על געיימ מתיאום 1 ין גיטוחים חופפים וסעיף 59 לחוק חוזה חגיטוח 1 בעקבות רע א 3948/97 מגדל חברה לביטוח נ מנורה חברה לביטוח מאת שחר ולד* סעיף 59 לחוק חוז

תמליל

1 על געיימ מתיאום 1 ין גיטוחים חופפים וסעיף 59 לחוק חוזה חגיטוח 1 בעקבות רע א 3948/97 מגדל חברה לביטוח נ מנורה חברה לביטוח מאת שחר ולד* סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח עוסק בביטוח כפל. לפי הסעיף, ביטוח כפל נוצר כאשר בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות. הסעיף קובע שבמקרה של ביטוח כפל אחראיות המבטחות כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף (סעיף 59 (ג)), ושחלוקת הנטל של תשלום תגמולי הביטוח בין המבטחות תיעשה לפי היחס בין סכומי הביטוח(סעיף 59 (ד)). על אף ההסדר המפורט של סוגיית ביטוח הכפל אץ הסעיף מזכיר את המבוטח בלשון יחיד או רבים. כתוצאה מכך מתעוררת השאלה אם הוא חל על מקרה של כמה מבוטחים. בפסק דין מגדל נ מנורה השיב בית המשפט בחיוב לשאלה, תוך שהוא פוסק שבנסיבות המקרים שבפניו נוצר מצב של ביטוח כפל. המאמר פותח בהצגת הבעיה הכללית של ריבוי ביטוחים ובהצגת מקומה של סוגיית ביטוח הכפל במסגרת זו. לאחר תיאור עובדותיהן של שתי הפרשות שנדונו בפסק הדין ובחינת מקומו של ביטוח הכפל כמקרה פרטי של בעיית ריבוי חייבים, דן המאמר בשאלה העקרונית של תחולת סעיף 59 על מקרה של כמה מבוטחים. מסקנת המאמר היא שסעיף 59 עוצב בהתאם למתכונת טיפוסית של רכישת כימה ביטוחים על ידי מבוטח יחיד - בביגוד לקביעת בית המשפט. לאחר מכן עומד המאמר על הקשיים שמהם סובלת הנמקת בית המשפט: ההנמקה סובלת ממעגליות, אינה נותנת משקל מספיק לתמונת ההתדיינות, ובעיקר היא מחמיצה את התכלית האמיתית של חוזי הביטוח * מרצה, המכללה האקדמית למשפטים. תודתי לעו ד פגי שרון על שיחה מועילה, ועל שהעמידה לרשותי את החומר נושא הדיון ברע א 3948/97. 1 פ ד נה( 3 )

2 שחר ולר שבהם דן בית המשפט. בחלק השישי מציע המחבר פתרון כללי לבעיה של ריבוי ביטוחים. ביסודה של ההצעה עומד הרעיון שאת חלוקת הנטל בין המבטחות יש לערוך בהתאם להסכמה שאליה היו מגיעות מבטחות המצויות מעבר למסך בערות רולסיאני. יישום הגישה המוצעת על נסיבות המקרה שנדונו בפסק הדין היה מוביל לתוצאה הפוכה. עם זאת, אין לשלול עקרונית את האפשרות של הטלת חבות משותפת על מבטחות גם במקרה של מבוטחים שונים; אולם במקרה מיוחד זה הטלת החבות על המבטחות לא תיעשה מכוחו של סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. א. מבוא. ב. עובדות המקרים שנדונו בפסק הדץ ועיקרי פסיקת בית המשפט. ג. ביטוח כפל כמקרה פרטי של בעיית ריבוי חייבים. ד. מדוע אין להחיל את סעיף 59 על מקרה של מבוטחים שתים. ה. קשיים וכשלים בהנמקת בית המשפט. 1. הדרך הראויה לפתרון הבעיה שעמדה בפני בית המשפט: 2. מרכיבים מעגליים בהנמקת בית המשפט; 3. על ההיסק המוטעה מפסק דין בידרמן: 4. תמונת ההתדיינות ותכלית חוד הביטוח הנוגעים בדבר; ו. קווים לפתרון הרצוי לסוגיית ריבוי הביטוחים. ז. סיכום. א. מבוא אחד המאפיינים הבולטים של הכלכלה המודרנית הוא ריבוי ביטוחים. תאגיד עשוי לרכוש ביטוח חבות מעבידים המגן עליו מפני תביעות עובדיו: ביטוח רכוש המגן עליו מפני נזקים לרכושו: ביטוח מפני תביעות אנשים שלישיים; ביטוח אחריות לדירקטורים ועוד. על אירוע ביטוח שבו מעורבים עובדיהם של שני תאגידים עשויות לחול אפוא לא מעט פוליסות. למעשה, ההסדר הביטוחי הטיפוסי מאופיין במעורבות של כמה מבטחות, שכל אחת מהן עשויה לספק כיסוי ביטוחי שונה, תוך אזורי חפיפה ביניהם. פעמים ריבוי הביטוחים הוא תולדה של חוסר תשומת לב מצד המבוטח - או אי- מודעות - להיקף הכיסוי שמעניקה לו כל פוליסה; פעמים הריבוי נעשה במודע מפני שהמבוטח מבקש להגן על עצמו מפני פערים בכיסוי שקיימים לדעתו בפוליסה שרכש. כך, למשל, סביר להניח שאנשים קונים שירותי בריאות נוספים מקופות-חולים 2 וגם ביטוח בריאות מסחרי, בין משום שהם אינם מודעים להיקף הכיסוי המדויק המוענק 2 סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ ד- 1994, קובע כי קופות החולים רשאיות להציע לחבריהן שירותי בריאות נוספים שאינם כלולים בסל השירותים והתשלומים של הקופה. שירותים אלה כרוכים כמובן בתשלום נפרד. 286

3 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים באמצעות כל אחד מההסדרים, 3 ובין מפני שהם סבורים שאחד מהם אינו מעניק כיסוי מלא בהתאם למבוקשם. ריבוי הביטוחים ותחולתם המשותפת על אותו מאורע מעוררים בעיית תיאום. השאלה המרכזית היא כיצד לחלק את נטל תשלום תגמולי הביטוח בין המבטחות הנוגעות בדבר, אם בכלל. בעיה זו חורגת מתחום היחסים החוזי הצר בין המבוטח למבטחת, שכן היא מחייבת הסדרה של היחסים בין המבטחות לבין עצמן. פתרון בעיית התיאום, לרבות חלוקת הנטל בין המבטחות השונות, עשוי לקדם מטרות של צדק חלוקתי ולהביא לשיפור הרווחה המצרפית המופקת מהביטוח. 4 ראשית, התיאום יכול לסייע למבטחות להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי הנגרמת כתוצאה מביטוח-יתר. עיקרון השיפוי מבטיח שהמבוטח לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח בשיעור גבוה מהנזק שנגרם לו, ללא תלות בכמות הביטוח שרכש 5 שנית, תיאום בין כיסויים שונים עשוי לעודד נקיטת אמצעי זהירות אופטימליים באמצעות הטלת חבות על הפוליסות הממריצות מבוטחים לנקוט אמצעי זהירות. שיקול זה מחייב הטלת אחריות על פוליסות שלמבוטחיהן יש שליטה טובה יחסית על הסיכון. דוגמא לכך הוא מקרה שבו בצד פוליסה כללית המכסה גם סיכון מיוחד קיימת גם פוליסה שנועדה לכסות רק את הסיכון המיוחד. כך, למשל, פוליסות לביטוח דירה מעניקות לעתים הגנה גם מפני סיכון של גניבת מצלמה המצויה מחק לדירה. מי שמשתמש בציוד צילום יקר במיוחד 3 מדובר בשלושה כיסויים שונים: הכיסוי המוענק מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי; הכיסוי המוענק באמצעות רכישה בנפרד של שירותי בריאות נוספים: הכיסוי המוענק באמצעות פוליסה לביטוח בריאות הנמכרת על ידי מבטחת מסחרית. 4 על יעדי התיאום מנקודת מבט של יעילות כלכלית וצדק חלוקתי ראו, Abraham Keimeth.s.Distributing Risk: Insurance, Légal Theory, and Public Policy (1986) 5 עיקרון השיפוי קובע שהמבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח בשיעור העולה על הנזק שנגרם לו. חוזה ביטוח שהוא חוזה שיפוי נועד להביא את המבוטח למצב שבו היה אלמלא אירע לו מקרה הביטוח. כך עולה גם מסעיף 56 (א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם.... סעיף 56 (ג) לאותו חוק קובע כי תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח. על עיקרון השיפוי ראו, למשל, ע א 631/83 המגן חברה לבטוח בע מ נ מדינת הילדים בע מ, פ ד לט( 4 ) , ( המטרה הבסיסית בביטוח של נכסים היא להביא לכלל החזרת המצב לקדמותו... התגמול והשיפוי צריכים להצטמצם בגרר ההפסד הממשי שנגרם למבוטח בפועל ): רע א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע מ נ מוריאנו, פ ד מח( 4 ) , ( סעיף 56 (ג)...הוא ביטוי לאחד מעקרונות היסוד של הביטוח - עיקרון השיפוי. מטרת השיפוי היא להביא את המבוטח ככל האפשר למצב בו היה נמצא אילולא קרות מקרה הביטוח ): על ההצדקות לעיקרק ראו Bertram Haraett & John V. Thornton, "Insurable Interest in," 48 Colum. L. RevProperty: Int. Rev.Law13 ",) (1993) 145 Econ. & (מצביע על הקשיים הנובעים מההצדקות הרגילות לעיקרון). 287

4 שחר ולר עשוי לרכוש פוליסה נפרדת המגינה עליו מפני הסיכון המיוחד של נוק לציוד הצילום. במקרה של גרימת נזק לציוד הצילום, השיקול האמור תומך בהטלת חבות על המבטחת שהוציאה את הפוליסה המתייחסת לציוד הצילום בלבד, מפני שהדבר יעודד את ציבור המחזיקים בציוד צילום יקר לנקוט אמצעי זהירות אופטימליים. 6 לעומת זאת, הטלת אחריות על ציבור בעלי הדירות בכללותו בגין נזק לציוד צילום יקר לא תעודד את מחזיקי הציוד היקר לנקוט אמצעי זהירות כאמור. 7 שלישית, התיאום יכול להביא לחיסכון בהוצאות. עצם קיומם של כללי משחק, שלפיהם מתחלק הנטל בין מבטחות 8 שונות, עשוי להביא לחיסכון בהוצאות הדרושות לשם הסדרת היחסים בין הצדדים. במובן זה יש דמיון מסוים בין כללי תיאום לבין חוקי התעבורה, שחשיבותם נעוצה לעתים בעצם קיומם ולאו דווקא בתוכנם. בסופו של דבר, מחיר הביטוח ישתקף בכללי- התיאום שנקבעו מראש. מבטחות ניסו להשפיע על פתרון בעיית התיאום באמצעות תניות חוזיות המתייחסות לקיומו של ביטוח אחר. כך, לדוגמא, אפשר שפוליסה תכלול תניה שלפיה אין לה תוקף בהינתן ביטוח אחר המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח. השאלה כיצד ליישב סעיפי ביטוח אחר זה עם זה עוררה בארצות-הברית קשיים מרובים, ועד היום לא שוררת שם גישה אחידה. 9 בישראל, סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח נועד לספק מענה להיבט מסוים 6 פתרון רצוי זה (הטלת חבות רק על המבטחת שמכרה למבוטח פוליסה ספציפית) אינו מתיישב עם ההסדר הקבוע בסעיף 59(0, שלפיו יש לחלק את הנטל בין המבטחות בהתאם לסכומי הביטוח. ד עם זאת עלולות להיווצר בעיות תיאום קשות שקריטריון זה אינו נותן להם מענה. ראשית, ייתכן שאין הבדל ממשי בין מאגר המבוטחים שרוכש כל פוליסה מבחינת שליטתו באמצעי-זהירות. שנית, במאגרי ביטוח מסוימים אין לנקיטת אמצעי-זהירות על ידי המבוטחים השפעה על מחיר הביטוח. לכן, ללא תלות בפתרון בעיית התיאום, אין זיקה בין מחיר הביטוח לבין נקיטת אמצעי זהירות על ידי המבוטחים (ראו,Abraham הערה 4 לעיל, בעמ 139). להצעה לפתרון כללי לבעיית התיאום ראו חלק ו להלן. 8 ראו, למשל, ע א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע מ נ נרות ירושלים אילום (1987) בע מ, פ ד נו( 2 ) , ( סוגיית כפל הביטוח עשויה לעורר בדיעבד, בקרות מקרה הביטוח, התדיינויות משפטיות מורכבות... גם להתדיינויות המשפטיות המורכבות העלולות לצמוח מכפל-ביטוח יש עלות כספית ). 9 ראו דוד חשין, ביטוח-כפל יתר: סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ א- 1981, משפטים יב , (תשמ ב). על הקושי מעיד ריבוי הספרות בנושא בזמן ל " Goode, Self-Insurance as Insurance in Liability Policy,Rory A. 'Other Insurance' Provisions,"56 Wash. & Lee L Rev (1999); Thomas M. Jones &, "An Introduction to Insurance Allocation Issues in Multiple-TriggerJon D.," 10 Vill. Envtl. L.J. 25 (1999); Joren S. Bass, "!he Montrose Decision andcases Long-Tail Environmental Liability: A New approach to Allocating Risk Among Pol'y&. Hastings West-N.WJ. Env. L5 ";) 288

5 משפטי לג( 1 ) תשס נ על בעיית התיאום בין ביטוחי חופפיס של בעיית התיאום. 10 הוא מטיל על המבוטח חובת הודעה בקשר לקיומו של ביטוח כפל (סעיף 59 (א)), מקנה לכל אחד מהצדדים זכות חד-צדדית להביא להפחתת סכום הביטוח (סעיף 59 (ב)), קובע את אופי האחריות של המבטחות כלפי המבוטח (סעיף 59 (ג», ומחלק את הנטל בין המבטחות בהתאם ליחס שבץ סכומי הביטוח (סעיף 59(0). אופיו הקוגנטי של סעיף 59 (ג) (הנובע מהוראת סעיף 64 לחוק חווה הביטוח) אף מונע מהמבטחות את השימוש בתניות ביטות אחר. סעיף 59 (א) ( בוטח נכס בפני םיכק אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות ) אינו מזכיר את המבוטח. לכן מתעוררת השאלה אם ההסדרים הקבועים בו חלים רק כאשר מבוטח יחיד רכש כמה פוליסות המגינות עליו מפני אותו סיכון, או גם כשיש חפיפה בין כמה פוליסות שבכל אחת מהן המבוטח הוא אדם אחר. שאלה זו הייתה שנויה במחלוקת, 12 והיא הוכרעה בפסק דין מגדל חברה לביטוח נ מנורה חברה לביטוח. בית המשפט דן בשאלה אם סעיף 59 (ד) חל על מצב שבו פוליסות של מבוטחים שונים מכסות אותו אינטרס בנכם, והשיב בחיוב. 13 לדעתנו שגה בית המשפט. RJ. R o b e r t s o n 2 0 S. Rl. U.U. 403 (1996 Douglas R. Richmond, "'Issues and Problems in 'Other Insurance', Multiple Insurance,," 22 Pepp. L Rev (1995); Susan Randall, "Coordinatingan (1995) ועד שנות ה- 80 ראו שם, בעמ 1340, הערה 5). על הדין האוסטרלי ראו The Law Reform Rep( , 20. Commission: Insurance (הדו ח מצביע על כך שאין גישה אחידה לפתרק הבעיה). 10 זהו נוסח הסעיף: (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) בוטח נכס ביטוח-כפל ועלה םך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכם, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי-הביטוח מיום הדרישה. (ג) בביטוח-כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ר) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שכין סכומי הביטוח. 11 ע א 206/99 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע מ נ מגדל חברה לביטוח בע מ, פ ד נה( 5 ) יש שצידדו בחחולת סעיף 59 רק כאשר מדובר במבוטח יחיד, ראו חשין, הערה 9 לעיל, בעמ 365; דוד מ ששק, דיני ביטוח (1988) ויש שסברו שההוראה חלה ללא תלות בכך ראו אורי ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ א (תשמ ב). 13 מפסק הדין(הן של השופט אור הן של השופט חשין) עולה, כי סעיף 59 אינו חל במישרין על המצב הנדון אלא מכוח השלמת חסר(עמ 789 לפסק הדין מול א). עמדת השופט אור 289

6 שחר ולר ראשית, סעיף 59 לא נועד לחול על מקרה של מבוטחים שונים. שנית, בנסיבות המקרה המיוחדות לא התעוררה בעיה של ביטוח כפל, שכן כל אחד מהמבוטחים ביטח סיכון שונה. תחילה נעמוד על עובדות שתי הפרשות שנדמו בפסק דין מגדל נ מנורה (פרק ב) ועל המיקום הכללי של בעיית ביטוח הכפל במסגרת דיני ריבוי החייבים (פרק ג). בהמשך נסביר מדוע סעיף 59 לא נועד לחול על מקרה של מבוטחים שונים (פרק ד). פרק ה ייוחד לדיון בקשיים שמעוררת הנמקת בית המשפט, ובין היתר יצביע על כך שיש בה יסודות מעגליים. פרק ו כולל הצעה לפתרון אופטימלי של בעיית התיאום. ב. עובדות המקדים שנדמו בפסק הדין ועיקרי פסיקת בית המשפט פסק הדין מגדל נ מנורה נסב על שני מקרים. במקרה הראשון 14 הוציאה מבטחת א פוליסה לביטוח רכוש בהעברה, כשהמבוטחת על פי הפוליסה הייתה חברת הובלה (מבוטחת א ), ומבטחת ב הוציאה פוליסה לביטוח מפעל בהקמה, כשהמבוטחת לפי הפוליסה הייתה החברה שהקימה את המפעל(מבוטחת בי). הפוליסה שהוציאה מבטחת ב כיסתה גם סיכוני הובלה יבשתית. במהלך הקמת המפעל נגרם נזק למכונה בעת שהובלה על ידי חברת ההובלה. הנזק נגרם אפוא למבוטחת ב שבבעלותה הייתה המכונה שניזוקה. מבטחת ב שילמה למבוטחת ב את תגמולי הביטוח והגישה תביעת שיבוב כנגד מבוטחת א (חברת ההובלה) כמי שאחראית לנזק שנגרם. מבטחת א נטלה על עצמה את האחריות לתשלום התביעה אם זו תתקבל. הטענה בדבר ביטוח-כפל הועלתה על ידי מבטחת א כטענת הגנה במסגרת תביעת השיבוב. טענתה הייתה, שאם יש מקום להטיל עליה אחריות בגין הנזק שנגרם למכונה אזי יש לחלק את הנטל בינה לבין מבטחת ב שביטחה את המפעל - לרבות המכונה. במקרה השני 15 מסרה מבוטחת א תוטים לעיבוד למבוטחת בי, שרכשה ביטוח ממבטחת ב. מבוטחת א - בעלת החוטים - ביטחה את החוטים באמצעות מבטחת א. החוטים שמסרה מבוטחת א למבוטחת ב ניזוקו בשריפה שאירעה במפעלה של אינה ברורה כל צרכה נוכח הקביעות כי יש בסיס ענייני איתן להחלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(0... כאשר המבוטחים או המוטבים על פי שתי הפוליסות שונים (עמ 789 מול א), וכי לשון הסעיף אינה מהווה מכשול לעשיית ההיקש (עמ 790). לכאורה, המסקנה מדברים אלה היא שלסעיף 59 יש תחולה ישירה גם כשמדובר במבוטחים שונים. 14 רע א 5449/97. לתיאור העובדות ראו עמי לפסק הדין. 15 רע א 3948/97. לתיאור העובדות ראו עמ לפסק הדין. 290

7 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים האחרונה. מבטחת א, שביטחה את בעלת החוטים (מבוטחת א ), שיפתה אותה בגין הנזק שנגרם לחוטים, והגישה תביעת השתתפות כנגד מבוטחת ב שביטחה את רכושה של מבוטחת בי. בית המשפט פסק שמשתי הפוליסות עולה כוונה לבטח גם את אינטרס הבעלים בנכס. 16 הוא קבע כי הפוליסה שרכש המוביל נועדה לכסות גם נזקים לרכוש לקוחותיו (אפילו אין המוביל נושא באחריות לנזקים אלה), ובהתאם - כי הפוליסה שרכשה המבוטחת שעיברה את החוטים נועדה לכסות נזקים לרכוש הלקוחות, ללא תלות במידת אחריותה לנזקים אלה. הקביעה המשפטית המרכזית בפסק הדין היא שניתן להחיל את סעיף 59(0 (המחלק את הנטל בין שתי המבטחות במקרה של ביטוח כפל) על מקרה שבו שני מבוטחים שונים רוכשים ביטוח משתי מבטחות שונות. התוצאה הייתה שבית המשפט חייב את כל המבטחות הנוגעות בדבר לשאת בנטל תשלום תגמולי הביטוח, כשחלוקת הנטל נעשתה בהתאם ליחס שבין סכומי הביטוח כקבוע בסעיף 59 (ד). לא למותר להדגיש, שאם בית המשפט היה מגיע למסקנה ששתי הפוליסות הנדונות נועדו לכיסוי אחריות המבטחות כלפי לקוחותיהם - להבדיל מביטוח רכוש הלקוחות - הוא היה מגיע למסקנה שאין לחלק את הנטל בץ המבטחות השונות, מפני שאץ מדובר ב סיכון אחד כדרישת סעיף 59 (א) לחוק חווה הביטוח. מסקנה זו מקבלת משנה-תוקף 17 מפסק הדין שניתן בבקשה לדיון נוסף. ג. ביטוח כפל פמלןרה פרטי של בעיית ריבוי תייבים סעיף 59 (א) מטיל על המבוטח חובת הודעה על דבר קיומו של ביטוח כפל, וסעיף 59 (ב) מעניק לכל אחד מהצדדים זכות הפחתה של סכום הביטוח במקרה של ביטוח כפל יתר. ההנחה העומדת ביסוד שני הסעיפים היא שקיימת אפשרות סבירה שהמבוטח יהיה זכאי לקבלת תגמולי ביטוח משתי מבטחות או יותר. די בעצם האפשרות האמורה כדי להקים 16 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמי (המקרה השני), ובעמי (המקרה הראשון). 17 דנ א 3964/01 םיגנא חברה לביטוח בע מ נ מגדל חברה לביטוח בע מ (לא פורסם, ). בית המשפט קבע ביחס לפסק הדין, שהוא איננו קובע כי ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק יחול גם במקרה בו נמצא מבטחו של המזיק אחראי בגין חבות המזיק כלפי צד שלישי(הניזוק). פסק הדין מציין, כי העותרת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענתה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג ביטוח אחריות, היינו כי נועדה לכסות את אחריותו של המוביל לגרימת נזק לצד שלישי; וחיובה של העותרת להשתתף בכיסוי הנזק התבסס על ההנחה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג ביטוח רכושי גרידא

8 שחר ולר חובת הודעה ולהקנות זכות הפחתה. ההגדרה של ביטוח כפל בסעיף 59 (א) מבוססת אפוא על חבות בכוח של המבטחות להבדיל מחבות בפועל: הסעיף אינו מתנה את קיומו של ביטוח כפל בחבות המבטחות הנוגעות בדבר, אולם ברור שכאשר הדברים אמורים בהטלת אחריות על המבטחות לנשיאה בתגמולי ביטוח (סעיף 59 (ג)) ולחלוקת הנטל ביניהן(סעיף 59 (ד)), יש חשיבות ראשונה במעלה לחבות בפועל של כל אחת מהן. שני הסעיפים הקטנים האחרונים ( 59 (ג)-(ד)) מיוסדים על ההנחה ששתי המבטחות חייבות בתשלום תגמולי ביטוח: הם אינם קובעים הסדר מהותי של הטלת אחריות על מבטחות. האחריות של כל אחת מהמבטחות כלפי המבוטח נקבעת בהתאם להוראות החוזה ונסיבות העניין הספציפיות. ההסדר הכללי של סוגיית ריבוי החייבים מצוי בפרק ו לחוק החוזים(חלק כללי). סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד. כשם שהוראה זו אינה קובעת כל הסדר מהותי של הטלת אחריות אלא מבוססת על ההנחה ש שניים חייבים, כך גם סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אינו קובע הסדר מהותי של הטלח אחריות על המבטחות. לכן, כאשר מבטחת יחידה חייבת בתשלום חגמולי ביטוח לא יחולו סעיפים 59 (ג)-(ד) גם אם קודם לכן נוצר מצב של ביטוח כפל. דוגמא לכך הוא מצב שבו התקיימה חפיפה בין פוליסות שהוציאו מבטחות שונות, ומאוחר יותר - עם פקיעת תקופת הביטוח הקבועה באחת הפוליסות - פסקה החפיפה. במקרה מעין זה הייתה חובת הודעה כאמור בסעיף 59 (א), אולם ברור שאין תחולה לסעיפים קטנים 59 (ג)-(ד). סעיף 59 (ד), הקובע ש המבטחיס יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח, מסדיר מקרה מיוחד של ריבוי חייבות. 18 הוא מעניק לכל אחת מהמבטתות החייבות זכות השתתפות כלפי חברתה. 19 זכות ההשתתפות פועלת אמנם במישור היחסים שבין המבטחות לבץ עצמן, אולם עצם קיומה מותנה בכך שלכל אחת מהמבטחות יש חבות כלפי המבוטח. כך, אם אחת המבטחוח אינה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח (למשל, משום שקיים סעיף בפוליסה הפוטר אותה מתשלום תגמולי ביטוח בנסיבות המקרה), לא קמה כלפיה זכות השתתפות. יש אפוא זיקה הדוקה בין מישור היחסים שבין המבטחות לבין עצמן(המישור שבו קיימת זכות ההשתתפות) לבין מישור היחסים שבין כל אחת מהמבטחות כלפי המבוטח. יתר על כן: שיעור זכות ההשתתפות נקבע בהתאם ליחסים שבין כל אחת מהמבטחות למבוטח. כך, למשל, אם סכום הביטוח באחת הפוליסות הוא עשירית בלבד משיעור הנזק שנגרם למבוטח עקב התרחשות מקרה הביטוח, לא ניתן יהיה לחייב את המבטחת בתשלום העולה על סכום זה, בין מכוח זכות ההשתתפות ובין מכוח חוזה הביטוח. לסיכום נקודה זו ניתן לומר, 18 לסיווגים שונים של מקרי ריבוי חייבים ראו דניאל פרידמן ונילי כהן, ריבוי חייבים, דיני חיובים - חלק כללי 173 (בעריכת דניאל פרידמן, תשנ ד). 19 שם, בעמ

9 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים שעצם קיומה של זכות ההשתתפות מותנה בקיום חבות עצמאית של כל אחת מהמבטחות כלפי המבוטח, וכי מידת ההשתתפות תלויה בשיעור החבות של כל אתת מהמבטחות כלפי המבוטח. 20 מסקנה זו גם מתחייבת מה מקום הגיאומטרי של זכות ההשתתפות במסגרת הסוגייה של ריבוי חייבים, כלומר: זכות ההשתתפות היא זכות שקמה למבטחת-חייבת אחת כנגד מבטחת חייבת אחרת בעקבות פירעון החוב על ידי הראשונה. 21 אנו מדגישים תכונה וושל זכות ההשתתפות אף על פי שהיא מובנת מאליה, משום שהיא לא באה לידי ביטוי בפסק הדין. כפי שנראה בהמשך, בית המשפט סבר, שלא בצדק, שניתן לדון במישור יחסי המבטחות במנותק לחלוטין ממישור היחסים שבין כל מבטחת למבוטח. הדיון כאן מלמד על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין שני המישורים הללו: זכות ההשתתפות קמה רק משום ששתי המבטחות חייבות בתשלום תגמולי הביטוח. כאשר אחת המבטחות פטורה לא קמה לחברתה זכות ההשתתפות, שכן משמעותה אינה אלא תשלום חלקי של תגמולי ביטוח. לשון אחר: תנאי הכרחי לקיומה של זכות השתתפות הוא חבות מצד כל אחת מהמבטחות כלפי המבוטח. המקרה של ריבוי מבטחות-חייבות מאופיין בשתי תכונות עיקריות, המשפיעות על הדרך הראויה לחלוקת הנטל ביניהן. ראשית, בין המבטחות אץ קשר מוקדם: חבותן נובעת מקשר חוזי עם הנושה-המבוטח. שניח, המבטחות אינן אחראיות לגרימת הנזק, ובכך נבדל המקרה מזה של מעוולים במשותף. 22 כל אחת מהן נטלה על עצמה את מלוא האחריות, מבלי שסמכה על ההתחייבות שנטלה על עצמה האחרת. 23 מאפיין זה נובע מהעובדה שביטוח כפל הוא לרוב מקרי ובלתי-מתוכנן. 24 הדין המעניק זכות השתתפות מיוסד על ההנחה שתשלום תגמולי ביטוח על ידי מבטחת אחת משחרר את המבטחות האחרות מחבותן נוכח עיקרון השיפוי. 25 על כן, הנחת היסוד לעניין חלוקת האחריות בין המבטחות צריכה להיות שאף אחת מהן אינה זכאית להפיק מהסיטואציה המקרית טובח. d.ed3(988kenneth Sutton Insurance Law ראו גם פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ פרידמן וכהן, הערה 18 לעיל, בעמי : 174 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמי זו אחת הסיבות לכך ש ביטוח רבדים שבו נוטלות על עצמן מבטחות אח הסיכון 23 להתרחשות נזק, כשכל אחת מתחייבת לשפות את המבוטח בגין רובד אחר של הסיכון, אינו מהווה ביטוח כפל. ראו, למשל, ע א 282/89 רוטנברג נ כלל חברה לביטוח, פ ד מו( 2 ) 339., "Toward a More Equitable Method of Prorating Liability 24Mark," Cal. L Rev. 943, 953 (1978) ("The double insurancecaseinsura is essentially an accidental occurrence; the prudent individual or business does not twice".(intentionally seek to insure על מקרים שבהם יבקש מבוטח לרכוש ביטוח כפל במכוון ראו דו ח הוועדה האוסטרלית, הערה 9 לעיל, בעמי 172. דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט 349 (מהדורה שנייה, 1998). על עיקרון 25 השיפוי ראו הערה 5 לעיל. 293

10 שחר ולך הנאה גדולה מזו של חברתה. 26 מבוטח הרוכש ביטוח ממבטחת שנייה מעניק הטבה בלתי-מתוכננת למבטחת הראשונה - שתוכל לחלוק עמה את הנטל. דמי הביטוח המשולמים למבטחת השנייה משרתים אפוא את המבטחת הראשונה. מאחר שלמבטחות אין סיבה לצפות לחלוקת אחריות ביניהן, הגילוי שמבטחת נוספת נטלה על עצמה את הסיכון מהווה עבור כל אחת מהן מתת-שמיים. 27 הצדק מחייב אפוא שחלוקת ההטבה שנפלה בדרך מקרה לידי המבטחות תיעשה בשוויון. זכות ההשתתפות אף מונעת מצב שבו שרירות לבו של הנושה היא שתקבע את אופן חלוקת הנטל בין המבטחות. 28 אחרת, החלטתו השרירותית של המבוטח לתבוע מבטחת זו או אחרת תקבע את אופן חלוקת הנטל ביניהן. אלו הסיבות שבעטיין מעניק סעיף 59 (ד) זכות השתתפות למבטחת 29 שנשאה ראשונה בנטל תשלום תגמולי הביטוח כלפי המבטחות האחרות. ד. מדוע אין להחיל את סעיף 59 על מלןרה של מבוטחים שונים השאלה בדבר תחולתו של סעיף 59 על מקרה שבו כמה מבוטחים רכשו ביטוח מתעוררת מפני שסעיף 59 (א) קובע שביטוח כפל נוצר כאשר בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, מבלי להתייחס למבוטח בלשון יחיד או 26 חשין, הערה 9 לעיל, בעמ 399. Daniel Friedmann, "Double Insurance and Payment of Another's Debt," 109 L.Q.R ,51 (1993) 28 פרידמן וכהן, הערה 18 לעיל, בעמ שיטת יחם סכומי הביטוח (זו שנוקט סעיף קטן 59(0) מבוססת על ההנחה שהמבטחת של הסכום הגבוה קיבלה דמי ביטוח גבוהים יותר, ולכן היא במצב כספי עדיף המצדיק שתישא בחלק גדול יותר של ההפסד. הבעיה היא שסכום הביטוח אינו המדד הטוב ביותר לקביעת יכולתן היחסית של המבטחות לשאת בהפסד. אף על פי שהעלאת סכום הביטוח גוררת בדרך כלל העלאה מקבילה של דמי הביטוח, אין יחס ישר בין סכום הביטוח לבין דמי הביטוח. למעשה, ככל שסכום הביטוח עולה כך קטנים דמי הביטוח המשולמים בעד כל יחידת ביטוח. לכן, שיטה יחס סכומי הביטוח גורמת לכך שמבטחת הסכום הגבוה נאלצת להתמודד עם יחס גדול בהרבה בין תגמולי הביטוח לבין דמי הביטוח בהשוואה למבטחות האחרות. תוצאה זו אינה צודקת: היא מפלה לרעה את המבטחת שביטחה על הסכום הגבוה יותר. נוסף על כך, המבטחת שביטחה בסכום גבוה יותר עשתה כן כדי להגן על המבוטח מפני נזק גדול ולא כדי ליטול חלק גדול יותר בנזק קטן. ראו,shurtleff הערה 24 לעיל, בעמ : חשין, הערה 9 לעיל, בעמי

11 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים רבים. לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה שיש בסיס עיוני להחלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(0 על מצב של חפיפה בין שתי פוליסות שרכשו מבוטחים שונים, הוא עבר לבחון אם אץ בהסדר המסוים שנקבע בסעיף 59 לחוק לעניין ביטוח-כפל... היבטים אשר אינם מתיישבים עם היקש כאמור. 31 בית המשפט בדק אם לשון הוראת סעיף 59 אינה מונעת את החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב הנדון, אם ההסדר שנקבע בסעיף 59 עולה בקנה אחד עם החלתו על מצב של ריבוי מבוטחים, ואם ההסדר בדבר ביטוח נכסים בחוק חוזה הביטוח אינו מציב מחסום בפני התזה שלפיה סעיף 59(0 חל בסיטואציה המתוארת - 32 והשיב בחיוב על כל השאלות הללו. קביעתו העקרונית של בית המשפט אינה מתיישבת עם הדין הרצוי. לא למותר להוסיף, כי הכרעת בית המשפט 35 מנוגדת לדין האנגלי, 33 לדין האוסטרלי, 34 לדין באחדות מהמדינות בארצות-הברית ולהתפתחות ההיסטורית של מושג ביטוח הכפל. 36 פסיקת בית המשפט אף מנוגדת להיסטוריה החקיקתית של סעיף 59 עצמו. 37 כפי שנראה עתה, ניתוח הוראותיו של סעיף 59 צריך היה להוליך את בית המשפט למסקנה שהוא לא נועד לחול על מקרה של מבוטחים שונים, וכי שיקולי מדיניות משפטית מוליכים למסקנה דומה. ראוי להדגיש כי איננו טוענים שלעולם אין להטיל אחריות על כמה מבטחות במקרה של רכישת ביטוח בהצעת החוק הופיעה התייחסות מפורשת לאפשרות שביטוח כפל ייווצר כתוצאה 30 מרכישת ביטוח על ידי מבוטחים שונים, אולם המלה מבוטחים הושמטה מהנוסח הסופי של החוק בדיוני ועדת חוקה חוק ומשפט(ראו הערה 37 להלן). פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ שם. 32. t h.ed6(519hardy Ivam ראו,Sutton הערה 20 לעיל, בעמ כך, למשל, קובע סעיף 590 לקוד הביטוח של מדינת קליפורניה: A" double insurance exists where the same person is insured by several insurers separately in respect to.the same subject and interest" 36J.P. Van Niekerk, The Development of the Principles of Insurance Law in the to1500 Netherlands from 1800, 1199)1998 ( סעיף 53 >א) להצעת חוק הביטוח, תשל ו קובע, כי בוטח נכס מפני סיכון אחד 37 אצל יותר ממבוטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח או המבוטחים להודיע זאת למבטחים מיד לאחר שנודע להם על ביטוח הכפל (ההדגשה הוספה). אף על פי שבית המשפט היה ער לעובדה שהמלה מבוטחים הושמטה מהנוסח הסופי של החוק הוא לא ייחס לכך משמעות, משום שלא היה בידו מידע בדבר הרקע לשינוי(עניין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ 790 מול ד). ככל הנראה, השינוי בנוסח המקורי של הצעת החוק נעשה במהלך דיון שנערך בוועדת חוקה חוק ומשפט ביום (עמ 11 לפרוטוקול). מחילופי הדברים עולה, שהבחת חברי הועדה הייתה שכאשר מדובר במבוטחים שונים הם לא צפויים לדעת שנוצר מצב של ביטוח כפל. זהו אכן נימוק רלבנטי לשלילת תחולתו של הסעיף על מקרה של מבוטחים שונים(ראו להלן, הטקסט שבין הערה 39 להערה 40). 295

12 שחר ולר על ידי כמה מבוטחים; בנסיבות מיוחדות הדבר אף רצוי - 38 אולם גם אז אין להשתמש בסעיף 59 לצורך חלוקת הנטל בין המבטחות. ראשית, חובת ההודעה הקבועה בסעיף 59 (א) אינה מתאימה למקרה של כמה מבוטחים. 39 הסעיף מטיל על המבוטח למסור למבטחת הודעה מיידית על ביטוח כפל כדי למנוע מצב שבו יוכל המבוטח להגיש תביעה לתשלום תגמולי ביטוח לשתי מבטחות בו-זמנית בגין אותו נזק, בתקווה לזכות בתגמולי ביטוח העולים על שיעור הנזק שנגרם לו. 40 כאשר מדובר בכמה מבוטחים אין סיבה להניח שהם מודעים למצב של ריבוי ביטוחים, וחשוב מכך - לא מתעורר החשש שמבוטח יחיד יכול להגיש לכמה מבטחות דרישה לתשלום תגמולי ביטוח. שנית, זכות ההפחתה הקבועה בסעיף 59 (ב) אינה מתיישבת עם המסקנה שביטוח כפל עשוי להיווצר במקרה של מבוטחים שונים. אחד המקרים שנדונו בפסק הדין מגדל נ מנורה מדגים זאת היטב. רכוש של מבוטחת א, שבוטח אצל מבטחת א, נמסר לפרק זמן קצר למבוטחת ב שרכשה ביטוח ממבטחת בי. אם בנסיבות המתוארות נוצר ביטוח כפל יתר, פירוש הדבר שעל שתי המבוטחות למסור הודעה מיידיח על כך לכל אחת מהמבטחות, וכל הצדדים הנוגעים בדבר (ארבעה במספר) זכאים להפחית את סכום הביטוח הכולל ואת דמי-הביטוח (סעיף 59 (ב». כל זאת, לפרק הזמן הקצר שבו נמצא הרכוש בחזקתה של מבוטחת ב - שכן השבת הרכוש לחזקתה של מבוטחת א מסיימת את מצב ביטוח הכפל, והדבר מחייב לתקן שוב את שני חוזי הביטוח הרלבנטיים. ברור 41 אפוא שהחלת סעיף 59 (ב) על מצב דברים זה מובילה לאבסורד. שלישית, ההסדר הקבוע בסעיף 59 (ד) אינו מתאים למקרה של מבוטחים שונים. הרעיון העומד ביסוד הסדר ההשתתפות הקבוע בסעיף הוא שהמבטחת שקיבלה דמי ביטוח בשיעור גבוה יותר היא במצב טוב יותר לשלם את תגמולי הביטוח. 42 אולם, במקרה הנדון כאן אין ולא יכולה להיות זיקה בין סכומי הביטוח, משום שכל אחד מהם נקבע בהתאם למאפייניו המיוחדים של המבוטח. שני המקרים שנדונו בפסק הדין 38 ראו פרק ו להלן. 39 לנוסח המלא של הסעיף ראו הערה 10 לעיל. על כך שמסיבה זו הוחלפה המלה מבוטחים במילה מבוטח בנוסח הסופי של החוק, ראו הערה 37 לעיל. 40 כך אירע, לדוגמא, בע א 845/75 אברהם נ קונטיננטל חברה לביטוח ימי, פ ד לא( 3 ) לכן, קביעת בית המשפט (בעמ 791 מול א-ב), שלפיה החלת דין ההשתתפות שבסעיף 59(0 לחוק חוזה הביטוח על המצב שבו אנו דנים עתה מתיישבת היטב עם החלופה של מתן הודעה לאחר שנודע לבעל האינטרס המבוטח על הביטוח, אינה משכנעת. בית המשפט לא התייחס לאפשרות של היווצרות ביטוח כפל יתר ולאפשרות של הפעלת זכות ההפחתה. 42 ראו הערה 29 לעיל. 296

13 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים ממחישים קושי זה. במקרה הראשון בוטח מלאי של מפעל שעסק, בין היתר, בעיבוד חוטים. המפעל ביטח את המלאי העסקי שלו. המבוטחת השנייה, בעלת החוטים, ביטחה את הרכוש שלה. ברור אפוא שלא היתה כל זיקה בין סכומי הביטוח הללו. אין קשר בין שווי המלאי העסקי של המפעל שעיבד את החוטים וסכום הביטוח שנקבע לצורך ביטוחו, לבין שווי המלאי העסקי של החברה בעלת החוטים וסכום הביטוח שנקבע לצורך ביטוחו. הוא הדין במקרה השני, שבו דובר בנזק שנגרם למכונה שהייתה בבעלות מבוטחת אחת והובלה על ידי המבוטחת השנייה. גם כאן אין כל זיקה בין סכום הביטוח בחוזה הביטוח של בעלת המכונה(המתייחם לשווי המכונה הספציפית או לכלל הרכוש של המבוטחת) לבין סכום הביטוח של המוביל(המתייחם להיקף האחריות שנוטלת על עצמה המבטחת או לציוד הספציפי של המוביל ולקוחותיו השונים). לעומת זאת, כאשר מדובר במבוטח אחד הרוכש פוליסת ביטוח לכיםד סיכון אחד ביחס לאותו נכס, כל מבטחת רואה לנגד עיניה את אותו נכס ואותו סיכון, והיחס בין סכומי הביטוח עשוי להוות מפתח ראוי לחלוקת הנטל בין שתי המבטחות. 43 כך, אילו מבוטח יחיד היה רוכש שתי פוליסות המכסות את הסיכון של גרימת נזק למכונה - פוליסה אחת לביטוח מפעל בהקמה ופוליסה אחרת לביטוח הובלה - והיה נגרם למכונה נזק במהלך הובלה, סביר להניח ששתי המבטחות היו קובעות סכום ביטוח ביחס למכונה שניזוקה. 44 לעומת זאת, כאשר מדובר בשני מבוטחים שונים, בעת שהסכימה ליטול על עצמה את הסיכון ראתה כל מבטחת לנגד עיניה נכסים שונים לחלוטין. הראשונה בחנה את הסיכון הכרוך בהקמת המפעל על המכונות שבו. לעומתה, המבטחת של סיכוני ההובלה התחשבה בסיכון הצפוי מהובלת נכסים בכלל ולאו דווקא בסיכון הכרוך בהובלת המכונה הספציפית. על כן, אפילו המצדדים בדרך חלוקת הנטל הקבועה בסעיף 59 (ח לא יוכלו לתמוך בגישה זו, כאשר כל אחד מסכומי הביטוח נקבע למעשה ביחס לנכס אחר - כפי שקרה בשני המקרים שנתנו בפסק דין מגדל נ מנורה. רביעית, שיקולי מדיניות משפטית אינם מצדיקים את החלת סעיף 59 על המקרה המיוחד שבו שני מבוטחים(או יותר) מבטחים סיכון אחד. כזכור, ביטוח כפל נוצר רק כאשר בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופוח חופפות (ההדגשה הוספה). לפני בחינת שיקולי המדיניות הרלבנטיים ראוי איפוא לבחון מתי ניתן לומר על כמה פוליסות שהן מכסות סיכון אחד. לפעמים זהותן העניינית של הפוליסות תמנע 43 דרך חלוקת הנטל בסעיף 59 (ד) היא בלתי-מוצלחת אף במקרה של מבוטח אחד (ראו הערה 29 לעיל), אולם ברור שההצדקה העומדת ביסודה אינה תקפה למקרה של כמה מבוטחים. 44 במקרה המיוחד שבו לא נקבע סכום ביטוח ספציפי ביחס למכונה יהיה קושי להפעיל את סעיף 59 (ד). מכל מקום, גם במקרה מיוחד זה יש להניח שקביעת סכום הביטוח הכולל נעשתה גס בהתחשב בשווי המכונה, ושתי המבטחות ראו לנגד עיניהן מכונה זו בעת שנטלו על עצמן את הסיכון. 297

14 שחר ולר כל מחלוקת בסוגייה, ולפעמים תחום החפיפה ביניהן הוא מצומצם יחסית - ואן תתעורר השאלה בכל עוזה. השאלה אינה מתעוררת כאשר מבוטח אחד רכש ביטוח המגן עליו מפני שריפה של הנכס בעוד שהמבוטח האחר רכש ביטוח אחריות המגן עליו מפני נזקים שעלולים להיגרם לאנשים שלישיים עקב השימוש בנכם. 45 הדרישה של סיכון אחד מתמלאת במקרה של שני מבוטחים שונים רק כאשר שניהם כאחד ביטחו את סיכונו של אחד מהם. הסיבה לכך היא שסיכון הוא עניין אישי. 46 סיכון אינו מושג ערטילאי; אין אפשרות לדבר על סיכון במנותק מקיומו של סובייקט, שהתממשות הסיכון צפויה להסב לו נזק. לכן, הביטוי הסיכון שהנכם יישרף הוא בלתי-מדויק ואינו אלא דרך קיצור לומר הסיכון לפגיעה באינטרס הכלכלי של הבעלים בנכס אם הנכס יישרף. בהנחה ששוכר נכס ובעליו ביטחו את אינטרס הבעלים בנכם שעלה באש - האם ראוי להחיל את סעיף 59 על מקרה זה? החלת סעיף 59 פירושה ששתי המבטחות - הן זו של השוכר הן זו של הבעלים - חייבות במשותף בתשלום חגמולי ביטוח לבעלים. עמדה זו, לפיה סעיף 59 חל במקרה של מבוטחים שונים, מוליכה לתוצאה שהמבטחת חייבת בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח שלא כרת עמה חוזה ביטוח, אף על פי שאץ טעמים טובים המצדיקים תוצאה מרחיקת-לכת זו. כדי להבין את הקושי יש לעמוד על התוצאה של החלת סעיף 59 בנסיבות המקרה. אם קיימת חפיפה בין ביטוח שרכש מבוטח א ממבטחת א לבין ביטוח שרכש מבוטח ב ממבטחת ב/ הרי שהחלת סעיף 59 (ד) על המקרה תביא לתוצאה שמבטחת ב חבה כלפי מבוטח א על אף שאין כל יחסים חוזיים ביניהם, ולמרות שהאינטרס של מבוטח א יכול לבוא על סיפוקו המלא באמצעות הגשת תביעה כנגד מבטחת אי, שעמה יש לו יחסים חוזיים. תוצאה וו נובעת מסעיף 59 (ג), שלפיו ב ביטוח-כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד.... כדי להימנע מהתוצאה של אחריות מבטחת ב כלפי מבוטח א (ולהפך) בנסיבות המתוארות בחר בית המשפט שלא להכריע בדבר תחולתו של סעיף 59 (ג) על המקרה הנדון. הוא קבע ש הוראת סעיף 59 (ג) לחוק, הקובעת חבות ביחד ולחוד כלפי המבוטח במצב של ביטוח-כפל, מצויה במישור נפרד מהוראת סעיף 59(0 לחוק העוסקת בזכות ההשתתפות שיש למבטחים זה 47 כלפי זה.... קביעה זו יסודה בטעות. לא ניתן להפריד בין סעיף קטן(ג) לסעיף קטן(ד), ואץ הם מצויים במישורים נפרדים אלא משלימים. זכות ההשתתפות שמקנה סעיף 59(0 לכל זוהי גם עמדת בית המשפט, והיא הובהרה הבהר היטב בהחלטה שניתנה בבקשה לדיון 45 נוסף, ראו הערה 17 לעיל. Emmett J. Vaughan & 46 Therese M. Vaughan, Fundamentals of Risk and Insurance 2-3 (8th ed., 1999); Herbert S. Denenberg, R.D. Eilers, JJ. Melone & R.A. Zelten, Risk and Insurance 4.(2nd ed. 1974); P. L. Berenstein, The Remarkable Story of Risk (1996) 47 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ 792 (מול ז). 298

15 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים אחת מהמבטחות נובעת מהאחריות של כל אחת מהן כלפי המבוטח. מכור, ביטוח כפל אינו אלא מקרה פרטי של ריבוי חייבים, שבו כל המבטחות חייבות בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח. סעיף 59 (ג) וסעיף 59(0 מיוסדים על ההנחה שכל המבטחות הנוגעות בדבר הן חייבות. 48 על כן, אם מבטחת ב אינה חייבת כלפי מבוטח א/ לא יכולה להיות למבטחת א זכות השתתפות כלפי מבטחת בי. מעמדה של מבטחת ב אינו שונה במקרה זה ממעמדו של כל אדם זר לחווה. הנימוק המרכזי העומד ביסוד גישת בית המשפט מבוסס על ההנחה, שהמבטחת של השוכר (בדוגמא של שוכר ובעלים ששניהם ביטחו את אינטרס הבעלים בנכם) תתעשר שלא כדין אם תופטר מנטל ההשתתפות במקרה שבו נגרם נזק לבעלים, שכן היא ביטחה גם את אינטרס הבעלים ואף קיבלה דמי ביטוח לשם כך. לכן, ממשיך הטיעון, ראוי לחייב את המבטחת של השוכר להשתתף בנטל תשלום תגמולי הביטוח לבעלים עם המבטחת של הבעלים. 49 אולם, עמדת בית המשפט אינה משכנעת. היא מתעלמת מהשאלה על חשבון מי, אם בכלל, הייתה ההתעשרות. אם אכן ניתן לומר שהמבטחת של השוכר מתעשרת, ההתעשרות היא על חשבון המבוטח השוכר ולא על חשבון המבטחת של הבעלים. ה התעשרות על תשבון השוכר אינה מצדיקה הטלת נטל השתתפות על מבטחת השוכר כלפי מבטחת הבעלים. לשון אחר: לא ניתן לומר שהתעשרותה של מבטחת א (המבטחת של השוכר) על חשבון מבוטח א (השוכר) מצדיקה הטלת חבות כלפי מבטחת ב (המבטחת של הבעלים). יתר על כן: ראוי לזכור שמבטחת הבעלים נטלה על עצמה את הסיכון שהיא לבדה תצטרך לשפות את הבעלים בגין הנזק שנגרם לו. מנקודת מבטה של מבטחת הבעלים, האפשרות שמבטחת אחרת תישא עמה בנטל אינה אלא מתת שמיים ) 50 windfall). בנסיבות אלה אין לאפשר למבטחת הבעלים לתבוע מהמבטתת שלא כרתה חוזה עם הבעלים להשתתף עמה בנטל כלפיו ולשלם חלק מתגמולי הביטוח. הפתרון שלפיו חייבת כל מבטחת בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח שרכש ממנה ביטוח אינו פוגע במטרה החשובה של פיזור הנזק בין ציבור המבוטחים בכללותו, שכן מבטחת הבעלים היא שנושאת בתשלום. איש מהצדדים לא יוכל לטעון שהפתרון פוגע בציפיותיו הסבירות, שכן כל אחד מהמבוטחים זוכה בשיפוי בגין הנזק שנגרם לו, ואילו כל אחת מהמבטחות נדרשת לשפות את המבוטח שרכש ממנה ביטוח בגין הנזק שנגרם לו. לסיכום: ההסדרים המיוחדים הקבועים בסעיף 59 (חובת ההודעה הקבועה בסעיף 59 (א) וזכות ההפחחה הנובעת מסעיף 59 (ב), וכן דרך חלוקת הנטל בין המבטחות לפי סעיף 59(0) אינם מתאימים למקרה של מבוטחים שונים. נוסף על כך, התלת סעיף 59 ראו פרק ג לעיל. 48 ראו גם הטקסט הסמוך להערה 59 להלן. 49 ראו פרק ג לעיל

16 שחר ולר במקרה של מבוטחים שונים, שביטחו שניהם את הנכם מפני סיכון אחד, מובילה ליצירת חבות של מבטחת כלפי אדם שלא כרת עמה חוזה מבלי שיש לדבר הצדקה עניינית. ה. קשיים וכשלים בהנמקת בית המשפט עד עתה ראינו שסעיף 59 לא נועד לחול על מקרה של מבוטחים שונים. טענה זו נכונה אפילו במקרה המיוחד שבו שני מבוטחים או יותר רכשו ביטוח נפרד לשם הגנה מפני סיכון אחד. אולם, פסק הדין מעורר קושי לא רק בשל עצם ההחלה של סעיף 59 על מקרה של מבוטחים שונים, אלא גם משום שבנסיבות המקרה כלל לא היה מקום לחלק את הנטל בין המבטחות. כפי שנראה, הבעיה המרכזית שמעורר פסק הדין נובעת מכך שבית המשפט לא עמד על תכלית הפוליסות הנוגעות בדבר. בחינה מעמיקה יותר של מטרת הפוליסות הייתה מלמדת, שהן לא נועדו להגן על המבוטחים מפני סיכון אחד. נפתח פרק זה בהצגת הדרך הראדה לפתרון הבעיה שניצבה בפני בית המשפט. נמשיך בחשיפת מרכיבים מעגליים בהנמקת פסק הדין ובהסבר מדוע ההיסק שערך בית המשפט מפסק דין אחר אינו תקף. נסיים את הפרק בהצגת תמונת ההתדיינות במקרה הספציפי, שממנה עולה כי מסקנת בית המשפט אינה משכנעת. 1. הדרך הראויה לפתרון הבעיה שעמדה בפני בית ממשפט שתי המבטחות-המשיבות כפרו בחבותן. בית המשפט צריך היה לקבוע אם ראוי לחייבן בתשלום תגמולי ביטוח (באמצעות זכות ההשתתפות). מהי המסגרת המשפטית המתאימה לצורך הקביעה אם שתי המבטחות המשיבות אכן חייבות בתשלום חלק מתגמולי הביטוח? במידה רבה מדובר בשאלה פרשנית: היא נוגעת בפירוש הראוי של 51 הפוליסות הנוגעוח בדבר. היא מחייבת אפוא דיון בתכליתן - ודיון מעין זה בולט בחסרונו בפסק הדין. בית המשפט הסתפק בקביעה ששתי הפוליסות הנוגעות בדבר הן פוליסות לביטוח רכוש, ומכך הסיק את חבותן של המבטחות-המשיבות. כך הוחמצה ההזדמנות לעמוד על אופי הסיכון שבוטח בנסיבות המקרה. הדברים אמורים בעיקר בעובדה שבית המשפט לא בחן את השאלה מדוע יש למחזיק נכס עניץ לבטח בביטוח רכוש נכס שאינו שייך לו. התשובה היא שלעיתים קרובות יהיה למחזיק עניין, במקרה של אבדן הנכס, להעביר את שווי הנכם לבעלים מבלי שתתעורר שאלת אחריותו לנזק. דרך פעולה וו רצויה מנקודת-מבטו של המחזיק משני טעמים לפחות: ראשית, בהשוואה 51 על תורת הפרשנות התכליתית בהקשר של פירוש חוזים ראו, למשל, ע א 4628/93 מדינת ישראל נ אפרופיס שיכון ויזום( 1996 ), פ ד מט( 2 )

17 על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים לביטוח אחריות רגיל נמנע הצורך בבירור אחריותו במסגרת הליך שיפוטי. הליך שיפוטי מעין זה עלול לפגוע במוניטץ של המחזיק ולגזול ממנו זמן יקר ומשאבים מרובים. שנית, האפשרות שניתנת למחזיק לשפות את לקוחותיו במהירות וביעילות במקרה של נזק תקל עליו לשמור על יחםי-מםחר תקינים עמם. במקרה המיוחד שבו מבטח המחזיק את אינטרס הבעלים בנכס מגן עליו איפוא הביטוח מפני סיכונים שונים (למשל: פגיעה במוניטין), שאינם והים לסיכון הבעלים הנובע מאובדן הנכס. במקרה זה קו הגבול בין ביטוח אחריות לביטוח רכוש הוא דק. ההבדל נובע מכך שבמקרה של ביטוח אחריות תתעורר שאלת אחריותו של המחזיק המבוטח לנזק שנגרם, ואילו במקרה של ביטוח רכוש השאלה לא תתעורר. ניתוח זה מלמד שבנסיבות שני המקרים שנדונו בפסק הדין לא התקיים כלל התנאי של סיכון אחד המופיע בהגדרת ביטוח הכפל בסעיף הבעלים של הרכוש ביטח את הסיכון של גרימת נזק לרכוש: המחזיקים לעומתו ביטחו את הסיכון של העלאת טענות או הגשת תביעות מצד הבעלים בגין הנזק שנגרם לרכוש בעת שהיה בחזקתם. די בכך כדי לדחות את טענה ביטוח הכפל. כאמור, בפסק הדין לא נערך ניתוח של תכלית הפוליסות הנוגעות בדבר. אפילו היה בית המשפט מגיע למסקנה הפוכה מזו שאנו מגיעים אליה בדבר תכלית החוזה (לפיה לא נועדו הפוליסות לבטח אותו הסיכון), לא הייתה בחינת תכליתן של הפוליסות מיותרת, שכן והו מרכיב הכרחי לשם הגעה למסקנה בדבר חברתן של שתי המבטחות הנוגעות בדבר. העובדה שבית המשפט דילג על שלב הכרחי זה בפתרון הבעיה שניצבה בפניו(השלב של בחינת תכליתן של הפוליסוח) ממחישה, כפי שנראה בהמשך, את המעגליות שממנה סובלת הנמקתו להחלת סעיף 59 במקרה של מבוטחים שונים. אף בהנחה ששתי המבטחות המשיבות חייבות בתשלום תגמולי ביטוח (כפי שקבע בית המשפט), מתעוררת השאלה כיצד ראוי לחלק ביניהן את הנטל. אפשרות אחת היא לקבוע שסעיף 59 חל על העניין, תוך הפעלת סעיף 59(0 לשם קביעת אופן חלוקת הנטל בין המבטחות. כך נהג בית המשפט. אפשרות שנייה היא לקבוע שסעיף 59 אינו חל בנסיבות המקרה, וכי יש לחלק את הנטל בדרך שונה מזו הקבועה בסעיף 59 (ד). קביעת בית המשפט, שסעיף 59 חל על מקרה של כמה מבוטחים גוררת מניה וביה את התוצאה של חלוקת הנטל לפי סעיף קטן 59 (ד). כפי שניסינו להראות (בפרק ד), זוהי תוצאה בלתי-רצויה. כך, למשל, יכול היה בית המשפט לקבוע שסעיף 59 לא חל - אולם יש לתלק את הנטל בין המבטחות מכוח דיני ריבוי החייבות. גם ביחס לשאלה זו עדיפה הגישה השנייה (שלפיה סעיף 59 לא חל במקרה של מבוטחים שונים) על פני גישת בית המשפט. כלומר: אפילו אם בית המשפט היה חפץ בתוצאה של חלוקת הנטל בין המבטחות, לא היה הכרח לעשות כן באמצעות סעיף 59. כך ניתן היה להביא לחלוקת 52 לנוסח המלא של הסעיף ראו הערה 10 לעיל. 301

18 שחר ולר משפטים לג( 1 ) תשטי ג נטל עדיפה על פני זו הקבועה בסעיף קטן 59 (ד). האפשרות השלישית היא שאין מקרם לחלוקת נטל בין המבטחות. אפשרות זו היא למעשה מקרה פרטי של האפשרות השנייה, שבה חלוקת הנטל נעשית כך שמבטחת אחת נושאת בחוב במלואו ואילו האחרת אינה נושאת בו כלל. כפי שנראה בהמשך, זוהי האפשרות העדיפה. סיכומו של עניין: בנסיבות המקרה לא דובר בפוליסות שביטחו סיכון אחד, וכתוצאה מכך לא ניתן היה להחיל את סעיף - 59 וכפי שכבר ראינו(בפרק ד ), החלת סעיף 59 מביאה לתוצאה בלתי רצויה המתבטאת בחלוקה שרירותית של הנטל בין המבטחות. 2. מרכיבים מעגליים בהנמקת בית המשפט בית המשפט פותח את מסעו בקביעה, שהצידוק העיוני העומד ביסוד זכות ההשתתפות במקרה של ביטוח כפל כשמדובר במבוטח יחיד 53 תקף גם למקרה של מבוטחים שונים. 5 4 אולם, זוהי הנחת המבוקש - שכן זכות ההשתתפות בין המבטחות היא רלבנטית רק לאחר שנקבע ששתיהן חייבות בתשלום תגמולי ביטוח. במקרה זה, כפי שראינו, מתן זכות השתתפות הוא כמעט טריביאלי. 55 ההצדקה לזכות ההשתתפות קיימת רק כשמדובר בריבוי חייבות, ואילו כאן כל השאלה היא אם בכלל מתקיים מצב של ריבוי חייבות. לשון אחר: בית המשפט יצא לבדוק אם ראוי להחיל את סעיף 59(0 על המקרה שבפניו, והתחיל את טיעונו בהנחה שהתשובה היא חיובית. כל ההצדקות לדין ההשתתפות שעליהן הסתמך בית המשפט מיוסדות על ההנחה ששתי המבטחות הנוגעות בדבר אכן חבות לפי הפוליסות שהוציאו. היישום של כל אחד מהנימוקים המצדיקים את דין ההשתתפות 56 על המצב הנדון ממחיש את אופיו המעגלי של הטיעון. הנימוק הראשון להצדקת זכות ההשתתפות, ואולי החזק ביותר, נובע מעיקרון השוויון בין החייבים. מאחר שהשלום על ידי מבטחת אחת משחרר את המבטחת האחרת מחבותה, ראוי שהמבטחת ששוחררה מאחריותה תישא בחלק יחסי של החוב. כאן ניתן לטעון שרק אחת המבטחות אחראית כלפי המבוטח, ולכן אין בעצם התשלום משום שחרור המבטחת האחרת מחבותה. גם הנימוק של מניעת תוצאות שרירותיות אינו מתאים כאן, משום שאף הוא מניח כי מדובר בשתי חייבות. 57 הנימוק יפה למצב שבו מבוטח אחד זכאי לתגמולי ביטוח משתי מבטחות בגין אותו נזק. במקרה זה, שלילת זכות ההשתתפות תביא לכך שהחלטת המבוטח את מי מהמבטחות לתבוע היא שתכריע בשאלת חלוקת הנטל ביניהן. אולם, להצגת ההצדקות לדין ההשתתפות ראו פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ שם, בעמ ראו לעיל הטקסט שבין הערה 25 להערה להצגת נימוקים אלה ראו פרק ג לעיל. 56 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ

19 משפטים לג( 1 ) תשס ע על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים כאשר מדובר בשוכר ומשכיר שביטחו אותו נכס מפני שריפה, אין כל אפשרות לתוצאה שרירותית מעץ וו. מכוח עיקרון השיפוי זכאי כל מבוטח לתבוע מהמבטחת שלו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לו, ולא יותר מכך. 58 האופי המעגלי של הנמקת בית המשפט בא לידי ביטוי בהיר גם בפסק דינו של השופט חשץ. הבריח התיכון של הנמקתו הוא העיקרון של מניעת התעשרות שלא כדין( לא ננוח ולא נשקוט עד שהעושה עושר ולא במשפט נוציא את בלעו מפיו ). 59 גם השופט אור מנמק את עמדתו בשיקול זה. לגישתו, אין זה צודק לפטור את המבטחת של המחזיק מחובת השתתפות במקרה של פגיעה באינטרס הבעלים, שכן כל פתרון אחר יוצר מצב שבו חברה ביטוח מקבלת פרמיה בלא שתהא חשופה לסיכון שתיתבע לשלם תגמולי ביטוח בגין מלוא האינטרס המכוסה - ומצב זה אינו סביר, אינו הוגן ואינו מתקבל על הדעת. 60 אולם, מעצם ההנחה שאחת המבטחות מתעשרת על חשבון חברתה עולה ששתי המבטחות הן חייבות - ווו בדיוק השאלה שאותה יצא בית המשפט לבדוק. 61 נוסף על כך, הטיעון תקף במישור היחסים שבץ המבטחת למבוטח ולא כהצדקה למתן זכות השתתפות למבטחת של אינטרס הבעלים בדוגמא הנדונה. השיקול של הטלת חבות מקום שבו שולמה פרמיה 62 הוא בעל חשיבות רבה כאשר מדובר ביחסים שבץ המבטחת למבוטח, ובלתי-תקף לצורך הצדקת חבותה של המבטחת ה זרה, המתבקשת לשלם - באמצעות זכות ההשתתפות - תגמולי ביטוח למבוטח שלא כרת עמה חווה ביטוח. אחרי ככלות הכל, מי שנושא בתשלום דמי הביטוח הוא המבוטח. אין אפוא הצדקה להקנות למבטחת אחת זכות השתתפות כנגד מבטחת שנייה רק משוס שקיבלה ממבוטח אחר דמי ביטוח על ההיסק המוטעה מפסק דין בידרמן לצורך ביסוס מסקנתו הפנה בית המשפט להלכה שנפסקה בפסק הדין בידדמן חברה לביטוח נ י.ד. מטר. בעניין בידרמן רכש שוכר נכס ביטוח בהתאם להתחייבותו כלפי בעל הנכס, אולם בניגוד למוסכם הוא לא המחה לו את זכויותיו מכוח הפוליסה. משנשרף הנכם לחלוטין לא טרח השוכר-המבוטח לתבוע תגמולי ביטוח מהמבטחת, ובעל הנכס - שלא הייתה בינו למבטחת יריבות חוזית - נאלץ להגיש לביח המשפט תובענה לתשלום תגמולי ביטוח. בית המשפט קבע, כי ראוי להטיל על המבטחת על עיקרון השיפוי ראו הערה s לעיל. 58 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ 815 מול ד ה. 59 שם, בעמי 792 מול א. 60 ראו גם הטקסט הסמוך להערה 49 לעיל. 61 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ ע א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע מ נ י.ד. מטר בע מ, פ ד מו( 5 ) 397. בית המשפט 63 דן בעניין בידרמן בעמ 793 לפסק הדין. 303

20 שחר ולר משפטים לג{ 1 תשס ג שנהנתה מתשלום דמי ביטוח חבות לשלם תגמולי ביטוח לבעל הנכס, אף על פי שהלה על הטיל המשפט שבית מאחר מרחיקת-לכת, היא תוצאה זו לחוזה. צד היה לא המבטחת חבות כלפי אדם שלא היה צד לחוזה. בית המשפט השתמש בפסק דין בידדםן כדי להראות שאין מניעה להכיר בזכותו של את מסוימות ניתן לחייב בנסיבות אחר, וכי של אדם את סיכונו לבטח אחד אדם בית בהנמקה הקושי ביטוח. תגמולי ביטוח למי שלא רכש ממנה לשלם המבטחת נובע מההיםק שערך בין מקרה שבו מבוטח אחד ביטח את הסיכון שלו ושל המשפט שאין לה קשר לביטוח כפל), לבין מקרה שבו שני מבוטחים שונים זולתו(סיטואציה (כמו בדוגמא של שוכר ומשכיר הגנה על סיכונו של אחד מהם לשם ביטוח רכשו שניהם את האינטרס של הבעלים-המשכיר בנכס). קביעת בית המשפט כי יש שביטחו לאפשר למחזיק נכס לבטח את אינטרס הבעלים בביטוח רכוש היא מוצדקת; 6 4 אולם אין להסיק מכאן שראוי להחיל את סעיף 59 על מקרה של מבוטחים שונים. ההבדל החשוב בכך עובדות פסק דין מגדל נ מנורה לבין עובדותיו של פסק דין בידרמן נעוץ בין בחבותה הראשון נדונה חלוקת הנטל בין שתי מבטתות שאחת מהן כפרה שבמקרה תגמולי ביטוח ואילו השנייה הכירה בה, בעוד שבמקרה השני נדונה השאלה אם לשלם לא יחיד (ולמעשה אדם זר לחוזה) זכאי לתגמולי ביטוח. בפסק דין בידרמן מבוטח כמה אפוא כל בעיית תיאום, ולא היה צורך לקבוע כיצד יחולק הנטל בין התעוררה בעניין בידרמן ביסס בית המשפט את פסיקתו על דיני המשכון. נוכח הסכמת מבטחות. לראות את הזכות לתשלום תגמולי הביטוח כממושכנת לטובת המשכירה- המבטחת המבטחת למימוש קבע בית המשפט שיש לה זכות ישירה כלפי של הנכם הבעלים העובדה על אפוא מבוססת זו הלכה המשכון. 6 5 לחוק 20 סעיף מכוח המשכון, שעבד את זכותו לקבלת תגמולי ביטוח לבעלים-המשכיר. אנו סבורים שהמבוטח-השוכר All1 ] נפסק בהלכה האנגלית המפורסמת Hepburn.כך ). R (H.L. E ב א ו ת ה פרשה ביטח מוביל מטען סיגריות וטבק, שהיה שייך ללקוחו בביטוח סחורות בהובלה. המוביל-המבוטח עסק במשך שנים ארוכות בהובלת סיגריות עבור לקוחו ורכישת הביטוח נעשתה מכוח התחייבותו החוזית כלפיו. משנגנב המטען הגיש המוביל תביעה לתשלום תגמולי ביטוח גם בגין הנזק שנגרם ללקוחו, בעל המטען. המבטחת טענה כי מדובר בביטוח אחריות, וכי מאחר שהמוביל-המבוטח אינו אחראי לנזק אין היא אחראית לשפותו. בית המשפט דחה את הטענה וקבע, לאור לשונה של הפוליסה, כי מדובר בביטוח רכוש, וכי אין מניעה שמחזיק של נכס יבטח את אינטרס הבעלים. במקרה כזה, תגמולי הביטוח ששולמו בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים יוחזקו עבורו בנאמנות על ידי המבוטח-המחזיק. 65 סעיף 20 לחוק המשכון, תשכ ז ד 196 קובע כי מושכנה זכות שיש לחייב כלפי אדם אחר, רשאי הנושה לממשה כשם שהחייב יכול היה לממשה: הוא רשאי לעשות כן אם חל המועד לקיום הזכות לפני המועד לקיום החיוב המובטח: והכל באין קביעה אחרת בהסכם המישכוך. 304

21 משפטים לג; 1 ) תשס ג על בעיית התיאום בין ביטוחים חופפים שניתן להצדיק את הלכת בידרמן משורה של נימוקים (שאינם נזכרים בפסק הדין), שכולם, כפי שנראה, אינם חלים בנסיבות המקרים שנדונו בפסק דין מגדל נ מנורה. הנימוק המרכזי המצדיק את הלכת בידרמן נעוץ בהסתמכות הבעלים של הנכם על העובדה ששוכר הנכס רכש ביטוח מהמבטחת. בנסיבות המקרה, המבטחת ידעה, או 66 שהיה עליה לדעת, כי השוכר רוכש את הביטוח גם לשם הגנת אינטרס הבעלים בנכם. בנקודה וו ניתן להקשות ולשאול כיצד ניתן להכיר בטענת מניעות המועלית על ידי אדם 67 שלישי, שאין לו קשר פורמלי לחוזה, אלא שההלכה הפסוקה כבר הכירה באפשרות זו. פסק דין בידרמן מדגים זאת. שם ראוי היה לאפשר לאדם זר לחוזה (הבעלים של הנכם המבוטח) לטעון להשתק מכוחו של החוזה (חוזה הביטוח בין המבטחת לבין השוכר) נוכח העובדה שהוא הסתמך על קיומו, ושינה את מצבו לרעה בכך שלא רכש ביטוח בשמו-הוא. כזכור, דובר שם בהחזקת נכס מקרקעין לתקופה לא קצרה מכוח שכירות, והשוכר התחייב כלפי הבעלים-המשכיר לבטח את הנכם ולהמחות לו את זכויותיו מכוח הפוליסה. ברור אפוא שבעל הנכם לא רכש ביטוח בעצמו, משום שהוא הסתמך על רכישת הביטוח על ידי המתזיק. בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שהמבטחת מודעת למצב עניינים זה או שצריכה הייתה להיות מודעת אליו, אין לאפשר לה להתנער מתשלום תגמולי ביטוח בנימוק שהנזק נגרם לבעלים, שלא כרת עמה חוזה. בהקשר זה מעניין לציין שיש דמיון מסוים בין עובדות עניין בידרמן לעובדות פסק דין Tomlinson. 68 Hepburn.v בשני המקרים התחייב המחזיק כלפי הבעלים לבטח גם את האינטרס שלו בנכם: בשני המקרים ידעה המבטחת כי מחזיק הנכס מבטח את אינטרס הבעלים; ובשני המקרים - וזה אולי העיקר - הסתמך הבעלים על רכישת הביטוח על ידי המחזיק וכתוצאה מכך לא רכש ביטוח בעצמו. בנסיבות שבהן ההחזקה של הנכם היא לפרקי-זמן קצרים, אין זה סביר שהמחזיק יתחייב כלפי הבעלים לבטח את האינטרס שלו ברכוש. כך, בנסיבות המקרים שנתנו בפסק דין מגדל נ מנורה לא ניתן היה לטעון למניעות. שם דובר במפעל שהחזיק לתקופה קצרה בלבד את רכוש לקוחותיו, דבר שחייב ממילא רכישת שתי פוליסות נפרדות(אחת של המפעל ושנייה של בעל הרכוש). הוא הדין במקרה השני שנדון בפסק הדין, שבו רכשו הן המוביל הן מקים 66 בית המשפט קבע כי אין ספק שניתן לומר, כי השוכרים המחו את זכותם על-פי הפוליסה, למשכירה, וזאח על דרך השיעבוד. לא למותר לציין, שהחייב (המבטחת) אף ידע על המחאה זו והסכים לה. סיוגיו לעניין זה אינם רלוואנטיים, שכן אין בהם לשלול את מהות השיעבוד (פסק דין בידרמן, הערה 63 לעיל, בעמ 405 מול ד, ההדגשה הוספה). 67 ע א 118/83 עמר נ מינהל מקרקעי ישראל, פ ד לט( 1 ) ; , ע א 205/83 חובני נ דיקלה חברה לבנץ והשקעות, פ ד מא( 3 ) ; 96, ע א 5757/97 אליהו, חברה לביטוח נ זיאד עלי חמאדה, פ ד נג( 5 ) 867, לעובדות פסק הדין ראו הערה 64 לעיל. 305 mim

22 שחר ולר משפטים לגג!) תשס ג המפעל פוליסה המכסה נזקים בעת הובלה. אפילו רוכש המוביל ביטוח לשם הגנת האינטרסים של לקוחותיו אין הדבר מאפשר ללקוחות להימנע כליל מרכישת ביטוח רכוש, כל זאת להבדיל ממקרה שבו החזקת הנכס היא לזמן ממושך, וניתן להסתפק בפוליסה יחידה לשם הגנת האינטרסים של המחזיק והבעלים כאחד. ניתן להצדיק את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט בעניין בידרמן גם מנימוקים נוספים(שאף הם אינם נזכרים בפסק הדין). גם הצדקות אלה אינן יפות לעובדות פסק דין מגדל נ מנורה. ראשית, הטלת האחריות על המבטחת, שקיבלה דמי ביטוח בגין נטילת הסיכון של שריפת הנכס, משרתת את האינטרס לפיזור הנזק - החל במשנה תוקף כאשר פגם טכני הוא שמנע מבעל הנכם להיות מבוטח. לעומת זאת, במגדל נ מנורה לא התעוררה כלל שאלת זכותו של הניזוק-המבוטח לתגמולי ביטוח אלא רק אופן חלוקת הנטל בין המבטחות. שנית, הלכת בידרמן רצויה מן הטעם שהיא מונעת את הבזבוז הכרוך ברכישת שתי פוליסות ביטוח - אחת על ידי השוכר ושנייה על ידי המשכיר - לשם ביטוחו של אותו סיכון. כפי שכבר ראינו, גם נימוק זה אינו חל בעניין מגדל נ מנורה, משום ששם לא ניתן היה להסתפק ברכישת פוליסה יחידה. י על כן, מעצם האפשרות של שוכר נכס לבטח את אינטרס הבעלים אין להסיק שכאשר שני הצדדים (השוכר והמשכיר) רכשו ביטוח נוצרה חבות משותפת של שתי המבטחות. קביעת בית המשפט כי אין סתירה בין הכרה בזכותו של מחזיק בנכס לבטח את אינטרס הבעלים בנכס ולגבות תגמולי ביטוח בגובה מלוא הנזק שנגרם לנכס, לבין תכליתן של הוראות סעיפים 55 ו- 56 לחוק חוזה הביטוח היא מוצדקת, אולם אין קשר בין סוגייה זו לסוגייה של ביטוח-כפל. שאלת חבותה של מבטחת יחידה כלפי מי שנגרם לו נזק עקב מקרה ביטוח היא עניין אחד, וחלוקת הנטל בין המבטחות לבין עצמן היא עניין אחר. ההצדקות שנתן בית המשפט להלכת בידרמן (נוחות מסחרית, יתרון הידע של המחזיק בנכס המודע לסיכונים באובדנו או בנזקו, ומניעת ביטוח כפל המכסה את אותו אינטרס ( 70 אינן רלבנטיות אפוא למקרה זה. ראשית, נוחות מסחרית מצדיקה אמנם לאפשר למחזיק לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, אולם אין היא מצדיקה הטלת נטל השתתפות על מבטחת המחזיק כשהבעלים ביטח בעצמו את האינטרס שלו. שנית, יתרון הידע של המחזיק אינו רלבנטי כאן משום שההחזקה היא לפרק זמן קצר בלבד. בעת שהמחזיק רוכש ביטוח הוא אינו יודע כלל מה יהיה ההיקף והאופי של הסחורות שיימסרו לו בעתיד על ידי לקוחותיו. ייתכן אמנם שלמחזיק יש יתרון מידע ביחס לסיכון הספציפי הנובע מההחזקה, אולם אין לו יתרון מידע בקשר לסיכונים השונים שאליהם פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ 799 מול א. 69 שם, בעמ 798 מול ב

23 על בעיית התיאום בץ ביטוחים חופפים חשוף הנכם. 71 שלישית, אין כל אפשרות להימנע מרכישת פוליסות נפרדות כמבואר לעיל. לכן, אין סתירה בין הלכת בידרמן לבין המסקנה ההפוכה מזו שאליה הגיע בית המשפט, שלפיה סעיף 59 אינו חל במקרה שבו רוכשים כמה מבוטחים פוליסות שיש ביניהן חפיפה. שם מנע בית המשפט, בצדק, מצב שבו תופטר המבטחח מחבוחה רק משום שהשוכר - ולא הבעלים - הוא שכרת את החוזה עמה: כאן הטיל בית המשפט, שלא בצדק, אחריות לתשלום תגמולי ביטוח(באמצעות זכות ההשתתפות) על מי שאינו צד לחתה הביטוח. שם דובר בהחזקה ממושכת שבעטיה הסתמך הבעלים על רכישת הביטוח על ידי המחזיק והמבטחת הייתה מודעת לכך: כאן מדובר בהחזקת נכס לפרקי זמן קצרים, מבלי שבעלי הנכס הסתמכו על רכישת הביטוח על ידי המחזיקים. 4. תמונת ההתדיינות ותכלית חוזי הביטוח הנוגעימ בדבר גם השתלשלות העובדות ותמונת ההתדיינות בשני המקרים שנדונו בפסק הדץ מלמדות שלא הייתה חפיפה אמיתית בין הכיסויים שהעניקו המבטחות השונות. כזכור, במקרה הראשון דובר בנזק שנגרם למכונה בעת הובלתה. שתי הפוליסות הרלבנטיות נרכשו על ידי בעלי המכונה ועל ידי המוביל. המבטחת ששיפתה את בעלי המכונה בגין הנזק שנגרם לה הגישה תביעת שיבוב נגר המוביל (מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח). 72 המבטחת של המוביל הצטרפה להליך, והודיעה כי תשלם את התביעה אם זו תתקבל. ברור אפוא שהמבטחת של המוביל ראתה בחווה שנקשר בינה לבין המוביל חוזה לביטוח אחריותו כלפי אנשים שלישיים. אם אכן כך, כלל לא נוצרה חפיפה בין שני הביטוחים: האחד - שנרכש על ידי המוביל - כיסה את חבותו כלפי אנשים שלישיים, והשני - שנרכש על ידי בעלי המכונה - כיסה את הסיכון של נזק למכונה. בית המשפט דחה את הטענה בעניין זה בנימוק שלא הובאו ראיות לתמיכה בה, ובנימוק שהפוליסה על פניה, היא פוליסה לביטוח רכוש. 73 נימוק זה אינו משכנע. משהודתה המבטחת של המוביל כי מדובר בפוליסה לביטוח אחריות - הודאה המתבטאת בנכונות לשאת בחבות המוביל - מדוע דרושות ראיות לביסוס הדבר? בית המשפט חרג במקרה זה מהכלל המעדיף את תכלית החוזה על פני לשונו. 74 כפי שראינו, הוא לא ק בשאלה מדוע יש למוביל עניין לבטח את אינטרס הבעלות של לקוחותיו. על היחס בין המידע של מבטחת המחזיק לזה של מבטחת הבעלים ראו גם פרק ו להלן. 71 פסק דין מגדל, הערה 1 לעיל, בעמ שם, בעמי 809 מול ו. 73 פסק דין אפרופים, הערה 51 לעיל, בעמי