אהרן לפפא, חיים בנבנשתי ור, מחלוקת ר מאת דוד תמר יוסף, ידועה המחלוקת שפרצה באזמיר בשנת תכ"א, באחרית ימיו ר של איסקאפה, רבה של העיר. ר י איסקאפה שימש ר

תמליל

1 , ור, ר מ יוסף, ידועה ה שפרצה תכ"א, בית יו ר איסקאפה, ר. ר י איסקאפה שימש ר ואב בית דינה ל עוררין, אולם לעת זקנתו, כשתש כוחו, הסמו ביני ראשי הקהית למנות שגי דיינים במקומו. אף פי שב באותם הים גדול הדור יריבים ומתנגדים קשים, א נתנו למנותו כ וכר במקומו יוסף איסקאפה. די י איסקאפה נפטר סמוך לזמנה ה, ב ו בטבת תכ ב\ ומשרתו גתחלקה לשניים. נתמנה לדון בדיני איסור והיתר ובדיני אות, ואי לדיני ממונות ביקשו להביא ל, שה שבררו ראשי הקהל רצה לעזוב מקומו ולבוא ל. לבסוף, חר שנים, בררו ממאגגסיה שבאסיה הקטנה, שבא ל ב אייר תכ ה. שימש ורב כשמונה חודשים עד שהודח מכהונתו ידי שבמשיחותו כפר, בטבת תכ ו, ולמחרתו נתמנה ח בידי לר המוסמך היחיד.2 בדברים הלן מבקש להעד מקורות, א עסקו ם חכם, הנוגעים בסוגיה זו ה, תכ א תכ ו. כבר עמד ג ום כך, ש טען, שאף פי שהסם בחתימת ידו לחקת משרת הדיינות לשניים ואף הזן בכתב לבוא לשמש כ, עשה ז באונס גמור ו ברצון מבי אגרופין.8 בבעי חיי, חו מ ח ב, קעב, שנכתבו תכ ח ונמו מעיני חכם.4 ח טוען ומתנן ש ידוע ומפורסם, שאותה הס נעשה באונס גי לה שב ] בגבגשתי{ ולסיעתו ומחמת האונס חתמו ס, וה שב מסר מודעא רבעה או ה ם, וא ל ]ואיכא למר[ אנוס בדבר. ומ דההס אעיקרא היא בטלה 1 שכתבתי שנת פטירתו ר י איסקאפה במאמרי: ע סיני, )ת ב,( ע רלח רלט. 2 א,.328, ע, הערה

2 412 [2] נמצא ש שגתחייבו להח יר נר ו בטעות בחיובם כם, כמו שכבר הארכתי ע ז במקום לעגין. 5 ש ום לבו לכך, ש התשו הקודמת לתשו ש דן, קעא, שנכת תכ ז,6 עוסקת אף היא באותו העניין. נשאל מ הכ מ,7 ש אחת קב י ל שידון בדיני ממונות, ולפי א מקיין דין ה ש חולקים יו נתקבצו והשיגו שתעשה הס, שיעשה וידין ה הנז י מקובל יה. ו משיב לבי ולבך ידעו, שהס הז מבוטלת היא, שאינה ברצון טובי בי אגרופין עשאוה ב ואל, בלתי רצון גדולי וטובי, ת ש ם שראוי לפרוס גולתא דדהבא ריה 8 רוצים לחצוב בורות נשברים... וון שה ה איכא בשוקא גדולים וטובים ממנו כח ב ד להסם, ש שידין י מקובל י, יות ש גדולי וטובים ממנו. ו מסיים : ו שחותמו אמת יגחינו בדרך אמת ויתן בלבנו רוח דעת ויר ה להצדיק צדיק בדינו ולהרשיע רשע בדינו. רומז זו לתשו ב קעב הנזכר, דמצד הדין אף יסמו כן... סכמת כם, שכבר כתבתי בתשו אח חלק ה והיא התשר הסמוכה ל קע ]צ ל קעא.[ 9 זו פיסקה 5 מ הובאה ידי ום. זתי לה ום זו תשו שהשט ]יח בגבגשתי[ עד השמות, א הרגו בת ההיסטורי ובפירו. הרי נזכר בשמו ארבע פ, פעים ב סתם. 6 בטעות נדפס תג ז, שהאותיות יף וגרץ דומות בדפוס ה ובאותיות רש י בל. איני 7 יודע לותו ה הכ מ, פי דברי קרדוזו קיבל סוד האהות מפי ת י )ום,.(115 ע ם מכנהו היקר והגה ו. 8 ב מ פה ע א; והשווה פגי, חייג, )להלן בפגים,( ש מדבר עצמו בגוף י: י... שמ הסמו טובי למנותו ל פ למרביץ תורה, וגולתה דדהבא פר ריה לקרותו מורינו. והשווה דברי הרלב ח בפולמוס הסכה בקונטרס ראשון:... ובררו ל ר ר יעקב בי רב יצ ו ופריסו ריה גולתא דדהבא לתו סמוך וראש י )שו ת הרלב ח, ויגיציה שיה, דף רעח ע א.( באותו 9 עניין דן בגבגשתי בתשו ריז, שנכת במוצאי יום הפורים תכ ו. כותב כבוד ה נריץי. לתמוה, שבתשו הנזכרת, קעב, שנכת תכ ח, נזכר בברכת ה )אמנם פ אחת נזכר בברכת המתים, זו טעות הדפוס,( וכך יוצא מת התשו שנכת כש ע ב. והרי בימצבות רבני וחכ )בסוף הספר עניני דורת א פריימאן, (142 ע נר ש נפטר בכ ו באייר תכ ז, זו שרשי מצבות רבני תדיר אפשר לסמוך יה. שכתבו יערי )וחי ארץ ראל, ע,514,(38 הערה בניהו )קרית ספר, כח, ע,(28 27 וכותב שורות אלה במאמרו הנזכר בסיני, ע, ע רמ.

3 [3] ו 413 ידיעות חשובות, הנוגעות ב זו וב שקדם לה אפשר להעת מתוך ס כנסת הגדולה ל ח ומתוך שו ת לשאר בשרו משיה.10 מ למדים אגו, שום בואו ל רדף אותו אדם, מתקיפי ומפרנסיה, רדיפות קשות, ו הלשין והיל יו פעים ילה נו, ש,, הר דתו לדת האיסם. לפי חוקי האיסם שהר דתו לדת האיסם ומבקש לחזור בו אחת דינו למות. אותו תקיף ואלם אף עשה מסירה ל הז. ו לשונו ב, שנכתבו תכ ד, או סמוך חר מכן, בס כנסת הגדולה, תכה, י סעיף... ו עני וכואב ום בואי רץ הז כתרגי רד א ב ני רדיפות חמס בכפי עד שיב י חוגי ט ]ראיה[ בעש ג, ש א מרביץ תורה באיזר, ששוגאי יר דתו,12 ואנ ידעתי, מעשיו במחשך בעצת ידעו ה/ תן כפעולת. וי נניתי למרביץ תורה פה איזר הלך ומסר החוגי ט ביד שהו ל גדולי לשי ך ולמופטי, והכנסני בסכנה גדולה לי ה לי, ושתד טובי ובפרט ה ר אפרים ארדיטי יצ ו 13ים ה פעול, הציני מ שגי האריות. אודה ה ב לבב, שזקנתי ו 10 חיד א, ס הגדולים, ערך, רמז לדברי ב כנסת הגדולה וב שו ת. ום ),305 (1 הערה דברי החיד א, דן במקורות הל. ום הביא דברי חיד א ושמעתי, ש מאריך ב בכנה ג והשטוהו דפוס מ ).( הכבוד 11 חיד יא כתב בטעות תכ ד ]שמא נשמט בדפוס תג הה א ו כחוב תכה ו תכד,[ אות יב. 12 נתכוון,, לעצמו דרך מאמרם ז ל שונאי ; ראל עיין ברכות ע א; ז לב ע א. אינני רואה מקום להבנה ת. וכך מוחים בראש יג, סעיף הבאים ל שהבאנו בם. עיין ביא מליריאה ט וא, הרודף חבירו להרגו וכו. ג ב וכ ש רודף יו להרו. הרשד ם ז ל חלק ח מ סי א )הכוונה לתשו העוסקת במשפחת נשיא מנדס, דנות בכך התשובות ה.( הרשד ם והשווה בבעי חיי, חו מ, ח ב, רכח, שהיא תכ ו והעוסקת ב )!( במאמרי רזות לתנועת / העומד להתפרסם בסיגי, עב, ת ג,,(9 הערה שראובן אמר לשמעון בפגי ם תורת ם חייבים תה, ש לך מלך ום מורדים במלך, בני כולכם מות ם, ו כותב, השאר, ו עור העבר יעבי עיניו מראות ברע שעשה המוסר ה, דמקלי קלי זיהריה ] חולין גד ע א[ לחייב ראשי שונאי ראל למלך, באמר מרדו בך יאודאי, ויקיימו ו מלך, הדבר ידוע ומפורסם, שהדור פרוץ בדבר הרע ה. במשפט הון מכוון,, ל שאירע, שאמרו יו, ש מולך ודים; להלן בפגים. 13 ל ספק אותו אפרים ארדיטי, שנתמנה תכ ו ידי למלך ; יורם : א, ע.349 נזכר ב שו ת חכ הדור בפנקס שד ר מצפת תל ז;.3 הערה

4 414 [4] ו העבודה ס א שנה 14הצילני מכף מעול וחומץ. וכב שב קיאו חזר הא ה להלשין י הדבר ה. ובל עשה מסירה ל הז, וכמעט היתה יוצאה הפרצה אפי לשאר עיירות ומדינות. ובקשו ממני ממוני הז משפטו. ו שחסתי וריחמתי יו ו רציתי לדונו בדין תה כמשפט המוסר ובפרט מוסר כ, וגזרתי שייכוהו לדוגייאות.15 כן רד. תן כפעו ]צ ל כפוע י = כפעולת כפעולתו.[? ומעשה ידיו, ו כזית רענן לפגי אלהים. איננו יודעים מדוע רדף אותו אדם ל רדיפות נוראות כך; ברם, הרדיפות הל אירעו ל בואו ל לשמש תי ח כמרביץ תורה, ואינן קשורות ב שפרצה בית יו יוסף איסקאפה. אמנם ייתכן מאוד, שאותו גביר אלם נטל חלק ב זו, ו וכב שב קיאו חזר הא ה להלשין י הדבר ה וכו מלשונותיו, שהבאנו ל ושנכתבו תכ ד, רומזים זו. ל ברם, ידיעות חשובות זו תכ א תכ ה או תכ ו מוצאים אגו, ח ג, קושטא תע ט, ב ו. ב ב מוב השאלה והתשו ר מ, שתי תכ א; ב מובאות תשובותי שגי הל, שתי תכ ה או תכ ו. עיקר מוסבים הטענה שכבר הבאנו ל, הסכמתו לשמש כ לדיני איסור והיתר ולדיני אות בלבד היתה באונס גמור, כמות שנ ד. אמורים לגבי הסכמת הקהל. אנו שומעים, שבי הזרוע התקיפים, מתנגדיו ושונאיו, נהגו פיו באלימות נו ובתכסיסים שפלים, החמורים פי הדרך שנהגו ביו בטבת תכ ו. 14 כמר, המדובר תכ ד. בגבגשתי נולד שס ג ונפטר בי ט באל תל ג, דהיינו, בן יותו שבעים שנה. חיד א טעה וחשב, שיה נולד ש ס, ולפיכך כתב וי חייו כנה ג ד ע שגה בקירוב. בא לל טעות זו, מוון שכתב ו בעודנו בן ועשרים שנה השפ א התחיל לחבר החבור הסמ ג... ככתוב קדמת כנה יג א ח ) הגדולים.( בערכו ואגב שיטפיה דק החיד א בקריאה. קדמת ס כגסת הגדולה או ח כתוב ו השפ ד השפ א. ב המעת ל, מערכת גדולים, בערך,, טעותו חיד א, עמד מקור הטעות, כמות שהסברנו כאן. ו סיני רמא,.7 הערה 15,gaieotti%^ אגשים שנחו כאסירים ועבדים ניות לעבוד בחתירה במשוטים וכדו. 16 כך יוצא מפורש מ פגי, ח ג, ב ) להלן בם,( שנכתבו תכ א, שבו א ב שיבחרו כותב, לעצמו ]הכוונה להלן בם וערה הבאה[ יושב תוך ג שנים. מ בניהו שיער, מתוך צירופי תשובות בעי בחיי, ש בא ל תי ח )לקורות ודים בתירייא, ציון, יב, תש ז,, והערה ( הביא זו ראיה המוחה דבר דרך ההשערה דרך ודאי.

5 [5] ר, ו 415 יריביו נסבו בית ה 17וע ובאו בביתו ורגמוהו באבנים והכו מכה רבד, ליושבים בביתו, כשראו ש בגי הת הולם ומתחזקים ה אמרו, נו להוציא מחשבתנו לפו נמסרם =] ה ומות העולם,[ ולפיכך עמדו ביום השבת והלשינו ה ו תומו ל השופט הגדול המוסלם הלשנות יסופר/ בא ה ל השופט הגדול ועשה בו שפטים ואמר שיאסרהו בקלעה ]במצודה[ ומחר ירו חמור ושיעשהו סיאסיט 18וגרשו מלו והוליכוהו לפגי הנאיפ ]סגן המו,[ ויותו ה עומד ל הנאיפ באו עשרים נפשו כת הת צועקים בקול גדול, ום קרעו בגדי ביום השבת ואמרו, א יכולים לסבול מעשה ה, קובע ח ]בית דין[ בביתו... אפשר לשני מלם שתמשו בכתר א מחד שולטן ב מלך ק וה ושט 19 באיזר. מלך כראות ה דבר שמסרהו להריגה פרחה נשמתו. לבסוף גזר הנאיפ להוליך ל לבית אדוות הסוסים ולשים יו אות ברזל, עשו משרתי ך,נאיפ, ו מתומו כתבו לדוגיאות, כמר, לעבודת עבד בות. שוחרר ממאסרו חר שנתנו שוחד קרוב שת אלפים גרושים חד השרים. כשראו הת, שכת ה ניצולה ממחשבת הלכו ם לגאיפ ואמרו, תדע ל רוצים א ל ה, שבששה קהת ש מברן למלך אדונינו והקהל ה מברן לשררה. הכוונה לשררה שבוויניציה,20 שהיחסים בינה ל תורה מתוחים וחריפים ביותר בתשעים השנים ש קרב ליפגטו(1579) ל בוש קנדיאה בידי התורם.(1669) זו ילה תומו אירעה רק כשמונה שנים לפגי בוש קנדיאה, כ ויניציה עמדה במלח תורה, והיתד! סכנת מוות ליהודים, שהי י: אז בלב הנאיפ רע ומחשבתו לשרוף החב והקהל עמו. לבסוף נתברר, זו שהיתה ילת שווא, ו השופט דעתו היד, כול ם הון רב להציל ממות נפ. מעושי דברו השופט ח מר למוסרים ולמלשינים, תדעו נאמנה, ש ה וו י אסון, אגו עושים כם נתחים נתחים... ו ה פזרו ממון ויצאו מבית האסורים. סמוך חר מכן באו ל שגי ם נכבדים מטובי ושועיה, ויאמרו ב חמשים א, אנו וחים אליך קשה, ה כה דברי הת, שתלך תכפ 21וד, והליל ה תשב פה, ו יהרגו אותך ויפזרו אלפ 17 הכוונה ל. 18 לנהוג בער ובמדיניות, והכוונה לגרום למותו. כך הסביר לי בטובו פרופ ד איין, וקרוב ל אמרו לי הפרופסורים א אשתור, י בו ו קיסטר. 19 הסולטאן מוחמד בן איבים, שמלך בשנים כך כתב במפורש, סי, ; להלן בם. 21 ב הספר, ח ג, איז אותה פ א סופית. חסרה האות בדפוס ה בקושטא בז ההדפסה.

6 416 [6] או אלפים גרוש בעד קאן פהאס.22 כשמוע ה וו כדברים האלה חרדו חרדה גדולה ויאמרו א אל אחיו נעשה, ויען א ם... עוד מעט וסקני ויהרגו ל... שמסר אותנו להריגה ולשריפה יבצר ממנו לעשות הדבר ה. הנה האונס ניכר ומפורסם בעיני, אנו אנחנו מחמת נפשות ואנוס רחמנא פטריה. בואו נודה ש מבקשים ו עבור האונס שבועתנו במקו עומדת. ויענו ם ויאמרו טוב הדבר. עוד מדברים ווחים ים באו כת הת וענו ואמרו, תעשו רצוננו הרי טוב, ו ו בשבועת ה יהרגו ה. אז ענו כת ה, ו רצונכם. וענו ואמרו, שה ידון א ו רעהו ל ועיקר ה הבא, וה כם י ממונה איסור והתר וגיטין וחליצות. ענו א מחמת י כן י, למען נחדל מקטטות ומריבות, והסמו לכתוב ספר בדיו כדברים האלה. וחתם ר ה כתב ההס מפגי הפחד והי, אף פי ש הכניסו בו שני דברים כנגדו הפך מ שתה הסכמת מתחלה. חר ז נתהפך הגלגל, שרוב כת הת וכמעט ם נגע אלדים בלבם וידעו הרעו לעשות ה חמס בכפיו וחזרו ם ונעשו מכת ה. אותם הלשינו א ו ת נ ו 23 ל עצמ החוזרים ם ודבקו הח. אותם שחו למר ]צ ל מר[ לחב שיהרגוהו חזרו ם ו עתה ה הנז מחזיקים בינו. בסוף בגבגשתי נשאלת השאלה רשאים וחייבים קה, שקיבהו לרב ול בכתב קבלה ובשבועה, לקב י שגית למרות ההס האמורה מוון שההס היתה באונס גמור. משיב, ש כאן מקום לשאלה אדע ב יסתפק המסתפק, דברים ככתבן ש מפורסם אונסים הל הבאי בשאלה כאן מקום להסתפק אי לך אונ גדולים מאלה ב שאנסו החב סורין באדוות סוסים ובאות ברזל, ב שע ובאו בביתו וירגמו אותו באבנים והכו מכה ר ל שבים בביתו... ו ב שהלשינו יו קובע ח בביתו ו מולך ודים שבאיזר, ואי אפשר לב מלם וכו ובפרט ב שהלשינו, שבקהלתו מברן לשררה... לך מלשינו ומסירה גדולה מזו, ם מעותדים ח ו לרפ. מר, שרק איימו באלת קורצא ועשוי אדם דגזים ו עביד ולפיכך נחשב אונס, שהרי עיניה הרואות, שכח בידי, מ תתם כבר עשו ם מעשה, ם הכו בעצמם, ובפרט עיני הרואות שעשו ל רבם ומלמדם להועיל, שרגו אבן לעיני ראל. ראו שעשו ל מ תתם שהוליכו לשופ הגדול וכתבום לדוגייא ום הכו אותם ע י הנאיפ מכה ר. כאן המקום להביא השק וטריא ההלכתית בנושא, שמאריך ב, נביא רק מסקנתו, שבמקו עומדת שבועתם 22 איני יודע פירושן שתי התיבות הל. שאלתי הממדים הנזכרים ערה,18 ו ידעו להסבירן. זו 23 הפ האחת והיחידה ב הארום, ב ו, שקולמוסו פלט בלי משים ובלי כוונת מכוון, ש ה שמדובר יו.

7 [7] ר' ו 417 הראשונה, ש מושבעים ה הנד, ושה מתיר שבועתם הקדו עמו. וההס שניתנה באונס בטלה ומבוטלת. הראוי ל עוד, שמ ר מ ה למד, הפסד מרו ל בכד, שהסמו ש י רק לדיני איסור והיתר ולדיני אות, ו חלט כתתו, מוון שקודם לכן הנאה מרו בתורת, ואי הריווח הנמשך ל בנוי איסור והיתר וכו כ חשיב בערך שנאנס לעשות, שהפסידוהו דבר מרו חלט נשי כתתו ש רבים באיכות וכמות. לפיכך להסיק, שה מש כ לדיני ממונות להסבירה בדה מרו במניעים יים. היתד, בים ה מרכז גדול למסחר, שהתנהל בינה ל שאר ערי תורה בינה לביו שאר ארצות, ו הסוחרים מרובים ודים, ש עצומותי ודברי ריבותי מקריבים ל. עד כאן עמדנו בדברינו ה תכ א, כשביקשו להביא ל ממקום לדון דיני ממונות. ראשי הקהית בחרו בשני חכם, תחילה ב ברוך, ברוך ן מקושטא, א רצה לקבל עצמו הנוי ו בא, וחריו בעוד ארבעה חכם ים מ, ש כן סירבו לקבל נוי. לים שבינתיים בחרו ב יצחק די אל, אז מחכ. עכשיו באים אגו לדבר ה תכ ה או תכ ו, חר בואו ל. ל, שתחילה, ל שבא ל, ו חודשים חר שבא ל יחסים טובים שני. כבר הבאנו ל (9 )ערה התשו ריז, שנכת במוצאי יום הפורים תכ ו. בתשו שנכת בסיון תכ ה, חודש ו חר שהגיע ל, הזרו בכבוד, אף פי שחלק פסק ההלכה ו.24 כן נזכר פ בכבוד בעי חיי, בתשובות שנכתבו בז ש ע במאגנסיה. בני ל, עט פב, חיפי שו ת לכה שגי, מקלסים ומשבחים בקיסים ובשבחים הר. יח קורא ל פה קדוש, פום ממלל רברבן, ה, סיגי ועוקר הרים רב ועצום, 25 צבאות ראל, אף, ואי מכנה נחל נובע, מקור ח... חמדה גנו... וצפירת תפארה, באר ם, קורא... יו ורוח ה, יו נחה... [!] וימנו טפחה צדק ומשפט ומשרים... להעד דגל תלה... שר... וה כמך האלהי לדע בארץ ולגדור פרץ. וחותם ל נא בברית אהבתו. 24 בעי חיי, חו מ, ח ב, תקנ א, קצב. 25 מעניין, ש עט, מסיים : הנלע ד כתבתי, נרדף ונב מבני בלי. נכתבו חר שנת תי ח, ושמא חר שנת ; תכ א לעיל בם.

8 418 [8] תשובותי וד מ בעניין, המובאות בשרית פגי, ח ג,, נכתבו אייר תכ ה ל טבת תכ ו, ו חר יום הפורים תכ ו.26 בתחילת כותב, ש ש טועים ואומרים, שהק ק באיזר יע א עוברים ההס שהסמו, שה ידון דיני ממונות ו לקרותו ב מורינו, ו טוען, שטעות בידם משני ט. ראשית, שכבר הס חתו ממורינו מר קשא ר י אקאפה ז ל ו טובי שבאותו ז, ההסכמות ש יזכרו הס תקוגי ו יזכר חרם עוד לעולם... זולת יפרשו בפירוש בכח חרם, שיאמרו בכח ההסכמות הנהוג פה איזר וכמו כתוב זו סכ אינו אל תיקון. שגית, כבר נקבעה זו הס ואפי למ ד דבעי התרה בפירוש, קביעת ההס שקרעוה לשנים קרעים וקב ל פ לקרותו ב סגי... מורינו למנותו ל פ למרביץ תורה וגולתה דדהבא פר ריה לקרותו מורינו, צריך להתרה זו דעת המסם שהסמו ברוב להתיר, אעפ י שהעוט מוחים במחם כם. מר, שהל שקרעו זו הס אנוסים בדבר ובאונס קרעוה, המעמד בז קביעת ההס מרוצים ב לקרוע ההס ולקבל ל פ ינו, פרט ל ש הנהיג עצמו למרביץ תורה בקהל מתפלל ואמרו איד עברת חרם פ, שהטיל חרם שיהא ה פ ויהי כמשיב, שפ כפה לשום אדם ל שיחפוץ ב ו ב שאינו חפץ בג ואפי טוענים מם המעמד, ש אנוסים בדבר, בטענתם כם, שהולם פי הרוב, ואפ המעמד ז שבאותו שנקרע ההסכמ יאמרו ש אנוסים בדבר וי נאמנים, בכך המעמד החדש הנמצאים עבור האונס מרוצים בקריעת ההס וחפצים בנוי ה, ו נה עמם שמחים וטובי לב זולת מעטי המספר, נער יכתבם. הת טענה ת בפי שון שה הראשון ] [ החזיק זו בשררה לדון דיני ממונות ראוי להורידו מגדולתו. ו נסמם הידועים הריב ש בתשובותיו, רעא, לגבי עיה ו יוחנן בעניין נות בצרפת, וטוען, ששני המקרים אינם דום דהר ר יוחנן חפצים בו הצבור מ ש מרוצים בו, בנדון נו א התנהג כשורה הצבור יכולין להורידו מגדולתו, וכבר מעשה בז הגדול המבי ט זלה ה שקבהו י הצבור לעשר שנים, ובשביל א התנהג כשורה הצבור סלקוהו, עיין בח ג צא. והרואה י, שרוב, ב ה להורידו מגדולתו נם ג כ ב הלז. 27 שאיננו 26 לעיל,.9 הערה להוסיף, שר מ כותב בראש,, ו לי חמש שנים חו מתם מעיר איזר, ו הראשונים נכתבו תכ א; באל ראש ב; ל בפגים. 27 מעניין, ש בתשו עמת ה תכ ז, שנתפרס ש בידי ברגפלד מתוך ספרו אבר פג י מ אבר אז )לתולדות מאורעות קבץ סו, יד,

9 [9] ר' ו 419 צרים ל הטענות האמורות ל, מוון שההס ניתנה באו גמור שח וסיעתו כשחתמו ההס הגז אנוסים בדבר, שהביאום עד שערי מות... ו מפורסם ב... אנו באונ רבים, א ו שתי ו וש,, ולפיכד איז צריך למסירת מודעה. ש מסר מודעה בפגי רבים אף פי דל מ^ ]ד בעי[ איזר אפי בשאר מדינות הקול נשמע ונתפרסם ש אונסים גמורי, וב צורך למסירת מודעה, ון ש האונסים מפורסם עד שאמרו ל, הקהת מברן למלך התוגר, והקהל ה מתפלל מברן לשררת ויגיצייא. ועוד אמרו, ש ירצה ה בפשר ה טוב, ו ו שיהרגוהו ויפרע הכאן פהאשי כולל, ולפיכך החיובים שגתחייבו פי אותה הס בטלים ומבוטלים, ו ה יכול לדון דיני ממונות, ו לשתות שחור ולהתחייב לזולתו... ומשום כבוד אלקים הסתר דבר אשמרה לפי מחסום. ו מסיים, שתבוא ברכה הם שהחזירו עטרת ליושנה כסגיא ה. ו המנגדת ל וממם תר ההס עוברים בספק המנדה שאינו חייב נדוי, אחת ו הל המושבעים ה עוד יוסיפו סרה, יקיימו שבועתם והנותן יד לפושעים הל עבר אדאוריתא, אל עור תתן מכשול. מזר בראש, שכבר לפגי חמש שנים חו כתב מ האונסים שאנסו וסיעתו, ו מתכוון ל יח, שהובאו, ח ג, ב, שעמדנו י ל. מזר, שבאותו פרק כתבתי כ וב כאן ל סגהדרא ר ויקירא, ו מתכוון ל, שהובאו בפגי שעמדנו י ל. שאינה דו שגת תכ א לשנת תכ ו. תכ א ע הביאו ו קב י שום היתה הס לבד א יקרא הגז ב מורנו ו ידון דיני ממונות לענין איסורא איתשיל, ול שהביאו גתחרטו ברובם הגדול ורצו לבטל ההס, ורק ועוטא דעוטא מעכבי ו מחזיקים סכמ, ואי עכשיו כבר נתקשרו, ו פי התקשרותם החס הבא עזב ביתו, נטש נחלתו ובא יזר... ו יהא שחח הבא החזיק מעצמו בשררה הלזו לדון דיני ממונות ראוי להורידו, ככתוב בדברי תרנ ט, עמ, (11 3 מובאים שני המקורות הל, תשובת הריב ש ותשובת המבי ט, כסיוע וחיזוק ל. בניגוד לטענת, שהבאנו בם, כותב ב התשו וא כ בג ד ש ר ג ו סכמתם נתמנה ונהג שררותו וברוך ה עשה שום דבר א כהוגן, כה צורבא דרבנן, שכתב ה ה המבי ט בח ג צא דקל ב, ופסק ש יכולים להעבידו ע ש, ו ציער אפי לשום ת ח קטן ממנו, אוהב ומדיה ומכבדן, פשיטא שצריך להחזירו לשררותו כבראשונה לדון ולהורות כפי ההס. מדברי אנו למדים, שהטענות הל לטובת נטענו עוד כששימש כ וע הודח מכהונתו.

10 420 [10] קדש להריב ש, וכמו ש המוק המורה בעצמו נרגש מ,, ומד, שביקש מר, ש התנהג הצבור זו כשורה, אינה י לי עסק, ידעתיו כן, דאלים חיליה בח ויר הטא. אמנם הטענה ההס היתד. באונס גמור ע בתוקפה עומדת, ויה כתב ל חמש שנים ה בספרתי חתום באוצרותי, ובאותו פרק חתי תשובתי איזר, סובר המצא תמצא ביד המוק המורה נר ו ].[ לטעון כנגד, ש אירע ע בחייו יוסף איסקאפה, ו הממם ברב המוק רר נר ו פי גזרת עיה המוק מר קשא הגז ז ל, מוון ש ידעתי, המוק אבי ראל מר קשא הגז מלבו ע י פתוי מ פריצי עמנו, ולעת זקנתו מפתים אותו. 28 ומלבד ז י נשיקת עפרות רגלי מר קשא הגז הפריז מדותיו באותו פרק. בסוף מסיק ר מ בגבגשתי, שהדין בגבגשתי, והקשר בטעות, ש ו ששורת הדין מחייבת, ש תורת ב האדם. שר ר עון חטא ב, הראוי שילקה ר ר נר ו בחסיד ויתיר לעגין ממונא, וראוי עגין ממונא יתפשרו עמו לתת סך נאות שהסיעוהו ממקומו. ברם, מסיים ב פגי, אמנם ראוי שר כח ם לתבוע בון המוק ר ר נרו נעשה בתחלה ובסופ, לנו גדול ה בחבוריו ווראותיו מאיר עיני חכם, באורו נ אור, ול נר יכבו ראל... ל יעבירו ו הדרך, ה ידעו דקודשא בדיך תבע ביקריה. מ שהבאנו בם, מדברים א הבאנו, אנו למדים, ש ל מתנגדים הר, פרנסים וראשי הקהל אלם יהודי בל.29 ו הראוי ל התשו בכתב יד תכ ז, שהיתה בידי אבר פג י,ש נאמר, וב הז ]שביקשו לדיני ממונות[ נמצא א יפצה פיו מר, שיקב מוהר ר גר ו לדין איסור והתר לדיני ממונות, ש אומרים, טובים השנים ה. 30 אמנם לקבל כפשוטם דברי המלשינות והילה, שולטן מחד מלך בקושט וה 28 השווה ב פגי בתשובותיו, ב,... סבור, שהסם הזקן להביא מעושה ככה ו מדעתו בירר מ המצוי בבית הנז ובני הלכו בדרו העבירוהו דעתו לעשות נגד רצונו; ושמא שיים לכאן המובאים בני ל, קד; להלן בם. 29 שהבאנו בפגים מדברי... אפ העוט יאמרו בפי ש רוצים בביטול ההס במחם כם, דלרוב ואפ שומעין, המעמד ז שבאותו שנקבע ההסכמ יאמרו ש אנוסים בדב, ועוד. 30 קבץ יד,.4 3

11 [11] ר, ו 421 מלך באיזר/ ו מולך ודים שבאיזר ואי אפשר לב מלם ובו / ם,, יסוד אמת בכך ש ביקש לת יחידי ופוסק יחיד ב ענייני הקהל ולנהוג שדרתו ברם. ו,, הט העיקריים להתנגדות המרו אליו מצד חלק מפרנסי ותושביה. לפיכך מקום להנחה, ש נפתה לדברי השבח יו ולנוייו בידי כ המוסמך, מורינו יקרא חר הדחתו, מוון שעכשיו ניתנה בפ הראשונה ההזדמנות להוציא לפו מאווי לבו הכמוסים. נתכוון בתואר המוסמך למשמעו הראשון, דהיינו, כ סמוך הסנהדרין, ושמא אף ל מ.31 ו מקורב,, לרי ח, שיעץ ל להדיח, כפי שכותב ב התשו הנזכרת תכ ז, ש בעצת אחיתופל קירוב דעת עמו ] ש צ[ והלך באון לילה ואפילה ו בחשבו מא י ]משיח אלהי יעקב[ ויכול לעשות בו חפץ, עשה שעשה. 32 ושמא להטיל ספק בעצם אמונתו ב ו היתה השפה ולחוץ, כדי שיקבל רק לבדו כהונת ר.33 לבסוף מבקש להסב תשומת הלב לשאלה ותשו אחת בגי ל א השגיחו חכם. מכווס^^בספר תשובותיו. הייתי מגיח ל ספק, ש בסוף זו רומזים לתנועת ול שאירע ביו כשבפקודתו הלה הודח מכהונתו כרב וכ. שון השאלה ו בראש דום כאי מוסבים שאירע ל תכ א בסוף יו ר י איסקאפה, כמות שהבאנו ל משו ת. בדברים הלן אביא משו ת בני,34 קד,35 הצריך לענייננו. תחילה אביא לשון השאלה: 31 והשווה לעיל, ; 8 הערה ו: קבץ יד, ; 4 ע וב המוסמך מורינו יקרא ],[ האציל ] [ יו הרוח כשמואל הרמתי. 32 ; 7 א, ום ) ;,2 הערה,329 ( רמז לדברים קרובים חשבון ופחד מצד ח וחנופה מצד דעתו נוטה לכך, ש מכאן ואילך החזיק באמונת ש ץ בלב ם. ו 9 ערה מאמרנו הנזכר )לעיל,.(12 הערה דברינו א נכונים, הרי לתקן המשפט, שכתבתי פעים במאמר הנזכר ערה,12 ש נתפס ז קצר מונה ב. 34 תל ד. מעניין ציון השנה, שנת גאלת עולם. נ, שבכך ביקשו להתריס ומר, ש משיח וע אנחנו מצפים לגאולה. אגב, ב קורא הדורות כותב: ומגדולי תלדיו ] אבר מוטאל[... וחבר ספר שו ת שנקרא בני, שנדפס מקרוב )הוצ קאסל, ע ב.( מכאן ראיה נוספת, ש קונפורטי גמר ספרו חר שנת תל ד, מעין שביקש מר )שזר;( רובשוב י, הגרן, =) 124 אורי דורות, ת א,

12 422 [12] ת ח מפורסם ממו בח וביר חטא ממשפחה ר החזיק במדרש לקרוא פ ביום ערב ובקר ט ו שנים ויותר, ולפי שו נפלה בברירת אומרים להבי א, ו, או מ ש לנו נו תלד הגון לכך ומפורסם וחשוב כאותו רוצים להביא, ל נטרח להביא, ונשאו ונתנו בדבר ו תה זוו ס א, והסמו הא להביא ו הת הסמו לקחת לת ח והת ח העומד במדרש בראותו בחרו ה שב באמונה עושים, יתכן לעשות בון לת ח שב, ו רוב גבירי וטובי מפורעי המס ה ש. ו אמרו לת ח הגז שיברך שבי לה ל החפצים בו ש ה מגו. ו הלכו פריצים ל הזקן ש ופתוהו שיסיר לת ח הנזכר מבית מדרשו ש מד תורה לרבים ויניח במקומו. וה הזקן ש לתו בעונות מרו זקנתו דעתו ושב יו, ח לת ח הנז יח א יקרא במדרש... והת ח צווח ככרוא פשעו ו חטו ו שמץ פסול נמצא בו שהעבירוהו משדרתו. יורנו המורה הדין וכו. וכותב בראש חרו: ו ידעתי אי רוח עבר ה הזקן לעשות מעשה זר כ הדבר הקש יעשה. ובמקום שאמרו להקי אהל ודגלה [? ]והגלה אל השערה והרים העטרה, יצא יצא בנפש חפצה להפוך קערה והגביה שפלה ונמצא עטרת מחוללה וכבודה נוסעת וש שוקעת, אוזן שומעת יתן עצבת פרץ הפורץ ה הארץ ותבקע פרץ וימו עב בתה ה וצרה וז נהייתה כז. נרה ו בגי ראל מדיינים א א איכא חי = ]חי [? חיק לה הזקן ה י אי[?] להיך אמת ארצה, ו חרי האף הגדול ה להטות משפט גבר דחיל חט מ תורה ויל יופי וכר. לכאורה רומזים ה ש ו ה הזקן ל ולר י איסקאפה, הכרח גמור בדבר. עוד מקרים כאלה בקהית תורה. מאידך גיסא, דו שהלשון ה הפורץ פרץ פרץ ותבקע הארץ וימוה בתה עב וז וצרה.(98 ע רובשוב מביא הל ב קורא הדורות קשר, 129 ע =) אורי דורות,.(103 ע 35 מ שתי תשובות ל, סי, קב, משמע לכאורה, שכבר אז, לשונו: ו וע לבי לי ד,ומ דמק בלתי טהו קרה באז ר במקו הנקרא קרושו נולי חא ן בא החדרים שבי. ברם, ב כדי להכריע לגבי התשו נו ב קד.

13 [13] ר, ו 423 נהייתה ו נרה כז, מכוון לתנועת. ברם, ב בני רן בסוף, שנבי ד, איני יודע להסבירם בדרך, ש בא כאן לרמוז ל שעבר יו בעטיו ועושי דברו. וא, ובים חרו ובסגנון פיוטי: לבד אומר איני כדאי, יען הציקתגי רוח בטני ותכה מכעס עיני. עני וגווע חמס אשוע, בבית ראל ראיתי שערוריה, לצון יפיחו קריה. תנואו ימצאו, נהפכו כקשת דה לשמצה בק וזבחיערכולהכותבאגרוף נטויה. רשעובזרוע חדקים שבפרצה נפ חפצה צרה ותוכחה ונאצה לסתיר עצה להיך אמת ארצה בסתר קנה נטוי קיר צוקות, עמק ולהקים ובצח ג ד ר ה ד ח ו י פ ה, צ ו ע ח ב ו ר ו ה מ כ ה ט ר י ה. וז האדם הגדול בענקים חקים ומשפטי צדיקים אף כמד, ר נר ו הרדיפוהו מנוחה, הדריכוהו הבת יה.36 שומעי שמ עברה וז מדאגה מדבר באופל יהך, אש פלצות עבשו פרודות חמודות תעודות חרדות ילבשו מרוב עשוקים יזעיקו בייא בייא. ז ז יכ לעמוד נפ עד עשותם ועד הקימם מזימות לבם להפיל עני ואביון דורש טוב הולך ביושרו, תורת אל בלבו, עודנו באבו בחור מ בינות, טובו ו יופיו, עיונו בגמ ובסברא רה, יוצא ובא במלחמתה תורה, זרוע גבורה הת ח הבא בשאלה, עומ בפרץ, יצא לקר נשק להעבירגלים ה ראים ארץ, ומבד, ו, יצריח ואף יריעו יחו לים אלירב ואל יוכח, א י מפצו בידו וים ם שונים מרוב אונים יבטחו יגיח, ל אוי ל אבוי ונהה נהי נ ונפשו חיה, וז נסי לשוני מודבק מלקוחי 37 ו אריח בריח ניחוחי. נאלמתי דוה ושב בארץ ציה. עיף מכרוע ויגע ה ברם ו להשתהות ים השוק אפים נגד יריאיו השופם כם, לבם וכפיו ]צ ל וכפי[ פרושות השם ערב ובקר וצהרים ל בורא ניב שפתים, יחייגו וום משיחנו ויח וירעה אותנו דעה וה בתוכ ירוים כפלים לתושיה, ויאיר אותנו כאור הת שבעתים בום ובשור, ידריכנו בארץ רחבת ידים ר המוריד,, גדול העצה ורב היליה. 36 זתי לה הלשון הדריכוהו הבת יה,. איני יודע ל נתכוון ב אף. נכונה הנחתנו, ש רומז ב ל שאירע חר הדחתו, שמא נתכוון לד אלגאזי, שנרדף עמו, דוע. 37 תה, כב: טז.