מסע אל העבר יום שני, א' בתשרי - יום של ישועות יוסף רזניק ראש השנה הוא יום בריאת האדם, והוא גם היום שבו הקב"ה דן כל אדם ואת העולם בכללותו וקובע את גורל

תמליל

1 מסע אל העבר יום שני, א' בתשרי - יום של ישועות יוסף רזניק ראש השנה הוא יום בריאת האדם, והוא גם היום שבו הקב"ה דן כל אדם ואת העולם בכללותו וקובע את גורלם לשנה הבאה. ביום זה תוקעים בשופר כמו בשעת המלכת מלך, כדי לקבל עלינו מחדש את מלכות ה', ובתקיעה זו יש גם זעקה ובקשה מה' שידון אותנו במידת הרחמים. כיון שראש השנה הוא יום של התחדשות, אירעו בו בעבר הרבה ישועות. אמרו חכמים ששרה אמנו, רחל אמנו וחנה אמו של שמואל הנביא, נפקדו ביום זה לאחר שהיו עקרות. משום כך בראש השנה קוראים בתורה את פרשת "וה' פקד את שרה" )בראשית כ"א(, ובהפטרה קוראים על פקידת חנה )שמואל א', א'(. בראש השנה יצא יוסף הצדיק מבית הסוהר במצרים והתמנה למשנה למלך, לאחר מאסר של 12 שנה )ראו תהלים פ"א, ד'-ז(. בא' בתשרי פסקה גם עבודת הפרך של אבותינו במצרים, עד יציאת מצרים שהיתה בניסן. לפי אחת הדעות, גם הגאולה השלמה עתידה להיות בחודש תשרי. יום חמישי, ד' בתשרי - טובה תורה מכל סחורה ספר "חיי אדם" היה ספר ההלכה הנפוץ ביותר בקרב יהודי אשכנז, בדורות שלפני הופעת ה"משנה ברורה". מחבר הספר, הגאון רבי אברהם דנציג, נולד בפולין בשנת תק"ח )1748( ולאחר נישואיו עבר לוילנה וכיהן שם כרב ודיין באופן בלתי רשמי. הוא היה בקשר עם הגאון מוילנה )הגר"א( ובתו אף נישאה לנכדו של הגר"א. ה"חיי אדם" חיבר גם ספרי הלכה נוספים, וכן את "תפילה זכה" הנאמרת בקהילות רבות בכניסת יום הכיפורים. יש טוענים כי

2 הוא קרא לספרו "חיי אדם" משום שלא רצה שיחברו "קיצור" לספר )שהרי אי אפשר לקרוא לספר "קיצור חיי אדם"...(. רבי אברהם התפרנס רוב ימיו ממסחר, אך את עיקר זמנו הוא השקיע בלימוד תורה. בהקדמה לאחד מספריו הוא כותב, שגם כאשר נסע בדרכים או ישב בחנות דעתו היתה על התורה. הזמר אהרן רזאל חיבר לדברים אלו לחן מרגש, בשירו "דעתי עליה". רבי אברהם הלך לעולמו בד' בתשרי תרכ"ח )1867(. יום שישי, ה' בתשרי - עסקה עם השטן בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, ניהל הצורר הגרמני היטלר ימ"ש מדיניות תוקפנית, כדי להשתלט על חבלי ארץ הסמוכים לגרמניה. לאחר שסיפח את אוסטריה, הוא דרש לקבל לידיו את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, שרבים מתושביו היו ממוצא גרמני. צ'כוסלובקיה היתה מדינה חזקה, וביחד עם בעלות בריתה בריטניה וצרפת היה בכוחה להתנגד לגרמנים. אולם שתי מדינות אלו לא רצו להילחם, ולכן החליטו לוותר ולהפקיר את בעלת בריתם. ראשי ממשלות בריטניה וצרפת נפגשו עם היטלר, ובה' בתשרי תרצ"ט )1938( נחתם "הסכם מינכן", שבו הוסכם שגרמניה תקבל את חבל הסודטים, ובתמורה "התחייב" הצורר שזו דרישתו האחרונה. ראש הממשלה הבריטי נוויל צ'מברליין חזר ללונדון, נופף בפיסת הנייר וקרא "הבאתי שלום לתקופתנו!" במצב זה, לצ'כים הנבגדים )שכלל לא הוזמנו לוועידה( לא היתה ברירה אלא להיכנע. אך עד מהרה התברר שההתחייבות הגרמנית לא היתה שווה מאומה. הצבא הגרמני פלש וסיפח את צ'כוסלובקיה כולה, ולאחר שנה וחצי פלש גם לפולין. אז כבר לא היתה לבריטניה וצרפת ברירה אלא להכריז על מלחמה, שהיתה ארוכה וקשה בהרבה ממה שהיתה יכולה להיות קודם לכן. "הסכם מינכן" הפך לסמל של מדיניות שגויה, שמנסה "לפייס" את הרשע והתוקפן, לוותר לו ולהגיע עמו לפשרות, במקום להילחם בו ולהכניע אותו.

3 מרכז 'שלום לעם' מאחל כתיבה וחתימה טובה לרבני הארגון, רכזי ופעילי המדרשות במעל מאתיים מוקדי פעילות בכל רחבי הארץ. ולמעל עשרת אלפים בנים ובנות נוער 'שלום לעם' ולכלל קוראי העלון ולכל בית ישראל שנה טובה ומבורכת כל הזכויות שמורות גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל )ע"ר ( רחוב בני ברית 18, ירושלים טל פקס ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה ישיבה תורנית לצעירים מדרשיות ערב לנוער מדרשת יהדות לבנות שיעורים והרצאות הכוונה וייעוץ מחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור אתר 'שלום לעם'. 'שלום לעם'. באפליקציה

4 843 להאיר את הנשמה ראש השנה, א' בתשרי 10 בספטמבר 2018

5 מבט אל החיים יש סיבה אוריאל לוף גדי העביר את שנות ילדותו כיתום מאם, אבל מלבד אימא שתגדל אותו מעולם לא חסר לו דבר: סבא שלו היה סוחר נדל"ן מצליח וכלכל את משפחתם בשפע כך שגדי ניהל את חייו עד כמה שאפשר במסלול רגיל עד שגדל והפך לעלם צעיר. ביום אחד בהיר קיבל גדי טלפון במפתיע מאביו שסבו נפטר ושמחר תתקיים ההלוויה. גדי הצטער מאוד על פטירתו של סבו האהוב, הייתה לו הרגשה שהוא הנכד שסבא חיבב יותר מכל שאר הנכדים ושהכיר אותו יותר טוב מכולם. כשתמו ימי האבל התכנסו בני המשפחה אצל עורך הדין והמתינו לשמוע את הצוואה. האח הבכור קיבל את העסק ואחיו קיבלו בתים וקרקעות. אבא של גדי קיבל וילה גדולה באזור יוקרתי, רק גדי ישב על כסאו וראה בעיניים כלות כיצד כל בני המשפחה יוצאים בזה אחר זה עם בקשות להגשת צו ירושה ואילו הוא לא הוזכר כלל. כשכולם יצאו וגדי נותר אחרון, נעל עורך הדין את הדלת והפעיל את המקרן ואז עלתה על המסך תמונתו של סבו האהוב: "גדי נכדי היקר! כשתצפה בסרטון הזה, אני כבר לא אהיה בין החיים. אני יודע שמותי גורם לך צער רב ומקווה שתמצא נחמה. אם עקבת אחרי חלוקת הירושה ודאי הבחנת שאת רוב הכסף הנזיל המזומן שישב בבנקים, לא הענקתי לאף אחד וזאת, משום שלכסף הזה יש מטרה שונה. אני צריך אותך עבור המטרה הזאת וברור לי שתהיה מוכן לעשות הכול בשבילי, לכן כעת

6 יאמר לך עורך הדין בדיוק מה לעשות..." עורך הדין הגיש לגדי כרטיס נסיעה ברכבת והסביר לו שעליו להגיע לדרום, לבצע שם משימה וצירף שם וכתובת של האיש שאליו הוא אמור להגיע. גדי שהיה בטוח שלא מדובר בעבודה קשה, ארגן לעצמו תיק עם בגדים ונסע מיד. הוא הגיע בשעת לילה מאוחרת ושם קיבל אותו תושב האזור, ארגן לו מיטה לשינה וגדי הלך לישון. בזריחה העיר אותו האיש ושניהם יצאו לשדה על מנת לבנות גדר סביב שדה העומדת לזריעה. גדי היה עייף, חסר ניסיון כלשהו בעבודה פיזית וניסה להתחמק. אבל האיש, לא נתן לו להתבטל. הוא הביא מעדר וביקש מגדי לחפור בורות ולתקוע היטב באדמה את מקלות הגדר, גדי הזיע וטרח ולבסוף סיים להקים את הגדר. יעקב הגיע לבחון את התוצאה, הזיז מקל אחד וכל הגדר קרסה ברעש. גדי הביט בו המום: הם חזרו הביתה, אבל למחרת הורה לו יעקב להקים את הגדר מחדש. רק אחרי שבועיים של עבודה מאומצת, הביט גדי בסיפוק בגדר שבנה, שעמדה כמו שצריך. יעקב חייך ואמר לו לנסוע בחזרה לעורך הדין. כשהגיע חזרה למשרדו של עורך הדין, הלה הושיב את גדי והפעיל קובץ חדש וגדי מצא את עצמו מקשיב להוראה הבאה: "עליך למצוא עבודה" הוא התחיל לחשוב שאולי סבא סתם עושה ממנו צחוק אבל השתיק את המחשבה הזו והלך לחפש עבודה. בסוף החודש, כשמצא את עצמו עדיין

7 מובטל, התקשר לאביו וביקש ממנו שיעביר לו כסף לחשבון, אבל לתדהמתו אביו סירב: "סבא אסר עלי לתת לך כסף. אני ממש מצטער!" וניתק את השיחה. הימים עברו והחיים נעשו קשים. האשראי נבלע בכספומט והיו ימים שגדי הסתובב רעב, כי לא הצליח להשיג אפילו כמה שקלים ללחמנייה במכולת. השמועות על מצבו הכלכלי של גדי הגיעו לאזני חבריו וכולם נטשו אותו, הוא מצא את עצמו חי על השקל ומחפש עבודות מזדמנות. גדי חש נבגד ומרומה וביום בהיר אחד הוא החליט שנמאס לו מהכול: אין חברים, אין כסף, אין עבודה, סבא השתגע והחליט להרוס לו את החיים... איזה מן חיים אלו? פתאום נחה יד על כתפו. עורך הדין של סבו עמד שם מאחוריו ולצדו אביו של גדי, הם התיישבו לידו על החוף ועורך הדין פתח את המחשב הנייד שהחזיק בידו. "זאת ההסרטה האחרונה" אמר עורך הדין והפעיל את הקובץ: "גדי יקירי! כנראה שעמדת בכל הקשיים שהצבתי בפניך, ולכן אני רוצה להיפרד ממך. השארתי לך בצוואה נוספת את כל שארית כספי, אבל ידעתי שעליך ללמוד כמה דברים על החיים. אני מתנצל שהקשיתי עליך - אבל שמח שגילית את הסיפוק שבעבודה ואיך זה לחיות בלי עזרה. כעת תוכל להשתמש בכסף שיעביר לך עורך הדין בצורה חיובית שלא תשחית אותך. אני בטוח בכך! היה שלום גדי יקירי, אוהב אותך!" ובדמעות בעיניו נפרד ממנו סבא, לעולמים... *** גם אנחנו עוברים בחיים קשיים והרבה פעמים לא מבינים מה המטרה של כל מה שעובר עלינו. מה שמנחם זה, לדעת שיש בורא שמכוון הכול ומכין לנו את מה שהכי טוב ומתאים עבורנו- במדויק. אם נתפלל חזק בראש השנה ונבקש על השנה הבאה שתהיה כולה לטובה, בטוח שהיא תיראה אחרת.

8 ל כ ו א כ ל ו מ ש מ נ ים ו ש ת ו מ מ ת ק ים, ו ש ל ח ו מ נ ות ל א ין נ כ ון ל ו- כ י-ק ד ו ש ה י ום, ל א ד נ ינ ו. )נחמיה ח'(

9 סיפור לשבת טובה כפולה איתמר מאיר הרוחות נשבו בעוז וטינדי הרגיש שבעוד רגע הוא קופא מקור. אמנם כל חפציו הסתכמו בבגדים שלבש לעורו ואי אלו פריטים שימושיים נוספים שסחב בשק המחורר והבלוי שנשא על גבו, אבל עדיין הוא היה זקוק לקורת גג לראשו. כזאת שלפחות יוכל להתכרבל תחתיה בשמיכה הדקה שלו ולהיות מוגן מהרוחות הנושבות בחוזקה. כשהגיע למרכז הכפר הביט בבית גדול שגינה מטופחת ניצבה בחזיתו. "אולי כאן אמצא לי מקום ללון הלילה?" חשב טינדי וניסה את מזלו. הוא נקש פעמיים בדלת והיא נפתחה על ידי בעל הבית שהביט בו בכעס גלוי. "האם אוכל ללון כאן הלילה?" ביקש טינדי בתחנונים, אבל הלה הזעיף את פניו עוד יותר: "לך מכאן!" צעק בכעס. "מה אני נראה לך אכסניה? לך ואל תבוא לכאן יותר לעולם!" טינדי השפיל את עיניו בעצב והמשיך במורד הרחוב, הבית הבא היה צריף גדול ומרווח. מבלי לחשוב פעמיים הוא נקש בדלת שנפתחה לרווחה בידי בני הבית. "האם תוכלו למצוא לי אצלכם מקום לינה?" שאל טינדי. "תיכנס, בבקשה!" אמר לו בעל הבית בסבר פנים יפות. "אמנם אין לנו במה לכבד אותך, אבל מקום לשכב וללון תמיד נוכל למצוא עבורך..." טינדי נכנס פנימה וראה שעל האח עומד סיר גדול מבעבע שממנו יצאו אדים ורעש של רתיחת מים, אבל בעלת הבית הייתה עסוקה בלהשכיב את ילדיה לישון מבלי לתת להם לאכול לפני השינה, למרות שהשעה הייתה מוקדמת. טינדי התפלא

10 ופנה אליה: "גברתי, מדוע את משכיבה את ילדייך לישון בלי לתת להם לאכול קודם?" האישה הביטה בו בעצב ואמרה בשקט: "אורח יקר. נגעת בנקודה הכי רגישה שלנו, אין לי מה לתת לילדים לאכול. הם צעקו הערב 'רוצים אוכל' ואז אמרתי להם שהאוכל מתבשל, כאשר בתוך הסיר שמתי אבנים וחיכיתי שהם יירדמו וישכחו מהאוכל..." אמרה ומחתה את דמעותיה. "איך הגעתם לעוני כזה?" שאל טינדי: "הלא הבית שלכם מראה שהייתם בעבר אנשים בעלי אמצעים. מה השתנה פתאום?" "השכן העשיר בתחילת הרחוב גזל אותנו ועשק את כספנו" הסביר בעל הבית. "היו לנו מספר עדרי צאן ובקר, אבל בגלל סכסוך על גבול בין שתי החצרות טען העשיר שרימינו אותו במשך שנים ותבע על כך סכום עצום של כסף, מכיוון שהוא שיחד את השופט נפסק לנו לפצות אותו בסכום המשתווה לכל עדרי הצאן שהיו לנו וכך הוא הותיר אותנו בחוסר כל" אמר האיש בכאב. טינדי הנהן בראשו בהבנה ונזכר בצעקותיו של העשיר שקיבל את פניו מספר שעות קודם לכן, כאב לו מאד לראות את העוול הנורא והוא החליט לעשות מעשה: הוא יצא החוצה בשקט מהצריף, התגנב לחצרו של העשיר והוציא משם בשקט טלה קטן וצעיר, הוא כיסה אותו בשמיכה והביא אותו אל הצריף של השכנים. "קחו את הטלה הזה במתנה, תבשלו אותו וכך תאכילו את הילדים" אמר בשקט. זוג ההורים טיפלו בבשר הכינו אותו, ובישלו את הבשר על האש. כשהבשר היה מוכן העירו ההורים את הילדים שקפצו ממיטותיהם והתנפלו על הבשר הטעים. בזמן האוכל טיפס טינדי לעליית הגג והתיז מים דרך החורים שבתקרה על הילדים שהיו שקועים

11 באוכל. "אימא, יורד גשם?" התפלאו. היא הביטה בתמיהה כלפי מעלה, אבל טינדי סימן לה שתשתוק ולא תאמר דבר, היא משכה בכתפיה ושתקה עד שהילדים סיימו את האוכל ועלו בחזרה למיטותיהם. למחרת בבוקר הבחין העשיר שחסר לו טלה צעיר. "בטח אלו השכנים שלי שלקחו לי אותו!" חשב בזעם, אבל ידע שאם ייגש אליהם ויאשים אותם הם יכחישו את זה נמרצות ולכן החליט לפעול בערמה: למחרת בבוקר קרא לבן הקטן של השכנים ושאל אותו "אמור לי ילדי, אכלתם מתישהו בשר?" "בוודאי שאכלנו" השיב הילד בחיוך. "ומתי אכלתם?" התעניין העשיר בחיוך ערמומי. "או, זה היה כאשר ירד עלינו גשם! אני זוכר שאכלנו וממש ירד עלינו גשם חזק!" "טוב" אמר העשיר המאוכזב, הקיץ היה בעיצומו והגשם האחרון ירד לפני חודשיים הוא הבין שלא הם אלו שלקחו לו את הטלה וחזר לביתו. למחרת בבוקר התייצב טינדי בפתח העירייה וביקש להתקבל לפגישה אצל מושל הכפר. כשנכנס פנימה גולל בפני המושל את סיפורם הכואב של המשפחה הגזולה והמושל התרגש מאד מסיפורו של טינדי על הסיר המלא באבנים ועל הילדים הרעבים. "היום יעשה הצדק!" הבטיח לטינדי ומיהר לשלוח פלוגת שוטרים כדי להחרים את רכושו של העשיר הגזלן ולהעניק אותו לשכניו. כך בין לילה, הפכה המשפחה העשוקה לעשירה והכול בזכות חסד אחד קטן שעשתה עם נווד עני שביקש להחזיר טובה למיטיביו. הם אמנם עשו לו טובה קטנה כשנתנו לו לישון בביתם, אבל הטובה הזאת חזרה איליהם ובגדול הם עזרו בסופו של דבר בעיקר לעצמם... *** ביום הדין ראש השנה, כולם עומדים בדין ונשפטים על מעשיהם במשך כל השנה כולה. כל מעשה קטן של חסד, כל דבר נצבר במשך השנה ליום הדין ויעמוד לנו לזכות ולחסד ויכתוב אותנו לכתיבה וחתימה טובה למשך כל השנה.

12 סיפור צעיר ע נ יב ת ח נ ק מ ל כ ות ית ב מ ד ינ ה א יר ו פ א ית ק ד ומ ה, ש מ ש ש ר א וצ ר א ת א ד ונ ו ה מ ל ך ב נ א מ נ ות וב מ ס יר ות. ש נ ים א ר כ ות ש מ ש ב ת פ ק יד ו, ו ע ש ה א ת מ ל אכ ת ו נ א מ נ ה. כ ל א וצ ר ות ה מ ל ך נ ת ונ ים ה י ו ב י ד ו. א צ ל ו ה פ ק ד ו ה מ פ ת ח ות ל כ ל ג נ ז כ י ה מ ל ך, ת ח ת א ח ר י ות ו ה ב ל ע ד ית ה י ו נ ת ונ ים כ ל ש כ י ות ה ח מ ד ה ש ל ה מ מ ל כ ה: א ב נ י ח ן ו י ה ל ומ ים ז וה ר ים ב ש ל ל ג ו נ ים, כ ל י ז ה ב ו כ ס ף מ ג ו נ ים ו ש ל ל א וצ ר ות ש נ צ ב ר ו ב מ ר ת פ י ה א ר מ ון ב מ ש ך ש נ ות ק י ומ ה ש ל ה מ מ ל כ ה ה ע ת יק ה. מ ת ק ף ת פ ק יד ו ה י ה נ כ נ ס מ ד י פ ע ם א ל ח ד ר י ה א וצ ר ות, ב וד ק, מ נ ק ה, ש וק ל, ר ו ש ם, מ וצ יא א ו מ כ נ יס ל פ י ה צ ר ך וב ה ת א ם ל ב ק ש ת ה מ ל ך. ב כ ל פ ע ם ש ה י ה נ כ נ ס פ נ ימ ה, ה י ו ע ינ יו מ ס ת נ ו ר ות מ ה ע ש ר ה א ג ד י ש ה כ יל ה מ ר ת ף, כ ת ר י ה מ ל וכ ה ה ע ת יק ים ה מ ש ב צ ים ב א ב נ י א ד ם ו א ז מ ר ג ד ים ז ה ר ו ב א ור מ ס ת ור י, ש ל ל ה ת ב ות ג ד ו ש ות ה א וצ ר ות ק ר צ ו א ל יו לא פ ע ם. א ך מ ע ול ם לא ה ה ין ל ש לח י ד ו ל ג ע ת ב מ ה ש א ינ ו ש ל ו. נ א מ ן ה י ה ל מ ל ך ו ש ר ת א ות ו ב מ ס יר ות, לא ע ל ה ב ד ע ת ו ל ה פ ר א ת ה א מ ון ש נ ת ן ב ו. ש נ ים ח ל פ ו, ש נ ות ש ר ות א ר כ ות ש ל מ ס יר ות. ה וא ה ר ג ל ל ר א ות א ת ש כ י ות ה ח מ ד ה, ל ב ו כ ב ר ה י ה ג ס ב כ ל א ות ם א וצ ר ות. ו י ום א ח ד פ ח ז ע ל יו י צ ר ו, ה וא לא ע מ ד ב פ ת וי, ב א פ ן ד ח וף ז ק וק ה י ה ל ס כ ום כ ס ף ג ד ול, א ת י ד ו ש ל ח ב מ ע ל. נ ט ל מ א וצ ר ות ה מ ל ך ו ש ל ש ל ל כ יס ו. ב ד ר ך לא ד ר ך נ וד ע ה ד ב ר ו ה ת פ ר ס ם. מ ס יר ות ו ו ש ר ות ו ה נ א מ ן מ ש ך ע ש ר ות ב ש נ ים לא ע מ ד ו ל ו, וג ז ר ד ינ ו נ ח ר ץ ל מ ו ת ב ת ל י ה. ה מ ל ך נ צ ל א ת ה ה ז ד מ נ ות ל ה וכ יח כ י ה מ ש פ ט א ח ד ה וא ל כ ל י ו ש ב י ה א ר ץ, ו כ י א ין ה וא נ וש א פ נ ים ל א י ש. מ ב ח ינ ת ו ה י ת ה ז ו ה ז ד מ נ ות מ ת א ימ ה ל ה ט יל מ ור א מ ש פ ט ע ל כ ל י ו ש ב י ה מ ד ינ ה. כ ר וז נ ש ל ח ל כ ל ה מ ח וז ות ו ה וד יע כ י ב י ום ה ח ג

13 ה מ מ ל כ ת י, ה י ום ש נ ק ב ע ב ח ק ת ה מ מ ל כ ה ל צ י ון ה כ ת ר ת ה מ ל ך, ב י ום ז ה י וב ל ש ר ה א וצ ר ל ג ר ד ום ב כ כ ר ע יר ה ב יר ה, ו כ ל י ו ש ב י ה מ ד ינ ה מ ז מ נ ים ל ה ש ת ת ף. ה מ ונ ים ה מ ונ ים נ ה ר ו ל ע יר ה ב יר ה, מ ב ק ש ים ל צ פ ות ב מ ו ע ינ יה ם ב ה צ ג ה ה ט וב ה ב י ות ר ב ע יר, ל ר א ות א ת ש ר ה א וצ ר ה מ פ ר ס ם ע ול ה ל ג ר ד ום. ב ש ע ה ה נ ק וב ה ה וצ א ה א ס יר מ ת א ו, ג ל ימ ה ש ח ר ה ל ג ופ ו, וב ד ש ח ר מ כ ס ה א ת ע ינ יו, ח י ל י ה מ ש מ ר ס וב ב ים א ות ו ומ ע ל ים א ות ו ל ק ד מ ת ה ב מ ה מ ת ח ת ל ח ב ל ה ת ל י ה. ב א ות ם ר ג ע ים ח ול פ ים מ ול פ נ יו ש ל ה א ס יר כ ל מ א ר ע ות ח י יו, ה וא י וד ע ש א ל ו ה ם ר ג ע יו ה א ח ר ונ ים, ו י א ו ש מ מ ל א א ת ל ב ו, ב ז ה א ח ר ז ה ה וא נ ז כ ר ב מ א ר ע ות ה מ ש מ ע ות י ים ב ח י יו, ב צ ע יר ות ו ה י ה ח י ל ב מ ש מ ר ה מ ל ך, מ ל א ב א יד יא ל וב א ה ב ה ל מ ל כ ו ה מ יט יב ש ר ת א ות ו ב א מ ונ ה. א ח ר כ ך ה ת ק ד ם ו ע ל ה ב ס ל ם ה ד ר ג ות, ה ת ק ר ב א ל ה מ ל ך ו ה י ה מ ר וא י פ נ יו ה ק ב וע ים, מ פ ת ח ות ה א וצ ר ות נ ת נ ו ב י ד יו, ו ה וא ע ש ה א ת ת פ ק יד ו נ א מ נ ה, ע ד ש נ פ ל... ע וד ו ש ק וע ב מ ח ש ב ות, ו ק ול ת ר וע ה ע ול ה ב א ז נ יו, ה וא ז ה ה מ י ד א ת ה ת ז מ ר ת ה מ ל כ ות ית, ז ו ה מ ל ו ה א ת ה מ ל ך ומ וד יע ה ע ל ב וא ו. ה מ ל ך פ ה, ע וב ר ת ה מ ח ש ב ה ב ר א ש ו, כ ל ומ ר, י ש ע ד י ן ס כ וי. ה מ ל ך י כ ול ל ה ע נ יק ח נ ינ ה... ר ע י ון מ ב ר יק ע ל ה ב מ ח ו. ה וא ה ת ב ק ש ע ל י ד י ה ת ל י ן ל ב ק ש א ת ה " ב ק ש ה ה א ח ר ונ ה", ז ו ה נ ת נ ת ל כ ל נ ד ון ל מ ו ת. ר ח ש ל ח ש ע ב ר ב ק ה ל... ח ב ל ת ל י ה... ד ע ת ו ש ל ה א י ש ה ש ת ב ש ה ב כ ל א. ה ש ר ה נ ד ון ל מ ו ת ב ק ש כ י י ב יא ו ל ו ח ב ל ת ל י ה ח ד ש, ש א ות ו ה וא מ ב ק ש ל ה ג י ש ל מ ל ך. ב ק ש ת ו מ ל א ה, ח ב ל ת ל י ה ח ד ש נ ת ן ב י ד יו. ב צ ע ד ים מ ד וד ים פ ס ע ה ש ר ל ש ע ב ר, ה ת ק ר ב א ל ה מ ל ך, ה ו ש יט ב פ נ יו א ת ה ח ב ל, ו א ז כ ר ע ע ל ב ר כ יו ו א מ ר: "א ד ונ י ה מ ל ך, ק ר וב ל ש ל ש ה ע ש ור ים ש ר ת י א ות ך ב נ א מ נ ות וב מ ס יר ות,

14 א ה ב ת י א ות ך, א ת י ש ר ך ו א ת ט וב ל ב ך, ה י ית י נ ת ין נ א מ ן ומ ל את י א ת ת פ ק יד י ב י ש ר. כ ל י מ י ח י י ח פ ש ת י ד ר כ ים ל ג ר ם ל ך ק ר ת ר וח, ע ש ית י כ ל ש י כ ל ת י, ו ד ומ נ י כ י ג ם ה צ ל ח ת י. ו ד ו ק א כ ע ת, ל ע ת ז ק נ ה, פ ח ז ע ל י י צ ר י ומ ע ל ת י. ה פ ר ת י א ת ה א מ ון ש א ות ו נ ת ת ב י. ח ט את י, ע ו ית י ופ ש ע ת י ל פ נ י ך מ ל כ י. ה ר ש ה נ א ל י, מ ל כ י, ב ר ג ע ה א ח ר ון ש ל ח י י, ל ב ק ש ב ק ש ה א ח ת". ה מ ל ך ה נ ה ן ב ר א ש ו, ו ה וא ה מ ש י ך: "ע ז ר צ ונ י ל ד ע ת כ י ג ם ב מ ות י ש ר ת י א ות ך ב נ א מ נ ות ו ע ש ית י א ת ר צ ונ ך. י ום ז ה ה וא י ום ה כ ת ר ת ך, כ ל ש נ ה ה י ה ז ה ל י ל י ום ח ג, ו ה י ום ע ומ ד א נ י ל מ ות... א נ א, ק ח א ת ה ח ב ל ש א ות ו נ ת ת י ל ך ו ה ד ק א ות ו ס ב יב צ ו אר י, א ז א ל ך א ל ה ג ר ד ם ב ש מ ח ה, ו א ד ע כ י ש ר ת י א ות ך ג ם ב מ ות י כ ב ח י י. פ נ יו ש ל ה מ ל ך ה ב יע ו ה ת ר ג ש ות ג ל וי ה, ה י ו א ל ו ד ב ר ים ה י וצ א ים מ ן ה ל ב, ו ה ם נ כ נ ס ו א ל ה ל ב. ה ח נ ינ ה נ ת נ ה, ו ה ש ר ה ש ב ל מ ע מ ד ו ה ר א ש ון. י מ ים מ ס פ ר ח ל פ ו, וב מ וע צ ת ה ש ר ים ה ש ב וע ית ה ופ יע ה ש ר ה נ ד ון ל מ ו ת כ ש ח ב ל ה ת ל י ה ס ב יב צ ו אר ו, ה וא ר צ ה ל ה ב יע א ת ה וק ר ת ו ל מ ל ך ו ה כ ר ת ו ה ע מ ק ה כ י ב ט וב ו ש ל ה מ ל ך ה י ו ח י יו ל ש ל ל. ע נ יב ת ח נ ק ז ו ה ת ע ד נ ה ב ר ב ות ה ש נ ים, ש נ ת ה ו ה פ כ ה צ ור ת ה ל ב ל י ה כ ר, ו ה י ום ה יא מ ש מ ש ת ל ה ופ ע ה א ל ג נ ט ית, ר ח וק ה מ ר ח ק ר ב מ ש מ ו ש ה ה מ ק ור י. וכ ל פ י מ ה א מ ור ים ה ד ב ר ים? כ א ות ו נ ד ון ל מ ו ת ה ע ומ ד ל פ נ י ה מ ל ך ומ ג י ש ל ו א ת ע נ יב ת ה ח נ ק, כ ך ע ומ ד ים א נ ו ב ר א ש ה ש נ ה. כ ל א ח ד מ כ יר א ת ק פ ת ה ש ר צ ים ה ת ל וי ה ל ו מ א ח ור יו, ח ב יל ת ה מ ע ש ים ה לא כ ל כ ך מ ל ב ב ת, ו י וד ע ה יט ב ש ב ע ת ה מ ש פ ט, כ ש מ ע ש יו י ע ל ו ע ל כ ף ה מ אז נ י ם, ה וא ז ק וק ל מ ד ה ר ב ה ש ל ר ח מ ים כ ד י ל צ את מ ז ה ב ש ל ום.

15 בית המדרש ניקיון על חשבון הזולת שאלה מס' 508 לקראת השנה החדשה החליט יואל הגבאי המסור של בית הכנסת המרכזי לעשות סדר וניקיון מקיף במיוחד בבית הכנסת. הניקיון כלל את כל התיבות של האנשים, המדפים ומדפי הספרים וגם בארון הקודש. כשהגיע לשם, הוא גילה כמה חפצים של אנשים שכפי הנראה שכחו אותם בכיסים בשבת וזרקו אותם לתוך המגרה שמתחת לארון הקודש, כיוון שחשבו שזה המקום השמור ביותר בבית הכנסת. יואל החליט לזרוק את הכול לזבל, במיוחד לאור העובדה שארון הקודש הוא לא מחסן חפצים עבור אנשים. לאחר החג הגיע אליו בטענה שמואל ותבע ממנו לשלם על עט יקר ערך שהשאיר בארון הקודש וטען שעל יואל היה לקיים מצוות 'השבת אבדה'. אבל יואל השיב: "ידידי. תפקידי כגבאי הוא לעשות סדר בבית הכנסת ולשמור עליו, חוץ מזה ארון הקודש הוא לא מחסן! לכן אני לא צריך לשלם לך כלום!" מה דעתכם? האם יואל צריך לשלם על העט? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שי"ט סעיף א' ובמפרשי השולחן ערוך על המקום בדין: "הכניס פירות בחצר חברו שלא ברשות". סימן רס"ב סעיף ה' בדין: 'אבידה המונחת הרבה זמן ללא דורש' ובסמ"ע על המקום. תשובה לשאלה "התשלום הנכון" )שאלה מס' 505( תקציר השאלה השבועית: אושר השאיל מחברו רפי את רכבו שהיה מונע בגז, ליום אחד עבור נסיעה לצפון. כשהחזיר את הרכב טנק הגז היה גמור,

16 ואושר שלף מכיסו מאה חמישים שקלים שווי הגז של הנסיעה ונתן אותם לרפי, אולם רפי לא הסכים וטען: "הבאתי לך מכל מלא, תחזיר לי מכל מלא כמו שהבאתי לך לא עוזר לי הכסף. אין לי כאן תחנת תדלוק בגז קרובה, לך תמלא לי אתה את הגז!". מה דעתכם? תשובה בקצרה: אושר צריך להחזיר לרפי את הרכב עם מכל גז מלא תשובה בהרחבה: אדם ששאל רכב, אינו צריך לשלם על ההשתמשות ברכב, כיון שעל דעת כן שאל אותו, אך לגבי הדלק הדין תלוי, אם הנסיעה הייתה קצרה, השואל לא צריך לשלם על הדלק, אם המשאיל לא דיבר אתו על כך מראש, כיון שאנשים לא נוהגים לבקש כסף על דלק של נסיעה קצרה, אך אם הנסיעה הייתה ארוכה שהשימוש בדלק מגיע לסכום משמעותי, המשאיל יכול לדרוש מהשואל תשלום על הדלק, גם אם לא דיברו על כך מראש. שאל משכנו שקית חלב האם יכול להחזיר כסף: אדם שלווה משכנו שקית חלב או כל מוצר אחר, האם הוא יכול להחזיר לו כסף בשווי המוצר? בפוסקים )נתיה"מ ק"ז סק"ד( מבואר, שלווה צריך להחזיר למלווה מוצר דומה למה שלווה ממנו, ואינו יכול להחזיר לו כסף או דבר אחר בשווי אותו מוצר, ולכן, מי שלוה מחברו חיטים חייב להחזיר לו דווקא חיטים, ומי שלווה שעורים צריך להחזיר שעורים, וכן מי שלווה כסף חייב להחזיר כסף, ואינו יכול להחזיר חפצים או מוצרים בשווי הכסף שלווה. והסיבה לכל זה, מפני שכאשר אדם משאיל לחברו, הוא משאיל על דעת כך שיקבל חזרה חפץ או מוצר דומה למה שהלווה, והוא אינו חפץ לקבל חפצים אחרים תמורת מה שהלווה, רק מפני שהם שווים במחירם לחפץ שהלווה. בסיפור שלנו: אם מנהג המקום שמחזירים למשאיל רכב עם מכל מלא, בוודאי שרפי יכול לדרוש זאת מאושר, בטענה שעל דעת כך הוא השאיל לו את הרכב, ואפילו במקום שאין מנהג ברור בזה, אושר צריך להחזיר מכל מלא, כיון שצריכת דלק וגז מרכב שאול דומה לדין הלוואת חפץ, שהלווה צריך להחזיר למלווה בדומה למה שלווה ממנו, ואינו יכול להסתפק בכסף בשווי ההלוואה.