חברה ורווחה, מ', 3-2 )יוני-ספטמבר 2020( "אל תדברו עלינו בלעדינו": על חשיבות מעורבותם של בני משפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש ענת שליו רקע: ה

תמליל

1 חברה ורווחה, מ', 3-2 )יוני-ספטמבר 2020( "אל תדברו עלינו בלעדינו": על חשיבות מעורבותם של בני משפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש רקע: החיים עם מחלת נפש מורכבים, הן לאדם המתמודד עימה והן לבני המשפחה המלווים אותו. בעקבות מגמות האל-מיסוד, קיצור האשפוזים הפסיכיאטריים והעברת מוקדי הטיפול אל הקהילה, שהחלו בשנות ה- 60 של המאה ה- 20, גברה מעורבותם של בני המשפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש. מטרת המאמר: להציג ולבחון את תפקידיה וחשיבותה של המשפחה המתמודדת עם קרוב החולה במחלת נפש, לצד הקשיים שעימם היא מתמודדת. ממצאים: יש שלוש נקודות מבט על התפקידים ועל הצרכים של משפחה המתמודדת עם קרוב החולה במחלת נפש: מעורבות המשפחה לצורך החלמת בן המשפחה נמצאה ירידה בהחרפת מצב החולה ובמספר האשפוזים הפסיכיאטריים, בעקבות התערבות טיפולית הכוללת את המטופל ומשפחתו בהשוואה למטופלים שמשפחותיהם לא נכללו בהתערבות. הממצא מעיד על חשיבות המשפחה כמשאב וכשותף משמעותי בהחלמה; המשפחה כשותפה אפשרית בקשר הטיפולי חולה איש מקצוע משפחה, לצד הקשיים בבניית שותפות זו עם אנשי מערכת הסיוע; המשפחה כנתמכת עם פרוץ מחלת הקרוב חווים בני המשפחה נטל כבד, תסמינים פסיכולוגיים וגופניים, ביקורים חוזרים מרובים ברפואה הראשונית, והם זקוקים לקבלת תמיכה וסיוע. מסקנות והמלצות: הסטיגמה הנלווית למחלות נפש משפיעה על עמדות אנשי צוות ויוצרת קושי בבניית קשר שיתופי ומיטיב עם בני המשפחה. מומלץ לאפשר לבני המשפחה לקבל ייצוג רב יותר בצמתי ההחלטה עבור קרובם ועבור עצמם. מילות מפתח: משפחה, מחלת נפש, סטיגמה, מעורבות בתהליך החלמה התקבל במערכת: ; אושר לפרסום: ; נוסח סופי:

2 מבוא 272 למחלות נפש קשות יש השפעות נרחבות על הפרט ועל סביבתו הקרובה, בין השאר בהיבטים הקשורים למצב הרוח ולתהליכי חשיבה, להתנהגות, ולתפקוד של החולה בחיי היומיום. השפעות אלה משיתות על משפחות המטפלות בחולים פסיכיאטריים התמודדות מאתגרת עם רמות גבוהות של דחק, העלולה להביא לפגיעה בתחומי חיים רבים. החולה במחלת נפש ומשפחתו היקף התופעה מחלות נפש נחשבות לאחד מעשרת הגורמים העיקריים המובילים לנכות בעולם )2001 Organization,.)World Health העלויות החברתיות גבוהות ביותר ברמת הפרט והמשפחה וכוללות הוצאות בריאות, תפקוד לקוי )המוביל לאובדן ימי עבודה( ותוחלת חיים מופחתת. הנטל של מחלות נפש פוגע ביכולת של משפחות לקיים פעילות יומיומית רגילה, בתפקידים יצרניים )עבודה, לימודים, ניהול משק בית( ובתפקידים חברתיים. יש צורך בהסתכלות גם על בני המשפחה של החולים הפסיכיאטריים, בשל העול הפיזי, הנפשי, הבריאותי והכלכלי הכרוכים בטיפול בבן המשפחה החולה.)World Health Organization, 2003( כיום יש הכרה בחשיבותן הרבה של מערכות יחסים חיוביות ותמיכה חברתית לקידום החלמה. בפרט, חשובה ההכרה בנחיצות המשפחה והדמויות הקרובות ביותר למתמודד להצלחת תהליך השיקום וההחלמה שלו, וראיית המשפחה כשותפה הכרחית לתהליכי שיקום בבריאות הנפש )שליו, 2017 א(. מודל נש"ם )משפחה נתמכת-שותפה- מלווה( שפותח בארץ )שליו, 2017 ב(, מבחין בשלוש נקודות מבט על המשפחה המאירות את צורכי משפחות המתמודדים, ובהתאם את ביסוס תפקיד מערכות הסיוע לעומת זוויות אלה. כך, ראיית "המשפחה כמלווה ומעורבת" מאירה את הצורך לסייע למשפחות בתפקידן כמלוות עיקריות של מתמודד, בייחוד בזמני משבר או נסיגה. "המשפחה כשותפה" משמעה כי משפחות הן שותפות לטיפול במתמודד, ולכן יש לחלוק עימן מידע, לקבל מהן מידע, לשתפן בקבלת החלטות ולהיעזר במומחיותן הייחודית. ראיית "המשפחה כנתמכת" מכירה במשפחות מתמודדים כקהל יעד העשוי להזדקק לתמיכה בפני עצמו. 1. חשיבות המשפחה כמלווה ומעורבת עבור האדם החולה במחלת נפש המשפחה היא היחידה המשמעותית ביותר, המלווה על פי רוב את האדם מלידתו ועד מותו. לעיתים זו משפחת המקור, לעיתים המשפחה הגרעינית שאדם הקים ולעיתים שתיהן. לרוב, המשפחה היא שנושאת בעיקר עול ההתמודדות עם הדאגה

3 חשיבות מעורבות המשפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש לצרכיו של החולה, האחריות לשלומו וקבלת הטיפול הדרוש לו. במחצית השנייה של המאה ה- 20 הלכה וגברה המעורבות של המשפחה בטיפול בחולה הפסיכיאטרי הממושך, בעקבות מגמת האל-מיסוד והטמעת תפיסות חדשות לגבי המבנה ושיטות הטיפול, כגון העברת מוקדי הטיפול אל הקהילה )אבירם, 2019(. התערבות עם משפחות של נפגעי נפש נמצאה כגורם שיכול לקדם החלמה קלינית ולתרום להפחתת תסמינים שליליים וחיוביים, למיתון מצבי נסיגה והחרפה של המחלה, להפחתת אשפוזים חוזרים ולצמצום ימי אשפוז עד ל- 20% Falloon,( 2003(. בנוסף, למשפחה יש השפעה על ההיענות לטיפול, על העלאת רמת התפקוד, ועל השלכות על השיקום החברתי, התעסוקתי והבין-אישי של מתמודדים et( Bird.)al., 2010 הדבר עומד בהלימה לאמנה הבין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות,)CRPD( כי לאור תפקידן החשוב של המשפחות, צריכות המדינות להתחייב לספק למשפחה המלווה מידע מוקדם ומקיף כדי שיבצעו את תפקידן General( UN.)Assembly CRPD, חשיבות ראיית המשפחה כשותפה עבור האדם החולה במחלת נפש הבנת חשיבות המשפחה בתפקידיה כמלווה וכשותפה בתהליכי העזרה מובילה להכללתה במסע להחלמת קרובם החולה. להחלטות טיפוליות עשויות להיות השלכות משמעותיות, עכשוויות ועתידיות, על מצבו של המתמודד ועל חיי המשפחה, ומכאן חשיבות מעורבותה של המשפחה כצד בעל משקל הן בתהליכי קבלת החלטות טיפוליות, והן בתהליכי עיצוב מדיניות ושירותים )קלהא, קרישנהמורטי ופאטארה, ; CRPD,.)UN General Assemmbly לצד זאת, ספרות המחקר מלמדת שמפגש המשפחות עם מערכות העזרה אינו נחווה כך תמיד, ויתרה מזאת, הוא עלול להוות גם מוקד נוסף של קושי Hummelvoll,( Nordby, Kjønsberg, & 2010(. בנוסף, עולה כי אשפוז פסיכיאטרי מהווה גורם לחץ בפני עצמו למשפחות המתאשפזים 2015( Shalev,.)Shor & בני המשפחה המטפלים באדם המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי חווים התנסויות שונות מהתנסויותיהם של בני משפחה המטפלים באנשים עם מוגבלויות אחרות בפסיכיאטריה. החולה מופרד ממשפחתו, ויש הגבלה לזמן ממושך של שהות עימו בזמן האשפוז, כך שמצטמצמת האפשרות לחוות את האשפוז כהתנסות משותפת 2012( al.,.)wood et אפשטיין-לובואו ועמיתיה et( Epstein-Lubow )al., 2012 מצאו כי בני משפחה של מטופלים עם דמנציה שאושפזו בבית חולים פסיכיאטרי, חוו רמה גבוהה יותר של דיכאון, תחושת נטל ואובדן, לעומת בני משפחה של חולים פסיכיאטריים בקהילה. בני משפחה חשו ותיארו מצוקה נוספת כנובעת מתחושת הדרה בבית החולים במהלך השלבים השונים של האשפוז. הם 273

4 דיווחו כי הצוותים המקצועיים אינם משתפים אותם בתהליכים. בנוסף, חוקרים הצביעו על קושי הנובע מתחושות של ניכור, חוסר כוח, וחוויה של חוסר ידע או חוסר שליטה מול המערכת הרפואית, ותסכול לנוכח קטיעת הרצף הטיפולי עקב אשפוז 2010( al.,.)nordby et 3. חשיבות ראיית משפחתו של האדם החולה במחלת נפש כזקוקה לתמך וסיוע בעבור עצמה הופעתה של מחלת נפש במשפחה נחווית בדרך כלל כחוויה קיצונית ומטלטלת. במצב זה מתהפכות היוצרות ומשתנים סדרי החיים לבלי הכר. כיוון שמחלת נפש קשה מאגדת בתוכה אפיונים של מחלה כרונית ולפרקים אקוטית, היא נושאת איתה תחושת איום לשלמות הפרט והמשפחה. חוויה זו יכולה לעורר תגובות ותחושות שונות כגון מצוקה, פחד, חרדה, אשמה, חוסר אונים, בדידות, תיוג חברתי ובושה; ובהיבט החיובי צמיחה והתחזקות של הפרטים ושל היחידה המשפחתית כולה. כאשר בני משפחה מבחינים בשינויים אצל המתמודד בעקבות המחלה, רואים את סבלו ואת הנסיגה ביכולותיו התפקודיות, וחשים כי הוא אינו עוד מי שהיה בעבר, עולה עצב כה עמוק שיש המשווים אותו לתהליכי אבל Lefley,( Jones, ;2004.)1996 עוצמת המצוקה נקשרת לשילוב בו-זמני של מצוקה פסיכולוגית, ושל התמודדות עם קשיים אובייקטיביים, כגון אובדן שעות עבודה וימי עבודה, מצוקה כלכלית, הגבלות על פעילויות פנאי, קושי בשמירת קשרים חברתיים ואובדן תמיכה חברתית, ומתחים בתוך המשפחה )2005 Solomon,.)Barak & הנטל על בן המשפחה יכול לקבל ביטוי בבעיות גופניות, המובילות לשיעורים גבוהים של פניות לשירותי רפואה ראשונית. בנוסף, נמצאו השלכות בולטות על מערכות יחסים במשפחה, כגון קשיים ניכרים בתקשורת הזוגית והמשפחתית, והשלכות על חוויית הלכידות המשפחתית )שליו, לא פורסם(. מחקרים מצאו גם תסמינים של פסיכופתולוגיה בקרב משפחות מתמודדים, בפרט תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית )PTSD( ותגובת טראומה משנית trauma(.)secondary סיכון מוגבר לתחלואה נפשית נמצא בקרב משפחות של חולים באשפוז ראשון 2003( Addington,.)Addington, Jones, Ko, & ממצאים דומים עלו במחקר בישראל: נמצא כי קרובי משפחה מפתחים תסמינים בשיעור גבוה )63%(, ואף תסמינים של טראומה מורכבת, כתגובה לפריצת המחלה של קרובם )שליו, לא פורסם(. מממצאים אלה עולה, שבני משפחה קרובים, המשמשים מטפלים עיקריים באדם המתמודד עם מחלת נפש, מהווים בפני עצמם קבוצת סיכון להתפתחות של תחלואה 274

5 חשיבות מעורבות המשפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש נפשית וגופנית, כך שיש לתמוך לא רק באדם עם המוגבלות, אלא גם במשפחתו )קלהא ועמיתים, 2020; 2007.)UN, לצד זה חשוב להוסיף כי כיום מצטברים מחקרים שלפיהם אירוע טראומטי יכול גם להוביל לצמיחה אישית ולהתפתחות חיובית מתוך הטראומה )שליו, לא פורסם;.)Tedeschi, 1999 דיון מתוך המובא במאמר עולה כי תפקידם של קרובי משפחה לאדם החולה במחלת נפש הוא חיוני לתהליך ההחלמה של האדם החולה. עם זאת, הם חווים את עצמם כמודרים מ מוקדי ההחלטה וההחלמה שלו. בנוסף, בני המשפחה מהווים אוכלוסייה בסיכון לפיתוח פגיעות נפשיות, בריאותיות, כלכליות ומשפחתיות. גם אם הם יכולים לצמוח באופן פרטני וכמשפחה ממחלת קרובם, יש חשיבות רבה לקבלת סיוע ותמיכה עבורם מרגע פרוץ המחלה, כדי לצמצם את הפגיעה ולהגביר תהליכי התפתחות חיוביים מהמשבר. גורמי המתח הייחודיים למשפחות של מתמודדים עם מחלת נפש בהשוואה למתמודדים עם מחלות גופניות, כוללים את עוצמת פגיעת המחלה בכל היבטי החיים של המתמודד עצמו, ובהמשך לכך גם של משפחתו, מתחים הנובעים מחוויות האשפוז ומסטיגמה חברתית, ומתח ייחודי הנובע מכשל בקשר עם מערכת הסיוע של הקרוב. הנתונים הקשים האלה מעידים על הצורך להמשיך וללמוד על עוצמת ההשלכה של מחלת נפש על המשפחה, ולהמשיך לדאוג למתן ליווי ומענה לכל אחד מתפקידיה. בנוסף, חשוב לדון בסיבות לקיבעונה של מערכת הסיוע, בייחוד בקושי לקדם שותפות במסע ההחלמה של קרוב המשפחה. ראשית, ניתן לטעון כי אי אפשר לעסוק במחלת נפש במנותק מההקשר החברתי. לפי זיו )2002(, "טראומה עיקשת" היא תוצאה של תנאי דיכוי מתמשכים בהווה, תוצר של מציאות חברתית טראומטית מתמשכת. מחקרים רבים מצאו סטיגמה והדרה חברתית כלפי אנשים עם מחלת נפש, ונמצא כי "סניזם" )התנהגות על פי דעות קדומות כלפי מטופלים המוגבלים בנפשם, באורח דומה לדעות קדומות על רקע דת, גזע וכדומה( שכיחה בקרב החברה הכללית אך גם בקרב אנשי מקצוע או אנשי משפט בתחום הפסיכיאטריה )מרק, 2011(. הסטיגמה החברתית, המתייחסת למחלת נפש באופן סטריאוטיפי ומרחיק, מובילה פעמים רבות לתיוג עצמי, כלומר: קרובי המתמודד מפנימים אמונות שליליות וחווים בושה ואשמה. המונח 'סטיגמה מקושרת' stigma( )courtesy עוסק בהשלכת עמדות סטיגמטיות על אנשים המקושרים למתמודד עם מחלת נפש. סטיגמה זו מופנית כלפי בני משפחה, בעיקר הורים, באופן שגורם לייחוס עמדות שליליות כלפיהם, בדומה לייחוסן למתמודד )ימין, רועה 275

6 וקרניאלי-מילר, 2017(, ומשליכות על אופן הקשר ובניית השירותים עבור המשפחות )2007 CRPD,.)UN General Assembly, התיוג החברתי והתיוג העצמי בעקבותיו תורמים להחרפת המצוקה הנפשית. דוגמה להמשך דיכוי והדרת קרובי המשפחה כקבוצה בתוך קבוצת מיעוט מוחלשת, באה לידי ביטוי ביישומו של חוק זכויות החולה תשנ"ו 1996 שהוא חוק מתקדם אשר בא להגן על החולה וזכויותיו. עם זאת, החוק ערער על החזקה שהייתה מקובלת ביחס למשפחה, כי המשפחה רוצה בטובתו של החולה ולייצגו, בנוסף לחולה עצמו, וכי החולה עצמו מעוניין שמשפחתו תגן עליו ותדאג לו ותתמוך בו, כשיבחר בכך. החוק התעלם מהתפקיד שיש למשפחה בעיתות משבר ומהציפייה שהמשפחה תגן על החולה, תרכך את מהלומת המחלה ותהווה עבורו גורם תמך )וייל ושליו, 2011; פינצ'י וטיאנו, 2002(. סיכום אין להתעלם מההשלכות החמורות של מחלת נפש קשה על קרובי המשפחה של החולה, הנוגעות בכל תחומי החיים, ובכללם בהקשר החברתי ובמעמד החוקי של בני המשפחה. עם זאת, לאור חיוניותה עבור הקרוב החולה, והיותה נזקקת לסיוע בעצמה, חובה עלינו לקדם שינוי בהקשר החברתי הקיים. יש להבנות באופן ממוסד ייצוג לקולם, לצרכיהם ולמומחיותם של קרובי המשפחה. כמו במודל שהוצג במאמר מיוחד בחוברת זו )קלהא ועמיתים, 2020(, הן ברמת מדיניות והן ברמת השטח, בכל מסגרת ומסגרת חשוב שיוכלו לתת ייצוג לחוויותיהם הייחודיות: Don't talk.about us without us כך חשוב גם שקרובי משפחתו של האדם החולה במחלת נפש ישמיעו את קולם וישפיעו על עמדות אנשי הצוות במערכות הסיוע, ואולי בכך יפחיתו סטיגמה ויסייעו בהבניית שירותים ומענים עבור קרוביהם ועבור עצמם. נקודות מפתח 276 למשפחות של אנשים המתמודדים עם מחלת נפש יש תפקידים משמעותיים בסיוע, טיפול ובליווי קרובם. עם חשיבותה ותפקידיה של המשפחה, יש לזכור את הנטל והקשיים שעימם היא מתמודדת, ולספק עבורה מענים הולמים במערכות השונות. בשל חיוניות תפקיד המשפחות, ועל רקע סטיגמה חברתית וקשיים מול מערכות הסיוע, חשוב כי יינתן מקום וייצוג רבים יותר למשפחות בהבניית שירותים עבור קרובם ועבור עצמם.

7 חשיבות מעורבות המשפחה בטיפול במתמודדים עם מחלת נפש מקורות אבירם, א. )2019(. מדיניות ושירותים בבריאות הנפש בישראל. ישראל: רסלינג. וייל, ג. ושליו, ע. )2011(. מבוי סתום: על מגבלות החוק לטיפול בחולי נפש. רפואה ומשפט 44,.8-1 זיו, א. )2012(. טראומה עיקשת. מפתח, כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, מאי ימין, ע., רועה, ד., וקרניאלי-מילר, א. )2017(. הסתכלות מחודשת פנימה והחוצה תהליכים שעוברים הורים המתמודדים עם מחלת נפש שהשתתפו בהתערבות קבוצתית להפחתת סטיגמה NECT(.)Family בתוך: ע. שליו ונ. הדס לידור )עורכות(. מאי נראות לשותפות: נתיבי התמודדות והחלמה עם מחלה פסיכיאטרית במשפחה. הוצאת הקריה האקדמית אונו, עמ' )ב'(. מרק, מ. )2011(. מבט מבעד לעדשה של תורת המשפט הטיפולי על אשפוז פסיכיאטרי בכפייה בישראל. קרית המשפט ט )תשע"א( פינצ'י, ר. וטיאנו, ש. )2002(. חוק זכויות החולה והפסיכיאטריה. הרפואה 141 )א(, קלהא, ג', קרישנהמורטי, ס., ופאטארה, ס. )2020(. פיתוח מסוגלותם של אנשי מקצוע בבריאות הנפש: התנסויות עם מתודולוגיית הזכויות-לאיכות. חברה ורווחה מ' )3-2(, שליו, ע. )לא פורסם(. טראומה וצמיחה בקרב משפחות של אנשים המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות מחקר נרטיבי. שליו ע. ) 2017 א(. עיצוב מודל התערבות למשפחות בבריאות הנפש: רקע תיאורטי ואמפירי. בתוך: שליו, ע. והדס לידור, נ. מאי נראות לשותפות: נתיבי התמודדות והחלמה עם מחלה פסיכיאטרית. )כרך א(. הקריה האקדמית אונו, עמ' שליו, ע. ) 2017 ב(. מית"ל מרכז ייעוץ ותמיכה למשפחות: מסגרת חשיבה ומודל התערבות חדשני. בתוך: שליו, ע. והדס לידור, נ. מאי נראות לשותפות: נתיבי התמודדות והחלמה עם מחלה פסיכיאטרית. )כרך ב(. הקריה האקדמית אונו, עמ' Addington, J., Coldham, E., Jones, B., Ko, T., & Addington, D. (2003). The first episode of psychosis: The experience of relatives. Acta Psychiatrica Scandinavica, 108, doi: /j x. Barak, D., & Solomon, Z. (2005). In the shadow of schizophrenia: A study of siblings' perceptions. The Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences, 42(4), Bird, V., Premkumar, P., Kendall, T., Whittington, C., Mitchell, J., & Kuipers, E. (2010). Early intervention services, cognitive-behavioural therapy and family intervention in early psychosis: Systematic review. The British Journal of Psychiatry: The Journal of Mental Science, 197(5), doi: / bjp.bp

8 Epstein-Lubow, G., Gaudiano, B., Darling, E., Hinckley, M., Tremont, G., Kohn, R., Marino, L. J., Jr, Salloway, S., Grinnell, R., & Miller, I. W. (2012). Differences in depression severity in family caregivers of hospitalized individuals with dementia and family caregivers of outpatients with dementia. The American Journal of Geriatric Psychiatry, 20, doi: / JGP.0b013e318235b62f Falloon, I. R. H. (2003). Family interventions for mental disorders: Efficacy and effectiveness. World Psychiatry, 2, Jones, D. W. (2004). Families and serious mental illness: Working with loss and ambivalence. British Journal of Social Work, 34, doi: / bjsw/bch123 Lefley, H. P. (1996). Family caregiver applications series, Vol. 7. Family caregiving in mental illness. Thousand Oaks, CA: Sage. Nordby, K., Kjønsberg, K. & Hummelvoll, J. K. (2010). Relatives of persons with recently discovered serious mental illness: In need of support to become resource persons in treatment and recovery. Journal of Psychiatric and Mental Health Nursing, 17(4), doi: /j x Shor, R., & Shalev, A. (2015). The significance of services in a psychiatric hospital for family members of persons with mental illness. Families, Systems & Health: The Journal of Collaborative Family Healthcare, 33, doi: / fsh Tedeschi, R. G. (1999). Violence transformed: Posttraumatic growth in survivors and their societies. Aggression and Violent Behavior, 4, doi: / S (98) UN General Assembly, Convention on the Rights of Persons with Disabilities (2007). Resolution adopted by the General Assembly, 24 January 2007, A/RES/61/106. Retrieved from html Wood, V. J., Curtis, S. E., Gesler, W., Spencer, I. H., Close, H. J., Mason, J., & Reilly, J. G. (2012). Creating therapeutic landscapes for mental health careers in inpatient setting: A dynamic perspective on permeability and inclusivity. Social Science & Medicine, 91, doi.org./ /j. socscimed World Health Organization (2001). World health report: Mental health: New understanding, new hope. Geneva, Switzerland: Author World Health Organization (2003). Advocacy for mental health (mental health policy and service guidance package). Geneva, Switzerland: Author. 278