... 1 כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי סדורה גמרא... מסכת פסחים פרק: ט' דפים: צב: "מ י ש ה י ה" - צט.

תמליל

1 ... 1 כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי סדורה גמרא... מסכת פסחים פרק: ט' דפים: צב: "מ י ש ה י ה" - צט. מהדורה מנוקדת, מפוסקת, מחולקת לסוגיות ולפסקאות עם לימוד הפרק לרפואה השלימה לר' נדב בן טובה רייכמן בתוך כל שאר חולי ישראל יצא לאור על ידי עמותת "וכל בנייך לימודי ה'" י"ט תשרי תשע"ד

2 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 0 - תאמין!!! בהצלחה - יגעת ומצאת להארות והערות דניאל ברק ווינט טל' דוא"ל vinetd@neto.net.il עתניאל ד.נ. הר חברון כל הזכויות על הטקסט, ניקוד ופיסוק שמורות למכון הישראלי לפרסומים תלמודיים. כל הזכויות על החלוקה לסוגיות ופסקאות שמורות לעמותת "וכל בנייך לימודי ה'". ניתן לצלם ולהדפיס לשם לימוד וללא מטרות רווח.

3 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" 300.צב, ב צג, א מ ש נ ה מ י ש ה י ה "ט מ א" או "ב ד ר ך ר חו ק ה" ו ל א ע ש ה א ת ה ר אשו ן - י ע ש ה א ת ה ש נ י. ש ג ג או נ א נ ס ו ל א ע ש ה א ת ה ר אשו ן - י ע ש ה א ת ה ש נ י. 1 א ם כ ן, ל מ ה נ א מ ר "ט מ א", או ש ה י ה "ב ד ר ך ר חו ק ה" )במדבר ט, ט-יג(? ש א לו - פ טור ין מ ה כ ר ת, ו א לו - ח י יב ין ב ה כ ר ת. ג מ ר א א ית מ ר: ה י ה ב ד ר ך ר חו ק ה ו ש ח טו ו ז ר קו ע ל יו: ר ב נ ח מ ן א מ ר: הור צ ה. ר ב ש ש ת א מ ר: ל א הור צ ה. "ר ב נ ח מ ן א מ ר: הור צ ה" - מ יח ס הוא דח ס ר ח מ נ א ע ל יו. ו א י ע ב יד ת ב א ע ל יו ב ר כ ה. "ו ר ב ש ש ת א מ ר: ל א הור צ ה" - מ יד ח א ד ח י יה ר ח מ נ א כ ט מ א. א מ ר ר ב נ ח מ ן: מ נ א א מ ינ א ל ה? ד ת נ ן: "מ י ש ה י ה ט מ א או ב ד ר ך ר חו ק ה ו ל א ע ש ה א ת ה ר אשו ן י ע ש ה א ת ה ש נ י". מ כ ל ל ד א י ב ע י ע ב ד. ו ר ב ש ש ת א מ ר ל ך : א י ה כ י, ס יפ א ד ק ת נ י: "ש ג ג או נ א נ ס ו ל א ע ש ה א ת ה ר אשו ן י ע ש ה א ת ה ש נ י". מ ד ק ת נ י "ו ל א ע ש ה" מ כ ל ל ד א י ב ע י ע ב ד?! ה ר י "ש ג ג", ו ה ר י "נ א נ ס"! א ל א מ ז יד ק ת נ י ב ה ד י יהו, ה כ א נ מ י: 'או נ ן' ק ת נ י ב ה ד י יהו. א מ ר ר ב א ש י: מ ת נ ית ין נ מ י ד י ק א, ד ק ת נ י: "א לו - פ טור ין מ ה כ ר ת, ו א לו - ח י יב ין ב ה כ ר ת", א ה י יא? א יל ימ א אשו ג ג ו נ א נ ס - שו ג ג ו נ א נ ס ב נ י כ ר ת נ ינ הו?! א ל א ל או, א מ ז יד ו או נ ן. ו ר ב נ ח מ ן א מ ר ל ך : ל עו ל ם אמ ז יד ל חוד יה, וב ד ין הוא ד א יב ע י ל יה ל מ ית נ א 'ח י יב', ו ה אי ד ק ת נ י: "ח י יב ין", א י יד י ד ת נ א ר יש א: א מ ר ר ב ש ש ת: מ נ א א מ ינ א ל ה? "פ טור ין" ת נ א ס יפ א: "ח י יב ין". 3 1 מתני' מי שהיה טמא: א''כ למה נאמר טמא. בגמ' פריך הא איצטריך דאי בעי למיעבד בראשון לא מצי עביד אלא אדרך רחוקה קאי דאנוס הוי דלא מצי עביד וה''נ אמרינן בגמרא ואי בעי למיעבד ע''י שלוחו עביד כמ''ד בגמרא הורצה והלכך הואיל ושאר אונסין אידחו לשני אונס דדרך רחוקה ל''ל דאידכר רחמנא טפי מאונס אחרינא הא דרך רחוקה אנוס הוא שאינו יכול ליכנס כל שעת שחיטה כדאמרינן בגמ' ולאשמעינן דאי בעי למיעבד לא מצי עביד לא מצינו למימר דהא ודאי מצי עביד כמ''ד הורצה: שאלו פטורין מן ההכרת. טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס ואלו חייבין מפרש בגמרא: גמ' שחטו וזרקו עליו. ולערב יבא ומ''מ בדרך רחוקה הוא שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו כל שש שעות עד שקיעת החמה: הורצה. ופטור מן השני: כטמא. ולא עשה כלום וזקוק לשני: מדקתני ולא עשה מכלל דאי בעי מצי עביד. ואטמא ליכא לאוקמא ועל כרחיך אדרך רחוקה קא מהדר: וליטעמיך סיפא גבי שגג ונאנס דתנא תו זימנא אחריתי ולא עשה אהי מוקמת לה הלא שגג ולא ידע שהיום פסח הרי שגג ונאנס ומאי אי בעי איכא למימר הכא אלא מאי אית לך למימר בלא עשה דסיפא מזיד קתני בהדייהו ועלה קאי ולא עשה דאי בעי הוה עביד: ה''נ. גבי לא עשה דרישא אונן קתני בהדייהו ועלה קאי ולא עשה דאי בעי עביד כדאמרי' בפ' האשה )דף צא.( האונן והמפקח הגל כו' שוחטין עליהן: מתני' נמי דיקא. דמזיד ואונן קתני בה: אהייא. קתני חייבין בהכרת: ור' נחמן. דאמר לא תנן אוננין ברישא ולא עשה אדרך רחוקה קאי אמר לך סיפא ודאי מזיד מחסרא בה ועלה קאי ולא עשה דסיפא וחייבין בהכרת נמי עליה קאי והא דתני חייבין לשון רבים איידי דתנא פטורין תנא נמי חייבין )אמר המגיה בקצת פי' רש''י זה אינו( ותימה לי אמאי לא אמר ר''נ מנא אמינא לה דקתני א''כ למה נאמר דרך רחוקה שאלו פטורין כו' מדקאמר למה נאמר ש''מ דאי בעי למיעבד עביד כר''נ דאי כרב ששת איצטריך דאי בעי למיעבד דלא ליעבד )עד כאן(: ט ו י ד ב ר י הו ה א ל-מ ש ה ל אמ ר. י ד ב ר א ל-ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר א יש א יש כ י-י ה י ה-ט מ א ל נ פ ש או ב ד ר ך ר ח ק ה ל כ ם או ל ד ר ת יכ ם ו ע ש ה פ ס ח ל יהו ה. יא ב ח ד ש ה ש נ י ב א ר ב ע ה ע ש ר יו ם ב ין ה ע ר ב י ם י ע שו א ת ו ע ל-מ צו ת ומ ר ר ים י אכ ל הו. יב ל א-י ש א ירו מ מ נו ע ד-ב ק ר ו ע צ ם ל א י ש ב רו-בו כ כ ל-ח ק ת ה פ ס ח י ע שו א תו. יג ו ה א יש א ש ר-הוא ט הו ר וב ד ר ך ל א-ה י ה ו ח ד ל ל ע שו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה ה נ פ ש ה ה וא מ ע מ י ה כ י ק ר ב ן ה' ל א ה ק ר יב ב מ ע דו ח ט או י ש א ה א יש ה הוא. )במדבר ט, ט-יג(

4 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 4 צג,א ד ת נ י א: "ר ב י ע ק יב א או מ ר: נ א מ ר: "ט מ א" ו נ א מ ר: "ב ד ר ך ר חו ק ה", מ ה "ט מ א", ש ס פ ק ב י דו ל ע שו ת, א ינו עו ש ה. אף "ב ד ר ך ר חו ק ה" נ מ י ש ס פ ק ב י דו ל ע שו ת ו א ינו עו ש ה"! ו ר ב נ ח מ ן א מ ר ל ך : ר ב י ע ק יב א ל ט ע מ יה ד ק ס ב ר: א ין שו ח ט ין ו זו ר ק ין ע ל ט מ א ש ר ץ. ו א נ א ס ב יר א ל י: כ מ אן דא מ ר: שו ח ט ין ו זו ר ק ין ע ל ט מ א ש ר ץ. ת נו ר ב נ ן: "א לו ש עו ש ין א ת ה ש נ י: ה ז ב ין ו ה ז בו ת, ה מ צו ר ע ין ו ה מ צו ר עו ת, ו נ דו ת ובו ע ל י נ דו ת, ו ה יו ל דו ת, ה שו ג ג ין וה א נוס ין ו ה מ ז יד ין, ו ט מ א, ו ש ה י ה ב ד ר ך ר חו ק ה. א ם כ ן ל מ ה נ א מ ר "ט מ א"? "ל מ ה נ א מ ר"?! ד א י ב ע י ל מ יע ב ד ב ר אשו ן ל א ש ב ק ינ ן ל יה! א ל א: א ם כ ן ל מ ה נ א מ ר: "ב ד ר ך ר חו ק ה"? ל פו ט רו מ ן ה כ ר ת". וכ מ אן דא מ ר: הור צ ה. א ש ה ב ש נ י מ י מ יח י יב א? ו ה א ת נ י א: "י כו ל ל א י הו עו ש ין א ת ה ש נ י א ל א ט מ א נ פ ש וש ה י ה ב ד ר ך ר חו ק ה. ז ב ין ומ צו ר ע ין ובו ע ל י נ דו ת מ נ י ן? 2 ת ל מוד לו מ ר: "א יש א י ש" )במדבר ט, י("! ל א ק ש י א: הא ר ב י יו ס י, ה א ר ב י י הוד ה ור ב י ש מ עו ן. מה טמא שיש ספק בידו לעשות. אי לאו דדחייה רחמנא דהא קמן קאי: ואינו עושה. דקא אסר ליה רחמנא לעשות: אף דרך רחוקה שספק בידו לעשות. שהיה לו שלוחים לשלח וקאמר רחמנא דאינו עושה דמדחה דחייה: ר''ע סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ואע''ג דחזי לאורתא והאי ספק דקאמר ה''ק מה טמא שספק בידו לעשות דחזי למיכל לאורתא ואפילו הכי אין שוחטין וזורקין עליו ואנן ס''ל שוחטין וזורקין הלכך האי נמי דיכול ליכנס בשעת אכילה שוחטין וזורקין עליו: ובועלי נדות. שכל אלו טומאה ארוכה: וטמא. לנפש: וא''כ. דאף אלו עושים את השני: למה נאמר טמא. בתמיה: אלא למה נאמר דרך רחוקה. אי משום דאי בעי למיעבד לא תעביד הא בדרך רחוקה הוא וא''ת שלא ישלח פסחו וכדרב ששת האי תנא לית ליה אלא כרב נחמן סבירא ליה דאמר הורצה דאי כרב ששת איצטריך דרך רחוקה למימר דאי בעי לא ליעביד: מי מחייבא. דקתני נדות ויולדות: יכול לא יהו כו'. ולא קתני זבות ויולדות: הא רבי יוסי. דאמר בפירקין דלעיל )דף צא:( נשים בשני שוחטין עליהן בפני עצמן: הא ר''י ור''ש. דאמרי רשות: 2 א יש א יש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה... ועשה פסח לה'

5 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" ת נו ר ב נ ן: "ח י יב כ ר ת ע ל ה ר אשו ן, ח י יב כ ר ת ע ל ה ש נ י, ד ב ר י ר ב י. ר ב י נ ת ן או מ ר: ח י יב כ ר ת ע ל ה ר אשו ן, ופ טור ע ל ה ש נ י. ר ב י ח נ נ י א ב ן ע ק ב י א או מ ר: א ף ע ל ה ר אשו ן א ינו ח י יב כ ר ת, א ל א א ם כ ן ו ל א ע ש ה א ת ה ש נ י". ו א ז דו ל ט ע מ י יהו. 303.צג, א-ב ד ת נ י א: "ג ר ש נ ת ג י יר ב ין ש נ י פ ס ח ים, ו כ ן ק ט ן ש ה ג ד יל ב ין ש נ י פ ס ח ים - ח י יב ל ע שו ת פ ס ח ש נ י, ד ב ר י ר ב י. ר ב י נ ת ן או מ ר: כ ל ש ז קוק לר אשו ן - ז קוק ל ש נ י, כ ל ש א ין ז קוק ל ר אשו ן - א ין ז קוק ל ש נ י". ב מ אי ק מ יפ ל ג י? ר ב י ס ב ר: ש נ י - ר ג ל ב פ נ י ע צ מו הוא. ר ב י נ ת ן ס ב ר: ש נ י - ת ש לומ ין דר אשו ן הוא. ת קונ י לר אשו ן, ל א מ ת ק ין ל יה. ו ר ב י ח נ נ י א ב ן ע ק ב י א ס ב ר: ש נ י ת ק נ ת א דר אשו ן הוא. וש ל ש ת ן מ ק ר א א ח ד ד ר שו: 3 "ו ה א יש א ש ר הוא ט הו ר וב ד ר ך ל א ה י ה" )במדבר ט, יג( ר ב י ס ב ר: "ו ח ד ל ל ע ש ו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה" - ד ל א ע ב ד בר אשו ן, א י נ מ י "ק ר ב ן ה' ל א ה ק ר יב ב מע דו " ב ש נ י. ומ מ אי ד ה אי "ח ט או י ש א" כ ר ת הוא? כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 2 צג,ב 4 ק סב ר "מ ג ד ף" )במדבר טו, ל( ה י ינו מ ב ר ך ה ש ם. 5 וכ ת יב ב מ ב ר ך א ת ה ש ם: " ו נ ש א ח ט או " )ויקרא כד, טו(. ו ג מ ר ה אי "ח ט או " ד ה כ א, מ "ח ט או " ד ה ת ם. מ ה ל ה ל ן 'כ ר ת', א ף כ אן נ מ י 'כ ר ת'. ו ר ב י נ ת ן? 6 ס ב ר: "ו ח ד ל ל ע ש ו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה" )במדבר ט, יג( ד ה אי "כ י" ל שו ן ד ה א הוא, ו ה כ י ק א מ ר ר ח מ נ א: ד ה א "ק ר ב ן ה' ל א ה ק ר יב ב מע דו " ב ר אשו ן. ה אי "ח ט או י ש א" מ אי ע ב יד ל יה? חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני. חיוב כרת יש על זה ועל זה ובחד גברא לא משכחת לה דתרי קטלי בחד גברא ליכא ואם לענין דאם שגג בשניהן יתחייב שתי חטאות ליכא למימר הכי דכרת דפסח אין חייבין על שגגתו חטאת דתנן בכריתות )דף ב.( הפסח והמילה מצות עשה היא ואין חטאת באה אלא על שגגת כרת של לאו דכתיב )ויקרא ד( אשר לא תעשינה אלא נפקא מינה דאם שגג בא' מהן והזיד בחבירו חייב אי נמי לגר שנתגייר בין שני פסחים: ופטור על השני. ואם שגג בראשון והזיד בשני פטור: אף על הראשון. אם הזיד אינו חייב כרת עד שיזיד אף בשני אבל אם עשה את השני או שגג בו פטור לגמרי דשני תשלומים דראשון ותקנתא דראשון הוא ומזיד שלו הוא גמרו של כרת דראשון הלכך באיזה מהן ששגג פטור: ואזדו לטעמייהו. רבי ורבי נתן: שהגדיל. צמחו בו שערות: חייבין לעשות את השני. דקסבר רגל בפני עצמו הוא ואית ליה חיובא באנפי נפשיה ואפי' למאן דלא איחזי בראשון: תשלומין דראשון. ומאן דלא איחזי בראשון לא מיחייב אשני ומיהו תקוני לראשון מכרת אם הזיד בראשון לא מתקן ליה הלכך חייב כרת על הראשון ואפילו עשה את השני ופטור על השני אם שגג בראשון והזיד בשני דהא לית ליה חיובא באנפי נפשיה ובראשון הרי שגג: תקנתא דראשון. מכרת דיליה דאפילו הזיד בראשון השני פוטרו מן הכרת: אי נמי קרבן ה' לא הקריב וגו'. דכי משמש בארבע לשונות וזה בלשון אי דרשינן ליה ולא קאי אדלעיל מיניה לפרושי טעמא למילתא קמייתא כמו לשון דהא אלא מילתא אחריתי היא כמו כי יקרא )דברים כב( כי תכלה לעשר )שם כו( כי תפגע )שמות כג(: קסבר מגדף. דכתיב ביה כרת היינו מברך את השם וכיון דיש כרת במברך את השם יליף האי מיניה נשיאות חטא נשיאות חטא לגזירה שוה: ורבי נתן. מוקי ליה להאי כי בלשון דהא וקאי אדלעיל מיניה למיתב טעמא למילתיה ונכרת בראשון משום דהא קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון: ו ה א יש א ש ר הוא ט הו ר וב ד ר ך ל א ה י ה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר, את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ו נ ש א ח ט א ו ו ח ד ל ל ע שו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במעדו

6 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 1 ק ס ב ר: 'מ ג ד ף' ל או ה י ינו 'מ ב ר ך ' א ת ה ש ם. ו ג מ ר ה אי "ח ט או " ד ה ת ם מ ה אי "ח ט או " ד ה כ א, מ ה ה כ א - כ ר ת, א ף ה ת ם - כ ר ת. 7 ו ר ב י ח נ נ י א ב ן ע ק ב י א ס ב ר: "ו ח ד ל ל ע ש ו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה" א י "ק ר ב ן ה' ל א ה ק ר יב ב מ וע דו " ב ש נ י. ו ה אי "ח ט או י ש א" - מ אי ע ב יד ל יה? כ ד א מ ר ן. ה ל כ ך : ה ז יד ב ז ה וב ז ה - ד ב ר י ה כ ל ח י יב. ש ג ג ב ז ה וב ז ה - ד ב ר י ה כ ל פ טור. ה ז יד ב ר אשו ן ו ש ג ג ב ש נ י: ר ב י ו ר ב י נת ן מ ח י יב י. ל ר ב י ח נ נ י א ב ן ע ק ב י א פ טור. ש ג ג ב ר אשו ן ו ה ז יד ב ש נ י: ל ר ב י - ח י יב, ל ר ב י נ ת ן ו לר ב י ח נ נ י א ב ן ע ק ב י א - פ טור. לאו היינו מברך את השם. אלא מזמר ומשורר לע''ז דאיכא דסבירא ליה הכי בכריתות )דף ז:( ולית לן כרת במברך אי לאו מהכא גמירי לה: ורבי חנניא. נמי דריש האי כי לשון אי כר' אלא קסבר לאו מילתא אחריתי היא אלא כרת דקמא תלא ביה ונכרת במזיד דראשון אם קרבן ה' לא יקריב בשני: כדאמרן. לאגמורי כרת למברך: דברי הכל חייב. חד כרת: לר' ור' נתן חייב. דלא סבירא להו דשני תקנתא דראשון: שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב. דאית ליה כרת בשני באנפי נפשיה: לר' נתן ור' חנניא פטור. דהא לא כתיב כרת אלא אראשון והרי שגג בו: 7 ו ח ד ל ל ע שו ת ה פ ס ח ו נ כ ר ת ה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו

7 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" 304.צג, ב מ ש נ ה א יזו ה יא "ד ר ך ר חו ק ה"? מ ן מו ד יע ים ו ל חוץ, וכ מ ד ת ה ל כ ל רוח, ד ב ר י ר ב י ע ק יב א. ר ב י א ל יע ז ר או מ ר: מ א יס קופ ת ה ע ז ר ה ו ל חוץ. א מ ר ל ו ר ב י יו ס י: 8 ל פ יכ ך נ קוד ע ל "ה" לו מ ר, ל א מ פ נ י ש ר חו ק ו ד אי, א ל א מ א יס קופ ת ה ע ז ר ה ו ל חוץ. ג מ ר א א מ ר עו ל א : מ ן מו ד יע ים ל ירוש ל י ם - ח מ ש ה ע ש ר מ יל ין ה ו י א. ס ב ר ל ה כ י ה א דא מ ר ר ב ה ב כ מ ה מ ה ל ך א ד ם ב יו ם? ע ש ר ה פ ר ס או ת. מ ע לו ת ה ש ח ר ו ע ד ה נ ץ ה ח מ ה ר ב ר ח נ ה א מ ר ר ב י יו ח נ ן: - ח מ ש ת מ יל ין, מ ש ק יע ת ה ח מ ה ו ע ד צ את ה כו כ ב ים - ח מ ש ת מ יל ין, פ שו ל ה ת ל ת ין, ח מ יס ר מ צ פ ר א ל פ ל ג א ד יו מ א, ו ח מ יס ר מ פ ל ג א ד יו מ א ל או ר ת א. עול א ל ט ע מ יה, ד אמ ר עו ל א : א י ז ה הוא ד ר ך ר חו ק ה? כ ל ש א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת ש ח יט ה. א מ ר מ ר: "מ ע לו ת ה ש ח ר ע ד ה נ ץ ה ח מ ה - ח מ ש ת מ יל ין". מ נ א ל ן? ד כ ת יב: 9 "וכ מו ה ש ח ר ע ל ה ו י א יצו ה מ ל א כ ים" )בראשית יט, טו(, וכ ת יב: "ה ש מ ש י צ א ע ל ה א ר ץ ו לו ט ב א צ ע ר ה" )בראשית יט, כג(. ו א מ ר ר ב י ח נ ינ א: ל ד יד י ח ז י ל י ה הוא א ת ר א ו ה ו י א ח מ ש ה מ יל ין. כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 0 מתני' מתני' מודיעים. שם העיר: נקוד על ה'. שברחוקה וכל ניקוד למעט הדבר בא דמשמע סמיוה להא תיבה מהכא: גמ' חמשה עשר מילין. מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח וסבירא ליה לעולא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה כל שעת שחיטה מהלך ואינו מגיע ושעת שחיטה מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אע''פ שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבע ואילך שמתחלת החמה להתעקם כלפי מערב קצת ומשחרי כותלי דהכי אמרינן ביומא בפ' שלישי )דף כח:( צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי והיינו מחצות היום ולהלן ופרכינן עלה מהא דתנן תמיד נשחט בשש ומחצה ומשני שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני רחבם מתחתיהן ולא משחרי בעיקום פורתא עד חצי שבע ומיהו זמן שחיטה מתחלת שבע ואילך ונמשך עד שתשקע החמה ומשתשקע החמה לא דדם נפסל בשקיעת החמה באיזהו מקומן )זבחים דף נו.( ומחצות ועד שקיעת החמה מהלך חמשה עשר מילין כי הא דר' יוחנן: סבר לה. עולא: כמה מהלך אדם. בינוני וביום בינוני דתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין: עשרה פרסאות. ארבעים מילין: מעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מיל. כך שהיית החמה לצאת בעוביו של רקיע וכנגדה שוהה בשקיעתה ליכנס דהיינו משקיעתה ועד צאת הכוכבים: פשו תלתין. מהנצה ועד שקיעתה: לאורתא. לשקיעת החמה דשוב אין זמן שחיטה דדם קדשים נפסל בשקיעת החמה כדאמרינן באיזהו מקומן בשחיטת קדשים: 8 9 ד ב ר א ל-ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר א יש א יש כ י-י ה י ה-ט מ א ל נ פ ש או ב ד ר ך ר ח ק ה ל כ ם או ל ד ר ת יכ ם ו ע ש ה פ ס ח ל ה' )במדבר ט, י( וכ מו ה ש ח ר ע ל ה ו י א יצו ה מ ל א כ ים בלוט לאמור קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות פן תספה בעוון העיר

8 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 8 צד,א גופ א: "א מ ר עו ל א : א יז ה הוא ד ר ך ר חו ק ה? כ ל ש א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת ש ח יט ה". ו ר ב י הו ד ה א מ ר: כ ל ש א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת א כ יל ה. א מ ר ל יה ר ב ה ל עו ל א : ל ד יד ך ק ש י א, ול ר ב י י הוד ה ק ש י א. ל ד יד ך ק ש י א: ד א מ ר ת: כ ל ש א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת ש ח יט ה, ו ה א ט מ א ש ר ץ, ד א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת ש ח יט ה, ו ק א מ ר ת : שו ח ט ין ו זו ר ק ין ע ל ט מ א ש ר ץ. 302.צג, ב צד, א ול ר ב י הוד ה ק ש י א: ד א מ ר: כ ל ש א ין י כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת א כ יל ה, ו ה א ט מ א ש ר ץ די כו ל ל יכ נ ס ב ש ע ת א כ יל ה ו ק א מ ר: א ין שו ח ט ין ו זו ר ק ין ע ל ט מ א ש ר ץ! א מ ר ל יה: ל א ל ד יד י ק ש י א, ו ל א לר ב י הוד ה ק ש י א. ל ד יד י ל א ק ש י א: "ד ר ך ר חו ק ה" ל ט הו ר, ו א ין "ד ר ך ר חו ק ה" ל ט מ א. ל ר ב י הוד ה ל א ק ש י א: ט מ א ש ר ץ ר ח מ נ א ד ח י יה, ד כ ת יב: "א יש א יש כ י י ה י ה ט מ א ל נ פ ש " )במדבר ט, י( מ י ל א ע ס ק ינ ן ש ח ל ש ב יע י ש לו ל ה יו ת ב ע ר ב ה פ ס ח, ו א פ ילו ה כ י א מ ר ר ח מ נ א ל יד ח י. ת נו ר ב נ ן: "ה י ה עו מ ד חוץ למו ד יע ים ו י כו ל ל יכ נ ס ב סוס ים וב פ ר ד ים, י כו ל י ה א ח י יב? ת ל מוד לו מ ר: "וב ד ר ך ל א ה י ה" )במדבר ט, יא( - ו ה ל ה ה י ה ב ד ר ך. ה י ה עו מ ד ל פ נ ים מ ן ה מו ד יע ים, א ין י כו ל ל יכ נ ס מ פ נ י ג מ ל ים וק רו נו ת ה מ ע כ בו ת או תו, י כו ל ל א י ה א ח י יב? ת ל מוד לו מ ר: "וב ד ר ך ל א ה י ה" ו ה ר י ל א ה י ה ב ד ר ך". בשעת אכילה. כל שעת אכילה שרחוק מחצות היום כל כך שאינו יכול ליכנס כל הלילה אכילת הפסח כל הלילה ורבנן עבוד הרחקה ואמור עד חצות לר''ע ולר''א דאורייתא עד חצות בפרק בתרא )דף קכ:( ובברכות בפ''ק )דף ט.(: ולרב יהודה קשיא. דאמר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה הוא דפטור הא איחזי למיכל לאורתא חייב: והא טמא שרץ כו'. ופלוגתייהו בפרק האשה )לעיל דף צ:(: לדידי לא קשיא. דאף על גב דדרך רחוקה פטרנא להאי דחזי לאורתא ומיחייבנא ליה גבי טמא שרץ היינו טעמא דדרך רחוקה תלא רחמנא פטורא דטהור והיינו דרך רחוקה שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דגבי עשייה כתיב ואף על גב דיכול ליכנס בשעת אכילה רחמנא פטריה אבל לטמא לא תלה רחמנא פטורא דידיה בדרך רחוקה אלא בטומאה וטעמא דטומאה משום אכילה היא ולאו משום עשיה דהא יכול לשלח קרבנותיו ועוד מדכתב טמא נפש ולא כתב בעל קרי או טמא שרץ שמעינן מיניה לא פטרי אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא: ולרב יהודה לא קשיא. דקסבר טמא לנפש סתמא כתיב ואפילו שביעי שלו במשמע כדאוקימנא באידך פירקין )דף צ:( דסבר לה כמאן דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן בערב הפסח: בסוסים ובפרדים. במרוצה: יכול יהא חייב. כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה: והלה היה. דחוץ למודיעין דרך רחוקה הוא: מפני גמלים וקרונות. והוא היה מביא בניו ובני ביתו עליהן: חייב. שאין זה אונס שיש לו להשמט ולילך יחידי ולשחוט:

9 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" א מ ר ר ב א: ש ית א א ל פ י פ ר ס י ה ו י ע ל מ א, ו סומ כ א ד ר ק יע א א ל פ א פ ר ס י. ח ד א - ג מ ר א, ו ח ד א ס ב ר א. ס ב ר ל ה כ י ה א דא מ ר ר ב ה ב ר ב ר ח נ ה א מ ר ר ב י יו ח נ ן: כ מ ה מ ה ל ך א ד ם ב ינו נ י ב יו ם? ע ש ר פ ר ס או ת. מ ע לו ת ה ש ח ר ו ע ד ה נ ץ ה ח מ ה - ח מ ש ה מ יל ין, מ ש ק יע ת ה ח מ ה ע ד צ את ה כו כ ב ים - ח מ ש ה מ יל ין, נ מ צ א עו ב יו ש ל ר ק יע א ח ד מ ש ש ה ב יו ם. מ ית יב י: "ר ב י י הוד ה או מ ר: עו ב יו ש ל ר ק יע א ח ד מ ע ש ר ה ב יו ם. ע ש ר פ ר ס או ת, ת ד ע, כ מ ה מ ה ל ך א ד ם ב ינו נ י ב יו ם? ומ ע לו ת ה ש ח ר ע ד ה נ ץ ה ח מ ה? א ר ב ע ת מ יל ין. מ ש ק יע ת ה ח מ ה ו ע ד צ את ה כו כ ב ים? א ר ב ע ת מ יל ין, נ מ צ את עו ב יו ש ל ר ק יע א ח ד מ ע ש ר ה ב יו ם"! ת יוב ת א דר ב א! ת יוב ת א דעול א! ת יוב ת א! ל ימ א ת יה ו י ת יוב ת א דר ב י יו ח נ ן? : א מ ר ל ך א נ א ב ימ מ א הוא ד א מ ר י, ו ר ב נ ן הוא ד ק א ט עו, ד ק א ח ש ב ן ד ק ד מ א ו ח שוכ א. ל ימ א ת יה ו י ת יוב ת א דר ב י ח נ ינ א? ל א, "ו י א יצו" )בראשית יט, טו( ש אנ י. 301.צד, א-ב ת א ש מ ע: "מ צ ר י ם - ה יא א ר ב ע מ או ת פ ר ס ה ע ל א ר ב ע מ או ת פ ר ס ה, ומ צ ר י ם - א ח ד מ ש ש ים בכוש, ו כוש - א ח ד מ ש ש ים ב עו ל ם, ו עו ל ם - א ח ד מ ש ש ים ב ג ן, ו ג ן - א ח ד מ ש ש ים ב ע ד ן, ו ע ד ן - א ח ד מ ש ש ים ב ג יה נ ם, נ מ צ א כ ל ה עו ל ם כולו כ כ יסוי ק ד יר ה לג יה נ ם"! ת יוב ת א. ת א ש מ ע: כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 9 שיתא אלפי פרסי הוה עלמא. היקף הילוך החמה בתוך החלל ממזרח למערב: וסומכא דרקיעא. עוביו של רקיע: חדא גמרא. שיתא אלפי פרסי דעלמא גמרא הוה מרביה והא דאלפא פרסי סומכא דרקיע הוה סבר לה מדעתי' מההיא דשית אלפי פרסי דגמרא: עוביו של רקיע אחד מששה ביום. מהנצה ועד שקיעתה שהרי אדם מהלך שלשים מילין מהנצה ועד שקיעתה ובתוך מהלך שלשים מילין לאדם היא מהלכת את כל העולם שהוא ששת אלפים פרסי וכדי מהלך חמשה מילין הוי אחד מששה בשלשים מילין אלמא סומכא דרקיעא אלפא פרסי שבכל מהלך חמשה מיל לאדם החמה מהלכת אלף פרסאות וי''מ שיתא אלפי פרסי היינו לאורך או לרוחב ולא נהירא לן כלל שהרי אין החמה מהלכת לאורכו של עולם אלא מקיפתו: ת''ש ר''י אומר כו' אחד מי' ביום. ר''י קא חשיב לכוליה יומא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מיהו בהא מותבינן לרבא דקתני הכא מעלות השחר ועד הנץ החמה ארבעה מילין דהיינו עובי הרקיע וכן משקיעתה ועד צאת הכוכבים ארבע' מילין פשו להו ל''ב מילין מהנץ החמה ועד שקיעה ותיובתא דרבא ודעולא דאמרי שלשים מילין: נימא תיהוי תיובתיה דר''י. כלומר נימא דהא דאמרי' לעיל בדרבה בר בר חנה מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין כולה רבה בר בר חנה אמר לה ומשמיה דר' יוחנן ותיהוי הך נמי תיובתיה: כי אמינא אנא ביממא אמרי. אני כללתי של כל היום מעלות היום עד צאת הכוכבים עשרה פרסאות ולא פירשתי כמה קודם הנץ החמה ואחר שקיעתה ורבנן עולא ורבא שפירשו הדבר טעו בקדמא וחשוכא שרוב בני אדם מהלכין חמשה מילין קודם הנץ החמה ע''י שמשכימין קודם עלות השחר וכן אחר שקיעתה על ידי שמחשכין ליכנס אחר צאת הכוכבים: תיובתיה דרבי חנינא. דאמר מסדום ועד צוער חמשה מילין והתם בהדיא מפרש קרא מעלות השחר עד הנץ החמה דכתיב )בראשית יט( וכמו השחר עלה וגו' וכתיב )שם( השמש יצא על הארץ: וכוש הוי אחד מששים בעולם. אלמא עולם טפי משיתא אלפי פרסי: כיסוי קדירה. דבר מועט:

10 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 17 ד ת נ א ד ב י א ל י הו: "ר ב י נ ת ן או מ ר: כ ל ה י שוב כולו - ת ח ת כו כ ב א ח ד יו ש ב. ת ד ע, ש ה ר י א ד ם נו ת ן ע ינו ב כו כ ב א ח ד, הו ל ך ל מ ז ר ח - עו מ ד כ נ ג דו, ל א ר ב ע רוחו ת ה עו ל ם - עו מ ד כ נ ג דו, מ כ ל ל דכ ל ה י שוב כולו ת ח ת כו כ ב א ח ד יו ש ב"! ת יוב ת א. ת א ש מ ע: "ע ג ל ה - ב צ פו ן, ו ע ק ר ב ב ד רו ם, ו כ ל ה י שוב כולו א ינו יו ש ב א ל א ב ין ע גל ה ל ע ק ר ב. ו כ ל ה י שוב כולו א ינו ה ו ה א ל א ש ע ה א חת ב יו ם. ש א ין ח מ ה נ כ נ ס ת ל י שוב א ל א ש ע ה א ח ת ב יו ם. ת ד ע, ש ב ח מ ש ח מ ה ב מ ז ר ח, וב ש ב ע ח מ ה ב מ ע ר ב, ח צ י ש ש ו ח צ י ש ב ע - ח מ ה עו מ ד ת ב ראש כ ל א ד ם". ת יוב ת א! ת א ש מ ע: ד "א מ ר ר ב ן יו ח נ ן ב ן ז כ אי: מ ה ת שוב ה ה ש יב תו ב ת קו ל ל או תו ר ש ע, ב ש ע ה ש א מ ר: "א ע ל ה ע ל ב מ ת י ע ב א ד מ ה ל ע ל יו ן" )ישעיה יד, יד(? י צ ת ה ב ת קו ל ו א מ ר ה לו : צד,ב ר ש ע ב ן ר ש ע, ^ב ן ב נו ש ל נ מ רו ד ה ר ש ע, ש ה מ ר יד א ת כ ל ה עו ל ם כולו ע ל י ב מ ל כותו, כ מ ה ש נו ת יו ש ל א ד ם? ש ב ע ים ש נ ה, ו א ם ב ג בור ת ש מו נ ים ש נ ה, ש נ א מ ר: "י מ י ש נו ת ינו ב ה ם ש ב ע ים ש נ ה ו א ם ב ג בורו ת ש מו נ ים ש נ ה" )תהלים צ, י(. מ ן ה א ר ץ ע ד ל ר ק יע - מ ה ל ך ח מ ש מ או ת ש נ ה, ו עו ב יו ש ל ר ק יע - מ ה ל ך ח מ ש מ או ת ש נ ה, וב ין כ ל ר ק יע ל ר ק יע - מ ה ל ך ח מ ש מ או ת ש נ ה, ו כ ן ב ין כ ל ר ק יע ו ר ק יע, "א ך א ל ש או ל תור ד א ל י ר כ ת י בו ר" )ישעיה יד, טו(!". ת יוב ת א! כל הישוב כולו. של בני אדם: תחת כוכב אחד עומד. וכמה כוכבים יש ברקיע לאין מספר וכיון דכוכב אחד מחזיק את כל הישוב ורואין אנו שהישוב יותר מאלף פרסה הרי כמה כוכבים שברקיע ישוב אחד לכל כוכב בימים ובנהרות ומדברות ואילו אין ברקיע אלא ששה כוכבים הרי כאן ששת אלפים פרסי לעלמא וכ''ש שיש כוכבים יותר מו' אלפים כוכב לכל פרסה: הולך למזרח. לסוף העולם לקץ שנים הרבה יראה אל אותו מקום שהיה רואהו כשהיה עומד במערב ואילו לא היה מחזיק כל הישוב כשהוא עומד במערב ורואהו על ראשו כשהוא למזרח לא היה רואהו על ראשו אלא מן הצד באלכסון כפי מה שעבר ונמשך מתחתיו: עגלה. אותן כוכבים העשוים כעגלה והוא מזל שור: בין עגלה לעקרב. ולא שמחזיק כל אויר שביניהם שהרי כמה כוכבים יש ביניהם וכל אחד כדי ישוב אלא ישוב בין שניהם עומד שהרי כל אדם רואה בצפונו עגלה ובדרומו עקרב: ובכל הישוב. אינה מהלכת החמה אלא שעה אחת ביום חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם רואה החמה על ראשו והיינו אותה שעה שהחמה מהלכת ברקיע נגד היישוב: תיובתא. דרבא דקתני דמדברות וימים ונהרות מחזיקות אחד עשר שיעורי ישוב וקא חזינן דישוב גדול מאד ונמצא עולה עולם לכמה אלפים תיובתא דרבא: לאותו רשע. נבוכדנצר: בן בנו של נמרוד. לאו דוקא בן בנו אלא כלומר מזרע נמרוד: שהמריד. השיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל להלחם בצבא השמים שהוא היה מלך בבבל כדכתיב )בראשית י( ותהי ראשית ממלכתו בבל: וכן בין רקיע לרקיע. לאורכו של עולם כמדת גובהו כדכתיב אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים וגו' במסכת חגיגה )דף יב.( דריש ליה הכי אלמא עולם מהלך חמש מאות שנה צא וחשוב עשר פרסאות ליום נמצא עולה לכמה אלפים ותיובתא דרבא:

11 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" 300.צד, ב ת נו ר ב נ ן: "ח כ מ י י ש ר א ל או מ ר ים: ג ל ג ל ק בוע, ומ ז לו ת חו ז ר ין. ו ח כ מ י אומו ת ה עו ל ם או מ ר ים: ג ל ג ל חו ז ר, ומ ז לו ת ק בוע ין. א מ ר ר בי: ת שוב ה ל ד ב ר יה ם: מ עו ל ם ל א מ צ ינו ע גל ה ב ד רו ם ו ע ק ר ב ב צ פו ן. מ ת ק יף ל ה ר ב א ח א ב ר י ע ק ב: ו ד יל מ א כ בוצ ינ א ד ר יח י א. א י נ מ י כ צ ינו ר א ד ד ש א. כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי ח כ מ י י ש ר א ל או מ ר ים: ב יו ם ח מ ה מ ה ל כ ת ל מ ט ה מ ן ה ר ק יע וב ל י ל ה ל מ ע ל ה מ ן ה ר ק יע. ו ח כ מ י אומו ת ה עו ל ם או מ ר ים: ב יו ם - ח מ ה מ ה ל כ ת ל מ ט ה מ ן ה ר ק יע וב ל י ל ה ל מ ט ה מ ן ה ק ר ק ע. א מ ר ר ב י: ו נ ר א ין ד ב ר יה ן מ ד בר ינו, ש ב יו ם מ ע י נו ת צו נ נ ין, וב ל י ל ה רו ת ח ין". ת נ י א: "ר ב י נ ת ן או מ ר: ב ימו ת ה ח מ ה ח מ ה מ ה ל כ ת ב גו ב ה ש ל ר ק יע, ל פ יכ ך כ ל ה עו ל ם כולו רו ת ח ומ ע י נו ת צו נ נ ין, ב ימו ת ה ג ש מ ים ח מ ה מ ה ל כ ת ב ש יפול י ר ק יע ל פ יכ ך כ ל ה עו ל ם כולו צו נ ן ומ ע י נו ת רו ת ח ין". ת נו ר ב נ ן: "ב א ר ב ע ה ש ב יל ין ח מ ה מ ה ל כ ת: נ יס ן א י יר ו ס יו ן - מ ה ל כ ת ב ה ר ים, כ ד י ל פ ש ר א ת ה ש ל ג ין, ת ש ר י מ ר ח ש ו ן ו כ ס ל יו - מ ה ל כ ת ב י מ ים, כ ד י ל י ב ש א ת ה נ ה רו ת, תמוז א ב ו א לול - מ ה ל כ ת ב י שוב, כ ד י ל ב ש ל א ת ה פ ירו ת, ט ב ת ש ב ט ו א ד ר - מ ה ל כ ת ב מ ד ב ר, ש לא ל י ב ש א ת ה ז ר ע ים". 11 גלגל. כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו גלגל קבוע ואינו מגלגל אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין: לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. ואי ס''ד גלגל חוזר ומזלות קבועין נמצא גלגל מוליך ומגלגל המזלות לכל ד' הרוחות כשם שהוא מגלגל והיינו כמין אופן ונתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע וכשעולה צדו זה שוקע צדו אחר לפי דברי חכמי אומות העולם שאומרים גלגל חוזר ולפי דברי חכמי ישראל שאומרים גלגל קבוע אין לפרש שוקע ועולה אלא במזלות: דילמא כי בוצינא דריחיא. כברזל התחוב בנקב רחב שברחים שהשוכב עומד במקומו והברזל חוזר ואם באת לגלגל השוכב מתגלגל סביב הברזל והברזל עומד במקומו: אי נמי כי צינורא דדשא. שהדלת סובבת בחור המפתן העליון והמפתן במקומו עומד ואם באת לגלגל המשקוף הוא מתגלגל סביב הציר והדלת עומד במקומו וכך הגלגל מתגלגל בפני עצמו ומוליך החמה והמזלות קבועים בגלגל אחר בתוכו ואותו הגלגל אינו זז ממקומו אלא גלגל חיצון מוליך חמה על פני כל המזלות אי נמי גלגל חמה מבפנים וגלגל המזלות מבחוץ: למטה מן הרקיע. זורחת על הארץ כאשר אנו רואין ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת ואינה נראית למטה: ה''ג וחכמי או''ה אומרים ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע: מעינות צוננין. אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה ואע''פ שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם אבל תכף נביעתן הן צונן ביום לפי שהחמה גבוהה מהן: ובלילה מעינות רותחין. שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות: בשפולו של רקיע. סמוך לקרקע בשולי הכיפה: לפיכך כל העולם צונן. שאינה מהלכת אלא בצדי העולם: ומעינות רותחים. דהיינו אצל המים מצדי העולם שהמעינות באות מהם: בארבע שבילין. מהלכת גבורתה של חמה:

12 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 10 ]"א יזו ה יא ד ר ך ר חו ק ה?[ ו ר ב י א ל יע ז ר או מ ר: מ א יס קופ ת ]ה ע ז ר ה ו ל חוץ"[. ו א ף ע ל ג ב ד מ צ י ע י יל, ו ל א א מ ר ינ ן ל יה קום ע י יל?! ו ה א ת נ י א: "י הוד י ע ר ל ש לא מ ל - ע נוש כ ר ת, ד ב ר י ר ב י א ל יע ז ר". א מ ר א ב י י : ד ר ך ר חו ק ה - ל ט הו ר, ו א ין ד ר ך ר חו ק ה ל ט מ א. 308.צד, ב ר ב א א מ ר: ת נ א י ה יא, ד ת נ י א: "ר ב י א ל יע ז ר או מ ר: נ א מ ר ר יחוק מ קו ם ב פ ס ח, ו נ א מ ר ר יחוק מ קו ם ב מ ע ש ר, 10 מ ה ל ה ל ן - חוץ לא כ יל תו, א ף כ אן - חוץ לא כ יל ת ו. ר ב י יו ס י ב ר ר ב י י הוד ה או מ ר מ שום ר ב י א ל יע ז ר: חוץ ל ע ש י יתו ". כ מ אן א ז ל א ה א דא מ ר ר ב י י צ ח ק ב ר ר ב יו ס ף : ב ט מ א ים ה ל ך א ח ר ר וב ה עו מ ד ין ב ע ז ר ה. כ מ אן? כ ר ב י יו ס י ב ר ר ב י י הוד ה ש א מ ר מ שום ר ב י א ל יע ז ר. ולא אמרינן ליה קום עייל. ואי לא עיילת מיחייבת כרת: ענוש כרת. משום פסח אלמא אמרינן ליה קום מהול: דרך רחוקה. פטרה את הטהור והרי הוא בדרך רחוקה דחוץ לעזרה דרך רחוקה מיקרי דילפינן מריחוק מקום דמעשר מה להלן חוץ למקום הכשירו אף כאן חוץ למקום הכשירו והכשירו דפסח בעזרה היא הלכך לא אמרינן ליה קום עייל אבל אין דרך רחוקה בטמא דלאו משום טעמא דריחוק איפטר טמא אלא משום דלא מצי אכיל לאורתא והכי נמי אין דרך רחוקה לערל והאי דנקט טמא משום דלעיל )דף צג:( אמרו להאי שינויא גבי טמא וכיון דערל מצי לתקוני נפשיה מיחייב דלא פטריה רחמנא לטמא אלא משום דלא מצי למיכל באורתא והאי מצי למיכל והכי נמי ערל: נאמר ריחוק מקום בפסח. או בדרך רחוקה לכם )במדבר ט( ריחוק מקום במעשר כי ירחק ממך המקום )דברים יד( חוץ לחומת ירושלים אפילו פסיעה אחת דכתיב כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה במס' מכות )דף יט:(: חוץ לאכילתו. חומת ירושלים אבל חוץ לעשייתו דהיינו חומת עזרה לא דאמרינן קום עול: חוץ לעשייתו. דגמרינן מריחוק דמעשר הכי מה להלן חוץ להכשירו והכשירו דפסח בעזרה אלמא איכא תנאי דפליגי בדר' אליעזר ותנא דערל שלא מל פליג ואמר דלא פטר ר' אליעזר אלא בעומד חוץ למודיעים דלא מצינו למימר ליה קום עול: הלך אחר רוב העומדים בעזרה. אם רובן טמאין אע''פ שבחוץ ישראל טהורין הרבה יעשה בטומאה דדרך רחוקה היא לאותן העומדין מבחוץ ואינן חשובין בעושי פסח ובתר הני ]שבעזרה[ אזלינן: ה''ג בתוספתא ר' יוסי הגלילי אומר דרך רחוקה שומע אני מהלך שנים ושלשה ימים כשהוא אומר ובדרך לא היה מגיד שמאסקופת עזרה ולחוץ קרוי דרך ובספרים היא משובשת: 10 כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם" )דברים יד, כד(

13 13 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" "א מ ר לו ר ב י יו ס י: ל פ יכ ך ]נ קוד ע ל "ה" צד, ב כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי לו מ ר, ל א מ פ נ י ש ר חו ק ו ד אי, א ל א מ א יס קופ ת ה ע ז ר ה ו ל חוץ"[. ת נ י א: "ר ב י יו ס י ה ג ל יל י או מ ר: "ד ר ך ר חו קה" - שו מ ע א נ י מ ה ל ך ש נ י ם או ש ל ש ה י מ ים, כ ש הוא או מ ר: "וב ד ר ך ל א ה י ה" )במדבר ט, יג( - מ ג יד ש מ א ס קופ ת ה ע ז ר ה ו ל חוץ ק רוי ד ר ך ". 11 ד ב ר א ל-ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר א יש א יש כ י-י ה י ה-ט מ א ל נ פ ש או ב ד ר ך ר ח ק ה ל כ ם או ל ד ר ת יכ ם ו ע ש ה פ ס ח ל ה' )במדבר ט, י(

14 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 14 מ ש נ ה צה,א מ ה ב ין פ ס ח ה ר אשו ן ל ש נ י? ה ר אשו ן - א סור ב "ב ל י ר א ה" ו"ב ל י מ צ א", ו ה ש נ י - ח מ ץ ומ צ ה ע מו ב ב י ת. ה ר אשו ן - ט עון ה ל ל בא כ יל תו, ו ה ש נ י - א ינו ט עון ה ל ל בא כ יל ת ו. ז ה ו ז ה: ט עונ ין ה ל ל בע ש י ית ן, ו נ א כ ל ין צ ל י, ע ל מ צ ה ומ רו ר ים, ו דו ח ין א ת ה ש ב ת. 337.צה, א ג מ ר א ת נו ר ב נ ן: )במדבר ט, יב( - ב מ צ ו ה ש ב גופו ה כ תוב מ ד ב ר, ""כ כ ל ח ק ת ה פ ס ח י ע ש ו אתו " 12 מ צ ו ה ש ע ל גופו מ נ י ן? ת ל מוד לו מ ר: "ע ל מ צו ת ומ ר ר ים י אכ ל הו" )במדבר ט, יא(. י כו ל א פ ילו כ ל מ צ ו ת ש לא ע ל גופו? ת ל מוד לו מ ר: "ו ע צ ם ל א י ש ב רו בו " )במדבר ט, יב(, מ ה ש ב יר ת ה ע צ ם מ יוח ד מ צ ו ה ש ב גופו א ף כ ל מ צ ו ה ש ב גופו. א יס י ב ן י הוד ה או מ ר: "י ע ש ו אתו " - ב מ צ ו ת ש ב גופו ה כ תוב מ ד ב ר". א מ ר מ ר: "י כו ל א ף מ צ ו ה ש לא ע ל גופו?" ה א א מ ר ת : ב מ צ ו ה ש ב גופו ה כ תוב מ ד ב ר! ה כ י ק א מ ר: ה ש ת א ד א מ ר ת : "ע ל מ צו ת ומ רר ים י אכ ל הו", א ל מ א: "י ע ש ו אתו " - ל או ד ו ק א הוא, א ימ א: ה ו ה ל יה כ 'פ ר ט וכ ל ל' - ו נ ע ש ה כ ל ל מו ס יף ע ל ה פ ר ט, ו א פ ילו כ ל מ יל י נ מ י, ק א מ ש מ ע ל ן. א יס י ב ן י הוד ה, ה אי "ע צ ם" - מ אי ע ב יד ל יה? מ יב ע י ל יה לא ח ד ע צ ם ש י ש בו מו ח, ו א ח ד ע צ ם ש א ין בו מו ח. ו ר ב נ ן ה אי: "י ע ש ו אתו " מ אי ע ב ד י ל יה? מ יב ע י ל יה ש א ין שו ח ט ין א ת ה פ ס ח ע ל ה י ח יד, ד כמ ה דא פ ש ר ל א ה דור י מ ה ד ר ינ ן. מתני' מצה וחמץ יש לו בבית. בגמ' יליף לה לטעמא דכולה מתניתין: גמ' ככל חוקת הפסח וגו'. בפסח שני כתיב: אותו. משמע גופו: במצות שבגופו הכתוב מדבר. לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור: מצות שעל גופו מנין. כגון מצה ומרור שהן דברים אחרים ובאין חובה לו: יכול אף מצות שלא על גופו. כגון השבתת שאור ולקמיה פריך מנא תיתי והאמרת אותו משמע מצות שבגופו: מה שבירת העצם מיוחדת. לקמן יליף לה בפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא והדר כלל על מצות ומרורים יאכלוהו וכן לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו פרטי ככל חוקת הפסח יעשו אותו כלל ולקמיה מפרש לה: איסי בן יהודה אומר. אינו צריך לא ישברו לכך אלא ללימוד אחר כדלקמן דאותו מצות שבגופו משמע: הא אמרת אותו במצות שבגופו גרסינן: ה''ק. השתא דכתיב מצות ומרורים ואיתרבי מצוה שאינה גופו אלמא אותו לאו דוקא: והוה ליה פרט וכלל. דפרטי כתיבי ברישא: ואימא נעשה כלל מוסיף על הפרט. ואיתרבי כל מילי אפילו השבתת שאור שאינה על גופו: קמ''ל. ועצם לא ישברו דלא תדרוש כלל מוסיף על הפרט לרבויי כל מילי אפי' השבתת שאור דאם כן כל הני פרטי למה לי אלא להכי כתבינהו לכולהו למידרש תוספתא דכללא אכל חד וחד ומרבי דומיא דפרטי ותו לא וכולהו פרטי הוו דגופו ודעל גופו והיינו דקאמר תנא דפרטי ועצם לא ישברו ממעט מצות שלא על גופו כגון לא תשחט על חמץ כדלקמן ולקמן בברייתא מפרשי מאי מרבי כללא דכל חד וחד ומאי ממעט פרטא: מאי עביד ליה. מככל חוקת הפסח נפקא ליה דהא לדידיה אותו דוקא וממעט שלא על גופו וממילא מתרבה שבירת עצם דהא מצוה שבגופו היא ותמיהא לי אמאי לא בעי נמי לא ישאירו לאיסי מאי עביד ליה דהא מצוה שבגופו היא: מיבעי ליה אחד עצם כו'. דהכי דרשינן בכיצד צולין )לעיל דף פה.( כשהוא אומר ועצם לא ישברו בפסח שני שאין ת''ל הוי אחד עצם כו': ורבנן. דאמרי אותו לאו דוקא למאי איכתב: שאין שוחטין. פסח שני על היחיד שנדחה לו להכי כתב יעשו לשון רבים דכמה דאפשר לאהדורי אחר טמא חבירו להמנותו עמו מהדרינן כגון לטמא אחד בשרץ ואיידי דכתיב יעשו כתיב אותו דאע''ג דכתיב ברישא יעשו אותו אי לא כתביה זימנא אחריתי הוה אמינא אורחיה דקרא הוא: 12 לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו כ כ ל ח ק ת ה פ ס ח י ע שו את ו

15 12 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 331.צה, א-ב ת נו ר ב נ ן: ""כ כ ל ח ק ת ה פ ס ח י ע ש ו אתו ". י כו ל כ ש ם ש ה ר אשו ן א סור ב "ב ל י ר א ה" ו"ב ל י מ צ א", כ ך ש נ י א סור ב "ב ל י ר א ה" ו"ב ל י מ צ א"? ת ל מוד לו מ ר: "ע ל מ צו ת ומ ר ר ים י אכ ל הו". ו א ין ל י א ל א מ צ ו ת ע ש ה, מ צ ו ת ל א ת ע ש ה - מ נ י ן? 13 ת ל מוד לו מ ר: "ל א י ש א ירו מ מ נו ע ד ב ק ר )במדבר ט, יב(. ו א ין ל י א ל א מ צ ו ת ל א ת ע ש ה ש נ ית ק ל ע ש ה, מ צ ו ת ל א ת ע ש ה ג מור מ נ י ן? ת ל מוד לו מ ר: "ו ע צ ם ל א י ש ב רו בו ". מ ה ה פ ר ט מ פו ר ש: מ צ ו ת ע ש ה, ו ל א ת ע ש ה ש נ ית ק ל ע ש ה, ו ל א ת ע ש ה ג מור, א ף כ ל מ צ ו ת ע ש ה, ו ל א ת ע ש ה ש נ ית ק ל ע ש ה, ו ל א ת ע ש ה ג מור". ב כ ל ל יה ד"מ צו ת ומ ר ר ים" מ אי ק א מ ר ב י? צ ל י א ש. ב פ ר ט יה מ אי מ מ ע יט ל יה? ה ש ב ת ת ש או ר. א יפוך א נ א! מ צ ו ה ד גופ יה ע ד יף. ב כ ל ל יה ד"ל א י ש א ירו מ מ נו ע ד ב ק ר" - מ אי ק א מ ר ב ה ל יה? "ל א תו צ יא מ מ נו" צה,ב ב פ ר ט יה מ אי ק א מ מ ע ט ל יה? 16 "ל א י ר א ה ו ל א י מ צ א". א יפוך א נ א! מ צ ו ה ד גופ יה ע ד יף. ב כ ל ל יה ד"ע צ ם ל א י ש ב רו בו " ^מ אי ק א מ ר ב ה? "א ל תאכ לו מ מ נו נ א" )שמות יב, ט(. ב פ ר ט יה מ אי ק א מ מ ע ט י? "ל א ת ש ח ט ע ל ח מ ץ ד ם ז ב ח י" )שמות לד, כה(. א יפוך א נ א! מ צ ו ה ד גופ יה ע ד יף. ת''ל על מצות ומרורים וגו'. והדר כתיב כללא עליה לרבויי דומיא דידיה וכל מילי לא אמרינן דנירבי דא''כ כל הני פרטי למה לי ופרטא ממעט דכוותיה כדמפרש לקמן דכללא דכל חוקת הפסח מהדרינן אכולהו פרטא לרבויי בכל פרטא דומיא דידיה ולמעוטי מפרט' נמי דומיא דידיה ומחד מפרטיה ממעטינן בל יראה ובל ימצא לקמן וברייתא רמוזי מרמזא ואזלא כללי מאי מרבו ופרטי מאי ממעטי ודכוותיה מרבו וממעטי: ואין לי. שיהא כלל מוסיף אלא על הפרט של עשה מצות ומרורים דכוותיה צלי אש שהוא מ''ע ופרט נמי ממעט דכוותיה השבתת שאור: ל''ת מנין. שירבה הכלל וכן הפרט ימעט ל''ת ת''ל לא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב כללא לאהדורי עליה לרבויי דכוותיה לאו הניתק לעשה ולמעט בפרטיה לא יראה ולא ימצא דלאו שניתק לעשה נינהו כדמפרש במסקנא: ואין לי אלא כו' ל''ת גמורה מנין. שירבה ]הכלל[ וימעט פרט ת''ל לא ישברו וכתב כללא לאהדורי עליה לרבויי דכוותיה בכללא ולמעוטי דכוותיה בפרטא כדלקמן: בפרטיה מאי קא ממעט. דכל פרטא משמע מיעוטא דכוותיה דהכי משמע האי ולא מידי אחרינא השבתת שאור דהויא נמי כמצות עשה: ל''ת דמותיר לאו הניתק לעשה הוא דכתיב גבי ראשון והנותר ממנו וגו': לא תוציא. לאו הניתק לעשה הוא דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציא וגו' ומשמע לא תוציא לאוכלו אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם הוציאו ולית ליה להאי תנא הא דתני בכיצד צולין )שם( האוכלו הרי זה בל''ת דובשר בשדה טרפה )שמות כב( אלא מותר להחזירו ולאוכלו: ולא יראה. ואם נראה תשביתוהו לעולם הוא בעמוד והשבת כל ימות המועד: בכלליה דעצם לא ישברו בו. דמרבי לא תעשה גמור: מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא. דחייב בפסח שני: לא תשחט על חמץ. דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע''ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט: ל א י ש א ירו מ מ נו ע ד בק ר ועצם לא ישברו בו ב ב י ת א ח ד י א כ ל ל א-תו צ יא מ ן-ה ב י ת מ ן-ה ב ש ר חוצ ה ו ע צ ם ל א ת ש ב רו-בו. מסורת הש"ס מסורת הש"ס.

16 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 11 "ה ר אשו ן - ט עון ה ל ל ב א כ יל תו, ]ו ה ש נ י - א ינו ט עון ה ל ל בא כ יל ת ו"[. מ נ א ה נ י מ יל י? 330.צה, ב א מ ר ר ב י יו ח נ ן מ שום ר ב י ש מ עו ן ב ן י הו צ ד ק: א מ ר ק ר א: "ה ש יר י ה י ה ל כ ם כ ל יל ה ת ק ד ש ח ג" )ישעיה ל, כט( - ל י ל ה ה מ קוד ש ל ח ג ט עון ה ל ל, ל י ל ה ש א ין מ קוד ש ל ח ג - א ין ט עון ה ל ל. השיר יהיה לכם. ביום שתגאלו מן הגלות: כליל התקדש חג. כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו: לילה המקודש לחג. כגון פסח ראשון: שאין מקודש לחג. כגון ליל אכילת פסח שני שאינו י''ט: לילה. דפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט )לעיל דף סד.( ולקמן )דף קיז.( אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש:

17 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" 333.צה, ב כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 10 "ז ה ו ז ה ט עונ ין ה ל ל ב ע ש י ית ן". מ אי ט ע מ א? אפשר כו'. דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל: נוטלין את לולביהן. אגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא )שם(: א יב ע ית א ימ א: ל י ל ה ק א מ מ ע ט יו ם ל א ק א מ מ ע ט. ו א יב ע ית א ימ א: א פ ש ר י ש ר א ל שו ח ט ין א ת פ ס ח יה ן, ו נו ט ל ין א ת לול ב יה ן, ו א ין או מ ר ים ה ל ל?!

18 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 18 "ו נ א כ ל ין צ ל י". ש ב ת - א ין, טומ א ה - ל א. מ ת נ ית ין דלא כר ב י י הוד ה. ד ת נ י א: "דו ח ה א ת ה ש ב ת, ו א ין דו ח ה א ת ה טומ א ה. ר ב י י הוד ה או מ ר: א ף דו ח ה א ת ה טומ א ה". מ אי ט ע מ יה ד ת נ א ק מ א? מ פ נ י טומ א ה ד ח ית יו, י ח זו ר ו י ע ש ה ב טומ א ה?! ו ר ב י י הוד ה? ה תו ר ה ח ז ר ה ע ל יו ל ע שו ת ו ב ט ה ר ה, לא ז כ ה י ע ש ה ב טומ א ה. 334.צה, ב צלי. דאיתרבי מכלליה דמצות ומרורים: דוחה את השבת. דבשני כתיב ביה במועדו למ''ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני )לעיל דף צג.(: יחזור ויעשה בטומאה. בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי: טעון לינה. לילה הראשון ילין בירושלים מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י''ט הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראייה: הנאכל לששה. שאוכלין עליו מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ מלילה הראשון בפרק בתרא )דף קכ.(: טעון לינה. לילה אחד בתוך העיר: ת נו ר ב נ ן: "פ ס ח ר אשו ן - דו ח ה א ת ה ש ב ת, פ ס ח ש נ י - דו ח ה א ת ה ש ב ת. פ ס ח ר אשו ן - דו ח ה א ת ה טומ א ה פ ס ח ש נ י - דו ח ה א ת ה טומ א ה. פ ס ח ר אשו ן - ט עון ל ינ ה, פ ס ח ש נ י - ט עון ל ינ ה". "דו ח ה א ת ה טומ א ה" כ מ אן? כ ר ב י י הוד ה. ו לר ב י י הוד ה ט עון ל ינ ה? ו ה א ת נ י א: "ר ב י י הוד ה או מ ר: מ נ י ין ל פ ס ח ש נ י ש א ין ט עון ל ינ ה? 17 ש נ א מ ר: "ופ נ ית ב ב ק ר ו ה ל כ ת ל א ה ל יך " )דברים טז, ז(, 18 וכ ת יב: "ש ש ת י מ ים ת אכ ל מ צו ת" )דברים טז, ח(, ה נ א כ ל ל ש ש ה - ט עון ל ינ ה, ש א ין נ א כ ל ל ש ש ה - א ין ט עון ל ינ ה"! ת ר י ת נ א י וא ל יב א דר ב י י הוד ה ובישלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ופ נ ית ב ב ק ר ו ה ל כ ת ל א ה ל י ך ש ש ת י מ ים ת אכ ל מ צו ת וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה

19 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" מ ש נ ה ה פ ס ח ש ב א ב טומ א ה, ל א י אכ לו מ מ נו: ז ב ין ו ז בו ת נ דו ת ו יו ל דו ת. ו א ם א כ לו - פ טור ין מ כ ר ת. ו ר ב י א ל יע ז ר פו ט ר א ף ע ל ב יא ת מ ק ד ש. 332.צה, ב ג מ ר א ת נו ר ב נ ן: "ז ב ין ו ז בו ת, נ דו ת ו יו ל דו ת ש א כ לו בפ ס ח ש בא ב טומ א ה, י כו ל י הו ח י יב ין? ת ל מוד לו מ ר: "כ ל ט הו ר י אכ ל ב ש ר, 19 ו ה נ פ ש א ש ר ת אכ ל ב ש ר מ ז ב ח ה ש ל מ ים א ש ר ל ה' ו טומ א תו ע ל יו ו נ כ ר ת ה " נ א כ ל ל ט הו ר ים - ח י יב ים ע ל יו מ שום ט מ א, ו ש א ינו נ א כ ל ל ט הו ר ין - א ין ט מ א ין ח י יב ין ע ל יו מ שום ט מ א. ר ב י א ל יע ז ר או מ ר: י כו ל ד ח קו ז ב ין ומ צו ר ע ין ו נ כ נ סו ל ע ז ר ה ב פ ס ח ה ב א ב טומ א ה, י כו ל י הו ח י יב ין? ת ל מוד לו מ ר: "ו יש ל חו מ ן ה מ ח נ ה כ ל צ רוע ו כ ל ז ב ו כ ל ט מ א ל נ פ ש " )במדבר ה, ב(. ב ז מ ן ש ט מ א י מ ת ים מ ש ת ל ח ין - ז ב ין ומ צו ר ע ין מ ש ת ל ח ין, א ין ט מ א י מ ת ים מ ש ת ל ח ין - א ין ז ב ין ומ צו ר ע ין מ ש ת ל ח ין. כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי )ויקרא ז יט-כ(. 19 מתני' לא יאכלו ממנו זבין. דגבי טמא לנפש כתיב איש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו דברים )לעיל דף סז.(: ואם אכלו פטורין מכרת. דאוכל קדשים בטומאה כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת מקדש לא פטרינהו רחמנא: ורבי אליעזר פוטר. אף מכרת דביאת מקדש וטעמא יליף בגמרא: גמ' וישלחו מן המחנה כו'. ות''ק לא דריש להכי דכולהו איצטריכו כדאמרינן באלו דברים )שם( לחלקם למחנותיהם: 19 והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כ ל ט הו ר יאכ ל ב ש ר, ו ה נ פ ש א ש ר תאכ ל ב ש ר מ ז ב ח ה ש ל מ ים א ש ר ל ה' ו טומ א תו ע ל יו ו נ כ ר תה הנפש ההיא מעמיה

20 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 07 צו,א 331.צה, ב צו, א ב ע י ר ב יו ס ף: ד ח קו ט מ א י מ ת ים ו נ כ נ סו ל ה יכ ל ב פ ס ח ה ב א ב טומ א ה, מ הו? מ ד א יש ת ר י טומ א ת ע ז ר ה א יש ת ר י נ מ י טומ א ת ה יכ ל, או ד יל מ א מ אי ד א יש ת ר י א יש ת ר י, מ אי דל א א יש ת ר י ל א א יש ת ר י? א מ ר ר ב א: א מ ר ק ר א: "ו יש ל חו מ ן ה מ ח נ ה" - א פ ילו מ ק צ ת מ ח נ ה. א יכ א ד א מ רי: א מ ר ר ב א: 20 א מ ר ק ר א: "ו יש ל חו מ ן ה מ ח נ ה... א ל מ חוץ ל מ ח נ ה ת ש ל חום" )במדבר ה, ב-ג(, כ ל ה יכ א ד ק ר ינ ן ב יה: "א ל מ חוץ ל מ ח נ ה ת ש ל חום" - ק ר ינ ן ב יה: "ו יש ל חו מ ן ה מ ח נ ה". ב ע י ר ב יו ס ף: ד ח קו ט מ א י מ ת ים ו א כ לו א ימור י פ ס ח ה ב א ב טומ א ה? מ ד א יש ת ר י טומ א ת בש ר א יש ת ר י נ מ י טומ א ת א ימור ין, או ד יל מ א: מ אי ד א יש ת ר י א יש ת ר י, מ אי דל א א יש ת ר י - ל א א יש ת ר י. א מ ר ר ב א: מ כ ד י טומ א ת א ימור ין מ ה יכ א א ית ר ב י? מ טומ א ת ב ש ר, 21 ד כ ת יב: "א ש ר ל ה'" )ויקרא ז, כ( - ל ר בו ת א ת ה א ימור ין. כ ל ה יכ א ד א ית יה ל טומ א ת ב ש ר, א ית יה ל טומ א ת א ימור ין. כ ל ה יכ א ד ל ית יה ל טומ א ת ב ש ר - ל ית יה ל טומ א ת א ימור ין. ב ע י ר ב י ז יר א: א ימור י פ ס ח מ צ ר י ם - ה יכ א א ק ט ר ינ הו? א מ ר ל יה א ב י י : ומ אן ל ימ א ל ן דל א ש ו יס ק י ע בוד? ו עו ד, ה א ת נ א ר ב יו ס ף: "ש ל ש ה מ ז ב חו ת ה יו ש ם: ע ל ה מ ש קו ף ו ע ל ש ת י ה מ זוזו ת", ו תו מ יד י א ח ר ינ א ל א ה ו ה. ונכנסו להיכל. מקום שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא לצורך משום דכתיב אל יבא בכל עת וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על ביאת מקדש בטומאה: אפילו מקצת מחנה. אע''פ שאין משתלחין מכל מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה טמאי מתים בפסח הבא בטומאה משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל: איכא דאמרי כו'. ורבא לקולא פשט דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל: אל מחוץ למחנה תשלחום. היינו היכל כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם: וישלחו מן המחנה. עזרה כך קבל רבי ונ''ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא קרינא ביה אל מחוץ לא קרינא ביה וישלחו מקצת מחנה: אימורי פסח. כגון כליות ויותרת הכבד: מהו. מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא: אישתרי נמי טומאת אימורין. דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע''ג דאסירי משום זרות וכל זר לא יאכל קדש )ויקרא כב(: מכדי. אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא: מטומאת בשר. דכתיב גבי אוכל בשר בטומאת הגוף אשר לה' לרבות את האימורין והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה': היכא אקטרינהו. שלא הוזכר בו מזבח: שויסקי. בשר צלי בשפוד: ג' מזבחות. להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח: ו יש ל חו מ ן ה מ ח נ ה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מזכר עד נקבה תשלחו א ל מ חוץ ל מ ח נ ה ת ש ל חום והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים א ש ר ל ה' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה

21 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" מ ש נ ה מ ה ב ין פ ס ח ב מ צ ר י ם ל פ ס ח דו רו ת? פ ס ח מ צ ר י ם מ ק חו מ ב ע שו ר, ו ט עון ה ז א ה, ב א גוד ת א זו ב, ע ל ה מ ש קו ף, ו ע ל ש ת י ה מ זוזו ת, ו נ א כ ל ב ח פ זו ן, ב ל י ל ה א ח ד, ופ ס ח דו רו ת נו ה ג כ ל ש ב ע ה. ג מ ר א מ נ א ל ן? 330.צו, א ד כ ת יב: "ד ב רו א ל כ ל ע ד ת י ש ר א ל ל אמ ר ב ע ש ר ל ח ד ש ה ז ה ו י ק חו" "ז ה" - מ ק חו מ ב ע שו ר, ו א ין פ ס ח דו רו ת מ ק חו מ ב ע שו ר. כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי )שמות יב, ג(, א ל א מ ע ת ה: "ו ה י ה ל כ ם ל מ ש מ ר ת ע ד א ר ב ע ה ע ש ר יו ם ל ח ד ש ה ז ה" )שמות יב, ו(, ה כ י נ מ י ז ה ט עון ב יקור א ר ב ע ה י מ ים קו ד ם ש ח יט ה, ו א ין א ח ר ט עון ב יקור? ו ה ת נ י א: "ב ן ב ג ב ג או מ ר: מ נ י ין ל ת מ יד ש ט עון ב יקור א ר ב ע ה י מ ים קו ד ם ש ח יט ה? 23 ש נ א מ ר: " ת ש מ רו ל ה ק ר יב ל י ב מו ע דו " )במדבר כח, ב(, ול ה ל ן הוא או מ ר: "ו ה י ה ל כ ם ל מ ש מ ר ת ע ד א ר ב ע ה ע ש ר" )שמות יב, ו(, מ ה ל ה ל ן ט עון ב יקור א ר ב ע ה י מ ים קו ד ם ש ח יט ה, א ף כ אן ט עון ב יקור א ר ב ע ה י מ ים קו ד ם ש ח יט ה"! ש אנ י ה ת ם: ד כ ת יב: "ת ש מ רו". ופ ס ח דו רו ת נ מ י, ה כ ת יב: " ו ע ב ד ת א ת ה ע ב ד ה ה ז את ב ח ד ש ה ז ה" ש י הו כ ל ע בו דו ת ח ד ש ז ה כ ז ה. א ל א ה הוא "ה ז ה"? ל מ עוט י פ ס ח ש נ י, ד כ ו ות יה. א מ 24 )שמות יג, ה(, א ל א מ ע ת ה ד כ ת יב: "ו א כ לו א ת ה ב ש ר ב ל י ל ה ה ז ה" )שמות יב, ח(, ה כ י נ מ י דז ה, נ א כ ל ב ל י ל ה ו א ין א ח ר נ א כ ל ב ל י ל ה?! 25 ר ק ר א: "ו ע ב ד ת א ת ה ע ב ד ה" )שמות יג, ה(. א ל א "ה ז ה" ל מ ה ל י? ל כ ד ר ב י א ל ע ז ר ב ן ע ז ר י ה ור ב י ע ק יב א. א ל א מ ע ת ה ד כ ת יב: "ו כ ל ע ר ל ל א יאכ ל בו " )שמות יב, מח(, ה כ י נ מ י ד"בו " - א ינו או כ ל, א ב ל או כ ל ב פ ס ח דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". מתני' מקחו מבעשור. אומר זה לשם פסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו' )שמות יב(: וטעון הזאה באגודת אזוב גרסי': לילה אחד. מפרש בגמרא: גמ' למשמרת. ביקור שלא יהא בו מום מבקרין אותו כל ארבעה וכתיב הזה ה''נ דממעטי ]פסח דורות וכל[ שאר קרבנות: מה להלן כו'. וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור ה''ה ודאי לפסח דורות: ופסח דורות נמי כו'. בניחותא: שיהו כל עבודות של חדש הזה כזה. כל פסחי דורות הוקשו זה לזה ומיהו לענין מקחו מבעשור אמעיט מהזה והאי הזה דגבי ביקור דריש ליה למלתא אחריתא כדמפרש ואזיל: אלא הזה. דגבי ביקור למה לי: למעוטי פסח שני. מביקור ארבעה ימים: דכוותיה. דהוי יום אחד כמו פסח מצרים וכי קא ממעט דכוותה ממעט והזה דגבי מקחו מבעשור על כרחיך למעוטי פסח דורות אתא דאילו למעוטי שני לא איצטריך דהא אימעיט מהאי הזה דגבי ביקור ומימעיט מביקור ארבעה ימים וממקח עשור דתרוייהו משתמעי מההוא קרא דלמשמרת משמע ביקור ומקח ואידך הזה ממעט פסח דורות ממקח בעשור אבל מביקור ארבעה ימים לא ממעט ליה אם לא הפרישו מבעשור יבקר שנים ושלשה טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהן: לכדר' אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא. בפ''ק דברכות נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו': ערל. שמתו אחיו מחמת מילה: ד ב רו א ל כ ל ע ד ת י ש ר א ל ל אמר ב ע שר ל ח ד ש ה ז ה ו י ק חו להם איש שה לבית אבות שה לבית צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי ת ש מ רו ל ה ק ריב ל י ב מו ע ד ו והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ו ע ב ד ת א ת ה ע ב ד ה ה ז את ב ח ד ש ה ז ה ו ע ב ד ת א ת ה ע בד ה הזאת בחודש הזה

22 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 00 א ל א "בו " - ל מ ה ל י? "בו " - א ינו או כ ל, א ב ל הוא - או כ ל ב מ צ ה ומ רו ר. א ל א מ ע ת ה: "כ ל ב ן נ כ ר ל א י אכ ל בו " )שמות יב, מג(, ה כ י נ מ י "בו " - א ינו או כ ל, א ב ל או כ ל הוא ב פ ס ח ל דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". א ל א "בו " - ל מ ה ל י? "בו " - מ שומ דות פו ס ל ת, ו א ין מ שומ דות פו ס ל ת ב ת רומ ה. ו א יצ ט ר יך ל מ יכ ת ב "ע ר ל", ו א יצ ט ר יך ל מ כ ת ב " בן נ כ ר". ד א י כ ת ב ר ח מ נ א "ע ר ל" - מ שום ד מ א יס, א ב ל ב ן נ כ ר ל א מ א יס, א ימ א ל א. צ ר יכ א. ו א י א ש מ ע ינ ן "ב ן נ כ ר" מ שום דא ין ל בו ל ש מ י ם, א ב ל ע ר ל, דל בו ל ש מ י ם, א ימ א ל א. צ ר יכ א. א ל א מ ע ת ה: "תו ש ב ו ש כ יר ל א יאכ ל בו " )שמות יב, מה(, ה כ י נ מ י ד"בו " - הוא א ינו או כ ל, א ב ל או כ ל הוא ב פ ס ח דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". א ל א "בו " ל מ ה ל י? 26 "בו " - מ שומ דות פו ס ל ת, ו א ין מ שומ דות פו ס ל ת ב ת רומ ה. א ל א מ ע ת ה: " ומ ל ת ה א ת ו, א ז י אכ ל בו " )שמות יב, מד(, ה כ י נ מ י ד"בו " א ינו או כ ל, א ב ל או כ ל ב פ ס ח דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". א ל א "בו " - ל מ ה ל י? "בו " מ יל ת ז כ ר יו ו ע ב ד יו מ ע כ ב ת, ו א ין מ יל ת ז כ ר יו ו ע ב ד יו מ ע כ ב ת ב ת רומ ה. בן נכר. שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים נראה בעיני דלא גרסינן גבי הדדי כל ערל וגו' כל בן נכר וגו' הכי נמי כו' אלא הכי גרסי' כל ערל לא יאכל בו הכי כו' אמר קרא ועבדת אלא בו למה לי בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה ואיצטריך למיכתב ערל כו' ולא גרסי' אלא מעתה תושב ושכיר כו' דהא תושב ושכיר כולי' קרא יתירא הוא דתושב ושכיר אוכל בפסח דתושב זה קנוי כסף קנין עולם ונרצע ושכיר זה עבד עברי הקנוי קנין שנים ותרוייהו ישראל מעליא נינהו ואכלי בפסח כדאמרינן ביבמות בהערל )דף ע.( וקרא יתירא הוא ומופנה לגזירה שוה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה כדמפרש ליה התם ואיידי דכתביה כתב בו דידיה וללשון הספרים לא ידענא מאי שינויא דקא משני בו המרת דת פוסלת מאי שייך המרת דת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא נינהו ועוד הא דרשה מבו דגבי בן נכר דרשינן לה בהערל )שם:( ומלתה אותו אז הבעלים יאכל בו ואי לא מל את עבדו לא יאכל איהו דמילת זכריו ועבדיו מעכבת בפסח אם יש לו בן העומד למול או עבד אינו אוכל פסח עד שימול אותם דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו: כדרבה א''ר יצחק. בפ' הערל )דף עד.( נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן ערל אסור במעשר: א ל א מ ע ת ה ד כ ת יב: "ו ע צ ם ל א תש ב רו בו " )במדבר ט, מו( ה כ י נ מ י ד"בו " א ינו שו ב ר, א ב ל שו ב ר ב פ ס ח דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". א ל א "בו " - ל מ ה ל י? "בו " - ב כש ר, ו ל א ב פסול. 27 א ל א מ ע ת ה ד כ ת יב: "א ל תאכ לו מ מ נו נ א" )שמות יב, ט(, "מ מ נו" א י א ת ה או כ ל, א ב ל א ת ה או כ ל נ א ב פ ס ח דו רו ת?! א מ ר ק ר א: "ו ע ב ד ת ". א ל א "מ מ נו" - ל מ ה ל י? ל כ ד ר ב ה א מ ר ר ב י י צ ח ק וכל עבד איש מקנת כסף ומ ל ת ה א ת ו א ז י אכ ל ב ו א ל תאכ לו מ מ נו נ א ובשל מבושל במים

23 03 מסכת פסחים פרק ט' "מ י ש ה י ה" ו נ א כ ל ב ח פ זו ן". מ נ א ל ן? ד א מ ר ק ר א: "ו א כ ל ת ם א תו ב ח פ זו ן" "או תו " - נ א כ ל ב ח פ זו ן, ו א ין א ח ר נ א כ ל ב ח פ זו ן. 338.צו, א כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 28 )שמות יב, יא(, בחפזון. במהירות: 28 ו א כ ל ת ם אתו ב ח פ זו ן פסח הוא לה'

24 ג מ ר א ס ד ור ה כל הזכויות שמורות לדניאל ברק ווינט מותר בשמחה להדפיס לצורך לימוד אישי 04 צו,ב "פ ס ח דו רו ת נו ה ג כ ל ש ב ע ה". א מ אי ק א י? א יל ימ א אפ ס ח - פ ס ח כ ל ש ב ע ה מ י א יכ א? א ל א א ח מ ץ. מ כ ל ל ד בפ ס ח מ צ ר י ם ל י ל ה א ח ד ו תו ל א? ו ה ת נ י א: "ר ב י יו ס י ה ג ל יל י או מ ר: מ נ י ן ל פ ס ח מ צ ר י ם ש א ין ח ימוצו נו ה ג א ל א יו ם א ח ד? ת ל מוד לו מ ר: "ו ל א י א כ ל ח מ ץ" )שמות יג, ג(, 29 וס מ יך ל יה: "ה יו ם א ת ם י צ א ים" )שמות יג, ד("! א ל א, ה כ י ק א מ ר: ל י ל ה א ח ד, ו הוא ה ד ין ל פ ס ח דו רו ת, ו ח ימוצו - כ ל ה יו ם, ופ ס ח דו רו ת נו ה ג כ ל ש ב ע ה. 339.צו, א-ב ואלא אחמץ. דאיסור חימוצו נוהג כל שבעה מכלל דלילה אחד דקתני מתני' בפסח מצרים אחמץ קאי וה''ק ואין חימוצו נוהג אלא לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה: יום א'. משמע כל היום: לא יאכל חמץ היום. וסמיך ליה היום אתם יוצאים: אלא. הכי משמע ונאכל בחפזון בלילה אחד וה''ה דפסח דורות נמי לילה אחד ופסח מצרים חימוצו נוהג כל היום ופסח דורות כל שבעה: 29 ה יו ם א ת ם יצ א ים בחודש האביב