מספר 161 7.11,2015 עלון קבוץ אפק כה חשוון תשע"ו
גשמי העונה 4 2014 - ספטמבר 2015 ספטמבר מ"מ אוקטובר " 77 מ"מ אוקטובר " 29 " 33 מ"מ סך הכל העונה 77 מ"מ ברעמים וברקים, בסופה שעברה בארץ - אבל דילגה עלינו, למזלנו - התחיל החורף. לא חורף של ממש. כמה ימי גשם ושוב סתיו. הגשם שאיים לעצור את קטיף הכותנה נעצר ונסוג. כל השדות הנרחבים, כל 3300 הדונם הלבנים, נקטפו ונארזו בבלות. והן ניצבות, מכוסות ביריעות צהובות או תכולות, מחכות למובילים, שיסיעו אותם למנפטה. אנשי הגד"ש מתלוננים הגשם בא, אבל העיתוי לא מדויק. צריך עוד לעבד, צריך לאסוף את הכותנה, צריך לזרוע... מזל שלא ניתן, עדיין, להזמין "גשם לפי מידה" בעיתוי המתאים ביותר. שתהיה לנו שנה גשומה מאד וחורף אמתי.
חדשות המשק: הכותנה נקטפה כולה, גם הפומליות כבר נארזו ונשלחו לחו"ל. במטע קוטפים אפרסמון ואבוקדו. מחכים לחורף. השדות מעובדים, את גידולי החורף יזרעו בקרוב.
א) תחנת משמר הים הרכבת חיפה עכו יצאה מתחנת חיפה מזרח שלוש פעמים ביום. הייתה גם רכבת מעכו לחיפה. בדרכה לעכו ובחזרה עצרה הרכבת בתחנת משמר-הים. מתי? בשנת 1944 ושנים לפני כן גם בשנים הבאות. לא הייתה תחנה ממש, רק שלט ושני דקלים. בתמונה אפשר להבחין בעכו הסמוכה למשמר-הים )או ההפך(. בדרכנו לים היינו חוצים את הפסים. לא הייתה בזה סכנה, הרכבת כבר עברה מזמן והבאה עוד רחוקה. ליתר בטחון נהג הקטר נהג לצפור. איך יודעים? עובדה. חיים אופיר מצא את לוח הרכבות של רכבת פלשתינה "י( משנת 1944. הפרטים המרתקים שייכים לרכבות שיצאו מבירות והגיעו לקהיר, או לאלה שיצאו מחיפה לדמשק ולרבת עמון, אבל בשולי ההיסטוריה, אצלנו. בסוף העמוד, נזכרת גם רכבת הפועלים מעכו, שעצרה גם חולות משמר הים, הדקלים ועכו קרובה 1939
ד- בסיום הגיוס לקטיף התירס בשדות אפק. החברות והחברים חוזרים במשאית למשמר הים. התירס שנקטף בערימה. מעבר לתמונה נכתב: "בקור ראשון בשדות אפק". חברים וילדים, בבגדי שבת, בעגלה טיול בשדות. התמונה נמסרה ע"י הדסה כך סודר מעבר המשפחות ממשמר הים ל"נקודה" - בשם אפק נקראה מאוחר יותר לפי אפשרויות השיכון ומקום העבודה. צפורה )מכבסה(, פאול )רפת(, מוטל תפוחי, נובי ושפרה נשארו לעת-עתה. התינוקות, ילדי הגן )חדר אחד בבית התינוקות(, ילדי ביה"ס )16 במספר, אצל ההורים, ח"א בצריף( עוברים. שתי הכתות ה"גדולות" ג' ' נשארות. תהיה תחבורה הלוך וחזור במשאית ובטרקטור. ארוחת הערב של הילדים בנקודה, בשעה 5. ההורים לוקחים את הילדים לחדרים ב- 5.30. כך היה המעבר, בשנת 1947, שמפאת המצב הביטחוני, ערב מלחמת העצמאות, נעשה בחיפזון, אבל בסדר גמור.
סתיו סוכות התשע"ו לכל איש יש שם שנתו לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו. כך אמרה המשוררת הנבונה והחכמה זלדה. והוסיפה גם את עונות השנה. ולכל איש יש גם "סתיו חייו". הסתיו של הורי וחבריהם מהעיירה הרחוק ההיא, היה סתיו של יערות עירומים לאחר השלכת. ענני עופרת בשמיים ופתיתי שלג לבנים באור אפור חיוור וקודר. עורב שחור עומד על ערמת שלג לבן. בציורים של אבא היו גם מזחלות השלג והסוס עם הפעמונים שאדי האוויר החם יוצאים מנחיריו בקור המקפיא ושקט עמוק וגדול מסביב. הסתיו שלי ושל חברי הילדים בקיבוץ היה אחר. סתיו של ילדים עם שדות חרושים מצפים לגשם. ריחות הבושם של השדות לאחר היורה. שמי תכלת עמוקים, אין סופיים. בלי ענן, בתום גשם ראשון. איזו שמחה של התחלה חדשה, ילדים צוהלים מתפרצים מהכיתה החוצה, נרטבים "עד הסוף" גשם ראשון! המורים חסרי אונים, עומדים וצוחקים ומצטרפים לחבורה הצוהלת בראשיתה של השנה הרטובה החדשה. זה היה ונשאר סתיו חיי, מלא תקוה ושמחה. כבר למחרת הגשם, יצאנו לחפש את הסתוונית והכרכומים וידענו שגבעת הכלניות השנה תהיה כולה אדומה. אי שם, בנעורינו ההולכים ומתרחקים, היינו שרים את מילות השיר הרוסי של נתן יהונתן על הסתיו : "סתיו מאפיל ציפורים נדדו, עירום היער, שדותינו נתייתמו, רק חלקת שדה אחת לא זרועה תעורר מחשבה נוגה ומרה". שנים עברו סתווים באו וחלפו, ועימם באו רגשות ומחשבות אחרות. מלחמות ישראל מסיבות שונות מתחילות בסוף הקיץ וגולשות אל הסתיו והחורף. מילות השירים הנכתבות בעקבות "מלחמות הסתיו" אינן שמחות "עצוב למות באמצע התמוז". "רוחות הסתיו פורעות את פריחת הוורדים". "כבר סוף הקיץ. אנא תן להם לשוב הביתה בשלום". זה כבר סתיו אחר, והעצב עובר לחלקה אחרת, שאינה זרועה. גם זה סתיו ישראלי. כך במעגלי הזמן הולכת ונטווית יריעת זיכרון משותפת. סתיו הורינו, סתיו ילדותנו, סתיו נעורינו ובגרותנו, וכבר אנו הורים לבנות ובנים ונכדים. חוט הזיכרון הולך ונמשך מסתיו לסתיו, מעבר אל הווה ועתיד ועוד סתווים רבים נכונו לכולנו והם באים לטוב. שמואל בונה