Isaiah Chapter 59 י ה ו ע י ש אז נ ו, ה ו לא-כ ב ד יע ; ה וש מ י ד-ה', ה צ ר לא-ק ן ה א. מ וע ש מ ל ב ין םכם, ב ינ ל ים, בד מ י ה םכם, י א ם-ע ו נ כ י

תמליל

1 Isaiah Chapter 59 י ה ו ע י ש אז נ ו, ה ו לא-כ ב ד יע ; ה וש מ י ד-ה', ה צ ר לא-ק ן ה א. מ וע ש מ ל ב ין םכם, ב ינ ל ים, בד מ י ה םכם, י א ם-ע ו נ כ י ב. מ וע ש םכם--מ מ פ נ ים יר ת ה ס םכם, י או ט ו ח םכם; א לקי ; םבע ו ן םכם י םאצ ב ע ו ו ם, בד א ל נ ג םכם כ פ י כ י ג. םגה ם ה ע ו ל ה םכם, םקר--ל ש ונ םש ב ר - ד םכם, י פ ו ש ע ל- ב ט וח םבא מ נ ה; פ ט נ ש ו א ין םדק, םצ ב א ר א ין-ק ד. אוםן ו ה ול יד ל ע מ ה ר ו ו א, םבר-ש ו ד ה ת כ ל א ה ג ; יםא ר ע כ ב יש י ר ו ק ע, ב ק צ פ ע ונ י ביצ י ה. םעה םאפ ע ב ק ת םרה ז ו ה י מ, םהם ב יצ י מ םהם; י ע ש ב מ כ ס י ו לא םגד, םב ל י לא-י ה םהם י ר ק ו. םהם ב כ פ י ס, ח מ ע ל פ י- אוםן, ע ש מ םהם, י ע ש מ ; י נ ק ם ד ך פ ל ש ר, ה ו ימ צ, י ר ע ל ר םהם, ג ל י ר ז. ם ס ל ו ב מ םבר, םש ו ד אוםן--ש ב ו ח ש מ םהם, י ב ש ח מ ם; ע ג ל ו ב מ פ ט ש מ ו א ין ע, י ד לא ל ום ש םר ך םד ח ע י ד, לא ב ה ך ר ד ל םהם--כ ל ש ע ק םהם, י יב ו נ. ל ום ש ה; ק,צ ד יג נ ש ו לא םמ נ, מ פ ט ש מ ח ק ר ע ל-כ ן, ט. ל ך נ ה ב א פ ל ו ה ו ל נ ג םש ך, נ ה-ח ו ה ל א ור םה נ ק ל נ כ ש ה; ש נ ג ש ע ינ י ם כ א ין יר, ק ים כ ע ו ר ה ש נ ג ש י. ים כ מ נ ים מ ב א ש םשף, כ נם י ם ר ב צ ה 1 Behold, the LORD'S hand is not shortened, that it cannot save, neither His ear heavy, that it cannot hear; 2 But your iniquities have separated between you and your God, and your sins have hid His face from you, that He will not hear. 3 For your hands are defiled with blood, and your fingers with iniquity; your lips have spoken lies, your tongue muttereth wickedness. 4 None sueth in righteousness, and none pleadeth in truth; they trust in vanity, and speak lies, they conceive mischief, and bring forth iniquity. 5 They hatch basilisks' eggs, and weave the spider's web; he that eateth of their eggs dieth, and that which is crushed breaketh out into a viper. 6 Their webs shall not become garments, neither shall men cover themselves with their works; their works are works of iniquity, and the act of violence is in their hands. 7 Their feet run to evil, and they make haste to shed innocent blood; their thoughts are thoughts of iniquity, desolation and destruction are in their paths. 8 The way of peace they know not, and there is no right in their goings; they have made them crooked paths, whosoever goeth therein doth not know peace. 9 Therefore is justice far from us, neither doth righteousness overtake us; we look for light, but behold darkness, for brightness, but we walk in gloom. 10 We grope for the wall like the blind, yea, as they that have no eyes do we grope; we stumble at noonday as in the twilight; we are in dark places like the dead. יא םה נ ק םגה; נםה ה ג ה ו כ י ונ ים כ ל נ, ב ים כ ד םמה נםה 11 We all growl like bears, and mourn sore like 1

2 . םמ נ מ ה ח ק ר ל יש ע ה ו אי ן, פ ט ש ל מ doves; we look for right, but there is none; for salvation, but it is far off from us. ה ע נ ינ או ו ח ט םד ך, נםג ע ינ פ ש ב כ י-ר יב. ע נ ם י ד ינ ו ע ו נ נ, א ת ע ינ כ י-פ ש ב נ : םבר- ד ינ ; א לה ר אח מ ו נ ס וג ב ה', ו כ ח ש ע פ ש יג. םקר י-ש ב ר ד ל ב מ ג ו ו ה ר ו ה ה, ר ו ס םשק ע כ י- ד: ע מ ת ח וק ר מ ה ק צ ד פ ט, ש מ אח ור ג ס ו ה יד } }ס ל ב וא. לא- כ ל ח ה נ כ םמ, א ח וב ב ר ל ה כ ש א ו י ר ת ול ל; ש מ ע ר מ ו ס ר םר, םד נםע םמ א ה י ה ו ת טו. פ ט ש מ כ י-א ין ב ע ינ יו, ע ו י ר ה' פ ג יע ; מ א ין כ י ם ת ומ ו י ש א יש, כ י-א ין א ו י ר טז. ה כ ס מ ה יא ו ק ו צ ד ע ו, ז ר ל ו ע ו ת וש אש ו; ב ר י ש ע ה ו כ וב ע י ן, ר כ ש ה ק צ ד ו י ל ב ש יז. נ אה ק ע יל, כ מ ו י ע ט םש, ל ב ת ם, נ ק י ב ג ד ו י ל ב ש ג מ ל יו, ל צ ר ה מ ל ם--ח י ש כ ע ל ל ו, ג מ כ ע ל יח. ל ם י ש ג מ ל ל א י ים, י ב יו; ל א םמש םש ח- ז ר מ מ י הו ה, ם םא -ש ב ע ר מ מ א ו י ר יט. ב ו ה ס ס נ ה' ח ר צ ר, כ נ ה ר כ י-י ב וא םא -כ ב וד ו: 12 For our transgressions are multiplied before Thee, and our sins testify against us; for our transgressions are present to us, and as for our iniquities, we know them: 13 Transgressing and denying the LORD, and turning away from following our God, speaking oppression and perverseness, conceiving and uttering from the heart words of falsehood. 14 And justice is turned away backward, and righteousness standeth afar off; for truth hath stumbled in the broad place, and uprightness cannot enter. {S} 15 And truth is lacking, and he that departeth from evil maketh himself a prey. And the LORD saw it, and it displeased Him that there was no justice; 16 And He saw that there was no man, and was astonished that there was no intercessor; therefore His own arm brought salvation unto Him; and His righteousness, it sustained Him; 17 And He put on righteousness as a coat of mail, and a helmet of salvation upon His head, and He put on garments of vengeance for clothing, and was clad with zeal as a cloak. 18 According to their deeds, accordingly He will repay, fury to His adversaries, recompense to His enemies; to the islands He will repay recompense. 19 So shall they fear the name of the LORD from the west, and His glory from the rising of the sun; for distress will come in like a flood, which the breath of the LORD driveth. כ. ה' ב--נ א ם, ב י ע ק ע םפש ב י ל ש ג וא ל, ל צ י ון ב א 20 And a redeemer will come to Zion, and unto them that turn from transgression in Jacob, saith the LORD. םשר א י ח ה'--ר ר אמ ם א ו י י ב ר א ז ו א נ י, כא פ י ך מ לא-י מ ש ב פ י ך: י ת מ םשר-ש א י ב ר ד םלי ך, ע,ו ע ד- ה ע ת מ ה', ר אמ ע ך, ז ר ע זםר פ י מ ע ך ז ר פ י מ } }ס ע ול ם. 21 And as for Me, this is My covenant with them, saith the LORD; My spirit that is upon thee, and My words which I have put in thy 2

3 א) א) א) א) א) ב) ב) ב) ב) ב) mouth, shall not depart out of thy mouth, nor out of the mouth of thy seed, nor out of the mouth of thy seed's seed, saith the LORD, from henceforth and for ever. {S} רש"י ישעיהו פרק נט פסוק א ) הן לא קצרה - א אשר לא נושע ם לא מקוצר ידו הוא: ) הן, הנה שב הנביא להוכיח עוד בני הגולה, ובאחרונה אמר, ואני זא ברי י, והנה כל הפרשיו דבקו, וטעם הן לא קצרה, דעו כי לא קצרה יד השם מהושיעכם: ) הן לא קצרה - אחר שהשלים להורו ם על המעשים הטובים ושיסורו מהמעשים הרעים שב להוכיחם עוד על רוע מעשיהם, ואמר כי לשוא י לוננו על הקל, ואומרים למה צמנו ולא ראי, ואמר להם זה שלא ראה הקל צומכם ולא הושיע א כם מאויביכם לא מפני שקצרה ידו מהושיע ולא מפני שכבדה אזנו משמוע כי הוא שומע צעק כם ובידו להושיע א כם אלא שעונו יכם גרמו לכם והם מבדילים ביניכם לבינו והרי הוא כאילו אינו שומע או כאלו אין כח בידו להצילכם, ולמה מפני עונו יכם: הס ירו - עובר לשלישי: ) הן לא קצרה - אמר לא בעבור שקצרה ידו ולא יוכל להושיע ולא בעבור שכבדה אזנו מלשמוע קול צעק כם מצר האויב: ) הן. בל חשוב שה' מונע מהושיע לכם מפני חסרון היכול, כי לא קצרה יד ה' מהושיע. וכן לא וכל לומר שמונע מהושיע מפני חסרון הידיעה וההשגחה בצעריכם, כי לא כבדה אזנו משמוע. אך מה הסבה שאינו מושיע א כם, אין זא : רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ב ) הס ירו פנים - גרמו לכם שהס יר פניו מכם: ) לבין אלקיכם, למ"ד עם בין, והיא לבד' ספיק, או מל בין: הס ירו פני' מכם כדרך לשון בן אדם שיס יר פניו ואזניו שלא יראה ולא ישמע: ) כי אם - מפורש הוא: ) כי אם - רק העונו שעשי ם הם המבדילים ביניכם לבין אלקיכם ולכן לא יפנה אליכם: הס ירו - הם גרמו להס יר פני המקום מכם לבל שמוע צעק כם: ) כי אם עונו יכם שהם הבדילו בינכם לבין אלקיכם וחטא יכם. העון הוא בסב הכפירה וההכחשה וזה היה קיר מבדיל לגמרי עד שא"א שי קרב ה' אליכם מפני החומה הזא המבדל ביניכם, עד שההבדל הזה מונע הקורבה משני הצדדים, בין מצד הקל, בין מצד האדם, אחר שמכחיש א ה' וכופר ב ור ו, ועז"א ביניכם לבין אלקיכם, אבל החטאים הם מה שאדם חוטא מצד ה אוה לא מצד הכפירה, וזה אינו מבדיל בין האדם ובין ה', רק שהם מס ירים פני ה' בל ישמע צעק ם. )וזה מגביל, הן לא קצרה יד ה' כי אם עונו יכם היו מבדילים, ועל ידם אינו ביכול להושיע א כם כי קיר מבדיל ביניכם, ולא כבדה אזנו כי אם חטא יכם הס ירו פנים(: 3

4 ג) ג) ג) ג) ג) ד) ד) ד) ד) רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ג ) נגאלו - לשון טינוף וכן לחם מגואל )מלאכי א(: ) נגואלו, מלה מורכב מבנין נפעל ומבניין שלא נקרא שם פועלו: בדם, שפיכו דם: )והנה( אצבעו יכם בעון, בדבר עשוק: והנה המעשה והדבור )קרא( רעים: ) כי כפיכם נגאלו בדם - בשפיכו דם נקי: ואצבעו יכם בעון - לשלח אצבע ולהכו באגרוף: ושפ ו יכם - והנה העון במעשה ובדבור, ומל נגאלו מורכב מן נפעל ופעל שלא נזכר שם פועלו, וסב ההרכבה כ בנו בספר מכלל, וענינו ענין טנוף מן לחם מגואל: ) נגאלו בדם - מטונפים ומלוכלכים בדם נקי אשר שפכ ם: בעון - נגאלו בעון כי כ בו בהן דברי און ומרמה: ) כי כפיכם. )עונו שבין אדם לחברו( הכף מציין כל היד נגואלה בשפיכו דם: והאצבע. האצבעו שהן עוסקים במלאכו הדקו ומיוחדו ור"ל פרטי הפעולו ואיכו גמר מעשיהם מורה שנעשו בעון. כי עון מציין המזיד והכפירה שעושה מעשהו בשאט נפש: שפ ו יכם. )נגד בין אדם למקום(: שפ ו יכם דברו שקר. אמונו כוזבו ודעו שקריו, ולא לבד ש דברו כן מן השפה ולחוץ, כי גם לשונכם עולה הגה, כי הגו ו חשבו על הדעו הנפסדו עפ"י חקי ההגיון ו חזקו או ם על ידי מופ ים הגיונים מ עים: ישעיהו פרק נט פסוק ד ) אין קורא בצדק, מוכיח: ואין נשפט, ואר השם: בטוח על הו, שיאמר איש לרעהו כן אעשה, והוא לא ימלא דברו: הרו עמל, משל על המחשבה: והוליד, והוא הדבור: ) אין קורא - אחד מהם לחבירו להוכיח בצדק, ויונ ן רגם לי דמצלי בקשוט: ואין נשפט - באמונה כי השופט יעו דינו: בטוח על הו - כשמדבר עם חבירו שוא שאין לבו עמו כפיו על מה הוא בוטח על הו כי חושב בלבו שלא יגלה לחבירו אם הוא מדבר בשוא והלא הוא גלוי לפני הקל וגם לחבירו יגלה יום אחד מ וך מעשיו והנה בטחונו בהבל: הרה עמל - דמה המחשבה להריון והדבור והמעשה ללידה: והוליד - נכ ב ביו"ד המשך: ) אין קורא בצדק - אין מי קורא לה' בצדק ובכוונ הלב: ואין נשפט באמונה - כי הדיינין מעוו ים א המשפט: בטוח אל והו - כל אחד בוטח על והו כי כאשר יבטח מי לחברו לא יקיים ההבטחה: ודבר שוא - כל אחד מדבר שוא: הרו עמל - מדמה המחשבה להריון והמעשה ללידה ור"ל לא בהזדמן עשה און כי אם חשב עליה מ חילה לעשו ה: ) אין. )גם לא נמצא מוכיח ומורה(: אין קרא בצדק. להוכיח בדברים שבין אדם לחברו: ואין נשפט ומ וכח על האמונה. נגד המקום: בטוח. נמצא אצל הכופרים האלה ש י כ ו. ]הכ האח [ הבל י חוקרים ומ פלספים כלל, ואינם מיסדים דברי כפיר ם על ראיו ומופ ים פילוסופיים, רק בטוח על הו ודבר שוא, דוברים שוא על בטחון של הו, עד שאין ממש לא בהדברים עצמם, ולא בהיסוד שעליו יסמכו 4

5 ה) ה) ה) ה) י" י" דבריהם. ]הכ השני [ החוקר ומ פלספ מניחים הקדמו מ עו ויולידו מהם ולדו כוזביו, ועליהם אומר הרה עמל, שהם ההקדמו וההיקשים המופ ים, וילד שקר היא ה ולדה היוצא להם מעיונם הכוזב, להכחיש מציאו ה' או השגח ו או שכר ועונש וכדומה: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ה ) צפעוני - מין נחש רע: בקעו - אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערי' שאינם לטוב ם עשו: וקורי עכביש - איריניי"ש בלע"ז וקורי אורטור"ש בלע"ז, קורי הם כלי האורג שהש י מוסך בהן, ומנחם חברו במחבר קורו ע"ש שהעכביש מיסך אריגו יו בקורו : והזורה - משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע ב וכו כמו ויזר א הגזה )שופטים ו( ועיצורו של זה הוא חימומו: אפעה - מין נחש שהוא רע כך לא יש למו במעשיהם אלא רעה: ) ביצי, והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו: וקורי ]עכביש[, ידוע ממעשה העכביש: האוכל מביציהם, מביצי צפעוני: והזורה, היה ראוי להיו ח הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה ב וך בי ו ]זכרי' ה' ד'[, והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו ]יהושע ה' ד'[ סוגה בשושנים ]שה"ש ז' ג'[, היא מגזר ויזר א הגזה ]שופטים ו' ל"ח[, כי מי שיזרנה אז בקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף ]ל' ו'[: ) ביצי - דמה עוד מחשבו ' ומעשיה' לביצי צפעוני כשיבקעו יצאו מהם צפעונים כן מחשבו ם רעו ומעשיהם רעים, ופירוש בקעו הצפעונים מבקעים או ם, כמו ביצ האפרוח שמנקר בחוטמו ובוקע הקליפה מעט מעט עד שיצא כך הם מטרידים לבם מיד במחשבו רעו עד שיוציאום למעשה: וקורי עכביש - יריעו שאורג העכביש שאין להם ועל וקיום והעמדה כן מעשיהם לא יועילום: האוכל מביציהם - שב לביצי צפעוני שזכר, אמר כמו האוכל ביצי צפעוני שימו בלא ספק כן המ חבר אליהם ולמעשיהם ימו : והזורה - כמו והזורה בקמץ הרי"ש על משקל על פי אבשלום הי ה שומה, ובא בסגול ח הקמץ, כמו ולנה ב וך בי ו שהוא כמו ולנה בקמץ, וענינו כמו ו שכח כי רגל זורה, והוא אומר על ביצי הצפעוני כשהוא זורה ברגל, אמר אם יאכל אדם מביצי הצפעוני ימו, וכן אם זורה רגלו על הביצה בקע הביצה ויצא האפעה וימי נו כן כל המ חבר עם הרשעים בכל ענין שי חבר עמהם ימי והו, ואפעה הוא הצפעוני ושני שמו יש לו וכן רגם יונ ן שניהם חיון חורמנין, ו רגם והזורה בקע אפעה, ומשחנן ומפקין חיון ורמנין מפריי הון: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ה ) צפעוני - מין נחש רע: בקעו - אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערי' שאינם לטוב ם עשו: וקורי עכביש - איריניי"ש בלע"ז וקורי אורטור"ש בלע"ז, קורי הם כלי האורג שהש י מוסך בהן, ומנחם חברו במחבר קורו ע"ש שהעכביש מיסך אריגו יו בקורו : והזורה - משחנן לשון חימום שקורין בלע"ז קובי"ר המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע ב וכו כמו ויזר א הגזה )שופטים ו( ועיצורו של זה הוא חימומו: אפעה - מין נחש שהוא רע כך לא יש למו במעשיהם אלא רעה: 5

6 ו) ו) ה) ה) ה) ה) ) ביצי, והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו: וקורי ]עכביש[, ידוע ממעשה העכביש: האוכל מביציהם, מביצי צפעוני: והזורה, היה ראוי להיו ח הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה ב וך בי ו ]זכרי' ה' ד'[, והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו ]יהושע ה' ד'[ סוגה בשושנים ]שה"ש ז' ג'[, היא מגזר ויזר א הגזה ]שופטים ו' ל"ח[, כי מי שיזרנה אז בקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף ]ל' ו'[: ) ביצי - דמה עוד מחשבו ' ומעשיה' לביצי צפעוני כשיבקעו יצאו מהם צפעונים כן מחשבו ם רעו ומעשיהם רעים, ופירוש בקעו הצפעונים מבקעים או ם, כמו ביצ האפרוח שמנקר בחוטמו ובוקע הקליפה מעט מעט עד שיצא כך הם מטרידים לבם מיד במחשבו רעו עד שיוציאום למעשה: וקורי עכביש - יריעו שאורג העכביש שאין להם ועל וקיום והעמדה כן מעשיהם לא יועילום: האוכל מביציהם - שב לביצי צפעוני שזכר, אמר כמו האוכל ביצי צפעוני שימו בלא ספק כן המ חבר אליהם ולמעשיהם ימו : והזורה - כמו והזורה בקמץ הרי"ש על משקל על פי אבשלום הי ה שומה, ובא בסגול ח הקמץ, כמו ולנה ב וך בי ו שהוא כמו ולנה בקמץ, וענינו כמו ו שכח כי רגל זורה, והוא אומר על ביצי הצפעוני כשהוא זורה ברגל, אמר אם יאכל אדם מביצי הצפעוני ימו, וכן אם זורה רגלו על הביצה בקע הביצה ויצא האפעה וימי נו כן כל המ חבר עם הרשעים בכל ענין שי חבר עמהם ימי והו, ואפעה הוא הצפעוני ושני שמו יש לו וכן רגם יונ ן שניהם חיון חורמנין, ו רגם והזורה בקע אפעה, ומשחנן ומפקין חיון ורמנין מפריי הון: ) ביצי צפעוני בקעו - ר"ל כמו הביצים האלה שעד לא נ בקעו עדיין אין המזיק בעולם וכאשר י בקעו אז צא הצפעון ובא המזיק כן הם חושבים רע בקרבם ואח"ז יעשוהו ויזיקו לבני אדם: וקורי עכביש יארגו - ר"ל אין ועל וקיום והעמדה במעשיהם כמו שאין ועל וקיום ביריעו העכביש: האוכל מביציהם ימו - האוכל מביצי הצפעון ימו ר"ל המ חבר עמהם עוד הרעה טמונה בקרבם ישיגהו המי ה והאבדון: הזורה - הממעך או ם להוציא הבלוע הנה מן הבקע צא אפעה ו זיקנו ור"ל וכן המ גרה בו להראו קלונו יפול ברעה ואין קנה אלא ללכ מנגד: ) ביצי. ממשיל ה ולדה אשר בקע ו ולד ע"י ה פלסופם לביצי צפעוני. והקדמו וההיקשים והמשפטים שבהם יש משו להוציא א ה ולדה, לאורגים קורי עכביש, כי כן יארוג מושג על מושג משפט אל משפט היקש אל היקש, עד יוציא בסוף ה ולדה, אבל החוטים האלה שמהם ארגו א המופ הם חוטי קורי עכביש ש וציא העכביש מגופה, עד שמציאו החוטים האלה מקורם בעצם העכביש בעצמו, כן כל ההנחו וההקדמו שהניחו אין להם יסוד רק בעצם המ פלסף עצמו, אשר בדה שקרים וכזבים וענינים שאין להם מציאו בעצמם, רק בכח דמיונו: האכל. )הדל ו מגבילים(, נגד ביצי צפעוני בקעו, אומר האכל מביציהם ימו, ר"ל מי שלוקח ה ולדו האלה שהוציאו בחקירו יהם ואוכל מהם שמש מש בהם לעשו כהורא ם ימו מי הנפש: והזורה. מי שאינו אוכל מן הביצים, רק מניח או ם ח עוף שי חממו ויצאו מהם אפרוחים, והוא מי שאינו עושה ובל י מ נהג על פי ה ולדו האלה, רק שלוקח או ם להקדמו אל עיונים אחרים, אז בקע אפעה המזק לרבים, כי בזה הצד ה ולדו האלה עוד יולידו ולדו אשר י עו א הרבים וימי ו או ם: ישעיהו פרק נט פסוק ו ) קוריהם לא יהיו לבגד, והנה דמה כל מעשיהם למעשה העכביש שאיננו עומד: ) קוריהם - כמו קורי עכביש שאינם ראוים לעשו מהם בגד ולה כסו בהם כן לא י כסו הם שמעשיהם בבא הרעה עליהם בעבור כי מעשיהם מעשה און: 6

7 ז) ז) ז) ו) ז) ח) ח) ח) ו) ) קוריהם - ר"ל כמו שאין ראוי לעשו בגד מיריעו העכביש כן אין קיום למעשיהם: ולא י כסו - לפי שהמשיל מעשיהם לקורי עכביש אמר לשון כסוי הנופל ביריעה ור"ל אין העמדה למעשיהם: ופעל חמס - מעשה עושק וגזל: ) קוריהם. )נגד קורי עכביש יארוגו(, ר"ל בל אמר כי הגם שה ולדה שהוליד מן ההקדמו הם שקר מ"מ ההקדמו ודרכי ההגיון וההיקשים, שעל פיהם ארג וטוה א הבגד וחבר ה ולדו הם אמ יים, ונוכל לקח או ם לבנו על פיהם בגד טוב, ולהביא מהם מופ ים על האמונה האמ יי, כאשר קרה בהרבה מופ י הפילוסופים שהגם שהולידו מהם ולדו כוזבו מפני שלא הש משו היטב בההקדמו ודרכי המופ, מכל מקום ההקדמו מועילים לעיון אל ענינים אמ יים, כי גם קוריהם לא יהיו לבגד, כי הם מופ י הדמיון לא מופ י השכל. וגם בל אמר שעכ"פ הם בעצמם יש להם כסו עינים, שנוכל לאמר שטעו בשכלם וחקיר ם, כי גם הם עצמם לא י כסו במעשיהם, כי הכל רואים שלא היה מקום לטעו כלל, וכי הכל מרמה וזיוף. )עד פה דבר מענין כפיר ם נגד המקום, ע ה י חיל לחשוב חטאיהם בין אדם לחברו(: מעשיהם. בל אמר שעכ"פ מחזיקים בד הפילוסופים ובטוב מדו יהם בין אדם לאדם, שיסדו להם בזה ד ו שכליו ונימוסים מחוכמים, כי מעשיהם מעשי און וכח איש א רעהו חיים בלעו: ופעל. גם העסק שהם מ עסקים בו הוא חמס: ישעיהו פרק נט פסוק ז ) רגליהם וגו', כי מחשבו ם שוד ושבר במסילו שידרכו בם והנה טעם רגליהם כפול: ) רגליהם - וימהרו, כי אפילו החייב מי ה ראוי לדיין לאמץ דינו ולא ימהר בדיני נפשו והם ימהרו לשפוך דם נקי: ישעיהו פרק נט פסוק ז ) לרע ירוצו - ברדיפה ילכו לעשו רע: במסלו ם - במקום שהם הולכים ימצא שם שוד ושבר כי הם יעשו או ם בדרכיהם: ) רגליהם. ר"ל כבר שב אצלם ההרגל לטבע עד שרגליהם עצמם ירוצו לרע מרוב ההרגל: וימהרו. וחוץ מזריזו ההליכה אל מקום הרצח ימהרו לשפוך דם שהוא הרצח עצמו, כי לפעמים ימהר אל הרע ובבא לעשו ה מ נחם ושוקל חלה אם לעשו אם לחדול, אבל הם מבלי חקור דבר ממהרים לשפוך דם נקי, ולא אמר שאין מחשבו יהם מסכימים אל הרצח, אומר גם מחשב יהם מחשבו און, עד ששד ושבר במסלו ם של המחשבו האלה, כאלו המחשב שלהם סלל לעצמו מסלה כבושה אל השוד ושבר אשר עליו יסובב הרעיון וילך הכח המחשביי מיד: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ח ) ואין משפט במעגלו ם - כלומר אין במעגל דרכיהם דבר נשפט באמ כמשפטו: נ יבו יהם עקשו להם - הם העוו א דרכם לעצמם: ) נ יבו יהם, שהיו ידועו, עקשי', ומי ילך בנ יבו יהם וילמד מהם: ) דרך שלום לא ידעו - כי לא דרכו בה: עקשו להם - הם עו ו נ יבו יהם לעצמם כי יכשלו בם: ישעיהו פרק נט פסוק ח םצוד דוד: ואין משפט - אין במעגל דרכיהם דבר העשוי במשפט וביושר: 7

8 ח) ט) ט) ט) ט) ט) נ יבו יהם - הנ יבו שהולכים בהם העוו או ם לצורך עצמם ר"ל עשו או ם מעוקל ומעוקם למען יכשלו שם בני אדם ויהיו להם לשלל: כל דורך בה - כל הפוסע בזו הדרך לא ידע מן השלום כי השודדים יצפונו שמה לשלול שלל: ) דרך. הדרך הוא הדרך הגדול הקבוע לרבים, והרבים שיש להם משפט ונימוס דורכים דרך השלום, הנהגה כולל ונימוס שומר השלום בין הקיבוץ שלא יעשוקו איש א אחיו, א הדרך הכללי הזה לא ידעו. והנה המעגל הוא הדרך הסבוביי, והנה גם חבר הרוצחים והגנבים הגם שאין שומרים א הדרך הגדול הקבוע לרבים, שאין שומרים הנימוסים הכוללים, כי הם הולכים במעגל סבוביי נוטה מן הדרך הכולל הישר, מכל מקום יש להם משפט ביניהם, כי גם עד הרוצחים והשוללים יהיו ביניהם איזה נימוס והנהגה אשר ישמרו א היושר בין עד ם, ויש להם משפט במעגל הזה שהם הולכים עליו, איך יחלקו השלל, איך היה השו פו ביניהם וכדומה, אבל הם אין משפט גם במעגל שלהם, שעד השוללים והגנבים לא ישמרו היושר גם בין עד ם איש לאחיו, ולא זא לבד כי גם נ יבו יהם עקשו להם, הנ יב הוא שביל היחיד, כי גם כל יחיד בפ"ע אין לו נ יב לעצמו עד שכל דרך בה בנ יב הבודד לעצמו לא ידע שלום, שכ"א עוכר שארו ומשחי א בי ו וא עצמו: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק ט ) רחק משפט ממנו - שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקדוש ברוך הוא שופט לנקום נקמה: ולא שיגנו צדקה - הנחמו הטובו שהבטיחנו אין משיגו או נו לבוא: לנגוהו - נקוה ובאפלו' נהלך: ) על כן וגו', הנביא ידבר על לשון ישראל שיאמרו בגלו : לנגוהו, כפול בטעם: ) על כן - הפסוקים האלה עד וירא כי אין איש הם דברי הנביא על לשון בני הגלו הזה כי בעון האבו עם עון הבנים ארכה הגלו הזא כי רוב ישראל לא שבו עוד משגלו בגלו ראשונה, וכן אמר ירמיהו הנביא על לשון בני הגלו אבו ינו ועצבונו, ודגש צד"י חטאו ואינם ואנחנו עונו יהם סבלנו, ואמר דוד על לשון בני הגלו אל זכור לנו עונו ראשונים, ואמר על כן שהרבו אבו ינו להרע אנחנו עוד היום בגלו והנה הקל שופטנו מדה כנגד מדה הם רחקו המשפט והצדקה והשלום על כן רחק משפט ממנו: ולא שיגנו צדקה - כי ממדו הבורא הוא לפקוד עון אבו על בנים כשאוחזין מעשה אבו יהם בידיהם: נקוה לאור - יום יום נקוה לאור ולישועה שהיא האור והנה חשך והוא הגלו, וכפל הענין במלו שונו : ) על כן - בעבור זה רחק משפט שאין המקום שופט משפטנו לקח נקם מיד העכו"ם: ולא שיגנו צדקה - הצדקה שהבטיח לנו המקום לא השיגו או נו: נקוה לאור - ר"ל אנו מקוים לישועה ובא עוד צרה: לנגוהו - אנו מקוים לנגוהו ולא כן הוא כי נהלך בחושך והוא כפל עניין במ"ש ) על כן רחק משפט ממנו. הגמול שישלם ה' לפי המעשה והזכו נקרא משפט, ואשר י ן ה' מצד החסד נקרא צדקה, אומר המשפט הבא לפי הזכו רחוק מא נו כי אין לנו זכו : והצדקה. הגם שהיא אינה נגבל לפי מעשי האדם, ואינה עומד מנגדו להיו נערכה לפי מעשיו ולא שייך בה שהיא רחוק מא נו כי היא רודפ אחר האדם גם בהיו ו בל י ראוי, אבל לא שיגנו צדקה, הגם שהיא רודפ אחרינו לא וכל להשיג או נו כי אנו בורחים ממנה ואין אנו רוצים לשב בצילה כלל: נקוה לאור הישועה והנה חשך. והנה נקוה עכ"פ לנגהו, שהוא נוגה הירח והכוכבים שזה נמצא גם בע שהוא לילה וחשך, אבל באפלו נהלך, כי נעשה אופל עד שאין אור כלל, כי אופל גרע מחשך: 8

9 י) י) י) י) י) רש"י ישעיהו פרק נט פסוק י ) באשמנים - מנחם פ ר לשון מחשכי' ורוב הפו רי' מודים לו אבל דונש פ ר בו לשון שומן והאל"ף נוסף בו כמו אל"ף שבאחו י )איוב יג( ושבאכזב )ירמיה טו( ודרך הא רים )במדבר כא( אף כאן בין האשמני' בין החיים השמני' אנחנו כמ ים וי" לשון מסגר אי אחד באפנא כמה דאחידין קבריא באפי מי יא: ) נגששה, כמו נמשש, ואין רע לו, וי"א מגזר וגוש עפר ]איוב ז' ה'[: בצהרים, שהוא חצי היום, כאילו היינו בנשף, וזה דרך משל: באשמנים, יש אומרים קברים, וי כן שהוא כמו צהרים, או כמו בחיים, והטעם בינו החיים, וי כן היו האל"ף נוסף והטעם בינו השמנים, והם הגוים: ) נגששה כעורים קיר - כמו נמששה, מן והיי ממשש בצהרים והצרו בגלו הם החשך והעורון: באשמנים כמ ים - הרי אנו חשובים כאלו אנו נקברים כמו המ ים ומל באשמנים פירשה אדוני אבי ז"ל כי הנון נוספ ושרשו אשם, מן אשם שמרון שהוא ענין שממה והקברים הם מקום שממה וי" א אחד באפנא וגו': ) נגששה - בעבור החושך נמשש הכו ל ללכ אצלה כדרך העורים והוא ענין מליצה לומר שגבר עלינו חשכ הצרו : וכאין עינים - כמו שממשש מי שאין לו עינים כן נמשש אנו וכפל הדבר במ"ש: כשלנו בצהרים - בע הצהרים כשלנו באבני מכשול כמו שהדרך להכשל בחשכ הלילה ר"ל אף שיש שלום בעולם אנו יושבים בצער ובחרדה: באשמנים - כאלו אנו שוכנים בקברים השוממים כמו המ ים: ) נגששה כעורים קיר. שחוץ ממה שהוא אופל וחשך, גם אנחנו עורים מראו, ר"ל שחסר אור הישועה ושפע אלקי ממעל, וגם אנחנו אין אנו מוכנים לקבל א האור הזה גם לו היה במציאו : וכאין עינים נגששה. העור עורו עיניו, והאין עינים לא היו לו עינים מימיו, העור יכיר לגשש מבואו העיר שראה או ם טרם נ עוור, אבל האין עינים לא יכיר זא, לכן מוסיף שאנחנו דומים כאילו לא היה לנו עינים מעולם, והנה העור ההולך ביום יראה לו אחר א הדרך אבל אנחנו כשלנו בצהרים כנשף ולא היה מי שיראה לנו הדרך עד שאנחנו שוכבים באשמנים כמ ים, מבלי לזוז ממקומנו: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יא אי) ) הגה נהגה - לשון יללה: אי) ) נהמה כדובים וגו', והטעם, נצעק ואין מושיע, ואין מי שיעשה לנו משפט: אי) ) נהמה כדובים כלנו - קול הדובים בקול המיה ויללה וכן היונים הוגו בקול יללה כי ההגיגה והיללה נמצא בזה הענין בקול יללה, וכן אמר כיוני הגאיו כולם הומו וי" עמנא מן קדם בעלי דבבנא וגו': למשפט - שיקח הקל משפטנו מאויבינו: אי) ) נהמה - מרוב הצרו נהמה כולנו כדובים וכיונים המהגים: נקוה למשפט - שיעשה משפט בהעכו"ם לנקום נקמ ינו: ואין - אין משפט: לישועה - נקוה לישועה והנה רחקה ממנו ולא באה: 9

10 אי) ) נהמה. הדל ו מגבילים, נהמה כדבים כלנו נקוה למשפט ואין, וכיונים הגה נהגה נקוה לישועה רחקה ממנו. חלה נהמה כדוב הבא בחזק ובכח, וכן נקוה למשפט ע"פ הדין ביד חזקה שידמה שאנו ראוים מצד מעשינו, אבל המשפט אין, כי אין לנו מעשים. אח"כ כיונים המצפצפים בקול ענו חלושה הגה נהגה ונקוה לישועה מצד החסד, והנה הישועה ישנה במציאו כי ה' הוא רב להושיע אבל היא רחוקה ממנו, מפני רוע מעשינו, כמו שיבאר: ישעיהו פרק נט פסוק יב בי) ) כי וגו', אלה דברי הנביא על לשון ישראל שיודו לשם עונו ם: ענ ה בנו, כמו לא ענה ברעך ]שמו כ' י"ג[: כי פשעינו א נו, הם עוד: בי) ) כי רבו פשעינו - עם פשעי אבו ינו כי ב חילה אמר כי בפשעי האבו היה אריכו הגלו, וע ה הוסיף ואמר לא בפשעי האבו לבד ולא בפשעי הבנים לבד אלא אלה ואלה גרמו, ואמר נגדך כי אנחנו מ ודים בגלו על עונו ינו שהם גלוים וידועים לפניך לפיכך אמר נגדך לא כמו האבו שהיו אומרים מקצ ם אין השם רואה או נו: וחטא ינו ענ ה בנו - אמר וחטא ינו לשון רבו ואמר ענ ה לשון יחידה רוצה לומר כל אח ואח מהחטאו העידה בנו כי בעונש העונו באו לנו הצרו, וכמוהו לשון יחיד על רבים ועיניו קמה, ויבא אלי אנשים, נלכדה הקריו, לא מעד אשוריו, והדומים להם: א נו - שאנחנו מכירים בהם ומ ודים עליהם, וכפל הענין ואמר ועונו ינו ידענום: בי) ) כי רבו - מה שפשענו נגדך רבו מאד: וחטא ינו - כ"א מהחטאים העידה בנו לקטרג עלינו: א נו - ר"ל עדיין לא עזבנום: ידענום - ידועים הם לנו ומכירים בהם ולא בלא דע עשינו או ם: בי) ) כי רבו פשעינו נגדך. הם המרדים שמרדנו נגד ה' במצו שבין אדם למקום, וגם חטא ינו אשר ענ ה בנו בעצמינו, הם החטאים שחטאנו איש נגד רעהו, גזל ועשק וכדומה, ולא לבד שחטאנו בעבר כי גם פשעינו עדן א נו, כי עוד לא שבנו מפשעינו, וגם עונו ינו )העונו הם הבאים ע"י טעו השכל והכחשה וכפירה( ידענום, שעוד ידענו והכרנו בם, כי אנו מחזיקים עוד בידיע ינו ע ה בדעו הכוזבו והכפירו כמו מקודם: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יג /)יג(/ דבר עשק - כמו לדבר עשק: )יג( הורו והוגו - לירו ולהוציא הורו לשון ירה בים )שמו טו( ד"א הורו והוגו הרב וה למיד שם המקור )סא"א( והוגו כאשר הוגה מן המסילה )שמואל ב כ( הגו סיגים מכסף )משלי כה(: )יג( פשוע וכחש, שמו הפעלי', והנה פשוע לצא מ ח הרשו : ונסוג, שם הפועל מבניין נפעל על דרך ונשלוח ]אס ר ג' י"ג[: סרה, מגזר סורר ומור' ]דברים כ"א י"ח[: הורו כמו עושו ]איוב מ' י"ג[, והורו מגזר על ברכ הורי ]ברא' מ"ט כ"ו[, ו הר א מרים ]דה"י א' ד' י"ז[, והנה הוא על משקל הוגו והוי"ו שב אל שקר, ויש אומרים כי היה ראוי להיו ו על משקל בנה בני י ]מלכים א' ח' י"ח[, ובאו זרו : וטעם מלב מלבם יוציאו דברי שקר: )יג( פשע וכחש בה' - שניהם מקור, וכן נסוג דבר, הורו והגו, מקור, או יהיה נסוג מנחי העי"ן והנון לנפעל, כמו לא נסוג אחור לבינו, ופירוש וכחש אין זה כמו כחשו בה' ויאמרו לא הוא שהרי אמר נגדך כלומר שהוא יודע בנו ובמעשינו אלא פירוש וכחש בהשם כי כשיכחש איש בחברו כאלו מכחש בה', וכן אמר ומעלה 10

11 מעל בה' וכחש בעמי ו וכיון שמכחש בעמי ו שהפקיד אצלו או שהלוה לו בלא עדים הרי הוא כאלו מכחש בה' שהרי הוא עד ביניהם, או פירוש בה' כמו ש רגם יונ ן במימרא דה', כלומר כחש במצו ו שצוהו לא כחשו ולא שקרו איש בעמי ו: ונסוג מאחר אלקינו - הפך אחרי ה' אלקיכם לכו, ונסוג שרשו נסג ענינו ענין ה אחרו כמי ששב לאחור: )יג( פשוע - דרכנו לפשוע בה' ולכחש בהשגח ו ולחזור לאחור מאחר אלקינו לבל נקבל מצו יו: דבר עושק - ולדבר דברי עושק וסרה: הורו והוגו - כ"א מורה ומלמד ומוציא מלב דברי שקר: )יג( פשע. מבאר נגד מ"ש כי רבו פשעינו נגדך שהוא עבירו שבין אדם למקום, הנה פשע וכחש בה', היה בו פשיעה ומרד וגם הכחשה וכפירה בה', שמלבד שמרדו בו, כחשו ג"כ בו: ונסוג מאחר אלקינו. ה' מורה מצד שהוא בורא העולם, ואלקינו מורה על זה הצד שהוא משגיח עלינו וגומל ומעניש. שלא לבד שכחשו א ה' כי כפרו גם בהשגחה ובשכר ועונש )הגם שלרוב יירא החוטא לכל הפחו מעונשי ה'(: דבר עשק. ע ה מבאר נגד מ"ש וחטא ינו ענ ה בנו, שהוא עבירו שבין אדם לחברו, אומר שעשקו וגזלו בפרהסיא עד שה פארו בו והיה להם ל פאר שעז"א ענ ה בנו, שאנחנו עצמנו מעידים ומגידים החטאים האלה, כי כ"כ אנו מ פארים בחטאים האלה עד שבע שלא עשק ולא בא לידו גזל ורצח ימציא לעצמו ספור כזה בשקר לה פאר בו שעשק, וז"ש לדבר עשק וסרה הרו והגו מלב דברי שקר, כי הגם שהוצרך להרו ולהמציא דבר שקר בדוי מלבו, ימציאנו, בלבד שיוכל לדבר עושק וסרה ולה פאר בו, עד שי פאר בעושק שבדה מלבו ולא עשהו כלל, מיוקר וחשיבו מעשים האלה בעיניהם: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יד די) ) והוסג אחור משפט - נקמ ינו מאויבינו שהיא לויה בהקב"ה וצדק ו עומד מרחוק למה כי כשלה אמ ברחובו ינו וכיון שהאמ כשלה מארץ אף משמי' אין הצדק והמשפט באין: די) ) והסג, מבנין שלא נזכר שם פועלו: וצדקה מרחוק עמד, דרך משל, כי אין צדק ו ]אמ [, אמ לשון נקבה, והוא חסר נו"ן וימצא מבולע במל אמ ך ]ל"ח י"ח[: ונכוחו, דברים שיאמר אדם לנכח חבירו, ראה דבריך טובי' ונכוחים ]שמואל ב' ט"ו י"ג[: די) ) וכן והוסג אחור משפט - וסרה, רוצה לומר דבר סרה פירוש מעוו : הרו - כמו הרו עמל הנזכר למעלה ובאה הה"א בחולם והיה משפטו בקמץ, וכן והגו כי שרשו הגה ובא הה"א בחולם במקום קמץ, ופירשו כמו הרו עמל שפירשנו למעלה ומה שחושבים בלבם ומוציאים מן המחשבה אל הדבור ואל המעשה מחשבו יהם ודבריהם דברי שקר, ואדוני אבי זכרונו לברכה פירש הרו כמו להורו א בני ישראל ששרשו ירה, ויונ ן רגם הרו והגו מוחן ומפקן: והסג - אמר על דרך משל כי המשפט שב לאחור כי אין לו מקום ביניהם, וכן הצדקה מרחוק עמוד ולא קרב אליהם והמשפט הוא לשפוט בין שני בעלי ריב להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע בדינו: והצדקה - היא ל לעני ולהלוו לו וגמילו חסדים ו קון המדו בין לעניים בין לעשירים, והאמ להיו דובר אמ ולא ישקר בעמי ו בפקדון או ב שומ יד והדומה להם ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב וראש האמ שיודה בקל ובמצו יו: ונכוחה - הוא היושר שיהיה ישר בדרכיו ובמה שבינו לחברו ולא יאהב לעצמו יו ר מלחברו כמו שנאמר ואהב לרעך כמוך, ויהיה ישר עם כל אדם מאיזה עם שיהיה, ומה שאמר ברחוב כי בס ר היו בהם אנשי אמ וכן אמר ירמיהו ובקשו ברחובו יה אם יש איש מבקש אמונה כי אנשי אמ היו נחבאים לא היו מ ראים בפני האחרים כי היו נבזים ושפלים בעיניהם, ויונ ן רגם משפט עבדי דינא וצדקה עבדי זכו א אמ עבדי קושטא ונכוחה עבדי הימנו א: 11

12 ש) די) ) והוסג - ובעבור זה המשפט הראוי לעשו באומו הוסג אחור ולא נעשה והצדקה שהבטיח לנו המקום עמוד מרחוק ולא באה: כי כשלה - על כי האמ נכשלה ונחלשה ברחוב במקום פרסום רב לכן לא וכל לבוא מן השמים דבר נכוחה הוא המשפט להאומו וצדקה לנו: די) ) והסג אחור משפט וצדקה מרחוק עמד. המשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא בין אדם למקום, המשפט טבע האדם נוטה אליו כי השכל יחייב או ו, והמליצה ציירהו כאילו הוא נמצא מיד אצל בני אדם, וע ה הוסג אחור והלך לו מהם. והצדקה אין טבע האדם נוטה אליה, ואינה נמצא אצל האדם בטבע, וצריך שהאדם יקרא לה ש בא אליו, וע ה מרחוק עמוד, )כי לא נסוגה אחור, כי לא הי ה עדיין אצלם כלל, כי היא אינה באה מעצמה(. ומצייר כי המשפט הולך לפני הצדקה, ששמיר המשפט השכלי קודם בטבע לשמיר הד האלהי, ואחר שהמשפט נסוג אחור מהם, הגם שכבר היה אצלם, ממילא הצדקה עמוד ו שאר על מקומה מרחוק: כי כשלה. הדל ו מגבילו, והסג אחור משפט כי כשלה ברחוב אמ, וצדקה מרחוק עמד כי נכחה לא וכל לבא. ומשפט יסודו יו בנויים על אדני האמ, שאם אין אמ אין אפשריו למשפט, שאם הבע"ד ישקרו, העדים יכזבו, והשופטים בשקר יכון כסאם, איך יעשה משפט, ואחר שהאמ נכשל ונפל ברחוב, )ר"ל הגם שאין דרך האמ להכשל במקום הרחוב ששם ימצאו אנשים מחזיקים בו, כי במקום אסיפ האנשים ברר האמ מיד(, כי השקר מושל בפרהסיא, לכן הוסג אחור משפט, ונכוחה הוא מה שיגביל האדם דרכו נוכח דרך ה' שזה שורש המצו שבין אדם למקום שי קדש יען שקדוש הוא ה', ולכן הצדקה עמוד מרחוק יען כי לא וכל לבא הנכחה, שהוא נאי הצדקה, שלא כון הצדקה שהם מצו שבין אדם למקום אם לא ע"י הנכוחה שהיא שיגביל דרכיו נגד דרכי ה' לעזוב עניניו הבשריים, ולהנהיגם ח הנהגה גבוהה אלקי, אולם אחר שכשל ברחוב אמ, איך בא הנכוחה, הלא האמ נמצא עם האדם בטבע, ואם הוא נכשל איך יגביל דרכיו נגד ה' שזה אין טבעי, וצריך ש בא אליו מבחוץ ע"י לימוד וקבלה: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק טו )טו( מש ולל - מוחזק שוטה על הבריו כמו )מיכה א( אלכה שולל והוא מגזר שוגג דמ רגמינן שלו וכן "ב =שמואל ב'= ו( על השל: וירע בעיניו כי אין משפט - לפיכך הביא עליהם הפורענו : )טו( מש ולל, יש אומרים משוגע, כמו אלכה ערום ושולל ]מיכה א' ח'[, אש וללו אבירי לב ] הל' ע"ו ו'[, וי כן היו הכל מגזר שלל, להסיר הון, הנה מש ולל שם הפועל מבנין ה פעל: )טו( ו הי האמ נעדר - שלא הי ה נמצא ביניהם כלל כאילו לא הי ה מעולם: וסר מרע מש ולל - אינו נמצא כאלו שללו ובזזו או ו מן העולם: וירא ה' וירע בעיניו - כי אין משפט, זכר משפט והניח האחרים כי זה קשה מכולם כי אם אין משפט בטל סדר בני אדם ולא יעמוד הישוב, ואמרו רבו ינו ז"ל גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נח ם עליהם גזר דין אלא על החמס, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם: )טו( נעדר - הולכ ונחסר : מש ולל - מוחזק הוא בעיני הבריו לשוטה וסכל: וירא ה' - א מעשיהם וירע בעיניו כי אין דבר נעשה במשפט הראוי: ישעיהו פרק נט פסוק טו )טו( ו הי. חלה היה עוד האמ ביניהם רק שנכשל בלכ ו ביניהם, ואח"כ נעדר האמ מהם בהחלט, שלא ידעו כלל מה הוא אמ, וגם נגד ש חלה רק נכחה לא וכל לבא, נשכח אח"כ מהם ענין הנכחה 12

13 ועבוד ה' בהחלט, עד שהסר מרע היה מש ולל, ר"ל אם נמצא לפעמים במקרה שאיש מהם סר מרע ונמנע מלעשו עבירה בין אדם למקום לא היה בכונה רק שהש ולל ושכח ושגג מלעשו הרע, כי לולא הש ולל ושגג היה עושהו: וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט. העדר המשפט הנימוסי היה רע בעיניו ביו ר כי בזה יוצא מגדר האדם בכלל, וקשה יו ר מהעדר הצדקה שיוצא רק מגדר האדם בעל הד, אבל בהעדר המשפט נמשלו כחי ו יער: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק טז )טז( וירא כי אין איש - וע ה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ: ויש ומם - ויחרש לראו אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע ויש ומם ל' אדם העומד ו והא ושו ק ב מהונו ו י"ו ויש ומם כ י"ו של מש ולל ושניהם כאן משמשו לשון מ פעל וכן דרך ה יבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכ ללשון מ פעל נ פעל וי פעל בא ה י"ו באמצע או יו שרש ה יבה נמצא ויש ומם לשון שמו שמים )ירמיה ב( משמים ב וכם )יחזקאל ג( נשמו אחרונים )איוב יח( ל' מהון: ו ושע לו זרועו - וינקם מאויביו: וצדק ו סמכ הו - הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמ ו ואף על פי שאין אנחנו הגוני' להושיע: )טז( ויש ומם, מגזר שממה ]א' ז'[, ורבי מנחם שהוציאו מגזר ש ום העין ]במדבר כ"ד ג'[ לא אמר אמ, כי לא יכול אדם לאמור מן וישבור וישבורר, כפול הלמ"ד: ו ושע לו, כלשון בני אדם, כי השם הוא המושיע ואיננו נושע, והנה הטעם על כבודו להראו גבור ו: מפגיע, כמו ולפושעים יפגיע ]נ"ג י"ב[: )טז( וירא כי אין איש - הנה מצאנו ב ורה ושב עד ה' אלקיך ושמע בקולו, ואמר ושב ה' אלקיך א שבו ך ורחמך, וכן אמר ובקש ם משם א ה' אלקיך ומצא כי דרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ע"י ה שובה יהיה קבוץ גליו, וישעיה אמר וירא כי אין איש ו ושע לו זרועו וגומר, וכן אמר ואביט ואין עוזר, וכן אמר דרכיו ראי י וגומר, כמו שפירשנו למעלה, ואמר יחזקאל לא למענכם אני עושה בי ישראל וגו', ואמר והוצא י א כם מן העמים וגומר ואומר וברו י מכם המורדים והפושעי' בי מארץ מגוריהם אוציא או ם ואל אדמ ישראל לא יבאו, וגם ב ורה אמר וזכר י להם ברי ראשונים וגו' נראה כי בחסד הקל ובזכו האבו יצאו לא בזכו ם וגם בדברי רז"ל ראינו שהיו נבוכים בזה אם יצאו על ידי שובה אם לאו, ואמרו אמר ר' יוחנן אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו חייב דכ יב וירא כי אין איש ויש ומם כי אין מפגיע, והדר ו ושע לו זרועו, בדור שכלו זכאי דכ יב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ועוד אמרו רבי יהושע בן לוי רמי כ יב וארו עם ענני שמיא כבר אניש א א הוי, וכ יב עני ורוכב על חמור הא כיצד זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור, ועוד בדבריהם רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין שובה מיד נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכר ם ולא בכסף גאלו אלא ב שובה ומעשים טובים, הנה אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קבוץ גליו על ידי שובה או לאו וזה מפני מחלוק הפסוקים ואפשר ל רץ הפסוקים כי רוב ישראל ישובו ב שובה אחר שיראו סימני הגאולה ועל זה נאמר וירא כי אין איש כי לא ישובו ב שובה עד שיראו חיל הישועה ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים ויצאו מהגלו בכלל רוב ישראל השבים ב שובה ויכלו בדרך שלא יבאו לארץ ישראל, ובאמרו וירא כי אין איש רוצה לומר על כלל ישראל שלא ישובו ב שובה שלמה ולא יפגעו לקל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, ואיש אומר על כלל ישראל כמו ואיש ישראל נשבע במצפה שהיו שם כל ישראל, כי לא י כן שלא יהיה איש ואנשים בישר' צדיקים וטובי' שיהיו ראוים לגאולה אבל לא לגאול כל ישר' בזכו ם, וכן מה שאמרו רבו ינו ז"ל דור שכלו חייב ר"ל רובו כי לא היה מעולם בישר' דור שכלו חייב שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום אלא שאין ראוין לגאולה: ויש ומם - ענין מהון לבב, וכן כאשר שממו עליך רבים, אש ומם כשעה חדא: מפגיע - ענין פילה ובקשה, כמו אל פגע בי: 13

14 ג] ו ושע לו זרועו - כי אין עוזר וסומך עמו כי אם כחו וצדק ו לבדו כי מעשה האיש וצדק ו הם כעוזרים וסומכי' למושיע או ו, ואמר זרועו ואמר צדק ו אמר זרועו כנגד העכו"ם לקח נקמה מהם כמו שנאמר היוקח מגבור מלקוח כמו שפירשנו, ואמר צדק ו כנגד האבו שזכר ברי ו עמהם ולזרעם אחריהם ועושה עמהם הצדקה להושיעם מהגלו, ובאמרו ו ושע לו רוצה לומר לעצמו, והטעם לפי שעל האדון מוטל להושיע עבדו מיד המחזיקים בו והמש עבדים בו כמו שהיו עושים בנו העכו"ם וב שוע העבד יושע האדון, רוצה לומר שיגדל שמו, וכן הושיעה ימינך וענני: ישעיהו פרק נט פסוק טז )טז( וירא - וכאשר יראה שאין בהם איש כשר והגון להיו נגאלין בזכו ו: ויש ומם - וכאשר יעמוד ב מהון וי בונן שאין בהם מי מפגיע ומ פלל על הגאולה: ו ושע - זרוע ה' ושע לו להביא הגאולה מבלי זכו ומבלי מפגיע: וצדק ו - מד הצדקה סמוך או ו לעשו לפנים משור הדין: )טז( וירא כי אין איש. אחר שחשב שפל ישראל ורוע מעשיהם, יאמר שבראו ה' שפל עמו, יעשה למען שמו הגדול ויגאלם בחסדו הגם שהם לא יהיו ראוים לכך. והנה ה שועה שיעשה ה' בזכו ישראל, יהיה ע"י שני ענינים, א[ על ידי הזכו שהכלל זכאים לכך מצד מעשיהם, וזה קרא )לקמן סג, ה( עוזר, כי הזכו הזה עזור לו לפעול ולהושיע. ב[ ע"י פל הצדיק ובקש ו, וזה קרא )לקמן שם( סומך, כי זה אינו עזר גמור רק סמיכה קצ. מצייר כי ע ה יראה ה' שאין איש, שלא נמצא זכאי במעשיו שיהיה לו עוזר על פעולו יו, וגם הש ומם ביו ר כי גם אין מפגיע, שלא נמצא אף צדיק אחד שי פלל בעד הכלל שיהיה לו עכ"פ קצ סמך, ולכן הוכרח לפעול הישועה בכלל בכח עצמו, שלא עפ"י מעשה ה ח ונים, ולכן נגד העזר מזכו הדור שלא מצא, ו ושע לו זרועו בעצמו, )וכבר בארנו כי זרוע ה' גביל המעשים שיעשה ה' בכח עצמו בבל י עזר מה ח ונים כי הזרוע ניע א היד, ומצייר שראשי ה נועו וסב ם היה מעצמו, לא ע"י סבה אחר, וזה המבדיל בין זרוע ה' ובין יד ה' בכל מקום(, ונגד הסמך שלא מצא מ פל הצדיקים, הנה צדק ו היא סמכ הו, הצדקה העליונה שבעבורה יעשה גדולו מצד שהוא אלקים, בלא מעשי בני אדם וצדק ם כלל, זה היה הסמך. הצדקה העליונה עוררהו אל הישועה, וה שועה בעצמה עשה בכח הזרוע, שהוא הכח הנשגב המניע א הכל מעצמו מבלי הבט אל סבה אח חוצה לו: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יז )יז( קנאה - אינפרימנ"ט בלע"ז לקנאו לשמו הגדול: )יז( וילבש, דרך משל לגבור שהוא לובש ה חרא, הוא השריון: לבוש, השנים וין נוספין כ "וי פאר ' י"ח[: ויעט, עטיה כאילו עוטה מעיל: )יז( וילבש צדקה - כליו יהיו שני מינים על דרך משל כלי צדקה וישועה לישראל וכלי נקם לעכו"ם, והמשיל כלי הישועה לכלי מלחמה שהם מגן שריון וכובע, משל שיגן על ישראל בגלו ובצא ם מהגלו מהאויבים שלא ירעו להם, והשריון והכובע אינם מלבושים אלא לפי שעה בע המלחמה, וה שועה אריך מא ה חל ה עד שיהיו ישראל בארצם ובשע מלחמ גוג ומגוג, והמשיל כלי הנקם והקנאה לבגדים והמעיל שילבש האדם או ם כל שעה כי עוד כל ימי עולם יהיו העכו"ם עבדים לישראל ורדו בשונאיהם ובני נכר אכריהם וכורמיהם והוא נקם וקנאה על השעבוד ששעבדו בישראל כל ימי הגלו : לבש - שם ואמר השם אחר הפעל לחזק הענין, כמו ויצום דוד צום, קצף ה' על אב ינו קצף, ומעלה מעל, למען טבוח טבח, והדומים להם: כמעיל - המ"ם נקרא רפה שלא כמנהג ברוב אלא שנמצא כמוהו: )יז( וילבש - לפי שיושיע א ישראל ויעשה עמהם צדקה ויעשה נקם באומו לזה אמר בו לשון הנופל בגבור היורד במלחמה: 14

15 כשריון - כדרך גבור הלובש שריון: בראשו - ישים בראשו כדרך הגבור המשים בראשו כובע נחוש : בגדי נקם - ר"ל יעשה נקמה בעכו"ם: לבוש - להיו לו למלבוש: ויעט - יעטוף קנאה כמעיל המעטיף א הלובשו: )יז( וילבש צדקה כשרין. הצדקה הנאמר אצל ה' בכ בי הקדש, ציין המעשים הנשגבים שיעשה ה' מצד החסד לא מצד הזכו, שכמו שמשפט וצדקה הנאמרים אצל בני אדם, נבדלים במה שהמשפט מורה על מעשים שיעשה מצד שהוא אדם, שהם המעשים שבין אדם לחברו, והצדקה ורה על מעשים שיעשה מצד שהוא בן אלקים, שהם המעשים שבין אדם למקום, כן המשפט הנאמר אצל ה' יורה מה שיעשה אל האדם מצד האדם מצד זכיו יו ומעשיו, מצד הגמול. והצדקה ורה על המעשים שיעשה מצד שהוא אלקים, מצד חסדו הגדול, לא מצד הגמול. והישועה הבאה סמוכה אל הצדקה ורה הישועה הכללי השמורה אצל ה' מאז להוציאה בע יד ול קן על ידה א העולם כולו. והנה הנביאים יציירו פעולו השי" מיד במלבושיו, כמו שהנכבד לא י ראה ערום רק במלבושיו, כן ה' לא י ראה רק ע"י פעולו יו, ואיכו הלבושים יציירו מיד לפי איכו הפעולו, והמשפט שיעשה ה' בעכו"ם מצוייר במלחמה כמ"ש )זכריה יד, ג( ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, כי הוא יעשה המלחמה בכחו. עפ"ז מצייר ציור המלחמה הלז שירצה ה' להלחם נגד אויביו, כאילו ילבש הבגדים אשר ילבש הגבור בצא ו לקרא נשק, כי אז ילבש שריון וכובע קשקשים, הם יגינו בעדו שלא שלט בו חרב וחץ, ובידו יאחז חרב וחני בו ילחם נגד האויב. השריון והכובע מגינים בעדו שלא י נצח, והחרב והחני יאחז בידו למען ינצח. מצייר ע ה כי השריון והכובע אשר ילבש להגן בעדו שלא י נצח, הם הצדקה והישועה, כי אחר שאין לישראל זכו ומע"ט בקל ינצחהו המד הדין המשטין נגדו, מדוע יעמוד לימינם והם חוטאים, רק הצדקה והישועה יגינו בעדו בע ההיא, כמ"ש ו ושע לו זרעו וצדק ו היא סמכ הו, ודמה צדק ה' להשריון שהוא המגין בעד הגוף, וא הישועה להכובע שהוא המגין בעד הראש. יכוין בזה כי המעשים והפעולו האלה יעשה ע"י הצדקה העליונה וחסדו הגדול, עד שהצדקה היה כשריון להגן בעד הגוף הפועל, כי הגוף מציין כלי הפעולה והמעשה, כי על ידי הצדקה יפעול. אמנם ראשי המחשבה הנשגב לעשו הצדקה הזא, היה הישועה הכלליי אשר על ה במחשב ו הנעלמ, מראשי קדומים, שע"י מחשב הישועה יעורר הצדקה, עד שהישועה היה הכובע אשר בראשו המגין בפני כלי המחשבה. אחר שצייר א המלבושים אשר ילבש הלוחם הנשגב הלז להגן עליו שלא י נצח )רצוני, הענינים שבעבורם יושיע א עמי, ויחלוץ או ם מני צר(, מ חיל לצייר המלבושים השנים שילבש למען ינצח )רצוני, הענינים שבעבורם מלבד שיושיע א עמו יעשה משפט בעכו"ם( כי ילבש בגדי נקם לבש ויעט כמעיל קנאה, המלבושים האלה יהיו או כי לא בא רק להושיע לבד שע"ז היה מורה השריון והכובע כי בא גם לנקום נקם, כי דרך הלוחמים לשים או על בגדיהם, אם באו רק להציל, או גם לנקום נקם, כמ"ש )לקמן סג, א( מי זה בא מאדום חמוץ בגדים. ויש הבדל בין בגד למעיל, שהמעיל עוטים או ו על כל הבגדים מלמעלה, ויש הבדל בין נקמה ובין קנאה, הנקמה יעשה הנוקם בעבור שהרעו לו בעבר, והמקנא יקנא בעבור ביזוי כבודו וחילול פאר ו, אשר עוד קיים עוד בהוה, הנוקם יספיק לו אם ישלם רעה ח רעה, גם אם היה הנקמה בצנעה, אבל המקנא לכבודו יעשהו בגלוי לעין כל כי עקר כלי ו שי גלה כבודו המחולל, וע"כ אמר שה' ילבוש בגדי נקם לנקום על מה שהרעו לו צורריו, ואומר כי ילבש הבגדים האלה לבוש, ר"ל שלא ילבשם דרך ארעי, רק ל לבוש קבועה, וגם יעט קנאה כמעיל, כמו שהמעיל עוטים או ו על כל הבגדים, שע"ז אמר בו לשון עטה, כן יעשה הקנאה בפרהסיא לעיני רבים עמים נגד כבודו המושפל ושם קדשו המחולל, ואלה יהיו הבגדים שבם ינצח א האויב: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יח חי) ) כעל גמולו - כד להשיב על גמולו האויבים: כעל ישלם - כד להשיב עליהם ישלם: 15

16 חי) ) כעל וגו', כאיש יקנא על גמולו', והטעם שישלם חימה לצריו: ]לאיים[ לכל האיים, גמול ישלם, והנה צריו ואויביו ביבשה, גם הזכיר לאיי הים: חי) ) כעל גמולו - כמו שלבש קנאה על גמולו שגמל לפרעה ולסנחריב ולשאר צוררי ישראל כן ילבש קנאה כשיוציאם מגלו ם, וכפל הענין עוד לחזק, ואמר כעל ישלם, כמו ששלם על או ם גמולו לאויבינו כן ישלם, ומהו השלום חמה לצריו גמול לאויביו: גמול - הרע שעשו לישראל ישלם להם, וכפל עוד ואמר לאיים גמול ישלם, לאיי הגוים, וזכר איים לפי שישראל מפוזרים בגלו בכל האיים וכולם הרעו לישראל ולכולם ישלם האל גמול: חי) ) כעל גמולו - רצה לומר כמו שלבש קנאה על שלום גמולו צוררי ישראל אשר מאז כן ע ה ילבש קנאה על אשר ישלם חמה לצריו: גמול לאויביו - כפל הדבר במ"ש: לאיים - אף להיושבים באיי הים ממרחק ישלם גמול מה שהרעו לישראל: חי) ) כעל גמלו. המאמרים מגבילים, וילבש בגדי נקם לבש כעל ישלם חמה לצריו, ויעט כמעיל קנאה כעל גמולו גמול לאיביו. כי יש הבדל בין גמול ו שלומין, ה שלומין הם לפי המעשה ומציין רק שילום הפעולה כאשר עשה כן ישלם, ואינו מציין איזה ה פעלו אהבה או שנאה רצון או כעס בין המשלם להמקבל ה שלום, אבל הגמול מציין ה פעליו שי פעל הגומל בפעולה ההיא מסב מעשה הנגמל באהבה או בשנאה ברצון או בכעס, שלפי ה פעליו הזה ימדוד אל חיקו טוב או רע. ויש הבדל בין צר ואויב, הצר הוא המציר בפועל, והאויב דורש רעה ושומר איבה בלבו, ויש צר שאינו אויב, אם מציר לחברו שלא מפני איבה רק להנא ו, ויש אויב שאינו צר אם לא הצר לו בפועל רק נטר איב ו בלבו. ואצל ה' החוטאים נגדו ועושים עבירו גדולו להנא ם הם צורריו ומעיקיו, והכופרים בו ומכחישים אלקו ו ומשפילים כבוד שמו הם אויביו הגם שלא חטאו בפועל, עפ"ז אומר כי ה' ילבש בגדי נקם לבש כעל ישלם חמה לצריו, כי לצריו שחטאו נגדו בפועל לא למען הכעיסו רק להנא ם, לא שייך קנאה, אחר שלא בזו א שמו הגדול ולא כפרו בו, וכן לא שייך גמול שהוא מצד האהבה או השנאה כי לא היו אויביו בלב, אבל לעומ זה יצדק אצלם נקם על שהרעו לו בפועל והנקם הזה יהיה דרך שלומין לפי המעשה והפעולה כאשר עשו כן ישלם להם, ועז"א שילבש בגדי נקם על הרעו שעשו לו, ושיהיה הנקם כעל ישלם לפי ערך המעשה, וזה יהיה חמה לצריו שהרעו לו בפועל. אבל יעט כמעיל קנאה כעל גמלו גמול לאיביו, כי אויביו שהם לא חטאו לו בפועל רק הכחישו אלקו ו לא שייך נקם אחר שלא הרעו לו, וכן לא שייך שלומין לפי המעשה אחר שלא עשו רע במעשה, אבל לעומ זה שייך קנאה על כבוד שמו שחללו ובזו, ויצדק אצלם גמול מצד השנאה והכעס שיש לו עליהם נגד איב ם אף שלא עשו בפועל, ועל זה אמר ויעט כמעיל קנאה על שמו שחללו וכפרו בו, וש היה הקנאה כעל גמולו לפי גמול ה פעליו האיבה והשנאה ששנאו או ו, והגמול הזה יהיה לאויביו שהכחישו אלקו ו, ולא לבד להקרובים שהם היו צריו לרוב כי הם החריבו עירו ובי קדשו, כי גם לאיים הרחוקים שלא הצרו לו בפועל ולא יוכל לשלם להם שלום, מ"מ להם גמול ישלם, על האיבה ועל שכחשו בו: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק יט טי) ) כי יבא כנהר - צרה על אויביו: נוססה בו - נפלאו בו ל' נס, ד"א נוססה בו אוכל בו כ ולע בעץ כמו )לעיל /ישעיהו/ י( והיה כמסוס נוסס: טי) ) ויראו, י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד, וי"א כמשמעו: וטעם שם יי מעשהו, והעד א כבודו: כי יבא כנהר צר, כמו צר ומצוק מצאוני ] הל' קי"ט קמ"ג[ והנה הוא שם, רוח יי נוססה בו מגזר נס, וזה 16

17 כ) כ) כ) כ) כ) הטעם קרוב מדברי דניאל והי ה ע צרה לכל העולם אשר לא נהיי ה כמוה ]דניאל י"ב א'[, וישראל לבדם ינצלו על כן אחרי זא, ובא לציון גואל: טי) ) וייראו - ואחר שישלם הגמול ייראו או ו כל העולם ממערב וממזרח כלומר בכל העולם: כי יבא כנהר צר - פירש אאז"ל יבא לשון שקיעה, כמו ובא השמש וטהר, אמר ישקע הצר ולא יראה עוד, כמו הנהר שיכנס בים ולא יראה, ופי' נוססה ענין ניסה, אמר רוח ה' ניס הצר שלא יראה: ונססו - מבנין מרובע ושרשו נוס, ואז ובא לציון גואל, ובדברי רז"ל אם ראי דור שצרו רבו עליו חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר וגו', וכ יב ב ריה ובא לציון גואל, ויש לפרש כי יבא כנהר צר טעם למה שאמר וייראו ממערב וגומר אמר טעם למה ייראו ה' כי יבא כנהר צר כי יבא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל כמו הנהר הבא במרוצה ואז רוח ה' נוססה בו ו כלנו מן העולם, כמו שנאמר בנבוא יחזקאל ובנבוא זכריה, ואז ובא לציון גואל, כי אף על פי שיהיו ישראל בירושלם קודם שיבא גוג ומגוג כיון שיבא הוא יאמרו כי לא בא להם גואל הואיל והעכו"ם באים ונלחמים עליהם וכשישפטהו הקל שם בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אז יאמרו כי בא לציון גואל באמ ולשבי פשע ביעקב, כי אז ישובו כל ישראל ב שובה שלמה, ונוססה מענין נס, כמו כמסוס נוסס, כי מנהג העולם כי נושא הנס מכה בראשונה בחיל שכנגדו ורוח ה' היה נוססה בו ומכה בחיל גוג ומגוג, ועל הדרך הזה רגם יונ ן ויי ון בשפע נהר פר מעיקים ובמימרא דה' י ברון: טי) ) ממערב - כל העולם יפחדו מה' ממערב וממזרח: כי יבא כנהר צר - ר"ל בעבור זה יפחדו מה' כי יראו אשר יבוא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל ובמרוצה יבוא כנהר ואז רוח ה' נוססה בו ו כלנו מן העולם ולכן יפחדו מה': טי) ) וייראו ממערב א שם ה' וממזרח שמש א כבודו. שם ה' הוא השם הנשמע למרחוק, וכבוד ה' הוא הנראה מקרוב, מציין כי במזרח ששם גלו עשר השבטים כמ"ש )למעלה מג, ה( ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, שם י גלו הנסים והמופ ים חלה, כי הגואל י גלה במזרח כמ"ש )לעיל מא, ב( מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, עד כי במזרח יראו א כבוד ה' ונפלאו יו, ובמערב ששם בני הגולה מנופצים שהם יהודה ובנימין שם רק ישמעו א הנסים מרחוק ויראו א שם ה' הבא ממרחק: כי יבוא. בע יבא הצר כנהר שוטף, והוא מחנה גוג ומגוג ורוח ה' נוססה ומ נשאה בנהר הזה להרים שאון גליו, כמ"ש )יחזקאל לט, ב( ושובב יך וששא יך והעלי יך מירכ י צפון, בע ההיא: רש"י ישעיהו פרק נט פסוק כ ) )ובא לציון גואל - כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א(: ) ובא לציון גואל, זה המשיח וטעם לשבי פשע כמו כל הנמצא כ וב בספר ]דניאל י"ב א'[: ) ובא לציון גואל - מפורש הוא: ולשבי - מלרע: ) ובא לציון גואל - אז יבוא הגואל לציון והוא מלך המשיח: ולשבי פשע ביעקב - ר"ל גם או ם מבני יעקב שיצאו מן הכלל וישובו מפשעם גם להם יבוא המשיח ויגאלם: ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. יבא הגואל לציון להחזיר עטר ציון והמקדש והסנהדרין גם יבא אל השבים מפשע ביעקב אל בני הגולה שישובו אז ב שובה ע"י הצר הדוחק בם, וא" ואיך י קיימו העם עד הע ההיא, והלא עוד חזון למועד? משיב: 17

18 רש"י ישעיהו פרק נט פסוק כא )כא( זא ברי י או ם - בדבר זה כר י ברי י להם ואקיים כי אף בגלו ם לא שכח ור י מהם: )כא( ואני זא ברי י, הנה אכרו' ברי עמה' ומה היא רוחי אשר עליך, וכ"ף לישראל ידבר, וטעם רוחי נבוא י, כאשר כ וב, והיה אחרי כן אשפך א רוחי ]יואל ג' א'[: ודברי אשר שמ י בפיך, והטעם כפול, כי ה נבאו ולא פסק להם הנבואה מזרעם לעולם: )כא( ואני זא ברי י או ם - פירש החכם רבי אברהם בן עזרא זא הברי שאכרו עמהם רוח הנבואה שיהיה להם, זהו שאמר רוחי אשר עליך: ודברי אשר שמ י בפיך - כפל דבר כמו שכ וב והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר וגו', והנבואה לא פסק מהם לעולם זהו שאמר לא ימושו מפיך וגו', אמר כנגד ישראל, ואדוני אבי ז"ל פירש כי ברי י היא ה ורה שנ נה בברי והבטיחה שלא מוש מפיהם לעולם ו היה ברי דבר שהוא קיים כי כל ברי הוא קיום דבר, ולפי דע י כי כן הוא פירוש הפסוק, אמר ואני, פירוש ואני מבטיח או ם בזא לפי שאמר ולשבי פשע ביעקב שיהיו בלי עון נקיים מכל פשע אמר כי זא היה ברי י או ם, כמו שאמר ירמיהו וכר י א בי ישראל וא בי יהודה ברי חדשה וגו', ואמר ונ י ור י בלבם וגומר, ואומר כי כולם ידעו או י למקטנם ועד גדולם, וזהו שאמר רוחי אשר עליך זא רוח טהרה שא ן ב וכה שלא יחטאו עוד, וזהו שאמר יחזקאל וא רוחי א ן בקרבכם ועשי י א אשר בחקי לכו וגו', וזהו שאמר ישעיהו רוחי אשר עליך כי זא הרוח הי ה בנביא ואמר לו שאו ה הרוח היה לישראל אז ודברי כמו שהם סדורים בפיך, ואמר כנגד ישראל לא ימושו מפיך אחר שאשים או ם בפיהם לא ימושו עוד לעולם לא מפיך ולא מפי זרעך לעולם: )כא( ואני זא ברי י - ר"ל הנה על זא אכרו ברי עמהם אמר ה' ופירש על מה היא הברי ואמר רוח הנבואה השורה עליך א ה ישראל ודברי ה ורה אשר שמ י בפיך ללמדם הנה ש י אלה לא יסורו מפיך וכו' כן אמר ה' שלא ימושו מע ה ועד עולם עד סוף כל הדורו : )כא( ואני זא ברי י או ם אמר ה'. יש להם ע"ז כרי ברי ממני, כי רוחי אשר עליך, שהם דברי הנביאים: ודברי אשר שמ י בפיך. שהם דברי ה ורה אשר שם משה לפני בני ישראל, לא ימושו מפיך, כי חלה הש משו בהנבואה עד חגי זכריה ומלאכי, וע נס ם חזון אז הזכיר להם מלאכי בח ימ נבוא ו שהוא ג"כ ח ימ הנבואה בכלל )מלאכי ג, כב( זכרו ור משה עבדי. עד שהנבואה ואחריה ה ורה וקבל ה בע"פ כמ"ש אשר שמ י בפיך לא ימושו מפיך וכו' אמר ה' מע ה ועד עולם ובזה קיימו, וזא לכם ברי מלח בל יאבד זרעכם ושמכם: 18