untitled

Í ÚÓ ÂÁ Ù Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ ÚÂ È Ó ÔÂ È Ô ÂÁ Ï appleèù ÛÒÂÈ Ú ÔÒÈapple ± È ˆ Ô ÁˆÈ È

È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ÔÂ È Ô ÂÁ Ú הקדמה במאמר זה אציע היסטוריה יישובית של ממלכת יהודה לאורך 400 שנה, מתחילת המאה העשירית לפסה"נ ועד חורבן הבית הראשון (איור 1). מדובר בתהליך יישובי הדרגתי, שכלל חמישה שלבים, ואלה יוצגו בהמשך. אבדוק ואנתח את המידע הקיים משלושת המקורות המרכזיים למחקר הנושא: חפירות ארכאולוגיות, סקרים ארכאולוגיים ונתונים גאוגרפיים במקרא. יש לציין כי כל אחד מהמקורות כשלעצמו נותן תמונה חלקית בלבד, ורק שילובם המושכל מאפשר קבלת תמונה ברורה ומאוזנת. כאשר דנים בגאוגרפיה היישובית של ממלכת יהודה, ובמיוחד בשלב הראשון של הקמתה, יש להבחין מתי השתנה דגם היישוב של מאות כפרים קטנים, שהיה אופייני לתקופת הברזל א, 1 Ó Ó Ú ÓÂÁ Ù È ßÁ Ú Â ÌÈ ÂÒ È ÚÓ ßÁÓ ÂappleÂÓ ÏÎ ÁÓ Â È Ù È Sky View È ÈÓÂψ והתחיל להופיע דגם יישובי שכלל אתרים מבוצרים, תכנון עירוני ומ נהל ציבורי, דגם שהיה אופייני לתקופת הברזל ב. כל הרוצה לדבר על קיומה של ממלכה צריך להצביע על מספר מאפיינים גאוגרפיים בסיסיים של ארגון חברתי כזה: רציפות טריטוריאלית, מרכזי שליטה מבוצרים, מדרג יישובי ומערך דרכים. 2 מבחינה מתודולוגית ניתוח יישובי צריך להתבסס על כלים מתחום הגאוגרפיה היישובית. שני המאפיינים הבולטים ביותר שיש לבדוק ולנתח הם גודל היישובים ומיקומם היחסי, כלומר מידת ריחוקם זה מזה. כלי ניתוח פשוט ומתאים ביותר לניתוח מערכים יישוביים קדומים הוא תאוריית המקומות המרכזיים של הגאוגרף ÙÓ ± ÂÈ ÌÈÈÊÎ Ó ÌÈ Â È ÎÏÓÓ Ó Ó ÌÈapple apple 1 על מערך יישובי זה ראו: י' פינקלשטיין, 'היקפה של האוכלוסיה הישראלית בתקופת ההתנחלות', קתדרה, 32 (תמוז תשמ"ד), עמ' 22-3. 2 על היבטים אלו וביבליוגרפיה נוספת ראו למשל: M. Steiner, Propaganda in Jerusalem: State Formation in Iron Age Judah, L.L. Grabbe (ed.), Israel in Transition: From Late Bronze II to Iron IIa (c. 1250 850 B.C.E), New York 2008, pp. 193 202 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

π ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ולטר קריסטלר, שהוצעה כבר בראשית התפתחות המחקר היישובי במדע הגאוגרפיה. 3 המגבלה הבסיסית בכל ארגון מרחבי היא התנועה בשטח. לפני שהתפתחה תחבורה ממונעת התנהלה התנועה רק ברגל ועל בהמות משא. המרחק שאפשר לעבור ביום הליכה אינו עולה על 30 ק"מ, ומגבלה זו הכתיבה את אופי הארגון היישובי. למשל בתקופה הממלוכית היו ח'אנים לאורך הדרך מקהיר לדמשק במרחק כיום הליכה זה מזה. 4 מגבלה נוספת קשורה בארגון הכלכלי, שלפני העידן התעשייתי היה בעיקר חקלאי. כדי לאפשר קרבה לשדות התפתח נוף יישובי שהיה מורכב מכפרים קטנים רבים וביניהם מרכזים עירוניים אחדים. לכל מרכז עירוני היה עורף חקלאי, והתפתחו ביניהם יחסי גומלין. העורף החקלאי סיפק לעיר מזון וכוח עבודה, והמרכז העירוני סיפק לכפרים סביבו מוצרים ושירותים שהצריכו התמחות: כלי מתכת, כלי חרס, שירותי דת (מקדש), משפט וכיוצא באלה. בנסיבות אלה לא רצוי היה לשני מרכזים עירוניים להיות קרובים מדי זה לזה, שכן הם התחרו זה בזה. דגם היישוב של חמש ערי הפלשתים הוא דוגמה נאה לכך. שלושה מרכזים פלשתיים היו לחוף הים התיכון במרחק כ 30 ק"מ זה מזה: אשדוד, אשקלון ועזה, והם שמרו על יציבות יישובית לאורך כל תקופת הברזל. לעומת זאת שתי הערים הפלשתיות בשפלת יהודה, גת ועקרון, שכנו במרחק כ 10 ק"מ בלבד זו מזו. קרבה יתרה זו לא אפשרה לשתיהן להתפתח למרכזים עירוניים גדולים במקביל. ואכן במאות השתים עשרה והאחת עשרה לפסה"נ הייתה עקרון מרכז חשוב ששטחו כ 200 דונם, ואילו גת הייתה יישוב קטן יחסית. לעומת זאת במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ הייתה גת מרכז עירוני גדול ששטחו כ 300 דונם ויותר, ואילו עקרון הייתה יישוב קטן יחסית. במאות השמינית והשביעית לפסה"נ, לאחר חורבן גת, התפתחה עקרון לעיר ששטחה כ 200 דונם. 5 הדגם של קריסטלר מסביר בבירור כי ההיסטוריה היישובית השונה של המרכזים הפלשתיים נבעה ממיקומם היחסי. גת ועקרון הסמוכות התחרו על אותו עורף חקלאי, ולפיכך בכל זמן נתון יכלה רק אחת מהן להתפתח למרכז עירוני גדול, ונוצרה ביניהן תמונת ראי: כשאחת גדולה האחרת קטנה, וההפך. 6 דוגמה נוספת היא המערך היישובי ביהודה בשלהי המאה השמינית לפסה"נ, שהתבסס על שישה מרכזי מ נהל ראשיים, שהיו במרחק כּ יום הליכה זה מזה: ירושלים, בית שמש (או עזקה), לכיש, חברון, באר שבע וערד. 7 מנתונים אלה אנו למדים על כוחה של תאוריית המקומות המרכזיים בניתוח מערכים יישוביים, ובהמשך אבחן את ההיסטוריה היישובית של ממלכת יהודה לאור תאוריה זו..W. Christaller, Central Places in Southern Germany, trans. C. Baskin, Englewood Cliffs, NJ 1966 3 הספר יצא לאור במקור, בגרמנית, בשנת 1933. 4 א' כהן (עורך), שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1260) (ההיסטוריה של ארץ ישראל, ז), ירושלים 1981, עמ' 173 (מפה). A.M. Maeir & J. Uziel, A Tale of Two Tells: A Comparative Perspective on Tel Miqne-Ekron and Tell es-safi /Gath 5 in Light of Recent Archaeological Research, A. Ben-Tor et al. (eds.), Up to the Gates of Ekron : Essays on the Archaeology and History of the Eastern Mediterranean in Honor of Seymour Gitin, Jerusalem 2007, pp. 29 42,Y. Garfinkel, The Dynamic Settlement History of Philistine Ekron: A Case Study of Central Place Theory 6 בן תור ואחרים (שם), עמ' 24-17. 7 י' גרפינקל, 'תפוצתן של "טביעות החותם הזהות" והמערך היישובי ביהודה ערב מסע סנחריב', קתדרה, 32 (תמוז תשמ"ד), עמ' 52-35.

Ï appleèù ÛÒÂÈ ± ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

±± ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù

Ï appleèù ÛÒÂÈ אופי הנתונים ומגבלותיהם הנתונים היישוביים שבידינו על ממלכת יהודה הם משלושה מקורות עיקריים: חפירות ארכאולוגיות, סקרים ארכיאולוגיים והמסורת המקראית. אסקור בקצרה את המקורות הללו מבחינת הנתונים שכל אחד מהם מעמיד לרשותנו, אמינותו ומגבלותיו. חפירות ארכאולוגיות: כבר יותר מ 110 שנים נעשות חפירות באתרים שונים ביהודה: ירושלים, בית שמש, תל בית מרסים, ערד, תל שבע, לכיש, תל א נצבה, חברון, גבעון, תל ג'ודידה ועוד. 8 חלק מהאתרים, כמו לכיש או עזקה, הם ת לים העומדים בשיממונם אלפי שנים, והארכאולוג יכול לחפור בהם כרצונו. אבל בשני אתרים מרכזיים של ממלכת יהודה, חברון וירושלים, יושבת עיר מודרנית על השרידים הקדומים, והאפשרות של המחקר הארכאולוגי לפעול בהם מוגבלת ביותר. לכן המידע על שני אתרים מרכזיים אלו חלקי ומקוטע. 9 סוג אחר של אתר ארכאולוגי הוא החורבה (בערבית ח'רבה). זהו אתר שהיה מיושב רק זמן קצר, או כמה פרקי זמן קצרים, ולכן לא התפתח בו תל רב שכבות. באתרים כאלה אפשר לחפור שטחים גדולים משכבת יישוב אחת, הקרובה לפני השטח. למשל משלחת האוניברסיטה העברית בירושלים בראשותי ובראשות סער גנור בח'רבת קיאפה, הצליחה לחשוף בארבע עונות חפירה בלבד כ 2,400 מ"ר של יישוב מתחילת המאה העשירית לפסה"נ (איור 2). ± סקרים ארכאולוגיים: סקר הוא שיטת מחקר הכוללת איסוף ממצאים מפני השטח של אתרים ארכאולוגיים וזיהוי התקופות שבהן היה המקום מיושב. לעתים על פי תפרושׂת החרסים שנמצאו בשטח אפשר לקבוע גם מה היה גודל היישוב בתקופה מסוימת. לעומת חפירה ארכאולוגית, המצריכה שנים של עבודה באתר אחד, הסקר מניב תוצאות מהירות בשטחים נרחבים. ברור שהסקר הוא כלי מחקר חשוב ביותר לזיהוי מערכים יישוביים ולקבלת תמונה דמוגרפית של תקופות עבר. אבל אם אין מזהים בסקר יישוב שהתקיים בתקופה מסוימת, מתקבלת תמונה מעוותת של פער יישובי. מספר סקרים נעשו בתחום הרלוונטי של ממלכת יהודה: בהר חברון, באזור בנימין, בהרי ירושלים ובשפלת יהודה. 10 בסקרים אלו כמעט לא זוהו אתרים מהמאות העשירית והתשיעית לפסה"נ, ואתרים שנמצאו בהם חרסים מתקופת הברזל תוארכו בדרך כלל למאות השמינית והשביעית לפסה"נ. על סמך נתונים אלו הוצע כי ממלכת יהודה כלל לא הייתה קיימת לפני סוף המאה השמינית לפסה"נ. המחקר בח'רבת קיאפה מראה בבירור כי במסקנות הסקרים באשר ליהודה במאה העשירית לפסה"נ נפלו טעויות משמעותיות, ואפרט על כך בהמשך. Á ÙœÓ ÂÈ ÌÂψ Ì Â ßÁ Ï È ÛÂÒ Ù È È Â ª ± appleâú È Ú Èapple  ÓÂÁ ÌÈÙ Á  ÓÚ ÈÚ ÌÈapple ÈÙÏ 8 לסקירת הנתונים הארכאולוגיים על אתרים אלו ראו: אחא"ח. A. Mazar, Jerusalem in the 10th Century B.C.E.: The Glass Half Full, Y. Amit et al. (eds.), Essays on Ancient 9 Israel in Its Near Eastern Context: A Tribute to Nadav Na aman, Winona Lake 2006, pp. 255 272 10 י' דגן, 'שפלת יהודה בתקופת המלוכה לאור החפירות והסקר הארכיאולוגי', עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ב; הנ"ל, מפת אמציה, א-ב, ירושלים תשס"ז; א' עופר, 'הר יהודה בתקופת המקרא', עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ג; I. Finkelstein & Y. Magen, Archaeological Survey of the Hill Country of Benjamin, Jerusalem 1993 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

± ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù המסורת המקראית: כשם שיש קשיים בהערכת הנתונים מחפירות ארכאולוגיות ומסקרים, כך לא פשוט להשתמש בנתונים שבמסורת המקראית. כדי להדגים את הקשיים בשימוש במסורת המקראית להבנת תהליכים היסטוריים אשתמש בתיאור קרב דוד וג ל י ת בפרק יז בספר שמואל א. מניתוח הנתונים במסורת המקראית עולות לפחות ארבע נקודות בעייתיות בפרק זה: (א) מסורת סותרת: במקרא השתמרה מסורת שעל פיה אלחנן בן יערי הכה את גלית הג תי (שמואל ב כא, יט). (ב) השתלבות ברצף האירועים: מבחינת העלילה פרק יז אינו משתלב כלל במסורת הפרק הקודם לו בפרק טז מסופר שדוד הנער בא לחצר שאול כדי לנגן לפני המלך כאשר שקע בדיכאון, אבל על פי פרק יז שאול ואנשי חצר המלכות לא הכירו את דוד ולא ידעו את שמו כאשר התייצב לפניהם בשדה הקרב בעמק האלה. (ג) אנכרוניזם: מסופר כי לאחר הקרב לקח דוד את ראש גלית לירושלים, אך לפי המסורת המקראית עצמה ירושלים נכבשה רק מאוחר יותר, לאחר שדוד מלך שבע שנים בחברון. (ד) טקסט מגושם: בפרק יז חלקים גדולים של הסיפור מסופרים פעמיים. נראה כאילו שתי גרסאות שולבו יחד, אך לא נמחקו קטעים החוזרים על אותו עניין. ואכן בתרגום השבעים חזרות אלו אינן, והטקסט קצר ב 44 אחוז מנוסח המקרא בעברית. 11 הוצעו הצעות שונות לתיארוך כתיבתו של פרק יז בספר שמואל א, ואציג אותן מהקדומה למאוחרת. יש חוקרים שתיארכו את כתיבת הפרק למאה העשירית לפסה"נ, זמן קצר לאחר ימי דוד, או מצאו בתיאור גלית דמות לוחם מיקני, האופייני לתקופת הברונזה המאוחרת. 12 יש שתיארכו את הכתיבה לשלהי המאה השביעית לפסה"נ. 13 מקובל למדי במחקר המקרא לתארך את גיבוש הטקסט המקראי לתקופה הפרסית, כלומר למאות השישית-הרביעית לפסה"נ, ולתארך כך גם את מסורת קרב דוד וגלית. 14 ויש שאיחרו את נוסח המסורה לנוסח היווני של תרגום השבעים, 15 ואם כן הטקסט יכול היה לקבל את צורתו הסופית אף בתקופה ההלניסטית, במאות השלישית-השנייה לפסה"נ. מעבר לשאלה החשובה עד מאוד מתי גובש הטקסט כפי שהגיע לידינו, שאלה שהתשובות עליה מתפרשׂות על כ 700 שנה, חשובה לא פחות השאלה מה היו המקורות שעמדו לרשות מחבר הטקסט. ויליאם שקספיר כתב במאה השבע עשרה לסה"נ על רצח השליט הרומי יוליוס קיסר. האם משום כך יש לתארך את האימפריה הרומית למאה השבע עשרה לסה"נ, או לחלופין לטעון שיוליוס קיסר היה דמות ספרותית בלבד? עדות ברורה לכך שהיו למחבר המקראי נתונים היסטוריים אמינים יש בכתובות מלכותיות שנמצאו במזרח התיכון, והמתייחסות לתקופת בית ראשון. יש במקרא מסורת דומה לכל E. Tov, The Composition of 1 Samuel 16 18 in the Light of the Septuagint Version, J.H. Tigay (ed.), Empirical 11 98 130 pp. ;Models for Biblical Criticism, Philadelphia 1985, ע' טוב, ביקורת נוסח המקרא, ירושלים תש"ן, עמ' 255-252. לניתוחים ספרותיים נוספים ראו: י' זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים תשנ"ו, עמ' 105-96; מ' גרסיאל, 'המערכה בעמק האלה, קרב דוד וגלית והבאת כליו של גלית וראשו לירושלים', חב"י, יד (תשס"ט), עמ' 87-53. B. Halpern, David s Secret Demons: Messiah, Murderer, Traitor, King, Grand Rapids, MI 2001; P.J. King, David 12 Goliath,Defeats בן תור ואחרים (לעיל, הערה 5), עמ' 357-350 I. Finkelstein, 'The Philistines in the Bible: A Late Monarchic Perspective, JSOT, 27 (2002), pp. 131 167 13 A. Yadin, Goliath s Armor and Israelite Collective Memory, VT, 54 (2004), pp. 373 395; J. Van Seters, The 14 Biblical Saga of King David, Winona Lake 2009 15 טוב, חיבור שמואל א (לעיל, הערה 11); הנ"ל, ביקורת (לעיל, הערה 11).

Ï appleèù ÛÒÂÈ ± אחת מן הכתובות המלכותית שהתגלו כתובת שישק המצרי בכרנך, מצבת מישע המואבי, מצבת תל דן הארמית (של חזאל?) וכתובת מלכי אשור ובבל המזכירות קרבות ומסעות כיבוש. מכאן שאין לראות במקרא כולו טקסט בדיוני מאוחר וחסר בסיס עובדתי, אלא טקסט המשקף מסורות היסטוריות שעברו מדור לדור, ושעמדו לרשות מחבר הנוסח הסופי. לתפיסתי אחד האתגרים של המחקר המודרני הוא למצוא במסורות גרעין היסטורי, ולא לשלול מראש, באופן גורף, את המסורת המקראית כולה. לשיטתי אם נתונים גאוגרפיים במקרא משתלבים בתמונה המתקבלת במחקר הארכאולוגי אין סיבה לשלול אותם רק מפני שהעריכה הסופית של הטקסט המקראי נעשתה כמה מאות שנים לאחר הזמן המתואר. נתונים גאוגרפיים נמצאים במקרא בעיקר ברשימות ערים ובתיאורי פעילותן של דמויות שונות. רשימות הערים מגוונות, וכוללות רשימות של ערי השבטים, רשימות ערים למצור, כלומר ערים שבנו או ביצרו מלכים שונים, וכדומה. בתיאורי מעשיהן של דמויות במקרא הוזכרו אגב אורחא יישוב או יישובים שבהם פעלה הדמות. מאזכורים אלה ומרשימות הערים אפשר ללמוד אילו מקומות היו מיושבים בתקופות שונות. הבעיה העיקרית בשימוש בנתונים אלו היא שאין לדעת בוודאות מתי הועלו על כתב, ואיזו תקופה הם משקפים. 16 יש לציין כי גם כאשר באופן עקרוני מקובל היה להניח שהמסורת המקראית משקפת מציאות היסטורית, העלו חוקרים הצעות שונות לתיארוך רשימה זו או אחרת. למשל הוצע שרשימת הערים למצור שהמקרא ייחס למלך רחבעם, כלומר לסוף המאה העשירית לפסה"נ, משקפת את ימי יאשיהו, 17 את ימי חזקיהו 18 או שהיא אכן מימי רחבעם. 19 מאז שנות השמונים של המאה העשרים התפתחו דעות קיצוניות ביותר שעל פיהן המקרא נכתב רק בתקופת שיבת ציון או בתקופה ההלניסטית, ואין ברשימות הגאוגרפיות כל זיכרון היסטורי. 20 האם גישה זו הולמת את מסורת קרב דוד בגלית? מתברר כי הגאוגרפיה היישובית והמצב הגאו פוליטי המתוארים במקרא דווקא מתאימים לגאוגרפיה היישובית ולמצב הגאו פוליטי בעמק האלה באותו פרק זמן, בתחילת המאה העשירית לפסה"נ (איור 3), כפי שאלה מצטיירים מן החפירות בעמק האלה בתל צפית, המזוהה עם גת, אחת מחמש ערי הפלשתים, 21 ובח'רבת קיאפה, המזוהה עם העיר שעריים (ראו להלן). על פי התיאור במקרא, לאחר שגלית נהרג באפס דמים, בין שוכה לעזקה, ברחו הפלשתים בדרך שעריים עד גת. הגרעין ההיסטורי של התיאור הוא ללא ספק סכסוכי גבול קשים בעמק האלה בין שתי ישויות פוליטיות שהתגבשו והתחזקו בשלהי המאה האחת עשרה 16 לדיונים בנושא זה ראו: י"ל לוין וע' מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, ירושלים תשס"א. V. Fritz, The List of Rehoboam s Fortresses in 2 Chr. 11:5 12 A Document from the Time of Josiah, Eretz- 17 Israel, 15 (1981), pp. 46* 53* N. Na aman, Hezekiah s Fortified Cities and the lmlk Stamps, BASOR, 261 (1986), pp. 5 21 18 19 ז' קלאי, 'ממלכת רחבעם', ארץ ישראל, י (תשל"א), עמ' 254-245. N.P. Lemche, Ancient Israel: A New History of Israelite Society, Sheffield 1988; P.R. Davies, In Search of Ancient 20 Israel, Sheffield 1992; T.L. Thompson, Early History of the Israelite People: From the Written and Archaeological Sources, Leiden 1992 A.M. Maeir, The Historical Background and Dating of Amos VI 2: An Archaeological Perspective from Tell 21 eṣ-ṣâfī/gath, VT, 54 (2004), pp. 319 334 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

±μ ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ÓÚ ÙÓ ÂÈ ÌÂ ÈÓÂ Ï ÌÈÈÊÎ Ó ÌÈ ÂÎ Â Ï לפסה"נ: עיר הממלכה הפלשתית גת וממלכת יהודה. גת נהרסה ונעלמה מבמת ההיסטוריה בשלהי המאה התשיעית לפסה"נ, וח'רבת קיאפה/שעריים נהרסה כבר במחצית הראשונה של המאה העשירית לפסה"נ. כיצד יכול היה סופר שחי 300 או 500 שנה מאוחר יותר לדעת על ערים אלו אם לא החזיק בידו מידע היסטורי של ממש? ראשית העיור ביהודה לאור חפירות ח'רבת קיאפה התיאור היחיד של הקמת ממלכת יהודה קיים במקרא. עד תחילת שנות השמונים של המאה העשרים נחשב המקור המקראי אמין בעיקרו, ועל בסיס המסורת המקראית הוצעו שחזורים שונים של ימי שלטונם של שני המלכים הראשונים, דוד ושלמה. 22 הם נתפסו כמלכים גדולים ששלטו על כל ארץ ישראל, במסגרת שמקובל היה לכנותה הממלכה המאוחדת. בשנות השמונים של המאה העשרים התפתחו דעות אשר שללו לחלוטין את התפיסה הקודמת. החוקרים המובילים שהחזיקו בדעות אלה טענו שדוד ושלמה כלל לא היו אנשים בשר ודם, אלא יצירי דמיון ספרותי גרדא. הם דרשו באופן עקרוני לנטוש לחלוטין את המסורת המקראית ולבסס את המחקר המודרני רק על תעודות היסטוריות חיצוניות למקרא. על סמך כתובת המלך האשורי שלמנאסר השלישי, שתואר בה אחאב מלך ישראל בקרב קרקר, ועל סמך כתובת מישע מלך מואב, שתוארה בה מלחמתו בבן עומרי מלך ישראל, טענו כי ממלכת ישראל התפתחה בתחילת המאה התשיעית לפסה"נ. ואילו ממלכת יהודה, שהוזכרה 22 ראו למשל: י' אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גיאוגראפיה היסטורית, בעריכת י' אפעל, ירושלים תשמ"ח (המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בשנת תשכ"ג); א' מלמט, 'ממלכת דויד ושלמה לתקומתה של מעצמה', ב' מזר (עורך), שלושים שנות ארכיאולוגיה בארץ ישראל: תש"ח-תשל"ח, 1978-1948: הכינוס הל"ה לידיעת הארץ, ירושלים תשמ"א, עמ' 173-152; ב' מזר, 'ימי דויד ושלמה, א' מלמט (עורך), ימי המלוכה: היסטוריה מדינית (ההיסטוריה של עם ישראל), ירושלים תשמ"ב, עמ' 81-62.

Ï appleèù ÛÒÂÈ ± apple ÒÙÏ ± Ï appleèù ßÌÈËÒÈÏÓÈappleÈÓß È Ó ÂÒÓ ø ÎÏÓÓ ÁÂ Ó π Â È Ï È Â È Ï È Ï È Â È ÂÚ ÂÈ ÏÚ Âapple ÎÏÓÓ ÂÁ Ù ÎÏÓÓ ÁÂ Ó ÎÏÓÓÂ Â È Ï È לראשונה באופן ברור בכתובות היסטוריות של מסע סנחריב, התפתחה לממלכה לשיטתם של אותם חוקרים רק בשלהי המאה השמינית לפסה"נ (לדעות השונות ראו איור 4). 23 בשנת 1993 התברר כי הטענה שדוד ושלמה היו רק דמויות מיתולוגיות שגויה: עם גילוי הכתובת הארמית בתל דן המזכירה את 'בית דוד' הוברר כי דוד היה דמות היסטורית ומייסד שושלת מלוכה. 24 מאז פרסומה של כתובת זו שוב אין לשלול לחלוטין את עצם קיומו של דוד כמלך ביהודה, והמחקר מתמודד עם שאלות הקשורות באופי שלטונו, כגון האם עמד בראש ממלכה עירונית או ארגון שבטי? מה היה ההיקף הגאוגרפי של תחום השפעתו? מה היו האתרים המרכזיים בתחום זה? ומה הייתה רמת הארגון המנהלי בו? בגלל מיעוט הממצא הארכאולוגי מהמאה העשירית לפסה"נ, ביהודה בכלל ובירושלים בפרט, הועלו בעשור האחרון הצעות שונות להבנת ראשית המלוכה ביהודה. על פי ההצעה הידועה בכינוי כרונולוגיה נמוכה, המעבר מחברה כפרית (תקופת הברזל א) לחברה עירונית (תקופת הברזל ב) התרחש רק בשלהי המאה העשירית לפסה"נ ובממלכת ישראל. 25 ואילו בירושלים לא היה במאה העשירית לפסה"נ יישוב עירוני מבוצר, ודוד היה לכל היותר מנהיג שבטי מקומי. 26 על פי השערה אחרת במסגרת הכרונולוגיה הנמוכה, ממלכת יהודה התגבשה בראשיתה בשפלת יהודה, במאה התשיעית 23 ראו לעיל, הערה 20. A. Biran & J. Naveh, The Tel Dan Inscription, a New Fragment, IEJ, 45 (1995), pp. 1 18 24 25 י' פינקלשטיין, 'ראשית המדינה בישראל וביהודה: מכנען לישראל', ארץ ישראל, כו (תשנ"ט), עמ' 141-132. D. Ussishkin, Solomon s Jerusalem: The Text and the Facts on the Ground, A.G. Vaughn & A.E. Killebrew 26 (eds.), Jerusalem in Bible and Archaeology: The First Temple Period, Atlanta 2003, pp. 103 115; I. Finkelstein et al., Has King David s Palace in Jerusalem Been Found?, TA, 34 (2007), pp. 142 164 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

± ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ßÁ μ ÂÈ ÛÂÒ Ù È ÙÓ ± appleâú Ì ÈÓ ÈÙÁ ÈÁË ÈÚ ÈappleÎ Â È È Ú Ó ÈÚ Æapple ÒÙÏ ÓÂÁ ÌÈ Ú Èapple Èapple Ó ÌÈ ÂÒ ÌÈ ÂÓˆ ÌÈ Â Ó ÌÈÏÏÂÎ Â ÓÂÁÏ ÁÎ ÂÒ ÏÎ È ÂÁ ÈappleÎ Æ apple Ó ˆÓapple ÊÎ ÈÚ Ó È Ì Ï ˆapple Ï Ï Â ÌÈÒ Ó È ÌÈ ÌÏÂÎ Ú ÎÏÓÓ ÌÂÁ Â È לפסה"נ, ולא בירושלים בתחילת המאה העשירית לפסה"נ. 27 והיו שהציעו כי יהודה התפתחה לכלל מדינה של ממש רק בסוף המאה השמינית לפסה"נ. 28 בעלי דעות אלו שללו לחלוטין לא רק את קיומה של ממלכה מאוחדת השולטת בכל ארץ ישראל, אלא גם את האפשרות שקמה ביהודה בראשית המאה העשירית ממלכה מקומית ששלטה בדרום הארץ בלבד. Z. Herzog & L. Singer-Avitz, Redefining the Centre: The Emergence of State in Judah, TA, 31 (2004), pp. 27 209 244 28 פינקלשטיין (לעיל, הערה 25); הנ"ל ונ"א סילברמן, 'ארכיאולוגיה ומקרא בפרוש האלף השלישי: מבט מן המרכז', קתדרה, 100 (מנחם אב תשס"א), עמ' 64-48. יש לשים לב לרטוריקה בכותרת המאמר: תאוריה שנמצאת במתקפה, שאינה מקובלת על רבים מן החוקרים, ושעתה אף הוכח שאינה נכונה, מוצגת כ'מרכז'.

Ï appleèù ÛÒÂÈ ± R_Date OxA-19589 R_Date OxA-22044 R_Date OxA-19425 R_Date OxA-19426 R_Date OxA-22045 R_Date OxA-19588 apple ÒÙÏ ÏÈÂÎÓ ÍÈ ± ± ±± ± π בחפירות שאני עורך בח'רבת קיאפה עם שותפי סער גנור נחשפה עיר מבוצרת בשפלת יהודה שהתקיימה בסוף המאה האחת עשרה ובתחילת המאה העשירית לפסה"נ (איור 5). תיארוך האתר נקבע על ידי מדידה רדיומטרית של האיזוטופ פחמן 14 בחרצני זיתים מפוחמים; הבדיקה נעשתה באוניברסיטת אוקספורד (איור 6). מכלול כלי החרס מעיד שהאתר הוא מראשית תקופת הברזל ב 1, ואופי התרבות החומרית הוא יהודאי בבירור. נתונים חדשים אלו משנים לחלוטין את הידע על דרום ארץ ישראל במאה העשירית לפסה"נ ויוצרים בסיס חדש לכל דיון בשאלות הקשורות לראשיתה של ממלכת יהודה. לשיטתי יש לבדוק כל אזור גאוגרפי לעצמו: יהודה בדרום וישראל בצפון. חוקרים אשר על בסיס נתונים מאתרים צפוניים, כמו מגידו או דור, ניסו להשליך על ההתפתחות ביהודה ובירושלים, טעו לדעתי מבחינה מתודית. אינני רוצה לחזור על טעות זו במהופך להשליך מיהודה על הצפון, ולפיכך אשתמש כאן במונח ממלכת יהודה ולא במונח ממלכה מאוחדת. טעות מתודית אחרת הרווחת במחקר היא התפיסה של 'הכול או לא כלום', כלומר או שהייתה קיימת ממלכה מאוחדת במאה העשירית לפסה"נ ששלטה מירושלים על יהודה וישראל גם יחד, או שלא היה כל שלטון ריכוזי עד התפתחות ממלכת ישראל בצפון בתחילת המאה התשיעית לפסה"נ. בעיקרון אין לשלול מראש את האפשרות שהתפתח ביהודה בתחילת המאה העשירית לפסה"נ שלטון מרכזי שטווח השפעתו הישירה היה יהודה בלבד, ושאחר כך, במאה התשיעית לפסה"נ, התפתחה ממלכת ישראל באופן עצמאי. כפי שא ראה בהמשך, ניתוח הנתונים היישוביים תומך באפשרות זו. ח'רבת קיאפה נמצאת בנ"צ 14595/12280, במערב השפלה הגבוהה ביהודה, וממוקמת בראש אחת הגבעות הסוגרות על עמק האלה מצפון, בין שוכה לעזקה (ראו איור 3). מיקומה החשוב של ח'רבת קיאפה מבחינה גאו פוליטית בולט לעין, שכן בעמק האלה עברה הדרך הראשית מפלשת ÌÈÎÈ ÂÈ ÌÈÈ ËÓÂÈ Ù È ßÁÓ ÌÈÎÈ ÌÈ ÈÚÓ ÈˆÁÓ ÒÂapple Ó Ï ÈÈapple Ú Á ÌÈÈ Â apple ÒÙÏ Ó È Ì apple ÒÙÏ È È Ú ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

ÓÂÁ ÂÈ ÚÓ ÌÈ ÂÒ Ù È ßÁ ±π ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ומשפלת יהודה לאזור ההר ולערים המרכזיות בו, ירושלים וחברון. כ 12 ק"מ ממערב לח'רבת קיאפה נמצא תל צפית, שבו שכנה גת פלשתים. במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ הייתה גת עיר מלוכה מרכזית וגדולה, ששטחה הגיע לכ 300 דונם ויותר. זו הייתה הישות הפוליטית הקרובה ביותר ליהודה, ואכן על פי המסורת המקראית היא לטשה עיניים מזרחה, להתפשטות לשפלה ולגב ההר. מבחינה גאו פוליטית כל שלטון מרכזי ביהודה חייב היה לבצר את הגבול המערבי מול גת ולהגן על הדרך הראשית בעמק האלה המובילה ממישור החוף לגב ההר, ולתת לכך עדיפות ברורה על ביצור אתרים אחרים בגב ההר או בשפלה. מצב גאו פוליטי זה משתקף גם במסורת המקראית, שעל פיה בסמוך לח'רבת קיאפה, בין שוכה לעזקה, באפס דמים, התנהל הקרב המפורסם בין דוד לגלית הגתי (איש גת), שכבר דנתי בו בהרחבה בהקדמה. על פי מסורת מקראית אחרת התנהל קרב אחר בין דוד לפלשתים בפס דמים (דברי הימים א יא, יג, וראו שם קרבות נוספים). אבל לאחר חורבן גת, בשלהי המאה התשיעית לפסה"נ, השתנתה לחלוטין המציאות הגאו פוליטית באזור עמק האלה, ולא התרחשו בו עוד קרבות מסוג זה. במהלך המאות התשע עשרה והעשרים ביקרו סוקרים כמה פעמים בח'רבת קיאפה. 29 את הסקר העיקרי בשפלה ערך יהודה דגן, והוא סקר במסגרתו את ח'רבת קיאפה ופרסם תכנית סכמטית של האתר. 30 בסקר זה לא זוהה במקום יישוב מהמאה העשירית לפסה"נ. מאחר ששכבת יישוב זו לא זוהתה בח'רבה, שבה היא קרובה לפני השטח, יש להניח כי היישוב מהמאה העשירית לפסה"נ לא זוהה בתלים רבים, שבהם הוא קבור תחת כמה שכבות יישוב מאוחרות. מכאן שתמונת הסקרים על ריקנות יישובית ביהודה במאה העשירית לפסה"נ בטעות יסודה. 31 29 לסקירת תולדות המחקר בח'רבת קיאפה ראו: י' גרפינקל וס' גנור, 'חורבת קיאפה עיר מבוצרת בגבול פלשת ויהודה בראשית תקופת הברזל,'II חבי"ס, ב (2008), עמ' 133-122. 30 י' דגן, 'סקר מפות בית שמש ונס הרים', חדשות ארכיאולוגיות, ק (1993), עמ' 81-80. G. Lehmann, The United Monarchy in the Countryside: Jerusalem, Judah and the Shephelah during the 31 10th Century B.C.E, A.G. Vaughn & A.E. Killebrew (eds.), Jerusalem in Bible and Archaeology, Atlanta 2003, pp. 117 164

Ï appleèù ÛÒÂÈ בשנים 2010-2007 התקיימו ארבע עונות חפירה בח'רבת קיאפה ונחשפו כ 2,400 מ"ר. 32 ההיסטוריה היישובית של האתר כוללת שלוש שכבות בנייה עיקריות. השכבה העליונה תוארכה לתקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית, למאות הרביעית-השישית לסה"נ; בתקופה זו נבנה בראש האתר מבנה מלבני גדול, תחנת דרכים או מצודה צבאית קטנה. 33 השכבה האמצעית תוארכה על סמך המטבעות שנמצאו בה לשלהי התקופה הפרסית ולראשית התקופה ההלניסטית, משנת 350 עד 270 לפסה"נ. 34 הקירות והרצפות של המבנים בשכבה התחתונה נבנו ישירות על סלע האם הטבעי באתר, ותוארכו לתקופת הברזל ב 1. במרכז הח'רבה סלע האם חשוף לפני השטח ומעיד כי היישוב בשני השלבים הקדומים נבנה בעיקר בהיקף האתר. במאה העשירית לפסה"נ השתרעה העיר על פני 23 דונם והייתה מוקפת חומת סוגרים, חומה הבנויה משני קירות, חיצוני ופנימי, וביניהם חדרים (סוגרים), המופרדים בקירות פנימיים (איור 7). אורך החומה כ 700 מ', והיא השתמרה בחלקה לגובה כ 2 מ' ובחלקה לגובה כ 3 מ'. החומה נחשפה בחפירה בארבעה שטחים, באורך כולל של כ 100 מ'. בכל מקום שירדנו לבסיס החומה נמצא שהיא מושתתת על סלע האם. הקיר החיצוני של החומה מסיווי ביותר ושובצו בו אבנים קיקלופיות שאורכן עד 3 מ' ומשקלן 6-4 טונות ויותר. בין האבנים הגדולות נקבעו אבנים בינוניות. הקיר הפנימי של החומה נבנה מאבנים קטנות, שחלקן הוקצעו וקיבלו מתאר מלבני. אורכו הממוצע של סוגר כ 7 מ', וכיוון שהיקף העיר כ 700 מ', נראה שהיו סביב העיר כ 100 סוגרים. עד סוף עונת 2010 נחשפו בחפירה תשעה עשר סוגרים, בחלקם או בשלמותם, ארבעה בשטח B, אחד עשר בשטח C, שניים בשטח D ושניים בשטח E. לעיר היו שני שערים, ומיקומם נקבע בהתאם לדרכים המובילות אליה. השער בשטח C, בדרום מזרח העיר, פונה לדרך היורדת לעמק האלה, והנמשכת מזרחה להרי יהודה. מכאן בוודאי היו יוצאים להביא מים מגדות נחל האלה. השער בשטח B, במערב, פונה לדרך היוצאת לכיוון מישור החוף, והמתחברת לעמק האלה מצפון לתל עזקה. זוהי הדוגמה הידועה היחידה ליישוב בעל שני שערים מתקופת בית ראשון, בישראל או יהודה. השערים דומים במתארם ובמידותיהם, והם שערים של ארבעה תאים. בשטח B שטחו המרבי של מבנה השער 10.5 מ' (ממזרח למערב) על 13 מ' (מצפון לדרום). שלוש אומנות גדולות נבנו מכל צד, והן יצרו שני תאים דרומיים ושני תאים צפוניים (איור 8). שתי האומנות המערביות נסוגו כחצי מטר מקו החומה פנימה. קירות השער מסיוויים, ורוחבם כ 1.25 מ'. בפינות השער נקבעו אבנים גדולות במיוחד, המדגישות את קצותיו. בולטת במיוחד בעצמת הבנייה ובהשתמרותה הטובה יחסית הפינה הצפונית מזרחית של השער. שטח כל תא כ 2.5 3.5 מ'. האומנה המרכזית בצד הדרומי, שהשתמרה בצורה הטובה ביותר, נבנתה בחלק התחתון מאבני שדה, ומעליהן שלושה נדבכים של Y. Garfinkel & S. Ganor, Khirbet Qeiyafa, I: Excavation Report 2007 2008, Jerusalem 2009; Y. Garfinkel et al., 32 Khirbet Qeiyafa 2009 (Notes and News), IEJ, 59 (2009), pp. 214 220 33 ג"ד שטיבל, 'על אם הדרך חורבת קיאפה בתקופה הקלאסית ובתקופות המאוחרות', חבי"ס, ד (2010), עמ' 169-161. Coins 34,Y. Farhi, The גרפינקל וגנור (לעיל, הערה,(32 עמ'.241-231 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

± ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù אבנים מסותתות. נראה כי מפלס הרצפה המקורי היה בגובה בסיס האבנים המסותתות, וכי החלק הנמוך יותר היה כולו יסוד תת קרקעי. ציר התנועה בשער היה ממזרח (פנים העיר) למערב (כלפי חוץ). רוחב המעבר המרכזי 3.90 מ', ואורכו 10.5 מ'. הוא השתפל, בהתאם לטופוגרפיה, ממזרח למערב. לאורך הצלע הצפונית של המעבר עברה תעלת ניקוז, והיא הייתה מכוסה בלוחות אבן שטוחים, המונחים עדיין במקומם. סף השער הותקן מאבן אחת, שאורכה כ 3 מ', רוחבה וגובהה כמטר, ומשקלה כ 8 טונות. בסף נחצבה מדרגה, בדיוק בקו החיצוני של האומנות המערביות. מדרגה זו עצרה את דלתות השער בעת הסגירה. קיים פער טופוגרפי של כמטר בין מפלס סלע האם מחוץ לשער ובין מפלס הרצפה של השער עצמו. ברור שהיה כאן כבש או מדרגות כלשהן, אך אלה נהרסו כאשר הותקנה במקום, בתקופה מאוחרת, טרסה חקלאית. השער שבשטח C דומה לזה שבשטח B, וגם בו נמצאו ארבעה תאים ותעלת ניקוז שבמקור הייתה מכוסה בלוחות אבן שטוחים (איור 9). במרכז התא הדרומי מערבי נמצאה עומדת מצבה שגובהה כמטר. החזית החיצונית של השער הייתה מפוארת במיוחד ונבנתה משתי אבנים קיקלופיות, אחת מכל צד. ברור שזה היה פתח הכניסה הראשי לעיר, בראש הדרך המובילה מזרחה, ליהודה. בתי המגורים נבנו בהיקף העיר, צמוד לחומת הסוגרים, ובכל בית שולבו סוגרים כחדרים אחוריים במבנה (איור 10). תכנית המבנים אחידה בדרך כלל, ונראה שרובם שימשו למגורים. הסוגר החמישי ממזרח לשער יוצא דופן: במקום סוגר נבנה כאן מגדל מסיווי, ובצמוד לו ממערב נמצא בית עמודים ובו אבוס אולי הייתה זו אורווה קטנה לבהמות אחדות (איור 11). חדר נוסף הראוי לציון בשטח C צמוד לסוגר השביעי ממזרח לשער הוא שימש מקום פולחן; נמצאו בו ספסל, מצבות, מזבח בזלת, אגן אבן, כלי נסך מחרס, חרפושית מצרית וחותם (איור 12). ממצאים אלו נשלחו לניקוי ולרפאות, ובשלב זה עדיין אי אפשר לתאר אותם בפירוט. העיר חרבה באופן פתאומי, כפי שמעידים מאות ממצאים שנתגלו על רצפות החדרים ובמפולות מגובה ראשי הקירות ועד הרצפות. ממצאים אלו כוללים מאות כלי חרס הניתנים לרפאות, יותר מ 100 כלי אבן, עשרות כלי מתכת וממצאים מיוחדים (חרפושיות, חרוזים, חותם וכתובת). שילוב בתי המגורים בחומת העיר כך שכל סוגר הוא חדר אחורי בבית, הוא תכנון עיר יהודאי, והוא קיים גם בבית שמש, בתל בית מרסים, בתל א נצבה ובתל שבע. 35 לא נתגלה תכנון עירוני כזה באתרים בממלכת ישראל, באתרים בפלשת או באתרים כנעניים, ולפיכך זהו מאפיין ברור של הבנייה העירונית בממלכת יהודה. מיקום סוגי האבנים בח'רבת קיאפה מעיד שהעיר נבנתה בידי אנשים בעלי מיומנות מקצועית ויכולת פיזית ברמות שונות: (א) אבנים שמשקלן 6-4 טונות ויותר נמצאו בעיקר בשערים ובקיר החומה החיצוני; נחוץ ידע הנדסי לחצוב, להסיע ולמקם אבנים בסדר גודל כזה, ועבודה זו עשו כנראה מהנדסים ובנאים מומחים. (ב) אבנים גדולות שמשקלן 200-100 ק"ג נמצאו בקירות החומה החיצוניים וכן בקירות הסוגרים הפנימיים; שלושה ארבעה גברים חסונים יכולים להזיז ולהרים אבנים Y. Shiloh, Elements in the Development of Town Planning in the Israelite City, IEJ, 28 (1978), pp. 36 51 35

Ï appleèù ÛÒÂÈ < ÓÂÁ ÌÈ Ú Ô Ú ÈÓÂ Ú ÏÂÓÓ ÂÓÚ π ÂÈ ÏÚ Ú apple Ú ÍÂ Æ ± appleâú ÛÂÒ Ù È ßÁ ÌÈ ÂÒ ÌÈ ÂÒ ÈÁ Ù ÌÈ ˆÓapple ÔÈÓÈÓ Ú Ú ÌÈÚÈ Ó ÌÈ ÂÒ ÆÊ Èapple Ú Ú ÌÈÚÈ Ó ÌÈ ÂÒ ÂÏÈ Â ÂÒ ÏÎ Ï ÈappleÓÈ appleèù ÂÒ ÏÎ Ï ÈÏ Ó appleèù ÌÈ ÂÒ ÈÁ Ù ÌÈ ˆÓapple Ï Ó Ó < È ËÓÏ ± ÂÈ Ù È ßÁ ÌÈ Â Ó Á ÓÂÁÏ ÌÈ ÂÓˆ ÂÒ Â È È ÂÁ ÓÂÁ < Ú ÏÚÓÏ ÂÈ Ú Ô Ú È ÚÓ ÌÈ ÂÒ ÓÂÁ ÌÈ ÛÂÒ Ù È ßÁ ± appleâú ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù

Ï appleèù ÛÒÂÈ כאלו למקומן הסופי, ונראה שבנייה זו נעשתה על ידי גיוס מס עובד מכפרים ומיישובים אחרים בסביבה. (ג) אבנים קטנות שמשקלן בדרך כלל 30-20 ק"ג נמצאו בקירות הבתים הפרטיים; אלו נבנו כנראה בידי המשפחות שהתגוררו בבתים אלו, ובליקוט האבנים ובהנחתם יכלו להשתתף גם נשים וילדים. בעקבות חשיפת שטחים נרחבים באתר, סקר ארכיטקטוני של יחסי קירות זה לזה ומיקום סוגי אבנים לפי גודלן, מתברר שקבוצות עבודה בעלות מיומנות מקצועית ברמות שונות עבדו במקביל בבניית העיר בח'רבת קיאפה. גם בחציבת נקבת השילוח עבדו שתי קבוצות פועלים, אחת לקראת רעותה, כפי שמעידה כתובת השילוח. ברור מאופיו הפיזי של האתר ומצורת בנייתו שרשות מרכזית תכננה וארגנה את הבנייה בצורה יעילה במיוחד. מתוך הנתונים שהצטברו עד היום אפשר להעריך את מספר בתי המגורים בעיר. כאמור הבתים היו כולם צמודים לסוגרי החומה, ובעיר היו כ 100 סוגרים. אך בצמוד לכל שער השאירו ÏÚÓÏ ±± ÂÈ ÌÈ ÂÓÚ apple Ó Ù È ßÁ Ó Ï È ÏÂÎÈ appleë ÂÂ Â Ï Ó Ó ± ÂÈ ßÁ ÔÁÏÂÙ Á Á Ù È ÏÒÙÒ Â ˆÓapple Á ÊÓ Â ˆÓ Ô Ô ÏÊ ÍÒappleÏ Ò Á ÈÏÎ Ì ÂÁÂ È ÂÙ Á ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

μ ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ÔÈÓÈÓ ± ÂÈ Ô ËÒ ÌÂψ ÏÚ ÂÈ Â Î ßÁÓ Ò Á Ô ËÒÂ Æ Ù È Â Â ÓÁ Æ ÂÈ Â ÌÈÚ ÎÂ Â Ï È apple ÆÔÈÓÈÏ Ï Ó Ó Â Â Â Î apple ÚȈ Ï Ù Ï Æ Â È ÓÎ appleâ  ÚÂ Ú Ï ß Â ßÆÆÆÆ ÚÈÙÂÓ ÈÈapple ßËÙ ß ÏÈÓ Â ÌÈÈÓÚÙ ÚÈÙÂÓ È ÈÏ ßÏÚ ß ÏÈÓ ÈÚÈ Â ÌÈÏÈÓ ÂÚÈÙÂÓ ÆßÍÏÓß ßÌ appleß ÌÈÏÈÓ ÂˆÓÏ Â Â Â È ÈÓÁ ÂȈ ± ÂÈ ßÁÓ Ô ËÒÂ Ù È Èapple È Ú Â È בתוך העיר שטח פתוח. הרחבה הצמודה לשער המערבי נחפרה במלואה, והיא השתרעה לאורך כ 30 מ'. באזור זה חומת הסוגרים עמדה חופשית, ללא בתים צמודים אליה. הרחבה הצמודה לשער הדרומי נחפרה בחלקה, ולאורך כ 15 מ' לא נמצאו מבנים צמודים לחומה. האזור הפתוח ליד השער שימש בוודאי מקום שוק ומרכז למפגש בין אנשים, והוא מתאים לביטוי המקראי 'רחוב השער' (למשל דברי הימים ב לב, ו). אם נפחית את שני השערים ושתי רחבות השערים, שבהם לא נבנו בתי מגורים, נותרו באתר כתשעים סוגרים שאפשר היה לבנות צמוד אליהם בתי מגורים. ממצא חשוב נוסף שהתגלה בח'רבת קיאפה הוא אוסטרקון, כתובת דיו על חרס, ובו כשבעים אותיות בחמש שורות. 36 אפשר לזהות בכתובת כמה מילים, כגון 'אל תעש', 'שפט' ו'מלך', אבל לפי שעה קשה להבין את הטקסט מראשיתו ועד סופו (איורים 14-13). יש לקוות שמחקרים נוספים יצליחו להבהיר את משמעות הכתובת. לדעת האפיגרף חגי משגב לשון הכתוב עברית, ומכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם. צורת האותיות באוסטרקון מח'רבת קיאפה ארכאית, ואופיינית לכתב של כנען בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (שמקובל לכנותו פרוטו כנעני). מתברר כי הכתב האופייני לימי הבית הראשון, והנקרא כתב פניקי או כתב עברי, עדיין לא היה בשימוש בח'רבת קיאפה. האוסטרקון מעיד על יכולת כתיבה במאה העשירית לפסה"נ ביהודה, ולפיכך נתונים היסטוריים היו יכולים להיכתב ולהשתמר מאות שנים, עד ניסוח המסורת המקראית. הכרונולוגיה המוחלטת של ח'רבת קיאפה, שנקבעה על ידי תיארוך פחמן 14, מעידה כי האתר נבנה בשלהי המאה האחת עשרה לפסה"נ ונהרס במאה העשירית לפסה"נ. זוהי עדות חד משמעית 36 ח' משגב, י' גרפינקל וס' גנור, 'האוסטרקון מחורבת קיאפה', חבי"ס, ג (2009), עמ' 123-111.

Ï appleèù ÛÒÂÈ ÂÈ È ±μ ÂÈ Ï appleœó Èapple apple Ï Ù È ßÁÓ Ì È ÂÈ È ÏÚ ÂÚÈ Ë ÂÚ ËÂ Ú ˆ שתהליך העיור, כלומר המעבר מחברה כפרית (תקופת הברזל א) לחברה עירונית (תקופת הברזל ב), החל ביהודה בשלהי המאה האחת עשרה לפסה"נ. שלא כמו אתרי תקופת הברזל א, שהיו כפרים קטנים ופרוזים, ללא עדות לשלטון מרכזי, הממצא בח'רבת קיאפה מעיד על קיומו של מ נהל ממלכתי ריכוזי. המ נהל בעולם העתיק עיקרו היה הטלת חובות כלכליות על האוכלוסייה, והוא בא לידי ביטוי בשני היבטים מרכזיים: איסוף שיעור מסוים מהתוצרת החקלאית וגיוס כוח אדם לפעילויות ציבוריות (מס עובד). שני היבטים אלו משתקפים בבירור בח'רבת קיאפה. לשם איסוף, הובלה, אחסון וחלוקה של תוצרת חקלאית, כגון שמן, יין וסוגי מזון אחרים, השתמשו בממלכת יהודה בקנקני חרס שיוצרו בבית יוצר מרכזי, ושסומנו על ידי סימן מזהה שהוטבע בידיותיהם. בח'רבת קיאפה התגלה טיפוס קדום של קנקן מ נהל שבידיותיו הוטבעו טביעות אצבע (איור 15). עד היום נמצאו בחפירה כ 330 ידיות כאלו, ובבדיקות פטרוגרפיות הובהר כי הקנקנים יוצרו במקום מרכזי אחד. קנקנים אלה היו התחלה של מסורת מפוארת שנמשכה מאות שנים, והיא תידון בהמשך. גיוס כוח אדם למשימות ציבוריות משתקף כאמור בבניית העיר בח'רבת קיאפה. ביצורי העיר, הכוללים שני שערים וחומת סוגרים, מעידים על פעילות בנייה בהיקף נרחב, מעבר לבנייה הצנועה של הכפרים מתקופת הברזל א ומעבר לכושר הבנייה של אוכלוסיית המקום, שמנתה כתשעים משפחות. לאחרונה הוצע לראות בח'רבת קיאפה יישוב משלהי תקופת הברזל א ולא מתחילת תקופת הברזל ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ב 1. 37 מאמר תגובה מפורט המפריך הצעה זו פורסם לאחרונה, והוא כולל דיון טיפולוגי בכלי החרס, הצגת טיפוסי כלים חדשים שנחשפו בעונת החפירות בשנת 38 2010. מכל מקום, כפי שמקובל גם על כותבי הביקורות, התאריך המוחלט של ח'רבת קיאפה, שנקבע באמצעות תיארוך רדיומטרי של פחמן 14, מעיד כי הייתה במקום עיר מבוצרת כבר בשלהי המאה האחת עשרה ובתחילת המאה העשירית לפסה"נ. אם עיר זו נהרסה בסביבות שנת 970 או 920 לפסה"נ או אם המשיכה להתקיים עד שנת 701 לפסה"נ, אין הדבר רלוונטי לזמן הקמתה. קיומה של עיר מבוצרת בח'רבת קיאפה בדגם עירוני המוכר מארבעה אתרים מתקופת הברזל מעיד כי ההצעות לאחר במאה שנה את ראשית תהליך העיור של תקופת הברזל שגויות ויש לזנוח אותן. נושא נוסף המעורר עניין רב הוא השיוך האתני של אוכלוסיית ח'רבת קיאפה. לדעת משלחת החפירה אוכלוסיית המקום הייתה יהודאית ולא מאחד העממים המקומיים כנעני, ח תי, ח וּ י, יבוסי, פריזי, ג רגשי, אמורי או פלשתי וזאת בגלל אופי התרבות החומרית שנחשפה באתר. תכנית העיר היא כאמור יהודאית: בתי המגורים כולם צמודים לחומת הסוגרים ובכל בית שולב סוגר כאחד החדרים. בנייה כזאת לא נמצאה בשום אתר פלשתי או כנעני או בממלכת ישראל; היא מוכרת באתרים של ממלכת יהודה בלבד. אשר למנהגי הבישול והאכילה, שהם מאפיינים אתניים מובהקים, התושבים בח'רבת קיאפה השתמשו בטסי אפייה ולא נמצאו במקום עצמות חזיר. לעומת זאת באתרים פלשתיים לא ידוע על שימוש בטסי אפיה, ואילו עצמות חזיר הן 20-15 אחוז מעצמות בעלי החיים שנמצאו. 39 ואשר לפולחן, מבנה פולחן שנחשף בעונת 2010 כלל מצבות, מזבח בזלת וכלי נסך, ומנגד לא נתגלו כלל דמויות אדם או בעלי חיים האופייניים לפולחן הפלשתי בדרום הארץ 40 או לפולחן הכנעני בדרום הארץ. 41 נראה שתושבי ח'רבת קיאפה קיימו הלכה למעשה את הציווי 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה' (שמות כ, ד). העיר המבוצרת בח'רבת קיאפה, שהוקמה בסוף המאה האחת עשרה לפסה"נ, התקיימה בשנות מלכותו של דוד, ובהתחשב במאפייני המ נהל הממלכתי המשתקפים במקום ובזיהוי האוכלוסייה כיהודאית, נראה שיש לשייך את העיר לממלכת יהודה. ניתוח כלי החרס של ח'רבת קיאפה מאפשר לזהות שלב קדום בתקופת הברזל ב 1, שלא זוהה עד כה ברצף השלבים הארכאולוגיים. 42 ברור L. Singer-Avitz, The Relative Chronology of Khirbet Qeiyafa, TA, 37 (2010), pp. 79 83; I. Finkelstein & E. 37 Piasetzky, Khirbet Qeiyafa: Absolute Chronology, ibid., pp. 84 88 Y. Garfinkel & H-G. Kang, The Relative and Absolute Chronology of Khirbet Qeiyafa: Very Late Iron Age I or 38 Very Early Iron Age IIA?, IEJ, 61 (2011), pp. 171 183 Assemblage 39,R. Kehati, The Faunal גרפינקל וגנור (לעיל, הערה,(32 עמ'.208 201 A. Mazar, Excavations at Tell Qasile, I: The Philistine Sanctuary: Architecture and Cult Objects (Qedem, 12), 40 Jerusalem 1980; D. Ben-Shlomo, Philistine Iconography: A Wealth of Style and Symbolism (OBO, 241), Fribourg 2010; פ' נחשוני, 'מקדש פלשתי בצפון מערב הנגב' קדמוניות, 42 (תש"ע), עמ' 92-88. O. Tufnell, C.H. Inge & L. Harding, Lachish, II: The Fosse Temple, London 1940; D. Ussishkin, The Renewed 41 Archaeological Excavations at Lachish (1973 1994), I (MSIATAU, 22), Tel Aviv 2004, pp. 261 281 Pottery 42,H.G. Kang & Y. Garfinkel, The Early Iron Age IIA גרפינקל וגנור (לעיל, הערה,(32 עמ'.149-119

Ï appleèù ÛÒÂÈ שח'רבת קיאפה קדומה מאתרים כמו שכבה 5 בלכיש, שהיה מקובל לראות בהם את השלב הראשון של ממלכת יהודה. ח'רבת קיאפה ומכלול ממצאיה הכתובת, כלי החרס, עצמות בעלי החיים וחדר הפולחן פותחים פתח להבנת השלב הראשוני של ממלכת יהודה, ומכאן אפשר להציע, בזהירות, שחזור ההיסטוריה היישובית של הממלכה. שלבים בהתפתחות המערך היישובי ביהודה כפי שציינתי בהקדמה, הרוצה לדבר על קיומה של ממלכה צריך להצביע על מספר מאפיינים בסיסיים המעידים על קיומו של שלטון מרכזי בטריטוריה נתונה. תהליכים יישוביים נמשכים בדרך כלל מאות שנים, וגם במקרה של ממלכת יהודה אפשר להציע התפתחות הדרגתית (איור 16). לצורך זה יש להשתמש בכל מגוון הנתונים העומד לרשותנו, ולא לשלול מראש מקור כזה או אחר. אם יש היגיון גאוגרפי בנתונים מקראיים, כגון רציפות טריטוריאלית, מרכזי שליטה מבוצרים ומערך דרכים, יש לקבל מקור זה כמשקף זיכרון היסטורי. הניתוח היישובי המוצג כאן מבוסס על כלים מתחום הגאוגרפיה היישובית ומייחס חשיבות ראשונה במעלה למיקומם היחסי של האתרים. כפי שצוין בהקדמה, המגבלה הבסיסית בכל ארגון מרחבי היא התנועה בשטח. לפני שהתפתחה תחבורה ממונעת התנהלה התנועה ברגל ועל בהמות משא. המרחק שאפשר לעבור ביום הליכה אינו עולה על 30 ק"מ, ומגבלה זו הכתיבה את אופי הארגון היישובי. Ó È Ô Á ÌÈÏ Â È Ù È ÌÈÏ Â È ÏÈ ßÁ Ô Á  ßÁ ❷ Ô Á ❶ ÓÁ ± ÂÈ ÂÁ Ù ÌÈ Ï Â È Â ÈÈ Ì ÎÏÓÓ Ó Ó È Ô ÂÁ Ú μ apple Ô apple ÒÙÏ Ó Ï ÈÈapple ȈÁÓ apple ÒÙÏ È È Ú appleâ ȈÁÓ apple ÒÙÏ È È Ú Ó Ï Â ÔÂËÏ È ˆapple Ï ❺ ˆapple Ï ❹ ❸ ˆapple Ï ÊÚ ÌÈÏ Â È ÊÚ ÌÈÏ Â È ÈÎÏ Ô Á È ÔÈÚ ÈÎÏ Ô Á Ï ÌÈÒ Ó È ÈÎÏ Ø Ó È ÊÚ Ô Á ÌÈÏ Â È Ú Ú Ú apple ÒÙÏ ÈÚÈ Ó ÛÂÒ apple ÒÙÏ ÈappleÈÓ Ó ÛÂÒ apple ÒÙÏ ÈÚÈ Ó ßÌÚ Á È ÂˆÈ ß ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

π ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù Â ÈÙÁ ± ÂÈ ÈÓÂ Ï ÔÂ Á ÌÚ ÂÊÓ È Ó דוד בחברון: סוף המאה האחת עשרה לפסה"נ על פי המסורת המקראית דוד הומלך לראשונה בחברון, ורק בשנתו השביעית עבר לירושלים. 43 על פי מסורת זו חברון הייתה הגרעין שממנו התפתחה ממלכת יהודה. לצערנו לא נעשו בחברון חפירות ארכאולוגיות היכולות לאשש או לסתור את המסורת המקראית. קיומה של עיר מודרנית בשטח מקשה לעשות סקרים וחפירות במקום. שלוש משלחות חפרו בתל רומידה, המזוהה עם חברון המקראית, אך הן לא פרסמו דו"חות חפירה סופיים, וקשה לדעת מה היו שלבי היישוב באתר בתקופות השונות (איור.(17 44 חברון נמצאת במרכז יהודה, ומבחינת ההיגיון הגאוגרפי זהו ללא ספק המיקום האידאלי לבירת הממלכה. חברון אכן נזכרה כמקום מרכזי בהקשרים שונים, פולחניים ופוליטיים: כאן נקברו אבות האומה (אברהם, יצחק, יעקב ונשותיהם), דוד שלח אל זקני חברון מנחות לפני היותו מלך, אבשלום המליך עצמו בחברון, ובחברון נרצח אבנר בן נר. מבחינה כרונולוגית כל המסורות הללו מתייחסות לתקופה שקדמה להמלכת שלמה. חברון לא הוזכרה כלל בספרי מלכים, ונראה שאיבדה מחשיבותה עם קביעת ירושלים לבירת הממלכה ובניית בית המקדש. העדות היחידה לחשיבותה המנהלית של חברון במאה השמינית לפסה"נ היא הטבעת שמה בידיות קנקני למלך, 'למלך חברון'. יש לקוות שחפירות נוספות בעתיד יבהירו את תולדות חברון בתקופת הברזל. 43 י' לוין, '"בחברון מלך שבע שנים" הערות למלכות דוד בחברון', מיו"ש, טו (2006), עמ' 38-21. 44 א' עופר, 'חברון', אחא"ח, עמ'. 478-475 ע' איזנברג, מידע בעל פה.

Ï appleèù ÛÒÂÈ המאה העשירית לפסה"נ לקראת תחילת המאה העשירית לפסה"נ נבנתה עיר בח'רבת קיאפה. אתרים אחרים בשפלת יהודה, על פי מכלול כלי החרס מתקופה זו שנמצאו בהם, עדיין היו בשלב זה כפרים פרוזים, כמו שכבה 4 בתל בית שמש, 45 או שכלל לא היו מיושבים, כמו לכיש. על פי המסורת המקראית בפרק זמן זה כבש דוד את ירושלים והפכהּ לבירת הממלכה. מנתונים אלו מתקבל מערך יישובי של שלושה מרכזים עירוניים ביהודה: ירושלים, חברון וח'רבת קיאפה. אין במיקום של ח'רבת קיאפה כשלעצמו יתרונות רבים, ואכן המקום היה מיושב רק פרקי זמן קצרים, ולא מאות ואלפי שנים, ולא התפתח כאן תל רב שכבות כמו בלכיש או בעזקה. אם כן מדוע לפתע נבנתה דווקא במקום זה עיר מבוצרת, ומדוע לאחר שנהרסה שוב לא נושבה? לדעתי יתרונות המיקום של ח'רבת קיאפה הם רק ביחס לאתרים אחרים: ח'רבת קיאפה נמצאת במרחק כיום הליכה מירושלים ויום הליכה מחברון, שני המרכזים הראשיים של ממלכת דוד בגב ההר; היא ישבה על הדרך הראשית ממישור החוף לגב ההר, לחברון ולירושלים; והיא סימנה את הגבול המערבי של הממלכה, בהיותה ממוקמת מול תל צפית, היא גת פלשתים. אכן על פי המסורת המקראית קרב דוד בגלית התנהל בעמק האלה, למרגלות האתר. לאור חשיבותה של ח'רבת קיאפה נשאלת השאלה אם הוזכרה במקרא בפרקים שתוארה בהם תקופת ראשית המלוכה ביהודה. אנו מציעים לזהות את האתר עם שעריים המקראית בהתבסס על שלושה נתונים: מיקום, כרונולוגיה ומהות השם. שעריים הוזכרה באזור עמק האלה, בתקופת דוד, ופירוש שמה: שני שערים. ח'רבת קיאפה נמצאת בעמק האלה, מתוארכת לתחילת המאה העשירית לפסה"נ, ויש לה שני שערים. 46 קביעת בירת הממלכה בירושלים בוודאי הביאה לפריחה יישובית בצפון הממלכה. במרחק כחצי יום הליכה מירושלים לכיוון צפון מערב נמצאת גבעון, ולכיוון צפון מזרח נמצאת ח'רבת א דוארה. ח'רבת א דוארה היא אתר קטן יחסית, ששטחו כ 5 דונמים, ובו חומה כפולה ובתי ארבעה מרחבים. 47 המכלול הקרמי בח'רבת א דוארה דומה לזה שנמצא בח'רבת קיאפה, ומכאן ששני האתרים התקיימו במקביל במחצית הראשונה של המאה העשירית לפסה"נ. גבעון הוזכרה במסורת המקראית גם בימי דוד וגם בימי שלמה (שמואל א ב, יג; שמואל ב כ, ח; מלכים א ג, ה), וכן הוזכרה בכתובת המלך המצרי שישק שתואר בה מסע לארץ ישראל בסביבות שנת 920 לפסה"נ. 48 המרחק של אתרים אלה מירושלים אינו מקרי. מבחינה גאוגרפית, כאשר מרכזים ראשיים נמצאים במרחק כיום הליכה זה מזה, צפויים להתפתח סביבם מרכזים משניים במרחק כחצי יום הליכה. Sh. Bunimovitz & Z. Lederman, Beth-Shemesh, NEAEHL, V, pp. 1644 1648 45 Y. Garfinkel & S. Ganor, Khirbet Qeiyafa: Sha arayim, JHSc, 8 (2008), Article 22 46 I. Finkelstein, Excavations at Khirbet ed-dawwara, an Iron Age Site Northeast of Jerusalem, TA, 17 (1990), 47 pp. 163 208 48 אהרוני (לעיל, הערה 22), עמ' 252-249. ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

± ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù במרחק כחצי יום הליכה מח'רבת קיאפה וחצי יום הליכה מחברון נמצאת ח'רבת קילה, המזוהה עם קעילה המקראית. 49 קעילה הוזכרה כאתר חשוב בימי דוד, 50 ויכלה לתפקד כאתר משני בממלכה, בדומה לח'רבת א דוארה או גבעון. מן הראוי לחפור בח'רבת קילה כדי לאסוף נתונים על היישוב, אופיו וגודלו במאה העשירית לפסה"נ. סביר להניח שהיה במאה העשירית לפסה"נ יישוב חשוב באמצע השטח בין ירושלים לח'רבת קיאפה. אולי הייתה זו קריית יערים, שהוזכרה בימי דוד בקשר לארון הברית (שמואל א ז), וכנראה הוזכרה גם בכתובת שישק. 51 היו בוודאי ביהודה במאה העשירית לפסה"נ גם כפרים קטנים ובתי חווה שהסקרים הארכאולוגיים לא הצליחו לזהות או לתארך נכונה. עתה, משנמצא בידינו מכלול כלי החרס של ח'רבת קיאפה, וברור מה אפיין את ראשית המאה העשירית לפסה"נ ביהודה, נפתח פתח לזיהוים של אתרים אלו. אפשר להציע שכבר במחצית הראשונה של המאה העשירית לפסה"נ היה בממלכת יהודה מדרג יישובי בן שלושה שלבים: מרכזים ממלכתיים: הנתונים ההיסטוריים והארכאולוגיים מעידים על שלושה אתרים מרכזיים, ירושלים, חברון וח'רבת קיאפה. אין אנו יודעים מה היה שטחן של ירושלים וחברון בתקופה זו, אבל סביר שהוא לא עלה על 30-25 דונם. זהו סדר הגודל של ערים בפרק זמן זה, כפי שאפשר לראות בח'רבת קיאפה (23 דונם), בשכבה 10 בחצור (25 דונם) וכנראה גם גזר, אם כי רק חלק קטן מהיקף העיר בעלת חומת הסוגרים נחשף. לכל אחד מאתרים אלו נקשרה במסורת או בממצא הארכאולוגי פעילות פולחנית: קברי האבות בחברון, ארון הברית ואחר כך המקדש בירושלים וחדר הפולחן שנחשף בעונת 2010 בח'רבת קיאפה (ראו איור 12). מרכזים אזוריים: בשלב זה במדרג יש לשבץ את ח'רבת א דוארה, אתר מבוצר ששטחו 5 דונמים, ואפשר להניח שגם גבעון, קעילה וקריית יערים יכלו להשתבץ בשלב זה. כפרים פרוזים ובתי חווה: אמנם עד היום לא אותרו בסקרים ולא נחפרו אתרים מטיפוס זה, אך מאחר שח'רבת קיאפה לא זוהתה בסקר, אין לצפות שאתרים קטנים מפרק זמן זה יזוהו נכונה. 52 העיר בח'רבת קיאפה נהרסה באופן פתאומי, כפי שמעידים מאות כלי חרס, עשרות כלי מתכת וממצאים מיוחדים אחרים שנתגלו על רצפות המבנים. אילו ניטש המקום בצורה מסודרת, היו התושבים לוקחים את רכושם עמם, ובמיוחד כלי ברונזה וברזל, שהיו בוודאי חפצים יקרים מאוד בתקופתם. כמה זמן התקיימה העיר בח'רבת קיאפה? ומי הרס אותה? להערכת משלחת החפירות העיר התקיימה כמה עשרות שנים בלבד, ונהרסה זמן לא רב לאחר שנבנתה. הערכה זו מבוססת על כך שלא נתגלו במבנים שחשפנו עדויות להרמת רצפות או קירות ומתקנים שנבנו זה על גבי זה, תופעות הנוצרות במקום שמתגוררים בו כמה דורות. כמו כן יש לציין שבמרכז האתר סלע האם נותר כאמור חשוף, ומכאן שלא נבנו כלל בתים במרכז היישוב. אילו התקיימה העיר פרק זמן ארוך, מן הסתם 49 מ' כוכבי (עורך), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים תשל"ב, עמ' 49-48, 28, אתר 70. N. Na aman, David s Sojourn in Keilah in Light of the Amarna letters, VT, 60 (2010), pp. 87 97 50 51 אהרוני (לעיל, הערה 48). 52 על ההיבט הכפרי בתקופת הברזל, שלא אדון בו כאן, ראו: א' פאוסט, החברה הישראלית בתקופת המלוכה: מבט ארכיאולוגי, ירושלים תשס"ה.

Ï appleèù ÛÒÂÈ היה גם מרכזה נבנה בהדרגה. אשר לגורם שהחריב את האתר, נראה לי כי האפשרות הסבירה ביותר היא לייחס את המעשה לאנשי גת פלשתים, ששכנה רק 12 ק"מ ממערב לח'רבת קיאפה. במסורת המקראית תוארו סכסוכי גבול רבים באזור עמק האלה בסוף המאה האחת עשרה ובמאה העשירית לפסה"נ, ולפיכך נראה שלא מקרה הוא שח'רבת קיאפה, הממוקמת על הגבול מול גת, נהרסה זמן קצר לאחר שהוקמה. כיצד התארגן המערך היישובי ביהודה לאחר חורבנה של העיר בח'רבת קיאפה בשלב זה או אחר במחצית הראשונה של המאה העשירית לפסה"נ? כאן משתלבים הנתונים מהחפירות החדשות בתל בית שמש. באתר זה, כפי שציין יגאל שילה, הייתה עיר מבוצרת שכללה חומת סוגרים ובתים שהיו צמודים לחומה, ושבכל אחד מהם שולב סוגר כחדר האחורי. 53 בחפירות החדשות הוברר כי יש לתארך עיר זו, היא שכבה 3, למחצית השנייה של המאה העשירית לפסה"נ. 54 אם כן בית שמש החליפה את ח'רבת קיאפה כאתר המרכזי בצפון השפלה, במרחק כיום הליכה מירושלים. התכנון העירוני הקפדני, בדיוק במתכונת של ח'רבת קיאפה, מעיד שמדובר במרכז שלטון יהודאי. השלב הקרמי שנמצא בח'רבת קיאפה קיים באתרים דרומיים יותר, כבאר שבע (שכבה (VII או ערד (שכבה,(XII שהיו כפרים קטנים ולא מבוצרים. שלב זה לא נמצא באתרים של לכיש או תל בית מרסים, שנבנו מאוחר יותר. מכאן שהיה בממלכת יהודה בראשית המאה העשירית גרעין עירוני מצומצם למדי, שכלל רק מספר קטן של ערים מבוצרות. מה אפשר ללמוד מכך על התופעה המכונה הממלכה המאוחדת? האם דוד ושלמה אכן שלטו מירושלים על מרכז ארץ ישראל וצפונהּ? האם המלך שלמה, שלא בנה בלכיש, הנמצאת במרחק יומיים הליכה מירושלים, ארגן מפעלי בנייה מפוארים במגידו ובחצור, המרוחקות שבעה או שמונה ימי הליכה מירושלים? מבחינת הרציפות הגאוגרפית, הנדרשת לממלכה ריכוזית, קשה לקבל במלואה את המסורת המקראית בדבר הממלכה המאוחדת, על מפעלי הבנייה וגביית המסים שנכללו בה, כמסורת המשקפת מציאות היסטורית. מדוע התפתחה מסורת הממלכה המאוחדת, ובאיזו תקופה? האם היא התפתחה כבר בימי דוד ושלמה, שרצו לשלוט על צפון הארץ, ואולי אף ראו עצמם מלכים לגיטימיים מדן ועד באר שבע? או שמא הומצאה אידאולוגיה זו במאה השביעית לפסה"נ או רק בתקופה הפרסית? דומה שאפשר לייחס את תפיסת הממלכה המאוחדת כבר לימי דוד ושלמה, משתי סיבות. סיבה אחת נוגעת למיקום קברי אבות האומה בחברון. מתי אפשר היה לקבוע מסורת כזאת, בעלת אידאולוגיה פאן ישראלית, באתר כה דרומי? במאה העשירית לפסה"נ היא הייתה בוודאי נקבעת בירושלים, ואילו במאות התשיעית או השמינית לפסה"נ היא הייתה נקבעת בתחומי ממלכת ישראל, 53 שילה (לעיל, הערה 35). Sh. Bunimovitz & Z. Lederman, The Iron Age Fortifications of Tel Beth-Shemesh: A 1990 2000 Perspective, 54 IEJ, 51 (2001), pp. 121 147; eidem, The Early Israelite Monarchy in the Sorek Valley: Tel Beth-Shemesh and Tel Batash (Timnah) in the Tenth and Ninth Centuries BCE, A.M. Maeir & P. de Miroschedji (eds.), I Will Speak the Riddle of Ancient Times : Archaeological and Historical Studies in Honor of Amihai Mazar on the Occasion of His Sixtieth Birthday, Winona Lake 2006, pp. 407 427 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù אולי בשומרון או בשכם. מהמאה השישית לפסה"נ ואילך הייתה חברון בשליטה של אוכלוסייה אדומית. נראה שקביעת הקברים בדרום מעידה על קדמותה של המסורת, ומכיוון שהייתה מושרשת בחברון לא היה אפשר להעבירה למרכזי פולחן ושלטון חדשים וחשובים יותר. מכאן אפשר להציע שמסורת זו נקבעה באותן שבע שנים בהן דוד מלך בחברון. מסתבר שהמסורת על אודות קבר יוסף בשכם התפתחה בממלכת ישראל כנגד קברי האבות בחברון, כשם שהוקמו מקדשים בבית אל ודן כמסורת נגדית לבית המקדש בירושלים. הסיבה האחרת לייחס את תפיסת הממלכה המאוחדת כבר לדוד ושלמה היא העברת הבירה מחברון לירושלים. אם חברון הייתה המקום האידאלי לבירה בממלכת יהודה, מדוע העביר דוד את מרכז שלטונו לירושלים, שבקצה הצפוני של הממלכה? אפשר לראות בכך עדות שדוד לטש עיניים צפונה ורצה לאחד את כל הארץ בשלטון מרכזי אחד. אם כן גם אם לא התקיימה ממלכה מאוחדת הלכה למעשה, הייתה זו כנראה משאלת הלב של שליטי ירושלים הראשונים. על כל פנים מחפירות ח'רבת קיאפה אין לדעת מה היה אופי הארגון הפוליטי בצפון הארץ במאה העשירית לפסה"נ, והדברים צריכים להתבאר מתוצאות החפירות באתרים צפוניים, כמו דן, חצור, מגידו, דור ותל פרעה צפון. 'ביצורי רחבעם': שלהי המאה העשירית לפסה"נ ניתוח מכלולי כלי החרס מעיד בבירור כי שכבה 5 בלכיש ושכבה 3 בתל זית מאוחרות מח'רבת קיאפה, ונראה שיש לתארכן לשלהי המאה העשירית לפסה"נ. 55 בשכבות אלו כבר מופיע בשכיחות גבוהה העיטור הקלסי של תקופת הברזל ב 1, עיטור קערות במירוק יד פרוע, המאורגן בתוך הכלי בדגם גאומטרי. התפתחות כרונולוגית נוספת ניכרת בסוגי הכתב, שכן בתל זית התגלתה כתובת שאותיותיה בסגנון הנקרא פניקי/עברי, 56 ואילו בכתובת מח'רבת קיאפה הכתב כנעני ארכאי. בלכיש ובתל זית, הנמצאים מדרום מערב ומדרום לח'רבת קיאפה, לא נמצאו שכבות יישוב מראשית המאה העשירית לפסה"נ, ולפיכך הם משקפים שלב יישובי מאוחר יותר, שבו ממלכת יהודה התפשטה כלפי דרום ומערב והשתלטה על שטחים בדרום השפלה. המסורת המקראית בדברי הימים ב יא, ה-יב ייחסה לימי רחבעם, כלומר לסוף המאה העשירית לפסה"נ, בניית מערך ביצור שכלל חמש עשרה ערים. מקובל על מרבית חוקרי המקרא שספר דברי הימים נכתב בשלהי התקופה הפרסית או אף מאוחר יותר, ולכן האמינות ההיסטורית של רשימה זו אינה ברורה. כפי שהוזכר לעיל הועלו הצעות שונות לתיארוך הרשימה: ימי רחבעם, חזקיהו ויאשיהו. 57 מבחינה גאוגרפית הרשימה משתלבת יפה בממלכת יהודה במאה העשירית לפסה"נ. יש בה מצד אחד התפשטות לדרום ולמערב בשפלה (איילון, צרעה, עזקה, שוכה, עדולם, גת, מרשה, לכיש) ומצד אחר חיזוק גב ההר והתפשטות לדרום (בית לחם, עיטם, תקוע, חברון, בית צור, זיף 55 קאנג וגרפינקל (לעיל, הערה 43). R.E. Tappy et al., An Abecedary of the Mid-Tenth Century B.C.E. from the Judaean Shephelah, BASOR, 344 56 (2006), pp. 5 46 57 ראו לעיל, הערות 19-17.

Ï appleèù ÛÒÂÈ ואדוריים). מבחינה ארכאולוגית חידוש היישוב של תקופת הברזל בתל לכיש מתאים לפרק זמן זה. יש בתל לכיש ארבע שכבות מימי הבית הראשון. 58 שכבה 2, המאוחרת מכולן, נהרסה בכיבוש הבבלי בשנת 586 לפסה"נ. שכבה 3 נהרסה בסוף המאה השמינית לפסה"נ, בכיבוש האשורי בשנת 701 לפסה"נ. שכבה 4 משקפת כנראה את המחצית השנייה של המאה התשיעית לפסה"נ ואולי את תחילת המאה השמינית לפסה"נ. שכבה 5, שהיא היישוב הקדום ביותר בתקופת הברזל בלכיש, נוסדה כנראה בסוף המאה העשירית לפסה"נ ונמשכה לתוך המחצית הראשונה של המאה התשיעית לפסה"נ. הביצור המרשים של העיר לכיש בימי בית ראשון והארמון הגדול של מלכי יהודה הם בהחלט סממנים של שלטון מרכזי חזק (איור 18). שאלה מרכזית לענייני היא כיצד לתארך את הביצורים ואת בניית הארמון. בארמון נמצאו שלושה שלבי בנייה, והחופרים קבעו באופן סכמטי כי השלב הקדום הוא מימי שכבה 5, השלב השני מימי שכבה 4, והשלב השלישי מימי שכבה 3. כיוון שלא נמצאו במבנה רצפות שעליהן ממצאים, אי אפשר לקשור את שלבי הבנייה של הארמון לבניית העיר. למעשה אין להוציא מכלל אפשרות שכל שלושת שלבי הבנייה של הארמון בוצעו רק בשכבות 4-3, ואולי בשכבה 3 בלבד. התופעה היישובית המשתקפת מרשימת ביצורי רחבעם הולמת יפה את תהליך ההתפשטות של ממלכת יהודה משלושה מרכזי יישוב הנמצאים במרחק יום הליכה זה מזה, למערך יישובי של מרכזים הנמצאים גם במרחק יומיים הליכה ממרכז השלטון הראשי בירושלים. מערך יישובי זה מתאים לפרק הזמן של סוף המאה העשירית לפסה"נ ותחילת המאה התשיעית לפסה"נ, ומשקף שלב ביניים לפני שהתפשטה ממלכת יהודה עד בקעת באר שבע. יש לציין כי שעריים ובית שמש אינן מופיעות Ï ÂÊÁ ± ÂÈ Ó ÈÎÏ ÈÚ apple ÒÙÏ ÈappleÈÓ Á ÊÓ Ë Ó Ï È Â È ÂȈ ÔÈ ÈÒÂ Â Â È 58 ד' אוסישקין, 'לכיש', אחא"ח, עמ' 865-849. ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

μ ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ברשימת ביצורי רחבעם, ואכן ח'רבת קיאפה (שעריים) כבר עמדה הרוסה בעת ביצוע הגל היישובי הנוסף, ואילו בית שמש כבר הייתה מבוצרת. לעומת המסורת המקראית המציגה את רחבעם כמלך שהפסיד את כל מרכז ארץ ישראל וצפונהּ, הרי מבחינה יישובית הוא שביסס והכפיל את שטחה של ממלכת יהודה והפך אותה מתופעה מקומית מצומצמת ליחידה פוליטית השולטת על שטח משמעותי. ייתכן שלשלב זה יש לתארך גם את בניית העיר של תל א נצבה, הנמצאת כחצי יום הליכה מצפון לירושלים. באתר הבחינו בשני שלבי יישוב עיקריים בתקופת הברזל. 59 השלב הקדום והמצומצם כלל עיר מבוצרת בסגנון האופייני ליהודה, בתי המגורים היו צמודים לחומת סוגרים, ובכל בית שולב סוגר כחדר האחורי. 60 תיארוך עיר זו אינו ברור, שכן החפירה נעשתה לפני כשמונים שנה, בשיטות תיעוד ופרסום מיושנות. מכל מקום לאור דגם הבנייה נראה שיש לתארך את העיר בעלת חומת הסוגרים בתל א נצבה למאות התשיעית והשמינית לפסה"נ, ושהיא הייתה עם גבעון חלק מהעורף היישובי הקרוב לירושלים. לא ברור מתי המשיך המערך היישובי ביהודה להתפשט כלפי דרום הר חברון והנגב במחצית הראשונה של המאה התשיעית לפסה"נ, במחצית השנייה של מאה זו או רק בתחילת המאה השמינית לפסה"נ. יש לשים לב שדרום הר חברון והנגב אינם מופיעים ברשימת ביצורי רחבעם. כמו כן לא ברור כיצד יש לתארך את השלבים השונים של שכבה A בתל בית מרסים, שנחשפה בה עיר מבוצרת בדגם האופייני ליהודה, שבתי מגורים בה הגיעו עד חומת סוגרים, ושסוגרים שולבו בה בבתים כחדר אחורי. ויליאם אולברייט, חופר האתר, תיארך את הקמת העיר למאה העשירית לפסה"נ ואת חורבנה לתחילת המאה השישית לפסה"נ. תאריכים אלו התבססו על קשירת המסורת המקראית באופן אינטואיטיווי לשכבות שנחפרו באתר. התיארוך למאה העשירית לפסה"נ נבע מכך שאולברייט קישר את הבנייה לתקופת הממלכה המאוחדת. אבל נראה שהמכלול הקרמי בשכבה A, בשני שלבי קיומה, אופייני למאה השמינית לפסה"נ. 61 כיוון שכלי החרס משקפים את שלב החורבן, קשה לדעת כמה זמן קודם לכן נבנתה העיר. את תיארוך חורבן העיר קשר אולברייט לטביעות החותם של 'אליקם נער יוכן', שלדעתו היו מימי יהויכין מלך יהודה בראשית המאה השישית לפסה"נ. אבל כיום ברור שטביעות אלו הן משלהי המאה השמינית לפסה"נ, ולפיכך העיר מתקופת הברזל בתל בית מרסים נהרסה במסע סנחריב בשנת 701 לפסה"נ ולא התקיימה עד סוף תקופת בית ראשון. 62 מבחינה יישובית יש לציין כי תל בית מרסים נמצא במרחק כחצי יום הליכה מחברון וכחצי יום הליכה מתל שבע. מבחינת שמירה על רצף יישובי סביר שהעיר בתל בית מרסים נבנתה לפני העיר של תל שבע או במקביל לה. לפי T.L. McClellan, Town Planning at Tell en Nasbeh, ZDPV, 100 (1984), pp. 53 69 59 60 שילה (לעיל, הערה ;(35 Social Z. Herzog, Archaeology of the City: Urban Planning in Ancient Israel and Its Implications, Tel-Aviv 1997, pp. 236 249 J.A. Blakely & J.W. Hardin, Southwestern Judah in the Late Eighth Century B.C.E., BASOR, 326 (2002), 61 pp. 11 64 Y. Garfinkel, The Eliakim Na ar Yokan Seal Impressions: Sixty Years of Confusion in Biblical Archaeology 62 Research, BA, 53 (1990), pp. 74 79

Ï appleèù ÛÒÂÈ שעה, עד שהדבר יובהר בחפירות נוספות באתר, נראה כי העיר המתוכננת בתל בית מרסים נבנתה במאה התשיעית לפסה"נ. לא ברור גם מתי נאחז המ נהל של ממלכת יהודה בבקעת באר שבע וייסד עיר מתוכננת היטב בתל שבע ומצודה בערד. אמנם השכבות העליונות בתל שבע נחפרו בהיקף גדול, ונמצא כי הייתה במקום במאה השמינית לפסה"נ עיר מנהל חשובה (שכבה 2), אבל הבנת אופי השכבות הקדומות יותר ותיארוכן בעייתיים, מכמה סיבות: מכלולי כלי החרס ממספר שכבות טרם פורסמו, השכבות הנמוכות נחשפו בבורות בדיקה מצומצמים בלבד, ואין תאריכים רדיומטריים מהאתר. במצב המחקר הנוכחי אי אפשר לקבוע בוודאות מתי נוסדה עיר מנהל מבוצרת בתל שבע אם הדבר היה עוד במאה התשיעית לפסה"נ, במקביל לקיומה של גת פלשתים, או רק בסוף המאה התשיעית ובראשית המאה השמינית, לאחר חורבן המרכז הפלשתי בגת. תיארוך השכבות השונות בתל המצודות בערד גם הוא בעייתי, ונכתב על כך רבות. 63 שכבה,XII שאינה מבוצרת, דומה מבחינת כלי החרס לח'רבת קיאפה ונוסדה כבר במאה העשירית לפסה"נ. לאחר מכן הייתה במקום לטענת החופרים מצודת סוגרים בשכבה.XI כיוון שיותר מ 95 אחוז ממתאר מצודה זו משוחזר, 64 אין לקבל את קיומה של מצודה בשכבה XI בערד, ונראה שהיה זה שלב נוסף ללא ביצור. לא ברור מתי נוסדו בערד המצודות שבשכבות,X VI וייתכן שהן משקפות בנייה רק במאה השמינית והשביעית לפסה"נ. 65 תיארוך השלבים השונים בערד ובתל שבע אולי יתבהר עם פרסום דו"חות חפירה סופיים לשתי חפירות אלו, פרסום המתעכב שלא בצדק כבר יותר מארבעים שנה. אבל כיוון שמדובר בחפירות ישנות, שנעשו בשיטות חפירה מיושנות ולא מוקפדות, סביר שגם הדו"חות הסופיים לא יבהירו נקודות אלו. במצב הנוכחי, כשאין לנו מידע ארכאולוגי או היסטורי על ייסודן של העיר המבוצרת בתל שבע והמצודה בערד, סביר להניח שאתרים אלו, המרוחקים יחסית, הפכו למרכזי שלטון רק לאחר ביסוס השליטה בדרום השפלה, כלומר לאחר הקמת העיר בתל בית מרסים. על פי תאוריית המקומות המרכזיים של קריסטלר חלוקה אידאלית של המרחב הגאוגרפי יוצרת משושים שבמרכז כל אחד מהם מרכז עירוני חשוב, והמרחק בין מרכז למרכז הוא יום הליכה, כ 30 ק"מ. ואכן המרכזים העירוניים החשובים של ממלכת יהודה היו ממוקמים במרחק כיום הליכה זה מזה ויצרו במיקומם הגאוגרפי דגם של משושים. ח'רבת קיאפה, בית שמש ותל שבע היו כל אחת במרכז של משושה, ואילו תל א נצבה ותל בית מרסים היו במרחק כחצי יום הליכה ממרכז משושה (ראו איור 16). ח'רבת קיאפה, תל א נצבה, בית שמש ותל שבע שכנו בקצה הממלכה, וייתכן שנבנו מלכתחילה כערי גבול בעלות אופי צבאי. אם העיר בתל בית מרסים נבנתה לפני העיר בתל שבע, גם היא הייתה Z. Herzog, The Fortress Mound at Tel Arad: An Interim Report, TA, 29 (2002), pp. 1 103; L. Singer-Avitz, 63 Arad: The Iron Age Pottery Assemblages, ibid., pp. 110 214 64 ז' הרצוג, 'תל המצודות בערד', ר' עמירן ואחרים (עורכים), ערד, ירושלים 1997, עמ' 156, איור 19. A Mazar & E. Netzer, On the Israelite Fortress at Arad, BASOR, 263 (1986), pp. 87 91 65 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù בעת הקמתה עיר גבול בעלת אופי צבאי. המסקנה מניתוח זה היא שהאתרים שנתגלה בהם תכנון עיר יהודאית היו בעת הקמתם ערי גבול. המאה השמינית לפסה"נ לקראת סוף המאה התשיעית לפסה"נ נהרסה גת פלשתים, עיר אדירה ששטחה היה כמה מאות דונמים, ונעלמה מעל במת ההיסטוריה. מאורע דרמטי זה הוזכר במקרא פעמיים, בספר מלכים ב, שייחס מסע זה לחזאל מלך דמשק (מלכים ב יב, יח), ובנבואות עמוס (ו, ב). נפילה פתאומית של מרכז כה גדול יצרה בשפלה ריק יישובי ופתחה פתח לפריחה יישובית של ממלכת יהודה מצד אחד ושל העיר הפלשתית עקרון מצד אחר. במאה השמינית לפסה"נ התבססה ממלכת יהודה וארגנה מ נהל מרשים, כפי שמעידים קנקני למלך. אלו נוצרו בבית יוצר אחד, והוטבעו במגוון חותמות ממלכתיים וחותמות של פקידים. 66 בחותמות המלכותיים מוזכרים ארבעה שמות, כנראה שמות ערים: חברון, זיף, שוכה וממשית. מערך מגובש זה התפתח לאורך כ 200 שנה, במאות התשיעית והשמינית לפסה"נ, כפי שמעידים טיפוסי הקנקנים המכונים פרה למלך. אלו קנקנים הדומים לקנקני 'למלך', אך אינם נושאים טביעות חותם. 67 לאחר שבארבע עונות חפירה בח'רבת קיאפה התגלו כ 330 ידיות קנקני אגירה הנושאות טביעת אצבע, אפשר להניח שמ נהל זה החל להתגבש כבר בתחילת המאה העשירית לפסה"נ. 68 מבחינה יישובית סביר שהייתה לנפילת גת השפעה חיובית על עזקה ששכנה כ 10 ק"מ ממזרח לה ושהדבר חיזק את מעמדה כיישוב מרכזי של ממלכת יהודה בשפלה. עזקה הוזכרה במכתב אשורי כאתר חשוב בשפלה בשלהי המאה השמינית לפסה"נ, 69 וכן הוזכרה באחד ממכתבי לכיש 70 ובספר ירמיה (לד, ז) כאתר צבאי בשלהי ימי הבית הראשון. ברור מכך שבשלב מסוים החליפה עזקה את בית שמש כאתר מרכזי בשפלה. הירידה בחשיבות בית שמש ניכרת ביישוב שבשכבה 2 שתוארך למאה השמינית לפסה"נ בהשוואה לשכבה 71 3. עלייה בחשיבות עזקה יכלה להיות הסיבה המרכזית לירידת קרנה של בית שמש, ואין צורך להסביר זאת בנדידת הגבול בין פלשת ליהודה. 72 יש לקוות שחפירות עתידיות בתל עזקה יספקו תיארוך מדויק יותר לתהליכים היישוביים שנסקרו כאן. H. Mommsen, I. Perlman & J. Yellin, The Provenience of the lmlk Jars, IEJ, 34 (1984), pp. 89 113; O. 66 Lipschits, O. Sergi & I. Koch, Royal Judahite Jar Handles: Reconsidering the Chronology of the LMLK Stamp Impressions, TA, 37 (2010), pp. 3 32 I. Shai & A.M. Maeir, Pre-LMKL Jars: A New Class of Iron Age IIA Storage Jars, TA, 30 (2003), pp. 108 123; 67 Jar,S. Gitin, The lmlk Jar-Form Redefined: A New Class of Iron Age II Oval-Shaped Storage מאייר ומירושדג'י (לעיל, הערה 54), עמ' 524-505. 68 קאנג וגרפינקל (לעיל, הערה 42). N. Na aman, Sennacherib s Letter to God on his Campaign to Judah, BASOR, 214 (1974), pp. 25 39 69 70 ב' בגין, כי לא נראה את עזקה: מקורם של מכתבי לכיש, ירושלים תש"ס, עמ' 120-103. 71 בונימוביץ ולדרמן (לעיל, הערות 54). 46, 72 שם.

Ï appleèù ÛÒÂÈ כפי שעקרון וגת משקפות חוסר יציבות יישובי ונוצרה ביניהן תמונת ראי, כשהאחת הייתה חזקה הייתה האחרת ירודה, וההפך, כך היה המערך היישובי במערב יהודה לא יציב, והמרכז בצפון השפלה התחלף בתקופת הבית הראשון: מח'רבת קיאפה לבית שמש ואחר כך לעזקה. לעומת זאת שלושת המרכזים הפלשתיים על חוף הים התיכון: אשדוד, אשקלון ועזה, שמרו על יציבות לאורך מאות שנים. בדומה לכך שמרו על יציבות יישובית המרכזים במזרח יהודה: ירושלים, חברון וערד. הסמיכות היתרה בין גת, עקרון, עזקה, בית שמש וח'רבת קיאפה לא אפשרה לכולן להתפתח למרכזים חשובים במקביל, ובכל פרק זמן היו רק צמד ערים מרכזיות. 73 במאה השמינית לפסה"נ תפקדו גם ערד ותל שבע כמרכזי שלטון ראשיים, במרחק שני ימי הליכה מירושלים, והצטרפו לארבעת המרכזים האחרים: ירושלים, חברון, עזקה ולכיש. בבקעת באר שבע, במיוחד במזרחהּ, התפתחו יישובים חדשים במחצית השנייה של המאה השמינית לפסה"נ, וגל יישובי זה התעצם במאה השביעית לפסה"נ. 74 נראה שהתבססות ממלכת יהודה בשפלה ובדרום הר חברון במאה התשיעית ובמחצית הראשונה של המאה השמינית לפסה"נ הביאה לרוויה בניצול שטחים אלו, ולפיכך עברה אוכלוסייה מאזורים אלה להתיישב במזרח בקעת באר שבע, אזור שהתנאים האקולוגיים בו טובים פחות. בכל אחד מששת מרכזי השלטון של ממלכת יהודה התנהלה פעילות מנהלית ענפה, ובצדה פעילות פולחנית. על המ נהל מעידים קנקני למלך, שנמצאו בעיקר בשפלה, ומבני מחסנים גדולים, שנחשפו בבית שמש, לכיש ותל שבע. על קיומו של מרכז פולחן בכל מרכז ממלכתי אנו למדים ממציאת המקדש בערד והמזבח בתל שבע ומן המסורת המקראית על קברי אבות האומה בחברון ועל המקדש בירושלים. גם בלכיש היה מרכז פולחן, כפי שמעיד הממצא הארכאולוגי והאיקונוגרפי. בחפירות ארכאולוגיות בלכיש נתגלו במבנה 49, המיוחס לשכבה 5, מזבח קרניים וכני פולחן, ובסמוך נמצאה מצבה. 75 בתבליט מארמון סנחריב המתאר את כיבוש שכבה 3 בלכיש נראים חיילים אשורים הנושאים שלל, הכולל כני פולחן גבוהים (איור 19). 76 כל אלו מעידים על השילוב של פולחן ומנהל, כמקובל במזרח הקדום מראשית צמיחת הערים בתרבות השומרית. הביטול של מרכזי פולחן ברחבי הממלכה וריכוז הפולחן בירושלים בלבד היו תופעה מאוחרת יחסית, שיש לתארך כנראה לימי המלך יאשיהו, בשלהי המאה השביעית לפסה"נ. תופעה יישובית נוספת שהתרחשה במאה השמינית לפסה"נ הייתה התרחבות ירושלים באופן חסר פרופורצייה לשאר חלקי הממלכה, כפי שמעידה החומה הרחבה שנחשפה בחפירות נחמן אביגד. ירושלים הייתה בפרק זמן זה עיר ששטחה כ 650 דונם, והעיר הבאה בגודלה הייתה לכיש, ששטחה היה כ 75 דונם בלבד. הוצעו שני הסברים עיקריים להתפתחות מערך יישובי זה של עיר ראשה ביהודה במאה השמינית לפסה"נ. על פי הסבר אחד הייתה זו התפתחות דמוגרפית טבעית והדרגתית, 73 גרפינקל (לעיל, הערה 7). 74 י' טהרני, '"בשירות הוד מלכותו": אליטות מקומיות ו"השלום האשורי" בנגב בסוף תקופת הברזל', ארץ ישראל, כט (תשס"ט), עמ' 191-184. Y. Aharoni, Investigations at Lachish: The Sanctuary and the Residency, Tel-Aviv 1975 75 D. Ussishkin, The Conquest of Lachish by Sennacherib, Tel-Aviv 1982, p. 84 76 ßÓÚ Ú ÔÒÈapple ±

π ÔÂ È Ô ÂÁ ÚÂ È Ó Â È ÎÏÓÓ È Â ÈÈ Í ÚÓ ÂÁ Ù ÚË ±π ÂÈ ÈÎÏ ÈËÈÏ Ó È ÁappleÒ ÔÂÓ ËÈÏ Æ ÂappleÈapple ÌÈÏÈÈÁ ÌÈ apple ÌÈ Âapple ÌÈ Â ÏÁÎ ÔÁÏÂÙ ÈappleÎ ÈÚ ÏÏ Ó Ï È Â È ÂȈ ÔÈ ÈÒÂ Â Â È ועל פי ההסבר האחר הייתה זה התפתחות מהירה עקב קליטת פליטים רבים מממלכת ישראל, שנהרסה סופית בשנת 721 לפסה"נ. 77 מבחינה יישובית עדיף לקבל את ההסבר שהייתה זו התפתחות דמוגרפית טבעית, שכן קשה ליישוב לגדול באופן פתאומי במאות אחוזים ללא תשתית כלכלית ועורף חקלאי מתאימים. מבחינה ארכאולוגית הימצאות החומה הרחבה על גבי מבנים קדומים של תקופת הברזל מעידה כי ירושלים גדלה בכמה שלבים ולא באירוע חד פעמי. כך או כך, ירושלים הפכה במאה השמינית לפסה"נ למטרופולין ששטחו כ 650 דונם, ושבו יותר מ 10,000 איש. היה זה אחד היישובים הגדולים במזרח התיכון בתקופתו. אין ספק שהאווירה האינטימית של ממלכה קטנה ומגובשת הלכה והתפוגגה נוצרו מעמדות, שכבת אוכלוסייה קטנה התעשרה במהירות, ונקלטו השפעות זרות בתחום הדת. נאומי התוכחה של הנביא ישעיה על המוסר הלקוי בירושלים (ישעיה א, כא-כג) מזכירים את נבואות עמוס הנביא, כמאה שנים קודם לכן, על ההידרדרות המוסרית בשומרון, בירת ממלכת ישראל (עמוס ד, א). 77 לדיון באפשרויות השונות ראו: נ' נאמן, 'עלייתה של ירושלים למעמד "העיר הראשה" בממלכת יהודה במאות הח'-הז' לפני סה"נ', ציון, עא (תשנ"ו), עמ' 456-411.