Microsoft Word - nadira-civil_claim.doc

תמליל

1 בבית משפט השלום בתל אביב ת.א. 09/ ד"ר נאדרה שלהוב-קובירקיאן, ת.ז ע"י ב"כ עלאא מחאג'נה ו/או חסן ג'בארין ו/או אורנה כהן ו/או סאוסן זהר ו/או פאטמה אלעג'ו ו/או חנין נעאמנה מארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ת.ד 8921 חיפה טל' , פקס נ ג ד - התובעת 1. רשות שדות התעופה ת.ד 137 נמל תעופה בן-גוריון מיקוד מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז מרכז רח' סולד 1 ת,.ד , תל-אביב מהות התביעה: כספית, נזיקית הנתבעות סכום התביעה: 100,000 ש"ח. א. מבוא: כתב תביעה עניינו של כתב תביעה זה הוא באירוע חמור מאוד, במהלכו עוכבה התובעת לצורך חקירה ותשאול ביטחוני עת שהיא הייתה בנמל התעופה בן גוריון (להלן:"נתב"ג") לצורך טיסה לכנס אקדמי יוקרתי שנערך בטוניס. התובעת ד"ר נאדרה שלהוב-קבורקיאן מרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. התובעת מלמדת קרימינולוגיה, חוקרת במחלקה ללימודי נשים ומגדר ופעילה חברתית בעמותות שונות..1.2 במקביל לפועלה האקדמי, התובעת מטפלת ופעילה פימנסטית מובילה, להפסקת אלימות במשפחה נגד נשים, ובעיקר בחברה הפלסטינית. והיא פועלת.3 התובעת בעלת שם עולמי בתחום זכויות נשים. התובעת הרצתה ברחבי העולם בנושאי אלימות נגד נשים. בנוסף, ומזה מספר שנים מרצה אורחת במספר אוניברסיטאות בארה"ב. גם בשנת הלימודים הבאה התובעת תרצה ב- UCLA Law School באוניברסיטת קליפורניה. כאות הוקרה על הצטיינותה, פועלה ותרומתה בתחום זכויות הנשים, התובעת קיבלה את פרס קרן גרובר הבינלאומי לשנת 2008 לזכויות נשים. פרס זה מוענק לאדם או לקבוצה שתרמו תרומה משמעותית, לעיתים קרובות תוך סיכון אישי או מקצועי רב, לקידום הזכויות של נשים וילדות בכל תחום ולהעמקת המודעות הציבורית לצורך.4.5 בשוויון מגדרי כדי להגיע לעולם צודק. 1

2 כפי שאפשר להתרשם מהמובא להלן, התייחסות גורמי הביטחון כלפי התובעת הייתה התייחסות מבזה, משפילה ומתנשאת. גורמי הביטחון בנתב"ג ראו בתובעת כגורם עוין ומסוכן והתנהגו איתה בהתאם. התנהגותם של גורמי הביטחון בנתב"ג הייתה בבחינת רמיסה גסה לכבודה של התובעת, ופגיעה בלתי מוצדקת ובמידה העולה על הנדרש בחירותה, בפרטיותה וחשוב מכל בזכותה לשוויון. החוויה המרה שהתובעת עברה במשך יותר משלוש שעות תמימות הותירה אותה עם תחושה כואבת. ייחסם של גורמי הביטחון כלפי התובעת היה בלתי סביר בעליל, והוא גרם לתובעת לבטל את טיסתה המתכוננת, וכתוצאה מכך שלא להשתתף בכנס האקדמאי היוקרתי שבו אמורה הייתה התובעת לתת הרצאה. למעשה, כתב תביעה זה, למרבית הצער, מתאר אירוע שאינו נדיר כלל וכלל בקרב האזרחים הערבים של מדינת ישראל. מדובר באירוע ששומעים אודותיו לתקופות קרובות בעיתונות. החוויה של האזרחים הערבים בנתב"ג הפכה להיות סיוט על כל המשתמע מכך, וזאת לאור היחס המשפיל ולאפליה בה הם נתקלים בביקורם בנתב"ג. לעומתם של האזרחים הערבים, האזרחים היהודיים אינם נתקלים ביחס דומה בביקורם בנתב"ג. ההבחנה הזו בין האזרחים שאמורים להיות שוווים, היא בבחינת אפליה פסולה הנובעת מהשתייכותם הקבוצתית והלאומית של האזרחים הערבים. הבחנה כזו מלבד הינה פסולה לחלוטין משום שהיא גורמת לתחושת השפלה בקרב בני הקבוצה המופלית. שיקולי הביטחון, כך נדמה, ועת שמדובר בנוסע שהוא אזרח ערבי גוברים על כל השיקולים והאינטרסים האחרים, לרבות כבודם של אזרחים הללו, חירותם, פרטיותם וזכותם לשוויון. המציאות המרה מלמדת כי לא פעם האינטרסים הביטחוניים הללו מנוצלים לרעה על ידי המופקדים על קיומם והופכים להיות קרני המזבח לביצוע הפרות בוטות וחמורות של זכויות אדם בסיסיות כגון הזכות לכבוד, לחירות, לפרטיות והזכות לשוויון. העובדה כי אירועים דומים לאירוע שפרטיו יתוארו להלן חוזרים על עצמם בתדירות גבוהה כאשר בכולם מעורבים אזרחים ערבים המבקשים לטוס דרך נתב"ג מלמדת על העובדה כי מדובר בתופעה חמורה שאינה מקרית אלא תולדת מדיניות עקבית שמתייחסת לאזרחים הערבים כאל פצצות מתקתקות. יעיין הקורא בכתב התביעה וישתומם לנוכח התנהלותם השערורייתית של עובדי האבטחה בנמל התעופה ושל האחראים על התווית ויישום מדיניות זו. יעיין בית המשפט הנכבד בדברים, ירעים קולו ויאמר בלשון ברורה ונחרצת: לא כך נוהגת מדינה שומרת חוק באזרחיה ולא כך נוהגים שלוחיה ב. הצדדים לתביעה: התובעת הינה אזרחית ישראלית שמתגוררת בירושלים. התובעת, כאמור, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. הנתבעת מס' 1 ממונה על הפעלת וניהול שדות התעופה בישראל, לרבות נמל תעופה בן גוריון. הנתבעת מס' 1 פועלת מכוח חוק רשות שדות התעופה (תשל"ז 1977), ובין יתר אחריותה, היא ממונה גם על נושא הבידוק הביטחוני. הנתבעת מס' 2 מנחה ו/או מפעילה את הנתבעת מס' 1 באמצעות שירות הביטחון הכללי ביחס לבידוק הביטחוני. בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת הייתה, ועודנה, המעבידה ו/או המעסיקה של כוחות הביטחון בנתב"ג. במסגרת זו, הנתבעת אחראית

3 לפעילותיהם של גורמי הביטחון העובדים בנתב"ג בהיותם עובדיה ו\או שלוחיה ו\או או פועלים מטעמה, בהתאם להוראותיה והנחיותיה. ג. עובדות התביעה: ביום הגיעה התובעת לנתב"ג בשעה 13:40 בערך וזאת במטרה לטוס לטוניס כדי להשתתף בכנס יוקרתי בנושא זכויות נשים בו התובעת אמורה הייתה לשאת הרצאה. לכנס זה התובעת לא הגיעה מעולם..17 התובעת הגיעה בליווי נהג לשער הראשי של נמל התעופה. לאחר שזוהתה על פי תעודת הזהות כאזרחית ערבית, הורו גורמי הביטחון בשער לנהג הרכב לעצור בצד כדי לבצע בדיקה ביטחונית. לאחר המתנה של מספר דקות, הגיע לרכב איש ביטחון והוא לקח את התיק שנשאה התובעת איתה לבדיקה. במהלך החיפוש והבדיקה הוחרמו מן התובעת ומהנהג הרכב שהתלווה אליה מכשיריהם הסלולאריים. במהלך החיפוש והבדיקה, גורמי הביטחון נברו בחפציה האישיים של התובעת, והם ביקשו גם לבדוק את המחשב הנייד של התובעת. בזמן החיפוש והבדיקה, גורמי הביטחון רצו להכניס את מחשבה הנייד של התובעת אל תוך מכונת הבידוק. התובעת שחששה כי השיקוף עלול להזיק את המחשב הנייד, פנתה בשאלה לאחראים על הבידוק ושאלה בתמימות האם קיימת סכנה שהמחשב יתקלקל. תשובת האישה שביצעה הבידוק לא איחרה לבוא והיא ענתה לתובעת כי "אין לי זמן בשבילך!". בדיקה ראשונית זו ליד שער הכניסה הראשי נמשכה כארבעים דקות. בידוק זה היה פרטני והוא כלל גם בדיקה מסיבית של התיקים, של האוטו וכל מה שיש בתוכם. בסוף הבדיקה ולאחר שלא נמצאו ממצאים חשודים, אנשי הביטחון הדביקו על הרכב ועל התיקים כל מיני מדבקות עם המספר "5". בסיום הבידוק בשער הכניסה, המשיכה התובעת בנסיעתה לעבר טרמינל 3. עם כניסתה של התובעת לטרמינל 3, אנשי הביטחון הבחינו בה והם זיהו אותה על פי צבע הבגדים החומים שהיא לבשה. התובעת ששמעה גורמים אחדים לוחשים אחד למשנהו כי האישה בחום הגיעה התעלמה מזאת והמשיכה בדרכה. אחד מגורמי הביטחון ניגש לתובעת וביקש ממנה את תעודת הזהות שלה וכן לערוך בדיקה ביטחונית. בהתחלה הועברו החפצים של התובעת במכונת הבדיקה.(X-Ray) ככל הנראה בדיקה זו לא סיפקה את גורמי הביטחון האחראיים והם קבעו כי יש לערוך בדיקה נוספת על אף שלא נמצאו ממצאים מחשידים כלשהם. בזמן זה, צוות שלם שמורכב לא פחות משישה אנשים החלו "לטפל" בתובעת. צוות הבידוק הוציא מהתיק את כל מה שהיה בתוכו: בגדים, ספרים, מסמכים, נעליים וחפצים אישיים אחרים. כל החפצים הונחו על השולחן בצורה לא מסודרת כשהם מתערבבים אחד בשני והצוות החל לערבב ולפשפש בחפצים כולל הדפים וחומר לימוד נוספים, בגדים, תחתונים ועוד. בשלב הזה, התובעת העירה לצוות הבידוק שיזהרו עם סדר הדפים, היא נענתה כי היא יכולה לסדרם שוב בעצמה בזמנה החופשי!. לו זו אף זו, מעבר לכך שהבדיקה בעצמה הייתה פוגענית מאוד, היא לוותה גם בעוינות פוגענית במיוחד שמטרתה היחידה הייתה להשפיל את התובעת, לפגוע ברגשותיה ולהעליבה. גישה עוינת זו בוודאי אינה מתחייבת מהשיקולים הביטחוניים או מצורכי הבדיקה מסקנה זו אינה תחושת שווא של התובעת, אלא היא התגבשה לאור התייחסותם של אנשי הביטחון לחפצים שהיו בידי התובעת, במיוחד כאשר אחד מאנשי הביטחון הוציא מאמר כתוב בשפה הערבית ואומר: "איזה שפה מפגרת", שאר הצוות לעגו לביטוי זה. 3

4 אחד מאנשי הביטחון שטיפל בתובעת לקח את הארנק שלה והוציא ממנו את כל מה שהיה בו, בין היתר ולרבות כרטיסי ביקור, כרטיסי אשראי, תמונות למשפחה, מספרי טלפון ועוד. גורם זה לא הסתפק בהוצאת החפצים מהארנק, הוא גם לא היסס לשאול שאלות מאוד פרטיות ואף פוגעניות לגבי מועדים ופרטים בכרטיסים שבידו. התנהגותם של גורמי הביטחון עם התובעת הלכה והחמירה כאשר אחד מאלה לפתע, וללא כל קשר לבידוק הביטחוני, הוציא תמונה משפחתית של התובעת ושם אותה על השולחן שבפניו, עובד אחר לאחר מכן בא והניח את הנעליים של התובעת שהוצאו מהתיק שלה בדיוק מעל לתמונה!. זאת ועוד, גורם אחר מצוות הבידוק הוציא תמונה של בן חברה אפריקאית של התובעת והצוות כולו לעג לה בשל צבע העור של מי שבתמונה. בנוסף, וכאילו לא מספיק התובעת עברה עד כה, אנשי צוות הבידוק רצו לבדוק את המחשב הנייד של התובעת פעם נוספת. בזמן זה הם כיסו אותו ולקחו אותו והתעכבו בהחזרתו. לאחר זמן מה, נודע לתובעת כי היא אינה יכולה לקחת את המחשב הנייד איתה לטיסה. התובעת שהייתה המומה למשמע אוזניה ציינה בפני צוות הבידוק כי המחשב נחוץ לה במיוחד שהיא הולכת להשתתף בכנס וכי חומרים רבים שהולכת להשתמש בהם שם מאוחסנים בתוכו. היא ציינה בפניהם גם כי אין חוק או הוראה האוסרת לקחת המחשב לחו"ל בזמן הנסיעה וכי אנשים רבים נוהגים לקחת איתם את מחשביהם הניידים עת שהם טסים לחו"ל. פעם נוספת דבריה של התובעת לא מצאו אוזן קשבת כאשר אותו גורם ציין בפניה בגסות ובעזות מצח " in You will get it."'tunisia בעקבות זאת, ולאור היחס והתבטאויותיהם של אנשי הביטחון, פקעה נפשה של התובעת והיא ביקשה לדבר עם האחראי על אנשי הביטחון. לצורך כך ניגש אליה בחור בשם טל ורדי, שמספרו האישי הוא התובעת, שעד רגע זה עברה מסכת ארוכה של העלבות והשפלות, התלוננה בפני האחראי כנגד יחס זה ובמיוחד נגד ההחלטה הבלתי מובנת ואף השרירותית של אנשי הביטחון שלא להתיר לה לקחת איתה המחשב הנייד שמאוד נחוץ לה לצורך הכנס. התובעת השיגה בפני מר ורדי הנ"ל מדוע דווקא היא מבין כל הנוסעים האחרים מנועה היא מלקחת מחשבה הנייד לטיסה כאשר לאחרים כן מרשים זאת!. התובעת הבהירה בפניו כי המשמעות המעשית של ההחלטה למנוע ממנה לקחת הנייד היא מניעתה מלהשתתף בכנס לא פחות ולא יותר. התובעת הסבירה דבריה אלה פעם אחר פעם, והיא ניסתה לשכנע את צוות הבדיקה כי המחשב נחוץ לה לצורכי הכנס וכי היא לא קיבלה שום הוראה מיוחדת האוסרת לקחת מחשב נייד לטיסה. ניסיונות הללו של התובעת העלו חרס כאשר דבריה נפלו על אוזניים ערלות. אותו אחראי ממונה שנזעק כביכול לעזרתה של התובעת, השיב לתובעת בגסות ועזות מצח "את חושבת שיש לי זמן בשבילך? בפעם הבאה אני ארים לך טלפון ואעדכן אותך"..29 ראוי לציין כי בשלב זה, ולמעשה מאז תחילת הבידוק הביטחוני, אנשי הביטחון לקחו מהתובעת את הטלפון הסלולארי שלה דבר שמנע ממנה להתקשר או להיעזר במישהו. בכל פעם התובעת השיגה נגד הדרך בה היא טופלה על ידי צוות הבידוק, מצבה הורע יותר וצוות הבדיקה המשיך להתעלם מכל זכות המוענקת לתובעת על פי דין. התנהגותם של אנשי הביטחון הייתה מבזה, מעליבה וחסרת כל הגיון ובוודאי שאינה מתחייבת משיקולי ביטחון כלשהם בחלוף יותר משלוש שעות אינטנסיביות של חיפושים ובדיקות, ובזמן שהמטוס עמד להמריא, התובעת החליטה כי במצבה הנפשי והפיזי שנגרמו כתוצאה מהחוויה הלא נעימה בלשון המעטה שהיא עברה, היא אינה מסוגלת עוד לנסוע. החלטתה של התובעת שלא לנסוע נתקבלה בעיקר לאחר שנאסר ממנה לקחת את המחשב הנייד לכנס, שכן כאמור חומר רב שהתובעת התכוונה להשתמש בו במהלך הכנס מאוחסן שם. לפיכך, ובאם התובעת תהיה מנועה מלקחת איתה את המחשב, אין טעם לנסיעה לכנס!. 4

5 32. התובעת שיצאה המומה מכל החוויה המתוארת לעיל, סיפרה סמוך מאוד למועד האירוע את מה שאירע איתה לחבריה בתחום האקדמיה באמצעות אימיל מפורט בו פרסה השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל. אלה, שמכירים היטב את התובעת ואת פועלה, היו המומים לא פחות למשמע אוזניהם. רצ"ב העתק מהמכתב הנ"ל מיום , מסומן באות א'. התובעת סיפרה את שאירע איתה גם לדיקנית האוניברסיטה העברית בה היא עובדת. האוניברסיטה שלחה מכתב אל רשות שדות התעופה ובו היא השיגה כנגד התנהלות גורמי הביטחון כלפי התובעת קבוצה אחת התארגנה והחליטה להשיג בפני מנכ"ל רשות שדות התעופה מר. גבי אופיר. במכתבם מיום , פנו חברים מקבוצת פסיכואקטיב במכתב למנכ"ל והביאו סיפורה של התובעת בפניו וביקשו כי יורה על פתיחה בחקירה כדי לבדוק את האירוע החמור שאירע עם התובעת. לא למיותר לציין, כי בדיקה לכזו לא נעשתה מעולם ותשובתו של מנכ"ל רשות שדות התעופה טרם התקבלה!. רצ"ב העתק מהמכתב הנ"ל מיום , מסומן באות ב'. בעקבות פנייתו של פרופ' יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ביום ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, בתלונה על אשר אירע לד"ר נאדירה קיבורקיאן, העביר היועץ המשפטי את הפנייה של פרופ' יואב דותן, בצירוף המכתב בו פירטה ד"ר קובירקיאן את אשר אירע לה לטיפול הגורמים הרלוונטיים ברשות שדות התעופה. רצ"ב העתק מהמכתב של לשכת היועץ המשפטי לממשלה, מיום , מסומן באות ג' ביום קיבל פרופ' יואב דותן מכתב מעו"ד אייל ינון- עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה. במכתבו מפרט עו"ד ינון את ההקפדה של עובדי הביטחון בנתב"ג, על שמירה מרבית על כבוד ופרטיות הנוסעים בעת ביצוע הבידוק הביטחוני. בתוך כך, התייחס עו"ד ינון במכתבו לבידוק הביטחוני שנעשה לד"ר קובירקיאן, והגיע למסקנה שהבידוק הביטחוני הקפדני בנוגע אליה, היה נחוץ ודרוש לשם הבטחת הביטחון בנתב"ג, והדגיש שבידוק זה נעשה תוך הקפדה על שמירת כבודה של ד"ר קובירקיאן. העתק ממכתב זה נלשח גם לד"ר נאדרה קיבורקיאן רצ"ב העתק מהמכתב הנ"ל מיום , מסומן באות ד'. יצוין שביום , פנה ח"כ מג'אדלה למר גבי אופיר- מנכ"ל רשות שדות התעופה, וביקשו לבדוק את הנושא לעומק ולהורות על רענון הוראות הבידוק הביטחוני, כך שייעשו בצורה שלא תפגע בנוסעים הערבים. פנייתו זו של ח"כ מג'אדלה, באה בעקבות ידיעה בעיתונות על אשר נגרם לד"ר קיבורקיאן. העתק ממכתב זה נשלח לד"ר קיבורקיאן. רצ"ב העתק מהמכתב הנ"ל מיום , מסומן באות ה'. ביום , קיבל ח"כ מג'אדלה מכתב תגובה מגב' תלמה שמיר- האחראית לטיפול בפניות הציבור ברשות שדות התעופה. במכתבה חזרה על אשר נאמר במכתבו של עו"ד ינון הנ"ל, בקשר לנחיצות הבידוק הביטחוני שעברה ד"ר קיבורקיאן, תוך ציון עמידתם של עובדי הביטחון בנתב"ג בחובה לכבד ושלמור את פרטיות הנוסעים. העתק ממכתב זה, נשלח ע"י ח"כ מג'דלה לד"ר קיבורקיאן ביום רצ"ב העתק מהמכתב של גב' שמיר מיום , וההעתק שנשלח לד"ר קיבורקיאן ביום , מסומן באות ו'

6 ד. עילות התביעה עוולות חוקתיות: כאמור, לאורך שלוש שעות תמימות התובעת עברה סיוט בלהות ונחשפה לייחס מחפיר במיוחד. התנהגותם של גורמי ואנשי הביטחון כלפי התובעת הייתה מתנשאת, פוגענית ומשפילה. התובעת, ובצדק, יצאה בתחושה כי התנהגותם של אנשי הביטחון לא הייתה מתחייבת משיקולים ביטחוניים כלשהם, וכי בעיקר הם חתרו להקשות עליה לאור השתייכותה הלאומנית והקבוצתית. תחושותיה הללו של התובעת קיבלו ביטוי מפורש וישיר דרך התנהגותם והערותיהם של צוות הבידוק כפי שהובהר לעיל. התובעת תבקש לטעון כי אי אפשר להסביר את העוינות שליוותה הבדיקה הביטחונית שנמשכה כמעט 3 שעות בכל דרך אחרת. יוער כבר, התובעת אינה מתכחשת לקיומם של שיקולים ביטחוניים ולצורך בעריכת בדיקה ביטחונית לנוסעים. יחד עם זאת, היא תבקש להדגיש כי ההתנהגות של צוות הבדיקה שהופנו אליה בגלל מוצאה הלאומי אינה מתחייבת מצרכים ביטחונית המותרת על פי החוק. יתירה מזו, שיקולי אלה המנחים את אנשי הביטחון בפועלם אינם מוחלטים וכי גם לגביהם יש מגבלות של סבירות ומדתיות. באירוע הנ"ל, הקו האדום המפריד בין שיקולים ביטחוניים לגיטימיים לבין השיקולים ואינטרסים הנוגדים נחצה. יש לזכור, אל מול שיקולי הביטחון עומדים להם ערכים לא פחות חשובים כגון כבודה, חירותה ופרטיותה של התובעת וכמובן זכותה לשוויון. התנהגותם של אנשי הביטחון כפי שתוארה לעיל התעלמה בצורה מוחלטת מזכויות הללו של התובעת ורמסה אותם ברגל גסה. התנהגותם של אנשי הביטחון הפרה את כבודה של התובעת, הפלתה אותה אל מול נוסעים אחרים על רקע של השתייכות קבוצתית ולאומית דבר כשלעצמו כרוך בהשפלה חמורה. על כן, הפגיעה בזכויותיה של התובעת לכבוד, לחירות, לפרטיות ולשוויון הינן מעבר לנדרש ובניגוד לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו. התובעת תטען כי בהתנהגותם ו/או במחדלם הנתבעות ביצעו ביחס אליה עוולה חוקתית. במובן זה, התנהגותם של הנתבעות הינה בבחינת פגיעה מעבר לנדרש ושלא לתכלית ראויה בזכויותיה החוקתיות המוענקות לתובעת. הנתבעות הפרו את זכויותיה החוקתיות של התובעת כגון הזכות לכבוד, הזכות לאוטונומיה ופרטיות, הזכות לחירות וזכות לשוויון. הזכויות הללו הוכרו מזה כבר מכוח הפסיקה העליונה, ולאחר מכן הן עוגנו גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עיגון שהעניק להן מעמד חוקתי במשפט הישראלי על כל המשתמע מכך. הפסיקה הנוגעת למשפט הציבורי הכירה מזה כבר כי זכויות אדם עולות כסף. בהקשר הזה אפשר לאזכר את דנג"צ 4191/97 רקנט נ. בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נד( 5 ) 330 (2000); בג"צ 6845/00 ניב נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נו( 6 ) (2002) באשר לדיני הנזיקין, חרף זאת שעניין חיובן של רשויות בפיצויים בגין הפרה של זכויות חוקתיות טרם זכה לדיון מקיף בבית המשפט העליון, הפסיקה הכירה באופן עקרוני בעוולות החוקתיות כעילת תביעה נזיקית. בפסק הדין בעניין קיבוץ מלכיה (ע"א 6296/00 קיבוץ מלכיה נ' מדינת ישראל פ"ד נט( 1 ) (2004) 16 אמנם בית המשפט ציין כי הוא לא נדרש להכיר בחיוב הרשות מכוח עילה מנהלית של הפרת זכותו של האזרח, יחד עם זאת הנימה בה נקט בית המשפט הייתה ברורה והיא מצדדת באפשרות הכרה בעליה זו. 48. בעניין דעקה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה פ"ד נג (4) 526 (1999) הינו דוגמא נוספת לגישת בית המשפט העליון אשר הכירה ברעיון של תביעת פיצויים על 6

7 בסיס פגיעה בזכויות חוקתיות על ידי הרשות. במקרה זה, בית המשפט פסק לתובעת, שנותחה ללא הסכמתה, פיצויים בגין פגיעה בזכותה לאוטונומיה. בית המשפט הכיר מפורשות כי הפגיעה ברגשותיו של אדם הנובעת מאי כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו, נכנסת תחת ההגדרה של נזק שהינו בר פיצוי בדיני הנזיקין. עיגון עקרוני לגישה המכירה במתן פיצוי במקרה של פגיעה בזכות חוקתית נמצא גם בפסיקתם של בתי המשפט בערכאות נמוכות יותר. בת"א (י-ם) 11258/93 נעאמנה נ. קיבוץ קליה (טרם פורסם), בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם פיצויים לתובעים בגין הפרת זכותם לשוויון. אמנם פסק הדין התבסס על הפרת חובה חקוקה, אולם ניתן לראות בו כצעד חשוב בדרך להכרה מלאה ומפורשת בתביעת פיצויים חוקתית. בעניין אחר בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ע"א 4323/07 מדינת ישראל נ' עמי שירי (טרם פורסם, ניתן ביום ), קיבל תביעתו של תובע שהגיש תביעה לפיצוי בגין כליאת שווא ופגיעה בחירותו. בית המשפט של הערעור הכיר בקיומה של "עוולה חוקתית", ובהתאם הוכרה גם האפשרות של מתן פיצוי לתובע בגין פגיעה בזכותו. בספרות המשפטית הדוקטרינה של עוולות חוקתיות זכתה להכרה מפורשת יותר. בספרו על פרשנות חוקתית, הנשיא לשעבר אהרון ברק הביע את תמיכתו העקרונית לפסוק פיצויים עת שנפגעת זכות חוקתית. בהתאם לגישה זו של ברק, ההכרה בזכויות החוקתיות חייבת להיות מלווה בסעד במקרים של הפרתה. למעשה, בגישתו זו ברק מציע לגזור תביעה נזיקית עת שפוגעים בזכות יסוד חוקתית בהתבסס על הזכות הנפגעת עצמה, בלא התבססות פורמאלית על פקודת הנזיקין. במאמרה של ד"ר דפנה ברק ארז "עוולות חוקתיות בעידן חוקי היסוד", משפט וממשל ט תשס"ו, המחברת ערכה דיון מקיף בדוקטרינת העוולות החוקתיות תוך הצגת הטעמים העקרוניים לגישתה אשר מציעה להכיר בעוולות החוקתיות כעילה תביעתה עצמאית בדיני הנזיקין. במאמר זה אפשר למצוא את פסקי הדין של בית המשפט העליון בהם ניכרת נטייה למתן סעד חוקתי במסגרת דיני הנזיקין במקום שבו הופרה זכות חוקתית. בנוסף, המאמר מונה גם את פסקי הדין של הערכאות הראשוניות שיכולים להוות בסיס להכרה מלאה בעוולות החוקתיות כעילת תביעה עצמאית בדיני הנזיקין (ראה העומדים למאמר). התובעת תטען גם כי הנתבעות ביצעו כלפיה עוולה מנהלית באשר נהגו בה כמפורט לעיל בחוסר סבירות, ללא הפעלת שיקול דעת ו/או תוך הפעלת שיקול דעת מוטה ובלתי סביר ותוך פגיעה מעבר לנדרש בתובעת. בבג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קריית גת פ"ד מ"ב( 1 ) (1988), 678 הנשיא לשעבר ברק קבע כי הגיעה העת "לקחת את הזכות המנהלית ברצינות, זו כבר יצאה מתקופת הילדות והריהי זכאית למעמד שווה ערך כמו כל זכות משפטית אחרת" רשלנות: התנהגותם של אנשי הביטחון כפי שתוארה לעיל ואשר כללה בידוק קפדני, פוגעני ומשפיל, העוינות בה נתקלה התובעת מצד צוות הבידוק ומניעתה להטיס איתה את מחשבה הנייד בו התכוונה לעשות שימוש בכנס בטוניס, כל אלה ואחרים מקימים ומבססים את עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין..53 גורמי הביטחון שבדקו את התובעת לא פעלו ושומרי חוק היו נוהגים בנסיבות העניין. כפי שגורמי ביטחון סבירים, מיומנים.54 רשלנותם של גורמי הביטחון מתבטאת, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים הבאים: א. הם פעלו ללא סמכות לפעול. חוקית וזאת בניגוד לחוק ולנורמות המסמיכות אותם ב. התנהגו בחוסר נימוס מוחלט כלפי התובעת והתייחסו אליה בצורה פוגענית ביותר שפגעה בכבודה ובזכויות יסוד מוגנות נוספות. הפסיקה העליונה הכירה 7

8 בקיומה של חובת זהירות חוקתית וזאת לאור ההכרה בתפקידן של הרשויות להבטיח את ההגנה על זכויות אדם (ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס פ"ד נח( 5 ) (2004). 167 פסק הדין בעניין אבנעל (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל נט( 5 ) (2005)) 193 משמש דוגמא נוספת להכרה באחריות נזיקין ע"פ עוולת הרשלנות בגין פגיעה בזכויות. ג. ד. ה. התנהגו בחוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות ו/או בקלות דעת ו/או בזלזול ו/או באי אכפתיות כלפי חירותה, כבודה, פרטיותה והאוטונומיה של התובעת. עיכבו את התובעת ובדקו אותה שעות ארוכות שלא לצורך, כאשר בחלקו הרב של בידוק זה מחוסר כל ערך ביטחוני ו/או מודיעיני כלשהו. מנעו מהתובעת להטיס איתה את המחשב הנייד על אף שמאוחסן בו חומר אקדמי רב שהתובעת התכוונה לעשות בו שימוש במהלך הכנס בו רצתה להשתתף. ו. לא קבעו נוהל מפורט ביחס לאפשרות לשאת מחשב נהגו על פיו. נייד אל המטוס ו/או לא ז. ח. ט. י. נהגו באופן מתנשא ומשפיל כלפי התובעת והאריכו את הבדיקה שלא לצורך. גילו עוינות לא נדרשת לאורך כל שלבי הבדיקה ונהגו בתובעת בגסות. נמנעו מלתת תשובות לשאלותיה ולפניותיה של התובעת לעניינים שהטרידו אותה. נמנעו מלפתוח בחקירת האירוע ולגבות עדויות רלבנטיות, כולל מהתובעת עצמה, ולערוך פעולות בירור בסיסיות כגון תשאול אודות סיבת עיכובה של התובעת למשך 3 שעות. יא. נמנעו מלהזמין את הגורמים שבדקו את התובעת ואת האחראי עליהם לשיחת בירור ולהעמיד לדין משמעתי את האשמים בהתנהגות בלתי חוקית. חובה חקוקה: הנתבעות, גורמי הביטחון המעורבים ואחראים עליהם הפרו חובות חקוקות שונות ובכך ביצעו עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. התובעים יוסיפו ויטענו כי הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מטעמם הפרו כלפיהם חובות חקוקות אשר נועדו לטובתם ו/או להגנתם, וכי ההפרה גרמה להם נזק מסוג הנזק שאליו התכוונו החיקוקים ולפיכך הם אחראיים לפצותם בגין כל נזקים..55 בין היתר, הנתבעות הפרו את החובות המוטלות עליהם ע"פ סעיפים 7 5, 4, 2, ו- 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, האוסרים על פגיעה בכבודו, בגופו, בחירותו, בפרטיותו של כל אדם, ומחיבות את רשויות המדינה, ובכלל זה גורמי הביטחון של נמל התעופה, לכבד זכויות אלה ולהגן עליהן הנתבעים ו/או שלוחיהם הפרו את הוראות סעיף 280(1) לחוק העונשין, התשל"ז האוסר על עובד ציבור לעשות שימוש לרעה בסמכותו לצורך עשיית מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של האחר. 8

9 ה. אחריות הנתבעות:.58 הנתבעות אחראיות באחריות שילוחית בגין מענה ו/או מחדלי גורמי ואנשי הביטחון, הכל כפי שפורט לעיל. 59. הנתבעות אחראיות גם באחריות ישירה לנזקים שנגרמו לתובעת, הרי צוותי הביטחון העובדים בנתב"ג הינם אורגנים של הנתבעות, ובנוסף עקב רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפרת חובה חקוקה. אחריות הנתבעות מתבטאת, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים הבאים: א. ב. ג. ד. ה. ו. ז. לא פיקחו ו/או לא פיקחו כראוי על מעשיהם ו/או מחדליהם של צוותי הביטחון ו/או פעלו בחוסר זהירות ולא שמו לב ו/או לא השגיחו על האנשים המסורים לאחריותם. לא דאגו להדריך ו/או להורות לצוותי הביטחון העובדים בנתב"ג שלא להשתמש לרעה בסמכותם. לא פיקחו, לא הדריכו כיאות ו/או לא נתנה הוראות כלל ו/או במידה מספקת לגורמי הביטחון, בנוגע לנהל י בידוק ביטחוני. לא דאגה להציב גורמי ביטחון מתאימים, מיומנים ושומרי חוק. לא השכילה ליצור מנגנונים אפקטיביים לטיפול בתלונות של אזרחים ערבים אשר התלוננו כנגד היחס אליו הם זוכים מצד גורמי הביטחון. הנהיגה בקרב גורמי הביטחון תרבות מבנית וארגונית, אשר מעודדת יחס שרירותי ואלים כלפי האזרחים הערבים המבקשים לטוס דרך נתב"ג. לא נקטה באמצעי רתיעה הולמים על מנת להרתיע את גורמי הביטחון מפני התנהגות לא נאותה עם האזרחים הערבים בנתב"ג, לרבות על ידי דיווח, חקירה וצעדים משמעתיים ופליליים מחמירים, שיבטיחו שכל רשות ביטחוני מוסמכת אשר מפרה כבודם של הנוסעים תדע שהיא צפויה לשלם בגין מעשיה הבלתי חוקיים. ו. הנזק: כתוצאה ממעשיהם ו/או ממחדליהם של הנתבעים המתוארים לעיל, נזקים כדלקמן: נגרמו לתובעת פגיעה בזכות חוקתית: הזכות לכבוד, לחירות אישית, לפרטיות ולשוויון הן כאמור זכויות יסוד חוקתיות המוענקות לכל אדם. הפגיעה בזכויותיה הללו של התובעת בולט לאור המסכת העובדתית המתוארת לעיל. פגיעה זו נמשכת בהחלטתו של יו"ר רשות שדות התעופה שלא לפתוח חקירה כנגד הגורמים האחראים על האירוע ובמקום זאת להאשים את התובעת האשמות שווא המנותקות מהמציאות. 62. חיקוקים אחדים ואשר מגנים על זכויות חוקתיות, כגון חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א מזכים את הנפגע בפיצויים בסך של 50,000 ללא הוכחת נזק. חקיקה נוספת המכירה בפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני היא מתחום דיני העבודה בהקשר של הפליה בקבלה לעבודה(סעיף 10 א( )(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות אנאלוגיה מחיקוקים אלה ולפסוק לתובעת פיצויים בגין הפגיעה בזכויותיה החוקתיות. 9

10 63. כאב וסבל: התובעת הוחזקה על ידי גורמי הביטחון למשך יותר משלוש שעות רצופות בחקירה ביטחונית מעייפת, משפילה ומעליבה במיוחד. התובעת בעלת שם מוכר וידוע באקדמיה הישראלית והעולם בתחום שלה עמדה חסרת אונים אל מול גורמי החקירה אשר שאלו, פשפשו בחפציה והעליבו אותה. חוויה זו הינה בלתי נשכחת והיא תלווה אותה למשך חייה. יש לזכור כי התובע ובשל התנהגותם הבלתי סבירה בעליל של גורמי הביטחון ולאור החלטתם השרירותית שלא להתיר לה לקחת איתה לטיסה את מחשבה הנייד לא השתתפה בכנס האקדמי היוקרתי בו היא אמורה הייתה לתת הרצאה. בתי המשפט בישראל הכירו באפשרות פסיקת פיצויים עונשיים. הפסיקה חזרה וקבעה כי במקרים המתאימים בתי המשפט מוסמכים לפסוק פיצויים עונשיים. (ע"א 5/81 כובי נ' בקר, פ"ד יא 225; ע"א 277/55 רבינוביץ נ' סלע פ"ד יב (1958); 1261 ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל פ"ד כז( 2 ) (1973); 225 ע"א 670/79 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מזרחי פ"ד מא( 2 ) (1987)) בפעול, בתי המשפט אינם מרבים לפסוק פיצויים כאלה. אלא מה, התובעת תטען כי זהו מקרה קלאסי שאין בלתו המתאים לפסיקת פיצויים עונשיים. התנהגותם של הנתבעים הייתה חמורה במיוחד והיא הייתה מלווה בפגיעה קשה בזכויות חוקתיות. התובעת, כפי שתואר לעיל, הייתה נתונה להשפלה למשך יותר משלוש שעות שבמהלכם גורמי הביטחון התנהגו איתה בצורה מבזה ומעליבה ביותר וזאת רק בגלל מוצאה והשתייכותה הקבוצתית של התובעת פסיקת פיצויים במקרה עסקינן תשיג גם את הערך המוסף הטמון באפקט ההרתעה והחינוך. גורמי הביטחון המעורבים מעולם לא הועמדו לדין משמעתי ו/או דין פלילי ואף לא נחקרו ו/או לא נחקרו כראוי. דבר זה מבטא התנהגות מקלה וסלחנית כלפי מעשים חמורים הראויים לסלידה וגינוי. סלחנות זו יכולה לעודד חזרתם של מקרים דומים בעתיד ומכאן חשיבות פסיקת פיצויים עונשיים שעשויה להביא לחינוך והרתעה במקום שאין המשפט הפלילי חל. לאור המקובץ לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק לתובעת פיצויים בגין הפגיעות המתוארות לעיל. הסכומים שבית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק צריכים לשקף את חומרת ההתנהגות ואת הסלידה ממנו. בנסיבות העניין, בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק פיצויים מוגברים בסך של. 100, כללי: לבית משפט נכבד זה מוקנית הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה זו. כל הטענות שנטענו בכתב תביעה זה הועלו במצטבר ו/או לחלופין ו/או משלימות, הכל לפי הקשר הדברים והדבקם אשר על כן, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להזמין את הנתבעים לדין ולחייבם לשלם לתובעת את מלוא נזקיה כמפורט לעיל, ו/או לפי כל פירוט אחר כפי שימצא בית המשפט הנכבד לנכון וצודק בנסיבות העניין. כן, לחייבם בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד ומע"מ כדין. עלאא מחאג'נה, עו"ד ב"כ התובעת 10