<4D F736F F D20F7E5E1F520EEE0EEF8E9ED20E2ECE9FA20E7E6EF2DF8E5F7ED202D20F1E5F4E920342E646F63>

תמליל

1 'א ל קוֹל שׁ יר י ' ה נּ ע ר ה יהושעגרנט 1 1 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה': על נשים אומרות שיר בשירה העברית בספרד מאת א לפני כתריסר שנים ראתה אור לראשונה אנתולוגיה המוקדשת כולה לשירי נשים בשפה העברית, ערוכה בידי שירלי קאופמן, גלית חזן-רוקם ותמר הס. 1 ברובה מחזיקה אסופה זו, כצפוי, מפרי יצירתן של עשרות משוררות שפעלו בין סוף המאה התשע עשרה לסוף המאה העשרים. אמנם כותרת המשנה של האסופה מטעימה כי שיריה משתרעים 'למן העת העתיקה ועד ההווה', ואכן חלקה הראשון מקובı מתנובת חלקותיה הקדומות של השירה העברית לדורותיהן, החל בפרקי מקרא נבחרים, שלהם נסמך צרור קטעים מספרות חז"ל. 2 את ימי הביניים מייצגים בה שני שירים בלבד, המחזיקים שניהם יחד לא יותר מעמוד ומחצה: 'היזכור יעלת החן ידידה' לרעייתו עלומת השם של דונש בן לברט וכן 'מי ברוך נורא ואדיר', פזמון המיוחס בכתב יד ל'אשת חיל הגבירה מרת מרזנא הרבנית מגירונה'. 3 במבוא לאנתולוגיה מציינות עורכותיה כי 'פערים גדולים של זמן וכמו כן דילוגים גדולים במרחב, מאפיינים את תודתי נתונה לכל מי שזיכוני בעצותיהם במהלך הכנתו של המאמר ובייחוד לפרופ' שולמית אליצור, לפרופ' טובה בארי, לד"ר מתי הוס ולפרופ' אדווין סרוסי; תודה מיוחדת ראויה לידידי המלומד ד"ר אורי מלמד על תיקוניו, הערותיו והצעותיו. S. Kaufman, G. Hasan-Rokem, and T.#S. Hess (eds.), Hebrew Feminist Poems from Antiquity to.the Present: A Bilinbgual Anthology, New York 1999 ראו: קאופמן, חזן-רוקם, הס (לעיל הערה 1), עמ' 36 55, קאופמן, חזן-רוקם, הס (לעיל הערה 1), עמ' לפרשת גילוי שירהּ של אשת דונש ראו: ע' פליישר, השירה העברית בספרד ובשלוחותיה (א ג) ש, ' אליצור וט' בארי (עורכות), ירושלים תש"ע ב, עמ' * [מ ר ק מ ים: תרבות ספרות פולקלור, לגלית חזן-רוקם (תשע"ג), עמ' ]

2 2] תנועת קולות הנשים בשירה העברית... רק מאות שנים מאוחר יותר, 4 הרחק מארı -ישראל ובבל, מתגלה קול האישה הבא שאפשר לזהותו'. זהו ה'קול' המתגלם בשירהּ של אשת דונש, הבולט בייחודו על רקע 'השתקתם הכוללת של קולות נשיים במעש השירי הרווח באותה עת :'(the pervasive silencing of female voices in standard poetic practice at the time) 2 אשת דונש ומרזנא הן הנשים היחידות שקולותיהן נתגלו עד כה בכל השירה העברית בת ספרד של ימי הביניים. שתיהן מתעלות מעבר למגבלותיה של תרבותן בספרד, שלא ראתה בעין יפה ביטוי פומבי של יצירתיות נשית ) public was unfavorable to 5.(female creativity 'קולות נשיים' בהוראתו (המטפורית) הנפוצה של הביטוי, כלומר יצירות שנשים חיברון, אכן כמעט בבל ייראה הם בעולמה של שירת ספרד. רק שיר עברי אחד ויחיד שניתן לייחס לאישה בת ספרד של ימי הביניים, נוסף על שני השירים הנזכרים, צוין במחקר לאחרונה: שיר מספד 6 קצרצר ומרגש שחיברה טולוסאנה די לה קבלריה, אמו של יוסף בן לביא, על מות בנה שלמה. עם זאת, ראויה לציון בהקשר זה תופעה רבת עניין, שטרם נדונה כדבעי בפני עצמה ובמלואה, והיא הופעתן של נשים מזמרות בשירת ספרד העברית לדורותיה ולשלוחותיה. מעמדים שבהם נשים משמיעות את קולן הממשי ב'פעולת דיבור' המוגדרת מפורשות כשירה מוצגים לא אחת, ולעתים אף בפירוט ובהבלטה ניכרים, בכמה מ חלקותיה של שירה זו. בחינתם של אלה יש בה לאחר תקופת חז"ל (במקור מדובר כאן על 'אלפי שנים', ואין זו כמסתבר אלא פליטת קולמוס). קאופמן, חזן-רוקם, הס (לעיל הערה 1), עמ' 5 6; לניסוחים קרובים ראו: ט' רוזן, ציד הצבייה, קריאה מיגדרית בספרות העברית מימי הביניים, א' מוקד (מתרגם), תל-אביב תשס"ו, עמ' ' הוס, 'ייצוגים שליליים של נשים ונשיות בשירת האסכולה האנדלוסית', ט' רוזן, א' הולצמן (עורכים), מחקרים בספרות העברית בימי הביניים ובתקופת הרנסנס, מוגשים לפרופ' יונה דוד (תעודה יט), תל אביב תשס"ג, עמ' ' 31 גרוסמן, חסידות ומורדות, נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים, ירושלים תשס"א, עמ' ראו: Y. A. Sáenz-Badillos, J. Targarona, La voz femenina en la poesía hebrea medieval, pp. Moreno Koch (ed.), La mujer judía, Córdoba 2007, ולאחרונה ביתר הרחבה: מ; א; J. Targarona Borrás, The dirges of Don Benvenist and Doña Tolosana de la Cavalleria for the death of their son Solomon, J.#P. Decter, M. Rand (eds.), Studies in Arabic and Hebrew Letters in pp..honor of Raymond P. Scheindlin, Piscataway, NJ 2007, סאנı בדיליוס וטרגרונה עמדו אל נכון על כך שבכ"י שוקן (19524) 37 ניצבת בראש השיר הזה, 'בני, טרם ילדך, צור', כותרת המייחסת אותו במפורש לא מו של הנפטר. אמנם מעיון בתצלום כתב-היד (תודתי נתונה למר ברוך יונין, איש ספריית מכון שוקן, על סיועו) נראה כי לשונה של כותרת זו איננה 'ואמו עליו באבל', כנדפס במאמרה של טרגרונה, אלא 'ואמו עליו תאבל', וזאת על דרך לשון הכתוב באיוב יד 22: 'ו נ פ שׁוֹ ע ל יו תּ א ב ל'. אני מקווה לדון בשיר זה בהרחבה במקום אחר [154]

3 3 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [3 כדי לקרוע לפנינו צוהר אל מציאות רב-ממדית בהרבה מן העשוי להשתמע מן הקביעה התלמודית המפורסמת 'קול באשה ערווה' (בבלי, ברכות כד ע"א), 7 בח שפה נוכחות מרשימה של קולות נשים שׁ רות בעולמן רב הפנים של שירת ספרד ושל החברה והתרבות שבתוכן 8 ומתוכן התהוותה. ב אמנם עובדה ידועה היא כי בפינה אחת מסוימת בשירה העברית שנתחברה בספרד המוסלמית רווח ואף טיפוסי אזכורן של נשים הנותנות קולן בזמר, כפתיח להבאת טורי שיר מפיהן בדיבור ישיר. מדובר בטורים העבריים האחרונים שבשיר האזור, המוליכים אל הכ'רג'ה, חוליית הסיום שלו, האמורה במקרים רבים מפיה של דמות נשית. באותם טורים הניצבים על סיפה 'מוכתרת' הכ'רג'ה לעתים בצירופים כגון 'שׁ יר י ע ל ה' או 'שׁ יר ע ל מוֹת', אשר 'רומזים על ז'אנר נשי של שירה', כלשונה של טובה רוזן. 9 כשלעצמה חורגת הכ'רג'ה, כידוע, מלשונו העברית של השיר עד אליה והיא מובאה (או כעין מובאה) משיר-עם בערבית מדוברת, בספרדית קדומה, או בתערובת של שתי הלשונות; 10 אך מכוח טורי המעבר הנזכרים אל חתימתו הלועזית, גם בגופו והשוו: ב"צ פישלר, 'קול באשה ערגה?', הארı תרבות וספרות, השוו לדברי גלית חזן-רוקם, החותרת ל'חשיפת הקול הנשי בספרות מדרש האגדה בהקשרי ספרות עממית'; ראו: ג' חזן-רוקם, רקמת חיים: היצירה העממית בספרות חז"ל: מדרש האגדה הארı - ישראלי איכה רבה, תל-אביב תשנ"ז, עמ' 123. על מושג 'הקול הנשי' על רקע הממצאים שיוצגו כאן ראו להלן בסוף המאמר. בזמרת נשים בשלוש תרבויותיה של ספרד של ימי הביניים, ובכלל זה אצל יהודיה, עסקה החוקרת ג'ודית' כהן בעבודת המוסמך שלה: Femmes- J.#R. Cohen, Le Rôle des Musiciennes dans l Espagne Médiévale dans les Communautés Chrétienne, Juive et Musulmane, Ca no soe ולאחרונה באורח תמציתי במאמרה: M.A. thesis, Université de Montréal, 1980 joglaresa : Women Musicians in Medieval Iberia s Three Cultures, A. Klinck and A. Rasmussen.(eds.), Medieval Women s Song: Cross-Cultural Approaches, Philadelphia, PA 2001, pp במחקריה אלה, שהם רבי עניין מכמה בחינות, לא נזקקה כהן לשירה עברית במקורה (ראו: כהן, תפקיד המוסיקאיות, עמ' 12, הערה 2); תודתי נתונה לפרופ' אדווין סרוסי שהפנה אליהם את תשומת לבי ולד"ר כהן ששלחה לי בטובה מעבודותיה. ראו: ט' רוזן-מוקד, לאזור שיר: על שירת האזור העברית בימי -הביניים, חיפה תשמ"ה עמ' דיון כללי בכ'רג'ה ראו (לדוגמה): שם, עמ' 80 89; לדיון מרוכז במקבı לשונות מעבר אל הכ'רג'ה בשירת האזור העברית ראו: י' לוין, מעיל תשבı : הסוגים השונים של שירת החול העברית בספרד ג, תל-אביב תשנ"ה, עמ' וכן ראו: T. Rosen, Towards the Kharja: A Study of Penultimate Units in Arabic and Hebrew Muwashshahat, F. Corriente and A. Sáenz-Badillos (eds.), Poesía Estrófica Árabe y Hebrea y sus Paralelos Romances, Madrid 1991, pp אף בשירי האזור הערביים (המ ושחאת) מופיעות כ'רג'ות כיוצא באלה, ויש המזהים בהן הד לשירת נשים עממית שנהגה בחצי האי האיברי עוד בטרם הכיבוש הערבי. ראו: רוזן-מוקד (לעיל הערה 9), [155]

4 4] של שיר האזור העברי מונכחת אפוא דמותה של 'ע פ ר ת א ה ב ים, שׁ יר תּ בּ יע ' 11 עלמה הנותנת 4 קולה בשיר. אך לא רק במעבר אל הכ'רג'ה שבסוף שיר האזור עשויה להופיע העלמה המזמרת בשירת ספרד, אף לא רק בגפה. הבה נתבונן בצמד טורים ('מדריך') מרהיב ביופיו הניצב בפתחו של שיר אזור 12 ליהודה הלוי: 13 שׁוּר א ם ק ר ע ה בּ ת שׁ ח ר שׁ ח רוּת שׁ ר יוֹנ יה / א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה וּל קוֹל שׁ יר יוֹנ י ה קולות זמר נשי נשזרים כאן להפליא בתמונת השחר העולה. מן החש כה בוקע אור הבוקר, המצטייר כדמות נשית ('בּ ת שׁ ח ר'). זו 'קורעת' את שריונה השחור בדיוק בשעה שנשמעת שירתן של הנערה ושל 'יוֹנ יה ' וכמו מכוח הקולות המרגשים הללו. 14 לשון 'יוֹנ יה ' החותמת את עמ', והמצוין שם; וכן: A. Deyermond, The Romance Kharjas in Hebrew Script: Woman s Song or Man s Text?, I. Benabu (ed.), Circa 1492: Proceedings of the Jerusalem pp..colloquium Litterae Judaeorum in Terra Hispanica, Jerusalem 1992, למעבר אל הכ'רג'ה המציין את זמרתה של הנערה בשירי אזור ערביים ראו לדוגמה במאמרה של רוזן הנזכר בהערה הקודמת וכן את המובא אצל: ש' אבו דאוד, 'תבנית ומגדר בשירי האזור העבריים בספרד', א' אטינגר וד' בר-מעוז (עורכים), מטוב יוסף: ספר היובל לכבוד יוסף טובי א: מקרא, ספרות ימי הביניים, ספרות חדשה, חיפה תשע"א, עמ' ראו: ח' שירמן, שירים חדשים מן הגניזה, ירושלים תשכ"ו, עמ' 338. השיר נטול כ'רג'ה לועזית בסיומו; ושמא באזכור זמרת הנשים בתחילתו יש משום 'פיצוי' על כך. דוגמה נוספת לאזכורה של זמרה נשית בפתחו של שיר אזור נטול כ'רג'ה תימצא ב'שיר עלמות אשנן', שיוחס מספק ליצחק אבן עזרא; ראו: מ"ח שמלצר (מהדיר), יצחק בן אברהם אבן עזרא, שירים, ניו יורק תשל"ט, עמ' ראו: ד' ירדן (מהדיר), שירי הקדש לרבי יהודה הלוי, א ד, ירושלים תשל"ח תשמ"ו, ד, עמ' 981. לשאלת מחברו של השיר הזה (שיוחס גם ליוסף אבן צדיק) ראו: ח' שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך, השלים וליווה בהערות ע' פליישר, ירושלים תשנ"ו, עמ' 490, הערה 45. לסוגו ולהקשר חיבורו של השיר ראו להלן על יד הערה 43. תיאור ז מרת הנערה בעלות השחר כאן מעלה על הדעת את 'שירי השחר' המוכרים בשירת ימי הביניים האירופית. דוגמאות ראשונות לסוגה זו עולות בשירת הטרובדורים הפרובנסלית עוד בשלהי מאה השתים עשרה,(alba) ומשם היא משתלשלת לשירה הצרפתית,(aube) ובהמשך אף אל השירה הגרמנית (Tagelied) ועוד. לדיון מקיף במקומו של הקול הנשי בסוגה ראו:- Dawn.G Sigal, Erotic,Songs of the Middle Ages: Voicing the Lyric Lady, Gainesville, FL 1996 ושם הפניות לספרות קודמת הדנה בסוגה. שיר אזור אחר ללוי אכן נחתם בכ'רג'ה הנראית נטולה מ'שיר שחר' ערבי עממי. ראו: פליישר (לעיל הערה 3) ב, עמ' ; נראה כי כנהוג בשירי השחר במקור נשמע האמור באותה כ'רג'ה מפי דוברת המפצירה בבוקר ('יא צבא[ח]!') שלא יעלה, על מנת שאהובה ('חבּיבּי') יישאר בחיקה. כמה שירי אזור ערביים מספרד הנחתמים בכ'רג'ות בספרדית קדומה בעלות אופי של שירי שחר נדונים אצל: pp. P. Dronke, The Medieval Lyric, London 1968, [156]

5 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [5 המחרוזת עשויה להתבאר בשתי פנים: מחד גיסא 'יוני בת השחר' ומאידך גיסא 'יוני הנערה', משמע חברותיה, שהרי היונה מטפורה שגורה היא לעלמה עוד מפסוקי שיר השירים ובשירת ספרד לרוב. הצירוף 'קוֹל שׁ יר יוֹנ י ה' איננו מציין כאן אפוא (רק) את קול הצפורים המצייצות 15 לעת בוקר, אלא (אף) את קולה של קבוצת עלמות המלווה בשירתה את 'ה נּ ע ר ה' המזמרת; ומצלולו העשיר של צמד הטורים, רצוף העיצורים שׁ' ו-ר', כמו 'מתזמר' בגוף לשונו של השיר רב-קוליות מהדהדת זו. 5 מעמד דומה ובו 'עפרה' נותנת קולה בשיר ומנגנת בעוּד ('תּ שׁוֹר ר ע ל י כ נּוֹר') בצד חבר עלמות המזמרות בשבחי יופיה ומנגנות בתוף ('ו תוֹפ פוֹת ע ל מוֹת'), מצייר לפנינו שיר הצימודים הבא: ר א ה מ ה נּ ע מ ה ע פר ה, תּ שׁוֹר ר / ע ל י כ נּוֹר ו תוֹפ פוֹת ע ל מוֹת 16 י ס פּ רוּ נ ע ים י פ י הּ בּ שׁ יר ים, / ו ה יא ל ה ם תּ שׁוֹר ר שׁ יר ע ל מוֹת שיר זה כלול בשער השני של 'ספר הענק', קובı שירי הצימודים המפורסם מפרי עטו של משה אבן עזרא, שער המוקדש לשירי משתאות, יין וחשק, ובכמה משיריו נפרשות תמונות מיניאטוריות של עלמות מזמרות, מנגנות 'בּ א מ נ ן ל כ נּוֹר ו עוּג ב בּ ח יק ן / תּ ד מּ ם ל א מּוֹת מ נ יקוֹת ראו עוד לעניין זה להלן. להקבלה בין קולות נשים מזמרות לשירת הצפורים ראו במובא להלן משירי משה אבן עזרא (ליד הערה 19: הקבלת השירה הנשית לשירת הצפורים), יהודה הלוי (ליד הערה 24: הקבלת שירת הצפור לשירה נשית) וטדרוס אבולעפיה (ליד הערה 28: 'דיאלוג' בין אישה מזמרת וצפור מצייצת) וכן במובא אצל רוזן-מוקד (לעיל הערה 9), עמ' 196. המוטיב עולה באורח דומה אף בשירה הערבית. כך בשיר ערבי למלך סביליה בן המאה האחת עשרה אל מ ע ת מ ד מושווית שירתן של נשים (נוצריות, במקרה זה) לשירת צפורים; ראו אצל: כהן, מוסיקאיות (לעיל הערה 8), עמ' 69 וראו גם: A.#F.#L. The Epistle on Singing-Girls of Jaḥiẓ, edited with translation and commentary by Beeston, Warminster 1980, p. 23 ח' בראדי (מהדיר), משה אבן עזרא, שירי הח ל, ברלין תרצ"ה, עמ' שלו. מעין הקבלת ההומונימים 'ע ל מוֹת' (=נערות) ו'ע ל מוֹת' (=מונח מוסיקלי במקרא: תה' מו 1, דה"א טו 20) בצימוד השלם כאן מופיעה כבר בשיר 'ידידי כל שנותיך תנומות' לשמואל הנגיד (ד' ירדן [מהדיר], דיואן שמואל הנגיד: 2 בן תהלים, ירושלים תשמ"ה, עמ' 279), שבו קורא הדובר להשקותו יין מתוך גביע האחוז בידי 'ע ל מ ה מ ט יב ה ב ע ל מוֹת', כלומר מוזגת-מגישה הנותנת קולה בשיר, דמות מובהקת של 'שפחה מזמרת' (ראו להלן הערה 21). מופע מאוחר של הצימוד השלם 'ע ל מוֹת' / '(שׁ יר) ע ל מוֹת' המציין ז מרה נשית עולה בשירו של שלמה בונפיד 'הקולך זה', אלא שכאן מתברר כי העלמות המזמרות במשתה הגן אינן אלא ציור אלגוריסטי ל'בנות השיר', התגלמות יצירתו של המשורר: 'ו ה על מוֹת י ת נּוּ שׁ יר ע ל מוֹת... בּ נוֹת י ה ן, בּ נוֹת ה שׁיר י ל ד תּ ין' (ראו: ת' ורדי, '"עדת הנוגנים" בסרגוסה: שירת החול' א ב, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ו א, עמ' 97). וראו גם בשיר המספד 'עלמות אחזו' לאלעזר הבבלי: 'ה י אוֹת ל על מוֹת א ח ר י ז את / א ת מ שׁ ל, ל שׁוֹר ר ע ל ע ל מוֹת?' ) The W.#J. van Bekkum,.(Secular Poetry of Elʿazar ben Yaʿaqov ha-bavli, Leiden 2007, p [157]

6 6] ל ב נוֹת ' ואף מחוללות. קול ז מרתה הערבה של ה'צביה', השרה כשהיא מתופפת באצבעותיה הדקות כ'ח צּ ים ו ע ט ים', עולה ביופיו אף על שירת הצפורים, שכמו נאלמת לעומתו 6 משום כך : נ ע מוּ א צ בּ עוֹת צ ב יּ ה ו ד מוּ, / ע ת תּ שׁוֹר ר בּ ת ף, ל ח צּ ים ו ע ט ים 19 י ע ר ב מ ע נ ה ג רוֹנ הּ ו י ח ר ישׁ / קוֹל ז מ יר הּ ל ס יס ע ל י צ יı ו ע ט ים כל זה מצטייר כיסוד מוסד ב'תפאורת' המשתה החצרני, יסוד שמכוח היותו מוכר ומושרש מתאפשר גילומו בלבושי ציור וצליל בלתי צפויים, כיד היוצר הטובה עליו. ואכן מדובר ב'רכיב' מוכר היטב במשתאות החצר שרווחו בעת הזאת בתרבות ערב בכלל ובספרד המוסלמית (אל אנדל ס) בפרט. השער השני מ'ספר הענק' מוכתר בכותרת הערבית המחורזת 'פי אלמגאלס ואלאזמאן / ומחאסן אלקיאן ואלג'למאן', רוצה לומר: 'על המסיבות ומועדי המשתה / ויפי העלמות המשרתות והעלמים המשרתים'. 20 'עלמות משרתות' אלה, 'אל קיאן' (القيان), היו 'שפחות מזמרות', אשר 'כיכבו' בחצרות שליטי ואצילי ערב בימי הביניים כמוסיקאיות מקצועיות, וקצתן זכו לתהילה מופלגת על מיומנויותיהן האמנותיות המשוכללות להפליא; אף בשירה החצרנית הערבית קנו להם תיאוריהן מקום של כבוד. 21 לא ייפלא אפוא כי גם משוררי ב) בראדי (לעיל הערה 16), עמ' שלג (וראו גם: שם, עמ' שכט). לציור הנשי במובהק של נגנית האוחזת בכלי הנגינה בחיקה כאם מניקה את בתה השוו למובא משירו של יהודה הלוי 'בעלת כשפים' להלן; וראו עוד המובא אצל: י' יהלום, '"נאום טוביה בן צדקיה", המחברת של יוסף בן שמעון לכבוד הרמב"ם', תרביı סו (תשנ"ז), עמ' , עמ' 563. מקור הציור (כצפוי) בשירת ערב; ראו: לוין (לעיל הערה, 9 עמ' 374. וריאנט 'גברי' של המוטיב הזה מופיע בשיר האזור 'נומי אהה נגזל' ליוסף אבן צדיק, שבו מתואר כנור ביד 'נוֹג ן' כ'גּ מוּל, בּ ח יק יוּב ל'; ראו: ח' שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, א ב, ירושלים ותל אביב תשט"ו, א, עמ' 549. מקבילות נוספות למוטיב ראו אצל: Y. Tobi, Music and Musical Instruments in Spanish Medieval Poetry: The Poem of Yosef ibn Saddiq (Justo) in Praise of Yishaq ibn Barun, Between Hebrew and Arabic Poetry: Studies in pp. Spanish Medieval Hebrew Poetry, Leiden 2010, (לג רסה עברית מוקדמת ראו: דפים למחקר בספרות [2009], עמ' ). במחקר זה, שלא היה לנגד עיניי בעת התקנת גרסתו הראשונה של מאמרי, נסקרים מגוון תיאורי ביצוע מוסיקלי בשירת ספרד, ואגב כך מובאים בו עוד כמה מתיאורי הזמרה הנשית הנדונים בפנים. בראדי (לעיל הערה 16), עמ' שלז שלח. בראדי (שם), עמ' שלו (צאו וראו מה גדול כוחו של צימוד, שלמענו נחשבים כאן העיטים כציפורי שיר!). בשיר 'הדסה עת תשורר', המשובı במקאמה שהקדיש יוסף בן שמעון למורו הרמב"ם, מופיע דימוי אחר, מפתיע, לאצבעותיה הדקות ומהירות התנועה של עלמה הפורטת על מיתרי העוּד: 'בּ רוּı א צ בּ עוֹת יה כּ ע כּ ב ישׁ בּ י ת ר'; ראו: יהלום (לעיל הערה 17), עמ' 563. בראדי (לעיל הערה 16), עמ' שכט. על ה'קיאן' ראו (לדוגמה): א' שילוח, המוסיקה בעולם האסלאם, מבט חברתי-תרבותי, ירושלים [158]

7 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [7 'תור הזהב' העבריים בספרד, אשר את שירי החול שלהם יצרו כידוע בהשפעתה המכוננת של שירת ערב, תיארו בשיריהם את ה'ק י נה' (قينة), אמנית הזמרה והנגינה, המפליאה לעתים אף במחול. כזו היא אותה 'יונה' שאליה פונה שלמה אבן גבירול בפתחו של שיר שבח המוקדש 7 לפטרונו יקותיאל : ו א תּ, יוֹנ ה, ח ב צּ ל ת שׁ רוֹנ ים, / ו שׁוּל י מ ל א ים פּ ע מוֹנ ים... ה וֹנ ים שׁ ב י פ ה, י ע ל ת-ה ח ן, ל נ ג דּ י / ו ה ע יר י ל דוֹד ק ח י ה תּ ף ו ה נּ ב ל ו שׁ יר י / בּ נ גּוּנ ע ל י ע וֹר וּמ נּ ים 22 ו קוּמ י, ה ל ל י דוֹד ך בּ ח יר / י קוּת יא ל, נ יא ר ים ו רוֹז נ ים את שיר השבח 'בעלת כשפים' פותח יהודה הלוי בחטיבת תיאור מפוארת המוקדשת לזמרת חצרנית יפהפייה שנגינתה בעוּד מעודנת להפליא וז מרתה עזת רגש מאין כמותה; כלפי כלי הנגינה שבחיקה היא רוכנת כאם השחה לעוללה הברות ומלים ראשונות ('כּ א לּוּ ת א צ ל מ ע נ ה פ יה ל פ יהוּ'), אבל בשיר היגון הנשמע מפיה מובע כאב מפלח אברים ('שׁ פּ כוּ בּ ב כ י כ ב ד יה '): פּ ת ח ה ל שׁוֹר ר פ ת שׁ נ י, ו שׁ ם ח בּ ק ה / כּ נּוֹר, כּ מוֹ א ם ו הוּא כ צ ע יר י ל ד יה ס מ כ ה י מ ינ הּ, כּ א לּוּ ת א צ ל מ ע נ ה / פ יה ל פ יהוּ, ו ה י ה מ לּ מוּד יה פּ ת ח ה ל שׁוֹר ר ע ל י פ רוּד, ו ע ת ח נּ נ ה / קוֹל הּ כּ ק ט שׁ פּ כוּ בּ ב כ י כ ב ד יה 23 בפתיחתה של קצידה מופתית אחרת, 'ארı כילדה', מדמה הלוי את שירתה של צפור חבויה ב) תש"ס, עמ' 35 36, (בעמ' 99 שם מובא תיאור מעמד שהתרחש במלגה בשנת 1016, ובו שרה זמרת סולנית בלוויית להקת נגניות, מעין המתואר בשירי משה אבן עזרא הנזכרים ליד הערות 21 20, לעיל); וכן: pp. G.#D. Sawa, Music Performance Practice in the Early Abbasid Era, Toronto 1989, , ועוד; יש לציין כי בצד העבדים והשפחות שהתמחו בשירה ובנגינה, לעתים הופיעו בחצרות גם מוסיקאיות ומוסיקאים עצמאיים (ראו שם, עמ' ). לתיאורי זמרות החצר בשירת ערב ראו, לדוגמה: לוין (לעיל הערה, 9 עמ' ; Arabic A.#M. Sumi, Description in Classical pp..poetry, Leiden,2003 בחצרות המלכים הערביים של אל-אנדל ס זכו ה'קיאן' להערצה יתרה ולמעמד גבוה במיוחד; ראו לדוגמה עמ' בספרו הנזכר של שילוח. על התאהבותו העזה של המשורר הנודע אבן חזם (ספרד, המאה האחת עשרה) בז מרת חצר שהפליאה בשירתה ראו: אבן חזם האנדלוסי, ענק היונה: על אהבה ואוהבים, א' אלמגור (מתרגמת), ירושלים תשס"ג, עמ' (והשוו: ח' ישי, 'ובגן עטים וכתבים נתעלסה באהבים': ספרות האהבה בחלל השיח התרבותי העברי-ערבי בימי הביניים, ירושלים תשע"א, עמ' 147). שירמן (לעיל הערה 17) א,, עמ' 195. שם, שם, עמ' לדיון קצר בתיאור זה ראו: רוזן (לעיל הערה 5), עמ' לציור הזמרת האוחזת בכלי הנגינה כאם שעולל בחיקה ראו לעיל הערה [159]

8 ל ) 8 8] 24 'בּ ע ד ע ל ה' אל 'ר ן ע ל מ ה בּ ע ד מ ס ו רוֹק ד ת וּמ שׁ תּ ק שׁ ק ת'. דמויות נשים שרות מעין אלה שבות ומתגלות גם בהמשך תולדות שירת ספרד ושלוחותיה. מקום נכבד הן תופשות בסוגת המקאמה העברית, למן תחילתה ב'נאום אשר בן יהודה' לשלמה אבן צקבל ועד למחברותיו של עמנואל הרומי; עלילותיהן הבדיוניות (והאלגוריסטיות לעתים) של המקאמות העבריות משופעות בתיאורי דמויות עלמות שרות, שבהם משובצת לעתים לשונם של שירים הנשמעים מפיהן או הכתובים בידן. 25 כך במסגרת תיאורו של משתה חצרני בספר ה'תחכמוני' שלו כולל יהודה אלחריזי את דמותה של 'א יּ ל ת א ה ב ים / בּ ת נ ד יב ים', אשר 'בּ קוֹל ע ר ב מ ר נּ נ ת / ו ע ל כּ נּוֹר מ נ גּ נ ת', והוא מקדיש שם לתיאורה את השיר 'יפת מראה מנגנת בכנור'. 26 מקומן של עלמות מזמרות לא נפקד גם בשירה הלירית שהמשיכה להיכתב בספרד ובחוג השפעתה. בקצידה מעניינת ששרידיה נתגלו בקטע גניזה אנו מוצאים תיאורים ססגוניים של עלמות המפליאות בזמר, בנגינה ובמחול, הן כציור מטפורי של כוכבי השמיים ('י צ אוּ ע ל מוֹת מ ח ד ר תּ ימ ן... קוֹל מ ע נוֹת גּ ם תּוֹפ פוֹת וּמ ר קּ דוֹת / הוֹדוֹת בּ מ יט ב שׁ יר, ו ע צ ב ז חוּ') הן במסגרת תיאורו של משתה חצרני: וּב נוֹת בּ נ י שׁ ר ים בּ ר נּ ה שׁוֹר רוּ / כ ל ה י גוֹנוֹת ר ח קוּ, ז נ חוּ ע פ רוֹת צ ב אוֹת נוֹה גוֹת, מ ת ר פּ קוֹת / מ י[מ ]י א נ חוֹת ה ר סוּ, ד ל חוּ 27 ע ל תּוֹף ו ע ל מ נּ ים ו עוּג ב ו ח ל יל / ע ם מ שׁ בּ צוֹת ז ה ב ר ק ח ר קּ חוּ שירמן (לעיל הערה 17) א,, עמ' 455; כפי שהעיר שירמן על אתר, 'בארצות המוסלמיות נהגו להסתיר את הזמרות מאחורי מסך ("סתארה"), ולמסך כזה דומים העלים המסתירים את היונה'. על הס ת אר ה (ستارة), מקורה ושימושיה, ראו, לדוגמה, אצל שילוח (לעיל הערה 21), עמ' 33; 24, 14, ואצל סאווה (לעיל הערה 21), עמ' 'ע פ ר ה מ נ גּ נ ת בּ ע ד מ ס ' בשיר לטדרוס אבולעפיה ראו להלן ליד הערה 27). עניין זה טעון דיון לעצמו, שיביא בחשבון את אופייה העלילתי-בדיוני של הסוגה וכן את התמורות שנתחוללו בה במשך התפתחותה. כמה טקסטים מרכזיים נדפסו מחדש לא מכבר באסופתו של י' יהלום, ליבבתיני: מחברות אוהבים מימי-הביניים, ירושלים תשס"ט. ראו שם, עמ' (אבן צקבל), (יוסף בן שמעון = יהלום [לעיל הערה 17], עמ' ]), , (יעקב בן אלעזר), (עמנואל הרומי). כעדות מאלפת לפופולריות של ה'טופוס' הזה יש לציין את תיאורן בנוסח המקאמה של 'עלמות... מתופפות על לבביהן / ומתנבאות מלבהן / ומשוררות לאדוניהם בקול ערב / לכל הקרב' המופיע בפתח אגרת שחיבר שמואל אלעמאני, נכדו של אהרן אלעמאני, רעו האלכסנדרוני של יהודה הלוי (ראו:,1981.A Scheiber, Geniza Studies, Hildesheim ;pp. בהמשך אותה פתיחה מליצית נזכר תפוח שחקוק עליו בית שיר, מוטיב העשוי להעיד על השפעת 'נאום אשר בן יהודה' לאבן צקבל). ראו: י' יהלום ונ' קצומטה (מהדירים), יהודה אלחריזי, תחכמוני, או, מחברות הימן האזרחי, ירושלים תש"ע, עמ' 525 (ולתיאורה של עלמה מנגנת ראו: שם, עמ' 251). ראו: נ' אלוני, 'משירת ספרד ולשונה', אוצר יהודי ספרד ג (תש"ך), עמ' 15 49; השיר הנזכר בפנים נדון ונדפס שם בעמ' 27 35, אך הוא טעון בחינה מחודשת, ואני מקווה לדון בו במקום [160]

9 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [9 מגוון תיאורי מוסיקאיות המופיעות במשתאות חצר מצוי בשיריו של טדרוס אבולעפיה בן המאה השלוש עשרה, אשר בקובı שירי הצימודים שלו (העשוי כדוגמתו של 'ספר הענק' למשה אבן עזרא) כלל שער שלם שעניינו 'בּ מ נ גּ נ ים וּב מ נ גּ נוֹת / וּב ת אוּר י פ י ה מּ י ם ו ה גּ נּוֹת'. באחד משירי השער הזה מתאר טדרוס תלת-שיח המתנהל בין 'ע פ ר ה מ נ גּ נ ת' (ואף מזמרת, ככל הנראה) הניצבת 'בּ ע ד מ ס ', קבוצת עלמות העונות לה בשיר וצפור ('ע גוּר') העונה לשירתן 9 בצפצופיה מראש העı : ע פ ר ה מ נ גּ נ ת בּ ע ד מ ס / כּ ד מוּת ל ב נ ה א ח ר י ע נ ן ו יּ ע נוּה שׁ יר ע ל מוֹת, א / ע גוּר בּ ר אשׁ א מ יר ז מ יר ע נ ן בדומה לכך, בשיר צימודים אחר לטדרוס ('עת הסתו עבר') קורא הדובר לנמענו לצאת עמו בצוותא אל הגן החצרני וזאת על מנת להטות שם אוזן לשיח המתרקם בין 'ע ל מ ה מ שׁוֹר ר ת' לבין תור המשיב לה בהמיתו: 28 ה ב, נ ר ד ה ל גּ ן ו נ שׁ מ ע ה / ע ל מ ה מ שׁוֹר ר ת, י שׁ יב הּ תּוֹר ובקצידה מרשימה מפרי עטו ('לבנה, אך סגור לבי זבולה') מפליג טדרוס בתיאור השפעתן הסוגסטיבית, המטלטלת מאין כמותה, של ז מרת הזמרת היפהפייה ושל נגינתה, שבכוחן להמית חיים ולהחיות מתים: תּ מוֹת ת ע ת תּ ח נּ ן קוֹל, ו א כ ן / תּ ח יּ ה ע ת א שׁ ר תּ א מ שׁ ל הּ 29 ו ה מּ ת ים בּ עוּג ב הּ תּ ח יּ ה / ו ה ח יּ ים תּ ח לּ ל בּ ח ל יל הּ מוטיב העלמה המפליאה לנגן ולשיר שב ועולה אף בשירי סעדיה אבן דנאן, בן דור הגירוש : בּ תוּל ה נ ב ח ר ה, כּ מוֹ ח מּ ה בּ ר ה, / מ נ גּ נ ת, שׁ ר ה, בּ כ נוֹר ו נ ב ל אחר; כפי שהעיר שירמן (לעיל הערה 11), עמ' 221, אין בסיס להצעתו של אלוני לייחסו למשה אבן עזרא. ראו: ד' ילין (מהדיר), גן המשלים והחידות: אסף שירי טדרוס בן יהודה אבו אל עאפיה א, ירושל[י]ם תרצ"ב, עמ' השיר 'עת הסתו עבר' נדפס גם אצל שירמן (לעיל הערה, 17 עמ' 424, וכותרתו שם: 'הזמרת'. ראו: ילין (לעיל הערה 28 ב) ב), עמ' 89. לדעת טובי הדמות המתוארת כאן הנה 'ייצוג אלגורי של השיר עצמו' (ראו: טובי [לעיל הערה 17], עמ' 172), אך אני מתקשה למצוא לכך תימוכין ברורים בשיר גופו. על כמה תיאורים אלגוריים של 'בת השיר' בשירת ספרד (בעיקר בתקופת ספרד הנוצרית), ראו: רוזן (לעיל הערה 5), עמ' באלה אכן ניכרת לעתים השפעת תיאורי זמרות החצר; לדוגמה מובהקת לכך ראו המובא משירו של שלמה בונפיד בהערה 16 לעיל [161]

10 10 10] עלמות מזמרות מזמנת לנו אף שירת חול שנכתבה במזרח בנוסח 'ספרדי' מובהק, כגון קובı שירי הצימודים ליוסף בן תנחום הירושלמי, אשר פעל במצרים במאה השלוש עשרה. 31 ועוד במאה השש עשרה מספר המשורר בן סלוניקי דוד עונקינירה כיצד בעוברו 'בארı דמשק... והנה קול יעלה מחולל צבאים, מרעת ומזמרת, דברי חשק הגיונה ועגבים על לשונה'; את הסונט 'קולך, 32 צביה, שמעה אזני' מפרי עטו הוא מציג כתגובה למפגשו זה באותה יעלה 'מרעת ומזמרת'. ג נוכחותה של דמות 'זמרת החצר' בשירת החול העברית מספרד לדורותיה ולשלוחותיה ברורה ומובהקת היא אפוא. אך האם נוכל להסיק ממנה כי אכן זימרו זמרות מעין אלה בחצרותיהם של שועים יהודיים בימי הביניים? ידיעותינו החוı -ספרותיות הישירות על מאפייניה של התרבות החצרנית שמתוכה צמחה שירת החול העברית דלות הן למדי באופן כללי, וקשה למצוא בהן תימוכין חד משמעיים לעניין זה. אפשר לטעון אפוא כי אין מדובר אלא במוטיב ספרותי גרדא, שעשוי היה להישאל ככזה משירת ערב מבלי שיהיה לו בהכרח קיום בעולמם הממשי של המשוררים עצמם. עם זאת, עושרם, גיוונם וחיותם של תיאורי זמרות החצר בשירת החול העברית מספרד, על רקע המגמה הכללית לחיקוי התרבות החצרנית הערבית על שלל אביזריה ב'תור הזהב' של תרבות ישראל בספרד המוסלמית, מקרבים אל הדעת את ההשערה שדמויות כאלה אכן נכחו במעמדים שמתוכם צמחה שירה זו ושלשמם נוצרה. ואכן באחד משיריו מצהיר שמואל הנגיד כי משמלאו לו ששים ואחת אין הוא מתענג עוד כלל ועיקר על הזמרות שלפניו ('שׁ רוֹת י'): 33 ים ע ב ר תּ ימוֹ, / בּ נ פ שׁ י מ קוֹם ח פı כּ ע ר ה בּ שׁ רוֹת י? ה י שׁ, א ח ר י א ח ת ו שׁ שׁ ראו: י' שמעוני, שירי רבי סעדיה בן מימון אבן דנאן: מבוא ומהדורה מדעית, אוניברסיטת בר-אילן, תש"ע, עמ' כפי שמעיר שמעוני, ניכרת כאן 'אינוורסיה תחבירית לצורך המשקל. והנכון צ"ל: שרה ומנגנת וכו''. ראו: י' דישון (מהדירה), ספר ערוגות הבשמים ליוסף בן תנחום הירושלמי, באר-שבע תשס"ה, עמ' 155 (הדובר פונה אל 'צ ב יּוֹת ה צּ ב י' בקוראו 'כּ י כ ל [ואולי צ"ל: קוֹל] ז מ יר שׁ יר כ ן ו כ נּוֹר כ ן מ וֹ / כּ ל ל ב'), עמ' 179 ('ה ע ת ל כ ר כּ ר תּ ע מוֹד ע פ ר ה... וּנ ע ים ז מ ירוֹת תּ ע נ ה, מ ה ם / רוּח וֹנוֹת ע ל א נוֹשׁ תּ צ ל ח'). גם בית הסיום של שיר המקוטע 'על [אף] צופי עפרות' (שם, עמ' 154) מדבר בזמרתן של 'ע פ רוֹת', אשר מחרישה ביופיה את קול שירת הצפורים (מוטיב שמקורו כנראה בשירו של משה אבן עזרא 'נעמו אצבעות צביה' המובא לעיל ליד הערה 19): 'אוֹ שׁ יר נ אוּ, ה ח ר ישׁוּ כ ל [ואולי צ"ל: קוֹל] / יוֹנ ים'. וראו גם במובא מן השיר 'עלמות אחזו' לאלעזר הבבלי בהערה 16 לעיל. ראו: ד' ברגמן, צרור זהובים: סונטים עבריים מתקופת הרנסאנס והבארוק, ירושלים תשנ"ח, עמ' 134. ראו: ירדן (לעיל הערה 16), עמ' [162]

11 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [11 לכאורה מעיד כאן הנגיד על פעילותן של זמרות בחצרו במשך שנים. עם זאת, ניסוחו של בית השיר מלשונו של פסוק מקראי הוא שאול: 'בּ ן-שׁ מ נ ים שׁ נ ה א נ כ י ה יּוֹם... א ם-א שׁ מ ע עוֹד בּ קוֹל שׁ ר ים ו שׁ רוֹת' (שמ"ב יט 36). וכך שוב אין בידינו לקבוע ברורות אם לפנינו אכן פיסת מידע היסטורי או שמא הדהוד ספרותי גרדא. עדות ברורה יותר, חוı ספרותית, תימצא אולי דווקא 'על דרך השלילה' באחת מתשובות הרמב"ם, המציגה את התנגדותו לשירת החול בכלל, ובהקשר זה נפסלת באורח ספציפי ההאזנה לז מרתן של נשים: 34 חריפות הניסוחים בתשובה זו 11 יש בה נימה של פולמוס הנאבק במציאות חברתית קיימת. ואם אמנם קיימות היו אותן 'שׁ רוֹת', מי היו הן? ובאיזו שפה שוררו? בכמה שירי אזור עבריים מציינים המעברים אל הכ'רג'ות את שירתה של בת נכר ובלשון נכר דווקא; 35 אכן אפשר שאין כאן אלא ייצוג מטא-פואטי להחלפת העברית, שבה מתנסח השיר עד לנקודה זו, בלעז שבו אמורה הכ'רג'ה. שאר תיאורי הנשים המזמרות בשירה העברית מימי הביניים אינם מאפיינים אותן ברגיל מצד זהותן הדתית או האתנית. 36 שירה ערבית קלסית בוודאי עשויה הייתה להישמע בחצרו של נגיד יהודי, 37 ומסתמא גם מפי זמרות שאינן יהודיות. אמנם מסתבר פחות כמדומה כי זמרות כאלה שלטו בעברית עד כדי יכולת הבנה וביצוע של שירת 'תור הזהב', שלשונה ניחנת בעושר ובתחכום כה מופלגים (וזאת מבלי שנותר לדבר כל זכר). אם מפי זמרות נשמעה שירה זו, נראה סביר יותר להניח אפוא כי יהודיות היו. עדות מפורשת על ביצוע פומבי לשירתו העברית של שמואל הנגיד אכן עולה מדברי יהוסף בנו, בהקדמה שהקדים לאסופת שירי אביו, כי ליקט בדיואן הזה את שירי אביו 'שהיו מושרים לפניו'; 38 אך אם גברים או נשים השמיעוה סתם יהוסף הנגיד ולא פירש. 'ואם המזמרת אשה (במקור הערבי-יהודי: פאן כאנת אלמגניה מראה)... ומכל שכן אם היא מזמרת': 2 ראו: י' בלאו (מהדיר), תשובות הרמב"ם, ירושלים תשמ"ו ב, עמ' ראו המובא אצל רוזן-מוקד (לעיל הערה 9), עמ' ובצדק העירה על כך ג'ודית' כהן; ראו: כהן, תפקיד המוסיקאיות (לעיל הערה 8), עמ' 12 (אך ראו להלן דיון במקרים החורגים מכלל זה). במקום אחר ציינה כהן כי לדעתה אין זה סביר שאותן זמרות הנזכרות בשירים החצרניים העבריים יהודיות הן (כהן, מוסיקאיות [לעיל הערה 8], עמ' 70). וראו בהערה הבאה. בהקשר זה ראוי לציין את קסמונה, משוררת יהודיה שכתבה שירה ערבית קלסית בספרד, ויש הסבורים כי הייתה בתו של שמואל הנגיד; תרגום לאנגלית של שניים משיריה והפניות לספרות קודמת ראו אצל: P. Cole, The Dream of the Poem: Hebrew Poetry from Muslim and Christian Spain, , Princeton, NJ 2007, pp במקור הערבי-יהודי: 'כאן תג'ני בחצ'רתה'; ראו: ירדן (לעיל הערה 16), עמ' 1. על ביצוע בית שיר ערבי ותרגומו לעברית 'במקום חברתו' של הנגיד, שבעקבותיהם אלתר הנגיד לא פחות מחמישה עשר שירים עבריים קצרים על אותו נושא, ראו: שם, עמ' על משתה ספרותי שכלל אלתור של שיר אזור עברי בחיקוי תבניתו של שיר אזור עברי אחר מעיד יהודה הלוי באגרת מפורסמת ששלח למשה אבן עזרא; ראו: פליישר (לעיל הערה 3 ב), עמ' [163]

12 12] אם על כי ז מרת נשים יהודיות קיימת היתה ואף רווחה בספרד של שלהי ימי הביניים עשויים אנו ללמוד משיר הקינה על גירוש ספרד 'אבינו, הגמול הזה קוינו' למאיר די וידאש. בשיר זה כלולה המחרוזת הבאה, ובה דברי תוכחה שמשמיע האל בפנותו אל עדת המגורשים 12 המקוננת : בּ נוֹ תיכ ם בּ שׁ יר ו רוֹן / כּ גוֹיוֹת ה יוּ פ רוּצוֹת בּ שׁ ו ק ים וּב חוּצוֹת תּ ל כ נ ה, נ טוּיוֹת גּ רוֹן, / 39 ע תּ ה נ פוּצוֹת / בּ י ד א כ ז ר ים, שׁוֹל ל י די וידאש מציין כאן בנימה ביקורתית נוקבת של הכאה על חטא חמור כי בנות ישראל ('בּ נוֹת יכ ם') בספרד קודם לגירוש נהגו לזמר בדומה לנשים לא יהודיות במקומותיהן ('בּ שׁ יר ו רוֹן / כּ גוֹיוֹת ה יוּ פ רוּצוֹת'); ואם יובנו גם הטורים הבאים כמוסבים על אותו עניין, הרי שנוכל 'בּ שׁ ו ק ים וּב חוּצוֹת'. 40 ושמא ללמוד מהם כי ז מרת נשים זו נשמעה בפרהסיה, ברחובה של עיר: נוכל להצליב עדות זו עם דברי המחבר הספרדי בן המאה הארבע עשרה חואן רוּאיז כי חיבר 'למען יהודיות ולמען מוּריוֹת' moras ),( para judías, et בין השאר, 'הרבה שירי מחולות' למיניהם troteras ),( muchas cántigas de dança e והוא אף מפנה את הנמען, אם משום מה 41 אינו מכירם, 'להאזין לזמרות' cantaderas ) a ). הד לזמרה פומבית של עלמות מבנות ישראל אף בפרובנס של סוף המאה השלוש עשרה נשמע לכאורה בהתפארותו של יצחק הגורני על שעלמות כאלה ('בּ נוֹת ע מּ י') תצאנה במחול ובזמר ('ו שׁיר תּשׁ ר נה') עת ישא קולו בשיר, והן אף תספודנה לו אחר מותו : א אוֹ אם בּתוֹף א א ף א ח רי מיּוֹם ליוֹם תּ ל ל קוֹ לי י צאוּ / ל חוּל בּ נוֹת ע מּ י ו שׁיר תּשׁ ר נה 42 כ נה / ל ס פּד ל ק ב רי, א ה בה ת ז כּ ר נה ראו: י' יהלום, 'אשמה והאשמה, תגובות לגירוש ספרד ולשמד בשירת הניצולים', יו"ט עסיס וי' קפלן (עורכים), דור גירוש ספרד, ירושלים תשנ"ט, עמ' 284. קריאה כזו הציע אדווין סרוסי; ראו: Society, E. Seroussi, Music in Medieval Ibero-Jewish 5 67 pp.,hispania Judaica Bulletin 5 (2007), עמ'.51 ראו: ח' רואיז, ספר האהב הטוב, מ' ארגוב (מתרגם), ירושלים תשע"א, עמ' 288; of.j Ruiz, The Book True Love (Libro de Buen Amor), A bilingual edition by S.#R. Daly and A.#N. Zahareas, University Park, PA and London 1978, p. 376 ראו: ח' שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ערך, השלים וליווה בהערות ע' פליישר, ירושלים תשנ"ז, עמ' 494; בתים אלה מקורם בשיר 'אש הלבבות' (שירי אברהם הבדרשי ויצחק הגרני וחוגם, מהדורת צילום בצירוף מבוא והערות על ידי א"מ הברמן, ירושלים תשכ"ט, עמ' 40 41), הרצוף, יש לציין, הצהרות התפארות פנטסטיות בעליל. אמנם ב'אבן בוחן' למשורר בן [164]

13 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [13 אך מוקדמת בהרבה לכל אלה היא עדותו של בית השיר הבא בדבר זמרתן הפומבית בעליל של 13 עלמות יהודיות במוצהר (גם כאן: 'בּ נוֹת ע מּ י'): בּ נוֹת ע מּ י, ע נ ינ ה שׁיר ל א ל בּ- / ח ת נּ תוֹ ו צ אנ ה ל ח זוֹתוֹ הדוברת כאן, בשיר 'חתני מה יקרה מנתו' ליהודה הלוי, 43 כלה היא, הקוראת לחברותיה לפצוח בשיר לרגל שמחת נישואיה לחתנה המיועד. בית השיר הזה איננו בודד במועדו כלל ועיקר. בחינתם של שירי חתונה מספרד, רבים מהם מפרי עטו של הלוי, מעלה מגוון מרהיב של תיאורי זמרה נשית, העשויה להישמע הן מפי בנות לוויתה של הכלה 44 הן מפי הכלה, המזמרת יחד ע מן 45 או בפני עצמה. 46 'שור אם קרעה בת שחר', שיר האזור ליהודה הלוי שפתיחתו נדונה בפתח דיוננו, 47 אף הוא נתחבר למעשה לרגל שמחת נישואים; 'קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' ו'קוֹל שׁ יר יוֹנ יה ' שבפתחו עשויים לרמז על ז מרתן של הכלה וחברותיה. בשירי חתונה אלה אף מוצגות לעתים 'מובאות' בדיבור ישיר מאותם שירים המושרים בפי הכלה וחברותיה, 48 אשר כדוגמתן לא מצאנו בתיאורי הזמרות בשירי החול החצרניים. אכן, ז מרת הנשים המתוארת בשירי החתונה מעוגנת בנסיבות-ביצוע מובחנות בבירור מאלה המשתקפות ברוב השירים שנדונו לעיל מתקופת 'תור הזהב', אשר משתייכים לעולמה של שירת החול החצרנית. לפיכך (ואף כי זיקות רבות עניין קושרות בין שני התחומים) טעונה היא דיון בפני עצמו שייערך במקום אחר; ושאלה רבת עניין היא באיזו מידה עשויות אותן עדויות על ז מרת הנשים העולות משירי החתונה העבריים בימי הביניים ללמדנו על קדמוניות פרובנס קלונימוס בן קלונימוס מתואר באורח ראליסטי למדי הווי של התכנסויות נשים 'ל מּוֹע ד ים ו ל ר ג ל ים' שבהן אוחזות הן 'א ת ה תּ ף... מ נ ע נ ע ים ו צ ל צ ל ים' נגינה שבצ דה, מסתבר, אף זמר. ראו: שירמן (לעיל הערה 17 ב), עמ' 503. ירדן (לעיל הערה 13 ד), עמ' ראו, לדוגמה: ירדן (לעיל הערה 13) ד, עמ' 997: 'בּ תוּלוֹת ע ל שׁ יר ת ן ו כ נּוֹר ע ל נ ג ינ תוֹ / ל ע ז ה יּוֹם בּ ח ת ן י צ א מ ח פּ תוֹ'. ראו, לדוגמה: שם, עמ' 990: 'ע פ ר ה, שׁ כ נ ה ק ר ב ים, / ל דוֹד שׁ יר י א ה ב ים'; שם, עמ' 965: 'ו י ע ל ת ח ן תּ ת עוֹר ר / וּב ין ע ל מוֹת תּ תּ ר ר / ו שׁ יר י י ד ידוֹת תּ ב ר ר / ו ל ק ר את דּוֹד הּ תּ שׁוֹר ר / ל אמ ר: "א ל י תּ ב א!"'; שירמן, שירים חדשים (לעיל הערה 11), עמ' : 'ח ת נ י, נ א / בּ ג יל ה ר נּ ן // ע ם יוֹנ ה / בּ ח יק תּ ק נּ ן // ל ב נ ה, / קוֹל ל הּ תּ ח נּ ן... ו שׁ יר תּ ע מ יד / ל ה שׁ מ יע י : // "מ ה יּ פ ית וּמ ה נּ ע מ תּ / ל י, א ה ב ה בּ תּ ע נוּג ים"'. ראו לדוגמה בשיר 'הלא עלה' ליהודה הלוי הנזכר בהערה 48 להלן. ראו לעיל ליד הערה 13. לעתים מדובר בטורים בודדים (ראו שתי המובאות האחרונות שבהערה 45 לעיל) ולעתים אף ביריעה רחבה ומפותחת יותר; דוגמה בולטת לכך מצויה בשיר 'הלא עלה' ליהודה הלוי (ירדן [לעיל הערה 13] ד, עמ' ) [165]

14 14] המסורת המפותחת של שירת נשים עממית בלשון הדיבור הספרדית-יהודית שליוותה את טקסי 49 הנישואים בקהילות יהודי ספרד לפזורותיהם. בנקודה זו ראוי לציין גם נסיבות ביצוע אחרות, בקוטב הפכי של מעגל החיים, שבהן נשמע בפומבי קולן של נשים בספרד של ימי הביניים: טקסי אבל ומספד. כך עולה לדוגמה מפתיחת 14 שיר מספד שחיבר יהודה הלוי על מות משה אבן עזרא : ע לי כ זאת תּ במאה הארבע עשרה נזכרת ב כּי נה / שׁ א ננּוֹת וּ ת ה מי נה / וּ מ פעולתן של תּ אנ ה ס פּד מר 'מקוננות יהודיות' // ו ת ק ר ע נה ה כּ תּנ תוֹ 50 ( las judías endicheras ) ששכירתן (כשכירת מקוננות מוסלמיות) נאסרה על נוצרים; 51 ומסורת מפותחת של שירה עממית מוכרת היטב גם בתחום זה בפזורותיהם של יהודי ספרד. 52 אכן הקינה הנשית העממית שורשיה קדומים הם, 53 ובידינו עדויות לקיומה בקהילות ישראל של ימי הביניים אף מחוı לתחומה של ספרד; 54 גם עניין זה קובע דיון לעצמו. ה עלינו לסייג קמעא אפוא את ההנחה שמקומן של נשים נפקד כליל מעולם השירה המפותח שפיאר את תרבותם של יהודי ספרד בימי הביניים. אמת, כמחברות יצירות שיר עבריות קולותיהן של נשים כמעט שאינם נשמעים בעידן זה. אך השירה העברית בספרד ובשלוחותיה, שבאמת כמעט תמיד בידי משוררים גברים נתחברה, משקפת בתוכה לא אחת ומתוך לגיטימציה ברורה ואף התפעלות והערצה מופגנות 55 את נוכחותם של קולות נשים שׁ רות על אלה ראו לדוגמה: ש' וייך-שחק, אין בואן סימן!: מחוזות פיוט ומוסיקה של יהודי ספרד, א' פרı (מתרגם מלאדינו), חיפה תשס"ו, עמ' ראו מאמריהם של אדווין סרוסי ומיכל הלד בקובı דנן. ירדן (לעיל הערה 13 ד), עמ' ראו: י' בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל-אביב תשי"ט, עמ' 513; 183, סרוסי (לעיל הערה,(40 עמ' ראו לדוגמה: וייך-שחק (לעיל הערה 49), עמ' 85. משמן של נשי שכנציב מובאים שירי קינה ארמיים בתלמוד הבבלי, מועד קטן כח ע"ב; וראו: קאופמן, חזן-רוקם, הס (לעיל הערה 1), עמ' ראו לדוגמה אזכורן של 'ה מ קוֹנ נוֹת' בשיר מספד על מלמדת שפרסמה לאחרונה טובה בארי מתוך כתב- די (מזרחי) מאוסף פירקוביı ' המתוארך למאה השלוש עשרה (ט' בארי, 'אישה כשרה, אישה משכלת: קינות על דמויות נשיות ייחודיות', ע' יסיף ואחרים [עורכים], אות לטובה: פרקי מחקר מוגשים לפרופסור טובה רוזן, אור יהודה תשע"ב, עמ' 103) וכן פתיחת שיר המספד 'עלמות אחזו' לאלעזר הבבלי הנזכר בהערה 16 לעיל. מכלל זה יוצא רק אזכור שירת הנשים בקינה על גירוש ספרד למאיר די וידאש (ראה לעיל, ליד הערה 39) אך דומה כי יש בו גם כדי להעיד על הכלל. בשיר הזה מובעת ביקורת קשה על כשליהם של [166]

15 'א ל קוֹל שׁ יר י ה נּ ע ר ה' [15 בעולם שבו נוצרה, קולות שלרוב לא בלשון העברית נשמעו אלא בלשונות הדיבור. 56 אפשר אמנם לטעון כי בסיכומו של דבר אותם שירים עבריים אינם מציגים בפנינו אלא 'השתקפויות של דימויים גבריים על נשים והשלכות של ציפיות גבריות מהן', כניסוחה של גלית חזן-רוקם, הדנה בייצוגי נשים בספרות האגדה, בציינה כי 'בכללן של אלפי המסורות הלמדניות והסיפוריות של חז"ל אין למצוא ולו גם אחת מפי אשה'. 57 ואולם, על אף אותו 'מיסוּך' הנגזר מן המחברוּת הגברית, תפישה רחבה וגמישה יותר של מושג הקול הנשי עשויה לאפשר לנו לגלות 15 בשירים הללו הד משמעותי, אף כי עקיף, למבען השירי של נשים בתרבות שבתוכה נכתבו. ראוי לציין כי משני הכיוונים אין חפיפה מלאה בין מחברוּת נשית לבין 'קול נשי'. 58 את אי היותה של מחברוּת נשית בגדר תנאי מספיק לקיומו של 'קול נשי' עשוי להדגים אותו קורפוס זעיר של שלושה שירים עבריים מימי הביניים הידועים לנו כיצירתן של נשים, כנזכר לעיל בפתח המאמר. בשירהּ של אשת דונש אכן מובעת ברגישות ובדייקנות חוויה נשית אינדיבידואלית בעליל: פרדתה הכאובה של אישה נשואה, נושאת ילד בחיקה, מבעלה היוצא לנדודים, ובמובן זה מגולם בו בעליל 'קול נשי' מובחן וצלול. כך נראה לומר גם על שיר המספד של טולוסאנה דה לה קבלריה על מות בנה שלמה. 59 ה'זמר' המיוחס למרזנא מגירונה, לעומת זאת, ספק אם נוכל למצוא כל ביטוי לקול נשי שיש בו ייחוד משלו בהשוואה לפיוטים ושירי זמר רבים אחרים המבטאים את כיסופיהם של ישראל לגאולה. 60 באשר לאפשרות קיומו של 'קול נשי' גם בהיעדרה של 'מחברוּת נשית', ראויים להיזכר דבריו היפים והמאלפים של מיכאיל באחטין בדבר ריבוי הקולות ואף 'הקול הזר' שהמבע הלשוני הדיאלוגי אוחז בתוכו, וזאת אף ש'דיבור זר המובא בתוך הדיבר שלנו קולט בהכרח משהו חדש, את ההבנה וההערכה שלנו': 16 יהודי ספרד, בעיני המחבר, ביקורת המשקפת ניסיון להתמודדות דתית עם השבר הנורא של חורבן הקיום היהודי בחצי האי האיברי בעקבות הגירוש. אפשר שעצם ההצבעה על ז מרת הנשים כגורם בולט באשמה שהביאה לעונש הגירוש, אליבא דדי וידאש (והשוו לדברי הרמב"ם הנזכרים לעיל ליד הערה 34), מורה על תפישתה כיסוד משמעותי באותה ציוויליזציה שנחרבה. מכל מקום, גם לאחר הגירוש המשיכו קולותיהן של נשים מזמרות להישמע בפזורותיהם של יהודי ספרד, כאמור (ראו לעיל הערה 49). ראו לעיל הערות , 37, והשוו לדברי עזרא פליישר בפתח מאמרו: 'שירים עבריים קדומים בנוסח עממי', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי יג יד: לכבוד דב נוי (תשנ"א תשנ"ב), עמ' ראו: חזן-רוקם (לעיל הערה 8), עמ' 122. והשוו: J. Summit, Women and Authorship ; S. McNamer, Lyrics and Romances, C. Dinshaw and D. Wallace (eds.), The Cambridge Companion to Medieval Women s Writing, Cambridge 2003, pp , ראו המצוין לעיל בהערה 6. ואני מקווה להרחיב בזה במקום אחר. וכך מעירים אל נכון סאנı -בדיליוס וטרגרונה (לעיל הערה 6), עמ' [167]

16 16] הדיבור אינו ח פı, אלא סביבה הנמצאת בתנועה מתמדת, בהשתנות מתמדת של מגע-ומשא דיאלוגי. לעולם אין הוא מסתפק בתודעה אחת, בקול אחד. חיי הדיבור הם המ עבר מפה לפה, מהקשר להקשר, מקיבוı חברתי אחד למשנהו, מדור לדור... יחסים דיאלוגיים אפשריים לא רק בין היבעים שלמים-יחסית: גישה דיאלוגית אפשרית ביחס לכל חלק משמעותי של היבע, ואפילו ביחס למלה אחת, אם היא נתפשת לא כמלה סתמית בלשון, אלא כאות לעמדה נושאת-משמעות זרה, כנציגת 61 היבע זר, כלומר, אם אנו שומעים בה קול זר. אף בשירים עבריים מימי הביניים שעניינם בנשים אומרות שיר עשויים להישמע אפוא הדי 'קולות נשיים' שפיעמו בחלל עולמם של יוצריהם; אלה טעונים הבחנה, בחינה והאזנה ראו המצוין לעיל בהערה 6. ואני מקווה להרחיב בזה במקום אחר. וכך מעירים אל נכון סאנı -בדיליוס וטרגרונה, הקול הנשי (לעיל הערה 6), עמ' 207. עיינו: מ' באחטין, סוגיות הפואטיקה של דוסטויבסקי, מ' בוסגנג (בהשתתפות דה"ן, מתרגמת), תל-אביב תשל"ח, עמ' (והשוו: מ' בחטין, כתבים מאוחרים: פילוסופיה, שפה, תרבות, ס' סנדלר [מתרגם], תל-אביב 2008, עמ' ). דברים אלה עשויים כמובן להיות מוחלים על ה'מובאות' בדיבור ישיר משירתן של נשים בשירי החתונה (ראו לעיל ליד הערה 48), אך גם בשירי החול החצרניים שנדונו לעיל ניכרת נטייה מעניינת 'למסגר' את קול השירה הנשי המתואר כ'היבע זר', מובחן ומובדל בנשיותו מן הקול הדובר; נטייה שכזו משתקפת כמדומה בדימוייה של השירה הנשית לשירת הצפורים (ראו לעיל הערה 15) או במטפורה ה'אימהית' של יחסי הזמרת והעוּד (ראו לעיל הערה 17) והדברים ראויים לעיון מפורט. עיינו: מ' באחטין, סוגיות הפואטיקה של דוסטויבסקי, מ' בוסגנג (בהשתתפות דה"ן, מתרגמת), תל - [168]