End of Life Issues Show# 36 September 19 th 2015 שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קמו בענין סימני מיתה כ"ד מנ"א תש"ל. מע"כ ידידי הרב הגאון מהר"ר חיי

End of Life Issues Show# 36 September 19 th 2015 שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קמו בענין סימני מיתה כ"ד מנ"א תש"ל. מע"כ ידידי הרב הגאון מהר"ר חיים דובער גולעווסקי שליט"א. מה שאומרים הרופאים שסימני חיות ומיתה הוא בהמוח שאם לפי השערותיהם אין המוח פועל פעולתו הוא כבר נחשב למת אף שעדיין הוא נושם וכתר"ה האריך לסתור זה, ודמיון כתר"ה למה שאר"ה בחולין דף מ"ה מוח זה דחוט השדרה אינו מעלה ואינו מוריד, לא מובן לי בתרתי דהתם איירי במוח דחוט השדרה והרופאים על המוח שבראש, ואולי לענין זה גרע מוח שבראש, ועוד דהתם איירי רק לענין נפסק אבל המוח קיים ובריא, דאם המוח נתמרך ונתמסמס טרפה כמפורש התם, וכן במוח הראש טרפה בנשפך כמים או כדונג, ואף שהטרפות הוא מצד דסופו לנקב את הקרום, עכ"פ איכא טרפות במוח בין במוח הראש בין במוח שבחוט השדרה, ולכן אפשר שזה עושה שלא יפעל פעולתו בגוף שהוא כמיתה להרופאים. אבל האמת ודאי שלא זה שפסק המוח לפעול הוא מיתה דכל זמן שהוא נושם הוא חי, רק זה שפסק המוח לפעול פעולתו הוא דבר שיביא למיתה שיפסוק לנשום, ואפשר כיון שעדיין הוא חי שאיכא מיני סמים בעולם מהידועים לאינשי או שעדיין אינם ידועים שיעשו שהמוח יחזור לפעול פעולתו, וכן שייך להתפלל להשי"ת שירפאנו שהוא רק בחשיבות חולה ומסוכן שרשאים להתפלל ולא שהוא בחשיבות מת שאסור להתפלל מפני שהוא תפלת שוא. שלכן פשוט שההורגו הוא רוצח וחייב מיתה אם ליכא חסרון המטריף בהמוח, דהא לא הוזכר בגמ' ובפוסקים שיהיה סימן חיות במוח, ולא שייך לומר נשתנו הטבעים בזה, דגם בימי חז"ל היה המוח פועל הפעולות כמו בזמננו וכל חיות האדם היה בא ממנו ומ"מ לא היה נחשב מת בפסיקת פעולת המוח, וכמו כן הוא ברור שגם בזמננו הוא כן. ומה שכתר"ה דן להקל באם הרופאים רואים תגובות בעלעקטריק ראדיאגרם לומר שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום, ודימה זה למה שמותרין לאכול כל דברים שנתחמצו אף שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם במיקראסקאפ, מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל אשר כן אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל, ובעצם לא היה צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא משקצים ורמשים כאלו, ובכל נשימה ונשימה בולע האדם כמה אלפים ואולי מיליונים מהם ובהכרח שאינם בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה, וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב במראות דמים עם מיקראסקאפ, וכן לא ברבוע של תפילין ופגימת סכין לשחיטה וכדומה, שג"כ הוא דין ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל, ואף אנחנו קטני קטנים ידענו זה לדבר

פשוט שא"צ לפנים. כי לא הוזכר זה בגמ' וכל הדורות הכשרים הגאונים והצדיקים והחסידים לא השתמשו במיקראסקאפ, וברור שהם קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס, אבל לדמות לזה חשיבות מיתה לומר דהאדם לומר שאף שרואים הרופאים ע"י עלעקטריק ראדיאגראם שאיכא תגובות לב נחשב מת, נראה לע"ד שאינו כן. דהחת"ס בתשובה הובא בפ"ת יו"ד סימן שנ"ז סק"א כתב דהא דאיתא במסכת שמחות פ"ח ה"א פוקדין על המתים עד ג' ימים ומעשה שפקדו אחד וחי כ"ה שנים, הוא שאיכא מציאות רחוק מאד דלכן אין בזה משום דרכי האמורי, אבל הוא רחוק אפילו ממיעוטא דמיעוטא דלכן אין לחוש לזה ומותר לקוברו תיכף כשפסקה נשימתו דאף שהוא ענין פק"נ אין לנו לחוש לדבר רחוק כזה. וא"כ במי שרואין העלעקטריק ראדיאגראם שיש לו איזה חיות הרי על אופן זה ליכא שוב אפילו רוב לומר שהוא מת, ואולי גם מיעוט ליכא והוא החי ממש אף שאינו נושם, כאיש ההוא שנקבר בהכוך מחמת שפסקה נשימתו וחי אח"כ כ"ה שנה, מאחר דאיכא עכ"פ איזה מציאות, וזהו ג"כ היחידי דאיכא במציאות זה. ולכן יהיה אסור לקבוע לאיש כזה ואדרבה יהיו מחוייבים להשתדל ברפואות אם אפשר ומסתבר שגם בשבת. )ואגב אכתוב אשר בענין מדידת רבוע של התפילין גם בלא זה לא שייך להצריך מיקראסקאפ, דהא הרבוע איתא /או"ח/ בסימן ל"ב סעיף ל"ט דהיינו שיהיה ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, וזהו דבר שליכא במציאות דהא אין החשבון דאמתא ותרי חומשי מכוון כדכתב המג"א ס"ק נ"ט מתוס' סוכה דף ח' ד"ה כל אמתא וכן הוא בתוס' עירובין דף נ"ז, ובהכרח שהכוונה שכשר גם ריבוע כזה ונמצא שכשר גם לכתחלה תפילין שהן מרובעין ממש שאין האלכסון מכוון עד הריבוע שאינו מכוון שהוא באלכסון המכוון בתרי חומשי יותר, )ודברי הט"ז /או"ח סי' ל"ב/ ס"ק ל"ג לכאורה תמוהין שכתב פי' בריבוע גמור שארכו כרחבו ממש שיערו חכמים כל השיעור שיש לו יש לו באלכסון ב' חומשין נוסף, דהוא דלא כהאמת ואישתמיטתיה מיניה דברי התוס', ואולי כוונתו רק כדכתב הפמ"ג במשבצות דהוא למעט כל שארכו יותר על רחבו אף שיש בו לפי חשבון האורך והרוחב כמו שהיה החשבון בריבוע ממש(, וא"כ כשיעשה ריבוע ע"י מיקראסקאפ הרי לא יהיה האלכסון תרי חומשי יותר בדיוק אלא טפי פורתא, ואף שג"כ כשר אבל ליכא שום מעלה. וגם אף בלא זה נמי הא איתא בבכורות דף י"ז שהקשה הגמ' למ"ד א"א לצמצם אף במעשה דבנ"א ממדת הכלים ומדת המזבח, ותורץ שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למעבד ניחא לו, ופרש"י ולעולם לא צמצמו יפה, ובא"א לצמצם הרי אפשר שהוא מעט יותר ואפשר שהוא מעט פחות ואפשר גם שהוא מצומצם, ובהכרח שכולן הכשיר רחמנא לכתחלה, וכן ודאי הוא גם בריבוע דתפילין שג"כ הא א"א לצמצם ואיך שנראה לעין הוא הריבוע הכשר לכתחלה אף שכלפי שמיא אינו מצומצם. ופלא על מש"כ כתר"ה שהגרי"ז הלוי זצ"ל היה סבור שיש מעלה כשימדדו ריבוע דתפילין במיקראסקאפ(. והנה לא מובן לי מה שכתר"ה כתב שהמעיין היטב בדברי המחבר, יראה שמפרש דהרמב"ם אינו פוסק שהחוטם והנשימה עיקר חיות האדם רק שמחמיר בפק"נ שצריכים לבדוק עד החוטם, וכוונת כתר"ה ודאי אינו על לשון המחבר בש"ע אלא על לשון המחבר בכ"מ פ"ב משבת הי"ט ובב"י /או"ח/ סי' שכ"ט כתב משום דספק נפשות להקל, והא אם אין הרמב"ם סובר שהעיקר הוא בחוטם איך פוסק דלעולם הוא רק בחוטם כדאר"פ

הלעמלמד הטמל ע"וכל בוש צ"א,קודבל ףאו אלש ריכזה ם"במרה שוריפב םושמ יפלד המ םתסש וקדב דע ומטוח אלו אצמ וב המשנ ןיחינמ רבכש םש ותוא,תמ ןיבש ריכזהכ אלוקל ןיב ארמוחל דע,ומטוח רבחמהו ע"שב /ח"וא/ ןמיס ט"כש ףיעס 'ד ריכזה שוריפב ש"ל ועגפ ושארב הלחת ש"ל ועגפ וילגרב.הלחת כ"שמו מ"כה םושמ קפסד תושפנ לקהל םעט יפל ותסריג ק"תש ף"ירהכ רמא דע ורוביט א"יהו דע ומטוח אלד מ"מהכ סרגד אסריגכ ונלש ק"תד רמא דע.ומטוח השקוה ול ט"מ קספ א"יהכ רתויד היה יואר קוספל,ק"תכ ןתנו םעט םושמ קפסד תושפנ,לקהל םתקולחמבו אכיל אלוק ק"תל אהד פ"רא ע"וכלד ןויכ קדבד ול דע ומטוח בוש,צ"א ק"תו גילפ קר רימחמש םאד וקדב דע ורוביט רוסא קודבל,רתוי םושמ םגד ורוביטב רשפא ריכהל תמש,יאדו ןכלו ןויכ קפסש תושפנ לקהל ירמגל.א"יהכ אכילו אישוק ללכ הממ קספש ם"במרה הלגעב הפורע ןידדומש ומטוחמ ע"רכ ט"פב חצורמ ט"ה 'יפו ושוריפב 'ינתמל הטוסב םוקמ תפיאש חורה ךרוצה לודגה תויחב יפל רמאנש לכ רשא תמשנ חור םייח,ויפאב ןכש יאדו רבוס םג הקידבב הלפנד תלופמ תבשב ש יאדו תמ וקדבשכ דע ומטוח אלו ואצמ וב,המשנ ןיבו ורובחב ןיבו ושוריפב ריכזה קר ארמוחה צ"אש קודבל רתוי תמ יאדוד אלוקהו.אליממ אטישפ לבא רורב טושפו ןיאש םטוחה רבאה ש ןתונ תויחה,םדאהב םגו וניא םירבאמ המשנהש היולת וב,ללכ אלא חומהד בלהו םה ולא םינתונה תויח םדאהל היהיש םגו ךייש ול םושנל י"ע ומטופ,/ומטוח/ קרו רבאה ךרדש םש השענ השעמ המישנה ןיאבש י"ע חומה,בלהו תיאו ונל ןמיסה תויח קר י"ע םטוחה ףא אלש ןתונה ןינע,המישנה ןיאש םושמ ונא םיריכמ בטיה בלב רובטבו ןיאש ש"כו ןיריכמ,חומב תנווכו ארקה תמשנד חור םייח ויפאב אל לע םצע חור םייחה הזש יאדו אכיל,םטוחב אלא חורה םייח ונאש ןיאור אכיא ויפאב ףא אלש הארנ םירבאב םילודגה ירבא,העונתה םגו אלש רחא רכינ םג תקיפדב בלה אלו רכינ ןכלש,רובטב אצמנ ןינעלש חוקפ לגה תבשב יולת קר.םטוחב אכילו םוש הריתס רהוזהמ איבמש צ"כחה בלהש ןתונ תויחה חכהו לכל םירבאה ם"במרהמו רפסב הרומ.םיכובנ אלו ןבומ ללכ המ םינפהש תוריאמ השקה לע ם"במרה רתוסש,וירבד יכו היה םטוחהש רובס ןתונש רבא חכה תויחהו אה וניא ףא המשנהש רבא היולת וב.ללכ ןיאו ךרוצ רבסהל םימעפש צ"כחה א"א עומשל תקיפד בלה בלהש ינפמ תחת הזחה בורמו השלוח א"א ריכהל םא ונדוע,םייחב איה הקיפדהש ינפמ ותנווכו הכומנ,רתויב ףאד םא שממ הקיפדה קספנש אמינ ןיידע ןתונ חכ תויח טעמ ףוגהל ןכלד םשונ ומטוחב.ןיידע כ"שמו ם"במרה םאד חוני בלה ףרהכ ןיע תומי ולטביו לכ,ויתועונת ןיא תנווכ ם"במרה לע קספה הקיפד אלא לע קספה ותדובע ןתיל תויח הקיפדהש,םירבאהל קר ןמיס תדובעל בלה דבועש עריאו בלה ותדובע אלו רכינ ןמיס הז הקיפדד בלהשכ,השלוחב קספהו ותדובע ירמגל רכינ.םטוחהמ המישנה תקיספב ילואו המ ךרצוהש צ"כחה ותרבסל תמחמ רבוסש םאד ךא בלה אל קיספה ותדובע היה יאדו עמשנ,הקיפדה ןכל בתכ לכש ןמז םשונש ומטוחב אכיא יאדו הקיפד בלב לבא רחאמ דבועש השלוחב יוה לוק הקיפדה ךומנ דאמ דע אלש עמשנ ללכ רחאמ ש תחת,הזחה ןיאש ףאו חרכה הזל ש רשפא.ןכ והזו צ"כחה תנווכ אה איבהו י"שרד היארל אלש,ושוריפל אלא תויחה אילת םטוחב אכיאש רכיהה ןינעל רתוי םטוחב

ענין מבלב. ולא מובן לי היכן ראה כתר"ה מה שמסיק, נמצא שלהחכ"צ ישנו סימן אחד של חיות וזה הלב ולפ"ז אדם שהלב פועם דינו כחי ואדם שהלב נפסק דינו כמת אולם בלי נשימה הלב אינו פועל והוא מת תיכף, דאין זה כוונת החכ"צ אלא כדכתבתי שהחיות לכל האברים נותן הלב כדהביא מזוהר ומרמב"ם במו"נ, וגם זה שאיכא מהלב, הוא החוטם ע"י הנשימה וכשפוסק מלעבוד הלב הנשימה וגם האברים כל תנועת נפסק לגמרי מהחוטם נפסק, אבל כל זמן שעובד הלב אף בחולשה גדולה באופן ששאר אברים לא מתנוענעים איכא עדיין חיות בנשימה דהחוטם שהוא אבר האחרון מלהפסיק, והוא סובר שכיון שעובד אף בחולשה איכא גם דפיקה אך חלושה מאד שלא נשמע לנו כדלעיל. והנה לפ"מ שכתב החת"ס דבעצם איכא מציאות שאף אחר שלא נשם בחוטמו הוא חי כדחזינן מהא דשמחות, אך שהוא מיעוט רחוק טובא שאף לפק"נ אין חוששין, היה נראה לפרש מחלוקת דהתנאי דחד תנא סובר עד חוטמו וחד תנא סובר עד לבו ועד טיבורו, דלתרוייהו גם הבדיקה בלב כשרואין שאינו דופק כלל הוא נמי סימן גדול שאינו חי, שאף שאיכא מציאות רחוק טובא שאיכא מי שהוא חי לא היה לנו לחוש לזה אף לפק"נ, אבל נשימה בלי כשיחיה רחוק יותר הוא בחוטם כדאר"פ לבדוק, צריך אינו דשוב מודו כו"ע דבזה בזה ופליגי דהאומר עד לבו ועד טיבורו סובר דכיון דגם מציאות כזה דיהיה חי בלא דפיקה הוא דבר רחוק טובא אין לחלל שבת דהא אין לחוש למיעוט רחוק זה אף לפק"נ, והאומר עד חוטמו סובר דכיון שאפשר לנו לבדוק עד חוטמו שהוא יותר רחוק המציאות שיהיה חי מחוייבין אנו במה שאפשר לנו לברר יותר אף לחלל שבת, דחלול שבת לא נחשב כא"א לברר כיון שנדחה לענין פק"נ, דאין למילף ממה שהותר לנו לקוברו בסימן זה דליכא נשימה מטעם דהוא רחוק המציאות דהתם א"א לנו עתה לברר יותר, שגם כשאפשר לנו לברר לא נחוש שלכן אף בשבת יש לחוש ולבדוק. שאף הוא רחוק דדבר דכיון ויהיה ניחא לפ"ז מה שהוצרך המ"מ לומר בטעם הרמב"ם דפסק עד חוטמו דהוא משום דת"ק אמר עד חוטמו שיש לפסוק כת"ק נגד י"א שפליג עליו, שמשמע שאם היתה הגירסא להיפוך כהגירסא דכתב הכ"מ לא היה לו טעם במה שפסק הרמב"ם עד חוטמו כהי"א נגד ת"ק, והא יש לפסוק בכל אופן עד חוטמו אף שהוא דעת הי"א משום דספק נפשות להקל. וזה נראה בכוונת הכ"מ דודאי היה ידוע להכ"מ שאיכא מי מרבותינו שגרסי כהמ"מ, דהא כן הוא גירסא דידן שודאי היה זה גירסת רש"י ותוס' שלכן ליכא קושיא על המ"מ ולא הי"ל להכ"מ לכתוב שאינו כן, אלא הי"ל להכ"מ לכתוב זהו לפי גירסתו אבל לפי נוסחא דידן בגמרא שהוא כהי"א טעמו משום דספק נפשות להקל, ולכן נראה דהואינו כן שכתב הכ"מ הוא שפליג על המ"מ שסובר דאין בזה הטעם דספק נפשות להקל, משום דהרי בזה הוא המחלוקת אם יש בזה דין ספק נפשות להקל, דהאומר עד לבו ועד טיבורו סובר מוכרח הא דכן לחוש אין לפק"נ חוטמו עד האומר גם לסבור אסור היה דאל"כ לקבור מתים עד שיתעכל הבשר, ולכן גם בהסימן דליכא דפיקה בלב וכן הסימן בטבור הוא דבר רחוק שיהיה חי ואין לחוש לזה לחלל שבת, והאומר עד חוטמו סובר דכיון דאפשר לברר זה מחללין גם שבת כדלעיל, ונמצא שבשביל בכאן שאין זה כלל כלל דספק לכן זה, נפשות הוא להקל דוקא אין מחמת הדין להכריע שהרמב"ם שיהיה גורס עד דת"ק חוטמו הוא כיון שמ"ד עד לבו ועד טיבורו סובר פסק חוטמו עד האומר הרמב"ם עד

זה ועל חוטמו, ואם היתה גירסתו שת"ק אומר עד לבו ועד טיבורו היה פוסק לחומרא. סימן שדנין כל פליג אם כך הוא הכ"מ דהוא פק"נ ובהכרח כי"א פסק דידן נוסחא דלפי כן שאינו וכתב שטעמו שהכריע הרמב"ם עד לפסוק חוטמו הוא משום דספק נפשות להקל. ויש לפרש אליבא דהכ"מ בתרי אנפי, )א( דמצד זה מפרש דלי"א דפליגי על הת"ק ומצריך עד חוטמו הוא משום דסברי דמה שלא נשמע דפיקת הלב ולא ניכר סימן חיות בהטבור אינו במדרגת כזה מיעוט שחוששין לפק"נ כשליכא ורק שבת, ע"ז ומחללין נשימה הוא בחוטמו דבר רחוק מאד שאין לחוש אפילו לפק"נ, שלכן הוא ודאי בהכלל דספק נפשות להקל ככל המחלוקות והספקות הוא שהספק להקל. )ב( נשמע שלא מה אף להכ"מ דגם הסימן נראה ולא הלב דפיקת בטבור הוא סימן גדול שמי שחי הוא דבר רחוק מאד שאינו במדרגת מיעוט שיש לחוש בפק"נ, אך מ"מ סברי הי"א דכיון שאפשר לברר יותר מחללין גם שבת כדלעיל שחלול שבת לא מחשיב כלא אפשר לברר יותר מאחר שנדחית לפק"נ, ומ"מ סובר הרמב"ם דגם במחלוקת זו הוא בכלל ספק נפשות להקל להכריע לפסוק עד חוטמו לקולא. ולא דהא לנו וטעמו נראה דכיון דמסיק רבא דעיקר הלמוד דפק"נ דוחה שבת הוא מקרא דדריש ר"י אמר שמואל וחי בהם כמפרש הוא בהם, שימות הקרא החול מימות יותר מיתה לגרום לה אין דשבת דאדרבה היא השבת המביאה חיות, ולכן כיון שבימות החול יש לנו לעשות כל מה שאפשר לנו לברר יש לנו לעשות גם בשבת, ות"ק סובר כאחד משאר הטעמים שבגמ' יומא דף פ"ה שאמרו תנאי וסברי שיש למילף אף לספק פק"נ, דלא כדחיית רבא דכולהו אשכחן ודאי ספק מנלן, וקרא דר' יונתן בן יוסף היא מסורה בידכם אין פירכא דרבא גדולה כל כך, פירוש אף לברר הקרא שדרשינן מסורה היא לחיינו, כטוב לעשות הוא בידכם לחיינו טוב ספק בשביל גם ובודאי לחלל את השבת. ונראה דמטעם זה כתב רש"י בדיוק בהפירכא דרבא על דרשת ר' יונתן בן יוסף הא דמסיק ולא אתם מסורין בידה, דע"ז שייך למיפרק דאולי אין מסורין בידה למות ודאי, אבל על תחלת דברי ר' יונתן בן יוסף היא מסורה בידכם ליכא למיפרך. וכוונת רבא בפירכתו גם על הא דר' יונתן בן יוסף הוא דעכ"פ היא גרועה מדרשת וחי בהם, משום שאפשר דמה שמסיק ר' יונתן בן יוסף ולא אתם מסורין בידה הוא עיקר המשמעות. ולכן ת"ק סובר דהיא מסורה בידכם הוא עיקר המשמעות, ושייך זה גם לדרוש לדחות שבת בשביל ספק וגם בשביל מיעוט קטן שיש לנו לחוש ולא לדבר רחוק שאין לנו לחוש אף לפק"נ, אבל מ"מ הא דכשאפשר לברר יש מציאות לפק"נ אף לחוש שאין רחוק כשא"א שהיא מזה לדרוש אין לברר, לחלל בידנו מסורה שבת מאחר שבעצם גם אנו אין לחוש לזה. ולכן מאחר שמסיק רבא כר"י אמר שמואל שהוא מקרא דוחי בהם וכן כתב הרמב"ם שם בה"ג, יש לפסוק כהי"א דהוא עד חוטמו גם בשבת שאין השבת מחשיב ללא אפשר לברר מאחר שבמציאות הרי"ף כתב זה בשביל ואולי בשבת. גם לעשות יש בחול עושין היו וכן יותר לברר אפשר ביומא שם /דף פ"ה/ ומנא לן דפק"נ דחי שבת אר"י אמר שמואל וחי בהם כדי לפסוק מצד זה כהי"א עד חוטמו שנקט סמוך לעיל מזה. ולפירוש ראשון אליבא דהכ"מ אפשר אף בחול לא יצריך ת"ק לבדוק יותר מעד לבו ועד טיבורו, ולפירוש הב' לא

יפלוג ת"ק בחול אלא בשבת, ומסתבר יותר לפרש בהכ"מ כפירוש הב'. ולמה שכתבתי לא שייך המחלוקת דלענין פקוח הגל בשבת להא דפליגי ר"א ור"ע במדידת עיר הקרובה לענין ע"ע בסוטה דף מ"ה, דהא ודאי לכו"ע הרי עיקר חיותא שאנו רואין הוא בחוטמו, ועיקר חיותא ליתן החיות והכח בהאברים הוא הלב והמוח, ולא הטבור ששניהן אין בו. ומוכרחין לומר שלענין ע"ע =עגלה ערופה= לכו"ע אין דנין מי הם האברים הנותנים החיות והכח למדוד מהם, אלא הנידון הוא בשם חלל, דהוא לענין המת שנמצא הוא במה שניכר ונראה לאינשי שהוא מת דזהו בחוטמו כדמסיק ר"פ דכו"ע מודו, ולכן אף להאומר בפקוח הגל שבודקין עד הלב ועד הטבור משום דכבר סגי בזה שהבקיאים הכירו מהם שהוא מת להפסיק מלחלל שבת, יש לו להודות לענין ע"ע דיש למדוד ממקום שהוא סימן יותר גדול ושגם הוא ניכר יותר לאינשי דא"צ ע"ז בקיאים. וזה טעם ר"ע ואפשר שמודה לו אף המ"ד לגבי פקוח הגל בשבת עד לבו ועד טיבורו. הזה הדם את שפכו אבל אפשר שנקרא חלל על שם אלו שגרמו שיהרג שהוא כדתנן במתני' שם על מה שאומרים זקני ב"ד ידינו לא לידינו בא שלא שהוא ופטרנוהו מזונות, בלא שנמצא שהמזונות שהוא בבטן שהם באמצעות הגוף הם גרמו שיהרג ועל שם זה נקרא חלל, שהוא מקום הטבור, וזה סובר ר"א ולכן סובר שמודדין מטיבורו. ועיין בפירוש המשנה שם שכתב הרמב"ם בטעם ר"א עיקר החיות טיבורו לפי שהוא אמצעות הגוף הכולל עיקר נפשו כלי ע"ז המזון הוא שבהם נמשך המאכל, ופשוט הוא שכוונתו כדבארתי, לומר א"א דהא שהאכילה והשתיה שאפשר לחיות כמה ימים בלא אכילה ולהרמב"ם פ"ה משבועות ה"כ הוא עד שבעת ימים, ובלא נשימה א"א לחיות אפילו זמן מועט, שיחשיב ר"א אברי המזון לעיקר החיות יותר מהחוטם, אלא ודאי הוא כדכתבתי, וכוונת חיותא בטיבורו שאמר הגמ' לר"א הוא עיקר מה שחסר לאדם לחיותו והוא משתדל להשיגו והוא מוסר המזונות שהם באמצעות המזון כלי הכולל גופו שם לומר שרצה הגמ' אך נהרג. זה שבשביל לימא כי הני תנאי והיה סבור שהוא כאבא שאול שהולד נוצר מטיבורו, היה חושב שר"א אזיל בתר מה שנוצר שזהו עיקר חשיבות הגוף, ודחה דלענין חשיבות חלל תלוי בחיותא ממש, שא"כ יש למדוד מחוטמו, ובהכרח שטעמו דר"א אף שלא פי' כלום בגמ' הוא כדכתבתי ושכן משמע מפירוש הרמב"ם, והוא טעם מובן שלא הוצרך הגמ' לפרש אחר שדחה שלא נטעה מצד שבתרוייהו הוא מהטבור שהוא מטעם אחד אלא שהוא מטעם אחר המובן אליבא דר"א. ולא קשה כלום למה שכתבתי על החכ"צ שודאי הלב הוא עיקר נותן החיות, וכן ודאי המוח נמי הוא עיקר נותן החיות שבכלל זה הוא גם הנשימה דרך החוטם כדלעיל. ולפ"מ שכתבתי מהא דהחת"ס שאיכא מציאות רחוק טובא שאפשר שיהיה חי בלא נשימה כלל אף איזה ימים כהא דאיתא במסכת שמחות, ואולי שמעינן זה מר"מ יבמות דף קכ"א דאמר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג' ימים, ופרש"י דסובר ר"מ אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים אף שבמים ליכא נשימה, שזה ודאי דבר תמוה נגד מעשים בכל יום שהנטבעים במים הם בזמן קצר בחלק קטן משעה, אבל הוא מציאות דבר הרחוק טובא שאפשר שיהיה חי בלא נשימה איזה ימים, וסובר ר"מ מחמת זה דיש להחמיר באיסור אשת איש אף למציאות רחוק הזה שאין חוששין אף לפק"נ, ור' יוסי סובר שבשהיה קצת הזמן שהוא כידיעתנו בשיעור

בלא שתצא נפשם במים שא"א לנשום אין להחמיר גם לאיסור אשת איש מאחר דמציאות רחוק הוא שאין חוששין אף לפק"נ ולא חמיר איסור א"א מפק"נ. ואין לנו לדחוק ולפרש שפליגי במציאות. ואולי גם כוונת רש"י אינו דפליג ר"מ וסובר דאיכא מיעוט שחיין גם בלא נשימה או שבמים עדיף ור' יוסי סובר דליכא שום אדם שאפשר לו לחיות שלכו"ע אלא במים, ולא ביבשה לא נשימה איכא מציאות טובא רחוק שאפשר וגם נשימה בלא לחיות כשהוא במים שאין לחוש לזה אף לפק"נ מדחייבה תורה לקבור תיכף כשרואין שאינו נושם בחוטמו, אבל ר"מ סובר דלאיסור א"א יש להחמיר ור' יוסי סובר דאין לחוש אף לאיסור א"א. עכ"פ לדינא כיון שאיכא מציאות שיהיה חי אף בלא נשימה איזה ימים וכ"ש שאיכא מציאות לזמן קצר ואם באותו זמן שניטל ממנו הלב חי עדיין והספיקו להכניס לתוכו לב אחר שנמשך מזה חיותו איזה חדשים ודאי יש לו דיני אדם חי. וא"צ לטעם כתר"ה. אבל פשוט וברור שאסור לעשות כמו שהתחילו איזה רופאים דהוא רציחה ממש כדכתבתי ונתפרסם בעולם. ומה לעורר אחר שדן בזה דהרי כתר"ה אבל בזה בקונטרס אין הותחל עתותי השני בידי. הקונטרס בענין אבל אף נאמנות מה שלא לרופאים שבהתחלת דבריו גמר יפה הקונטרס וזה בזה, כתר"ה ביאר שיטות רבותינו הרבה ויש בזה, משמע שהוא נוגע גם לענין השתלת לב של אחד של מוכן לב יש אם שאף וברור פשוט שנהרג ודאי ומת קודם שהוציאו הלב ממנו שליכא משום רציחה על זה שלקחו ממנו הלב אסור דאין נאמנים כלל על האומדנא שלהם בשני הדברים לא על אומדנא שלהם שבלב החולה שלו לא יחיה ולא שבלב שישתלו בו יחיה, דהרי ראינו שאינם בקיאים בזה שטעו בכל המעשים שנעשו, וגם שהם מטעין במזיד, דהא כל האנשים שהרופאים שתלו בהם לב של אחרים מתו בזמן קצר, ובלב החולה שהיה להם ברור שהיתה האפשרות לחיות זמן גדול יותר מהלב שהשתילו בו, ולכן כל הרופאים שעשו זה היו רוצחים גמורים, וברוב הפעמים אף כשהלב היה חלוש וחולה לא היה עדיין טרפה והיו חייבים גם מיתה אם היה בזמן שדנים דיני נפשות, ואין מה לפלפל בזה כלל. והנני ידידו דוש"ת באהבה. משה פיינשטיין. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קלב המוות עת קביעת הנכבד חתני מע"כ תשל"ו אייר ה' בעה"י כש"ת לנו והאהוב הרה"ג מוהר"ר דוד משה טענדלער שליט"א. הנה בדבר ידיעת מיתת האדם מפורש בגמ' יומא דף פ"ה ע"א בנפל מפולת על האדם שמפקחין את הגל אפילו בשבת ובודקין עד חוטמו, ואיפסק כן ברמב"ם פ"ב משבת הי"ט ובש"ע או"ח סימן שכ"ט סעי' ד' שאם לא הרגישו שום חיות הוא בדין מת שהוא בבדיקת הנשימה, שאף אם הנשימה קלה מאד נמי הוא בדין חי שרואין זה ע"י נוצה וע"י חתיכת נייר דקה שמשימין אצל החוטם אם לא מתנדנד הוא בחזקת מת, אבל צריך שיבדקו בזה איזה פעמים כדבארתי באגרות משה ח"ב דיו"ד סימן קע"ד ענף ב' בבאור דברי הרמב"ם בפ"ד אבל ה"ה שכתב ישהא מעט שמא נתעלף שהוא זמן דאי אפשר לחיות בלא נשימה, והוא דוקא כשהסתכלו כל זמן זה

היסח בלא קצר בלא היסח הדעת אף לרגע קטן וראו שלא נשם כל העת, אבל כיון שאי אפשר לאינשי להסתכל אף משך זמן נשימות איזה ונשם מעט נתחזק שמא לחוש שיש הדעת אי ונתחזק וחזר הפעם עוד ונחלש אפשר לידע אלא שיבדקו איזה פעמים ואם יראו שאינו נושם זהו סימן המיתה שיש לסמוך על זה ואין להרהר ועיין בחת"ס חלק יו"ד סימן של"ח שביאר באורך. זהו בסתם חולים שנקרב מצבם למיתה ולא הוצרכו למכונה שיעזרם לנשום, אבל איכא חולים גדולים שלא יכלו לנשום לא והניחו הרופאים בפיהם מכונה שע"י זה, ע"י שנושם מת כבר שהוא אף שינשום שייך הא המכונה דנשימה כזו הא לא מחשיבו כחי, הנה אם לא ניכר בו בענינים אחרים ענין חיות שנראה כלא מרגיש בכלום אף בדקירת ויהרגוהו בזה, מחט אבל שקורין וכהא כשפסקה קאמא מלעבוד זמן כל שנחסר שהמכונה העקסינזען עובדת /החמצן/ עבודתה שהיה אסור לא שם ליטול יחזירו מפיו לפיו דשמא עוד הוא הפעם חי עד עבור זמן קצר כרבע שעה, שאם אינו חי כבר יפסיק מלנשום וידעו שהוא מת, ואם יחיה היינו שיראו שהוא נושם גם בלא המכונה אך בקושי ובהפסקים יחזירו המכונה עוד הפעם לפיו מיד וכה יעשו הרבה פעמים עד שיוטב מצבו או שיראו שאינו נושם בעצמו כלל שהוא מת. באינשי זהו אבל שהוכו באלו אבל שהיא מחלה באיזו שמים בידי שנחלו בתאונת דרכים )בעקסידענט ע"י הקארס( וע"י נפילה מחלונות וכדומה שאירע שע"י התכווצות העצבים באיזה מקומות הסמוכים להריאה ולכלי הנשימה אינם יכולין לנשום וכשיעבור איזה זמן שינשומו אף רק ע"י המכונה יתפשטו מקומות הנכווצים ויתחילו לנשום בעצמם שאלו אף שאין יכולין לנשום בעצמן וגם לא ניכרין בהם עניני חיות אחרים אפשר שאינם עדיין מתים, וכיון שאתה אומר שעתה איכא נסיון שרופאים גדולים יכולין לברר ע"י זריקת איזו לחלוחית בהגוף ע"י הגידים לידע שנפסק הקשר שיש להמוח עם כל הגוף שאם לא יבא זה להמוח הוא ברור שאין להמוח שוב שום שייכות להגוף וגם שכבר נרקב המוח לגמרי והוי כהותז הראש בכח, שא"כ יש לנו להחמיר באלו שאף שאינו מרגיש כבר בכלום אף לא ע"י דקירת מחט ואף שאינו נושם כלל בלא המכונה שלא יחליטו שהוא מת עד שיעשו בדיקה זו שאם יראו שיש קשר להמוח עם הגוף אף שאינו נושם יתנו המכונה בפיו אף זמן גדול, ורק כשיראו ע"י הבדיקה שאין קשר להמוח עם הגוף יחליטו ע"י זה שאינו נושם למת. וגם הערת דבאלו שלקחו מיני סם וכגון הרבה כדורי שינה שעד שיצא הסם מהגוף אינם יכולין לנשום, שלכן יש להצריך שהמכונה תהיה בפיו זמן ארוך עד שיהיה ברור שכבר אין הסם בגוף שיכולין הרופאים לבדוק זה בטפת דם שיוציאו ממנו, ואז יוכלו שלא להחזיר את המכונה לפיו עוד הפעם ויראו שאם אינו נושם כלל הוא מת ואם נושם אף רק בקושי הוא חי ויחזירו המכונה לפיו עוד הפעם. הכו"ח חותנך בך בלו"נ, משה פיינשטיין. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן נד

קביעת עת המוות ר"ח כסלו תשמ"ה למע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר ד"ר ש"ש באנדי שליט"א נכדו של האי גברא רבא הגאון מוהר"ר יוסף ברויאר זצ"ל א. אם מה שמכנים הרופאים מיתת המוח נחשב מיתה ידידי, אצל הנה נכדי הרה"ג מוהר"ר מרדכי טענדלער שליט"א, דיבר אתי באריכות בכמה מהספיקות והחקירות שנתחדשו מחמת המוח" כהגדרת מיתה. הכרעת של הפסק הערכאות הראשיות שמכונה מה את לקבל יארק, בנוא אצלם "מיתת למעשה, כפי ששמעתי מחתני הרב הגאון מוהר"ר משה דוד טענדלער שליט"א, הערכאות קיבלו רק את הגדרת צודקת גם שהיא המוות לדינא, הגדרה שקוראים הרופאים לה "הארבערד קריטיריא" )התנאים לקביעת ההפסקה המוחלטת והסופית של פעולת המוח, שנקראת מיתת המוח, שהתקבלו בהארבערד(, שנחשב ממש כ"נחתך ראשו" ר"ל של החולה, שכאשר מתקיימים תנאי הארבערד המוח כבר ממש מתעכל ר"ל. שאין זמן כל מ"מ ימים, לכמה לדחוף יכול עדיין שהלב אף והנה נשימה כח להחולה עצמאית כמת, נחשב וכדביארתי בתשובתי באגרות משה יו"ד ח"ג סימן קל"ב. רמ"א סי' תרנו ס"א שאמרו: וכמו רב, עליה לבזבז א"צ עוברת מצוה שאר או אתרוג, לו שאין ומי הגה: יותר יבזבז אל המבזבז מחומש, אפילו ז מצוה, ודוקא מצות עשה אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור. הגהות חת"ס שם תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים.

דרש משה פרשת מסעי תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קד עמוד א ההוא יומא דנח נפשיה דרבי, גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי, ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דר', ידקר בחרב. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליוני' מבקשין את רבי והתחתוני' מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא, וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים. ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי, שקלה כוזא שדייא מאיגרא ]לארעא[, אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.

קריינא דאגרתא ח"ב סימן תצט )מהדורא חדשה( Dovid Lichtenstein: Doing partial Teshuva רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ב ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו. ספר חובות הלבבות שער ז - שער התשובה סוף פרק ז וממפסידי התשובה ג"כ שיהיה השב שב מקצת עוונותיו ומתמיד על קצתם, כמו, שיצא מן העברות שבינו ובין המקום, וישוב מהם ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגנבה והדומה לזה וכו', ואמרו רז"ל בענין הזה אדם שיש בידו עברה ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה למי שתופס שרץ בידו אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם. בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק יב ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא החרטה ועזיבת החטא, נאמר כי אינם כשאר המצות שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא

כי א"ר אפילו יוחנן מועיל קצת, וכן עזיבת החטא בלי חרטה, וכמו שמצינו באחאב שנכנע מלפני ה' במה שקרע בגדיו וצם ושכב בשק, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב כל חטאיו, ועם כל זה הועיל לו, כדכתיב )מלכים א' כ"א( יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וגו', וכן מצינו באנשי נינוה ששבו לעתיד שעזבו החטא, ולא נתחרטו על העבר, באזהרת אשר החמס ומן הרעה מדרכו איש וישובו ג'( )יונה אמר לעם המלך בכפיהם, כפי אשר הנראה כי החמס אשר עודנו בכפם לא בלעוהו הוא שהיו מחזירים ולא הגזל הנאכל שקשה להשיבו, ויותר מזה )בירושלמי ידיהם בכף שהיה מה פ"ב( תענית החזירו בשידה אמר ולזה החזירו. לא ומגדל תיבה הכתוב וירא אלהים וגו' כי שבו מדרכם הרעה שהוא עזיבת החטא לעתיד לבד, ועם כל זה הועיל להם שנחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה, ומפני כי תשובתם זו לא היתה שלימה כנזכר, אמר הכתוב על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כלומר על מה שדבר עוד מ' יום ונינוה נהפכת הוא שנחם ולא עשה בסוף הארבעים, אלא האריך להם עד שתהיה תשובתם שלימה, ואפילו בהשבתו אל לבו לשוב בלי קיום שום חלק מב' חלקי התשובה ההכרחיים מיקל האדם מעונש, וכמו שלמד הר"ן ז"ל דבר זה בסוף דרש ועתה ישראל מפסוק והשבות אל לבבך בכל הגוים, שהוא ההשבה ללב לשוב, ושבת עד ה' אלהיך היא התשובה בפועל, ושב ה' אלהיך את שבותך הוא שכר ההשבה ללב שיתנך לרחמים לפני שוביך, ויהיה ושב מלשון בשובה ונחת, ואמר ושב וקבצך מכל העמים שישלים הגאולה מכל וכל חלף עבודתו שהשלים חק התשובה וכמו שביאר שם: אהל יעקב- מגיד מדובנא דרושים על ימים נוראים תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. דרש רבי אלעזר בן עזריה: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל )ה'( מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

ÓÎÁ ˆÂ Î È"Ú ÒÙ Â 655 ÒÓ ÂÓÚ (5) ÓÏ Ô ÚÈ, È Á-Ô : ÚÂÓ - < Á Â Ó> ÚÈ ÔÈÚ

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד א זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה - צריכין טבילה ויצא קין וכו' ר' לקראתך וראך הונא ושמח בשם כיון רבי שיצא ויקרא רבה פרשת צו פרשה י אות ה חנינא פגע בר בו יצחק אדם אמר הראשון שמח יצא לו אמר כמה מה דתימר נעשה )שמות בדינך ד( אמר וגם לו הנה עשיתי יוצא הוא תשובה ונתפשרתי כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע באותה שעה אמר אדם הראשון )תהלים צב( מזמור שיר ליום השבת. אור ישראל מכתב ו תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א-ב תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו:

ינפמ?המ - רמא :םהל ךכ ךכו השע.יל - ורמא :ול ףא לע יפ,ןכ לוחמ םדאש,ול לודג הרותב. רמא :םהל םכליבשב ינירה לחומ.ול דבלבו אלש אהי ליגר תושעל.ןכ דימ סנכנ יבר רזעלא ןב יבר ןועמש :שרדו םלועל אהי םדא ךר הנקכ לאו אהי השק,זראכ ךכיפלו הכז הנק לוטיל הנמיה סומלוק בותכל וב רפס הרות ןיליפת.תוזוזמו תינעת תכסמ הרוא ןרק ףד כ ב דומע,ארמג ןמדזנ ול םדא דחא,'וכ רמא רעוכמ המכ,'וכ רמא ול יניא לחומ ךל ךלתש דע ינאשעש ןמואל.'וכ עודי יכ רקיע תניתנ הרותה השודקה אל ךרוצל ןוקית לארשי דבל,הנתנ אלא םא ןקתל לכ ויאורב,ךרבתי הלעיו ןוצרל וינפל השעמ לכ,םיאורבה ומכ רמאנש תומש(,טי ב - )ו םתייהו יל הלוגס לכמ םימעה יכ יל לכ ץראה םתאו ויהת,יל ןיוכי יכ אל רכינ הלוגסה רצואו ביבח םא ו"ח ןיא לעבל הלוגסה אלא תאז,הלוגסה ןכא םא שי לעבל הלוגסה דוע םירבד םירקי םידבכנו הלוגסהו הביבח וילא לכמ זא רשכוי תורקהל םשב,הלוגס ומכ ןכ לכב תע םיאורבהש ןניא,ןתומילש לע לכו םימיה םהה רשא םיעשרה ןיסיעכמ ןיאבו ןיאו םהב ארוק םשב 'ה ונניא רכינ תובישח םע,ותלוגס רקיעו ןוצר שודקה לעש ידי קסע הרותה ונקתי לכ תוירבה םלוכו וארקי םשב 'ה,דבל רשאכ ונחנא םיפצמ הלואגל המילשה הרהמב,ונימיב םעו 'ה ויהי םלוכ שדוק 'הל תאובת תישאר לכ,םיאורבה ומכ רמאנש היעשי(,אס )ו םתאו ינהכ 'ה וארקת,'וכ הזו רמאנש םתייהו יל הלוגס לכמ,םימעה ת"או הזיא תובישח איה תאז תויהל הלוגס לכמ,םימעה הזל רמאנ יכ יל לכ,ץראה יכ לע ידי קסעה הרותה םכלש לכ ץראה ויהי,יל יכ םלוכ ונקתי ואביו תילכתל.ןתואירב ויהת םתאו יל תכלממ םינהכ יוגו,שודק הזמ קסעש הארנ הרותה רקיעה הזב חירזהל הרואמ ותלוזל םג ןכ ןאיבהלו לא,תומילשה אלו ו"ח רדגתהל הב רמאל יל ידבל הנתינ,ץראה יכ הזב ןתונ רוסחמ ויאורבב,ו"ח תומילש רקיעו הרותה םילשהל האירבה אלו היהי הב םוש,ןורסח הזו ורמאש ל"ז םירדנ( חל )א ןיא הניכשה הרוש אלא לע םכח רובג רישע,וינעו יכ ירחא לכ תולעמה םא ו"ח תמחמ תאז ןתי רוסחמ ותלוזל לכ ויתולעמ רסחל,ונאובת לע ןכ הכירצ תדמ הונע תויהל,םהמע הדעלבו םלוכ,ןיאכ הזלו ליבשב התיהש ותעד לש א"ר הסג וילע ןמדזנ ול םדא היהש רעוכמ רתויב ותוסנל םא ןתי וב,ןורסח ותרות וא דומעי אלש ול ןתיל ןורסח םושב,הירב הברדאו םילשהל תא לכה,תילכתל אלו דמע ןויסנב ליחתהו ותוזבל רפסלו,ונורסחב בישהו ול שיאה ךל ןמואל,ינאשעש זומרל ול יכ לכ המכחה דמלש ו"ח אלב ליעוי םא לע ידי הז ןתונ ןורסח,תוירבב רקיעו דומיל קסעו הרותה תולעל ןח לכ םיאורבה יניעב ןרצוי לע ידי ותרות רוא רשא חירזי,םהילע רדיסש הזו ןב אמוז ותנשמב תובא( ד"פ )א"מ רחא םכח רובג רישעו והזיא דבוכמ דבכמה תא,תוירבה יכ והז לש ודובכ םוקמ ךורב, רמאנש ומכ א"ש(,ב )ל ידבכמ יכ.דבכא

Sarah Palin Returns To Death Panel Criticism Ahead Of Supreme Court Ruling On Health Care June 26, 2012, 10:21 am Sarah Palin targeted President Barack Obama s health care reform law on Monday ahead of the Supreme Court s upcoming ruling on the measure. As we wait for the impending Supreme Court decision on Obamacare, I reiterate what I wrote in wrote Palin in a Facebook post titled Death Panel that warning to my fellow Americans because what was true then is true now, and it death decisions about health care funding. It s called the Independent Payment warned that death panels would result from health care reform. The claim was widely debunked. Earlier this year, HuffPost s Jason Linkins reported on the origins of the unfounded criticism. The Los Angeles Times points out Originally, she coined the term based on a component of the healthcare reform though that regulation was abandoned by the Obama administration in January 2011. If the Supreme Court doesn t strike down Obamacare entirely, then Congress SOCIETY 19

The Supreme Court is expected to issue a ruling on the president s health care law on Thursday. 20

Obamacare and Death Panels : Healthcare Rationing in Halacha O - - - SOCIETY

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS I. Paying to Save Another Person s Life Sanhedrin mitzva Vayikra Sefer Ha-Mitzvos lo sa aseh Mishneh Torah Hilchos Rotzei ach siman if the rescued person has money Chavos Yair poskim Chavos Yair Hilchos Matnos Aniyim mitzva Sanhedrin Tur Sema Shulchan Aruch Tzitz Eliezer

OBAMACARE AND DEATH PANELS Chavos Yair Yad Rama Sanhedrin Yad Rama go through the trouble Yad Rama Minchas Chinuch Minchas Chinuch mitzvos Minchas Chinuch Chochmas Shlomo - mitzva mitzva Yad Rama mitzva mitzva poskim Minchas Chinuch Chochmas Shlomo Iggeros Moshe SOCIETY - Minchas Chinuch Chochmas Shlomo

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS II. How Much Must One Pay? arba minim Shulchan Aruch mitzva mitzvas asei poskim mitzva Aruch La-Ner Bava Basra halacha Shita Mekubetzes Beis Ha-Levi Derisha

OBAMACARE AND DEATH PANELS mitzva - mitzva Chasam Sofer hagahos to Shulchan Aruch mitzva mitzva poskim Pischei Teshuva Mishna Berura - Bei ur Ha-Gra mitzva Chadrei Dei a Pei a SOCIETY Peri Megadim Hagahos Rabbi Akiva Eiger Gilyon Maharsha Sedei Chemed Ma areches Lamed

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS Hilchos Matnos Aniyim Halichos Eliyahu Chafetz Chayim Ahavas Chesed Chafetz Chayim Chafetz Chayim - - Ha amek She eila Yerei im She eilas Ya avetz Chochmas Adam Hilchos Matnos Aniyim Pei a Chafetz Chayim Hilchos Matnos Aniyim Chafetz Chayim Chafetz Chayim Mishna Berura

OBAMACARE AND DEATH PANELS - Even Yisrael Derush Bava Metzia Chasam Sofer Chadrei Dei a poskim Chafetz Chayim mitzva. SOCIETY Sanhedrin

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS poskim Minchas Shlomo III. mitzva - Gittin Chasam Sofer Teshuvos Avnei Zikaron Chavos Yair Yad Rama

OBAMACARE AND DEATH PANELS Shabbos Behag Chiddushei Ha-Ran - SOCIETY Chasam Sofer

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS - - Chasam Sofer Chasam Sofer - poskim