<4D F736F F D20E7E6F8E420ECEEE1E7EF20E1F1F4F8E5FA20322E646F63>

תמליל

1 חזרה למבחן בספרות החומר: 1. הסיפור הקצר מאפיינים ומבנה. 2. המחרוזת / ג.ד. מופסון עיצוב דמויות, פואנטה, סיפור ריאלסטי וכו'. 3. האדונית והרוכל / ש.י. עגנון סיפור אלגורי/סימבולי/פנטסטי, סוג המספר, מוטיבים וכו'. הסיפור הקצר מקסימום איכות במינימום כמות הסיפור הקצר כשמו צריך להיות קצר ומצומצם בהיקפו (באורכו), בתיאורים, במספר הדמויות, בזמן ובמקום. אך עליו להביא מכסימום של משמעות, וסיפור שיש בו התחלה, אמצע וסוף. כדי להתגבר על בעיית הצמצום נמצא בסיפור אמצעים ספרותיים אמנותיים שייסיעו לנו לפענח אץ משמעות הסיפור, למרות הצמצום שבו. אמצעים כמו: משמעות הכותרת, סמלים, רמזים, פואנטה ואכספוזיציה. מבנה הסיפור הקצר: מחולק ל- 3 חלקים: א. אכספוזיציה הצגת הרקע והפרטים הרללוונטים להבנת הסיפור, למשל: הצגת הדמויות, הזמן והמקום. האכספוזיציה תיהיה בדרך כלל בהתחלה. היא יכולה להופיע גם במפוזר לאורך כל הסיפור. ב. קומפליקציה סיפור העלילה מתחילתו עד לנקודה בה מופיעים נקודת המפנה והסיבוך. ג. סיום בד"כ בפואנטה סיום הסיפור. סגירת המעגל שבא במקרים רבים בפואנטה סיום מפתיע. בקריאה חוזרת נאתר את הרמזים לפואנט שמופזרים לאורכו. המחרוזת\ג.ד. מופסון סיפור קצר ריאליסטי סיפור קצר המעוגן במקום ובזמן. קשר בין סיבה לתוצאה. מקובל לראותו כיצירה עלילתית, המניעה דמות אחת או דמויות ספורות על פני יריעה לא ארוכה, בשלבים הדועים של התחלה, אמצע, שיא וסוף. נושאי הסיפור הקצר, סגנונוציו, ואופן הביטוי שלו אינם מוגבלים. יש סיפורים שעיקרם עלילה ומתח, ויש שעיקרם עיצוב דמות. אפיון דמותה של הגיבורה: אכספוזיציה הצגת דמותה של מתילדה לואזל (גיבורת הסיפור). תיאור מחשבות + רגשות להיות במעמד הגבוהה... אוכל, רמת חיים, בית, לבוש... הרגשת תיסכול. תיאור בעלה פקיד זוטר פקיד במשרד לענייני חינוך, מרוצה מחלקו. היא לא מרוצה מחלקה. מוצאה ומעמדה מהמעמד הבינוני. משפחת פקידים. תיאור חברתה מימי הלימודים הזכירו לה את כל מה שהיא רוצה ולא יכולה... ממחיש לה ומגביר את התיסכול. תיאור חיצוני יפה, חיננית. תיאור הבית ממוצע. תיאור הריהוט ושאר האביזרים ריהוט בלוי (ישן), ווילונות מכוערים. תיאור המאכלים רגילים. היא חולמת על אוכל מעודן ויקר. המשרתת יש משרתת נערבה בריטית. אמצעים לאפיון דמות: א. אפיון ישיר אמירה ישרה על דמות על ידי המספר או על ידי דמות אחרת. למשל "היא חיננית". ב. איפיון עקיף אפיון בעזרת תיאור החפצים, החלומות וכו'. עלינו להסיק בעצמנו. האפיון העקיף של דמות מתבטא באמצעות: 1.באמצעות חלומות (+בהקיץ) גב' לאוזל חלמה על להצטרף למעמד העליון, עם אוכל ברמה גבוהה יותר, איכות חיים טובה יותר, וכו'. 2. באמצעות מחשבות וציפיות גב' לאוזל ציפתה להיות האישה הכי יפה בנשף שנערך. 3. אפיון פסיכולוגי. חזרה למבחן בספרות דף 1 מתוך 6

2 חזרה למבחן בספרות דף 2 מתוך 6 4. אפיון דמות אחרת. 5. אפיון תיאור חיצוני רצון להיות היפה ביותר, מסמר המסיבה. 6. אפיון חפצים בהתחלה: בית גדול וטוב. לאחר ההלוואות בית בגג. 7. אפיון עיסוק\מעמד בהתחלה המעמד הבינוני. לאחר ההלוואות המעמד הנמוך. "ועתה, הכל עבר ואני שמחה בחלקי" מה שקובע את הרגשתינו זו תפיסתנו על החיים ולא משנה מה שיש לנו (כמו: כסף, רכוש ומעמד). סיכום ניתוח הסיפור המחרוזת הוא סיפור פואנטה מובהק. גילוי עובדת הזיוף של המחרוזת מאיר מחדש את הסיפור באור אחר ומעניק לכל מה שסופר משמעות חדשה. לא רק המחרוזת הייתה מזוייפת, אלא כל תפיסת החיים של גברת לאוזל הייתה מזוייפת. היא שאפה ליופי חיצוני, להעמדת פנים לחיי האהבה שהסתירו את האישיות האמתית שבתוכה שהתגלתה כעת במלוא בגרותה ואחריותה בנכנותה להקריב קורבן כעבודה קשה לאחר אובדן המחרוזת כדי לעמוד בפרעון החובות ובהשבת המחרוזת לבעליה. הסיפור הופך לסאטירה חברתית על הקוד החיצוני והמזוייף של אורך החיים הבורגני. הפואנטה מעמידה את המחרוזת המזוייפת כסמל לחיים שבוזבזו והוחמצו על ידי אידיאלים ואשליות. בסופו של דבר היא משנה את נקודת המוצא: מה שנראה מלכתכילה כאמת התברר שהיה שקר. "המחרוזת" היא דוגמא קלאסית לסיפור הקצר במיטבו: הוא תמציתי, ישנה בו התקדמות במספר אירועים קצרים, גיבור מרכזי אחד ומוטיב מרכזי שהיא המחרוזת המזוייפת המסמלת את החיים המזוייפים. הסיפור מתמקד בנקודת שיא ובשלוש נקודות מפנה. נקודות המפנה בסיפור הן: הנשף, אובדן המחרוזת, וגילויי האמת, כאשר גילויי האמת הוא גם נקודת הסיום המשאירה לדימיונו של הקורא את תיאור ההתרחשות של גילוי האמת. בסיום הסיפור אנו מגלים שההתנהגות שלגברת לאוזל לא הייתה תוצאה של אופי אלא התנהגות על פי מוסכמות חברתיות ואז הגיבורה מגלה את האמת הפשוטה שלא כל הנוצץ זהב. היא לומדת לקח בדרך הקשה ביותר. היא מגלה שהנשפים, הסעודות, החברה הגבוהה ובגדי הפאר כל אלה אינם אלא מחרוזת מזוייפת ומשמעות החיים האמיתית היא האושר, ההסתפקות במועט, היופי הפנימי, והפרחים הטבעיים. כל אלה עדיפים על פני יהלומים אמתיים או מזוייפים. יש להניח שבאותו נשף גורלי היא הייתה מסוגלת להיות מרכז ההתענינות גם בלי המחרוזת המזוייפת שהרי היא בעצמה, ביופייה הטיבעי, נראתה כמו "תכשיט". הפואנטה מסבירה מספר נקודות שלא הבחנו בהם בקריאה הראשונה למשל: מדוע החברה פותחת בפני גברת לאוזל את תיבת התכשיטים בקלות רבה כל-כך. סיפור המחרוזת הוא סיפור קצר ריאליסטי. סיפור קצר ריאליסטי סיפור קצר המעוגן במקום ובזמן ידועים. קשר בין סיבה לתוצאה. הרקע תקופת המאה ה- 19. המקום צרפת. חברת מעמדות. בסיפור קצר ריאליסטי יתור האדם על הרקע בו הוא חי, כאשר יש דגש על השחיתות שבחברה ולכן תיהיה ביקורת\סאטירה חברתית. הבלטת פגמי החברה נעשית מתוך שאיפה דדקטית (חינוכית) ומשמשת לחשוף שחיתות מעמדית ומוסרית. הסופר מציג היביטים שונים בחיי האדם שעד אז היו בגדר טאבו והוא מוסיף יסודות השייכים לצד הנמוך של החיים כמו תיאורי עוני, מחלה, וכו'. הסופר מתאר בדייקנות את הדמויות, תיאור הנעשה באמצעים ישירים ועקיפים. הריאליזם מאמין בצורך לשקף את חיי האדם במלואם וללא אידליזציה. האדונית והרוכל\ש.י. עגנון אכספוזיציה מקום: ביער, בית בודד (האדונית). זמן: אין ציון מפורש של זמן: עונת השנה: חורף תיאורי טבע: עצים, "הארץ כולה ביצה", שמים חשוכים (הלבנה לא האירה). הצגת הדמויות: הרוכל והאדונית: הרוכל יהודי, עיסוק רוכל, אינטרסנט מוכן לבצע תיקונים ומקווה שיקבל תמורתם טובת הנאה: להשאר בביתה עד שיעברו הגשמים, מסייר ביערות ובכפרים, מנומס, מתעקש על מכירה לאדונית (אולי עני), טוב במקצועו עקשן, כושר שיכנוע, מוכר בעיירות ובכפרים, סחורתו: תמרוקים ותכשיטים פשוטים לנשים.

3 האדונית צרת עין. תיאורי הנוף ומזג האוויר (ותפקיד כל אח מהם) תיאורי הנוף ומזג האוויר בספרות באים כדי לעצב את הדמות ולקדם את העלילה (נעשה גם ע"י רמזים מקדימים). דוגמאות מהסיפור: 1. "אותה שעה כבר שקעה החמה" כתוצאה מכך החשיך והרוכל מרגיש שהוא פוחד, מבולבל, ואובד עצות. 2. "נכנס לבין האילנות, יצא ונכנס" הצגת הבלבול של הרוכל. 3. "החושך כיסה את הארץ והלבנה לא העירה בשמים" חושך מוחלט וכבד, פחד כה גדול של הרוכל. 4. "ראה אור מאיר" לפתע מסתמן פתרון למצוקה שנוצרה. אמנם זה מספק תקווה, אך יש חשש שתתקבל ההחלקטה הלא נכונה. התפתחות היחסים מתחילות להתפתח שיחות בינהם. הדבר מתבטא: שואל אותה שאלות אישיות: "גבירתי יושבת גלמודה, כלום אין לה ידיד ורע?", היא דיברה באופן בוטא ובהמשך גם מעז להחמיא לה: "ודאי יש כאן שרים רבים שמבקשים לשון ציווי ופונקציונלי. היא דיבר אליה במנומס קירבתה של אדונית נאה שכמותה" ובהתרפסות. פער מעמדי. שם האדונית הלני שם האדונית הלני, כמו הלנה היפה מסיפור טרויה. הלנה יפה נישאה 4 פעמים היו לה מחזרים רבים גברים רבים מצאו את מותם בתוך המאבק להנלה הלני יפה בעלים רבים ניתן להניח שהיו לה מחזרים רבים גברים רבים מצאו את מותם בתוך המאבק להלני לשאלות הרוכל האדונית עונה: א. בשאלות ב. ב"המלצה" לא לשאול "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול". בכל מקרה מקרה לא מספקת תשובות. הרוכל נשאר עם האדונית כי: א. כי הוא אוהב באמת מטעמי נוחות. ב. כי היא מסתורית. סוג המספר המספר כל יודע גיבור הסיפור תמים. מבין את ההתרחשויות האמתיות באיחור. מכאן הפער בין שניהם (המספר לגיבור). הקורא: ער לפער. לסיפור זה סיום מעגלי סיום הסיפור חוזר למרכיבים שנזכרו בתחילתו: 1. רוכל יהודי שמחזר על הפתחים ומוכר סחורות ביערות ובכפרים חוזר לאותו עיסוק, לא חל כל שינוי. 2. הסכין שמוכר לה הרוכל בתחילת הסיפור משמשת אותה להורגו. 3. הגג שתיקן בתחילת הסיפור משמש לקבר בסיום. חזרה למבחן בספרות דף 3 מתוך 6

4 סוג הסיפור הקצר יסודות הסיפור הפנטסטי בסיפור הגדרת הפנטסיה: לא מציאותי\דמיוני, אין מקום וזמן קונקרטים, יסוד חידתי, מיסתורין, פחד ואימה, סכנה. בסיפור: 1. לא מציאותי\דמיוני ערפד אוכלת בני אדם. 2. אין מקום וזמן קונקרטים ביער. 3. יסוד חידתי הבעלים, האוכל, פרנסה, הסכין. 4. מיסתורין התנהגותה... דיבורה פחד ואימה תיאור מבטיה, "עורבי", "נשרי", "פיגרי" 6. סכנה כשהיא מדממת בחדר, ריח של אדם רעב מפיה. מהם היסודות בסיפור וכיצד הם באים לידי ביטוי בסיפור? 1. יסודות פנטסטים דימיוניים, לא מציאותיים. אימה, פחד, מיסתורין, מתרחש במקום סגור ומבודד יסוד אלגורי. מטאפורי פטסטי בסיפור הפנטסטי הסופר מתאר עולם של מציאות נפשית אינדיבידואלית, לא ריאלית. המקום המתואר הוא מקום סגור, מנותק או צמב שנכפה על הגיבור. לעיתים יש בו מסוד הקסם שבאגדה, לעיתים זוועה ואימה בונים את הסיבוליות (סמליות). היסוד הספנטסטי פורץ ללא הכרה מוקדמת לתוך מציאות מוכרת ושגרתית, והוא מזעזע את הקווים. דברים שבמציאות הריאלית יכולים להופיע בהזייה או חלום בלהות מופיעים בסיפור הפנטסטיכנתון בסיסי של המציאות. בסיפור האדונית והרוכל אלמנט האימה והפחד תופס מקום חשוב ביצירה. אווירת האימה והצפייה שחשיפת דמות הערפד באישה מתפתחים בהדרגה בעזרת תחבולה אמנותית שעיקרה: משחק בכפל אפשרויות ובנקודות רעות המצטלבות בינהם (של המספר ושל הגיבור). המציאות בנויה מיסודות ריאליסטים ויסודות פנטסטים והיא מתוארת משתי נקודות ראיה מנוגדות של המספר הכל יודע ושל הרוכל שכושר השיפוט והערכה שלו מוגבלים גם בגלל נתוני אישיותו וגם בגלל הסיטואציה שאליה נקלע. הרוכל מרגיש שמשהו לא בסדר והיא מנסה להרגיע את עצמו בעזרת הסברים מתקבלים על הדעת, אבל בוא קלע למצבים חמקמקים המציבים בפניו חידה חדשה. המציאות המתוארת בסיפור נעה על הגבול הדק שבין הריאליה לפנטסיה. היסוד החידתי מעוצב בצורה כזאת שבתחילה נדמה שאפשר למצוא לו הסתברות ריאליסתית אך אשליה זו רק גורמת לדחית ההתמודדות עם החידה לשלבים מאוחרים יותר כשהפכנו נעשית ממשית. עקב כך מצטרף יסוד של אימה ומיסתורין והוא הולך וגובר עד להצלה המופלאה. יסודות סימבולים (סמלים) כל הסיפור רצוף במערכת שיש בה המשמעות הגלויה והמשמעות הסמוייה. מוטיב רעיון שחוזר על עצמו בסיפור מספר פעמים וצובר משמעות. המוטיבים בסיפור: א. מוטיב הסכין חוזר ביצירה פעמים רבות כאמצעי לאפיון הדמויות. היהודי מוכר לאדונית את הסכין, והיא משתמשת בו אחר כך בשביל לפגוע ברוכל ולאכלו. הסכין והרצח הוא חלק ממהותה של האדונית. הסכין מסמלת את רצון הרצח התובע בגויים כלפי העם היהודי. הסכין מסמלת את אשמתו של העם היהודי שמייצר לגויים את האמצעים לשחוט אותו. ב. מוטיב הסעודה מאפיין את הדמויות. הסעודה היא הבטוי לעזיבת הרוכל את מצוות היהדות. הסעודה מקרבת בינהם, אבל גם מפרידה בינהם, ככל שהיא רומזת יותר על הסעודה. בבסיסתה מהווה מוטיב הסעודה אמצעי לתיאור החייתיות של הגויים על האנושיות של היהודי. ג. מוטיב הדרך בתחילת הסיפור מופיע הרוכל כמי שנעלמה ממנו הדרך, ואז מגיע לבית האדונית. בהמשך הוא מחדש את דרכו ומוצא אותה, אך לזמן קצר. הדרך מסמלת את אורח.2 חזרה למבחן בספרות דף 4 מתוך 6

5 ד. חייו של העם היהודי. כשהוא מאבד את דרכו ותוהה בחשיכה הוא מאבד את ייחודתו. ברגע משבר הוא חוזר ליהדותו אבל עם תום המשבר הוא שב לחיות בין העמים. מוטיב החייה מאפיין בעיקר את האדונית הגוייה. היא מדומה לכלבה שתוקפת את הרוכל. במותה, מתוארת גוויתה כנבלה שעופות טורפים אוה. האדונית מכנה את הרוכל בשמות בעלי חיים: "עורבי", "נישרי", ו-"פיגרי". במישור הסמלי מתואר עולם הגויים כעולם חייתי המתנקל ליהודים כדי להמיתם, ואילו בעיניי הגויים נועדו היהודים להיות פגרים גם בחייהם. יסודות אלגורים המשלה. הנמשל: המאבק בין היהודים לנוצרים, כשהרוכל מייצג את היהדות והאדונית את הנוצרים. למרות שלנוצרים העליונות והכוח היהדות מנצחת בניגוד לכל הסיכויים (האדונית מתה והרוכל ניצל, בזכות חזרתו ליהדות בקריאת "שמע", לאחר שהתרחק ממנה). היסודות האלגורים הבאים לידי ביטוי בסיפור: א. היהודים מעמדם נחוט לעומת הנוצרים הגויים. ב. היהודים גרים בארצות אחרות ולא בונים בית בארץ ישראל. ג. היהודים חושבים שהם דומםי לגויים אצלם הם גרים. ד. היהודים חושבים שהם מבינים את הנוצרים, אך מסתבר שלא כל כך. ה. היהודים מתרחקים מהדת ומתבוללים. ו. היהודים מתעלמים מסכנות העלולות להיות קיומיות (פגיעה פיסית והתבוללות). ז. היהודים חוזרים לדת רק בעת צרה. ח. גם לאחר אירועים קשים היהודים ממשיכים לגור בארצות זרות ולא בונים בית בארץ. ט. היהודים נותנים בידי הגויים את הכלים לפגוע בהם. על פי הפרשנות האלגורית, הסופר רצה להביא בפני הקורא שני מסרים מרכזיים: א. ביקורת על היהודים ועל התנהגותם ואורח חייהם בגולה. ב. קריאה לבנות בית בארץ ישראל. כיצד מתבטא הדבר בסיפור האדונית והרוכל? א. הרוכל עני לעומת האדונית העשירה. ב. לרוכל אין בית והוא משתקם בבית האדונית. ג. הרוכל מנסה להדמות לאדונית. הוא חושב שהצליח: "פשט בגדי רוכל ולבש בגדי חירות, והיה כאחד מאנשי המקום". ד. הרוכל לא מבין את האדונית אבל חושב שכן. ה. הרוכל מתרחק מהדת (אוכל אוכל לא כשר, ישן בחדר עם סממנים נוצרים). ו. הרוכל פסיבי ומתעלם מהסכנה. ז. הרוכל חוזר לדת רק בשעת צרה. ח. בסיום הסיפור הוא חוזר להיות רוכל שעובר מבית לבית ומתעלם מכך שעדיין קיימת סכנה. ט. הרוכל נותן בידי האדונית את האמצעי (את הסכין) שבאמצעותו היא מנסה לפגוע בו. הפרשנות האלגורית של הסיפור מעלה את המסר של היהודי המבולל בגולה ומביא חורבן על עצמו ובגלל אופיו הוא לא מבחין הסיפור נכתב לפני בסכנה שנשקפת לו. היהודי נמצא באירופה בסכנת חיים ולמרות התרחשות השואה זאת נשאר שם. הנוצרים נותנים ליהודים זכויות, אך בבוא הזמן הם גובים את המחיר. היהודי לא נמלט על ראשו גם כשהקרקע בוערת מתחת לרגליו, ולעיתים אף מביא על עצמו את אובדנו (מכירת הסכין ושימושו בהמשך). האדונית מייצגת את הגזעע הארי שרצח ובלע לקרבו את המיעוטים השונים ושטחים רבים של אירופה, ושטחים שונים. ניתן לראות בסיפור ביקורת כנגד הנאביות של היהודים בתשוקתו לנוחות של הרגע..3 השורש החוזר על עצמו בסיפור: ח.ז.ר. 1. מחזר על הפתחים בהתחלה ובסוף היהודי שחוזר לאותן מצב ולא משתנה. 2. מחזר אחרי האדונית. 3. חוזר בתשובה חוזר למוטב חוזר ליהדות. חזרה למבחן בספרות דף 5 מתוך 6

6 חוזר ממקורותיו מתרחק מהיהדות. חוזר לעורו חוזר להתנהגותו הקודמת (השלילית). לאחר החזרה בתשובה והצלתו על ידי הדת חוזר למצבו הקודם יהודי נודד המחזר על הפתחים. חוזר בו מתחרט. מספר פעמים מחליט לעזוב את בית האדונית אך חוזר בו ונשאר. חוזר חלילה תהליךך שבו השלבים ידועים מראש והוא בכל פעם מחדש על פי ה"מתכון" הידוע. סוגי המספרים סופר האדם שכותב את היצירה. למשל: עגנון. מספר דמות ביצירה הסיפורית שהיא הדוברת המדווחת ולעיתים גם מפרשת את החומר שנמסר על ידו. מספר עד מתפקד בסיפור כדמות מרכזית או שולית כשהוא מתייחס למידע שנמסר על ידו כמציאות מוכרת היטב. הוא מדווח על דמויות ועל אירועים שהיה עד להם כעד ראיה או כעד שמעיד. לפעמים, הוא מציג את עצמו כמי שקרא את יומניהם ומכתביהם האישיים של הגיברוים השונים. מידת מעורבותו תלויה במעמדו הפיסי והחברתי ביחס לדמויות ולאירועים בסיפור. מספר גבור מספר עד שמעמיד את עצמו כגיבור הראשי ביצירותיו. הוא מדווח המעיד בעיקר על חייו ועל דעותיו ולא מגלה בסיפוריו את מעשיו ואת עולמו הפנימי. מספר כל יודע מצוי מחוץ ליצירה, מחוץ לעולם שעליו הוא מספר. בשל מעמד זה קונה לעצמו המספר הכל יודע זכויות יתר: הוא יודע את המתרחש בלב גיבוריו. הוא יודע על מצבי נעלימים ואינטימים, המתרחשים על פי רוב בלי עדים. הוא יודע את העתיד לקראת ואת העתיד שכבר היה. הוא יכול להיות נוכח בעת ובעונה אחת בכמה מקומות, כשהוא משקיף על העולם המסופר, והוא בוחר לעצמו את נקודת התצפית הראוייה לו. זכות הידיעה הפנימית מאפשרת לו לתאר את חיי הנפש על גיבוריו ולדווח על המתרחש בליבם הפנימי בסיפור זה ישנו מספר כל יודע. חזרה למבחן בספרות דף 6 מתוך 6