ישנה בחיק ילדות יהודה הלוי

ישנה בחיק ילדות יהודה הלוי י ש נ ה בח יק י לד ות, למ ת י ת שכב י!/ דע י כ י נו ו י כ נו ת ת נ נע ו! ה ל ע ד ימ י הש ח ות? ק ומ י צא י,/ א י מ לאכ י ש יב ה במ וס ש ח ו, ו ה תנ ע י מ ן ה זמ ן כ צ פ י / אתש מ ס יס י ל י ל ה י תנ ע ו. ד א י כ ד ל מ צ א ד מ מ ע ל / ומ ת לד ת י מ י כי מ י י סע ו. היי אח י מלכך מ דפת, בסוד/ נשמות אש אל טוב ה' נה ו!

י ש נ ה ב חיק ל ל ו ות, ל מ לתי שתש ב ש י / ד שעי שכי נ עו ש י לכנ ועו ת עד מתי תשני במו תינוקת בחיק הא? / ה ל לעד י מי ה לשח ות? קו שמי צ שאי / ר שאי למל א כ י ש י ה ב מוס ר הא לנצח ימשיבו ימי הנעורי ו שהת לנע ש י שמן להז מ ן שנ נע ו תדעי שנעורי בפסולת מתפזרי ברוח שש ח ו,? קומי צאי / ותראי מלאבי ע שיערות שיבה מחפשי את המוסר א שר / לכ שצר פ ש י תנערי מעצמך את בל הבלי הזמן במו ציפורי ד שאי לכד ורור שלמ צוא ד ורור שמ למ על ך עופי בציפור דרור למצוא חופש מחטאך היי אחרי מלבך מרדפת תרדפי אחר ה' בחברת בסוד / / ש ת לנע ו. לה ל י מר שסיס י / אשר מתנערות מהטל בבוקר. ו שמ ותול ודות שמי ב ל שמי / ממאורעות הימי בי סוער. ש סע ו, נשמות אשר אלטוב אדני נהרו. / נשמות אחרות אשר מחפשות ג טוב

מבט בללי על השיר שיר זה הוא שיר קודש, ביוון ש: מצד התובן: השיר עוסק בקשר שבין אד לבוראו. בשיר הדובר פונה אל נשמתו וקורא לה להתחבר אל אלוהי, בתנאי לחיי בעלי משמעות. מצד המבנה: בשיר יש אקרוסטיבון: י.ה.ו.ד.ה שמו של המשורר. זהו סימן אופייני לשירי הקודש. שיר זה הינו פיוט, המקדי את תפילת " נשמת בל חי".

השיר בנוי במונולוג בו פונה הדובר אל נפשו ומוביח אותה על התעסקותה בשטויות, ועל בך שהיא מזניחה את הדבר החשוב הקשר ע אלוהי.

בית 1 י ש נ ה ח יק ליל ד ות, ל מ לתי ת ש כ שבי! / ו שעי שכי נ ע ו שרי לכנ וערת שננ ע ר ו! דלת הבית משתמשת במטאפורה המציגה את הנשמה בשרויה בשינה בתינוק, בלי שיהיה לה אבפת ממה יהיה בהמשך. מטאפורה זו חוברת למטאפורה נוספת "בחיק ילדות", בשהבוונה במטאפורה לחיי העול הבא. הדובר יוצא בנגד האד שאינו לוקח אחריות על מעשיו.

הסוגר של הבית מחזק את האמירה המופיעה בדלת. הדובר מדגיש בפני נשמתו שאין לה זמן להתבטל בשינה, בי תקופת הנעורי בבר עברה והגיע הזמן לדאוג לעתיד ולתבלית האמיתית של החיי.

אמצעי אומנותיי בבית 1, למרות שהנפש אינה אנושית, האנשה האנשה של נפש האד אל הנפש באילו היתה פניה אלא אלוהית )הוענקה ע"י האל(; יצור אנושי. מטאפורה פנייה ישירה של הדובר, שפונה בגוף שני אל נשמתו. פניה זו יוצרת אינטימיות וקרבה. שאלה רטורית: למתי תשבבי? דרבה מגביר הדובר את הביקורת העצמית. דימוי: מהירות הזמן שעבר מדומה לנעורת )החלקי הקלי בפשתן( שעפה ברוח. נעורת ננערו צימוד: נעורי שיבוץ: "למתי תשבבי" "עד מתי עצל תשבב..." )משלי, ו' 9(

ב בית 2 ה ל לעד י מי לה לשח ר ות? ק ו שמי צ שאי, / ר שאי למל א ב י ש י בה מ וס ר שש חר ו דברי הדובר בדלת: הא נראה לך, נפשי, שתקופת העלומי תימשך לעד?? מהווי המשך לדברי שנאמרו בסוגר של הבית הקוד "דעי בי נעורי בנעורת נינערו". בלומר, תקופת הילדות והנעורי, שהיא מטאפורה לחיי העול הזה, הולבת וניגמרת, ולבן נישמתו צריבה להבשיר את עצמה לקראת יעודה האמיתי, שהוא חיי העול הבא. החיי בעול הזה מדומי לשינה, בהתעסקות בחיי לא רציניי. זוהי שינה שצריך להתעורר ממנה, להתבגר ולהמשיך הלאה אל המטרה האמיתית של החיי. אחרי השאלה הרטורית, קורא הדובר אל נשמתו: "קומי צאי" )שיבוץ מ"שמות" פרק י"ב פסוק ל"א: "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי ג את ג בני ישראל ולבו שעב דו את ה' בדברב "; ובן שיבוץ מישעיהו ב"ב, א' '(. באן ניתן להבחין בבר בפועל שהוא ציווי: קדימה, ונ שש מ שתי, ע וש ש י משהו בנידון... מבאן ואילך ממשיך השיר בפעלי ציווי ג בבתי הבאי : קומי, צאי, ראי, התנערי, דאי, ה שיי מרדפת. פעלי אלה מדגישי את המימד המעשי של השיר: לא לשקוע בתרדמה, אלא לקו ולעשות משהו, את המשהו הנבון: לרדוף אחרי ה'.

סוגר הבית: "ראי מלאבי שיבה במוסר שיחרו" ממחיש את הדלת, שאומרת שתקופת הילדות לא נמשבת לעד. ואבן, "מלאבי שיבה", שה מטאפורה לשיער השיבה, בלומר לתקופת הזיקנה המתקרבת, מגיעי ומטיפי מוסר לאד. אד בגיל זה בבר יודע מהי המטרה האמיתית של החיי.

אמצעים אמנותיים בבית 2: שאלה רטורית שיבוץ "במוסר שחרו" חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר" ( משלי, י"ג 24( מטאפורה )"מלאבי שיבה"(

בית 3 ו שהת לנע שרי שמן להז מ ן, לכ שצר פ שרי / א שר מ ר שסיס י ל יל ה שית לנע ר ו. בית זה הוא המשבו הישיר של בית 2, שבו קרא הדובר לנשמתו לקו. בעת, אחרי שהיא קמה, באה הפעולה הבאה: "התנערי". בלומר, בשיר זה קיימת הד גה: א. קומי )בית 2( ב. הת לנע רי )בית 3( ג. ו שאי )בית 4(. ד. ה יי מרו פת )בית 5(: קוד צריך להתעורר, אחר בך צריך לנער את קורי השינה, ואז אפשר לעוף ולדאות. ובשמגיעי למצב זה, ניתן לייש את הדבר הבי חשוב: ל לרו ף אחרי ה'.

בבית זה קיי דימוי שמתפתח לתמונה: בצפרי )דימוי( אשר מרסיסי לילה יתנערו )פיתוח לתמונה, אימאז'( בבית זה מתוארת ציפור, שצריבה לנער מעצמה את רסיסי הלילה )=טל( על מנת שתשתחרר מהבובד ותובל להתרומ ולעוף. תמונה זו ממחישה את הרעיון העיקרי : על מנת שהאד יובל "להתרומ " מתיפל ות העול הזה, עליו "לנער" מעליו את בל הדברי המיותרי שמעסיקי אותו, בשהוא בתקופה של "שנת הילדות" שלו.

אמצעי אומנותיי בבית 3 הדרגה דימוי שמתפתח לתמונה )"התנערי... בציפורי אשר מרסיס לילה יתנערו"( חזרה )לא צימוד, בי המילי הן מאותו שורש "התנערי... יתנערו".(

בית 4 ו שאי לבו ר ור שלמ צוא ו ר ור שמ למע לך / ו שמת ול ד ות י שמי כ לי שמי שיס ער ו תמונת הציפור ממשיבה ג בבית זה. אחרי שהציפור התנערה מטל הלילה, יש בבוחה לעוף ולדאות. בדאי לשי לב שממצב של שביבה במקו נמוך )בבית 1( והתנערות מרסיסי הטל )בית 3(, בעת הציפור עולה לגובה. המעוף הוא בבר מצב פויל, לעומת ה"ישנה בחיק ילדות", שהיה מצב סביל. ויותר מזה: הדאיה היא לגובה, לביוון השמיי, לביוון של אלוהי. באן לציפור יש ש : דרור. בולט השימוש במשמעות הבפולה של המילה "דרור" )ש של ציפור, ו חופש(, זהו צימוד של : הפירוש: דאי במו דרור )הציפור(, בדי למצוא דרור, בלומר להשתחרר מחטאייך. ההתקרבות לאל קשורה בתהליך של ניקיון פנימי מבל הבלי העול הזה, מבל החטאי וה"שטויות". ההשתחררות אינה רק מחטאייך שלך, אומר המשורר, אלא ג מבל פגעי הזמן והגורל שהעסיקו אותך בעבר.

ג בסוגר יש צימוד של : ימי במשמעות של זמן )רבי של "יו "(,וימי במשמעות של י, אוקיינוס. חיי החופש ה במו י סוער, אך על הנשמה להשתחרר מה, ולהיות במו ציפור דרור. רק אז תובל להיות נקייה ומובנה למשימה בבית הבא.

אמצעי אומנותיי בית 4 תמונה )המשך לתמונה מבית קוד ) צימוד של )"דאי בדרור למצא דרור ממעלך" "ומתולדות ימי בימי יסערו"( צימוד שונה אות )"דאי" ע בבית א' דימוי "בימי יסערו" "דעי" שמופיע

בית 5 ה שיי לאח ר י למל כ ך מ לרו פת, ס וד / נ ש מ ות א שר אל ט וב ה' נ ה ר ו בית זה הוא שיאו של השי. אחרי שהנשמה, עברה תהליך של התעוררות משנת הנעורי, והשתחררות מחטאי ומהבלי העול הזה, היא מובנה לשלב של "היי אחר מלבך מרדפת". בלומר, היא ממליבה עליה באופן בלעדי את אלוהי )"מלבך"(, ובל מטרת חייה היא "היי מ לרו פת". פועל זה בבנין פיעל במשמעות פעילה, משקף את הבקשה של המשורר, לרוץ אחרי אלוהי בדי להשיג את קירבתו. פועל זה ג מציין פעולה חוזרת ונישנית. לא חד פעמית, אלא תמידית, באורח חיי, על נשמתו ל לרו ף אחר אלוהי. א תגיעי למצב זה, אומר המשורר, תיבנסי לחב ר ה טובה מאוד: תהיי בסוד )=בחברת( אותן נשמות שהצליחו בתהליך הזה, נ ה ר ו אל ט וב ה'. למילה "נ ה ר ו" שני פירושי : א. נעו, רצו בהמון ב. א ור ו, התמלאו נהרה מאורו של אלוהי.

אמצעי אומנותיי בית 5 " שיבוץ "אל טוב ה' ינהרו" )ירמיהו, ל"א 2( ינהרו אל טוב ה'..."

סיבו זהו שיר תקיף מאד ובוטה, עתיר סימני קריאה ומילות ציווי )דעי, צאי, ראי, התנערי, ובו ( המדגיש את הנימה הנחרצת המבקשת לשבנע את הנשמה שהגיעה העת לתיקון מיידי. למרות שהנפש מוצגת בעמדת נחיתות, ניבר בדובר שהוא מאמין בבוחה להתעורר ולתקן את דרביה. למעשה זהו שיר בו מבקש המשורר לעודד את בל האנשי המתקשי באמונת, הנוטי לעתי לפיתויי הבלי העול הזה ושובחי את ייעוד האמיתי שהוא התקרבות לאל, תוך הקפדה על קיו אורח חיי דתי ואדוק שבל בולו אמונה שלמה וקיו מצוות המסורת היהודית.