Shaked_April_ indd

תמליל

1 עלון עמותת שקד ניסן אייר תשס"ז אפריל 2007 עורכת: מיכל קרמר זיו , הגהה: רענן שפירא עריכה לשונית: נגה דורון ארד עריכה גרפית: שרית ואילן רונן אחראית פרסום: נורית ניומן מסירת כתבות ותמונות: כתובת האתר של עמותת שקד: אתם מוזמנים לגלוש, להגיב ולשלוח חומר ותמונות. חומרים לעלון הבא יתקבלו עד בהוצאת עמותת שקד, הרותם 13 קרית טבעון טל: פקס: ו י ה י ב יּוֹם ה שּׁ ל ישׁ י בּ ה י ת ה בּ ק ר, ו י ה י ק לת וּב ר ק ים ו ע נ ן כּ ב ד ע ל-ה ה ר, ו ק ל שׁ פ ר, ח ז ק מ א ד; ו יּ ח ר ד כּ ל-ה ע ם, א שׁ ר בּ מּ ח נ ה. ו יּוֹצ א מ שׁ ה א ת-ה ע ם ל ק ר את ה א לה ים, מ ן-ה מּ ח נ ה; ו יּ ת י צּ בוּ, בּ ת ח תּ ית ה ה ר. ו ה ר ס ינ י, ע שׁ ן כּ לּוֹ, מ פּ נ י א שׁ ר י ר ד ע ל יו י הו ה, בּ א שׁ; ו יּ ע ל ע שׁ נוֹ כּ ע שׁ ן ה כּ ב שׁ ן, ו יּ ח ר ד כּ ל-ה ה ר מ א ד. בהיותי עסוקה ראשי ורובי בכתיבה, מסביבי המולת שמחת הולדתו של עם, צלילי חגיגות יום העצמאות על סיפי, אני מבחינה בקולות ובברקים אשר משמי הרחובות ההומים, שולחים עצמם אל תוך מחשבותיי. אך הללו, האחרונות, הולכות ומתרחקות. הן מפליגות אלפי שנים אחור... לאן? אל זמן קדום, אל אדמה רחוקה, אל הקולות והברקים של התרחשות אחרת, עטופת קדושה ומלאת סוד והוד... אל הר סיני... משה היורד מן העליונים יודע את תשוקתם העזה של אלו אשר זה עתה עזבו את מצרים... לחזור לשם. געגועיהם אל המוכר והידוע, הישן והטבעי, אל העבר, בונים בראשותו של אהרון, אחיו, את עגל הזהב. רודולף שטיינר טען שעגל הזהב מייצג את תרבות העבר אך במובן עמוק יותר הוא דימוי של מעטפות הנפש של האדם אותן הוא מביא ע מו מחייו הקודמים. העבר, הקארמה, החיים הנשכחים מפעם, תת-המודע, כל מה שעל האדם להפריד עצמו ממנו, בכדי לחוות את ה"אני" האמיתי והייחודי שלו. ליוצאים ממצרים חסרים עדיין הכוחות הנדרשים להתקדשות המיוחדת של הר סיני, להיפרדות מכל אלו. התהליך שהם עוברים צפוי ככל הנראה, ועל משה לסייע בעדם. משה יודע שזוהי תחנה שמות יט פסוקים ט ז-י ח נוספת בדרכם להפוך לעם, לקבוצה בעלת ייחודיות ראשונה במעלה משל עצמה, לעם העברי, העם הנושא לראשונה את כוחות ה"אני" החופשיים, מן הסוג החדש והעתידי של התרבות האנושית המתפתחת. באופן הזה עומדים לוחות הברית ועשר הדיברות מול העגל הנמוג באש. בשורת עשר הדיברות חסרה את הגוף המתאים להתגשם בו: על דור המדבר להתכלות בדרכם של יוצאי מצרים ארצה. בתהליך של מזיגה איטית ומתמשכת מקבל הדור החדש את התורה, את כוחות ה"אני" העתידיים אשר יהיו, בבוא העת, נחלת האנושות כולה. בד בבד נוצר העם העברי. זוהי הפעם הראשונה שבה נולד עם, קבוצה בעלת זהות תרבותית ייחודית ובעלת זיקה לארץ משלה. זהו תהליך חד פעמי, אשר בהיסטוריה המתועדת יקרה שוב רק בשלהי המאה התשע עשרה, עת אביב העמים. חג השבועות, טען שטיינר, הוא חג קהילת בני האדם העתידית. זוהי קהילה של אנשים בני חורין. מי אשר גבר על מצרים, הצליח לשרוף את עגל הזהב בתוכו ומצא את קולו הפנימי והאינדיבידואלי כיחיד, לא עוד כעם. יחד עם זאת הוא יכול לעמוד כשותף, מתוך בחירה חופשית, במעגלים החברתיים שהוא לוקח בהם חלק, עם כוחותיו הסוציאליים המתפתחים. כעת הוא מבין את השותפות העמוקה וההכרחית עם הזולת הבנה מסוג חדש. זוהי לא עוד קהילה של דם, קהילה שהיא תוצאת הקארמה שלו מחייו הקודמים אלא קהילה של רוח. התורשה הישנה של העם העברי נמוגה במדבר ותורשה רוחנית חדשה, התורשה של הר סיני, נולדת. הזרע לעתיד שנטמן אז, הוא בעצם פוטנציאל ההווה של היום. מה שהפריד את האדם מכל הכוחות שבראו אותו, בווריאציה מסוימת גם מעגל הזהב, ואפשר לו לבנות עצמו כאינדיבידואל, יחזיר אותו מחדש אל קהילת בני האדם, מתוך חופש בחירה וקשר חדש של אהבה לזולת. הקהילה החדשה הזו היא קהילה אוניברסאלית חסרת זהות לאומית, ובוודאי שאין לה כל קשר ללאומנות מכל סוג שהוא. בהיסטוריה הקרובה והרחוקה הולבשו על היכולת האנושית, שנזרעה במעמד ההוא, הרבה אידיאולוגיות, אף לא אחת מהן מתונה דיה ולו בכדי לרמוז במשהו על הפוטנציאל של קהילה אנושית מן הסוג המיוחל. כולן תקלות מכאיבות, מעין וריאציות לא בשלות ומצערות, של מה שעוד כנראה, כולי תפילה, עומד לבוא ביום מן הימים אל העולם. ואולי הוא כבר נמצא כאן לפרקים, במעגלים הקרובים לנו. מדי פעם שולח אלומת אור חמה, קורן החוצה ומעז להתגלות. בהצלחה לכולנו, מיכל קרמר זיו

2 תקופת האביב במחזור השנה העברי קטעים מהרצאה שנשא ישראל קורן בקיץ 2006 בכנס על החגים ביהדות ובנצרות בדורנאך במשנה (מסכת פסחים י, ד) ובהגדה של פסח נכתב ש בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. באמירה זו יש ביטוי לרצון לקשור את אירועי העבר של העם לחיי ההווה של כל אדם ואדם. האדם היחיד תופס את עצמו כיוצא ממצרים הן במבט לעבר הן בחייו בהווה. במובן זה חותר האדם להבין את משמעותה של יציאת מצרים לא רק בקונטקסט המקראי והמסורתי, אלא באופן האקטואלי ביותר. מצרים המקראית כללה את כל הבחינות האפשריות של המעבר משעבוד לגאולה, והאדם מגלה בכוח אמונתו את הבחינה המיוחדת לדורו, וכך הוא יוצא מן המצר שלו. בעידן המודרני והפוסט-מודרני שבו נוטה האדם להתמקדות יתרה בעצמו, על האדם ללמוד להשתחרר מעצמו. במיוחד אמורים הדברים לשחרורו של היחיד מדפוסים אינהרנטיים של חשיבה, של רגש ושל קיבעונות אישיים, כל אחד לפי מבנה אישיותו. דפוסים אלו מונעים ממנו לצאת ממצרים, כלומר ממוגבלותו ומצרותו, ומלהעפיל אל הרוח בבחינת יציאת מצרים. זיהוי האדם את ישותו העליונה ביחסה לישות החולין שלו היא עצמה יציאת מצרים. שחרור זה של האדם מעצמו אינו נעשה בלי רצונו של היחיד, אך גם אינו ממומש ברצונו של האדם בלבד. האדם זקוק לעזרתה של הרוח ביציאת מצרים. היציאה ממצרים ויציאת מצרים האישית של עצמו כמוה כנס מעשה אלוה, והפרשנות אכן הצביעה על כך ששם החודש ניסן מכיל בתוכו את המילה נס. ספירת העומר התקופה המשתרעת בין יציאת מצרים ובין מעמד הר סיני קרויה בשם ספירת העומר, והיא נמשכת ארבעים ותשעה ימים (שבעה שבועות), כשביום החמישים חל מעמד הר סיני. במישור ההיסטורי מציינת תקופה זו את מסעם של בני ישראל במדבר, ובמישור החקלאי היא מציינת את תקופת הקציר, את קציר השעורים ואחר כך את קציר החיטים. היום החמישים מציין, כאמור, במישור ההיסטורי את מעמד הר סיני (החל ביום השישי לחודש סיון), ובמישור החקלאי את הבאת המנחה החדשה, את הנפת לחם הביכורים לפני ה (ויקרא כג: טו-כ). העומר הוא אלומת שיבולים, או קומץ מן התבואה החדשה, שאותה נהגו להניף בערב פסח, אחרי שהחמץ כבר נשרף. הנפת העומר וראשית הקציר מצביעים על ראשיתו של תהליך חדש שיביא בהמשך להופעתו של לחם חדש. בהקשר לימי ספירת העומר יש לציין, שמחזור השנה העברי מצביע במפורש על כך שיציאת מצרים היא אך שלב בתהליך ממושך יותר; שעצם היציאה אינה מבשרת על הגעה למנוחה ולנחלה, ושעל היוצא ממצרים לפסוע בדרך המלווה במאמצים ניכרים ובניסיונות לא קלים. כך לגבי העם העברי וכך לגבי היחיד שבכל זמן. ימי ספירת העומר מציינים תהליך החל ברצף הזמן, זמן מדוד שבו יוצאי מצרים עוברים תהליך של הבשלה ושל היטהרות. בהשפעת הקבלה נהוג למנות בכל שבוע ספירה אחת, המציינת מחד גיסא את אחת ממידותיו של אלוהים, ומאידך גיסא את המידות שעל האדם לרכוש לעצמו בתהליך זה של התנקות פנימית. לפנינו שבע ספירות כנגד שבעה שבועות, כשכל ספירה כוללת שבע בחינות: את זו של עצמה ואת הבחינה של כל ספירה וספירה מתוך שבע הספירות התחתונות. ממצרים לחציית ים סוף המסורת היהודית מחלקת את ארבעים ותשעת ימי ספירת העומר לשלושה שלבים: שבעת הימים הראשונים מיציאת מצרים ועד לחציית ים סוף ביום השביעי; שלושים ושלושה הימים שמיציאת מצרים ועד לל ג בעומר; ששה עשר הימים העוקבים המוליכים למעמד הר סיני. שבעת הימים של חג הפסח הם הימים שבהם צעד העם בדרכו לים סוף, והם הימים שבהם נצטווה העם על אכילת מצה. בימים אלו שרוי העם במנוסה מפרעה ומצבאו (שמות פרקים יב-יד). הכוחות הישנים אינם מוכנים להניח לחדש לבקוע. הם מנסים להשיב את המהלך המשחרר אחורנית, או לפחות להטביעו בים. כך מתמודד היחיד עם הכוחות של עברו, עם הכוחות המעכבים, עם הכוחות המבקשים למנוע את מהלכה-התפתחותה של הרוח בתוכו ובעולם. אחד הדימויים היפים בפרשנות היהודית מקביל בין חציית ים סוף ובין לידת התינוק ויציאתו מרחם אמו: פרעה מסרב להניח לבני ישראל ללכת. כפי שגוף האם יוצר התנגדות ללידתו של הילד, הוא רוצה להחזיקו. וצירי הלידה כופים יותר ויותר על גוף האם לוותר על המאבק. עד שלבסוף גוף האם אינו יכול אלא לדחוף את הילד החוצה, אם ברצונו להישאר בחיים. כך מוכרחה מצרים לדחוף את בני ישראל החוצה, כדי שייוולדו אל תוך העולם החדש. יציאת המים מרחם האם, המקדימים ללידת הוולד, מקבילה לבקיעת מימי ים סוף לשני צדדיו כדי שהנולדים החדשים יעברו דרכו. ים סוף הוא ים הסוף, והוא ספו של עולם חדש. הכוחות הישנים אינם יכולים לעבור דרכו. אין להם קיום מעבר לים של הסוף. מיציאת מצרים לל ג בעומר שלושים ושלושה הימים מיציאת מצרים לל ג בעומר נחשבים ביהדות המסורתית כימים שאין השמחה שורה בהם ושאין לשמוח בהם. יהודים אורתודוקסים נוהגים שלא להסתפר, להתגלח ולהינשא במהלך ימים אלו. המסורת הקדומה ציינה ימים אלו כזמן שבו מתו שניים עשר אלף זוגות מתלמידי רבי עקיבא מיתה רעה (מגפה) כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. אלו ימים שבהם שורר המוות ורווח הקונפליקט. תלמידי חכמים האמורים לייצג את תרבות הרוח נאבקים בענייני כבוד, שערכם בטל בפני מציאות רוחנית אותנטית. 2 אפריל 2007 בשקד

3 שלושים ושלושה הימים מתייחסים לששה עשר הימים העוקבים המסיימים את ספירת העומר ביחס של 1:2. החלק הארי של ספירת העומר עומד עדיין בסימן של שניות, של מחלוקת ושל מריבה, של שניות החיים והמוות. במישור החקלאי מדובר, כאמור, בעת הקציר. בהטלת המישור החקלאי באופן סמלי על חיי האדם, נאמר שזהו האדם המתנתק עתה מן האדמה. הניתוק של החיטה-האדם מן האדמה כמוהו כקרקע הנשמטת תחת רגלי האדם. זוהי הקרקע - אף אם קרקע מדומה - של חייו שלפני כן. ניתן לראות במצב זה מעין מצב טרגי, היות שהישן כבר אינו בר-השגה ואילו החדש אינו נראה באופק; הוא קיים רק כהבטחה. הסתיים עולם הביטחונות הישן של האבטיחים, של הבצלים ושל השומים (במדבר יא: ה), ובשלב ביניים זה שלפני הופעת החדש נותר לאדם רק לשים את מבטחו בשמים, בלחם השמים, במן (שמות טז: לה). ל ג בעומר במאות השנים האחרונות רווח ביהדות המסורתית המנהג לחגוג את ל ג בעומר בשמחה ובהדלקת מדורות, ובעלייה לקברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי (רשב י) בהר מירון שעל יד צפת שבגליל העליון. רשב י מוכר במסורת היהודית כמחבר ספר הזוהר, שהוא ספר התנ ך של הקבלה. רשב י היה אחד מתלמידיו החשובים של רבי עקיבא, שמרד ברומאים ושהסתתר מפניהם במערה ביחד עם בנו במשך שתים עשרה שנה. בפרק זמן זה עסקו השניים בלימוד חכמת הסוד בסיועו של אליהו הנביא. ל ג בעומר הונצח במאות השנים האחרונות כיום מותו של רשב י. יום זה מתואר בספר הזוהר ביחידה הצמודה לפרשת האזינו, הקרויה אדרא זוטא (הכינוס הקטן), או אידרת האזינו. ביום מותו נשא רשב י בפני תלמידיו דרשות קבליות על מבנה העולמות העליונים (הספירות והפרצופים), שלא נשאם עד כה. בשעת רצון זו נכחו גם אלוהים והצדיקים שבגן עדן. בפתח דבריו ציין רשב י שכל חייו הוקדשו להתקשרות באלוהים. הוא ציין זאת באמצעות דרשה שיצר על פסוק משיר השירים: אני לדודי ועלי תשוקתו (שיר השירים ז: יא). פסוק זה נדרש על ידי רשב י ביחס סיבתי לפיו, היות שהוא היה תמיד לדודו ( אני לדודי ), הרי תשוקתו של דודו, של אלוהים, הופנתה תמיד כלפיו ( ועלי תשוקתו ). בסיומה של האדרא מתואר מותו של רשב י. נשמתו פרחה מן העולם בהשמיעו את המילה חיים, כלומר בעבורו מותו הוא עצם החיים. במסורת נתפס מותו של רשב י כהתעלותו הרוחנית וכחיבור בין שמים וארץ. זהו חגו של רשב י הקרוי הילולא, שמשמעה בארמית שמחה וחתונה. חתונתו המיסטית של רבי שמעון, התאחדותו עם השמים, מציינת התגברות על המוות. מוות שהוא חיים בה א הידיעה. חיים בתוך החכמה הנצחית. מעתה מציינים החיים שלפני כן מוות ביחס למה שנתפס קודם לכן כמוות שהוא למעשה עצם החיים. מי שטעם טעמם של חיים אלו לא יחפוץ עוד לשוב למצרים ולימי ספירת העומר שקדמו לל ג בעומר. ששה עשר הימים הנותרים עד למעמד הר סיני עומדים, אפוא, בסימן של התגברות על השניות של חיים ומוות, בסימן עולם האחדות שמעבר לעולם השניות. אלו הימים המובילים לחתונה האולטימטיבית בין העם לאלוהיו, בין היחיד לעולם הרוח ובין שמים וארץ, במעמד הר סיני. המסע ממצרים להר סיני כאירוסין המובילים לנישואין מקורות חז ל עשירים בדימויי אהבה באפיינם את המסע ממצרים להר סיני. בסיומה של סעודת ליל הסדר נהוג לקרוא במגילת שיר השירים. מגילה זו של שירת האהבה המקראית מציינת את ההתקשרות האינטימית בין העם ואלוהיו. תחנתם הראשונה של בני ישראל במדבר הייתה בסוכות (שמות יב: לז). מדרשי חז ל עסקו במשמעותו של השם סוכות בהניחם שלשמות המופיעים במקרא יש משמעות בנוסף לציונו של מקום גיאוגרפי. אחד המדרשים דימה את הסוכה לאפריון שעמו הגיע החתן (כלומר אלוהים) כדי לקדם את פני כלתו (בני ישראל). בהקשר הנידון ציינתי לעיל שימי ספירת העומר נתפסים במסורת כזמן של היטהרות, היטהרות מטומאת מצרים. כך מדרש קבלי יצר זיקה בין ספירת העומר ובין ספירת האישה שבעה ימים נקיים אחרי נידתה כדי שתהיה מותרת לבעלה. ימי ספירת העומר הם ימי ההיטהרות שאחרי הנידה, ולאחריהם יכולים הארוס והארוסה לבוא בברית הנישואין ולהתאחד. מעמד הר סיני: נעשה ונשמע העיסוק במעמד הר סיני ובמתן תורה הוא רחב וקצרה כאן היריעה מלהקיפו. לפיכך אתמקד בנושא אחד, הקורא, לדעתי, תיגר על התודעה המערבית; תודעה המדגישה את כוחו הרציונאלי של האדם ואת האוטונומיה התבונית שלו. בספר שמות כד: ז מצויין שבני ישראל הכריזו בפני משה ש כל אשר דיבר ה נעשה ונשמע. הכרזה זו נתפסה לרוב במסורת היהודית כעדות למסירות נפש ורוח שמעל לדרך הטבע. הקדמת נעשה לנשמע נתפסה כמוכנות למימוש הרצון האלוהי עוד בטרם הובן רצון זה. משמעות הרצון האלוהי מובנת באמצעות העשייה או לאחריה. בעוד שהטבע האנושי מבקש להבין תחילה ולשקול באמצעות המחשבה, ורק אח כ לעשות, שמו בני ישראל את כל יהבם על אלוהים. האמונה באלוהים קודמת להבנה האנושית. ההבנה האנושית תומכת באמונה ברצונו הטוב של אלוהים ובתבונתו שאין לה חקר. הדרך חכמה מן ההולכים בה, כפי שנוהגים לומר. מדרשי חז ל מקלסים את סגולתם של בני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע. הקדמת נעשה לנשמע נתפסה על ידם כסוד שמלאכי השרת משתמשים בו, ושעתה - במעמד הר סיני - נגלה לבני האדם (בבלי שבת פח ע א). מלאכי השרת יודעים שהרצון האלוהי הוא גם הרצון האמיתי שלהם. הם אינם נתונים להשפעות האכילה מעץ הדעת שהביאו לכך שלאדם יש רצונות שונים, משונים ומשתנים. ישנו מרחב שבו אין סתירה בין הרצון האלוהי ובין רצון הנשמות, כי הנשמות מוצאן מן המרחב האלוהי. השקפה זו קשורה, כמובן, לסוגיית חופש הבחירה האנושי לעומת ההשקפה בדבר דטרמיניזם אלוהי. בנקודה הנשמתית העמוקה אין סתירה בין כורח אלוהי ובין חופש בחירה, כי האדם בוחר ברצון האלוהים מתוך אמון שרצונו של אלוהים הוא גם רצונו העצמי העמוק ביותר. הוא מכיר בו ככזה. בחירתו היא, אפוא, רצון אלוה. בנקודות העומק והגובה ציות לציווי ובחירה אינם ניגודים. משה עבד ה הוא האדם החופשי. כך דורש המדרש את הכתוב והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב: טז): אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, (תנא דבי אליהו זוטא פרק יז). ההשקפה בדבר אחדות הרצונות, האנושי והאלוהי, כפסגת התקדמותו הרוחנית של האדם, מצאה ביטוי נאה בדברי הרב קוק: "כשמשתחררים מכל דמיון מהבל, הנותן אסוריו על השכל החופשי, משערים נאמנה את אחדות החיים, ואת פעולתו של הכח המרכזי של החיים, פעולת הרצון, שהוא היסוד המניע את גלגלי החיים. האוצר הגדול של הרצון, הספון בנשמת האדם, כמה מכריע הוא, וכמה אחוז הוא עם הערך הכללי של החיים... והקדמת נעשה לנשמע, מי גילה רז זה לבני. רז שמלאכי השרת משתמשים בו, אמר הקב ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. משוחרר הוא השכל המעשי, המתאחד עם בינת הלב המקורית, החפשית והרחבה, מכל כבל של שכל עיוני, שהדמיון ההולל מתעולל בו כחפצו, וסוף מעשה במחשבה תחילה" (אורות הקודש, ג, עמ סא-סב). אפריל 2007 בשקד 3

4 פגישות עם אביה מירב אנקור בשנה האחרונה התמזל מזלי לפגוש את אביה פעמים אחדות - במקום צפוי קצת פחות, בגינת ביתו. בילינו זמן משותף בעבודת כפיים: בעישוב, בלימוד סודות הגיזום ובתכנון שתילה לתוספת עתידית. בכל פעם שהרגיש שכוחותיו עוזבים אותו, היה מבקש שנצא אל הגינה. כאילו ברית סודית כרת איתה לבוא ולהיטען באנרגיות חדשות. אפילו אם רק ישב על המדרגות, מדבר את הנדרש לעשות דרך עבודת ידיי שלי. אפילו אם רק ישבנו תחת הפרגולה, מעריצים את יונק הדבש המרפד את קינו מעל לראשנו. במרבית הפעמים הוא עדיין הצליח לגזום את הענפים שאני לא יכולתי להם... הכוח הפיסי בידיו היה כמו כוח אמונתו: איתן, נאמן ודבק במטרתו. בפעם אחרת, כשבאתי מצוידת במפות, כדי לתכנן מסלולים לחופשה הבאה ומצאתיו במיטה, אחרי יום גרוע במיוחד, סירב למשככי כאבים. התיישב במיטה והדליק את האור: "הנה הבאת לי את משכך הכאבים האולטימטיבי. בואי נפתח מפות!" שוב הכוחות המיוחדים האלה שנושבים ממסלולי מדבר יהודה הרחוקים או מפריחת ה"פרזיות" באדנית שבחצר הבית. באותם הימים שיתף אותי אביה בחלום נוסף שלו, לפתוח חממה טיפולית לאנשים עם צרכים מיוחדים. כוחות הריפוי של הטבע, הנוכחים בחיינו תמיד מבלי שנחייה אותם בתודעה ערה, היו ברורים וגלויים לאביה ומייד רצה לאפשר אותם גם לאחרים. זוהי אמנות - לדעת לחיות באמת, וגם בזה היית מורה טוב מאין כמוך, והנך עדיין. תודה רבה ציור פרי מכחולו של אביה אביה מיכל קרמר-זיו אחד האנשים היקרים לי, אשר בהשראתו נהגים ונכתבים מעת לעת דבריי לאחרונה, הוא אביה. רופא שלי, מורה שלי ובמובן מסוים ועמוק יותר, גם חבר. בתוך לבי חיה מתנה גדולה שבדרכו המיוחדת, ללא מילים, השאיר אחריו. בצעדי במרחב שבו עבד פעל ועשה... אני חשה את נוכחותו החזקה יותר מאי פעם. בחג השבועות דאשתקד, ערב הפרידה שנערך לו היה עבורי כאב עמוק, פצע פתוח. אך לא במפתיע, בעת ובעונה אחת, היה הוא מעיין מפכה של כוחות מרפא, זרימה אתרית ממשית וחיה. יכולתי לחוש אז, בתוכי ומחוצה לי כאחד, את משמעות ההתכנסות המשותפת וכוחה המיוחד של הקהילה. את ההתגלות המיוחדת של הכוח הקורן ממנה - חי, חם ונושם. הטבעתו העמוקה ורבת הרושם של האירוע הזה ליוותה אותנו ואת אביה לאורך השנה האחרונה ויכולנו לחוש בה שוב ושוב חוזרת ומתגלה ונוכחת גם בהלוויתו. שתי פרידות גדולות ומשמעותיות זימן לנו אביה, קוסמיות כמעט, אחת בשבועות והאחרת בפסח. בין פסח, חג החירות, לבין שבועות חג הקהילה, מתקיים המתח שבין החופש של האדם לבין השתייכותו לכלל. מהו הסוד הזה המאפשר לשתי האיכויות הללו לחיות בעת ובעונה אחת? תינוקות נולדים אל תוך קהילת הדם שלהם, הקהילה הבוראת, המאפשרת להתגשם ומצוייה למענם באופן טבעי ואינסטינקטיבי עוד טרם רכשו את הכושר לחיות כאנשים חופשיים. אך כשאדם הולך לקראת מותו, הקהילה הזו כבר לא עומדת לרשותו כבעבר. בין לידה ומוות האדם נפרד מכוחות העבר שתמכו בו. לכן השאלה שעולה היא כיצד ללוות אדם למותו, באופן חדש ואחר המבקש לבוא היום לידי ביטוי? כשאביה עבד כרופא, זכינו באהבה הטבעית שהייתה בו. כשחלה, הוא לימד אותנו כיחידים וכקהילה לעמוד לרשותו ואפשר גם לנו לאהוב. גם אם לא הייתי נוכחת לידו באופן הפיזי הממשי, ההתרחשות הזו שהוא זימן לחייו השפיעה עלי באופן העמוק ביותר. כוחות האהבה החדשים שנולדו שם נולדו גם בתוך לבי. אני חשה שבהתמודדות המיוחדת שלו עם מחלתו, במגע המיוחד שלו עם הכאב שלו, לימד אותנו אביה את הדבר החדש והעתידי הזה. הוא בנה לאנשים שזכו בקרבתו את הגשר שבין לידה ומוות. ולפיכך, הוא גם השאיר אחריו, במותו, חיים חדשים. להפתעתי הרבה, אין בי צורך להגות בו או להיזכר בו. הוא חי וזכור וקיים בחיי מעצמו. אני מרגישה שבזכותו נוצרה בשבילי האפשרות לחוש אחיזה של ממש בעולם האחר, בעולם שלאחר המוות הפיזי. כוח חדש ניטע בתוכי ורגש חדש נולד ביני לבין אנשים מסביבי. עתה עלי לטפחם בתוך חיי ובתוך הקהילה בה אני חיה. 4 אפריל 2007 בשקד

5 דבר ההנהלה אורית צור בימים אלו עוסקים בבית הספר ובגנים צוותים רבים בכל נושא ההיערכות לשנה הבאה. נלקחו שתי החלטות מאד משמעותיות, שלהן השלכות רבות על קהילת שקד בפרט ועל קהילת טבעון והסביבה בכלל. האחת - לפתוח שתי כיתות א', והשניה - לפתוח גן ילדים נוסף (רביעי במספר). שתי ההחלטות קיבלו גיבוי מהמועצה המקומית וכדי להוציא אותן לפועל אנו פועלים בכמה מישורים. בגנים - גיבוש של צוות גננים לגן החדש והחלטה על מיקומו הפיזי של הגן ששמו בישראל הוא 'גן אורים' - רמז ואזכור למקום ההיסטורי בו פעלו הגנים ובית הספר לפני המעבר של בית הספר למבנה הנוכחי. (למי שלא יודע - מתחם אורים נמצא בסוף רחוב הכרמל. כמו בכל קהילה שמתחילה להתבגר, יש לרבים מאיתנו זכרונות נוסטלגיים מתקתקים מאותה תקופה ומאותו מקום). מיקומו של הגן עדיין נמצא בבדיקה. מהמועצה קיבלנו הבטחה למבנה בתוך טבעון אך אנו בודקים גם אפשרויות אחרות. (כפר יהושע לדוגמה). כיתה א' שניה - כדי לאפשר קליטה חלקה של כיתה נוספת אנו עסוקים בימים אלו בבקשה להכרה בביה"ס כבי"ס על-אזורי. הגדרה רשמית תקל מאד על בית הספר בקליטת הילדים מרשויות אחרות ובקבלת תקנים ושעות ממשרד החינוך. גם כאן יש לנו גיבוי ותמיכה מהרשות המקומית, וראש המועצה עוזר להשגת המסמכים הנדרשים, ואלו רבים מאד. מקרב ההורים וחברי העמותה התגייסו אנשים נוספים וכולם משקיעים מאמץ מרוכז בזירוז התהליך. מעבר מגורים זריז לטבעון של כל הנרשמים החדשים לכיתה א', שכרגע גרים במקומות אחרים, יקדם ויקל על השגת תקנים ושעות. הכנסת כיתה א' שניה למערכת משליכה על ביה"ס בכל המישורים: הצוות החינוכי המתרחב, המיקום הפיזי של הכיתות והתפיסה הכוללת, הפדגוגית והכלכלית. בכל ההיבטים הללו מטפלים צוותים שונים ומלאכתם רבה... בהצלחה לכולנו. דיווח מהנהלת עמותת שקד עלי ברוק - בשם הנהלת העמותה ביום חמישי נערכה פגישה נוספת של העמותה. על הפרק סקירה ודיון על הגנים והתחלת דיון על הפעילות החברתית של העמותה. הקשר של הגנים לבית הספר ומהותו של קשר זה היוו שנים רבות נושא לשאלות, תהיות והתלבטויות. לאחרונה נקטה הנהלת העמותה עמדה על פיה הגנים הם חלק אינהרנטי וחשוב בתהליך החינוך של הילדים ועל כן עלינו לפעול לתמיכה אקטיבית בגנים מתוך ההכרה כי הם שלב חשוב מאוד בחינוך. התוצאה המעשית של עמדה זו היא כי אנו רואים בגננים חלק מהצוות החינוכי ולכן פעלנו השנה לשיפור משמעותי בתנאי עבודתם. במקביל, אנחנו משקיעים כעת רבות בשיפור הצדדים הפיסיים של הגנים. עם או ללא קשר, ההרשמה לגנים היתה השנה יוצאת דופן ואנו פותחים גן נוסף. הצוות החינוכי והעמותה רואים עין בעין כי חשוב שילדים יהיו בגנים לפחות שנתיים ולכן בעתיד נפעל לרישום מוקדם יותר של ילדים לגנים. נושא שני שעלה לדיון ראשוני היה הפעילות החברתית בתוך הקהילה שלנו. בית הספר הוא אולי הסיבה החיצונית להמצאות רובנו כאן היום אך בוודאי יש ברבים מאיתנו רצון וצורך להיות חלק אקטיבי מקהילה יצירתית, תומכת ופעילה. החינוך כשלעצמו איננו מתחיל ואיננו נגמר בבית הספר. רעיונות רבים נזרקו לחלל האוויר, כמו קבלת שבת, לימוד קבוע, ירידים קטנים וייעודיים ועוד. אנו מקווים כי השנה הקרובה תהיה שנה בה התהליך של בניית ריתמוסים ויצירת פעילות חברתית בתחומים שונים יתפתח ויהווה פן נוסף להיותנו קהילה חיה ומתחדשת. בדיון הקצר עלה הרצון לראות הורים וחברים אחרים נכנסים ותורמים בנושאים שייקחו על עצמם ויקדמו. ביוני תיערך אסיפת עמותה אחרונה לשנה זו ובה נסכם את השנה ונשים על השולחן את הנושאים בהם נרצה לעסוק ושאותם נרצה לקדם בשנה הבאה. ערב הורים כיתה ג' איריס פלג באחד מימות השבוע, לקראת סוף אפריל, הגיעו הורי כיתה ג' וביניהם אני, לערב מלווה במנחה, בנושא הורות... באמת שלא התכוונתי, אבל באתי ברגשות מעורבים, ופתאום ללא כל הכנה נהניתי... המנחה הייתה מצחיקה וכיפית, וכל הכבדות שאותה סחבתי אחרי יום עבודה ארוך, נעלמה כלא הייתה. ההורות, כך נאמר לנו באותו ערב, כוללת מכלול של דברים, טובים יותר ופחות, והכל לגיטימי (כמובן שידעתי זאת). עוד עלה ונאמר, שיש דרכים שונות ומגוונות לטפל בכל בעיה חינוכית שנתקלים בה ביום יום (גם את זה ידעתי). אבל בכל זאת, משהו באווירה, בצחוקים, באהבה שהייתה באוויר, וכמובן רוחה המיוחדת של המנחה שהנחתה אותנו, נעם לי מאד. שמחתי לשמוע את ההורים מספרים ומשתפים, בסבב כולל, את אותם דברים שהם הכי אוהבים בילדיהם, וצחקתי מאותם סיפורים משעשעים שהורים דלו מזיכרונם אודות עצמם בכיתה ג'. זה לא יאומן (והרי גם את זה ידעתי), אבל החיבור לילדותינו בהקשר לילדינו שלנו, מעיר אותנו לחשיבה נוספת, להבנות מעמיקות ומתחבר ליומיום מזווית אחרת, זווית של רגשותינו שלנו באותו הגיל. התמודדויותינו היומיומיות הופכות להיות חלק מצמיחתנו, ואם רק נסתכל מקרוב על ילדינו ועל עצמנו, ולא נשכח את שמחת החיים והאהבה שהם מקור כוחנו ומשימתנו, אזי נרוויח בגדול. תודה לאורנה שומן המנחה ולנטשה שארגנה ערב מהנה ומשחרר. אפריל 2007 בשקד 5

6 האולימפיאדה הזו כמשב רוח מרענן של איכות, נתינה, וחינוך מעולה. מגוון דברים חברו יחדיו להבאת האולימפיאדה הזו להצלחה מסחררת, ואזכיר את עיקרם. הילדים השתלבו בכל הפעילויות בהצלחה ובהנאה. עירוב הכיתות נשא פרי, כפי שניתן היה לראות בהפסקות בהן נערכו משחקים (שחמט, כדור, משחקים במים) בין ילדים מבתי הספר השונים. הילדים גם עמדו בגבורה בפגעי מזג האוויר, שסירב באופן עיקש לשתף פעולה עם מתכנני האולימפיאדה. בלילה הראשון ירד גשם שוטף, ובחלק מהאוהלים, שלא היו ערוכים לכך, נרטבו דייריהם כהוגן. למרות זאת נשמר מורל גבוה לכל אורך האולימפיאדה. התכנון היה מושלם (חוץ ממזג האוויר, כאמור). בחירת המקום, הציוד הנדרש, הקמת המחנה, כמויות האוכל שלא ייאמנו, החלוקה לקבוצות, האימונים, הטקסים, והתחרויות - כל אלו נעשו ללא דופי. הסחנה הינו חלקת אלוהים, והדבר הקרוב ביותר לגן- עדן שניתן לעלות על הדעת. הסחנה מציע לאורחיו גן ירוק ויפה, עם מים שופעים (וחמים יחסית!), ובריכות רחצה רבות. מקום זה מרחיב את הדעת ונותן נקודת פתיחה מצוינת להצלחת כל אירוע שייערך בו. המדריכים: לצד מחנכי הכיתות שליוו את כל האירוע, והמורים שהדריכו את פעילויות הספורט בצורה מרתקת (אמין מהרדוף בהטלת כידון, ערן משקד בדיסקוס, עדי מירושלים בריצה, מיקי מזומר בקפיצה לרוחק ושלי בהאבקות), הייתה לילדים את הזכות והעונג לעבוד עם תלמידי י א מהרדוף (כיתתה של טלי צחור). חבורה יפה זו של נערים ונערות התנדבה לסייע בהדרכת הקבוצות, ובכל פעילות אחרת במקום, כולל הקמת המחנה. חיבורם לילדי כיתות ה היה מוצלח והוסיף הרבה לאווירה הטובה במקום. ההורים המתנדבים: שורה ארוכה של הורים מכל בתי הספר פינו את זמנם והתנדבו לשהות במקום, כשהם ממלאים תפקידים של מקימי המחנה ומפרקיו, טבחים, מנקים, וסתם תומכים בילדים מסביב. בראש אלה היו סמדר אבישי וסיביל הורוביץ מביה ס שקד אשר ניצחו על מלאכת הכנת הארוחות. נסו אתם להכין ארוחה לכ- 200 נפשות, ותבינו את המורכבות והקושי שעמדו בפניהן. ניסיתם פעם לקלף 13 קילוגרם מלפפונים? איך מכינים חביתה אישית ל- 200 איש? הארוחות היו להצלחה גדולה - שאלו את הילדים! אם הזכרנו קודם כי מטרת האולימפיאדה הינה מפגש של ילדים מבתי הספר השונים, הרי שמפגש דומה ומוצלח קרה גם בין הוריהם במאהל המטבח במהלך העבודה. כאנקדוטה נזכיר את עניין העוגיות: כל ילד התבקש להביא קופסא ובה כ- 30 עוגיות ביתיות, ו... הם אכן הביאו! עמדו לרשותנו כ- 160 קופסאות של עוגיות נפלאות. לא פלא שסביב השולחן שעליו הונחו העוגיות הסתובבו כל הזמן טועמים מקצועיים. כשאני מסתכל על כל אלה, ובעיקר על התנהלות ילדינו באירוע, אני מתמלא בתקווה ובכוח. כשאני מחבר את הסיסמה הילדים הם העתיד עם כל הנ ל, אני מגיע למסקנה שהעתיד הצפוי לנו מילדים אלה הוא ורוד. יישר כוח לכל אלו שתרמו למימושה ולהצלחתה של האולימפיאדה. אולימפיאדה 2007 בישראל! קודם קצת עובדות מיכאל אלעד במסלול הלימודים בחינוך האנתרופוסופי בישראל, אחד האירועים החשובים ביותר הוא האולימפיאדה של כיתות ה. אירוע זה מקבץ את כלל כיתות ה מבתי הספר האנתרופוסופיים בארץ למפגש שמסכם את תקופת יוון, ובו שחזור של אולימפיאדה יוונית על מיטב סממניה. השנה, כמו במספר שנים קודמות, נערכה האולימפיאדה בגן השלושה (הסחנה). כ- 160 ילדי כיתות ה מהרדוף, אורים (הכפר- הירוק), זומר (רמת-גן), אדם (ירושלים), ושקד (טבעון), נפגשו כדי לחוות את יוון העתיקה, להתאמן ולהתחרות יחדיו במספר ענפי ספורט, ובעיקר להכיר האחד את השני, להתיידד, וליהנות יחד. מאהל גדול (כ- 60 אוהלים) על מדשאה ענקית לצד חורשות זיתים היה לאתר הפעילות לשלושה ימים שלא ישכחו במהרה. לפי מיטב המסורת, התמקדה האולימפיאדה בענפי ספורט שרווחו ביוון העתיקה. אלה כללו הטלת כידון, הטלת דיסקוס, היאבקות, ריצה קבוצתית, וקפיצה לרוחק. הילדים חולקו לשבע קבוצות הנושאות שמות של ערים ביוון (אתונה, ספרטה, אפסוס, איתקה, אולימפיה, ארגוס ומיקנה), כשבכל קבוצה עירוב של ילדים מכלל בתי הספר. כל קבוצה עברה דרך תחנות שונות בהן התאמנו על ענפי הספורט הללו בהדרכתם המסורה של מורים מבתי הספר השונים, וילדי כיתה י א מבית הספר הרדוף. בערבו של היום השני, לאחר האימונים המפרכים, נערך טקס הפתיחה הרשמי של האולימפיאדה. בטקס מרגש זה, כשכולם לבושים בטוגות עם זרי עלי זית על ראשם, הושבעו המשתתפים על קיום משחקים הוגנים וחבריים. מופע מרהיב של המורים המעורבים בהדרכה, ושל מחנכי הכיתות, הוסיף נופך ייחודי לאירוע, ולקח אותנו במנהרת זמן 2500 שנים לאחור. למחרת היום החלו התחרויות במגוון התחנות, כשכל קבוצה מתחרה בהישגיה מהימים הקודמים ובתוצאות הקבוצות האחרות. הורים רבים באו לצפות בתחרויות ובטקס הסיום בו הוכרזו המנצחים (ולמרבה ההפתעה, כולם ניצחו!). ומעבר לעובדות כצופה מהצד על כל האירוע, איני יכול שלא להתרגש. בתקופה בה מתחולל בישראל משבר קשה בחינוך ואובדן הערכים ניכר, כשאנו שומעים על שחיתות ללא קץ והתנהלות לקויה, אני מצאתי את 6 אפריל 2007 בשקד

7 אפריל 2007 בשקד 7

8 געגועיי לאנגליה תכלת פז ב- 13 במרס האחרון, המראנו מנתב ג לעבר אנגליה הגשומה. הסתבר שיש בה גם שמש אחרי הכל, ולא כל כך הרבה גשם כמו שחשבנו. בשדה התעופה באנגליה חיכו לנו אדריאן ואלכסנדר, הבמאים האנגלים שלנו. הם לקחו אותנו לקמפהילים שבהם התחלנו לעבוד ולגור כדיירי המקום במשך שבועיים. חילקו אותנו לשתי קבוצות, אחת לקמפהיל אוקלנדס והשניה לגריינג. אני הגעתי לאוקלנדס, שהוא בעצם בית אחוזה עתיק שנראה כמו טירה גדולה מאוד, ומסביבה כמה בתים רגילים, גינות ענקיות, מדשאות, חווה ורפת, ועוד הרבה... בקיצור, די מדהים. בבוקר עבדתי בגינה ואחר הצהריים בעיירה סמוכה בבית טוויה. בקמפהיל אוכלים רק אוכל אורגני וירקות מהגינה. החוסים עובדים בגינה, בנגרייה, בחווה, בבית הטוויה ובעוד סדנאות. הם נורא נחמדים ומצחיקים, ומהר מאוד למדנו לאהוב אותם. כל שני ילדים הלכו לבית בשביל הארוחות. כל ארוחה מתחילה בברכה וכך גם מסתיימת, ושטיפת הכלים היא טקס בפני עצמו: מנקוי השאריות, לכלי עם סבון, ואז לכלי עם מים, לניגוב ולהחזרה לארון. לכל אחד יש תפקיד קבוע, אותו הוא ממלא בנאמנות שלוש פעמים ביום. לאחר התקופה המלמדת הזו, בה השתפרנו באנגלית והשרירים התחזקו (מעבודה מפרכת בגינה), עברנו לאשא-סנטר, שם גרים אדריאן ואלכסנדר, ובקרבת מקום יש מעיין עם מים טהורים, ממנו שתינו. הקבוצה משפרעם הגיעה יחד עם יעקב, מרים ואמיר, ולמחרת התחלנו לעבוד על ההצגה: סיפורי אלף לילה ולילה, במשך שלושה שבועות. החזרות התקיימו בקמפהילים, והעבודה הייתה קשה ומייאשת לפעמים. לא ראינו שום הצגה באופק. היו לנו קשיים בגלל ההבדלים בינינו, השפה והתרבות. כל אחד נשא את השני, ובכוחות משותפים הרמנו את ההצגה. כולנו עברנו תהליך מאוד מיוחד, למדנו להסתדר ולאהוב אחד את השני, לקבל ולהיות סובלניים. אמיר עבד איתנו על המוסיקה, ויעקב ומרים יחד עם אלכסנדדר ואדריאן על הבימוי. חשוב לציין שההצגה באנגלית, מה שהיווה מכשול נוסף כי לא כולם יודעים את השפה. מאוד נהניתי מחמשת השבועות שהיינו באנגליה. גם מהקמפהיל וגם מההצגה. לא היה לי קל תמיד, אבל אני יוצאת עם הרגשה מאוד טובה, וגעגועים... היינו במקום מדהים, עם נוף עוצר נשימה. עצים ענקיים מכוסים בטחב, סנאים מתרוצצים, גבעות ירוקות עם כבשים לבנות, המון נרקיסים עצומים ופרחים לא מוכרים. בכל מקום נחלים ואגמים קטנים, חוות... ובקיצור, גזור מהאגדות. תודה מכל הלב לאנשים שבלעדיהם לא היינו חווים כל כך הרבה, ובלעדיהם זה לא היה קורה. והמשפט שחזרנו איתו, ושאותו אנחנו מאחלים לכולם: "May the meal be blessed" על אנגליה החד-פעמית שלנו שירה ברוק לפני חודש וחצי, באמצע מרץ, יצאנו, כיתה י של המסלול, למסע לא כל כך ידוע בארץ רחוקה. אנגליה. אחרי שנחתנו, נסענו אל המקום ששימש לנו בית בשבוע וחצי הראשונים. צבטתי את עצמי כדי לוודא שזה לא חלום, כי המקום שראיתי היה פשוט עוצר נשימה: מרבדים אינסופיים של ירוק שבתוכם נשזרים המוני נרקיסים ענקיים. המשימה הראשונה שלנו שם הייתה עבודה בקמפ-היל - כפר ובו כמה בתים שבכל בית גרה משפחה רגילה ואתה בסביבות חמישה חוסים: אנשים עם כל מיני מוגבלויות. בקמפ-היל ישנן סדנאות ועבודות שונות - עץ, חווה, סלים, קדרות, גן ירק וגינון כללי - ובהן עובדים התושבים, החוסים ומתנדבים צעירים, כולם ביחד. המטרה היא לחיות יחד, בסביבה שתומכת את כל תושביה. התחלקנו לזוגות, כשכל זוג גר בבית אחר ועבד בעבודה אחרת למשך כל הזמן שהיינו שם. אכלנו אתם את הארוחות, שמתחילות תמיד ביחד עם ברכה של: blessed" "May the meal be ומסתיימות יחד עם meal"."thank you for the עבדנו אתם וממש הרגשנו חלק מהחיים שלהם. סלחו לנו על האנגלית (העילגת לפעמים), קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ונתנו לנו להיכנס לחיים מאוד מיוחדים, להסתכל עליהם מבפנים. אפשרו לנו לחוות מקום שכולו בנוי על שיתוף, עזרה, הבנה והרבה מאמץ, שדורש השקעה גדולה מכולם. כמעט כולנו הרגשנו שאנחנו רוצים לחזור לשם בקרוב. כל האנשים ממש נחמדים ואפשר ללמוד מהם המון על החיים, מהחוסים ומהלא חוסים. כמה בנות הגיעו למסקנה שיש בקמפ-היל המון אנשים, הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים, פשוט לא את כולם אנחנו רואים, כי לרוב החוסים יש כמה חברים דמיוניים והם מדברים הרבה לעצמם, ושבריאיון הקבלה לשם מקבלים רק את מי שמדבר בזמן הריאיון עם עוד לפחות שני אנשים שלא באמת נמצאים בחדר... אבל מצאנו שגם שיחה עם מישהו שחוזר על כל משפט פעמיים, עם מישהו שחוזר על כל משפט פעמיים, ולפעמים באירועים מיוחדים גם שלוש וארבע פעמים, יכולה להיות מאוד מעניינת, קולחת וכיפית, כמו שיחה עם חברים. בתקופה הזאת יצא לי להכיר את האנשים שהיו אתי הרבה יותר לעומק, כי אחרי שמעמיסים יחד כל מיני סוגים של זבל (סוסים, פרות, חזירים ועוד) ואח כ פורקים אותו בהרי קומפוסט כשהרוח מעיפה אותו עלינו בחזרה, ומגיעים לכל מיני סיטואציות מוזרות אחרות - פשוט נפתחים אחד לשני. צוחקים ביחד ותומכים אחד בשני גם כשזה אומר להרים גליל ארוך ודביק של זבל וחציר במאמצים משותפים של שני קלשונים כי אחרת אין סיכוי שהדבר המתואר לעיל יזוז מהקרקע. לעשות טיול עם סל של קש ל- shed - vegetables מחסן הירקות המשותף של הקמפ-היל, ולהכין ארוחת ערב במטבח ובבית זר, שאחרי שבוע הפך להיות הבית שלנו. עשינו קבלות שבת ביחד, בעצמנו, בישלנו וסידרנו ואירגנו את הכל, והיה לנו ממש נחמד ביחד. הייתה מין אוירה משפחתית כזאת, כמעט כמו בבית. בעצם הייתה לנו מציאות בלי הורים. עם איתי פז, שזה סוג של הורה, אבל הורה שנותן הרבה חופש ודורש עצמאות... ובגלל שחיינו כל הזמן ביחד נוצרה חלוקת תפקידים, כמו במשפחה. אם זה לבשל או לקרוא לאנשים או לשמח את כולם או לשיר, כל אחד מצא את המקום שלו בתוך המשפחה. בכל עניין תמיד יש למי לפנות וכולם משלימים את כולם, דואגים אחד לשני. תמיד יש משברים וצעקות, אבל עוברים גם את זה. אחרי השבוע וחצי הראשונים נפרדנו, די בעצב, מהקמפ-היל בערב קטן שבו שרנו להם כמה שירים ישראלים ועוד שיר באנגלית שהמצאנו עליהם ועלינו. הרגשנו שאנחנו חייבים להודות להם איכשהו, ובסוף, למרות כמה ויכוחים שהיו בדרך, יצא ערב ממש נחמד. משם עברנו לגור במקום מאוד קרוב שנקרא אשא סנטר. זה המקום של אדריאן ואלכסנדר, הבמאים מאנגליה... בית אחוזה קטן, לידו עץ ענקי ממש דומה לערבה, מצד אחר מרפסת עץ ענקית המשקיפה על הגבעות הירוקות והיער, ומאחור שורה של כמה בתים/חדרים צמודים אחד לשני בהם אנחנו גרנו, בסביבות ה- 6 בכל חדר. אפשר 8 אפריל 2007 בשקד

9 לשתות מהברז אבל את המים הטובים באמת מביאים מהמעיין, מרחק של 10 דקות הליכה המובילות למקום קסום ומסתורי. הפעם היינו כולם ביחד, מה שממש שימח אותי. אבל אחד הדברים שהיו מאוד קשים לאנשים בתקופה הזאת היה חוסר הפרטיות, כי לא ממש היה לכל אחד את המקום השקט שלו, החדר שלו, זמן לבד, וזה היה קשה. אבל למדנו למצוא את הפרטיות בעצמנו ולפעמים לוותר עליה כשצריך. למדתי ככה המון על אנשים, פשוט מהפרטים הקטנים של היומיום כמו למשל איך מישהו מצחצח שיניים כי בדרך-כלל מצאנו את עצמנו מצחצחים שניים ואפילו שלושה בחדר שירותים קטנטן. ב אשא סנטר כבר עשינו כמעט הכל לבד - כביסות, בישול, שטיפת כלים. בשלב מסוים אפילו קבענו תורנים בעצמנו כי איתי פרש מהנושא. למדנו להיות עצמאיים ולעזור ולהחזיק אחד את השני, כי שלושה שבועות של חזרות מ- 09:00 עד 18:00, כשלא רואים עוד קצה חוט של הצגה, יכולים להיות די מייאשים. להעיר אחד את השני בבוקר, לעזור לקום מהרצפה בזמן חזרה כשלאף אחד אין כוח, לנסות להיות כמה שיותר בשקט כל הזמן עד שכולם שמים לב, לשטוף כלים גם אם אני לא תורנית, לעזור לאנשים ללמוד את הטקסטים שלהם בכל מיני דרכים יצירתיות (קפיצה על מרצפות). וברגעים שמרגישים לבד, ברגעים שהיה קשה יותר, פתאום מוצאים מקום בין אנשים שעד אז לא ידעתי שהוא קיים, פתאום רואים שלכולם אכפת. ואז מקבלים חיבוק גדול, שומעים כמה בדיחות ולפעמים גם שוכבים בתחתית של ערמת ילדים כשעצם של ילדה רזה נתקעת בגב באלגנטיות. לא כל כך נעים, מנסיון. קצת מקשה על הנשימה... אבל ברגעים האלה מרגישים בבית. זאת המשפחה השניה שלי. האנשים שבאמת כיף לי וטוב לי איתם. אנחנו עדיין לומדים להכיר, וברור שעוד נגלה הרבה דברים אחד על השני, אבל מה שחשוב הוא שלאט לאט אנחנו צולחים את הדרך הזאת, ביחד, נופלים וחוזרים לעמוד. בהתחלה, כשהשפרעמים הגיעו, אני חושבת שהם הרגישו קצת כאילו שהם נפלו לכוכב אחר. הם לא ציפו לאוכל האנגלי, לחדרים עם עוד 5 אנשים וגם הבוטמר ותרגילי הדיבור האנתרופוסופים לא הוסיפו הרבה לתחושה הביתית שלהם, כמו שהם נותנים לנו. זאת פעם ראשונה שהם עושים הצגה, פעם ראשונה לרובם בחו ל, פעם ראשונה יותר מ- 4 ימים מחוץ לבית בלי ההורים. המון פעמים ראשונות. בעצם מעבר לאתגר של ההצגה, היה עוד אתגר, להיות בחו ל. היה להם קשה, וזה גרר כמה התפוצצויות, אבל הם התרגלו עם הזמן, ועשו מאמץ לחיות בתנאים אחרים, חדשים, ולעמוד בדרישות של ההצגה. אני חושבת שממש הצלחנו להתחבר איתם, כקבוצה. מצאנו שם שפה משותפת והמון פעמים ממש הרגשתי שאנחנו קבוצה אחת, ממש נהיינו חברים. אחרי כמעט שנה שלמה של עבודה משותפת, באנגליה הצלחנו לחיות ביחד, לעבוד ביחד ולהכיר יותר לעומק. האמת היא שהעבודה על ההצגה הייתה די מתסכלת. לא תמיד העבודה הדרמתית, התרגילים, המוזיקה או העבודה הספציפית על הסצנות, אלא הרגשה שהייתה שם של הזמן שלא נספיק הכל. פשוט לא היה נראה שיש איזשהו סיכוי שתהיה הצגה בסופו של דבר, והתחושה הזאת רק הלכה והתחזקה. יום לפני החזרה הגנרלית כבר חשבתי איך אנחנו באים לבי ס, אחרי שנחזור לארץ כמובן, ומסבירים שנכשלנו במשימה אבל שיבואו ויתמכו בנו בכל זאת... ואז קרה הנס! נס פסח. ביום רביעי הייתה לנו חזרה גנרלית ובגלל שמכורח התפקיד שלי אני נמצאת כל הזמן על הבמה, ראיתי את כל ההצגה מהצד. הייתי בשוק. אין דרך אחרת לתאר את זה, פשוט בשוק. הייתה לנו הצגה!!! בהפסקה של ההצגה עשינו לנו גם הפסקה וכולם היו מאושרים! זה היה מדהים! אחרי כל העבודה הארוכה הזאת בסוף באמת יצא משהו. ואז, אבא בא. הוא פשוט הופיע שם פתאום. לפני שהתחלנו את החזרה דיברתי איתו בטלפון וכשהוא אמר שהוא באנגליה הייתי בטוחה שהוא עובד עלי. לא שהוא לא איים שהוא יבוא, אבל כבר חשבתי שהוא ויתר. למרות שממש לא הייתי בטוחה שאני רוצה שהוא יבוא, ממש שמחתי. זה היה כל כך הזוי פתאום לראות אבא אחרי חודש מחוץ לבית. הזוי וטוב, ואתם מוזמנים לקרוא על חוויותיו הלא פחות מעניינות בכתבה שהוא כתב. יום למחרת הייתה ההצגה הראשונה שלנו מול קהל. היה לחץ מטורף מאחורי הקלעים כי להרבה ילדים זאת הייתה הפעם הראשונה שהם מציגים. אבל רוב אלו שכבר הציגו בעבר ממש לא התרגשו, אפילו אני כמעט שלא התרגשתי. פשוט עלינו לבמה והופענו. דווקא שינוי מרענן אחרי כיתה ח... גם ביום שישי הייתה לנו הופעה ואני הרגשתי ששתי ההופעות האלו היו מין סגירת מעגל של כל אנגליה. כי בשתי ההופעות האלו באו לראות אותנו כל מיני אנשים שפגשנו במהלך החודש הזה: החוסים והמשפחות של הקמפ-היל, שתי בנות שהשתתפו בעצמן בהצגת י ב שאנחנו הלכנו לראות שלושה שבועות לפני כן (אחת מהן הייתה שלוש שנים בכיתה הראשונה של אורי צדוק), שתי שחקניות שמכירות את אדריאן ואלכסנדר שגם להצגה שלהן הלכנו, ועוד אנשים שהכרנו בדרך ואנשים שחיו פעם בארץ - שולמית ובועז למשל. כל מיני קצוות שעברנו בדרך שנפגשו בהצגה שלנו, פגישה אחרונה לסיום ופרידה. אני חייבת לציין שלמרות שעבר חודש, ולמרות כל המכשולים שהיו בדרך, לא ממש רצינו לחזור. בכיף היינו נשארים שם עוד. כי בבית תמיד אפשר להיות, אבל אנגליה כזאת כבר לא תהיה לנו, וגם אם נחזור לשם זאת בטוח לא תהיה אותה החוויה. נוצרה שם אווירה מיוחדת בין כולם ותחושה של קשר, של חיבור. עכשיו יש בתוך הקבוצה הזאת חוט מיוחד של חוויות שמקשר בינינו, וזה משהו שקשה לשבור או למחוק. הייתה לנו חוויה מדהימה, כולנו יצאנו משם עם כל כך הרבה שיעורים חדשים, כל כך הרבה דברים טובים לזכור, המון כייף וגם קצת קושי... רציתי להגיד שוב תודה, לכל מי שאיפשר וטרח ועבד ונתן כדי שהדבר הזה יתאפשר. תודה! נראה לי שבסוף יצאה הצגה די טובה, אבל קצת קשה לי להתחיל לחלק מחמאות לעצמנו, אז את זה אתם כבר תקבעו, אבל לפי התגובות שקיבלנו באנגליה אנשים מאוד נהנו. אני מקווה שגם אתם תיהנו מסיפוריה המכשפים של שהרזד, המתמזגים אל תוך לילות ערב. LISTEN טיול בנופי אנגליה הקסומים אפריל 2007 בשקד 9

10 ההצגה היקרה בחיי מסעו ההזוי של הורה אחר בתו וחבריה באנגליה עלי ברוק שירה באנגליה, הקשר צולע ואנחנו חשים שהחוויות והחיים הזורמים שם הם חד-פעמיים ומאוד מיוחדים. מתי שהוא במהלך התקופה עולה במוחנו, של לאה ושלי, הרעיון ההזוי במקצת לקפוץ לכמה ימים לאנגליה כדי לבקר את שירה ואת חבריה ולהיות אתם בתהליכים העוברים עליהם. כמובן שיש התנגדות מקוטעת מהנערה לעצם העניין שאני אגיע לאנגליה, התנגדות שקצת נחלשת עם הזמן. להשיג כרטיסים סבירים גם זה לא פשוט, אך ביום רביעי, לקראת סוף שהותם של החבר ה שם, אני מוצא עצמי מטייל ברחבי הממלכה הכה יפה בעונה זו. שירה מתקשרת לשאול מה נשמע בארץ ואני מספר, להפתעתה, שעוד מעט נתראה. ב- 21:30, לאחר חיפושים וניווטים אני מגיע ל- VILLAGE GRANGE בו עובדים הנערות והנערים. אני שמח ועליז, התחושה מאוד מיוחדת. מישהו מתושבי הכפר מוביל אותי לאולם ההצגות. המפגש עם שירה מרגש ומפתיע ואני מגיע בדיוק למחצית השניה של ההצגה - חזרה כללית. עליכם להבין שיומיים קודם אני מקבל משירה SMS האומר שלא כדאי בכלל להגיע כי לא בטוח שתהייה הצגה. והנה לשמחתי והפתעתי אני צופה בחזרה הכללית בתענוג מרובה. כמי שליווה מרחוק, הן בארץ ובוודאי באנגליה, את העבודה המשותפת של המסלול עם הנוער משפרעם, היה לי ברור שהסיכוי להצליח להעלות הצגה משותפת הוא קטן והאתגר ענק, שלא לדבר על הצגה טובה ועוד באנגלית. ההבדלים התרבותיים, הבדלי דת ולאום, הבדלי שפה, הבדלי חינוך ורקע יצרו פער שהגישור עליו נראה לי מלכתחילה שאיפה מוזרה של הצוות החינוכי וצוות ההצגה. ובכל זאת הנה אני שם וההתרחשות קורית לנגד עיני. ההתרגשות הייתה עצומה ובאותם רגעים ידעתי שהרווחתי את הנסיעה ההזויה הזו. למחרת ביקרתי במקום המאוד מיוחד בו שהו החבר ה, והחיבור של שתי הקבוצות, היכולת לגשר על הפערים העצומים, החוויה של ארוחות משותפות, עבודה משותפת ומאמצים משותפים - כל אלה ועוד - היו נוכחים והצהירו כי האירוע הקורה כאן, גם אם על גבול הבלתי אפשרי, ראוי וחשוב. המקום בו שהו הינו מיוחד, יפה, מלא אהבה וכנראה אפשר את הבלתי אפשרי. ההצגה נהדרת - מהטובות, העשירות והמקוריות שראיתי במחוזותינו (וזאת אני אומר ב אוביקטיביות מלאה ). היכולת של הנערים והנערות להיכנס לסיפורים ולדמויות, להחיות את התמונות ולשזור הכל למופע צבעוני, יפיפה ועשיר הפתיעה אותי וגרמה לי ולצופים המקומיים וכמה ישראלים השוהים באנגליה חוויה חד פעמית וייחודית. הלוואי ויכולתי להמליץ לכולם לחוות את ההצגה באנגליה, אני מאמין שהמפגש עם המקום, המקומיים, הריחוק מהבית והצוות המיוחד שעבד עם הנוער כל אלה יצרו אירוע חד פעמי ומדהים, שאני מקווה שיקרין לחייהם של השותפים לו ויעבור אל כל אלה שייראו את ההצגה בארץ. לי יהיה מעניין מאוד לראות כאן את ההצגה ובאמת לחוות את השוני במפגש של ההצגה עם קהל אנגלי וקהל מקומי כאן. אני חייב, רוצה ומאושר להודות לתלמידים על התענוג הצרוף אשר העניקו לנו. לא כל יום זוכים נערים ונערות לתת לעולם משהו טוב וזה אכן מה שקרה שם. לשמחתי הייתי שם ויכולתי, ולו במקצת, לחוות את העבודה העצומה שאיתי פז, קובי טוך יעקב ומרים ארנן ואמיר שלומיאן השקיעו, את האתגר הגדול אותו העמיסו על כתפיהם ואת המעבר ממשברים רבים להתרוממות הרוח שליוו את כולם עם ההצגות הנהדרות והתהליכים המיוחדים שבדרך. השילוב שלהם עם שני הבמאים המאוד מקוריים ומיוחדים מאנגליה - אדריאן ואלכסנדר - היה פורה מאוד. כמסתכל מהצד, גם כאן היה מסע גדול והאירוח אותו העניק המרכז של אדריאן ואלכסנדר לקבוצה כולה היה יוצא דופן, תומך מלא אהבה ומצע נכון להתפתחות הקבוצה כולה. היה יפה לראות עוד המון אנשים שסייעו לתהליך בכל צורה אפשרית. בהנאה צרופה. שולחן הסדר החגיגי. ובין החזרות מוצאים גם זמן להנות. אל תוך הלילה בבית המארחים. וריקוד עליז עם החוסים. 10 אפריל 2007 בשקד

11 "But evev now, When the desert sky is as dark as doom, And the sand glows silver in the moonlight, On the site where the old ciy used to be, You can hear the sweet voice of a young beautiful woman, Weaving magical tales into the night. Listen..." מ"מעיין בבוסתן" להולנד איתמר פייגנבאום ביקורי בהולנד באפריל, במסגרת תכנית לימודי מנהל עסקים של המרכז לפיתוח כלכלי ערבי-יהודי ואוניברסיטת חיפה, היווה הזדמנות לפגוש אנשים מהקהילה האנתרופוסופית ההולנדית שהיו בקשר אתנו, בגן "מעיין בבוסתן". ברצוני לשתף אתכם בשני ביקורים שהותירו בי רושם עמוק. הביקור הראשון היה בקהילה פרוטסטנטית בעיר ארנהם. הקשר עם הקהילה נוצר לאחר ששמעו מואלי קורניליוס (אמה של קרן נחושתן וסבתם של נור וזואי מ"שקד") בכנס שלום לזכר הקרב בארנהם במלה"ע ה- II, על יוזמת "מעיין בבוסתן". הקהילה החליטה שברצונה לתרום לגן וייחדה טקס יום ראשון לנושא, אליו הוזמנו ואלי ואני. היום הזה הציע לי חוויה מיוחדת: זו הייתה השתתפות ראשונה שלי בתפילת יום ראשון בכנסיה, היום הוא יום השואה, והנושא הוא גן ילדים ערבי-עברי. הרגשתי שזהו צירוף מעורר תקווה בשבילי. כל התפילות והשירים נבחרו בהתאמה לנושא. ואלי ואני הוזמנו, כל אחד בתורו, לומר דברים במהלך הטקס, ולצד תמונות של הגן על הקיר, הייתה מפת ישראל מתקופת התנ"ך עליה מוקמה קריית טבעון. בשיחות שלאחר הטקס התרשמתי שאנשים שאבו תקווה לעצמם. מורה שמלמדת בבית-ספר של ילדי מהגרים, שיתפה אותי בחוויותיה ורצתה לשמוע על היום-יום בגן, ואחרים מצאו תקווה והשראה לחשיבה בנושא יחס החברה ההולנדית למהגרים. ביקור משמעותי נוסף היה בסמינר מורים הליקון ב- ZEIST. הצגתי בפני כיתת סטודנטים את יוזמת "מעיין בבוסתן" ועניתי על שאלותיהם. אני חושב שרוב השאלות נבעו מהרצון לבדוק ולהבין את חינוך ולדורף כשהוא מגיע לתרבות חדשה ואת חינוך ולדורף המנסה להפגיש שתי תרבויות. שאלו אותי, לדוגמה, כיצד אנו עובדים עם כל המוטיבים הנוצריים, וסיפרו שבהולנד עדיין לא שותפו משפחות מוסלמיות בחינוך ולדורף. דיברנו על ההבדל בין ללמד שפות לבין לתת לשפות שונות סביבה תומכת ומאוזנת, וניסיתי להעביר במקצת את השפעתו של גן עין-בוסתן על הילדים ועלינו ההורים. הרבה יותר ברור לי עכשיו (גם אם ידיעותיי באנתרופוסופיה דלות) שחינוך ולדורף עברי וערבי דרשו ירידה לשורשי עקרונות החינוך הזה, והצמחת גזע וענפים חדשים תחת העתקה והתאמה של גרסה אירופאית. לתחושתי, אני מבין יותר את העבודה של עולה, גידי ואמיר בשנתיים האחרונות. אני חושב שהם חפרו עמוק שוב, כדי להצמיח עץ רב תרבותי. כשמסתכלים מהולנד לכיווננו, רואים שעל פני קילומטרים ספורים, משקד דרך עין- בוסתן והרדוף עד שפרעם, מטפחים עצים ושתילים מדהימים בהרבה תשומת לב, העמקה, חשיבה וקשב. אפריל 2007 בשקד 11

12 יום הזיכרון לשואה והגבורה אילן פפה ב- 1 באפריל, 2000 נערכה בהולנד מסיבת עיתונאים יוצאת דופן. ועדת חקירה מטעם מערכת החינוך ההולנדית ומערכת בתי הספר האנתרופוסופיים כינסה את אמצעי התקשורת ההולנדים כדי לדווח על תוצאות חקירה ממלכתית אשר ביקשה למצוא האם יש ממד גזעני במשנתו של רודולף שטיינר. הוועדה בדקה 89,000 דפים ממשנתו של שטיינר באופן כללי ומאות ציטוטים באופן ממוקד יותר. הוועדה כונסה בשל התרבות הפרסומים בכלי התקשורת ההולנדים שייחסו לתורה האנתרופוסופית אנטישמיות וגזענות. יתרה מכך, האשמה נבזית במיוחד הייתה כי משנתו של שטיינר סללה את הדרך לשואה. בדו ח המסכם שלה קבעה הוועדה נחרצות כי לא היה כל שחר להאשמות הכלליות או הפרטיות שנבעו או מקנאה במערכת או מחוסר הבנה מוחלט של מהותה. לאמיתו של דבר לא היה צורך לקרוא שוב את עשרות אלפי העמודים. הייתה זו ציטטה אחת מדבריו של שטיינר משנת 1888, כאשר היה בן 27, שעוררה את מחול השדים הזה בהולנד. שטיינר כתב בשנה ההיא ביקורת על ספר מסוים, ובדרך אגב העיר: היהדות מיצתה את עצמה ואין לה מקום לגיטימי בחיים המודרניים של העמים. אבל למרות זאת היא הצליחה לשרוד ובכך הפכה לחריג משמעותי בהיסטוריה האנושית. שטיינר, כמו יהודים רבים במרכז אירופה, ביקש על ידי כך לעודד התבוללות ולסיים את פרק השונות וההסתגרות של היהדות, שהיום היינו מכנים אותה חרדית. הוועדה ההולנדית ציינה שכמובן, בעולם שלאחר השואה, לא ניתן לנסח במשפט שכזה המלצה לחיים מודרניים אבל בתקופה ההיא זה היה שיח מקובל. הוועדה גם מציינת שמאותה סיבה שטיינר לא קיבל בברכה את רעיונותיו של תיאודור הרצל, אבי הציונות ובן דורו. שטיינר האמין שתושבי אירופה כולה ללא הבדל דת וגזע יבנו חברה מתוקנת יותר. הוא כמובן לא הבין את חומרתה ועוצמתה של האנטי- שמיות, תופעה אותה הוא גינה מכל וכל וראה בה מחלה תרבותית. אבל דווקא השאיפה שלו להקמת חברה אנטי-גזענית גרמה לו להתנגד להסתגרות כלשהי: לאומנית, דתית או גזעית. עיון מעמיק בדו ח הוא מרתק משום שהוא מאפשר מבטים שאינם מצויים במקומותנו על השואה הנוראית שהתרחשה על אדמת אירופה ועל משמעויותיה היום באירופה ולא רק בישראל. ערך אנושי הוא משמעותי רק אם הוא נוצר ביחסים בין בני אדם כפרטים, לא כקבוצה. ואין זה משנה אם בני האדם האלה הם גרמנים או יהודים. זה כל כך ברור שיש משהו טיפשי בצורך לומר זאת. אך כמה טיפשי צריך להיות זה שאומר בדיוק את ההיפך!, כתב שטיינר בספטמבר וכך, הוגה דעות זה, שנלחם כל חייו להקמתה של חברה משוללת גזענות ולאומנות, שלל כל ניסיון לקחת מן היחיד את ערכיו ולכפות עליו ערכים של קבוצה - דתית לאומית או גזעית. ומשום שאחת מקבוצות ההתייחסות החשובות בזמנו הייתה יהודית - כמו גם העדות הנוצריות והתנועות הלאומיות, כתב מה שכתב. באירופה של שטיינר נלחמו זו בזו שתי אידיאולוגיות-על עיקריות: לאומית- רומנטית שראתה בטוהר הגזע והדם את הערבות העיקרית להצלחתו ושגשוגו של האדם ועסקה יומם וליל בציר הכלה והדרה - היא ביקשה לקבוע בוודאות מי שייך ומי לא שייך לאומה, ללאום או לגזע. מן הלאומיות הזו, ששטיינר נלחם בה בכל כוחו, צמח הנאציזם. מולה נשבה רוח אחרת של אמונה באחריותו של האדם היחיד לגורלו ולגורל סביבתו והאמינה בחירות המחשבה, הדעה וההתארגנות כבסיס לקדמה אנושית. היסטוריונים עד היום כותבים תלי תלים של ספרים שמסבירים מדוע בגרמניה רוח הרוע גברה על רוח הטוב. אבל המורשת החינוכית של הרוח החיובית והאנושית לא הושמדה בתאי הגזים וצמחה מחדש ברחבי אירופה. החלק החשוב ביותר של המורשת הזו הוא הצורך להתגבר על הרוח הרעה הזו של שלילת האחר עד כדי השמדתו. ורודולף שטיינר, כמו נביא, התמקד ברוע הזה - לא כתכונה לאומית של עם זה או אחר, אלא כחולשה אנושית בעלת עצמת הרס נוראית. הרוע יופיע בגלוי אצל מספר רב של אנשים כעמדה, כדרך חשיבה, לא כמחשבה נסתרת או מוסתר. אנשי הרוע ישבחו את הרוע כערך בעל ערך עליון. ואיזו שהיא הנאה חושנית מן הרוע הזה, השטני הזה כבר נמצא אצל אנשים בני דורנו... והדמות העיקרית עלייה אני חושב הוא הפרא הבלונדיני המופיע במשנתו של פרידריך ניטשה. היא סימן רע לבאות, אזהרה לעתיד, כה אמר ב- 11 בנובמבר 1904 בהרצאה בברלין. הפרא הבלונדיני הוא דמות אשר ייצגה עבור הפילוסוף הגרמני ניטשה את טוהר הגזע הגרמני. הפרא היה תמצית הגזע הארי - בקשרו לטבע, בהנאתו מן האכזריות אשר בה הפחיד את אויביו ובניצחונותיו על הגזעים הנחשלים. ממנו אמור היה לצמוח האדם העליון. רעיונות שכאלה, שהאדירו את הרוע כתכונה חיובית בתנאי שהיא מאפיינת את גזע-העל, שימשה כר פורה לנאציזם. אבל היא עדיין משמרת היום כר פורה לכל מי שמבקש עליונות לעמו, לגזעו ולדתו על חשבון האחר. שטיינר נפטר בשנת 1925 ולא חוה את מכונת הרוע בפעולה. ממשיכי דרכו חוו גם חוו. היטלר, כבר בשנת 1921, קבע כי האנתרופוסופיה פסולה מכל וכל. בשנת 1933, הוסרו ספריו של שטיינר ממדפי הספריות בגרמניה. שנתיים אחר כך כבר נסגרו בתי הספר האנתרופוסופיים. פקודת הסגירה הייתה כדלקמן: התנועה האנתרופוסופית היא בעלת אוריינטציה בינלאומית ובעלת קשרים עם הבונים החופשים, יהודים ופציפיסטים. שיטות החינוך הן בעלות אורינטציה הומאנית ואינדיבידואלית שאין לה כל קשר לחינוך של הנציונל סוציאליזם. כתבים נאציים אחרים קשרו את האנתרופוסופיה לעמדה חינוכית הומאנית אשר מתנגדת לעליונות הגזע או לייחודיות הלאום וכינו עמדה שכזו עמדה יהודית. מן הזווית הזו, אשר רק יכולה להיות זווית נוספת להתעמקות שלנו כחברה יהודית בפשע הנורא שביצעו הנאצים ועוזריהם ביהדות אירופה, מורשת השואה חייבת להיות אוניברסאלית, ובהחלט ראוי לה שתהייה קשורה בקשרים עבותים גם לרודולוף שטיינר ולהגותו, ובעיקר למורשתו החינוכית: המאבק ברוע, ובמיוחד בזה המתיימר לייצג ערכים של עליונות לאומית, דתית או גזעית. 12 אפריל 2007 בשקד

13 רומפלשטילצקין אמתי מגד אגדה ידועה מספרת לנו על טוחן עני המתרברב לפני המלך על כך שבתו יכולה להפוך קש לזהב. המלך, רודף הבצע, מושיב את בתו של הטוחן בחדר מלא בקש ומצווה עליה להפוך אותו לזהב עד שיאיר הבוקר. אם לא תצליח לעשות זאת, היא תוצא להורג. בת הטוחן היפה אינה יודעת כיצד להפוך את הקש לזהב והיא פורצת בבכי. אישון קטן מופיע בלילה ומציע לה להפוך את הקש לזהב תמורת מתנה. היא מציעה לו את הענק שעל צווארה והוא מסכים. בבוקר הזהב מוכן והמלך, שהפך לרעב אף יותר למתכת היקרה, מושיב שוב את הנערה בחדר מלא בקש, גדול פי שניים, ומצווה עליה להפוך גם אותו לזהב עד הבוקר. הפעם מציעה הנערה לאישון את הטבעת שעל אצבעה. וגם הפעם, עד אור הבוקר, הזהב מוכן. הנערה אמנם ענייה, חושב לעצמו המלך, אך מסוגלת להפוך אותי לעשיר. הוא מציע לה חתונה אם תשכיל להפוך גם את החדר השלישי המלא בקש, לזהב. כשהאישון מופיע הפעם, לנערה היפה אין כבר מה להציע. האישון מבקש ממנה שתבטיח לתת לו את הילד הראשון שייוולד לה מחתונתה עם המלך. בלית ברירה היא מסכימה. בבוקר הזהב מוכן והמלך והנערה מתחתנים. כעבור תשעה חודשים יולדת הנערה, המלכה, ילד קטן וחמוד והאישון מגיע באמצע הלילה לקחת אותו. המלכה מציעה לו את כל אוצרות הממלכה במקום הילד אך הוא אינו מוותר. היא פורצת בבכי והוא, מתוך רחמיו עליה, אומר לה שהוא ייתן לה שהות של שלושה ימים. והיה אם תוך שלושת הימים הללו היא תגלה את שמו, הוא יוותר על הילד. המלכה מונה בפניו את כל השמות שהיא מכירה, אך על כל אחד מהשמות האישון עונה לא, זה לא שמי. המלכה אוספת כל שם אפשרי מרחבי הממלכה ומנסה את כולם בפני האישון, אך הוא ממשיך ועונה לא, זה לא שמי. ביום השלישי מספר אחד השליחים ששלחה המלכה שהוא ראה אישון אחד מקפץ ושר בהרים, ותוך כדי שירה צועק את שמו, רומפלשטילצקין, או בעברית: עוץ לי גוץ לי. כשהאישון מגיע באותו יום לקחת את הילד המלכה אומרת לו את שמו והוא, מרוב זעם, רוקע ברגלו בקרקע ונקרע לשניים. ברצוני להציע כאן פירוש לאגדה הזאת. פירוש מתוך תפיסה רוחנית. כלל ידוע בפירוש אגדות (וגם חלומות) הוא שעלינו לראות את כל הדמויות שבאגדה כחלקים בתוכנו. מי הם, אם כן, הטוחן העני, בתו היפה, המלך רודף הבצע, האישון והתינוק החדש בתוכנו? אילו חלקים בתוכנו הם מייצגים? אני רוצה להציע פרשנות על פיה הטוחן העני מסמל אותנו במצבנו הנוכחי. עניים. כלומר, לא ערים לאוצרות שבתוכנו. אבל יש לו לטוחן, כלומר לנו, בת יפה. מי היא הבת? זוהי המהות שלנו. כלומר, זהו גרעין של משהו אמיתי, נכון ועדין מאוד שנמצא בתוכנו. כן, בעיניי, טועים המפרשים והמפרשות הפמיניסטיים לראות את הנערה היפה או הנסיכה כמייצגת את חוסר האונים וחולשתן של הנשים בחברה הפטריארכאלית. הנערה אינה סמל לנשים מדוכאות. היא סמל למהות המדוכאה. המהות שנמצאת בכל אחד מאיתנו. שבויה בתוך מגדל או בתוך ארמון מכוסה בדרדרים, כך שאף אחד לא יכול להשיגה או אף לגשת אליה. הנערה, כמו המהות שלנו, שברירית ועדינה ומתקשה לשרוד בתוך עולם מאיים וגס, עולם מלא באגואים, באישיויות, עולם מלא במלכים רודפי בצע. אז כן, לפי הפירוש הזה המלך מייצג את האגו בתוכנו, את תפיסת האני השגויה שלנו. ולאגו אין חיים משלו. הוא תלוי לחלוטין באיך שהוא מתקבל, איך שהוא נראה לעיניים החיצוניות. האגו חי על ליטופים. הוא חי כדי להיראות. ואכן, כיוון שאין לו דבר משל עצמו, כל מה שיש לו מושאל, הוא זקוק לזהב, והרבה, כדי להרגיש שהוא מישהו. וחתונה חייבת להתרחש בין האגו ובין המהות. ככה זה. כדי לשרוד בעולם הזה חייבת המהות את האגו, את האישיות. וכדי להתפתח, לגלות את עצמו, להתחבר לאמיתי, חייבת האישיות את המהות. אבל אז נכנס אל התמונה אישון. מיהו האישון? האישון הוא גורם זר. הכרחי, אבל זר. אנחנו חייבים את שירותיו בתחילת הדרך, אבל נהיה חייבים להיפטר ממנו בהמשך. לחתונה הזו שלנו הוא לא יוכל להצטרף. כיוון שאנו חווים את עצמנו כעניים, כחסרי כל, כתלויים בחסדיי הסביבה, גם במצבנו כנערה היפה וגם במצבנו כמלך רודף בצע, אנחנו זקוקים לאישון שיעשה עבורנו קסמים. ואנחנו חותמים איתו חוזה. בתמורה לקסמים שלך אנחנו ניתן לך את היקר לנו מכל, את הנשמה שלנו, את הילד שעומד להיוולד בתוכנו. ועל החוזה הזה אנחנו חותמים באמצע הלילה. בחשכה. מתוך חוסר תודעה מוחלט. לא פלא שאיננו זוכרים כלל שחתמנו עליו. לא פלא שבעת הפירעון אנחנו מוצאים את עצמנו המומים. מיהם האישונים הללו בחיינו? מיהם הרומפלשטילצקינים של חיינו, העוץ לי גוץ לים? עם מי אנחנו חתמנו חוזה? זאת בדיוק השאלה הגדולה. איננו ערים להם. איננו יודעים מיהם או מהם. כשהחיים שלנו אינם זורמים בדיוק בכיוון שרצינו, איננו מבינים מדוע. איננו זוכרים שחתמנו חוזה. איננו זוכרים שמשהו בתוכנו חייב משהו למישהו, מחוץ לנו או בתוכנו. אנחנו רוצים אהבה בחיינו והיא לא מגיעה. מדוע? כיוון שיש לנו חוזה. כיוון שחתמנו חוזה בלתי מודע אם איזה אישון ואנחנו חייבים לו משהו. אנחנו חייבים לשלם. ואנחנו משלמים, ללא כל מודעות וללא כל הבנה. אנחנו רוצים יחסים יותר טובים עם הורינו, עם ילדינו, עם הבוס שלנו, אבל זה לא קורה. מדוע זה לא קורה? כיוון שחתמנו חוזה עם רומפלשטילצקין. ואנחנו איננו ערים לו. אנחנו רוצים, מתים כבר, להרוויח יותר כסף, להכניס שפע לתוך חיינו, אבל איננו מצליחים. אנחנו הולכים לכל הסדנאות הנכונות. קוראים את כל הספרים הנכונים. ואפילו את הסוד כבר ראינו. אבל נאדה. נישט. שום דבר. משהו שם תקוע. והוא תקוע כיוון שאיננו ערים לחוזה שעדיין מתקיים בתוכנו. חוזה שעדיין מנהל את חיינו. חוזה שעומד להמשיך לנהל את חיינו כל עוד לא נקרא לו בשמו. כן, זהו הסוד האמיתי. הסוד האמיתי הוא ביכולת שלנו למצוא ולקרוא בשמו המדויק של רומפלשטילצקין. בשמו המדויק של החוזה שלנו. כיוון שכאשר אנו מזהים באופן ברור את רומפלשטילצקין וקוראים לו בשמו המדוייק, אין לו יותר כוח עלינו והוא מתפרק. אפריל 2007 בשקד 13

14 לא די בכך שנקרא לו בשם קרוב, לא מספיק שנקרא לו בשם דומה. אנחנו חייבים לקרוא לו בשמו המדויק. אנחנו חייבים לזהות בדיוק עם איזה חלק בתוכנו או מחוצה לנו חתמנו חוזה. אנחנו חייבים לזהות במדויק ולקרוא בשם לסעיפי החוזה. להכיר אותו על בוריו. וכשאנו הופכים מודעים לחוזה ולסעיפיו באופן ברור, כשאנו חושפים את החוזה לאור, אזי הוא מאבד סופית את כוחו עלינו. אז אנחנו יכולים להתחיל לגדל בתוכנו את מה שחפצנו, את המטרות הגבוהות שלנו, את העוצמה הפנימית שלנו, את הפרויקט שהוא הייעוד של חיינו, או אולי אף, אם כך אנו בוחרים, את נשמתנו. כיוון שכן, גם את הנשמה שלנו אנחנו צריכים לגדל. כיצד מזהים באופן מדויק את רומפלשטילצקין? על כך בהמשך. אמתי מגד, מטפל זוגי ומשפחתי, מחבר הספרים פיות ומכשפות ו משפחה כן בוחרים. מרצה לטיפול משפחתי ורוחני במספר מכללות באזור. משלב בעבודתו תפיסות וכלים מתוך מסורות עתיקות ועדכניות. מפתח ומוביל את התוכנית להכשרת מטפלים ב דהרמה תרפיה. כתובת האתר: המקום בו נגמרות המילים רשמים מקורס תרפיה במוסיקה רענן שפירא בחג פסח האחרון השתתפתי בחלקו השני של קורס תרפיה במוסיקה לאור האנתרופוסופיה אותו ארגנה יעל ברק מהרדוף, והנחתה מרליס מאורר משוויץ. הנושא של הסדנא בת היומיים היה - שלוש משפחות כלי הנגינה והקול האנושי השר, ובו לקחה חלק פעיל שרה רפאלי, בהקשר של הקול השר, והנושא של הקורס המורחב בן ארבעת הימים היה המבנה המשולש במוסיקה ובאדם - אספקטים שונים. יכולתי לתאר בפניכם תרגילים שביצענו בהנחיית שרה רפאלי, לגילוי הקול ולהתחברות לזרימה הצלילית שקיימת ביקום. יכולתי לתאר בפניכם את האיכויות השונות של שלוש המערכות באדם - המערכת העצבית, הריתמית והמטבולית, למה זקוקה כל מערכת, מהי מחלה ומתי היא מופיעה, מתוך הרצאתה המרתקת של דר תמר שבט בקורס המורחב... יכולתי לתאר בפניכם את חוויית המרווחים המוסיקליים בתנועה - אוריתמיה, בהנחיית זכריה וולף... פסלטר יכולתי לתאר בפניכם כלי נגינה מיוחדים המשמשים בתרפיה במוסיקה, כגון פסלטר,(psaltry) חליל אוברטונים בו גובה הצליל נקבע על-פי עוצמת הנשיפה, כלי נשיפה מעוקל -,crumhorn לירות בורדון המורכבות משני סטים מוצלבים של מיתרים, ונגינה באזור אחד שלהן מפיקה צלילים שונים מאשר נגינה באזור אחר... יכולתי לתאר בפניכם את האיכויות השונות של שלושת משפחות כלי הנגינה - נשיפה, מיתר והקשה, ותת חלוקות בתוך כל משפחה, ולהסביר באופן תיאורטי מתי ובאיזה אופן כדאי להשתמש בכלי כזה או אחר בתרפיה במוסיקה... יכולתי לתאר בפניכם, מתוך טקסט של שטיינר עליו עברנו, מדוע הוא טוען שלפסנתר אין אימגינציה בעולם הרוח... יכולתי להעמיק את התיאורים, אך אני בוחר שלא לעשות זאת. הם אינן לב העניין. מצד שני, דווקא את מה שאני רוצה לתאר, את אותם רגעי קסם חווייתיים, שהם לב תקשורת מוסיקלית תוך שימוש בלירות בורדון. התרפיה במוסיקה, אינני מצליח לבטא במילים. ככל שאני מבין יותר ויותר לעומק את איכויותיה של התרפיה במוסיקה לאור האנתרופוסופיה, כך אני מוצא את עצמי מתקשה יותר ויותר להביא במילים את מה שמתרחש במרחב הלא מילולי בין המטפל למטופל. אני יכול להביא תיאור מילולי של הפיזי, הנפשי והרוחי (במידת יכולתי) של המתרחש, אך תיאורים אלה לא יצליחו להעביר את האיכויות הנראות לי כחשובות לתיאור כרגע. לגבי אותו מרחב בין המטפל למטופל, אני יכול לבטא את הערכתי העמוקה למרליס, אשר מביאה איתה ידע עצום ועמוק על האדם ועל המוסיקה ככלי לטיפול באדם, ובצורה ממש אמנותית בוחרת מתוך מגוון עצום של כלי נגינה את כלי הנגינה המתאים לאדם המסוים החולה במחלה מסוימת, ועובדת עם כלי זה באופן שמתאים להבאת איזון לאדם המסוים - דרך שימוש ביסודות ריתמיים, הרמוניים ומלודיים, דרך חיבור מנגינה מיוחדת למטופל, דרך שימוש במודוס כזה או אחר, בכוונון כזה או אחר של כלי הנגינה, בבחירת הדו-שיח המוסיקלי בינה לבין המטופל, וכדומה. ברצוני להודות לכל מי שאפשר לקורס זה להתקיים, ולכל המשתתפים. זה לגמרי לא מובן מאליו לקיים קורס כזה בארץ, ובאופן פרטי להביא לכאן כל חצי שנה את מרליס משוויץ. חלקו השלישי של קורס התרפיה במוסיקה לאור האנתרופוסופיה צפוי להתקיים בהרדוף בחג סוכות הקרוב ב וב היומיים הראשונים יהוו סדנא חוויתית בנושא מודוסים (סולמות מוסיקליים) תוך שימוש באוריתמיה, וארבעת הימים האחרונים יהוו קורס מורחב להעמקת ידע זה. לפרטים נא לפנות ליעל ברק, קיבוץ הרדוף, ,yael@harduf.org.il 14 אפריל 2007 בשקד

15 מה קורה עם הביוגרפיה של הביוגרפיה? דיווח - מיכל קרמר-זיו בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים להקמה של הכשרות בתחום של הייעוץ הביוגרפי. מסיבות שונות ומורכבות ניסיונות אלה אינם צולחים לאורך זמן והסמינרים נסגרים. כבר מספר שנים שלא קיימות בארץ הכשרות כאלה מבית המדרש של האימפולס המרכזי, למרות הביקוש ההולך וגדל מצדם של תלמידים ומתעניינים. מעניין מאוד ומעורר מחשבה עניין זה, שהרי סגירת ההכשרות אינה מתרחשת מן הסיבה שהן חסרות קהל יעד, נהפוך הוא, סגירתם באה מיוזמתם של המורים עצמם. לפני כשנתיים פתח דני אמן מחזור שלישי של לימודי ביוגרפיה והכשרת יועצים. לאחר כחודש הסמינר נסגר. מיכל צור סגרה לפני מספר חודשים סמינר ליועצים לאחר שנה שלמה של עבודה. מן ההתבוננות על האירועים הללו, שסמיכותם זה לזה בהחלט מעוררת תשומת לב, ניתן לראות כי דווקא המורים המבוקשים ביותר בתחום זה, חלוצי הביוגרפיה בארץ, מי שהניחו את הבסיס ללימודים הללו כאן, אינם לוקחים על עצמם לפי שעה להכשיר תלמידים נוספים. במקביל, נפתחו בארץ מקומות אחרים, אלטרנטיבות מעניינות, אם כי בקרב הקהל הרחב שנויות אולי במחלוקת, ללימוד והעמקה ביוגרפית. גלי צור, מיוצאי הסמינרים הקודמים של דני אמן, פתחה לפני מספר שנים הכשרה לייעוץ ביוגרפי הוליסטי במכללת הגליל המערבי. הכשרה זו הייתה חלק מבית הספר לרפואה משלימה תחת חסותה של האקדמיה. שרה דגן, גם היא מתלמידיו של דני אמן, מלמדת ביוגרפיה זה מספר שנים בקורסים שונים ברחבי הארץ. דבריה התפרסמו לא מכבר בעלון זה. לאחרונה, בעקבות קשיים כלכליים, נסגרה ההכשרה של גלי צור במכללה. התלמידים נאלצו לעבור תקופה קשה והתמודדות עם מציאות לא פשוטה, בה לא היה ברור כיצד ימשיכו את לימודיהם. גלי צור בונה בימים אלו בית ספר למגמות הוליסטיות אלטרנטיביות בנהריה, ביניהן גם ייעוץ ביוגרפי, ושרה דגן הוזמנה למלא את מקומה באקדמיה. כמו כן, בשנה הקרובה ייפתח במרכז אוריאל, בית ספר לייעוץ ביוגרפי-רוחני, ביוזמתה והנהלתה של שרה דגן. בית הספר מציע תכנית תלת שנתית דו מסלולית והתמחות במסלול ייעוצי ארגוני או טיפולי. בימים אלו מתפתחת יוזמה נוספת, חשובה מאוד ומעניינת ביותר לפתיחה של לימודי ביוגרפיה נוספים כאן בטבעון. נראה, אם כן, שהאפשרויות נפתחות מחדש וטווח הבחירה הולך וגדל. משהו מבשיל ברוח הכללית לקבל תשובות שונות ומגוונות לצרכים שונים, של אנשים שונים. כתבה זו איננה נוקטת עמדה כלשהי בדבר טיבה של הכשרה כזו או אחרת. מטרתה להפנות את תשומת לבו של קהל הקוראים למה שמתהווה כאן, וליצור מפגש ודיאלוג בין הזרמים השונים המתפתחים מתוך המרכז, מתוך לימודי האנתרופוסופיה. צוות העלון לקח על עצמו לדווח, לספר, לעורר עניין בקרב קוראיו לקורה כאן, בטבעון וסביבותיה, ולעיתים גם במקומות מרוחקים יותר. מעורבות אמיתית בקהילה דורשת בשלב ראשון ידיעה והתעניינות. אך היא דורשת גם פתיחות ונכונות, ובנוסף, גם התגברות על דעות קדומות, בכדי לבדוק בדיקה אמיתית וחופשית, את המתרחש. חידה לכבוד פתיחת כיתה א' נוספת בבית-הספר גלעד אלון לפניך נתונים על בית-ספר מסויים, נחש באיזה בי ס מדובר: שנה א': 8 כיתות, 12 מורים, 256 תלמידים שנה ב': 11 כיתות, 19 מורים, 420 תלמידים שנה ג': 15 כיתות, 30 מורים, 540 תלמידים שנה ד': 19 כיתות, 37 מורים, 640 תלמידים שנה ה': 21 כיתות, 39 מורים, 687 תלמידים שנה ו': 23 כיתות, 47 מורים, 784 תלמידים הפותר נכונה יקבל פרס, לכתוב את החידה לגליון הבא של העלון! בדיחה - הסירה זואי רונן, כיתה ה - הרדוף שאלה: כמה אנתרופוסופים צריך כדי להשיט סירה? תשובה: שלושים. עשרה ים, עשרה בתור סירה, ועשרה ספנים. כמה מילים טובות לצוות עלון שקד מצאתי לנכון להביע מעל דפי העלון את התודה וההערכה לחברי צוות העלון על המתנה אותה הם מגישים לנו כ לחמניות טריות אחת לחודש. ברגישות, בתבונה, בחריצות ובהתמדה מובילים אתם במסירות את העלון לרמה מקצועית- אמנותית אשר גורמת לי, ואני מניח לכל אדם שזוכה לקבלו, לאחוז בו ולהרגיש את החיים, האהבה, תשומת הלב לפרטים ואת היופי - האסתטיקה במיטבה. העשייה הקהילתית ניתנת כזכות לאנשים שבוחרים להיות מעורבים בה ולראותה כמרחב יצירה חופשי עבורם. מרחב זה, כאשר הוא אינו התחום המקצועי שבו עובד האדם ובאמצעותו מתפרנס, מהווה, כך נדמה לי, ברומטר נאמן, מייצג אמיתי למידת האנושיות, הרצון הטוב והמוטיבציה ליצירה שמתגלים, מלבלבים, פורחים ונושאים פרי או שנותרים כפוטנציאל שאינו מתעורר לחיים ולפעילות ובשל כך מוביל לתהליכי הרס במישור האישי והקהילתי. העשייה המבורכת והעשירה של חברי צוות העלון במרחב הרוחני תרבותי, במישור החברתי ועתה גם בתחום הכלכלי מאפשרת לנו, לחברים בקהילת שקד, להרגיש את כוחה המרפא של התקשורת ככלי לקשר בין האדם לעצמו ולסביבתו. וכך, ניתן לחוות את כוחות היצירה והריפוי שזורמים באמצעות התוכן החי והתמונות המרגשות שבעלון, תומכים במימוש חזון העשייה הקהילתית בטבעון וסביבתה ומעוררים התלהבות ושמחה בלבנו. תודה לכם צוות אנשים יקר! בברכה, אורי בן דוד אפריל 2007 בשקד 15

16 על המדף דניאל זהבי הוצאה מחודשת ומתוקנת של הספר המדהים: המשמעות האוקולטית של הסליחה סרגיי פרוקופייב הספר הוקדש ע י הסופר ליובל ה- 66 לכנס חג המולד של 1923/4. תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית. עריכה לשונית: תומר רוזן 250 עמודים הוצאת חירות המאה העשרים, רצופת סערות ומלחמות, מלאה ברגשות כעס ומרירות. החשיבה המשפטית המודרנית - העוסקת בעיקר במציאת אשמה והוכחתה - רק מחריפה מצב זה. עם זאת, אינדיבידואלים רבים, המבקשים בכנות לשבור את מעגל ההאשמות האינסופי, שואלים: "מה ביכולתי לעשות כדי לשנות את העולם ולשפרו?" פרוקופייב מראה כיצד ניתן לפתח את הכוחות המובילים לסליחה בחיינו האישיים והמוסריים. מבלי להטיף לסליחה בצורה של מוסריות דוגמטית, הוא פורש בפנינו את העובדות הרוחניות, המדברות בעד עצמן. חשיבות הנושא עולה מתוך הספר עצמו - לא רק עבור הגאולה האישית, אלא אף לקידום האבולוציה של האנושות כולה... מרוסיה הצארית ועד למחנות הריכוז של גרמניה הנאצית, המחבר נותן דוגמאות מדהימות של אנשים שהיו מסוגלים לסלוח על פשעים נוראיים. הניתוח העמוק שלו מגיע אל מתחת לנגלה לעין, וחושף את המשמעות האזוטרית של כל מעשה של סליחה אמיתית. "... סרגיי פרוקופייב מתחיל באירועים האינטימיים של חיי היומיום ומגיע למציאויות המקודשות ביותר. זהו ספר חשוב, הראוי להיות מובן ביסודיות ולעומק ולהילקח ללב." (מתוך כתב העת Today" ("Anthroposophy סרגיי א. פרוקופייב נולד בשנת 1954 במוסקבה, שם למד אמנויות יפות וציור בבית הספר לאמנות של מוסקבה. בגיל צעיר הוא פגש בעבודתו של הפילוסוף והרואה הרוחי רודולף שטיינר, והבין במהרה כי על חייו להיות מוקדשים לשביל הידע האזוטרי הכריסטיאני. כיום הוא עובד כסופר ומרצה בינלאומי, מעורב בפיתוח העבודה האנתרופוסופית ברוסיה ולאחרונה הצטרף כחבר בחבר-יושבי הראש של החברה האנתרופוסופית בדורנאך, שוויץ. מהתוכן: הדחיפות של בעיית הסליחה בזמננו הבקשה החמישית שבתפילת אבינו שבשמיים והתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שבע דוגמאות של סליחה טבע הסליחה מנקודת ראות מדעית רוחית הסליחה כחלק עיקרי של השביל המודרני אל אל עליון הגאולה של כוחות הנגד החשיבות המיוחדת של גאולתו של לוציפר בזמננו המשמעות האוקולטית של הסליחה התנאים היסודיים של הסליחה הסליחה והפעילות הקארמתית של אל עליון האבטיפוס הקוסמי של הסליחה ההשפעה של הסליחה על חיי האדם לאחר המוות הסליחה ככוח חברתי מעצב טבע הסליחה ושבעה שלבי התקדשות מניאכית האימפולס המניאכי בחייו של רודולף שטיינר הטקסט של "הפנייה לפיוס" מאת מרי שטיינר הטקסט של איטה ווגמן שנכתב כתשובה ל"פנייה" מהות רוחו של גיתה בהתגלותה דרך האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת הרצאה מאת רודולף שטיינר עיבוד מחדש שעשה רודולף שטיינר למאמר ההתגלות הנסתרת של גיתה שפרסם לכבוד יום ההולדת ה- 150 של גיתה בשנת 1899 ב מגזין לספרות. 26 עמודים 23 ש"ח הוצאת חירות בהרצאה זו מאיר רודולף שטיינר את עינינו ופורש לפנינו את מסתרי האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת, שכתב גיתה, המכילה בתוכה את מסתורין העולם כפי שהשתקף במחקריו של גיתה וכפי שגיתה ניסה להביא בתמונות כבירות דרך אגדה זו. מתוך ההרצאה: "בתמונות האגדתיות של היצירה שמדובר בה כאן, חלפה לפני עינו הרוחית של גיתה התפתחות נפש האדם, החל מן המצב שבו היא הרגישה זרה בפני העל-חושי, ועד לאותה פסגת תודעה, שעליה החיים שנחוו בעולם החושים פותחים עצמם לעולם הרוח העל-חושי, כך ששניהם הופכים לאחדות אחת. תהליך מטמורפוזה זה ניצב בפני נפשו של גיתה בדמות יצירי דמיון אווריריים. השאלה אודות היחס שבין העולם הפיזי להתנסות בעולם העל-חושי, המשוחררת מן ההתנסות הפיזית, על תוצאותיה עבור חיי הקהילה האנושיים... כאן בסוף האגדה, מוצאת שאלה זו פתרון מקיף במארג התמונות השירתיות. בהרצאה זו יכולנו להתוות את תחילתה של הדרך, המובילה לממלכה שבה ארג דמיונו של גיתה את "האגדה". כל שאר הפרטים, עד האחרון שבהם, צריכים להיחוות בצורה חיה על ידי מי שרואה את "האגדה" כציור של חיי הנפש האנושיים בחתירתם לעל-חושי." ניתן להשיג את הספרים דרך הוצאת חירות:, ודרך "קרון הספרים". פתחנו מדור חדש המיועד לפרסום אירועים, חוגים, סדנאות וכו' המתרחשים וקשורים באופן ישיר לקהילת שקד (כן ירבו...). השירות (פרסום שורה קצרה) ניתן חינם, ונועד לרכז את המידע עבור הקהילה. הינכם מוזמנים לעדכן אותנו באירועים החשובים, ומי שעבורו קצרה היריעה וזקוק לפירוט נוסף, מוזמן לפרסם בתשלום (סמלי) בלוח המודעות הרגיל שלנו המתפרסם בסוף העלון. עדכונים במועדי האירועים ניתן למצוא באתר שקד תחת לוח שקד. לוח אירועים מאי 2007 הצגות כיתה ח שקד הלילה השנים עשר : 2-5/5/07 בבי ס שקד, כרטיסים: כיתה י הרדוף צלילי המוזיקה : 3-5/5/07, בשפרעם, כרטיסים: כיתה ח הרדוף כנר על הגג : 10-12/5/07, הרדוף, כרטיסים: תערוכות עבודות גמר כיתה י ב הרדוף:, , טקס פתיחה ב בשעה 9:00. מרכז הנצחה טבעון: קורסים נפתחה הרשמה לקורס דרך האומנות בהרדוף, לפרטים: אקסל אפריל 2007 בשקד

17 ניתן לפרסם בגודל שמינית, רבע, חצי או עמוד שלם למודעות ניתן לשלוח טקסט ותמונה או לוגו בשחור לבן מודעות יתקבלו עד ה 15 בכל חודש פרסום המודעות מותנה בתשלום מראש מודעות שאינן מתאימות לאופי העלון לא יפורסמו מודעות העלון יפורסמו למשך חודש באתר האינטרנט של שקד תוכן המודעות באחריות המפרסמים בלבד ואינו מטעם עמותת שקד לפרטים: נורית ניומן: לוח חגיגת אביב בשקד משפחת שקד שמחה להזמינכם ליריד האביב המסורתי שיתקיים ביום שישי ה- 11 במאי, 2007 החל מהשעה 15:30 ועד אחרון החוגגים אנחנו מזמינים אתכם לאחר הצהרים של כיף, יצירה, אוכל, שירה, ותנועה. את היריד ילוו במוזיקה חיה הורי ותלמידי בית ספר שקד. ברחבי בית הספר יתקיימו פעילויות וסדנאות משותפות להורים ולילדים בכל הגילאים. כל הכנסות היריד קודש לבית ספרנו. אז ניפגש - ביריד! מכירת כרטיסים מוקדמת בימי שישי 27.4 ו- 4.5 בבית הספר בעת האיסוף. אפריל 2007 בשקד 17

18 לוח ניתן לפרסם בגודל שמינית, רבע, חצי או עמוד שלם למודעות ניתן לשלוח טקסט ותמונה או לוגו בשחור לבן מודעות יתקבלו עד ה 15 בכל חודש פרסום המודעות מותנה בתשלום מראש מודעות שאינן מתאימות לאופי העלון לא יפורסמו מודעות העלון יפורסמו למשך חודש באתר האינטרנט של שקד תוכן המודעות באחריות המפרסמים בלבד ואינו מטעם עמותת שקד לפרטים: נורית ניומן: VIRGA מופע מוסיקלי השואב את השראתו מהאסתטיקה של ימי הביניים רצף של סצנות סימבוליות מינימליסטיות הפורשות עולם של מוסיקה דתית וחילונית, שירי אהבה ושירים מקאבריים, שירה שמימית ושירה כפרית פולקלוריסטית, המשתקף בתנועה בחלל, בהפקת קול, באימפרוביזציה, בתלבושות ובאובייקטים ויזואליים בליווי כלי נגינה עתיקים וחדשים. מוצג מזה שנים אחדות בישראל ובאירופה מוצ ש בשעה 20:30 בבית מרים בהרדוף כניסה: 40 סיעוד ברוח הרפואה האנתרופוסופית סמינר שנתי לאחיות/ים מוסמכות/ים מרפאת הרדוף שמחה לבשר על פתיחתו של קורס סיעוד לאחים/יות ברוח האנתרופוסופיה זהו קורס ראשון מסוגו בארץ והוא מיועד לאחים/אחיות מוסמכים אשר יש להם עניין באנתרופוסופיה ומעוניינים להעמיק לתחום המקצועי. הקורס יפתח באוקטובר 2007 בימי ו בהרדוף מיכל זיו קרמר ליווי ותמיכה בתהליכי התפתחות וצמיחה התבוננות בביוגרפיה לאור האנתרופוסופיה תרפיה בנשימה דמיון מודרך טיפולים פרטניים והרצאות עבודת הנשימה המעגלית הינה דרך מופלאה לאדם לחוות את רגשותיו, תחושותיו ואת מי שהוא, דרך מה שהגוף שלו מספר לו. בתהליך הנשימה מתרחשת התוודעות פנימית עמוקה של האדם אל עצמו, הכרות המאפשרת לו לרפא את הזקוק לריפוי ולהפרד בהדרגה מן הראוי לשחרור, ממנו והלאה. העבודה בנשימה מאפשרת את ההתמודדות עם התהום והפחד ואת הבאת הכוחות, היכולות והפוטנציאל פנימה, לידי הגשמה. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר articles.htm ובמרפאת הרדוף אפריל 2007 בשקד

19 ניתן לפרסם בגודל שמינית, רבע, חצי או עמוד שלם למודעות ניתן לשלוח טקסט ותמונה או לוגו בשחור לבן מודעות יתקבלו עד ה 15 בכל חודש פרסום המודעות מותנה בתשלום מראש מודעות שאינן מתאימות לאופי העלון לא יפורסמו מודעות העלון יפורסמו למשך חודש באתר האינטרנט של שקד תוכן המודעות באחריות המפרסמים בלבד ואינו מטעם עמותת שקד לפרטים: נורית ניומן: לוח בית הגמדים של אפרת משחקים מעץ, בובות מבד וצמר, בגדים לילדים פתוח בין השעות: ימים א - ה 13:00-9:00 19:00-16:00 יום ו 13:00-9:00 אשמח לראותכם אפרת זורע רחוב החבצלת 1/1 ק. טבעון טל : נייד: חדש בטבעון בטבעון משפחה עם שלושה ילדים מעונינת לשכור בית מסודר ומרווח בסביבה נחמדה בטבעון מאוגוסט-ספטמבר הקרוב. עדיפות לנוף, נגישות לטבע ואנשים נחמדים. בהדרכת ענת ופיטו שרייבר מוסמכים לרפואה סינית, זן-שיאצו, טאי צ י, צ י גונג וקונג-פו רך (יפן, טאיוון ומכון ווינגייט) לתקשורת: ellamit@comcast.net קורס בטאואיזם מנחה: ענת שרייבר אנו זקוקים לסיוע בעיצוב, עריכה ועדכון שוטף של אתר שקד. הורים אשר זהו עיסוקם, ומעוניינים לקחת חלק בפעילות התנדבותית זו, מתבקשים לפנות לרענן: ט או לפי אחת מהגדרותיו, הוא האלמנט הבלתי ניתן לחלוקה או לתיאור, הכוח המאחד את כל האלמנטים ביקום, המקור שממנו הכל נובע, הכוח הנצחי והבסיסי הזורם בעורקיהם של כל השותפים ליקום, חיים או לא. הקורס יעסוק באמצעים מילוליים ובלתי מילוליים במקום הבלתי- ניתן לחלוקה. נחווה ונחקור את הפיצול והאיחוד שקיים בתוכנו ואת מקורות הידע או הדרך, לאחדות בתוך הניגודים. נעבור תהליך מאפשר שינוי, שישמש אותנו ככלי עבודה במצבי בריאות, לקות ומגבלה. הקורס ימשך שמונה מפגשים בני שעתיים פעם בשבוע. טאי צ י וצ י גונג שעורי בוקר וערב למתחילים ומתקדמים בכל ימות השבוע קליניקה לטיפולים אבחון, טפול וייעוץ לפרטים חתלתולה יפיפיה מחפשת בית חם לפנות למיכל אפריל 2007 בשקד 19

20 לוח ניתן לפרסם בגודל שמינית, רבע, חצי או עמוד שלם למודעות ניתן לשלוח טקסט ותמונה או לוגו בשחור לבן מודעות יתקבלו עד ה 15 בכל חודש פרסום המודעות מותנה בתשלום מראש מודעות שאינן מתאימות לאופי העלון לא יפורסמו מודעות העלון יפורסמו למשך חודש באתר האינטרנט של שקד תוכן המודעות באחריות המפרסמים בלבד ואינו מטעם עמותת שקד לפרטים: נורית ניומן: נפתחת ההרשמה לסמינר לימוד והתנסות בדרך האנתרופוסופיה לשנת הלימודים תשס ח ( ) בביה ס שקד בטבעון מטרתו של הסמינר היא לתת תשובה לפניות של אנשים רבים בטבעון וסביבתה המבקשים להכיר את דרך האנתרופוסופיה ללמוד ולהתנסות באופן שבו היא מיושמת בכל תחומי החיים. בלב הסמינר עומד נושא התפתחותו של האדם בכל מסגרות חייו: בתחום האישי, המשפחתי, המקצועי ובפעילותו החברתית קהילתית. הסמינר פתוח לכל אדם והוא כולל לימוד והתנסות בתחומים הבאים: ידע האדם והעולם בהשראת מדע הרוח האנתרופוסופי אמנויות: מוזיקה, ציור, פיסול, אוריתמיה, עיצוב הדיבור ודרמה אמנות החינוך האמנות החברתית הסמינר מהווה שנת יסוד להכשרה מקצועית בכל המוסדות האנתרופוסופיים (על בסיס ראיון אישי). מורי הסמינר הינם: יפתח בן אהרון, רונן האן, עמית לוי, דליה פז, תמיר מור, ערן פז ואורי בן דוד תוכנית הלימודים יום א 21:30 16:00 אוריתמיה אנתרופוסופיה אמנות החינוך עיצוב הדיבור ודרמה יום ג 20:30 15:00 אנתרופוסופיה ציור ביוגרפיה ומדע גיתאני האמנות החברתית יום ו 12:00 8:00 אנתרופוסופיה פיסול מוזיקה לפרטים והרשמה דליה פז: , אורי בן דוד: / אפריל 2007 בשקד