1 ממ"ן 11 10337 חשיבה היסטורית מגיש: יוסף בלוך מועד הגשה: 19.10.2007 מרכז לימוד: 630 קבוצת לימוד: 01 יחידות 2-1 2008 א
2 שאלה 1 א. לרוב כאשר משתמשים במושג היסטוריה הכוונה היא לאירועים שקרו לבני אדם בעבר או לאירועים שבני אדם נטלו בהם חלק. במובן זה היסטוריה תהיה כלל האירועים מיום שבני אדם מתהלכים על הכדור ובכלל. פירוש נוסף הינו כי היסטוריה היא הניסיון להכיר את העבר דרך שימוש, מן הסתם סלקטיבי, בעובדות הידועות לנו. בתשובה זו אסביר את שני המונחים בלשוני. 1. המציאות ההיסטורית - כאשר אנו מתכוונים להיסטוריה כפי שהיא קרתה ללא ניתוח, כלומר שזוהי ההיסטוריה שלנו, אנו מתכוונם כי ההיסטוריה הזו כוללת את כל המאורעות אשר קרו בעבר. גם אם נחליט להתמקד בתקופה מסויימת אנו מכוונים לכל המאורעות באתותה תקופה. פירוש שכזה יכלול את האירועים אך גם את מבנה החברה, השלטון, הדת, אורח החיים וכולי. פירוש שכזה גם יכריח אותנו להכיר כי כל מקרה, כל אירוע השפיע על ההיסטוריה. בדוגמא שכזו אנו יכולים לטעון כי ישנה סבירות שדחייתו של היטלר כאמן באוסטריה בימיו כסטודנט השפיעה על הסיבות לשואה. כמובן שאף אחד לא יטען כי ההשפעה היתה מכרעת וכי יש ללמוד ממנה ולהפפסיק לדחות ציירים גרועים מבתי ספר לציור מחשש לשואה נוספת אך יש להכיר בכך שכל אירוע משפיע וכל אירוע הוא גם סיבה וגם תוצאה. ניתן גם לומר כי דחייתו של היטלר מתגמדת ייחסית להשפעות אחרות, המצב הכלכלי, יחסיו עם אימו, מצבו הנפשי והתמיכה הכלכלית אותה קיבל ממשפחות ההון בגרמניה אך עדיין דוגמא זו מבהירה לנו כי ההיסטוריה, בפירוש זה, נגרמת ומכילה בתוכה אין ספור מקרים ומצבים המכריעים את מהלכה. מן הטיעון הזה גם נובעת הבעייתיות בהיסטוריה, בפירוש זה, כמדע שכן היכולת להבחין בכל הפרטים כולם שייכת מן הסתם אך ורק לאלוהים (בהנחה מדעית שזה קיים לצורך הויכוח) ולכן כל בחינה מדעית של תהליכים היסטוריים, הסקת מסקנות ובעיקר ניסיון ניבוי עתידי (עבודת המדען) תתקיים מתוך הידיעה כי בחירת האירועים הינה מגמתית ולא מלאה (במובן של אלוהים יכול יותר) וכך אנו מגיעים אל: 2. עבודת ההיסטוריון כאמור פירוש ינסה להתייחס אל המושג היסטוריה כמעשה התיעוד (?) או הסיקור הנעשה על ידי ההיסטוריונים (מקצועיים או חובבנים). בצורה פשטנית ניתן לומר כי הפירוש השני הוא הניסיון להכיר את העבר מן הפירוש הראשון באופן שיאפשר לנו ליצר הבנה כללית של התהליכים אשר קרו ובעזרת הידע הזה לנסות ולנבא את התהליכים המתרחשים כעת. לאחר שהבנו שרק אלוהים יכול להכיר את כל ההיסטוריה באופן גורף נתייחס לאותה עבודה שאנו עושים כאשר אנו נותנים להיסטוריה את הפירוש השני. ישנן מספר ניסיונות להגדיר את עבודת ההיסטוריון. הראשון הינו כי ההיסטוריה הינה האירועים הציבוריים אולם הנחה זו תיפול שכן כבר קבענו כי יתכן שכן לדחיה הפרטית מהדוגמא הקודמת ישנה השפעה על מהלך האירועים הציבוריים. גם הניסיון להגדיר את ההיסטוריה כחלק המעניין את ההיסטוריונים אינה מחזיקה לנוכח הטיעון כי בכל דור ישנו שינוי במשמעויות ובאירועים המעניינים אותו.
3 ב. הדרך לחבר את שני המכשולים הללו היא להתייחס אל ההיסטוריה כאל הידע אותו אנו מצליחים לייצר בנודע ל מציאות ההיסטורית. כלומר פירוש זה, המקביל לעבודת ההיסטוריון, הינו שההיסטוריה היא הידע הנצבר שלנו, המבוסס על ראיות חלקיות, ציבוריות או פרטיות, אותן אנו מסדרים באופן הנראה לנו על סמך מבנים ידועים אולם גם בהתאם לנטיותיו של ההיסטוריון. ההיסטוריה כעבודת ההיסטוריון הינה נרטיבית ובמידה מסויימת מסולפת, אולם היא עשויה לקרב אותנו להבנת העבר באופן חלקי. ההיסטוריה הספקולטיבית מתמקדת בניסיון לייצר הבנה אחידה של מהלך ההיסטוריה. בניגוד לפילוסופיה ביקורתית המנסה להבין את המהלך אותו מבצעים ההיסטוריונים, פילוסופיה ספקולטיבית מנסה להבין (או לגלות, או להמציא) את המהלך אותו עושה כלל האנושות משחר ימי ההיסטוריה ועד לסיומה (סוף ההיסטוריה). ההיגיון המובנה מאחורי פעולה שכזאת היא כי ההיסטוריה אינה תיאור והבנת העבר בלבד אלא מניח כי ההיסטוריה הינה תהליך המתרחש בעבר בהווה ובעתיד. הגיון זה מובנה על ההנחה כי לכל דבר יש תכלית וכך גם להיסטוריה, במובן שלפעולות בני האדם משחר הימים ועד בכלל, ישנה תכלית. הדוגמאות הידועות חרוב הן הגל ומארקס אשר היו היסטוריונים ספקולטיביים שלדעת רבים אף חלקו את השיטה הדיאלקטית (של הגל). לפי שיטה זו ההיסטוריה מתרחשת כתוצאה ממאבק בין שתי גישות, האחת היא התזה (הקדומה לשניה) והשניה היא האנטי-תזה, המבקשת לערער על השיטה הקודמת המאבק בין שתי שיטות אלו יוצרת שיטה חדשה הנקראת לפי הגל סינתזה והיא הבסיס למאבק הבא. (הקיימת). לדעת הגל ההיסטוריה מונחית על ידי הרוח וניתוחו הידוע ביותר מראה כי היהדות, מרגע שביססה את עצמה כאנטי-תזה לשיטת ריבוי האלים פעלה בכל דרך להשמדת השיטה הקודמת, מאבק זה הביא את הנצרות כסינתזה לדעת הגל. מארקס לעומתו האמין כי ההיסטוריה מונחית על ידי הכסף, הקאפיטל בלשונו והמאבקים הינם לעולם בין בעלי השליטה לבין המנוצלים. כך עם הפטריקים והפלבאים ברומא, כך אדונים ועבדים וכך במקרה הפיאודלי. הבורגנות לשיטתו, הביאה את הפיאודליה לסיומה אך היא גם מהווה האנטי תזה שתוליד את הסוציאליזם. סינתזה זו, לטענתו, תביא למעשה להגמוניה בעולם ולקץ התהליך ההיסטורי שכן מרגע שתוצג הסינתזה החדשה יעלמו כל הכוחות הנוגדים אותה. אין צורך לומר כי מבחינה ניבויית הוא טעה אף על פי שברעיון אותו הציג היו הרבה מופעים נכונים של הניתוח ההיסטורי והחברתי. לסיכום, פילוסופיה ספקולטיבית מנסה ליצור פולמוס (להתפלסף) על ההיסטוריה עצמה ודרך כך להגיע להבנה של התהליכים המתקיימים בעולם וזאת בניגוד לפילוסופיה ביקורתית המנסה להתפלסף על הכלים בהם משתמשים ההיסטוריונים.
4 שאלה 2 שלושת משכי הזמן של ברודל הינם משך זמן קצר, משך ביניים ומשך ארוך. ברודל העדיף לראות את עבודתו נעשית במשך הארוך אך הכיר בהיותו של משך הבינים עבודה הסטורית לגבי הקצר הוא והאסכולה עליה נמנה הסתייגו מעט. בתשובה זו אסביר את משכי הזמן ואתן להם דוגמא. משך זמן קצר ניתן לומר על משך זמן שהוא מאגד את התיאורים ההיסטוריים ללא פרספקטיבה וככזה הינו יותר עבודה איסופית מאשר עבודה היסטוריונית (על פי ברודל). כאשר נקרא עבודה העוסקת במשך הזמן הקצר נראה יותר תיאורים חיצוניים של האירועים, בהם נוכל לקבל תיאור של האירועים על פני השטח אך לא ניתוח עמוק של ההתרחשויות. באופן טבעי נוכל לחפש אירועים, בעיקר פוליטיים במשך הזמן הקצר. תכונה זו מביאה את משך הזמן הזה להיות מקביל לתיאורים בתקשורת אותם אנו יכולים למצוא גם ללא עזרת ההיסטוריון אך יש לסייג כי יהיו אלו תיאורים היסטוריים ולא מוטים פוליטית כפי שאנו מוצאים בעיתון. ואף על פי כן משך הזמן על פי ברודל יהיה מעניינו של הכרוניקאי יותר מאשר של ההיסטוריון. משך ביניים משך זמן זה, הנפרש בין עשר לחמישים שנים מאפשר את חיבורה של היסטוריה כללית. כאן אנו חוזים במחזורים גדולים יותר אשר יאפשרו ניתוח היסטורי אך עדיין יאפשרו לחקור את השינויים האמיתיים הקורים בהיסטוריה במשכים ארוכים יותר. משך ארוך זהו משך הזמן בו על פי ברודל על ההיסטוריון לעבוד. זהו משך הזמן התמידי ובו ניתן לחפש מגמות ארוכות טווח הניתנות לתיאור ולהבהרה על ידי ההיסטוריון. משך זמן זה, המאפשר לחשוף את מהות האירועים ההיסטורית אינו מתעמק באירועים, כפי שהיסטוריונים אחרים מבינים אותם, אלא מתעמק בתהליכים הכוללים. תהליכים אלו יכולים להיות תרבותייםף חברתיים או גאוגפיים וכללו בתוכם את כל הידע הנצבר על ידי קריאה והבנה של האירועים המתוארים בשני משכי הזמן הקודמים. ב. ברצוני לקחת דוגמא מהתקופה האחרונה וליחס אותה אל משכי הזמן של ברודל וזאת בהסתייגות שאין לי לא את הפרספקטיבה לנתח אותה באמת או את הידיעה כיצד הדברים יסתיימו ואף על פי כן. קצר. ביקורו של אריק שרון במסגד אל אקצא באוקטובר אלפיים הינה דוגמא נפלאה למשך זמן קצר בו ישנה חשיבות עצומה להבנת הדברים לאחר מכן והתיעוד הינו בו זמנית פוליטי (מוטה פוליטית) והסטורי (מוטה פוליטית אך אינו אמור להיות כזה). אירוע זה והאירועים הקצרים שארעו לאחר מכן הינם דומא למשך זמן חקירה של ההתקוממות הערבית כנגד מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים (מדצמבר 87 ועד היום) הינה דוגמא טובה למשך זמן בינוני בו ניתן לנו לתאר את אירועי ההתקוממות ולנתח אותם כמקשה אחת (אף שינתן לנו בעתיד יותר טוב). בפקספקטיבה ההיסטוריה הכללית. למרות שאנו רואים כאן מהלך ארוך טווח וניתן להתייחס אליו (בהנחה שהמערכה תסתיים ואנחנו נהיה עוד) זהו עדיין משך זמן בינוני והוא חלק מן
5 משך זמן ארוך יאופיין (אני מקווה) על ידי תיאור כלל המאבקים במזרח התיכון בעת החדישה וסביר להניח שהוא יכלול את האירועים מעליית הלאומנות במדינות ערב והקמתת הציונות (כלאומנות ערבית) ועד להקמת ישות מזרח תיכונית בעלת גוון כלכלי מדיני אחיד (בעתיד). אופציה נוספת היא כי תהיה הכרעה באחד הימים ואז נקודת הסיום תהיה מן הסתם השמדת השלטון הציוני בארץ ישראל. לסיכום, ברודל טוען כי ההיסטוריה הינה תמיד יותר גלובלית או טוטאלית מאשר אירוע אחד ספציפי, רחב ככל שיהיה. אין אפשרות להבין את מלחמת העולם השניה מבלי ללמוד את עליית הלאומנות באירופה ככלל ובגרמניה בפרט. אי אפשר לחקור אירוע אחד, או מחולל אירועים, כפי שניסה ברודל עצמו לעשות עם פיליפה השני אלא לתאר את כל הקורא באגן הים התיכון לאורך תקופה ארוכה כפי שעשה לבסוף בעבודת הדוקטורט שלו. אף על פי כן, אנו למדים ממנו כי הטיפול באירועים היסטוריים תחום במשכי זמן מסויימים וישנו הבדל בהבנה שלנו המקביל לאורך הזמן אותו אנו סוקרים.