בית הספר להיסטוריה הפלסטינים בגדה המערבית: דפוסי התארגנות פוליטית תחת כיבוש ובשלטון עצמי חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" במסגרת ביה"ס להיסטוריה, הפקולטה למדעי הרוח מאת אפרים לביא מוגש לסנאט של אוניברסיטת תל-אביב מרץ 2009
ii עבודה זו נעשתה בהדרכת פרופסור אשר ססר
iii תוכן העניינים מבוא היסטורי הפלסטינים במחצית הראשונה של המאה ה- 20 1 חברה כפרית בעלת נאמנויות פרימורדיאליות ומקומיות... 3 6 א. ב. הפלסטינים תחת המנדט הבריטי: פיתוח ללא תכנון כלכלי וחברתי... הגדה המערבית תחת שלטון ירדן: העדר תכנון ופיתוח כלכלי וחברתי... 8 זהויות קיבוציות בחברה וביטוין המוסדי עד... 1967 11 19 23 27 א. ב. ג. ד. הזהות המשפחתית... הזהות הלאומית הערבית... הזהות האסלאמית-דתית... הזהות הלאומית הפרטיקולארית... 34 35 התיזה בעבודת המחקר... היבטים מתודולוגיים... פרק א' - התפתחות יחסי הגומלין בין החברה לבין השלטון הישראלי ואש"ף (1987-1967) 45 50 56 63 71 83 התגבשות יחסי גומלין בין החברה לבין השלטון הישראלי... החברה ואש"ף: אינטרסים מנוגדים לאחר... 1967 ניסיונות אש"ף לאכוף מרות על החברה... ביסוס מעמד אש"ף כהנהגה לאומית לגיטימית... גישות באש"ף לגבי יחסי הגומלין עם החברה: בין ריכוזיות לביזוריות... התבססות הכפיפות המקבילה של החברה לשלטון הישראלי ולאש"ף... פרק ב' - פעילות ציבורית תחת השלטון הישראלי: אפשרויות ומגבלות (1987-1967) 88 91 תמורות בהסכמה הלאומית כמאיץ למעורבות פוליטית... הפיתוח הכלכלי: מאפיינים, מגבלות והשלכות על ההתארגנות הציבורית... התמורות בהשכלה ובעיתונות והשלכותיהן על ההתארגנות הציבורית 98 101 107 א. ב. ג. התרחבות ההשכלה... התפתחות העיתונות... השלכות על ההתארגנות הציבורית...
iv 112 117 120 יוזמות בוסר חיצוניות לפיתוח כלכלי וחברתי... התגייסות למאבק הלאומי תוך שמירה על זהות עצמית... א. האליטה המסורתית: הסתגלות למציאות תוך שימור הזהות המשפחתית... 125 130 ב. ג. הזרם הלאומי: התאמת מאפייני המאבק הלאומי לאינטרסים לוקאליים... הזרם האסלאמי-דתי: גיוס לחיזוק הזהות האסלאמית... 132 חולשות הפעילות הציבורית המאורגנת... פרק ג' - המאבק הלאומי, ההתארגנות הציבורית והעתקת מרכז הכובד ל"פנים" (1987-1974) 136 דפוסי פעילות לא מסורתיים במסגרת גבולות הסכמה לאומית... השפעות המאבק הלאומי על דפוסי הפעילות הציבורית המאורגנת ותכניה 142 145 147 א. ב. ג. עמידה איתנה ותמיכה באש"ף... העיתונות כמוסד חברתי-פוליטי מגויס מרצון... הזרם האסלאמי-דתי: הקמת ארגונים אזרחיים ודתיים על בסיס ציבורי... 150 העתקת מרכז הכובד הפוליטי ל"פנים" לאחר מלחמת לבנון (1982)... 152 157 160 162 165 א. ב. ג. ד. ה. התרחבות ההתארגנות הציבורית... הגברת המאבק נגד השלטון הישראלי... הגברת הפעילות בתחום החברתי-תרבותי... העמקת המעורבות בתחום הפוליטי... התחזקות הזרם האסלאמי-דתי... הגישה התובענית של "הפנים" כלפי אש"ף (1987-1984) 168... א. פעילות ציבורית תובענית כלפי אש"ף 169 172 176 179 ב. ג. ד. ה. ניסיונות קבוצות ב"פנים" להשפיע על דרכה של ההנהגה הגולה... הפעלת לחץ ציבורי על הנהגת אש"ף... אכזבת "הפנים" מאבדן הדרך של אש"ף וביטוייה הארגוניים... עיון "הפנים" ברעיון המאבק הבלתי אלים ובאפשרויות להסדר מדיני...
v פרק ד' - האינתיפאדה והתהליך המדיני (1993-1988): תמורות בצל שרידות המבנה הישן 184 186 190 195 196 199 202 205 206 208 המפקדה הלאומית המאוחדת כגוף הכוונה ותיאום של "הפנים"... הוועדות העממיות: חלופה לשלטון הישראלי ושליטה במרחב הציבורי... בסיס כוחו העצמאי של הזרם האסלאמי-הדתי באינתיפאדה... מאמצי "הפנים" לתרגם את האינתיפאדה להישג מדיני... הינתקות ירדן מהגדה המערבית וניסיונות "הפנים" לקדם רעיון המדינה... השפעות "הפנים" על גיבוש העמדה המדינית הלאומית... התבססות מעמד "הפנים" כמרכז הכובד של השאלה הפלסטינית... תביעת "הפנים" לייצוג באש"ף ולהשתלבות בקבלת ההחלטות הלאומיות... מחלוקה גיאוגרפית בין "חוץ" ו"פנים" לחלוקה רעיונית בשאלת התהליך המדיני... כישלון אש"ף למלא את החלל הפוליטי שהותירה ירדן וניצולו על-ידי "הפנים"... 211 213 214 א. ב. ג. הקמת מוסדות למדינה בדרך ביוזמת המנהיגות המקומית... הסדרת מעמדם החוקי של ארגונים אזרחיים... התרחבות התשתית האזרחית של הזרם האסלאמי-דתי... 219 שקיעת פלגי אש"ף והשפעותיה על ההתארגנות הציבורית (1993-1991)... 220 223 א. ב. אבדן הדרך האידיאולוגית של הפלגים והתרחקות הארגונים האזרחיים מהם... מגיוס פוליטי המוני לסדר יום חברתי-אזרחי בנפרד מאש"ף... 229 230 232 234 ניצני התארגנות פוליטית גלויה בצל התהליך המדיני... א. הוועדות הפוליטיות... ב. מפלגות חדשות... התרחבות ההתארגנות הציבורית בצל שרידות המבנה המסורתי... פרק ה' - משלטון כובש לשלטון עצמי (מ- 1994 ): בין מהפכנות למיסוד הגמוני חברתי ומדינתי 238 היערכות האליטה הלאומית המקומית לקראת השלטון העצמי... 239 242 243 א. ב. ג. המלצות הוועידה לדמוקרטיה: זכויות הפרט על-פי חוק וריבונות העם... המלצות המחקר האקדמי: הקמת מפלגות וקיום בחירות יחסיות... סימפוזיון אקדמי: למען קביעת סף להגמוניה של השלטון...
vi השלטון העצמי: ריכוזיות ממלכתית, בחירות דמוקרטיות וקליינטליזם 244 247 251 253 א. ב. ג. ד. רשות לאומית ריכוזית וסמכותנית בהנהגת אש"ף... כלכלת המדינה בדרך: משק ריכוזי, מגזר ציבורי גדול, מדיניות מונופולים... בחירות כלליות דמוקרטיות: הגמוניה של מפלגה אחת... התפתחות קליינטליזם חדש... 256 המאבק בין השלטון לבין החברה על השליטה במרחב הציבורי... 257 259 265 א. ב. ג. הינתקות הארגונים האזרחיים מחזיתות השמאל של אש"ף... המאבק בין הארגונים הבלתי-ממשלתיים לבין הרשות הלאומית... התערבות הרשות הפלסטינית במרחב התקשורתי... 269 הדיון הציבורי סביב ניסוח חוקה... תמורות פוליטיות וחברתיות בראשית עידן השלטון העצמי 272 275 א. ב. התגבשות דפוסי פעולה פוליטיים חדשים... היחלשות מפלגות המחנה הלאומי... 280 285 הזרם האסלאמי-דתי: שימור הכוח והפעולה במרחב הציבורי... התרופפות ההתארגנות הקיבוצית בצל שלטון עצמי הגמוני וזהויות פרימורדיאליות... 289 סיכום התארגנות אזרחית בצל שימור המבנה המסורתי היווצרות התנאים לגיבוש זהות לאומית ולהתפתחות סדר חברתי מודרני... 292 294 298 300 304 306 הניסיון לגיוס פוליטי וכינון זהות לאומית באמצעות התארגנות אזרחית... השתתפות פוליטית והתארגנות ציבורית... לאחר 1982: הרחבת ההתארגנות האזרחית בצל היחלשות אש"ף... האצת התפתחותם של הארגונים האזרחיים באינתיפאדה... בלימת התפתחות ההתארגנות האזרחית תחת השלטון העצמי... שרידות המבנה החברתי המסורתי בצד ההתארגנות האזרחית...
vii ביבליוגרפיה מקורות ראשוניים 310 311 313 315 315 316 316 317 318 318 א. ב. ג. ד. ה. ו. ז. ח. ט. י. תעודות: גופים ואישים בגדה המערבית (1994-1978)... תעודות: אש"ף (1993-1968)... תעודות: פלגים פלסטיניים (1996-1970)... תעודות: הזרם האסלאמי (1997-1985)... תעודות: הרשות הלאומית הפלסטינית (1999-1993)... תעודות: ארגונים בלתי-ממשלתיים ברשות הפלסטינית (1996-1994)... תעודות: הממלכה הירדנית ההאשמית (1988-1971)... תעודות: ממשלת ישראל (1995-1967)... תעודות: מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי (1986-1978)... תעודות: מסמכים מדיניים (1995-1989)... 318 יא. תעודות: ארגונים זרים (1999-1985)... 319 יב. תעודות: כרוזים, גילויי דעת של ארגונים וגופים ב"פנים" (1996-1988)... מקורות משניים 321 325 332 335 343 349 353 354 357 360 א. ב. ג. ד. ה. ו. ז. ח. ט. י. ספרים: ערבית... ספרים: אנגלית... ספרים: עברית... מאמרים: ערבית... מאמרים: אנגלית... מאמרים: עברית... דיסרטציות... ראיונות מתועדים... עיתונות... כתבי-עת...
viii 361 363 יא. יב. אתרי אינטרנט... הרצאות וכנסים מתועדים... Abstract
ix הערות מבוא לקורא לנוחיות הקריאה ננקטה בגוף העבודה שיטת תעתיק מופשטת, ובעיקר הוספו אותיות לשמות ומושגים ערביים כדי לציין חולם חסר, צירה, חיריק ושורוק (למשל: פייצל חוסייני, ולא פיצל חסיני). בשמות גופים ומוסדות (ארגונים, מפלגות) בגוף העבודה, וכן בציון המקורות (שמות מחברים ועורכים, שמות עיתונים, כתבי עת וספרים) הוקפד על התעתיק הפונטי המזרחני: האות ظ - נכתבת: ט' ונהגית: ז غ האות - נכתבת: ע' ונהגית: ג خ האות - נכתבת: ח' ונהגית: כ (לא דגושה) האות ض - נכתבת: צ' ונהגית: ד בעבודה נעשה שימוש בשם 'ארץ-ישראל' כאשר הארץ מוזכרת בהקשר יהודי-ישראלי; בשם 'פלסטין', במקרים בהם ההקשר הוא ערבי או מערבי; בצירוף פלסטין/ארץ-ישראל לציון ניטראלי; ובצירוף פלשתינה/א"י בהתייחס לתקופת המנדט הבריטי. המושגים 'הפנים' (אל-דאח'ל) ו-'החוץ' (אל-ח'ארג') המופיעים בעבודה, היו כינויים מקובלים אצל הפלסטינים להבחנה בין האוכלוסייה בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, 'הפנים', לבין הפלסטינים הנמצאים מחוץ לתחומי הארץ, 'החוץ'. לעיתים הם מציינים את האליטה המנהיגה: מנהיגות 'הפנים' (קיאדת אל-דאח'ל), או הנהגת 'החוץ' (קיאדת אל-ח'ארג'). הצירוף 'השלטון הישראלי' מבטא בעבודה את מרכיביו של גוף השליטה הצבאי הריבוני של ישראל בשטחי הגדה המערבית (הממשל הצבאי, המנהל האזרחי).
ה" 1 מבוא היסטורי הפלסטינים במחצית הראשונה של המאה ה- 20 חברה כפרית בעלת נאמנויות פרימורדיאליות ומקומיות אזור גב-ההר המשתרע מהר שכם בצפון ועד הר חברון בדרום, מהווה חלק מפלסטין/ארץ-ישראל. שמו, הגדה המערבית, ניתן לו על-ידי ממשלת ירדן, שכבשה את האזור במלחמה ב- 1948 וביקשה 1 לראות בו חלק מהממלכה השוכנת משני עברי נהר הירדן. לפי החלטת החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947, היווה אזור זה חלק של המדינה הערבית הפלסטינית, שהייתה אמורה לקום בצד המדינה היהודית. הסכם שביתת הנשק הישראלי-ירדני מ- 1949 הותיר את הגדה המערבית ואוכלוסייתה הפלסטינית תחת שלטון ירדן. התפתחותה הכלכלית והחברתית של אוכלוסיית הגדה המערבית במהלך המאה ה- 20, הושפעה מתהפוכות פוליטיות שעברו על האזור ומהעובדה שלצידה התפתחו במהלך המאה ה- 20 2 החברה והמשק היהודיים-ישראליים. עד 1948, היה האזור תחת שלטון המנדט הבריטי, כחלק 3 מפלשתינה/א"י שהפכה לישות מנהלית נפרדת לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית. בעקבות המלחמה ב- 1948, הפכה הגדה המערבית להיות הקיבוץ הפלסטיני הגדול ביותר, והיא סופחה לממלכת ירדן. סיפוח זה נמשך עד לכיבוש הישראלי ב- 1967. המאבק המתמשך סביב פתרון הבעיה הפלסטינית, הביא לכך שהמדינות ששלטו בגדה המערבית במהלך המאה ה- 20, בריטניה, ירדן וישראל, לא גיבשו תוכניות פיתוח כלכליות וחברתיות ארוכות טווח עבור אוכלוסייתה. חיוניותם של תכנון ופיתוח בתחומים אלה, בלטה לאור קצב צמיחתה הגבוה של האוכלוסייה, כתוצאה מירידה חדה בתמותה ומשיעורי פריון 3%-2.5% גבוהים. שיעור הריבוי הטבעי נע בין בממוצע לשנה והכפיל את גודל האוכלוסייה 4 מתקופת שלטון אחת לתקופת השלטון הבאה. העדר עצמאות מדינית ותוכניות פיתוח ארוכות 1 על מקומו של האזור בחלוקה האדמיניסטרטיבית של פלסטין/ארץ-ישראל, בעיקר בשתי המאות האחרונות, ראה: דוד פרחי, חלוקה האדמיניסטרטיבית של יהודה ושומרון", רפי ישראלי (עורך), עשר שנות שלטון ישראלי ביהודה ושומרון, 1977-1967 (ירושלים: האוניברסיטה העברית, הוצאת י"ל מאגנס, תשמ"א), עמ' 191-182. 2 על המבנה הכלכלית והחברתי של תושבי הארץ הערביים במאה ה- 19, תחת השלטון העות'מאני, ראה: Gad Gilbar (ed.), Ottoman Palestine 1800-1914: Studies in Economic and Social History (Leiden: E. J. Brill, 1990) [hereinafter: Gilbar, Ottoman Palestine]; Roger Owen, The Middle East in the World Economy: 1800-1914 (London: Methuen, 1981). 3 על תהליך הפיכת פלסטין לישות מנהלית נפרדת לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית ראה: Esco Foundation for Palestine, Palestine: A Study of Jewish, Arab, and British Policies (New Haven: Yale 119-177; pp. University Press, Vol. 1, 1947) [hereinafter: Esco, Palestine], מחמד מחמוד אל-דיב, חדוד פלסטין דראסה תחליליה לות'איק אל-אנתדאב (קהיר: ג'אמעת עין שמס, 1979). 4 און וינקלר, "מגמות בכלכלה הפלסטינית לפני הסכם אוסלו ואחריו: המימד התעסוקתי", המזרח החדש, כרך מ"ג (תשס"ב) [להלן: וינקלר, "מגמות בכלכלה"], עמ' 273-247; יעקב ליפשיץ, שינויים סקטוריאליים וצמיחה כלכלית בשטחים המוחזקים 1972-1922 (אוניברסיטת תל-אביב: המכון ע"ש דוד הורוביץ לחקר ארצות מתפתחות, דו"ח מחקר מס' 1974), 6, עמ' 4; אברהם כהן, כלכלת השטחים הגדה המערבית ורצועת עזה, 1980-1922 (גבעת חביבה: המכון ללימודים ערביים, 1986) [להלן: כהן, כלכלת השטחים], עמ' 145; 92-86, גד גילבר, מגמות בהתפתחות
2 טווח, הקשו על התפתחות מוסדות שלטון וגופי חברה וכלכלה. במשך השנים עוצבו פניהם של דפוסים חברתיים וכלכליים ומבנים פוליטיים שונים בגדה המערבית, תוך ניהול המאבק הלאומי לשחרור. מאבק זה לווה בהתמודדות פוליטית בין אליטות שייצגו זהויות קיבוציות לאומיות, על- לאומיות ותת-לאומיות, שהתקיימו בחברה, שעה שההנהגה הלאומית נפקדה מן האזור מאז המחצית השנייה של שנות ה- 30. רוב שטחה של הגדה המערבית הועבר לידי השלטון הפלסטיני העצמי בשלהי העם הפלסטיני. 5 1995, בעקבות הסכמי אוסלו שנחתמו בין ממשלת ישראל לבין אש"ף, כנציגו של בדומה למרבית החברות הערביות במזרח התיכון, היו רוב תושבי הגדה המערבית כפריים, ונאמנויות אזוריות והשתייכויות דתיות, משפחתיות ושבטיות, 6 אפיינו אותם. התקיימה בקרבם דיכוטומיה ברורה בין ארגון קהילתי כפרי שעסק ביצור חקלאי, לבין מרכזים עירוניים שהיו בעלי 7 תרבות מסחר עירונית. חלוקה חרף ופערים זו הירארכית כלכליים, הייתה החברה מחולקת למוקדי הזדהות על פי קווי מתאר משפחתיים בעיקרם ולא מעמדיים, ועל-כן הייתה בעלת תודעה 8 משפחתית ומקומית. המשפחה המורחבת הייתה מסגרת ההזדהות וההשתייכות העיקרית של הפרט, שהבטיחה את קיומו וביטחונו הפיזי, הכלכלי והחברתי. הבסיס החברתי של הכוח המשפחתי היה קשור בגודלה של המשפחה המורחבת, בהיקף הקרקעות שבשליטתה, במספר תומכיה במאבקים הבין-משפחתיים בתחומים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים, וכן בנגישותה 9 למשרות ציבוריות מנהליות. יציאת הכפר הערבי מבידודו, בין השאר כתוצאה מהנהגת מסחר חקלאי תמורת כסף ומרכוז מוסדות הממשל, הביאה לצמצום הבריתות המשפחתיות והשבטיות המסורתיות ברוב הדמוגרפית של הפלסטינים, 1987-1970 (אוניברסיטת תל-אביב, מרכז משה דיין: סקירות 108, ספטמבר 1989) [להלן: גילבר, מגמות בהתפתחות הדמוגרפית]; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 1991 (ירושלים: הוצאת הלמ"ס, תשנ"ב), עמ' 710, לוח 27.1. 5 Israeli-Palestinian Interim Agreement on the West Bank and the Gaza Strip Washington, D.C.,.http://www.knesset.gov.il/process/docs/heskemb_eng.htm - September 28, 1995. 6 על המבנה החברתי והפוליטי של החברה הערבית בארץ בשלהי האימפריה העות'מאנית וראשית המנדט הבריטי, שהיה מאופיין בסיעתיות (factionalism) בשל מבנה מסורתי של משפחות מורחבות, חמולות ושבטים, ראה: Issa Khalaf, Politics in Palestine: Arab Factionalism and Social Disintegration 1939-1948 (New York: State University of New York Press. 1991) [hereinafter: Khalaf, Politics in Palestine], pp. 24-9; Richard Lawless (ed.), The Middle Eastern Village: Changing Economic and Social Relations (London: Croom Helm, 1987). 7 על עיצוב המבנים החברתיים, קשרי המסחר והחשיבות של יחסי עיר-כפר באזור הר שכם, בפתחה של המאה ה- 20, ראה: Nablus, 1700-1900 Beshara Doumani, Rediscovering Palestine: Merchants and Peasants in Jabal (Berkeley and Los Angeles: University of California press, 1995). 8 ואצף עבושי, אל-ערבי אל-עצרי משאכל אל-תטור ואל-תחדית' פי אל-עאלם אל-ערבי (אוניברסיטת ביר-זית, 1989) [להלן: עבושי, אל-ערבי אל-עצרי]. 9 Roger Owen (ed.), Studies in the Economic and Social History of Palestine in the Nineteenth and Twentieth Centuries (Carbondale: Southern Illinois University Press, 1982) [hereinafter: Owen (ed.), History]; Studies in the Economic and Social אחסאן אל-נמר, תאריח' ג'בל נאבלס ואל-בלקאא' (נאבלס: מטאבע ג'מעית עמאל אל-מטאבע אל-תעוניה,,(1975 ;186-183 Peasantry Elizabeth A. Finn, Palestine (London: Marshall Bros., 1923), pp. 18-21.
ק ) 3 10 אזורי הארץ. גם ההתלכדויות על בסיס החלוקה ההיסטורית לקבוצות קייס ו-ימן, ששורשיהן בצפון חצי האי ערב ובדרומו והן קשורות לתקופת הנדידות לאזור 11 אחרי כיבושי האסלאם, איבדו מחשיבותן כמוקדים של הזדהות שבטית. מערכת בריתות חדשה ומורכבת יותר נדרשה כדי לענות על צרכי הקשרים המשתנים בין הכפריים והמגזר העירוני, 12 הפלסטינית לחברה היהודית, מצד שני. מצד אחד, ובין החברה בצד התפתחויות אלו, חדלו העדה, המשפחה והשבט, להיות הגורמים היחידים בקביעת נאמנותה ורגש השתייכותה של החברה הפלסטינית. כמו ברוב החברות הערביות במזרח-התיכון, מסגרת הזדהות חדשה עלתה בתקופה הנסקרת, שמקומה בין המסגרת הרחבה, של הזהות העדתית-הדתית, לבין זו הקטנה, של קשרי שארות. מסגרת ביניים זו נשענה על הופעתו של רגש לאומי שיסודו בקשר טריטוריאלי-מדינתי. חרף התמורות החברתיות והפוליטיות, שלרוב היו תוצאה של השאלת דפוסים תרבותיים מערביים, נשמרו בחלקים ניכרים באוכלוסייה דפוסים חברתיים ישנים שהיו חלק אורגאני מן החברה המסורתית, כמו הפטריארכאליות והעדפת שלמות הקולקטיב על פני טובת היחיד. התוצאה הייתה, שמסגרות נאמנות ודפוסים חברתיים ופוליטיים ישנים וחדשים, התקיימו זה בצד זה והחברה נותרה, ביסודה, בעלת נאמנויות פרימורדיאליות ומקומיות. אלה הקשו על התגבשות תפיסה המציבה את הפרט וזכויותיו החוקיות מעל הקולקטיב, ומאפשרת ליחידים 13 בחברה להתלכד על בסיס ציבורי, מתוך בחירה עצמאית וללא זיקה למסגרות הפרימורדיאליות. הפלסטינים תחת המנדט הבריטי: פיתוח ללא תכנון כלכלי וחברתי 14 תחת המנדט הבריטי, שהביא עימו סדרי מינהל תקינים, חל פיתוח כלכלי וחברתי שנעדר תכנון 15 ארוך טווח. בחברה הפלסטינית התפתחו תהליכים שהצמיחו שכבת סוחרים ותעשיינים שנעדרה 10 זאב אברמוביץ' וישראל גלפט, המשק הערבי בארץ ישראל ובארצות המזרח-התיכון (תל אביב: הקבוץ המאוחד, תש"ד); הנרי רוזנפלד, הם היו פלחים עיונים בהתפתחות החברתית של הכפר הערבי יבוץ בארי: הקיבוץ המאוחד, 1964) [להלן: רוזנפלד, הם היו פלחים]. 11 Miriam Hoexter, "The Role of Qays and Yaman Factions in Local Political Divisions: Jabal Nablus Compared with the Judean Hills in the First Half of the Nineteenth Century", Asian and African Studies (9, 1975), pp. 243-311. 12 Samih K. Farsoun, and Christian Zacharia, Palestine and the Palestinians (Boulder, Colorado: Westview Press, 1997) [hereinafter: Farsoun and Zacharia, Palestine and the Palestinians], pp. 21-60; סלים תמארי, "החברה הפלסטינית המשכיות ושינוי", עאדל מנאע (עורך), הפלסטינים במאה העשרים מבט מבפנים (המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, 1999) [להלן: תמארי, "החברה הפלסטינית"], עמ' 39-38. 13 עזמי בשארה, "בין לאום לאומה: הרהורים על הלאומיות", יואב פלד ועדי אופיר (עורכים), ישראל: מחברה מגויסת לחברה אזרחית? (ירושלים: מכון ון ליר, הקיבוץ המאוחד, 2001) [להלן: בשארה, "בין לאום לאומה"], עמ'.52 14 Farsoun and Zacharia, Palestine and the Palestinians, pp. 66-116; Rashid Khalidi, The Iron Cage: The Story of the Palestinian Struggle for Statehood (Boston: Beacon Press, 2006) [hereinafter: Khalidi, The Iron Cage], pp. 31-69.
4 תודעה חברתית-כלכלית, הביאו לפרולטריזציה שלא יצרה תנועת פועלים מעמדית, ויצרו שכבת 16 משכילים שלא הייתה גורם מחולל תמורה בחברה ובכלכלה. בשנות ה- 30 וה- 40 החלו בעלי קרקעות גדולים ופקידי מדינה שעושרם לא היה תלוי בקרקע, להשקיע בעסקי יבוא ויצוא, בנכסי דלא-ניידי ובתעשיות קלות כמו טחנות קמח, טקסטיל וחומרי בניין. כתוצאה מכך צמחה שכבה של סוחרים ותעשיינים 17 בריכוזים העירוניים, אך זו לא הצמיחה מעמד בורגני מגובש ולא שינתה את המבנה המסורתי של החברה. הפיתוח המהיר של השירותים השונים יצר מצב בו כמחצית המועסקים הערביים, מתוך כ- 300 אלף, היו באמצע שנות ה- 40 פועלים שכירים בתחום הבנייה, העבודות הציבוריות והעבודה במחנות 19 18 הצבא. אלה לא ניתקו, בדרך כלל, את קשריהם עם כפר מולדתם ובית האב אליו השתייכו, ורובם סבלו מתנאי ארגון מקצועיים נחותים. לפועלים השכירים בחקלאות לא היה, למעשה, כל ארגון מקצועי, ובעקבות אירועי המרד הערבי שהחלו ב- 1936 נותקו גם הקשרים שהיו עם 20 הארגונים המקצועיים של הפועלים החקלאים היהודים. פועלי התעשייה עבדו במפעלים קטנים, בדרך-כלל, ורק במקומות עבודה מועטים נוצרו תנאים להתארגנות מקצועית סדירה. מנתוני השנים 1946-1945 עולה, כי רק כ- 20 אלף פועלים, מתוך כ- 300 אלף מועסקים, היו מאוגדים 21 בארגונים מקצועיים. 22 החינוך, תחת מינהל המנדט הייתה רמת השירותים הציבוריים, הבריאות והסדר הציבורי, מתקדמת יחסית למשק וחברה מסורתיים. בתנאים אלה חלה צמיחה מהירה של שכבת משכילים, ללא יחס לצורכי המשק הערבי הפלסטיני, והיא כללה בעלי השכלה מוגדרת, אנשי 15 על המדיניות הכלכלית שאכף המנדט על הארץ, שכללה שליטה במטבע, רישום קרקעות, ומיסוד מערכות חיים ראה: Policy, 1920-1929 Barbara J. Smith, The Roots of Separatism in Palestine: British Economic (Syracuse, New York: Syracuse University Press, 1993); Sarah Graham-Brown, "The Political Economy of Jabal Nablus, 1920-1948", Owen (ed.), Studies in the Economic and Social History, pp. 88-176; Roger Owen, Economic Development in Mandatory Palestine: 1918-1948, George T. Abed (ed.), The Palestinian Economy: Studies in Development Under Prolonged Occupation (London and New York: Routledge, 1988), pp. 13-35. 16 ניתוח התמורות הכלכליות-חברתיות והפוליטיות תחת המנדט הבריטי והשפעתן על עיצוב המבנה החברתי הפלסטיני, ובמיוחד על מעמדות החקלאים והפועלים, ראה: pp. 25-44 ;Khalaf, Politics in Palestine, אנתולוגיה על ההיסטוריה של מעמדות פועלים במזרח-התיכון במאה ה- 20, ראה: Zachary Lockman (ed.), Workers and Working Classes in the Middle East: Struggles, Histories, Historiographies (Albany: State University of New York Press, 1994). 17 Salim Tamari, "Factionalism and Class Formation in Recent Palestinian History", Owen (ed.), Studies in the Economic and Social History [hereinafter: Tamari, "Factionalism"], pp. 198-199. 18 כהן, כלכלת השטחים, עמ' 55 והערות 41 ו- 42 שם. 19 הנרי רוזנפלד, הם היו פלחים, עמ' 26-25. 20 על קשרי גומלין ויחסים פורמאליים ובלתי פורמאליים שהתפתחו בין הפועלים הערביים והיהודיים בפלסטין תחת שלטון המנדט, ראה: Palestine, Zachary Lockman, Comrades and Enemies: Arab and Jewish Workers in 1996); press, (Berkeley and London: University of California 1906-1948 כהן, כלכלת השטחים, עמ'.57 21 שם, עמ' 59-58; יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל (תל-אביב: עם-עובד, 1947), עמ' 369. 22 על נתוני מערכת החינוך הממשלתית והעלייה במספר התלמידים ביחס לאוכלוסייה ראה: יוסף ושיץ, הערבים בארץ ישראל (מרחביה: ספריית פועלים, 1947), עמ' 236.
5 הוראה, כוהני דת מוסלמים ונוצרים, עסקנים פוליטיים, בעלי מקצועות חופשיים ופעילי אגודים 23 מקצועיים. הגידול המהיר של מנגנון המדינה והרשויות המוניציפאליות, שהעסיקו כמחצית המשכילים, הצמיח שכבה משכילה שרכשה ניסיון במינהל ממשלתי, שירותי משטרה, חינוך ובריאות, 24 ותרמה להתפתחות חברתית, כמו למשל, בתחום העיתונות. בהעדר תכנון לאומי ארוך טווח, חלו עיוותים בתהליך הפיתוח החברתי והכלכלי של האוכלוסייה. ירידת חלקה של החקלאות בתעסוקה ובתוצר לא הייתה מלווה בתהליך מיכון ותמורה טכנולוגית בכיוון של העלאת פריון העבודה. חל פיגור בפיתוח התעשייה, שחלקה בתוצר הלאומי הגולמי נותר נמוך, ומנגד היה גידול ניכר בפיתוח השירותים הממשלתיים, ללא פרופורציה לצרכי המשק. כתוצאה מעיוותים אלה לא התפתחה שכבה עירונית-חילונית שעיסוקה בתעשייה, כספים, מסחר ושירותים, היכולה להוביל 25 לקדמה כלכלית וחברתית. העיר לא הפכה כוח המושך אליו אוכלוסייה כפרית ומשנה, בדרך זו, את יחסי-הכוחות בין המנהיגות המסורתית וההנהגה הכלכלית והפוליטית החדשה. למרות היקפו הגדול של מעמד השכירים לא התגבש בקרבו פרולטריון במובנו המודרני. לא גובש כוחו של איגוד מקצועי כגורם חברתי ופוליטי עצמאי. ההנהגה החברתית, הדתית והפוליטית נשארה, אפוא, בידי השכבה המסורתית של בעלי הקרקעות, שעיקר הכנסתם מדמי האריסות 26 (הרנטה) החקלאית ומהריבית על חובות הפלאחים. כמו ברוב החברות הערביות במזרח-התיכון, שכבת המשכילים החילוניים לא הפכה להיות 27 גורם מחולל תמורה כלכלית וחברתית ברמה הלאומית, שכן רובה הייתה בעלת אופי פקידותי, 28 והיא נסמכה אל שולחן הממשלה והייתה תלויה בתקציב המדינה. חסרו בה ציבור סטודנטים, מרצים סגל ומכוני מחקר, המהווים בחברות מתפתחות בית יוצר רוחני לתנועת התחדשות לאומית. בהעדר פיתוח תעשייתי לא היה גם ביקוש לבעלי-מקצוע בשטחי הטכנולוגיה השונים. רבים רכשו השכלה כללית הומאניסטית, ובמיוחד לימודי משפטים, לצורך השתלבות במנגנון המדינה. בסוף שנות ה- 30 ובמהלך שנות ה- 40 קיבלו רוב המשכילים את הכשרתם כהן, כלכלת השטחים, עמ' 63. 60-59, 24 על התפתחות העיתונות הערבית הפלסטינית באותה עת ראה: מצטפא' כבהא, "העיתונות הערבית הפלסטינית בתקופת המנדט הבריטי" [חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה] (תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, 1979). 25 pp. 197-199 ;Tamari, "Factionalism", כהן, כלכלת השטחים, עמ'.51-49 26 שם, עמ' 74. 27 Farhad Kazemi and John Waterbury (eds.), Peasants and Politics in the Modern Middle East (Miami: Florida International University Press, 1991); Morroe Berger, Bureaucracy and Society in Modern Egypt: A Study of the Higher Civil Service (New Jersey: Princeton University Press, 1957), pp. 94-95. 28 על השינויים הכלכליים והחברתיים שחלו בשנות ה- 30 ובעיקר ה- 40, שהביאו לצמיחת אליטה בורגנית חדשה, שלא עלה בידה לקרוא תגר על האליטה המסורתית, ראה:.45-60 pp. ;Khalaf, Politics in Palestine, כהן, כלכלת השטחים, עמ' 59; ראה השוואה בין החברה הפלסטינית לחברות ערביות שכנות שהיו תחת המנדט הבריטי, לפיה הפלסטינים היו מתקדמים באותה מידה בהתפתחותם החברתית, אצל:.30-31 pp. Khalidi, The Iron Cage, 23
ס ) 6 באוניברסיטאות של בירות וקהיר, שם ספגו את רוח הלאומיות הערבית. בשובם לארץ הם נשאו עימם את דגל המלחמה באימפריאליזם המערבי כיעד ראשון בסדר העדיפויות הלאומי, ומיעטו לעסוק בבעיות חברה וכלכלה פנימיות. הגדה המערבית תחת שלטון ירדן: העדר תכנון ופיתוח כלכלי וחברתי ממשלת ירדן, אשר שלטה בגדה המערבית לאחר המנדט הבריטי, נקטה מדיניות עקבית של פיתוח הגדה המזרחית אשר באה, במידה רבה, 29 על חשבון הגדה המערבית. ההשקעה של ממשלת ירדן בגדה המערבית הייתה מצומצמת, וכמו בתקופת המנדט חלו עיוותים בצמיחה הכלכלית 30 והחברתית שנבעו מהעדר תכנון ופיתוח ארוכי טווח. אוכלוסיית הגדה המערבית אשר הופרדה בעקבות המלחמה ב- 1948 משאר ערביי הארץ, מנתה כ- 490 אלף תושבים. לאוכלוסייה הקבועה נוספו כ- 280 אלף פליטים מאזורי החוף בעקבות 31 המלחמה ב- 1948. מאז הייתה הגדה המערבית לקיבוץ הגדול ביותר של העם הפלסטיני. כחברה 32 כפרית ומסורתית, בעלת כושר ייצור שנתי מוגבל, לא היה ביכולתה של אוכלוסיית הגדה 3% המערבית להתמודד מבחינה כלכלית קליטת עם הפליטים ועם גידול אוכלוסין בקצב של 33 לשנה. המצב הכלכלי-חברתי בגדה המערבית חייב פיתוח כלכלי, אך לא נמצאו בה ארגונים כלכליים עצמאיים שיפעלו בכיוון זה. מנהיגי המפלגות ונציגי אוכלוסיית האזור בפרלמנט הירדני עסקו, בעיקר, במאבקים פוליטיים מתמשכים על הגבלת סמכויות בית המלוכה לטובת משטר קונסטיטוציוני ובסוגיות שונות בתחום מדיניות החוץ וזנחו את בעיות הפיתוח הכלכלי והחברתי. אוכלוסיית הפליטים הייתה בטיפולה של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם [להלן: 34 ססו"ת] שנמנעה, בדרך כלל, ממפעלי שיקום יסודיים. ההכשרה המקצועית שקיבלו הפליטים 29 ניתוח מפורט של המדיניות הכלכלית של ירדן כלפי הגדה המערבית ראה: ג'מיל הלאל, אל-צ'פה אל-ע'רביה: אל- תרכיב אל-אג'תמאעי ואל-אקתצאדי (1974-1948) (בירות: מנט'מת אל-תחריר אל-פלסטיניה, מרכז אל-אבחאת', ינואר 1975) [להלן: הלאל, אל-צ'פה אל-ע'רביה], עמ' 167-45; כהן, כלכלת השטחים, עמ' 141-85. 30 סקירה כללית על כלכלת הגדה המערבית בשנות השלטון הירדני ראה: Antoine Mansour, West Bank Economy 1948-1984, George T. Abed (ed.), The Palestinian Economy: Studies in Development Under Prolonged Occupation (London and New York: Routledge, 1988), pp. 71-99. 31 United Nations Conciliation Commission for Palestine: Final Report of the United Nations Economic Survey Mission for the Middle East (Lake Success, New York: United Nations, 1949), Part I, Appendix (B). 32 כהן, כלכלת השטחים, עמ' 86. נתונים נוספים על המצב הדמוגראפי בגדה המערבית לאחר 1948 ראה: הלאל, אל- צ'פה אל-ע'רביה, עמ' 21-17. 33 על הנזקים הכלכליים שנגרמו לאוכלוסיית הגדה המערבית כתוצאה מניתוקה מיתר אזורי הארץ שנכבשו על-ידי ישראל ב- 1948, ראה: הלאל, אל-צ'פה אל-ע'רביה, עמ' 38-37; 25-21, על הסיוע שהוגש לפליטים על-ידי סוכנות הסעד והתעסוקה סו"ת) של האו"ם ראה: יורם בן-פורת, "קיום כלכלי על רקע של תמורה ממצאים מוקדמים ממחקר במחנה פליטים", יעקב קופ (עורך), תמורה חברתית ופיתוח במזרח התיכון (ירושלים: האוניברסיטה העברית, אוגוסט 1968), עמ' 48-25. 34 ;/http://www.un.org/unrwa על המבנה הארגוני של ססו"ת ודרכי פעולתה ראה גם: איריס אגמון, הפזורה הפלסטינית בעולם, 1982-1948 היבטים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים (אוניברסיטת תל-אביב: מכון שילוח, יוני
7 והחיפוש שבא בעקבותיה אחר מקומות עבודה בתוך הגדה המערבית, יצרו קושי לאור אפשרויות התעסוקה המוגבלות במקום. הפיתוח הכלכלי בגדה המזרחית, הפך להיות כוח משיכה לעובדים מהגדה המערבית. 1967-1948 בין היגרו מהגדה המערבית למעלה מ- 155 אלף מאוכלוסייתה הקבועה וכ- 240 אלף פליטים, רובם גברים בגיל העבודה, בני 35.39-20 ההגירה לגדה המזרחית דלדלה את משאבי האנוש, ההון והחסכונות של הגדה המערבית. בין המהגרים היו פועלי בניין, בעלי מקצוע, מנהלי מפעלים, יזמים, וכן רבים משכבת המשכילים, ביניהם מורים, עובדי רפואה ובעלי מקצועות טכניים. תהליך ההגירה סחף איתו גם משפחות מיוחסות שהעבירו את מרכז חייהם לירדן והשתלבו בחצר המלוכה, במנגנון המדינה ובפיתוח התעשייתי והעירוני. כתוצאה מההגירה ומהעברת המרכז המנהלי, הפיננסי, והתעשייתי לרבת עמון - נחלש הפיתוח העירוני בגדה המערבית וגברה התלות של האוכלוסייה בגורמי חוץ בתחומים רבים. כך, מערכת התובלה והקשר עם העולם החיצוני תיירות, תעופה, יבוא ויצוא עברה כולה דרך הגדה המזרחית; העברות הכספים של קרובי המשפחות מארצות המפרץ הגיעו, בדרך-כלל, מהגדה המזרחית; כספי ססו"ת וחלוקתם נקבעה על ידי גופים שמחוץ לשליטתה של אוכלוסיית הגדה המערבית; הזרמת ההון על ידי הסקטור המשפחתי הייתה תלויה, לעיתים, ביחסים 36 הפוליטיים של אוכלוסיית הגדה המערבית עם השלטון הירדני. מצד שני, התפתחו עם השנים תנאים לצמיחה כלכלית בגדה המערבית, גם אם בשיעור הנמוך משיעורי הריבוי הטבעי. גידול האוכלוסייה העירונית של הגדה המזרחית יצר ביקוש גובר לתוצרת חקלאית, בעיקר פירות וירקות, מהגדה המערבית; צעירים שהיגרו לגדה המזרחית ולארצות המפרץ החלו להעביר חלק ממשכורתם למשפחותיהם בגדה המערבית; התרחשה התפתחות מהירה בשירותים בשל מגזר התיירות שנהנה מעזרה ישירה של ממשלת ירדן. הגדה המערבית הגיעה אמנם לדרגה גבוהה של אספקה עצמית, כ- 80%, הודות לתנועת התיירות הנרחבת, אך חלו עיוותים בצמיחה הכלכלית שנבעו מהעדר תכנון ופיתוח ארוכי טווח. ההשקעה של ממשלת ירדן בגדה המערבית הייתה מצומצמת; הביקוש המוגבר של תוצרת חקלאית מהגדה המערבית לא גרר הכנסת שינויים בטכנולוגיה החקלאית. תחת זאת, נמשכה הרחבת שטחי המטעים, בעיקר מטעי הזיתים וגידולים עתירי-עבודה אחרים, בשיטות מסורתיות שלא חייבו השקעות מרובות; תהליך דומה התרחש בתעשייה, כאשר פותחו מפעלים ומלאכות עתירי-עבודה, 1983) [להלן: אגמון, הפזורה הפלסטינית], עמ' 64-54; עבד אל-סלאם צאלח ערפה, אל-מנט'מאת אל-דוליה ואל- אקלימיה (בנע'אזי: אל-דאר אל-ג'מאהיריה ללנשר ואל-תוזיע ואל-אעלאן, 1993) [להלן: ערפה, אל-מנט'מאת אל- דוליה], עמ' 210-209. 35 כהן, כלכלת השטחים, עמ' 93-91. 36 שם, עמ' 96.
8 כמו בתי-בד, תעשיות סבון, סיגריות. בתנאים אלה שרדה האליטה של בעלי הקרקעות והסוחרים בגדה המערבית את התמורות הדמוגראפיות והכלכליות שיצרה המלחמה ב- 1948, ואת הסיפוח לירדן שבא בעקבותיה, 37 ועלה בידה לשמר את המבנה המסורתי של החברה. זהויות קיבוציות בחברה וביטוין המוסדי עד 1967 באימפריה האסלאמית העות'מאנית התקיימו זו בצד זו צורות שונות של הזדהות הפרט עם 38 הכלל. עם קריסתה בתחילת המאה ה- 20, הורישה האימפריה לנתיניה הערביים, בתוכם תושבי פלשתינה/א"י, יסודות לזהויות קיבוציות שונות: הזהות המשפחתית, שאפיינה את החברה המסורתית במזרח-התיכון, הזהות האסלאמית-דתית, ששימשה אבן יסוד למערכת השלטון של האימפריה העות'מאנית, והזהות הלאומית הפרטיקולארית, כאידיאולוגיה חדשה, מערבית, שהתבססה על סולידאריות 39 אזרחית במדינת לאום ריבונית. לאחר הסתלקות האימפריה העות'מאנית הוחלפה, במידה רבה, בקרב ערביי המזרח-התיכון השקפת העולם הדתית המאחדת, באידיאולוגיה מלכדת חדשה, הערביות (אל-ערובה), או הפאן-ערביות 40 (אל-קומיה אל-ערביה). זו הייתה ביטוי לזהות הקיבוצית של העמים דוברי הערבית, שהתבססה על הגדרה אתנית, 41 תרבותית ולשונית, והייתה מקור תקווה לקדמה ולעוצמה ערבית בעתיד. במהלך המאה ה- 20 עשו החברות הערביות במזרח-התיכון, ובתוכן החברה הפלסטינית, את דרכן במשעולי מדיניות החוץ והפנים, ובעיקר בתחומי הפיתוח הכלכלי והחברתי, תוך 42 גישושים ולבטים בסבך דפוסי הזהות השונים והמנוגדים. המדינות הערביות החדשות שנוצרו בגבולות שהותוו על יד המעצמות, היו חסרות לגיטימציה בעיני תושביהן משום שיצרו מסגרת קיבוצית טריטוריאלית וסדר פוליטי שחייבו שימוש בכוח כדי לקיימן, בניגוד לתפישה המסורתית 43 הלגיטימית. מדינות אלו נמצאו, לעיתים, במצב ביניים של ערעור הסדר המסורתי בטרם נוצר במקומו סדר אחר, וכמעט בכולן נשארו יסודות הזהות העל-טריטוריאליים או העל-מדינתיים או 37 שם, עמ' 110. 100-99, 38 מחקרים כלכליים וחברתיים אודות החברה הערבית בפלסטין תחת שלטון האימפריה העות'מאנית במאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20, ראה: Gilbar (ed.), Ottoman Palestine 39 בשיר נאפע, "נשוא' אל-אתג'אהאת אל-סיאסיה פי פלסטין אואח'ר אל-עהד אל-עת'מאני", קראא'את סיאסיה, שנה חמישית, גיליון מס' 1 (חורף, 1995), עמ' 56-27. 40 1973); Press, Ernest Dawn, From Ottomanism to Arabism (Urbana: University of Illinois אודות המושג "פאן-ערביות" ראה: Nazih N. Ayubi, Over-stating the Arab State - Politics and Society in the Middle East (London, New York: I. B. Tauris, 1995) [hereinafter: Ayubi, Over-stating the Arab State], p. 162. 41 על הנחת היסוד לפיה הזהות הערבית גזורה מן התרבות הערבית (אל-ת'קאפה אל-ערביה), ראה: ישראל גרשוני, מצרים בין ייחוד לאחדות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם) [להלן: גרשוני, מצרים], עמ' 201-200. 42 Ayubi, Over-stating the Arab State, pp. 135-165. 43 Michael Hudson, Arab Politics: The Search for Legitimacy (New Haven: Yale University Press, 1977).
9 44 התת-מדינתיים. ההתמודדות הפוליטית שהתנהלה בין מייצגי הזהויות הקיבוציות במדינות הערביות החדשות השפיעה בצורה מכרעת על ההתפתחות החברתית והמוסדית של החברות 45 הערביות. לעומת רוב החברות הערביות, לא הוגדרה זהות תושביה הערביים של פלשתינה/א"י במסגרת מדינה מודרנית. שלטון המנדט הבריטי לא הכיר בערביי הארץ, עד מסקנותיה של וועדת 46 פיל ב- 1937, כציבור בעל זכויות לאומיות הזכאי להגשמה לאומית עצמאית, אלא ציבור המורכב 181 47 מעדות בעלות זכויות אזרחיות ודתיות. דחיית החלטת העצרת הכללית של האו"ם מס' מנובמבר 1947 לחלוקת הארץ ותוצאות המלחמה ב- 1948, הותירו את הפלסטינים ללא מסגרת מדינית ריבונית. בעוד החברות הערביות במזרח-התיכון תוחמו בגבולות בין-לאומיים מוכרים כיחידות מדינתיות והגדירו בתוכן את זהותן הפרטיקולארית, נותרו ערביי הארץ ללא מוסדות 48 לאומיים מוכרים ובתהייה נמשכת אחר הגדרת זהותם העצמית. בנסיבות אלו התחרו קבוצות אינטרס פוליטיות שונות על הנהגת העם הפלסטיני, הגדרת זהותו העצמית וקביעת עתידו ודמותו 49 המדינית והפוליטית-חברתית. סיפוח הגדה המערבית לירדן יצר בקרב תושביה אמביוולנטיות 50 לגבי הגדרת זהותם. המפלגות והארגונים הפלסטיניים שפעלו באזור זה לאחר המלחמה ב- 1948, נחלקו בשאלת הזיקה לירדן. המפלגה הפרו-ירדנית, אל-אחראר (הליבראלים), שעם חבריה נמנו הפקידות הממשלתית 1949 הבכירה מטעם הכיבוש הירדני בגדה המערבית, תמכה בסיפוח ובנובמבר עם התמזגה 44 ראה למשל, אודות המתח השורר בירדן בדיאלוג בין זהות שבטית לזהות לאומית: Linda.L Layne, Home and Homeland: The Dialogues of Tribal and National Identities in Jordan (Princeton New Jersey: Princeton University Press, 1994). 45 על הגורמים לעליונותו של התחום הפוליטי על התחום הכלכלי בהתפתחות חברתית ומוסדית של חברות במזרח התיכון, ראה: ש. נ. אייזנשטדט, "דפוסי הריבוד בחברות מזרח תיכוניות", המזרח החדש, כרך כ"ו, חוברת 4-34 (תשל"ז/ 1967 ), עמ' 180-177. 46 League of Nations, Mandates Palestine, "Report of the Palestine Royal Commission", Presented by the Secretary of State for the Colonies to the United Kingdom Parliament by Command of His Britannic Majesty, Geneva, November 30th, 1937. Available at: http://domino.un.org/unispal.nsf/0/08e38a718201458b052565700072b358?opendocument 47 סעיף 26 של חוקת-היסוד של פלסטינה/ארץ-ישראל העניק אוטונומיה בנושאים פנימיים לכל עדה. Esco, Palestine, pp. 303-306. 48 ראה ניתוחו של רשיד ח'אלידי לגבי חלקן של בריטניה ואחריה ארצות-הברית, בתהליך דחיקתם של הפלסטינים במאה ה- 20 למצב המדומה על-ידו כ"כלוב של ברזל" Cage),(Iron שאיננו יכול להוביל לכינון מדינה פלסטינית בת- קיימא: Cage. Khalidi, The Iron 49 על הנרטיבים הסותרים של הזהות הפלסטינית ועל התפתחותה ראה: - Identity Rashid Khalidi, Palestinian The Construction of Modern National Consciousness (New York: Columbia University Press, 1997); Ibrahim Abu-Lughood (ed.), The Transformation of Palestine (Evanston: Northwestern U.P., 1971); Walid khalidi (ed.), From Haven to Conquest (Beirut: The Institute for Palestinian Studies, 1971). 50 שאול משעל, "הקונפליקט בין הגדה המערבית למזרחית בתקופת השלטון הירדני והשלכותיו על דפוסי המימשל והמינהל בגדה המערבית (1967-1949)" [חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה] (ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1974) [להלן: משעל, "הקונפליקט"], עמ' 339-338.
10 מפלגת אל-נהדה (התחיה) הירדנית, שהייתה מפלגה יחידה 51 ונהנתה מחסות המלך. אל-ג'בהה 1949 אל-שעביה (החזית העממית), שהוקמה בירושלים בראשית על-ידי אישים שונים, חלקם ממשפחת נשאשיבי, תמכה גם היא בסיפוח לירדן וקראה לצעירים להתגייס למשמר הלאומי 52 שהוקם על-ידי הלגיון ולעבור אימונים צבאיים. לעומת אלו, אנשי המופתי שהנהיגו את האוכלוסייה הפלסטינית עד המלחמה ב- 1948, התנגדו לסיפוח לירדן וביקשו להקים ממשלה פלסטינית עצמאית. עוד לפני חתימת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים וירדן, הוקמה בעזה, בראשות המופתי, ממשלת כל-פלסטין (חכומת עמום פלסטין), כניסיון ראשון לתת ביטוי פוליטי לזהות הלאומית הפלסטינית (מאי העצמאית. ממשלה זו הוכרה באוקטובר 1948 על-ידי מדינות ערב פרט לירדן וערב הסעודית, אך למעשה תפקידה הצטמצם לייצוג בליגה הערבית והיא חדלה להתקיים עוד לפני הקמת אש"ף 53 1964). כן התנגדו לסיפוח לירדן מפלגות בעלות אידיאולוגיה על-לאומית, כמו מפלגת אל- בעת' (התחייה), ותנועת אל-קומיון אל-ערב (הלאומיים הערבים), 54 ששאפו לאחדות ערבית. האחים המוסלמים 56 אסלאמית. 55 (אל-אח'ואן אל-מסלמון) ומפלגת השחרור (חזב אל-תחריר) שאפו לאחדות אבדן הטריטוריה ופיזור האוכלוסייה במלחמה היו לחוויה הטראומתית המעצבת של כל 57 חלקי העם הפלסטיני ונקודת ציון בהתהוותו ועיצובו כקהילת-לאום טריטוריאלית. יחסן המנוכר של המדינות הערביות לפליטי 1948 58 שהפך אותן למקום גלות, האכזבה מהתקווה שמדינות ערב יאחדו שורות ויסייעו במימוש שיבת הפליטים לבתיהם, וכן התמשכות הסכסוך עם ישראל - כל אלה הזינו במהלך שנות ה- 50, את תודעת הזהות הפלסטינית הייחודית של ערביי 51 על התופעה של פעילות מפלגתית משותפת לפלסטינים ולירדנים מזרמים שונים, כאחד מביטויי הסיפוח, ראה: עדנאן אבו עודה, "אל-עלאקאת אל-ארדניה אל-פלסטיניה", אל-סיאסה אל-פלסטיניה, גיליון מס' 14 (אביב 1997), עמ' 78-75. 52 יאיר אלגום, "עבר הירדן ואזור כיבושה בא"י", המזרח החדש, כרך א' חוברת 2 (ינואר 1950), עמ' 151-148. 53 צבי אל-פלג, "פלסטין עצמאית" בסבך היריבות הבינערבית 1946-1948 (אוניברסיטת תל-אביב: מכון שילוח,.(1982 54 אברהם סלע, הבעת' הפלסטיני מפלגת-התחייה הערבית הסוציאליסטית בגדה המערבית תחת שלטון ירדן (-1967 ( 1948 (ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1984) [להלן: סלע, הבעת' הפלסטיני] ; על אל-קומיון אל-ערב ראה: אמנון כהן, מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני (1967-1948) (ירושלים: האוניברסיטה העברית, י"ל מאגנס, תש"ם) ] להלן: כהן, מפלגות], עמ' 79-73. 55 על האחים המוסלמים ראה: מוא'ססאת אל-דראסאת אל-פלסטיניה, אל-קיאדאת ואל-מוא'ססאת אל-סיאסיה פי פלסטין 1948-1917 (עכא: דאר אל-אסואר, 1984) [להלן: אל-דראסאת, אל-קיאדאת ואל-מוא'ססאת], עמ' 502. 56 על מפלגת השחרור ראה להלן עמ' 27 והערה מס' 138 שם. 57 על "קהילת-הקורבן הלאומית" הצומחת מתוך קונפליקטים אתניים לאומיים ראה: עדית זרטל, האומה והמוות: היסטוריה, זיכרון ופוליטיקה (אור-יהודה: זמורה-ביתן, 2002), עמ' 25-32; וכן: Victim- Martin.S Jaffee, "The Community in Myth and History: Holocaust Ritual, the Question of Palestine, and the Rhetoric of Christian Witness", Journal of Ecumenical Studies, Vol. 28 (Spring 1991), pp. 230-231. 58 על הסיבות לכך ראה אצל: אגמון, הפזורה הפלסטינית, עמ' 47-31.
11 59 הארץ בצד זהותם כחלק מהאומה הערבית. החברה הפלסטינית בגדה המערבית קיימה בתוכה תודעת זהות רב-ממדית. היא הייתה נטולת התחייבות לזיקה מוחלטת למרכז פוליטי זה או אחר 60 ובה בעת חייתה בדו-קיום עם השלטון הירדני. יחד עם זאת, תהליכי התגבשות הלאומיות הפלסטינית היו מורכבים יותר מעמים אחרים באזור, שדמיינו את עברם ומורשתם באופן שאפשר להם להגדיר עצמם כיחידה לאומית ומלוכדת. לבד מהעובדה שהפלסטינים נעדרו מסגרות פורמאליות, כמו מדינה או מוסדות לאומיים, הרי היסודות החשובים בקרבם היו המסגרות המשפחתיות, השבטיות והמקומיות. דיכוטומיות ישנות 61 אלו המשיכו לחתור מתחת לאחדות הלאומית והקשו על בניית תנועה לאומית אחידה ומלוכדת. הזהות המשפחתית את תחושת ההשתייכות קיבל הפרט בחברה הערבית המסורתית במזרח-התיכון מן הקבוצה המקומית השבטית, הכפרית או העירונית שהייתה מבוססת על קשרי שארות או קשרים ארגוניים. קבוצה זו נתנה לפרט הרגשת-ערך וגאווה, מיקדה את קשרי הסולידאריות הקיבוצית 62 שלו ונתנה לו את הזהות בה נודע בעולם שמסביבו. זהות זו התייחסה למשפחות מורחבות וחמולות, שנבדלו מהמשפחה הגרעינית, המאפיינת חברות תעשייתיות מפותחות וכוללת בעל, אישה וילדיהם, ומקיפה שני דורות בלבד. המשפחה המורחבת (אהל, דאר) הקיפה שלושה דורות או יותר של שארי בשר, והחמולה (חמולה) הייתה צירוף של מספר משפחות מורחבות. המשפחה המורחבת הייתה ניידת פחות מזו הגרעינית מבחינה חברתית ומבחינה גיאוגרפית, ולחבריה היו פחות עצמאות וחופש, באופן יחסי, והיא תרמה במאפייניה אלה, להבדיל מהמשפחה המורחבת, 63 לחיזוק הרציפות של המסורת התרבותית. המשפחה המורחבת הייתה יחידת רכוש, יחידה כלכלית ויחידת מגורים אחת, שבבעלותה נכסי המשפחה. אלה היוו את היסוד לפרנסת בניה, שעבדו יחד במשק החקלאי או בעסק העירוני המשפחתי. אבי המשפחה היה בעל הנכסים היחיד, המפקח על הנכסים ומנהל המשק או העסק, שהקציב לבני המשפחה את דמי ההוצאות שלהם. במבנה חברתי פטריארכאלי זה, רווחה הנטייה 59 על אבדן הטריטוריה, התבוסה והפליטות, כגורמים מלכדים ומגבשים של זהות פלסטינית בעלת מאוויים לאומיים טריטוריאליים ראה גם להלן עמ' 32-30. 60 משעל: "הקונפליקט", עמ' 352-350. 61 ראה בעניין זה: Glenn Bowman, "Tales of Lost Land Palestinian Identity and Formation of Nationalist Consciousness", New Formations, 5 (Summer, 1988), pp. 31-52. 62 על הזהות המשפחתית והשפעתה על התפתחות התרבות של החברה הערבית ראה: השאם שראבי, מקדמאת לדראסת אל-מג'תמע אל-ערבי (בירות: אל-אהליה ללנשר ואל-תוזיע, 1981); כן ראה דברי ההקדמה של שמעון שמיר אצל: גרשוני, מצרים. 63 עבושי, אל-ערבי אל-עצרי, עמ' 326-299.
12 לנישואין בין בני משפחה קרובים מצד האב, לרוב בשל הצורך לשמר את נכסיה של המשפחה 64 המורחבת וכאמצעי להגברת הלכידות הפוליטית של החמולה. בני המשפחה גרו בבית אחד או בכמה מקומות דיור סמוכים, בשל הרכוש הקרקעי, צרכי עיבודו והרצון למנוע את פיצולו. בין מספר משפחות מורחבות, שביניהן הייתה קרבה והן היוו חמולה, התקיימה סולידאריות חברתית (אל-תצ'אמון), שבאה לביטוי בארגונים כמו אגודות צדקה שנוהלו בידי המשפחות הגדולות וברמה המקומית. אגודות אלו לא היו חלק מהממסד השלטוני, אלא חלק מהמורשת הקהילתית בחברות הערביות והן סייעו לקבוצות נזקקות כמו יתומים, אלמנות ועניים, בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. הזהות המשפחתית חייבה נאמנות למסגרת המשפחתית והשבטית, הקודמת לכל מסגרת אחרת, שכן בה מצאו בני המשפחה הגנה וביטחון פיזי וכלכלי. היא הכתיבה את ההתארגנות הקיבוצית על-פי יסודות פרימורדיאליים, כמו קשרי משפחה ושבט, שהיוו בסיס לנאמנות, ולא על-פי בחירה 65 חופשית של הפרט. המשפחה המורחבת הייתה, למעשה, היחידה החברתית היסודית, שכן השתייכות הפרט לקבוצות רחבות יותר כמו עדה דתית או אף מפלגה פוליטית, הייתה באמצעותה. כך, המפלגות המסורתיות במזרח-התיכון לא היו מבוססות על חברות אישית, אלא על וועד של נכבדים עירוניים בעל קשרים עם חמולות כפריות או שכונות עירוניות התומכות 66 בו. ראשי המשפחה המורחבת וראשי החמולה קיבלו את מעמדם באופן טבעי, בהיותם מזקני המשפחות הגדולות ובעלי הרכוש הקרקעי הרב. הם שמשו גם מוסד לבירורים וליישוב סכסוכים ומריבות בין בני החמולה. אחד המאפיינים המוסדיים של הזהות המשפחתית והשבטית היה המשפט השבטי המנהגי 67 (ערף או עאדה). משפט זה היה, בעיקרו, בוררות ולא שיפוט, משום שלא חייב את הצדדים ולא הייתה בו הבחנה בין משפט פלילי לבין משפט אזרחי, שכן גם במקרה של 64 רוזנפלד, הם היו פלחים, עמ' 106-105; הסבר שונה לגבי נוהג נישואין זה, המתייחס להבדלים בין עולמותיהם הפנימיים והרגשיים של גברים ושל נשים ומשמעויות הדבר בקשר הזוגי, ראה: Lila Abu-Lughod, Veiled Sentiments (Berkeley: University of California Press, 1986). 65 על הארגון החברתי והמבנה והמשפחתי בחברה הערבית ובחברה השבטית ראה: גבריאל בר, ערבי המזרח התיכון אוכלוסיה וחברה (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ג) [להלן: בר, ערבי המזרח], עמ' 145-140. 86-74, תורגם לאנגלית: Gabriel Baer, Population and Society in the Arab East (Translated from the Hebrew by Hanna Szoke). London: Routledge & K. Paul, 1964. 66 שם, עמ' ;197-187 Damascus, Philip S. Khoury, Urban Notables and Arab Nationalism: The Politics of 1860-1920 (London: Cambridge University Press, 1983) [hereinafter: Khoury, Urban Notables], pp. 285-326. 67 על המשפט המנהגי הבנוי על מסורות שבעל-פה, על חוקים מנהגיים ונוסחאות של התדיינות ופסיקה, ראה: ששון בר-צבי, מסורת השיפוט של בדווי הנגב (תל-אביב: משרד הביטחון, 1991); יוסף בן-דוד, ג'בליה שבט בדווי בצל המנזר (ירושלים: כנה,,(1981 עמ' ;145-129 Peasant Yifrah Zilberman, "The Kinship System of Muslim Society in the Judean Mountains: an Historical Perspective [M.Phil Thesis, Social Anthropology] (Cambridge: University of Cambridge, 1985.
13 מעשה פלילי היה צד ניזוק שהיה בר נקמה או בר פיצוי. בהעדר מדינה ריבונית התפשט המשפט המנהגי, כאלמנט חברתי ותרבותי, שבטי וכפרי, 68 גם באזורים עירוניים. משמעה של הערבות ההדדית (אל-תצ'אמון) בהקשר זה היה, כי לא היחיד אלא הקבוצה של בני המשפחה, היא החייבת בתשלום הפיצוי או זכאית לקבל את הפיצוי. הזהות המשפחתית עברה אמנם תהליך החלשות מתמיד לאורך המאה ה- 20, בעטיים של תהליכי עיור, שינויים כלכליים וחברתיים ואדמיניסטרציה ריכוזית בארצות המנדט, שפגעו 69 במסגרת של המשפחתית ובסמכויותיהם המסורתיות של ראשיה ונכבדיה. יחד עם זאת, המסגרת המשפחתית נותרה מרכיב עיקרי בתודעה החברתית ובתחושת ההזדהות של אוכלוסיית הכפרים והשבטים במקומות רבים במזרח-התיכון. זיקתו של בן הכפר למסגרות המסורתיות, לחמולה ולעדה הדתית, המשיכה להתקיים. פועלים שעבדו בעיר ראו בעבודתם השכירה שם מקור פרנסה בלבד וקשריהם לכפר ולצורת חייהם המסורתית נותרו בעינם. הרפורמות האגראריות, התיעוש המוגבר והמוביליות בתעסוקה, שהנהיגו משטרי הפיכה צבאיים ערביים (כמו מצרים, סוריה, עיראק) במחצית השנייה של המאה ה- 20, במטרה להשיג שינוי בריבוד החברתי, 70 לא יצרו דיפרנציאציה מעמדית. הניסיון לקעקע את הבריתות האופקיות של שבטים ושושלות יוחסין ואת הקשר של האדם הבודד אליהן, וליצור במקומן קשר אנכי של 71 המשפחה הגרעינית למדינה באמצעות מפלגת שלטון אחת לא השיג את מטרתו. המאמץ להפוך את החברה המסורתית המשוסעת בין משפחות, שבטים ועדות, לחברה שהמוביליות החברתית והתעסוקתית בה אינה קשורה למסגרת השיורית של האדם, אלא להשכלתו ולכישוריו האישיים לא הבשיל, בעיקר משום שלא התפתח מעמד בינוני עצמאי בעל אינטרסים 72 משותפים. נטייתה הטבעית של החברה להתארגן על בסיס המבנה המסורתי המקורי שלה, באה לביטוי מוחשי במבנים החברתיים והארגוניים החדשים של אותם משטרי ההפיכה. במבנים אלה Yifrah Zilberman, "Change and Continuity Amongst Muslim Migrants in a Suburb of Jerusalem" [Ph.D Thesis, submitted to the Department of Social Anthropology] (Cambridge: University of Cambridge, 1988). 69 Alan Richards and John Waterbury, A Political Economy of the Middle East: State, Class, and Economic Development (Boulder, Colo: Westview Press, 1996) [hereinafter: Richards and Waterbury, A Political Economy]; Tarif Khalidi (ed.), Land Tenure and Social Transformation in the Middle East (Beirut: American University of Beirut, 1984). 70 Gabriel Ben-Dor, State and Conflict in the Middle East: Emergence of the Post Colonial State (New York: Praeger, 1983). 71 Roger Owen, State, Power, and Politics in the Making of the Modern Middle East 27-44. pp. (London: Routledge, 2004) [hereinafter: Owen, State, Power, and Politics], ; רימה חמאמי, "מבנה המשפחה הפלסטינית", רפי נץ (עורך), המשפחה הפלסטינית תקציר דיונים (אוניברסיטת תל-אביב: מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, סמינר מס' 6, נובמבר 2004) [להלן: חמאמי, "מבנה המשפחה הפלסטינית"], עמ' 8-7. 72 על "הבורגנות החסרה" במדינות ערב ראה: 158-162. pp. Ayubi, Over-stating the Arab State, 68
14 - טופחו קשרים קיימים משפחתיים, שבטיים ומקומיים על מנת להבטיח מוקדי תמיכה 73 פוליטיים. פקידים מרכזיים במינהל הציבורי שבאו מהכפרים ומהעיירות, אנשי עסקים עירוניים גדולים ומנהיגים צבאיים מהפכניים - כל אלה היו שותפים לבלימת תהליכי השינוי הכלכליים והחברתיים, שהוחל בהם לקראת מעבר לחברה מודרנית וסוציאליסטית. במדינות המלוכה הערביות, כמו ירדן וערב הסעודית, אשר במשטריהן לא הייתה יומרה לשינוי מבנה החברה, נותר המבנה המסורתי, בעיקרו, 74 על כנו. עובדות אלו תרמו לכך שהשפעתם של גורמי השארות והדת על עיצוב החברה הכפרית הערבית נמשכה, ולקראת סוף המאה ה- 20, שב המבנה החברתי המעמדי החדש ונשען, במידה רבה, על החלוקות המסורתיות: המשפחתיות, השבטיות 75 והמקומיות. הזהות המשפחתית בחברה הפלסטינית - המבנה המסורתי של החברה הערבית בפלסטין והמערכת הפוליטית שלה, 76 שהיו מושתתים על קרבת שאירות וקשרים אישיים ומקומיים, לא השתנו בעקבות הרפורמות (תנט'ימאת) 77 של האימפריה העות'מאנית בשלהי המאה ה- 19. החוקרת דונה רובינסון דיוויין, שחקרה את הרפורמות, העלתה בממצאיה כי החברה הפלסטינית המשיכה להעדיף את המבנה החברתי-פוליטי שהיה קיים עד אז, ולשמר את דפוס קשרי הפטרונות שהשתלב בהדרגה, בצורה גוברת והולכת, במציאות המוסדית הפוליטית והכלכלית החדשה שהתפתחה. דיוויין הראתה עוד, כי למרות שעלה רעיון הפאן-ערביות, האליטות הפלסטיניות העדיפו לשמר את מעמדם באימפריה מאשר למרוד נגדה, והדבר מסביר, לדעתה, את 78 הנאמנות הפלסטינית לאימפריה במלחמת העולם הראשונה ובעת המרד הערבי ב- 1918-1916. 73 על קשרים אלה ותופעת הקליינט-פטרון ראה: pp.,164-195,183-184 359-361 ;Ibid, וכן: Khoury, Urban Notables, pp. 326-285; Philip S. Khoury, "Syrian Urban Politics in Transition: The Quarters of Damascus during the French", International Journal of Middle East Studies, Vol.16, No. 4 (1984), pp. 507-540. 74 ראה, למשל, על משקלם של המסורתיות והמשפט המנהגי בחברה הערבית הירדנית בשלהי המאה ה- 20 ב: Suzanne H. Hammad, Violence Against Women: Honor Crimes in Jordan, Civil Society, Vol. 7 A. Baram, "Neo- אודות "השבטיות-החדשה" בעיראק ראה: ;Issue 84 (December 1998), pp. 17-20. Tribalism in Iraq: Saddam Hussein's Tribal Policies 1991-96", International Journal of Middle East.1-31 pp. ;Studies, 29,(1997) ראה גם הרצאתו של פרופ' יוסי קוסטינר: "תמורות בחברות הערביות במזרח- התיכון במאה ה- 20 ", אוניברסיטת תל-אביב, 11 נובמבר 2005 [הקלטה ופרוטוקול ההרצאה בידי המחבר]. 75 שם. 76 Kenneth W. Stein, The Land Question in Palestine, 1917-1939 (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1984) [hereinafter: Stein, The Land Question]; Rosemary Sayigh, Palestinians: From Peasants to Revolutionaries (New Jersey: Zed Books, 1979) [hereinafter: Sayigh, From Peasants to Revolutionaries]. 77 Moshe Ma'oz, Ottoman Reform in Syria and Palestine, 1840-1861: The Impact of the Tanzimat on Politics and Society (Oxford, England: Clarendon, 1968). 78 Donna Robinson Divine, Politics and Society in Ottoman Palestine: The Arab Struggle for Survival and Power (Boulder: Lynne Rienner Publishers, 1994) [hereinafter: Divine, Politics and Society in Ottoman Palestine].
15 בדומה לאזורים אחרים במזרח-התיכון, גם מעמדה של האליטה המסורתית הפלסטינית, שנשאה את הזהות המשפחתית, נשחק במהלך המאה ה- 20, בשל תהליכי מודרניזציה ותמורות חברתיות, 79 כלכליות ופוליטיות. בין שתי מלחמות העולם ניצבה האליטה הפלסטינית המסורתית בפני שני אתגרים מרכזיים: שלטון מדינה זרה, המנדט בריטי, שתבע מרות מלאה, ועלייתם של כוחות חברתיים חדשים שקראו תיגר על הסדר 80 הקיים ומוסכמותיו. בהעדר מדינת לאום, המשיכה החברה הפלסטינית להתאפיין בהסדר רופף של מערכות משפחתיות שלא התגבשו כמערכת ממלכתית. אף כי מנהיגותו של חאג' אמין אל-חוסייני הייתה מקובלת על רוב הציבור הפלסטיני, מרבית המפלגות הפוליטיות שהוקמו באותה תקופה היו מבוססות על בתי אב ועל בריתות מסורתיות אשר יריבויות 81 משפחתיות שררו ביניהן. חרף השינויים בכלכלה, התרחבות ההשכלה והמעבר של כוח פוליטי לקבוצות רדיקליות וצעירות יותר, המשיכה פוליטיקת הנכבדים והמשפחות (סיאסת אל-עאא'לאת) להתקיים, והיא חוזקה על-ידי המנדט בהעדר גורם כוח 82 83 חלופי מתווך בין השלטון לחברה. הזהות המשפחתית התקיימה, אפוא, בחברה הפלסטינית במחצית הראשונה של המאה ה- ובהעדר גופים מדינתיים, ממלכתיים ותחוקתיים עצמאיים, היא נותרה דומיננטית.,20 המאפיינים המוסדיים של הזהות המשפחתית המשיכו להתקיים ולאפיין את החברה. אגודות צדקה שנוהלו בידי משפחות גדולות וברמה המקומית, קיימו את הערבות ההדדית. המשפט המנהגי, שהוכר על-ידי השלטון העות'מאני כמקור לגיטימי של שיפוט, הוכר גם על-ידי שלטון 84 המנדט הבריטי והיה עמוד שדרה תרבותי אשר אפיין את החברה הפלסטינית והיווה גם דפוס 79 ברנארד סאבילה, "המשפחה והמערכת הפוליטית", רפי נץ (עורך), המשפחה הפלסטינית תקציר דיונים (אוניברסיטת תל-אביב: מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, סמינר מס' 6, נובמבר 2004) [להלן: סאבילה, "המשפחה והמערכת הפוליטית"], עמ' 97-92. 80 Glenn E. Robinson, Building a Palestinian State: The Incomplete Revolution (Bloomington: Indiana University Press, 1997) [hereinafter: Robinson, Building a Palestinian State], pp. 1-11; Stein, The Land Question. 81 ניתוח מקיף של מייסדי המפלגות ומקימי האגודות והמועדונים בתקופת המנדט (מוצאם החברתי, המשפחתי, עדתי, מקום מגורים, משלוח-יד, וכן גילם והשכלתם), ראה: אל-דראסאת, אל-קיאדאת ואל-מוא'ססאת, עמ' -710 645; כן ראה: ג'מיל הלאל, תכוין אל-נח'בה אל-פלסטיניה מנד' נשוא אל-חרכה אל-פלסטיניה אלא' מא בעד קיאם אל-סלטה אל-וטניה (רמאללה: מואטן, אל-מוא ססה אל-פלסטיניה לדראסת אל-דימקראטיה, 2002) [להלן: הלאל, תכוין אל-נח'בה], עמ' 24-20. 82 על "פוליטיקה של נכבדים" ראה: Albert Hourani, "Ottoman Reform and the Politics of Notables", Albert Hourani, Philip S. Khoury and Mary C. Wilson (eds.), The Modern Middle East: A Reader (Berkeley, California: University of California Press, 1993), pp. 83-110; Baruch Kimmerling and Joel S. Migdal, The Palestinian People A History (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2003) [hereinafter: Kimmerling and Migdal, The Palestinian People], pp. 86-99. 83 על פוליטיקה של נכבדים בחברה הפלסטינית בשנות המנדט הבריטי, ראה: pp. Khalaf, Politics in Palestine, 63-132. 84 בר, ערבי המזרח, עמ' 155-154.
16 85 היסטורי של יחסי מרכז ופריפריה. משפט זה הסדיר את היחסים הפוליטיים, הכלכליים והמסחריים בין אוכלוסיית המשפחות הגדולות ביישובי גב ההר לבין שבטי הבדווים. הוא הגביר את הלכידות החברתית והערבות ההדדית בקרב קבוצות השארות, והביא להתמחותן בסדריו לצורך השגת צדק ומתן הגנה לבן הקבוצה במקרה הצורך (נקמת דם או תגובה במקרה של פגיעה בכבודו או ברכושו של בן הקבוצה). הערבות ההדדית והשימוש במשפט המנהגי התרחבו בשנות ה- 86 30 וה- 40 בעקבות הגירת חברונים לאזורי ירושלים ובית-לחם. המשפחות הגדולות היוו את המערכת הפוליטית ואת המנהיגות החברתית והכלכלית, והשפיעו על אופי ההתארגנות הקיבוצית, שהייתה בעיקר ברמה המשפחתית, העדתית 87 והמקומית. הכוחות הפוליטיים החדשים שעלו בחברה הפלסטינית בשנות ה- 30, ביניהם אלה 88 שהקימו את מפלגת העצמאות (אל-אסתקלאל), שניסו לפעול מכוח אידיאולוגיה לאומית וסמכות אישית, נדחקו הצידה במידה רבה. לא היה בנמצא כוח פנימי חזק דיו אשר יערער על 89 מעמדה של משפחת אל-חוסייני. כוח פוליטי חדש, קומוניסטי, בשם ליגת השחרור הלאומי (עצבת אל-תחרר אל-וטני), בחיפה קם ב- 1943 והנהיג דפוסים מודרניים של פעילות מפלגתית שלא על בסיס משפחתי-מסורתי. פעיליו עסקו בעיקר בארגון המקצועי של פועלי הארץ הערביים 90 ובשאלת עתידה הפוליטי של הארץ, אך השפעתם על הציבור הייתה מוגבלת. בעקבות כישלונן של בני המשפחות הגדולות בניהול המאבק נגד המנדט הבריטי והיישוב היהודי ותוצאות המלחמה בין ישראל למדינות ערב ב- 1948, 91 הגיעה מנהיגותם לקיצה. רבים מהמנהיגים, בני המשפחות הגדולות, עזבו את פלשתינה/א"י ועברו להתגורר במדינות המפרץ ובמדינות ערביות אחרות כמו ירדן, והעבירו לשם את מרכז חייהם. החברה הפלסטינית התפרקה, 85 יפרח זילברמן, "המשפט המנהגי כמערכת חברתית במרחב ירושלים", המזרח החדש, כרך ל"ג (תשנ"א, 1991) [להלן: זילברמן, "המשפט המנהגי"], עמ' 93-70. 86 שם, עמ' 76. 87 על האגודה המוסלמית-נוצרית (אל-ג'מעיה אל-אסלאמיה אל-מסיחיה) שהייתה הארגון המרכזי של התנועה הלאומית בראשית המנדט וראשיה היו בני המשפחות החשובות וראשי העדות הנוצריות, וכן על המועדון הערבי (אל- נאדי אל-ערבי) והמועדון הספרותי (אל-מנתדא'' אל-אדבי) שהיו בשליטת משפחות אל-חוסייני ואל-נשאשיבי (בהתאמה), ראה: יהושע פורת, "היבטים סוציאליים של הופעת התנועה הלאומית של ערביי פלסטין", מנחם מילסון (עורך), חברה ומשטר בעולם הערבי (ירושלים: מוסד ון ליר, 1977) [להלן: פורת, "היבטים סוציאליים"], עמ' -104 100; על דפוסי פעילות המועדונים, שכללה קיום מפגשים, הפצת כרוזים, וארגון הפגנות, ראה: יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1929-1918 (תל-אביב: עם עובד, 1976) [להלן: פורת, צמיחת התנועה], עמ'.64-59 88 ראה להלן עמ' 20. 89 הלאל, תכוין אל-נח'בה, עמ' 22-21; אל-דראסאת, אל-קיאדאת ואל-מוא'ססאת, עמ' 310-301. 90 על פעילות קומוניסטית פלסטינית תחת שלטון המנדט הבריטי ראה: Musa Budeiri, The Palestine Communist Party, 1919-1948: Arab and Jew in their Struggle for Internationalism (London: Ithaca,.(1979 ; על ליגת השחרור הערבי, ראה: הלאל, תכוין אל-נח'בה, עמ' 21; אל-דראסאת, שם, עמ' 491-480; יהושע פורת, "הליגה לשחרור לאומי תקומתה, מהותה והתפרקותה (1948-1943)" המזרח החדש, כרך י"ד, חוברת [56] 4 (1964) [להלן: פורת, "הליגה לשחרור"], עמ' 366-374; הלאל, תכוין אל-נח'בה, עמ' 21; אל-דראסאת, אל-קיאדאת ואל-מוא'ססאת, עמ' 491-480. 91 על חולשתה של המנהיגות הפלסטינית וקריסתה של החברה הפלסטינית ב- 1948, ראה:. Cage ;Kalidi, The Iron ראה גם: 108-116. pp. Farsoun and Zacharia, Palestine and the Palestinians,