מגילת סתרים

תמליל

1 r r י f 2 *' L A הועתק והוכנס לאינטרנט &<? J 2 ^ ' ע י היום תשם ט ס פ ח ~"" " " ^ יי/ז 1 שושנת העמקין 1 מגילת סתרים.? *» ן פירוש נחמד ונעים על מגילת אסתר ^crcj. ד \:J בשפה ברורה ובלשון קצרה קל להבין והוא חלק מספל א&ףי ^טד על ד ע ף JteggS המש מגילות אשר חיבר ה ה חפארת ישראל והדרו כבור' חרב הגאון א.מיתיהמפורסס בכלקצויארץ נ י עי ה פ ה נזר ישראל ותפארתואשר האיר פני חבל בחיבוריו היקרים א ד ו נ נ ו מ " י מ ו ה י"י יעמב זצ ל אב יד ור / מ דק יק Wnft ליסא בעל המחבר ספר ו ס פ חות דעת י נתיבות המשפט יספר מקור חיים ושפי תורת גיטין י ם פ י מעיטה ניבים b B '^{rto ^ נדפס פעם ראשונה בק"ק דיהרגפורט בפקוית הגאון התחבר זצ ל!?P?^ 1 f וכעת נדפס שנית ע י הרבני המופל מוהרי ר חיים מעגדיל במוהריר הנחה H סג ל מעיקטין : ] : > ניממזף כל הדינים וההלכות אשר יסדם ז^גאון המחבר *"h ןעןף. r > ן f י לכל מגילה בזמנה: cv/v?^ הצענזור ו ו א ר ש א ברשיון בדפוס הרב מוהר ר דוד בהרב הכזפורסם מוהר ר ארי ליב שקלאווער חתן הרב הגאוז' יי **ל,» ה ש פ י ר ס ם כ ז ו ה ר " ר י ו פ ^ מ י י א ^", 1 : בשנת וקרא יעקב אל מיו לפיק י 1/71^1 foszanas HOAMOKIM WARSZAWIE 183S AV DRUKAR1NI D., SKLOWER.

2 הםכטה מהרב הגאון הגדול המפורםם אב ד דפה קיק ווארשא/\ >\ הלבני המופלג מוהר ר חייםמעגדיל במוהר ר יצחק סג ל מק ק טיקגדן בא אלי והציע לפני היות רצונו להעלות על מכבש הדפום פ ק ספרי פירושים על חמש מגילות הנקראים בשמותס ספר צרור המור על שה ש וספר פלגי מים על איפה וספר מגילת סתרים על מגילת אסתר וספר תעלומות חכמה על מגילת קהלת וגירוש על מגילת רות אשר חיברם כבוד הרב הגאון מופה ד המפורסם בקצווי ארץ בתורתו וצדקתו מוהר י זצ ל בעהמ ה מוות דעת ושאר חיבוריו היקרים המאירים לארץ ולדרים עליה ובלתי ספק כי דבריו הנאמרים בהספרים הנ ל בנוים על אדני השכל ויסודי.האמת כיתר חיבוריו היקרים אשר נתקבלו בעיני כל הוגה בהם והמפורסם "א*צ הסכמה אך לבעביר כי הרבני מוה, ת מ הנ ל ירא לנפשו בפני מסיגי גבול שלא יבוזו זרים יגיעו לחזור ולדפוס הס, הג ל ויגרמו לו היזק ע כ ביקש ממני לגדור גדר בפני עושה עווליג שלא יעשו כזאת ולבעבור כי מהראוי להחזיק טיבותא להרבני מוהר ר ח מ הלל אשר הוא מושה טוב בעמיו בזה ומהראוי להיות בעזרו שלא יהי שלוחי מצוה ניזוקין ת ו ע*כ באתי בזה להזהיר באזהרה גדולה שחלילה לשום איש ישראל לחזור ולהדפיס הס הלל במשך ששה שניס מיום דלמטה בכל דפוסי הסמוכים למדינתינו בלתי רשות הרבני מהו ח מ הלל שלא ילכד ח ו בעון חמור מסיג גבול האמור בתורה לא תשיג אך כל דברי הלל נאמרים אך באופן שיהי ההדפסה ברשיון הצענזור ומכלל הן נשמע זכו ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב לברי הבא ע הח לכבוד התורה ולומדיה אור ליום ב כ ה טבת תקצ מ: נאום \' הק ^למל* ןלמן טפוזנן חונה פהק יקווארשא

3 (א) הקורא את המגילה לפגיה מברך שלש ברכות על מקרא מגילה " ושעשה נסים ושהחיינו וכן ביום מברך שלש ברכות (סי תרצ ב) : (ב) יכוין ביום בברכת שהחיינו על המגילה שיצא בברכה זו מל מצות משלוח מנות וסעידת פורים (שם) וכן הש ז צריך לכוין להוציאם בשביל זה (שם) אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך.להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה גר אומר שעשה נסים לישראל ואם שמע מהש ץ יצא וכן אם אמר בעצמו לאבותינו כל דינים אלו נתבאר בה חנוכה ולאחריה מברך הרב את ריבנו כו אשר הניא כו וביום אין אומרים אשר הניא רק אומרים שושנת יעקב ואין מברך אחריה רק בציבור אבל ביחיד אין מברך לאחריה ויכול לברך בלא שם ומלכות ואם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה אפי בציבור יצא בדיעבד (סי תרצ ב) : (ג) מי שיצא כבר מברך להוציא אחרים ילי חובתן ואם יודעין לברך בעצמן רק שאין יודעין לקרות בעצמן יברכו הס לעצמם והאחר יקרא והגשים אם מברכות בעצמן יאמרו בנוסח הברכה אקבמ ו לשמוע מגילה וטוב שיקראו לנשים אחר יציאת בית הכנסת למצוה שיצא הוא בקריאת הציבור ואם צריך לקרותה לנשים קודם יכוין שאין רוצה לצאת באותו קריאה י ח ושפיר דמי(שם בפ מ) : דיני זמן קריאת המגילה (א) חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה משעת צ ה (סי תרפ ז) : (ב) מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כ כ וקודם קריאת המגילה אסור לאכול יכול לשמוע קריאתה מבע י מפלג המנחה ולמעלה (היינו שעה ורביע קודם הלילה) ויתפלל מעריב בתחלה ואחר כך יקרא המגילה חצי שעה קודם הלילה אפילו מי שאינו מתענה כגון שהוא חולה קצת אסור לאכול עד אחר קריאת המגילה אבל טעימ קודם קריאת המגילה יש להתיר לצורך גדול היינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה עליו מאול יכול לטעום קודם קריאת המגילה ושיעור טעימה היינו, כביצה פת או משקץ כשיעור ביצה(מ א וא ר תרלב): (ג) קריאת המגילה ביום זמנה כל היום מהנץ החמה על סוף היום ואס דיני ברכת מגילה קראה משעלה ע ה יצא בליעבל (סי תרפ ז) ולכן מי שאמס קצת יכול לשחוע של יוס משעלה ע ה דהוי בדיעבד (מ א שםבסי הרצ ב): (ד) המפר; ביס והיוצאבשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי יג או בי ב או בי א בלא ברכה תחלה וסוף וצריך לקרותה בעשרה (דשלא בזמנה בעי י ) ואם א יא להמתין עד הימים הללו יכול לקרותה מר חאלר והילך רק בעשרה ובלא. ברכה ואם נזדמן לו אחר כך מגילה בי ד צריך לחזור ולקרותה בברכה אפי קראה בי ג(סימן תרפ ח ושם בט ז): (ה) בן עיר שהיה בדרך או בספינה ביום י ל ולא היה בידו מגילה ואחר כך נזדמנה לו מגילה בט ו קורא אותו בט ו בלא ברכה (מ א שם) : דני קריאת המגילה (א) הכל חייבים בקריאת המגילה אנשים ונשים (ולכן יקרא המגילה בביתו לפני הב ב) וגרים ומחנכים את הקטנים(סי תרפ ט): (ב) אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא י ח והוא שישמע ממי שחייב בקריאה אבל השומע מן התטן הקורא לא יצא ואפי אשה השומעת מן הקטן לא יצאת(שם ובסי קפ ובמ אס ק ג ): (ג) אשה לכתחלה תשמע המגילה מאנשים ואם א א יכולה לקרותה בעצמה אם יודעת או לשמוע מאשה אחרת היודעת לקרות ואשה אינה מוציאה את האיש בקריאת המגילה (משום דפסולה לקרות המגילה בציבור מפני כבוד צבור ולכן אף ביחיד אינה מוציא משום דלא פלוג)(שם): (ד) מקום שאין מנין כגון בכסר אם אחד יודע והאחרים אינן יודעין אחד קורא והאחרים שומעיס ויוצאים ואם טלם יודעים כל אחד קורא לעצמו (א ר שם ללא כמ א): (ה) ראוי ונכון שיהא לכ א מגילה כשירה כדי שיאתר בעצמו מלה במלה בלחש כי א א לשמוע כל תיבה מהש ץ מחמת הרעש ובלבול שמבלבלים שמכים בעצים ואם חיסר תיבה אחת לא יצא וכן כל אשה חכחת לב שעומדת בעזרת נשים אם אפשר להיות לה מגילה כשירה לקרות בתוכה כי שם א א לשמוע מן הש ץ בשום אופן והס תייביס לשמוע כמו אנשים (פי מ שם): דני תפלת פורים (א) בערבית אומר אחר תפלת ש ע ק יש עם תתקבל וקוריןאת המגילה ואחר שיביך ברכה אחרונה על מגילה אומרים ואתה קדוש ט (אם חל במ ש אזמריםףהי נזעם

4 דני נועם ואתה קדוש ואחר קריאת המגילה קיש בלא תתקבל ואומרים ייתן לך אם חל במ ש והבדלה על הכוס בביהכ נ אומרי אחר קריאת>:מגילה(היינו כמו בשאר ימות השנה אחר סדר קדושה) נסי תרצ ג ובמ א): [ב] בשחרית אחר ש ע אומרים ח ק ומוציאין ס תוקורין בה בפ ייבא עמלק ואח כ מכניסין הס ת להיכל וקורין המגילה ואומרים אשרי ובא לציון ואומרים ק ש עם תתקבל ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה (משום דדרשינן ויקר אלו תפילין) ואם יש מילה בפורים מלין קודם קריאת המגילה (משום לכתיב וששון זו מילה) [שם ובמ א] : דני משלוח פנית ומתנות לאביונים (א) אפי עני המתפרנס מן הצדקה צריך ליתן שתי מתנות לשני עניים אחרים וכן צריך לקיים משלוח מנות איש לרעהו ט וצריך שני מנות לאיש אחד(סי תרצ 'ד)אבל מי שהיכולת בידו מניבה מתנות לאביונים ומשלות מנות איש לרעהו הרי וה משובח והעיקר לשמח לב אלמנות ויתומים בפורים ולשלוח מתכות (שם) והמתנות לאביונים שצריך לקיים לא יחן ממעות מעשר (מ יא שם): (ב) משלוח מנות צריך לשלוח שני לבי ים ממיני אוכלים איל מתנות לאביונים יכול לקיים חפי שולח לעני איזה בגד(פ משם):נג] אשה יזייבת במשלוח מטת ומתנות לאביונים ומשלוח מנות תשלח י אשה לאשה ואיש לאיש אבל מתנות לאביונים יכולה אשה לשלוח לאיש וכן להיפוך (סי תרצ ה) : [ל] צריך לקיים משלוח מנות ביום וכן מתנו לאביוני צריך לקיים ביום [שם]: דני סעודת פודים (א) מצוה להרבות בסעודת פורים ועיקר מצותי לעשותה בשחרית(רק גס בל ילה צריך לשמח קצת) רק משום דטרידי במשלוח מעי/עזשין חותה מקצתה בלילה זמתפללין מנחה בעוד היום גדול זעושין אותה אחר מנחה וצריך לעשות מכי פ רוב הסעודה ביום וכשחל פורים בע ש עישין אותה בשחרית משום כבוד שבת וטוב לעסוק קצת בתורה קודם שיתחיל הסעודה [סמך לדבר ליהודים היתהאורהוררשינן אורה זו תורה] וי א שיש לאכול מיני זרעונין בפירי זכר לזרעונין שאכל דניאל וחבריו בבבל(סי' תרצ ה): דיני תענית בפורים (א) אסיר להתענות בפורים שום תענית בשני הימים י יד וט ו בין לבני כרכים שעושין רק ט ו ללבד בין לבני פודם עיירות שעושין רק יי ל בלבל אבל ל ח מותר להתענות בפורים ומתענה עד סמוך ללילה ויאכל הסעודה מבע י אבל ביום ט* ו לבני עיירות מתענה ת ח ומשלים וצריך למיתב תענית לתעניתו תיק< אחר ימי הפורים וכן אם עבר והתענה תענית אחר בשני הימים צריך אח כ למיתכ תענית לתעניתו [שם סי תרצ ה] ליני הספד יתבאר אצל צידוק הדין ע ש : דיני אבילות ואנינות נפזדם (א) אונן בפורים בליל י ד ישמע קריאת המגילה מאחר ואסור בבשר זיין וביום אסור בהנחת תפילין אפי אחר הקבורה כיון דהמ א בעצמו כ דיש ליזהר בכל מיני אבילות תוץ מישיבת קרקע ונעילת סנדל מפני הבריות איכ הוא יום מרופשיטא לאסור בתפילין ואחר יציאת ביהכ נ יקברו את המת ואחר הקבורה יקרא ק ש ויתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר [ח ר סי תרצ ו ללא כמ א] אבל בבשר ויין מותר אונן ביוםי ד וט ז [פ מ שם]: נב) אבילות אינו נוהג בשני הימים ביום י דוט ו רק לברים שבצינעא נוהג בהם ועזלין למנין שבעה ימי אבילות כמו בשבת ואינו חולץמכעליו ואינו יושב על הקרקע אבל מוןעע קצת לראות כל.מיני שמח שעזשין ובליל י ל לא ילך לביהכי נ רק יתפלל מעריב בביתו ואח כ ילך לביהכ נ לשמוע קריאת המגילה ואס חל פורים במ ש ילך האבל אחר סעודה ג בעול היום גלול לביהכ ג וימתין שם על הלילה ויתפלל תעריב וישמע קריאת המגילה ובשחרית ילך לביהכ נ אפי להתפלל ולקריאת המגילה [סס] אבל לשאר לבריסלא יצא מביתו ואפיילהתפלל מעריב וכן ביו' טי ו לא ילך לביהכ נ להתפלל אפי שחרית[פ*מ שם]:נג]האיל חייב לקיים משלוח מנות [אבל לא ישלח מיני שמחה] וכ ש שצריך לקיים לשלוח מתנות לאביוני ולשלוח מנות לאבל תוך יב ח שרי [אבל לא ישלחו לו מיני שמחה] איל תוך שלשים אין לשלוח מנות לאבל אא כ אין שם אלא אחר והחבל כגון שדר בכפר ישלחו זה לזה כדי לקיים מצות משלוח מנות אבל מתנות לאביונים יכול לשלוח חפי לאבל תוך ז דלא גרע מצליןה [שם ובט ז ובמ א] : [ד] אין לעשות מלאכה בפורים ומי שעושה בו מלאכה אין רואה באותו מלאכה. סי ברגה לעולםנוע י עכומ יז מותר]אבל בנין של שמחה מותר וכן מותר לעסוק בפרקמטיא וכן אגרת של שאלת שליס מותר לכתוב וכן כל מלאכה של מצויה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים גם כן מותר [שס]: [ה] בכרכים שקורין המגילה כש ו מותר לישאאש* בי ד ובעיירות שקורין בי* ל מותר לישא בטיו [פ מ שם] :

5 הסדמת המביא לבית הדפוס 3 ית הדפוס מעודי. ראיתי עוז אשר בין א^ף החביא ל כלחובךי.מחברת חכמי דודינו אשר לצלם נחיה דרך כוכב מיעקב והופיע על פני תבל באור חיבוריו היקרים והיה בית יעקב אש, להבת דבריו תבל הבריקה ביעקב ותשמיעו בישראל כי במעט ימים יצאו הגידו מבית הדפיס על הארבעה מגילות הנשארים אפס לגודל p»r<0 t טרם תקראו האחת תופיע השנית רוחי וכוסף נפשי הפיצם על פני ארץ לחלקם ביעקב שלחתים אחת אחת, ובחרתי ראשית דבר בעתו מה טוב ו^ן!ה כמה אשר רבה הדפ םתספרי מחברתיו ולא נותר ולגלות מצפוני מגילות סתרים סתרי יושר ואחריו אשיר למכור ילדורש ומבקשם שבתי וראיתי כי עודנה לאצרם שירי עוזו ושאר המגילות כולמו כמתכונתה יעשו: נשאר אחת ממחברותיו אשר לא נודעה מעגלותיה במדינתינו זאת אשר חיבר על החמש מגילות זה כארבעה ד!אמנם יעוד דמיתי בלבבי בלי לאגודאגודתם יחד כי יעצוני כליות, לכונן מזימות הגאון ועשרים שנה אשר עיי הגאון המחבר ז ל הודפסו בק ק המחבר \Y אשר ברוב צדקת פחונו בישראל פרש משטרו הלכות חג בחג (בתוך סדור התפלה) להורות לעס ד הדרך אשר יעשון בהגיע תור מועד במועדו ככה שתי מועצות בקרבי לכוננם יחד אצל כל מגילה לשתול "למ 1 מטעי -הלכותיו אשי יושת עלימו כבוד הגאון המחבר ז ל דיהרגפורט ועודם בכפו נבלעו במו שוכני ארצו, עתה אוהבי דברו לא השיגה ידם דברי המגילות ההמה אשר שמעה אזנס שמץ מנהו : דמתה נפשי מדוע לא נדרוש ונבקש כמטמונים פליטת ביל יעקב הנשארה יושבת בסתר ובזאת כל תופשי המגילות יפקדו בתפשם בכף כל אסת ההר, הלא תחת צל כנפיו יקננו כל שוקדי על דלתות ההורה לבמה אשר מועדה למועדה מימים ימימה למען הגות גמו והתבונה גם זאת יקרא בשם יעקב ממחצב הספיר נגזרו, T דבר יום ביומו : לאמר. t קנא קנאתי לשוכנת מסתרים חשפתי מצפונה הנני מך הערך קצר רוח ושפל אנשים כפי *JJfJ אסוף אאסוף יעקב כולך ט גם עוללות הנשארה בראש פרושות לצור מחוללי אשר פועל ידי לזכות הרבים אמיר תדמה אל סעיפיה פוריה ותארכנה פארותיה על מים ירצה ויתמוך ידי בימין צדקו לחשבני ממצדיקי הרבים רבים בשלחם על פני תבל ומלואה,כי כאשר פעל בתבונת לזכות כבור כפי, אלהייעקב יהיה בעזרי זכות הגאון המחבר זיל יעמד לי לנצור אותי מכל רע ולהיות עלי ליראי די ולחושבי שמו לעד ולהגיל בישועתו נצח : עוזו בפלפול הלכות אשר אך על מוסדי סברת התלמוד ודברי הראשונים ירה אבן פנתס, במובנה דיקושפך סוללה ללחום לחם לבנות ולנטוע, ככה גם בחיבוריו 7 י במסילה העולה בית אל אשר דרכוחז ל, על המגילות בנתינותם שרשי רגליו יתחקו, במו יפלס יצעדיו לבאר המקרא אחרי מזימות דרכם : הן אלה דברי הצעיר חיי 0 DTIM מענליל במוהי י יצחל! הלוי מטיקטין היוםייםא ט זשבטשטזאבאביתמןקכ לפיק x (י \

6 הקדמת הגאון המחבר מגילת םתדם לןיימו וקיבלו חכמי הש ס שהמגילה הזאת החיוי הורו לנו לקרותה מראשה ועד סופה 1 בזה שכל הדברים הכל לצורך הנס וזה כל פרי נועם שיח המגילה הזאת לפאר ולרומם השם יתברך אשר לא! עזבונו אף ביזם פקדו חטחתינו ועוונותינו הרבים וימוגגנו ביד עוונינו עכ ז לא זז מחבבינו תיבה יתירה ועינינו הרואות גודל אהבתו אלינו כי בשעת הכאה ממש מכין הסמים לרפאותנו רפואת עולם כאשר עשה בימי מרדכי ואסתר שלא בלבד הצילנו מהצרה ראה אף גם שהי לנו והוציאנו ממית לחיים המעלות והכין לנו רפואת עולם להגביה אותנו בגרם לבסומי בפוריא אמרו חייב אדם אשר לענין זה שהוא מרדכי עד דלא ידע בין ארור התן לברוך תמוה דולה ענין יש לתלות השכרות דווקא בזה ל צוה הזאת לשכר עצמו שידוע וגס מה ענין יש ולזה נראה שהשכרות מביא לכל דברים שחסרה תורה י אמן ברוך דהנה אמרו שחייב אדם לומר בסוריא ארור מרדכי שהוא גס כן תמוה דלמה לא התחייבו בכל פעה שהי הצלה לישראל כגון בפשח לומר ארור פרעה ברוך משה וכן בחניכה לומר חדורים הצרים ברוכים החשמנאים לכן נראה הטעם דהנה אמרו בשייסקרילי יהודי וקרי לי ימיני אמרה כיי לפני הקב 'ה חזי מת עשה לי ימיני דלא קטלי שאול ל;'גג מפיק מיניה המן דבעי למקטלני ומה עשה לי יהודי ללא קטלי' דיל לשמעי מפיק מיניה מרדכי דאיקני בי בהמן וכו והכה בצרת בהעונש מי מ הי בהן חייבים המן אף שהי הרבה ולהם החרש והמסגר אלף צדיקים גדולים דהא הי הי, הצער הגדול על מגן וכיין דמרדכי הי סיבה לצער הגדול ההוא יש עליו קצת דין והנה גם להק יש קצת הזכרת זכות כי אמרו תזי ל גדולה הסרת טבעת יותר מירח נייחים ונביאות שעמדו להן לישראל והרי המן הי סיבה להטיב מלול ההוא והנה אמרו שדוד המלך עליו השלום אמר ז פעמים בני בני אבשלום והוציאו מז מדורי גיהנם והיינו מחמת הזכירו זכותו על בנו אבשלום וכ ש כשכל ישראל מזכירין ומברכין הצדק ומקללין הרשע ולזה חייב ינו חז ל בראותם שיש קצת דין על מרדכי וקצת הזכרת זכות להאן. לכך חייבין כל ישראל ולמר כפירים בעת שנזכרנו לפני השם יתברך ארור המן להורידו מטה מטה שלא מזכר לו זכות זה וברוך מרדכי להעלותו יועלה מעלה ולהסיר ת*ליו דין של מעלה שיש קצת עליו וכן באסתר וזרש כי אסתר מחמת שזימנה את המן גרמה צער הרש יש לה זכות באמרה כפול הפול ומעלין לאסתר ומורידין לזרש והנה ידוע כי מי שנתכווץ להרע לאחר אף שלא נגמר כוונתו מכל מקום הוא שונא לו על כוונתו להרע משא"כ אם אחד נתכווץ לעשות רעה קטנה לחבירו ומחמת זה נצמח לו טובה גדולה עד בלתי תכלית אשר רעה זו לא נחשבת למאומה נגד הטובה ההוא י ואפילו אלף רעות כאילו הי מקבל על עצמו בכדי שיוצמח לו מהם טובות כזו וודאי שאין לו שוס שנאה על חבירו על הרעה קטנה שעשה לו כיון שהרעה אינו נערך כלל נגד הטובה שנצמח לו ולא זו שאינו מקללו כ:זונרו אלא אף שחברכו כיון שעל ידו נצמח לו הטובה ההיא והכה אס לא. נעלה על לכנו שמחת פורים רק במה שניצלנו ממות לחיים וודאי שיש לארר ולקלל להמן שהוא הי סיבת הרע ולברך למרדכי שהוא הי סיבת ההצלה. אמנם אם נעלה על לבנו שמחת פורים במה שאז קבלנו התורה ברצון ובוודאי עלינו בגרם המעלות עין לא ראתה חלקים זולתך. כי בוודאי יותר נתעלתה קבלת התורה ברצון ממה שזכינו לעלות על ידי קבלת התורה באונס וכשנעלה על לבינו זה על מה יש לקלל המן כיון שהוא הי סיבת הטוב ההוא י כי הלא הסרת טבעת גלולה ממ ח נביאים והנה בערוך פי ביסוס הוא לשון הנאה כעין שאמרם בסימא בשילא דנהרדא וזהו אמרי חייב אדם לבסומי בפוריא כלומר שההנאה והשמחה שיהי בפורים יהי עיקרו על טובת עולם הבא הנצמח לנו בזמן ההוא שקבלנו התורה ברצון ועלינו בגרם T על לבני המעלות ונתלבקנוכהשס יתברך וכשנעלה זאת לא יהיה לכו לב לדעת על מה ולינה יש לארר המן כיון שטובה גדולה נצמח מזה : {*(ך* יש לפרש כיהנה השם יתברך מכונה בשני מדות בשם רחום וישם קנא כדכתיב אל קנא ושני מידות אלוהי ניכרין אז כי הרחמנות הי ניכר בהצלת מרדכי וישראל וקנאתו בהשמדת המן והנה בזמן הגאולה העתידה ככלות הרע מהעולם ולא יהי רק טוב בהעולס אז לא יהי ניכר השם יתברך רק במידה אחת שהוא מדת רחום והנה המדות מכינין בשם מרכבה ובשם מטה כדכתיב הגה מטתו של שלמה וגומר. וביסוס הוא לשין

7 הקדמת הגאין וזטדובר פתיחה מהגאון המחבר במגילן! 1 דף י ע ב ר יהונתן פתח להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד שם זה הכתב ושאר זה הלשון נין זה המלטת ונכד זה ושתי הנה כל הפתיחות שנאמרו בש ס הן המוהין כי מה ענין להפתיחות הללו וגס קושיית הוס היא קושיא גדולה דהא יש להם לבבל כסי ולשון לזה נראה דהפתיחה זו הוא ליתן טעם על מה שחייבו חז ל לקרות המגילה מתחילתה וע ז מביא ר יהונתן ראיה כי זה הסיפור ג כ הוא מצורך הנס כי כן דרכו של הקבי ה שמקודם עושה משפט ברשעים הקמים על ישראלי.: ואח יכ מתחיל בישועתם כי א א בצמיחת הטיב עד שיכלה הרע אחר שיתמלא סאתו כמו שאמר הכתוב כי לא שלם עין האמורי עד הנה ולזה כל שלא נתמלא סאתואיא להיטי: וכן אמרו כשזה טפל זה קם וגל שלא נגמר הנפילה א א שיצמיח הקימה ולזה מיתת ושתי שהיה גמר נפילת זכרון של נבוכדנאצר שהחריב ביתאלקינו היה הסיבה לצמיחת ישועת ישראל ובית אלקינו שדריוש בכה של אסתר בנה אותו וא / כ סיפור מיתת ושתי אשר היא השאר של נבוכדנאצר הוא צורך סיפור הנס ולזה פתח להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם זה הכתב והוא רק בדרך משל בי כשרוצה לומר שדבר זה קיים לזכרון מכונה בשם כתב כמו שנאמר חטאת יהודה כתובה בעט ברזל וכן הוא בפיוט של ר ה ולזה יוכתב שם המלוכה היינו שיהיה קייס בלי הפסק שוב ולזה אמר והכרתי לבבל שם זה הכתב היינו שלא יהיה לו בן יורש המלוכה שיהיה נחשב קיום לזכרון וכשאין בו רק זכר בעלמא נרמז בשם לשון שהוא רק דיבור בעלמא וכאשר נש#ר בן זרע מלוכה נשאר קיום לזכר מלכות אביו וכאשר נעקר זרע המלוכה לא נשאר לו זכרון של קיום. אמנם אס נשאר בת למלך הוא רק זכר ארעי שעומד להשתכח שהוא רק שארית בעלמא כי לא עליה יקרא המלוכה רק על שם יעלה המלך וכ ז שהיא קיימת אף שהמלוכה של בעלהמ מיש קצת שארית זכרוןכי בת מלך היא ובעלה חתן המלך אבל לאחר מותה ובנה יורש המלוכה יהיה מיוחס על שם אביו הוא בעלה ויהיה נשכח השם של אביה * וזה שאמר ושאר זה הלשון היינו שלא ישאר אחריו אפי זכר בעלמא ולא יעלה זכרונו על הלשון כלל. כין ונכד הוא הפירוש של שם ושאר כלומר פלא ישאר לו שס וזה הכתב שהוא זכרין של קיום במה שלא ישאר אחריו נין שהוא יורש המלכות ושאר הוא שלאישארלו אפי נכד דהוא ושתי ולא ישחר לו שארית ודינור זכרון כלל והיינו לשון האמור בש ס וכ מש" ל : ר^^ ן פתח תחת הנעצוץ יעלה בדוש ותחת הסרפד י יעלה הדס וגו הכוונה כי כל זמן שזרעו של עמלק קיים אין השם שלם וא א שיצמח הישועה ולזה נצטווינו להכרית זרעי של עמלק קודם בנין הבית וכן כשזרעו של נבוכדנצאר אשר החריב בית אלקיטקייםא אילהצממו התחלת הישועה של הבנין וידוע שכל דבר קודם נפילתו לגמרו יש לו התנכרות ולזה מיהר הקב ה גלילת ושתי והמן למען קרב מפלתם שיהיה התחלה לקימת הקדושה וא פ גדולתם של ושתי והמן ומפלתם הוא צורך הנס ולזה הביא רשב ן הקרא שכתוב החת הנעצוץ יעלה ברוש כלומר אחר אשר נעקר הנעצוץ אז במקומו יכול לצמוח הברוש. וזהו שסיים הקרא והיה לה לשם' וגו היינו שאחר מפלתו יצמח גס הגאולה ע ; ז מחויינין אנחנו לקרא גדולת ושתי והמן ומפלתם כי.הכל צורך הנס הוא : ריב ח

8 ד י 5 'יח פתת מהכא והיה כאשר שש וגו כן ישיש שש לא נאמר אלא ישיש הוא אינו שש אבל לאחרים משיש אמר שלא תחשוב שמתחילה היתה הגזירה חלוטה ת ו מאת הקל ה לכלותם.רק שאחר כך נתבטל לזה מביא הקרא לכן ישיש להאביד אתכם והיינו שמשיש אחרים פתיחה מהגאון המחבר כלומר שעונש של ישראל *כך הוא שעושה רק לפנים גלי שיפחיד לישראל שיחזרו בתשובה ולהשיש האומות כאב שמכין< שבט על בנו רק להפחידו וכל הצרות הבאות עלינו הוא רק לעורר לבנו לאהבתו יתברך ולשוב לו כדי שיקרב הגאולה במהרה בימינו אמן : בשם אאיז הגאון אמיתי רביגל הגדול בדורי 2 בי D^n מוקלהיה {^[ g מגילה רף י*ב י ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות; אמררבכהנאמכאןשהליוט קופץ בראשכו והוא תמוה למה לו להביא הברייתא מקרא גופי היה לו להוכיח להליוט קופץ בראש להא ממוכן שהיה אחרון אתר תחילה ל 5 תיב ויאמר ממוכן ותירןאאיז הגאון הלל להנה לכאורה קשה מניין לנו שממוכן אמר תחילה לילמא השרים הראשנים אמרו תחילה רק שלא נתקכל מנתם רק לעת ממוכן לכך לא נכתב במגילה רק לעת ממוכן ונראה לתרץ לתנה רש י כתב בפ מטות בקרא לאת אזי ואת רקם ואת צור וגו חמשת מלכי מלין וגו וז ל וכי איני רואה שחמשת תנה הכתוב למה הוזקק לומר תמשת.אלא ללמלך שהשוו כולם בעצה אחת וכז עכ ל אי כ גם הכא כיון שמנה שבעה*שמותם קשה ג כ למה הוזקקלןנע אח כ שבעתשרי פרס-ומלי ועי כצ ל כפי רש יי ז ל.שם ללמרך שהושוו כולם בעצה אחת והשתא א ש לה א ע כהשוו **ולםבעצה אחתואעפ כ כתיב ויאמר ממוכן ממילא יזהחשהליוט קופץ בראש : א ש להוצרך להביא הברייתא לממוכחההמן לקרא גופא לא מצי להוכיח למצינן למימר ללא הושוו כולם בעצה אחת והא דהוזקק לומר שבעת כלי שלא נטעה לומר לעולם שהן ששה ומרסנא ממוכן הוא אחד רק מרסנא הואשם העצם וממוכן הוא שם התואר שהוא מוכן לפורעניות לכך הוצרך לומר שבעת שלא נטעה ולעולם שלא השוו כולם בעצה אחת וא כ יש לומר כמש יל שאמרו כולם עצתם מקולס ולא נתקבל רק עצת ממוכן לכןילא נכחב במגילה רק לעתו וליכא הוכחה להדיוט קופץ בראש י אבל כיון לתנא בברייתא לממוכן זה המן א כ מוכח שפירלת מקט שבעת מחמת שהשוו כולם בעצה אחת דאי נקכו שבעת כלי שלא נטעה לומר למרסנא היינו ממוכן איכ קש* למהלולמינקט תיבה יתירה בשביל זה היה לו לכתוב החץ בפירוש י ואם כלי לאשמעינן שם התואר של התן שהוא ממוכן הלא כמה פעמים ככתב המ? במגילה והיה לו לכתוב שם התואר של המן שהוא ממוכן א*> מקרא לויאמר ממוכן היינו שומעי/ התואר שלו ולא היה צריך למינקט תיבה יתירה שבעת בשביל מ ומלנקיט שבעת על כרחך משום להשוו כולם גע$ה אחת ואף על פי אמר ממוכן העצה שהשוו כולן קולם לכולן מכאן מוכח להליוט קופ ן בראש ולפיח ושפתים ישק : ו

9 אסתר א א א א ןיךןי בימי אח ^ורוש הוא אח ג;ור 1 ט יצריים ומאה כדינך, י, ב בימים ההם יייצבת ו " ; ' הסלףי טהרי ו#ד כו# י עבע המלף אחי&ורוע על כסא מלכותו איטר'בישולן. י י הבירה י * R כגילת סתרים (א) ןיךןי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש כולם הקשו לכ מ שנאמר ויהי בימי הוא שי וצה לומר על סיפור אחר שהמעשה הזה היה בימי פלוני ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ אבל בהיות הסיטי מאיש ההיא בעצמו אין שייטת לומר שבימי פ' עשה אותו פ בעצמו כזה וכזה ונראה הטונה כיאמרובש ס כ מ שנאמר ויהי בימי איני אלא צרה והגה כ מ שנאמר ויהי בימי נאמר הצרה תיכף בסמוך כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ * ולזה נראה שגם כאן סיפר סמוך לויהי בימי מהות הצרה-במה שהיא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש מחמת שאמרו בש ס צדק: פזרונו בישראל צדקה עשה הקב ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות וכו שעל ידי זה לא ימלא לב המלכים להכרית הישראל אשר החי! ממשלתו כי יקרא מלכותא קטיעא וכיון שאהשורוש מלך מהודו ועד טש וכל ישראל >?י תחת מקומות ממשלתו ולזה הי הסיבה שמילא * T לבו לכלותם ואין לך צרה גדולה מזו: הוא אחשורוש המולך תיבת הוא קשה שלא היה לו למגר רק ויהי בימי אחש.רוש המולך והטונה נראה דויהי בימי אינו אלא צרה ואחשורוש מלך מקודם ע כ העולם ואת כנהקטןולא מלך רק על קכי ז מדינות ואמרו חזי ל שנקרא אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו והנה אם היו ישראל ג כ באותן מדינות שנתקכין מלכותו מהם אף אם ח ו היה גזירת המן קיים הי המחנה ההוא לפליטה אך באמת כל ישראל נשארו תחת ממשלתו וזהו אמרם הוא אחשוד ש היינו אותו שהיה נקרא אחשורוש מחמת שהיה בימיו צרה על כל היהודים כשהיה מולך מהודו ועד כוש מחמת שהיה ישראל רשים בימיו אותי שם אחשורוש ראוי ל 1 להיקרא נגד כל ישראל גם בשעה שנתקטן מלכותו על קכ ז מדינויו שלא נחסר מישראל אף א שלא היה תחת ממשלתו וזה היה הסיגה שעלה במחשבתו לחבק מחמת שראה שסילק הקב ה צדקתפזרונו שאמרו חז ל צדקה עשה הקלה ט וכמש ל ובאלשי ך פי שאמר הוא אחשורוש לומר אף שאבד קי ג אפרכות לא נכנע לבו והוא בהוייתו כמקדם בשמחה : (ב) בימים 0 הס כשבת צירך הנס של סיפור המשתה ומה שהיה בשושן נראה שמספר גודל השנאה של אחשזרוש ותחבולותיו היה רק לכלותם שדרי בחשבו שכבר כלה הזמן פקידה נתישבה דעתו כמבואר בש ס והטעם כי ידע שלא יטן מלכותו בקיום ישראל ורצה לכלות הקדושה מקרב הארץ ולהשרות הטומאה בארץ כדרך שעשו דיר הפלגה כמ ש האלשיך שם וכמו שאבאר וכל מחשבתו היה רק להחטיאם למען יוכל לכלותם כמו שפי המפרשים בקרא דוירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים ואח כ ויענונו וכן עשה אחשורושמשתה והעמיד להם זונות נגד פניהם שיעשו בהם כרצונם ולאשר בשושן היה מרדני וכל סנהדרין ולזאת שם פניו בשושן מקום הגדולים להחטיאם כי בנפול הראשים יפול העם והל של כשבת הוא סימן תכפיותשתיכף כשבת על כשא מלכותו אשר בשושן עשה משתה לכל שרים של כל מדינה דהיינו כל השרים שהישראל PUD ממשלתם להתיעץ עתם איך לאבדם שממנו יראו וכן יעשו שרי הארצות על ישראל להחטיאם ו 5 בדם ולכך נקרא נושן הבירה כי אחשורוש שכל מגמתו היה להשמיד את ישראל בנדי להאביד ולסלק הקדושה מא^רץ ולהשריש הטומאה בארץ כדרך שעשו דור הפלגה שביקשו לבנות עיר ומגדל מטעם שכתב האלשיך כי כמו שיש מקומות מוכנים להשראת קדושה כמו ירושלים ובי המק כן יש מקומות להשראת הטומאה וביקשו דור הפלגה לבנות עיר במקום ירושלים ומגדל במקוס בי המק וכן אחשורוש רצה לעקור ישראל וממילא מחסר מקום השראת קדושה ויהיה לוכח להשרות הטומאה בארץ ומצא מקים להשראת טומאה שהוא שושן שהיה בו המן שהיו יונק מהס ם ועשרה בנים שהיו יוצקים מעשרה כתריןדמכאבותא ובהיות שהמקדש קרוי בקדושה בירה לכך קחי ג כ שושן הבירה בטומאה ולזה אמר בימים הזם כלומר בימים ההם שגתקטן מלכותו והיו לו להיות נצנצה והוא אד 1.בה עשה משתה גדול מחמת שהיה אצלו ניחוש ולזמר שהראו לו מן השמים שנתקטן נןלנותו וכל ישראל נשארו תחת ממשלתו ורימזו לו בזה לאבדם ושמח בזה שמחה גדולה ולזה אף בימים ההם כלומר אף שנתקטן מלכותו אשר מלך מקול& מהודו ועד כוז שהוא מסוף העולם ועל סופו ואח כ לא מלך רק על קכ ז מדינות והיה ראוי להיות נעצב עם כל זה כאשר נתישיה דעתו שחשב בדעתו שלא יהיה שים פקידה על ישראל כתו שאמרו בש ס שחשב וטעה וכאשר הוחלט בלעתו להושיב כשאו בשושן להחטיא ישראל ולאבדם עשה משתה גדול ההוא. וקיבת המשתה הגדול יתבאר בכתוב אחיכ.וידוע שבכל מקום אשר נאמר מלך סתם מרומז לנעל הקלה והטונה שהקלה 3 ברחמים

10 אפתר א הנידה :נ כענת' Hi *;! למלכו עע:ה מעתה האלהnW המהיר לכל העים הנ 5 צאינש 2 '» שן לבל עריו.ואבריו חיל ו פרס ו-מךי הפךתמיכש הבירה למגדו ר 1 ו.ער ;קטן מעתה עבעתימים ושרי המדינות לפניו; י בהראתו אודעער כבור בחצר עת ביתן המלך : ו ך/ור ו כרפס ותבית מלכותו'ואת :ר!ר תפארת י גדולתו ימים ךביכש אחוז בחבלי בוץ וארגמן עד ^ גלילי ככף ועמודי עמוניים ומאת י 1 ם; ד, ובמלואית ו ובמלאי קיי הימים עיע מיטות ו זהב וכסף,עיר * רצפת בהט ועש ודר ופחרת מגילת סתרים ברחמים הושיב ג כ כסאו בשושן לשמור הצדיקים אשר בתוכה מן החטא : (ג) עשה משתה וגו ושרי המדינות ונראה שעשיית המשתה וקרותולכל שרי המדינית טעמו לאשר שכל מתשבתוהיהרק על ישראל להחטיאם ולהרע להם כאשר המשילו לזה ח זל בשי ס לבעל התל ולבעל החריץ ולכך קרא לכל המדינות לפניו ל;עץ עמהם על איבוד ישראל שהן מפ זרין : נם ביין משתין ובזנות כמאמר חז ל תחת ממשלתו ולזה עשה משתה על ישראל אח כ שבעת ימים בעצת טלם לי ושרי המדינות לפניו מלת לפניו מיותר ונראה כי הוי ו של ושרי הוא ויייו? נכת המשתה שעשה היה בעבור שכל שרי המדינות היה עומדין לפניו בהכנעה מה והסכימו לעצתו וחשב שבוודאי יה ס מחשבתו באיבוד ישראל: (ד) בהראותו את עושר תמוה בכאן הרבה א מלת בהראותו קשה שהיה לו לכתוב ויראם את עושר כבוד מלכותו בי תיבת ימיס רבים מיותר גי אומרו שמונים ומאת יום מפני מה לא צרפס לחדשים ולתרץ נראה שהב של בהראותו הוא ב זמניית דהיינו בזמן שהראוהו מן השמים באצטגנינות שהעושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו יומשך ימיס רבים י וימים שם המושאל על שנים כמבואר בש ס כמו ימים תהיה גאולתו וכל שרי המדינות ראו אצטגנינות הזה ולכך משך זמן המשתה ק פ יום ורימז באותן הק פיום כי המזלות שבחצי הגלגל הנראה לנו על הארץ ידוע לתוכנים שנתלקלקי פ מעלות ובהיות שכל המזלות שבאותן מעלות זרתו לחולו בתוקף הזריחה רק לטוב לו ומחמת זה המשיך המשתה שמונים ומאת יום: (ה) ובמליאת הימים האלה וגו לכל העם היינו אחר שראה עצמו בתוקף ההצלחה חשב לבצע מעשהו להחטיא את ישראל ולאבדם ואמרו במדרש כי זה היה עיקר כוונתו להאכילם מפת בגיו ויין משתיו ולהעמיד זונות נגד פניהם ושיעשו בהם כרצלנם וזהו אמרו לכל העם הנמצאים בשושן ולא אמר לכל העמיס הנמצאים והיינו רק לישראל כי ישראל מטניס בשם עם עם קדוש וזהו שאחר למגדול ועד קטן ולא מקטן ועד גדול כמו שנאמר גבי דוד אצל המנין בצקלג אלא להורות בא כי עיקר כוונתו היה להחטיא הגדולים שבישראל וממילא הקטן יומשך אחריהם כמו בבנות מואב שהיה עיקר מחשבתם על הגדולים שיהס ורימז בתיבת תלך שתרללז ג כ על הקב ה שהקב ה ברחמיו עשה לכל הצדיקים שבתוכה למונעם מהחטא: בחצר גינת ביתן אילו השלשה מקימות קשה להבין מה צורך הסיפור בהן ובש ס אמרו הראוי לחצר לחצר וכוי' ג כ קשה. וגם שם ביתן לא מצאנו בכתוב ואין לו פירוש לכן נראה כי החצר היה לאכילה שהוצרך מקום גדול מאד להושיב שם עם רב כזה ולא היה אפשר לעשות מקום מקורה גדול כזה גיגה לטייל עם זונות מי שירצה ביתן הן בתים קטנים כמו קיטונות והנו ן של ביתן הוא להקטין כי ידוע בדיקדוק כי אותיות האמנתי / והןלהקטין והן מקומות מוצנעים למי שהיה צריך לעשות איזה דבר צנוע כגון תשמיש ושינה ולשטבטצמואו ליתד עצמו לאיזה דבר תאוה שבוש לעשות בפני רבים וזהו שאמרו חז ל הראוי לחצר לחצר.היינו מה שראוי לעשות בחצר היה בחצר והראוי לעשות בנינה כגון טיול היה בגינה והמקשהלא הבין והקשה דקנאה אתה מטיל בסעודה ולזה תי לא החזיקתן היינו שלא הספיקתן להם הדברים שהיה צריכין בחצר כמן שהיו צרינין לטיול היה לזה גינה ולמה שלא הספיק הגינה כגון שיהיה צריכין לעשות איזה דבר צנוע היה לזה ביתן: (ו) חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן צורך סיפור הנס זה להורות עוצם מחשבתו היה רק להחטיאם וע*כ עשה מקום ישיבתם מבוץ וארגמן שהיא משעטנז ועשה בגוונים כנגדן שיזון עיניהם בהנאת הגוונים לשכחם מלחשוב ביראת השם וגם כאשר ישאו עיניהם להסתכל בהמונים שכנגדם יראו ג כ בפני הזונות : על גלילי כסן/ כסף הוא מלשון תאוה אמר שהרבה דברים שגוללין טסף ותאוה : ועמודי שש על רצפת ידוע שאת זה לעומת זה עשה אלקיס וכשם שהיו צריכין * T משכן ואדנים וקלעים ועמידים להמשכת קלושה כן העושין טלמםאות להמשכות הטומאה צריכין דברים הממשיכין הטומאה וכן צריכין לבגדים צבועים כמבואר בפרדס ולזה עשה גם הוא רצפת בהט ושש במקים עמודים ואדנים וקלעים להמשכת הטומאה : והשקות י

11 אסתר א ב הקצף הטלף מ<לד וך!מת 1 בןידה ב 11 פ י ויאמר ופהית : ז והשקות בכלי זרזי ובליס מבליט הטלף לחכמים ידעי העתים?י כן דביה?לף ע 1 גי'ב ויין מלכות רב כיד המ^ף י: ח והעתיד לפני כל : יךעי ךתוךין ן יי והקרוב אליי כך ענא כדת איןאנס בי ^ ן ייסד הטלף על כל רב ביתו. עתר אדמתא תרעיע מרם מרסגא ממוכן עב^ת לעשות כרצוזי י^יעץאיע : "ט גם ועתי המלכה ערי ו פרס ומרי ראי ןני הטלף היעביםראענה ןטנןתה מעתה נעים בירת המלכורתיאער למלף במלכות טי כדת מה לעעות במלכה.ועת י על ו ^חעורוען י ביום העניקי'כטוב לב המלףבי?ן ז עעתד, את מ^מר המדף אחעוך 1 ^ אעיר ל א אטר למהוטן סתא חרבונאבגתא ואבגתא.זתר ביד הסריסים: ס טי וייאמר מומכן י«יקקיי לפגי וכ יכסעיעת הסריסיםהטערתייםאת פיניהמלף המלף והערים ל* עד ז המ^ף לבת $מד, ועתי אחעוךוע" ן יא להניא" אתץעתי המלכה לפגי ^םןעל;כל ^עמיםא>ער הטלף' בכתר מלכות ד*הרא 1 ת 'העמים והערים ככל-מךינ 1 ת המלף אחעוריוע ; י כי;:צא דבר* ארריפיהכי : ט 1 כתמרא\,ד\א j יגיוחמאן המלכה המלכה.על כל הנעים"להמות בעליהן בעיניהן ועתי'לב 1 א בדבר הטלף אער ביר הסריסים באמרס י T V T " * י ' : ' סתרים מגילת (ז) והשקית בכלי זהב-עיין במחיר יין שזה כינוי לנשים שנקרא, כלי: וכלים מכלים שוניס-שהחליף להם בכל פע 0 זונות אחרות להרבות תאוות המשגל כי בהתחלף גופי הזונות נוסף התאווה: (ח) והשתייה כדת אמרו חז ל כדת של תורה אמר שרוצה שחטאם יהיה ברצון ע כ הניח להס רצין שיכולין לשתות ג כ על דת של תורה שמי שירצה אכילה ושתייה של כשרות יוכל לנהוג בכשרות וגס שלא יהיה שכרות בסעודה שיהיה חטאם בדעת ולא מתוך שכרות: כרצץ איש ואיש אמרו חז ל כרצון מרדכי והמן הגם כיהמןעדייןלאנתגדל וגם לא. שאלו את פי מרדכי רק מרדכי כינוי לצדיקים והמן כינוי לרשעים ציווה שמי שירצה להיות צדיק יכול לנהוג בצדקו והרשע כרשעתו כל אחל כרצונו : [ט] גם ושתי המלכה אמרו בשי ס שניהם לדבר עיירה נתכוונו והץנו שכוונת שניהם להרבות ניאוף ולכך עשתה בית המלכות סמוך למשתה הזכרים שיזונו עיניהם מן העתה: [י] ביום השביעי הא שהזכיר שהיו ביום השביעי להודיע חסדי מקום כי אחשורוש עשה משהה שבעה ימיס כדי שיחטאו ישראל כל ימות השבוע שלא יהיה להם אף יום אחד שיהיה נקי מחטא ובים השביעי שהיה בשבת כמו שאלרו בש ס שלא יבצר מהיות חילול שבת במשחה וזה חטא היותר גדול העיר הקב ה חסדיו והקדים רפואה למכה בהל יגת ושתי ביום השביעי ולא זכר להחטיאם ביום ההוא: כטוב לב המלך ביין אמר למהותן בזתא על דרך רמז רימז הכתוב גודל חסדי הש י ורחמיו אשר גמלנו ובעת ובעונה אשר הכעםנו לפניו ונתחייבנו ח ו כליה רחמנו כרחם אב על בנים והורה לנו הכתוב כי ענין הבאת ושתי ולהציגה ערומה אין זה מדרך הטבע ואפי שוטה שבשוטים לא יציג את אשתו ערומה לפני כל עולם אשר ישחקו עליו צעירים רק בסיבת שליחות מלאכי תבלה וידוע שיש עשרה כתרא דמסאבותא שלשה עליונות ושבעה תחתונות שהמה שלוחים להרע ולזה כל אותן השבעה שחשיב כל שמותן הן שמות התואר ולזה כל השמות מורין על זה כי בזתא חרבונא מלשון ביזה וחרבון בגתא ואבגתא הוא מלשין גת שדורך הכל כגת 2 יין בספר מחיר יין: זתר מלשון התרים את הארץ שהולך ומתייר בארץ להעניש החייבין וכרכס שידוע שמדה התתתונה מכונה בשם נקיבה המקבלת השפעה מכולם כי ולכן מכונה בשם כר וכסת כמבואר בס מחיר יין והנה כן הוא בקודש ט את זה לעומת זה עשה אלקים מ מ נקראו בשמות התוארים אלו היות שלא עשו והסכימו על עצה נבערה כזו רק מכח הכוחות הטומאה שהיו אף שהיו אנשים,... :מלך* אמר שכן דרך המלך לדין המורדים ע' פ משפט העת והעונה: לפני כל יודעי דת ודין אין הכוונה שהביא המשפט לפניהם רק הטונה שהאמירה ליודעי העתים היה לפני היודעים דת ודין ולפני הקרוב אליו שכולם היו עומדים בשעה שהביא משפטה לפני יולעי העתים /[יד] והקרב אליו ולא השיב רק ממוכן: כרשנא גם הס נאמרו בשמות התואר כמבואר בש ס לרמז מה שאמרו תז ל

12 אסתר א יאמרה ד^ יף WfnH ^מד לךכיא את יעתי ןך מלף אחעורוע ומלכותה יהןדזמלףלרעוהה אל מגילת סתרים חז ל שהיה הכל בעצת הקלה כי לא היה אפשר להרים לגל ישראל על שנעקר ושתי שהיא ממלכות נבוכדנצר: והיום ה<ה תאמרנה שרות פרש ומדי לכל שדי המלך והוא תמוה ללא כתיב מה שאמרו וגם קשה מה שאמי לא על המלך לבדו עות? ושתי כי גם על כל הש ים וזהו מרידה נגד המלך שהמשיב השדים יותר מהמלך ולזה נ אה שהראה לו שמלכותו יהיה בשילה מכל וכל כי כשרואין אנשי המדינה שאין פקודת המלך שולט על המלכה ויראו שאין לו עליה תיקף המליכה ייחשי הכל תוקן) המלוכה אל המלכה וממילא כל השרים אשרע י נגמ, פקודת המלך להעם גי כיוקק ממשלת השרים יינתן על נשותיהם השרות באמרם כמנהג בית המלך כן מנהג כל העולם ונשים ימשלו בכל וזה אמרו היום הזה תאמרנה [פי יהיה אמור כמ ש האין עזרא] שרות פרות ומדי כשישמעו הניילם את דבר המלכה וכי היא מושלת במלך לא ישמע בעולם שוב שרי פרש ומדי הכל יאמרו שרות פרם ומדי במקום אשר אמרו עד עכשיו שרי פרש ומדי כי הנשים ימשלו והעם לא יצייתו עיד לפקידת השרים רק ל פקודת השרות ועוד יש לפרש מלת תאמרנה היינו שהפקידות והאמירה יהיה רק על השרות ומה שיישר בעיניהם יעשו ויתבטל פקודת המלך והשרים : [יט] יצא דבר מלכות ידוע מה שכתב האלשיך והיושן< לקח ושאר המפרשים שמק( דם היה דבר המלך לפני כל יודעי דת ולין ואמר ממוכן שמהיום והלאה יצא דבר מלכות מלפניו ועצתי יקום: וינתב כלתי פרש ומדי שדין זה שדבר המלכות יהיה נחתך ע פ המלך לבד יכתב בדתי פרש ומדי ולדעתי נראה הכוונה שממיכן. אמר שהמלך יגזור אומר שרק לבר המלטת יצא על כל העולם שלא יהיה שים לין אח שיל;, רק הדן מד שהמלך שופטוגיזר- וזה צורך הנם הוא כמו שאבאר בסמוך ועוד שמחמת זה היה יכול המלך לגזור בעצמו לין על המן לתלותו וכן לעשות דץ שהיהודים ישלכיי ואין מי שמוחה בידו: אשר לא תבוא ושתי דיבר בלשון נקיה שמשפט שלה הוא שלא תבוא עוד לפני המלך ומלכותה יתן לאחרת וממילא מובן שמשפט שלה היה שתיהרג כדין הדיוט שמורד במלכות: [כ] ונשמע פתגם המלך כי רבה היא שיהיה נשמע בעולם כי רבה היא פתגם המלך ורק עצתו תקום וממילא גם כל הנשים יתנו יקר לבעליהן בשמעם גזר לין של ושתי ואמר כן לשלק מהמלך המורא לתאמרנה שרות פרס ומד: [פא] ויעש המלך כדבר ממוכן ולאאמרוינש כן להורות שעשה ככל לבר מתוכן שהרבה לברים אילר ממוכן שיצא לבר מלכות מלפניו ושיכתב בלתי פיס ומלי שהמלך בעצמו יכיל לעשות לין ושושתי תיהרג ולהשמיע בכל העולם פתגם המלך כי רבה היא היינו שלא ישמע בעולם רק משפט המלךוכנ ל: [ני] להיות כל איש שורר בביתו ענין פקידה זו תמוה מאל וגם הלשון מלבר כלשון עמו קשה והשיש יותר קשה שאמרו אלמלא אגרות הראשונות לא היה נשאר משונאיהן של ישראל מאי האי דשדר לן אפי קרחא בביתא ופו והוא תמוה ולכן נראה בכוונת אחשורוש שהיה ירא מחמת הריגת ושתי היקרה מחיות שהיא בת מלכים גדולים ובוודאי יש לה ק ו.ים שרים ומלכים גדולים יאולי הם יקבצו חיל עצים להלחם נגדו לזאת החזיק בעצת ממוכן שלא יהי בעולם רק דבר תלטת ולזה שלת בכל המדינית להיות כל איש שורר בביתו ולמעט בא שלא יהיה שים שר או מלך ומושל על אדם אתר רק שיהיה כל איש שורר בביתו ולאבזולת ולא יהיה נשמע בעילם רק פתגם המלך: ומדבר כלשון עמו כי דרך כל מ 1 ך לטף אנשי מדינתו ללמד עצמם לשינו למען יבינו תיכף הפקודה הנשלח ומחמת כי רצי! אלזשורוש הי להתניע כל השרים וה מנטות גזר שיהי' אדרבה השר נכנע להעם שיהיה מוכרח לדבר בלשון עמו ובעת שיצטרך לאיזה דבר יהיה צריך לקבץ ר "זי עמו ולדבר עמם בלשוצם ויזה יכנע לב השרים שלא יהי יטלין לקבץ חיילות ולהלחם נגדו שאף אם איזה מלך הוא קרוב של ושתי העםאינןקתביןלה ולא ישמעו לעצתו מחתת שאין ידו תקיפה עליהם. ולזה שפיר אמרו בש ס אלמלא איגרות הראשי:ות לא הי שריד וכו טע שכל האומות היו שונאי ישראל ועומדן עליהן לכלותן רק שיראין מאימת מלך והמלך מכי ג כ אינו יכול להורגם שלא יקראו אותו מלכות קטיעא כמבואר בש ש ועתה שכל ישראל הופקרו להריגה בימי אחשורוש ונתבזו בעיני המלכים והשרים

13 אסתר אב ג ונתון תטרוקיהן : י והניגרה אשר היטב כעיני אל מדיגה ומדינה בכתבה ואל-עם ועם כלשונו המדף תסלף תךזת ועתי וייטב' הדבר בעיני לחיות 'כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו(סי י המ ף וי_ע'ש כן: ס י. איש יתךי היה בשושן ב א אךןף הךבר ם האלה כשף חמת הטלף הבירה יעמו מרדכי בן;יאיר בךשמעי?ן כןיע איש ימיני: י* י אשר 'הגלדהמירושליםעם- ואת אחשורוע זכר 'את ושתי י הגלד ז אשר הגלתח עם יכגיד ן מדף ;תדר " אשר ^שתה ואתיאשר נגזר עליה י ב וייאמרו אשר הגלה נבוכךנצר מלף בבל: י י ו;הי ז אמן יבקשו'למלף גןגרו^ מעךתע נ^ךי המלף את הךסה היא אסתר 'בת רירו כי אין לה אב בתולת טובותימךאד,; נ' ויפקד הטלף פקידים ואם והנערד ז יפת תאר וטובת מךאד ז ובמורת מלכותו ויקבצו "את בל נערה בכל מףגיית אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת: י ויהי בתולחטובת קראה אל שושןהבירה אל בירמ בהשטע רבר הטלף ודתו ובהקבין נערלרת הגשים אל ^ יד הגא םרים הטלדישמר משיס רבות מגילת פתרים והשרים בוודאי הי מכקשין עלילות על ישראל והי תמיתין אותן אף קודם הזמן כיון שלא הי יריאין מהמלכות שנברא קטילא קטיל רק מתמת ששלח באיגרות הראשונות להיות כל איש שורר בביתו ומיעט מכל השרים הממשלה שלהם שלא יהי' שום אדם מושל על חבירו ולא יהי' לו שום רשות לעשות משפט בלא עצת המלך והי יריאין לעשות שום משפט על ישראל וזהו שאמרו מאי האי לשדר לן הלא נטל כל ממשלתינו והשווה אותנו להגדול שבשפליסשהרי אפי קרחא בביתא וכו וזהו צורך הנס שהי יריאין לעשות משפט כל להוא בישראל: ב CO 1 י 2 לןר המלך פקיליס כוונת היועצים הי שיבואו כל הבתולות מקודם אל יל הגא קולם שיבואו לפני המלך י בחשבם כי אולי יהי בתולה היפה ממי שאינם רוצים כגון מקרובי ושתי שינקום נקמתה מהיועצים על המיתה וגם הי יראים אולי ימצא בתולה יפה מעם ללא ניחא להו בגווייהוויעלימוה מהמלך ומספר גולל הנס שנעשה בזה שהרי אסתר היתה מלי נשים יפיפיות שבעולם והיתה בשושן עצמה ולא נלקחה על אחר שנתקבצו כל הבתולות רבות מכל המדינות וע כ הוא מטעם שלא הי רצון הפקידים ליקח אסתר מבית מרדכי היהודי. אף שבוודאי הי יודעים ממנה כי בשושן היתהואח כע פ הנס נלקחה לבית המלך בעצמו קודם שנמסרה ליד הגא מכתיב ותלקחאסתראל בית המלך ואח כעל יד הגא שמשמע שמקודם לכולם באה לפני המלך ע פ נס ומן המלך נמסרה להגא ליתן לה תמרוקים דהא באסתר כתיבויבהל אתתמרוקיה אחר שבאה לבית המלך ובכל הנערות כתיב שקודם בואה לפני המלך הי נותנין לה תמרוקיה : (ה) בן שמעי בן קיש אף שהי הרבה דורות בין יאיר ובין שמעי ובין קיש נקט בן שמעי וכין קיש לרמז כי על ידו לא נהרג שמעי מחמת שהי עתיד מי דכי לצאת ממנו לא הרג דוד לשמעי וגס מרדכי תיקן החטא של שאול שהחי לאגג ומזרעו נולד המן ובצדקתו נתלה המן ותיקן חטא שאול שהי בן קיש והא שלא הזכיר בן שאול היות שהי שאול גרם להמן שיבוא לעולם לכך לא נזכר שמו על העונש הרע שבא מחמתו ולכך לא הזכיר רק בן קיש שהי איש ימיני דהיינו מבנימין ושהי גס כן משבט יהודה ולכך הירלה מפלת המן על ידו שאין זרעו של עשו נופל רק ביד בניה של רחל וגס ניתן לו שבט המושל מחמת שהי מיהודה כי לא יסור שבט מיהודה וכמי ש המפרשים : (ז) אמן את הדסה היא אסתר תיבת היא אסתר הוא מיותר. ונראה הכוונה כי הנה אמרו בש ס שאסתר נקרא ע ש אשתהר * וזה ג*כ סיפור מדל הנס שמספר שהי ידוע ומפורסם יפי בעיני הכל עד שהי קורין לה אסתהר ולכך אמר ויהי אומן את הדסה היא אסתר שבשעת קטנותה שהיתה עדיין צריכה אימון היתה יפיפיה גדולה ולא היו לה אב ואס לקחה מרדכי לגדלה מחמת יראה שלא יפגעו בה ואף שידעו הכליפיה לא רצו לקחתה מחמת שהיו יודעים שהיא יהודית ואח כ נשכח מ:כל גימל

14 ב אסתר עלום אסתר ופה יעשה כדן ן י* ובה גיע תר- רבות אל עוען הבירה אל;יר הגי ותלפןח אםתר ניערה ונערה לבוא *אל המלך אחעורוע מקץ אל בית המלך אל^דהגי עמר הנעים j ט ותיטג ז עער חדע בי בן היות לה כרתי הנעים ענים הנערות בעיניי'ותעא* הסד לפניו ויבהדי'את ימלאו ;מי מרוכןיהן עעה הרעים בעמןהפיד חמתקידך. עאת מנותיך\לתת'להיואת עבע הנגרות הראיות לתת לה מבית המלך ויענקת ועעה הרעים בבישטיכש ובתטרוכןי הנעים * ומה הנעררז באה אל המלף את פר י אעד י ליא הכיךה ואת נערותיה לטובי בית הנעים 1 תיאמר ;נתן לה לבוא עמה' מניית הנעים"^ד אסתר את עמדז ואת מולרתה כי מרדכי צןה בית המלך; יי בערכ ו היא כאהובברןר היא ;[לידה איערלא תגיד : יא ובכל יוםויום מרדכי עבה אל בית הנעים עני אל;יד עעעגז סריש מתהלך 'לפני חצר בית הנעים לרעת אר ד המלך מגילת סתרים מהכל מי היא ומאיזה עם היא כמו שנבאר עול אי ה : [נו] שבע הנערות הראיות לתת לה רימז'שנתנו לה הן בעצמם נערות הראיות לה לאסתר היינו משרתות ישראלית הגם שלא ילעו שהיא יהודית : וישנה ואת נערותיה ל>ווב. תמוה להא בכל הבהולות נאמר כל אשר תאמר ינסן לה ואין אפשרות טוב מזה לכן נראה הכוונה-במה שכתוב וישנה להיינו ששינה מאכלה ורחיצתה לטוב ואין טוב אלא תורה שנתן לה הנלע פלת של תורה שלא תתגאל בפת המלך וביין משתין ומלבושים שעטנז כמ ש במגילה דף י ז שהאכילה מאכל יהודית ואין כס גמל מזה שלא ידעו שהיא יהודית ואפ ה משולה הכל כדת של תורה כי רצון יריחיו יעשה וכן שינה בנערותיה המשרתות שניתן לה משרתות ישראלית מ פגש. ובזה יש להבין המחלוקת בש ס שרב אמר שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי לחןירי ור י אמר שהאכילה זרעונים שהוא תלווה בינאי פליגי ולפי הג ל א ש שכל אחד מספר גודל הנס לפי דעתו שרב אמד שהנס הוא שהי מתנהגים עמה בדת יהודית בלי שאלתה והעמידו לה משרתות ישראלית כמו שהעמידו להמשרתלהתך שהוא דניאל כמו כן היו כל המשרתים שלהי ודעת שמואל כדעת הזוהר שכתב שלא באה אסתר למשכב אחשורוש כלל רק שידת הכנישה תחתיה בתואר אסתר חינש ואחשורוש לא נגע בה ואם כן יש לומר כמו ששינה אותה לפני משכב אתשורוש כמו כן שיינה אותה ואת נערותיה בשעה שהי רוצה להאכילה איסור וזהו כוונת הכתוב וישנה ואת נערותיה לטוב והלמ ד הוא למייל בעבור היינו שהשם יתברך עשה זה בעבור הטוב שהוא הדר! של תורה וזהו כמו שדרשו באבות אין טוב אלא תורה פי'שהיא לא אכלה רק אותן השידת שהכניסו תחתיה אוכלה אותם ודעת ר ישהיא בעצמה שינה הרגילה וטבעה ולא אכלה רק זרעונים זכחנניה מישאל ועזריה בכדי שלא תתגאל בפת בג המלך זיין משתיו אף שבוודאי הרגילה לאטל ונאכלים טובים שהיתה בבית מרדכי היושב בשער המלך ויש בזה גודל הנס שעם כל זה לא נשתנה תוארה ויופיהותשאחןותשד כפני המלך אחשורוש והוא כעין הנס הכתוב בדניאלא /א : (י) לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציוה ניבא וא י מה ניבא שהדבר הי מוכרח שלא ידע שום אדם שמיהודים היא לחל כ לא היי נשא לב המן לגזור גזירה זו וגם הישראל הי אומרים אחות לנו בבית המלך וזה נס גדול כאשר נבאר בסמוך אי ה : (יא) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך מספר גודל הנס שמרדכי הי מתהלך כי הי ירא שלא תסתכן מחמת זה שממרת את פי המלך שאינה יוצית ל ה ש י ב ליילד יאף שלא הי לה שום טעם על הכלמת עמה כי לכאורה הי ייתר סוב לומר תהיא יהודית אולי מחמת זה ימאסו בה שידוע הי שאחשורוש שונא את ישראל הוא - רק השם יתביךשםבלבו והכריחו לצוות עליה שלא תגיל. אמר אף שכבר הונמ אף שבכל יום הי מתהלך לפני חצרה מיראתו שלא תסתכן : (יב) ובהגיע תור נערה ןכ ע ר ה אסתר

15 אסתר ב ד ראיה:» ותלקח אסתר אל המלו ^Wn«לי?לף עמר הנוילגשימ ל^ תכוא עור אדי אל בית מלכותו בחדש ח^ירייהוא חו עטבת המיף כי אס "חציבתה מלי ונקראה בשם : בשנת שבע למלכותו ח ףאהכ דזמלף ארז «*ובהגיע: תר אסתר בת אביחיל. דד מרךכי אסתר מכל דנש ; ם ותשא הן'וחסד לפניומכל אשרלקדדלו ^בתיבוא אל הפלף לא בקשה ך^תואת וישם כתר מןכות?ראשה" וימליכה דבר כי" אם את אשר יאמר וזיני סריכדהמלף תחת ושתיין רעשי המלף משתות גדול? ש^ר הנשימ ותהי אסתר געאת חןיב^ני כלי לכל י מגילת סתרים > אסתר כעיניוכמיש ותיעב הנערה בעיניו עם כל זה הי אחשורוש מסופק אם ישאנה שהרי בהגיע תור נערה וגערה באה אל יימלך אף שאסתר נשאה 0 ן בעיניו יותר מכל הבתולות מי מ הביא לפניו מקודם שאר נערות והיינו שישראל הי נתונין בדין בכל אותו זמן אם ראויין שיעשה להם נס עד אחר שהגיע תור אסתר: (עו) לא ביקשה דבר כי אם אשר יאמר. וקשה הלשון דאשר יאמר שהוא לשון עתיד וגס הענין קשה ונראה הכוונה שאסתר לא ביקשה שום דבר רק מחמת שכל מעשיה היה באונס גמור ובוודאי לא מירקה עצמה בבשמים ובתמרוקים כראוי כדרך דבר הנעשה באונס ואילו היה הדבר מגיע למלך ק מפי מגידים והן מחתת שהיה הדבר ניכר היתה מחייבת ראשה למלך והיתה מבקשת תמיד מהגי איך שיאמר לפני השרים ולהתנצל אותה לשני המלך וזהו הכוונה שלא ביקשה שום דברתהגירקכל בקשתה היה היאך שיאמר לפני המלך והשרים : (יז) ותשא חן וחסד לפניו; יש להיפלא שמקודם לא אמר רק ותשא חסד לפניו ולא כתב חן ואח כ כתב ותהי אסתר נושאת חן ולא כתב חסד ואח כ כתיב ותשא חן וחסד לפניו ועודדמקודם היה לו לכתוב ותשא חן ואח כ ויאהב שהנשיאת חן הוא קוים לאהבה לזה נראה כי הרבה נשים שנעשו באסתר לא נכתבו רק ברמז מטעם יראת המלכות כמיייש המפרשים הטעם במה שלא נכתב השם הקדוש במגילה משום יראת המלכות שלא יאמר הן אין מיחשין הטובה שעשיתי להם עלי רק להשם עייף; יוסף לקח מכ ש בדבר שהוא גנאי גדול למלך והנה לקיחת אסתר בוודאי היה באונס גדול עד שמסרס עצמה כמעט למיתה כמו שאמרו בריש כתובות צנועות מסרן נפשייהו לקטלא וכן מורה לשון הכתוב יתלקח שנלקחה בע כ כדכתיב בשרה ותוקח האשה וזה היה גנאי גדול למלך שלא רצתה לדבק במלך ונתחייבה הריגה ולזה הוצרכה חשד גדול שלא ל זיינה מיתה כדין מורד במלכות וחן לא שייך רק כשרוצה לעשות טובה אבל שלא להעניש לא שייך רק חשד שרצון הכתוב להודיע ברמז שהלקיחה היתה באונס גדול עד שהיתה צריכה לחסד רב וגדול ולזה אמר ותשא חסד לפניו כאינו אמר משא של חסד שלב המלך כעש עליה הרבה עד שאילולי החסד היה הורג אותה כי הוטבה בעיניו וראה שהיא שלא ברצונה משא כ בעיני כל רואיה לא הוצרכה לחסד רק לחן למען יהללו אותה אל המלך לכך לא כתיב רק נושאת חן ולבסוף כאשרהגיע הזמן לישאנה והש י רגלי חסידיו ישמור ורצון יריאיו יעשה למען לא תבוא למשכב אשר לא מבני ישראל עד שאמרו בזהרששילת הכניסה תחתיה בשעת ביאה והנה יש שני מיני חנות א חןאשה על בעלה שהוא לטובת האיש להנאת תשמיש ויש עוד חן כאיש על חבירו או כמלך שנושא איש אחד חן בעיניו לעשות עמו חסד ואפי בהקלה כתיב ונח מצא חן והיינו לטובת נח בוודאי לא לצורך הקלה ומספר הכתוב גודל הנש הגס שאהבתו אל אסתר היתה גדולה במציאות ממציאות אהבה שיש מאיש לאשתו בי אהבה בנשים לא שייך רק אחר הנשיאות, חן כי מחמת נשיאות חן אוהב אותה ואמר הכתוב שאהב את אשתר דרך נס קולם לנשיאות חן יותר משיעור אהבה שיש במציאות בעולם אפי להנשים אחר הנשיאות חן וזהו אמרו ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים היינו יותר מגדר אהבה השייך בנשים כי אהבה נאמר על אהבת הלביות אף שלא למשכב לודיס לאפי בזכרים נאמר לשון אהבה ואח כ אתר ותשא חסד לפניו היינו חן של חסד ומספר גודל הנש שאף שנשאה מן בעיניו מ מלאהיתה כנשיאות חן אשה על בעלה להנאתו לשכב עמה רק שהיה חן של חסל כי בעל הסיבות סיבב זה שבשעה שנשאה חן כבר היה שבע מתשמיש שאר הנשים שהי, לו למען לא יבא עליה וגם מחמת שלא ידע משפחתה והיה ירא שמא היא מבוז משפחות והי ירא שמת תתעבר ויהיה זרעו וזרע זרעו מבוז משפתות לזה לא היה רוצה לבוא עליה ומי מ נשאת חן בעיניו וזהו חן של חסד ולזה נאמר החן והחסד אתר האהבה חף שהאהבה אחר הנשיאות חן להורות כי האהבה לא היה מצד החן

16 V אסתר ב ג הדבר וימצא ויתלו שניים על עץ וינתב בספר לכל שריו ועבדיו! את משתה אסתר והנחות 1 יי" ""דבריי הימים לפני המלך."ס" למדינות עשה ייתן משאת פידיהמיף " 8 : 5 ג א אדןף הדברים האלה גדל המלך אחשורי^ י ^?'^י" 5 י י ת י?לל- י י 1 ת ת יל 1 ת : ת יט i^p? : ת "את המזיבך - המךתא : " האנגי י המלך : כ'אןן אסתר מגדת מוללתה' ואת ^כ^השרימאשר עמה באשר צור, ןליךך, מרדכי ןאת מאמר אתו ב וכי עבדי" המלך אשר בשןנר המלןי מרדכי אסתר עשה כאשר וזיתה באמנה אתו : כתנים ומשתהוים להמן כי כן צוה לו המל/י יא ממים היזם ומרדכי יושב "בישער המלך ומרדכיל* יכרע ו^ישתיחיח: ג ויאמרועברי לןצף בגתן ותדיש *טגי סריסי המלך משמרי הסף ולברכו לשלח;ד במלך אחשורמ י המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתרי עובר את מצות המלך" י'ויהי באמרםכ^ ה = ויוךע חךבר למרדכי רגר לאסתר המלכה אליו יום וידם ו^אישמע ^ליהםידגידו לחמן יתיאמר אקתך למלך גישס מרדכי; כג &'j?i»p ז י לראות ' מגילת סתרים החן כי החן לא הי רק מצל החן של חסד ואפי אם נאמר כאותו דיעה האמור בש יס שבא עליה מ מ היי מוכרח שלא הי לה נשיאות חן אשה למשכב לולים רק חן של חסל להרבות לה תשמישין של אונס שכל תשמיש הי אונס לגבה. וזהו כוונת הש ס שאחרי אסתר ירקרקית היתה רק שחוט של חסד משוך עליה וכוונתם בזה לומר 7 אן< שהיתה חל נשים יפיפיות מ מ היתה ירקרקית בעיני המלך ומ מ הי משיך עליה חוט של חסל ולמ ל שבא עליה וכורש בנה היה ר ל הטעם שסיבב כך בעל הסיבות כיון שכורש בנה בנה את בי המק וע כ היה ניציץ קלושה באחשורוש ומבואר בגלגולים בקרא לקהלת ליש ששולט האדם באלם לרע לו היינו ששולט האלם הטומאה באלם לקלושהלרעלו כגון לול שבא ממואב שהיה זה כלי להוציא הניצוצות שנבלע באלם לטומאה ולא ישאר חיות לאדם לטומאה וכמו כן הוצרכה אסתר להינשא לאחשורוש שיצא ממנה כזרש שיבנה בית המקדש: (יט) ובהקבץ בתולות שנית לפתש ל נראה להתקבצות הבתולות שנית הוא מטעם הג ל מחמת שלא ידע מולדתה לא היה רוצה לבא עליה כי היה ירא שלא תתעבר ואולי היא מבוז משפחות ויהיה בניו בני בוז משפחות וגס כדי שלא תתעבר ותכחיש יופיהוכ זהיה בדרן נס מאת ה'כי רגלי חסידיו ישמור והיתה לו רק ל יזון ממראות עיניי ב יפיה ובחיבוק ונישוק וראיה לזה שלא נקראת למלך עד שלושים יום ולכך קיבץ בתולות שניות למשכב דודים לנסיס י ה ופלגשים וזהו כוונת הכתוב אף שקיבצו בתולות שנית למשכב דודים ולא רצה אותה למשכב מלך ומרדכי דודה ה ז את היתה חשובה בעיניו למאור ומ מ לא גילתה כי אדרבה הי נתשב בעיניה לנס גדול אשר איני יישב בשער המלך ואם גילתה נוהג עמה מנהג אישות : ( 3 J )למרדכי לאיכרעולאישתחוה קשההדברשנכתבבלשוןעתידשהיהלולכתובומרדכילאכרעולאהשתחוה לכן נראה כי באמת מה שמרדכי לא השתחוה זאיקני בי בהמן על שרצה לכלות ישראל היה כמעט חטא ס דהא אמרו במגילה אמרה כנסת ישראל חזי מ c עשה לי יהודי ללא קטלי לול^לשמעי לנפיק מיני מרלכי וכו הרי חשבו בש" לגנות על שלא השתתוה והלבר קשה שמרלכי הצדיק יעשה כזאת אמנם כן הרמ בם כתב שכשהצדיק עושה לבר שהוא ננל הל ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה והנה בפ בשלח כתב רש י על הקרא לאן ישיר שעלה בלבו שישיר וכן כא( כוונת ה^תוב שמרדכי לא עלה בלס שיכרע היות שנסתלק מחנו הבחירה : (ד) היעמדו דברי מרלכי כי הגיל להס אשר היא יהילי * לכאורה אין לזה פי להא מרלכי לא הגיל להם איזה עתיל והעמלת לברים לא שייך רק בלבר שמגיל, ] על העתיל לכן נראה כי גש ס אמרו על איש יהילישמרלכי מוכתר בנימוסי היה והכוונה לכתיב והיה ט יראו כי שסה' נקרא עליך ויראו ממך וגם כתיב ואמרו כל הגויס רק עם נבון וחכם וגו וכאשר גרמו העוונות נתבזו המצוות בעיני האומות כאשר

17 אסתר נ ה בחדש הי^ון הוא חךש גיסן < סדרני 1 לראות היצמדי מנרי מרךכי כי הגיד להם אשר תא יהוך : 'ח וירא המן כי אין מרדכי ritjfe #תים.,עשרה למלף אהשורוש ה 3 >ל פור היא הגיללילפני המן מיום אוס וסחדףמ י"ויבז כרע ומשתהוה לו וימלא המן חמה ; לוזד>& *טנים^נשר תא הדש אדר ס וי^מד כע?י 1 לשליה יד"כמרדכי לבדו כי הגיתלו המן למלףיאהשורוש }שנו"עס;אהד מפזר ןימנם מרךכי!ויבקש המן להשמיד את בל העמים ניויל מדינות מלכותן? ומפרד 7 בין בכד מלכותאה^ורוש עס היךןףמאשר ודתיהס טנילת מתרים כאשר סירסתי בפירושי לאיכה אקרא לחסאחסאה ירושלים ע ש וזה אמרו מרדכי מוכתר בנימוסו היה אף שנהג טמזשי יהודיה *יהמוכתר בעיני השרים תה היה תשובת מרלכי כיון שהכריעה הוא נגד נימוסי יהודית וכי הוא יהודי וודאי 6 ין מצות התלךעליוכי אין המלך חפץ בביטול 7 ת יהודית מיהודים כי היהודים היו חשובים מאד בעיני המלך כאשר כתב לכות&י שפנה על ירושלים נקרו והשכחו כי קריתא דא מן יומת עלמא על מלכין מתנשאהולזה רצו לדעת אם באמת יעמלץ לברי מרדכי שאין המלך חפץ בביטול ל$ יהודית מיהודים ולזה אמר אחר כך ויבז בעיניו וגומר כי לא הספיק לו בהריגת מרלכי לבלו כי מכמ זה לא יתברר עליין אם המלך חפץ בביטול לת יהולית אם לא (ז) הפיל פור הוא הגורל לפני המן הנה קשה כפל השמות פור וגורל וגם קשה מה שאמר לפני החן כיון *הזכיר כבר שהמן הפיל הגורל י והכוונה נראה להגורל שמפילין לאחר נקרא פור מלשון פור התפוררה הארץ וגורל שהוא לצורך לכר טוב נקרא גורל כמו בגורל יחלק הארץ וזהו שאומר הכתוב הפיל פור והיינו כיון שהגורל הי להשמיל אומה שלימה ראוי לכנות הגורל בשם פור והוא הגורל לפני המן מחמת שהי שמח במפלהן ורצה לתלוק שלל ישראל לכן נתכנה בשם גורל לפני המן : (ח) ישנו עם אחל מפוזר ומפורל. אמרו במגילה דף ת לליכא לילעלישנא בישא כהמן וע ש הפי ולכאורה אין ניכר בזה לבר חכמה וגם תמוה להבא למסור תבירו להריג* צריד להזכיר מקולס החטא שעשה שעליו חייב מיתהואח כ אומר לו הטעם שאין לו לירא משום לבר אם יהרוג את w אבצ אין שייך לבא למסור אחל להריגה להתחיל לומר בהריגת זה אין שוס חשש לכן הרגהו ואח כ יאמר לו החטא שעשה עמליו תייבמיתה שאין זה מלרך העולם ולפ ז הי לו להקלים שלתי המלך אינם עושים ואח כלומר מפוזר ומפומ ואין חשש בהריגתם וגם מה שאמרו בש*ס שם שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרין הם שמא תאמר איכא מלינתאמנייהו ופי, רש י מלינה קטנה והוא לבר אחל עם מה שאמר קולס קרחה אני עושה במלכותך ולכן גרא* לסמן לא הי צריך להזכיר כלל חטאם כי אחשורוש הי שונאם יותר מהמן רק שאמר מסתפינא מאלהיהם ללא לעגל בי כלעביל בקלמאי ולזה בא לו המן להוכיח שהן עמאלהרראמראלאפי מנייהוראמר בש יס צלקת פזרונובישראל צלקה עשה הקל ה עם ישראל שפיזרן בין האומות שאם בא אחל להורגן יקראו לו מלכותא קטיעא הרי הפיזור סוב הוא לישראל ומצינו לפעמים שהכינוס הוא טוב שא א להורגן שלא יעשה קרתה במלכותו ולזה אמר המן הנך רואה שהקב ה רוצה לכלותן שסילק כל צלקהמהן כי כלי שלא תאמר קרחה אני עושה פיזרן וכלי שלא תאמר שמא איכא מלינתא מנייהו והיי«מיש עול מלינתא תחת מלטת אחר ויקראו לך מלכות קטיעא לזה אמר בכל מדינות מלכותך הריעיניט רואות שהקב ה רוצה לכלותן כיון שסילק מהן הצלקה שפיזרן ומכל מקום קיבצן תתת מלך אחל ומה שאמר אית הנאה מנייהו היעץ שיעהנאה להאומית שהן שהין בתוכן ויהי מרילה ביניהן עבורם לזה אמר ומפורל : ודתיהס שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם והוא תמו 9 האכל דת של אומה ולשון משונה זו מזו והנראה לי בזה. כי הנ«יש לת משה ולת יהודית כמבואר בכתובות גבי העוברת על דת משה ועל דת יהודית וכן בכל האומות יש דת המלך ולק?תיסי«בעי אשר נתגללו מקטנותם על לת זה כן לת יהודית ביהולים שלא לצאת ראשה פדוננ וכיוצא בזה והמן רצה לומר גנותם אמר שכל אומה אף שנמצא מי שמשנה לפעמים פקודת המלך בסתר מ מ הדת טבעי שנתגללו עליו אינן משנין כלל לזה אמר שדתיהם היינו דת יהודית הן משנין יותר מכל עם שכל עם אינו משנה הדת טבעי שלהם והן משנין לת דלת