PowerPoint Presentation

תמליל

1 מבוא ל-++ C משתנים מיוחסים הקצאת זיכרון דינאמית קלט/פלט ב-++ C מחלקות namespaces const

2 2

3 C היא שפת תכנות שנבנתה מעל ++C ++C מוסיפה מגוון רב של תכונות מתקדמות #include <iostream> using namespace std; בעיקר עבור תכנות מונחה עצמים int main(int argc, char** argv) { cout << "Hello world" << endl; return 0; השלד הבסיסי של הקוד בשפה זהה ל- C רוב הקוד של C ניתן לקמפול ישירות כ-++ C נהוג ב-++ C לבצע דברים אחרת תוך שימוש ביתרונות השפה לא כותבים ב-++ C קוד בסגנון C! - void* לא נהוג להשתמש ב- printf,,file* ועוד ב-++ C יש תחליפים עדיפים 3

4 כדי לקמפל קוד ++C נשתמש בקומפיילר ++g אופן השימוש זהה ל- gcc, למעשה gcc הוא ++g. קבצי ה- header הסטנדרטיים של ++C הם ללא סיומת, למשל iostream קבצים הנכתבים על ידי משתמשים הם בעלי סיומת h כמו ב- C קבצי ה- source ב-++ C קרויים הם בעלי סיומת cc,cpp או C )גדולה( כדי לכלול קבצי header של C מוסיפים c בתחילת שמם, אשר מוסיף תכונות פופולריות מ-++ C : C הוא סטנדרט חדש של C99 אתחול משתנים באמצע בלוק )ובתוך לולאת for או משפט )if ערכים קבועים - const שימוש בהערות של שורה אחת // למשל: #include <cstdio> כל התכונות האלה קיימות ב-++ C ובדרך כלל חשיבותן גבוהה לסגנון השפה 4

5 new delete 5

6 הקצאות זיכרון דינאמיות ב-++ C מתבצעות בעזרת האופרטורים new ו- delete ניתן להקצות משתנה חדש )ולאתחלו( על ידי :new int* ptr = new int; // No explicit initialization int* ptr = new int(7); // The new integer is initialized to 7 :new[size_t] ניתן להקצות מערך של משתנים על ידי int* array = new int[n]; שחרור של עצם שהוקצה על ידי new מתבצע בעזרת :delete delete ptr; :delete[] שחרור של עצם שהוקצה על ידי new[size_t] מתבצע בעזרת delete[] array; 6

7 int* ptr = new int(5); int* array = new int[*ptr]; // No need to check for NULLs C++ C int* ptr = malloc(sizeof(int)); *ptr = 5; if (!ptr) { // handle errors... int* array = malloc(sizeof(*array)* *ptr); if (!array) { // handle errors... delete ptr; delete[] array; )תרגול 10( free(ptr); free(array); אסור להתבלבל בין delete ו-[] delete אסור לערבב את new ו- delete עם malloc ו- free למשל להקצות עם new ולשחרר עם free אין צורך לבדוק את ערך המצביע המוחזר מ- new NULL אינה מחזירה new טיפול בשגיאות ב-++ C מתבצע בעזרת מנגנון החריגות 7

8 ב-++ C משתמשים ב- new ו-[ new[size_t כדי להקצות זיכרון חדש האופטור new מחזיר מצביע מהטיפוס המתאים אין צורך לבדוק את הצלחת ההקצאה כמו ב- C ב-++ C משתמשים ב- delete ו-[] delete כדי לשחרר זיכרון delete[] עם ו-[ new[size_t delete משחררים עם new לא משתמשים ב- malloc ו- free )מלבד המקרה של חיבור קוד C ישן( 8

9 9

10 ב-++ C ניתן לאגד מספר פונקציות וטיפוסים בצורה לוגית תחת namespace בדומה לארגון קבצים בתיקיות namespace math { double power(double base, double exp); double sqrt(double number); double log(double number); לכל פונקציה )או טיפוס או משתנה( המוגדרת ב- namespace יש שם מלא מהצורה <namespace>::<item> אורפטור :: )קרוי )scope משמש להפרדה בין שמות namespace כאשר מציינים שמות מלאים כדי לגשת לפונקציה שאינה ב- namespace הנוכחי יש לרשום את שמה המלא, למשל: double root = math::sqrt(10.0); 10

11 ניתן להשתמש בהוראת using כדי לחסוך את כתיבת השם המלא בכל פעם הוראת using "תעתיק" את הגדרת הפונקציה ל- namespace הנוכחי using math::power; using namespace math; ניתן להשתמש בהוראות <name> using namespace כדי לבצע using לכל תוכן ה- namespace בבת אחת ניתן לקנן namespace אחד בתוך השני: namespace mtm { namespace ex4 { int f(int n); כל ההגדרות מהספריה הסטנדרטית מופיעות תחת ה- namespace הסטנדרטי הקרוי std מומלץ לא לבצע using namespace std אלא להשתמש רק בחלקים מהספריה הסטנדרטית הדרושים ה- namespace הראשי מצוין על ידי :: מה ההבדל בין f ל- f ::? 11

12 יתרונות: ניתן לקבץ בצורה לוגית נוחה פונקציות דומות ניתן להשתמש בשמות קצרים וברורים יותר ללא חשש להתנגשויות מאפשר החלפה, מימוש ומיזוג של מימושים שונים בקלות typedef enum { MTM_OUT_OF_MEMORY, /*...*/ MtmErrorCode; C void mtmprinterrormessage(mtmerrorcode error); namespace mtm { enum ErrorCode { OUT_OF_MEMORY, /*...*/ ; C++ void printerrormessage(errorcode error); 12

13 ניתן לקבץ קוד בצורה לוגית בעזרת חלוקתו ל- namespace שונים ניתן להשתמש ב- using כדי להימנע מכתיבת שמות מלאים בקוד בזכות namespace ניתן לשמור על שמות קצרים וברורים ללא צורך בתחיליות כמו ב- C הקוד מהספריה הסטנדרטית מופיע תחת ::std 13

14 הגדרת משתנים קבועים מצביעים קבועים 14

15 בהכרזה על משתנה ניתן להוסיף לשם הטיפוס את המילה השמורה const לא ניתן לשנות את ערכו של משתנה אשר מוגדר כ- const )קבוע( לאחר אתחולו לכן חובה לאתחל משתנים קבועים const int n = 5; n = 7; // error: assignment of read-only variable `n' const int m; // error: uninitialized const `m' ניתן להכריז על פרמטרים וערכי חזרה של פונקציה כ- const : char* strcpy(char* destination, const char* source); כותב הפונקציה מתחייב לא לשנות את ערך הארגומנט const char* studentgetname(student s); ניתן להחזיר משתנה פרטי ללא חשש לגרימת נזק מצד המשתמש נכונות השימוש במשתנים קבועים נאכפת על ידי הקומפיילר 15

16 כאשר מוסיפים const להגדרת מצביע ייתכנו מספר אפשרויות: הכתובת הנשמרת במצביע קבועה הערך הנשמר במשתנה המוצבע קבוע ניתן למקם את המילה const במיקום שונה בהגדרת הטיפוס כדי לקבל כל אחת מהתוצאות הרצויות const int* cptr; int const* cptr2; אם ה- const מופיע ראשון הוא מתייחס לשם הטיפוס הבא אחריו בכל שאר המקרים const מתייחס לשמאלו int* const ptr = NULL; // Must be initialized, why? const int* const ptr = NULL; ניתן לרשום יותר מ- const אחד 16

17 1) int i = 7; 2) const int ci = 17; 3) const int* pci = &ci; 4) *pci = 7; 5) pci = &i; 6) int* pi = &ci; 7) pci = pi; 8) pi = pci; 9) int* const cpi = &i; 10) *cpi = 17; 11) cpi = &i; 12) int* const cpi2 = &ci; 13) const int* const ccpi = &ci; 14) ccpi = &ci; אילו מהשורות הבאות יגרמו לשגיאת קומפילציה? 17

18 void h() { X val; // val can be modified g(&val); משתנה אשר קבוע בהקשר אחד אינו בהכרח קבוע: void g(const X* p) { // can't modify *p here ב-++ C מגדירים קבועים בעזרת משתנים קבועים )גלובליים אם צריך( במקום בעזרת #define מאפשר את בדיקת הטיפוס על יד הקומפיילר מאפשר הגדרת קבועים מטיפוסים מורכבים const int MAX_SIZE = 100; const Rational ZERO = rationalcreate(0,1); static const char* const MONTHS[] = {"JAN","FEB","MAR","APR","MAY","JUN", "JUL", "AUG", "SEP", "OCT", "NOV", "DEC"; חשוב להקפיד על שימוש נכון בקבועים correctness( )const כאשר ניתן ב-++ C הקפידו על const מההתחלה, הוספה מאוחרת של const יוצרת כדור שלג של שינויים 18

19 ניתן להגדיר משתנים ב-++ C כקבועים כך שלא ניתן לשנות את ערכם ניתן להגדיר פרמטרים וערכי חזרה של פונקציות כקבועים עבור מצביעים ניתן להגדיר את הערך המוצבע כקבוע ואת ערך המצביע כקבוע יש להשתמש ב- const כאשר ניתן כדי למנוע באגים הגדרת קבועים ב-++ C מתבצעת בעזרת משתנים קבועים 19

20 משתנים מיוחסים משתנים מיוחסים קבועים 20

21 int n = 1; int& r = n; // r and n now refer to the same int r = 2; // n = 2 משתנה מיוחס (reference) הוא שם נוסף לעצם קיים עבור שם טיפוס &X X, הוא רפרנס ל- X העצם אליו מתייחס הרפרנס נקבע בהכרזה, לכן חובה לאתחל רפרנס int& r; // error: initializer missing אתחול הרפרנס שונה מהשמה אליו r = n; // a normal assignment between two ints לאחר אתחול הרפרנס לא ניתן להפעיל פעולות "על הרפרנס" אלא רק על העצם אליו הוא מתייחס int nn = 0; int& rr = nn; rr++; // nn is incremented to 1 לא ניתן לשנות את העצם אליו מתייחסים לאחר האתחול 21

22 אתחול של רפרנס יכול להתבצע רק על ידי lvalue int& x = 1; // error: invalid initialization from temporary value int& y = a+b; // same thing const int& cx = 1; const int& cy = a+b; עבור טיפוס X ניתן להגדיר רפרנס לקבוע - &X const ניתן לאתחל רפרנס לקבוע גם על ידי ערכים זמניים פרמטרים )וערכי חזרה( של פונקציה יכולים להיות רפרנס הרפרנס יאותחל כך שיתייחס לעצם המועבר לפונקציה )מוחזר מהפונקציה( void swap(int& a, int& b) { int temp = a; a = b; b = temp; 22

23 הפונקציה הבאה מחזירה את האיבר המקסימלי במערך כרפרנס: int& getmax(int* array, int size) { int max = 0; for (int i = 0; i < size; ++i) { if (array[i] > array[max]) { max = i; return array[max]; רפרנס הוא lvalue בעצמו, לכן ניתן למשל לרשום קוד מהצורה הבאה int array[5] = { 1, 2, 3, 4, 5 ; getmax(array,5) = 0 ; // array[4] = 0 אמנם הקוד הזה נראה מוזר, אך בהמשך נראה שימושים טבעיים עבור החזרת רפרנסים אסור להחזיר רפרנס למשתנה מקומי מה יקרה אם נשנה את getmax כך שתחזיר את?max 23

24 קיים דמיון רב בין &X ל- const *X, עם זאת קיימים גם הבדלים חשובים: מצביע יכול להצביע ל- NULL בעוד משתנה מיוחס תמיד מתייחס לעצם חוקי עבור מצביעים יש צורך להשתמש ב-* ו-& כדי לבצע פעולות ניתן להשתמש בחשבון מצביעים כדי להסתכל על הזיכרון "ליד" המצביע by מומלץ לשלוח פרמטרים כ-& X const כל עוד זה מתאים עבור משתנים פרימיטיביים float( int, וכו'...( אין הבדל ולכן אפשר להעביר value )יותר קצר וקריא( 24

25 :const X int x = 1; שימו לב כי עבור ערכים שאינם const &X,lvalue מתנהג כמו const int& y = x; //y is referred to a lvalue const int& z = x + 1; //z is referred to a non-lvalue x++; printf( x=%d,x); // x = 2 printf( y=%d,y); // y refer to x printf( z=%d,z); // z refer to 2 25

26 עבור טיפוס X ניתן הטיפוס &X מאפשר נתינת שם חדש לעצם לאחר האתחול של &X לא ניתן לשנות את העצם אליו הוא מתייחס &X const יכול להתייחס לערכים זמניים )&X לא יכול( ניתן להעביר פרמטרים ולהחזיר ערכים מפונקציות כרפרנסים אסור להחזיר רפרנס למשתנה מקומי מומלץ להעביר פרמטרים שאינם פרימיטיביים לפונקציות כ-& X const 26

27 העמסת פונקציות בחירת פונקציה מתאימה ערכי ברירת מחדל 27

28 ב-++ C פונקציה מזוהה על ידי שמה וגם על ידי מספר וסוג הפרמטרים שלה בניגוד ל- C בה פונקציה מזוהה על ידי שמה בלבד מבחינת ++C הפונקציות print(int) void ו-( print(double void שונות ניתן ב-++ C לכתוב מספר פונקציות בעלות אותו שם ו"להעמיס" על אותו שם פונקציות שונות עבור טיפוסים שונים הקומפיילר יבחר את הפונקציה המתאימה לפי הארגומנטים בקריאה לה C++ void print(int); void print(double); void print(const char*); //... print(5); // print(int) called print(3.14); // print(double) called print("hello"); // print(const char*) void print_int(int); void print_double(double); void print_string(const char*); //... print_int(5); print_double(3.14); print_string("hello"); C 28

29 כדי לבחור את הפונקציה המתאימה הקומפיילר מחפש פונקציה בעלת שם מתאים המקבלת את מספר הפרמטרים המתאים מבין כל הפונקציות המתאימות הקומפיילר מחפש את הפונקציה שהפרמטרים שלה הם המתאימים ביותר לפי הדירוג הבא 1. התאמה מדויקת או המרות טריוויאליות )T,const T מערך למצביע(.2 התאמה בעזרת קידום bool( double float,int char,int וכו'...(.3 התאמה בעזרת המרות מובנות int( void* T*,int double,double 4. התאמה בעזרת המרות שהוגדרו על ידי המשתמש )תרגול הבא( 5. התאמה לפונקציה עם מספר ארגומנטים משתנה ellipsis(...( )למשל )printf עבור יותר מפרמטר אחד הקומפיילר מחפש פונקציה שיש לה את ההתאמה הטובה ביותר עבור פרמטר אחד והתאמה שווה או טובה יותר לשאר הפרמטרים אם קיימות שתי התאמות ברמה הגבוהה ביותר בה נמצאו התאמות אז הקריאה מכילה דו-משמעות והיא לא תתקמפל בחירת הפונקציה אינה תלויה בערך ההחזרה, לא ניתן לכתוב שתי פונקציות השונות רק בערך ההחזרה שלהן 29

30 אילו מהפונקציות הבאות תיקרא בכל אחת מהקריאות? void print(int); void print(double); void print(const char*); void print(char); במקרה של דו-משמעות יש להוסיף המרות מפורשות כדי להבהיר לקומפיילר באיזו פונקציה לבחור, למשל: void h(char c, int i, float f, double d, long l) { print(c); print(f); print(d); print(i); print(l); print('a'); print(49); print(0); print("hello"); print(int(l)); print(double(l)); העמסות יכולות לסבך את הקוד, השתמשו בהן רק אם קורא הקוד יוכל להבין בקלות מה קורה מהסתכלות על הקריאה לפונקציה 30

31 קיימות פונקציות אשר אחד הארגומנטים שלהן הוא ברוב המקרים אותו ערך void print(int n, int base); נוכל לנצל את מנגנון העמסת הפונקציות כדי לפתור בעיה זו: print(6, 10); print(5, 10); print(5, 8); // Print in octal print(17,10); print(14,2); // binary void print(int n) { print(n, 10); לשם הקלה על מטלה זו ניתן להגדיר ערך ברירת מחדל לפרמטרים עבור פונקציה, ולכן נוכל להגדיר רק פונקציה אחת: void print(int n, int base = 10); 31

32 ניתן לתת ערך ברירת מחדל רק לפרמטרים האחרונים של הפונקציה: int f(int n, int m = 0, char* str = 0); // ok int g(int n = 0, int m = 0, char* str); // error int h(int n = 0, int m, char* str = NULL); // error את ערך ברירת המחדל יש לכתוב פעם אחת בלבד בהכרזת הפונקציה int f(int n = 8); //... int f(int n) { // writing n = 8 again (or any other value) is an error return n; 32

33 ב-++ C פונקציה מזוהה לפי שמה והפרמטרים אותם היא מקבלת הקומפיילר אחראי לבחירת הפונקציה המתאימה מבין כל הפונקצוית המועמסות על אותו שם אם אין פונקציה "מנצחת" מתאימה צריך לפתור את דו-המשמעות ידנית ניתן להגדיר ערך ברירת מחדל פרמטרים האחרונים של פונקציה הקפידו להשתמש בהעמסת פונקציות רק כאשר היא קלה להבנה על ידי קורא הקוד 33

34 האופרטורים << ו->> הערוצים הסטנדרטיים ב-++ C 34

35 ערוצי הקלט ופלט הסטנדרטיים מיוצגים ב-++ C על ידי המשתנים הגלובליים הבאים )מוגדרים בקובץ :)iostream :cout ערוץ הפלט הסטנדרטי :cin ערוץ הקלט הסטנדרטי :cerr ערוץ השגיאות הסטנדרטי כדי להדפיס משתנה כלשהו לערוץ פלט משתמשים באופרטור << ניתן להדפיס ירידת שורה ולבצע flush לחוצץ על ידי הדפסת endl כדי לקלוט ערך למשתנה מערוץ קלט משתמשים באופרטור >> ניתן לשרשר מספר הדפסות/קריאות בבת אחת int main() { int n; cin >> n; // Reads an int from user cout << "You entered " << n << endl; return 0; 35

36 יתרונות: לא צריך לזכור קודים מוזרים כדי להדפיס לא ניתן להתבלבל בסוג הטיפוס המודפס עבור טיפוסים שיצרנו ניתן להרחיב את השימוש בקלט/פלט )בתרגול הבא( #include <iostream> using std::cout; using std::cerr; using std::cin; using std::endl; C++ #include <stdio.h> C int main() { int n; const char* str = "Hello"; int* ptr = &n; cin >> n; cout << str << endl; cerr << n << " at "<< ptr << endl; return 0; int main() { int n; const char* str = "Hello"; int* ptr = &n; fscanf(stdin, "%d", &n); fprintf(stdout, "%s\n", str); fprintf(stderr, "%d at %x\n", n, ptr); return 0; 36

37 הערוצים הסטנדרטיים מיוצגים ב-++ C על ידי המשתנים cout, cin ו- cerr מדפיסים לערוצי פלט בעזרת אופרטור << קולטים ערכים מערוצי קלט בעזרת >> ההדפסה או הקריאה נקבעים לפי סוג הטיפוס ניתן להרחיב את שיטה זו עבור טיפוסים שיצרנו בעצמנו )תרגול הבא( 37

38 מתודות משתנים ופונקציות סטטיות מחלקות this ו- private מחלקת מחסנית public בנאים והורסים 38

39 struct Point { int x, y; יצירת טיפוסי נתונים הוטמעה בשפת ++C ; double distance(const Point& p) { int dx = this->x - p.x; int dy = this->y - p.y; return sqrt(dx*dx+dy*dy); int main() { Point p = { 3, 4 ; Point p2 = { 2, 8 ; double d = p.distance(p2); ב-++ C ניתן להגדיר את הפונקציות עבור טיפוס הנתונים ישירות בתוך המבנה פונקציות המוגדרות כחלק מהמבנה נקראות מתודות (methods) או פונקציות חברות functions) (member כדי להפעיל מתודה יש צורך בעצם מהטיפוס המתאים להפעיל אותה עליו return 0; לכל מתודה יש פרמטר נסתר בשם this והוא מצביע לעצם עליו היא הופעלה 39

40 struct Point { int x, y; double distance(const Point& p); ; double Point::distance(const Point& p) { int dx = this->x - p.x; int dy = this->y - p.y; return sqrt(dx*dx+dy*dy); מתודות ניתן לממש ישירות בתוך המבנה )כמו בשקף הקודם( או להכריז עליהן במבנה ולממשן מחוץ לו: הגדרות טיפוסים ב-++ C יופיעו בדרך כלל בקבצי h אם מימוש הפונקציה נעשה בתוך המבנה אז הוא יופיע בקובץ ה- h אם מימוש הפונקציה חיצוני נשים אותו בקובץ ה- C/cc/cpp המתאים 40

41 struct Point { int x, y; double distance(const Point& p) const; void set(int x, int y); ; void Point::set(int x, int y) { this->x = x; this->y = y; לכל מתודה של עצם מטיפוס X נשלח מצביע מטיפוס *X const ששמו this ניתן להשמיט את ה- this כל עוד אין דו-משמעות ניתן להגדיר מתודה כך שתפעל על עצמים שהינם const על ידי הוספת const בסוף חתימת הפונקציה עבור מתודה לעצם קבוע this יהיה מטיפוס const X* const אם this קבוע עבור מתודה מסוימת גם כל השדות שלו קבועים מדוע לא ניתן להגדיר את set כ- const? double Point::distance(const Point& p) const { int dx = x - p.x; int dy = y - p.y; return sqrt(dx*dx+dy*dy); 41

42 struct Point { private: int x, y; public: double distance(const Point& p); void set(int x, int y); ; //... int main() { Point p; p.x = 5; // error: 'int Point::x' // is private p.set(3, 4); double d = p.distance(p); return 0; כדי לשמור על הסתרת המימוש מהמשתמש ניתן להגדיר חלקים פרטיים וחלקים פומביים קוד אשר כתוב בתוך ה- namespace של הטיפוס רשאי לגשת לחלקים פרטיים קוד אשר כתוב מחוץ למבנה אינו יכול לגשת לחלקים אלו ניתן להגדיר פונקציות, שדות וטיפוסים כפרטיים או פומביים למשל, פונקציות עזר של הטיפוס יוגדרו כ- private 42

43 בדרך כלל מגדירים טיפוסים ב-++ C עם המילה השמורה class ההבדל בין class ל- struct הוא בברירת המחדל עבור בקרת הגישה - public עבור class עבור ו- private struct נהוג להשתמש ב- struct עבור טיפוסים פשוטים שכל שדותיהם הינם public class Point { int x, y; public: double distance(const Point& p) const; void set(int x, int y); ; struct Point { private: int x, y; public: double distance(const Point& p) const; void set(int x, int y); ; 43

44 class Point { int x, y; public: Point(int x, int y); double distance(const Point& p) const; ; Point::Point(int x, int y) { this->x = x; this->y = y; int main() { Point p1(3, 4); const Point p2(2, 8); cout << p1.distance(p2) << endl; return 0; לכל מחלקה ניתן להגדיר סוג מיוחד של מתודות הנקראות בנאים Constructors( או C tor בקיצור( ששמן כשם המחלקה בנאים משמשים לאתחול של עצם חדש מהמחלקה 44

45 class Array { int* data; int size; public: Array(int size); ~Array(); // More methods... ; Array::Array(int size) { data = new int[size]; this->size = size; Array::~Array() { delete[] data; int main() { Array array(50); // code... return 0; // d'tor called לכל מחלקה ניתן להגדיר סוג נוסף של מתודה הקרויה הורס Destructor( או )D tor ושמה כשם המחלקה ותחילית ~ ההורס של המחלקה נקרא אוטומטית בזמן שחרור עצם של המחלקה עוד על בנאים והורסים בתרגולים הבאים 45

46 class Point { int x, y; static Point origin; public: Point(int x, int y); double distancefromorigin() const; static void setorigin(int x, int y); ; Point Point::origin(0,0); double Point::distanceFromOrigin() const { int dx = x - origin.x; int dy = y - origin.y; return sqrt(dx*dx + dy*dy); void Point::setOrigin(int x, int y) { origin.x = x; origin.y = y; ניתן להגדיר משתנים סטטיים במחלקה, משתנים אלו אינם שייכים לעצם ספציפי ניתן להגדיר מתודות סטטיות, מתודה סטטית אינה מקבלת this ולא דרוש עצם כדי להפעילה מתודה סטטית רשאית לגשת לחלקים פרטיים של המחלקה משתנים ומתודות סטטיים מצייתים לחוקי בקרת הגישה אם למשל נגדיר משתנה סטטי כפרטי הוא יהיה נגיש רק מתוך המחלקה 46

47 class Stack { int* data; int size; int nextindex; public: Stack(int size = 100); ~Stack(); int getsize() const; void push(int n); void pop(); int& top(); const int& top() const; ; נמיר כעת את המחסנית שלנו מתרגול 5 למחלקה ב-++ C ב-++ C ערכי שגיאה מטופלים על ידי חריגות )תרגול 10( ולכן לא נהוג להחזיר קודי שגיאה כדי לכתוב קוד גנרי ב-++ C משתמשים בתבניות )תרגול 10( ולכן נסתפק במחסנית של מספרים שלמים בינתיים nextindex 47

48 Stack::Stack(int size) { data = new int[size]; this->size = size; nextindex = 0; Stack::~Stack() { delete[] data; void Stack::push(int n) { if (nextindex >= size) { error("stack full"); data[nextindex++] = n; int Stack::getSize() const { return nextindex; void Stack::pop() { if (nextindex <= 0) { error("stack empty"); nextindex--; int& Stack::top() { if (nextindex <= 0) { error("stack empty"); return data[nextindex - 1]; const int& Stack::top() const { if (nextindex <= 0) { error("stack empty"); return data[nextindex - 1]; מה ההבדל? 48

49 #include "stack.h" #include <iostream> using std::cout; using std::endl; C++ #include "stack.h" #include <stdio.h> C int main() { Stack stack; Stack stack2(50); stack.push(1); stack.push(213); stack.pop(); cout << stack.top() << endl; return 0; int main() { Stack stack = stackcreate(100); Stack stack2 = stackcreate(50); stackpush(stack, 1); stackpush(stack, 213); stackpop(stack); printf("%d\n",stacktop(stack)); stackdestroy(stack); stackdestroy(stack2); return 0; 49

50 ב-++ C ניתן להגדיר מתודות כחלק מהטיפוסים מתודות מקבלות פרמטר נסתר,,this אשר מאותחל להצביע לעצם עליו הופעלה המתודה כדי למנוע גישה מהמשתמש למימוש ניתן להגדיר חלקים מהמחלקה כפרטיים ואת המנשק כפומבי ניתן להגיד לכל מחלקה בנאים אשר ישמשו לאתחול משתנים חדשים ניתן להגדיר לכל מחלקה הורס אשר ישמש לשחרור משתנה ניתן להגדיר משתנים ומתודות סטטיים אשר אינם שייכים לעצם ספציפי 50