גליון מס 120 כ באב התשע ג ב ש חיפה ירושלים ת א זמני השבת 19:18 19:13 19:04 19:20 כניסת שבת 20:19 20:25 20:25 20:22 יציאת שבת עלון שבת לכלל ישראל העלון

תמליל

1 גליון מס 120 כ באב התשע ג ב ש חיפה ירושלים ת א זמני השבת 19:18 19:13 19:04 19:20 כניסת שבת 20:19 20:25 20:25 20:22 יציאת שבת עלון שבת לכלל ישראל העלון מוקדש לעילוי נשמת פנינה פרל בת ר שמואל חנוך ומרת מרים ז ל נלב ע כא במנחם אב. הוקדש ע י בנה משה פישר וב ב ובתה דבורה פישר פרשת עקב כיבוד הורים בעידן המודרני הרב עידו פכטר כיצד צריכות להיראות הלכות כיבוד הורים בעידן הטכנולוגי? בלעדיהן אי אפשר, אך גם צריך לשים לב לשינויים הנדרשים בימים עברו לא היה מקום להתבלבל. ההיררכיה בבית היתה ברורה; בראש הסולם ניצבו ההורים, ומתחתיהם הילדים. ההורים היו הכל בשביל הילדים; לא זו בלבד שהם דאגו לפרנסתם וספקו להם מזון וביגוד אלא הם גם היוו את מקור הידע לחכמה למלאכה. האב היה מלמד את בניו תורה ומנחיל להם מסורת אבות, וגם מלמדם אומנות שתאפשר להם להתפרנס בכבוד לכשיגדלו. להורים היה אף משקל בבחירת בן/ בת הזוג של ילדיהם. הם היו סוגרים את השידוך עם המשפחה המשודכת, ואם הילדים הסכימו, הנישואין היו יוצאים לדרך. סביר להניח שעל רקע המציאות המאד ברורה הזו התעצבו הלכות כיבוד אב ואם ומוראם, כפי שאלו מנוסחות בתורה, בתלמוד ובפוסקים. הדרישות מהילדים הן לא רק למנוע פגיעה בהורים כמו קללה או הכאה אלא גם להתייחס אליהם בכבוד ובמורא. את גודל המשמעות של החיוב הזה הדגיש הרמב ם )ממרים ו, א(: כבוד אב ואם מצות עשה גדולה וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמורא... באביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו וכתוב את ה א-להיך תירא, כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם. מדובר אם כן בחיוב מרכזי ובעל משמעות רבה. הקב ה השווה את כבוד ההורים לכבודו שלו, ומכאן כי כל פגיעה בכבודם דינה כפגיעה בו. זהו היסוד לי יחס של חברים ומהו הכבוד הראוי? את זאת הרמב ם מפרט בהמשך )שם, ג(: אי זהו מורא ואי זהו כבוד, מורא לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו, פינת ההלכה ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי... אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה... ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו. הכיוון ברור: כשם שהמשרת משרת את אדונו, כן הילדים צריכים לנהוג ביחס להוריהם. הם צריכים לקום מפניהם כאשר הם נכנסים, לדאוג לכל צרכיהם )לא רק כאשר הם מבוגרים ואינם יכולים לדאוג לעצמם!(, אסור להם לחלוק על דבריהם וגם לא לשבת במקומם. בכלל, להורים יש מעמד מיוחד ולילדים אסור לראות עצמם באותה מדרגה שלהם. השאלה היא מה קורה כיום. לא קשה להיווכח כי לפחות לחלק מההלכות הללו אין כיום זכר כמעט בשום בית, דתי או לא דתי, בישראל או בעולם. האם משהו כיום עומד בפני ההורים שלו כשהם נכנסים הביתה? האם הילדים היום באמת נזהרים שלא להתווכח עם ההורים ולחלוק על דבריהם? ובכלל, כיום נראה שהמגמה היא שההורים יהיו בשביל ילדיהם במיוחד בגיל ההתבגרות יותר כמו חברים טובים ופחות אנשים בעלי סמכות )באופן הדומה למורים בבתי ספר ולרבנים בישיבות(, עם הרבה פחות דיסטנס ויותר דיבור בגובה העיניים. האם הדבר אפוא אסור על פי ההלכה? האם הורה צריך כיום לחנך את בנו לקיום כל ההלכות הכתובות אצל הפוסקים בנוגע לכבודו ולמוראו? הלכות נעלמות התשובה מורכבת. ברור כי חיים אנו כיום בעידן מיוחד, השונה מדרך החיים בעבר הרחוק והקרוב. ההתפתחות הטכנולוגית האדירה שעברה על העולם הביאה לשינוי תהומי במעמדם וכישוריהם של הילדים ביחס להוריהם. רוצה לקבל את העלון במייל לפני כולם? הרשם באתרנו סרוק את הברקוד והכנס ישירות לאתר! 1

2 המשך מעמ 1 בלא מעט משפחות, הילדים מתמצאים ובקיאים בפלאי הטכנולוגיה הרבה יותר מאשר הוריהם, דבר המעניק להם עדיפות טכנולוגית ולעתים כלכלית על הוריהם. לילדים יש כיום גם גישה ישירה למאגרי מידע, דבר המעניק להם אפשרות להסתדר לבד ולרכוש את כל הידע שהם צריכים בנושא מסוים בעצמם, ללא תלות בהוריהם, כפי שהיה פעם. לא פעם בזכות כך הם גם יותר חכמים מהוריהם, עד כי נמצא שהילד מלמד את הוריו במקום שההורה ילמד את בנו. עם המציאות הזו אי אפשר כמובן להתווכח. זוהי עובדה קיימת הילדים כיום הם הרבה יותר עצמאיים ורחבי ידע מאשר פעם. ממילא, קשה לצפות שהלכות שנכתבו בזמן בו יחס הילדים להוריהם היה יחס של תלות ונחיתות יתאימו במלואן לדור בו ילד מלמד את אביו כיצד להפעיל את המכשירים המתקדמים ביותר. כשילד נחשף לעולם ומלואו באינטרנט וצובר בכמה דקות ידע שבעבר אביו היה צריך לשבת יום שלם בספריה כדי להשיג אותו, קשה לדרוש שהוא לא יחלוק או יתווכח עם אביו. כשילדים מבלים עם הוריהם בשעות הפנאי, צופים איתם יחד בסרטים או משחקים איתם )או מולם( במחשב, קשה לצפות שהם יקומו בפניהם כאשר הם נכנסים הביתה. השינוי כאן הוא נדרש ומתבקש ואין פלא שאין מי שמקפיד על ההלכות הללו כיום. מערכת מעודנת אך כיצד ניתן לעקור הלכות מפורשות בתלמוד ובפוסקים? המפתח ככל הנראה מצוי בהלכה הבאה )שם, ח(: אף על פי שבכך נצטוינו אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול. עם כל הדאגה לכבוד ההורים, ידעה ההלכה לשמור על האוטונומיה של הילדים. לצד הדרישה הבלתי מתפרשת מהילדים לכבד את הוריהם, לירא מהם, ולהשוות כבודם לכבוד שמים, הזהירה ההלכה את ההורים לבל יכבידו על ילדיהם יתר מדי בדרישות הכבוד, שכן בסופו של דבר גם לילד יש כבוד ומעמד אישי וצריך להיזהר לא לפגוע לו בהם. מה שמתיר להורים להקל בכך הוא הכלל ש האב שמחל על כבודו כבודו מחול, דהיינו בידי ההורים הסמכות והאפשרות לוותר על הכבוד הנדרש. אם כן, כיום, כאשר מעמד הילדים השתנה לבלי היכר ואין עוד יחסים של תלות מוחלטת של ילדים בהוריהם, נראה שבהחלט ראוי לאמץ את ההלכה האחרונה הזו ולנהוג בה. היחס לילדים היום אכן צריך להיות היום יותר מעודן ופחות מכביד. ניתן בהחלט לוותר על גינונים של כבוד שאינם משקפים את מערכת היחסים הסימביוטית שנוצרה כיום בין הורים לילדיהם ולהתאים את ההלכה לדור הנוכחי. חובה כלפי שמים עם זאת, בה במידה שמעניקים מעמד וכבוד לילדים, חשוב שלא למחוק את הלכות כיבוד ההורים מן הלקסיקון, ולהתעלם מן ההלכות המפורשות והמנויות ברמב ם ובשו ע. עם כל הכבוד לקדמה ולהתפתחות לטכנולוגית להורים עדיין צריך להיות מעמד של סמכות כלפי ילדיהם, וחובה לשמור על ההיררכיה הזו למען ניהול תקין של חיי משפחה וגידול נכון של הילדים. הכותב הינו רב קהילת ישראל הצעיר רמת פולג, נתניה סיורי סליחות ליליים בירושלים נסייר בנחלאות, ימין משה ומשכנות שאננים נתהלך ברובע היהודי ונשמע סיפורים על העיר העתיקה, נבקר בביהכ נ הרמב ן וביהכ נ ה חורבה נסיים באמירת סליחות בכותל. הסיור ילוו ה בשירת פיוטי סליחות ובסיפורים על י ם. יציאה בשעה שש בערב - בתי כנסת, כיתות וקבוצות יכולות לקבוע ימים וזמנים עפ י בחירתם. מוזמנים לפנות למשה אוסי mosheossi@gmail.com הוצאת מסביב לשולחן מתעתדת להוציא לאור את הספר עומק הפשט - עיונים בפרשות השבוע על דרך הפשט מאת הרב עידו פכטר, הכולל גם מבחר מן הפינות שנכתבו במדור זה בעלון. כל המעוניין לתרום להוצאת הספר או להנציח קרובים ובני משפחה, מוזמן לפנות למערכת

3 פרק שירה ו נ ת ת י מ ט ר-א ר צ כ ם ב ע ת ו, י ור ה ומ ל ק ו ש בכל שנה אנו מתלבטים בשאלה האם ירד היורה? או האם כל גשם ראשון יחשב ליורה? אנו לומדים מהמקורות שגשם היורד בתשרי לא יחשב ליורה, כי אינו מביא לשינויים בעקבותיו, וגשם היורד בחשוון או בכסלו, יחשב ליורה כי הוא מביא לשינויים בשדות )קלפון אהוד, גשם ראשון היורה (. על פי המטאורולוגים, גשם ראשון היורד בסתיו כתוצאה משקע חזיתי ואפשר למדוד את כמותו, יחשב ל יורה. בסוף הקיץ או בראשית הסתיו, יכול לרדת לעתים גשם חזק, כתוצאה מפעילות אפיק ים סוף ולא יחשב ליורה. החקלאים לעומת זאת רוצים לראות נביטת זרעים בשדות התבואה, כדי לאשר שזה היורה. בחקלאות בעל, יש חשיבות גדולה למועד רדת היורה. אם הוא מקדים מידי ויש אחריו הפסקה ארוכה ללא גשמים, אז הזרעים הנובטים יבלו וצריך לזרוע שוב את שדות הדגן, כדי לא להפסיד את עונת הגידול. אם היורה מאחר מאוד לבוא, אז היבולים עלולים להיות קטנים באביב, כי תקופת גידולם מתקצרת. שירים רבים נכתבו על היורה ועל הסתיו כמו למשל השיר של שמעון חלפי: כבר נושרים העלים בשדות וגנים, כבר רוכבות במרום שיירות עננים וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו, סתיו... אבי קורן: על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם רוח סתיו עלי זהב בכול פיזרה... חיים כהן : עלי כל עוד עלי מוהר מה ליורה באמצע הקיץ? ד ר ניצה דורי מחצית מחופשת הקיץ חלפה לה, הורים וילדים כבר מתכוננים לשנת הלימודים הבאה ואם לא די בכך, הרי פסוק מפרשת השבוע המזכיר לנו שעוד מעט עוד רגע קט, יגיע גם הסתיו ילד הולך ברחוב בבוקר בהיר של תשרי אל בית הספר שוב יוצאים הילדים גבר הולך אחריו משגיח, רואה - לא - נראה ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה איך עוד שנה פה נפתחת כמו כל שנה, בסתיו, איך בן הולך לו לבד ואב בעקבותיו גבר רואה בחשאי איך בנו נכנס לכיתה גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ וכבר שרים שם בפנים שיר של שנה חדשה הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה - שוב הם שרים על הגשם שוב הם שרים על סתיו ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב )א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.( שלכת נושרים לאט... יחיאל מוהר: אל תתבייש היה עצוב.. זה רק סתיו וזה עובר. אליס דונה: בלבי יש סתיו אני עכשיו אולי. איתן הדר: הבט למעלה לשמים הנה גשם ראשון. חיים קינן: כבר הסתיו בא עם אלף שירים בין עליו. מירה מאיר: גשם ראשון הוא מרטיב את נמנום יום קיץ. מכל השירים בחרתי את שירו של עלי מוהר כל עוד המבטא יותר מכל את הדאגה המקננת בלב הורים רבים לקראת שנת הלימודים ההולכת וקרבה ומביא עמו גם ניחוח יורה והתחלה חדשה. השיר משרטט לנו מצלמה המצלמת זוויות מאד ייחודיות באפיזודת האב והבן, שיר העשוי כולו תמונות תמונות המתחברות בסוף לפאזל של התמונה כולה. אלו לא סתם אב ההולך בעקבות בנו לבית הספר ומחליט לעגן את המציאות הארעית והחולפת בפסוק מספר תהילים, אלא אלו אב ובן בקו התפר של בין קיץ לבין הסתיו, בין ילדות לבגרות, בין ימי החופשה לימי הלימודים, בין הרגע בו הילד כה תלוי בהורה לרגע בו הוא נפרד ממנו והולך לדרכו. החזרה על המלים כל עוד משרה את הביטחון ש כל עוד השגרה חוזרת על עצמה ולא משתנה אזי גם כי אלך בגיא צלמוות הן לא אירא, והמחזוריות שבשיר גבר שמלווה את בנו לכתה ונזכר איך אביו ליווה אותו פעם מוסיפה לשיר עומק משמעות. גבר באמצע הבוקר גבר בלב חייו על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב והוא זוכר שאביו פעם הלך אחריו הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו אך הילדים עוד שרים שיר על יורה וחצב, וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו: גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא, גם אם אפול פתאום יאמר לבי שירה הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך, המכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן, חיפה כל עוד עולה הבוקר כל עוד נכתב הלוח כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו כל עוד שרים הילדים על שנה חדשה כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה כל עוד הים מתעורר כל עוד הרוח עולה כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה 3

4 על הפרשה אני והמדברניק שלי ארבעים שנה הלכנו במדבר, כך החל לספר לי אחד מאנשי דור המדבר, היה לנו חם, היה מסע קשה, היו חששות ופחדים ולא מעט משברים, ולא הבנו איך זה שיש לנו א-לוהים כל-יכול, ולמרות זאת, הכול הולך כל כך קשה. אמנם נכון, ה דאג לנו למן ולמים, להגנה מפני צינת החורף ולמחסה מפני שמש הקיץ הקופחת, אולם למרות זאת, זה לא היה פיקניק, וגם לא מסע קליל. ייתכן שלפי התוכנית המקורית המסע היה אמור להיות הרבה יותר פשוט, וכמובן הרבה יותר קצר, אבל העניינים השתבשו, המסע התארך לכדי ארבעים שנה. ארבעים שנה לא הולכים ברגל, אבל העובדה היא שאנחנו דווקא כן הלכנו ארבעים שנה ברגל. והנה, עכשיו יצא המרצע מן השק. רבנו משה מוסר את הנאום שלו לאומה, זה שאתם תקראו לו פרשת עקב, והוא בעצמו מודה שהמסע במדבר היה עינוי אמיתי. הוא מדבר אתנו על כ ל ה ד ר ך א ש ר ה ל יכ ך י ק ו ק א לה י ך ז ה א ר ב ע ים ש נ ה ב מ ד ב ר ל מ ע ן ע נ ת ך. ואני שואל את עצמי למה לענות אותנו? הרי עינוי היה לנו כבר במצרים, האם יצאנו משם בשביל להמיר עינוי אחד בעינוי אחר?! אבל אז משה הוסיף עוד מילה אחת, והיא סידרה לי את כל התמונה. הוא הוסיף ואמר ל נ ס ת ך, ובבת אחת נזרק אור על כל מסע התלאות. כך אמר רבנו משה: ל מ ע ן ע נ ת ך ל נ ס ת ך ל ד ע ת א ת א ש ר ב ל ב ב ך ה ת ש מ ר מצותו מ צ ות יו א ם לא.... מתברר שכול מה שעברנו עד כה לא היה אלא ניסיון. קיוויתי שבהמשך הוא יאמר לנו שעכשיו, לפני הכניסה לארץ, גמרנו עם הניסיונות, אולם פה נכונה לי אכזבה קשה. לא האמנתי למשמע אוזניי, כאשר רבנו משה המשיך ותיאר את הניסיונות שנכונו לנו בעתיד. הוא פתח אמנם בתיאורים על העתיד הוורוד וסיפר לנו ש-ה מביא אותנו א ל א ר ץ ט וב ה א ר ץ נ ח ל י מ י ם ע י נ ת ות ה מ ת י צ א ים ב ב ק ע ה וב ה ר, ארץ שבעת המינים, אשר אבניה ברזל והריה מלאי מחצבים. אולם לפני שהספקנו לרנן ולהריע, וגם צהלולים להשמיע, רבנו משה השבית לנו את השמחה. הוא המשיך מיד בשרשרת ארוכה של הזהרות: ה ש מ ר ל ך פ ן ת ש כ ח א ת י ק ו ק א לה י ך ל ב ל ת י ש מ ר מ צ ות יו ומ ש פ ט יו ו ח ק ת יו... פ ן ת אכ ל ו ש ב ע ת וב ת ים ט ב ים ת ב נ ה ו י ש ב ת, וב ק ר ך ו צ אנ ך י ר ב י ן ו כ ס ף ו ז ה ב י ר ב ה ל ך ו כ ל א ש ר ל ך י ר ב ה, ו ר ם ל ב ב ך ו ש כ ח ת א ת י ק ו ק א לה י ך... )דברים ח, בטקסט אצלכם(. פתאום נפלה עלינו כרעם ביום בהיר ההבנה שכמו שהמסע במדבר היה ניסיון אחד ארוך, גם החיים בארץ כנען הולכים להיות ניסיון קשה ובלתי פוסק. בשלב זה פסק בן-שיחי הקדום מלהסיח באוזניי את מצוקתו, ויכולתי להבין שהנאום לאומה של משה רבנו הכניס אותו למשבר עמוק. הצעתי לו לעבור ממונולוג החיים כניסיון הרב ד ר רונן לוביץ עכשיו הבנתי, הכריז ידידנו מנשה בשמחה, פשוט אני לא רגיל לביטוי הזה, משבר, מה שאתם קוראים משבר אצלנו קוראים ניסיונות. לדיאלוג, ולהקשיב למה שיש לי ללמד אותו במבט לאחור ממרחק אלפי שנים. דע לך, אמרתי למדברניק שלי, שלא רק בדור שלך הייתם צריכים להתמודד עם ניסיונות. הניסיונות הם מרכיב מרכזי בקיום האנושי. הם מצויים בכל מקום ובכל מצב בו אנו נמצאים. הם מסתתרים בממלכת הצללים של הקשיים והמשברים, והם גם אורבים לנו מאחורי הגדר של ההצלחות וההישגים. כדי להבין את הרעיון, טענתי באוזניו, יהיה עלי להקפיץ אותך שלושת אלפים שנה קדימה אל משה אחר, רבי משה חיים לוצאטו. הוא כתב ספר בשם מסילת ישרים, ובפרק הראשון של ספרו תיאר בצורה קולעת ומשכנעת את עולמנו כעולם הניסיונות. כך כתב רבנו משה מפאדובה שבאיטליה:...כי כל עניני העולם בין לטוב בין )למוטב( לרע הנה הם ניסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה )משלי ל(: פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה, ופן איוורש וגנבתי וכו. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה ההבדל בין משבר ל ניסיון אינו סמנטי גרידא. מדובר בהבדל מהותי המבטא שתי דרכים שונות של התייחסות לבעיות בחיים. לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו. הבנת את זה, ידידי העולה מן המדבר, בכל אשר תפנה תתקל בניסיון. הוא אורב לך במקרה שתצליח בעסקיך ובמקרה שתיכשל, הוא ניצב מולך כשאתה עוסק בתורה ובמצוות, אך לא עוזב אותך גם כשאתה מבלה בחופשה. יתר על כן, בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, קשה לשער איזה ניסיון קשה יותר- האם ניסיון העוני והייסורים או ניסיון העושר וקצירת ההישגים. נראה שהדבר עשוי להשתנות בהתאם לאופי האדם ולאישיותו. לפי הנאום ששמעתם ממשה רבנו במדבר, זה שמופיע אצלנו בפרשת עקב, נראה שהניסיונות הכרוכים בהצלחות חומריות מסוכנים יותר מאלה שמופיעים בעיתות מצוקה. ידידי המדברניק הקדום ספק כפיו בייאוש והכריז: אי אפשר לנצח. בכל מקום בעולם הזה מנסים להפיל אותך. בין משבר לניסיון אל תתייאש, אמרתי לו, יש אמצעי קל ופשוט 4

5 שבאמצעותו אפשר לעמוד בכל ניסיון. אספר לך מעשה שהתנסיתי בו בסיומה של ארוחת צהרים שגרתית בחדר האוכל בישיבה בה למדתי לפני שנים רבות. ישבתי מול ידידי גדעון, ודיברנו על חברנו לשיעור, בנימין שנמצא במשבר. ידידנו, מנשה, בן העדה החרדית ממאה שערים שישב לצידנו, התערב ושאל: על מה אתם מדברים? חשבנו שהוא מבקש להוכיח אותנו על לשון הרע, והסברנו לו שאנחנו רואים את פני בנימין והנה אינם כתמול שלשום. הוא נראה עצוב, החיוך נמחק מפניו, וכל שאנו רוצים הוא לטכס עצה כיצד נוכל לעזור לו. זה ברור לי, אמר מנשה, אבל אני באמת לא מבין מה שאתם אומרים, אתם חוזרים על מילה מסוימת משבר, מה זה משבר? אף אנו זקפנו גבותינו כנגדו, ותמהנו עליו: וכי אינך יודע משבר מהו? הרי כל בחור ישיבה חווה משבר מפעם לפעם. אין חשק ללמוד, מתגעגעים הביתה, לא מסתדרים מבחינה חברתית, או סתם רוח של דיכאון יורדת משמים, חודרת ולופתת וגורמת פיק ברכיים?! עכשיו הבנתי, הכריז ידידנו מנשה בשמחה, פשוט אני לא רגיל לביטוי הזה, משבר, מה שאתם קוראים משבר אצלנו קוראים ניסיונות. שעה ארוכה נשארתי ליד השולחן לדון עם עצמי בתובנה העמוקה שהשתקפה במילותיו, והן מהדהדות באוזניי עד עצם היום הזה. ההבדל בין משבר ל ניסיון אינו סמנטי גרידא. מדובר בהבדל מהותי המבטא שתי דרכים שונות של התייחסות לבעיות בחיים. אם אתה קורא להן בשם משבר, הרי אמרת: אוי ואבוי, רע לי, אני במצוקה ועלי לחכות עד שהמשבר יחלוף. עד אז יש לי לגיטימציה להיות מדוכא, ללכת עם הראש למטה, להיות לא נחמד ולהפסיק לתפקד. אם אתה קורא להן בשם ניסיון, בכך אמרת: הקב ה זימן לי את הסיטואציה הזו כמקרה מאתגר שבא לבחון אותי. אני מבין מה עומד בפניי, מזהה את האתגר, ונכון להסתער עליו כדי לצמוח באמצעותו. ידידי מן המדבר לא הבין לגמרי במה מדובר. הוא לא ידע מה זה בחור ישיבה, ואיך נראה חדר אוכל, אבל הוא הבין היטב מה זה משבר, ואיך מתגברים עליו אם מגדירים אותו כניסיון, ומזהים נכונה את האתגר בפניו עומדים. מסתבר שבענייני הרוח האדם הוא אותו אדם גם במרחק אלפי שנים. עליו להתמודד עם משברים ואתגרים די דומים. אם אנו משכילים להפנים את התובנה שהרע שפוקד אותנו איננו סתם פנצ ר מעצבן, והטוב איננו הישג מקרי, אלא ניסיון מאתגר, נצליח להפוך את המשבר למבשר וליילד מתוכו עלייה וצמיחה. הרב דר רונן לוביץ, רב היישוב ניר עציון ומרבני צהר ובית הלל. מלמד במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה ובאוניברסיטת חיפה 5 מנחם לפני 100 שנה נולד מנחם בגין בשבוע של תשעה באב, ולכן קראו לו מנחם ע ש חודש מנחם אב. אני מבקש להביא מדבריו, ולצידם ניתוח לשוני של כמה מלים וביטויים: א. בעת קבלת פרס נובל לשלום באוסלו, י בכסלו תשל ט, 10 בדצמבר 1978 אמר: אני בא מארץ ישראל, ארץ ציון וירושלים, ואני ניצב כאן בענווה ובגאווה, כבן העם היהודי, וכאחד מבני דור השואה והגאולה. העם היהודי העתיק העניק לעולם את חזון השלום הנצחי, חזון פירוק הנשק הכללי, ביטול לימוד המלחמה ועשייתה. שני נביאים, ישעיהו בן אמוץ ומיכה המורשתי, שחזו את האחדות הרוחנית של בני האדם תחת אלוקים בעוד דבר ה יוצא מירושלים - העניקו לאומות העולם את החזון, שאותו הביעו במונחים זהים: ו כ ת ת ו ח ר ב ות ם ל א ת ים ו ח נ ית ות יה ם ל מ ז מ ר ות לא-י ש א ג וי א ל- ג וי ח ר ב ו לא-י ל מ ד ו ע וד מ ל ח מ ה. את יש שפירשו את המילה כמצביעה על הברזל החד היוצא מהמחרשה כדי לפלח את האדמה, ואולם התקבלה הדעה שהוא כלי לחפירת האדמה. א ת וברבים א ת ים - בת ישנו דגש חזק, וזאת כי הנ נשלה, באשר השרש הוא אנ ה, ובמקום אנתים קיבלנו א ת ים )בדומה לע ת ע ת ים מהמילה עונה(. ל כ ת ת - משמעו להכות ולש ב ר לרסיסים, וקרוב אליו לכתוש. שמן כתית מתקבל לאחר שכותשים את הזיתים היטב במכתש. ובהשאלה האדם מכתת את רגליו - מתייגע בהליכתו המרובה, כאילו הן נשברו. מלחמה שרש המילה הוא לחם. הלחם במקרא הוא שם כללי לכל דבר מאכל, הוא יכול להיות עשוי מקמח דגן, כמו שהוא עשוי להיות מן החי, כנאמר בזבחים: א ת- ק ר ב נ י ל ח מ י ל א ש י )במדבר כ ח ב (. בתלמוד הצטמצם שימושו רק למאפה התנור. בערבית המילה ל ח ם פירושה בשר, ויש הסוברים כי בין הנוודים היה הבשר המאכל העיקרי, ולכן נתייחד בערבית השם לחם רק לבשר, ואילו אצל אבותינו, שעיקר עיסוקם היה בחקלאות, ותזונתם התבססה על התבואה, קיבלה המילה לחם את המשמעות של מאפה התנור ) בית לחם נקראה כך ע ש שדות הדגן שבה(. ומכאן ל מלחמה יש האומרים כי המלחמה מאז ומתמיד היתה על הלחם, על אמצעי המחיה, השתלטות על שטחי הירק ועל המקנה שהיה הקניין של האדם, ומכאן הקשר בין האוכל למאכלת, בין המזון לכלי הזין, בין הציד לבין צדה לדרך, בין ט רף חיה לבין ותתן ט רף לביתה. ב. מנאומו בכנסת בינואר, 1952 כשהוא יוצא נגד השילומים מגרמניה: הגויים לא רק שנאו אותנו, לא רק רצחו אותנו, לא רק שרפו אותנו, לא רק קינאו בנו - בעיקר בזו לנו. ובדור זה שאנו קוראים לו האחרון לשעבוד וראשון לגאולה - בדור שבו זכינו לעמדת-כבוד, בו יצאנו מעבדות לחרות - אתם באים, בגלל כמה מיליוני דולרים טמאים, בגלל סחורות טמאות, לקפח את מעט הכבוד שרכשנו לנו. המשך בעמ 6 למטה

6 נקודת חיזוק ביום שני חל חג האהבה. במשך מספר שנים אני עוסק בנושא הרחב הזה, שנקרא אהבה, ויחד עמו בנושאים שונים מעולם הנפש קבלה, חסידות, ולהבדיל גם פילוסופיה ופסיכולוגיה. שואלים המשוררים: מה זאת אהבה? מה היא מבקשת? האם יש בכלל אהבה בעולם ומה טיבה? עשרות אם לא מאות שיעורים, הרצאות סדנאות ומאמרים העברתי, הגיתי וכתבתי, בנושא הזה. האהבה היא אחד הכוחות החזקים ביותר, המניעים את העולם. יש בה כוח ופוטנציאל להרס עצום, ומאידך כוח מרפא, בונה ומעניק משמעות. חיים ללא אהבה, אינם חיים. להעז לנסות על מנת להיות מאושרים בחיים, להצליח ולהגשים את עצמנו, אין ברירה אלא לעשות את מה שאנו אוהבים לעשות. הדברים שאנו אוהבים לעשות נובעים מתוכנו וכמעט שאין צורך ללמד אותנו. נעשה אותם בביטחון, באנרגיות גבוהות )או כדברי רבי נחמן: במוחין דגדלות (, ונעניק השראה לסובבים אותנו. זה גם סוד ההצלחה, ואין צורך בקורסים יקרים על מנת ללמוד סוד זה. אלא שמהרעיון הכללי, של מה אני אוהב לעשות ועד לביצועו היומיומי, יקומו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר. בעוד הרעיון קטן כבר יצוצו עלינו מניעות: * השכל המפחיד והאוסר. * אנשים בעלי אנרגיות שליליות, ריאליים ורואי שחורות. * טעויות של העבר או דברים שמושכים אותנו אחורה. * חוסר במימון, משאבים, זמן, גיל ועוד. האהבה נותנת הרבה כוחות, אולם היא תצטרך להתמודד גם עם מניעות אלה. ולעתים יצאנו לדרך ולבסוף אנו מוכנים לוותר כי אין כוח להמשיך והחושך מנצח את האור. אבל לנסות - חייבים. כי הכאב של ההחמצה, של משהו אהבה במבחן ד ר שי שגב המתכון לאושר הוא לעשות דברים שאוהבים, ובדרך גם לשמור על איזון נכון בין מחשבה ואמונה שרצינו או לא היה לנו האומץ לנסות, הוא גדול לאין ערוך על הצער של ניסיון שכשל. כי אנחנו בני אנוש. ולטעות זה אנושי. הכישלונות מלמדים אותנו. הם הם אבני הדרך להצלחה. שלוש דרכים הסוד באהבה, כמו כל דבר אחר בחיים, הוא איזון. מסר זה ניסיתי להעביר באמצעות ספרי החדש אהבה במבחן. האיזון צריך להיעשות בין שלוש דרכים מרכזיות המפעילות שלושה כוחות מרכזיים הפועלים עלינו ללא הרף, עליהם מרחיב שלמה המלך בקהלת. הדרך הראשונה היא דרך החכמה, המחייבת אותנו לחשוב על כל דבר מראש, לתכנן, לבדוק מה יעיל, מה יניב את התפוקה המרבית, ורק אז לפעול, ולעתים ובעיקר להתאפק ואולי אף לוותר. הדרך השנייה היא דרך הרגש )המכונה בקהלת דרך ההוללות(, המחייבת אותנו לעשות מה שטוב לנו באותו הרגע, ומה שמרגיש לנו נכון וטוב. הדרך השלישית היא דרך האמונה )המכונה בקהלת דרך הסכלות(, המחייבת אותנו להתמלא באמונה, לזרום עם החיים הבלתי צפויים, ולאפשר לסיעתא דשמיא לעשות את שלה. כאשר בחור או בחורה צעירים מחפשים זוגיות בימינו, עליהם לשלב את שלושת הוקטורים האלה מחד, עליהם ללכת אחרי הלב; אולם מאידך, עליהם לבחון כל מערכת יחסים וההתאמה האפשרית, בתבונה ובהיגיון; ובתווך, עליהם להתמלא באמונה בעצמם ובריבון עולם, כי הם מסוגלים להרים על כתפיהם את המשימה הגדולה והקדושה הזו להקים בית נאמן בישראל. זהו המבחן הראשון מבחן הקמת הבית, ראשון למבחנים רבים שיגיעו לאחר מכן לאהבתם של בני הזוג ויכולתם לעמוד באתגרי החיים. * ד ר שי שגב הינו עורך דין, מאמן אישי, מנחה סדנאות מודעות עצמית והעצמה אישית. להארות והערות: dr.shay.segev@gmail.com המשך מעמ 5 חרות ושעבוד בשנתיים האחרונות מככבת בחדשות הכיכר המרכזית של קהיר הנקראת אלתחריר =החירות, השחרור; השורשים חר ר/חור במשמעות חפשי משותפים לשפות השמיות: בתנ ך נקראים האצילים החופשים חורים ; וידוע הביטוי בני חורין מהגדה של פסח, כש חורים הפך ל חורין, בהשפעת הארמית שבה סיומת הרבים היא ב-נ, כמו: בית גוברין=גברים, משנכנס אב ממעטין בשמחה, למהדרין, נישואין, מקרקעין ועוד. המילה חירות שאולה ג כ מן הארמית - חירותא, והיא התפרסמה במסכת אבות: ו א ומ ר ו ה ל ח ת מ ע ש ה א לה ים ה מ ה ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב א לה ים ה וא ח ר ות ע ל ה ל ח ת, א ל ת ק ר א ח ר ות א ל א ח ר ות, ש א ין ל ך ב ן ח ור ין א ל א מ י ש ע וס ק ב ת ל מ וד ת ור ה ורש י מפרש: ח רות - לשון חרת... לשון חיקוק )שמות ל ב ט ז(; ז א לחר ות משמעו לחקוק ולכתוב על אבן, וקרוב לו הפועל לחרוש, אלא שחרישה היא באדמה וחריתה באבן. ומכאן בהשאלה רק אדם שחקקו לו חוקים הוא בן חורין, ובהיות התורה חוקת ישראל, הרי יהודי הפועל על פיה נחשב לבן חורין. גם הפעלים לשעבד ו לשחרר שאולים מן הארמית ומקורם בבנין ש פ ע ל, ובימינו התעשרה העברית במלים כמו: לשלהב, לשכפל, לשדרג, לשכתב, לשחבר, לשחזר. מעניין לציין שבגין הקים את תנועת חרות, בתמיכת יוצאי הארגון הצבאי הלאומי, כשארבעה רעיונות מרכזיים הנחו אותה: שלמות המולדת, קיבוץ גלויות, צדק סוציאלי וחרות האדם. עורך: עידו פכטר עורכת משנה: ניצה דורי הפקה: צביקה קורצוויל עיצוב גרפי: חוי אייל עורך אינטרנט: אסף קורצוויל מנהל פרסום: משה המערכת אינה אחראית לתוכן הפרסומות. הפרסומות באחריותו הבלעדית של העסק המפרסם. לתגובות לב כובד ראש : alonshabat@gmail.com לע נ אברהם חיים בן משה אפריים קורצווייל. לע נ נח בן יהודה מרמלשטיין. לע נ יצחק בן הרצליה חקאק. לע נ אברהם בן רוזה 6