו אתה לא יכול להעמיד לא כר' יוסי שהרי לר' יוסי גם בדיעבד לא יצא וכאן יש לך ברייתא שבברכת המזון שזה דאורייתא בדיעבד יצא אז זה לא כר' יוסי ולכתחלה לא יברך זה דלא כר' יהודה, על זה עונה הגמרא È ÏÂ È È È זה כר' יהודה שאומר בשם רבו ראב"ע ÓÂ Â È È צריך לגרוס) למדנו בברייתא (כך È ÍÈ ˆ ÚÓ Â È ÊÚ Ô ÊÚÏ È ÌÂ Ó Â È Ï ' Ï È ÚÓ ו') (דברים Ó Â Ê Ï ÚÈÓ È ' Á והלשון שהוא אומר בשם ראב"ע צריך שישמיע לאזנו צריך לכתחלה משמע, שרק לכתחלה צריך להשמיע לאזנו אבל בדיעבד שפיר דמי ויצא ידי חובת ק"ש אפילו שלא השמיע לאזנו הרי שיש לנו מ"ד דראב"ע שסובר שסובר שלכתחלה צריך להשמיע לאזנו ובדיעבד יצא גם אם לא השמיע לאזנו, הברייתא בברכהמ"ז שכך אומרת שלכתחלה צריך להשמיע לאזנו ובדיעבד אם בירך בלי להשמיע לאזנו יצא זה אליבא דר' יהודה משמו של רבו ראב"ע, מביאה הגמרא את הסיפא של אותה ברייתא Ó È Ó È ÈÏ שר' מאיר אמר È ÏÚ ÌÂÈ ÍÂˆÓ ÈÎ Ó  ÌÈ Ô Ô Ï ÂÎ Á Í Ï הרי שר' מאיר חולק על ראב"ע וסובר שאפילו לכתחלה גם לא צריך רק כוונת הדברים אפילו אם לא השמיע לאזניו יצא. אומרת הגמרא È ÈÎ Ï מכיון שהגעת להביא לנו את הפלוגתא הזאת של ר' מאיר שהוא סובר שלכתחלה גם לא צריך להשמיע לאזניו אז הרי יש למ"ד שסובר כך שוב אנחנו חוזרים לומר ÂÏÈÙ È Ò È Î Â È È ÓÈ ÈÏ אפשר שוב לחזור ולומר שר' יהודה סובר כרבו ראב"ע שבאמת לכתחלה צריך להשמיע לאזניו רק בדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא È È Ó È È ÏÂ Â È אמנם בק"ש ר' יהודה סובר שרק בדיעבד הוא יצא אבל לכתחלה לא, הברייתא של ברכהמ"ז ששם גם כן מבואר שלכתחלה צריך שישמיע לאזניו רק אם בירך בלי להשמיע לאזניו יצא ג"כ כר' יהודה, המשנה בתרומות שחרש המדבר ואינו שומע לכתחלה לא יתרום רק בדיעבד אם תרם תרומתו תרומה ג"כ אליבא דר' יהודה ומה שקשה לך זה הברייתא של ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי שם כתוב שחרש המדבר ואינו שומע יכול לתרום אפילו לכתחלה, את זה נעמיד כר' מאיר. הרי שנתבאר לנו מהסוגיא שיש תנא שסובר (בדאורייתא עכ"פ) שגם בדיעבד לא יצא זה ר'יוסיבמשנהלענין ק"ש כיון שזה מדאורייתא אם לא השמיע לאזנו גם בדיעבד לא יצא, וגם בברכת המזון כיון שזה דאורייתא לדעת ר' יוסי בדיעבד אם לא השמיע לאזנו לא יצא, לגבי הפרשת תרומה שם חרש המדבר ואינו שומע לא יכול לתרום תרומה בגלל שהוא לא משמיע לאזניו אבל זה נוגע רק לדרבנן כי ברכת המצות דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא, שם לכתחלה כתוב במשנה לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה בזה דנה הגמרא שיתכן ר' יוסי מודה בדרבנן שבדיעבד כן יצא,דעת ר' יהודה בשם רבו ראב"ע שגם בק"ש בדיעבד הוא יצא אלא שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו וגם אפשר להעמיד לפי דבריו את הברייתא של ברכהמ"ז ואת המשנה של תרומה שלכתחלה לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה כי כך הוא סובר שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו ובדיעבד הוא יצא גם בלי שהשמיע לאזניו בין אם זה דרבנן בין אם זה דאורייתא, ר"מ וודאי סובר שאפילו לכתחלה לא צריך להשמיע לאזניו אפילו בק"ש שזה דאורייתא ולדבריו אפשר להעמיד את הברייתא של ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי שחרש המדבר ואינו שומע יכול לתרום לכתחלה ודעתו של ר' יהודה שאומר במשנה הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא יש בזה שקלא וטריא בגמרא האם רק בדיעבד סובר ר' יהודה יצא והוא סובר כדעת רבו ראב"ע שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו או שהוא סובר שאפילו לכתחלה לא צריך שיהא משמיע לאזניו, זו היא השקלא וטריא מה היא דעת ר' יהודה. וזה מה שאמרנו שהרישא במשנה דברי הת"קהם ר' יהודה, על אף שכבר הזכרנו שהתוס' לא גורסים דברי ר' יהודה אומרים תוס' עצמם בד"הדבריר' יהודה היא, ואם תאמר הלא לא נזכר ר' יהודה ברישא, י"ל שפשיטא לה לגמרא שמכיון שבסיפא נחלקו ר'יוסיעם ר'יהודהאזהרישבסיפא הבר פלוגתא של ר' יוסי הוא ר'יהודהמסתברלהלגמרא שגם ברישא הבר פלוגתא של ר'יוסיזה ר' יהודה. אומרת הגמרא Ô Ì למדנו משנה במסכתא מגילה ÏÎ È Â ÔË Â Ë ÁÓ ıâá ÏÈ Ó Â Ï ÌÈ Î ÚÈ Á Ô Ó אומרת הגמרא,ÔË È ÎÓ Â È Ï ÈÓ וכפי שהגמרא תסביר בעמוד ב' ורש"י הזכיר זאת כאן שכך המשמעות של המשנה שנקטה חרש ביחד עם שוטה ובשוטה הרי בודאי שגם בדיעבד לא יצא, בהכרח שגם חרש הקורא את המגילה גם בדיעבד לא יצא, ועל זה שואלת הגמרא מי הוא התנא שסובר שחרש דיעבד נמי לא, Ó È זהדברי ÈÒÂÈ È Ó ר' יוסי Ô למדנו אצלנו במשנה Â È È ˆÈ Â Ê Ï ÚÈÓ Ï ÚÓ ˆÈ Ï Ó ÈÒÂÈ È Â È ולא יצא הרי וודאי הכוונה אפילו בדיעבד. שואלת הגמרא Ï ÈÓ ÚÈ Â È ÈÒÂÈ È È ÓÓ מנין לך שהמשנה במגילה סוברת שחרש אפילו בדיעבד נמי לא יצא ולכן אתה מעמיד את זה רק אליבא דר' יוסי, "Ú 'ÂË Û - ÚÈ Ï Â ÏÁ ÎÏÂ È Â È È ÓÏÈ ÈÙ ÈÓ אולי המשנה במגילה שהזכירה שהחרש אינו ראוי לקריאת המגילה הכוונה לכתחלה אינו ראוי לקריאת המגילה אבל בדיעבד שפיר דמי, וא"כ המשנה היא אליבא דר' יהודה וישלומרשאפילו ר' יהודה מודה שבדיעבד אמנם יצא אבל לכתחלה הוא לא ראוי לקריאת המגילה שהרי לא שמענו שר' יהודה חולק על ר' יוסי גם לענין ק"ש, רק בדיעבד הוא סובר שאם הוא לא השמיע לאזנו יצא אבל לכתחלה צריך שישמיע לאזנו, וגם המשנה במגילה רק אמרה שלכתחלה החרש לא יקרא כיון שאינו משמיע לאזנו, עונה הגמרא ÏÒ Ï Í Ú ÔË Â Ë ÈÓ Á È כיון שהמשנה הזכירה את החרש ביחד עם שוטה וקטן ומזה משמע Ó ËÂ, Ï ÈÓ ÚÈ Á Û Ï ÈÓ ÚÈ ÔË Â שגם חרש אפילו בדיעבד אינו כשר לקריאת המגילה.

115 biw 2 a"r 'eh `xew did - ipy 't zekxa 113 חוזרת הגמרא ושואלת È Î Â È Î ÓÏÈ Â מי אומר, אולי שוטה וקטן גם בדיעבד אינם כשרים לקריאת המגילה אבל חרש הוא כשר בדיעבד לקריאת המגילה ולא הוזכר חרש רק לומר שלכתחלה הוא לא ראוי לקריאת המגילה ושוב נוכל להעמיד את המשנה במגילה אליבא דר' יהודה. שואלת הגמרא Â È È Î Ó Â Ï ÈˆÓ ÈÓ וכי אפשר בכלל להעמיד את המשנה במגילה כר' יהודה È Ó Â È הרי באותה משנה במגילה למדנו בסיפא כתוב ÙÈÒ È Â È È Â Ï È ÏÏÎÓ ÔË È ÎÓ Â È שהרישא היא לא אליבא דר' יהודה, על זה אומרת הגמרא È Â È È ÏÂÎ ÓÏÈ Â זה לא ראיה אפשר להעמיד שהמשנה כולה היא אליבא דר' יהודה ÔË È ÂÂ È Â יש שניאופניםבדיןקטן È ÈÎ Â ÒÁÓ È ÂÒÁ חסר מילים במשנה של מסכתא מגילה וכך צריך לומר ÏÎ Ó ÔË Â Ë ÁÓ ıâá ÏÈ Ó Â Ï ÔÈ Î ÚÈ ÔË Ï Í ÁÏ ÚÈ Ï ÔË ÌÈ ÂÓ ÌÈ Â È È Â È È È Î ÏÁ ÎÏ ÂÏÈÙ Í ÁÏ ÔË È ÎÓ כך שכל המשנה היא אליבא דר' יהודה, ומה שר' יהודה מכשיר בקטן הכוונה בקטן שהגיע לחינוך, מפרש רש"י שהגיע לחינוך מצוות כגון בן תשע ובן עשר כמו שאמרינן ביומא בדף פ"ב, וזה הקטן שהגיע לחינוך כשר לקרוא אפילו לכתחלה משא"כ קטן שלא הגיע לחינוך עליו נאמר הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן וגם קטן רק לכתחלה לא זה בקטן שלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך אפילו לכתחלה שרי. וכאן בהגהות של מלוא הרועים העיר על מה שרש"י פירש וכך משתמע מסוגית הגמרא שכפי שהגמרא עכשיו מעמידה אז קטן שלא הגיע לחינוך רק לכתחלה הוא לא יכול להוציא ידי חובה של קריאת המגילה אבל בדיעבד גם קטן שלא הגיע לחינוך יכול לקרוא את המגילה ואילו קטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה קורא את המגילה לדברי ר' יהודה, העיר המלוא הרועים שפירושו של רש"י כאן יכול להיות לשיטתו שנלמד לקמן בדף נ"ח, ששיטת רש"י שקטן שהגיע לחינוך אפילו מדרבנן אינו מחוייב כפי שהאריך בזה המלוא הרועים להסביר איך רש"י בזה הוא לשיטתו, עכ"פ כתוב כאן ברש"י שמכיון שגם בהגיע לחינוך אינו מחוייב מדרבנן אלא שהם אמרו והם אמרו ולכן הוא יכול אפילו לכתחלה לקרוא א"כ גם קטן שלא הגיע לחינוך על אף שלכתחלה לא יקרא אבל בדיעבד הוא יכול להוציא ידי חובה, כך העמידה עכשיו הגמרא אליבא דר' יהודה. שואלת עכשיו הגמרא È Ó ÚÈ Â Â È È Î ÓÈ Â ÔÈ Ï העמדת ÏÁ ÎÏ א"כ עכשיו כר' יהודה ובזה למדנו מזה שהעמדת את המשנה במגילה כר' יהודה שאתה סובר שדברי ר' יהודה בק"ש שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא זה רק שבדיעבד יצא אבל לכתחלה צריך הקורא ק"ש להשמיע לאזניו, חוזרת הגמרא לשאול Ï È È ÈÊÙ Ô ÔÂÚÓ È È Â È (וכאן הגמרא חוזרת על אותה שקלא וטריא כמו שכבר היה לנו בעמוד א') שלפי זה הברייתא של ר' יהודה בריה שר"ש בן פזי שאומרת Á Ó ÏÁ ÎÏ Ì Â ÚÓÂ Â È Â שמותר לו אפילו לכתחלה לתרום על אף שהוא לא משמיע לאזניו È Ï È Ó ÈÒÂÈ È ÏÂ Â È לא תוכל להעמיד את הברייתא לא כר' יהודה ולא כר' יוסי, למה, È ÔÈ ÚÈ Â È È Ï ÏÈÁ ÎÏ אם לר' יהודה הרי הוא גם סובר שרק בדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא אבל לכתחלה צריך להשמיע לאזנו ואילו ר"י בריה דר"ש בן פזי אומר שהמדבר ואינו שומע יכול אפילו לכתחלה לתרום על אף שהוא לא משמיע לאזניו, È Ï ÈÓ ÚÈ ÈÒÂÈ È לר' יוסי וודאי לא תוכל להעמיד את הברייתא שהרי הוא סובר שאפילו בדיעבד גם לא יצא ידי חובה אם לא השמיע לאזנו ואיך ר"י בריה דרשב"פ אומר שאפילו לכתחלה יכול החרש המדבר ואינו שומע לתרום, חוזרת הגמרא ושואלת Ï ÂÏÈÙ Â Â È È È Ó ÈÓ ÏÁ ÎÏ ואתה רוצה להעמיד ברייתא זאת כר' יהודה ולומר שדברי ר' יהודה שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא זה לא רק שבידעבד יצא אלא גם לכתחלה יכול הוא לקרוא ק"ש בלי להשמיע לאזניו ומה שהמשנה נקטה הקורא שמשמע רק בדיעבד יצא זה מתרץ כמו בעמוד א' שנחלקו בבדיעבד להודיעך כוחו דר' יוסי שאפילו בדיעבד נמי לא יצא, שואלת הגמרא Ï Î Ì Í È Ï È ÔÂÊÓ Â Ï פירושו בלי להשמיע לאזניו Ȉ Í È Ì Â הרי שברייתא זאת סוברת שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו אבל בדיעבד יצא גם אם לא השמיע לאזניו גם יהיה קשה לך È Ó Ó Â È È È ÈÒÂÈ È ÏÂ Â È È Ï ÂÏÈÙ ÈÓ ÏÁ ÎÏ אם כר' יהודה הרי אתה עכשיו רוצה להעמיד שר' יהודה סובר שאפילו לכתחלה לא צריך להשמיע לאזניו ואילו בברייתא הזאת כתוב שלכתחלה לא יברך ברכת המזון בלבו, Ï ÈÓ ÚÈ ÂÏÈÙ Ó ÈÒÂÈ È È Â גם לא תוכל להעמיד כר' יוסי כי לר' יוסי גם בדיעבד לא יצא אם לא השמיע לאזניו וכאן כתוב אם בירך יצא, שבדיעבד הוא כן יוצא. אומרת הגמרא ÏÁ ÎÏ ÂÏÈÙ Â È Â È È ÌÏÂÚÏ ÈÓ עדיין נוכל לעמוד בזה שר' יהודה מכשיר אפילו לכתחלה אם לא השמיע לאזניו ומה שכתוב במשנה במגילה שהכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש נעמיד את זה כר' יוסי והכוונה שאפילו בדיעבד ג"כ פסול החרש כיון שהוא לא משמיע לאזניו,ומהשכתוב ר"י בריה דרשב"פ שהמדבר ואינו שומע תורם לכתחלה זה נאמר שזה אליבא דר' יהודה ומה נשאר קשה, הברייתא של לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם ברך יצא, שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו וביעבד יצא אם לא השמיע לאזניו, על זה אומרת הגמרא È È È È Ï ברייתא זאת נעמיד כדעת ר' יהודה בשם רבו ראב"ע È למדנו בברייתא Ó È ÍÈ ˆ ÚÓ Â È ÊÚ Ô ÊÚÏ È ÌÂ Ó Â È È Ó È ÂÏ Ó Ï È ÚÓ Ó Â Ê Ï ÚÈÓ È Á Í Ï ÏÚ ÌÂÈ ÍÂˆÓ ÈÎ ÓÂ Â È ÌÈ Ô Ô Ï ÂÎ שאפילו לכתחלה לא צריך להשמיע לאזנו, ומכיון שראב"ע סובר צריך להשמיע לאזנו ולשון זה משמע לכתחלה צריך אבל בדיעבד יצא גם אם לא השמיע לאזנו הרי שיש לנו אפשרות להעמיד את הברייתא של ברכה"מ שזה אליבא דראב"ע. אומרת הגמרא È ÈÎ Ï עכשיו שהגעת לידי כך

116 114 3 a"r 'eh `xew did - ipy 't zekxa ciw שישתנא ר"מ שהוא בוודאי סובר שאפילו לכתחלה לא צריך להשמיע לאזניו א"כ ÂÏÈÙ È Î Â È È ÓÈ ÈÏ È Ò אפילו אם נחזור לומר שר' יהודה אמנם סובר כרבו ראב"ע שרק בדיעבד הוא יוצא בלי שהשמיע לאזניו אבל לכתחלה צריך שישמיע לאזניו ושוב נוכל להעמיד את המשנה במסכתא מגילה שהכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש הכוונה שחרש לכתחלה הוא פסול מלקרוא את המגילה אבל ביעבד הוא כשר ונעמיד את המשנה במגילה כר' יהודה, והברייתא של ברכהמ"ז שלכתחלה לא יברך בלבו ואם ברך יצא גם נעמיד כר' יהודה, ומה נשאר קשה, הברייתא של ר"י בריה דרשב"פ ששם כתוב שחרש המדבר ואינו שומע תורם אפילו לכתחלה, זה נעמיד כר"מ שהוא מכשיר אפילו לכתחלה בלי להשמיע לאזניו È ÏÂ. È Ó È Â È È אומרת הגמרא Ó È Î ÎÏ ÏÈ Ó ÒÁ È ÊÚ Ô ÊÚÏ È ÌÂ Ó Ó Â È שבק"ש לכתחלה צריך להשמיע לאזניו Â È È Î ÎÏ Â שאמר במשנה ק"ש שלא השמיע לאזניו בדיעבד יצא, אומרת הגמרא ÎÈ ˆÂ שצריך ר"ח לומר לנו גם שהלכה כר"י שאמר משום ראב"ע וגם שהלכה כר"י עצמו, È È Î ÎÏ Ô ÈÚÓ ÏÁ ÎÏ ÂÏÈÙ ÈÓ Â Â È שר' יהודה שאומר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא זה אפילו לכתחלה (הייתי כך מסביר) ומה שנאמר הקורא בלשון דיעבד זה להודיעך כוחו דר' יוסי שבדיעבד נמי לא יצא ÚÓ Ó ÔÏ È ÊÚ Ô ÊÚÏ È ÌÂ Ó Ó Â È È Î ÎÏ והוא הרי וודאי סובר שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו, È Â Ô ÊÚÏ È ÌÂ Ó Ó Â È È Î ÎÏ Ô ÈÚÓ ÂÏ ÔÈ Â ÍÈ ˆ ÈÓ Â È ÊÚ שראב"ע שאומר צריך פירושו שגם בדיעבד לא יצא, צריך דווקא להשמיע לאזניו ואין לו תקנה אם לא השמיע לאזניו אפילו בדיעבד, ÚÓ Ó Â È È Î ÎÏ ÔÏ שאומר במשנה שבדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא. Ó ÚÓ È ÂÏÁÓ ÛÒÂÈ דווקא בק"ש הם נחלקו אם צריך להשמיע לאזניו או לא Ï ÂˆÓ È Èˆ Ï ÏÎ בשאר מצוות פירושו בשאר הברכות, בכל הברכות ודאי שאפילו בדיעבד לא יצא È Î הרי כתוב ÎÒ Ï ÈÚÓ Â הרי שצריך שמע שישמעו, שישמיע לאזניו מה שהוא מוציא מפיו. עוד שואלת הגמרא ÔÂÊÓ Î Ì Í È Ï È È ÈÓ Â Ï Èˆ Í È Ì Â הרי שכתוב בברייתא שאפילו בברכת המזון יצא בדיעבד אם לא השמיע לאזניו, Ï אומרת הגמרא È Ó ÈÎ Ó בדיוק להיפך Ó ÛÒÂÈ Ï Èלכןסובר ÚÓ È Î ÚÓ È ÂÏÁÓ ר' יוסי שבדיעבד נמי לא יצא אם לא השמיע לאזניו Ï ÂˆÓ Èˆ ÏÎ È שהוא כן יצא ידי חובה של שאר הברכות אפילו אם לא השמיע לאזניו, שואלת הגמרא È Â,Ï È ÚÓ Â ÎÒ כ"ז) (דברים È Î Â Â È Î כפישנלמדבסוףהמסכתאבדף ס"ג שלומדים את המילה הסכת הס וכתת, כתתו עצמכם על דברי תורה. ומסקנת ההלכה בסוגיא זאת של הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו מבואר בהל' ק"ש שו"ע או"חסימן ס"בסעיף ג', צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו ואם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו, הרי שנפסקה ההלכה כמו שרב חסדא אמר שההלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע שלכתחלה צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו והלכה כר' יהודה שבדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוצא בשפתיו כפי שהקדמנו בתחלת המשנה שכל זה מדובר שהוא הוציא ואמר בשפתים. אלא שנחלקו בדין זה שצריך להשמיע לאזניו, הביא המ"ב בס"ק ד' שדעת הראב"ד הובא בחידושי הרשב"א שדין זה הוא לכתחלה מדאורייתא ואילו הב"ח סובר שכל הצורך להשמיע לאזנו אינו אלא מדרבנן, והוא הדין בברכות של ק"ש ג"כ צריך שישמיע לאזניו לכתחלה ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא שהרי כך הוא הדין בכל הברכות, כמבואר בהלכות ברכת הפירות סימן ר"ו סעי' ג' וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו, זהו הדין בכל הברכות ג"כ, וכמו כן גם בברכת המזון פסק המחבר בסימן קפ"ה סעיף ב' צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו. הרי גם לק"ש גם לברכהמ"ז גם לשאר הברכות לכתחלה צריך להשמיע לאזניו ובדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו, אבל אם הוא רק הרהר בלבו אומר המ"ב לא יצא, שהרי קי"ל הרהור לאו כדבור דמי, ואעפ"כ אומר המחבר בסעיף ד' אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא, מסביר מיד המ"ב שמה שהמחבר אומר יצא אין הכוונה שיצא לגמרי שהרי קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי, אלא כוונת המחבר לומר שעל כל פנים בשעה שאינו יכול לדבר יהרהר ק"ש בלבו והקב"ה יקבע לו שכר עבור זה, אבל בעצם אינו יוצא בזה, לכן כשמסתלק האונס אם עדיין לא עברזמן ק"ש מחוייב לחזור ולקרוא ק"ש, וכך גם הסביר המ"ב שכך היא ההלכה בברכת המזון כפי שביאר שם בסימן קפ"ה בסעיף קטן ב' שאם מחמת חולי או אונס אחר בירך ברכת המזון בלבו יצא (כך אומר המג"א כמו שהמחבר אמר בק"ש) ומוסיף המ"ב שגם כאן הכוונה שעל כל פנים בשעה שהואלאיכוללברךברכהמ"ז יהרהר בלבו והקב"ה נותן לו שכר עבור זה, אבל בעצם אינו יוצא ולכן כשמסתלק האונס אם עדיין לא נתעכל המזון צריך הוא לברך ברכת המזון, והמ"ב האריך בזה בביאור הלכה בסימן ס"ב בד"ה יצא לברר את שיטות הראשונים אם באמת קי"ל אליבא דכו"ע שהרהור לאו כדיבור דמי ומסקנת דבריו שבברכת המזון בוודאי אפילו אם הרהר בלבו לאחר שעובר האונס יחזור ויברך ואפילו בשאר ברכות הסומך על כל הראשונים שבהרהור אין יוצאים ידי חובה בודאי לא הפסיד אחרי שהוא האריך לבאר שם את שיטות הראשונים. ונזכיר גם שעל אף שבספר חרדים הביא שרוב הפוסקים סוברים לגבי ברכת המזון שאם לא השמיע לאזנו לא יצא אבל זה נגד הגמרא אצלנו אומר המ"ב בביאור הלכה והוא משאיר את דבריו בצ"ע והוא אומר שאולי כוונתו שלא יצא מצוה מן המובחר מן התורה שהרי נאמר שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך אבל אין כוונתו לומר שאם הוא לא השמיע לאזנו לא יצא הרי וודאי כך ההלכה היא שאם לא

117 ehw 4 a"r 'eh `xew did - ipy 't zekxa 115 השמיע לאזנו יצא, זוהי מסקנת ההלכה בין לענין ק"ש לענין ברכהמ"ז ולענין שאר הברכות כמו שביארנו מדברי השו"ע עם המ"ב. וכתבתם אלא סתם וכתב לכן סובר ר' יהודה שכותבים רק את האלות ואילו את הצוואות לא כותבים Ï È Î Î ÂÏÈÙ וכתבתם פירושו כתיבה תמה ושלמה Ì Î  ˆ ÈÓ כותבים את הצוואות, אבל בלי שר' יהודה יסבור שבסוטה כותבים רק את האלות ולא את הצוואות לא היינו צריכים להגיע לדרשה של וכתבתם שבפרשיות של תפילין ומזוזה כן צריך לכתוב את הצוואות. שואלת הגמרא ÂË È Î ÌÂ Ó Â È È ÈÓÚË Î וכיטעמושל ר'יהודהמהשהואסוברשבמגילת סוטה לא צריך לכתוב את הצוואות זה בגלל שכתוב וכתב ולא כתוב וכתבתם, È Î ÌÂ Ó Â È È ÈÓÚË ÂÏ Ï Â Âˆ ÔÈ ÂÏ (כך הגירסא אצלנו) משום שכתוב וכתב את האלות מזה לומד ר' יהודה שצריך לכתוב רק את האלות שזה הקללה ולא צריך לכתוב את הצוויים, ורש"י לומד משום אלה הוא (צירי סגול) משום שכתוב וכתב את האלות האלה (צירי סגול) המילה האלה משמע מיעוט שרק את אלה האלות צריך לכתוב ולא את הצוואות, אבל במקום שלא כתוב מיעוט משתמע שצריך לכתוב את הכל גם אם כתוב וכתב ולא כתוב וכתבתם, וא"כ לגבי הפרשיות שלא כתוב מיעוט שלא לכתוב את הצוואות אין לי צורך לרבות מוכתבתם שצריך כתיבה תמה, גם אם לא היה כתוב וכתבתם אלא סתם וכתב גם הייתי יודע שצריך לכתוב את הצווואות בפרשיות שבתפילין ושבמזוזות. עונה הגמרא ÍÈ Ëˆ לכן הברייתא אליבא דר' יהודה צריכה את הדרשה של וכתבתם כתיבה תמה ÈÓ Í Ú ÏÒ היייתי סבור לומר Ì Ó È Î È Î ÛÏÈ שנלמד את וכתבתם שנאמר כאן לגבי פרשיות שבתפילין ובמזוזה מכתיבה שנאמרה לגבי מגילת סוטהÓ ÔÈ ÂÏ Ì Â Âˆ Ï שם לר' יהודה הרי כותבים רק את האלות ולא כותבים את הצוואות Û Ï Â Âˆ ÈÓ Î ולכן היינו סוברים ללמוד משם שגם אצלנו לא צריך לכתוב את הצוואות Ì Î ÓÁ Î שמשמעותו כתיבה תמה ÂÏÈ٠ ˆ שאפילו צואות ג"כ צריך לכתוב. אומרת הגמרא È È Ì ÓÏ ÈÓ È ÂÚ Ì Í ÂÓÏ גם זה לומדים "ולמד" "תם" שלימודך היינו קריאת התיבות קריאת המילים בפרשת ק"ש צריכה להיות לימוד תם, שיאמר כל מילה בשלמותה, Ô È ÔÈ ÁÂÈ,ÌÈ È È Ú אז ענה רבא אחריו לתת את הדוגמאות שצריך להקפיד בהם לתת רוח בין הדבקים ÔÂ Î Í Ú ÌÎ Ï ÏÎ Í Ï ÏÎ ÌÎ Ï ÏÚ Í Ï ÏÚ ı Ó ÌÎ ÏÈ Ù Û Î Ó Ì Â שכל אלו הם דוגמאות שצריך לתת רוח בין הדבקים, דהיינו כל שתי תיבות שמדובקות זו בזו שאם לא תפריד להקפיד לתת רוח בין תיבה אחת אל השניה, אם התיבה השניה מתחילה באותו אות שהתיבה שלפניה מסתיימת אם האות של תיבה אחת נמצאת בסיומה והתיבה שאחריה אותה אות נמצאת מיד בתחלתה הרי הוא קורא את שתי האותיות כאילו הם אות אחת אם הוא לא יתעסק היינו ישים לב לתת רוח בין הדבקים, וכמו הדוגמאות שרבא הביא, על לבבך, אם הוא לא יגיד על יפסיק מעט ויגיד לבבך והוא יגיד מיד ביחד על לבבך אז הוא אמר למ"ד אחד בשביל שתי המילים וצריך È Ë È Ó אומרת הגמרא. È ÂÈ Â ÏÂ Ó Ï Ï Ì È È Î ÎÏ È È È הרי נחלקו שני מחלוקות במשנה, קודם נחלקו בענין הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שלדעת הת"ק יצא ור' יוסי אומר לא יצא וההלכה היא כדברי הת"ק להקל שיצא, ובמחלוקת השניה של קרא ולא דקדק באותיותיה שם ר' יוסי אומר יצא ור' יהודה אומר לא יצא שוב ההלכה היא כמי שמיקל,כדברי ר' יוסי שיצא. אומרת הגמרא È Î È Ó È È È Ó È Ë È Ó Â (משלי ל') Ï Ú Ï ולאחר מכן כתוב בפסוק ÏÂ,ÌÁ ψ Ï ÔÈ Ú ÓÈÎÂ,ÌÁ ˆÚ מה הקשר בין השאול שזה קבר בו מכניסים את המת לבין הרחם שזה הרחם של האשה, שהיא יולדת, Ï ÌÁ Ó ÍÏ ÓÂÏ Û אומר רש"י מכניס הזרע ומוציא הולד ȈÂÓ ÒÈ ÎÓ Ï ȈÂÓ ÒÈ ÎÓ שאול שזה הקבר מכניסים שם את המת ועתיד להוציא את המת בתחית המתים, ÌÈ Ï Â Â ÓÓ ÔÈ ÈˆÂÓ È Á  ÔÈÒÈ ÎÓ ÌÁ Ó ÓÂÁÂ Ï ÈÏ ÂÏ שהרי הולד כשהוא נולד יש קולי קולות, Ï ÂÏ ÈÏ  ÔÈÒÈ ÎÓ אומר רש"י שכשקוברים את המת הרי יש קולות של בכי ומספד, Â È ÔÈ ÈˆÂÓ ÔÈ ÂÏ ÈÏ  ÓÓ שבודאי כשיוצאים את המתים היינו בתחית המתים זה יהיה בקולי קולות וברעש גדול, Ô ÎÓ Â Â ÔÓÌÈ Ó ÈÈÁ ÔÈ ÌÈ ÓÂ Ï מכאן תשובה לאלה הכופרים לומר שאין מקור לתחית המתים מן התורה, הרי בפסוקים אלו נרמז בהכרח שיהיה תחית המתים ויש לזה מקור ורמז מן התורה. אומרת הגמרא È ÈÓ ÈÚ Â È כתוב בפסוק Ì Î המשמעות של וכתבתם שצריך שתהיה כתיבה תמה ושלמה "וכתב" "תם" הכתיבה צריכה להיות תמה ושלמה, ÏΠ ˆ ÂÏÈÙ Î כשכותבים את הפרשיות האלו אם בתפילין אם שכותבים אותם במזוזות צריך לכתוב גם את הצוואות שבפרשה היינו את הצוויים של המצות וקשרתם וכתבתם ג"כ צריך לכתוב בתפילין ובמזוזות כי הרי כתוב וכתבתם שצריך להיות כתיבה תמה ושלמה, Ó ÈÏ אמר לו רבא Ó È Â È È È Ó ÍÏ ברייתא זאת שאתה מביא היא אליבא דר' יהודה Ó ÂÎ ÂÏ ËÂÒ È Â Âˆ ÂÎ Â È מגילת סוטה שצריך לכתוב אותה לשמה של אשה שהבעל מביא אותה לאחר קינוי וסתירה להשקות לה מן המים המאררים ואת המגילה שכותבים לשמה מוחקים אל תוך המים ומשקים אותה, מגילה זאת כשכותבים בה את פרשתסוטהסובר ר' יהודה שלא כותבים שם אלא את האלות היינו יתן ה' אותך לאלה ולשבועה את זה כותבים אבל את הצוויים שכתוב שם והשביע אותו הכהן ואמר הכהן שהצווים מה צריך לעשות את זה לדעת ר' יהודה לא כותבים בפרשת סוטה, והתנא בברייתא זאת הוא היא אליבא דר' יהודה ולכן הוא צריך לפרש שבפרשות שכותבים בתפילין וכותבים במזוזות כן צריך לכתוב אותם, למה, Â Ì Â È Î (במדבר ה') Ï ÂÏ Î ולא כתוב

118 116 1 `"r f"h `xew did - ipy 't zekxa fhw שתי למד"ים וכך בכל הדוגמאות שרבא הביא, זהו הדין של לתת רוח בין הדבקים. התוס' הביאו בשמו של רב אלפס בשם הרי"ף שמוסיף עוד שצריך לתת רוח בין הדבקים כגון מה שקוראים בפרשת והיה אםשמועוחרהאף ה' בכם ואם הוא לא יתן רוח זה כאילו הוא אומר וחרף שזה בכלל משמעות אחרת וכן הוא מוסיף שגםאםהאותהאחרונהשלתיבהזה מ"ם והאות שלאחריה זה אל"ף כמו וראיתם אותו או וזכרתם את ועשיתם את צריך לתת רוח בין המ"ם שבסוף תיבה לאל"ף שבתחלת תיבה שאחריה אחרת זה ישמע כמו שהוא אומר וראיתם מותו מלשון מות או וזכרתם את ישמע כמו שהוא אומר מת, ולכן צריך לתת רוח בין המ"ם שבסוף תיבה אחת לאל"ף שבסוף תיבה שלאחריה וכמו כן צריך להתיז את הזיי"ן של תזכרו שלא ישמע שהוא אומר שי"ן תשכרו שהמשמעות היא למען שיהא לנו שכר מצוות ואין לנו לעשות את המצוות ע"מ לקבל פרס, כך הביאו התוס' בשם רב אלפס ובצד כבר מצויין שברי"ף שלפנינו לא נמצא הלשון הזה רק את מה שצריך להתיז את הזיין של למען תזכרו הביא הרי"ף בשם הירושלמי אבל הרא"ש וכן הטור בסימן ס"א הביאו את כל הדברים שהתוס' מנו כאן והב"יכתבעלזהשזהמדברי ר' יונה בספר היראה. וכך נפסק להלכה בהלכות ק"שבסימן ס"אסעיף י"ז מביא המחבר שהרי"ף הביא מהירושלמי צריך להתיז זיי"ן של תזכרו דלא להשתמע תשקרו בקו"ף שמשמעותו חלילה שקר או תשכרו שמשמעותו מלשון שכר והוי כעבדים המשמשים אתהרב ע"מ לגבי פרס, ומוסיף המחבר ולכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם שגם לא ישמע שהוא אומר ושכרתם, ובהלכה י"טמביאהמחבראתדבריהרי"ף שתוס' הביאו, צריך ליתן רוח בין וחרה לאף דלא לישתמע וחרף, ובסעיף כ' את מה שהגמרא הביאה כדוגמא צריך ליתן רוח בין תיבה שתחלתה וסוף ותיבה שלפניה כגון בכל לבבך על לבבכם וכו', ובסעיף כ"א, צריך בכל אל"ףשאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו וזכרתם את ועשיתם את, שלא יהיה נראה כקורא מותם או שקורא מת, וכמו כן אומר המ"ב בכל מקום שיש אל"ףאחרי מ"ם צריך להפסיק אפילו אם זה לא יכול להשמע כאילו הוא אומר מת או מותם, כמו ועבדתם אלהים אחרים אתה צריך להפסיק ועבדתם - אלהים - אחרים, וכן עוד דוגמאות שהוא מביא שם, ויש עוד דקדוקים שצריך לדקדק בק"ש כגון שצריך להפסיק בין היום על לבבך שזה מדברי הגמרא בפסחים שצריך הוא להפסיק כשהוא אומר והיו הדברים הלאה אשר אנכי מצוך היום על לבבך יאמר מצוך היום אח"כ יגיד על לבבך, וכמו כן בפרשת והיה אם שמוע שגם אומרים אשר אנכי מצוה את כם היום לאהבה צריך להפסיק מצוה אתכם היום אח"כ לאהבה, שלא יהא נראה כאילו הוא אומר היום ולא למחר שלא יהיה נשמע שהוא אומר שרק היום חלילה ולא למחר, וכמו כן מובן הירושלמי בסעיף ט"ז שצריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה את העי"ן שלא תהא נראית כה"א כאילו אומר חלילה נשבה, כל אלה הם דקדוקים שצריך להקפיד שיהא לימוד תם שיהיה רוח בין הדבקים. אומרת הגמרא Ó Â ÏÎ È Á È ÓÁ È È È ÂÈ Â Ó ÚÓ שהוא מדקדק לחתך היתב את האותיות ולומר אותם כמו שצריך Ì È ÂÏ ÔÈ ˆÓ Ï ÌÈÎÏÓ È Ù ס"ח) (תהלים Ó Ï בשי"ן Ù Ï בסי"ן Ù È Ï ÔÂÓψ È ÂÓψ Ï ÔÂÓψ (פתח שוא סגול), מסביר רש"י שזה מתפרש כך, מפרש שי"ן דלי"ת יו"ד, אם תפרש שי"ן דל"ת יו"ד ותבדיל את התיבות של מלכות שמים שזה שי"ן דל"ת יו"ד הכוונה לק"ש שהיא מלכות שמים, בה תשלג בצלמון, הכוונה על המלאכים, מי הם המלכים מפרש רש"י התורה, התורה אשר בה מלכים ימלכו, כי כך הוא לשון הפסוק שהתורה אומרת על עצמה בי מלכים ימלכו, היא תשלג מלשון שלג וקור, היא תשלג ותצנן לך אצל המות שזה הגינום, ובצד מצויין לעיין בערך פרש שבערוך שביאר את הענין באופן אחר, הערוך מסביר שהמילה מלכים הכונה לגיהנום שבו נמצאים מלכי אומות העולם, ומלאכה שזה גהינום בה תשלג בצלמון אז הק"ש שדקדקדת בקריאת שי"ן דל"ת יו"ד שזה קבלת עול מלכות שמים אז דקדקד בתיבות ובאותויות של ק"ש תזכה לזה שהמקום שבו מלכי אומות העולם נמצאים שזה הגיהנום יצננו לך את הגיהנום. מסביר המהרש"א למה בדווקא הוזכר שם זה של שי"ן דל"ת יו"ד בענין ק"ש שזה כוונת עול מלכות שמים, אומר המהרש"א כי זה השם היוצא מפרשת ק"ש להגן על האדם משדין ורוחין, וכפי שמוציאים בגמרא שבועות דף ט"ו שאומרים שיר של פגעים (יושב בסתר עליו בצל שד"י יתלונן" הרי שהשי"ן דל"ת יו"ד הוא שם הקודש השומר מן המזקים ולכן זה נקרא שיש של פגעים ולכן כותבים את השם שי"ן דל"ת יו"ד על המזוזות מבחוץ כנגד פרשת שמע שבפנים משום שזה השם ששומר מן המזיקין וזה כנגד הפרשהשלשמעולכןנרמזה ק"ש שהיא מלכות שמים דווקא בשם קודש זה שי"ן דל"ת יוד, כך הסביר המהרש"א. אומרת הגמרא ÂÎÓÒ ÓÏ È Á È ÓÁ È Ó Â "Ú Ê"Ë Û -  ΠÂÈË ÌÈÏÁ Î כ"ד) (במדבר È Î ÌÈÏÁ Ï ÌÈÏ ÚË ÌÈÏ Î ÈÏÚ ה','  לומד רש"י שהסמיכות שהגמרא באה לדרוש זה את המילה כנחלים לכאהלים, שזה מדובר על אהלים מלשון אהל שזה מקום לגור בו, בתי מדרשות, ÓÂËÓ Ì ÔÈÏÚÓ ÌÈÏÁ Ó ÍÏ ÓÂÏ ËÏ הרי נחלים זה מקום שהאדם טובל בו כדי להטהר מטומאותו Û ÛÎÏ ÂÁ ÛÎÓ Ì ÔÈÏÚÓ ÌÈÏ ÂÎÊ כך בתי מדרשות שבהם עוסקים בתורה מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות, הרי שרש"י פירש שאהלים הכוונה לאהל שזה בתי מדרשות, ועל אף שכתוב כאהלים נטע מה שייך נטיעה, מסביר רש"י שגם בקביעת אהל שייך לשון נטיעה, שכך יש פסוק ויטע אהלי אפדנו. אבל התוס' חולקים על פירושו זה של רש"י והתוס' אומרים שמה שנאמר כאהלים נטע ה' אין הכוונה לאהל שהוא מקום משכן אלא לבסמים, וכלשון הפסוק מור ואהלות שזה מיני בשמים, ומעניין שגם רש"י בעצמו על הפסוק הזה כאהלים נטע בפרשת בלק גם רש"י פירש בפירוש ראשון שהכוונה מלשון מר ואהלות שזה לשון בשמים, והסמיכות שהגמרא

119 fiw 2 `"r f"h `xew did - ipy 't zekxa 117 דורשת עליה סמיכות של אהלים שזה בתי מדרשות לנחלים זה לא הפסוק כאהלים נטע כלשונו של רש"י אלא תוס' מפרשים שדורשים את הסמיכות של מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ועל זה הרי אומרת הגמרא בסנהדרין שזה בתי כנסיות ובתי מדרשות כפי שהמהרש"א כבר הביא, ואלו של מה טובו אהליך הם אלו שנסמכו לכנחלים נטיו וזהו הדרשה של הסמיכות שכשם שהנחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף בתי כנסיות ובתי מדרשות שזה מה טובו אהליך יעקב מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות. למדנו במשנה  'ÂΠˆÈ Ï Ú ÙÓÏ אדם שקורא ק"ש למפרע לא יצא ידי חובתו, אומרת הגמרא È ÈÓ ÊÚÏ È Ï ÈÏ ÔÈ Ë Â ÈÒ È Â ר' אמי ור' אסי היו עסוקים בקשירת חופה לר' אלעזר דהיינו להשיא אותו אשה, Ó Â Ï אמר להם החתן ר' אלעזר ÈÎ ÏÓ ÚÓ Â ÏÈÊÈ עד שאתם עסוקים בעסקי החופה ÈÎ Â È È Â אלך אשמע דבר, דבר תורה בביהמ"ד Ó È ÂÎÏ ÓÈ Â ואני אחזור ואומר לכם את מה ששמעתי בביהמ"ד, ÏÊ הלך ר' אלעזר לביהמ"ד ÈÁÎ Ï È Ô ÁÂÈ È ÈÓ אז הוא פגש שהתנא (התנא זה תמיד הכוונה למי שחוזר על הברייתות) והוא היה חוזר ואומר ברייתא לפני ר' יוחנן ששם בברייתא כתוב ÚË ÚË אדםשקורא ÔÎÈ Ï Ú ÂÈ Â È Â ק"ש והוא טעה אבל הוא אינו יודע להיכן טעה, מוסיף כאן הב"ח בהגהותיו יחזור לראש, אז הוא צריך לחזור לתחלה, מסביר רש"י כגון שאם הוא היה יודע באיזה פרק הוא טעה ודילג אבל הוא לא יודע באיזה מקום בפרק הוא טעה אז הדין הוא שצריך להחזיר את עצמו להתחיל לקרוא מחדש מתחלת הפרק, ÚˆÓ ) Ù Ï ),אבלאםזההיה ÂÊÁÈ ÔÈ ÙÏ Ù הדין הוא,Ô ÙÏ ÂÊÁÈ אם הוא יודע שסיים פרשה אחת רק אין הוא יודע איזו מהפרשה הוא סיים ואיזו פרשה הוא התחיל אז הוא חוזר לאחרי פרשה ראשונה דהיינו הוא חוזר לתחלת והיה אם שמוע, שהרי זה איך שיהיה וודאי שפרשה אחת הוא קרא, אז לפחות הוא קרא את הפרשה הראשונה של שמע ישראל ואז הוא צריך להתחיל להפסק הראשון שבין הפרשיות שזה והיה אם שמוע, ÔÈ È ÎÏ È Î אם נסתפק לו והוא יודע שהוא צריך לומר וכתבתם אבל הוא לא יודע אם הוא בוכתבתם הראשון שנאמר בפרשת שמע וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך או בוכתבתם השני שבסיומה של פרשת והיה אם שמוע, È ÎÏ ÂÊÁÈ Â אז הוא צריך לחזור ולקרוא מהוכתבתם הראשון שזה הפסוק שנאמר בסוף פרשת שמע. Á Ù Ï Ï Â Ï יוחנן Ô ÁÂÈאמרר' È ÈÏ Ó ÔÚÓÏ ÌÎÈÓÈ Â È אם הוא עדיין לא התחיל למען ירבו ימיכם Ï È Â Ë ÈÎ Ò ÌÎÈÓÈ Â È ÔÚÓÏ Á Ù אז בוודאי הוא המשיך לפי שגרות לשונו ואין לו מקום לחשוש שמא הוא טעה מכאן היינו מלמען ירבו ימיכם עד אמת ויציב ואין הוא צריך לחזור אם הוא חושב שהוא טועה והוא לא ידע היכן אין הוא צריך לחזור אלא לאמת שהרי הפרשה שגורה בפיו, כך פירש רש"י. אומרת הגמרא Ó Â Â Ïבא ר' אלעזר ואמר להם את הדבר חידוש שהוא שמע בביהמ"ד Â Ó ÈÏ אז הם אמרו לו ÂÏ Â ÈÈ Ê ÚÂÓ Ï Ï Â Ï גם אם לא באנו לשמוע אלא חידוש זה גם בזה דיינו, כל כך הם שמחו בחידוש זה שהביא מביהמ"ד. מצויין כאן בצד לעיין ברשב"א, הרשב"א שואל על פירושו של רש"י שרש"יפירשאתהחידוששל ר' יוחנן שאם הוא התחיל למען ירבו סירכיה נקא ואין לו שוב לחשוש שמא הוא טעה משום שמלמען ירבו ימיכם עד סיומה של פרשת ק"ש היינו פרשה שלישית של ויאמר וודאי זה שגור על לשונו, הפרשה שגורה בפיו, ואין לחשוש לעוד טעות, ואם הוא מוצא את עצמו מדלג, טועה, והוא לא יודע היכן, אין הוא צריך לחזור אלא לאמת כי מלמען ירבו ימיכם עד אלקיכם אמת שזה סיום פרשתויאמרשל ק"ש בוודאי הוא לאטעהכיזהוודאישגורבפיו, שואל הרשב"א שמלשון רש"ימשמעשהואמפרשאתחידושדין ר' יוחנן בלמען ירבו ימיכם שאם הוא מצא את עצמו מלמען ירבו ימיכם ולמטה היינו יותר רחוק מלמען ירבו ימיכם והוא מסתפק האם הוא קרא את כל מה שלמעלה את מה שהיה צריך לקרוא או לא, כגון הוא מוצא את עצמו שהוא אוחז בועשו להם ציצית ואינו יודע אם קרא את תחלתה של הפרשה אם לאו יש להעמיד על החזקה שהוא אמר אותה שמכיון שהוא זכור שהוא אמר למען ירבו ימיכם שוב אין לו לחשוש שמא הוא דילג ולא אמר את כל מה שצריך לומר לפי שכל אותה הפרשה שגורה בפיו עד אמת ויציב וחזקה סירכיה נקט, הוא וודאי נקט את רגילות ושגירות לשונו ולא השמיט ממנה כלום. ומכלל דברים אלו אומר הרשב"א משתמע מפירושו של רש"י שאם הוא מצא את עצמו באמצע שאר הפרשיות והוא מסתפק אם הוא אמר את מה שלמעלה ממנו אם לאו צריך הוא לחזור עד המקום שברור לו שהוא קרא ואין לסמוך על כך שהוא קרא בלי לדלג ובלי טעות משמע ששאר הפרשיות אינן כ"כ שגורות בפיו ושמא הוא השמיט בקריאת הפסוקים. שואל על כך הרשב"א שוודאי הוא הדין שבכל הלשונות אם הוא מוצא את עצמו באמצע פרשה חזקה שהוא אמר את כל מה שלמעלה ממנו משום שסירכיה נקט ואזיל, ואילו פרשת ויאמר אין לנו שום סברא לומר שהיא יותר שגורה בפיו של אדם מאשר שאר הפרשיות, אדרבה הרי שאר הפרשיות לכו"ע נוהגין לקרוא אותן בין בק"ש של שחרית בין בק"ש של ערבית היינו בין ביום ובין בלילה ואילו פרשת ויאמר הרי היו מקומות שלא נהגו לקרוא פרשת ויאמר בק"ש של ערבית. לכן מפרש הרשב"אשחידושדין ר' יוחנן על למען ירבו ימיכם מתייחס לדין שכתוב בברייתא שאם הוא טעה בין כתיבה לכתיבה צריך הוא לחזור לכתיבה ראשונה, שאם הוא לא יודע אם הוא צריך להגיד וכתבתם של פרשת והיה אם שמוע או שהוא צריך להגיד וכתבתם של פרשת שמע, הוא צריך לחזור לוכתבתם של פרשת שמע,עלזהאמרר' יוחנן שאם הוא יודע שאחרי וכתבתם הוא אמר למען ירבו חזקה שהוא אוחז בוכתבתם של והיה אם שמוע ולכן הוא המשיך למען ירבו כי סרכיה נקט ובוודאי יש לו לסמוך על רגילות לשונו שאחרי הוכתבתם של והיה אם שמוע בא למען ירבו ימיכם, כך פירש הרשב"א.

120 118 3 `"r f"h `xew did - ipy 't zekxa giw וכך נפסק להלכה בהל' ק"ש כפירושו של הרשב"א בחידוש זהשל ר' יוחנן, ונביא את כל מה שנפסק בהלכה מהסוגיא שעכשיו למדנו. בהל' ק"שסימןס"דסעיףב' קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה,הואקראאתכלהפרשה, אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק, אז הוא חוזר לקרוא מתחלת אותו פסוק והוא גומר את הפרשה, ואם הוא אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה, טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שניה חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע, היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שניה חוזר לוכתבתם שבראשונה, כל זה מה שנתפרש להדיא בגמרא, מסיים המחבר (וזה פירושו של הרשב"אבדברי ר' יוחנן) והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם אין צריך לחזור דסירכיה נקט ואתא ובוודאי הוא קרא על הסדר ואין לו לחשוש ממה שהוא לא יודע איזה וכתבתם הוא קרא. אבל מביא על זה המ"ב בס"קי"א בשם האחרונים שכל זה נאמרכשאדםקורא ק"ש ביחיד לעצמו אבל אדם המתפלל בביהכ"נוקורא ק"ש עם הציבור והוא רואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה ראשונה ובסמוך לו וכן שאר הציבור ואילו הוא יש לו ספק והוא כבר חושב שהוא בלמען ירבו ימיכם וודאי שהוא צריך לחזור לוכתבתם שבפרשה ראשונה שהרי מוכרחא מילתא שהוא טעה ולא נקט סירכיה ואזיל והוא קרא למען ירבו אחרי וכתבתם של פרשה ראשונה, וכן להיפך אם הוא עומד ובוכתבתם והוא לא יודע אם הוא בפרשה ראשונה או שניה שאז הוא צריך לחזור לראשונה אבל אם הוא מתפלל בציבור והוא רואה שהש"צ אוחז כבר בוכתבתם שבוהיה אם שמוע או בסמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר ג"כ את הפסוק של וכתבתם של פרשה שניה ויאמר אחריו למען ירבו שהרי מן הסתם גם הוא קורא יחד עם הציבור ואין מסתבר לומר שהוא בוכתבתם של פרשה ראשונה, הרי שהוא יכול ללמוד מכל מה שהציבור קורא היכן הוא אוחז ולדעת היכן הוא צריך להמשיך, כך הביא המ"ב להלכה בשם האחרונים.  ÔÏÈ ÔÈ Â ÔÈ Ó אומרת המשנה. Ó,Í אומנין, בעלי מלאכה, שעסוקין במלאכתן והמלאכה שהם עסוקים בה זה בראש האילן, בראש עץ, או בראש הנדבך, נדבך זה בנין של אבנים ושורות של אבנים, והם עומדים על ראש החומה שבה הם בונים והגיע זמן ק"ש, אז הרי הם קורין ק"ש שם במקום שהם עומדים הם קורין ק"ש מיד, ÏÙ ÔÎ Â ÚÏ ÔÈ Ô È Ó משא"כ בתפילה, התפילה רחמי היא, זה בקשת רחמים וצריך יותר כוונה, ולכן אין הם מתפללין בראש האילן או בראש הנדבך שהרי כיון שהם יראים ומפחדים שמא הם יפלו שהרי אין אפשרות לעמודשםרק ע"י הדחק ומחמת הפחד שלא יפלו אין הם יכולים לכוון כראוי ולכן אינם רשאים לעשות כן בתפילה להתפלל כשהם עומדים בראש האילן או בראש הנדבך. עוד אומרת המשנה ÏÈÏ ÚÓ È Ó ÂËÙ Ô Á  ÚÓ Ú ÏÌ È ˆÂÓ Ú אם עדיין לא עשה מעשה אז הרי שהוא פטור מק"ש, ובדין זה יתבאר לנו שהאידנא, בזמן הזה, אומרים תוס' בסוף הפרק, וכן הברטנורא על המשנה, וכן נפסק להלכה כפי שיתבאר, שזה לא נוהג בזמה"ז אלא אדרבה בזמה"זכלחתןישלו ג"כ לקרוא ק"ש משום שאם הוא לא יקרא זה נראה כיוהרא, כגאוה, כמי שאומר תמיד אני יודע לכוון בק"ש כפי הצורך רק עכשיו בגלל הטירדה אני לא יכול לכוון ואין זה אלא יוהרא ולכן בזמה"ז חתן חייב בק"ש. אומרת המשנה Â Ï ÈÏÓ Ô ÚÓ ÂÏ Â Ó ובלילה הראשון הוא קרא ק"ש,  ÏÈÏ ÂÈ ÈÓÏ Â È Â ÓÏ או לפי הגירסא בצד לא למדתנו רבינו, היינו בתמיה וכי לא למדנו ממך Ô Á ÂËÙ È ÓÈ ÏË Ï ÌÎÏ ÚÓÂ È È Ì Ï Ó,ÚÓ È Ó Á Ú ÂÏÈÙ ÌÈÓ ÂÎÏÓ אין אני מוכן לקבל ממכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת שאתם אומרים שלאאקרא ק"ש. ÔÈ Ó למדנו בברייתא Ô Â אומרת הגמרא Ó. ÔÈ Â Í Â ÔÏÈ כפי שלמדנו והסברנו במשנה,,  ÈÊ ÔÈÏÏÙ Ó לתפילה בראש כל אילן או בראש נדבך אינן רשאים להתפלל כי התפלה אמרנו צריכה כוונה ושם זה מקום צר שהוא חושש ומפחד שמא הוא יפול ומפחד שמא הוא יפול אינו יכול לכוון, אבל אם הוא עוסק במלאכתו כשהוא נמצא בראש עץ של זית או בראש עץ תאנה שעצי זית ועצי תאנה הענפים שלהם הם מרובים ויכולים שם לעמוד שלא בדוחק ואין לו שם פחד שמא הוא יפול ולכן רשאי האומן העוסק במלאכה בראש הזית או בראש הנדבך אז הוא רשאי גם להתפלל ואילו בשאר האילנות הרי אמרנו במשנה שאין מתפללין, וזהו מה שהברייתא מסיימת ËÓÏ ÌÈ ÂÈ Â ÏÈ ÏÎ Â È ÏÚ Â,ÔÈÏÏÙ Ó אדם העוסק במלאכת עצמו ואין הוא שכיר שנשכר למלאכת אחרים ÔÈ ÍÎביןאםהוא ÔÈ Â ÍÎ נמצא בשאר אילנות בין אם הוא נמצא בעצי תאנה או שהוא נמצא בראש עץ זית Â Ú ÔÈ ÈÙÏ ÏÏÙ Ó ËÓÏ ÂÈ ÂÈÏÚ ÂÈÓ משום שסוף סוף אין דעתו כ"כ מישובת עליו לתפילה לכוון כפי שהוא צריך לכוון כשהוא עומד בראש האילן אפילו שזה עצי זית או עצי תאנה שהענפים מרובים, ולכן כיון שהוא עובד במלאכת עצמו והוא לא משועבד למלאכה שהשכיר את עצמו אז לכן מן הראוי שירד למטה להתפלל כי על אף שהקלו אצל פועל שכיר משום ביטול מלאכתו של בעל הבית לא הקלו אצל בעל הבית בעצמו שיכול להתפלל בראש זית או בראש תאנה ולכן בין כך ובין כך הוא יורד למטה ומתפלל. ÈÓ Ï Ï ÂÓ È Ó ÈÏ מסביר רש"י שהאמורא הזה בשמו רב מרי ברה דבת שמואל נקרא על שם אמו שהיתה בתו של האמורא המפורסם והקדוש שמואל ובכמה מקומות אומר רש"י מצאנו שקוראים לאמורא הזה רב מרי בר רחל זו שם האמה שלו סובר רש"י שרחל אמו של רב מרי היא היתה הבת של שמואל והיא זו שעלה מסופר בגמרא כתובות דף כ"ג שהיא נשבית לבין העכו"ם, היא נשבתה לבין הגוים, ואחד מהשבאים הגוים בא עליה והיא נתעברה מאותו גוי וגוי זה שממנו היא נתעברה נתגייר לאחר

121 hiw 4 `"r f"h `xew did - ipy 't zekxa 119 מכןוהואנהיה גר והוא זה איסור גיורא המוזכר בגמרא ב"ב דף קמ"ט שהיה לו בן רב מרי, ולכן לא קוראים לו על שם אביו כיון שהורתו היתה שלו בקדושה, רב מרי זה נתעברה אמו הבת של מר שמואל כשאביו עדיין היה גוי על אף שלאחר מכן הוא התגייר לא היה נקרא האמורא הזה רב מרי על שם אביו אלא על שם אמו, כך סובר רש"י. גם הרשב"ם באותה גמרא בב"ב קמ"ט כך סובר כפירושו של רש"י אלא שהתוס' חולקים על רש"י והרשב"ם והם מוכיחים מן הירושלמי שבתו של מר שמואל שגם אצלנו בבבלי כתוב שהיא באה לבהמ"ד ואמרה נשבתי וטהורה אני אמת היתה בפיה שלא נטמאה ולא בא עליה שום אחד מהשבאים אלא היא היתה טהורה ורב מרי זה שהוזכר שם שהוא הבן של איסור גיורא סוברים תוס' שזה לא רב מרי ברה דבת שמואל אלא זה אמורא אחר ולמה קראו לו רב מרי ברה דבת שמואל לא על שם אביו זה משום שרצו לייחס אותו אחרי סבו הגדול שמואל. שואל א"כ רב מרי דבת שמואל את רבא Ô למדנו אצלנו במשנה ÔÈ ÓÂ ÓÏ Í Â ÔÏÈ ÔÈ Â ÂÎ ÈÚ Ï מכיון שנתננו להם רשות להתפלל בשעה שהם נמצאים בראש האילן או בראש הנדבך ומשמע אפילו בזמן שהם עסוקים להמשיך במלאכה אעפ"כ הם רשאים לקרוא ק"ש הרי שלא צריך כוונה, È ÈÓ Â אז הוא מקשה עליו מברייתא למדנו בברייתא Â ÔÈÂÎÈ ÍÈ ˆ ÚÓ Â ÔÏ Ï Ï È ÚÓ כתוב בפסוק Ó Â Ï ÎÒ ÔÏ Ï Ó Ï È ÚÓ Â ÎÒ כ"ז) (דברים ÓÂ כמו ששם ושמע ישראל זה בהסכת היינו בתשומת לב ובכוונת הלב Û ÎÒ שלקרוא Ô Î ק"ש צריך את כוונת הלב ואיך הוא יכול להמשיך ולעסוק במלאכתו בשעה שהואקורא ק"ש, È רבא שתק ולא ענה, Ó ÈÏ שאל רבא את רב מרי ÍÏ ÚÈÓ È ÈÓ אולי אתה שמעת מה שהוא לתרץ את הקושיא שאתה שואל, Ó ÈÎ ÈÏ Ó זו היא הגירסא שלפנינו כך תירץ רב ששת ÔÈ Â Â Ô Î ÏÓÓ ÔÈÏË Â Â מדובר שהפועל הזה אינו קורא ק"ש בשעה שהוא ממשיך לעסוק במלאכה אלא בשעה שהואקורא ק"ש הוא צריך להבטל מן המלאכה כדי שיהיו קורין בכוונה ולכן על אף שהם שכירים למלאכת בעה"ב שהשכירו את עצמם והם פועלים שכירים אבל כדי שיקראו ק"ש בכוונה רשאים הם להבטל ממלאכתן, שולאת הגמרא ÌÈ ÒÂÚ ÌÈ ÓÂ ÏÏ È למדנו בברייתא È Â Ô Î ÏÓ ÔÈ Â Â שהם כן יכולים לעסוק במלאכה בשעה שהם קוראים, עונה הגמראÏ ÔÂ Ù È Ù,È אמר רש"י פרק ראשון זה פרשת שמע שם צריך כוונה בזה אמרנו שצריכים להיות בטלין ממלאכתן בשעה שהם קורין משום שמכיון שפרשה ראשונה צריכה כוונה אז הם צריכים להבטל ממלאכה כדי לקרוא בכוונה, מה שכתוב שב"ה אומרים עוסקים במלאכתן וקורין זה נאמר על פרק שני על והיה אם שמוע ששם לא צריך כבר כוונה ולכן הם יכולים להמשיך לעסוק במלאכתן ולקרוא. אומרים תוס' בד"ה הא בפרק ראשון שלאו דווקא נקט פרק ראשון, שהרי כאן אנחנו באים לתרץ אליבא דרבא ורבא הרי אמר לעיל בתחלת הפרק דף י"ג ע"ב שרק פסוק ראשון צריך לכוון בו וכך היא הרי ההלכה, כך תוס' שם הסבירו וכך הבאנו נפסק להלכה בשו"ע שרק פסוק ראשון של ק"ש הכוונה מעכבת בו, א"כ גם כאן מה שאמרנו שאין להם לפועלים להיות עוסקין במלאכתן בשעה שהם קוראים שזה בגלל הצורך בכוונה הרי להלכה אין זה אלא בפסוק ראשון שבו צריך כוונה אז הם צריכים בפסוק ראשון להיות בטלין ממלאכתן ולקרוא. הרי שלדעת התוס' דין זה האם הם רשאין לקרוא כשהם עדיין עוסקין במלאכתן או לא תלוי בצורך בכוונה, ואם רק פסוק ראשון צריך כוונה ולא יותר אז רק בפסוק ראשון צריכים להיות בטלין ממלאכתן ולקרוא ולא בשאר המשך הפרשה הראשונה, וכך גם הסביר הרי"ף בתחלת דבריו, וגירסתו של הרי"ף היתה לא הכי אמר רב ששת בטלין ממלאכתן אלא הכי אמר ר' יוחנן בטלין ממלאכתן, ולכן הסביר הרי"ף שתירוץ זה לא קשיא כאן בפרק ראשון כאן בפרק שני תירוץ זה הוא לדברי ר' יוחנן, שר' יוחנן הרי סובר בתחלת הפרק בדף י"ג ע"ב שההלכה היא כמ"ד שצריך כוונה פרשה ראשונה כולה, אז לכן הוא סובר שבפרק ראשון כולו צריכים להיות בטלין ממלאכתן, אבל לרבא שאין צורך בכוונה בכל הפרשה רק פסוק ראשון א"כ לכאורה לא היה צריך לבטל ממלאכתו, אומר הרי"ף לא, אמנם אליבא דר' יוחנן זו הסברא שכיון שבפרק ראשון צריך כוונה צריך להיות בטלין ממלאכתן וקורין אבל אליבא דרבא שסובר שרק פסוק ראשון צריך כוונה הטעם שצריכים להיות בטלין ממלאכתן זה לא משום שיש צורך בכוונה בפרשה ראשונה שהרי פרשה ראשונה כולה לא צריכה כוונה לדעת רבא, אלא כדי שהקריאה שהוא קורא פרשה ראשונה לא תהיה קריאת ארעי, והוא מביא על כך את הגמרא ביומא דף י"ט ששם מפורש שהקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתיו ומראה באצבעותיו היינו שהוא קורא כשהוא רומז רמיזות עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב והגמרא אומרת שמדובר בפרק ראשון ומפרשי לה רבנן, מה הוא הטעם שבפרק ראשון אסור לרמוז בעינים ובאצבעות וכדומה, משום שזה נחשב שהוא קורא קריאה ארעית, וכמו כן כאן אם הוא לא בטל ממלאכה בשעת קריאת הפרשה הרי הוא עושה את הקריאה קריאת עראי, שאם לא כן הרי יש סתירה וקושיא מדברי רבא על דברי רבא שואל הריף, שכאן רבא אומר שצריך בכל הפרק ראשון להיות בטלין ממלאכתן רבא הרי סובר שרק פסוק ראשון צריך כוונה, אלא גם רבא מודה שצריכים להיות בטלין ממלאכתן בכל הפרק הראשון משום שהטעם הוא לא בשביל כוונה אלא שלא יהיה קריאה עראית, והוא מביא על כךעודאתהמשךהגמראשםביומאדף י"ט ששם נאמר ודברת בם עשה אותם קבע, שצריך שהקריאה תהיה קריאה של קבע ולא קריאת עראי. ובענין החידוש הזה שצריך קריאת קבע ולא קריאת עראי האריך בזה הבעל המאור, הרמב"ן במלחמות, הרא"ש, ועוד ראשונים, ולא נאריך, אלא שנתבאר לנו ששיטת הרי"ף וכך גם נראה נפסק להלכה בשו"ע שיש עוד הלכה בהל' ק"ש חוץ מהצורך בכוונה שעל אף שהצורך בכוונה פסקנו הלכה אינו אלא בפסוק ראשון צריך אבל שכל הפרשה הראשונה תהיה קריאה של קריאת קבע ולכן צריכים להיות בטלין

122 120 5 `"r f"h `xew did - ipy 't zekxa kw ממלאכתן בשעה שקורין את הפרשה הראשונה, וכך כפי שאמרנו נפסק להלכה בהלכות ק"שסימן ס"ג בסעיף ד' פוסק המחבר עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון ששם אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו, היינו הוא פוסק הלכה כרבא, ואילו בסעיף ו' הוא מביא את אותה גמרא ביומא שהזכיר הרי"ףהקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים מפני שנראה כקורא עראי וכתיב ודברת בם ודרשינן עשה אותם קבע,סעיף ז' היה עוסק במלאכה ורצה לקרות ק"ש יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה כדי שלא יהא כקורא עראי. ודין זה נוהג לא רק בק"ש אלא גם בבהמ"ז כמבואר בהל' בהמ"ז סימן קצ"א, אסור לעשות מלאכה בעודו מברך, שאסור לו לאדם לעסוק במלאכה בשעה שהמברך בהמ"ז, מסביר המ"ב מדברי הפוסקים מפני שנראה כמברך בדרך ארעי ומקרה ואפילו תשמיש קל אסור לעשות ואין צורך לומר שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו, ועוד מסביר המ"ב שלאו דווקא בבהמ"ז הוא הדין כשעוסק בתפילה או באיזו ברכה אחרת בכל ענין אסור לו לעסוק בשום דבר נוסף וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי קרי דהיינו שלא יהיו המצוות אצלנו על צד המקרה והזדמנות בעלמא אלא צריך את כל כולו לשים את תשומת לבו לענין המצוה ולא יראה כמי שעוסק במצוה או מברך ברכה או מתפלל או מברך בהמ"זבדרךארעיבעלמא. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÌÈÏÚÂÙ ÂÈ È ÏÚ Ïˆ Î ÏÓ ÔÈ ÂÚ היינו פועלים שהשכירו את עצמן למלאכת בעל הבית ÔÈ Â ÔÈÎ Ó ÚÓ È È Á ÏÂ È ÙÏ רשאין הם לקרוא את ק"ש עם הברכות שלפני ק"ש ולאחריה כתקונה, Ô Ù ÔÈÏΠ וכן הם גם כן אוכלים פת היינו אוכלים את הסעודה È ÙÏ ÔÈÎ ÓÂ È Á Ï זו הגירסא שלפנינו ואילו הב"ח מתקן שהגירסא של הרי"ף והרא"ש היא אמנם כגירסתינו ומברכים לפניה וכך הוא בטור בסימן קצ"א, אבל יש שגרסו אין מברכין לפניה ולאחריה, Ú ÂÓ Ï ÏÙ ÔÈÏÏÙ Ó גם רשאים הפועלים להתפלל תפילה שלימה של י"ח ברכות, Ï ÔÈ È È ÙÏ ÔÈ ÂÈ אבל הם אינם רשאין להבטל ממלאכתן לרדת לפני התיבה להיות ש"ץ משום שיש בזה ביטול מלאכה יותר מדי, Ì ÈÙÎ ÔÈ Â ÔÈ Â אם הם כהנים אז הם לא עולים אל הדוכן לשאת כפים לברך ברכת כהנים, לזה לא הרשו להם והם אינם רשאים. שואלת הגמרא Ú ÂÓ ÔÈÚÓ È Â כאן למדנו בברייתא שהפועלים מתבטלין ממלאכתן להתפלל תפילת י"ח רגילה עם כל הי"ח ברכות הרי למדנו בברייתא אחרת שהם אינם מתפללים רק תפילת מעין י"ח שזה תפילת הביננו שבה אומרים ג' ברכות ראשונות כרגיל, ג' ברכות אחרונות כרגיל ואת כל הי"ב ברכות האמצעיות כוללים אותם כולם בברכה אחת של הביננו. Ú Â È È Ï ÈÏÓ Ô È Ï Ó הרילקמןבדף כ"ח נחלקו במשנה ר"ג ור' יהושע מהו סדר התפילה של כל יום, ר"ג אומר שבכל יום ויום מתפלל אדם י"ח ברכות ואילו ר' יהושע אומר מעין י"ח, כך שתי הברייתות האלו זו שאומרת שהם מתפללים י"ח רגיל זה אליבא דר"ג וזו הברייתא שאומרת מעין י"ח זו אליבא דר' יהושע שסובר שמתפללין רק מעין י"ח. שואלת הגמרא È ÂÏÈÙ ÌÈÏÚÂÙ È È È Ó Ú Â È È ÈÓ Ì ÏÎ אם זה כדברי ר' יהושע אז הרי לאו דווקא הפועלים מתפללים כעין י"ח הרי כל אדם לדעת ר' יהושע מתפלל רק מעין י"ח. Ï אומרת הגמרא È È Ï ÈÏÓ Ô È È Â שתי הברייתות הם אליבא דר"ג הסובר שכל אדם צריך ודאי להתפלל י"ח שלם ÔÈ ÂÚ Ô Î Ô Î ÔÈ ÂÚ Ô Î È ÏÂ,Ô ÂÚÒ מסביר רש"י הפועלים שהשכירו את עצמם למלאכת בעל הבית והם נוטלים שכר מבעל הבית עבור מלאכה שהם עושים אז הם צריכים למהר לעבוד את המלאכה כי הם מקבלים עליה שכר ואינם רשאים רק להתפלל מעין י"ח ולא י"ח שלם, אבל אלו הפועלים שהשכירו את עצמם לעשות בסעודתן הם אינם מקבלים שכר וכל השכר שהם מקבלים מבעל הבית זה האכילה והסעודה שהם אוכלים הם רשאים להתפלל י"ח. אומרת הגמרא È Â הברייתא זאת היא ראיה, והתניא בניחותא לא בקושיא, למדנו בברייתא שיש חילוק בין העושים בשכרן לעושים בסעודתן, כי למדנו בברייתא ÔÈ Â È ÏÚ Ïˆ Î ÏÓ ÌÈ ÂÚ ÂÈ ÌÈÏÚÂÙ È ÙÏ ÌÈÎ Ó ÔÈ Â Ô Ù ÔÈÏΠ ÔÈÏÏÙ Ó ÚÓ È את הברכות שלפני האכילה שהם אינם מן התורה הם לא מברכין Ï ÌÈ È Á Ï ÔÈÎ Ó אבל את ברכת המזון אחרי האכילה שהיא דאורייתא שהרי כך כתוב בתורה ואכלת ושבעת וברכת, אז הם רשאים לברך שתי ברכות בלבד וכפי שהברייתא תבאר  Π ΠˆÈÎ את הברכה של הזן את הכל הם מברכים כתיקונה כרגיל, È במקום לברך שתי ברכות אחת על הארץ ועל המזון ואחת רחם נא שמסתיימת בובני ירושלים אז הם כוללים ביחד את שתי הברכות בברכה אחת  ÔÈÏÏÂΠı Î Á ÂÙ ı Î ÌÈÏ Â È שהרי שתי ברכות אלו של ברכת הארץ ובנין ירושלים הם דומות ולכן כוללים אותם כאחת, וכאן מסיימת הברייתא Ó Ô Î ÔÈ ÂÚ ÌÈ ÂÓ ÌÈ שמקבלים שכר על המלאכה Ï È Â Ô ÂÚÒ ÔÈ ÂÚ ÏÚ Â È Î ÔÈÎ Ó Ô ÓÚ ÒÈÓ È משום שכיון שבעל הבית מיסב עמהם הרי שודאי הוא מוחל להם שיוכלו לברך בהמ"ז בשלמותה. אומרים כאן תוס' שאע"ג שגם הברכות האלו של ברכת הארץ ובונה ירושלים הם ג"כ מדאורייתא הרי כך אמרנו שבהמ"ז היא דאורייתא,צריך ג' ברכות, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעה"ב, ולכן חכמים עקרו את החיוב שלהם לברך את השתי ברכות האלה ברכות נפרדות שיברכו אותם יחד. ורעק"אכברמצייןלגמראלקמןבדף מ"ו ע"א שהגמרא הוכיחה שברכת הטוב והמטיב שהיא ברכה רביעית בבהמ"ז היא לאו דאורייתא מזה שפועלים עוקרים אותה, ואילו לדעת התוס' שרשאים חכמים ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים הם במלאכת בעה"ב הרי איזה ראיה הביאה הגמרא שהטוב והמטיב הוא לא דאורייתא אולי הוא כן

123 `kw 1 a"r f"h `xew did - ipy 't zekxa 121 דאורייתא ויש כח ביד חכמים לעקור משום ביטול מלאכה את החיוב לברך ברכת הטוב והמטיב, כך שואל רעק"א והוא נשאר בצ"ע. אבל כל דברי התוס' הם רק לשיטתם, ששיטת התוס' שהדין של ג' ברכות בבהמ"ז הוא מן התורה, ולכן הוצרכו התוס' לתירוץ הזה שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, כי הם סוברים שמנין הג' ברכות הם כולם דאורייתא, אבל הרבה ראשונים לא סוברים כדברי התוס' שהנוסח של פתיחה וחתימה יהיה דאורייתא אלא כפי שהביא המ"ב בסימן קצ"אס"ק א' שהדין למה אפשר לכלול את שתי הברכות האלו יחד זה לא שיש כח ביד חכמים אלא שמן התורה אין צורך לחתום על כל אחד ואחד בברכה בפני עצמו, מדאורייתא מספיק שיברך את כל ג' הברכות בברכה אחת אלא שרבנן הם תיקנו לחתום בברכה על כל אחד, ואילו בפועלים משום ביטול מלאכה תיקנו שרק את הזן יברך בפני עצמו אבל ברכת הארץ ובנין ירושלים כיון שדומות זו לזו יכלול אותם בברכה אחת, כך הביא המ"ב מדברי המג"א שביאר כך את דברי רש"י. הרי שתוס' הסבירו את זה לשיטתם שהם סוברים שכל הג' ברכות של בהמ"ז הם דאורייתא אבל יש ראשונים הסוברים שמןהתורהאפשראתכל ג' הברכות לכלול בברכה אחת אלא שמדרבנן תיקנו לברך ג' ברכות נפרדות ומשום ביטול מלאכה חכמים אמרו שיכללו את שתי הברכות ביחד. כל זה אבל בזמן המשנה ובזמן הגמרא, אמרו הראשונים אבל, וכך נפסק להלכה שם בהל' בהמ"ז או"ח סימן קצ"א סעיף ב' והאידנא, בזמן הזה,לעולםמברכיןכל ד' ברכות, הפועלים העושים מלאכה מברכין את כל הד' ברכות של בהמ"ז, שאין דרך בני אדם עכשיו להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי שוכרים פועלים, שיברכו כל הד' ברכות כתקונם, הרי שלזמן הזה אין שום נ"מ במה שלמדנו כי רשאים הפועלים תמיד וחייבים הם לברך על המזון שהם אכלו באמצע מלאכה בהמ"ז בכל הד' ברכות. עוד למדנו במשנה ÚÓ È Ó ÂËÙ Ô Á אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא, והיה לנו את זה לעיל בסוגיא בדף י"א ורש"י אומר שהוא פירש את זה כבר בפרק ראשון וגם אנו נקצר בפירוש הבייתא והשקלא וטריא, אומרת הגמרא למדנו בברייתא Í ÂˆÓ ÒÂÚÏ Ë Ù Í È שאדם העוסק במצוה פטור מק"ש Ô ÁÏ Ë Ù Í Í ÎÏ Â ÓÏ Â ÂËÙ ÏÂ Ò ÂÎ Â Ó Ô ÎÓ. ÈÈÁ שואלת הגמרא ÚÓ Ó È Ó איך היא המשמעות לדרוש את הפטור, אומרת הגמרא Ó Í ÈÎ ÙÙ כי הרי כתוב בלכתך בדרך, צריך להיות כמו הדרך עצמה, Â Í Ó מדובר הרי באדם שהולך לדרכו ויש לו רשות ללכת והוא לא מצווה ללכת לשם Û Â ÈÓ Î כך דרך זו שבה הוא מתחייב לקרוא ק"ש זה בדרך שהולך בה לרשות ולא בדרך של מצוה, שואלת הגמרא Ï ÏÈÊ Ô È ÒÚ Ï ÈÓ,È ÈÏ ÓÁ Ó ÈÎ ÂÏÈÙ Â ÂˆÓ הרי גם אדם.. ההולך בדרכו לדבר מצוה גם הוא נקרא בלכתך בדרך וגם עליו כתוב שהוא צריך לקרוא ק"ש, עונה הגמרא Ì ÔÎ Í È ÎÏ ÈÓ ÚÓ Í ÎÏ È Ó ÎÏ ÓÈÏ Â, ÈÈÁÓ אם אתה הולך בדרכך, לצרכי עצמך, שם אתה חייב, ÂˆÓ ÈËÙ אבל אם אתה הולך לצורך מצוה אתה פטור. "Ú Ê"Ë Û - שואלת הגמרא È ÏÂ Ò ÂÎ È È È Ó ÈÎ ÂÏÈÙ ÈÓ ÓÏ Ò ÂÎ שהרי הוא גם כן עוסק במצוה, עונה הגמרא Î È Ë Ï Î Â È Ë כונס את הבתולה טרוד ואילו כונס את האלמנה לא טרוד כפי שנתפרש בדף י"א, שואלת הגמרא È Ú Ë ÂÏÈÙ Ë ÌÂ Ó ÈÓ ÌÈ Â ÈÙÒ מכיון שהוא טרוד נאמר שהוא פטור מק"ש ÏÎ ÈÈÁ Ï Ó Ê È Ó ÓÏ Â Â ÂÓ ÂˆÓ על אף שהוא טרוד באבלו ובצער שיש לו על המת אעפ"כ הוא חייב בכל המצוות ÔÓ ıâá ÔÈÏÈÙ Ó Ù Ô Ó È (יחזקאל כ"ד) '  ÍÈÏÚ Â Á Í Ù שמתפילין האבל ביום ראשון הוא פטור רק מהנחת תפילין, הרי שבכל המצוות הוא חייב על אף שהוא טרוד באבלו, עונה הגמרא È Ó Ë Ì Â ÂˆÓ Ë Î שם הטרדא והצער שיש לו על המת אינם אלא טרדא דרשות וצריך הוא להתיישב בדעתו כדי שיוכל לקרוא ק"ש אבל כאן הכונס את הבתולה כיון שהוא טרוד טרדא דמצוה אז הוא פטור מלקרוא ק"ש. Â Ó Ô ÏÈÏ ıá אומרת המשנה. Ó זה מתייחס לר"ג שבלילה הראשון שאשתו מתה ונקברה בו ביום ואע"פ שהאבל אסור ברחיצה ר"ג הוא כן רחץ, Â Ó Â È Â ÓÏ ÂÈ ÈÓÏ ÂÏ אול לפי הגירסא בצד בלשון בתמיה לא למדתנו רבינו, וכי לא לימדת אותנו Ï ÂÒ È ÒÈ ËÒ Ì È Î È È Ì Ï Ó,ıÂÁ Ï פירושו אדם מעונג ומפורש וכיון שהוא אסתניס מותר לו לרחוץ, מסבירים תוס' שיש לו צער בזה אם הוא לא היה רוחץ, והאיסור שאסור על האבל לרחוץ בימי אבלו זה רק רחיצה של תענוג משא"כ מי שהוא איסתניס הרי העובדא שהוא לא מתרחץ הרי זה צער שהוא מצטער בו ולא גזרו על האבל שהוא חייב להצטער. עוד אומרת המשנה ÔÈÓÂÁ ÂÈÏÚ Ï Â Ú È Ë Ó Î לר"ג היה עבד כנעני בשם טבי וכשהוא מת אז הוא קיבל עליו תנחומין, ושוב Â Ó Â È Â ÓÏ ÂÈ ÈÓÏ ÂÏ או לפי הגירסא בצד בתמיה ולא למדתנו רבינו ÔÈ ÔÈÏ Ó ÏÎ Î È Ú È Ë ÔÈ Ì Ï Ó,ÌÈ Ú ÏÚ ÔÈÓÂÁ ÌÈ Ú È Î ומכיון שהוא היה כשר אין הוא דומה לשאר העבדים ולכן הוא קיבל עליו תנחומים. שואל הרשב"א לו יהי שטבי היה עבד כשר אבל הרי אין מקבלים תנחומין אפילו לא על בן חורין רק על אחד מן הקרובים, מי שלא עלינו מת לו אחד מן הקרובים הוא מקבל עליו תנחומין, אבל על סתם אדם לא מקבלים תנחומין, ומה לנו בזה שהוא היה כשר הרי אפילו על בן חורין ג"כ לא מקבלים סתם תנחומין, אומר הרשב"א שכבר פירשו זאת בירושלמי שתלמידו חביב עליו כבנו, וכן עבדו, העבד המשמש אותו כרצונו היה חביב עליו כבנו ולכן הוא קיבל עליו תנחומין. אומרת המשנה ÏÈÏ ÚÓ È Â Ï ˆÂ Ì Ô Á Ô  הוא רשאי אם הוא כן רוצה לקרוא ק"ש על

124 122 2 a"r f"h `xew did - ipy 't zekxa akw אף שאמרנו שהחתן פטור מק"ש, Ô Ï ÈÏÓ Ô ÔÂÚÓ Ó ÏÂËÈ Ì ÏÂËÈÏ ˆÂ ÏÎ Ï לא מי שרוצה ליטולאתהשם, להראות בעצמו שיכול לכוון לבו ולקרות ק"ש רשאי, אם הוא לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוון לבו, כך פירש רש"י את המשנה הזאת לקמן בדף י"ט ע"ב.. Ó אומרת הגמרא Ï ÈÏÓ Ô ÓÚË È Ó למה באמת הוא רחץ לילה הראשון, Ò È Î Ô ÏÈÏ Â È (עמוס ח') Â Ê Ï ÒÈ ËÒÈ ÌÂ Ó Â Ó ÌÂÈÎ È Á  È,Ô מסביר רש"י שאמנם יש בזה מחלוקת של תנאים האם אנינות לילה היא דרבנן או שאנינות לילה היא דאורייתא, לילה של אחרי יום המיתה, כתוב בוודאי שביום המיתה עצמה יש אנינות מן התורה, שהרי כך כתוב בפסוק בוידוי של מעשרות "לא אכלתי באוני ממנו" שהוא לא אכל מעשר שני בהיותו אונן, ובפחות מיום אחד לא שייך לומר שיש לו דין אנינות כפי שלמדנו מהפסוק ואחריתה כיום מר שלפחות יום אחד יש לו דיני אונן, זה אבל ביום המיתה עצמה, אבל האם הלילה שלאחר יום המיתה האם האנינות היא מדאורייתא או מדרבנן אומר רש"י שזה מחלוקת של תנאים בגמרא זבחים בדף צ"ט ור"ג סובר שהלילה שלאחר יום המיתה אינו אלא מדרבנן כשאר ימי האבל ולכן לגבי איסתניס לא גזרו בו רבנן. אומרים תוס' בד"ה אנינות לילה דרבנן, וא"ת הרי אונן, גם דיני אנינות אינו נוהג אלא במעשר שני, נכון שביום המיתה יש אנינות מדאורייתא לכו"ע כי כתוב פסוק לא אכלתי באוני ממנו, זה אבל מתייחס שיש לו דין אונן להיות אסור באכילת מעשר שני, אבל מה שהאונן אסור ברחיצה הרי ודאי רחיצה דאבילות אינו אלא מדרבנן וא"כ הרי שוב יתכן שבאמת אנינות לילה גם ר"ג סובר שזה דאורייתא אבל הדאורייתא של אנינות בלילה שלאחר יום המיתה הוא רק בנוגע לא לאכול מעשה שני ואילו לגבי רחיצה שזה רק מדרבנן אז שוב גבי איסתניס לא גזרו בו רבנן. מתרצים התוס' משום שאם אנינות לילה היתה דאורייתא לגבי לא לאכול מעשר שני אז גם בשאר דברים אפילו שהם דרבנן כמו איסור הרחיצה היה עלינו לגזור שהרי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, כך הסבירו התוס'. הרי"ף אצלנו בסוגיא וכמו כן הרא"ש הרשב"א ועוד ראשונים האריכו איך היא ההלכה בענין אנינות לילה אם זה דרבנן או דאורייתא, והרי"ף אומר שחזינן למקצת רבוותא שסוברים שדברי ר"ג הסובר אנינות לילה דרבנן לא קי"ל כוותיה, ואע"פ שכתוב רק שבעת ימים הרי הלילות הם בכלל ימים, אומר הרי"ף שמשמע מדברי ראשונים אלו שהם סוברים ששבעת ימי אבילות הם כולם מדאורייתא והם לומדים את זה מהפסוק ויעש לאביו אבל שבעת ימים ועל זה הם היו צריכים להוסיף שימים לאו דווקא אלא לילות בכלל ימים, חולק על זה הרי"ף ומביא מהגמרא בזבחים דף ק"א שבוודאי אין שום איסור מן התורה באנינות לילה אלא כמי שסובר אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים,כי ר' יהודה הוא היחידי שסובר שאנינות לילה היא מדאורייתא ולית הלכתא כוותיה, והוא מביא לכך כמה ראיות מאותה סוגיא, משום שקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, ולכן רק יום הראשון שהוא יום מיתה הוא זה אשר יש בו דיני אנינות מדאורייתא אבל מלילה שני היינו מהלילה שלאחר יום המיתה אינו אלא מדרבנן וכסברת ר"ג שאנינות לילה היא דרבנן וההלכה היא כן כוותיה, ההלכה היא כן כר"ג, וגם אותם שבעה ימי אבילות לא נלמדים מהפסוק ויעש לאביו אבל שבעת ימים אלא כפי שמבואר בגמרא מו"ק מהפסוק והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה, כך היא דעתו של הרי"ף. והרא"ש כבר דייק מזה שהרי"ף והגאונים שניהם סבורים שאבילות יום ראשון היא לפחות דאורייתא, דהיינו הגאונים סוברים שכל הז' ימים הם דאורייתא והרי"ף חולק שרק יום ראשון הוא דאורייתא אבל יום ראשון של יום המיתה האבילות היא דאורייתא, אומר הרא"ש שהתוס' אצלנו כפי שהבאנו את דבריהם הם סוברים שאין בכלל אבילות מדאוריית ועל אף שאנינות של יום ראשון היא מן התורה אנינות לחוד ואבילות לחוד, ומה שאסור בדיני אבילות מותר באונן, מה שאסור באונן מותר באבילות, ומה שהאונן אסור ביום ראשון מן התורה היינו רק לענין אכילת קדשים כמפורש לגבי מעשר שני וקדשים כמפורש בסוגיא בזבחים, אבל אבילות לא מצינו בשום מקום שנוהג ביום ראשון מן התורה, אומר הרא"ש להסביר את דעת התוס', וכל שבעת ימי האבילות אינם אלא מדרבנן ואין מדיני אבילות דאורייתא רק דיני אנינות לגבי אכילת קדשים. הרי שדעת מקצת מן הגאונים שכל השבעת ימי אבילות הם דאורייתא, דעת הרי" כל השבעת ימי אבילות דרבנן אבל יום ראשון דאורייתא, דעת התוס' וכך הביא הרא"ש שגם יום ראשון רק האנינות באיסור אכילת קדשים הוא דאורייתא אבל דיני אבילות גם ביום ראשון אינם אלא מדרבנן, והאריכו בזה הראשונים להוכיח מסוגיות הגמרא את הענין הזה מהו דאורייתא. נסיים אבל שבעצם ההיתר שאיסתניס אני מביא הרא"ש בשם ר' חננאל שר' חננאל פירש שאיסתניס פירושו שהוא מסוכן, ומכיון שזה לרפואה מותר לו, זה ההיתר של איסתניס, ועוד אומר ר"ח שלא כל מי שאומר איסתניס מאמינים לו עד שיאמרו בקיאים, אבל הרא"ש חולק על כך וסובר שאיסתניס אפילו במי שאין לו סכנה הוא ג"כ נחשב איסתניס וכמו כן במה שר"ח אמר שלא לכל אחד מאמינים שהוא אומר שהוא אסתניס רק אם יש בקיאים בדבר הרי שלדעת הרא"ש כיון שהוא ידוע שהוא איסתניס הוא מתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש מותר לו להתרחץ והוא נאמן לומר על עצמו שהוא איסתניס, כך הסביר כאן המעדני יו"ט דין זה של היתר רחיצה באיסתניס. Ó 'ÂÎÂ Â Ú È Ë Ó Î  ÓÏ מדובר בר"ג שהיה לו עבד כנעני בשם טבי וכשמת אותו עבד ששמו טבי קבל עליו תנחומים ואמרו לו תלמידיו הרי למדתנו רבינו שאין מקבלים תנחומים על העבדים אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה. אומרת על זה הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÌÈ Ú Â Ì ÈÏÚ ÔÈ ÓÂÚ ÔÈ ÂÁÙ Â ככה הוא הדין שכשקוברים את המת וחוזרים מבית הקברות, כשחוזרים

125 bkw 3 a"r f"h `xew did - ipy 't zekxa 123 מביה"ק היו עושים שורות סביב האבל ומנחמים אותו, ורש"י מביא שאין שורה פחותה מי' אנשים, ואילו על עבדים ושפחות אין עומדין עליהן בשורה, לא עושים שורה כדי לנחם,,ÌÈÏ ÈÓÂÁ  ÌÈÏ Î Ì ÈÏÚ ÌÈ Ó ÔÈ Â מביא רש"י לפרש ברכת אבלים הכוונה ברכת רחבה שהיו מברים את האבל ברחבה שבה היו נותנים לו לאכול סעודה ראשונה, שהרי האבל אסור לו לאכול את הסעודה הראשונה של האבילות אסור לו לאכול משלו והאחרים הם הצריכים להביא לו את הסעודה הראשונה ושם היו מברים אותו ומברכים שם ברכת אבלים שהיא הברכה המפורשת בגמרא כתובות בדף ח', ותנחומי אבלים זה לנחם, וכל אלה אינם נעשים בעבדים ושפחות. אומרת הברייתא ÊÚÈÏ È Ï Â ÁÙ Ó ÚÓ השפחה כנענית שהיתה לר"א מתה, ÂÓÁ Ï ÂÈ ÈÓÏ ÂÒ Î התלמידים של ר"א נכנסו לנחם אותו, Ì Â ÔÂÈÎ Ò Î אז הם הלכו אחריו, ÂÈ Á ÂÏÚ ÈÈÏÚÏ ÏÚ ÔÂÏÈÙ Ï מפרש רש"י אנפילון זה כמין בית קטן שלפני הטרקלין, האולם הגדול, ÔÈÏ ËÏ Ò Î,ÂÈ Á ÂÒ Î אפילו לאחר שהוא כבר המשיך ללכת ולכנס לתוך הטרקלין Ì Ï Ó אז הם שוב נכנסו אחריו כדי לנחם, ÂÈ Á ÂÒ Î ר"א Ì È ÂÈ ÎÚ ÌÈ ÂÙ ÌÈÂÎ Ì È Ó ÓÎ,ÔÈÓÁ ÈÓÁ ÂÏÈÙ ÌÈÂÎ זה משל, סבור הייתי שאתם תכוו אפילו במים פושרים שהם לא כ"כ חמין, כלומר סבור הייתי שתבינו את הדבר ברמז מועט שמיד כשתראו שאני סר מעליכם כדי ליכנס לאנפילון ואני מתחמק ממכם חשבתי שבזה מספיק שתבינו שאין אני רוצה שתנחמו אותי ועכשיו אפילו בחמי חמין היינו לאחר שכבר הספקתי אפילו ליכנס לטרקלין ועדיין אתם עומדים בשלכם ולא הבנתם את מה שאני רומז לכם שאין אני רוצה שתנחמו, ÌÎÏ È È ÍÎ Ï ולא כך למדתי אתכם Ì ÈÏÚ ÌÈ ÓÂÚ ÔÈ ÂÁÙ Â ÌÈ Ú ÈÓÂÁ Ï ÌÈÏ Î Ì ÈÏÚ ÌÈ Ó ÔÈ Â Â ÂÏ ÌÈ ÓÂ Ì Î,Ì ÈÏÚ ÌÈ ÓÂ Ó Ï,ÌÈÏ,Â Ó Â ÂÓÁ ÏÚ   ÏÚ Ì Ï וודאי שיש לו לאדם הפסד ממוני במה שהעבד או השפחה מתו כמו שיש לו הפסד כששור וחמור שלו מתים, ומה אומרים לו אז ÌÂ Ó ÍÎ שהקב"ה ימלא לך את חסרונך הממוני Í Â ÒÁ ÍÏ ÏÓÈ ÍÏ ÏÓÈ ÌÂ Ó Â ÁÙ ÏÚÂ Â Ú ÏÚ ÂÏ ÌÈ ÓÂ.Í Â ÒÁ ÔÈ ÂÁÙ Â ÌÈ Ú למדנו בברייתא אחרת Í È È È שלא מספידים עבדים ושפחות שנפטרו, Ô Â ÔÈ ÈÙÒÓ ÂË È È ÂÈÏÚ ÌÈ ÓÂ Â Î Ú Ì Ó ÈÒÂÈ המילה הוי אומר רש"י שזה לשון גניחה וצעקה, ÔÓ Â ÂÏ Â Ó,ÂÚÈ ÈÓ Â חכמים לר' יוסי Ì ÔÎ אם את זה אתה אומר מספידים עבדÓ ÌÈ ÎÏ Á מה נשאר עוד להגיד על אדם כשר מישראל בן חורין שנפטר הרי זה שבח והספד חשוב מאד שאומרים עליו שהוא היה איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו. אומרת הגמרא Â Ô למדנו בברייתא ÔÈ Â ÔÈ Â Ï Ï Ï אין קורין אבות אבות לישראל רק לאברהם יצחק ויעקב האבות הקדושים, Ï Â Ó ÔÈ Â ÔÈ Â,Ú Ï ורש"י מסביר שזה בא לאפוקי שבטים. epg`yky `id dpeekdy c"a`xd mya yxtl `"ayxd `ian mdxa`l dpry in mixne` epgp` epl dpri d"awdy milltzn eppri `ed epia` wgvil dpry in eppri `ed dixend xda epia` dpry in mixne` oi` la` eppri `ed epia` awril dpry in `l jk xn` `ed m` la`,epia` oernyl e` epia` oae`xl z` mdl welgle mdl zzl daeg epilr oi`y `l` ciqtd in df oeyla xnel epilr daeg zea` 'bl k"`yn,dfd ceakd yxtz dn k"` `"ayxd jk lr l`ey,epia` mdxa`l dpry oi` zedn`a mby 'cl `l` zedn` oixew oi`e mb epcnly dna my ixd df mya d`l lgx dwax dxy zedn` 'cl wx oixew xne` yexitd `l`,dpry in ly dlitz xn`py ep`vn `l,xaecn `nlra ceakly oe`b i`d ax yxity enk `"ayxd lkl zea` `xwdl miaeyg mihayd x`y oi`y xnelk.zedn` 'ce zea` 'b `l` l`xyi lkl zedn`e l`xyi שואלת על זה הגמרא  ÓÚË È Ó למה באמת רק להם, ÓÈÏÈ È Ô È Ô Â Ó È Ô ÈÚ È Ï ÌÂ Ó Ô È ÔÂÚÓ Ó אנחנו יודעים שכולנו זרע אברהם יצחק ויעקב והם אבותינו אבל אי אפשר לו לאדם לומר ראובן אבינו שמא הוא לא משבט ראובן, איך הוא יאמר שמעון אבינו שמא הוא לא משבט שמעון, זו הסיבה, È ÈÎ ÏÓ È Ô È ÏÁ Ó È Ô ÈÚ È Ï ÈÓ Â Ó,Ô È איך אתה אומר שקורים ד' אמהות הרי גם בזה אין אנו יודעים האם אנו מאותם שבטים שנולדו מלא אמנו או מהשבטים שנולדו מרחל אמנו ואעפ"כ אנחנו קורים להם אמהות. Ï È È Áעד Ï ÈÙË È È Á Î Ú ג' אבות אברהם יצחק ויעקב יש להם את החשיבות לחלוק להם כבוד זה לומר אבינו ואילו לשבטים לא מחוייבים לומר בכבוד זה ולקרוא להם בשם אבינו. אומרת הגמרא È Í È למדנו בעוד ברייתא ÌÈ Ú, È ÂÏÙ Ó Â È ÂÏÙ Ì Â ÔÈ Â ÔÈ ÂÁÙ Â מפרש רש"י שלא מדובר בילדים הבנים של העבדים והשפחות שלא יקראו להם אבא ואמא, אלא מדובר בשאר בני אדם, וכמו שאחנו היום אומרים בדרך כבוד מר פלוני מרת פלונית כך היו הם רגילים לומר תואר כבוד לפני השם אבא פלוני תואר כבוד לפני שם של אשה אמא, אמא פלונית, ואילו לעבדים ולשפחות לא חולקים להם את הכבוד הזה לומר להם אבא פלוני ואמא פלונית, Ì Â ÌÈ Â ÂÈ Ï ÈÏÓ Ô Ï Â. È ÂÏÙ Ó Â È ÂÏÙ שואלת מיד הגמרא,  ÒÏ ÚÓ קודם אמרת שלא קוראים לעבדים ושפחות בשם זה ואילו עכשיו אתה מביא מעשהלסתורשלבית ר"ג היינו לעבדים ושפחות של ר"ג כן היו קוראים אבא פלוני ואמא פלונית. עונה הגמרא,È È Á ÌÂ Ó משמע בפשטות משום שלהם היתה חשיבות מיוחדת שיכולים היו לכבד אותם ולקרוא להם בשם זה, כך גם פירש בהגהות של מלוא הרועים. `l ly oicd ixd i"yx ly eyexit mb `edy df yexit itle oi`y dpeekd zipelt `n` ipelt `a` zegtye micarl `exwl

126 124 4 a"r f"h `xew did - ipy 't zekxa ckw ly oeyl rahne zepeyly itke mei lka cenll mc` aiigy dxezdy itle ok migiken aivie zn`e dax dad` ly dkxad xkfp okl f` jini jxe`e jiig `id ik xn`py enk epiig `id `y` jnyae,dxezd dfy iig `edy xaca iiga jkxa` o`k mitk l` epaal `yp weqta xn`p jk ixdy dlitzd ef itk jny liaya epizywa `lnzy jnya edfe,minya lw l` aygp dfy,oyce alg weqtd xne` eilre,epprnl `le lecbd oyce,gafnd iabl mixen`de algd z` aixwn iziid eli`k oyc oeyln df (lebq unw) oyc aezky s` lry (lebq lebq) mei lka gafna oycd znexz miiwn iziidy enk lebqa lgepy `l` cer `le,oaxwd zcear mewna `id dlitzdy jk ixdy dxezd cenil `idy y"w liaya df minler ipy jini jxe`e dfd mlera jiig jini jxe`e jiig `ed ik aezk.`"yxdnd o`k xiaqd jk,a"dera ly yyg o`k oi` la` df caekn x`eza mze` cakl jxev s` lry mixf miyp`l llka xaecne xaca xeqi` `edy dfi` `a` ceak x`eza mdl `exwle miyp` cakl `id jxcdy `l zegtyle micarl ixd zipelt `n` ceak x`eza e` ipelt.dfd ceakd z` miwleg `ian `edyk 'd dkld zelgp zekldn 'c wxta m"anxd la` lekie xeqi` dfa yiy `iad `ibeqa o`k epcnly dkldd z` 'c wxta m"anxd ly epeyl `ed jke,dlwz icil `eal xacd oi`zegtydemicardm"anxdxne`,'d'ldzelgpzekldn dlwz xacd on `eai `ly zipelt `n`e ipelt `a` mdl oixew ly eixac zpeek z` r"nqd xiaqde,mbtp oad df `vnpe r"eya r"nqd z`f xiaqn,z`vl dleki dlwz efi` m"anxd `xwi oec` eze` ly oad m`y c"i w"q h"rx oniq n"eg oi`y exaqi mlek ixd `a` el `xwi `ed eia` ly micarl ly dgtyl `xwi `ed m` ok enke card ly epa `l` `ed dgty dze` ly oad `edy exaqi `n` dl `xwi `ed eia` exaqi dly oad `edy exaqie `n` dgty dl `xwi `ed m`e `edyk mbe xyk l`xyi llka `edc erci `le car `edy en` m` okzi ik car dfn didi `ly elit` `a` carl `xwi `edy eilr exn`iy dfa mbt i`ce dfa yi la` l`xyin `id,`a` el e`xwi m` dlwz dfn `vzy ixd f` car ly epa ly oaa xaecny m"anxd ixac zpeek z` r"nqd k"` yxit `a`d `ed df cary eaygi ixd car el `xwi `ed m` oec`d lv`y epcnly dn z` xiaqdl m"anxd miiqn df lre,ely xzeia miaeyg zegtyde micard eid m` jkitl zxg` df b"x mdipec` icare ipa z`e mze` mixikn ldwd lke lew mdl yie m`,`n`e `a` mdl zexwl xzen el` ixd `iypd icar oebk mze` mixikn mleky jk miaeyg md zegtyde micard dgtyd `id ef dgty `iypd ly card `ed df car mirceie epl oi` ixd o`k `iypd ly mipad z` mixikn mbe `iypd ly `a` el `xew oady dfn exaqie dlwz dfn `viy yeygl ly micard z` mixikn mlek ixdy eia` `edy dfn exaqiy.m"anxd xiaqd jk,`iypd ly mipad z`e `iypd itly epxkfdy mirexd `eln zedbda jk lr cnr xake mdilry el` md zegtyde micard ixd m"anxd ly eyexit mirexd `elnd xne` zexyt` yie,miaeyg mdy xn`p zegtye micar mdy oeik,`iypd ly `id zeaiygdy yxtl my dfa jix`dy itke mze` mixikn okl aeyg k"k mc` ly.mirexd `eln zedbda אומרת הגמרא Ó È Î È Ó ÊÚÏ È כתוב פסוק בתהילים (תהלים ס"ג),ÈÙÎ ÍÓ ÈÈÁ ÍÎ ÔÎ ÂÊ ÈÙÎ ÍÓ,ÚÓ È ÂÊ ÈÈÁ ÍÎ ÔÎ, ÏÙ Ó  ΠÂÈÏÚ ÔÎ ÂÚ Ì Â במהשכם של הפסוקים שם (תהלים ס"ג),È Ù Ú Ô Â ÏÁ ÂÓÎ ÌÏÂÚ Â Ê ÌÏÂÚ ÌÈÓÏÂÚ È ÏÁÂ Ï ÂÚ ÏÂ Ó זה שוב ההמשך של הפסוקים (תהלים ס"ג),ÈÙ ÏÏ È Â È Ù Â רננות משמע שתים עולם הזה ועולם הבא, כך הסביר רש"י. אומרת הגמרא È È Âψ ÌÈÈÒÓ ÊÚÏ ר"א לאחר שסיים את תפילתו Ó ÈÎ מביאה הגמרא את לשון התפילה שהוא התפלל תחנונים אחרי שהוא גמר את י"ח, ולאחר מכן מובאים עוד תפילות של תנאים ואמוראים שהיה דרכם להוסיף ולהתפלל אחרי שגמרו י"ח. zlitz xnb xg`l z`f dlitz ly oiprd dn g"lvd xiaqn mingx ezlitz z` zeyrl mc`d jixvy oeikny,g"i daeg eilr zlheny ink raw ezlitz dyri `le mipepgze g"i zlitz ly dpwzd z` b"dk iyp` epwzy xg`le lltzdl raw zlitzk xak epl zi`xp dlibxd g"i zlitzy ixd mlekl mi`xen`de mi`pzdn cg` lke lltzdl epilr daegy mipepgze mingx siqedl eytpa daeg yibxd miyecwd raw zlitzk `l aygz dlitzdy ick dlitzd ly dneiqa xiaqdjk,mipepgzemingxdlek`idydlitzk`l`dlilg.g"lvd o`k א"כ ר' אלעזר לאחר שסיים את תפילתו אמר הכי, כך הוא היה מוסיף להתפלל, ÔÎ Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È Â È ÂÙ אומר רש"י פורינו זה בגורלינו כמו הפיל פור הוא הגורל, ÂÁ   Ï  ÂÚÈ Â ÌÂÏ Â Â ÙÂÒ ÁÈψ  שיהיה לנו רבוי של תלמידים, ÌÈ ÈÓÏ È Á   שהסוף יהיה מוצלח והאחרית תהיה טובה, ותקוה פירושו שנראה את מה שקוינו, Ô Â ÏÁ ÌÈ Â Â Â,Ô Ú זה מלשון תיקון, שתתקן אותנו Á ÂË זהו תקנתו של האדם שיהיה לו חברים טובים ÍÓÏÂÚ ÂË ˆÈ ÍÓ ÈÏ Â Ï ÏÂÁÈ ˆÓ  ÌÈÎ Â אומר רש"י שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהורי הלילה שחלילה יביא אותנו לסור מאחריך ביום, אלא כשנשכים בכל בוקר נמצא את לבבינו מיחל לך, מייחל פירושו מצפה, ובצד מובא פירושו של הערוך שיחול לבבנו פירושו תאות לבבנו, שכל תאות לבבנו החשק שלנו יהיה ליראה את שמך, ÍÈ ÙÏ Â Â ÂËÏ Â Ù קורת נפשנו פירושו סיפוק צרכינו וקורת רוחנו, שהקורת רוח יש לו לאדם כשמתמלאים צרכיו והוא מרוצה זה נקרא שיש לו קורת רוח, אז גם על זה הוא היה מבקש שתבוא לפני הרבש"ע קורת נפשנו, שהקב"ה יזכור את זה לטובה. È È Âψ ÌÈÈÒÓ Ô ÁÂÈ אחרי שהיה מסיים את 'x ly z`fd dyxcd z` o`k xiaqdl siqed `"yxdnd dxezd cenil lr df ixd y"w xwiry meyn dpeekdy xfrl`

127 dkw 5 a"r f"h `xew did - ipy 't zekxa 125 Î Ï ÌÈÈÁ משום שאדם שיש לו חיים של צער והגמת נפש חייו נחשבים קצרים ואילו חיים ארוכים פירושו חיי שלוה חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה, ÌÈÈÁ Ï ÂÓˆÚ ıâïá Ï ÌÈÈÁ Ò Ù מביא כבר המהרש"א מדברי הגמרא ביבמות שזו היא המעולה שבברכות דהיינו כפי שרש"י פירש שם בגמרא יבמות שהכוונה להחליף כח, אדם המחלץ את עצמותיו אז הוא מתגבר ומחליף כח, זו היא הברכה של חילוץ עצמות וזו היא התפילה של חיים של חילוץ עצמות, ËÁ È Ì È ÌÈÈÁ מסביר העץ יהוסף הכוונה לא רק יראת העונש אלא דרגה גבוה יותר שהוא ירא מהחטא עצמו, ÓÈÏÎÂ Â Ì ÔÈ ÌÈÈÁ וודאי שגם בפשטות מובן היטב התפילה הזאת שלא יהיה לו לאדם בושה וכלימה אבל העץ יהוסף מוסיף להסביר ע"פ דברי הגמרא בסוכה שבשמחת בית השואבה היו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו כי מי שמלוכלך בחטא נעורים הוא מתבייש בזקנותו ועל זה מבקשים שיהיה חיים שאין בהם בושה וכלימה, ÌÈÈÁ  Î ÂÚ Ï ÌÈÈÁ  ÌÈÓ È  כאן שוב מוזכר יראת שמים, מסביר העץ יהוסף הכוונה ליראת הרוממות שזו הדרגה הגבוהה ביותר שיש ביראת שמים, Â Ï ÏÓ ÌÈÈÁ ÏÎ, ÂËÏ Â Ï ÂÏ Ó מסביר העץ יהוסף שהכוונה שכל משאלות של הלב שלנו יהיו לטובה שהם יהיו דברים שהקב"ה ירצה למלא אותם כי זה לטובתו של האדם, וכמו שהאריך בזה שם העץ יוסף להסביר את התפילה הזאת. תפילתו Ó ıèˆ Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È,ÈÎ Â שאתה תראה עד כמה אנחנו בושים במעשינו Â Ú ËÈ Â תביט ותסתכל ותדע ותתן כביכול את לבך ברעה ובצרות שבאים עלינו ÒÎ Â ÍÈÓÁ Ï Â Ê Â Í Â ÈÒÁ ÛËÚ Â קובוץ סגול) (שוא ÍÊÚ (חיריק חיריק פתח קמץ) ÂÍ Â È Á Í ÂË Ó ÍÈ ÙÏ.Í Â Â Ú lr miltep zepyld el` lky `"yxdnd xak xiaqn,ca ecn weqta mixne`y enk,jxazi eizecn mde miyealn jzepzepre zaeh zcn jiptl `eaze,yeal ly oeyl `edy lr iaeh lk xiar` ip` mixne` epgp` zecin b"ia xn`p jky b"ia mixkfpd zeaehd eizecne eiyealn llka mdy jipt.`"yxdnd o`k xiaqd jk,oepge megx zecn df o`k xkfedy oipr lkay x`ia i"rd lr sqedi ura eli`e oke jfera dqkzz jngxa yalzz mcew,mixenb mingx xzei a"kw oniqa xe` icenr zeaeyza x`ia oiprd wnerae,d`ld dnl ceqd jxc lr el`d zepeyld lk z` x`ia `ed d"dbda xza lltzn didy ezlitza el` zepeyl `weec hwp opgei 'x.dizelv אומרת הגמרא È È Âψ ÌÈÈÒÓ ÈÊ לאחר שסיים תפילתו Ó ËÁ Ï Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È ÈÎ.Â È Â Ó ÌÏÎ Ï  ÏÂ,epizea`n xzei eyexity jexrd ixacn cva o`k yxetn mc`l dpeekdy yxtl o`k jix`d i"rd lr sqedi urd eli`e ilecb ly mdivlg `vei `edy epiidc zea` qegi el yiy qegia dlrn yi dxyid jxca bdep `ed m` ixd f` l`xyi daxc` f` dxeyk bdep `l `ed qge dlilg m` la` ely milecbd zea`d znerl ixdy oexqg dedn ely qegid dn dfe,mie`x mpi` lka ely miyrnd qgiizn `ed mdilry jxhvp `ly,epizea`n mlkp `le yeap `le miywan epgp`y `l eply miyrnd m` ik,zea`dn epl yiy qegia yiiazdl epgp`e epizea`n yiiazdl epl yi ixd dlilg mipebd eidi.epizea`n mlkp `le yeap `ly miywan עוד אומרת הגמרא È ÈÏˆÓ ÈÈÁ ר"ח לאחר שסיים את התפילה Ó Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È ÈÎ Í Â Â Â Ó שהתורה תהיה האומנות שלנו, שנהיה עסוקים בתורה, Â È ÈÚ ÂÎ ÁÈ Ï Â Â Ï Â È Ï Â שלא יכאב הלב ושלא יחשכו העינים, xne` dfy `"yxdnd xak efe epipir ekyg dl` lr epal dec did df lr weqtd oeyl.epipir ekygi l`e epal deci l`e ezywa dzid אומרת הגמרא È Âψ ÈÎ Ó רב לאחר שהתפלל הוא היה כך מסיים את תפילתו, ותפילה זאת והיהי רצון הזה רגילים אנו לומר אותו בברכת החדש, בשבת מברכין כשמברכין את החודש אומרים את היהי רצון הזה, ומשום כך יש נוסחאות שמסיימים את התפילה בזכות תפילת רב, הכוונה משום שזו היא תפילתו של רב כפי שאנחנו כאן נלמד שאת זה רב היה מבקש אחרי התפילה, Ôˆ È È ÌÈΠÌÈÈÁ Â Ï Ô Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ מסביר כאן העץ יהוסף שחיים ארוכים הכוונה חיים של שלוה ושלום וכמו שהוא מסיים להסביר ÂË Ï ÌÈÈÁ ÌÂÏ Ï ÌÈÈÁ אומרת הגמרא È È Âψ רבינו הקדוש לאחר התפילה Ó ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È ÈÎ (וגםאתהיהירצון הזה מסודר הוא לומר אותו בברכות השחר אחר הגומל חסדים טובים לעמו ישראל) ' Â È Ï Â È Â È Ï Â Â ÏȈ ÌÈ Ù ÈÊÚÓ שלא יתגרו בי אלו שהם עזי פנים ÌÈ Ù ÂÊÚÓ שלא יוציאו עלי לעז של ממזרות, כך מסביר רש"י, והוסיף המהרש"א לפרש שזה ע"פ דברי הגמרא בקידושין בפרק י' יוחסין דכל עזות פנים הוא אינו מיוחס, וזה כוונת רש"י שלא יוציאו עלי לעז ממזרות לכן הוא קורא לזה שיציל אותו מעזות פנים, Ú Ú ÙÓÂ Ú Ì Ó פירושו ממאורע רע ÈÁ Ó ÔË ÓÂ Ú ÔÎ Ó Ú ÁÓ Ú ˆÈÓ ÔÈ Ó מסביר הערוך כפי שמצויין בצד שיכולים אנו לדון שלא בקושי ושדין זה לא יהיה דין קשה, ÔÈ ÏÚ Ó פעמים שהדין הוא דין קשה, זה תפילה אחת, ומבעל דין קשה שאפילו אם הדין עצמו לא יהיה כ"כ קשה אבל שהבעל דין שאיתו אני דן הוא לא יהיה קשה ויהיה ציית דינא, שירצה לשמוע בקול הפסק דין שיפסקו, ÔÈ Ô Â Ô Â È ÔÈ היינו שהוא מהול והוא אדם מישראל È. È והגמרא מסיימת על מה שרבינו הקדוש היה מתפלל, Û Â È ÈÏÚ ÈˆÂˆ ÈÓÈÈ ÏÚ שהיו שוטרים עומדים במצותו של אנטונינוס מקיסרי רום שצוה והעמיד שוטרים להכות ולהנקם בכל מי שעומד על רבינו הקדוש להפריע לו, אעפ"כ הוא היה מתפלל תפילה זאת. אומרת הגמרא ÙÒ ÈÎ Ó È Âψ רב ספרא לאחר תפילתו כך הוא היה מבקש ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È

128 126 1 `"r f"i `xew did - ipy 't zekxa ekw È ÓÈÏΠ ÏÓ ÈÏÎÎ ÍÈ ÙÏ È כמו כלי שהוא מלא בושה וכלימה שאדם בוש ונכלם מבורא עולם מן המעשים שהוא עושה, Ï È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È Ó הוא היה מבקש ומתפלל שלא יחטא יותר, ÂÚ ËÁ È ËÁ ÌÈ ÍÈÓÁ Ó ÍÈ ÙÏ שהוא ימרק את החטא ברחמים Ï,ÌÈÚ ÌÈ ÏÁ ÔÈ ÂÒÈ È È ÏÚ Ï מירוק החטא ועוונת שלא יהיה ע"י יסורים וחלאים רעים. מסיימת הגמרא ÓÂÈ ÈËÂÊ Â Ó È È  ÈÈ Â È ÂÙÎ תפילה זאת שרבא היה אומר אותה בכל יום, רב המנונא זוטא היה אומר את זה בתפילה שהוידוי של יוה"כ. `ed z`fd dlitzd oeyl lky `"yxdnd xak xiaqdy itke dxevne xnegn `xap mc`dy `id dpeekde ieciee ly oeyl dnypd,dxevd ixg` bedpl izkld `ly iecieea xne` `ede izzina e"we xaeb xnegdy iiga ip` xtr `l`,mc`d ly ip` ixd xne` `edy dn dfe,ixneg mc`d x`yp ixnbl f`y lr dyea oeyln dpeekd dnilke dyea `ln ilk jiptl miaxd jingxa wxnl ywane lltzn `ede mirxd miyrnd lk okle,mc` ly eizepeer iwxnn oixeqi ixdy oixeqi i"r `l ax ly iecied dfe ieciee oeyl `id z`f dlitz ly dxwir k"dei zlitzay k"dei zelitza oibdep jke,`hef `pepnd `ly cr iwl` ly z`fd dlitzd z` mb mixne` ieciee ixg` `neia `hef `pepnd ax ly iecied dfy i`ck ipi` izxvep.`xetikc ÌÂÏ ÌÈ Â È Ï "Ú Ê"È Û - ÈÏÓÙ ÏÚÓ Ï מסביר רש"י בחבורת שרים העליונים, המלאכים שהם שרים של מעלה והם שרים הממונים על האומות שבשעה שיש תגר ביניהם ומחלוקת תיכף יש קטטה ומלחמה בין האומות, מביא זאת רש"י מפסוק בדניאל שם כתוב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס, הרי שאם יש שלום בפמליא של מעלה בין שרים העליונים הממונים על האומות יש גם שלום בעולם, ËÓ Ï ÈÏÓÙ Â פירושו בחבורת החכמים, ÔÈ ÒÂÚ ÔÈ Í Â ÌÈ ÒÂÚ ÌÈ ÈÓÏ ÔÈ Â Ó Ï Ï ÔÈ ÒÂÚ ÔÈ Ó Ï בין אם הם עוסקים לשמה בין אם הם עוסקים שלא לשמה יהיה ביניהם שלום, xake i"yxa `ibeqd jynda cnlpy itky `"yxdnd xiaqd f` xhpwl la` dnyl ly cenll xzen cakzdl wxy 'qezae miwqery el` o`k mb,`xap `ly el gep xhpwl cnely in didiy mdilr lltzdl jiiy,cakzdl dpeekd dnyl `ly n"r qge dlilg dxeza miwqer md m` k"`yn,mely mdipia mcenil zenvr lk ixdy mdipia mely didiy jiiy `l xhpwl,ipydz`cg`dxhpwl`l`epi` ולכן הוא ביקש עליהם יהי רצון כפי שהוא מסיים שÏΠԈ È È Ó Ï Ï ÔÈ ÒÂÚ. Ó Ï ÔÈ ÒÂÚ Â È אומרת הגמרא È È È ÈÎ Ó È Âψ È ÒÎÏ Ôˆ Â Ô Â ÈÓÚ Â È Ï ' ÍÈ ÙÏÓ המילה קרן מפרש אותה רש"י בזוית אורה, והצל"ח האריך כאן להסביר שהמילה קרן משמעותה לשון רוממות וממשלה כמו וירם קרן לעמו, וכך היתה התפילה שלו שהרוממות והממשלה יהיו בקרן של אורה, Â È Ï Â Î Á Ô Â ÈÓÚ Ï Â Â È ÈÚ ÂÎ ÁÈ Ï Â Â Ï שתפילה זאת כבר למדנו שגם ר' חייא היה מתפלל תפילה זאת של ואל ידוה לבנו שלא יכאב הלב ואל יחשכו עינינו שלא יהיה לנו חשוך בעינים. ÎÈ Ï ÈÏˆÓ Â Ó È Ó תפילה זאת רב המנונא היה מתפלל ומבקש ÈÏˆÓ È ÒÎÏ È Â ור' אלכסנרי לאחר תפילתו Ó ÈÎ כך הוא היה אומר ÔÂ Í Âˆ  ÚÏ Â Âˆ ÍÈ ÙÏ Ú È ÈÂÏ ÌÈÓÏÂÚ שהרצון שלנו הוא לעשות את רצונך ÎÚÓ ÈÓ מי מעכב בעדינו שאין אנו עושים רצונך Â Â Ú Â ÒÈÚ ÂÈÎÏÓ שאור שבעיסה זה משל כמו שהשאור מחמץ את העיסה כך היצר הרע שבלבבינו הוא המחמיצנו ומונע בעדינו ומעכב מלעשות את רצונך וכמו כן השעבוד מלכיות שאנחנו משעובדים לאומות העולם, והוא מבקש ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È Â ÏȈ Ì ÈÓ שתציל אותנו גם מן היצר הרע שהוא השאור שבעיסה וגם משעבוד מלכיות È ÂÁ  ÚÏ Â Â Í Âˆ ÌÏ Ï ואז נשוב, נחזור, לעשות את רצונך בלבב שלם. אומרת הגמרא È Âψ Ï Ú È Ï ÈÎ Ó È Îהריעדשלאנוצרהאדםאומרהואלא È È È ˆÂ הייתי חשוב והגון להיות נוצר È ˆÂ ÂÈ ÎÚ גם עכשיו שכבר כן נוצרתי È ˆÂ Ï ÂÏ Î מה החשיבות שלי הרי אני כאילו לא נוצרתי È ÈÓ ÓÂÁÂ Ï ÈÈÁ È ÙÚ אני עפרכשאניחי ק"ו שבמיתתי לאחר המות בודאי שעפר אני, אומרת הגמרא È Âψ ÌÈÈÒÓ Â ÈÎ È È Ó Ó ÈÎ כשהוא היה מסיים את תפילתו כך הוא היה אומר, וזו היא התפילה שתקנו לומר אותה תמיד אחרי י"ח, È Ï Ú Ó È Â Ï Âˆ שתנצור את הלשון שלי מלדבר רע Ó Ó Ó È Â Ù Â שהשפתים יהיו נצורות מלדבר מרמה וזה לשון הפסוק נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, ÌÂ È Ù ÈÏÏ ÓÏ אם מי שהוא מקלל אותי שאני אשתוק ולא אשיב לו È, ÏÎÏ ÙÚÎ È Ù Â מסבירים תוס' שהכוונה לברך מה עפר אינו מקבל כליה לעולם, עפר אינו כלה, כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם וכמו שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ, Í Â È Ï Á Ù שהוא יפתח את לבו בהבנת התורה È Ù Û ÍÈ ÂˆÓ Â שהנפש, הרצון של האדם יהיה לרדוף אחר קיום המצות, Ú Ú ÙÓ È ÏȈ  היינו ממאורעות רעים ÂÚ ÏÎÓÂ Ú ÓÂ Ú ˆÈÓ Â Ó ÌÏÂÚ Ï מכל מיני רעות שאמורות לבוא בעולם שהקב"ה יציל אותו, Ú ÈÏÚ ÌÈ ÂÁ ÏΠאם מי שהוא חושב עלי דבר רע Ì ˆÚ Ù Ó שהקב"ה יפר את העצה שלהם שהם חושבים Ì Â ÁÓ Ï Ï Â שהקב"ה יקלקל את המחשבות שלהם, ומסיים ÈÙ È Ó Ôˆ Ï ÂÈ È.ÈÏ Â Â È Âˆ ' ÍÈ ÙÏ È Ï ÔÂÈ Â הרי שהוא סיים את התפילה של אלקי נצור בתפילה של יהיו לרצון, וכבר למדנו לעיל בדף ד' ע"ב שכך תקנו חכמים שאדםיאמרה' שפתי תפתח בתחלתה של תפילה ויהיו לרצון אמרי פי בסיומה של תפילה, כך למדנו בדף ד' ע"בבשם ר' יוחנן. mipepgzd lk z`y ef `xnbn rnyny `"ayxd xak xne`e o`k exkfedy mipepgzd lk z` oke xevp iwl` ly el`d

129 fkw 2 `"r f"i `xew did - ipy 't zekxa 127 iptl mze` mixne` eid dlitzd ixg` exn`y `xnba mya `"ayxd `iad la`,it ixn` oevxl eidi mixne`y el`d mipepgzd ixg` oevxl eidi xnel oekp epi`y c"a`xd jk ixdy,zekxa g"id meiq xg`l okl mcew xnel jixv `l` it ixn` oevxl eidi xn` `ed mixenfn g"i xg`l cec xn`.a"r 'c sca lirl epcnly enk oekp oi`,'a sirq a"kw oniq g"e` r"eya dkldl wqtp mb jke xn`i cin g"i meiq xg` `l` oevxl eidi mcew mipepgz xnel mipepgzd xg` zxg` mrt exn`le xefgl `a m`e oevxl eidi,oevxl eidi mr g"id z` miiql mc` jixv f`,ecia zeyxd it ixn` oevxl eidia mrt cer miiqle,xevp iwl` xnel k"g`.xevp iwl` zlitz ixg` אומרת הגמרא ÈÎ È Ú È È Â רב ששת ביום שהוא היה יושב בתענית היינו מתענה וצם באותו יום, ÈÏˆÓ לאחר שהיה מתפלל Ó ÈÎ כך הוא היה מבקש, ותפילה זאת ג"כ נפסקה להלכה כפי שמצויין כבר שזה נפסק להלכה בהל' תענית סימן תקס"הסעיף ד' ומסודר גם בסדורים לומר את זה בסוף הי"ח לומר את זה ביום של צום, Ô ÌÈÈ Ó È ÔÓÊ ÍÈ ÙÏ ÈÂÏ ÌÈÓÏÂÚ Ì Ô È Ó ËÂÁ אדם שהיה חוטא היה בא לביהמ"ק להקריב קרבן  ÏÁ Ï Â ÓÓ ÔÈ È Ó ÔÈ Â ÂÓ Â לא מקריבים מן הקרבן רק את החלב, הם האימורים שמקריבים על המזבח, וזריקת הדם על המזבח, ÂÏ ÙÎ Ó ובהקרבת הקרבן היה מתכפר לו מן החטא È È ÂÈ ÎÚÂ È Ú ÈÓ Â È ÏÁ ËÚÓ Â הרי הדם כשהוא צם מתמעט החלב והדם של האדם עצמו, È ÏÁ È ÍÈ ÙÏÓ Ôˆ È È Á ÊÓ È ÏÚ ÍÈ ÙÏ ÂÈ ÂÏÈ Î ËÚÓ ÈÓ Â כאילו את החלב ודם שנתמעט ע"י התענית החלב והדם הזה יחשב כאילו הקרבתי אותו ע"ג המזבח È ˆ  שהקב"ה ירצה אותו, כמו שנאמר אצל קרבן ונרצה לו לכפר עליו. אומרת הגמרא È Ó ÂÈ ÙÒ ÌÈÈÒÓ Â ÈÎ Ô ÁÂÈ ÈÎ ר' יוחנן כשהיה מסיים ספר איוב כך הוא היה אומר, וגירסת הע"י כמו שמבואר בצד זה אמר ר' יוחנן כי הוה מסיים ר' מאיר ספרא דאיוב כך הוא אומר, מסביר רש"י למה דווקא בסיומו של ספר איוב, על שם שאיוב נפטר בשם טוב, שלכן כך הוא היה אומר, ÂÓÏ Ì ÛÂÒ הסוף של כל אדם שהוא מת ËÈÁ Ï Ó ÛÂÒ הסוף של בהמה ששוחטין אותה ÌÈ ÓÂÚ Ì ÈÓÏ ÏÎ Â כולם עומדים למיתה È Â Ï ÈÓ אשריו של האדם שזכה שגדל בתורה  ˆÂÈÏ Á Á ÂÚ  העמל שלו הוא ÂÏÓÚÂ,ÌÏÂÚ ÔÓ ÂË Ì ËÙ Â ÂË Ì צירי) (פתח Ï Â ÔÓ Ó Ì ÂË ז') (קהלת ÓÏ Ó על אותו אדם ÂÈÏÚÂ, Ï ÌÂÈÓ ÂÓ ÌÂÈ ÂË משום שהוא זוכה להיות בשם טוב והוא עושה נחת רוח ליוצרו, זו היא המעלה הגדולה של האדם. אומרת הגמרא È Ó È ÈÓÂÙ Ï Ó המילה מרגלא בפומיה פירושו דבר זה היה רגיל בפיו והיה חוזר על זה תמיד וכך הוא היה אומר ÂÓ Í Ù ÏÎ Â Í Ï ÏÎ שתהיה לומד בכל לבבך ובכל נפשך ÈÎ Ú Ï לדעת את דרכי הבורא יתברך È Â È Ï ÏÚ Â Ï לשקוד זה להצמיד, להצמיד על דלתי תורתי פירושו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שם לומדים תורה, Í Ï È Â Âˆ שתשמור את התורה בלב שלך È È È ÍÈ ÈÚ Â וכנגד העינים יעמוד היראת ה', ÂÓ ËÁ שתשמוראתהפה ÏÎÓ ÍÈÙ מלחטוא È È Â ÔÂÚÂ Ó ÏÎÓ ÍÓˆÚ Â Ë Ì Óכיאםהאדםכךינהגוודאימובטחלו ÏÎ ÍÓÚ שהקב"ה יהיה אתו בכל מקום שהוא נמצא. È Ô Â ÈÈÓÂÙ Ï Ó הרבנן של יבנה היינו בני הישיבה שם כך היה רגיל בפיהם לומר, È È ÁÂ È È מסביר תוס' כלומר יש לו לחברי לב כמוני להבחין בין טוב לרע, והכוונה אני העוסק בתורה אני בריה וכן חבירי שהוא עם הארץ גם הוא בריה וגם הוא יש לו לב כמוני להבחין בין טוב לרע, אנחנו שנינו ברואים של הקב"ה, È ÈÚ È Î ÏÓ אני שאני ת"ח המלאכה שלי נוחה יותר מאשר המלאכה של עם הארץ כי אני מלאכתי בעיר  Â,  ΠÏÓ הוא צריך לצאת לשדה לעבוד את המלאכה שלו, È Â Î ÏÓÏ ÌÈÎ Ó Â Â È Î ÏÓÏ ÌÈÎ Ó גם אני משכים קום למלאכתי היינו לימוד התורה והוא משכים למלאכתו È Î ÏÓ Ó Â È Â Ì Î הרי הוא אינו מתגדל לתפוש את אומנותי לומר שהוא רוצה להיות ג"כ ת"ח ולעסוק באומנות של לימוד התורה באומנות התורה, ÍÎ È Â Î ÏÓ Ó È È גם אני אינני מתגדל לתפוס את האמונת שלו, ËÈÚÓÓ Â Â Ó È Ó Ó Â היינו שמאתאמרהדיןעמו, צודק הוא אותו עם הארץ שאינו מתגדר במלאכה של הת"ח להיות עוסק בתורה, משום שגם אםהואהיהתופשאתהאומנותשלעסקהתורהלאהיהלו לב פתוח להרבות בתורה כמוני, כמו הת"ח, והיה ממעיט וא"כ לא היה מקבל שכר כראוי אז לכן צודק הוא שהוא אינו מתגדר במלאכת הת"ח, על זה אנחנו אומרים לו Â È הרי למדנו משנה במסכתא מנחות אצל הקרבנות Á Ó,ËÈÚÓÓ Á  שם מדובר לגבי עני שהוא מביא קרבן מנחה שזה קרבן מועט, אז השכר שהקב"ה נותן לו על הקרבת הקרבן הזה על אף שזה קרבן שהוא ממעיט אעפ"כ וכיון שכוונת לבו לשמים הרי אותו שכר הוא מקבל כמו העשיר שהביא להקריב קרבן בהמה, אז הרי גם כאן אם הוא היה עוסק בתורה אפילו שאין לו לב פתוח להרבות בתורה היה לו שכר גם על המיעוט של הלימוד שלו כמו למי שמרבה שהרי כך שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ÔÈÂÎÈ Ï Â.ÌÈÓ Ï Â Ï אומרת הגמרא ÈÈ ÈÓÂÙ Ï Ó כך היה אביי רגיל לומר תמיד בפיו È ÌÂ Ú Ì È ÌÏÂÚÏ שהוא יהיה ערום פירושו חכם מחוכם להערים בכל מיני ערמה ליראת ה' ליראת בוראו (משלי ט"ו) ÓÁ [ È È] È Ó Í ÚÓ כל מענה שאדם עונה בלשון רכה משיב אפילו חמה, אפילו כשהשני כועס, ÏÎ ÌÚ ÂÈ Â ÌÚ ÂÈÁ ÌÚ ÌÂÏ ÓÂ Ì Â È Î ÌÚ ÂÏÈÙ Â אדם זה שהוא עונה תמיד במענה רך הוא מרבה שלום עם כל אדם אפילו אם נכרי בשוק ÏÚÓÏ Â È È Î שיהיה אהוב בשמים ÓÁ  ËÓÏ המילה נחמד זה כמו נחמד העץ למראה, פירושו שהוא יהיה נחמד שכולם יחמדו אחריו ÏÚ Ï Â Ó ÈÂ

130 128 3 `"r f"i `xew did - ipy 't zekxa gkw ÏÂ Ô ÓÂ Ó ÏÂ È Â È Ù ÏÂ È ÏÂ Â Á ÏÂ ÏÂ שכל אלו הם דברים הנוהגים בעולם הזה ואילו בעוה"ב כל הדברים האלו אינם נוהגים Ï ÌÈ È ˆ Ì È Ì È Â ËÚÂ ÔÈ ÂÈ העטרות שלהם בראשיהם Ó ÈÎ ÂÈÊÓ ÌÈ Â (שמות כ"ד) ÂÊÁÈÂ ÌÈ Ï Â ÈÂ ÂÏÎ ÈÂ שהם היו שבעים והם שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו, פסוק זה נאמר בסוף פרשת משפטים במתן תורה. l`xyi llk eid dxezd zpizpay oeikny `"yxdnd xiaqne yxetnk odiy`xa odizexhr eidy `ad mlerd znbeca cbpk mixzk ipy l`xyin cg`e cg` lkl didy zay `xnba xn`py enk zeinybd on miwgexn eid mde rnyp cbpke dyrp `l mine izlk` `l mgl mei mirax`y epiax dyn lv` `l` dizy `le dlik` `l ea oi`y a"derd oiprk dfe izizy xiaqn `"yxdnde,mdiy`xa mdizexhre miayei miwicv weqtd,xezi yie weqta iepiy yiy dnn df z` ecnl l"fgy xn`p xak ixdy dyxcl xzein `edy weqt `ed efgie dfd z` efgie weqtd xne` aey dnlmiwl`dz`e`xieokiptl lr cinz `ed oeifg oeyl `edy efgie oeyld `l` miwl`d mi`iapd oefg mi`xwp mi`iapd ixacy enk zilky di`x ezye elk` eli`k dpikyd eifn epdpe efg mdy efgiey dpeekde ly avna eid md dxez ly dzpizp onfay epxaqdy itk a"der ly ze`ivnd `id jky epcnl o`kne a"der zpiga.xnel libx did axy itk dizy `le dlik` `l ea oi`y. ÂÈ ÌÂÏ Ì ÂÓÈ Ï È ÎÊ Ô Ô ÁÂÈ Ô ÏÚ ÂÈÏÚ Â Ó Â È Î ÂÏÈÙ Â ÌÏÂÚÓ אפילו נכרי בשוק לא הקדים שלום לומר לר' יוחנןכי ר' יוחנן היה מזדרז ומקדים לומר לו שלום. אומרת הגמרא ÈÓÂÙ Ï Ó כך היה רגיל לומר רבא ÈÏÎ ÓÎÁ התכלית והעיקר של לימוד התורה Â ÌÈ ÂË ÌÈ ÚÓÂ שביחד עם לימוד התורה ידע האדם לחזור בתשובה ממעשים שהוא כבר עשה שלא כהוגן וישתדל לעשות מעשים טובים, והוא מסביר Ï Ì È ÂÈ ËÚÂ Â פירושו משניות Â Â פירושו מקרא Â ÔÈ Ó Â ÓÎÁ Â ÓÓ ÏÂ Â ÈÓ Â Â Â ÂÓ Â והוא מבעט אם באבא ואמא שהיה צריך לכבד אותם או ברבו שצריך לכבד אותו או במי שגל ממנו בחכמה ובמנין Ó (תהלים קי"א) È ÏÎÏ ÂË ÏÎ ' È ÓÎÁ Ì È ÂÚÏ Ï Ó Ï ÌÈ ÂÚÏ Ì È ÂÚ אז הרי מזה לומדים לפי הגירסא הזאת, או כפי שיש גירסא בצד ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם ÏÂ Ó ÏÌÈ ÂÚÏ Ó Ï Ï ÌÈ ÂÚÏ אז זה שכל לטוב לאלו שעושים לשמה, היינו נוהגים כשורה ולא לאלה שעושים שלא לשמה, Ï ÂÏ ÁÂ Ó Ï Ï ÂÚ ÏÎÂ אם הוא עושה שלא לשמה נוח לו יותר שהוא לא נברא. מסביר רש"י מה שאמרנו שהעושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא פירושו שאינו לומד כדי לקיים אלא הוא לומד לקנטר, שהרי הגמרא אומרת בפסחים דף נ' ע"ב שרבא בעצמו הקשה סתירת הפסוקים פעם אחת כתוב עד שמים חסדך ופעם אחת כתוב מעל השמים חסדך והוא תירץ כאן בעוסק לשמה כאן בעוסק שלא לשמה, אדם שזוכה לעסוק במצוות לשמה הוא זה שנאמר עליו מעל השמים חסדך אבל אם הוא עוסק שלא לשמה עליו נאמר רק עד שמים חסדך, הרי שגם בשלא לשמה יש לו מתן שכר גדול עד שמים חסדך ומותר לו להיות עוסק בתורה ובמצות שלא לשמה וכדברי הגמרא שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואילו כאן הוא אומר שהעושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, לכן מסביר רש"י שהכוונה שהוא לא לומד כדי לקיים אלא כדי לקטנר אבל אם הוא לומד להתכבד זה וודאי ההיתר לעשות גם שלא לשמה כמו שמפורש בגמרא פסחים שם מדובר שהוא מקיים את המצוות ואת התורה שהוא לומד אלא הוא עושה זאת כדי שיכבדוהו, וכך אומר רש"י משמע גם כן בירושלמי דפרקין היינו בירושלמי מסכתא ברכות פרק ב'. xn` dcedi 'x ixacn dl`y dze` lr micner k"b 'qezd mb `ly elit` zeevnae dxeza mc` weqri mlerl xn`y ax xne` dz` o`ke dnyl `a dnyl `ly jezny dnyl z` mivxzn 'qezde,`xap `ly el gep dnyl `ly dyerdy `l` cnel epi`y xaecn o`ky uxiz i"yxy uexiz eze` zpn lr cnel `edy xaecn my eli`e eixiag z` xhpwl.edcakiy אומרת הגמרא ÈÓÂÙ Ï Ó רב היה רגיל לומר Ï ÏÈÎ Ï Â ÔÈ ÌÏÂÚ ÌÏÂÚ Ê ÌÏÂÚÎ אומרת הגמרא ÏÂ Â ÍÂ Â ÔÁÈË ÁË ÌÈ ÔÓ ÂÈ ÌÈ Ï לנשים ההבטחה שהקב"ה הבטיח היא גדולה יותר מאשר ההבטחה שהוא הבטיח לגברים, ÈÏÂ ÚÓ, Ó Â ÌÈ ל"ב) (ישעיהו Ó Â,È Ó Ê ÂÁË הרי שהוא קורא להם שאננות היינו שלות ושקטות והוא קורא להם בוטחות ובהכרח שהזו הבטחה שהקב"ה הבטיח להם. והגמרא מסבירה Ó ÔÈÈÎÊ È Ó ÌÈ ÈÈÁ È Ï ÈÏ במה נשים זוכות שיהיה להם זכות של תורה ממש, ÈÈÂ Â ÈÈ È Î È Ï במה שהם מרגילות את התינוקות של בית רבן היינו את הילדים הקטנים ללכת ללמוד לפני רבותיהם בביהכ"נ וזה לבי כנישתא פירושו לביהכ"נ, מסביר רש"י שתינוקות של ביתן רבן, החדרים, התלמוד תורות, אז היו בבתי כנסיות שתינוקות של בית רבן היו רגילים להיות למדים לפני רבן בביהכ"נ, Ô È Â ÈÈ ÈÈÂ Â אתנויי זה לשון משניות, בי רבנן זה בישיבה, בביהמ"ד, ששם שונים משנה וגמרא, Ô È Ó Â Ú Â ÈÈ Ï ÔÈ Ë Â ושהם מחכות וממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת, זו היא הזכות של נשים, וזכות זו מבואר להדיאבגמראסוטהדף כ"א שזכות זו היא זכות של תורה, יש להם זכות בכל המעלות שזכות לימוד תורה יש להם לנשים בענין זה של אקרויי בנייהו לבי כנישתא שהם מסייעות ועוזרות הן לילדיהם ללמוד תורה והן שהם מסייעות ועוזרות לבעלים שלהן ונותנות להם רשות גם ללכת לעיר אחרת ללמוד תורה ובזה שנשים מסייעות לבעל ומקלות מעליו את האפשרות ללמוד תורה אז הן עצמן זוכות שגם להםתהיהזכותשלתורהממש.

131 hkw 1 a"r f"i `xew did - ipy 't zekxa 129 אומרת הגמרא ÈÓ È È Ó Ô È ËÙÓ Â ÈÎ כשהרבנן היינו בני הישיבה היו נפרדים זה מזה שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו È Á È È Ó Ï È Ó Â ויש אומרים שזה היה כשבני הישיבה היו נפרדים זה מזה מישיבתו של ר' חנינא È Ó ÍÈÈÁ ÍÓÏÂÚ ÈÎ ÈÏ שתזכה שכל צרכיך תמצא ÌÏÂÚ ÈÈÁÏ Í È Á  שהאחרית שלך תהיה לחיי העוה"ב ÌÈ Â Â Ï Í Â Â והתקוה שלך היינו הקווי והתקוה של האדם לטוב תהיה לדור דורים, וכך אנחנו אומרים בנוסח הפיוט של שושנת יעקב תשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור, È Í Ï ÍÈÙ תבונה הכוונה לתורה, והלב שלך יהגה תבונה, Â, ÂÓÎÁ È מוסיף רש"י שאת זה הם היו אומרים בלשון ברכה היו אומרים, yxtl i"yx xgi` dnl g"lvd o`k xirde xikfd `l `ed dnl zenkg xaci jit cr dkxa oeyla df z` jk lr `ian,dkxa oeyla mixne` md df lky mcew df z` z` zepyl xeq`y f"hw oniq g"e` xeha x`eand z` f"hd ixd o`k ok enke dnecke miax oeyll cigi oeyln weqtd oeyl xaci it aezk milidza weqta h"n wxt milidza weqt df dbdi jal mixne` mdyk o`ke zepeaz ial zebde zenkg la` z`f xnel xzen f` weqtd oeyln dpey ixnbl df dpeaz it weqtd oeyl mvra df ixd zenkg xaci jit mixne` mdyk envr cra xacnk it aezk weqta myy `l` zenkg xaci weqtd oeyl z` zepyl xeq`e gkep oeyla xacnk jit o`ke f`e dkxa oeyla z`f mixne` eid mdy i"yx xne` df lr `xwnd z` `xewy in zxeza z`f xne` `l `edy oeik xzen,i"yx ixac z` o`k yxtl g"lvd z`f xiaqdy itk Í Â Ï  ÈÁ È שהלשון שלך תמיד תרחש, זה מלשון שפתים רוחשות, רננות, Í Â È ÈÈ ÍÈÙÚÙÚ מסביר רש"י יישירו זה לשון ישר שתהא מבין בתורה כהלכה Â Ó Â È È ÍÈ ÈÚ ÂÊÎ Â È ÊÈ ÍÈ Ù שהעינים יאירו במאור התורה  ÚÈ שהפנים שלו יהיו זוהרים כמו הזוהר של הרקיע, ÍÈ Â Ù ÌÈ ÈÓ ÊÂÏÚ ÍÈ ÂÈÏÎÂ Ú ÂÚÈ È הרי כשהאדם מתיסר כתוב יסרוני כליותי וכאן הם היו מאחלים ומברכים האחד לשני שהכליות תעלוזנה, שהיו שמחות מישרים, ÔÈÓÂÈ È Ú È ÚÂÓ Ï ÂˆÂ È ÍÈÓÚÙ עתיק יומין זה כנוי ותואר של הקב"ה כמפורש בדניאל וכך הם היו מברכין שתהיה רץ לשמוע את התורה הקדושה שהיא דברי עתיק יומין. אומרת הגמרא ÒÁ È Ó Ô È ËÙÓ Â ÈÎ כשרבנן, בני הישיבה, היו נפרדין זה מזה מישיבתו של רב חסדא ÈÎ ÈÏ Â Ó È ÓÁ Ï ÂÓ È È Ó Ï È Ó Â כך היו אומרים (תהלים קמ"ד)  ÈÙÂÏ '  ÌÈÏ ÒÓ זה לשון הפסוק בתהילים בפסוק כתוב אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, אז הם היו אומרים אלופינו מסובלים וגו' מה פירוש  ÈÙÂÏ Ï ÂÓ Â,ÌÈÏ ÒÓ נחלקו בזה Ï È Ó Â ויש אומרים שנחלקו בפירוש המילים ÌÈÏ ÒÓ   ÈÙÂÏ Ó Á, ÊÚÏ È Â Ô ÁÂÈ È ÂˆÓ מסביר המהרש"א אלופינו בתורה זה מלשון אלופי ומיודעי שכך אמר דוד לרבו אחיתופל, ומסובלים במצוות זה כמו ויט שכמו לסבול, ÂˆÓ Â Â Â ÈÙÂÏ Ó Á ÌÈ ÂÒÈ ÌÈÏ ÒÓ כמו שיש לנו פסוק ומכאובינו סבלם, "Ú Ê"È Û - ÔÈ Â ÚÈÒ Ï ı Ù סיעתנו פירושו חבורתנו, שהחבורה שלנו לא תהיה  ÓÓ ˆÈ Â Ï Â ÚÈÒÎ,ÏÙ ÈÁ ולמה נרמז אחיתופל במילה פרץ, מסבירים תוס' שהוא פרץ פירצה במלכות בית דוד, ואחר מכן ˆÂÈ ÔÈ Â Â Â ÓÓ ˆÈ ÏÂ Ï Â ÚÈÒÎ Â ÚÈÒ Ï ÈÓ ואת זה למה דואג נקרא יוצאת מסבירים תוס' כי הוא יצא לתרבות רעה כמו שמפורש בגמרא סנהדרין דף ק"ו, Ú ÈÏ Ï Â ÚÈÒÎ Â ÚÈÒ Ï Áˆ ÔÈ Â כמו החבורת תלמידים של אלישע הנביא Ȉ ÈÊÁ  ÓÓ ולמה הוא נרמז במילה צוחה, מסבירים תוס' שהוא היה מצורע והרי אצל מצורע כתוב טמא טמא יקרא וזו הצוחה שהמצורע נרמז בה וזה גיחזי, Â È Â ÂÁ Â Ô Â Ï È Ï ÈÓÏ ÌÈ ÂÏÈ ÁÈ Ó היינו שהוא נוהג שלא כשורה וזה בפרסהיא זה מקדיח תבשילו ברבים, מסביר המהרש"א שזו הכוונה ברחובותינו שם זה מקום הרבים (באוצר התורה ממחושב מובא, השמטת הצנזורה כגון ישו הנוצרי). כתוב בפסוק בפרק מ"ו (ישעיהו מ"ו) ÂÚÓ Ï È È ÈÏ È Ï È Ó Â Ï ÂÓ Â נחלקו בזה, ˆÓ ÌÈ ÂÁ. ÊÚÏ È Â Ô ÁÂÈ ÚÂ Ê ÔÈ ÂÊ Ì Â ˆ ÔÈ ÂÊ ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎ Ó Á שלכן הם נקראים אבירי לב הרחוקים מצדקה שהפסוק מדבר מצדיקים שהם אינם זקוקים לצדקה שהקב"ה עושה עם כל הנבראים שכל העולם אין להם זכות שהקב"ה יזון אותם וכל העולם כולו ניזונים בצדקה בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שיש בידם ואילו הם ניזונים בזרוע פירושו בזכות שבידם ולכן הוא קורא להם רחוקים מצדקה שהם רחוקים מצדקתו של הקב"ה כי אינם זקוקים לצדקתו של הקב"ה כי מגיע להם בזכות. ÂÏÈÙ Ì Â Ì ÂÎÊ ÔÈ ÂÊ ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎ Ó Á ÂÎÊ ÔÈ ÂÊ ÔÈ ÔÓˆÚ על אף שכל העולם כולו ניזון בזכות הצדיקים הזכות של הצדיקים אינה לעצמם שהם אפילו בזכות עצמם לא ניזונים Ó, Ó Â È Î ÂÁ Ó ˆÂÈ Ï ÌÂÈ ÌÂÈ ÏÎ Ó Â È È È Á ÏÈ ÔÈ ÂÊ ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ ÏÎ Ó  כל העולם ניזון בזכותו של חנינא בני שזה ר' חנינא בן דוסא, ÚÏ ÚÓ ÔÈ Â Á ÂÏ È È È Á כ"כ היתה קשה פרנסתו של ר' חנינא שהיה לו רק קב חרובים מערב שבת לערב שבת ואין להם כדי צרכיהם לצדיקים והם מתפרנסין בקושי. הרי שהאמוראים האלו פירושו את הפסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים בצדקה שמדובר בצדיקים. אומרת הגמרא Â È ÈÏÙ וזה חולק על רב יהודה שהרי רב יהודה פירש את הפסוק ברשעים, Ó Â È È ÙË È Â Ï È È Ô Ó גובאי זה שמה של אומה שהיתה בבבל, מביא על כך רש"י מהגמרא קידושין דף ע' שהם היו מן הנתינים היינו מהגבעונים שיהושע גזר עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים, אז אבירי לב הם הגובאי הטפשים. Ï ראיה לכך שהם אבירי לב Ú ÛÒÂÈ Ó ÈÈ È Â ÈÈ ÈÓ ÂÈ כל כך הלב שלהם הוא חזק היינו שהם לא מתפעלים ולכן אף אחד מהם לא התגייר.

132 130 2 a"r f"i `xew did - ipy 't zekxa צורך להחליף ולא קשה ואין כאן סתירה. Ó ÈÒÁÓ Ó È È הגוים הגרים בעיר מחסיא ÓÏÚ ÈÏÂÎ ÔÂÈÎ ÚÓ È È ÏÔ Ô Â È גםהםאבירילבשהםאינםמתפעלים Ï È È È ÓÊ È ÈÈ Â È ÂÊÁ הם רואים את כבודה  ÂÈÎ ÈÊÁÈÓ Ï È ÈÓ Â È Â ק"ש הרי כולם של תורה פעמיים בשנה  ÈÈ ÈÓ ÂÈ ÈÈ Ó Ï ושום קוראים ק"ש אלא שהוא חתן שהוא פטור בלילה הראשון מק"ש ובזה שהוא קורא ק"ש הוא לא נוהג אחרת מכולם גר לא מתגייר מהם. אלא אדרבה הוא נוהג כמו שכולם נוהגים כולם הרי גם היום mr eidy,dxezd ceak `z e`xy dpya miinrtd md dne או הגירסא קוראים ק"ש לכן זה לא נראה יוהרא, Î eid xc` ycega dlk igxia dlk iycga mitq`p l`xyi הנכונה "התם"פירושולגבי ט' באב È Ú ÓÏÚ ÈÏÂÎ ÔÂÈÎ È Ú Ï Â È Â Î ÏÓ כולם הרי כן עושים מלאכה שהרי זה מקום שנוהגים לעשות מלאכה בט' באב והוא לא עושה מלאכה ÂÈÎ ÈÊÁÈÓ כיון שהוא עושה בשוני להיות שונה מכל בני אדם זה נראה כיוהרא. Ï Ï ÈÏÓ Ô ÔÂÚÓ Ô Ï ÈÏÓ Ô ÔÂÚÓ Ô zeyxcd z`e yxcnd z` gqtd zeklda renyl mitq`zn,bgd zekld renyl mitq`zn eid lel` ycgae iy` ax ly mdy l`xyi ly mceak d`xp c`n did el` minrt ipyae mei `l` epi`y zxvra la`,dxez cenll mlek mitq`zn 'qez mixne`,'qezd mixiaqn jk,mitq`zn k"k eid `l cg` jk lr mi`ian 'qeze,qp dfi` mb mdl ygxzn did `ny didy rnyy ilifxa xa dcedi ax axd xaigy mizrd xtqn ÈÏ ÂÎ אצלנו בק"ש Ìאוהגירסאהכא, È dlkae lel`c dlka mdilr minyd on cxei y` ly cenr È Ú È ÂÂÎÏ ÈˆÓ Ï È Ò Ô Â ÏÈÓ זה הרי תלוי ly ycegae dlk igxi `edy xc` ly ycega epiid xc`c בכוונת הלב אם הוא יכול לכוון את דעתו לקרוא ק"ש בכוונה md k"tr`e minyd on y` cenr mdilr cxei did f`y lel` או לא ואנן סהדי שהוא לא יודע לכוון את דעתו אז איך.xiibzdle `eal elrtzd `l נרשה לו לקרוא ק"ש בלי שהוא מכוון את דעתו אין זו אלא למדנו במשנה 'ÂÎÂ Â Ï Âˆ Ì Ô Á ק"ש בלילה יוהרא Ï Î או הגירסא התם,שםלגבי ט' באב,  הראשון הוא קורא, ואילו רשב"ג אומר שלא כל הרוצה Ó ÂÏ ÔÈ Â Î ÏÓ זה שרואה אותו שהוא לא עושה מלאכה לא יחשוב הוא אינו מבין שמחמת ט' באב ליטול את השם יטול, מסביר כאן רש"י והבאנו זאת במשנה שאם הוא לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה הוא בטל ממלאכה אלא הוא יאמר אין לו מלאכה לעשות  ÎÈ È ÏË ÓÎ ÈÊÁ ÂÙ צא וראה כמה בטלנים שהוא מראה בעצמו שיכול לכוון לבו. יש בשוק אפילו בימים שכולם עובדים וזה ימי מלאכה יש כאלה שאין להם מלאכה לעשות ובזה שהוא לא עושה מלאכה עדיין לא ניכר הדבר שהוא עושה את זה בגלל ט' באב ולכן סובר רשב"ג שאין בזה משום יוהרא. שואלת הגמרא ÈÈÁ Ï ÈÏÓ Ô ÔÂÚÓ Ô ÓÈÓÏ ÂÈÏ הוא אומר שאינו רשאי לקרוא ק"ש כי הוא חושש ליוהרא וגאוה שהוא מראה בעצמו שיכול לכוון לבו וזו דרך גאוה, ÂÈÏ È ÈÈÁ Ï Ô Â ולכן הם אומרים שהרוצה לקרוא ק"ש רשאי לקרוא, שואלת הגמרא ÎÙÈ Â axk `id dklddy g"x yxity `yiy ax d"ca 'qez mixne` Ô הרי שמענו להיפך לסברתם של ר"ג ורבנן, Â Ï Ô ÈÚÓ opaxl b"ayx z` silgdl jxev oi`y d`xza `edy `yiy למדנו במשנה Ú Î ÏÓ Â ÚÏ Â ÌÂ Ó z` lehil dvexd lk `ly xne` zn`ay df `ed b"ayx `l` מלאכה בט"ב תלוי במנהג המקומות ואם המקום שבו נוהגין b"ayx dpyy mewn lka ixdy b"ayxk dkldde lehi myd לעשות מלאכה בט"ב  ÚÏ Ï Â Ì Ó,ÔÈ ÂÚ ueg ezenk dkld dpyna dkld xne` b"ayxy izn epizpyna ואם המקום הוא מקום שלא נוהגין לעשון מלאכה ÔÈ,ÔÈ ÂÚ dkldd oi` el` zenewn 'bay dpexg` di`xe ocive axrn ÌÈÏË ÌÈÓÎÁ È ÈÓÏ ÌÂ Ó ÏΠת"ח בכל מקום אפילו.g"x wqt oke,eixack במקום שכן נוהגין לעשות מלאכה ת"ח בטלין, Ô ÔÂÚÓ `l` lehi myd z` lehil dvexd lk `l oicd xwirny ixd ÂÓˆÚ Ì ÏÎ ÚÈ ÌÏÂÚÏ ÓÂ Ï ÈÏÓ Ô ep` edine 'qez la` mixne`,oey`x dlila y"wn xeht ozg אדם יעשה את עצמו כת"ח שלא לעשות ÌÎÁ ÈÓÏ Î zexwl el yi ozg mb ahid mipeekn ep` oi` mrt meyay oey`x dlila y"w `xwi `l `ed m` `xdeik d`xp daxc`e lr fixknk `ed oey`x dlila y"w `xew `l `edy dfa ik `l `ed eiykr eli`e oeekn `ed mei lka dry lkay envr oeekl mircei ep` oi` ixdy `xdei dedn `teb dfe oeekl leki.ie`xk g"e` r"ey y"w 'lda dkldl wqtpe mipey`xd lk e`iad jke onfa ilin ipd y"wn xeht dlezad z` qpekd 'b sirq 'r oniq mipeekn mpi` mc` ipa x`y mby eiykr la` mipey`xd במלאכה בט' באב אפילו אם הוא נמצא במקום שנוהגים כן לעשות בו מלאכה, È Ô È Ô Ô ÔÂÚÓ Ï ÈÏÓ Ô ÔÂÚÓ Ô Ï ÈÏÓ Ô אז הרי קשה מדברי רבנן ששם הם אומרים שלא כל אחד רשאין לנהוג כת"חולאלעשותמלאכהכיחוששיםליוהראשהואמראה את עצמו כת"ח ואילו אצלנו הם אומרים שכל מי שרוצה יכול לקרוא ק"ש חתן לילה ראשון ורשב"ג אצלנו אומר שלא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי הוא חושש ליוהרא ושם הוא אומר שלעולם יעשה כל אדם את עצמו כת"ח. c"i w"qa a"nd xne`,`xew dlezad z` qpekd mb ie`xk Ó ËÈ ÙÏÁÂÓ Ô ÁÂÈ È באמת צריך להחליף את mb `ede oick dizekxa mr y"w `exwl aiig `edy dpeekdy דברי חכמים שהם בעצם דברי רשב"ג ומה שנאמר בשמו של epi` m`e dlitza aiig `ed y"wa aiig `edy oeikny lltzn רשב"ג צריך להחליף שזה דברי חכמים. `ed dry lkay dfa d`xn `edy `xdeik ifgn df ixd `xew.oeekl rcei ok È ÛÈÏÁ Ï ÌÏÂÚÏ Ó È È È אין Â È ÍÏÚ Ô lw

133 לפ"ק תשע"ב ברק ט"ו באב בני יתברך בעזרת שם י ומעמיק פשוט לפניכם, ביאור מוגש בבזאת נפש, השוה לכל בלשון קל על הש"ס, הביאור המתפרס על פני כ עמודים, רש "י מבוסס עעל פירושי רבותינו הקדושים ותוס', ושאר ראשונים ואחרונים. הזכויות שמורות למחבר: כל יואל צבי ערערא איש 3 רחוב חזון ברק בני טל נייד במקום ""0") לחייג ""972" (מחוץ לארץ יש יפנה כל המ ןמעוניין בקונטרסים או בדיסקים לכתובת הנ" "ל אך ורק $ 4 = קובץ למחשב מחיר $ בממוצע 13 מחיר קובץ מודפס (רשימת הקונטרסים בעמוד הבא). על ידי סימניות מחולק לנוחות ההמשתמש, קובץ זה,(bookmarks) לפי מסכתות, פרקים, ודפים.

(Microsoft Word - \347\345\341\370\372.doc)

(Microsoft Word - \347\345\341\370\372.doc) נאסף ונלקט בסייעתא דשמיא ע"י ישראל יצחק הלוי איצקוביץ 03-6167043 מבוא להלכות ברכות úåëøá úåëìä ãåîìì áåéçä `la dfd mlerd on dpdpd lke,dkxa ila dfd mlerd on dpdiy mc`l el xeq` icil `eai `ly ick zekxa epcnlie...

קרא עוד

פ רק כה ) פ ס וק ים ז-יא( ז ו א ל ה י מ י ש נ י ח י י א ב ר ה ם א ש ר ח י: מ א ת ש נ ה ו ש ב ע ים ש נ ה ו ח מ ש ש נ ים. ח ו י ג ו ע ו י מ ת א ב ר ה ם

פ רק כה ) פ ס וק ים ז-יא( ז ו א ל ה י מ י ש נ י ח י י א ב ר ה ם א ש ר ח י: מ א ת ש נ ה ו ש ב ע ים ש נ ה ו ח מ ש ש נ ים. ח ו י ג ו ע ו י מ ת א ב ר ה ם פ רק כה ) פ ס וק ים ז-יא( ז ו א ל ה י מ י ש נ י ח י י א ב ר ה ם א ש ר ח י: מ א ת ש נ ה ו ש ב ע ים ש נ ה ו ח מ ש ש נ ים. ח ו י ג ו ע ו י מ ת א ב ר ה ם ב ש יב ה טו ב ה, ז ק ן ו ש ב ע, ו י א ס ף א ל ע מ יו.

קרא עוד

מלכים א' - סוכם ע"י תלמידים פרק ח' )3( - מבנה תפילת שלמה הרב אלחנן סמט אמרנו בשיעורים הקודמים שתפילת שלמה עוסקת בקבלתם של תפילות שונות

מלכים א' - סוכם עי תלמידים פרק ח' )3( - מבנה תפילת שלמה   הרב אלחנן סמט אמרנו בשיעורים הקודמים שתפילת שלמה עוסקת בקבלתם של תפילות שונות פרק ח' )3( - מבנה תפילת שלמה www.ybm.org.il הרב אלחנן סמט אמרנו בשיעורים הקודמים שתפילת שלמה עוסקת בקבלתם של תפילות שונות במצבים שונים. עיקרון זה מצוי כבר בתחילת התפילה ]ח, כח-ל[: )כח( ופ נ ית א ל ת פ

קרא עוד

Microsoft Word - S9.DOC

Microsoft Word - S9.DOC הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית רלה. זמן קריאת שמע של ערבית. רלו. ברכות קריאת שמע של ערבית. רלז. סדר תפילת ערבית. רלח. לקבוע עתים לתרה בלילה. רלט. דין קריאת שמע על מטתו. מפתח ההלכות תפילת ערבית רלה. זמן

קרא עוד

Yoma North of Mizbeach & Mizbeach Placement יומא לו-לז מיקום המזבח וצפונו

Yoma North of Mizbeach & Mizbeach Placement יומא לו-לז מיקום המזבח וצפונו רבי יוסי ברבי יהודה: מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כולו שחיטת קדשי קדשים ב אינו אלא כנגד המזבח ולא לו או לו של המזבח אע"פ שהיא צפונו של העזרה דבעינן על ירך המזבח וליכא www.swdaf.com

קרא עוד

הרטפההו הרותה תאירק רדס חג ראשון של פסח פסח - עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים! דרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקויזיציה והשמד והפ רעות,

הרטפההו הרותה תאירק רדס חג ראשון של פסח פסח - עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים! דרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקויזיציה והשמד והפ רעות, הרטפההו הרותה תאירק רדס חג ראשון של פסח פסח - עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים! דרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקויזיציה והשמד והפ רעות, נושאת האומה בלבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי

קרא עוד

מפר ד"ס התורה ומ דה החסי דות ע ל התורה אמרות טהורות אמירה appleעימה ע לי יח מות appleערך ויצא לאור בסייעתא ד מיא ע"י מערכת "ע לים לתרופה" אappleטווערפען טבת ת ע"ט לפ" תרומה - אמרות טהורות פרשת תרומה úåøåäè

קרא עוד

ג) ד) א) ב) ה) ז) ח) ט) אברהם אבינו בראשית פרק יב ) ו י אמ ר ה' א ל אב ר ם ל ך ל ך מ אר צ ך ומ מ ול ד ת ך ומ ב ית אב י ך א ל ה אר ץ א ש ר אר א ך : ) ו

ג) ד) א) ב) ה) ז) ח) ט) אברהם אבינו בראשית פרק יב ) ו י אמ ר ה' א ל אב ר ם ל ך ל ך מ אר צ ך ומ מ ול ד ת ך ומ ב ית אב י ך א ל ה אר ץ א ש ר אר א ך : ) ו ג) ד) א) ב) ה) ז) ח) ט) אברהם אבינו בראשית פרק יב ) ו י אמ ר ה' א ל אב ר ם ל ך ל ך מ אר צ ך ומ מ ול ד ת ך ומ ב ית אב י ך א ל ה אר ץ א ש ר אר א ך : ) ו א ע ש ך ל ג וי ג ד ול ו א ב ר כ ך ו א ג ד ל ה ש מ

קרא עוד

rizufim answers

rizufim answers ÌÈÙÂˆÈ מדריך למורה פעילות זו היא פעילות חקר לבדיקת כל אפשרויות הריצוף שבהן סידור מצולעים סביב קודקוד הוא זהה. המצולעים שבהם ישתמשו התלמידים הם: משולש שווה צלעות, משושה משוכלל וריבוע - כולם בעלי צלע באותו

קרא עוד

PNIM 1-288

PNIM 1-288 תרומת כליה הלכה - רפואה - מעשה ישי שריג בוחן כליות ולב ישי שריג עריכה: האלי סולומון עימוד: אברהם כהן נדפס בישראל, תמוז ה'תשע"ח יולי 2018 הספר יוצא לאור בשיתוף עמותת 'מתנת חיים', טל: 02-5000755 לפניות בנושא

קרא עוד

ה ש ל מ ת מ ש פ ט ים ש א ל ה מ ס פ ר 1: ע ד ן ש ל מ כ ב י ת ל אב יב ב כ ד ור ס ל, ו ל כ ן מ ק פ יד ל ל כ ת ה ק ב וצ ה כ ש מ ת אפ ש ר ל ו. ל מ ש ח ק י

ה ש ל מ ת מ ש פ ט ים ש א ל ה מ ס פ ר 1: ע ד ן ש ל מ כ ב י ת ל אב יב ב כ ד ור ס ל, ו ל כ ן מ ק פ יד ל ל כ ת ה ק ב וצ ה כ ש מ ת אפ ש ר ל ו. ל מ ש ח ק י ה ש ל מ ת מ ש פ ט ים ש א ל ה מ ס פ ר 1: ע ד ן ש ל מ כ ב י ת ל אב יב ב כ ד ור ס ל, ו ל כ ן מ ק פ יד ל ל כ ת ה ק ב וצ ה כ ש מ ת אפ ש ר ל ו. ל מ ש ח ק י א. ש ח ק ן ב. ת ומ ך ג. ש ומ ר ד. א וה ד ה.ע וב ד ש

קרא עוד

Eliashiv Fraenkel Phd..pdf

Eliashiv Fraenkel Phd..pdf מ פ ג ש י ם ו ש י ח ו ת ש ל ח כ מ י ם ב ס י פ ו ר י ם ע ל ר ק ע ה ל כ ת י ב ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ח י ב ו ר ל ש ם ק ב ל ת ה ת ו א ר ד ו ק ט ו ר ל פ י ל ו ס ו פ י ה מ א ת : א ל י ש י ב פ ר נ ק ל ה מ ח ל ק

קרא עוד

<4D F736F F D20F7E9F6E5F820F1E3F820F2E1E5E3FA20E9E5ED20E4EBE9F4E5F8E9ED2E646F63>

<4D F736F F D20F7E9F6E5F820F1E3F820F2E1E5E3FA20E9E5ED20E4EBE9F4E5F8E9ED2E646F63> íåé úãåáò øåöé íéøåôéëä ãããàäàããã é"ò àéîùã àúòééñá è ìðå óñàð õéáå öéà éåìä çöé ìàøùé 03-6167043 xry mind oetv zkyl oixcdlt zkyl deextd xry xepwip תמיד מוסף סיכום קרבנות היום חטאת 2 כבשים לעולה 1 פר 1

קרא עוד

ב"ה גבולות היחידה: במדבר פרק כ' פסוקים ז'-י"ג נושא היחידה: חטא מי מריבה מספר שיעורים: 1 כתבה: נורית שלזינגר כללי: בפסוקים הקודמים ראינו, שלאחר מות מרי

בה גבולות היחידה: במדבר פרק כ' פסוקים ז'-יג נושא היחידה: חטא מי מריבה מספר שיעורים: 1 כתבה: נורית שלזינגר כללי: בפסוקים הקודמים ראינו, שלאחר מות מרי ב"ה גבולות היחידה: במדבר פרק כ' פסוקים ז'-י"ג נושא היחידה: חטא מי מריבה מספר שיעורים: 1 כתבה: נורית שלזינגר כללי: בפסוקים הקודמים ראינו, שלאחר מות מרים לא היה מים לעדה. בני ישראל פונים בתלונה אל משה ואהרון,

קרא עוד

לא טוב היות האדם לבדו

לא טוב היות האדם לבדו לא טוב היות האדם לבדו מטרה: עבודה יצירתית בעקבות לימוד פרק ב' בבראשית, ומתוך כך הטמעת הפרשנות שנלמדה וחשיבה על פרשנות אישית, מקורית. מהלך: לאחר לימוד פרשנים שונים על פסוק זה, התבקשו התלמידות, כמשימה לבית

קרא עוד

sfarad

sfarad היהודים בספרד הרמב''ם - רבנו משה בן מימון בספרד הייתה קהילה יהודית גדולה מן המאה הראשונה ועד המאה החמש עשרה. במאות האלה היו בספרד מרכזים יהודיים חשובים. התקופה החשובה בהיסטוריה של יהודי ספרד הייתה מהמאה

קרא עוד

שם בעל הרישיון הפנסיוני מספר בעל הרישיון שם המפקח מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ בקשת מבוטח לאישור תשלום פנסיית פרישה טופס מספר 483 הטופס מיועד

שם בעל הרישיון הפנסיוני מספר בעל הרישיון שם המפקח מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בעמ בקשת מבוטח לאישור תשלום פנסיית פרישה טופס מספר 483 הטופס מיועד שם בעל הרישיון הפנסיוני מספר בעל הרישיון שם המפקח בקשת מבוטח לאישור תשלום פנסיית פרישה טופס מספר 483 הטופס מיועד לנשים וגברים כאחד יש למלא את הטופס בעט בלבד ולא בעפרון הסבר לבקשה חישוב פנסיית פרישה )פנסיית

קרא עוד

Microsoft Word - S10.DOC

Microsoft Word - S10.DOC מפתח ההלכות רסז. דיני התפילה בערב שבת. רסח. דין הטועה בתפילת השבת. רסט. דין הקידוש בבית הכנסת. רע.לומר משנת 'במה מדליקין'. רפא. שלא יכרע ב- 'ולך אנחנו מודים'. רפב.קריאת התורה והמפטיר בשבת. רפג. למה אין

קרא עוד

Homework-L9-Skills-1.pub

Homework-L9-Skills-1.pub My Kriah Homework 1st Grade Level 9: All Skills Much me, energy, and money was invested in developing this program. Therefore reproduc on of this work, whether in it s en rety, in part, or in any form

קרא עוד

תרגיל 9 מבוא ללוגיקה ותורת הקבוצות, סתיו תשע"ד 1. תהי L השפה בעלת סימן פונקצייה דו מקומי G, סימן פונקציה חד מקומי T, סימן יחס תלת מקומי.c, d וקבועים L

תרגיל 9 מבוא ללוגיקה ותורת הקבוצות, סתיו תשעד 1. תהי L השפה בעלת סימן פונקצייה דו מקומי G, סימן פונקציה חד מקומי T, סימן יחס תלת מקומי.c, d וקבועים L תרגיל 9 מבוא ללוגיקה ותורת הקבוצות, סתיו תשע"ד 1. תהי L השפה בעלת סימן פונקצייה דו מקומי G, סימן פונקציה חד מקומי T, סימן יחס תלת מקומי.c, d וקבועים L, K סימני יחס חד מקומיים,R לכל אחד מהביטויים הבאים,

קרא עוד

בי"ס כרמלית- חיפה

ביס כרמלית- חיפה בי"ס כרמלית- חיפה מבחן הבנת הנקרא ולשון לכיתה ה' שליש שני תאריך: שם: חברים טובים- קראו היטב את השאלות לפני שאתם עונים משך הבחינה: 09 דקות ציון המבחן מ 89 נקודות קראו את הקטע שלפניכם: חבר טוב בעירק חיו

קרא עוד

ביה"ס היסודי ע"ש יצחק רבין, נשר

ביהס היסודי עש יצחק רבין, נשר כ פ ל - מ ע ר ך מ ל ב נ י פ ע יל ות ר א ש ונ ה א. ב. ג. צ ב ע ו מ ל ב נ ים ש ונ ים ה מ ר כ ב ים מ- מ ש ב צ ות. כ ת ב ו ל י ד כ ל מ ל בן א ת מ ס פ ר ה ש ור ות ו א ת ה ט ור ים. כ ת ב ו ל י ד כ ל מ ל בן כ

קרא עוד

פתיחה להלכות ברכות

פתיחה להלכות ברכות תורת אמך ביאורי סוגיות והדרכה לימודית ביאורי תפילה ברכת השלום נכתב בסייעתא דשמיא על ידי אליהו מאיר ליפשיץ ב"ר חיים שמאי ז"ל ישיבת ברכת משה, מעלה אדומים כל הזכויות שמורות למחבר 1 תורת אמך, ביאורי תפילה

קרא עוד

אל עמי אל אל עמי - אל עצמי )ע"ר( צ זהות ציונות מורשת אחדות לומדים עם ילדינו בבתי מדרש קהילתיים להורים וילדים כ ב ו ד א ב ו א ם פרשת יתרו, תשע"ו מ צ ו

אל עמי אל אל עמי - אל עצמי )ער( צ זהות ציונות מורשת אחדות לומדים עם ילדינו בבתי מדרש קהילתיים להורים וילדים כ ב ו ד א ב ו א ם פרשת יתרו, תשעו מ צ ו אל עמי אל אל עמי - אל עצמי )ע"ר( צ זהות ציונות מורשת אחדות לומדים עם ילדינו בבתי מדרש קהילתיים להורים וילדים כ ב ו ד א ב ו א ם פרשת יתרו, תשע"ו מ צ ו ת כ ב ו ד א ב ו א ם ה יא מ צ ו ה ח ש וב ה מ א ד ה מו

קרא עוד

Untitled

Untitled 2 אגודת הסטודנטים, בן-גוריון 3 פתרון מבחן מועד ב', חדו"א 2 להנדסת חשמל, סמסטר ב', תשע"ו שאלה : א הטור המגדיר את fx הוא טור טלסקופי. הסכומים החלקיים של טור זה הם S n x n k kxe kx k xe k x nxe nx x fx lim

קרא עוד

: : : " [ [' ] : : [ " " " ( [ ( ' : : ' " " ' " ( " ( " " : ' ' ( ' ( ) " " : ' ' " ( ) " ' " ". ' ( ).. [ :. :. " :. " :. [ " ) :(.. :. :. :. :. :.

: : :  [ [' ] : : [    ( [ ( ' : : '   '  (  (   : ' ' ( ' ( )   : ' '  ( )  '  . ' ( ).. [ :. :.  :.  :. [  ) :(.. :. :. :. :. :. : : : " [ ['] : : [ " " " ( [ ( ' : : ' " " ' " ( " ( " " : ' ' ( ' () " " : ' ' " () " ' " ". ' ().. [ :. :. " :. " :. [ ") :(.. :. :. :. :. :. :. :. :. :. : '. () : [. [] : ". " [ :. :. :. [ ", :. :

קרא עוד

בגרות לבתי ספר על יסודיים ערביים סוג הבחינה: מדינת ישראל קיץ תשע"א, 2011 מועד הבחינה: משרד החינוך מספר השאלון: ע ב ר י ת לבתי ספר ערביים ספרות

בגרות לבתי ספר על יסודיים ערביים סוג הבחינה: מדינת ישראל קיץ תשעא, 2011 מועד הבחינה: משרד החינוך מספר השאלון: ע ב ר י ת לבתי ספר ערביים ספרות בגרות לבתי ספר על יסודיים ערביים סוג הבחינה: מדינת ישראל קיץ תשע"א, 2011 מועד הבחינה: משרד החינוך 014105 מספר השאלון: ע ב ר י ת לבתי ספר ערביים ספרות ב' א. משך הבחינה: שעה וחצי. יחידת לימוד אחת רק כהשלמה

קרא עוד

ב"ה גבולות היחידה: במדבר י', כ"ח-ל"ו נושא היחידה: בקשת משה מיתרו, "ויהי בנסוע הארון" כותב: מוריה שטרן מספר שיעורים: 1 הסבר כללי: פסוקים אלו מתחלקים לש

בה גבולות היחידה: במדבר י', כח-לו נושא היחידה: בקשת משה מיתרו, ויהי בנסוע הארון כותב: מוריה שטרן מספר שיעורים: 1 הסבר כללי: פסוקים אלו מתחלקים לש ב"ה גבולות היחידה: במדבר י', כ"ח-ל"ו נושא היחידה: בקשת משה מיתרו, "ויהי בנסוע הארון" כותב: מוריה שטרן מספר שיעורים: 1 הסבר כללי: פסוקים אלו מתחלקים לשני חלקים: בקשת משה מיתרו, והפרשייה בתוך ה- נ' ההפוכה.

קרא עוד

תפילות ראש חודש הלכות מפתח ההלכות תכא. קריאת 'ובראשי חדשיכם' קודם פסוקי דזמרה. תכב. סדר התפילה והלל בראש חודש. תכג. סדר קריאת התורה בראש חודש. תכה. די

תפילות ראש חודש הלכות מפתח ההלכות תכא. קריאת 'ובראשי חדשיכם' קודם פסוקי דזמרה. תכב. סדר התפילה והלל בראש חודש. תכג. סדר קריאת התורה בראש חודש. תכה. די תפילות ראש חודש הלכות מפתח ההלכות תכא. קריאת 'ובראשי חדשיכם' קודם פסוקי דזמרה. תכב. סדר התפילה והלל בראש חודש. תכג. סדר קריאת התורה בראש חודש. תכה. דיני ראש חודש שחל להיות בשבת. תכו. ברכת הלבנה וזמנה.

קרא עוד

א

א הקדימו נעשה לנשמע.רמב"ם הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה ג' וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם, מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכן

קרא עוד

מחלוקת הגאונים בגדר בין השמשות - יוסף מימון. מאורנו ח

מחלוקת הגאונים בגדר בין השמשות - יוסף מימון. מאורנו ח מחלוקת הראשונים בגדר בין השמשות 137 מחלוקת הראשונים בגדר בין השמשות יוסף מימון פתיחה אמרו חז"ל: "בין השמשות, ספק מן היום ספק מן הלילה". ישנם הרבה נפקא-מינות הלכתיות לזמני היום, לכן חשוב להגדיר את זמן המעבר

קרא עוד

Microsoft Word - 38

Microsoft Word - 38 08.05.6-80 - פתרון מבחן מס' 8 (ספר מבחנים שאלון 0580) t (v 75) (א) מהירות ההתקרבות של שני הרוכבים היא לכן הזמן שעבר מיציאת הרוכבים ועד הפגישה: קמ"ש, שעות 60 v 75 לפי הנתון בשאלה, נרכיב את המשוואות: 60

קרא עוד

Microsoft Word - buty.doc

Microsoft Word - buty.doc ב.דרגונסקיי חתול במגפיים "בנים ובנות!" אמרה ראיסה איבנובנה "גמרתם את ברבעון בהצלחה. אני מברכת אתכם. כעת אפשר לנוח. בחופשה נעשה לנו מסיבת תחפושות. כל אחד יכול להתחפש איך ירצה, ועבור התחפושת הטובה ביותר

קרא עוד

Microsoft Word hatrada-3.doc

Microsoft Word hatrada-3.doc 1555 מוסדות להשכלה גבוהה פעולות הביקורת בשמונה אוניברסיטאות וב- 21 מכללות אקדמיות נבדק האופן שבו מקיימים מוסדות אלה את החובות המוטלות עליהם לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998, והתקנות למניעת הטרדה

קרא עוד

. " : ] [ :. " (. ( " [ : : : : [ : : [. [ [ [ : ' ( ) ( ( ) [ : ( ' ( ( ( ( [ [ : [ :' : : [ [. ( ) [ ( ( : '. : :. :. [ ( ) :. :. :. :. :. " : [. (

.  : ] [ :.  (. (  [ : : : : [ : : [. [ [ [ : ' ( ) ( ( ) [ : ( ' ( ( ( ( [ [ : [ :' : : [ [. ( ) [ ( ( : '. : :. :. [ ( ) :. :. :. :. :.  : [. ( . : ] [ :.. : : : : : :. : ' ) ) : ' : :' : : [ [. ) [ : '. : :. :. [ ) :. :. :. :. :. : [. [ :. :. : [. :. :. :. : [. :. : [. :. :. ) ( :. : [ : [. [ ' :. : '. :. ' : [. : '. :. :. [. ) (. [ :. :. [ :.

קרא עוד

Microsoft Word - Document36

Microsoft Word - Document36 הרב מאיר טברסקי ראש ישיבה בעניני פסח שני ודרך רחוקה א. פסח שני (הל' א') מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו או שהיה בדרך רחוקה או נאנס באונס אחר או ששגג ולא הקריב בראשון הרי זה מביא פסח בארבעה

קרא עוד

Shabbat Sunset According to Rabbeinu Tam שבת לד-לה שקיעת החמה ע"פ שיטת ר"ת

Shabbat Sunset According to Rabbeinu Tam שבת לד-לה שקיעת החמה עפ שיטת רת פסחים דף צד. הרקיע זריחה מזרח כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, יום = 12 שעות = 720 דקות = 40 מיל = 10 פרסאות 1 מיל = 18 דקות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת

קרא עוד

שעור 6

שעור 6 שעור 6 Open addressing אין רשימות מקושרות. (נניח שהאלמנטים מאוחסנים בטבלה עצמה, לחילופין קיים מצביע בהכנסה המתאימה לאלמנט אם אין שרשור). ב- addressing open הטבלה עלולה להימלא ב- factor α load תמיד. במקום

קרא עוד

שם: כיתה:

שם: כיתה: שם: כת: 2 תת דמת! ם חן ת תת כת ש", ג שן גד דמ ממש ז!( תת מכת. ק מעטת מן שת. )ם כמ, מד ת כת ש", ע ספת! תג ק תת ש ת תת גת תת כת ש": ט ח ז ד ג כת ג ט ח ז ד ג כת ש" ס ן ם מ ך כ כת ג ס ן ם מ ך כ כת ש" ת ש ק

קרא עוד

מבוא ללוגיקה ולתורת הקבוצות

מבוא ללוגיקה ולתורת הקבוצות תורת הקבוצות מושגים בסיסיים מבוא ללוגיקה ולתורת הקבוצות חוברת תרגילים כתוב באופן מפורש את הקבוצות הבאות: 5 2x + 3< היא קבוצת המספרים השלמים המקיימים : 7 B היא קבוצת האותיות הקודמות לאות f באלף-בית הלטיני.

קרא עוד

... 1 כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי סדורה גמרא... מסכת פסחים פרק: ט' דפים: צב: "מ י ש ה י ה" - צט.

... 1 כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי סדורה גמרא... מסכת פסחים פרק: ט' דפים: צב: מ י ש ה י ה - צט. ... 1 כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט 7201702200 מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי סדורה גמרא... מסכת פסחים פרק: ט' דפים: צב: "מ י ש ה י ה" - צט. מהדורה מנוקדת, מפוסקת, מחולקת לסוגיות ולפסקאות עם לימוד

קרא עוד

tshura.indb

tshura.indb שער ראשון דוד אוהל חייו של הרה ח התמים תולדות דוד אקונאוו הי ד ר ראשון שער תשורה משמחת הנישואין של דוד ויוכבד אקונאוו מאמר ומוסד לזכרו הלם וזעזוע אחזו ביהודי ארצות הברית ובחסידי חב ד ברחבי תבל, עם היוודע

קרא עוד

מנשה צימרמן / הוצאה גרועה מלאכה ב. תוכן: א. המושג 'מלאכה גרועה' שתי הבנות במושג מלאכה שתי הבנות במושג מלאכה גרועה הבנה נוספת במושג מלאכה גרועה ב. שיטת

מנשה צימרמן / הוצאה גרועה מלאכה ב. תוכן: א. המושג 'מלאכה גרועה' שתי הבנות במושג מלאכה שתי הבנות במושג מלאכה גרועה הבנה נוספת במושג מלאכה גרועה ב. שיטת מנשה צימרמן / הוצאה גרועה מלאכה ב. תוכן: א. המושג 'מלאכה גרועה' שתי הבנות במושג מלאכה שתי הבנות במושג מלאכה גרועה הבנה נוספת במושג מלאכה גרועה ב. שיטת תוס' מלאכת הוצאה לתוס' תוס' הולך לשטתו - ראיות מהסוגיות

קרא עוד

בארץ אחרת

בארץ אחרת בארץ אחרת כתבה טל ניצן איירה כנרת גילדר הוצאת עם עובד בע"מ 3112 על הספר זהו סיפור על ילדה שמגיעה יחד עם הוריה לעיר גדולה בארץ ארץ חדשה. הסיפור כתוב בגוף ראשון ומתאר חוויות ראשונות מן העיר הגדולה: גודלה

קרא עוד

Microsoft PowerPoint - מפגש דבורה הרפז

Microsoft PowerPoint - מפגש דבורה הרפז יום עיו ן רכ זי/ תו עב רית: הבנת הנק ר א, הבעה ולשון 17.11.09 ל' חשון תש"ע ברוכ ים/ תו המצטר פים/ תו רכ זות חד שות רכ זות בבתי ספר ח דשים ד עולות קומה ב/מרש ת אור ט י שר אל: "ר נו ר ית גנץ אבישג גורדון

קרא עוד

Microsoft Word - 28

Microsoft Word - 28 8-6-7-8 - פתרון מבחן מס' 8 (ספר לימוד שאלון 87) y M (, ) y מרכז המעגל החוסם את המשולש נמצא בנקודת חיתוך האנכים האמצעיים y y לצלעות המשולש: y M _, y y R M ( M) ( M) () R M y m 9 9 69 9 9 9 9 (ב) משוואת

קרא עוד

Westminster Leningrad Codex [4.20]

Westminster Leningrad Codex [4.20] Isaiah 1 Isaiah 1 ישעיה ח זון ישע יהו ב ן א מוץ א ש ר ח ז ה על יהוד ה ו ירוש ל ם ב ימ! י עז יהו יות ם א ח ז יח ז ק יהו מל כ! י יהוד ה ש מ עו ש מים ו הא ז ינ י א ר ץ כ י יהו ה ד ב! ר ב נ ים ג דל ת י ו רוממ

קרא עוד

סימונה בחמישה משקלים משפחת גופנים חדשה בעברית הפונטיה עמוד 1 סימונה - חוברת גופן

סימונה בחמישה משקלים משפחת גופנים חדשה בעברית הפונטיה עמוד 1 סימונה - חוברת גופן סימונה בחמישה משקלים משפחת גופנים חדשה בעברית עמוד 1 דק אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת 0123456789?! רגיל אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת 0123456789?! בינוני אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת 0123456789?! שמן אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת

קרא עוד

בס"ד יחידה 1: "אין לי ארץ אחרת" למה ניתנה לעם ישראל דווקא ארץ ישראל? א. משימה לפני הלימוד: שאלי 01 אנשים לפחות, מה מיוחד לדעתם בארץ ישראל? אספי את כל

בסד יחידה 1: אין לי ארץ אחרת למה ניתנה לעם ישראל דווקא ארץ ישראל? א. משימה לפני הלימוד: שאלי 01 אנשים לפחות, מה מיוחד לדעתם בארץ ישראל? אספי את כל בס"ד יחידה 1: "אין לי ארץ אחרת" למה ניתנה לעם ישראל דווקא ארץ ישראל? א. משימה לפני הלימוד: שאלי 01 אנשים לפחות, מה מיוחד לדעתם בארץ ישראל? אספי את כל התשובות כאן:.0.2.3.4.5.6.7.8.9.01 ב. ארץ ישראל- לעם

קרא עוד

eriktology The Writings Book of Psalms [1]

eriktology The Writings Book of Psalms [1] eriktology The Writings Book of Psalms [1] [2] FOREWORD It should be noted when using this workbook, that we ( Eric, Lee, James, and a host of enthusiastic encouragers ) are not making a statement that

קרא עוד

eriktology The Prophets Book of Isaiah [1]

eriktology The Prophets Book of Isaiah [1] eriktology The Prophets Book of Isaiah [1] [2] [3] FOREWORD It should be noted when using this workbook, that we ( Eric, Lee, James, and a host of enthusiastic encouragers ) are not making a statement

קרא עוד

eriktology The Writings Book of Proverbs [1]

eriktology The Writings Book of Proverbs [1] eriktology The Writings Book of Proverbs [1] [2] FOREWORD It should be noted when using this workbook, that we ( Eric, Lee, James, and a host of enthusiastic encouragers ) are not making a statement that

קרא עוד

פיסיקה 1 ב' מרצים: גולן בל, משה שכטר, מיכאל גדלין מועד ב משך המבחן 3 שעות חומר עזר: דף נוסחאות מצורף, מחשבון אסור בהצלחה! חלק א'

פיסיקה 1 ב' מרצים: גולן בל, משה שכטר, מיכאל גדלין מועד ב משך המבחן 3 שעות חומר עזר: דף נוסחאות מצורף, מחשבון אסור בהצלחה! חלק א' פיסיקה 1 ב' 203-1-1391 מרצים: גולן בל, משה שכטר, מיכאל גדלין מועד ב 03.08.2017 משך המבחן 3 שעות חומר עזר: דף נוסחאות מצורף, מחשבון אסור בהצלחה! חלק א' - שאלות אמריקאיות (כל שאלה - 5 נק') - יש לסמן תשובה

קרא עוד

Microsoft Word - beayot tnua 3 pitronot.doc

Microsoft Word - beayot tnua 3 pitronot.doc ק( בעיות מילוליות - בעיות תנועה.7 פתרון: א. נסמן : קמ"ש קמ"ש מהירותו של הולך הרגל. מהירותו של רוכב האופניים. משך זמן הליכתו של הולך הרגל מקיבוץ א' לקיבוץ ב'. משך זמן רכיבתו של רוכב האופניים מקיבוץ א' לקיבוץ

קרא עוד

תקנון כדורגל כללי 1. הוראות תקנון זה, הינן ייחודיות לענף הכדורגל ובאות להוסיף על הוראות התקנון הכללי. 2. המשחקים ייערכו לפי חוקת המשחקים הנהוגה בהתאחד

תקנון כדורגל כללי 1. הוראות תקנון זה, הינן ייחודיות לענף הכדורגל ובאות להוסיף על הוראות התקנון הכללי. 2. המשחקים ייערכו לפי חוקת המשחקים הנהוגה בהתאחד תקנון כדורגל כללי 1. הוראות תקנון זה הינן ייחודיות לענף הכדורגל ובאות להוסיף על הוראות התקנון הכללי. 2. המשחקים ייערכו לפי חוקת המשחקים הנהוגה בהתאחדות לכדורגל בישראל להוציא הוראות מיוחדות המפורטות בתקנון

קרא עוד

כיבוד אב ואם ר' בועז ויינר, ר' דורון נודלמן ראשי פרקים: פסוקי התורה הקשורים למצוות כלפי ההורים. חומרת המצווה. הזכרת שם אביו. סתירת והכרעת דברי אביו. כ

כיבוד אב ואם ר' בועז ויינר, ר' דורון נודלמן ראשי פרקים: פסוקי התורה הקשורים למצוות כלפי ההורים. חומרת המצווה. הזכרת שם אביו. סתירת והכרעת דברי אביו. כ כיבוד אב ואם ר' בועז ויינר, ר' דורון נודלמן ראשי פרקים: פסוקי התורה הקשורים למצוות כלפי ההורים. חומרת המצווה. הזכרת שם אביו. סתירת והכרעת דברי אביו. כפייה על מצוות כיבוד אב ואם. תלמוד-תורה מול כיבוד אב

קרא עוד

Microsoft Word - kot.doc

Microsoft Word - kot.doc החתול והשועלה לאיכר אחד היה חתול. חתול יפה אבל פראי, שעשה לו צרות רבות. חבל היה לאיכר להיפרד מהחתול, אך לא הייתה ברירה. אחרי התעלול האחרון שם אותו בשק ויצא אתו ליער. שם שחרר את החתול. יהיה מה שיהיה. אם

קרא עוד

Microsoft Word - מארג השפה 9 - דגם.doc

Microsoft Word - מארג השפה 9 - דגם.doc מבחן בעברית תכנ תי "מארג השפה" 9 שנ"ל מבחן דגם (ינואר, 2004) שם פרטי: שם משפחה: מס' תעודת זהות: תאריך: שם מרכז ההשכלה / מוסד: מנהל מרכז השכלה: שם: חתימה: אנו רואים בקיום טוהר הבחינות משימה חינוכית, ערכית

קרא עוד

<4D F736F F D20FAF8E2E5EC20E0ECE2E1F8E420EEF2E5F8E D F9E0ECE5FA2E646F63>

<4D F736F F D20FAF8E2E5EC20E0ECE2E1F8E420EEF2E5F8E D F9E0ECE5FA2E646F63> < 0 a b b a > 0 נתון: מכאן ניתן לומר בוודאות כי -. a < b ab < 0 a 0 b > לא ניתן לקבוע בוודאות.. ( 0)?. לא ניתן לדעת. + ( + ) ( ) + + נתון: כמה ערכי שונים מקיימים את המשוואה?. אינסוף 0 +. תשובות ו נכונות

קרא עוד

áñéñ åîéîã (ñéåí)

áñéñ åîéîã (ñéåí) מתו% 5 בסיס ומימד סיום) במסגרת הוכחת משפט של בסיסי לכל שני בסיסי של אותו מ"ו יש אותו מספר איברי ), הוכחנו בעצ יותר: משפט: א V מ"ו נוצר סופית, A V קבוצה בת"ל, B V קבוצה פורשת אז. A B הערה: מרחב וקטורי הוא

קרא עוד

מתמטיקה לחטיבת הביניים ÌÈappleÂÂÎÓ ÌÈ ÙÒÓ ÂÏÂÚÙ È ÂÁÂ ÈÓˆÚ Â Ú ÂÁ

מתמטיקה לחטיבת הביניים ÌÈappleÂÂÎÓ ÌÈ ÙÒÓ ÂÏÂÚÙ È ÂÁÂ ÈÓˆÚ Â Ú ÂÁ מתמטיקה לחטיבת הביניים ÌÈappleÂÂÎÓ ÌÈ ÙÒÓ ÂÏÂÚÙ È ÂÁÂ ÈÓˆÚ Â Ú ÂÁ מתמטיקה לחטיבת הביניים ÌÈappleÂÂÎÓ ÌÈ ÙÒÓ ÂÏÂÚÙ È ÂÁÂ תוכן העניינים א. מספרים מכוונים על ציר המספרים................. ב. השוואת מספרים

קרא עוד

Microsoft Word - tik latalmid-final

Microsoft Word - tik latalmid-final רשימת המשימות במבדק טבלת מעקב מס ' המשימה שם המשימה עמוד העברה ראשונה תאריך עבר/לא עבר העברה שנייה תאריך עבר/לא עבר 3 1 קריאת שמות אותיות 7 2 קריאת צלילי אותיות 10 קריאת צירופים של עיצורים ותנועות 3 4

קרא עוד

מצגת של PowerPoint

מצגת של PowerPoint שלום לתלמידי י"א חמש יחידות מתמטיקה גיל קרסיק מורה למתמטיקה בשעה וחצי הקרובות נדבר על שאלון 806 סדרות הנדסיות וחשבוניות ארבעה תרגילים שהיו בבחינות בגרות ארבעה טיפים )טיפ אחד אחרי כל תרגיל שנפתור הערב(

קרא עוד

מקביליות

מקביליות תכונות בטיחות Safety Properties גרא וייס המחלקה למדעי המחשב אוניברסיטת בן-גוריון 2 תזכורת: תכונות זמן ליניארי Linear Time Properties תכונות זמן-ליניארי מתארות קבוצת עקבות שהמערכת צריכה לייצר מכוונים ללוגיקה

קרא עוד

פתרון וחקירת מערכות של משוואות לינאריות שאלות: 1( מצא אילו מהמערכות הבאות הן מערכות שקולות: 2x+ y= 4 x+ y= 3 x y = 0 2x+ y = 3 x+ 10y= 11 א. 2x 2y= 0

פתרון וחקירת מערכות של משוואות לינאריות שאלות: 1( מצא אילו מהמערכות הבאות הן מערכות שקולות: 2x+ y= 4 x+ y= 3 x y = 0 2x+ y = 3 x+ 10y= 11 א. 2x 2y= 0 פתרון וחקירת מערכות של משוואות לינאריות שאלות: 1( מצא אילו מהמערכות הבאות הן מערכות שקולות: x+ y= x+ y= 3 x y = 0 x+ y = 3 x+ 10y= 11 x y= 0 x y= 7 x y= 1 ד x = 3 x+ y = z+ t = 8 רשום את המטריצות המתאימות

קרא עוד

מספר בקשה 3f40e793 6b a0e9 da8f5a75fe53 פרטי המוצרים שלי

מספר בקשה 3f40e793 6b a0e9 da8f5a75fe53 פרטי המוצרים שלי מספר בקשה 3f40e793 6b11 4127 a0e9 da8f5a75fe53 פרטי המוצרים שלי 68 270 224092 70 68 270 224092 69 3967487 3967486 3966858 3966275 3957822 1634818 סוג מוצר פנסיוני פוליסת ביטוח חיים משולב חיסכון קרן השתלמות

קרא עוד

ex1-bash

ex1-bash ביה"ס למדעי המחשב סמסטר חורף תשע"ח 13.12.2017 יסודות מערכות פתוחות פתרון תרגיל מס' 7 המכללה האקדמית נתניה שימו לב: כל ההערות שבתחילת תרגילים 1-6 תקפות גם לתרגיל זה. הערה 1: החל מתרגיל זה והלאה, בכל פעם

קרא עוד

PowerPoint Presentation

PowerPoint Presentation מה הם הגורמים שקובעים את רמת הפעילות הכלכלית, שער הריבית, רמת המחירים ורמת התעסוקה? הפעילות המשותפת במספר שווקים: פעילות ריאלית שוק הסחורות: CIGX-M עקומת IS (r,) שיווי משק ל פעילות מונטרית שוק הכספים:

קרא עוד

טעימה מסדנת 4 החלקים: קסמים מדהימים 3 מייסד בית הספר: יוני לחמי פלאפון:

טעימה מסדנת 4 החלקים: קסמים מדהימים 3 מייסד בית הספר: יוני לחמי פלאפון: טעימה מסדנת 4 החלקים: קסמים מדהימים 3 מייסד בית הספר: יוני לחמי פלאפון: 454-1288476 פתיחה שלום מתעניין בקסמים! שמי יוני לחמי. אני קוסם מקצועי מעל 11 שנים. לפני 9 שנים התחלתי ללמד קסמים ומאז לימדתי מעל

קרא עוד

שחזור מבחן יסודות הביטוח – מועד 12/2016

שחזור מבחן יסודות הביטוח – מועד 12/2016 שחזור בחינה יסודות הביטוח מועד 2202/21 לפניכם שחזור מבחן יסודות הביטוח מועד 2202/21. השאלות מבוססות על שחזור התלמידים. תודה לכל אלו שתרמו בביצוע השחזור. במידה והנכם זוכרים שאלות נוספות ו 0 או דיוק טוב

קרא עוד

הרב צבי יניר 3.rtf

הרב צבי יניר 3.rtf הרב צבי יניר ההלכה ה לפסיקת לימוד הירושלמי חשיבות (עיון בסוגיית תפילת ערבית מוקדמת) א. ב. 1 בשנים האחרונות ישנה התעוררות ללימוד התלמוד הירושלמי. דומני שההתעוררות היא אך ורק במישור של 2 'לעסוק בדברי תורה'

קרא עוד

Nezer19

Nezer19 gqtoaxwae zepaxwaohw ixcbae,ohwadnexz inelyz oipra l"wevfoif`x sqeiiax oe`bd l"wevf oif`x sqei iax oe`bd ñðéååã Y áåùèàâåøî "çðòô úðôö" ìòá 'dxezd xfp' eizece` d`x,'iaeyh`bexd' eiepika rcepd) wqpieecn

קרא עוד

Microsoft Word - hedva 806-pitronot-2011.doc

Microsoft Word - hedva 806-pitronot-2011.doc ו- ( ( השייכים לתחום ההגדרה שאלה פתרון: א. לפי ההגדרה, f היא פונקציה זוגית, אם לכל ( ) שלה, מתקיים. f f נציב את במקום בפונקציה הנתונה ונקבל: ( ) ( ) ( ) + + + + ( ) f f f כלומר, הפונקציה היא זוגית. על

קרא עוד

ע ז ר י מ ע ם ה ש ם ע ו ש ה ש מ י ם ו א ר ץ ס פ ר ה ז ה ר ש ח ב ר ה ת נ א ה א ל ק י ר ב ן ש מ עו ן ב ר יו ח אי זיע"א ו ב ו : " ס פ ר ה ז ה ר", "ז ה ר

ע ז ר י מ ע ם ה ש ם ע ו ש ה ש מ י ם ו א ר ץ ס פ ר ה ז ה ר ש ח ב ר ה ת נ א ה א ל ק י ר ב ן ש מ עו ן ב ר יו ח אי זיעא ו ב ו :  ס פ ר ה ז ה ר, ז ה ר ע ז ר י מ ע ם ה ש ם ע ו ש ה ש מ י ם ו א ר ץ ס פ ר ה ז ה ר ש ח ב ר ה ת נ א ה א לק י ר ב ן ש מ עון ב ר יוח אי זיע"א ו ב ו : " ס פ ר ה ז ה ר", "ז ה ר ח ד ש ", "ת ק ו נ י ה ז ה ר" מ נ ק ד t ת ק ו ני ז הר ח

קרא עוד

eriktology The Prophets Book of 1 st Kings [1]

eriktology The Prophets Book of 1 st Kings [1] eriktology The Prophets Book of 1 st Kings [1] [2] FOREWORD It should be noted when using this workbook, that we ( Eric, Lee, James, and a host of enthusiastic encouragers ) are not making a statement

קרא עוד

Microsoft Word - Sol_Moedb10-1-2,4

Microsoft Word - Sol_Moedb10-1-2,4 הפקולטה למתמטיקה - הטכניון חיפה מד''ח - 48 חורף תשע''א - בחינה סופית מועד ב' שאלה : תהי נתונה המד"ח הבאה: u + uu = y א. מצא את העקומים האופייניים של משוואה זו בצורה פרמטרית. ב. פתור את המד"ח הנתונה לעיל

קרא עוד

Microsoft Word - אלגברה מעורב 2.doc

Microsoft Word - אלגברה מעורב 2.doc תרגול אלגברה? ( ), (6 ) 6 9 נתון:. מהו ערכו של. () () () (). למה שווה? a ai. נתון: a + 9 + 6a () () 7 () () אף תשובה אינה נכונה?. ( ) ( + ) ( ) ( + ) ( + ) ( + ) ( + )( ) () () () (). נתון: + 0 z z z iz

קרא עוד

ע 003 מרץ 10 מועד מיוחד פתרונות עפר

ע 003 מרץ 10 מועד מיוחד פתרונות עפר בגרות ע מרץ 0 מועד מיוחד שאלון 5005. x א. () יש למצוא את הערך של m שעבורו גרף + ) mx f ( x) mm ( 6) x + ( כאשר נציב m או 6 m נקבל 0 0 ונקבל פונקציה עולה ובהתאם הישר לא מקביל לציר ה - הוא ישר המקביל לציר

קרא עוד

Microsoft Word mashat-3.doc

Microsoft Word mashat-3.doc חלק שני: ההתמודדות עם המשט הטורקי פרק א': תהליך קבלת ההחלטות תקציר ב- 31.5.10 השתלט צה"ל על שש ספינות שהיו בדרכן לעזה במסגרת משט מחאה (להלן - המשט הטורקי). ההשתלטות נעשתה במרחק של 75 מייל מערבית לחופי

קרא עוד

מבחן סוף סמסטר מועד ב 28/10/08 מרצה אחראית: דר שירלי הלוי גינסברג מתרגלים: גלעד קותיאל, גדי אלכסנדרוביץ הוראות: א. בטופס המבחן 6 עמודים (כולל דף זה) ו

מבחן סוף סמסטר מועד ב 28/10/08 מרצה אחראית: דר שירלי הלוי גינסברג מתרגלים: גלעד קותיאל, גדי אלכסנדרוביץ הוראות: א. בטופס המבחן 6 עמודים (כולל דף זה) ו מבחן סוף סמסטר מועד ב 28/10/08 מרצה אחראית: דר שירלי הלוי גינסברג מתרגלים: גלעד קותיאל, גדי אלכסנדרוביץ הוראות: א. בטופס המבחן 6 עמודים (כולל דף זה) ו 4 דפי נוסחאות. בדקו שכל העמודים ברשותכם. ב. משך המבחן

קרא עוד

erch-009

erch-009 ערכין דף ט. לתירוץ רב הונא שעושים שמונה חדשים מלאים ו"כגון שהיתה שנה מעוברת", מתי חל מולד תשרי של שנה שעברה ומתי בשנה זו? [תוד"ה מאי]. מולד תשרי שנה זו מולד תשרי שנה שעברה ברביעי כ"א תקפ"ט שבת שעה י"ב

קרא עוד

פיוטים לשמחת תורה מתוך סידור לכל השנה כמנהג טרוייש (Troyes) וחיבורים בהלכה ירושלים,מכון שוקן למחקר היהדות, ספר כגון זה היה מצוי בבית היה

פיוטים לשמחת תורה מתוך סידור לכל השנה כמנהג טרוייש (Troyes) וחיבורים בהלכה ירושלים,מכון שוקן למחקר היהדות, ספר כגון זה היה מצוי בבית היה 266 18. פיוטים לשמחת תורה מתוך סידור לכל השנה כמנהג טרוייש (Troyes) וחיבורים בהלכה ירושלים,מכון שוקן למחקר היהדות, 19523 ספר כגון זה היה מצוי בבית היהודי בצרפת. הטקסט המרכזי: סידור לכל השנה ומסביבו ספרי

קרא עוד

أكاديمية القاسمي كلية أكاديمية للتربية אקדמיית אלקאסמי מכללה אקדמית לחינוך שאלון מוטיבציה פנימית סטופ-הראל, 2002

أكاديمية القاسمي كلية أكاديمية للتربية אקדמיית אלקאסמי מכללה אקדמית לחינוך שאלון מוטיבציה פנימית סטופ-הראל, 2002 שאלון מוטיבציה פנימית סטופ-הראל, 00 מדוע יורדת המוטיבציה הפנימית ללמידה? הבדלים בין בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים במוטיבציה פנימית ובמשתנים המקושרים אליה מאת : אורית סטופ-הראל בהדרכת : ד"ר ג'ני קורמן

קרא עוד

Microsoft Word - SDAROT 806 PITRONOT.doc

Microsoft Word - SDAROT 806 PITRONOT.doc 5 יח"ל - תרגילים הכנה לבגרות תרגיל 8 נסמן ב- את האיבר הראשון ונסמן ב- את מנת הסדרה. על פי הנתון מתקיים: 6 ( S6 89 89 0 5 0 5 S0 S5 ( 0 5 0 t t 0 6 (. לפיכך, 89 5 נסמן t ונקבל: 5 t או או או 5 t נפסול את

קרא עוד

ב"ה גיליון 30 תשרי תשע"ב מעיינותיך רבעון למחשבת חב"ד ראש השנה הרב יצחק גינזבורג יום כיפור הרב יואל כהן חג הסוכות הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל שמחת תו

בה גיליון 30 תשרי תשעב מעיינותיך רבעון למחשבת חבד ראש השנה הרב יצחק גינזבורג יום כיפור הרב יואל כהן חג הסוכות הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצל שמחת תו ב"ה גיליון 30 תשרי תשע"ב מעיינותיך רבעון למחשבת חב"ד ראש השנה הרב יצחק גינזבורג יום כיפור הרב יואל כהן חג הסוכות הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל שמחת תורה אסי שפיגל 3 2 תוכן העניינים זמני ואופני התשובה כ"ק

קרא עוד

רגשי משחק קלפים לפיתוח תקשורת רגשית ואמפתיה לזולת מטרות המשחק: להעלות את המודעות למגוון הרגשות הקיימים בנו ולתת להם ביטוי להבין כי כל אירוע מעורר קשת

רגשי משחק קלפים לפיתוח תקשורת רגשית ואמפתיה לזולת מטרות המשחק: להעלות את המודעות למגוון הרגשות הקיימים בנו ולתת להם ביטוי להבין כי כל אירוע מעורר קשת רגשי משחק קלפים לפיתוח תקשורת רגשית ואמפתיה לזולת מטרות המשחק: להעלות את המודעות למגוון הרגשות הקיימים בנו ולתת להם ביטוי להבין כי כל אירוע מעורר קשת רחבה של רגשות לעודד שיח ולהמשיג רגשות לתת למדריך בסיס

קרא עוד

שאלה 2. תכנות ב - CShell

שאלה 2. תכנות ב - CShell ביה"ס למדעי המחשב 4.2.2018 האקדמית נתניה מבחן מועד א' יסודות מערכות פתוחות סמסטר חורף, תשע"ח משך המבחן: שלוש וחצי שעות. יש לענות על כל השאלות. מותר השימוש בחומר עזר כלשהו, פרט למחשבים, (מחשבונים מותר).

קרא עוד

. שאלה 1: ה אי x] T : R 4[ x] R 4[ אופרטור ליניארי מוגדר על-ידי T( ax bx cx d) bx ax cx c )13 נק'( א( מצאו את הערכים העצמיים, המרחבים העצמיים

. שאלה 1: ה אי x] T : R 4[ x] R 4[ אופרטור ליניארי מוגדר על-ידי T( ax bx cx d) bx ax cx c )13 נק'( א( מצאו את הערכים העצמיים, המרחבים העצמיים שאלה : ה אי x] : R4[ x] R4[ אופרטור ליניארי מוגדר על-ידי ( ax bx cx d) bx ax cx c )3 נק'( א( מצאו את הערכים העצמיים המרחבים העצמיים והפולינום המורכב מוקטורים עצמיים של R [ [x האופייני של מצאו בסיס של 4

קרא עוד

בנק כשר לכתחילה: שותפות ולא שיעבוד וך ח כךיא ך ךיומו ךךאא ח חךי ךךעוו ימ יטהע י יוד ו וע ע ו קה הח חז ז קק י ותע וב ו ו...ע ע חמך ך א לא וממ ח א ת וא

בנק כשר לכתחילה: שותפות ולא שיעבוד וך ח כךיא ך ךיומו ךךאא ח חךי ךךעוו ימ יטהע י יוד ו וע ע ו קה הח חז ז קק י ותע וב ו ו...ע ע חמך ך א לא וממ ח א ת וא בנק כשר לכתחילה: שותפות ולא שיעבוד וך ח כךיא ך ךיומו ךךאא ח חךי ךךעוו ימ יטהע י יוד ו וע ע ו קה הח חז ז קק י ותע וב ו ו...ע ע חמך ך א לא וממ ח א ת וא ת ח תקחא נ שש ש ךךא וךת ת ךר ח בךיתע ו קיי חרא יתע

קרא עוד

בגרות עז יולי 17 מועד קיץ ב שאלון ,000 א. ניתוח הנתונים מחירה של ספה הוא שקלים, והיא התייקרה ב-. 25% כאשר המחיר מתייקר ב- המחיר החדש הוא פי,

בגרות עז יולי 17 מועד קיץ ב שאלון ,000 א. ניתוח הנתונים מחירה של ספה הוא שקלים, והיא התייקרה ב-. 25% כאשר המחיר מתייקר ב- המחיר החדש הוא פי, ,000 א ניתוח הנתונים מחירה של ספה הוא שקלים, והיא התייקרה ב- 5% כאשר המחיר מתייקר ב- המחיר החדש הוא פי, 5% לכן, המחיר החדש הוא: 5,000 00 5 5 00 שקלים ממחירו הקודם 0005 תשובה: מחיר הספה לאחר ההתייקרות הוא

קרא עוד

Microsoft Word - בעיות הסתברות 1.doc

Microsoft Word - בעיות הסתברות 1.doc תרגול בעיות הסתברות. גולן מטיל פעמים קובייה הוגנת, מה ההסתברות שבכל אחת מהפעמים יקבל תוצאה שונה? () () () הילה קוראת ספר לפני השינה פעמים בשבוע, יוני סופר כבשים לפני השינה פעמים בשבוע, מה הסיכוי שהיום

קרא עוד

הכוון חינוכי-רוחני להוראת סוגיות צניעות ובינו לבינה במסכת סנהדרין עורך: יונה גודמן מינהל החינוך

הכוון חינוכי-רוחני להוראת סוגיות צניעות ובינו לבינה במסכת סנהדרין עורך: יונה גודמן מינהל החינוך הכוון חינוכי-רוחני להוראת סוגיות צניעות ובינו לבינה במסכת סנהדרין עורך: יונה גודמן מינהל החינוך ונקדשתי... הכוון חינוכי-רוחני להוראת נושאים של צניעות ובינו לבינה פלטי בן ליש ומיכל - סנהדרין יט, ע"ב - הרב

קרא עוד

אוניברסיטת חיפה החוג למדעי המחשב.5.6 מבוא למדעי המחשב סמסטר א' תשע"ז בחינה סופית מועד א', מרצה: שולי וינטנר מתרגלים: סמאח אידריס, ראמי עילבו

אוניברסיטת חיפה החוג למדעי המחשב.5.6 מבוא למדעי המחשב סמסטר א' תשעז בחינה סופית מועד א', מרצה: שולי וינטנר מתרגלים: סמאח אידריס, ראמי עילבו אוניברסיטת חיפה החוג למדעי המחשב.5.6 מבוא למדעי המחשב סמסטר א' תשע"ז בחינה סופית מועד א', 31.1.2017 מרצה: שולי וינטנר מתרגלים: סמאח אידריס, ראמי עילבוני, דולב שרון הנחיות: 1. משך הבחינה: 120 דקות. 2. היציאה

קרא עוד

יחידה 8: שיקוף, הרחבה וכיווץ של פרבולות שיעור 1. שיקוף בציר x תלמידים התבקשו לשרטט פרבולה שכל הערכים שלה שליליים. y יואב ש רטט כך: y תומר אמר: אי-אפשר

יחידה 8: שיקוף, הרחבה וכיווץ של פרבולות שיעור 1. שיקוף בציר x תלמידים התבקשו לשרטט פרבולה שכל הערכים שלה שליליים. y יואב ש רטט כך: y תומר אמר: אי-אפשר יחידה 8: שיקוף, הרחבה וכיווץ של פרבולות שיעור 1. שיקוף בציר תלמידים התבקשו לשרטט פרבולה שכל הערכים שלה שליליים. יואב ש רטט כך: תומר אמר: אי-אפשר זיו ש רטט כך: מי צודק? נשקף בציר את הגרף של, = ונלמד את

קרא עוד

הטכניון מכון טכנולוגי לישראל אלגוריתמים 1 )443432( סמסטר חורף הפקולטה למדעי המחשב תרגול 9 מסלולים קלים ביותר תרגיל APSP - 1 עד כה דנו באלגור

הטכניון מכון טכנולוגי לישראל אלגוריתמים 1 )443432( סמסטר חורף הפקולטה למדעי המחשב תרגול 9 מסלולים קלים ביותר תרגיל APSP - 1 עד כה דנו באלגור תרגול 9 מסלולים קלים ביותר תרגיל APSP - 1 עד כה דנו באלגוריתמים לפתרון בעית מסלולים קלים מציאת מסלולים קלים ביותר מצומת ביותר ממקור יחיד. כלומר, V לכל צמתי הגרף. בעיה אחרת הקשורה לבעיה זו היא בעית ה-(

קרא עוד

עלון המשפט ביה"ד "נתיבות חיים" שע"י מוסדות מענה שמחה י-ם בנשיאות הגאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א פנים מאירות 1 י-ם טל: פסקי דינים שכירות פוע

עלון המשפט ביהד נתיבות חיים שעי מוסדות מענה שמחה י-ם בנשיאות הגאון הרב נפתלי נוסבוים שליטא פנים מאירות 1 י-ם טל: פסקי דינים שכירות פוע ביה"ד "נתיבות חיים" שע"י מוסדות מענה שמחה י-ם בנשיאות הגאון הרב נפתלי נוסבוים שליט"א פנים מאירות 1 י-ם טל: 02-5023637 פסקי דינים שכירות פועלים ב - חזרת המעסיק אחרי התחלת המלאכה הרב יוסף פליישמן שליט"א

קרא עוד