- 1 -

תמליל

1 בגרות בהיסטוריה סמל שאלון )רפורמה 70%( מספר יחידות הבגרות: 2 כותבי פתרון הבחינה: ישי בר-נר, נוחי קירצמן, דורון קורקוס מועד הבחינה: שעת הבחינה : 13:30-17:30 פרק ראשון ממדינת מקדש לעם הספר-בית שני 1. מקור תקופת הנציבים הרומאים א. מדיניות השלטון הישיר של רומא החלה לאחר סיום תקופת מלכותו של הורדוס )שהיה מלך חסות(. לאחר מות הורדוס שלטו בניו במשך 10 שנים אך הם לא היו חזקים כמו אביהם ובשנת 6 לספירה הפכו הרומאים את יהודה לפרובינקיה תחת שלטון ישיר של נציב רומי מטעמם. הנציב מונה ע"י הקיסר לפרק זמן מוגבל, משך כהונתו היה תלוי במידת הצלחתו לשמור על השקט ובקשריו ברומא. הקיסר יכול להדיחו בכל עת. הנציב ייצג את רומא ואת האינטרסים שלה. היתרון, מבחינת הרומאים, בשיטה זו: יש להם שליטה מלאה, ישירה והדוקה על המתרחש בארץ. התפקידים והסמכויות של הנציבים: הנציב עמד בראש המערכת המנהלית של הפרובינקיה, הנציב ממונה על שמירת החוק והסדר, בעל סמכויות שלטון בלתי מוגבלות ובעל סמכויות שיפוט נרחבות כולל הוצאה להורג. הנציב אחראי לגבות מיסים עבור השלטון ברומא. הנציב פיקח על החיים הדתיים: הייתה לו סמכות למ נות כוהנים גדולים או להדיחם. הנציב הפעיל את שלטונו באמצעות צבא רומי "חיל מצב", אשר הוצב לרשותו באותה פרובינקיה בה שלט והוא מפקד על הצבא בפרובינקיה. 24 of 1Page

2 1. ב. מאפייני השלטון של הנציבים ביהודה שבאים לידי ביטוי בקטע הם: העדפת אוכלוסיית הנוכרים בארץ על פני אוכלוסיית היהודים תוך ואף תמיכה במאבק הנכרים שמטרתו היה סילוק היהודים מן הערים המעורבות כמו העיר קיסריה- הקטע מתאר את המחלוקת והמאבק בין יהודים ונוכרים בקיסריה. נאמר בקטע: "פעם אחת בהיות יד היהודים על העליונה, הופיע הנציב פליקס בכיכר ]העיר[ ובאיומים ציווה עליהם לסגת. כאשר לא שעו ]שמו לב[ לדבריו שילח בהם חיילים שהרגו רבים ואחר כך גם בזזו את רכוש ההרוגים". ניכר כי הנציב נוקט עמדה כנגד יהודי קיסריה ואף מתיר את דמם. הכבדת עול המיסים על האוכלוסיה היהודית- הנציבים הטילו מיסים כבדים שהיוו נטל כלכלי כבד. גובי המיסים הכבידו בנטל המס מאחר ורצו להגדיל את רווחיהם. הם הטילו שורה ארוכה של מיסים: מס קרקע -בתמורה לקרקעות שהיו עכשיו של רומא, מס גולגולת, מס יבול, מס על יבוא ויצוא. וכל מיני הגבלות שונות. למשל הגבלה על יצוא תבואה רק לרומא. על התושבים הוטל לספק מגורים, מזון, חומרי דלק ומספוא לפקידי הנציב ולחייליו. חיילים רומאים היו מגיעים לעתים לכפרים ומחרימים ושודדים יבול. ביסוס מן הקטע: "הנציב אלבינוס... הכביד את נטל המיסים על העם כולו" שחיתות הנציבים- הנציבים היו בדרך כלל אנשי צבא רומאים אשר סיימו תפקיד פיקודי גבוה )ממעמד הפרשים( בצבא הרומי, והצבתם לשלוט בארץ מסוימת )פרובינקיה רומית( הייתה סוג של תיגמול עבור השירות הצבאי. יש לציין שנציבים רבים היו מושחתים וראו את תפקידם כהזדמנות לשדוד כמה שיותר את אנשי יהודה כך שיוכלו לפרוש עם כמה שיותר כסף לביתם לאחר סיום תפקידם. ביסוס מן הקטע: "הנציב אלבינוס... לא זו בלבד שבניהול ענייני הציבור גנב ושדד את רכושם של יחידים... אלא אף שיחרר, תמורת כופר שקיבל מבני המשפחה אנשים שנאסרו באשמת שוד". ניכר כי הנציב מוכן בעבור ממון לפגוע בשלטון החוק. 24 of 2Page

3 שניים ממאפיינים אלו השפיעו על פרוץ המרד הגדול- האוכלוסיה היהודית זעמה על הפגיעה בה שנעשתה בערים המעורבות בחסות תמיכת הנציב. השיא בהתנגשות בקיסריה הייתה בימי הנציב האחרון פלורוס. במהומות בקיסריה נהרגו יותר מ- 20 אלף יהודים. הנציב פלורוס אף אסר את נציגי היהודים שבאו להתלונן על הטבח. בתחושה כי הנציב הפקיר סופית את דמם של היהודים הובילה לפרוץ המרד הגדול. ניתן לראות גם את המציאות הכלכלית כסיבה לפרוץ המרד. בתקופת הנציבים האחרונים גדל נטל המסים וגברו מעשי העושק והניצול. בהשפעת המיסוי הכבד גבר הקיטוב בין המעמדות והחריף המאבק הפנימי בחברה היהודית. המסים הכבידו בעיקר על השכבות הנמוכות, ואיכרים רבים התרוששו ואיבדו את הבעלות על אדמותיהם. אנשים אלה נענו לקריאות למרד של ו ו בהבטחות לצדק סוציאלי. 2. הממלכה החשמונאית א. יתרונות של ההתרחבות הטריטוריאלית של הממלכה החשמונאית: יתרון ביטחוני: היה צורך להבטיח את הגבולות מאויבים - ככל שהגבולות יהיו רחוקים יותר ממרכז המדינה, כך היא תהיה מוגנת יותר. בנוסף, החשמונאים חשו אחריות כלפי יהודים שחיו מחוץ ליהודה ונתקלו ביחס עוין של נוכרים, ולכן שאפו לכבוש שטחים אלו ולקיים בהם שלטון יהודי. יתרון כלכלי: הכיבושים אפשרו ליהודה לשלוט בדרכי המסחר החשובות וכן על ערי החוף המרכזיות. דבר זה שיפר את המסחר בממלכה החשמונאית וחיזק את עושרה. יתרון דמוגרפי: שטחה של יהודה היה צר מלהכיל את כל תושביה היהודים. השטחים החדשים שנכבשו אפשרו לאוכלוסיה היהודית הגדולה מקומות מגורים חדשים. בעיה שנוצרה בעקבות ההתרחבות הטריטוריאלית של הממלכה החשמונאית: ההתרחבות הטריטוריאלית של מדינת החשמונאים גרמה לכך שמספר הנוכרים שתחת שלטונה גדל באופן ניכר. הדבר איים על הזהות הדתית והלאומית היהודית. לכן מלכי חשמונאי השונים עשו רבות למען חיזוק האופי היהודי של ממלכתם: שמעון החל בגירוש נוכרים והושבת יהודים במקומם )שמעון מושיב בגזר יהודים במקום האוכלוסייה הנוכרית(. 24 of 3Page

4 בתקופת יוחנן הורקנוס מתווספת לגירוש מדיניות חדשה של גיור הנוכרים הקרובים בשפתם במוצאם ליהודים. גיור האדומים בכפיה, כאשר המסרבים להתגייר גורשו )אדוריים ומרשה(. אריסטובולוס גייר את תושבי הגליל שכבש הייטורים אלכסנדר ינאי - הרס מקדשים הלניסטים רבים וגרם לבריחה של נוכרים מהארץ. ב. 2. השינוי שחל ביחס של השליטים החשמונאים כלפי התרבות ההלניסטית: מרד החשמונאים החל כמאבק בהתייוונות ובהלניזם. אולם עם השנים אימצו המנהיגים החשמונאים כמה מאפיינים של התרבות ההלניסטית: אימוץ שמות הלניסטים, אימוץ מנהגים הלניסטיים כמו קביעה של ימי ציון ניצחונות צבאיים כימי חג, הנהגת חצר מלוכה בסגנון הלניסטי, ריכוז סמכויות חקיקה ומשפט כמו המלכים ההלניסטים ושיתוף נשים בשלטון. יהודה המקבי קבע את הניצחון על הסלווקים וטיהור המקדש כיום חג החנוכה, ואת יום הניצחון על המצביא הסלווקי ניקנור,י"ג באדר, כ"יום ניקנור" מנהג הלניסטי. שמעון קבע את יום כיבוש החקרא כיום חג. יוחנן הורקנוס אימץ שם הלניסטי, והעסיק צבא שכירים כמקובל בממלכות ההלניסטיות. יהודה אריסטובולוס אימץ שם הלניסטי, העסיק צבא שכירים, מינה עצמו למלך בעל סמכויות בלתי מוגבלות וניהל חצר מלכות הלניסטית. אלכסנדר ינאי אימץ שם הלניסטי, החזיק בסמכויות בלתי מוגבלות, ניהל חצר מלכות הלניסטית והוריש את השלטון לאשתו שלומציון נוהג הלניסטי. שלומציון אלכסנדרה אימצה שם הלניסטי, אישה בתפקיד מלכה, החזיקה צבא שכירים. למעשה מתקופת יהודה אריסטובולוס היה בית המלוכה החשמונאי דומה לבית מלוכה הלניסטי: המלך היה השליט המוחלט, וריכז בידיו את כל הסמכויות. הצבא היה בעיקרו צבא שכירים. התרבות ההלניסטית אומצה על ידי המשפחה השלטת. חצר המלוכה הייתה בעלת אופי הלניסטי: חגיגות, סעודות ומשתאות, לקיחת פילגשים ורדיפה אכזרית אחר בני המשפחה שנחשדו באי נאמנות. 24 of 4Page

5 הסיבות להתקרבות של מלכי חשמונאי אל התרבות ההלניסטית: המלכים החשמונאים המאוחרים יותר לא ראו סתירה בין נאמנותם ליהדותם ולהלניזם כאחת. היהדות נתפסה בעיניהם ככוח דתי פנימי וההלניזם ככוח פוליטי חיצוני, היכולים להתקיים בשלום זה לצד זה. החיכוך והמפגש שהיה בין מלכי בית חשמונאי למלכים ומנהיגים נוכריים )כמו כריתת הברית עם רומא( הביאה בהדרגה ליותר ויותר השפעה ונכונות לקבלת מרכיבים תרבותיים מן התרבות ההלניסטית. 3. מ"עם מקדש" ל"עם הספר" א. תוצאות המרד הגדול בשלושה תחומים: בתחום הדמוגרפי פגיעה קשה בעם היהודי- לדעת החוקרים חיו לפני החורבן 3 מיליון יהודים בא"י ומתוכם נהרגו במהלך המרד כמיליון יהודים - כך שמדובר בממש שואה שעברה על העם באותו הזמן. בנוסף נלקחו לרומא כ 100 אלף שבויים יהודים אשר נמכרו שם לעבדות. בנוסף הייתה פגיעה קשה ביישוב היהודי בא"י- במהלך דיכוי המרד לא הוחרבה רק ירושלים אלא נהרסו יישובים יהודיים רבים בא"י. לעומת זאת חיזקו הרומאים את הערים הנוכריות שהיו נאמנות להם. בעיר קיסריה שהייתה באותו הזמן העיר המרכזית בא"י ושם ישב גם הנציב הרומאי גרה לפני המרד אוכלוסייה יהודית גדולה. לאחר המרד גורשה מקיסריה האוכלוסייה היהודית וקיסריה הפכה לעיר נוכרית בלבד. בתחום הכלכלי: החרמת קרקעות- הרומאים נקטו פעולות של ענישה קולקטיבית. הם החרימו קרקעות של יהודים בין אם הם השתתפו במרד ובין אם לא. הקרקעות הפכו לרכוש הקיסר הרומאי ונמכרו לכל המרבה במחיר. יהודים רבים שהיו בעלי קרקע נעשו אחרי המרד אריסים קשי יום על הקרקע שלפני המרד הייתה שלהם. בנוסף לאחר המרד הרומאים הטילו על היהודים מס מיוחד שנקרא מס היהודים. מס זה היה משפיל במיוחד כי הוא החליף את המס למקדש- במקום מס לטובת המקדש היה המס עכשיו מיועד למקדש האלילי של האל הרומאי יופיטר. מס זה הוטל על כל יהודי לרבות נשים תינוקות וקשישים. המס מבטא את התפיסה הרומאית שלפיה אלוהי הרומאים נצחו את ה' אלהי ישראל. בנוסף הוטלו מיסים כמו מס קרקע מס גולגולת ועבודות כפייה שהטיל השלטון על היהודים כמו תיקון דרכים. בתחום ההנהגה ניכר שינוי אופי ההנהגה היהודית- לפני החורבן מרכז העם היה המקדש והכהנים הם אלו שהנהיגו אותו. לאחר החורבן בוטלה משרת הכהן הגדול 24 of 5Page

6 וההנהגה עברה מהכהנים לחכמים הפרושים כמו רבן יוחנן בן זכאי. החכמים הפרושים היו מורי ההלכה והם ביססו את תלמוד התורה וקיום מצוותיה לאחר החורבן. 3. ב. חכמי יבנה תרמו למעבר של עם ישראל מ"עם מקדש" ל"עם הספר": ביבנה הוקמו מוסדות של ראשות העם: בית הדין הגדול והנשיאות שהיו הגוף המחוקק בעם ישראל במקום הסנהדרין שישבה לפני החורבן בירושלים. חכמי יבנה הפכו את בתי הכנסת לתחליף לבית המקדש. בית הכנסת נקרא "מקדש מעט" ותפקידו היה לרכז את העם בעבודת הקודש ולהזכיר לו את המקדש. חכמי יבנה ניסחו את תפילת 18 והעמידו אותה כתחליף לעבודת הקורבנות של הכהנים. כך בית הכנסת נותן מענה לחורבן המקדש. חכמי יבנה יצרו דרכי כפרה חדשות שאינן תלויות בקורבנות. הם הטיפו לעם כי במקום כפרה על ידי קורבנות ניתן לכפר על ידי התשובה המצוות ומעשי החסד וכן לימוד התורה הופכת למצווה מרכזית מאין כמוה. חכמי יבנה עסקו בקידוש חודשים )החלטה על תחילת חודש לפי מולד הירח( ועיבור שנים )החלטה מתי שנה תהיה בעלת 13 חודשים(. כך קבעו חכמי יבנה את לוח השנה והמועדים. בכך מלאו חכמי יבנה את תפקיד הסנהדרין שהיה בירושלים שלפני החורבן. 24 of 6Page

7 פרק שני לאומיות וציונות 10. מקור- התנועות הלאומיות מאפיינים ומנהיגים א. שלושה מן המאפיינים המלכדים את בני אותו לאום הבאים לידי ביטוי בכרטיס הברכה: חיבור למורשת היסטורית לאומית- בגלויה מובא פסוק מן התנ"ך )מספר עמוס( המתייחס להבטחה ההיסטורית לסיום הגלות וחזרת עם ישראל לארצו. חיבור לטריטוריה של העם- בגלויה ניכרים אתרים מרכזיים בא"י כמו הכותל קבר רחל ומגדל דוד. כמו כן יש בגלויה תיאור של עבודת אדמת הארץ. חיבור לתרבות העם- מדובר בגלוית שנה טובה המתייחסת לחג יהודי )ראש השנה( המבוסס על לוח השנה העברי. המאפיינים שהצגתי תרמו לפיתוח תודעה לאומית כי רק כאשר לבני העם יש תודעה היסטורית הקושרת אותם לסיפור של עמם, תרבות המחברת ביניהם, וקשר רגשי לטריטוריה ההיסטורית של עמם, הם מרגישים תחושת שייכות וזהות לאומית. כך הם מסכימים גם ללחום למען עמם וארצם ואף להקריב את חייהם. זאת כפי שאמר אחד ממנהיגי הציונות יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל." 10. ב. המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה במאה ה- 19 : המנהיגים של התנועות הלאומיות )כמו ביסמרק הגרמני וקמילו קבור האיטלקי( היו, טיפוסי מנהיגים מודרניים שמקור סמכותם לא נבע מהעולם המסורתי של הדת או של המלוכה. סמכותם נבעה מן הכריזמה הטבעית שלהם שהביאה לתמיכת ההמונים. הם היו מנהיגים אשר האמינו בכוחם לשנות את המציאות. הם גיבשו תוכניות מהפכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם הלאומית, תוך גיוס ההמונים. המנהיגים נשענו במאבקם הלאומי בעיקר על מעמד הביניים-הבורגנות, שהייתה מעמד חברתי וכלכלי שהתחזק מהשינויים שהתרחשו באירופה במאה ה- 19. המנהיגים הלאומיים ניהלו מאבק מהפכני כנגד כוחות המשטר הישן שהם: המלוכה, האצולה, הצבא )שהיה כפוף למלכים( והכנסייה. 24 of 7Page

8 שניים ממאפיינים אלו באים לידי ביטוי אצל הרצל: הרצל היה עיתונאי ולא בן מלוכה או חלק מן המימסד הדתי. מקור סמכותו היה הכריזמה העצומה שהייתה לו. הסובבים אותו התרשמו עמוקות מן המראה שלו וכושר השכנוע בנאומיו. הרצל הציע בספרו "מדינת היהודים" תוכנית מהפכנית לסיום הגלות והקמת מדינה יהודית, מתוך משא ומתן מדיני גלוי עם ראשי מעצמות העולם. הוא הצית את התקווה בקרב תומכי הציונות כאשר כתב בספרו "אלטנוילנד": "אם תרצו אין זאת אגדה". הרצל גייס את ההמונים לתמיכה בתוכניתו המהפכנית בכינוס הקונגרס הציוני הראשון שהביא להקמת ההסתדרות הציונית. בהמשך תרמו ההמונים למוסדות ההסתדרות הציונית כמו קק"ל. 11. צמיחת הלאומיות והשינויים שיצרה א. גורמים דומים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה במאה ה- 19 ולצמיחת הציונות: המהפכה התעשייתית שהביאה לתהליך של עיור כלומר עזיבת הכפר ומעבר אל הערים הגדולות. המעבר מהכפר המסורתי לחברה המודרנית בעיר הביא לעזיבת הדת תוך התלהבות מן המדע השכלי והביקורתי ברוח תנועת ההשכלה. תהליך החילון יצר תחושת חסר וריק וההמונים חיפשו זהות חדשה שלא מבוססת על הדת. את הזהות הזו הם מצאו בלאומיות. יש לציין כי אחוז היהודים בערים הגדולות באירופה היה גבוה במיוחד. לכן באופן טבעי גם הם קלטו את רעיונות הלאומיות. השפעת המהפכות בארה"ב )1776( ובצרפת )1789( אשר תרמו להתעוררות הלאומיות. זאת כי העמים באירופה )לרבות העם היהודי( ראו במהפכות אלו תקדים חשוב להרס הסדר הישן של ימי הביניים ויצירת מדינת לאום מודרנית הבנויה על לאומיות. המהפכות הללו הוכיחו שניתן לבנות עולם חדש וטוב יותר הבנוי על רצון העם. גורם שונה שאופייני רק לתנועה הציונית: האכזבה מהאמנציפציה- האמנציפציה היתה תהליך במערב אירופה שהבטיח שוויון חוקי וחברתי ליהודי מערב אירופה. בעקבות האמנציפציה יהודי מערב אירופה עברו תהליך של העצמה חברתית- כלכלית והצליחו לרכוש מקצועות חדשים כמו רפואה ומשפטים ואף להתעשר מאד 24 of 8Page

9 )לדוגמא משפחת רוטשילד(. יהודי מערב אירופה התרחקו מזהותם היהודית והשתלבו יותר ויותר בסביבה הכללית מבחינת המראה החיצוני מקומות המגורים ואופן ההתנהגות. יהודי מערב אירופה קיוו להשתלב באופן שוויוני בחברה הכללית אך בסוף המאה ה- 19 יהודי מערב אירופה הפכו עוד יותר שנואים דחויים ומנודים בעיקר בגלל הקנאה בהצלחתם הרבה. יהודי מערב אירופה שהיו אנשים משכילים ומודעים לזכויותיהם רצו פתרון חדש שיאפשר להם שילוב מלא בחברה והם מצאו זאת בציונות. 11.ב. שינוי אחד שיצרה הלאומיות במפה המדינית של אירופה- איחוד איטליה תוך ביטול המדינות הקטנות בתוכה שהיו בשלטון נסיכים מבית הבסבורג ובורבון, וכן ביטול מדינת רומא של האפיפיור )אשר התכווצה לוותיקן שקיים עד היום(. עצמאות איטליה הוכרזה ב 1861 תחת הדגל האיטלקי בעל שלושת הצבעים )ירוק לבן אדום( אך רק ב 1870 צורפה אליה רומא והפכה לבירת איטליה. שינוי אחד שיצרה התנועה הציונית בראשית דרכה במפת ההתיישבות בא"י: הקמת מושבות העלייה הראשונה. מושבות כמו ראשון לציון, זיכרון יעקב וראש פינה הוקמו בא"י בסוף המאה ה- 19 והיו מהפכה של ממש. זאת כי עד אז חיו יהודים רק בערי הקודש: ירושלים, טבריה, צפת וחברון או בערים מעורבות כמו יפו. כאן לראשונה ניכרת יוזמה של יהודים המקימים יישובים חקלאיים בהם מוקמים ענפים כמו ענף הגפן ליין. 12. התנועה הציונית ומדיניות השלטון העותמאני בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה א. הסיבות להתלבטות של התנועה הציונית במי עליה לתמוך במהלך מלחמת העולם הראשונה: החשש בקרע בתנועה הציונית מכיוון שהיו ציוניים שלחמו בצבאות של שני הצדדים במלחמה. אם התנועה הציונית תעדיף צד אחד היא בעצם תפעל נגד הציונים שמשרתים בצבא של הצד השני. החשש מפגיעה בחייהם של יהודי ארץ ישראל משום שאם הציונות תתמוך במעצמות ההסכמה )שלחמו נגד האימפריה העות'מאנית ששלטה אז בארץ ישראל( הדבר יגרום לאימפריה העות'מאנית לפגוע קשות ביהודי ארץ ישראל. התקווה של מנהיגים ציוניים חשובים כמו יוסף טרומפלדור, זאב ז'בוטינסקי ופנחס רוטנברג שבריטניה תכבוש את א"י מן התורכים. הם קיוו כי מפלתה של תורכיה במלחמה תציל את היישוב 24 of 9Page

10 היהודי בארץ ישראל מאסון ותפתח אופקים חדשים לתנועה הציונית. לכן ז'בוטינסקי, טרומפלדור ורוטנברג דרשו השתתפות פעילה במלחמה לצדן של מעצמות ההסכמה. העמדה שהחליטה לנקוט התנועה הציונית הרשמית בראשות אוטו ורבורג היא עמדה נייטראלית. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו מרכזי הפעילות של התנועה הציונית בברלין שבגרמניה ובלונדון שבאנגליה. במלחמת העולם הראשונה היו גרמניה ואנגליה במלחמה זו עם זו ולכן, על פי מדיניות הניטראליות הקימה התנועה הציונית לשכת קשר מרכזית בקופנהגן שבדנמרק שהייתה מדינה ניטראלית במלחמת העולם הראשונה. לשכת הקשר בקופנהגן אפשרה ליצור עם כל סניפי התנועה הציונית שהיו בארצות אירופה השונות. 12. ב. השיקולים של השלטון העותמאני כלפי היישובי היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה: השלטון התורכי בראשות ג'מאל פחה חשד ביישוב היהודי שמסיבות לאומיות הוא מעדיף את שלטון בריטניה ורוצה בניצחונה, כי הוא מאמין שהיא תסייע לו בהקמת מדינה יהודית. יתרה על כך היה חשד כי יהודים מא"י מסייעים בפועל לצבא הבריטי במסירת מידע מודיעיני שיעזור לו בכיבוש א"י. חשדות אלו נתאמתו בחשיפת מחתרת ניל"י. השלטון העותומאני רצה להרחיק את היהודים מחזית הלחימה כדי למנוע פגיעה אפשרית במאמץ המלחמתי שלו בבריטים. צעדים שננקטו במסגרת המדיניות העותמאנית: - דרישה מכל יהודי א"י שהיו בעלי נתינות זרה לקבל אזרחות עותמאנית. מי שסירב גורש מן הארץ. - גיוס בכפיה לצבא העותמאני לשירות צבאי בתנאים קשים ביותר. - פירוק ארגון השומר והחרמת נשק מן המושבות. - הגליית תושבי תל-אביב ויפו לגליל )היות והצבא הבריטי כבר היה קרוב לאזור תל-אביב(. 13. התנועות הלאומיות והתנועה הציונית בא"י א. שניים מן הקשיים במאבק הלאומי האיטלקי: שתי מעצמות חזקות מצפון לאיטליה: אוסטרו-הונגריה וצרפת מנעו פעם אחר פעם את ההתקוממות הלאומית והניסיון לאחד את איטליה. משפחת המלוכה האוסטרית )בית הבסבורג( ששלטה במדינות איטליה הקטנות קיבלה גיבוי מצבא אוסטרו-הונגריה. מלכים אלו רצו לשמר את 24 of 10Page

11 הסדר הישן מימי הביניים הבנוי על הבדלים ברורים בין שליטי המדינה שהם המלוכה, האצולה והכנסייה, לשאר פשוטי העם. שלטון האפיפיור ברומא היה בעל אופי דתי ורצה לשמר את עצמאותו. האפיפיור התנגד לאיחוד איטליה תחת שלטון לאומי-חילוני ומנע את הפיכת רומא לבירת איטליה. מדינת האפיפיור קבלה סיוע מצרפת שהכשילה את ניסיון האיחוד האיטלקי באירועי אביב העמים )1848(. אחת מן הדרכים בהן התמודדה התנועה האיטלקית עם הקושי של המאבק במעצמות היא כריתת ברית עם צרפת כנגד אוסטרו-הונגריה. בשנת 1858 חתם קאמילו קבור, ראש ממשלת פיימונטה, על ברית עם צרפת בראשות נפוליאון השלישי כנגד אוסטריה, בכדי לסייע לאיטליה לסלק מתוכה את הכוחות האוסטריים, וכך הצליח להשתלט קבור על צפון איטליה. יש לציין כי במסגרת הברית מסרה פיימונטה לצרפת שטחים מסויימים הנקראים סבויה, וכוללים את העיר ניס. בתמורה צרפת סייעה מבחינה צבאית לפיימונטה לכבוש את צפון איטליה בשנים ב. שני קשיים של היישוב היהודי בא"י עד מלחמת העולם הראשונה: חוסר הכשרה מקצועית חקלאית של החלוצים בארצות מוצאם ואי הכרת התנאים בא"י קודם בואם. בנוסף קשיי אקלים, חוסר מים, וביצות שהביאו למחלות. כל אלו הקשו מאד על הצלחת העבודה החקלאית. בעיות כלכליות- המתיישבים הוציאו את כל כספם על קניית האדמות ונותרו מרוששים. הם סבלו מחוסר תמיכה כספית מצד "חובבי ציון" בארצות הגולה. אחת מן הדרכים בהן התמודד היישוב היהודי בא"י עם הקשיים הכלכליים והחקלאיים היא באמצעות סיוע של הברון אדמונד דה רוטשילד בשנים : - הברון הזרים למושבות כספים שבזכותם האיכרים החזיקו מעמד. - הברון שלח פקידים ויועצים חקלאיים שניהלו את העבודה החקלאית במושבות מתוך התבססות על הידע החקלאי שלהם. - הברון ייסד את ענף הגפן בראשון לציון ובזיכרון יעקב שם ייצרו יין ביקבים שהוקמו. - הברון הקים גם תעשיות חדשות כמו מפעלי בשמים וזכוכית )במפעל הזכוכית ייצרו בקבוקים ליין שיוצר ביקב(. 24 of 11Page

12 פרק שלישי- המאבק על הקמת מדינת ישראל 14. מקור- הוויכוח על הכרזת המדינה א. הסיכון בהכרזת העצמאות על פי הקטע: העדר צבא סדיר הנשען על חיל אוויר, תותחים ומשוריינים. פלישה של חמישה צבאות סדירים חייבה לנהל את המלחמה ע"פ תורת לחימה של צבאות סדירים ולא של מחתרות. כוחות ההנה היהודים היו מצומצמים ומאוד דלים. מטוסים שהיו אמורים להגיע לא הגיעו. ציטוטים מהקטע "הכוחות הסדירים של הארצות השכנות...יש להם יתרון" "כוחות האוויר שלנו אינם" היתרונות של הכוחות היהודים טמון היה במוטיבציה העצומה של הכוחות הלוחמים, שידעו כי מדובר במלחמת קיום על אדמתם ועל מולדתם, וכי פירושה של תבוסה הוא אובדן קיומי. יתרה מזו, בצד היהודי היה עורף אזרחי חזק ומאורגן בעל מורל גבוה מאוד כביטוי להסכמה הרחבה של כלל הציבור למטרות המלחמה ולמנהיגות. כל זאת בניגוד גמור לצד הערבי אשר היה משופע במחלוקות פנימיות ובינלאומיות. ב. תקופה שלישית: פלישת חמשת צבאות ערב. הכוח המצרי, שהיה הגדול ביותר, עשה את דרכו לת"א ונעצר סמוך לאשדוד. הלגיון הערבי )ירדן( כבש את גוש-עציון ולא אפשר לצד היהודי להשתלט על הצירים החשובים לירושלים המנותקת, ובכללם אזור לטרון. רק כאשר נתגלתה דרך עוקפת, "דרך בורמה", ניתן היה להעביר אספקה לירושלים הנצורה. הסורים ביקשו לפרוץ לעמק הירדן ולגליל ופלשו לישובים צמח, מסדה ומשמר הירדן שם התבססו. צבא לבנון כבש את מלכייה. 24 of 12Page

13 טענות נגד מועד הכרזת העצמאות: מדינות ערב איימו בפלישה מידית אם תוכרז המדינה היהודית החדשה. מפקדי ההגנה הציגו לבן-גוריון תמונה פסימית בנוגע לסיכויים לעמוד במתקפה מול צבאות סדירים, המשופעים בנשק כבד ומודרני. בשלב זה של הלחימה )מאי 1948( היו ירושלים העתיקה וגוש עציון בשליטה ערבית ולכן הדרישה הייתה לדחות את ההכרזה עד אשר ישוחררו אזורים חיוניים אלו. 15. מאבק היישוב בשלטון הבריטי א. הסיבות למאבק המחתרות בבריטים: 1.התנועה הציונית וראשי היישוב היהודי תלו תקוות במפלגת הלייבור, שהתמודדה על השלטון בבריטניה עם סיום המלחמה. טרם הבחירות מפלגה זו התחייבה לשנות את המדיניות הבריטית בארץ-ישראל, כלומר לבטל את "הספר הלבן השלישי" משנת 1939, לאפשר לניצולי השואה באירופה לעלות לארץ-ישראל ולפעול למען הקמת בית-לאומי כבסיס לעצמאות היהודית בארץ-ישראל. אולם בפועל המשיכה הממשלה החדשה את מדיניות קודמתה )התחייבות כי הארץ תימסר לערבים והגבלה חמורה על העלייה וההתיישבות היהודית בארץ- ישראל(. אכזבה זו מאי קיום ההבטחה הביאה להכרה בקרב מנהיגי היישוב היהודי כי עליהם להיאבק בבריטניה על מנת לשנות את מדיניותה. 2 התחמקות בריטניה ממסקנות הוועדה האנגלו-אמריקאית הביאה את ראשי ארגון "ההגנה" להכרה כי לא ניתן יהיה להשפיע על המדיניות הבריטית ללא מאבק בבריטים עד לסילוקם מן הארץ. 3. מצבם של עקורי השואה במחנות הביא לאחדות בקרב כל הפלגים, שהסכימו לשתף פעולה ולהיאבק יחדיו למען עלייתם ארצה של העקורים. ההערכה הייתה כי מאבק כולל של היישוב כולו יביא להשפעה רבה יותר על הבריטים ועל דעת הקהל העולמית. הסיבות להפסקת במאבק: "השבת השחורה" והשלכותיה העתידיות )ראו פירוט בפ סקה הקודמת(. פיצוץ מלון "המלך דוד" ביולי 1946, לאחר השבת השחורה ובניגוד לעמדה הסופית של "ועדת X", פוצץ ארגון האצ"ל את האגף הדרומי של מלון "המלך דוד" בירושלים. כתוצאה of 13Page

14 מהפיצוץ נהרגו 25 בריטים, 17 יהודים ו- 40 ערבים. תגובת תנועת המרי הייתה שלילה מוחלטת של ההרג הרב ושל רצח החפים מפשע. התגובה הבינלאומית הייתה חריפה. היישוב היהודי הצטייר כפועל בצעדי טרור, ולא כנאבק באופן לגיטימי למימוש לאומיותו. ארגון "ההגנה" הגיע למסקנה שהמאבק המשותף לא הביא לשינוי המדיניות הבריטית, ושהמאבק עלול לסכן את המפעל הציוני ואת הקמתה של מדינה יהודית. ב. מאבק בתחום ההעפלה מדוע החשוב ביותר לדעתי: הצלת פליטי השואה והגשמת שאיפתם להקים את ביתם החדש בארץ-ישראל לעורר את דעת הקהל בעולם כנגד מדיניות הספר הלבן מתוך תקווה ללחץ בינלאומי שיגרור שינוי במדיניות הבריטית. חיזוק היישוב הגדלת מספר היהודים בארץ-ישראל כחלק מההיערכות לקראת עימות עתידי עם הערבים וכדרך עיצוב גבולות המדינה היהודית בעתיד באמצעות יישוב העולים בכל רחבי הארץ, ובעיקר ביישובי ספר. מקיץ 1945 עד יום הקמת המדינה באמצע מאי 1948, גבר מאוד זרם המעפילים, כמעט כולם ניצולי שואת אירופה. עם תום מלחמת העולם השנייה הפכה ההעפלה לאחד המרכיבים הראשונים במעלה של מאבק היישוב היהודי בארץ-ישראל לעצמאותו. המעפילים היו עתה לוחמי הקו הראשון במאבק הציוני האנטי-בריטי. מאבק זה הוכר בעולם, והיה לגורם מכריע במאבק המדיני לעצמאות. עמדתה העיקשת של בריטניה נגד עלייתם של ניצולי השואה פגעה מאוד במעמדה הבינלאומי והציג אותה כאימפריה כוחנית, הנוקטת במדיניות בלתי אנושית כלפי חסרי ישע. 16. הסכמי שביתת הנשק ובעיית הפליטים א. מניעי מדינת ישראל הנחת היסוד של ישראל הייתה שההסכמים יובילו למו"מ לשלום, כלומר להסדרי קבע במזרח-התיכון. ישראל התקשתה להתמיד במאמץ המלחמתי הממושך מאחר וספגה אבידות רבות והתקשתה לממן את הוצאות המלחמה האדירות. היא ביקשה להפנות את תקציביה ואת 24 of 14Page

15 משאביה לקליטת עולים ולביסוס המדינה הצעירה. בן-גוריון העריך כי הפסקת המלחמה וקביעת הסדרי שלום עם מדינות ערב חיוניים לפריחת ישראל. ישראל זקוקה לסיום המלחמה לצורך קליטת אלפי עולים שהגיעו מאירופה ומארצות האסלאם. הרצון לסיים את המלחמה תוך הבטחת הישגיה של ישראל, שהיו בגדר חריגה ברורה מתכנית החלוקה של האו"ם. הרצון לזכות בהכרה בינלאומית, כולל קבלה לאו"ם מניעי מצריים הצלת חטיבה שלמה שנלכדה בכיס פאלוג'ה )קרית גת של היום(, כוח שהיה חיוני לשיקום הצבא המצרי לאחר המלחמה ולשם מניעת העברת רצועת עזה למלך הירדני עבדאללה. מניעי ירדן הירדנים שלטו על חלק מאזורי יו"ש, שיועדו, על פי תכנית האו"ם, למדינה הערבית. המלך עבדאללה רצה לספח אזורים אלה לממלכתו כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. הוא קיווה לזכות בהכרה בינלאומית בצעד זה באמצעות תמיכה ישראלית שתוביל לגיבוי בינלאומי, בעיקר אמריקאי. מניעי לבנון הוצאת צה"ל מדרום המדינה. ב. בעיית הפליטים הפלסטינים בעיית הפליטים נוצרה במהלך מלחמת העצמאות, והיא מהווה את אחד הנושאים המרכזיים והשנויים במחלוקת בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני ולבין העולם הערבי כולו עד עצם היום הזה. כאשר החלו הכוחות היהודים לעבור לאסטרטגיית התקפה, החל להתעורר פחד בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ. את תחושת הפחד ליבו שידורים בתחנות ערביות שהציגו את הלוחמים היהודים כשואפי נקם והרג.את הבריחה של ערביי ארץ- ישראל ב לא עצרה ההנהגה המקומית, וברוב המקרים היו חבריה ראשנים לבריחה. גם צבאות ערב לא הציגו עצמם כמי שבאו כדי לסייע לערביי ארץ-ישראל ולא פעלו כגורם מרגיע שיעצור את הבריחה. המנהיגות היהודית נקטה בעמדה שלא מונעת את הבריחה ולא מאפשרת לבורחים לחזור. ישנן מספר גישות המסבירות כיצד נוצרה הבעיה. הצד הערבי טוען כי מדינת ישראל )וקודם לכן היישוב היהודי( גרשה במכוון את האוכלוסייה הערבית בתכנית יזומה לשם טיהור ארץ-ישראל מאוכלוסייה ערבית. 24 of 15Page

16 גישה נוספת שבה תומך הצד הישראלי טוענת כי הפלסטינים ברחו מארץ- ישראל בזמן המלחמה ביוזמתם של מנהיגי העולם הערבי ובעידודם. אותם מנהיגים הבטיחו לאוכלוסייה שנמלטה כי יותר להם לשוב לביתם ולאדמתם לאחר חיסול המדינה היהודית. הצד הערבי טוען כי מדובר על כמיליון פליטים, ואילו הצד הישראלי טוען כי מדובר במספרים קטנים בהרבה. החל מתחילת המלחמה נקטו ראשי היישוב היהודי, ולאחר מכן הממשלה הישראלית, במדיניות של מניעה מהפליטים לשוב למקומות מגוריהם. במו"מ שניהלה ישראל על הסכמי שביתת הנשק ברודוס הסכים בן-גוריון להחזרת מספר פליטים קטן יחסית תמורת התחייבות לאי העלאת הבעיה בעתיד. בעיני ישראל זכות השיבה לפליטים נתפסת כאיום מסוכן על קיומה של המדינה ועל היותה מדינה יהודית. ראשי מדינות ערב סרבו להצעת הפשרה הישראלית ולמעשה לכל רעיון של ישוב הפליטים במדינתם וריכזו אותם במחנות פליטים. העולם הערבי והפליטים עצמם דורשים להשיב את כל מי שגורש מארץ-ישראל, להחזיר את אדמתו ולקבל פיצוי על רכושו שאבד. רק בירדן שולבו הפליטים כאזרחים לכל דבר. 24 of 16Page

17 פרק רביעי- סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל 17. מקור- מ"כור היתוך" ל"רב תרבותיות" א. תפיסת "כור ההיתוך" מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך ששת העשורים לקיום המדינה-מתפיסת 'כור ההיתוך' לגישת הרב התרבותיות. הביטוי 'כור היתוך' מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולפיה העולים מתפוצות ישראל יתאימו עצמם לכלל האומה הישראלית המתחדשת שסימלה המייצג הוא הצבר. למעשה הייתה תפיסה המשכיות של הגישה שרווחה בקרב מנהיגי היישוב עוד בתקופה שקדמה להקמת המדינה. המטרה הייתה התאמת העולים החדשים, מכל הארצות, למודל "היהודי החדש" המבטא בתרבותו, בעיסוקיו ובהופעתו את המהפכה הציונית, שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה. הכוונה הייתה לסלק את חוליי הגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ. נעשה רבות לטיפוח הזהות הלאומית. השיח בתרבות הישראלית הדגיש את מוטיב דמות הצבר, הודגשה גבורת הלוחמים והגשמת קיבוץ הגלויות במדינת ישראל. המטרה של תפיסת "הרב תרבותיות" שונה בתכלית. יש כאן ויתור על חלום יצירת חברה חדשה ואחידה, תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה מפסיפס תרבויות. בגישת הרב תרבותיות, הקבוצות השונות שומרות על זהותן, על האתניות, המנהגים, האמונות, והשפה שלהן, אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית. יש כאן ביטוי לתהליך מעבר מתרבות שמעמידה במרכז את הפרט ומבטאת פלורליזם תרבותי.. ב. שני גורמים לאימוץ ה"רב תרבותיות" קטע המקור שלפנינו מאת אבי פיקאר בספרו "העשור הרביעי" עוסק במעבר מגישת "כור ההיתוך" ל"רב תרבותיות". אחד מן הגורמים למעבר לרב תרבותיות אשר מופיע בקטע המקור הוא שינוי אשר עבר בקרב המזרחיים ויחסיהם עם החברה. על פי קטע המקור, בעוד שבעשורים הראשונים שאפו בני עדות המזרח להידמות לוותיקים האשכנזים, כפי שציפה מהם השלטון על פי גישת "כור ההיתוך", הרי שבשנות ה- 80 בחרו המזרחיים להדגיש את השוני שלהם. המזרחיות שנחשבה בשלושה עשורים הראשונים כמטרד הפכה למקור לגאווה בשנות ה- 80. המאבק שניהלו קודם לכן המזרחיים לשוויון, קיבל צבע אחר כעת, הם תבעו שוויון למרות השוני ולא שוויון מתוך רצון להידמות. 24 of 17Page

18 דוגמאות לגורם נוסף על פי מה שלמדתי: 1. השפעת מלחמת יום הכיפורים- גישת "כור ההיתוך" הייתה מזוהה באופן מוחלט עם הממסד השלטוני. מלחמת יום הכיפורים שברה את האמון שהיה כלפי הממסד השלטוני ויחד איתו גם שחררה אוכלוסיות רבות מהאמונה בגישת כור ההיתוך. 2. מחאת הפנתרים השחורים- מחאה זו העלתה אל המודעות הציבורית את תחושות הקיפוח של יוצאי ארצות האסלאם, מחאה זו הבליטה לראשונה את תרבותם של המזרחיים שהייתה עד אותה עת סגורה ב"גטאות", העובדה שתרבות זו הייתה שונה מתרבות "כור ההיתוך" של הממסד איפשרה את תחילת המעבר לרב תרבותיות. ההמשך של מחאה זו בא בשנות ה- 80 עת נוסדה תנועת ש"ס בהנהגת הרב עובדיה יוסף. תנועה זו הבליטה את המגזר החרדי ספרדי שעד אותה עת קולו לא נשמע בציבוריות הישראלית של "כור ההיתוך". 3. עליית הליכוד לשלטון- בשנת 1977, ניצח הליכוד בראשותו של מנחם בגין בבחירות. גישת "כור ההיתוך" כאמור הייתה מזוהה עם הממסד השלטוני, ובעיקר עם מפלגות הפועלים שהיו עד אותה עת בשלטון. ניצחון הליכוד נתן לראשונה במה לקולות שלא נשמעו עד אותה עת בציבוריות הישראלית, כמו בני עיירות הפיתוח והמזרחיים. שניים מן הביטויים לרב תרבותיות: ביטוי על פי הקטע: ביטויים לרב תרבותיות אותם מציין כותב הקטע הם חגיגות עדתיות נבדלות, סגנון מוסיקלי נבדל)ראשית הפריצה של המוסיקה המזרחית( ואף מפלגות נבדלות)כפי שהצגתי מעלה בהקמת ש"ס על ידי הרב עובדיה יוסף(. ביטוי אחד על פי מה שלמדתי: אמנות ייצוג התרבויות השונות: תיאטרון 'גשר', תערוכות אמנות אתיופיות; תיאטרון בשפה המרוקנית. בה בעת התרחש גם שינוי בתכנים האמנותיים מהאדרת דמות הצבר והתמקדות בעצמאות היהודית המתחדשת אל עבר עיסוק בפרט ועולמו תוך ביקורת לגיטימית על מוסדות השלטון והחברה הישראלית. 18. מקור- עיצוב זיכרון השואה א. שני שינויים שחלו בתודעת השואה של החברה הישראלית בהשפעת משפט אייכמן: השואה הפכה מאירוע שציבור הישראלי רק יודע ברמה השכלית שקרה, לאירוע שבו הציבור הישראלי מזדהה באופן רגשי ועמוק עם חוויית הנספים והניצולים. חיים גורי כותב: "הרי ידענו את הדברים האלה, לא?! ידענו, כן. גם לפני משפט אייכמן ידענו... אך 24 of 18Page

19 כאשר עבר החומר הזה את שולחן התביעה והיה לחלק מכתב האישום... תהליך זה שיחרר אנרגיה עצומה של 'כעת אני מבין ותופש." העדויות של ניצולי השואה ששודרו במהלך המשפט לכלל הציבור הישראלי גרמו להתקרבות נפשית של חמלה כלפי הניצולים והזדהות רגשית איתם. הציבור הישראלי מסכים להזדהות לא רק עם לוחמי הגטאות שלחמו בגבורה אלא גם עם אותם ניצולי שואה שעשו הכל בכדי לשרוד ולא לחמו בנאצים- חיים גורי כותב כי תודעת הציבור בא"י עד המשפט הייתה באופן הבא: "בשואה התביישנו כמו במום נורא... ואת הגבורה אימצנו אל ליבנו כמו שריד של גאוה". בנוסף הייתהגם נטייה להאשים את הניצולי כי הלכו "כצאן לטבח". אך בעקבות משפט אייכמן ישנה הבנה כי גם מי שלא לחם בנאצים היה גיבור בדרכים אחרות. למשל בעזרה שהגישו אנשים זה לזה ובשמירת צלם האנוש התרבותי. 18. ב. האירועים הבאים השפיעו על עיצוב זיכרון השואה בישראל: רצח הספורטאים במינכן- בשנת 1972 התקיימה האולימפיאדה במינכן שבגרמניה וגם ישראל שלחה אליה משלחת ספורטאים. בתודעת הישראלים היה זה אירוע טעון ורגיש כי זו הייתה האולימפיאדה הראשונה בגרמניה לאחר השואה. ב חדרו לכפר האולימפי שמונה מחבלים חמושים מארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור" והשתלטו על דירה ששימשה את חברי המשלחת. שני ישראלים שניסו להתנגד נרצחו ותשעה נלקחו כבני ערובה. במחדל של הגרמנים שערכו ניסיון חילוץ כושל נהרגו כל בני הערובה. )נהרגו גם חמישה מתוך שמונת המחבלים ושוטר גרמני אחד( העובדה שמיד לאחר האירוע המשחקים האולימפיים חזרו למסלולם חיזקה את המסר שהודגש בימי משפט אייכמן שהעולם כולו נגדנו או לפחות אדיש לגורל היהודים. האירוע התקשר לזיכרון ההיסטורי של השואה שוב יהודים נרצחים על אדמת גרמניה כאשר הם חסרי אונים והעולם אדיש לגורלם. האירוע הציף רגשות כאב והזדהות עם ניצולי השואה. מלחמת יום כיפור ב פרצה במפתיע מלחמת יום כיפור וחיזקה את חרדת הקיום הישראלית. בשלבים הראשונים של המלחמה דיבר שר הביטחון משה דיין על חרדה מפני חורבן בית. במלחמה נראו לראשונה מאות חיילים ישראלים יחפים כפותי ידיים בדרכם לשבי המצרי והסורי. המלחמה הבהירה לדור שלם של ישראלים את מגבלות הכוח הצבאי שבו תלו את התשובה לשואה. 24 of 19Page

20 תחושת השבריריות של הקיום הלאומי חיזקה את הפחד מפני חורבן הבית כאסון לאומי כמו בשואה. התחזקה התחושה שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו ואם בעבר היו אלה הנאצים באירופה כיום אלו הערבים. לאחר מלחמת יום כיפור החלה תנועת מחאה בראשות מוטי אשכנזי שדרשה מן ההנהגה של מפלגת העבודה לקחת אחריות ולהתפטר. היה זה ביטוי למשבר אמון בהנהגה ובצדקת הדרך שהיו עד כה מובנים מאליהם לרוב הישראלים. במצב זה עלתה קרנם של ניצולי השואה כקבוצה שנמצאת מעבר לכל מחלוקת וכעת לאחר מלחמת יום כיפור למדו הצברים הרבה יותר להבין ולהעריך את הניצולים על התמודדותם במצבים מורכבים של חוסר אונים והשפלה. 19. הדה קולוניזציה א. הקולוניאליזם החל במאה ה- 16, כאשר ממלכות אירופיות, השתלטו על שטחים מעבר לים )כלומר לא באירופה-עיקרו של הקולוניאליזם באפריקה ובאסיה(, ניצלו את משאביהם, השתלטו עליהם והפכו אותם למושבות, הרסו את מוסדותיהם הפוליטיים ומוטטו את המבנים החברתיים המסורתיים. לאחר מלחמת העולם השנייה התקיים בעולם תהליך הפוך, של דה קולוניזציה, כלומר, התפרקות של המעצמות משטחיהן הקולוניאליים, השתחררות המושבות משליטת המעצמות והפיכתן למדינות ריבוניות. תהליך זה הואץ בין השנים 1945 ועד לשנות ה- 60 של המאה ה- 20,כשברחבי אסיה ואפריקה השתחררו קרוב ל- 800 מיליון איש מן השלטון הקולוניאלי האירופי וכ- 40 מדינות זכו לריבונות. בתחילת תהליך זה קרסו האימפריות של שתי המעצמות הקולוניאליות הגדולות, בריטניה וצרפת, ולאחריהן האימפריה האפריקנית של פורטוגל. גורמים אידיאולוגיים לתהליך זה: התפתחות רעיון הלאומיות העמים הכבושים נחשפו לרעיונות אירופיים ובכך התחילו לפתח תודעה לאומית עצמית. בזמן מלחמת העולם השנייה גייסו הרבה תושבים מהקולוניות )שטחים כבושים( לצבאות בריטניה וצרפת. חיילים אלו כבר לא נחשבו לנחותים מהחיילים הבריטים והצרפתים והם למדו מהחיילים האירופים מהי לאומיות. עם לאומיות זו מאוחר יותר הם נלחמו בשלטון הזר. 24 of 20Page

21 גורמים כלכליים לתהליך זה: תוצאות מלחמת העולם השנייה הנזקים הכלכליים הגבוהים של המלחמה אילצו את מדינות אירופה להשקיע כספים רבים בשיקומם. השליטה על הקולוניות, העמיסו עליהם מבחינה כלכלית. היה להם קשה לכלכל גם את עצמם וגם את הקולוניות. גורמים פוליטיים לתהליך זה: מאבק של התנועות הלאומיות המקומיות בתוך הקולוניה בתוך הקולוניות קמו תנועות לאומיות ששאפו להלחם בשלטון הזר וניהלו מאבק עיקש ואלים נגד השלטון הזר. מאבקים אלו גרמו לנזקים בקרב השלטון וגם ליצירת דעת קהל שלילית על המדינות הכבושות. ב. בשנת 1948 חיו בארצות האסלאם כמיליון יהודים. בשנת 1969 ירד מספרם לפחות מ- 200,000 יהודים. כלומר תוך 20 שנה, 80% מהיהודים בארצות האסלאם עזבו את קהילותיהם. הגורמים לעזיבת ארצות האסלאם ופירוק הקהילות היהודיות : השפעת תהליך הדה קולוניזציה : מרבית היהודים בארצות האסלאם קשרו את גורלם עם השלטון הקולוניאלי. היהודים השתלבו בתוך מסגרות השלטון של המעצמות הקולוניאליות ונהנו ממעמד כלכלי גבוה. כאשר החלו תהליכי הדה-קולוניזציה בארצות האסלאם, בהרבה מושבות שהיו תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, היו מהומות ופרעות של תושבי המקום ביהודים, מפני שתנועות השחרור הלאומי במדינות אלה ראו ביהודים שלוחה של השלטון הקולוניאלי השנוא ]משתפי פעולה[. התחזקות הזהות הלאומית במדינות אלה לוותה בשנאת זרים והכבידה על השתלבות היהודים בתהליך הדה קולוניזציה. 24 of 21Page השפעת הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות : הסכסוך הערבי ישראלי בא"י השפיע גם על היהודים בארצות האסלאם. במדינות שהשתתפו ישירות במלחמה נגד ישראל )מצרים, סוריה, לבנון ועירק(, הייתה השפעה מיידית וקשה על מצב היהודים )מאסרים, הפקעת רכוש, פגיעות פיסיות(. גם במדינות רחוקות יותר )איראן, תורכיה ותימן(, הייתה התחזקות של המגמות הערביות ודחיית יהודים על רקע הניצחון הישראלי על מדינות ערב והפגיעה באחים המוסלמים בא"י. הערבים בארצות האסלאם הוציאו את זעמם על היהודים שחיו בארצותיהם.

22 מדיניות "חיסול הגלויות" : ממשלת ישראל רואה במדינת ישראל כמרכז העם היהודי כולו ועל כן היא אחראית לגורל היהודים בכל העולם. במסגרת זו ביצעה הממשלה מספר מבצעים גדולים להבאת קהילות יהודיות שלימות לאחר שמצבם הביטחוני התערער )עירק עליית עזרא ונחמיה. תימן על כנפי נשרים(. 20. עלייה וקליטה א. בהכרזת העצמאות נכתב: מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". כלומר שכל יהודי יוכל לעלות למדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה ממשלת ישראל הייתה צריכה להחליט מי יעלה ארצה ובאיזה דרך לקלוט אותם. לממשלת ישראל היו בעיות רבות בקליטת העולים ולכן הממשלה החליטה על מדיניות עלייה שהשתנתה לפי תקופות : עליית הצלה )חיסול גלויות( - סוג עלייה זו התרחש מ 1948 עד תחילת שנות ה 50. היה צורך להעלות יהודים שנמצאים בסכנה מיידית. העלייה הקיפה כשני שלישים מהעלייה שהגיעה מארצות האסלאם. העלייה תוכננה בחשאיות ובמהירות, תוך סיכון רב לשליחים של ה"מוסד" והסוכנות היהודית, שארגנו את העלייה. דוגמאות לעלייה זו : עלייה מתימן "על כנפי נשרים" )1949( - במבצע זה עלו לארץ ברכבת אווירית 50,000 יהודים מתימן, דוגמה נוספת מבצע "עזרה ונחמיה" )1950( - עלייה מעיראק של 125,000 יהודים. עלייה מבוקרת - בשנים העלייה החלה להיות סלקטיבית, בשנים אלה היה חשש שעלייה גדולה תהיה מעמסה על המדינה וזו לא תוכל לקלוט אותם, לכן הוחלט להעלות יהודים עפ"י הקריטריונים הבאים : - לתת העדפה לעליית יהודים הנמצאים במדינות או באיזורים שבהם נשקפת סכנה לחייהם. - לתת העדפה לעליית צעירים המסוגלים להתפרנס ולהצטרף לכוח העבודה בארץ. ]לנוכח המדיניות החדשה, עוכבה העלאת יהודי איראן, מרוקו, תוניסיה ותורכיה[. 24 of 22Page

23 במסגרת מדיניות העלייה המבוקרת ננקטו הצעדים הבאים : הוקמו ועדות מיון שהורכבו מנציגי המפלגות, מנציגי מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית ומנציגי ועדות רפואיות. ועדות המיון יצרו מעין סלקציה של העולים, תוך העדפת צעירים עד גיל 35. ועדות המיון העדיפו לאפשר עלייה של צעירים בעלי רקע של פעילות ציונית, בעלי רכוש, וצעירים כשירים לעבודה או בעלי מקצועות נדרשים למדינה. חלק מיהודי מרוקו ותוניסיה הועברו למחנות מעבר בדרום צרפת, שם שהו עד לעלייתם ארצה. חלק מיהודי צפון אפריקה הועברו למחנות סמוך לערים המרכזיות לקראת עלייתם ארצה. הסוכנות היהודית ארגנה פעולות סיוע ליהודים במחנות. הביקורת על העלייה המבוקרת מדיניות הסלקציה עמדה בסתירה לחזון הציוני שדיבר על העלאת כל היהודים לישראל. בנוסף, התברר שמדיניות הסלקציה התקיימה בעיקר לגבי יהודי צפון אפריקה, דבר שעורר טענות בדבר אפלייה. כתוצאה מהסלקציה פורקו משפחות וצעירים נותקו ממשפחותיהם. והוחמר מצבם הכלכלי של חלק ממשפחות היהודים בצפון אפריקה, שהפכו להיות תלויים מבחינה כלכלית בעבודת הצעירים ]למבוגרים לא נמצאו מקומות עבודה[. לפיכך ניתן לומר שבשל מדיניות העלייה המבוקרת לא מומשה במלואה ההתחייבות להעלות כל יהודי כפי שהובעה בהכרזת העצמאות. ב. התרומה של העלייה בשנות החמישים והשישים: הכפלת האוכלוסייה-לאחר קום המדינה החלו להגיע לארץ גלי עלייה גדולים של יהודים מאירופה ומארצות המזרח. עד 1960 הגיעו לישראל כמיליון עולים חדשים ]700,000 ממדינות אירופה וכ- 300,000 מארצות ערב[, ומדינת ישראל הכפילה את כמות האוכלוסייה שלה. התנועה הציונית ומדינת ישראל שאפו לאורך השנים להעלות כמה שיותר עולים לישראל, על מנת ליצור בארץ רוב יהודי. עם כל הקשיים שנלוו לעלייה ההמונית, הצליחה מדינת ישראל בפרק זמן קצר לימור רוב יהודי מובהק. פיזור האוכלוסייה-להקים ישובים חדשים באזורים בלתי מפותחים כמו הנגב והגליל. הסיסמא הייתה: "פיזור האוכלוסייה בישראל". מימוש החזון הציוני וחלק ממדיניות "כור ההיתוך" לפיו צריך לחנך את הדור הצעיר לציונות ולחלוציות. ליישב את גבולות המדינה 24 of 23Page

24 להפוך אותם לחגורות בטחון למשל: שדרות, אופקים, ולשרת את הצרכים הביטחוניים. לקלוט עלייה בישובים חקלאים שיפתרו בעיות דיור ותעסוקה לכן הוקמו באזורים שוממים כמו דימונה ואילת, שמו אותם באזורים אלה על מנת שיפתחו את האזור מבחינה חקלאית ותעשייתית 24 of 24Page