האזרחים הערבים בישראל מציגים: ט י ו ט ו ת למגילת האוטונומיה הצהרת חיפה שלושה מסמכים "הצהרת חיפה", "החזון העתידי )לערבים הפלסטינים בישראל(" ו"החוקה הדמ

תמליל

1 האזרחים הערבים בישראל מציגים: ט י ו ט ו ת למגילת האוטונומיה הצהרת חיפה שלושה מסמכים "הצהרת חיפה", "החזון העתידי )לערבים הפלסטינים בישראל(" ו"החוקה הדמוקרטית" שחיברו שלושה צוותי חשיבה של האזרחים הערבים בישראל משרטטים תמונה מפורטת מאוד של השאיפות האתנו לאומיות והאזרחיות של המיעוט הערבי במדינת ישראל. ד"ר אילנה קופמן מהאוניברסיטה הפתוחה שחקרה את שלושת המסמכים רואה בהם הזמנה לדיאלוג מורכב עם הרוב היהודי והמדינה החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל החוקה הדמוקרטית מאמרים/מחקרים

2 יחסי המיעוט הערבי עם הרוב היהודי במדינת ישראל ועם המדינה עצמה הם נושא סבוך וכאוב בדרך כלל. אופייני הדבר שגם למשפט הפתיחה הזה, שנראה כאילו אמיתותו מקובלת על הכול, יש מערערים הטוענים שאין לדבר בהכללות ובמקום לדבר על "מיעוט" ו"רוב". יש לדבר על בני אדם. "המיעוט הערבי" כמו "הרוב היהודי" הוא פסיפס כל כך מגוון ומנומר, שלכל אחד מחלקיו יחס שונה ל"רוב" ולמדינה, ולכן אין לדבר עליו כעל מקשה אחת. כל הכללה לא רק שתחטא לאמת, אלא תהיה בעצמה חלק מן הבעיה. אלא שאין מנוס מלדבר על כך בייחוד כאשר בתקופה של כמה חודשים, בין נובמבר 2006 למאי 2007, הופיעו לא פחות משלושה מסמכים שונים שבאו להגדיר את מה שכונה בהם "החזון העתידי של המיעוט הערבי בישראל" ומה שנכתב בהם חייב לעורר דיון נוקב בקרב הרוב היהודי, על כל מרכיביו. ד"ר אילנה קופמן, מרכזת התואר השני בלימודי דמוקרטיה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, שחקרה את שלושת המסמכים, הגיעה למסקנה שנסיבות ניסוחם סותרים מודל תאורטי המתייחס לתביעות של מיעוטים לאומיים, מודל אשר נוסח על סמך הניסיון הפוליטי שהצטבר בשנים האחרונות באירופה. עוד סיבה לשוחח איתה על הנושא הלא פשוט הזה. ד"ר קופמן, איך את מסבירה את סמיכות הופעתם של שלושת מסמכי החזון באותם שישה חודשים שבין נובמבר 2006 למאי?2007 ד"ר אילנה קופמן: "בעיניי השאלה היא שאלה כפולה: קודם כל מה גרם להופעתם של שלושת המסמכים ואחר כך מה גרם להם להופעתם כמקבץ אחד? "התשובה לחלק הראשון היא שמדובר בתגובה מאוחרת לאכזבה מהסכמי אוסלו שהתעלמו מהערבים אזרחי ישראל ולאירועי אוקטובר האירועים הקשים החלו בגל של הפגנות סולידריות עם הפלסטינים בגדה, שיזמו ערבים מישראל במקביל לפרוץ אינתיפאדת אל אקצא. במהלכן נורו ונהרגו מאש משטרת ישראל 12 צעירים ערבים ישראלים ופלסטיני תושב עזה. "אפשר לומר שמדובר בתגובה מעט מאוחרת כי הסכמי אוסלו נחתמו בסתיו 1993 והמסמכים ראו אור 13 שנים אחר כך, אם כי, לפחות אחד מהם )'הצהרת חיפה'( טוען שמחבריו התחילו לעבוד עליו כבר בשנת "כשאני אומרת תגובה לאירועי אוקטובר, אני לא מדברת רק על הזעזוע ממה שקרה בפועל, עם הרג המפגינים בידי השוטרים, אלא על כל מה שהצטבר בקרב הציבור הערבי בארץ משנת 1995, מאז רצח ראש הממשלה, יצחק רבין. "הרצח וכל מה שבא אחריו עליית הליכוד לשלטון וההכרזה על כשלון תהליך אוסלו בימי אהוד ברק כראש הממשלה נתפסו על ידי הציבור הערבי בארץ כהפניית עורף של הציבור היהודי לאוסלו ולתהליך ההתקרבות ההיסטורית גם אם לא הייתה זו אלא התקרבות מסוימת בלבד שחלה בעקבות אוסלו בין מדינת ישראל לפלסטינים כקולקטיב. "רצח רבין עצמו בוצע אמנם בפועל בידי אדם בודד, אבל העמדה הפוליטית של מבצע הרצח שיקפה עמדה של גוש שלם בחברה הישראלית. והרי זו תמיד משמעותו של רצח פוליטי. המניעים לרצח וההתנגדות העקרונית לאוסלו נבעו לא רק מן ההסכמה של רבין למסור חלקים מסוימים מארץ ישראל לאש"ף, אלא גם מן העובדה שההסכם אושר בכנסת בקולות הח"כים הערבים. הרצח בא, בין היתר, לשלול מנציגי המיעוט הערבי בארץ את היכולת הזו של השפעה פוליטית בשאלות גורליות למדינת ישראל. אירועי אוקטובר 2000 "שוברים את הכלים" "אחת התגובות של הציבור היהודי לרצח רבין הייתה ניסוח 'אמנת כינרת'. מטרתה של האמנה הייתה לאחות את הקרע הפוליטי בתוככי הרוב היהודי, ולמצוא או ליצור מכנה משותף ושפה משותפת בין חלקיו השונים, תוך שהיא משאירה בחוץ את אזרחי ישראל הערבים. "במילים אחרות, גם המחנה הליברלי בקרב הציבור היהודי אמר לאזרחים הערבים 'אתם לא חלק בלתי נפרד מאיתנו, האזרחים היהודים'. וזאת, אף על פי שהציבור הערבי בארץ בהחלט חווה את רצח רבין גם כאסונו. בימי ממשלת רבין חש הציבור הערבי לראשונה שינוי אמיתי ביחסם של השלטונות אליו והרגיש שיש התייחסות למצוקותיו. שינוי זה לא היה מקרי ממשלת רבין קמה בזכות קולות חד"ש והמפלגה הערבית הדמוקרטית, שהסכימו להעניק לקואליציה גוש חוסם מול הימין. "בתמורה, הורגשה לראשונה תפנית אמיתית בטיפול בבעיות האוכלוסייה הערבית. כך למשל בוטל האי שוויון בקצבאות הילדים, היו השקעות מסיביות בחינוך ויוסי שריד כשר לאיכות הסביבה החל לטפל במפגעים סביבתיים בכפרים הערביים מעשה סמלי שסימן את השינוי בגישה. הרצח קטע את כל אלה. "אחרי הרצח, הואץ בציבור היהודי גם העיסוק האינטנסיבי בשאלת חוקה לישראל. עיסוק זה החל עוד קודם לכן, בשנות התיקו הפוליטי בין גוש הימין לגוש השמאל בארץ, ביוזמת התנועה 'חוקה לישראל' שוב בלי כל ניסיון לשתף בכך גם את האזרחים הערבים. "לאחר רצח רבין חודש העיסוק בחוקה ביוזמת המכון לדמוקרטיה. במכון אמנם שותפו ערבים בשלב המוקדם של הכנת ההצעה, שאמורה הייתה להיות 'חוקה בהסכמה', אבל השיתוף לא נמשך גם בשלב הניסוח. אירועי אוקטובר 2000 שברו את הכלים ובאווירה שנוצרה בציבור הערבי, שוב לא נראה שיש מקום לנסות ולהגיע להסכמה כלשהי עם הרוב היהודי. "במסמך שפרסם המכון לדמוקרטיה יש הכרה בזכויות הקולקטיביות של המיעוט הערבי אך נשמרה התבנית שהוכנסה לחוקי היסוד לפיה הגדרת המדינה בחוק היא 'יהודית ודמוקרטית' ובכך מנציחה את ההדרה של המיעוט הערבי. שתי מדינות, לא שתי מדינות לשני עמים "הזכרתי קודם שמסמכי החזון היו תגובה מאוחרת גם לאכזבת המיעוט הערבי בארץ מהסכמי אוסלו ומהעובדה שהסכמים אלה התעלמו מהם. לדברי נציגי אש"ף שהשתתפו במו"מ, כל ניסיון מצדם להכניס את הסוגיות המטרידות את אזרחי ישראל הערבים, הרואים עצמם כפלסטינים, למסגרת ההסכמים נדחה על הסף על ידי הצד הישראלי, בטענה שזהו עניין ישראלי פנימי ולא נושא לדיון בין שני הצדדים. אש"ף הועמד אפוא בפני דילמה או שהוא פועל להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, בכל השטח שיועבר לידו על ידי ישראל מאמרים/מחקרים

3 בגדה וברצועה, תוך ויתור על ייצוג המיעוט הערבי פלסטיני שבתוך ישראל או שאין הסכם. "באוסלו, קיבל אש"ף בפועל את העמדה כי הפלסטינים שהם אזרחי ישראל צריכים לפתור את בעיותיהם בעצמם מול שלטונות ישראל, אף שהוא ראה את עצמו כמייצג את כל העם הפלסטיני. ועם זאת, ברמת הניסוח, אש"ף נשאר נאמן למחוייבותו גם לפלסטינים בתוך ישראל. אין זה מקרה שבניסוח הפתרון המוצע לסכסוך הישראלי פלסטיני בהסכמי אוסלו אין זהות בין הגרסה הישראלית לגרסה הפלסטינית. הגרסה הישראלית מדברת על פתרון של 'שתי מדינות לשני העמים', כדי לבצר בכך את קיומה של מדינת העם היהודי ולחסום כל תביעה לשיבה של פלסטינים, כולל איחוד של פלסטינים עם משפחותיהם בתוך ישראל. הגרסה הפלסטינית של אבו מאזן מדברת על פתרון של 'שתי מדינות' ותו לא". אבל הנוסח של שתי מדינות לשני עמים אומץ כבר על ידי ארצות הברית ומדינות אחרות. "רק לאחרונה. ארצות הברית החלה להשתמש בנוסחה הזאת בכתובים רק בוועידת אנאפוליס שכינס הנשיא בוש. עד אז כולם דיברו רק על שתי מדינות. בוש הוא הראשון שאימץ את הנוסחה הישראלית, אולי בלחצה של שרת החוץ דאז, ציפי לבני. גם באוסלו הפלסטינים קיבלו את הניסוח של הכרה במדינת ישראל, אך לא קיבלו את הניסוח על הכרה במדינה כמדינה 'יהודית', אף שבפועל אש"ף עשה זאת. ומכיוון שבפועל זה מה שקרה, הערבים בישראל הבינו שהם נשארו לבדם ו'אם אין אני לי מי לי'. אם הם רוצים שהנושא שלהם יעלה לדיון באיזשהו מקום הם יצטרכו להעלות את התביעות שלהם בעצמם. זה הרקע לניסוח שלושת המסמכים. שלושה מסמכים במירוץ אחד "הסיבה לכך שבמקום לחבר מסמך אחד, חוברו בסופו של דבר שלושה, היא קיומם של הבדלי דעות ושל פלורליזם פוליטי בקרב הציבור הערבי בישראל. המסמכים אפילו לא ממצים את מלוא המחלוקת. המחלוקת האידאולוגית העמוקה ביותר זו שבין המחנה האסלאמי האידאולוגי לבין הציבור, שגם אם אין בו הרבה חילונים, לא הדת היא שמנחה אותו בהשקפתו הפוליטית כלל אינה מיוצגת בשלושת המסמכים. המחנה האסלאמי, שהוא מחנה גדול וחשוב בחברה הערבית בארץ, נעדר כליל מן השיח הזה. השיח מתקיים כולו בתוך המחנה האחר. אולי מפני שאין למחנה האסלאמי 'גוף על', שיוכל, או ירצה, לחבר מסמך מן הסוג הזה. "המסמך הראשון, 'הצהרת חיפה', חובר בידי אנשים מהסביבה הפוליטית והאינטלקטואלית של תנועת בל"ד. 'החזון העתידי )לערבים הפלסטינים בישראל(' חובר על ידי צוותים מגוונים מבחינה פוליטית, שאורגנו על ידי יו"ר הוועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות בישראל, שהוא איש חד"ש, וכך ניתן שם ביטוי ברור יותר לדעות מהסביבה הפוליטית של חד"ש. 'החוקה הדמוקרטית' היא מעין מסמך ביניים, קרוב יותר לדרכה של בל"ד, מאשר לזו של חד"ש. ועם זאת, יש לציין כי המפלגות עצמן לא היו מעורבות בתהליך. הן גילו אפילו מידה מסוימת של עוינות כלפי היוזמות האלה, שנעשו על ידי פעילי החברה האזרחית ברחוב הערבי, שלא בחסותן. "שלושת המסמכים הופיעו במקבץ אחד כי הם נכתבו במקביל, תוך פזילה מתמדת של כל קבוצה אל השתיים האחרות, ומתוך רצון שלא לפגר יותר מדי אחרי האחרים. הגדרה מחודשת של כללי המשחק "המסמכים משקפים את תהליך ההקצנה שניכר בשנים האחרונות בשני הצדדים היהודי והערבי. בצד היהודי בולט ניסיון מכוון לערער את הלגיטימיות של חברי הכנסת הערבים כשאלה מצדם מביעים בקול רם יותר ומפורש יותר את הזדהותם עם הפלסטינים. ככל שהקרע שבין ישראל לפלסטינים הלך והעמיק ההזדהות הגלויה הזאת של הח"כים הערבים עוררה התנגדות הולכת וגוברת בקרב חברי הכנסת היהודים, בעיקר ממפלגות הימין, כפי שעולה מחילופי הדברים החריפים בכנסת ה 17, הטלת סנקציות על חברי הכנסת הערבים ולבסוף חקיקה המחמירה את האיסורים על התמודדות בבחירות כלפי מפלגות ומועמדים המזדהים עם האויב. אם סובלנות פוליטית היא היכולת להכיל דברים מרגיזים, שמנוגדים לחלוטין לקונצנזוס של הרוב היכולת של הדמוקרטיה הישראלית להכיל עמדות כאלה, שאף הלכו והקצינו הלכה ופחתה בהתמדה. "כשמצד אחד, ברחוב, המשטרה פותחת באש והורגת מפגינים ומצד שני בכנסת לא נותנים לנציגי הציבור הערבי לבטא את עצמם בצורה חופשית, המסקנה שמסיק מכך הציבור הערבי היא שכך אי אפשר להמשיך. חייבים להגדיר מחדש את כללי המשחק שבין המיעוט הערבי לרוב יהודי, או לרשויות המדינה. "לא במקרה לא חוברו המסמכים האלה בידי חברי כנסת. מעמדם של הח"כים הערבים ברחוב הערבי נחלש בגלל התחושה שהיא גם התחושה שלהם עצמם שיכולת הפעולה והביטוי שלהם בכנסת הולכת ופוחתת. ברחוב הערבי נוצר מעין ואקום מנהיגותי ומי שהחל למלא אותו הם מנהיגי ארגונים של החברה האזרחית במגזר הערבי, בין השאר בדרך של חיבור 'מסמכי יסוד' כאלה". ישראל איננה אירופה לפי המחקר שלך, אופיים של המסמכים שאינו בדיוק מפתיע את מי שחי כאן סותר מודל תאורטי שנוסח על סמך ניסיון שהצטבר בשנים האחרונות באירופה. מה אומר המודל ואיפה הסתירה? "מדובר במודל שניסח חוקר בשם רוג'רס ברובקר ופותח בידי חוקרת נוספת בשם ארין ג'יין. המודל נוצר על רקע התפרקות הגוש הסובייטי והופעתן באירופה של לא מעט מדינות חדשות דוגמת המדינות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה שיש בהן ריבוי של מיעוטים לאומיים. למיעוטים אלה, יש בסמיכות מדינת אם )מדינת מולדת(, שם הלאום של המיעוט הוא הרוב השולט. "לפי המודל של ברובקר, מיעוט לאומי יחריף את תביעותיו הלאומיות מול המדינה שבה הוא חי )מדינת הבית(, אך ורק אם הוא זוכה לתמיכתה )מבחוץ( של מדינת האם. דוגמאות המאששות את המודל הזה הן של המיעוט ההונגרי בסלובקיה, המיעוט ההונגרי בסרביה, המיעוט הרוסי בארצות הבלטיות, או המיעוט הסרבי בקוסובו. בכל המדינות האלה, תבעו המיעוטים הכרה בזכויות הלאומיות שלהם רק כאשר העריכו כי תביעתם תזכה לתמיכתה של מדינת האם וזו תהיה מוכנה להפעיל לחץ על מדינת הבית. הונגריה, למשל, לחצה בכל הכוח והצליחה להביא להענקת זכויות לאומיות למיעוט ההונגרי המקופח בסלובקיה. 10 מאמרים/מחקרים

4 הפגנה סוערת באום אל פאחם )פלאש 90( מאמרים/מחקרים 11 "על פי המודל הזה, לא היה צפוי שהמיעוט הערבי פלסטיני בישראל יחריף את תביעותיו האתנו לאומיות לנוכח יחסי הכוחות שבין מדינת הבית שלו מדינת ישראל ל'מדינת' האם, היישות הפלסטינית, שהוקמה בגדה וברצועה ואשר נמנעה מכל גילוי של תמיכה בתביעותיו. "והנה, בדיקת המסמכים מוכיחה את ההפך. התביעות האתנו לאומיות, כפי שהן נוסחו בהם, מסמנות דווקא עליית מדרגה במאבקו של המיעוט הערבי להכרה בו כמיעוט לאומי ולהשגת אוטונומיה מסוימת בתוך המדינה. והדבר נעשה ללא כל גיבוי מצד 'מדינת האם' ולמרות החשש מתגובה חריפה וצעדי ענישה אפשריים מצד שלטונות ישראל. "צעדי ענישה לא היו, אבל במקרה או שלא במקרה, ממש בעת פרסום המסמכים, גורם ממסדי מובהק כמו ראש השב"כ, יובל דיסקין, יצא בהצהרה שלפיה המיעוט הערבי בישראל מהווה איום אסטרטגי". בלגיה כמודל לחיקוי ד"ר קופמן, ליהודי, אזרח ישראל, המאמין במדינה יהודית ודמוקרטית, הקריאה בשלושת המסמכים האלה היא בהחלט חוויה לא קלה. שלושתם מדברים לא רק על אוטונומיה מלאה, אלא בעצם גם על התנתקות ממדינת ישראל. ב"חזון עתידי" המילה "כנסת" לא מופיעה אפילו פעם אחת ב 40 עמודים, ולא ברור כלל אם יש כנסת משותפת. מה שברור הוא שכל צד בוחר את נציגיו, במעין פדרציה שבה יש זכות וטו הדדית, מה שמבטיח כמובן שיתוק מושלם. "לדעתי, אם המונח כנסת, או פרלמנט משותף, לא מופיע, זו השמטה בלבד. צריך לזכור שעד היום כולם מתייחסים למסמכים האלה כאל טיוטות בלבד. אבל נכון שהם כתבו קודם את הדברים שבוערים להם, ומה שבוער להם הוא אכן עניין השלטון העצמי, שמתייחס לרמת ביניים שלטונית, מתחת לרמה הארצית של הכנסת. "לדעתי, מה שהם רצו להציג הוא משהו הדומה למצב השורר בבלגיה, שם יש חלוקה אזורית אזור ולוני ואזור פלמי ומלבד העובדה שיש פרלמנט וממשלה משותפים, יש לכל חלק אוטונומיה. זה מה שהם רוצים. הם לא רוצים מדינה, לא שליטה על שטחים, אלא שבנושאים הנוגעים לערבים יכריעו הערבים". ובכל זאת רק ב"החוקה הדמוקרטית" של עדאלה מזכירים את קיומה של כנסת. "הצהרת חיפה" הולכת הכי רחוק בהגדרת "המדינה שבדרך" למיעוט הערבי בתוך ישראל: "פרויקט לאומי פרוגרסיבי ודמוקרטי לבניית

5 "בצד היהודי נעשה ניסיון לשלול את הלגיטימיות של חברי הכנסת הערבים": ח"כ מוחמד ברכה )חד"ש( וח"כ אחמד טיבי )רע"ם( מוחים במליאה )יעקב סער / לשכת העתונות הממשלתית( חברה המבוססת על סולידריות בין כל פרטיה". בפועל, בשטח קרה משהו בעקבות המסכמים? "לא מצד השלטון )מעבר להצהרה ההיא של דיסקין( וגם לא בקרב האוכלוסייה הערבית. שום דיון ציבורי לא התעורר. מהר מאוד הונחו כל הניירות האלה על המדף ומאז הם מעלים אבק. כאשר פרופ' סמי סמוחה שקיבל השנה פרס ישראל בדק בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית אם שמעו על המסמכים, התברר שאיש כמעט לא היה מודע לתוכנם, אבל כאשר השווה פרופ' סמוחה בין תוכנם של המסמכים לדעות שבהן מחזיקים הנשאלים במדגם התברר שהמסמכים מבטאים בצורה נאמנה מאוד את הדעות האלה. "צריך להבין, המסמכים האלה מבטאים אידאל. הם באמת מסמכי חזון ותמיד יש פער בין החזון לדברים שאיתם אתה משלים במציאות, בחיים הממשיים. איזה אחוז מתוך החזון אתה הולך ומגשים בפועל זו כבר שאלה פוליטית, לא שאלה עיונית. שוב, לא במקרה לא חוברו המסמכים האלה על ידי המפלגות ובמידה מסוימת הם נכתבו אף בניגוד לדעתן. עובדה היא שאף אחד מהמסמכים לא אומץ כלשונו כמצע על ידי אף מפלגה". לא איום הזמנה לדיאלוג מדוע הדינמיקה שאותה צפה המודל התאורטי, שפעל כל כך יפה באירופה לא פעלה גם כאן? "המודל פעל באירופה במקומות שבהם הועלו אמנם תביעות לאומיות של מיעוט, אבל לא התקיים קונפליקט לאומי בין מדינת המולדת למדינת הבית כמו שקורה אצלנו. וגם המודל עבד כאשר למדינת המולדת הייתה היכולת להפעיל לחץ אפקטיבי על מדינת הבית. שני הדברים האלה לא קרו אצלנו. אצלנו יש קונפליקט לאומי בין 'מדינת' המולדת )הרשות הפלסטינית( למדינת הבית, ישראל, וא סימטריה אדירה ביחסי הכוח שביניהן, כך שישראל היא זו שיכולה להכתיב את המצב בשטח. "מנגד, בקרב המיעוט הערבי בישראל התגבש מעמד בינוני משכיל משמעותי, שיכול היה לנסח את תביעותיו האתנו לאומיות בלשון אקדמית, בזיקה למה שנעשה בעולם בהקשר זה של זכויות מיעוטים. זה מה שהעצים את כוחה של הקבוצה הזאת. "מעמד זה הוא היום בעמדה בהחלט משמעותית, ומצא בעצמו את הכוח לנסח את מסמכי התביעות האלה, שכאמור הם מסמכי חזון אוטופיים, לא מצעים לפעולה פוליטית כזאת, או אחרת". הם בוודאי יודעים שמסמכים מן הסוג הזה מפחידים רבים ברחוב היהודי. "כן, אני חושבת שהדבר די ברור להם, אבל נראה שהם החליטו להפסיק להתחבא ולשים את הדברים על השולחן. אני מאמינה להם כשהם אומרים בכל שלושת המסמכים שהמדובר הוא בהזמנה לדיאלוג ולא בניסיון לאיים. במידה רבה מאוד המסמכים האלה מופנים אל הציבור היהודי. הם פורסמו במקביל ובו זמנית בערבית, בעברית ואנגלית כהזמנה לדיאלוג. ההזמנה הזאת לא נענתה בשום צורה. עד היום שקט מוחלט" מאמרים/מחקרים