Microsoft Word - 8.doc

תמליל

1 מבט על השפה הערבית והדיאלקטים הערביים 1. פתח דבר רפיק אבו- בכר חקר הלהגים הערביים אינו זוכה לתשומת לב מיוחדת בקרב הבלשנים והמדקדקים הערביים בני זמננו בגלל קנאתם לערבית הספרותית ומחששם לפגיעה ביוקרתה ובמעמדה של לשון זו. נראה לי שיש לבחון מחדש גישה זו היות שחקר הדיאלקטים הערביים אינו גורע ממעמדה ומיוקרתה של הלשון הספרותית; נהפוך הוא, יש בו תרומה רבה לחקר השפה הערבית הספרותית, וגם להסבר סתומות בלשון המקרא כדבריו של בלאו, תשנ"ו, עמ' , ובלשון הארמית, בעיקר באזור א"י וסוריה. במאמר זה אנסה לעמוד בתמציתיות על היבטים אחדים בחקר השפה הערבית ובעיקר בחקר הלהגים הערביים בני זמננו, כגון תפוצתם, מיונם לשתי קבוצות גאוגרפיות עיקריות (מזרחיים ומערביים), וחלוקה פנימית של כל קבוצה וקבוצה וכן ציון הבדלים לשוניים אחדים בין שתי הקבוצות. כדי להבין את התמונה הכללית של הלהגים הערביים כיום יש להציג תמונה דיאכרונית קצרה שלהם לדורותיהם: הדיאלקטים הטרום-איסלמיים וראשית הופעתה של הדיגלוסיה הערבית, הדיאלקטים הבתר-איסלמיים ובתוכם הערבית הבינונית וזיקתה אל הערבית הספרותית והדיאלקטים הערביים של ימינו בזיקה לערבית הספרותית. בקבוצה האחרונה אציג הבדלים דיאלקטיים אחדים בתחומי הפונולוגיה, המורפו-פונולוגיה והמילון. תקדם לכך סקירה ממצה על המילה "ערב/ ערבי/ ערבים". מאמר זה מיועד גם לאנשי הלשון העברית בארץ שאינם עוסקים בערבית ושאין להם גישה למקורות ערביים. ועם זאת הנחתי הבסיסית היא שציבור זה הוא בעל ידיעה מסוימת הן בערבית המדוברת והן בערבית הספרותית ומכיר תופעות לשון בסיסיות. אתחיל בתעתיק העיצורים הערביים שיינקט במאמר. 100 ٨

2 האות א ג'= ד'= ה הסימן b g ğ d d[ d d{ [ h האות ו ז ז נחצית ח ח' ט י ל הסימן w z z[ h[ h t[ y k l האות מ נ ס ע ע'= פ צ נחצית ק הסימן m n s ġ f p s[ q האות ר ש ת' טש (צ') ז' שווא נע תנועה ארוכה הסימן r š t t Č ž ә x4 2. הערבית הטרום-איסלמית 2.1 ערב, ערבי וערבית.1 בין הממצאים הקדומים המתעדים את השורש "ע-ר-ב" ניתן למנות: כתובות אשורית מימי המלך שלמנאצר ג' המספרת על קרב בשנת 833 לפנה"ס ב"קרקר" שבסוריה בין צבא אשור לבין קואליציה שבין ראשיה היה 1 "גנדב "( ) הערבי. תעודות 2. לפנה"ס לפניה"ס היכה 2 על מסעי מלחמה של מלכי אשור נגד הערבים, תגלת ערך מסע מלחמה פלאסר את המעונים באזור ואדי באזור חורן נגד "שמש בשנת כגון: אלעריש ובשנת ,"( / ) 3 הערבים. מלכת 3. כתובת האשורית של "תגלת פלאסר ג' (המתייחסות לדרום ארץ ישראל או לגבול המזרחי של עבר הירדן ושל דרום סוריה) שבה נמצא "אדבאל הערבי". א א א עמ' 65 כותבים ואחרים, 101 ٨ א א א.... א א. יש לאנשים אלה במקרא כינויים נוספים, כגון: "השוכני באהלים", "בני קדם", "קצוצי פאה". ישראל אפעל. נוודים בראי ההיסטוריה, מתוך הבדווים רשימת מאמרים, אוסף מאמרים מתוך ימי העיון בנושא הבדווים, אתר אינטרנט:

3 4. כתובות מצריות מהמאה התשיעית או העשירית לפני הספירה. 5. הכתובת של סרג'ון השני ( לפנה"ס): "את בני ת'מוד,( ) איבדיד "...( ) 6. מבין המקומות בתנ"ך יש למנות: ישעיה יג, 20: "...ולא יהל שם ערבי...:.", ירמיהו ג, 2: "...ישבת להם כערבי במדבר...", ירמיהו כה, 24: "ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השוכנים במדבר", יחזקאל, כז, 21: "ערב וכל נשיאי קדר...", נחמיה ב, 19: "וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו...", נחמיה ד, 1: "ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים...", דברי הימים ב', ט, 14: "...וכל מלכי ערב...מביאים זהב וכסף לשלמה", דברי הימים ב', יז, 11: "ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא גם הערביאים...", דברי הימים ב', כא, 16: "ויער יהוה על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים", דברי הימים ב', כ"ו, 7: "ויעזרהו 4 האלוהים על פלשתים ועל הערביים היושבים בגור בעל והמעונים". קיימות דעות אחדות לגבי משמעותה של המילה "ערב" "מדבר", או "שוכני המדבר" = /mašyah{a) ד ו ת" ".2 6 מעמד של שיח'). כך כונו שבטים ששלטו.4 במדבר ליד הגבול האשורי המילה "ערב" היא בעצם המילה "עבר" בשיכול אותיות. המילה "ערב" מקבילה למילה הערבית " " (ע ), 2 והכוונה לשבטים הבדוויים ששכנו ממערב לנהר הפרת. בדיאלקטים הבדוויים בני זמננו משמשת מילה זו במשמעות "שבט". התייחסותם (ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל) אל הערבים הנה מעורפלת למדי וקשה להבין אל איזה עם הם מתכוונים בשם "ערבי". קשה להבין, בחלק מן המקרים, כי בכלל מדובר על עם כלשהו כי את הכינוי "ערבי" ניתן גם לפרש כ"איש 4. ליתר פירוט, עיין: יובל חייקין, סמבטיון הצעה למחקר בנושא הקשר הקדום בין העם היהודי לאומה הערבית, אתר האינטרנט:. 5. ראה חתי ואחרים, עמ' 1. 6 סאלם,( ) 1988, עמ' 17. הנסיך ששלט כינה את עצמו ג'נדיבו= ג'נדב/. 102 ٨ 7 הערה מס' 4, עמ' 3.

4 אהלים שוכן ערבה". לאחר שיבת ציון מופיעים הערבים כבני עם מסוים מאד, ומוזכרים בספר נחמיה כאויבים מוצהרים של העם היהודי המשתקם. 8 היוונים ראו בהתחלה את אזור "ערב" כאזור חצי האי ערב ו(אל)שאם (ישראל, ירדן, סוריה ולבנון). מאוחר יותר הוסיפו לכך את חצי האי סיני. "ערבי" הוא אפוא מי שגר באזורים הנ"ל. המילונים הערביים מבחינים בין "ע ר י/ " לבין " ע ר א י/ ;" הראשונה ציינה מי שגר בעיר והאחרת מי שגר במדבר. ההבחנה הזו נתקיימה מאות אחדות לפני האיסלם, אך לפני כן ציינה, כאמור, סוג מסוים של שבטים, שוכני מדבר, שאין להם יישוב קבע. לאחר התפשטות הדיאלקט של צפון חצי האי ערב נקראה השפה על שם קבוצות אלה סמוך להופעת האיסלאם דיאלקטים ערביים טרום-איסלמיים השפה הערבית שייכת לענף השמי הדרום מערבי, הכולל את הערבית הדרומית ואת הערבית הצפונית. הערבית הדרומית שונה מן הערבית הצפונית. יש בה 29 אותיות, קרובה לאכדית ולחבשית יותר מאשר לערבית הצפונית שתפסה את מקומה מאוחר יותר. היא כוללת שבאית, חצרמותית, ק ת אנ ית או אוסאנית מעיינית וחבשית. 10 יש כיום לשונות דרום ערביות חדשות שהן, המשך לערבית הדרומית הקדומה. הן מדוברות בקצה הדרומי של תימן, באי סוקוטרה ובאיי כוריא מוריא שבדרום עומאן, אך הן למעשה מסווגות כיחידה גאוגרפית נפרדת השייכת לענף המזרחי 103 ٨ 8. הערה מס' 4, עמ' יעקוב,( ),1982 עמ' השבאית דוברה בדרום מערב חצי האי ערב, בסביבות העיר מארב,( ) וצורתה המאוחרת נקראת "חמיירית", שדוברה כמעט בכל שטח תימן. היא נתגלתה מן המאה ה- 8 לפניה"ס.(Hetzron, 1977, p. 80) החצרמותית נתגלתה ליד עומן ( ) בכתובות מן המאה ה- 4 לפניה"ס עד המאה ה- 3 לספירה. נמצאו כתובות גם בדרום תימן (רבין, 1991, עמ' 126). הקתבאנית נתגלתה בואדי בייחאן ובואדי חריב ( א א ) דרומית מזרחית למארב בכתובות מן המאה ה- 5 לפניה"ס ועד למאה ה- 2 לספירה. המעיינית נתגלתה בסביבות אלעולא ( ) צפונה מן השבאית, בכתובות שזמנן מן המאה ה- 4 לפניה"ס עד המאה ה- 2 לספירה. השפה החבשית העתיקה אמהרית, הררי, גוראג', טגרי וטגריניה. נקראת געז. השפות המדוברות היום באתיופיה הן:

5 ל( על-אף קרבתם הגאוגרפית לאזורי הערבית המזרחית: מהרי, סוקוטרי, שחארי או ג'באלי, חרצוצי ובוטהארי. למרבה הצער, אין בידינו מחקר דיאלקטים אלה, ומטבע הדברים הספרות המקצועית בעניין זה מעטה. לפני האיסלם נדדו שבטים ערביים דרומיים לסוריה שבטים אלה הקימו את ממלכתם הגדולה בשם אלע'סאסנה= מקיף על (דרום מזרח דמשק). alġasāsina,( )) שנהנתה מתמיכתם של הביזנטים. 11 הם היו דו-לשוניים (ערבית וארמית),, ושמרו על שפתם המקורית תקופה ארוכה היות שרובם בחרו לגור במרחבים פתוחים, ששימשו כרי מרעה לצאנם. הערבית הצפונית נחלקת לשני סוגים: 1. "השפות האבודות- :"- בין האלף הרביעי לאלף השני לפנה"ס היגרו שבטים מחצי האי ערב למקומות שונים המשתרעים מאמצע חצי האי ערב "אלע ל א",( ) בירת הלחיאנים, עד הכתובות של שבטים אלה נקראת חוקרי ערבית לשפות האבודות. "פרוטו ) פ א ( )בדרום מזרח דמשק. לשון 12 ערבית צפונית". לפי שייכות הן אך ישנם חוקרים השוללים את ייחוסן של 104 ٨ 11. שרון,,1996 עמ' רבין,,1991 עמ'.111 סאלם,( ),1988 עמ', 15 כותב: א א " א א א א א א א א א...". תרגום : אכן ישנם הבדלים רבים בין לשון הכתובות האלה לבין הערבית הספרותית, אולם אלה הבדלים להגיים (דיאלקטיים...), וההבדלים הדיאלקטיים עודם קיימים עד היום הזה...". דעה דומה מובעת ע"י יעקוב,( ) 1982, עמ' 119: " א א א א." א תרגום: "הלהגים להגי הם האלה הערבית הספרותית". מבין השפות האלה ניתן למנות: הערבית האבודה הקרובים אל ביותר הת 'מ ד ית :( ) נתגלו כאלפיים כתובות המיוחסות לשבט ת'מוד ( ) שנקרא על שם מנהיגו ומייסדו ת'מוד בן בן עאמר בן ארם בן שם בן נוח. א - הכתובות נתגלו בצפון ערב הסעודית, בסיני, בדרום א"י, בצפון דמשק ובמצרים ) סאלם -, 1988, עמ' 25). שמם של הת'מודים הופיע בכתובות המלך האשורי "סרג'ון" משנת 715 לפנה"ס. הצ פ א ית :( ) זמנם של הכתובות הצפאיות הוא המאה ה 1-2 לספירה. רוב הכתובות נתגלו באזור א(ל)צפא ( ) בדרום מזרח דמשק אלחרא-, בירדן ובצפון ערב הסעודית. הל ח י אנ ית :( ) קרובה מאוד לערבית. דוברה בקרבת האזורים של הת'מודית. זמנם של הכתובות הוא המאות ה 1-8 לפני הספירה.

6 ל( השפות האלה אל השפה הערבית. נתגלו ארבע כתובות ערביות הכתובות בכתב הנבטי המאוחר שהוא תחילת הכתב הערבי "הערבית הנשארת- :"- דובריה נחלקים לשניים: א. ע ר ע אר ה ) ( הנקראים " ל י מ נ ן/ ל ק ח טאנ ן / 14 ( ) כלומר תושבי תימן/ צאצאי קחטאן " הנחשבים לתושבים מקוריים והמכונים הדרומיים. ב. ע ר מ ס ת ע ר ה ),( תושבי האזורים חג'אז, נג'ד, תדמור והנבטים. כל אלה גרו באזורים של הערבית האבודה ומחוצה להם הם נקראים " ל ע ד נ אנ ן/ ) ז אר ון - / " כולם מצאצאי עדנאן נחשבים לזרים שקיבלו "ערביות";,( ) הוא מצאצאי ישמעאל. שבטים אלה דהיינו אלה ערבים שאינם דוברי ערבית במקור. בנאומים הסטנדרטית נוצרה לפני האיסלם בשירה, הצפונית הערבית ובכל במסחר ובחאג' השבטים, בין ובשימושים פורמליים במשא ומתן התקשרות רשמית. הצפונית הסטנדרטית היא השפה התקנית המדוברת בעולם כיום הערבית הערבי, אולם חלו בה שינויים בעיקר באוצר המילים. בעצם היא מיזוג של דיאלקטים שונים, רובם מצפון חצי האי ערב, וחלקם מדרומה (כמו: תמים,( ) טיא,( ) הד'יל,( ) רביעה,( ) קורייש ( ) וכו') הנבדלים זה מזה בתחומים אחדים כמו: הידמות, אמאלה, הגיית ההמזה, הפסק, היבדלות, "( ) "הערבית הספרותית, ל פ צ ח א היא מכונה הארכת תנועות וכו'. הקרובה לדיאלקט של שבט "קורייש."( ) שבט "קורייש" היה לו מעמד הוסף לזה דתיות וכלכליות, יוקרתי לפני האיסלאם מסיבות חברתיות, שהקוראן נכתב בדיאלקט הקרוב ביותר לדיאלקט זה (אך יש החולקים על כך). 105 ٨ 13 כתובת א(ל)נמארה :( ) זמנה 328 לספירה. נתגלתה חקוקה על קבר בסוריה. כתובת זבד :( ) נתגלתה בדרום מזרח חלב בסוריה. זמנה 512 לספירה. היא כתובה בשלוש שפות: יוונית, ארמית סורית וערבית. כתובת חראן :( א ) נתגלתה בלג'א. זמנה 568 לספירה כתובה בכתב היווני והערבי. אם-אלג'מאל :( א ) זמנה המאה השישית לספירה (יעקוב -,,1982 עמ'.( יקטן בתנ"ך: בראשית י, כה, כו, כט; דברי הימים א, יט, כג.

7 ערבית זו ננקטת היום בעולם הערבי בספרות, פמיליארית, בשינויים הנובעים מהתפתחותה ההיסטורית. בשירה ובכל כתיבה שאיננה הערבית הצפונית הורכבה אמנם מדיאלקטים אחדים שהותכו לשפה אחת, אבל היתוכם של אלה לא הכחיד אותם כליל. אדרבה, הם היו והנם בפי דובריהם בחיי היום-יום הפנים-שבטיים. כאשר נזקקו הדוברים ללשון משותפת במגעיהם עם בני שבטים אחרים נקטו את לשון ההיתוך, את הערבית הצפונית, הספרותית והרשמית. ואכן, הקריאות השונות של הקוראן, הכתוב בלשון ההיתוך, משקפות 15 בין היתר גם את ההבדלים הדיאלקטיים בחצי האי ערב לפני בוא האיסלם. מכאן אנו מסיקים שהדיגלוסיה הערבית " " נוצרה בקרב הערבים כבר לפני האיסלם; לכל שבט היה הלהג המיוחד לו, ובמקביל שימשה את הכול השפה הכלל-שבטית המשותפת, שנתהוותה מהלהגים השונים במגע. מאז ועד היום.3 הדיגלוסיה הערבית היא עובדה סוציולינגוויסטית בכל העולם הערבי למעט ערבית קפריסאית, ערבית מאלטזית וערבית צ'אדית. הערבית הבתר-איסלמית פיק,(Fück) 1951, עמ' 7 טוען שמיד עם תחילת הכיבושים האסלמיים סמוך 630 לשנת לספירה ועד לראשית המחצית השנייה של המאה שבטים בדוויים ממקום למקום באזורי האימפריה האיסלמית, העשרים נדדו שהשתרעה מהרי הפיראנים בגבול צרפת-ספרד במערב ועד הנהר ההודי (אינדוס) במזרח. נדידות הבדווים היו בשלושה גלים: הגל הראשון היה מיד עם תחילת כיבושי האיסלם לכיוון סוריה וארץ-ישראל. הגל השני היה נדידת שני השבטים "בנו- אלפייצל,( ),1992 עמ' : " א א א 106 ٨ 15. א א א א א א. א א א א... א א א א א א... א א..." תרגום: הקוראן מציג את ההוכחה, שלשבטים היו הלהגים המיוחדים כלומר ההבדלים הסגנוניים בהגיים ובמשמעויות המילים. שהרי נקרא הקוראן בשבעה הגיים (שבע צורות) כהתחשבות בלהגים שהיו נפוצים אז... אחד המתמחים בלהגים הערביים מציין, שהקוראן הנו מקור פורה ללהגים, ושכמעט אין לו שום מקביל...לא יוחד ללהג של קורייש, למרות הדומיננטיות שלו, אלא כלל להגי שבטים אחרים, כמו: ג'רהם, ח'ת'עם, מד'חג', כנדה וכו'..."

8 סלים" ו"בנו הלאל" במאה העשירית למצרים ולאחר מכן במאה ה- 11 מערבה, לצפון אפריקה. הגל השלישי נדידת חלק משבט "שמר" מאזור הרי שמר בחלק הצפוני-מערבי של ערב הסעודית, שנדחק על-ידי שבט "ענזה" לעירק ולסוריה של היום בסוף המאה ה בתקופה הראשונה של האיסלם נצטוו שבטים ערביים לגור במחנות בריחוק מה ממרכזי האוכלוסייה המקומית. מחנות אלה היו הגרעין לערים אחדות, כמו (קהיר של במצרים ( ) פוסטאט בעירק, ) ( כופה ובצרה היום), ק יר ו אן ( ) בתוניס, העיר רבאט ( ) במרוקו ובשנת 712 לספירה ייסדו הערבים את העיר רמלה. בסוריה חלק גדול של השבטים הבדווים גר סמוך לתושבים המקומיים וגם עם אותם שבטים ערביים שהיגרו לשם לפני האיסלם. במשך השנים נוצרה שפה בדווית משותפת לכלל השבטים הן בדיבור הספרותית היא היסוד של הערבית זו פרנקה" והן בכתיבה. "לינגווא המאוחרת. 17 במשך הזמן התחילה הערבית הספרותית להיסדק בהדרגתיות והשפה שדוברה להשתנות מכמה טעמים: המגעים של הבדווים עם בחיי היום-יום מתחילה האוכלוסייה שדיברה שפות אחרות, כגון פרסית וארמית בעירק, קופטית ויוונית שבו שימשה ארמית ויוונית באזור א(ל)שאם, 18 ברברית במרוקו, במצרים, 107 ٨ 16. שרון,,1996 עמ' פיק, 1951, עמ' אלפייצל,( ),1992 עמ' :19..." א א א. א א א א. א א א א א א א א א א. א א א א א א א א א א א. א א א א א א א א א..." (תרגום חופשי : החוקר מבחין כאן בין שני סוגי שפות מדוברות. הסוג הראשון החל להופיע בתקופת הכיבושים כתוצאה מהמפגש בין הלהגים הערביים המשמשים בחבלי האימפריה. המיוחד בסוג הזה הוא קרבתו לספרותית, הוא שימש כאמצעי הבנה בין המוסלמים בחברה המוסלמית החדשה. הסוג השני החל, כאשר פסקו הכיבושים ונחלש המשטר הערבי. והיסודות הזרים החלו לתפוס את השלטון בחברה המוסלמית. התכונה העיקרית של הסוג הזה היא התרחקותו היחסית מן הספרותית וריבוי ההשפעות עליו מהפרסית ומהטורקית...". ראה גם אניס,( ) 1992, עמ' 26.

9 היוונית כלשון מ נהל עד לתחילת המאה השמינית, שבויי המלחמה הרבים ששירתו את אדוניהם הערביים והביאו עמם את לשונותיהם, הסוחרים הפרסיים שהוסיפו מילים למילון הערבי, ריבוי נשים שמקורן אינו ערבי, המעבר למגורי קבע שהיו סמוכים לערים ובתוכן ועוד. השפה הספרותית הייתה אפוא בסכנה. לאחר שנחשפה שונות דאג המדקדק א ול כך לסכנת ההתפוררות בערים שתושביהן דיברו שפות לי (אל) ס ו ד ( ) לשימורה ולהתקנת הדקדוק שלה. מלבד זאת, הופיעה באותו זמן גם התנועה לטיהור 19 השפה, והאליטה הערבית שהקפידה לשמר את הספרותית תרמה את חלקה. נולד הדקדוק הערבי בסוף המאה הראשונה לאיסלם בשימת דגש מיוחד בתקניות השפה. הצלת הספרותית הצליחה. כך לדוגמה, כאשר עלה אחוז יודעי הערבית הספרותית, בעיקר בקרב הנוצרים בין השנים , הוכרה הערבית כשפה רשמית בעירק, מוסלמיים 20 ישראל. משורות בסוריה המ נהל בכל ובארץ ישראל, משרדי הממשלה 3.1 הערבית הבינונית וזיקתה לערבית הספרותית טוען, 100 עמ' 1951, פיק, ופוטרו בעיקר כל העובדים הלא- בסוריה ובארץ שהשפה שדוברה בערים הערביות החל מהמחצית השנייה של המאה השביעית, ובעיקר בפי השכבות הבינוניות והחלשות מבחינה כלכלית ומעמדית, היא ההתחלה של הערבית הבינונית ),( וממנה 21 התפתחו הדיאלקטים המיושבים המודרניים. אט, אט לאחר שחלו בחברה 19. פיק,,1951 עמ' :46... א א א א א א א " א א א א..." א א "... א א א א א א א א א... א א א...". תרגום: הקפדת האליטה הערבית את לשמר הערבית, שהייתה חשופה תמיד לסכנת ההתפוררות בערים בהן היו תושבים מעורבים, והופעת "תנועת טיהור השפה"... כל זה היה המניע ללמידת הדקדוק בסוף המאה הראשונה לאיסלם תוך שימת דגש...על השימוש הלשוני התקני הנכון...". 20. שרון,,1996 עמ' חוקרים רבים סבורים שהדיאלקטים מטיפוס הערבית הבינונית החלו להיווצר לפני הופעת האיסלם. ההבדלים היו בינם לבין הלשון הספרותית, שהיא בעיקר לשון הקוראן והשירה ג'אהילית (רבין, 1991, עמ' 113; לוין, 1995, עמ' 260). לוין (1995, עמ' 261) כותב:"י' בלאו אף 108 ٨

10 המוסלמית שינויים ותמורות בשל התערערות המשטר הערבי במאה התשיעית התחילה הערבית הבינונית להיות מדוברת גם בפי האליטה הערבית. לחקר הלשון הזו הייתה מכתוביהם של היהודים והנוצרים במאה תרומה רבה הם ניהלו חיים חברתיים וכלכליים עצמאיים לא היו מעורבים השמינית. בתרבות האיסלם, אווירתם הספרותית שונה מזו של המוסלמים, כמעט שלא אלא באותה שפה עממית שהייתה הקלאסית, כתבו בערבית הספרותית- מדוברת אז. התפתחותם של הדיאלקטים הערביים הייתה מואצת לאחר התערערות השלטון העבאסי במאה העשירית, בזמן שנחלק האזור דובר הערבית למחוזות עצמאיים כמו הממלוכים ב(אל)שאם,הפאטמים במצרים וכו'. כתוצאה מצירוף הלהגים בכל מחוז נוצרו קבוצות של להגים, כגון הלהג העירקי, הסורי, המצרי, הצפון אפריקני וכו'. האזור דובר הערבית למחוזות ולמדינות במאות ה כתוצאה חלוקת מהמצב המדיני-פוליטי גרמה להפרדה גאוגרפית מסוימת בין דוברי הערבית. כמו ספרד, מדוברת באזורים מסוימים, הערבית פסקה מהיות יתרה מזו, סיציליה ודרום איטליה. ועם זאת באזורים מסוימים המשיכו לדבר ערבית שהופרדה משאר הדיאלקטים כמו המלטזית, שהתפתחה בכיוון מיוחד, יסודות הערביים כבר במאה ה- 13, וחלו בה תהליכים לשוניים פנימיים. יש בה מזרחיים וגם מערבים, והכתב הוא כתב לטיני. התערערות השלטון הטורקי בראשית המאה העשרים שלטו מדינות לאחר צרפת וספרד באוכלוסיות דוברות ערבית: פורטוגל, כמו אנגליה, אירופיות, סבור, שהאוכלוסייה העירונית בארצות הכיבוש האיסלמי היא זו, שהחלה לדבר דיאלקטים מהטיפוס של הערבית המודרנית". אלפייצל,( ) 1992, עמ' 19 כותבת:" החוקר מבחין בין שני סוגי שפות עממיות. הסוג הראשון החל להופיע בתקופת הכיבושים כתוצאה מהמפגש בין הלהגים הערביים הנהוגים בחבלי האימפריה. המיוחד בו הוא קרבתו לשפה הספרותית. שימש לצורכי תקשורת בין המוסלמים בחברה החדשה. הסוג השני החל להיווצר, כשהופסקו הכיבושים ונחלש המשטר הערבי. אז החלו הזרים לתפוס את השלטון באימפריה המוסלמית. תכונתו העיקרית של סוג זה היא התרחקותו היחסית מן השפה הספרותית וההשפעות הרבות של שפות זרות, כגון: פרסית ותורכית". 109 ٨

11 האנגלים שלטו באזור א"י וירדן, הצרפתים שלטו בסוריה ובאלג'יריה וכו'. הדבר הטביע את חותמו על הלשון הערבית המדוברת בעיקר בתחום המילון. הדיאלקטים המדוברים בכל מדינה ומדינה מתחילים ובהדרגה לקבל צביון מיוחד כתוצאה מעירוב לשונם של המקומיים הנשלטים על- ידי משטר זר עם לשונם של השולטים הזרים וגם כתוצאה של התפתחות לשונית פנימית עצמית באזורים הערביים עצמם. מלבד זאת, לא הייתה הכוונה לשונית בעולם הערבי אחרי התערערות האימפריה העבאסית, ועל כן התחיל כל דיאלקט להתפתח בצורה עצמאית בהתאם לצרכים הלשוניים באותה חברה. מן האמור לעיל ניתן להסיק שריבוי הלהגים בעולם הערבי בימי הביניים נבע בין היתר מניידות של שבטים ערביים בתוך האימפריה האיסלמית, מעירוב לשונם של הערבים בלשונותיהם של המקומיים, מהתערערות המשטרים הערביים ומשליטתם של משטרים דוברי שפות שונות. הערבית ההגה []d] masā כגון סיומי היחסה הבינונית שונה כמובן מהערבית הספרותית בכמה נקודות: לדוגמה נהגה כ[ `d] ולפעמים כ[ d ], וה[ ]s] [s] 22. גם תופעת ביטול הגיית ההמזה,,(masa) ) התרחבה.,( ואולם ההבדל העיקרי ביניהן הוא היעלמות שניצניה מתחילים להופיע בתחילת המאה השביעית, והם שהנחו בין היתר את החוקר הערבי א ו ל ס ו ד (אל) ל י לכתוב את יסודות התחביר הערבי. הסיבה להיעלמות ההדרגתית של התנועות הסופיות היא השפעת השפות המקומיות, שלא התקיימו בהן סיומי היחסה. כבר במאה התשיעית רואים ערבוביה בסיומי היחסה, כגון lā yastaţī u ah[adan/ lā yastaţī u ah[ad (אף לא אחד יכול). שני המבעים מקבילים למבע הספרותי lā.yastaţī u ah[adun באחד נשלה התנועה הסופית, ובאחר באה יחסת האקוזטיב במקום יחסת הנומינטיב.( ) ה- tanwīn (הסימן הנכתב בסופי שמות לא מיודעים ומסמן תנועת היחסה בתוספת נו"ן שוואית) נשמר באופן חלקי תקופה ארוכה יותר ועודנו קיים כשריד בדיאלקטים הערביים דהיום, כגון בתוארי פועל מאובנים šukran, awwalan ועוד. 22. ליתר פירוט עיין פישר ו-יסטרו, תשס"א, עמ' ٨

12 4. הערבית הסטנדרטית השפה תיכוניות הערבית הסטנדרטית ננקטת היום בכעשרים ושתיים מדינות מזרח ואפריקניות. השפות הרשמיות המדוברות הודות לתפוצתה הרבה הוכרה הערבית ב באו"ם, השפות האנגלית, הצרפתית, הסינית, הרוסית והספרדית. מספר 300,000,000 שפות אחרות, התושבים במדינות בהן משמשת הערבית 23. כאחת וכך תפסה את מקומה הבין-לאומי ליד לא נכללו מדינות שהערבית משמשת בהן כגון צ'אד, ושני כפרים בצפון קפריסין, ג'יבוטי, איי הקומור, כשפה רשמית מגיע לכ מאוריטניה, כשפה ישראל, רשמית ליד מאלטה וגם לא נכללו קהילות ערביות במדינות השונות, כגון הקהילות הערביות החיות באירופה (צרפת, אנגליה, בלגיה, ספרד, גרמניה וכו'), בארצות הברית, באנאטוליה, באפגניסטן, בפקיסטן, באינדונסיה, באוזבקיסטן, בח'וזיסטן, בסירליון, בסומליה ובדרום הסהרה דרומית לניגריה, ניגר ומלי. 4.1 מפת הדיאלקטים הערביים נראה לי שמחקרם של פישר ויסטרו (משנות השמונים) הוא המיון המדעי הכולל של הדיאלקטים הערביים. קשה גם דיאלקט למשנהו מסיבות היסטוריות לדבר על גבולות גאוגרפיים ברורים בין (נדידת עמים מאזור לאזור), מסיבות חברתיות (נישואי תערובת ושינוי מקום מגורים), מסיבות כלכליות (נדידה של משפחות למקומות מרוחקים לצורכי פרנסה) ומסיבות פוליטיות (הקמת מדינה חדשה לאוכלוסייה מסוימת דוברת ערבית או נדידת אוכלוסייה למקומות אחרים כתוצאה ממלחמה או מהימלטות מפני מי). זאת, ובכל בספרות המקצועית: שני קריטריונים למיון הדיאלקטים הערביים המודרניים מוצעים הקריטריון הסוציולוגי והקריטריון 24 הגיאוגרפי שי( 23. זאת הערכה, אולם לפי האטלס הגאוגרפי, 1996 הגיע מספרם של הערבים אז לכ לוין (1995, עמ' 249) 252, מציין, שבלנק מוסיף את הקריטריון העדתי ומסתמך על להג הערים בעירק השוכנות דרומית לעיר הבירה בגדד ועל ההבדל בין להגי בגדד היהודי והנוצרי, הקרובים זה לזה מחד גיסא, ובין הלהג המוסלמי המושפע מן הלהג הבדווי מאידך גיסא. לוין (שם) טוען טענה המחזקת את דברי בלנק, והיא שלדרוזים בגליל ובכרמל יש דיאלקט מיוחד, 111 ٨

13 המוסיפים את הקריטריון הדתי - איסלם, נצרות ויהדות. מלבדם יש קהילות מאמיני דתות אחרות, כמו הדרוזים, העלווים, סונים/ שיעים וכו'. יש המרחיקי לכת ומבחינים בין דיאלקט של גברים לבין דיאלקט של נשים). לפי הקריטריון הסוציולוגי יש למיין את הדיאלקטים הערביים המודרניים לשתי קבוצות עיקריות: להגי נוודים מול להגי מיושבים, ואלה האחרונים מחולקים לקבוצת משנה: להגי עירוניים מול להגי כפריים. 25 הבדווים נמצאים כמעט בכל מדינה ערבית באסיה ובאפריקה, ובמדינות רבות הם מפוזרים ביישובים שאין ביניהם רצף טריטוריאלי, כמו הבדווים בצפון הארץ). ירדן, עיראק, סוריה, ישראל הדבר נובע בין היתר מהגירות (הבדווים בנגב לעומת מסיבות שונות לאורך ההיסטוריה; ומנדודי הבדווים במדינות ערב באזורי הוואדיות ובמקומות מרעה 26 אחרים כמו במרוקו. בין הדיאלקטים הבדוויים יש למנות את הדיאלקטים dozēre,šammar שבערב, anēze הסעודית, ו- rwēle, שבהם מצויים ניבים qafsa/ אחדים, במרוקו (רוב הדוברים נוודים באזורי הנחלים), בתוניס,,qābis banī ובלוב (בעיקר שבט,orān, iwlād ibrāhīm באלג'יריה, באזורי.qasfa.(salīm לפי הקריטריון הגיאוגרפי אין מיון אחיד לדיאלקטים הערביים המודרניים. 27 בלנק ממיין אותם לשתי קבוצות: הקבוצה המזרחית והקבוצה המערבית. אבל קשה לקבוע במדויק היכן הגבול ביניהן. הצעתם של פישר ו-יסטרו תשס"א, עמ' 22 הנחשבת כחדשה היא שלהגי מצרים ולהגי מזרח סודן ומרכזה יהיו בעלי מעמד נפרד בין להגי המזרח ולהגי המערב. הצעה זו מפרידה בין הדיאלקטים המזרחיים והמערביים, והיא עומדת בניגוד לחלוקות קודמות בספרות המקצועית, ולפיהן כל האזור שממערב לנילוס כולל מערבית לאלכסנדריה שייך שתכונתו הבולטת היא ההגייה הנחצית של ה- q. שטענה זו צריכה לי, נראה בדיקה, מפני שהגייה נחצית של עיצור זה קיימת במדינת ישראל (וייתכן שגם במדינות אחרות) גם במספר כפרים מוסלמיים בצפון הארץ, כמו ד יר אל ס ד,( א ) א ל ( ) וט ר ע אן.( ) לוין, 1995 עמ' ;250 פישר ו-יסטרו, תשס"א, עמ' ;17 77 p..lipinski, 1997, 112 ٨ p.Bakalla,,1984 כיום תופעת הנוודות של הבדווים הולכת ומתמעטת ברוב האזורים ובכלל זה ישראל. 27. לוין,,1995 עמ'.249

14 - לדיאלקטים וכל החלק הצפון-מערבי של סודן לדיאלקטים המערביים, 28 המזרחיים. 29 לפי ההצעה החדשה הדיאלקטים המזרחיים מדוברים בחצי האי ערב, בעיראק, בסוריה, בלבנון, בירדן, בישראל, בחצי האי סיני במצרים, באפגניסטן, באוזבקיסטן, צ'למריק ואורפא). אזרביג'ן, בקפריסין ובאנטוליה בכר, (דיאר אאח'ז, סעירת, הדיאלקטים המערביים מדוברים מגבול מצרים במזרח ועד האוקינוס האטלנטי במערב, מדרום מערב סנגל וניגריה עד צ'אד, בלוב, בתוניס, באלג'יריה, במרוקו, 30 במאוריטניה, בסיציליה באנדלוסייה ובמלטה (אף שקיימים במלטזית יסודות מזרחיים). בתוך כל אחת משתי הקבוצות נוהגים למיין את הדיאלקטים לפי ארצות: ערבית סורית, ערבית א"י, ערבית עירקית וכו'. ועם זאת לא ניתן להצביע בשום ארץ ערבית על דיאלקט אחד. אדרבה מומלץ להתייחס לערבית של אותה מדינה כאל מקבץ דיאלקטי, שומעים דיאלקט בדווי, מפני עירוני, שכמעט בכל מדינה ומדינה דוברת ערבית אנו כפרי וכו'. לפי החלוקה הסוציולוגית קשה להצביע על "ערבית" אחת המדוברת בישראל משום שהדיאלקטים העירוניים 31 נבדלים מהדיאלקטים הבדוויים ומן הדיאלקטים הכפריים בתחומי הפונולוגיה, המורפולוגיה והמילון. ברור אפוא שכל אחת משתי הקבוצות הגאוגרפיות אינה מ קשה דיאלקטית אחת, וניתן לחלקה לתת-קבוצות; ואפילו בתוך אותה תת-קבוצה ניתן למצוא דיאלקטים נוספים שונים הבדלים לשוניים אחדים בין שתי הקבוצות הגאוגרפיות 113 ٨ 28.Hitzron 1997 p ערב הסעודית, תימן ומדינות המפרץ, כווית, בחריין, עומן והנסיכויות המאוחדות, שאליהן היגרו ערבים רבים ממדינות ערביות שונות דוברי דיאלקטים שונים. 30. פישר ו-יסטרו, תשס"א, עמ' 25, אולם הדיאלקט הערבי בסיציליה אינו קיים לפי,Hetzron אולם.p 89 Bakalla,,1984 מציין דיאלקט זה. 31. ובכלל זה דיאלקט של כפרים שקיבלו מעמד מוניציפלי של עיר, כמו אום-אל-פחם,( א ) טייבה,( ) סח'נין,( ) טירה ( ) וכו'.

15 נדגים קצרות את ההבדלים הבולטים בין הערבית המזרחית ובין הערבית המערבית בשני תחומים: בתחום ההגייה והמורפולוגיה (נטיית הפועל) ובתחום המילון. הנה לדוגמה, בדיאלקטים המזרחיים קיימת הצורה = akti/ ub אכתוב, niktib או = nuktub נכתוב לציון העתיד של גוף ראשון, יחיד ורבים; ואילו רוב הצורות המקבילות בדיאלקטים המערביים מכילות את התחילית -n: = niktib אכתוב ו- nikitbu = נכתוב. בדיאלקטים המערביים בעיקר בתוניס, במרוקו, ולעתים בלוב, בסודן ובמצרים נחטפו תנועות קצרות כנראה בהשפעת הברברית; כך: šariba šrib (שתה), dah[ala dh [ al (נכנס). בדיאלקטים המערביים התבטלה ההבחנה בין s[ לבין s, כגון [s[ār] (קרה, היה) הנהגית,[sār] בניגוד לדיאלקטים המזרחיים, שבהם קיימת לרוב ההבחנה בין העיצורים. בעיית האוריינות מתעוררת בגלל הפער בין הערבית המדוברת והספרותית בכל חברה דוברת ערבית, שהרי שפת האם של כל ילד היא הלהג המדובר בסביבתו ואילו השפה הספרותית היא הנרכשת בבית הספר החל מכיתה א'. התופעה של שני שימושי סוגי לשון זה ליד זה בהקשרים חברתיים שונים נקראת, כאמור, דיגלוסיה. להלן פירוט קצר של שני הבדלים פונטיים ושל הבדל לקסיקלי אחד בדיאלקט העירוני בערי הים התיכון ובערים קדומות, המרוחקות מן הים, כמו עכו, חיפה, קהיר, בכפרים ל אד 'ק ה, ומחוץ לא"י. ירושלים, ליד ירושלים, הגיית העיצור /q/ חלב וכו', בדיאלקט כפרי, כמו בכפרים במשולש, ובכפרים רבים ביו"ש), ובדיאלקט הבדווי בעיר, בכפר בדיאלקט העירוני באזור רחב מאוד, דמשק, ביירות, ירושלים, קהיר, אלג'יריה ומלטה נהגה ה ובדיאלקט / q /כסותם בכפרי [ ], סדקי המשולש כ[ k ] 32 הבדווי כ[ g ]; למשל, [qāl] נהגה בדיאלקט העירוני ולפעמים כ[ g ], [ āl] בכפרי - [kāl] השבטים ובבדווי.[gāl] בדיאלקט של šammar, anēze,(šammar, anēze ה/ q / נהגית בסביבה קדמית כ[ ž ], (דוברו כאמור בשני ובדיאלקטים 32. מזרח ערב הסעודית, צפון עיראק, בגדד, חלקים מעומן, תימן וצפון אפריקה, סוריה, א"י 114 ٨ סיני ועוד. ראה: p.Holes,,1995

16 סוריים בהתניות מסוימות נהגית כ[ ğ ]. למשל: /qidir/ (היה יכול) נהגית,[ğidir] אבל /yiqdar/ נהגית.[yigdar] בערים אירביד ועמאן בירדן אנו שומעים [ ], [k], ו[ g ]. בקרב גברים רבים ה[ q ] נשמעת כ[ g ] ובקרב רוב הנשים כ[ ]. באוזבקיסטן ה[ q ] נהגית כ[ h ]. בצפון מערב סודן, באזור הדרומי של לוב ובמרוקו קיימת נטייה להגות את ה [q] כ[ ġ ]. 33 מילים שאולות מן הערבית הספרותית נהגות בדיאלקט העירוני ב[ q ] (בענבל) כבערבית הספרותית, כגון taswīq (שיווק), יוצא אפוא שחלופותיו האלופוניות של ה[ q ] (משאית). nāqila (מילון), qāmūs בדיאלקטים הערביים המדוברים בעולם הערבי הן אלה: [ ], [k], [ğ], [ž], [g], ו[ q ].,[ġ],[h] הגיית העיצור /k/ מבחינת מקום החיתוך, ההגה החכי [k] קרוב להגה הענבלי [q], וחלופותיו בדיאלקטים הערביים בעולם הערבי הן שלוש: [k], [č], ו[ ts ]. בדיאלקטים העירוניים באסיה ובאפריקה, במדינות כמו ישראל, סוריה, מצרים, עירק, תימן, סודן, צ'אד, אוזבקיסטן ה/ k / וכו', נהגית כ[ k ]. בחלק מהדיאלקטים הבדוויים והכפריים בישראל היא נהגית כ[ č ], לרוב בסביבת התנועות [i], [e], למעט בדיאלקט של כפר 35 בדיאלקט הכפרי כנראה מטעמים סוציולוגיים. 34 קאסם. לפעמים נהגית ה/ k / כ[ k ] 33. אניס,( ) 1992, עמ' 30. ידוע לי על מילה אחת ונגזרותיה בדיאלקט הערבי במשולש, קיים בה שינוי זה: biqdar/ / נהגית.[biġdar] 34. בדיאלקט זה כמעט כל /k/ נהגית כ[ č ]. כך לדוגמה, המילה /kull/ (כול) נהגית באותם הדיאלקטים הערביים בישראל ב[ k ], ובדיאלקט של כפר קאסם ב[ č ] ועוד. תופעה זו נקראת בפי הבלשנים,Kaškaša\ Kaskasa דהיינו כינוי הקניין של הגוף השני [ki] עשוי להפוך במקרים מסוימים ל[ č /š א] ו ל[ s ], ) 1992, עמ' ). היא תועדה גם בדיאלקטים טרום-איסלמיים, דהיינו כינוי הקניין של הגוף השני [ki] להפוך במקרים מסוימים ל[ š ] או ל[ s ]. 115 ٨ עשוי 35. כגון: התקרבות לספרותית וללהגי היוקרה העירוניים, רכישת השכלה גבוהה, הבעת היחס השלילי לערבית המדוברת הכפרית, מעבר לאזורים עירוניים, נישואי כפריים לעירוניות וכו'.

17 בדיאלקט הכוויתי והתימני ה/ k / נהגית כ[ č ], והוא הדין בדיאלקטים בדוויים בערב הסעודית, בעירק, בבגדדית מוסלמית, בקרב הסונים בבחריין ובסוריה, וכאמור גם במדינת ישראל: בגליל, במשולש ובנגב. ה[ č ] בדיאלקט של anēze נהגית כ,[ts] כגון [ inčān] (א ם), הנהגית,[ intsān] כ[ ts ], נהגית בדיאלקטים צפון-אפריקניים ה[ k ].[tsitīr] הנהגית (הרבה) [čitīr] כגון /kbīr/ הנהגית.[tsbīr] מכאן רואים שהגיות שונות של ההגה /k/ מאפיינות את הלהגים הערביים היעלמות ההמזה (הסותם סדקי) כמעט בכל הדיאלקטים הערביים נופלת ההמזה (הסותם-סדקי) בראש המילה, באמצע המילה ובסופה כמצב שהתקיים בדיאלקטים טרום-איסלמיים. בראש המילה היא ותנועתה אינן נהגות בצורת ההקשר, דהיינו ברצף הדיבור. כך לדוגמה, [ isim] (ש ם) לעומת [šusmak] (מה שמך). במקרים מעטים מתקיימות שתי הווריאציות:,[wlād] [ iwlād] (ילדים). ההמזה גם עשויה להשתנות כליל ולהפוך לעיצור אחר, כמצב שהתקיים בלהגים טרום-איסלמיים. כך לדוגמה, [wad`dàn] נהגית /ad`dàn/ המצרי ל[ fēn ], ובלהג הופכת ל[ wēn ] (איפה) / ayna/ בקרב הזקנים; [ udǹ] (אוזן) נהגית בדיאלקט העירוני [wdān] או [widn] ובכפרי.[d`ān] - באמצע המילה ההמזה נעלמת אחרי תנועת a קצרה, ותנועת ה- a מתארכת. כך לדוגמה, /ra s/ (ראש) הופכת ל.[rās] /ya kulu/ (אוכל, יאכל) הופכת ל -[yāko\ul] או,[yōku\ol] ובדיאלקט הכפרי הā מתועתקת לō [yōkil] כמצב שהתקיים בעברית (המעתק הכנעני). בדיאלקטים בדוויים עשויים למצוא אחת מן הווריאציות הבאות:,[yākil] [yōčil],[yōkil] בשתי הדוגמות האחרונות חל מעתק:.ō<ā יש שההמזה נהגית באמצע המילה כסותם סדקי, כנראה בהשפעת הערבית הספרותית, כמו [ ista dan] (ביקש רשות). הסותם הסדקי נופל אחרי תנועת [i] קצרה, וה[ i ] מתארכת. כך לדוגמה, /bi r/ (באר) הופכת ל[ bīr ]. ככל שההגייה של הפרט קרובה נחשב לגבוה. להגייה של הערבית הספרותית, כך מעמדו החברתי של הדובר 116 ٨

18 כשהסותם הסדקי מונע ב- i הוא נושל וה- i נהגית כ[ y ], לדוגמה [mā il] (נוטה/ נטוי) נהגית.[māyil] המזה אחרי תנועת u נשמרת ברוב להגי ארץ-ישראל, כגון [su)āl] (שאלה) [mu)min] (מאמין). ההמזה נעלמת גם בסוף המילה. כך לדוגמה, [yabda ] (מתחיל) נהגית,[yibda] וכשהיא ממוקמת בסוף המילה אחרי תנועת [ā] או [i], היא נעלמת, וה[ ā ] או [i] מתקצרות. כך לדוגמה, [masā ] (ערב) נהגית,[masa] [barī ] (חף מפשע) נהגית.[bari] הבדלים בתחום המילון בערבית הא"י המילון הוא התחום "הפגיע" ביותר במגע בין לשונות, ומטבע הדברים קיימים הבדלים רבים באוצר המילים של הדיאלקטים השונים, אפילו באותה ארץ. להלן מבחר דוגמות להבדלים בערבית הפלסטינית (הארץ-ישראלית). הדוגמות מתייחסות לאזור המשולש, אבל הוזכרו מקבילות מאזורים נוספים במקרה שהן שונות. ] ]] [abale [ ]h (מ על ה) קיימת באזור המשולש הצפוני (אום-אל-פחם), לעומת sanade הקיימת במרכז המשולש ובדרומו. בערים הקדומות רווחת הצורה.t[al a שלוש הווריאציות עשויות להימצא במקביל באותו יישוב, משום אוצר מילים נבדל שהתושבים הגיעו ליישוב ממקומות שונים, והם בעלי בחלקו. אף היא באזור המשולש מצויה [nabrīš] (צינור),[barbīš],[barbīğ] הצפוני, בעוד שבכפרים צפון מערביים סמוכים לאזור זה, כמו עארה, ערערה וכפר קרע, אנו שומעים לרוב את המילה [kiška] (מקורה ביידיש). [šarad] (ברח) נשמעת באזור אום-אל-פחם, [hazam] נשמעת בכפר ג'ת במשולש, ו[ nakah ] - באזור טירה (בעיקר בפי המבוגרים). [šāf] (ראה) נשמעת כמעט בכל האזורים בארץ, אולם בעיר טירה קיימת גם הצורה.[qaša ],[šā ūb] [ša ūb] (קלשון) נשמעת באזור המשולש הצפוני, ו [diqrān] בכפר קלנסואה. 117 ٨

19 ,[šamle] נשמעת במשולש, באזור שכם היא הגויה (כפייה) [a [t[ [[ [[ ] ובדיאלקט הבדווי בדרום הארץ - [ amāme] וגם.[mrīr].6 נשמעת באזור המשולש הצפוני, ובכפר קלנסואה נפוצה [sabak] (חגורה).7 המילה [sēr] ליד המילה.[qšāţ] [makatte] (מאפרה) נשמעת באזור המשולש, בעזה היא,[mtakka] ובקרב הבדווים-.[t[affāye] [laban mat[[[ b[ ūh].8.9 (לבן מבושל) נשמעת באזור אום-אל-פחם, הסמוכים, כמו עארה וערערה היא מכונה.[fuqqa iyye] 10. [(ayyat] (בכה) נשמעת במשולש, לעומת לבנון. 11. למילה "עכשיו" ישנן אפשרויות מילוניות רבות ובכפרים [baka] בצפון הארץ סמוך לגבול,[hassa iyyāt],[hassa] [hassa ] באזור המשולש הצפוני, ואילו במשולש הדרומי נפוצה הצורה.[hassā ] בדיאלקט העירוני (יפו, לוד, רמלה, חיפה, נצרת, ירושלים וכו') היא,[ issa],[halla ],[hal ēt] ובבדווית ] [[ [īn.[hassa ],[halwagti],[ halh[ בעזה קיימת גם הצורה.[tawwa] עד כאן דוגמות אחדות באשר להבדלים הדיאלקטיים בערבית המדוברת הארץ- ישראלית. הנה ארבע דוגמות להבדלים הדיאלקטיים המילוניים שבין הדיאלקט הארץ-ישראלי ובין דיאלקטים ערביים אחרים. מילה מסוימת האופיינית לארץ אחת עשויה להימצא גם בתחום הארץ האחרת האלקטרונים וכושר הניידות בין מדינה לאחרת: בגלל כלי התקשורת המקבילה הערבית למילה טוב : בניגריה : zēn, בקהיר:,kuwayyis בדמשק:,mnīh[ בעיראק:,zēn /hōš בלבנון:.mlīh[ בישראל:. mlīh/ mnīh במאלטית:.tayyb יש בניגריה, קהיר, דמשק, לבנון : fī, בבגדאדית יהודית: āku במאלטית :.(h)emm גשם בניגריה:,almat[ara בקהיר ובדמשק: mat[ar בעיראק:,mut[ar בלבנון:.šita /mat[ar בישראל:.šita 118 ٨

20 כמה: לבנון:.kam / addēš בניגריה ובקהיר: kam,דמשק:, addē עיראק:.kaddeš/ )addeš/ qaddeš ארץ ישראל:.kemm מאלטית:,čam סיכום במקביל לשפה העל-שבטית שדוברה בחצי האי ערב לפני האיסלם שימשו דיאלקטים שונים בחיי היום-יום. שבטים ערביים נדדו מיד אחרי כיבושי האיסלם למרחב שהשתרע מהודו במזרח ועד אפריקה וספרד במערב. לשונם של שבטים אלה באה במגע עם לשונות התושבים המקומיים. כתוצאה מכך וכתוצאה מהתפתחות פנים-לשונית התחיל להיווצר גון לשון יום-יומי שהתפתח בכיוון מיוחד. עם התערערות האימפריה האסלמית נחלק האזור למחוזות, שבכל אחד ואחד מהם התפתחה שפה מדוברת ייחודית בדיאלקטים רבים. חוקרי הערבית מבחינים בשתי קבוצות עיקריות של דיאלקטים: הקבוצה המזרחית המדוברת באזורים נרחבים באסיה והקבוצה המערבית המדוברת באפריקה ובמלטה. כל קבוצה ניתנת למיון סוציולוגי: בדוי ומיושב (כפרי ועירוני). הדיאלקטים המקומיים הושפעו משפתם של משטרים זרים ששלטו עליהם (בעיקר בתחום המילון, אך גם בתחום הפונולוגיה והמורפו-פונולוגיה), כמו הטורקים, האנגלים, הצרפתים, הפורטוגלים ועוד. חוקרי דיאלקטים ערביים מבחינים גם בין סוגי ערבית לפי ההתפלגות למדינות, כמו ערבית מצרית, מוגרבית, אלג'ירית, עירקית, לבנונית ועוד. בכל סוג וסוג כזה מתקיימים דיאלקטים שונים המתפתחים בכיוון מסוים מסיבות חברתיות ופוליטיות. כך לדוגמה הם הדיאלקטים הארץ-ישראליים, הכוללים דיאלקטים בדוויים, כפריים ועירוניים. 119 ٨

21 א א א א א א א א א. א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א. א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א א) א א א א א. א ( א א א א א א א א א. (א ( א א א א א א א ) א ( א. א א א.( ) א א ( ) א א : א א א א א א א א... א א א א א א א א א. 120 ٨

22 ביבליוגרפיה עברית אפעל, י' (חסר), נוודים בראי ההיסטוריה, מתוך הבדווים רשימת מאמרים, אוסף מאמרים מתוך ימי העיון בנושא הבדווים,אתר אינטרנט: בלאו, י' (תשנ"ו), העברית המשוערבת והשפעת הערבית הבינונית, עיונים בבלשנות עברית, ירושלים: י"ל מאגנס, עמ' , חייקין, י' (חסר), הצעה למחקר בנושא הקשר הקדום בין העם היהודי לאומה הערבית, אתר האינטרנט:. לוין, א' (1995), דקדוק הלהג הערבי של ירושלים, ירושלים: י"ל מאגנס. פישר, ו'; יסטרו, א' (תשס"א), מדריך לחקר הלהגים הערביים (תרגם מגרמנית: רפי טלמון) ירושלים: י"ל מאגנס. רבין, ח' (1991), שפות שמיות, ירושלים: מוסד ביאליק. שרון, מ' (1996), הבדואים בנגב, ירושלים: אריאל. אנגלית Bakalla, M.H. (1984) Bakalla, M. H. Arabic Culture Through its Language and Literatur. London: Kegan Paul International. Hetzron ( ). Hetzron, R. The Semitic Languages. London: Longman. Holes, C. (1995). Holes, C. Modern Arabic Structures, Functions and Varieties London: Longman. 121 ٨

23 ס, א, פ, א, ח, ח) Lipinski, E. (1997). Lipinski, E. Semitic Languages Outline of a Comparative Grammar, Louvain: Uitgever ij peters en Department Oosterse Studies. ערבית אלפייצל (א ) (1992), א א א. :,(1968) א א א א א א א : א(ל)ראג'חי (א א ), ע' א. א : א. א א,(1992) ' אניס ( ). א א : א חתי ( ) ואחרים (1986),. א א : א א,(1982) ' יעקוב ( ) א : א,(1987) ' מואנס ( ) (חסר). ' (1968), א א א : א. נצאר ) א א א א א סאלם ( ),(1988) : א פיק (Fück) י' (1951), א א א א א ). א : א ( א א 122 ٨