האחרים מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו תפאורה אלכסנדרה נרדי תלבושות עפרה קונפינו מוסיקה שפי ישי תאורה עדי שימרוני עוזרת במאי דברת אסולין משתתפים: דסי נטע ג

תמליל

1

2 האחרים מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו תפאורה אלכסנדרה נרדי תלבושות עפרה קונפינו מוסיקה שפי ישי תאורה עדי שימרוני עוזרת במאי דברת אסולין משתתפים: דסי נטע גרטי אידה עירית קפלן מר מאייר יצחק חזקיה מרשק דודו ניב גילה ג'וי ריגר עמירם אבישי מרידור תיאה כנרת לימוני ריבה אסתי קוסוביצקי חייל בריטי / סניטר גיא מסיקה האחרים תל אביב, שלהי תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. דסי חוזרת לארץ הולדתה ממנה נעדרה כמה שנים. נישואיה לג'ק הבריטי, הבן שנולד לזוג, אלה הפכו אותה למי שמוחרמת ע"י משפחתה, מאוימת על ידי הסביבה הרואה בה "מורדת" ולמי שמסומנת ב"רשימות השחורות" של המחתרות כחשודה בבגידה בלאום. "האחרים" הוא דרמה מרגשת על הדרת "האחר" ושנאת הזר בחברה שטופת רגשות "לאומיים", חברה שאינה מוכנה להכיר בבחירה החופשית ובשונות של מי מפרטיה. "האחרים" הוא סיפורה של דסי ושל אחרים, גולים נוספים בארצם כמוה, המוצאים מעט נוחם וחמלה זה בחברתו של זה. מנהלת ההצגה הלית זיו-הדס-פארי מזל מלכה קטי מנהל הבמה אנדריי זסלבסקי תאורן אלי חדידה סאונד ולרי רייזס הלבשה / אבזרים רותי לוי איפור כל המחלקה בניית התפאורה סדנת תיאטרון מחלקות הייצור של הקאמרי להצגה זו: תפאורה ובמה: ג'קי חן, יואב ויס תלבושות ומתפרה: הדס אבנרי, אביב רון, מיכאל צ'בן אבזרים: אורלי שנברגר, נטשה מנטל איפור: רנה שפלר, לרה גולומב, מיכל שביט, מיכל עשת, אירה סימנובה פאות: מלאני קפלן, לנה פרגמן, נטשה אוסמולובסקי, טניה רוזנשטיין, אירנה סגל הצגה ראשונה: משך ההצגה: שעה ו- 40 דקות. אין הפסקה. עריכת התוכניה: רבקה משולח עיצוב התוכניה: פרסום מכטינגר צילום השער: ינאי יחיאל צילומי ההצגה: רדי רובינשטיין אבישי מרידור, כנרת לימוני, יצחק חזקיה, עירית קפלן 3 2

3 שיחה עם המחזאי-הבמאי הלל מיטלפונקט מה כל כך מדבר אל ליבך בתקופה זו של המנדט הבריטי, עד כדי כתיבת שני מחזות? את כמובן מתייחסת למחזה "מסילה לדמשק" )תיאטרון הבימה, במאי: אילן רונן. 2010(, אבל חוץ ממנו ומ"האחרים" כתבתי גם את "חבילות מאמריקה" )הבימה 2001( ו"אז, בפראג" )ת' בית ליסין 2013( שעסקו בתקופת המנדט וערב קום המדינה מאספקטים שונים. "חבילות" עסק באופן אירוני במהפכים היסטוריים שלא תמיד מבחינים בין גנגסטרים יהודים בניו יורק לבין שליחי ההגנה שם. "אז, בפראג" עסק בלוחמים ואידיאליסטים החוזים במדינה שקמה והפכה במהירות לנגד עיניהם מרעיון, משאת נפש, למציאות חולין בירוקרטית. הכוחות השונים והסותרים שפעלו בחברה היהודית של פלשתינה המנדטורית מהווים כר פורה לדרמות "גדולות" המעמתות אידיאולוגיות, קרעים משפחתיים, תקוות מנופצות וכל מה שהדרמה אוהבת. כגודל השעה ההיסטורית אתה מוצא גם את האכזבה, הייאוש, מפח הנפש, ה"שאיפה לתיקון" של אוהבי המדינה הנבגדים... שם, בנקודת העימות שבין החלום למציאות, על רקע מלחמת העולם השנייה שרק הסתיימה, המאבק הנמשך בבריטים ובערבים, שם, בשלושים שנות המנדט הבריטי טמונים מחזות נוספים רבים, קומיים וטרגיים, ודמויות הממתינות עדיין להיחשף לידיעת הצבור. וכן, פנס הקסם אותו מכוונת הדרמה אל סיפור שכוח- אל מן העבר, הוא לעיתים זרקור רב-עצמה המאיר את ההווה על מכלול מורכבויותיו. מהם החסרונות והיתרונות של מחזאי/במאי כישות אחת? איך מתנהל הדיאלוג בין המחזאי לבמאי שבך? קשה לי לענות על כך במדויק. מבחינתי, השלב שבו אני מתחיל לקדם את ההפקה, לפעול כבמאי: שלב הליהוק, התפאורה, בחירת היוצרים הנוספים... הוא הרגע שבו אני נפרד )במידת האפשר( מאישיותי המחזאית והופך להיות במאי דרמטורג קפדן ואכזר ביחס למחזה שניתן לי. בניגוד למחזאי המוכר לי במעורפל, אני הבמאי אינני מאוהב ברפליקות, לא במצבים דרמטיים המתארכים יתר על המידה, אני מקצר את הדורש קיצור ומטיל על המחזאי ההמום "להרחיב" עבורי במקום בו אני כבמאי מזהה אפשרות למרבץ נפט דרמטי. בתקופת החזרות, הבמאי שבי פוגעני ומעליב את המחזאי, המחזאי שבי ינקום חזרה כשנשב יחד שוב ונתחיל לכתוב מחזה חדש... הוא יודיע לבמאי ההמום שבי שעדיין לא הוחלט מי יהיה במאי המחזה החדש. היתרון היחסי היחידי שעשוי להיות למחזאי- הבמאי הוא בקשר עם השחקנים, ביכולת להרחיב אולי עבורם את "שמיכת המחזה הכתוב" שהיא תמיד הדוקה וקפדנית לצרכיה ולהציג בפני השחקנים מחשבות דימויים ורעיונות שגם אם לא מצאו דרכם לוורסיה הסופית, עדיין יכולים לתרום לשחקנים בעבודתם הפרטנית על הדמות ובהכרת נושא המחזה. עצתי מחזאי הרואה את סיבת קיומו האחת בתהליך החזרות בשמירה על שלמות המחזה מפני שיניו הטוחנות של הבמאי האלים, עדיף לו שידיר את רגליו מחדר החזרות. מה מניע אותך לחזור מחדש למחזות שכבר העלית בעבר? גם לי עצמי לא ברור או ידוע. אולי זה צורך המאופיין בעיקרו ביחס למחזות שיש בהם מבחינתי מרכיב ביוגראפי נוכח יותר ודומיננטי: "גורודיש", "איסמעיליה" הנוגעים במישרין בחוויותיי מהשירות הצבאי הסדיר וממלחמת יום כיפור.דוגמא נוספת, "מכולת" מחזה מהמוקדמים שלי על שכונת ילדותי ביפו )הוצג לראשונה בהבימה, 1982, בבימויו של עמית גזית(, ושבתי אליו כעבור שלושים שנה כמעט, גם כדי לגלות להפתעתי שגם אני כמו המחזה התבגרתי, שיש בי היום אמפתיה רבה יותר והבנה לכאבם של דור ההורים במחזה )ואכן ערכתי כמה שינויים קלים בוורסיה החדשה(. יש מחזות שלא הייתי חוזר אליהם שוב ויש כאלה שכן, שהותירו בי אות וסימן לשנים, ואני בוחר או נידון לעסוק בהם שוב אולי מחמת הצורך לפגוש שוב את עצמי באמצעותם מי הייתי אז כשהמחזה נכתב, ומי אני היום כשאני שב ומביימו. מי הם האחרים, אז ועכשיו? מה בעיניך נושא המחזה? "האחרים" הם הלא הגיבורים האנונימיים החיים בשולי האירועים "החשובים" המגדירים תקופה."האחרים" הם מי שנעקרו מתוך חייהם הקודמים, מבית גידולם, מעולמם שהיה מובנה וסדור להם בעבר והם מוצאים עצמם במאבק הישרדות בתקופה של שינויים היסטוריים גדולים ואידיאולוגיה לאומנית שאין בילתה. כל תקופה ו"האחרים" שלה, נידחי החברה העקורים שהם אולי גם התקווה לחמלה ואנושיות בתוך ים הדגלים והסיסמאות. "האחרים" הם המעטים שכל תועה ואובד דרך, כל אחד "אחר" זקוק להם במהלך חייו והם תמיד יקרו לו בדרכו, שקופים לרב, ובזמנים ובמקומות המוזרים ביותר. המחזה הוא על מבנה משפחתי אלטרנטיבי, משפחה של יחידים "אחרים" שכל אחד ממרכיביה הוא תקוותו ומשענתו של האחר. וכן, תמיד יהיו כאלה, אני מאמין, גם בזמנים האפלים ביותר. עם הלל מיטלפונקט שוחחה רבקה משולח איך אתה בוחר נושא למחזה חדש? מהו סוג החומרים שמדבר אל ליבך? ובכן, אינני בוחר. הנושאים לדעתי קיימים בי או חגים סביבי באזור היצירתי טריטוריאלי שלי כשהם כבר כמעט קיימים וכמעט כתובים )אם כי - גסים ובלתי מלוטשים עדיין(, והם ממתינים לביוץ המחזאי מצידי שיאפשר את הגעתם הפומבית לעולם. כבר בתהליך החזרות על "מסילה לדמשק" ידעתי שרוחב היריעה אליו נחשפתי מכיל עוד כמה וכמה מחזות חצי אפויים שיחפשו את דרכם אלי. מבחינה זו, כתיבת "האחרים" לא הפתיעה אותי, המחזה היה אורח קרוא וידוע מראש שהגיעה שעתו לבא בחברה. מה מדבר אל ליבי? דמויות, דמויות, דמויות... )ודיאלוגים כמובן(. באופן סכמטי למדי: בין מחזה שנושאו "חשוב" אך דמויותיו קלושות למחזה קלוש בחשיבותו, אך מרהיב פוטנציאלית בדמויותיו אעדיף תמיד את השני. נטע גרטי, עירית קפלן, דודו ניב 5 4

4 המנדט הבריטי שלושים שנות השלטון הבריטי בארץ ישראל ) ( הם פרק קצר בדברי ימיה של ארץ ישראל, אך נראה שהייתה זאת אחת התקופות המהפכניות והאינטנסיביות ביותר בתולדותיה. אחרי ארבע מאות שנות שלטון עות'מאני רצוף, שהטביעו בה את חותמן, עברה הארץ לשלטונה של מעצמה אירופית-מערבית; היא נכבשה על ידי בריטניה הגדולה, מעצמה תעשייתית ואימפריאליסטית בעלת משטר דמוקרטי-פרלמנטארי. השלטון הבריטי החדש תחם לארץ-ישראל את גבולותיה המדיניים והמנהליים, שיקם אותה מן החורבן הפיסי שהביאה עליה מלחמת העולם הראשונה, וקבע את המשטר והמינהל שלה. הוא גם עודד עידוד ישיר ועקיף, את פיתוח הארץ ואת המודרניזציה שלה בכל תחומי החיים. ב כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי העות'מאנים במסגרת מלחמת העולם הראשונה והחזיקו בה עד שנת החל מ 1920 קיבלה השליטה שלהם גיבוי מ"חבר הלאומים" שקבע מנדט בריטי על ארץ ישראל. בועידת סאן רמו ב 1922 אימץ חבר הלאומים את עקרונות "הצהרת בלפור" שקבעה כי יוקם בית לאומי לעם היהודי והשלטון הבריטי יסייע להתיישבות היהודית בארץ, ידאג לביטחון, משפט ותשתיות בסיסיות. הוא יכיר בסוכנות כנציגת העם היהודי ובעברית כשפה רשמית לצד הערבית והאנגלית. מנגד נקבע גם כי יובטחו זכויותיהם ומעמדם של שאר חלקי האוכלוסייה. המדיניות הבריטית נקלעה בין שאיפתה של התנועה הציונית לבית לאומי לבין נסיונותיהם של הערבים למנוע את ייסודו ולהקים במקומו ישות לאומית ערבית. המתח בין שתי המגמות הללו ליווה את שלטון המנדט הבריטי לאורך כל ימיו, כשבראש מעייניו שמירת האינטרסים הפוליטיים של בריטניה. במהלך תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל גדל היישוב מ 56 אלף תושבים בשנת 1918 ל 600 אלף בסוף 1947, הוקמו עשרות יישובים חדשים ובהם קיבוצים, מושבים, מושבות וערים. היישוב הצליח להקים רשתות חינוך נרחבות, ארגוני סיוע לעולים ולמהגרים וכוח צבאי. שלטון המנדט הבריטי הכיר בהסתדרות הציונית כנציגת היישוב היהודי ואיפשר לה לקבוע את מספר העולים מתוך מכסה שהוקצתה. בתקופת המנדט הבריטי הוקמו מוסדות פוליטיים שייצגו את כלל האוכלוסייה היהודית, הבולטים בהם היו "כנסת ישראל" שהיוותה פרלמנט מקומי ו"הוועד הלאומי", שהיה גוף מבצע. המקור החוקי לסמכות זו היה בפקודה מנדטורית שהכירה ביהודים כ"עדה דתית" הרשאית לנהל את ענייניה הפנימיים. השלטון החדש ביטל את האיסור על קניית אדמות ובעקבות זאת התגבר בהסתדרות הציונית הזרם שכונה "הציונות המעשית" שדרש לקדם את ההתיישבות בארץ. קניית האדמות גברה ובכדי להביא לארץ עולים רבים ככל האפשר הוחלט להקים "הסתדרות עובדים", בראשה הוצב דוד בן גוריון והיא פעלה למען קידום ההתיישבות השיתופית המבוססת על עבודה עברית. הסתדרות העובדים, שכללה רק מפלגות פועלים ציוניות, מילאה בהדרגה חלק ניכר מהפונקציות של "המדינה בדרך". היא עסקה בתרבות וספורט )הפועל(, בחינוך )זרם העובדים(, בבנייה ושיכון )סולל בונה, שיכון עובדים(, באספקת שירותים רפואיים )קופ"ח( ובהקמת מפעלים כלכליים )"בנק הפועלים", "חברת העובדים"(.הבחירות לכל המוסדות הציוניים התנהלו על בסיס השיטה היחסית, המפלגות השותפות בקואליציה חילקו ביניהן את אישורי העלייה, את התקציבים ואת המינויים הפוליטיים על פי שיטת "המפתח המפלגתי". שלושים שנות המנדט היו ימים של חוסר ודאות: האם תהיה ארץ ישראל מאוחדת או מחולקת? מי מן הצדדים היריבים ישלוט בחלקיה או בכולה? ומה יהיה מקומם של הבריטים בניסוח הפתרון המדיני? שנות הפעילות הכלכלית של ממשלת המנדט הותירו בארץ ישראל משקע רציני. הפיתוח הכלכלי של ארץ ישראל היה סעיף חשוב ועקרוני בשלטון המנדטורי. במוצהר התחייב השלטון הבריטי לקדם את ארצות החסות שלו לקראת מתן עצמאות. המורשת הבריטית התבטאה לא רק בתשתיות של תקשורת, תחבורה, מבני ציבור, שיטת המיסוי ומערכת המשפט, אלא גם בתחום המינהל, סדרי המימשל, דפוסי התנהגות ודרכי חשיבה של אלפי פקידים, שוטרים וטכנאים למיניהם. לא כל הדפוסים היו מקובלים על הציבור היהודי אך אין ספק שבלעדי המורשת של המנדט הבריטי לא יכלה ישראל לתפקד בשנים הראשונות לקום המדינה. התנדבות נשים יהודיות לצבא הבריטי חיל העזר לנשים )באנגלית:,Auxiliary Territorial Service בקיצור: )ATS נוצר כחיל התנדבותי ב- 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה. החיילות שירתו כטבחיות, כטלפניות וכמלצריות עד לפירוקו של החיל ב לפני מלחמת העולם השנייה החליטה ממשלת בריטניה ליצור חיל חדש לנשים, ומועצה ציבורית שישבה על המדוכה פסקה כי נשים שתשרתנה בו תקבלנה שני שליש ממשכורתם של החיילים הגברים. המתגייסות הראשונות ל- ATS שירתו כטבחיות, כפקידות וכאפסנאיות. בספטמבר 1941 מנה החיל 65,000 חיילות. ניתן היה להתנדב בין הגילאים 17 ל- 43. העיסוקים שהחיילות הוכשרו להם הורחבו, והן הוכשרו כשלישות, כנהגות, כעובדות דואר וכמפקחות תחמושת. ב- 9 במאי 1941 הוכר מבנה הדרגות הייחודי של ה- ATS ומיולי 1941 הוכרו המשרתות בו כחיילות לכל דבר, ולא עוד כמתנדבות. אחת החיילות המפורסמות של ה- ATS הייתה יורשת העצר הבריטית, הנסיכה אליזבת, שטרם מלאו לה אז עשרים שנה, והיא שירתה כנהגת משאית. הנשים לא נדרשו להילחם, אך בשל המחסור בגברים השתתפו נשות ה- ATS במשימות עזר כגון מפעילות מכ"ם, צוותי תותחים כנגד מטוסים, ומשטרה צבאית. במאי 1945, יום הניצחון על גרמניה, מנה ה- ATS כ- 190,000 חיילות. מתנדבות מארץ ישראל היישוב ראה עצמו כחלק מן המאבק כנגד הנאצים, והקריאה לנשים לשרת ולהתגייס, כשם שרבים מן הגברים התגייסו, נשמעה החל מתחילת המלחמה, על אף התנגדותם של גורמים דתיים. באמצע שנת 1941 פנו ארגוני נשים ובהם נציגות ויצו, מועצת הפועלות )היום נעמת( והדסה אל הבריטים, בבקשה לפתוח את ה- ATS בפני מתנדבות יהודיות מארץ ישראל. אחת הפעילות המרכזיות המרכזיות ביוזמה זאת הייתה הדסה סמואל כלתו של הנציב העליון הרברט סמואל. לפנייה זו הצטרפה הסוכנות היהודית. באוקטובר 1941 התקבלה התשובה כי ניתן לגייס 5,000 נשים, מהן 2,000 באופן מיידי. הסוכנות התנתה כי הבנות תגויסנה ליחידות אורגניות עבריות, דבר שלא נענה אלא באופן חלקי. כן הותנה כי יינתן להן תג מיוחד, וכי השפה העברית תשמש כשפה רשמית שנייה בקרב המתגייסות. בדצמבר 1941 התפרסמה הקריאה לנשים להתגייס, ובינואר 1942 התגייס מחזור ראשון של 60 נשים, שיועדו להיות קצינות ומש"קיות, ואומנו במחנה סרפנד. למתגייסות חובר המנון עברי. לאחר מחזורי הגיוס הראשונים הסתבר כי על מנת להשיג את היעד של פלוגות נשים עבריות יש צורך להגביר את קצב הגיוס, וביוני 1942 הכריזו המוסדות הלאומיים על חובת גיוס לכל הנשים בין הגילאים 20 ל- 30, שאין להן ילדים. עקב ההתנגדות בחוגים דתיים לגיוס הבנות, לא תרם גם צו זה לגיוס מלא לשורות ה- ATS. ניסיונות הגיוס כללו מסע משאיות שבהן נהגו בנות ה- ATS בוגרות קורס נהיגה ביוני 1942, ומצעד גדול שהתקיים בירושלים ב- 9 בספטמבר כדי לא להרגיז את הערבים, תיארה הצנזורה הבריטית את החיל כאילו משרתות בו נשים מפולין, מצ'כיה ומגרמניה, על אף שרובן המכריע של הנשים היו יהודיות. למרות הרצון להקים פלוגות ATS עבריות, הוקמו רק פלוגות מעטות כאלה, ורוב הנשים פוזרו ביחידות ה- ATS השונות במזרח התיכון. בסך הכול שירתו במהלך המלחמה ב- ATS כ- 3,500 נשים מארץ ישראל. 7 6

5 "שועל המדבר" רומל בדרכו לפלשתינה בקרב אל-עלמיין, שהתחולל ב- 1942, בלם פילדמרשל מונטגומרי את גייסותיו של המצביא הנאצי רומל, וחסם את התקדמות הצבא הגרמני לעבר פלשתינה. הספרות הצבאית העולמית הרבתה להתייחס למערכה זו כמין דו-קרב של אבירים מימי הביניים, "מלחמה ללא שנאה", כשמו של ספר זיכרונותיו של רומל. מבצעיו של רומל הפכו לאגדתיים כמעט, והתקשורת הנאצית של גבלס בנתה סביבו מיתוס של מפקד בלתי מנוצח. רומל, שידע לנצל היטב את כלי התקשורת, הפך לאישיות המפורסמת והאהודה ביותר בגרמניה אחרי היטלר עצמו, ואף החל לקבל מכתבי מעריצים. גם הבריטים ראו בו יצור כמעט על-אנושי, בשל יכולתו לשטות בהם, להיעלם ולהופיע בכל פעם מכיוון אחר, בלתי צפוי. הם היו אלה שהעניקו לו את הכינוי "שועל המדבר", שהפך ב גם לשם סרט הוליוודי על חייו. בשיא הצלחתו הגיע רומל עד לעיירה אל-עלמיין שבצפון מצרים, מרחק 150 ק"מ בלבד מאלכסנדריה. אל-עלמיין הייתה קו ההגנה האחרון של הבריטים לפני תעלת סואץ, וכנראה גם לפני ארץ ישראל. עד אותו קרב מכריע, רומל היה זה ששרטט תוכניות באשר למהלכיו, לאחר שיביס את הבריטים. ב- 19 במרץ 1942 ביקר המצביא ב'מאורת הזאב' של היטלר, והציג תוכנית גרנדיוזית: להגיע לתעלת סואץ, לעבור דרך פלשתינה ומדבריות סוריה אל נהרות הפרת והחידקל בעיראק, ולהמשיך דרך פרס אל הרי קווקז. שם יתאחד צבאו עם הכוחות הגרמנים שיגיעו ממזרח, ויחד הם ישתלטו על שדות הנפט של ברית המועצות. בימי ההמתנה הדרוכים של קיץ 42', התכוננו הבריטים לאפשרות נסיגה משטחי הארץ, אולם לא התכוונו להשאיר אחריהם חלל ריק. הם אימנו את ההגנה ואת הפלמ"ח, בין היתר מתוך הנחה שסכנה נשקפת גם מצידם של המוני ערבים מוסתים. באותם ימים היו משפחות יהודיות שכבר הצטיידו בגלולות רעל ליום שבו ישתלטו הגרמנים על הארץ. אחרים תכננו להשתמש בכלי נשקם כדי להרוג בגרמנים, ולשמור למשפחתם ולעצמם את הכדורים האחרונים. אולם רוב היהודים לא התכוונו להתאבד והיו נחושים בדעתם לגבות מחיר יקר תמורת חייהם. בקרב מנהיגי היישוב החלו גם מחשבות על פינוי חלקים גדולים של האוכלוסייה היהודית אל מעבר לים, דובר על העברת הנשים והילדים באוניות בריטיות לקפריסין, למזרח אפריקה ואפילו להודו. תוכנית אחרת, שהציע יצחק בן-צבי, הייתה פנייה לממשלת ארה"ב שתקצה ספינות לפינוי האוכלוסייה היהודית. במציאות, מבצע בסדר גודל כזה היה בלתי ישים, מה גם שהבריטים לא התכוונו להקצות לכך את המשאבים הנדרשים. תוכנית "המבצר האחרון" בקרב ההנהגה היהודית התגבשו כמה תוכניות להתמודדות עם הנאצים, ולא ניתן להצביע על תוכנית מסויימת שהתקבלה על דעת כולם. הנהגת היישוב העדיפה לפתח תוכניות של מגננה פעילה, על בסיס יחידות הפלמ"ח שהוקמו במאי 1941, כדי להיאבק בנאצים ובעלי בריתם הערבים. למעשה, את הבסיס הראשוני לתוכניות ההתגוננות היהודית הניחו הבריטים. הם סברו שאת מצעד הניצחון של רומל אפשר יהיה לעצור בשלושה אזורים: הר הדרוזים בסוריה, לבנון וארץ ישראל. גם אם ישתלטו הגרמנים על אזורים אלה, כך הניחו, ניתן להשאיר בהם יחידות שיעסקו בהתנגדות לכובש, בריגול, בחבלה ובמלחמת הטרדה מתמדת, שתשבש את אחיזתו בשטח. הבריטים לא העריכו את היישוב העברי כגורם חשוב במערך הצבאי הלוחם נגד הנאצים. מבחינתם, היתרונות שניתן להפיק מגיוס נרחב של היהודים לא היו שווים את התסבוכות הפוליטיות הצפויות עקב כך מול הערבים. באוגוסט 42' הם הודיעו שליישוב יינתנו אמצעים להגן על עצמו כנגד הגרמנים, וזאת בשתי דרכים הקמת חיל ארץ-ישראלי, וחימוש המשטרות של היישובים היהודיים. בשטח, לא מומשו ההבטחות בגלל התנגדות המטה הצבאי הבריטי, שחשש כי הנשק שיימסר ליהודים לא יוחזר לאחר נסיגת הגרמנים. מצדה שעל הר הכרמל אך גם בלי הגיבוי הבריטי, היישוב העברי לא התכוון לשבת בחוסר מעש. התוכנית המרכזית של ארגון ההגנה למקרה של פלישה נאצית-איטלקית במקביל למרד ערבי הייתה 'תוכנית הצפון', שכונתה גם 'מצדה שעל הכרמל' או 'תוכנית טוברוק', על שם עמידת הגבורה של החיילים הבריטים בצפון אפריקה כנגד רומל. הרעיון היה להקים מאחז מבוצר על הכרמל, ולנהל משם מאבק פרטיזני. התוכנית הייתה נפרדת ממקבילתה הבריטית, אם כי מתכנניה בהחלט לקחו בחשבון את הביצורים שהקימו הבריטים על הכרמל, והתכוונו להשתמש בהם בבוא יום פקודה. במסגרת 'מצדה שעל הכרמל' היו אמורים אנשי ההגנה להעביר לאזור חיפה לוחמים ומספר רב ככל הניתן של אזרחים, ולהילחם בפולשים ובבעלי בריתם עד לאיש האחרון. מצדה של המאה ה- 20 הייתה אמורה להשתרע מהים במערב, להקיף את ואדי מילק, בת-שלמה שפיה וזיכרון-יעקב, להמשיך במזרח לכפר-חסידים ועד מורד שפרעם, ולהיסגר בצפון דרך מורדות הכרמל המזרחי, נשר ויגור. הצפון נבחר מאחר שמדובר בשטח הררי, שבו ניתן להסתיר יחידות לוחמות ולעכב התקדמות של צבא. עוד נערכו תוכניות להשתלטות בכוח על מחסני נשק של הצבא הבריטי הנסוג, ובכלל זה תותחים, תותחי נ"מ, תחמושת ומוקשים. התוכנית הביאה בחשבון כי אלפי חיילים ארץ- ישראלים ששירתו בצבא הבריטי יצטרפו, על רכבם וציודם, אל המגנים בכרמל, ולא ימשיכו בנסיגה אל מעבר לגבולות הארץ. אנשי ההגנה תכננו גם את דרכי הנסיעה של חיילים יהודים ממדינות אחרות אל ארץ ישראל, שכן הדרכים העיקריות יהיו בוודאי מלאות בכוחות הנסוגים. הם אף באו בדברים עם יהודים ששירתו ביחידות שריון דרום-אפריקניות, והללו אכן הודיעו כי יצטרפו ללוחמים הארץ-ישראלים. התוכנית הלכה וקרמה עור וגידים. נערכו כבר הכנות לפיצוץ גשרים ודרכי מעבר כדי להקשות על התקדמות הגרמנים והאיטלקים. בכפר תל-אל- כביר הוקמה המפקדה הראשית של 'מצדה שעל הכרמל', והוגדרו מחסנים ומערות שבהם ייאגרו מזון ומים עבור האוכלוסייה. במקביל גובשה תוכנית-אב נוספת, לאפשרות של ריכוז יישוב יהודי בדרום, בגבעות מול שדה התעופה של תל-נוף. גם כאן היו תוכניות לחסימת כבישים ופיצוץ גשרים, אך איש לא חשב שבאזור הפתוח הזה אפשר יהיה באמת לעמוד מול הפולש; הכוונה הייתה לנסות לבלום את התקדמותו לזמן מסוים, ולנהל את הקרב המכריע בכרמל. עפ"י המאמר של אלי אשד שהופיע ב"דיוקן מקור ראשון" גליון , 793, תחת השם "כשהנאצים עמדו בדלת" נטע גרטי, ג'וי ריגר 9 8

6 הנוכחות הבריטית בארץ ישראל עד פרוץ גל המאורעות ב- 1936, שזכה לכינוי "המרד הערבי הגדול", נוכחותם של הבריטים כמעט שלא הורגשה מבחינה חברתית. מספרם היה מועט. הם התרכזו בעיקר בירושלים והשתייכו לשכבה חברתית מוגדרת של פקידות וקצונה בכירה. מספר היהודים שבאו איתם במגע היה קטן יחסית, ואף הם השתייכו לחוג חברתי מוגדר. האנגלי שעמו נפגשו עד למרד הערבי היה, בדרך-כלל, קצין המחוז או קצין המשטרה הבריטי. גם זאת לעיתים רחוקות. מאז ספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה עמדה בריטניה בראש הלוחמים בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית. כוחות בריטיים גדולים התרכזו בארץ ישראל כדי להגן על המזרח התיכון מפני הפלישה האיטלקית והגרמנית. אל הכוח המתוגבר, שהגיע לארץ כדי לדכא את המרד הערבי, הצטרפו בראשית 1940 שתי דיביזיות, אוסטרלית ובריטית )סדר גודל של חיילים(. בתקופת המלחמה, הורגשה הנוכחות הבריטית בארץ יותר ויותר, גם השפעתה על חיי החברה ביישוב הייתה ניכרת. "ארץ ישראל הייתה למרחב העורפי של חזית המזרח התיכון והפכה לאזור אימונים, הכשרה, מקום נופש החלמה והתארגנות. הוקמו בסיסים ומחסנים, בתי מלאכה ומרכז רפואי לצבאות הברית, מרכז הדרכה ובתי ספר צבאיים ובסך הכול שירתו בארץ בשנים אלו באופן קבוע חיילים, שאיישו את חיל המצב ואת הבסיס הלוגיסטי, והיו למעשה תושבי הארץ באותה תקופה". כעת משהיה בארץ ציבור בריטי גדול יותר ומגוון מבחינת מוצאו החברתי ונטיותיו, עלה במידה ניכרת משקלו בחברה. מעגל הקשרים שלו עם האוכלוסייה היהודית התרחב מאוד. חלק גדול מן הציבור היהודי בא במגע יומיומי עם החיילים והשוטרים. במסגרת קשרים אלה התחולל גם המפגש בין החיילים והשוטרים הבריטיים - אוכלוסייה גברית בעיקר החיה הרחק מביתה הקבוע וללא התחייבויות חברתיות ומשפחתיות - לבין בנות היישוב היהודיות בגילאי המפגשים הללו עם בנות ונשות היישוב בארץ ישראל נוצרו בנסיבות שונות: החל בבנות שהועסקו כפקידות ומתרגמות במשרדים השונים, דרך הנשים ששירתו בצבא הבריטי במסגרת ה-,A.T.S ועד לאותן נערות ונשים שלקחו חלק בעבודת האירוח ובמתן שירותים למיניהם. חלק גדול מן המפגשים אורגנו על ידי גופים מוניציפליים-ממשלתיים, כאשר "מטרות ממלכתיות" עמדו מאחוריהם. הצבא הבריטי מגן או אויב? בשלהי המרד הערבי בעקבות פרסום 'הספר הלבן', נוצרה הדילמה שאף החריפה בתקופת המלחמה. מצד אחד נתפס הצבא הבריטי כמגן וכמפרנס בעיני רבים ביישוב. מצד שני, מאז הונהגה מדיניות 'הספר הלבן', התחזק הדימוי האימפריאליסטי של הבריטים בעיני היישוב. התנודות בדימוי הבריטי הביאו כאמור לשינויים ביחסו של הציבור לבריטים וניזונו מהאירועים שהתרחשו. ראוי לציין בהקשר זה כי ניכר שוני בין יחסו של האיש ברחוב לבריטים לבין ההנהגה. בשנים הראשונות של המרד הערבי ראה הציבור היהודי בבריטים בעלי ברית במאבק כנגד הערבים והתייחסותו אליהם הייתה כאמור אוהדת. יחס זה השתנה והפך להיות שלילי בחודשי המלחמה הראשונים, כאשר המלחמה עדיין לא הייתה מורגשת בארץ. יחד עם זאת חלקם של הצבא והמשטרה בלט בדיכוי ההפגנות שליוו את פרסום חוקי הקרקעות, בפברואר 1940, וברדיפת ה"הגנה", מעצר חבריה והחיפושים אחר נשקה. דימוי שלילי זה נחלש לאחר מכן, למן קיץ 1940 ועד לסוף 1942, כאשר מהלכי המלחמה באזור חיזקו את שיתוף הפעולה עם הצבא והביאו להקפאת פעולותיו נגד היישוב. גם בתקופה זו שררה חשדנות כלפי הבריטים, אולם זו בלטה יותר במישור הפוליטי ופחות בתחום היחסים היומיומיים. למן סוף 1942 ואילך, עם התרחקות החזית, מחד גיסא, והחרפת היחסים בין היישוב לשלטונות הארץ, מאידך גיסא, השתנה בהדרגה היחס לחייל הבריטי, דימויו הפך שוב ממגן ובעל-ברית לנציג של שלטון דיכוי. תל אביב מארחת בשנות ה- 30 והארבעים של המאה העשרים הייתה תל אביב עיר שוקקת וסואנת, עם נשפי ריקודים, מועדוני לילה, פאבים ויותר מ 400 בתי קפה ומסעדות שהתפרסו על פני כ- 10 רחובות מרכזיים. העיר שימשה כמרכז בילוי לכ- 100 אלף חיילים ששירתו בארץ ישראל וחיפשו כמובן מקומות בידור ובילוי לשעות הפנאי. בתקופה זו חיו בתל אביב כ- 200 אלף תושבים, כך שרישומם של המוני החיילים הזרים שחיפשו דרכים להתבדר הורגש היטב. היקף הפעילות התרבותית והחברתית היה רחב ומגוון והעיר הוגדרה כגן-עדן לחיילים בחופשה. למאסה הענקית של גברים צעירים שהסתובבו בעיר ושיחרו לבידור על כל סוגיו, היתה משמעות כלכלית, חברתית ופוליטית. כפועל יוצא של אורח החיים השוקק הזה והמספר הגדול של גברים הרחוקים מביתם, כמו גם המצב הכלכלי הקשה של העולות החדשות ובנות למשפחות עניות, שיגשג ופרח מקצוע הזנות על כל ענפיו. הוריהן של חלק מהבנות פנו בייאושם ל"ועד לשמירה על כבוד בת ישראל", שנוסד ב על ידי הרבנות הראשית כדי להילחם נגד הפריצות ולשמור על טהרת החיים ביישוב. במקביל, התלוננו קצינים בריטים שאינם יכולים להיכנס לאתרי הארחה בלי להיות "טרף" לנשים מפוקפקות. דיירי השכונות התלוננו על קולות ורעשים הבוקעים מהדירות בבניין או מהבתים הסמוכים. הנהגת היישובים שאפה להסביר פנים לחיילים ששהו בארץ. אחרי הכל הם הגיעו כדי ללחום בגרמנים. בערים וברבים מן היישובים קמו "ועדות ארוח" שמומנו על ידי הרשויות והקימו מועדונים בהם יכלו האורחים להתרווח, לאכול ולשתות, להקשיב לעיתים להרצאות, לצאת לטיולים, ולהתארח, פה ושם, בבתי התושבים. הרוח החיה במועדונים אלו, שרובם היו בתל אביב, היו המארחות, ישראליות נאות, דוברות אנגלית, אינטליגנטיות, שידעו להאיר פנים, להקשיב, ובשעת הצורך לנסות להרחיק את האורחים משתיית יתר ומאלימות. חלק מן המארחות נפגשו עם החיילים גם בבתי הקפה הרבים, שהיו פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה. זו היתה זירה בה יכלו הצעירות להפגין את עצמאותן ואת חופש הבחירה שלהן בבחירת מאהב ואפילו בן זוג. האורות העמומים, המוסיקה המתנגנת, האינטימיות, תרמו תרומה משמעותית ליצירת קירבה וקשר בין הבנות לחיילים. אבל הציבור בארץ הפגין עוינות כלפי המארחות, עד כדי הוקעה ורדיפה. בחורה שנתפסה "הולכת" עם אנגלי נידונה על ידי הארגונים הפנאטיים של "בני פנחס" או "ברית הקנאים" לפס של קרחת מביישת ושמה נוסף לרשימת הקלון שהתפרסמה בכרוזים. את האוירה נגד הבנות ליבו גם החיילים הארצישראלים שנהגו בקנאה ורכושנות. האצ"ל והלח"י ולאחר מכן גם ההגנה, עקבו אחרי צעירות שנראו בחברת אנגלים, כדי לוודא שאינן משתפות פעולה עם האויב. היו בידיהם רשימות מפורטות ובהן שמות של חשודות ורישום מדוקדק של כל פעולותיהן. באופן בלתי נמנע נוצרו קשרים הדוקים בין הבנות לחיילים שלפעמים הובילו לנישואים, מהם הסתייגו כל המוסדות הלאומיים ואנשי היישוב על כל פלגיהם. מדובר במאות מקרים של נישואים מעורבים שהיו מוקצים מחמת מיאוס. הבנות האומללות נודו ונדחו ואיש לא היה להן לפה. חומרי הרקע שבתוכניה העוסקים ביחסים בין הבריטים לבין אנשי היישוב הארץ ישראלי חיילים בריטים מבוססים בעיקרם על עבודת המחקר של דניאלה רייך לתואר מוסמך, החוג ללימודי א"י, בחופשה בתל אביב אוניברסיטת חיפה

7 נטע גרטי, ג'וי ריגר, דודו ניב כנרת לימוני, יצחק חזקיה דודו ניב, אסתי קוסוביצקי עירית קפלן, גיא מסיקה 13 12

8 החיילים ובנות היישוב בתקופת המרד הערבי )1936( לא הצטיירו החיילים הבריטים כצבא כיבוש מדכא, אלא כבעלי ברית במאבק נגד הערבים וכמגיני היישוב. מטבע הדברים היה היחס אליהם, לרוב, אוהד והתנגדות לקשר בין הבנות היהודיות לחיילים ולשוטרים הבריטים הייתה בדרך כלל מסיבות משפחתיות, מוסריות ויהודיות-דתיות. אולם כאשר החריף המתח הפוליטי בסוף 1938, ההתייחסות אל הבריטים כבעלי ברית וכמגינים נחלשה והחיילים נתפסו יותר ויותר כיריב מדיני. על רקע זה נוספו כעת מתנגדים חדשים למי שכבר ראו בעין לא יפה, בלשון המעטה, את המפגש בין הבנות לחיילים. אלה הם חברי ארגוני ההתנגדות היהודית שראו בחייל הבריטי - "כובש" ובבנות היהודיות - "נכבשות". חיבור זה בין הבנות היהודיות לבריטים שלא מצא חן בעיני הורים, חברים וגופים שונים, היה מאוס ממש, במיוחד בקרבם של הלאומניים-הקיצוניים, המתנגדים לנוכחותם של הבריטים בארץ-ישראל. במצב של קיום מחתרת ביישוב היהודי היה בקשרים חברתיים כאלה, כאשר הם בלתי מבוקרים, גם משום סיכון בטחוני. "בשום פנים ואופן המחתרת לא תרשה לעצמה את הלוקסוס של ידיעה על קשרים עם בריטים בלי ידיעת מהותם של קשרים אלה." כך נכתב בדו"ח חקירה של אחת הבנות. בתיק הנושא את המספר ג , רשומות כ-מאתיים ושבעים בנות החשודות בקשרים לא רצויים עם חיילים בריטים. גם תיקי הש"י ]שירות הידיעות[ בארכיון ההגנה מלאים פתקי אינפורמציה על פלוניות היוצאות עם סרג'נט או קצין מהצבא, הבולשת והמשטרה. בוצע מעקב אחר כל בחורה שנראתה בחברת בריטי, ובעיקר אם הוא איננו חייל מן השורה. בעלי הדרגות הגבוהות היו החשודים העיקריים. בכרטיס המעקב, נכתב שמה של כל בחורה, היכן נראתה עמו ומה היו מעשיה באותן השעות. הוראות שניתנו לאנשי הביטחון השונים שעסקו במלאכת המעקב, התייחסו לשאלות כמו כיצד והיכן למצוא את הבחורות, מה לחפש, כיצד לפרש את לבושן, התנהגותן ושפת הגוף שלהן בעת המפגש עם הקצינים הבריטים. נאמר כי, לרוב, ניתן למצוא אותן בבתי קפה ובבתי המלון. גם אולמות ריקודים היו מקומות מפגש פוטנציאלים שדרשו מעקב ורישום. בשלב בו החייל הבריטי המשרת בארץ חדל להצטייר כמגן ומציל, והפך יותר ויותר להיות 'נציג השלטון הזר', הפך הוא להיות מטרה ראשונה במעלה לרגשות התסכול והעוינות ביישוב. עוינות זו כוונה גם כנגד הבנות שנראו בחברת הבריטים אך התפשטה והקיפה גם את היהודים המשרתים במשטרה או קשורים עמה. הללו הפכו מטרה להסתייגות, להתנכרות, ולעיתים גם לפעולות אלימות של ההגנה והפורשים. ניסיון לנתק קשרים רומנטיים נעשה תחילה על ידי דיווח להורי הנערות מתוך תקווה כי המשפחה תמנע מהן להיפגש עם החיילים. לפעמים, נשלח אליהן מכתב, בו נתבקשו לעזוב את חברן האנגלי. במקרים קיצוניים אחרים, הן ספגו איומים ואף נרדפו. היו גם מקרים בהם נרצחו בנות שהיו חשודות שמא הקשר שלהן עם החייל-הקצין חורג ממסגרת האהבה ועלול להזיק במשהו למהלכים היהודיים-ציוניים הנכונים, כפי שנתפסו על ידם. מאות דוגמאות שמורות בדפי הארכיון העוסקים בנושא זה. הימצאותן של הבנות בתווך בין רצונן לשמור על מערכת יחסים טובה עם הבריטים בעידודה של ההנהגה לבין דחייתו של הציבור את הבריטים, העמידה אותן במצב קשה ללא נשוא. מצבן של הבנות שנפשן נקשרה בנפשם של הגברים הבריטים בתקופה זו היה שבעתיים קשה. למעקבים אחריהן הצטרף כעת גם ארגון ה"הגנה". האצבע התהדקה סביב הדק האקדח. צעירה יהודייה שניהלה קשר עם חייל בריטי הסתכנה בנידוי מהחברה היהודית, בהגדרתה כבוגדת, ובשיתוף פעולה עם האויב. את הבנות שנישאו לשוטרים ולחיילים הזרים, בהחלט לא ניתן לאפיין. הן מגיעות משכבות שונות באוכלוסייה, ממגוון של עדות ומעמדות, קשת רחבה מבחינת המצב הסוציו-אקונומי ואפילו מגוון של גילאים. אם כי בעניין זה ניתן לתחום פחות או יותר את הבנות שבטווח הגילאים , הגילאים הפופולריים לנישואין. למעט עניין הגיל, הדבר המשותף לכולן הוא היותן בנות יהודיות, בנות היישוב. "זה קרה בכל המשפחות, אשכנזיות וספרדיות, מיוחסות ופשוטות. זה קרה לבנות 'הטובות' ולבנות 'הרעות'." הקשרים הרומנטיים בין יהודיות לבריטים נעשים בלתי נסבלים מ ואילך החריפה ההתנגדות כלפי הבריטים ואף העמיקה. קשרים רומנטיים בין בחורות יהודיות לבין גברים בריטים, שהיו עלולים לסכן את המהלכים של היישוב ואת פעולות ההתנגדות לשלטון גררו פעולות קיצוניות. בחורות נתפסו ונרצחו. במקרים אחרים הובאו הנשים בפני בתי דין של ארגוני המחתרות, נידונו למוות, אך גזר הדין הומתק בתמורה להבטחה "למלא כל תפקיד לאומי, ויהא הקשה ביותר". דוגמאות למקרי רצח שמורות בארכיונים: קדיה מזרחי הואשמה על ידי האצ"ל כי "הסגירה לבולשת הבריטית אזרחים עבריים." חיה שמר נחשדה כי ניסתה להעביר לבריטים מידע על עולים בלתי חוקיים; מרים נחשדה כבעלת קשרים עם פקידים אנגלים וכתבי חוץ; סימה נרינסקי נאשמה בקיום קשרים עם האויב ובגרימת נזק לאומי. על כל הנשים הללו נגזר עונש-מוות. שושנה בורוכוב ניהלה קשר רומנטי עם אחד מקציני הבולשת הבריטית בארץ עד שנרדף ונרצח. היא סיפרה אחר כך כיצד נהג להזהירה כי הקירבה אליו מסוכנת עבורה. בתו של בכור שטרית שהיה אז שופט שלום ולימים שר המשטרה, נישאה לקצין בריטי ונורתה למוות יחד עמו. לובש מדים בריטי סיכן כך את חייה של כל צעירה שנראתה בחברתו, אלא אם הדבר נעשה ביוזמת המימסד הלאומי או ארגוני ההתנגדות הצבאיים. בשנים האחרונות של המנדט הבריטי נתקלו מפגשים בין נשים יהודיות לחיילים ושוטרים בריטים בהתנגדות מרה של כל הגופים היהודיים הממסדיים בישוב ועל-ידי היחיד בחברה היהודית הן מסיבות של שמרנות דתית והן מסיבות של קנאות לאומית. קשרים שכאלה גונו בכל לשון ונישואים מעורבים היו מוקצים ומאוסים בבחינת חטא מוסרי ובגידה לאומית )על אף שככל הנראה היו מאות מקרים של נישואים כאלה בכל רחבי הארץ(. הנידוי המיידי מהחברה נראה לגמרי טבעי בעיניים החברתיות והפוליטיות של אותה עת. לא היה כל ויכוח בקשר לכך, לא היו בעד ונגד בעניין זה כך נראה, הייתה הסכמה גורפת. נטע גרטי, אבישי מרידור 15 14

9 הלל מיטלפונקט )מחזה ובימוי( בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. בין השנים מחזאי הבית של תיאטרון בית ליסין. מחזהו הראשון התקווה האחרונה של רחוב נחמני הועלה בתיאטרון חיפה ב מאז כתב ועיבד קרוב לחמישים מחזות, ביניהם - בתיאטרון הבימה: הגג, מי תהום, מכולת, פירוד זמני, מדריך למטייל בוורשה, חבילות מאמריקה, מסילה לדמשק. בתיאטרון באר שבע: נהג- ציירת,שם המשחק, מפיסטו )על פי קלאוס מאן(, הנאהבים, אחים לנשק, אם הבית. בתיאטרון הקאמרי: גורודיש, בויטרה )עפ"י קולבק(, אדון וולף, השחקן, עיר הנפט )עם תיאטרון חיפה(, מכולת )עם בית ליסין(, חברים של חברים, מפיסטו, הזאבים, איסמעיליה. בית ליסין: נטושים, שלושה בלילה, גן עדן דרום, איסמעיליה, התאונה, ריגוש, גוד ביי אפריקה, אנדה, מקסי ואני, אז, בפראג. בצוותא: סטריפטיז אחרון, ויהי חור )עם יהושע סובול(, מאמי, סמארה. בתיאטרון חיפה: התקווה האחרונה של רחוב נחמני, שרגא קטן, העלמה והמוות, זלמנאים )עפ"י קולבק(, פטפוטים על הנילוס )עפ"י נגיב מחפוז(, בובה. ביים את מחזותיו: פירוד זמני, מדריך למטייל בוורשה, חבילות מאמריקה, נהג ציירת, שם המשחק, הנאהבים, אחים לנשק, אם הבית, גורודיש, בויטרה, השחקן, נטושים, שלושה בלילה, גן עדן דרום, איסמעיליה, התאונה, העלמה והמוות, סמארה, עיר הנפש, ריגוש, גוד ביי אפריקה, אנדה, מכולת, מקסי ואני, אז, פראג. כמו כן ביים בבית ליסין את ההצגות אמנות, מי מפחד מוירג'יניה וולף?, כולם היו בני, קול קטן, המים זוכרים, וריאציות על נושא מסתורי, הדבר האמיתי, מראה מעל הגשר, אלוהי הקטל. ביים בתיאטרון הבימה את מה עושים עם ג'ני? זוכה פרס הלוי לאמנות הבמה 2006, זוכה פרס התיאטרון הישראלי מחזאי השנה 2002 על איסמעיליה, 2008 על אנדה. זוכה פרס מילוא לבימוי על גורודיש אלכסנדרה נרדי )תפאורה( ילידת רומא, עלתה לארץ בגיל 18. בוגרת החוג לעיצוב תפאורה באוניברסיטת תל-אביב. בין עבודותיה בתיאטרון: מה עושים עם ג'ני?, משפחה עליזה, פאניקה, מירל'ה אפרת, אם הבית, ערי מדבר אחרות, שרי מלחמה, מלכת היופי של לינאן, קוויאר ועדשים, רומנטיקה, בגידה, חתונה מושלמת, העז או מי זאת סילביה?, פילומנה, סיפור אהבה בשלושה פרקים )הבימה(. פופר, משרתם של שני אדונים, הזאבים, רשיון לחיים, איסמעיליה )הקאמרי(. חשמלית ושמה תשוקה )בית ליסין(. שירה )תיאטרון באר-שבע(. איזון עדין, בעלת הארמון, ירח אלבמה, כוונות טובות )אנסמבל תיאטרון הרצליה(. המסיבה של אביגיל )הסטודיו של יורם לוינשטיין(. היפה והחיה )תיאטרון הספריה(, אדיפוס המלך )פסטיבל עכו(. סאדקו )צוותא(. עבדה עבור המשרד "הראל מעצבים", שם תכננה ועיצבה חלק ניכר ממוזיאון "יד ושם" החדש. עפרה קונפינו )תלבושות( בוגרת החוג לתיאטרון במגמת עיצוב, אוניברסיטת ת"א. תואר שני בלימודי עיצוב תלבושות ותפאורה מאוניברסיטת N.Y.U עיצבה תלבושות לתיאטראות שונים בארץ. בין עבודותיה: השחף, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, אשלייה, הנסיכה האמריקאית, כנרת כנרת )החאן(; צור וירושלים, סינית אני מדברת אליך, תפוחים מן המדבר, נהג ציירת, הוא הלך בשדות, הסודות )בית ליסין(; עיר הנפט )התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה(, ביבר הזכוכית, האב, הכתובה, הרטיטי את לבי, משרתם של שני אדונים, מעגל הגיר הקווקזי, אורזי מזוודות, בית ספר לנשים, כולם רוצים לחיות )התיאטרון הקאמרי(, אנטיגונה, החגיגה, אלוף הבונים )התיאטרון הקאמרי ותיאטרון הבימה(, שמו הולך לפניו )התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה(; נמר חברבורות, השוטר אזולאי, אותו הים, קוויאר ועדשים, ליזיסטרטה, פליישר, סיפור פשוט, חשמלית ושמה תשוקה )תיאטרון הבימה(, מכולת )התיאטרון הקאמרי ובית ליסין(, מי דואג לילד, אנשים קשים, רוח ים )תיאטרון חיפה(, החייל האמיץ שוייק )תיאטרון הבימה ותיאטרון חיפה(. שפי ישי )מוסיקה( מוסיקאי, זמר ויוצר יליד ירושלים. שרת בלהקת חיל האוויר. בוגר האקדמיה למוסיקה בתל אביב. מוסיקה להצגות תיאטרון, ביניהן הקאמרי: הזאבים. הבימה: סנג ר, קרוב יותר, מה עושים עם ג ני?. החאן: טוני היפה, קילרג ו, נוף ילדות, שמיים, קולות אחרים, מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים, נדל ן, חטא. בית ליסין: הקונצרט, קול קטן, מבזק חדשות. צוותא: סטריפטיז אחרון, לא משלמים יותר. פסטיבל עכו: שעתו האחרונה של קול. אנסמבל תיאטרון הרצליה: אלוהים, תנינים, משחק נישואין, ירח אלבמה. תיאטרון באר שבע: ברכה, הימים הכי טובים, הקיץ האחרון. תיאטרון הסמטה: איש הרוח הזונה והליצן. תיאטרון בזל, שוויץ: שניידר ושוסטר. זוכה פרס קיפוד הזהב מוסיקה לתיאטרון מפיק ומנהל מוסיקלי: תיאטרון חיפה: סינדרום ירושלים. צוותא והבימה: אופרת הרוק מאמי. מוסיקה לסרטים: ד ר דוליטל עקום, מאחורי גבו של היטלר, לא על הלחם לבדו. מופעי שירה, מוסיקה ומחול עם המשוררים נתן זך, יהודה עמיחי, יונה וולך, רוני סומק ואחרים. דיסקוגרפיה: מתחת לארון שירי אנדה עמיר פינקרפלד, פרחים אדומים - אלבום ליהודית תמיר. אלבומי סולו: אהבה ושנאה שירי משוררים, גבר לא ידבר על כך משירי נתן זך עדי שימרוני )תאורה( בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב והאקדמיה "Mountview" בלונדון )התמחות בעיצוב תאורה(. עיצבה תאורה להצגות, הופעות מחול ומופעי מוזיקה בארץ ובחו"ל. בין עבודותיה - בקאמרי: כבוד אבוד, יהודים רעים, הזאבים, איסמעיליה, סוס אחד נכנס לבר. בהבימה: לעוף ולרקוד, גיבורים, הדה גבלר. בבית ליסין: שיינדלה, הקוסם מארץ עוץ, מימונה, אחרון ימיה, ילדת הפעמון, הפרדס, אישה, בעל, בית, מדליה להארי, שבטים, ארוחת פרידה, הזוג המוזר. בתיאטרון באר שבע: משיח, הרוזן ממונטה כריסטו, פיאף, המשרד, קן הקוקיה, שחק אותה סם, הרבה רעש על לא כלום, למה לא באת לפני המלחמה? גלילאו, הגיבן מנוטרדם, חתונת הדמים, אבודים ביונקרס. בתיאטרון הצפון: עופרה דרמה מוזיקלית. בתיאטרון חיפה: הדודה של מנש, מחיר הכבוד )בשיתוף עם חני ורדי(. בתיאטרון אורנה פורת: ארץ קליק. במדיטק: עץ הדומים תפוס, סוד הגן הנעלם, לא דובים ולא יער, מוף ומוריס, רשת ביטחון. בתיאטרון הספריה: תום סוייר, אריוודרצ'י רומא, עד התביעה, ג'ייקל והייד, היפה והחיה. גוונים במחול 2011 תוכניות ג' וד'. באופרה הירושלמית: נישואי פיגארו, מאדאם באטרפליי. זוכת עיצוב התאורה בפסטיבל להצגות ילדים, חיפה 2011 על ארץ קליק. זוכת פרס עיצוב התאורה להצגה לב, פסטיבל עכו דברת אסולין )עוזרת במאי( ילידת בוגרת מסלול בימוי והוראת תיאטרון בביה"ס לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. עוזרת במאי: בסמינר הקיבוצים לרנה ירושלמי בית ברנרדה אלבה, באנסמבל עיתים לרנה ירושלמי המלך נוטה למות, בהבימה לאיציק וינגרטן עת דודים, בתמונע לדליה שימקו עננים, בתיאטרון באר שבע לכפיר אזולאי חתונת הדמים, לשחר סגל קומדיה סקסית של ליל קיץ, בבית ליסין לכפיר אזולאי הוא הלך בשדות, לנתן דטנר מר גרין, בקאמרי לאודי בן משה גם הוא באצילים, לכפיר אזולאי כבוד אבוד, להלל מיטלפונקט איסמעיליה. בימוי: המלך אובו בתמונע )זוכת שני פרסי "קיפוד הזהב"(, בחזרה לנברלנד פרוייקט המחזאים 13, מוסקבה פטושקי במסגרת פסטיבל "לצאת מהקרון"

10 השחקנים )לפי סדר הא"ב(: נטע גרטי )דסי( בוגרת הסטודיו של ניסן נתיב, ת"א. למדה שנה בסטודיו ע"ש לי סטרסברג בניו יורק. זכתה במילגה של קרן אמריקה ישראל. זכתה במילגה כשחקנית מבטיחה ע"ש עדנה פלידל. השתתפה בהצגות - בקאמרי: אופליה בהמלט, ברטה בהאב, קורדליה בהמלך ליר, האני במי מפחד מוירג'ניה וולף? גרושה במעגל הגיר הקווקזי, אנני בכולם היו בני, דורה בכיתה שלנו )הבימה והקאמרי(, מרי וורן בציד המכשפות. בית ליסין: לורה בביבר הזכוכית, שלומית בשחקנית. טלויזיה: הסדרות תיק סגור, החברה הטובים, בסימן ונוס מיני סידרה, הבורר, מסכים 2, פרשת השבוע 3, שביתה, עממיות, פאודה. קולנוע: ניקול בסוף העולם שמאלה, עמליה ברק כלבים רצים חופשי, רחל בחוב, יערה בחיי אהבה )גרמניה-ישראל(. זכתה בפרס התיאטרון לשחקנית מישנה על תפקידה בהצגה מי מפחד מוירג'יניה וולף? ובפרס ע"ש אברהם בן יוסף על תפקיד גרושה במעגל הגיר הקווקזי. יצחק חזקיה )מר מאייר( בתיאטרון הקאמרי מ לאחרונה שיחק בקאמרי את פולוניוס בהמלט, קרלוס הומנידס ביתוש בראש, סאליירי באמדאוס, אדוורד הילגארד במבדולח לעשן, אהרלה במכולת, דייויס במנהל הבית, מנחם זאב צוקרמן בתעלת בלאומילך, מווצקי / מגיד עתידות זקן בכולם רוצים לחיות, המורה לפילוסופיה בגם הוא באצילים, שניאור בזאבים, ג'יילס קורי בציד המכשפות. בתיאטרון באר שבע: ארגאן בהחולה המדומה. בבית ליסין: בטהובן ב- 33 וריאציות, גונקל במלאכת החיים, מנשה צירקין בהפרדס. כנרת לימוני )תיאה( סולנית בלהקת חיל חינוך. בוגרת "בית צבי". בוגרת לימודי משחק מול מצלמה- רות דייכס. תלמידתה של רחל הוכמן. זוכת מלגות: דיויד מרסר, סנו 2003, 2002, לולה שנצר, עדנה פלידל, קרן שרת, שירה צייטלין. תיאטרון בית ליסין: זיסעלע, פרינסס מרי 7, מי מכיר את עמוס חפר? התיאטרון הקאמרי: לילה לא שקט, כולם היו בני, פאנק רוק, חברות הכי טובות )עם בית ליסין(, רוקסאן בסיראנו דה ברז'ראק, נוגה מעיין באח יקר, לוסי באופרה בגרוש, דופה בקרום, רות שחש ביעקובי וליידנטל. תיאטרון חיפה: הבחורים בדלת ממול. תיאטרון הספריה: ריזו בגריז, מדלן בהורים איומים, קריסטין בהלילה הקצר ביותר בשנה, אורידיקה באגדת אוהבים, תחת שמי פריז, על גג העולם, שיער, יוסף וכתונת הפסים המשגעת. תיאטרון אורנה פורת: השיר הזה הוא גם שלי. תיאטרון הקיבוץ: תרנגול כפרות. קאמרי: קפה תיאטרון: לרציניים בלבד. תיאטרון ארצי לנוער: ססגוניה. פסטיבל תיאטרון קצר: ירח דבש מעונן. צוותא: אצל הרננדו במרתף. טלוויזיה: פיג'מות עונה שלישית וחמישית. פיינליסטית גריז ערוץ 2. מנחה בערוץ ניקלודיאון. השתתפה גם במחזמר הישראלי שרול. גיא מסיקה )חייל בריטי / סניטר( בין תפקידיו - בקאמרי: זיגמונט / רישק בכיתה שלנו, גורודיש, סמי באשה בורחת מבשורה. ברתולדו בקרום, אבן בוחן / סילוויוס בכטוב בעיניכם. בצוותא: רואים ת סוף. בבית ליסין: אוברון בחלום של לילה בלב קיץ, תמונות יפואיות, עובד בשביל שניים. בתיאטרון חיפה: יוג'ין בזכרונות חוף ברייטון, גשם שחור בפסטיבל ישראל: טרמינל, באנסמבל הרצליה: איפיגניה באאוליס. בהבימה: שירת הבבון, סיפורי הבימה, מנדרגולה, מלכוד 22, מלחמת אחים, מעגל הגיר הקווקזי, הברווזון, הבבונים חוזרים. בתיאטרונטו : 2014 הקברט יחסי מינים )כתיבה ומשחק(. ב כתב והוציא לאור את הספר "אימפרו- אומנות האלתור בתיאטרון". הלחין את השיר בית ספר למשחק של הזמרת מרינה מקסימיליאן בלומין. אבישי מרידור )עמירם( יליד ירושלים, שרת כנווט בחיל האוויר. בוגר מסלול המשחק בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, זכה במלגות ע ש אלי ליאון ואוהלה הלוי במסגרת לימודיו ובמילגה ע ש ספי ריבלין במסגרת תחרות מונולוגים ארצית. בתיאטרון הבימה: אלפרד באהבתי הראשונה. בטלויזיה: בני ערובה, עונה שנייה )ערוץ 10(. בקאמרי: מורדי בעל האש, אוטו אולריך במפיסטו, קלאודיו במהומה רבה על לא דבר, לארס קוך בטרור. דודו ניב )מרשק( בוגר "בית צבי". שיחק בתיאטרון גשר, בתיאטרון חיפה, בבית ליסין, בקאמרי, בתיאטרון הספריה, בהבימה, תיאטרון מלנקי, בתמונע, בצוותא, במדיטק ועוד. בין ההצגות בהן השתתף: הרולד בהרולד ומוד, סבסטיאן בהלילה ה- 12, סר וילפריד בעד התביעה, פורפירי בעל החטא, השופט בראק בהדה גבלר, אורגון בטרטיף, אלכסנדר בסתיו ימיו, ד"ר ראנק בבית הבובות, הדוד ביונה ונער, טורטשינר בשונאים סיפור אהבה, לורד ברלי במרי סטיוארט, טריגורין בהשחף, נורמן בהבחורים בדלת ממול, זמלניקה ברביזור, ד"ר פלדמן בדואט לאחת, סלמנו בהזר, בנדל בהמלחמה תפרוץ אחרי ההפסקה, דון ז'ואן /סליירי בטרגדיות קטנות, פטר בחלומות של אנונימוס, מוריס בשוורץ וחיות אחרות, לאמברט בסלבריישן, אלווד בהרפר ריגן ועוד. קולנוע וטלויזיה: החצר, המיוחדת, דובדבני וקובץ', שני דגלים, מעצר בית, האסכולה השקספירית, בראשית ברא, חסמב"ה ושודדי הסוסים, גלובוס, בית לחם, השועלים, מבחן בד, תא גורדין 2, עמוק במים, השכונה, האשה מחיפה, זאפ תיאטרון ועוד. פרס "קיפוד הזהב" 2007 על תפקידו כחוקר פורפירי בעל החטא, וב על תפקידו בחלומות של אנונימוס. פרס השחקן המצטיין בפסטיבל הבינ"ל פודיום מוסקבה, על תפקידו בהמלחמה תפרוץ אחרי ההפסקה. בקאמרי: בריצ'רד השני בתפקיד יורק ובריצ'רד השלישי בתפקיד בקינגהאם, באיש קטן מה עכשיו בתפקיד מר קליינהולץ, בחברים של חברים בתפקיד זימר, וייסקופ בגטו, מקדאף במקבת, בסיראנו דה ברז'ראק בתפקיד ראגנו, בכיתה שלנו בתפקיד אברם, באיבאנוב בתפקיד לבדייב, במפיסטו בתפקיד הגנרל, בחדר האחורי בתפקיד סאם, במהומה רבה על לא דבר בתפקיד דון ג'ון. בקאמרי זוכה פרס שחקן המישנה ע"ש נתן כוגן, לשנת עירית קפלן )אידה( בוגרת "בית צבי", זכתה במלגות הצטיינות ב 96, 97 ו- 98. תיאטרון הספריה: פגין בפלייבוי של עולם המערב, תרזה בכך אוהבים האחרים, אשת פוטיפר ביוסף וכתונת הפסים, המכשפה בסיפורי נרניה- האריה המכשפה וארון הבגדים. בויימר, גרמניה, בשיתוף עם הקאמרי, טיטניה בחלום ליל קיץ. הקאמרי: אודרי בכטוב בעיניכם, בולבה ברווקים ורווקות )מילגה ע"ש עדנה פלידל לשחקנית המבטיחה(, קלרה בכובע הקש האיטלקי, החצרונית בעוץ לי גוץ לי, ציפי בפלונטר )ועוד דמויות אחדות(, הלן בשמנה )פרס הקאמרי לשחקנית המצטיינת(, אנטואנט ביתוש בראש, פנינה בהיה או לא היה, פרומקה בינטל, בת שבע בזהב טורקי, שפרכצי בשיץ, קוסט בקברט, שוורציסקה בפופר, גברת מורשל /מארי קליינהולץ / גברת א' / בעלות הבית / גב' נוטנאגל באיש קטן מה עכשיו?, מריה בשגעון באופרה, דומינה בדבר מצחיק קרה, זוזושקה באיבנוב, גב' פיצ'ם באופרה בגרוש, תרצה בעל האש, לוטה לינדנטל, בלה, מוץ, שחקנית בתיאטרון הפועלים במפיסטו, אליזבת פרוקטור בציד המכשפות. טלוויזיה: דומינו גרוס, בקצב הקצב, הפרקליטים, שאול פרחים, פרנקו וספקטור. אחד התפקידים הראשיים בסידרה ראש גדול,.)YES( משחקת באלופה )HOT( תפקיד נשי ראשי בסידרה זנזורי,)YES( בני ערובה )ערוץ 10(, הסידרה מתים לרגע. קולנוע: זהבה, תפקיד נשי ראשי בסיפור גדול )פרס השחקנית המצטיינת של הקולנוע הישראלי לשנת 2009(. תפקיד אורח בסרט של שמי זרחין העולם מצחיק, אחד התפקידים הראשיים בסרט להציל את נטע, תפקיד אורח בפוקסטרוט

11 אסתי קוסוביצקי )ריבה( למדה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב. בין תפקידיה - תיאטרון "בימות": ערב שירי נעמי שמר. צוותא: אישה כמו ג'ירפה, אפרים חוזר לצבא, חופשה בפראג. תיאטרון באר-שבע: ליז בפנדו וליז, אסתר'ל בעלי כינור, פולי באופרה בגרוש, לולו במסיבת יום הולדת, הלן בהבט אחורה בזעם, מריאן בטרטיף, אמיליה בבית ברנרדה אלבה, ולאחרונה ברוקלין בוי, ילדים חורגים לאלוהים, פולינה בשחף. התיאטרון הקאמרי: פולצ'ינלה בנפוליון חי או מת, קונסטנצה באמדאוס, בסי במהגוני, אינה בחתונה, והשמיים צחקו בהוצאה להורג, בלה באורזי מזוודות, הזמרת בטוב, פרלה בסיפור גן-עדן, ולאחרונה צשה בשיץ, ציקי בבעל למופת, צילה הופשטטר באורזי מזוודות, נשות טרויה עם המטרופוליטן של טוקיו, ג'ורג'ט בבי"ס לנשים, מרים ברומן משפחתי, איכרה באמא קוראז', הזקנה באשכבה, האם בכולם רוצים לחיות, קתי באח יקר, גב' סטרייקוש במצחיקונת. הבימה: טייבלה בטייבלה והשד שלה, האם ביונה יונה. תיאטרון חיפה: שש דמויות מחפשות מחבר, חפצים. בית ליסין: יצרים, הזוג המוזר. פסטיבל עכו: ממשלת נשים, עביר, יונה יונה. טלויזיה: עברית בסימן טוב, מצב משפחתי, שניים אוחזין, קשר משפחתי, רחוב סומסום, בתוכניות שעה טובה, שרתי לך ארצי, בדרמות: מתבן במנהטן עפ"י בשביס זינגר, סיפור מקומי, תסתכל לי בעיניים, תושב"ע בקרית שמונה, בסדרות סיטון, קו 300, המכון, דום לב, כנפיים, שלומית בלחיי האהבה, שבתות וחגים, עבודה ערבית, העלמות, משפחת עזאני, רמזור. הופיעה בתוכנית יחיד בנויה לאהבה- שירים מתוך התיאטרון. פרס עיריית תל-אביב ע"ש אברהם בן יוסף לשחקנית המצטיינת ל ציון לשבח בפסטיבל עכו 96' על תפקידה ביונה יונה. ג'וי ריגר )גילה( בוגרת תלמה ילין. הצגות בתיאטרון: מקווה בתיאטרון בית ליסין, צלילי המוסיקה בבימויו של משה קפטן, ספר הג ונגל בבימויו של חנוך רוזן. טלוויזיה: החממה, ג וני ואבירי הגליל. קולנוע: לך תחיה ותהיה, החטאים בבימויו של אבי נשר, עמק, סקס דול.בקאמרי: עמודי החברה בתפקיד דינה דורף, ציד המכשפות בתפקיד מרסי לואיס. דודו ניב, אסתי קוסוביצקי נטע גרטי, ג'וי ריגר 21 20

12 THE OTHERS Written and Directed by Hillel Mitelpunkt Set Alexandra Nardi Costumes Ofra Confino Music Shefi Yishai Lighting Adi Shimroni Director assist. Dovrat Asulin Cast: Dassi Netta Garti Ida Irit Kaplan Mr. Mayer Itzhak Heskia Marshak Dudu Niv Gila Joy Rieger Amiram Avishay Meridor Thea Kineret Limoni Riva Esti Kosovitzky British Soldier / Male Nurse Guy Mesika Production manager Halit Ziv-Hadas-Peeri, Mazal Malka Ketty Stage manager Andrei Zaslavski Lighting operator Eli Hadida Sound Valery Reizes Wardrobe / Props Ruth Levy Makeup The entire department First performance: 17/5/18 Length: approx. 1 hour 40 minutes. No interval. THE OTHERS Tel Aviv towards the end of the British Mandate period in Israel. Dassi returns to her native Israel after an absence of several years. Due to her marriage to Jack, who is British, and the birth of their son, her family has disowned her, the people around her consider her a rebel, and her name appears on the resistance blacklists as a suspected traitor to her country. The Others is a moving drama about the exclusion of the other and xenophobia in a society immersed in national feelings, a society that refuses to acknowledge freedom of choice and differences in its members. The Others is the story of Dassi and others like her, exiles in their own land, who find a modicum of solace in one another s company. ההצגה "האחרים" נתמכת ע"י קרן יונה אתינגר הווארד גילמן הקרן הוקמה על ידי עיריית תל-אביב באמצעות קרן תל-אביב לפיתוח והתיאטרון הקאמרי, קרן הווארד גילמן לתרבות ישראל ומשפחת יונה אתינגר. מטרת הקרן לקדם הפקות ייחודיות ולסייע בהפקת אותם מחזות שיימצאו מתאימים לכך. הווארד גילמן ז"ל השקיע מאמצים בלתי פוסקים לשיפור תנאי החיים של האדם וסביבתו בתחומי החינוך, הבריאות, שימור הסביבה, הגנת חיות הבר וטיפוח מינים נכחדים. הוא תמך במחקר רפואי, במוסדות חינוך, במוסדות תרבות ואמנות, והירבה לטפח כשרונות צעירים. קרן הווארד גילמן לתרבות ישראל ממשיכה את מסורת משפחתו ותומכת במוסדות תרבות ישראליים, ביניהם: אוניברסיטת תל-אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד. יונה אתינגר ז"ל היה מעורב בעשייה האמנותית והחינוכית בארץ: קרן התרבות אמריקה ישראל, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אוניברסיטת תל-אביב, בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, האקדמיות למוזיקה ע"ש רובין בירושלים ובתל-אביב ועוד ועוד. משך שנים רבות היה יונה אתינגר ידיד קרוב של התיאטרון הקאמרי וליווה את פעילותו של התיאטרון בעצה ובמעש. להקת התיאטרון הקאמרי כגוף וכפרטים הסתייעה בו לא אחת. בשנת 1961, כשהקאמרי עבר למשכנו ברחוב דיזנגוף, תרם יונה אתינגר את המסך לבמת האולם החדש. נעלה את המסך לזכרו של ידיד יקר ואוהב התיאטרון הקאמרי. נטע גרטי, דודו ניב, ג'וי ריגר "The Others" is supported by the Howard Gilman Yona Ettinger fund Howard Gilman was committed to improving the quality of life. He was dedicated to the conservation of nature and the preservation of endangered species. He promoted medical research, higher education, cultural and artistic programs and cultivated young talent. The Howard Gilman Israel Culture Foundation continues this time honored family tradition by supporting Israeli cultural institutions such as: Tel Aviv University, the Tel Aviv Museum of Art, the Israel Philharmonic Orchestra etc. Yona Ettinger was always a deeply committed supporter of cultural and educational activities in Israel: The America-Israel Cultural Foundation, the Israel Philharmonic Orchestra, Tel Aviv University, the Nahum Goldman Museum of Diaspora, the Tel Aviv Museum of Art, the Rubin Music Academies in Jerusalem and Tel Aviv, and many other organizations.for many years Yona Ettinger was a close friend of the Cameri Theatre and was involved in all aspects of its activities. Members of the Cameri, both as a group and as individuals, could always rely on his friendship. In 1961, when the Cameri moved to its location on Dizengoff Street, Yona Donated the curtain for the new stage. Let us raise the curtain in memory of a true friend of the Cameri Theatre

13 , DC Signature אנגליה - נובמבר פסטיבל מנצ סטר. בלגיה - דצמבר פסטיבל השלום. ארה ב - אפריל שיקגו, לוס אנג לס Rond Point BAM סין - בייג'ינג, ספטמבר 2017 FIND Poland the four fest, Lodge September , SETT מאת חנוך לוין בימוי : עמרי ניצן Israel non stop 1 JCC 1997 Kiev Top Fest THESPIS JCC "אשה בורחת מבשורה" עפ"י ספרו של דוד גרוסמן מחזה ובימוי : חנן שניר ארה"ב ניו יורק פסטיבל לינקולן סנטר יולי BAM פתאום דפיקה בדלת עפ"י סיפורים של אתגר קרת ארה"ב וושינגטון תיאטרון קלריס סמית וניו יורק באקדמיה למוסיקה BAM דצמבר 2017 סוס אחד נכנס לבר עפ"י ספרו של דויד גרוסמן סלובקיה ברטיסלבה בתיאטרון הלאומי קרואטיה זאגרב בתיאטרון Z/K/M ינואר

14 INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV Founder and Chair : Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark Bekerman, Wendy and Henry Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould, Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman מועצת הנאמנות רון חולדאי - יו"ר אוסקר אבו ראזק עמיקם בן צבי דוד ברודט ערן גריפל נחמה דואק משה הנדלס אמינה הריס יגאל וינשטיין שלמה וישינסקי אתי כספי ליאורה מינקה מנחם סלע רון סמוראי ליאורה עופר שרה פון שוורצה גיל פייר ישראל פלג יואב צוקרמן אמיר רוזנברג זאב רותם עפר שחל לינדה שטרייט אברהם תירוש שלומי אברהם יצחק חזקיה אלינור אהרון-בן אבי עידית טפרסון שרונה אלימלך איתי טיראן נדב אסולין אבי טרמין רות אסרסאי אלברט כהן תום אפלבאום מוטי כץ דיויד בילנקה גדי יגיל אסנת בן יהודה עודד לאופולד יואב לוי שלי בן יוסף כנרת לימוני שי בן משה מיה לנדסמן שמחה ברבירו ג'יטה מונטה רמי ברוך רובי מוסקוביץ' הדר ברוך ערן מור ירדן ברכה דנה מיינרט אלדד ברנטמן רביב מדר אלי גורנשטיין מוני מושונוב גיא גרמן גיא מסיקה אסף מרון נטע גרטי רוני מרחבי מיה דגן עזרא דגן אבישי מרידור אלון דהן דודו ניב תיקי דיין נתן נתנזון אביגיל הררי יובל סגל שמואל וילוז'ני אסף סלומון שלמה וישינסקי מיכה סלקטר טל וייס אלונה סער ענת וקסמן שרה פון שוורצה עוז זהבי אנסטסיה פיין איתמר זהר מירב פלדמן מרים זוהר נטע פלוטניק התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת 1944 על ידי יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין, אברהם בן-יוסף ובתיה לנצט. ב הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים לתיאטרון העירוני של תל אביב. בראש התיאטרון מועצת נאמנות הכוללת נציגי ציבור, אנשי רוח ואמני תיאטרון. להקת שחקני התיאטרון מונה כ -120 שחקניות ושחקנים ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים ידועי שם מישראל ומחוצה לה. הקאמרי מציג ב- 6 אולמות: קאמרי 4, 3, 2, 1, קפה תיאטרון, וקאמרי 5 ע"ש רן גואטה מנכ"ל עמרי ניצן מנהל אמנותי חביבה הדר סמנכ"לית כספים ומינהל גלעד קמחי במאי הבית נועה סיקסיק-יוסף עוזרת מנכ"ל דפנה הררי מנהלת שיווק יפעת יעקובסון דוברות ויחסי ציבור רות אזר-מדברי מנהלת הפרסום ג קי חן מנהל הפקות וייצור יגאל מורחי ייצור מנהלת אגודת הידידים והמחלקה לקשרי חוץ סיגל כהן אבי גז מפיק ראשי חיים סלע מפיק מחזות זמר ורדית שלפי רותם כרמלי מרכזת המחלקה הדרמטורגית עוזרת למנהל האמנותי ע' למנהלת השיווק מנהל: רון בן גידה יהלי טייב המחלקה החינוכית סופי וייס גלינה לרמן מנהלי חשבונות סאשה גלדקי אלינה אבקומוב טטיאנה אורמן לימור רוטשילד מח' שכר סיירוס ומירטל קאצן - אולם חזרות והופעות המכיל כ -200 מקומות. על במות אלה עולות עשר הפקות חדשות מדי שנה, בפני קהל מגוון הכולל כ- 40,000 מנויים וכ- 1,100,000 צופים בארץ ובחו"ל. התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית תל אביב-יפו, משרד התרבות והספורט - מינהל התרבות. הקאמרי החדש נבנה על ידי מפעל הפיס בשיתוף עיריית תל אביב-יפו. 74 הועד המנהל עפר שחל יו"ר דוד ברודט אמינה הריס ליאורה מינקה גיל פייר יואב צוקרמן אמיר רוזנברג זאב רותם לינדה שטרייט ועדת הביקורת בנציון דל - יו"ר רון ארנרייך עמיקם בן צבי רויטל בן-אשר פרץ נחמה דואק יגאל וינשטיין - יו"ר כבוד של הועד המנהל כיהן בתפקיד יו"ר הועד המנהל בשנים ( ) להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב) הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין ספרית המחזות ע"ש זאב רייכל יוסי קאנץ עודד קוטלר אסתי קוסוביצקי אודיה קורן דן קיזלר תמר קינן יפתח קליין זיו קלייר עירית קפלן דרור קרן אורי רביץ דר רוזנבאום אורנה רוטנברג אודי רוטשילד ג וי ריגר דוד שאול שני שאולי איה שבא אנדריאה שוורץ סנדרה שדה אולה שור-סלקטר אוהד שחר ליאת שטרן נעמה שיטרית רוני שיינדורף שהם שיינר דן שפירא אדם שפר ערן שראל אליאנה תדהר עמוס תמם אבי ברכר יורם אמיר אגף מנויים מכירות וקופה ע"ש שולה הגרי מנהלת - עינת פנחס נחמה אפשטיין אוהד לורי ורדי חן שלומית דהרי שגיא קרישר מרינה סלבין גלית יפת שרון בודנר מיטל אקרמן גיתית כהן שלי לי כתר רועי חסון ספיר אלקיים איריס טביביאן מירב שטרן אנה ספירט נועה אליהו גיל חיון נוי רוכל מיה שרעבי אבישג מור מח' מנויים לועדים רינת מור יוסף אריאלה לוי-סבג מח' מכירות מירי סבן קרן הורביץ זליט חני קרקובסקי ויקי אלדד מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר מנהלת - מלאני קפלן נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר ילנה פרגמן לרה גולומב מחלקת אביזרים - מנהלת - אורלי שנברגר נטשה מנטל מתפרה מנהלת - הדס אבנרי נועה כרמון אביב רון מיכאל צ בן יואב וייס נגריה/מסגריה נאוה לוי מזל מלכה-קטי מנהלי הצגה שרה לבקוביץ' ניסן זהירה יעל צ'חנובר הלית זיו-הדס-פארי נילי בארי מישל זבלודוביץ' מזכירה סדרנים ואולמות מנהל - קטיה אקרמן מנהלי אולם איתי סמו אופיר לייבוביץ איליה פופוב זיו גולן מועדון קפה תיאטרון שי רפאל רוני ברים פאבל קרקוז מרכזיה אבי מרכוס מינהלה המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר) מנהלת - שמרית רון קרן ליאור-תרבות ואמנות לחיילי צה"ל זיוה פתיר יו"ר ועדת ההיגוי אבי נאור, נעם סמל, אלוף מיל. ח"כ אלעזר שטרן, יעל חולדאי, עירית תאומים, תמר רודיך, עו"ד אמיר רוזנברג, אפרת ליבנה-אברהם. מנהלת הקרן: מירי מרקוביץ. קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית אנסמבל עיתים (ע"ר) מנהלת אמנותית ובמאית רנה ירושלמי מחלקת מנויים: טל פקס: בשעות 21:00-08:30, בימי ו' וערבי חג 13:00-08:30 קופה: (ישיר ובכרטיס אשראי), בימי א'-ה' 20:30-08:30, בימי ו' וערבי חג 13:00-08:30, ו' ומוצ ש שעה לפני תחילת ההצגה (הזמנת כרטיסים במכירה מוקדמת עד שעה 19:00 בלבד) מחלקת מכירות (קבוצות ועדי עובדים): /4/5/6 המחלקה החינוכית: אגודת עמיתי הקאמרי: כתובת הקאמרי באינטרנט: המחלקה לוועדים: , מנויים נכבדים כל פניה יש לציין את מספר המנוי. נא להגיע לקופה עם כרטיס המנוי/ת.ז. אם החלטתם לבטל הזמנתכם נא עשו זאת עד 48 שעות לפני ההצגה, אחרת נאלץ לחייב את כרטיס המנוי. כדי להימנע מעמידה בתור אנו ממליצים להוציא את הכרטיסים מראש. שימו לב לאולם שבו מתקיימת ההצגה. ההנחה למנויי תאטרון הקאמרי בחניון גולדה תינתן לנכנסים לאחר השעה 16:00. שימו לב! לאחר תחילת ההצגה יופנו המאחרים ליציע בלבד. בהצגות בקאמרי 3 ובקאמרי 4 למאחרים לא תותר הכניסה, מכיוון שאין יציע למאחרים. לרכישת כרטיסים לרכישת כרטיסים באמצעות כרטיס אשראי ניתן לרכוש ישירות באתר התיאטרון: , , עונת תשע ח רו"ח חייקין כהן רובין ושות רואה חשבון רו"ח דניאל שפירא מבקר פנים יעקב הכהן ממונה בטיחות מכטינגר משרד פרסום LAIKA דיגיטל להזמנת כרטיסים בפקס: ניתן לשלוח דואר אלקטרוני לכתובת: booking@cameri.co.il ונציג השירות יחזור אליכם. לפרטים נוספים אתר הקאמרי: מח' תאורה וסאונד מנהל - בועז רותם יוסי הררי אהרון נחום תאורנים עידו בן יעקב דוריאן אופינקרו אלי חדידה סילביו מאירסון שי נשיא ולרי רייזס סאונד אחראי עמית מרקו ברוך ביבס אייל רייכשטט אנדריי חריסטצ נקו נאור אייזיק וידאו אחראי - אוהד לויטן מנהל תפעול וטכני - יעקב משה יוסי כוכבי מנהלי במה רונן שלו שרלי סבח אילון מעודד אבי אינבר אנדריי זסלבסקי ששון סגרון משה ועקנין עידן תמנו יניר בן יאיר שלומי זיתוני מור סלע אמיר עבוד ציון זמיר אבי גרינברג דרור שאשא צוגים, תכנות והפעלה מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת - רקפת יחיאל אתי אליאס, רותי לוי, שרה כהן, דפנה הנדלי-יצחקי, ציונה זקן-ברק, ריה לידר, אירנה ויימן, מירב בשארי, רחלי שוקר, אליני רושה גזית, מיכל מילר, שי לויאן, כנען אליאל, חנה נחמד, מאיה לוי יעוץ משפטי עו"ד אייל יפה, משרד עו"ד צבי יפה חוג ידידי התיאטרון הקאמרי עמיתי כבוד ליזיקה, עמי וטדי שגיא ליאורה עופר דיים שירלי פורטר אילנה וראובן זכר נשיאת כבוד ראשונה לאה רבין ז"ל ( ) יו"ר האגודה ליאורה עופר מייסדת ויו"ר בשנים אתי כספי מייסדת ויו"ר האגודה הבינלאומית אמינה הריס מנהלת האגודה סיגל כהן רכזת האגודה מירי סבן עמיתים קובי אבן עזרא יגאל אהובי וגלית גוטמן פרופ' אבינועם ודר' סימה אופיר רותי וגדעון אורבך שרי ותנחום אורן פרופ' גדעון ודר' ניצה אורצקי נורית ואבנר אזולאי שרה אילין אילן אהובה וגדעון בן טל ברוריה ויהושע אימבר פולט איתן שרה אלאלוף מירי ואבי אלון איטה אלחנני עידית אלקון טלי ואבי אנגל דרורה וצביקה אפרת דניאלה אפשטיין אסנת ועמי אראל רותי ואברהם אסף אירן אמודי ואלישע בן צור רינה וגדעון באום ניצה וישראל באומן נורית בוקשפן יעל ואיזי בורוביץ' גינה ודני בירן הדה בן בסט ורד ואלברט בן דהן עמוס אהרוני יעל ורמי אונגר ענת ואודי אנג'ל מיקי וטלי דורסמן ורדה ובועז דותן ישראלה ורם בנין שלמה בר רותי ושמואל בר אור קוני ודן ברניצקי אילנה ברנר נאווה ברק ושלום זינגר אורנה ברקת מיקי ושייקה ברקת הלנה בייליין ויעקב ישראלי רחל ואבי ברויטמן עדנה גבריאלי קרן ועזי אלקלעי גוט גורניצקי ושות' מירלה ושמעון גולדברג שרה וד"ר יעקב גולן דר' אלן גור עליזה גורן ודני רוטשילד דניאלה וששי גז אלישבע גיבלי שרה ומיכה גייגר ג'נס ודני גילרמן חוה גל-און נילי גליק צביה ופרופ' יוסף גרוס יסמין גרנדמן ורן פדרמן פנינה דגן וטלי זינגר גבריאלה דוד נורית וגדליה דורון שלומית ושמואל דונרשטיין אורלי ונוחי דנקנר ורד ואברי דרגנר משדה (ז"ל) ושושנה דראל שירה ויגאל הויזמן נעמי הוכברג ניצה הינדלס הלגה עיצובים בע"מ עו"ד אלי הלפן הילה ואמנון הלפר אריאלה והלל הלקין חנה וגדעון המבורגר אטקה ויגאל וינשטיין שרון הראל וסיר רונלד כהן דיתי ואלכס לנדסברג גלית ויוסי לנדסמן נורית וישה סיטון יאיר ואילנה המבורגר אורה הראל טלי וולטש נורית ודוד וולף שרון וולך דרורית ורטהיים נילי ואלי זהר יעל ויעקב זיו חני ופרופ' אורי זליקסון אורה ויוסי זרניצקי פארה ועופר חודורוב יוסף חכמי גדעון טהלר נירה טולידאנו עדנה ודן טוקאטלי שלמה ונעמי טיסונה עירונה טייק לזכרו של דוד טייק ז"ל ענת טמיר עליזה ופרופ' אריאל יפו יעל שנידרמן ואבי ירון מאיר כהן. ז הילה ודורון כהן פיני ופנינית כהן אתי ורם כספי זהבה כץ ציפה ואריק כרמון שוש ואליעזר כרמל מרים לאופר איריס ואלי לבון חיה ורובי לדנר תקווה וצבי לובצקי רחל ויצחק לוי אבי ואילנית לוי אלי ליאון מלכה ואמנון ליאון עדה ופרופ' דוד ליבאי דר' ילנה ופרופ' סימון ליצין ליאורה ואלי לנדאו יובל ומאי לנדסברג רותי וגבי לסט אורנה וד ר חיים פרלוק שיף ראובן מיכל ויובל רכבי לינדה ואלי שטרייט מדי ואיזי שרצקי מוטי ואפרת מאיר נילי ושי מאייר רותי וניסו מטלון מרגלית וחנן מלצר עפרה מיתר ואלי אפשטיין נורית ויואב מנור אורה ואברהם מעוז מאיר ונעמי מנדלמן משה מרון דליה ואייבי נאמן עדיה ויצחק סוארי מרשה ומיכאל סגל טובה וסמי סגול עדיה ויצחק סוארי ערי ורחל סטימצקי גדעון ופנינה סיטרמן תמי ואורי סלונים יהודית סלע אריאן ראלי וג'קי סמית נחמה סנה ברכה וחיים סמו רחל ועודד עידן איה עזריאלט יהודית וארי ענבר ענת ובני פדני מיכל ודוד פורר לילי וראובן פייזר רבקה ורוני פיינר שרה ואבנר פלטק יפעת ועמירם פליישר נאוה פרי נורית פרייס שושנה פרידנבורג ענת ושמואל פרנקל זיוה ואבי פתיר מאיר ונעמי קדוש ציפי ואפרים קונדה יעל ודורי קלגסבלד פוטוליין דיגיטל בע"מ קרן מ.א.ה מיסודם של מרגוט וארנסט המבורגר אורה ויצחק שקד מיקי ואתי קני יהודית ורוני קצין פרופ' אסי קריב נילי וד ר שמואל קריב רונית ואשר רבינוביץ הילה ורני רהב נעמי רודיך תמי ויהודה רוה יוסי רוזן יעקב ותמי רוזן ריטה ונחום רויטמן ריקי רוזנברג דליה ופנחס רוטנברג נילי ויאיר רוטלוי חנה רומן חדוה ואבישי רייכס שי ודפנה רייכר פנינה רמון אורית ודר' חיים רסנר עירית רפפורט חסיה שביט יעל ושבתי שביט דנה ושמעון שבס תמר ויורם שוחט ג'ודי ויצחק שוייגר אילנה וגדעון שטיאט דניאלה ודניאל שטיינמץ ישראלה שטיר דובי ואנה שיף הדסה ומאיר שני רנה ואליהו שעשוע חסון נעמה ויגאל שפר פנינה והרצל שקלים שושנה שקד רותי ושלמה שרון יוכי ואיציק שרם רותי שרף עירית ומושיק תאומים זיוה ואהרון תומרס פרופ' חנה ודר' ישראל תמרי מועצת המנהלים יו"ר הדירקטוריון משה פת חברי הדירקטוריון מהרטה ברוך רון אופירה יוחנן וולק דפנה הראל חנה תמיר חביבה אבי - גיא מירב פרץ אלי לוי שמואל גפן אהרון מדואל עזרה נווה יחזקל דסקל איתי פנקס מנכ"ל עו"ד יוחנן דן סמנכ"ל כספים רו"ח אורי קופרברג מנהל תפעול ואחזקה דוד אשכנזי מנהלת הלשכה מיטל יהודה מנהל תכנון ובקרה רון דונר מנהל פרדיקטים מרק עובדיה מנהלת חשבונות גלית כהן צמח

15 GIGI משיקה את הדור החדש של חומצה היאלורונית הממלאת קמטי הבעה תוך ימים משלב 4 פטנטים בינלאומיים 3 D מעניק נפח, מילוי ומיצוק לקמטי ההבעה. תוצאות נראות לעין תוך ימים! יעילות לטווח ארוך בזכות מנגנון שחרור איטי HYALU FILL שימוש בחומרי גלם אורגניים בעלי תו תקן אירופאי מוצרי מעבדות GIGI ניתן להשיג רק לאחר אבחון והתאמה אצל קוסמטיקאיות וקליניקות מוסמכות בלבד.

16 / מנהל כללי: רן גואטה בכורה בכורה בכורה SURF ALL THE WAY TO THE USA. שורת המקהלה הילד חולם אותלו מהומה רבה על לא דבר מחזמר מחזמר רומיאו ואמא Wi-Fi available on all nonstop flights from Tel Aviv to New York JFK. For more information please contact your travel agent, call Delta Air Lines on or visit DELTA.COM ציד המכשפות מצחיקונת פשוט לאהוב המורדים אגדת דשא תמונות מחיי נישואין החדר האחורי פתאום דפיקה בדלת הזאבים סוס אחד נכנס לבר אויב הציבור טרור שלוש אחיות איסמעיליה אשה בורחת מבשורה על האש קרום יהודים רעים רשיון לחיים כטוב בעיניכם עוץ לי גוץ לי אשכבה מנוי להצגות הטובות ביותר בישראל עשו Delta Air Lines, Inc. Terms and conditions at delta.com/wifi.

17