פרסום מכטינגר מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: אילן רונן בימוי: עמרי ניצן צילום: ינאי יחיאל

פרסום מכטינגר מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: אילן רונן בימוי: עמרי ניצן צילום: ינאי יחיאל

3 קן הקוקיה מחזה מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום אילן רונן בימוי עמרי ניצן תפאורה ותלבושות אדם קלר עריכה מוזיקלית ועוזרת במאי רותם כרמלי תאורה נדב ברנע עריכת סאונד עמית )Coam( מרקו עריכת וידאו אור לי-טל המשתתפים )לפי סדר הופעתם(: הצ'יף - ערן שראל וורן - זיו קלייר וויליאמס - אסף סולומון האחות ראטצ'ד- אולה שור סלקטר האחות פלין - נעמה שטרית הרדינג - אוהד שחר בילי - שלומי אברהם סקנלון - יצחק חזקיה צ'זוויק - מוטי כץ מרטיני - עזרא דגן רקלי - אורי רביץ בנציני שלום כורם טייבר - רביב מדר הגנרל - איציק אבל מק'מרפי - עוז זהבי קנדי סטאר - רות אסרסאי ד"ר ספיבי - אבישי מרידור טרקל - יואב לוי סנדרה - מיה לנדסמן מנהלת ההצגה הלית זיו-הדס-פארי, שרה אפשטיין מנהל הבמה ששון סגרון, ציון זמיר תאורן יוסי הררי סאונד ברוך ביבס )רוקי( הלבשה חנה נחמד אבזרים שי לויאן איפור כל המחלקה בניית התפאורה דודי בית מלאכה מחלקות הייצור של הקאמרי להצגה זו: תפאורה ובמה: ג'קי חן, יואב ויס. תלבושות ומתפרה: הדס אבנרי, אביב רון, סבטלנה גורסייב. אבזרים: אורלי שנברגר, שרי גוליאט, זיוה קורוטקין, שירן לוי. איפור: רנה שפלר, לרה גולומב, מיכל שביט, מיכל עשת, אירה סימנובה. פאות: מלאני קפלן, לנה פרגמן, נטשה אוסמולובסקי, טניה רוזנשטיין, אירנה סגל. עריכת התוכניה: רבקה משולח עיצוב התוכניה: פרסום מכטינגר צילום השער: ינאי יחיאל צילום ההצגה: יוסי צבקר תודות: ד"ר צבי פישל - מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש בגהה ולצוות ביה"ח גהה. פרופסור מיקי בלוך - מנהל מחלקת אשפוז פסיכיאטרי, ביה"ח איכילוב ד"ר מיכאל קרסנושטיין - סגן מנהל מחלקה ד"ר אורית ניצן אבירם ד"ר פייר גיל - סמנכ"ל לענייני רופאים ומשנה רפואי למנכ"ל, המרכז הרפואי ת"א וחבר ההנהלה הציבורית של הקאמרי. צופית גרנט הצגה ראשונה: 22.2.19 משך ההצגה: כשעתיים ו- 30 דקות כולל הפסקה קן הקוקיה סיפורו של חוסה במוסד לחולי-רוח, הממריד את יתר החולים המאושפזים ומנהיג אותם בקרב נגד עריצות הממסד וקשיחותה הדרקונית של האחות הראשית. המחזה, כמו הסרט המפורסם "קן הקוקיה", מדגיש את המאבק הנואש בין עריצות בשם "החוק והסדר" וחירותו של הפרט. המחזה מבקש לומר ששפיותם של מי שמוגדרים כ"נורמלים" היא יחסית... ואולי העולם על מנהיגיו הוא שהשתגע? הצגות "קן הקוקיה" בישראל תיאטרון "בימות" 1972 מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: דן אלמגור בימוי: לי סנקוביץ בית צבי 1985 מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: דן אלמגור בימוי: לארי סמית הבימה 1999 מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: אילן רונן בימוי: אילן רונן תיאטרון באר שבע - 2010 מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: אילן רונן עיבוד ובימוי: כפיר אזולאי בית צבי 2017 מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קיזי תרגום: אילן רונן בימוי: אלון אופיר ליקט יורם אמיר מנהל ארכיון הקאמרי אולה שור סלקטר, עוז זהבי 2

על המוזיקה בהצגה רותם כרמלי עורכת המוזיקה מקומה של המוזיקה בשנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת הוא חסר תקדים בעוצמתו ובהשפעתו. העשורים התאפיינו בערעור על סדר העולם השמרני-הקיים ובמאבקים פנימיים-חברתיים רבים בארה"ב: המאבק על שוויון זכויותיהם של האפרו-אמריקאים עם הקמת תנועת "הפנתרים השחורים" ומאבקם של מרטין לותר קינג ומלקולם אקס )שהסתיים ברציחתם של השניים(, הגל השני של הפמיניזם והמאבק נגד מלחמת וייטנאם שהגיע לשיא בקיץ 1969 בפסטיבל וודסטוק בו לקחו חלק למעלה מ 400 אלף איש. בהשראת המאבקים הללו וערעור הסדר הישן נכתבו הספר, המחזה והתסריט של "קן הקוקיה" וזו הייתה ההשראה לעריכה המוזיקלית. בהצגה נכללים קטעי שירים שהיוו חלק מפסקול התקופה, כמו ריצ'י הייבנס שפתח את פסטיבל וודסטוק עם השיר Freedom או השיר The Revolution will not be televised ששאב השראה ממאבק האפרו אמריקאים בארה"ב וגם היווה השראה לו. במקום אחד בהצגה נשמעת מוזיקת רוקנרול "מתוקה": ריי צ'רלס, ליטל ריצ'רד ואלביס פרסלי, במסיבה שעורכים החולים במחלקה. המסיבה היא רגע חופש אמיתי ראשון עבור רבים מהם והיא נוגעת בנוסטלגיה, בימים שלפני הכאוס שמחוץ לביה"ח ובתוכו, כשהדבר הגרוע ביותר שאפשר היה לעשות הוא לצלם לטלוויזיה את תנועות הריקוד של אלביס מהאגן למטה, כיון שהן נחשבו ע"י רבים מהמבוגרים בארה"ב למגונות. Ballade pour Adeline - Richard Clayderman Freedaom - Richie Havens Sympathy for the Devil - The Rolling Stones Paranoid - Black Sabbath Cry Baby - Garnet Mimms The Revolution will not be televised - Gil Scott-Heron Vietnam Song - Country Joe and the ish The Sound of Silence - Simon and Garfunkel Jailhouse Rock - Elvis Presley What'd I Say - Ray Charles (Part 2( Tutti Frutti - Little Richard Hound Dog - Elvis Presley Machine Gun - Jimmy Hendrix Somewhere over the rainbow - Instrumental 5 4 זיו קלייר, איציק אבל שלומי אברהם, אורי רביץ, רות אסרסאי, מיה לנדסמן

7 "קן הקוקיה" כמשל העשור השביעי של המאה העשרים מתאפיין במחאות, התקוממויות, הפגנות, מאבקים, מרידות, מלחמות לעצמאות ולשמירה על זכויות. כל אלה בתשובה לדיכוי מתמשך ולעריצות על כל גווניה. בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ, שכמעט הגיעה ב- 1962 לאסון גרעיני. "המלחמה הקרה" באה לידי ביטוי בתחום הצבאי והטכנולוגי. שנות ה- 60 ניכרות גם בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי והכרזה על עצמאותן של מושבות רבות ברחבי העולם, בעיקר באפריקה. ברחבי ארה"ב נערכו הפגנות של אפרו-אמריקאים בהנהגתו של מרטין לותר קינג שנשא בפני 250 אלף מפגינים את הנאום המפורסם "יש לי חלום". ילדי הפרחים - תנועה פציפיסטית ואנטי קפיטליסטית שדחתה את ערכי דור ההורים ויצאה במופגן נגד איסורים חברתיים ומיניים, נתנה לגיטימציה למריחואנה וניצלה את פיתוח הגלולה נגד הריון. בשנות ה- 60 היתה ארה"ב שקועה עמוק במלחמת וייטנאם שגבתה קורבנות רבים ונתפסה בעיני רוב הציבור כמלחמה מיותרת ולא מוצדקת. גיוס החובה היה מאד לא פופולרי והשמועות על איך להתחמק ממנו פרחו ושגשגו. בקרב הצעירים צמחו זמרי בלוז ורוק שגידלו שיער, שרו שירי מחאה ומשכו אחריהם המוני צעירים. קהל זה הפך לתנועה חברתית שכונתה "ילדי הפרחים" בשל סלידתם מהרס הטבע בידי בני האדם וגם בזכות מנהגם לשזור פרחים בשיער ולהושיט פרח לאנשי הכוחות המזויינים ושומרי החוק. ההיפים, שראשיתם בתנועת מחאה נגד מלחמת וייטנאם, הפכו לתנועה אידאולוגית שהציגה תפיסת עולם חדשה, מהפכנית: להחליף את המלחמות במוסיקה ובסמים, המקנים תחושת אושר ושלווה, מעודדים הידברות, משרים הרמוניה ואהבה. כחלק מתפישתם לשוויון ולאחווה התארגנו ההיפים בקומונות ובחרו להינתק מהדור של הוריהם ומעקרונותיו המיושנים. בין הדמויות שהשפיעו עליהם היו ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, ג'ורג' האריסון הרברט מרקוזה ומרטין לותר קינג. מלחמת וייטנאם היתה אחד משיאיה של ה"מלחמה הקרה" בין הגוש המערבי-קפיטליסטי, לבין הגוש המזרחי-קומוניסטי, ומקור לטראומה עמוקה בארה"ב. מספר ההרוגים במלחמת וייטנאם היה כ- 4 מיליון, מתוכם כ- 58 אלף חיילים אמריקנים. המלחמה חשפה את חוסר האמינות של המימשל, את השקרים והטיוח של המנהיגים הפוליטיים והצבאיים. היא הוציאה לאור החלטות מוטעות והנחות שגויות, שעלו בחייהם של חיילים רבים. תוצאות המעורבות הצבאית היו הרות אסון. החיילים לא ידעו בדיוק מה הם עושים בג'ונגלים של וייטנאם, המטוסים האמריקניים הפציצו כפרים עלובים ומחקו אותם מעל פני האדמה. חיילי מפקדה אמריקנים היו מעורבים במעשי שחיתות, בגזענות, בסירוב למילוי פקודות ובעריקות. כתוצאה מכל אלה הסתמנו בארה"ב לאורך שנות השישים שלושה כיווני התנגדות ציבורית למלחמת וייטנאם: התנגדות שמקורה במחנה הימני-שמרני וחוסר הרצון של מחנה זה להמשיך לתמוך במשטר של דרום וייטנאם. התנגדותן של נשים ואמהות של חיילים ששרתו בוייטנאם וארגוני חיילים משוחררים, שטענו כי רק העניים וחסרי ההשכלה אולצו להתגייס. המקור השלישי היה הכיוון הליברלי של השמאל, קבוצות סטודנטים, פעילים של זכויות אדם, ארגוני איכות הסביבה, צעירים לפני גיוס, שהחלו בפעולות מחאה כמו שביתות רעב והפגנות נגד פשעי המלחמה. בקמפוסים היו התפרצויות אלימות בין סטודנטים לבין כוחות המשטרה. מלחמת וייטנאם מיקדה את כל גווני המחאה וסיפקה למפגינים מטרה מוחשית וקונקרטית. בדיעבד, מוסכם כיום על חוקרי התקופה שהמלחמה היתה בעצם מנוגדת לאינטרסים האמריקניים. הפלישה לצ'כוסלובקיה - בלילה שבין 20 ל- 21 באוגוסט 1968 פלשו צבאותיהן של חמש מדינות חברות בברית ורשה לצ'כוסלובקיה: 200,000 חיילים חצו את הגבול עם כוח של כ- 2,000 טנקים. הפלישה הסובייטית לרפובליקה הסוציאליסטית התרחשה לאחר שכשלו המגעים למניעת יישום רפורמות האביב של פראג שקידם אלכסנדר דובצ'ק, מנהיג המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, אשר ביקש לממש את זכויות הפרט במדינה, למרות התנגדות ברית המועצות. כדי לזרז את תפיסת השליטה בעיר הבירה פראג, הגיעו כ- 100 סוכנים סובייטים לשדה התעופה הבינלאומי של פראג. הם השתלטו על השדה ואיפשרו את נחיתתם של מטוסי תובלה ועליהם כוחות מוטסים, כלי רכב משוריינים וטנקים, אשר הציפו את העיר. בעת הפלישה נהרגו 72 צ'כוסלובקים ומאות אנשים נפצעו. לאחר הפלישה הוקמה בכיכר העיר מצבת זיכרון ליאן פאלאך אשר העלה עצמו באש ב- 16 בינואר 1969 במחאה על האלימות הסובייטית. - הוקמה חומת ברלין שסגרה את הגבול בין מזרח ומערב ברלין כדי למנוע עריקת אזרחים למערב. - ג'ון פיצ'רלד קנדי שנבחר כנשיא ה- 35 של ארה"ב נרצח באותו עשור בדאלאס. - נלסון מנדלה נשלח למאסר עולם. - מהומות הסטודנטים בצרפת ב- 1968. - נוסד הארגון לשחרור פלסטין שמטרתו ייצוג פוליטי של הפלסטינים ומאבק מזויין במדינת ישראל. "תרבות הנגד" והמהפכה החברתית של שנות ה- 60 : תרבות הנגד היתה תנועה המונית אנטי מימסדית שפרצה לראשונה בבריטניה ובארה"ב ואז התפשטה ברחבי העולם המערבי. צעירים רבים החלו להתקומם נגד הנורמות השמרניות של התקופה. בין היתר היתה זו תגובה להתערבותה של ארה"ב במלחמת וייטנאם. הפעילים, שזכו לכינוי "היפים", קראו שלא לבטוח ברשויות ובמימשל וחתרו להשגת שוויון זכויות מוחלט עבור כל התושבים, בלי הבדל גזע דת ומין. בין אמצע שנות ה- 60 ואמצע שנות ה- 70 תפחה תנועת הנגד ותפסה תאוצה במקביל לצמיחתה של התנועה לזכויות האזרח שצברה כוח ותוקף עם התעצמותה של מלחמת וייטנאם. נושאים חברתיים שונים הצמיחו את תנועת הנגד, ביניהם אפלייה, גזענות וקיפוח. באוניברסיטאות נלחמו סטודנטים עבור הרשות לבטא את דעותיהם בציבור, הרשות להתכנס ולהפגין. הפעילויות כללו גם קריאה למאבק בעוני ובבורות, שמירה על איכות הסביבה והחופש לקיום יחסי מין ללא חשש מהריונות לא רצויים. בתחום האמנויות יצאה קריאה גורפת נגד הצנזורה ובעד חופש הביטוי. עלה אל פני השטח הצורך להתייחס אחרת אל המוגבלים, הפגועים בגופם ובנפשם, וליישם לגביהם שיטות מתקדמות של טיפול. 6

מי חריג ומי נורמלי? בראיון שנערך ב- 2008 אמר מילוש פורמן, במאי הסרט "קן הקוקיה": "אנחנו זקוקים למוסדות, במו ידינו אנחנו יוצרים אותם, אנחנו משלמים עבור הקמתם ומתחזקים אותם בכספי המיסים שלנו, כדי שישרתו אותנו, אז למה, בסופו של דבר, מתברר שאנחנו בעצם משרתים אותם? נראה לי שמאז ועד היום זהו הקונפליקט המהותי ביותר של האנושות." ב- 2012 כתב פורמן: "בשבילי האחות ראטצ'ד היתה התגלמות המפלגה הקומוניסטית, שהכתיבה לי את חיי, שהורתה לי על כל צעד ושעל מה אסור ומה מותר... אבל נראה לי שהאחות ראטצ'ד לא יודעת שהיא רעה, היא בעצם חושבת שהיא עוזרת לאנשים..." ועוד מפיו של פורמן: "אני חוויתי על בשרי את מה שמסופר בספר הזה, בשבילי "קן הקוקיה" הוא יצירה דוקומנטרית..." מיצירות הפולחן של המאה העשרים אל מוסד לחולי נפש, המנוהל על ידי אחות ראשית אימתנית ומסרסת, מגיע מאושפז חדש - רנדל מק מרפי, אינדיבידואליסט, בעל רוח חופשית, מהמר כפייתי, גיבור מלחמת קוריאה שהורחק מהצבא וחובב מושבע של קטטות בברים. עד מהרה מתפתח עימות מתמשך בין השניים, המעמיד במבחן את עוצמת המנהיגות של מק מרפי מול שאר המטופלים. העלילה המרתקת מסופרת מפיו של צ יף ברומדן, אינדיאני למחצה המתחזה לחירש-אילם. סיפורו שזור בהזיות ממוחו הפרנואידי, רווי התרופות והמצולק ממכות חשמל, ויש בהן תובנות מעמיקות על המציאות והסתכלות חודרת ודקת-אבחנה על טבעה של החברה האנושית. "קן הקוקיה" מעלה לדיון נוקב כמה מהשאלות החשובות בחיינו: מהו חופש אמיתי? מהו החריג ומהו הנורמלי ומי קובע זאת? מה כוחו של ההומור מול הכאב? "הניו יורק טיימס" 1971 "הסוציולוגים שבינינו טוענים שהקהל בא לראות את עצמו במצב שהוא חושש מפניו יותר מכל - שבוי, כבול, מאולף, נתון בלי הרף לאיסורים ומגבלות. תמיד היה קיים בציבור האמריקני מתח רב בין הקונספט של חופש לבין הקונספט של התנהגות נאותה; האם ניתן למצוא מסגרת של חופש שהיא לא בהכרח כאוס? האם אפשר למצוא מסגרת מגבילה ומחייבת שאינה בהכרח בית כלא? אלא שהבחירה היא לא בידינו, מישהו מגבוה מנתב את חיינו וככל שנמרוד או נאבק, או נמחה או נזעק, תמיד יימצא מישהו מעלינו שימשיך להגביל אותנו, שירצה לאלף אותנו! האחות ראטצ'ד היא המפתח, הכוח בידיה לעשות בנו כרצונה. מנין שאבה את הכוחות המוחלטים האלו? ומה בסופו של דבר המניע שלה? למה היא מעוניינת לאלף את כולנו, להשליט עלינו את רצונה? אולי ראטצ'ד היא "המימסד" שאורב לנו בכל פינה?... וולטר קר "הניו יורק טיימס" 1971 בהיסטוריה הארוכה של הנסיונות לרפא את הנפש הפגועה נרשמו פרקים של חידושים רעיוניים, פריצות דרך מהפכניות, במקביל לפרקים אפלים של ניכור והתעלמות בלתי אנושית. באזורים בהם שלטו הדעות הקדומות נחשבו מחלות הרוח כבושה למשפחה. המשוגע, במידה והיה אלים, נקשר בשלשלאות לפינה מרוחקת ולשם הובא לו מזונו מדי יום. בעידן המודרני, לקראת סוף שנות ה- 50, פיתוח תרופות פסיכיאטריות סימן את תחילתו של עידן חדש בטיפול בחולי נפש. "הניו יורק טיימס" 1981 כשהסופר קן קיזי החליט להתמודד עם הצביעות, האכזריות והקונפורמיזם הכפוי של החיים המודרניים, בספרו שיצא לאור ב- 1962, הוא שאב השראה גם מהחוויות האישיות שלו כשפן- ניסיונות בבית חולים לחולי נפש. בספר ובמחזה שעובד על פי הספר, מק'מרפי, המטופל הבלתי נשלט, נאבק עם השתלטנית האולטימטיבית, האחות ראטצ'ד, על מנת להשתחרר או לפחות להפיח קורטוב של חיים במטופלים הדרוסים והמבוהלים, שהיא מושלת בהם ביד ברזל. קיזי יצר אלגוריה של אינדיבידואליזם לוחמני במסגרת דרמה פסיכולוגית קורעת לב, בלי לפנות מקום - ולוא הזעיר ביותר - לסנטימנטליות. "הניו יורק טיימס" לב גרוסמן אוגוסט 2010 בתהליך העבודה על הסרט כל השחקנים שגילמו מטופלים או מטפלים, התגוררו באגף לחולי נפש לכל אורך הצילומים. כך הם חשו על בשרם מה פירוש להיות מאושפז בין אנשים שהמוסד הוא בעצם ביתם, ואף יצרו קשרים עם אחדים מהמטופלים. הבמאי מילוש פורמן קלט את שחקניו בכל מיני מעמדים והתרחשויות שלא נכללו בתסריט ובכך העמיק את אמינותן של הדמויות, בלי לגלות לשחקנים שהם מצולמים גם בתור עצמם ולא רק כדמויות פיקטיביות. מתוך כתבה של מ.ארבייטר 2017 הספר של קן קיזי שנחשב לתנ"ך של "תנועות האנטי" עוד לפני שהסרט של מילוש פורמן יצא לאקרנים ב- 1975, הפך לסימלה של אומה השרויה במלחמה עם עצמה. במרכז מככבים שני כוחות מנוגדים: מטופל, נטול עכבות מוסריות, מטורף, נוכל, קדוש מעונה - סמל הרוח החופשית, הפרועה, המייחלת לשחרור. ומולו, האחות הראשית שיש בה כל מה שאין בו סדר, ארגון, דיוק, משמעת למופת, התגלמות הבנליות של הרוע בשביס לבן מעומלן. המאבק ההולך ומחריף בין שניהם עד הסוף המר, מסמל את המאבק שפילג את אמריקה לשני חצאים בלתי שווים: המימסד השולט הנאבק על שימור כוחו, וכנגדו ההמונים הנשלטים, הנאבקים להשגת זכויות יסוד. ב- 1960, כשקיזי עבד בלילות כאח באגף לחולי נפש, היתה לו הארה: האם המטופלים באמת מטורפים? או שהם פשוט אחרים? ובעצם, שאל את עצמו, מה ההבדל בינם לבין צוות המטפלים? "ווניטי פייר" מיכאל שולמן אוגוסט 2018 "נראה לי שיוצרי "קן הקוקיה" קיוו שאנו הצופים נדע למתוח קווים בין ההתנגדות המרדנית של מק'מרפי כנגד האחות ראטצ'ד העריצה, וההתרחשויות הפוליטיות בארץ הזאת בשנות ה 60. אמריקה הגדולה והמגוונת מבחינה אנושית, ארץ רבת תהפוכות, מצומצמת כולה לגבולות אגף אחד במוסד לחולי נפש וכל מה שרוחש בתוכו." וינסנט קנבי, "הניו יורק טיימס" 1975 9 8

אולה שור סלקטר, נעמה שטרית, אבישי מרידור, אורי רביץ, מוטי כץ, עזרא דגן, אוהד שחר, יצחק חזקיה, שלומי אברהם, עוז זהבי 11 10

דייל וסרמן - המחזאי 1914( )2008 קן אלטון קיזי )1935 2001( נולד ב- 1935 במדינת קולורדו ומת בשנת 2001 ממחלת הסרטן. בשנות ה- 60 נחשב לסופר אמריקאי מוביל בעל מוניטין של מנהיג אנטי מלחמתי ולאחד מאבות דור ההיפים. ספרו קן הקוקיה הפך למחזה ולסרט בבימויו של מילוש פורמן. הרקע ל"קן הקוקיה": הספר נכתב ב- 1959 ויצא לאור ב- 1962 בעיצומן של פעילויות התנועה למען שוויון זכויות ושינויים מעמיקים בתחום הגישה לטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. הספר, שתוקף את הפסיכיאטריה כשיטה מסרסת ומדכאת, הפך לשופר הזרם שזכה לכינוי "אנטי פסיכיאטריה". ב- 1960 החלו פעולות נמרצות של התנועה שדגלה באנטי מימסדיות כחלק מ"תרבות הנגד" ואין ספק שפעולותיה השפיעו על עלילת הספר ועל גיבוריו. הספר הוא ראי מהימן לזמנו של קיזי ולעבודתו כאח, בלילות, במוסד לחולי נפש בקליפורניה. קיזי שוחח עם המטופלים ועקב מקרוב אחרי פעילויות המוסד בו אושפזו. הספר מותח ביקורת על המוסד לחולי נפש כמכשיר לשליטה, שרב בו הדמיון לבית כלא. נולד בויסקונסין, ארה"ב, עסק בתיאטרון מגיל 19. חינוכו הפורמלי מסתכם בשנה אחת של תיכון בלוס אנג לס. את הקריירה התיאטרונית שלו החל כמעצב תאורה, במאי ומפיק. בתור שכזה עבד בלונדון, בפריז ובערים רבות אחרות ברחבי העולם. ואז, במהלך עבודת בימוי על מחזמר בברודווי, נטש הכל והחליט לעבור לכתיבה. מחזהו הראשון "אלישע והסכינים הארוכות" נכתב עבור הטלויזיה וזכה בפרס מחזה הטלויזיה הטוב של השנה. דייל וסרמן כתב עוד כ- 30 דרמות לטלויזיה והפך במהרה לאחד מהבולטים בין תסריטאי "תור הזהב" בטלויזיה: "הערפל", "הכוח והתהילה", "התיק של רצח לינקולן", "אני דון קיחוטה" )שיהפוך מאוחר יותר ל"איש לה מאנשה"( הם אחדים מהמחזות שזיכוהו בפרסים. הסרטים שכתב כוללים את "הויקינגים", "קליאופטרה", "מר באדויגד", ו"טיול עם אהבה ומוות". בין המחזות שכתב לבמה: "איש לה מנשה", "קן הקוקיה" - שני מחזות אלה הם בין המופקים ביותר ברחבי העולם. "קן הקוקיה" וסרמן אחראי לעיבוד הבימתי של "קן הקוקיה" שהיה מבוסס על ספרו של קן קיזי עטור הפרסים, הבכורה התקיימה בברודוויי ב- 1963. המחזה הועלה מחדש ב- 1971 וב- 2001. המחזה הוצג בערים רבות בארה"ב וברחבי העולם. גירסת הסרט שעלתה לאקרנים ב - 1975 היתה מבוססת על ספרו של קן קיזי, אך לא על המחזה של דייל וסרמן. דייל וסרמן שימש כמנהל אמנותי של הLaboratory Midwet Playwrights והוא בעל שלושה תארי דוקטור כבוד משלוש אוניברסיטאות. בסה"כ כתב במשך כ- 50 שנה 11 מחזות לתיאטרון, 10 תסריטים לקולנוע, 6 סרטי טלויזיה, ו- 24 מחזות לטלויזיה. אסף סולומון, שלום כורם, אולה שור סלקטר מוטי כץ, עזרא דגן, שלומי אברהם 13 12

טיפול בחשמל: טיפול בנזעי-חשמל הינו טיפול שבו מועבר פולס חשמלי במשך שנייה אחת ומשרה פרכוס קצר בן 30 שניות. טיפול זה הנו יעיל מאוד ולעיתים מציל חיים. הטיפול מוצע בעיקר במקרים של דיכאון עם אובדנות, מאניה וקטטוניה, שעמידים לכל טיפול אחר ולעוד מצבים פסיכיאטריים ונוירולוגיים. השימוש בפרקטיקה זו בפסיכיאטריה החל בשנת 1938, לאחר שתצפיות מצאו, שמצב-רוחם של מטופלים הסובלים מאפילפסיה ודיכאון השתפר לאחר אירועי פרכוס. ניסיון לשחזר ממצא זה באופן יזום על-ידי השריית פרכוס, הוביל לתוצאות דומות. אופן העברת הטיפול השתנה לאורך השנים וכיום הוא מבוצע בהסכמת המטופל ותחת הרדמה קצרה, בדומה להליכים רפואיים אחרים המבוצעים תחת הרדמה. את הטיפול מעבירים 2 רופאים, פסיכיאטר ומרדים, תחת ניטור מלא הן של המדדים-החיוניים והן של הפעילות החשמלית המוחית. בשונה מהסטיגמה שמאפיינת אותו, ש"קן הקוקיה" תרם לה רבות, לטיפול מיעוט תופעות-לוואי הן באופן מוחלט והן באופן יחסי לטיפול התרופתי המוצע להפרעות אלו. זו הסיבה שזה הטיפול המועדף במקרים המתאימים לנשים בהריון ולקשישים. כל המטופלים מקבלים את הטיפול בהסכמה, מרביתם במסגרת אמבולטורית ומגיעים לקבלו, בדרך-כלל בלוויית קרוב משפחה, וחוזרים לשגרת-יומם לאחר התאוששות קצרה בת כשעה. ד"ר גלעד אגר, איגוד הפסיכיאטריה בישראל 15 קן הקוקיה שלי ד"ר צבי פישל אמצע שנות ה- 70' של המאה קודמת, תפסו אותי באשקלון, תלמיד תיכון, נער מתבגר ללא סערות מרובות, עם הרבה עיסוקים חברתיים. סרטים כמו 'מגרש השדים', 'התפוז המכני', 'סיפור אהבה' ודומיהם היוו את הרפרטואר הקולנועי שלנו. במקביל ארגנו הופעות באולם הספורט של התיכון, כולם הגיעו אלינו והופיעו על במה שהורכבה מקורות עץ. שלמה ארצי, נורית גלרון, יהודית רביץ ושלום חנוך היו שם. בארה"ב, זהו העידן של היציאה מווייטנאם והמחזמר "שיער", תחושת המרד והשחרור... הצפייה הראשונה ב'קן הקוקיה' הייתה חוויה מהממת. זכור לי בעיקר המשחק המופלא של לואיז פלטשר וג'ק ניקולסון. הכריזמה של ניקולסון האפילה על מורכבות הדמות אותה גילם וסחפה הזדהות בלי להשאיר מקום להסתכלות מורכבת. גיל ההתבגרות שלי אהב את הסרט. מרד הנעורים נגד המשטרים הטוטליטריים, נגד וייטנאם ונגד כל גוף סמכותי הותכו יחדיו. הטוב המוחלט נגד הרע המוחלט. כל דבר שנקשר לרע המוחלט שיוצג על ידי הממסד הפסיכיאטרי, נצרב כדבר שיש לברוח ממנו. עוצמה שלא ניתן להתעלם ממנה, עוצמה שבנתה מפלצת - הסטיגמה! השנים חלפו ובהן הקפדתי למנות את 'קן הקוקיה' כאחד הסרטים הטובים שצפיתי בהם. מספר שנים אחר כך ארע המפגש הראשון שלי עם עולם הפסיכיאטריה האמיתי. נכנסתי כקרוב משפחה למחלקה פסיכיאטרית ולבית חולים פסיכיאטרי. הכאב והמצוקה שליוו אותי במפגש הראשון עם הפסיכוזה היו קשים. הבלבול האופף לנוכח העולם האחר שבו חי החולה וחוסר היכולת להכניס לשם את ההיגיון, לא השאירו מקום להסתכלות ביקורתית על הסביבה. הזיכרונות מ'קן הקוקיה' לא צפו. להיפך, הם נשלחו והושלכו למדור סגור. בשנת 1992 התחלתי להתמחות במרכז לבריאות הנפש "גהה" במחלקה אותה אני מנהל עכשיו. מאז ועד היום צמד המילים 'קן הקוקיה' מוטח ועולה ללא הרף. "קוקואים" מצד אחד מול "סדיסטים" מצד שני. רפרור מתמיד למחזה ולסרט, ניסיון קבוע להתרחק משם מרחק מזרח ממערב, לא להיות כזה והצורך להוכיח "זה לא אנחנו". 'קן הקוקיה' נכתב במקור כאלגוריה למשטרים טוטליטריים, אך הוא גם אלגוריה לסטיגמה האכזרית מכולם - הסטיגמה נגד החולים הפסיכיאטריים שמוגחכים ונגד הצוות הפסיכיאטרי. סטיגמה שלצערי גם היום גורמת לאדם הכואב לא לפנות ולקבל עזרה, גורמת להורים למודי הסבל להימנע מלהביא את בתם לאשפוז, מהאיש בדיכאון לחשוש ולא לקבל הגנה מפני הדחפים האובדניים שלו ויש שמתו בשל חששם מטיפול בנזעי חשמל. סטיגמה שמטילה עלינו את חובת ההוכחה ואת הצורך בהקשבה, רגישות ושינוי מתמידים. הסטיגמה צריכה להעלם, השקיפות והגישה החופשית לבתי החולים הפסיכיאטריים מצד אחד ותוספת המשאבים )כוח אדם ומבנים נאותים( הם שיאפשרו לנו לתת את הטיפול המקצועי והמיטבי שיש ביכולתנו לתת. המחזה והסרט חטאו בהצגה חד מימדית. הממסד המיוצג על ידי האחות הפסיכיאטרית גובל בסדיזם, החולים אינם מסוגלים למרוד עד שמגיע ה"ילד" שאומר המלך הוא ערום. הילד שנכנס לכלא בצו של שופט, הילד שנאשם בבעילת קטינה, אבל הכל נסלח לו. אין יכולת לראות את מורכבות המצב, את גווני האפור. ב'קן הקוקיה' שלי אנו מקפידים להזהיר את עצמנו מפני הסכנה שבמדרון החלקלק, אנו דואגים לשמוע ולהקשיב גם אם לא תמיד אנחנו יכולים להיענות. מאחורי הדלתות הסגורות אנו מנסים להשיב את החופש שניטל על ידי המחלה, מאפשרים חופש מירבי: טלפונים, ביקורים, החופש להשתתף בפעילויות יחד עם החופש לבחור לא להשתתף, שמירה על לבוש בבגדים אישיים וגישה מקסימלית לחצר המטופחת והנעימה. הערבוביה בה אנו חיים במחלקה הכוללת במשולב כפייה והקשבה, אלימות וחמלה, כאב ורוך, מובלת על ידי אנושיות ונישאת על ידי אנשי הצוות שמאמין בלב שלם באמרה "בחרנו להיות כאן כדי להקל את מצוקתם של מטופלינו - נשמר מלהוסיף על סבלם". ולכן קריאתי, אנא התייחסו למחלות הפסיכיאטריות כאל כל מחלה אחרת, מחלה צריכה ויכולה להיות מטופלת ע"י רופאים ומטפלים המומחים במקצוע. אל תכנעו לסטיגמה. פסיכיאטריה: הפסיכיאטריה הינה התמחות ברפואה העוסקת במחלות של המוח או במחלות המשפיעות על המוח וגורמות להפרעה בהתנהגות, בחשיבה או ברגש. הבסיס להבנה ולטיפול הוא ביו-פסיכו-סוציאלי, מודל שמשלב את התשתית המוחית הגנטית ביולוגית יחד עם תהליכים פסיכולוגיים והשפעה חברתית. מודל זה מאפשר להבין, לתאר ולטפל בהפרעות הפסיכיאטריות השונות. ההערכה היא כי עד 30% מהאוכלוסייה יזדקקו במהלך חייהם לעזרה נפשית, תרופתית, שיחתית או עזרה בתחומי הרווחה. ההפרעות השכיחות ביותר הן הפרעות מתחום החרדה והפרעות במצב הרוח, בעיקר דיכאון ועוד רבות אחרות. ההפרעות הקשות יותר, שחלקן מביאות )במצבי החרפה קשים( את האדם לאשפוז, הן סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית )מאניה דיפרסיה(. ההפרעות הנפשיות אינן ספציפיות למין או למצב סוציואקונומי ואינן קשורות למנת המשכל. מהלך ההפרעות שונה מאדם לאדם, יש הפרעות שבטיפול מתאים תגענה להחלמה מלאה ויש אנשים שהפגיעה אצלם עלולה להישאר. קשר טיפולי טוב, היצמדות לטיפול המומלץ )תרופתי או בשיחות(, הימנעות משמוש לרעה בחומרים כמו סמים או אלכוהול, יחד עם מסגרת משפחתית וחברתית תומכת יעזרו לתוצאה טובה יותר. אישפוז כפוי: ההבנה כי יש מחלות פסיכיאטריות המשפיעות על ההתנהגות, ובמקרים הקיצוניים מצבים פסיכוטיים שיכולים לגרום לביצוע עבירות ופשעים הובילה את כל המדינות המתוקנות לחוקק חוקים שלפיהם אם העבירה נעשתה מתוך המחלה האדם אינו אחראי למעשיו ולפיכך יאושפז לקבלת טיפול. לפעמים יש נסיון של עבריינים להתחזות לחולים פסיכיאטריים כדי להתחמק מעונש. בנוסף בכל מדינה יש מנגנון המחייב אשפוז של אדם שבשל מחלתו הנפשית עלול להיות מסוכן לעצמו או לזולתו. מדובר במנגנון מורכב עם אפשרויות ערעור בכל שלב. ד"ר צבי פישל הוא יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, מנהל מחלקה, המרכז לבריאות הנפש "גהה" 14

מן העיתונות הישראלית כיום: "במחלקות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים אחדים בישראל יש תחושת איום ואווירת פחד שמונעת מהחולים להגיש תלונות על המצב במחלקות. כשכבר מוגשות תלונות, הן לא תמיד מדווחות להנהלות בתי החולים ולא מופקים לקחים כדי למנוע הישנות הכשלים - על אף שמדובר גם בתלונות חמורות על "חוסר נגישות וסובלנות" מצד מנהלי המחלקות ויחס בלתי הולם של הצוות הרפואי והסיעודי. בנוסף, חולי נפש סובלים מטיפול רפואי כושל, שפעמים רבות ניתן לאחר עיכוב ממושך, ומהזנחה רפואית קשה. מדובר בעיקר בתחומי רפואת שיניים, גינקולוגיה וסיעוד אצל חולי נפש זקנים. חולי הנפש סובלים גם מאלימות פיסית ומילולית קשה מצד הצוות הסיעודי ומצד מטופלים אחרים. במחלקות קרו מקרי גניבה רבים, והשימוש בסמים בהן שכיח )נמצא כי מנהלי בתי חולים לא מצליחים להשתלט על הכנסת הסמים למוסדותיהם(. החולים סובלים גם מפגיעות מיניות, מקשירה בלתי מוצדקת בניגוד להוראות החוק ומענישה בלתי הולמת, הכוללת איומים בלתי חוקיים על נקיטת אמצעי הפחדה..." 17 בתי משוגעים החל במאה ה- 16 קמו בתי מחסה מיוחדים על מנת להרחיק מן החברה אנשים בעלי התנהגות בעייתית, מוזרה ומפחידה, שלא היו מסוגלים לדאוג לעצמם. מרביתם של "בתי המחסה" או "בתי המשוגעים", נראו כקסרקטינים צפופים ומלוכלכים, שיושביהם חיו ומתו בתנאי זוהמה ואכזריות. באזורים הכפריים ראו התושבים בתופעת השגעון בושה למשפחה ולעדה כולה. למטורפים השקטים ניתן להסתובב חופשי, מלוכלכים, לבושי סמרטוטים, שאיך שהוא השיגו את מזונם. אבל המטורפים האלימים, או המרדנים, נקשרו בשלשלאות לפינה מרוחקת ומבודדת ולשם, כמו לבעלי חיים, הובא להם מזונם. בשנת 1547 הכריז המלך הנרי השמיני על מנזר מריה הקדושה מבית לחם of( St. Mary )Bethlehem כעל בית מחסה. השם התקצר ל - Bedlem ומהווה באנגלית, מאז 1522, כינוי לבית משוגעים. המקום היה ידוע לשמצה בשל שיטות האישפוז והתנאים הקשים ששררו בו. חולים אלימים הוצגו לעיתים לציבור לראווה תמורת פני אחד, והחולים המסוכנים פחות אולצו לקבץ נדבות ברחובות לונדון. בתי מחסה כאלה לחולי נפש הוקמו בהדרגה גם בארצות אחרות. בית המחסה הראשון ביבשת אמריקה הוקם במקסיקו בשנת 1566 ונקרא סאן היפוליטו. בית החולים הראשון לחולי נפש בצרפת היה Charenton","La Maison de שנוסד ב- 1641 בפרבר של פריז, וב- 1764 הוקם בית מחסה ראשון במוסקבה. ב- 1784 הוקם "מגדל המשוגעים" הידוע לשמצה בווינה - מגדל עגול ומעוטר בפיתוחי אבן שבתוכו חדרים מרובעים למגורי הרופאים והשומרים, בעוד החולים היו מוגבלים לשטח שבין קירות החדרים לבין חומת המגדל, והוצגו לראווה תמורת תשלום. מתקני כליאה בתי מחסה ראשונים אלה היו בעיקר מתקני כליאה, והיחס אל החולים לא היה כאל בני אנוש. למשל, בבית החולים ביסטר בפריז החולים נכבלו לקירות תאיהם על ידי קולרי ברזל שאפשרו תנועה מוגבלת מאוד, בעיקר לאכילה אך החולים לא יכלו לישון בשכיבה. אנשי בית המחסה לא דאגו לתזונה מספקת, לחימום או לניקוי הקש בתאים, שלא היו בהם מיטות. החולים לא זכו לביקורים מלבד אנשי בית המחסה עצמו שהביאו מדי פעם מזון. בתקופה זו של ראשית הטיפול בנפגעי נפש שלטה ההשקפה כי על החולים לבחור בהיגיון ולהעדיף אותו על פני השיגעון לכן הטיפול נועד להפחיד את החולים והטכניקות כללו סמים, טיפול במי קרח או מים רותחים, הקזת דם כדי לנקז נוזלים "מזיקים" לכאורה, ריקון שלפוחיות ואמצעי ריסון פיזיים שונים. הטיפולים לרוב נכשלו, ושיעור ההצלחה בריפוי בבתי החולים עמד על כעשרים אחוז לכל היותר. בהמשך השתפר מעט הטיפול בחולים, אך אפילו בשנת 1830 הטיפול בחולים חדשים עדיין כלל גילוח שיער הראש, הלבשה בכתונת כפייה, מעט מאד מזון, החדרת סמים משלשלים, וכבילה בתאים חשוכים, לעיתים תוך הרעבה ובידוד. הרפורמה בבתי החולים לחולי נפש בסוף המאה ה- 18 נדרשה רפורמה במרבית בתי החולים לחולי נפש באירופה ובאמריקה. הטיפול בחולים הפך להומניטרי יותר, בין השאר הודות לעבודתו של פיליפ פינל בצרפת. הוא מונה למנהל בית החולים ביסטר בפריז בשנת 1772, זמן קצר אחרי השלב הראשון במהפכה הצרפתית. הוא החליט לערוך ניסוי לבדיקת השקפתו, שלפיה יש לטפל בחולי נפש בעדינות ובהתחשבות, וכך קיבל רשות מסויגת מאנשי המהפכה להסיר את השלשלאות מגופם של כמה מהחולים, שחלקם היו כבולים בתאים חשוכים במשך עשרות שנים. החולים שוכנו בחדרים מוארים, הורשו להתעמל בחצר, וזכו ליחס נעים יותר משהיה נהוג בעבר. הרעש, הזוהמה והפגיעה ההדדית פינו את מקומם לסדר ולשלווה, וההשפעה החיובית על החולים הייתה עצומה. לדברי פינל: "המשטר הכללי הצטיין בנועם הליכות, שהשפיע השפעה חיובית ביותר על הבלתי שפויים עצמם, והפך גם את הפרועים ביותר לחולים שניתן לשלוט בהם".אחדים מהחולים אף הוכרו לאחר מספר שנים כבריאים, ושוחררו מבית החולים. פינל מונה ב- 1795 למנהל בית החולים פיטייה סלפטרייר Salpetriere(,)La וגם בו ביצע רפורמה דומה שהביאה לתוצאות חיוביות. בתי החולים ביסטר וסלפטרייר היו בתי החולים המודרניים הראשונים לטיפול הומני )יחסית( בחולי נפש, ו"ציינו את קץ הערבוב חסר ההבחנה בין אביונים לבין עבריינים, בין חולים בגופם לחולים בנפשם". הפסיכיאטריה כתחום התמחות רפואי נולדה במאה ה- 19 ב- 1844 נפגשו 13 רופאים שניהלו מוסדות קטנים לחולי נפש בפילדלפיה כדי לייסד את איגוד המנהלים הרפואיים של המוסדות האמריקאיים לחולי נפש. בסוף המאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 ניכרה השפעת רעיונותיו החדשניים של פרויד בטיפול בהפרעות נפשיות. פרויד זכה לכינוי אבי הפסיכואנליזה תאוריה שמנסה להסביר באופן רציונלי את פעולתו של המוח והאופן שבו אירועים שונים במהלך חייו של המטופל משפיעים על התנהגותו. במציאות, יכולתם של הפסיכיאטרים לרפא מחלות נפש היתה מוגבלת מאד. השפעת התרופות שפעלו ישירות על המוח והוגדרו בתקשורת הפופולארית כ תרופות פלא, היתה עדיין בראשית דרכה. בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 יצאו לשוק תרופות להרגעת מטופלים שסבלו ממאניה וחוסר שקט וכן לטיפול בחרדה ודיכאון. הפסיכיאטרים הוצגו כמושא להערצה. מספר המאושפזים במוסדות הפסיכיאטריים קטן ומוקד הטיפול עבר מן המוסדות הטיפוליים לקהילה. שירותי בריאות הנפש פעלו להרחיק את המטופלים מן המוסדות, אולם אז התעוררו בעיות חדשות: "החולים משוטטים ברחובות, אבודים בזמן, כמו בימי הביניים. אנו מגינים על זכויות האזרח שלהם, יותר מאשר על נפשותיהם וחייהם". שיטת טיפול שזיכתה את ממציאה בפרס נובל לרפואה היו ניתוחי מוח במקרים של הפרעות נפשיות קיצוניות. לובוטומיה הוא הליך ניתוחי שבמהלכו מנתקים את הקשר שבין האונות הקדמיות במוח, או הורסים את רקמת המוח הקדמית. ניתוחים אלה גרמו לשינויי אישיות משמעותיים במטופלים ולעיתים אף גרמו לפיגור שכלי. בשנות ה- 50 של המאה שעברה בוצעו בארה"ב כ- 5000 ניתוחים מסוג זה והעיתונות היללה ושיבחה את הניתוח "הגואל". מאז ועד היום פיתחו חברות התרופות מספר רב של תרופות המבוססות על תרכובות שונות של חומרים פסיכואקטיביים. חומרים אלו משפיעים על המוח ומשפיעים על ההתנהגות ומצב הרוח של המטופלים וכן על תפקודם בהיבטים שונים. התרופות הפסיכיאטריות הנפוצות בימינו הן תרופות אנטי-דיכאוניות, תרופות אנטי חרדתיות, תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות מייצבות למיניהן. התרופות ניתנות לאחר ייעוץ פסיכיאטרי המתבצע ע י רופאים מומחים לפסיכיאטריה במסגרות ציבוריות או פרטיות. עפ"י ויקיפדיה, ווניטי פייר ומאמר ב"ניו יורק טיימס" 1981 16

ספינת השוטים משהו חדש מופיע בנוף דמיונו של הרנסנס. עד מהרה יתפוס שם מקום מיוחס; "ספינת השוטים", "סירה שיכורה" מוזרה, המחליקה לה במימי הנהרות. היו אלה ספינות של ממש שהוליכו את מטענן הלא שפוי מעיר לעיר. המשוגעים חיו חיי נדודים הערים גרשו אותן אל מחוץ לגבולותיהן: הם הורשו לשוטט במרחבי שדה, כאשר לא הופקדו בידי קבוצה של סוחרים ועולי רגל... לעיתים קרובות מסרו אותם בידי אנשי סירות בפרנקפורט נצטוו ספנים ב- 1399 לפטור את העיר ממשוגע אחד שהתהלך עירום ברחובות; בשנים הראשונות למאה הט"ו גורש משוגע פלילי ממיינץ באותה צורה. לפעמים הורידו המלחים את הנוסעים הטרדנים האלה מן הספינה במוקדם מכפי שהבטיחו; עדות לכך היה נפח אחד מפרנקפורט שפעמיים גורש ופעמיים חזר עד שלקחוהו לקרויצנך לעולם. לעיתים קרובות ודאי חזו ערי אירופה ב"ספינות השוטים" האלו כשהן מתקרבות לנמליהן. לא קל היה לגלות את המשמעות המדוייקת של מנהג זה. רשאים אנו להניח שבאמצעי כללי זה של הגלייה השתמשו עיריות שביקשו לשלח משוגעים נודדים אל מחוץ לתחום שיפוטן; אפשר שספינות השוטים האלו שפקדו את הדמיון משך כל תקופת הרנסנס המוקדם, היו ספינות של עליית-רגל לאתרי קדושה, מטענים סמליים מאוד של משוגעים המחפשים את בינתם... רבים הסימנים לכך שגירושם של משוגעים הפך להיות אחת מהרבה הגליות פולחניות. כך ניטיב להבין את המשמעות המוזרה שיוחסה לשיט משוגעים ואת היוקרה שנתלוותה לכך. מצד אחד אל לנו להקל ראש בתועלת המעשית שבדבר: אם הסגרת משוגע לידיהם של מלחים הרי בזה הובטח לך לצמיתות שלא ישוטט בצל חומות העיר; מובטח היה שיתרחק; בכך נעשה שבוי בתוך הפלגתו. אבל המים מוסיפים לזה את המסה האפלה של ערכיהם שלהם; הם נושאים אותך, אבל יותר מזה: הם מטהרים. השיט מפקיר את האדם לאי הודאות של הגורל: על פני המים כל אחד מאתנו נתון בידי גורלו; כל הפלגה עלולה להיות אחרונה. לעולם האחר מפליג המשוגע בספינת השוטים שלו; מן העולם האחר הוא בא ברדתו מן הספינה. נסיעתו של המשוגע היא בו-בזמן הפרדה קפדנית ומסע מוחלט... אוהד שחר, עזרא דגן, שלומי אברהם המשוגע שנכלא בספינה, שממנה אין מנוס, מוסגר לנהר על אלף יובליו, לים על אלף דרכיו, לאותה אי-ודאות גדולה שהיא חיצונית לכל. הוא אסיר בתוך הדרך שהיא החופשית והפתוחה שבנתיבים: כפות כהלכה בתוך פרשת-הדרכים שאין לה סוף. הוא הנוסע בה"א הידיעה: רוצה לומר, אסיר המסע. והארץ שאליה יבוא אינה נודעת וכך גם, משעה שהוא יורד ליבשה, הארץ שממנה הוא בא... דבר אחד לפחות הוא בחזקת ודאי: זה כבר יש קשר בחלומותיו של האדם האירופי בין המים לשיגעון. מתוך ספרו של מישל פוקו "תולדות השיגעון בעידן התבונה" בהוצאת כתר, עברית: אהרן אמיר 19 יואב לוי, מיה לנדסמן רביב מדר, אורי רביץ 18

מילוש פורמן במאי הסרט "קן הקוקיה" מילוש פורמן נולד ב- 1932 בעיר קסלוב ליד פראג, וגודל על ידי דודו לאחר מות הוריו )אב יהודי ואם פרוטסטנטית( שנשלחו למחנות הריכוז. לאחר שסיים את לימודי הקולנוע בפראג, ביים שני סרטים, אולם ההכרה העולמית הגיעה לאחר "פטר השחור" ב- 1963, שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בלוקרנו. את ההצלחה הזאת תרגם פורמן לשתי הצלחות גדולות נוספות: "אהבותיה של בלונדינית" ו"נשף מכבי האש", שתי קומדיות שלגלגו על המשטר הקומוניסטי והאדירו גיבורים מקומיים, קטנים ותמימים. לאחר התפרקות ברית ורשה וכיבוש צ'כוסלובקיה על ידי ברית המועצות, עזב פורמן לניו יורק. כיאה לגולה צ'כי ניחנו סרטיו באנטי-ממסדיות וגיבוריו היו כמעט כולם מרדנים. סרטו ההוליוודי הראשון "התפשטות", על פער הדורות בחברה הבורגנית האמריקאית, לא זכה להצלחה קופתית מרשימה. בעקבות הכישלון היחסי, החליט פורמן לעבד לסרטו הבא את ספרו השנוי במחלוקת של קן קיזי "קן הקוקיה". הסרט, בכיכובם של ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר, שעלילתו, המתרחשת בבית חולים פסיכיאטרי, הדגישה את העוולות שנעשות במסגרתו למטופלים, זכה להצלחה מסחררת בקופות, לשבחי הביקורות ולחמישה פרסי אוסקר. "קן הקוקיה" נחשב עד היום לאחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע האמריקאי. בסרטו הבא, שנתיים לאחר מכן, השכיל פורמן לנפק עוד קלאסיקה על-זמנית עם עיבוד קולנועי למחזמר "שיער", המגולל את סיפורו של צעיר המתחבר לקבוצת היפים מרדנית, שמשנה את השקפתו ואורח חייו. אף שלא התעלה להצלחה המסחררת של המחזמר מבחינה קופתית, זכה הסרט למועמדויות לפרס גלובוס הזהב וכן לפרס הסזאר הצרפתי. עוז זהבי, שלומי אברהם, אולה שור סלקטר, ערן שראל ב- 1984 שב פורמן למולדתו, צ'כוסלובקיה, כדי לעבד מחזה בימתי אחר: "אמדאוס". לצורך הסרט, שגולל את היריבות המרה בין אמדאוס מוצארט לבין אנטוניו סאליירי, ליהק פורמן שחקני תיאטרון לא מוכרים לתפקידים הראשיים. המשחק המשובח והפסקול הנפלא של "אמדאוס" הובילו את פורמן אל הזכייה השנייה והאחרונה בתולדותיו בפרס האוסקר לבימוי. בין "שיער" ל"אמדאוס" הספיק פורמן לביים גם את "רגטיים", אודות פסנתרן שחור צעיר שחייו מצטלבים עם בני המעמד העליון הלבן בתקופה של מתיחות גזעית קשה בארה"ב. אחרי הפסקה ארוכה למדי שב פורמן ב- 1996 לכיסא הבמאי כדי ליצור את הסאטירה החברתית "לארי פלינט - האיש והסקנדל". הסרט עסק בגישות השונות כלפי חופש הביטוי. ב- 1999 ביים את "איש על הירח", דרמה ביוגרפית על חייו של הקומיקאי האגדי אנדי קאופמן. 21 אסף סולומון, ערן שראל, זיו קלייר אוהד שחר, עוז זהבי 20

עמרי ניצן )בימוי( נולד ב 1950 בתל אביב. בוגר המגמה לבימוי בדרמה סנטר לונדון. 1979-1974: במאי בית בתיאטרון הבימה. 1980-1979: במאי בית בתיאטרון הקאמרי. 1985-1980: מנהל אמנותי בתיאטרון חיפה. 1991-1985: מנהל אמנותי בתיאטרון הבימה. 1993-1991: מנהל אמנותי בפסטיבל ישראל, ירושלים. מ- 1994 משמש כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי. ביים חמישה ממחזותיו של ברטולט ברכט: חתונה ועלייתה ונפילתה של העיר מהגוני בקאמרי, 1980; מעגל הגיר הקווקזי בהבימה, 1987; הנפש הטובה מסצ'ואן בתיאטרון הלאומי של מינכן, 1989; אמא קוראז' בקאמרי, 2002. ביים אחד עשר ממחזות שקספיר: חלום ליל קיץ והלילה ה- 12 )הבימה(, נשי וינדזור העליזות, ריצ'רד השלישי, הסוחר מונציה, קומדיה של טעויות, כטוב בעיניכם, המלט, מקבת )הקאמרי(, מהומה רבה על לא מאומה )תיאטרון חיפה(, כטוב בעיניכם )תיאטרון באר שבע(. בין שאר ההצגות שביים: על קלות דעת וצביעות, מי תהום, האוצר, הזכייה הגדולה, המטבח, הביתה הביתה, מותו של סוכן, סוף ההתחלה, משרתם של שני אדונים, ביקור הגברת הזקנה, סיפור משפחתי, רצח, המורדים, אויב העם, אמא קוראז', דמוקרטיה, יתוש בראש, היה או לא היה, אמדיאוס, גטו, האריסטוקרטים, קברט, דבר מצחיק קרה, יהודים רעים, מפיסטו, הילד חולם. באופרה הישראלית ביים את שיקוי האהבה מאת דוניצטי )הוצגה גם באופרה של ברלין ובפסטיבל האופרה של פינלנד(, האיטלקיה באלג'יר מאת רוסיני, אותלו מאת ורדי, מסע אל תום האלף מאת יוסף ברדנשווילי וא. ב.יהושע )הוצגה גם באופרה של רומא(, הילד חולם מאת גיל שוחט וחנוך לוין )הוצג גם בבית האופרה בויסבאדן(,עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני, מאת ברכט ווייל. בטוקיו ביים את נבוקו ובאופרה של אנטוורפן את שמשון ודלילה מאת סן סאנס. פרסים: זכה בפרס טנא לבימוי. זכה 4 פעמים בפרסי "כינור דוד" ופעם אחת בפרס "ורד הכסף" כבמאי השנה. חתן פרס חנה וגוטליב רוזנבלום לשנת 2000. זכה 6 פעמים בפרס התיאטרון הישראלי בקטגורית "במאי השנה": על רצח שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" )1997(, על המורדים - שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" 1998, על קומדיה של טעויות שזכתה גם בפרס "הקומדיה של השנה" )1996(, על כטוב בעיניכם שזכתה גם בפרס "ההצגה המחודשת הטובה ביותר" )2001( על המלט שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" )2005(, ועל גטו ב- 2010. ב- 1997 זכה בתואר "איש השנה בתיאטרון" מטעם "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, ובאותו תואר מטעם "מעריב". בשנת 2010 זכתה ההצגה המלט בתואר "הצגת העשור", במישאל שנערך בין 50 אנשי אקדמיה מתחומים שונים. אמדיאוס זכתה בפרס ה"העלאה המחודשת" )2009(. קברט זכתה בפרס הצגת השנה ובפרס המחזמר של השנה, ועמרי ניצן זכה בפרס במאי השנה כבמאי המחזמר )2012(. נשוי לרינה ואבא לאנה, רוני ומאיה. אילן רונן )תרגום( מנהל אמנותי של התיאטרון הלאומי הבימה ; 2004-2016 מנהל אמנותי של קבוצת הצעירים של הבימה 1996-2004; מנהל אמנותי של התיאטרון הקאמרי 1984-1992 ; מנהל אמנותי של תיאטרון החאן הירושלמי 1975-1982; נשיא איגוד תיאטרוני אירופה 2011-2015; ביים לאחרונה: מחכים לגודו בתיאטרון העברי ערבי ביפו, מי מפחד מוירג'יניה וולף בתיאטרון הבימה, אוסלו בתיאטרון בית ליסין. אדם קלר )עיצוב התפאורה והתלבושות( נולד ב 1986 בקיבוץ צרעה. למד בחוג לעיצוב במה בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. בין עבודותיו לתיאטרון הרפרטוארי: כפרה בתיאטרון הבימה, הרצל אמר, קיץ במריאנבד, רוח התיאטרון, המחברת הגדולה בתיאטרון גשר, לישראל וחזרה ביידישפיל. חלום ליל קיץ, פילוקטטס, כנרת כנרת, פונדק הרוחות בתיאטרון החאן, בימינו לא יוצאים לדו קרב בתיאטרון באר שבע, מתיאוס פסיון, לא נודע, מנמוסין להקת המחול קמע, מזל טוב אני אבא תיאטרון בית ליסין, לא לשכוח לאהוב התיאטרון של באדן גרמניה ותיאטרון בית ליסין, גאולה תיאטרון נחמני, תופעות לוואי, אמא תרזה איננה תיאטרון חיפה, מפגש באין סוף, אנסמבל הרצליה. זוכה פרס התיאטרון הישראלי לשנת 2015 על עיצוב התפאורה להצגה כינרת כינרת בתיאטרון החאן, זוכה פרס תיאטרון הילדים לשנת 2011 על עיצוב תלבושות להצגה משהו נפלא עומד לקרות. זכה גם בפסטיבל חיפה להצגות ילדים לשנת 2011 בפרס על עיצוב התלבושות להצגה משהו נפלא עומד לקרות. רותם כרמלי )עריכת המוזיקה( שחקנית ותסריטאית. למדה משחק ב- Stella Adler Academy of Acting בלוס אנג'לס וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר במסגרת פרויקט "48 שעות, בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2015. במסגרת לימודיה ב"סטלה אדלר": הלנה בדוד וניה, אירנה בשלוש אחיות, האישה בדבר אליי כמו הגשם ואקשיב. בקאמרי: מפיסטו, פרנצ'סקה מייזר בטרור, אורסולה במהומה רבה על לא דבר. בטלוויזיה: אחרי 20 שנה )החינוכית(, מה המצה, הקול נשאר במשפחה )ערוץ הילדים(. בקולנוע: מעצר, בית )משחק(, קאפונקה )תסריטאית(. שירתה בגלי צה ל כשדרנית וכמפיקה. שידרה וערכה מוסיקלית תוכניות שונות ברדיו תל אביב. משדרת ברדיו אקו.FM99 נדב ברנע )עיצוב התאורה( 1987. אמן רב תחומי, מוסיקאי ומעצב תאורה וסאונד לעבודות במה וטלוויזיה. כמעצב תאורה בכיר עיצב עשרות עבודות מחול, תיאטרון ומופעי מוזיקה במוסדות הגדולים בישראל. עבודות נבחרות לדוגמה: מחול - עבודות שונות בפסטיבל הרמת מסך -2015 2016, צלמ מאת תמר בורר, סווריה מאת אורלי פורטל, makom-interview מאת עידן שרעבי ועוד. תיאטרון: אליס, נופל מחוץ לזמן, אבות ובנים בתיאטרון גשר, תמונות מחיי נישואין, אל נקמות בקאמרי, תמונתו של דוריאן גריי בהבימה, חולה אהבה בשיכון ג' בקאמרי ועוד. מוזיקה: רועי דהן, סאן טיילור, אפרת בן צור וערן צור ועוד. כמעצב סאונד ומוסיקאי כתב פסקול לעשרות עבודות מחול, תיאטרון וקולנוע )תיאטרון תמונע, הזירה הבינתחומית, פסטיבל זירת מחול, פסטיבל אינטימדאנס, ערוץ 8, דוקאביב ועוד(. ב 2015 ביצע את שיר הסיום בסדרתו של תומר הימן משפחות. ב 2017 שיתף פעולה כיועץ מוסיקלי לאוהד נהרין בעבודתו ונצואלה עבור להקת בת שבע. כותב ומבצע: הוציא את אלבום הבכורה שלו על החיים ועל המוות בהוצאת הייפידאלטי בשנת 2014. האלבום זכה לביקורות חמות ולהשמעות רבות בתחנות הרדיו השונות. בשלוש השנים האחרונות החל ברנע להציג עבודות אינסטליישן של אור וסאונד בין היתר בתערוכות: צנזורה, האמנות לשרוד ו הפגנה בחלל AZA13 ביפו. במסגרת פסטיבל עכו 2016 העלה את עבודת הביכורים שלו לתיאטרון: - PA'AM יצירה לחלל תיאטרוני העושה שימוש באור, סאונד ווידאו ללא שחקנים על הבמה. העבודה )בהשתתפות המוסיקאי ערן צור, השחקן דורון תבורי, השחקנית אורה מאירסון והמשורר אלי אליהו( זכתה לביקורות נלהבות והיא ממשיכה להופיע בישראל ובחו ל. אור לי-טל )עריכת הוידאו( עורך פיצ'רים, פרסומות, סדרות דוקומנטריות וסרטי תדמית, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באונ' תל אביב. סרטי הגמר שערך במהלך הלימודים זכו בפרסים בתחרויות סטודנטים בפסטיבל קאן ובפסטיבל טרייבקה. מאז ערך שורה ארוכה של סרטים קצרים, ארוכים, עלילתיים ודוקומנטריים שהשתתפו בפסטיבלים נחשבים בכל העולם כמו פסטיבל קאן, פסטיבל טורנטו, ונציה ועוד ואף זכו בפרסים יוקרתיים כמו פרס פסטיבל שיקאגו, פרס הקרן הדוקומנטרית ועוד. בין הפרויקטים הבולטים והמדוברים שערך ניתן למצוא את הסרט הצלילה שזכה לא מכבר בפסטיבל ירושלים )2018(, בפרס המבקרים בפסטיבל לוקרנו והתקבל לפסטיבל 23 22

היוקרתי בטורונטו, אנשים שהם לא אני אשר הוקרן בבכורה בפסטיבל לוקרנו וזוכה פרס פסטיבל MAR DEL PLATA וכן את סדרת הדוקו צליל מכוון המועמדת בימים אלו לפרס אופיר. עמית )Coam( מרקו )עריכת סאונד( מוסיקאי, מפיק מוסיקלי ומעצב סאונד. למד הנדסת קול במכללת "כנרת" והיה מעורב בהפקות תאטרון רבות בינהן: אמא קוראז', סיפור הפרברים, 3 אחיות, גורודיש, שורת המקהלה, שגעון המוסיקה. מוסיקה שכתב והפיק תחת הפרוייקט "Coam" שוחררה בלייבלים מובילים בעולם. מעצב סאונד בסטודיו "Tunenvision" לסרטונים, אנימציה ווידאו ארט. השחקנים )לפי סדר הא"ב(: איציק אבל )הגנרל( בן 63, למד בסטודיו למשחק ניסן נתיב ובסטודיו למשחק אצל עדנה שביט ז"ל וניקו ניתאי. מזה 47 שנה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלויזיה במגוון אמנויות. לאחרונה באנסמבל "תספיס": מדיאה בתפקיד קריאון, כטוב בעיניכם בתפקיד הרועה. מעלה הצגת יחיד לחיות שעה אחרי היטלר אודות הישרדותו של נח קליגר ז"ל באושוויץ. בפרינג' - תיאטרון "קרוב": הקומוניזם לחולי נפש, כוכב בלי שם ועוד. הצגת בידור: אלדורדו. טלויזיה: תפקידי אורח ברמזור, לה-פמלייה, אחת אפס אפס, תיק סגור, ילדי גן החיות. )ערוץ מאיר(. בעבר זהו זה, קשר משפחתי, דקות של תהילה ועוד. קולנוע: צור הדסים, אוצרות הים האדום, פול טריילר. שחקן סימולציות רפואיות ב"מסר" תל השומר, פרסומות רבות, שידר ברדיו דרום וברדיו לב המדינה. מפעיל קהל, מנחה אירועים רשמיים. שלומי אברהם )בילי( בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, ת"א, 2008. זכה במלגת קרן שרת לשנים 2007. 2006, זכה במלגת הצטיינות לשנת 2008 מטעם קרן אסתר וד"ר ליאון אלי. שיחק בסרט מאיה, בסרט הבודדים ובסרט ביקור התזמורת. בקאמרי: מעגל הגיר הקווקזי, אורזי מזוודות, קזבלן, כולם רוצים לחיות, תעלת בלאומילך, גם הוא באצילים, מלון רנדוו, כטוב בעיניכם, הילד חולם. רות אסרסאי )קנדי סטאר( בוגרת "בית צבי". מלגות: ע"ש צבי קליר )מצטיינת שלוש שנות לימוד(, משרד החינוך, יהודית ומשה זעירי, דוד טולדנו, משרד התעשייה והמסחר, שמואל וניורה רודנסקי, אריק גוטקינג, אלי ליאון. השתתפה בהצגות הקאמרי: מארי בוויצק )פרס השחקנית המבטיחה(, עמליה בסוף טוב, ליידי אן בריצ'רד השלישי, ליידי מקבת במקבת, נעמי בפושעים החדשים, ג'ורי בכבוד אבוד, ג'ולייט במפיסטו, אשת המושל בילד חולם. תיאטרון ב"ש: הקורטיזנה בקומדיה של טעויות, סימון בפיאף, ניבה במשרד. תיאטרון אורנה פורת: נירית בזאב בודד. תיאטרון הסימטה: הנער בסלומה. תיאטרון הספרייה: ולריה בקוויאר ועדשים, פורשיה בסוחר מונציה, ליידי אן בריצ'רד השלישי, בודור בפנטזיה, ליל זלינסקי בקיץ אחרון, טרובי במגנוליות מפלדה, ליידי מילפורד במזימה ואהבה. ערבי שירה ומחזות זמר בתיאטרון ר"ג: פריצי בקברט, ערב שירי רחל המשוררת, ערב שירי ג'ורג' גרשווין, ערב שירי קול פורטר, ערב שירים איטלקיים. טלויזיה: הסידרה אטלנטיקה בתפקיד הגר. קולנוע: רותי בבננות, עמוס בעמוס. עזרא דגן )מרטיני( בוגר המגמה לתיאטרון בביה"ס לאמנויות "רננים" 1965 והסטודיו למשחק של נולה צ'לטון ופנטומימה אצל קלוד קיפניס. הופיע בהצגות - צץ וצצה )התיאטרון העממי(, נפוליון חי או מת, מעשה בחייל )בימות(, ליגוריו במנדרגולה )תיאטרון חיפה(, יוסלה במר סליק )תיאטרון גודיק(. בהבימה: על קלות דעת וצביעות )פרס טנא 1975(, מי תהום, פיגארו בנישואי פיגארו, טיטורלי במשפט, כובע הקש האיטלקי, הטירה, שבת ראשון שני, טרוילוס וקרסידה, פוק בחלום ליל קיץ, הלילה ה- 12 )שחקן השנה 1980(, השדכן בעלי כינור. להב עשת בפטריוט )נוה צדק(. תיאטרונטו: חיים בכספת, אני אשתי שלי. בקאמרי: המספר במעגל הגיר הקווקזי, סקפן בתעלולי סקפן הקמצן, קפריסין, המכשפה במסע הניסים והנפלאות, רצח, אנג'לו בקומדיה של טעויות, כרוב שמח באשכבה, שקיטא בקרום, ברכט המספר באמא קוראז', הרב קמע, כובע הקש האיטלקי, סבא סימונה בקוויאר ועדשים, הקברן בהמלט, יתוש בראש, אמדיאוס, גטו, אורזי- מזוודות )פרס ע"ש אברהם בן יוסף(, בית ספר לנשים, פאנק רוק, דבר מצחיק קרה, ראש העיר בתעלת בלאומילך, חולה אהבה בשיכון ג', אדם בכטוב בעיניכם, מהומה רבה על לא דבר. טלוויזיה לילדים: שכונת חיים, מה פתאום, אות, אות, אות, מסיבת-גן, מתגלגלים, פרפר נחמד. טלוויזיה: ערוגות החשק, חור במסך, בוצ'ה, האסיסטנט של האלוהים, גופה בחולות. קולנוע: מתנה משמים, הפחדנים, נורית, ילדי סטלין, המהפכן, מאחורי הסורגים, זמן אמת, רשימת שינדלר, גיא אוני, הבן האחר. ב- 2010 הוענק לו ולאשתו עירית דגן "אות המופת החברתי" וב- 2013 "פרס משואה לחינוך" על "תיאטרון עד ת"- פרוייקט-בינדורי חינוכי- טיפולי. עוז זהבי )מק'מרפי( בוגר סטודיו יורם לוינשטיין. קולנוע וטלוויזיה בישראל: הכל הולך- רשת, ערוץ 2. ג'וני בג וני ואבירי הגליל, דרמה,.yes אביאל בזגורי עונה 1-2,.HOT בנימין ג'יבלי בסרט טוביאנסקי. טום בסרט הסיפור של יוסי. יוסי בסרט פרדייס קרוז. יקיר בחיים אחרים, דרמה, קשת ערוץ 2. איציק בנסולי בעספור עונה 1-2,.HOT אפרים בנבלות, מיני סדרה לHOT. אלון בסרט התגנבות יחידים. צ'יף בהאי, עונה.HOT 1-3 ברגר בשיער בקאמרי. קולנוע וטלוויזיה בחו ל: - midnight sun פיילוט לרשת NBC, בתפקיד אלכס. ארי בסרט bordering on,bad behavior דרום אפריקה. סאות לנד, תפקיד אורח בעונה 8, ארה"ב. פרסומות: פרזנטור רנואר משך 6 עונות. פרזנטור מאניה ג ינס משך 2 עונות. במה: ארז באם יש גן עדן, הבימה. פסטיגל 2013. 2008-2011, סיבוב מסוכן בסטודיו יורם לוינשטיין. זכיות ופרסים: מקום שלישי בתחרות מלגות בתמיכת קרן שוסהיים. זוכה פרס "ינשוף הזהב"- השחקן הטוב ביותר בפסטיבל cineramabc בברזיל על תפקידו בסרט פרדייס קרוז. זוכה בפסטיבל Indie Gathering 2014 כשחקן הטוב ביותר בתפקיד משני על תפקידו בסרט. bordering on bad behavior בקאמרי: עקיבא בהצגה פשוט לאהוב. יצחק חזקיה )סקנלון( בתיאטרון הקאמרי מ- 1968. לאחרונה שיחק בקאמרי את פולוניוס בהמלט, קרלוס הומנידס ביתוש בראש, סאליירי באמדאוס, אדוורד הילגארד במבדולח לעשן, אהרלה במכולת, דייויס במנהל הבית, מנחם זאב צוקרמן בתעלת בלאומילך, מווצקי/מגיד עתידות זקן בכולם רוצים לחיות, המורה לפילוסופיה בגם הוא באצילים, שניאור בזאבים, ג'יילס קורי בציד המכשפות, מר מאייר באחרים, מוטי ברגר בעד עולם. בתיאטרון באר שבע: ארגאן בהחולה המדומה. בבית ליסין: בטהובן ב- 33 וריאציות, גונקל במלאכת החיים, מנשה צירקין בפרדס. 25 24

שלום כורם )בנציני( בן 62. עד סוף 2006 שרת במערכת הבטחון במשרד ראש הממשלה. יצא לגימלאות בדרגה מקבילה לאל"מ בצה"ל. ב 2007 החל ללמוד משחק בבית ספר "הדרך". סדרות טלוויזיה: 5 גברים וחתונה )ערוץ 10(, רמזור עונה,3 2 ו 4 )ערוץ 2(, עספור עונה 2 + 1 )הוט(, 30 שקל לשעה )ערוץ 1(, ניו יורק, הבורר עונה 4, השוטר הטוב. תיאטרון: משפחה תומכת )עיבוד של המחזה "הן לא תיקחהו עימך"( בתיאטרון קרוב. אורזי מזוודות של חנוך לוין, גן ריקי של דוד גרוסמן. בקאמרי: אויב הציבור בתפקיד מורטן. זיכרון בנסיגה של מרים בן סלמי. סרטים: מנפאוור, הלומים. מוטי כץ )צ'זוויק( בוגר בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי", 1982. בין תפקידיו - תיאטרון באר- שבע: יונו והטווס, שפע, המלך הצבי, אליל ההמונים, השטן במוסקבה, כותרת ראשית ועוד. תיאטרון אורנה פורת: המכשפה, הרפתקה בקרקס, הלילה ה- 12, מעלה קרחות. תיאטרון הספרייה: בצחוק ודמע, עכברוש בגולגולת. תיאטרון חיפה: שיחות עם אבי. תיאטרון החאן: חברה, לס מואה טמה, אנה גלקטיה, קילר ג'ו, מידה כנגד מידה, הבתולה מלודמיר, האישה מן הים, שמיים ועוד. הקאמרי: קרום, כטוב בעיניכם, מילאנו, יתוש בראש, הבדלה בתפקיד חבויניק, איחש פישר בתפקידי הדוב משה ואקירא, אורזי מזוודות בתפקיד אלברטו פינקוס, שגעון באופרה בתפקיד מנהל האופרה, חברים של חברים בתפקיד בוסי, גורודיש בתפקיד משה דיין, ארוחת טעימות בתפקיד יואל, מהומה רבה בתפקיד מפקד המשמר. בית ליסין: עשו עליך סרט? הבימה: אוהבים את אופל, פרגודים, הנאהבים והנעימים. אנסמבל תיאטרון הרצליה: גשם שחור, ירמה )בתפקיד חואן(, דון קיחוטה )בתפקיד סנצו פאנסה(. טלוויזיה: שיחק בסדרות פלורנטין, הפוך, האישה באפור, בנות בראון, מה שנחוץ לרווק, כל שבת שנייה )עמנואל(, החיים זה לא הכל )קנובלר(. קולנוע: גרופיס, אספלט צהוב, חלומו של הנרי. מופיע ברחבי הארץ ובעולם בתוכנית היחיד ממטבחו של שחקן - סטנד אפ תיאטרלי, שמוצג גם ב"קפה תיאטרון" בקאמרי. יואב לוי )טרקל( בוגר "בית צבי", 2002. זוכה מילגת קרן סטפנדיות, מילגה ע"ש שמוליק סגל, ופרס על ביצוע מצטיין של תפקיד בשנה ג'. בתיאטרון הקאמרי: חייל באמא קוראז', פליקס בכובע הקש האיטלקי, הנס, ראנפט בעד ראיה, מרצ'לו בקוויאר ועדשים, ברנרדו, גילדנשטרן בהמלט, פלונטר, מורדי בגיבור מעמד הפועלים, גילדנשטרן ברוזנקרנץ וגילדנשטרן, איתי כרמלי בע. 17, אביהו מדינה בזהר, מרקוציו ברומיאו ויוליה, יובב בבעל למופת, מוטקה צחורי באורזי מזוודות, בומי בקיזוז, דה גיש בסיראנו, עו"ד גילון / שולטהייס בתעלת בלאומילך, יהודה בארוחת טעימות, רורלונד בעמודי החברה, פופאיי באגדת דשא, ר' אלי באל נקמות. קולנוע: הנותנת, סוכריות, ארץ פצועה, כוננות עם שחר, הפורצת, מיראל. טלויזיה: פולישוק, 2.3 בשבוע, אלנבי, שירות חדרים, ג'וני ואבירי הגליל, משפחה טובה. מיה לנדסמן )סנדרה( בוגרת סטודיו ניסן נתיב, תל אביב 2016. זכתה במילגת הצטיינות ע"ש אלי לאון. בקאמרי: אודרי בכטוב בעיניכם, מרגרט/רשם חוקר במהומה רבה על לא דבר, באשה באל נקמות. טלויזיה: רננה באחיות המוצלחות שלי, גילי בלהעיר את הדב. בתיאטרון הבית: משתתפת-יוצרת בהצגה ניים דרופ שיצר ג'ייסון דנינו הולט. פסטיבל עכו: זולה 2000 )כתיבה ומשחק - פרס השחקנית והבמאית 2018(. רביב מדר )טייבר( בוגר "בית צבי", 2012. במסגרת לימודיו זכה במלגות הצטיינות ע"ש אברהם אסיאו וע"ש אלי לאון. בוגר משחק מול מצלמה של רותי דייכס. בתיאטרון הספריה: תום בביבר הזכוכית. בבית ליסין: אמא שלו וזרעים של מסטיק. בקאמרי: קזבלן, כנר על הגג, כולם רוצים לחיות, אח יקר, חולה אהבה בשיכון ג', צ'ינו בסיפור הפרברים, עוץ לי בעוץ לי גוץ לי, פשוט לאהוב, איש נרדף בילד חולם. אבישי מרידור )ד"ר ספיבי( יליד ירושלים, שרת כנווט בחיל האוויר. בוגר מסלול המשחק בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, 2015. זכה במלגות ע ש אלי ליאון ואהלה הלוי במסגרת לימודיו ובמילגה ע ש ספי ריבלין במסגרת תחרות מונולוגים ארצית. בתיאטרון הבימה: אלפרד באהבתי הראשונה. בטלויזיה: בני ערובה, עונה שנייה )ערוץ 10(. בקאמרי: מורדי בעל האש )זוכה פרס התיאטרון 2015(, אוטו אולריך במפיסטו, קלאודיו במהומה רבה על לא דבר, לארס קוך בטרור, עמירם באחרים, וולטר במרג'ורי פריים. אסף סולומון )וויליאמס( בוגר "בית צבי",. 2002 תיאטרון - אנסמבל תיאטרון הרצליה: שלוש אחיות, גשם שחור, המתאבד. תיאטרון חיפה: יוליסס על בקבוקים, תפרים, סנשו בעלילות הגבורה של דון קישוט וסנשו פנשה - פסטיבל הצגות הילדים הבינ"ל )זוכה פרס השחקן הטוב ביותר(. תיאטרון הספריה: ארץ אחרת, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, אורח לא צפוי, עד התביעה, בית הבובות, קלף חזק, תופרים, הסוחר מוונציה, כמו שתרצו אותי, הצודקים, המסע לארץ הקופים, שרון סמו הרוצח, מוריד הגשם. תיאטרון ערבי עברי ביפו: שיר המוות - פסטיבל מחזאות ערבית. תיאטרון תמונע: אני ונפשי. התיאטרון העברי: גטו, אנטיגונה. החוג לתיאטרון אוניברסיטת ת"א: דון ז'ואן ושיפל חברו. בקאמרי: המלט, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, סיראנו דה ברז'רק, אמא קוראז', מקבת, חולה אהבה בשיכון ג', עמודי החברה, כטוב בעיניכם, פתאום דפיקה בדלת, המורדים )בשיתוף הבימה(. זיו קלייר )וורן( בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב. בתיאטרון הקאמרי: אנטיגונה, הרטיטי את לבי, משרתם של שני אדונים, מעגל הגיר הקווקזי, כסף עובר ושווא, זהר, הגיל הנכון לאהבה, קומדיה של טעויות, קזבלן, כולם רוצים לחיות, כטוב בעיניכם, הילד חולם. טלויזיה: החברים של נאור, החיים זה לא הכל, הפיג'מות, רמזור. אורי רביץ )רקלי( בוגר ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי", 1989. בין תפקידיו בתיאטרון - תיאטרון חיפה: מרד המתים, משפט הקופים, טוני קירבי בהן לא תיקחהו עמך, אדי קינג, קיטל בגטו. תיאטרון הספריה: אגיצ'ק בהלילה ה- 12, הברון בבשפל, הברבור בברבור, לוובורג בהדה גבלר. האופרה הישראלית: אורפיאו באורפיאו ואארודיצ'ה. בית ליסין: לארי בשרוף את זה,מצעד המלאכים, צור וירושלים. הבימה: פטראל במחלת נעורים, סוליוני בשלוש אחיות, ברי בבחורים בדלת ממול, ביקור הגברת הזקנה, אוסוולד ברוחות, הקצין הצרפתי, ורדה בפרגודים. החאן: אינגם במלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים, השיבה למדבר. תיאטרון באר שבע: בני בהימים הכי טובים, 27 26

דון פדרו בהמון רעש על לא כלום. תיאטרון נוצר: מפיבושת בארץ בושת )מפיבושת(. קרן אור הפקות: מר בונה בנרנייה, האריה המכשפה וארון הבגדים. אנסמבל הרצליה: הדובר בגשם שחור, הזקנה הפגאנית, כובסת בירמה, הגביר בעירם של האנשים הקטנים. הקאמרי: אמדאוס, רופא/כרוז בוויצק, ארנסט בקברט, ההגמון קרלייל בריצ'רד השני, קלרנס בריצ'רד השלישי, יאנוש לוקאש בקזבלן, דוראנט בגם הוא באצילים, ד"ר לבוב באיבנוב, הילמר טונסן בעמודי החברה, תומס פאטנאם בציד המכשפות, לייב/אבי החתן באל נקמות. בין תפקידיו בטלוויזיה: ספיר, פאזל, השיר שלנו. בין תפקידיו בקולנוע: קרוב לבית. אולה שור סלקטר )האחות ראטצ'ד( שרתה בלהקת פיקוד צפון, סיימה בהצטיינות לימודי משחק ב"בית צבי". במהלך לימודיה זכתה במספר מלגות, ביניהן מילגת הצטיינות של קרן תרבות אמריקה ישראל. מאז שנת 2002 שחקנית התיאטרון הקאמרי. בין תפקידיה הרבים בקאמרי: אנטיגונה באנטיגונה, לורה בביבר הזכוכית, ינטל בינטל, שן טה/ שוי טה )הנפש הטובה( בנפש הטובה מסצ ואן, סאלי בולס במחזמר קברט, אלקטרה באלקטרה. דפנה ביהודים רעים, רוזלינד בכטוב בעיניכם, האם בילד חולם, גיטל בנדנדה בשניים. כמו כן הופיעה בסדרות טלוויזיוניות, ביניהן, להעיר את הדוב בקשת. בין הסרטים בהם השתתפה: העולם מצחיק, איגור ומסע העגורים, ברוכים הבאים או משתתפים בצערכם. זמרת יוצרת: במאי 2017 חנכה אלבום בכורה אולה, בו שירים פרי עטה עם לחנים של ג.פיסק ושלה. פרסים: פרס האקדמיה כשחקנית השנה על תפקידה באנטיגונה; פרס האקדמיה לשחקנית המבטיחה על תפקידה באמא קוראז ; פרס רוזנבלום; פרס עיריית תל אביב-יפו ע"ש אבנר חזקיהו; פרס ע ש אברהם בן יוסף על תפקידיה בהצגות ביבר הזכוכית, ינטל, הנפש הטובה מסצ ואן, קברט, אלקטרה, יהודים רעים, הילד חולם; פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים בניו יורק ב 2013 NY Start Film Fetival על תפקידה בסרט ברוכים הבאים או משתתפים בצערכם. נעמה שטרית )האחות פלין( בוגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, 2010. במסגרת לימודיה שיחקה את ג'ין בהמרחק מכאן, את כריס ברוקדים בלונאסה, קייטי במחזמר מתגלגלים, אלונה בבייבי בייבי בייבי, אליזבת בלמה לא באתי לפני המלחמה. בקאמרי: קונסטנצה באמדאוס, הבובה בגטו, אופליה בהמלט, אתי בזהב טורקי, חוהל'ה בכנר על הגג, שפרה בקיזוז, נעמי ברומן משפחתי, דבורה בתעלת בלאומילך, לוסיל / אשת הסולטן בגם הוא באצילים, נטע בארוחת טעימות, הילד בילד חולם. טלויזיה: השתתפה בסידרה השועלים. קולנוע: השתתפה בסרט העולם מצחיק. מלגות בהן זכתה בתקופת הלימודים: קרן שוסהיים, התחרות על שם אורנה בן חורין, התחרות על שם עדי קמרי, התחרות על שם ד"ר שוש אביגל. יאנוש בקזבלן, אדם ברוך בגורודיש, אוטו ברומן משפחתי, אריה בפושעים החדשים, המלך בוניפציוס בנסיכה האמריקאית, אוטו פרנק באנה, לאונאטו במהומה רבה, ג'ון במרג'ורי פריים. זוכה פרס אברהם בן יוסף 2000 על תפקידו בנורה; פרס רוזנבלום 2003 על הישגיו בתיאטרון הישראלי. הצגות יחיד: פרפרים )תיאטרונטו 1994(, ויה דולורוזה )קאמרי 2001(, עד אפס מקום )ציון לשבח תיאטרונטו 2005(. הצגות ילדים: אגדת שלושה וארבעה, מוף ומוריס )פרס ראשון בפסטיבל חיפה להצגות ילדים 2003(, המאוהב מכיתה ו' )מדיטק 2005(. קולנוע: החולמים, הינשוף, נקודת ראות, גנבים בלילה, ברלין /ירושלים, עץ הדומים תפוס, מרקו פולו, מינכן, היורד למעלה, רוח חדשה. טלוויזיה: זהו זה, דוכס ראש פינה, משפט קסטנר, קו 300, ראש גדול, עכשיו או לעולם לא, המרכז, ההיפך. ביים הצגות אחדות בפסטיבלים של תיאטרון קצר בצוותא, ובבתי ספר למשחק. ביים את הצגת היחיד שפתיים צמודות בתיאטרונטו 2014. מדבב, מביים ומתרגם עשרות סרטים וסדרות ב 30 השנים האחרונות. מקריין סרטים, תערוכות, מצגות ופרסומות. היה בין מנחי טכס הפתיחה של המכביה 2005. ערן שראל )הצ'יף( למד משחק בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א. תפקידים בקאמרי: ון סויטן באמדיאוס, חומבטוחעס, צ'יליבובקה, גסטון באיחש פישר, לוואס בגטו, הכומר בוויצק, לייזר וולף, ר' מרדכי בכנר על הגג, אנריק בבית ספר לנשים, סרבסקי בקזבלן, סוויפטי לזר בפרוסט/ ניקסון, גאון ברומן משפחתי, שמשון בפושעים החדשים, הרב הצבאי ואולריך בגורודיש, ג'ייקוב באופרה בגרוש, אאונה בעמודי החברה, ג'ייק/ויליאם בכטוב בעיניכם, דולצ'ה בקרום, המקנא בחיים/בטלן בילד חולם. אנסמבל עיתים: פק בחלום ליל קיץ, צ'יבוטיקין בשלוש אחיות, מקבת במקבת, ויאמר וילך, וישתחו וירא. קיטל בגטו בתיאטרון העברי והתיאטרון הארצי, הומלסים בתיאטרון תמונע, תמרה בהבימה, מדברים על אהבה בתמונע, שאול המלך במשתה, הפקה פרטית, קברט עגנון בפסטיבל עכו. הגולם מפראג בתפקיד הגולם )ציון לשבח( בפסטיבל חיפה. הצגת יחיד: כלב חוצות, בתמונע, המפקח, השמש, הולד, טיטורלי, התליין באזרח ק. )עפ"י המשפט( בתמונע. מעלית בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא, פיליפ גילברג בזכוכית שבורה, הראל בדמיון מודרך בצוותא. שוב מדברים על אהבה בתיאטרון הסימטה, קולנוע:,NO EXIT דמיונות, מכתוב, ארץ נשייה, עבודה. סדרות טלויזיה: שאול, צימרים, העלמות, החברה הטובים, דאוס, טקסי דרייבר, רמזור, קיציס ופרידמן, פצועים בראש, שכונה, המדרשה, סופשלי. ככה זה, מלכות. 29 אוהד שחר )הרדינג( בוגר "בית צבי" 1981. שיחק בתיאטרון באר שבע, הבימה, בית ליסין, וכיום שחקן התיאטרון הקאמרי. בין תפקידיו הבולטים: צ'רלי הצעיר בדה, ג'וני בויל ביונו והטווס, אוטרילו במודליאני, בן הקברן בליר, קוסטיה בהשחף, ג'ון מריק איש הפיל באיש הפיל, עזאזל בשטן ממוסקבה, פוק בחלום ליל קיץ, גרגרס וורלה בברווז הפרא, הנהג בנהג ציירת, ז'אק בכטוב בעיניכם, יוסף ק. במשפט, בניה קריק בשקיעה, טרופימוב בגן הדובדבנים, ואטלן בקוקוריקו, מס' 8 בשנים-עשר המושבעים, ניק במי מפחד מווירג'יניה וולף?, האורח באורח בא, ואלמון ביחסים מסוכנים, אנטיפולוס מאפזוס בקומדיה של טעויות, יואל מילר בהמורדים, תורוולד בנורה, הייזנברג בקופנהגן, קרצ'מן בדמוקרטיה, גדעון בהבן הטוב, ג'ק ביומן חוף ברייטון, גלוסטר בהמלך ליר, אמנון בתרה, הקיסר יוזף II באמדיאוס, אריה במשפחה חמה, מוניה גלובצ'יק באורזי מזוודות, בן מלר בעדלידע, בנקו במקבת, שלום כורם, איציק אבל, אורי רביץ, עוז זהבי, רביב מדר 28

One Flew Over the Cuckoo's Nest The story of a patient at a mental facility who incites the other patients to ight against the tyranny of the establishment and the draconian cruelty of the head nurse. The play, like the famous movie One Flew Over the Cuckoo's Nest, emphasizes the desperate struggle between tyranny in the name of "law and order" and the freedom of the individual. The play's message is that the sanity of those deined as "normal" is always relative... and maybe it is the world and its leaders who have all gone mad. אורי רביץ, מוטי כץ, אוהד שחר,נעמה שטרית, עוז זהבי, עזרא דגן, שלומי אברהם, יצחק חזקיה עוז זהבי, ערן שראל 31 30 רביב מדר, יצחק חזקיה זיו קלייר, רביב מדר, עוז זהבי, אורי רביץ

רן גואטה מנכ"ל עמרי ניצן מנהל אמנותי חביבה הדר סמנכ"לית כספים ומינהל גלעד קמחי במאי הבית מירי אלגרבלי עוזרת מנכ"ל מייקל דלל מנהל שיווק יפעת יעקובסון דוברות ויחסי ציבור שירלי פוטרמן מנהלת הפרסום ג קי חן מנהל ייצור גונר זטרברג ייצור הגר רענן מנהלת המחלקה לקשרי חוץ אבי גז מפיק ראשי חיים סלע מפיק מחזות זמר ורדית שלפי רותם כרמלי יהלי טייב מרכזת המחלקה הדרמטורגית עוזרת למנהל האמנותי ע' למנהל השיווק רון בן גידה מנהל: המחלקה החינוכית סופי וייס גלינה לרמן מנהלי חשבונות אלינה אבקומוב סאשה גלדקי טטיאנה אורמן לימור רוטשילד מח' שכר 75 עונת תשע ח מועצת הנאמנות רון חולדאי - יו"ר אוסקר אבו ראזק עמיקם בן צבי דוד ברודט ערן גריפל נחמה דואק משה הנדלס אמינה הריס יגאל וינשטיין שלמה וישינסקי ליאורה מינקה מנחם סלע רון סמוראי ליאורה עופר שרה פון שוורצה גיל פייר ישראל פלג יואב צוקרמן אמיר רוזנברג זאב רותם עפר שחל לינדה שטרייט שלומי אברהם יצחק חזקיה אלינור אהרון-בן אבי עידית טפרסון שרונה אלימלך איתי טיראן נדב אסולין אבי טרמין רות אסרסאי אלברט כהן תום אפלבאום מוטי כץ דיויד בילנקה גדי יגיל אסנת בן יהודה עודד לאופולד יואב לוי שלי בן יוסף כנרת לימוני שי בן משה מיה לנדסמן שמחה ברבירו ג'יטה מונטה רמי ברוך רובי מוסקוביץ' הדר ברוך ערן מור ירדן ברכה דנה מיינרט אלדד ברנטמן רביב מדר אלי גורנשטיין מוני מושונוב גיא גרמן גיא מסיקה אסף מרון נטע גרטי רוני מרחבי מיה דגן עזרא דגן אבישי מרידור אלון דהן דודו ניב תיקי דיין נתן נתנזון אביגיל הררי יובל סגל שמואל וילוז'ני אסף סלומון שלמה וישינסקי מיכה סלקטר טל וייס אלונה סער ענת וקסמן שרה פון שוורצה עוז זהבי אנסטסיה פיין איתמר זהר מירב פלדמן מרים זוהר נטע פלוטניק הועד המנהל עפר שחל יו"ר דוד ברודט אמינה הריס ליאורה מינקה גיל פייר יואב צוקרמן אמיר רוזנברג זאב רותם לינדה שטרייט ועדת הביקורת בנציון דל - יו"ר רון ארנרייך עמיקם בן צבי רויטל בן-אשר פרץ נחמה דואק יגאל וינשטיין - יו"ר כבוד של הועד המנהל כיהן בתפקיד יו"ר הועד המנהל בשנים (2014-1984) להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב) הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין ספרית המחזות ע"ש זאב רייכל יוסי קאנץ עודד קוטלר אסתי קוסוביצקי אודיה קורן דן קיזלר תמר קינן יפתח קליין זיו קלייר עירית קפלן דרור קרן אורי רביץ דר רוזנבאום אורנה רוטנברג אודי רוטשילד ג וי ריגר דוד שאול שני שאולי איה שבא אנדריאה שוורץ סנדרה שדה אולה שור-סלקטר אוהד שחר ליאת שטרן נעמה שיטרית רוני שיינדורף שהם שיינר דן שפירא אדם שפר ערן שראל אליאנה תדהר עמוס תמם אבי ברכר יורם אמיר התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת 1944 על ידי יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין, אברהם בן-יוסף ובתיה לנצט. ב- 1971 הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים לתיאטרון העירוני של תל אביב. בראש התיאטרון מועצת נאמנות הכוללת נציגי ציבור, אנשי רוח ואמני תיאטרון. להקת שחקני התיאטרון מונה כ -120 שחקניות ושחקנים ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים ידועי שם מישראל ומחוצה לה. הקאמרי מציג ב- 6 אולמות: קאמרי 4, 3, 2, 1, קפה תיאטרון, וקאמרי 5 ע"ש אגף מנויים מכירות וקופה ע"ש שולה הגרי מנהלת - עינת פנחס אבי בלום ורדי חן אוהד לורי בתאל לוי אנה ספירט אורי שליו גלי טימן גיתית כהן גיל חיון יונתן לוי יואב טלמור גלית יפת לי פרנקל לי אלקוצר יזהר פינק מירב שטרן מוניקה ממיסטבלוב לילך גלבוע נוי רויטנברג מרינה סלבין מישל צ'יקו ניצן פלדמן נופר טימור נוי רוכל רועי חסון עומר רן עדן אהרונוב תגל אליהו שירן לוקסנבורג שגיא קרישר מח' מנויים לועדים רינת מור יוסף אריאלה לוי-סבג מח' מכירות מירי סבן נחמה אפשטיין חני קרקובסקי ויקי אלדד מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר מנהלת - מלאני קפלן נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר ילנה פרגמן לרה גולומב מחלקת אביזרים - מנהלת - אורלי שנברגר נטשה מנטל מתפרה מנהלת - הדס אבנרי נועה כרמון אביב רון סבטלנה גוסייב יואב וייס נגריה/מסגריה נאוה לוי מזל מלכה-קטי מנהלי הצגה שרה לבקוביץ' ניסן זהירה יעל צ'חנובר הלית זיו-הדס-פארי נילי בארי מישל זבלודוביץ' מזכירה מנהלת אולם ואירועים - תמר לוי אלדר מנהלי אולם איתי סמו יובל אור פורת אלה בורשטיין זיו גולן מועדון קפה תיאטרון שי רפאל רוני ברים פאבל קרקוז מרכזיה אבי מרכוס מינהלה המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר) מנהלת - שמרית רון קרן ליאור-תרבות ואמנות לחיילי צה"ל זיוה פתיר יו"ר ועדת ההיגוי אבי נאור, נעם סמל, אלוף מיל. ח"כ אלעזר שטרן, רן גואטה, יעל חולדאי, עירית תאומים, עו"ד אמיר רוזנברג, אפרת ליבנה-אברהם. מנהלת הקרן: מירי מרקוביץ. קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית אנסמבל עיתים (ע"ר) מנהלת אמנותית ובמאית רנה ירושלמי סיירוס ומירטל קאצן - אולם חזרות והופעות המכיל כ -200 מקומות. על במות אלה עולות עשר הפקות חדשות מדי שנה, בפני קהל מגוון הכולל כ- 40,000 מנויים וכ- 1,100,000 צופים בארץ ובחו"ל. התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית תל אביב-יפו, משרד התרבות והספורט - מינהל התרבות. הקאמרי החדש נבנה על ידי מפעל הפיס בשיתוף עיריית תל אביב-יפו. מחלקת מנויים: טל. 03-6060900 פקס: 03-6918171 בשעות 21:00-08:30, בימי ו' וערבי חג 13:00-08:30 קופה: 03-6060960 (ישיר ובכרטיס אשראי), בימי א'-ה' 20:30-08:30, בימי ו' וערבי חג 13:00-08:30, ו' ומוצ ש שעה לפני תחילת ההצגה (הזמנת כרטיסים במכירה מוקדמת עד שעה 19:00 בלבד) מחלקת מכירות (קבוצות ועדי עובדים): 03-6060903/4/5/6 המחלקה החינוכית: 03-6061969 אגודת עמיתי הקאמרי: 03-6061910 כתובת הקאמרי באינטרנט: www.cameri.co.il המחלקה לוועדים: 03-6060926 03-6061960, מנויים נכבדים כל פניה יש לציין את מספר המנוי. נא להגיע לקופה עם כרטיס המנוי/ת.ז. אם החלטתם לבטל הזמנתכם נא עשו זאת עד 48 שעות לפני ההצגה, אחרת נאלץ לחייב את כרטיס המנוי. כדי להימנע מעמידה בתור אנו ממליצים להוציא את הכרטיסים מראש. שימו לב לאולם שבו מתקיימת ההצגה. ההנחה למנויי תאטרון הקאמרי בחניון גולדה תינתן לנכנסים לאחר השעה 16:00. שימו לב! לאחר תחילת ההצגה יופנו המאחרים ליציע בלבד. בהצגות בקאמרי 3 ובקאמרי 4 למאחרים לא תותר הכניסה, מכיוון שאין יציע למאחרים. לרכישת כרטיסים לרכישת כרטיסים באמצעות כרטיס אשראי ניתן לרכוש ישירות באתר התיאטרון: www.cameri.co.il 03-6060900, 03-6060960, 1-700-707-990 רו"ח חייקין כהן רובין ושות רואה חשבון רו"ח דניאל שפירא מבקר פנים יעקב הכהן ממונה בטיחות מכטינגר משרד פרסום LAIKA דיגיטל להזמנת כרטיסים בפקס: 03-6918171 ניתן לשלוח דואר אלקטרוני לכתובת: booking@cameri.co.il ונציג השירות יחזור אליכם. לפרטים נוספים אתר הקאמרי: www.cameri.co.il מח' תאורה מנהל - אהרון נחום מנהל מחלקת תאורה דוריאן אופינקרו עידו בן יעקב יוסי הררי אהרון נחום אלי חדידה סילביו מאירסון שי נשיא סאונד אחראי עמית מרקו ברוך ביבס אייל רייכשטט אנדריי חריסטצ נקו נאור אייזיק מנהל מחלקת סאונד - ולרי רייזס מנהל מחלקת וידאו - אוהד לויטן מנהל תפעול וטכני - יעקב משה יוסי כוכבי מנהלי במה רונן שלו שרלי סבח אילון מעודד אבי אינבר אנדריי זסלבסקי ששון סגרון משה ועקנין עידן תמנו יניר בן יאיר שלומי זיתוני מור סלע אמיר עבוד ציון זמיר אבי גרינברג דרור שאשא צוגים, תכנות והפעלה מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת - רקפת יחיאל אתי אליאס, רותי לוי, שרה כהן, דפנה הנדלי-יצחקי, ציונה זקן-ברק, ריה לידר, אירנה ויימן, מירב בשארי, רחלי שוקר, אליני רושה גזית, מיכל מילר, שי לויאן, כנען אליאל, חנה נחמד, מאיה לוי עו"ד אייל יפה, משרד עו"ד צבי יפה יעוץ משפטי One Flew Over the Cuckoo's Nest A play by Dale Wasserman Based on the novel By Ken Kesey Translated by Ilan Ronen Directed by Omri Nitzan Set and Costumes Adam Keller Music editing and Assit.Director Rotem Carmeli Sound editing Amit (Coam) Marko Video editing Or Li-Tal Lighting Nadav Barnea Cast (in order of appearance): The Chief Eran Sarel Warren Ziv Klayer Williams Assaf Solomon Nurse Ratched Ola Schur Selektar Nurse Flinn Naama Chetrit Harding Ohad Shachar Billy Shlomi Avraham Scanlon Itzhak Heskia Cheswick Moti Katz Martini Ezra Dagan Ruckly Uri Rawitz Bancini Shalom Korem Taber Raviv Madar The General Itzik Ebel McMurphy Oz Zehavi Dr. Spivy Avishai Meridor Turkle Yoav Levi Candy Staar Ruti Asrsai Sandra Maya Landsmann 32 Production manager Halit-Ziv- Hadas-Peeri, Sara Epshtein Stage manager Sason Sigron, Tzion Zamir Lighting operator Yossi Harari Sound Baruch Bivas (Rooky) Wardrobe Hanna Nechmad Props Shay Lavian Make up The entire Dept. First performance: 22.2.19 Length: 2 Hours 30 minutes נעמה שטרית, אולה שור סלקטר including interval

חוג ידידי התיאטרון הקאמרי עמיתי כבוד יעל ורמי אונגר ענת ואודי אנג'ל ורדה ובועז דותן שרון וולך אטקה ויגאל וינשטיין אילנה וראובן זאכר גלית ויוסי לנדסמן ליאורה עופר דיים שירלי פורטר נעמי רודיך שי ודפנה רייכר מיכל ויובל רכבי ליזיקה, עמי וטדי שגיא לינדה ואלי שטרייט מדי ואיזי שרצקי GIGI משיקה את הדור החדש של חומצה היאלורונית הממלאת קמטי הבעה תוך ימים נשיאת כבוד ראשונה לאה רבין ז"ל (2000-1993) יו"ר האגודה ליאורה עופר מייסדת ויו"ר בשנים 2003-1993 אתי כספי מייסדת ויו"ר האגודה הבינלאומית אמינה הריס מנהלת האגודה קרן ארזי אורנים רכזת האגודה מירי סבן עמיתים קובי אבן עזרא פרופ' אבינועם ודר' סימה אופיר יגאל אהובי וגלית גוטמן רותי וגדעון אורבך שרי ותנחום אורן שרה אילין פולט איתן שרה אלאלוף מירי ואבי אלון איטה אלחנני עידית אלקון דרורה וצביקה אפרת טלי ואבי אנג ל רותי ואברהם אסף אסנת ועמי אראל רינה וגדעון באום ניצה וישראל באומן נורית בוקשפן יעל ואיזי בורוביץ' הלנה בייליין ויעקב ישראלי גינה ודני בירן ליאורה ומאיר בלום ורד ואלברט בן דהן ישראלה ורם בנין שלמה בר רחל ואבי ברויטמן רותי ושמואל בר אור קוני ודן ברניצקי אילנה ברנר נתן ברנשטיין נאווה ברק ושלום זינגר אורנה ברקת מיקי ושייקה ברקת עדנה גבריאלי קרן ועזי אלקלעי גוט גורניצקי ושות' מירלה ושמעון גולדברג שרה וד"ר יעקב גולן עליזה גורן ודני רוטשילד דניאלה וששי גז אלישבע גיבלי שרה ומיכה גייגר ג'נס ודני גילרמן חוה גל-און נילי גליק צביה ופרופ' יוסף גרוס יסמין גרנדמן ורן פדרמן גבריאלה דוד נורית וגדליה דורון שלומית ושמואל דורנשטיין אורלי ונוחי דנקנר ורד ואברי דרגנר משה (ז"ל) ושושנה דראל שירה ויגאל הויזמן נעמי ואהוד הומינר נעמי הוכברג דליה הורביץ ניצה הינדלס הלגה עיצובים בע" מ עו"ד אלי הלפן הילה ואמנון הלפר אריאלה והלל הלקין חנה וגדעון המבורגר יאיר ואילנה המבורגר אורה הראל טלי ועמוס וולטש נורית ודוד וולף דרורית ורטהיים נילי ואלי זהר יעל ויעקב זיו אורה ויוסי זרניצקי אורנה ויוסי ז'רז'בסקי פארה ועופר חודורוב יוסף חכמי אהרון וד"ר לינה חסין גדעון טהלר נירה טולידאנו עדנה ודן טוקטלי שלמה ונעמי טיסונה עירונה טייק לזכרו של דוד טייק ז"ל ציפי טלמור ענת טמיר חנה ואלי יונס עליזה ופרופ' אריאל יפו הילה ודורון כהן פיני ופנינית כהן אתי ורם כספי זהבה כץ ציפה ואריק כרמון שוש ואליעזר כרמל מרים לאופר איריס ואלי לבון איריס לביא תקווה וצבי לובצקי רחל ויצחק לוי אבי ואילנית לוי אבי לוין אלי ליאון מלכה ואמנון ליאון עדה ופרופ' דוד ליבאי דר' ילנה ופרופ' סימון ליצין ליאורה ואלי לנדאו דיתי ואלכס לנדסברג יובל מאי לנדסברג רותי וגבי לסט מוטי ואפרת מאיר נילי ושי מאייר רותי וניסו מטלון מרגלית וחנן מלצר עפרה מיתר ואלי אפשטיין נורית ויואב מנור אורה ואברהם מעוז מאיר ונעמי מנדלמן חנה ויוסי מנדלסון אייבי (ז"ל) ודליה נאמן ורדה וחיים סאמט מרשה ומיכאל סגל טובה וסמי סגול עדיה ויצחק סוארי ערי ורחל סטימצקי גדעון ופנינה סיטרמן נורית וישה סיטון תמי ואורי סלונים יהודית אוריאן סלע שרה ופרופ' מיכאל סלע ברכה וחיים סמו רחל ועודד עידן איה ושלמה עזריאלנט ענת ובני פדני מיכל ודוד פורר לילי וראובן פייזר רבקה ורוני פיינר שרה ואבנר פלטק יפעת ועמירם פליישר נאוה פרי אסנת ויעקב פרי נורית פרייס דליה ויוסי פרשקר אורנה וד ר חיים פרלוק ענת ושמואל פרנקל מאיר ונעמי קדוש ציפי ואפרים קונדה יעל ודורי קלגסבלד מיקי ואתי קני יהודית ורוני קצין נילי וד ר שמואל קריב אורלי ומשה ראובני רונית ואשר רבינוביץ הילה ורני רהב תמי ויהודה רוה יוסי רוזן יעקב ותמי רוזן ריטה ונחום רויטמן דליה ופנחס רוטנברג נילי ויאיר רוטלוי חדוה ואבישי רייכס פנינה רמון אורית ודר' חיים רסנר עירית רפפורט חסיה שביט יעל ושבתי שביט דנה ושמעון שבס תמר ויורם שוחט ג'ודי ויצחק שוייגר אילנה וגדעון שטיאט דניאלה ודניאל שטיינמץ דובי ואנה שיף ראובן ומיכאלה שיף מלכה ואדם שלדוב נעמה ויגאל שפר הדסה ומאיר שני פנינה והרצל שקלים שושנה שקד רותי ושלמה שרון יוכי ואיציק שרם אהרון ורותי שרף עירית ומושיק תאומים זיוה ואהרון תומרס פרופ' חנה ודר' ישראל תמרי מועצת המנהלים יו"ר הדירקטוריון משה פת חברי הדירקטוריון מהרטה ברוך רון אופירה יוחנן וולק דפנה הראל חנה תמיר חביבה אבי - גיא מירב פרץ אלי לוי שמואל גפן אהרון מדואל עזרה נווה יחזקל דסקל איתי פנקס מנכ"ל עו"ד יוחנן דן סמנכ"ל כספים רו"ח אורי קופרברג מנהל תפעול ואחזקה דוד אשכנזי מנהלת הלשכה מיטל יהודה מנהל תכנון ובקרה רון דונר מנהל פרדיקטים מרק עובדיה מנהלת חשבונות גלית כהן צמח משלב 4 פטנטים בינלאומיים מעניק נפח, מילוי ומיצוק לקמטי ההבעה. תוצאות נראות לעין תוך ימים! 3D יעילות לטווח ארוך בזכות מנגנון שחרור איטי HYALU FILL שימוש בחומרי גלם אורגניים בעלי תו תקן אירופאי www.gigi.co.il מוצרי מעבדות GIGI ניתן להשיג רק לאחר אבחון והתאמה אצל קוסמטיקאיות וקליניקות מוסמכות בלבד. עוצמה חדשה במקלחת סדרת מוצרים לגבר על בסיס פחם פעיל ומנטול לניקוי עמוק ולתחושת רעננות שמפו וג'ל רחצה 2in1 לתחושה מרעננת ולניקוי עמוק בכל מקלחת דאודורנט ג'ל עוצמתי למניעת ריחות זיעה גם בזמן מאמץ מוגבר חדש! מוצרי קרמה מן לא נוסו על בעלי חיים www.cremamen.co.il INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV Founder and Chair : Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark Bekerman, Wendy and Henry Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould, Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman

03-6262900/960 03-6060950 03-6061900 www.cameri.co.il info@cameri.co.il מנהל כללי: רן גואטה בכורה בכורה בכורה מחזמר מחזמר קן הקוקיה מיזרי אניהו שיגעון המוזיקה מצחיקונת אוליאנה מיהו יהודי נדנדה בשניים מרג'ורי פריים אותלו אל נקמות מעשייה מגונה אויב הציבור רומיאו ואמא האחרים סוס אחד נכנס לבר הילד חולם אשכבה ארוחת טעימות איסמעיליה מהומה רבה על לא דבר רשיון לחיים על האש עוץ לי גוץ לי מנוי להצגות הטובות ביותר בישראל 1-700-707-990 עשו