על אתר - ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות יואלבן נון - הילכושנייםיחדיו היסטוריה ומקרא ספר בראשית '? מנחישי ההיסטוריה שבמקרא סבורים שסיימו זה מכבר לנתץ

תמליל

1 יואלבן נון - הילכושנייםיחדיו היסטוריה ומקרא ספר בראשית '? מנחישי ההיסטוריה שבמקרא סבורים שסיימו זה מכבר לנתץ את 'האסכולה ההיסטורית' ביחס לתקופת האבות )לשם כך מחקו את המונח 'תקופת האבות"י ותיארו את סיפורי בראשית כסיפורים מאוחרים, פסידו-אפיגרפיים(; לא מכבר השלימו גם אתניתוץ האמון בפרשת ההתנחלות עלפי התיאור המקראי, 2 וכעת הם עוסקים במחיקת מעמדה ומשמעותה של מלכות דוד ושלמה. 3 הקו המנחה הוא: הסתמכות בלעדית על תעודות שנמצאו מחוץ למקרא 4 ועל היעדר ממצאים ארכאולוגיים במקומות חשובים. כיוון שמלכי ישראל ויהודה מופיעים בתעודות האשוריות מאז המאה התשיעית לפנה"ס 5 )ימי אחאב; אחאב עצמומופיעבתיעוד תודתי לל'ר אדם זרטל, לד"ר יואל אליצור, לפרופ' יהודה פליקס ולפרופ' חנן אשל על הערותיהם ועזרתם. למשל: א' ריני מחק את המושג 'תקופת האבות' במהדורה החדשה של אטלס כרסא לתקופת המקרא )ירושלים 1995(, וצירפו ל'תקופת ההתנחלות', אף שי' אהרוני, המחבר הראשון, הניחו כמושג ברורוידוע ומוצדק במבט היסטורי-מדעי. למשל: נ' נאמן, 'פרשת "כיבוש הארץ" בספריהושע ובמציאותההיסטורית',בתוך: נ' נאמן וי' פינקלשטיין )עורכים(, מנוודות למלוכה, ירושלים 1990, עמ' ; י' פינקלשטיין, 'ההתנחלות בארץ אפרים - מבט שני',שם, עמ' תפיסתם נובעת בעיקר ממיעוט חרסים ומממצא דל מהמאה העשירית לפנה"ס. בחפירות עיר דוד, בחברון, ואפילו בלכיש )שכבה 5( הקלסית, אי-אפשר להשוות כלל את שכבה 5 הדלה לשכבה 4-3 המפוארת מהמאה השמינית לפנה"ס, אשרמיוצגת במלוא עצמתה גםבעירדוד. אמנם, בסיס נתונים שליליאיננויכול ללמד דבר. דורות של חוקרים וחופרים לאידעו דבר על השער המפואר מהתקופההכנעניתהתיכונה 11 א שנתגלה לאחרונהבעיר דוד. הסתמכותזו אףהיא אינה עקבית, כפי שמעידה עצתו המוזרה של נ' נאמן שלא להסתמך יותרמדי על 'מצבת מרנפתח' )ראה: נ' נאמן ]לעיל, הערה 2[, עמ' 312 (.אילויכול, בוודאי היה מציע שם קריאה שונה שתעקור את האסמכתא החוץ-מקראית היחידה על ראשית ישראל בכנען. ראה: קע 1955, ANET, Princeton * על אתרז )אלול תכל'ס(

2 על קרב קרקר מול שלמנאסר השלישי(, 6 ברור שאלההןדמויותהיסטוריות. לעומת זה, אין תעודותחיצוניות שנזכרו בהן 'דוד ושלמה',ולפיכך אפשר לפקפק בקיומם ועל כל פנים במהימנות הסיפור המקראי על אודותם. למרבה ה'הפתעה' נמצאה לאחרונה כתובת ארמית מנופצת בתלדן שבה נזכר גם 'מלך ביתדוד'. 7 אולם עדות היסטורית זו על 'בית-דוד' גם היא כנראה מהמאה התשיעית )או השמינית?( לפנה"ס; דוד עצמו טרם הואיללהופיעלפנינו עלגבי עדות חיצונית. הסיבה לכך אמנם ברורה, והיא אי מציאתם שלארכיונים, עבריים וארמיים, מהתקופה שבה המעצמות, מצרים ואשור, היו חלשות והתרחקו מן הנעשה בארץ. 8 באותוכיון; מפקפקים חוקרים אלוביציאת מצרים או מכחישים אותהלגמרי, היות שלא נזכרה בתעודות מצריות, 9 וכופרים בסיפור ההתנחלות, כיוון שאת הממצאים בשטח הם מסבירים באופן אחר מהסיפור המקראי. 0 י ומה לעשות, שאיןבידינו עדותישירה ומפורשת על האבות, אברהם, יצחק ויעקב, כדמויות היסטוריות מחוץ למקרא?! מבחינה מתודולוגית נכשלים מכחישי ההיסטוריה שבמקרא בטעות בסיסית, באשר הם מניחים כהנחת יסוד שישבידינו )כמעט( מלוא המידע לא רק למסקנות חיוביות עלימי קדם, אלא אפילו למסקנותשליליות )'לא מצאנו'; 'אין תעודות'; 'אין ממצאים';וכדומה(. כל חוקרנבוןיודעשאיןבידינו אפילו חמישה אחוז מכל מה שנכתבבימי קדם, שלא לדבר על מלוא המידע.עדיין יש אקראיות רבה בממצא הארכאולוגי, וכל גילוי חדש משנה את התמונה. יש גם ספקות רבים בזיהוי הממצאיםהארכאולוגייםואפילובכרונולוגיה שלהם ראה: א' מלמט, 'מלתמות ישראל ואשור',בתוך:י' ליוור )עורך(,היסטוריה צבאית של ארץ ישראלבימי המקרא, תלאביב תשכ"ד, עמ' ראה: א'בירןוי' נוה, 'כתובת ארמית מתקופתבית ראשון מתל דן',קדמוניות כו, תשנ"ד, עמ' ;הנ"ל, 'הכתובתמדן, המצבות והחוצות',קדמוניות כח, תשנ"ה, עמ' מאז מסעות המלחמההמצרייםלכנעןבימי השושלות השמונה עשרה והתשע עשרה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת ומאז הופעת הישראלים בהר וגוי הים )= הפלשתים( בשפלה ובחוף ועדעליית האימפריה האשורית, בכיבושי תגלת פלאסר 111 במאההשמינית לפנה"ס, לאהיה אלא מסע מלחמה מצרי אחד )שלשישק(.ארץ ישראל התנהלה באופן עצמאי, בלי המעצמות, תוךכדי מאבק פנימי על ההגמוניהביןבני ישראל והעמים הקרובים להם )עמון, מואב, אדוםומדין(,לבין הפלשתים, הפיניקים,שרידיהכנענים, והארמים לקבוצותיהם. פפירוס Ipuer )ליידן 344( שמתאר מכות קשות וחורבן כללי במצרים, נחשב, בעיקר מסיבות ספרותיות, כמשקף את הממלכה התיכונה )השושלת השתים עשרה, המאה השבע עשרה לפנה"ס(,ואילו מצבת מרנפתחמזכירה את בניישראל כעם בכנען. אבל, יש לזכור שהמצרים לא הזכירו אף פעם את כשלונותיהם ומפלותיהם, כמותם גם שאר 'ההיסטוריוגרפים' העתיקים. ראה למשל:י' פינקלשטיין, הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, תל אביב 1986, פרקים ח, ט, ובפרט עמ' , ובמאמרים שנזכרו לעיל, הערה 2. 46

3 א. ב. ג. נדבנאמן,יי בסכמו אתטיעוניו מדוע ספר בראשית אינו משקף את זמנו, מעלה את הטיעונים הבאים: לא נותרה כיום אפילו ראיה אחת ויחידה המצביעה על קשרים היסטוריים שנרקמוכביכולבין אבות עם ישראללאיגודי השבטים שהתקיימו ברחבי הסהר הפורה בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, אובינםלבין יסודות כנעניים שהיו בארץ בתקופות אלה. בסיפוריםקיימיםיסודותרבים שאינםעולים בקנה אחד עם התאריך הקדום. לדוגמה: הזכרתן של העריםחברון ובאר שבע, שלאהיו מיושבות כלל בתקופת הברונזה המאוחרת; הופעתן של קבוצות אתניות, דוגמת הפלשתים, החיווים והחיתים, שכולןנכנסו לארץ רק בראשית תקופת הברזל; הזכרתם של הארמים, אףכי הללו הופיעו לראשונה על בימת ההיסטוריה רק בסוף המאה השתים עשרה לפנה"ס; הזכרתה של אור כשדים )בראשיתי"א, 5 ח, לא; נג'ז, ז(, אףגי הכשדים נזכרים לראשונה בתעודות מן המאה התשיעית לפנה"ס; הצגתו של הגמל כבהמתהנדודים של האבות, אףכיביות הגמל לעבודות משק ומשא החל רק בשליש האחרון של האלף השני לפנה"ס. בדיקה מקרוב של שבטיםשמיים-מערביים בתקופה הבבלית הקדומה )המחצית הראשונה של האלףהשני לפנה"ס(,בתקופה הפרה-אסלאמית ובתקופה רצנטית מלמדת שבראש ובראשונה נשמרותהיטב ומועברות מדורלדורהגנאלוגיות של אילן היחס של המשפחה. בשתי תעודות ממסופוטמיה נתגלתה רשימת ה'אבות' של שושלות שמשי-~דד וחמורבי, שתיהן שושלות שמיות-מערבית שהופיעו לראשונה על בימת ההיסטוריה במאה התשע עשרה לפנה"ס. בחלק הראשון של רשימות אלה נכללות קבוצות שבטים )דילנו, תנום, אמננום, יחרורום ועוד( הידועות היטב מדבריימי מסופוטמיה והקשורות באופן זה או אחר למוצא השושלות שמלכו באשור ובבבל. לאור זאת ניתן לצפות, שגם במסורת הגנאלוגית במקראיימצא חומרהנוגע לראשית תולדותיו של עם ישראל. ברשימת האבות של שבטי ישראל )בראשיתי"א, י-לב( מופיעיםלפני אברהם שלושה שמות: שרוב, נחור ותרח - כולם שמות מקומות הידועים מאזוו. נהר הבליח בצפון-מסופוטמיה )אזור שבו שוכנת גם העיר תרן, ממנה יצא אברהם בדרכולכנען(. ארבעת המקומותידועים מתעודות אשוריות המזכירותיישובים ארמיים בראשית האלף הראשון לפנה"ס, בעוד שחרן ונחור בלבד הן ערים ידועות גם מן התקופה שקדמה להתנחלות הארמים באזור זה. ייתכן שגם פלג ורעו הם שמות מקומות ששכנו אז באותו אזור. עדותזו עולה בקנה אחד עם וו. נ' נאמן )לעיל, הערה 2 (,עמ'

4 סיפורי האבות, ובייחוד עם מחזור סיפורי יעקב שבהם משתקפים קשרים אמיצים שנרקמובין האבות ומשפחות ארמיות ששכנו באזורתרן. לעומת זאת, לא נזכרת במסורת הגנאלוגית של עם ישראל אף לא אחת מקבוצות השבטים האמורייםהמופיעים ברשימות המלכים מאשור ומבבל, ואף בולטהשוני הרב בדרךרישום התשתיתהגנאלוגית - קבוצות שבטים ברשימות הקדומות, לעומת שמותיישובים וערים במסורת המקראית המאוחרת. ברור, אפוא, שהמסורת הגנאלוגית של האבות קשורהלארמיים אשרהופיעו על בימתההיסטוריה רק במפנה המאות השתים עשרה-אחת עשרה לפנה"ס, ולא לאמורים שקדמו להם באזורים אלה. טיעונים אלה פורחים באוויר. ראשית, המסורת הגנאלוגית שבספר בראשית מקבילהבדיוקלגנאלוגיה השמית-מערבית מאשור ומבבל מתקופתם של שמשי-אדד וחמורבי )= עמורבי(, כפי שהטיבו לראות החוקרים הראשונים, בפרט: ריפ אולברייט,לי א"אספייזר~יוי"מגרינץ. 4 י טענתו של נ' נאמן ששרוג ונחור הם שמות ערים מראשית האלף הראשון ושלאהיו קודםלכן שמותאנשים, היא טענה הפוכה מההיגיון. התהליך הטבעי, בדרך כלל, הוא הפיכת שמות של אבות וראשי שבטים לשמות של שבטים, ויותר מאוחר לשמות של מקומות, ערים או ארצות. 5 י שרוג, נחור ותרח מופיעים בספר בראשית דווקא כשמות אנשים במסורת הגנאלוגית המובהקת ולא כשמות ערים, וזוהיא ראיה ברורה לכך שהרשימה הזאת עתיקה. שמות הערים צמתו משמות השבטים והאנשים בתהליך מתמשך לאורך זמן, והעיקר: ניתוח השמות הפרטיים בספר בראשית מורה בבירור על קרבה הדוקה עם מארי ועם שושלת בבל 1 ולא על שום קרבה אחרת, כפי שניתח כבר ל"מ גרינץ. 16 בפרט, חשובלציין את קבוצת השמות הגזורים ממשקל 'יפעל' )יצחק, 7 י יעקב, ישמעאל, ישראל, יוסף, יאיר, יפתח, יגאל, ירחמיאל ועוד(, שאינם מצויים בין השמות הארמייםוהפניקיים והםנדירים למדי בתקופת המלוכה )אליקים - יהויקים, אליכין -יהויכין ועוד(,אבל הםמצויים הרבהביןהשמיים-מערביים )יבחר, יזרע, יעקבאל, 12. ו"פאולברייט, מתקופת האבןועדהנצרות, ירושלים תשל'ג, 13. א"א ספייזר, בשחרהציבילזציה, ההיסטוריה של עם ישראל, ירושלים-רמת גן 1966, עמ' י"מגרינץ,ייחודו וקדמותו של ספרבראשית, ירושלים תשמ"ג, עמ' התהליך ההפוךהיוצא מתוךגאוגרפיהאתנית לאחור, אל שורשי המוצא, מצוי בבראשיתי', אבל 'תולדות שם' בבראשיתי"א הוא גנאלוגיה שמית-מערביתאופיינית, יחד עם יסודות אחרים, וראה: ג"פאולברייט )לעיל, הערה 12 (,עמ' 141; ל'מ גרינץ, 'על ארץ המוצא של בני שם', מוצאי דורות, תלאביב תשכ"ט, עמ' 1 ו י"מ גרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' 38-30,4, ובפרט עמ' ראה מאמרי, 'פרשיות יצחק',מגדים כה, תשנ"ו, עמ' עמ'

5 ידעאל, ירחאל ועוד(, וגםבין הערבים הדרומיים בני יקטן )ישמעאל, ידכראל, ישופאל, יפתחאל, ישכראל ועוד(. 8 י מוצא השמות הרווחים בספר בראשית ותיארוכם הםדיברורים - השמיים-המערביים של ארם נהריים ומסופוטמיה, מלפני לפנה"ס. 19 הפילוגוהנדידה שלבנייקטן לדרוםערב, כלומר, מראשית האלףהשני חשובה לא פחות העובדה, ששמות עם המרכיב של שם הוויה מופיעים בישראל לרובבימי המלוכה, גם במקרא וגם בחותמות ובתעודותחיצוניות. 70 אבל, בתקופה העתיקה הם ממשבודדים )יהודה, יהושע ועוד חמישה שמות מתקופת השופטים( ובספר בראשית כמעט שאינם מצויים.י 2 שם ההוויה עצמו שורשו בפועל הריה/יו"י, 22 השורש הקדום של המה, מלפני המעבר מו' לי':הוה (י היה. 23 רק מי שמתעלם מן הניתוח הלשוני, 24 יכול לטעון טענות מן הסוג שמעלה נ' נאמן. נעבור עתה לתופעות חברתיות ולניתוח משפטי באורח החיים של האבות. במאמרי על 'העברים וארץ העברים' 25 הצבעתי על הקרבה הגדולה בתעודות ממסופוטמיה מהאלף השני לפנה"ס בין ה'חבירו' )= 'עבירו'( לבין 'העברים' שבמקרא, 26 שאינםלפידעתיביטוי אתני, 27 במיוחד לא בספר בראשית. לעניין זה מסכים גם נ' נאמן "'מגרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' י"מגרינץ, שם, עמ' 37 ;ג"פאולברייט )לעיל, הערה 12 (,עמ' ;י"מ גרינץ )לעיל, הערה 15 (,עמ' א' דמסקי, מדריך במקורות חיצוניים לתולדות ישראל בימי המקרא, רמת גן תשמ"ב, הכתובות מכונתילת עג'רוד, חרסי שומרון, קבורת 'אשר על הבית', חרס העופל, מצד חשביהו, חרסי ערד ולכיש ועוד. 21. י"מ גרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' ראה מאמרי, 'הויהפעילהוקיומית במקרא - פירושוהלשוני של שם ה' ',מגדים ה, תשמ"ח, עמ' הערתו-הארתו של פרופ' משה בר-אשר -תודתי לו עליה. 24. ראה: א"אספייזר )לעיל, הערה 13 (,עמ' 89-86,76-71 ;ולאחרונה: א' הורביץ, 'קדמות ישראל - ההיבט הלשוני', עע 1997,.VT 47,3 25. י'בן נון, 'העברים וארץ העברים',מגדים סו, תשנ"ב, עמ' ראה גם: מ' גרינברג, 'ח'ברו )ח'פרו( - עברים',בתוך: ב' מזר )עורך(, ההיסטוריה של עם ישראל ב, ירושלים-רמתגן 1967,עמ' כדעת ו"פ אולברייט )לעיל, הערה 12(, עמ' 143, וש' יבין, בית מקראז )ד(, תשכ"ג, ושלא כדעת מ' גרינברג )לעיל, הערה 26 (,עמ' עמ' 238~ בתוך: ההיסטוריה של ארץ ישראל א, ירושלים 1982, 49

6 א. ב. כבר הראו חוקרים רבים שלחוקים ולמנהגים מקובלים בספר בראשיתיש מקבילות מובהקות ב'חוקי חמורבי' )= עמורבי(,בחוזיםמנוזי ובחוקים אשוריים וחתיים, 29 ושאין להם מקבילה בחוקי תורת משה ולא בישראל שלימי השופטים והמלוכה :30 אימוץ עבד אובןבית כיורשחוקימופיע כחשש של אברהם )בראשיתנו"ו, ג( וכמעשה שליעקב )באפרים ומנשה, שם מ"ח, ה(,ואיןלו זכר בישראל בדורות הבאים. 37 לעומתזה הואהיה רווח בבבלובנוזי. נשיאת שתי אחיות בחייהן )רחל ולאה( נאסרה במפורש בתורה ובהדגשה )ויקרא י"ח, יח(. 32 ג. גם 'נישואי אחות' מכל סוג שהוא נאסרו במפורש בתורה )בראשית כ', יב; בניגוד מפורש לויקרא י"ח, ט; כ',יז; דברים כ"ז, כב(. 33 ד. הייבום שליהודה בתמר )בראשית ל'ח( נאסר אחר כךבפירוש )ויקרא כ',יב; דברים כ"ה, ה-י( R.H. Driver and 7.0. Miles, Baby[onien Ldzws 1-2, Oxford ;.א. 0 Pfeiffer and E.A. Speiser, One Hundred New-Selected Nuzi Texts, New Haven.קק 1955, ; ANET, Princeton.קק 1955, 1936; E.A. Speiser, JBL 74,.עע 1966,, n e ; h c t K.A. G I Ancient Orient and OId Testament, London כמעט כל החומרהרלוונטימרוכז אצל ל'מגרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' ראה גם ק"א קיטשן )לעיל, הערה 29 (;א"אספייזר, 'האבות ורקעם החברתי',ההיסטוריה של עם ישראל ב, עמ' 82-79; ש'יבין )לעיל, הערה 27 (,עמ' 03 ושוו. ל'מגרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' 58,52; ש'יבין )לעיל, הערה 27 (,עמ' 105. משפטיחמורבי )=עמורבי(סעיפים רמב"ן )בפירושו לבראשית כ"ו, ה( ראה גם הואבנישואישתי אחיות מורשת של ארץ מוצא האבות, אך סבר שהאבות נהגו כך רק בחו"ל ובארץ ישראל שמרו את משמרת התורה, קודם שנצטוועליה. אולםהסעיפים הבאיםיש בהם קושי גדול לשיטת רמב"ן, ואכמ"ל. ראה: ל'מ גרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' 56, וראה: E.A. Speiser, AASOR, קק, 1929 ;י"מגרינץ )]לעיל, הערה 14 [,עמ' 60-59, הערה 37( מתווכח עםספייזר על פירושולקניין 'אחות' בתור סוג אחר שלנישואים. ספייזר סבור היה שכאשר נכתבו הדברים בספר בראשית, לאחר דורות רבים, כבר לא הבינו ולא הכירו את המושג 'אחות' מנוזי התורית שבמזרח ארם-נהריים, ופירשו אותו כאחות ממש )בראשית כ',יב; כ"ו, ח-ט(,ואילו גרינץ היה סבור שמנהגי האבותהיו שונים במידה מסוימת מחוזי נוזי, והחוק הרלוונטי פשוטעדין לא נמצא. אמי ז"ל נתנה הסבר אחר לתופעה במאמר שטרם ראה אור. ראוי לציין כיפסוקי שירהשירים )ד',ט - ה',ב(עדין שומרים זכר כלשהו של 'אחותי רעיתי'. ראה רמב"ן לבראשית ל'ח )ח-ט, כו( שמפרש אתהייבום כנוהג קדום משפחתי למען גאולת הנשמות שנפטרו בלי בנים. אבל תורת-משה צמצמה אתהייבום רק לאח, בגלל תומרת 50

7 ה..1 ז העברת הבכורה מהבן הגדוללצעיר עלפי בחירתו של האב, לפי בחירתו כמו בהקדמת אפרים למנשה, או בגלל חטא )כבד( שחטא הבכורכלפיו, כמו בפרשת ראובן, 35 וכן ויתור על הבכורה בברכתו של האב, כמו במקרה של עשו. 36 לתופעות אלהאין כל זכר בדורות הבאים, והכתוב בדברים )כ"א, טו-יז( אוסר על האב לקפח את הבכור במקרה שהוא בן השנואה. מתן שפחה )מארץ אחרת!(לגבר עלידי אשתו למען 'תיבנה ממנה', החשש מפני גירושה או מכירתה של השפחה לאחר מכן, ואףהדין ששרה תובעת מאברהם להחזיר את הגר לעבודתה לחמסי עליד' ]בראשית נו"ז, ה[(. 37 בני השפחותיכולים להיחשב כבניםיורשים אם האב יקראם ויחשיבםכבניו, כמעשה יעקב בבני בלהה וזלפה; 38 אך הם לא ייחשבו כך אם האב שלל זאת העריות )וגם פתחה פתחחליצה(,ואילובועז, שרותהייתה מותרת לו, המשיךלגאול עלפי המנהג הקדום. כך סברו גם במשפחת הרמב"ם, ראה פירושו של ר' אברהם בן הרמב"ם לבראשית ל"ת, יב )פירושרבנו אברהםבן הרמב"ם ז"ל על בראשית ושמות, לונדון תשי"ח, עמ' קמד(. ראה ל'מגרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' 57, על המקבילות בחוק האשורי ובחוק החתי. 35. י"מ גרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' 56-54; ש' יבין )לעיל, הערה 27(, עמ' משפטי חמורבי )= עמורבי( סעיפים תולים את העברת הבכורה בחטא כבד שיחטא הבן לאביופעמיים, וזה מתאיםבדיוקלסיפור ראובןויעקב )בראשית ל'ה, כב; ל"ז, כא-ל; מ"ט, ג- ד(. קרובלוודאי שהצעת ראובןהפזיזה )= 'פחזכמים'(להשליך אתיוסף לבור כדילהצילו הייתה החטא השניכלפי יעקב, שהרייוסף נעלםמן הבורונטרף לדעתאביו באשמת ראובן, ועלכן קרע ראובן אתבגדיו ואמר: "ואני אנה אני בא" )ל"ז, ל(. ראה גם התנהגותוהפזיזה בהמשך )מ"ב, כב, לז(. ראה: ל'מגרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' 56. ראה מחלוקת ראב"ע ורמב"ן )בראשית כ"ה, לד( על ביזוי הבכורה של עשו. ל'מ גרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' 53-51, ומשפטי חמורבי )= עמורבי(, סעיפים , מתאריםבדיוק את פרשת שרי עם הגר שפחתה, ובכללזה מתן שפחה לאיש כאישה נוספת ביוזמת הגבירה, קנאת הגבירה עקב לידת השפתה, האיסור למכרה בכסף )ראה גם שמות כ"א, ח( וההיתרלהחזירה לעבדותה ולתת בה אות עבדות. רמב"ןבפירושו לבראשית )ט"ז, ו( טועןכי "חטאה אמנו שרהבעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לה לעשות כן" ושכל הסבל שאנו סובליםמבני ישמעאל הוא עונש על חטא זה. האםהיה רמב"ן מחזיק בדעתוזואילוידע שזה היה המשפט הנוהג בימי האבות ושהייתה זו זכותה של שרה לדרוש שלאייעשה לה חמס, או שמא היה ממשיך לטעון כי ראוי היה לאבות לנהוג לפנים משורת הדין? אפשר שכך הוא גםבעניין 'אחותי את'.ראה רמב"ן לבראשית ל'ב,יג. ל'מ גרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' ומשפטי חמורבי )= עמורבי(, סעיפים , שופכים אור על מעמדם שלבני השפחות במשפחת האבות אשר תלוי באב, אםיאמר להם 'בני אתם' או לא. כמובן שעל זה התנהל הוויכוח הנוקבבין אברהם לשרה, ולכן נאמר: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" )כ"א, יא(. על כן גם נאמר לו שיקום מישמעאלגויגדולבפני עצמו: "כי זרעך הוא" )כ"א, יג(,כדי להרגיעו. אמנם אתבני קטורה 5

8 ח. ט. מהם, כמעשה אברהם שנעשה עלפי הכרעת ה' בזכות שרה )בראשית כ"א, ס- יג(. המתת בנים כעונש )כהצעתו התמוהה של ראובן ]בראשית מ"ב, לז[( נאסרה במפורש בתורה )דברים ל"ד, טז(. 39 כללי המשא ומתן של אברהם עם בני חת על שדה המכפלה וסימון השדה על העצים שבגבולו סביב תואמים במיוחד את החוקים החתיים. 40 פרטים אלה ורבים אחרימי 4 מוכיחים באופן ברור את הרקע הקדום של ספר בראשית ואת קשרי האבות עם ארצות מוצאם. אבל נ' נאמן מתעלם מכל אלה ודבק בטיעונים צדדיים על עמים שנזכרו בבראשיתי' ומא ומופיעים רק בתעודות אשוריות מתקופת הברזל, 2 ' כאילויש בכך הוכחה כלשהי עלאי-קיומם קודם לכן. לעומתו כותב אולברייט דברים נכוחיםבעניין זה: "עמים אלה ניגלו ודאי לעין היושב בסוריה ובפניקיה בזמן קדום הרבה מכפי שהניחו לעתים קרובות על-פי מקורותיתדיים בלבד". 43 בין החוקרים שממשיכים בקו המסורתי-שמרני יש למנות את ק"א קיטשן מהמכון לארכאולוגיה וללימודי המזרח באוניברסיטת ליברפול. בספרו על המזרח העתיק והמקראת אפשר למצוא אותםטיעוניםלשוניים שכבר הזכרנולעיל ביחס לשמותפרטיים בספר בראשית, אך דגש מיוחד הוא שם על שיטת הבריתות )ארבעה מלכים נגד חמישה, בראשיתי"ד(,שאופיינית מאוד לפוליטיקה המסופוטמיתבין.41 שילח כבר בעצמו )ר"ה, ו(.לעומת זאתיעקב לא נתקל בשום התנגדות כאשר חשב את בני בלהה וזלפה 'נשי אביו' יחד עם בני רחל ולאה )ל'ז, ב(,ולכן ירשו נחלה, ונחשבו עם שבטי ישראל. 39. י"מגרינץ, שם, עמ' 59-58, משפטי חמורבי )=עמורבי( סעיפים 230,210,116. גם במקרה זה, כמו בשניים האחרים ובמקרים נוספים, קרוב המשפט החיתי המתנגד להמתת בנים, למשפטי התורה. 40. ימגרינץ, שם, עמ' א"אפפייזר )לעיל, הערה 30, עמ' 80 (מביא מכתבמקילה, עיר חשובה בצפוןסוריה, ובו "מקבילה מאלפת, בנוסחה ובלשונה, למשא ומתן של אברהם עם עפרון...". י"מגרינץ, שם, עמ' מביא שורה של דוגמות נוספות, וכן ש'יבין )לעיל, הערה 27(, עמ' ראה:י"מגרינץ, 'ארםובני ארם' )לעיל, הערה 15 (,עמ' ו"פאולברייט )לעיל, הערה 12(, עמ' 149. אמנםאולברייט עצמו מדבר על התגלות העמים במאההעשירית לפנה"ס, אולםאיןנימוקיומכריעים. ראה: ק"א )לעיל, הערה 29 (,עמ' קיטשי 52

9 השנים לפנה"ס, 45 אך לא לפני כן ולא לאחר מכן. ניצחונו הסופי של חמורבי )= עמורבי( על הקואליציה של רימסין מלך לרסה, 46 עיר מלוכה שומרית לשעבר שרימסין שלט בה כבנו של שדור-מבוך מלך עילם, שם קץ ל'תקופת הקואליציות'.' 4 אימפריהבבלית חדשה השתררה עלאזור מסופוטמיה למשך תקופה שבין מאה וחמישים למאתיים שנה. 48 לפיכך, מלחמת קואליציות, יזומה עלידי קואליציה מסופוטמית שבראשה עומד מלך עילמי בעל שם עילמי מובהק )'כדרלעמר'(, מתאימה באופן מיוחד למאה השמונה עשרה לפנה"ס, ולא לתקופה מאוחרת יותר. 49 הסיפור בבראשית "'דישבו שמות ופרטים רבים, שסופר מאוחר לאיכול היה להעלותם על דעתו. גםטיעון זה כבר הועלה בעבר עלידי חוקרים רבים, ובפרט על ידי ש' ייבין, 50 שאףהצביע עלרימסין )או עלאחיוורדסין( כעל מועמד אפשרי לזיהויו הסביר של 'כדרלעמר' המקראי. שמו הבבלי שלרימסין לא יכול להעלים את מוצאו העילמי. בנוסף לניתוח הכוללמוסיף ק"א קיטשן עוד פרט חשובומעניין -מחירו של עבד.י 5 בסיפור מכירתיוסף נקוב הסכום 'עשרים כסף' )בראשית ל"ז, כח( כמחיר שנמכר בויוסף לאורחת הישמעאלים עלידי סוחריםמדינים. והנה, קיטשן מצא שבתקופה הקדומההיהמחירו של עבד במסופוטמיה בין עשרה לחמישה עשר שקלי כסף, ואילו במחצית השנייה של האלף השני הגיע מחיר העבד לשלושים ואף ראה: ק"א קיטשן, שם, עמ' 47-45; א"א ספייזר, 'מסופוטמיה - המסגרת ההיסטורית', ההיסטוריה של עם ישראל א )בשחר הציביליזציה(,עמ' ראה: ק"אקיטשן, שם, עמ' 46-45, הערות 51-48, ושם ביבליוגרפיה נרחבת. במכתב המפורסם שנשלח אלזמרילים מלך מארי מאחד המושלים במחוזות שלו, נאמר, בין השאר: "אין לך מלך שהוא כליכול בכוח עצמו. עשרה או חמישה עשרמלכים אולי יעלו במסעאחרי חמורבי )= עמורבי( הבבלי; עשרה או חמישה עשר מלכיםילכואחרירימסין מלך לרסה;...אחרי "בלפיאל מלך אשנונה;...אחרי אמותפיאל מלך קטנה; אולי עשרים מלכיםצועדים אחרי ירימלים מלךימח'ד )=חלב(". ראה א"א ספייזר )לעיל, הערה 45 (,עמ'.132 המכתב נתפרסם עלידי o D ~Les Archives epistolaires du Palais de.ל(, n i s s קע 1938,.mari', Syra 19, 48. ראה: א"אספייזר, שם, עמ' 32 ו השושלת הראשונה של בבל והאימפריה שהקים גדול מלכיה, חמורבי )= עמורבי(,חרבו בבת אחת בפשיטה נועזת שלמורשילי)ש( הראשון מלך החתים במאה החמש עשרה לפנה"ס. ראה: ח' תדמור, 'הכרונולוגיה של המזרח הקדמון באלףהשני לפנה"ס',ההיסטוריה של עם ישראל ב )האבות והשופטים(,עמ' סדור נחונק מלךעילם שכבש את בבל לזמן קצר במאה השתים עשרה לפנה"ס, לא עמד בראש קואליציה מסופוטמית, ואין זהזיהוי מתאים. ש'יבין, 'האבות בארץ',ההיסטוריה של עם ישראלב )האבות והשופטים(,עמ' 109.נראיתלי טענתו שליבין שבבראשית ל"ד מדובר בקואליציה של יריבי חמורבי )= עמורבי( יותר מניסיונו של קיטשן לזהות את אמרפל בכובשהבבלי. ראה: ק"אקיטשן )לעיל, הערה 29 (,עמ'

10 לארבעים שקלי כסף. 57 באלף הראשון לפנה"ס האמיר מחיר העבד לחמישים שקלים, והגיע עד תשעים ואפילו עד מאה ועשרים שקלים בתקופה הפרסית. אם משפחת האבות יצאה ממסופוטמיה במאה השמונה עשרה לפנה"ס, היא לקחה אתה לא רק שמות ומנהגים אלא גם אתמחיר העבד שהיה מקובל אז בארץ מוצא האבות. רק במאה השמונה עשרה לפנה"ס, במשפטי חמורבי )= עמורבי( ובתעודות משפטיות ממארי, היהמחירו של עבר 'עשרים כסף',כמו בספר בראשית. 53 יורשהלילהוסיף שבמשפטי התורה בספר שמות מחירם של עבד או אמה "כסף שלשים שקלים" )שמות כ"א, לב(,ואילו בסוף ויקרא "ערך הנפשורב' לאדם בוגר הוא חמישים שקל כסף בשקל הקודשלן 9 ר ושלושים לנקבה )ויקרא כגז, ג-ד(. גם זה מתאים לתהליך המתוארלעיל, כאשרבזמן התורההיהמחיר העבד שלושים שקלים תערך נפשות" חמישים. 'המבחן' של בראשית ל'ד והעדות הסתמית ראשית תקופת האבות במאה השמונה עשרה לפנה"ס, ש'סשיחה לפי תומה' על מחיר העבד מובילים כשני עדים לתיארוך ומסייעים להםלניתוח השמות המדוקדק והמקבילות המשפטיות הנרחבות שעולים מתוך עבודתו של י"מ גרינץ. ולבסוף, העושר הרב של המקבילותבין סיפוריוסףלבין מצרים ההיקסוסית פוענחבפירוט רב עלידי ל'מגרינץ, והוצג גם עלידי ר'פאולברייט כבסיס מוצק לקדמותו של ספר בראשית. 54 הטענה שמושמעת לא פעם עלידי חוקרים ונרמזת עלידי נ' נאמן, 55 שכל הנתונים הללויכלולהיותידועים גם לסופר מאוחרמימיהבית הראשון )אואפילו לסופרים מאוחריםיותר(,היא טענה מופרכת ובלתי מדעית. איש בתקופת המלוכה לא ערך מחקריםהיסטוריים מן הסוגשעורכים חוקרי ימינו ולאיכולהיה לכתוב ספר מלא וגדוש בפרטים, במנהגים ובשמות שהיו שכיחים וידועים כאלף שנה לפני- כן. מי שמאמין בכך דומהבהיפוךלמאמיניםדתיים )פונדמנטליסטיים( שמאמינים בנבואה )אלא שהאמונה בנביאי המקרא נראית מתקבלת על הדעת הרבה יותר מאשר אמונה, שהיו 'חוקרי מקרא מצטיינים' אשר ידעו לכתוב באלף הראשון.52 שם, הערה.95 ראה גם בצורה מפורטת: the Ancient Near "ן 1. Mendelsohn, Slavery 68.ק 1955, ; 110/ 5,.קק 1949, East, New York 53. משפטיחמורבי )= עמורבי(,סעיפים )1/ , 116, המנה = עשרים שקל כסף(, וראה אצל ק"אקיטשן )לעיל, הערה 29(, הערה ל'מ גרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' ;ו"פ אולברייט )לעיל, הערה 12 (,עמ' נ' נאמן )לעיל, הערה 2 (,עמ' 287: "יסודותבניבלי זמן, העשויים להשתייך לתקופות קדומות, אבל באותה מידה גם לתקופות מאוחרות מאוד". 54

11 א. לפנה"ס ספר שישקף את המציאות באלףהשני לפנה"ס, תקופה שבה 'בחרו לעגן' אבותיהם הקדומים(. את ראוילהתייחס לחמש טענות על אנכרוניזמים בספר בראשית, ששלוש מהן כבר נשללו לחלוטין עלידי ל"מ גרינץ במחקריו על ספר בראשית: 'ארץ פלשתים' שבספר בראשית איננה חופפת את 'פלשת' שמתקופת השופטים והמלוכה, ואפילו לא באופן חלקי, כפי שהראה "'מ גרינץ. 56 הפלשתים )=גוי הים( שבאו מכפתורהיו לוחמים מובהקים, 'סרנים' עמדו בראשם כמושלים ישראל. 58 עריהם העיקריותהיו צבאיים 57 ויחסי מלחמההיוביניהםלביןבני חמש במספר: עזה, אשקלון ואשדוד על החוף, גת ועקמן בשפלה. לעומתם, ה'פלשתים' מימי האבות המיוחסים לכסלוחים )בראשיתי', יד(, היו רועים וחופרי בארות ושותפי ברית של האבות. בראשם עמד מלך שמי )'אבימלך'(,שר צבאו נשא שם מצרי )'פילל'( ומרכזם היה בגרר שמדרום לקו עזה-באר שבע )שם, י',יט(.בסוףימי המלוכההיוערי הפלשתים החשובותצפוניותיותר, הן היובעימות ברור עםיהודה גםבימיעוזיהו, גםבימי חזקיהו וגםבימייאשיהו ותרבותם הייתה חקלאית מובהקת. 59 על כן, דווקא תיאורי הפלשתים בספר בראשיתמצביעים על קדמותו. ניתןלטעוןכי דווקא עלפי דרכנו לפחות השם 'פלשתים' הואאנכרוניסטי, שכן מקורו, עלפי הכתובותמימי רעמססהשלישי המספרות על מלחמותיובגוי הים, בשם 'פלשת' - אחד מגויי הים, מראשית תקופת הברזל )=ימי השופטים(. אולם באותהמידה אפשר לחשוב עלגל קדום יותר שפלש מארצותהים, כדעתו שלגרינץ. - בניגוד לדעה הרווחת, למשל, בספרה של ט' דותן, 56. י"מ גרינץ )לעיל, הערה 15 (,עמ' הפלשתים ותרבותםהחמרית,ירושלים תשכ"ז, עמ' יהושעי"ג,ג; שופטים כ"ז, יח, כג, ל; ובשמואל פעמים רבות. 58. על מוצאםיש דעות שונות, ראה אצל ט' דותן )לעיל, הערה 56(, עמ' 24. לאחרונה עלה על ידי א' זרטל גם הרעיון של סרדיניה. 59. הרעיון של שלהי תקופת הבית הראשון כרקעלסיפורי האבות על הפלשתים הוא מופרך. החפירות בתל עקרון )המזוהה בתל מקנה, ליד רבדים( מצביעות על תרבות חקלאית מפותחתשהייתה בעימות עם התרבות הישראלית מתקופת המלוכה. ראה הסיכום של ט' דותן וס' גיטין, 'עלעלייתהונפילתה שלעיר פלשתית',קדמוניותכז, תשמד, עמ' כמו כן ראה: ס' גיטין, ט' דותןוי' נווה, 'על כתובת הקדשה מלכותית מתל עקרון, שמנוסחת ככתובתפניקית לכל דבר',קדמוניותל, תשחיז, עמ' בכל מקרהזהו רקע שונה לגמרי מהרקע של ספר בראשית שסיפורי הפלשתים שבו מתרחשים באזורי גרר ובאר שבע יעוסקים בנדודים, במרעה ובבריתותבין שבטים. 55

12 ב. ג. ד 'פדן ארם' ו'ארםנהריים' שבספר בראשית אינם בשום פנים האויבים בנפש של ישראלמימי המלוכה, אלא הקרובים המבוקשיםביותר של משפחת האבות. 60 'אור-כשדים' איננה אור השומרית הרחוקה, אלא 'אור' שבאזורכשדים, בארם נהריים )בראשיתי"א, כח-לב בהשוואה לבראשית כ"ד(,] 6 כפי שטען כבר רמב"ן בפירושו לתורה, עלפי חו'ל. 67 לכךיש להוסיף את ניתוחו המבריק שלי"מ גרינץ, בלשונו:...קבוצת האותיותנמ ]הייתה[ מבוטאת מאז המאה החמש עשרה לפנה"ס - ט 1, לאמור: במקום 'כשדים' אמרו 'כלדים'...כך הארמים, היוונים, האשורים וגם הכלדים עצמם, בכתובותיהם שבאכדית. העבריתהיא הלשון היתידה, ששמרה על הצורה העתיקה. והנה כיצדהגיעו בישראל לשנות מן המקובל בכל העולם, אם לא ששם זה הגיעלידם בדורות קדומים, כשעדיין הגו אותו 'כשדים'?! 63 'באר-שבע' של האבות במקראאיננהעיר )כנענית( בצורה, אלא מפגש בארות של שבטים נודדים. 64 נ' נאמןמניח פרשנות חסרת בסיס של עיר מלוכה כנענית בבאר שבעכדי לשמוט את הקרקע מספר בראשית, אבלאין טענתו פוסלת אלא אתפירושו. כיוצא בזה "הכנעני מלךערי' שבתורה )במדבר כ"א, א(, שאיננו אלא ראש שבטנודד, כפי שהכתובמעידעליו באותו הפסוק - "ישב הנגב", 65 ראה: ב' מזר, 'ייסודה של ממלכת ארם ויחסיה עם ישראל',בתוך: א' מלמט )עורך(,בימיבית ראשון, ירושלים תשכ"ד, עמ' ; הנ"ל, 'מלחמות ישראל עם ארם', בתוך: היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא, תל אביב תשכ"ד, עמ' 206~22. למרות ניסיונו של מזר לאחר בכל זאת פרטים אחדים מספר בראשית, כגון סיפור הגלעד )בראשית ל'א( ולוח העמים לבראשיתי',כב-כג(,הריעיקרידבריומוכיחיםשאין כליחסבין הארמים כממלכות לוחמותבימיהבית הראשוןלבין השבטים הנודדים במרחבמימי האבות. לניתוח רשימות היחס שלבני ארם בספר בראשית ראה: ל'מ גרינץ )לעיל, הערה 15 (,עמ' 71-51; הנ"ל )לעיל, הערה 14 (,עמ' ראה:.קע 1958,, 517 ~נ,ל 7, Ura' C.H. Gordon, 'Abraham and the Merchants of פירוש רמב"ן לבראשית ל'א, כח-לא; בבלי בבא-מציעא צא ע"א ל'אברהם נחבש בכותא"(. 63. י"מ גרינץ )לעיל, הערה 14 (,עמ' בראשית כ"א ובראשית ל"ו. עלכן מוזר וחסריסוד הואניסיון החופרים להעתיק את 'באר שבע' של האבות 5 ק"מ מזרחה ל'תל שבע', למצודה המלכותית שהוקמה כנראהבימי דוד. הבדווים שימרו את השמות 'ביר א-סבע' ו'תל א-סבע' כל אחד במקומו, ממש כמו במקרא - "באר שבע ושבע ומולדה", וחבל שחוקרים חשובים מתעלמים ממסורת )יהושעי"ס, ב( השמות המקומית. 'מלכים' היו גם לשבטיםנודדים, בפרט בתחילת גיבושם הממלכתי, וכך יש לראות את מלכי אדום הראשונים )בראשית ל'ו; במדבר כ'(. 'יושב הנגב' הואביטוי מפרש שבא למנוע את המחשבה עלעיר מלוכה קבועה. ז' הרצוג במאמרו: 'בקעת באר שבע - מנוודות למלוכה' )בתוך: נ' נאמןוי' פינקלשטיין ]עורכים[,מנוודות למלוכה, ירושלים 1990, עמ' 220( מוכיח 56

13 ה. וכפי שהייתה ערד גםבימי השופטים ל'נגב-ערל", שופטים א',טז(.לדעתי, אפילו 'חרמה' שבספר במדבראינו אלא מקום הקרב והניצחון שלבני ישראל על הכנענים, או אזור הנדודים שבו התרחשו אירועים אלו. 66 בעוד 'צפת-חרמה' שבספר שופטיםהיאעיר חשובה )שופטים א',יז( שידועה גםבזמנים מאוחרים יותר. 67 דווקא טענות אלה שהובאו כהוכחה לאיחורו של ספר בראשית מצביעות על קדמותו מבחינה היסטורית. הגמל: גדול הארכאולוגים של ארץ ישראללפנישני דורות, ו"פאולברייט, טען שביות הגמל התחולל רק במאה השתים עשרה לפנה"ס, 68 ופלישת המדינים לארץ ישראלבימי גדעון היא הביטוי המובהק לשינוי הגדול באופי הנוודות. מנוודות חמורים שהייתה צמודה לאזורי הסקר, אל שבטי גמלים הנודדים בעומק המדבר ומתפרצים בעצמה רבה משם בשעת כושר לעומק היישוב החקלאי המאורגן: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו אתיבול הארץ...ובאו כדי ארבהליב ולהםולגמליהםאיןמספר... )שופטים ו',ג-ה(. מכאן הסיקו אולברייט )בזהירות( ותלמידיו )בוודאות( שהגמלים המופיעים בספר בראשית בתיאורחי האבות )בראשית כיד, י; ליב, ח; ל'ז, כה( הם תוצאה שלאנכרוניזם, שמצביע על כתיבת הדברים בתקופה מאוחרת. לדעתם, יש לאחרתיאורזה למאההעשירית לפנה"ס, לימי הממלכה המאוחדתאואפילו מאוחריותר. להשערתו שלאולברייט על ביות המוני של גמלים במאה השתים עשרה לפנה"ס ישתימוכין מקראיים מובהקים: ו. בני ישראל )עשרת האחים( ירדו למצרים לשבור בר ומזון עלגבי חמורים )בראשית מ"ב, כו-כז; מ"ג, יח, כד; מ"ד, ג; מ"ה, כג(. בפרטמעניין הניסוח: שהיבול בבקעת באר שבעיכול היה לקיים אוכלוסייה בגודל של עד פי עשרה יותר מזו שהייתה שם בפועל על פי האתרים שנחפרו אולם הוא מתעלם מןהנודדים שלאתיו בשום אתרים. 66. ראה בפירוש רמב"ן לבמדבר כ"א, א-ג, שאף הוא קושרבין מלחמה ז לבין המסופר בשזפסים א',יז, אולםלדעתי ההבדל הוא מכריע..67 ראה: 1980, 'The Inheritence of the Sons of Simeon', ZDPV 96,,ח 8 ת 8'"1 א.א 'pp ,.קק 1940, Albright, From the Stone Age )0 Christianity, Battimore.ע.יל קק 1949,.120; idem, Ihe Archaeology ofpalestine, Harmondsworth 57

14 "...ולקחתאלינו לעבדים ואתחמדינו' )שם מ"ג, יח(, אשר מצביע על חשיבותו של החמור בתור אמצעי התחבורה הרגיל והחיוני. 2. בני ישראל )העם( יצאו ממצרים עם חמוריהם. קדושת הבכורות חלה ביציאת מצרים על בכור האדם, על בכור הבהמה הטהורה שהוקדש לקרבן ועל פטר חמור שנפדה בשה )שמות ל'ג, ב, יב-טו(.ברור, אםכן, שהחמוריםהיו שותפים פעילים ביציאת מצרים, אך לא סוסים וגמלים. 3. ציון חשוב נמצא בשלל מלחמתמדין )במדבר ל"א(, שנוברו בו צאן ובקר וחמורים ליאחד וששים אלף",שם, לד(,ולא נזכרו בו גמלים. זאת בניגוד מובהק לאלפי הגמלים שלהמדיניםבימיגדעון )שופטים ו',ה; ז'יב; ח',כא, כו(. 4. מלחמת השבטים ראובן וגד נגד שבטי הגר )'ההגריאים'( בימי שאול, שהתנהלה בעומק המדבר ממזרחלגלעד )דה"א ה',ט-י, יח-כב(,כבר נערכה על בסיס של נוודות גמלים נרחבת, ובשלל נמנו: "גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפ-ם, ונפש אדם מאה אלף' )שם ה', כא(. ההשוואה לשלל מדין שבספר במדבר מאלפת, וברור שמלחמת מדין בתורה והסיפורעליה קדמולביות ההמוני של הגמלים בעברהירדן המזרחי, כלומר, קדמו למאה השתים עשרה לפנה"ס. אבל אולברייט טעה במחשבה שלא קדם לשלב זה ביות מצומצם, בעשרות בודדות, לצורכי שיירות המסחר של הסחורותהיקרותביותר. בתעודה מאללח', מן המאה השבע עשרה לפנה"ס, 69 נזכרה מנת מספוא אחת לגמל. הדרך הראשית מארם נהריים לסוריה ולארץ כנען עברה בחלב )= ארם צובא(, כמה עשרות ק"מ ממזרח לאללח', והמאה השבע עשרה לפנה"ס תואמת אתזמן האבות. אכן, אולברייט בסוףימיו תיקן את דבריו במקצת 70 ובמהדורה העברית של ספרו מתקופת האבן ועד הנצרות, אשר תרגם "'מ גרינץ, נאמר: ' 0 ח ,.ק 1959, י 8 Wiseman, 'Ration Lists from Pklalakh 1,1" Jcs.,ר.קל. כמוכן מצא רודולףכהן עצמותגמלים בקבר מ ן, בבאררסיסים. ישראיות עלביות גמלים קדוםעודיותר במדבריות שבאירן. ראה: ע' בר-יוסף, 'ראשיתן של חברות פסטורליות בלבנט',בתוך: ש' אחיטוב )עורך(,מחקריםבארכיאולוגיה שלנוודיםבנגבובסיני, באר שבע תשנ"ח, עמ'.25-7 וראה: the Second תו W.G. Labert, 'The Domesticated Camel 42-.עק 1960, Millenniun t i - Evidence r from a Alalakh g and U, BA~OR 160, עק 1944, Free, 'Abraham'~ 5 Camels', JNES 3,.ע 7..45; לראשונה בהקדמתו לתרגום האנגלי של המבוא לספר בראשית של גונקל. ראה: י"מגרינץ )לעיל, הערה 14(, עמ' 18-17, ושםביבליוגרפיה ועדויות נוספות בהערות גרינץהיה הראשון שניתחכראוי את מלחמתמדין שבתורה )במדבר ל'א( לעומת פשיטת המדיניםבימי גדעון, שכנע בכך אתאולברייט )שם, הערה 38(, וכך לימד באוניברסיטת תלאביבכמייסד החוג למקרא

15 כללו של דבר, ביותו הממשי של הגמל לא קדם לסוףימי הברונזה, אעפ"י שביות חלקיוספורדי אפשר שמצוי היה כבר כמה מאות שנים לפני כן )עמ' 96(. אולם חוקרים רביםעדיין מלמדים תאוריה מיושנת כ'נימוק מכריע' ל'איחורו' של ספר בראשית, כביכול.יי כשם שהראינו את התאריך המאוחר ביותר האפשרי Quem) (Terminus Post למלחמתמדין שנזכרה בתורה )במדבר ל"א( לפני הביות ההמוני של הגמל, בניגוד למלחמותגדעוןושבטי עבר-הירדן מולהמדינים ושבטי הגר בתקופת השופטים, כך צריך להוסיף שהתורה מזכירה במלאכת המשכן )שמות כ"ה-ל'( רק 'עצי שטים' האופיינייםלסיני ולנגב, ועמםיריעותעזים ועורות תחשיל ושמות ל'הז ה; ל'ו, יד; במדבר ד'(אשרחיים באוקיינוס ההודי ובים סוף. 72 הישניגוד חריף יותרבין המשכן במדברלביןירושלים של ימי המלוכה, שלאנזכרו בהיריעות אוהל ולאכיסוי עורות ושארמונותיה מלאיםעצי ארזים וברושים מן הלבנון )מל'א ה'-ז';ישעיהו ב',יג; ירמיהוע"ב, ו-ז(?!בירושליםזו שלנביאיםומלכים הסתובבוסופרים, מזכירים, רעי המלכיםויועציהם )ישעיהו ג',ג; מיכה ד',ט; מל'א ד'(ונשים מטופחות )ישעיהו ג', טז-כד(,ואילו במדבר לאהיו תופעותמעין אלה, ואכן לא נזכרו. על כל אלה חל הטיעוןהיסודי שהבאנולעיל: הנביאיםוהסופריםבימיהבית הראשון לאהיו 'חוקרי מקרא והיסטוריה',בעליידעמקיף על תחשים ועלעצי-שיטים במדבר; הם קיבלו זאת במסורהכתובה. כך גםבביטוי המאפיין את הארץ 'ארץ זבת חלב ודבש', שפירושו ארץ מרעה שופעת, הבולט כשבח הארץ בתורה - בספר שמות, בויקרא-במדבר ובספר דברים. בספרדברים כברמופיע בצדו השבח החקלאי )למשל: שבעתהמינים -דברים ח'(. אולם בתקופת המלוכה הצירוף הזה מופיע רק כ'מאובן' ספרותי, בהקשר שמתאר את הברית העתיקה ביציאת מצרים )ירמיהוי"א, ה; ל'ב, כב; יחזקאל כ', ו, טו(, ואילו שבחי הארץ החקלאיתמאופיינים בכרמים השופעיםעסיס )למשל: עמוס ט', יג-יד;ישעיהו ה'(. בניגודחריף, התיאור של "חמאה ודבש יאכל כל בקרב הארץ" )ישעיהו ז', הנותי כא-כה( הוא חלק מתיאור פורענות וחורבן על ארץ הכרמים ועל החקלאות המפותחת שלימי המלוכה, שיהפכו שוב לארץ מרעה שופעת 'חמאה ודבש' עבור למשל, נ' נאמן )לעיל, הערה 2 (,עמ' 287. תחש המשכן t"1wti,עמ' dugon.dugong מ' דור, החיבימי המקרא, המשנה והתלמוד, תלאביב

16 המעטים שיישארו. 73 תיאורי השפע העתיק כבר הפכו לקללה בתודעה הישראלית של המאההשמינית לפנה"ס! 74 במילים אחרות, ספרי התורה משקפים את מציאות זמנם, ספרי הנביאים את תקופת המלוכה והפערביניהם ברורביותר. ספר בראשית מסתיים בגלות חשוב עודיותר לדון במה שנחשב עלידי חוקרים רבים המניע לחיבורו של ספר בראשית: הרצון לגבש את השבטים ואת הקבוצות האתניות השונות לעם אחד, בעל תודעה משותפת שמבוססת על מוצא גנאולוגי משותף. בימי הממלכה המאוחדת, ימי מלכותדוד ושלמה - או במלכותיהודה בסוף הבית הראשון, למאחרים יותר 75 - היהקיים גורם שהיה מעוניין ביצירת אתוס משותף ומלכד לכל הקבוצות והשבטים, כדי ומוסרי. 76 לייצב את הממלכה. אתוס זה נוצר מבסיס רעיוני, מסיפור מוצא משותף ומצידוק היסטורי לפני ארבעים וארבע שנה עמדה אמי ג'ל )ד"ר שושנה בן נון( כסטודנטית באוניברסיטה העבריתבירושלים וטענהנגדהרעילן התלוש הזה את הדברים הבאים )בלשוני, עלפי מה שאמרהלי(: ספרות מגמתית פסידו-אפיגרפית ברוח כזו, מוכרת היטב בכל העמים והתרבויות. המאפיין המובהק שלה הוא המאמץ לפאר את השורשים הקדומים של אבות האומה, להגדיל את כבודם, 77 ובפרט לבסס את יוקרתם של אבות השושלת המעוניינת, בית- דוד במקרה זה ראה גם ישעיהו כ"ח, כד-כס, בתיאורי החריש והדיש שמשקפים את פלאי החקלאות הישראליתבימי המלוכה. נ' הראובני הוא אשרהצביע עלשינוי מפתיע זה במובן של 'ארץ חלב ודבש' מזמן התורה עד ימיישעיהו. ראה: נ' הראובני, טבע וארץ במורשת ישראל, נאות קדומים 1980,עמ' ראה למשל: נ' נאמן )לעיל, הערה 2 (,עמ' לעומת דעות אלה, ישנם חוקרים שסבוריםכיגרעיני הסיפורים בספר בראשית )ואחריו( נמסרו בעל פה במסורות עממיות מדור לדור ושגם גיבושם קדם לתקופת המלוכה. ראה למשל: י' ליוור, 'המקרא והמקורות ההיסטוריים שבו', ההיסטוריה של עם ישראל ב, ירושלים-רמתגן 1967, עמ' הוויכוחשלי מול דעות אלה נושאאופי שונה לחלוטין, ועל כלפנים דעות אלהאינן מתעלמותמייחודו של ספר בראשית. בכל הרשימות, הכרוניקות והאנאלים - רשימות המלכים השומרים, סיפורי סרגון מאכד, הכרוניקות של מלכי אשור ובבל, החתים והפרעונים רק הצלחותוהישגים, שושלות עבר מפוארות ולפעמים אסונות טבע. רקביןהשיטין אפשר לשער כישלונות ומפלות, לעתים בעזרתתיאורי ניצחונות של אחרים -ראה: קק,1955 ANET, Princeton כך נהג גם מלתו בספרו על תולדות מצריםוביריסוס בספרו על תולדות בבל, לפחות עלפי מה שי - 60

17 ישלנו במקרא ספר שכתובבדיוק עלפי המגמה האמורה: דברי הימים. ישבוספרי יוחסין קדומים ומאוחרים שמובילים בבירור לשושלת המלוכה ולשושלת הכהונה בירושלים. 78 איןבו שום דברשלילי על אבות השושלת, בפרט על דוד, 79 ומגמהזו מנוגדת באופןחריף לעולה מספר שמואל. 80 הנקודההעיקריתהיא שבדברי הימים אין זכר לגלות מצרים,י 8 כאילו לא עלתה על הדעת. לפנינו דרך 'חלקה וישרה' מבריאת האדם ועד דוד המלך וכוהני הבית הראשון. הספר הזה נכתבבימי הבית השני, אףכיהיובידיו בוודאי מקורות חשובים גם מימי הבית הראשון, וביניהם כנראה גם 'דברי-הימים למלכי יהודה' הקדום שנותר מהם. כך נהגו גם סופרי רומא הראשונים )ליוויוס( עד טקיטוס, שדרש כתיבה היסטורית 'בלא שנאה ובלא משוא פנים'. רק הירודוטוס חרג במידה מסוימת מן הכלל, וכמובןתוקידידס שהתרכז במלחמהשבימיו. בעקבותיו הלכוהיסטוריוניםהלניסטיים וגם, במידה רבה, יוסףבן מתתיהו. 78. פרקים א'-ג' בדה"אמובילים אל שושלתבית דוד; סוף פרק ה' ופרק ו' עוסקים בשושלת הכהונה מבית צדוק וסוף פרק ח' וסוף פרק ט' מתארים את שושלת בית שאול. בתורה יש דוגמה לכך רק בשמות ו',ברשימת היחס של אהרן ומשה. 79. יש ביקורת מסוימת בדברי הימים על מלכים מבית דוד כמו רחבעם )דה"בי'-י"ב( ואסא, שהוכר כמלך טוב וישר אבלחנני הרואה מבקרו )שם סוף ש"ז(, וכך גם ביחס ליהושפט, ליואש, לאמציהו, לעוזיהו, ואפילולחזקיהווליאשיהו. אבלאין זכרלזה ביחס לדוד ולשלמה, ונבואותנתןואחיההשילוני לא נזכרו כלל. 80. ספרי הנביאים, ככלל, אינם מפארים את השליטים אלא מבקרים אותם, וזו גדולתם ותפארתם וגם סוד נצחיותם. 81. קטעאופייני הוא האבל של אפרים עלבניוובנייתביתחורון )דה"א ז',כ-כד(.מאפריםועד יהושעבןנון, מתרטשים כלהאירועים רק בארץישראל. כך גם במעבר מפרק א' לפרק ב', במשפחתיהודה. המזמור שלפני הארון )דה"אי"א, טז( מזכיר רק את האבותועובר אל השיר, בעוד שהמזמור המלא )תהילים ק"ה( ממשיך ומתאר אתהירידה למצרים, את המכות ואת היציאה ממצרים. אפילו תיאורי הפסח של חזקיהו ושל יאשיהו )דה"ב כ"ט; ל'; ל'ה( מצליחים לחמוקמלהזכיר את יציאת מצרים. אמנם מסורת יציאת מצרים בכל זאת מבצבצת בתפילת שלמה )דה"בה',י; ו',ה, אבל השווהו',יא עם מל"א ח',כא(,דה"בכי', מזכיר את יציאת מצרים, ודה"ב כ"ד, ט; כ"ה, ד; כ"ג, יח; ל'ז, טמזכירים את תורת משה. אין שום ספק שתורת משההייתה מוכרתוידועה לכותבדבריהימים, אךהיא הנותנת - הוא מצמצם עד מאוד את מקומה של יציאת מצרים ומעמיד במרכז אתבית דוד ואת בית ה' בירושלים. חוגיםאידאולוגיים בדור הקודם ששללו את הגלותבאופןקיצוני, ניסולהיאחז בדברי הימים כדי לגמד אתיציאת מצרים ואת המשתמע ממנה. אולם כל בר דעתואיש אמתיביןמיד שלספר דברי הימיםיש מגמה, ואילו התורה מתארת את האמת, שלעתים קשה ומרההיא כמות שהיא. ראה: דה"א כ"ט, כס; דה"ב ט', כט; ל'ב, סו; ל'ג, כב; גריו, ח; נ',לד; כ"א, יב; כ"ד, כז; כ"ה, כו; כ"ו, כב; כ"ח, כו; כ"ט, ל; ל"ב, לב; ל"ג, יט; ל"ה, כז - אין לי ספק שחלק גדול ממה ךכ,

18 .83 אבל ספר בראשיתאיןבו דבר ממגמות אלה. 83 הוא מתאר תקלות וכישלונות של אבות האומה בפשטות מדהימה 84 כדי כך, שרבים מ'שלומי אמוני ישראל' נאלצים לאחוז בפלפולים דחוקים כדי להגן על האבות ולהצדיקם, או פשוט לעקוף את התיאור ולעסוק בפרקי המופת. 85 למשל, דמותו של יהודה בפרשת מכירת יוסף שמסופר בדברי הימים ושאין לו מקבילה בשמואל ובמלכים מקורו בספר 'דברי הימים למלכי יהודה'. בתחילת דרכה של ביקורת המקרא השתלטה דעתו של ולהאוזן ש'עריכתה' של התורה על כל 'מקורותיה' נעשתה בימי שיבתציון. מגמהזו חוזרתעכשיו, ראה: נ' נאמן )לעיל, הערה 2(, עמ' , ומקורותיו שם, בהערה 3, ובפרט ואן סתרס )מן.7 Van-Setars, Abraham - דבר אחד לפחות הם קוראים.(History Of Israrl, London 1958 אלה 'הכופרים בכול' במדויק: את הגלות והגאולה במצרים, שהם עיקרה של תורה, אי אפשר אפילו להעלות בדמיון של עם היושב בארצו באופן טבעי ונורמלי ומגבש את זהותו, את שורשיו ואת תרבותו. הואיל וחוקרים אלו לא האמינוביציאת מצרים כאירוע היסטוח, הם תלו זאת בגלות בבלובשיבתציון כמאורעהיסטורי, שהרי גלות בבל מתועדת בתעודות בבליותואין ספק לאיש באמתותקיומה )ראה זה פלא - דווקא דבריהימים, שבוודאי נכתב בימיהביתהשני, מתעלם מיציאת מצרים כמעט לגמרי!(. אלא שכאן בא מבחן הלשון וטוחן עד דק את ה'אמונההביקורתית' הזאת - השפעת השפות הארמית והאכדית על הלשון של ספר יחזקאל ברורה ומפורשת )ראה במבוא לפירושו של מ' גרינברג לספר יחזקאל בסדרת (Anchor Bible והשפעת הארמית על ספרי שיבתציוןכולםהיא חד-משמעית )ראה: א' בנדויד, לשון מקרא ולשון חכמים א, תל אביב תשכ"ז, בפרט עמ' 74-60, וראה מאמרו של א' הורביץ, 'קדמות ישראל - ההיבט הלשוני', קק,1997 VT ).והנה,,47,3 לשון התורה נקייה מכל השפעות אלה, והיא העברית המקראית הקדומה שדיברו בה לכל המאותר בימי הבית הראשון. איש לשון לאיכול לפקפק בכך, והיסטוריוןאינויכול 'להזיז' ספריםבליעיון פילולוגי. מנין באה אפוא תפיסת הגלות והגאולה, שכל התורה בנויה עליה, אם לא מיציאת מצרים? אפשר שלכך התכוון ו"פ אולברייט, כאשר כתב: "ישיבת ישראל במצרים היא חלק עיקרי מן המסורת ההיסטורית הקדומה לישראל, ואין לעקרה מתוכה בלילהניח חללריק ללא פתרונים. יתר על כן, משמו ]המצרי[ של משה, ומשמות כמה מבני אהרן ]פי-נחס = הכושי במצרית[, אנו יודעים בוודאי, שמקצת ישראל נתגוררו זמן רב במצרים" )ו"פ אולברייט ]לעיל, הערה 12 [,עמ' 151,144(. אברהם ירד למצרים מפני הרעבמיד אחרי שהובטחה ארץ ישראל לזרעו. יעקב תזר לפדן ארםמפני שנאתאחיווירד למצרים מפני הרעב. כל ההבטחות, הבריתות והשבועה לא מנעו את 'אחותי את', אתהניסיונות, אתברית אברהם ואבימלך, אתגירוש ישמעאל ואת עקדת יצחק, וגם את שנאת האחיםליוסף, אתהפילוג והגלות. ראה רמשן לבראשיתי"ב,י-יג על חטאהירידהועלכישלון 'אחותי את',ורמב"ן לבראשיתנג'ז, 1 על חטאהעינוי של הגר. ראה נדרים לב ע"ב, על שלושה חטאים של אברהם אבינו - לדעות חכמי התלמוד - שגרמו לגלות מצרים. תיאורים כאלה שלגדולי הנביאים )כמו גם חטאו של משה ועודשניים שהוסיפולו חז"ל(,איןבפימאמיניה של שום דת בעולם, ואי אפשר להמציאם. בספרות הפסידו-אפיגרפית של הבית השני הדמויות המקראיות הן כולן דמויות מופת מושלמות, וכך הדבר בספרותהנוצרית והאסלאמית. אחדים מ'שלומיאמוני ישראל' נמשכים גם הםבכיוון זה ומתרחקים מדברה של תודה ומדרכם של חז"ל מבלי להרגיש בכך. 62

19 ובמעשה תמר בספר בראשית מוארת באופן קשה מאוד, אףכי הצלחתו להגן על בנימין - גם אם לא לכך נתכוון - מהווה כפרה ותיקון 86 והספר מסתיים בהבטחת שלטונו העתידי, 87 אי-אפשר למחוק את רישומם של הפרקים הקשים. אדם שמנסה לבסס אתוס שכזה לאיכלול בתוכו פרקים כה קשים עלאבי השבט העיקרי של הממלכה. 88 מעבר לכל הדברים עומדת הגלות! גלות מצרים נרמזת כבר אצל אברהם בירידתו למצרים, מיד אחרי 'לך-לך' והבטחת ה' באלון-מורה, וכמובן, בבריתבין הבתרים: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם" )בראשית מ'ו, יג(. ניסיונם של האבות להיאחז בארץ נכשל, 89 אם מפני שלא היו ראויים לכך באותה השעהאו שהשעה לא הבשילהל'כי לא שלםעוף האמורי עד הנה",בראשית נו'ו, טז(, ואםמפני שכךנגזר על עם הבחירה מראשית דרכו -שהריבני לוט, בני ישמעאל, בני קטורה ובני עשו הצליחו להיאחז בארץ על פי המסופר בספר בראשית, 90 ורק בניישראל שנשאועליהם את מטען הבחירהוהייעוד, הם אשר לא הצליחולהיאחז בארץוירדולמצרים. ספר בראשית מסתיים בשבר הגדול של גלות מצרים. רק הנס הגדול שליציאת מצרים הצליח לתקן באותות ובמופתים את שבר הגלות, וגם זה לא לגמרי.י 9 ישמי שיאמר ששבר הגלות התחולל כדי שיבוא הנס הגדול לתקנו, אולם יתקשה לבאר מדוע 'ממציא' הנס הותירו עוד ארבעים שנה במדבד. 92 ל'(. 86. ראה מאמרי, 'הפילוג והאחדות: מפני מה לא שלתיוסףשלית אלאביו?',מגדים א, תשמ"ו, עמ' 31-20, ומאמרו שלי' מדן, 'במקום שבעלי תשובהעומדים )פרשתיוסףואחיו(',מגדים ב, תשמ"ז, עמ' 78-54, ותגובתי שם, עמ' 11, בראשית מ"ט,י, וראהרמבין שם. 88. ממש כשם שבית המלך דודבוודאי לא שבע נחת מספר שמואל, בפרט מפרקי נתן הנביא. 89. ראה מאמרי )לעיל, הערה 17(, עמ' כיצדיכלו 'מגבשי האתוס' בימי המלוכה להשליך אתיהבם על ספר בראשית שמיטיב לתאר את השורשים, את הזהות ואת הזכותההיסטורית של כליריביהםדוברי העברית: ממלכות ארם, מואב ועמון, ושבטי הגר, ישמעאל ומדין?!זאת ממש 'אמונה באבסורד' - הלזאת ייקרא מחקררציונלי?! 91. ראה מאמרי, ' "דרך ארץ פלשתים" מול "דרך המדברים סוף' ',מגדים ג, תשמ"ז, עמ' גם מי שרוצה לפאר אתריבון העולםואדון הכול על דרך הנסאו להסביר אתייחודו של עם ישראל, לאימציאכישלון נוראכלכך רק כדי לתקנו בנס, יתאר תקלות וכישלונות בהשאירו דור שלם במדבר ויתריע מפני האפשרות של גלויות נוספות )ויקרא כ"ו; דברים כ"ח(. המאמיניםמעדיפים תמיד 'הצלחות ונחמות', אבל התורה אומרת אמתואיננה מנחמת אלא בדברי אמת, שכולנועדים להם, עלקיבוץגלויות מכל קצוות תבל ב'אחריתהימים' )דברים 63

20 כך אמרה אמי ז"ל )עלפי מה שאמרה באוזני(: שום אדםישר ובר-דעת לאימציא גלותוכישלון כה מר לאבות אבותיוכדי להשיג מגמה כלשהי, בוודאי לא כדי לבסס 'אתוס משותף על אבות האומה', ממש כשם ששום איש צלול וישר לאימציא שואה ופוגרומים רק להצדיק אתוסציוני. כדי על סמך ספר בראשית אפשר לבסס זכות אבות וסיפור מוצא משותף דווקאלבני לוטולבני עשו שהצליחו להיאחז בארץ. ואכן, זכות כזאת מוגנת בספרדברים )פרק ב'(באיסור החמור שהוצבלפני משה ובני ישראל שלא לגעת באדום, מואב ועמון, 'עד מדרך כף רגל'. 93 אולם אלההיו דווקא אויבי המלוכה הישראליתבימי הבית הראשון, כפי שמעידה למשל כתובת מישע. 94 סיפור שמסתיים בגלות, למרות כל ההבטחות, הבריתות והשבועה, איננויכול להיות בשום אופן סיפור 'מגמתי מאוחר'. כוחו וגדולתו דווקא באמת המופלאה, המרה והנוקבת ששום 'מגמתיות' אינהיכולה להסתירה, וכמוההיסטוריההיהודית כולה, זהובדיוק טעם הבחירהוהייעוד: האמתשאיננה נושאתפנים לאיש, אפילו לאלגדוליהגדולים, אפילו לא לאבות האומה - האמת שהיא חותמו של ה' לזכותם שלבני עשו ובני לוט מכוחו של אברהם, ראה רעפי ורמב"ן לדברים ב',ט-יא. ח' רביב, כתובות מתקופת המלוכה בישראל, ירושלים תשל'ה; ש' אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים תשנ"ג, עמ' "חותמו של הקב"ה - אמור", שבתגהע"א. 64