ה וש ע Hosea Chapter 5 א ש מ ע ו-ז את ה כ ה נ ים ו ה ק ש יב ו ב ית י ש ר א ל, וב ית ה מ ל ך ה א ז ינ ו--כ י ל כ ם, ה מ ש פ ט: כ י-פ ח ה י ית ם ל מ צ פ

תמליל

1 ה וש ע Hosea Chapter 5 א ש מ ע ו-ז את ה כ ה נ ים ו ה ק ש יב ו ב ית י ש ר א ל, וב ית ה מ ל ך ה א ז ינ ו--כ י ל כ ם, ה מ ש פ ט: כ י-פ ח ה י ית ם ל מ צ פ ה, ו ר ש ת פ ר וש ה ע ל-ת ב ור. 1 Hear this, O ye priests, and attend, ye house of Israel, and give ear, O house of the king, for unto you pertaineth the judgment; for ye have been a snare on Mizpah, and a net spread upon Tabor. ב ו ש ח ט ה ש ט ים, ה ע מ יק ו; ו א נ י, מ וס ר ל כ לם. 2 And they that fall away are gone deep in making slaughter; and I am rejected of them all. ג א נ י י ד ע ת י א פ ר י ם, ו י ש ר א ל לא-נ כ ח ד מ מ נ י: ע ת ה ה ז נ ית א פ ר י ם, נ ט מ א י ש ר א ל. כ י 3 I, even I, know Ephraim, and Israel is not hid from Me; for now, O Ephraim, thou hast committed harlotry, Israel is defiled. ד לא י ת נ ו מ ע ל ל יה ם, ל ש וב א ל-א לקיה ם: ז נ ונ ים ב ק ר ב ם, ו א ת-ה' לא י ד ע ו. כ י ר ו ח 4 Their doings will not suffer them to return unto their God; for the spirit of harlotry is within them, and they know not the LORD. ה ו ע נ ה ג א ון-י ש ר א ל, ב פ נ יו; ו י ש ר א ל ו א פ ר י ם, י כ ש ל ו ב ע ו נ ם--כ ש ל ג ם-י ה וד ה, ע מ ם. ו ב צ אנ ם וב ב ק ר ם, י ל כ ו ל ב ק ש א ת-ה'--ו לא י מ צ א ו: ח ל ץ, מ ה ם. ז בה' ב ג ד ו, כ י-ב נ ים ז ר ים י ל ד ו; ע ת ה י אכ ל ם ח ד ש, א ת-ח ל ק יה ם. }ס } ח ת ק ע ו ש ופ ר ב ג ב ע ה, ח צ צ ר ה ב ר מ ה; ה ר יע ו ב ית או ן, אח ר י ך ב נ י מ ין. ט א פ ר י ם ל ש מ ה ת ה י ה, ב י ום ת וכ ח ה; ב ש ב ט י, י ש ר א ל, ה וד ע ת י, נ א מ נ ה. י ה י ו ש ר י י ה וד ה, כ מ ס יג י ג ב ול; ע ל יה ם, א ש פ ו ך כ מ י ם ע ב ר ת י. 5 But the pride of Israel shall testify to his face; and Israel and Ephraim shall stumble in their iniquity, Judah also shall stumble with them. 6 With their flocks and with their herds they shall go to seek the LORD, but they shall not find Him; He hath withdrawn Himself from them. 7 They have dealt treacherously against the LORD, for they have begotten strange children; now shall the new moon devour them with their portions. {S} 8 Blow ye the horn in Gibeah, and the trumpet in Ramah; sound an alarm at Beth-aven: 'Behind thee, O Benjamin!' 9 Ephraim shall be desolate in the day of rebuke; among the tribes of Israel do I make known that which shall surely be. 10 The princes of Judah are like them that remove the landmark; I will pour out My wrath upon them like water. יא ע ש וק אפ ר י ם, ר צ וץ מ ש פ ט: אח ר י-צ ו. כ י ה וא יל, ה ל ך 11 Oppressed is Ephraim, crushed in his right; because he willingly walked after filth. יב ו א נ י כ ע ש, ל א פ ר י ם; ו כ ר ק ב, ל ב ית י ה וד ה. 12 Therefore am I unto Ephraim as a moth, and to the house of Judah as rottenness. 1

2 א) א) א) א) א) יג ו י ר א א פ ר י ם א ת-ח ל י ו, ו יה וד ה א ת-מ ז ר ו,ו י ל ך א פ ר י ם א ל-א ש ור, ו י ש ל ח א ל-מ ל ך י ר ב; ו ה וא, לא י וכ ל ל ר פ א ל כ ם, ו לא-י ג ה ה מ כ ם, מ ז ור. יד כ י אנ כ י כ ש ח ל ל א פ ר י ם, ו כ כ פ יר ל ב ית י ה וד ה; א נ י א נ י א ט ר ף ו א ל ך, א ש א ו א ין מ צ יל. טו א ל ך א ש וב ה א ל-מ ק ומ י, ע ד א ש ר-י א ש מ ו וב ק ש ו פ נ י: ב צ ר ל ה ם, י ש ח ר נ נ י. 13 And when Ephraim saw his sickness, and Judah his wound, Ephraim went to Assyria, and sent to King Contentious; but he is not able to heal you, neither shall he cure you of your wound. 14 For I will be unto Ephraim as a lion, and as a young lion to the house of Judah; I, even I, will tear and go away, I will take away, and there shall be none to deliver. 15 I will go and return to My place, till they acknowledge their guilt, and seek My face; in their trouble they will seek Me earnestly: רש"י הושע פרק ה פסוק א ) כי לכם המשפט - משפט היסורין עליכם בית המלך ישר' כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש: ) שמעו זאת הכהנים - גם הקשיבו בית ישראל שהוכחתים או בית ישראל הם הסנהדרין: ובית המלך האזינו - כי כולם שופטים: כי פח הייתם למצפ' - שלא תניחו לעלות החוגגי' אל בית השם: ) שמעו - עתה שב להוכיח יהודה ואותם שהיו ראוים להוכיחם והם כהני בית המקדש שהיו בחלקו של יהודה ובית המלך גם כן היה להם להוכיח את ישראל ולעשות משפט וקרא שבט יהודה בית ישראל כי הם עיקר בית ישראל ויש מפרשים בית ישראל הסנהדרין שהם שופטי ישראל: כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור - לכם היה לעשות משפט ואתם הייתם פח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים מעשים רעים ולומדים מכם והנה אתם להם בהפך מה שהיה ראוי להיות ואתם להם כמו הפח והרשת שלוכדים בהם החיות והעופות כן הם נלכדים במעשיכם הרעים שעושים בכם וזכר מצפה ותבור שהם הרים גבוהים בארץ ישראל והציידים פורשים עליהם מצודותיהם וי"ת מצפה מן צופה נתתיך שתרגם ארי תקלא הויתון במלפיכון וכמצודא דפריס על טור רם ובמדרש רב לכם מעלות ירושלים מה עשה ירבעם הושיב שתי פרדסיאות אחת על תבור ואחת על המצפה וזהו שאמר הושע כי פח הייתם למצפה: ) שמעו זאת - מוסב למעלה לומר הדבר שאמרתי שמעו וגו': כי לכם המשפט - על בית מלכי ישראל אמר הנה עליכם ראוי לבוא המשפט: כי פח - על כי מלכי ישראל העמידו שומרים על הר מצפה ועל הר תבור לבל יניחו מי לעלות ברגלים לבהמ"ק לכן אמר אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכדם בעון: ) שמעו זאת הכהנים. הם כהני העגלים שהיו מסיתים את העם לבל ילכו לירושלים, ובית ישראל היו נפתים אחריהם, ובית המלך האזינו שהם העמידו שומרים על הדרכים והיו הורגים את כל מי שרצה לעלות לרגל, ועז"א כי לכם המשפט כי משפט ה' יבא בשבילכם שאתם הגורמים לכל הרעה. כי פח הייתם למצפה, מצפה ותבור היו שני הרים שהיו הולכים דרך שם לירושלים, והעמידו שם שומרים לשמור שלא יעלה איש לרגל, וימליץ שבמצפה היה הפח ללכוד את העוברים, ובתבור שהיה מקום רחבת ידים יותר 2

3 ג) ג) פרשו רשת סביב סביב ההר לתפוש כל העולה שם, ואתם בית המלך הייתם הפח והרשת, כי כל זה נעשה בפקודתכם: רש"י הושע פרק ה פסוק ב ) ושחטה שטים העמיקו - משך שטיות' העמיקו אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם גזרו כל העול' לרגל יהרג הרי שהעמיקו יותר ממני ושחטה לשון זהב שחוט )מלכים א י( נמשך ונטוה וי"ת ל' שחיטת זבחים לעכו"ם: ואני מוסר לכולם - ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולן: ) ושחטה - ולשחוט בדרך: סטי' - הם עובדי הבעל: העמיקו - הפח אלו הנזכרים אולי לא יראוהו העוברים ואני איסרם כולם על זאת הרעה שעשו כי לא נעלם ממני אשר העמיקו על כן: ) ושחטו שטים העמיקו - מקור כי השי"ן פתוחה והוא בשקל לאהבה אמר השטים שהם עובדי עכו"ם ששטים מדרכי הקל ית' ומעבודתו כמו אשה שהיא סוטה תחת אישה העמיקו סרה לשחוט ולזבוח לעכו"ם: ואני מוסר לכלם - אמר הנביא לא תאמרו שלא יישר אותם אדם ולא יוכיחם לפיכך הם חוטאים כי אני איש מוסר לכלם ויום ויום אני מייסר אותם ולא ישמעו לי: ואני מוסר - חסר איש כמו ואני תפלה שפירושו ואני איש תפילה וי"ת ודבחן לטעון וגו': ) ושחטה שטים העמיקו - ר"ל העם השטים מדרכי ה' העמיקו הרעה לשחוט קרבנות לעבודת כוכבים כי המלכים מנעום לבד מללכת לבה"מ והם ברוע בחירתם הוסיפו הרעה לזבוח לעבודת כוכבים ולכן אזמין אני מוסר יסורים לכולם למלכי ישראל ולעם: ) ושחטה שטים העמיקו. ואנשים שהיו נשמרים מלעבור על ההרים ושטו מני הדרך והעמיקו לרדת בעמק ששם לא עמדו השומרים, אם נתפשו בדרכם היו שוחטים אותם שם, ואתם היותכם בית המלך הייתם השחטה, ר"ל הפוקדים לשחוט ולרצוח, ואני, שיעור הכתובים אני מוסר לכולם אני ידעתי כי לא יתנו מעלליהם לשוב אל ה', יאמר הנביא, אני הנביא אשר אני )איש( מוסר לכולם, אשר אני נפקדתי להוכיח בדברי מוסר לכל הכתוב הנ"ל ולהחזירם בתשובה, אני ידעתי שהמוסר שלי לא יועיל מאומה עתה, כי: רש"י הושע פרק ה פסוק ג ) כי עתה הזניתה אפרים - עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם: ) אני - דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומ' גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה נתנה לו גם השפח' האחרת על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר שלחני ויעקב אמר אל אפרים ומנשה ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים ויפת אמר אולי ממלכת יהוא הית' מאפרי' ובעבור שמצא ואת רמות בגלעד לגדי הוצרך לומר איננה הכתובה בדברי יהוא ובספר עמוס אפרש שהוא מאפרים והנכון בעיני כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען והנה עמד יהודה על גבולו מנגב ובית יוסף שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט מנשה מצפון על כן יזכור יהודה ואפרים וככה בירמיהו הבן יקיר לי אפרים ואין מלך בימים ההם מאפרים: 3

4 ג) ג) ג) ד) ד) ד) ד) ד) הזנית - נפשך גם אחרים: ) אני ידעתי אפרים - אמר זה על ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים שעשה העגלים והפריד ישראל מעבודת הקל בבה"מ אמר אני ידעתי את לבבו כמ"ש ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב וגו': וישראל לא נכחד ממני - ממה שנועץ עם שרי ישראל לא נכחד ממני כי ידעתי כמ"ש ויועץ המלך ויעש ב' עגלי זהב: כי עתה הזנית אפרים - אתה ירבעם הזנית עם העגלים ואח"כ נטמא ישראל בעכו"ם ויהיה הזנית פעל עומד כמו שכתבנו או יהיה פעל יוצא ר"ל אתה הזנית ישראל אחר הבעלים, ובדרש כי אתה הזנית אפרים עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהם כיון שמלך הושע בן אלה ביטל פרדסיאות שהושיב ירבעם שנאמר רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו ואף על פי כן לא עלו לירושלים לפיכך נתחתם גזר דין עליהם לגלות הה"ד אני ידעתי אפרים כי עתה הזנית אפרים עתה נראה שאתה הזנית שאין לך לתלות במלכך: ) אני ידעתי אפרים - יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו: וישראל וגו' - כפל הדבר במ"ש: לא נכחד - לא נמנע ממני מחשבות לבבם: כי עתה - ר"ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע"י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז"ל: ) אני ידעתי. את אפרים וישראל לא נכחד ממני ידעתי היטב טבעם ותכונתם, כי עתה לא יועיל המוסר שאני אומר להם, כי עתה אשר הזנית אתה אפרים, ר"ל שאפרים שהוא בית המלוכה מסית את העם לזנות אחרי העגלים, ועי"כ נטמא ישראל שהעם נטמא על ידו, א"כ ידעתי כי עתה: רש"י הושע פרק ה פסוק ד ) לא יתנו מעלליהם - לא יעזבו דרכם הרעה כמו )שיר /השירים/ א( נתן ריחו )בראשית לא( ולא נתנו להרע עמדי )במדבר כא( ולא נתן סיחון: ) לא יתנו - לא יעשו מעשי' שישובו או לא ינוחו על דרך על כן לא נתתיך: ) לא יתנו - כמו ולא נתן סיחון לא יתנני השב רוחי והדומים להם ענין עזיבה והנחה אמר לא יניחו אותם מעלליהם הרעים לשוב אל אלקיהם כלו' כ"כ הרבו לפשוע עד שלא נשאר להם דרך לתשובה עד שיקבלו ענשם או פירש כ"כ הם דבקים במעשיהם הרעים עד שאפי' יהרהרו פעם אחת תשובה בלבם הם מתחרטים מיד: כי רוח זנונים בקרבם - המתעה אותם: ואת ה' לא ידעו - לא דרשוהו אפילו פעם אחת אלא תמיד הם דבקים במעשיהם הרעים וי"ת ואולפן וגו': ) לא יתנו - לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה' כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה': ) לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלקיהם. שעתה לא יעזבו את מעלליהם הרעים לשוב אל ה', ולא יועיל המוסר שלי שישובו בתשובה, וזה משני טעמים, א( כי רוח זנונים בקרבם שהם מלאים מרוח המינות והתאוה לע"ז ולזנות, ב( מצד כי את ה' לא ידעו, וא"כ עתה בעת הזאת ידעתי כי לא יתנו ויעזבו מעלליהם הרעים, ולא אועיל במוסר שאייסר אותם, ובכ"ז הגם שעתה לא יועיל מוסרי להם יבא העת שיתנו לבם אל המוסר הזה, והוא בעת אשר: 4

5 ו) ו) ו) ו) ו) ה) ה) ה) ה) ה) רש"י הושע פרק ה פסוק ה ) וענה גאון ישראל - וימאך יקר דישראל כמו )שמות י( לענות מפני לשון עוני והכנעה: בפניו - ואינון חזן ודונש בן לברט פירשו לשון עדות בבא להם פורענות' יעיד בהם ובפניהם גאוה וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני: ) וענה - אמר יפת כמו בני יענה ואין לו טעם רק הוא מגזרת עני: ) וענה גאון ישראל בפניו - כמו שאמר הוי עטרת גאות שכורי אפרים אמר כי גאונו יעיד בפניו כשיקבל עונשו עליו וי"ת וימאך יקר ישראל ואינון חזן תרגם וענה מלשון הכנעה כמו לעשות מפני ופי' גאון ישראל גדולתם ויקרם וכבודם ומה שאמר ואינון חזן כלומר בעודם בארצם טרם גלותם יראו בהכנעתם ושפלותם תחת הכבוד שהיה להם מתחלה: וישראל ואפרים - אמר אפרים בעבור ירבעם בן נבט המתעה אותם ובעבור שבטו שהוא שבט אפרים וישראל אמר בעבור שאר ישראל שהלכו אחריו כלם יכשלו בעון העגלים: כשל גם יהודה עמם - כי אפילו יהודה שהיה בחלקו בית המקדש עזב עבודת השם יתברך לעבוד אלהים אחרים וגם הוא יכשל בעונו: ) וענה - יכנע גאון ישראל בפניו ר"ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו: יכשלו בעונם - ויבא עליהם מכשול בגמול עונם: גם יהודה וגו' - בעת ימולא סאתם: ) וענה גאון ישראל בפניו. עת יכנע גאונו וירגיש בעצמו כי מקבל עונש על מעלליו, ועת אשר ישראל ואפרים יכשלו ויפלו, וידעו כי היא בעונם, וגם יהודה יכשל עמהם ויקבל עונשו, ואז בעת ההיא יקבלו מוסר, כי אז: רש"י הושע פרק ה פסוק ו ) בצאנם ובבקרם - בקרבנותיה': חלץ - נשמט כמו )שמואל ב ב( וקח לך את חליצתם בגדים שתשמט מעליהם: ) בצאנם - שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם: חלץ - כבודו מהם כאשר יאמר אלכה ואשובה אל מקומי ולמה חלץ מהם כי בה' בגדו: ) בצאנם ובבקרם ילכו - שבט יהודה ישובו לעבודת הקל יתברך בבית המקדש זהו בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' וזה היה בימי יאשיהו שבערו העכו"ם ושבו לעבוד את השם ועשו פסח ואמר כי לא נעשה כפסח הזה וגו': ולא ימצאו חלץ מהם - לא מצאוהו כשבקשוהו כי כבר נגזרה גזרה כמו שכתוב אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה ביהודה וגו' ואמר ואת יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל וגו': חלץ - נפרד מהם וסר מעליהם והוא פעל עומד וכיוצא וחלצה נעלו חלצו שד: ) בצאנם - עם כי ילכו בני יהודה אל בה"מ לחלות פני ה' עם הבאת קרבנות עכ"ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם: ) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה'. אז לא יעמידו עוד שומרים למנוע את העם מלכת ירושלים, כי בהפך אז ילכו לבקש את ה' בירושלים ויביאו עמם צאן ובקר להקריב בבהמ"ק, אבל אז לא יועיל להם הבקשה כי לא ימצאו אותו עוד, כי כבר חלץ מהם והתרחק מאתם, )וגם ר"ל כי מה שיבקשו את ה' בחוץ 5

6 ז) ז) ז) ז) ז) ח) ח) ח) ע"י קרבנות בזה לא ימצאו אותו, כי לא בבית מקדשו ימצא ה' רק בתוך לב האומה ובקרב נפשם שם מעונו עת יתקדשו וילכו במצותיו, כמ"ש ושכנתי בתוכם, ואחר שחלץ מהם ומתוכם לא ימצאו אותו מבחוץ(: רש"י הושע פרק ה פסוק ז ) בנים זרי' ילדו - שנתחתנו עם עכו"ם: יאכלם חדש - חדש אב: ) עתה יאכלם - אלה הבנים עם חלקיה' חדש רע כמו כי קרוב יום אידם ור' ישועה אומר חדש אב ויפת אמר כי חדש הוא חגור חרב כמו והוא חגור חדשה: ) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו - כמשמעו שהתחתנו בעכו"ם ובעבודת כוכבים שלהם וזהו בגידה בה' שצוה אותם לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי ות"י במימרא דה' שקרו ארי בנין מבנת עממיא קיימין להון ויש לפרש כי בנים זרים ילדו שהלכו בחקות העכו"ם וכן אמר ובילדי נכרים ישפיקו ותרגם יונתן ובנימוסי עממיא אזלין: עתה יאכלם חדש את חלקיהם - עתה בקרוב יבא חדש שיאכל האויב אותם ואת חלקיהם רוצה לומר שדותיהם וכרמיהם כמו ואכלה את החלק כמו שהוא חלקת השדה והחדש הזה הוא חדש תמוז שהובקעה העיר וחדש אב שחרבה או פירש חדש בזמן מועט כמו חדש וכן ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד לדעת יונתן רוצה לומר חדש בחדש כלומר תמיד יאכלם האויב יום ביום וחדש בחדש וכן תרגם יונתן כען איתי עליהון עממיא ירח בירח ויבזון ית פרי ארעהון: ) בה' בגדו - מרדו בה' כי ילדו בנים זרים כי לקחו בת עובדי כוכבים והבנים הולכים אחר האם וילדו א"כ בנים הזרים מהם: עתה - ר"ל בזמן קרוב הנה החדש המוכן להם הוא חדש אב הוא יאכל אותם ואת חלקת שדותיהם ר"ל בימי החדש הזה יקבלו גמולם: ) בה' בגדו. יספר פה איך יכלה מלכות יהוא, כמו שאמר )סי' א'( כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, וזה היה בעת שמלך זכריה בן ירבעם שמלך ששה חדשים ויקשור עליו שלום בן יבש ויכהו קבל עם וימלך ירח ימים בשומרון )כמ"ש מ"ב ט"ו(, עז"א בה' בגדו כי בנים זרים ילדו זה זכריה שהיה זר במעשיו למקום, לכן עתה יאכלם חדש הוא שלום בן יבש שמלך חדש ימים, הוא יאכל וישבית את חלקיהם ר"ל שבחדש אחד אכל את כל בית יהוא: רש"י הושע פרק ה פסוק ח ) תקעו שופר - שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליה': הריעו בית און - אחריך הגייס הולך אתה בנימין זאת הריעו בבית און וי"ת תקעו שופר בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם און ושבר גדול: אחריך בנימין - על שאחרתם וחזרתם אחור מלעלו' לרגל לב"המ שהוא בחלקו של בנימין: אחריך בנימין - על איחורך את בנימין: ) תקעו - הטעם השמיעו זאת וידעו הכל כי אפרים הודעתי נאמנה משפט נאמן כמו גזרה והדומה לה: ) תקעו שופר - כמו שתוקעים בשופר להזהיר העם ולהתאסף אל העיר והצאן ואלו המקומות הם לבנימין ובית און היה לבני יוסף לאפרים סמוך לבנימין כי ארץ חלק בנימין היתה בין יהודה ובני יוסף: 6

7 ח) ח) ט) ט) ט) ט) אחריך בנימן - הנה האויב אחריך בנימן כי כבר כבש ארץ אפרים וי"ת נבייא ארימו וגו': ) תקעו שופר - להזהירם מחרב הגייסות הבאים: חצוצרה - מוסב על תקעו לומר תקעו בחצוצרות ברמה להיות נשמרים מהחרב: אחריך בנימין - ר"ל כי האויב הולך אחריך להלחם בך: ) תקעו. כבר התבאר למעלה )סי' א' וסי' ד' ט"ו( שבעת שמלך ירבעם בן יואש שאז התחיל הושע לנבאות היו שבט יהודה ובנימין נכנעים תחת מלכות אפרים מעת שכבש יואש את אמציה מלך יהודה, וכן בימי פקח בן רמליה נלחמו בני ישראל עם בני יהודה וכבשום תחתם, וזה היה בימי אחז )כנזכר במ"ב ובישעיה סי' ז'(, ונחלת בנימין היה שכן לנחלת בני יוסף כנז' ביהושע, והיתה בעתים האלה תחת מלכות אפרים, הנביא מצוה לבני בנימין שיתקעו שופר בגבעה שהיתה לבנימין, ויתקעו בחצוצרה ברמה שהיתה ג"כ לבנימין ושיריעו בבית און שהיה ג"כ בגורל בנימין )כמ"ש ביהושע בנחלת בנימין והיה תוצאותיו מדברה בית און( בכל אלה המקומות יריעו ויזהירו את העם לאמר אחריך בנימין שלא ילכו אחרי מלכות אפרים רק שילכו אחריך אתה בנימין, שהוא מחובר למלכות יהודה, ויפרדו ממלכות אפרים: רש"י הושע פרק ה פסוק ט ) לשמה תהיה ביום תוכחה - וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה: אפרים לשמה וגו' - בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב"ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקדוש ברוך הוא בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר וחס /חס/ ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיה' ואמרו הא אלקא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנא' בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: ) אפרים לשמה תהיה - עדת אפרים: ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה - כשהוכחתים במדבר כשהיו כל השבטים כאחד הודעתי אותם נאמנה כלומר דבר אמת אם בחקותי תלכו אם תשמעו אם לא תשמעו וכיון שלא שמעו לי אחריב את ארצם ואגלה ממנה כי כן הודעתים באמת וי"ת ביום תוכחה ביום תשלומת חובין, ובדרש רבי אבהו אמר בשם רבי יוסי בר' חנינא ביום שנתווכח הקדוש ברוך הוא עמהם בדין אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותם וכי משוא פנים יש בדבר וח"ו שאין משוא פנים אלא שעדיין לא נתמלאת סאתם וכיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם ואמרו הא אלקא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה הודעתי שאני נאמן: ) ביום תוכחה - ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם: בשבטי ישראל - בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם: ) אפרים. באר הטעם שיפרדו ממלכות אפרים, מפני שאפרים תהיה לשמה ביום תוכחה, היינו ביום המוגבל לה' להוכיח להם על עונותיהם ולשלם להם גמול, בשבטי ישראל מוסב למטה, ושיעור הכתוב וסדרו: רש"י הושע פרק ה פסוק י 7

8 י) י) י) י) י) ) כמסיגי גבול - כאד' המדביק גבול חבירו כך הם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חבריה' המלכים לפיכך עליהם אשפוך וגומר וכמשמעו היו גוזלים שדות אך קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי: ) היו - עושים רע לאשר הם ברשותם: כמסיגי גבול - בסתר על כן אענישם: ) היו שרי יהודה כמסיגי גבול - בסמ"ך כמו ארור משיג גבול רעהו וכ"ף כמסיגי לאמת הדבר כמו כ"ף השבעה לי כיום כי אותו כהיום והדומים להם, ואמר כי שרי יהודה היו מסיגי גבול רעיהם החלושים שהיתה להם נחלה סמוך לנחלתם והיו מסיגים גבולים ולוקחים מנחלתם כמו שאמר בנבואת יחזקאל ולא יונו עוד נשיאי את עמי להונותם מאחוזתם ורש"י פירש כי כאדם המדבק גבול חבירו כן הם מהרו לאחוז דרכי חבריהם לפיכך אשפוך וגו', ורבינו סעדיה ז"ל פי' כמסיגי גבול המצות היו שרי יהודה כמו שרי אפרים שהסיגו גבול המצות ועברו על אלות הברית כן עשו הם, ואאז"ל פירש השרים היו כמו מסיגי גבול שהיו צועקים לפניהם בעלי הגבול כי חביריהם היו מסיגים גבול שדותיהם וכרמיהם או בתיהם והם לא היו מקשיבים לצעקתם והנה השרים כמו המסיגים שסומכים את ידיהם בהסגתם הגבול, והחכם רבי אברהם פירש עושים רע לאשר היה ברשותם כמסיגי גבול בסתר: ) היו שרי יהודה - ועכ"ז לא לקחו שרי יהודה מוסר ואחזו בדרכי עשרת השבטים כמו מסיג גבול רעהו לאחוז משלו ולכן גם עליהם אשפוך כמים עברתי: ) בשבטי ישראל היו שרי יהודה כמסיגי גבול, הודעתי נאמנה כי עליהם אשפוך כמים עברתי. ר"ל בשבטי ישראל שהם עשרת השבטים, אשר עתה היו שרי יהודה, ר"ל שהם נהיו עתה שרים ומושלים על יהודה, )והם דומים בזה כמסיגי גבול של מלכות בית דוד, כי יהודה שייך למלכות ב"ד שהבטיח לו ה' לתת ניר לבניו כל הימים שיהיה לו שבט אחד כמ"ש במ"א ט'( בשבטי ישראל אלה הודעתי נאמנה )היינו גזרה נאמנה וחרוצה( שאשפוך עליהם כמים עברתי, כמ"ש )ישעיה ז'( ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, והנה גדר העברה הוא שמעניש בעברתו גם את הבלתי חוטא עם החוטא, כי עקר החוטא היה שבט אפרים שהוא בית המלכות שהם עשו את העגלים, ושבטי ישראל שהם העם מיתר השבטים היו נפתים אחריהם והיו כאנוסים וכמפותים ובכ"ז ע"י החרון אף שיש לי על שבט אפרים תעבור העברה כללית להעניש גם את יתר השבטים, כמים הנשפכים שהולך ומתפשט לכל צד: רש"י הושע פרק ה פסוק יא אי) ) עשוק אפרים - ביד העכו"ם: רצוץ משפט - מיוסר ביסורים ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל: אי) ) עשוק אפרים - עשקוהו מלכיו ורימוהו: כי הואיל הלך - שנים פעלים עוברים כמו הגשם חלף הלך לו כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים והוא צו כמו צו לצו ויפת אמר כי אפרים יהיה עשוק מהגוים: אי) ) עשוק אפרים - ביד האומות שעשקוהו ורצצוהו במשפטים קשים ולמה בא לו כל זה כי הואיל הלך אחרי צו לפי שרצה ללכת אחרי מצות ירבעם בן נבט הואיל הלך כלומר ברצונו הלך שזה כמה שנים לא סר מדרכו הרעה ומאד התרצה בדבר הרע ההוא: צו - שם כמו מצוה וכן צו לצו בשקל קו ואף על פי שחסר ירבעם שלא זכרו אחרי צו כן מנהג המקרא במקומות לחסר במקום שהענין מובן וידוע היה כי לא היו הולכים באותו הדור אחרי מצות הקל כ"א אחרי מצות ירבעם לפיכך שנה ה' לגרעון ואמר במקום מצוה צו וי"ת אניסין דבית אפרים וגו': 8

9 אי) ) עשוק - הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ"א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר: אי) ) עשוק אפרים. ר"ל השבטים הם יהיו למשסה רק ע"י העברה הכללית לא ע"י המשפט, אבל שבט אפרים עצמו שהוא החטיא את הרבים הוא יהיה רצוץ משפט, לא מצד העברה רק מצד המשפט והדין, כי הואיל ר"ל שהוא התחיל בעברה תחלה והלך אחרי ציוי של ירבעם שהיה משבטו והם החזיקו בידו בדבר העגלים להחטיא את הרבים: רש"י הושע פרק ה פסוק יב בי) ) וכרקב - תולעת האוכל העץ ושוחקו: בי) ) ואני - טעם שאכלם: בי) ) ואני כעש לאפרים - כן אהיה לאפרים וליהודה כמו העש שאוכל הבגדים: וכרקב - האוכל העצם והעץ כלומר כן אכלה אותם: בי) ) ואני כעש - לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה: בי) ) ואני כעש לאפרים. ר"ל הענין המכלה ומשחית את אפרים ויהודה אינו ענין טבעי רק השגחיי, שאני המשחית אותם כעש וכרקב המכלים וממיקים את הכל, ומדמה את ה' שהוא כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה, כי העש בא אל הדבר מבחוץ, והרקב הוא בא מן הדבר עצמו שנרקב ונימוק, עפ"ז מצייר את ה' שבא אל אפרים מבחוץ להשחיתו, כי אינו שוכן באפרים כי שכינתו הוא בציון ובא מציון לאכלו ולכלותו כעש הנכנס מבחוץ, אבל ביהודה שהוא שוכן שם דומה כרקב שסבת הרקבון נמצא בתוכו, וירא אפרים את חליו אבל הם לא השכילו כי ה' הוא המכה אותם ומשחיתם, וחשבו שהוא חולי ומזור טבעי שצריך לבקש רפואות טבעיות להסיר החולי ולהבריא את הגוף, ולכן שלח אל מלך אשור שהוא ירפא את חולי הגויה הכללית בחילו ובמחנהו, וכיון בזה על מה ששלח מנחם בן גדי אלף ככר לפול מלך אשור להחזיק הממלכה בידו )כמ"ש במ"ב ט"ו( ואחז שלח לו שוחד ומנחה להחזיק בידו נגד פקח בן רמליה ורצין מלך ארם שנלחמו עליו כנזכר )שם ט"ז(. וצייר שאפרים ראה את חליו ויהודה ראה את מזורו, כי יש הבדל בין חולי ובין מזור, שהחולי הוא החולי הבא מבפנים מסבת השחתת המזג וחולשתו, והמזור הוא הבא ע"י מכה שהוכה מבחוץ וזורים עליו אבק סממנים מבחוץ, כי אפרים שלח אל מלך אשור שיחזיק הממלכה בידו נגד המרד שנתהווה בפנים, שזה דומה כחולי פנימית, ויהודה שלח אליו שיושיעהו מיד המלכים הלוחמים עליו ומכים אותו מבחוץ, שזה דומה כמזור ומכה הבא מבחוץ, וילך אפרים אל אשור שישקיט המרד הפנימי וירפא החולי, וישלח, ויהודה שלח אל מלך ירב, ר"ל ששלח שלוחים אל מלך אשור שיריב את ריבו נגד פקח ורצין הקמים עליו שהוא המזור שמבחוץ, ושניהם לא השיגו את תקותם, שנגד מה שהלך אליו אפרים שירפא החולי הפנימית, אמר והוא לא יוכל לרפא לכם, וכמ"ש אצל מנחם בן גדי ולא עמד שם בארץ, ונגד מה ששלח אליו יהודה שיגהה מזורו החיצון אמר והוא לא יגהה מכם מזור, כמ"ש אצל אחז )דה"ב סי' כ"ט( ויצר לו ולא חזקו: רש"י הושע פרק ה פסוק יג )יג( מזורו - לשון חולי: וילך אפרים אל אשור - זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד )מלכים ב ח(: וישלח - יהודה: 9

10 אל מלך ירב - זה אחז שנתן שוחד לתגלת פלאסר לעוזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליה )מלכים ב טז(: והוא לא יוכל לרפוא לכם - מהרבה גדודים מפלשתי' וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בדברי הימים כד( כי חלק אחז את בית ה' ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו: ולא יגהה מכם מזור - לא יסור מכם מכאוב ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות ל' כאשר הוגה מן המסלה )שמואל ב כ( הורו והוגו מלב )ישעיה נט( הגו סיגים מכסף )משלי כה(: )יג( וירא, את מזורו - מכה שהיא צריכה שיזורו אותה: וישלח - יהודה כי כן אחריו ירב שם מקום באשור: יגהה - כמו ייטיב גהה מראית העין: )יג( וירא, מזורו - כמו מכתו כי המכה לפי שיזורו אותה נקראת מזור אמר כשראו אפרים ויהודה שהאויבים באים עליהם תמיד ושוללים אותם בקשו עזר ממלך אשור ולא שבו אלי ולא בקשו עזר ממני אלא מבשר ודם שלא יוכל לעזור אותם אם אין רצוני: וישלח - ר"ל וישלח יהודה כי כבר זכר שניהם ובפסוק זה זכר אפרים בפירוש ויהודה בסתם כי כבר זכרו בסמוך: וילך אפרים - ר"ל המלאכים ששלח, או אמר וילך על מנחם שהלך לפול מלך אשור כאשר בא על הארץ ויתן מנחם לפול מלך אשור אלף ככר כסף וגו' ולא הואיל כלום אלא לפי שעה כי מלך אשור הוא שהחריב את הארץ גם שוסים אחרים שסו אותם ולא עזרם מלך אשור וכן אחז מלך יהודה שלח למלך אשור, ואמר ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו: ירב - הוא שם עיר בארץ אשור ובזה הספר זוכר אותו שתי פעמים ואפשר כי אשור היו לו שני שמות: לא יוכל לרפא - לפי שהמשיל הצרה לחולי אמר לרפא: ולא יגהה - כלומר ולא ירפא וכן לב שמח ייטיב גהה רפואה אפילו מזור אחד מכם לא ירפא וי"ת וחזא אפרים וגו': )יג( וירא - וכאשר יראה אפרים בזמנו את חלי צרותיו ויהודה בזמנו מכת מכאובו: וילך אפרים - הוא הושע בן אלה ששלח אל מלך אשור שיהיה לו לעבד: וישלח - על יהודה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלך אשור לעזור לו מול רצין ופקח כמ"ש )במ"ב =במלכים ב=(: לא יוכל לרפוא - ר"ל לא יהיה לך לעזר: ולא יגהה - לא ירפא מכם המכה ר"ל לא יציל אתכם מהרעה: )יג( חליו, מזורו. שם מזור בא על זריית אבק סממנים שיזרו על המכה שעל הגוף כמו לא זורו )ישעיה א'(, אין דן דינך למזור )ירמיה ל"א(, ועי"כ יקרא גם המכה החיצונה בשם מזור ע"ש זריית האבק המרפא אותה, גם י"ל שנקרא מזור על שסוחטים אותם להוציא ממנה הליחה, מענין ויזר את הגזה )שופטים ו'(, והחולי היא פנימית וצריך רפואה ע"י שתיית משקים או הרקות, ועז"א נגד החולי והוא לא יוכל לרפוא לכם ונגד המזור ולא יגהה מכם מזור, ומלת יגהה מענין הוצאה, כמו הגו סגים מכסף )משלי כ"ה(, שלא יוציא המכה, או שלא יוציא הליחה המתעפשת, וילך אפרים אל אשור, וישלח אל מלך ירב. אפרים הלך בעצמו, ולא אל המלך לבדו רק אל אשור כלו, כי כולם נעשו עבדים למדינת אשור, אבל יהודה שלח רק שלוחים, ולא אל אשור רק אל המלך, ולא להשתעבד אליו רק שירב ריבו מיד שונאיו, לכן קראו מלך ירב: רש"י הושע פרק ה פסוק יד די) ) אשא ואין מציל - אשא את הטרף: 10

11 די) ) כי - בתחילה אמר ואני כעש בפנים מהגוף ועתה כשחל בחוץ ומי יוכל לרפא לכם: די) ) כי אנכי - איך יוכל מלך אשור להועיל לכם אפילו אם נרצה כי אנכי לכם כשחל ואין מציל מידי: אני אני - הכפל לחזק הענין וכן ראו עתה כי אני אני הוא: די) ) כי אנכי - כי אני אהיה כשחל מול אפרים וגו', ואני אטרפם ואלך לי עם הטרף ואשא אותם ואין מי מציל מידי ר"ל אם אני אחפוץ ברעתם מה יעזור להם אשור: די) ) כי אנכי כשחל לאפרים. כי אינה חולי ומכה טבעיית שיוכל איש לרפאות ולהציל, כי אני המכה בם כשחל וככפיר, וכבר הזכירו בספורי הטבע כי האריה בעודו צעיר לימים שאז נקרא בשם כפיר לא יצא חוץ לסוכתו לטרוף טרפו, רק ישב בסוכה למו ארב לטרוף את הקרב אל מעונתו לבד, וכשבא במעמד האריה והשחל שהוא האריה הזקן אז יצא לחוץ לטרף טרף ולהביא ללבאותיו, ועז"א כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה כי לאפרים ידמה כשחל שבא ממקום אחר לטרוף טרפו, כן בא ה' עליהם מציון ששם סוכו ומעונתו, אבל לבית יהודה דומה ככפיר שטורף במקום אשר הוא שוכן שם, כי משכנו ביהודה, )והוא עצמו מ"ש כי אנכי כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה(. אני אני ר"ל ואיך שיהיה אין רעתם ענין טבעי או מקריי רק השגחיי, כי אני אני הוא הטורף, בין באפרים ששם אטרף ואלך, ר"ל שאלך עם הנטרף להוליכו למקומי כדמיון השחל שטורף ונושא למרחוק, ובין ביהודה ששם אני טורף בסוכתי, שם אשא ולא אלך, כי מקומי שם, כדמיון הכפיר, ובשני מיני טריפות אלה אין מציל מידי, ולא יועיל אשור לכם: רש"י הושע פרק ה פסוק טו )טו( אלך - אסתלק מהם ואשובה אל השמים: אל אשר יאשמו - יחזיקו עצמם כאשמים להודות על אשמתם: ישחרונני - יבקשונני: )טו( אלך - לי ואין רודף אחרי או אלך עם הטרפה והנכון שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריו: אלך עד אשר יאשמו - שיודו שאשמו או כטעם שממה תשם שומרון, והאדמה לא תשם חסר אל"ף: ישחרונני - יבקשוני כשחר ויאמרו אלה לאלה לכו, אמר טרף בעבור ככפיר: )טו( אלך אשובה אל מקומי - כלומר אסלק שכינתי מהם ואשובה אלי בשמים שהוא מקום כבודי כי הם הקילוני ולא ישכון כבודי ביניהם: עד אשר יאשמו - האל"ף והשי"ן בשו"א וענינו עד שישימו עצמם אשמים וכת"י עד דידעון דחבו: ישחרנני - ידרשוני ויבקשוני כמו אם תשחר אל והדומים להם והנו"ן הראשונה כנו"ן ישמעון הנוספת פעמים בעתידי הרבים: )טו( אלך - אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים: עד אשר יאשמו - שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם: בצר - הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם: )טו( אלך. נגד מ"ש אני אטרוף ואלך מוסיף לאמר לא לבד כי אלך מאפרים לירושלים כי גם אשובה אל מקומי, שאתרחק מציון ג"כ ואשוב לשמים להתרחק מהם לגמרי, עד אשר יאשמו, וזה ימשך עד עת שישובו בתשובה מעצמם ע"י שיאשמו ובקשו פני, ר"ל שיכירו אשמתם ויבקשו פני וישובו בתשובה, או אם לא יכירו אשמתם מעצמם, עכ"פ בצר להם ישחרונני תמצאנה אותם רעות רבות וצרות ואז ישחרונני ע"י תוקף הצרות: 11