toldot chabad russia tzarit.pdf

תמליל

1 תולדות חב ד ברוסיא הצארית בשנים תק ל - תר פ - פרקים נבחרים - על פי מכתבים, מסמכים וזכרונות לוקט ונערך על ידי הרה ת ר, שלום דובער שי, לוין יוצא לאור על ידי אוצר החסידים 770 איסטערן פארקוויי ברוקלין, נ.י. שנת חמשת אלפים שבע מאות ושבעים לבריאה

2 TOLDOS CHABAD BERUSSIA HATZAARIS _ PEROKIM NIVCHORIM _ Copyright 2010 by KEHOT PUBLICATION SOCIETY 770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York (718) / FAX (718) editor@kehot.com ORDER DEPARTMENT 291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York (718) / FAX (718) All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof, in any form, without prior permission, in writing, from the publisher. The Kehot logo is a trademark of Merkos L Inyonei Chinuch, Inc. ISBN Manufactured in the United States of America

3 III ב"ה פתח דבר מאז שנת תש"מ, כשהטיל עלי כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע את עריכת סדרת אגרות-קודש רבותינו נשיאינו, עסקתי בבירור נושאים הקשורים לתולדות חב"ד, שהיו דרושים להבהרת תוכן האגרות. את הבירורים האלו ומסקנותיהם הייתי מעלה במבואות וציונים והערות לספרי האגרות-קודש. במקביל לכך, הוטלה עלי גם עריכת סדרת תולדות חב"ד, בארץ הקודש, בארצות הברית וברוסיה הסובייטית. ובהמשך לזה ערכתי ספרים נוספים הקשורים לתולדות חב"ד: ספריית ליובאוויטש; מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי; זכרון לבני ישראל; תולדות אברהם חיים; זכרונותי; זכרון הרש"ז גורארי', ועוד. גם בשאר הספרים שערכתי, הוספתי מבואות וסקירות, הכוללים גם בירורי נושאים הקשורים לתולדות חב"ד. הדברים מצויים בסקירה שבסוף מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים; מבוא למפתחות צמח צדק; מבוא לרשימת מאמרי דא"ח (של אדמו"ר הצמח צדק); מבוא לכתבי הרח"א ביחובסקי; מבוא לתקוני מקואות לפי תקנת רבותינו, ועוד. לפעמים דרשו הנושאים מאמרים שלמים, שפורסמו בבמות שונות: קובץ יגדיל תורה; הערות התמימים ואנ"ש; הערות ובאורים; עתון כפר חב"ד; פרדס חב"ד ועוד. בספר שלפנינו לוקטו מאמרים אלו ואלו, בעיבוד מחודש. אלא שכיון שהחומר נכתב במשך תקופה של עשרות שנים, סגנון הכתיבה הוא לא תמיד אחיד. * * * הספר נחלק לפי הדורות של אדמו"רי תנועת חב"ד, כל דור מחולק לנושאים, וכל נושא לפרקים. בשלושת הכרכים הראשונים של "תולדות חב"ד", נכללות תולדות-חב"ד של הדורות הקודמים עד להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשנת תש"י: הכרך "תולדות חב"ד בארץ הקודש", כולל את תולדותיה של תנועת חב"ד בארה"ק, מראשית ההתיישבות בה בשנת תקל"ז, ועד לשנת תש"י. הכרך "תולדות חב"ד בארצות הברית", כולל את תולדותיה של תנועת חב"ד בארה"ב, מראשית ההתיישבות בה בשנת תר"ס, ועד לשנת תש"י. הכרך "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", כולל את תולדותיה של תנועת חב"ד ברוסיה הסובייטית, מראשית השלטון הסובייטי בשנת תרע"ח, ועד לשנת תש"י. הכרך הרביעי שלפנינו, "תולדות חב"ד ברוסיה הצארית פרקים נבחרים", כולל פרקים נבחרים מתולדותיה של תנועת חב"ד ברוסיה הצארית, בחמשת הדורות הראשונים, ועד לתחלת הדור הששי, השנים הראשונות של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת הנשיאות של כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. * * * תודתי העמוקה לידידיי הרה"ת ר' יצחק שי' וילהלם והרה"ת ר' דוד משה שי' אולידורט, שעברו על הספר, והערותיהם הארותיהם היו לי לעזר רב. תהא זאת תרומה צנועה לסקירת תולדותיה של חב"ד-ליובאוויטש, שלאורה נלך לקבל פני משיח צדקנו בגאולה השלמה. שלום דובער לוין י"ב תמוז ה'תש"ע ברוקלין נ.י.

4

5 v תוכן הענינים דור ראשון כ"ק אדמו"ר הזקן א א צור מחצבתו ומשפחתו רבי משה מפוזנא א א. אביו רבי ברוך ד ב. משפחת הרבנית סטערנא ו ג. אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש ח ד. יג אצל הרב המגיד ממעזריטש לימוד ההלכה אצל הרב המגיד יג ה. עם תלמידי הרב המגיד יז ו. עם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב כא ז. אחרי הסתלקות הרב המגיד כז ח. כח תקופת הנשיאות החסידות הכללית וחסידות חב"ד כח ט. תקופת וויטבסק האראדאק כט י. תקופת לאזניא לב יא. תקנות לאזניא לה יב. תקופת המאסר והגאולה לז יג. יסוד תנועת חב"ד מ יד. מא השלחן ערוך, שלבים בעריכתו עריכת הלכות ציצית ופסח מא טו. עריכת שאר חלקי אורח חיים מג טז. עריכת הלכות נטילת ידים מה יז. עריכת הלכות הצריכות המלוקטות מז יח. עריכת מהדורה בתרא לשלחן ערוך נא יט. נג הסדור פרסום והדפסת הסדור נג כ. לוח ברכת הנהנין נו כא. קונטרסי הלכה שבפסקי הסידור נח כב. נט ספר התניא עריכת ספר התניא ופרסומו נט כג. הדפסת התניא בסלאוויטא סא כד. הוצאת וילנא תר"ס סה כה. סח המאמרים תקופות באמירת המאמרים סח כו. תאריך אמירת המאמרים עא כז. כותבי ה"הנחות" עג כח.

6 תוכן הענינים VI עד ספרים וכתבים אוסף ספריו וכתביו עד כט. השריפה בלאדי עו ל. שרידי האוסף עח לא. כתבי-ידו-הקדושה עט לב. העתקות ה"תניא" וה"שלחן ערוך" פ לג. הדפסת ספריו פא לד. דור שני כ"ק אדמו"ר האמצעי פג פג משפחת בית הרב משפחת הרבנית שיינא פג לה. הרה"ג רבי אהרן מקרעמענטשוג פה לו. פז ההתיישבות בליובאוויטש העיירה ליובאוויטש פז לז. ליובאוויטש בדורו של אדמו"ר הזקן פט לח. ההתיישבות בליובאוויטש צ לט. צב ספרים וכתבים אוסף ספריו בצוק העתים צב מ. מא. אוסף כתביו צג קונטרסים ואגרות לכללות אנ"ש צה מב. דפוס חסידי מחתרתי ברוסיה צו מג. ק המאסר והגאולה שלבים בגאולה ק מד. תוכן ההלשנה, החקירות והזיכוי קב מה. השתלשלות המאורעות קד מו. מבנה המערכת קו מז. דור שלישי אדמו"ר הצמח צדק קז קז החצר בליובאוויטש מח. ישיבתו בליובאוויטש ונסיעותיו קז מט. החצר בליובאוויטש, שריפתו ובנייתו קח קי סדרת "צמח צדק" התשובות האבודות קי נ. כרכי שו"ת הראשונים שלו קיב נא. התשובות שכתב בימי חרפו קיג נב. התשובות שכתב בסוף ימיו קיד נג. סיכום קטו נד. מהדורות קטז נה. רבינו עם בני דורו קיז נו. דעת מכרעת קיח נז. במקום גדולתו ענוותנותו קכ נח. ההדפסה קכג נט.

7 VII תוכן הענינים קכו ספרים וכתבים ס. אוסף כתבי היד קכו סא. אוסף כתביו קכח סב. אוסף ספרי הדפוס קל סג. השריפה הגדולה בליובאוויטש קלא קלג רשימת מאמרי דא"ח סד. תאריכי המאמרים קלג סה. רשימת מאמרי רבותינו קלה סו. רשימת מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" קלו קלז ועידת הרבנים בפטרבורג הכנות לועידה קלז סז. סח. ועדת השרים לעניני היהודים קלח סט. דלטוריה על רבינו קלט ביקור בית קמא ע. תחת השגחת המשטרה החשאית קמג עא. חולשה ופחד מהחיפוש והחקירה קמה עב. ביקור הד"ר ליליינטאל קמו עג. העוזרים שלקח אתו לפטרבורג קמח עד. הספרים שלקח אתו לפטרבורג קמט עה. סיום תקופת השגחת הסתר קנא עו. המשך הדיונים עם רבינו קנג עז. אזרח נכבד לדורותיו קנד עח. קנה אורח חייו עט. עוד תיאורים מאורח חייו קנה דור רביעי אדמו"ר מוהר"ש נ"ע קנט קנט העיירה ליובאוויטש בתקופתו פ. החצר בליובאוויטש קנט קסב ספרים וכתבים אוסף כתבי-יד-קודש קסב פא. הדרושים שלו קסד פב. אוסף ספרי הדפוס קסו פג. קסז משפחת בית הרב השלמות לספר הצאצאים קסז פד. הרה"ק ר' ברוך שלום שניאורסאהן קסח פה. קע רשימת תולדות כמה מחסידיו הגאון החסיד רבי חיים בער ווילנסקי קע פו. הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק קעד פז. חסידי פלעשצעניץ קפא פח. פט. חסידים ומתנגדים בפלעשצעניץ קפד הרב והשו"ב בפלעשצעניץ קפו צ. המשפיע ר' הענדל קוגל מפלעשצעניץ קפח צא.

8 תוכן הענינים VIII ר' אברהם חיים מפלעשצעניץ קפט צב. התקשרותו לאדמו"ר ה"צמח צדק" קצג צג. התקשרותו לאדמו"ר מוהר"ש נ"ע קצד צד. התקשרותו לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע קצו צה. מאסרו קצח צו. תקופת סמאלענסק קצט צז. בריחתו מרוסיה רה צח. שנותיו האחרונות בנ.י רז צט. החסיד ר' אשר מניקוליוב ריב ק. דור חמישי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ריט ריט בית רבינו בליובאוויטש ורוסטוב קא. החצר בליובאוויטש ריט ההעתקה מליובאוויטש לרוסטוב רכא קב. החצר ברוסטוב רכג קג. רכה ישיבת תומכי תמימים קד. יסוד הישיבה רכה קה. סקירות על הישיבה ומחלקותיה רכז קו. ה"יושבים" רכט קז. התפתחות הישיבה בליובאוויטש רל קח. המשפיעים והמשגיחים בישיבה רלב קט. השיעורים והחדרים בליובאוויטש רלח קי. בניני הישיבה בליובאוויטש רמב קיא. פרעות פועלי ציון בישיבה רמד קיב. המחלקה בזעמבין רמט קיג. העברתה מזעמבין לקובליץ רנ קיד. חזרת המחלקה לזעמבין רנא קטו. המחלקה בנעויל רנב קטז. המחלקה בהאראדישץ רנג קיז. המחלקה בדאקשיץ רנד קיח. המחלקה בבאבינאוויטש רנה קיט. הישיבה בשצעדרין רנו קכ. הישיבה בואלאמין שבפולין רנח קכא. הנהלת הישיבה רנט קכב. הישיבה כמוסד מאושר רס קכג. העתקת הישיבה מליובאוויטש רסג רסד חיזוק היהודת ברוסיה קכד. רבנו ותנועת ההשכלה רסד קכה. חברה מחזיקי הדת רסז קכו. רבנו ואיגוד יק"א רסט קכז. רבנו ושאלת הרבנות מטעם עדר קכח. רבנו ושאלת החדרים והמלמדים רעו רעז הטבת חוקי היהודים ברוסיה קכט. תחום המושב רעז

9 IX תוכן הענינים קל. אספת נבחרי היהודים בפטרבורג רעט קלא. הראיון אצל שר הפנים פלווה רפא קלב. אספה נוספת בפטרבורג רפג קלג. סיום תקופת "תחום המושב" רפד רפה אספות הרבנים ברוסיה קלד. הכנות לאספת הרבנים בתר"ס רפה קלה. נסיונות נוספים בשנים תרס"א-ב רפח קלו. אישור האספה בתרס"ד וביטולה רצ קלז. אספת הרבנים בוילנא בשנת תרס"ט רצב קלח. ועידת הרבנים בפטרבורג רצו קלט. אספת הרבנים במוסקבה שב שג פעילות רבינו בימי המלחמה קמ. גירוש היהודים מערי הספר שג קמא. צרכי הדת של הנודדים דש קמב. שחרור הרבנים מעבודת הצבא שו קמג. שחרור הרבנים הנודדים שח קמד. שחרור הרבנים הצעירים שט קמה. שחרור הרבנים בעלי כרטיס לבן שי קמו. שחרור השו"בים שיא קמז. ההשתדלות אצל השרים שיב קמח. נסיעת רבינו לפטרוגרד שיג קמט. לאחר מהפכת פברואר שיד קנ. הבחירות לקונגרס היהודי הכללי שטו קנא. תחת השלטון הקומוניסטי שטז שיז אוסף ספריו וכתביו קנב. הספריה שיז קנג. אוסף כתבי-היד שיח קנד. שמירת הכתבים שכא קנה. אוסף כתביו שכב קנו. בניית הספריה ומטרתה שכג קנז. סידור הספריה שכו קנח. העברת האוסף מליובאוויטש שכט קנט. תקופת רוסטוב של דור ששי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שלא שלא החצר בליובאוויטש קס. בתקופת ליובאוויטש שלא קסא. בתקופת רוסטוב שלב קסב. בתקופה שאחריה שלג שלה ספרים וכתבים קסג. אוסף ספריו וכתביו שלה קסד. אוסף כתבי היד שלח קסה. אוסף כתביו שמ קסו. העברת הספרים לספריה הצבורית שמא

10 תוכן הענינים X שמה מפתחות מפתח ענינים שמז מפתח מוסדות וארגונים שנ מפתח אנשים שנב מפתח מקומות שסו

11 א דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן צור מחצבתו פרק א רבי משה מפוזנא בספר הזכרונות 1 לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (פרק צא ואילך) מסופר בארוכה אודות זקנו של כ"ק אדמו"ר הזקן ר' משה מפוזנא ב"ר יהודה ליב. שני האישים הנ"ל נזכרים גם בבית רבי בתחילתו "הגאון ר' משה זללה"ה מפוזנן בן הגאון המקובל ר' יודל זלה"ה אבד"ק קאוולי (בעל קול יהודה 2 על שו"ע או"ח)". אמנם בס' הזכרונות לא נתפרש אם ר' יהודה ליב הנ"ל הוא בעל קול יהודה אבד"ק קאוולי (כדברי הבית רבי), ולהלן יתברר שהם שני אנשים נפרדים, ור' משה מפוזנא דידן היה בנו של ר' יהודה ליב נכד המהר"ל מפראג: הראשון שהזכיר את ר' משה מפוזנא בנו של ר' 3 יהודה יודל מקאוולי הי' המו"ל של ספר "ערכי הכינויים" (דיהרנפורט תקס"ו), שחותם בסוף הקדמתו: הכ"ד הכותב ביגון ואנחה יצחק בלא"א מורי הרב המאור הגדול מוהר"ר שלמה כהנא, בן הרב המאור הגדול מוה"ר יצחק כהנא, בן איש חי הרב הגאון הגדול החר"ף 4 המפורסם מוה"ר אהרן הכהן אב"ד ור"מ דק"ק לבוב ומנוחתו כבוד בק"ק ראזינאיי, חתן הרב הגאון הגדול איש אלקי החסיד המפורסם מוה"ר יודא ידיל אב"ד ור"מ דק"ק קוואלע בעה"מ קול יהודא, אבוהא דארבעה אחים הגאונים הגדולים ומפורסמים, האחד הגאון הגדול איש אלקי החסיד המפורסם מ' יוסף יאסקי אב"ד ור"מ דק"ק דובנא רבתי בעה"מ ס' יסוד יוסף ושארי חבורים, והשני הגאון הגדול איש אלקי החסיד המפורסם מו"ה משה זאב וואלף אב"ד ור"מ דק"ק מינסק ודגליל סמילעוויץ, והג' הגאון הגדול המפורסם מוה"ר ארי' ליב מק"ק סלוצק, והד' הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר משה אב"ד ור"מ דק"ק פוזנן, ושלשלת יחוסם הולך מעלה מעלה עד משפחת התנא ר' יודא הנשיא. הקדמת ערכי הכינויים 1. יסודו של מאמר זה פורסם ב"כפר חב"ד" גליון 142 (א' אייר תשד"מ), והשלמתו בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) עא (תמוז-אלול תשמ"ו) ע' רמב ואילך. כעבור שנים רבות דן בנושאים אלו הרב שלמה אנגלארד, בישורון ג (תשנ"ז) ע' תרעט ואילך, ובאור ישראל לד (כסלו תשס ד) ע' עט ואילך, ומשם הוספתי כמה פרטים חשובים, כדלקמן. 2. את הספר הזה מזכיר נכדו מוהר"ר אהרן סג"ל (חתן הגאון מוהר"ר יוסף אבד"ק מינסק, בנו של הגאון מוהר"ר ר' יודל אב"ד קאוולי), בהקדמתו לדברי דוד לבעל הט"ז (דיהרנפורט תרמ"ט): שלוח נשלחתי מתם בעסק שליחות מצוה דאדוני מ"ו חמי זקיני ה"ה הגאון הגדול מוהר"ר יהדא המכונה ידל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קאוולי יצ"ו, להוציא לאור חיבורו על ש"ע אורח חיים לדפוס, במחברת יחד עם הטורי זהב ז"ל הבדלו חיים וכו', שחיבר ג"כ על ש"ע א"ח, ונשתתף עם הרב ה"ה מוהר"ר משה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי ה"ה חתן בן הגאון בעל טורי זהב ז"ל, וזה וזה לא עלתה בידינו להדפיס. וראה ישרון שם הערה 1 ואילך, אם הכוונה לספרו האבוד קול יהודה. ובאור ישראל שם הערה 78, שחידושיו נמצאו בכת"י באוקספורד, ונערכים להוצאה לאור. 3. ראה אור ישראל שם ע' קא. ומשם העתיק פרטים אלו בספר "קריה נאמנה" (ווילנא תר"כ, ע' 97 בהערה), אשר מונה את ארבעת בניו של ר' יהודה יודל מקאוולי: "הרב מוהר"ר יוסף יאסקי אב"ד ור"מ דק"ק דובנא. הרב מוהר"ר משה זאב וואלף אב"ד דק"ק מינסק וגליל סמילאוויץ (מחותנו של בעל ראש יוסף). הרב מוהר"ר אריה ליב אב"ד דק"ק סלוצק. הרב מוהר"ר משה אב"ד ור"מ דק"ק פוזנן". ומשם נעתקו הדברים לס' עיר ווילנא (ווילנא תר"ס, ע' 276), ולבית רבי הנ"ל (בארדיטשוב תר"ס). אמנם בס' כלילת יופי (קראקא תרמ"ח, סט, ב) הפריך את דבריו, וכתב על כך: ואולם לא הביא שום מקור לדבריו מאין הוציא דבר זה אף אם נניח שהיה להג"מ יודל מקאוולי ג"כ בן בשמו ר' משה, 4. אוצ"ל: החריף.

12 ב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן אבל אי אפשר לומר שהיה אב"ד בק"ק פוזנן, כי לא מצאנו בין כל רבני ק"ק פוזנא אשר מלכו שם זה אחר זה בכל זמן משך שנות המאה ההיא שהיה שמו ר' משה. ובאמת לא נזכר בספר הזכרונות שם שר' משה הנ"ל הי' ראב"ד דק' פוזנא, כי אם ראש הקהל דפוזנא, ואם כן לא חלה על זה קושיתו של ה"כלילת יופי" הנ"ל. 5 אלא שגם עצם הדבר, שיהי' לר' יהודה אידל מקאוולי בן בשם ר' משה, עומד בספק גדול, שהרי היה לו בן נוסף בשם משה זאב אבד"ק מינסק, 6 הנזכר לעיל, שהוא מפורסם, ומפורט שמו בהסכמותיו, כנזכר בס' כלילת יופי (סט, א) ובכ"מ. וכבר רמז לזה הרמ"א בלינסון (ילקוט משפחות, אודיסה תרנ"ב ד, ב): "ויהי להרב הגאון מו"ר יהודה ידל ז"ל אב"ד ארבעה בנים כולם רבנים ב) והרב הגאון הגדול מו"ה משה (נ"א ועיקר דוב בעריש) אב"ד פוזנא". ועד"ז כתב בספרו שלמי אמוני ישראל (אדעססא תרנ"ח חוב' א' ע' 82). ואני לא ידעתי מה יושיענו זה מפירכת ה"כלילת יופי", שהרי לא מצאנו בין כל רבני ק"ק פוזנן אשר שימשו שם זה אחר זה בכל זמן משך שנות המאה ההיא שהיה שמו ר' דוב בעריש; ולא יישב בזה אלא קושיה השניה, שבודאי לא נקרא בנו של ר' יהודה יידל הרביעי גם הוא בשם ר' משה. ומכל הנ"ל יתבאר, שר' משה בר' יהודה ליב ראש הקהל דפוזנא בודאי לא הי' בנו של ר' יהודה יידל מקאוולי. 7 ועוד אחת היא לי, שבודאי לא היה ר' יהודה ליב זה האב"ד דקאוולי, כי שם אביו של ר' יהודה ליב היה ר' שמואל (בן בנו של מהר"ל מפראג), כמסופר בס' הזכרונות שם, ואילו שם אביו של ר' יהודה יידל מקאוולי הי' ר' משה, 8 כמבואר בבית רבי שם ובכ"מ הנזכרים בס' "מפתח לס' כלילת יופי" ע' 26 הערה 26. נכדי מהר"ל מפראג כשבקרתי בירושלים ת"ו בקיץ תשמ"ו, העירני חוקר אילנות היוחסין מו"ה שמואל גור ע"ה, שעדיין אין הענין מיושב כל צרכו, לכאורה, שהרי לפי המפורסם לא היו לר' שמואל זה (בן בנו של מהר"ל מפראג) בנים זכרים, 5. ראה אור ישראל שם הערה 70, כי בשנת תמ"א-ד כיהן כפרנס בפוזנא: ר' משה ברבי יודלש. 6. ראה מה שהביא באור ישראל שם ע' קח מדבריי, ומה שמנסה ליישב שם (ע' קט-י). 7. ראה מ"ש בזה ב"זכרון שמואל" (ר"ש קראוס) ע' ראה מה שהוכיח בצפונות שם ע' תרצד ואילך, שהג"ר יהודה יידל מקאוולי לא היה נכדו של מהר"ל מפראג. ואם כן איך אפשר לומר שר' יהודה ליב זה היה בנו של ר' שמואל? כן הראני כתוב בספר מגילת יוחסין לה"ר מאיר פערעליש מפראג: הגאון מהר"ל לא היה לו רק בן יחיד ר' בצלאל שני בנים מהור"ר מנחם ומהור"ר שמואל ושתי בנות היה לר' שמואל, אחת היתה נשואה להגאון מוהר"ר חיים כהן צדק מפוזנא והשנית נשואה למוהר"ר יעקב בהגאון מוהר"ר חיים אב"ד במדינת העסין הרי היחוס מבן יחיד של הגאון מהר"ל. אבל יחוס בנותיו יגדל ממנו. והולך ומונה את צאצאי מהר"ל מבנותיו. הרי לנו שר' מאיר פערעליש, שהי' קרוב לדורו של ר' שמואל נכד מהר"ל, לא היו ידועים לו שום בנים של ר' שמואל, רק שתי בנות. וכן מפורש בספר "מגילת יוחסין לאיזו משפחות בישראל" לרמ"א בעלינסאן (אדעססא, תרנ"ב) בסופו, בחקירה בתולדות הדורות מצאצאי הגאון מהר"ל מפראג ז"ל: "כי רק בן יחיד הי' לו, הגאון מו"ה בצלאל ז"ל וגם הוא לא הי' לו נכד זכר". אמנם בירור נוסף מגלה, שכל רושמי היוחסין הללו טעו, כפי שהעירני הר"ש הנ"ל, שבנוסף לשתי הבנות הנ"ל היו לר' שמואל בצלאלס (נכד מהר"ל מפראג) בן אחד, כמפורש במצבה המועתקת על ידי ר' סיני האק בספרו "משפחות ק"ק פראג על פי מצבותיהן" (פרעסבורג תרנ"ב ע' 46): תס"ו תשרי [נפטר] כ"ה יודא ליב בן הראש האל[וף] מו' שמואל ר' [בצלאלס] ז"ל. ובהערה שם כותב על ר' שמואל זה שהוא "נכדו ואהובו של מהר"ל מפראג בן בנו יחידו ר' בצלאל". והוא פלא, איך זה שר' מאיר פערעליש, שכתב את ספר מגלת היוחסין שלו בשנת תפ"ז (שכך הוא כותב בו: עד היום שהוא שנת תפ"ז), לא ידע על ר' יהודה ליב שנפטר בשנת תס"ו כנ"ל; רק את שתי אחיותיו. אך אמנם גם בלאו הכי ברור שתנא ושייר, שהרי כאן מונה רק שתי בנות לר' שמואל, הרי הן אשת ר' חיים כ"ץ ואשת ר' יעקב. ואילו בעמ' שלאחריו כותב הוא עצמו "הראש הקצין התורני כמהו' גרשון ברנדייס סג"ל גם הוא הי' חתן ה"ה מו"ה שמואל ר' בצלאלש הנ"ל", שהיא הבת השלישית הנזכרת גם ב"משפחות ק"ק פראג" הנ"ל "תל"ו תמוז [נפטרה] הינדל בת האל' מו' שמואל ר' בצלאלס ז"ל, ז[וגת] ברנדס". ומדשייר את מרת הינדל ברנדייס שייר גם את ר' יהודה ליב. וכל זה מתאים למסופר ע"י כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בספר הזכרונות (אין ביניהם אלא שינוי קל: בזכרונות

13 צור מחצבתו פרק א: רבי משה מפוזנא ג (ח"ב ע' 167) "ר' יהודה ליב איז נפטר געווארען אין תס"ד", וכאן נדפס שהוא נפטר בתשרי תס"ו). איך שיהיה, לכאורה נראה מכאן, שר' משה הי' ראש הקהל בפוזנא, והיה בנו של מוה"ר יהודה ליב בנו של מוה"ר שמואל בנו של מוה"ר בצלאל בנו של מהר"ל מפראג, כמסופר בס' הזכרונות.

14 ד פרק ב אביו רבי ברוך בבית רבי פכ"ד מספר על ר' ברוך אביו של אדמו"ר הזקן, שבסוף ימיו הלך לגלות, עד שבא למדינת אונגרין לעיר אחת ששמה סולת (סוליש), ויהי שם כמה שנים עד פטירתו, ומסיים: ואחר שנפטר קברוהו בכבוד גדול ונתנו לו מקום חשוב, וגם החברה קדישא הציבו מצבה על קברו. מצבה זו הועתקה בכמה מקומות: פחות מבן י"ד. על כרחך שזקנו ר' ברוך שהוא נקרא על שמו, נפטר לפני שנת תקנ"ב. והנה בקשר להוכחה הא', שהשם על המצבה הוא "ישראל ברוך" (ולא רק "ברוך"), ראה מ"ש ב"עדן ציון" מהרב ישעי' הלוי הורוויץ ע' צא (וכ"ה במגדל עז ע' תז, זכרונות שילה, מהנ"ל): אני שמעתי כמה פעמים מאבא מארי ז"ל, כדבר פשוט וברור אשר הי' שמו הר' ישראל ברוך, ורק כשנעשה אחר כך מהמקורבים להבעש"ט נ"ע, חדל לקרות בשם ישראל מחשש הקורא לרבו בשמו. ובקשר להוכחה הב', ששם אביו במצבה הוא "אברהם" (ולא שניאור זלמן); הנה זוהי אחת משתי הנוסחאות שבבית רבי (א, א בשוה"ג): איך הי' [אדמו"ר הזקן] נכדו [של ר' משה מפויזנא] לא ידענו ובלאזני שמענו שחותנו של הר"ר ברוך הי' נקרא ר' אברהם. ויש אומרים שאביו הי' נקרא ר' אברהם. וכן הוא גם בפנקס לאזניא (ראה "מבית הגנזים" פרק א): פ"נ איש תם וישר הרבני המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ אברהם ז"ל, נפ' ח' לחדש תשרי שנ' תקנ"ב לפ"ק תנצב"ה. ב"אגרות בעל התניא" (ע' א) מפריך את ההנחה שזוהי מצבת ר' ברוך אביו של רבנו הזקן, מג' טעמים: א) שמו הי' ברוך ולא "ישראל ברוך", כמוכח מכל חתימותיו של רבנו בשם אביו. ב) שם אביו הי' שניאור זלמן 9 ולא אברהם. ג) הוא נפטר לפני שנת תקנ"ב, שהרי ידועים לנו שלשה נכדים של רבנו שנקראו בשם ברוך, והם בני בניו ר' דוב בער ור' חיים אברהם ובן בתו פריידא. האחרון הביא לדפוס את התניא בשנת תקס"ו, ואי אפשר לומר שהי' אז 9. כמסופר בס' הזכרונות (פרק פ ואילך), ובשלשלת היחס שבריש "היום יום": הר' משה. ה) בנו הר' שניאור זלמן. ו) בנו הר' ברוך. ז) בנו הוד כ"ק אדמו"ר הר' שניאור זלמן. היום יום ט"ו כסלו תקזיי"ן לפ"ק נתקבל התורני מו"ה ברוך ב"מ אברהם להחברא קדישה היום יום ט"ו כסלו תקיו"ד לפ"ק נתקבל הילד שניאור זלמן בן מהור"ר ברוך להחברא קדישא ובכל שנה ושנה מחויב אביו זקנו הנ"ל ליתן ולכאורה הי' אפשר לומר, שר' ברוך (ואביו ר' אברהם) שבקטע הראשון אינו אביו (וזקנו) של אדמו"ר הזקן שבקטע השני. אמנם מהמשך הקטעים נראה שהוא הוא; בפרט מה שכתוב בקטע השני "אביו זקנו הנ"ל", ולא נתפרש בקטע

15 צור מחצבתו פרק ב: אביו רבי ברוך ה זה מיהו אביו זקנו הנ"ל, שלכאורה הכוונה להנזכר בקטע הראשון "מו"ה אברהם". ובקשר להוכחה הג', שנכדו ר' ברוך ב"ר אליהו הביא לדפוס את התניא בשנת תקס"ו. בזה נמשך אחר טעותו של הבית רבי, שכתב (נז, ב הערה ב) שר' ברוך ב"ר אליהו הנ"ל הוא בן (פריידא) בתו של רבנו הזקן. ובאמת אינו נכדו, אלא הוא המדפיס הידוע בשקלאוו (יחד עם אביו ר' אליהו בשנים תקנ"ה-ז, ויחד עם שותפו ר' יצחק ב"ר שמואל בשנת תקס"ו) דובראוונא (בשנים תקס"ב-ד) ולאדי (שם הדפיס בתקס"ה את הספר עמודי גולה עם הסכמת רבנו הזקן). וראה אודותיו א. יערי, קרית ספר כב ע' 52. ואדרבא, מחתימת אגרות התקופה הזו על ידי רבנו הזקן, נראה לאשר את זמן פטירתו בשנת תקנ"ב, שהרי באגרות שלפני שנת תקנ"ב רגיל לחתום "במ"ו ברוך נ"י", או "בלא"א מוהר"ב יצ"ו" (ראה אגרות-קודש באגרות א-יז, ותצלום כתי"ק שבח"ב ע' קכא), ואילו באגרות חתימת אדמו"ר הזקן לאחר פטירת אביו שלאחרי שנת תקנ"ב רגיל לחתום "במו"ה ברוך זצללה"ה" וכיו"ב (ראה אגרות כ ואילך). גם ידועים לנו שלשה נכדים של רבנו הזקן, שנולדו בשנים תקמ"ט-תקנ"א, ולא נקראו על שם אביו ר' ברוך: א) רבנו הצמח צדק, שנולד בער"ה תק"נ, ב) הרה"ק ר' מנחם נחום באדמו"ר האמצעי, שנולד לאחר תקמ"ח (שבה היתה חתונת אביו אדמו"ר האמצעי), ג) ר' דובער בהרה"ק ר' חיים אברהם באדמו"ר הזקן, שנולד ודאי אחרי תק"נ (שבה היה אביו בר מצוה). ולאידך ידועים לנו שלשה נכדים של רבנו הזקן, שנולדו אחר כך, ונקראו בשם ברוך: א) בנו השני של אדמו"ר האמצעי. ב) בנו השני של הרה"ק ר' חיים אברהם. ג) בנם השני של ר' אליהו ופריידא (בת אדמו"ר הזקן). מכל הנ"ל מסתבר לקבל את ההנחה, שר' ברוך נפטר בשנת תקנ"ב. * * * בנושא זה דנתי במבוא לאגרות-קודש אדמו"ר הזקן (קה"ת תש"מ), ואז זירז הרבי ביותר להשיג תמונה מהמצבה ולהדפיסה במבוא הנ"ל. כאשר סוף סוף הושגה התמונה (לא כל כך ברורה), הורה הרבי "לצרף גם פיענוח נוסח המצבה שאינו ברור כ"כ" (ראה עבודת הקודש ע' חתימת אדמו"ר הזקן בחיי אביו לה), וכן נדפס במבוא שם ע' 9.

16 ו פרק ג משפחת הרבנית סטערנא בתשובות רבינו הזקן לחקירותיו בעת מאסרו, הוא כותב (אגרות קודש שלו ח"ב ע' ל): נולדתי בלאזנע והייתי שם עד שהייתי בן ט"ו או ט"ז שנה, ונשאתי אשה בויטעפסק. אודותה כותב בבית רבי (נד, ב): אשתו הרבנית מרת סטערנא ע"ה, היתה אשה גדולה צנועה וחשובה ובעלת חכמה ודעת חזק ודברי חכמה היו נשמעים ממנה, והי' לה מסירות נפש רב על רבינו מתחלה בבית אביה, ואחר כך קודם רבנותו בהיותם במאהליב (שעל הדנעסטער), ואח"כ בימי רבנותו הי' לה מסירות נפש עליו תמיד, ובפרט כשלקחוהו לפטרבורג. דק' וויטעפסק, ואחותם מ' יוכבד היתה אשת הגאון מו"ה יעקב קריציווער אבד"ק וויטעפסק), בן הרב הג' מו"ה בער בוויטעבסק. 11 למדנו מכך, כי מו"ה ישראל קיסין, וגיסו מו"ה יעקב קריציווער (בן וחתן מו"ה דובער קיסין מוויטבסק), שני רבני וויטעבסק (שאליהם מופנית תשובת רבינו הזקן), וכן מו"ה ליפמן קיסין פרנס דקהלת וויטעבסק, שלשתם היו בני דודים של הרבנית סטערנא. 12 מו"ה ישראל הנ"ל הי' במשך תקופה מ"ץ בליובאוויטש, ונזכר גם בשו"ת רבינו הזקן (בשאלה שבסי' לז): "הרב הגדול מוהר"ר ישראל ז"ל מלובאוויץ". וראה כרם חב"ד גליון ד' ע' 124, שאפשר הוא "הרב דק' לובאוויטש" שנשלח על ידי הגר"א לתהות על קנקנו של המגיד ממעזריטש, כמסופר ב"זמיר עריצים" (חסידים ומתנגדים ח"ב ע"ק 236). ואודות חותנו וחמותו כותב שם: חותנו הנגיד רי"ל סג"ל זלה"ה מוויטעבסק הי' איש נכבד ומפורסם חמותו הי' שמה ביילא. * * * "מו"ה ליפמאן קיסין פרנס דק' וויטעפסק" הנ"ל, הי' אביו של שמחה קיסין, אשר כ"ק אדמו"ר האמצעי כותב לו (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי ע' כב): רבני ופרנסי העיר ויטבסק לא נתפרש כאן מי הם בני משפחתו של חותנו, אמנם ממקורות אחרים נודע כי חותנו זה הי' גיסו של מו"ה דובער קיסין אביהם וחותנם של רבני ופרנס הקהלה בוויטבסק, אשר רבינו כותב אליהם (שו"ת אדמו"ר הזקן סי' ל): לאו[הב] נ[פשי] ב[ן] ד[וד] ז[וגתי] הרב הגדול המפורסם מוהר"ר ישראל נ"י, ולגיסו הרב המופלג מו' יעקב נ"י, מו"צ דק' וויטעפסק יצ"ו. 10 בבית רבי (סו, ב) כותב אודות מוה"ר ישראל הנ"ל "שהי' שני בשני עם הרבנית אשת רבינו נ"ע". ובשלמי אמוני ישראל (א, ע' 85) כותב אודותם: הגאון מו"ה ישראל קיסין אבד"ק וויטעפסק (שהי' תלמידו של הגר"א ז"ל. והי' אחי הרב הגביר מו"ה ליפמאן קיסין פרנס 10. הם היו רבני וויטבסק בשנים שרבינו הזקן כבר גר בלאזניא. אמנם בשנים הצעירות של רבינו הזקן, כאשר גר בוויטבסק, כיהנו ברבנות וויטבסק הג"ר צבי הירש במוהר"ר שמעון, מחבר ספר הדרת זקנים (דובראוונא תקס"ב), הג"ר ישעי' והג"ר ליב כמפורש בהסכמות לס' הנ"ל (וראה גם כתבי הרח"א ביחובסקי ע' סד). שאר בשרי ר' שמחה פ"ש לאביך הזקן האהוב קרובי הנכבד ומפורסם חנני' ליטמאן 13 ולכל משפחתו. שמחה קיסין זה החמיץ אחר כך, והלשין על כ"ק 11. וממשיך לפרט, בשלמי אמוני ישראל שם, את יחוס אבותיו, אשר מו"ה דובער קיסין הנ"ל הי' בנו של מו"ה נחום אבד"ק קאפוסט, בן הגאון מו"ה גרשון ממינסק, בן מו"ה אלי' ז"ל. 12. אחרי פטירתו של מו"ה ישראל קיסין הנ"ל, מילא את מקומו ברבנות וויטבסק, חתנו מוה"ר גרשון. ומשנת תק"פ הי' מוה"ר גרשון מ"ץ בשקלאוו, עד לפטירתו בשנת תר"ח (ראה מפתח לצמח צדק ע' קנט). 13. שם הוא מתרגום לרוסית של המכתב. וכנראה שברוסית ביטאו את השם הזה "ליטמאן" (במקום "ליפמאן").

17 צור מחצבתו פרק ג: משפחת הרבנית סטערנא ז * * * עוד בת היתה לר' יהודה ליב סג"ל הנ"ל, שנישאה להגביר ר' עקיבא פראדקין משקלאוו. אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ו (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי עמ' א-יב). ואביו ר' חנני' ליטמאן הנזכר הוא ר' ליפמאן קיסין הנ"ל, פרנס קהלת וויטעפסק, ואחיו של הרב ישראל קיסין אבד"ק וויטעפסק. זהו, אם כן, מה שכותב בבית רבי שם, שחותנו של רבנו, ר' יהודה ליב סג"ל, הוא "איש נכבד ומפורסם" בוויטעבסק, שהי' ממשפחת רבני ופרנסי העיר. בבית רבי מסופר איך שהיא השתדלה למען רבינו, ואשר רבינו הי' מחזיק לה טיבותא עבור זה כל ימיו.

18 ח פרק ד אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש בסוף ספרו שארית יהודה, מהדורת קה"ת תשי"ז, כותב אודותיו כ"ק אדמו"ר זי"ע : 14 כ"ק הגאון הצדיק 15 הרה"ק ר' יהודא ליב מיאנאוויטש, אחי הוד כ"ק רבינו הזקן (בעל התניא והשלחן ערוך) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נולד בשנת תק"ט בערך. 16 בבית רבי 17 כותב אודותו: אחיו של רבינו (הזקן), האחד המיוחד הוא הרב הגדול בישראל ירא וחרד לדבר ה' מוהר"ר יהודה ליב מייאנאוויטש זצלה"ה (הנקרא בעולם בשם דודינו רי"ל) בעהמ"ח ס' שארית יהודה על הלכות מליחה ובסופו שו"ת הרבה. 18 וגם נמצא ביאורים הרבה על דברי מר אחיו רבינו הקדוש נ"ע, וגם הרבה דברים ששמע ממנו בעצמו. הוא הי' בן משק ביתו של רבינו, ורוב עניני רבינו היו נחתכים על פיו. הוא כתב דרושי התורה אור רובם, ועוד הרבה דרושים בלשונו הזהב של רבינו, 19 ורבינו בכבודו ובעצמו הגיהם והעיד שרשימותיו מכוונים מאד ממש כמו שנאמרו. ורבינו פקד עליו להגיה גם רשימות של אחרים, כמבואר בהמכתב מרבינו לאנ"ש שנקרא בשם תקנות דלאזני. 20 אחר פטירת רבינו הגיה הוא את ספר השלחן ערוך של רבינו, כמ"ש אדמו"ר האמצעי נ"ע בהקדמתו לספר השלחן ערוך. 21 בסידור שנדפס בשנת תקפ"ב, על ידי המדפיס דקאפוסט הר"ר ישראל יפה זלה"ה, נתן הוא הסכמתו אז על ההדפסה ונדפסה שם. 22 אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע מביא בתשובותיו הרבה דברים 14. ההערות דלקמן בשוה"ג, גם הן של כ"ק אדמו"ר זי"ע, כפי הנדפס שם [והושלמו כאן כמה פרטים, בין חצאי רבוע]. 15. לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בקונטרס תורת החסידות (ע' 10) [אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד ע' שיט]. 16. כן משמע מרשימות כ"ק מו"ח אדמו"ר (קונטרס סד [ס' המאמרים תש"ט] ע' 87). 17. ח"א פרק כד. 18. [נדפסה לאחרונה בעריכה מחודשת, ובהוספת תשובות רבות, קה"ת תשס"ט]. 19. [כמפורט בשער הספר תורה אור, המועתק לקמן]. 20. [כמועתק לקמן בסמוך. אודות תקנות לאזניא ראה לקמן פרק יב]. 21. [כמועתק לקמן]. 22. [עותק מסדור זה לא הגיע לידינו. חלקה העיקרי של ההסכמה נעתק בתחלת הסדור תורה אור]. ממנו. 23 מכתב ממנו לאדמו"ר הנ"ל נמצא אצלינו, לבאר דברי קדשו של רבינו, במ"ש בתיקון המקוה שלו, ששיעור הרמון הוא פחות מטפח על טפח מרובע, שהרב דווייעטקא חלק על זה, והוא האריך להצדיק את הצדיק דמעיקרא, וידבר שם הרבה מגדולת רבינו, ואיה"ש לקמן נעתיקנו יעו"ש. 24 מ"כ בעיר יאנאוויטש, ואנשי העיר רועדים לשמו ולזכרו, לזכר עולם יהי' צדיק, תנצב"ה. 25 וברשימות ושיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מוזכר רבות, ואין כאן המקום להעתיק משם, ומסומן בשולי הגליון מקום סיפורים אלו ברשימות ושיחות הנדפסות. 26 רשימת דרושי רבינו להלן נביא כמה מקורות, להרחבת דברי ה"בית רבי" שהביא רבינו: הבית רבי מביא, שרוב דרושי ה"תורה אור" הם מ"הנחות" שרשם מהרי"ל, וכן מפורש בדף השער של התורה אור: ונתנו לכתוב רוב הדרושים, על ידי אחיו תלמידו הרב הגדול בישראל, ירא וחרד לדבר ה' מוהר"ר יהודה ליב זצ"ל, מ"מ ומ"ץ דק"ק יאנאוויטש, ועל פי ציווי כ"ק אדמו"ר נ"ע כתבם כתיבה תמה ומאושרה, ורובם סדרם לפני אחיו אדמו"ר נ"ע והוא 27 הגיה אותם בכבודו ובעצמו, ככתבו וכלשונו. את הדרושים שנדפסו בתורה אור (ובלקוטי תורה), ליקט וערך כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, אשר הי' סומך 23. [ראה כרך המפתחות של סדרת "צמח צדק", ע' קסא]. 24. נדפס לקמן ע' צח [ובמהדורה החדשה של שארית יהודה חיו"ד סי' לו]. 25. הערת הבית רבי: בן הי' לו, הי' נקרא הר"ר ישעי' זלה"ה, והוא אביו של הר"ר זאב וואלף זלה"ה שהוציא לאור הדפוס "מכת"י" הספר שארית יהודה עם השו"ת מזקנו זלה"ה [ראה אודותיו לקמן]. 26. י"ט כסלו תרצ"ג אות יב [לקוטי דבורים ח"א ע' 42]. כ"ה שבט צ"ו אות כט, מב, מח [לקוטי דבורים ח"ב ע' 492, רנה, 518]. חלק שלישי: ח, ט, י, יא, יב, יג [לקוטי דבורים ח"ג ע' רעו רפ]. ח"י אלול תש"ג עמוד 23 [ס' השיחות תש"ג ע' 156]. ביקור שיקאגא עמוד 15 14, 7, [ס' השיחות תש"ב ע' 37, 30, 38]. קובץ חדושי תורה תש"[ד] עמוד 4. תורת החסידות אות ח [אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד ע' שיט]. ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" עמוד 3. התמים א' עמוד ו. התמים ב' עמוד נ, נא, נב. התמים ה' עמוד לה. התמים ו' עמוד לח. התמים ח' עמוד ז. תורת שלום עמוד 98 [ובדפוס החדש ע' 86]. קיץ הת"ש עמוד , 51, 50, תולדות מהר"ש עמוד 9. ח"י אלול תש"ו עמוד 23 [אוצ"ל תש"ג, וכנסמן לעיל]. חה"פ תש"ג עמוד 25. קצורים והערות לתניא עמוד קכד. קונטרס סד [ס' המאמרים תש"ט] עמוד , קונטרס צט עמוד 106 [ס' המאמרים קונטרסים ח"ג ע' כב]. 27. כ"ק אדמו"ר הזקן.

19 צור מחצבתו פרק ד: אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש ט על הנחות המהרי"ל יותר מעל שאר ההנחות, ובאחת מתשובותיו (חו"מ סי' ע אות ט) מספר, כיצד הצליח להשיג הנחות אלו, על מנת להדפיס מהם את הדרושים שבתורה אור (ולקו"ת) : 28 מעשה שהי' כך היה, אדמו"ר [הזקן] נ"ע דרשותיו הי' כותב אחיו הרי"ל ז"ל והוא [אדמו"ר הזקן] הי' משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים. ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כי אם אחד מיוצאי חלציו טרח והשיגם מידי התלמידים השומעים. והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן כו', והוא 29 בירר מתוכם הכתבים של הרי"ל ז"ל, לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטוב, והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס, באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר"ה. 30 ואפשר שגם דרושי הלקוטי תורה רובם מהנחות מהרי"ל. להלן פרק כח יסופר אודות כותבי ה"הנחות" בתקופת לאדי (תקס"א ואילך). אמנם נראה, אשר בתקופת לאזניא (לפני תקס"א) הי' המהרי"ל הרושם העיקרי של ה"הנחות", כנראה גם מ"תקנות דלאזניא" שכתב אדמו"ר הזקן (אגרות- קודש אגרת מב): 28. ראה גם לקמן פרק ס. 29. הוא הכותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 30. את הספר תורה אור הדפיס, ברשיון הצענזור, בקאפוסט בשנת תקצ"ז. אמנם חלקו השני, הוא ספר לקוטי תורה, לא נדפס עד שנת תר"ח, בזיטאמיר, כדלקמן פרק נט. כל הנערים הנוסעים למחננו מהיום והלאה יביאו עמהם הכתבים והעתקות מד"ח חדשים גם ישנים, ואפילו ההעתקות מד"ח שכתב אחי נ"י, להיות כי רבה בהם השיבושים העצומים. וכל אחד ואחד יכרוך כתבים שלו, ויכתוב שמו על הכרך, וימסור ליד אחי נ"י ויגיה אותם, בצירוף מגיהים אחרים דקהלתנו דוקא בהשגחת אחי עליהם להגיה, ואחר כך יוחזר לכל אחד ואחד הכתבים שלו. מדברים אלו נמצאים אנו למדים, שגם בתקופת לאזניא היו כמה כותבי "הנחות", אך העיקרי והמוסמך ביותר הי' מהרי"ל, המכונה כאן על ידי רבינו הזקן "אחי". כל אחד מאנ"ש הי' משיג לעצמו העתקות מ"הנחות" אלו ואלו, ואדמו"ר הזקן ציווה, שגם העתקות אלו יש למסור למהרי"ל על מנת להגיהם משיבושים. וראה גם "תורת מנחם - רשימת היומן" ע' רצט "עד תק"ן הי' מהרי"ל מיאנאוויטץ ה"מניח" הדא"ח". לפועל הגיעו אלינו מגוכתי"ק מהרי"ל רק דפים בודדים (בכת"י מס. 1052, ועוד). ומלשון הצמח צדק נראה, שגם בזמנו לא הצליח להשיג את ההנחות האלו בגוכתי"ק המהרי"ל. יתירה מזו נראה, שאפילו דפים אלו שבכת"י 1052 הנ"ל, לא היו בידי הצמח צדק בעת עריכת התו"א, שהרי שני הדרושים שבו [ד"ה זכור (תו"א ע, ד) וד"ה מי יתנך (תו"א עט, ג)] נדפסו בתורה אור בשינוי גדול, כנראה מ"הנחה" אחרת, ואם היו כתבים אלו בידי הצמח צדק, מסתבר שהי' מדפיס הנחה זו כמפורש על שער ה"תורה- אור" "רוב הדרושים ע"י אחיו יאנאוויטש". גם הובא לעיל, משער הספר תורה אור, אשר רוב הדרושים אשר בו "סדרם [מהרי"ל] לפני אחיו אדמו"ר נ"ע, והוא [רבנו הזקן] הגיה אותם בכבודו ובעצמו, ככתבו וכלשונו". רק דרוש אחד הגיע לידינו בכתי"ק מהרי"ל, מוגה בכתי"ק רבינו הזקן, הוא הדרוש דש"פ וארא תקנ"ד, הידוע בשם "דער פרומער וארא". 31 גם יובא לקמן פרק כג, אודות העתקת אגרת התשובה, מוגהת בכתי"ק רבינו הזקן. ומובא שם מרשימת היומן (ע' 31. נתפרסם, במצורף לתצלום כתי"ק, ב"כרם חב"ד" (גליון 2 ע' 4-14), ובס' מאמרי אדמו"ר הזקן בראשית שמות (הוצאת תשמ"ט, הוספות, ע' 28-30;.(44-48

20 י תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן בכתי"ק מהרי"ל, 34 חלקם במהדורה אחרת מזו הנדפסת בשלחן ערוך שלו. 35 כמו כן הגיעה לידינו מהדורה מהלכות ציצית והלכות תפילין שבסידור רבינו הזקן בכתי"ק מהרי"ל, עם הגהות בכתי"ק אחיו רבינו הזקן, כדלקמן פרק כ ופרק לב. קסז), שהיא בכתי"ק מהרי"ל, מוגהת בכתי"ק רבינו הזקן. הגהת השלחן ערוך של רבינו הבית רבי מביא גם, שמהרי"ל הגיה את שלחן ערוך רבינו הזקן ומסרו לדפוס, והדבר מפורש בהקדמת כ"ק אדמו"ר האמצעי לשלחן ערוך רבינו הזקן: שזכינו והשגנו כל ההלכות כסדרן בחלק או"ח, כמעט מראשו לסופו, מוגהים ובמראי מקומות, על פי השגחת דודי הרב המפורסם מוהר"ר יהודא ליב מ"ץ דיאנעוויץ, וגם דודי הרב המופלג מוהר"ר מרדכי 32 הגיה כפי כחו, ודאי שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן. וכבר האריך הגרא"ח נאה ב"קונטרס השלחן" ע' יא-ג, להוכיח שעיקרם של המראי מקומות נכתבו על ידי רבינו הזקן בעצמו, ועיקר הכוונה בהקדמה זו היא לומר שהם הוגהו על ידי מהרי"ל. מכל מקום מצינו שבשו"ת צמח צדק או"ח סי' קטז כותב: "סימן ר"ב במראה מקום ממהרי"ל דיאנעוויטש סב". והכוונה היא להגהת מהרי"ל בשוע"ר סי' רב סי"ב (שנסמנה בדפוס ראשון בציון סב, ובמהדורה החדשה בציון קעז). וכן מצינו הגהות רבות שהוסיף מהרי"ל על הגליון בדפוס ראשון של שלחן רבינו הזקן. ולפעמים דן אדמו"ר הצמח צדק בדבריו, ולפעמים חולק עליו. 33 גם הגיעו לידינו סימנים רבים משלחן ערוך רבינו הזקן, 32. פויזנר, אחיו של רבינו הזקן, מ"ץ דארשא. 33. ראה סי' קפח ס"י (ציון פב). סי' תמב ס"ט. יו"ד סי' קפג ס"ק א, ס"ק ג וש"נ. פסקים בשם רבינו כבר נזכר לעיל אשר אדמו"ר הצמח צדק מביא פעמים רבות בשמו. חלק מהדברים שהביא בשמו, הם פסקי הלכות שמסר מהרי"ל בשם כ"ק אחיו רבינו הזקן. פסקי הלכות אלו נלקטו ב"שער השמועה" שנדפס בסוף שו"ת רבינו הזקן, במהדורה החדשה של השלחן ערוך שלו. 36 לפעמים היה רבינו הזקן משתף אותו בדיני תורה שהיה מסדר. כך מוצאים אנו בשנת תקנ"ו, בכתב פשר לקהלת האראדישץ, שחתם עליו מהרי"ל (מבית הגנזים פרק קלו): כל הנ"ל נעשה עפה"ד וע"פ פשר, 37 כפי אשר הורני אדמו"ר אחי הרב שי', 38 במוסכם כל הקהל דק' הראדישץ, ולהיות לאות ולראי' באעה"ח 39 בפקודתו. 40 נא' יהודא ליבא"א 41 מו"ה ברוך זללה"ה אחי הרב שי' כ"ה טבת תקנ"ו לפ"ק גם הגיעו לידינו רשימות שרשם לעצמו מהרי"ל, ממה שהעיר לאחיו רבינו הזקן על מה שכתב בשו"ע שלו (שארית יהודה, מהדורה החדשה, חלק או"ח סי' כה): "רשימה מה שיש לעיין בדברי הרב בהלכות פסח שלו, נכתב כדי להראות לפניו". רבנותו ביאנאוויטש מכל הנ"ל רואים בבירור את מה שכתב הבית רבי, שמהרי"ל הי' בן משק ביתו של רבינו הזקן, ורוב עניני 34. בחלק מהדפים שבכתב-היד יש סימני מים. באחדים מהם גם שנת יצירת הנייר 1798; 1799 (תקנ"ח-ט), ואם כן יש לשער, שגם כתב-היד נכתב באותן השנים לערך. 35. ראה בזה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' י ע' 7 ואילך. 36. ראה שם סי' ג. ו. ט. י. יג. יד. כד. כה. ל. לא. לב. לג. לט. מ. מה. מו. מז. מח. מט. נ. נא. נב. נד. 37. על פי הדין ועל פי פשר. והיינו שהוא פשר הקרוב לדין. 38. כ"ק אדמו"ר הזקן. 39. באתי על החתום. 40. לכאורה הכוונה היא, שהפשרה היא ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר הזקן, וציוה לאחיו מהרי"ל לחתום עליו במקומו. 41. האות ב' היא מלעיל ומלרע (כאילו נכתב: ליב בא"א).

21 צור מחצבתו פרק ד: אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש יא רבינו היו נחתכים על פיו. אמנם בשנים האחרונות התקבל למ"ץ בעיירה יאנאוויטש. לא ידוע לנו תאריך מדוייק להגירתו ליאנאוויטש; אלא שיש לפנינו מקור מפורש שבשנת תקע"ב כבר הי' שם. כך מספר הגאון החסיד מוה"ר ישכר בער הלוי הורביץ (ששימש 10 שנים ברבנות בעיירה ליובאוויטש ( 42 אודות תקופת לימודו אחר נישואיו ביאנאוויטש, אצל הרה"ק מהרי"ל (כת"י 1027 קפא, ב): וכן שמעתי מיני' דמו"ר הה"ג המנוח מהרי"ל ז"ל מיאנוויטש בלמדי אצלו בשנת תקע"ב. אחרי שהתיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, בתחלת שנת תקע"ד (כדלקמן פרק לט), רגיל היה מהרי"ל לבוא מזמן לזמן לליובאוויטש. בפרט בתקופת הירידים שהתקיימו בליובאוויטש כל שנה (כדלקמן פרק לז), ולפעמים היה מסדר שם דיני תורה. אודות דין-תורה אחד שהתקיים בליובאוויטש בשנת תקע"ז, בהרכב מהרי"ל, אדמו"ר האמצעי, ואחיו מוה"ר חיים אברהם, ראה ב"מבית הגנזים" פרק מט. על כמה מהביקורים בליובאוויטש בעת הירידים בשנים תקע"ח-תקפ"ד, והדיונים שהיו לו אז בהלכה, עם אדמו"ר הצמח צדק ועם שאר הרבנים, מסופר בשו"ת שארית יהודה חלק אהע"ז סי' ג וסי' לח. 43 תשובה ופסק אשר כתב וחתם בליובאוויטש, באלול תקפ"ג, יחד עם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, נדפסה בשארית יהודה חלק אהע"ז סי' ה. 44 * * * תאריך פטירתו לא נודע לנו, אמנם בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רמה, נדפסה תשובה שכתב אל הרה"ק מהרי"ל, בשלהי קיץ תקפ"ה, 45 ובתשובה שכתב מוה"ר ישכר בער הורביץ הנ"ל, אל אדמו"ר הצמח צדק, בכ"ח אדר ראשון תקפ"ו, 46 נזכר מהרי"ל בתואר: "וחקרתי הדבר מכבוד דו[דו] ז[קנו] הרב המפורסם המנוח ז"ל מיאנוויטש". נמצא לפי זה, שהרה"ק מהרי"ל נפטר בין שלהי שנת תקפ"ה, לבין סוף אדר ראשון תקפ"ו. 42. ראה אודותיו "מבית הגנזים" פרק לג. 43. ראה בהנסמן בשוה"ג לתחלת התשובה שם ושם. 44. ראה גם "רשימת היומן" ע' שסד אות ז. 45. הוא מזכיר לו שם את נסיעת כ"ק אדמו"ר האמצעי "ויתמהמה עד קרוב לר"ה", שזו התקיימה בשלהי קיץ תקפ"ה. ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת כה. 46. נעתקה בהערות לשו"ת צמח צדק חלק או"ח סי' פב. צאצאיו בבית רבי שם נזכר בנו מוה"ר ישעי', ונכדו מוה"ר זאב וואלף, אשר הביא לדפוס את ספרו שארית יהודה, בשנת תר"א, וכן מפורש על השער: הובא לבית הדפוס על ידי נכדו ה"ה המופלג כו' מוה' זאב וואלף בהמנוח מו"ה ישעי' ז"ל בן כבוד הרב הג[און] המחבר ז"ל. בנו זה נזכר גם בשארית יהודה חלק אהע"ז סי' יד. 47 נכדו זה נפטר בארה"ק בשנת תרמ"ב, ונטמן בחלקת חב"ד שבהר הזיתים, כפי שנרשם ב"אבני זכרון" חלק יב (הועתק ב"אהלי ליובאוויטש" ג ע' 75 ואילך): הרב זאב וואלף בהרב ישעי', נכד אחי אדמו"ר מייאנאוויץ, ו' אלול תרמ"ב. * * * עוד אחד מצאצאיו של מהרי"ל ידוע לנו, הוא מוה"ר יעקב מרדכי טווער, שעלה לארה"ק בשנת תקצ"ב, והוא ראש המשפחות ברימ"ט, שאולזון, זינגר וגרוסמן, אשר בארץ הקודש. כך היה מקובל אצל בני משפחות אלו, שהם צאצאי הרה"ק מהרי"ל, אחיו של רבינו הזקן; אמנם לא ידוע לנו איך הוא הי' מצאצאיו, אם הי' נכדו או בעל נכדתו וכיו"ב, וכדלקמן. ונתחיל עם פירוט צאצאי מוה"ר יעקב מרדכי טווער דידן: במפקד מונטיפיורי משנת תקצ"ט, ברשימת האנשים דק"ק חב"ד הי"ו היושבים בעה"ק חברון ת"ו רשום: ר' מרדכי טווער, מקום מולדתו מאהליב, שנותיו מ"ה, בואו לאה"ק תקצ"ב. שמות ילדיו ושנותם: בנו מ' ישראל - יא. בנו ליב - ד. ובנפרד רשום אחריו: בנו שאול, נולד מאהליב, שנותיו ט"ז. עלה לאה"ק תקצ"ב. תלמיד. נשוי. הרי לנו, שר' מרדכי טווער נולד במוהילוב בשנת תקנ"ד, ועלה לארה"ק בהיותו בן 38 בשנת תקצ"ב, עם שלושה בנים: ר' שאול (שנולד בשנת תקפ"ג), ר' ישראל (שנולד בשנת תקפ"ח), ור' ליב (שנולד בשנת תקצ"ה). 48 במפקד תרל"ה, לא נזכר האב ר' יעקב מרדכי טווער, 47. ראה שוה"ג שם. 48. שנקרא על שם זקנו הרה"ק מהרי"ל.

22 יב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן רק שלושת בניו הנ"ל: ה"ר שאול ברמ"ט. ר' ליב ברמ"ט. ר' ישראל ברמ"ט. והיינו ששלושת הבנים האלו קיבלו על עצמם את שם המשפחה: ברמ"ט, או: ברימ"ט. ה"ר שאול הנ"ל 49 נפטר בשנת תרנ"ו, ומ"כ בהר הזיתים, כרשום באבני זכרון שם: ר' שואל ב"ר יעקב מרדכי חברוני, ער"ח חשון תרנ"ו. בניו של ר' שאול הנ"ל קיבלו על עצמם את שם המשפחה שאולזון, היא משפחת שאולזון המפורסמת בדורנו. עוד בן הי' למוה"ר יעקב מרדכי, שמו הי' שניאור זלמן, וגם הוא טמון בהר הזיתים, כנרשם באבני זכרון שם: הישיש שניאור זלמן ב"ר יעקב מרדכי, יד כסלו תרמ"ז. מסתבר שהוא הגדול שבאחים, ובשעה שעלה אביו מוה"ר יעקב מרדכי טווער, בשנת תקצ"ב, הוא כבר נישא לאשה, ועל כן נשאר לגור במוהילוב שברוסיה, ולכן אינו נזכר במפקד תקצ"ט הנ"ל. 49. ראה אודותיו, ואודות אחיו, תולדות חב"ד בארה"ק ריש פרק לו. כיון שהוא נקרא בשם שניאור זלמן, על שם כ"ק אדמו"ר הזקן, בודאי נולד אחרי תקע"ג (שנת הסתלקות אדמו"ר הזקן). ואם כן יש מקום לשער שהוא נולד לערך בשנת תקע"ד, בשעה שאביו הי' לערך בן עשרים. ובשנת תקצ"ב (כשאביו ואחיו עלו לארה"ק) הי' בן י"ח ונשוי לאשה, ולכן לא עלה לארה"ק כי אם אחרי שנים רבות. בנו של מוהר"ר שניאור זלמן זה הוא מוה"ר יעקב מרדכי זינגר, שהי' רב ושו"ב של ראשון לציון. בתו מרת פעריל (אחותו של מוה"ר יעקב מרדכי זינגר הנ"ל) היא זקנתו של הגאון מוה"ר ישראל גרוסמן, ראש ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד לוד. והוא כותב באחד ממכתביו אל בן-דודו, בשנת תשנ"ו: אבי מורי זצ"ל שהי' מיקירי ירושלים שמו ר' שניאור זלמן גרוסמן. אמו שמה היתה פעריל. הסבא שלך ר' מרדכי זינגר זצ"ל הי' אח שלה אביו הי' שמו רבי שניאור זלמן זצ"ל, והוא טמון בהר הזיתים השם שלו ניתן ע"ש בעל התניא זצ"ל, כי הוא הי' נינו של מהרי"ל שהי' אח של בעל התניא בהר הזיתים טמונים ג' אחים הסבא ר' שניאור זלמן, ואחיו ר' ישראל ועוד אח. הרי שבני משפחות ברימ"ט, שאולזון, זינגר וגרוסמן, הם צאצאיו של מוה"ר יעקב מרדכי טווער, נכדו של מהרי"ל. אלא שעדיין לא ברור איך הי' נכדו.

23 יג אצל הרב המגיד ממעזריטש פרק ה לימוד ההלכה אצל הרב המגיד ידוע לנו אשר הרב המגיד ממעזריטש לימד לתלמידיו את דרך החסידות, אשר למד מהבעל שם טוב. אמנם לא מפורסמת כל כך העובדה, אשר בבית המדרש של המגיד הוא לימד לתלמידיו גם הלכה ומנהג. אלא שעיקר מטרתם היה לימוד דרך החסידות, ולכן רק הדברים הללו מובאים בספריהם בשם הרב המגיד ממעזריטש. יובאו כאן דוגמאות אחדות, מכל האמור לעיל: א) בהקדמה לשלחן ערוך הרב, מספרים בני הגאון המחבר, אשר המגיד חיפש בין תלמידיו מי שיוכל לחבר חיבור, של ליקוט ובירור פסקי דינים על סדר השלחן ערוך בלשון צח ומילתא בטעמא, ויבחר בתלמידו רבינו הזקן, והפציר בו עד בוש, עד אשר הסכים והתחיל לערוך את השלחן ערוך שלו. רואים מכאן עד כמה הכיר הרב המגיד את גאונותו של רבינו הזקן, ועד כמה התאמץ לשכנע אותו שדוקא הוא יערוך את השלחן ערוך שלו. ועוד מספרים שם בני הגאון המחבר, שבשעה שבאו אל המגיד "הני תרי צנתרי דדהבא שבת אחים יחד הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא 50 ואחיו הרב מ"ו פנחס 51 והיה לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר". הרי שגם בעת לימודם אצל המגיד ממעזריטש עסקו בלימוד ההלכה. אמנם מזה אין הוכחה ברורה, אשר הרב המגיד עסק בעצמו עם תלמידיו בלימוד ההלכה. ב) רבינו הזקן התחיל לערוך את השלחן ערוך אחרי שנת תק"ל. 52 אבל כבר חמש שנים לפני כן, נתן הרב המגיד הסכמה לספר "הלכה פסוקה" (טורקא תקכ"ה), ובה כותב: ואף שהי' דרכי להיות מן הנמנעים מליתן הסכמה על שום ספר, אמנם שאני הכא דאיכא פנים חדשות, ועביד דינא לנפשי', 50. שהי' אחר כך אבד"ק ניקלשבורג. 51. בעל ההפלאה. 52. כדלקמן פרק טו. ומקצר את האמרים מן הפוסקים. זו היא ההסכמה היחידה, שכתב הרב המגיד והגיעה לידינו, ונכתבה לגודל יוקר העסק בבירור ההלכה. אך גם מהסכמה זו לא מוכח עדיין שהרב המגיד בעצמו עסק עם תלמידיו בלימוד ההלכה. אמנם יש כמה הוכחות על לימוד ההלכה בבית המדרש של הרב המגיד ממעזריטש: ג) בסוף ימיו הכשיר הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב סירכא שעברה ע"י מיעוך, אף שהדלדולים לא עברו ע"י מיעוך. וחלקו עליו כמה מרבני בארדיטשוב והגליל, באמרם שגם הדלדולים האלה הם חלק מהסירכה וגם הם צריכים לעבור ע"י מיעוך דוקא. 53 דהנה ישנם כמה אופני מיעוך ומשמוש בסרכות: אופן הא' הוא, גלגול באצבעות עד שהסירכה נימוחה כליחה וריר, שמבואר בפוסקים הראשונים להיתר. אופן הב' הוא, גלגול באצבעות עד שהסירכה מתנתקת מאליה מהריאה, באמצעיתה או סמוך לריאה, שזה התיר הרמ"א (סי' לט סי"ג וסי"ח) ומהרש"ל (יש"ש חולין פ"ג סי' כה), מטעם מנהג אבותינו תורה היא (דרכי משה ס"ק כ). אופן הג' הוא, גלגול באצבעות עד שהסירכה מתקלפת 53. ראה גם לקמן פרק ז.

24 יד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן מע"ג הריאה, שגם בזה נהגו להקל (שמלה חדשה סי' לט סל"ו). אופן הד' הוא, קילוף הסירכה מהריאה בידים, שגם בזה נהגו השו"בים להתיר, אף שזה נאסר בפוסקים (שו"ת אדמו"ר הזקן רס"י יד), וביאר אדמו"ר הזקן (שער השמועה סי' כא-ב) שהמקור להיתר זה הוא בגבול בנימין; ואשר אף הנוהגים להיתר, אין להתיר בזה אלא בנסרכה לדופן, מטעם הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. אמנם כאן בהיתר הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב מיירי באחד מהאופנים הראשונים, שהתירו בזה לדברי הכל, אלא שהורה שסגי במיעוך הסירכה עצמה הבולטת, ומדינא אין צריך להסיר את הדלדולים שבקרום המתפשט מהסירכה על גבי הריאה, ואף שנהגו להסיר גם את הדלדולים (כדי לבדוק הריאה בפושרים), מכל מקום, אחר שנתמעכה הסירכה עצמה, יכול לקלוף את הדלדולים האלה בידים, כמבואר בארוכה בשו"ת אדמו"ר הזקן סי' יב-ד. אחר הסתלקותו בתק"ע, פנו בזה לרבנו הזקן, שהשיב על כך בארוכה בכמה תשובות (שו"ת שלו סי' יב-ד), להצדיק את פסקו של הרה"ק מבארדיטשוב. ואח"כ מוסיף: והנה פלפול זה, אם די בהסרת הדלדולי[ם] במקום יציאת ובליטת הסירכא לחודי', היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבי[נו] הגדול הגאון המפורסם מה"ר דובערוש נ"ע בק[הלת] ראוונא, 54 והסכימה דעתו הק[דושה] דדי בכך, וראייתו 55 היתה מסירכא כסדר[ן] מחיתוך לחיתוך דמכשרינן בגמרא, 56 ולא 57 חיישינן אולי מתפשט קרום דק מהסירכא גם על גב האונא אם יקלפנה לשם (שהוא דבר ההווה ורגיל כנ"ל שזהו ענין שאילתנו), מכלל דקרום זה שעל הריאה התמימה ונקיה להלאה ממקום בליטת הסירכא אין שם סירכא עליו, אלא הפשטת ליחת הסירכא הנראית ובולטת מחיתוך לחיתוך שהיא כסדרן, וסותמת מנקב שבחיתוך לפירוש רש"י, 58 ולנקב אחר על הגב לא חיישינן משום דלא מחזקינן ריעותא ממקום למקום (ולהתוס' 59 לא חיישינן שתתפרק על הגב). 54. על תקופה זו ששהה רבינו בראוונא, מתחלת קיץ תקל"ב עד להסתלקות המגיד ממעזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, ראה לקמן פרק הבא. 55. ראיה זו הובאה גם בשו"ת אדמו"ר הזקן סי' יב (ד"ה אבל באמת), וש"נ. והובאה גם בשו"ת צמח צדק סי' קד ס"ח. 56. חולין מו, סע"ב (ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו). 57. שמבואר בפוסקים בשם הגאונים, וכן נפסק בטוש"ע סי' לט ס"ד: ואין נקרא כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחיתוך של זו לחיתוך של זו כו', אבל מגבה של זו לגבה של זו או אפילו מחיתוך לגב כו' נקרא שלא כסדרן. 58. מו, ב ד"ה היינו. 59. מז, רע"א. הרי לפנינו דוגמה ברורה, אשר בבית המדרש של הרב המגיד במעזריטש, וגם אחרי אשר עבר בית המדרש הזה לעיר ראוונא הסמוכה, לימד הרב המגיד את תלמידיו גם בהלכה, והוכיח לפניהם מהגמרא, כי הדלדולים הנשארים בריאה אינם חשובים סרכא. ואף שעיקרי הדברים שהובאו בשם הרב המגיד ממעזריטש, על ידי תלמידיו הקדושים, הי' רק בדברי חסידות. מכל מקום עסק אתם הרב המגיד גם בלימוד ההלכה. ד) גדולי הרבנים תלמידי רבינו הזקן כתבו בשמו (ראה בהנלקט בשו"ת שלו, שער השמועה סי' כז), אשר הוא שמע ממורו המגיד הקדוש, שביאר לפני תלמידיו, כי הכרתי ופלתי כיוון להלכה בלימוד זכות שלו, על המקילין במילבי"ן (תולעים) שבפירות שנבראו מהפרי. והיינו דאף שחייבים להזהר בזה מאד, מטעם שבריה לא בטל, מכל מקום כתב בזה בכרתי ופלתי סי' ק ס"ק ב: בעוה"ר במדינות הללו בימים החמים, ממש אין פרי ומחיה ומזון לחם וכדומה שאין בו רחש, ואי אפשר כמעט לבודקן, אמנם הוא מעט הכמות עד אשר אם נחית לביטול במועט יבטלו, אמרתי מאין לנו עזרה אשר נענה ביום פקודה כו'. והנה הטור הביא דעת התוס' ורשב"א דבריה בטלה באלף כו', אף דהוא בריה מכל מקום נתבטל. ומאריך להוכיח כדעה זו, שאף בריה בטלה עכ"פ באלף. ועוד הביא שם לימוד זכות נוסף בס"ק ד: והנה בזה יצא לנו דין גדול שהתולעים הקטנים המתהוים בעפושי פירות שקורין מילבין, דהא כל זמן שלא פירשו מותרים ואינם קרוים שרץ על הארץ אפילו יעמדו ימים רבים, אם כן אין כאן איסור לתחלת ברייתה, כי ברייתא של המילבין כשירחש זהו מקרה, ואם כן כשנוצרת מותרת דלא אסרה תורה, רק כשירחש אסרה התורה, ואין זה מתחלת ברייתו כו', לדידן דקיי"ל כרשב"א אין כאן מקום איסור. וסיים שם: וח"ו להקל עם כל זה בשום צד, ואל תטוש תורת אמך, רק עכ"פ יש התנצלות, כי בעוה"ר א"א למיקם ביה, ומי האיש אשר יאמר חף אני מפשע הזה בארצות האלה. וכתבתי זאת כתריס לפני הפורענות, אבל ח"ו לסמוך על זה להקל כל דהו מכפי האמור בשו"ע ופוסקים.

25 אצל הרב המגיד ממעזריטש פרק ה: לימוד ההלכה אצל הרב המגיד טו ועל זה אמר הרב המגיד ממעזריטש, כי הכרתי ופלתי כיוון להלכה בלימוד זכות שלו. רואים אנו שוב, כי המגיד לימד לתלמידיו בהלכה, הן בהלכות סרכות והן בהלכות תולעים, בנוסף לנתינת ההסכמה על ספר הלכה פסוקה, ובנוסף למה שהפציר ברבנו הזקן לערוך את השלחן ערוך שלו. ה) בתקופת המגיד ממעזריטש התחילו להדר ביותר בלישת ואפיית המצות, ובזהירות ממצה שרויה. כאשר רבינו הזקן נשאל על כך, השיב (שו"ת שלו סי' ו): עינינו רואות בהרבה מצות שיש עליהם מעט קמח אחר אפייה בעיסה קשה שלא נילושה יפה. ובדורות הראשונים היו שוהין הרבה בלישה וגלגול עד שהיה נילוש יפה, עד שמקרוב זה עשרים שנה או יותר נתפשטה זהירות זו בישראל קדושים, למהר מאד מאד בלישה, ואין לשין יפה יפה, ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה קשה. רואים אנו מכך, שבד בבד עם לימוד דרך ותורת החסידות, נתבררו בבית מדרש זה גם הלכות ומנהגים, ואף הותקנו בו תקנות חדשות. ו) מצה שרויה אינה התקנה היחידה שנתקנה בבית המדרש של תלמידי המגיד במעזריטש; גם תקנת הסכינים המלוטשים נתקנה על ידם. והיינו שכבר לפני ההשחזה, הסכין של שחיטה הוא מלוטש, דהיינו שהוא צר לצד חודו, וקל יותר לחדדו ולהחליקו. 60 כאשר רבינו הזקן נשאל לטעם תקנה זו, ביאר הדברים בכמה תשובות, ובעיקר בשו"ת שלו סי' ז. אמנם בסי' מז (שבמהדורה החדשה) פירש יותר: השחיטה בסכינים מלוטשים היא מצוה רבה ועצומה, אשר החזיקו בה רבותינו קדושי עליון נ"ע. לא נתפרש בתשובה זו תאריך כתיבתה, וכן לא נתפרש מיהו זה שהתקין תקנה זו, לפני עשרים שנה או יותר, למהר מאד מאד בלישה, ובמילא גם להזהר ממצה שרויה בפסח. אמנם בכת"י של התשובה הזו (1017 רלג, ב; 1027 קעה, א), חתימת רבינו היא: "שניאור זלמן במוהר"ר ברוך נ"י". וכיון שרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן נפטר בתשרי תקנ"ב (ראה לעיל פרק ב), אם כן נראה שנכתבה לפני שנת תקנ"ב, ו"מקרוב זה עשרים שנה או יותר", היינו לפני שנת תקל"ב, בתקופת לימודו אצל הרב המגיד. ונתפרשו הדברים יותר, בתשובה שכתב תלמידו של רבינו הזקן, הרב החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק בהר"ד, רבה של וויטבסק, ובעל שו"ת פני יצחק (קובץ יגדיל תורה נ.י. יב ע' י): וכך היה דרכם של רבותינו במעזריטש, שהיו נזהרים מלאכול מאכלי מצה טחונה קניידלעך וכדומה. מנהג זה, למהר מאד מאד בלישה, נתפשט בימינו בכל ישראל. אמנם רבינו הזקן כותב שהמנהג התחיל "זה עשרים שנה או יותר", ואז התחילו גם להזהר ממצה שרויה. ותלמידו מוהרי"א בהר"ד מוויטבסק פירש, אשר הכוונה היא לרבותינו במעזריטש שהתקינו תקנות אלו. תואר זה "רבותינו קדושי עליון נ"ע" הולם את המגיד ממעזריטש ותלמידיו. אמנם נתפרש הדבר יותר ע"י אחיו הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, בעל שארית יהודה (חיו"ד סי' יט): רבותינו הראשונים שהמציאו דבר זה הם השו"ב המפורסמים דמעזריטש, אשר החזיק על ידם קדוש עליון נשיא אלקים רבשכבה"ג המגיד זצוקללה"ה נבג"מ, ואחריו כל ישרי לב תלמידיו הצדיקים המפורסמים, ששתו בצמא את דברי דא"ח. בתחלה יצאו המתנגדים בחרמות ואיסורים נגד השחיטה בסכינים מלוטשים, כיון שהיא תקנת החסידים תלמידי המגיד ממעזריטש, כמסופר במכתב כ"ק אדמו"ר הזקן, שכתב בסוף ימיו בשלהי שנת תקע"א (אגרות- קודש שלו אגרת סא): בהיות הרב הגאון מה"ר חיים נ"י אב"ד דק' וואלאזין במדינתנו בשנת תקס"ג, שמעו מפיו כמה נגידי מדינתינו שאינם מאנ"ש כלל וכלל, שאמר בשם רבו המובהק הגאון המנוח החסיד ז"ל, 61 שאין שום איסור בשחיטת סכינים מלוטשים על פי הדין השנוי בגמרא ופוסקים, רק אם יצא איסור מפיו ז"ל, אינו אלא 60. ראה שארית יהודה שער המילואים סי' לט. משנת יואל ע' מא. יגדיל תורה (נ.י.) יט ע' תו. נה ע' שלא. שו"ת הרב סי' לח. 61. הגר"א מווילנא.

26 טז תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן משום הרחקה לאנ"ש, כמו שאר הרחקות וגזרות שיצאו כשגגה מלפני השליט בשנת תקל"ב כעל אפיקורסין ממש, שהן מן המורידין, ושלא להתחתן וכו', והכל על פי השמועה מפי אנשים כשרים ונאמנים בעיני כבוד תורתו. אמנם אחר כך, במשך תקופת ימי אדמו"ר הזקן נתקבלה תקנה זו בכמה קהלות ומדינות, ועל כך כותב באותו מכתב: בכל מדינות אוקריינא ופולין קטן ופאדאליייע ורוב מדינות וואלין אוכלים מסכינים מלוטשים, וגם בדובנא רבתי שאינן מאנ"ש כלל וכלל, וכן באוסטרא וקרעמניץ ולוצק ושאר קהלות גדולות שאינן מאנ"ש כלל, וגם באה"ק תובב"א, ורבים מהספרדים. בדורותינו אלה, אין אף שחיטה אחרת בעולם, כי אם בתקנת סכינים מלוטשים, שנתקנה בבית המדרש של הרב המגיד במעזריטש. רואים אנו שוב, איך שבבית המדרש של הרב המגיד במעזריטש, דנו בסוגיות הקשות בהלכה, ותיקנו תקנות גדולות, הן באפיית המצות והן בשחיטה בסכינים מלוטשים, עד אשר בזמנינו נתקבלו תקנות אלו בכל תפוצות ישראל. ז) ב"היכל הבעש"ט" גליון כב ע' צג, הביאו ממקור נוסף פסק הלכה של המגיד ממעזריטש, שמביא אחד מתלמידיו בשמו: בשו"ת "זכרון כהונה" להגה"ק רבי יצחק אייזיק מקאריץ בעל "ברית כהונת עולם", 62 דן בשאלת מכירת חמץ לנכרי אחרי זמן ביעורו, אם מועיל שלא יעבור עליו בבל יראה, ובתוך דבריו מביא: "וכבר הי' מעשה בק"ק מעזריטש זה כמה שנים ומצאו כן להיתר בספר יד אלי', וגם שמעתי מפי קדוש כבוד אדמו"ר הגאון החסיד אלקי מו"ה דוב בער מ[גיד] מ[ישרים מעזריטש] תנצב"ה, שסיפר בשם הגאון הגדול מוהר"ר בעריש אבדק"ק קלוגא, 63 שאירע מעשה כזה לפניו בהיותו אבדק"ק לקאייש, ונטה להיתר מחמת שהגוי זכה בחמץ". אמנם בירור כל ההלכות האלו, ותקנות חדשות אלו, הן בענין הסרכות, והן בענין התולעים, והן בענין לישת ואפיית המצות, והן בענין מכירת החמץ, והן בענין השחיטה בסכינים מלוטשים, כל אלו לא היו עיקר מטרת תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, בבואם ללמוד בבית מדרשו, כי אם עיקר מטרתם היתה ללמוד שם את דרך ותורת החסידות, אשר למד הרב המגיד אצל מורו ורבו הבעל שם טוב. 62. אודותיו ראה היכל הבעש"ט שם ע' קמה ואילך. 63. ראה בשוה"ג שם (ע' צג), שכנראה הכוונה לרבי שלמה דוב בער מהלברשטם, חתנו של הפני יהושע, אבד"ק לאקטש, ואח"כ לאביטש, ואח"כ גלונא. ושכנראה צ"ל כאן "אבדק"ק גלונא בהיותו אבדק"ק לאקטש".

27 יז פרק ו עם תלמידי הרב המגיד בין תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, בלטו שלשת התלמידים מבאי רוסיה הלבנה: הרה"ק מוה"ר מנחם מענדל מוויטבסק, הרה"ק מוה"ר אברהם מקאליסק וכ"ק אדמו"ר הזקן. מושבו הקבוע של הרמ"מ היה באותה שעה במינסק (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת נא), של הר"א בקאליסק, וכ"ק אדמו"ר הזקן סמוך היה באותה שעה על שלחן חותנו בוויטבסק. 64 מזמן לזמן היו נוסעים אל רבם המגיד למעזריטש, ואחר כך לראוונא, שם היו יושבים משך זמן לשמוע מתורתו וללמוד מדרכיו הקדושים. נסיעות אלו, מרוסיה הלבנה למעזריטש שבוואהלין, היו כרוכות באותן הימים בקשיים מרובים, אותם מזכיר הרמ"מ, באגרת שלו האחרונה, שכתב בתחלת קיץ תקמ"ח אל אנ"ש ברוסיה. באותה אגרת מתאר את מעלותיו של כ"ק אדמו"ר הזקן ואת הטעם ש"אותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם" (לקוטי אמרים אגרת כב. יסוד המעלה ח"ב אגרת מא ): 65 כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וטרח וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו. את הנסיעה הראשונה שלו, ללמוד אצל הרב המגיד ממעזריטש, מתאר רבינו הזקן, בתשובותיו שנתן בחקירות שבמאסרו בשנת תקנ"ט (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ו סט"ז): שבהיותי בן עשרים שנה בערך במשך זמן שהייתי בויטעפסק, נסעתי משם למעזריטש, 66 והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה. 64. ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"ב אגרת ו סי"ד (נשאתי אשה בויטעפסק והייתי שם ערך י"ז שנים). ס' השיחות תש"ד ע' אחרי פרסום פרק זה בפעם הראשונה, נדפס הספר יסוד המעלה, בעריכת ה"ר אהרן סורסקי, ושם בח"ב ילקוט השלם אגרות-קודש מאת רבינו מנחם מענדל מויטבסק זי"ע ורבינו אברהם הכהן מקאליסק זי"ע. הציטוטים דלקמן השוו עם הוצאה הנ"ל של האגרות. 66. ראה בית רבי ב, א. לקוטי דבורים ח"ג עמ' תפג ואילך. ומתואר גם ב"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל" לשלחן ערוך שלו: וכאשר היותו בן עשרים לרדוף לדעת את ה' כפי עומק תבונתו ורוחב דעתו ואמיתת טהרת וקדושת לבבו הנאמן לפני ה', לא מצא בכל עיונו כדי המספיק למלאות כל עמקי משאלותיו, ובפרט בידיעת סתרי התורה וסודותיה המאירים לנפש באור החיים כדי שביעה להשביע נפשו ורוחו רוח קדשו. מאת ה' היתה לו זאת שהורהו בדרכיו לילך באור ה' לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם מופת הדור הגאון האלהי החריף מורינו ורבינו דוב בער נ"ע מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש, אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם, שמה מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא וחי לעולם בחיי החיים כמו שאמר הכתוב צדיק באמונתו יחיה. באותה תקופה הפציר בו הרב המגיד לערוך את השלחן ערוך שלו, כדלקמן פרק טו. בעת החרם שהכריזו המתנגדים תחלת שיתוף הפעולה בין שלשת הצדיקים האלו הידועה לנו, היא השתדלותם למנוע את הכרזת החרם של המתנגדים נגד החסידים בשנת תקל"ב. באותו חורף התחילה התארגנות המתנגדים לרדוף את החסידים. הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק יחד עם כ"ק אדמו"ר הזקן נסעו אז במיוחד לווילנא, לערוך ויכוח עם הגר"א, בהוכחת צדקת דרך החסידות, ושכל דברי הדופי שספרו לו על החסידים הם שקר. בזה רצו למנעו מהכרזת ההרחקות נגד החסידים ולהשקיט את הרדיפות נגד החסידים. על כל זאת מספר כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת שכתב בשנת תקנ"ז אל אנ"ש דק"ק ווילנא (אגרות-קודש שלו אגרת לד): מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים, וכאשר דברו לו גדולי העיר רבנו, הנה זה הרב המפורסם שלהם בא להתווכח עם כת"ר, ובאשר ינוצח בוודאי הנה בזה יהיה שלום על ישראל, דחה אותם בדיחויים. וכאשר החלו להפציר בו מאד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר, כידוע לזקני עירם. ואח"כ במדינתינו 67 נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם 67. רוסיה הלבנה (לעומת ווילנא אשר בליטא).

28 יח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן והבטחתם אשר הבטיחו תחלה שלא לעשות לנו מאומה, רק בראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה, ותלו עצמן באילן גדול, הגאון החסיד נר"ו. את הנסיעה לווילנא מזכיר גם הרמ"מ מוויטבסק באגרת שכתב בשנת תקל"ח מצפת לאנשי ווילנא (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' ו. יסוד המעלה ח"ב אגרת ג): והנה אתם עדי ישראל וסהדי במרומים, אשר בהיותי במחנם הקדוש, רצוני וחפצי היה להיות נקי מה' ומישראל, והלכתי ליתן אמתלא לכל הדברים והאמת, ולא אסתייעא מילתא. בשתי האגרות האלו לא נמסר תאריך לנסיעה זו לווילנא. בבית רבי (ז, א) כותב שהן הנסיעה לווילנא והן הנסיעה לשקלאב היו שתיהן לפני הנסיעה לאה"ק בשנת תקל"ז. אחריו נמשכו גם שאר חוקרי תולדות החסידות (ראה לדוגמה "הרב מלאדי" ע' 43. "תולדות החסידות" של דובנוב ע' 133). אמנם בקונטרס "זמיר עריצים וחרבות צורים" שהדפיסו המתנגדים נגד החסידים בסוף קיץ תקל"ב הם כותבים (חסידים ומתנגדים ע' 64): כשהי' הרב מו' מענדיל ממינסק בכאן 68 בחורף העבר אצל הגאון האמתי איש אל' מוהר"ר אלי' חסיד נ"י, לא ראה פני הגאון בכל החורף הנ"ל. "הרב מו' מענדיל ממינסק" הוא הרמ"מ מוויטכסק שגר באותה שעה במינסק כנ"ל. אם כן נודע לנו מכאן ששני הנסיונות להפגש עם הגר"א היו במשך חורף תקל"ב. ובאשר לויכוח בשקלאב: באגרת זו כותב רק "אחר כך במדינתינו נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו". ולא נתפרשה השנה. אמנם באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בקיץ תקס"ה (אגרות-קודש שלו אגרת נא): ובחורף תקל"ב, אחר הויכוח שהי' בשקלאב, לא מצא מענה על זה ועל כיו"ב, וכתבו חכמי ק"ק שקלאב להודיע להגאון המנוח דווילנא, עד שהכניסו בלבו לדון דין מורידין ח"ו וכתבו כן מווילנא לבראד והדפיסו שם קונטרס זמיר עריצים בקיץ הנ"ל, והיתה מזה צרה גדולה לבל הצדיקים דוואלין. מריהטא דלישנא של אגרת זו היה נראה שלויכוח זה שבחורף תקל"ב נסע רבינו הזקן עם הר"א מקאליסק. וממה שכתב באגרת הקודמת "אחר כך במדינתינו נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח", נראה לכאורה דהיינו כ"ק אדמו"ר הזקן עם הרמ"מ מוויטבסק, כמו הנסיעה לווילנא המוזכרת לפני זה שם, וכן מפרש ב"הרב מלאדי" ע' 44. אמנם בבית רבי (ז, א) כותב אשר לשקלאב נסע כ"ק אדמו"ר הזקן עם הר"א מקאליסק, ומספר שם כל פרטי המעשה, ואם כן מסתבר יותר שבשתי האגרות אינו מדבר אלא בויכוח אחד שניהלו כ"ק אדמו"ר הזקן והר"א מקאליסק בחורף תקל"ב אחר נסיעתו עם הרמ"מ מוויטבסק לווילנא. ומה שכותב כ"ק אדמו"ר הזקן אודות הר"א מקאליסק "לא מצא מענה על זה ועל כי"ב"; היינו כי עיקר טענתם היתה נגד הנהגת הר"א "להתהפך תמיד בראש למטה ורגל למעלה (שקורין קולייען זיך) בשווקים וברחובות, ונתחלל שם שמים בעיני ערלים, וגם בשאר מיני שחוק והיתול ברחובות קאליסק". זוהי ההנהגה המכונה: "תל"ק איז קיין טאלק ניט", כלומר אופני העבודה דשנת תק"ל אינם תכלית (התמים חוב' כ ע' סג). ונזכרת גם באגרת הר"א משנת תקס"א (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' קנו) "כל ענין הטאלק שהי' במדינתנו קודם שיצאנו משם". ועל טענה זו חוזרים כמה פעמים בקונ' זמיר עריצים הנ"ל "ומהפכים לפני ארון ברית ה' כמהפכת זרים ונכרים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה", "להתהפך כמנהגם ראשיהם למטה רגליהם למעלה" וכיו"ב. על זה כותכ לו כ"ק אדמו"ר הזקן ש"לא מצא מענה על זה", אע"פ שעל שאר טענותיהם נגד החסידים השיבם כ"ק אדמו"ר הזקן תשובות נוצחות, כמסופר בבית רבי שם. * * * על המשך הדברים במשך הקיץ ממשיך לכתוב כ"ק אדמו"ר הזקן באותה אגרת: 68. בווילנא.

29 אצל הרב המגיד ממעזריטש פרק ו: עם תלמידי הרב המגיד יט והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ"ע 69 לטכס עצה. וכן מספר רבינו הזקן באגרת שכתב לחסידי ווילנא בקיץ תקנ"ח (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ה): עד שלא יכלו לשבת בבתיהם ובאו כולם לחסות בצל כנפיו של רבינו הגדול המנוח זלה"ה בק' ראוונע, ולטכס עצה כדת מה לעשות. ועוד מוסיף לספר באותה אגרת (ח"א אגרת נא): נסעתי עמו 70 יחד לק"ק ראוונע לרבינו הגדול נ"ע בקיץ תקל"ב, והי' מתירא מפני רבינו נ"ע ליסע לתוך העיר ממש ועמד לו בקצה העיר, ואותי בקש להתראות עם הרב המנוח מוהרמ"מ, 71 אשר הי' שם מכבר בק"ק הנ"ל, לבקש מלפניו שימליץ טוב עבורו לפני רבינו הק' נ"ע ליתן לו רשות לבוא אליו. ותיכף הלך הרב המנוח לרבנו הק' נ"ע, ופעל אצלו, והלכתי תיכף לקצה העיר לקרוא לו, והלכתי עמו ביחד לחדר רבינו הגדול נ"ע. ועל פי כהנ"ל אפשר אולי לסקור את מעשי כ"ק אדמו"ר הזקן במשך שנה זו באופן זה: במשך החורף נסע יחד עם הרמ"מ מוויטבסק לווילנא, לנהל ויכוח עם הגר"א. הם שהו בווילנא עד סוף החורף והלכו לביתו פעמיים וסגר הדלת בעדם ולא הכניסם. כשהפצירו בו גדולי העיר להתווכח עם ראשי החסידים נסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתם מווילנא. כשנסעו הרמ"מ וכ"ק אדמו"ר הזקן מווילנא, חזר הגר"א לווילנא והתחיל להתעסק בהכרזת ההרחקות מהחסידים, במשך חודש ניסן תקל"ב. באותה שעה נסע הרמ"מ מוויטבסק לאסיפה מיוחדת, יחד עם הצדיקים דוואהלין, אל הרב המגיד ממעזריטש, שגר באותה שנה בראוונא. ברוסיא הלבנה נשארו אז כ"ק אדמו"ר הזקן עם הר"א מקאליסק, שעשו נסיון נוסף, ונסעו לויכוח בשקלאב. אחר הויכוח בשקלאב נסעו גם כ"ק אדמו"ר הזקן והר"א מקאליסק לראוונא, אלא שהר"א היה ירא לבוא אל הרב המגיד ונשאר בקצה העיר, ואילו כ"ק אדמו"ר הזקן נסע לתוך העיר "להתראות עם הרב המנוח מוהרמ"מ, אשר הי' שם מכבר בק"ק הנ"ל, לבקש מלפניו שימליץ טוב עבורו" לפני הרב המגיד. תיכף הלך אליו ופעל אצלו, ותיכף הלך כ"ק אדמו"ר הזקן לקצה העיר וקרא להר"א, וביחד הלכו לחדר הרב המגיד. 69. הרב המגיד ממעזריטש. 70. עם הרה"ק מוהר"א מקאליסק. 71. מוויטבסק. מעזריטש, ראוונא ואניפאלי באותה שנה תקל"ב, היה מקום מגורו של הרב המגיד בעיירה ראוונא, הרחוקה כ 40 ק"מ מערבה ממעזריטש. לא נתברר לנו עדיין, באיזו שנה עבר הרב המגיד ממעזריטש 72 לראוונא. התאריך הראשון שרבינו הזקן מזכיר את העיר ראוונא, הוא באגרת שכתב אל הרה"ק רבי פנחס בעל ההפלאה (אגרות קודש אגרת מח): בהעלותי על לבי חבה יתירה הנודעת לי ממר, שהוא רבא דעמי' שי', מימי קדם בק"ק מיזעריטש וק"ק ראוונא רבינו הגדול המגיד מישרים דמיזעריטש וראוונא נ"ע. פגישת רבינו עם בעל ההפלאה בראוונא, לא יכולה להיות מאוחר יותר מאשר תשרי תקל"ב, כדלקמן פרק טו, שאז נסע בעל ההפלאה לרבנות פרנקפורט דמיין. הרי שכבר אז גר הרב המגיד בראוונא. 73 כבר סופר לעיל שבחורף תקל"ב לא היה רבינו אצל הרב המגיד, וכשהגיע אליו בקיץ תקל"ב, כותב רבינו לעיל: "נאספו כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ"ע", "ובאו כולם לחסות בצל כנפיו של רבינו הגדול המנוח זלה"ה בק' ראוונע". את הנסיעה הזאת לראוונא בקיץ תקל"ב מזכיר רבינו גם בתשובותיו סי' יד 74 "פלפול זה היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבי' הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דובערוש נ"ע בק"ק ראוונא". בראוונא גר רבינו לפחות עד שלהי קיץ תקל"ב, ואפשר עד אחרי תשרי תקל"ג. אחר כך עבר לאניפאלי, שם היתה ההסתלקות בי"ט כסלו תקל"ג ושם מנוחתו כבוד. וכפי הנראה היה רבינו אצל הרב המגיד במשך כל התקופה הזו. בבית רבי (ה, ב) כותב "הראה לנו א' מהרבנים מנכדי רבינו דרוש אחד ד"ח שמובא שם מאמר מרבינו ששמע ממורו בסוכות האחרון תקל"ג". ובפשטות כוונתו למאמר רבינו משנת תקע"ב (מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ב ע' לה): 72. בחלק מתקופת מעזריטש כיהן כמגיד-מישרים גם בעיר קוריץ, כמפורש בהסכמתו לספר הלכה פסוקה (טורקא תקכ"ה): הסכמת הרב המגיד מישרים החריף המפורסם דק"ק מעזריטש גדול וק"ק קאריץ הק' דוב במהור"ר אברהם זצללה"ה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש גדול וק"ק קאריץ. קוריץ היא סמוכה למעזריטש (19 ק"מ), ולכן כיהן בשתי העיירות בבת אחת. אמנם קשה לנו להגדיר את תקופת כהונתו שם. כשיתברר לנו באיזו שנה התקבל רבי פנחס למגיד מישרים בקוריץ, ובאיזו שנה עבר מקוריץ לאוסטרהא, אפשר יתברר לנו גם, באיזה שנים שימש הרב המגיד כמגיד מישרים בקוריץ. 73. ראה אגרות קודש עמודים קצה-ו, גם בקשר לשנים תק"ל-לא. 74. כמובא בפרק הקודם ובפרק הבא.

30 כ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן ב[שם] הרב המגיד ז"ל ששמע ממנו סוכות האחרון תקל"ג. 75 אמנם לא נתפרש כאן אם היה זה בראוונא או באניפאלי. בכמה מקומות מסופר, אשר כ"ק אדמו"ר הזקן היה נוכח בעת ההסתלקות של הרב המגיד. ובעת ההתעסקות בטהרה וקבורה נפל עליו הגורל ראשו כתם פז (ראה בית רבי שם). כיון שבאותם הימים נמשכה הנסיעה מראוונא לוויטבסק שבועות אחדים כל דרך, מסתבר שהוא נשאר במשך כל הזמן הזה אצל הרב המגיד. ויתירה מזו כותב ב"בית רבי" (ב, ב) "אח"כ שב עוד הפעם להרב המגיד והי' שם ג' שנים עד אחר פטירת הרב המגיד נ"ע" היינו מחורף תק"ל ער חורף תקל"ג; למעט חורף תקל"ב כנ"ל. 76 יחס הרב המגיד לרבנו הזקן על יוקרם של התלמידים האלו אצל מורם הרב המגיד ממעזריטש, למדים אנו מתוך האגרת שכתב הרה"ק מוה"ר לוי יצחק מבארדיטשוב אל הר"א מקאליסק, בשנת תקס"ה-ו, כאשר התגלעו חילוקי הדיעות בענין שיטת חב"ד (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' קעב): את אשר כתב אלי בשם המנוח מ' מנחם מענדל זלה"ה, אשר הי' יקר בעיני מורנו נ"ע, הנה את זה לא שמעתי. אך את זה אני מעיד בעדות גמורה, שמאד הי' יקר כבוד הרב מחותני הגאון נ"י בעיני מורנו נ"ע עד אין שיעור, והי' מפליג אותו תמיד עד אין שיעור מאד. קטע זה מועתק ב"תורת שלום" ע' 41, משיחת י"ט כסלו תרס"ד. ומוסיף "דער בריף איז א פלא לא ידעתי לא אמר כי אם לא שמעתי כו'". ולא נתבארה כוונת הוספה זו. [ברשימתו של הרמ"ז גרינגלס שפורסמה ב"כפר חב"ד" גליון 118 (ז"ך מ"ח תשד"מ, ע' 10) מביא תמיהה זו ומספר בשם "החסיד ר' זלמן וועליזשער" : 77 בשעה שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ציטט את הלשון "[לא] שמעתי", עבר במוחו של ר' זלמן שכפי שהוא זוכר את הלשון במכתב הרי כתוב שם "לא ידעתי", ולא "לא שמעתי". תיכף ומיד כשחשב על-כך הפנה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע את ראשו הק' לצידו של ר' זלמן ואמר לו בזה"ל: עס שטייט ניט "לא ידעתי" נאר "לא שמעתי". מכל מקום כל זאת אין בו כדי לבאר את תוכן הדיון, אם נאמר "לא ידעתי" או "לא שמעתי". גם אינו מובן עדיין מהו קשר הדברים למ"ש לפני זה "דער בריף איז א פלא"]. ונראית הכוונה, שמריהטא דלישנא נראה שמ"ש "את זה לא (ידעתי)" נמשך למ"ש לפני כן, שהרמ"מ "הי' יקר בעיני מורנו". ועל זה אמר שהוא פלא, שיכתוב הרה"ק רלוי"צ שלא יודע אם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק הי' יקר בעיני הרב המגיד. ולכן מבאר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשיחתו "לא ידעתי לא אמר כי אם לא שמעתי", והיינו שסגנון הדברים "לא שמעתי" מורה שדברים אלו נמשכים על הכתוב לפני זה "אשר כתב אלי בשם המנוח מ' מנחם מענדל זלה"ה". והיינו מ"ש הר"א מקאליסק משמו (שם ע' קע) שאמר על שיטת חב"ד בחסידות "טובא מסתפינא דלא ליפוק מינה חורבא בסוף ר"ל", את הדברים האלו לא האמין הרלוי"צ שיצאו מפי הרמ"מ מוויטבסק. וע"ז כותב "את זה לא שמעתי", כי "לא ידעתי" הי' שייך לכאורה, גם על מה שכתב לפני זה שהרמ"מ מוויטבסק "הי' יקר בעיני מורו", משא"כ "לא שמעתי" שייך רק על מה שכתב לפני זה "אשר כתב אלי בשם המנוח מ' מנחם מענדל זלה"ה". בכל אופן מלמדת אותנו האגרת הזאת על יחסו של הרב המגיד אל התלמידים הללו. 75. קטע זה נזכר גם בהנחה משיחת שמח"ת העת"ר בתורת שלום ע' 212; אך שם נרשם בשיבוש "כן שמע רבינו בשנה האחרונה במעזריטש בשנת תקל"ב בשמיני עצרת". ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם: "כיון שהרב המגיד נסתלק בכסלו שנת תקל"ג, אם כן צ"ל גם כאן תקל"ג". ועמ"ש עוד בהערה שם. 76. על שהותו אצל הרב המגיד בשנת תקל"א, ראה לקמן פרק טו. 77. מוהרש"ז שניאורסאהן מלאדז.

31 כא פרק ז עם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב נסקור כאן את הקשרים שהיו בין הרב הקדוש רבי לוי יצחק לבין רבינו הזקן, מתחיל מהתקופה שלמדו אצל הרב המגיד ממעזריטש, 78 ועד לסוף ימיהם. נתחיל אולי מהסוף: אחרי הסתלקות הרה"ק רבי לוי יצחק, בכ"ה תשרי תק"ע, נסע אדמו"ר הזקן לבארדיטשוב לניחום אבלים. היו גם מטרות נוספות לנסיעה הזאת, 79 שבמהלכה שהה בעיירות וואלין במשך כל החורף תק"ע. 80 מסופר, 81 שכשהתקרבו ימי הפסח, שאלה הרבנית, אלמנת רבי לוי יצחק, אצל רבינו הזקן, מי יסדר את הסדר בביתם בבארדיטשוב. רבינו החליט להישאר שם לימי הפסח ולסדר בעצמו את הסדר בבית רבי לוי יצחק. 82 בעת שהותו שם פנו עליו רבנים בעלי הוראה, לחלוק על אחד מפסקי רבי לוי יצחק האחרונים, בענין סירכה, שהתירה רבי לוי יצחק. רבינו הזקן השיב להם בקצרה בע"פ, להצדיק את פסק רבי לוי יצחק, כמסופר בתשובת רבינו (סי' יב): השבתי לשואלי דבר, להסכים ולבא אחר המלך 83 אשר כבר עשהו, הלא הוא מחותני הגאון החסיד המנוח זצ"ל אב"ד דק"ק ברדיצוב, בהוראה להיתר בסרכא שעברה וניתקה מהריאה. 78. רבי לוי יצחק נולד בשנת ת"ק, אצל אביו רבי מאיר, רבה של הוסאקאוו (גאליציה). ובהגיעו לפרקו נשא אשה בעיר לברטוב (פולניא), והתיישב שם. בעיירה ריטשוואל הסמוכה כיהן אז ברבנות הרה"ק רבי שמעלקע (שהי' אח"כ רב בניקלשבורג). הוא קירב את רבי לוי יצחק לחסידות, ושלח אותו להסתופף אצל הרב המגיד במעזריטש. אחר כך, בשנת תקכ"א, התקבל רבי שמעלקע לרבנות בעיר שינאווע, ורבי לוי יצחק התקבל לממלא מקומו בריטשוואל (הפרטים הנזכרים לעיל, לא אומתו במקורות מפורטים, אלא שכך מסופר בספרי תולדות החסידות). לפי האמור לעיל יש מקום לשער, שרבי לוי יצחק הי' מראשוני התלמידים שנסעו להסתופף אצל הרב המגיד ממעזריטש; שהרי רבי שמעלקע נסע משם בשנת תקכ"א לרבנות שינאווע, אם כן נצטרך לומר שרבי לוי יצחק נסע ללמוד אצל הרב המגיד כבר בתחלת שנת תקכ"א, או בסוף שנת תק"כ, זמן קצר אחרי הסתלקות הבעל-שם-טוב בחג השבועות תק"כ. 79. השתדלות עבור המגורשים מהכפרים, השתטחות על ציון הבעל-שם- טוב, וביקור אצל כמה מתלמידי הרב המגיד. 80. סקירה על כל המשך המסע שערך רבינו אז בעיירות ואהלין, משלהי תשרי עד תחלת הקיץ ראה מה שליקט הר"י שי' מונדשיין, בבטאון חב"ד גליון 32 ע' ראה בטאון חב"ד שם. 82. רשימת שמונת הדרושים שאמר רבינו אז בבארדיטשוב נדפסו בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' רפה-ז. 83. מאן מלכא רבנן. ראה גם לקמן, בתשובת רבינו אל רבי לוי יצחק. אחר כך כתבו שו"ת לרבינו, להקשות על דבריו. שו"ת זו הגיעה לידי רבינו סמוך לנסיעה חזרה לביתו, ולא הספיק להשיב שם, כאמור בהמשך אותה תשובה: הגיעני גלילי ידיו הטהורות בברדיצוב, בהיותי עומד על פרק הנסיעה לביתי, והייתי טרוד מאד בעניני הכלל ה' ירחם. כשהגיע רבינו לביתו הבחין שהשו"ת עצמה נשתכחה ונשארה בבארדיטשוב, כמסופר בהמשך התשובה הזאת: ובבואי לביתי על יו"ט העבר 84 חפשתיו ולא מצאתיו, כי שכחתי אותו בברדיצוב מגודל הטרדא. וכתבתי לשם להשיבו אלי, וצפיתי לתשובתם כמה וכמה שבועות ימים ואין עונה. ולזאת אני משיב לפ"ד הרשום בזכרוני. רבינו משיב להם בארוכה (כנדפס בשו"ת אדה"ז סי' יב-יד), ומוסיף ומספר, אשר השאלה הזאת בענין הסרכות, כבר באה לפניהם לפני קרוב לארבעים שנה, בלמדם בראוונא אצל הרב המגיד ממעזריטש, וכי הם פנו בשאלה זו אל הרב המגיד, והשיב להם להיתר, והוכיח כן מהגמרא. 85 וכך כותב בתשובה הזאת (שהגיעה לידינו גם בתצלום כתי"ק): הנה פלפול זה, אם די בהסרת הדלדולים במקום יציאת ובליטת הסירכא לחודיה, היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבינו הגדול הגאון המפורסם מה"ר דובערוש נ"ע בק"ק ראוונא, 86 והסכימה דעתו הקדושה דדי בכך, וראייתו היתה מסירכא כסדרן מחיתוך לחיתוך דמכשרינן בגמרא. הרי לנו ששניהם, רבינו הזקן ורבי לוי יצחק, למדו הלכה זו מפי הרב המגיד. רבי לוי יצחק פסק כן למעשה בסוף ימיו. וכשבאו איזה רבנים לחלוק על הפסק הזה, כתב להם רבינו הזקן, שהוא הוא הפסק-דין שלימד אותם הרב המגיד ממעזריטש, והוכיח להם כן מהגמרא. כך רואים אנו את הקשר בין רבי לוי יצחק ובין רבינו, כשלמדו יחד אצל הרב המגיד, הן בתורת החסידות והן בהלכה. ועל אותה תקופה סיפר רבי לוי יצחק במכתבו (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' קעב) : חג השבועות תק"ע. 85. ראה גם לעיל פרק ה. 86. לשם עבר הרב המגיד ממעזריטש לערך בשנת תקל"א, כדלעיל פרק הקודם. על התקופה הזאת ששהה רבינו בראוונא, מתחלת קיץ תקל"ב עד להסתלקות המגיד ממעזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, ראה לעיל פרק הקודם. 87. ראה גם לעיל פרק הקודם.

32 כב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן את זה אני מעיד בעדות גמורה, שמאד הי' יקר כבוד הרב מחותני הגאון נ"י בעיני מורנו נ"ע עד אין שיעור, והי' מפליג אותו תמיד עד אין שיעור מאד. בתקופה שלאחריה גם אחר כך היו רבינו הזקן ורבי לוי יצחק מתכתבים בהלכה. התשובה הכי ארוכה שנדפסה בשו"ת אדמו"ר הזקן, היא תשובה שכתב אל רבי לוי יצחק, וממנה לומדים אנו, שהגיעה שאלת עגונה לפני רבי לוי יצחק, 88 בענין מת שלא מצאו אצלו סימן מובהק, כי אם כמה סימנים בינונים. הוא פנה בזה אל רבינו, לשאול חוות דעתו, אם יש לסמוך על צירוף כמה סימנים בינונים, שדנים בזה בפוסקים, ואף שאבן העוזר הביא כמה הוכחות שיש לצרף סימנים בינונים, מכל מקום יש להשיב על הוכחותיו. ועל זה משיב לו רבינו (סי' כח): ענוותו תרבני לצרפני להיות נמנה לדבר מצוה רבה התרת עגונה והן אמת כי מה שדחה כת"ר הראיות של אבן העוזר, 89 בנידון צירוף ב' סימנים להיות סימן מובהק, מי יבוא אחרי המלך סתר כת"ר בטוב טעם אך אמנם אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מיהא איכא, דצירוף סימנים טובא מילתא היא כמו סימן מובהק ומה שחשש כת"ר ברוב ענותנותו דעת כת"ר באמת טעמו ונימוקו עמו אמנם לא ידוע לנו תאריך כתיבת תשובה זו. מהתקופה שבין הסתלקות הרב המגיד בי"ט כסלו תקל"ג, ובין גאולת רבינו מהמאסר בי"ט כסלו תקנ"ט, לא הגיעו לידינו מספיק ידיעות אודות הקשרים שבין רבינו הזקן לרבי לוי יצחק. בתחלתה של אותה תקופה כיהן רבי לוי יצחק ברבנות זעליחוב (תקכ"ה-תקל"ה), 90 אח"כ כיהן ברבנות פינסק 88. תורת רבי לוי יצחק בתורת הנגלה, פלפול והלכה, לא הגיעה לידינו. אמנם בנו רבי מאיר כתב והו"ל את הספר "כתר תורה" (ח"א מעזירוב תקס"ג וח"ב זיטומיר תקס"ו) על הרמב"ם והתלמוד, ובהקדמתו כותב: שכמה אלפים תלמידים אשר העמיד כבוד אאמו"ר שיחי', אשר למד אותם חדושי גפ"ת ופוסקים שהכל [האמור בספר הנ"ל] הוא לקוח מאור חכמתו של כבוד אאמ"ו שיחי'. 89. גם כאן מכנהו "המלך" מאן מלכא רבנן, כדלעיל בתשובה שכתב בקיץ תק"ע. 90. הפעם האחרונה שהוא חתם בתור רבה של זעליחוב היא בהסכמתו לספר ערכי הכינויים (דיהרנפורט תקס"ו): "פה ק"ק זעלחאוו יצ"ו יום ה' ל"ג בעומר בתקוה טובה לפ"ק" [תקל"ה], ובאותו קיץ, או בשנת תקל"ו, התקבל לרבנות העיירה פינסק, כדלקמן (בזה ובהבא לקמן ראה אהל רח"ל ח"א ע' 66-68). מכל מקום, במכתבי עשר השנים הבאות הוא מכונה בדרך כלל בשם "אבד"ק זעליחאוו": בכרוז של הג"ר אברהם קצנלנבויגן, רבה של בריסק, מח' אלול תקמ"א (חסידים ומתנגדים ח"א ע' 115), מכנה את רבי לוי יצחק: "יצחק הזעליחאווער". גם בח' תמוז תקמ"ד, כתב אליו מכתב ארוך, עם פירוט הטענות של המתנגדים (תקל"ה-תקמ"ה), 91 ואח"כ כיהן בבארדיטשוב (תקמ"ה- תק"ע). 92 רבינו גר בשנים האלו, ועד שנת תק"מ בוויטבסק, נגד החסידים (חסידים ומתנגדים ח"א ע' 123), ובתחלתו מכנהו: "שלום לכבוד הרב המאוה"ג מוהר"ר לוי יצחק אב"ד דק' זעלחאווי". גם ב"אגרת הקדש" שכתב הרה"ק רבי אלעזר בהרה"ק רבי אלימלך מליזענסק, שנדפסה בסוף נועם אלימלך (לבוב תקמ"ח) מכונה רבי לוי יצחק "אב"ד דק"ק זעלחוב נ"י". לאחרונה נתפרסמה "אגרת הקדש" זו (היכל הבעש"ט גליון יז ע' קמז ואילך), כפי שנדפסה לפני כן בקונטרס בפני עצמו. רבי שמעלקא מניקלשבורג, שנסתלק בשנת תקל"ח, נזכר בה בברכת "זלה"ה", ורבי אלימלך מליזענסק, שנסתלק בשנת תקמ"ו, נזכר שם בברכת "נ"י". אם כן נכתבה ונדפסה בין השנים תקל"ח-תקמ"ו, ומכל מקום מכונה בה עדיין רבי לוי יצחק כאב"ד דק"ק זעלחוב. 91. באותה תקופה שרבי לוי יצחק כיהן ברבנות זעליחוב, כיהן ברבנות פינסק הגאון רבי רפאל הכהן, בעל תורת יקותיאל; ושב הכהן (שהי' אחר כך רב בהאמבורג). בשנת תקל"ג התקבל רבי רפאל הכהן לרבנות בפוזנא, וכעבור שנתים, בשלהי תקל"ה או בתחלת תקל"ו, התקבל רבי לוי יצחק לממלא מקומו בפינסק. לראשונה פוגשים אותו בפינסק, בהסכמתו לספר מאיר נתיב (אלטונא תקנ"ג): "יום ב' ד' אלול שנת תקל"ו לפ"ק חונה בק"ק פינסק". ושם כיהן עשר שנים, עד שנת תקמ"ה. בו' תמוז תקמ"ד כתבו קהל וילנא מכתב חריף לקהל פינסק, בדרישה להעביר את רבי לוי יצחק מרבנותו בפינסק (חסידים ומתנגדים ח"א ע' 134): הראוי הי' שירימו המצנפת ויסירו העטרה מהרב הגאון להרים העטרה מאת הרב הנ"ל אב"ד דקהלתכם, ואל יורה ואל ידין, ולקחת מאתו שבט המושל ומקל עוז, כלה גרש יגרשו אותו. קהל פינסק נכנעו ללחץ קהל וילנא ופיטרו את רבי לוי יצחק מרבנותו. באותה שעה ישב האדמו"ר רבי שלמה בקרלין המחוברת עם פינסק. בשנים תקמ"ד-ה גורשו שניהם על ידי המתנגדים, רבי שלמה התיישב בלודמיר (וואהלין), ורבי לוי יצחק התקבל לרבנות בברדיטשוב (ראה גם לקמן פרק יא). גירושו של רבי לוי יצחק מפינסק על ידי המתנגדים, מוזכר בכמה מספרי תולדות החסידות. ואף שלא ראינו מסמך מאותה תקופה המפרש דבר זה, מכל מקום, עצם העובדה שעזיבתו את פינסק באה אחרי ובסמיכות למכתבים הנ"ל של קהל וילנא (ושל רבה של בריסק), בדרישה לפטר את רבי לוי יצחק מרבנותו. וגם עצם העובדה שרבי לוי יצחק מפינסק, ורבי שלמה מקארלין המחוברת לפינסק, שניהם עזבו את עיירותיהם באותה שעה, לחפש להם מקום משכן בוואהלין אוקראינא, מורה שעזיבתם קשורה לרדיפות המתנגדים, שדרשו מקהל פינסק לפטר אותו מרבנותו. 92. הפעם האחרונה שרבי לוי יצחק חתם בפינסק היא בהסכמתו לספר הלכה פסוקה (שקלאוו תקמ"ז): "ח"י תמוז דהאי שתא לסדר ולפרט הנני נתן לו את בריתי שלום לפ"ק [תקמ"ה], פה ק"ק פינסק". הפעם הראשונה שרבי לוי יצחק חתם בבארדיטשוב היא בהסכמתו לספר כנפי יונה (קארעץ תקמ"ה): "היום יום א' כ"ה ימים לחדש תמוז דהאי שתא השמר [תקמ"ה] לפ"ק, פ"ק בארדיטשוב" [ראה תצלום בראש הטור]. הרי שהוא עבר מפינסק לבארדיטשוב בתמוז תקמ"ה, ובה כיהן עד להסתלקותו בכ"ה תשרי תק"ע.

33 אצל הרב המגיד ממעזריטש פרק ז: עם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב כג אח"כ גר שנתיים בהורודוק (תקמ"א-ב), 93 אחר כך התקבל 94 בתור מגיד-מישרים בעיירה לאזניא (תקמ"ג-תקס"א) ולאדי (תקס"א-תקע"ב). הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק חיו אז בארץ הקודש, ומשם הרבו לכתוב אל עדת החסידים ברוסיה, להתקרב אל רבינו הזקן. בתחלה (בשנים תקמ"א-ג) צירפו אל רבינו גם את הרה"ק רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר בער מליובאוויטש, אבל אחר כך (משנת תקמ"ד ואילך) כתבו לחסידים להתקרב רק אל רבינו, ולא להרחיק נדוד לשאר האדמו"רים תלמידי הרב המגיד. ואילו רבי לוי יצחק לא נזכר בכל המכתבים האלו. 95 וכמו כן לא נזכרים הקשרים שבין רבינו לבין רבי לוי יצחק בתקופה הזאת. עיקר הקשרים ביניהם, הידועים לנו, הם מתקופת מאסר רבינו הזקן, ואחריה. בשעה שנלקח רבינו למאסר שלח פ"נ אל רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, ועל כך מסופר בבית רבי 96 (ח"א פט"ו כח, ב): אך האיש שכח על שם אמו של רבינו, ובבואו לבארדיטשוב וסיפר להרה"ק, נפל הרב על הארץ והתגולל וצעק צעקה גדולה ומרה כו' אחר כך שאל הרה"ק להאיש איך שם אמו של רבינו, ואמר לו האיש ששכח לשאול מהם קודם נסיעתו, ובדרך כשנזכר על זה לא רצה לחזור, מחמת שרבינו אמר שיסע תיכף, ועל שולחן הרה"ק הי' מונח חומש ופתחו הרב, ונפתח לו בפר' מקץ בפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר הרב הנה שב"ר ר"ת שניאור בן רבקה. מיד עם גאולתו, בי"ט כסלו תקנ"ט, כתב רבינו אל רבי לוי יצחק, את מכתב בשורת הגאולה (אגרת לח), המתחלת: לכבוד אהובי הרב הגאון הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא פטיש החזק עמוד הימיני נר ישראל כמוהר"ר לוי יצחק, ולכל המסתופפים בצלו צל החכמה לבשר ענוים ולישרי לב שמחה כי הפלה ה' והגדיל לעשות בארץ זה היום אשר עשה ה' עמנו הוא יום שנכפל בו כי טוב י"ט בכסליו יום הילולא רבא פטירת רבינו הקדוש ז"ל, וכשקריתי בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי לשלום. בשנת תק"ס, בין שני המאסרים שלח רבינו הזקן את אחיו וחתנו אל הרלוי"צ לבארדיטשוב לקבל ממנו הסכמה 93. ראה לקמן פרק י. 94. ראה לקמן פרק יא ואילך. 95. ראה לקמן פרק י. 96. ראה רשימת היומן ע' שב, בתוספת פרטים. על הש"ס שמסר לדפוס בסלאוויטא, כדלקמן פרק כד. ההתחתנות ביניהם מהשנים הבאות (תקס"ד-ז) הגיעו לידינו מספר אגרותיהם, שבהם מכנים זה את זה בתואר "מחותני". החתונה הגדולה והמפורסמת, שבה נישאו נכד רבי לוי יצחק לנכדת רבינו, היא החתונה המפורסמת בשמה "די זלאבינער חתונה", שהתקיימה בקיץ תקס"ז, 97 כמסופר במקומות רבים. 98 אודות החתונה הזאת, והמאמרים שנאמרו בה, כותב אחד מתלמידי אדמו"ר הזקן, 99 בשנת תק"ע (הר אפרים, אודיסה תרנ"ז, ע' 17): יוצאים מפיו הקדוש במקהלות שהתקצבו ובאו אז מכל המקומות אלפי חסידים ואנשי מעשה לשמוע, כבני אדם שהתקבצו ובא לראות במזמוטי חתן וכלה (הי' אז יום החתונה) בעיר זלאבין. אמנם כבר במכתבים של השנים תקס"ד-ו מכנים זה את זה, רבינו הזקן ורבי לוי יצחק, בשם "מחותני". 100 ונראה שכבר בשנת תקס"ד השתדכו, ועל שם זה מכנים זה את זה בשם מחותני, אף שהחתונה התקיימה בקיץ תקס"ז. וכדי להבהיר את הסיבה לאיחור חתונה זו, משנת תקס"ד עד שנת תקס"ז, יש להקדים: מפורסם הדבר, שרבי יקותיאל זלמן, בנו של רבי יוסף בונם, חתנו של רבי לוי יצחק, נשא את בתו של אדמו"ר האמצעי, בנו של אדמו"ר הזקן. 101 ומקובל הי' לחשוב שזוהי החתונה הגדולה שהתקיימה בזלאבין בקיץ תקס"ז. 97. הדרושים שאמר רבינו הזקן בעת שמחת נישואין זו, בפר' נשא תקס"ז, נדפסו בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ז, ונסמנו בכרם חב"ד גליון 4 ע' ראה בית רבי סג, ב בשוה"ג. שם עז, א (אצל ר' שלמה מצאסניק). ס' המאמרים תשי"א ע' 240. לשמע אוזן (מהדורת תשכ"ג ע' 39). שמועות וסיפורים ח"ב הוצאת תש"נ ע' 91. כתבי ביחובסקי ע' כה. המשפיע ע' קכט. מגדל עז ע' קסג. ועל הסיבה שהחתונה הזאת נערכה בזלאבין, שהיא על אם הדרך בין בארדיטשוב ובין לאדי מסופר בס' "מזלובין לניו יארק" (מהדורת תשנ"ז ע' 15). ובכפר חב"ד (גליון 476 ע' 16). נסמנו ע"י הריי"צ שי' קעלער, בקובץ אהלי תורה גליון קלד ע' החסיד מוה"ר אפרים זלמן ראזומנע. ראה "מבית הגנזים" פרק קלח אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מט (משנת תקס"ד), אגרת נא (משנת תקס"ה), אגרת רבי לוי יצחק (משנת תקס"ה) שנדפסה בבית רבי (מג, א), ואגרת תנחומין שבתניא, אגה"ק פכ"ח (משנת תקס"ו). ראה מה שדנתי בזה במקורות והערות לאגרות קודש שם (ע' תלט) ראה בית רבי ח"א סג, ב בשוה"ג. ובכ"מ. בניו בחרו שם משפחה לעצמם, על שמו: "זלמנסון" (ראה לקמן פרק פד). בנו הרב לוי יצחק זלמנסון הי' חתנו של אדמו"ר הצמח צדק (ראה בית רבי ח"ג פ"ז).

34 כד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן אחר-כך נמצא 102 בכת"י אדמו"ר הצמח צדק (כתי"ק 1113 י, א), שכותב על אחד המאמרים שאמר אדמו"ר הזקן בליל ב' פר' יתרו תקס"ח: "ובחתונה חורף תקס"ח גיסי ר"ז". והכוונה ודאי לחתונת ר' זלמן הנ"ל נכדו של רבי לוי יצחק, שנישא לאחות אשת אדמו"ר הצמח צדק, בנותיו של אדמו"ר האמצעי. אמנם בקשר לחתונה הגדולה בזלאבין, בקיץ שלפניו, כותב אחד מבני המשפחה, ר' שמרי' שניאורסאהן (במכתב כ"ד סיון תר"נ. הועתק בקובץ אהלי תורה גליון קלד ע' :(43 בני ר' דובער אדמו"ר האמצעי בנותיו: שרה אשר היתה כלת ר' מאיר בן הצדיק ר' לויק מבארדיטשוב, ולא האריכה ימים, 103 ומתה שנה אחת אחר חתונתה. זאת היתה ההתחתנות הראשונה עם הצדיק מבארדיטשוב. בתו השני', רבקה, 104 היא היתה אשת ר' [יקותיאל] זלמן בן ר' שמחה בונם 105 [חתן הרב] הצדיק מבארדיטשוב, וזאת היתה ההתחתנות השניה הועתק בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' תתקלב הערה כך הוא גם ב"שלשלת היחס" שבראש "היום יום": א) הרבנית שרה נפטרה בנעורי' ז) הרבנית שרה. והיינו שהבת הצעירה, השביעית, של אדמו"ר האמצעי, נקראה בשם שרה, כשם אחותה הבכירה שנפטרה בנעורי' [שמה המלא הוא: חנה חי' שרה. ראה חתימת בתה מרת גיטל לעמפערט, באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א אגרת קנה]. אודות הבת הצעירה נודע לנו שנישאה בשנת תקפ"ו, כאמור בכתי"ק שבראש ד"ה שמח תשמח (מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב ע' שפז): "ב"ה ט"ו מנחם אב ה'תקפ"ו (חתונת בתי שרה תי' ". וראה "דברי ימי הרבנית רבקה" ע' כג: "נולדה (כמדומה בחדש אלול) תקע"א", ובאותה שעה כבר נפטרה אחותה הבכירה מרת שרה, אשר נישאה בפר' נשא תקס"ז ראה שלשלת היחס שבראש היום יום, ששמה ביילא. אבל היא נזכרת בשמה רבקה, גם באגרת אדמו"ר האמצעי משנת תקע"ד (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי ע' טז). וגם בכת"י 26 (לה, ב) יש רישום של בנם ר' שניאור, טיוטה למכתב שכתב להוריו (לערך בשנת תר"ה): "אהובי אבי מורי כמוהר"ר יקותיאל זלמן נ"י, עש"ז שהיא אמי מורתי מרת רבקה שתחי' עד מאה ועשרין שנין" (ראה מ"ש בזה ריי"צ שי' קעלער בקובץ אהלי תורה גליון קלד ע' 44) [ראה תצלום בראש טור הבא] בדרך כלל מובא שמו "יוסף בונם" (ראה בית רבי ח"א סג, ב. ח"ב יג, א. ובכ"מ). וכך חותם גם נכדו (בסוף כת"י 13): נאום הכותב באהבה רבה שניאור בן יקותיאל זלמן בארדיטשובר [חתן אדה"מ ונכד הרלוי"צ] תו[רה] ת[מימה] אדמו"ר מ[נחם] מענדיל זקני עטרת רא[שי] מו"ה יוסף בונם חתן אדמו"ר הגאון לוי יצחק אב"ד דק' בארדיטשוב". אמנם באגרות קודש אדמו"ר הזקן (אגרת סב; מועתק לקמן) מכנהו: "מחו' מהרי"ש בונם". והיינו ששמו המלא הוא יוסף שמחה בונם. וראה קובץ אהלי תורה גליון קלה ע' בשוה"ג [ראה תצלום הב' בטור הבא]. רישומי ה"ר שניאור בה"ר יקותיאל זלמן בה"ר יוסף בונם יוצא אם כן, לכאורה, שהחתונה הגדולה בזלאבין, בין נכדי רבי לוי יצחק ורבנו הזקן, היתה בין בנו של ר' מאיר ברבי לוי יצחק, 106 לבין מרת שרה בת אדמו"ר האמצעי. ואילו החתונה שבחורף תקס"ח, היתה בין הרב יקותיאל זלמן ברבי יוסף בונם חתן רבי לוי יצחק, לבין מרת רבקה בת אדמו"ר האמצעי. * * * ברשימה הנ"ל נמסר רק שהחתן של חתונת זלאבין הי' בנו של רבי מאיר ברבי לוי יצחק מבארדיטשוב, ולא נמסר שם שמו הראשון. אמנם בכפר חב"ד גליון 824 (ע' 57) נדפס תצלום פדיון עבור רבי לוי יצחק ובניו, שנשלח על ידי רבי חיים מקראסנא, לארה"ק, ובו נרשמו "הרב מבארדיטשוב לוי יצחק בן שרה שאשה, זוגתו פעריל בת מלכה", ושבעת בניו ובנותיו: א) ישראל 107 בן פעריל, וזוגתו מרגליות חי' בת מרים. ב) מאיר 108 בן פעריל, זוגתו פייגה בת חנה. ג) גיטל בת פעריל, ובעלה אליעזר ליפא 109 בן טשערנא. ד) אסתר בת פעריל, ובעלה מאיר בן מושקא. ה) גאלדה בת פעריל, ובעלה נתן ארי' בן מאלי' בעל כתר תורה (ח"א מעזירוב תקס"ג וח"ב זיטומיר תקס"ו) מפיקוב, ממלא מקום רבי לוי יצחק בבארדיטשוב מחותנו של אדמו"ר האמצעי, כנ"ל נזכר לקמן, באגרת רבינו הזקן אל רבי ישראל מפיקוב: גיסו מהר"א ליפמן נ"י.

35 אצל הרב המגיד ממעזריטש פרק ז: עם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב כה ו) דוב בער בן פעריל, וזוגתו חנה בת פרידה. ז) לובה תרצה ב[ת] פעריל, ובעלה יוסף בונם 110 בן יענטא. בין בניו של רבי מאיר ברבי לוי יצחק, נזכרים שני בניו ובתו: א) יוסף ישראל איסר. ב) רחל אסתר. ג) אליעזר. בבית רבי ח"א (סג, ב) כותב אודות ר' מאיר הנ"ל: בנו הרה"ח המפורסם ר' יוסף זלה"ה הי' כרוך מאד לרבינו נ"ע. ובקובץ אהלי תורה גליון קמ ע' 29, רוצה להוכיח ריי"צ שי' קעלער, אשר הפדיון נכתב בשנת תקנ"ג, ואשר הנכד אליעזר ברבי מאיר הוא זה שהתחתן בזלאבין עם מרת שרה בת אדמו"ר האמצעי. הנכד יקותיאל זלמן ברבי יוסף בונם עדיין לא נזכר בפדיון זה, כי הוא נולד, כנראה, בשנת תקנ"ד, והתחתן בשנת תקס"ח, כנ"ל. * * * במסורת המשפחה נמסר, שהרבנית שרה הנ"ל נפטרה במהלך לידת בתה, שנקראה על שמה שרה. אחר כך נישאה להגאון מוה"ר משה שמשון הלוי הורביץ, ובשנת תקפ"ה נולד להם הגאון מוה"ר צבי יהודה הלוי הורביץ, אבד"ק נאדי באניא. וכן כותב הרב צבי דוב בער אבראהאם, אבד"ק בארדיטשוב מאנסי, במכתבו אל הרב חנוך הורביץ (שניהם נינים של הרבנית שרה הנ"ל): זקננו הקדוש דבאניא יע"א שמענו היתה אמו בת רבי אליעזר, חתנא דבי נשיאה של האדמו"ר האמצעי. * * * כשמעיינים בתניא, אגרת הקודש סי' כח, רואים שנדפסה שם אגרת תנחומים, שבכותרתו: מה שכתב למחותנו הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש ה' נ"י ע"ה פ"ה מו"ה לוי יצחק נ"ע אב"ד דק"ק בארדיטשוב, לנחמו על פטירת בנו הרב החסיד מו"ה מאיר נ"ע. רבי מאיר ברבי לוי יצחק נפטר בשנת תקס"ו, ואז נכתבה אגרת תנחומין זו, כמסופר בבית רבי שם, ובספרי תולדות החסידות, וכן הוא בספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו, במפתח המאמרים בתחלתו, שאגרת התנחומין הזאת רשומה אצל דרושי כסלו תקס"ו. [ספרו כתר תורה ח"ב נדפס בזיטומיר תקס"ו, ושם נדפסה גם הקדמת המחבר. נראה אם כן, שבין מסירה לדפוס לבין ההדפסה נפטר המחבר. ובשער הקדושת לוי שנדפס בזיטאמיר בשלהי קיץ תקס"ו: מבני מהר"ר מאיר זלה"ה]. כבר נזכר לעיל, שכבר בשנת תקס"ד השתדכו, עד שרבינו הזקן ורבי לוי יצחק מבארדיטשוב מכנים זה את זה "מחותני", וכיון שהחתונה התקיימה בפר' נשא תקס"ז, יוצא אם כן, שאבי החתן נפטר בין ההשתדכות לבין החתונה. ואפשר גם שזוהי סיבת דחיית החתונה עד קייץ תקס"ז 111 היינו שבתחלה חיכו עד שיבריא אבי החתן ר' מאיר, ואחרי פטירתו בשנת תקס"ו חיכו עד אחר גמר שנת האבלות שעל אבי החתן. ורק אז ארגנו את החתונה הגדולה הזאת בזלאבין, שבאו אליה אלפים רבים מכאן ומכאן, והיא החתונה המפורסמת כל כך בחב"ד. ההשתתפות במעות ארץ הקודש גם בנושא מעות ארה"ק, התאחדו רבינו הזקן עם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, בתקופתם האחרונה. בראש קבוצת החסידים בטבריה עמד אז הרה"ק רבי אברהם מקאליסק; אמנם היתה שם קבוצה של חסידי רבינו הזקן, וגם קבוצה של חסידי רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, אלו ואלו עברו מטבריה לצפת, ושם התאגדו לקהלה אחת. רבינו הזקן ורבי לוי יצחק התאחדו שניהם לשלוח כל שנה תמיכה לחסידיהם שבארץ הקודש, בנפרד מהמשלוח הכללי. בשנת תקס"ה שלח הרלוי"צ מבארדיטשוב את המעות ע"י הרה"ק ר' ארי' ליב מוואלאציסק, שעלה באותו קיץ לאה"ק. משלוח זה נזכר באגרת שכתב החוזה מלובלין אל הרה"ק הרלוי"צ מבארדיטשוב, מאותה שעה (אגרות בעל התניא ע' קפו): קודם כתיבת ידי בא לידי אגרת מן מחותני הגאון הישיש מוה"ר ארי' ליב אב"ד דק"ק וואלצשיסק שנוסע לאה"ק, ואיני זוכר אם מאדעס או מסטאמבול, ושם נאמר שכבודו הרמה הי' אצלו ונתן בידו ממון לחלקו לעניים באה"ק. ובאשר לכ"ק אדמו"ר הזקן, כותב הוא באגרת משנת תק"ע, בדברו על המעות שהוא שולח בנפרד לצפת (אגרות קודש אגרת נז): 110. מחותנו של אדמו"ר האמצעי, כנ"ל ראה היכל הבעש"ט גליון ב ע' קב.

36 כו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן להחיות רוח שפלים ונדכאים מאחיהם הידועים עניי צאן קדשים אשר בעה"ק צפת תובב"א ממדינתינו, וכן רבים ושלמים מפלניא העומדים לימין צדקם להצילם מרודפיהם אחיהם הידועים. לא נתפרש כאן מי הם אלו מפלניא העומדים לימין צדקם של חסידי חב"ד באה"ק, שעברו מטבריה לצפת. אך שוב כותב (אגרות קודש אגרת נו): אני כבר לויתי ושלחתי לאה"ק ע"י ציר נאמן של מחותני הגאון הרב דבארדיטשוב. אחרי הסתלקות הרה"ק הרלוי"צ מבארדיטשוב המשיך בדרך זו גם בנו הרה"ק ר' ישראל מפיקוב. הוא לא שלח את מעות התמיכה לחסידיו בלי התייעצות עם כ"ק אדמו"ר הזקן, שכותב לו איך ועל ידי מי לשלוח (אגרת סב): שלא ישנה ח"ו תפקידו אשר יפוקד ויצווה למסור בשלימות בצפת תובב"א לכל אחד ואחד, כפי הרשימה של כת"ר לאנשי פלניא וכפי רשימה שלי לכל אחד ואחד הנקובים שם בשמותם, וליקח קבלה מכל אחד ואחד בפרטות ולשלוח לכאן. ובכל זה יטכס עצה עם ידידינו מחותני מהרי"ש בונם 112 נ"י, ומו' יוסף נ"י, וגם עם גיסו מהר"א ליפמן 113 נ"י והמותר יהי' כפי אשר כתבתי למחותני הנ"ל. אחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, בכ"ד טבת תקע"ג, המשיך בדרך זו גם בנו ממלא מקומו כ"ק אדמו"ר האמצעי, באגרת שכתב בין השנים תקע"ד-ו (אגרות קודש שלו אגרת יד): כפי הרשימה שמצאתי במכי"ק [אאמו"ר] ז"ל לשלוח לאה"ק לאנשים מיוחדים בצפת והוספתי על הרשימה שלו עוד כו'. ואמנם לפי העת והזמן נתרבה ביותר תושבי צפת כו'. וגם רבים מטבריא מאנשי פולין דשם השלמים אתנו. והגעני מכתב מכל אנשי צפת בבקשות עצומות להחזיק ישיבתם בארץ החיים כו' הגיעני מכתב ממחותני הרב דפיקוב נ"י שהמה משתדלים בהתאמצות יתירה להוסיף אומץ בלב כל הסרים למשמעתם. 114 אגרת זו מרמזת לנו שגם כעת, אחרי הסתלקות רבי לוי יצחק מבארדיטשוב ורבינו הזקן, נמשך שיתוף פעולה זה גם בין בניהם ממלאי מקומם האדמו"ר האמצעי והרה"ק רבי ישראל מפיקוב. גוכתי"ק אדמו"ר הזקן אגרת סב 112. חתנו של רבי לוי יצחק, ומחותנו של אדמו"ר האמצעי, כנ"ל חתנו של רבי לוי יצחק, כנ"ל ראה בכל זאת ב"תולדות חב"ד בארה"ק" פרק ה.

37 כז פרק ח אחרי הסתלקות הרב המגיד אחרי הסתלקות הרב המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ג, חזרו לרוסיה, שלושת התלמידים האלו, הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק ורבינו, להפיץ שם את דרך החסידות. הרמ"מ עקר את דירתו ממינסק והתיישב בהורודוק, 115 הסמוכה לוויטבסק, 116 כנזכר באגרות-קודש אדמו"ר הזקן (אגרת נא) "חזר ממינסק וקבע דירתו בהאראדאק". הר"א חזר לקאליסק, ורבינו חזר לוויטבסק. כל אחד מהם הפיץ את תורת החסידות בעירו. אמנם הרמ"מ, הישיש שבינם, היתה מצודתו פרושה על כל מדינת רוסיה, ואליו היו נוסעים גם הר"א מקאליסק, וכ"ק אדמו"ר הזקן מוויטבסק. בוואהלין ישב על כסא הרב המגיד ממעזריטש כ"ק בנו ר' אברהם "המלאך". גם רבותינו שבמדינת רוסיה קיבלוהו עליהם לרב. אך במדינת רוסיה עצמה היו נוסעים אל הרמ"מ להאראדאק. האראדאק היא עיירה קטנה הסמוכה לוויטבסק, אשר בתקופה שלפנינו היתה עיר מושבו של כ"ק אדמו"ר הזקן. אם כן יש מקום לשער, שכ"ק אדמו"ר הזקן הרבה לבקר אצלו במשך שנות ישיבתו בהאראדאק תקל"ג-תקל"ו. באותה תקופה היו עוד כמה מרכזי חסידות ברוסיה הלבנה ובליטא: בקרלין הרה"ק רבי שלמה מקרלין. בפינסק הרה"ק רבי לוי יצחק (מבארדיטשוב). בהמדורא הרה"ק רבי חיים חייקל מהמדורא. בפולוצק הרה"ק רבי ישראל מפולוצק. בקאליסק הרה"ק רבי אברהם מקאליסק. בליובאוויטש הרה"ק רבי ישכר בער מליובאוויטש (ראה לקמן פרק יא). אמנם רבינו הזקן חי באותה תקופה בוויטבסק, והי' נוסע אל הרה"ק רבי מנחם מענדל בהאראדאק הסמוכה. על התקופה הזאת כותב בס' בית רבי (ספ"ד): ובבואו לביתו, 117 גם כן לא התנהג ברבנות כמה שנים, כל ימי היות פה הרה"ק רמ"מ נ"ע מהאראדאק, ואדרבה גם נסע אליו. 118 בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד. מה שברור הוא, שעל יסוד תקופה זו מתייחס כ"ק אדמו"ר הזקן אל הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כתלמיד לרבו, עד שמכנהו בתואר "רבותינו שבא"י" (אגרת ב), "רבותי שבא"י" (אגרת ו), "רבותינו שבאה"ק" (הקדמת המלקט לתניא) וכיו"ב. * * * בשעה שעלה בדעת הצדיקים הנ"ל לעלות ולהתיישב באה"ק, בקיץ תקל"ז, הצטרף אליהם גם כ"ק אדמו"ר הזקן בנסיעתם, והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה). על תקופה זו מסופר בבית רבי (ז, ב): שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע, כי אם שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש, וגם רבותינו בקשוהו מאד, עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאד. מסגנון זה נראה שהחלטתו להשאר ברוסיה קשורה היתה להסכמתו לבקשת החסידים "שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש בגו"ר". 119 וכ"ז צריך לימוד גדול, באיזה פרטים היתה הסכמתו לנהל מעתה את עדת החסידים, ובאיזה פרטים לא הסכים עד שנת תקמ"ג ואילך, כדלקמן פרק יא על שם זה מפורסם אצל חסידי חב"ד בשם "ר' מענדל האראדאקער" על שם זה מפורסם בשם "הרמ"מ מוויטבסק" כ"ק אדמו"ר הזקן, אחר הסתלקות הרב המגיד ראה גם מה שכתב בזה י. מונדשיין בבטאון חב"ד גליון 32 ע' 10 הע' ויתירה מזו מסופר ברשימת "אבות החסידות" שב"התמים" חוב' ב' (נ [144]). שכבר בשנת תקל"ו היתה אספה כללית של תלמידי הרב המגיד ויחליטו, בין השאר "אשר רבינו הזקן יהי' לנשיא לחסידים במדינת ליטא", ובשעה ההיא יסד את ה"חדרים" הידועים. אך שם מסיים ש"סדר זה נהג כנראה רק לערך שנה אחת, היינו מחצית שנת תקל"ו וחורף תקל"ז". שאז יצא בדרכו לעלות לאה"ק.

38 כח תקופת הנשיאות פרק ט החסידות הכללית וחסידות חב"ד אחרי עליית הרה"ק מוה"ר מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לארה"ק, בקיץ תקל"ז, נשאר כ"ק אדמו"ר הזקן משך זמן במוהילוב שבפודוליה. אחר כך חזר למקום מגורו וויטבסק, ובשנת תקמ"א התיישב בהורודוק הסמוכה לוויטבסק (שבה יסד מוהרמ"מ מרכז חסידי בשנים תקל"ג-ו) כדלקמן פרק הבא. באותה שעה מינה הרמ"מ את כ"ק אדמו"ר הזקן, יחד עם הרה"ק מוה"ר ישראל מפולוצק והרה"ק מוה"ר יששכר בער מליובאוויטש, כמנהיגי עדת החסידים ברוסיה וליטא. 120 לערך בשנת תקמ"ג נסתלק הרה"ק מוהר"י מפולוצק, הרה"ק מוהרי"ב מליובאוויטש כפף עצמו אל כ"ק אדמו"ר הזקן, אשר התיישב אז בעיר לידתו לאזניא, ובאותה תקופה מונה על ידי הרמ"מ מוויטבסק והר"א מקאליסק כמנהיגה הבלעדי של עדת החסידים ברוסיא וליטא. במינוי בלעדי זה עמד עד אחרי תקופת פטרבורג, היא תקופת המאסרים בפטרבורג בשנים תקנ"ט; תקס"א. בשנת תקנ"ז נדפס לראשונה ספר התניא. באותה שנה יצא הרה"ק הר"א מקאליסק לחלוק על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בחסידות, המבוארת בספר התניא. בחילוקי הדיעות האלו לקחו חלק כמה מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש, גם אלו שבוואהלין ופולין. הדיון בזה נמשך כמה שנים, שבסופו בא הפילוג בין ממשיכי דרך החסידות הכללית לבין ממשיכי דרך חסידות חב"ד. מאז ואילך נחשב כ"ק אדמו"ר הזקן כמייסדה ונשיאה של תנועת חב"ד. דבר זה הביא גם לפילוג בין החסידים שבאה"ק. שאלו הדוגלים בשיטת חב"ד והעומדים תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן יסדו לעצמם כולל מיוחד 121 (שברבות הימים נקבע שמו "כולל חב"ד"). פילוג זה בארה"ק התחיל בשנת תקס"ה, כמסופר בתולדות חב"ד בארה"ק פרק ה. מכל מקום ברור שגם בתקופה הקודמת היתה דרכו של כ"ק אדמו"ר הזקן דרך חסידות חב"ד, גם אז חלקו אחדים מתלמידי המגיד ממעזריטש שבוואהלין על שיטה זו; אלא שכל עוד הוא עמד בראש תנועת החסידות הכללית ברוסיה וליטא, בלי הבדל מפלגה, כל עוד היה הוא היחידי מבין תלמידי הרב המגיד שהפיץ מתורתו ברחבי רוסיה הלבנה וליטא, כציווי ובהסכם שאר תלמידי הרב המגיד עדיין אי אפשר לתארו בתואר נשיא תנועת חב"ד. שעדיין לא היתה אז כתנועה נפרדת בפני עצמה. זה אמנם התחיל רק בין השנים תקנ"ח-תקס"ה. ויתירה מזו נראה, שגם הרמ"מ מוויטבסק, דגל בשיטת חב"ד דוקא, שזה הבדיל אותו, כנראה, משאר תלמידי הרב המגיד ממזריטש, וזה קישר אותו, כנראה, עם כ"ק אדמו"ר הזקן. לפי זה יוצא לנו אם כן, שבמדה מסוימת, מיד בעליית הרמ"מ התחילה תקופת חב"ד. כך נראית בעיני התמונה הכללית של השתלשלות המאורעות. אשתדל לברר זאת ביתר דיוק בפרקים הבאים, אימתי וכיצד נתמנה כ"ק אדמו"ר הזקן כמנהיגה הבלעדי של תנועת החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא: זמן התחלת אמירת דרושי חסידות חב"ד ורשימתן; אימתי וכיצר נוסדה תנועת חב"ד כתנועה בפני עצמה, בנשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן, שבסופו של דבר נבע מכך גם יסוד כולל מיוחד לאנשי חב"ד שבארה"ק המינוי היה גם על מפעל מעות ארץ הקודש. על השתלשלות הדברים בנושא הזה, הארכתי בספר תולדות חב"ד בארה"ק פרקים ב-ה. כאן אנו דנים על ההנהגה הרוחנית של אנ"ש ברוסיה וליטא ראה לעיל סוף פרק ז.

39 כט פרק י תקופת וויטבסק האראדאק כבר נזכר לעיל פרק ח, כי בשעה שעלה בדעת הצדיקים הנ"ל לעלות ולהתיישב באה"ק, בקיץ תקל"ז, הצטרף אליהם גם כ"ק אדמו"ר הזקן בנסיעתם והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה). שם הפצירו בו שישאר ברוסיה לפקח על אנ"ש, עד שהוכרח למלאות בקשתם. על אותה תקופה כותבים "בני הגאון המחבר" בהקדמתם לשלחן ערוך שלו: שמענו מפה קדוש, שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום לא פסק פומי' מגרסא. בבית רבי (טו, א) כותב על כך: במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט. וגם שמענו שבנסיעתו בחזרה לביתו שהה בבייעשינקוויץ חדש ימים. על כן ביאתו לביתו הי' לא קודם משנת תקל"ט. מינויו כמנהיג החסידים ברוסיה באותה שעה שהתיישב רבינו בהורודוק, הכתיר הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק את שלשת הצדיקים, רבינו, הרה"ק מוה"ר ישראל מפולוצק והרה"ק מוה"ר יששכר בער מליובאוויטש, כמנהיגי החסידות ברוסיה וליטא, באגרת שכתב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק ביום ד' אדר תקמ"ב. מהאגרת הזאת נראה שכמה מחסידיו שברוסיה כתבו אליו, שלאחר עליתו לאה"ק הם נוסעים אל תלמידי המגיד ממעזריטש אשר בוואהלין לקבל מהם את דרכי החסידות. ועל כך משיב להם (לקוטי אמרים אגרת ה. הוגה עפ"י כת"י 2000 ד, ב. יסוד המעלה ח"ב אגרת ח): והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה וביראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב החסיד המפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו הישיש מו"ה ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד מו"ה ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת. * * * אחרי שחזר למקום מגורו וויטבסק, המשיך לחיות שם עוד שתי שנים, שאז עבר לגור בהורודוק הסמוכה לוויטבסק, שם היה מרכז החסידות שיסד הרה"ק רבי מנחם מענדל בוויטבסק בין השנים תקל"ג-ז. 122 * * * עובדה זאת דורשת עיון: באותה שעה היו ברוסיה הלבנה עוד שלשה מתלמידי המגיד ממזריטש: בקרלין הרה"ק רבי שלמה מקארלין, בפינסק הרה"ק רבי לוי יצחק (שבסוף ימיו היה בבארדיטשוב), ובהמדורא הרה"ק רבי חיים חייקל מהמדורא. שלושה אלו האחרונים אינם נזכרים כלל באגרות הרמ"מ מוויטבסק, בין מנהיגי החסידות שברוסיה הלבנה על תקופה זו מספר רבינו, בתשובות שנתן לחקירותיו בעת מאסרו הראשון בשנת תקנ"ט (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ו סי"ד): נולדתי בלאזנע, והייתי שם עד שהייתי בן ט"ו או ט"ז שנה, ונשאתי אשה בויטעפסק, והייתי שם ערך י"ז שנים, ואח"כ הייתי בהראדאק כשתי שנים, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט"ו שנים ויותר כמובא לעיל ריש פרק ח.

40 ל תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן * * * ברור אמנם, שבאותה שעה עדיין לא היתה הבדלה ברורה בין חסידות חב"ד לבין החסידות הכללית, שזה לא הוקבע במסמרות עד לאחר שנת תקנ"ח כדלקמן. והרי אנו רואים, שבעת שגבה טורא בין הרה"ק הר"א מקאליסק לבין כ"ק ארמו"ר הזקן, הוחלפו השיטות בין הרה"ק הר"א מקאליסק שיצא לחלוק על שיטת חב"ד, ובין הרה"ק הרלוי"צ מבארדיטשוב שעמד להגן על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן; אף שבשנה שלפנינו היה הר"א מקאליסק יחד עם הרמ"מ מוויטבסק, ואילו הרה"ק הרלוי"צ מבארדיטשוב לא היה בין אלו שהרמ"מ מוויטבסק הורה לחסידיו להדבק בדרכיהם. במענה הרה"ק הרלוי"צ מבארדיטשוב אל הרה"ק הר"א מקאליסק הוא משיב לו בין השאר (אגרות בעל התניא ע' קעא) : 124 ובליטא, אלא רק שלשת הראשונים הנ"ל. לכאורה מדובר כאן כהעדפה גרידא. שמסיבות השמורות עמו העדיף את שלשה הראשונים על גבי שלשה האחרונים: אך כשמעיינים באגרת עצמה רואים שהוא שולל לחלוטין את קבלת החסידות מאדמו"רים אחרים, ובלשונו: עצתנו היעוצה שלא ירעישו את העולם במסע ומריבה לנסוע למקומות רחוקים, לבלות ימיהם בביטול תורה ותפלה, כי הדרך ממעטת את השם, וד"ל. והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב מו"ה ישראל מ"ו ישכר בער מו"ה שניאור זלמן. רואים אנו שהוא שולל לגמרי את קבלת דרכי החסידות ממנהיגי החסידות האחרים. ומודגש יותר באגרת שכתב בחורף תקמ"ד (לקו"א אגרת ד. יסוד המעלה ח"ב אגרת יב): עדי בשחק נאמן עלי, כי הנני אוהב כל הצדיקים המפורסמים דמדינת רוסיא וואלין וליטא יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלקים. ובאגרת תקמ"ח (לקו"א אגרת כב. יסוד המעלה אגרת מא): יודע אני וזוכר את כל החסידים במדינתם לטוב ולמוטב, כי לא מכל אדם יכולים לקבל לזאת אמרנו שום ישימו עליהם מקרב אחיהם כמוהם הוא כבוד רב חביבא הנ"ל. רואים אנו מכך, שכבר אז היה הפרש בין קבלת החסידות שקיבלו הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק וכ"ק אדמו"ר הזקן וסייעתם, מאת רבם המגיד ממזריטש, לבין קבלת שאר התלמידים, שביניהם שלשת האדמו"רים הנ"ל. לכן צוה הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק לחסידיו שברוסיה הלבנה וליטא, שבל ימירו זה בזה, ויתדבקו ברבינו וסייעתו אחד מחסידיו של רבינו הזקן, שקראו ר' משה, היה משך זמן אצל רבינו הזקן, ואחר כך נסע ללמוד דרך ה' אצל אחד משאר האדמו"רים תלמידי המגיד ממעזריטש. אחר כך נמשכה נפשו לאור כי טוב שאצל רבינו הזקן, אלא שהיה ירא בעצמו, שמא אחרי שעזב את רבינו הזקן ונסע לאחד משאר האדמו"רים, לא יאבה רבינו הזקן לקבלו. החסיד כתב את כל זה אל כ"ק אדמו"ר הזקן, וגם אל תלמידו רבי אהרן הלוי (מסטאראשעלע). רבי אהרן דיבר בזה עם רבינו הזקן, ואחר כך כתב אל החסיד הנ"ל (מבית הגנזים פרק ב): מכתבו הארוך לאדומו"ר שי' וגם אלינו נתקבל לנכון, ודברתי בזה עם כאדומו"ר שי', והנה קצרן של דברים. היות ידוע לכל דרכו בקדש, לא להקפיד על הנוסע לזולתו, וגם לא להשתדל שיסעו אליו דוקא, כידוע הנהגתו בקדש שמאל דוחה וימין מקרבת את אשר קרבת אלקים יחפץ, להורות להם הדרך ילכו בה ודרך ישרה שיבור לו לא נחית לדקדוקא כשארי הגדולים אשר בארץ מטעמם ונימוקם מהתקשרות וכדומה לזה, אין זה דרך אתו ח"ו ורחוק מדרכו בכן אל יפול לבו דמעל' ח"ו, אשר מחמת זה בבואו יהי' איזה שינוי בהתקרבות ח"ו, חלילה אל יעלה בלבו שום חשש ונדנוד, כי בודאי לא ימנע טוב מאתו בכל אשר יחפוץ בקרבתו קרבת אלקים, וזה תלוי בחפץ דמעלתו. הנה מאשר מתרעם מעלתו על הנהגותיו 125 ואומר שאינו כפי הדרך של אדמו"ר המגיד זללה"ה נ"ע איך יעלה על הדעת להיות מתרעם על הנהגותיו של אדמו"ר, אשר זה הי' כל עיקר הנהגותיו של אדמו"ר הרב המגיד זללה"ה נ"ע ואדרבה מי שאיננו נוהג על פי דרך זה אינו לפי דרך מורנו נ"ע, וכל המתרעם על זה הדרך כאלו מתרעם ח"ו על כ' אדמו"ר נ"ע, כי עיקר עבודתו והנהגותיו הקדושים הי' רק על דרך זה. ומאד יפלא בעיני עליו, אשר הי' באמנה אתנו אצל אדמו"ר נ"ע שיפלא ממנו דרך זה. אם אמנם היה ברור כל כך בשנת תקמ"ב, ההפרש בין שיטת חב"ד לשיטת החסידות הכללית, לא היתה מובנת החלפת השיטות בין שני האדמו"רים הללו כעבור 23 שנים. עד כדי כך מגיעים הדברים, שהר"א מקאליסק מוסיף לטעון באגרת שלו, שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק היה נגד שיטת חב"ד, שבה דוגל כ"ק אדמו"ר הזקן. דבריו כבר הובאו לעיל פרק ו: "ואמר 126 טובא מסתפינא דלא ליפוק מינה 127 חורבא בסוף ר"ל". גם הובא לעיל שם, שהרלוי"צ השיבו שאינו מאמין לדבריו אלו. הרי מכל אלו נראה, אשר בתקופת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק עדיין לא היתה שיטת חב"ד מבוררת ומוגדרת די צרכה, עד שהיה מקום לחלוקי דעות בזה. * * * גם מעובדה נוספת יש ללמוד את הקביעה הזאת, 124. ראה גם לעיל פרק ז דרך שיטת חב"ד הרמ"מ מוויטבסק משיטת חב"ד.

41 תקופת הנשיאות פרק י: תקופת וויטבסק-האראדאק לא * * * כל האמור לעיל, שהרה"ק הרמ"מ מוויטבסק דרש מחסידיו שיתדבקו רק באדמו"רים אלו ההולכים בשיטת חב"ד ולא באחרים, נותנת מקום לשער, שכבר בשנים שבין תקל"ג-ו, כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן היה נוסע לקבל את דרך החסידות מאת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, כבר אז התחילה להתגבש שיטת חסידות חב"ד, וכנזכר לעיל. שכבר בשנים תקמ"ב-ד היה הפרש בין שיטת החסידות שקיבל כ"ק אדמו"ר הזקן לבין זו שקיבל הרה"ק הר"ש מקרלין. היא נזכרת בבית רבי (סד, ב), שלאחר שגורש הרה"ק רבי שלמה מקרלין על ידי המתנגדים, רצה לקבוע את דירתו בביעשינקוביץ, ורצה לקבל על זה את הסכם כ"ק אדמו"ר הזקן. 128 כ"ק אדמו"ר הזקן השיב לו שהוא מסכים על זה בג' תנאים, אמנם הוא הסכים רק על שנים הראשונים שבהם. התנאי השלישי, שלא הסכים עליו הוא "שלא יאמר שהצדיק צריך לישא את הצאן (כונת רבינו הי' שהחסידים צריכים לייגע את עצמם בתורה ועבודה ולא לסמוך על הצדיק כו')". זהו הרי אחד היסודות של שיטת חב"ד, שהר"ש מקרלין לא הסכים עליו ולכן החליט לעבור ללודמיר. בודאי יש לעיין בגוף דברי החסידות שכתב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, לראות אם דרכו בחסידות מוצקת על יסודות שיטת חב"ד; אך זהו נושא בפני עצמו, שאינו שייך למסגרת ספרנו זה הקשר בין העיירה ביעשינקוביץ לכ"ק אדמו"ר הזקן כבר הובא לעיל מבית רבי (טו, א), שכאשר חזר ממוהליב לרוסיה שהה בביעשינקוביץ כחדש ימים.

42 לב פרק יא תקופת לאזניא כשנתיים גר רבינו בהורודוק, ולערך בקיץ תקמ"ג התיישב בלאזניא, כפי שכבר הובא לעיל בריש הפרק הקודם, מתשובותיו לחקירות שבמאסר תחלת שנת תקנ"ט "הייתי בהראדאק כשתי שנים, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט"ו שנים ויותר", והיינו מקיץ תקמ"ג עד תחלת שנת תקנ"ט. לערך באותה תקופה נסתלק הרה"ק הר"י מפולוצק, והנהגת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא נשארה בידי הרה"ק הרי"ב מליובאוויטש וכ"ק אדמו"ר הזקן. באותה תקופה מונה כ"ק אדמו"ר הזקן למנהיגם הבלעדי של עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, ואף הר"י מליובאוויטש קיבלו לרב ומורה. הידיעה הראשונה על כך היא באגרת שכתב, בשנת תקמ"ג, רבי אהרן הגדול מטבריה אל אנ"ש ברוסיה (יסוד המעלה ח"ב אגרת יא): עצתי נאמנה שתקרבו את עצמכם למען השם להרב מו' [ש'] זלמן מהארדאק, 129 כי לפי הנשמע ממורינו ורבינו 130 הוא יחיד בדורו במחניכם בחכמה ובחסידות. בחורף תקמ"ד כתב הרמ"מ מוויטבסק אל אנ"ש ברוסיה (לקו"א אגרת ד. כת"י 2000 ו, א. יסוד המעלה ח"ב אגרת יב): הנה על כן, על כל דברי האגרות שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות, ובראשם כבוד אהובינו הרבנים המאורות הגדולים מופלגים בתורה ויראת ד' כל הימים ה"ה מו"ה ישכר בער מ"מ דק"ק ליבאוויץ ומו"ה שניאור זלמן מק"ק לאזני, על ענין נחות דרגת פרנסת החפצים ליראה את ד' באמת ועל דבר אשר העמיקו שאלה, אם הגבה למעלה איזה איש צדיק עליהם מן המפורסמים לגדולי הצדיקים ולהביאו למדינת רוסיא שיורם הדרך אשר ילכו בה אם לי ולקולי ישמעון, החפצים ליראה את ד', יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות המבואר באגרת הלז על זמן מה. וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלקים. וכך מוסיף גם הר"א מקאליסק בשולי האגרת הנ"ל: יעמיקו שאלה אצל קדושי ד' הרבנים המאוה"ג המפורסמים גדולי העצה הנ"ל. הר"י מפולוצק לא נזכר כאן, וגם לא בשאר האגרות 129. הוא רבינו הזקן, שגר בהורודוק עד לזמן כתיבת אגרת זו. ראה כרם חב"ד גליון ד ע' 49 בשוה"ג הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק. שלאחר זה. גם במקורות שהגיעו לידינו מאה"ק לא נזכר שמו יותר. מכך נראה שבמשך תקופה זו נפטר, לפני שהספיק לחזור ארצה (ראה בית רבי טו, ב. שלוחי א"י ע' 611), ובבית רבי (סה, א) מביא שמנוחתו כבוד אצל מקום מנוחת הקדוש ר' אברהם המלאך בן הרב המגיד בעיר פסטוב. 131 הנהגה משותפת זו, של כ"ק אדמו"ר הזקן והרה"ק הרי"ב מליובאוויטש, נמשכה רק זמן קצר. בבית רבי (טו, ב) כותב: במשך איזה שנים הכיר הררי"ב ביותר בגדולת רבינו וכפף ראשו לפניו להיות תלמידו, והיה משולחו של רבינו כמ"ש במכתבי מליצה של רבינו לאנ"ש. ובאגרת שכתב הרמ"מ אל רבינו הזקן, בשנת תקמ"ו (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' כו. יסוד המעלה ח"ב אגרת כב): כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל ולהדביקם בו יתברך. מהאגרת הזאת נראה שכבר לפני כן מינה אותו הרמ"מ כמנהיגה של עדת החסידים ברוסיה. אמנם רבינו השיב לו "נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים 131. תצלום המצבה המחודשת של שניהם, בעיר פסטוב, נדפסה ביסוד המעלה ח"א ע' קעא.

43 תקופת הנשיאות פרק יא: תקופת לאזניא לג להורות הדרך", ועל כך משיבו בשנת תקמ"ו "מי כמוהו מורה בכל מדינתם חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה'". יחד עם האגרת הזאת, כותב לו באותו נושא גם הר"א מקאליסק (אגרות בעל התניא ע' כז. יסוד המעלה ח"ב אגרת כג), ומסיים: ואתה לך נחה את העם וקדשתם היום ומחר, כה לחי עד גאולת עולם. ואל אנ"ש ברוסיה כותב באותה שנה (אגרות בעל התניא ע' כה. יסוד המעלה ח"ב אגרת כ): רב להם כבוד ידידנו ידיד ד' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שליט"א, מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, כי בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ד'. ובאגרת שלו האחרונה משנת תקמ"ח, כותב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק (שם ע' לה): ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם, שלא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ומי כמוהו מורה ורב במדינתם. מנהיג עדת החסידים ברוסיה מה שכתבתי שאז התמנה להיות "מנהיגם הבלעדי" של עדת החסידים ברוסיה הוא משום שבאותה שעה עצמה עזבו גם הרה"ק מוה"ר לוי יצחק מבארדיטשוב והרה"ק מוה"ר שלמה מקרלין את רוסיה הלבנה ועברו לוואהלין: הרה"ק הרלוי"צ שהיה אב"ד פינסק בין השנים תקל"ה-תקמ"ה (ראה "אהל רחל" ח"א ע' 67-66), גורש בקיץ תקמ"ה מהעיר פינסק ע"י המתנגדים, כמובא בכמה מקומות, 132 ועבר לבארדיטשוב שבוואהלין. הרה"ק הר"ש מקרלין, שהיה רבה של קרלין משנת תקל"ב עד לפני שנת תקמ"ד. גורש מהעיר קרלין ע"י המתנגדים ועבר ללודמיר שבוואהלין. אין לנו תאריך מדויק להגירתו, ידוע לנו רק שבשנת תקמ"ד כבר היה בלודמיר (ראה "החסידות הליטאית" ע' 34). הרה"ק ר' חיים חייקל מהמדורא נסתלק בחורף תקמ"ז (ראה "החסידות" לר"י אלפסי, ת"א תשל"ד, ע' 83). בנו ממלא מקומו הרה"ק רבי שמואל הי' אז בן 20, והתחיל לנסוע אז אל רבינו הזקן לשמוע את תורתו. [בשעה שאסרו את רבינו, בשנת תקנ"ט, אסרו עוד 30 חסידים, וביניהם גם את הר"ש מאמדור. בחקירות שלו הוא מספר, שנסע אל רבינו הזקן שלושה פעמים ולמד אצלו, לפני תשעה שנים (בשנת תק"נ), לפני חמשה שנים (בשנת תקנ"ד) ובשנה שעברה (בשנת תקנ"ח). גם נמצאו כמה ממכתביו, שבהם מזכיר דברים שקיבל מרבינו הזקן (ראה כרם חב"ד גליון 4 עמ' 67)]. יוצא לנו אם כן. שכאשר התמנה כ"ק אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה וליטא. נשאר הוא היחיד במערכה מכל תלמידי המגיד ממעזריטש: חלקם עלה לארה"ק והתיישב בצפת וטבריה. שנים מהם גורשו על ידי המתנגדים מרוסיה לוואהלין. שנים מהם נסתלקו בין השנים תקמ"ג-ז. והאחרון כפף עצמו לרבנו הזקן לקבל מרותו. כל התעסקותו של רבינו הזקן באותה תקופה, לא היתה בתור מנהיג פלוגה מסוימת של החסידות, אלא בתור מנהיגה של כללות עדת החסידים במדינת רוסיה וליטא. וכלשון הרמ"מ מוויטבסק אליו באגרת תקמ"ו: ומי כמוהו מורה בכל מדינתם כי רועה נתנו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל חזק והתחזק לעצור בעם כי עשה תעשה ויכול תוכל. הנהגת החסידים משנת תקמ"ג ואילך תאריך זה להתחלת הנהגת רבינו את החסידים ברוסיה וליטא, בשנת תקמ"ג, כשהתיישב בלאזניא, מתאשר גם ממקורות נוספים, שרובם נלקטו ע"י י. מונדשיין בבטאון חב"ד (גליון 32 ע' 19): 18- באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנת תק"ע (אגרות-קודש שלו אגרת ב) כותב אל אנ"ש מקושרי כ"ק אביו אדמו"ר הזקן "אשר נפשם קשורה בנפשו זה יותר מכ"ה שנים", היינו שהתחיל לפני שנת תקמ"ה. באגרת שכתב לאחר הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (שם אגרת יד) הוא כותב אל החסידים "הנאמנים בברית והתקשרות עוז חיבת הקדש קדוש עליון כ"ק אאמו"ר זללה"ה נ"ע אשר נטע בתוכם זה שלשים שנה מאור תורתו אמת", היינו משנת תקמ"ג עד תקע"ג. וכך כותב גם באגרת נוספת מאותה תקופה (שם ח"ב אגרת ב) "אשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה". ובפתיחתו לקונ' ההתפעלות "באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה". גם ידוע שתלמידו הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלא הי' מראשוני המקושרים לרבנו, ואף הוא כותב בשערי היחוד והאמונה (פתח ומבוא השערים ד"ה והנה לא) על שמושו אצל רבינו "קרוב לשלשים שנה שנתאבקתי בעפר רגליו" ראה גם לעיל פרק ז הוכחה זו מביא גם בבית רבי יב, ב.

44 לד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן הרי כל הציטוטים האלו מורים שהתחלת הנהגתו את החסידים היתה לערך בשנת תקמ"ג. סגנון דברי כ"ק אדמו"ר האמצעי המובאים לעיל "באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה", "אשר נטע בתוכם זה שלשים שנה מאור תורתו אמת", "באור תורה ועבודה אשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה" וכיו"ב, מורים שגם אמירת הדרושים 134 ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן, באופן קבוע, התחילה מיד עם התיישבותו בלאזניא, בשנת תקמ"ג. יחיד במערכה בשעה שקיבל עליו את עול הנשיאות, החריפה מלחמת המתנגדים נגד מנהיגי החסידות. אחרי שהצליחו לגרש מרוסיה את הרה"ק רבי שלמה מקארלין, ואת הרה"ק רבי לוי יצחק (מבארדיטשוב) מפינסק, הם שמו להם למטרה את גירושו של כ"ק אדמו"ר הזקן, אחרון תלמידי המגיד שנשאר להנהיג אח החסידים ברוסיה הלבנה וליטא. בין השנים תקמ"ו-ז הזמינוהו ראשי הקהלה במוהילוב [שברוסיה הלבנה] לעמוד לדין לפניהם, ואף פנו לערכאות בענין הזה. במענה להזמנה זו משיב להם כ"ק אדמו"ר הזקן, בשנת תקמ"ז 135 (אגרות-קודש שלו אגרת י): עתה באתי להודיעם קושט דברי אמת להשיב אמרי, אמרי אמת, לשולחים אחרי לעמוד לפני העדה, ולא שמעתי בקול קורא באזני. ה' יודע ועד כי לא במרד ובמעל עשיתי זאת ח"ו, אם לא מדאגה מדבר האגרת השלוחה לאויבינו פלילים להביאני בחזקת היד, כאלו כבר נגמר דיני לפני זקני העדה כאחד הריקים והמורדים והפושעים ח"ו. להלן הולך ומוכיחם באריכות גדולה על כל אשר עוללו לעדת החסידים ברוסיה, ומזכיר גם את תקנות ההרחקות שתיקנו בשקלאב: אנחנו מפילים לפני הדרת קדשם, לבלתי ידח ממנו נדח, להרחיקנו מעל גבול ישראל בהרחקות שונות, אשר יצאו מפי מקצת חכמי ק"ק שקלאב כשגגה מלפני השליט, לדון בדיני נפשות עם רב מישראל, להבדילם מעדת ישורון, ולכנותם בשם מלעיגים על דברי חז"ל, מה שהוא שקר גלוי ומפורסם לכל יודעינו ומכירינו. והולך ומאריך באריכות גדולה להשיב על כל טענותיהם. יחיד במערכה מכל תלמידי הרב המגיד המשיך כ"ק אדמו"ר הזקן במלחמת התגוננות זו, במשך שנים רבות, עד אשר הביאו את הדבר לפני הממשלה בפטרבורג. בשני המאסרים בשנים תקנ"ט; תקס"א התקיים משפט שהסתיים בנצחון גדול לחסידים. כל הרדיפות והמאסרים האלו מצד המתנגדים, לא היו דוקא על חסידות חב"ד. שעדיין לא נבדלה אז כתנועה בפני עצמה, אלא כלשון כ"ק אדמו"ר הזקן במכתב בשורת הגאולה (אגרות-קודש שלו אגרת לח): כי עיקר המלחמה אשר שמו פניהם ללחום על תורת הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו דווקא, אך מאת ה' היתה זאת לנו לגלגל זכות על ידינו. ועד"ז כתב בשנת תקס"ה (שם אגרת נא): 134. נדון בזה לקמן פרק כו ואילך ההוכחות לתאריך אגרת זו תקמ"ז, נתבארו בהערות לאגרות-קודש שם ע' תכב. והנה מודעת זאת כי כל צוק העתים שעברו עלינו בשנת תקנ"ט הי' על פי בית דין שסמכו ראשם ורובם על חתימת יד הגאון דווילנא דשנת תקל"ב, כמפורסם שם.

45 לה פרק יב תקנות לאזניא עם התיישבותו של רבינו הזקן בלאזניא, והתמנותו למנהיגה של כל עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, התחילה הנהירה הגדולה של החסידים ברחבי רוסיה וליטא אל רבינו הזקן. מרחוק ומקרוב היו נוסעים אליו ללאזניא לשמוע מתורתו ולשאול בעצתו ביחידות. בבית רבי (נה, א) מספר: שמענו שכשבא רבינו ללאזני והתחילו לנסוע אליו, ראה רבינו דרך החלון שנוסעים המונים המונים, ונפל לארץ והתחיל להתגולל וצעק בקול, מה רוצים ממני מה נוסעים אלי מה ראו בי כו'. ונכנסה היא 136 אליו ואמרה לא אליך הם נוסעים, כי אם כאשר שאתה היית אצל הרב המגיד נ"ע, על כן מבקשים אותם שתספר להם מה ששמעת ממנו. אמר לה רבינו אם רק זאת מבקשים אמלא בקשתם. כאשר התרבו הבאים אל רבינו הזקן כדי להתקבל ליחידות, באופן שלקחו את כל זמנו, התחיל להתקין את תקנות לאזניא המפורסמות. אחת מהתקנות היא (אגרות- קודש אדמו"ר הזקן אגרת כג): כל מי שהי' פעם א' בעיר לאזנא שלא ליסע רק פעם אחת בשנה, ואף גם זאת לא יכנוס ביחידות. אין לנו תאריך מדויק לתחלת התקנות האלו. התקנות הראשונות (אגרות-קודש שלו אגרת כג) התפרסמו לראשונה ב"התמים" חוב' ב (לב [126]) בלי תאריך, ומעירה המערכת "כפי שיכולים לשער הנה התקנות הראשונות נערכו כשנת תק"מ-ג בערך". אך לפי המסופר בפרק הקודם, נראה תאריך זה מוקדם מדאי. מסתבר יותר לקבוע אותן לבין השנים תקמ"ו-תקנ"ג. שאז כבר נהג נשיאותו ברמה ורבו הנוסעים אליו מכל ערי רוסיה הלבנה וליטא, והיה הצורך וההכרח לתקן תקנות אלו. 137 בכל אופן הותקנו לפני שנת תקנ"ג, שהרי משנה זו היא אגרת רבינו הראשונה בדבר התקנות האלו, שבה אף מבאר את ההפרש שבינו לבין שאר האדמו"רים שבוואהלין (אגרות-קודש שלו אגרת כד): ונלאיתי נשוא במכתב גורל המרירות אשר ממררים חיי ממש אותן הנכנסים לפרש שיחתן ביגונם בכבודם ובעצמם כי נדמה מקצת אנ"ש דמיון שוא ודבר כזב הרחוק ממני כרחוק מזרח ממערב ממש, לאמר לנפשי כאמרם על נפשות הגדולים אשר בארץ המפורסמים והנה אף לפי דמיון הכוזב העולה 136. הרבנית סטערנא ראה מה שכתבתי עוד בזה במקורות והערות לאגרות-קודש ע' תל. על רוחם לערב תבן את הבר לגדולי הדור המפורסמים שיחיו, אין דמיונם עולה יפה, כי שם רובם ככולם, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים, הנה משכן כבודם במדינה אחת בעירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כל כך בינותם, והקל מעליהם ונשאו אתם במשא העם. כלומר, שאין לתמוה על העובדה שהוא מגביל את הכניסה ליחידות אליו, בשעה ששאר תלמידי המגיד אינם קובעים הגבלות כאלו. ומבאר הסיבה לכך, כי שאר תלמידי המגיד יושבים כולם במדינה אחת, פולין-וואהלין, בעיירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כל כך בינותם, משא"כ רבינו הזקן, שאליו נוסעים אלו שמתקרבים לחסידות מכל מדינת רוסיה הלבנה וליטא. הרי שגם הוא בעצמו מדגיש את ההפרש שבינו שהוא מנהיגה היחיד של עדת החסידים במדינה שלימה, בפרט אחרי שהר"י מפולוצק נסתלק, הרי"ב כפף עצמו אליו, והרלוי"צ מבארדיטשוב והר"ש מקרלין עזבו את רוסיה הלבנה והתיישבו בוואהלין; לבין אדמו"רי וואהלין, שכולם "כמדינה אחת בעירות סמוכות וקרובות". באותה שעה כבר נסתלק הרמ"מ מוויטבסק (בדר"ח אייר תקמ"ח). הר"א מקאליסק המשיך לכתוב אל כ"ק אדמו"ר הזקן ואל החסידים שברוסיה, אשר רק הוא נבחר להנהיג ולהדריך את החסידים ברוסיה (נלקטו קטעים אלו ב"בית רבי" טו, ב טז, א). כדי לאפשר את הדבר חיזק מהר"א מקאליסק את תקנות לאזניא הנ"ל, והפציר בחסידים הרבים שברוסיה וליטא לקיים את תקנות לאזניא שתיקן רבינו (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' נד. יסוד המעלה ח"ב אגרת עג): מלכם בראשם, הוא כבוד רב אחאי המפורסם האלקי כמ"ו שניאור זלמן שי' חופף עליו כל היום חבילי טרדין מן בני אנשא נצבים עליו מן בקר עד ערב, ויתקבצו אליו כל איש מצוק ומר נפש ואשר לו נושה, שואלין ודורשין מאתו כאשר ישאל איש 138 כו', בכל דבר קטון וגדול. והלא גם באורים אינם נשאלים אלא למלך, גם בנביאים גם בחלומות, לא כאלה חלק יעקב להטריח בדברים קטנים, ורבנן קשישאי לא עבדי הכי. את האגרת הזאת כתב להם בשנת תקנ"ד. ואף שאינו מזכיר בפירוש את אגרת אדמו"ר הזקן הנ"ל משנת תקנ"ג, מכל מקום רואים בסגנון לשונו, שמועתקים בה לשונות מאגרת הנ"ל של כ"ק אדמו"ר הזקן, ומבאר הדברים שמואל ב טז, כג.

46 לו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן ההדרכה ביחידות וספר התניא באותה תקופה, בשנת תקנ"ב, מסר רבינו הזקן את ספר התניא להעתקה ופרסום. הוא אף כתב אז "הקדמת המלקט, והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו", 139 שגם בה מדגיש את העובדה הנ"ל, שמרוב הבאים אליו אינו מסוגל לקבל יותר את כולם ליחידות: קונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים כולם הם תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה', להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות. הקשר בין "תקנות לאזניא" הנ"ל לבין פרסום ספר התניא, מודגש גם בעובדה, שבשעת מסירת ספר התניא לדפוס, באותה שעה, בכ"ז אדר ראשון תקנ"ו, אישר רבינו מחדש את "תקנות לאזניא", בחתימתו, ובהוספת פרטים ותקנות חדשות, 140 ובחתימת ואישור ראשי עדת החסידים כנדפס באגרות קודש אגרת לא. המעניין הוא, כי באותה שנה, תקנ"ו, כבר הי' ר' ישראל יפה אחד מראשי עדת החסידים, והוא אחד מהחותמים על התקנות הללו: "ישראל בן יצחק מקאפוסט". כל הדברים האלו תואמים את תוכנן של תקנות לאזניא שתיקן רבינו הזקן באותה תקופה, להגביל את סדר קבלת החסידים ליחידות, כאמור באגרת כד הנ"ל (משנת תקנ"ג), בה מבאר את סיבת הכרח התקנות האלו: והנה כולם משתוקקים ליכנס, ואי אפשר לחלק חלוקים ביניהם, אך מה לי לעשות שאין הזמן גרמא בשום אופן לדבר ביחידות עם כל אחד ואחד הוקבע לאנ"ש הישנים ליכנס פעם אחת בשנה דוקא לדבר גדול מאד שאי אפשר לישאל בעצה מאנ"ש שבעירו. * * * כל זאת רק בתקופת לאזניא, שהיא התקופה ש"לפני פטרבורג", בתקופה שבה היה מנהיגה של כל עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא. מעולם לא שמענו על תקנות שנעשו בלאדי; לשם עבר בקיץ תקס"א, ומאז היה לנשיאה של עדת חסידי חב"ד. כך גם לא שמענו על איזה הגבלות ברשיון נסיעת החסידים לשהות אצל רבינו בלאדי. זה נותן מקום לשער שיש קשר בין העובדה שבלאזניא היה מנהיגה של עדת החסידים הכללית ברוסיה הלבנה וליטא, ובין העובדה שבלאזניא, ורק בלאזניא, היו קיימות תקנות והגבלות מיוחדות לבואם של החסידים אל כ"ק אדמו"ר הזקן. * * * אחד מאלו שהתקרבו באותה תקופה לרבינו, הוא החסיד מוה"ר ישראל יפה, מדפיס בקאפוסט. הוא נכנס ליחידות לקבל הדרכה בעבודת ה', ואחר כך רשם את תוכן דברי רבנו אלו, ומסר את הרשימה לידי רבינו, בתוספת איזה שאלות שהיו לו בזה. רבינו השיבו בכתב על שאלותיו, כנדפס באגרות קודש אגרת פ, ובמקורות והערות שם ע' תנט-תסג. בציונים שבשולי הגליון שם נסמן, כי ענינים אלו נתבארו בתניא פרק יב ופרק מא ועוד. והיינו שזו היתה אחת מהיחידויות בתקופה הראשונה שלפני פרסום ספר התניא, שאחר כך כתב רבינו את תוכנה למשמרת בספר התניא, כמובא לעיל מ"הקדמת המלקט" לספר התניא. יחידות זו התקיימה, כנראה, בין השנים תקמ"ג- תקנ"ב. אחר כך בשלהי שנת תקנ"ב נמסר התניא להעתקה ופרסום, ובשלהי שנת תקנ"ו נמסר התניא לדפוס, ונמשכה הדפסתו עד כ' כסלו תקנ"ז כדלקמן פרק כג ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"א אגרת כט, ובמקורות והערות שם ע' תלג, שבכמה מקורות כתוב שהיא משנת תקנ"ה, או תקנ"ו בסמיכות למסירת ספר התניא לדפוס ראה גם אגרת כח: אלו הן חידושי תקנות הישנות והתחדשות הנוספות בעזה"י.

47 לז פרק יג תקופת המאסר והגאולה בקיץ תקנ"ח, הלשינו המתנגדים על רבינו הזקן, יחד עם קבוצה של כשלושים חסידים. 141 כולם נאסרו בתחלת שנת תקנ"ט, רבינו הזקן נשלח מיד לעיר הבירה פטרבורג לחקירות, ואילו חקירת חסידי ווילנא התחילה בווילנא עצמה. אחר כך נשלחו ראשי החסידים האסורים לפטרבורג להמשך החקירה; אמנם באמצע דרכם התקבלה הוראה להחזירם לווילנא. אחרי החקירות ותרגום התשובות לרוסית ומסירתן אל הקיסר פאוול, כתב הקיסר פקודה בי"ט כסלו תקנ"ט : לא מצא בהתנהגות היהודים שהקימו את כת הקרלינים שום דבר מזיק למדינה, ולא שום שחיתות או משהו אחר המיפר את השלווה הכללית, וציוה לשחרר את כולם. הגאולה התעכבה עד למחרת בכ' כסלו, שבאותו יום קיבל את תעודת השחרור : 144 מי שיש לו תעודה זו הוא היהודי הרב זלמן בן ברוך, שהיה כאן לצורך מיוחד, ועכשיו שוחרר לביתו, שהיא ברוסיה הלבנה, הוא צריך לבוא בוויטבסק לנציג המושל היועץ ז'גולין. 17 נובמבר 1798 [כ' כסלו תקנ"ט] באותו יום כתב התובע הראשי מר פיוטר לופוחין, אל מושל רוסיה הלבנה מר סמיון ז'גולין: לז'גולין הודעה, על מילוי רצון הוד מלכותו ליועץ אזרחי שני, מושל הפלך. 145 להודיע בזה, שזלמן בן ברוך שוחרר, וליציאתו לחירות בלי בעיות קיבל תעודה. ובזה יש לי הכבוד להשאר בכבוד רב. מס' נובמבר 1798 [כ' כסלו תקנ"ט] בכ"ח כסלו, אור לנר חמישי של חנוכה תקנ"ט, שוחררו גם החסידים שבווילנא לביתם. ומסתבר שהשחרור הי' בלילה, אחרי הדלקת הנר החמישי, שהרי באיזורים אלו ברוסיה הדלקת הנרות בחנוכה היא לפני השעה 3 בצהרים, ולכן נקבע הנר החמישי של חנוכה ליום גאולת החסידים. 146 מכתב החירות של הקיסר נזכר באגרת שכתב רבינו הזקן לערך בשנת תקס"ב, 147 אל הרה"ק בעל ההפלאה: וה' הי' עם פי, ומה' מענה לשון להשיב תשובה ניצחת על כל דבריהם, ונתקבל מאד בעיני הקיסר והשרים יר"ה, והדת ניתנה במכתב חירות לכל אנ"ש, להתנהג כמקדם בכל מכל כל. את ה"תשובה ניצחת על כל דבריהם" הנזכרת, כתב רבינו בלשון הקודש, וניתרגמו לרוסית. תצלום התשובות שלו בכתב-יד-קדשו, התפרסמו ב"כרם חב"ד" שם, ובאגרות קודש ח"ב ע' קלג ואילך. המלשינות בווילנא בשנת תק"ס כעבור שנה, בתחלת שנת תק"ס, היתה מלשינות נוספת מהמתנגדים בווילנא נגד החסידים. בח' שבט תק"ס, הורה התובע הראשי אלכסנדר בקלשוב, אל המשטרה העירונית בווילנא, להזמין את ראשי הקהל המלשינים ולהודיעם : 148 לפי רצונו של הוד רוממותו האימפראטור חייבת כת הקארלינים 149 להיות נסבלת. את המלשינות השניה הזאת, ואת הודעת החירות של הקיסר, מזכיר רבינו הזקן בתשובות שהשיב לחקירות שבמאסרו השני (תחלת תקס"א, תרגום מרוסית) : 150 אשתקד בשנת 1799, 151 העלילו עלינו בבקשה שנשלחה לאדון הגנרל פרוקורור לשעבר האציל הדוכס לופוחין, שבה בקשו לחסל את כל החסידים שבמדינתו של כבוד אדונינו הקיסר יר"ה ותינשא מלכותו למעלה מעלה. ועל כך נודע לנו מטופס הצו של 141. מסמכי המאסר והגאולה התפרסמו על ידי יהושע מונדשיין, ב"כרם חב"ד" גליון 4 (עמ' 17-76). ועוד כמה מסמכים פרסמתי ב"כפר חב"ד" גליון 550 ע' ;30 גליון 551 ע' תצלום כתב ידו, ותרגומו, ב"כרם חב"ד" שם ע' בשם זה כונו החסידים ברוסיה, בשנים ההם שתי תעודות אלו פירסמתי ב"כפר חב"ד" גליון 551 ע' הוא נשא בשתי משרות אלו. ראה כרם חב"ד שם ע' ראה בית רבי ע' 74. כרם חב"ד שם ע' 19. כפר חב"ד גליון 553 ע' אגרות-קודש שלו אגרת מח אגרות-קודש שלו ח"א, נספח לאגרת מד הם עדת החסידים. וראה כפר חב"ד שם אגרות-קודש שלו ח"ב ע' נח שלהי 1799, שהיא תחלת שנת תק"ס.

48 לח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן המושל האזרחי של מדינת ליטא שניתן למשטרת וילנא, בדבר ההודעה שנשלחה מהאדון הגנרל פרוקורור לשעבר בקלשב, שלפי הסכמת הוד מלכותו יש לחסל את הכת המכונה קארלינר, אולם ברוב חסדו [של הקיסר] ניתן לה החופש. המאסר השני בשנת תקס"א מלשינות נוספת על רבינו הזקן נמסרה בתחלת שנת תקס"א. שוב הובא רבינו לפטרבורג לחקירות. 152 אחרי החקירות והדרישות, ניתנה פקודה מהקיסר, בכ"ג כסלו תקס"א, לשחרר את רבינו הזקן למעצר בית בפטרבוג, עד סיום החקירות. 153 באור ליו"ד ניסן תקס"א נרצח הקיסר פאוול, ועל מקומו עלה בנו הקיסר אלכסנדר. כעבור שבועיים נתן הקיסר תעודת שחרור-גמור לרבינו הזקן : 154 בהתאם לפקודתו הנעלה של הוד רוממותו האימפראטור, היהודי זלמן בן ברוך, שהיה זמן מה בסט. פטרבורג בקשר לענין 152. מסמכי המאסר והגאולה התפרסמו ע"י יהושע מונדשיין, ב"כרם חב"ד" גליון 4 (עמ' ). עוד על המאסר הזה ראה לקמן פרק כט נדפס ב"כרם חב"ד" שם עמ' אגרות-קודש שלו, נספח לאגרת מו.

49 תקופת הנשיאות פרק יג: תקופת המאסר והגאולה לט מסויים, חופשי עכשיו לחזור לביתו וליהנות מחופש מלא, במקום מגוריו הקודם. העתק תעודת שחרור זה, קיבל רבינו באמצעות הממשל בוויטבסק, בט"ו מנחם-אב, ובו מוסיפים: כמו כן, שיוכל האדון הרב בן-ברוך להשתמש בזכויותיו אלו בכל פלך של רוסיה הלבנה, בלא כל הפרעות מצד משהו, ציידתי אותו בתעודה זו. ויטבסק 13 ביולי 1801 פיטר טאראבייב למרות תעודת השחרור הגמור, נמשך בסינט הדיון בנושא הזה במשך חדשי הקיץ, שבמהלכן נשאר רבינו בפטרבורג, וכתב בקשות והבהרות נוספות אל הקיסר אלכסנדר. 155 בתום שהותו של רבינו בפטרבורג, לא חזר אל מקום מגורו הקודם לאזניא, אלא נסע משם והתיישב בלאדי. 156 אחרי הגאולה אחרי השחרור הסופי של רבינו הזקן, יחד עם מכתב החירות אודות תנועת החסידות, אשר מותר להם לפרסם את תורתם ושיטתם בכל מקום ברוסיה, התחילה להתפשט ביתר שאת תורת החסידות, ברוסיה הלבנה ובליטא; לא רק חסידות חב"ד אלא גם החסידות הכללית. בשנת תקנ"ב נהרג הר"ש מקארלין בלודמיר, ובמשך השנים הבאות חזרו שנים מגדולי תלמידיו אל ליטא ואל רוסיה הלבנה, הרה"ק רבי מרדכי התיישב בלעחוויץ והרה"ק רבי אשר ב"ר אהרן הגדול התיישב בסטולין. יש מסורת המספרת, אשר שניהם התיישבו שם כבר לפני תקנ"ט, ובשעה שנאסר רבינו הזקן נאסרו גם הם. אמנם לעת עתה לא נמצא שום סמך למסורת הזאת במקורות (ראה כרם חב"ד גליון 4 עמ' 18-19). בחקירות החסידים הנאסרים יחד עם רבינו הזקן (עודם בכתובים), נשאלו החסידים גם אודות הרה"ק רבי אהרן ורבי שלמה מקרלין, אודות רבי שמואל מאמדור ואודות הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ. בחקירתו של החסיד ר' מאיר ב"ר רפאל מווילנא השיב אודות הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ, שיש לו כמאה חסידים. אודות הרה"ק רבי אשר לא נשאלו כלל; נראה שהתיישב בסטולין מיד אחרי גאולת י"ט כסלו (ראה קובץ בית אהרן וישראל גליון י עמ' פט). כאשר יצא חוק חירות החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא, בעת גאולת י"ט כסלו, מבלי שיוכלו המתנגדים לרדוף אותם על ידי הלשנות, התחילה להתפשט גם חסידות סטולין-לעחוויץ ברוסיה הלבנה ובליטא. עד אז היתה שיטת החסידות הכללית נפוצה רק בוואהלין ובפולין, ומעתה החלה להתפשט גם ברוסיה הלבנה ובליטא. באותה תקופה אף החל להתגלות ההפרש שבין שיטת חב"ד לבין שיטת החסידות הכללית. הדבר התחיל להתעורר על ידי הר"א מקאליסק בארה"ק, שהתלונן אודות פרסום ספר התניא ולימודו על ידי החסידים, אשר בו מורה רבינו הזקן לכל חסיד את הדרך בו ילך בעבודת ה'. לעומתו דגל הר"א מקאליסק בשיטת וצדיק באמונתו יח י' 157 (שעיקר לימוד החסידות בעיון הוא על ידי הצדיק). אליו הצטרפו גם הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ והרה"ק רבי אשר מסטולין, שכאמור התיישבו מקרוב בליטא. * * * במשך תקופה קצרה של שנים אחדות התחלקו החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, והחסידים אשר בארה"ק, לשתי קבוצות, קבוצת חסידות הכללית בהנהגת הרה"ק רבי אברהם מקאליסק בארה"ק, והרה"ק רבי מרדכי בלעחוויץ והרה"ק רבי אשר בסטולין, לעומת קבוצת חסידי חב"ד בהנהגת רבינו הזקן בלאדי. באגרת של הרה"ק רבי אשר מסטולין מאותה תקופה (תקס"ג-ו) כותב אודות חסידי חב"ד "והם אלפי אלפים וכמעט מדינה שלימה" (אגרות בעל התניא עמ' קפה). מכל מקום כבר אז היו גם הרבה חסידי סטולין-לעחוויץ בליטא. גם מפעל מעות ארץ הקודש שנוהל עד אז על ידי רבינו הזקן, נחלק אז לשנים, הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ הי' אוסף ושולח לחסידים בארה"ק על ידי הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, ורבינו הזקן היה אוסף ושולח אל חסידי חב"ד שבארה"ק. 158 [בהמשך לזה יסדו חסידי חב"ד שבארה"ק ישוב עצמאי בחברון, וכולל מיוחד בשם "כולל חב"ד" ; 159 אלא שזה הי' כבר בתקופת אדמו"ר האמצעי]. כך שבעקיפין הביאה גאולת י"ט כסלו גם להפרחת החסידות הכללית ברוסיה הלבנה ובליטא ראה תולדות חב"ד בארה"ק ע' כד-ה אגרות קודש שלו אגרות מה-ו ראה "רשימת היומן" ע' קעז, וע' שיא ראה לעיל סוף פרק ז ראה תולדות חב"ד בארה"ק פ"ז.

50 מ פרק יד יסוד תנועת חב"ד לראשונה שומעים אנו על תנועת חב"ד, באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בקיץ תקס"ה. באותה אגרת בא בחשבון עם הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, על כל מה שעבר ביניהם מאת יצא הר"א לחלוק על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בחסידות בשנת תקנ"ח, ועל הנהלת מעמדות אה"ק על ידו בשנת תקס"ג. כמו גם על הקשר בין שני הדברים האלו. באותה אגרת כותב רבינו הזקן (אגרות-קודש שלו אגרת נא): הנה בחורף תקס"ג באו אלי הני נחותאי הידועים ובקשו ממני לבטל כל השלוחים במדינתנו מכל המעמדות הישנים, רק שיסבבו בעצמם ויעשו להם מעמדות חדשים מאוהבים אמיתיים שאינם מכונים בשם חב"ד. נודע לנו מכך שכבר בחורף תקס"ג נקראו חסידי כ"ק אדמו"ר הזקן בשם "חב"ד". לפני הקטע הזה סוקר כ"ק אדמו"ר הזקן בקצרה את כל הדברים שעברו ביניהם משנת תקנ"ח עד שנת תקס"ג: לא כתב אלי מזה רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח, אחר נסיעת מהרא"ק לשם והלשין בפניו על כללות אנ"ש. ובשנת תקנ"ט, מחמת צוק העתים 160 לא נפניתי להשיב לו תשובה נכונה ער שנת תק"ס. ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א. וגם בשנת תקס"ב כתב אלי במכתביו טוב. גם בשנת תקס"ג בא מכתב טוב, רק שכנגדי לא הגיעוהו לידי כנודע כתב ביד שלוחו מאיר מביחעוו: אל יזכירנו ראשונות ומה שעבר עבר כו' אהבה עזה מוסיף והולך כו' אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי כו'. גם להבנים כתב על ידו מכתב חבה ורעות להכניס בלבי שאגרות האחרונים מבטלות הראשונים והם עיקר. וגם באגרת תקס"ב, 160. מאסר רבינו הזקן והחסידים, כמסופר בפרק הקודם. אחרי נסיעת מאיר לאה"ק, שלחו אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עוז על ידי חיים משרת. לאחר שסוקר את כל מהלך הדברים "למצוא חשבון במילי דשמיא" עובר לענין השני "במילי דארעא קדישא" שזה התחיל בשנת תקס"ג כנ"ל, ואז אמרו שלא יקבלו יותר מהאנשים ה"מכונים בשם חב"ד". 161 הרי שה"כינוי" חב"ד התחיל בעת הדיון על דבר שיטת החסידות שעל ידי כ"ק אדמו"ר הזקן בין השנים תקנ"ח-תקס"ב. עד אז היה הר"א מקאליסק מרבה לכתוב מדי שנה בשנה לכל החסידים שברוסיה וליטא שכ"ק אדמו"ר הזקן הוא מנהיגם הבלעדי, כי הוא "פלא יועץ ומי בעל דברים יגש אליו והוא יראהו את מבוא העיר ואת כל הדרך דרך ה' אליו תשמעו" וכדלעיל פרק יא. נודע לנו אם כן שעד שנת תקנ"ח היה כ"ק אדמו"ר הזקן המנהיג הבלעדי לעדת החסידים הכללית שברוסיה וליטא. בשנת תקנ"ח התחילו חילוקי הדעות בקשר לשיטתו בחסידות. במשך הדיון הזה, בין השנים תקנ"ח-תקס"ב כונתה שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בשם "חב"ד" הסגנון "מכונים בשם חב"ד" מורה קצת שכך כונו על ידי מתנגדיהם אנשי החסידות הכללית. גם בלאו הכי נראה כן: כיום מקובל שהשם "חסידי חב"ד" הוא למעט את השם "חסידי חג"ת", הם חסידי החסידות הכללית. אמנם השם "חסידי חג"ת" לא מצאנוהו נזכר עד לדורות האחרונים. גם בזמנינו אינו נפוץ כל כך. לכן נראה יותר שבשם זה כונו על ידי מתנגדיהם, כלומר שהם "חב"ד" לשלול מה"חסידות" שתיבה זו היא משורש חסד. ואם כן הוא מסתבר שכונו בשם זה על ידי אנשי החסידות הכללית, בעת שיצאו לחלוק על שיטה זו, והשם הזה התקבל באהבה על ידי חסידי חב"ד (וכמו השם הכללי "חסידים" שניתן להם ע"י המתנגדים. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרי'"צ נ"ע ח"ח ע' תקד. לקו"ש ח"ב ע' 461).

51 מא השלחן ערוך, שלבים בעריכתו פרק טו עריכת הלכות ציצית ופסח את סדר עריכת השלחן ערוך על ידי רבינו הזקן יש לחלק לשלוש תקופות: א) תקופת העריכה היסודית של השלחן ערוך אורח חיים, שהיתה בעיקר בשנים תקל"א-ג, וכנראה המשיך רבינו לתקן ולהוסיף בו עד שנת תקל"ז. בזה נדון בפרק שלפנינו ושלאחריו. ב) תקופת עריכת קונטרסי ההלכות, שנדפסו אחר כך בסידור ובחלק חושן משפט ועוד. תקופה זו נמשכה קרוב לעשרים, משנת תקל"ח עד שנת תקנ"ז, ובזה נדון לקמן פרקים יז-יח. ג) תקופת עריכת המהדורה בתרא, בשלושה שלבים ושלושה סוגים. תקופה זו נמשכה ב 15 שנותיו האחרונות, מתקופה המאסרים והגאולה בשנים תקנ"ט-סא ואילך. ובזה נדון לקמן פרק יט. * * * ב"הקדמת 162 הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל": וכאשר היותו בן עשרים מאת ה' היתה לו זאת שהורהו בדרכיו לילך באור ה' לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם מופת הדור הגאון האלהי החריף מו"ר דוב בער נ"ע מ"מ דק"ק מיזעריטש, 163 אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם ובעודו עומד לפני ה' שם נתעורר רוח קדשו של מור"ו סבא קדישא הנ"ל כיד ה' עליו השכיל, ומשמיא אסכימו על ידי' דהרב הקדוש הנ"ל, לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו, למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השו"ע או"ח ויו"ד, שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש. ועל תקופת התחלת עריכת השלחן ערוך מוסיפים הם לספר באותה הקדמה: 162. בהבא לקמן ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' ט ואילך ראה לעיל ריש פרק ו. והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל, שם הואיל באר את התורה בהלכות ציצית והלכות פסח. ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא שבת אחים יחד, הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז לקהלת ניקלשבורג וקהלת פרנקפורט דמיין, והי' לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל, וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל. ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על או"ח. מפורש כאן שתחלת וסיום עריכת שני הלכות אלו היו "בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל" אך לא נתפרש המועד המדויק, רק אשר הלכות ציצית ופסח "נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז". מ. טייטלבוים הוכיח מהדברים האלה בספרו "הרב מלאדי" ע' 252, שכ"ק אדמו"ר הזקן ערך את הלכות ציצית ופסח בקיץ תקל"א. וכבר הארכתי בזה ב"הערות הת' ואנ"ש" נ.י. גליון מו ע' יב-ד, 164 כי אף שמפורש בהקדמה שהיה זה "טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז", יש לדחוק ולפרש דהיינו זמן מופלג לפני נסיעתם. אך שוב נראה לי שזה דוחק, וריהטא דלישנא מורה ש"טרם נסיעתם" היינו בסמיכות לנסיעתם, היינו בין בחירתם לכהן ברבנות העיירות פפד"מ וניקלשבורג ובין נסיעתם לשם. וכן מובא גם בסיפורי תולדותיהם (שמן הטוב ע' 86): האחים הק' הרר"ש והרר"פ בעל הפלאה זצ"ל נתבקשו יחד על כסא הרבנות בק"ק פ"פ-דמיין וק"ק נ"ש והסכימו ביניהם לנסוע להמגיד דמעזעריטש בעת שהביאו להרב בעל הפלאה את הכתב כנסות מעיר פפד"מ שמקבלים אותו לאב"ד לשם, לא רצה לנסוע לשם עד שישאל תחלה בעצת קדשו של רבו הק' הר"ר בער ז"ל ועוד הוסיף ע"ז הרי"ש שי' צירקינד בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ה' ע' ט-י, והר"י שי' מונדשיין ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' ט, ומסיים שם "ועדיין לא עלה דבר מוחלט, מוסכם ומקובל על דעת הכל".

52 מב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן נשתדל לצמצם עתה את זמן נסיעתם זו, ועל ידי זה לברר את זמן שהות כ"ק אדמו"ר הזקן שם, וגם את זמן עריכת הלכות ציצית ופסח שבשלחן ערוך שלו. טייטלבוים שם מסתמך בתאריך תקל"א על דברי הר"מ הלוי הורוויץ בספרו "רבני פרנקפורט" 165 ע' 148 הכותב ש"בסוף שנת 1771 הוא נכנס לכהונתו בפרנקפורט". הוא לא מציין שם מקור לדיוק תאריך זה, רק שהאישור הסופי היה במשך שנת לפני זה מביא (שם ע' 143) מפנקס הקהל, ש"באביב שנת 1771 הועלתה בחירת הרב על סדר יומה של ישיבת הועד רשימת המועמדים: ר' שמלקי הורוויץ אחיו ר' פינחס בהצבעה בין אלה נבחר ר' פינחס". מכך למד שבסוף שנת 1771 הוא נכנס לכהונתו, היינו בתחלת חורף תקל"ב. תאריך זה מתאשר גם מההספד שנשא עליו בנו מוה"ר צבי הירש הלוי הורביץ, לאחר פטירתו בכ"ד תמוז תקס"ה, ונדפס בספרו לחמי תודה (אופנבך תקע"ז), ושם (קפב, ג) כותב "שהרביץ כאן תורתו זה יותר מל"ג שנה". מדיוק לשונו "יותר מל"ג שנה" ופחות מל"ד שנה, נמצינו למדים שתחלת כהונתו ברבנות פרנקפורט היתה אחרי קיץ תקל"א ולפני קיץ תקל"ב. אם אלו הן אמנם ההוכחות היחידות, לא ידוע לנו עדיין אם היה זה בדיוק אז, או אולי לא נסע לשם עד תחלת קיץ תקל"ב. שוב נודע לנו זמנה המדויק של נסיעתו לאשכנז, מתוך הסכמת בעל ההפלאה לס' תוצאות חיים (מה"ר חיים באסקאוויץ, זאלקווא תקל"ב), שבה כותב: "בהיותי פה ק"ק בראד היום יום ד' ט"ו חשוון תקל"ב לפ"ק. הק' פנחס הלוי איש הורוויץ". שהייה זו בבראד היתה בדרך נסיעתו על כסא הרבנות בפפד"מ, כמובא בסיפורים (שמן הטוב ע' 87) "כאשר נתקבל לאב לפפד"מ ונסע דרך בראד ובא לבראד על שבת". אם כן נודע לנו מכאן שיצא מוואהלין מיד אחר חודש החגים תקל"ב. בט"ו חשון היה בדרכו בבראד ואח"כ הגיע לפפד"מ. ליתר דיוק מובא בקובץ בית אהרן וישראל גליון נא ע' קמ הערה 36, מפנקס קהלת פרנקפורט, ש"בא לפפד"מ בכ"ו טבת תקל"ב". היינו שכנראה נעצר בדרך, והנסיעה נמשכה מחודש חשוון עד חודש טבת. זמן נסיעת האחים הקדושים אל המגיד ממעזריטש היה לפני נסיעתם לכהן ברבנות, אך גם זה בודאי לא לפני אמצע 165. הציטוטים דלקמן הם ע"פ מהדורתו העברית, ירושלים תשל"ב. קיץ תקל"א, שהרי באביב תקל"א עדיין היו שני האחים הקדושים מועמדים לרבנות פפד"מ. הועד בחר באח הצעיר הר"פ בעל ההפלאה, ואחר כך בחרה קהלת ניקלשבורג באח המבוגר רבי שמעלקע. רק אחרי שקיבלו שני האחים את ההזמנות האלו באו להתייעץ ולקבל ברכת הרב המגיד. לפי תנאי הזמנים ההם יש לשער שכל זה נמשך עד שלהי הקיץ. ואם כן נודע לנו מכך שהם ביקרו בראוונא (שם גר אז הרב המגיד ( 166 בשלהי קיץ תקל"א או בתשרי תקל"ב. 167 אחרי שביררנו את זמן ביקור שני האחים הקדושים בראוונא, נחזור לזמן חיבור השלחן ערוך על ידי רבינו, שלפי האמור לעיל נודע לנו שמ"ש בהקדמה בקשר לחיבור הלכות ציצית ופסח "והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ושניהם נגמרו שמה", לא היה זה אלא במשך שנת תקל"א. אחרי גמר חיבור הלכות אלו בקיץ תקל"א, באו לשם האחים הקדושים (אולי בתשרי תקל"ב), ראו את חיבורו של רבינו "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר לך נאה ויאה". את פגישתם זו, ואת הדברים בשבח השלחן-ערוך, מרמז רבינו, באגרת שכתב אל הרה"ק ר' פנחס בעל ההפלאה (אגרות-קודש שלו אגרת מח): רחב לבבי בהעלותי על לבי חבה יתירה הנודעת לי ממר, שהוא רבא דעמי' שי', מימי קדם בק"ק מיזעריטש וק"ק ראוונא, ונמניתי במנין שלו וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו. נזכרת כאן גם פגישתם במיזעריטש לפני כן, אולם הפגישה בראוונא הנזכרת, לא יכולה להיות כי אם זו שבשלהי שנת תקל"א או בחודש תשרי תקל"ב, כאשר, הוא עם אחיו הקדוש ר' שמעלקא, קילסו ושיבחו את חיבור השלחן ערוך של רבינו. 168 נודע לנו אם כן שבחודש תשרי תקל"ב כבר הספיק רבינו לסיים את עריכתן הראשונה של הלכות ציצית ופסח ראה לעיל פרק ו ראה הערות ובאורים תתטז ע' 88 ואילך, מה שדן הר"ר נחום שי' גרינוואלד אודות הסתירות בזמן נסיעתו לניקלשבורג, ומסקנתו (שם ע' 91) כי הנסיעה להרב המגיד היתה להתייעץ אודות מועמדות שניהם לרבנות פרנקפורט, והיינו בשלהי קיץ תקל"א או בתשרי תקל"ב. ובקשר למינוי רבי שמעלקע בניקלשבורג, לא התחיל הדיון בזה עד קיץ תקל"ב, הבחירות היו בחורף תקל"ג, והגיע לשם באור ליום ועש"ק כ"ז סיון תקל"ג ומ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בכ"מ שהלכות פסח וציצית נגמרו במעזריטש, נכללת בזה גם תקופת ראוונא, וראה מ"ש הר"י מונדשיין ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן ע' ט הערה 5.

53 מג פרק טז עריכת שאר חלקי אורח חיים אחרי סיום עריכת הלכות ציצית והלכות פסח בקיץ תקל"א, כאמור בפרק הקודם, המשיך רבינו לערוך את שאר הלכות אורח חיים, וכמסופר בהמשך הקדמת בני הגאון המחבר: ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על אורח חיים. מותר לנו לשער לפי זה, שאחרי סיום עריכת הלכות ציצית ופסח, בקיץ תקל"א, שהם לערך רבע מכל סדר אורח חיים, אחר כך המשיך לערוך את שאר חלקי אורח חיים, במשך שנת תקל"ב וחלק משנת תקל"ג. היינו לערך עד זמן הסתלקות הרב המגיד בי"ט כסלו תקל"ג. * * * כבר הארכתי להוכיח לעיל פרק ו, שבמשך חורף תקל"ב שהה רבינו יחד עם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק בווילנא בנסיון להפגש עם הגר"א ולא עלתה בידם, כפי שרבינו מספר באגרת לד: והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים וכאשר החלו להפציר בו מאד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר. הם שהו שם במרבית החורף, כנראה מלשון ה"זמיר עריצים" הנזכר לעיל שם "לא ראה פני הגאון בכל החורף הנ"ל". משם נסע רבינו עם הרה"ק הר"א מקאליסק לשקלאב, לויכוח עם המתנגדים אשר שם, כפי שרבינו הזקן מספר באגרת לד: נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחלה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה. ובאגרת נא: ובחורף תקל"ב, אחר הויכוח שהי' בשקלאב. כל זה נמשך עד סוף תחלת קיץ תקל"ב, שאז נסעו שניהם אל הרב המגיד בראוונא, כפי שהוא ממשיך ומספר באותה אגרת: נסעתי עמו יחד לק"ק ראוונע לרבינו הגדול נ"ע בקיץ תקל"ב. שם (ואח"כ באניפולי) נשאר רבינו עד להסתלקות הרב המגיד בי"ט כסלו תקל"ג, כמסופר לעיל שם. על פי האמור לעיל, שרבינו המשיך בחיבור השלחן ערוך או"ח "במיעוט שנים ב'", צריכים אנו לומר, שהמשך חיבור השלחן ערוך שלו היה במשך שהותו בווילנא ושקלאוו בחורף תקל"ב, ובמשך שהותו בראוונא בקיץ תקל"ב, ואניפאלי בתחלת שנת תקל"ג. ויש אם כן מקום לשער, שעריכת השלחן ערוך חלק או"ח נסתיימה לראשונה בסמיכות להסתלקות המגיד ממעזריטש, בי"ט כסלו תקל"ג. * * * ממה שאת שאר חלקי שוע"ר או"ח ערך רבינו הזקן אחרי הלכות ציצית והלכות פסח, יש מקום לשער, שאם יש איזו חזרה בין הלכות פסח לבין הלכות שבת, המסקנא ומהדורה בתרא היא כמבואר בהלכות שבת. כן נראה אמנם באיזה מקומות, ולדוגמה: בהלכות פסח (סי' תלב ס"ט וקונטרס אחרון שם ס"ק ב), יש הלכה הקשורה גם להלכות הדלקת נרות שבת. בסוף הקונטרס אחרון הוסיף אחר כך שורה נוספת (בתקופה מאוחרת יותר): אבל בסי' רס"ג נתבאר שיש חולקין על זה, עיין במה שכתבתי שם בס"ד. והיינו מה שהביא בהלכות שבת (קונטרס אחרון שם ס"ק ה) את האמור כאן, ואחר כך מסיק שם, ליישב את מנהג העולם שנוהגים באופן אחר. רואים אנו, שאחרי עריכת הלכות שבת, חזר והוסיף שורה בהלכות פסח, לומר שהמסקנא היא כאמור בהלכות שבת (שנכתבה אחר כך). * * * במשך תקופת חיבור השלחן ערוך (בשנים תקל"א-ב) היה דן רבינו בהלכות לפני הרב המגיד ממעזריטש, כמובא לעיל פרק ה, מתשובתו (סי' יד): והנה פלפול זה כו' היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמו"ר רבינו הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונא, והסכימו דעתו הקדושה דדי בכך. * * *

54 מד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן אחרי סקירת בני הגאון המחבר בהקדמתם, את עריכת חלק אורח חיים בשנים תקל"א-ג, עוברים מיד לתקופה הבאה, שהתחילה אחרי שנת תקל"ח, כדלקמן פרק הבא. ומה עם השנים שבינתיים תקל"ד-ז? מסתבר, שעיקר כוונת "בני הגאון המחבר" לומר, שהעריכה הראשונית של אורח חיים סיים רבינו במיעוט שנים ב', ואחר כך המשיך להוסיף ולתקן בו בשנים הבאות. ואפשר שהמשיך אז רבינו בעריכת הקונטרס אחרון לחלק אורח חיים במספר מקומות נראה, שאת הקונטרס אחרון ערך רבינו (לא ביחד גם אפשר שערך אז את חלק יורה דעה הלכות שחיטה וטריפות, וכדלקמן בסוף הפרק הבא. ובמקביל לעריכת פנים השלחן ערוך שלו, כי אם) זמן מה אחרי סיום עריכת פנים השלחן ערוך. לדוגמה: בסימן רנג סכ"א, יש בפנים מוסגר שהוסיף רבנו. ואילו בקונטרס אחרון שם ס"ק ד, דן בנושא, ומגיע למסקנא אחרת, ומסיים: וצריך למחוק זה בפנים. והיינו, שבעת כתיבת השלחן ערוך הסתפק בהלכה זו, ולכן הכניסה במוסגר (ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' כג). ואחר כך, בעת כתיבת הקונטרס אחרון, בא למסקנא בהלכה זו, וציין לעצמו למחוק מוסגר זה. אלא שלמעשה לא הספיק למחוק מוסגר זה, ונדפס בשלחן ערוך שלפנינו.

55 מה פרק יז עריכת הלכות נטילת ידים אחרי סקירת בני הגאון המחבר בהקדמתם, את עריכת חלק אורח חיים, ממשיכים לספר בהקדמתם: ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות, כמו בהיותו בן שלשים שנה שחזר על כל התלמוד עם כל הראשונים והאחרונים ט"ז פעמים, כאשר שמענו מפה קדוש שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח, והתחיל מהלכות נט"י, וכנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש מעיון הראשונים. והיינו שבשנת תקל"ז, בשעה שנסע הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לעלות ולהתיישב בארץ הקודש, הצטרף אליהם גם רבינו בנסיעתם, והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה), אצל נהר דניסטור. "שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע כי אם שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש, וגם רבותינו בקשוהו מאד עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאד" (בית רבי ז, ב). עוד מסופר שם (טו, א): "במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט". 170 ואז התחיל לערוך מחדש את הלכות נטילת ידים. והיינו שהלכות נטילת ידים הגיעו לידינו בשתי מהדורות: א) הנדפסים בשלחן ערוך שלו. שהוא חלק מכל אורח חיים שערך רבינו בשנים תקל"א-ג, כדלעיל בפרק הקודם. ב) שנדפסו אחר כך בקונטרס לוח ברכת הנהנין, ואחר כך בסידור שלו בשם "סדר נטילת ידים לסעודה". שאת זה ערך בשנים תקל"ח-ט, כנ"ל. 171 יש כמה חזרות והוספת חומרות והידורים "בסדר נטילת ידים לסעודה", לעומת הנפסק בהלכות נטילת ידים שבשוע"ר. והנפסק בסדר נטילת ידים לסעודה היא המהדורה בתרא ראה גם לעיל פרק י אמנם ראה שו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כא (הובא ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' יד) מפרש, שהכוונה היא גם להלכות נטילת ידים שבשלחן ערוך שלו (שגם היא מהדורה בתרא לגבי הלכות שבת שבשלחן ערוך שלו). אשר לפי זה עברו עוד כמה שנים, עד אשר התחיל לחבר את קונטרס הלכות נטילת ידים לסעודה. וכן אנו נוהגים בחומרות והידורים אלו, מתחיל מהסדר הכללי בנטילת ידים, המבואר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ב, שגם כאשר נוטלים לידים מכלי גדול שיש בו יותר מרביעית מים, יש להחמיר בכל החומרות המבוארות בשלחן ערוך לענין נטילת ידים בפחות מרביעית. * * * לשון הקדמת בני הגאון המחבר הוא: התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח, והתחיל מהלכות נטילת ידים. והיינו ש"התחיל מנטילת ידים", והמשיך בשאר ההלכות, שגם אותם ערך בסידור חדש זה, והיינו שאר קונטרסי ההלכות שערך מאותה תקופה ואילך. בין השנים תקל"ח תקנ"ז, ערך רבינו לפחות שלושים קונטרסי הלכות, בעיבוד מחודש, שלא על הסדר שבשלחן ערוך הבית יוסף. אין לנו תאריך מדויק לעריכת כל הקונטרסים האלו, אבל על כל פנים אודות אחדים מהם ידוע לנו תאריך עריכתם בין השנים תקמ"ה תקנ"ז, ומסתבר שכולם נערכו באותה תקופה, וכדלקמן פרק הבא. * * * עיקר עיסוקו של רבינו באותה תקופה היה הדרכת אנ"ש ברוסיה, קבלה ליחידות, אמירת דרושים, וכתיבת ספר התניא, כדלקמן פרק כג ואילך. כל אלו הגבילו מאד את זמנו של רבינו, עד שהוצרך להגביל ביותר את ביקורי אנ"ש בלאזניא וההתקבלות ליחידות, ב"תקנות לאזניא" המפורסמות, כדלעיל פרק יב. למרות כל אלו, המשיך לעסוק בעריכת חלקי השלחן ערוך שלו, בכתיבת שלושים קונטרסי ההלכות הללו, במשך תקופה זו. * * * עוד ממשיכים ומספרים בני הגאון המחבר על תקופה זאת: אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק אורח חיים וגם אשר חיבר בחלק יו"ד, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנתו. והיינו שבתקופה זו, הנה בנוסף לעריכת קונטרסי

56 מו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן ההלכות הנ"ל, חיבר אז גם את הלכות שחיטה וטרפות שביורה דעה (משא"כ הלכות נדה נערכו לעת זקנתו). אבל אפשר שלא באו לפרט כאן את זמן עריכת חלק יורה דעה, כי אם נמשך למה שכתבו לפני כן "כנראה לעיל כל מבין עומק חדושים נפלאים". ואם כן אפשר שאת הלכות שחיטה וטרפות שביורה דעה ערך כבר לפני שנת תקל"ח, וכדלעיל בסוף הפרק הקודם.

57 מז פרק יח עריכת הלכות הצריכות המלוקטות החלק האחרון של שו"ע אדמו"ר הזקן כולל 13 קונטרסי הלכות מלוקטות מחושן משפט, והלכות רבית, והלכות תלמוד תורה. 172 אף שלא נתפרש בהם זמן עריכתן, הנה בסוף הלכות הלואה כותב: ושנת השמיטה היתה שנת תקמ"ד. 173 וזה מוכיח, שהלכות אלו נכתבו בין השנים תקמ"ה- תק"נ. על פי צורת העריכה, ועל פי הציונים ממקום למקום בקונטרסי הלכות אלו, נראה שכל 13 קונטרסי הלכות אלו נערכו באותה תקופה אחר כך, בדפוסים המאוחרים, הועברו הלכות רבית והלכות תלמוד תורה אל חלק יורה דעה שבשלחן ערוך רבנו השו"ע נדפס לראשונה בשנת תקע"ד, ולכן הוסיפו אחר כך המדפיסים, באותיות קטנות: (תקס"ה) תקע"ב בהקדמת בני הגאון המחבר כותבים "ובמיעוט שנים ב' נגמר חיבור אחד על או"ח, בשני לוחות וכן עשה גם בהלכות הנצרכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השו"ע ובחלק היו"ד שבו ההוראות איסור והיתר", ואחרי זה ממשיכים ומספרים: "ואחר רוב שנים כמו בהיותו בן שלשים שנה בהיותו בק"ק מוהליב שאצל נהר דינסטור"; הלשון מורה לכאורה, שגם חו"מ ויו"ד נכתבו בסמיכות לאו"ח, לפני היותו בן שלשים שנה, ולפני נסיעת הרה"ק רמ"מ מוויטבסק לארה"ק בשנת תקל"ז. אמנם אפשר הדבר, כי את חלק יו"ד ערך בשנים הבאות, כאמור בהמשך הדברים "ואחרי רוב שנים התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח וגם אשר חיבר בחלק יו"ד". וכן הוא לענין הלכות הצריכות המלוקטות. ומה שכתבו לפני כן "וכן עשה גם בהלכות הצריכות כתבנית חלק או"ח הנ"ל. ובחלק היו"ד שינה טעמו ולשונו להיות שני הלוחות סביב השו"ע יחנו", לא באו לפרש כאן את זמן עריכתן, כי אם את אופן כתיבתן אשר באו"ח ובהלכות הצריכות ערך את ההלכות כחיבור בפני עצמו, כיון שהם הלכות הנצרכות לכל אדם, ואילו ביו"ד "שבו הוראות איסור והיתר שלפני המורים", לכן ערך אותם מסביב לשו"ע הבית יוסף. ואפשר שאז (בין השנים תקמ"ה-תק"נ) חיבר אף את הלכות רבית, שנדפסו יחד עם הלכות הצריכות המלוקטות מחושן משפט בדפוסים הראשונים, 175 בכותרת "שולחן ערוך מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט וגם מהלכות רבית"; כיון שכל ההלכות האלו נכתבו כחטיבה אחת של הלכות הצריכות שבשאר חלקי השלחן ערוך. וכן נראה בהקדמת בני הגאון המחבר, שכוללים שניהם יחד: "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השו"ע", ולא חילקו בין חושן משפט לבין הלכות רבית. ועוד חיבר יחד אתם, לפחות עוד 8 קונטרסי הלכות מלוקטות מחלק יורה דעה ואבן העזר, שלא הגיעו לידינו, והם: א) הלכות דרך ארץ, ב) צניעות, ג) בית הכנסת, ד) עבודה זרה ועובדיה, ה) כיבוד אב ואם, ו) כבוד רבו ותלמיד חכם, ז) צדקה, ח) אישות. הלכות אלו צויין אליהם בכמה מקומות בשלחן ערוך רבינו בהלכות המלוקטות מחושן משפט, 176 אלא שנאבדו ולא הגיעו לידינו, ואם כן יש מקום לשער שכל אלו נערכו באותה תקופה שבין השנים תקמ"ה תק"נ. הלכות תלמוד תורה כתבנו לעיל שהלכות הלוואה נערכו בין השנים תקמ"ה-תק"נ. ועל שאר הקונטרסים אין לנו תאריך מדויק. מכל מקום נודע לנו שגם הלכות תלמוד תורה נערכו לערך באותה תקופה, שהרי נדפסו לראשונה בשנת תקנ"ד; וכיון שגם הם הלכות הצריכות המלוקטות משלחן ערוך, יש מקום לשער שגם הם נתחברו באותה תקופה שחיבר את הלכות המלוקטות מחושן משפט. אמנם חילוק אחד יש בין הלכות תלמוד תורה לבין שאר קונטרסי ההלכות המלוקטות; כי בה בשעה ששאר קונטרסי ההלכות בנויות בעיקר על דברי הפוסקים בשלחן ערוך ונו"כ, הנה חלק גדול של הלכות תלמוד תורה כולל הלכות מחודשות שלא נמצאו בשאר הפוסקים, ורבינו חידש אותם, על פי עיונים ופלפולים ארוכים בקונטרס אחרון פרק א ופרק ג, להוכיח הלכות אלו מסוגיות הגמרא. * * * אפשר גם, שבאותה תקופה חיבר אף את שני הסימנים 175. אלא שבדפוסים המאוחרים הכניסו את הלכות רבית אל חלק יו"ד ראה פתח דבר למהדורה החדשה של שו"ע אדמו"ר הזקן חלק חו"מ.

58 מח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן קנה-ו שבחלק או"ח, שהרי גם הם נכתבו בצורה שונה משאר הסימנים שבחלק או"ח. ועל פי הציונים נראה שנערכו באותה תקופה: בסימנים אלו ישנם ציונים הן בפנים, והן על הגליון. ולפעמים מצויין המקור על הגליון, ואילו בפנים נוספו ציונים הקשורים לכללות הנושא. וכותב על זה בלקו"ש (חי"ד ע' 24 הערה 28): ומדהשמיט בפנים הציון לברכות משמע דמראי מקומות שעל הגליון הם לאדמו"ר הזקן. וזאת אומרת שגם הציונים שעל הגליון נכתבו בעת כתיבת פנים הסימנים האלו. בתחלת סי' קנה מצוין: "עי' מ"ש בהלכות תלמוד תורה פ"ב ס"א", הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי כתיבת הלכות תלמוד תורה. ובסי' קנו סי"ב כותב "ועיין מ"ש בהלכות נזקי ממון ס"ז", הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי כתיבת הלכות נזקי ממון שבחושן משפט. ואף שאפשר שציונים אלו נוספו אחר כך; הרי בשאר סימני שו"ע אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיצוין להלכות תלמוד תורה, או להלכות המלוקטות מחושן משפט. הלכות ציצית ותפילין הקונטרס השני שהדפיס רבינו בתקופה זו הוא קונטרס הלכות ציצית ותפילין, ובהקדים: בשנת תשל"ז פרסמתי (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' י דפים כז-ח) תצלום כתי"ק הרה"ק מהרי"ל, אחיו של רבינו הזקן, השלמה להלכות ציצית והלכות תפילין שבסידור רבינו הזקן. אח"כ הבחין והעיר הר"ש שי' קראוס, כי התיקונים שבכתי"ק הנ"ל דומות לכתי"ק רבינו הזקן, 177 והיינו שאחרי העתקת ההשלמות האלו על ידי הרה"ק מהרי"ל, חזר רבינו הזקן והגיהם סמוך למסירתן לדפוס. 178 בהמשך דבריו (שם כח, א) כותב המהרי"ל: "כנדפס עד גמירא, ואחר כך מתחיל כאן", כלומר שזוהי השלמה להלכות ציצית שכבר נדפסו קודם עם השמטות, וכאן באה ההשלמה עבור הדפוס השני של הסידור. ועל דרך זה לאידך גיסא, שבחושן משפט הלכות מציאה ס"ט כותב: "כמו שנתבאר באו"ח סי' קנ"ו". הרי ששניהם נערכו באותה תקופה, ועל כן מציין מכאן לשם ומשם לכאן. ועוד מצינו בסי' קנו ס"ב שמציין לפרי מגדים אורח חיים; שנדפס לראשונה בשנת תקמ"ה, הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי שנת תקמ"ה. ואף שאפשר שציון זה נוסף אחר כך; הרי בשאר סימני שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיציין לפרי מגדים. מכל הנ"ל נראה לכאורה, שגם את ליקוטי ההלכות האלו כתב רבינו הזקן באותה תקופה, בין השנים תקמ"ה- תק"נ. לוח ברכת הנהנין נזכר לעיל שבשנת תקנ"ד הדפיס רבינו הזקן את הלכות תלמוד תורה. אמנם נראה שבאותה תקופה הדפיס לפחות עוד שני קונטרסי הלכות: הראשון שבהם הוא "לוח ברכת הנהנין", שיתבאר לקמן פרק כא, שנדפס לראשונה לערך בשנת תקנ"ה. לוח ברכת הנהנין נדפס כמה פעמים יחד עם סדר נטילת ידים לסעודה, ואפשר שאף נערכו יחד, באותה תקופה. הל' ציצית כתי"ק מהרי"ל מוגה בכתי"ק אדמו"ר הזקן בהשקפה ראשונה שיערתי במבוא הנ"ל (עמ' 10), כי השמטות אלו חסרות בהוצאה הראשונה של הסידור שנדפס בשנת תקס"ג, ונוספו אחר כך בהוצאה השניה והשלישית (שנדפסו בחיי רבינו הזקן). אמנם באמת קשה לאמר כך, שהרי הגרא"ד לאוואוט בדק את שלושת ההוצאות הנ"ל של הסידור, שנדפסו בחיי רבינו הזקן (משנת תקס"ג ואילך), וציין בשער הכולל שלו את ההוספות שנוספו בהוצאה השניה והשלישית לגבי 177. בתצלום שלפנינו רואים תיקונים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, בשורה הראשונה שבו (לאורך) והאחרונה שבו (שאין; בידים), ובאמצעו: כנדפס עד גמירא, ואח"כ מתחיל כאן אודות כתבי מהרי"ל מוגהים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, ראה לקמן פרק לב.

59 השלחן ערוך, שלבים בעריכתו פרק יח: עריכת הלכות הצריכות המלוקטות מט ההוצאה הראשונה, ואילו השמטה הנזכרת לא נסמנה אצלו. רואים אנו מזה שכבר בהוצאת תקס"ג של הסידור נדפסו הלכות ציצית ותפילין בשלימות, ויוצא לנו אם כן, שהשלמות המהרי"ל הנזכרות נכתבו לפני הדפסת הסידור בהוצאת תקס"ג; וכיון שכבר אז כתב מהרי"ל בהשלמות אלו "כנדפס עד גמירא, ואחר כך מתחיל כאן", הרי למדנו מכך, שכבר לפני שנת תקס"ג נדפסו הלכות אלו בכמה השמטות שנשלמו כאן. ויתירה מזו; ב"פתח דבר" להוצאת שלחן ערוך רבינו הזקן תשמ"ה ואילך (הערה 4) כתבתי, שבחלק מדפי כתה"י הבוך הנ"ל, יש סימני מים, שבהם מופיעה שנת יצירת הנייר ; (תקנ"ח-ט). אם גם ההשלמות האלו להלכות ציצית ותפילין שבסידור נכתבו לערך באותן השנים, אזי מוכח מכאן שהדפוס הראשון (כנדפס עד גמירא) הוא מלפני תקופה זו. והיינו, שגם הלכות אלו נדפסו לערך בשנים תקנ"ד-ה, באותה תקופה שנדפסו הלכות תלמוד תורה ולוח ברכת הנהנין. - אמנם בשני הדפים האלו של ההשלמות לסידור יש סימן מים אחר, שעדיין לא נבדקה שנת יצירתו. הכנסת שבת קונטרס האחרון מקונטרסי הלכות אלו, שידוע לנו תאריך כתיבתו בשנת תקנ"ז, הוא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא, כדלקמן: הרא"ד לאוואוט כותב בהקדמתו לשער הכולל: הסדור הזה 179 נדפס פעם הראשון בחייו בשנת תקס"ג ונדפס בחייו בקאפוסט שני פעמים ובדפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט לא נמצא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא ונדפס אחר כך בדפין בפני עצמן. ולכאורה היה מקום לשער לפי זה, שהלכות אלו נתחברו על ידי אדמו"ר הזקן לאחר הדפסת שלשת הסידורים הראשונים. אמנם בכת"י 1064, שנכתב קרוב לודאי בחיי רבינו הזקן, יש בתחלתו מפתח, ובו רשום "הלכתא רבתי לשבתא תקנ"ז". הלכה זו, כפי שיצאה מידי רבינו הזקן בשנת תקנ"ז לא הגיעה לידינו באותו כרך, 180 אבל היא נמצאת בכת"י נוסף (מס' 239 פד, א), שנכתב כנראה באותה תקופה, ובהמשך להלכתא רבתא לשבתא מופיע שם סדר הכנסת שבת במהדורה קמא, ופרסמתיו משם בקובץ יגדיל תורה חל"ז ע' שכז. 181 וצריך לומר אם כן, שבתחלה לא כתבו רבינו על מנת לצרפו להסידור, כי אם בסדרת לקוטי הלכות שערך בשנים ההם, ולכן לא הדפיסו בשלושת הדפוסים הראשונים של הסידור, רק בגליון בפני עצמו. סדר מכירת חמץ באותה תקופה אף ערך את סדר מכירת חמץ, וצירפו למכתב כללי ששלח אז לאנ"ש, לדעת איך ינהגו במכירת החמץ המדובר הוא בכת"י בעל 3 כרכים, שבתחלת הכרך הראשון שלו ישנו מפתח לשלושת הכרכים, המכונים שם: פינקס ראשון (כולל קצב דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן, המתוארכים שם עד שנת תקנ"ו). פינקס שני (כולל קיא דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן, המתוארים שם בשנת תקנ"ז). פנקס שלישי (כולל קנז דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן בלתי מתוארכים). אמנם לא הגיע לידינו רק הכרך הראשון, שבתחלתו המפתח לשלושת הכרכים, ובמפתח לכרך השני נרשם: הלכתא רבתי לשבתא תקנ"ז, עד ע"ב. וראה עוד מה שדנתי בתאריכים שבאותו כרך, בהיכל הבעש"ט גליון טז ע' קפו, ותצלומו שם ע' קצב ואח"כ נדפס במהדורה החדשה של שו"ע אדמו"ר הזקן, הוספות לח"ב ע' תתקי של רבינו הזקן ראה מה שכתבתי בזה ב"תיקוני מקוואות" ע' קמט.

60 נ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן במכתב הכללי הזה נאמר בין השאר: כפי המבואר בנוסח זה השלוח אליכם, אשר מתוכו יוכל כל אדם לכתוב שטר מכירה. אמנם את אריכות ביאור שיטתו בדבר הזה לא צירף למכתבו הכללי הנ"ל, ומסיים בהמשך דבריו שם: וכאשר הארכתי בקונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה. בשנת תקס"ג הדפיס רבינו הזקן את סידורו, ובה שילב גם את שטר מכירת החמץ, יחד עם מכתבו הכללי הנ"ל. בשנת תקע"ד, בהוצאה הראשונה של שלחן ערוך רבינו הזקן הלכות פסח, הוסיפו והדפיסו את נוסח המכירה בסופו, יחד עם מכתבו הכללי הנזכר. אמנם ה"קונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה" לא נדפס מעולם, לא בסידור ולא בשלחן ערוך. * * * יחד עם סדר מכירת החמץ כתב רבינו גם את סדר מכירת בהמה המבכרת לגוי, אשר דיניהם שווים זה לזה, וכן נדפסו יחד. אם כן יש מקום לשער, אשר בקונטרס הנזכר, ביאר גם את דין מכירת החמץ לגוי וגם את דין מכירת בהמה המבכרת לגוי. ואפשר גם שזוהי התשובה שאודותה כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" בתשובתו שבחלק יורה דעה (סי' רכט): מעשה שהי' מפורסם בלאדי וכמדומה שכתב על זה שו"ת באריכות 183 והי' מהצורך להשיג התשובה שהשיב על 183. אם נפרש הכוונה, שהשו"ת נכתבה על ה"מעשה שהי' מפורסם בלאדי", אם כן לא נכתבה שו"ת זו בתקופה שלפנינו, שהיא תקופת לאזניא (תקמ"ג-תקס"א). זה כאאזמו"ר הגאון ז"ל ואינה אצלי. עד היום לא התפרסם קונטרס זה, מסתבר אם כן שנשרף בשריפה הגדולה שהיתה בלאדי בשנת תק"ע, אשר בה נשרף גוף-כתב-יד-קודש השלחן ערוך שלו, ואודתה יסופר לקמן פרק ל. * * * מכל אלו רואים אנו, שבמשך השנים תקל"ח- תקנ"ז, ערך רבינו לפחות 30 קונטרסי הלכות בסדר ועריכה מחודשת, שלא על סדר סימני שלחן ערוך הבית יוסף: א-יג) הלכות המלוקטות מחושן משפט. יד-טו) הלכות תלמוד תורה, והלכות רבית. טז) הלכות תלמוד תורה שבסי' קנו-ז. יז-כד) הלכות המצויינות על ידי רבינו, ולא הגיעו לידינו. כה-ו) סדר נטילת ידים לסעודה ולוח ברכת הנהנין. כז) סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא. כח) סדר מכירת חמץ ומכירת בהמה המבכרת. כט-ל) הלכות ציצית והלכות תפילין. אשר בחלק גדול מהם נודע לנו, שנערכו בין השנים תקל"ח-תקנ"ז. ומסתבר שכל הקונטרסים האלו נערכו באותה תקופה. חלק מהם אף נדפס לראשונה באותה תקופה (הלכות תלמוד תורה. לוח ברכת הנהנין. הלכות ציצית ותפילין). ואפשר שערך אז עוד קונטרסי הלכות כאלו, אלא שנשרפו בשריפה הגדולה דלקמן פרק ל, ולא הגיעו לידינו. וזו היא התקופה האמצעית של עריכת השלחן ערוך על ידי רבינו.

61 נא פרק יט עריכת מהדורה בתרא לשלחן ערוך אחרי עריכת קונטרסי ההלכות, שנסקרו בשני הפרקים הקודמים, התחיל רבינו לערוך מהדורה בתרא לשלחן ערוך, המחולקת לשלושה סוגים, שאותם נסקור כאן לפי סדר עריכתם: א) מהדורה בתרא לד' הסימנים הראשונים לפי הנראה נערכו סימנים אלו אחרי ובסמיכות לתקופת עריכת ההלכות הצריכות המלוקטות, שנסקרו לעיל. בארבע סימנים אלו צויין כמה פעמים להלכות הצריכות המלוקטות משו"ע (סי' א ס"ו. סי' ב ס"א). וכן צויין בהם לפרי מגדים (סי' ג ס"י), שנדפס לראשונה בשנת תקמ"ה. נראה מכך, שהלכות אלו נערכו אחרי תקופת עריכת ההלכות הצריכות המלוקטות. ואף שאפשר שציונים אלו נוספו אחר כך; הרי בשאר סימני שו"ע אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיצוין להלכות המלוקטות מחושן משפט, או לפרי מגדים. לעומת זאת יש להוכיח, שהלכות אלו נערכו לפני תקופת עריכת פסקי הסדור, כדלקמן. ב) פסקי הסדור פסקי הסדור נדפסו בסדור רבינו בשנת תקס"ג, ואודותם כותב בחידושי צמח צדק (מו, ד): הסידור כתב זמן רב אחר השלחן ערוך. כאשר הכוונה לפסקי הסדור, שהם ליקוט הלכות שערך מחדש ושילב אותם בתוך הסידור שלו (שנדון בו בפרק הבא). לפעמים פסקי הסדור הם עיבוד מחודש של הלכות אלו, ולפעמים הם רק העתק ממה שפסק בשלחן ערוך שלו; אבל גם שם יש לפעמים שינויים וחזרות, שחזר בהם ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, ובדרך כלל השמיט בהם את טעמי ההלכה שכתב בשלחן ערוך שלו. 184 וראה זה פלא, במקום שישנם הלכות אלו במהדורה בתרא הנ"ל ארבעת הסימנים הראשונים, גם בפסקי הסדור מצוטטים הלכות אלו ממהדורה בתרא זו. 185 ואילו ההלכות שאינם בארבעת הסימנים הראשונים האלו, אלא בסימנים הבאים שבשלחן ערוך, אזי מצוטטים בו הלכות אלו ממהדורה הרגילה של שוע"ר. כל זה מורה: א) שלא נערכה מהדורה בתרא זו אלא לארבע סימנים אלו. וכן נראה מכותרת המהדורה בתרא "זאת מצאנו בכתבי הקודש של אדמו"ר ז"ל נ"ע שהתחיל לחבר הש"ע מהדורא תניינא". ב) אשר עריכת ארבעת הסימנים האלו במהדורה בתרא היתה לפני עריכת פסקי הסדור. * * * בעת עריכת פסקי הסדור האלו, ערך מחדש גם את "סדר ברכת הנהנין", שהיא מהדורה בתרא של "לוח ברכת הנהנין" שנערכה קודם, כנזכר לעיל, וכאמור בהקדמת "סדר ברכת הנהנין": ואלה מוסיף על הראשונים, קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים, שלא נקבעו בלוח הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים. והיינו שב"לוח ברכת הנהנין" סמך מאד על המ"א ושאר הפוסקים האחרונים, משא"כ ב"סדר ברכת הנהנין", חלק עליהם בכמה מקומות, על פי העיון בדברי הפוסקים הראשונים. פרט זה נזכר גם בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סי' יח ס"ד): ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממ"ש שם, מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א. 186 ג) מהדורה בתרא שבהלכות שבת והלכות נדה לעת זקנותו כתב רבינו 5 פלפולים ארוכים ועמוקים, שנדפסו בשם "מהדורה בתרא", הפלפולים האלו נכתבו בעמקות מבהילה ובקצור גדול מאד, באופן שלא מצינו לו אח ורע בכתבי רבינו, וכל זה הוא כדי להוכיח את מסקנתו בחמשת הסוגיות האלו, לפסוק באופן אחר ממה שפסק בשלחן ערוך שלו ראה שער הכולל פמ"ג ס"ק טו. פמ"ד ס"ק א. לקוטי שיחות חלק כד ע' 69. מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' סא. כפר חב"ד גליון 793 עמ' 20 ואילך ראה הלכות נטילה שחרית, שהוא העתק מהדורה בתרא סי' א ס"ז וסי' ד ס"א. ונתבאר בדובר שלום ע' מ (לשוע"ר סי' מו ס"ב) ראה מה שליקט בזה ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' לה.

62 נב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן * * * שלוש סוגיות נוספות בירר רבינו בשנותיו האחרונות ממש: (א) כבר הובא לעיל פרק ה, אשר בסוף ימיו הכשיר הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב סירכא שעברה ע"י מיעוך, אף שהדלדולים לא עברו על ידי מיעוך. וחלקו עליו כמה מרבני בארדיטשוב והגליל, באמרם שגם הדלדולים האלה הם חלק מהסירכה וגם הם צריכים לעבור על ידי מיעוך דוקא. ואחר הסתלקותו בשנת תק"ע, פנו בזה לרבנו הזקן, שהשיב על כך בארוכה בכמה תשובות (שו"ת שלו סי' יב-ד), להצדיק את פסקו של הרה"ק מבארדיטשוב. (ב) כבר הובא לעיל שם, אשר במעזריטש תיקנו תלמידי הרב המגיד, שהשחיטה תהי' דוקא בסכינים מלוטשים. בסוף ימי רבינו, בשלהי שנת תקע"א, פנו בשאלה אל רבינו שיבאר את טעמיה של תקנה זו. בתשובתו מספר על יסוד התקנה, ואיך שהתקבלה בכמה קהלות, ומה שאמרו הגר"א והג"ר חיים מוואלאזין על תקנה זו, ואחר כך מבאר הלכה זו מיסודה. חלק ההלכה של התשובה הזו נדפס בשו"ת רבינו סי' ז, והתשובה בשלימותה באגרות קודש אגרת סא (מתוך כתב-יד-קודש), בתאריך יום ג' פרשת נצבים תקע"א. (ג) כבר נזכרה לעיל המהדורה בתרא להלכות נדה, שכתב רבינו בסוף ימיו, ובה דן במבנה בית הסתרים וההלכות הקשורות לזה. בהמשך לזה פנה אל הרופא ר' ישעי' ריף מדרויא, לבאר לפניו כמה פרטים במבנה בית הסתרים, ואודות החולי המצוי הנקרא פאר-פאל (אגרות- קודש שלו ח"א אגרת סג). הרופא הנ"ל השיב לו בארוכה בזה (כנסת הגדולה ג ע' 92). את השו"ת הזו מזכיר בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קכט ס"ט): ממהדורה בתרא זו הגיעו לידינו חלק מהלכות שבת (סימנים רמג; רנט; שא; דש) והלכות נדה (סימן קפג). 187 גם במהדורה בתרא לסי' רמג (בהלכות אמירה לנכרי), חוזר רבינו מכמה הלכות שפסק בשו"ע שלו על פי דברי המ"א, שמוכיח כאן במהדורה בתרא מדברי הראשונים שלא כדבריו. וכנזכר גם בשו"ת שארית יהודה (להרה"ק מהרי"ל, אחיו של רבינו) או"ח סי' ה (במהדורה החדשה, ד"ה וכל): וכל זה לדעת המ"א, שאחריו נמשך הרב במהדורא קמא, אבל במהדורא בתרא השיג עליו. למרות חזרתו בהלכות אלו ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, לא הספיקה ידו הקדושה להגיה הלכות אלו בשלחן ערוך שלו, ולא נשארו מסקנות אלו אלא במהדורה בתרא. וכיון שהם נכתבו בסגנון של פלפול, בעמקות ובקיצור גדול, לכן קשה מאד לעמוד על המסקנות שבהם להלכה ולמעשה. כמה ספרים חוברו לפרש ולבאר את חמש מהדורה בתרא אלו. מטעם זה סקרתי וסכמתי את החזרות שבמהדורה בתרא סי' רמג בספר הלכות אמירה לנכרי, את החזרות שביו"ד סי' קפג בפרדס חב"ד גליון 12 ע' 63 ואילך, ואת החזרות שבמהדורה בתרא סי' קפז 188 בפרדס חב"ד גליון 13 ע' 71 ואילך. * * * אודות המהדורה בתרא שבהלכות נדה, כתב בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קל): "שכתבו בליאדי בזקנותו, אחר חיבור השלחן ערוך, שנים רבות". ומסתבר שבאותה שעה ערך גם אל המהדורה בתרא שבהלכות שבת, שנכתבו שניהם באותה צורה וסגנון. ובאמת כותבים בני הגאון המחבר בהקדמתם: וגם אשר חיבר בחלק יורה דעה, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנותו. והיינו שלא רק את המהדורה בתרא להלכות נדה כתב בעת זקנותו, אלא גם עצם הלכות נדה כתב בעת זקנותו. ויש לפרש זאת בשני אופנים: (א) שגם בהקדמה שם הכוונה היא למהדורה בתרא של הלכות נדה (ולא על עצם הלכות נדה שנכתבו בתקופה מוקדמת יותר). (ב) שגם את הלכות נדה כתב לעת זקנותו, אבל לא בסוף ימיו ממש, שאז כתב את המהדורה בתרא ראה הלכות נדה סי' קפז, באמצע קו"א ס"ק יא (ד"ה מה שכתב הח"צ), במהדורה החדשה של שוע"ר, שכנראה גם זו היא מהדורה בתרא שכתב באותה תקופה, וחוזר בה מכמה פרטים האמורים בשוע"ר סימן זה ראה הערה הקודמת. כאאזמו"ר נ"ע (סוף ימיו, אחר חיבורו הלכות נדה שחיברו זמן רב קודם) צוה להדאקטער ר"י הנ"ל, שיבאר לו על פי נתוח, ענין החדר והלול ומהו חולי פארפאהל. והעתיק לו באריכות. מתוכן הדברים נראה ששו"ת זו נכתבו אחרי כתיבת המהדורה בתרא להלכות נדה הנ"ל. * * * אף שעריכת השלחן ערוך שלו התחילה במעזריטש בשנת תקל"א (כדלעיל פרק טו), מכל מקום לא נדפס השלחן ערוך שלו עד אחרי הסתלקותו, בין השנים תקע"ד-ו (כדלקמן פרק לד). במשך תקופה ארוכה זו, נשרף גוף כתב-יד-קדשו של חיבורו זה, והנדפס הוא מתוך העתקות שהעתיקו החסידים לעצמם. אודות השריפה הנ"ל, שנשרף בה כתי"ק השלחן ערוך בשנת תק"ע נדון לקמן פרק ל. אודות העתקות השלחן ערוך לקמן פרק לג. ואודות הדפסתו לקמן פרק לד.

63 נג הסדור פרק כ פרסום והדפסת הסדור בדרך כלל מקובל לחשוב שהדפוס הראשון של סידור רבינו הזקן הוא משנת תקס"ג, והוא על יסוד דברי הגרא"ד לאוואוט בהקדמתו ל"שער הכולל" (ס"ח): "הסדור הזה נדפס פעם הראשון בחייו בשנת תקס"ג בשקלאוו ונדפס בחייו בקאפוסט שני פעמים". 189 ובדרך כלל מקובל לחשוב שהדפוס הראשון של לוח ברכת הנהנין הוא משנת תק"ס, והוא על יסוד דברי הרב ישכר בער הלוי הורביץ 190 בשו"ת שלו: "ברכת הנהנין שנדפס בראשונה דפוס שקלאוו שנת תק"ס". אמנם לדידי לא ברור הדבר עדיין, ונראה לי יותר להסיק אשר הן הסידור של רבינו הזקן והן "לוח ברכת הנהנין" נדפסו כמה שנים לפני השנים תק"ס-תקס"ג. 191 ואתחיל עם הסידור: א) בסידור הזה שנדפס בשנת תקס"ג נדפס לראשונה "סדר ברכת הנהנין" (שהוא מהדורה בתרא מ"לוח ברכת הנהנין" שנדפס קודם). באמת כותב ברשימת דפוסי סדר ולוח ברכת הנהנין שבס' "ברכת הנהנין ומראי מקומות וציונים" (עמ' 292), אשר "סדר ברכת הנהנין נדפס בפעם הראשונה בסדור תפלת כל השנה שנת תקפ"ב". וב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 216, רושם את הדפוס הראשון של "סדר ברכת הנהנין" שנדפס בפני עצמו, בווארשא בשנת תקצ"ח, ובשער (ובקולופון) שלו "נדפס בהסידור של הרב המחבר זצ"ל נדפס כעת שנית". ולא נתפרש כאן באיזה הוצאה של הסידור נדפס "סדר ברכת הנהנין" לראשונה שלושת הסידורים האלו, שנדפסו בשקלאוו ובקאפוסט, לא ידוע כיום אף טופס מהם בעולם. אמנם ברשימת אוסף ספרי רבותינו אשר בליובאוויטש נרשם: "סדור תורה אור אדמו"ר הזקן נבג"ם, שקלאוו", ומסתבר שהכוונה לסידור שקלאוו תקס"ג הנ"ל. וכנראה שהוא עדיין שמור בספריה הצבורית אשר במוסקבה, ששם נמצא אוסף ספרי רבותינו אשר בליובאוויטש. אודות הסידורים שנדפס בחיי רבינו הזקן ואחרי הסתלקותו, אשר לא הגיעו לידינו, ראה מה שכתבתי בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' לה עמ' רלה-רמ, וחוב' נב עמ' קנג-ו רבה של ליובאוויטש ועוד; בשאלתו אשר שאל אצל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", בכ"ח אדר תקפ"ו (נדפסה בהערות לשו"ת צמח צדק, שער המילואים, ברוקלין תש"ו, עמ' נז) אלא שלפני ההוצאה של שנת תקס"ג, ערך ותיקן רבינו את פסקי הסדור שבו, כולל סדר ברכת הנהנין, כדלקמן בסמוך. אמנם ברור ש"סדר ברכת הנהנין" נדפס כבר בהוצאות הקודמות של סידור רבינו הזקן, שהרי: כבר בשנת תק"פ נדפס בסדילקוב לוח ברכת הנהנין עם תרגום לשון אשכנז, והנוסח הוא של מהדורה בתרא (סדר ברכת הנהנין), כמתואר ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 212. וכבר בסידור עם דא"ח שנדפס לראשונה בקאפוסט תקע"ו, נדפס סדר ברכת הנהנין. בשער הסידור תורה אור (ווילנא תרמ"ז ואילך) נאמר שנדפסו בו כל הדינים והמנהגים "כמו שנדפס בשקלאב וקאפוסט בחיי הרב המחבר"; וכיון שנדפס בו "סדר ברכת הנהנין", מובן שהוא נדפס גם בשלושת הסידורים הנ"ל שנדפסו בחיי רבינו הזקן. מכל מקום תמוהה קצת העובדה, שבשנת תקס"ד נדפס "לוח ברכת הנהנין" (כמתואר ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 210), ומדוע לא הדפיסו אז את המהדורה בתרא שנדפסה כבר בסידור תקס"ג - בשם "סדר ברכת הנהנין"? אמנם אין להוכיח מכך, שהרי הלוח הזה נדפס בלבוב בחודש מ"ח של שנת תקס"ד, ואפשר שעדיין לא הגיע לידיהם הסדור שנדפס בשקלאוו (שלהי?) שנת תקס"ג. 192 ואם כן אין לנו שום הוכחה להוציא מפשטות הדברים, ש"סדר ברכת הנהנין" נדפס לראשונה בסידור שנדפס בשקלאוו בשנת תקס"ג. והנה בפרק יג כותב רבינו הזקן את הנוסח המדוייק של כמה וכמה ברכות הנסים וההודאות; אמנם בסעיף ב, גבי ברכת הגומל, משנה רבינו הזקן וכותב: "ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור)". פשטות הכוונה בזה היא, כי נוסח ברכת הגומל הוא כנוסח שכתוב בסידור של רבינו הזקן, אצל סדר קריאת התורה (הן בתפלת שבת והן בתפלת חול) "הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב" (ואפשר שבזה שולל את הנוסח שבטור ושלחן ערוך רס"י ריט, ובכמה סידורים "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב"). גם בשאר הברכות המבוארות באותו פרק יש לפעמים 192. גם בשנים המאוחרות יותר נדפס ה"לוח", כמתואר שם עמ' 214; 238;.240

64 נד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן שינויי נוסח, ולכן פירש רבינו הזקן אצל כל ברכה את הנוסח שלה המדוייק; מלבד ברכת הגומל, שלא הוצרך לפרשה, כיון שהיא נתפרשה כבר בסידור (שסדר ברכת הנהנין הוא חלק מהסידור הזה), אצל סדר קריאת התורה. 193 * * * אמנם הדבר דורש עיון, שהרי לפני הדפסת הסידור בשנת תקס"ג נדפסה מהדורה קמא של הלכות ברכת הנהנין בשם "לוח ברכת הנהנין". ה"לוח" המתוארך הראשון שהגיע לידינו הוא הנדפס בזאלקווא בשנת תקס"א, וכבר בו רואים אנו למרבית הפלא, כי רבינו הזקן כותב (פרק יב סעיף ח) באותו הלשון: "ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור)". מכל מקום, איך שיהי' פירוש הדברים, הרי מתייחס כאן בפירוש לסידור שנדפס קודם, ונדפסה בו ברכת הגומל. מסתבר אם כן שכבר לפני הדפסת לוח ברכת הנהנין הדפיס את הסידור שלו, 195 וכדלקמן. ב) אחד הדיונים בעת מאסרי רבינו הזקן, הן במאסר הראשון והן במאסר השני, היה נושא נוסח התפלה שתיקן עבור החסידים. במאסר הראשון משיב על כך רבינו (אגרות- קודש ח"ב עמ' לא): הרי אנו מתפללין הנוסח שמתפללין כל ישראל וזהו עיקר התפלה אצלנו, רק שעפ"י הקבלה לפעמים אנו מוסיפים תיבות ומזמורים ופסוקים מתהלים, ואין זו דת חדשה, כי בהרבה מדינות אומרים כן כל ישראל הדרים שם. נשאלת אם כן השאלה מהו הסידור שמציין אליו, ששם יכולים למצוא את נוסח ברכת הגומל. ואין לומר שהכוונה היא לסידורים הנפוצים באותה תקופה, שהרי ברוב הסידורים לא נדפסה כלל נוסח ברכת הגומל אצל סדר קריאת התורה. בסידורים אחדים שראיתי (מאוחרים יותר) נדפס נוסח הברכה כמו בטור ושלחן ערוך "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", אם כן מהו שמציין "כנוסח שכתוב בסידור". ואולי אפשר לומר שכוונתו לציין למהדורה הראשונה של סידור רבינו הזקן, שנדפסה כבר לפני כן, היינו לפני הוצאת תקס"א הנ"ל. ואפשר גם בו היה נוסח הברכה "הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב". - שוב העירוני, 194 שאין לפרש כן את הדברים, שהרי בלוח ברה"נ גופא (פי"ב ה"י) כותב: "ויכול לומר שגמלני כל טוב". הרי שאינו שולל לגמרי את הנוסח שבטור ושו"ע "שגמלני כל טוב" כעין זה מצינו פעם אחת גם בשלחן ערוך שלו, סי' תמח סי"ב: "אך כל איש אשר יראת ה' נגע בלבו לצאת ידי כל הדעות במכירת חמץ שתהי' מכירה גמורה לד"ה יכתוב השטר מכירה כנוסח הכתוב בסידור". ומכאן אין להוכיח כלום על זמן הדפסת הסידור, שהרי השלחן ערוך נדפס לראשונה בשנת תקע"ד; אף שהוא נכתב שנים רבות קודם ראה "הסידור" (היכל מנחם מונסי תשס"ג) ע' עט. במאסר השני נאמר במלשינות (שם עמ' נא) "שהמה שינו את מנהג ישראל בתפילותם", ועל כך משיב רבינו (שם עמ' נה): בתפילות שלנו שהן נוהגות בדיוק באותו אופן כתפילותיהם של כלל היהודים, ורק זאת שאנחנו נוהגים לומר גם את התוספות לתפילה שעל פי כוונות תורת הקבלה בצירופי אותיות וחילופיהן. גם בחקירות של החסידים שנאסרו אז בשנת תקנ"ט (עודם בכתובים) משיבים כמה מהחסידים אודות נוסח התפלה של החסידים. גם בכל כתבי הפולמוס של המתנגדים בווילנא, מהשנים תקנ"ח-ט (נדפסו ב"חסידים ומתנגדים" ח"א עמ' ) כותבים אודות חסידי רבינו הזקן שמתפללים בנוסח התפלה שלהם. גם מסופר בבית רבי (עמ' 66) ובכ"מ, שבי"ט כסלו תקנ"ט, כשנגאל רבינו הזקן נכנס לביתו של המתנגד, אשר שאל אותו: "מה הי' חסר לכם אם היו אומרים נעריצך ולא כתר כו'" (ובשוה"ג שם אריכות הפרטים שהיו אז בזה). לפי ההנחה שהסידור נדפס לראשונה בשנת תקס"ג, צריכים אנו לומר שכל הדיונים האלו, בעת המאסרים 195. אולי, עדיין, בלי פסקי הסדור.

65 הסדור פרק כ: פרסום והדפסת הסדור נה שבשנת תקנ"ט-תקס"א, הם בקשר להוראת רבינו בעל-פה אל החסידים אודות נוסח התפלה. וזה תמוה. כמו כן לא מסתבר לומר שהטענות והמענות היו על אשר הורה לחסידיו להתפלל בנוסח סידור האריז"ל, שכבר נדפס אז סידורו של ר' אשר (תקמ"ח) ושל ר' שבתי (תקנ"ד), ובשניהם הנוסח הוא "כתר", ואם כן מהי הטענה על רבינו הזקן?! ואפשר שהמדובר הוא בסידור רבינו הזקן, שכבר נדפס אז, ובו נוסח "כתר". גם בלאו כל הדברים האמורים לעיל, תמוה הדבר לכאורה, אם נאמר שעד שנת תקס"ג לא נדפס שום סידור שיתפללו בו החסידים, וכי באיזה סידור התפללו החסידים עד שנת תקס"ג? בסידור ונוסח אשכנז? בסידור שעם כוונות האריז"ל (ר' שבתי ור' אשר)? * * * שוב העירוני מהערת אדמו"ר בס' השיחות תש"ד (עמ' :(16 סידור אדמו"ר הזקן נדפס לראשונה בשקלאוו תקס"ג. אבל כנראה היו עוד לפני זה רשימות משינוי הנוסחא, כי בשנת תקנ"ח כבר ניתן רשיון מהממשלה להחסידים להתפלל בנוסח שלהם ראה "הסידור" (היכל מנחם, מונסי תשס"ג) ע' רמט. וכיון שכן, אפשר אולי לומר, שגם ברשימות אלו של הסידור, נדפס כבר סדר קריאת התורה עם נוסח ברכת הגומל (- שלזה מציין בלוח ובסדר ברכת הנהנין), ואשר היא ההוצאה הראשונה של סידור רבינו הזקן. ועוד העירוני 197 מרשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ס' התולדות אדמו"ר הזקן, קה"ת תשל"ו, ע' קמו): בעת ההיא 198 נוסח התפלה החדש של רבינו הזקן כבר היה מפורסם למדי (שהיו התקונים בכתב על גליונות הסדורים). ועוד מבואר ברשימה שם (שם ע' קסד): כאמור התפשט כבר בעת ההיא [שנת תקנ"ב] נוסח התפילה של רבינו הזקן בין החסידים בכתב-יד, מהם שכתבו השינויים בסידור שער השמים של השל"ה, שהוא מתאים יותר לנוסח רבינו הזקן, ועל הרוב היו כותבים את נוסח התפילה של רבינו הזקן על גליונות הסדורים נוסח אשכנז שהיו מתפללים בהם. מכל מקום נראה על פי כל הנ"ל, שכבר כמה שנים לפני תקס"ג נדפס סידור בנוסח רבינו הזקן, ושעל זה קאי מ"ש בלוח ברה"נ "כנוסח שכתוב בסידור" ראה הערות ובאורים גליון תשעב ע' כנראה שנת תקנ"ד הנזכרת בע' קלט שם.

66 נו פרק כא לוח ברכת הנהנין אחרי שנתבאר, שכפי הנראה נדפס הסדור הראשון של רבינו הזקן כמה שנים לפני תקס"ג, נשתדל עתה לברר באיזו שנה נדפס הסדור לראשונה. וכיון שנתבאר לעיל, שבלוח ברכת הנהנין נזכר הסדור (כנוסח שכתוב בסידור), אם כן על ידי בירור תאריך הדפסת לוח ברכת הנהנין לראשונה, על ידי זה נוכל לשער שסדור רבינו הזקן נדפס כבר לפני כן: כבר נזכר לעיל כי ה"לוח" המתוארך הראשון שהגיע לידינו הוא הנדפס בזאלקווא בשנת תקס"א. בשער שלו נאמר בין השאר "בהגהה מיוחדת ועם ההשמטות שהיו בראשונים הנדפסים בק"ק שקלאוו". מתוך הדברים האלו עדיין לא ידענו מה הן "ההשמטות שהיו בראשונים הנדפסים בק"ק שקלאוו". אמנם הגיעה לידינו הוצאה קדומה יותר (אוסף מהלמן, ספריית בית התפוצות. מתוארת ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 206), שבה חסרים בפנים כמה קטעים, ובסוף הקונטרס הושלמו בכותרת "וזה דבר השמטה שנשמט במקומו". מוכח אם כן שנדפסה הוצאה זו לפני הדפסת הוצאת תקס"א הנ"ל, ששם הושלמו ההשמטות האלו בפנים החיבור. המעניין שבמהדורה הזאת הוא, שהוא מתחיל מדף יז. ולכאורה היה מקום לומר שהוא חלק מסידור רבינו הזקן שכתבנו אודותיו לעיל, ואילו 16 הדפים הראשונים הם סדר תפלת שחרית, שנדפס לפני "לוח ברכת הנהנין". אבל לא מסתבר כלל לומר, שכל סדר תפלת שחרית יכנס ב- 16 דפים הראשונים; ומטעם זה כותב הר"י מונדשיין אודות הוצאה זו (ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן שם), שהיא נדפסה, כנראה, במצורף לספר אחר בן טז דפים (מקרה חריג, שלא ידוע לנו אודותיו ממקור אחר, בקשר ללוח ברכת הנהנין). אמנם לפי מה שהובא לעיל, שעל כל פנים לפני תקנ"ט כבר היו רשימות של שינויי התפלה של החסידים, וקטעי התפלה שבהם שונה נוסח החסידים מסידורי נוסח אשכנז, ואפשר שכבר נדפסו אז, אם כן אפשר הדבר, שבט"ז הדפים הראשונים של הסידור הזה נדפסו החלקים האלו מהתפלה שבהם יש שינויים בנוסח שלנו מנוסח אשכנז הנפוץ. ואפשר שבאותן ט"ז עמודים נדפסה גם ברכת הגומל, ואשר על זה כותב בלוח ברכת הנהנין (שנדפס בהמשך אליו): "ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור)", היינו כנוסח שנדפס בט"ז העמודים הראשונים של ספר זה עצמו. * * * בספריה נמצא גם תצלום הוצאה נוספת של לוח ברכת הנהנין. היא אינה רשומה עדיין ברשימות הספרים, והיא כנראה קדומה יותר להוצאה הנ"ל, שהרי גם בהוצאה הזאת חסרים אותם קטעים בפנים החיבור, וגם בסוף הקונטרס לא מופיעות ההשלמות.

67 הסדור פרק כא: לוח ברכת הנהנין נז גם הוצאה זו חסרה בה שנת ומקום דפוס. ויש שבדקו את ההוצאה הנדירה הנ"ל, ואומרים שעל פי השוואת האותיות והעיטורים ועוד, נראה שנדפסה בסלאוויטא בסמיכות לשנת תקנ"ה, או לפניה. אני עדיין לא עמדתי על הדבר הזה, אמנם אם כן הוא, הרי שזה תואם את האמור באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"י (אגרת ג'תכז): ברשימותי י"ט כסלו תרנ"ה שיחה ארוכה ותוכנה כי בשנה זו נתמלאו מאה שנה להדפסת ברכות הנהנין. גם בהוצאה זו נדפס באותו נוסח (בפי"ב סעיף ח): "ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור)". ואם נקבל את השערה הנ"ל, שהוצאה זו היא היא הנדפסת בשנת תקנ"ה, אם כן יש מקום לומר גם, שכבר לפני אותה הוצאה של לוח ברכת הנהנין (תקנ"ה), כבר אז נדפסה המהדורה הראשונה של סידור רבינו הזקן; או לאידך, שגם מהדורה זו של לוח ברכת הנהנין נדפסה כחלק מהמהדורה הראשונה של הסידור, ואשר זוהי כוונת "כנוסח שכתוב בסידור". * * * ואף שנזכרו לעיל דברי מוה"ר ישכר בער הלוי הורביץ, הכותב אל רבינו ה"צמח צדק": "ברכת הנהנין שנדפס בראשונה דפוס שקלאוו שנת תק"ס". ופשטות הלשון מורה שדפוס שקלאוו תק"ס הוא הדפוס הראשון. אין מכאן שום הוכחה, שהרי נוסח המלא של מוהרי"ב הוא: "ברכת הנהנין שנדפס בראשונה דפוס שקלאוו שנת תק"ס אחר כך שמעתי שטעות המעתיק והמדפיס הוא, ולכן לא נזכר בברכת הנהנין שנדפסו אחר כך". דברים אלו, שכותב עליהם שהם טעות המעתיק והמדפיס, נדפסו בכל ההוצאות של "לוח ברכת הנהנין"; עד אשר תוקן ב"סדר ברכת הנהנין". רואים אנו מזה, שאין כוונתו לדייק ולכתוב אודות הדפוס הראשון דוקא, כי אם לחלק בין "ברכת הנהנין שנדפס בראשונה" (בכל ההוצאות של "לוח ברכת הנהנין") לבין "ברכת הנהנין שנדפסו אחר כך" (בכל ההוצאות של "סדר ברכת הנהנין"); וכיון שאצל מוה"ר ישכר בער הלוי הורביץ היה מצוי דפוס שקלאוו תק"ס, לכן מזכיר אותו דוקא. לפי כל זאת, אין להוכיח מכאן, שהוצאת תק"ס היא ההוצאה הראשונה של "לוח ברכת הנהנין", ואפשר שכבר לפני זה בשנת תקנ"ה נדפס "לוח ברכת הנהנין".

68 נח פרק כב קונטרסי הלכה שבפסקי הסידור כבר נתבאר בפרק הקודם, אשר לוח ברכת הנהנין נדפס לראשונה לערך בשנת תקנ"ה, ואפשר שנדפסה יחד עם ליקוטים מהסידור בנוסח רבינו הזקן. מכל מקום נראה, שהלוח ברכת הנהנין לא נכתב מתחלה עבור הדפסתו בסידור, כי אם כקונטרס בפני עצמו. וראה לקוטי שיחות חכ"ד (עמ' 69 הערה 17): יש אומרים שנקרא כן מפני שלכתחלה הי' כמו לוח על כותלי בית הכנסת ובית המדרש כו'. [זכורני שאיזה ימים לפני כן, היה הרח"ל ע"ה ביחידות, ואמר אז סברא זו, ולכן כותב זאת בלשון "יש אומרים"]. כעין זה מצינו בעוד כמה הלכות, שלא נכתבו מתחלה עבור עריכת הסידור, כי אם כעין ליקוט דינים בפני עצמו, ואחר כך נשתלבו בסידור, ולדוגמה: ב) כבר סופר לעיל פרק יז, אודות עריכת הלכות נטילת ידים על ידי רבינו הזקן, ואחר כך נערך מחדש במהדורה בתרא "סדר נטילת ידים לסעודה". בדפוסים הראשונים של "לוח ברכת הנהנין" שהגיעו לידינו, שנדפסו לפני שנת תקס"א, לא נכלל "סדר נטילת ידים לסעודה". אמנם בדפוסי "לוח ברכת הנהנין" שנדפסו אחרי שנת תקס"א, צורף להם גם "סדר נטילת ידים לסעודה". אחר כך, בשעה שנערך "סדר ברכת הנהנין", ונדפס בין פסקי הסידור, צורף גם לו "סדר נטילת ידים לסעודה" הנ"ל, ונעשה חלק מפסקי הסידור. ג) לעיל פרק יח, הבאתי מכתב-יד של תקופת רבינו הזקן, שבו נתפרש ש"הלכתא רבתא לשבתא" נכתבו בשנת תקנ"ז; ומכל מקום כותב הגרא"ד לאוואוט בהקדמתו ל"שער הכולל" (מובא ביגדיל תורה שם) שהלכות אלו לא נדפסו בהוצאות הראשונות של הסידור. הרי שמתחלה היו אמורים להתפרסם כקונטרס בפני עצמו, ואחר כך הוחלט לצרפו לסידור. ד) סדר הכנסת שבת (שהוא חלק מ"הלכתא רבתא לשבתא" הנ"ל). מהדורה קמא שלו נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' לז עמ' שכז, וגם הוא לא נדפס בהצאות הראשונות של הסידור, כמבואר בשער הכולל שם. הרי שגם הוא הי' אמור להתפרסם בתחלה בפני עצמו, ואחר כך נערך מחדש במהדורה בתרא, וצורף לסידור. ה) כבר נתבאר לעיל פרק יח, אודות סדר מכירת חמץ, וסדר מכירת בהמה המבכרת, שהם נכתבו מתחלה כמכתב כללי לאנ"ש, ובצירוף להם נכתב קונטרס לבירור הלכה זו, ואחר כך צורפו שתי הלכות אלו לסידור בלעדי קונטרס בירור ההלכה הנ"ל.

69 נט ספר התניא פרק כג עריכת ספר התניא ופרסומו כשאנו רוצים לברר את זמן וסדר עריכת וכתיבת ספר התניא הקדוש על ידי רבינו הזקן, עלינו לקרוא מה שכתב רבינו הזקן בעצמו ב"הקדמת המלקט, והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו", בעת פרסום ספר התניא: קונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים כולם הם תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה', להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל א' ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות. רבות, אמנם פרסומו הראשון ברבים הי', כנראה, בקיץ תקנ"ב. יש בספריה כרך כתב-יד (מס' 750), העתקה של ספר התניא, ובו גם דרושים בתאריך תשרי-כסלו תקנ"ג. 199 במקומות רבים במאמרים אלו מזכיר את דברי התניא בתוספת הביטוי "כנ"ל בתניא גדול" או "בתניא קטן" מאמרים אלו נדפסו בס' מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ועוד. דברים אלו תואמים את תוכנן של תקנות לאזניא שתיקן רבינו הזקן באותה תקופה, להגביל את סדר קבלת החסידים ליחידות, וכפי שסופר לעיל פרק יב. * * * את ספר התניא כתב וערך רבינו הזקן במשך שנים עובדה זו מורה שזמן קצר לפני כן מסר רבינו הזקן את ספר התניא לפרסום, היינו בקיץ תקנ"ב. ובהמשך לזה, הזכיר את התניא בכמה מדרושיו. במשך ארבע השנים הבאות, הרבו החסידים לעשות העתקות מספר התניא, שבו היו לומדים. כעבור ארבע שנים, בחודש אלול תקנ"ו, כותב הרה"ק רבי זושא מאניפאלי בהקדמתו לספר התניא: רצונו היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס, מחמת שאין דרכו בכך, רק מחמת התפשטות הקונטרסים ההם בקרב כל ישראל בהעתקות רבות מידי סופרים משונים ומחמת ריבוי העתקות שונות רבו הט"ס במאד, והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס. באותה שעה, שלהי שנת תקנ"ו, התחילה הדפסת ספר 199. כדלקמן פרק כז התניא קטן הוא אגרת התשובה, החלק השלישי של התניא, כדלקמן ראה שם עמ' קצ בהערות, ובעמ' תקצט.

70 ס תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן התניא בעיר סלאוויטא, ונמשכה הדפסתו כשלושה חדשים, עד כ' כסלו תקנ"ז. באותן השנים רגילים היו (לפעמים) להדפיס על השער את תאריך התחלת ההדפסה, ובקולופון את תאריך סיום ההדפסה. בשער התניא נאמר אם כן "בשנת כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" [תקנ"ו], ובקולופון "ותשלם המלאכה מלאכת הקודש ביום שהוכפל בו כי טוב יום ג' ך' ימים לחודש כסליו שנת תקנ"ז לפ"ק". לפני מסירת ספר התניא לדפוס, הגיהו והשלימו רבינו, בנוסח סופי ומושלם. הנוסח הראשון, המכונה מהדורה קמא, נשאר בכתבי- היד. ושם אפשר לראות גם שינויים והשלמות מכתב-יד אחד למשנהו. מכאן רואים אנו שבמשך ארבע השנים האלו, היה רבינו מתקן ומשלים את נוסח התניא מזמן לזמן. אודות כתבי-יד התניא ראה לקמן פרק לג. בשנת תשמ"ב נדפסה מהדורה קמא זו, עם שינויי הנוסח שבינם, בספר "לקוטי אמרים מהדורה קמא (מכת"י)". אודות הגהת התניא בהוצאת תר"ס ראה לקמן פרק כה. אגרת התשובה באותה שעה שרבינו מסר את ספר התניא לחסידים, בקיץ תקנ"ב, מסר להם גם את "אגרת התשובה", שהיא נקראת, בדרושי אותו קיץ, בשם "תניא קטן", כיון שגם היא מתחלת בתיבת "תניא" ("תניא בסוף יומא"). התניא קטן, שהיא אגרת התשובה. זאת היתה המהדורה קמא של אגרת התשובה. אמנם כעבור כמה שנים, בשנת תקס"ו, הדפיס רבינו הזקן הוצאה נוספת של ספר התניא, ואז ערך מהדורה בתרא של אגרת התשובה. אחרי שהגיה ותיקן את המהדורה קמא, מסרה על מנת להעתיקה 202 בהעתקה נקיה, ועל גביה הוסיף רבינו הזקן והגיה והוסיף על הגליון ובין השורות. העתקה מוגהת זו בכתב-יד-קודש רבינו, נמצאת בגנזי הספריה. עם גמר העריכה הדפיסה רבינו הזקן בתור חלק שלישי של ספר התניא, בשנת תקס"ו. את אגרת התשובה הדפיסו אז גם בחוברת נפרדת, כדי שיוכלו לצרפה להוצאה הראשונה של ספר התניא (בספריה נמצא עותק של חוברת זו, שנכרכה עם ההוצאה הראשונה של התניא שנדפסה בשנת תקנ"ו-ז). בהוצאה הראשונה של ספר התניא לא נדפסה אגרת התשובה (רק לקוטי אמרים ושער היחוד והאמונה). וכעבור שנתיים, בשנת תקנ"ט, הדפיסו החסידים הוצאה נוספת של ספר התניא בעיר זאלקווא, ובהוצאה זו הוסיפו גם את 202. על פי השוואת כתב-היד, הי' נראה לכאורה שהיא העתקת כתי"ק אדמו"ר האמצעי. אבל ראה רשימת היומן ע' קסז "ישנו כתב-יד-קודש מהרי"ל, אחי אדמו"ר הזקן נ"ע, עם הגהות ותיקונים מאדמו"ר הזקן נ"ע".

71 סא פרק כד הדפסת התניא בסלאוויטא את התניא הדפיס רבינו הזקן לראשונה בתחלת שנת תקנ"ז בסלאוויטא. 203 אמנם לא ידוע באיזה דפוס בסלאוויטא נדפס ספר התניא, ואילו בשער ההוצאה הראשונה של ספר התניא לא נתפרש שם המדפיס. לא רק ספר התניא, כי אם כל הספרים שנדפסו בסלאוויטא, מיום פתיחת הדפוס בשנת תקנ"א ועד שנת תקנ"ח, לא נתפרש בהם שם המדפיס, ויש בזה כמה דיעות מי הי' בעל בית הדפוס הזה: היו כאלו ששיערו ששם המדפיס הוא רבי משה בהרה"ק רבי פנחס מקאריץ (ראה אהל רח"ל ח"א עמ' 199). על סמך מה קבעו כך? על סמך האגדה המסופרת בספר "זכרון הצדיקים" (ווארשא תרפ"ז עמ' 40), אשר רבינו הזקן הדפיס אצלו את ספר התניא בתורת הכרת תודה לאביו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ. היו כאלו שכתבו שבית דפוסו של רבי משה מסלאוויטא נפתח רק בשנת תקס"ח, ואילו התניא נדפס אצל המדפיסים השותפים ר' דובער ב"ר ישראל ור' דובער ב"ר פסח (תולדות הדפוס העברי בפולניא, אנטווערפן תרצ"ב. וראה אהל רח"ל שם). ויש כאלו שהוכיחו שכבר בשנת תקנ"א פתח ר' משה את דפוסו, ולא יאוחר משנת תקנ"ד, ואם כן אפשר שאצלו נדפס התניא (ראה אהל רח"ל שם עמ' 200). אמנם ישנם הסוברים אשר מעולם לא היו בסלאוויטא שני דפוסים, כי אם דפוס אחד, שיסד רבי משה שפירא בשנת תקנ"א, ואילו בשנת תקס"א עבר ניהול בית הדפוס לידי השותפים ר' דובער ב"ר ישראל ור' דובער ב"ר פסח (תולדות הדפוס העברי בפולניא, ירושלים תש"י, עמ'.(104 ובזה מיושב גם מה שלפעמים, לגבי אותו הספר יש רמז במקום אחד שנדפס אצל רבי משה שפירא, ובמקום אחר מפורש שנדפס ע"י השותפים הנ"ל (ראה שם עמ'.(202 ויש להרחיב השערה זו, ולאמר שגם בשנים הקודמות, היינו בין השנים תקנ"א-תקנ"ח, לא ניהל רבי משה בעצמו את בית הדפוס, כי הוא הי' רב העיר ויושב על מדין, כי אם היו לו שותפים ומנהלים שונים שלא נתפרשו שמותיהם. אסמכתא קטנה להשערה זו יש לנו מהדפוס הראשון 203. כדלעיל פרק הקודם. של ספר התניא, אשר נתפרש בהסכמת הרה"ק רבי משולם זוסיל מאניפאלי: והעיר ה' את רוח השותפים מוהר"ר שלום שכנא וה"ה מרדכי במהור"ר שמואל הלוי להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס בסלאוויטא. לשון זה רגיל בקשר למדפיסים, ולא בקשר לשלוחי המחבר המוסרים את ספרו לדפוס. גם רבינו הזקן, בסיום הקדמתו לספר התניא, מזכיר את שנים הנ"ל: נדבה רוחם של אנשים אפרתים הנקובים הנ"ל מע"ל לטרוח בגופם ומאודם להביא את הקונטריסים הנ"ל לבית הדפוס. [את סיום ההקדמה הזה כתב רבינו הזקן אחרי סידור ההסכמות בדפוס, ולכן אינו מפרש את שמות המביאים לדפוס, ומסתפק בכתיבת "הנ"ל מעבר לדף", כלומר בהסכמה שנדפסה מעבר לדף]. אחד מהשנים הוא רבי שלום שכנא, חתן רבינו הזקן ואביו של רבינו הצמח צדק; אשר לפי הנ"ל הי' לא רק שליחו של רבינו הזקן להדפסת התניא, כי אם גם שותף בהדפסה, או בניהול בית הדפוס. המתעסקים בהדפסת התניא ושאר ספרי רבינו לכאורה חידוש זה אין לו על מה שיסמוך, שהרי לא ידוע לנו משום מקור אחר ששני אלו ניהלו את בית הדפוס בסלאוויטא. מכל מקום רואים אנו, אשר שני השותפים הללו התעסקו כל ימיהם בדפוס, לפחות בשנים הבאות שלאחרי הדפסת התניא. בעיקר התעסקו השנים בהדפסת ספרי רבינו הזקן, וגם בסלאוויטא עצמה: ר' מרדכי ב"ר שמואל הנ"ל ידוע לנו כמי שהתעסק בדפוס בכמה עיירות בשנים תקס"ו-תקפ"ו. יש הכותבים שהוא השתתף עם המדפיס החסיד המפורסם ר' ישראל יפה בקאפוסט, ורק בשנים תקס"ט- תק"ע, ואחר כך פתח בית דפוס בשקלאוו, שהתקיים עד שנת תקע"ד (ראה תולדות הדפוס העברי בפולניא, ת"א תש"י, עמ' 135). אבל באמת מוצאים אנו אותו בתור מדפיס בשקלאוו כבר בשנת תקס"ו, שאז הדפיס בו את התניא, אשר כ"ק רבינו הזקן הוסיף בו את המהדורה בתרא של אגרת

72 סב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן אבל באמת מוצאים אנו אותו מתעסק בהדפסת ספרי רבינו הזקן שוב בשנת תקע"ו בקאפוסט, שאז נדפס שם הסידור של רבינו הזקן, ועל השער שלו כתוב שנדפס "במצות והוצאות הרבני המופלג הנגיד מו"ה מרדכי במה"ו שמואל סג"ל הורוויץ" (ראה מה שכתבתי בזה בקובץ יגדיל תורה חוב' לה הערה 106). ושוב מוצאים אנו אותו מתעסק בהדפסת ספרי רבינו הזקן בשנת תקפ"ו בסדילקוב, שאז קיבל את ההסכמות להדפסת שו"ע רבינו הזקן (ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 50). התשובה, בשותפות עם המדפיס ר' יצחק ב"ר שמואל. כך מוצאים אנו אותו בתור מדפיס בקאפוסט בשנת תקע"א, שבו התחיל להדפיס את התלמוד ירושלמי, בשותפות עם המדפיס ר' ישראל יפה (ראה אהל רח"ל ח"א עמ' ). באותה שנה פתח בית דפוס בשקלאוו, שבו המשיך בהדפסת התלמוד ירושלמי הנ"ל (ראה אהל רח"ל שם. תולדות הדפוס העברי בפולניא, ירושלים תש"י, עמ' 92), והמשיך להדפיס בו עד שנת תקע"ד. באותה שנה הדפיס בשקלאוו את ספר התניא, אשר בני הגאון המחבר הוסיפו בו את אגה"ק וקונטרס אחרון (ראה "תורת חב"ד ביבליוגרפיות תניא", עמ' 60 הערה 1), ואת ההוצאה הראשונה של שלחן ערוך רבינו הזקן (ראה ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' 20). יש הכותבים שבאותה שנה "המדפיס חדל אז מעבוד עוד כנראה נאסף הר"מ הורביץ בעת הזאת אל עמיו" (תולדות הדפוס העברי בפולניא, שם). רואים אנו מכך אשר מלבד היותו מדפיס ובעל בית דפוס בקאפוסט ושקלאוו, הוא התעסק בהדפסת כמעט כל החיבורים של רבינו הזקן שנדפסו ברוסיה עד שנת תקפ"ו: תניא סלאוויטא תקנ"ו-ז, תניא שקלאוו תקס"ו, תניא שקלאוו תקע"ד, שולחן ערוך שקלאוו תקע"ד, סידור קאפוסט תקע"ו, שלחן ערוך סדילקוב תקפ"ו. ובאשר לרבי שלום שכנא, שחי עד שנת תקס"ז. הוא התעסק בשנים תק"ס-תקס"ז בהדפסת הטור והש"ס בסלאוויטא (ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"א, אגרות נג-ה, ובמקורות והערות שם עמ' תמט). הוא עסק בזה בשליחות רבינו הזקן, יחד עם (אחיו של רבינו הזקן) רבי מרדכי מאורשא.

73 ספר התניא פרק כד: הדפסת התניא בסלאוויטא סג על פי כל האמור לעיל, יש מקום לשער, אשר שני השותפים רבי שלום שכנא חתן רבינו הזקן ור' מרדכי הלוי הורביץ, הדפיסו בשותפות את ספר התניא בשנת תקנ"ז בסלאוויטא, ונשארו עסוקים בדפוס כל ימי חייהם. העדפת סלאוויטא להדפסת התניא מכאן באים אנו לנושא השני, שהטריד רבים במשך השנים: מהי הסיבה שרבינו הזקן שלח את ספר התניא להדפיסו דוקא בסלאוויטא הרחוקה, ולא הדפיסה בבית הדפוס שבעיירה הסמוכה לו שקלאוו: א) לעיל הובאה בזה אגדה שנמסרה בספר זכרון הצדיקים. עוד שני סיבות מובאים באהל רח"ל (ח"א עמ' 176): א) שאותיות הדפוס בשקלאוו לא היו יפות. ב) שזהו מבצר המתנגדים שלא הודפסו בו ספרי חסידות. [ב"כפר חב"ד" גליון 692 עמ' 37, מצטט הרשד"ב וולפא מהדברים האמורים שם (אף שאינו מזכירו), ומנסה להפריך הסברה המובאת שם, מהעובדה שהנועם אלימלך נדפס בשקלאוו. ולא הזכיר את אשר כותב שם, שאפשר שיש זיוף במקום ושנת הדפסת הנועם אלימלך, שהרי במשך כל השנים האלו לא נדפס בשקלאוו אף ספר חסידי אחד]. אמנם לפי ההשערה האמורה לעיל, אשר המדפיסים ר' מרדכי הלוי הורביץ ורבי שלום שכנא הדפיסו את ספר התניא בשותפות בסלאוויטא, או שאף היתה להם איזו שותפות בבית הדפוס הזה; אם כן אין כל מקום לשאלה זו. ההסכמות לתניא נעבור בזה לנושא נוסף שדן בו הרשד"ב שי' וולפא בכפר חב"ד שם: מהי הסיבה שפנו בבקשת הסכמה דוקא אל הרבנים הקדושים רבי זושא מאניפאלי ורבי יהודה ליב הכהן מאניפאלי, ולא פנו בזה אל שאר תלמידי הרב המגיד. בנושא זה דן גם ד. שלמה בכפר חב"ד גליון 170 (י"ט כסלו תשמ"ה עמ' 20). לפי האמור לעיל בפרק הקודם, אין בזה כל שאלה, כי העיר אניפאלי היא הכי קרובה אל סלאוויטא שבה עסקו בדפוס התניא, לכן פנו אליהם (על פי הוראת רבינו הזקן) בבקשת הסכמות. זהו לענ"ד פשוטו של מקרא, אמנם בכפר חב"ד שם דן הרשד"ב שי' וולפא באריכות בטעם הדברים בפנימיותם, והדרש ידרש. * * * ובאמת כבר סופר לעיל, אשר בשנים תקס"א-ז התעסק רבי שלום שכנא בהדפסת הש"ס והטורים בסלאוויטא. בשנת תק"ס קיבל הסכמה להדפסה זו מהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, שבה כותב: העיר ה' את רוח טהרה להני שני אנשים אפרתים ה"ה הרבני המופלג הותיק מו"ה מרדכי ב"מ ברוך מאורשא ודעימיה ה"ה הרבני המופלג הותיק מו"ה שלום שכנא במו"ה נח משטאלין, להביא על מכבש הדפוס בסלאוויטא ש"ס טורים. נשארת אם כן השאלה, מפני מה פנו בבקשת ההסכמה על ספר התניא דוקא לרבני אניפאלי, ולא אל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב; ואילו כאשר אותו מוה"ר שלום שכנא ביקש בשנת תק"ס הסכמה להדפסת הטור והש"ס בסלאוויטא, פנה דוקא אל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב. והטעם בזה הוא, כי ההסכמה לטור וש"ס ניתנה על ידי הרה"ק רבי לוי יצחק בי"ג תמוז תק"ס, ואילו הרה"ק רבי זושא מאניפאלי נסתלק כחצי שנה קודם, בב' שבט תק"ס. ועדיין נשארת השאלה מדוע לא פנו בשנת תקנ"ו גם אל הרה"ק לוי יצחק מבארדיטשוב בבקשת הסכמה לתניא. ואין כאן כל כך סיבה של ריחוק מקום, שהרי שתי העיירות קרובות לסלאוויטא.

74 סד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן אבל אינני יודע אם יש מקום שאנו נתפלפל ונחפש סיבות לאלו ולכיו"ב. זהו הפירוש הפשוט של "שאין דרכו בכך"; ולא כתב "שאין רצונו בכך", כי לא מדובר כאן ב"רצונו" כי אם ב"דרכו" בספרים אחרים שחיבר רבינו הזקן, ולא הסכימה דעתו "להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס". 204 היתה אמנם סיבה מיוחדת שעבורה הדפיס כשלוש שנים קודם את הלכות תלמוד תורה, מקרה חריג לסיבה מיוחדת, אבל "דרכו" נשארה שאינו מדפיס את חבוריו. 205 גם בזה נראה שהדרש ידרש, ואני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא. רצון רבינו שלא להדפיס ספריו בביאורו הנ"ל שם, מבאר גם את דבריו של הרה"ק רבי זוסיל מאניפאלי בהסכמתו "ורצונו [של רבינו הזקן] היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס מחמת שאין דרכו בכך", ומבאר לפי דרכו את הטעם הפנימי שרבינו הזקן לא רצה להדפיס את ספר התניא. ויובן כל זאת בהקדים: הספר הראשון שכתב רבינו הזקן הוא ספר השלחן ערוך, שמסופר בהקדמת בני הגאון המחבר, אשר המגיד ממעזריטש הפציר בו עד בוש שיערוך את השלחן ערוך, והיתה התחלתו בשבת תחכמוני אצל המגיד ממעזריטש, ושם סיים את הלכות ציצית והלכות פסח היינו עד שנת תקל"ג, כדלעיל פרק טז. מכל מקום עברו עוד ארבעים שנה, עד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, אשר לא הסכימה דעתו הקדושה להדפיס את השלחן ערוך. רק לאחר ההסתלקות הדפיסוהו בני הגאון המחבר ראה עוד בזה לקמן פרק לד ראה פרק כא, שבאותה תקופה אף הדפיס את לוח ברכת הנהנין. וראה לעיל פרק יח, שאז אף הדפיס קונטרס בהלכות ציצית ותפלין.

75 סה פרק כה הוצאת וילנא תר"ס ספר התניא נדפס פעמים רבות במשך השנים, אמנם הדפסה אחת ראויה לציון מיוחד דפוס וילנא תר"ס: בשנת תר"ס מסר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את ספר התניא לדפוס בהוצאת ראם בווילנא, אחרי שמסרו אל החסיד ר' אשר שו"ב גראצמאן מניקוליוב 206 להגיהו ע"פ כתבי-יד ודפוסים הראשונים. 207 את ההגהות והתיקונים האלו שלח ר' אשר אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שעבר ועיין בהם, פתר הספקות שנשארו, וקבע סופית את התיקונים שיכנסו להוצאה זו של התניא. בעזבון החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, חתנו של החסיד ר' אשר הנ"ל, נמצא אוסף אגרותיו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל ר' אשר, וביניהם גם שלוש אגרות שבהם מורה לו אודות התיקונים האלו. הראשונה נכתבה כנראה במשך חודש אלול תרנ"ט (שמסיים בה בברכת הכתיבה והחתימה), ובה מורה לו איך להדפיס את תיבת "בהן" (בסוף פרק ד), את תיבת "בתוכה" (כנראה בפרק ז), ואת תיבת "[לבדו]" (בפרק ח). וכן מורה לו להגיה את הגליונות מיד אחרי ההדפסה. השניה נכתבה כנראה בשלהי תשרי, או בחודש מ"ח תר"ס (שהרי ברכת הכתיבה והחתימה כבר לא נזכרה בה), ובה מודה לו על הבשורה שהסכימו המדפיסים להגהה שאחר הסידור בדפוס, ומורה לו להתאמץ בהגהה זו. בשלישית מורה לו להוסיף ההגהה שנדפסה בתניא סוף פנ"א, שצ"ל "מלכות דיצירה". וברביעית מורה לו לשלב את ההשלמה שנדפסה באגרת הקודש סוף סי' כב ראה אודותיו לקמן פרק ק ר' אשר השתמש גם בלוח ההשוואות לאגרת הקודש, שערך החסיד ר' משה וויילער מקריסלאווא, על פי כתבי-יד, כנזכר ב"מודעה רבה" שנדפסה בתחלת הספר (כדלקמן). תיקונים נוספים בכתי"ק הובאו ב"כפר חב"ד" גליון 881 ע'.42 * * *

76 סו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן כאמור לעיל, הורה רבינו להגיה שוב את גליונות התניא אחרי הדפסתו, ועל התוצאות כותב רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בט"ו טבת תר"ס (אג"ק ח"ג אגרת תרב): אחר כל ההדפסה הגי' עוד הפעם בעיון נמרץ, ומצא ח' ט"ס, והדפיסו ח' דפים אחרים להחליף הח' דפים שנמצא בהם הטעותים, ולפ"ד עתה הוא נקי ומבורר בתכלית. ח' דפים אלו נדפסו בגליון נפרד, ובסופו נוספה מודעה: אל הקונה הדפים יד, כא, לג, מג, עו, קמ, קמג, קנב, יש להחליפם באחרים, ולכן הדפסנו מחדש את העלים האלו בבאגען שלם בפ"ע, והנחנו את הבאגען הזה בסוף הספר ועוד מוסיף רבינו באגרת הנ"ל: ומכל מקום בהיותו בביתו עתה יגי' אותו עוד כמה שידו יהי' מגעת. את התיקונים שהוסיף ר' אשר בביתו, אחר גמר ההדפסה, הוא רשם על גליון התניא שלו. תניא זה שעם הגהותיו על הגליון, באו אחרי פטירתו לידי חתנו החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, ואודותם כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרות קודש שלו ח"ג אגרת תח): מצאתי אחר כך שכן הגי' גם כן ר' אשר שו"ב על התניא שלו (נמצא אצל הרב קאזארנאווסקי חתנו). ועוד כותב (אגרות קודש שלו ח"ה אגרת א'תצה): ישנם רשימת כמה תיקונים מכתב הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ מזקני אנ"ש וכו' ר' אשר שו"ב מניקאלאייעוו, ובל"נ בהוצאה החדשה של התניא יודפס גם כן לוח תיקונים אלו בסוף הספר". ובח"ו אגרת א'תקסא: וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסכים על לוח התיקון שלו. ה"הוצאה החדשה של התניא" הנזכרת, היא הוצאת קה"ת תשי"ד, שבה הוסיף כ"ק אדמו"ר זי"ע לוח התיקון, ובו שילב גם את התיקונים האלו, כאמור בפתח דבר לההוספות שם: כן נכנסו בו מה שתיקן הרה"ח הוו"ח וכו' הר"ר אשר ז"ל שו"ב גראצמאן, הוא שעסק בהגהת והו"ל של התניא הוצאת ווילנא תר"ס, על גליון התניא שלו, וכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי, אשר, בכלל, יש לסמוך עליו בזה. ומעבר לדף: מודעה רבה, על אודות התוצאה החדשה והמתוקנת שנעשתה בידיעת והסכמת הרבנים שליט"א נכדי אדמו"ר בעל הצמח צדק נ"ע זי"ע. כגון דא צריך לאודועי ברבים, אשר עלינו להודות לה' כי גבר עלינו חסדו עד כה שזכינו בעזר השי"ת להגיה את האגה"ת והאגה"ק על צד היותר נעלה עד מקום שידו של אדם מגעת בעיון נמרץ ע"י השתדלות עצומה וזריזות יתירה בחיפוש אחר חיפוש בכת"י ישנים הנמצאים אצל הרבנים הקדושים שליט"א נכדי אדמו"ר בעל הצמח צדק ז"ל נ"ע שיש לסמוך עליהם, ונוסף ע"ז שגם אח"כ ביגיעה עצומה ומתינות גדולה הונף והוברר רבות פעמים לברר וללבן כל דבר עד שבאנו לעומק השוה והמישור לעמוד על דעת חכמים, ובאיזה מקומן זכינו לגוף כתי"ק הנמצא ת"י הרבנים הנ"ל ואור ה' האיר עינינו להגיה מתוכם גם מעט מן המעט מן השגיאות הנמצאים בהלק"א ושער היחוד והאמונה שבדפוס סלאוויטא נתקנו כעת בעזה"י, מלבד אשר בשער היחוד והאמונה הוספנו את ההשלמה מפרק ז'. ועל הטוב זו תורה יזכר לטוב החסיד המפורסם מו"ה משה וויילער ז"ל מקריסלאווא, אשר יגע וטרח ומצא הרבה להגיה את האגה"ק וקיבץ על יד על יד רבות ההשמטות מהאגה"ק, וכ"ז היה לנו לעינים למלאכת ההג"ה אשר ממנו לקחנו הרבה, וזכות גדול לו בזה וע"ז באתי עה"ח יום א' דחנוכה תר"ס לפ"ק, פה ווילנא נאם אשר ב"ר מאיר ז"ל שו"ב מניקאלאייעב עוד אודות מו"ה משה וויילער הנ"ל מובא ב"כפר חב"ד" גליון 188 ע' 14 בשוה"ג. השיר לכבוד אדמו"ר נ"ע למרות העובדה שרבינו השקיע הרבה בהגהת ההוצאה זו של התניא, לא נזכר שם רבינו בהוצאה זו. אמנם התחכם המגיה ר' אשר, וכתב שיר מיוחד לכבוד ההוצאה הזו, המתחיל "ברוך אלהי ישראל אדון השלום", וחותם "יום ג' י"ט כסלו שנת על ישראל שלום [תר"ס] לפ"ק". ראשי השורות של השיר הם "שלום דובער נ"י", וסופי השורות "ברבי שמואל זי"ע". את השיר הזה הדפיס בדף האחרון של הכרך. כשהגיע העותק הראשון אל רבנו, וראה את השיר שהוסיף בסופו, כתב מיד אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בכ"ב טבת תר"ס (אג"ק ח"א אגרת צ): תכתוב להר"א לויל[נא].. את אשר עשה בהודעתו בסוף הספר בלתי ידיעתי (שיש לי עגמ"נ מזה, ובתחלה לא הייתי מסכים ע"ז בשום אופן), וכתבתי לו מפה (ע"י הרי"מ ( 208 שיתקן 208. הרב יעקב מרדכי בעזפאלאוו. * * * בשער ספר התניא נאמר: ספר לקוטי אמרים ועתה הוגה היטב בתוצאה חדשה ומת קנת בעיון נמרץ כמבואר מעל"ד.

77 ספר התניא פרק כה: הוצאת וילנא תר"ס סז לכה"פ בזה, שיחתום שמו על ההודעה מפורש, המלקט אשר שו"ב מניקאל'. וכ"ז ידרוש מהר"א אם נעשה כן, ובלתי זאת לא יוציאו למכירה. ולמחרתו, באור לכ"ד טבת תר"ס, כתב ישיר לר' אשר (אג"ק ח"א אגרת צא): בטח קבל מכתב ידידנו הרי"מ שי' בדבר ההודאה בסוף, ואבקשו לכתוב לידידינו ר' אנשיל שי' 209 (ואפשר ע"י טע"ג, אם הזמן גרמא) שבלי התיקון כמו שכתב לו הרי"מ [לא יוציאו] את הספרים למכירה. למעשה נתלש דף זה מכל העותקים, ורק בעותקים אחדים נשאר, ומהם נעתק בתצלום ב"תורת חב"ד ביבליוגרפיות תניא", ע' 108. * * * בכ"ב טבת תר"ס, כותב רבינו אודות ההדפסה הזאת, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אג"ק ח"א אגרת צ): אתכבד לשלוח לכבודו ס' התניא מכורך מחירו (ג' או ה' ( 213 וכל המוסיף יוסיפו לו תוס' ברכה מן השמים והשי"ת יעזור לנו שהלומדים יהיו באמת כפי רצונו הק'. ההכנסה ממכירת ספר התניא היתה כאמור להחזקת הישיבה תומכי תמימים. וכך כותב רבינו אל כ"ק בנו בכ"ו שבט תר"ס (שם אגרת צג): בדבר זעמבין 214 אל תצטער ח"ו מהעדר ההכנסה, בטח יעזור השי"ת ויהי' אי"ה על ההוצאה הנדרשת. ויש לקוות שמהתני' יהי' אי"ה הכנסה נכונה ע"ז. ועל דרך זה כותב רבינו באותו יום אל הנגיד ר' ישעי' ברלין (שם אגרת צד): בטח יעזור השי"ת שנוכל אי"ה להוביל המפעל הגדול הזה על להבא ג"כ. ויש לקוות שמס[פר] התני[א] (אשר פרי תבואתו יהי' על עסק הנ"ל) יהי' אי"ה הכנסה. בס"ה נדפסו הפשוטים בסך ג' אלפי' וד' מאות, ורעגאל אלף וששה מאות, מפני חסרון נייר רעגאל. ובאגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מכ"ג טבת תר"ס (אג"ק שלו ח"א אגרת ג): מספר העקזעמ' הנדפסי' 4000 עק' פשוטים, 1400 עק' רעגאל. 210 ההוצאה לאור על ידי ישיבת תומכי תמימים על הכריכה של הוצאה זו 211 נחרט באותיות מוזהבות: ספר תניא, יצא לאור על ידי חברת תומכי תמימים שנת תר"ס לפ"ק. ועל העטיפה: ספר לקוטי אמרים עם אגרת התשובה ואגרת הקדש בתוצאה חדשה ומת קנת, מחיר הספר על נייר פשוט חמשים קאפ', ועל נייר רעגאל א' רו"כ, ופרי תבואתו (אחר ניכוי ההוצאה) קדוש הוא על החזקת לומדי תורה. 212 כשהגיעו העותקים הראשונים, הורה רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, לשלוח עותק אחד מכורך לכל אחד מתומכי הישיבה תומכי תמימים, ולכתוב להם במכתב (אג"ק ח"א אגרת צב): 209. אראנאוויטש, בא כח רבינו בווילנא אפשר הכוונה, אשר 4000 הוא הסכום הכולל שניהם יחד, ומהם 1400 רעגאל כאמור באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הנ"ל רק חלק מהעותקים נכרכו לפני מכירתם, השאר נמכרו בלתי כרוכים כלומר, להחזקת הישיבה תומכי תמימים כנראה, עותק נייר רגיל מכורך בשלושה רובל, ועותק נייר רעגאל מכורך בחמשה רובל תקציב הישיבה תומכי תמימים שלמדה בעיירה זעמבין. ראה לקמן פרק קיא.

78 סח המאמרים פרק כו תקופות באמירת המאמרים כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כותב בא' ממכתביו (קונ' לימוד החסידות ע" 9. אגרות-קודש שלו ח"ג ע' שמ): בבוא הוד כ"ק רבינו הזקן מפטרסבורג בפעם השני' בשנת תקס"א והתיישב בליאדי, סדר חדש נהי' בענין אמירת מאמרי חסידות, מכמו שהי' לפני זה. עד אז, על הרוב, היו מאמרים קצרים, והביאורים היו גם כן בתכלית הקיצור. ובהתיישבו בליאדי התחיל לדבר מאמרים ארוכים 215 עם ביאורים ותוספות ביאורים, עד כי רבות פעמים הגיד מאמר אחד עם שלשה ארבעה ביאורים וכל ביאור הוא עומק שכלי מיוחד. סדר חדש זה לא התחיל בבת אחת, כי אנו מוצאים שינוי באמירת המאמרים, ע"י אדמו"ר הזקן, כמעט מדי שנה בשנה: א) בתורת שלום (ע' 26) מסופר אודות החילוק בין אמירת המאמרים שלפני ושלאחרי ביאתו מפטרבורג בפעם הראשונה בשנת תקנ"ט, ומסיים "והעיקר מביאתו בפעם הב' מפ"ב". ב) כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כותב באחת מאגרותיו (אגרות קודש שלו סי' ח) אודות הספר תורה אור, 216 שהדרושים שבו הם "משנת תקנוא"ו עד סוף תקע"ב". מדוע בחר דוקא במאמרים אלו? שמא דוקא במאמרים אלו בא ביאור הדברים בהרחבה שעל פי תורת חב"ד. כך גם באגרת כ"ק אדמו"ר האמצעי (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ב): "תורת אמת אשר היו יוצאין תמידין כסדרן מדי שבת וחודש מפי רוח קדשו ז"ל זה יותר מט"ו שנה", דהיינו משנת תקנ"ו-ז עד שנת תקע"ג. גם הוא בחר שנה זו דוקא [אע"פ שבאותה אגרת מזכיר גם את "אשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה, דהיינו משנת תקמ"ג עד תקע"ג]. ואולי יש ליישב את שניהם. שעד שנת תקנ"ו היה אומר דרושים מזמן לזמן, בלי קביעות מיוחדת. ומשנת תקנ"ו ואילך התחיל לומר דרושים "תמידין כסדרן מדי שבת וחודש", כלשון כ"ק אדמו"ר האמצעי הנ"ל. גם ב"תקנות לאזניא" 217 של השנים תקנ"ג-ו (אגרות- קודש אדמו"ר הזקן אגרות כג-ד: כח; לא) נידונה ביאת החסידים ללאזניא בשבת מברכים, 218 שכנראה אז היה עיקר זמן אמירת דרושים. ומטעם זה בחר כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" דוקא במאמרים שלאחר שנת תקנ"ו, שאז התחיל לומר דרושים "מדי שבת וחודש", לסדר מהם את דרושי התורה אור ולקוטי תורה המסודרים על סדר פרשיות השנה להעיר מתורת שלום ע' 114, שהשינוי בכמות הוא, בעיקר, ברשימת המאמרים ע"י אדמו"ר האמצעי לכאורה קאי גם על הס' לקו"ת, שהי' אמור להיות נדפס אז, ונמנעה הדפסתו (בשל סגירת הדפוסים) עד שנת תר"ח (ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סוף ח"ד, אגרת א'קל). אך בעת הדפסת הלקו"ת הוסיף בה הצמח צדק גם כמה מאמרים משנת תקנ"ה (כפי שאפשר לראות ברשימת המאמרים שנדפסו בכמה מקומות. ראה לקמן פרק הבא) ראה לעיל פרק יב וגם זה לא בכל החדשים, רק בשבת מברכים החדשים טבת, שבט, אדר, ניסן (או אדר שני, או פורים), סיון, תמוז, מנחם אב, אלול (או נחמו), שבת שאחר חצי אלול, ושבת תשובה, כמפורט באגרות כג, כח, לא. ובחקירת רבינו במאסר תקס"א (כרם חב"ד 4 ע' 81): תשע פעמים בשנה, שלש פעמים בחורף ושש בקיץ.

79 המאמרים פרק כו: תקופות באמירת המאמרים סט ג) המאמר בעל תאריך הכי מוקדם שראינו בכתה"י הוא מתחלת שנת תקנ"ג. 219 מאז ואילך, הגיעו לידינו מאמרים בעלי תאריך, מכל אחת מהשנים תקנ"ג-תקע"ב. ספר היסוד לתורת חסידות חב"ד הוא ספר התניא. הוא נדפס לראשונה בשנת תקנ"ז. באשר לזמן כתיבתו הובא לעיל פרק כג, אשר בקיץ תקנ"ב התפרסם ברבים בשמו "תניא", ואשר במאמרי תשרי-כסלו תקנ"ג מזכיר ודן בס' התניא. נודע לנו אם כן, שכבר בשנת תקנ"ג התחיל להאיר אור תורת חב"ד ברבים. עצם העובדה שבשנה זאת התפרסם ספר היסוד לתורת חסידות חב"ד, שנה זאת היא הראשונה שהגיעו לידינו הדרושים שנאמרו בה מתוארכות, ושנה זאת היא השנה הראשונה שבה כתב רבינו בארוכה אודות "תקנות לאזניא", כל זה מורה לנו שבשנה הזאת התחילה תקופה חדשה בהפצת תורת חב"ד ברבים. ד) ב"היום יום" (ע' 4): "תקנ"א כתביו בנגלה ובנסתר מתפשטים במרחב גדול". ה) בס' השיחות תש"ג (ע' 154): "המאמר הלזה [שובה ישראל, ערב שבת תשובה תק"נ] הי' מן המאמרים הארוכים הראשונים שאמר כ"ק אאמו"ר [=אדמו"ר הזקן] ברבים. מאמר הראשון הי' המאמר משביעין אותו תהי צדיק שאמר בר"ה תק"ן ברבים, והמאמר שובה הי' השני מהמאמרים הארוכים". ו) לעיל פרק יא הובא מכמה מקורות, שעיקר אמירת הדרושים על ידי רבינו הזקן התחילה בשנת תקמ"ג, בשעה שהתיישב בלאזניא. ז) בבית רבי (טו, ב): "נמצא בכתבים דרושי רבינו ד"ח שדרש בשנת תק"מ". אמנם בין אלפי כרכי כתבי-יד דרושי חב"ד שהגיעו לידינו, לא מצאנו אף דרוש מתוארך אחד ויחיד מלפני שנת תקנ"ג. ואף שלא ראינו אינו ראיה, הרי זהו דוקא בדבר שאינו רגיל כל כך. והרי מאותה שנה ואילך הגיעו לידינו דרושים רבים מתוארכים מכל שנה ושנה. אפשר שפשוט הקדומים יותר לא הגיעו לידינו. ואפשר שבכתה"י שהיה לפני עיני מחבר ה"בית רבי" יש טעות סופר בתאריך. בכל אופן נראה שלא היה אז סדר קבוע באמירת ורשימת דרושים, שלכן לא הגיעו לידינו. ח) בשיחות ורשימות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מוסר אודות מאמרים שונים שאמר אדמו"ר הזקן מתחיל משנת תקכ"ח. אפשר שאלו הם דרושים מועטים שאמר אז, או שחזר מתורת רבו הרב המגיד, אך עדיין לא היה אז סדר קבוע 219. כדלעיל פרק כג. לאמירת דרושים, שזה התחיל, כנראה, לערך בשנת תקמ"ג, כדלעיל. ט) ב"היום יום" (ע' סב): "בתחילה הי' רבינו הגדול אומר דרושים קצרים במאד, מרעישי הלב ומלהיבים מאד, ונקראו בשם "דרכים", אחר כך נקראו "אגרות" והם ארוכים יותר, אחר כך השתלשל שנקראו "תורות" והם שרשי הדרושים שבתורה אור ולקו"ת, אחר כך ארוכים מעט יותר ונקראו "כתבים", 220 והם בביאור בהשגה רחבה לפי ערך". י) גם במאמרי אדמו"ר הזקן ש"לאחרי פטרבורג" אנו רואים שינוי משנה לשנה, ואם נקח לדוגמה את ספרי מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ותקס"ח, ששניהם הנחות אדמו"ר האמצעי, הרי מאמרי תקס"ב הם, בממוצע, בני שני עמודים, ומאמרי תקס"ח הם, בממוצע, בני שמונה עמודים. וכעין זה בשאר השנים, שמשנה לשנה באים המאמרים באריכות ובביאור יותר. יא) בשנת תשי"ח נדפס ס' מאמרי אדמו"ר הזקן "אתהלך לאזניא". ובפתח דבר מכ"ק אדמו"ר זי"ע שם: המאמרים שבספר זה הועתקו מביכל הנודע בשם "אתהלך לאזניא". היינו "דרושים דלאזניא" (שנאמרו או נכתבו בתקופה בה דר רבינו הזקן בלאזניא עד שנת תקס"א), והראשון שבביכל זה מתחיל אתהלך. ביכל זה שהי' באוסף הכת"י של כ"ק מו"ח אדמו"ר אינו תחת ידינו. ונעתקו הדרושים מביכל שהי' נמצא בירושלים ת"ו. 221 ובהוספות שם (ע' רסג): בתחלת המפתח שבביכל זה רשום: דרושים דלאזניא כ"י מו"ח והוגהו מר' ליב מאהאליווער; ונראה שזוהי (העתקה מ) רשימת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. ולכאורה הי' מקום לזהות את ה"דרושים דלאזניא" הנ"ל, עם דרושי "לפני פטרבורג" דלעיל, שהרי בבוא אדמו"ר הזקן בפעם הב' מפטרבורג, בי"א מנ"א תקס"א "נסע מפ"ב ישר ללאדי" (היום יום ע' 4. וראה גם רשימת הצמח צדק, הוספות לפסקי דינים שלו (קג [תמב]): "תקס"ב שנה ראשונה דלאדי"). אבל: (א) לאחר שנדפס ספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב, נמצא, ששמונת המאמרים האחרונים שבספר "אתהלך לאזניא" הם משנת תקס"ב. ומדוע נקראו אם כן בשם "דרושים דלאזניא"? 220. כבר ב"תקנות דלאזניא" (אגרות-קודש סי' מב) נקראים המאמרים (שבכת"י), כמה פעמים בשם "כתבים" מסומן עתה, בספריה, במס כולו כת"י מעתיק אחד. גדלו 18x11 ס"מ. (2), רצג, (3) דף. בתחלתו - מפתח המאמרים ע"ס הבוך. ובסופו - ע"ס הפרשיות. בראש המפתח שבתחלתו: "דרושים דלאזני' כ"י מו"ח והוגהו מר' ליב מאהליווער". ובדף המגן הקדמי (שם הבעלים, או המעתיק): "אלכסנדר זיסקינד [ ]". על גב הכריכה חרות: "דרושי ליאזנע ח"א". מהכתב ונייר וכו' נראה שנכתב בתקופה שלאחר שנת ת"ר לערך.

80 ע תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן (ב) הס' "אתהלך לאזניא" הנדפס נעתק מכת"י שעל גבי כריכתו חרות: "דרושי ליאזנע ח"א". עתה נמצא בספריה גם הביכל 222 שעליו כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע שם "ביכל זה שהי' באוסף הכת"י של כ"ק מו"ח אדמו"ר". כת"י זה כולל גם חלק השני של דרושי לאזניא הנ"ל, והם דרושי (סיום) תקס"ב ו(תחלת) תקס"ג. 223 ושוב יוקשה מדוע נקראו "דרושי לאזניא"? (ג) באוה"ת (דברים ע' א'תקמו): "ובד"ה כי תבא אל הארץ דתקס"ב חילק ועיין מזה בד"ה כי תבאו הנ"ל דלאזני'", הרי מפורש מכנה אדמו"ר הצמח צדק גם את דרושי תקס"ב בשם דרושי "לאזניא". ואיך יתאים זה עם הנ"ל שאדמו"ר הזקן התיישב בלאדי בקיץ תקס"א. ואולי הי' מקום להוכיח מכך, שאדמו"ר הזקן לא העביר דירתו מלאזניא ללאדי בפעם אחת, והי' חוזר לפרקים לביתו ללאזניא עד אמצע תקס"ג. ועל פי זה יש לפרש את דברי הצמח צדק כפשוטם, שכל מה שנעתק בס' "אתהלך-לאזניא" הם "דרושים דלאזניא". או נאמר, כיון שעיקרו של בוך זה הוא רשימת דרושים שאמר אדמו"ר הזקן בתקופת לאזניא, אף שנרשמו בו גם דרושים שאמר בשנה הראשונה להתיישבותו בלאדי, לכן נקרא כל הבוך בשם דרושי לאזניא. איך שיהי', יוצא לנו מכל זה, שהגדרה זו "דרושים דלאזניא" או "מאמר דלאזניא", הנמצאת בכמה מקומות בכתבי הצמח צדק, אינה תואמת את ההגדרה של "לפני פטרבורג"; כי "לפני פטרבורג" היינו המאמרים שנאמרו לפני המאסר הראשון בשנת תקנ"ט, או השני בשנת תקס"א, ואילו "לאזניא" כולל גם את המאמרים שנאמרו בשנת תקס"ב ותחלת תקס"ג מסומן במס כולו כת"י מעתיק אחד. גדלו: 19.5x26 ס"מ. (5), ערב דף. בתחלתו מפתח המאמרים; וע"פ מפתח זה היו בו יותר מרעט דף, וחסר בסופו כמה דפים. בדף המגן האחורי נרשם פעמיים: זה הבוך שייך להר"ש [אדמו"ר מוהר"ש נ"ע] באדמו"ר [הצמח צדק] שליט"א [נ"ע] מק"ק ליובאוויטש", ועד"ז ברוסית. מהכתב ונייר וכו' נראה שנכתב בתקופה שלפני שנת ת"ר לערך מאמרים אלו בכתב-ידו של ר' ליב מאהליווער לא הגיעו אלינו, אך חלק מהם הגיע אלינו בגכתי"ק אדמו"ר האמצעי, בשני כת"י: א) כת"י 1161, הכולל מאמרים משנת תקנ"ז-תק"ס לערך (ראה לקמן פרק הבא). ב) כת"י 1195, הכולל מאמרים משנת תקס"ב-תקס"ג. בכת"י (ובדפוס) "אתהלך-לאזניא" מופיעים מאמרים אלו בשינויים קלים, בעיקר - תיקוני לשון, וכנראה שאלו הם התיקונים שהגיה "ר' ליב מאהליווער". בספריה נמצא דף אחד (בגוכתי'ק אדמו"ר הצ'צ?), מפתח של בוך מסוים (שלא הגיע אלינו) שכלל את דרושי "אתהלך-לאזניא" (הדפים שבו אינם מתאימים לדפים שבכת"י , הנ"ל). מפתח זה אינו אלא על ל"ב דפים הראשונים של אותו בוך (הכולל את 34 מאמרים הראשונים שבו, הנדפסים ב-לג הע' הראשונים של "אתהלך-לאזניא" הנדפס; אך יש לשים לב לשינויים הקלים שבין רשימה זו להנדפס), ואילו דף המפתח עצמו מסומן "שנד", ואם כן אי אפשר לדעת ממנו דבר ברור איזה מאמרים נכללו באותו בוך. ומכל מקום, אם נשער שאותו בוך כלל שנג דפים (שלכן דף המפתח מסומן: שנד), יש מקום לומר שהוא כלל את כל המאמרים שבכת"י 1144 הנ"ל. ואולי מה"שער" שבו נעתקו הדברים שבראש כת"י 386 הנ"ל: "דרושים דלאזני' כ"י מו"ח והוגהו מר' ליב מאהליווער". מפתח דרושי אתהלך לאזניא (כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק?)

81 עא פרק כז תאריך אמירת המאמרים מכל האמור לעיל רואים אנו את חשיבותו של בירור תאריך אמירת כל מאמר. 224 שמזה אפשר גם ללמוד, לפעמים, לאיזה סוג מאמרים שייך מאמר זה: דרך, תורה או כתב; לפני או לאחרי פטרבורג; לאזניא או לאדי וכיו"ב. וזאת מלבד העובדה, שלפעמים קיצר אדמו"ר הזקן בענין מסויים, וסמך על מה שכבר ביארו במאמר קודם, ורושם המאמר הי' כותב על זה "כנ"ל" 225 (אם נאמר המאמר הקודם בסמיכות זמן לפני זה) או "כמשנ"ת במ"א", ועל ידי בירור זמן אמירתם, יובהר יותר למה מכוונים הדברים. גם אפשר ללמוד מזה לפעמים פרקים בתולדות אדמו"ר הזקן. שלפעמים נתפרש בכותרת המאמר זמן ומקום אמירתו, ולומדים מזה על סדר נסיעותיו. 226 ולפעמים נתפרש שנאמר על חתונת בנו או נכדו פלוני, חנוכת בית פלוני וכיו"ב. * * * מסופר בתורת שלום (ע' 87): הכתבי קודש של כ"ק רבינו הגדול שהם על הסדר שנים, מתחיל משנת תקס"ב, והכתבים שקודם לזמן ההוא אין כתוב בהם הזמן דהעת שנאמרו, רק ספר (בוך) אחד ישנו שכתוב על גבו (אויפ'ן רוקן) שנת תקנ"ה, 227 והם דרושים קצרים ביותר. כמו כן הגיעו לידינו כמה ספרים, בכת"י ובדפוס, שאפשר ללמוד מהם על שנת אמירת המאמרים שבהם; ואף אם שלא בדיוק, אבל על כל פנים בערך: א) "אתהלך-לאזניא" אין בו שום תאריך, אבל מאמרים רבים שבו, ידוע תאריך אמירתם ממקורות אחרים, ואם נשפוט לפיהם, נכתב ספר זה על סדר השנים תקנ"ו-תקס"ג. מכל שנה בחר הכותב מספר מאמרים, מטעם הידוע לו. המאמר הראשון שבו הוא משנת תקנ"ו. המאמרים שנדפסו שם ע' ט-יא הם משנת תקנ"ז. ע' מד-קיד הם משנת תקנ"ח. ע' קטו-קלה הם משנת תקנ"ט לערך. ע' קעח הוא משנת 224. ראה גם לקמן פרק סד ראה לעיל פרק כג, מדרושי תשרי תקנ"ג, שנכתבו בהמשך לכתיבת התניא, ונזכר בהם כמה פעמים: כמש"כ לעיל בת[ניא] ק[טן]; שמבואר לעיל בת[ניא] ק[טן] באריכות; וכנ"ל בת[ניא] ק[טן]. וכיו"ב על תכיפות נסיעות לעיירות שונות, משיב מתורגמנו ר' יהודה בן פייבוש, בחקירות מאסר שנת תקס"א (כרם חב"ד 4 ע' 80): לפעמים נוסע הוא גם לפי בקשות בעת הצורך, אך זה קורה רק לעתים רחוקות מסומן בספריה במספר 2217, ועל גבו: כי תשא לאזניא תקנ"ה. תק"ס. ע' רכט ואילך נדפסו בס' תקס"ב. ח"ב שלא נדפס הוא סיום שנת תקס"ב ותחלת שנת תקס"ג, כדלעיל פרק הקודם. ב) "בונה ירושלים" 228 אם נשפוט לפי המאמרים שמפורש בהם התאריך, או שידוע לנו ממקור אחר, הרי הם מהשנים תקנ"ג-תקנ"ז. אך ספר זה לא נכתב על סדר השנים : 229 ואפשר שנכתב בשנת תקנ"ז, ולכן לא נכנסו בו מאמרים שלאח"ז. ג) "שני המאורות" 230 אין בו תאריכים. אך אם נשפוט לפי המאמרים שידוע לנו תאריך אמירתם ממקורות אחרים, נאמרו מאמרים אלו בין השנים תקנ"ח-תקס"ב. 231 ד) כת"י 1161 הוא גוכתי"ק אדמו"ר האמצעי מאמרי "לפני פטרבורג", נכתבו מתחלה על גליונות בודדים ונכרך לאחרי זה שלא על סדר אמירתם וכתיבתם. חלק שבו כולל מאמרי תשרי תקנ"ט לערך, ונכרך על הסדר. גם שאר המאמרים, אם נשפוט לפי מאמרים אלו, שידוע לנו ממקורות אחרים זמן אמירתם, ולפי מאמרים רבים בו, שנזכר בהם ס' התניא (לפעמים עם ציון הדף בדפוס), נראה שנכתב בין השנים תקנ"ז-תקנ"ט. ה) כת"י הוא היחידי שהגיע לידינו, ובו 228. ירושלים תרפ"ו. והוא העתקת כת"י, שחלקו הגיע לספריה ונסמן במס כולו כת"י מעתיק אחד. גדלו 17x22 ס"מ. החלק הנ"ל כולל: דף עט. קנז-קצח. ממנו נדפס שם עד דף קצא, ב. דפים קצג-ח הם גליון בפ"ע, שנכתב בתקופה מאוחרת יותר, ונכרך עם כת"י הנ"ל. נכתב בחיי אדמו"ר הזקן, הנזכר בו בהוספת "שי'". וממ"ש (המעתיק) ברס"י כד: "מה ששמעתי מאדמ"ו שי' בק"ק לאדי בהעלותך תקנ"ה" אפשר שנכתב זמן לא רב לאחר תקנ"ה חוץ מהסימנים כד-לג, שברובם ניתן (כאן, או במקור אחר) התאריך, והם על סדר השנים (תקנ"ה- תקנ"ו) לבוב תרמ"ב. בפרטיות ע"ד ספר זה ראה: י. מונדשיין, יגדיל תורה (נ.י.) חוב' כח סי' לט גדלו 18x11 ס"מ. (1), קג דף. על דף המגן הקדמי (כתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע): "נומר 3 [במס. זה נסמן באוסף כתה"י שבספריתו] להבין ההג"ה בלק"א" [בשם זה נקרא ע"ש התחלתו]. רוב המאמרים שבביכל זה נעתקו בכמה כת"י (בנוסף להנעתק ב"אתהלך- לאזניא"): א) 606 סא-עב. ב) 931 א-כ. ג) 1148 א-פב. ד) 1154 נד-פו. ובארבעתם נעתקו - שלא באותו סדר שבביכל זה; מכאן שנעתקו לפני שנכרך. מהכתב, הניר וכו' נראה שארבע העתקות אלו נכתבו בתקופה שלפני ת"ר בערך כולו כת"י מעתיק אחד. גדלו 19x11 ס"מ. (1), קעה, דף, דפים א-ו חלק. ז-לד מאמרי תקנ"ז, לה-סב חלק. סג-קכח מאמרים קצרים. קכט - חלק. קל-קלב (בכת"י מאוחר) פירוש למג"א. קלג-קעה חלק. נכתב בחיי אדמו"ר הזקן, הנזכר בו בהוספת "שי'". בשער (בכת"י מאוחר): "ספר ליקוטי תורה יום א' פ' ראה אנכי נותן לפניכם

82 עב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור ראשון: כ"ק אדמו"ר הזקן מאמרי שנה שלמה על הסדר תקנ"ז. אך לא כל המאמרים שמשנת תקנ"ז נכנסו אליו. הוא מתחיל מאלול תקנ"ו ומסיים בתשרי תקנ"ח. וזהו רק חלקו הראשון של כתה"י. בחלקו השני באים מאמרים קצרים בלי תאריכים. ו) כת"י שכבר נזכר לעיל פרקים כג; כו, אשר לאחר העתקת התניא, שהיחוה"א ואגה"ת מהדו"ק, באים שם (נב, ב נה, א) מאמרי תשרי-כסלו תקנ"ג על הסדר, בהם מציין כמ"פ "כנ"ל" לס' התניא ואגה"ת. ונראה שנכתבו (התניא כו' והמאמרים) באותה שנה תקנ"ג. ז) כת"י לאחר העתקת שער היחוד והאמונה והתניא מהדו"ק, באים שם (באותו כתב, ומתחיל באותו גליון) מאמרי אדמו"ר הזקן, חלקם מתוארך, חלקם ידוע תאריך אמירתם ממקורות אחרים, והמאוחר שבהם הוא "דרוש לפורים תקנ"ז לפ"ק". מסתבר שהתניא (מהדו"ק) נכתב לפני הדפסתו (מהדוב"ת) בכסלו תקנ"ז. ואם כן נכתבו מאמרים אלו במשך חורף תקנ"ז, וכולל מאמרים מהשנים תקנ"ג-תקנ"ז. ח) כת"י על פי השער שבו נכתב בשנת תקצ"ד ע"י "זלמן ליב בהרי"ד מליבאוויטץ ריסקין", וכולל מאמרי אדמו"ר הזקן מסודרים על סדר פרשיות השנה. אך מכל מקום יש בו ענין מיוחד לענינינו, שהמעתיק השתדל ביותר לברר את תאריך אמירת המאמרים, וברובם באה כותרת: "את זו דרש אדמו"ר ", וכולל מאמרים משנת תקנ"ד ואילך. * * * הדרושים שנאמרו בלאדי נרשמו על ידי כמה רושמי "הנחות" בכרכים מיוחדים לפי סדר אמירתם. לא כל הדרושים יש להם תאריך מדויק, הדבר דורש הרבה עיון לברר אל נכון התאריך המדויק לאמירת הדרוש, אך מכל מקום הדבר אפשרי ולא כל כך קשה, משא"כ הדרושים שנאמרו בתקופת לאזניא, הם נאספו ברכה אך טוב מנחם אב שנת והדרת (תרט"ו) פני זקן פה קלעצק דברי צבי הירש בל"א המנוח יעקב מעסטרא[ ]". על גב הכריכה, כתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע: "ויקרא כו' המסות לאזניא תקנ"ז". ובדף המגן הקדמי מבפנים, כתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "נומר 1. ויקרא תקנ"ז" תיאורו בהוספות לתניא (נ.י. תש"מ ואילך) רב, א כת"י ז. וראה מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' קצ, בשוה"ג תיאורו שם כת"י ג כולו כת"י מעתיק אחד. גדלו: 7.5x22, ס"מ. ריד דף. המפתח בדף רז. ונעתקו בכתבי-יד מרובים, בלי שום סדר ובלי תיארוך מדויק. בשנת תשמ"א, כשעסקתי בעריכת הספר "מאמרי אדמו"ר הזקן - הקצרים", שנאמרו בתקופת לאזניא, הורה הרבי לסדר את המאמרים בספר הזה: על סדר פסוקי התורה, אח"כ מחז"ל וכיו"ב. בסוף הכרך (שם ע' תקפט) הוספתי "סקירה כללית ע"ד המאמרים הקצרים". ושם עמ' תריא ואילך הוספתי "רשימת המאמרים על סדר השנים" עד שנת תקס"א, אשר ביררתי מתוך כתבי היד, עד כמה שהי' אפשר לברר הדבר. הרבי התייחס לכך בהסתייגות מסויימת וכתב: ספק גדול אם יוכל לברר (כנראה שהמעתיקים לא דייקו בזה כלל). במשך השנים הבאות נדפסו על ידי צוות מיוחד עוד הרבה כרכי מאמרי אדמו"ר הזקן, ונמצאו בכתבי-היד עוד הרבה כותרות עם תאריכים, בין של דרושי לאזניא ובין של דרושי לאדי. רשימה זו הושלמה בשנת תשנ"ב ע"י הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' קעלער, ונדפסה ב"כרם חב"ד" גליון 4 ע' 345 ואילך. רשימה מושלמת יותר של מאמרי הלקוטי תורה על סדר השנים, נדפסה בהוספות ללקוטי תורה, הוצאת תשנ"ט, ע' רכח ואילך אודות רשימת שאר מאמרי רבותינו על סדר השנים ראה לקמן פרק סה ופרק סו.

83 עג פרק כח כותבי ה"הנחות" כאשר רבינו הי' אומר את מאמריו, היו כמה משומעי לקחו רושמים את דבריו [=כותבים "הנחות"], ומהם: המהרי"ל (אחי אדמו"ר הזקן), כ"ק אדמו"ר האמצעי, ר' משה (בן אדמו"ר הזקן), אדמו"ר הצמח צדק, ר' פנחס רייזעס ועוד כמובא בכמה מקומות. ההנחות של ר' פנחס רייזעס שהגיעו אלינו הם בעיקר משנת תקס"ז ואילך. 237 ההנחות של ר' משה הם משנת תקס"ב 238 ואילך. מהנחותהצמחצדקלאהגיעואלינואלאמשנתתקע"א- תקע"ב ומאמרים אחדים משנת תקס"ז 239 ואילך. 240 מהנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי הגיעו לידינו כמה ביכלאך מתקופת לאזניא. מהנחות אלו נערכו המאמרים שבספר "אתהלך-לאזניא" הנדפס, וכדלעיל פרק כו. אמנם עיקר ההנחות שלו הן מהתקופה שלאחר פט"ב, כפי שסיפר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בי"ט כסלו תרע"ה (תורת שלום ע' 214). בתקופת לאזניא, הי' כותב ה"הנחות" העיקרי המהרי"ל, וכמסופר לעיל פרק ד. * * * מכל הכתבים האלה, וכן מכתבי ה"הנחות" של חסידים נוספים שהיו רושמים את דרושי רבינו, רבו כמו רבו ההעתקות. יותר ממאה כרכים של העתקות דרושי רבינו, שנעתקו באותה תקופה, נשתמרו עד היום בספריה. יש לשער שזהו רק חלק קטן מההעתקות שהיו קיימות אז, אלא שכרגיל, נשרפו רובן בשריפות המרובות שהיו פוקדות את העיירות, או אבדו. מתוך כל הכרכים הללו, וגם מתוך העתקות שנכתבו בשנים מאוחרות יותר, נערכו ונדפסו על ידי מערכת אוצר החסידים קה"ת כשלושים כרכי סדרת "מאמרי אדמו"ר הזקן" נדפסו בספר מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ (קה"ת תשי"ח) הי' אז בן י"ח הי' אז בן י"ז כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק, בעל תאריך המוקדם ביותר שראיתי, הוא בכת"י 1052 דף צה. כת"י זה הוא, כפי שרשם עליו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, בגוכתי"ק, על גב הכריכה "מלוקט. ויהי כל הארץ שפה" [ע"ש התחלתו]. ונכרכו בו כמה דפים בגוכתי"ק מהרי"ל מיאנאוויטש ובגוכתי"ק אדמו"ר הצמח צדק. גדלו 24x18 ס"מ. (1), קצג דף. דף צה שבו הוא דף קטן [17.5x10.5 ס"מ] גוכתי"ק אדמו"ר הצמח צדק ובו ר"פ משני מאמרים בלי תאריך: א) הביאו עלי כפרה. ב) והי' מדי חדש. מהכתב נראה שנכתב בצעירותו. המאמר הביאו עלי כפרה נדפס (הנחת אדמו"ר האמצעי) בביאוה"ז עו, ג ונמצא בגוכתי"ק 1196 ק, ב [רק חלק, כי נחתך שם הגליון] הכולל דרושי תקס"ז, ואם כן נאמר בפ' אחרי תקס"ז.

84 עד ספרים וכתבים פרק כט אוסף ספריו וכתביו בין במאסרו הראשון בתחלת שנת תקנ"ט ובין במאסרו השני בתחלת שנת תקס"א, 241 החרימו מביתו את ספריו וכתביו כדי לבדוק אם יש בהם משהו נגד הממשלה. מהנלקח במאסרו הראשון אין לנו רשימה מדויקת, רק הזכרה שבמכתבו של מושל בילורוסיה ז'גולין, אל הגנרל גוברנטור לופוחין, בל' תשרי תקנ"ט (כרם חב"ד ח"ד ע' :(41 מיד נשלחו ניירותיו וספריו בתיבה אחת ובמזוודה אחת החתומים בחותם שלי. משלוח הספרים נזכר במכתבו ביחד עם משלוח רבינו בעצמו מלאזני לפטרבורג, ולכן מסתבר שאת הספרים והכתבים לקחו מביתו בעת המאסר. כך יש לשער גם שהספרים וכתבי היד הוחזרו לו אחרי שחרורו. אודות החרמת הספרים וכתבי היד מביתו במאסרו השני ידועים לנו יותר פרטים: רבינו נאסר בפעם השניה בתחלת חורף תקס"א, ונשלח מלאזניא לפטרבורג בד' כסלו (ראה אגרות-קודש שלו מקורות והערות לאגרת מה). במכתב שכתב הגנרל פרוקורור אובלינינוב, אל מושל בילורוסיה סברין, בי"א כסלו (כרם חב"ד ח"ד ע' 106), הוא מאשר את הגעתו לפטרבורג, ומוסיף: ומפני ששום מסמכים וספרי חשבונות שניהל או התכתבות לא הגיעו, אני מבקשך אדוני רב החסד להטיל צו חיפוש ולבדוק, מה שימצאו מהמסמכים הללו אצלו לשלוח אלי. אם הספרים וההתכתבות שלו מוסתרים אצל מישהו אחר, תשתדלו למצוא ולהעביר אלי. בכ"ד כסלו (29 בנובמבר) עשתה המשטרה חיפוש בביתו של רבינו, לקחה משם 103 ספרים ועוד 14 קובצי כת"י, 242 כדי ללמוד ממנו על הכלל כולו אם יש בביתו חומר בכתב ובדפוס נגד המלוכה, ואילו שאר ספריו, שנשארו בבית רבינו, נסגרו ונחתמו למשמרת, וראשי קהלת לאזניא התחייבו לשמור עליהם שישארו סגורים וחתומים. הם הכינו את רשימת הספרים, ומעבר לדף הם כתבו וחתמו על האישור וההתחייבות הנ"ל: 241. ראה אודותם לעיל פרק יג הרשימה נעתקה ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' ד ואילך. אנחנו הח[תומים] מ[טה] מעידי[ם] על הספרים שנתקבל לעיר מלוכה פ"ב, של הרב הגדול מו"ה שניאור זלמן במו"ה ברוך, הם ספרי[ם] מינים ממינים שונים, הם מאה ושלשה ח[לקים], והספרים הנשארים בבית הרב הנ"ל הם מאותן הספרי[ם] עצמן. ואנחנו הח[תומים] מ[טה] קבלנו על עצמינו שיהי' החתימה שלימה של יניד סאוויעטניק טראצקי, שחתם את הבית של הרב הנ"ל עם הספרי[ם] הנשארי[ם] בבית הנ"ל. ולראי' באנו ע[ל] הח[תום] למספרם נאיאברא כ"ט אלף שמונה מאות למספר. נא' הילל במו"ה נפתלי הירץ זצלה"ה שמש ונאמן דק"ק לאזני' ונא' מאיר במהור"ר דוד זצלה"ה ונאום דוד במה"ו משה יצ"ו

85 ספרים וכתבים פרק כט: אוסף ספריו וכתביו עה כשהגיעו הספרים והכתבים ורשימה הנ"ל לידי הגנרל פרוקורור אובלינינוב בפטרבורג, הוא מסר אותם לידי המתרגמים היהודים בפטרבורג, שיתרגמוהו מלה"ק לרוסית, יחד עם הודעתם (בתרגום מרוסית): אנחנו החתומים מטה בקרנו את הכתבים השייכים ליהודי בן-ברוך, והננו מעידים בזה, כי בשק החתום נמצאים כתבים הכוללים כתבי-פשרה ושטרי-התחייבות שניתנו לבן-ברוך למשמרת כדי שלא יתהוו עוד סכסוכים בדבר קיומם, כי מפני כבודו של בן-ברוך יתביישו לעבור עליהם, ולכתבים אלו מצורפת רשימה אלפא-ביתית. מלבד הנ"ל וחבור קצר על דבר מנהגי דת ישראל, 243 המלוקט מספרי ישראל הקדמונים, לא נמצא שום דבר אחר, ומה גם דבר המתנגד לדת ישראל וטובת הארץ, שעל זה באנו על החתום: מתרגם מעברית היהודי ליב בן-נח מתרגם מעברית 244 היהודי יהודה בן-פיביש בינתיים התקבלה הוראה מהקיסר, ביום כ"ב כסלו תקס"א (27 בנובמבר 1800), למסור את משפטו אל הסינט, והם העבירו את בירור הדברים למחלקה השלישית של הסינט, היא הבולשת המדינית של רוסיא הצארית. בהמשך לזה נמסרו (ביום י"ח טבת, 22 בדצמבר) הספרים וכתבי היד והרשימה בלה"ק ותרגומה לרוסית, אל הקטיגור של המחלקה השלישית, ובמצורף להם כתב לו הגנרל פרוקורור הנ"ל : 245 אל האדון הקטיגור הראשי של הדיפרטמנט השלישי של הסינט, אולינין בשלחי בזה על פי פקודת רוממות מלכותו, שאודותיה הודעתי ב- 27 לחודש נוייבר, את הכתבים על דבר היהודים אביגדור בן-חיים 246 וזלמן בן-ברוך, 247 הנוגע לדתם וכו', הנמצאים בבית פקידות משלחת הסתרי והעומד להתברר בסינאט, על איזה יסוד תתקיים כתת החסידים והקהלות לעתיד הנני מצרף לזה ספרים ומגילות שונות שנלקחו מביתו של בן-ברוך, ושנשלחו לי אחר כך מאת הגוברנטור האזרחי ברוסיא-הלבנה, עם תרגום קצר על דבר תכנם, שנעשה פה על ידי המתרגמים היהודים, בצירוף הודעה מאת הגוברנטור וחות-דעתו, אחרי החקירה והדרישה, על דבר הנהגת כל הקארלינים 248 בכלל. בהציעי לפני כבוד מעלתו לצרף כל אלה אל הענין העתיד להתברר בסינאט. 22 דיקבר.1800 * * * במקום אחד כותב רבינו (מהדורה בתרא לסי' שמג, דף תו, ב): מצאתי בהדיא בס[פר] הת[רומה], כת"י ישן נושן סימן רכ"ב, ובדפוס נשמט. ועד"ז בקונטרס אחרון (סי' לב ס"ק ג): בספר התרומה... מצאתי כתוב הוגה שם. שמא היו בידיו גם כתבי-יד ישנים, אך לא נודע לנו על כך משום מקום אחר. סביר יותר שראה את כתב היד הישן נושן הזה, לא בביתו הוא, אלא במקום אחר שמא באחת מנסיעותיו המלשין רבינו הזקן החסידים הוא השלחן ערוך שערך רבנו סוחר מקאפוסט, וחסיד של רבינו משנת תקמ"ח לערך. ראה חקירתו ב"כרם חב"ד" 4 ע' תעודות אלה פורסמו על ידי, ש דובנוב ב"יעוורעסקאיא סטארינא" (פטרבורג 1910) ותורגמו לעברית ע"י מ טייטלבוים בספרו "הרב מלאדי" (ווארשא תרע"ג, ח"א ע' 196 ואילך), ונעתקו משם, בתיקוני לשון, בס' "אגרות בעל התניא" (ירושלים תשי"ג, ע' קמו ואילך).

86 עו פרק ל השריפה בלאדי סביר להניח שלאחר תום המשפט הוחזרו כל הספרים וכתבי היד לידי רבינו הזקן, אך כעבור תשע שנים היו למאכולת אש בשריפה הגדולה, שפרצה בביתו בשלהי חורף תק"ע, בעת נסיעתו הידועה לפלכי וואהלין (ראה י. מונדשיין, בטאון חב"ד 32 ע' 12 ואילך). על השריפה הזאת הודיע כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, במכתב-כללי שכתב לאנ"ש מיד לאחר השריפה (ניסן-אייר תק"ע, אגרות-קודש שלו אגרת ב), ובו שם דגש מיוחד על שריפת הספרים וכתבי היד: מה' שלום וברכה ורב טוב לבית ישראל, המה כללות אנ"ש, החרדים לדבר ה', לשמוע בקול דברו אנשי חסד ואמת, דורשי אלקים באמת ובתמים, ה' עליהם יראה באור תורה ועבודה שבלב האמתיים, להרים קרנם למעלה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר. אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו, ידידים וריעים האהובים, עתה באנו להודיעם צערינו אשר נגעה יד ה' באש דליקה פתאומית על פי סיבה קטנה בבית הגדול של כבוד אדוננו אבינו ע[טרת] ר[אשינו] הרב שיחי' ולא הי' שהות להציל אפילו כרגע, כי במעט רגע דלק כל הגג תוך הבית כולו באש מתלקחת נורא מאד, וירא כל העם וינועו מאד ולא קם רוח באיש כלל ולא הצילו מן הבית אפילו מחוט ועד שרוך נעל, כידוע אריכות המעשה בכאן לכל אנשי העיר. וזה ג' ימים אשר לא נחה דעתינו מגודל הבלבול והצער הבא פתאום, עד כעת אשר שב רוחינו אלינו קצת. והנה התחלנו לעיין היטב בפרטי הזיקות אשר הי' בתוך הבית, והנה אי אפשר להעלות על הכתב גודל עוצם ההיזק, מלבד גודל הצער. אך תוכן הענין בכללות נוכל להודיע אשר סך ההיזק מכל הספרים היקרים והנכבדים הידועים, ומן כל הכלים והכסף ומרגליות עם הבגדים של אמנו הרבנית שתחי', יעלה לסך גדול ועצום מאוד, כאשר יפרש ידידנו חביבנו המופלג מוכ"ז נ"י, כי לא ניתן לכתוב עפה"ש 249 וד"ל. וכל זה מלבד כלי יקר ומרגליות ושארי חפצים של אחרים מכללות אנשי המדינה שהיו מונחים במשכון ולגמור ענינים גדולים 250 כידוע לכל, אשר אי אפשר לנו לשער הערך. ועל הכל תגדל הצער מאיבוד כתבי קדשו על ד' שו"ע כידוע, ומלבד איבוד הוועקסלין 251 גדולים וקטנים מכל אנשי המדינה, וכל אלה בנקל למבינים להבין גודל עוצם ההיזק כי רב הוא מאד. והנה אחר שנתבונן גודל ההיזק ובגודל הצער איכה נוכל לראות בעוצם גודל הצער ויגון שימצא את כבוד אדמו"ר נ"י בבואו לכאן, בראותו כי נאבדו כלי חמדתו מחמד עינו ולבו כל הימים בספרים נכבדים, אשר זה הדבר נוגע ביותר אל עצמו ומהותו הרבה יותר מהיזק ממון רב, כידוע ומובן לכל יודע ומכיר בטיב צדקתו כו'. ומלבד אשר יעלה על ליבו גודל ההיזק, עד שיכול להיות ח"ו בעל חוב גדול, עד שאי אפשר להעלות על גבי הכתב, כי אם מפה לאוזן שומעת בלבד וד"ל. אחרי השריפה הגדולה, באביב תק"ע, חזר רבינו ללאדי וחי בה יותר משנתים (מתחלת קיץ תק"ע עד שלהי קיץ תקע"ב). יש מקום לשער שבמשך זמן זה קנה מחדש כמה ספרים ללמוד בהם, אך נראה שגם הם לא נשתמרו, שהרי מלאדי ברח רבינו עם כל המשפחה, מבלי הכנה יתירה, כשעמד נפוליון לכבוש את רוסיא הלבנה. על הבריחה הזאת כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" (אגרות-קודש שלו אגרת א): ביום ו' ער"ח אלול נסע עם כל בני ביתו לקראסנא, וביום ו' עש"ק שלאחריו ברחו מצרפתים, והי' מטולטל עד ביאתן לפיענא ערב שבת וישלח תקע"ג, ושם במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה' ונתבקש בישיבה של מעלה. ועל החפזון בעת הבריחה מספר כ"ק אדמו"ר האמצעי (אגרות-קודש שלו אגרת ח): גודל הזריזות לברוח אין די באר בכתב, וגם שהי' זקן וחלש מאד והקור בחורף וטלטול הקשה לא לפי ערך כחו כלל, עם טפלי ארבעה משפחות שלו, אך לא רצה בשום אופן לשכון אפילו יום א' תחת ממשלתו ועבודתו, 252 וברחנו על ב' עגלות לבד, וכל הטף כ"ח נפשות גדולים וקטנים, עם כל החפצים הקלים שהי' ביכולתינו ליקח לקחנו, וכל החפצים הכבדים נשאר. אם אמנם נשארו ספרים בבית רבינו בעיר לאדי, בודאי היו למאכולת אש יחד עם כל הבית, כמסופר באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי בחורף תקע"ג, אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (אגרות-קודש שלו אגרת ה): שמעתי דיבת בשורה בשם איש מהימן שהבתים שלנו 249. על פני השדה, כלומר בפרסום כנראה הכוונה לדיני תורה לפני רבינו, ששני הצדדים הניחו משכון בתור ערבות לקיום הפסק דין שטרות התחייבות הנהוגים בתקופה ההיא (ראה "מבית הגנזים" פרק נד) של נפוליון.

87 ספרים וכתבים פרק ל: השריפה בלאדי עז שבק"ק לאדי כבר נשרפו על ידי השלהבת הלהב החוזר כו'. אפשר הדבר שבשריפה הזאת נשרפו שאריות כתי"ק של חבורי רבינו. ואולי זוהי השריפה השניה הנזכרת ב"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל" לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן: והנה מודעת זאת מרוב הצרות וסיבות ומאורעות שחלפו עברו ראשינו, ובפרט שריפת הבתים פעמיים, ספו תמו כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו, ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה ואחת הנה.

88 עח פרק לא שרידי האוסף לפחות ארבעה מספריו של רבינו ניצלו משריפות אלה: א) שו"ע חלק אבן העזר עם "בית שמואל". ב) שו"ת מהרי"ק. ג) שו"ת תורת אמת למוהר"א ששון. ד) שו"ת מעיל צדקה. בכל אלו נמצאות על הגליון הגהות בגוכתי"ק אדמו"ר הזקן. 253 שנים מהספרים האלה נזכרים ברשימת הספרים שנלקחה ממנו בעת המאסר: א) כל חלק מחלקי ה"שלחן ערוך" מופיע בה כספר לעצמו: "חושן משפט" הוא מס' 4 ברשימה, "אורח חיים" הוא מס' 28 ברשימה ("מגיני ארץ"), ו"אבן העזר" הוא מס' 83 ברשימה. חלק יורה דעה אינו מופיע ברשימה. ב) מס' 40 ברשימה הוא "שו"ת תורת אמת". כבר נזכר לעיל, שרק חלק מהספרים שבביתו נלקחו לפטרבורג והשאר נשארו חתומים בחותם מיוחד בבית. הספרים שו"ת מהרי"ק ושו"ת מעיל צדקה, הם כנראה מבין הספרים האלו שנשארו בביתו, או אולי קנאם אחרי המאסר ואז כתב עליהם את הגהותיו. * * * כיון שבגליונותיהם נרשמו הגהות בגוכתי"ק אדמו"ר הזקן, נשמרו ספרים אלה תמיד בין כתבי-היד (ולא בין ספרי הדפוס). כך עברו ספרים אלו מדור לדור, מנשיא חב"ד לנשיא ממלא מקומו, יחד עם כל אוסף כתבי היד. וזאת עד פרוץ מלחמת העולם השניה, כשניצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מפולין הכבושה והגיע לארה"ב, ואילו אוסף כתבי-היד נחשב זמן רב כאבוד. אוצר כתבי-היד נמצא לאחר שנים רבות בספריה הצבורית של ווארשא ומשם הוחזר לרשות חב"ד (כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" פרק יא), אך ארבעת הספרים האלה הובדלו, כנראה, מכתבי-היד בתקופת המלחמה, ולא חזרו עם כתבי היד. בקיץ תשמ"ו הגיע לארה"ב נכרי פולני, ובידו הספר שו"ת מהרי"ק (לבוב תקנ"ח) שעם הגהות אדמו"ר הזקן על הגליון. לדבריו בא לו ספר זה בירושה מזקינו. הספר נקנה על ידי אחד מחסידי חב"ד והוחזר לספריית חב"ד. שלשת הכרכים האחרים עדיין לא נמצאו. הם ידועים לנו מתוך שו"ת "צמח-צדק", שבהן נעתקו כמה מההגהות שרשם רבינו בגוכתי"ק על גליונות הספרים האלו נדפסו בשו"ת שלו (מהדורה החדשה) סי' ס-סג גם הגהות אלו נדפסו בשו"ת שם.

89 עט פרק לב כתבי-ידו-הקדושה מלבד הספרים הנ"ל ששרדו משתי השריפות, נשארו לפליטה עוד כמה מכתבי-ידו-הקדושה: באחת מאגרותיו (אגרות-קודש שלו אגרת ח) מספר כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", כי הכנת דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן וסידורם לדפוס התחילה כבר בחיים חיותו בעלמא דין, ואשר: הרבה מהן שם רבינו [הזקן] ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס. את הדברים האלו מודיע כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" גם בשער הספר "תורה אור": וע"פ ציווי כ"ק אדמו"ר נ"ע כתבם 255 כתיבה תמה ומאושרה, ורובם סדרם לפני אחיו אדמו"ר נ"ע, והוא הגיה אותם בכבודו ובעצמו בכתבו ובלשונו. מכתבי-יד-קודש אלו הנחות המהרי"ל שעם הגהות רבינו לא הגיעו לידינו אלא שני דפים מהדרוש דש"פ וארא תקנ"ד, הידוע בשם "דער פרומער וארא", כדלעיל פרק ד. שאר הנחות המהרי"ל שעם הגהות רבינו, נשרפו אולי גם הם בשריפות ביתו בלאדי האמורות לעיל. ואם כן לא היו לפני ה"צמח צדק" בשעת עריכת ה"תורה אור", כי אם העתקות מהם. כך נראה מהמשך דברי ה"צמח צדק" באגרת הנ"ל "כי מפני העתקות רבו הטעות סופר במאד" וכך נראה גם באחת מתשובותיו (חו"מ סי' ע): ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם אחיו המהרי"ל מיאנאוויטש. אמנם הגיעו לידינו ידיעות ברורות, על אחדים מדרושים אלו שהוגהו על ידי רבינו, שהיו קיימים עדיין בתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", המזכיר אותן בדרושיו. 256 ואם כן אולי היו הם בין הכתבים הנשרפים בשריפה הגדולה דליובאוויטש (בין השנים תרט"ז-י"ח), שיסופר עליה לקמן פרק סג. גם הגיע לידינו העתק מהרי"ל מהלכות ציצית שבסידור רבינו הזקן, מוגהים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, כדלעיל פרק כ. * * * שריד נוסף מאותו סוג הוא אגרת התשובה, כתי"ק מהרי"ל, או כ"ק אדמו"ר האמצעי, המוגה בכתי"ק רבינו. 257 זאת, בנוסף לארבעה עמודים כת"י ס' התניא "אשר קרוב לודאי שזהו גוף כתי"ק רבינו הזקן". תצלומן ניתן בהוספות לס' התניא, במצורף ל"ביאור על אדות הכתב יד" מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. 258 גם נשארו בכתי"ק אדמו"ר הזקן תשובה אחת, 259 ומספר אגרות (תצלומם בספר אגרות-קודש שלו ח"א ע' שפה-שצז, וח"ב ע' קכא-קמב. ותצלום עוד כמה אגרות, שהגיעו לידינו אחר כך, ונדפסו בספר "מבית הגנזים") את האזכרות האלו ליקט הר"א שי' מטוסוב ופרסמן ב"כרם חב"ד", גליון 1 ע' כדלעיל פרק כג ראה "תורת חב"ד ביבליוגרפיות תניא" ע' תצלומה נדפס כהוספה לשו"ע שלו הוצ' קה"ת, אחרי השו"ת.

90 פ פרק לג העתקות ה"תניא" וה"שלחן ערוך" לערך בשנת תקנ"ב התפרסם ברבים ס' התניא של רבינו, כדלעיל פרק כג. אודות העתקותיו הרבות נאמר בהקדמת הספר: הנה אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים, הנה על ידי ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הטעות סופר במאוד מאוד, ולזאת נדבה רוחם של אנשים אפרתים לטרוח בגופם ומאודם להביא את קונטריסים הנ"ל לבית הדפוס, מנוקים מכל סיג וטעות סופר ומוגהים היטב. אחר הדפסת ספר התניא, מוגה מטעויות הסופרים וערוך מחדש במהדורה בתרא, לא היה יותר צורך בשמירת כתבי היד המשובשים של ה"מהדורה קמא", ולכן לא נותרו כיום אלא טפסים בודדים מאותם כתבי יד. עשרה מהם מתוארים בהוספות לספר התניא הוצאת תשמ"ב ואילך, וכת"י נוסף נמצא במכון האסיתי בלנינגרד (מס' 177A). מתוך כתבי-היד הללו נדפס הס' "לקוטי אמרים מהדורה קמא מכת"י" (קה"ת תשמ"ב). החיבור השני של רבינו, שרבו העתקותיו בכתבי יד, הוא ספר השלחן ערוך, אודותם כבר הועתק לעיל סוף פרק ל, מ"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל", שגוכתי"ק החיבור הזה נשרף "ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה וא' הנה" ועל כך מוסיפים הם: מחמת ריבוי העתקת הכתבים, אשר הורק מכלי אל כלי מחברא לחברא דאית לי', המצא תמצא שיהיה איזה טעות בקצת מקומות שגיאות מי יבין מטעות סופר, באנו להזהיר באזהרה נוראה על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאאמו"ר ז"ל הן בנגלה והן בנסתר שלא להביאם לבית הדפוס, כי יש תחת ידינו מהדורה בתרא של אאמו"ר ז"ל, ואולי קודם חזרה נשנית. נודע לנו מכך, שגם מחיבור השלחן ערוך היו באותה תקופה העתקות המהלכות בין אנ"ש, וגם בהן היו שתי הסיבות שלא להדפיסן כמות שהן: א) מחמת ריבוי טעויות הסופר; ב) שלפעמים הן רק מהדו"ק. גם כתבי-יד אלו לא נשתמרו אחרי הדפסת השלחן ערוך, מלבד כרך אחד (כת"י 238), רובו ככולו כתי"ק מהרי"ל אחי רבינו, וחלקו כת"י מעתיקים אחרים. נכללו בו העתקת סימנים רבים משו"ע חלק או"ח ויו"ד וההלכות שבסידור, ויש בו גם סימנים רבים בכתי"ק מהרי"ל מהדורה אחרת מהשו"ע, שעדיין לא נתבררה מהותה אל נכון (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוברות ה; י; יא). על פי סימני המים שבנייר נראה שנכתבה בשנים תקנ"ח-ט לערך. 260 מתוך כתב-היד הזה נדפסו במהדורה החדשה, השלמות ותיקונים לשו"ע אדמו"ר הזקן ראה גם לעיל פרק ד ופרק כ.

91 פא פרק לד הדפסת ספריו במשך תקופת נשיאותו של רבינו נדפסו אחדים מספריו: הלכות תלמוד תורה. תניא. לוח ברכת הנהנין. סידור (כל אחד מהספרים האלו נדפס כמה פעמים בחיי רבינו). אמנם את חיבורו הגדול, ששת חלקי השלחן ערוך, לא הדפיס בחייו. הוא נדפס לראשונה אחרי הסתלקותו על ידי בני הגאון המחבר. בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי הדפיס אז עוד שנים מספריו: באורי הזהר וסידור עם דא"ח, ונכדו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" הדפיס אחר כך עוד שנים מספריו: תורה אור ולקוטי תורה. אמנם רוב חיבוריו לא נדפסו אז, כי אם בדורינו זה, ועיקרם כעשרים וחמשה כרכים בסדרת "מאמרי אדמו"ר הזקן". עובדה זו, שרבינו בעצמו לא פרסם את השלחן ערוך שלו, צריכה תלמוד, שהרי זו היתה הוראת הרב המגיד ממזריטש אליו (כמובא בהקדמת בני הגאון המחבר): ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל אשר בו בזמנו הי' מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים והפציר בו עד בוש ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על או"ח. מה שאמר לו הרב המגיד "להוציא לאור", היתה בודאי הכוונה לפרסמו בדפוס, ואם כן איך זה עברו עוד כארבעים שנים, שהיה רבינו בחיים חיותו בעלמא דין, ולא הדפיס את החיבור הזה? ואולי מבואר התירוץ על כך בהמשך ההקדמה "ואחר רוב שנים התחיל להגיה ולחדש בספרו זה", והיינו שתמיד רצה להוסיף בהגהה, ומרוב טרדותיו בהנהגת עדת החסידים לא אסתייע מילתא לסיים את הגהתו, ולכן לא נדפס החיבור הזה בחייו. אמנם בר מן דין רואים אנו, שגם את ספרו התניא לא רצה בתחלה להדפיס, אע"פ שכאן בודאי היתה המטרה להפיצו בין כל החסידים, וכן אמנם היה, שספר התניא הועתק בכתב-יד בהעתקות רבות מאד, ואעפ"כ לא רצה רבינו להדפיסו; כי אם: אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים, הנה על ידי ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הטעות סופר במאוד מאוד. ורק בגלל זה הסכים רבינו בסופו של דבר, למסור את ספר התניא לדפוס ראה עוד בזה לעיל סוף פרק כד.

92

93 פג דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי משפחת בית הרב פרק לה משפחת הרבנית שיינא מספר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (תורת שלום עמ' :(218 כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע היה חתן איש נכבד מעיר יאנאוויץ. עוד מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ס' השיחות ה'תש"ד עמ' 65): הרבנית שיינא, אשתו של הרבי האמצעי, היתה בתו של אחד מחסידי רבינו הזקן, שהי' "מלמד" והיו לו חמש בנות. פעם אחת שאלו רבינו הזקן: מדוע אינך מחתן את בנותיך? ענה המלמד: אף אחד אינו רוצה להשתדך אתי מרוב עניותי. אמר לו רבינו הזקן: אני אשתדך אתך, ואז הרי ימצאו קופצים שירצו גם הם להשתדך אתך. לא נתפרש כאן וכאן מי הי' חסיד זה, חותנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, ומה שמו. כך לא מפורש כאן מי היו ארבעת חתניו האחרים, גיסיו של רבינו האמצעי. * * * ב"כרם שלמה" (סיון תשמ"ה עמ' נד) נדפס תצלום שטר זכרון עדות שנכתב אחרי נישואי הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס עם בתו של רבינו האמצעי, ביום ז' שבט תקע"א, ובו נאמר: זכרון עדות היתה בפנינו עדים ח[תומים] מ[טה] איך שבאתה לפנינו האשה הנגידה מרת שיינא בת מוהר"ר יעקב, והדר בעלה הרב הגדול מוהר"ר דוב בער בן הרב המאור הגדול המפורסם בדורו מוהר"ר שניאור זלמן שי' וקנינא מן האשה הרבנית הנגידה מרת שיינא בת מוהר"ר יעקב. למדנו מכאן ששם חותנו של רבינו האמצעי הוא יעקב, 1 1. מסתבר שעל שמו קרא כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" את שם אחד מבניו בשם יעקב. בבית רבי פ"ז כותב עליו: "ועוד בן שביעי הי' לרבינו שמו ר' יעקב זלה"ה, שהי' חתן ש"ב הר"ר ברוך ב"ר אלי' זלה"ה שהי' דר באורשא, וגם הרר"י הי' דר שם, ונפטר בחיי רבינו בעיר טאלאצין ושם מ"כ". לא נזכר כאן התאריך, אמנם העירני הר"י מונדשיין, אשר ברשימת מאמרי דא"ח של אדמו"ר ה"צמח צדק", בשנת תקצ"ז, רשום מאמר איכה (שנדפס באוה"ת נ"ך ע' א'לד), ובכת"י 178 (כ, א) מועתק מאמר זה בכותרת: "זה המאמר אמר אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל זיע"א לר' הלל מפאריץ בעת אשר נכנס ר' הלל לנחמו על פטירת בנו הוותיק מו"ה יעקב ז"ל". [באותה שנה רשום ברשימת מאמרי דא"ח עוד מאמר, ד"ה זוהר פ' בחוקותי, ועדיין לא ידענו מהו שם משפחתו ומי הם בני משפחתו. אמנם הגיעו לידינו ידיעות מקוטעות אודות חתניו של שגם עליו נרשם שנאמר לפני ר' הלל, וצ"ע אם נאמרו שניהם באותו מעמד]. נודעה לנו אם כן שנת פטירתו תקצ"ז. כמו כן נתפרש תאריך נישואיו באותה רשימת מאמרי דא"ח, בדרושי בהעלותך תקצ"ה, שרשומים שני מאמרים שנאמרו על "חתונת בן אדמו"ר כמר יעקב". במשך שנתיים אלו נולד לו בן שנקרא בשם שניאור, ועליו כותב בבית רבי שם: "ונשאר ממנו בן שמו הר"ר שניאור זלה"ה, ולקחו רבינו לביתו וגדלו ואמנו, ואחר כך עשה רבינו שידוך עבורו עם בנו אדמו"ר הררחש"ז, אך הוא גם כן נפטר בימי עלומיו בחיי חותנו אדמו"ר הנ"ל". [העובדה שנקרא רק בשם שניאור, ולא בשם המלא של רבינו הזקן שניאור זלמן, נותנת מקום להשערה, אשר בתחלה נקרא גם הוא שניאור זלמן, אמנם אחרי אשר נהיה חתנו של אדמו"ר מוהרחש"ז, שינה וקיצר את שמו, כדי שלא יקרא כשם חותנו, עפ"י צוואת הר"י החסיד. אבל ראה "מבית הגנזים" פרק קלט, בהעתק מפנקס מלביש ערומים בליובאוויטש, בין חתימת בני ונכדי אדמו"ר הצמח צדק, מופיעה חתימת: מאיר שניאור זלמן בא"א הרב המנוח מוהר"ר אהרן יעקב ז"ל; האם אפשר לומר שזה שמו המלא של הבן שידוע רק בשם שניאור, ושל האב שידוע רק בשם יעקב!?].

94 פד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי ר' יעקב זה, גיסיו של רבינו האמצעי: א) ר' ישראל ש"ץ מיאנאוויטש. ב"שארית יהודה" חיו"ד סי' לג-ד, יש תשובה שכתב הרה"ק מהרי"ל אל הרבנית דבורה (אמו של הגאון החסיד רבי אליהו יוסף רבלין) בענין שאלת נשים. את התשובה הזאת מסר על ידי החסיד ר' ישראל ש"ץ, והוא שלח אותה אל הרבנית דבורה על ידי רבינו ה"צמח צדק". ובמכתבו של ר ישראל ש"ץ כותב הוא אל הרבנית דבורה הנ"ל: מסרתי הוהשיב [התשובה] הנ"ל להרב המפורסם מוהרמ"מ שהוא חתן גיסי הרב אדמו ר שי'. כיצד הי' ר' ישראל ש"ץ גיסו של רבינו האמצעי? בין חתני רבינו הזקן לא מצינו את ר' ישראל ש"ץ; ולפי האמור לעיל אשר חותן רבינו האמצעי היו לו חמשה בנות, מסתבר כי ר' ישראל ש"ץ הי' אחד מחמשת חתניו. ר' ישראל ש"ץ גר ביאנאוויטש, ומכנה שם את הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש בשם "הרב המ"ץ דקהלתנו". וכבר נזכר לעיל שהחותן ר' יעקב הי' גר ביאנאוויטש. אם כן יש מקום לשער, שאחרי נישואיו של ר' ישראל ש"ץ, עבר לגור במקום חותנו ביאנאוויטש. ב) ר' שמרי' ברלין מיאנאוויטש. באגרות-קודש אדמו"ר האמצעי ח"ב אגרת א מזכיר את "גיסי ידידי ר' שמרי' מיאנאוועץ", ובשוה"ג שם נדחקתי בזהותו של ר' שמרי' זה. אח"כ העירני ידידי ר' יהושע שי' מונדשיין מס' תולדות אנשי שם (למוה"ר דוד טעבלי אפרתי, ווארשא תרל"ה, עמ' 49 ס"ק לג-ד): הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה שמריה ברלין אבד"ק יאנאוויץ ז"ל בעל תקנתא לתקנתא 2 הוא זקנו של הרב הגדול החסיד המפורסם מו"ה שמרי' ברלין מיאנאוויץ, 3 גיסו של אדמו"ר הקדוש מרנא דובער נבג"מ, בן אדמו"ר הגאון אלהי מרנא שניאור זלמן מלאדי בעל התניא ושו"ע. וכבר נזכר לעיל שגם החותן ר' יעקב הי' גר ביאנאוויטש. ג) עוד ידוע לנו אחד מגיסיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, שהי' זקנו של מוה"ר חיים אליעזר ביחובסקי, כפי שנכתב עליו בשער הספר דרך מצותיך "נכד גיסו של רבינו אדמו"ר האמצעי זי"ע". אמנם לא ידוע לנו אם הכוונה לאחד משני הגיסים הנזכרים (ר' ישראל ש"ץ או ר' שמרי' ברלין), שהרח"א ביחובסקי הי' נכדו; או שזקנו היה אחד משני הגיסים האחרים (שלא נודעו לנו שמותיהם). וכמובא לעיל, שחותנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי היו לו 5 בנות, היינו שבנוסף לאשת אדמו"ר האמצעי, ושתי הגיסות הנ"ל היו לו עוד שתי בנות. מהידוע לנו ממשפחתו של מוהרח"א ביחובסקי הם: א) אביו ר' דובער ביחובסקי (שער הספר גנזי נסתרות). ב) דודו ר' שמואל ביחובסקי מקאריץ (כתבי הרח"א ביחובסקי ע' צז). ג) ר' יוסף ביחובסקי, שהי' קרובו של אדמו"ר הצמח צדק (מבית הגנזים פרק עד). 2. הוא מוה"ר שמרי' אבד"ק הלאזמיץ מח"ס תקנה לתקנתא, במוה"ר משה אבד"ק רודניא מח"ס תקנתא דמשה (אלעקניץ תקכ"ח, שנדפס בו גם תקנה לתקנתא הנ"ל), במוה"ר אלחנן ברלינער מהוראדנא. 3. כיון שנזכרה כאן משפחת ר' שמרי' ברלין, נסקור כאן את תולדות המשפחה הזאת, שהתחתנו עם בית הרב: החסיד ר' שמרי' ברלין היה בן דודו זקנו של הנצי"ב (הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין), והי' גם בן דודם זקנם של האחים הנגידים ר' ישעי' (חתן מוה"ר שניאור במהו"ר מנחם נחום באדמו"ר האמצעי) ור' שלמה זלמן ברלין. אמנם בפרט האחרון הזה יש מקום לעיון: בתולדות אנשי שם סל"ג שם כותב שהוא הי' בן דודם זקנם של: "הגבירים המפורסמים בתו"י ונכבדים לעדתם, חסידים ואנשי מעשה מו"ה שלמה זלמן ברלין, ומו"ה א' אבלי ברלין, ומו"ה ירוחם ברלין מוויעליז שיחיו". בתחלה הייתי משער, אשר הגביר ר' שלמה זלמן ברלין הוא ר' שלמה זלמן ברלין מוויעליז הנזכר לעיל, ואשר ר' ישעיה ברלין מריגא הוא ר' ישעיה ברלין מסוראז שבקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' נט ע' רטו. אחר כך עיינתי וראיתי אשר בשטר שביגדיל תורה מופיע ר' ישעיה ברלין בתור מנהיג הקהלה בסוראז, וחותם "ישעי' בלא"א מוהר"ר א' זוסמאן זללה"ה ברלין", ואילו באוסף התמונות שבספריה, נמצאת תמונה של מצבת אבן שבישיבת מגן אבות בחברון, ושם נזכר: "שלמה זלמן ברלין בן [ ] ירוחם דוב ז"ל מעי"ת ריגא יע"א". נראה אם כן, אשר ר' ישעיה ברלין מריגא, שהוא אחיו של ר' שלמה זלמן ב"ר ירוחם דוב, איננו אותו ר' ישעיה ב"ר א' זוסמאן ברלין מסוראז. מסתבר יותר, אשר האחים ר' ישעיה ור' שלמה זלמן ברלין מריגא, שניהם בניהם של ר' ירוחם ברלין מוויעליז, הנ"ל בתולדות אנשי שם. [אודות ר' ישעי' ברלין ראה לקמן פרק קי ואילך. וראה ליובאויץ' ומלחמותיה (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת איליא לוריא) פרק 1.3 (מתוך דו"ח משרד הפנים על בתי הכנסת בריגא), שר' ישעי' ברלין התיישב בריגא לערך בשנת תרל"ה, ואשר הוא החזיק בביתו את המנין החב"די בריגא]. גם מועתקת ביגדיל תורה שם חתימת ר' א' אבלי ברלין מסוראז, ואולי הוא הוא ר' א' אבלי ברלין מוויעליז, הנ"ל בתולדות אנשי שם.

95 פה פרק לו הרה"ג רבי אהרן מקרעמענטשוג הרה"ג ר' אהרן מקרעמענטשוג הי' בנה של הרבנית פריידא בת רבינו הזקן ובעלה ר' אלי' ב"ר מרדכי. אודותיו כותב בבית רבי (עמ' 114 בשוה"ג): החסיד המפורסם ר' אהרן זלה"ה מקרימענטשוק, שהי' גדול מאד בתורה ויראה ובחסידות. ושמענו שאדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע בעת שחזקו עליו דברי אנ"ש שהוא יהי' לרב והוא לא רצה בזה דחה את עצמו גם בזה, שיקבלו את הר"ר אהרן הנ"ל, שגם הוא מנכדי רבינו נ"ע. בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' קב, יש תשובה שכתב רבינו אליו בכ"ב סיון תקצ"ח, ובסי' קא שם כותב רבינו הצמח צדק: "הגיעני שאלה זו מב"ד [מבן דודי] הרב הג' ר' אהרן מקר[עמענ]צ[וק]". ונראה שגם מ"ש בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' מז אות ד "והנה מהמ"צ דק' קרימינצוק נשאלתי", גם כאן הכוונה אליו. 4 באור התורה במדבר נדפס מאמר שבסיומו נרשם בכת"י (ראה שם עמ' א'תרפז): "הועתק מביכעל של הרב מוהר"א קרימי[נ]צוקער מה ששמע מפה קדוש אדמו"ר". כמו כן נעתק במגדל עז (עמ' שצז): "מפי הקדוש בשם אדמו"ר נבג"מ, העתיק מביכעל ר"א מקרומע[נ]צוק". בבית רבי שם, וכן בשאר ספרי תולדות משפחת בית הרב, אין עליו יותר פרטים מהנ"ל, ומפתיע הדבר, שהרי באמת מוצאים אנו שהוא הי' חתנו של רבינו האמצעי (בנוסף לכל חתניו הידועים ), 5 וגם חתנו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, ושהיו לו בנים ובני בנים, אשר היו נכדי רבינו הזקן וגם נכדי הרה"ק מברסלב: מסופר בספר השיחות תש"א עמ' 42, שהוא הי' חתן רבינו האמצעי בזווג שני. גם ב"היהודי" (נ.י. טבת תרצ"ו עמ' 73) כותב ר' דן תומרקין, כי הגאון ר' אהרן הנ"ל הי' "חתנו של האדמו"ר האמצעי". והעירני ידידי הר"י שי' מונדשיין, כי בספרי ברסלב (ימי מהרנ"ת ח"ב אות נא. גידולי הנחל. שיח שרפי קודש ח"ד אות תשיד) כתוב שהוא הי' חתן הרה"ק ר' נחמן מברסלב, שנשא את בתו מרת חי' אחר שנתאלמנה, ובקרעמענטשוג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבינו הזקן ונכדי הרה"ק מברסלב. 4. ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' לד ע' קנג בשוה"ג. 5. לעת עתה ידוע לנו רק שר' אהרן ב"ר משה חיים אלכסנדראוו הי' חתן רבינו האמצעי (וחותנו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע), אבל לא ר' אהרן הנ"ל. נישואיו הראשונים של רבי אהרן היו על כל פנים לפני שנת תקע"ד; כן נראה מתוך אגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ד (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי ע' יז), שקיבל באותה שנה את חלקו במעמד משפחת בני הרב, בין הנכדים הנשואים (בנפרד מאמו), ומכך נראה שכבר הי' נשוי אז. נישואיה הראשונים של מרת חי' הנ"ל היו בשנת תקע"ד (ימי מהרנ"ת ח"א קרוב לסופו) ונישואיה השניים עם ר' אהרן הנ"ל היו לפני תקפ"ב (ב"ימי מהרנ"ת" ח"ב שם מסופר על אדר תקפ"ב, שכבר הי' חתנו). ועדיין לא ידוע לנו מתי ואיך היה חתנו של רבינו האמצעי בזיווג שני, ויש בזה שתי אפשרויות: א) אפשר שנשא את הרבנית שרה בת רבינו האמצעי, אחרי שנפטר בעלה ר' אהרן ב"ר משה חיים אלכסנדראוו הנ"ל, בצעירותו (ראה תורת שלום עמ' 206). וכיון שר' אהרן אלכסנדראוו הביא לדפוס בשנת תקצ"ז את הס' תורה אור, אם כן נצטרך לומר לפי זה שהוא נשא אותה אחרי שנת תקצ"ז (אחר שנפטרה הרבנית חי' בת הרה"ק רבי נחמן מברסלב). ב) או אולי הי' בעלה של מרת אסתר מרים בת רבינו האמצעי, שנתגלתה מצבתה לאחרונה (ראה מאמרי אדהא"מ קונטרסים עמ' רעו), ונאמר בה "האשה הצנועה החשובה מרת אסתר מרים", אשר מסגנון זה נראה שכבר היתה נשואה, ונפטרה בשנת תקע"ט. והיינו שהיא היתה אשתו בזיווג שני שלו, ואחר שנפטרה גם היא, בחודש תמוז תקע"ט, נשא את מרת חי' בת הרה"ק מברסלב בין השנים תקע"ט-תקפ"ב. והפלא הוא שבכל סיפורי בית הרה"ק רבי נחמן, ובספרי וסיפורי משפחת בית נשיאי חב"ד לא נזכר שהי' גם חתנו של רבינו האמצעי, ואילו בס' השיחות שם וכן בעתון היהודי, נזכר רק שהוא חתנו של רבינו האמצעי, ולא נזכר שהי' גם חתנו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב. צאצאיו כל זה פרסמתי בהערות ובאורים תשנ"ז (גליון תשל ע' 66 ואילך), ואח"כ דנתי בזה גם בספר "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי" (קה"ת תשנ"ח, ע' יז), ובספר "צמח צדק מפתחות" (קה"ת תשנ"ט, ע' קנח). לאחר פרסום הדברים, התקשרה אלי מרת סוזן רוט תי', וסיפרה אשר היא נכדת ר' אהרן, ואחרי בירורים יסודיים

96 פו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי נתבררו פרטי הדבר (הובאו הדברים בהיכל הבעש"ט גליון כג, ע' קעז): שם משפחתו של ר' אהרן הי' זסלבסקי. מנשואיו עם הרבנית חי' בת הרה"ק רבי נחמן מברסלב נולד להם בן בשם יחיאל. הוא נשא את הרבנית שטערנא סאשיא (גם היא נכדת הרה"ק רבי נחמן מברסלב), ונולדו להם חמשה בנים ושלוש בנות: א) זלמן נחמן, ב) מרדכי, ג) דובער, ד) צבי הירש, ה) אהרן זסלבסקי. ו) פייגא כהן, ז) שרה וואבעלעב, ח) חנה רבינוביטש. עוד כתב לי ה"ר דב בער קפלן: אני נכדו של ר' ארקע זסלווסקי, רב בקרעמענטשוג, וחיברתי רשימת צאצאיו של בנו ר' יחיאל זסלווסקי (כוללת יותר ממאה שמות). ר' יחיאל התחתן עם שטערנא-סאשיא בתו של ר' נחמן בנה של חייקע בת רבי נחמן מברסלב (נובע מזה כי ר' יחיאל התחתן עם בתו של אחיו, מן הזיווג הא' של רעבעצין חייקע). אמא של שטערנא-סאשיא היתה בתו של בערל גוטליב (בנו של רבי שלמה מקרלין) ורייזל (בתו של רבי ר' ברוך ממעזיבוז). * * * כל אלה, הם וצאצאיהם, צאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן, שלא נזכרו בס' הצאצאים. 6 רבים מהם הם החיים אתנו היום. 6. ראה גם לקמן פרק פד.

97 פז ההתיישבות בליובאוויטש פרק לז העיירה ליובאוויטש העיירה ליובאוויטש נוסדה לערך לפני כ- 500 שנים, ותמיד התקיימה בה קהלה של יהודים. אמנם המיוחד שבעיירה הזאת הוא, שבמשך 102 שנים היתה העיירה הזאת מרכזה של תנועת חב"ד העולמית. עיירה קטנה היא "ליובאוויטש", אבל היא מפורסמת בכל העולם כולו, בזה שתנועת חב"ד העולמית נקראת על שם העיירה "ליובאוויטש". מייסד חסידות חב"ד, האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא והשלחן ערוך, למד בילדותו בעיירה ליובאוויטש. בתקופת נשיאותו התקיים מרכז תנועת חב"ד בעיירות לאזניא ולאדי (הסמוכות לליובאוויטש). זמן קצר אחרי הסתלקותו, עם תום מלחמת נפוליון בשנת תקע"ג (1813), התיישב בעיירה ליובאוויטש האדמו"ר השני לתנועת חב"ד (כ"ק אדמו"ר דובער מליובאוויטש, הנקרא אדמו"ר האמצעי). בנה בה דירה ובית כנסת גדול. בעיירה ליובאוויטש התקיים מרכז תנועת חב"ד גם בתקופת האדמו"ר השלישי (כ"ק אדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן, בעל ה"צמח צדק"); בתקופת האדמו"ר הרביעי (כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, רבי שמואל שניאורסאהן); ובתקופת האדמו"ר החמישי (כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, רבי שלום דובער שניאורסאהן). אלא שכרגיל באותן התקופות ובאותן המקומות, מזמן לזמן היו פורצות בהן שריפות, עד שבתי העץ היו נשרפים כליל. אחרי כל שריפה קנו עוד חלקה באותה חצר בליובאוויטש ובנו עליה בתים מרווחים יותר, עד שהפכה כל החצר להיות "החצר בליובאוויטש" בה' הידיעה. בעת מלחמת העולם הראשונה, בתחלת שנת תרע"ו (1915), בהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, הוכרח כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ובני ביתו לעזוב את ליובאוויטש; מתוך תקוה שאחרי המלחמה יוכלו לחזור לביתם בליובאוויטש. למעשה היה זה סיום תקופת זהרה של ליובאוויטש בתור מרכז תנועת חב"ד. בשנת תרע"ח (1918) עזבו תלמידי הישיבה את ליובאוויטש ונסעו ללמוד בעיירות אחרות, רחוק מהספר איזור המלחמה. בשנת תר"פ (1920) נסתלק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ברוסטוב. בשנת תרפ"א (1921) נשרף כל חצר רבותינו בעיירה ליובאוויטש. ומאז שממה העיר מלהיות מרכז תנועת חב"ד. 7 * * * העיירה ליובאוויטש נוסדה, כאמור, לערך לפני כ- 500 שנים. לראשונה אנו מוצאים את העיירה ליובאוויטש נזכרת במסמך של שנת רפ"א (1521). היה זה בתקופה שאחרי גירוש היהודים מספרד בשנת רנ"ב (1492), היהודים התחילו להתיישב אז גם במדינת פולין, והגיעו עד סמוך לגבול רוסיה. 8 שם נוסדה אז העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש היתה אז סמוך לגבול שבין רוסיה לפולניה, שביניהם היו תמיד מריבות ומלחמות. בשנת רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולניה, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת שט"ז (1556). מסמכים וידיעות כלליות אודות העיירה במשך השנים, ליקט מר הענדל דייטש ע"ה בשנת תשנ"ד (1994), בחוברת קטנה ברוסית בשם: ליובאוויטש צענטר חסידוב חב"ד, דאקומענטאלני אוצערקי [ליובאוויטש מרכז חסידות חב"ד, רשמים דקומנטריים]. הרב הקדוש מהרי"ל מיאנאוויטש 9 מספר באחת מתשובותיו (שארית יהודה חאהע"ז סי' נב), כי שם העיירה ליובאוויטש נקראה על שם "השר הראשון שבנה העיר", ששמו היה לובייעצקי (מלשון אהבה ברוסית). בזכרונות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש (פרק א) מסופר כי מייסד העיירה היה צדיק נסתר בשם ר' מאיר, ואשר השם "ליובאוויטש", שפירושו אהבה, קשור לסמל אישיותו של אותו ר' מאיר. 7. על העיירה ליבאוויטש בדורם של אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי יסופר בפרקים הבאים. על העיירה בדורו של אדמו"ר הצמח צדק לקמן פרקים מח-מט. בדורו של אדמו"ר מוהר"ש נ"ע לקמן פרק פ. בדורו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לקמן פרק קא. בדורו של אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לקמן פרקים קס-קסב. אודות הרבנים בעיירה ליובאוויטש ראה מבית הגנזים פרק לג. 8. ברוסיה עצמה, אסור היה ליהודי לגור באותה תקופה (ראה לקמן פרק קכט ופרק קלג). 9. ראה אודותיו לעיל פרק ד.

98 פח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי על מצב היהודים בליובאוויטש במאתיים השנים הבאות לא ידוע לנו הרבה. בזכרונות הרבי מליובאוויטש (שם) מסופר שבמשך התקופה הזאת התגוררו בליובאוויטש כמה צדיקים נסתרים. אחד מהם נקרא ר' בנימין, שהציל את העיירה מהתנפלות שודדים, והוא בנה את בית הכנסת בליובאוויטש. בית הכנסת הזה נקרא תמיד על שמו "בנימין'ס שטיבל". בעת חלוקת פולין, בקיץ תקל"ב (1772), צורף איזור הזה לאימפריה הרוסית, ומאז נמצאת העיירה ליובאוויטש ליד הגבול שבין רוסיה לבין רוסיה הלבנה. העיירה ליובאוויטש נמצאת בין המשולש של שלושת ערי הפלך מוהילוב, וויטבסק (שברוסיה הלבנה) וסמולנסק (שברוסיה). בעיקרה של התקופה שלפנינו הייתה ליובאוויטש שייכת לפלך מוהילוב, 10 שהיא חלק מרוסיה הלבנה. אמנם כיום שייכת ליובאוויטש לפלך סמולנסק, שהיא חלק ממדינת רוסיה. עיירה קטנה היא ליובאוויטש, לערך קילומטר וחצי על קילומטר וחצי. למרות זאת היתה היא העיירה המרכזית באיזור, ובשוק הגדול שלה התקיים כל שנה ה"יריד", אליו היו באים מרחוק ומקרוב. כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מספר בתשובותיו (חלק או"ח סי' כד) אשר היריד היה מתקיים בליובאוויטש במשך חודש אחד בשנה, 11 בחודש ינואר למניינם. עיקר הבאים ליריד היו מהעיירות שקלאב וויטעבסק ומוהילוב, אבל היו באים גם משאר העיירות. מרוב טרדות הסוחרים היו מתפללים במשך השבוע באכסניא שלהם, אבל בשבת, היינו בארבע השבתות שבמשך תקופת היריד, היו באים להתפלל בבית הכנסת. רחבת השוק, שבו התקיים היריד לימין רחוב השוק לשמאל רחוב חאחלוקע (שליד החצר) תצלום אויר חורף תשנ"ב בעיר ווילנא היה נדפס כל שנה לוח-שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). במקום נוסף (חידושים לג, ד) דן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק אודות רחבת השוק (שבו מתקיים היריד) ורחובות הראשיים של העיירה: "שהשער של המסלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המסלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם". כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק אודות הרחובות בליובאוויטש זה היה רק בתקופת אדמו"ר האמצעי ובתקופת אדמו"ר הצמח צדק, אחר כך ירד קרנה הכלכלי של העיירה ליובאוויטש. על הסיבה לכך מספר ה"ר יהודה חיטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 387: קודם שהמציאו את מסילת הברזל היתה ליובאוויטש עיר רוכלת, בהיותה נמצאת על הגבול בין רוסיא הלבנה וליטא ובין רוסיא הגדולה, וידועה היתה ב"ירידים" גדולים. ועל זה מראה מקום השוק, עם חנויות בנויות כמו בעיר גדולה. מליטא ורוסיא הלבנה הביאו סחורתם לירידים למכור, וגם מערי רוסיא, מסמאלענסק עד מאסקווא, הביאו הסוחרים סחורתם. ועיקר המסחר הי' בפשתן סרוק שגדל ברוסיא הלבנה. אבל אחרי שנבנתה מסילת הברזל העוברת בתחנת קראסנאיע, ההולכת ממאסקווא לבריסק-ליטאווסק 12 ווארשא, ומסילת הברזל העוברת ברודניא, מאריאל לווילנא-ריגא ירד מסחרה פלאים, ומסחר הפשתן ירשה עיר רודניא, שעלה זה בזול יותר, שאין הוצאות להוליך לרודניא. 13 אחרי שמסחר הפשתן הלך ודל, הי' מקור פרנסתם של בעלי הבתים דעיר ליובאוויטש, היינו משפחות התושבים, מהאורחים הבאים מקבל פני כ"ק אדמו"ר, הן בחול והעיקר בימי החגים, וכן מתלמידי הישיבה. בעלי האכסניות, החנוונים, האופים, הקצבים, הסנדלרים והחייטים כולם המשיכו עיקר פרנסתם מהתלמידים והאורחים. 10. ראה לקמן פרק מז ופרק קלח. 11. ראה גם מבית הגנזים פרק מט. 12. בריסק דליטא. 13. כלומר: המוכרים והקונים אינם צריכים להוציא הוצאות כדי להוליך את הפשתן מתחנת הרכבת ברודניא לליובאוויטש ובחזרה.

99 פט פרק לח ליובאוויטש בדורו של אדמו"ר הזקן מרכז תנועת חסידות חב"ד עבר לעיירה ליובאוויטש בתחלת הדור השני, בשלהי שנת תקע"ג (1813). בדור הראשון היה מרכז התנועה בעיירות לאזניא 14 (תקמ"ג תקס"א; 1783 (1801 ולאדי 15 (תקס"א תקע"ב; ) הסמוכות לליובאוויטש. בליובאוויטש, שם למד תורה מפי הרה"ק רבי יששכר בער מליובאוויטש. מקום מגורו של רבינו היה אז בעיירה לאזניא, הסמוכה לליובאוויטש. מנהיג החסידות בעיירה ליובאוויטש היה החסיד רבי יששכר בער, מתלמידי המגיד ממעזריטש, ואליו נסע רבי שניאור זלמן הצעיר ללמוד תורה. אחרי שיסד רבינו הזקן את תנועת חב"ד, הפך רבי יששכר בער מליובאוויטש להיות חסיד שלו, כדלעיל פרק יא. בנו רבי יוסף מליובאוויטש היה מגדולי התלמידים של רבינו הזקן מייסד חסידות חב"ד. 16 רשימה של כחמישים משפחות שהתגוררו באותה תקופה בליובאוויטש, נרשמה בשנת תקמ"ד (1784), ונדפסה בספרון הנזכר של הענדל דייטש. אחר כך כיהן ברבנות ליובאוויטש, רבי ישראל קיסין, בן דודה של הרבנית שטערנא שרה, אשת רבינו הזקן. 17 אחריו התמנה רבי בנימין להיות רבה של העיירה ליובאוויטש. הוא פנה בשאלות הלכתיות אל רבינו הזקן. 18 אחד מתושבי ליובאוויטש בתקופת רבינו הזקן היה תלמידו החסיד ר' צבי הירש זרחי. תולדותיו נרשמו על ידי נכדו ר' יוסף. 19 אמנם כבר מייסד של תנועת חסידות חב"ד, כ"ק אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, שהה בצעירותו 14. ראה לעיל פרק יא. 15. ראה לעיל פרק יג; כו. 16. בית רבי עמ' ראה לעיל פרק ג. 18. שאלות ותשובות רבינו הזקן סי' יז. 19. אהלי ליובאוויטש, ג, עמ' 32.

100 צ פרק לט ההתיישבות בליובאוויטש אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, כאשר הבית בלאדי נשרף על כל אשר בו כאמור לעיל פרק ל, לא חזר יותר כ"ק אדמו"ר האמצעי לעיר לאדי. כחצי שנה המשיך להתגורר בעיר קרמנטשוג, כפי שהוא כותב משם בחורף תקע"ג לאחר ההסתלקות (אגרות-קודש שלו אגרת ה וח"ב אגרת א): בדעתינו לישב בכאן עד הקיץ הבע"ל, כי שמענו [דיבת בשורה] דבר ברור בשם איש מהימן, שהבתים שלנו שבק"ק לאדי נשרפו על [ידי] שלהבת הלהב החוזר 20 כו', וגם קשה מאוד הנסיעה לנשים וטף בימות החורף בדרך רב כזה. על כן וודאי מההכרח לנו להתעכב כאן עד אמצע הקיץ, עד אשר יראה ה' בענינו וימצא לנו מקום מנוחה לנפשינו ויאמר לצרותינו די. במשך הקיץ חזר כ"ק אדמו"ר האמצעי עם בני ביתו לרוסיא הלבנה ובחר למקום מושבו החדש את העיר ליובאוויטש. הוא התיישב בליובאוויטש מיד בתחלת ימי נשיאותו, בשלהי קיץ תקע"ג תחלת תקע"ד (1813). בדיווח של החוקר קורביצקי, 21 שכתב אל בית המשפט בשנת תקפ"ו (1825), מספר, שבתחלה קנה רבינו בית עץ מאת בעל האחוזה מר קרויער, ואחר כך בנה בחצר בית כנסת גדול של עץ. הבניה התחילה בשנת תקע"ד (1814) ונמשכה שנה או שנתיים. אורך בית הכנסת הוא 10 סאזשין (לערך 21 מטר) ורחבו 6 סאזשין (לערך 13 מטר). בכניסה לבית הכנסת יש פרוזדור שפתוח לשני הצדדים. באמצע בית הכנסת עומדת בימה עם שלחן הקריאה. עוד הולך ומונה את מספר ספרי התורה (שנכתבו על ידי הסופר [ר' ראובן] מיאנאוויטש ), 22 המנורות (שהוזמנו מפטרבורג), הפמוטים, הוילונות והמפות. 20. כנראה הכוונה בעת חזרת צבא נפוליון מרוסיה, ששרפו את העיירות שבדרכם. 21. מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי עמ' סג. 22. אודותיו ראה בית רבי סוף פכ"ו. אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירה. 23 בזכרונות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (פרק א) מסופר שבאותה שעה גרו בליובאוויטש מאה ועשר משפחות יהודיות. גם מספר (ס' השיחות קיץ ת"ש ע' 95), שאת הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בער. לעומת דיווח החוקר הנזכר, כותב אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברשימותיו 24 אשר גודל בית הכנסת שבנה כ"ק אדמו"ר האמצעי היה 60x40 ארשין (לערך 42 על 28 מטר). * * * בנוסף לבניית בית הכנסת בסמוך לבית רבנו, בנו אז גם את המקוה בליובאוויטש, לפי הוראות כ"ק אדמו"ר הזקן. 25 כך מספר אדמו"ר ה"צמח צדק" בתשובתו, שכתב אל הרה"ק ר' הלל מפאריטש (שו"ת חיו"ד סי' קב): למעשה כשעשינו מקוה פה, וגם כן מחמת עומק המים לא יכלו להעמידה על הרצפה ממש, עשינו איזרוב, ומלאו אותו עפר גיטרעטין היטב, 26 ואחר כך עשו עליו רצפה מנסרים והושיבו עליו התיבה של המקוה. לא ידוע כמה זמן התקיים המקוה הזה, אך מה שידוע הוא, שאחר כך היה המקוה בנוי על גבי מעין, אשר בסמוך לנהר שעבר בליובאוויטש, ליד חצר בית הרב, וכדלקמן פרק קא. המקוה היה גבוה מהנהר, ועל ידי חפירה תחת המקוה הגיעו למעיין מים, הבאים מהנהר דרך נקבים חלולים באדמה. בור המקוה היה מתמלא מים מעצמו עד לגובה הנהר. שם היתה בנויה תיבת מקוה הטבילה, שהיתה מתמלאת מעצמה ממי המעיין יותר מארבעים סאה, ואחר כך היו שופכים בה מים שאובים חמים. כדי לנקות את מי המקוה אשר בתיבה, היו מריקים מזמן לזמן את מי המקוה אשר בתיבה, והיתה מתמלאת מעצמה ממי המעיין. 23. ראה לקמן פרק מ. 24. פורסם על ידי ר"ש קראוס (י"ט כסלו תשנ"ט). 25. שנדפסו בשלחן ערוך שלו אחרי הלכות נדה. ונתבארו ב"תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו" פרק ב. 26. השחילו צינור רחב וחלול בתוך הבאר, מילאוהו עפר דחוס.

101 ההתיישבות בליובאוויטש פרק לט: ההתיישבות בליובאוויטש צא מפה רשמית של העיירה ליובאוויטש, משנת תקע"ז * * * מיד כשהתיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש אנ"ש מכל המדינה, הן לשמוע דא"ח והן לשאול עצות ביחידות, הן לביקורים קצרים של יום או יומיים והן לביקורים ארוכים יותר לשהות בליובאוויטש שבוע או שבועיים. כשהתרבהמאדמספרהאורחיםהמגיעיםלליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו. 27 מלבד זאת היה כ"ק אדמו"ר האמצעי נוסע בעצמו מליובאוויטש אל העיירות שבהם גרים אנ"ש, לחזור לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות. 28 בימיו האחרונים לא היה כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש. בתחלת שנת תקפ"ח (1827) נסע להשתטח על ציון כ"ק אביו אדמו"ר הזקן בהאדיטש הרחוקה. 29 בדרך חזרה, בהיותו בעיר ניעזין, היתה הסתלקותו ביו"ד כסלו, ושם מנוחתו כבוד. 27. אגרות-קודש שלו אגרות כ; כד. 28. שם אגרת כא. 29. ראה בית רבי ח"ב פרק ו.

102 צב ספרים וכתבים פרק מ אוסף ספריו בצוק העתים בדיווח של החוקר קורביצקי (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי עמ' סג), שכתב אל בית המשפט בשנת תקפ"ו (1825), מספר על הספרים שמצא בבית הכנסת שבנה כ"ק אדמו"ר האמצעי בחצר ביתו : 30 אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירה. היתה זו תקופה קשה ביותר בתולדות ישראל ברוסיה. עוד לא הספיקו להתאושש מההרס שגרמה המלחמה בשנים תקע"ב-ג, וכבר התחילו להתבצע שאר הגזירות על היהודים ע"י הצאר ניקולאיי, ביניהן גזירת גירוש היהודים מהכפרים הנזכרת באחת מאגרות כ"ק אדמו"ר האמצעי (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ג): מודעת זאת מצוק העיתים שבמדינתינו לכל כגדול כקטן, ולזאת נפלו מעמדות שלנו מאד מכמה טעמים, ובפרט מחמת גירוש הכפרים ה' ירחם, וישיבתינו כעת בדוחק גדול מאד. ביצוע הגזירה הזאת התחיל כבר בשנים תקס"ז-ט, אך ביתר תוקף בוצעה בשנים תקפ"ג-ד. 31 אותה ואת שאר הגזירות של התקופה הזאת מזכיר כ"ק אדמו"ר האמצעי בכמה מאגרותיו (ראה אגרות-קודש שלו אגרות כא-כד. ובאגרת כב כותב): בצר להם מאד מצרות ורעות רבות, צרה אל צרה נגשת בכלל ובפרט בכל אחד ואחד בבני חיי ומזוני, כאשר נראה לעין כל בגודל הלחץ והדחק בפרנסה, וגודל כו' מגודל השנאה כו' על אחינו בני ישראל בפרט, וגם בבני חיי ומזוני בקטנים וילדים וגם בגדולים בזמנים הללו ה' ירחם כו'. האגרות האלו מספרות לנו על המצב הדחוק הכללי בפרנסה. ובאשר לקניית ספרים, קוראים אנו באגרות נוספות שכתב בקשר להדפסת ספרו "תורת חיים", אשר מחמת גודל הדוחק בפרנסה לא היה באפשרות אנ"ש לקנות ספר שלם בבת אחת, עד שהוכרח כ"ק אדמו"ר האמצעי להדפיסו ולמכרו לאנ"ש קונטרסים קונטרסים, ועל כך כותב (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרות ד-ה): הדפסת הכתבי תורות על הסדרות לא יותר מעשרים עד כ"ה בויגין, ויומשך משך זמן ב' שנים מהיום, כדי שלא להכביד על הקונים והמקח מכל בויגין לא יהי' רק ששה קטנים לבד, כי המדפיס יוזיל המקח מן ההדפסה שלא להכביד על הקונים בפעם אחת. 30. ראה לעיל פרק הקודם. 31. ראה בהערות שבשוה"ג באגרות קודש שם.

103 צג פרק מא אוסף כתביו לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, כאשר חזר כ"ק אדמו"ר האמצעי מקרמנטשוג לרוסיה הלבנה והתיישב בליובאוויטש, פנה אל החסיד ר' שלמה פריידעס, שהיה אצלו אוסף גדול של כתבי-יד (ראה בית רבי עא, ב), וכתב לו (אגרות-קודש שלו אגרת ו): אחת שאלתי מאת אדוני אותה אבקש את פני האדון אשר כל טוב אדוני בידו מושל בכל אשר לו, לו משפט הגאולה לגאול להחזיר עטרה ליושנה כו', וספחני נא את אחת כו', להחיות לחם לפי הטף, ושלח לי שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו, ומכתבי זה לעד על אודות הבטחתי הנאמנה לו כאהבת [באמת] נפשו כל הימים בלי משך מבדיל ח"ו. "פי' המלות" הנזכר הם דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, ביאוריו על הסידור, שמהם ליקט כ"ק אדמו"ר האמצעי את הדרושים שהדפיס (יחד עם הסידור) בשנת תקע"ו בקאפוסט. בהקדמת הסידור הנ"ל כותב כ"ק אדמו"ר האמצעי: ולקטתי מכמה קונטרסים מהעתקות שיש בידי שהעתיקו רבים מכתיבת ידי וגם הרבה קונטרסים מגוף כתיבת ידי ממש. באותה שנה הדפיס גם ספר נוסף מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, הוא ספר "ביאורי הזהר". גם בהקדמת ספר זה כותב: "הביאורים הטובים והנבחרים שנמצאו בידי העתקות מכת"י ומעט מגוף כת"י". חלק מדרושים אלו ואלו נמצאים בגוכתי"ק אדמו"ר האמצעי, בכרכי הנחותיו מהשנים תקס"ו-ז (כת"י 1025; 1196). אמנם דרושים רבים לא היו אצלו בגוכתי"ק, והוצרך להעתיקם מהעתקות. נראה שאלו הם ה"שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו". * * * אודות כתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשם זקנו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (התמים חוב' ב' ע' עט): החסיד ר' ישראל יפה, 32 מדפיס דקאפוסט האט דער זיידע 33 אים מבטיח געווען אז ער וועט אים שיקען 34 די כתבים, און פלעגט אים שיקען זיין אייגענענטיגע כתבי-יד דער זיידע פלעגט זיין כתב-יד געבען חסידים אויף צו לערנען און איבער שרייבען, עס זענען געווען אזעלכע, וועלכע האבען דעם כתב-יד ניט אפגעגעבן צוריק. בא בעשען זיינען געווען איבער פערציג ביכער דעם זיידענס האנטשריפט וועלכע זיינען פארברענט געווארען אין דער שריפה דשנת תקפ"ד. נאר צוויי ביכער 35 משנת תקס"ו, תקס"ז וועלכע זיינען געווען ביין טאטען בהלוואה זיינען גאנץ געבליבען. על פי זה אפשר, שגם הביכלאך גוכתי"ק אדמו"ר האמצעי דרושי תקס"ו-ז הנ"ל, היו אצל החסיד ר' שלמה פריידעס, בעת השריפה של שנת תקע"ג, וכך ניצלו משריפה זו, והם הם ה"שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו", שביקש מאתו כ"ק אדמו"ר האמצעי לשלוח לו. 32. ראה לעיל פרק יב. לקמן פרק קנג. 33. כ"ק אדמו"ר האמצעי. 34. לארץ הקודש, אחרי שהתיישב בחברון. ראה תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק ט ופרק יג. עוד אודותיו ראה חברון שלנו ע' 8 ואילך. 35. כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק".

104 צד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי * * * בנוסף לשני ביכלאך אלו הנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן מהשנים תקס"ו-ז, נמצאים בספריה גם כמה ביכלאך נוספים בגוכתי"ק אדמו"ר האמצעי, הנחות מדרושי לאזניא לפני תקס"א (כת"י 1003; 1161; 2237), דרושי תקס"ג (כת"י 1195) ודרושי תקס"ה (כת"י 1194). * * * כבר סופר לעיל פרק כח, שבתקופת כ"ק אדמו"ר הזקן היו אנ"ש רגילים להעתיק את ה"הנחות" של דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן. העתקות אלו, בכרכים מרובים, נמצאים גם מהנחות שעשה כ"ק אדמו"ר האמצעי לדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן. את ההעתקות הללו מזכיר כ"ק אדמו"ר האמצעי בהקדמותיו ל"סדור עם דא"ח" ול"ביאורי הזהר", כמועתק לעיל: "ולקטתי מכמה קונטרסים מהעתקות שיש בידי שהעתיקו רבים מכת"י וגם הרבה קונטרסים מגוף כתיבת ידי ממש"; "הביאורים הטובים והנבחרים שנמצאו בידי העתקות מכת"י ומעט מגוף כת"י". יש גם סדרה מיוחדת של העתקות מאותן הנחות שנעשו על ידי החסיד ר' ליב מוהילובער, מעובדות ומוגהות על ידו. 36 רוב הדרושים שבסדרה זו הם מתקופת לאזניא (לפני שעבר בשלהי שנת תקס"א ללאדי), וכ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" מתאר את הביכל הזה "דרושים דלאזניא כ"י מו"ח 37 והוגהו מר' ליב מאהליווער". מכרך זה (שקיימות כמה העתקות ממנו) נדפס הספר "מאמרי אדמו"ר הזקן, אתהלך לאזניא" (קה"ת תשח"י). כתבי ודרושי רבינו בנוסף לכך ישנן העתקות מדרושי רבינו, שהיה אומרם וגם רושמם בעצמו, במשך חמש עשרה שנות נשיאותו 36. ראה לעיל פרק כו. 37. אדמו"ר האמצעי. תקע"ג-תקפ"ח. את כתביו אלו היה מוסר להעתקה. מגוכתי"ק נשארו רק גליונות מועטים, בעיקר אלו השייכים לס' "פירוש המלות" ו"אמרי בינה", שעליהם יסופר לקמן פרק קנג. אמנם ההעתקות מדרושיו רבו במאד. מכרכי העתקות אלו נדפסה סדרת "מאמרי אדמו"ר האמצעי", שבה כעשרים כרכים. כיון שהוא עצמו היה רושם את דרושיו, לכן לא רבו רושמי הנחות ממאמריו, אבל היו יחידים שרשמו את דבריו. אחד המיוחד שבהם הוא החסיד ר' הלל הלוי מפאריטש. רגיל היה לרשום את הדרושים שהיה שומע מאת רבינו, ואחר הסתלקותו בשנת תקפ"ח את הדרושים שהיה שומע מאת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", והיה מוסיף עליהם הערות וביאורים בין חצאי עיגול (בתוספת סימן סגול בתחלת וסוף כל הגהה). הנחת רבי הלל מפאריטש [בנוסף להנחות אלו היה גם הוא בעצמו אומר וכותב דרושים. אלו ואלו נדפסו ביחד בסדרת ספריו "פלח הרמון". גם היה כותב הגהות ובאורים לדרושי רבינו שבכת"י; מהם נדפס ס' "לקוטי באורים" לקונ' ההתפעלות ועוד. בספריה נמצאים ארבעה כרכים בגוכתי"ק (482; 1046; 1228 וחלק מ- 756 ), הכוללים הנחות מהדרושים שהיה שומע וגם דרושי עצמו, ועשרות כרכים שבהם העתקות מכתביו ההנחות והדרושים]. יש עוד כרך אחד, כת"י 1835 הנחות מדרושי רבינו שנאמרו בשנים תקע"ז-ח, לא נודע מי רשמו.

105 צה פרק מב קונטרסים ואגרות לכללות אנ"ש קונטרס ההתפעלות הוא אחד משלושת המכתבים לאנ"ש ששלח רבינו לחסידיו בשנת תקע"ד, היא השנה השניה לנשיאותו. שלוש אגרות אלו נכתבו כהמשך אחת לרעותה, וכשנתבונן בהן בצורה כזו נבין כראוי את השתלבותו של קונטרס ההתפעלות במסגרת זו. האגרת הראשונה היא הנדפסת כהקדמה לקונטרס ההתפעלות במהדורת תרכ"ח. השניה היא זו שנדפסה בשם קונטרס ההתפעלות, והאגרת השלישית היא זו שנדפסה בחלקו השני של הספר נר מצוה ותורה אור, קאפוסט תק"פ, הנקרא שער היחוד. סדר כתיבת המכתבים מוכח גם מגוף האגרות, כי בפתיחת קונטרס ההתפעלות נאמר: "בהיות מבואר במכתבי הראשון" (והמכוון הוא להקדמה הנ"ל), ובתחלת שער היחוד (שהוא המכתב השלישי) כותב: "הנה כבר מבואר באריכות בקונטרס מיוחד 38 בפרטי אופני ההתפעלות" כשכוונתו לקונטרס ההתפעלות. 39 בשני כתבי-יד שבספריה (מספריהם: 180) 188, נמצא התאריך תקפ"א באגרת הראשונה הנ"ל, ובראשון (בשורה שלאחר החתימה "דובער שי' באאמו"ר ז"ל נ"ע נבג"מ זיע"א מליבאויטץ"): "יום ב' י"ב אלול תקפ"א שנת העוש[ר]". אמנם הן נוסח החתימה ("דובער שי'") והן הטעות שבתאריך (י"ב באלול לעולם אינו חל ביום ב' בשבוע, ובשנת תקפ"א חל ביום א') מוכיחים שלא מקולמוסו של האדמו"ר יצא קולופון זה אלא ממעתיק שטעה בציון תאריך ההעתקה. גם בכתב היד השני מופיע אותו תאריך, אלא שהוא כנראה העתקה מהעתקה קודמת, שהרי הוא עצמו נכתב אחר פטירת רבינו (בשנת תקפ"ח) כאמור בכותרת שם: "מכבוד אדמו"ר מוהר"ד נ"ע זיע"א" כן הלשון בדפוס וברוב כה"י שראיתי. אך בכ"י 383 נאמר: "במכתב מיוחד", ובכ"י 138 ו- 756 : "בקונטרס במכתב מיוחד". 39. דלא כפי שרצתה להוכיח רחל אליאור, בקרית ספר כרך נד ע' , כי הראשון נכתב בשנת תקפ"א, השני בשנת תקע"ג-ד והשלישי בשנת תקע"ד (ונדפס בתק"פ). 40. אחר כך הודיעני ר' יהושע מונדשיין כי במחלקת כתבי-היד שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי נמצא המכתב הראשון בארבעה כתבי יד 3515) ,8 3531,8 [וסופו קטוע], ( ורק באחד מהם ( ) מופיע תאריך אחר החתימה: "דוב בער בא"אדמו"ר ז"ל נ"ע נבג"מ מלובאוויטש יום ב' י"ב אלול תק"פ שנת העושר לפ"ק". ובנוסח זה נשתבש הכותב גם בפענוח פרט השנה וכתב תק"פ תחת תקפ"א. את תאריך הכתיבה האמיתי מצאתי בכותרת המכתב שבשני כתבי יד אחרים שבספריה (מס' 606): 381, "אגרת השלוחה לכללות אנ"ש שנת תקע"ד לפ"ק". נוסח החתימה שם: "דובער באאמו"ר הגאון ז"ל נ"ע", ללא ציון תאריך. המכתב השני, קונטרס ההתפעלות, מתוארך אף הוא בכתב יד שבספריה (מס' 260): "אגרת מאדמו"ר לכללות אנ"ש דמדינתינו שנת תקע"ד לפ"ק". בכתב יד 417 נפתח הוא בכותרת שכנראה יצאה מקולמוס המחבר: "לכללות אנ"ש דמדינתנו". 41 ובקולופון (בכתיבה שונה): "נשלם בעזה"ש קונטרס ההתפעלות. שנת תקע"ה לפ"ק" והוא כנראה תאריך ההעתקה. בכתב יד 260 הנ"ל מתוארכת גם האגרת השלישית (שער היחוד שהוא קונטרס ההתבוננות), וכותרתה: "קונטרס ההתבוננות מאדמו"ר דוב בער שליט"א תקע"ד לפ"ק". מכאן מתברר ששלושת המכתבים נכתבו בזה אחר זה בשנת תקע"ד, אלא שסדר הדפסתם היה מן המאוחר למוקדם: לראשונה נדפסה בשנת תק"פ האגרת השלישית בשם שער היחוד, מאוחר יותר (לא לפני תקצ"א ומסתבר שאחר תקצ"ז ( 42 נדפס קונטרס ההתפעלות שהוא המכתב השני, ובאחרונה נדפס המכתב הראשון כ"הקדמה" לקונטרס ההתפעלות, ווארשא תרכ"ח. 41. כותרת זו נמצאת גם בכתבי-היד שבירושלים אך ב : "לכללות אנ"ש בכלל ובפרט". 42. שקצת נראה בו שנדפס אחרי גזירת סגירת הדפוסים ברוסיה בשנת תקצ"ז. ראה לקמן פרק הבא.

106 צו פרק מג דפוס חסידי מחתרתי ברוסיה מהתקופה שלאחרי גזירת סגירת הדפוסים ברוסיה, שנת תקצ"ז ואילך, נודע לנו על קיומו של בית דפוס מחתרתי ברוסיא, על פי חמשה ספרים בלבד שנדפסו בדפוס זה: תקוני הזהר. תניא שתי הוצאות. שער התשובה והתפלה, ודרך חיים לאדמו"ר האמצעי. שנות פעולתו של דפוס זה הן, בשנים הסמוכות לתקצ"ז. המקום באחת העיירות בליטא, באוקריינא או ברוסי' הלבנה. וכשם שמקומו וזמנו של בית הדפוס לוטים בערפל כך גם שם בעליו; אלא שנראה שהי' מחסידי חב"ד, מן העובדה שכמעט כל הספרים שהדפיס הם ספרי חסידות חב"ד. הסימנים המובהקים של תוצרת דפוס זה הם: מקום הדפוס הנאמר בשערי כל הספרים הוא מזויף. כמו כן שנת ההדפסה ושם המדפיס. ולא זו בלבד אלא אף חותמת הביקורת (הצנזורה) המופיעה על כל הטפסים גם היא מזויפת. כללו של דבר כל הנאמר בספרי בית דפוס זה על ההדפסה אין לו ולמציאות העובדתית ולא כלום. ואין כל פלא בדבר, שהרי שנות פעילותו של בית דפוס זה היו לאחר גזירת הדפוסים ברוסיא, 43 כאשר החזקת בית הדפוס הי' עון חמור ביותר, שמגיע עבורו עונש קשה. לפיכך נאלץ המדפיס להעלים את שמו זמנו ומקומו. עד כאן נקודת היסוד של מאמר זה, שבהמשכו יובאו הוכחות לבסס את ההנחות הללו, וכן יובהרו להלן הדברים בפרטיות, למרות דבריהם של ביבליוגרפים ידועי-שם, השוללים אפשרות כזו מעיקרה, ומשערים, שדפוס זה לא הי' ולא נברא, וכל הספרים הנ"ל נדפסו בקאפוסט לפני הגזירה, או בלבוב שאיננה ברוסיא. * * * הראשון שהבחין בדמיון שבין הספרים האמורים, עכ"פ חלק מהם, הי' מר א. מ. הברמן, ברשימתו ב"שערי חב"ד" (עלי עין תשי"ב), הכותב ברשימת הספר "דרך חיים" 44 (מס. 29): דרך חיים ותוכחת מוסר השכל בקאפוסט בשנת אזן שומעת תוכחת חיים לפ"ק (נראה שזה הוא דפוס לבוב משנת תר"י לערך). 43. ראה לקמן פרק נט. 44. הוצאה שלישית. ובספר שער התשובה והתפלה 45 (מס. 272) כותב: האותיות הן אותיות ספר 'דרך חיים ותוכחת מוסר השכל' הנראה כדפוס לבוב תר"י לערך. ברשימה הנ"ל נדפסו גם הגהות והוספות ר' חיים ליברמן [המסומנות בכוכב], המעיר על רשימת הספר "דרך חיים" הנ"ל: על הטופס שלנו יש חותם רוסי המעיד, כי הספר נבדק ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה. גזירת בדיקת הספרים היתה בשנת 1837, ולפי זה מסתמא נדפס באמת בקאפוסט. עיקר ההוכחה שבדברים אלה [של הרח"ל] היא, שהספר נדפס ברוסיא לפני תקצ"ז (ולא בלבוב בתר"י לערך, כדברי הברמן), ומה שסיים "ולפי זה מסתמא נדפס באמת בקאפוסט", היינו מכיון שכך נאמר בשער, ואין כל סיבה להניח שיש כאן איזה זיוף. בספר "שער התשובה והתפלה" (מס. 272) הנ"ל לא מופיעה הערתו של הרח"ל, כי בטעות 46 נדפסה בסוף מס. 271, ושם נאמר: על השער אמנם כתוב 'שקלאב' אבל מכיון שהאותיות הן של 'דרך חיים' (סי' 27 [צ"ל: ]) אפשר שגם זה דפוס קאפוסט. עיקר ההוכחה שהספר נדפס ברוסיא לפני תקצ"ז (לא בלבוב תר"י לערך) קיימת גם כאן, כיון שגם בספר זה מופיעה חותמת הרב של קאפוסט. 48 אך מה ששיער הרח"ל, מחמת הדמיון בין אותיות ספר זה לספר "דרך חיים", שגם הוא נדפס בקאפוסט, הרי ערבך ערבא צריך, כי אפשר לומר גם להיפך, ששניהם נדפסו בשקלאב, 49 ומאי אולמא האי מהאי? 45. ח"א הוצאה שניה. 46. אין זו טעות דפוס, אלא שהברמן טעה בדברי הרח"ל, כדלקמן בהערות. 47. והברמן טעה וחשב שרח"ל מדבר כאן על ההוצאה הראשונה של "שער התשובה והתפלה" (ראה הערה שלפנ"ז) ומדבר על הדמיון שבינה לבין ההוצאה הראשונה של "דרך חיים", ולכן הוסיף בדברי הרח"ל את המס שהיא ההוצאה הראשונה של "דרך חיים". 48. שכ"ה בכל הטפסים של כל הספרים של דפוס זה, ובטופס שלפני הרח"ל של ספר זה נשמטה החותמת בטעות. וישנה גם בטופס שבספריה (צילומו בהוספות לס' "שערי תשובה" קה"ת תשד"מ ע' 20). 49. מסיבה זו לא כתבתי ברשימת דפוסי "שערי תשובה" (שם ע' 17 סי' ג) שהוא דפוס קאפוסט, רק בהערה 3 שם כתבתי: "בהשער נזכר "שקלאב", אבל חותם הביקורת הוא מהרב דקאפוסט".

107 ספרים וכתבים פרק מג: דפוס חסידי מחתרתי ברוסיה צז מסיבה זו נזהר הרח"ל מלנקוט בלשון של ודאות, וכתב בלשון "אפשר שגם זה דפוס קאפוסט". וגם בספר "דרך חיים" כתב בזהירות בלשון "מסתמא נדפס באמת בקאפוסט". אך אפשר גם שנדפסו שניהם בשקלאב. ושמא יש ללכת עוד צעד באותו כיוון, וכיון שבודאי נדפסו שניהם באותו דפוס, ובודאי אחד מהם מזויף אפשר גם ששניהם זיוף, ובאמת נדפסו שניהם במקום שלישי. ומה שבחרו המדפיסים לכתוב בדרך חיים "קאפוסט" ובשער התשובה והתפלה "שקלאב", הוא משום ששני השערים הללו אינם אלא העתק שער ההוצאה הראשונה של ספרים אלו, שהעתיקוהו בשלימותו כולל מקום הדפוס של ההוצאה הראשונה, ש"דרך חיים" נדפס ב"קאפוסט" ו"שער התשובה והתפלה" ב"שקלאב". מה טעם מצא הרח"ל לבחור יותר בעיר "קאפוסט"? על כך חייבים אנו להעתיק בשלימות את לשונו, אצל "שער התשובה והתפלה": מכיון שהאותיות הן של ספר 'דרך חיים' (סי' 27 [צ"ל: 29]) ו'לקוטי אמרים' (סי' *52) אפשר שגם זה דפוס קאפוסט. הספר לקוטי אמרים הנ"ל לא הי' במקורו ברשימת הברמן ונוסף ע"י הרח"ל [ומסומן בכוכב]. הוצאה זו של התניא היא תקע"ד חמ"ד, והרח"ל כותב עלי': ראיתי שלושה טפסים ועל שלשתם יש חותם רוסי שנתבקרו על ידי הרב הקאפוסטי ל. יפה; ואם כן מסתמא הוא דפוס קאפוסט. אותיות הדפוס הן אלו שבספר 'דרך חיים' (סי' [גם כאן צ"ל: 29]). פרט השנה נזדייף על פי דפוס שקלאב. הוצאה זו של התניא איננה היחידה שנמצאים בה סימנים אלה. מיד לאחר זה מוסיף הרח"ל עוד הוצאה (מס. :(52** אותיות הדפוס הן כמו בהוצאה הקודמת וגם עליו החותם הרוסי הנ"ל, ואם כן גם זה דפוס קאפוסט. מכאן למדנו שהסיבה וההכרעה לקבל את קאפוסט כמקום הדפוס של ארבעת הספרים האלה היא חותמת הרב הקאפוסטי, המופיעה (כמעט) בכל הטפסים שהגיעו לידינו (מארבעת ספרים אלה). לכן נראה לרח"ל ששם נדפסו ושם היו, אצל הקונים אותם, שמסרוהו לרב העיר לבקרו ולחתמו. מסקנתו זו של הרח"ל מועתקת גם ע"י הר"י שי' מונדשיין בספרו "תורת חב"ד ביבליוגרפיות תניא" מס. י-יא, אך בע' 71 שם מרבה להתפלפל בדברים אלה. ואלו דבריו: ב'שערי חב"ד' (מס' *52) כותב ר"ח ליברמן: "ראיתי שלושה טפסים ועל שלשתם יש חותם רוסי שנתבקרו ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה; ואם כן מסתמא הוא דפוס קאפוסט" (וכן מוכח מצורת האותיות, עיי"ש). חותמת זו נמצאת גם בטפסים נוספים, ובשתי המהדורות (מס' י-יא לעיל). והדבר מעורר פליאה: חותמות הביקורת נקבעו בגזירת הדפוסים של שנת תקצז 1836 לשם אישור "כשרות" הספרים שנדפסו קודם לגזירה, ושהוחזקו בבתיהם של היהודים. הספרים ניתנו על-ידי בעליהם לביקורת אל המורשה האיזורי מטעם הצנזורה שבמקרים רבים היה זה הרב המקומי, ואותו מבקר הטביע את החותמת (בדרך כלל בצירוף חתימתו שלו). כך שלמעשה לא היה כל קשר בין מקום ההחתמה למקום ההדפסה, שהרי היהודי החזיק בביתו ספרים שנדפסו במקומות שונים ולאו דוקא ממקומו או מארצו. והנה לפנינו שתי מהדורות, ושתיהן חתומות ע"י אותו רב מקאפוסט, כלומר שהספרים ניתנו לו לאישור מאנשי עירו וסביבתה, היתכן כי שתי המהדורות נמכרו כולן רק לתושבי קאפוסט?! מדוע לא מצינו ספר ממהדורה זו שעליו חותמת- ביקורת מאיזור אחר? לו הייתה קיימת רק מהדורה אחת, ניתן היה לשער שהגזירה יצאה סמוך לסיום ההדפסה קודם שהחלה הפצת הספר, ואזי ניתנו הספרים לאישורו של הרב המקומי בעודם בבית הדפוס, וחתומים נמכרו לכל אתר ואתר. ברם ביצוע מהדורה שניה מוכיח שקודמתה כבר אזלה מן השוק, כלומר שהמהדורה הראשונה קדמה לגזירה זמן לא קצר, כדי מכירתה וכדי סידור והדפסת מהדורה חדשה. ומהו, אם-כן, פשר החותמת הזהה בכל הטפסים? בשים לב לעובדה שהדפסה זו בין כך אינה "כשירה", לא נזכר בה שם המדפיס ולא מקום הדפוס שנת ההדפסה מזוייפת גם היא, והיה לכאורה מקום להשערה שהספר נדפס בקאפוסט במחתרת, אחר שיצאה הגזירה לאיסור הדפוסים העבריים, ובבית הדפוס החתימו את כל הטפסים של שתי המהדורות ב"הכשר" הרב קודם למכירתם. השערה זו יכולה היתה לפתור תמיהות רבות, אך מאידך גיסא מעוררת היא תמיהה לא פחות קטנה: היכן מצינו אח ורע לתופעה זו של הדפסת ספר עברי במחתרת במשך תקופת הגזירה?. 50 קיומם של בתי דפוס מחתרתיים ברוסיה הוא עובדה קיימת. כגון בית הדפוס של ר' נתן בברסלב בתקופה מסויימת, וראה גם ב'שערי חב"ד' מס' 201: "ר' חיים ליברמן משער, כי דפוס פרטי כאן [בשקלאב], בלתי ליגלי, מחמת גזירת המלכות". אך אין ידועות לי עדויות על קיומם של בתי דפוס מסוג זה אחר הגזירה המקיפה של שנת תקצ"ז (אלא אם כן נאמר שדברי ר"ח ליברמן אודות דפוס שקלאב הנ"ל מתייחסים אף הם לגזירת הדפוסים של תקצ"ז). טרם שניגש לדון בדברים אלה, החובה להוסיף ספר חמישי שנדפס בדפוס זה (שגם בו ישנם כל הסימנים 50. ועלי' יש להוסיף תמי' נוספת: לפנ"ז שם (ע' 66) רושם מונדשיין כמה שינויים מחמת הצנזורה שבדפוס זה; כיון שדפוס זה הוא מחתרתי. מיהו הצנזור של דפוס מחתרתי זה שצינזר כל כך את התניא ולאיזה צורך?

108 צח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שני: כ"ק אדמו"ר האמצעי של דפוס זה, באותיות, וגם בנייר, ובחותמת של הרב מקאפוסט), הוא ספר תקוני הזהר שנאמר בשער "בדפוס של הרבני הנגיד המופלג מהור"ר יהודה במו' א"ש פייווש יפה זללה"ה, בקאפוסט והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע [תקפ"ה] לפ"ק. אם אנו זקוקים להוכחות נוספות על הזיופים שבשער ספר זה, יבוא ויעיד אישור הצנזורה שמעבר לשער, שם נאמר שהאישור ניתן בשנת שנים לפני התאריך המופיע בשער. ובאמת אין האישור שבתאריך זה אלא העתק מאישור הצנזורה שניתן לתקוני הזהר שנדפס בקאפוסט בשנת תק"ע. 51 וגם בספר זה, כבשאר הספרים, אנו מוצאים את הסימן המובהק הנ"ל: בכל הטפסים שהגיעו לידינו מספר זה, מופיע חותם רוסי ה"מעיד" שהספר נתבקר על ידי רבה של קאפוסט. בדקתי מאות טופסי ספרים שנדפסו ברוסיא, שמופיע בהם חותם רוסי שהספר נתבקר על ידי רב, ובאף אחד מהם לא מצאתי חותם זה, גם בספרים שנדפסו בקאפוסט. והגם ש"אין לא ראינו ראי'", בכל זאת, הלא דבר הוא. אמנם מצאתי חותם דומה לזה שלפנינו, שאכן נחתם על ידי רבה של קאפוסט, שאף חתם בכתב ידו את שמו ליד החותם. את החותם הזה בצירוף חתימתו של הרב מצאתי בשלשה ספרים: א) שו"ע אדמו"ר הזקן (הלכות פסח שקלאב תקע"ד). ב) אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א). ג) מקדש מלך (סדילקאב תק"פ). עובדה זו מגבירה את הפלא ואת התעלומה שבספרים הנידונים שבעתיים מדוע מחמשת הספרים האמורים, כל הטפסים חתומים בחותם השני שאינו אלא חיקוי החותם האמיתי, ובכולם מופיע החותם בלי החתימה שבצדו. האם אין כל זה אלא הוכחה שהחותם עצמו גם הוא מזויף יחד עם זיוף כל האמור בשער על המדפיס, מקום ושנת ההדפסה?! 51. גם לשון השער הוא חיקוי בלתי מוצלח של שער דפוס סלאוויטא תקפ"ו, ובמקום הכתוב שם "ויתר המעלות לא נפקד דבר מתמונת התיקונים הנדפסים פה בשנת תקפ"א" - שינה בדפוס שלפנינו וכתב "הנדפסים בטוב ויפה". גם את הפסוק והמשכילים יזהירו שבאה כמסגרת לשער בדפוס סלאוויטא תקפ"ו העתיק בצורה דומה בדפוס שלפנינו. ואם כן בודאי נדפס הספר אחר תקפ"ו, ולשם זיוף השער וכו' השתמש כאן בשני דפוסים: א) קאפוסט תק"ע. ב) סלאוויטא תקפ"ו. מכיון שהגענו למסקנה המסתברת לאור כל זה, שגם חותם הביקורת הוא מזויף, דבר שלא מצאנו לו אח ורע. נחזור לדיון הראשון: אם אמנם נעשה כל זה בקאפוסט, דהיינו הן ההדפסה המחתרתית והן ההחתמה המזויפת, האם לא חשש המזייף מפני הרב החותם, שמא יגיע אליו אחד מהספרים ויבחין מיד בזיוף? או שמא לא חשש הרב עצמו מן העונש החמור הכרוך בזיוף זה, ולא נמנע מהזכרת שמו על הקלקלה? מחמת כל זה וכיו"ב שולל הרח"ל את כל תאוריית הדפוס המחתרתי וזיוף החותם, ומניח שהספר אכן נדפס בקאפוסט לפני הגזירה של תקצ"ז, 52 ולדעתו החותמת היא מקורית, ושתי חותמות היו לו לרב של קאפוסט. אך כבר כתבתי את הסיבות שקשה לקבל הנחה זו. ויבחר הבוחר. אך אם אמנם אמת הדבר הזה שהדפוס הוא דפוס מחתרתי לאחר גזירת הדפוסים, והחותם הוא מזויף לא מסתבר כלל להניח שהדפוס הי' בקאפוסט, שהרי הרוצה לשקר ירחיק עדותו. שוב אין לנו שום ידיעה על מקום ההדפסה מלבד עובדות אלו: א) שהדפוס הי' ברוסיא, 53 כניכר מהאותיות וכו' 52. אך גם אז נצטרך לומר שהספרים נדפסו בקאפוסט סמוך להתחלת הגזירה בשנת תקצ"ז, שלכן ניתנו כל הספרים לאישורו של הרב המקומי, בעודם בבית הדפוס. ואז יהי' לפחות שם המדפיס בספר דרך חיים מזויף; שבשער ספר זה נעתק לשון השער של ההוצאה הראשונה (והב') של ספר זה, בקאפוסט בשנת תקע"ט "בדפוס של הרבני ישראל במו"ה יצחק יפה". המדפיס ר"י יפה עלה לארה"ק בשנת תקפ"ג (ראה תולדות חב"ד בארה"ק ע' נא) ונפטר לפני תקפ"ט (ראה גריבסקי, זכרון לחובבים, חוברת יא), אם כן בודאי לא הדפיס ספרים בקאפוסט סמוך לשנת תקצ"ז. שמו המופיע בשער הספר הוא בודאי זיוף. 53. יש לשער שאותיות אלו הן שאריות של אחד הדפוסים של רוסיא שנסגרו בשנת תקצ"ז, ולכן אותיות דפוס זה הן שחוקות כל כך; ועל ידי דמיון סוגי האותיות של הדפוסים השונים ברוסיא לאותיות דפוס זה הי' אפשר לברר זאת. אבל: א) השוואה זו דורשת עין חדה הרגילה בהשוואת אותיות דפוסים אלו, ועיון בסבלנות בספרים מרובים שנדפסו בעיירות שונות שברוסיא - שרבו בהם זיופים בשם העיר, והרגילים בהעברת האותיות והדפוס מעיר לחברתה. מה גם שעלינו להשוות אותיות שחוקות לבלתי שחוקות. ב) גם אז, נדע רק מהיכן באו האותיות, אך לא את מקום הדפוס, שבודאי לא נשאר במקומו לאחר סגידת הדפוס על ידי המלוכה. אופן קל יותר הוא לברר מאיזה דפוס הגיע לידי מדפיס זה העיטור האחד

109 ספרים וכתבים פרק מג: דפוס חסידי מחתרתי ברוסיה צט ומהזיופים וכו' שרגילים בהם דפוסי רוסיא. ב) שכל חמשת הספרים הללו נדפסו לאחר גזירת הדפוסים בתקצ"ז, שלכן נחתם חותם הביקורת בבית הדפוס. ג) שמסתבר, שהמדפיס הי' מחסידי חב"ד, שלכן, ארבעה מתוך חמשת הספרים הם ספרי חסידות חב"ד. חותמת הרב המבקר עתה שמצאנו את החותם המקורי עם חתימת המבקר בצדו, עלה בידינו גם לברר את שמו וזהותו של הרב שנשתבשו בו בכל הרשימות הנזכרות. ב"שערי חב"ד" שם כותב הרח"ל "ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה". ב"תורת חב"ד" שם כותב הר"י שי' מונדשיין "במכתב אלי כותב ר"ח ליברמן כי אפשר ויש לקרוא מ. יפה במקום ל. יפה (על ר' משה מ"ץ בקאפוסט ראה לעיל בהסכמות למס' ו ובהערה 3 שם )". 54 והיחיד שאפשר למצוא בחמשת הספרים האלה, והוא מופיע בהם פעמיים: א) בשער הספר דרך חיים. ב) בספר תקוני הזהר בסוף ההקדמה (יח, ב). ולע"ע לא מצאתיו בספרים אחרים. 54. ושם (ע' 80) כותב מונדשיין אודות הרב ר' משה ב"ר ישראל מ"ץ דק"ק והנה כשאנו מעיינים בחתימתו, אמר לי הרח"ל, שמפורש בה שמו "נחום". וזהו פשר דבר: לפועל מופיעה בחותם (בין במקורי ובין בחיקוי) האות N שהיא אות נו"ן לטינית. ברוסית אין אות כזו, אך יש לה קצת דמיון לאות Л שהיא אות למ"ד רוסית, ולאות M שהיא אות מ"ם רוסית. הרח"ל משער, שהנכונה היא נו"ן לטינית. ומחוסר בקיאות בשפה הרוסית על ידי חורט החותמת, חרט במקומה נו"ן לטינית, המורה על השם נחום. לא ידוע לנו רב בקאפוסט, באותה תקופה, בשם נחום יפה, אך ידוע מדפיס בקאפוסט בשם מנחם נחום יפה הוא אחד משלשת האחים השותפים בני א"ש פייווש יפה. משער הרח"ל, שהוא הרב הנבחר על ידי הצנזור לבקר את ספרי היהודים בקאפוסט. קאפוסט "חתום בהסכמות על ספרים רבים שנדפסו בקאפוסט ובשקלאוו. ונראה שהיה מחסידי אדמו"ר הרש"ז". אמנם א) לא מצינו שיהי' שם משפחתו יפה. ב) בחקירות של המאסר השני של אדמו"ר הזקן, בשנת תקס"א, אמר המתורגמן ר' יהודה בן פייבוש מקאפוסט (כרם חב"ד 4 ע' 80): בעיר קאפוסט שבה אני מתגורר ישנו המורה משה בן ישראל, אך לא ידוע לי אם הוא למד ממנו אם לאו.

110 ק המאסר והגאולה פרק מד שלבים בגאולה מסמכי ההלשנה, החקירות והזיכוי, נתפרסמו בספר "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי" (קה"ת תשנ"ח). אחרי שהתגלה תיק המאסר והגאולה של רבינו, נודעו לנו כל פרטי השתלשלות המלשינות, המאסר, החקירות והגאולה: המאסר הזה הוא המאסר שידועים היו לנו אודותיו רק פרטים מעטים, 55 אפילו תאריך השנה שבה התקיים לא היה ברור כל צרכו: ב"בד קודש" עמ' 9 מסופר: אשר ת"ל יצא בשלום ברוב כבוד ופאר ביום א' וישלח יו"ד כסלו שנת תקפ"ז. בשוה"ג כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע שם: בבית רבי כותב אשר המאסר והגאולה היו בשנת תקפ"ו. אבל מסורה היא בבית הרב שכל זה אירע בשנת תקפ"ז (ולכן לא נקבעה כל כך חגיגת יו"ד כסלו, כי בשנה שלאחרי', שאז היתה צ"ל החגיגה בפעם הראשונה, נסתלק כ"ק אדמו"ר האמצעי ביום ט' כסלו). למרות כל זאת מספר כ"ק אדמו"ר זי"ע ביומן כסלו תרצ"ג (רשימת היומן ע' רצג): יש ספק אם יצא לחרות תקפ"ו או פ"ז. ובס' השיחות תש"א (עמ' 50): וועגן דעם יום טוב יו"ד כסלו זיינען פאראן חילוקי דעות אין וועלכן יאר דאס איז געווען. אין "בית רבי" שטייט, אז דאס איז געווען אין יאהר תקפ"ו, און יש אומרים אז דער יו"ט האט זיך אנגעהויבן ערשט נאך דער הסתלקות, און אן אנדער דיעה איז דא, אז די התחלת המסירה איז געווען אין יאהר תקפ"ו און ס'האט זיך פארצויגן ביז תקפ"ז און דער יו"ט האט זיך אנגעהובן אין יאהר תקפ"ח. עוד מסופר ב"עבודת הקודש" עמ' קנה, אשר בכסלו תשמ"ב שאלתי כמה סתירות אודות התאריך של יו"ד כסלו המובא באגרות וברשימות, והואיל הרבי להשיב לי: יברר (בס' עתים לבינה?) מתי חל יוד כסלו בתקפ"ז (וספק קצת אולי הגאולה) בתקפ"ו. למעשה היתה קביעות השנה בשתי השנים שוה, שיו"ד כסלו חל ביום ראשון, ואם כן אין לברר מכך כלום. מתוך המסמכים שהתגלו נודע לנו, שהיו שלושה שלבים לשחרור וזיכוי רבינו (כעין דיעה האחרונה המובאת לעיל מס' השיחות תש"א), האחד הי' בחודש כסלו תקפ"ו, השני בחודש כסלו תקפ"ז והשלישי בחודש כסלו תקפ"ח: א) בשלהי קיץ תקפ"ה מסר שמחה קיסין שלושה כתבי מלשינות על רבינו. באסרו חג הסוכות תקפ"ו נלקח רבינו לחקירות בוויטעבסק, מושבו של מושל פלכי וויטעבסק, מוהילוב סמולנסק וקאלוגא, ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו על ידי חוקריו של המושל. במשך חודש מר-חשון תקפ"ו נמשכו החקירות. בו' כסלו כתב רבינו כתב-בקשה למושל חאוואנסקי שישחררו. 55. בנוסף למתפרסם כאן, יש סיפורים נוספים מרבותינו נשיאינו אודות תקופת המאסר והגאולה, והם נלקטו ב"ספר התולדות אדמו"ר האמצעי" עמ' רשימת היומן ע' ריא וע' רצב. בקשת אדמו"ר האמצעי לשחררו

111 המאסר והגאולה פרק מד: שלבים בגאולה קא י' כסלו תקפ"ו שוחרר לביתו. ועדיין קשה לכנות זאת בשם "גאולה", שהרי רק שלחו אותו לביתו אחר גמר החקירות שלפני המשפט. ב) בי"ט כסלו תקפ"ו שלח המושל חאוואנסקי את התיק אל ממשל פלך מוהילוב, שליובאוויטש שייכת אליו, שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים. ממשל פלך מוהילוב שלח את התיק אל בית משפט השלום מחוז באבינאוויטש, שליובאוויטש שייכת אליו, להמשך החקירות ולהחלטה בנושא. בית משפט השלום בבאבינאוויטש שלח שוטר עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש. אחר כך שלח בית משפט השלום בבאבינאוויטש הוראה לקאפוסט, ארשא, שקלאוו ומוהילוב, לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט השלום בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב. י"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה. ג) התובע הכללי של פלך מוהילוב אישר את פסק הזיכוי של רבינו, ואחר כך שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור. אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט בפטרבורג עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב. כ"א כסלו תקפ"ח אישר הסינט בפטרבורג את פסק- דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה הי' כבר מספר ימים אחרי הסתלקות רבינו, בט' כסלו תקפ"ח.

112 קב פרק מה תוכן ההלשנה, החקירות והזיכוי בכתב-המלשינות מנסה שמחה קיסין לצייר את תנועת החסידים כרודפת בצע, המנצלת את התמימות של הצעירים לספר להם סיפורי צדיקים ולשלול את כספם, וכי הם משתלטים על הקהלות, קופות הצדקה, שחיטה, ובתי דפוס של היהודים. ולכן דורש לרדוף ולהשמיד את התנועה החסידית (מסמך א). אל המלשינות הזאת צירף מכתב של רבינו אודות חלוקת מעמד-בית-הרב משנת תקע"ד, וממנו ניסה להוכיח כי רבינו אוסף מהחסידים סכומים אדירים כדי להשתמש בהם להנאותיו האישיות (מסמך ב). מכתב זה, שצורף לתיק על ידי המלשין, כולל רשימת חלוקת מעות מעמד בית-הרב, שנאסף אצל החסידים אחרי הסתלקות רבינו הזקן בכ"ד טבת תקע"ג (מסמך ד). הי' זה אוסף מיוחד לשיקום בית הרב בליובאוויטש, מאחר שכל בית הרב שבלאדי היה למאכולת אש, אחרי בריחת רבינו הזקן עם בני משפחתו מלאדי במלחמת נפוליון. הכסף שנאסף וחולק הי' רו"כ. בסוף השנה הראשונה להסתלקות רבינו הזקן, בחודש טבת תקע"ד, סידר רבינו את חלוקת המעות, עבורו ועבור כל אחד מצאצאי רבינו הזקן. את החלוקה הזאת סידר על ידי אחד מגדולי החסידים ר' פנחס שיק משקלאוו, ויחד אתו מינה את החסידים ר' שלמה פריידעס ור' זלמן רויזעס משקלאוו, להשגיח על החלוקה. אחרי פטירת החסיד ר' פנחס משקלאוו, הגיע כתב- החלוקה לידי שמחה קיסין, שהשתמש בו בכתב-המלשינות שלו (מסמך ב), וממנו רצה להוכיח שרבינו אסף באותו זמן כ- 140 אלף רובל, וחילק מהם רק 35 אלף רובל; שהרי בסופו כתוב: "שהם בערך חלק רביעי מסכום הכולל הזה" (מסמך יב). רבינו השיב שבודאי יש טעות ושקר בתרגום הקטע הזה, וביקש מהחוקרים שיתנו לו את המקור, שממנו יוכל להוכיח, שמעולם לא אסף אז יותר מ- 35 אלף רובל, ואותם הוא חילק (מסמך יג). החוקרים נענו לבקשתו, הקטע הזה הועתק בהעתקה מדוייקת ותורגם מחדש לרוסית על ידי המתרגם של רבינו, החסיד ר' יהודה יפה. על פי תרגום מדוייק זה הוכיח רבינו, שברורה בו הכוונה, שמעולם לא אסף אז יותר מ- 35 אלף רובל (מסמכים יד-טו). [דבר זה היה ידוע גם לפני גילוי התיק, אשר לפי המלשינות אסף רבינו עוד כמאה אלף רובל שלא נתברר מהיכן באו ולהיכן אזלו, גם הי' ידוע אשר רבינו הוכיח כי יש כאן סילוף וכי מעולם לא אסף סכום זה. אמנם פרטי הדבר לא היו ידועים, רק שמועות פורחות. וכך מספר בבית רבי ח"ב פ"ד: "גופא דעובדא הכי הוה (כל זה שמענו מאחד מנכדי רבינו כל מעשה המלשינות מרישא לסיפא) זייפו את המכתב בזיוף קטן באתוון דזיופא מאותיות שקר הוא אות ק', שבסכום הכסף שהי' כתוב בהמכתב הוסיפו עוד ק' אלפים". אמנם במסמכים שלפנינו מתברר, שהוספת המאה אלף רובל נעוצה בתרגום מוטעה של המלים "שהם בערך חלק רביעי מסכום הכולל הזה"]. * * * בזה לא הסתפקו החוקרים, ורצו לדעת בדיוק מהיכן נאסף הכסף ומה השתמשו בו (מסמך יב), שהרי על פי חוקת היהודים של שנת תקס"ה, אסור לרב לגבות כספים מהקהל כדי להעשיר את עצמו, מלבד המשכורת שלו הקצובה (מסמך ב). רבינו השיב, ששני שלישים מהכסף חילק בין בני משפחתו צאצאי רבינו הזקן, אשר במשך ימי מלחמת נפוליון התרוששו מכל נכסיהם ובתיהם ונשארו מחוסרי כל. ושליש מהכסף לקח לעצמו לבנות לו בית ובית הכנסת בליובאוויטש ולקנות ספרים, אחרי שהתרושש מהכל בעת מלחמת נפוליון (מסמך יג סעיף 1). שוב שאלוהו כמה כסף עלתה בניית בית הכנסת בליובאוויטש וקניית הספרים (מסמך טז), והשיב בפירוט, וסך הכל עלה כ- 11 אלף רובל, שחלקו בא מתוך רובל הנ"ל וחלקו מתרומות שנאספו בשנים הבאות (מסמך יז). שלחו אם כן חוקר מיוחד לליובאוויטש לראות אם הפרטים תואמים את המציאות, הוא דיבר שם עם תושבי המקום שאינם חסידי רבינו, הם אימתו את המספרים, אבל הוא נשאר מסתפק באמיתות דיוק הסכומים (מסמך כב). * * * שוב נשאל רבינו באיזה אופן נגבים מעות המעמד ואם הגביות האלו מהחסידים הם מרצונם הטוב (מסמך יב), והשיב אשר אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, נשאר בקרעמענטשוג, ופנו אליו החסידים לבקשו

113 המאסר והגאולה פרק מה: תוכן ההלשנה, החקירות והזיכוי קג שיחזור לרוסיה הלבנה והבטיחו שמקבלים על עצמם את בניית ביתו ובית בני המשפחה ומשכורתו. באותה שעה נאספו כ- 35 אלף רובל, ואחר כך נאספים במשך שנה אלף רובל, אשר 35% מהם הוא לוקח להוצאותיו והשאר מחלק בין שאר צאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן (מסמך יג). החוקרים לא סמכו עליו בזה, ובמשך חדשי הקיץ נשלחה הוראה לעיירות קאפוסט, ארשא, שקלאוו ומוהילוב, לחקור את החסידים בעיירות האלו ולברר אם אמנם הם הזמינו אל רבינו לבוא מקרעמענטשוג להתיישב ברוסיה הלבנה והבטיחו לו כנ"ל (מסמכים לג; לט). בסופו של דבר התברר בכל החקירות ככל דברי רבינו, ועל פי זה זוכה מכל אשמה על ידי בית המשפט העליון בפלך מוהילוב (מסמך מו). בחקירות האלו התברר שכל ה"מעמד" שנתנו החסידים לרבינו היה בנדיבות ולא על פי איזשהו הכרח או הטלת מסים, ואשר רבינו לא היה רב רשמי שנבחר על ידי הקהלה ומקבל מהם משכורת, ואשר משתי סיבות אלו אין תמיכת החסידים האלו סותרת את חוקת היהודים של שנת תקס"ה, האוסרת על הרב לגבות כספים מהקהל כדי להעשיר את עצמו, מלבד המשכורת שלו הקצובה (מסמך נא). המושל חאוואנסקי עירער על פסק הדין של בית המשפט העליון במוהילוב, לפני הסינט העליון בפטרבורג, וטען אשר סוף כל סוף, אוסף כספים זה של מעמד בית הרב הוא אוסף של סכומים בלתי קצובים, והיא יכולה להביא להתרשלות העם היהודי ולהתדרדרותם למעשים אסורים ולהפסקת תשלומי המסים לממשלה, ואשר לכן חייבים לאסור את הנוהג הזה בחוק, ולענוש את מבצעי האוסף (מסמך נא). אמנם הסינט העליון קיבל את נימוקי החלטת בית משפט העליון במוהילוב, לזכות את רבינו מכל אשמה, בהנהגה זו של קבלת מעות "מעמד" (מסמך נג). הזיכוי הסופי הזה ניתן על ידי הסינט העליון בכ"א כסלו תקפ"ח, 12 יום אחרי הסתלקות רבינו בט' כסלו תקפ"ח; אמנם הנהגת תמיכת בית הרבי על ידי מעות "מעמד" נשארה חוקית, וזה המשיך להיות מקור הפרנסה של אדמו"רי חב"ד גם בדורות הבאים.

114 קד פרק מו השתלשלות המאורעות עתה נסקור את השתלשלות המאורעות, לפי סדר לוח הזמנים: יוני יולי 1825 (תמוז מנחם-אב תקפ"ה): ההלשנות נמסרות למושל חאוואנסקי בוויטעבסק (מסמכים א-ג). באותה שעה נסע רבינו לחו"ל, להתרפאות במעיינות הרפואה בקארלסבאד (ראה אגרות-קודש שלו, אגרת כה, ובהערות שבסוף הכרך שם). ספטמבר 1825 (תשרי תקפ"ו): המושל חאוואנסקי מצוה על פקידי המשטרה להביא את רבינו לוויטעבסק לחקירות (מסמך ז). 2 באוקטובר 1825 (ב' מר-חשון תקפ"ו): המושל חאוואנסקי מוסר את החקירות לידי החוקרים (מסמך ט). 5 באוקטובר 1825 (ה' מר"ח תקפ"ו): רבינו מתבקש לאשר את הנספחים למלשינות שהם כתב-ידו (מסמך יב), ובאותו יום אף חקרו שנים מחסידיו (שהובאו אף הם לחקירות בוויטעבסק), ר' זלמן רויזעס סלונים ור' שלמה פריידעס משקלאוו (מסמכים י-יא). 7 באוקטובר 1825 (ז' מר"ח תקפ"ו): מתחילה חקירתו הראשונה של רבינו (מסמכים יב-טו). 15 באוקטובר 1825 (ט"ו מר"ח תקפ"ו): חקירתו השניה של רבינו (מסמכים טז-יז). 19 באוקטובר 1825 (י"ט מר"ח תקפ"ו): חקירתו השלישית של רבינו (מסמכים יט-כ). באותו יום נשלח חוקר מיוחד לליובאוויטש, לבדוק אם כל מה ששמעו מהרבי תואם את העובדות בשטח (מסמך כב). באותו יום אף נשלח שוטר מיוחד להביא את הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלע לחקירות בוויטבסק (מסמך נה) באוקטובר 1825 (כ"א-ח מר"ח תקפ"ו): חקירת הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלע (מסמך כא). 4 בנובמבר 1825 (ו' כסלו תקפ"ו): רבינו מוסר בקשה למושל שישחררוהו לביתו (מסמך כג). יו"ד כסלו תקפ"ו: הרבי שוחרר לביתו. 10 בנובמבר 1825 (י"ב כסלו תקפ"ו): החוקרים כותבים סקירת תוצאות החקירה והמסמכים ומוסרים למושל חאוואנסקי (מסמך כד). 17 בנובמבר 1825 (י"ט כסלו תקפ"ו): המושל חאוואנסקי שולח את התיק לממשל הפלך מוהילוב, אשר ליובאוויטש ובאבינאוויטש שייכים אליו, כדי שידונו בתיק בבית המשפט הפלכי (מסמך כה). את הפיקוח על עריכת המשפט מסר חאוואנסקי אל התובע הכללי של פלך מוהילוב (מסמך כו). 19 דצמבר 1825 (כ"א טבת תקפ"ו): החקירה הקודמת למשפט עדיין לא מוצתה, ולכן שלח ממשל הפלך את התיק לידי בית משפט השלום בבאבינאוויטש, אשר העיירה ליובאוויטש שייכת אליו, כדי לסיים את החקירה (מסמך מח). 23 בדצמבר (כ"ה טבת): הגיע התיק לבית משפט השלום בבאבינאוויטש (מסמך ל). 9 בינואר 1826 (י"ג שבט תקפ"ו): התובע הכללי מסר את הפיקוח על עריכת החקירה לידי מפקח בית המשפט המחוזי בבאבינאוויטש (מסמך כט). 13 בינואר 1826 (י"ז שבט): התחילו לעסוק בתיק (מסמך ל). 16 בינואר (כ' שבט): שלחו שוטר עם שאלות אל רבינו בליובאוויטש (מסמך ל). 8 בפברואר (י"ג אד"ר): חזר השוטר, ואת התשובות איבד בדרך (מסמך לא). 10 בפברואר (ט"ו אד"ר): חזר שוטר שני ששלחו במקומו, והביא אתו את התשובות (מסמך לא). 12 בפברואר (י"ז אד"ר): בית משפט זה לא הסתפק בחקירות שהוא עצמו יכול לערוך, ושלח הוראה לכמה עיירות שבאותו פלך: קאפוסט, ארשא, שקלאוו וגם לבית המשפט התחתון שבמוהילוב, שגם הם יחקרו את החסידים שבעיירותיהן, בנושא הזה (מסמך לא). 19 בפברואר (כ"ד אד"ר): דיווחו על כך לממשל פלך מוהילוב (מסמך לג). 3 במרץ (ו' אד"ש): ממשל מוהילוב הטיל קנס על בית משפט השלום בבאבינאוויטש עבור הקלות לא חוקיות באופן ניהול החקירות ונתן הוראה לעיירות הנ"ל על זירוז קבלת העדות מהחסידים (מסמכים לח-ט). אדר ניסן: מאותה תקופה הגיעו לידינו שלושה מכתבים, בהם כותב האדמו"ר אל החסידים, איך להשיב על השאלות שנשאלו על ידי חוקרי הממשל (מסמכים סו- ח).

115 המאסר והגאולה פרק מו: השתלשלות המאורעות קה ניסן אייר: התשובות לחקירת החסידים בקאפוסט ארשא שקלאוו ומוהילוב התקבלו לבית משפט השלום בבאבינאוויטש (מסמכים לט-מא). 20 ביולי (כ"זתמוז):ביתמשפטהשלוםבבאבינאוויטש החליט בנושא התיק (מסמכים מב; מח). 3 באוגוסט (י"ב מנ"א): עם סיום החקירות, הוחזר התיק לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב, בצירוף המלצת בית משפט השלום בבאבינאוויטש, כדי שבית המשפט העליון ידון בו ויתן פסק-דין סופי (מסמך מח). 29 בנובמבר (י"א כסלו תקפ"ז): עם סיום הדיון בבית המשפט העליון במוהילוב, החליט בית המשפט לזכות את רבינו, ומסר את התיק עם פסק-הדין לתובע הכללי של פלך מוהילוב, לעיון ולאישור (מסמך מח). 1 בפברואר 1827 (ט"ז שבט): התובע הכללי אישר את הפסק (מסמך מח). 9 בפברואר (כ"ד שבט): פסק הדין נשלח למושל חאוואנסקי לאישור (מסמך מו). 15 במאי (ר"ח סיון): האישור לא התקבל אצלו, במקומו שלח המושל אל הסינט העליון של המדינה בפטרבורג ערעור על פסק-הדין (מסמך נא). 28 בנובמבר 1827 (כ"א כסלו תקפ"ח): הסינט העליון מאשר את הזיכוי של רבינו בבית המשפט העליון בפלך מוהילוב. הסינט עדיין לא ידע באותה שעה אודות הסתלקות רבינו, בט' כסלו תקפ"ח. כשהסינט אישר את פסק-הדין של בית המשפט הפלכי, נסתיימו הדיונים. באותו ערעור שכתב המושל חאוואנסקי, אף הוסיף הצעות שונות הקשורות (לא רק אל רבינו, אלא) לחוקי המדינה אודות מעמד הרבנים ברוסיה וזכויותיהם. על כך משיבים לו באותו מכתב, כי הם ישלחו את ההצעות לידי המחלקה הראשונה של הסינט, כדי שידונו בו. תחלת 1834 (חורף תקצ"ד): הדיון בהמלצותיו נמשך, או נדחה לכמה שנים. בחורף תקצ"ד השיב הסינט אל המושל חאוואנסקי, אשר הם החליטו לא לקבל את כל הצעותיו, רק פרטים אחדים שבו. הם גם מודיעים לו, שיש כבר תוכנית מיוחדת בקשר לתקנון היהודים. חקת היהודים החדשה הזאת פורסמה ונדפסה בשנת תקצ"ה (הראשונה פורסמה בשנת תקס"ה) כדלקמן פרק סח.

116 קו פרק מז מבנה המערכת כדי להקל את הבנת התוכן, משלוח התיק מעיר לעיר ומבית משפט לבית משפט, נבהיר את מבנה המערכת: א) רבינו גר בעיירה ליובאוויטש. ב) העיירה ליובאוויטש היא במחוז באבינאוויטש. ג) המחוז באבינאוויטש הוא בפלך מוהילוב. ד) המושל חאוואנסקי גר בוויטעבסק והוא מושל הפלכים וויטעבסק מוהילוב סמולנסק וקאלוגא. ה) כל הפלכים האלו שייכים לממשלת הצאר השוכנת בפטרבורג. ההלשנה נמסרה למושל חאוואנסקי שמקום מושבו בוויטעבסק. אחרי סיום החקירה בידי חוקריו העביר את התיק לידי ממשל הפלך מוהילוב, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש, כדי לדון בנושא בבית המשפט המתאים. למעשה הם העבירו את התיק למחוז באבינאוויטש, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש; ושם מסרוהו לידי בית משפט השלום, כדי שהם ימשיכו בחקירת אוסף הכספים על ידי הרבי. אלו האחרונים שלחו שוטר עם שאלות לחקור את רבינו בליובאוויטש, וכן שלחו הוראה לעוד כמה עיירות שבפלך מוהילוב, לחקור את החסידים שבהם בנושא הזה. עם סיום החקירות החזיר בית משפט השלום שבמחוז באבינאוויטש את התיק, בצירוף חוות-דעתם, אל בית משפט העליון בפלך מוהילוב, לפסק-דין סופי. בית משפט העליון זיכה את הרבי ושלח את פסק הדין עם התיק לידי מושל הפלכים, לעיון ולאישור. מושל הפלכים שלח עירעור על פסק-הדין אל הסינט העליון שבפטרבורג. הסינט העליון אישר את פסק-דין הזיכוי, ובזה תם המשפט.

117 קז דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק החצר בליובאוויטש פרק מח ישיבתו בליובאוויטש ונסיעותיו האדמו"ר השלישי לבית חב"ד, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, בעל ה"צמח צדק", נולד בערב ר"ה תק"נ (1789) בעיר לאזניא. יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג תחלת שנת תקע"ד. 1 (1813) אחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד. קרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיתה אבן הפינה, שהכל פונים אליה בכל עת. מלבד זאת רגיל היה האדמו"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנ"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות. בעשרת השנים הראשונות לנשיאותו, ביקר ביותר משלושים עיירות, כדלקמן פרק סד. בשנת תר"א (1841) הלשינו ה"משכילים" על רבינו כי הוא מתנגד לתוכנית הממשלה להכריח את ילדי ישראל ללמוד "השכלה" במקום תורת ה'. בא אז שוטר מיוחד לליובאוויטש שחקר את האדמו"ר וערך חיפוש בביתו. מרוב התרגשות ופחד חלה האדמו"ר ונפל למשכב, כדלקמן פרק עב. בהמשך לזה הוטל על רבינו השגחת סתר תמידית ע"י המשטרה החשאית. היא נמשכה עד אביב תר"ז (1847), שאז החליט הממשל שאין שום דופי בהנהגת רבינו והסירה את השגחת הסתר התמידית שעליו, כדלקמן פרקים עא- עו. אחרי ההלשנה הנזכרת הציעו ה"משכילים" לממשלה לקרוא לועידה מיוחדת, שבה ישתתפו שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, ובו יכריחו אותם להסכים לפתיחת בתי "השכלה" לנוער היהודי. הם הציעו להזמין לועידה הזאת גם את רבינו. האדמו"ר השיב על כך, שמאז החיפוש-בית והחקירות, בריאותו חלושה ואינו יכול לנסוע ולהשתתף בועידה. אך בסופו של דבר הוסכם, שחשוב מאד שהאדמו"ר יסע לועידה, כדי לשמור מפני התוכניות הנזכרות ולהבטיח שלא יבואו בה החלטות בלתי רצויות. הועידה התקיימה בחדשי הקיץ תר"ג (1843), כדלקמן פרק עג ואילך. אחרי הועידה הנזכרת קיבל רבינו מהממשל תעודת אזרח נכבד לדורותיו, כדלקמן פרק עח. * * * באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"ב ע' קז) מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד רבינו ישיבה בליובאוויטש, ובעוד כמה עיירות. 1. ראה לעיל פרק לט.

118 קח פרק מט החצר בליובאוויטש, שריפתו ובנייתו לערך בשנת תקצ"ד קנה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק חלקת חצר, ועליה בנה את ביתו, כמסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, משנת עדר"ת לערך : 2 בשנת תקצ"ד (או סוף תקצ"ג) קנה לו כ"ק אדמו"ר הרצ"צ חלקת אדמה (במקום שעתה הוא אולם הגדול, שבו לומדים תלמידי המוסד תומכי תמימים) לבנות עליה בית דירה לעצמו. במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים תרט"ז-תרי"ח ( ), שבה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו כדלקמן פרק סג. אחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותר כמסופר בבית רבי (ח"ג פ"ו): לאחר השריפה יצא רבינו לדור בחצר האדון של העיר, שהי' לא רחוק הרבה מהעיר, עד שבנו הבנינים מחדש אחר כך נגמרו הבנינים שלו ושל בניו ושבו להעיר שם בבנינים החדשים נחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך. לפני השריפה היתה דירתו בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול יותר. אמנם גם בתוך ביתו (כנראה במקום שהיה בית הכנסת בתחלה), הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח (אמירת חסידות) בעת שהקיבוץ גדול, היינו בשעה שמגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש. 3 ביתו החדש היה גדול ורחב, גדלו 30x30 ארשין (לערך 21x21 מטר). ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסת, בשטח החדש שנקנה בחצר. ביתו של רבינו היה מלא ארונות ספרים. קירותיו של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי יד כדלקמן פרק סב. חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרת. כשהתחילה הבניה החדשה של החצר, פנו בני רבינו כתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע במכתבים לאנ"ש, בבקשה להשתתף בהוצאות הבניה הזאת. הגיע לידינו מכתב אחד שכתב הרה"ק רבי חיים שניאור זלמן (שהי' אח"כ האדמו"ר בלאדי) אל אנ"ש, בו מבקש "להתאמץ במחנו ובאיזה כפרי' הסמוכים", כיון שעתה "הכל הי' נצרך לעשות מחדש", והמצב עתה הוא "דחוק מאד". תאריך המכתב הוא "יום ה' ח' אייר". בין השנים תרט"ז תר"כ מתאימה קביעות זו לשנת תרי"ח או תרי"ט. 2. פורסם ע"י רש"י חזן (יז אדר תשנ"ט). 3. אגרות-קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אגרת מב, ושם עמ' מד.

119 החצר בליובאוויטש פרק מט: החצר בליובאוויטש, שריפתו ובנייתו קט * * * רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן כמסופר ב"מבית הגנזים" פרק לג. * * * כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהי' בליובאוויטש עד יומו האחרון בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו. 5 בעזרה"י יום ה' ח' אייר, לובאוויץ לכבוד ידידי הרב המופלג ווח"ס וכו' מו"ה צבי יעקב נ"י למראה עיניו מכתבי לידידיי דמחנו הט', ומהיות כי מעולם לא עוררתי אותם בזה, ועתה ידוע אשר הכל הי' נצרך לעשות מחדש, ודחוק מאד, מהראוי להתאמץ במחנו, ובאיזה כפרי' הסמוכים, שישיבו כהוגן וכראוי. בטחוני באהבתו הנאמנה שימלא בקשתי. ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כנפשו ונפש אה' ידידו ד"ש מלו"נ חיים ש' זלמן באאמו"ר שי' * * * מיד כשהתיישבו בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מספר בתשובותיו (חלק יו"ד סי' קב) באיזה אופן בנו אותו. אח"כ בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו. 4 כתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מפת החצר (מס' 1-17) והמקוה (מס' 27) אודות החצר בליובאוויטש בדור הבא, יסופר לקמן פרק פ. 4. ראה תיקוני מקוואות ע' לח. 5. אגרות-קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אגרת מ.

120 קי סדרת "צמח צדק" פרק נ התשובות האבודות גדול המשיבים בדורו (במדינתו והסמוכות לה) הי' כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". בסדרת "צמח צדק" שנדפסה במהדורה חדשה, נדפסו יותר מאלף תשובות, אשר נכתבו על ידו במשך כיובל שנים. תשובות שנכתבו אל רבנים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה. אמנם מתוך העיון בכתביו נראה שעוד תשובות רבות נכתבו על ידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ונאבדו או נשרפו בשריפות שפקדו את ליובאוויטש במשך השנים. יש גם מקום לשער, אשר תוספת זו שנאבדה היא מרובה בהרבה ממה שנדפס בסדרת "צמח צדק". * * * כדי לברר את היקף התשובות האבודות, נפנה אל דברי המלקטים שסידרו את תשובות ה"צמח צדק" לדפוס בהוצאתם הראשונה: א) בשו"ת חלק אבן העזר סי' פו יש תשובה אודות עגונה אחת שהיתה הכחשה בין העדים בחקירות, ואחר שנישאת בא אחד ואמר שהוא בעלה והיא הכחישתו, והי' בזה דיון ארוך בין רבינו ובין הגאון רבי שלמה קלוגר והגאון בעל הדברי חיים. במפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים והמסדרים: רבינו הקדוש נ"ע כתב הרבה תשובות על זה, ובשריפה האחרונה ר"ל נשרף הבוך ולא נשאר רק זאת התשובה. בהערות כ"ק אדמו"ר לתשובה זו מביא מכת"י, שהגב"ע הקשורות למעשה זה הם משנות תר"ח-תרט"ז, והשריפה התקיימה זמן מה אחרי כתיבת התשובות, היינו בין השנים תרט"ז-תרי"ח. 6 ב) בשו"ת חלק אבה"ע סי' שמו יש תשובה אודות עגונה שבעלה נטבע ונמצא והוכר בכמה סימנים בינונים וסימני בגדיו, ובהערותיי לתשובה הזאת הבאתי שרבינו דן בזה עם הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, 7 עם הג"ר יצחק 6. על השריפה הזאת יסופר לקמן פרק סג, שם יובא גם מ"תורת שלום", אשר בשריפה הזאת נשרפו הרבה כתבים בנגלה ובנסתר, הן בבית האדמו"ר והן בבית המ"ץ; אצלו נשרפו עשרים כרכי כתב-יד-קודש, שנים עשר נגלה ושמונה דא"ח. 7. תשובותיו בזה נדפסו בשארית יהודה חאהע"ז סי' יח-כא; כד-ה. אייזיק בהר"ד ראב"ד וויטבסק 8 ועם מוהרש"ז מ"ץ דוויליז, והוספתי אשר מתוכן כולם נראה שרבינו כתב בזה עוד תשובות שלא הגיעו לידינו. אודות השו"ת הזו דן גם בחיו"ד סי' קצז ס"י, וכותב שם אשר בסופו של דבר "יצא ההיתר מעשרה רבנים"; אך אלינו הגיעו רק חלק מהשו"ת שבין רבינו ובין שלשת הרבנים הנ"ל. וכהנה מצינו רבות. ג) בשו"ת חלק אבה"ע סי' פא יש תשובה אודות עגונה שבעלה נסע משקלאוו לבוקארעסט ונאבד ואחר כך אמרו לה שבבוקארעסט מת אחד ששמו כשם בעלה. במפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים: לפי הנשמע היה מרבינו הקדוש כמה תשובות בענין זה בוך שלם, אשר פלפל בזה עם גאוני הדור ז"ל, ועוד כמה תשובות, אך נאבד, ולא נמצא רק זאת התשובה ותשובה שאחריה. בהערותיי לתשובה הזאת כתבתי שכתי"ק התשובה הזאת היא בכת"י 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק: קודם לתשו' זו שייך תשובת יצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא, והוא בחלק יד. שוב הגיע לידינו תצלום כתי"ק ושם קצד, ב: קיצור מתשו' בחלק י"ד סי' מ"ט, באשת בעריל בן שמעריל משקלאב. 9 תשובת יצחק ריש גלותא לא הגיעה לידינו, וגם כל הכרך הזה הנקרא "חלק יד" הנ"ל לא הגיע לידינו. ד) יש עוד תשובות שבכרך 1050 שבהן מציין לחלק יד, אחת מהן היא הנדפסת בחאה"ע סי' מח, שמתוכנה נראה שנכתבה בשנת תקצ"ג. היא מועתקת ומוגהת בכתי"ק 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק: תשובה זו הועתקה לכאן עם ההגהות מחלק יד. כך מציין בכרך הזה גם לחלק ג, חלק ח ועוד, וכל אלו לא הגיעו לידינו. ה) שוב הגיע לידינו עוד כמה ביכלאך תצלום כתי"ק, שבהם מצויינים פעמים רבות החלקים שבין א-יד. 8. תשובותיו בזה נדפסו בשו"ת פני יצחק סי' ט-י. 9. נדפס בשו"ת צמח צדק מילואים ח"ה סי' מא.

121 סדרת ה"צמח צדק" פרק נ: התשובות האבודות קיא כתי"ק 1017, שהוא אוסף תשובות בחלק או"ח, ובדומה לכתי"ק 1050 הנ"ל גם בו מציין לחלקים ב, ג, ו, ז, ח, ט, יד להעתיק משם תשובות השייכים לחלק או"ח, או להוסיף להם הגהות וקיצורים. אמנם חלקים אלו, של כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא הגיעו לידינו. ואפשר גם הם נשרפו באותה שריפה בליובאוויטש. כתי"ק 1022, שהוא אוסף תשובות בחלק אהע"ז, ובדומה לביכלאך הנ"ל מציין לחלקים ג, ו, ט, יא, יב שמשם הועתקו תשובות לכרך זה, והושלמו והוגהו אח"כ בכרך זה בכתי"ק.

122 קיב פרק נא כרכי שו"ת הראשונים שלו כדי לברר מהם החלקים א-יד, שרובם נאבדו ולא הגיעו לידינו, עלינו להקדים: בשנים הראשונות הי' כורך כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את התשובות שהי' כותב, או את העתקתם, יחד עם מכתבי השאלות, בכרכים מיוחדים, שהיה קורא להם בשם: חלק א, ב, ג, וכיו"ב. כאשר הי' מציין לאיזה תשובה הי' מציין לה לפי שם הכרך הנ"ל. 10 אחרי שכבר היו אצלו יד כרכים של שו"ת, או יותר, התחיל לסדר את התשובות מחדש, במהדורה בתרא (אולי כדי להכינם לדפוס), מסודר לפי חלקי השלחן ערוך. אחד מכרכי מהדורה בתרא זו הוא כת"י 1050 הנזכר, שנכתב עליו בכתי"ק "שו"ת חלק אה"ע, נק' מה"ב, חלק ב". התשובה הכי מאוחרת שמתוארכת בכרך הזה היא משנת תר"ג. ועוד אחד הוא כת"י 1017 הנזכר, שהם שו"ת חלק או"ח מהדורה בתרא. התאריך האחרון שנזכר בו (רעו, א): בשנת תרי"ב. ואם כן אפשר לשער אשר לערך באותן שנים נכרכו כרכים אלו, ואשר הכרכים א-יד שמצויינים בו, הם משנים קודמות יותר. מתוך 14 הכרכים האלו הגיעו לידינו רק שנים: חלק ז, הוא כת"י 233, שבו נכרכו השו"ת שנכתבו בשנים תקפ"ב-תקפ"ה. 11 חלק יג, הוא כת"י 1019, חלקו קיצורים לתשובות שנכתבו בכרכים קודמים, שאליהם רגיל לציין בשמם: חלק א, ב, ג, ד וכיו"ב. בכרך הזה אין תאריכים, אבל מתוך התשובות שנרשמו בו, וידוע לנו תאריך כתיבתם, נראה שהכרך הזה נכתב ונכרך לערך בשנים תק"צ-צ"א. שלושת הכרכים האלו (233, 1050) 1019, הם הכרכים הכי קדומים שהגיעו לידינו, מכרכי תשובות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שנכתבו ונכרכו לערך בין השנים תקפ"ב-תר"ג. מתוכם למדנו שלפחות עוד שנים עשר כרכים נכתבו על ידו במשך השנים האלו, ונאבדו או נשרפו. אם יהיו הכרכים האלו, קנה המדה שלנו גם לכרכים שנכתבו בשנים הבאות, נוכל לשער, שאלף התשובות שנדפסו בסדרת "צמח צדק" הן רק חלק קטן מהתשובות שנכתבו על ידו במשך יובל השנים. 10. כשהתרבו הכרכים (ולאידך נשרפו ונאבדו כמה מהם), סודרו הכרכים מחדש ונקראו בשמות חדשים: בוך נומר א, ב, ג, וכיו"ב. 11. אחרי שסודרו הכרכים מחדש נק' בשם "בוך נומר יג", אמנם ברישומים של רבינו נק' תמיד בשם "חלק ז".

123 קיג פרק נב התשובות שכתב בימי חרפו התשובה המתוארכת בתאריך הכי קדום, שהגיעה לידינו, היא משנת תקע"ט, שנדפסה בחיו"ד סי' ח. בכותרת אין תאריך, אבל בתחלת אות יו"ד כותב רבינו: "אשתקד בשנת תקע"ח", ומכאן ידענו שהמעשה הי' בשנת תקע"ח והתשובה נכתבה בשנת תקע"ט. גוכתי"ק התשובה הזאת לא הגיע לידינו, רק העתקה מוגהת בכתי"ק 1041, שם מופיעה בתחלתה כותרת בכתי"ק: "הועתק מן ח"ג סי' י"ב עם הגהות" כלומר שרבינו הצמח צדק הורה לסופר שלו להעתיק את התשובה הזאת מתוך חלק ג' אל כת"י 1041, ושם הוסיף עליו הגהות בכתי"ק. בחיו"ד סי' רמ נדפסו קיצורים לתשובה הזאת, שנעתקו מכתי"ק 1019 הנ"ל, ובכתי"ק הנ"ל נרשם שבתשובה המקורית נכתבו שתי תשובות על זה, האחת בבוך חלק א והשניה בבוך חלק ג. גם סי' קמה שבחאה"ע ח"ב ידוע לנו שמקורה נכתב בחלק ג, שלא הגיע לידינו (ראה הערות לסי' תלב), ובאות ה נתפרש בה שנכתבה בשנת תקפ"א. למדנו אם כן, שחלקים א-ג כוללים תשובות שנכתבו לערך בשנים תקע"ט- תקפ"א. יש עוד תשובה אחת שנתפרש בה שהיא משנת תקע"ט, היא תשובה רלה בחלק יו"ד. בהערות לתשובה הנ"ל נכתב שיש מהדורה נוספת לתשובה הזאת, או למעשה דומה, ושם נתפרש בכותרת שהיא משנת תקע"ט. עוד תשובה אחת מאותה תקופה, היא תשובה שמט שבחלק יו"ד. לא נתפרש בה התאריך, אמנם בהערות שם נתבארה המשמעות שהיא משנת תקע"ח. מסתבר שרק בשנה הזאת, בהיותו בגיל כ"ח, התחיל להשיב תשובות בקביעות. הגיעו לידינו תשובות אחדות מתקופה קדומה יותר: א) בתשובה אחת (חאהע"ז סי' שצא) דן בגט שנכתב בשנת תקע"ג. ב) בתשובה אחת (חיו"ד סי' שיג) הי' כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הממוצע בין השואלת, לבין הרה"ק מהרי"ל שהוא הי' המשיב. 12 עצם העובדה שאינו מוסיף שום דיון הלכתי מצדו, ורק מבאר את השאלה וכו', זה עצמו מורה שהי' זה עדיין בימי חרפו, כאשר הוא עדיין לא רצה להורות בעצמו. זאת התחיל לעשות בעיקר משנת תקע"ח ואילך, וכנ"ל. ג) שוב הגיע לידינו כתי"ק 1024 (קלג, א), הערה למס' יבמות (נדפסה בשו"ת צמח צדק מילואים ח"ה סי' נט), ובסופה כותב ששאל "אצל כבוד אאז"ק מו"ר הגאון שי'", והיינו שנכתב בצעירותו, לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג. 12. היתה זאת שאלת נשים של הרבנית מרת דבורה ריבלין (אמו של הגאון החסיד בעל אהלי יוסף). היא ביקשה מאחותה הרבנית מרת שפרה (אשת רבי משה בן כ"ק אדמו"ר הזקן), שתברר עבורה את דינה. הרבנית שפרה בקשה את בן גיסה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שיבאר את שאלתה לפני דודם הרה"ק מהרי"ל. שאלת אדמו"ר הצמח צדק מתחלת "מרת שפרה בקשה אותי לכתוב למעלתו שיבאר היטב", ומסיימת "כ"ז הוא שאלתה, וימחול להודיעה באר היטב". השו"ת הזו נזכרת גם לעיל פרק לה (בקשר לר' ישראל ש"ץ).

124 קיד פרק נג התשובות שכתב בסוף ימיו בשניםהאחרונותלאהי'רבינוהצמחצדקבקוהבריאות ובאותה תקופה היו החסידים מגישים את שאלותיהן על ידי המשרתים ועל ידם הי' משיב בקצרה (בית רבי קיט, ב). אז שם המשרה על בנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע להשיב לשואלים בהלכה (שם קכב, ב). לפעמים הי' מוסר מהרי"ן את השאלות אל רבינו הצמח צדק שהוא הי' משיב עליהן בעצמו. 13 לא נתפרש כאן באיזו שנה שם את המשרה הזאת על בנו הרה"ק מהרי"ן נ"ע; אבל אם נשפוט לפי תאריכי התשובות שהגיעו לידינו מסתבר שהי' זה משנת תר"כ ואילך. שלשת כרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט: א) כתי"ק 1096, הנקרא "בוך תרי"ט א", וכולל דרושי דא"ח ותשובות, ומהכריכה נראה שנכתבה כולה בזמן אחד, אחר שנכרך. ב) כתי"ק 1098, הנקרא "בוך תרי"ט ג", וכולל דרושי דא"ח וכמה תשובות. 14 בכרך זה חסרים דפי השו"ת, אבל כל הכרך הועתק בכת"י 229, ובו באות גם התשובות. חלק מדפי הכתי"ק נמצאו והם בקובץ עלים נפרדים (מס..(1107 ג) כתי"ק 2143, שנקרא בשם "בוך יט", וכנראה פירושו שנכתב בשנת תרי"ט. בתיאור כתה"י של התשובות, שנרשם על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, ונדפס בהוספות לשו"ת צמח צדק חאו"ח, נכתב על כתב-היד הזה: כנראה משיווי כל הדפים, קדמה הכריכה לכתיבה. וכידוע אשר בתחלת כל שנה היו מביאים להצמח צדק כרכים אחדים נייר חלק ובהם הי' רושם חידושיו, בנגלה ונסתר, במשך שנה זו. והוא מלבד מה שכתב בגליונות נפרדים, ורק משך זמן אחרי הכתיבה נכרכו ביחד. בכמה מהתשובות שבכרך הזה נתפרש שהם משנת תרי"ט: א) חיו"ד סי' מב (ראה הערות שם). ב) חאהע"ז סי' מא בתחלתו "סיון שנת תרי"ח העבר בחנוכה תרי"ט העבר" (א"כ נכתבה בין חנוכה לסיון תרי"ט). ומכך נודע לנו שכל הכרך נכתב בשנת תרי"ט. וזהו כרך התשובות הכי מאוחר שהגיע לידינו. * * * על שנת תר"כ ואילך מסופר בבית רבי (פ"ו): נחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך והי' חולה יותר מששה שנים רצופים. משנת תר"כ ואילך הגיעו לידינו תשובות (מתוארכות) אחדות ממש: א) במקום אחד נזכרת תשובה משנת תר"כ (ראה הערות לחאה"ע סי' רכב), שספק אם הגיעה לידינו. ב) שנת תרכ"ב (או"ח סי' פה), ונתפרש בה שנמסרה ע"י הרה"ק מהרי"ן (ראה הערות שם). ג) חצי שבט תרכ"ג (חידושים רלב, ד ראה הערות שם). ד) קיץ תרכ"ג (יו"ד סי' שלז). ה) חורף תרכ"ד (או"ח סי' קיד, ראה הערות שם). 13. ראה מ"ש בזה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' כג הערה 41. ושם עמ' תרנו כותב מוהרא"ד לאוואוט: ובחיי אדמו"ר כו' כתבתי כו' והשיב לי בנו הגאון הרה"ק ר' ישראל נח ז"ל. 14. אחד מהם הוא סי' עח בחאו"ח, שדן במקום בניית ביהכ"נ בליובאוויטש, אחר השריפה של שנת תרט"ז-יח (דלקמן פרק סג).

125 קטו פרק נד סיכום אולי אפשר לסכם, לפי כל האמור לעיל: רבינו נולד בערב ר"ה תק"נ. עד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, לא מסתבר כלל שיהי' הוא מורה הלכות בפני רבו-זקנו, ובודאי שלא השיב תשובות באותה תקופה. ורק לעצמו כתב חידושים, ולפעמים ביקש מאת זקנו אדמו"ר הזקן לבאר לפניו איזו הלכה מוקשית. בשנים תקע"ג-תקע"ח הי' המשיב העיקרי הרה"ק מהרי"ל, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן (שחי עד תחלת שנת תקפ"ו, כדלעיל פרק ד), ובשנת תקע"ח לערך התחיל גם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק להשיב תשובות. בשנים הבאות, רגיל הי' כ"ק אדמו"ר האמצעי למסור את השאלות המתקבלות אל חתנו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שהוא ישיב אליהם (ראה שו"ת חאהע"ז סי' שמז, ובהערות לשם, ובסי' שכז). לפעמים היו החסידים שולחים את השאלות לידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והיו מוסיפים בשאלה: "ובודאי שמה שיכתוב לנו רומע"ל יהי' על פי ידיעת אדמו"ר שי'" (או"ח סי' יג). כך מסופר גם ב"בית רבי" (פ"א): כל השו"ת שהיו מגיעים לחותנו אדמו"ר נ"ע הי' מוסרם לו לרבינו שיעשה התשובה, ואחר כך הי' מכניסם לו לעיין בהם ולבקרם כו'. גם רבים היו מגישים תעצומותיהם בשו"ת אליו ביחוד. לפי הנראה הי' כורך לערך פעם אחת בשנה את השאלות שקיבל יחד עם התשובות שהשיב, כך שאת חלק א שו"ת לאדמו"ר הצמח צדק חתן אדמו"ר שילאוי"ט כרך לערך בשנת תקע"ט, את חלק ג לערך בשנת תקפ"א, את חלק ז כרך לערך בשנת תקפ"ה, את חלק יג כרך לערך בשנת תקצ"א ואת חלק יד לערך בשנת תקצ"ג. בשנים הבאות התחיל לסדר את התשובות שנכתבו על ידו (אולי כדי להכינם לדפוס), ולערכם מחדש במהדורה בתרא. במשך השנים נאבדו או נשרפו רוב הכרכים שנכתבו בשנים האלו, ולעומתם נוספו עוד כמה וכמה כרכי תשובותיו, שנכתבו על ידו בשנים הבאות. כרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט. בשנים הבאות הי' מוסר את רוב השאלות לבנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע שישיב עליהם, ובמקום הקשה הי' שואל אצל כ"ק אביו. ורק תשובות אחדות הגיעו לידינו בכתי"ק מתקופה זו.

126 קטז פרק נה מהדורות חלק מהתשובות הנדפסות בסדרת שו"ת צמח צדק, יש בהן כמה מהדורות, שבהן כמה סוגים כלליים: א) דרכו של רבינו ה"צמח צדק" בכתיבת התשובות היתה, אשר בנוסף לתשובה הארוכה, שהי' כותב באריכות השקו"ט עם פסק ההלכה בסופה, הי' מוסיף לפעמים לכתוב בנפרד את ה"פסק הקצר". את ה"פסק הקצר" הי' שולח אל השואל, במקרה שהי' נחוץ לדעת מיד הלכה למעשה, וקשה לחכות עד שתהי' האפשרות לכתוב באריכות, או כשהשואל לא הי' מסוגל להבין את אריכות השקו"ט. "פסק הקצר", נמצא רשום לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל. ב) לפעמים הי' רושם לעצמו ראשי פרקים מאריכות השקו"ט. גם ראשי פרקים אלו נרשמו לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל. ג) כעין זה הי' מציין לפעמים לעצמו, בשולי הגליון של התשובה, את תמצית השקו"ט שיכתוב בדף הזה. מהגהות אלו יש ללמוד לפעמים על כוונת הדברים בפנים. חלק מראשי פרקים אלו, נעתקו על ידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על גליון שו"ת הנדפס שאצלו, 15 ונעתקו משם בהערות שבסוף שו"ת צמח צדק. ד) מהדורה בתרא שנכתבה בטוב יותר כן נכתב לפעמים בגוכי"ק לפני התחלת התשובה שבמהדו"ק: "נכתב במה"ב בטוב יותר" וכדומה. ה) תשובה המלוקטת מכמה תשובות. באופן כזה, לא הי' הצמח צדק מעתיק בעצמו את הנכתב מכבר, אלא הי' מציין לסופר להעתיק קטעים מסוימים מתשובות (וחידושים) אחרות, והצמח צדק הי' משלימם ומתקנם. ו) בנוסף לנוסח התשובה שנשלח אל השואל, הי' רושם לעצמו, באחד ה"ביכלאך" שיחד למטרה זו, את תוכן התשובה. בכללות זהות תשובות אלו, לאלו שנשלחו להשואל, אך בדרך כלל נמצאים בהן שינויים (בעיקר בסגנון) שבאו בעת ההעתקה (בנוסף להשמטת שם השואל, והחתימה כמובן). ז) מלבד כל הנ"ל (סוגי כתיבת התשובות) מוצאים אנו לפעמים, שבאמצע קטע של חידושיו על הש"ס והשו"ע, מוסיף לכתוב "ועל פי זה יובן בנדון דידן " וכיו"ב. כלומר שמלבד התשובה שכתב בנידון, ביאר את ההלכה גם בין חידושיו; או שהעתיק קטע מהתשובה גם בחידושיו. 16 ואפשר הכוונה בזה, על מנת להכין מהם לדפוס כרכי שו"ת, וכרכי חידושים על הש"ס ועל השלחן ערוך. 17 מכאן ההסברה לקטעים שנכפלו בתשו', בפס"ד ובחידושים על הש"ס. 15. אחרי שרבינו היה מבאר את הדברים בפנים בארוכה, רגיל היה להעביר קו על הגהות אלו שבשוה"ג, או על חלקן. קטעים מחוקים אלו לא העתיק, בדרך כלל, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע; מלבד במקומות אחדים, שבלעדם חסר הקשר. 16. לפעמים נרשם בכתי"ק בראש התשובה: שייך למסכת ולשו"ע וכיו"ב. והכוונה, שאחרי כתיבת התשובה, הוסיף להעיר, שאפשר להעתיק קטעים מהתשובה הזאת גם לחידושים על הש"ס ולפסקי דינים שלו. 17. ראה לקמן פרק נט.

127 קיז פרק נו רבינו עם בני דורו המקור הכי טוב ללמוד ממנו על הרבנים שבדורו, ועל היחסים שבין רבינו לבינם, הם השאלות ותשובות שלו. אף שרוב התשובות הגיעו לידינו מתוך כרכי כתי"ק שבהם הי' רבינו רושם את תשובותיו, בלי ציון שם השואל; חלק מהם הגיע לידינו גם עם השאלות, ומהם ידוע לנו מיהו השואל. לפעמים גם בנוסח הנדפס נמצאת הפניה שבראש התשובה, עם שם הרב שאליו נכתבה, ולפעמים המדפיסים לא העתיקו את הפניה שבראש התשובה, אבל היא מופיעה בכתבי היד, ונעתקה בהערות שבסוף הכרך. חלק גדול של השאלות הן, כנראה, מרבני חב"ד ברחבי רוסיה הלבנה. אמנם בתשובות רבות נתפרש שנכתבו אל רבנים בליטא ובאוקראינה, לאו דוקא חסידי חב"ד ולאו דוקא חסידים. רבים מהם לא ידועים לנו אלא מתוך השו"ת האלו. יש גם לפעמים דיונים בתשובות בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור, על ידי שאותו רב השואל הפנה שאלה זו הן אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק והן אל עוד אחד מגדולי התורה שבדור. זה הביא לפעמים התכתבות בנושא בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור. מכל אלו יש לנו ללמוד הרבה על היחס שבין הצמח צדק לאותם גדולי התורה. 18 עוד סוג אחד של שו"ת יש, שנכתבו על ידי רבינו הצמח צדק אל גדולי רבני חב"ד שבדור, לשאול אצלם חוות דעתם בשאלות שהתקבלו אצלו. רק לאחר שהי' מתכתב אתם בנושא הי' משיב לשואל, הלכה למעשה רשימת גדולי הדור שהתכתב אתם רבינו, ותיאור השו"ת שבינם, נדפסה בס' "צמח צדק מפתחות" ע' קנז, ב ואילך. 19. כדלקמן פרק נח.

128 קיח פרק נז דעת מכרעת יש ספרי שאלות ותשובות שבהם נרשמו התשובות שהשיב הרב אל בני הקהלה. אל רבינו הצמח צדק לא היו פונים בני קהילת ליובאוויטש בשאלותיהם, לצורך זה מונה מ"ץ מיוחד בעיר ליובאוויטש, 20 והוא הי' פונה אל רבנו, בשאלות שלא יכל לפתור בעצמו. כמעט כל השו"ת שכתב רבנו, הן מענות לשאלותיהן של רבני עיירות, שפנו אל רבינו בשאלות הקשות שלא יכלו לפתור בעצמם. יש גם לפעמים, שפנו אל רבינו בנושאים שנחלקו בהם רבני העיירות, על מנת שהוא יכריע במחלוקותיהם. או כאשר אחד מלומדי העיר חלק על פסקו של הרב ושניהם שלחו טענותיהם לפני רבינו על מנת שיכריע ביניהם. פניות כאלו התחילו כבר בימי חרפו של רבנו. כך מוצאים אנו בחאה"ע סי' רצז-ח, אשר כותב אודותה בבית רבי (ע' 120), שתשובות אלו השיב רבינו להרב ר' אברהם בהר"ר צבי שיינעס משקלאוו, ובה היו מחולקים ה"ר אהרן הלוי מסטאראשעלי, הגאון ר' גרשון משקלאוו, ה"ר נחמי' מדובראוונא, הגאון בעל בית אפרים ועוד, והר"ר אברהם שיינעס הגיש הדבר לפני רבינו. התשובות הן משנת תקפ"ה. דוגמה מעניינת להנ"ל היא המחלוקות שבין הג"ר שמעון זרחי מחב"ס נחלת שמעון, רבה של יאקאבשטאט, ובין הרב יוסף אשכנזי מחב"ס אהל יוסף, שהי' אז ר"מ ביאקאבשטאט, ובשנת תקצ"ז נתמנה למ"ץ בנאווי אלכסנדראווסקי. בשנת תקצ"ו חלק הר"י על כמה פסקים של הר"ש. שניהם כתבו טעמיהם אל רבנו, שהשיב כמה תשובות להכריע ביניהם (חאו"ח סי' מג. שם סי' עה. חיו"ד סי' ריז. חחו"מ סי' פה). כך מוצאים אנו בחאה"ע סי' תה-ו, אשר הרב מאיר גינצבורג מ"ץ דשומיאץ והרב יהודה ליב כ"ץ מ"ץ דחאטימסק חלקו בדין גט שנסדר, שניהם כתבו טענותיהם על מנת שרבינו יכריע ביניהם. רבינו משיב להם, ומוסיף: לכן אהוביי ראוי שלא לנצח זה את זה בהלכה, רק יכוונו שניהם דעתם לעמוד על האמת עם למדן אחד ממוצע 20. בשנים תקצ"ב-תר"ב הי' זה הרב יששכר בער הורביץ. בשנים הבאות הי' זה הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן. ראה "מבית הגנזים" פרק לג. לשניהם, ואני אכתוב למעלתם הנלע"ד בטעם להלכה, אך למעשה יהי' אם יסכימו גדולי המורים. שוב מוצאים אנו בתשובה אחת (חאה"ע סי' תד), שחלקו שני רבנים בכשרותו של גט, שניהם כתבו טעמיהם אל רבינו על מנת שיכריע ביניהם, ורבנו מתחיל את תשובתו: האמת אגיד שמאד לא ברצון הי' לי להשיב בדבר שנפל בו מחלוקת, אמנם הוכרחתי להשיב מפני הכבוד, שלא יאמר כת"ר שאני משליך דברו אחרי גוי ח"ו. בעיר אחת הי' רב ומורה הוראה עשרים שנים, והיתה שם תקנה בחרם שלא יורה רק המ"ץ. כאשר הזקין נתמנה תלמידו למ"ץ שני על ידי מקצת נגידי העיר, וסידר גט. היו חילוקי דיעות בין הרב הישיש לתלמידו הנ"ל בכשרותו של הגט. שניהם כתבו טענותיהם אל רבנו, שהשיב להם (חאה"ע סי' שעח-ט), ומוסיף: בגוף הקטגוריא בין ההמ"ץ לתלמידו המופ' נ"י, לכאורה ראוי ונכון מאד להתלמיד להיות כפוף לרבו ההמ"ץ נ"י, ויניח לו סידור גיטין, בהיות שמעולם נהגו דהוה ממונה אגיטי אחד המיוחד שבכל עיר. ובשאר הוראות איסור והיתר ראוי לרבו שיתן לו רשות, אך נכון לו שיתיישב עם רבו להיותו מו"צ בעירם זה עשרים שנה ולא חזו ליה טעותא, משא"כ בתלמיד זה אף אם יהי' חריף ובקי, עדיין אינו נק' מומחה לרבים, ואם כן ראוי להיות לו יראת שמים ולהיות נכנע לרבו להתיישב עמו על כל דבר הקשה, וגם רבו יהי' עמו בטוב אז יקויים בהם מאיר עיני [שניהם] ה'. * * * כל זה בעניני הוראה. לפעמים פנו אל רבינו דיינים היושבים בדיני תורה, ורבנו הי' משיב רק כאשר השאלה באה משני הבוררים, ולא כאשר באה מאחד הדיינים. כך כותב בחחו"מ סי' ה: אשר ביקש כבודו חוות דעתי בדברי תשובתו בענין שטר הצוואה, הנה ידוע לו כי טרוד אני ואין מניחים אותי לעיין בזה. אמנם ראיתי בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' א' בתשובתו להגאון מו' ברוך ז"ל כתב, והשבתי לכל אחד ואחד שאין דרכי להשיב בדיני ממונות לצד אחד בשום אופן עד שנשאלתי משני צדדים יחד עכ"ל, ורוצה לומר לצד אחד אף להרב הבורר מצד אחד יעו"ש ומעתה אם כת"ר הבורר מצד אחד לבד ודאי אין ראוי לשאול, ואם כבודו שליש צ"ע וכנ"ל, על כן נלע"ד שאי אפשר להשיב בדיני ממונות כי אם כשיהי' השאלה משני הבוררים כו'.

129 סדרת ה"צמח צדק" פרק נז: דעת מכרעת קיט כעין זה כותב אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מהאמיל (חחו"מ סי' נא): דדוקא כאשר שני הבוררים יחד שואלים אין בעלי דינים יכולים למנוע מהם על כן לפי זה אי אפשר להשיב כלל כשמבקש רק אחד נוסף על זה שבלאו הכי טרידנא טובא, ומה אדע אשר לא ידע. מכל מקום מוצאים אנו שפעם אחת השיב אל אחד מהדיינים הגאון החסיד רבי שמעון מ"ץ דלאזני. אודות הפסק הזה סיפר לרבנו המלמד שלו (שלימד את בניו הק') ר' יוסף, ורבנו התפלא על הפסק. המלמד הנ"ל סיפר אל הגה"ח הנ"ל על פליאתו של רבנו, והגה"ח הנ"ל כתב אל רבינו לשאלו על פליאתו. בתשובתו של רבינו כותב (חחו"מ סי' מח): מעולם לא שאלתי על פסק דינם מאיזה טעם דנתם בדרך ערעור, כי לא אדון אני בדבר זה, ודי להפקיע את עצמי ושאלתיו מאי טעמא בניחותא, והשיבני הטעם שכתב רומע"ל. ואולם כעת אחר ששלח פיסקא דידי' לקמאי, הי' מההכרח לעיין בזה, שלא להשיב פניו ריקם ח"ו, ואף כי שבדיני ממונות אין ראוי להשיב כי אם לשני הבעלי דין או לבית דין שהוברר משני הצדדים, ואני לא ידעתי אם הוברר רומע"ל מאתם, מכל מקום עליו דמעל' קאסמיכנא שלא יצא תקלה על ידי זה ח"ו.

130 קכ פרק נח במקום גדולתו ענוותנותו רגיל הי' רבינו לסיים בתשובותיו (בעיקר בתשובות הקשורות לחלק אבן העזר), בסגנון "בתנאי אם יסכימו לזה שנים ממורי הוראה מפורסמים מחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה" (סי' קכב); "אם יוכשר הדבר בעיני חכמי הדור אזי יעשו מעשה בזה ואם לאו דברי בטילין" (סי' קמה); "ואיני סומך על דברי עד שיסכים בזה מורה מובהק, ואם לאו יהיו דברי בטילין" (סי' רכד) וכיו"ב. רואים אנו שלפעמים הורה לצרף מורה מובהק שיצטרף להתיר, ולפעמים הורה לצרף שנים ממורי הוראה מפורסמים. ודייק רבינו בפרטים אלו, שכך אנו מוצאים בתשובה אחת (שנג) שכתב בשנת תקצ"ב: מפני חומר הנושא אין רצוני שיסמכו עלי לבדי כי אם בצירוף שני מורים מפורסמים או על כל פנים רב אחד מפורסם בהוראה, ואם אזי נלע"ד להתירה אם יסכימו לזה ג' גדולי הוראה. בולטת היא התשובה לבית דין שבטשערנאביל, אשר נמסרה לו (יחד עם דודו מהרי"ל נ"ע) על ידי כ"ק חותנו אדמו"ר האמצעי בקיץ תקפ"ג (חאה"ע סי' שמז-ח), ובתחלת התשובה כותבים: "והיתה מצוות אדמו"ר עלינו לעיין רבא במילתא דתקנתא להעגונה ואם אמנם ידענו מיעוט ערכינו שלא הגענו למדה זו ליטול את השם לכתוב ולהשיב תשובתינו למרחק, מכל מקום אין מסרבין לגדול". רבות הן התשובות שבהן מסיים בענוה, שלא יסמכו עליו לבדו, ואי אפשר לפורטן. יועתקו בזה מספר ציטוטים, שמהם יש ללמוד על הכלל: יו"ד סי' רעח [יט, ג]: אך מי אנוכי לחלוק על הגאונים האחרונים ולפני הגדולים יובא ולהם משפט הבחירה. אהע"ז ח"א סי' סט [קיד, ד]: כל זה כתבתי כנושא ונותן בהלכה, ולמעשה הרי כח המ"ץ דמחניכם יפה ואין צריך לא לדידי כו', וגם יש לצרף לזה עוד הרבה מהמורים דמדינתינו. ושם סי' קכב: מחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה. אהע"ז ח"ב סי' שלב: איני רוצה שיסמכו עלי לבדי עד שיסכים עמי אחד מן המורים המפורסמים. ושם סי' תה: אך איני אומר למעשה רק להלכה, עד אם יסכימו בזה רוב חכמי גלילותינו דפקיעי שמייהו, הן מטעמא דידי או מטעמי אחריני, אז הנני נמנה עמהם גם כן להתירה. * * * פעמים רבות מוצאים אנו אשר רבינו פונה אל גדולי חסידיו הרבנים, שיעיינו בענין שנשאל עליו ויכתבו לו חוות דעתו, שמרוב ענוותנותו אינו רוצה לסמוך על עצמו בשאלות הקשות. כך כותב אל הגאון החסיד רבי ברוך מרדכי אבד"ק באברויסק, בחאה"ע סי' קפד: לעיין מר במילתא בעובדא דאתא קמן יודיענו האיך להתנהג בגט זה. ושם סי' תלח: אין רצוני לסמוך על [דעתי] לבד בזה, כי אם יראה כת"ר לעיין גם כן בכל זה. וכעין זה כותב כמה פעמים אל הגאון החסיד רבי נחמי' מדובראוונא, בחאה"ע סי' קעז (ראה הערות): נא בל ישונה ח"ו ולהשיב באריכות לא בדרך רמז. ושם סי' שלא: ובענין כזה איני רוצה להורות בעצמי, על כן מבוקשתי מכ"ת שיעיין בזה היטב ובהתמדה ב' או ג' ימים, וישיבני שבוע זו דוקא, כי הדבר נצטרך לידע למי ששואל ממני שלא ימתינו עליו כל כך כו'. ושם סי' תנו: התשובה שלי כבר כתבתי שרצוני מאד לשלוח לו בשביל שיפלפל בזה גם כן אולי תסתיים שמעתתא למצוא צד להקל נא לעיין ולשלוח לי דעתו. ושם סי' תסא: למעשה צע"ג, על כן נא לעיין בזה היטב ובקשתי להודיעני תשובתו בקצרה נא לעיין ולהודיעני בל ישונה. וכעין זה אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק אבד"ק האמיל, בחאה"ע סוס"י שסו:

131 סדרת ה"צמח צדק" פרק נח: במקום גדלותו - ענוותנותו קכא זה. ובדעתי לכתוב למוהרר"א הנ"ל להאמי' לעוררו לעיין בספק וכך כותב ב"בית רבי" פ"ה: במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שלא הפריז על המדה לחלוק על דברי הפוסקים אפילו היותר אחרונים בלי צירוף מסברות ודעות שארי פוסקים ובראיות צודקות יתנו עדיהן ויצדקו. בצ"צ יו"ד 21 כתב לא מלאני לבי להקל, מחמת שהגאון בעל משכנות יעקב כו' יעו"ש. והגאון בעל משכנות יעקב הי' בדורו של רבינו, ואולי הי' אז עדיין בחיים חיותו כו'. * * * לעומת זאת רואים אנו אשר לפעמים חושף רבינו זרוע קדשו להרבות ולהוכיח שלא כדברי גדולי הפוסקים שבדורות שלפניו. לדוגמה, בחחו"מ סי' מה: אך הב"ח שם והש"ך כאן חלקו עליו לפסוק כמהר"ם, ולפע"ד אין בדבריהם די השב והש"ך שם במחילה מכ"ת לא ירד לסוף דעת התוס' והשיא דבריהם לדעת אחרת והש"ך גם שם הביא ראי' ואינה ראי' כלל לפירוש הנמוקי יוסף והשיטה מקובצת דבריו ודברי הלחם משנה דחוקים בזה מאד ולא ידעתי מה זה ראי' ומ"ש הש"ך עוד הוא פליאה ומהתימה על הש"ך שסותר דבריו מסי' שי"א לסי' של"ד הלכך העולה מכל מ"ש שפסק הרב"י בסס"י שי"ב היא עיקר לדינא דליתא למ"ש הש"ך. ועאכו"כ שכותב כך אודות גדולי הדור שבדורו, לדוגמה, בחאה"ע סי' שז ס"ד ואילך מרבה לחלוק על דברי בעל הבית אפרים וכותב: ולכאורה מדברי מהריב"ל יש ראי' לדברי הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י ועם היות כי רב גובריה ומי אני לפאר אחריו כי קטנו עבה כו' אעפ"כ תורה היא כו', ולפע"ד בחנם נטה מדעת גדולי האחרונים כי דבריהם ברורים בזה, וכל דבריו במחילה מכת"ר כי רב הוא, לא נתכונו בזה כלל כמשי"ת אי"ה סוף דבר שאין להעמיד יסוד על דקדוקים חלושים בדברי פוסק אחד נגד פשט לשון הגמרא. ועוד יש לכאורה ראיה מהש"ס במקומו היפך דבריו [ובסי"א] וראיתי בבית אפרים ולפענ"ד דבריו תמוהים, ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא וכן לשון הריטב"א וכולם הם עזר כנגדו זהו נגד תלמוד ערוך * * * מעניין במיוחד הוא היחס אל הגהות הגר"א, המובא בכתבי רבינו קרוב למאה פעמים. לפעמים דן בדבריו, ולפעמים חולק עליהם. ולדוגמה: בשו"ת או"ח כז, ד: 21. סי' קסה סי"ד. וא"כ לק"מ קושיית הגר"א על התשב"ץ והש"ע. ובשו"ת או"ח סט, א: וזה ודאי כדעת הב"י, ולא כמ"ש הגר"א. ובשו"ת יו"ד ע, א: מ"ש הגר"א דכעדשה מן השרץ חשוב בריה אין משמע כן מהתוספות. שו"ת יו"ד קסד, א: וראיתי להגר"א סי' ר"א ס"נ ס"ק צ"א שכתב ס"ל להטור דמ"מ מסברא כו', ואין טעם לסברא זו גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך כנ"ל. וכהנה רבות. אמנם במקום אחד (פסקי-דינים ח"ג סט, ג) כתב: והגר"א הביא מנדרים (דמ"ט) שעטני מעיל, ואינה תשובה. ודוקא על זה יצא הקצף של מדפיסי וילנא (תרמ"ד) המתנגדים, אשר זייפו בדפוס והדפיסו (במקום "ואינה תשובה"): ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים. על המשך השתלשלות הדברים מספר הרבי באגרות קודש שלו (ח"ח אגרת ב'תפד): ומעשה שהי' כך הי', וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל), שכידוע היתה אז בעת ההיא דהדפסת הפסקי דינים עיר מבצר של המתנגדים, וכנראה שנתוסף לזה גם מה ששנת תרמ"ד היתה בסמיכות לאחר הסתלקות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ובמילא שעת חירום בין גברא לגברא, הנה השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום ואינה תשובה הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק, ומובן אשר לא היתה בידי לבער את כל הטופסים עם הנוסח המזוייף. עד כאן סיפור של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ועד"ז בחי"ג אגרת ד'תשג: וגופא דעובדא הכי הוה, ששמעתי מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר: הפסקי דינים נדפס בווילנא ששם היתה יד המתנגדים בעת ההיא תקיפה, ובפרט שהי' בין גברא לגברא בליוב[אוויטש]. והבחור הזעצער הוסיף תיבות אלו שאותם ציין כת"ר, ותיכף כשיצא מבית הדפוס ומצאו ההוספה, הנה ברוב הטופסים הספיקו לתקן את זה תח"י ביכעל כת"י (מעתיק. גכתי"ק נשאר מעבר לים)

132 קכב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק של חלק הפס"ד הנ"ל, וכמובן אין שם שורותיים אלו. 22 עתה הגיע לידינו תצלום כתי"ק של סימן זה, אשר בו הוא הנוסח המקורי: "ואינה תשובה". 22. היינו שלא נדפסו שם השורות המזוייפות "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים", אלא בנוסח המקורי "ואינה תשובה", וכפי שהוא בתצלום כתה"י שלפנינו. אמנם תמוה הוא במאד הזיוף של המדפיסים, שמתוכו נתברר שלא הבינו את תוכן דברי רבינו בזה, שנכתבו לכבודו של הגר"א, ולא להיפך. וזה תוכן דברי רבינו: מה שנפסק שבלבישת טלית קטן על גופו בלבד (ולא על ראשו), לא נקרא עטיפה, ולכן אין מברכים עליו להתעטף בציצית אלא על מצות ציצית (ראה שוע"ר סי' ח ס"ז). לכאורה יש להוכיח מכמה פסוקים, שגם בלבישה על הגוף מקרי עיטוף, וגם הגר"א (סי' ח ס"ק יד) השיב כן על דעת הפוסקים (רמ"א שם ס"ו), והוכיח מהגמרא (נדרים מט, ב) שלא כדבריהם. אלא שתשובתו על דעת הפוסקים מדברי הגמרא הנ"ל "אינה תשובה", כי לדעת הפוסקים אפשר ליישב את דברי הגמרא באופן אחר, אבל ממקומות אחרים יש להוכיח כמסקנת הגר"א. אמנם המזייפים בווילנא לא הבינו את תוכן דברי רבינו, ולכן זייפו הדברים, ונמצאו מסרסים את דברי רבינו באופן שאין לו כל פירוש, שהרי אחרי סירוס זה אין כל המשך לדברי רבינו בזה.

133 קכג פרק נט ההדפסה במשך ימי חייו לא מסר רבינו את תשובותיו לדפוס, לא את תשובותיו וחידושיו שבתורת הנגלה, ולא את דרושיו שנדפסו אחר כך בסדרת אור התורה ועוד. 23 אלו ואלו היו מועתקים לרוב בכתבי-יד על ידי החסידים והמעתיקים. הוא הרבה לכתוב יותר מכולם, בין בנגלה ובין בחסידות, אך כל אלו נדפסו אחרי הסתלקותו. ויתירה מזו, אפילו כינויו "אדמו"ר הצמח צדק", גם הוא ניתן לו רק אחרי הסתלקותו, כשנדפסה סדרת ספריו בנגלה (חידושים שו"ת ופס"ד) בשם "צמח צדק", בין השנים תרל"א-תרמ"ד. [כדי להבין את הבעיה בקריאת שם האדמו"ר, עד להדפסתו של הספר "צמח צדק", יש להעיר בקצרה: בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הזקן, נקרא על ידי החסידים בשם "רבי" סתם ("דער רבי"). בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, אי אפשר הי' לקרוא יותר לרבנו הזקן בשם "רבי" סתם, שהרי בשם זה היו מכוונים לרבינו האמצעי, ולכן התחילו לקרוא לרבנו הזקן בשם "אדמו"ר הזקן" ("דער אלטער רבי"). בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, כאשר היו אומרים סתם "דער רבי" היתה הכוונה בפשטות לאדמו"ר הצמח צדק. אז התחילו לקרוא לרבי הקודם בשם "אדמו"ר האמצעי" ("דער מיטעלער רבי"). והיו אם כן שלושה: דער אלטער רבי; דער מיטעלער רבי; דער רבי. בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כאשר היו אומרים בליובאוויטש "דער רבי" התכוונו אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמובן. באשר לקריאת שמו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא היה קבוע שם אחיד באותה תקופה. מתוך הכתבים של התקופה ההיא רואים, שלפעמים כתבו עליו "אדמו"ר הרמ"מ", ולפעמים "אדמו"ר מליובאוויטש נ"ע" או אדמו"ר נ"ע וכיו"ב. ומכל מקום כאשר מוצאים כתוב באותה תקופה "אדמו"ר נ"ע" עדיין לא ידוע אם הכוונה אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק; אל כ"ק אדמו"ר האמצעי או אל כ"ק אדמו"ר הזקן. כך נמשך עד להדפסת סדרת ספריו, אשר נקראו בשם "צמח צדק", שאז הוחל שם זה גם על האדמו"ר עצמו "אדמו"ר הצמח צדק" ]. 24 ספריו: דרך מצותיך, דרך אמונה (ס' החקירה), יהל אור ואור התורה (כרך הראשון) נדפסו בדור הבא, בין השנים תרע"א-תרע"ח. ואילו רוב ספריו הם סדרת "אור התורה" שנדפסה בדורינו זה. הסיבה למיעוט הדפסת ספרים בחייו נעוצה, כנראה, בגזירת סגירת הדפוסים ברוסיה, בשנת תקצ"ז. על הגזירה הזאת מספר כ"ק אדמו"ר מוהרייצ נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"ד ע' תקסג): ביום הרביעי פרשת לך לך, ה' מרחשון תקצ"ז (27 אוקטאבער 1836 למספרם) הודיע שר הפנים את גזירת המלך: א) לבקר את כל ספרי ישראל הנמצאים בכל מרחבי מדינת רוסיא ואת החשודים לשרוף באש. ב) לסגור את כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, ולהניח רק שנים, אחד בווילנא ואחד בזיטאמיר. ובחדש טבת תקצ"ז נסגרו כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, וישאר אך דפוס השותפים ראם וטיפאגראף בווילנא. בין שאר הדפוסים נסגר גם הדפוס בקאפוסט ולא הספיקו להדפיס רק את חלק הראשון של הספר תורה אור בלבד. הדפוס האחד שנשאר בווילנא לא הספיק כמה שלא עבד למלאות את דרישתם של עדת ישראל ברוסיא אפילו בספרי רומ"ל, 25 חומשים, סידורים, סליחות, מחזורים, הגדות, קינות ותהלים וכדומה ומכל שכן שארי ספרים. אמנם הרשתה הממשלה גם דפוס שני בזיטאמיר, אבל מסיבות שונות לא נפתח איזה שנים.. ובשנת תר"ז קבלו את האישור ונגשו להדפסת ספרים, ואז התחילו לחשוב דבר הדפסת חלק השני מספר "תורה אור".. ובשנת תר"ח הדפיסוהו בזיטאמיר ויקראו לו בשם "לקוטי תורה". מצב זה, שרק שני בתי דפוס יהודיים התקיימו בכל רוסיה, נמשך עד למהפכה בשנת תרע"ז, וזוהי כנראה גם סיבת מיעוט הדפסת ספרי חסידות גם בשני הדורות הבאים - תקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. * * * משך זמן אחרי הסתלקותו בי"ג ניסן תרכ"ו התחילו להתעסק בהכנתם לדפוס. התעסקו בזה שני הרבנים הרב ר' חיים יעקב ב"ר בנימין ווידרעוויטש 26 והרב ר' שמעון ב"ר דוד. 23. אמנם בלקוטי תורה, שהדפיס בשנת תר"ח, נדפסו ריבוי ביאוריו והגהותיו. 24. קצת נראה, שבדרך רמז נקרא בשם הזה כבר בחייו, כנראה משו"ת חו"מ סי' עד-פב, שנכתבו בהסוואה, ורבנו נק' שם "צמח" (ראה הערות שם). 25. רבנים ומלמדים. 26. הרח"י נולד בדאבראמיסל בשנת תקצ"ה-ו. מסדר שו"ת ה"צמח צדק" לדפוס. רבה של טשערניקא, קופישאק, מאסקווא (תרל"ז-תרנ"א) ושל עדת החסידים בניו יארק (תרנ"ב-תרע"א). שם נפטר בי"ב אייר תרע"א. ראה אודותיו

134 קכד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק [אמנם בכמה מקומות מובא שכבר בחייו התחילו להתעסק בעריכת השו"ת. בלקוטי ספורים (פרלוב) עמ' קלג מספר שהג"ר יוסף תומרקין התחיל להתעסק בעריכתן. ובמקום אחד מובא, שהגרח"י ווידרעוויטש התחיל להתעסק בזה כבר בחיי רבנו. 27 וראה גם לעיל סוף פרק נה, שכן נראה ממה שציין בכמה תשובות ששייכים גם לחידושים למסכת פלונית וסימן פלוני בשו"ע]. בשנת תרל"א יצא לאור הדפוס הכרך הראשון של שו"ת חלק אבן העזר. הכנת השו"ת החידושים והפסקי דינים לדפוס נמשכו עוד 13 שנים נוספות, עד אשר בשנת תרמ"ד נדפסו החלקים האחרונים של הסדרה: שו"ת חלק אורח חיים ושני כרכי "פסקי דינים". לסדרה הזאת קראו המו"לים בשם "צמח צדק", שזהו גימטרי' של שמו הקדוש, מספר "צמח" (138) כמספר "מנחם" ומספר "צדק" (194) כמספר "מענדל". מאותה שעה ואילך נקרא גם האדמו"ר בעצמו על שם ספרו "אדמו"ר הצמח צדק". * * * התשובות החידושים וה"פסקי דינים" של אדמו"ר הצמח צדק היו מפוזרים בעשרות כרכי כתב-ידו-הקדושה של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 28 מספר כרכים שבכתי"ק נשרפו בשריפה הגדולה שבליובאוויטש, 29 ולכן הוצרכו להשלים את התשובות האלו מתוך עשרות כרכי העתקות שבידי החסידים. רשימה מפורטת של 39 כרכים שבאוסף כתבי-היד שבספריה (חלקם כתי"ק וחלקן העתקות), נדפסה בסוף כרך שו"ת חלק אורח חיים שבהוצאה החדשה (כג, א). רשימת שבע כרכים נוספים (שנמצאים עדיין בגלות ברוסיה), נדפסה בסוף כרך שער המילואים ח"ה. מלבד כל זאת הוזקקו העורכים שהכינו את הסדרה לדפוס, לעבודת איסוף והעתקת תשובות שלא היו בכרכי כתבי-היד, ונלקטו אחת לאחת מאת מקבלי התשובות. כל אלה הקשו על עבודת האיסוף, סידור העתקת ועריכת השו"ת. ולכן נמשכה העריכה וההדפסה זמן רב, ורק בשנת תרמ"ד, ח"י שנים אחרי ההסתלקות בשנת תרכ"ו, סיימו בשעטומו"צ את הדפסת הסדרה הזאת. חכמי ישראל באמריקה עמ' 38. תולדות חב"ד בארה"ב עמ' ג. כפר חב"ד גליון 615 עמ' 20. מבית הגנזים פרק פג. וראה גם לקמן פרקים צ. צג. צח. קא. 27. ראה זכרונות בת עמי ח"ב עמ' ראה הרשימה דלקמן פרק סא. 29. כדלקמן פרק סג. אמנם גם אז לא היתה עבודת האיסוף מושלמת, והתחילה סידרה ארוכה של הדפסת השמטות והשלמות, מילואים והוספות: א) בשנת תרל"ד נדפסו שלושת החלקים של שו"ת יו"ד. אחר הדפסת החלק השני נמצאו עוד שלוש תשובות מהלכות נדה ומקוואות, השייכים לחלק השני, ונדפסו בתור "השמטות" בסוף החלק השלישי. ב) עם סיום הדפסת סדרת השאלות ותשובות והחידושים על הש"ס, נמצאו עוד תשובות ועוד חידושים. בגלל מיעוטם בכמות צירפו אותם לספר פסקי דינים שנדפס בשנת תרמ"ד; השו"ת החדשים נדפסו בין הפסקי דינים (אצל הסימן בשו"ע ששייכות אליו), והחידושים בתור חלק נוסף. [שו"ת חלק חושן משפט לא נדפסו כאן וכאן. בבית רבי (ברדיטשוב תרס"ב) פ"ה ופי"א כותב אודות סדרת שו"ת צמח צדק "ועוד יש בכת"י על חלק חו"מ שעדיין לא נדפס". הצנזורה לא הרשתה להדפיס שום שו"ת בחלק חו"מ, כי היא התנגדה בכלל לניהול דין תורה על ידי הרבנים. 30 בכמה מקומות נראה שהכרך הזה כבר הוכן לדפוס, אלא שלא נתקבל רשיון הצנזורה לדפוס. ראה לדוגמה בחידושים על הש"ס כז, ד: "ובמ"א [בתשו' ח"מ סי' נג] כתבתי"; היינו שהמדפיסים מעירים שהתשובה מוכנת לדפוס בשו"ת צמח צדק חלק חו"מ סי' נג. וכיון שהחידושים על הש"ס נדפסו בשנת תרל"ח, אם כן נראה שכבר אז הי' החושן משפט מוכן לדפוס. בשנת תרנ"ד רצה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע להדפיס עוד כרך של תשובות, שיכלול גם את השו"ת שבחלק חושן משפט, וכתב על כך אל מחותנו הרב משולם רייך (ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת ס). אמנם לא בא אז הדבר לפועל. גם בשנת תר"ס דן כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אודות הדפסת תשובות הצמח צדק (ראה שם ח"ג אגרת תרל"ב). ובשנת תרס"ח (שם ח"א אגרת קפג) כותב "להוציא לאור חלק חו"מ אשר כבר נמצא אצלינו מסודר ומועתק מוכן להדפסה". אך נראה שמכל זה לא יצא דבר]. ג) בשנת תרס"ה נדפסה בווילנא הוצאה חדשה של שלחן ערוך רבינו הזקן. במשך עשרים השנים שבינתיים (תרמ"ה-תרס"ה) נמצאו עוד שו"ת בארבעת חלקי השלחן ערוך, שעדיין לא נדפסו. 31 תשובות אלו נדפסו בתור הוספה 30. ראה מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי הע' 86. מבית הגנזים פרק מט. 31. הטעם לזה מבואר באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"א אגרת קפג): "יש בעולם עוד שו"ת מהחלקים הנ"ל שלא נדפסו (כי הנדפסים הנה רק מהנמצאים אצלינו ובלאדי)"; כלומר שעריכת השו"ת הי' רק על פי הכתבים שהיו אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע בליובאוויטש ואצל

135 סדרת ה"צמח צדק" פרק נט: ההדפסה קכה לסדרת שלחן ערוך הנ"ל. ד) בשנת תש"ו ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהוראת כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, כרך מילואים, שבו נכללו גם ההוספות הנ"ל שנדפסו בשנת תרס"ה וגם הוספות מתוך כתבי-יד ומתוך ספרים שונים. כרך זה כולל: (א) שו"ת חלק חושן משפט, אשר הצנזורה לא הרשתה להדפיסן, ולא נדפסו בהוצאה הראשונה. (ב) מילואים ח"א, שו"ת בד' חלקי שו"ע. (ג) מילואים ח"ב, שו"ת שנמצאו במשך זמן העריכה. (ד) מילואים לחידושים על הש"ס. (ה) השמטות למילואים ח"א וב', שנמצאו אחרי סידור הספר בדפוס. ה) בשנת תשל"ב נדפסה הוצאה חדשה של הפסקי דינים, ובסופה נוספו הוספות, פסקי דינים ותשובות אחדים שנמצאו בכת"י. ו) בשנת תשל"ח נדפס כרך שער המילואים ח"ד, שבו שו"ת חידושים ופסקי דינים שנמצאו במשך הזמן שבינתיים. ז) משנת תשל"ח ואילך נמצאו עוד שו"ת חידושים ופסקי דינים במקורות שונים, והתפרסמו בעיקר בסדרת קובץ "יגדיל תורה", שנדפסה בנ.י. תשל"ז-תשמ"ו. כל ההשמטות וההשלמות, המילואים וההוספות הנזכרים הקשו על המעיין בחיפוש תשובה מסויימת, שמלבד מקומה הראוי, הי' אפשר שהתשובה נדפסה בהשמטות, בהשלמות, בהוספות ובמילואים ח"א ח"ב וח"ד, או בקובצי "יגדיל תורה". עוד עובדה הקשתה על הלימוד בספרי הצמח צדק, היא הדפסתה בכל ההוצאות משנת תש"ו ואילך בצילום- דפוס מוקטן של ההוצאה הראשונה, ובאותיות רש"י הקטנות מדאי. באחת השיחות שבהתוועדות ש"ק פרשת קדושים, בדר"ח אייר תשמ"ט, הורה הרבי, אשר כל ההוצאות הותיקות של חב"ד, שנדפסו בעבר באותיות רש"י, להדפיסם מחדש בסידור חדש באותיות מרובעות, הקלות לעיון. 32 אז התחיל גם מבצע ההכנה לדפוס של סדרת "צמח צדק", בסידור חדש בדפוס באותיות מרובעות, ובהשלמת כל הנדפס במילואים והשמטות והוספות. הוצאה חדשה ומושלמת זו נדפסה בשנת תשנ"ד. ח) בשנים הבאות הגיע תצלום 7 ביכלאך נוספים, מהארכיונים במוסקבא, ומתוכם נערך שער המילואים ח"ה, ונדפס בשנת תשס"ט. כ"ק אדמו"ר מוהחש"ז נ"ע בלאדי. ועדיין היו כתבים מפוזרים בעולם, שמהם נדפסו ההשלמות שבהוצאות דלקמן. 32. ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 431.

136 קכו ספרים וכתבים פרק ס אוסף כתבי היד התחלת אוסף הספרים וכתבי-היד של חב"ד, הידוע לנו, היא מתקופת נשיאות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" (תקפ"ח-תרכ"ו). חלק מאוסף זה נשאר אתנו לפליטה עד היום הזה. על האוסף הזה עברו הרפתקאות וגלגולים רבים: בשריפות שפרצו בליובאוויטש נשרף חלק חשוב ממנו ; 33 חלק מספרי הדפוס של האוסף הזה עבר לידי יורשי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" אחר הסתלקותו, ולידי יורשי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אחר הסתלקותו, ועוד הרפתקאות שונות ומשונות, שיסופר עליהן בפרקים הבאים. אמנם גם אחר כל ההרפתקאות והגלגולים האלו, נשמר חלק ניכר מאוסף זה בדרך זו או אחרת, כפי שיסופר לקמן. * * * מסופר בשו"ת הצמח צדק (חלק חו"מ סי' ע ס"ט) : 34 מעשה שהיה כך היה אדמו"ר [הזקן] נ"ע, דרשותיו הי' כותב אחיו הרי"ל ז"ל [מיאנאוויטש], והוא [כ"ק אדמו"ר הזקן] הי' משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים. ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כי אם אחד מיוצאי חלציו 35 טרח והשיגם מידי התלמידים השומעים, והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן כו', והוא בירר מתוכם הכתבי' של הרי"ל ז"ל לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטיב, 36 והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס, באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר"ה. רעיון אוסף כתבי-היד של דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן ועריכתם לדפוס, עלה כבר בימי כ"ק אדמו"ר הזקן ובהסכמתו, אלא שהדבר נמשך לפחות עשרים וחמש שנים, עד אשר נדפס (הכרך הראשון בשנת תקצ"ז, בשם "תורה אור", והכרך השני נדחתה הדפסתו, מחמת סגירת הדפוסים ברוסיה, עד שנת תר"ח, שאז יצא לאור בשם "לקוטי תורה" ). 37 על כך מספר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק באחת מאגרותיו (אגרות-קודש שלו אגרת ח): הרבה מהן שם רבינו [הזקן] ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם 33. כדלקמן פרק סג. 34. ראה גם לעיל פרק ד. 35. הוא הכותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 36. כי מגוכתי"ק המהרי"ל לא מצא, רק העתקות מכתב ידו. 37. כדלעיל פרק הקודם. והגיהם והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס, ואחריו כ"ק דו"ח אדמו"ר [האמצעי] הרב נ"ע הי' גם כן חפצו להדפיסם דברים כהווייתן, כפי אשר יצאו מפורש מפה קדוש רבינו הגאון ז"ל נ"ע, אלא שלא הי' רצון קדשו להדפיסם ציבחר ציבחר עד אשר ילוקטו לאחד אחד. וזה כמה שנים אשר אספתי ולקטתי אחד אחד כתבי קדש הנ"ל והוגהו כפי האפשרי. * * * לכאורה לא מדובר כאן בבניית ספריה, או אוסף כתבי-יד, אלא רק בלקט מאמרי כ"ק אדמו"ר הזקן, הגהתם ועריכתם לדפוס בשני כרכים. אמנם כדי שיהיה אפשר לעשות כל זאת אסף, כנראה, מאות כרכי כתבי-יד, העתקות מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן. מספר מדוייק של כרכי כתבי-היד שאסף באותה שעה לא ידוע לנו, אך לאחר כל השריפות ושאר ההרפתקאות שעברו על האוסף הזה נשארו אתנו כיום עשר כרכי כתבי-יד דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, שבגליונותיהם הגהות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". יש מקום לשער, שעשרה כרכים אלו ששרדו לנו לפליטה הם רק חלק קטן ממה שאסף והגיה. על ההיקף של אוסף כתבי-היד שאסף כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרות- קודש שלו ח"ד אגרת א'קל): בשנת תקס"א, כשנתפס הוד כ"ק רבינו הזקן בפעם השני', התחיל הוד כ"ק אאזמו"ר בעל הצמח-צדק לאסוף מאמרי כ"ק רבינו הזקן ולהעתיקם. לפי ספורו לכ"ק בנו אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש הנה מאחר חג הסוכות תקס"א כשהובילו את רבינו לפטרבורג עד בואו חזרה בקיץ שנה ההיא כבר היו באמתחתו יותר מאלף ומאה בוגין, העתקות מאמרי כ"ק רבינו הזקן, ומשנת תקס"ב עד שנת תקע"ג שנת הסתלקותו של כ"ק רבינו הזקן עלו ההעתקות יחד עם ההנחות על המאמרים ששמע בעצמו על יותר מעשרת אלפים בוגין. הסכום הנ"ל עולה ליותר ממאה כרכים עבי כרס (בגודל רבע (4 ), שהם ארבע דפים לגליון, גודלם הממוצע של רוב כרכי כת"י דא"ח הנמצאים אתנו). אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן המשיך כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" להגדיל את אוסף כתבי-היד של העתקות מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן. על ארבעים כרכים שקיבל בעת נשואי בנו הרה"ק מהרי"ל מקאפוסט, מסופר בבית רבי (עא, א):

137 ספרים וכתבים פרק ס: אוסף כתבי היד קכז הרה"ח המפורסם ר' שלמה פריידעס זלה"ה משקלאוו, מחסידי רבינו [הזקן] הגדולים הוא הי' רושם דברי רבינו בטוב מאד ורשימותיו נמצאים למאות ולאלפים ערך ארבעים ביכלעך. ובעת שעשה השידוך עם אדמו"ר [שבתו נישאה להרה"ק מהרי"ל באדמו"ר הצמח צדק] מסר כל הכתבים לאדמו"ר, וזה הי' הנדוניא שלו, ואדמו"ר הגיה אותם והוסיף עליהם הגהות והוספות רבות. תאריכה של חתונה זו נודע לנו מהכותרת בכתי"ק אדמו"ר האמצעי, בראש הדרוש שאמר באותה חתונה (כתי"ק 1194, ומועתקת גם בכת"י 627 קיז, א רסו, א): "ה'תקפ"ה, חתונת נכדי יהודא ליב שי', י"ד חשוון". נמצינו למדים שארבעים כרכים אלו הגיעו לידי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כבר בשנת תקפ"ה. רוב כרכי כתה"י האלו נשרפו, כנראה, בשריפה הגדולה, שיסופר עליה לקמן פרק סג. דרוש אחד מהנחות הר"ש פריידעס עם הגהות כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" נדפס באור התורה (שה"ש ע' תתקיב-תתקטו), ובסיומו כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" "ע"כ כתב החסיד רש"פ ז"ל". 38 בנוסף להנחות הרה"ק מהרי"ל והחסיד ר' שלמה פריידעס, נמצאות הגהות כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" גם על הגליון של הנחות בגוכתי"ק אדמו"ר האמצעי (כת"י 1025; 1196) והר"מ בן אדמו"ר הזקן (כת"י 1030) ועל כמה ביכלאך העתקות מהנ"ל ועוד (כת"י 1034, 1001,.(1157,1149,1146,1064,1052,1042 אלו הם כתבי-יד דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, שעל גליונותיהם נמצאות הגהות בכתי"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". בנוסף להם נמצאים דרושים רבים מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר ה"צמח צדק" העתיקם בתוספת הגהות בין חצאי עיגול. חלק מאלו האחרונים נדפסו בספרים "תורה אור" ו"לקוטי תורה", ועוד הגהות רבות שלא נדפסו בספרים הנ"ל נמצאים בכתי"ק (1101; 1102) ועוד דרושים רבים עם הגהותיו שנכללו בכרכי הדרושים שהוא כתב בעצמו, ונדפסו בסדרת ספריו "אור התורה". גם נמצאים כמה ביכלאך (82; 1004; 1052; 1116; 2057) שבהם גוכתי"ק אדמו"ר הצמח-צדק, הנחות שכתב הוא עצמו מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, משנת תקס"ה ואילך. 39 על כל אלו מספר ב"בית רבי" (ח"ג פ"ה): בבואו מפ"ב [בשנת תר"ג] התחיל להגיה הכתבי קדש של הלקו"ת בכדי להוציאם לאור הדפוס, והם דברי קדשו של זקנו רבינו הגדול נ"ע, הרבה מהם שמע בעצמו ממנו ורשמם בדקדוק גדול מאד, והרבה הוא מה שקיבץ רשימות שארי הרושמים המובהקים וביררם וליבנם בנפה מנופה כסולת נקי', ועוד הוסיף בהם הגהות רבות בתוס' מרובה כו', והדפיס הכל על שם זקנו רבינו הגדול נ"ע בשנת תר"ח ולבד זה הנדפס נמצא בכת"י ממנו לאין שיעור ממש לא יכילון כמה אלפים ניירות, הן מרשימות עצמו שהי' רושם דברי קדשו של מר זקנו הנ"ל, והן מרשימות אחרים שביררם וליבנם ושם עליהם נוספות בדרך הג"ה ופלפל בהם הרבה. * * * עוד יש כת"י מעניין, שאודותיו כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כותב (קונטרס עץ החיים ע' 42): מצאתי כתוב בכתב אמת (וספק אצלי אם הוא כי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקלה"ה (וזה קרוב יותר) או כי"ק כ"ק אאזמו"ר זצוקלה"ה) בזה"ל אמרות ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בהם מוצאיהם מצא חיים אמיתיים וחי לעולם עולמו יראה בחייו להתענג על ה' בעבודה שבלב זו תפלה וג"ח של אמת עכ"ל. ובאגרת שכתב אחר כך, בט"ז טבת תרד"ע (אגרות קודש שלו ח"ב אגרת תז ע' תשנח): וזהו הרשום על הביכל קטן אדכרו לי' יומא דתילגא (הובא בקונטרס ע"ח, ושמה כתבתי שקרוב יותר שזה כי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה זי"ע, אחר כך התבוננתי ונ"ל שזה כי"ק כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נ"ע) מוצאיהם מצא חיים אמיתיי"ם וחי לעולם עולמו ירא"ה בחייו להתענג על ה' בעבודה שבלב כו'. כתב-יד זה היה באוסף כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, והוא רשום ברשימת הביכלאך שבאוסף שלו מס' 29, הן ברשימה שבכתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, והן ברשימה שבכתי"ק אדמו"ר זי"ע (ראה לקמן פרק קסד): "אדכרו לי' יומא דתלגא קצה" [כלומר שהוא כולל קצה דף]. אמנם בוך זה נאבד בעת מלחמת העולם השניה (יחד עם עוד הרבה ביכלאך), ועדיין לא הגיע לידינו. 38. ראה גם כרם חב"ד ח"ד ע' 404 הע' ראה לעיל פרק כח. וראה גם אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תקכ ס"ז. כרם חב"ד ח"ד ע' 353.

138 קכח פרק סא אוסף כתביו בתקופת נשיאות כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" (תקפ"ח- תרכ"ו) נוספו על אוסף כתה"י הנזכר כרכים מרובים שהוא עצמו היה כותב, שו"ת חדושים ודרושים. בהוספה לשו"ת שלו חלק או"ח הוסיף כ"ק אדמו"ר זי"ע ראשי פרקים מתולדותיו ע"פ רשימות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ובהם כותב בקשר לכתביו של ה"צמח צדק": שו"ת שלו חדושיו ומאמריו, הן בנגלה והן בנסתר, רבו מאד. בנו אדמו"ר מהר"ש סיפר אשר אביו כתב בערך ששים אלף בויגן אבל בשריפה הגדולה אשר היתה בליובאוויטש נשרפו כמה תיבות עם כת"י בנגלה ובנסתר שלו. ובס' בית רבי (ח"ג פ"ה) מספר: דרושי עצמו הרבה מאד. בדרך כלל כתב על כל התנ"ך וחלקם לחלקים בוך בראשית כו', בוך ישעי' כו', בוך תלים כו', וגם על אגדות ומדרשי חז"ל. בנגלה כתב גם כן הרבה מאד שו"ת וחידושים וביאורים בששה סדרי משנה וגמרא ובדברי הראשונים בפלפולא רבא הנוגע לדינא כו', וגם עשה תשלומין להשו"ע של רבינו הגדול נ"ע שחסר שם הרבה סימנים שנשרפו. מכל הנ"ל נשארו לנו לפליטה, בספריה, קרוב לשמונים כרכים כתי"ק (בנוסף להנחות הנ"ל מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן), או בכתב-יד הסופר שלו, אשר כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" היה מוסר לו את כתביו להעתיקם, ואחר כך היה כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" עובר על הכרכים האלו ומגיהם בתוספת מרובה. מתוך אוסף ענקי זה שנכתב בגוכתי"ק, קיימים כיום בספריה הכרכים הבאים: חדושים על הש"ס פס"ד ושו"ת, 40 שמלבד הטופס הנשלח היה רושם לעצמו את כל התשובה בכרכים מיוחדים (כת"י,1050,1041,247,233,232,321,227,226,82,63.(2145,2144,2143,2047,1073,1068 דרושים על סדר התורה: בראשית סדרה א (כת"י 1152, 1040), 1014, בראשית סדרה ב (כת"י 1035), 1104, ועוד כרך רשימות על בראשית (כת"י 1100), שמות (כת"י 241,,( ,1031,728,726 במדבר (כת"י,(1127,235 דברים (כת"י 1101), 234, ויקרא-דברים (כת"י 1082), ועוד סדרה על התורה (כת"י 1159), 236, יהושע-ישעי' (כת"י,(1133,1043 ירמי'-יחזקאל (כת"י,(1093,1081 חמש 40. ראה לעיל פרקים נ- נה. מגילות (כת"י 1177), תהלים (1115, ירושלים 2259). דרושים על סדר השנים, כל כרך מוקדש לשנה אחת, שמהם הגיעו לידינו מהשנים ת"ר (כת"י 1135), תרט"ו (כת"י 1072), תרט"ז (כת"י 1180), תרי"ז (כת"י 751,,(1065,1053 תרי"ט (כת"י.(1098,1096,1059 מלבד הנ"ל כתב גם כרכים מיוחדים בנושאים מיוחדים, כמו טעמי המצוות (כת"י 82), ס' החקירה (כת"י 1179), באורי הזהר (כת"י 1055) 1033, והגהותיו לדרושי אדמו"ר הזקן שמהם ערך את הס' לקוטי תורה (כת"י 1101,.(1102 ועוד כרכים מרובים שבהם דרושים בגוכתי"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" (כת"י,1039,1018,752,325,301,66,51,1125,1124,1122,1114,1113,1079,1058,1056.(1178,1153,1126 בנוסף לכרכים הנ"ל הכתובים כולם בגוכתי"ק או רק מוגהים על ידו, קיימים גם כרכי כת"י מההעתקות שעשו החסידים מדרושי ה"צמח צדק". רוב כתבי-יד החסידות שנמצאים בספריה כיום, קרוב לאלף כרכים, הם העתקות דרושי כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק". בדרך כלל יש בכרכים האלו גם העתקות מדרושים של שאר אדמו"רי חב"ד, אך רובם המכריע הוא העתקות מדרושי כ"ק אדמו"ר ה"צמח- צדק". * * * בדרושים הללו נכללים גם אלו שהיה כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" דורש ברבים מדי שבת בשבתו. מעטים היו כותבי ה"הנחות", כיון שהוא עצמו היה רגיל לרשום את תוכן הדרושים, כמבואר לעיל. אך אמנם היו כמה "חוזרים" שהיו חוזרים בע"פ את הדרושים הנאמרים, וכותבי "הנחות" שהיו רושמים את הדרושים הללו. לעיל פרק מא נזכרו הנחותיו של החסיד ר' הלל הלוי מפאריטש, שהיה רושם את הדרושים, בתוספת הערות וביאורים, ואשר חלקם נדפס בסדרת ספריו "פלח הרמון". יש גם סדרת הנחות בגוכתי"ק כ"ק בנו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שעליהם יסופר לקמן פרק פב. באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א (ע' ל): אצל ה"ר דובער מקאליסק נמצאים הרבה כ"ק הנחות שלו מה ששמע מכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה, ורובם ככולם מכוונים כמו שנאמרו.

139 ספרים וכתבים פרק סא: אוסף כתביו קכט וכך מסופר גם באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב ע' שכג: ישנם הרבה מאמרים הנחות. הי' מניח אחד שמו ר' דוב קאליסקער (חבירו של כ"ק אאזמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה) והגהות אדמו"ר מהר"ש עליהם, וכן ישנם הנחות של אדמו"ר מהר"ש בעצמו. וכן מסופר בהקדמת הס' של נכדו הגרא"ח נאה "קצות השלחן": הגה"ח ר' דובער אשכנזי ז"ל שהי' שד"ר וחוזר דא"ח של אדמו"ר הצמח צדק ז"ל והי' נקרא ר' בעריל קאליסקער. ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מהביכלאך רשומים "בראשית שמות ויקרא (רב"ק); במדבר דברים (רב"ק)". הראשון הוא כת"י והשני לא הגיע לידינו; רק העתק ממנו בכת"י 466. הוא נזכר גם בסה"מ תרמ"ח ע' קפו ובכ"מ בדרושי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע "במדבר דברים רב"ק". יש עוד בוך הנחות הרב"ק מדרושי אדמו"ר הצמח צדק, הוא כת"י על הכריכה נכתב "ברכות רב"א" ע"ש התחלתו להבין ענין הברכות, וע"ש המניח ר' בערל אשכנזי (קאליסקער). בכת"י 1028; 1063 יש עה"ג הגהות בכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ועל כך לקמן שם. גם בכת"י 1029, שעיקרו הנחות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מדרושי תרט"ז, יש גם הנחות "של רב"ק" [ר' בערל קאליסקער הנ"ל], "של ר"ז ברי"ל" [ר' זלמן ב"ר יהודה ליב, האדמו"ר מקאפוסט], ו"של רז"ל".

140 קל פרק סב אוסף ספרי הדפוס גם אוסף ספרי הדפוס התחיל בעיקר בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק". על האוסף הזה ועל אוסף כתבי-היד, מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (לקו"ד ח"ב רכט, א): דעם טאטענס [כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק"] ספרים דערציילט דער זיידע [כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע] פינף אלמערס אפענע מיט ספרים און צוויי אלמערס פארמאכטע מיט כתבים זיינען געשטאנען אין דעם חדר וואו דער טאטע איז געווען, און זעקס אלמערס אפענע מיט ספרים זיינען געשטאנען אין דעם צווייטן חדר, וואס די טיהר צווישן ביידע חדרים אי[ז] געווען אפען. ועוד ממשיך לספר שם על ספרים נוספים שקנה כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק". ובתיאורו של אחד מחסידיו, ר' פנחס דובער גולדנשטיין ("כרם חב"ד" גליון 1 ע' 62): שני קירות מחדרו של הרבי עטורים היו בספרים. ליד הקיר השלישי עמדה מטה ותיבה גדולה לצדה, ולקיר הרביעי היה סמוך כסאו של הרבי, משהו שבקושי אפשר לכנותו שולחן, ועוד שני כסאות קטנים. יש לנו גם תיאור ממקור חיצוני 41 על אוסף הספרים הזה נכרי שביקר אצל כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" (תיאורו תורגם ונעתק ב"כרם חב"ד" גליון 2 ע' 85): החדר הקבינט של הצדיק רבי מענדל שבו מצאתי את עצמי עומד היה גדול, מלא אור, בכל קיר משני הקירות הצדדיים היו קבועים שלשה חלונות. רהיטים כמעט ולא היו בו, אך לכל אורך הקיר ניצבו ארונות פשוטים ומדפיהם עמוסים ספרי-ענק (פוליאנטים), תורה כתובה על עור עגל, כרכי התלמוד ועוד. הוא, כמובן, לא ראה אלא את הספרים שבחדר היחידות, ולא את אלו שבחדר הסמוך, שמסופר עליהם לעיל. 41. ראה לקמן פרק עט.

141 קלא פרק סג השריפה הגדולה בליובאוויטש כבר נזכר לעיל כמה פעמים, שחלק גדול מכתבי כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" נשרף בעת השריפה הגדולה אשר היתה בליובאוויטש. 42 אמנם חלק מהספריה, בעיקר הכתבים, לא היתה מוחזקת בביתו של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כי אם אצל חסידיו בליובאוויטש שלקחום לעיון והעתקה. אך גם השריפה התפשטה בכל העיר, וגם בבתים אלו שהכתבים אוחסנו בהם. בבית רבי (ח"ג פרקים ה-ו) מספר על השריפה הזאת: גם אצלו נשרפו הרבה כתבים בנגלה ובנסתר בהשרפה שהי' בליבאוויטש רבינו דאג מאד מאד על הכתבים ואמר לית עתה בחילי לעת זקנתי לכתבם מחדש. וביותר דאג על תשלום השו"ע ועוד איזה דברים שהי' שם. והי' מאד בקפידא על משרתו רח"ב [ר' חיים בער] על שלא בא להציל. גם על ההמ"צ דליבאוויטש הי' בקפידא כי אצל הרהמ"צ הי' הרבה כתבים של רבינו והוא לא חש להצילם ונשרפו כו'. על הכתבים שנשרפו אז אצל המ"ץ ר' אברהם ב"ר אביגדור הכהן, מספר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ב"תורת שלום" (ע' 81): שמעתי מכ"ק אאמו"ר [מוהר"ש נ"ע], שבהשריפה שהיתה בשנת תרי"ז, הנה בהכתבים שנשרפו אצל הרב אברהם היו עשרים ביכער כתב ידו הק' [של אדמו"ר ה"צמח צדק"], שנים עשר נגלה ושמונה דא"ח. ומליב'קע האמלער שמעתי שהוא שמע זאת בבירור, שהי' ענין אחד כתוב בנגלה שהי' מחזיק ה' מאות בויגן (שני אלפים דפים), וכל ה' שנים הי' חוזר עליו וכותב מהדורה, והיו שם ה' מהדורות, ועל זה הצטער רבינו במאד מאד. כן הי' שם השו"ע אשר כתב הוא, היינו הסימנים שהיו חסרים בשו"ע רבינו הגדול כתב הוא, וגם הם נשרפו בהשריפה ההיא. מאין ידע רי"ל זאת לא ידעתי, אך אמר לי שיודע בבירור ממקור נאמן ביותר. על שריפת הכתבים המופקדים אצל המ"ץ ר' אברהם והקפדת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" עליו, מסופר גם ב"לקוטי רשימות ומעשיות" (כפר חב"ד תשכ"ט) סי' קצה. כל זאת כמובן מלבד הכתבים שנשרפו בבית כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", כנזכר לעיל. מכל מקום הצליחו להציל אז חלק חשוב מכתבי- היד, בין אלו שהיו בבית ה"צמח צדק" ובין אלו שאוחסנו אצל חסידיו. ב"תורת שלום" שם מסופר איך שהשמש ר' אברהם מיכל מסר את נפשו על הצלת הכתבים שהיו מופקדים אצלו. * * * על הצלתם של כתבי-יד אלו, שאין להם תחליף, מסרו את נפשם והצילו ככל שהצליחו. אמנם את ספרי הדפוס לא הצליחו להציל, עד שאחר השריפה נותר ה"צמח צדק" כמעט ללא ספרים. עובדה זו למדנו מתשובת רבינו בכתי"ק, שכתב על שם המורי-צדק דעיירות הסמוכות לליובאוויטש (מועתקת בהערות לשו"ת צמח צדק חאהע"ז סי' קיא): והנה הרב הנ"ל שי' 43 מחמת שנשרף העיר וביתו וגם ספריו, על כן לא יכול לעיין בענין השאלה להשיב. רק מפני שזהו ענין שנצרך להשיב שלא ישגו באיסור חמור של אשת איש נתן מכתבו הנ"ל לנו הח"מ המורי צדק דעיירות הסמוכות לעיר 42. ראה לעיל פרק מט ופרק ס. 43. כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק".

142 קלב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הנ"ל 44 שאנחנו נשיב על זה ואם ירצו ויבקשו שניהם לסמוך עלינו הבית דין הח"מ נשיב אותם אי"ה. ואם ירצו לשאול מבית דין שבעיירות הגדולות גם כן לא איכפת לנו, כי חלילה אין לנו שום פנייה בזה רק שאנו מודיעים לכם זאת שכגון זו צריכה רבה, ולא להקל כלל וכלל בדבר ח"ו בלתי שאלת ב"ד מפורסמים. נאום דובער ב"מ אליעזר מ"ץ דק' באבינעוויץ יצ"ו ונאום אברהם ב"מ גרשון מ"ץ דק' רודני' יצ"ו ונאום דובער מ"ץ דק' קאליסק יצ"ו * * * לא נמסר כאן תאריכה המדויק של השריפה הגדולה הזאת. בבית רבי (ח"ג פ"ו) כותב: שנת תרח"י שהי' שריפה גדולה בליובאוויטש ונשרפה כל העיר ומכללם גם בתי רבינו ובתי בניו נשרפו, וגם הרבה כתבי קודש שלו נשרפו בנגלה ונסתר. וכן הוא גם ב"לקוטי רשימות ומעשיות" (שם) "בשריפת תרח"י נשרפו הרבה כתבים שהי' בתיבה אצל המ"ץ". אמנם ב"תורת שלום" (שם) כותב "בהשריפה שהיתה בשנת תרי"ז", וכן הוא באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תקכ "שנשרפו כתביו בעת השריפה בשנת תרי"ז". ועד"ז בח"ו אגרת א'תשפב (ע' חצר) "אין יאר תרי"ז זייערע אייגענע הייזער צוזאמען מיט דעם גרעסטען טייל הייזער פון שטאט זיינען מיט א קורצער צייט צוריק אפגעברענט געווארען". ואילו בח"ג אגרת תשסט (ע' שמג) "בהשריפה שהיתה בשנת תרט"ז בליובאוויטש". ועד"ז שם אגרת תשעט "השריפה הגדולה שהי' בקיץ תרט"ז בליובאוויטש". וראה גם ס' המאמרים תשי"א ע' 294. שיחת יום ב' דחה"פ תרצ"ז (כרם חב"ד גליון 2 ע' 19) 45. גם הובא לעיל פרק נ, מה שכתבו מדפיסי סדרת צמח צדק, אודות "הרבה תשובות" בנושא מסויים שנשרפו בשריפה הזאת, והובא לעיל שם, שהתשובות האלו נכתבו בין השנים תר"ח תרט"ז, ואחר כך נשרפו בשריפה הזאת, היינו בין השנים תרט"ז-תרי"ח. במשך שנת תרי"ט נבנו הבתים מחדש, ובתחלת שנת תר"כ נכנס לגור בהם, כמסופר לעיל פרק מט (מבית רבי ח"ג פ"ו): לאחר השריפה יצא רבינו לדור בחצר האדון של העיר אחר כך נגמרו הבנינים שלו ושל בניו ושבו להעיר שם בבנינים החדשים נחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך. 45. ראה עוד מה שכתבו בזה ר"י מונדשיין (כרם חב"ד 2 ע' 66 הערה 1), ור"ש קראוס (ד' תמוז תש"ס). 44. ליובאוויטש.

143 קלג רשימת מאמרי דא"ח פרק סד תאריכי המאמרים בשנת תשמ"א נדפס הספר "רשימת מאמרי דא"ח" של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ובשנת תשנ"ד נדפס הספר "רשימת מאמרי דא"ח" של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 46 דרושים אלו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נדפסו בעשרות כרכי סדרת "אור התורה", שנתפרסמו מתוך כתבי- יד במשך עשרות השנים האחרונות. אמנם ב"אור התורה" נדפסו הדרושים האלו לפי סדר תנ"ך ומארז"ל, ואילו ברשימה הנ"ל נרשמו לפי סדר זמני כתיבתם ואמירתם. בפרט זה שונים ספרי מאמרי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", מספרי מאמרי שאר האדמו"רים. שסדרות מאמרי רבותינו נשיאינו נדפסו בדרך כלל לפי סדר השנים של זמני כתיבתם ואמירתם (משנת תקס"ב ועד שנת תשמ"ח), ואילו סדרות "מאמרי אדמו"ר האמצעי" ו"אור התורה" של אדמו"ר ה"צמח צדק" לא נסדרו על סדר השנים, כי אם על סדר התנ"ך ומרז"ל. * * * בירור תאריך אמירת וכתיבת המאמר, בכחו להבהיר פרטים רבים בהבנת המאמר; לא רק בגלל שינוי האופי בין הדרושים שנכתבו ונאמרו בתחלת שנות הנשיאות ובין אלו שכתב כעבור שנים רבות, שעל ידי זה ניתנת לפעמים האפשרות לברר מהו החלק היסודי של המאמר ומה ניתוסף אחר כך במשך השנים, 47 שכאשר אנו רואים מאמר אחד רשום בשני כתבי-יד בשני תאריכים נפרדים, ואנו גם רואים שיש הוספות אחדות במאמר שרשום בו התאריך המאוחר, יודעים אנו מזה, שבתאריך המאוחר חזר הרבי שוב על אותו מאמר, והוסיף בו איזה הגהות ושינויים. לפעמים קורה גם, שאדמו"ר ה"צמח צדק" מורה לסופר שלו, לשלב בתוך המאמר, חלק מתוך מאמר שנכתב לפני זמן רב, 48 ודוקא על ידי ידיעת תאריך אמירת וכתיבת שני המאמרים מתברר איך זה שאותו קטע נמצא בשני מאמרים נפרדים. עוד יש תועלת ברשימה זו: דרושים רבים שהי' אומר 46. אודות רשימת מאמרי דא"ח של שאר האדמו"רים - ראה לקמן פרק הבא. 47. ראה לדוגמא ד"ה חייב אינש תקצ"ב. צו את בנ"י תקצ"ט. וירא ישראל ת"ר. 48. ראה לדוגמא ד"ה מגדל עוז תרט"ז. אתהלך תרי"ז. הרבי, יש מהם כמה רשימות: א) מה שהרבי רשם בעצמו. ב) "הנחות" שהחסידים השומעים רשמו. 49 ולפעמים יש כמה "הנחות" מאותו מאמר. 50 התוכן העיקרי שוה בכולם, אבל לפעמים הי' הרבי מוסיף באמירת המאמר פרטים רבים שלא באו אצלו בכתב, ולפעמים הי' מוסיף בכתיבה פרטים רבים שלא אמר ברבים. גם בין הנחה אחת לשניה יש לפעמים שינויים, מפני שכל אחד מה"חוזרים" זכר פרטים אחרים שנתבארו במאמר, ודוקא על ידי שתי ה"הנחות" מתגלים כל הפרטים שנתבארו. כל זמן שאין אנו יודעים את תאריך המאמר, אפשר לחשוב שהם שני מאמרים נפרדים, שבא בהם תוכן דומה. אמנם על ידי בירור התאריך השוה בשניהם, למדים אנו שהוא אותו מאמר, שיש בו פרטים שבאו רק באמירה או רק בכתיבה, או שרק אחד מהרושמים זכר אותם, וכשיש בידינו שתי הרשימות וה"הנחות" הרי הן משלימות זו את זה שוב מועילה רשימה כזו, בהבנת דרושי האדמו"רים ממלאי מקומו של אדמו"ר ה"צמח צדק", שלפעמים מציינים במאמרים שלהם למאמר של אדמו"ר ה"צמח צדק" על פי תאריך מסויים, 51 ציונים אלו הנם כמעיין חתום, כיון שמאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" לא נסדרו לפי סדר התאריכים, ורק על ידי הרשימה הזו אפשר לדעת לאיזה מאמר הכוונה בציונים אלו. רשימה כזו יש בה תועלת מרובה גם לחקר תולדות רבותינו: בדרך כלל הי' הרבי יושב בעירו וכותב דא"ח, 49. ראה לדוגמא ד"ה פתח אליהו תקצ"א. ועתה ישראל תקצ"ג. אני לדודי תקצ"ג. אתם נצבים תקצ"ד. אמור תקצ"ח. ל"ג בעומר תקצ"ח. בהו"ב תקצ"ח. שבכל הדרושים האלו יש מה שרשם האדמו"ר בעצמו, ויש גם "הנחת" רבי הלל מפאריטש. וכהנה רבות. 50. ראה לדוגמא ד"ה להבין מ"ש בלק"א פכ"ג תרט"ו. ד"ה וידבר גו' במדבר תרט"ו. ד"ה אריב"ל בשעה שעלה משה למרום תרט"ו. וראיתי אני שיש יתרון תרט"ו. ד"ה ואלא עלמא אמאי קאי תרט"ו, שמכל אלו יש הנחת רבי הלל מפאריטש והנחת רבי משה מעשל גלבשטיין. ד"ה וידבר גו' במדבר וד"ה ואלא עלמא יש גם כתי"ק. וד"ה אריב"ל יש גם בהנחת רבי דובער מקאליסק. וכהנה רבות. 51. ראה לדוגמא תורת שמואל תרכ"ז ע' פו (ותרכ"ח ע' קמה): וע' בד"ה אני לדודי כ"א. תורת שמואל תרכ"ז שם (ותרכ"ח ע' קמו): ובד"ה קול מצהלות חתנים דתרי"ד (ראה ד"ה זה תרט"ו). שם ע' פט: בד"ה ויכל אלקים ביום השביעי כו' כ"א. שם ע' קמג (ותרכ"ט ע' לב): בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי (כ"ב). וכהנה רבות.

144 קלד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ובשבתות ויומי דפגרא הי' אומר תורה ברבים. מזמן לזמן הי' הרבי עורך נסיעות בעיירות הרחוקות, בהם הי' אומר תורה ברבים ומקבל את החסידים ליחידות. אודות הנסיעות האלו ידוע לנו, בעיקר, על ידי כותרות המאמרים, שנרשם בהם התאריך והמקום שבו נאמרו. כך אצל אדמו"ר ה"צמח צדק" וכך אצל שאר האדמו"רים. 52 מתוך הכותרות שבראש המאמרים נודע לנו, שבחורף תק"צ נסע לעיירות: ראהאטשוב, זוראוויץ ודריבין. בחורף תקצ"א נסע לעיירות: באברויסק, פאריטש וראהאטשוב. בחורף תקצ"ב נסע לעיירות: אולע, פאלאצק, אושאץ וטשאשניק. בחורף תקצ"ג נסע לעיירות: שקלאב וצאריי. בקיץ תקצ"ה נסע לעיירות: באריסאוו, מינסק, קורעניץ, ווילנא ופאלאצק. 52. ראה לדוגמא "בטאון חב"ד" 32 ע' 10, שעל ידי כותרות המאמרים נתברר סדר נסיעת רבינו הזקן בחורף תק"ע. וראה גם "קובץ יגדיל תורה" חוב' מה ע' צד, שעל ידי כותרות המאמרים נתגלה סדר נסיעת אדמו"ר ה"צמח צדק" בקיץ תקצ"ה ובקיץ תקצ"ו. בקיץ תקצ"ו נסע לעיירות: באייאב, שקלאוו, זלאבין, באברויסק, הלוסק, פאריטש, טשערניגאוו נעזין (להשתטח על ציון כ"ק חותנו אדמו"ר האמצעי), פרילוק, קרעמענטשוג טשערנאביל, בראהין, האדיטש (להשתטח על ציון כ"ק זקנו אדמו"ר הזקן), פאניטש, הורנוסטייפליע (לחתונת בנו רבי יוסף יצחק). בקיץ תקצ"ז נסע לעיירות: באייעוו (לחתונה), ראהאטשוב, דובראוונא, סמיליאן וחזרה לדובראוונא. כך למדים אנו מרשימה זו גם את תאריכי הלידות והחתונות שבבית הרב, על ידי כותרות המאמרים שנאמרו בעת הברית-מילה, החתונה וכיו"ב. בצורה זו נתבררו תאריכים רבים הקשורים לבני ובנות אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק". 53 וכן שאר מאורעות מיוחדים שקרו בליובאוויטש ראה לדוגמא: דרושי זכור תקפ"ח (חתונת בנו רבי חיים שניאור זלמן, האדמו"ר מלאדי). נשא תקצ"א (חתונת בתו). אחר שבועות תקצ"ב (חתונת בנו רבי ישראל נח, האדמו"ר מנעזין). תרומה תקצ"ד (ברי"מ אצל גיסו רבי יעקב סלונים). בהעלותך תקצ"ה (חתונת בנו רבי יעקב) וראה תקצ"ו (חתונת בנו רבי יוסף יצחק, האדמו"ר מאוורוטש). וכן הלאה. 54. ראה לדוגמא משפטים תקצ"ב בעת חולאת חלעריי ר"ל. אור לערב שבועות תקצ"ה, אודות הכנסת ס"ת במנין הרח"א. וכהנה רבות. תקצ"ז, אודות פטירת בנו רבי יעקב (ראה לעיל פרק לה, בשוה"ג).

145 קלה פרק סה רשימת מאמרי רבותינו הראשון שהשתמש ברשימה כזו הי' כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", כאשר רצה לעיין בביאור ענין שבת נחמו, או בביאור ענין הפורים וכיו"ב שבדרושי רבינו הזקן, רשם לעצמו תחלה את רשימת המאמרים שאמר רבינו הזקן בשבת נחמו או פורים וכיו"ב, שבכל אחת מהשנים תקס"ב- תקע"ב (תקופת לאדי). רשימת דרושי פורים נדפסה באור התורה למגלת אסתר ע' שז-ח, ורשימת דרושי שבת נחמו בסוף ההוספות לפסקי-דינים שלו. אמנם עריכתה של רשימה מסודרת ממאמרי רבותינו על סדר השנים, התחילה בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. כבר בשנת תרפ"א הכין רשימת מאמרי כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במשך תקופת נשיאותו תרמ"ג- תר"פ, 55 יחד עם סקירה כללית של המאמרים הללו. 56 הרבי הוסיף לערוך את רשימת מאמרי אדמו"ר מוהר"ש נ"ע והדפיסו בשנת תש"ז בחוברת "ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש". ואת רשימת מאמרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ערך ומסר לדפוס בשנת תשכ"ח בחוברת "מפתח ספרי מאמרי ודרושי אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע". בשנת תש"מ ערך הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' שגלוב את רשימת מאמרי כ"ק אדמו"ר זי"ע והדפיסה בספר "מפתח מאמרים שיחות ומכתבים". 57 בשנת תשמ"א, כשעסקתי בעריכת הספר "מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים", הוספתי בסוף הכרך "רשימת המאמרים על סדר השנים" עד שנת תקס"א, עד כמה שהי' אפשר לברר הדבר מתוך כתבי היד. על פרטי הדבר, וההשלמות שנדפסו אחר כך ראה לעיל פרק כז. 55. באותה שעה אף סידר את קבצי מאמרי כתי"ק של כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. וערך להם שני מפתחות: א) רשימת דרושי כל שנה, כדי לצרף לקובץ המאמרים של אותה שנה. ב) רשימה נפרדת של כל הדרושים, על סדר השנים. 56. הסקירה נדפסה בשנת תרצ"ו ב"התמים" חוב' ג ([קלד] לה). ואילו הרשימה הושלמה על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנת תש"ט, ונדפסה בחוברת בשם "מפתח ספרי מאמרי ודרושי אדמו"ר מהורש"ב". אח"כ נדפסה השלמה בהוספות לקונטרס "מאמר סמוכים לעד - פר"ת" (קה"ת תשי"ב). 57. אח"כ בשנת תשמ"ה נדפסה השלמה למאמרי ושיחות השנים תש"מ- תשמ"ה, בשנת תש"נ נדפסה השלמה למאמרי ושיחות השנים תשמ"ה-תש"נ ובשנת תשנ"א נדפסה השלמה למאמרי ושיחות השנים תש"נ-תשנ"א. במשך השנים נמצאו עוד מאמרים רבים שלא נזכרו ברשימת מאמרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. בשנת תשמ"א ערך הרה"ת ר' נפתלי שי' גרינברג השלמות לרשימות אלה על פי כתבי-היד שבספרי'. דיווחתי על כך לרבי: מצו"ב רשימת מאמרי אדמו"ר מוהר"ש נ"ע הנמצאים בכת"י (רובם כתי"ק) שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א. ברשימה זו יותר ממאתיים מאמרים שלא נרשמו ברשימה הנדפסת בס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש (נסמנו כאן בכוכב). רשימה זו היא בהמשך לרשימת מאמרי וכו' מאדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שמסרתי לפני איזה חדשים. כל הנ"ל נרשם ע"י הת' נפתלי שי' גרינברג. הרבי הואיל להשיב על זה: מהיר. להו"ל כ"ז (1-3) ובזריזות. להכניס ג"כ כל הנדפס במפתחות שהו"ל כבר (ר"פ ההערות). כלומר: להוציא לאור את של שלושת האדמו"רים הנזכרים, ורצוף פה הערות, שהוסיף הרבי לרשימות הנדפסות, אחרי הדפסתן. שגם אותן יש להוסיף בחוברת שיש להכין לדפוס. התחלנו להכין הרשימה לדפוס והודעתי: ברשימת מאמרי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לא ניתוסף אף מאמר אחד - לגבי רשימה הנדפסת. 58 והרבי השיב: על פי זה לא להוציא לאור עתה, עד שיאזלו מן השוק. עברתי שוב על החומר, יחד עם ר' דוד משה שי' אולידורט, לערכו ולהכינו לדפוס, וכך נדפס בחודש אייר תשמ"א הספר "רשימת מאמרי דא"ח" של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אחר כך נמצאו עוד מאמרים אחדים, מחורף ת"ש, שלא נרשמו באותה רשימה. 59. מיד אחר ההדפסה, התקבלו עוד כמה מאמרים. ואז הורה הרבי להדפיס את ההשלמות בגליון בפני עצמו. ההשלמה נדפסה בחודש סיון. אחר כך נתגלו עוד רשימות מביכלאך אחדים דמאמריו (חלקם נדפסו בספר המאמרים ליקוט ח"ב).

146 קלו פרק סו רשימת מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" עיקר הקושי הוא בבירור תאריכי דרושי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", שרובם נרשמו על ידו בכרכים בלתי מתוארכים, מסודרים על סדר תנ"ך ורק חלק מתוארך, על ידו או על ידי המעתיקים. את עיקרן של תאריכי הדרושים יש ללמוד מתוך ה"הנחות" מהדרושים שאמר, 60 שנרשמו בכרכים מיוחדים על ידי רושמי ה"הנחות". בראשי המאמרים או בראשי הכרכים רשמו לפעמים את תאריך אמירת הדרושים. מעטים היו כותבי ה"הנחות" מהדרושים שהי' דורש מדי שבת בשבתו, כיון שהוא עצמו הי' רגיל לרשום את תוכן הדרושים, כמבואר לעיל. אך אמנם היו כמה "חוזרים" שהיו חוזרים בעל פה את הדרושים הנאמרים, וכותבי "הנחות" שהיו רושמים את הדרושים הללו. אחד המיוחד שבהם הוא החסיד מוה"ר הלל הלוי מפאריטש. רגיל הי' לרשום את הדרושים שהי' שומע מאת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", 61 ולהוסיף עליהם הערות וביאורים בין חצאי עיגול (בתוספת סימן סגול - בתחלת וסוף כל הגהה). חלקם נדפס בסדרת ספריו "פלח הרמון" וחלקם עדיין בכתובים. יש גם סדרת הנחות בגוכתי"ק כ"ק בנו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע: משנת תרי"ד ואילך. ועוד סדרת הנחות שנכתבו ע"י ה"חוזר" ר' דובער מקאליסק 62 ועוד. בשנת תשמ"א התחיל הרה"ת ר' אברהם ברוך שי' יוניק לסדר בספריה את הרשימה הזאת על-פי: 60. מסתבר שלא כל הדרושים שכתב הי' אומר ברבים, בפרט רשימותיו על תנ"ך, שרשם אותם בכרכים מיוחדים על סדר תנ"ך, כדלעיל פרק סא. 61. הי' גר בקביעות בפאריטש, וכאן מדובר על אותן דרושים שהי' שומע בעת ביקוריו אצל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 62. אודות הנחות אלו ואלו ראה לעיל פרק סא, ולקמן פרק פב. א) התאריכים המפורשים בראשי הדרושים הנדפסים בסדרת אור התורה. ב) התאריכים הנזכרים בהערות וציונים שבסוף כרכי אור התורה, שנערכו ע"י הרה"ת ר' אהרן שי' חיטריק. ג) התאריכים המפורשים בראשי ה"הנחות" של החסיד רבי הלל הלוי מפאריטש: הכתובים והנדפסים. ד) התאריכים שבראשי ה"הנחות" של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. ה) התאריכים שבראשי כרכי כתבי-הקודש של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. הוא הכין מכל אלו כרטסת מסודרת של מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" על סדר השנים, שבא לשימוש רב לכל העוסקים במלאכת העריכה. אחרי שהרה"ת ר' יוסף יצחק שי' קעלער סיים את עריכת רשימת מאמרי רבינו הזקן, בשנת תשנ"ב, שנתפרסמו ב"כרם חב"ד", 63 התחיל להכין לדפוס את "רשימת מאמרי דא"ח" של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". היסוד לעבודתו הי' אוסף הכרטיסים הנזכרים. הוא השלים את הרשימה על פי מאות כרכי כתבי-יד של דרושי אדמו"ר ה"צמח צדק", בדק כל דרוש על פי כותרות הדרושים הנדפסים ושבכתבי-יד, והכינם לדפוס בתוספת הערות והארות בשולי הגליון. רשימה זו נדפסה בשנת תשנ"ד בספר: רשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". 63. כדלעיל פרק כז.

147 קלז ועידת הרבנים בפטרבורג פרק סז הכנות לועידה אודות הועידה הזו ותוצאותיה מסופר ב"בית רבי" ח"ג פ"ג-ד, ובקונ' אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" פ"ו-ז. אמנם עדיין רב הנעלם על הידוע ממהלך הועידה הזאת. וכך מסכם בבית רבי שם: כל ענין השאלות שהי' שם לא ניתן להגלות, והוא סתום וחתום ממנו פרטי הדברים שהי' במושב האסיפה לא גלה, כי אמר שלא ניתן רשות להגלות. בפרקים הבאים נשתדל ללקט את הידוע לנו אודות ההכנות לועידה הזאת, על פי מה שהתפרסם במקומות שונים במשך השנים, 64 על פי מסמכים שהתגלו במשך הזמן, 65 ועל פי מה שנרמז בתשובותיו של אדמו"ר ה"צמח צדק". תוכן השתלשלות הדברים בקצרה: בשנת תר"א החליט הממשל "להשכיל" את העם היהודי, ולהכריחם ללמד את ילדיהם "השכלה" במקום תורת ה'. על המבצע הזה הם מינו את ה"משכיל" ד"ר מאקס ליליינטאל מריגא. המשכילים הודיעו לממשלה שעיקר ההתנגדות 64. ראה אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" פ"ג-ה. "החבצלת" אייר תרס"ח גליונות 41; 44 (נדפס משם ב"אהלי ליובאוויטש" גליון ג, עמ' 21 ואילך), והוא תרגום מרוסית מהנדפס בספר "קניז'קי וואסחאד" שלאותה תקופה עמ' 106 ואילך. כתבים היסטוריים, שאול גינזבורג, עמ' 55 ואילך (נדפס משם ב"כפר חב"ד" גליון 195 עמ' 20 ואילך). 65. העתקה רוסית של המסמכים (שהעתיק שאול גינזבורג, מהמקור הרוסי שבארכיון בפטרבורג, לצורך כתיבת המאמר הנזכר), נמצאת בארכיון ספריית אגו"ח. מלבד במקום שנזכר אחרת, נעתקו (או הוגהו) המסמכים המתפרסמים לקמן, מהעתקה הנ"ל, ותורגמו מרוסית על ידי התמים נתן שי' אריסטר. לתוכנית הזאת תבוא מצד החסידים, ובעיקר מראשם הוא כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ולכן נצטוותה הבולשת לחקור אודות מהותו ומעמדו של רבינו. לצורך זה בא שוטר מיוחד לליובאוויטש שחקר את רבינו וערך חיפוש בביתו. מרוב התרגשות ופחד חלה רבינו ונפל למשכב. ועד כדי כך גבר הפחד מהלשנות חדשות, אשר רבינו ניסה אז לפרוק מעליו את עול נשיאות "כולל חב"ד", שקשור עם אוסף כספים, ויכול להיות אמתלא להלשנות ומאסרים. אחר כך הציעו ה"משכילים" לממשלה לקרוא לאסיפה מיוחדת, של שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, כדי להכריחם להסכים לפתוח בתי "השכלה" לנוער היהודי. הם הציעו להזמין את רבינו לועידה, וד"ר ליליינטאל בא בעצמו לליובאוויטש להזמין את רבינו לועידה. רבינו השיבו על כך, שמאז החיפוש בית והחקירות, בריאותו חלושה ואינו יכול לנסוע ולהשתתף בועידה. בסופו של דבר הוסכם, שחשוב מאד שרבינו בעצמו יסע לועידה, כדי לשמור מפני התוכניות הנזכרות ולהבטיח שלא יבואו בה להחלטות לא רצויות. רבינו לקח אתו שני עוזרים, אחד מבניו ואחד מהחסידים, וביקש מהשלטון לתת לו אישור מיוחד עבורם. הועידה התקיימה מי"ח אייר עד חודש אלול תר"ג. כדי לנצל את זמנו שם, לקח אתו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כשלושים ספרים, עם נייר כדי לכתוב עליהם את חידושיו שיתחדשו לו במשך זמן שהותו בפטרבורג.

148 קלח פרק סח ועדת השרים לעניני היהודים מאז חלוקת פולין בשנת תקל"ב, כאשר חלק גדול ממדינת פולין, יחד עם היהודים שבו, עברו לרוסיה, לא היו חוקים מוגדרים למעמדם של היהודים. "חוקת היהודים" המפורטת הראשונה נערכה בשנת תקס"ד, וב- 9 בדצמבר 1804 [כ' כסלו תקס"ה] נחתמה על ידי הקיסר אלכסנדר הראשון. 66 בעלות ניקולי על כס המלוכה, התחיל להרבות בגזירות חדשות על היהודים. בשנת תקצ"ה הוכנה "חוקת היהודים" משוכללת, שנחתמה על ידו ב- 13 באפריל 1835 [כ"ו ניסן תקצ"ה], ונדפסה גם בעברית באותה שנה (חק על אודות יהודים, ווילנא והוראדנא תקצ"ה). בשלהי שנת 1840 (תחלת שנת תר"א) ציוה הקיסר ניקולי להושיב ועדת שרים מיוחדת, כדי לתקן את חיי היהודים "תיקון יסודי". 67 לחברי אותו "ועד לעניני יהודים" נתמנו: שר הפנים סטרוגאנוב, שר ההשכלה אוברוב, שר האוצר וורוטשנקו, ומנכ"ל המשרד למתן חוקים בלודוב. בראש הועד הזה עמד הגראף קיסילוב. אחר כך הוסיף הקיסר לועד הזה גם את מנהל "המחלקה השלישית" (הבולשת) האלוף דובלט. שר ההשכלה אוברוב קיבל עליו את המשימה "להשכיל" את העם היהודי, וכרת ברית עם ה"משכילים" שבאותה תקופה, לדכא את העם ביד חזקה, ולהכריח אותם לפתוח בתי חנוך להשכלה עבור בני היהודים. השר אוברוב מינה אז את ד"ר מאקס ליליינטאל (שהי' עד אז מנהל בית הספר היהודי בריגא) להיות המתווך בינו ובין אוכלסי היהודים, והטיל עליו לערוך תכניות מפורטות של תיקון החנוך היהודי ראה גם לעיל סוף פרק מו, ולקמן פרק קכט. 67. על גזירות הלבושים שהתחילו בימים ההם, ראה מבית הגנזים פרק קיא. וכאן נדון על גזירת ההשכלה. 68. כתבים היסטוריים עמ' 58. "החבצלת" תרס"ח גליון 41. אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" עמ' 8.

149 קלט פרק סט דלטוריה על רבינו כמעט כל היהודים שבאותו הדור היו יראי שמים, וכשהתפשטו השמועות אודות תוכניות משרד ההשכלה, נגרמה מבוכה רבה בין היהודים. אמנם המתנגדים היותר קנאים ומתנגדים ל"השכלה" היו החסידים, ולכן החליטו המשכילים ללחום נגדם בכל תוקף, על ידי דלטוריה לפני הממשלה. ב- 5 בפברואר 1841 (כ"ו שבט תר"א) הופיע בעתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען" (גליון 6), מאמר שנשלח מווילנא, ובו נאמר בין השאר: הקהלות הגדולות של החסידים ברוסיה, בוויטעבסק ומוהילוב, משתדלים בכל יכלתם למנות לראש ומנהיג כללי של החסידות ברוסיה, את אחד מראשי כת החסידים הנקראת בשם חב"ד, הוא מענדל ליובאוויטשער, אשר בו הם רואים את אוצר כל החכמות, בעל מופת וקדוש יש להניח, אשר הנזק שנעשה בכל הקהלות המקומיות, על ידי המייסד הראשון של התנועה הזאת, משנת 1740, 69 ידוע היטב. המטרה הראשונה והעיקרית, כשיש תוכניות כל כך יפות, היא להחליש את התנועה הזאת המתנגדת לממשל. את זה אפשר להשיג רק על ידי שלילת השפעה של הכת הנזכרת, היינו שאף אחד מהם לא יורשה לעמוד בראש הקהלה, בכדי שהדרך הזאת של אמונה בצדיקים תוהים כאלו, שמגיעה לפעמים לקצה אחרון (שלזה הרי ראינו לדאבונינו מקרים מעציבים), לא תמצא לעצמה מקור התחזקות. במשך הזמן ישתדל העם, שאצלו אין חסרון בשכל בריא, לפנות לטובה, ובעצמו יסייע ליסד מוסדות החנוך, במקום מה שעכשיו הוא עוסק בחלומות הבל, ובחלק הדל שבו מוצא הוא מקום להרגשת גאוה, וחושב את ההשתחררות מזה כצרה הכי גדולה. אחרי שנדפס המאמר הזה, הוא הוגש על ידי המשכילים אל שר ההשכלה אוברוב. 69. הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות, בשנת ת"ק. כעבור חודש ב- 28 במרץ 1841 [ח"י ניסן תר"א], כתב שר ההשכלה אוברוב אל שר הפנים סטרוגאנוב: קיבלתי ידיעות מגרמניה, שכוונותיה של ממשלתנו לתקן את המצב המוסרי של יהודי רוסיה כבר מצאו להם מתנגדים זדונים, ושכת החסידים הידועה, הנמצאת בפלכי רוסיה הלבנה, וראשה ומנהיגה הוא אדם אחד ושמו מענדל ליובאוויטשער, היא היא המשתדלת ביחוד בכל התחבולות שבידה לסכל את מחשבותיה של ממשלתנו. לפיכך הריני מבקש מאת רום מעלתו להודיעני, שמא יש במשרד הפנים אי אלו ידיעות על אותו ליובאוויטשער ואישיותו, וכמו-כן על מדרגת השפעתו על היהודים בכלל ועל אנשי כת החסידים בפרט. 70 כעבור יומיים ב- 30 במרץ [כ' ניסן תר"א], פנה שר ההשכלה אוברוב באותו נושא, גם אל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף: 30 במרץ 1841 סודי אדון רב חסד הגראף אלכסנדר כריטאפאראוויטש ודאי ידועים להוד מעלתו התוכניות של הממשל שלנו אודות הטבת מצב היהודים הנמצאים ברוסיה על ידי השכלה. תוכניות וכוונות אלו כבר מצאו מתנגדים בקרב היהודים שלנו. מתוך הגליון מספר 6 של העתון "איזראליטישע אנאלען" היוצא לאור בפראנקפורט דמאין, יכיר רום מעלתו, שכת החסידים היהודית אשר בפלך וויטעבסק ובפלך מוהילוב, ושאדם אחד בשם מענדל ליובאוויטשער נחשב למנהיגה, מבקשת בכל התחבולות שבידה להתקומם כנגד תכניותיה וכוונותיה של הממשלה. המוציא לאור את העתון, ד"ר יוסט, ידוע כמלומד ואדם נאמן, ואם הוא מאשר את הדבר בפומבי, אפשר לסמוך עליו, ולפיכך הריני רואה צורך לעצמי לבקש את רום מעלתו להודיעני, אם אין ידיעות על אותו מענדל ליובאוויטשער, מה טיבו של אדם זה? ועד היכן מגעת השפעתו על היהודים? ואם אין ידיעות אלה, אזי אבקש שאדוני רב החסד ימצא חשיבות בהודעה זו שבעתון של יוסט, ויטיל על מי שצריך להטיל, לאסוף ידיעות 70. המכתב הועתק ב"החבצלת" ובכתבים היסטוריים שם, מארכיון משרד ההשכלה כרטיסיה 1254 מספר 80589, ומסופר עליו באדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" עמ' 16.

150 קמ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מפורטות על ליובאוויטשער, שיהא בהן כדי לברר את הענין. 71 שר הפנים סטרוגאנוב השיב לשר ההשכלה אוברוב ב- 7 באפריל 1841 [כ"ח ניסן תר"א], שאין לו ידיעות על 71. המכתב הועתק ב"החבצלת" ובכתבים היסטוריים שם, מארכיון המחלקה השלישית, שנת 1841 מספר 14, ומסופר עליו באדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" עמ' 17. הושלם עפ"י הארכיון. הליובאוויטשער, אבל ידוע לו כי: הרב היהודי מענדל ליובאוויטשער היושב ברוסיה הלבנה ונמנה על כת החסידים, הריהו מכובד באמת על היהודים ויש לו השפעה גדולה עליהם, וביחוד על יושבי רוסיה הלבנה וליטא המכתב הועתק ב"החבצלת" ובכתבים היסטוריים שם.

151 קמא פרק ע ביקור בית אחרי שקיבל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף את שאלות שר ההשכלה אוברוב, 73 פנה בנושא הזה ב- 5 באפריל [כ"ו ניסן תר"א] אל גנרל גוברנטור של וויטעבסק-מוהילוב דיאקוב, ואל מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג, והציע להם לאסוף בחשאי ידיעות על יהודי אחד ושמו מענדל ליובאוויטשער: מה טיבו של אדם זה? מה הנהגתו? מה דעותיו ומדותיו? עם מי עומד הוא בקשר? עד היכן מגיעה השפעתו על היהודים? הגנרל גוברנטור דיאקוב השיב ב- 9 ביוני [ב' תמוז תר"א]: מס' ביוני 1841, וויטעבסק סודי בפניית הוד מעלתו אלי מה- 5 באפריל שנה זו, מס' 2006, ביקש לדרוש ממני לאסוף תחת ידי ידיעות מפורטות על היהודי מענדל ליובאוויטשער, מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים. בחקירה הראשונה שלי התגלה שהיהודי הנזכר הוא מענדל שניאורסאהן, הדר בקביעות בעיירה ליובאוויטש שבמחוז ארשא פלך מוהילוב. הטלתי על שר הפלך המוהילובי לאסוף ידיעות הנדרשות בידי הוד מעלתו אודות שניאורסאהן בכל הפרטים. וזה הדבר שהוברר על פי הידיעות הללו: מענדל שניאורסאהן מוכתב כסוחר של הגילדה השלישית, בעיר באבינאוויטש של פלך מוהילוב, אלא שאינו עוסק במסחר, והניח זאת לבני משפחתו. בליובאוויטש הריהו דר בקביעות משנת הריהו בן חמשים ומחמת חולשת בריאותו כמעט שאינו יוצא מביתו. 74 מדותיו והנהגתו טובות הן. בנוגע לדעותיו, הנה לא נמצא בו משהו נוגד לחוקים. 73. הבא לקמן בכתבים היסטוריים עמ' 61. פרטים אחדים ב"החבצלת" שם. המסמכים - עפ"י הארכיון. 74. בשנים הראשונות לנשיאות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", רגיל הי' לנסוע בכל קיץ לבקר את מושבות אנ"ש ברחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה, לחזור לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות. הנהגה זו נמשכה משנת תקפ"ט לפחות עד שנת תקצ"ז (כדלעיל פרק סד); אז הפסיק את נסיעותיו, וכאן נאמר שזהו מחמת חולשת בריאותו. רוסית הוא מדבר רק קצת ואינו מבין טוב את השפה הזאת. כיון שהוא שוקד כל ימיו על חיבורים עבריים, הריהו בקי בהם בקיאות גדולה כל כך, שהיהודים מכת החסידים שהוא שייך לה, ואפילו המתנגדים, פונים אליו בבקשה לפתור את הספקות שלהם בעניני הדת. ובגלל זה באים אצלו יהודים גם ממקומות אחרים, והוא מסביר להם את כללי האמונה ופותר להם ספקות שמתעוררות אצלם. מטבע הדברים הוא, שעל ידי כך יש לו השפעה על היהודים. הם מוקירים את ערכו במידה יתירה ומתייחסים אליו באמון רב מתוך רגש כבוד והערצה לאבותיו, שהיו רבנים גדולים. מטעם זה הם קוראים גם לשניאורסאהן בתואר רב, אעפ"י שהוא בכלל לא רב, כי בעיירה ליובאוויטש יש מישהו אחר שנבחר בידי הקהל ומאושר בידי הממשל, התושב ברוך זארניק. 75 אחרי הדיווח שלי להוד מעלתו בנושא זה, יש לי את הכבוד להוסיף, אשר מענדל שניאורסאהן הנזכר הוא נכד של אותו רב יהודי של לאזני, שכבר נפטר, וכפי שאומרים היה ידוע בפטרבורג, מחמת איזשהו מקרה. 76 גנרל גוברנטור גנרל אדיוטנט דיאקוב כשקיבל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף את המכתב הזה מאת המושל דיאקוב, דיווח על כך אל שר ההשכלה אובארוב, ב- 18 ביוני [י"א תמוז תר"א]: מס' ביוני 1841 פטרבורג אודות יהודי מענדל שניאורסאהן סודי סערגיי סימיאנאוויטש בהתאם לפניית הוד מעלתו אלי ב- 30 במרץ שעבר, אודות אחד בשם מענדל ליובאוויטשער, הנחשב לראש הכת הנמצאת בוויטעבסק ומוהילוב הנקראת בשם חסידים, שמתנגדת לתוכניות הממשל אודות מצב יהודים. בשעתו נתתי פקודה לאסוף תחת ידי ידיעות אודותיו. מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי 75. הכוונה בודאי ל"רב מטעם", שתפקידו הוא רישום לידות, נישואין ומקרי מות. הרב הדתי בליובאוויטש, באותה תקופה, היה הרב ישכר בער הורביץ (ראה מבית הגנזים פרק לג). 76. היינו המאסרים בשנים תקנ"ט ותקס"א.

152 קמב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים. עכשיו הודיע לי האדון גרנל גוברנטור של פלכי סמולנסק וויטעבסק ומוהילוב דיאקוב, אשר היהודי הנזכר הריהו מענדל שניאורסאן 77. בדיווחי אודות זה להוד מעלתו אבקש ממנו בהכנעה, אדון רב חסד, להודיע לי איזה מסקנה רוצים להסיק מידיעות הנזכרות. ב- 12 באפריל [ג' אייר תר"א] פנה מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג אל קציני הזשאנדארמים, שהיו משועבדים לשלטונו במוהילוב, בוויטעבסק ומינסק, ושאלם בענין זה, בפקודתו של ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף. בהתאם לשאלת הגנרל פרייגאנג נסע הפולקובניק הזשאנדארמי וואיצעך ממוהילוב, לחקור את אדמו"ר ה"צמח צדק" בליובאוויטש, ואחר כך דיווח לגנרל פרייגאנג, ב- 29 במאי [כ"א סיון תר"א]. אל מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה הגנרל פרייגאנג מס' במאי 1841, מוהילוב סודי בהתאם להוראת הוד מעלתו מה- 12 באפריל מס' 162, אודות יהודי אחד מכת החסידים מענדל ליובאוויטשער, יש לי הכבוד לדווח בכבוד. עוד לפני חודש ינואר של שנה זאת שמעתי סיפורים אודות יהודי מענדל שניאורסאהן הגר בעיירה ליובאוויטש. אביו זקנו היה מנהיגה של כת החסידים, בשנת 1812, אלא שעזב את כל רכושו לאויב, והלך מרצונו עם בני ביתו (נכדו מענדל לא היה אז אלא יותר מבן עשרים) אחרי מחנה הצבא שלנו אל מעמקי ארץ רוסיה. 78 הוא ביקש הגנה מהאדון גנרל נעוואראווסקי, והוא נתן לו 4 קאזאקים ללוותו, מלאדי עד למקום הראשון שלא היתה בו סכנה. מחמת סקרנותי רציתי לראותו בעצמי ולדבר עם מענדל שניאורסאן. כשהיה יריד בליובאוויטש בחודש פברואר, 79 חקרתי ודרשתי עליו תחילה את פקידי המקום, את ה"איספראווניק", 80 את ה"סטאנובוי" ואת מנהל האחוזה של ליובאוויטש. 77. כאן בא העתק המכתב הנ"ל של דיאקוב. 78. כמסופר באגרות-קודש אדמו"ר האמצעי ח"א אגרת ח. 79. אודות הירידים בליובאוויטש, פעמיים בשנה, ראה לעיל פרק לז. 80. ראש המשטרה. הללו אמרו לי, שהוא חשוב ומכובד עד מאוד, לא רק על בני הכת שלו, שהוא מנהיגה, אלא גם על יהודים אחרים; שמנהגו יפה, אינו מכניס עצמו בשום סכסוכים, אלא משתדל להשקיט כל המריבות שבין יהודים, ושהוא נחשב בעיני היהודים ללמדן גדול בתורה. כשחקרתי אודות בית הכנסת היהודי, נכנסתי לביתו של מענדל שניאורסאהן 81 ומצאתיו כשהוא יושב ומעיין בספר. הוא למעלה מבן חמשים, אדם חלוש. הייתי מסיח עמו על המאורעות של שנת 1812 ועל החיים של עכשיו, ונוכחתי שהוא מדבר רוסית בקושי. מתוך התשובות שהיה מחזיר לי, וגם מתוך דעותיו על ענינים שונים, ראיתי והכרתי, שרחוק הוא מלהיות ראוי לתואר "מלומד גדול" 82 שהיהודים חולקים לאותו האיש מביניהם, המבלה את רוב ימי חייו בעיון בספרים. בבית שלו ראיתי שהוא חי בעניות ולא מתוך נקיות מספיקה כל צרכה, כדרך היהודים. יש לו ששה בנים ושתי בנות. הוא מוכתב לסוחר גילדיה שלישית, אבל במסחר עוסקים רק בני ביתו. באופן זה הכרתי את מענדל שניאורסאהן, שכנראה נק' ליובאוויטשער בגלל שגר בליובאוויטש, עוד לפני שקבלתי את הפקודה מאת הוד מעלתו. אחר כך מאז ועד עכשיו אספתי תחת ידי ידיעות חדשות, אבל אין לי מה להוסיף, חוץ מלחזור על דברי, שהוא אדם פשוט, ששכלו מצומצם. בהנהגתו ומדותיו המוסריות, אין להטיל דופי. הריהו עוזר, עד כמה שאפשר, לעניים, 83 ומשגיח בהקפדה על האמונה של הכת שלו, שכפי שנודע לי כמעט אינה נבדלת מכת ה"מתנגדים", שגם הם פונים אליו, כשמתעוררת אצלם איזו שאלה. מעשים שיש בהם משום הפרת החוק לא עשה עד עכשיו. יש לו קשרים והשפעה על היהודים מבני סיעתו אשר בפלך וויטעבסק ובפלך מוהילוב. הוא לא רב, כפי שהיה אביו, אלא שקיבל תואר זה בירושה, אבל הוא דוחה זאת, ברצונו לעבור ימיו בשקט בבית עם הספרים. פולקובניק וואיצעך 81. ראה גם להלן בדיווח ליליינטאל אל משרד ההשכלה, שבהקשר לזה אף ערך אצלו חיפוש בית (לראות אם אין אצלו דברים המוכיחים על התנגדותו לממשל). 82. מכאן נראה עד כמה השתמט רבינו מלשוחח אתו בחופשיות בנושאים כלליים אלו, וכמרז"ל אל תתודע לרשות כו'. 83. על חברת מלביש ערומים שיסד בליובאוויטש בשנת תר"כ, ראה "מבית הגנזים" פרק קלט.

153 קמג פרק עא תחת השגחת המשטרה החשאית כאשר מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג קיבל את התשובות מקציני הזשאנדארמים במוהילוב, וויטעבסק ומינסק, הוא דיווח על כך אל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף, ב- 12 ביוני [ה' תמוז]: מס' ביוני 1841, מינסק מאת מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה אל ראש הזשאנדארמים גראף בנקנדורף אודות היהודי מענדל שניאורסאהן ליובאוויטשער סודי לפי פקודת הוד מעלתו מ- 5 באפריל שנה זאת מס' 2007 ציוויתי למטה קציני הפלכים השייכים לגליל הרביעי, ובמיוחד בוויטעבסק ובמוהילוב, לאסוף ידיעות מפורטות, האם נמצא בפלכים אלו מישהו בשם מענדל ליובאוויטשער, אשר לפי מה שהגיע לידיעת הוד מעלתו, הוא נחשב לראש כת היהודית הקיימת בוויטעבסק ומוהילוב שנקראת בשם חסידים, והיא מתנגדת לתוכניות הממשל אודות היהודים. ואם ימצא יהודי כזה, לברר מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים. בהתאם להוראה זו, נתקבלו אלי דו"חות מהפלכים וויטעבסק מוהילוב ומינסק, על ידי הפולקובניק קוצינסקי, וואיצעך, וקאפיטאן יורקאווסקי, אשר בתוכנם הכללי תואמים הם זה לזה בהחלט. דהיינו שהיהודי הנחשב לראש הכת החסידים, צריך להיות לא אחר מאשר מענדל שניאורסאהן, הנק' ליובאוויטשער, הגר בעיירה ליובאוויטש בפלך מוהילוב, ומזה קיבל את השם ליובאוויטשער. הוא ממלא את מקום הרב, מדותיו נאות, בחייו מתנהג בפשטות, אורח חיים צנוע, מראה עצמו לאדם לא עשיר, יש לו השפעה על סביבתו, לפי מדת הכבוד שרוכשים לו היהודים. בפרטיות יותר דיווח לי כל אחד משלושת פלכים האלו, לפי הבדיקה על אתר: מוויטעבסק דיווח הפולקובניק קוצינסקי, אשר היהודי הזה שומר בהקפדה על מנהגי היהדות הקדמונים ונמשך אחריהם בפנטיות ונחשב בעיני בני סיעתו למלומד גדול. ממוהילוב דיווח הפולקובניק וואיצעך, שלפי הערכות שהוא שמע, יהודי זה מכובד מאד לא רק בכת שלו שהוא עומד בראשה, אלא אף בידי יהודים אחרים, אבל אינו מתערב בשום סכסוכים ומשתדל להפסיק מריבות בין יהודים, וכשראה אותו בעצמו ובדיבורו אתו, הוא וואיצעך מצא אותו רחוק מהתואר מלומד. בחיי ביתו ניכרת עניות, וחוסר נקיות השייך ליהודים. בכלל נראה לו שהוא אדם פשוט, אבל יש לו קשר והשפעה על יהודי הכת שלו בפלכי וויטעבסק ומוהילוב. ממינסק דיווח הקאפיטאן יורקאווסקי, כי מענדל ליובאוויטשער היה לפני שש שנים במינסק 84 ודרש שם דרשות וביאר מאמרים שונים מן הקבלה וקצת גם מהתלמוד. בעיני ההדיוטות הריהו חשוב, אדם שנחה עליו רוח הקודש ופילוסוף, ירא השם וחזק באמונתו. יהודים משכילים אינם מוצאים בו כשרונות שכליים מיוחדים וכשרון דיבור מיוחד ולא משהו מנבואה; ואף על פי כן סבורים הם, שמסירותו לתורת החסידות יסודתה באמונתו העמוקה והתקיפה כי הקבלה אמיתית היא, ושאין לו שום כוונות להשתמש באמונות ההבל של היהודים הבוערים לתועלת צבירת הון לעצמו. אומרים שהסבא של מענדל ליובאוויטשער, המנוח זלמן, נקרא לחקירה ודרישה בפטרבורג בשנת 1802 כמדומה, בגלל חשד שייכותו לאיזה כת המזיקה, אבל התנצל וחזר בקרוב למקום מגוריו. אחרי שאני מדווח בכבוד אודות זה להוד מעלתו יש לי הכבוד להציג גם את הדו"ח המקורי אודות נושא זה, שכתב הפולקובניק וואיצעך ב- 29 במאי מס' 24, כדי שיוכל לעיין בעצמו במקור באופן מפורט יותר. והריני לדווח בזה, שאם יתקבלו עוד ידיעות אודות מענדל הרב מליובאוויטש, מקציני המטה של שאר הפלכים, לא אמנע מלדווח במיוחד להוד מעלתו. גנרל מאיאר פרייגאנג משקיבלראשהמחלקההשלישית (הבולשת)בנקנדורף את הדיווחים, שלח אותם אל שר ההשכלה אוברוב, ב- 25 ביוני 1841 [י"ח תמוז תר"א]: מס' ביוני 1841, פטרבורג בצירוף דו"ח, גנרל מאיאר פרייגאנג סודי 84. ראה רשימת מאמרי דא"ח של אדמו"ר הצמח צדק, שבפרשת דברים תקצ"ה הי' רבינו במינסק ואמר שם הדרושים ד"ה ציון במשפט תפדה וד"ה ואלה המשפטים.

154 קמד תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בנוסף למכתבי להוד מעלתו מ- 18 ביוני מס' 3509 אודות היהודי מענדל שניאורסאהן הגר בעיירה ליובאוויטש פלך מוהילוב, אשר כאילו נחשב לראש כת יהודית שקיימת בוויטעבסק מוהילוב בשם חסידים, שמתנגדת לתוכניות הממשל אודות היהודים. יש לי את הכבוד למסור בזה דו"ח שנתקבל אלי מאת מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה, אודות שניאורסאהן הנזכר. בהכנעה אבקש מאת האדון רב החסד, להחזיר לי אותו, כאשר לא יהי' בו צורך יותר. שר ההשכלה אובארוב השיב על כך ב- 7 ביולי [ר"ח מנ"א תר"א]: מאת שר ההשכלה הגראף אובארוב אל א. כ. בנקנדורף מס' ביולי 1841 סודי אדון רב החסד אלכסנדר כריסטופורוביטש אף שעל פי מכתביו של הוד מעלתו מה- 18 ומה- 25 ביוני, מס' 3509 ו- 3626, ומהניירות שצורפו אליהם, אפשר להסיק שהיהודי מענדל שניאורסאהן הנקרא ליובאוויטשער לא עשה עד עכשיו מעשים שאינם כחוק, ואשר לפי תכונותיו המוסריות ושכלו המצומצם נראה שאינו איש מסוכן. אף על פי כן סבורני, שלא למותר יהיה להשגיח עליו בסתר, ביחוד במשך הזמן שהממשלה תוציא לפעולה את התוכניות החדשות שלה בדבר מוסדות השכלה ליהודים. הריני מחזיר בזה את שני הניירות אודות היהודי מענדל. ב- 21 ביולי 1841 [ט"ו מנ"א תר"א] מסר מנהל "המחלקה השלישית" (הבולשת) הוראה זו אל פקידות הזשאנדרמים המוהילובית: פקודה לפולקובניק הזשאנדרמי וואיצעך מס' ביולי 1841 סודי לפי רצון האדון ראש הזשאנדארמים הריני מפקד להוד מעלתו להשגיח בסתר על הנהגתו ודעותיו של היהודי הסוחר מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב מחוז ארשא עיירה ליובאוויטש, אשר לפי הידיעות שהגיעו אלינו יש עליו חשד שמתנגד עם בני סיעתו לתוכניות הממשל אודות ליהודים. גנרל מאיאר של צוות הוד רוממותו דובלט

155 קמה פרק עב חולשה ופחד מהחיפוש והחקירה כיון שהיה רבינו אדם חלוש, סופו שחלה ונפל למשכב מחמת התרגשות הנפש, שגרם לו הדבר. 85 * * * רבינו הי' נשיא מעות כולל חב"ד במדינות רוסיה. לפי הסכם מיוחד היו השד"רים גובים את מעות "מעמד בית הרב" 86 יחד עם מעות הכולל, ואחוז מסוים ממעות אלו היו עבור "מעמד בית הרב". כשהתחילה השגחה זו, גבר הפחד על רבינו מהצפוי לו על ידי פקידי המלוכה, ואף חשש ממסירה בנושא מעות הכולל. הוא חשב אז למסור את כל ניהול מעות ארץ הקודש לידי אחד מנגידי החסידים, שאף יקבל סכום מסויים מהחלק שמגיע לרבינו, עבור עבודת ניהול עסק זה. על כל הנ"ל מספר רבינו באחת מתשובותיו, בצורה נסתרת ומוסווית : 87 בקיץ תר"א הי' על מוהר"צ 88 יסורים מנגישת חוב וועקסלין שנתערב עבור אחרים, ונשלחו מלייפציג למאסקווא 89 על כן עלה על דעתו אחר כך בחורף תר"ב לשכור איש שינהיג על שמו המסחור גיוואנט ושא"ד 90 דמאסקעוי', 91 וביקש לשכור על זה את מוהר"ט שהוא ינהיג העסק הנ"ל אמר מוהרר"ט למוהר"צ, שאם רצונו לשוכרו בשביל להסיר פחד נגישת הוועקסלין מעליו, אין דרך אלא אם כן יסלק את עצמו מכל העסק, ושיהי' רק מוהר"ט העוסק בכל מכל, ועל ידי זה יצא שמו של מוהר"ט על זה, אבל כל שיהי' למוהר"צ אפילו קצת עסק בזה יקרא הכל על שמו, כי ר"צ מפורסם לסוחר אח"כ תיכף ומיד ממש נתגלגל הדבר שלא נתקיים המעשה כלל מפני שהמעות הנפדים על ידי מוליכי הגיוואנט והריפש ושארי סחורות למכור בנעזין ובעזראש [נאווא אלכסנדראווסק] ובבייעשנקוויץ, 92 לא רצו בשום אופן שימסרו המעות והחשבונות 93 למוהר"ט מכמה טעמים שאמרו, והוכרח מוהר"צ לקבל מהן אם כן נקרא כל העסק עליו כמקדם. רבינו כתב כמה תשובות בנושא, ובאחת מהן 94 חוזר על עיקרי הדברים, ואף מעתיק את נוסח החוזה שחתמו ביניהם, בהסוואה, כמובן: ז"ל הצעטיל, לקבל החשבונות מהמשולחים המוכרים הריפ"ש וציט, והמעות (שפודים עבור זה), והשילוח (ר"ל המעות למאסקעוי'), והחלוקה (כמה יסולק לכל סוחר ), 95 ואפשר שיהי' עוד אחד שיעזור בעת השילוח והח[לוקה], ויהיה במחניכם או במחנו 96 הבעל הבית 97 לא רצה שיהי' המסחור דמאסקעוי' נקרא על שמו, מצד היראה (שחייב שם חוב לסוחר גדול והיה מתיירא כשיקרא על שמו אולי יעכבו כו'), על כן רצה שיקרא על שם ר"ט. ואמר ר"ט בעצמו שזה אי אפשר רק על ידי שיהיה הוא לבדו העוסק ואם יהי' לבעה"ב אפילו מקצת עסק בזה יקרא כל העסק על שמו ולא ע"ש ר"ט, כי הוא מפורסם אצלם וסוף דבר הי' כל העסק על שם בעל הבית. 85. כך מסיים את תיאורו, שאול גינזבורג, ב"כתבים היסטוריים" עמ' 65. ואינו כותב מקור לדבריו. אמנם לקמן יובא מדיווח ליליינטאל אל משרד ההשכלה, אשר מעת החיפוש בית שערכו לו אינו בקו הבריאות ועדיין לא שב לאיתנו. 86. ראה אודותו "ספריית ליובאוויטש" ע' קכז ואילך. 87. שו"ת חלק חו"מ סי' עד (כת"י מעתיק, מוגה בכתי"ק). וראה בהערות שבסוף הספר שם. 88. אדמו"ר ה"צמח צדק". 89. הוא המאמר שהופיע בעתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען" ונשלח אל שר ההשכלה אוברוב, כדלעיל פרק סט. 90. ושאר דברים. 91. בכת"י הי' כתוב "אף שעל מסחר דמאסקעוי' לא הי' העלילה, עכ"ז נתיירא", כלומר, אף שהמלשינות הזאת לא היתה קשורה לנושא מעות כולל חב"ד בארץ הקודש, ומעמד בית רבינו, עם כל זה נתיירא שגם על זה תהי' המלשינות. 92. המעות שגבו גבאי הכולל בעיירות אלו. 93. שאמרו שאינם רוצים למסור את מעות הכולל, רק לאדמו"ר ה"צמח צדק", והוכרח לקבל מהם. 94. שם סי' פב. 95. כלומר, שבדרך כלל הי' רבינו מסדר החלוקה, סכום התמיכה שיקבל כל אחד מאנשי כולל חב"ד בארץ הקודש, וגם זה יעשה מעתה החסיד הנגיד הנ"ל (ראה תולדות חב"ד בארץ הקודש פל"ה בתחלתו). 96. ולא כמו עד עתה שכל זה נעשה בליובאוויטש. 97. הוא אדמו"ר ה"צמח צדק".

156 קמו פרק עג ביקור הד"ר ליליינטאל מיד כשנתמנה הד"ר מאקס ליליינטאל להיות הממונה על השכלת העם היהודי, נצטווה לנסוע אל הערים הגדולות ולהכשיר את היהודים היושבים בהן לקבל את הטובה שהממשלה אומרת להושיט להם. ב- 11 במרץ 1841 [ר"ח ניסן תר"א] כתב אל הפקיד דוקשט דושינסקי אשר במשרד ההשכלה, כי היה לו משא ומתן עם החסידים שבמינסק 98 ובוויטעבסק, והבין כי מצדם עתידה לבוא התנגדות עצומה ועקבית ואשר הממשלה צריכה איפוא להתערב בדבר הזה, ולדכאם באופן היותר קשה. כעבור ששה ימים [ז' ניסן תר"א] הוסיף לכתוב באותו תוכן, ומבקש רשיון לפנות במכתב רשמי אל הצדיק מוהרמ"מ מליובאוויטש, לדעת מה ישיב על דבריו. 99 הפקיד הנזכר דוקשט דושינסקי השיב על כך אל ליליינטאל, שהוא יכול לכתוב אליו בתור איש פרטי אבל לא בדרך רשמית. 100 כעבור משך זמן, בשנת תר"ב, דיווח אל משרד ההשכלה: שלחתי מכתב ידידות רבה להרבי הגדול של החסידים מענדל שניאורסאהן בליובאוויטש להודיעו שאני נכון לבוא אליו ולהניח את דעת חסידיו. רבינו הסכים לקבלו, ואחרי הביקור אצלו דיווח שוב אל משרד ההשכלה: אנכי נסעתי לליובאוויטש לראות את הרמ"מ. הוא כבן ארבעים וחמש. לא גבוה. מתנהג בפשטות גמורה. עוד מוסיף לספר כי הוא הציע ל"צמח צדק" להשתתף בועד הרבנים העתיד להתקיים בפטרבורג, וכי רבינו סרב בתחלה לקבל את הדבר הזה ואמר, כי מהיום שהיה אצלו החפוש, הוא לא בריא ועדיין לא שב לאיתנו. ליליינטאל ביקש להפגש גם עם חסידי וויטעבסק, וקיבל מרבינו מכתב אליהם בנושא. הוא נפגש אתם, וגם דעתם היתה שרבינו לא ישתתף בועידה בפטרבורג, כי אז יפרסמו המשכילים שגם רבינו מסכים לדיעותיהם. 98. ראה "רבני מינסק וחכמיה" ע' 31 (איך שאחר כך הוכרחו החסידים במינסק לכבדו, בבואו אליהם). 99. "החבצלת" תרס"ח גליון הבא לקמן על פי "החבצלת" תרס"ח גליון 44. בתחלת שנת תר"ג התקבלה הפקודה מפטרבורג, שהקהלה המקומית תשלח נציג לועידה בפטרבורג שתדון בעניני השכלת היהודים. החסידים בחרו תחלה בהרב החסיד ר' יצחק אייזיק אבד"ק ארשא. 101 אמנם אחר כך הוחלט שטוב יותר שרבינו בעצמו יסע בתור נציג החסידים. ב- 10 בפברואר 1843 [כ"ב אד"ר תר"ג] כתב החסיד העסקן ר' חיים גינזבורג אל הד"ר ליליינטאל, כי כולם רוצים אשר רבינו יסע לפטרבורג בתור נציג החסידים. מיד ב- 19 בפברואר 1843 [בדר"ח אד"ש תר"ג] הודיע הד"ר ליליינטאל אל רבינו כי הוא מוזמן אל הועידה בפטרבורג, וב- 22 לחודש [ד' אד"ש תר"ג] כתב ליליינטאל אל משרד ההשכלה: הרב היותר חשוב בין היהודים הרוסים הוא ר' מנדל מליובאוויטש, כי החסידים שבוויטעבסק, מוהילוב, טשערניגאוו, קיוב, חרסון ומינסק מנשאים אותו עליהם לראש, הם נכנעים לפניו בלי גבול, והסכמתו לרצון הממשלה תהיה לחסידים לחוק ולא יעבר. אכן גדולי היהודים שבוויטעבסק ומוהילוב בקשו לבחר תחת ר' מענדל את הסוחר והחכם התלמודי ר' דוד לוריא מביחוב; אולם בדבר הזה הם מתכוונים לא לטובת הממשלה אלא לרעתה, כי בחירה זו תתן בידם האפשרות אחרי כן להטיל את כל האחריות על ראשי ה"מתנגדים" שנואי נפשם. ומלבד זאת הם יראים פן יקרה לרבם אסון. הפחד הזה נשתרש בלבם מעת שנעשתה החקירה בבית הרמ"מ. ומה שנוגע לר' אייזיק מארשא, הוא אינו יכול להביא כל תועלת, אחרי שכל החסידים, לפי דבריו של חיים גינזבורג מוויטעבסק, מוחים נגד בחירה זו ומבקשים לבחור רק את ר' מענדל. ועל כן ראוי להזמין רק אותו כי בהסכמתו אפשר יהיה למשוך 2/3 החסידים. גם ר"י מוולאז'ין מבקש על דבר זה. אך צריך לאסור על הרמ"מ שלא יקח עמו את ר' דוד מביחוב, מפני שהוא פנטי קיצוני, רודף אחר הגדולה, ויגרם מחלוקת בתוך הועידה. שר ההשכלה אוברוב קיבל את הצעות הד"ר ליליינטאל, וב- 14 במרץ [כ"ד אד"ש תר"ג] כתב אל הגנרל גוברנטור של פלכי וויטבסק סמולנסק ומוהילוב, פיוטר דיאקוב: אנכי חושב לנחוץ להזמין בתור חבר הקומיסיא את אחד הרבני החסידים, שהם חלק גדול מישוב היהודים ברוסיה הלבנה ובליטא בשו"ת צמח צדק חאהע"ז סי' שסה יש תשובה אליו.

157 ועידת הרבנים בפטרבורג פרק עג: ביקור הד"ר ליליינטאל קמז מהידיעות שבאו אל המיניסטריום נראה שהחסידים שמו להם לראש את מענדל שניאורסאהן, שהוא מלבד מעלותיו המוסריות גם בעל שכל בריא, ועל כן אם כבוד הגנרל גוברנטור מסכים לבחירה זו, יואיל נא להודיע את שניאורסאהן שיסע לפטרבורג. הדבר מצא חן גם בעיני הגנרל גוברנטור, וכך נתאשר רבינו, בחודש ניסן תר"ג, בתור חבר הועידה בפטרבורג.

158 קמח פרק עד העוזרים שלקח אתו לפטרבורג בבית רבי ח"ג פ"ג מסופר: כאשר הגיע הפקודה לרבינו שיסע, שלח לליעפלי להרה"ח המפורסם ר' שמרי' פייטילסאן 102 זלה"ה (בן הרה"ח הגביר ר"מ מליעפלי ( 103 שיבא לליובאוויטש ויסע עמו להיות לפה ולמליץ בינו ובין שרי הממשלה. וקודם נסיעתו שלח פ"נ ללאזני על קבר אמו ע"ה בת רבינו הגדול נ"ע. 104 ונסע הר"ש הנ"ל עמו, וגם את בנו אדמו"ר הררי"ל נ"ע לקח עמו. כדי לקחת אותם אתו עמו הוצרך לקבל רשיון מיוחד, וב- 17 באפריל 1843 [כ"ט ניסן תר"ג], פנה בזה אל המושל דיאקוב : 105 קיבלתי מהגוברנטור האזרחי של מוהילוב תעודת מסע לנסיעתי לסט-פטרבורג, לכינון הועידה לעניני השכלת עם ישראל. בנוגע לתעודת-מסע, אעפ"י שניתנה לי רשות לקחת אתי שני יהודים לעזרה, הנה היות שלא הציגו עבורם דרכונים, הם לא הוזכרו באותה תעודת מסע. 106 עכשיו, בהגיע לעיר וויטעבסק, נראה הצורך לקחת אתי אחד עבור תרגום בכתב ובעל פה, היות ואיני יודע כלל שום שפה חוץ מאידיש, את האזרח שמרי' בן מרדכי פייטלסון, ועבור עזרה בשבילי, בגלל מצב בריאותי החלש, את בני לייב שניאורסאהן. הנני מציג [ ] במקורו, תעודת-מסע עם דרכונים של פייטלסון ושל בני לייב שניאורסאהן, כבוד הוד רוממותך, והנני מבקש לתת לי האפשרות להספיק להגיע לתאריך הפתיחה של הועידה הנ"ל, ולזכות אותי, יחד עם העוזרים הנ"ל, לשהי' חופשית בסט-פטרבורג, עד גמר הועידה, וקבלת רשיון יציאה בתעודה המתאימה. כשבועיים אחרי זה נסעו לפטרבורג, שם התקיימה הועידה מה- 6 במאי [י"ח אייר תר"ג] עד חודש אוגוסט 1843 [אלול תר"ג]. * * * אודות תוכן הדיונים בועידה הזאת במשך ארבעת חדשי קיומה, כבר הובא לעיל ריש פרק סז מה שכתב בבית רבי ח"ג פ"ג-ד: "כל ענין השאלות שהי' שם לא ניתן להגלות, והוא סתום וחתום ממנו פרטי הדברים שהי' במושב האסיפה לא גלה, כי אמר שלא ניתן רשות להגלות". פרטים אחדים, שהצליח בעל הבית רבי לדלות מכאן ומשם, סקר שם פ"ד. עוד חקר וליקט בזה איליא לוריא בספרו עדה ומדינה (ירושלים תשס"ו) ע' 68-72, וגם הוא מסיים שם אשר "האספה התנהלה בסודיות מוחלטת, ופרטי העניינים הנידונים והתנהגותם של הצדדים אפופים מיסתורין עד עצם היום הזה" אודותיו בית רבי ח"ב פ"ח (קו, א) אודותיו בית רבי ח"א פכ"ו (עד, א). וגם הוא הי' לעזר לרבינו הזקן בהיותו אסור בפטרבורג כי אדמו"ר הזקן טמון בהאדיטש, ואדמו"ר האמצעי טמון בניעזין, הרחוקים מאד מליובאוויטש, ולא הי' מספיק זמן להגיע לשם הפ"נים אגרות-קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" ח"ב אגרת א (בתרגום מרוסית) כי בתקופה ההיא ברוסיה, הוזקקו לדרכון (פנימי ברוסיה) ואישור נסיעה מליובאוויטש לפטרבורג. ראה "מבית הגנזים" פרק ח. בקשת אדמו"ר הצמח צדק רשיון לעוזריו לנסוע לפטרבורג

159 קמט פרק עה הספרים שלקח אתו לפטרבורג יותר מכל אדמו"רי חב"ד כתב רבינו. כמאה כרכים של כתב-ידו-הקדושה, או על כל פנים כתב-יד-סופר שהוגה בכתב-ידו-הקדושה של רבינו, נמצאים היום בעולם. כשמונים מהם בספריית חב"ד-ליובאוויטש. עוד נמצאים בספריה כאלף כרכי העתקות מכתבי רבינו. אמנם כל אלו הם רק חלק ממה שנכתב על ידו והועתק על ידי הסופרים המעתיקים. 107 * * * באחד מכרכי כתב-ידו-הקדושה, שרשם בה רבינו את תשובותיו בשנת תר"ג (כת"י 1050 כב, א), נמצאת רשימת ספרים בכתב-ידו-הקדושה, שמחובתינו לברר את תוכנה: תנ"ך עו"א ישעי' סידור מחזור לוח. חומש ח"א. מדרש רבה ג' וח"א קטן. מס' ב"מ עם הרי"ף ועם חי' הר"ן או שט"מ. סידור ברדיטשוב בה"ז תו"א. משניות קטן ח"א קדשים טהרות גדול. גם טהרות עם מס' נדה ר"ש. כוזרי ח"ה. זוה' ג בית אהרן קורקע'. ד' חלקי ש"ע. מכלול. איזה בוך מכת"י השייך לב"מ ולמקוואו' או משניות. (סדה"י) עה"כ דסה"ד. ר"ח). תניא. במקום ש"ע יד. ב' חלקים פתחי תשובה. מק"מ ח"א ד' קאפוסט עם צע'. ע"ח ד' שקלאוו עם צע'. ד' טורים. על איזה טור גם אחרוני' כדי לכתוב בס"ד גם ראשונים השייכי' כמו חי' רשב"א וריטב"א שעם צע' ג' כרכים של"ה. הללו, שאותם לקח עמו בדרך נסיעתו, כדי להמשיך ולעיין בספרים הללו ולהוסיף על גבי פתקאות אלו את הגהותיו שיתעוררו בעת עיונו בהם במשך נסיעתו. והיינו, שכדי שלא ישאר זמנו פנוי, לקח אתו מספר ספרים שיעיין בהם במשך זמן זה, וניירות לכתיבת חידושיו שיתעוררו אצלו בעת העיון הזה. את רשימת הספרים לקחת עמו רשם לעצמו באחד מכרכי כתב-היד, שבו רשם את תשובותיו שכתב באותה שנה. וכך יש לפענח את הרשימה הזאת: תנ"ך, מהדורה הנקראת עשרים וארבעה, ספר ישעי'. סידור. מחזור. לוח השנה. חומש ח"א. מדרש רבה גדול, וח"א קטן. מס' ב"מ עם הרי"ף ועם חי' הר"ן או שט"מ. סידור עם דא"ח של רבינו הזקן שנדפס בברדיטשוב (תקע"ח). ביאורי הזהר של רבינו הזקן (קאפוסט תקע"ו). תורה אור של רבינו הזקן (קאפוסט תקצ"ז). מתוכן דבריו "כדי לכתוב בס"ד", מובן שמדובר כאן בספרים לקחת עמו כדי לעיין בהם בדרך נסיעתו, וכדי לכתוב שם חידושים שיתעוררו אצלו בעת העיון. כך גם האמור כמה פעמים ברשימה הזאת "עם צע'", פירושו "עם צעטלאך" פתקאות רשימותיו הגהות לספרים 107. ראה לעיל פרק סא. משניות קטן ח"א. קדשים טהרות גדול. גם טהרות שנדפס עם מס' נדה ובו נדפס פי' ר"ש. כוזרי. חובות הלבבות. זוהר שנדפס בפורמט גדול (לובלין שפ"ג).

160 קנ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בית אהרן [מ"מ לפסוקי תנ"ך הנדרשים בתלמודים מדרשים וס' הקדושים], (פפד"א ת"נ). קונקורדנציה. ד' חלקי ש"ע. מכלול. איזה כרכים מכתב-ידו-הקדושה מחידושיו השייכים למסכת בבא מציעא ולמקוואו' או משניות. סדר היום. ערכי הכינויים של בעל סדר הדורות. ראשית חכמה. תניא. במקום שלחן ערוך יו"ד הגדולים, יקח את ב' חלקי השלחן ערוך יו"ד שעם הפתחי תשובה. מקדש מלך ח"א דפוס קאפוסט (תק"ע) עם צעטלאך (פתקאות שרושם בהם את הגהותיו) מונחים בתוך הכרך. עץ חיים דפוס שקלאוו (תק"ס) עם צעטלאך מונחים בתוך הכרך, שרושם בהם את הגהותיו. ד' טורים. על איזה טור גם אחרוני' כדי לכתוב בס"ד. גם ראשונים השייכי' כמו חי' רשב"א וריטב"א שעם צעטלאך, ג' כרכים. של"ה. * * * בנוסף ל"צעטלאך" הנ"ל, לקח אתו גם כרך קטן, כדי לרשום עליו את החידושים שיתחדשו אצלו בלימודו, בעת שהותו בפטרבורג. מכרך זה מעתיק הגאון החסיד מוה"ר ישכר בער הלוי הורביץ, מ"ץ דליובאוויטש, בכת"י 1027 קפא, א: העתק מכ"ק בנסיעתו לפ"ב, ביכל דק.

161 קנא פרק עו סיום תקופת השגחת הסתר הועידה בפטרבורג התקיימה כאמור במשך חדשי קיץ תר"ג. בהמשך לזה קיבל רבינו תעודת "אזרח נכבד", כדלקמן פרק עח; אמנם השגחת הסתר עליו נמשכה עד שנת תר"ז. 108 במשך הזמן הזה מת ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף, ואת מקומו מילא הגראף אורלוב; הגנרל גוברנטור דיאקוב עזב את משרתו, ואת מקומו מילא הנסיך גוליצין. ב- 20 בינואר 1847 [ט"ו בשבט תר"ז] כתב הגראף אורלוב אל המושל גוליצין: לנסיך א. מ. גוליצין מס' בינואר 1847 סודי אדון רב החסד נסיך אנדריי מיכאלאוויטש לפי ידיעות שנתקבלו בשנת 1841, אשר הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב התנגד לתוכניות הממשל אודות היהודים, ניתנה פקודה על ידי קודמו, להשגיח על היהודי הנזכר בסתר על ידי הזשאנדארמים. עכשיו נתקבל הדו"ח ששניאורסאהן נוהג חיי שקט ולא מתערב בשום סכסוך, הוא זכה לתואר "אזרח נכבד", ועל ידי הנהגתו זו זוכה להפטר מההשגחה שעליו. כשאני מודיע זאת להוד מעלתו רואה אני חובה לעצמי, לבקש בהכנעה מאת האדון רב החסד, לכבד אותי בהודעה איזה ידיעות יש אצלו אודות שניאורסאהן, ואם זוכה הוא לפי דעתו להקלה הנזכרת. חתם גראף אורלוב ב- 7 במרץ 1847 [ב' ניסן תר"ז] השיב המושל גוליצין אל הגראף אורלוב: ממשל גנראל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב וסמאלענסק מס' 89 7 במרץ 1847 וויטעבסק אל ראש הזשאנדארמים הגראף אורלוב סודי 108. בהבא לקמן ראה גם אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" פ"י. אחרי שקבלתי בחודש ינואר של שנה זאת את מכתב הוד מעלתו מס' 121 אודות הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב, הצעתי למושל אזרחי של מוהילוב להודיעיני איזה ידיעות יש לפניו אודות שניאורסאהן, ואם זוכה הוא לפי דעתו להפטר מהשגחה בסתר על ידי הזשאנדארמים עליו שהתחילה בשנת 1841, בגלל התנגדותו לתוכניות הממשל אודות היהודים. יועץ המדינה גאמאלין הודיע לי עכשיו, אשר הרב מענדל שניאורסאהן, שכפי שנתברר זכה לתעודת "אזרח נכבד", לפי העדות שהתקבלה בהשגחה התמידית על ידי הזשאנדארמים משנת 1841 אודות הנהגתו ואורח חייו וכל מעשיו, זוכה הוא להפטר מההשגחה שעליו. את הידיעות האלו אודות הרב שניאורסאהן, המיוסדות על עדות ממשל הפלך המקומי, יש לי הכבוד להודיע להוד מעלתו, במענה למכתבו אלי הנזכר. שלך אדון רב החסד גנרל גוברנטור גנרל ליוטננט נסיך גאליצין ב- 14 במרץ [ט' ניסן תר"ז] כתב בענין הזה הגראף אורלוב אל שר ההשכלה אוברוב. אל שר השכלה הגראף ס. ס. אוברוב מס' במרץ 1847 סודי אדון רב החסד הגראף סערגיי סערגיאוויטש לפי ידיעות שהתקבלו בשנת 1841, אשר הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב מתנגד לתוכניות הממשל אודות היהודים, ניתנה פקודה על ידי קודמי, לפי פניה של הוד מעלתו מ- 7 ביולי באותה שנה מס' 6997, לארגן השגחת סתר על היהודי הנזכר על ידי הזשאנדארמים. כעת הודיע לי הגנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב הנסיך גאליצין, אשר שניאורסאהן נוהג חיי שקט ולא מתערב בשום דבר, וזכה לתואר "אזרח נכבד", ושלפי דעת ממשל המקומי הוא זוכה להפטר מההשגחה שעליו. סבור הנני אשר לפי תשובה כזאת של הממשל המקומי הי' אפשרי להפסיק את השגחת הסתר על שניאורסאהן; אעפי"כ חושב אני לחובה להודיע אודות זה להוד מעלתו, שיעיין בזה קודם מעשה, ולבקש בהכנעה מאת האדון רב החסד לכבד אותי בהודעה של חוות דעתו. חתם גראף ארלוב

162 קנב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שר ההשכלה הסכים לזה, וב- 19 במרץ [י"ד ניסן תר"ז] ניתן סוף סוף הצו לבטל את ההשגחה החשאית: מאת משרד ההשכלה מחלקה השלישית שלחן השני 19 במרץ 1847 מס' 2643 אל הגראף א. פ. ארלוב סודי אדון רב החסד הגראף אלכסיי פיודוראוויטש במענה לפניית הוד מעלתו מה- 14 במרץ הזה מס' 411, יש לי את הכבוד להודיע מתוך אחריות עצמית, שאני בהחלט מסכים עם דעתו אודות הפסק השגחת הסתר על האזרח הנכבד הרב היהודי מענדל שניאורסאהן, על ידי הזשאנדארמים. חתם גראף אובארוב וההשגחה הוסרה סוף סוף מעל רבינו.

163 קנג פרק עז המשך הדיונים עם רבינו אמנם פעילותו של רבנו, לדחות את גזירות ההשכלה על היהודים, נמשכה גם אחר כך, בשנת תר"ח: אחד מהדיונים באותה ועידה בשנת תר"ג היתה ספרי הלימוד, וסדר הלימוד בחדרים; אשר רבינו עמד בתוקף שלא לשנות את יסודות הלימודים בחדרים ברחבי רוסיה. אמנם נציגי המשכילים המשיכו להכין תוכניות לימודים חדשים, אשר לדעתם יש להנהיג בחדרים. ואף הדפיסו, בתמיכת הממשל הרוסי, ספרי לקוטים שמהם ילמדו בחדרים. הם התאמצו להשיג לזה את הסכמת רבנו, אשר הוא הי' אחד מקובעי סדר הלימוד בחדרים בעת הועידה בשנת תר"ג. בשנת תר"ז החליף המשכיל ארי' ליב מנדלשטם את לילינטל במשרד ההשכלה, וסיים את עריכת ספרי הלקוטים הנ"ל. בחורף תר"ח הגיע מנדלשטם לליובאוויטש, לדון בזה עם רבנו, ורבנו ביאר לפניו את הטעמים למניעת הלימוד בחדרים בספרי הליקוטים שהם הכינו. אחר כך הזמין את רבינו אל העיר מינסק, לשיחה נוספת בנושא, ורבנו משיב לו, בי"ג אדר ראשון (אגרות קודש שלו ח"א אגרת יב): אשר כתב אם אפשר שאסע למינסק אי אפשר לי באמת בשום אופן הגם שכבר דברתי והשבתי לכבודו פנים אל פנים, בהיותו במחנינו, שלדעתי אין לשנות כלל ממה שסדרנו בקאמיסי' ונתאשרו מהממשלה בתוקף רצון אדונינו הקיר"ה, אשר הסידור ההוא שסדרנו בלימוד תורתינו הקדושה הוא אשר מצאנו הכרחי ללימוד הילדים, אשר ממנו אי אפשר בודאי לגרוע עוד דבר ח"ו. אעפי"כ גם אחר נסיעת כבודו עיינתי עוד בהשאלות אשר שאל כבודו, ולפי דעתי הדבר כן כאשר השבתי לכבודו, וכבר אמרנו גם כן כאשר היינו בקאמיסי'. שוב כתב בזה מנדלשטם אל רבינו בר"ח ניסן, ורבינו משיבו בכ"ד ניסן (עדה ומדינה, ע' 121): 109 אגרתו מן ר"ח ניסן ממינסק הגיעני יום ד' ט' ניסן ואני הנראה לעניות דעתי כבר השבתי לכבודו יום ה' י"ג אדר הראשון כמצותו עלי ממינסק להשיב תיכף ומיד על כל הפרטים אשר שאל ממני והרבה התיישבתי משך חודש ימים עד אשר השבתי לכבודו על כל שאלותיו ובטחוני אשר כבודו ישים מקום לדברי אלה הנאמרים אל כבודו באמת ואהבה. כל זה לא הועיל, וכעבור שנתיים, בשנת תר"י, הדפיס הממשל בפטרבורג את חוברות הלימוד המקוצרים עבור החדרים "איזה הלכות מיד החזקה להרמב"ם", ועל דף השער נכתב בסגנון, שכאילו נדפס באופן זה גם בהסכמת רבינו: נדפס על פי שו"ת הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש. זאת למרות מה שהשיב רבינו למנדלשטאם (אגרות קודש שלו ח"א אגרת יב): וע"ד ליקוטים מהרמב"ם אין צריך להעמיס עליהם לימוד חדש שלא עשוהו בקאמיסי', היינו לימוד הרמב"ם שאינו לתועלת להם יש שם איזה טה"ד בהעתקה, והוגה כאן ע"פ תצלום כתי"ק שם ע'.123

164 קנד פרק עח אזרח נכבד לדורותיו במסמכים הנ"ל של שנת תר"ז, נזכר כמה פעמים שרבינו קיבל תעודת אזרח נכבד. בהערות ובאורים גליון תשכט עמ' 84 הביא הרב ברוך אבערלענדער משלשלת היחס שבהיום יום אשר "תר"ב מקבל תעודת אזרח נכבד בחתימת הקיסר תר"ה מקבל תעודת אזרח נכבד לדורותיו". ועוד הביא שם מכמה מקורות. ואחריו השלימו בגליון תשל עמ' מעוד כמה מקורות. וברצוני להשלים עליהם מעוד מקורות ומסמכים מתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ולאחריה: בספריה יש צילום דיווח ברוסית על החסידים ורבינו הצמח צדק, שנכתב בשנת תרי"ד על ידי היהודי המלומד שבמשרד לאמונות שונות, לבקשת מושל פלך וויטעבסק. ובו נאמר בין השאר: בשנת תר"ג השתתף בועידה רבנית בפטרבורג, ופעל שכל המשתתפים יקבלו תעודת אזרח נכבד. אחר כך חשב גם על טובת בניו, ביקש שהחסידים יקנו כפר על שמו בפלך מינסק, ועל פי החוק נעשה על ידי זה אזרח נכבד לדורותיו. כעין זה גם במסמך רוסי שנכתב בשנת תרי"ח, ותרגומו נדפס ב"כפר חב"ד" (גליון 611 עמ' 80): בשנת 1843 הוא נבחר להיות חבר במועצת הרבנים שנוסדה באותה שנה על ידי משרד ההשכלה, וקיבל את התואר "אזרח נכבד". לאחר מכן קיבל גם את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", בגלל שהשפיע על היהודים להתעסק בעבודת האדמה, ואף החזיק לשם כך ברשותו חלקת אדמה באיזור באברויסק במחוז מינסק. 110 בכפר חב"ד שם נדפס גם מכתב של רבינו מאותה שנה (תרגום מרוסית), וחותם בו "אזרח נכבד לדורותיו". עוד נדפס על כך בספר "קניז'קי וואסחאד" שלאותה תקופה (עמ' 106 ואילך), ונראה שמהמאמר ההוא הוא המקור לתרגום לעברית שב"החבצלת" אייר תרס"ח (גליונות 41; 44), ושם נאמר בקשר לענינינו: הממשלה נתנה להרמ"מ בעד השתתפותו בקומיסיא את 110. ראה גם אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חי"ד אגרת ה'שפג. התאר "אזרח נכבד". כל ימי הקיץ עסקו שם בקומיסיא, ורק בחדש אוגוסט תר"ג שב הרמ"מ לליובויץ. ב"בית רבי" (ח"ג ספ"ד) כותב: במשך השנים, בשנת תרי"ב, השיג רבינו מממשלתינו תואר הכבוד בשם אזרח הארץ (פאטאמסטווע) לו ולזרעו גם עתה כו', וקנה אז את החצר סעדרין 111 על שמו כו'. שתי התעודות הנזכרות היו בליובאוויטש, אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לפחות עד שנת תרד"ע. באותה שנה התקיים המשפט הידוע של מענדל בייליס, ועו"ד הראשי שלו, מר גרוזנברג, הרציא בנאומו הראשי אודות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב לו ביום ג' ד' מ"ח תרד"ע: בקראי בעיתונים את ההרצאה שהרציאו בבית המשפט אודות אבי זקני מו"ר הרבי המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן זצקללה"ה, מצאתי לנחוץ לשלוח לכבוד מעלתו את הפאטאמסטווע גראזדאנסטווע 112 הניתן לאבי זקני מאת הקיסר ניקאלאי הראשון, ואני מצרף לזה גם הפאטשאטנע גראזדאנסטווא, 113 הניתן לו באיזה שנים מקודם, בחשבי אשר כבוד מעלתו ימצא בזה תועלת להוכיח את צדקתו ולהראות ישרת הנהגתו וכבודו ומעלתו בעיני הקיסר המנוח. את המכתב הזה מזכיר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתב נוסף, שכתב בג' שבט שלאותה שנה (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת תיח): שלחתי אליו על ידי ציר מיוחד את הפאטשאטני' גראזדאנסטווע הניתן לו מהקיסר ניקאלאי הראשון. אמנם לא ברור אם שלח לו את התעודה המקורית ואם הוחזרה לידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. מסתבר שכן, אבל כיום אינן נמצאות בארכיון הספריה, ואולי נאבדו בשנים הבאות שצעדרין. ראה גם זכרון לבני ישראל עמ' כג תעודת אזרח נכבד לדורותיו תעודת אזרח נכבד.

165 קנה אורח חייו פרק עט עוד תיאורים מאורח חייו ב"כפר חב"ד" גליון 633 (ער"ה ה'תשנ"ה) ע' העתקתי את תיאור ביקור רבינו ה"צמח צדק" בווילנא בקיץ תקצ"ה, חזרתו שם דא"ח וסדר היחידות. הכל מפי אחד ממשכילי הדור ההוא שמואל יוסף פין. רבים נתנו תודה על פירסום הדברים, אך היו אלה ששאלו מדוע זקוקים אנו לטייל בגני זרים. מה גם שבין השורות יש שם כעין לעג לכמה מהנהגות החסידים, ומה כל זה נחוץ לנו. הסיבה שפרסום הדברים האלו נראים לי חיוניים וחשובים, כי דוקא אלה הם המקורות שמלמדים לנו על אורח חיי הרבי והחסידים. בתקופת רבינו ה"צמח צדק" לא רשמו החסידים יומנים כבדורנו, שכל זה היה נראה להם כחיצוניות. אם רשם חסיד משהו מהרבי, היה זה דרוש ששמע מפיו. ויתירה מזו, אפילו השיחות שאמר רבינו ה"צמח צדק" לא היו נרשמים על ידי החסידים. כל מה שידוע לנו משיחותיו הקדושות זה רק מה שסופר לנו על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובאחרונה נלקטו ונדפסו בספר השיחות אדמו"ר ה"צמח צדק". אם קרא אי פעם שהגיע איש מהחוץ לביקור בבית הרב, ואחר כך רשם את התרשמותו, יכולים אנו ללמוד מרשימתו על פרטים רבים באורח חיי הרבי והחסידים. בדוגמה שלנו, מרשימתו של פין הנזכרת, למדנו ממנה פרטים רבים; ורק אחד מהם, הוא התיאור המעניין של אופן חזרת מאמר על ידי הרבי: עיניו עצומות, פניו פנים של אימה, לא הרים יד, ולא שלח אצבע, ולא חנן קולו, לא הגביהו ולא השפילו, אף לא הפסיק עד ארגיעה, כמו רוח אחר קדוש מדבר מתוך גרונו. וכהנה פרטים רבים, שנראו שוליים אצל החסידים של אז, ומעולם לא תיארו לפנינו את הפרטים האלה וכיוצא בהם. אמנם יש בעיה אחת בפרסום רשימות אלו, והיא שמשכילים אלו צירפו לרשימות אלו את התרשמותם. ולצדה של התפעלותם מכל הקדוש, היו לפעמים דברים שלא לפי רוחם ולא לפי הבנתם, ועל אלה נתנו משפט לא הוגן ולא צודק. אין שום הצדקה שאנחנו נבוא אחריהם ונחזור ונפרסם את הבקורת הזאת. אמנם לימדונו חז"ל את ההנהגה הרצויה של "תוכו אכל וקליפתו זרק". כלומר להעתיק חלק ממאמרם, החלק שבו מתארים את הווי החיים בבית הרב, מבלי להעתיק את דברי השקפתם על החסידות והחסידים. כך עשיתי בתיאור הנ"ל של ביקור רבינו ה"צמח צדק" בווילנא, כך עשיתי בתיאור של אלכסנדר זיסקינד רבינוביטש, את אורח חייו של אדמו"ר מוהרחש"ז מלאדי, שנדפס בגליון 644, וכך רוצה אני לעשות הפעם בהמשך התיאור הנ"ל (נדפס ב"האסיף" ווארשא תרמ"ט, ע' 163 ואילך), שבו מתאר את רבינו ה"צמח צדק". מהתיאור שלפנינו, נודע לנו בין השאר, אופן חזרת דא"ח וקבלת היחידות על ידי רבינו ה"צמח צדק" בשנותיו האחרונות: עד יומו האחרון לא מש מאהלו של תורה. גם כאשר עזבהו כחו ואור עיניו לא היה אתו, לקח לו איש אחד אשר קרא לפניו משניות וגמרא, ולא חדל מדרוש לפני הקהל בכל שבת, אף כי לא עצר עוד כח ללכת ברגליו ובקושי הבינו העומדים על ידו את מבטא שפתיו. בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב. מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עוד לשבת, הטה אזן קשבת לכל מבקשי עצתו. ואם ראה כי הענין מסוכסך ודורש מתינות והעמקה, ציוה על דורשיו ללכת אל אחד מבניו כי ישפטו הם. הפרטים המובאים כאן מאושרים גם ממקורות אחרים: א) בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב. כן מספר גם מוהרח"א ביחאווסקי (כתבי הרח"א ביחובסקי עמ' קלו): שהי' ירא לומר חסידות שלא מתוך הכתב אולי ח"ו ישנה מלשון רבותיו. וב"לשמע אוזן" (מהדורת תש"נ עמ' נט) מסופר: דער רבי צמח צדק האט געזאגט די לעצטע יארן חסידות אויף א בימה און פון א כתב. וראה גם "כרם חב"ד" גליון 2 ע' 67, ובשוה"ג שם.

166 קנו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור שלישי: כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ב) מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עד לשבת. כן מספר גם העתונאי והסופר סטניסלב אוקרייץ (כרם חב"ד גליון 2 עמ' 85): בין שני חלונות ניצבה ספה, ועליה בינות לכרים ישב יהודי זקן לבוש לבן. וברשימות מוהרח"א ביחאווסקי (כתבי הרח"א ביחובסקי ריש עמ' קלח): כן רבינו שהי' גם כן בחינת מקדש המצעות שישב עליהם בימי חליו כמה שנים. וכמו כן יש למצוא סמוכות לשאר הפרטים המסופרים בתיאור שלפנינו: שמש החסידות עלתה עד מרום אופקה בימי ר' מנחם מענדל, אשר איתן מושבו היה בליובאוויטש. רבבות אלפים מבני עמנו נהרו אליו מכל קצוי ארץ רוסיא וייחלו למוצא שפתיו כאל מלקוש. הרמ"מ היה איש נעלה וכביר כח לב היודע לעצור בעמו. ה' חננו בזכרון נפלא ובשכל ישר, לבו היה כבור סוד שאיננו מאבד טיפה ולא שכח דבר ממשנתו. שמעתי מאחד החסידים כי פעם אחת בא בנו ר' שמואל ז"ל, אשר היה אהוב לו כי בן זקונים היה, ויביא אתו איזה ספר חדש אשר קנה ממוכר ספרים וישאלהו הרמ"מ בשחוק: למה לך הספר הזה, הידעת את כל הכתוב בספרים אשר בארוני? ויאמר לו הר"ש: ואתה התדע את כל הכתוב בהם? ויענהו הרמ"מ: שאלני ונסני. וימהר הר"ש ויוציא מהארון את ס' המכלול וישאלהו דבר ולא אחר הרמ"מ מהגיד לו באיזה דף כתוב הדבר. 114 אם גם נחשוב את הספור הזה להגדה בדויה, די לנו אם נשים עין על ספריו הרבים אשר עזב בכתובים, מלבד רבים אשר היו לשרפה מאכלת אש בתבערה הגדולה 115 אשר נפלה בליובאוויטש כי נתפלא הפלא ופלא! הן הרמ"מ ז"ל ככל רבני החב"ד התפלל שעות רצופות בכל יום, וגם בילה עת רבה בהשיבו לכל שואליו, הן בענינים הנוגעים לנפש והן בענינים הנוגעים לגוף, ולעתים לא רחוקות היה עייף מהיחידות עד שכמעט נפסק הדבור מפיו, כי לא עצר כח לדבר ומתי מצא לו עת ללמוד ולכתוב בענינים עמוקים, לא לבד בקבלה כי אם גם בשו"ת כאחד הגאונים הגדולים, כאשר יעידו על זה ספריו שו"ת "צמח צדק" ובאוריו על המשניות וחדושיו על הש"ס? ומה רבו הדרושים אשר כתב על פי דרך החסידות! אנכי ראיתי רבים מכתבי ידו, והכתב ברור וזך עד אשר ירוץ כל קורא בו, ואך מעט המה המקומות אשר מחק ויתקן. ולפי הנראה היה אמן נפלא להוציא את הגות לבו הרחב כפתחו של אולם בלי מעצור, כי כמעין הקרה חכמתו בלי דוחק ולחץ. אם נשים עין על רבי תשובותיו וחדושיו, נמצא בהם סדר יפה ומשטר נאה, אשר בזה לא יוכלו להתפאר רוב בעלי תרסין. בראשונה הוא מתחיל תמיד בגמרא ואחר כך הוא הולך ופורט את דברי הראשונים, ובסוף כל סימן הוא בורר את תוכן הדברים בקצור נמרץ, וכן הוא חודר לעומק ההלכה ומוציא את המרגלית התשובה הברורה. בתשובותיו לא תמצא כי יטה ארחו ללכת נתיבות עקלקלות ולבלבל את הקוראים בענינים צדדיים כאשר הרגלו הפלפלנים, כי אם ישר ילך לדרכו, ואחרי אשר יראה בענין אשר הוא דן עליו פנים לכאן ולכאן הוא הולך ומכריע איך לפסוק הלכה למעשה. בתשובות חמורות לא אבה להשען על שכלו ותמיד חתם את תשובתו כי לדעתו ההלכה כך וכך ואם יסכימו לו עוד שני רבנים 116 אז תתר העגונה מכבלי העגון עתה נראה נא את פעולתו בחיי בני ישראל. בכל יום ויום פנה שעות אחדות לקבל ביחידות את האורחים הבאים אליו לשאול בעצתו. אם אמנם הרב הזקן ז"ל באגרת הקדש התרעם על החסידים הבאים לשאול מאת בן תמותה עצות בדברים אשר נגלו אך לה' לבדו, בכל זאת מאז ועד היום הזה לא חדלו החסידים לבקש עצת הצדיקים גם בענינים הנוגעים למשא ומתן וכדומה. ואחרי אשר היה הדבר למנהג קבוע לא יכול עוד הרמ"מ להשיב את פני חסידיו ריקם. ואם לפעמים אמר בפה מלא אשר לא תחת אלקים הוא, אך החסידים לא הרפו ממנו עד אשר יחרץ הוא את משפטו מה לעשות. כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר, כל ריב עדיו הביאו למשפט, בלי הסכמתו לא לקחה עדה רב או שו"ב, במלה אחת: כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם, הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום עד יומו האחרון לא מש מאהלו של תורה. גם כאשר עזבהו כחו ואור עיניו לא היה אתו, לקח לו איש אחד אשר קרא לפניו משניות וגמרא, ולא חדל מדרוש לפני הקהל בכל שבת, אף כי לא עצר עוד כח ללכת ברגליו ובקושי הבינו העומדים על ידו את מבטא שפתיו. בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב. מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עוד לשבת, הטה אזן קשבת לכל מבקשי עצתו, ואם ראה כי הענין מסוכסך ודורש מתינות והעמקה צוה על דורשיו ללכת אל אחד מבניו כי ישפטו הם תמונת הרמ"מ ז"ל נמצאת בידי רבים. לפי הנשמע אחד 114. ראה גם לקמן פרק פג דלעיל פרק סג ראה בזה לעיל פרק נח.

167 אורח חייו פרק עט: עוד תיאורים מאורח חייו קנז הפוטוגראפים התגנב בלאט לחדרו ויערך את תמונתו, 117 למרות רצון הרמ"מ, כי רבני החסידים לא יחפצו להשאיר תמונותיהם לדור אחרון. אמנם טוב לנו לכבד את דברי חכמינו מכבד את תמונותיהם ראה מבית הגנזים פרק צב.

168

169 קנט האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, רבי שמואל (אדמו"ר מוהר"ש), הוא האדמו"ר היחידי שנולד, גר כל ימיו וגם נסתלק בליובאוויטש. כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נולד בליובאוויטש ב' אייר תקצ"ד (1834). אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" בי"ג ניסן תרכ"ו (1866) קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד בליובאוויטש. דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מוהר"ש העיירה ליובאוויטש בתקופתו פרק פ החצר בליובאוויטש אחיו הרבנים הקדושים התיישבו ופתחו מרכזי חב"ד בעיירות קאפוסט, לאדי, ניעז'ין ואוורוטש. 1 כעבור שנתיים, בקיץ תרכ"ח (1868) נשרף שוב כל החצר בליובאוויטש, והבתים אשר עליו. 2 הוצרכו לבנות את הבתים מחדש, ונוצרה בעיה: כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו, רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרש. עתה שנשרף הבית הסתפק כ"ק בנו וממלא מקומו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית אביו; שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קיים. הוא כתב בזה שאלה ותשובה (אגרות-קודש שלו אגרת מא): מי שהניח צואה לבניו שלא ידורו בביתו שום אחד מבניו ונכדיו, בלי שום הוראת היתר, אפילו לפי שעה, כמו בעת היומא דשוקא. ואחר כך נשרף ר"ל הבית, אי רשאי אחד מבניו לבנות אל מקום הנ"ל. 1. ראה בית רבי ח"ג פרק ז. 2. ראה בית רבי ח"ג פרק ח. ס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (גליצנשטיין ע' 39). למעשה בנה במקום הזה בשנת תרל"ב (1872) את האולם הגדול, כמסופר באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתחלת כסלו תרס"א (אגרת ד'תריט): ציוה בצוואתו לאמר: ששום אחד מזרעו מבניו או בני בניו בל ידורו במקום ביתו וחדריו, ושם יהי' מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, או בית מדרש, או שום דבר שבקדושה אחר. ויהי אחר הסתלקותו, ובנו כ"ק אאזמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י, ירא פן במשך הימים מפני השכחה המצויה יעברו על דברי הצוואה ההיא, לכן בנה על שטח המקום ההוא בשנת ה'תרל"ב אולם גדול, שלשים אמה על שלשים אמה, למקום תפלה להתפלל בו בעת כנסיה גדולה. 3 תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, 4 עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו. 5 בפינה המזרחית דרומית של האולם הי' חדר שני, ולידו פתח הכניסה, כיור וקיר לתליית המעילים. 6 האולם הזה היה מוקדש לתפלות בימים נוראים והתוועדויות, בשעה שהיה מתקבץ קהל גדול של אורחים 3. דהיינו כגודל הבית אשר היה שם 30X30 ארשין (21X21 מטר). בשנת תרס"א שופץ האולם הזה עבור הישיבה תומכי תמימים, כדלקמן פרק קי. ובשעת השיפוץ הזה, מצא לכך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע רמז בדברי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בצוואתו הנ"ל, שכתב (כאמור לעיל) "ושם יהי' מקום ת"ת", אשר יש לומר שפיענוח הר"ת הוא "ושם יהי' מקום תומכי תמימים" (רשימת ב' ניסן תרס"ג. שוה"ג לאגרת ד'תרכג). 4. ראה ס' השיחות תש"ד ע' 6..5 זכרונותי ששונקין עמ' זכרון לבני ישראל עמ' לד.

170 קס תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש בליובאוויטש, כמסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ס' המאמרים תשי"א ע' 171): שם בזאל הגדול ההוא הי' משתה חתונתה של דודתי חי' מושקא עם בעלה דודי ומחותני הרב משה הכהן נ"ע הארנשטיין, 7 ושם היתה חגיגת הבר מצוה שלי בשנת תרנ"ג, ושם גם היתה שמחת חתונתי עם זוגתי הרבנית נחמה דינה, אלול תרנ"ז. בית רבינו בליובאוויטש כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע רצה אם כן לבנות את בית דירתו במקום שבנה כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" את בית הכנסת, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלה, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרש. גם בזה כתב שאלה ותשובה (אגרת מב), ושם מספר: שבנה בית הכנסת גדול שיתפללו בו רבים, וגם הי' בית המדרש שידרשו שם בעת שהקיבוץ גדול, ולמעשה לא התפללו בו רק בראש השנה וביום הכיפורים, וכל החורף לא היו יכולים להתפלל שם מפני הקור כי הי' גדול מאד וגם בקיץ לא התפללו בו ובראש השנה וביום הכיפורים 8 התפללו בו, ואחר כך ביום הכיפורים שבשנה הבאה 9 לא היו יכולים להתפלל בו מפני הקור, רק היו משמשים אותו לבית המדרש בזמן הקיץ. ואחר כך נשרף 10 ר"ל, ורצון הבן הנ"ל 11 להחליף מקום הבית המדרש על מקום אחר היותר טוב ממקום הראשון, ועל המקום שעמד שם הבית המדרש יוכלל בתוך ביתו, מפני כי אין לו מקום אחר להעמיד בית, אי רשאי הבן להשתמש בביתו הבנויה על מקום בית המדרש הנ"ל. למעשה החמיר אז כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, וקנה שטח נוסף בהמשך החצר לצד מזרח, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום בית הכנסת בנה את האולם הקטן, שהיה מחובר לדירתו. בכותל המזרחי של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. למערבו של האולם הקטן הזה היה חדר שני (חב"דניצע, למאריכים בתפלה ביחידות), ועל גביו עזרת נשים (אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה ע' קצט-ר). 7. בקיץ תרנ"ב. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אגרת נה, ובהערות שם. 8. שנת תרכ"ז. 9. שנת תרכ"ח. 10. בשלהי קיץ תרכ"ח. 11. הכוונה לעצמו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. ציור בתי רבותינו שבחצר, שרשמתי על פי אגרת הנ"ל. ואת ספקותי ביררתי אז אצל הרב מוהרז"ש דווארקין בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו הרז"א (הרב זלמן אהרן), שהתקיימה בתחלת חורף שנת תרל"ד (1873), ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזה, כמסופר באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, משנת תרמ"ט (אגרת א'קט): שקודם שהוצרכו לכנוס להבית ולהמנין התנה אדמו"ר עלי', שיעשה בה כרצונו בכל עת שירצה וגם בעת נשואי בנו הרז"א עשו שם הסעודה עם כלי זמר, ואמר אז גם כן שעושה כן מחמת התנאי. האולם הגדול, שעיקר תשמישו היה לימים נוראים, היה בנוי בלי חימום, 12 וכיון שחתונת הרז"א היתה בימי החורף הוכרחו לערוך אותה באולם הקטן. אורך אולם הקטן, ממזרח למערב, הוא 18 אמות, ועוד 4 אמות החדר השני, רחבו 15 אמות וגבהו חמש אמות ורבע. שלושה חלונות גבוהים ורחבים בקיר הדרומי, ההולך אל החצר, ועוד שלושה חלונות גבוהים ורחבים בקיר הצפוני, ההולך אל רחוב שילעווע. 13 בין האולם הגדול לבין האולם הקטן, היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך לצפון החצר. ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 14 מסופר, אשר במשך שנות נשיאותו, בנה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע גם 12. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ע' א. 13. ראה לקוטי דבורים ח"ד תערב, ב. זכרון לבני ישראל עמ' כא. ליקוט ודיון בפרטי האולם הקטן, ראה מ"ש ר"ש קראוס (כא אייר תשס"ב). 14. פורסם על ידי ר"ש קראוס (יט מ"ח תש"ס).

171 העיירה ליובאוויטש בתקופתו פרק פ: החצר בליובאוויטש קסא את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרז"א (בפינה מזרחית צפונית של ביתו), עבור בתו מרת דבורה לאה גינזבורג (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אחר כך דירתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע), ודירה עבור כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (באמצע הצד הדרומי של החצר). למזרחה של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצר, ולידה באר מים וגינה. 15 * * * רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. 16 * * * כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק". 15. ליובאוויטש וחייליה עמ' ותקופה קצרה, גם הרב שמואל ב"ר שלמה הלוי לוין. ראה "מבית הגנזים" פרק לג. ציוני אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נ"ע לפני בניית האהל בשנת תשמ"ט כשנפטרה זוגתו הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה, ביו"ד שבט עדר"ת (1914), הניחוה בסמיכות אליו ליד האהל הנ"ל. בבית החיים היה גם אהל מיוחד עבור הרבניות הצדקניות: מרת סטערנא אשת אדמו"ר הזקן; מרת שיינא אשת אדמו"ר האמצעי; מרת חי' מושקא אשת אדמו"ר ה"צמח צדק", ועוד רבניות מבית הרב.

172 קסב ספרים וכתבים פרק פא אוסף כתבי-יד-קודש אף לאחר שנשרפו ביתו וספריו של כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", כדלעיל פרק סג, נשאר בידיו אוסף קטן של ספרים, שכנראה ניצלו מהאש הגדולה. או שמא קנה אותם אחרי השריפה, היינו בין השנים תרי"ז-תרכ"ו. בכל אופן ידוע לנו שבעת הסתלקותו בי"ג ניסן תרכ"ו נשאר בעזבונו אוסף ספרים וכתבי-יד. ספרי הדפוס נתחלקו בין ששת בניו ואילו כתבי-היד עברו לידי ממלא מקומו בליובאוויטש כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כדלקמן. לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" כתב אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (אגרות-קודש שלו אגרות כב-ג): ראיתי דא"ח שלך והוטב בעיני מאד חזק ואמץ לכתוב ולהגיד ואני סומך אותך בסמיכה רבה ואל תירא משום אדם רצוני שתקבל על עצמך לשמוע בכל יום מאנשים ענינים ולהתיישב היטב עמהם ולהגיד להם עצה, וגם תחזור עמהם הדברי חסידות הנאמרים, וזהו רצוני באמת, לכן לקיים כאמור למעלה בל ישונה. אחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" נשאר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע למלאות את מקום כ"ק אביו בליובאוויטש, ואילו כמה מהאחים עברו לעיירות קאפוסט לאדי ועוד, להפיץ שם את תורת חב"ד ודרכיה. במכתב כללי לאנ"ש, שחתמו עליו כמה מהאחים, מספרים על חלוקת המעות והספרים, ועל הרעיון לחלק גם את הכתבים: חלקנו המעות והספרים הוסכם אצלינו שלא נחלק הכ"ק הנשארים, ויהיו מונחים בבית כ"ק ז"ל הכ"מ, והעמדנו שומרים כנצרך, עדי ישקוט העולם, ואז נחלק לכולנו בשוה. במכתב כללי נוסף שכתבו אז האחים לאנ"ש הם מסכמים את הטעם לזה (מבית הגנזים פרק פב): ובדבר הכי"ק שעדיין לא נתחלקו, הננו להודיעם כי נשאר בס"ה ארבעים ביחלעך, אשר עשרים מהם על נגלה ועומדים להדפיסם לכן אי אפשר לחלקם כלל, והעשרים הנשארים מדא"ח הנה כשיחלקו עשרים ביחלעך על שמונה חלקים 17 יגיע לנו שני ביחלעך וחצי. בשולי האגרת מודיע כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אודות הביכלאך (כתבי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"): ובדבר הביחלעך, באמת רצוני תיכף אי"ה, שיודפסו אי"ה, ויתפשטו מעיינותיו חוצה, כמ"ש בכש"ט, ידידם דו"ש מלונ"ח ומעבר לדף נכתב שוב: שמואל ובדבר הביכלעך רצוני חזק שיודפסו כולם ויפוצו מעיינותיו כו', כמ"ש בכש"ט, ידידם דו"ש מלנו"ח שמואל והיינו שברצונו למסרם תיכף לדפוס, כדי שיפוצו ויתפשטו מעיינותיו חוצה, וכמכתבו הידוע של הבעל שם טוב, שנדפס בכתר שם טוב בתחלתו: "ושאלתי את פי משיח, אימת אתי מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה". ביתו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נשרף בשנת תרכ"ח (ראה לעיל פרק הקודם), והכתבים נשמרו בבית כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. על פרטי הדברים מספר כ"ק בנו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, באגרת שכתב בשנת תרנ"ג (חלקה נדפס באגרות- קודש שלו ח"א אגרת נו*): 17. בין בני וחתני כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק".

173 ספרים וכתבים פרק פא: אוסף כתבי-יד-קודש קסג כ"ק אאמו"ר 18 זצוקללה"ה נ"ע זיע"א, (ש)לקח הכ"ק של כ"ק אאזמו"ר 19 זצוקללה"ה נ"ע זיע"א רובם ככולם, ולאחיו דודי הרבנים זצ"ל נשאר רק מעט, כמו ביכעל א' או ב' (וזה מה שהי' אצלם מקודם שבאו הכ"ק לידו), והם חפצו בהכ"ק בכל נפשם ומכל מקום לא נתן להם. * * * לאחר שהגיעו כרכי הכתי"ק אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע סדרם וכרכם, ואף הדביק על כל אחד מהם מדבקה מיוחדת, שעליה רשם בכתב-יד-קדשו את שם הכרך ותכנו. מדבקות אלו נשארו על רוב כתבי-היד עד היום, ועל פיהם ניתן לברר בכל כרך מיהו הכותב, תאריך הדרושים וכיו"ב. 18. מוהר"ש נ"ע. 19. ה"צמח צדק".

174 קסד פרק פב הדרושים שלו לאוסף זה שעבר אליו מעזבון כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח-צדק", נוסף אוספו הפרטי של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע כרכי כתבי-היד שאסף בצעירותו, הן אלו שרכש בצעירותו, כפי שמוכח מהרשום בהם "שייך להר"ש באדמו"ר שליט"א מק"ק ליובאוויטש" (כת"י 1144) וכיו"ב, והן אלו הכוללים הנחות מדרושי כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח-צדק" שהוא עצמו רשם בשעתו. הגיעו לידינו כמה כרכי הנחות מדרושי כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" כתובים, כולם או חלקם, בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. גם חלק משאר הכתבים שבאותם כרכים מוגהים בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. הדרוש המתוארך הראשון מהנחות אלה הוא משנת תרי"ג (כת"י 1063 רלג, א), בכותרת "בשלח, מוצאי מנוחה, תרי"ג". אותו כרך כולל הנחות בכמה כתיבות, חלקן בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וחלקן בכת"י הרב"ק 20 מוגהות על ידו. במקום אחד (רכד, ב) כותב כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע בהגהותיו "ונראה שזהו משגגת הכותב". הדרושים מסודרים כסדר פרשיות התורה, וכרך זה כולל דרושי בראשית שמות ויקרא. המפתח חלקו בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וחלקו בכת"י הסופר שלו, ר' שמואל סופר. אפשר שהיתה אז קבוצה של כותבי "הנחות" שעבדו ביחד, כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אסף את כל ההנחות האלו והגיה את חלקן, אז, או בתקופה מאוחרת יותר. יש עוד כרך מסוג זה (כת"י 1028), שלפי הנראה אין הדרושים שבו מסודרים לפי סדר אמירתם, וחלקו מוגה בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. שאר כרכי ההנחות מסודרים לפי סדר השנים: מאמרי שנת תרי"ד (כת"י 1117), תרט"ז (כת"י בשער שלו כתוב בכתי"ק: דרושי' הרשומי' אצלי משנת רחובת לפ"ק מן פ' ויצא עד פ' בראשית תריזיי"ן לפ"ק), תרי"ח-תרכ"ב (כת"י 1077). תרכ"ב-תרכ"ה (כת"י 1120). עוד יש ביכל אחד כתי"ק, שכולל דרושי תרכ"ה-חורף תרכ"ו (כת"י 1011). ברשימת כתי"ק של ספרית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ריגא) נרשם שם הבוך "תרכ"ה הנחות" וממספר הדפים המצוין שם, נראה, שהכוונה לבוך דידן. ועל פי זה הי' מקום לכאורה לומר, שגם מאמרי תרכ"ו שבבוך זה הם הנחות ממאמרי אדמו"ר ה"צמת צדק"; אבל: א) בס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (של כ"ק אדמו"ר זי"ע) ע' 13: בראשית השנה, ע"פ ציווי אביו אדמו"ר הצמח צדק, מתחיל לאמר דא"ח ברבים. ב) בס' השיחות תש"ב ע' 103: א האלב יאר פאר זיין הסתלקות איז דעם צמח צדק געווען שווער צו רעדן. ג) בבית רבי קיט, ב : הדא"ח שהי' אומר בשנים אלו 21 הי' קשה לשמוע ולהבין מחמת חלישותו אחר כך גברה עליו המחלה ביותר עד שממש הי' קשה לו לזוז ידיו ורגליו. ד) לפני ד"ה מי אל כמוך נכרכה רשימה קצרה בגוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש: "בס"ד, מי אל כמוך בוך ירמי' ולהניח מקום על קיצור להעתיק סי' ה' מביחעל קטון עם הקיצור", הרי שמאמר זה הוא העתק כמה קטעים ממאמרי אדמו"ר הצמח צדק - עם הוספת הגהות קיצורים וכו' עליו, וזה אינו רגיל ברשימת הנחות [גם בהמשך המאמר (רס"ט): "שוב מצאתי בהרמ"ז", לשון שאינו רגיל בהנחה; אבל אפשר שזהו מהנעתק מביכלאך הנ"ל, ואינם תח"י]. ה) דרוש מי כמוכה הראשון מועתק בכמה כת"י בין מאמרי אדמו"ר מוהר"ש (משנת תרכ"ז). מכל הנ"ל נראה יותר שמאמרים אלו הם של אדמו"ר מוהר"ש בעצמו. 22 * * * במשך שנות נשיאותו, נוספו לאוסף כתבי-היד הזה כעשרים כרכי גוכתי"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. והם דרושים שאמר וכתב במשך השנים תרכ"ו-תרמ"ג, דרושי כל שנה בכרך לעצמו (מפורטים בס' "רשימת מאמרי דא"ח", קה"ת תשמ"א). 20. ר' בערל (אשכנזי) קאליסקער. ראה אודותיו לעיל פרק סא. 21. האחרונות לחיים חיותו בעלמא דין. 22. ונדפסו משם בס' "תורת שמואל תרכ"ו" (קה"ת תשי"א, תשמ"ט).

175 ספרים וכתבים פרק פב: הדרושים שלו קסה בדרך כלל היה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע רושם בעצמו את הדרושים שהיה אומר, אך בנוסף לזה ישנן גם "הנחות", שהיה כותב כ"ק בנו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בעת שמעו הדרושים מאת כ"ק אביו. בספריה נמצאים חמשה כרכים מהנחות אלו בגוכתי"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע: א) דרושים שנאמרו בשנים תרל"ה-תרל"ז (כת"י.(1012 ב) דרושים שנאמרו בשנים תרל"ח-תרל"ט (כת"י.(1260 ג) דרושים שנאמרו בשנת תר"מ (כת"י 1008). ד) דרושים שנאמרו בשנת תרמ"א (כת"י 917). ה) דרושים שנאמרו בשנת תרמ"ב.

176 קסו פרק פג אוסף ספרי הדפוס כשם שהיה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אוסף כת"י דא"ח בצעירותו, כן היה אוסף ספרי דפוס. גם בין ספרי הדפוס שבספריה מצאנו ספרים שרשום עליהם "שייך להרב ר' שמואל בן אדמו"ר שליט"א" (אבודרהם ויניציאה ש"ו), "שמואל באדמו"ר שליט"א שניאורסאהן, במחיר 2.25 רו"כ" (פרדס, קארעץ תקמ"ו) וכיו"ב. מרישום זה נמצינו למדים שהם נרכשו לפני הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח-צדק" בשנת תרכ"ו. אמנם ידענו גם, שאת אוסף הספרים שלו התחיל בגיל צעיר ביותר, כמסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע המועתקת על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע (ס' התולדות אדמו"ר מהר"ש, קה"ת תש"ז, ע' 7-8): נוהג הי' אדמו"ר הצמח צדק לבחון פעם בחדש אותו ואת חבריו ב"חדר", אשר רובם היו מבני המשפחה, ואחר הבחינה הי' נותן להם מתנות כסף. אדמו"ר מהר"ש הי' מצרף סכומים אלו למה שהי' מקבל בכל יום ששי רובל אחד אסיגנאציע וקונה ספרים בחדש אלול תר"ה 23 בא מוכר ספרים לליובאוויטש. הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש חפץ לקנות ספרים, ובהיות כי רוב מעותיו המקובצים היו אצל כ"ק אביו הרה"ק, בא אליו ויבקש ליתן לו מכספו סך שלשים רו"כ. וישאלהו למה דרוש לך סכום גדול כזה. ויענה כי חפץ הוא לקנות ספרים. ויאמר לו הוד כ"ק אביו: ווער קלאר פריער די ספרים וואס דו האסט 24 סוף דבר נתן לו הוד כ"ק אביו הרה"ק את הסכום אשר ביקש הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש מכספו, והוסיף לו עוד עשרה רו"כ במתנה וקנה אז הרבה ספרים. אל כל האוסף הפרטי הזה נוספו לאחר הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח-צדק" גם הספרים שקיבל בחלקו מעזבון הספרים, כמסופר לעיל פרק פא. ועליהם הוסיף לקנות ספרים רבים במשך שנות נשיאותו תרכ"ו- תרמ"ג. 23. בהיות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בגיל ראה גם לעיל פרק עט.

177 קסז משפחת בית הרב פרק פד השלמות לספר הצאצאים אין כל חידוש בדבר שידיעתינו בנושא זה הן מצומצמות ביותר, וגם לאחר כל הרשימות בספרים: בית רבי, תולדות משפחת הרב מלאדי וספר הצאצאים, עדיין הפרוץ מרובה. ולא רק בדור שלישי ורביעי של רבותינו, אלא בבני בניו של כ"ק אדמו"ר האמצעי ושל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", חסרות הרשימות הרבה, ולא רק פרטים ביוגרפיים, אלא אף משפחות שלמות של נכדי רבותינו חסרות ברשימות אלו, כדלעיל פרק לו. אזכיר כאן עוד כמה מהם: א) מבניו של הרה"ק רבי ברוך שלום בן כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" נזכרים בכל הרשימות, רק שני בנים ובת אחת, הרי הם: 1) רבי לוי יצחק רב בפודוברנקא. 2) רבי מרדכי רב בוויטעבסק. 3) מרת רבקה אשת הרב משולם רייך. ועליהם יש להוסיף את הר"ר דן לנדא (אחיו של ר' אברהם זעמבינער) שהי' חתנו של הרב"ש, כמסופר במבוא לס' חקרי זמנים ח"ב ע' 17. זהו לעת עתה המקור היחיד שמצאתיו נזכר, אך מצאתי ראיתי באגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ג' סיון תרצ"ה) "כבוד ש"ב [= שאר בשרי] ידידי הישיש הנכבד והנעלה וו"ח אי"א מוהרמ"צ שי'" ובראשה נרשם "לנדא". ואני משער (אף שלעת עתה לא ביררתי דבר זה) שהפענוח הוא מוה"ר משה צבי לנדא ב"ר דן הנ"ל (בנו של מוה"ר משה צבי לנדא מקורניץ, בנו של ר' זלמן קורניצער), שהוא אמנם הי' שאר בשרו של רבנו. ב) בן נוסף הי' לרב"ש, שמו יהודה ליב, והי' נקרא "ליב רבש"ס". נזכר בס' השיחות קיץ ת"ש ע' 147 ועוד. ולא נזכר ברשימות הנ"ל. ג) מבניו של הרה"ק רבי לוי יצחק זלמנסאן, חתנו של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", נזכרים בכל הרשימות בן אחד בשם שניאור ושתי בנות. באגרות-קודש ח"ב אגרת ז, כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק": "נכדי מ"ו מרדכי בער זלמן זאהן", שהי', כנראה, בנו של הרלוי"צ הנ"ל, ולא נזכר ברשימות הנ"ל. ד) מבניו של רבי אהרן אלכסנדראו, חתנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, נזכרת רק הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. ויש להוסיף גם את אחותה מרת גיטל לעמפערט, אליה אגרות רבות בס' אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ונזכרת בכו"כ מקומות, 25 אך לא ברשימות הנ"ל. ה) בס' ילקוט משפחות (אדעסא תרנ"ב) ע' 10 כתוב שהי' להם גם בן בשם זלמן. ר' זלמן זה היו לו בנים ונכדים, שאף א' מהם אינם נזכרים ברשימות הנ"ל. בנו ר' חיים משה אלכסנדר נזכר באגרות רבות של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ו) ושם נזכר גם שמה של בתם השלישית "שטערנא, אשת מו"ה דוב בער פראדקין בטשאריי". בנם זלמן גר אצל דודתו הרבנית רבקה בליובאוויטש, ונזכר באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"ב אגרת תה). אך לא הוא ולא הוריו אינם נזכרים ברשימות הנ"ל. 25. ראה גם לקמן פרק קיא.

178 קסח פרק פה הרה"ק ר' ברוך שלום שניאורסאהן ואם כך הוא בקשר למשפחות שלמות מנכדי רבותינו, שזכרם לא בא ברשימות אלו, הרי על אחת כמה וכמה בפרטים ביוגרפיים של בני רבותינו, שידיעותינו בהם רופפות ביותר. וכאן שאנו דנים בהרה"ק רב"ש בן אדמו"ר ה"צמח צדק". נבחן בזה את ידיעותינו עליו, שכידוע הי' בנו בכורו של אדמו"ר ה"צמח צדק": האמנם ברור שהי' בכור? לא! שכך כותב כ"ק אחיו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (בפתקה גוכתי"ק שהגיעה לידינו על דבר קבורתו, והאהל של כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק", ונדפסה באגרות-קודש שלו ע' לח): "ואחר איזה שני[ם] כשמת בנו הספק בכור קברו אותו סמוך כמו ד' אמות וחצי מקברו" שבודאי הכוונה כאן להרה"ק רב"ש נ"ע, שנפטר בט"ז שבט תרכ"ט (ד' שנים אחר הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק") "ומצא קן לו באהל אביו רבינו נ"ע לא רחוק ממשכן קרשו" (בית רבי ח"ג קכ, ב). הרי שלא הי' אלא "ספק בכור", וכ"ק אחיו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מוצא לנחוץ להדגיש זאת, גם כשמזכירו דרך אגב, לכאורה. ומכל מקום ידוע לנו ממקור אחר שערכו לו פדיון הבן, שכך כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ראה ס' מפתח ספרי מאמרי ודרושי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ע' 8 בשוה"ג): דרוש אדמו"ר הזקן, א' ערב חנוכה תקס"ו, בסעודת מצות פדיון הבן של רב"ש נ"ע, המאמר נדפס בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ע' צח, ונכתב שם שנאמר "בסעודת מצוה בפדיון הבן" אך לא נתפרש של מי. ועל פי הנ"ל שהוא של הרב"ש שהי' "ספק בכור" אם כן נערך לו פדיון הבן מספק. עתה נראה מה נכתב עליו ברשימות הנ"ל: בבית רבי (שם) כותב ש"נולד בערך שנת תקס"ז", ובס' תולדות משפחת הרב מלאדי (ע' 62), וכן בס' הצאצאים (ע' 134) כתוב ש"נולד תקס"ד בערך" תאריך זה האחרון (תקס"ד) אינו מתקבל אף בלא דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שהובאו לעיל, שהרי חתונת כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" היתה בפ' תולדות תקס"ד, 26 ואם כן מסתבר יותר שבנו הספק בכור נולד אחרי שנת תקס"ד. 26. ראה ס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' שמג הערה 2. ואל יחשדני הקורא שאני מתפלפל כאן בדברי קטנות דיוק שנת לידתו של הרב"ש, כי דברים גדולים בהלכה ומנהג יש ללמוד מקביעת זמן לידתו (ופטירתו) של הרב"ש נ"ע: לכאורה יש מקום לשער, שאדמו"ר הצמח צדק קרא לבנו בכורו בשם ברוך על שם אבי אדמו"ר הזקן (שנפטר בשנת תקנ"ב, כדלעיל פרק ב), שלום על שם אביו ר' שלום שכנא (שכבר הוכחתי בס' אגרות-קודש אדמו"ר הזקן שהוא נפטר בקיץ תקס"ז). אמנם לפי האמור לעיל, שהרב"ש נולד בשנת תקס"ו, אם כן איך נקרא בשם "שלום" על שם זקנו החי דבר שאינו נהוג בין האשכנזים?! ופלא על גבי פלא, כיון, שכנזכר לעיל, נפטר הרב"ש בשנת תרכ"ט, ובאותה שעה כבר נולד נכדו ה"ר ברוך שניאור (שהרי כבר בשנת תרל"ח נולד לו בנו ה"ר לוי יצחק אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, אם כן בודאי נולד האב ה"ר ברוך שניאור לפני שנת תרכ"ט), וא"כ איך נקרא בשם "ברוך" על שם זקנו החי ה"ר ברוך שלום? אלא אם כן נאמר שהשם "שלום" נוסף להרב"ש (מחמת חולי) לאחר פטירת זקנו ה"ר שלום שכנא, וכן השם "ברוך" נוסף לה"ר ברוך שניאור לאחר פטירת זקנו הרב"ש. או נאמר, שעיקר הקפידא אצל האשכנזים, שלא לקרות לנכד בשם זקנו החי, הוא רק בשמו המלא, משא"כ כאן ששם הסבא הראשון הי' "שלום שכנא", שם הנכד "ברוך שלום" ושם נכד נכדו "ברוך שניאור" בזה אין קפידא כל כך? * * * בשיחת פ' מקץ תשמ"ג (התוועדויות סמ"ג) ביאר הרבי את חילוקי המנהגים בזה בין ספרדים לאשכנזים. למחרת כתבתי: האם יש לקשר לזה את קריאת שמו של זקנו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ברוך שניאור, שנולד בחיי אבי אביו מוהר"ר ברוך שלום; או אפשר נוסף לו השם ברוך מחמת חולי לאחר הסתלקות אבי אביו? והרבי השיב: לא שמעתי בזה. מלתי' דתמי' ביותר בחוג זה, והי' מעורר שקו"ט וכו'.

179 משפחת בית הרב פרק פה: הרה"ק ר' ברוך שלום שניאורסאהן קסט שוב העירוני, כי אפשר שבתחלה הי' שמו רק שניאור זלמן שניאורסאהן, אלא שבשעה שהשתדך לבתו של הרב שניאור זלמן חייקין, הנה מחמת הזהירות שלא יהי' שמו כשם חותנו (ראה פס"ד צמח צדק ריג, ב-ג), הוסיף לעצמו שם "ברוך" (כשם זקנו שנפטר בשנת תרכ"ט), והשמיט שם "זלמן", ונקרא בשם "ברוך שניאור".

180 קע רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פו הגאון החסיד רבי חיים בער ווילנסקי תמיד הי' דורש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מאת החסידים, לרשום את זכרונותיהם, וכן לרשום את הידוע להם אודות החסידים הזקנים מהדורות הקודמים. 27 הנסיון הראשון ללקט את רשימות תולדות החסידים נעשה בקובץ "התמים", ולצורך זה נפתח מדור מיוחד בשם "תולדות ימי החסידים". בחוברת הראשונה כותבת המערכת: מערכת קובץ "התמים" תתן את כחה בהתענינות מרובה לאסוף את החומר הדרוש בשביל עריכת מקצוע תולדות אנשי שם, ומקוה לעזרתם של זקני אנ"ש ותלמידי התמימים שיחיו, אשר יואילו להקים היכל דברי ימי חסידות החב"ד על הגובה הראוי לה. חלק מהמאמרים נכתב על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בעצמו, או שנלקטו מכתביו, וחלק נכתב על ידי החסידים. * * * בי"ז מ"ח תרצ"ו כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז (אגרות-קודש ח"ג אגרת תתי): מה טוב אם הי' מיחד לו זמן כתיבה מאת אשר שמע מאביו ומדודו הרא"ש שי', מזמני היותם בליובאוויטש, ואת אשר זוכר מזמני היותו בקרעמענטשוג, וראה את החסידים הגדולים "הדובים" הידועים, די "בערעלעך". 28 ופירש יותר באגרת שכתב לו בג' שבט תרח"ץ (אגרות- קודש שלו ח"ד אגרת תתקעה): כבר כתבתי לו, שמהראוי שירשום זכרונותיו מהחסידים הזקנים אשר ראה בילדותו בנערותו ובחרותו, לכל הפחות רשימות קצרות, שמותיהם כנוייהם ומראיהם ועסקיהם, אם היו יושבי אהל או בעלי עסקים ואודות הבערעלעך יואיל לכתוב לי. כהיום מענין אותי תולדות החסיד ר' חיים דובער נ"ע. 27. ראה אגרות-קודש שלו, לפי מפתח הענינים שבסוף כרך יב, ערך "זכרון ימי קדם". 28. החסידים ר' חיים בער ווילנסקי, שבפרק שלפנינו, ור' בערל משה'ס דברוסקין (ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תקנב עמ' שסח, וח"ד אגרת תתקעה), ור' דובער מסיוב (ראה ס' השיחות קיץ ת"ש ע' 93. ס' השיחות תש"ד ע' 124 אות יד). ראיתיו פעמים או שלש, ופעם האחרון הי' בליובאוויטש בקיץ תרנ"ג. 29 ונכון הי' מאד שיבא בכתובים עם בנו ר' מיכאל שי', שבודאי הי' יכול לתת איזה שרטוטים כללים. גם מתי נולד וחינוכו, מוריו ומדריכיו. ואפשר יש לו גם תמונתו. רשימת בנו ר' מיכאל ווילנסקי בג' תמוז תרצ"ט כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בנושא הזה אל ר' מיכאל ווילנסקי עצמו (אגרות-קודש שלו חי"ד אגרת ה'רס): מה מאד הי' חפצי להעמיד זכרון נצחי לכבוד אביו החסיד הנודע בשם המשכיל ה"ר חיים דובער נ"ע מקרעמענטשוג, בקובץ התמים המופיע מזמן לזמן מאיגוד תלמידי תומכי- תמימים דליובאוויטש. והנני פונה אליו בזה אשר יואיל להעריך מאמר אודות תולדות אביו החסיד, ארחות חייו וכל הפרטים הראויים לבוא בדפוס לזכר תהלתו ולתו[עלת] הרבים החפצים להכיר טיפוסי נבחרי חסידי חב"ד. באותה שעה עסקו בעריכת החוברת התשיעית של קובץ "התמים". אמנם זמן קצר אחרי כתיבת האגרת שלפנינו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והקובץ לא הופיע, וגם מכתבו-מענה ששלח לא הגיע ליעדו. בסוף החורף ניצל רבינו והגיע לארה"ב. בכ"ג אד"ש ת"ש כתב לו שוב באותו נושא (אגרות-קודש שלו חי"ב אגרת ד'שסד): זה כבר אשר חפצתי לבא עמדו בכתובים, אבל לא ידעתי כתבתו, ואחרי כן קבלתי כתבתו על ידי מערכת "קרית-ספר", וכתבתי אז אליו אבל לא קבלתי מענה בטח קרא את קובצי "התמים" היוצאים לאור על ידי תלמידי ישיבת תומכי-תמימים, ושם מדור מיוחד לתולדות החסידים. נכון הי' אשר יעריך תולדות כבוד אביו החסיד נ"ע בכדי להדפיס ב"התמים", ויהי' לו למזכרת נצח. 29. אולי יש לתקן כאן עפ"י רשימת בנו ר' מיכאל וילנסקי (ראה לקמן), אשר בסופה הוא כותב אודות יום פטירתו: "יום ב' דחנוכה תרנ"ג (על נר הראשון דחנוכה הוא בירך עדיין) בקרעמענטשוג". גם הובאה שם שיחת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשמחת בית השואבה תרנ"ד "ער איז דא גיווען פאר עטליכע יאר". ואשר "הוא עשה הכנות לנסוע גם על חתונת הרבנית מרת מושקא ז"ל [בקיץ תרנ"ב], אבל מצב בריאותו מנעהו מזה". וראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה, שוה"ג לאגרת א'קט, מה שסיפר לי הרז"ש ע"ה (אודות החדר שני שבאולם הקטן שבליובאוויטש): ועוד מספרים שבשנת תרמ"ט, כשבא הר"ר חיים בער ווילענסקי לליובאוויטש והתפלל בחדר קטן זה, עבר אדמו"ר דרך חדר זה [במקום דרך הפרוזדור], והתעכב לראות איך שמתפלל.

181 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פו: הגאון החסיד רבי חיים בער ווילנסקי קעא בארכיון נמצא המענה שלו, שכתב בז' ניסן ת"ש, ובו כותב בין השאר: הרבה הצטערתי לשמוע מפי מכתב כ"ק שהמענה שלי לאוטווצק לא נתקבל באותו מכתב שאלתי את פי כ"ק, אם כוונתו היתה שאני רק אספיק את החומר לה"תולדות" ואחר יכתבן, או שעלי לכתבן בעצמי, דבר שאינו נוח לבן לעשות, מפני טעמים מובנים. בשעה זו איני מוכשר בכלל, על פי מצב בריאותי, לעבודה זו. חומר הייתי יכול לספק גם עכשיו. בי"ג ניסן כתב לו שוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם אגרת ד'שפה): בהנוגע לה"תולדות", ודאי הי' טוב יותר אם הי' ביכלתו לכתבו בעצמו, אבל העיקר הוא החומר. ובמוצאי יו"ט השיב ר' מיכאל הנ"ל: בנוגע לה"תולדות", דבר שאינו צריך להאמר הוא שקדוש לי חפץ זה, ושהשתדלות כ"ק בדבר זה נגע בעומקא דליבאי. אלא שלצערי איני יכול לכותבן בעצמי, לפי שמעולם לא כתבתי תאורים או ספורים; קשה גם כן לבן לכתוב שבחים על אביו לעת עתה הנני רושם לי לעצמי הידיעות והעובדות הנוגעות לה"תולדות" העולות בזכרוני (בתוך זה נמצאים דברים ששמעתי עליו מפי כ"ק אדמו"ר מהרש"ב זצוקלה"ה), וכשיצטרפו לדבר פחות או יותר שלם, אשלחם לאשר יצוה כ"ק. החומר החמרי הוא מועט, לפי שבשעת פטירתו של אאמו"ר ז"ל הייתי רק בן ט"ו, והוא כמעט שלא דבר על עצמו מעודו. ואין לי גם ממי לקבל ידיעות, לפי שזה כמה שנים שניתק הקשר ביני ובין בני משפחתי הדרים ברוסיא. 30 על השכלתו של אאו"מ ז"ל בדא"ח כמובן אין לי שום השגה. כמדומה לי, הכח היותר גדול שהראה הוא בשתיקה; הוא לא רק שלא התערב כמעט מעולם בדברי החוזר בליובאוויטש שחזר לפניו, אלא שתק גם כן בשעה שהתווכחו בפניו שומעי דברי החסידות שאמר הוא לפניהם, ולאדם מן הצד נדמה שאין הוא מבין את שיחתם כלל. אבל לא רק בשתיקה ממש הצטיין, אלא בכלל השתדל להיות נחבא אל הכלים, ורק לעתים רחוקות לעת צורך גדול יצא מגדרו זה. והתיאור של אדם בעל תכונה כזו הוא קשה מאד. 30. בגלל הגזירות שברוסיה, כנזכר בסוף רשימתו (אודות הפסק הקשר שבינו בארה"ב לבין בני משפחתו ברוסיה): שנפסק הדיבור בינינו, בשעה שגזרו על סחיטת הווליטא, והן כנראה יראות לכתוב לחו"ל. [והיינו בתקופת שלטון הקומוניסטים ברוסיה, שכאשר היו רואים התכתבות של אחד עם בני משפחתו בחו"ל, היו מכריחים אותו לכתוב ולדרוש שישלחו לו מעות חו"ל, והיו לוקחים ממנו את המעות המתקבלים]. באדר"ח אייר ת"ש כתב לו שוב רבינו (שם אגרת ד'שצב): נהניתי לשמע שהתחיל לרשום את זכרונותיו אודות כבוד אביו החסיד נ"ע, ואשר חלק מהם יהי' את אשר זכה לשמע מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והשי"ת יעזר לו בכל הדרוש לו בגשם וברוח. אמנם למעשה לא סיים אז, ונמשך הדבר עוד שנים רבות. נראה, שבמשך הזמן הזה המשיך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לעורר אותו בכתיבה הזאת. * * * בארכיון הספריה נמצא העתק המזכירות של "שאלון" מיוחד שהוכן עבורו, כדי להקל עליו את רשימת התולדות, ובכותרתו: "תולדות החסידים", שאלון, לתולדות החסיד ר' יצחק חיים דובער נ"ע ווילנסקי. בנפרד, נמצאת בארכיון, סקירת ר' מיכאל מתולדות אביו החסיד הנ"ל, שנכתבו בצורת תשובות לשאלון הנ"ל, שנגמרה בשנת תש"ח. במכתב שכתב אל המזכיר ר' חיים ליברמן, 31 בי"ב אלול תש"ז, מספר: השאלון הולך ומתמלא. כבר כתבתי יותר מב' עמודים, אבל הדבר הולך לאט, לפי שיש לי למסור מעשים שאירעו ודברים שנדברו לפני ששים שנה ויותר, חומר בשביל כותב המאמר, ואני אין בידי אפילו שורה אחת של רשימות. וגם כל הדברים שהיו עלולים להזכיר אותי על אי אלו מאורעות נשארו בקרמנצוג, ואני משתדל להעלות את המעשים ואת קטעי המעשים בזכרוני, על כן הדבר נמשך יותר מכפי ששערתי. מובן שתיכף לגמר העבודה אשלח אותו לכם. בו' כסלו תש"ח: התשובה על השאלון אשלח אי"ה בקרב הימים. הדבר הוא קשה, לפי שהמקור היחידי לדברי הוא הזכרון שלי שנחלש. אין לי אפילו מילה אחת מהעובדות שאני מדבר עליהן רשומה בכתב. יש לי בקשה גדולה לכבודו. אם נמצאים אצל אדמו"ר שליט"א מכתבים מאת אבי ז"ל, ייטיב נא כבודו לצוות לצלום[!] לכל הפחות אחד מהם, ברשיון אדמו"ר, על חשבוני. אין לי אף תמונת אות ממנו. הכל השארתי בקרימנצוק. ובט"ו כסלו תש"ח: הנני שולח ביחד עם מכתבי זה גם את תשובתי על השאלון על כתבתו של אדמו"ר שליט"א. תשובותי הן רבי הכמות ומעטי 31. מכתבי וילנסקי לרח"ל נעתקו מארכיונו אשר בספרי' הלאומית בירושלים, ותודתי לידידי ר' יהושע שי' מונדשיין, על אשר העתיקם.

182 קעב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש האיכות. השתדלתי לכתוב באריכות את אותם הפרטים המעטים הידועים לי ולא חששתי אם לפעמים הם לא על הסדר, מכיוון שתשובותי צריכות לשמש רק חומר. אקווה שיעלה בידו של המעבד אותן לתת תמונה רוחנית של אבא ז"ל, אף אם לא תהי' שלימה בכל פרטיה. ברשימה הזאת הוא כותב: המכתבים של אדמו"ר רש"ב זצוק"ל אליו לא נשאר אלא מכתב הזמנה אחד על חתונת הרבנית מרת מושקא ז"ל. 32 מובן שבמקצוע הראשי לא נגעתי ולא יכולתי לנגוע, היינו מדת השכלתו של אבא בדא"ח, לפי שהוא אינו ידוע לי כלל. כשיודפס המאמר על תולדותיו של אבא, הי' טוב שישלחו לי עלי הגהה, כדי שיהי' בידי לתקן אם טעיתי באי אלו דברים, או שנתתי מקום לטעות בהם. בח' טבת תש"ח מודה לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, במכתב מיוחד (אגרות-קודש ח"ט אגרת ג'קנז): בזה הנני לתת לו את תודתי אשר הואיל למלאות את בקשתי לסדר בכתב את ארחות חיי כבוד אביו הרה"ח נ"ע. ובזה הנני לבקשו אשר יואיל להוסיף להעריך רשימת אנשי חב"ד נ"ע אשר הכירם בעצמו ואשר שמע אודותם מכבוד אביו הרה"ח נ"ע או מזקני החסידים נ"ע. ובט"ו בטבת משיב ר' מיכאל: הנני מודה לכ"ק מעומקא דליבא, לפי שאלמלא דרישתו, לא הייתי בא מעולם לכתוב דבר על תולדות אבי נ"ע, אפילו בצורה חטופה כזו שכתבתי. מה שנוגע להחסידים המצויינים האחרים, אין לי על אודותם אפילו תמונה כל שהיא, אלא רק ספורים בודדים ששמעתי ומעט מאד שראיתי. וכדי שלא להוציא הנייר חלק, הנני מרשה לי לספר שני דברים ע"ד ר' ברוך תמריש ז"ל, רבו המובהק בדא"ח של אבי ז"ל, המעידים על תכונות נפשו. ומספר שני פרטים אודותיו. כעבור שנתיים, בה' שבט תש"י, כתב לו שוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"י אגרת ג'תרצד): ידעתי את האהבה הבלי גבולית שהיתה בין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ובין כבוד אביו החסיד נ"ע, והנני זוכר עוד אותה ההתענינות המיוחדת שהתענין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע עם ידידי יבדל לחיים טובים וארוכים וחנוכו כשישב בנערותו בליובאוויטש, וידעתי שכתב מכתבים ארוכים לאביו בכמה פרטים בהנוגע להנהגת דודיי נ"ע וכן בעניני חסידות. יואיל נא ידידי לשלחם אלי לשבועות אחדים בשביל להעתיקם ואשלחם חזרה לידידי. כעבור ימים אחדים היתה הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובמכתב המענה של ר' מיכאל (שנעתק בשוה"ג שם) לא נזכר כלום אודות המכתבים; אמנם זה. אגרת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אליו רשימות החסידים כשם שדרש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לרשום את תולדות החסיד ר' חיים דובער ווילנסקי, כן דרש לרשום את תולדות שאר החסידים המפורסמים, כנזכר לעיל. בח"י טבת תש"ט כתב על כך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל החסיד השד"ר ר' בנציון שמטוב (אגרות-קודש ח"י אגרת ג'שסה), ומסיים: ויחדתי מי שיסדר כל המכתבים והידיעות אשר יגיעו בענין לא נתפרש כאן מיהו זה אשר יחד אותו לעבודה הזאת, אמנם כעבור כמה שבועות פירש זאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, במכתב שכתב אל החסיד ר' שניאור זלמן דוכמן, בי"א שבט תש"ט: וחתני הרה"ג הרה"ח הרממ"ש שליט"א יסדר בעזה"י שכל הסיפורים שישלחו אליו יסודרו על נכון בדיוק. גם הרשימה שלפנינו נמסרה אז אל הרבי. אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ביו"ד שבט תש"י, התעניין ר' מיכאל לדעת מה נשאר עם הרשימה הזאת. בל"ג בעומר תש"י שאל אצל ר' חיים ליברמן: לפני שנים אחדות קבלתי שאלון מאת כבודו שנשלח מטעם כ"ק אדמו"ר נבג"מ. בו הוצעו שאלות שונות הנוגעות לתולדות א"א ז"ל. כבר כשהחזרתי את השאלון עם תשובתי בקשתי שיחזירו לי אותו לאחר השימוש בו. איני יודע מה נעשה בו, אבל אני משער שלא השתמשו ולא ישתמשו בו. 32. ראה אגרות קודש שלו ח"א אגרת נה - דוגמה של מכתב הזמנה לחתונה הנ"ל. ושם אגרת נו* אגרת אל הריחד"ב שלפנינו.

183 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פו: הגאון החסיד רבי חיים בער ווילנסקי קעג איך שיהיה הנני מבקש מכבודו שייטיב להחזירהו לי בהקדם האפשרי. ואפילו אם תרצו להשתמש בו, אפשר לעשות העתק או צלום ממנו. לי אין שום העתקה נכונה ממנו, רק קטעים אחדים מסורסים. הנני בטוח שכבודו ימלא את בקשתי והנני מביע לו מראש את תודתי הנאמנה. ובכ"ג סיון השיב לו ר' חיים ליברמן: בהתאם למכתבו מל"ג בעומר, הנני מצרף בזה תצלום מהשאלון של כבודו. את גוף הכתב יד, מכיון שנשלח לכ"ק אדמו"ר נבג"מ, לא מצאתי לנכון להחזיר לכבודו. כפי שאמר לי הרב רמ"מ ש"ס, 33 מנהל הוצאת הספרים שלנו, עוד ישתמשו בשאלון זה אבל אינו יודע מתי. כל האוסף הזה נשאר אצל הרבי במשך כל השנים. * * * כאמור לעיל בתחלת הפרק, הנה המטרה הראשונה של רשימת תולדותיו של החסיד רבי חיים בער ווילנסקי, וכן הליקוט אודות תולדותיו של החסיד ה"ר אברהם חיים ראזנבוים דלקמן פרק צב ואילך, היתה עבור המדור "תולדות ימי חסידים" שבקובץ "התמים", שיצא לאור בווארשא בשנים תרצ"ה-ט. גם כשהגיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לנ.י. בט' אד"ש ת"ש, וביקשו שוב בכ"ג אד"ש, לרשום את תולדות אביו החסיד הנ"ל, היתה אז התוכנית להמשיך בהופעת הקובץ "התמים" כאן בארה"ב; אלא שלא אסתייע מילתא. באותה שעה, בכ"ב אייר ת"ש, כתב המזכיר ר' חיים ליברמן אל מר מענדל ראזנבוים באותו תוכן אודות תולדות אביו החסיד ה"ר אברהם חיים ראזנבוים: מיר, ד.ה. די געוועזענע תלמידים פון דער ליובאוויטשער ישיבה גיבען ארויס שוין א יאר דריי זאמעלביכער 34 (צו 3-4 א יאר), געווידמעט אינגאנצען חב"ד-חסידות און חב"ד-חסידים, מיט א שטענדיגער אפטיילונג ביאגראפיעס פון חשובה חסידים פון די פריערדיגע דורות מפורסמים, און וועלכע האבען געהאט 33. כ"ק אדמו"ר זי"ע. 34. קובץ "התמים" א השפעה אויף זייער סביבה בפרט אדער אין דער חב"דישער וועלט בכלל. אין דער דאזיקער אפטיילונג ווילען מיר מאכען א אנדענקונג צו אייער פאטער החסיד ר' אברהם חיים ז"ל. עס פעלט אונז אבער אויס מאטעריאל צו זיין ביאגראפיע. יעצט לעזענדיג אין צייטונג אז איר געפינט זיך אין אמעריקע איז מיר אריינגעפאלען א געדאנק ווענדען זיך צו אייך מיט דעם פארשלאג, אפשר וועט איר אנשרייבען פאר אונז אייער פאטערס אויספירליכע ביאגראפיע. * * * בשעה שנצטויתי לערוך את סדרת "תולדות חב"ד", נכנסתי אל הרב חדקוב ושאלתי אם אפשר לקבל את הרשימות של החסידים, כדי לערוך על פיהם את "תולדות חב"ד". הוא השיב לי, שאינו יודע היכן הם. מכל מקום נתן לי רשיון מיוחד, לעבור על כל הארכיון של המשרד, לחפשם שם. במשך שבועות אחדים עברתי על כל התיקים שבמשרד, ומצאתי בהם הרבה דברים מועילים, אבל לא את אוסף הרשימות הנזכרות. נראה שנשארו ברשותו של הרבי, וזאת לא העזתי לבקש. וכך ערכתי את "תולדות חב"ד" בלעדם. אחרי ג' תמוז תשנ"ד, כשעברו על הכתבים שברשות הרבי, נמצאה גם הרשימה האמורה (וכמו כן תיק הרשימות והכתבים של החסיד ר' אברהם חיים ע"ה ראזנבוים, כדלקמן פרק צב ואילך) יותר מששים שנה, אחרי בקשת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בפעם הראשונה, לערוך ולרשום את תולדות החסיד הלזה; וקרוב ליובל שנים אחרי אשר כ"ק אדמו"ר זי"ע השיב לרח"ל, בסיון תש"י, אשר "עוד ישתמשו בשאלון זה אבל אינו יודע מתי". הרשימה בשלימותה נעתקה ונדפסה, בתוספת הערות וציונים בשולי הגליון, בפרדס חב"ד גליון 5 ע' 66 ואילך (וכן ערכתי אז את הספר "תולדות אברהם חיים"). ברשימה הזאת מספר אודות הוריו ומוריו ובני משפחתו, עסקיו בפרנסה ובצרכי צבור, תכונתו ומדותיו, עיסוקו בלימוד דא"ח, אריכות התפלה והתוועדויות, וכן אודות נסיעותיו מקרעמענטשוג לליובאוויטש.

184 קעד פרק פז הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק אבקש להקדים כאן כמה שורות: את סקירת תולדות כמה מרבני חב"ד בעיירות רוסיה, כבר לקטתי בכמה מקומות: א) בסדרת "צמח צדק" כרך המפתחות (מפתח אנשים ע' קנז-קסד), מופיעה "רשימת גדולי התורה שבדור" שהתכתבו עם רבינו הצמח צדק בשו"ת. אצל חלק גדול מאישים אלו, נרשמה תחלה תמצית תולדותיהם. ב) סקירת רבני העיירה ליובאוויטש, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לג. ג) סקירת רבני חב"ד בעיירה ראמען, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לה. ד) סקירת רבני חב"ד בעיירה באברויסק, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לז. ה) סקירת רבני חב"ד בעיירה הארקי, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לה. ו) סקירת הגאון החסיד מוה"ר נתן הורביץ, ורבנותו בפולוצק, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לב. ז) סקירת רבני חב"ד בעיירה ניקוליוב, עם הפנקס והמסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרקים קלח; קמא. אחרי הדפסת הספר, הגיעו לידינו עוד כמה מסמכים הקשורים לרבני העיירה הזאת, ונכללו לקמן פרק ק. שם ושם מסופר גם על רבני העיירה ראמאנאווקא. * * * בסקירה הנ"ל של רבני העיירה הארקי מסופר גם אודות הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק, אשר כיהן ברבנות העיירה משנת תר"י עד שנת תרכ"ב לערך, ואחר כך כיהן ברבנות העיירות סטאראדוב, וויטבסק ונעוויל. אמנם בפרק שלפנינו יסופר, על התאמצותו להשיג "פטור" לילדי ישראל בסטאראדוב מלשרת בצבא הרוסי, 35 ואשר עשה זאת בהדרכת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ואשר אחרי הלשנתו של המשכיל דוב לזרוב, הוא נאסר יחד עם 80 מיהודי העיירה סטאראדוב, וישב אסור במשך שנתיים, ואשר אף את רבינו רצו להאשים בזה, ואולי 35. ראה גם לקמן פרק צו. אף להביאו למשפט בסטאראדוב, ואשר חקרו את החסידים בסטאראדוב לסיבת נסיעותיהם לליובאוויטש, אם היא קשורה לתמיכת רבינו בפעילות בלתי חוקית שבסטאראדוב, ואשר במשך תקופה זו התכתבו בזה עם רבינו ברמז, ואשר רבינו שלח אליו מכתב עידוד קצר לתוך הכלא, ואשר שלח למטרה זו את מזכירו לסטאראדוב, לברר את המצב באשר הוא מה אפשר לעשות כדי להצילם מעונש המאסר. מחמת כל זאת, נחזור כאן על סקירת סדר רבנותו של הגאון החסיד מוה"ר משולם זלמן ניימרק, עם הוספת פרטי הפרשה הנזכרת, וההתכתבות הקשורה לה. * * * ב"מבית הגנזים" פרק לח נדפס מכתב המלצה, שכתבו בני כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, אל ראשי קהלת הארקי, בט"ו טבת תר"כ: בקשתינו אודות ההמ"צ מוהר"ז שי' דמחניכם, לטובת שניכם, שישימו דעתם ולבם להתאמץ לחזק שכירותו ממקום קבוע, עם תוספת מעט, כי מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח יקר הוא בעתים הללו, לכן ראוי ונכון לפניכם גם כן להתאמץ שיקויים כאמור ומבקשם ומזהירם לטובתם שיראו לחזק שכירותו לבל יהי' לו מחשבות לחפש מקום אחר, וכאשר ידוע לי היטב שבעלי הוראה נכונים יקר הוא מאד ואינם מצויים כל כך. * * * בשנים הראשונות של תקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", היה רבה של הארקי החסיד מוה"ר יהושע. הוא נפטר

185 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פז: הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק קעה לערך בקיץ תר"ב, ואת מקומו מילא הרב יהושע אליהו ב"ר יוסף, שכיהן ברבנות הארקי, לפחות עד שנת תר"י. 36 אחריו כיהן ברבנות הארקי, הגאון החסיד הרב משולם זלמן ניימארק, אשר נכדו הרב אברהם יעקב ניימארק, כותב אודותיו בהקדמת ספרו אשל אברהם (תל אביב תרצ"ז): שהיה רב בעיירות הורקי, סטרדוב, וויטבסק, ניוול. לערך בשנת תרכ"ב עבר מהארקי לסטאראדוב (ואת מקומו בהארקי מילא הגאון החסיד הרב חיים שמעון דוב זיוואוו, מח"ס שבעים תמרים). ברבנות סטאראדוב כיהן מוהרמ"ז ניימארק לערך עד שנת תרמ"ו. בשנת תרמ"א נאסר בסטאראדוב, יחד עם 80 יהודים, אשר ישבו במאסר משך שתי שנים, תרמ"א-ג. אודות המאסר הזה מסופר בהקדמת אשל אברהם (רא"י ניימרק, ת"א תרצ"ז). כוחה של סניגוריה (פ. שניאורסון, ת"א תשכ"ז) ע' 17. אגרות-קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אגרת טז. רשימת היומן ע' רו. באוסף המכתבים שבספריה נמצא כתי"ק שכתב לו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, 37 בעת ישיבתו במאסר: בדבר המש[פט] שלו אין לו מה לפחד כלל. והרי שמע בעצמו מכ"ק אאמו"ר זצלל"ה זיע"א. 38 ונכון שילמוד כל השנה משניות מס' ברכות, וגמ' מס' ברכות, והשי"ת יברכו בכל טוב סלה כאות נפשו. עוד יש באוסף המכתבים כמה אגרות שנכתבו בנושא הזה במשך חודש שבט תרמ"א. המכתבים הם בלי שם נמען, ונכתבו לליובאוויטש, אפשר אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. המכתבים הם בלי חתימה, ובכמה מקומות נראה ששמו של הכותב הוא "יהושע נתן". הכוונה כנראה להגאון החסיד ה"ר יהושע נתן גנעסין, המכונה "העשל נטע", 36. ראה מבית הגנזים שם. 37. נדפס באגרות-קודש שם. ושם מסופר שאת הכתי"ק הזה הגניבו אליו למאסר דרך כלי קפה עם תחתית כפולה. 38. כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. ובכמה מקומות 39 "הערשל נטע" או "צבי נטע". אודותיו מספר ה"ר זלמן שמעון דווארקין (כפר חב"ד גליון 895 ע' 71): הרה"ג ר' צבי-נטע גנעסין, שהיה למדן גדול וחסיד של הרב ה"צמח צדק". בשעתו היה הרה"ג ר' צבי-נטע ראש הישיבה בעיר סטרדוב. באותן שנים היתה הישיבה מפורסמת ברמתה הגבוהה ובתלמידיה המצויינים, עד שבזכותה הפכה העיר סטרדוב כולה למרכז תורני, והיו אומרים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מסטרדוב". מסיבות שונות עזב הרה"ג ר' צבי-נטע את סטרדוב והתקבל כרב בעיר פוצ'עפ (בסטרדוב הוא לא כיהן ברבנות). גם בפוצ'עפ הוא פתח ישיבה, ובה למדו תלמידים רבים. ב"כוחה של סניגוריה" ע' 11 מספר שבעת המאסר שלפנינו, סגרה המשטרה את הישיבה שבסטאראדוב. זה נרמז גם לקמן באחד המכתבים שלפנינו: ר בו הרבה ענינים גבוהים אשר נשבתו ובוטלו. שכנראה כוונתו של ה"ר יהושע נתן בזה, כי הישיבה שהוא עומד בראשה נסגרה על ידי המשטרה. ואלו הם המכתבים: הראשון הוא ממוצש"ק שמות [תרמ"א]. ובו מסופר על המלשינות והמאסר: אחד מהבעלי בתים דפה הלך ביום ה' העבר אל אדוועקאט א[ינו] י[הודי] פעטראוו, לבקש ממנו לשוכרו לטוען עבור עסק ה"ר מ[שולם] ז[למן], אשר עודנו תפוס, ואינו מקבל עבורו שום ערבות. 40 השיב לו האדוועקאט, כי כפי אשר ראה הוא הדא נא ס, 41 לא יוכל לקבל על עצמו להיות אדועקאט. וסיפר שכך התחלת הדאנס, נמצא בפה סטרד[וב] סעקט נק' חסידים, בהסעקט הזה עד ארבעים איש בראשם ה"ר מ[שולם] ז[למן]. מחזיקים הסעקט דפה הם יאקובסאהן, ובעלא דובראווסקי הוא (הלאסנא בדומע 42 דפה), ויעקב משה מענדלייאו, וגרשון בן ציון גינזבורג, ובראשם כו' וכו' וכו', 43 וכל עסקם ועצתם להבריח כו', 44 וכל המעות הנמצאים בקאראבעסנע 39. ראה זכרון לבני ישראל ע' כד-ה. 40. לא מרשים לו לחזור לביתו על ערבות שלא יברח. 41. המלשינות (של המשכיל דוב לזרוב). 42. חבר המועצה העירונית. 43. ע"פ המסופר לקמן כנראה הכוונה לרבינו. וכן מסופר ב"כוחה של סניגוריה" ע' 38, שבהמשך לזה עשתה המשטרה חיפוש בבית רבינו בליובאוויטש. 44. צעירים מעבודת הצבא.

186 קעו תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש איזבאר 45 הם מקבלים לידם עבור ליתן שוחד, ונשבעים שבועת שקר למען מלט נפשות אשר הם חפצים, ועושים זאת בהיתר כו' וכו', 46 כי על פי עצתו עושים הכל. כל זה סיפר פעטראוו לפני האיש ההוא. בדבר הרמ"ז, הן יום אתמול הלך שררה 47 אחד, נודע לשם מאטלאסעווסקא, אל דו"ח, 48 דרך בקשה, כי שררה גדול הוא. ולא שעה הדו"ח לדבריו, ולא קבל. הן אמת כי הוא ברוגז וכעס גדול עליו, 49 אבל מי יודע מה יהי' סוף הדבר. כמה אנשים מוכנים להקרא להדו"ח בדבר נסיעתם. 50 ודעתם להשיב האמת אשר נוסעים להתפלל בתחלת השנה על אוהל 51 כו'. אך אין אתם יודע אם גם זה לא מדברים אשר לא ע"פ דת ונימוס ; 52 כי קשה מאד ואסור להכחיש הנסיעה מכמה 53 וכמה. מסתמא אלו אשר יוכלו לומר האמת שנסעו לוויטעבסק עבור מסחור, מסתמא לא ישקרו ויגידו האמת; אך הנותרים לא יודעים מה להשיב, לולי השי"ת יהי' בעזרתם שלא יקראו אותם, או יתעכב הקריאה עד יוכלו לשמוע ולידע מה להשיב, או יתוודע האמת ממלשינות הד"ל, 54 ויתבטל העסק לגמרי. כן מתפאר, 55 ונשמע היום מדברים בחוצות העיר, שכהיום נשלח פאבליקאציעס עבור הרד"ז; ולא אוכל לידע הדבר על בוריו בשום אופן. בדבר המניסטער פאלאצאוו, לא נשמע עוד שום חדשות למתי יבא פה. בקושי גדול פעלנו על ידי בקשת האיספראווניק, 56 לעשות להרמ"ז, לא לשנות בגדיו, 57 וליתן לו חדר טוב, ולהניח עוד הצטרכותיו. האדרעס לפה, 58 יעקב אהראנאווסקי, ובתוכו קאנווערט חתום, ולכתוב עליו למחול למסור ליהושע נתן, ולא לזולתו, ויגיע ישר ליד יהושע נתן, וידין אותו כו'. ואסיים ברחמים ושלום יהי' לנו ולכל ישראל, ונזכה לבשר בשורות טובות משלום העיר וסביבותי'. היום נתראו פנים עם הרמ"ז בבית הסוהר, ואמר שמצא הדו"ח אצלו צעטיל מן הדיפעס אשר שלח להארקע. 59 ושאל לו הדו"ח מה זה הצעטיל. ואמר לו האמת, ששלח דיפעס לבנו יהושע אלי', שיסע לליובאוויץ, לקבל חמשים רו"כ מיד אברהם זעליקסאהן, 60 אשר לווה אברהם ממנו מאה רו"כ, וכבר נתן לו 25, 61 וכתב לבנו שיסע ויקבל עוד חמשים, ועוד 25 ישאר בידו. לכן להודיע זאת לאברהם זעליקסאהן שידע זאת להשיב האמת, שהי' אצלו יהושע אלי' לבקש החמשים רו"כ. גם במכתב השני, שנכתב כנראה כמה ימים אחר כך, מספר את פרטי המלשינות (החתימה אינה קריאה): 45. מכס קורובקה. 46. של רבינו. 47. שר. 48. אל הדורש וחוקר. ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 15 ואילך) מסופר ששמו של החוקר טגנצ'וב, ודירתו היתה בבית המלשין דוב לזרוב, ולימים הי' לשר המשפטים. 49. השר מאטלאסעווסקא כועס על חוקר טגנצ'וב, על אשר לא שעה לבקשתו. אבל ספק גדול אם זה ישנה את דעת החוקר הנ"ל. 50. שרוצים לחקור אותם אודות נסיעותיהם לליובאוויטש כדלקמן, אם הי' זה כדי לקבל תמיכת רבינו לפעילות בלתי חוקית שבסטאראדוב. 51. נסיעתם לראש השנה לליובאוויטש היא כדי להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. ראה לקמן במכתב המזכיר ה"ר לוי יצחק אידלעוויץ. 52. אם לא יאשימו אותם אשר גם הנסיעה הזאת להשתטח על האהל אינה חוקית, בחוקי רוסיה של תקופה זו. 53. הסמוכה לליובאוויטש. 54. ה' דוב לזרוב. 55. המלשין לזרוב, אשר הוא הלשין גם על הרד"ז. 56. ראש המשטרה. 57. בהיותו במאסר, לא להלבישו בגדי האסורים. בס"ד, יום ד יום אתמול בא איש נאמן רוח, ולדאבון לבי סיפר לי, כי שינה החוקר מדבריו וימאן לתת דרור להאנשים, אף על בטוחת כסף. 58. המענה מליובאוויטש לסטאראדוב יושלח על שם יעקב אהראנאווסקי, ובתוך המעטפה תהי' מעטפה נוספת חתומה על שם יהושע נתן, ויהושע נתן ידין את המענה לשריפה מחשש עין הבולשת. 59. מברק ששלח הרב ניימרק לבנו ה"ר יהושע אלי' בהארקי (מקום רבנותו הקודם של הרב ניימארק), שיסע לליובאוויטש לקבל 50 רו"כ. 60. רבה של ליובאוויטש בתקופה זאת. ראה מבית הגנזים פרק לג. 61. מבקש הכותב מאת הנמען בליובאוויטש, להודיע כו'.

187 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פז: הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק קעז עוד נגע איש אחד שלא במתכוין בכבוד הפראק', 62 ויבער חמתו כמו אש על האנשים כולם השייכים, להעסק ויסע תיכף לבית החוקר, ויצוהו שלא יתן דרור להם. אם כי אחר כך הפציר האיש המדבר עם הפראק', ושכח חמתו מעט, עם כל זה עוד לא שב אפו, ורחוק שיואיל להטיב בהענין. מכל העסק קבלו קאפיעס, ונמצא מפורש שהחוקר התחיל בהעסק לדבר ע"ד המודעה שניתנה מאת הדוב, 63 שנמצא חבורת אנשים (סיעקט) על פי ראש החברה 64 ונאמנים ממנו שלוחיו העוסקים בזה ארבעה אנשים 65 החשובים בעיר ס[טאראדוב] ועוד נוסעים ד"ש ובכתבו ההנחה שלו בחטאת ואשמת האנשים אשר באו לידו, הוא מבאר כי אשמים באשמת החבורה הנ"ל, וכן באר גם באשמת המ"ץ. בעיר נתחדש סערה, ויוסיפו אש בלבב הצר, כי לקחו מחדש הקאראבקע אשר מאן בזה, והתרה אותם שלא לעשות זאת. ויגבה לבו 66 לדבר כי יוסיף ח"ו להכותם מכה רבה, וישלח ידו ליגע באחד מהם, ואת ראשם ידרוש ח"ו לפה, 67 שיסדר להם ויתקנו את אשר עוותו. וד' יודע מה יהי' מזה. בשלשה ימים האלו נתהפך הענין מאשר הי' ונראה מקודם, ייטיב ד' ולא יוסיף ליסרם, ויהופך הכל לטוב. לא קבלתי שום מכתב עד עתה. ועפדה"ט 68 נשלח כפי האדרעס שכתבתי, 69 שעליו הסכימו כולם, וכתבתי תיכף בקבלי מכתב מידידי, לש"ב הג' שידרוש שם אולי נתקבלו איזה מכתבים אלי, ועוד לא קבלתי תשובה ממנו. ואפשר שהדבר פשוט, כי דרשתי פה ונמצא שהאיש 70 אינו בביתו זה חודש ימים, וזאת נודע לו, כי אז ציווהו שיפקוד על ב"ב, אשר אם יביאו מכתב אליו לא יפתחו אותם זולתו. ולא שמו לבם האנשים לחקור על זה, 71 והנם מונחים שם בבית האיש. וכאשר יו דע לי אי"ה לא אמנע מלהודיעם. הנני המצפה בלב נשבר לישועת ד' בקרוב ד' [ ] המכתב השלישי הוא מהראשון לינואר (י"ד שבט) 62. פראקוראר (קטיגור). ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 38 ואילך) כותב ששמו סימיונוב. 63. המלשינות של דוב לזרוב. 64. כנראה הכוונה לרבינו. 65. המנויים במכתב הקודם. 66. של המלשין הנ"ל. 67. כנראה הכוונה, להביא את רבינו לסטאראדוב. 68. ועל פי דעתו הטהורה. 69. במכתב הקודם. 70. יעקב אהראנאווסקי, הנזכר במכתב הקודם. 71. אלו שהלכו לביתו לשאול אם הגיעו מכתבים, לא שאלו אם יש מכתבים שהגיעו על שמו, שלא פתחו אותם כנ"ל.

188 קעח תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש המצפה לישועה [תרמ"א]: הצרות מתגברות ומתחדשות, האחרונות משכחות הראשונות, השי"ת יודע מה יהי' בסוף וגמר הדבר. השבוים יושבים תפוסים בשמירה גדולה, כן ה"ר מ[שולם] ז[למן] יחי', וכמעט אין איש מתעסק, כי על כולם נפל אימה מפני חמת המציק הצר הצורר, אשר בלשונו מגביר שעוד ידו נטוי' להושיב הבית הסוהר כולו באנשי סטרד[וב] הנקובים בשם חסידים, ובדברו בשווקים ורחובות צועק ואומר שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה כו', כי אני אעשה כלה מכל העיר. והצר הצורר הדו"ח 72 מקבל דבריו ומרשיע מאד להחזיק השבוים בחנם, ובכל יום נקראים אנשים אצלו על הדרישה וחקירה מענינים שונים כללים ופרטים, ר בו הרבה ענינים גבוהים אשר נשבתו ובוטלו, 73 והרמ"ז זועק ונאנח בשברון מתנים ובחלישות לב, והדאקטער מרשיע לא ליתן לו סווידעטעלשטווע 74 לקבלו על ערבות. מי יוכל לשער הצרה הגדולה הזאת, אשר ממש נותנים בידי לא יוכל קום, אין לנו על מה ועל מי להשען כי אם כו'. ר בו הבכיות והאנחות ברחובות קרי', ועוסק אין. ואף כי נשאר אצלינו ההסכם לשכור איש אחד לשלחו לקייעוו להשתדל לראות העסקים ולדרוש אחר אדוויקאט טוב קופערניק, 75 או איזה אחר מהמפורסמים. אך אם נשיג מי, הלא י רבו הוצאותינו, און ו ו קריגט מען את האיש, כי כולנו כעוורים לא ידעו נתיב. ומאד מאד נפלאת בעינינו על ע רי ישראל הקדושים הקרובים והרחוקים אשר השליכו אותנו אחרי גיוום, אחרי אכלם ואחרי שתותם לספר ולדבר מעשה סטאראדוב, כפי הרשומה במכתבי עולם, 76 ואין איש שם על לב להתעורר במדת ישראל רחמנים בני רחמנים, לעשות למען שם ישראל וקדושו להיות לנו בעזר בשילוח אנשים יודעי דת, לתת לנו איזה עצה בדבר הצוררים הללו, כי משחיתים המה את כל העיר, ר בו בעלי בתים בני חורין שירדו מנכסיהם מחמת הצרות, וממש אין להשיג אפילו פרוטה למען עסוק בעניני השבוים, והעומדים להתפס, 77 וגם אין שום עזר לנו באיזה משען אגורת כסף, כי כבר הנאגי"ד דפה נלאה מהכיל ריבוי ההוצאות, ובלעדו כולם עניים, והלא מהיושר הי' לא לעזוב ליפול עיר גדולה בישראל, והנה בעוה"ר היא עומדת ליחרב ח"ו, ואין איש שם על לב מעיירות הקרובים והרחוקים, לא בזה ולא בזה, ואף בשילוח איזה עצה, לא נותר בנו רוח באיש ד' ירחם. 72. הדורש וחוקר. 73. בכוחה של סניגוריה ע' 11 מספר שהמשטרה סגרה אז את הישיבה שבסטאראדוב. 74. עדות (שלא יברח כשישוחרר לביתו עד המשפט). 75. ליעוו קופערניק הי' למעשה העו"ד שלהם בעת המשפט. על נאומיו של קופערניק במהלך המשפט, ראה כוחה של סניגוריה ע' 134 ואילך. 76. שאחרי האוכל מספרים את סיפור המאסרים בסטאראדוב, כפי שהם התפרסמו בעיתונות. 77. הנגיד. רבו המכתבים אשר שלחנו, ולא ידענו אם נתקבלו; כתבתי אדרעס יעקב אהראנאווסקי, בתוכו קאנווערט חתום, כתוב עליו למסור ליהושע נתן. 78 אין בנו עון אשר חטא על דברינו אלה במכתב, 79 אשר הם בלעגי שפה ודבר שפתים, כי מרוב שיח וצער ויגון ואנחה דברנו עד הנה, צועקים אנחנו, מי האיש אשר יראת ה' ואהבת חסידיו בלבבו יאזר נא כגבור חלציו להיות לנו לעזר מעיר רחוקה וקרובה בשילוח כסף ועצות נכונות, ומי יכול לשער גודל המצווה. אף כי כבר הי' זאסידאנייע בדבר הפראשעני 80 אשר נכתבה נגד הפאנאסטעוולעני' מהדו"ח, 81 לבקש את השבוים על הערבות, ונכתבה על ידי אדוויקאט 82 מפורסם, עם כל זה לא נתקבלה, און זיי האבין אפגיזאגט אז. אך כפי הנשמע שבדעת השופטים לעשות עוד זאסידאני' בדבר זה, וכבר הוכן נייר בקשה כפי נימוס. אך מי יודע למתי, ומה בלבם. כשיחודש לטוב על פי ערך ברצות ד', לא נמנע מלהודיע הטוב. במשך השבוע שלאחריו, התארגנה פעילות מורכבת מעסקנים בריגא, וועליז, סטאראדוב וקיוב לגייס לצורך זה את עורכי הדין בקיוב. על כל הנ"ל כותב אחד מריגא (שחתימתו מעורפלת), 78. כאמור במכתב הראשון הנ"ל. 79. הכותב מתנצל על סגנון המכתב הזה. 80. ישיבה בבית המשפט, לדון אודות הבקשה לשחרר את האסורים בערבות, עד המשפט. 81. החלטת החוקר. 82. עורך דין.

189 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פז: הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק קעט אל אחד מהעסקנים בסטאראדוב ה"ר געציל יאקאבסאן (הנזכר לעיל במכתב הראשון): אך נסתם מאתנו כל חזון לדעת תוכנית העלילה, ותשובת הנתפסים, והנחת הדו"ח. 86 אשר על כן נבקשם אשר ישלחו תיכף העתקה מכל העסק מהעלילה והתשובה וההנחה, שלחו מקויימת על פי חוק לקיעב על אדרעש הנרשם פה. ואולי קשה להם להשיג העתקה מקויימת, ישיגו על כל פנים העתקה בלתי מקויימת, אך שתהי' צודקת, שלא יהי' בם שום [ ]. ועל פיו נראה עצת האטפאקאט שלנו. ויזרזו בשילוח ההעתקה לקיעב, ואלינו לוועליז יודיעו על פי טעלעגראף, כנרשם מטה, ונפנה במכתבינו למכרינו בשם. דברי ידידו הכותב בשם [ ] [חתימה] מכתב לקיעב [מרדכי מארקאוויטש, קיעב, שכונת פאדאל] הדיפעש יכתבו [זלמן ראפקין, וועליזש] דאקומענטי ויסלינא מארקאויצו. נראה שרבינו שלח לשם את מזכירו מוה"ר לוי יצחק אידלעויץ לברר המצב, ובאור ג' יתרו מדווח: יום אתמול נסע הדו"ח 87 מפה על עשרים יום, אמר שנסיעתו ב"ה אור יום ו' עש"ק כ' שבט תרמ"א ריגא כבוד ידידי הנגיד ומפ' וו"ח ונכבד וכו' מו"ה געציל יאקאבסאן נ"י אנחנו אנשי וועליז, 83 אשר נלקח מאתנו מורה עדתינו הרז"נ 84 על פי עלילה אשר העלילו עליו, בחפצינו להוציא לאור צדקו. נודענו כי כמוהו נמצאים עוד כמה נפשות נקיים, אשר כולם נקשרים בעלילה אחת, אשר שוא יסודה. נתעוררנו להיות בעזרם להוציא לאור צדקת האומללים, וחפצינו לפנות לטובת עניינם למכירנו בקיעב מהאטפאקאטן ראה לעיל פרק לה, בשוה"ג, אשר לערך בתקופה שלפנינו, התיישב ר' ישעי' ברלין מוועליז, בריגא. ואפשר שהוא מכתב שלו (ראה מכתביו לקמן פרק קי ופרק קלד). 84. הכוונה להרב זלמן ניימרק רבה של סטאראדוב. 85. עורכי דין. 86. סקירת החוקר את הנושא. 87. הדורש וחוקר.

190 קפ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש יהי' לנאה"ס, 88 לדרוש גין האנשים החתומים על עסק נאימארק, ומשם יסע לערי המערב ראהטשאוו הארקי ליובאוויץ. גם ביום ו' העבר הי' אסיפה (זאסידאניא) משופטי האקרוזנעם סוד, 89 ונטל הדו"ח מאתם (רישעני) לחקור מן הדיפוסני קאנטאר אחר הדיפעסין הקודמים 90 מכל הזמנים שיבקש. ובדבר הרמ"ז אין שום חדש, הוא יושב, ואחיו לעת עתה בורח. מלשינות נתוספים, אנשים נקראים ועוסקים אין, פרוטה אינו נמצאת. אף שעל פי ערך מראה הענין שלא סגי בלא איש יודעי דת לנסוע לקייעוו ולהשתדל, אבל מה נעשה ואדם אין, ופרוטה אחת על הוצאות אין להשיג, ד' ירחם. נראה שאחר כך חזר המזכיר הנ"ל לליובאוויטש, ומשם כתב שוב אל העסקנים בסטאראדוב: ימחול לשאול אצל יעקובסאהן, 91 אם ביכולת הדו"ח לנסוע למקומות שאינם בגבולו בגוב' אחרים. 92 וגם לשאול אם ח"ו יבא דו"ח לשאול אם נוסעים לו, 93 מה ישיב לו. ואם מותר לנסוע אנשים על הציון, 94 ולהתיישב עמו היטיב כל דבר על בוריו, וכשידע מעל' מעמו דברים ברורים ימחול לנסוע לפה תומ"י. וכך ישבו שתי שנים, עד למשפט שהתקיים בחורף תרמ"ג, 95 שבו זוכו הרב ניימרק ושאר החסידים. אחר כך עבר משם לכהן ברבנות וויטעבסק. בס' וויטבסק (ע' 187) מסופר, כי אחרי פטירת הרב זלמן אוסטרובנר בוויטבסק בשנת תרמ"ו-ז, מינו על מקומו את הרב זלמן ניימארק, אולם כעבור שנתיים יצא את וויטבסק, ונתמנה להיות רב בקהילה אחרת שברוסיה הלבנה. והיינו בשנת תרמ"ח, שאז עבר מוויטעבסק לכהן ברבנות נעויל. אמנם ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 158) מספר פרופ' פישל שניאורסאהן (יוצא סטאראדוב): כמה ימים לאחר גמר המשפט עזב הרב נימרק את סטאראדוב, ובקרוב הוזמן לעיר וויטבסק, וישב שם על כסא הרבנות, ואחרי כשלוש שנים הוזמן לרב בעיר נוול. בקובץ יגדיל תורה (נ.י. חוב' מד ע' לז), נדפסה תשובה שכתב מוהרמ"ז ניימארק אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ובה כותב ממקום מגורו נעויל, בט' ניסן תרמ"ט: "בקיץ העבר הי' השריפה הנוכחי דפה, אשר מאז היו הספרים מטלטלים מזוית לזוית", הרי שבתחלת קיץ תרמ"ח כבר נתקבל לרבנות בנעויל. כרבה של נעויל כיהן עד לפטירתו בכ"ח מנ"א תרנ"ג (הקדמת אשל אברהם ע' 6), אשר אז מילא את מקומו בנו הרב יחזקאל פייויל (אהלי שם ע' 128). 93. אם יבוא לחקור את רבינו בליובאוויטש, אם החסידים מסטאראדוב נוסעים אליו. 94. כאמור לעיל במכתב הראשון, שהשיבו הנחקרים שנסיעתם לליובאוויטש היתה כדי להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. 95. בכוחה של סניגוריה כותב שהמשפט התקיים בשלהי 1883, היינו בחורף תרמ"ד. וא"כ ישבו שלוש שנים במאסר מחורף תרמ"א עד חורף תרמ"ד. 88. נאווגאראד סיווערסק (?) 89. בית המשפט האיזורי. 90. קיבל צו מהשופטים, אשר משרד המברקים ימסרו אל החוקר את כל פרטי המברקים שנשלחו על ידי החסידים בסטאראדוב. 91. געציל, העסקן הנ"ל בסטאראדוב. 92. כאמור במכתב הקודם, שהחוקר טגנצ'וב נסע לכמה עיירות לחקור בהם את החסידים. והשאלה היא, אם נסיעתו זו לחקור מחוץ מפלך שלו היא חוקית.

191 קפא משפחת קוגל על ראשיתה של התקופה החסידית בפלעשצעניץ, מספרת ילידת העיר מרת מארייאשא באדאנא פוטרפס, ברשימתה משנת תשט"ז (הדברים תורגמו מאידיש, ע"י ר"י מונדשיין, בכפר חב"ד גליון 883 עמ' 68): בשנת 1836 [תקצ"ו] התגורר בכפר קיסקורינע (ליד פלשצניץ שבפלך מינסק) יהודי בשם ר' שלמה קוגל, שנקרא ר' שלמה קיסקורינער על-שם מקומו, ולו בן בשם ר' הירש למדן גדול שהיה מכונה "הירש הדבורה" ("הירש דער בין"), בגלל שהיה טרוד יומם ולילה בלימוד התורה. אשתו של ר' הירש מרת לאה היתה ידועה בחכמתה ובחסידותה, היא ניהלה את משק הבית ודאגה לפרנסה, ובעלה ישב והגה בתורה. שלושה בנים היו להם: המבוגר שבהם הענדל 96 השני יוסף, 97 והצעיר גרשון. אחרי חתונתם התיישבו הסבא ור' הענדל במקומות שונים: הסבא בעיירה ביעלע, עיירה בת עשרים משפחות של אנשים פשוטים עובדי אדמה, ור' הענדל בכפר קצ'לין הסמוך לביעלע. פרק פח חסידי פלעשצעניץ מביעלע וקצ'לין הגיעה החסידות לפלשצניץ; זו כבר היתה עיירה גדולה יחסית שאליה היו נוסעים מכל ישובי הסביבה, והתגוררו בה כשלוש-מאות תושבים כולם "מתנגדים", מקטנם ועד גדולם. השינוי התחולל רק כשסבי נאלץ לעקור מביעלע לפלשצניץ. איני זוכרת כמה זמן נמשכה המחלוקת, אבל עבור הסבא היתה זו תקופה קשה ביותר. בכל יום ויום היו מתרים בו ומאיימים עליו באיומים שונים ומשונים. עד כי בעזרת ה' שככה המחלוקת ונרגעו הרוחות, הוסכם בין שני הצדדים שיהיה רב מן המתנגדים ושוחט מן החסידים, ותשקוט הארץ. החסיד ר' שמואל ראזנבוים ושני בניו וברשימת הר"ד שיפרין אודותיו: החסיד ר' שמואל ראזענבוים, בסקירתו את תולדות דודו החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים, 98 כותב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: שם בעיר מולדתו היו עוד חסידים גדולים, כי שם הי' דר גם כן החסיד ר' הענדיל ז"ל קוגיל (אשר בסוף ימיו הי' מתגורר בליובאוויץ, וכ"ק הי' מכיר אותו היטב), ואחיו החסיד ר' יוסף ז"ל, ושמעתי כי הוא הי' גדול בחסידות עוד יותר מר' הענדיל ז"ל, ועוד חסידים. ובכלל הי' שם בין אנ"ש אהבה ואחוה שלום וריעות. 96. המשפיע בישיבה בליובאוויטש. אודותיו לקמן פרק צא. 97. זקנה של הכותבת, וזקנם של המשפחות המפורסמות בחב"ד: קוגל; דייטש; ריבקין; פוטרפס; שמטוב; סערעבריאנסקי. 98. ראה לקמן פרק צב ואילך. ה"ר דוד שיפרין נולד [ר' אברהם חיים] לאביו הרב ר' דוב בער מחסידי חב"ד, בעיר פלעשצעניץ, גובערניא מינסק, מקום אשר היו החסידים המפורסמים הרב הוו"ח ר' יוסף קוגעל זצ"ל, אחיו של החסיד הנעים ר' חנוך הענדיל קוגעל ז"ל, ובנו של החסיד ר' חנוך הי' שמו ר' גרשון ליב נ"ע. הני תרי צנתרא דדהבא הפיחו רוח החסידות

192 קפב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש בקרב האי חסידא פרישא מרן אברהם חיים ז"ל. הם נזכרים בכמה מכתבים שכתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל ר' אברהם חיים ראזנבוים מפלעשצעניץ. 99 בכ"ח כסלו תרל"ה: ודרוש למעני בשלום אדוני הרב הקדוש מ' יוסף קוגעל שי'. בה' אדר תרל"ו: ד"ש כבוד ידידי עוז המופלג מוהר"י נ"י, ובן אחיו ידידי מ' גרשון ליב נ"י. ושוב בח"י אדר תרל"ו: פסוק של שלום לידידי הותיק ותמים מ' יוסף שי', ולבן אחיו המופ' מוהר"ר גרשון ליב שי', ולכתוב לי מכל אשר נעשה אתם לטוב להם כל הימים וכל לרבות ולרבות אך ורק מיעוטין במחלוקת 100 כו'. אמנם בימים האלו ממש, נפטר כנראה החסיד ר' יוסף, ובכ"ו אדר תרל"ו כותב אליו שוב: כאשר נודע לי פתאום מרז"ר דמחנם מפטירת ידידינו הירא וחרד מוהר"י ז"ל תנצב"ה, נימס לבבי בקרבי ונשארתי כמתעתע ממש, אוי ואבוי שבר על שבר כו', הצור תמים פעלו כו'. בשנה הבאה תרל"ז נפטר גם החסיד ר' גרשון ליב, שכך רשם בנו ר' שלמה לזכרון, בכת"י 584: החסיד ר' ראובן ליברמן כך עד שנת תרמ"ח, שאז נאסר הרא"ח, 101 והי' במאסר עד שלהי שנת תר"נ, ובראש עדת החסידים בפלעשצעניץ עמד השו"ב ר' ראובן ליברמן, שסידר בביתו קביעות עתים ללימוד דא"ח. ביום ד' פר' מסעי תרמ"ט, כותב על כך הרא"ח אל ידידו המשפיע ר' הענדל: דין הניין לי מה שהודיעני כי יציץ ופרח ישראל בעירינו, ונמצאים מתי מעט החפצים להתנהג בחסידות ובקביעות זמן ומקום אצל ר' ראובן שו"ב ללמוד דא"ח, יהי' ה' בעזרם, ויוסף ה' עליהם בכמותם ואיכותם, כי טוב הוא לנפש תדרשנו, והמה יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק. וכולי האי ואולי יערה ה' רוח ממרום, אשר גם בנינו כנטיעים מגודלים יעשו פרי למעלה ויטעמו מטעם לשד השמן (כינוי לחכ' וגם לעובדין טבין לפי' הינוקא דפ' בלק, אשר כן נמצא גם בפי' הת"י ע"פ ולא רוככה בשמן 102 עי"ש). אחרי נסיעת הרא"ח מרוסיה, בשנים תרנ"ב-ג פנה הודה זיווה והדרה של העיירה פלעשצעניץ. בראש עדת החסידים נשאר עומד השו"ב ר' ראובן ליברמן הנ"ל, הכותב אל הרא"ח ביום ועש"ק חקת עת"ר (נעתק ב"כפר חב"ד" גליון 100 עמ' 71): בהיותו כ' עוד תושב עירנו, הנה הוא הי' תמיד לנו לעינים ורוח החי' באופני עירנו הקטנה, אשר אנשים בה מעט, ועירנו עלתה כפורחת לרגליו בחומר וברוח. יום פטירת א"א מו"ר גרשון יהודא ליב ע"ה יום א' אחר צה"כ פ' נצבים שנת תרל"ז לפ"ק, מנוחתו כבוד בק"ק ווילנא, זכה לקבורה ביום ח"י אלול אחר חצות היום. היא"צ 18 אלול. המשפיע ר' הענדל עבר אז לגור בליובאוויטש, ובפלעשצעניץ נשאר הרא"ח ראזענבוים לעמוד בראש עדת החסידים. 99. ראה גם מבית הגנזים סוף פרק יא בודאי הכוונה למה שסבלו מהמתנגדים, כדלקמן כדלקמן פרק צו ישעי' א, ו.

193 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פח: חסידי פלעשצעניץ קפג ועתה הנה הרי נהי' להיפך, לו ראה כ' את מצב עירנו היום ואת אנשי', בטח נפלא בעיניו הפלא ופלא איך ירדה פלאים וגלה כבוד מעירנו, ולא יכירנו עוד מקומו ומי יתן ונתראה פנים אף לרגע, ולחלות בשמחה את פניו ולשבוע בהקיץ תמונתו. בתוכן דומה כותב ר' ראובן גם לידידו ר' דוד שיפרין, ושם יש גם קטע המראה לנו לדעת את מעמדו של ר' ראובן בפלעשצעניץ, באותה שעה. וכך כותב, בתארו את מצבו איך שהוא טרוד ומוטרד בכל עת: ועוד זאת, כי גם כאשר אולי תישאר לי איזה שעה פנויה, אשר כה תקותי למלאות בה את החסרון, הנה לרוב יגזלוה ממני, יען כי רבים הם הדורשים לשכני, כל מר נפש, וכל אשר יהי' לו דבר נחוץ לכתוב יבאו אלי, ולא אוכל מלט משא להשיב פני ריקם. כך נמשך עד חורף תרפ"ז, שאז נפטר ר' ראובן אחרון גדולי החסידים בעיר פלעשצעניץ. ועל כך מספר בנו ר' חיים ליברמן, באגרת שכתב בכ"ט אייר לר' דוד שיפרין: לא הייתי איזה שבועות כאן כי נסעתי תיכף אחר חה"פ למקום מולדתי, יען כי ביום ש"ק כ"ח ניסן נלקח עטרת ראשי אבי מורי זי"ע הכ"מ, בשנת השבעים לימי חייו למותר לי לתאר לפני כבוד ידידי את שבחיו ומעלותיו כי בטח ידידי בעצמו יודע אותו, אבל במשך השנים האחרונות שכבודו לא ראה אותו נתוספו אצלו המון ידיעות ובקיאות עד אין קץ, אלא שהי' נחבא אל הכלים, תנצב"ה עליו באמת ראוי לומר חבל על דאבדין ולא משתכחין, אנשים כאלו אין עכשיו בכל הפרטים. נסיעתו זו של ר' חיים לפלעשצעניץ, היתה האחרונה. באותה שעה כבר הי' מזכירו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, וכשבועיים לאחר כתיבת אגרת זו נאסרו שניהם בלענינגראד, באור לט"ו סיון תרפ"ז. לאחר שישבו משך זמן בכלא בלענינגראד. נשלחו לגלות. רבינו נשלח לקאסטראמא, ומזכירו ר' חיים נשלח לטאמבאוו. בי"ב-י"ג תמוז יצא רבינו לחירות, ובשלהי תשרי יצא את רוסיא והתיישב בריגא. ואילו מזכירו ר' חיים נשאר בגלות בטאמבאוו. באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בד' תשרי תרפ"ט מספר: מר ליברמן יחי' ישב עוד בגולה בטאמבוב, אשר עליו הי' לשבת שם שלשה שנים. אך למעשה הרבה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להשתדל לשחררו ולהשיג עבורו רשיון היציאה מרוסיה, כאמור במכתבו שכתב אליו בכ"ד כסלו: פעמיים אמר האדון אשר בפה, 103 כי יודע ברור אשר החליטו לתת שם ניירות לנסוע לקרובך 104 וגם הבטיח לכתוב בעצמו ואז יודיע, ומקוה הנני ימים אלו על מענה ממנו. פעם סיפר לי ר' חיים (זאת חנוכה תש"מ, מתוך רשימתי מאז): נאסרתי יחד עם הרבי, אבל נשארתי במאסר קרוב לשנה. הרבי שלח אז את ר' משה גורארי' בתור שלוחו שיבקרני בגלותי, כדי לברר אצלי את מהלך החקירה שלי, מה שאלו אצלי ומה השבתי, ועל ידי זה לברר מה כבר ידוע להם ומה לא ידוע להם. כשהגיע הרבי לריגא התחיל להשתדל אודותי, שישחררוני ויתנו לי היתר יציאה. המאסר הרי הי' באמצע סיון, ונשתחררתי קרוב לל"ג בעומר. נסעתי מיד לריגא, כי פחדתי שיחזרו בהם. בדרך מטאמבאוו נעצרתי לכמה ימים במוסקבה, חשבתי גם לנסוע לבקר את אמי בפלעשצעניץ, בידעי שלעולם כבר לא אחזור לרוסיה, אבל במוסקבה היו אז החסידים ר' יעקב מאסקאליק ור' שמואל לויטין, שיעצוני לא לדחות את הנסיעה לחו"ל, מפחד שלא תחזור בה ממשלת רוסיה מהיתר היציאה שניתן לי, וכעצתם עשיתי, ונסעתי מיד אל הרבי בריגא. בארכיון הספריה נמצאת תמונתו מיום האחרון בגלות טאמבאוו, ועליה רשום (ברוסית): היום האחרון בטאמבאוו, יום הנסיעה מטאמבאוו מאי 1,.1928 תאריך זה מתאים לי"א אייר תרפ"ח, וכבר בי"ט אייר הגיע לריגא, שבו ביום כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: היום בוא יבוא לפה אחד ממזכירי מר ליבערמאן שמו, אשר הוא לוקח לבית האסורים בשעה שלקחו אותי, אותי שלחו לקאסטראמא ואותו שילחו לטאמבאוו, לי נתנו רשות לנסוע לחו"ל עם ב"ב שי' ולו לא נתן הרשיון, עד אשר כששה חדשים השתדל בזה ידידנו היקר באנשים הירא אלקים ובעל מדות נעלות ר' מרדכי דובין ציר הסיים, עד אשר פעל כי יתנו לו הרשיון לנסוע לחו"ל, והיום בשעה 10 לילה הוא בא הנה. יתן השי"ת בואו צלחה שגריר רוסיה ללטביה לריגא, ששם גר אז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

194 קפד פרק פט חסידים ומתנגדים בפלעשצעניץ במכתב הנ"ל של הר"ש ראזענבוים, כותב בין השאר: והנה שם בהעיר קטנה הנ"ל היו דרים חסידים וגם מתנגדים הרבה, והי' מחלוקת גדולה ביניהם, ומתחילה לא הי' אז שם להחסידים בית הכנסת מיוחד להתפלל שם, והם השתדלו בכל כחם להשיג רשיון לבנות להם בית הכנסת מיוחד (א חסידישע שטיבל), אך המנגדים לא הניחו להם להוציא את מחשבתם אל הפועל, בכל מיני תחבולות ומסירות, ואף לשכור איזה בית להתפלל שם לא הניחו להם, והיו מוכרחים לילך להתפלל להבית הכנסת של המנגדים, וממילא מובן שהי' שם מחלוקת גדולה מאד והנה שם בהעיר קטנה הנ"ל הי' הסטאראסטע בהמעשצאנקע אופראווע יהודי, אשר לו ניתן כח ורשות מהממשלה ליתן פאספארטין לכל מי שנצרך לו, ועוד כמה מיני ניירות (דאקומענטין) נחוצים, והחסידים השתדלו שיבחרו לסטאראסטע איש אחד מאנ"ש, כי אז יהי' להם בנקל יותר להשיג רשיון לבנות להם ביהכנ"ס מיוחד, ופעם אחת עלתה בידם לבחור את דודי הנ"ל 107 להיות סטאראסטע ראשי, ועוד שני לו להיות לו לעוזר (בל' רוסיא פאמאצניק או זאמעסטיטעל) והעוזר שלו הי' גם כן יהודי, וזה הואיל להם באמת להוציא מחשבתם הנ"ל אל הפועל, ובנו להם בית הכנסת מיוחד כרצונם. וברשימת הר"ד שיפרין: מנגדי העיר היו משפחה גדולה סוחרים בשם ראפאפארט. לא הניחו לעשות מנין להתפלל נוסח האר"י בשום אופן. היו ימים אשר המנגדים היו ידיהם על העליונה והשיגו מן הממשלה מחאת אזהרה נוראה מלבנות בית הכנסת בעד אנ"ש בעיר הנ"ל, וכאשר עשו החסידים מנין להתפלל באיזה בית לשבת או יו"ט, הודיעו תיכף לפריסטאוו 108 לגרש את המתפללים וחתם בגושפנקא את החלונות ואת הדלת, עד שלא הי' במציאות איך להוציא מן החדר את הס"ת, אם לא על פי ארובת העשן (דורך דעם קיימען). ונצמח מזה מלחמה גדולה בין אנשי העיר דבר יום ביומו, עד אשר על פי ההשגחה העליונה נהפך הגלגל על משפחת הראפאפארטים ונתדלדלו וירדו מטה מטה, והאיש ר' אברהם חיים נתעלה והי' לשר אלפים, והכריחם לבא לדין תורה לפני הרבנים הגדולים אשר היו בעת ההיא. הרה"ג הצדיק ר' יצחק בלאזער, 109 המפורסם בשם ר' יצחק פעטערבורגער, השתדל לרוב שיעשה שלום ביניהם, ולא אבו שמע. כאשר מטה ידם ואזלה יד המתנגדים הסכימו לנסע לכ"ק אדמו"ר מהר"ש זצללה"ה, והעיד בם אם תאבו ושמעתם כו' ואם לאו כו'. כל הונם ועשרם אבדו להם, ואז הוחילו אנ"ש לבנות בית כנסת, ומכל מקום עוד לא שקטה המחלוקת, ואת אשר בנו בעלות השחר עד שקיעת החמה, באו שארית המנגדים בלילה ויהרסו את הבנין, והי' להם היום למלאכה והלילה למשמר, כמו שכתוב בנחמי'. 110 שמעתי אומרים אשר הכסף שהוזילו מכיסם הי' יכולים לבנות את השטיבעל בגג של כסף ממש. על כל הנ"ל סיפר לי הרח"ל, והעתקתי דבריו בכפר חב"ד גליון 100 ע' 69: ליתר דיוק כדאי לציין, שאי אפשר להשוות את הכח של החסידים בפלעש[צע]ניץ לזה של המתנגדים, כחם של המתנגדים גדל בהרבה, והחסידים סבלו מזה לא מעט. גם בית הכנסת משלהם לא יכלו החסידים לבנות, בשעה שלמתנגדים היה בית הכנסת גדול. וכל אימת שרצו החסידים לבנות בית הכנסת הפריעום המתנגדים בדרכים שונות. סוף כל סוף קיבלו החסידים אישור בניית בית הכנסת משלהם, והתחילו לבנותו, אך בכל פעם שסדרו החסידים את הקרשים לבניה, באו המתנגדים באישון לילה ופיזרום, וכך נמשך זמן רב, ולא היה לחסידים מקום מיוחד להתפלל בו. בינתיים התפללו החסידים בבית פרטי, שזה הי' אסור על פי החוק בלי אישור מיוחד. הלשינו עליהם המתנגדים, וסגרה המשטרה את אותו בית בחותם הממשלה, ואין יוצא ואין בא. בקושי הצילו משם את ספרי התורה, שהוציאום דרך הארובה שבבית שעליו לא היה מונח החותם. כשסיימו את בניית בית הכנסת הזה ערכו חנוכת הבית, שאודותה כתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל ר' אברהם חיים ראזנבוים : 111 חפץ אני לידע גם כן מענין חנוכת הבית של בית המדרש שלכם על הקשיים בבניית בתי כנסת לעדת החסידים, בעיירות שיש בהן בתי כנסת של המתנגדים, ראה "מבית הגנזים" פרק קלז זקן העיירה החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים ראש המשטרה מח"ס פרי יצחק (ווילנא תרמ"א) ד, טז נכתב במוצאי מנוחה, א' דסליחות, בלי פירוט השנה, אמנם נזכר בו גילו של הרשד"מ - בן ס"ח: חלישות ותשות כחי דכעת בשנת חיי"ם שלי.

195 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק פט: חסידים ומתנגדים בפלעשצעניץ קפה מכתבו של הר' שמואל דובער מבאריסאוו (הרשד"מ)

196 קפו פרק צ הרב והשו"ב בפלעשצעניץ גם אודות בחירת רב ושו"ב בעיירה היתה מחלוקת בין החסידים למתנגדים שבעיר. 112 בסופו של דבר התקבלה הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אשר הרב יהי' מהמתנגדים, כזה שמקובל גם על החסידים, והשו"ב יהי' חסיד. את הדבר הזה מזכיר ידידי ר"י שי' מונדשיין בקצרה ב"מגדל עז" (עמ' תסו הערה 1): מר' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] שמעתי שכן הורה מוהר"ש בעיר פלעשצניץ (פלך מינסק) ובעוד עיירות. וב"עלי ספר" (ו-ז תשל"ט עמ' 5): עיירה פלעש[צע]ניץ, אחת מאותן עיירות שלא נטבעו בחותם ה"חסידות" או ה"מתנגדות", מאחר ולא היה בכחו של שום צד מהצדדים להתגבר על שכנגדו, ור' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] מפלעש[צע]ניץ נותן בהן סימן מובהק: רב אשכנזי ושוחט חסידי. בארכיון של הרא"ח נמצא מכתב שכתב אליו ידידו החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו, בה' אדר תרל"ו: לדעתי, אחר כי כמדומה לי ברור, שאני בעניי נגד כל הרבנים שלהם שהכניסו ראשם ורובם עד עתה לעשות שלום ביניהם, הייתי יכול לתווך ביניהם שהשו"ב יהי' דווקא מצידינו והמורה יהי' דווקא מצידם כרצונם, רק באופן שגם הם יוכלו לסמוך עליו על המורה עפ"י הסמיכה מצידם וד"ל. אתה ידידי רא"ח שי' תכתוב לי מכל וכל בהקדם היותר אפשרי. החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל הרא"ח, בי"ט טבת תרל"ז (מכתב מוסווה, שנכתב בקיצור וברמז): יום אתמול הגיעני עוד מכתב מרא"ז שו"ב בחדשות, וגם כן במענה לשון, רק בתוספת פזמון, והאמת לא אכחד מאתך אשר אחר כו', ואעפ"כ חפץ אני בעצם להשתדל בטובתו, והורשתי להתבונן ביני לבין קוני לעשות למענו כך וכך, לשלוח הפזמון שלו כמו שהוא כתוב במגילה עפה כתובה פנים ואחור ליד כ"ק מרן שליט"א, ולכתוב בעצמי גם כן מליצה טובה וישרה למענו, וכך וכך עשיתי תיכף ומיד. ועתה אכתוב אי"ה גם כן מכתב אליו על מקומו. ואפשר אכתוב גם כן מליצה טובה עבורו למאסקעווע לכ' הרב מ' יעקב קופסיקער 113 נ"י, שהוא נתמנה כעת התם למורה ודאין, רק שאמתין בזה עד שאקבל ידיעה מכ"ק שליט"א כי שאלתיו בזה. ואפשר נתראה פא"פ אי"ה אז אספר לך הכל בפרטיות. מכל מקום נראה שכבר לפני זה הי' הרא"ז שו"ב, כנזכר במכתבו של החסיד ר' שמואל דובער מבאריסוב, שכתב אל הרא"ח במכתב ו' טבת תרל"ג: ואו"ש 114 לכל סיעת מרחמוהי מאנ"ש האחוזים והקשורים בכלל, ובפרט לידידינו השו"ב רא"ז שי', ולהאחים המופלגים מוהר"ה ומוהר"י נ"י. שמו של הרא"ז נמצא חתום על בוך כת"י 1351 שבספריה: אהרן זאב ב"מ ברוך דובער ז"ל האלמן (?) שו"ב בפה פליעשצעניץ. אהרן זאב בלא"א מ' ברוך דובער זללה"ה שו"ב דפה פליעשצעניץ. החסיד ר' אהרן זאב שו"ב לפועל נתמנה לרב הקהלה הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, אשר החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים כתב אליו כמה מכתבים מהמאסר, כדלקמן פרק צז. לשו"ב הקהלה נתמנה ר' אהרן זאב ב"ר ברוך דובער, שאודותיו כותב 112. בנושא הסכסוכים וההסכמים, אודות השו"ב בעיירות שגרו בהן חסידים ומתנגדים, ראה "מבית הגנזים" פרק מג. חתימותיו בכת"י הרב חיים יעקב ווידרעוויץ, שעד עתה הי' רבה של קופישאק, ובתחלת תרל"ה התקבל לרבנות במוסקבה (ראה אודותיו לעיל פרק נט, ובהערות שם) ואומר שלום.

197 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק צ: הרב והשו"ב בפלעשצעניץ קפז כשהתקבל כתה"י לספריה כתב לי כ"ק אדמו"ר זי"ע: שו"ב דפלעשצעניץ? לשאול הרח"ל שי' אולי יודע אודותו. כתי"ק אדמו"ר זי"ע אודותיו ואת המענה של ר' חיים ליברמן העתקתי ב"כפר חב"ד" (גליון 100 עמ' 69): השו"ב ר' אהרן זאב הי' השוחט בפלעש[צע]ניץ, מאז התקבלה שם הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שהרב יהי' מהמתנגדים והשוחט מהחסידים. אבי ר' ראובן ז"ל למד אצלו אומנות השחיטה והי' עוזרו, ולאחר פטירתו נתקבל לשו"ב במקומו. אני לא ראיתיו. אבי ז"ל נולד בשנת תרי"ז, ונתחתן בפלעש[צע]ניץ בגיל י"ח, ואז נתקבל לעוזרו של השו"ב ר' אהרן זאב. בביתי היו משוחחים אודותיו לפרקים. עוד נרשם בבוך כת"י הנ"ל: שייך להמופל' מוהר"ר אהרן זאב מרוסאסנע. מסתבר שהגיע מרוסאסנע אל פלעשצעניץ, לפני שנת תרל"ג.

198 קפח פרק צא המשפיע ר' הענדל קוגל מפלעשצעניץ רבות סיפר עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשיחותיו, אגרותיו ורשימותיו. כל אלו לוקטו על ידי הר"ש העבער ונדפס ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 127 ואילך. אך כל המסופר הוא רק על תקופת שהותו בליובאוויטש, בתור אברך, ולאחר זה בתור משפיע. הקשר שלו לפלעשצעניץ כמעט אינו נזכר; רק במקום אחד, כבדרך אגב נרמז בקצרה (לקוטי דבורים ח"ב ע' 690): רח"ה האט גיקאנט אפולע דעם אלטין רבי'נס חסידים. און האט זעך גיהאדעוועט אין א גוטער חסידות'ר סביבה, הגם ער איז גיבארין און גיהאדעוועט זיך אין א ישוב, אבער אין דעם ישוב איו גיווען חסידים ברי דעת, און עס איז גיווען נאהענט צו די חסידות'שע שטאדט פליעשצעניץ וואס דאס האט געהאט אויף דעם חינוך והדרכה פון הרח"ה א גרויסע השפעה. [תרגום: רח"ה הכיר הרבה מחסידי אדמו"ר הזקן. וחונך בסביבה חסידית טובה, למרות שנולד והתחנך בישוב היו בישוב חסידים ברי-דעת, וזה היה קרוב לעיירה החסידית פלעשצעניץ, שהיתה לה השפעה גדולה על חינוכו והדרכתו של הרח"ה]. אך יש להוסיף על כך, שהקשר של המשפיע ר' חנוך הענדל עם פלעשצעניץ היה עמוק וחזק, לא רק בימי ילדותו אלא אף גם במשך כל ימי חייו, ונתחיל בזה עם סיפורו של ר' חיים ליברמן, מה שזכור לו מימי ילדותו (כפי שסיפר לי אז): אנכי לא יכלתי להכיר כל כך את ר' הענדל, כשנפטר הייתי סך הכל בן שבע. 115 אך זכור לי, כשהייתי ילד כבן חמש שש, באתי פעם לבית הכנסת, לאחר גמר הלימודים בחדר, ונבהלתי, בראותי איש זקן יושב עטוף בטלית ותפילין ובוכה. דמיתי בנפשי שהוא אדם בלתי שפוי בדעתו, ולכן ברחתי מבית הכנסת, וספרתי זאת לחברי, שניחמוני, וסיפרו לי שהוא חסיד גדול, משפיע בליובאוויטש, ומרבה להתפלל בבכיות לפני הקב"ה. מה עשה ר' הענדל בפלעשצעניץ לעת זקנותו, כשנה או שנתיים לפני פטירתו? על כך עלינו לפנות לסיפורו של ר' דוד שיפרין ע"ה, מתושבי פלעשצעניץ שהתיישב אחר כך בארצה"ב, והיה מראשי פעילי חב"ד בארצה"ב במשך השנים תרפ"ד-תש"ג. וכך מספר בחב"ד בולעטין (תמוז תרצ"ט): כבן עשרים נהייתי לחתן בעיר פלעשצעניץ, עזבתי עיר זעמבין, נהייתי חבר לאנ"ש בעיר פלעשצעניץ, מקום אשר הרב החסיד רח"ה הי' מדי שנה ושנה בא מליובאוויץ לבקר את נכדיו היקרים. כיומא אריכתא הי' לפני אנ"ש מיום בואו העירה כל הקיץ בהתוועדות (פארבריינגען מיט איהם). אך חודש אלול הי' מכין את עצמו לילך אל ההר הטוב והלבנון ליובאוויץ אל קדוש ישראל, רבנו, כי אז נדברו איש אל רעהו מהעיירות הסמוכות, דאקשיץ, אילעיי, הלובאק, דלהיינאח, זעמבין, כל האנ"ש הנמצאים בעיירות הנ"ל כולם נמנו וגמרו לילך אל חצרות ה' בצוותא הנעימא עם הרה"ח רח"ה ועם הרה"ח ר' שמואל גרונם זצ"ל. דכירנא בשנת תרמ"ח נאספו חסידים גדולי הדור מעיר דאקשיץ הרה"ח ר' אהרן והרה"ח ר' יקותיאל, תמימים וישרים. מה נהדר הי' המחזה לראות פני הרה"ח רח"ה בעת ההיא, עיניו כלפידים, ופניו להבים, וכולו אומר כבוד. כל הרואה להקת אלה הנוסעים היו מכירים כי כבר שכחו תבל ומלואו, ובאנו לעיר זעמבין, מקום הרה"ח ר' שמואל גרונם, וגם הוא הי' מכוון להיות בצוותא הנעימה. פה אקצר במקום שראוי להאריך הקבלת פנים בית הרה"ח ר' אברהם זלה"ה. והנה עגלות רתומים הולכים מזעמבין לבאריסאוו, מקום משכן כב' הרה"ח המפורסם חכימא דיהודאי ר' שמואל דוב בער זצלה"ה. אודות האי גברא יקירא יש לנו הרבה דברים במדור שבפני עצמו יבא. אחד החסידים חותנו של הרה"ח התמים, ר' יעקב עוזר דובראוו הרב בוואשינגטאן, ושמו ר' גרשון שיפרין מזעמבין, הוא הי' המצביא לכל צבאות ה' אשר יצאו מזעמבין והי' דרכן לרוץ רגלי לפנינו ובכל תחנה אכסני' על הדרך הי' מקדים לבוא ולערך שולחן עם מעטפה לבנה, ולהעמיד בקבוק י"ש וגבינה, ובעל האכסניה הי' שש ושמח לקבל אורחים כאלו, אשר כל הרואה הכירם כי ברוכי ה' המה. כה באו עד תחנה קאמירוייקע. ומשם תחנה קאשיצקי, ומשם תחנה שטאחאווע, כמו חי נצב כנגד עיני ההתוועדות האלה על התחנות האלה. מאושר הנני כי זכיתי להיות זעירי דמן חברייא לשתות בצמא את דבריהם, אם כי לא זכיתי להבין ר' חיים נולד בקיץ תרנ"ב, ור' הענדל נפטר בחורף תר"ס.

199 קפט פרק צב ר' אברהם חיים מפלעשצעניץ תמצית ראשי פרקים מתולדותיו 116 נכתבו ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהערתו שבשוה"ג, בס' השיחות קיץ ת"ש (ע' 120): הרא"ח - ב"ר דובער - ראזענבוים מפלעשעניץ, נולד לערך בשנת ת"ר. 117 עודנו אברך הי' אצל אדמו"ר הצמח צדק. מחסידי כ"ק אדמו"ר מהור"ש נ"ע. החליף שו"ת עם רבני דורו. בעל עסק. בשנת תרנ"ב-ג 118 יצא מרוסיא. תרנ"ח בא והתיישב בארצה"ב. נפטר שם כה כסלו תרע"ד. 119 הר"ש ראזענבוים כותב אודותיו, במכתבו אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: הוא הי' יליד עיר קטנה פליעשצעניץ, והוא הי' שם מנכבדי וחשובי העיר, כי הי' למדן מופלג בנגלה, וגם משכיל בדא"ח, וחסיד גדול, ומהדר במצות בתכלית, והי' אהוב מאד לבריות, כי הי' חכם גדול ומושלם בכמה מעלות טובות, ובעל כשרון נפלא, 116. מחמת ריבוי הפרטים שבתולדותיו, נחלקו לכמה פרקים ראה לקמן פרק צז, שכותב עליו ר' דוד שפרין, שבשנת תר"נ הי' בן 52, ואם כן נולד בשנת תקצ"ח. ולקמן סוף פרק צח מובא הרישום מהאניה, שבראשית שנת תרנ"ה הי' בן ראה לקמן פרק צח, אשר מתוך המסמכים שהגיעו לידינו נראה כי מפלעשצעניץ ברח בשלהי תשרי תרנ"ב. אחרי שהותו באמסטרדם במשך שנת תרנ"ב, עבד בחורף תרנ"ג כמגיה בבית דפוס בברלין. בתחלת קיץ תרנ"ג עבר מברלין לקניגסברג, וניסה את כחו שם בעסקים במשך הקיץ ראה לקמן פרק ק שצ"ל תרע"ה. וכשהי' יושב במסיבה עם אנ"ש היו כולם שותים בצמא את דבריו הנאמרים בהשכל ודעת, כי הי' פה מפיק מרגליות, וגם השיחות חולין שלו היו צריכים לימוד. וברשימת הר"ד שיפרין: לתאר לפני הקוראים יקרת מעלת האי גברא יקירא חסידא ופרישא ר' אברהם חיים ז"ל ראזינבוים, אשר הי' עטרת תפארת לכל חסידי חב"ד, לא יכבירו מילי. עוד בימי חרפו הי' נודע בשער בת רבים [ש]יהי' גדול, לבד חוץ [מ]אור החסידות אשר הי' מפיץ כמים, ובינה יותרת חנן אלקים אותו, כל רואיו הכירו כי שאר רוח לו וענות חן הי' על שפתו, כולו אומר כבוד. מחליפת המכתבים אשר הי' לו לרב החסיד המפורסם ר' שמואל דוב בער באריסאווער יבינו גדולתו. אם הי' חפץ לקבל עליו משרת הרבנות הי' מפורסם בין גדולי גאוני הרבנים בעת ההיא, אבל שמש ההצלחה זרחה לפניו, ובכל משלח ידו הצליח. * * * במכתבו של הר"ש ראזענבוים, בן-אחיו של הרא"ח, כותב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: על דבר אשר ביקש ממני כ"ק לכתוב את תולדותיו של דודי ז"ל באריכות יותר, הנה על דבר אבותיו אינני יודע בפרטיות, אך זאת אני יודע כי אביו (הוא זקני) ז"ל הי' גם כן איש נכבד, למדן וירא שמים גדול, שמו הי' דובער (ונק' כן ע"ש האדמו"ר האמצעי נבג"מ ( 120 ובסוף ימיו הי' מלמד, ולמד עם תלמידיו בגפ"ת, וציוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה' כו'. אביו הנ"ל חי לפחות עד שנת תר"נ. במכתבו של הרא"ח, שכתב ממאסרו ביום ה' פר' צו תר"נ, הוא מספר אל המשפיע ר' הענדל: כאשר תקרב עוד ישועתי לבא בעז"ה, בדעתי לכתוב לביתי איה"ש, והעיקר לכ' אבי שי', ליטול מהם רשות, או לדרוש עצתו, אם לשים נסיעתי דרך ליבאוויטש ואבי שי' חלש מאוד בבריאותו, עד כי כבד ממנו גם לכתוב אלי איזה פ"ש בכתב ידו במכתבי ביתי, והוא סופר ומונה לשעות ולרגעים את התראות פנים עמדי בחיים ושלום. * * * במכתב שכתב הרא"ח ממאסרו במוצאי ש"פ האזינו 120. ויותר מסתבר שנק' כן על שם הרב המגיד ממעזריטש, שהרי כבר הובא לעיל שהרא"ח נולד בין השנים תקצ"ח ת"ר, ואם כן נולד אביו ודאי לפני שנת תקפ"ח שהיא שנת הסתלקות כ"ק אדמו"ר האמצעי.

200 קצ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש תרמ"ט מספר לפני ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל: בני מענדיל 121 הי' אצלי, התמהמה פה ארבעה ימים, ובכל יום הי' אצלי כמה שעות. פניו מועדות לנסוע לפאריז תיכף אחר החג בני יעקב אשר הי' לי לשעשועי נפשי ובמכתב שכתב ביום ד' פר' מסעי הוא מזכיר גם את "בני זלמן שי'". אחד משלושה בנים אלו התחתן, כנראה, בשנת תרמ"ד, כנזכר בס' תולדות אברהם חיים עמ' פד-ז. בשנת תרס"ד נפטרה אשתו של הרא"ח בארה"ב, ובמכתב התנחומין כותב לו החסיד ר' יהושע קאסטראל: על פי ההשערה הנך עם בנך הצעיר מ' יוסף נ"י, אשר נשא אשה באמעריקא. אינני יודע מהות האשה בעלת ביתך, וכמעט שגם את בנך מ' יוסף אינני מכיר. תחלת וסיום אגרת הר"י קאסטראל בשעה שהי' הרא"ח במאסר הי' יוסף עדיין ילד, ולמד אצל מלמד, אשר הרא"ח כותב לו ממאסרו (בלי הזכרת שמו): ועדי אזכה להשתעשע בצוף נעמם והוד חמדתם לנגד עיני, ישגשגו ויצמחו ויהי' לגפן אדרת, ושנינו יחד נחסה בצללי שריגי' אשר עליהם לא יבולו לעד לעולם, נראה נחת בנעימות נצח. וראשית בכורי אהבתו יראני נא ידידי בהטותו אוזן קשבת לדברי אלה, אשר אבקשהו מקרב לבי, ישקיף נא וירא בעין חמלתו על טובת בני להנחותו במעגלי צדק, בדרכי התורה והמוסר, אל יעזבהו נא לילך שובב, לרוח הזמן כדרך נערים מנוערים, התועים כצאן בלא רועה ראה אודותיו "זכרון לבני ישראל" עמ' קכז. אל יאבד נא זמנו לריק ועתותיו לבהלה, ועד שובי בעז"ה שלום לביתי ירחמנהו נא ידידי כרחם אב, לאמנו ולחנכו בכל אשר ידרש לו לפי שכלו, ובהתראותינו פנים איה"ש אשביעהו מלא חפנים ברכות ותשואות חן. אמנם יותר יש לנו ענין עם בתו מרת ברכה סלאווא ובעלה ר' שלמה, בן החסיד ר' גרשון יהודה ליב בנו של החסיד המפורסם המשפיע ר' הענדל קוגל. החתונה היתה בפר' תרומה תרל"ט, והוא שלח הזמנה גם לידידו החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו. בכ"ה אדר השיב לו מכתב מז"ט, ובו הוא מתנצל על אשר לא יכל לבוא להשתתף בחתונה: אנכי כעת פה זייעמבין בשביל איזה ענין הכרחי על ש"ק פ' תרומה שנקראתי אליך על הברכות נישואין למז"ט הייתי בליבאוויטש, וכ"ק שליט"א 122 לעת עתה אינו בשלימות הבריאה עדיין, השי"ת יחננהו שיהי' בריא כאולם ויפתח לו פתחו כפתחו של אולם, ובו ועל ידו נזכה כולנו לפתוח פתחינו אף כפתחה של מחט למחותנך ידידי ר"ה שי' ע"ש נכדו חתנך שי', והמז"ט הנ"ל יקבלו גם הם כחפצי וכחפץ לבבם. בספרייה 123 ישנו כת"י (מס' 584) שנרשם עליו שם בעליו "שלמה בא"א גי"ל ז"ל קוהיל 124 (מקאציעלי)", ועל דף המגן רשם את ימי (ומקומות) הלידה והפטירה של בני משפחתו: בני גי"ל 125 נולד למז"ט יום ג' 4 טען ניסן תר"ם, בפליעשצעניץ. בני שמואל נולד למז"ט יום ו' עש"ק ויחי 10 טען טבת תרו"ם לפ"ק בני צבי הירש נולד למז"ט יום ו' עש"ק שמות 18 טען טבת תרמ"ז בני מאיר שלום נולד למז"ט יום ד' קרח כ' סיון תרמ"ט 122. אדמו"ר מוהר"ש נ"ע כתבתי על כך בכפר חב"ד גליון 100 עמ' 70; אלא ששם דימיתי שר' גרשון יהודה ליב הנ"ל הוא אחיו של המשפיע ר' הענדל, ועתה נתברר שהוא בנו. שם העתקתי גם את תאריכי פטירת הוריו ואחותו, וכן זקנתו, שעתה נתברר שהיא אשת המשפיע ר' הענדל: יום פטירת אמי זקנתי באסי' בת ר' ראובן ז"ל, יום ג' ח' ניסן תרמ"ט, מנוחתה בפלעשצעניץ. כשנודע הדבר לרא"ח במאסרו, כתב מכתב תנחומים לבעלה ר' הענדל, בכ' אייר: החדשות מפטירת זוגתו לא ידעתי עד כה, תהא מנוחתה שלום, כי רבות נשאה וסבלה בעוה"ז, והמקום ינחם כו' ובמבטא רוסי שונה ל"קוגל" גרשון יהודה ליב. על שם זקנו הנ"ל, שנפטר בשלהי תרל"ז, כדלעיל פרק פח.

201 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק צב: ר' אברהם חיים מפלעשצעניץ קצא בני ח נה נולד למ"זט עש"ק תזריע ב' ניסן תרנ"א לפ"ק. הבן הרביעי, מאיר שלום, נולד בשעה שזקנו הרא"ח הי' במאסר בסמאלענסק. מיד כשנודע דבר הלידה אל הסבא המשפיע ר' הענדל, נסע לפלעשצעניץ, וכתב על כך אל הרא"ח, המשיב לו ביום א' פר' פנחס: ראיתי במכתבו אשר מצעדי הגבר כוננו 126 מאת ה' להיות על ש"ק פנחס בפליעשצעניץ, יתן ה' משאלות לבבו ויקויים בו גם סיפא דקרא, כן יבורך גבר 127 כו' בברכת מז"ט למען הבן הנולד לנכדו חתני שלמה נ"י, יזכו אביו ואמו לגדלהו עם כל אחיו לתורה ולחופה ולמעש"ט, ועינינו תחזינה. אח"כ מוסיף לכתוב לחתנו ובתו: חתני המופ' כו' מ' שלמה נ"י קוגל עש"ז בתי הצנועה כו' מ' ברכה סלאווא תי' ע"ש צאצאיהם יחיו אברך אתכם בברכת מז"ט בגלל בנכם הנולד להם במז"ט, ישמח האב ותגל האם ביוצאי חלציהם ופרי בטנם, תזכו לגדלו לחנכו ולחכמו בהצלחה וברווחה, ותראו ממנו בני רבעים, במספר את רובע ישראל, אשר לא ימד ולא יספר, יברך ה' אתכם בגללו, באורך ימים, ובעושר וכבוד והצלחת נצח. וגם אותי יפקוד לטוב לביתי, ישוב אפו (אף הפסיק הענין, 128 אבל מרבה בחי' רביעית) ממני, וינחמני להשיבני בקרב לביתי, תשובה שלמה גאולה וישועה, וגם עיני תראינה את הטוב אשר ייטב ה' לניני ולנכדי, לא יבושו בי ואל אבוש בם, כל רואיהם יכירום כו' תהלים לז, כג תהלים קכח, ד ר"ל שהמאסר שבא ע"י אפו של הקב"ה הפסיק בין לידת הבן השלישי לבן הרביעי, כפי שהוא בפסוק (ישעי' מג, ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, אף הפסיק בין עולם השלישי לרביעי. יודיעני נא מצב בריאות אם הילד, ואם הותרה מחבלי לידה בנקל, ומה שם בנו, מצב בריאותו, תכונת בנינו, ומי הי' המל בשר ערלתו, והברכים אשר קדמוהו להעלותו לרצון 129 כו', וקרואי המשתה. בארכיון נמצא מכתב בנו יעקב הנ"ל, שכתב אליו באור ליום ג' יתרו תרס"ט, ובו מזכיר את בתו וחתנו שלמה וברכה סלאווע הנ"ל, וגם את בנו יוסף הנ"ל. * * * עוד כותב הר"ש ראזענבוים אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: ועל דבר שאלת כ"ק מה הי' עסקו בעיר מולדתו, הנה הי' אצלם חנות גדולה ממאניפאקטור וגאלאנטעריי ובאקאליי. אך עיקר מנהלי העסק היו אשתו וב"ב, אבל הוא בעצמו כמעט שלא ישב בהחנות כלל, ורק שהוא הי' נוסע תמיד לעיר גדולה הסמוכה להביא הסחורות שהי' נצרך להם בהחנות, והי' להם מזה פרנסה בריוח, ובעת שהי' בביתו הי' שוקד רוב הזמן על לימודו, והי' תורתו קבע גם בזמן. ואיזה שנים הי' אצלו ברויז מיי"ש ומשכר, אך עסק זה לא עלה לו בהצלחה. בעסק הנ"ל של יי"ש הי', כנראה, שותף עם ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, שגם הוא גר אז בפלעשצעניץ. בקיץ תרל"ז החליט הרא"ח למכור את חלקו, ונתהוו מזה חילוקי דיעות ביניהם באופן החלוקה מי הי' המוהל ומי הי' הסנדק.

202 קצב תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש שניהם כתבו את טענותיהם אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שפישר ביניהם באופן החלוקה. את הפשרה הזאת ביאר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע לפני החסיד ר' שמואל דובער מבאריסאוו, שהי' אז בליובאוויטש, והוא כתב אליהם אודות הפשרה. מכתבו נמצא בארכיון הספריה: בעז"ה היום יום ה' זיין אלול טוב"ה וברכ"ה ושלו"ם כ' אה' ידידי מאז, המופלג הוותיק י"א כו' מוהר"ח הענדיל נ"י ה' עליו יחיו בדבר הדין ודברים שיש בינך עם ידידינו ר' אברהם חיים נ"י, נמצאתי מחוייב בדבר חובת חובה מצד הציוי בפרט ומצד המצווה בכלל, לכתוב לך מזה כמו שהוא להלכה למעשה. והיינו כי בעת היותי בליבאוויטש זה משך שלשה שבתות כהלכתן הי' תוך משך הנ"ל גם ידידינו הנ"ל, עם אחי הרר"י נ"י, והראה לפני כ"ק שליט"א הטענות שלך כמו שהי' מסודרים בכתב ידך תחת ידו, וגם הטענות שלו שהי' מסדר אותם בכתב ידו, מסר ליד כ"ק שליט"א, ואחר כו' יצא ממנו ההלכה פסוקה, אחת משתי אופנים הללו, היינו אם רוצה אתה בדווקא להחזיק בקרעצים שלך ולא לעזוב אותה מידך, אזי הרשות נתונה לרא"ח הנ"ל למכור בית הרחיים שלו, ולכל מי שירצה מאן דהוא, ואינו מחוייב כלל וכלל לחזר אחר קונה כזה אשר לא יסיג את גבולך במכירת יי"ש, ובפירוש אמר אשר אף אם ירצה הקונה לקבל בשם פאטענט, אזי גם כן אינו מחוייב רא"ח לחוש לזה מאומה, והחוב המגיע ממך לרא"ח הנ"ל, מלבד הרחיים, תסלק לו כשיעזור לך השי"ת אי"ה. אכן אם תתרצה אתה מרצונך הטוב להניח ולעזוב הקרעצים מתחת ידך מכל וכל, אזי מחוייב הוא ליתן לך שני מאות רובל כסף מזומנים תיכף ומיד דוקא, ועוד מאה רוכ"ס במשך שנה אחר הנחתך ויציאתך מן המקום, והחוב ישאר גם כן כנ"ל. והברירה בב' אופנים הללו בידך דווקא ולא ביד רא"ח נ"י. כל זה יצא מפיו הקדוש בלי שום מגרעת אף כקוצו של יו"ד ממש לפניו, כי כן מסר הדברים האלה מהחל ועד כלה מפה לאזן באזני, שאני אכתוב לך מזה בשבילו, למען תדע ותבין ותאמין כי דברים ככתבם הללו הם הם דברים כהווייתם ממש כמו שיצאו מפורש מהרב הקדוש קדש הקדשים. ואגב אמר כ"ק גם כן בדרך עצה טובה בשבילך, שאתה תציע הענין הלזה מן הברירה הנ"ל, לפני שלשה אנשים 130 נבונים ונאמנים, וכמו שיבחרו הם לפניך הברירה ככה תעשה לעיכובא. באמצע אני דורש שלום בנך חביבי המופלג מ' גרשון ליב נ"י. המבוקש שלו בכתב ידך נעשה הכל בי ועל ידי דווקא, כפי שיכתוב לך בפרטיות ידידינו רא"ח הנ"ל. [ ] מאדה"ש כאוות נפשך ונפש ידידך הדושתו"ט מלונ"ח שמואל דוב בער מבאריסאוו 130. ראה גם אגרות-קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" ח"ב אגרת יו"ד, ובנסמן בהערות שם.

203 קצג פרק צג התקשרותו לאדמו"ר ה"צמח צדק" ברשימת הר"ד שיפרין הנ"ל: זכה לעלות ולראות את הוד קודש הקדשים אדמו"ר צמח צדק זצללה"ה, כאשר סיפר לא פעם, אשר פעם מצא לו דרך להביט דרך חלון מבחוץ לחדר אדמו"ר בעת תפילת שחרית של אותו צדיק, וירא הנה סולם מוצב ארצה ונשען על הגג, לנקות את ארובות העשן, והתענג לשמע את פסוקי תהילים קאפיטל לט, הנאמרים מפה קדשו, פסוק הודיעני ה' קצי כו'. החזיר את פסוק זה כמה פעמים. נעים הי' להפליא לשמוע את הניגון, והי' חושב אז ווי גליקליך ער איז וואס ער האט געפונען די המצאה קריכען אף דעם דאך. והנה הרבנית הצדקנית נ"ע גערה עליו בזה"ל: בעז חרפהניק בעז בושניק 131 וואו ביסטו געקראכען? האסט ניט געזעהן ווי א איד דאווענט? וימלט. אבל הניגון נשאר עמדו, כי הי' שר את הפסוק באותו הניגון אשר שמע. והי' אז אברך כבן עשרים שנה. 132 הי' מרגלא בפומי' לספר, כי בשעה שנכנס ליחידות, ואדמו"ר יושב על כסא, משני צדדי הכסא היו ידות להשען עליהן, ונגע בידו על אחת הידות, תיכף ומיד אחז אדמו"ר את ידו והסירו מעל הכסא. בימים ההם הי' שוד"ר לאדמו"ר הנ"ל, ושמו הי' מאדיל ז"ל, שהתאונן לפני אדמו"ר כי לא נעים לו לנסוע ולסבב בעיירות של אנ"ש על דבר מגבית מעמד והטלית שלו קרועה לגזרים, והשיב לו אדמו"ר: "הנני נותן לך את הטלית שלי אשר התפללתי היום". והי' אז יום צום גדלי'. אך יצא יצא מחדר אדמו"ר, 133 והנה החסיד ר' אברהם חיים לקראתו, ויספר לו כי אדמו"ר נתן לו את הטלית במתנה. ויאמר לו ר' אברהם חיים "שמעני, בא עמדי אל מוכר טליתים הנמצא כעת פה ליבאוויץ, ואקנה לך טלית חדש מן המובחר, ועוד אוסיף לך חמשה ועשרים רובל, ובעבור זה תן לי את הטלית של אדמו"ר", וכן עשה. ר' אברהם חיים הכיר בטביעות עין כי האדמו"ר התפלל היום באותו טלית, והי' שש ושמח כל ימיו על אשר זכה לטלית של אותו צדיק בלי חרפה ובלי בושה הרא"ח נולד לערך בין השנים תקצ"ח ת"ר (כדלעיל ריש פרק צב), והרבנית חי' מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק) נפטרה בחורף תרכ"א או תרכ"ב (ראה כרם חב"ד 2 ע' 66), ואם כן הי' אירוע זה בצום גדלי' (כדלקמן) לערך בשנת תר"כ לא ממש ביציאתו מהחדר פגש אותו, כי אם אחר כך, כמועתק לקמן פרק צט מצוואתו: הציצית שבו אינני יודע אם הם אותם שהיו בהטלית בעת שהי' אצל אדמו"ר או אולי החליפם ר' מאדיל באחרים. אני הכותב שורות אלה זכיתי לראות את הטלית כמה פעמים, והי' יקר בעיניו מכל הון רב. ר' אברהם חיים לבש את הטלית פעם אחת ליל כל נדרי, וידיו היו רועדות ללבוש את הטלית כל ימי חייו, וחשב כי הטלית הנ"ל יהי' תחת ידיו עד אחרי מאה ועשרים שנה, וחזר בו באמרו: "איככה אתעטף בטלית של אותו צדיק בטרם אלך ואינני?". 135 סוף דבר הי' כי שלח את הטלית לכ"ק אדמו"ר 134 מר אביו זצללה"ה נ"ע. אודות הטלית הזאת כותב הרא"ח גם בצוואתו, שכתב בשנת תרע"א (לקמן פרק צט): הגם שיש לי אצל זוגתי 136 גם טלית של אדמו"ר נבג"מ זי"ע בעל צמח צדק, אשר השגתי בכסף מלא מהמשולח ר' מאדיל ז"ל, אחרי אשר הכרתי את הטלית בטביעות עין, כי ראיתי את אדמו"ר נבג"מ שהתפלל מלובש בו. הציצית שבו אינני יודע אם הם אותם שהיו בהטלית בעת שהי' אצל אדמו"ר או אולי החליפם ר' מאדיל באחרים. אבל ירא אני מגשת אל הקדש, להיות מלובש בו בעלמא דקשוט להתכסות בטלית שאינו שלי. את דבר משלוח הטלית על ידו אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב מזכיר גם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, באגרת שכתב אל הר"ד שיפרין הנ"ל, בי"ב תשרי תרצ"ו (אגרות- קודש ח"ג אגרת תתג): זה רבות בשנים אשר החסיד הנודע ר' אברהם חיים נ"ע ראזענבאום שלח להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק תשורה טלית גדול שהתפלל בו הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. * * * באחת מאגרות שכתב ממאסרו (כ' אייר תרמ"ט) מספר על תקופת לימודו בליובאוויטש, יחד עם הגאון ר' חיים יעקב ווידרעוויץ : 137 קודם ש"ק הי' פה סמאליענסק הרב הגדול רח"י ממאסקווא, מפה נסע לוויטעבסק בזכרי ימי קדם, אשר היינו יחד גם עמדו בתל תלפיות, זה בא בכדו וזה בא בחביתו, לשאוב מים חיים מן הנהר הגדול נהר פרת, הקטנים בקסמיהם והגדולים בקורותיהם מוהרש"ב נ"ע של הנמען כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בזיווג שני, אחר שזוגתו בזיווג ראשון נפטרה בשנת תרס"ד, כדלעיל בפרק הקודם כעבור שנים רבות, ברחו שניהם מרוסיה והתיישבו בנ.י. ראה לקמן פרק צח.

204 קצד פרק צד התקשרותו לאדמו"ר מוהר"ש נ"ע מיד אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" קבלו החסידים שבעיר פלעשצעניץ את נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. בארכיון הרא"ח ראזענבוים שבספריה נמצא מכתב שכתב אליו ידידו החסיד ר' יוסף קוגל מפלעשצעניץ, בח' מנ"א תרכ"ו: עדיין לא קבלנו שום ידיעה מהמקומות הידועים, רק איזה חדשות הגיענו ואודיעם, אשר בשבוע דנא הגיע לפה מכתב מר' מאיר נ"י, אשר הי' חתן ר' שמעון זעליג ז"ל מאמסציז, הנק' בפה ר' מאיר אמסציזער, ובודאי מכיר אתה אותו בטוב, ור"מ הנ"ל הוא כעת בק' אורס י, וכתב בזה"ל, אשר ראה את הרב ר' יוסף מקרימענטשוק 138 בעת נסיעתו מליבאוויטש, והראה העתקות מצעטלעך של אדמו"ר נבג"מ זי"ע וכתוב בזה"ל, בני הרב ר' שמואל, פתח פיך ויאירו דבריך בנסתרות, וכמו ששמעתי אליך בחיי כן אשמע לך לאחר מותי. עוד צעטיל אחד אשר כתב לו לפני פטירתו, בני הרב, הנה בא כעת, שלא לחשות, כי לבי מלא ליחה, לכן חוש ובא נא, ד' אביך מנחם מענדיל נכד אדמו"ר המצפה בקרב ליראות עמו באימה עוד כתב ר"מ הנ"ל במכתבו, אשר שמע מהרר"י הנ"ל, אשר מהצעטלעך הנ"ל ניכר שהוא יהי' לאדמו"ר שליט"א. ועוד אמר מהרר"י הנ"ל אשר יש צעטיל אחד מונח ת"י בפקודת אדמו"ר נבג"מ זי"ע שלא להראותו לשום אדם עד אחר משך שנה. גם סיפר הרר"י, אשר בא איש אחד למהר"ש שליט"א וקובל לפניו שבא עד ככר לחם, והשיב לו בעד אשה זונה כו', והאריך אתו עד שהודה לפניו. ומכל דברי המכתב נתחזק לבבינו והחי' רוחינו, ושתינו משקה, יזכינו השי"ת להעמידינו בקרן אורה רוב העולם נמשכים אחר מהר"ש נ"י ומספרים ממנו נפלאות ממש. * * * ועל התקשרותו אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מספר במכתב הר"ש ראזענבוים: נתקשר מאד לאדמו"ר מהר"ש נ"ע, והי' נוסע אליו לפרקים קרובים, והי' נחשב מאד בעיני אדמו"ר הנ"ל, ובכל עת שהי' אבי ז"ל בליובאוויץ, והי' נכנס שם גם אצל הרבנית אשת אדמו"ר הנ"ל מרת רבקה ז"ל, הייתה שואלת תמיד ממנו בשלום אחיו הוא דודי הנ"ל, וזה הלשון הייתה שואלת ממנו "וואס מאכט דארטין אונזער אברהם חיים", כי הי' חביב אצלם מאד. היחס של הרבנית רבקה אל הרא"ח, גם בתקופת מאסרו, נזכר במכתב שכתב הרא"ח ממאסרו, אל ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, בכ' אייר תרמ"ט: ידידי ה' ר' אברהם יצחק זרחי הי' פה סיפר לי אשר הגיע מכתב כ' הרבנית שליט"א להג' ר' ליב ברלין קודם הפסח חס אני מאד על טרחתה ומתפעל מענוותנותה תומרקין, רבה של קרעמענטשוג. אודותיו "בית רבי" קכז, ב.

205 קצה ועל נסיעות הרא"ח אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מספר ברשימת הר"ד שיפרין: אישיותו של האי גברא יקירא בתקופה של האדמו"ר מהר"ש, אשר שמעתי ממנו אשר פעם אחת הי' אצל אדמו"ר מהר"ש זצללה"ה חג הפסח, וביום אסרו חג של פסח הי' אדמו"ר נוסע אל פעטערבורג, כמדומה הי' אז שעת הגזירות של הצורר איגנאטאוו ימ"ש. 139 כאשר נודע הדבר לפני החסידים אשר אדמו"ר נוסע, שמרו ללכת ללוותו הלאה מחוץ לעיר, ואותה שעה היתה כפור דק על פני המים מתוח על פני כל הדרך, וכאשר הגיעה העגלה אשר כ"ק אדמו"ר ישב בה למקום מים, והכפור מתוח על המים, יצא אדמו"ר מן העגלה וצוה לאברכים שיגששו את הקרח אשר על פני המים אם יחזיק העגלה. ר' אברהם חיים זה, אשר הי' זריז וחרוץ, הלך בראשונה לפני כל על הקרח ועבר בשלום, ואדמו"ר עומד ורואה, ונגש לפני אדמו"ר ואמר לפניו בזה הלשון: "רבי, אל תביטו אשר אני ואחוזת אברכים הלכנו ותפס אותנו הקרח ולא נשבר, ידוע מאמרם ז"ל כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמד". וצווה אדמו"ר למשרתו להביא את הטארט (עוגה) אשר הרבנית נ"ע הכינה למענו על דרכו, וברך אדמו"ר ברכת מזונות וטעם מאומה, ונתן לר' אברהם חיים את הכל. תיכף ומיד קפצו עליו החסידים ושדדו וגזלו הכל ממנו. ועל המנחה ועל הברכה שלו אזכרהו ואברכהו על יום המועד שלי למז"ט אי"ה באהבה רבה על כל הז' ברכות כאחד. ומנידון בקשתו עם כ"ק שליט"א, יהי' בטח שלא אתעצל בוודאי מלהרבות אף בסיבובי דברים גינו, ופשיטא דפשיטא בגוף ועצם הענין והמבוקש. אלא שלא נתבאר כאן מהי הבקשה, אשר ביקש הרא"ח מהרשד"מ, שיבקש עבורו אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. * * * עוד כדאי להעתיק ממכתבו שכתב אל בן-אחיו הר"ש ראזענבוים : 140 כבוד ב"א היקר משכיל על דבר אמת, רחימא דנפשאי כ"ש מר שמואל שיחי' ביום ג' י"ט תמוז שלחתי לכם מכתבי באריכות כאשר הבטחתי לכם, ועתה הנני מוסיף ידי לכתוב לכם. הנה בשבועות שנת תרט"ל בחיי אדמו"ר נבג"מ הייתי 141 בליובאוויטש, ושמעתי שם דרוש נכבד המתחיל צאינה וראינה ושאלתי אז כשנכנסתי ביחידות מפיו הק' והשיב לי בזה"ל עוד שאל איש אחד ממנו בדרוש הנ"ל, והשיבו לו גם כן, ובפעם שני אכתוב לך אי"ה מה ששאל ומה שהשיב. הנני דודך דו"ש ומצפה לתשובתך אברהם חיים מהתקופה שמיד אחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, נמצא בארכיון שלפנינו, מכתב שכתב אליו ידידו החסיד ר' שמואל דובער מבאריסאוו, בחודש כסלו תרמ"ג: שיש לי הרבה והרבה מה להודיעך מענין התל תלפיות, ממאורעות הזמן בענין סוכת דוד הנופלת רח"ל. * * * בחודש אדר תרל"א התקיימה בליובאוויטש חתונת ר' מנחם צבי, בנו של החסיד המפורסם רבי שמואל דובער מבאריסאוו. לפני החתונה שלח הרא"ח מתנה לאבי החתן. במכתב שכתב אליו הרשד"מ בכ"ו שבט מאשר את קבלת המתנה, ומוסיף: 139. ראה ס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש (אדמו"ר זי"ע) ע' 17 ואילך. (גליצנשטיין) ע' 52 ואילך נדפס בשלימות בס' תולדות אברהם חיים ע' פא לא נדפס. ראה רשימת מאמרי דא"ח עמ' מב.

206 קצו פרק צה התקשרותו לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לקמן פרק צז יסופר, אשר בעת מאסרו בסמאלענסק, שלח כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את אחיו הרה"ק רז"א לעיר סמאלענסק, להשתדל עבורו, ולהודיע על כך לפני טובי העיר סמאלענסק ולאחדים מאנ"ש אשר היו בעת ההיא בעיר ההיא. הרא"ח הי' מתכתב מתוך מאסרו עם ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, שהוא גם הי' כותב לו מהנשמע אצל כ"ק אדמו"ר נ"ע, ותוכן המאמרים שהי' אומר. בתחלת כסלו תר"נ כתב לו המשפיע ר' הענדל את תוכן המאמר שאמר אדמו"ר בש"פ לך לך, ועל כך השיב לו הרא"ח באור לי"ט כסלו: תירא לרבות 142 כו', אשר רוח ה' דיבר בם על פי מקורים נאמנים ושרשים אמיתים, על כן אם יהי' לו שעת הכושר ליכנס לכ"ק כו' בדברים בעל פה דוקא, להתיר את הספקות הנ"ל, וישיבני נא במכתב אשר ישמע מפי קדשו. ואם שגיתי, הנה מעתה כל דברי בזה בטלין ומבוטלין כו', ולא יהון חלין כלל וכלל, כי אינני בכל הנ"ל רק כמסתפק ושואל. אם אפשר לבקש את ידידינו המופ' הרר"א חוזר, 143 להניח בכתב את כל המאמר, כפי אשר קיבל כו', הייתי חפץ מאד בזה. ואם הי' אפשר לו להניח בכתב כל מאמר אשר יאמר בכל משך שבתי פה, וישלח לי על ידי פאצט ג' ד' מאמרים בפעם אחת, אשר תכיל אותם מארקע אחת בת שבע קט', על אדרעס ידידינו מוהרא"י זרחי, 144 הייתי מלא רצון מזה, והי' לי שעשועים יום יום. תקותי כאשר יוציאני ה' ממסגר אסיר לנסוע לביתי אי"ה, להיות גם בליבאוויץ, ואשיב לו ככל תגמולוהי עלי. ה' יאיר עינינו כו', ויתן בלבנו כו', שינוי מקום לטוב, והי' זה שלום. מחותנו הדו"ש אברהם חיים המשפיע ר' הענדל שאל בזה אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וכתב את המענה אל הרא"ח, שהי' עדיין במאסר. בה' פר' צו משיב לו הרא"ח: בדבר השאלה אשר שאל מחותני מכ"ק הרש"ב שי', לא קלע מחו' אל המטרה והחפץ אשר הי' עיקר כוונתי לשאול, ונדבר בזה איה"ש בהתראותינו פנים בחיים ושלום, ותשובתו הרמתה אין יד שכלי משגת מקוצר המשיג כו', רק זאת הרווחנו מדבריו בדבר ההנחות אשר כתב 145 כו', צדקו דבריו, ואם הם לתועלת הלא המה רק למי ששמע הדברים ממקורם הנאמן יועילו לו למזכרת המאמר אשר נאמר בפ' לך לך, נראה מקיצור הדברים אשר שלח לי, כי הוא מאמר יקר ונכבד מאוד הפותח שערי אורה כו', רק הקיצור אינו מספיק לי לבא אל המטרה. ואחר שמאריך בהערותיו לתוכן המאמר, מוסיף: ירא אני לערב דברי חול בדברי קדש, כמצווה עלינו את ה' 142. תלמידי חכמים (פסחים כב, ב) זעליגסאן. הי' חוזר מאמרי אדמו"ר נ"ע כל ימי נשיאותו, אבל עיקר תקופתו, שהי' רושם את ההנחות, היתה בשנים תרמ"ג-תרמ"ז. ראה קטע מיומן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שנדפס ב"חנוך לנער" עמ' 24 ובכ"מ שגר בסמאלענסק, ועזר הרבה לרא"ח בתקופת מאסרו שרשימת ה"הנחות" מדרושי אדמו"ר, שרשם ר' אהרן חוזר כנ"ל, הם רק ראשי פרקים, ויכולים להועיל רק למי ששמע בעצמו את המאמר, שיועיל לו לזכרון את תוכן המאמר.

207 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק צה: התקשרותו לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע קצז כאשר תקרב עוד ישועתי לבא בעז"ה, בדעתי לכתוב לביתי איה"ש, והעיקר לכ' אבי שי', ליטול מהם רשות, או לדרוש עצתו, אם לשים נסיעתי דרך ליבאוויטש, בטח אחפוץ להיות שם גם ש"ק רצוני מאד להיות בליבאוויטש יודיעני נא גם כעת ממצב בריאות כ"ק הרש"ב שי'. עוד יסופר להלן פרק צט, מתקופת הגירתו לארה"ב, כאשר ארגן שיעורי לימוד חסידות, ודיווח על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בליובאוויטש, שהשיב לו בארוכה, כמה מכתבים. הוא גם הי' שולח אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ספרים, כתבי-יד-קודש, והטלית של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" שהי' אצלו. בסוף ימיו כתב את צוואתו, ושלח העתקה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שאישר אותה ובירך אותו באריכות ימים, כמסופר כל זאת לקמן פרק צט.

208 קצח פרק צו מאסרו אודות ההלשנה המשפט והמאסר כתב הר"ש ראזענבוים במכתבו הראשון (בהמשך למסופר לעיל, שהוא נבחר להיות זקן העיירה בפלעשצעניץ, וגם העוזר שלו הי' יהודי): והנה דודי הנ"ל לא רצה לישב בעצמו בהאופראווע ולאבד זמן על זה, ומסר את כל מלאכתו ועבודתו השייך לו בהאופראווע להעוזר שלו הנ"ל, שהוא יעשה את הכל, היינו לנהל את הביכער וליתן פאספארטין ושארי דאקומענטין, והאמין לו גם את הגושפנקא שלו, שהוא יכתוב ויחתום הכל בשמו. והנה העוזר הנ"ל הי' איש בליעל, ולא עשה את מלאכתו הנ"ל באמונה, כי אם עשה כמה זיופים, ונתן פאספארטין מזויפים וכדומה, והאחריות על כל זה הי' על דודי ז"ל, כיון שמסר לו את הגושפנקא שלו, והוא חתם על כל דבר בהגושפנקא שלו, והי' הכל על שמו של דודי הנ"ל, כאילו הוא בעצמו עשה את כל הנ"ל. וכאשר נודע הדבר להממשלה אזי תפסו את דודי במאסר, והובילו אותו מתחילה לבאריסעוו, והי' שם איזה זמן, ואחר כך הובילו אותו משם לסמאלענסק, והי' שם תפוס כשתי שנים. אמנם אחר כך תיקן את דבריו במכתב נוסף, וכתב: במכתבי מכ"ח תמוז כתבתי לכ"ק, ששלחתי מכתב לאחי הגדול יחי' אשר במדינת אמעריקא, וביקשתיו שבאם הוא יודע בפרטיות יותר אודות דודי ז"ל שיכתוב לי תיכף ומיד, וקבלתי היום תשובה ממנו האופראווע הי' אז בביתו בחדר מיוחד, והיהודי העוזר שלו בהאופראווע הי' שמו ר' חייקל ראפאפארט. ומה שכתבתי אז לכ"ק שהעוזר שלו הי' איש בליעל, בשגגה כתבתי כן, כי אם אדרבה, הי' איש כשר (ואני דנתי אותו כנ"ל מזה שעסק בזיופים וגרם שיתפסו את דודי ז"ל במאסר, אבל באמת כוונתו בזה הי' לשם שמים, כי הזיופים שעשה הי' בזה שנתן לבחורי ישראל שהיו צריכים לעמוד לעבודת הצבא פאלשע ליגאטעס, בכדי להצילם מעבודת הצבא ). 146 ולבסוף תפסו גם את ר' חייקל הנ"ל במאסר ביחד עם דודי ז"ל. וישבו מתחלה תפוסים במאסר שנה אחת בבאריסאוו קודם המשפט, ואחר כך הי' המשפט. ושפטו את דודי ז"ל לשלוח אותו לסמאלענסק על שתי שנים בראסטאנסקי ראטע. 147 ובעת ששלחו אותו לסמאלענסק יצא השר בית הסהר דבאריסאוו ללוותו, ובכה עליו אז הרבה, כי הי' חס עליו מאד, לפי שהכיר בו שאיננו איש פשוט ושהוא חכם גדול. את סיבת מאסרו מזכיר גם הרא"ח בעצמו בקצרה, במכתבו שכתב ממאסרו בסמאלענסק ( ): מי האמין אשר לעת זקנתי, ככלות כחי, אשב במסגר אסיר, חיל וחומה הקיפו עלי יחד, ותעבוני שלמותי, עם שודדי ליל ורוצחי יער מנת חלקי, עם שובבים ופראים בני בלהות יחד אתרועע, כמו שודד נאות ישרים שופך דמי נקיים שפטוני, אשר שלחתי יד בשגגה לחתום את שמי על אחד ואח אין לו. ופירוש הדברים, שעל ידי שחתם על בחור אחד שהוא בן יחיד ואין לו אח, הוקל עליו לקבל פטור מהצבא הרוסי. ועוד כותב ממאסרו (כ' אייר תרמ"ט), אל ידידו המשפיע ר' הענדל: אותי שפטו רק על חתימת ידי על מה שכתב איש אחר. מהמשך דבריו נראה שהלשינו עליו בזה שונאי נפשו: המשלם לאיש כמעשהו, אשר חפץ להדכיאני, מצא את עוני, מקצוי ארץ וים רחוקים אח לצרה נולד, מכל מחשכים נודע בן בוז משפחות להתיצב לפני רוזנים, על מכון כסאות למשפט עלה שמו וזכרו, ויהי לחץ שנון אשר ירד חדרי בטני, מכתי לא ז רה ולא חובשה, גם בהגישי את משפטי לוועד שרי המלוכה, ופתשגן כתב הדת ניתן לאשר ולקיים. בבאריסאוו ישב במשך רוב שנת תרמ"ח, ובסמאלענסק ישב מקיץ תרמ"ח עד קיץ תר"נ ראה גם לעיל פרק פז פלוגת אסירים עובדים.

209 קצט פרק צז תקופת סמאלענסק על תקופת גלותו בסמאלענסק כותב הר"ש ראזענבוים: בסמאלענסק הי' לבוש בראסטאנסקע קליידער, כמו כל האסורים שם, אך הוא מצא שם חן מאד בעיני שר בית הסהר וכל הממונים שם, וגם בעיני כל האסורים שם, ונהגו אתו בכבוד גדול כראוי לו, והשר בית הסהר מילא שם את כל בקשותיו ממנו ובכל יומא דפגרא נתן לו רשות לילך העירה עם שומר אחד, פארבריינגען מיט חסידים, והחסידים דסמאלענסק נתפעלו ממנו מאד, וכאשר נגמרו השנתיים ימים שנגזרו עליו להיות תפוס שם, פטרו אותו לביתו לפלעשצעניץ. וברשימת הר"ד שיפרין: נחרץ עליו משפט איום ונורא לילך לעבוד בקאטארגע, ונשלח להיות נתפס במאסר בעיר סמאלענסק, והי' שם בית האסורים שולח אותו יום יום למלאכות היותר כבדות, כמו להעמיד גדר של אבנים אפילו בשבת קודש, או לתלוש עשבים הרעים באיזה חלק שדה זרוע ירקות שקורין אוגרקעס. 148 אני הכותב ראיתי אצלו לוח בשנת תרמ"ח רמ"ט, אותו הזמן אשר הי' תפוס, במאמר הנ"ל הי' בצד כל יום מימות השבוע רשום מה שעשה באותו יום, למשל, ביום שבת קודש בנה גדר לגן הי' רשום בזה"ל, יען כי עברתי על גדר של חכמים על כן באתי לגדר את גדר של אבנים היום בשבת קודש, וצדיק ה' כי פיהו מריתי. 149 וישב במאסר במקום אשר אסירי המלך אסורים עם שאר רעסטאנטען, אשר מהן היו הורגי נפשות וחברי גנבים, והי' עמם בצוותא חדא, והי' ביום עם הרעסטאנטין על העבודה ובלילה כתב שם שאלות ותשובות לרבנים הגדולים. עיני ראו שאלות ותשובות שכתב משם לרב הגאון משכיל לאיתן, 150 אשר הי' רב בעת ההיא בעיר פלעשצעניץ, על דבר שאלתו אם מותר לצרף את האסירים האלה למנין בימי ראש השנה ויום הכפורים, העלה שאלה ארוכה מדבר זה. באותה שעה אשר כתב זאת על מקום מיוחד לאכול על מקום זה ולישון, ובעת אשר כל האסורים היו הוזים שוכבים שקועים בתרדמת השינה בחצות הלילה (ושמע מדברים זה לזה, אש תמיד תוקד על ידי ראזענבאוים זה, וחבירו משיבו לא תכבה?), במקום הזה ישב דומם כתב שאלה ותשובה ארוכה, והביא כל סימן קטן מיורה דעה, ובאותו שעה לא הי' עמדו שום ספר. הי' אז בן חמישים ושנים שנה. 151 סוף דבר, אשר שר בית הסוהר נתן עליו חומרא של כל רעסטאנט, אשר נחרץ עליו לעבוד בעבודת פרך שתי שנים ומחצה. וב"זכרון לבני ישראל" (עמ' קכו) מספר הר"י דזייקאבסאן: סיפר לי ר' דוד הנ"ל, שבהיותו בבית האסורים, והכריחוהו ללכת לעבוד בשבת, כשלא הי' יכול להשתמט בשום אופן שלא ללכת לעבודה, הי' נזהר שלא לעבור על איסור דאורייתא לכל הפחות. פעם אחת שלחוהו לנכש גן ירקות מעשבים, והי' תולש את הזרעים גם כן. שאלוהו מדוע הוא תולש גם את הזרעים, והשיב שאיננו יכול להבחין איזה עשב הוא מהזרע ואיזה עשב הוא סתם שצריכים לעקרו. והוא עשה זאת למען יהי' מקלקל ולא יעבור על לאו דאורייתא. * * * נעתיק אם כן כמה קטעים ממכתביו שכתב ממאסרו בסמאלענסק, ובהם מתאר את מצבו שם. בתחלה מתאר לפני ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, את תנאי הכתיבה במאסר: ב"ה ב' תשא תמט"ר כבוד מחותני המופ' וו"ח ומפורסם מ' חנוך הענדל נ"י מכתבו מן יום ד' משפטים, ביום עש"ק תרומה ע"י ידידינו ר' אלי' ריבקינד הגיעני אם כן נולד בשנת תקצ"ח. וראה לעיל ריש פרק צב מלפפונים ראה לקמן סוף הפרק ראה גם לקמן בהמשך.

210 ר תולדות חב"ד ברוסיא הצארית דור רביעי: כ"ק אדמו"ר מהר"ש והנה מאשר גם אני עששו עיני, ותכבד עלי העבודה לכתוב בלילה, לזאת לא השיבותיו עד כה. נוסף לזה עמדי פה, אשר אין לי מקום מוכשר לכתיבה, כי רק הבמה הגדולה אשר תמלא כל הבית, היא לי למטה ולשולחן ולכסא, העשוי' להעלות עליו איברים ופדרים של הערוב כל הלילה עד הבוקר, לשלשים וחמשה ברואים, עד אפס מקום ליד כותבת להשתרע. וממשיך לתאר את מצבו במאסר, אשר אילו הי' פועל אצל עצמו להיות נפשו עיקר וגופו טפל, הי' יותר קל עליו לעבור את קשיי המאסר, אבל עדיין לא הגיע לדרגה זו, והמאסר קשה עליו ביותר: מה שרצון מחותני לדעת ולהיות רואה חשבון, מה שאני עושה בכל כ"ד שעות היום והלילה, נעלם ממני לאיזה מטרה הוא דורש את זאת, לא הי' לי להשיב בקשתו הכפולה במכתבו ריקם. אך נקדים בזה הקדמה אחת קטנה, כי לולא הייתי גם אני מהעושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אז הי' טוב לי, על תאוות הגוף החסרים לי לא הייתי מצטער, ותאוות נפש לשמו ולזכרו אין מחיצה של ברזל מפסקת כו'. אבל אם לא זכיתי עדיין לבלי היות נמנה בתוכם, הנה מה שחסר הנני מרגיש בהרגש גמור. [כי מה שכתב חתני שלמה למחותני, אשר טוב לי בפה מבאריסעוו, נהפוך הוא. רק אני כתבתי כן לביתי לפייס דעתם, ובאמת ערך סמאלענסק לבאריסעוו כערך באריסעוו לביתי, ואולי עוד יותר]. לפי העונש שפסקו עליו הי' עליו לצאת מדי יום ביומו לעבודה קשה, אמנם במשך היותו במאסר מצא דרך איך להפטר מהעבודה הכפויה המוטלת עליו, ועל כך מספר במכתב (27/3/89): בכלל נדרש לי לעצמי פה, לא רק על המחי' ועל הכלכלה, גם ליתן כפר נפשי בעת גורלי להפדות ממשמרת עבודה, אשר הוטל על כל אסירי הגדוד לפקודיהם, בשכירת איש אחר אשר ימלא את ידי ביום חופשו מעבודה. ב"ה בזה הוטב מצב גדוד הזה נגד שארי גדודים, כי שם לא יועיל כל כפר לפדיון נפש. וכי האיך יש לו את האפשרות ליתן כפר לנפשו? על כך ממשיך לתאר בהמשך מכתבו, אשר כל אלה שעזר להם במצבם הקשה, בשנים שעברו, עוזרים לו עכשיו במצבו הקשה: הוצאות הישיבה בפה תכבד משאה מכח שכמי העלובה, 152 הנשארת גלמודה, לכלכל את חיי בני ביתה. אם כי תודות לה' אשת חיל היא, די לה להפקיע את עצמה וילדי'. אני אחי' פה מלחמי אשר שלחתי על פני המים בשלוי, כי אז לא השבתי ריקם פני כל איש אשר אך דרוש דרש ממני, מבלי שים עין על ידו הפשוטה, אם זהב סגור בה לתת לי את התמורה 152. היא אשתו שנשארה בפלעשצעניץ. או פתוחה ידו להיות רק שליח לקבלה ולא הביאה אתה כ פר מאומה, לא הבדלתי אנוש מראש, זולת הדורש מבלתי דורש. לזאת הן רבים עתה עם הארץ, אשר טרם אקרא והם יענו. גם אלה אשר עוד לא עלו על במתי ההצלחה ואופן מרכב מחייתם מתנהג בכבדות, מצאו חוב על נפשם להעניקיני מטובי בצר לי, כי יהמו המון מעיהם על אחיהם הנתון בצרה ובשבי'. ומהם אשר שמעה אזנם ותבן לה, לקול צפצוף קל ממשק עט צפור כל כנף. אך ברבות הימים כלה הבציר, לא נשארו לפני לימים ההולכים ובאים כי אם גרגרי עוללות במקצועי הפארות, ויש אשר לא זרחה עליהם השמש ועודינה בוסר המה. שוב כותב באותו נושא ביום ד' פר' צו תרמ"ט: אחרי אשר אני חי בפה בצר ולחץ, הנה ההוצאה מרובה מאד. העבודה רבה, ובכל יום ויום מוכרח אני לשכור את מי מהפטורים לעבוד בשביל עצמו, שילכו בעבורי. וגם על זה אודה לה', אשר אין מכריחים פה שילך דווקא המחויב בעצמו, כמו בשאר ראטעס. בנוסף לקשיי העבודה היו לו גם קשיי אוכל כשר. בפרט בהתקרב חג הפסח. בארכיון שלפנינו נמצא מכתבו שכתב ביום ועש"ק ב' דחוהמ"פ תרמ"ט, אל ר' אליהו ריבקינד הנ"ל: שבת הגדול הי' לי שבת שבתון, 153 אשר כן מתיחס השבת הזה למ"ד בניסן נברא העולם, ובפסח מצרים חל השבת זה בעשור לחדש. 154 ממחרת השבת הי' פה ידידינו הזרחי, והביא לי כל מחסורי ליו"ט הראשון של פסח. וביו"ט בא עם זוגתו לבקרני, והביאו לי מטעמים כאשר אהבתי. וכן ביום אתמול. הקלה זו, שיכל להפדות מהעבודה בשכירת איש אחר, הועילה במשך כל החורף תרמ"ט. בכ' אייר כותב הרא"ח אל המשפיע ר' הענדל: מן אחר הפסח נתהווה פה חדשה, אשר כל אחד מן האסורים מחויב לצאת לקול הפעמון בבוקר השכם שעה 4 להתיצב בגדוד, ולצאת לעבודה על פי בחירת שר בית הסהר. הבחירה מתמהמה שתיים ושלש שעות בכל יום, הזמן היותר מובחר מכל שעות היום. גם אני הייתי עד עתה חמשה ימים מהנבחרים לגדור את השדה השייך לראטע. נראה כי ב"ה התחיל לדקדק עמי מה שפגמתי בגדרים וסייגים שלא הי' לו אוכל, והי' צם כמו ביוהכ"פ ראה שוע"ר סי' תל ס"א. ואם כן הוא מקביל ליום הכפורים.

211 רשימת תולדות כמה מחסידיו פרק צז: תקופת סמאלענסק רא ביקורי ידידים המשפיע ר' הענדל רצה בכל לבו לבוא לבקרו במאסר, אך הרא"ח מנעו מזה, וממשיך בהמשך מכתבו: בדבר נסיעתך לסמאליענסק, אינני מוצא הכרח בזה, להוציא הוצאות על זה, וקשה טלטולא דגברא, ובימות החורף למרובה בגדים כמוהו. וגם אם יקבל מריגא, יותר נכון שישלח לביתו מה שיעלה לו הנסיעה, למלאות תאוות שנינו. זה הי' באמצע החורף, אמנם בקיץ הזמינו אליו הרא"ח לביקור, וכך כותב לו בכ' אייר תרמ"ט: הגם כי במכתבי הראשון כתבתי לו שלא הסכמתי על נסיעתו לפה, הנה הי' זה מצד שני טעמים, א' שחסתי על בריאותו לנסוע בימי הקור, שנית שמצאתי לפניו יותר חובה ויותר נחוץ לשלוח לביתו מה שהי' עולה לו הוצאת הנסיעה. ועתה אולי הי' טוב לשנינו, אם יכולת בידו לבא להתראות. ויודיעני נא קודם במכתב. באותו ביקור אף הביא אתו ר' הענדל מתת יד עבור אחד השומרים בבית האסורים, וזה הביא להקלת מצבו שם. הרא"ח מספר לו על כך במכתב שכתב לו ביום א' פר' פנחס (הוא מתחיל לכתוב לו בלה"ק, אמנם מפחד הצנזורה, שינה את השפה לארמית): עם הידוע התראיתי אז תיכף, ומסרתי לו את אשר קבלתי מיד מחותני. הארכתי עמו בדברים, להסיר הטינא מלבבו אשר עברתיו ונשאתי את עיני לגבוה ממנו, הטעמתי לו דברים כי לטובתו הוא להסיר לזות שפתים כו', ונתקבלו. מאז הנני יושב בשלווה. ית אנשא 155 ידיעה משולטני עממיא חזיתי בעידנא ההיא, 155. תרגום חפשי: התראיתי באותה שעה עם האיש הידוע הממונה הנכרי, לאחרי שיצא זה שעליו ממקומי מסרתי לו את מה שקבלתי ממנו, והרביתי לדבר אתו לפתוח את דלתי לבו, והתנצלתי על שפניתי לממונה שגבוה ממנו, כיון שלטובתו הוא, שלא יאשימוהו על אשר מפטר אותי מהעבודה על דעת עצמו. והתקבלו אצלו דברי. אחר כך דברתי אתו עסק הרחיצה בשבת, שאינו יכול להשוותי לשאר היהודים הנמצאים שם, שעובדים בשבת מרצונם, אופים ומבשלים ביום שנצטווינו לא לעשות בו מלאכה, ואני איש זקן שמנעורי לימדוני הורי לקיים מצוות ה'. ומרצוני אסכים לרחוץ ביום שאחר השבת, בשעה ששאר האסירים הולכים לטייל. אחרי שקיבל את דברי השיב ואמר, נראה במשך הזמן (כוונתו נראית לי, שלפי גודל הבקשה, השוחד שקיבל מעט מדאי), אך מכל מקום הבטיח בחצי פה לקיים את הדבר הזה. אמנם בשבת שעבר לא הלכו לרחוץ, שכאן רוחצים את הבגדים פעם בשבועיים. נראה מה יהי' בשבת הבע"ל. להשערתי לא ישכח דבריו במשך זמן קצר זה, וכשיעבור זמן רב יהי' צריך להזכירו שנית, שיועיל על הכל. ודי לחכימא, שגם כשמקבלים שוחד, הם רק מראים עצמם כרחמנים אבל לא עומדים לאדם בעת צרתו. מעת שדברתי אתו לא דחק אותי בעבודה. לבתר דנפיקי יקרי' מאתרי מסרנא לי' מה דקבלתי מיני', אסגיתי למללא עמי', לאעדאה דבבו מגו לבי', על די עברית יתי' וזקפית ית עיני בבעותא מן שולטנא דרב מיני', בפתגמין תריצין אחדית ית לבי' במללותי לי', די אורחא הדין טב קדמוי, ואנא עבדית דא בדיל לנטרא יתי' ולאעברא מיני' עקומא דפומא ועאתא דשפוותא מן קדם רבוני', די לא ישלט בי' לישנא בישא, דהוא עביד מגרמי' למשבק יתי מפולחנא, ושפר פתגמי בעינוהי. כדין מללית עמי' על עיסק די אסחותא ביומא דשבתא, די לא