מגילת סתרים

תמליל

1 r r י f 2 *' L A הועתק והוכנס לאינטרנט &<? J 2 ^ ' ע י היום תשם ט ס פ ח ~"" " " ^ יי/ז 1 שושנת העמקין 1 מגילת סתרים.? *» ן פירוש נחמד ונעים על מגילת אסתר ^crcj. ד \:J בשפה ברורה ובלשון קצרה קל להבין והוא חלק מספל א&ףי ^טד על ד ע ף JteggS המש מגילות אשר חיבר ה ה חפארת ישראל והדרו כבור' חרב הגאון א.מיתיהמפורסס בכלקצויארץ נ י עי ה פ ה נזר ישראל ותפארתואשר האיר פני חבל בחיבוריו היקרים א ד ו נ נ ו מ " י מ ו ה י"י יעמב זצ ל אב יד ור / מ דק יק Wnft ליסא בעל המחבר ספר ו ס פ חות דעת י נתיבות המשפט יספר מקור חיים ושפי תורת גיטין י ם פ י מעיטה ניבים b B '^{rto ^ נדפס פעם ראשונה בק"ק דיהרגפורט בפקוית הגאון התחבר זצ ל!?P?^ 1 f וכעת נדפס שנית ע י הרבני המופל מוהרי ר חיים מעגדיל במוהריר הנחה H סג ל מעיקטין : ] : > ניממזף כל הדינים וההלכות אשר יסדם ז^גאון המחבר *"h ןעןף. r > ן f י לכל מגילה בזמנה: cv/v?^ הצענזור ו ו א ר ש א ברשיון בדפוס הרב מוהר ר דוד בהרב הכזפורסם מוהר ר ארי ליב שקלאווער חתן הרב הגאוז' יי **ל,» ה ש פ י ר ס ם כ ז ו ה ר " ר י ו פ ^ מ י י א ^", 1 : בשנת וקרא יעקב אל מיו לפיק י 1/71^1 foszanas HOAMOKIM WARSZAWIE 183S AV DRUKAR1NI D., SKLOWER.

2 הםכטה מהרב הגאון הגדול המפורםם אב ד דפה קיק ווארשא/\ >\ הלבני המופלג מוהר ר חייםמעגדיל במוהר ר יצחק סג ל מק ק טיקגדן בא אלי והציע לפני היות רצונו להעלות על מכבש הדפום פ ק ספרי פירושים על חמש מגילות הנקראים בשמותס ספר צרור המור על שה ש וספר פלגי מים על איפה וספר מגילת סתרים על מגילת אסתר וספר תעלומות חכמה על מגילת קהלת וגירוש על מגילת רות אשר חיברם כבוד הרב הגאון מופה ד המפורסם בקצווי ארץ בתורתו וצדקתו מוהר י זצ ל בעהמ ה מוות דעת ושאר חיבוריו היקרים המאירים לארץ ולדרים עליה ובלתי ספק כי דבריו הנאמרים בהספרים הנ ל בנוים על אדני השכל ויסודי.האמת כיתר חיבוריו היקרים אשר נתקבלו בעיני כל הוגה בהם והמפורסם "א*צ הסכמה אך לבעביר כי הרבני מוה, ת מ הנ ל ירא לנפשו בפני מסיגי גבול שלא יבוזו זרים יגיעו לחזור ולדפוס הס, הג ל ויגרמו לו היזק ע כ ביקש ממני לגדור גדר בפני עושה עווליג שלא יעשו כזאת ולבעבור כי מהראוי להחזיק טיבותא להרבני מוהר ר ח מ הלל אשר הוא מושה טוב בעמיו בזה ומהראוי להיות בעזרו שלא יהי שלוחי מצוה ניזוקין ת ו ע*כ באתי בזה להזהיר באזהרה גדולה שחלילה לשום איש ישראל לחזור ולהדפיס הס הלל במשך ששה שניס מיום דלמטה בכל דפוסי הסמוכים למדינתינו בלתי רשות הרבני מהו ח מ הלל שלא ילכד ח ו בעון חמור מסיג גבול האמור בתורה לא תשיג אך כל דברי הלל נאמרים אך באופן שיהי ההדפסה ברשיון הצענזור ומכלל הן נשמע זכו ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב לברי הבא ע הח לכבוד התורה ולומדיה אור ליום ב כ ה טבת תקצ מ: נאום \' הק ^למל* ןלמן טפוזנן חונה פהק יקווארשא

3 (א) הקורא את המגילה לפגיה מברך שלש ברכות על מקרא מגילה " ושעשה נסים ושהחיינו וכן ביום מברך שלש ברכות (סי תרצ ב) : (ב) יכוין ביום בברכת שהחיינו על המגילה שיצא בברכה זו מל מצות משלוח מנות וסעידת פורים (שם) וכן הש ז צריך לכוין להוציאם בשביל זה (שם) אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך.להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה גר אומר שעשה נסים לישראל ואם שמע מהש ץ יצא וכן אם אמר בעצמו לאבותינו כל דינים אלו נתבאר בה חנוכה ולאחריה מברך הרב את ריבנו כו אשר הניא כו וביום אין אומרים אשר הניא רק אומרים שושנת יעקב ואין מברך אחריה רק בציבור אבל ביחיד אין מברך לאחריה ויכול לברך בלא שם ומלכות ואם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה אפי בציבור יצא בדיעבד (סי תרצ ב) : (ג) מי שיצא כבר מברך להוציא אחרים ילי חובתן ואם יודעין לברך בעצמן רק שאין יודעין לקרות בעצמן יברכו הס לעצמם והאחר יקרא והגשים אם מברכות בעצמן יאמרו בנוסח הברכה אקבמ ו לשמוע מגילה וטוב שיקראו לנשים אחר יציאת בית הכנסת למצוה שיצא הוא בקריאת הציבור ואם צריך לקרותה לנשים קודם יכוין שאין רוצה לצאת באותו קריאה י ח ושפיר דמי(שם בפ מ) : דיני זמן קריאת המגילה (א) חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה משעת צ ה (סי תרפ ז) : (ב) מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כ כ וקודם קריאת המגילה אסור לאכול יכול לשמוע קריאתה מבע י מפלג המנחה ולמעלה (היינו שעה ורביע קודם הלילה) ויתפלל מעריב בתחלה ואחר כך יקרא המגילה חצי שעה קודם הלילה אפילו מי שאינו מתענה כגון שהוא חולה קצת אסור לאכול עד אחר קריאת המגילה אבל טעימ קודם קריאת המגילה יש להתיר לצורך גדול היינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה עליו מאול יכול לטעום קודם קריאת המגילה ושיעור טעימה היינו, כביצה פת או משקץ כשיעור ביצה(מ א וא ר תרלב): (ג) קריאת המגילה ביום זמנה כל היום מהנץ החמה על סוף היום ואס דיני ברכת מגילה קראה משעלה ע ה יצא בליעבל (סי תרפ ז) ולכן מי שאמס קצת יכול לשחוע של יוס משעלה ע ה דהוי בדיעבד (מ א שםבסי הרצ ב): (ד) המפר; ביס והיוצאבשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי יג או בי ב או בי א בלא ברכה תחלה וסוף וצריך לקרותה בעשרה (דשלא בזמנה בעי י ) ואם א יא להמתין עד הימים הללו יכול לקרותה מר חאלר והילך רק בעשרה ובלא. ברכה ואם נזדמן לו אחר כך מגילה בי ד צריך לחזור ולקרותה בברכה אפי קראה בי ג(סימן תרפ ח ושם בט ז): (ה) בן עיר שהיה בדרך או בספינה ביום י ל ולא היה בידו מגילה ואחר כך נזדמנה לו מגילה בט ו קורא אותו בט ו בלא ברכה (מ א שם) : דני קריאת המגילה (א) הכל חייבים בקריאת המגילה אנשים ונשים (ולכן יקרא המגילה בביתו לפני הב ב) וגרים ומחנכים את הקטנים(סי תרפ ט): (ב) אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא י ח והוא שישמע ממי שחייב בקריאה אבל השומע מן התטן הקורא לא יצא ואפי אשה השומעת מן הקטן לא יצאת(שם ובסי קפ ובמ אס ק ג ): (ג) אשה לכתחלה תשמע המגילה מאנשים ואם א א יכולה לקרותה בעצמה אם יודעת או לשמוע מאשה אחרת היודעת לקרות ואשה אינה מוציאה את האיש בקריאת המגילה (משום דפסולה לקרות המגילה בציבור מפני כבוד צבור ולכן אף ביחיד אינה מוציא משום דלא פלוג)(שם): (ד) מקום שאין מנין כגון בכסר אם אחד יודע והאחרים אינן יודעין אחד קורא והאחרים שומעיס ויוצאים ואם טלם יודעים כל אחד קורא לעצמו (א ר שם ללא כמ א): (ה) ראוי ונכון שיהא לכ א מגילה כשירה כדי שיאתר בעצמו מלה במלה בלחש כי א א לשמוע כל תיבה מהש ץ מחמת הרעש ובלבול שמבלבלים שמכים בעצים ואם חיסר תיבה אחת לא יצא וכן כל אשה חכחת לב שעומדת בעזרת נשים אם אפשר להיות לה מגילה כשירה לקרות בתוכה כי שם א א לשמוע מן הש ץ בשום אופן והס תייביס לשמוע כמו אנשים (פי מ שם): דני תפלת פורים (א) בערבית אומר אחר תפלת ש ע ק יש עם תתקבל וקוריןאת המגילה ואחר שיביך ברכה אחרונה על מגילה אומרים ואתה קדוש ט (אם חל במ ש אזמריםףהי נזעם

4 דני נועם ואתה קדוש ואחר קריאת המגילה קיש בלא תתקבל ואומרים ייתן לך אם חל במ ש והבדלה על הכוס בביהכ נ אומרי אחר קריאת>:מגילה(היינו כמו בשאר ימות השנה אחר סדר קדושה) נסי תרצ ג ובמ א): [ב] בשחרית אחר ש ע אומרים ח ק ומוציאין ס תוקורין בה בפ ייבא עמלק ואח כ מכניסין הס ת להיכל וקורין המגילה ואומרים אשרי ובא לציון ואומרים ק ש עם תתקבל ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה (משום דדרשינן ויקר אלו תפילין) ואם יש מילה בפורים מלין קודם קריאת המגילה (משום לכתיב וששון זו מילה) [שם ובמ א] : דני משלוח פנית ומתנות לאביונים (א) אפי עני המתפרנס מן הצדקה צריך ליתן שתי מתנות לשני עניים אחרים וכן צריך לקיים משלוח מנות איש לרעהו ט וצריך שני מנות לאיש אחד(סי תרצ 'ד)אבל מי שהיכולת בידו מניבה מתנות לאביונים ומשלות מנות איש לרעהו הרי וה משובח והעיקר לשמח לב אלמנות ויתומים בפורים ולשלוח מתכות (שם) והמתנות לאביונים שצריך לקיים לא יחן ממעות מעשר (מ יא שם): (ב) משלוח מנות צריך לשלוח שני לבי ים ממיני אוכלים איל מתנות לאביונים יכול לקיים חפי שולח לעני איזה בגד(פ משם):נג] אשה יזייבת במשלוח מטת ומתנות לאביונים ומשלוח מנות תשלח י אשה לאשה ואיש לאיש אבל מתנות לאביונים יכולה אשה לשלוח לאיש וכן להיפוך (סי תרצ ה) : [ל] צריך לקיים משלוח מנות ביום וכן מתנו לאביוני צריך לקיים ביום [שם]: דני סעודת פודים (א) מצוה להרבות בסעודת פורים ועיקר מצותי לעשותה בשחרית(רק גס בל ילה צריך לשמח קצת) רק משום דטרידי במשלוח מעי/עזשין חותה מקצתה בלילה זמתפללין מנחה בעוד היום גדול זעושין אותה אחר מנחה וצריך לעשות מכי פ רוב הסעודה ביום וכשחל פורים בע ש עישין אותה בשחרית משום כבוד שבת וטוב לעסוק קצת בתורה קודם שיתחיל הסעודה [סמך לדבר ליהודים היתהאורהוררשינן אורה זו תורה] וי א שיש לאכול מיני זרעונין בפירי זכר לזרעונין שאכל דניאל וחבריו בבבל(סי' תרצ ה): דיני תענית בפורים (א) אסיר להתענות בפורים שום תענית בשני הימים י יד וט ו בין לבני כרכים שעושין רק ט ו ללבד בין לבני פודם עיירות שעושין רק יי ל בלבל אבל ל ח מותר להתענות בפורים ומתענה עד סמוך ללילה ויאכל הסעודה מבע י אבל ביום ט* ו לבני עיירות מתענה ת ח ומשלים וצריך למיתב תענית לתעניתו תיק< אחר ימי הפורים וכן אם עבר והתענה תענית אחר בשני הימים צריך אח כ למיתכ תענית לתעניתו [שם סי תרצ ה] ליני הספד יתבאר אצל צידוק הדין ע ש : דיני אבילות ואנינות נפזדם (א) אונן בפורים בליל י ד ישמע קריאת המגילה מאחר ואסור בבשר זיין וביום אסור בהנחת תפילין אפי אחר הקבורה כיון דהמ א בעצמו כ דיש ליזהר בכל מיני אבילות תוץ מישיבת קרקע ונעילת סנדל מפני הבריות איכ הוא יום מרופשיטא לאסור בתפילין ואחר יציאת ביהכ נ יקברו את המת ואחר הקבורה יקרא ק ש ויתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר [ח ר סי תרצ ו ללא כמ א] אבל בבשר ויין מותר אונן ביוםי ד וט ז [פ מ שם]: נב) אבילות אינו נוהג בשני הימים ביום י דוט ו רק לברים שבצינעא נוהג בהם ועזלין למנין שבעה ימי אבילות כמו בשבת ואינו חולץמכעליו ואינו יושב על הקרקע אבל מוןעע קצת לראות כל.מיני שמח שעזשין ובליל י ל לא ילך לביהכי נ רק יתפלל מעריב בביתו ואח כ ילך לביהכ נ לשמוע קריאת המגילה ואס חל פורים במ ש ילך האבל אחר סעודה ג בעול היום גלול לביהכ ג וימתין שם על הלילה ויתפלל תעריב וישמע קריאת המגילה ובשחרית ילך לביהכ נ אפי להתפלל ולקריאת המגילה [סס] אבל לשאר לבריסלא יצא מביתו ואפיילהתפלל מעריב וכן ביו' טי ו לא ילך לביהכ נ להתפלל אפי שחרית[פ*מ שם]:נג]האיל חייב לקיים משלוח מנות [אבל לא ישלח מיני שמחה] וכ ש שצריך לקיים לשלוח מתנות לאביוני ולשלוח מנות לאבל תוך יב ח שרי [אבל לא ישלחו לו מיני שמחה] איל תוך שלשים אין לשלוח מנות לאבל אא כ אין שם אלא אחר והחבל כגון שדר בכפר ישלחו זה לזה כדי לקיים מצות משלוח מנות אבל מתנות לאביונים יכול לשלוח חפי לאבל תוך ז דלא גרע מצליןה [שם ובט ז ובמ א] : [ד] אין לעשות מלאכה בפורים ומי שעושה בו מלאכה אין רואה באותו מלאכה. סי ברגה לעולםנוע י עכומ יז מותר]אבל בנין של שמחה מותר וכן מותר לעסוק בפרקמטיא וכן אגרת של שאלת שליס מותר לכתוב וכן כל מלאכה של מצויה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים גם כן מותר [שס]: [ה] בכרכים שקורין המגילה כש ו מותר לישאאש* בי ד ובעיירות שקורין בי* ל מותר לישא בטיו [פ מ שם] :

5 הסדמת המביא לבית הדפוס 3 ית הדפוס מעודי. ראיתי עוז אשר בין א^ף החביא ל כלחובךי.מחברת חכמי דודינו אשר לצלם נחיה דרך כוכב מיעקב והופיע על פני תבל באור חיבוריו היקרים והיה בית יעקב אש, להבת דבריו תבל הבריקה ביעקב ותשמיעו בישראל כי במעט ימים יצאו הגידו מבית הדפיס על הארבעה מגילות הנשארים אפס לגודל p»r<0 t טרם תקראו האחת תופיע השנית רוחי וכוסף נפשי הפיצם על פני ארץ לחלקם ביעקב שלחתים אחת אחת, ובחרתי ראשית דבר בעתו מה טוב ו^ן!ה כמה אשר רבה הדפ םתספרי מחברתיו ולא נותר ולגלות מצפוני מגילות סתרים סתרי יושר ואחריו אשיר למכור ילדורש ומבקשם שבתי וראיתי כי עודנה לאצרם שירי עוזו ושאר המגילות כולמו כמתכונתה יעשו: נשאר אחת ממחברותיו אשר לא נודעה מעגלותיה במדינתינו זאת אשר חיבר על החמש מגילות זה כארבעה ד!אמנם יעוד דמיתי בלבבי בלי לאגודאגודתם יחד כי יעצוני כליות, לכונן מזימות הגאון ועשרים שנה אשר עיי הגאון המחבר ז ל הודפסו בק ק המחבר \Y אשר ברוב צדקת פחונו בישראל פרש משטרו הלכות חג בחג (בתוך סדור התפלה) להורות לעס ד הדרך אשר יעשון בהגיע תור מועד במועדו ככה שתי מועצות בקרבי לכוננם יחד אצל כל מגילה לשתול "למ 1 מטעי -הלכותיו אשי יושת עלימו כבוד הגאון המחבר ז ל דיהרגפורט ועודם בכפו נבלעו במו שוכני ארצו, עתה אוהבי דברו לא השיגה ידם דברי המגילות ההמה אשר שמעה אזנס שמץ מנהו : דמתה נפשי מדוע לא נדרוש ונבקש כמטמונים פליטת ביל יעקב הנשארה יושבת בסתר ובזאת כל תופשי המגילות יפקדו בתפשם בכף כל אסת ההר, הלא תחת צל כנפיו יקננו כל שוקדי על דלתות ההורה לבמה אשר מועדה למועדה מימים ימימה למען הגות גמו והתבונה גם זאת יקרא בשם יעקב ממחצב הספיר נגזרו, T דבר יום ביומו : לאמר. t קנא קנאתי לשוכנת מסתרים חשפתי מצפונה הנני מך הערך קצר רוח ושפל אנשים כפי *JJfJ אסוף אאסוף יעקב כולך ט גם עוללות הנשארה בראש פרושות לצור מחוללי אשר פועל ידי לזכות הרבים אמיר תדמה אל סעיפיה פוריה ותארכנה פארותיה על מים ירצה ויתמוך ידי בימין צדקו לחשבני ממצדיקי הרבים רבים בשלחם על פני תבל ומלואה,כי כאשר פעל בתבונת לזכות כבור כפי, אלהייעקב יהיה בעזרי זכות הגאון המחבר זיל יעמד לי לנצור אותי מכל רע ולהיות עלי ליראי די ולחושבי שמו לעד ולהגיל בישועתו נצח : עוזו בפלפול הלכות אשר אך על מוסדי סברת התלמוד ודברי הראשונים ירה אבן פנתס, במובנה דיקושפך סוללה ללחום לחם לבנות ולנטוע, ככה גם בחיבוריו 7 י במסילה העולה בית אל אשר דרכוחז ל, על המגילות בנתינותם שרשי רגליו יתחקו, במו יפלס יצעדיו לבאר המקרא אחרי מזימות דרכם : הן אלה דברי הצעיר חיי 0 DTIM מענליל במוהי י יצחל! הלוי מטיקטין היוםייםא ט זשבטשטזאבאביתמןקכ לפיק x (י \

6 הקדמת הגאון המחבר מגילת םתדם לןיימו וקיבלו חכמי הש ס שהמגילה הזאת החיוי הורו לנו לקרותה מראשה ועד סופה 1 בזה שכל הדברים הכל לצורך הנס וזה כל פרי נועם שיח המגילה הזאת לפאר ולרומם השם יתברך אשר לא! עזבונו אף ביזם פקדו חטחתינו ועוונותינו הרבים וימוגגנו ביד עוונינו עכ ז לא זז מחבבינו תיבה יתירה ועינינו הרואות גודל אהבתו אלינו כי בשעת הכאה ממש מכין הסמים לרפאותנו רפואת עולם כאשר עשה בימי מרדכי ואסתר שלא בלבד הצילנו מהצרה ראה אף גם שהי לנו והוציאנו ממית לחיים המעלות והכין לנו רפואת עולם להגביה אותנו בגרם לבסומי בפוריא אמרו חייב אדם אשר לענין זה שהוא מרדכי עד דלא ידע בין ארור התן לברוך תמוה דולה ענין יש לתלות השכרות דווקא בזה ל צוה הזאת לשכר עצמו שידוע וגס מה ענין יש ולזה נראה שהשכרות מביא לכל דברים שחסרה תורה י אמן ברוך דהנה אמרו שחייב אדם לומר בסוריא ארור מרדכי שהוא גס כן תמוה דלמה לא התחייבו בכל פעה שהי הצלה לישראל כגון בפשח לומר ארור פרעה ברוך משה וכן בחניכה לומר חדורים הצרים ברוכים החשמנאים לכן נראה הטעם דהנה אמרו בשייסקרילי יהודי וקרי לי ימיני אמרה כיי לפני הקב 'ה חזי מת עשה לי ימיני דלא קטלי שאול ל;'גג מפיק מיניה המן דבעי למקטלני ומה עשה לי יהודי ללא קטלי' דיל לשמעי מפיק מיניה מרדכי דאיקני בי בהמן וכו והכה בצרת בהעונש מי מ הי בהן חייבים המן אף שהי הרבה ולהם החרש והמסגר אלף צדיקים גדולים דהא הי הי, הצער הגדול על מגן וכיין דמרדכי הי סיבה לצער הגדול ההוא יש עליו קצת דין והנה גם להק יש קצת הזכרת זכות כי אמרו תזי ל גדולה הסרת טבעת יותר מירח נייחים ונביאות שעמדו להן לישראל והרי המן הי סיבה להטיב מלול ההוא והנה אמרו שדוד המלך עליו השלום אמר ז פעמים בני בני אבשלום והוציאו מז מדורי גיהנם והיינו מחמת הזכירו זכותו על בנו אבשלום וכ ש כשכל ישראל מזכירין ומברכין הצדק ומקללין הרשע ולזה חייב ינו חז ל בראותם שיש קצת דין על מרדכי וקצת הזכרת זכות להאן. לכך חייבין כל ישראל ולמר כפירים בעת שנזכרנו לפני השם יתברך ארור המן להורידו מטה מטה שלא מזכר לו זכות זה וברוך מרדכי להעלותו יועלה מעלה ולהסיר ת*ליו דין של מעלה שיש קצת עליו וכן באסתר וזרש כי אסתר מחמת שזימנה את המן גרמה צער הרש יש לה זכות באמרה כפול הפול ומעלין לאסתר ומורידין לזרש והנה ידוע כי מי שנתכווץ להרע לאחר אף שלא נגמר כוונתו מכל מקום הוא שונא לו על כוונתו להרע משא"כ אם אחד נתכווץ לעשות רעה קטנה לחבירו ומחמת זה נצמח לו טובה גדולה עד בלתי תכלית אשר רעה זו לא נחשבת למאומה נגד הטובה ההוא י ואפילו אלף רעות כאילו הי מקבל על עצמו בכדי שיוצמח לו מהם טובות כזו וודאי שאין לו שוס שנאה על חבירו על הרעה קטנה שעשה לו כיון שהרעה אינו נערך כלל נגד הטובה שנצמח לו ולא זו שאינו מקללו כ:זונרו אלא אף שחברכו כיון שעל ידו נצמח לו הטובה ההיא והכה אס לא. נעלה על לכנו שמחת פורים רק במה שניצלנו ממות לחיים וודאי שיש לארר ולקלל להמן שהוא הי סיבת הרע ולברך למרדכי שהוא הי סיבת ההצלה. אמנם אם נעלה על לבנו שמחת פורים במה שאז קבלנו התורה ברצון ובוודאי עלינו בגרם המעלות עין לא ראתה חלקים זולתך. כי בוודאי יותר נתעלתה קבלת התורה ברצון ממה שזכינו לעלות על ידי קבלת התורה באונס וכשנעלה על לבינו זה על מה יש לקלל המן כיון שהוא הי סיבת הטוב ההוא י כי הלא הסרת טבעת גלולה ממ ח נביאים והנה בערוך פי ביסוס הוא לשון הנאה כעין שאמרם בסימא בשילא דנהרדא וזהו אמרי חייב אדם לבסומי בפוריא כלומר שההנאה והשמחה שיהי בפורים יהי עיקרו על טובת עולם הבא הנצמח לנו בזמן ההוא שקבלנו התורה ברצון ועלינו בגרם T על לבני המעלות ונתלבקנוכהשס יתברך וכשנעלה זאת לא יהיה לכו לב לדעת על מה ולינה יש לארר המן כיון שטובה גדולה נצמח מזה : {*(ך* יש לפרש כיהנה השם יתברך מכונה בשני מדות בשם רחום וישם קנא כדכתיב אל קנא ושני מידות אלוהי ניכרין אז כי הרחמנות הי ניכר בהצלת מרדכי וישראל וקנאתו בהשמדת המן והנה בזמן הגאולה העתידה ככלות הרע מהעולם ולא יהי רק טוב בהעולס אז לא יהי ניכר השם יתברך רק במידה אחת שהוא מדת רחום והנה המדות מכינין בשם מרכבה ובשם מטה כדכתיב הגה מטתו של שלמה וגומר. וביסוס הוא לשין

7 הקדמת הגאין וזטדובר פתיחה מהגאון המחבר במגילן! 1 דף י ע ב ר יהונתן פתח להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד שם זה הכתב ושאר זה הלשון נין זה המלטת ונכד זה ושתי הנה כל הפתיחות שנאמרו בש ס הן המוהין כי מה ענין להפתיחות הללו וגס קושיית הוס היא קושיא גדולה דהא יש להם לבבל כסי ולשון לזה נראה דהפתיחה זו הוא ליתן טעם על מה שחייבו חז ל לקרות המגילה מתחילתה וע ז מביא ר יהונתן ראיה כי זה הסיפור ג כ הוא מצורך הנס כי כן דרכו של הקבי ה שמקודם עושה משפט ברשעים הקמים על ישראלי.: ואח יכ מתחיל בישועתם כי א א בצמיחת הטיב עד שיכלה הרע אחר שיתמלא סאתו כמו שאמר הכתוב כי לא שלם עין האמורי עד הנה ולזה כל שלא נתמלא סאתואיא להיטי: וכן אמרו כשזה טפל זה קם וגל שלא נגמר הנפילה א א שיצמיח הקימה ולזה מיתת ושתי שהיה גמר נפילת זכרון של נבוכדנאצר שהחריב ביתאלקינו היה הסיבה לצמיחת ישועת ישראל ובית אלקינו שדריוש בכה של אסתר בנה אותו וא / כ סיפור מיתת ושתי אשר היא השאר של נבוכדנאצר הוא צורך סיפור הנס ולזה פתח להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם זה הכתב והוא רק בדרך משל בי כשרוצה לומר שדבר זה קיים לזכרון מכונה בשם כתב כמו שנאמר חטאת יהודה כתובה בעט ברזל וכן הוא בפיוט של ר ה ולזה יוכתב שם המלוכה היינו שיהיה קייס בלי הפסק שוב ולזה אמר והכרתי לבבל שם זה הכתב היינו שלא יהיה לו בן יורש המלוכה שיהיה נחשב קיום לזכרון וכשאין בו רק זכר בעלמא נרמז בשם לשון שהוא רק דיבור בעלמא וכאשר נש#ר בן זרע מלוכה נשאר קיום לזכר מלכות אביו וכאשר נעקר זרע המלוכה לא נשאר לו זכרון של קיום. אמנם אס נשאר בת למלך הוא רק זכר ארעי שעומד להשתכח שהוא רק שארית בעלמא כי לא עליה יקרא המלוכה רק על שם יעלה המלך וכ ז שהיא קיימת אף שהמלוכה של בעלהמ מיש קצת שארית זכרוןכי בת מלך היא ובעלה חתן המלך אבל לאחר מותה ובנה יורש המלוכה יהיה מיוחס על שם אביו הוא בעלה ויהיה נשכח השם של אביה * וזה שאמר ושאר זה הלשון היינו שלא ישאר אחריו אפי זכר בעלמא ולא יעלה זכרונו על הלשון כלל. כין ונכד הוא הפירוש של שם ושאר כלומר פלא ישאר לו שס וזה הכתב שהוא זכרין של קיום במה שלא ישאר אחריו נין שהוא יורש המלכות ושאר הוא שלאישארלו אפי נכד דהוא ושתי ולא ישחר לו שארית ודינור זכרון כלל והיינו לשון האמור בש ס וכ מש" ל : ר^^ ן פתח תחת הנעצוץ יעלה בדוש ותחת הסרפד י יעלה הדס וגו הכוונה כי כל זמן שזרעו של עמלק קיים אין השם שלם וא א שיצמח הישועה ולזה נצטווינו להכרית זרעי של עמלק קודם בנין הבית וכן כשזרעו של נבוכדנצאר אשר החריב בית אלקיטקייםא אילהצממו התחלת הישועה של הבנין וידוע שכל דבר קודם נפילתו לגמרו יש לו התנכרות ולזה מיהר הקב ה גלילת ושתי והמן למען קרב מפלתם שיהיה התחלה לקימת הקדושה וא פ גדולתם של ושתי והמן ומפלתם הוא צורך הנס ולזה הביא רשב ן הקרא שכתוב החת הנעצוץ יעלה ברוש כלומר אחר אשר נעקר הנעצוץ אז במקומו יכול לצמוח הברוש. וזהו שסיים הקרא והיה לה לשם' וגו היינו שאחר מפלתו יצמח גס הגאולה ע ; ז מחויינין אנחנו לקרא גדולת ושתי והמן ומפלתם כי.הכל צורך הנס הוא : ריב ח

8 ד י 5 'יח פתת מהכא והיה כאשר שש וגו כן ישיש שש לא נאמר אלא ישיש הוא אינו שש אבל לאחרים משיש אמר שלא תחשוב שמתחילה היתה הגזירה חלוטה ת ו מאת הקל ה לכלותם.רק שאחר כך נתבטל לזה מביא הקרא לכן ישיש להאביד אתכם והיינו שמשיש אחרים פתיחה מהגאון המחבר כלומר שעונש של ישראל *כך הוא שעושה רק לפנים גלי שיפחיד לישראל שיחזרו בתשובה ולהשיש האומות כאב שמכין< שבט על בנו רק להפחידו וכל הצרות הבאות עלינו הוא רק לעורר לבנו לאהבתו יתברך ולשוב לו כדי שיקרב הגאולה במהרה בימינו אמן : בשם אאיז הגאון אמיתי רביגל הגדול בדורי 2 בי D^n מוקלהיה {^[ g מגילה רף י*ב י ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות; אמררבכהנאמכאןשהליוט קופץ בראשכו והוא תמוה למה לו להביא הברייתא מקרא גופי היה לו להוכיח להליוט קופץ בראש להא ממוכן שהיה אחרון אתר תחילה ל 5 תיב ויאמר ממוכן ותירןאאיז הגאון הלל להנה לכאורה קשה מניין לנו שממוכן אמר תחילה לילמא השרים הראשנים אמרו תחילה רק שלא נתקכל מנתם רק לעת ממוכן לכך לא נכתב במגילה רק לעת ממוכן ונראה לתרץ לתנה רש י כתב בפ מטות בקרא לאת אזי ואת רקם ואת צור וגו חמשת מלכי מלין וגו וז ל וכי איני רואה שחמשת תנה הכתוב למה הוזקק לומר תמשת.אלא ללמלך שהשוו כולם בעצה אחת וכז עכ ל אי כ גם הכא כיון שמנה שבעה*שמותם קשה ג כ למה הוזקקלןנע אח כ שבעתשרי פרס-ומלי ועי כצ ל כפי רש יי ז ל.שם ללמרך שהושוו כולם בעצה אחת והשתא א ש לה א ע כהשוו **ולםבעצה אחתואעפ כ כתיב ויאמר ממוכן ממילא יזהחשהליוט קופץ בראש : א ש להוצרך להביא הברייתא לממוכחההמן לקרא גופא לא מצי להוכיח למצינן למימר ללא הושוו כולם בעצה אחת והא דהוזקק לומר שבעת כלי שלא נטעה לומר לעולם שהן ששה ומרסנא ממוכן הוא אחד רק מרסנא הואשם העצם וממוכן הוא שם התואר שהוא מוכן לפורעניות לכך הוצרך לומר שבעת שלא נטעה ולעולם שלא השוו כולם בעצה אחת וא כ יש לומר כמש יל שאמרו כולם עצתם מקולס ולא נתקבל רק עצת ממוכן לכןילא נכחב במגילה רק לעתו וליכא הוכחה להדיוט קופץ בראש י אבל כיון לתנא בברייתא לממוכן זה המן א כ מוכח שפירלת מקט שבעת מחמת שהשוו כולם בעצה אחת דאי נקכו שבעת כלי שלא נטעה לומר למרסנא היינו ממוכן איכ קש* למהלולמינקט תיבה יתירה בשביל זה היה לו לכתוב החץ בפירוש י ואם כלי לאשמעינן שם התואר של התן שהוא ממוכן הלא כמה פעמים ככתב המ? במגילה והיה לו לכתוב שם התואר של המן שהוא ממוכן א*> מקרא לויאמר ממוכן היינו שומעי/ התואר שלו ולא היה צריך למינקט תיבה יתירה שבעת בשביל מ ומלנקיט שבעת על כרחך משום להשוו כולם גע$ה אחת ואף על פי אמר ממוכן העצה שהשוו כולן קולם לכולן מכאן מוכח להליוט קופ ן בראש ולפיח ושפתים ישק : ו

9 אסתר א א א א ןיךןי בימי אח ^ורוש הוא אח ג;ור 1 ט יצריים ומאה כדינך, י, ב בימים ההם יייצבת ו " ; ' הסלףי טהרי ו#ד כו# י עבע המלף אחי&ורוע על כסא מלכותו איטר'בישולן. י י הבירה י * R כגילת סתרים (א) ןיךןי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש כולם הקשו לכ מ שנאמר ויהי בימי הוא שי וצה לומר על סיפור אחר שהמעשה הזה היה בימי פלוני ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ אבל בהיות הסיטי מאיש ההיא בעצמו אין שייטת לומר שבימי פ' עשה אותו פ בעצמו כזה וכזה ונראה הטונה כיאמרובש ס כ מ שנאמר ויהי בימי איני אלא צרה והגה כ מ שנאמר ויהי בימי נאמר הצרה תיכף בסמוך כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ * ולזה נראה שגם כאן סיפר סמוך לויהי בימי מהות הצרה-במה שהיא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש מחמת שאמרו בש ס צדק: פזרונו בישראל צדקה עשה הקב ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות וכו שעל ידי זה לא ימלא לב המלכים להכרית הישראל אשר החי! ממשלתו כי יקרא מלכותא קטיעא וכיון שאהשורוש מלך מהודו ועד טש וכל ישראל >?י תחת מקומות ממשלתו ולזה הי הסיבה שמילא * T לבו לכלותם ואין לך צרה גדולה מזו: הוא אחשורוש המולך תיבת הוא קשה שלא היה לו למגר רק ויהי בימי אחש.רוש המולך והטונה נראה דויהי בימי אינו אלא צרה ואחשורוש מלך מקודם ע כ העולם ואת כנהקטןולא מלך רק על קכי ז מדינות ואמרו חזי ל שנקרא אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו והנה אם היו ישראל ג כ באותן מדינות שנתקכין מלכותו מהם אף אם ח ו היה גזירת המן קיים הי המחנה ההוא לפליטה אך באמת כל ישראל נשארו תחת ממשלתו וזהו אמרם הוא אחשוד ש היינו אותו שהיה נקרא אחשורוש מחמת שהיה בימיו צרה על כל היהודים כשהיה מולך מהודו ועד כוש מחמת שהיה ישראל רשים בימיו אותי שם אחשורוש ראוי ל 1 להיקרא נגד כל ישראל גם בשעה שנתקטן מלכותו על קכ ז מדינויו שלא נחסר מישראל אף א שלא היה תחת ממשלתו וזה היה הסיגה שעלה במחשבתו לחבק מחמת שראה שסילק הקב ה צדקתפזרונו שאמרו חז ל צדקה עשה הקלה ט וכמש ל ובאלשי ך פי שאמר הוא אחשורוש לומר אף שאבד קי ג אפרכות לא נכנע לבו והוא בהוייתו כמקדם בשמחה : (ב) בימים 0 הס כשבת צירך הנס של סיפור המשתה ומה שהיה בשושן נראה שמספר גודל השנאה של אחשזרוש ותחבולותיו היה רק לכלותם שדרי בחשבו שכבר כלה הזמן פקידה נתישבה דעתו כמבואר בש ס והטעם כי ידע שלא יטן מלכותו בקיום ישראל ורצה לכלות הקדושה מקרב הארץ ולהשרות הטומאה בארץ כדרך שעשו דיר הפלגה כמ ש האלשיך שם וכמו שאבאר וכל מחשבתו היה רק להחטיאם למען יוכל לכלותם כמו שפי המפרשים בקרא דוירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים ואח כ ויענונו וכן עשה אחשורושמשתה והעמיד להם זונות נגד פניהם שיעשו בהם כרצונם ולאשר בשושן היה מרדני וכל סנהדרין ולזאת שם פניו בשושן מקום הגדולים להחטיאם כי בנפול הראשים יפול העם והל של כשבת הוא סימן תכפיותשתיכף כשבת על כשא מלכותו אשר בשושן עשה משתה לכל שרים של כל מדינה דהיינו כל השרים שהישראל PUD ממשלתם להתיעץ עתם איך לאבדם שממנו יראו וכן יעשו שרי הארצות על ישראל להחטיאם ו 5 בדם ולכך נקרא נושן הבירה כי אחשורוש שכל מגמתו היה להשמיד את ישראל בנדי להאביד ולסלק הקדושה מא^רץ ולהשריש הטומאה בארץ כדרך שעשו דור הפלגה שביקשו לבנות עיר ומגדל מטעם שכתב האלשיך כי כמו שיש מקומות מוכנים להשראת קדושה כמו ירושלים ובי המק כן יש מקומות להשראת הטומאה וביקשו דור הפלגה לבנות עיר במקום ירושלים ומגדל במקוס בי המק וכן אחשורוש רצה לעקור ישראל וממילא מחסר מקום השראת קדושה ויהיה לוכח להשרות הטומאה בארץ ומצא מקים להשראת טומאה שהוא שושן שהיה בו המן שהיו יונק מהס ם ועשרה בנים שהיו יוצקים מעשרה כתריןדמכאבותא ובהיות שהמקדש קרוי בקדושה בירה לכך קחי ג כ שושן הבירה בטומאה ולזה אמר בימים הזם כלומר בימים ההם שגתקטן מלכותו והיו לו להיות נצנצה והוא אד 1.בה עשה משתה גדול מחמת שהיה אצלו ניחוש ולזמר שהראו לו מן השמים שנתקטן נןלנותו וכל ישראל נשארו תחת ממשלתו ורימזו לו בזה לאבדם ושמח בזה שמחה גדולה ולזה אף בימים ההם כלומר אף שנתקטן מלכותו אשר מלך מקול& מהודו ועד כוז שהוא מסוף העולם ועל סופו ואח כ לא מלך רק על קכ ז מדינות והיה ראוי להיות נעצב עם כל זה כאשר נתישיה דעתו שחשב בדעתו שלא יהיה שים פקידה על ישראל כתו שאמרו בש ס שחשב וטעה וכאשר הוחלט בלעתו להושיב כשאו בשושן להחטיא ישראל ולאבדם עשה משתה גדול ההוא. וקיבת המשתה הגדול יתבאר בכתוב אחיכ.וידוע שבכל מקום אשר נאמר מלך סתם מרומז לנעל הקלה והטונה שהקלה 3 ברחמים

10 אפתר א הנידה :נ כענת' Hi *;! למלכו עע:ה מעתה האלהnW המהיר לכל העים הנ 5 צאינש 2 '» שן לבל עריו.ואבריו חיל ו פרס ו-מךי הפךתמיכש הבירה למגדו ר 1 ו.ער ;קטן מעתה עבעתימים ושרי המדינות לפניו; י בהראתו אודעער כבור בחצר עת ביתן המלך : ו ך/ור ו כרפס ותבית מלכותו'ואת :ר!ר תפארת י גדולתו ימים ךביכש אחוז בחבלי בוץ וארגמן עד ^ גלילי ככף ועמודי עמוניים ומאת י 1 ם; ד, ובמלואית ו ובמלאי קיי הימים עיע מיטות ו זהב וכסף,עיר * רצפת בהט ועש ודר ופחרת מגילת סתרים ברחמים הושיב ג כ כסאו בשושן לשמור הצדיקים אשר בתוכה מן החטא : (ג) עשה משתה וגו ושרי המדינות ונראה שעשיית המשתה וקרותולכל שרי המדינית טעמו לאשר שכל מתשבתוהיהרק על ישראל להחטיאם ולהרע להם כאשר המשילו לזה ח זל בשי ס לבעל התל ולבעל החריץ ולכך קרא לכל המדינות לפניו ל;עץ עמהם על איבוד ישראל שהן מפ זרין : נם ביין משתין ובזנות כמאמר חז ל תחת ממשלתו ולזה עשה משתה על ישראל אח כ שבעת ימים בעצת טלם לי ושרי המדינות לפניו מלת לפניו מיותר ונראה כי הוי ו של ושרי הוא ויייו? נכת המשתה שעשה היה בעבור שכל שרי המדינות היה עומדין לפניו בהכנעה מה והסכימו לעצתו וחשב שבוודאי יה ס מחשבתו באיבוד ישראל: (ד) בהראותו את עושר תמוה בכאן הרבה א מלת בהראותו קשה שהיה לו לכתוב ויראם את עושר כבוד מלכותו בי תיבת ימיס רבים מיותר גי אומרו שמונים ומאת יום מפני מה לא צרפס לחדשים ולתרץ נראה שהב של בהראותו הוא ב זמניית דהיינו בזמן שהראוהו מן השמים באצטגנינות שהעושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו יומשך ימיס רבים י וימים שם המושאל על שנים כמבואר בש ס כמו ימים תהיה גאולתו וכל שרי המדינות ראו אצטגנינות הזה ולכך משך זמן המשתה ק פ יום ורימז באותן הק פיום כי המזלות שבחצי הגלגל הנראה לנו על הארץ ידוע לתוכנים שנתלקלקי פ מעלות ובהיות שכל המזלות שבאותן מעלות זרתו לחולו בתוקף הזריחה רק לטוב לו ומחמת זה המשיך המשתה שמונים ומאת יום: (ה) ובמליאת הימים האלה וגו לכל העם היינו אחר שראה עצמו בתוקף ההצלחה חשב לבצע מעשהו להחטיא את ישראל ולאבדם ואמרו במדרש כי זה היה עיקר כוונתו להאכילם מפת בגיו ויין משתיו ולהעמיד זונות נגד פניהם ושיעשו בהם כרצלנם וזהו אמרו לכל העם הנמצאים בשושן ולא אמר לכל העמיס הנמצאים והיינו רק לישראל כי ישראל מטניס בשם עם עם קדוש וזהו שאחר למגדול ועד קטן ולא מקטן ועד גדול כמו שנאמר גבי דוד אצל המנין בצקלג אלא להורות בא כי עיקר כוונתו היה להחטיא הגדולים שבישראל וממילא הקטן יומשך אחריהם כמו בבנות מואב שהיה עיקר מחשבתם על הגדולים שיהס ורימז בתיבת תלך שתרללז ג כ על הקב ה שהקב ה ברחמיו עשה לכל הצדיקים שבתוכה למונעם מהחטא: בחצר גינת ביתן אילו השלשה מקימות קשה להבין מה צורך הסיפור בהן ובש ס אמרו הראוי לחצר לחצר וכוי' ג כ קשה. וגם שם ביתן לא מצאנו בכתוב ואין לו פירוש לכן נראה כי החצר היה לאכילה שהוצרך מקום גדול מאד להושיב שם עם רב כזה ולא היה אפשר לעשות מקום מקורה גדול כזה גיגה לטייל עם זונות מי שירצה ביתן הן בתים קטנים כמו קיטונות והנו ן של ביתן הוא להקטין כי ידוע בדיקדוק כי אותיות האמנתי / והןלהקטין והן מקומות מוצנעים למי שהיה צריך לעשות איזה דבר צנוע כגון תשמיש ושינה ולשטבטצמואו ליתד עצמו לאיזה דבר תאוה שבוש לעשות בפני רבים וזהו שאמרו חז ל הראוי לחצר לחצר.היינו מה שראוי לעשות בחצר היה בחצר והראוי לעשות בנינה כגון טיול היה בגינה והמקשהלא הבין והקשה דקנאה אתה מטיל בסעודה ולזה תי לא החזיקתן היינו שלא הספיקתן להם הדברים שהיה צריכין בחצר כמן שהיו צרינין לטיול היה לזה גינה ולמה שלא הספיק הגינה כגון שיהיה צריכין לעשות איזה דבר צנוע היה לזה ביתן: (ו) חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן צורך סיפור הנס זה להורות עוצם מחשבתו היה רק להחטיאם וע*כ עשה מקום ישיבתם מבוץ וארגמן שהיא משעטנז ועשה בגוונים כנגדן שיזון עיניהם בהנאת הגוונים לשכחם מלחשוב ביראת השם וגם כאשר ישאו עיניהם להסתכל בהמונים שכנגדם יראו ג כ בפני הזונות : על גלילי כסן/ כסף הוא מלשון תאוה אמר שהרבה דברים שגוללין טסף ותאוה : ועמודי שש על רצפת ידוע שאת זה לעומת זה עשה אלקיס וכשם שהיו צריכין * T משכן ואדנים וקלעים ועמידים להמשכת קלושה כן העושין טלמםאות להמשכות הטומאה צריכין דברים הממשיכין הטומאה וכן צריכין לבגדים צבועים כמבואר בפרדס ולזה עשה גם הוא רצפת בהט ושש במקים עמודים ואדנים וקלעים להמשכת הטומאה : והשקות י

11 אסתר א ב הקצף הטלף מ<לד וך!מת 1 בןידה ב 11 פ י ויאמר ופהית : ז והשקות בכלי זרזי ובליס מבליט הטלף לחכמים ידעי העתים?י כן דביה?לף ע 1 גי'ב ויין מלכות רב כיד המ^ף י: ח והעתיד לפני כל : יךעי ךתוךין ן יי והקרוב אליי כך ענא כדת איןאנס בי ^ ן ייסד הטלף על כל רב ביתו. עתר אדמתא תרעיע מרם מרסגא ממוכן עב^ת לעשות כרצוזי י^יעץאיע : "ט גם ועתי המלכה ערי ו פרס ומרי ראי ןני הטלף היעביםראענה ןטנןתה מעתה נעים בירת המלכורתיאער למלף במלכות טי כדת מה לעעות במלכה.ועת י על ו ^חעורוען י ביום העניקי'כטוב לב המלףבי?ן ז עעתד, את מ^מר המדף אחעוך 1 ^ אעיר ל א אטר למהוטן סתא חרבונאבגתא ואבגתא.זתר ביד הסריסים: ס טי וייאמר מומכן י«יקקיי לפגי וכ יכסעיעת הסריסיםהטערתייםאת פיניהמלף המלף והערים ל* עד ז המ^ף לבת $מד, ועתי אחעוךוע" ן יא להניא" אתץעתי המלכה לפגי ^םןעל;כל ^עמיםא>ער הטלף' בכתר מלכות ד*הרא 1 ת 'העמים והערים ככל-מךינ 1 ת המלף אחעוריוע ; י כי;:צא דבר* ארריפיהכי : ט 1 כתמרא\,ד\א j יגיוחמאן המלכה המלכה.על כל הנעים"להמות בעליהן בעיניהן ועתי'לב 1 א בדבר הטלף אער ביר הסריסים באמרס י T V T " * י ' : ' סתרים מגילת (ז) והשקית בכלי זהב-עיין במחיר יין שזה כינוי לנשים שנקרא, כלי: וכלים מכלים שוניס-שהחליף להם בכל פע 0 זונות אחרות להרבות תאוות המשגל כי בהתחלף גופי הזונות נוסף התאווה: (ח) והשתייה כדת אמרו חז ל כדת של תורה אמר שרוצה שחטאם יהיה ברצון ע כ הניח להס רצין שיכולין לשתות ג כ על דת של תורה שמי שירצה אכילה ושתייה של כשרות יוכל לנהוג בכשרות וגס שלא יהיה שכרות בסעודה שיהיה חטאם בדעת ולא מתוך שכרות: כרצץ איש ואיש אמרו חז ל כרצון מרדכי והמן הגם כיהמןעדייןלאנתגדל וגם לא. שאלו את פי מרדכי רק מרדכי כינוי לצדיקים והמן כינוי לרשעים ציווה שמי שירצה להיות צדיק יכול לנהוג בצדקו והרשע כרשעתו כל אחל כרצונו : [ט] גם ושתי המלכה אמרו בשי ס שניהם לדבר עיירה נתכוונו והץנו שכוונת שניהם להרבות ניאוף ולכך עשתה בית המלכות סמוך למשתה הזכרים שיזונו עיניהם מן העתה: [י] ביום השביעי הא שהזכיר שהיו ביום השביעי להודיע חסדי מקום כי אחשורוש עשה משהה שבעה ימיס כדי שיחטאו ישראל כל ימות השבוע שלא יהיה להם אף יום אחד שיהיה נקי מחטא ובים השביעי שהיה בשבת כמו שאלרו בש ס שלא יבצר מהיות חילול שבת במשחה וזה חטא היותר גדול העיר הקב ה חסדיו והקדים רפואה למכה בהל יגת ושתי ביום השביעי ולא זכר להחטיאם ביום ההוא: כטוב לב המלך ביין אמר למהותן בזתא על דרך רמז רימז הכתוב גודל חסדי הש י ורחמיו אשר גמלנו ובעת ובעונה אשר הכעםנו לפניו ונתחייבנו ח ו כליה רחמנו כרחם אב על בנים והורה לנו הכתוב כי ענין הבאת ושתי ולהציגה ערומה אין זה מדרך הטבע ואפי שוטה שבשוטים לא יציג את אשתו ערומה לפני כל עולם אשר ישחקו עליו צעירים רק בסיבת שליחות מלאכי תבלה וידוע שיש עשרה כתרא דמסאבותא שלשה עליונות ושבעה תחתונות שהמה שלוחים להרע ולזה כל אותן השבעה שחשיב כל שמותן הן שמות התואר ולזה כל השמות מורין על זה כי בזתא חרבונא מלשון ביזה וחרבון בגתא ואבגתא הוא מלשין גת שדורך הכל כגת 2 יין בספר מחיר יין: זתר מלשון התרים את הארץ שהולך ומתייר בארץ להעניש החייבין וכרכס שידוע שמדה התתתונה מכונה בשם נקיבה המקבלת השפעה מכולם כי ולכן מכונה בשם כר וכסת כמבואר בס מחיר יין והנה כן הוא בקודש ט את זה לעומת זה עשה אלקים מ מ נקראו בשמות התוארים אלו היות שלא עשו והסכימו על עצה נבערה כזו רק מכח הכוחות הטומאה שהיו אף שהיו אנשים,... :מלך* אמר שכן דרך המלך לדין המורדים ע' פ משפט העת והעונה: לפני כל יודעי דת ודין אין הכוונה שהביא המשפט לפניהם רק הטונה שהאמירה ליודעי העתים היה לפני היודעים דת ודין ולפני הקרוב אליו שכולם היו עומדים בשעה שהביא משפטה לפני יולעי העתים /[יד] והקרב אליו ולא השיב רק ממוכן: כרשנא גם הס נאמרו בשמות התואר כמבואר בש ס לרמז מה שאמרו תז ל

12 אסתר א יאמרה ד^ יף WfnH ^מד לךכיא את יעתי ןך מלף אחעורוע ומלכותה יהןדזמלףלרעוהה אל מגילת סתרים חז ל שהיה הכל בעצת הקלה כי לא היה אפשר להרים לגל ישראל על שנעקר ושתי שהיא ממלכות נבוכדנצר: והיום ה<ה תאמרנה שרות פרש ומדי לכל שדי המלך והוא תמוה ללא כתיב מה שאמרו וגם קשה מה שאמי לא על המלך לבדו עות? ושתי כי גם על כל הש ים וזהו מרידה נגד המלך שהמשיב השדים יותר מהמלך ולזה נ אה שהראה לו שמלכותו יהיה בשילה מכל וכל כי כשרואין אנשי המדינה שאין פקודת המלך שולט על המלכה ויראו שאין לו עליה תיקף המליכה ייחשי הכל תוקן) המלוכה אל המלכה וממילא כל השרים אשרע י נגמ, פקודת המלך להעם גי כיוקק ממשלת השרים יינתן על נשותיהם השרות באמרם כמנהג בית המלך כן מנהג כל העולם ונשים ימשלו בכל וזה אמרו היום הזה תאמרנה [פי יהיה אמור כמ ש האין עזרא] שרות פרות ומדי כשישמעו הניילם את דבר המלכה וכי היא מושלת במלך לא ישמע בעולם שוב שרי פרש ומדי הכל יאמרו שרות פרם ומדי במקום אשר אמרו עד עכשיו שרי פרש ומדי כי הנשים ימשלו והעם לא יצייתו עיד לפקידת השרים רק ל פקודת השרות ועוד יש לפרש מלת תאמרנה היינו שהפקידות והאמירה יהיה רק על השרות ומה שיישר בעיניהם יעשו ויתבטל פקודת המלך והשרים : [יט] יצא דבר מלכות ידוע מה שכתב האלשיך והיושן< לקח ושאר המפרשים שמק( דם היה דבר המלך לפני כל יודעי דת ולין ואמר ממוכן שמהיום והלאה יצא דבר מלכות מלפניו ועצתי יקום: וינתב כלתי פרש ומדי שדין זה שדבר המלכות יהיה נחתך ע פ המלך לבד יכתב בדתי פרש ומדי ולדעתי נראה הכוונה שממיכן. אמר שהמלך יגזור אומר שרק לבר המלטת יצא על כל העולם שלא יהיה שים לין אח שיל;, רק הדן מד שהמלך שופטוגיזר- וזה צורך הנם הוא כמו שאבאר בסמוך ועוד שמחמת זה היה יכול המלך לגזור בעצמו לין על המן לתלותו וכן לעשות דץ שהיהודים ישלכיי ואין מי שמוחה בידו: אשר לא תבוא ושתי דיבר בלשון נקיה שמשפט שלה הוא שלא תבוא עוד לפני המלך ומלכותה יתן לאחרת וממילא מובן שמשפט שלה היה שתיהרג כדין הדיוט שמורד במלכות: [כ] ונשמע פתגם המלך כי רבה היא שיהיה נשמע בעולם כי רבה היא פתגם המלך ורק עצתו תקום וממילא גם כל הנשים יתנו יקר לבעליהן בשמעם גזר לין של ושתי ואמר כן לשלק מהמלך המורא לתאמרנה שרות פרס ומד: [פא] ויעש המלך כדבר ממוכן ולאאמרוינש כן להורות שעשה ככל לבר מתוכן שהרבה לברים אילר ממוכן שיצא לבר מלכות מלפניו ושיכתב בלתי פיס ומלי שהמלך בעצמו יכיל לעשות לין ושושתי תיהרג ולהשמיע בכל העולם פתגם המלך כי רבה היא היינו שלא ישמע בעולם רק משפט המלךוכנ ל: [ני] להיות כל איש שורר בביתו ענין פקידה זו תמוה מאל וגם הלשון מלבר כלשון עמו קשה והשיש יותר קשה שאמרו אלמלא אגרות הראשונות לא היה נשאר משונאיהן של ישראל מאי האי דשדר לן אפי קרחא בביתא ופו והוא תמוה ולכן נראה בכוונת אחשורוש שהיה ירא מחמת הריגת ושתי היקרה מחיות שהיא בת מלכים גדולים ובוודאי יש לה ק ו.ים שרים ומלכים גדולים יאולי הם יקבצו חיל עצים להלחם נגדו לזאת החזיק בעצת ממוכן שלא יהי בעולם רק דבר תלטת ולזה שלת בכל המדינית להיות כל איש שורר בביתו ולמעט בא שלא יהיה שים שר או מלך ומושל על אדם אתר רק שיהיה כל איש שורר בביתו ולאבזולת ולא יהיה נשמע בעילם רק פתגם המלך: ומדבר כלשון עמו כי דרך כל מ 1 ך לטף אנשי מדינתו ללמד עצמם לשינו למען יבינו תיכף הפקודה הנשלח ומחמת כי רצי! אלזשורוש הי להתניע כל השרים וה מנטות גזר שיהי' אדרבה השר נכנע להעם שיהיה מוכרח לדבר בלשון עמו ובעת שיצטרך לאיזה דבר יהיה צריך לקבץ ר "זי עמו ולדבר עמם בלשוצם ויזה יכנע לב השרים שלא יהי יטלין לקבץ חיילות ולהלחם נגדו שאף אם איזה מלך הוא קרוב של ושתי העםאינןקתביןלה ולא ישמעו לעצתו מחתת שאין ידו תקיפה עליהם. ולזה שפיר אמרו בש ס אלמלא איגרות הראשי:ות לא הי שריד וכו טע שכל האומות היו שונאי ישראל ועומדן עליהן לכלותן רק שיראין מאימת מלך והמלך מכי ג כ אינו יכול להורגם שלא יקראו אותו מלכות קטיעא כמבואר בש ש ועתה שכל ישראל הופקרו להריגה בימי אחשורוש ונתבזו בעיני המלכים והשרים

13 אסתר אב ג ונתון תטרוקיהן : י והניגרה אשר היטב כעיני אל מדיגה ומדינה בכתבה ואל-עם ועם כלשונו המדף תסלף תךזת ועתי וייטב' הדבר בעיני לחיות 'כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו(סי י המ ף וי_ע'ש כן: ס י. איש יתךי היה בשושן ב א אךןף הךבר ם האלה כשף חמת הטלף הבירה יעמו מרדכי בן;יאיר בךשמעי?ן כןיע איש ימיני: י* י אשר 'הגלדהמירושליםעם- ואת אחשורוע זכר 'את ושתי י הגלד ז אשר הגלתח עם יכגיד ן מדף ;תדר " אשר ^שתה ואתיאשר נגזר עליה י ב וייאמרו אשר הגלה נבוכךנצר מלף בבל: י י ו;הי ז אמן יבקשו'למלף גןגרו^ מעךתע נ^ךי המלף את הךסה היא אסתר 'בת רירו כי אין לה אב בתולת טובותימךאד,; נ' ויפקד הטלף פקידים ואם והנערד ז יפת תאר וטובת מךאד ז ובמורת מלכותו ויקבצו "את בל נערה בכל מףגיית אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת: י ויהי בתולחטובת קראה אל שושןהבירה אל בירמ בהשטע רבר הטלף ודתו ובהקבין נערלרת הגשים אל ^ יד הגא םרים הטלדישמר משיס רבות מגילת פתרים והשרים בוודאי הי מכקשין עלילות על ישראל והי תמיתין אותן אף קודם הזמן כיון שלא הי יריאין מהמלכות שנברא קטילא קטיל רק מתמת ששלח באיגרות הראשונות להיות כל איש שורר בביתו ומיעט מכל השרים הממשלה שלהם שלא יהי' שום אדם מושל על חבירו ולא יהי' לו שום רשות לעשות משפט בלא עצת המלך והי יריאין לעשות שום משפט על ישראל וזהו שאמרו מאי האי לשדר לן הלא נטל כל ממשלתינו והשווה אותנו להגדול שבשפליסשהרי אפי קרחא בביתא וכו וזהו צורך הנס שהי יריאין לעשות משפט כל להוא בישראל: ב CO 1 י 2 לןר המלך פקיליס כוונת היועצים הי שיבואו כל הבתולות מקודם אל יל הגא קולם שיבואו לפני המלך י בחשבם כי אולי יהי בתולה היפה ממי שאינם רוצים כגון מקרובי ושתי שינקום נקמתה מהיועצים על המיתה וגם הי יראים אולי ימצא בתולה יפה מעם ללא ניחא להו בגווייהוויעלימוה מהמלך ומספר גולל הנס שנעשה בזה שהרי אסתר היתה מלי נשים יפיפיות שבעולם והיתה בשושן עצמה ולא נלקחה על אחר שנתקבצו כל הבתולות רבות מכל המדינות וע כ הוא מטעם שלא הי רצון הפקידים ליקח אסתר מבית מרדכי היהודי. אף שבוודאי הי יודעים ממנה כי בשושן היתהואח כע פ הנס נלקחה לבית המלך בעצמו קודם שנמסרה ליד הגא מכתיב ותלקחאסתראל בית המלך ואח כעל יד הגא שמשמע שמקודם לכולם באה לפני המלך ע פ נס ומן המלך נמסרה להגא ליתן לה תמרוקים דהא באסתר כתיבויבהל אתתמרוקיה אחר שבאה לבית המלך ובכל הנערות כתיב שקודם בואה לפני המלך הי נותנין לה תמרוקיה : (ה) בן שמעי בן קיש אף שהי הרבה דורות בין יאיר ובין שמעי ובין קיש נקט בן שמעי וכין קיש לרמז כי על ידו לא נהרג שמעי מחמת שהי עתיד מי דכי לצאת ממנו לא הרג דוד לשמעי וגס מרדכי תיקן החטא של שאול שהחי לאגג ומזרעו נולד המן ובצדקתו נתלה המן ותיקן חטא שאול שהי בן קיש והא שלא הזכיר בן שאול היות שהי שאול גרם להמן שיבוא לעולם לכך לא נזכר שמו על העונש הרע שבא מחמתו ולכך לא הזכיר רק בן קיש שהי איש ימיני דהיינו מבנימין ושהי גס כן משבט יהודה ולכך הירלה מפלת המן על ידו שאין זרעו של עשו נופל רק ביד בניה של רחל וגס ניתן לו שבט המושל מחמת שהי מיהודה כי לא יסור שבט מיהודה וכמי ש המפרשים : (ז) אמן את הדסה היא אסתר תיבת היא אסתר הוא מיותר. ונראה הכוונה כי הנה אמרו בש ס שאסתר נקרא ע ש אשתהר * וזה ג*כ סיפור מדל הנס שמספר שהי ידוע ומפורסם יפי בעיני הכל עד שהי קורין לה אסתהר ולכך אמר ויהי אומן את הדסה היא אסתר שבשעת קטנותה שהיתה עדיין צריכה אימון היתה יפיפיה גדולה ולא היו לה אב ואס לקחה מרדכי לגדלה מחמת יראה שלא יפגעו בה ואף שידעו הכליפיה לא רצו לקחתה מחמת שהיו יודעים שהיא יהודית ואח כ נשכח מ:כל גימל

14 ב אסתר עלום אסתר ופה יעשה כדן ן י* ובה גיע תר- רבות אל עוען הבירה אל;יר הגי ותלפןח אםתר ניערה ונערה לבוא *אל המלך אחעורוע מקץ אל בית המלך אל^דהגי עמר הנעים j ט ותיטג ז עער חדע בי בן היות לה כרתי הנעים ענים הנערות בעיניי'ותעא* הסד לפניו ויבהדי'את ימלאו ;מי מרוכןיהן עעה הרעים בעמןהפיד חמתקידך. עאת מנותיך\לתת'להיואת עבע הנגרות הראיות לתת לה מבית המלך ויענקת ועעה הרעים בבישטיכש ובתטרוכןי הנעים * ומה הנעררז באה אל המלף את פר י אעד י ליא הכיךה ואת נערותיה לטובי בית הנעים 1 תיאמר ;נתן לה לבוא עמה' מניית הנעים"^ד אסתר את עמדז ואת מולרתה כי מרדכי צןה בית המלך; יי בערכ ו היא כאהובברןר היא ;[לידה איערלא תגיד : יא ובכל יוםויום מרדכי עבה אל בית הנעים עני אל;יד עעעגז סריש מתהלך 'לפני חצר בית הנעים לרעת אר ד המלך מגילת סתרים מהכל מי היא ומאיזה עם היא כמו שנבאר עול אי ה : [נו] שבע הנערות הראיות לתת לה רימז'שנתנו לה הן בעצמם נערות הראיות לה לאסתר היינו משרתות ישראלית הגם שלא ילעו שהיא יהודית : וישנה ואת נערותיה ל>ווב. תמוה להא בכל הבהולות נאמר כל אשר תאמר ינסן לה ואין אפשרות טוב מזה לכן נראה הכוונה-במה שכתוב וישנה להיינו ששינה מאכלה ורחיצתה לטוב ואין טוב אלא תורה שנתן לה הנלע פלת של תורה שלא תתגאל בפת המלך וביין משתין ומלבושים שעטנז כמ ש במגילה דף י ז שהאכילה מאכל יהודית ואין כס גמל מזה שלא ידעו שהיא יהודית ואפ ה משולה הכל כדת של תורה כי רצון יריחיו יעשה וכן שינה בנערותיה המשרתות שניתן לה משרתות ישראלית מ פגש. ובזה יש להבין המחלוקת בש ס שרב אמר שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי לחןירי ור י אמר שהאכילה זרעונים שהוא תלווה בינאי פליגי ולפי הג ל א ש שכל אחד מספר גודל הנס לפי דעתו שרב אמד שהנס הוא שהי מתנהגים עמה בדת יהודית בלי שאלתה והעמידו לה משרתות ישראלית כמו שהעמידו להמשרתלהתך שהוא דניאל כמו כן היו כל המשרתים שלהי ודעת שמואל כדעת הזוהר שכתב שלא באה אסתר למשכב אחשורוש כלל רק שידת הכנישה תחתיה בתואר אסתר חינש ואחשורוש לא נגע בה ואם כן יש לומר כמו ששינה אותה לפני משכב אתשורוש כמו כן שיינה אותה ואת נערותיה בשעה שהי רוצה להאכילה איסור וזהו כוונת הכתוב וישנה ואת נערותיה לטוב והלמ ד הוא למייל בעבור היינו שהשם יתברך עשה זה בעבור הטוב שהוא הדר! של תורה וזהו כמו שדרשו באבות אין טוב אלא תורה פי'שהיא לא אכלה רק אותן השידת שהכניסו תחתיה אוכלה אותם ודעת ר ישהיא בעצמה שינה הרגילה וטבעה ולא אכלה רק זרעונים זכחנניה מישאל ועזריה בכדי שלא תתגאל בפת בג המלך זיין משתיו אף שבוודאי הרגילה לאטל ונאכלים טובים שהיתה בבית מרדכי היושב בשער המלך ויש בזה גודל הנס שעם כל זה לא נשתנה תוארה ויופיהותשאחןותשד כפני המלך אחשורוש והוא כעין הנס הכתוב בדניאלא /א : (י) לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציוה ניבא וא י מה ניבא שהדבר הי מוכרח שלא ידע שום אדם שמיהודים היא לחל כ לא היי נשא לב המן לגזור גזירה זו וגם הישראל הי אומרים אחות לנו בבית המלך וזה נס גדול כאשר נבאר בסמוך אי ה : (יא) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך מספר גודל הנס שמרדכי הי מתהלך כי הי ירא שלא תסתכן מחמת זה שממרת את פי המלך שאינה יוצית ל ה ש י ב ליילד יאף שלא הי לה שום טעם על הכלמת עמה כי לכאורה הי ייתר סוב לומר תהיא יהודית אולי מחמת זה ימאסו בה שידוע הי שאחשורוש שונא את ישראל הוא - רק השם יתביךשםבלבו והכריחו לצוות עליה שלא תגיל. אמר אף שכבר הונמ אף שבכל יום הי מתהלך לפני חצרה מיראתו שלא תסתכן : (יב) ובהגיע תור נערה ןכ ע ר ה אסתר

15 אסתר ב ד ראיה:» ותלקח אסתר אל המלו ^Wn«לי?לף עמר הנוילגשימ ל^ תכוא עור אדי אל בית מלכותו בחדש ח^ירייהוא חו עטבת המיף כי אס "חציבתה מלי ונקראה בשם : בשנת שבע למלכותו ח ףאהכ דזמלף ארז «*ובהגיע: תר אסתר בת אביחיל. דד מרךכי אסתר מכל דנש ; ם ותשא הן'וחסד לפניומכל אשרלקדדלו ^בתיבוא אל הפלף לא בקשה ך^תואת וישם כתר מןכות?ראשה" וימליכה דבר כי" אם את אשר יאמר וזיני סריכדהמלף תחת ושתיין רעשי המלף משתות גדול? ש^ר הנשימ ותהי אסתר געאת חןיב^ני כלי לכל י מגילת סתרים > אסתר כעיניוכמיש ותיעב הנערה בעיניו עם כל זה הי אחשורוש מסופק אם ישאנה שהרי בהגיע תור נערה וגערה באה אל יימלך אף שאסתר נשאה 0 ן בעיניו יותר מכל הבתולות מי מ הביא לפניו מקודם שאר נערות והיינו שישראל הי נתונין בדין בכל אותו זמן אם ראויין שיעשה להם נס עד אחר שהגיע תור אסתר: (עו) לא ביקשה דבר כי אם אשר יאמר. וקשה הלשון דאשר יאמר שהוא לשון עתיד וגס הענין קשה ונראה הכוונה שאסתר לא ביקשה שום דבר רק מחמת שכל מעשיה היה באונס גמור ובוודאי לא מירקה עצמה בבשמים ובתמרוקים כראוי כדרך דבר הנעשה באונס ואילו היה הדבר מגיע למלך ק מפי מגידים והן מחתת שהיה הדבר ניכר היתה מחייבת ראשה למלך והיתה מבקשת תמיד מהגי איך שיאמר לפני השרים ולהתנצל אותה לשני המלך וזהו הכוונה שלא ביקשה שום דברתהגירקכל בקשתה היה היאך שיאמר לפני המלך והשרים : (יז) ותשא חן וחסד לפניו; יש להיפלא שמקודם לא אמר רק ותשא חסד לפניו ולא כתב חן ואח כ כתב ותהי אסתר נושאת חן ולא כתב חסד ואח כ כתיב ותשא חן וחסד לפניו ועודדמקודם היה לו לכתוב ותשא חן ואח כ ויאהב שהנשיאת חן הוא קוים לאהבה לזה נראה כי הרבה נשים שנעשו באסתר לא נכתבו רק ברמז מטעם יראת המלכות כמיייש המפרשים הטעם במה שלא נכתב השם הקדוש במגילה משום יראת המלכות שלא יאמר הן אין מיחשין הטובה שעשיתי להם עלי רק להשם עייף; יוסף לקח מכ ש בדבר שהוא גנאי גדול למלך והנה לקיחת אסתר בוודאי היה באונס גדול עד שמסרס עצמה כמעט למיתה כמו שאמרו בריש כתובות צנועות מסרן נפשייהו לקטלא וכן מורה לשון הכתוב יתלקח שנלקחה בע כ כדכתיב בשרה ותוקח האשה וזה היה גנאי גדול למלך שלא רצתה לדבק במלך ונתחייבה הריגה ולזה הוצרכה חשד גדול שלא ל זיינה מיתה כדין מורד במלכות וחן לא שייך רק כשרוצה לעשות טובה אבל שלא להעניש לא שייך רק חשד שרצון הכתוב להודיע ברמז שהלקיחה היתה באונס גדול עד שהיתה צריכה לחסד רב וגדול ולזה אמר ותשא חסד לפניו כאינו אמר משא של חסד שלב המלך כעש עליה הרבה עד שאילולי החסד היה הורג אותה כי הוטבה בעיניו וראה שהיא שלא ברצונה משא כ בעיני כל רואיה לא הוצרכה לחסד רק לחן למען יהללו אותה אל המלך לכך לא כתיב רק נושאת חן ולבסוף כאשרהגיע הזמן לישאנה והש י רגלי חסידיו ישמור ורצון יריאיו יעשה למען לא תבוא למשכב אשר לא מבני ישראל עד שאמרו בזהרששילת הכניסה תחתיה בשעת ביאה והנה יש שני מיני חנות א חןאשה על בעלה שהוא לטובת האיש להנאת תשמיש ויש עוד חן כאיש על חבירו או כמלך שנושא איש אחד חן בעיניו לעשות עמו חסד ואפי בהקלה כתיב ונח מצא חן והיינו לטובת נח בוודאי לא לצורך הקלה ומספר הכתוב גודל הנש הגס שאהבתו אל אסתר היתה גדולה במציאות ממציאות אהבה שיש מאיש לאשתו בי אהבה בנשים לא שייך רק אחר הנשיאות, חן כי מחמת נשיאות חן אוהב אותה ואמר הכתוב שאהב את אשתר דרך נס קולם לנשיאות חן יותר משיעור אהבה שיש במציאות בעולם אפי להנשים אחר הנשיאות חן וזהו אמרו ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים היינו יותר מגדר אהבה השייך בנשים כי אהבה נאמר על אהבת הלביות אף שלא למשכב לודיס לאפי בזכרים נאמר לשון אהבה ואח כ אתר ותשא חסד לפניו היינו חן של חסד ומספר גודל הנש שאף שנשאה מן בעיניו מ מלאהיתה כנשיאות חן אשה על בעלה להנאתו לשכב עמה רק שהיה חן של חסל כי בעל הסיבות סיבב זה שבשעה שנשאה חן כבר היה שבע מתשמיש שאר הנשים שהי, לו למען לא יבא עליה וגם מחמת שלא ידע משפחתה והיה ירא שמא היא מבוז משפחות והי ירא שמת תתעבר ויהיה זרעו וזרע זרעו מבוז משפתות לזה לא היה רוצה לבוא עליה ומי מ נשאת חן בעיניו וזהו חן של חסד ולזה נאמר החן והחסד אתר האהבה חף שהאהבה אחר הנשיאות חן להורות כי האהבה לא היה מצד החן

16 V אסתר ב ג הדבר וימצא ויתלו שניים על עץ וינתב בספר לכל שריו ועבדיו! את משתה אסתר והנחות 1 יי" ""דבריי הימים לפני המלך."ס" למדינות עשה ייתן משאת פידיהמיף " 8 : 5 ג א אדןף הדברים האלה גדל המלך אחשורי^ י ^?'^י" 5 י י ת י?לל- י י 1 ת ת יל 1 ת : ת יט i^p? : ת "את המזיבך - המךתא : " האנגי י המלך : כ'אןן אסתר מגדת מוללתה' ואת ^כ^השרימאשר עמה באשר צור, ןליךך, מרדכי ןאת מאמר אתו ב וכי עבדי" המלך אשר בשןנר המלןי מרדכי אסתר עשה כאשר וזיתה באמנה אתו : כתנים ומשתהוים להמן כי כן צוה לו המל/י יא ממים היזם ומרדכי יושב "בישער המלך ומרדכיל* יכרע ו^ישתיחיח: ג ויאמרועברי לןצף בגתן ותדיש *טגי סריסי המלך משמרי הסף ולברכו לשלח;ד במלך אחשורמ י המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתרי עובר את מצות המלך" י'ויהי באמרםכ^ ה = ויוךע חךבר למרדכי רגר לאסתר המלכה אליו יום וידם ו^אישמע ^ליהםידגידו לחמן יתיאמר אקתך למלך גישס מרדכי; כג &'j?i»p ז י לראות ' מגילת סתרים החן כי החן לא הי רק מצל החן של חסד ואפי אם נאמר כאותו דיעה האמור בש יס שבא עליה מ מ היי מוכרח שלא הי לה נשיאות חן אשה למשכב לולים רק חן של חסל להרבות לה תשמישין של אונס שכל תשמיש הי אונס לגבה. וזהו כוונת הש ס שאחרי אסתר ירקרקית היתה רק שחוט של חסד משוך עליה וכוונתם בזה לומר 7 אן< שהיתה חל נשים יפיפיות מ מ היתה ירקרקית בעיני המלך ומ מ הי משיך עליה חוט של חסל ולמ ל שבא עליה וכורש בנה היה ר ל הטעם שסיבב כך בעל הסיבות כיון שכורש בנה בנה את בי המק וע כ היה ניציץ קלושה באחשורוש ומבואר בגלגולים בקרא לקהלת ליש ששולט האדם באלם לרע לו היינו ששולט האלם הטומאה באלם לקלושהלרעלו כגון לול שבא ממואב שהיה זה כלי להוציא הניצוצות שנבלע באלם לטומאה ולא ישאר חיות לאדם לטומאה וכמו כן הוצרכה אסתר להינשא לאחשורוש שיצא ממנה כזרש שיבנה בית המקדש: (יט) ובהקבץ בתולות שנית לפתש ל נראה להתקבצות הבתולות שנית הוא מטעם הג ל מחמת שלא ידע מולדתה לא היה רוצה לבא עליה כי היה ירא שלא תתעבר ואולי היא מבוז משפחות ויהיה בניו בני בוז משפחות וגס כדי שלא תתעבר ותכחיש יופיהוכ זהיה בדרן נס מאת ה'כי רגלי חסידיו ישמור והיתה לו רק ל יזון ממראות עיניי ב יפיה ובחיבוק ונישוק וראיה לזה שלא נקראת למלך עד שלושים יום ולכך קיבץ בתולות שניות למשכב דודים לנסיס י ה ופלגשים וזהו כוונת הכתוב אף שקיבצו בתולות שנית למשכב דודים ולא רצה אותה למשכב מלך ומרדכי דודה ה ז את היתה חשובה בעיניו למאור ומ מ לא גילתה כי אדרבה הי נתשב בעיניה לנס גדול אשר איני יישב בשער המלך ואם גילתה נוהג עמה מנהג אישות : ( 3 J )למרדכי לאיכרעולאישתחוה קשההדברשנכתבבלשוןעתידשהיהלולכתובומרדכילאכרעולאהשתחוה לכן נראה כי באמת מה שמרדכי לא השתחוה זאיקני בי בהמן על שרצה לכלות ישראל היה כמעט חטא ס דהא אמרו במגילה אמרה כנסת ישראל חזי מ c עשה לי יהודי ללא קטלי לול^לשמעי לנפיק מיני מרלכי וכו הרי חשבו בש" לגנות על שלא השתתוה והלבר קשה שמרלכי הצדיק יעשה כזאת אמנם כן הרמ בם כתב שכשהצדיק עושה לבר שהוא ננל הל ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה והנה בפ בשלח כתב רש י על הקרא לאן ישיר שעלה בלבו שישיר וכן כא( כוונת ה^תוב שמרדכי לא עלה בלס שיכרע היות שנסתלק מחנו הבחירה : (ד) היעמדו דברי מרלכי כי הגיל להס אשר היא יהילי * לכאורה אין לזה פי להא מרלכי לא הגיל להם איזה עתיל והעמלת לברים לא שייך רק בלבר שמגיל, ] על העתיל לכן נראה כי גש ס אמרו על איש יהילישמרלכי מוכתר בנימוסי היה והכוונה לכתיב והיה ט יראו כי שסה' נקרא עליך ויראו ממך וגם כתיב ואמרו כל הגויס רק עם נבון וחכם וגו וכאשר גרמו העוונות נתבזו המצוות בעיני האומות כאשר

17 אסתר נ ה בחדש הי^ון הוא חךש גיסן < סדרני 1 לראות היצמדי מנרי מרךכי כי הגיד להם אשר תא יהוך : 'ח וירא המן כי אין מרדכי ritjfe #תים.,עשרה למלף אהשורוש ה 3 >ל פור היא הגיללילפני המן מיום אוס וסחדףמ י"ויבז כרע ומשתהוה לו וימלא המן חמה ; לוזד>& *טנים^נשר תא הדש אדר ס וי^מד כע?י 1 לשליה יד"כמרדכי לבדו כי הגיתלו המן למלףיאהשורוש }שנו"עס;אהד מפזר ןימנם מרךכי!ויבקש המן להשמיד את בל העמים ניויל מדינות מלכותן? ומפרד 7 בין בכד מלכותאה^ורוש עס היךןףמאשר ודתיהס טנילת מתרים כאשר סירסתי בפירושי לאיכה אקרא לחסאחסאה ירושלים ע ש וזה אמרו מרדכי מוכתר בנימוסו היה אף שנהג טמזשי יהודיה *יהמוכתר בעיני השרים תה היה תשובת מרלכי כיון שהכריעה הוא נגד נימוסי יהודית וכי הוא יהודי וודאי 6 ין מצות התלךעליוכי אין המלך חפץ בביטול 7 ת יהודית מיהודים כי היהודים היו חשובים מאד בעיני המלך כאשר כתב לכות&י שפנה על ירושלים נקרו והשכחו כי קריתא דא מן יומת עלמא על מלכין מתנשאהולזה רצו לדעת אם באמת יעמלץ לברי מרדכי שאין המלך חפץ בביטול ל$ יהודית מיהודים ולזה אמר אחר כך ויבז בעיניו וגומר כי לא הספיק לו בהריגת מרלכי לבלו כי מכמ זה לא יתברר עליין אם המלך חפץ בביטול לת יהולית אם לא (ז) הפיל פור הוא הגורל לפני המן הנה קשה כפל השמות פור וגורל וגם קשה מה שאמר לפני החן כיון *הזכיר כבר שהמן הפיל הגורל י והכוונה נראה להגורל שמפילין לאחר נקרא פור מלשון פור התפוררה הארץ וגורל שהוא לצורך לכר טוב נקרא גורל כמו בגורל יחלק הארץ וזהו שאומר הכתוב הפיל פור והיינו כיון שהגורל הי להשמיל אומה שלימה ראוי לכנות הגורל בשם פור והוא הגורל לפני המן מחמת שהי שמח במפלהן ורצה לתלוק שלל ישראל לכן נתכנה בשם גורל לפני המן : (ח) ישנו עם אחל מפוזר ומפורל. אמרו במגילה דף ת לליכא לילעלישנא בישא כהמן וע ש הפי ולכאורה אין ניכר בזה לבר חכמה וגם תמוה להבא למסור תבירו להריג* צריד להזכיר מקולס החטא שעשה שעליו חייב מיתהואח כ אומר לו הטעם שאין לו לירא משום לבר אם יהרוג את w אבצ אין שייך לבא למסור אחל להריגה להתחיל לומר בהריגת זה אין שוס חשש לכן הרגהו ואח כ יאמר לו החטא שעשה עמליו תייבמיתה שאין זה מלרך העולם ולפ ז הי לו להקלים שלתי המלך אינם עושים ואח כלומר מפוזר ומפומ ואין חשש בהריגתם וגם מה שאמרו בש*ס שם שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרין הם שמא תאמר איכא מלינתאמנייהו ופי, רש י מלינה קטנה והוא לבר אחל עם מה שאמר קולס קרחה אני עושה במלכותך ולכן גרא* לסמן לא הי צריך להזכיר כלל חטאם כי אחשורוש הי שונאם יותר מהמן רק שאמר מסתפינא מאלהיהם ללא לעגל בי כלעביל בקלמאי ולזה בא לו המן להוכיח שהן עמאלהרראמראלאפי מנייהוראמר בש יס צלקת פזרונובישראל צלקה עשה הקל ה עם ישראל שפיזרן בין האומות שאם בא אחל להורגן יקראו לו מלכותא קטיעא הרי הפיזור סוב הוא לישראל ומצינו לפעמים שהכינוס הוא טוב שא א להורגן שלא יעשה קרתה במלכותו ולזה אמר המן הנך רואה שהקב ה רוצה לכלותן שסילק כל צלקהמהן כי כלי שלא תאמר קרחה אני עושה פיזרן וכלי שלא תאמר שמא איכא מלינתא מנייהו והיי«מיש עול מלינתא תחת מלטת אחר ויקראו לך מלכות קטיעא לזה אמר בכל מדינות מלכותך הריעיניט רואות שהקב ה רוצה לכלותן כיון שסילק מהן הצלקה שפיזרן ומכל מקום קיבצן תתת מלך אחל ומה שאמר אית הנאה מנייהו היעץ שיעהנאה להאומית שהן שהין בתוכן ויהי מרילה ביניהן עבורם לזה אמר ומפורל : ודתיהס שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם והוא תמו 9 האכל דת של אומה ולשון משונה זו מזו והנראה לי בזה. כי הנ«יש לת משה ולת יהודית כמבואר בכתובות גבי העוברת על דת משה ועל דת יהודית וכן בכל האומות יש דת המלך ולק?תיסי«בעי אשר נתגללו מקטנותם על לת זה כן לת יהודית ביהולים שלא לצאת ראשה פדוננ וכיוצא בזה והמן רצה לומר גנותם אמר שכל אומה אף שנמצא מי שמשנה לפעמים פקודת המלך בסתר מ מ הדת טבעי שנתגללו עליו אינן משנין כלל לזה אמר שדתיהם היינו דת יהודית הן משנין יותר מכל עם שכל עם אינו משנה הדת טבעי שלהם והן משנין לת דלת

18 וךתיהם ^נות מכלמגם ואת דתי הטלף אינם עשים ולסלף איך^וה להניחם} טיאבדעל המ?ף'טוב*;כתב לאבדם משרת אלפים פכי כסף אשקול הליידי 'עשי * המלאכה להביא»לענןי' הטלף i י ףסר הסלף ^תיטבעתו מעל* ידו ויתנה להקבךהטדתא האגגי צרר אסתר נ מגילת. 1 ה;הודיס ן י וי^סר המדף להמן הכמף נתין לף והעם nw)? ב פטוב *מ?ץי* t * וילןראיספרי המיף כהרש rti^bzy&tnn }גשר יוס בו ויבתב ככל א^ריצוה הקן! T ול אהשדרפני-המלף ואליהפהות א#ר פרעה *ומדינד\ואל ^רי עמ ועם מדינה ומדיבד; ככתבה סתרים דת נובעי אף שנתגדלו עליו וגם דת המלך ידוע שמלת מלך נאמר מל הקביה אמר שדתי המלך והוא דת משה נסכן אינן עושק ולמלך אין שוהלהניתם איןרצונו של הקב ה כלל להניחם * כייוע שבמקום שנאמר במגילה מלך סתם ולא אחשורוש שמרמז גם כן על הקדוש ברוך הוא : (ע) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול בירושלמי אמרו וכן מבואר בתוספות מגילה דף ט ז שנתן המן כנגד כל אחד מישראל חצי שקל וכן אמרו במגילה גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים עליהם שקלים לשקליו והוא תמוה דמה ענין יחוס יש בין שקלים שנתנו ישראל לנדבת המשכן לשקלי המן וגם לתרץ קושית הלין שהקשה בהא למוקפין עושק בט ו משוס הנס שנע^ בשושן בט ו הא שושן פרזי הוא י ונראה דהנההאלשי ך כתב בפרשת דור הפלגהוז ל כאשר יש כוחות הקדושה כן לעומתן יש כוחות הטומאה כי את זה לעומת זה עשה האלקיס והאנשים ההם ראו עצמן שהן דביקין בטומאה רצו שלא יהיו הקדושה שורה כלל בארץ רקלהגבידכח הטומאה בארץ וכשם שיש מקומות בארץ שראוין להשראת קדושה כמו ארץ ישראל ובית המקדש וקדשי קדשים כמו שאמר להמ עה עד אמצא מקום לה. כמו כן יש מקומות הראויין להשראת טומאה כדכתיב ערות הארץ כי זה לעומת זה עשה אלקים ולכך אמרו נבנה לנו עיר ומגדל(עיר ככג? ירושלים ומגדל כנגד ציון) שמשם יצא ומתפשט שפע הטומאה בארץ ולזה אמרו דור הפלגהאברהס פרידה עקרה לא ילדה:ולא ישאר אחריו זרע אשר יחןיק במעוזו היינו שאברהם יהיה מוריד קלושה להארץ ולכך אמרו שהוא אין לו קיום י ץמה שאמרו נעשה לנו ראש הוא סמאל ע ש כי קצרתי בלשונו והנה כתבתי במקום אחר הטעם בהא לאמרובש יסמ לברים נתקשה משה ואחד מהן הוא השקל שאמרו שנתקשה מ יעל שהראה לו כמין מטבע של אש והוא תמוה מאל לבשלמא מכורה שהצמך עשיה נתקשה בו האי.ך לעשותו משא כ שקלים לא נצטווה בעשייתן וע כ מהשקלים שהיה להם כבר בביתם נתנו וא כ במהינתקשה עשה ונראה דהרמ בן כתב בפ לך להנביאיםכשרצושיהיוקיוםללבריהן היצרכו לעשות פועל למיון הגון להשליך אכ ן 1 יאמר מה תשקע בבל וכן חץ תשועה לארס- ולזה נראה לפענ ר שורש הטעם במצות ישאף שהן בגשמיות שהן פועל למיון לעורר בפועל דמיון שעושין בגשמיות מדות העליונות כגון שתוקעין בשופר של איל לעורר המלה המכונה בשם עופר וכיוצא הרבה ולזה נתקשה משה שיהיה הצורה של המטבע מעורר למעלה על שהראה לו כמין מטבע של אש הייכו שהראה לו העניףמה שצורת המטבע הוא פועל למיון נגלו וכיון שעינינורואותישהוצרךלעשיית המשכן משקלים ואת זה לעומת זה עשה אלקים וכיון שהמן רצה לעקוד כלל ישראל היה הענין במו שאמרו על אברהם בדור הפלגה שהוא עקר שלא יהיה מי שמוריל הקדושה לארץ,ורצה המן לעשות כעין לור הפלגה לעשות כיוונים למלאכת השמים וכשס שהוצרכו שקלים לעשיית-משכן כמו כן הוצרך המן ליתן שקלים כשרוצה לעשות כוונים למלאכת השמיים להוריד וזשפעה מהמזלות לכותרת הטומאה ולוה אמרהקליה שהקדים שקלים לשקליו שכבר הורידו בשקלים הקלוש^הארץ יואץ נח שוב בהמן ללחות הקלושה על ילי ק אף שהיה המן מוכן להשראת הטומאה וכמו שיש עשרה מילות בקדושה v p משריה כוחות טומאה ונגד זה היה עשרה בנים מוכנים לקבל מכל אחל כח טומאה ולזה כשרצה המן לתלות:מרלכי עליסמץ עשי: פועל למיון גגלחמשיםשעדי טומאה והתלייה היא עיקר הבזיון כלכתיב כי קללת אלקים תלוי. ורצהלהכגיע הקלושה ר( *תלה חת המן תתת הטומאה ולכך רצה לתלות מרדכי על עץ חמשיםאמהנגדחמשים שערי טומאה ולזה כשנתהפך הלב נתלה ג כ על עץ שמשים ועם עשרה בניו וזה היה פועל דמיון למחות הטומאה מן הארץ וידוע שהקדושה והטומחה כשזה קש

19 ו אסתר :נ,ונשים כיו& אחד בשלובה #שר לחד^שנים- ^ךאת&ו^ע ככתבה שד הוא חךש?*דריושללם' לב 3 ו: s יי פתשגן ^וח ספריםכ:ד הכתב להנהן ךת &בל צן ךינה ומדינה גלוי ליכל הרצים* אלזכלהמךינ 1 ת העלף':למעמיד להרג ^^ם ליום הזה: V הךזגים ולאבד *את כל^היהוךים^מנער ;ועד זרןן : &ף ימג ילת &תרים זה נופל ולכךבט^ובאלריכשנתלו בניויונמחה הטומאה מהאהץ נתעלה הקלושה והנה בסוף מס כלינזתשב עשרה קלושות והקשה הברטנורה דהאי אהן.ותי רילארץ ישראל היא רק סהרה והקלושה מתחיל רק מכרכים המוקפים חומה ולזה בט ו באלר כשנמחה כוחות הטומאה מהעולם התחיל העלאת הקלושה ונתעלה הקרושה של המוקפין ולכך עושין בט ו משתה ויום טוב על מליות הקדושה וזהו שאמר המן ע י עושי המלאכה כי כמו שבצלאל היה מוכרח לעשות הקלושה מחמת שהיה יורע לצרף אותיות כמו כן היה המן ועושי המלאכה יולעין לצרף כוחות הטומאה כי את זה לעומת זה עשה אלקים (יג) להשמיל להרוג ולאבל וקשה בענין הזה הרבה שכפל הענין במלות שונות. ב פתשגןהכתבאיןלופי כלל ג האיך היה מרדכי ואסתר יכולים לשנות הכתב אשרי נכתב ונחתם בטבעת המלך אחר שאמראחשורוש כי כתב אשר 3 ו נ ח ת ם ןגן אין להשיב ל ונס על אחשורוש קשה האיך אמר אח כ כתבו על היהולים כטוב בעיניכם פיון נכת שאין להשיב האיך אפשר לכתוב טוב ה שכתוב ויגדלו מרדכיוגו ביהוליםלאבלם ואח כ אמר פתשגןוגו רק להשמילם שמקודם כתב לחבלם ואחר כך כתב להשמידם ו קשה מה שאמר אחשורוש מי.הוא זה ואיזה הוא וגו וכי שכת מה שליבר מקולס לפני ג ימים ז שבפתשגן הכתב הלאשון הפסיק בין טף לנשים ובין שללם לבוז בקרא לביום א בשלשה עשר וגו ובפתשגן הכתב הל כתב טף ונשים ושללם לבוז בלי הפסק ואח כ כתב ביום א בשלושה עשר. ונלפענ ל רהנה המן כאשר ביקש מן המלך לא ביקש כי אס יכתב'לאבלם להנה בספר מעשה ה על הגלה בפי הלל כתב כיהאובליס נקראים הרשעים כללו שכתוב ובאו החובלים בארץ אשור וזה גם כן הכוונה כאן גמה שאמר לאילם היינו לעשותן רעים וחטאים.עד שיקראו אובדים וכן כתב היערות לבש לאבלם היינו לאבל דתם ע ש והיינו גזירת שמל וב ן היה כותב בגוף כתב הדת.יק תיבת לאבלם להיינו גזירת שמל רק אחשודוש ירצה שיהיה איבול הדת מרצונם כדרך שעגזההוא בשושן במשתה שלו נדכתיב'לעשות כרצון איש ואיש וכמש ל ר/בל המן עשה פי על לאבלם הכתוב בגוף הלת שיהיה באונס על השמלות וזהו שפי בספרים ששלח על הפתשגן של כתב הלת להשתיל להרוג ולאבל היינו להסמיל הלת יהולית שלא יהיה שוס יהודי ולת יהולית בעולם והיינו להרוג ולאבל והוי ו לולאבל היא ו המחלקת כמו להרוג או לאבל 'למי שירצה לקבל עצייו גזירת שמד יתקיים הוי שלא יירצה יהרג וזהו כוונת הכתוב פתשגן הכתב להנתן דת וגוי פי' שהדברים הנכתבים ביהספרים הוא פי של גיף כתב הדת כי בגוף הכתבלא נכתב רק תיבת לאבדם כי אחשורוש לא רצה בזה שיהיה אנוסים בהמרת הדת בי לדעתו אין המרת הדת באונס פוסלת וכל רצונותיה שימירו דתם ברצון כאשר ראינו אשר עשה בעשיית המשתה כמו שפירשתי לעיל על הפסוק כרצון איש ואיש ע יש והלךיצעצת בלעם שאמר שא א לעשות רע לישראל רק כשעושין אותן רעים ותטאיס מקודם וכי כ השלייה בפי הכתוב לוירעו אותנו המצרים ע ש על שהפקירו מלכי מלין את בנותיהם לזנות וכל עצת אחשורוש שציווה להביא אשתו ערומה כתבו המפהשיס בכדי שיבואו כל הנשים ערומות ומחמת זהנשים ואנשים יהיו בתערובת ויתקיים עצת בלעם כמבואר ביערות.דבש ע ש ונזה שפיר קאמר מי הוא זה.ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות p לפרש הכוונה של תיבת לחבדםמה שלא עלה בלבו כלל להשמיד ולהרוג כי הכוונה בתיבת לאבדם לא היה רק שיהיה המרת לתם ברצונם אף שיפקירו להם בנותיהם כדרך שעשה במשתה שלו וזהו מאמר המלך כתבו ליהודים כטוב בעיניכם כי?תב אשר נכתב וגו כלומר יכולים אתם לכתוב על היה ולים כטוב בעיניכם רק שלא ישיב כתב המלך והכוונה שיפרשו תיבת לאבלם הייט להגביהם ולעשות טוב להם שאין להם לבר המחטיא את ישראל רק כשמגביהים אותם כלכתיב וישמן ישורוןויבעט ואין לך לבר שמחזיר אותן למוטב רק כשהן מעונין ומלוכיןביסורי! וזהו שאמר שצריכים אתם לעשות פי עלתיבתלאבלם הנכתב בכתב ה 7 ית ולומר כי נתעלה מעלת היהוליס בעיני המלך ורוצה שיהיה לעם אחל לזאת גזר.המלך שיהיו הכל עתידם ביום

20 *!סתר ג ד w דחו-פים כךבר הטלף והדת נתנה ביעושן וצזם ובכי מספד?זק מאפר יצע רךכימ 5 הבירה"והמלך והמן^שבולשתות והעיר'#ושן י ותכואינה יסטאנה ק גערות אסתר ןסת^דן י* גבולה :ס * ויגידו להותתהלהדי המרבה* מאד *ותחללו ד ומרדכי ידע אתיי- כד אשר כגרים להלבין י אדו מרךכי ולהסיר ^pv J : T נ^ד ז ויקרע מרדכי אומי מעליו ולאי קכדי }תל^אסתר^החף כגךיי רלכש &p ואפר ויצא'בתוף העירויןעק מסריסי'המלףיאשרהןמיד לפניה'ותצוהי^ל - ר ער "?לל 5 י לי^ת? 1 יי^יי^ל^יסה^י ט* י נא י% ^- ןןנלןה גדולה ו?רר,? * 3 הטלף פי אין''לביא אל שער המליף בלבוש אל מרדכי אל ךחוב העיר אשר לפגי ש^ד- ק j T ובכל-מדינד ן ומרינה מקום ד מלף:' ויגד לו מרדכי &ה בל-$טר קלחן^ אשר דבר הטלף ודתו מגיע אבל גדול ליהודים מגילת סתרים ואת ו פרשת הכסף אשר א 9 ר הסן* "SpV? עדי אף להפקיר בנותיהם ולהשלימם על שונאיהס ביום הזה לאבלם דהיינו לעשות כל טצלקאות שיאכלו לתם מרצונם צ ולעשות בהם ובנשותיהם כרצונם וליתןלהסכל החידות וממילא יאבלו לתם ויתערבו במים וילמלו מעשיהם מתוך ך> p> ולכך באגרת הב כתיב טף ונשים ושללם לבוז ביתל שתיבת, לליי קאי גם שובה כי מתוך רוב טובה עשו את העגל סף ונשים שנשותיהם ובנותיהם הפקר הוא להם תהו הפי של לאבלם האמור בכתב הלת ואגרו>השניותאפרשן במקומי ומרלכי ילע כי הקלימו כל ישראל בתשובה גלילה על שבוולאי לא יהיה נפקד מהם איש לרע שפסקה זוהמתן ו«אי ה ועתה אבוא לפרש עלסלר המקראות : להשמיר ולהרוג ולאבל נפל הדברים נמלות שיכמ} כתיב ובביזה לא שלחו אתילן נראה כי להרוג ולאבל הוא פי של להשמיד כי הפקידה לא היה להרוג את כולן רק לתשמיל הלת יהולית ומי שירצה לכפור ולהפיך את לתו יתקיים ולאבר הוא מעטן ובאו האובדים מארץ אשור והייגו עוברי על לת וזהו שאמר להשמיד גמה, או להרוג היינו מי שלא ירצה להפוך את לתו יהרגנו או לאבל מי שירצה להפוך דתו ואו יהיה מהאוכלים וזהו לאבד ובזה ישמלו היהולים מכל וכל : 1" ומרדכי ילע את כל אשר נעשה ילע הגזירה אשר נגזרה ברוח הקולש והיה יולע כי לרך העם שלא שכ על המכהו רק חוזרים על סיבית לבקש משרי המלך על נפשם וכיוצא מסיבות הרבים ובהיותו מדע מפי אליהו וכמבואר בתלרש כי אם ה צבאות יעץ ומי יפר ואין הסיבות מועילין כלל ותפילה מועלת תמיד ט אמי ולכך קרע חרב חלה מונחת על צווארו של ארם לא ימנע עצמו מן הרחמים ומרלכי היה מוחזק לנביא על כל העולם מליו נעל תת בי קריעה הוא על לבר שעבי וא א לתקן, 5 ןז הנראה להורות כי נזירה כלה ונחרצה יצאה מפי הש י ולא יחזרו אתר סיבות כי נגר גזירת השם יתברך לא יועיל סיבות ורק תפלה ותחנונים ירבו אולי יתעשת אלקים לבטל המירה בלשון עתיל לומר שכל עשיותיו שעשה היה בכלי ששק ואפריצע לרכים מהמון ולא ולכך כתיב שק ואפר יצע לרבים רנא עי (ב) יחזרו אחר סיבות בהיותן רואין שמרלכי היושב בשער המלך לא חזר אחר סיבות ומתאבל בעל מת : רימז שלא רצה ליכנס כלל לשער המלך כי נשבע שלא לפשומ השק ואין לבוא אל שער התלך בלבוש שער המלך י ובזה היה ילוע לכל העולם כי אימ שק וממילא ידעו הכל שאינו רוצה לחזור אתר סיבות והיה תמיד עסוק בשקו י נכנס לשער המלך כלל י כי אין לבא אל שער המלך ומזה ילעו העולם שבנבואה נאמרה לו שכלה ונחרצה *פאת (ל) ותשלח בגלים להלביש את מרלכי מחמת שהי הכל ה יצאה ויפנו הכל אל הרחמים ולא לחזור אתר סיבות : מרלכי

21 ח ואות על ננז! המלף ביהודיים יתיי י לאבדם י פת^גן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמ/רמ נתן לו להראות את אםתר ולהגיר לה 'ולצוות }[לידת לבוא אל הטלף לחתחגן לו ולבקש ט!יבא' התף ויגד לאסתר מלפניו על עמר : את דברי מדרכי *. י ותאמר אסתר להתף ותצוהויאל מךדפ ג יא כד^ עברי'המלך'ועם 7 יודעים אשר כל איש ואשרת מריגורת המלך אשרץבוא אל יי המלך אלי החצר הפנימית אשר לא-יקראאהת דתו להמית לבד מאשר יושיט אהמלךאת שרביט הזהב והיה ואני לא נקןאתי כ ליבוא *אל המליך זה שלושים יום : י ויגידו כ י אסתר 1 עאמר מרדכי להשיב למרדכי* את ךב א^ יאסתר אל תדמי בנפשף להמלטימת המלףימכל זדהוףט Y יי כיי אם החרש תהריישי בעת 'הזאות רוח והצלרז יעמוד לןהודים ממקום אתר ואת ובית אביף תאבדו דה מגילת סתרים t 4 ומי יורע אם לעת מאת הגעת למלכות. לף טז טי ותאמר אסתר להשיב אל מךךכי בגיוס את בדי היהוךי^ הנמצאים' כשישן וצומו ^לי ואל ח אכלו ואל תשתו שלשת,ימיט ל{לה י ויובש גפ אני : ונערתי אצו-בש כן ובכן אבו*א אד י המליף אשר לא כדרת וכאשר אבךתי אבדתי i יי ויעבר מרדכי ו:עש ככל אשר ז עליו אסתר : צותה' ד! א ויךץ ביום הש^יש^תלבש אסתר מלכות " : י ותעמוד בחצר בית המלף הכימית נכה בית המלף והמלןד יושב על : כםא מלכותו ב ' יי 1 ל«י בבית חמלמרת' גכח פחח הבית כראות חמילך את אסתר המלכדת עמדת בחצר גשאה הן בעיניו ויושט חמלף לאסתר את שרביט הזהב, אשר /ידו *ותקרב *אסתר י^י ע בראש השרביט \ ג וי^מר לה המלך מה לף אסתר הטלכח ומח בך^תך "עד חצי* המלכות רגתן מרדני את כל אשר קרהו י לשון מקרה קשה כי אין זה חקרה רק גזירה מהס*י לכן ינראה הכוונה שקרה לו שלא כרע ולא השתחזה להמן(שנסתלקה ממנו הבחירה וכמש ל) ועל ידו באה הצרה הזאת לכלל ישראל ומשוס זה בלתי אפשרי שיהיה הוא המשתדל לישועת ישראל כי אין קטיגור נעשה סניגור ואת פרשת הכסף וגו ביהודים לאבדם ואת פתשגן הנתב אשר נתן בשושן להשמידם הדבר מבואר כמש ל שהדת מהמלך היה רק לאבדם היינו לעשותם אובדים והפתשגן היה להשמידם היינו להרוג או לאבד (י) ותאמר אסתר להה ותצוהו אל מרדכי לא אמרה-לו להשיב למרדכי בשבילה דא כ היה לו לכתוב להשיב אל מרדני רק הענין הוא שהית ספרה לו הדברים האיך הוא והוא שכל עבדי המלך ועם מדינות המלך וגו ותצווהו לשאול למרדכי אם תסכן עצמה לילךתיכף או שתמתין עד שיקראנה המלך היות שזה שלושים יום אשר לא נקראת ובוודאי תהיה נקראת בזמן מועט : (יד) ואת ובית אביך תאבדו והטעם היות כי המן נצמח על ידי תטא שאול באגג אשר הניתו תי ומזה יצא המן והוצרך שתהיה הצלה על ידי אסתר שהיא מזרע שאול ולזה אמר מרדכי שבאם ההצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ממילא היא ובית אביה יאבדו בחטא שאול שלא יתכפר לו (אלשיך): (טז) וצומו עלי שאשא חן לפניו ושלא אכיא למשכב המלך מחמת שאני בא אל המלך אשר לא כדת ויש בזה תשש שלא יהיה בזה ח ו איבוד שגי העולמות וגס כשיהיה עון ת י לא יבא ג כ גאולה על ידי: וגם אני ונערותי אצום כן לשון כן קשה לכן נראה שהכוונה שגם אני ונערותי אצום כן עלי כי לא תשבינא לצים על יביס כיחשדהעצמה להיותה בבית המלך אולי סופה ברצון וזהו שאמרה כאשר אבדתי אבדתי כלומר אסכן את עצמי ואם לא חטאתי וודאי הש י יהיה כעוזרי שיבא על ידי ישועת ישראל ואס חטאתי בהיותי בבית המלך ואבדתי שני העולמות ממילא כבר אבדתי ויבחר לי המות מחיים הא על

22 ועתן לף *. י.ותאמר: אסתר אם עד י המלף טוב ייבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר ;נשיתי לו ן י ה. וייאמר הטלף מהת י את המן לעשות את ךבר אסתר ויבא המלף והמן אל המשתה אשר;עשתה אסתר. י' וייאמר הטלף לאסתר 'במשתה ך\ין' 'מה שאלתף ועת? ומה בכןשתף"ועד ווצי המלכות ותעש י * * _ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי /»י י.הפר בזיקים ח * אם מצאתי דון. בעעי המלף.ואם על י- המילף טוב לחת את שאל^'ולעשות את בקשתי יבוא* המלה והמן *אל המשתה אשר Irv :זז 1»... y-y T ד י 1 1 $עשה להם ןמהר אעשה כדבר זלזמלןז : רצא*המן *ביום* ההוא'שמה וטוב לב וכראות המן את מךדכי'בשער י הטלף ולא כןס ולא וע ממנו וימלא המ ן על מ ררכי המה*. ז יבוא אל ביתו וישלח וימי* י וןחאפק חמין ו את אהביוואת זרש אשתו: י יא ויספר לחם המן את כבוד עשרו'ורב בניו וארת : כל;אשר גללי המלף ואת אשרי נשאו' עד י השדימ ועבדי המלך : ע ויאמר המן אף ליא הביאה אסתר המלכה עם הםלף אל הםשתה אשר/עשתה כי אס-אותי וגם למחר אגי/קתא לה עם המלף: יי וכל ןהיאיננושות לי בבל עתאשי אני ראה את מךדכי היהודי*י 1 שבבשער המלך. יי ותאמר לו ןדיש' אשתו וכל אהכיו יעשדעץ אפתר ה ו ( ר אשר למלף ו.יר/לו גבה חמישים אמה ובבי אוז מךךכי עליו ובא עס הטלף א יר&^ז יז v שימח וייטב הדבר לפגי חמןיןיעש העץ: ן» בק^ךן ההוא נדרה שנת חםלףןייאמד T : להביא' את פפר הזנרגות ךנבךי ב וימצ*^ r לף הימים ויהיו נקראים לפני הטלף י. ז ותרש כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא םךיםי המלך'משמרי' הסף אשר *בקשו* לעלןת יד במלף*אח'שורוש ג ויאמר המלףמד-ןד' נעשד ן' יכןר וגדולות למךךכי.עדי ך ויאשרו נערי המלף משרתיו אךנעשח עמו דבר י ויאמר המ^ף' ימי בהצר והמן בא לוזצרכית : המלףיהחיצוגח לאמר למלןי להארת ארי/ - מךרבי על העץ אשר הכיןילו. ה ויאמרו נעך*: ;! המדף אליו הנה'המן עמר בחצר ויחמיר המלזל. ft, ימא*. ייויבואהמ^וייאמרלו הםלףםרילעשדת: - ז באיש אשר השלף הפץ פקרו וייאמר' <bn י קר יוחד מסכי 1' בלבו למי יהפיץ המלף _ל;:ש{ת י \'ויאמר המן אל המלף'^^ אשר ך זסלף י חפץ ביקרו : ח יןניאו לבוש מלכודת' אי^ר דיבש בו רסלףוסוס איעזר ךכביעליו חסל^ד ט - וגתון ואשר נתן כתר מלכות 'בראשו : הלבוש והסוס על יץד איש משיי הטלך הפרתמים"והלבישו את האיש אשר המלה.. הפץ ביקרו והרכיבהו על ran ברחוב יי.עיד. י וקדאו י מגילת סתרים fl (ל) המשתה אשר עשיתי לו טעם עשיית המשתה איכא מחלוקת בש ס ולדעתי נראה היו& שהמלך ראה... שהיא מסכנת עצמה לבוא והבין אולי היא ממשפחת ישראל ובאתה לבקש עמרם ולכך הקרים ואמר. מה לך וינתן לך ולא ייומק ותעש למעט שלא ימלא רק מה שחסר לה ולא לעשות לאחרים בשבילה ולזה אמדה שעשתה משתה להללן להעבירו על דעתו ואמר שעשתה משתה להמןילעה שיעלה במחשבתו על המן שרוצית להגביה את הל 5 ן שגם היא שונאה היהולי 0 ולכך אמר במשתה מה בקשתך ותעש חפי על אחרים: (ו) מה שאלתך ומה בקשתך שאלה נאמר על חפץ הלגלכרצמו. ובקשה נאמר מה שמבקש על אחרים וכן שאלת אסתר על המלך הוא חפץ מתאוות לבה על עצתה ועל המן שיבוא למשתה אסתר שייך: ט ד לשון בקשה שהוא על אחרים דהיינו על המן:

23 : אשר המלך וקראו לפניו ככה^עשיד ז לאיש חפץ ביקרו*; י* *ויאמר המלך להסן מהר קח את הלםש ואת רהפוס כאשר ךבךת ועשה כן למרדכי דתיהוךי דהישב בשעריהמלףאל תפלדבר" מצל אשר דברתי. יא ויקה חמן ארת הלבו-ש וארת חסוס 'וילבש את מרךבי וירכבהו ברחוב העיר ויקריא לפניו ככדת יעשה לאיש אשר המל ף" הפץ 'ביקרו י=.וישב* מרדכי אל שער המלך והמן נרחף אדי ביתו אבל וחפוי ראש 7 ייג'ו:םפר'דימן לזרש'אשת 1 ^לכ^ אהביו את -כ^ אשר קרחו ויאמרו לו הכמיו וזךש אשתו אס מזרע היףוךים מדרכי אשר החילול לנפל- לפניו לא תומל לו כי נפול הפול לפניו יי י עורם מדברים עסו וסריסי המלך הניעו ויבהילו להביא את 7,משתד^אשר עשתה אסתר: ן» המלך והמן לשתורת עבדאסתר המ לכה**: בי ויאמר המלך לאסתר נם ביוםיהשני במשתה *הץן מד, שא^תך אסתר המןכת י ותנתן לך ומה בקשתך עד דוצי המלכות ותעש :* ג ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי הן בעיניך המלך ןאםי- ע^ המרף טוביתנתן ליי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי : י כי נמכרנו'אני ועמי* להשמיד 'להרוג ולאבר ואלו'לעבדים אסתר ו t ח מגילת ח ולשפחות נמכרנו החייתי כי אין הצר שוה במק' המלף':'ס י. י וייאמר חמלףאחשורדש ויאמר לאסתר המלכה מי היא זה ואי זד, הוא אישר מלאו לבו לעשות כן י ותאמר אסתר איש צר וארב המן הרע הזה והמן גב_עת מלפני הסלף והמלכה T י והמלףךןם בוחמתו ממשתדת' *היין אןל גנת הביתן והס? עמר לבקש על נפשו מאסתר המלכדת כי ראה ט בלתה אליו' הרעה' מאת המלך: ח*והמלןל שיב* מגנת* הביתן*אל בית משתדת היין והמן נפל על המטהאשר אסתר עליה ויאמר המלך הנם לכבוש את ; המלכרז עמי בפת הדבר יצא פ ן!; ט ניאמר הרבונדת מפי המלך ופני המן ז ח אהד מן הםרייסים י לפני המלך גס הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בכית המן נכה המשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו *: * ויתלו אות המן על 4 העץ א^ר הכין למרדכי והמת המלך שככה'*:"ם ךן qjvj K ההוא* נתן המלך אהשותש לאכתר* המלבה את בית המן צרר היהוךייםייתיי ייי ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה תא* לה : נ ויסר המלך את טבעתו י אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתראת מךךכי.על בית המן י : י *ס סתרים ותוסף ( (ל) אץ הצר שוה בנזק המלך מוסל על מה שאמרה אילו לעבדם וגומר היתה יריאה שיסכים המלך ע ז מיולעה שהוא שונא מאוד לישראל לזה אמרה כי אין הצר וגומר. לומר שהיא היתה ג כ כמחריש אולי.נמכרו ישראל לעבדים ולשפחות (כי משמש בלשון אלא ורק) רק הצר בעצמו לא הי עושה P ט אין לו תועלת בזה בנזק המלך כי מה בצע שיהיו נמכרין לעבדים ולשפיזות שהמלך יהי ניזוק והישראל יהיו קיימין זשוה היא לשון תועלת כמו למלך איןשוה להניחם כלומר אין מרזה שוהאצל הצר כלום שיזיק המלך בזה: -. להשמיד

24 4 * ותוסף אסתר ותדבר לפני המלף ותפל לפני רגליו' ותבןי ותתיהנך לו להעביר את רעת המן האגני' ואת מחשבתו אישר השב על דןץזיףם*; יי ויושט המלף לאסתר את שרביט הזהב ותלןס אסתר ותעמד לפני המלף j י * ותיאסר אם על המלף' טוב ואם מצאתי הן לפניו וכשר הדבר לפני המלף וטובדה אני?עיגיויכתב להשיב את הספרים מחשבת חמן בךהמךתא'האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשריבכל מריגות המלף 1 י כי אייככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את - עממאיכבהאוכל וראיתי כאכךן מולדתי : ס * ויאמר *!המלף.איהשורש'לאסתר 'המלכות ולמדריכי הןהורי הגה' בית המןינתתי לאסתר ואתו י תא ^ ר עץ על י'אשר שלח';דו ח ואתם כתבו ע^ היחורים ייחודיים יחיי יוד אסתר ח מגילת סתרים כטוב בעיניכם בשם המדיף וחתמו כטבעת ונחרז 1 ס המלףכי כתב אשר גכתב בןטם המלף בטיעת המלף אין להשיב י: ט וילןךאף ספרי המלה בעת הד יא 'כחדש השלישי' הו א חדייש סיון בשלושה ועשרים בו _;יבתב ככל-י- ^שר - צוה מרדכי אל יהיהוךים ואיי י האחשדךפניפ והפחות י ושרי המדינות אשר מההועלכו^ז שבע ועשרים ומאה מדינה מךינהיומךינדת ככתבת 'ועם ועם כלשונו 'ואד ז היהיךיס ככתבם וכלשונם t י' ויבהב' בישם\המלף אחשורש"רהתם בטבעת המלף ויישלח ספרים ביד י הרצים כסופים רכבי חךכיש האחשתךגיש כני הךמכיס י. יא אשר נתן המלך ליהוךיס אשריבבל עיר ועיר *להלןהל ולעמד על-* נפשם להשמיד להרינ ולאבד ארת כל היל עב! ומרינה' הצרים אתבש טף ונשים ושללם לבוז ביום 0 י 0 F1 ללו^מיר להרוג ולאבל את כל חיל גם בכאן יקשה השלשה לשונות וגם מה זה פתשגן הכתב ולבוא אל הענין נאמר כי אובל נאמר על ב ענינים א' על רשעים גמורים שהן אמדין מעו הב כמו שנאמר ובאו האובדים מארן אשור וכמש ל בשם המעשה ה וגם נאמר על עניים שהן מעונים ומסובלים בצער עד שהן כאבודים מעו הז כדכתיב תנו שכר לאובד וגומר והנה המן לא הספיק עצמו בלקיחת ממונם להפקיר שללם של ישראל רק לכלותם או להעביר דתם כי הי יודע כי כל זמן שישראל קיימין לא יכון הוא ומלכותו ועדיין תקותס קיימת וכוונתו הי במה שאמר לאבדם היינו לאבד דתם ולזה פי בפתשגן להשמיד דתם דהיינו להרוג או לאבד דתו וכמש ל אבל אסתר ומדרכי לא היו יכולין לבקש הריגת כולם ואמר להשמיד להרוג דהיינו להשמיד הצרים דהיינו העתלקיס בהריגה או באיבוד ממונם להכניעם תחתיהם ושפם ונשיהם לבוז להם לעשות בהם כרצונם וממר ולזה פי' תיבת לאבדם הנכתב בכתב המלך על היהודים לומר שעי ז יאבדו דתם מרצונם ע י שהפקיר להם נשיהם ובנותיהם וממונם של הצרים ושום א ס לא יעמוד בפניהם ויהיו שולטים על כולם כעצת בלעם ומרדכי ואסתר לא חשו לזה כי ידעו שלא יהי נפקל מהם היש לרע ת ו כי כבר פסקה זוהמתן ע י התשובה הגדולה שעשו וקבלת התורה ברצון וכמש ל עוד נראה עי אחר על הא דהקשו המפרשים בהא דאמר אחשורוש כתבו על היהודים כשוב בעיניכם וגומר כי כתב אשר נכתב וגןרןך י דכיון כ ה יו כתוב להיות שאין להשיב איך שינה י לכן נראה לפענ ד ללמעלה בנוף הדת שהי כתוב להיותעתידים ליום הזה ג להשמיד להרוג כ ת ו ב היהודים עתידים ליום הזה. רק מאחר שהכתוב שלמעלה בשילוח הספרים שכתב המן לפתשגץ ולאבל את כל היהודים וגוי פתשגן הכתב להינתן דת בכל המדינה גלוי לכל העמים להיות עתילים ליום הזה וגו השמיט במגילה תיבת היהודים שכלא ה נמשך תיבת היהודים הכתוב לתעלה גם על כתוב הזה כמו שכתבו המלקדקים שיש תיבות החסרות במקרא מחמת שהן נסתרות בכח התיבות הקודמת במקרא ווהו שנקרא שמושך עצמו ואחר עמו כמו כי לא

25 ב י כיוס אהד בכל מדינות המלך אחשורוש ב^זלושהעשרלהדש שגים עשר היא : הךש אדר ג * פתשגןהבהב להנהן דת גנכדי-מרינד ז וסךיגד ז גלוי לכל העמים ולהיות הך ודיים יתיי ( ם מאןביהם יוי עתוךיםע ירימ קי *ליום הזה להנר יי הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהילים אסתר ח מגילת םחרים ואו ט וךהופיבם בךבר המלל יסךת נתנד ז בשושן ד יצא י מלפני המלך הגיירדה!» b ומרדכי בלבוש מלםרת תבלתומרו?ט^הב.^ 1 ^ וחבריך בוץ וארגמן והעיר שושן' צהלה ןשמהה «י ליהוףם היתה אורה ושמהה }ששן ויכן ר* : י ובכל מדינה ומדינה ובכל לר ועירי ממום אשר לא לנצח ישכת אביון ותקות עכויס חאבד לעד דהוי כאיצו נכתב ותקות ענוים אל תאבל לעד.וכן והצהשאול בא אחר הבקר שפירושו אחר ביאת הבקר ובא לומר ט המן פי בספרים שהוא להשמיד היהודים לזה שנאמר בגוף הכתב להיות כ י עיקר מחשבת המן היה שלא ישאר שוס יהודי בכל העולם ותחת מלכות עתידים והיינו היהודים והכוונה אחשורוש לא היה רק קכ ז מדינות רק היהולים לא היו רק תחת מלכותו כדכתיב בכל מדינות מלכותך יכמש ל והנה המן היה ירא אולי ביוס י ג אדר לא יהיו כולם בביתם שיסעו למלכות אחרת לסחורה או לשאר צורך וממילא לא כ ך לא פרסם מה שיהיה ביום זהבהדת שניתן שיהיה גלוי לכל העמים רק הכריז בגוף הדת שיהיו גלוי ם י ל ה ר ג ו כ ן ל * לכל העמים שהיהודים מחויבים להיות כולם עתידים לעמוד ביום ההוא בביתם בלי שוס שיור שלא יסע אחד למקום אתר רק שיהיו מוכנים בייתס על יום י ג אדר וביום הזה יוכרז להם טעם הדבר מה שנגזר עליהם שיהיה עתידים ליום הזה ובהספרים ששלח המן להשרים פירש להם שהוא כדי להרוג היהודים וליטול ממונם ולאבדם ומכל מקום אף שהדת כתוב בסתם היה אבל גדול ליהודים שהיו יודעין בעצמן שלא לחנם נצטוו שיהיו כולם בביתם ושלא לטובתם הוא כי היו יודעין משנאת אחשורזש להם ולזהאמר אחשורוש על שלוח הספרים השניים שלעקור כתב הדת אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שיהיו עתידים ליום הזה אי אפשר שאין להשיב רק שתוכלו לכתוב על היהודים כטוב בעיניכם י דהיינו לפרש מה שנגזר בגוף כתב הדת שנחתם בטבעת המלך שיהיה עתידים היהודים ליום הזה שהוא בשביל איזה טובה שצריכין לעשות להם כגון לצוות להם שילכו כולם לאיי לשוב למקומם לבנות בית הבחירה או שאר איזה טובה שיוטב בעיני מרדכי ואסתר ויען כי הם ידעו ט א אבנין בית הבחירה בלתי מחיית זרע עמלק פירשו הם שיהיו היהודים עתידים ליום הזה למקם מאויביהם דהיינו זרע עמלק שיראו כולם במחיית זרע עמלק כאשר נצטוו: (ט 0 והעיר שושן צהלה ושמחה ראוי לשים לב בהא לאתר ליהודים היתה חורה * א יכ מאן היו בעיר שושן שנאמר עליהם רק צהלה ושמחה וגם בהא לכתיב ובכל מקום אשר דבר המלך וגו כתיב שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב כו י שמפסיק בתיבת יהודים בין שמחה וששון למשתה ויום טוב והנה מקודם נבאר החילוק שבין שמות המשותפים על לשון שמחה שהן שמחה. חמה ששין צהלה עלז עלץ גילה ונראה ששמחה הוא שמחת הלב והנאת הנפש והשכל וששון הוא משוש האברים כמו שנאמר בתהילים שש אנכי כמוצא שלל רב חדוה הוא לשון שמחה כמו שאמרו חז ל ויהי הוא לשון צרה והיה לשון שמחה וכמו שנאמר באבילות אבל יחיד עשי לך כך בשמחה כשרוצה לומר שמחת יחיד אומר לשון חדוה והוא מורכב משני תיבות כמו חד וה עלז נאמר כשהשמחה רב כ כ עד שמחמת השמחה אין מקום בלב להחזיקו וכמ יש הרמב ס שלפעמים השמתה רבה T עד שאין לה מקום בלב כלל עד שנחלש וכמעט פרח רוחו ממנו ועלץ הוא מלשון אלץ. והוא מלשון דוחק כי ות ץת אחה ע מתחלפין וכן אותיות וס שר "ז י דיצה הוא מלשון דץ בי מידי היינו שאהבה תקוע בלב כל כך עד שלא יזוז א ממנו גילה הוא שהשמחה מגולה כל כך עד שהכל האין כגון שמחה בריקודן ומחולות והנה בשושן הי עיר מלוכה ומקום מושב המלך והשרים לא היו יכולין לעשות שמחה בריקודין ומחולות בעיני המלך והשרים שלא יגרמו קנאה וכעין שאמר בגיטין בחורבן שהמלך ראה שהרבו שמחה בנרות תזרעליהסלפך לא היה ניכר בהם צהלת פנים ושמחת הלב לכך נאמר צהלה ושמחה : (טז) ליהודים היהה אורה ושמחה בש ס אמרו קרי לי יהודי\קרי לי ימיני ודרשו חז ל יה!די שמרדכי מוכתר בנימוסין היה והכוונה שהיה מוכתר במצות. היוצא מזה כי יהודים נקראים מוכתריס במצות והנה

26 אסתר ח ט אישר ךבד המלך ודחו.מגיע שמחה וששון אשר!שלטו היהירים המה בתנאיהם י ג נ -?;דזלר היתרים בעריהם בכל מדינות המלך אהשלר 1 ^ ליהודים משתד ז ויום טוב ורבים מ_עמי'הארץ לשלה;ד במבקשייךעהם ואיש לא-עמד בפניחס מתיהדים כי נפל פהד היהוךים.עליהכש 7 ןליי^כי כי נפלפחדס ^? 4 כל רוןגמים : י ט א וב^ים עשר חךש חוא חךש אדר ז עשר יום'בו אשר ^דרפגים והפחות ועשיהמלאלדז 1 בשלושת -nryi הגיע דבר המלף ודחו לחעשות ביום אשר אשר למלף מנשאים את חיםדם ס נ^ל 1 מרדכי עליהם י: י* כי גךוד* מרדכי בבידת ^ברואיביהןתרים לשלוט בהם וגהפוף הוא *המלף' מגילת סתרים והנה מרדכי נחשב בש סממ ח נביאים וגם מהסנהדרין היה שם כמו שנאמר ורצוי לרוב אחיי (אין השכינה שורהז מתןך H עצבות ונסתמו ממנו מעינית החכמה בשעת צרה והגזירה וכאשר נשלח ישועה' מהקב החזרה ההשפעה ככיאןלן :. -ו למקומה ונפתחו מעינות החכמה ובעוד שלא היה השכינה שורה היה תשכת השכל וכאשר נפתחו האירו מעינות השעל. \ ועל זה נאמר ליהודים (היינו לאותן שהיו מוכתרים בנימושין שהם נקראין יהודים כמש ל ) היתה אורה ושמחה אזר השכל- ] והנבואה ושמחת הלב וששון ההוא משוש האברים ויקר הוא שכולם היו מתכבדים את היהודים והמצות היה ליקר ;. ואפי בעיני האומות דכשהשכינה שורה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שסה נקראיגי'י י לפ " ז א ש " י מ יוי ס אשר f l לבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים וכוי כלומר לאותן שהיו מוכתרים בנימוסם כמו מרדכי היה שמחת השם ומשוש H האברים בהילול ושבח להקדיש ברוך הוא ולהמון העם היה משתה ויום טוב ולכך מחלק בתיבת ליהודים בין שמחה וששון למשתה [ 11 hi כ ן ו כ ויום טוב: ובמסכת מגילה אמרו תז ל ליהודים היתה אירה ושמחה וששון ויקר אורה זו הורה כו ושמחה זו יום וששון זז מילה ויקר זו תפילין והוא תמוה דאטו לא היו נימולים קודם הנס וכן קשה על כולם יעיל כיון שחשי- תות ' ' חגה ושבתה ובעת שהאומות שוחקין נאמר גם היא נאנחה וכמו שכתוב בפירושי לאיכה ע / ש משאי כ אמר הנס נאמר ושתשה ; זו יום טוב וששון זו מילה כי בעירובין רף י ט אמרו שאברהם יושב על פתחו של גהינם ן מעלה ישראל מגהינס מל 2 ד י, כ ע מ זה ;< ] מי שבא על הנכריות ממשך ערלתו ולא מבשקר לי וכשנתנו מסעודתו של אחשורוש העמיד להם זונות ונכשלו ונעשו כאילו'אינם נימולים בצרת המן ששבו לאל בכל לבם נתכפר להם עין זה וחזרו להיות נמולים ולכך אמר וששןן י זו מילה ייקר זו תפילין כי בתפילין נאמר (ביחזקאל) וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך דכשישראל :! עושין רצונו שלמקום המצות הן לכבוד ולתפארת בין האומות אבל תיו כשאין עושין רצונן שלמקוםהמצזתהןכזוין ; כמו שפרשתי בפירושי לאיכה בקרא דכל מכבליה היזילוה ולכך אחר שאחר התשובה שעשו ישראל בימי המן נהפכו התפילין י -, י להיות ליקר ולתפארת : I W D לב^ימ עשר חודש וטי. אשר הגיע דבר המלך ודתו להיעשות יש להעיר דכתיב להיעשות ולא כתיב מיג. :) עם כולו יתור הוא שהיה לו לכתוב בקיצור ובשנים עשר חודש יום אשר שברו וגו ונהפוך היא?ו. l וגם קשה שהיה לו לכתוב ונתהפך ונראה בכוונת הכתובים שבא להגדיל הנס כי מהדרך כשבא לשון סתוס מהמלך - : ובא עליהם פירושים שונים הן עומדים וחוקרים ולאשר שבכאן בא מהמלך הפקידה סתום וחתום רק לר*יות עתידים והלז ן פי שהוא כדי להשמיד ולהרוג היהודים ומרדכי פי בהיפך וכמש ל והיו ראוי שיהיו הדבר בספק אצלם ושלא יניחו לבצע מחשבתם א י היו שהיו שמעו של מרדכי הולך וגדל והאמינו כולם בפירושו של מרדכי. ולכך לא עמד אי 5 ן.. י בפניהם בעת שנקהלו לשצוח יד במבקשי רעתם : (ב) נקהלו היהודים וגו לשלוח יד * יש להתעורר כי זה שמת v : יתר שה ל לומר נקהלו היהודים זיכו ונראה דהכיונה הוא במבקשי רעתם הםהעמלקיס כי צוררים הס לישרחלתמי?' כדכהיב

27 המלף ושמעו הולף בכדי סמךינות כי האיש : ויכו היהודים בכל- ה }לך ונחיל. מרדט א:'ביהם מכר / הרב והרג ואבדן!!עשי בשגאיהם "כרצונבש י: 'י ובשושן הבירת הרגו'היהודימ ואבד המש *מאות יד ד: - ; י ;. איש גראש הלף וצריך לנ 1 תבם כעין שירמ האז*נז נין אסל לנה איש ן י ךשגל?א דל*פ 71 * אספתא: n פורתא' $לליא ארידתא : ; T T ואת י ימת י ו»ת י ואת ו ואת י י^ת י 1 ואת אסתר ט מגילת סתרים י _ואת ו פרמ תא 1 }את 7 אריסי ואת ו אדירי עשית י ןיןתא : י בגי המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שרת את : ידם : יא ביום ההוא בא מספר הבירות לפני הטלף' י ההרוגים בשושן המלכת בשושן עי ויאמר'המ$ף לאסתר הבירה הרגו היהודים י ואבד המש*מאות' איש ואת עשרת בני המן בשאר מךיגות המלף מה עשו ומד, שאלתףוינתן'?*ף ומה בק^סף שי ותעשי. עי ותאמר* אסתראם על * המלףטוב עתן נם מחי ליהיךיס יאשר בשושן *לעשות י כדת "י" כדכתיב מלחמה בעמלק מדור דור וגם כיון שהיו עתידים לבנות הבית מצווין הס למחות זרע עמלק כמו כבית ראשון. והכריזו זה בין האומות שאין רצונם להנקם בשום אדם רת בהעמלקים שהם מבקשי רעתם ולזה החרישו כל האומות שהשם יתברך ברחמיו השריש שנאה בלב כל האומות על העמלתים עד שהיה לב כולם שמח בהריגתם מחמת קנאת המן שהיה בלבם על שהגדילו המלך על כל השרים והנה דקדוק הלשון דנקהלו בנו ן הנפעל להורות שהן לא היו בלבם לעשוק רק שרצון השם הכריחם להיקהל ולהרוג: עוד יש לפרש במה שאמר נקהלו מוין הנפעל ובשושן נאמר ויקהלו כי בשושן ששם מקום מלכות וידוע להם גדלות מרדכי ואסתר לזאת נתקבצו בכוונה להרוג משא כ בשאר מדינות המלך נסתפקו בדבר איזה מהספרים הן אמת אס ספרי המן או ספרי מרדכי ואסתר ועל ידי הפחד והאונס נקהלו בע כ לעמוד על נפשם וזהו כוונת הכתוב לקמן שאמר ושאר היהודים וגו נקהלו לעמוד על נפשם ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם כי מחמת הפחד לא נקהלו רק לעמוד על נפשם ולנות מאויביהם דהיינו מהרודפים פי וממילא אם מבקשי רעתם יעמדו לנגדם גס הס יבאו לשלוח יד בהם וזהו שאמר כאן לשלוח יד במבקשי רעתם דהיינו רק במה שירצו לבקש רעתם שירצו להרע להם אמנם ראו שאיש לא עמד בפניהם ידעו שאיגרות השניות אמת התחילו הם להרוג בשונאיהם י וזהו כוונת הכתוב ושאר היהודים נקהלו לעמוד על נפשם ונוח מאויביהם אמר שתחילת קהילתם היה רק לעמוד על נפשם לנוח מאויביהם דהיינו מהרודפים ואחר כך הרגו אפי אותן שהיה רק שונאיהם : (ה) ויכו היהודים באויביהם אויכ הוא הרודף ועושה רע ושונא הוא אשר יש לו שנאה בלב ומתאוה לעשות רעה לשונאו וזהו שאמר הכתוב שבאויביהם למדין תרב והרג וכשונאים לא דנו דין ת רב רק שעשו בהם כרצונם דהיינו שהכניעם ונטלו שררותם מהם : (י) ובביזה לא שלחו את ידם היינו שאף בממון הפקר שהמלך הפקיר להם הממון לא שלחו את ידם והוא מחמת שלא הי, להם פנאי רק יום אחד והיו עוסקים במצוה למחות זרע עמלק מחמת שהיו עתידים לבנין הבית ומצוה ראשונה הוא למחומ : מקודם זרע עמלק כמבואר ברמב ם ניב] הרגו היהודים ואבד לשון ואבד קשה קצת דאיזה איבוד שייך אחר הריגה י ונראה שכוונתם הי להרוג כל משפחה ומשפתה שלא ישאר שוס גואל הדס ושיתאבד זכר ההרוגים משושן וכל הריגתם היה רקבהעמלקים וכיון שמצוה למחות זכר עמלק ואסתר ראתה שעדיין נשאר הרבה מהעמלקיס בשושן מה שלא הספיקו להרוג את כולם ביום אחד לכך ביקשה שינתן בשושן עוד יום אחד : [ע] ינתן גם מד!ר הא שביקשו לשושן \

28 בדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ יי* ויאמר י המלף' *לך\עש 1 ת כן ודעתן דת כשושן ואת.עשרת בנךהמן תלו : «'וןכןהא היהודיים יתיר' ייי/אשר בשושן נס ביום ארבעה עשר להירש אדר י ולדגיו בשושן שלש מאורת יאייש ובמה לא שלהו את ^דם : * ושאר ךדהודיםאשר במדינות המלךנקהלוועמד על נפשם ונייח"מאיביהם והרוג כשניאיהם* הםשת T -J V ; : T : V : : T:- אסתר ט מגילת סתרים { ושבעים אלף ובמה לא שלחו את ידם יי ביום שלוישח עשר לחדש אדר ונוח בארבעים 1 ז אתו : יום משתה ושמחת עשר פו י ועשת יח והןהוךיים ימיי ייי אשר בשושן* ג? 5 י^ בשלובה' עשר בו ובארבעת יעשר בו'וינוח בהמשה עשר בו ועשרת אתו* יובש משמד* ושמחה; ים*על בןי היהודים הפרחים ןן*פי«*? ' הישביס בערי חנ רז ת עשים את יום ארמני* עשר אחד כי בשושן היה הקדושה שורה שהסנהדרין היושס ומרדכי היה נביא ובעת שנגזרה הגזירה נשתלח לשושן עוד יום רוח הקודש בעו הר וא א לקדושה לצמוח עד גמר נפילת הטומאה ואסתר ראתה שעדיין לא התחיל רוח הקידשלחיל והיינה שעדיין לא נגמר מחיית הטומאה ועדיין צריכן לעקור אותן שרוח הטומאה שורה עליהן ולתלות עשרה בני המן י (יט) שמחה ומשתה כו להבין סיבה לאילו הד דברים שחשב וגס מה שהחליף מרדכי יי ט וציווה בעד יו ט מתנוי* 1 לאביונים כראהדהנה אמרו ת זל גדולה תשובה שזדונות נעשו זכיות והן חשבו שעיקר החטא היה על שנהנו מסעודי אחשורוש וכיון שעשו תשובה ונתכפר להם נעשה משתה של אששורוש לזכות כי גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות וכאילי עשה משתה של מצוה ולכך עשו משתה ושמחה להורות שיש להם לשמוח בהמשתהשעשו תמורת מה שעשו להם מקול& אבל ובכי וצום על המשתה ולכך עשו ג כ יו ט שלפי דעתם שראו מחיית עמלק וחשבו שהוא אתחלתא דגאולה וראוי הי שיהיה הגאולה שכיה כגאולה ראשונה רק שגרם החטא כמו שאמרו בש ס ולפי דעתם שהוא אתחלתא דגאולה יש לע%. יום טוב וכמו בגאולה ראשונה: ומשלוח מנות הטעם כי הקדושה משורש האחדות והטומאה משורש הפירוד כשגני :עוונות ונעשה פירוד בישראל כמו שאמר המן ישנו עס אחד מפ;זר ומפורד והיינו שהן מפורדים ואין לירא שאומה שלי מ יי ז ימצאו סיבות להנצל כי היה ביניהן פירוד ובלתי אפשרי שיהיה כולם בעצה אחת ולא ישמעזימאומה לגדוליהם ואח כ כש ש 5 ו י י בתשובה שלימה נעשה אחדות ביניהם ונקהלו בעריהם וחיבבו זה את זה ולזה אנו עושין ומשלוח מנות איש לרעהו & להורות שעל ידי החיביבמאחד לחבירו בא גאולה וכ ז היה לפי דעתם שנתכפר להם העון מה שנהנו מסעודת אחשויי משא / כ מרדכי תלה הדבר שהיה בעין שהשתחוו לצלם ולא קידשו שמו וידוע כי חילול השם אין לו כפרה עד שימות v 1 ומרדכי ידע ברוח הקודש שההצלה הוא דרך חנינה מאתהקב יה ולכך תיקנו מתנות לאביונים לומר שעדיין לא נטהרןמח^ לגמרי וחטאך בצדקה פרוק ולהדביק במלותיו יתברך מה הוא תנין אף אתה חנון וכו משא כ משלוח מנות שהוא דרך ג«י ל ' וביטלו מלעשות יום טוב כיון שאין זה אתחלתא לגאולה ועוד כי יום טוב לא בא רק על מה שזכו ישראל בשכר מצור.י^ י י - ראוי? הנסים נח היה PUP יסרחנ ענמם רק ; 1 ^ j w p WH'AJ s 1<w u! u^nytjj \>j j v j i j pup > ו. jw } רה בזכות ישראל עצמו שעשו תשובה בכל לבם וקיבלו התורה ברצון ואינו לומה יחיד המקיים את התורכי. הזהנזיי לרבים המקיייגי! לאביונים דהואמי מז ל ה צ י ח ה ה ז א דויר 1 א ב ש ; י א כ י י ; י ס ד ' " י ל ה ת נ ר ה 3 צ י ק ה ע ש י י ה ה צ ד י ז ה כ ד כ ת י ב י ש ב י ה ה ג ז י ר ה ב ל י י ו ע מ ה ש א מ ר י ח ז ל נ ל ה ט ת ן מ ת נ י ת י י י I וכר ומה

29 אסתר ט יא החלו לעשות ואת אשר כתכ מרדכי אליהם * שמהה ומשתה ויום טוב עשר לחדש אדר כי" כי המן בךהמךתא חאגגי ערר כל היתרים ומשלח מנות איש לרעהו* י כ ייכתב מרדכ^את חשב על היהורים לאבדם [הפל פור היא הךברי ם האלות וישלח םפןים אל כל היהודיס ב ובביאה לפני הטלף הגורל להמס ולאבדם י: אשר בבל מדינוית"המלף אחישיורוש הקרובים ז שוב מחשבתו הרעדת אשר- אמר עם הספר' י והרחוקים :» לקים עליהם להיות עשים את יום אךבעה עשר : לחךש אדר'ואת יום חמשה השב על היתךים על ראשו ותלו אתו וארת בניו על העץ: מ על י בן קראו לימים האלה ז מיםאשר' נהו עשרי ב ובכ^שעה ושגה j" כב : 'כי -פורים על שם הפור על כן על כל ךברי האגרת בהם היהודים מאיביהםוהחךש אשר נה*ף להם הזאת ו-מה ראו- על בכה ומה הגיע אליהם מיגון לשמחה ומאבל ליוסי טוב לעשות אותם ^ ל ה:הוךיס.עליהם יעלי ם קיסר ןקכ^ ימי משתה ישמחה ומשלוח מנות' איש לרעה!! זרעם' ועל בל הגלוים עליהם ולא יעבור להיות ומתנות לאכייגים ) «וקבל היהודים' את אישר עשיס מנילת זיין סתרים והא דמרדכי כתב ומשלוח ממת ויום טוב ומה שהוא בשביל החזקת מופה מאחד על חבירו צריך ב מנות לרמז הנ ל וחכמים לא רצו לקבל יום טוב והכניסו מתנות לאביונים במקום זהנראהלע ד דהנה איסור מלאכת שבת ויום טוב הוא משוםדבכל מקום שקנו ישראל קדושה בנפש כתו בשבת דכתיב וינפש ובפסח שהיה שם גילוי שכינה ונתעלה נפשם ובשבועות היה מתן תורה ובסוכות היקף ענני כבוד ולזה נצטוינו בשבת ויום טוב להיות עושין שיעבוד נפש ושיחרור הגוף ממלאכה משא כ בימים שנעשה בו נס רק בהצלת הגוף כגון חנוכה אין עושין יום טוב ובזה היה מרדכי וחכמים מחולקק למרדכי היה סובר כמיי ד קימומה שקיבלו כבר ועיקר הנס היה מה שקיבלו התורה ברצון וראוי להיות יום טוב כמו בשבועות וטובת הנפש לא בא על ידי צלקה לזאת לא רצה מרדכי לתקן מתנות לאביונים רק יום טוב וחכמים ס ל קימו למעלה מה שקיבלו למטה ועיקר הנש היה בהצלת גופים ובזה לא שייך עניןיוס טוב כמ /, ש והצלת הגוף היה על ידי צדקה לכך תיקנו מתנות לאביונים: (כ) ויכתוב מרדכי להיות עושים וגו כימים אשר. הנה לכאורה כל המקרא הזה הוא מיותר שלא היה צריך לומר רק להיות עושים יום י יד וש ו בכל שנה ימי משתה ושמחה ובכוונת הכתוב נראה שרוצה לומר שלא יהיה הימים אילו בכל שנה כפרוטגמא ישינה ולזכר בעלמא רק שיהיה אצלם כאילו היום נעשה הנס וזהו שאמר להיות עושים יום יי ד וט וממש: (כב) כימים אשר נחו בהם היהודים וגו והחודש אשר נהפך וגו המדקדקים כתבו שהויו תבא לפעמים בחילוף כאשר כמו ונח היה בן שש מאות שנה והמבול היה שמשפטו כאשר היה המבול י וכן יש לפרש גם כאן כימים אשר נחו נאשר היה בהחודשכשנהפך מיגון לשמחה : (כג) וקבל היהו ים תיבת וקיבל לשון יחיל קשה ונראה שתיבת קיבל ה כ ת ו ד על מרדני שגרם בכתיבה שקיבלו היהודים בקבלה מה שהחלו הוא מבנין הפעיל שהוא פועל יוצא לשני וכוונת לעשות: ואת אשר כתב מרדכי מקרא זה אין לו פי והוא מיותר לטון שכתבו שקיבלו מה שהחלו לעשות ידוע הוא לזה נראה גס מה שנא אחר כך ע כ קראו לימים האלה פורים וגו קשה שהיה ראוי לומר מקודם על כן על כל דברי האנרת הזאת ואחר כך מה שנמשך מהאגרת לכן.נראה כי המדקדקים כתבו כי המ ם השימוש תחסר לפעמים כמו עד יקום גוי אויביו, (יהושע ך ) שמשפטו מאויביו ולזה נראה שמקרא זה ואת אשר כתב מרדכי מוסב למטה על הכתוב כי המן וגו ותיבת ואת חשרמ ם כאילו נכתב ומאת אשר כתב מרדכי דברים אילו דהיינו מה שהמן חשב לאבל והפיל פור הוא הגודל וגו שהודיע שגם למעלה היה עליהם גורל רע שהוא להומס ולאבדם וע יי פור שהפיל המן נתוודע לו הגורל רע שלמעלה ולזה אמר שמהאגרת הזה שכתב מרדכי על כן קראו פורים כיון שב גורלות היה עליהם לרע על כן ע כ דברי ה אגרת כלומר ומכח יתר דברי האגרת ומה שהגיע עליהם היינו שהבינו מתוך האגרת גודל הגזירה שהגיע עליהם מן השמים לכך מימן וקיבלו: (כה) אמר עם הספר היינו עם הספר שכתב המן הפתשגן הכתב בפי זה עצמו ישוב

30 אסתר ט י עשם את ^גי הימים האלה ככתבם וממנס עליהם מרדכי הןהוךי ואסתר המלכה וכא^ד בכל שגה ושנה: «והעמיס האלה נזבךיבש קימר' על : עפשם ועל ןרעם דברי הצזמ 1 ר/ ונעשים בכל רור ודור משפהה* ומשפהת וזעקתם: ליכ'ומאמר אסתר קים דברי הפריס מרינה ומדינה ועיר ועיר וימי *הפורים האלה " י ' האלה ונכתב כספר : ס' לא יעברו מתוף היהודים הכרס לא{סוף מזרעם י א וישים' המלףאהשךש איי ויי י למס.על - הארץ ואיי'הים : ג ןכלמע^מ r T ' & יתיכתב אסתר המלכת בת אביהיל ומרדכי תקפו ונכורתו ופרשת גדלת מרךכי' אשי גלליו את תאנררת את כל תקף לקים ד\הוךי המלף הלוא הם' כתובים על ספד ךבךי ה;מים הפריס הזאת השנית י: לי י וישלה ספרים' אל כי מרדכי היהודי משינד- למלכי מרי ופרס: ג כל 1 דהוךים אל שבע ועשרים ומאה י מדינה למלך אהשוךוש וגדוד, ליהודים ורצוי לרוב אחיך מלכות אחשוךוש דברי שלום ואמת: >יא לקיים * *דרש טוב לעמו ודיבר שלום לכל זרעו 1 את ימי י הפרים האלה * בזמניהם כאשר' סיס מגילת סתרים ישוב מחשבתו הרעה עמש ל בפסוק לפתשנן הכתב: (כח) והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ולול. עיין מכייס קש?. ונראה שהמקרא הזה מלמלנו שעל ירי שקיבלו ישראל את התורה ברצון וזכות זה נזכר לנו תמיד על שש בת כל הנסים שנעשי בכל לור ובכל משפחה נעשה על ילי זכות של חותן הימים שנזכרים לפני השי ת ולזה אמר וימי הפורים לא יעברו. לחכמים כתבוני ללורות ומצאה לה מקרא ולזה אמר את כל תוקף והיינו המגילה מתחילתה ועל סופה כתו שדרשו 0\"\ את כל תוקן תקפו של אחשורזש ושל מרלכי ותוקף הנס וזהו שאמר ולקיים את האגרת הפירים השני היינו מצות כתיבתי וקריאתה של המגילה אשר נאמר באגרת השני: (ל) דברי שלום ואמת יפלא לאמת שייך על סיפור העבר וכאן ש צא מל העתידשיקיימו וגם הוא מיותרדהא כששלת מרדכי לא נכתב ששלת דברי אמת וממילא שמעו שהם דברי אמת. ולזה נראה ששלוח מרדכי היה לקיים הימי משתה ושמחה והם מגזירת תז ל משא כ שלוח אסתר היה על כתיבת המגילה וקריאתה שמצאו לה מקרא מן התורה וברוה יק נאמרה ורצו אסתר ומרלכילוחר להם שצואה זו על כתיבת וקריאת המגילזי מפי הקלוש בדיך הוא נאמר להם והיה ראוי לכתוב לברי ה צבאות י אך מפני שלא נכתבו שמות שאינן נמחקין בהמגילמ מהטעמים המבוארים בהמפרשים י רלוע שהקב ה נקרא שלגם כמ ש חזי ל מקרא לויקרא ה/ שלום ואסור להזכירו אע% במרחץ וכן ידוע שחותמו של הקלה אמת וכיון שמפי ח הק נאמר ודברי הש י הן לכך נאמר דברי שלום ואמת - וגם לרמז שלא יהיה פחד על היתולים בכתיבת ותריאת המגילה שלא יטיל קנאה בין האומות דאפילו החכמים כששלתי^ אסתר להם כתבוני לדורות השיבו קנאה אתה מטיל עלינו לבין האומות ומכל שכן שיפול פחד על ההמון מקנאת האומות ולזה רמזו שהן לברי שלום שלא יפחדו כי מדברי ה העושה שלום הן ונאמר גם כן אמת להורות על קיום הדבר של השליש שיהיה שלום ולעולם לא יפול קנאה ושום לבר רע מהמגילה : (לא) ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קיים י הזהיד r. * י* ^**^ ~_ L««k»«MtA Mltte t. *1 KkK m. ^Im - Z. WMft.. *. KlAftlM. * סליק פי מגילת אסתר

31 שלא להניח הנייר חלק נציג בכאן מה שמצאתי בכתבי קודש של אדוני אבי מיו הגאון החסיר מות יעקב מ$ה זצלה ה: 55' מגילת לף ג, ע ב גופא אמר ריב ל כרך וכל הסמיך לו כו תנא סמוך אף על פי שאינו נראה כו ומקשינן בשלמא נראה ואינו סמוך משכחת לה לקאי בהר אלא סמוך ואינו נראה כו והרמיבם פסק לאף בנראה ואינו סמוך בעינן שלא יהא רחוק יותר ממיל ותמהו עליו נושאי כליו ועיין היטיב בטורי זהב א ת סי תרפ ח ס ק ג. ותירץ הט ז שם לבהר אין אנו חושבין השיפוע רק כיוו אילו היה שוה ואם אז לא היה רחוק יותר ממיל אף שעכשיו מחמת השיפוע הוא רחוק הרבה נירון ככרך ע ש היטיב שהביא ראיה ומפרש פי לחוק בש ס. ולפענ יל נראה ראיה ברורה ללברי הרמלם ץ ל. ללכאורה קשה בהא למקשה הש*ס בשלמא נראה ואינו סמוך משכחת לה דקאי בהי משמע ללא משכחת נראה ואינו סמוך רק דקאי בהר הא סמוך אמרו בש ס שהוא מיל. ובבכורות אחרו למעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה ונינה רגל בהמה רועה ששה עשר מיל ופי רש י הטעם לט*ז מיל שלטא עינא לרועה הרי להליא למשכחת נראה אפי לא קאי בהר אלא ע כ צ ל לגם בנראה בעינן כשעומל בשוה שלא יהיה רחוק יותר ממיל ולא משכחת נראה ואינו סמוך רק בעומדת בהר לאז אף שאם נחשוב השיפוע יהא רחוק הי בה מאד מכל מקום כיון שאילו היו בשוה אינו רחוק יותר ממיל נידון ככרך וממילא מוכח כדעת הרמב ם וכמו שפי הט ז דבריו ע ש ודוק ע כ : ברכות קודם המגילה בתך * p m יהוד. אלדזינו מלך לאטתינובימים ההם בזמן דמה! * י העולם תרשנו בחך אתה י יהוה י אלהיני מלך במצוותיווצםעלמקראמגילה: השלם שהח נו וקימנו 1 נרוןי' אתה יהוהיאלר^מלך והגיונו לזמן הזה: העולם #עשיה' נסם * >< אתר קריאת המגילה אומר?ה ןהך אתה ;י אלדוינו מלךהעולם ותפרע לנו מצרינו: ברוך אף/ה יי ךזאל הרב את רימו והדן האל הנפרעלעמו:עזראל ' מכל 1 צריהם האל המ^יע את ךננו והנוקם* את"נקמתנו והמגלם גמוללכל ארבי.נפלינו» יאעי»

32 ברכות אחר קריאת הפגילה בשחר.ית לי/מרשס ס לאל המושיע יוומר שישנקיעהי : עליי 3 יהם 3 חחוכלי 1 שניחנל 3 י פיי יי?) אשר הגיא עצת גוןסויפרמחשבות ערומים: בקום עלינו אךםר^ע נצר זדון מרע עמלק י גאה בעשרו וכרה אבוד יגדלהו יקשה לו לכד י. דמה בנפשו ללכוד ונלכד ב^ט להשמיד אבותיו ועורר ונשמד מהרה i שנאת אחים לבנים : ולאזכררהמ^שאול כי ת ניהמלתו על אגג נולד אויב!'זמם ר מעלהכיי צדיק ונלכד טמא בידי טהור 1 הסד גבר עלשגגת אבורשעהוסיףהטאעלהטאיו* ז טמן כלבו ^השיות-עירומיעיתמכר לעשוהךעה. ידו שלה בקדושי אל כספו נתן להכרית זכרם כךאורת כךדכיכי ^צא קצף ודתי המן נתנו בשושן: לביש שק וקשר מקפד ומר צום ויעב על.האפר י מי [ה 4!עמוד לכפר שגגה ולמחול הטאת עון אב 1 תיגי גץ פלה מלולב* ft הדסה עמדה לעורר ^ג י ם * םריםיה הבהילו להמן לד,שקות 1 י?ן'המת תנינים,עמד בעשרו ונפל בך^עו' עשה לו עץ ונתלה פי על ברכה אהרוגה של המגילה נהפףרפוךיגו: צדיק מחלץ מ:ר רשע או;בנת! י ימו עליהם לעשות פורים ולשמוח חהת נפשו ק בכל #נה ושנה ראית את תפלת מרדכי ואסתר* 'המן ובניו על העץ תלית Y עיושנת */יעקב צהלדז ושימחרז בראותם'!חד H??ri מךךכי : תשובתכם הייתי^צח ותקותם בכל דור ודור: *להודיע #כל קויךל^בן^ו ולאעלמו לגצוו, כל החוסים בך ז ארור המן אשל ( # לאבלי': בתך מרדכיהיה^ בר ארורה!רש א^זת מפחיד בריכד? אםתר 3.עדי «וגם חרבונה שר לט 1 ב X ואתה קדוש ןעך, הרב-ב י בסי.תרצ יב תמה עצמו על שינוי י.. הלשונות וכפל הדברים שבברכה זו ונראה לע דלפרש דהגה (באיוב ט פסוק ל ב)פי, רש יוז 'ל משפט משמש ג דברים טענת הבעלי דינים וגמר דין ועונש הדין מ ש וזהו כוונת הברכה שמירכין להקב ה שיהיה הוא הטוען טענותינו מה שיש לטעון נגד מדת הדין הקשה וזהו שאמר הרב את ריבנו. כי ריב משמש על טענת הבעלי דיניס כדכתיבכי יהיה להם הריב וגו והדן את דיננו היינו שהוא השופט אותנו ואין מוסר משפטנו לאחר. והטקס את. נקתתןו שהוא בעצלע המעניש את המצירים לנו והמשלם גמול ונו והנפרע למ. לכאורה הלשון קשה שהי לולכתוכ והפורע לצרינו רק הכוונה שנפרע מחטאימעל ידי צרינו כמאמרם ז ל באבות דר נ שנפרעים מן הארס מדעתו ושלא מדעתו ועם כל זה אף שחטאינו גורמים מה שאויבינו מציריםלנו ועל ידיהם נפ עיםאנחנומתטאינו. מ מ הוא משלם גמול לכיל אויבי נפשנו עיור הצרות שהצירו לני ועל ידי זה מסיים בברכה החל הנפרע לנו מצףען. האל המושיע כלומר אחר שנפרע מחטאינו ע ;/ י צרען הוא. בעצמו המושיע לנו: :