יוסף למה לא הודיע לאביו? דעת זקנים מב :א וגם יוסף למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים? אלא שהטילו חרם ביניהם וגם שתפו להקב"ה וליוסף נמי השביעו שלא לגלות והכתוב מוכיח דכתיב הוציאו כל איש מעלי שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה. וי"א כי כשהיה עבד לא רצה להגיד לו כי יותר היה מצערו וכן כשהיה בבית הסהר. וגם כשהיה מלך לא יאמין לו כי אפילו לבסוף כשספרו לו אחיו לא האמין כדכתיב ויפג לבו כי לא האמין להם ועוד אם היה מגיד לאביו היה ירא שמא ישמעו אחיו ויבהלו ויברחו זה לצפון וזה לדרום מרוב פחד שייראו שיהרגם ונמצא אביו מצטער עליהם וגורם צער גדול לאביו ולכך המתין עד שבאו אחיו אצלו ונתגלה להם תחלה ופייסם בדברים ושאין בלבו עליהם ואמר להם לבשר לאביהם וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים: ו ל א-י כ ל י וס ף ל ה ת א פ ק ל כ ל ה נ צ ב ים ע ל יו ו י ק ר א ה וצ יא ו כ ל- א י ש מ ע ל י ו ל א -ע מ ד א י ש א ת ו ב ה ת ו ד ע י וס ף א ל-א ח יו: (45:1) פענח רזא (יצחק בן יהודה הלוי, תוספיסט, צרפת, s 1200( ויקרא הוציאו כל איש מעלי, מפני שגם הוא הי' בכלל החרם ושבועה שלא לגלות שמכרוהו ובזה ג"כ מתיישב מה שלא שלח והודיע לאביו ולכן כתיב ולא עמד איש אתו וגו' 1
"כדי לקיים...מצות כיבוד אב" שלום דוד - כהן, דוד בן משה מג'רבה תרס "ט - תרע"ו - תוניס 2
ט) "אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות" רמב"ן פרק מב ) ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה: ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון: אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו: 3
"שאמר: אם הי' ברצון הקב"ה שיהי' הדבר נודע ליעקב הי' מגלה לו" שם משמואל - פרשת מקץ - שנת תרע "ה והנה כבר אמרנו מה חטא הי' ליוסף שעשה השתדלות ע"י שר המשקים הלא כך הוא מנהגו של עולם לעשות השתדלות ולהתפלל להשי"ת שיצליח בהשתדלותו, וכן כתיב )דברים ט"ו( וברכך ה"א בכל אשר תעשה, ובספרי יכול אפי' יושב בטל ת"ל בכל אשר תעשה. ונראה משום דהנה הכל תמהו מדוע בכל כ"ב שנה שפירש יוסף מאביו למה לא הודיע לאביו להחיות את נפשו ואין לך כיבוד אב גדול מזה. והרמב"ן נתן טעם משום שידע שזה דרך נכון שיתקיימו החלומות. ואינו מספיק, דבהדי כבשי דרחמנא למה לו, ולא הי' לו להניח מצות כיבוד אב בשביל זה. ועוד לאחר שמלך למה לא הודיע תיכף לאביו. אך הטעם פשוט עפ"י מה שפירש רש"י שיצחק הי' יודע שיוסף חי ולא גילה ליעקב משום שאמר הקב"ה אינו מגלה לו ואני אגלה לו, זה הטעם עצמו הי' ליוסף שלא הודיע לאביו, שאמר אם הי' ברצון הקב"ה שיהי' הדבר נודע ליעקב הי' מגלה לו, ואם הקב"ה רוצה שלא יהי' נודע ליעקב בודאי כך טוב. וזוהי תכלית מדת הבטחון, כמו שביאר בחובת הלבבות שלא יהי' בוטח שבודאי ישתנה הדבר לטובה אלא יהי' מאמין ובוטח בהשי"ת שבודאי חפץ להטיב לבריותיו יותר ממה שהם חפצים להטיב לעצמם וכל מה שהשי"ת עושה עמו הכל לטוב לו אף שהוא איננו יודע ואיננו רואה את הטובה, ואילו הי' יודע הי' בעצמו בוחר בזה. ובאמת זוהי מדה טובה שאין כמוה, כמו שביאר הרמב"ן בספר האמונה והבטחון, וע"כ אנו מתפללים בעבור אבותינו שבטחו בך, כי זוהי הגדולה שבזכותם. ויש לומר דמה שהאבות הם המרכבה ועליהם הי' שורה שם ה' מחמת מדה זו היתה, כי אף שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואלמלי התוכח הקב"ה עם האבות לא היו יכולין לעמוד בתוכחתו, ואין הקב"ה שורה באתר פגום, מ"מ מחמת מדה זו מדת הבטחון שהיו מסורים בכל בחינתם להשי"ת, אף בדבר הבלתי מובן להם ובלי חשבון כמרכבה הבטלה לרוכב, לעומתם השי"ת היה שורה עליהם ממש כמו נשמה בגוף להבדיל, וכן יוסף הי' מרכבה כנודע, והכל מחמת מדת הבטחון, וזה נקרא דרגא דאית בי' זכירה: ולפי האמור יובן כי מה שעשה השתדלות ע"י שר המשקים, זה הי' לא לפי מדת בטחונו, שלפי מדת בטחונו בהשי"ת עד שלא רצה להודיע לאביו כנ"ל, לא הי' לו לעשות השתדלות מאומה. אף שלאדם אחר אין זה נחשב חטא וכך מנהגו של עולם, אבל עכ"פ איננו לפי מדתו, שלפי מדתו לא הי' צריך לעשות השתדלות מאומה. וכמו שהשיב יעק"א ע"ה לרבקה בשעה שאמרה לו דבר הברכות )בראשית כ"ז( הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, ובמדרש עשו אחי איש שעיר גבר שדין כד"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמ"ש כי חלק ה' עמו, והפירוש שאנכי איש חלק ואינני צריך לעשות השתדלות להשיג הברכות, כי אם ברצון השי"ת שאשיג הברכות בודאי אשיגן בלי השתדלות, ואם לא אשיגן בודאי כך טוב לפני כי באשר אני חלק ה' השי"ת בודאי יעשה הטוב לפני, ככה הי' לו ליוסף לחשוב, וע"כ במה שעשה השתדלות שהיא היפוך הבטחון נסתלק ממנו שם ה' השורה עליו כנשמה בגוף כנ"ל שהיא דרגא דאית בי' זכירה. 4
יוסף למה לא הודיע לאביו? הרב חגיז היה צדיק ועשיר, ורב מפורסם בישוב הישן. הוא היה אחד הקונים הגדולים ביותר של אדמת ישראל בתקופת השלטון הטורקי. היו לו שדות ורכוש אחר ברחבי הארץ. 5
ו י כ ר י וס ף א ת- א ח יו ו ה ם ל א ה כ ר ה ו קול התור - ר 'הלל משקלוב 1758-1838 הגאון מוילנה 1720-1797 קול התור - פרק ב '- חלק א קול התור - פרק ב '- חלק א 6
שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק? 7
מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד? 8
חנוכה - שימו בטחונכם על המקום 9
חנוכה - גירסת ק י ש ינ ב Inside Chanukah, Aryeh Strickoff (Feldheim 2012), p. 60 10
שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה מהר"ל נר מצוה כב הטעם לקביעת חג. ואמרו: )שבת כא, ב( מאי חנוכה. דתנו רבנן, בכ ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים, בהלל והודאה. ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעין חנוכה?! כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה, כי אין המצוה הנאה אל האדם ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. (nature of guerilla warfare makes things unclear) ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך. דהיינו: בדיוק שכמו כמות קטנה של שמן נמשך ימים רבים, כמו כן מספר קטן של מכבים התגברו על יוונים רבים. 11
נס פך השמן 12
הפטרת שבת חנוכה זכריה ב:יד - ד :ז זכריה ד:ו ו י ע ן ו י אמ ר א ל י ל אמ ר ז ה ד ב ר-ה א ל-ז ר ב ב ל ל אמ ר ל א ב ח י ל ו ל א ב כ ח כ י א ם-ב ר וח י א מ ר ה צ ב ק ות: רש:י כי אם ברוחי. אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם )ס"א ויצוה לכם( לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים מהרי קרא ישעיהו יא יא ו ה י ה ב י ום ה ה וא י וס יף השם ש נ ית י ד ו ל ק נ ות א ת-ש א ר ע מ ו א ש ר י ש א ר מ א ש ור ומ מ צ ר י ם ומ פ ת ר וס ומ כ ו ש ומ ע יל ם ומ ש נ ע ר ומ ח מ ת ומ א י י ה י ם: יב ו נ ש א נ ס ל ג וי ם ו א ס ף נ ד ח י י ש ר א ל ונ פ צ ות י ה וד ה י ק ב ץ מ א ר ב ע כ נ פ ות ה א ר ץ: מצודת דוד ונשא נס. ר"ל יעורר לב האומות לשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר ואסף. ובזה יאסף נדחי ישראל וגו': 13
כ י א ם- ב ר וח י United Nations Resolution November 29, 1947 The General Assembly, Having met in special session at the request of the mandatory Power to constitute and instruct a Special Committee to prepare for the consideration of the question of the future Government of Palestine at the second regular session; Having constituted a Special Committee and instructed it to investigate all questions and issues relevant to the problem of Palestine, and to prepare proposals for the solution of the problem Independent Arab and Jewish States and the Special International Regime for the City of Jerusalem, set forth in Part III of this Plan, shall come into existence in Palestine two months after the evacuation of the armed forces of the mandatory Power has been completed but in any case not later than 1 October 1948. The boundaries of the Arab State, the Jewish State, and the City of Jerusalem shall be as described in Parts II and III below. שיר השירים ה:ב א נ י י ש נ ה ו ל ב י ע ר ק ול ד וד י ד ופ ק פ ת ח י-ל י א ח ת י ר ע י ת י י ונ ת י ת מ ת י ש ר א ש י נ מ ל א-ט ל ק ו צ ות י ר ס יס י ל י ל ה: מצודת דוד על שיר השירים ה:ב Rabbi Joseph B. Soloveitchik Kol Dodi Dofek Address delivered April 16, 1956, Yeshiva University First, the knock of the beloved was heard in the political arena. From the point of view of international relations, no one will deny that the rebirth of the State of Israel, in a political sense, was an almost supernatural occurrence. Both Russia and the western nations supported the establishment of the State of Israel. This was perhaps the one resolution on which east and west concurred [during the Cold War era]. I am inclined to believe that the United Nations was especially created for this end for the sake of fulfilling the mission that Divine Providence had placed upon it. It appears to me that one cannot point to any other concrete accomplishment on the part of the United Nations. Our Rabbis of blessed memory already expressed this view: At times rain falls on account of one individual and for one blade of grass (Bereisheet Rabba 66:2), I do not know who the representatives of the press, with their human eyes, saw to be the chairman in that fateful session of the General Assembly in which the creation of the State of Israel was decided, but he who looked carefully with his spiritual eye saw the true Chairman who conducted the proceedings the Beloved. He knocked with his gavel on the lectern If just anyone were to have opened the session of the United Nations, the State of Israel would not have been born. But it was the Beloved who rapped on the Chairman s lectern, and the miracle materialized. Listen! My Beloved Knocks! 14
כ י א ם- ב ר וח י ילקוט שמעוני דברים תתנב כיון שמת משה סניגורין של ישראל, היה הקב"ה נזכר לו שלא נמצא סניגור כמותו ויזכור ימי עולם משה עבדו. אמר הקב"ה בעולם הזה היה בשר ודם נעשה לכם סניגור ומושיע אתכם, אבל לעתיד לבא אני בכבודי נעשה לכם סניגור בפני שרי אומות העולם ומושיע אתכם מהם שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע: ישעיהו סב:י ע ב ר ו ע ב ר ו ב ש ע ר ים פ נ ו ד ר ך ה ע ם ס ל ו ס ל ו ה מ ס ל ה ס ק ל ו מ א ב ן ה ר ימ ו נ ס ע ל-ה ע מ ים: רדק הרימו נס על העמים. שיבשרו אותם בכל מקום שהם בגלות, וכל זה דרך משל לא שירימו נס ויסקלו דרכים, אלא דרך משל כאומר פנו דרך לפלוני שבא, כי בהגיע עת הישועה יאמרו העמים לישראל צאו שובו לארצכם כאלו הרימו להם נס כל כך תגלה הישועה לכל: Balfour Declaration 15
כ י א ם- ב ר וח י Avir Ha roim (pub. 1935) Biography of the Avnei Nezer, R. Avrohom Bornstein of Sochatchov (1838-1910). The event described below is about his son, the Shem MiShmuel (1856-1926) who is referring to the Balfour Declaration of 1917. The Shem MiShmuel makes a direct connection between the Koresh Proclamation and the Balfour Declaration 16
חנוכה - נוסח הרמב"ם רמב"ם הלכות חנוכה ג א בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. ב וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ג ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה. But the Rambam himself acknowledges that those 200+ years were problematic 17
- נוסח הרמב"ם חנוכה רמב "ם הלכות עבודת יום הכפורים -א :ז בימי בית שני צץ המינות בישראל ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה והיו אומרין שקטרת של יוה"כ מניחין אותה על האש בהיכל חוץ לפרוכת וכשיעלה עשנה מכניס אותה לפנים לקדש הקדשים הטעם זה שכתוב בתורה כי בענן אראה על הכפרת אמרו כי הוא ענן הקטורת ומפי השמועה למדו חכמים שאין נותן הקטרת אלא בקדש הקדשים לפני הארון שנאמר ונתן הקטרת על האש לפני ה' ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול זה נוטה לצד מינות היו משביעין אותו ערב יום הכפורים ואומרים לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר שאמרנו לך והוא פורש ובוכה על שחשדוהו במינות והן פורשין ובוכין לפי שחשדו למי שמעשיו סתומין שמא אין בלבו כלום: 18
- נוסח הרמב"ם חנוכה The Gemara as well, makes clear that this tekufa was less than ideal יומא יח. מתני' מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת, ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה גמרא. בשלמא שמא שכח לחיי, אלא שמא לא למד מי מוקמינן כי האי גוונא? והתניא: )ויקרא כא( והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. אמר רב יוסף: לא קשיא כאן במקדש ראשון, כאן במקדש שני. דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי 19
חנוכה - נוסח הרמב"ם וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני (התאריכים נתונים למחלוקת) 140 BCE 68 CE = 208 years 140 BCE Maccabean revolt begins 138 BCE Chanukah declared a holiday (some say 164 BCE) 127 BCE - Yonatan killed in battle, succeeded by Shimon 119 BCE Shimon is assassinated by his son-in-law, succeeded by his son, Yochanan Hyrcanus 113 BCE Yochanan Hyrcanus becomes a Tzeduki and murders countless Torah scholars, Yehoshua ben Perachia escapes to Egypt 93 BCE Yehuda Aristobulus succeeds his father Yochanan Hyrcanus. Yehuda Aristobulus is also a Tzeduki he killed his younger brother Antigonos because of a suspected revolt, and jailed his own mother. Yehuda Arist. auctions off position of Kohen Gadol to highest bidder. 91 BCE Alexander Yannai, brother of Yehuda Aristobulus, released from prison and succeeds Yehuda Aristobulus as king. 75 BCE Rebellion against Alexander Yannai in which he kills 50,000 pious Jews. Alexander Yannai gruesomely murders 800 men and their entire families and countless talmidei chachamim 73 BCE Shlomit, wife of Alexander Yannai, succeeds him as ruler of Judea, her sons are Aristobulus II and Hyrcanus II. 65 BCE Shlomit dies and is succeeded by Aristobulus II after Aristobulus II fights a civil war with his brother Hyrcanus II Tzedukim regain political power 61 BCE Hyrcanus II schemes with Roman general Pompey to replace his brother Aristobulus II who is lead away to captivity in Rome. Hyrcanus II enabled the חכמים to rule on halachic matters so Torah flourished during his 20-year reign. 40 BCE Antigonus is final Chashmonai ruler, until he is killed by Herod 36 BCE Herod rules murders all Chashmonaim, including his own wife and children, Herod massacres almost all of the Tannaim 11 BCE Herod places gold Roman eagle at entrance to BH 1 CE Herod appoints his son Archaleus as ruler, after having killed some of his other sons. Archaleus forcibly stops the korban Pesach thousands are killed in the process 10 CE Jews send delegation to Rome to protest brutality of Archaleus, who is removed and exiled. Anarchy reigns in Judea. Tzedukim establish their own Sanhedrin 29 CE Lawlessness continues, instigated largely by corrupt ex-kohanim Gedolim. Sanhedrin moves from their location in the BH. 55 CE Anarchy and fighting in Judea Biryonim, Tzedukim, ex- Kohanim Gedolim, Agrippas II all seeking influence, wealth, and power 67 CE Open bloody civil war in Judea food storage burned 68 CE Churban Beit HaMikdash זוהי תקופת המאתיים שנה שהרמב"ם מפאר ומתאר כ"מלכות ישראל", וכולל בתיאור ההלכתי שלו למה אנחנו חוגגים את חנוכה?! ועלינו להקשיב לטיעונים מטופשים מדי שנה שיש 'בעיה' עם חגיגת יום העצמאות?! הרצל ונורדאו היו ילדים שובבים בהשוואה. 20
- נוסח הרמב"ם חנוכה 21
- נוסח הרמב"ם חנוכה 22
- נוסח הרמב"ם חנוכה 23
ס) ריבונות יהודית על ארץ ישראל חנוכה - : מצוה בפני עצמה So apparently, the Rambam holds that Jewish rule/sovereignty/control in Eretz Yisrael is worthy of celebration, regardless of the religiosity of the government. Perhaps he holds that sovereignty is a separate mitzvah. This would be in accord with the Ramban and others השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם )מסעי לג ורמב"ן שם( והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ. ונכפל כזה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתב' )דברי' א( באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו '. שלא יניחו ממנה מקום ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת שבע' עממים שנצטוו לאבדם שנ' "פ שופטי'( החרם תחרימם. אין הדבר כן. שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם, כמאמרם )דב"ר שופטי'( הגרגשי פנה והלך לו, ונתן להם הקב"ה ארץ טובה כארצם זו אפריקי, נצטוינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את העממים הנזכרים אם רצו אחר כן שבטינו לעזוב את הארץ ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות אינם רשאין. שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה ואמרו ואם תאמר מפני מה כיבש דויד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן. הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות. ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. 24
חנוכה - ריבונות יהודית על ארץ ישראל : מצוה בפני עצמה R. Yehonatan Eliasberg (1851-1898) Son of Chovevei Zion activist R. Mordechai Eliasberg Wolkowysk 85 Kil east of Bialystock Shivat Tzion I, p. 102-103 25
חנוכה - ריבונות יהודית על ארץ ישראל : מצוה בפני עצמה V ayikra 25:24 וב כ ל א ר ץ א ח ז ת כ ם ג א ל ה ת ת נ ו ל א ר ץ: נצי"ב העמק דבר 26
שתהיה תחת ירושתינו כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה שו"ת ישועות מלכו חלק יורה דעה סימן סו ב"ה יום עש"ק מצורע תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. סמוך לגאולה יעלה מעלה מעלה, כבוד הרב הגדול בוצינא קדישא מגזע תרשישים כש"ת מו"ה ישראל נר"י בקאצק יצ"ו. (Responsa Yeshuot Malko) R. Yehoshua Kutno (1820 1893), Early supporter of Ḥibbat Zion. Born in Plock, Poland. Developed a reputation as a prodigy and great scholar. He served as the rabbi of Szrensk (from 1840), Gabin (from 1847), Warka (from 1850), Poltusk (from 1853), and from 1861 to the end of his life he was rabbi of Kutno, Poland and was known throughout the Torah world as Yisroel Yehoshua Trunk of Kutno. This is a Teshuva (dated 1891) to the Kotzker Rebbe (R. Chaim Yisrael Morgenstern, 1840 1905). אחדשה"ט, ע"ד שמעכ"ת חש לדברי הרמב"ם בה' מלכים, ולפי דעת הכ"מ העולה מבבל אפי' לארץ ישראל עובר בעשה, והוא אינו מובן שהרי זה לא נאמר אלא על ארץ בבל בפרט ולא על שאר חוץ לארץ, והטעם כי אחרי שהם נתרשלו בימי עזרא ולא רצו לשוב כי לא חשבו זאת לפקידה גמורה שצריכים לישב שם כפי נביאת /נבואת/ הנביא עד פקידה האחרונה, אבל בני מדינות הללו שהם מגולי טיטוס שנגלו מא"י עם שאר בני הארצות אינם בכלל זה, והוא מצוה גדולה, ונראה שגם בני בבל שעלו לא"י בעוד הביהמ"ק קיים בבית השני כשגלו אח"כ מא"י לאלו הארצות אינם בכלל זה, ומה שחשש מהר"מ מרוטנבורג הוא מחמת חשש דרכים וחסרון פרנסה גם מפני המחלוקת שהי' אז כידוע שבזמן המהר"ם מרוטענבורג הי' מחלוקת גדולה בין יושבי ארץ ישראל ויושבי אשכנז וצרפת בימי הר"ר משה תיקי שנתעורר עוד הפעם המחלוקת אודות הספר מורה נבוכים, אבל בשביל העולה מבבל לא"י לית מאן דחש בזה וא"כ בזה"ז שנשתנה בעזהי"ת לטובה הן בסכנת הדרכים והן מצד עניות ודאי היא מצוה גדולה, אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למ"ע מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפי' אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא, ועל זה נאמר גומל לאיש חסד כמפעלו, גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר, ונאמר אשרי תמימי דרך גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים: ומה שכתב מכ"ת בשם מהרי"ט שהעיר עזה /על זה/ לפי שאינו מכיבוש בני בבל בימי עזרא לא נתקדש אז אינה בכלל מצוה זו, לא כן דעתי נוטה, כבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד בענינים אלו ואחר החג הבע"ל כשהי' /כשיהי'/ פנאי אשלח לו קונטרס מיוחד על ענינים אלו: ידידו הדוש"ת ומברכו בברכת החג הבע"ל ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. 27