Microsoft Word - G46-8

תמליל

1 גיליון 7,46 בדצמבר 2016 מאבקם המתמשך של עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב להעסקה ישירה לאחרונה (23.11) התקיימה ההפגנה הראשונה השנה של התא להעסקה ישירה באוניברסיטת תל אביב. תא הסטודנטים למען העסקה ישירה העמיד לעצמו כמטרה את העסקתן של 140 עובדות הניקיון באוניברסיטה. עובדות אלה מועסקות בידי קבלנים אף על פי שחלקן עובדות באוניברסיטה 15 וגם 20 שנה. כל אותה תקופה הן סובלות מהלנות שכר ומפגיעה בזכויות בסיסיות מצד הקבלנים. עלי תולת, שכיהן כראש הוועד של עובדי ועובדות הניקיון, מספר על תלושי שכר בלתי קריאים המסייעים למה שהוא מכנה 'שיטת מצליח': "אם שמת לב שהורידו לך נסיעות או ימי חג, תוכלי לבוא ולהתלונן; אם לא הצלחת כי אינך קוראת עברית או כי התלוש אינו מובן גם למי ש בקיא ברזי השפה, לא תקבלי תשלום ". תולת מקווה שחברת הקבלן שזכתה במכרז השנה תסכים לקבל את הוועד הקיים כנציגות הרשמית והלגיטימית של העובדים. מובן שתקווה זו נשארת בגדר משאלה, כיוון שכל פעם שמוחלפת החברה הקבלנית באוניברסיטה, עליה להכיר מחדש בכל אותן זכויות שהעובדות עבדו ונלחמו למענן. בכך למעשה, מעבר להלנות השכר ולגובה המשכורת שעומד במקומו, נשללת מהעובדים הזכות להתאגד. העובדים עוברים בין האוניברסיטה לקבלן בניסיון לגרום למי מהם לקחת אחריות. אך חברת הקבלן והאוניברסיטה מצביעות כל אחת על הגוף השני בניסיון להתחמק מאחריות. בתיה חדד, מנהלת העבודה של עובדות הניקיון, צריכה לעבור ניתוח שבעקבותיו עליה לנצל שלושה שבועות של ימי מחלה שצברה. אולם ימי המחלה שלה התאפסו עם כניסתה של חברת הקבלן החדשה. נכון לעכשיו, בתיה דחתה את הניתוח שהייתה אמורה לעבור עד להודעה חדשה, או עד שיובהר מי אמור לטפל במצבה. המאבק להעסקתן ולהעסקתם של 140 עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב התחיל עוד בשנות ה- 90 כאשר פרופסור אריאל רובינשטיין, מרצה לכלכלה באוניברסיטה וחתן פרס ישראל, ראה שעובדות הניקיון, שהיו אז נערות הפגנה למען העסקה ישירה באוניברסיטת ת"א, צילום: עדי אלבום ערביות ברובן, משתכרות סכומים זעומים. המאבק הביא לכך שהאוניברסיטה עברה לעבוד עם קבלן מורשה. אולם המרצים לא הסתפקו בהישג החלקי והמשיכו לפנות להנהלת האוניברסיטה במטרה להביאה להעסקה הוגנת. הפגיעות החוזרות ונשנות בעובדות הניקיון שהתבטאו בהלנות שכר, באי תשלום פיצויי פיטורין ובהתאפסות ימי המחלה עם כל כניסה של חברת קבלן חדשה, הביאו לכך שגם אגודת הסטודנטים הצטרפה למאבק. ב הזמינה האגודה דו"ח הבוחן את העלויות הכרוכות בהעסקה ישירה, 'דוח מאיר אמיר ואביה ספיבק'. בדו"ח נקבע כי העסקה ישירה כרוכה בהתייקרות של כ 25% מתוך התקציב המוקדש לשירותי ניקיון (המהווה אחוז זעום מהוצאות האוניברסיטה). האוניברסיטה, בתגובה, הזמינה דו"ח של רואה חשבון מטעמה שהראה כי ההתייקרות תהיה של כ- 40%. הדו"ח התייחס ליתרונות הכרוכים בהעסקה קבלנית אך התעלם מהעובדות באוניברסיטה מזה שנים, כאילו אינן בני אדם העלולים להיפצע או חלילה להזדקן, אלא ממלאי פונקציה הנקראת "ניקיון", ועל מילוי הפונקציה בלבד יש להסתמך בבחינת תנאי העסקתם. בשבוע הבא תתקיים פגישה עם הוועד המנהל באוניברסיטת תל אביב, במסגרתה יציג התא להעסקה ישירה את דרישותיו. בסוף השנה הנוכחית עומד לעזוב את תפקידו המנכ"ל של אוניברסיטת תל אביב, מוטי כהן. אנו מקוים שלאחר שנים רבות של מאבק ולאחר שבאחרונה, לאחר שנים של "חוסר יכולת כלכלית לקלוט את העובדים", החלה מערכת הבריאות בישראל לקלוט את עובדי הקבלן ישירות כעובדי מערכת הבריאות, הכרחי שמהלך אמיץ יקרה גם באקדמיה הישראלית, ומי שמנקים את השירותים בזמן הרצאות על גלגולם של מושגים כמו מוסר וצדק משחר התרבות, יזכו גם להיות מועסקים ישירות במקום בו הם עובדים. זאת בדומה להקניית מעמד של עובדות מן המניין לעובדות הניקיון בסמינר הקיבוצים בתל-אביב ובמכללת תל-חי, ליד קריית שמונה, לאחר מאבק ממושך. תמר קצירי

2 תגובות /2 בשם אומרם דברים מחאה בביטאון ש"ס "בצעד מחאתי, עיתון יום ליום העיתון של הציבור הספרדי וביטאונה של תנועת ש"ס, יוצא במהדורה יוצאת דופן, כשהפעם, לראשונה אין בו ולו שמץ של כותרת, ידיעה או תמונה של יו"ר תנועת ש"ס השר אריה דרעי, או אי מי מחברי הכנסת של המפלגה. במקום זאת, בכותרת הראשית מככב שר הבריאות הרב יעקב ליצמן בידיעה חדשותית וגם בתוך דפי עיתון החדשות של תנועת ש"ס". ) אתר "בחדרי חרדים", ) מי זכה בבחירות בדמוקרטיה הגדולה בעולם? "יתרונה של המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, הילרי קלינטון, על פני הנשיא הנבחר דונלד טראמפ במניין הקולות הכולל עלה לשני מליון קולות, כך דווח הלילה. מספירת הקולות שעדיין נמשכת עולה כי קלינטון זכתה בכלל המדינות בארצות הברית ב מיליון קולות, ולעומתה זכה טראמפ ב מיליון קולות". ("ניו יורק טיימס", 24.11) אלף כבאים לא יצליחו לכבות את שטויות הרב "הרב נתנאל שריקי קיים הבוקר תפילה בכותל כנגד גל השריפות המשתולל ברחבי הארץ. בהמשך היום קיים את תפילת פיטום הקטורת ובמוצ"ש יטוס לקבר הרבי נחמן מאומן על מנת להתפלל כנגד 'אש המחלוקת'. לדברי חסידיו ציין הרב כי הסיבה לגל השריפות היא המחלוקות הרבות המפלגות את העם והחברה". (הודעה לעיתונות של הרב שריקי, 24.11) גלאון מצטרפת למקהלה הלא עליזה "מתחזקת ההערכה בקרב כוחות הביטחון שחלק מהשרפות הוצתו על ידי בודדים ועל רקע לאומני. אני לא יודעת מה האנשים האלה מספרים לעצמם, אבל לוחמי חופש הם לא... נורא לראות אנשים מתדרדרים למקום הזה. ונורא יותר לראות את המחיר". (ראשת מרצ, זהבה גלאון, בדף הפייסבוק שלה, 24.11) מואזין גם בתוך האוטובוס! "משרד התחבורה נענה לפנייתו של ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', והורה להסיר את הכריזה בערבית מאוטובוסים של דן שפועלים בבאר-שבע". ("מעריב", 29.11) יוסי ביילין לא מתגעגע לפידל קסטרו "געגועים לפידל? ממש לא. אם יש געגועים בכלל, הם ממוקדים במנהיג אמריקני [הנשיא ג'ון קנדי] צעיר ומלא עזוז שנבחר לעמוד בראש העולם החופשי וכאשר נדמה היה, להרף עין, שהעולם יהיה מעכשיו מקום הרבה יותר סימפטי לחיות בו". (יו"ר מרצ לשעבר, יוסי ביילין, "ישראל היום", 27.11) מכתבים למערכת בין מואזין למולדת כקורא נאמן של "זו הדרך", שמחתי כבכל שבוע לפתוח את הגיליון של 23 בנובמבר ולעיין בו. שמחתי גברה כשהגעתי לעמוד 4, וקראתי את גילוי הדעת של מק"י וחד"ש המגנה את ממשלת נתניהו על שהיא "בורחת ממשבריה" על ידי ליבוי מלחמת דת. "והרי גם אני מגנה את ממשלת נתניהו!", כך חשבתי בלבי. שמחתי גברה כשקראתי כי מק"י וחד"ש "מגנות את החוק הגזעני למניעת הקריאה לתפילה (חוק המואזין), ורואות בו פגיעה גסה בחופש הדת והפולחן". והרי גם אני רואה בו פגיעה בחופש הדת והפולחן! אלא ששמחתי דעכה כשקראתי את הפסקה המנמקת את ההתנגדות לחוק המואזין. "האזרחים הערבים הפלסטינים בישראל אינם מהגרים אלא מיעוט מולדת. קריאות המואזין ופעמוני הכנסיות הם חלקם מזהותם ומזהות המקום, כך היה וכך יהיה" כך לשון ההודעה. אמנם, הייתה בלבי שמחה על שמפלגתנו הודיעה לאזרחים הערבים כי הם מיעוט יליד וחלק מזהות המקום. נראה שהמוני העם הערבי ציפו בכיליון עיניים להכרה זו. אלא שמצד שני, נכמר לבי והצטערתי צער רב על כל המהגרים החיים פה, אשר יאלצו להסתדר בלי להיות חלק מזהות המקום. כחבר המסור לחובותיו המפלגתיים, לא נתתי לצער להדאיב את רוחי. שינסתי מותניי ויצאתי לבקר את שכניי העובדים הזרים. עברתי בין כנסיות של תאילנדים, דירות של נפאלים והאולמות הקטנים בהם מציינים הפיליפינים את חג המולד. ערימת גיליונות של "זו הדרך" תחת ידי, עברתי ברחבי העיר והפצתי את עמדתה החדשה של המפלגה בין הבריות. "צר לי", אמרתי לבני שיחי המהגרים, "אתם אמנם האנשים שבונים את הבתים שלנו, מטפלים בקשישים שלנו וקוטפים את העגבניות שאנחנו אוכלים אבל המפלגה שלי הודיעה שחור על גבי עיתון שאתם לא חלק מהמקום ומזהותו!". פניהם של העובדים שפגשתי הסגירו את צערם. אין מה לעשות, חשבתי. ככה זה כשאתם אינכם מיעוט יליד, אלא מהגרים. עם זאת, כדי להמתיק את הבשורה המרה, הסברתי שאני לא ממשטרת ההגירה, והדבר העלה על פניהם חיוך של הקלה. בשובי לביתי מן החלוקה, ישבתי בכיסא הנוח על המרפסת ופתחתי ספר לקריאה מרעננת של אחר הצהריים. "מניפסט של המפלגה הקומוניסטית", כך שמו. נכתב בידי אחד קארל מארקס. בראשית הפרק השני, הגעתי למשפט מעניין: "אין הקומוניסטים נבדלים משאר המפלגות הפרולטריות אלא בכך, שמצד אחד מבליטים הם ומפעילים במאבקיהם הלאומיים השונים של הפרולטרים את האינטרסים המשותפים של כלל-הפרולטריון שאינם תלויים בלאומיות". בחור מעניין היה מארקס. אולי כדאי שגם בוועד המרכזי של מק"י ובמזכירות הארצית של חד"ש יקראו אותו. אור שי, תל-אביב הדוא"ל: באמצעות למערכת לשלוח מכתבים ניתן zohaderekh@gmail.com ת"א-יפו דואר אוווו לתתתתיבת יבת יפו ת"א ואר

3 במפלגה /3 עידן חדש ומסוכן עאדל עמר, הקומוניסטית הישראלית המפלגה מזכ"ל עמר, עאדל תל אביב של סניף עם חברי שיחה ( ) ) ערך (מק"י), והמקומי העולמי הפוליטי למצב שהוקדשה המפלגה להלן הנוכחית. מק"י וחד"ש בתקופה ולפעילות דבריו. תמצית בחירת טראמפ בארה"ב מתנהל מאבק על חלוקה צודקת של ההון ושל אוצרות הטבע בין המוני העם והשכבות החלשות לבין בעלי ההון. בחירתו של טראמפ הייתה, במובנים מסוימים, חיסול חשבון של העם האמריקאי עם האליטה שהביאה אותו עד הלום לפערים חברתיים מתגברים ולניאו-ליברליזם משתולל, שהוביל למשבר של אם קלינטון הייתה נבחרת, זו הייתה הכרת תודה מהעם האמריקאי להון. הבחירה למעשה הייתה סימן אזהרה לאליטות השולטות בארה"ב במשך דורות. למצער, השיח שטראמפ הביא המו הוא שיאו של המשבר הפנימי בארה"ב בשנים האחרונות. ההסתמכות שלו על גזענות, על גבול הפשיזם, מסמנת רעות למה שמצפה לארה"ב ולעולם בשנים הקרובות. במקביל, שומעים בארצות הברית קולות אחרים. הדיבור המתחזק בארה"ב, שנתקלתי בו, בדבר אימפריאליזם אמריקאי, מחזק את החשיבות של מי שהיה יכול להיות האלטרנטיבה הנורמלית לבחירת טראמפ ואני מתכוון כמובן לסנדרס. אם המפלגה הדמוקרטית הייתה משכילה לבחור בו במקום בהילארי קלינטון, אולי היינו נכנסים לעידן אחר בעולם, אבל במקום זה מנגנון המפלגה הדמוקרטית התערב באופן גס לטובת המועמדת של ההון. אנחנו אכן נכנסים לעידן שונה בשל בחירת טראמפ, וזה לא עידן שמסתמן כחיובי. החרפת מתקפות הממשלה מה שמדאיג במיוחד בבחירתו של טראמפ, הוא הרוגע והשמחה שיצאו מקרית הממשלה. זה מדאיג כי ההתנהלות של נתניהו ושל ממשלתו מאז כינונה היא בכיוון של אגרסיביות מוגברת כלפי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, כלפי האזרחים הערבים הפלסטינים בתוך המדינה, וכלפי השמאל ועם טראמפ בבית הלבן הם קיבלו חיזוק למגמה זו. "חוק ההסדרה" הוא שבירת מוסכמות שלא הייתה יכולה להתרחש בזמן אחר. המתקפה שנתניהו ובנט מובילים מול מערכת המשפט הישראלית היא עליית מדרגה. המדיניות של נתניהו מתמקדת בהעמקת הגזענות ובחיפוש דברים קיצוניים, כדי להתגרות באוכלוסייה הפלסטינית. "חוק המואזין" הוא חוק גזעני והתגרות באוכלוסייה הערבית במקומות הרגישים ביותר וכמובן שחוק כזה לא נחוץ לאוכלוסייה היהודית. שישים שנה חיים איכשהו, ופתאום צץ חוק מכוון מטרה ואוכלוסייה. כיוון דתי בסכסוך הישראלי- פלסטיני מסוכן לעתיד האזור. נתניהו מזין את הגזענות ואת הפשיזם, כי כך הוא מחזק את המעמד של שלטון הימין ושל שלטונו שלו עצמו. האלימות בחברה הערבית אחת הדאגות המעסיקות את החברה הערבית בכללה בתקופה האחרונה זו האלימות המשתוללת. כמעט כל יום נרצח צעיר בכפר או בעיר. במקביל רצח נשים גם נעשה תכוף. אנחנו מבינים את התופעות האלה כתוצאה של השינויים החברתיים הנרחבים ושל ההתפתחות הכלכלית הכלל ארצית המותירה את האוכלוסייה הערבית מאחור במובנים רבים. האבטלה ביישובים הערביים בשחקים והצפיפות בהם אדירה, ועל רקע זה גוברים האלימות והפשע המאורגן המלווה בהתפשטות מחשידה של סחר לא חוקי בכלי נשק. אחרי אירועי אוקטובר 2000 הוקמה ועדת אור ועדת חקירה ממלכתית שמסקנותיה היו אמורות להיות קו מנחה לממשלה. אבל אז שרון הקים ועדת יישום למסקנות ועדת אור, ובוועדה זו ישבו אנשים כמו טומי לפיד ואורי אריאל. הם גיבשו המלצות ואחת מהן הייתה - חיזוק הקשר של הציבור הערבי עם ישראל דרך שירות לאומי, וזה הדבר היחיד שייושם. אבל מה עוד יצא מהוועדה הזו? עד להמלצותיה היה יישום עמוק ונוקשה בכל הנוגע לנשק חוקי ולא חוקי, ואילו בעקבותיה בולט רפיון באכיפת הפיקוח על הנשק הבלתי חוקי, ותופעה זו התרחבה באופן מדהים. מדברים על מספרים עצומים. נשק זה אינו מכוון נגד הכיבוש אלא פנימה. השר ארדן אמר ש- 90% מהנשק הלא חוקי מגיע מצה"ל. מה? פתחו את המחסנים לערבים? קמפיין למען תשלום שכר מינימום באום אל פחם פעילות אחת שראוי לציין היא יוזמה חברתית-כלכלית שהגיעה מסניף בנק"י באום אל-פחם. מסתבר שיש בעיר מספר רב של מועסקים, בעיקר נשים, העובדים ממש בתנאי עבדות: משכורות חודשיות העומדות על 1,500 עד 2,000, וזה פשוט כי אין אכיפה. זו תופעה רחבה, והחברים הצעירים החליטו לפעול. זה פיילוט, ואחרי שנלמד את הלקחים - ניישם אותם בערים אחרות, בהן שכר המינימום נותר המלצה בלבד והמעסיקים מפירים את החוק בריש גלי.

4 כנסת /4 בז'נבה מפריטים וכאן שותקים ועדת הכלכלה של הכנסת התכנסה (30.11) לדיון בהסכם הרב לאומי לסחר בשירותים (טיס"א,.(TiSA מדובר במשא ומתן המתקיים בז'נבה שנועד ליצור הסכם בינלאומי לסחר בשירותים, להוריד חסמים ולהקל על יצואני השירותים מהמדינות שיחתמו על ההסכם ברוח הגלובליזציה הקפיטליסטית. הדיון התקיים לבקשת חברי הכנסת דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) ותמר זנדברג (מרצ). ח"כ חנין, שמילא את מקומו של היו"ר, אמר בפתח הישיבה' כי "מדובר בדיון בהול כיוון שאנחנו מבינים שקורה משהו דרמטי וגדול, בזמן שאנחנו עסוקים בחוק ההסדרה ובחוק ההסדרים קיים חשש שמישהו מסדר אותנו בגדול". "מאחורי הגב של הכנסת מתנהל מהלך עצום, ללא שקיפות וללא דיון ציבורי, הכולל אפשרות לפגיעה בזכויות יסוד", התריע חנין והוסיף: "במסגרת ההסכם הזה המדינה מחויבת אליו גם אם הוא ייפסל בזירה המשפטית. ההסכם טיסת בלהות: פרטי ההסכם הסכם טיס"א הוא הסכם סחר חופשי המוצע ונידון בין ארה"ב, האיחוד האירופי ו- 21 מדינות נוספות, כולל ישראל (רובן באמריקה הלטינית ובמזרח אסיה, וכן טורקיה ופקיסטאן). מדובר בהסכם חשאי שנידון במשא ומתן לא מדווחבין ממשלות ותאגידים. פרטיו לא נחשפו, אף שפורסמו הדלפות מתוכו באתר ויקיליקס, בעיתון הקומוניסטי הצרפתי "הומניטה" ובחלקן באתר קרן התחקירים הישראלי. הממשלות אינן מעלות את ההסכם לאישור הפרלמנט שלהן והוא גם לא הובא לאישור הכנסת. ההסכם חל על 70% ומעלה מהפעילות הכלכלית במדינות מפותחות ובכללן ישראל. ההסכם אמור לקבוע סטנדרטים אחידים לרגולציה הממשלתית לגבי חברות בתחומי השירותים. קיימת אפשרות שחברות יוכלו לתבוע ממשלות שיטילו עליהן הגבלות מיוחדות על הפרה של ההסכם. קיים חשש שההסכם יתערב גם במיסוי שמוטל על החברות, ויהיה התערבות זרה במיסוי; שהוא יתערב בשכר שהמדינה וארגוני עובדים רשאים לחייב חברות לשלם, ויפגע בזכויות עובדים; שהוא יתערב ברגולציה על תרופות, ציוד רפואי וחברות שנותנות שירותים רפואיים, ויביא להפרטה ולהתייקרות של שירותי רווחה, שירותים רפואיים ואף לפגיעה בחולים. הוא הגדול מבין שלושה הסכמי סחר בינלאומיים ועוסק בכל תחומי השירותים וחל על תקשורת, פיננסים, בריאות, חינוך וכל דבר שהוא לא מוצר פיזי. הוא כולל מנגנונים הפוגעים בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה מפני אינטרסים של תאגידים רב לאומיים". ח"כ חנין הדגיש, שעל פי ההסכם המתגבש אסור יהיה לדרוש מתאגיד זר להשתמש בתשומות מקומיות, להעסיק אנשים מקומיים, לפתח מקומות עבודה ועוד. "ההסכם כן עוסק בהפרטה למרות שמשרד הכלכלה אומר שלא, הוא קובע שברגע שהמדינה הפריטה משהו היא לא תוכל לחזור בה". ח"כ זנדברג הוסיפה: "המו"מ הזה הוא אחד הגדולים שקורים ביחסים בין ישראל לעולם, שאנחנו לא יודעים עליו דבר. ההסכם הזה, בניגוד לטענת משרד הכלכלה, מאפשר הפרטת שירותים בתחום האנרגיה, התקשורת ועוד לתאגידים זרים ואין דרך חזרה. משרד הכלכלה קורא להפרטה בשם חדש ומכובס: מניעת אפליה של תאגידים זרים. מדינת ישראל מתכוונת להתחייב ליציבות רגולטורית, שבג"ץ פסל במתווה הגז". לדברי ראש מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה, אוהד כהן, "המשא ומתן נמצא כרגע בהקפאה בגלל שינויים פוליטיים כאלה ואחרים, כל המדינות השותפות לתהליך מבינות שנדרשת עוד עבודה ואין נקודת סיום ברורה לתהליך. כמו כל מו"מ שישראל מנהלת, מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה מוביל יחד עם כל המשרדים". החוקר אמנון פורטוגלי ממכון ון-ליר אמר, כי אנחנו חיים בעולם שמשתנה בקצב מסחרר, ולא ייתכן שהמדינה לא תשמור לעצמה זכות לבצע רגולציה שתתאים עצמה להתפתחויות האלה: "תאגיד שיש לו בעיה איתנו כי חוקקנו חוק שלא מוצא חן בעיניו, שיתבע את המדינה בבית המשפט שלה כאן, ולא בפני בוררות, כי בוררות זה טריבונל של שלושה עורכי דין שמקבלים כסף", הסביר. ערן הילדסהיים, שחשף את הסיפור במסגרת קרן התחקירים, סיפר: "עבדנו על התחקיר במשך חודשים, בעוד שאם הכל היה פרוס בפנינו, זה היה יכול להיגמר ביום וחצי. משרד הכלכלה אומר שהכל מפורסם באינטרנט, אבל אין שום דבר אינפורמטיבי. העברתי למשרד 15 שאלות וקיבלתי שתי תשובות". הוא שאל האם פרטי ההסכם אכן יהיו חסויים גם חמש שנים לאחר אישורו בממשלה, וראש מינהל סחר חוץ כהן השיב כי זה לא נכון. עם זאת הוסיף כהן, כי הפרוטוקולים לא יחשפו, כדי לא לחשוף את עמדות המדינה ולפגוע במשא ומתן עתידי להסכמים אחרים. "לא ייתכן שממשלת ישראל תחתום על הסכם סחר ענק, עם השלכות אדירות על הכלכלה הישראלית, עם השלכות על הדמוקרטיה והמנהל התקין של המדינה, בלי לשתף את הציבור" הזהיר בדיון רכז הפעילות המקומית של המשמר החברתי, יוסי צרפתי: "אנחנו דורשים שני דברים: האחד - לחשוף את כל המסמכים הרלוונטיים ולפרסם אותם. לא ייתכן שהסכם כל כך גדול ומשמעותי ייחתם במחשכים, בחדר סגור בז'נבה, בלי שכלל נדע מה כתוב בו. והשני שאתם, חברי הכנסת, תעשו הכל כדי שההסכם יובא לאישור הכנסת. שהכנסת תוכל לדון בו וכדי שהכנסת שנבחרה לייצג את הציבור תחליט אם לאשר אותו". ח"כ חנין סיכם את הדיון באומר, כי הוועדה קוראת לממשלה לבחון מחדש את השתתפותה של ישראל בהסכם. עוד קרא חנין לציבור להעביר באמצעות הוועדה שאלות נוספות למשרד הכלכלה, ודרש מנציגי משרד הכלכלה לעדכן את הוועדה באשר לכל התקדמות במשא ומתן.

5 מ גל השריפות /5 מבעירי הלהבות מאת אבישי ארליך הגשמים בשבוע שעבר הרטיבו את הקרקע וכיבו, לרגע, את השריפות. סיכום מצוין של השבוע שעבר עלינו עד אז כתב חגי מטר ב'שיחה מקומית'. הוא הסביר כי בלהיטותם כי רבה להפוך את גל השריפות שפקד אותנו ל'אינתיפאדה', ירו לעצמם נתניהו ומרעיו ברגל. הם הבטיחו לפצות נפגעים של הצתות בזדון בידי פלסטינים על פי קריטריונים של נפגעי מלחמה וטרור. דא עקא שהמשטרה מתקשה עד כה למצוא אשמים פלסטינים, שהוכחו אשמתם ומניעם הלאומני. ברוח זו לעגה מודעת 'גוש שלום' ב'הארץ': "בזמן שהאש בערה, היה קל וזול להאשים את 'הערבים'. אבל עכשיו כשהנפגעים מבקשים פיצויים זול עוד יותר לגלות שבעצם זה נגרם מרשלנות". מי שניזון מ'הארץ' ומי שניזון מ'בשבע', החינמון הדתי הנקרא ביותר במדינה של המחנה הדתי לאומי, חי בשני יקומים שונים ונבדלים. 'הארץ' מסר נתונים שוטפים על מעצרי חשודים בהצתות במחוזות השונים בארץ ובשטחים הכבושים ולגבי שחרור חשודים ללא כתבי אשום. 'בשבע', לעומתו, חף מנתונים עובדתיים אבל כותב: "כל בר דעת קרא וראה תגובות רבות של ערבים ושונאי ישראל ששמחו לאידנו וקראו להמשיך ולהצית את ישראל" (חני לוז, 'בשבע', 1.12).עורך העיתון, עמנואל שילה, כתב: "אמצעי החקירה ומאמצי ההפללה צריכים להיות חמורים לא פחות ואף יותר מאלה שננקטו כלפי התופעה השולית יחסית של 'תג מחיר'. הרס ביתם של מציתי בתים ויערות נראה צעד צודק ומרתיע, שראוי להישקל". החרה אחריו שלמה פיוטרקובסקי, הכתב המדיני של ב'שבע', שדרש מהמגזר הערבי (כולו) חשבון נפש: "חשוב יהיה להאזין היטב בתקופה הקרובה לשיח הפנימי בחברה הערבית, ולבחון, האם מתקיים בתוכה חשבון נפש שכזה. אם הוא לא יתקיים תעלה השאלה האם היא אכן רואה במציתים עשבים שוטים או שמא בשבילה הם דווקא גידולי פאר". מי כפיוטרקובסקי יודע, הרי הוא בא מהמגזר שבו צמחו 'גידולי הפאר' גולדשטיין, יגאל עמיר, נערי 'תג מחיר' ואחרים. מגדיל לעשות הקורא פישר מהתנחלות ברקן במכתב ל'בשבע': "גל ההצתות אינו דבר מבודד אלא חלק משרשרת פיגועים שמטרתם לדרדר את מדינת ישראל לתהומות [...] גל ההצתות הגיע מיד לאחר דעיכתו של מסע הדקירות הרצחני, שהוא כשלעצמו החל זמן מה לאחר שהסתיים מבצע 'צוק איתן' [...] הערבים דואגים ללא הרף כי בכל שעה תהיה ישראל מוטרדת ומותשת, והם מחליפים את שיטת הפגיעה מעת לעת. גם קריאות המואזינים [...] וגם הנזקים העצומים שנגרמים לחקלאים היהודים עקב גניבות הם חלק מהותי מסדרת פיגועים אסטרטגיים שמטרתה היא הכנעת ישראל בשלבים." אצל פישר ה'כל כלול' והכל 'מזימה'. זה היה מקבץ קטנטן בעיתון אחד, של מסע שנאה גזעני גדול ועקבי, מכוון ומשומן, שמוביל הימין בישראל בראשות נתניהו, ליברמן ובנט, לדה- לגיטימציה גורפת של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. מה הפלא שבאותו שבוע פנה ראש עירית באר שבע למשרד התחבורה בדרישה להפסיק את הכריזה בערבית באוטובוסי דן-באר שבע? בשבוע שעבר התחילו גם להרוס בתים באום אל-חירן, אבל מסדירים את ההתנחלות עמונה. התעמולה הגזענית מאשימה בכל דבר רע שקורה בישראל את הפלסטינים בשטחים הכבושים ובישראל. סוג תעמולה כזה בדיוק נקט העיתון האנטישמי 'דר שטירמר' (ר' תמונה), שהחל להופיע בגרמניה ב והתקיים עד עורכו היה יוליוס שטרייכר וסיסמתו, שהתפרסמה בתחתית כל גיליון, הייתה "היהודים הם אסוננו!". שטרייכר האשים את היהודים במשבר הכלכלי שפקד את גרמניה, באבטלה ובאינפלציה, הוא האשים את היהודים בהדחה לזנות של נערות אריות טהורות גזע והחייה עלילות דם ישנות. כבר ב- 1933, החל העיתון להטיף לחיסול היהודים. בתום מלחמת העולם השנייה, במשפטי נירנברג, הואשם שטרייכר בפשעים נגד האנושות והוצא להורג. גם הכהניסטים מפיצים סוג כזה של תעמולה: "אין ערבים אין פיגועים" או בנוסחה הכללית: "אין ערבים אין x". התפיסה המזימתית הנטייה לראות בכל התרחשות פרי של כוונה של קבוצה זדונית מאורגנת נפוצה מאד מאוד בישראל. זו תבנית מחשבה שקל מאד ליפול לתוכה. זו התבנית של הפרוטוקולים של זקני ציון. בספרו 'השמדת יהודי אירופה', הסביר ההיסטוריון הגדול ראול הילברג, שכשם שהאמנסיפציה של היהודים באירופה הייתה תהליך של הכללתם והכנסתם לכל התחומים, המוסדות והיחסים החברתיים, כך היה התהליך של הדרתם מכל אותם מוסדותומכל היחסים החברתיים שלב הכרחי לקראת הוצאתם מכלל בני אנוש התנאי להשמדתם. לאן מוליכה תעמולה כזאת כאן? לאן דוחקים נתניהו ובנט את הפלסטינים בישראל?

6 בעולם /6 ביי ביי פרנסואה הולנד, צילום: ויקיפדיה הולנד מעולם לא ויתר על צרפתי נשיא מקומו מבלי שסולק משם בידי הבוחרים. של הסתלקותו הולנד, פרנסואה השבוע שבישר הצרפתית לאומה שלא שהחליט על להתמודד באפריל הנשיאות משום הקרוב, היא בהירה הודאה כך כמותה מאין הנשיא בכישלונו. הסוציאליסט שהכריז ב מלחמה על המגזר הפיננסי, ופתח את נשיאותו בצעדים מרחיקי לכת במיסוי על העשירים ביותר, ייזכר בעתיד כנשיא שנלחם בשכירים הצרפתים במסגרת הרפורמות שהוביל בשוק העבודה, וזכה לראות מחאה והפגנות מהסוערות ביותר שראתה ארצו. הוא ייזכר כנשיא שלא ידע להציע פתרון לפיגועים המחרידים בפריז ובניס מלבד להרחיב את ההפצצות בסוריה, וכנשיא שעמד מנגד בעת שגרמניה והמוסדות הפיננסים של בריסל התעללו ביוון. הוא ייזכר כנשיא שהפך את המאבק באבטלה לדגלו המובהק, והתבזה כשמדיניותו הליברלית לא היטיבה את מצבם של המובטלים בצרפת ששיעורם עולה על 10 אחוזים. אן דן דינו של הקומוניסטים הצרפתים מועמד השמאל לנשיאות צרפת, ז'אן לוק מלנשון, הוא הבעיה או הפתרון בבחירות ההולכות וקרבות? בשאלה זו מתלבטים הקומוניסטים הצרפתים מזה חודשים רבים. לרבים בתוך המפלגה "בטן מלאה" כלפי מלנשון, הסוציאליסט לשעבר, בגלל סגנונו, יחסו לקומוניסטים ועמדותיו הפוליטיות. הרי הם מכירים אותו היטב מהבחירות הקודמות בהן השיג כ- 12% מקולות הבוחרים. הם אף הקימו יחד את חזית השמאל (זצ"ל) יחד עם מפלגתו הזעירה של מלנשון. אבל הפעם, הקומוניסטים מפולגים באמת. מצד אחד, אין בקרבם מועמד בעל המשקל האלקטוראלי של מועמדי הימין (ר' רשימתו של מ' גלידאי); ומצד שני, מתנהל קרב איתנים שבמסגרתו מחובתו של שמאל העקבי להציג אלטרנטיבה של ממש. מלנשון הפופולרי עונה לדרישה זו. מזכיר הקומוניסטים, פייר לורן, הביא בפני חברי הוועד המרכזי המלצה לתמוך במלנשון. אבל הוועד המרכזי החליט אחרת וברוב זעום (51%) דרש להציג מועמד קומוניסטי לנשיאות. אבל משאל בקרב חברי המפלגה, שנערך לפני מספר שבועות, הפך שוב את ההחלטה: במשאל השתתפו 40 אלף חברים (מתוך 80 אלף המשלמים דמי חבר). ברוב של 53% נתקבלה ההחלטה לתמוך במלנשון - בניגוד לעמדת ההנהגה, אבל בהתאם לדעותיו של המזכיר לורן. א"ד כישלונו של הולנד הוא הכישלון של מחנה השמאל הליברלי המערבי בכללותו, שמבחינתו מתמצה החופש בחופש של ההון ושל בני האדם לנוע ולדבר. זה השמאל שמילת הקסם שלו לא הייתה "שינוי" אלא "דינמיות", דינמיות של עבודות זמניות ומזדמנות במקום תעסוקה בטוחה וארוכת טווח: בין אם זה מהנדס תוכנה שממציא את עצמו כבעל גלריה, ובין אם זה מכונאי מיומן שנאלץ לעבוד, אחרי שסולק ממשרתו, כמאבטח או כקופאי; דינמיות של הגירה המונית של בני העשירים החיים בין בירות העולם ומהגרים לתוך "פנינות נדלניו"ת" שהיו עד לא כבר שכונות עוני, ובמקביל של הפרולטריון של העולם השלישי, שנאלץ לעזוב את ארצו על מנת להשתכר שכר עבדות במדינות המפותחות. בצד זה, קודמה בשנים אלה גם דינמיות זהותית, מינית ותרבותית בתור אידאולוגיה מאתגרת שלא ניתן להבין, אלא בקשר שלה לאותם תהליכים חברתיים להם היא סיפקה הצדקה כמעט מטאפיזית (נזכור שהולנד ייזכר גם כנשיא שהוביל את החקיקה החשובה להכרה בנישואים הומוסקסואליים). בקיצור, עבור אותו שמאל הכל היה דינמי ודבר לא קדוש, הכל כמובן מלבד דברים קדושים באמת כמו המדיניות המוניטרית. השמאל הזה מצוי במשבר שתסמיניו הבולטים ביותר הם הפסד קלינטון והברקזיט. עם שקיעתו, עולים הכוחות העתידים להחליף אותו. בצרפת נבחרו כבר המועמדים שייצגו את מפלגות הימין בבחירות הקרובות: פרנסואה פיון ומרין לה פן. מעבר ללה פן המוכרת, שעוד יותר ממנה עצמה, אנשי מפלגתה יהיו סכנה אמיתית לזכויות האזרח בצרפת אם יגיעו יום אחד לשלטון (בדיוק כיוון שבחרו כמטרה לתקוף את ה"דינמיות" התרבותית וכמובן שלא את זו הכלכלית), פרנסואה פיון מסתמן כמועמד הקיצוני ביותר שעמד בראש הימין הצרפתי מאז מלחמת העולם. מטרתו הגלויה היא חיסול מדינת הרווחה הצרפתית. הוא מבטיח לפטר כחצי מיליון עובדי מדינה, לחסל את תחיקת העבודה הקיימת ולהחליף אותה במו"מ ישיר בין המנהלים לעובדים. עמדותיו הן גם פרו-אירופאיות באופן מובהק, והוא מסוכן בדיוק כיוון שהוא עלול לקרב את צרפת למודל הגיהינום החברתי של המדיניות האנגלוסקסיות. מול אותו ימין מסוכן, צפויה בחודשים הקרובים מערכה גדולה בתוך המפלגה הסוציאליסטית בין אגפה השמאלי לאגפה הימני לגבי זהות המנהיג הבא, שייבחר בפריימריז משותפים לסוציאליסטים ולעוד כמה מפלגות מרכז קטנות. מנואל וולס, ראש ממשלת צרפת שהתפטר בשבוע שעבר, הודיע על מועמדותו, וימשיך בוודאי את הקו הליברלי של הולנד. מולו יעמוד ארנו מונבורג, איש האגף השמאלי ושר הכלכלה לשעבר, שהתפטר מממשלת וואלס על רקע הרפורמות שיישמה בשוק העבודה, ואשר נועדו לקדם בדיוק אותה "דינמיות" תעסוקתית. מועמדות שאולי יצטרפו בשבועות הקרובים למרוץ, עשויות להיות כריסטיאן טובירה, שרת המשפטים לשעבר, ומרטין אוברי, ראש עיריית ליל, הנחשבות שתיהן מועמדות חזקות של האגף השמאלי. מה שברור הוא שהמפלגה הסוציאליסטית עומדת בפני בחירה היסטורית: האם לשחזר את הכישלונות של המועמדים הליברליים שלה, או לבחור בדרך שמאלית היכולה לפנות אל המאוכזבים מאותה "דינמיות" כלכלית. רק הבחירה השנייה יכולה להשאיר אותה כגורם חזק ורלוונטי בפוליטיקה הצרפתית, מטרה שאחרי כישלונותיו של הולנד, יהיה בכל מקרה קשה מאוד להשיג. מאיר גלידאי

7 תרבות /7 דקות) של הבמאים ג'אפאר פאנאהי ומוג'טאבה מירטהמסב. הבמאי האיראני המוערך פאנאהי נתון במעצר בית בהמתנה לתוצאות הערעור בנוגע למאסר בן שש שנים שנגזר עליו, נוסף לאיסור לעסוק בעשיית סרטים למשך עשרים שנה. הבמאי-שותף מירטהמסב נאסר גם כן. ובכל זאת הם יוצרים את הסרט הזה. "זה לא סרט" הוברח מאיראן לפסטיבל קאן 2011 על זיכרון נייד (דיסק און קי) שהוחבא בתוך עוגה. הסרט זכה בפסטיבל בפרס יוקרתי מטעם אגודת בימאי הקולנוע. בתום ההקרנה תיערך שיחה עם נדב לפיד ותום שובל. לתכניית מועדון הקולנוע של הגדה השמאלית: מרטין לותר קינג ב צילום ארכיון: הומניטה הקרנת סרטים לציון יום זכויות האדם הבינלאומי יום זכויות האדם הבינלאומי יצוין בעולם בשבת הקרובה (10.12). במוצאי שבת, בשעה 20:00, יתקיים בסינמטק תל- אביב דיון לרגל יום זכויות האדם בנושא :"לא נחמדים התמודדות הרשויות עם מאבקי זכויות אדם". המנחה: גל גבאי. את האירוע מארגנת האגודה לזכויות האזרח. הדיון יתמקד ביחס רשויות המדינה למאבקי זכויות אדם של קהילות שונות למען מטרות מגוונות. במקביל תיפתח בסינמטק תערוכה של הצלמת טלי מאייר המתעדת יחסי שוטרים ומפגינים בשנים האחרונות. באירוע יוקרן הסרט: "סלמה" (ארה"ב, , דק') של הבמאית אווה דיוורניי. בראשית 1965 יצאה התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, בהנהגת מרטין לותר קינג, לסדרה של שלושה מצעדים בג'ורג'יה, כדי למחות על הצעדים שננקטו במטרה לשלול למעשה את זכות ההצבעה מאזרחים שחורים. המאבק הזה היה רגע מכונן עבור התנועה, הוא כלל התנגשות אלימה עם הממסד המקומי, ודרש עורמה פוליטית כדי לגייס את הציבור ואת הנשיא, איש המפלגה הדמוקרטית לינדון ג'ונסון, לשינוי המציאות. חמישים שנה מאוחר יותר, יוצרת דיוורניי אפוס קולנועי מרגש ומרשים המצליח לתת ביטוי לעוצמתו של הרגע ההיסטורי ולחשיבותו גם היום. באותו ערב, יתחיל לפעול בגדה השמאלית בתל-אביב (אחד העם 70), מועדון הקולנוע. במוצ"ש 10 בדצמבר בשעה 20:00 יוקרן הסרט האיראני "זה לא סרט" (2011, 76 האחיות מגדלנה: דת וניצול ביום שני הקרוב (12.12) וביוזמת המחלקה להיסטוריה, יוקרן באוניברסיטת בן-גוריון הסרט "האחיות מגדלנה" (אנגליה, 2002). בתום ההקרנה תיערך שיחה עם ד"ר אמילי פיין מהיוניברסיטי קולג' של דבלין. הסרט של הבמאי פיטר מולאן מספר את סיפורן האמיתי של מספר נערות, כל אחת עם סיפור אישי משלה, אשר הוביל את כולן לאותו גורל: מרגרט שנאנסה על ידי בן-דודה ומצאה את עצמה אשמה בפרשה; ברנדט שכל פשעה פלירטוט עם נערים, ורוז וקריספינה שתיהן ילדו ילד מחוץ לנישואין, האחת כתוצאה מסקרנות מינית, והשנייה כתוצאה מאונס, ככל הנראה. כל הנערות נשלחו על ידי האחראים להן אל מנזר מגדלנה, שם נועדו לעבודת פרך ככובסות מקומיות. עבודתן הקשה נועדה להבטיח את "ניקוי חטאיהן", ונגזרעליהן לחיות שם את שארית חייהן. המנזר נמצא בשליטתן של הנזירות. הנערות הן קרבנות להשפלות בלתי פוסקות במטרה לדכא את נפשן ורצונן לחזור אל העולם שבחוץ, בידיעה שסומנו לעד כחוטאות. עלילתו של הסרט מתרחשת בשנות השישים. הסרט מתאר את המסלול שעברו הנערות שנשלחו למנזר, מהרגע שבו הן רק מקוות לברוח בחזרה, עד הרגע שבו הן משעבדות את עצמן למקום בידיעה שהן לבדן בעולם: מרגרט, בהגעתה למנזר, מחליטה לברוח באחד מהלילות הראשונים, אך כשהיא עומדת להוציא לפועל את הבריחה המיוחלת, היא חוזרת בה כשנערה אחרת שברחה מובאת חבולה ודחויה בידי אביה (שמגלם במאי הסרט), ומחליטה בתוכה כי זה גם גורלה. גם ברנדט מנסה לברוח מהמנזר, אך נתפסת ועוברת התעללות בידי הנזירות, אוגרת את זעמה, מתכנסת בתוך עצמה ומאמצת את שיטת עבודת הפרך של המנזר. דיכוי רוחן של הנשים במנזר הוא חלק מהשיטה המתמשכת של הנזירות האחראיות. בעוד שהנשים מסתפקות בתנאים מינימליים ובאוכל דל, הנזירות מתפנקות על אוכל משובח אל מול הנשים המורעבות, דרך אשנב שבו הן נראות מדושנות עונג. בנוסף לעבודת הפרך ולתנאים הירודים, עריצותן הישירה של הנזירות היא חלק בלתי נפרד החיים המשותפים. בשגרת היומיום, נאסר על הנשים לדבר אחת עם השנייה וליצור חברויות, ומי שעוברת על חוקים אלה נענשת. באחת הסצנות הקשות בסרט הנערות ניצבות עירומות במקלחות, אל מול הנזירות המתבדחות על הפגמים הגופניים שלהן. הסרט יוקרן בשעה 20:00 באולם דילר (בניין 74), כיתה 316, שבקמפוס הבאר-שבעי. הכניסה ללא תשלום.

8 במאבק יאסר עראפת עם קסטרו בעת ביקור בקובה (צילום: פרנסה לטינה) שורה ארוכה של אירועים לזכרו של מנהיג המהפכה הקובנית פידל קסטרו נערכו ברשות הפלסטינית. הרשות אף הכריזה על שלושה ימי אבל רשמיים. יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן) שיגר מכתב תנחומים לממשלת קובה, ובו נאמר, כי קסטרו "היה ידיד קרוב של העם פלסטיני ותמך במאבקו לעצמאות". כמו כן, מפלגת העם, החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, החזית העממית לשחרור פלסטין והאיחוד הדמוקרטי פרסמו הודעות השתתפות בצערם של בני העם הקובני עם הסתלקותו של המנהיג המהפכני. אירוע מיוחד התקיים ברמאללה (27.11) לכבוד קסטרו. באירוע, שארגנו מחלקת הקשרים הבינלאומיים בתנועת פת"ח וועד הידידות פלסטין-קובה, השתתפו חברי הוועד הפועל של אש"ף, משלחות ואישים מכל הפלגים הלאומיים והשמאליים הפלסטיניים, ודיפלומטים פלסטינים וזרים. הדוברים הוקירו את תפקידה של קובה בהנהגת קסטרו בתמיכה במאבקו הצודק של העם הפלסטיני. ביקורת נמתחה על הצהרות בגנות קסטרו וקובה מפי אישים ופלגים אסלאמיים. באירוע השתתפו מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ותנועת חד"ש רג'א זעאתרה, מזכיר מחוז חיפה של מק"י וחבר לשכת חד"ש, ועו"ד נועה לוי, חברת הוועד המרכזי של מק"י ומזכירות חד"ש הארצית. בדברים שנשא אמר זעאתרה, כי לכתו של קסטרו "הוא אבדה גדולה לכל כוחות השחרור והקדמה בעולם, וגם לעם הערבי הפלסטיני ולמאבקו הצודק למימוש זכותו להגדרה עצמית, שבו תמכו קסטרו וחבריו בקובה ובאמריקה הלטינית בכל מאודם". הוא הוסיף כי "קסטרו הפך את האי הקטן מחצר אחורית של ארה"ב לסמל גלובלי של קריאת תיגר על ההגמוניה האמריקאית ושל מאבק באימפריאליזם הנצלני, האורב גם למדינות ועמי האזור שלנו". זעאתרה הדגיש את המאבק היהודי-הערבי המשותף של מק"י וחד"ש, את ערכי האינטרנציונליזם ואחוות העמים, ואת המאבק למען סיום הכיבוש ולכינון שלום צודק בין שני העמים בארץ. גם בעיר עזה התקיים אירוע ביום שני ביוזמת החזית העממית לשחרור פלסטין. חד"ש ומק"י נגד רדיפת מוחמד בכרי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) פרסמו (4.6) הודעה בה הן מגנות את התחדשות הרדיפה הפוליטית נגד השחקן והבמאי מוחמד בכרי, והניסיון להגביל את הקרנת סרטו "ג'נין ג'נין". "המתקפה על בכרי הינה חלק מהמתקפה על הציבור הערבי, על המרחב הדמוקרטי, על חופש הביטוי והיצירה מתקפת שמובלת ע"י הממשלה ומקבלת רוח גבית ממדיניות שרת התרבות. זהו חלק מאווירת סתימת הפיות והרתעת אמנים ויוצרים מביטוי עמדה מוסרית ופוליטית נגד הכיבוש והדיכוי ובעד שלום צודק וחיים משותפים", נאמר בהודעה. מק"י וחד"ש קראו "לציבור הרחב, וליוצרים ערבים ויהודים בפרט, להיאבק נגד רדיפתו של בכרי". הוועד לידידות ישראל-קובה ומועדון הגדה השמאלית אחד העם 70, תל-אביב יום חמישי, 8 בדצמבר, בשעה 20:30 אתגריה של המהפכה הקובנית - ערב לזכרו של פידל קסטרו בהשתתפות ד"ר אפרים דוידי בערב יוקרן הסרט התיעודי: Fidel Castro: The Untold Story (2001) אנגלית וספרדית עם כתוביות באנגלית מק"י וחד"ש הסמינר האיגוד מקצועי השנתי 16 ו- 17 בדצמבר, 2016, במכון הבינלאומי למנהיגות בבית ברל יום ו', 16 בדצמבר: 15:00 :16:00 התכנסות והרשמה 16:00 17:15 תפקיד מפלגת מעמד הפועלים בזמננו דילמות ואתגרים 17:15 18:30 - השינויים בהרכב שוק העבודה בישראל והשפעתם על עבודת האיגודים המקצועיים 18:30 19:30 - האוכלוסייה הערבית והאתגרים החברתיים כלכליים שבת, 17 בדצמבר: 10:00 11:30 המאבק המעמדי חברתי והמישור הפרלמנטרי 11:30 13:00 מאבקי עובדים עכשוויים 13:00 14:00 הפסקת צהריים 14:00 15:00 לקראת הבחירות בהסתדרות, הנעמת וההסתדרות המורים 15:00 15:30 סיכום והחלטות התכנייה המפורטת מופיעה באתר מק"י: maki.org.il, ת"ד 26205, ת"א , טל' , פקס info@maki.org.il אתר מק"י : אתר חד"ש :