18:16 גולן 19:14 18:12 חיפה 19:18 1291 זמני השבת כניסה יציאה תל-אביב 18:22 19:18 ירושלים 18:01 19:16 באר שבע 18:13 19:18 אילת 18:21 19:16 ראש השנה תש"ע א' בתשרי 19.09.09 השנה העשרים ושש מייסודה של: הסתדרות הפועל המזרחי פותחים פרשה כתיבה ועריכה: מכון 'צומת' מלבושי קולות השופר אחד ומיוחד בלימוד זכות היה ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. לרגל תוקף קדושת היום בחרנו לתת לדברי הסנגוריה שלו לדבר בעד עצמם )בשינויים קלים בלבד(: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'". נבוא לבאר על דרך משל ומליצה למלך בשר ודם שנסע ליער גדול להשתעשע בציד, עד שבא לעומק היער ולא מצא את דרך המלך, הדרך הנכון והישר לשוב לביתו. וראה ביער אנשי כפרים ושאלם על הדרך, ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר, עד שמצא איש חכם ונבון ושאלו על הדרך. אז הבין החכם שהמלך בעצמו שואל אותו, ונזדעזע לאחוריו ושמע תיכף לרצונו ויראהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את דרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה, ויושב אותו על כסא ממלכתו. וימצא האיש ההוא חן בעיני המלך מאד, וינשאהו מכל שרי המלוכה, וילבש את האיש ההוא בגדים יקרים, ואת בגדיו הישנים ציווה להכניס לבית גנזיו. ויהי אחרי ימים רבים חטא אותו האיש למלך, ויקצוף עליו המלך, ויצוו לשריו לחרוץ משפטו. וייצר לאיש מאוד, וייפול לפני המלך ויתחנן לו שקודם שיוציא דבר המשפט ימלא שאלתו בדבר אחד, להלביש אותו בגדיו הראשונים מהו אורכו של שופר תימני 'אסלי'? בעמ' 2 ניהול מסחרי: לפרסום מודעות: 052-4295209 הרב יהושע שפירא ראש ישיבת רמת גן שלבש בשעה שהוליך את המלך מהיער. וייעתר לו המלך לדבר ההוא. ויהי כאשר הלביש אותו את הבגדים ההם זכר המלך את גודל החסד אשר עשה עמו, אשר החזיר אותו לבית המלכות ויושיבהו על כסא ממלכתו, ויכמרו רחמיו עליו וימצא חן וחסד לפניו, והעביר את חטאתו מלפניו והשיבו על כנו. הנה ככל המשל הזה כן אנחנו עמו בית ישראל. שבשעת מתן תורה החזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו, ואנחנו עמו בית ישראל קיבלנו את התורה בשמחה ותענוג גדול עד אשר הקדמנו נעשה לנשמע והמלכנו אותו למלך עלינו, וקיבלנו מצוותיו ותורתו הקדושה. ועתה פשענו מרדנו נגדו, ובראש השנה יראים אנחנו מיום הדין אשר בא במשפט על כל נעלם, ולכל איש ואיש נקצב משפטו כפי מעשיו. לכן אנחנו תוקעים בשופר, ומלבישים עצמנו באותו הלבוש שהיה לנו במתן תורה, שקיבלנו את התורה והמלכנו אותו בשופר, כמו שכתוב "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". והוא כדאי שיזכור לנו זו הזכות, וימחול לנו על כל עוונותינו ופשעינו ויפטרנו מן הדין, ויכתבנו לאלתר לחיים ארוכים וטובים, אמן כן יהי רצון. לקבלת שיחה שבועית בדוא"ל פנה ל: hesderrg@neto.net.il בית יהודי קרוב ללב - לא רק לתרמילאי חו"ל! בעמ' 3
משו"ת בארץ שופר של ראש השנה שאלה: מה הוא השופר שראוי לתקוע בו בראש השנה מלכתחילה ואיזה שופר כשר בדיעבד? תשובה: במשניות בפרק השלישי במסכת ראש השנה מצאנו מחלוקת תנאים: "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר: "במשוך בקרן היובל". שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. בתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים". במקביל מצאנו את דברי ר' אבהו בגמרא )טז,א(: "אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". ראשית יש להבהיר את ההבדל בין "פשוט" ובין "כפוף". בניגוד לאופן הרגיל בו אנו משתמשים במילים, כאן אין "פשוט" במובן ישר, שהרי קרן היעל היא בצורת סהר. לכן יש להבין שפשוט הוא עיקול של הקרן לכיון אחד, ואילו באיל הקרן מקבלת צורה של ספירלה וזה נקרא "כפוף". לאור זה מלכתחילה אין לתקוע בשופרות שיצרני השופרות שינו את צורת הספירלה והם מתעגלים רק לכיוון אחד כצורת האות רי"ש. בביאור היחס בין הדעות במשניות נחלקו הראשונים לשתי שיטות עקריות: שיטת תוספות )כו,ב( היא שישנן ארבע שיטות: א. כל השופרות כשרים חוץ משל פרה. ב. גם שופר של פרה כשר )רבי יוסי(. ג. יעל פשוט. ד. בראש השנה תוקעים בזכרים וביובל ביעלים )רבי יהודה(. להלכה סוברים תוספות שמלכתחילה יש לתקוע השופר הארוך והמסולסל המכונה "שופר תימני" אינו של איל אלא מקרן של אנטילופה אפריקנית הרב ראם הכהן ראש ישיבת עתניאל ורב הישוב בראש השנה באיל כפוף )כדברי רבי אבהו בגמרא( ובדיעבד כל השופרות כשרים. בניגוד לזה הרמב"ן ובית מדרשו מחלקים בין ת"ק ור' יוסי העוסקים בעיקר הדין שכל השופרות כשרים חוץ משל פרה בין כפופין ובין פשוטין, ולכתחילה מצווה בכפופין כהסבר הירושלמי שיכופו ליבם בתפילה. התיאור של היעל עוסק בתקיעה במקדש. ומצווה מן המובחר דוקא באיל. בניגוד לדעות אלו, שבדיעבד מכשירות את כל השופרות חוץ מפרה, הרמב"ם ורס"ג פסקו שקרן האיל מעכבת בדיעבד. וכך כותב הרמב"ם בהלכות שופר )א,א(: "מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה... ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש". שיטת הרמב"ם אינה שיטת רבי יהודה במשנה משום שבהלכות שמיטה ויובל )י,יא( הוא פוסק שאין הבדל בין שופר של יובל ושופר של ראש השנה. לכן, מסתבר הסברו של הרב קאפח זצ"ל שהרמב"ם פסק כר' עקיבא בברייתא )כו,א(: "דתניא, אמר רבי עקיבא: כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא". וכר' לוי בגמרא )שם( שפסק שגם ביובל הלכה כר' עקיבא שרק קרן הכבשים הכפוף כשר. יש לציין כי השופר הארוך והמסולסל המכונה "שופר תימני" אינו של איל אלא מקרן של אנטילופה אפריקנית. לאור זה אין ספק שהתימנים הנוהגים כרמב"ם אסור להם לתקוע בשופר המכונה שופר תימני ויש להם לתקוע בשופר של איל שהוא כפוף. גם לשאר הדעות, לכתחילה אין לתקוע בשופר כזה ויש להעדיף שופר של איל. סיכום לכל הדעות השופר המובחר הינו שופר של איל הכפוף, כלומר כזה שצורתו היא ספירלה. בדיעבד, לרוב הראשונים כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, ולרמב"ם רק שופר של איל כשר וכל השאר פסולים גם בדיעבד. הרב רא"ם הכהן: Reem.hacohen@gmail.com 2
בארבע עיניים קרוב ללב רעות ונעם קרוב )25( מנהלים את 'בית קרוב', בית יהודי למפגש בבאר שבע. רעות גדלה בדולב ולמדה במדרשת 'ראשית' במעון, נעם גדל ברחובות ולמד בישיבת רמת גן. נישאו לפני שנתיים ומחזיקים את הבית מזה כשנה וחצי. פנינה גפן 3 הבתים היהודיים קמו בחו"ל עבור תרמילאים שחיפשו פינה יהודית. מה המטרה בהקמת בית כזה בארץ שכל עניין יהודי נגיש בו? בית משדר חום. עבור הרבה אנשים חילונים, בית כנסת הוא לא מקום כל כך מזמין ואפילו קצת מפחיד ומחייב מדי. אנשים מחפשים מפגש עם חיים יהודיים, דרך הבית יש מפגש עם דעת, תרבות וחוויות ממקום יהודי. יש כאלו שחווים את זה דרך השבת ויש כאלו שזה נוגע בהם דרך שיעור במסילת ישרים. אנחנו פותחים את הבית ומציעים חום, אהבה, קירבה וחברות. יש גם הרבה התעניינות בנושא של זוגיות ממקום אמוני, רוצים לדעת על זוגיות בריאה ומה יש ליהדות לומר על זוגיות. חוץ מחילונים יש הרבה דתלש"ים שמגיעים, ומחפשים את התפילות, שלא דרך בית הכנסת. בכל הארץ אפשר להרגיש את הכמיהה הזאת, אבל המצב בבאר שבע שונה בגלל שיש מאסה של סטודנטים שבאים מן המרכז ללמוד באוניברסיטה ומצויים הרחק מהבית. רוב הסטודנטים באים מאזור המרכז, ובמהלך השהות הארוכה שלהם בעיר הם מחפשים מעגלים חברתיים. הבית מהווה משפחה. אנשים באים לשיעורים, תפילות, חברותות וארוחות שבת, והכל פשוט ונעים, בגובה העיניים. יש משהו חזק ומאוד מרגש בקבלת שבת בשירה וריקודים ובסעודת שבת הגדולות. זה ממש יוצר מפגש חי ונוגע. סעודות ערב שבת נמשכות אל תוך הלילה, אנשים קמים לרקוד וזה מאד מרגש. מלבד שבתות אנחנו עורכים בבית שיעורים, הופעות או סדנאות ששותפה להם מי שעומדת מאחורי הבית - מכון ראשית ממעון. הם יזמו את רעיון הבית והם נותנים בו חלק גדול מהשיעורים. להחזיק בית שעוברים בו 800 איש בחודש פירושו לחיות בבית עם דלת פתוחה, כפשוטו, במשך רוב שעות היממה. לכל זה יש ודאי מחיר לא קל. יש לזה מחיר ואנחנו מודעים אליו. זה בעיקר לחיות קצת פחות רק את החיים האישיים שלנו, של ערבים בשקט ובנחת כזוג, של ארוחות ערב ושבתות לבד. ולפעמים אכן יש רגעים קשים. יחד עם זה, הרווח הוא עצום. אנחנו מרוויחים דברים גדולים לעצמנו ולזוגיות שלנו, המפגשים עם האנשים בונים ומצמיחים, וזה ממלא אותנו. למרות שאנחנו נשואים רק שנתיים, התחושה היא שזה קשר שהוא ארוך הרבה יותר: אנחנו עסוקים כל הזמן בסוגיות ובחשיבה משותפת, זה מביא את הקשר למקומות עמוקים ופותח אותו למקומות שאליהם לא היה מגיע לבד. הבית מצריך אותנו להוציא את עצמנו האישי ממרכז החיים כשהוא נוסע, הוא מתקשר לפני שבת ושר לנו "שאבעס קוידש" בטלפון שלנו - מהחשיבה של מה נח לי ומה טוב לי, ולחשוב יותר מנקודת מבט שכוללת את כל מי שבא ושייך לבית. זה מלמד הסתכלות כללית ורחבה יותר. בבית עם תנועה מגוונת וערה ודאי מתרחשים הרבה מפגשים מעניינים. מה זכור לכם במיוחד? יש תורם מקנדה שתורם חלק מפעילות הבית. הוא מעולם לא ראה את הבית ולא ראה את מה שמתרחש בו, ולאחרונה הוא הגיע לביקור בארץ ועניין אותו לראות מה קורה בבית. הוא ביקש מראש שנביא עשרה סטודנטים שיספרו על התחושות שלהם, וזה היה מפגש מדהים. הם שיתפו אותו בתחושותיהם ביחס למה שהבית מהווה עבורם. השדר שלהם היה אחד - זה בית בשבילי וכמו משפחה ממש. יש הרבה אנשים קבועים שמגיעים לבית, בתוכם יש בחור שמקפיד להגיע כל שבת לבית. הוא התאהב בניגון של "שאבעס קוידש" שאנחנו שרים ורוקדים כל ערב שבת וכשהוא נוסע הוא מתקשר לפני שבת ושר לנו "שאבעס קוידש" בטלפון. משהו מדהים שראינו זה סטודנטים שקיבלו על עצמם לא ללמוד בשבת לימודי חול, לא לקראת מבחנים ולא לעשות עבודות. אחת מנקודות השיא היתה חתונה שנערכה בחצר הבית לפני כמה שבועות - זוג חוזר בתשובה שהיה מגיע לבית החליט לערוך את חתונתו במקום עם משמעות, והם בחרו בבית. מה התחדש לכם על עצמכם דרך הבית והפעילות האינטנסיבית שאתם מייצרים? רעות: למדנו הרבה על עצמנו, ועדיין לומדים. גם בתחילת הדרך וגם היום, אני רואה איך הרבה פעמים יש בי חששות מהמפגש הזה, כשאנחנו יוצאים לאוניברסיטה ומזמינים אנשים לבוא לבית. לכולם יש סטיגמות וחומות, גם לי, ומדהים אותי איך כשאני באה בחיוך ולב פתוח הכל מתמוסס, רואה שאין בפחד הזה שום דבר, שהכל דמיונות שלי כשבעצם הכול בפנים נקי ושמח, ומאוד רוצה מפגש. נועם: גיליתי בעיקר את כח השמחה שלי, הרבה אנרגיות של שמחה. במפגש עם אנשים יש כאלה שבמבט ראשון כבר נראה לך ברור מי הם ומה הם, ואתה רק מתחיל לדבר איתם ומתגלה שם נשמה גדולה. אנחנו רגילים להסתכל בחיצוניות, אך בפנים מתרחשים דברים אחרים ומה שצריך זה לבוא פתוח, לתת אמון, אמון בעצמנו ובאחרים. כל תרומה תתקבל בברכה - www.betkarov.org.il pninakan@gmail.com
חידקל "...רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשיכורה" )מתוך הפטרת ראש-השנה) מצאו את הדמויות הזהות לצללית שנה טובה ובהצלחה! דקלה שגיב 4 2 1 5 4 3 מעשהיה ש נ וי כ ו ון )ב( ת קצ יר: ה ח י ט ש ה ת ק רב י ות ר מ ד י ל פ ריץ י צ א ל ת ר ב ות רע ה. ש ב ת א ח ת ה ת א רח ב פ נ ד ק ב י ח ד ע ם רב ג ד ול, ו ה א ו י רה ט ל ט ל ה א ות ו ו ע ו ר רה א ות ו ל ח ז ר ב ת ש וב ה. ל א ח ר ה ה ב ד ל ה, ה ת פ רץ ה ח י ט א ל ח דר ו ש ל ה רב, ומ ת ו ך י ל ל ה ה ק ו רע ת ל ב ב ות, ה וא ב כ ה ו ה פ צ יר: " ר ב י, ה ו ש יע נ י! רצ ונ י ל ח ז ר ב ת ש וב ה"! ה וא פ רט ל פ נ י ה רב א ת כ ל ה ע ב ר ות ש ע ב ר מ א ז ב וא ו א ל ב ית ה פ ריץ, ו נ ש ב ע כ י לא י ש וב א ל יה ן ע וד. ה ח י ט לא ח ז ר ע וד ל א רמ ון ה פ ריץ. ה וא ק ב ל ב ל ב ש ל ם ל מ ל א א ח רי כ ל ה ו רא ות ה רב. כ ל ה ש ב וע י ה י ה ע ל יו ל ה י ות ב ס ת ר ב ב ית ה כ נ ס ת, ל ה ת פ ל ל, ל ל מ ד, ל ומ ר ת ה ל ים ו ל צ ום. ב ש ב ת י ה י ה ע ל יו ל ח ז ר ל ב ית ו. ה ח י ט מ ל א ב ק פ ד נ ות א ת כ ל א ש ר צ ו ה ע ל יו ה רב. ב ל יל ש ב ת א ח ר ה ת פ ל ה ש ם א ת צ ע ד יו ל ע ב ר ב ית ו. ה וא ד פ ק ע ל ה ד ל ת, ת ח ל ה לא רצ ת ה א ש ת ו ל פ ת ח, ה יא לא ה י ת ה מ ס ג ל ת ל ה א מ ין כ י א כ ן ח ז ר א ל יה ב ע ל ה. ה וא ה ת ח נ ן כ ש ד מ ע ות ח ונ ק ות א ת ג ר ונ ו, כ י ת ר ש ה ל ו ל ה כ נ ס ה ב י ת ה, ול א פ ש ר ל ו ל ק ד ש ע ל ה י י ן, ול ק י ם א ת מ צ ו ת ש ל ש ה ס ע וד ות ש ל ש ב ת. ב ל ב פ וע ם ופ וח ד פ ת ח ה א ת ה ד ל ת. ה ח י ט ש ר " ש ל ום ע ל יכ ם", ק ד ש ו נ ט ל י ד יו ל ס ע וד ה. ד מ ע ות ת וד ה ל ה' י ת ב ר ך ש ע ז ר ל ו ל ח ז ר ב ת ש וב ה, ע מ ד ו ב ע ינ יו. א ף א ש ת ו מ ח ת ה ב ח ש אי א ת ד מ ע ות ה א ש ר ש ז ל ג ו מ ע ינ יה. ע ב רה ת ק ופ ה קצ רה, ה ח י ט ע ש ה ל יל ות כ י מ ים ב ת פ ל ה, א מ י רת ת ה ל ים ו ל מ וד. ת ו ך ה ס כ מ ת א ש ת ו, ול פ י ה ו רא ות ה רב, מ כ ר א ת ב ית ו ו ע ב ר ל ג ור ב ב י ת קט ן ע ל י ד ב ית ה מ רח ץ, ב קצ ה ה ע יר. ה וא ע ב ד כ ל י ום א ך ו רק כ די ל ה וצ יא ע ב ור פ רנ ס ת ב נ י ב ית ו, א ת י ת ר ה ז מ ן ה ק ד י ש את פתרון החידה תוכלו למצוא באתר צומת: www.zomet.org.il הרב יקהת רוזן גרעין 'מרכז נריה' קרית מלאכי ניקוד: ישראל אליצור ל ת ש וב ה ות פ ל ה. א ף א ח ד מ כ ל א נ ש י ה ע יר לא י דע כ י ה ח י ט ה ע ל וב ה ה וא נ ה פ ך ב מ ר וצ ת ה ז מ ן ל א י ש קד ו ש. פ ע ם א ח ת, ב א מ צ ע ה ל י ל ה, ג ל ה ר ב ה ש ל ל מ ב רג כ י א ור י קר ות ב ו קע מ ת ו ך ב ית ו ה רע וע ש ל ה ח י ט. ה וא ה ח ל יט ל ה כ נ ס ב ע צ מ ו ו ל רא ות ב מ ו ע ינ יו מ ה מ ת רח ש ב ב י ת ז ה. ב ה כ נ ס ו ל ב ית ה ח י ט, לא ח ז ו ע ינ יו כ ל ה ת רח ש ות מ י ח דת. ה ב י ת ה י ה ח ש ו ך. ה ח י ט ה דל יק נ ר, וב ה ת פ ע ל ות מ ע ש ה פ נ ה א ל ה רב: "ל ש ם מ ה ה ט ריח כ ב וד ה רב א ת ע צ מ ו ל ב ק רנ י ב ש ע ה כ ה מ א ח רת"? רק ל א ח ר ה פ צ ר ות מ ר ב ות נ ע נ ה ה ח י ט ו ס פ ר א ת ס פ ור ח י יו, ו כ יצ ד ז כ ה ב ל יל ות ה א ח ר ונ ים ל לא פ ח ות מ א ש ר ג ל וי א ל י ה ו ה נ ב יא ז כ ור ל ט וב, א ש ר ב א א ל יו ו ג ל ה ל פ נ יו מ ס וד ות ה ת ו רה! ל רב נ ת ג ל ה א ז כ י כ ל ע וד ח י ה ח י ט ב ע יר, לא י א רע כ ל מ ק רה-מ ו ת ב ק ה ל ה ה י ה ו דית ש ב ל מ ב רג. וב א מ ת ב מ ש ך ש נ ים לא נ פ ט ר א י ש ב ע יר ז ו. י ום א ח ד ש מ ע ה רב כ י נ פ ט ר ש מ ש ב ית ה כ נ ס ת. ה רב ה ת פ ל א מ א ד מ ד וע לא ה ג נ ה ז כ ות ו ש ל ה ח י ט ה צ ד יק ע ל ה נ פ ט ר, ו ל ב ו ה ת מ ל א ח ש ש ות. ה וא כ נ ס מ י ד א ת ח ש וב י ה ע ד ה ש ב ע יר, ו ה וב יל א ות ם א ל ה ב י ת ה רע וע ש ל י ד ב ית ה מ רח ץ. וכ פ י ש נ ח ש ה רב ה ת ב רר ש ה ח י ט ע צ מ ו מ ת ק דם ל כ ן. ב ב וא ם ל ת ו ך ה ב י ת מ צ א ו נ ר ד ול ק, ו ע ל ה א רץ מ נ ח ת ג ופ ת ו ש ל ה ח י ט כ ש ה יא מ כ ס ה ב ס דין. כ ב וד ג ד ול ע ש ו ל ו ב מ ות ו, כ ש ה רב ס פ ר א ת ס פ ור ו ה מ י ח ד. רק א ז רא ו כ ל ם מ ה ג ד ול כ ח ה ש ל ת ש וב ה, א ש ר ב ש ע ה א ח ת וב ה ח ל ט ה א ח ת א פ ש רה ל ו ל א ד ם ל ה פ ך מ ר ש ע ג ד ול ל צ ד יק מ י ח ד ב ד ור ו. )עפ"י הספר חגי ישראל ומועדיו( לתגובות והצעות לסיפורים: yikhat1@smile.net.il
ארץ מולדתי קול שופר בחזית ירושלים סמוך לראש השנה תש"ט קיבלה היחידה של ברוך פקודה דחופה לצאת מיד אל קו החזית בהרי ירושלים ולתפוס עמדות לאורך הרכסים החולשים על באב אל וואד, הוא שער הגיא. היה זה במסגרת המאבק המתמשך על פתיחת עורק התחבורה החיוני כל-כך מן השפלה, שבלעדיו העיר נותרה נצורה, מאבק שכבר גבה קורבנות רבים. חודשים ספורים בלבד קודם לכן נוסד צבא ההגנה לישראל, ומלחמת העצמאות הייתה בעיצומה. לכן עדיין לא התארגנו כראוי שירותי הדת לחיילים, ומפקדת הרבנות הצבאית טרם פעלה. העזרה באה הפעם ממג"ד היחידה דווקא, שאמנם לא היה מקפיד גדול במצוות שבין אדם למקום, אך בכל- זאת הבין את החשיבות של תקיעת השופר בראש השנה. הוא חיפש בעל-תוקע, שגם יהיה לוחם של ממש. ההמלצות שקיבל היפנו אותו לברוך, חייל ירושלמי למופת, שהתגייס למלחמה על אף שהותיר אחריו בעיר אישה צעירה ושני ילדים פעוטים וכן זוג הורים קשישים. חייל אמיץ ומסור היה ברוך וכבר הוכיח את עצמו בקרבות על העיר המנותקת. יחד עם זאת השתדל להקפיד גם בשעת החירום הקשה על קיום המצוות, עד כמה שאפשר. ראשית כל היה על ברוך להשיג בהשאלה שופר כשר, שאז לא היה מצוי כמו בימינו. לאחר התרוצצות בין כמה בתי-כנסת בירושלים המופגזת, הגיע לבית-כנסת ותיק וידוע, שם פגש בגבאי, שהתלהב לעזור וכה ש ח לו: זכות גדולה היא לעזור אישית לך, הנוטר על עירנו, ועוד יותר זכות גדולה היא לסייע לסידור התקיעות ביחידה של צבא ישראל, המגנה עלינו ועל עיר קודשינו. אני מאושר שהקב"ה אינה לידי לעסוק במצווה גדולה זו. מצויים באמתחתנו זאב ולק כמה וכמה שופרות, שנאספו והצטברו במשך שנים מרובות. אתן לך את השופר המובחר שבהם, הוא העתיק שבהם, ובו תקעו לפני מאות שנים גדולי ישראל. ברוך התפעל כל-כך מן השופר המיוחס, שסוף סוף הצליח להשיג, עד כי נטל אותו בחופזה, מבלי לבדוק כלל מה טיב הקולות הבוקעים ממנו. כשחזר למשלט והחל לנסות לתקוע בו גילה לתדהמתו שלא רק קול אין הוא מוציא אלא אפילו לא בת קול אין בוקעת מתוכו. ברוך ידע כיצד לנקות את השופר, אך לא היה לו זמן לכך, כי הכול היו טרודים בהתארגנות ובהתחפרות בעמדות החדשות, אליהם הגיעו זה לא מכבר. רק שעה קלה לפני ליל התקדש ראש השנה התפנה ברוך לטפל ב"מצוות היום", בשופר. הוא ניגש למטבח והטביל אותו במעט מים, שנמצאו שם במשורה... איש מן המתפללים הרבים לא היה שותף לסודו של ברוך אודות השופר העתיק, שספק אם בכלל יצליח להשמיע "תקיעה", "שברים" ו"תרועה". ברוך כבר לבש את הקיטל הצחור על בגדי החאקי הצבאיים והמקומטים, התעטף בטלית המצויצת והחל לומר בהתרגשות "למנצח מזמור לדוד, כל העמים ת קעו...". ב רך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". נטל את השופר בידיו, הצמידו אל פיו והרהר בלבו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לתקוע בשנה הראשונה לתקומת המדינה, לנוכח חיילי צבא ההגנה לישראל. כמו כן התפלל לשלום יושבי ירושלים הנצורה ובכללם הוריו, אשתו וילדיו. או-אז נשף בו בכוונה עצומה וקול התקיעות החל להדהד בעוז בין הרי ירושלים... )עפ"י א"ז תרשיש, "מחניים", ערה"ש תשט"ז( 5 למנוי באנגלית בדוא"ל נא לפנות ל: dan@zomet.org
אישי ישראל חוזה המדינה הראשון "וייעשו כולם אגודה אחת" מנין שאב הרצל את השראתו וחזונו להתיישבות היהודים בארץ ישראל? יש שקושרים זאת אל הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי )שיום פטירתו הוא ד' בתשרי(. אביו של הרצל היה תלמידו, ואף סייע לו בהדפסת ספריו בעיר זמלין שבסרביה, וסבו של הרצל, שמעון אריה לייב היה בעל תוקע בבית הכנסת שלו. באחד מספריו )גורל לה'( פרס הרב אלקלעי משנה ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל, ובכך הקדים את "מדינת היהודים" של הרצל בכ- 50 שנה. אף הוא לא הסתפק בחזון ובחלום, אלא עסק בתוכניות מעשיות: תחיית הלשון העברית, פנייה לסולטן הטורקי ולמעצמות, ארגון היישוב בארץ ואפילו בנק שירכז הון פרטי לפיתוח הקרקעות. ובשדה המעש היה לו יתרון נוסף על הרצל: הוא עלה בעצמו ארצה )עוד בהיותו בן 11( והוסמך בה לרבנות. אלא שבגיל מאוחר יותר )27( נשלח לשמש כרבה של זמלין. בגיל 76 חזר ארצה, הטיף לשיבת ציון והתפלמס על כך עם רבני הישוב הישן. 4 שנים מאוחר יותר, בשנת תרל"ט נפטר ונקבר בהר הזיתים. אף הוא ניסה לגייס את המעצמות האירופיות למען חזונו, ולצורך זה הגיע גם לצרפת, לאנגליה ולגרמניה. הוא תלה תקוות רבות וגם תמך בהקמתה של חברת "כל ישראל חברים" )אליאנס( בצרפת, זו שהקימה את "מקווה ישראל" בארץ. לדעתו, לא ניתן לחדש את היישוב בארץ על סמך תרומות ונדבות, אלא יש להקים מפעלים ומוסדות פיננסיים, למשל: צי של אניות קיטור ומסילות ברזל שמפירותיו תמומן ההתיישבות החדשה. "אם יישוב הארץ יהיה מן נדבות, הוא דבר שאין בו ממש, מפני שאין לו קיום", כתב, "ולכן החברה הקדושה )אגודה שאותה כינה בשם 'כל ישראל חברים לישוב ארץ-ישראל'( עליה ליסד את הארץ בדרך כל הארץ - בדרך סחורה בשטרי-אמונה, בנין בתים וכו'." אמנם הרב אלקלעי לא הצליח לשכנע את הסולטן אורי דסברג מכון 'צומת' התורכי ליישב בארץ ישראל את יהודי שא באץ שבסרביה שסבלו מפוגרום, אבל האם הרצל הצליח יותר במסעי שכנועיו? מדוע אם כן, מוצאים אנו בכל עיר רחוב ראשי על שם הרצל, ואף עיר שלימה על שמו, ואילו רבי יהודה אלקלעי לא זכה אלא לעיר אחת )אור יהודה(, וכמה רחובות פה ושם? אולי היה הרב אלקלעי נאיבי מדי. הוא קרא לראשי קהילות ישראל להתקבץ "באגודה אחת ובעצה אחת לבקש מאת מלכי הארץ... להשיבנו אל נחלת אבותינו... לכונן את בית חיינו". ובדבריו הוא מבקש מהם להשוות את כל ישראל "בכתב ולשון ותורה ומנהג, ולא תהיה תורתנו ועבודת אלקינו מנהג ספרד, אשכנז, פולין ואיטליה, כי אם מנהג ישראל. המה יעשו אותנו לגוי אחד בארץ, ולא יקרא שמנו עוד ספרדים, אשכנזים, צרפתים, פולקים וכדומה, כי אם ישראל יהיה שמנו...". נו! באמת, הרב אלקלעי, איפה אתה חי??!! השופר אינו נזכר במפורש בתורה, אלא ברמז בלבד - "זכרון תרועה" בפר' אמור, ו"יום תרועה" בפר' פינחס. ובכלל, כל היות ראש השנה יום הדין אף הוא אינו מפורש בתורה, אלא בא בתורה שבע"פ בלבד. תקיעת השופר באה להזכיר את העקידה, אולם ע"פ חז"ל אירעה העקידה ביום- כיפור. נמצא שהשופר בראש השנה בא להזכיר את יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא מעין עולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. כל עניינו של עולם הבא אינו מפורש בתורה אלא רמוז בה בלבד, כמו שכל עניינו של הקץ הוא נסתר. לכן גם השופר רק רמוז בתורה, וכן היותו של ראש השנה יום הדין. מטעם זה גם אין תוקעים בראש השנה שחל בשבת )כמו השנה( - כיון שהשבת עצמה היא מעין עולם הבא, ואין צורך להזכיר בה את העולם הבא. ספר חיים פרק ו 6
רפואה והלכה נכתב ונערך ע"י מכון וע"ה רח' עזריאל 19, גבעת שאול, ירושלים טל: 02-6515050 7 כתב: הרב יוסף איתן, מרבני מכון פוע"ה eitan@puah.org.il בחסות קופ"ח מאוחדת
בין קודש לחול הבלי קליטה מתוך 'לא מקשיבים' - אפרים קישון: לפני מספר ימים גיליתי שהבריות אינם מקשיבים. קשה להסביר זאת. ישבתי עם משפחתי הענפה במסעדה ולחמנו בסכינים קהות בסטייק. אחד מבעלי המקום החליק בין השולחנות, ובשביל כל אחד מן הסועדים מצא כמה ביטויים של אדיבות. כאשר הגיע אלינו, גהר מעלי ולחש: - אני מקווה שהכל בסדר, רבותי, איך הסטייק שלנו? - איום, עניתי. - אני שמח לשמוע זאת - קד הבוס קידה קלה אגב חיוך של שביעות רצון ורץ הלאה לשולחן הסמוך... לא מקשיבים. זאת אומרת, מקשיבים אבל קולטים אך ורק מה שהחליטו מראש לקלוט. דו-השיח האזורי הבא הוא דוגמא מאלפת להבלי הקליטה האלה. - מה שלומך? - רע מאוד. - יופי. והמשפחה? - נמאסה עלי. - נו, זה העיקר. תקפצו פעם. לא מקשיבים. לפני שבוע נכנסתי אל המנהל ובקשתי ממנו, כמו כולם, השתתפות מוגברת בהוצאות הרכב שלי, המנהל דפדף קלות בעיתונים אשר לפניו ושאל אותי כלאחר פה: - מה נימוקך? - ביטוח הרכב התייקר הבהרתי - חוץ מזה איתי עובדים הזורעים בדמעה. קצרו ברינה את העומר, מי ייתן לי, ועפתי אל הארץ בה ינץ השקד. - האוצר לא יסכים - השיב המנהל - תן לי לבדוק את העניין. התקשר אלי בחלק השני של מאי... לפני החג דרכנו למישהו בדואר על הרגל. - סליחה, אמרנו, עשינו בכוונה. - על לא דבר, השיב הדרוך, זה קורה. לא מקשיבים לאדם. עצוב מאוד. * * * 'השנה התפילה היתה מרגשת במיוחד', אמר המתפלל, 'מהמקום בו ישבתי, התפילות היו ממש עוצמתיות. הרגשתי התעלות מיוחדת'. 'באמת תהיתי איך השגת את המקום ההוא', תמה חברו, 'אנשים רבים לטשו אליו עיניים'. הרב עמיחי גורדין ר"מ בישיבת 'הר עציון' המתפלל חייך, 'עשיתי קומבינה עם שטיגליץ. הוא ביקש מהגבאים עוד מקום, כאילו בשביל הבן שלו'. * * * ממהדורת החדשות: 'לפני עזיבתה תיפגש הזמרת המפורסמת עם בנימין נתניהו. לאחר מכן תבקר בקבר האר"י'. הזמרת שמשדרת אווירת יצרים נמוכה ובהמית, נסעה לצפת כדי להתעלות רוחנית. * * * "מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפלתו תועבה" )משלי כח( * * * תהום פעורה בין המתפלל שהשיג מקום בקומבינה, לבין הזמרת ההיא. השגת מקום תפילה בתרמית חמורה ואסורה, אך שונה היא עד מאוד מהפצה המונית של יופי. והמשפחה? - נמאסה עלי. אוירה יצרית ופרוצה. עם זאת, בצד ההבדל, מכנה משותף אחד להם. שניהם התמקדו בפנייה שלהם אל הבורא, והתעלמו מדיבורו שלו אליהם. שניהם עסוקים בתחושות הרוחניות שלהם, ולא מקשיבים לבורא. פשוט לא מקשיבים. עצוב מאוד. חווית התפילה נפלאה היא עד מאוד. חווית התפילה בימים נוראים נפלאה היא עוד יותר. תפילה מעין זו יכולה לרומם את האדם לגבהים מפליגים. גבהים רוחניים מרגשים ומפעמים. גבהים היוצקים לחיינו משמעות ותוכן. אבל, אסור לשקוע בשכרון גובה. הגבהים אינם הכול. התפילה מרוממת אותנו, אבל היא רק חצי מהסיפור. אנו בדו-שיח עם הבורא ועלינו גם להקשיב לדבריו. התפילה אינה חזות הכול. בצד הדיבור עלינו ללמוד גם להקשיב. להקשיב לדברי הבורא, להקשיב לחוקיו ולמשפטיו, להקשיב לציוויו ולתורת האמת שנטע בתוכנו, להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד ולקיים. תחושת הרוחניות שיוצרת התפילה היא רק חלק מהתמונה השלמה. בלי הקשבה לדבר הא-ל אין ערך להתרגשות ולהתרוממות הרוח שלנו. * * * "מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפלתו תועבה". לתגובות, הערות והארות: benkodesh@gmail.com 8
חוט של חסידות להבריך את הברכה לשנה כולה בערב ראש השנה נשאלתי ע"י ערבי היכן גרה משפחה פלונית, במקום שבו אני מתגורר. אמרתי לו שאינני יודע. לאחר שביררתי, שאלתי את הערבי: ואתה בכפר שלך אתה מכיר את כולם? אמר לי: "ואלה, אפילו שהכפר שלנו פי- 4 מהכפר שלך 90% אני מכיר את כולם, ויודע אם הם צריכים משהו, אנחנו כולם כמו משפחה". לאחר ששמחתי שאינני חלק מהמשפחה שלו, חשבתי על משפחת הכפר שלנו, ונזכרתי בדברים שכתב רבי שלמה קרליבך ליל ראש השנה: אתם יודעים ידידים יקרים, מה הדבר הראשון שאנחנו עושים בליל ראש השנה, אחרי תפילת מעריב? אנחנו אומרים זה לזה: "לשנה טובה תיכתבו ותחתמו". זה אומר שמעכשיו אני ממש רוצה שהקשר שלי אתך יהיה - שארצה כל הזמן לברך אותך, ושאתה תרצה לברך אותי בחזרה. בליל ראש השנה אנחנו ממש רצים לברך אחד את השני, והברכות האלה הן כל כך עמוקות, כל כך עמוקות... ר' שלמה שוק ר"מ במקד"צ נוקדים כידוע המילה ברכה באה מהפעולה החקלאית ה ב רכה, שמשמעה העתקה והמשכה. ואכן כי כן ה ב רכה היא כל כך עמוקה, אך מה עם הה ב רכה של ה ב רכה, עד לאן היא ממשיכה? האם הה ב רכה של ה ב רכה תגיע השנה מפתח בית הכנסת בליל ראש השנה עד פתח בתיהם של המתברכים, או שמא טקס ברכות ולחיצות ידיים לחוד, ומציאות לחוד? הבעיה איננה טכנית, ואיננה עניין למכתבים. ידיעת כתובתו של האדם היא ידיעת מקומו ומצבו בעולם. דווקא בכפר שהכל נראה מחויך ומלבלב מבחוץ, יישארו אנשים מבפנים, בד' אמותיהם עם עצמם, ללא אותה יד מושטת, שהושטה להם פעם בחיוך מלבלב, בליל ראש השנה. בליל ראש השנה, כשנברך בלחיצת ידיים ננסה בינינו ובין עצמנו לענות על השאלה - היכן הם גרים האנשים שאנחנו תופסים להם את הידיים. נבריך להם את ברכתנו עד למקום ב'עולם' ששם הם נמצאים במשך השנה כולה. לסדנאות, ייעוץ, והנחייה אישית Shok9@walla.co.il 9
הלכה ממקורה מן המקורות עד להלכה למעשה מוסר השכל ממלאכת זריעה במשכן היו צובעים את יריעות המשכן. כדי להפיק את הצבע היה צורך בצמחים מסוימים, ולכן היו זורעים אותם. ומכאן, שאיסור זריעה הוא מן התורה. ואכן מלאכה זו נכללה במשנה ברשימת ל"ט אבות מלאכה. הגמ' )שבת עג,ב( אומרת שלא רק הזורע חייב, אלא אף הנוטע )הכנסת שתיל באדמה(, הזומר )חותך את הענפים כדי שהעץ יגדל טוב יותר(, המרכיב )הכנסת ענף של עץ אחד לגזע של עץ, כדי שיתרכבו יחד( והמבריך )לוקח ענף מתוך עץ, ומכניסו לאדמה, כך שממנו ייצא אילן חדש. לגבי זורע, נוטע מבריך ומרכיב, הדבר ברור יותר, שכן יש כאן ממש הצמחה של דבר חדש. כיצד נכנס לכאן זומר, הרי הוא לא מצמיח משהו חדש? רש"י מבאר, שזריעה, נטיעה, הברכה והרכבה הן אבות, ואילו זמירה היא תולדה. רש"י מבאר, שגם זמירה - לצמוחי אילנא הוא, ולכן נחשבת לתולדה. כלומר: הגדרת מלאכת זורע היא - כל דבר שגורם להצמחת האילן. ישנם דברים נוספים הגורמים להשבחת העץ, והם כלולים בתולדת זורע. למשל, השקיה )רמב"ם, ח,ב( וכן תולדות נוספות: מזבל, קוטם, מפרק, מזרד וכו'. גם דברים המונעים נזק מן העץ, אסורים משום זורע, כגון ניכוש עשבים. וכן דברים המסייעים להשבחת הפרי אסורים משום זורע, למשל: סיכת הפרי בשמן כדי לזרז את בישולו. ישנן שאלות רבות בעניין מלאכת זורע. זורע זו מלאכה מיוחדת. האדם איננו מוציא את הצמח. הוא רק מניח את הזרע באדמה, ולמרות שהצמח יגדל מאליו, ואף יגדל רק לאחר השבת - האדם מתחייב. דבר זה הביא את האחרונים לחקור: מה הדין של אדם שזרע בשבת, אך ההשרשה היתה רק לאחר השבת - האם המחייב הוא נתינת הזרע באדמה או ההשרשה. לא נאריך בנושא זה, רק נוסיף נקודה אחת רעיונית: הגמרא )תענית ד,א( אומרת: "ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט - נבט. כלומר, הזרע באדמה, כיוון שהתחיל לנבוט הוא מצליח להתרומם עוד ועוד. כך ביחס ללימוד תורה: כאשר מצליחים להתחיל ולהבין, להתחיל וללמוד, ההמשך כבר טבעי יותר. הזרע באדמה מתאפיין גם בכך שאנו עושים פעולה קטנה, והקב"ה הרב יוסף צבי רימון רבה של אלון שבות דרום ור"מ ישיבת 'הר עציון' בצורה טבעית, יוצר ממנו יצירה גדולה. זריעה, למרות קטנותה, נחשבת כאחת מל"ט מלאכות, ללמדנו: זריעה זו יצירה! גם אם הדברים הקטנים, הראשוניים, נראים פשוטים ואולי לא כל כך מרשימים, הרי ששם מוקד היצירה. שם מתברר, שאנו יכולים להגיע להרבה מעבר למה שנראה בצורה טבעית. פעולת הזריעה, קטנה יחסית לתוצאת הצמיחה הנובעת ממנו. מי שיודע להתחיל מן היסודות, יודע לזרוע יסודות של תורה, יסודות של מידות, יסודות של חסד, יסודות של אהבה, סופו לראות צמיחה, סופו לקצור פירות טובים ומשמעותיים. תפקידנו, לא לחשוש, להאמין בזריעה, להאמין בכוחות שהקב"ה נתן לנו, לזרוע וליצור, אף דברים שנראים במבט ראשון גדולים בהרבה מהכוחות הטבעיים שלנו. האם מותר להשליך גלעינים על אדמה? ברור שאסור לזרוע בשבת, וכאמור זהו איסור תורה. אולם, מה הדין כאשר אדם איננו מתכוון כלל לזריעה, והוא זורק גלעינים או זרעים אל הגינה. האם הדבר מותר? בעל היראים )רעד( כותב: "ומזקנים אתבונן שיזהר האדם שלא להשליך זרעים בחצר במקום ירידת גשמים שסופן לצמוח". אם כך, למרות שהאדם איננו מתכוון לזריעה הרי שיש בכך איסור, כי "סופן לצמוח". אם הקרקע רטובה, הרי שיש בכך חשש לאיסור תורה. אם הקרקע יבשה, אך עומדים להשקותה או שייתכן שירד גשם, הרי שעדיין יש לאסור )לפחות מדרבנן - עיין בשביתת השבת, הזורע, באר רחובות ס"ק ג(. וכך אכן פסק השו"ע )שלו,ד( שהוסיף: שבמקום דריסת רגלי אדם, מותר, שאין סופו לצמוח. השו"ע מוסיף, שאם מסתבר שהזרעים לא ייקלטו הרי שמותר לזרקם )כי אז אין זה "פסיק רישא", ודבר שאינו מתכוון מותר(. ולכן אם הקרקע קשה, והימים ימי קיץ שבהם אין גשמים וכדומה, אין איסור מצד הלכות שבת בהשלכת הגלעינים הללו. לסיכום אסור להשליך זרעים או גלעינים על אדמה, אלא אם כן, הקרקע קשה ואין גשמים ומסתבר שלא יצמחו. 10
הליכות עולם ראש השנה שחל בשבת א. השנה חל ראש השנה בשבת ולפיכך אין תוקעין בשופר אלא ביום ראשון בלבד. ב. אומרים "קבלת שבת" ואחר כך אומרים את הפיוט "אחות קטנה". מתחילים ב"לכו נרננה" או ב"מזמור לדוד", אבל אין אומרים "במה מדליקין". בתפילה אומרים "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה". טעה ולא סיים את הברכה יחזור ויתקן, ואם כבר ברך אינו חוזר. ג. הש"ץ אומר בברכת מעין שבע - "המלך הקדוש". טעה ואמר "האל הקדוש", ולא סיים את הברכה - חוזר ל"המלך הקדוש" וממשיך על מפסקי הראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א רשם: הרב שמואל זעפרני הסדר. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", חוזר לתחילת הברכה. ד. עושים תשליך ביום ראשון גם אם חל בשבת. אך יש להזהר שלא לטלטל סידור או חפצים אחרים מחוץ לעירוב. ואם אין עירוב - יאמרו פסוקי התשליך בעל פה או יעשו אותו על גיגית מים בחצר ביהכנ"ס. כך גם מנהג האשכנזים בירושלים. בשאר הארץ נוהגים האשכנזים לאומרה ביום טוב שני כשיו"ט ראשון חל בשבת. ה. בליל ראש השנה השני, שחל במוצאי שבת, מוסיפים בתפילה "ותודיענו" שעניינו להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יו"ט המותר במקצת מלאכות של אוכל נפש. 11
נקודת מבט רמזי שופר וחצוצרות "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' " )תהלים צח,ו( "היום הרת עולם"; עת היא לדברים העומדים ברומו של עולם, ולא עת לשליפות-עט ולמאמר פובליציסטי הדן בתחתיתו של עולם המעשה. נעזוב איפוא את האקטואליה הרווחת במדורנו, ונעפיל מעט לשמי רום, לתרועת השופר והחצוצרות לפני המלך ה'. חז"ל לימדונו כי שונה תקיעת שופר במקדש מבגבולין )=בשאר מושבות ישראל(. כך סיכם הרמב"ם )הל' שופר א,ב( את דברי המשנה והגמרא: "במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין. השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד". חצוצרות - מלכות לפי דרכנו למדנו כי החצוצרות הן 'כלי מלכות' )"לפני המלך"(, והן הולמות חצרות מלכים ומופעים ממלכתיים, עד היום הזה. ה'ממלכתיות' הגלומה בחצוצרות מתקשרת גם למצות התרועה בחצוצרות בעת מלחמה, שבה מריעין בחצוצרות גם מחוץ למקדש: "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם )במדבר י,ט(. מלחמות ישראל לעולם הן 'ממלכתיות' וכלל-ישראליות, והן מעין 'כלי נשק' כנגד "הצר הצורר אתכם". ועל דרך האסוציאציה אוסיף כי קולט אני מבעד למילים "הצר הצורר" את ה...חצוצרה. יתר על כן, מצינו בחז"ל דעה כי תרועת חצוצרות המלחמה יעודה למלחמת גוג ומגוג בלבד, מלחמת הגאולה אשר בעקבותיה תתגשם תפילתנו בראש השנה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". כך דרשו בספרי )במדבר עו(: "על הצר הצורר אתכם - במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה? ת"ל 'ונושעתם מאויביכם'. צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם )זכריה יד ג(. ומהו אומר? 'והיה ה' למלך על כל הארץ'". ובעמדנו בסוגיית אחרית הימים אוסיף כי אלמלי היתה נתונה רשות 'לדרוש מפי עצמו' הייתי קם ודורש לאמר: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" )ישעיה כז,יג(; 'איזהו שופר גדול? הוי אומר אלו החצוצרות'. לכשתמצי, גם הרומאים מחריבי המקדש ידעו סוד זה. לפיכך הבליטו בקשת טיטוס ברומי את תבליט הגליית החצוצרות בצד נלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם הרב ישראל רוזן ראש מכון 'צומת' מנורת המקדש... מי מעולה - חצוצרות או שופר? ועוד עמנו דברים בסוגית השופר מול החצוצרות. בעולמה של החסידות נזקקו לשאלת ערכי השופר והחצוצרות תוך התבוננות במ ט ריה, בחומר ממנו הם קרוצים. זו לשונו של אחד מעמקני החסידות, בעל ה'שם משמואל' )ראש השנה תרעג(: "ענין תקיעת שופר הוא להמשיך )=להשפיע( הארה אלקית ל)עולמות( תחתונים... ע"כ המצוה לתקוע בשופר מבעל חי, והוא להמשיך קדושה אף לנפש הבהמית. אבל במקדש, היתה המשכת קדושה עוד יותר )גדולה, גבוהה( אפי' לדוממים, צריכין גם חצוצרות הנעשות מדומם, להמשיך קדושה והארה אלקית אפי' לדוממים בכלל, ולנפש הדוממת שבאדם בפרט". מבט מעמיק זה מרומם את מעלת החצוצרות על פני השופר, שכן הן עשויות מחומר ירוד יותר, מעולם הדומם, המתכתי, הקר - בניגוד לשופר שמקורו בבעל חי, נושם ובועט. בכוחו של המקדש לרומם, להאיר ולהעלות גם את החומר הגולמי, הדומם, הירוד. ומתורתו של הכהן הגדול, הראי"ה קוק, למדנו היבט נוסף. בעיניו השופר מייצג את העולם הטבעי, הבראשיתי, מעשה אלקים. כנגדו החצוצרות הן 'טכניות', מעובדות, מעשה ידי אדם. כך כתב במאמרו )השופר והחצוצרות, מאמרי הראיה א'(: "משתוקקים אנחנו לשמוע עם השופר את קולן של החצוצרות... כשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה... ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית. היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי. אמנם היהדות הטכנית מובעת בתקיעת החצוצרות, כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנתו הטכנית". "השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו, הטבעית והטכנית... ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ד', ונלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם... ונזכור כי )=במקדש( השופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר". אנחנו, במכון 'צומת', משתדלים לתקוע בחצוצרות הטכניות, ולהוכיח כי ניתן לעבוד את ה' גם "עם חוקי הטכניקה". אעפי"כ, אנו משננים לעצמנו כי העיקר הוא השופר, העולם הטבעי כברייתו - "היום הרת עולם"! )נכתב במוצ"ש כי תבוא( 12