קיצור שולחן ערוך סימן קכח

תמליל

1 הלכה יומית הלכות שבת ומועד הלכות ברכות ונטילת ידיים עיון ת פילה - ביאור תפילת שמונה עשר ה מושגים ביהד ות - בנושא תפילה ובית כנסת "נמשלה התורה למים מה מים יורדים טיפין טיפין עד שנעשים נחלים כך האדם לומד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כנחל נובע" )עפ"י שיר השירים רבה( שם וכיתה: 1

2 כל הזכויות שמורות למחבר תשרי תשע"ה מותר לצלם או להעתיק חלקים שלא למטרות מסחר ליקט וערך בס"ד מיכאל סטבון להערות ולהארות ניתן לפנות בדוא"ל לימוד ההלכה מחוברת זו יהא מוקדש לעילוי נשמת אבי מורי מרדכי ריימונד בן אמה סאלמה אמי מורתי ג'ילברט בת מסודי ואחותי יעל דבורה מלכה בת ג'ילברט תנצב"ה 2

3 הלכה יומית חודש תשרי - אלול הלכות תפילה וימים נוראים חודש אלול - 'חודש הרחמים והסליחות': לאחר מתן תורה במעמד הר סיני, נצטווה משה לעלות על ההר ולשהות שם 04 יום ו- 04 לילה, כדי ללמוד מפי ה' את כל פרטי מצוות התורה, על מנת ללמדם לבני ישראל. משה ירד מן ההר בי"ז בתמוז - וראה את העם סוגד לעגל הזהב. מרוב כעסו ותדהמתו שבר משה את הלוחות שהיו בידיו. בראש חודש אלול נצטווה משה בפעם השנייה, לעלות להר סיני כדי לקבל את הלוחות הברית השניים. גם הפעם שהה משה בהר 04 יום ו- 04 לילה, והוא ירד בעשרה בתשרי, הוא יום הכיפורים. ואז: "ויאמר ה': סלחתי כדבריך" )במדבר, יד( מאז ועד היום, הונצחו 04 הימים האלו, שבין ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, כימים של רחמים וסליחות, ועת רצון לפני ה' לקבלת תפילות ישראל ולמחילה על עוונותיהם. ואף שבכל השנה, הקדוש ברוך הוא מקבל תשובה מן השבים אליו בלב שלם, מכל מקום, ימים אלו, מובחרים יותר ומיוחדים יותר לתשובה מאחר והם ימי רחמים וימי רצון. בימים הבאים נעסוק במנהגי החודש העיקריים. מנהגי חודש אלול:.1.2 א. ב. אמירת סליחות: למנהג הספרדים: מתחילים לומר 'סליחות', החל מתחילת ראש חודש אלול )מליל יום ב' של ראש חודש(. למנהג האשכנזים: מתחילים לומר סליחות, החל מיום הראשון, בשבוע הקודם לראש השנה. אין אומרים סליחות בשבת, ובראש השנה. סליחות יש לומר במניין, אך אם אין מניין עדיין יש ערך לאמירת הסליחות, אלא שיחיד האומר סליחות אינו רשאי לומר "שלש עשרה מדות" )="ה' ה' א-ל רחום וחנון"(, ואת הבקשות שהן בשפה הארמית )כגון 'מחי ומסי' / 'מרן די בשמיא' וכו'.( קטעים אלו יש לומר רק במניין. תקיעת שופר: "א אם ם יש הנוהגים לתקוע בשופר בחודש אלול. לפי מנהג זה, מתחילים לתקוע בשופר, החל מהיום השני של ראש חודש, ותוקעים בכל יום לאחר תפלת שחרית: 'תקיעה' 'שברים' 'תרועה' 'תקיעה'. בערב ראש השנה - לא תוקעים בשופר לאחר תפילת שחרית, תקיעות רשות )של המנהג( כדי להבדיל בין לתקיעות החובה בראש השנה )שחובת התקיעה מהתורה(. תקיעות השופר בחודש אלול נועדו לעורר את הלבבות מן הקיפאון, האדישות, האטימות והציניות של כל ימות השנה, לזעזע את העם ולעורר אותו לתשובה לקראת "הימים הנוראים". כך טבעו של השופר לעורר ולהחריד, כפי שנאמר בספר עמוס )ג, ו(: י ח ר ד ו?" ו ע ם לא א ב ע יר ש ופ ר י ת ק ע 3

4 ג. "לדוד ה' אורי וישעי": אתמול למדנו על מנהגי חודש אלול. היום נמשיך בנושא זה ונלמד על: למנהג האשכנזים - מוסיפים בימים אלו )מיום ב' דראש חדש אלול עד שמיני עצרת(, לאחר התפלה בבוקר ובערב את מזמור כז' בספר תהילים: ב ס כ ה..." י צ פ נ נ י... כ כי י ו י ש ע י א ור י ה' ד ו ד "ל מנהג זה הוא על פי המדרש שדורש על הפסוק: א ור יי"- הכוונה לראש השנה בו אנו מקווים כי ה' יאיר פניו אלינו. ה' ד ו ד "ל ע יי"- זהו יום הכיפורים, שבו אנו תולים ציפייה לישועת ה'. " " י ש ב ס כ ה" - רמז לחג סוכות. י צ פ נ נ י " כ כי י קיימים מנהגים נוספים בחודש אלול: יש הנוהגים לסיים בחודש אלול קריאת ספר תהילים, יש הנוהגים בחודש זה לבדוק את המזוזות שבבית, וכל אחת תנהג לפי מנהגה. "ו "ותשובה, ותפילה וצדקה..." בעיקר בשלשה דברים צריכים להזדרז ולעסוק בחודש אלול, והם "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את תשובה, תפילה וצדקה שנאמר: רוע הגזירה". בימים הקרובים נלמד רעיונות קצרים על נושאים אלו..3.4 'ת שובה' א. חזרה בתשובה מורכבת ממעשים ממשיים, המבטאים את השינויים הבאים בעקבותיה. בחזרה בתשובה יש 3 שלבים עיקריים: א. הכרת החטא )להכיר בכך שנהגתי שלא כהלכה, ולהבין מהם הגורמים שהביאו אותי לכך( ב. חרטה ווידוי )להביע חרטה, להצטער שנכשלתי בחטא ולהתוודות על כך( ג. קבלה לעתיד )להחליט שבעתיד אנהג אחרת(. כאמור, חודש אלול הוא עת רצון של הקב"ה, לקבל תשובה על החטאים שעשה האדם בכל השנה. על האדם לחזור בתשובה לא רק על חטאים שעשה במתכוון )=במזיד(, אלא גם על חטאים שעשה בטעות ומחוסר ידע )=בשוגג(. ב. הרעיון הבסיסי של התשובה הוא רצונו של האדם להשתפר. כל אדם לפי רמתו המוסרית. חזרה בתשובה, אינה מתייחסת רק לאדם שהוא עבריין או פושע, אלא לכל אדם באשר הוא אדם, לצדיק או לרשע, שכן כל אדם יש לו במה להשתפר. נשאלת השאלה: איך יכולה תשובה לכפר על חטא, ולהעביר את רוע הגזירה? הרי את הנעשה אין להשיב! ומה תועיל התשובה? חז"ל עסקו בשאלה הזו, והסבירו שאמנם מבחינה הגיונית, משפטית ומוסרית אין חטא בלי עונש. אלא שהיכולת למחוק את העבר ולחזור בתשובה - היא חסד ומתנה שנתן הקב"ה לבני האדם. עד כדי כך שה' מתייחס אל האדם החוזר בתשובה, כאל 'אדם' חדש )אמנם הגוף הוא אותו גוף, אך הנפש כעת אחרת לחלוטין(. ג. התשובה מאפשרת לחוטא לפתוח "דף חדש" בחייו לא רק כלפי הקב"ה, אלא גם כלפי החברה. יש הלכה שחשוב לזכור: אסור להזכיר לחוטא, אשר חזר בתשובה, את מעשיו הקודמים. ידוע לנו שבימינו יש עבריינים, שריצו את עונשם בבית הסוהר במשך תקופה מסוימת, וכאשר הן רוצים לחזור למוטב, הם לא פעם נתקלים בסביבה עו ינת, אשר אינה מקבלת אותם, והדבר מחזיר אותם אל זרועות הפשע. כמה חשוב הוא הרעיון שאסור להזכיר לחוטא את עברו! לא פחות חשוב לזכור, שהלכה זו שייכת לכל אדם, גם לתלמידה בכיתה או בבית ספר, שהחליטה יום אחד, בלי הרבה הסברים, לשנות משהו ב 'התנהגות הדתית ' שלה ולהקפיד יותר על הלכה מסוימת. לא פעם דווקא החברות הטובות, מתחילות להעיר, לצחוק ולעקוץ... ואז שואלות: "מה קרה? מה פתאום הצביעות הזו? הרי אתמול עשית בדיוק להפך, אז למה היום את פתאום מקפידה?...", במקרים אלו כדאי שנזכור את ההלכה שלמדנו - שאסור להזכיר לאדם את עברו, ולזכור גם את העובדה - שחזרה בתשובה, מתחילה לרוב, דווקא בשינוי לטובה בפרטים הקטנים. 0

5 'תפ ילה'.5 בתורה נאמר: התפילה = עבודה שבלב א. נ פ ש כ םם"...". וב כ ל ל ב ב כ ם ב כ ל ול ע ב ד ו ם א ל קיכ ה' אה ב ה א את ת ""ל חז"ל מפרשים את הפסוק ואומרים: "איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה!". התפילה היא עבודה של ממש. עבודה שבלב וברגש. זאת אחת מהסיבות לקושי, שחלק מאתנו מרגישות לפעמים במהלך התפילה. התפילה היא חלק יסודי בעבודת ה', עבודת ה' דרך הרגש, וביטוי לקשר קבוע ויומיומי בין האדם לבין בורא עולם. ראש. כובד מתוך אלא להתפלל עומדין במשנה )ברכות, ה', א( כתוב: "אין למקום". לבם שיכונו אתת כדי ומתפללים אחת שעה שוהים היו הראשונים חסידים שעה זו נועדה לנקות את הראש מהמחשבות הטורדות. משמעות הדבר שיש להתחיל להתפלל מתוך יישוב הדעת ולא מתוך חיפזון וחוסר ריכוז. לא לחינם נאמר: "לפני התפילה- אני מתפלל שבשעת התפילה אתפלל". )ר' חיים מצנז( היחס בנינו לבין הקב"ה ב. עלינו לזכור כי הקב"ה אינו חייב לנו דבר. אנו מתפללים ומבקשים ומתחננים להקב"ה שיענה לבקשותינו וייטיב עמנו, אך בשום פנים ואופן לא דורשים. אדם המתפלל ובטוח שה' יענה לבקשותיו מייד בתום התפילה, טועה טעות חמורה העלולה להובילו למשבר אמוני. חז"ל )ברכות לב:( מלמדים אותנו: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: "קווה אל ה' )=תפילה ראשונה( חזק ויאמץ ליבך, וקווה אל ה' )=תפילה שנייה(" ". הקב"ה מקשיב לכל תפילה, מילה, אות, דמעה ואנחה של האדם אך לפעמים יש צורך ביותר מתפילה אחת. הרבה פעמים זה תהליך ארוך. לפעמים יש צורך בבקשה ארוכה ומתמשכת. אם אדם לא נענה, כנראה שאותו תהליך רוחני שהיה צריך לעבור, עוד לא מ וצה. לא צריך להיכנס לייאוש, אלא רק לחזור ולקוות אל ה' ושוב להתפלל. חשוב שנזכור: התפילה שלנו לא נועדה לשנות את החלטותיו של הקב"ה, דבר זה אינו אפשרי משום שאין שום שינוי בריבונו של עולם. מטרת התפילה היא לשנות אותנו, להעלות אותנו למדרגות בהן לא היינו לפני התפילה..6 5

6 ג. סכנת השיגרה אחת הסכנות של האדם היא השיגרה. גם בחזרה על אותה תפילה, ים אחרי יום, קיימת אותה סכנה שהתפילה תהפך להיות לטורח ולעוד 'מטלה' שאני חייבת לעשות..7 חז"ל מזהירים אותנו: "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים!". יש שלושה פירושים למושג 'תפילת קבע': א. "כל שתפילתו דומה עליו כמשא". ב. "כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים". ג. "כל שאינו יכול לחדש בה דבר". אחת הדרכים להפוך את התפילה לקשר חי עם בורא עולם, ולא לסתם קריאת משפטים מתוך הספר )או כפי שחז"ל מכנים תפילה כזו: "ובלבד שלא יהיה כקורא באיגרת"(, היא "לחדש בה דבר", דהיינו, להוסיף בקשה אישית בתפילה שמונה עשרה בחלק מן הברכות. ד. בקשות אישיות בתפילה ב. ג. כדי לשלב בקשות אישיות יש להקפיד על 3 כללים: א. על הבקשה האישית, להיות דומה לתוכן הברכה שאותה אני מברכת. ]בברכת 'אתה חונן' ניתן לבקש על הצלחה במבחן. בברכת "רפאינו" על רפואה של אדם קרוב, או על האנשים שנפגעו בפיגועים וכדומ'[. את הבקשה יש לומר לפני סיומה של הברכה. ]את הבקשה יש לשלב לפני המילה "כי" החותמת את הברכה )לדוגמא: 'כי מוחל וסלח אתה' / 'כי גואל חזק אתה' / כי א-ל רופא נאמן ורחמן אתה' / כי לישועתך קיווינו כל היום' וכו'( או מייד לפני אמירת, "ברוך אתה ה'.." )הרוצה בתשובה / מברך השנים / מקבץ נדחי עמו ישראל וכדומ'([ את הבקשות האישיות ניתן לשלב רק בתוך הברכות מברכת "אתה חונן" עד ברכת "שמע קולינו". יש לציין שבברכת 'שמע קולינו' ניתן לשלב ולהוסיף בקשות אישיות בכל תחום שהוא. מי שמתפללת בבית כנסת בציבור וחוששת שאם תוסיף בקשות, תפספס 'קדושה', תוסיף את הבקשות ב'אלוקי נצור' ולא ב'שומע תפלה', על מנת שתוכל לענות ל'קדושה'. ה. כוונה בתפילה.8 את חשיבותה של הכוונה בתפילה מדגיש המאמר נודע: "תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה". התפילה, שהיא הדיבור הישיר שבין האדם לבוראו, מאבדת את תוכנה הפנימי כאשר היא נהפכת להיות קריאת מילים בלבד ללא הבנתם ומשמעותם. הכוונה בתפילה אינה רק צורך נפשי עבור המתפלל, אלא גם דרישה הלכתית מחייבת. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך: "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות... ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש". מילות התפילה שאנו אומרים )תפילת שמונה עשרה( חוברו על ידי חז"ל, אנשי הכנסת הגדולה, אנשים גדולים וענקים בקדושה וביראת שמים. הם חיברו עבורנו נוסח כל כך מדויק ומכוון שיש לו כוח לפעול ולהשפיע בעולמות העליונים, אפילו בעצם אמירת המילים גם ללא כוונה. כמובן שהכוונה מוסיפה, אך זכרי שיש השפעה עצומה אפילו לעצם אמירת המילים. 6

7 ו. דרגות שונות לכוונה בתפילה בתפילה יש דרגות שונות לכוונה: א. הדרגה הראשונית היא להבין את מה שאני אומר. יש מי שיבין כל מילה ומילה, ויש מי שיבין את התוכן הכללי של הפיסקה שאותה התפלל. כל אדם בהתאם לדרגתו. ב. קריאה מתוך הזדהות. זהו מצב בו המתפלל מזדהה עם התפילות שהוא מתפלל. המילים בסידור אינם זרות לו והם מהוות ביטוי פנימי לתחושות ולחוויות שהוא חש. ג. יש סוג נוסף של כוונות בתפילה והן הכוונות של תורת הסוד והנסתר. כוונות של תורת הקבלה. כוונות מסוג זה כתובות ומסומנות לעתים בסידורים רגילים )בעיקר בסידורים במנהג הספרדים(. כוונתן לפרש כוונות מעמיקות יותר של מילות התפילה. דרך זו של כוונות בתפילה היא דרכן של יחידים. והלוואי וכל כוונותינו בתפילה יהיו 'רק' בהבנת פירושי המילים תוך הזדהות עימן ז. נוסחי התפילה על כל איש ואשה, להתפלל מתוך סידור, לפי הנוסח והמנהג שבבית. אין לעבור לנוסח אחר. יש להתפלל בנוסח שלי, גם כשהחזנית בכיתה מתפללת בנוסח שונה מהנוסח שלי. דין זה נוהג גם כשמתפללים בבית כנסת במניין. את תפילת שמונה עשרה כל אחת צריכה לומר לפי הנוסח שלה. רק את 'הקדושה' הנאמרת בציבור )"נקדישך ונעריצך..."( אומרים בנוסח שכל הציבור אומר, גם אם נוסח זה, שונה מהנוסח שלי. ארבעת הנוסחים המרכזיים בנוסח סידור התפילה הם: א. נוסח אשכנז ב. נוסח ס פ ר ד ג. נוסח עדות המזרח )=ע"מ( ד. נוסח תימן. יש לשים לב ולא לטעות: נוסח ס פ ר ד = הוא הנוסח לנוהגים מנהג האשכנזים. ]מנהג החסידים עפ"י האר"י[ ונוסח עדות מזרח = הוא הנוסח לנוהגים מנהג הספרדים. ולא כפי שיש החושבים בטעות שנוסח ס פרד הוא הנוסח לנוהגים כמנהג הספרדים... עיקר ההבדל בין הנוסחים בא לידי ביטוי בתפילות החגים )שלוש רגלים, וימים נוראים(. אך גם בימי חול, קיימים לא מעט הבדלים. ההבדל העיקרי מתבטא בשינויי מילים, הוספת פיוטים, נוסח הקדיש והקדושה, נוסח התחנון )'נפילת אפים'(, נוסח "ברכת השנים" בתפילת שמונה עשרה )אצל עדות המזרח, יש שני נוסחים שונים לקיץ ולחורף( ועוד. 7

8 כוחה של תפילת ציבור ח. לעיתים נשמעת הטענה: "קשה לי להתרכז בתפילה כשכולם מסביבי )בבית כנסת או בכתה(. אם כבר, אני מצליחה להתפלל הרבה יותר טוב, זה דווקא כשאני לבד עם עצמי ואין אף אחד מסביב ". הרמב"ם, מתייחס לטענה זו ואומר, שקיים הבדל אדיר בין 'תפילת יחיד' ל'תפילת ציבור'. וכך הוא כותב : "תפילת ציבור נשמעת תמיד. ואפילו אם היו בהם חוטאים, אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. לפיכך, צריך האדם לשתף את עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד, כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור." )רמב"ם, הלכות תפילה(. התפילה אינה רק תפילה פרטית עלי בלבד. לא בכדי מנוסחת התפילה בלשון רבים. )"רפאינו" )ולא 'רפאני'(, "סלח לנו" )ולא 'סלח לי'( "שמע קולינו" )ולא 'קולי'((, כל זה בא כדי לומר לאדם, שעליו לצאת מתוך המסגרות הפרטיות שלו, ולהדגיש לו שהוא חלק מציבור שלם. חלק מעם ישראל. משל: אדם שהמתפלל אך ורק בעד עצמו, דומה לאדם, שבשעת סכנה לעיר בה הוא חי, ובשעה שכל תושבי העיר מתקנים ומבצרים ביחד את חומות העיר, הוא מסתפק אך ורק בתיקון וב יצ ור ביתו הפרטי שלו. עלינו לזכור ש: "היחיד ביחס לציבור, הוא כאיבר יחיד בתוך מכלול שלם של איברי הגוף כולו." המקור לחיוב נשים בתפילה: ט. נאמר במשנה במסכת ברכות )דף כ.(: "נשים... פטורין... מן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון". השאלה היא: האם חובת התפילה לנשים היא מדאורייתא או מדרבנן? בשאלה יסודית זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן: שיטת הרמב"ם וכך מנהג הנשים בעדות המזרח: התפילה היא מצוות עשה מהתורה שנאמר: "ועבדתם את ה' אלוקיכם". מכיוון שאדם רשאי להתפלל כל היום כולו, לכן נשים חייבות בתפילה ואין זו מצוות עשה שהזמן גרמא )שהנשים פטורות ממנה(. המשמעות ההלכתית: )מעובד עפ"י הכוזרי, ג'( עדות המזרח - חייבות מדאורייתא בתפילה אחת ביום שחרית / מנחה. נשים הנוהגות כמנהג אשה המעוניינת, רשאית להתפלל ג' תפילות ביום. וכל מי שעושה כן 'תבוא עליה הברכה' שיטת הרמב"ן וכן מנהג הנשים הנוהגות מנהג אשכנז: רק בשעת צרה - חיוב התפילה הוא מהתורה. אבל תפילה בזמנים קבועים מקורו בתקנת חכמים. לכן התפילה היא מצות עשה מדרבנן. והיא כן נחשבת כמצוות עשה מדרבנן שהזמן גרמא. כך פסק המשנה ברורה )ופוסקי אשכנז אחרים( ולכן בנות אשכנז: אף על פי שהתפילה מצוות עשה מדרבנן שהזמן גרמא שהנשים פטורות ממנה, אף על פי כן חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה, "הואיל והתפילה היא בקשת רחמים, וגם נשים נצרכות לזה". )שו"ע או"ח קו,ב'( המשמעות ההלכתית: נשים הנוהגות כמנהג אשכנז, חייבות מדרבנן בשתי תפילות החובה: שחרית ומנחה. 8

9 קטעי התפילה העיקריים של תפילת נשים: י..13 א. ב. ג. ד. ה. ו. ברכות השחר. ]מברכת 'אלוקי נשמה' וכו' ושאר הברכות שעל הסדר, עד 'הגומל חסדים..'[. ברכות התורה. ]היינו ברכות 'לעסוק בדברי תורה', ו'הערב נא...', וברכת 'אשר בחר בנו..'[. ]רק לפי מנהג האשכנזים: יש גם חיוב לומר פסוקי דזימרא ]מ'ברוך שאמר' עד 'ישתבח'[ [. קריאת שמע. ]בעיקר יש לקרוא בכוונה את הפסוק הראשון 'לקבל עול מלכות שמים'[. אמת ויציב. תפילת שמונה עשרה. מי שרוצה להחמיר על עצמה ולומר: ברכות קריאת שמע. ]'ברכת יוצר אור', 'ברכת אהבת עולם'[. פסוקי דזימרא[ ]או למנהג הספרדים להחמיר ולומר רשאית לעשות כן ותברך רגיל על ברכות אלו. ]כך ההלכה לאשכנזים )הרמ"א(, ולספרדים )הרב חיים דוד הלוי, והרב בן ציון אבא שאול([. יש לציין שבת הנוהגת בביתה כפסקי הרב עובדיה יוסף: את כל הברכות הבאות עליה לברך בלי הזכרת שם ה': ברוך שאמר, ישתבח, ברכת יוצר אור, ברכת אהבת עולם, ברכת אמת ויציב. ותאמר: "ברוך מלך מהולל בתשבחות" וכן "ברוך אתה מלך העולם, האל האב הרחמן וכו'". הטעם לכך: מפני שפסוקי דזימרא וקריאת שמע, הם מצוות עשה שהזמן גרמא ולפי דעה זו, לא מברכים על מצוות כאלו. נשים פטורות מלברך על מצוות. יא..א תפילה קצרה ]אמא לילדים קטנים, העסוקה בטיפול בילדיה[ הלכות אין ספק שלכתחילה, אשה המסוגלת למצוא אפילו מספר דקות כדי להתפלל שחרית ו/או מנחה, חובה עליה להקפיד על כך, ויש לד בר השלכות חיוביות ביותר על אווירת הבית וחינוך הילדים. אך אם אין ברשותה אפילו זמן מועט, חייבת לכל הפחות באמירת תפילה קצרה שיש בה: ג. והודאה. שבח. ב. בקשה. א. דוגמאות לתפילות קצרות שיש בהם שבח, בקשה ותפילה: א. ברכות השחר עם ה"יהי רצון" שלאחריהן. ב. ברכות התורה ]שגם בהם יש: שבח "אשר קידשנו... לעסוק בדברי תורה" בקשה - "והערב נא... וכו' " והודאה - "ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל " [. כאמור לדעת רוב פוסקי ההלכה, נשים חייבות בתפילת שמונה עשרה בשחרית ו/או מנחה,.14 בין בחול ובין בשבת ויום טוב. זאת בנוסף לחיוב אמירת שאר חלקי התפילה כפי שנפרט בהלכות הבאות: לגבי תפילת ערבית: תפילת ערבית - לכל השיטות נחשבת לתפילת רשות. ואע"פ שנתקבלה בכל ישראל כחובה, נשים לא קיבלוה חובה זו על עצמן. ולכן להלכה נשים אינן חייבות בתפילת ערבית. בימים האחרונים למדנו רעיונות והלכות כלליות ביחס לתפילה. ממחר נתחיל אי"ה, ללמוד נקודות מרכזיות על מצוות הצדקה. 9

10 'צדקה'.15 המקור של מצוות צדקה: א. המצווה לתת צדקה לעניים, היא מצווה מפורשת בתורה )דברים טו(: ה א ב י ון: מ אח י ך י ד ך ת ק פ ץ א את ת ו ל א ל ב ב ך ת אמ ץ א את ת... לא א אח י ך מ אח ד א ב י ון ב ך י ה י ה "כ כי י י ח ס ר ל ו ו". א ש ר מ ח ס ר ו... ד די י י ד ך ל ו ו ת פ ת ח א את ת פ ת ח כ כי י אח י ך י מ ו ך י במקום אחר כותבת התורה )ויקרא כה(: "ו כ ומ ט ה... ו ה ח ז ק ת ב ו ו ע מ ך י ד ו ע מ ך". ו ח י אח י ך אח י ך מפסוקים אלו, אנו למדים גם שיש לתת את הצדקה לעני לפי מה שחסר לו - "דיי ד י ח ס ר ל ו"" ו : אם הוא רעב יש להאכילו, אם חסר לו בגד יש להלבישו וכדומ'. א ש ר מ ח ס ר ו.16 "ואל יעלה על לב האדם לומר: איך אחסר ממוני ליתנו לעניים? כי יש לו לדעת שאין הממון שלו, אלא פקדון ]שנתן לו ה'[ לעשות בו רצון המפקיד..." ]עפ"י קיצשו"ע[. בימים הקרובים נלמד על חשיבות המצווה, ועל הדרכים לקיימה. חשיבות המצווה: ב. א. מעלתה של מצוות הצדקה גדולה מאוד. אחת הדוגמאות לכך נמצאת בתורה המספרת, שהקב"ה משבח את אברהם אבינו, על כך שחינך את בניו לקיום מצוות זו: "כ י י ד ע ת יו ל מ ע ן א ש ר י צ ו ה א ת ב נ יו ו א ת ב ית ו אח ר יו ו ש מ ר ו ד ר ך ה' ל ע ש ות צ ד ק ה...". )בראשית יח, יט(. ב. מעלות רבות יש לצדקה, וברכות רבות חלות על אדם המקפיד לקיים מצווה זו: "לעולם אין אדם מ ע נ י ]=נהפך לעני[ מן הצדקה ולא היזק מתגלגל על ידה ]=אדם שמקפיד על קיום נתינת צדקה לא יינזק מכך[... כל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו... הצדקה דוחה את הגזירות קשות, וברעב תציל ממוות". )שו"ע, יו"ד, רמז(. עם זאת יש לזכור שאין לתת צדקה יותר מ- 04% מהרווח שלי יותר מ- 24 לצדקה[, כדי שנותן הצדקה, לא יגיע בעצמו למצב של נזקקות ועוני. "אל יבזבז אדם יותר מן החומש כדי שלא יצטרך הוא אחר כך ]כגון אדם שהרויח 144 שקל, אין לו לתת לבריות". [ קיצור שולחן ערוך, לד, ד[ מי חייב במצווה זו? ג..17 כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, חייב במצות הצדקה. להלכה נפסק )שו"ע יו"ד רמח, א( שאפילו אדם עני שמתפרנס מן הצדקה, חייב לתת אפילו פרוטה קטנה ממה שהרוויח, לעני אחר הזקוק לכך. להבדיל, גם תלמידה )אפילו שאינה עובדת ואין לה הכנסה כספית( מחויבת לתת צדקה. ]זאת מתוך הנחה שיש לאותה תלמידה "דמי כיס" אותן היא מקבלת מהוריה. מהם עליה להפריש לצדקה סכום קטן. אפילו 4.54 אג' בלבד...[.... זהובים לאלף עניים" "אלף להלכה, עדיף לחלק אלף זהובים לאלף עניים מאשר לחלק את כל האלף זהובים לעני אחד. ]הרמב"ם )פירוש המשנה אבות ג, טו'( השו"ע )יו"ד סי' רנז, ט'([.. מוטב להתרגל ולתת צדקה כל יום ויום, אפילו סכום קטן, מאשר לא לתת כלל, ולתת באופן חד פעמי סכום גבוהה. נתינת צדקה באופן קבוע, בכל יום, משרישה בנו את מידת 'החסד'. 14

11 )1.18 למעלה מזזו": בצדקה זוו מעלות ישש ד. "שמונה בהלכה מציינים הפוסקים )רמב"ם ושולחן ערוך יו"ד, רמט( 8 דרגות שונות בקיום מצוות צדקה. הדרגה הטובה ביותר היא קיום המצווה בדרך הראשונה המוזכרת. והדרך הפחותה ביותר, היא הדרגה השמינית. בימים הקרובים נלמד אותם. הדרגה הגבוהה ביותר של מצווה זו: לעזור לאדם לפני שהוא יתמוטט לגמרי ונהפך לעני גמור. העזרה יכולה להיות בצורה של הלוואה, או למצוא לאדם מקום עבודה בו יוכל להתפרנס בכבוד, ועל ידי כך הוא לא יזדקק לבריות. על כך נאמר בתורה: " ו ה ח ז ק ת ב ו" )במדבר כה, החזק בו שלא יפול, כלומר סייע לו כדי שלא יהפך לעני גמור. וכך לשון ההלכה: לה( = "מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה - המחזיק ביד ישראל המך )=העני( ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר: והחזקת בו" )במדבר כה, לה(. )2 מחר נלמד על דרגות נוספות בצדקה. "מתן בסתר": "מתן בסתר" - היא הדרגה השנייה בצדקה: ולא ידע המקבל למי ננתן, "שלא ידע הנותן - ממי לקח" היתרון בכך הוא שהמקבל לא יודע מי נתן לו ואינו מתבייש בכך. )רמב"ם(. כיום אנו יוצאים ידי חובת "מתן בסתר" בנתינת צדקה לקופות צדקה ובהתרמות לארגונים שונים. רצוי לברר לפני שתורמים 'במתן בסתר', שאכן הארגון אליו אנו תורמים - הוא ארגון מוכר, או שהאחראי על קופת הצדקה הוא אדם אמין..19 "... ולא יתן אדם לקופה של צדקה, אלא אם כן יודע שהממונה עליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה". ]לשון השו"ע[. בנוסף לכך, יש עניין שאדם הנותן צדקה, יעשה זאת "בסתר" דהיינו: ללא פרסום והתפארות ממעשהו. בהלכה נאמר שמי שמתפאר בצדקה שעשה, עלול להפסיד את שכרו. )רמ"א, יו"ד רמט, יג(. אלא אם כן, המטרה של הפרסום היתה כדי שאחרים יתעוררו ויתרמו גם. מחר נלמד על דרגות נוספות בצדקה. חז"ל מספרים על רבנים גדולים שהיו הולכים בסתר ומניחים כסף ליד דלתות האנשים העניים. דרגה זו, היא הדרגה השלישית במצוות הצדקה: " שיודע הנותן למי נותן, ולא ידע העני ממי לוקח". כאמור, עדיף לתת צדקה באופן של "מתן בסתר" ]בו שני הצדדים לא יודעים זה על זה[. אך במקום בו אין אפשרות לתת "מתן בסתר", מי שנוהג כך נוהג כשורה. דרגה נמוכה יותר בקיום צדקה, מהדרגה הקודמת, היא: "שיודע העני ממי נוטל, ולא ידע הנותן למי נותן". חז"ל מספרים על מספר חכמים, שהיו "צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם, ובאים העניים ונוטלין, כדי שלא יהיה להם בושה." )3 )

12 בימים האחרונים, למדנו על הדרגות השונות שיש במצוות הצדקה. היום נלמד על הדרגה 'הנמוכה' ביותר. פחות מזה ]=מהדרגה הקודמת[: לתת לעני צדקה ביד, עוד לפני שהוא פונה אלי ומבקש. 5( פחות מזה: אם לא הקדמתי את העני, אלא הוא הקדים אותי וביקש שאעזור לו, עלי לתת לו 6( כראוי. פחות מזה: שנותן לו פחות מהראוי, בסבר פנים יפות. ]כגון במקרה שאדם עשיר נותן מטבע קטן 7( לעני...[ פחות מזה: שיתן לו בעצב. ועל כך נאמר שמי שנותן צדקה בפנים זועפות ורעות, 8( שבו אנו נותנים. האופן הפסיד את הזכות בקיום המצווה. חשוב לזכור שלא פחות חשוב מעצם נתינת הצדקה לעני, היא כשנותנים צדקה לאדם עני, חשוב לפעמים גם לא לשכוח, פשוט לחייך... כדאי ואם רצינו לתת צדקה ואין לנו כסף בארנק, אפשר לפעמים גם להתנצל עם מאור פנים. לדעת שגם חיוך ומאור פנים לאדם עני נחשבים לחלק ממצוות צדקה. וגם על כך יש שכר רב. ברכות, בשש מתברך לעני - פרוטה הנותן "כלל ה. צדקה - מתברך בי""אאי בדברים - והמפייסו בשעת התפילה: טוב לתת צדקה קודם התפילה שנאמר: "א נ י ב צ ד ק א ח ז ה פ נ י ך" )תהילים, יז(. ברכות." )בבא בתרא ט:( ויש הנוהגים לתת צדקה בשעת התפילה עצמה, כאשר מגיעים למילים: "ואתה מושל בכל". המופיעות בפסוקי דזימרא בקטע של "ויברך דוד". ]מנהג האר"י[. נוהגים אז לתת שלוש 'פרוטות'. ]=סכום של פרוטה היום הוא כשלוש אגורות. ומכאן ששלוש פרוטות עולות לסך של 04 אגורות של ימינו. עם זאת יש לזכור שלרוב, לא ניתן לצאת ידי חובת צדקה בנתינת 14 אג' בלבד...[ נראה, שבימים כאלו של תחילת שנה חדשה, טוב נעשה אם נקבל על עצמנו להנהיג שבכל כתה תהיה אחת התלמידות אחראית על קופת צדקה כיתתית. הקופה תעבור בין תלמידות הכיתה בסמוך לתפילה. כשיצטבר סכום מסויים, יוחלט בכיתה לאיזו מטרה יועבר הכסף ]משפחות מעוטי יכולת, ילדים חולי סרטן וכדומ'[. יש לציין שעם כל הטרחה והאחריות שיש בלהיות אחראית על קופת צדקה, חז"ל מלמדים ששכרם של גבאי צדקה, גדול יותר משכרו של התורם עצמו. על גבאית הצדקה לזכור, שאין לתבוע ולדרוש ממשהי שמסרבת לשלם או המשלמת סכום נמוך מאוד, לשלם יותר מיכולתה. הכלל שאמור להנחות אותנו הוא: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים"..23 "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה": ו. בימים האחרונים, למדנו על מצוות "צדקה". ראינו את מעלותיה הרבות של מצווה זו ואת הדרכים לקיימה. עם זאת, חז"ל )סוכה מט:( מלמדים אותנו ש: "בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: א. ב. ג. שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו. ידי חיוך וכדומ'[ וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים. צדקה - לעניים וגמילות חסדים בין לחיים ובין למתים". צדקה לחיים כמו "עשרת ימי תשובה" לקבל על עצמנו להתחזק יותר אין במצוות שבין אדם לחברו, בגמילות חסדים ובעזרה לזולת. ]בין בגופו = כגון: על ממחר נתחיל אי"ה, ללמוד בהרחבה על תפילות הימים הנוראים. 12

13 ה ל כ ו ת ו ת פ י ל ו ת ר א ש ה ש נ ה המקור בתורה ל"ראש השנה": ישנם חגים שהתורה קבעה אותם, ויש חגים שחכמינו קבעו אותם. החגים הנזכרים בתורה הם: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות. החגים שחז"ל קבעו הם: פורים וחנוכה. המקור בתורה ל"ראש השנה" נמצא פעמיים: א. פעם בחומש במדבר )כט,א'(: "ובחודש השביעי* באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם". ב. ופעם נוספת בחומש ויקרא )כג, כד(: "בחודש השביעי* באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זיכרון תרועה". ]*הערה: 'החודש השביעי' = חודש תשרי. כי מניין החודשים מתחיל בא' ניסן[ אם נשים לב, אין התורה קוראת ליום הזה בשם "ראש השנה" אלא "יום תרועה". אם כן מניין בא השם "ראש השנה"? על כך נלמד בהלכה הבאה ייחודו של ראש השנה ב- א' בתשרי: ייחודו של יום זה מוסבר במשנה )שם, א, ב(: "בארבעה פרקים העולם נידון: [ = פירוש: בארבעה זמנים בשנה, העולם נידון למשפט ע"י בורא עולם[... ובראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו )=לפני הקב"ה( כבני מרון". פירוש הביטוי "כבני מרון" = כמו כבשים. דהיינו כמו שרועה צאן מעביר את כל כבשיו לפניו וסופר את כבשיו אחד לאחד, כך להבדיל, הקב"ה מעביר לפניו בראש השנה כל אדם ואדם, ודן אותו על פי מעשיו. במשנה זו לא מופיע התאריך: אחד בתשרי, אלא המשנה משתמשת בביטוי "ראש השנה", כדי לציין שהוא יום הדין לכל באי עולם. זהו יום דין לא רק לאדם הפרטי, אלא כפי שאנו אומרים בתפילה: "ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע". גם גורל המדינות נקבע ביום הזה. ראש השנה: יום דין / יום חג? ראש השנה הוא מחד גיסא יום של כובד ראש המלווה בתחושת חרדה מפני הדין. לכן למרות שבכל חג אנו אומרים בתפילה את ה"הלל", שהוא שיר הלל לה', בראש השנה אין אומרים 'הלל'. כי אמרו חז"ל: "האם אפשר שמלך העולם יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?". מכיוון שזהו יום, אשר קובע את גורל האנושות כולה, לכן איננו יכולים לומר "הלל" בפה מלא. אך מאידך גיסא ראש השנה הוא גם יום חג. יום של תקווה ושמחה. וכך אומרים חז"ל: "בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים... ]=פירוש: בדרך כלל, אדם שעומד לפני משפט אצל שופט בשר ודם, מלא בפחד וחרדה האם יצא חייב או זכאי[. אבל ישראל ]בראש השנה[ אינם כן, אלא לובשים בגדים לבנים, אוכלים ושותים ושמחין,.26 לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם ניסים ומ ט ה את דינם לכף זכות...". מכאן גם תשובה לשאלה ששאלנו: מדוע א' בתשרי הפך לראש השנה הכל כך בולט ומשמעותי מבין כולם? מכיוון שזהו יום הדין, הרי שזהו יום, אשר מסיים תקופה מסוימת, ופותח תקופה חדשה בחיינו. טבעי הדבר שמכיוון שזהו יום הדין, הוא מביא כל אדם להחלטה לפתוח מעתה "דף חדש" ותקופה חדשה. )ירושלמי( 13

14 "התרת נדרים".27 עלינו להיזהר מאוד במשך כל השנה, לא להבטיח )ובטח שלא להישבע( גם אם אנו משוכנעים בצדקת דברינו. התורה רואה בחומרה רבה, אדם שהבטיח משהו ולא קיים. לכן אמר שלמה המלך, ת ש ל ם" )קהלת ה, ד(. ו ל א מ ש ת ד ור ת ד ר - א ש ר לא א החכם מכל אדם: "ט וב כדי שלא נכנס ליום הדין כשיש לנו נדרים והבטחות שלא קיימו, לכן בבוקרו של ערב ראש השנה, "התרת נדרים". לאחר תפילת שחרית, נוהגים לערוך מול האדם המעוניין להתיר נדריו, יש להושיב שלושה מתפללים הנחשבים כהרכב סמלי של בית דין. מולם עומד האדם ומבקש מהם )לפי הנוסח הכתוב במחזורים( להתיר את נדריו, שנדר במשך השנה. נשים לא נהגו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, והן סומכות על התרת הנדרים הנעשית ב"כל נדרי". מי שרוצה להחמיר תבקש מאביה )או אם היא נשואה מבעלה( שבשעה שיתיר את נדריו יוסיף שהוא שליח להתיר גם את נדרי ב יתו )או אשתו(. מנהג 'הסימנים' בערב ראש השנה.28 בסעודת ערב ראש השנה, לאחר 'הקידוש' על היין, נוהגים לעשות 'סימנים' לשנה טובה. נוהגים לאכול דברים מתוקים, ולהימנע מאכילת דברים חמוצים או מרים בראש השנה. לאחר הקידוש נוטלים ידיים לסעודה, בוצעים את החלות )"לחם משנ ה"( כמו בכל שבת, ולאחר מכן טובלים את פרוסת הלחם של ברכת 'המוציא' בדבש )ולא במלח כמו כל שבת(. ]יש הנוהגים להמשיך ולטבול בדבש )ולא במלח( את הלחם של ברכת המוציא, עד אחרי שמחת תורה[. אחר כך טובלים קצת תפוח בדבש ומברכים עליו "בורא פרי העץ" ולאחר האכילה אומרים: וכו'. "יהי רצון, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" בקהילות ישראל ישנם מנהגים שונים הקשורים ב'סימנים' ובסמלים המתלווים למאכלים, כל אחת תנהג לפי מנהגה ולפי הסדר המופיע במחזורי התפילה. "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" )דברים טז, יד(. אחת המצוות המייחדות את תורת ישראל בכלל ואת מועדי ישראל בפרט היא החובה לדאוג לנזקק. כלל גדול זה בעולמה של יהדות קובע שגם בעת השמחה הגדולה ביותר, צריך אדם מישראל לזכור את האחר ולהושיט לו יד. הדברים מבוארים בכל עוצמתם בדברי הרמב"ם )הלכות יו"ט ו, יח(: כשאדם בחג אוכל ושותה, הוא חייב להאכיל גם את העניים ושאר הנזקקים. ו"מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו... ושמחה כזו קלון היא להם...". 10

15 קריאת התורה בתפילות שחרית של ראש השנה:.29 לפי המסורת שבידינו, בראש השנה נפקדו מעקרותן: שרה, רחל וחנה. קריאת התורה ביום ראשון של ראש השנה לקוחה מספר בראשית )פרק כא'(, ואכן המתאר את פרשת הולדת יצחק ואת ספקנותה של שרה להבטחת ה', כי אכן תפקד מעקרותה. קריאת התורה של היום השני בראש השנה הנה המשכו של קטע היום הקודם. היא לקוחה מספר בראשית )פרק כב'( ועיקרה סיפור עקידת יצחק. קריאה זו נבחרה בעיקר על מנת להזכיר לנו, השומעים, את זכות האבות: אברהם, יצחק ומידת מסירות הנפש על דבר ה' שאפיינה את שניהם. ביום הראשון לקוחה מספר שמואל )פרק א'( והיא מתארת כיצד חנה, אמו של שמואל ההפטרה הנביא, נפקדה לאחר עקרות בת שנים ולאחר בקשות אין ספור מה' שיפתח את רחמה ויעניק לה פרי בטן. חנה זכתה להיות לא רק א ם שמואל הנביא, חנה היא גם א ם התפילה. מתפילתה למדו חז"ל כיצד להתפלל ומהי תפילה. את תפילת העמידה אנו מקיימים בכל יום בלחש, בלי השמעת קול על יסוד י ש מ ע". ו ק ול ה לא א נ ע ות ש פ ת י ה ל ב ה ר רק ק מ ד ב ר ת ע על ל ה יא נ ה מה שכתוב אצל חנה: "ו ח ביום השני לקוחה מספר ירמיה )פרק לא'(: זהו פרק נחמה, חלק מנבואות הגאולה של ההפטרה ישראל ובמרכזו "תפילת רחל", שנפקדה גם היא בראש השנה, והקב"ה אף זיכה אותה ל ג ב ול ם". ב נ ים ו ש ב ו... מ ד מ ע ה ו ע ינ י ך מ ב כ י ק ול ך נ ע י בהבטחת עולמים: "מ תקיעת שופר: עיקר ייחודו של ראש השנה כיום דין בא לידי ביטוי במצוות תקיעת שופר. בתורה יש שתי הגדרות לראש השנה: א. ב. כג(. " וב ח ד ש ה ש ב יע י ב א ח ד ל ח ד ש... י ום ת ר וע ה י ה י ה ל כ ם" )במדבר כט(. "ב ח ד ש ה ש ב יע י ב א ח ד ל ח ד ש י ה י ה ל כ ם ש ב ת ון ז כ ר ון ת ר וע ה" )ויקרא.31 חז"ל פירשו שההגדרות הללו עוסקות בחול ובשבת. באחד מימי החול ]כמו השנה[ הרי שראש השנה הוא: "י ום ת ר וע ה". כשחל ראש השנה בשבת ]כמו בשנה שעברה[ שאז אין תוקעים בשופר ]מחשש שמא יצטרכו אך כשחל ראש השנה לטלטלו ארבע אמות ברשות הרבים( הרי יום זה הופך מ"י ום ת ר וע ה" ל"ז כ ר ון ת ר וע ה" בלבד. שופר בראש השנה? מה הטעם לתלתקיעת ישנם מספר טעמים ובניהם: א. ב. ממליכים את הקב"ה למלך על כל הארץ. תקיעת השופר מציינת שביום זה אנו כמו שהיה נהוג להכתיר מלך בשר ודם בתקיעת שופר. תקיעת השופר מטרתה לעורר זכויות אבות על מנת שישמשו לנו מליצי יושר ויגנו עלינו בדין. השופ ר נקשר לסיפור עקידת יצחק. הקב"ה זימן לאברהם איל, שמילא את מקומו של "תק עו לפנ י בקרן של אי ל, כדי שאזכו ר יצחק, על גבי המזבח. וכך אמרו חז"ל: בן אברהם ויעלה זיכרונכם לפניי". עקידת יצחק לכם התקיעה בשופר מזכירה לנו את מעמד הר סיני, כאשר הכריז העם למרגלות ההר פה אחד: "נעשה ונשמע!". מעמד הר סיני היה מלווה ב"ק ול ה ש ופ ר ה ול ך ו ח ז ק מ א ד" )שמות יט(. בעצם השמעת קול השופר נכרתה ברית מחודשת ין עם ישראל והקב"ה, נותן התורה. מחר נמשיך בנושא זה. 15

16 אתמול למדנו על משמעות השופר. היום נמשיך בנושא זה. כשהתוקע בשופר מברך לפני התקיעה את הברכות, על הקהל להקשיב לברכות היטב ואחר כל ברכה לענות בכוונה אמן. יש לזכור: א. מלבד 'אמן' אסור לענות )בשעת הברכה( אפילו "ברוך הוא וברוך שמו". ב. מכאן ועד לאחר כל התקיעות שבחזרת הש"ץ, אסור להפסיק בדיבור וצריך לשמוע כל תקיעה מתחילתה ועד סופה. מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה, אעפ"כ רוב ג. על אף שתקיעת שופר היא הנשים קיבלו מצווה זו עליהן, ולכן ראוי לנשים להשתדל ולשמוע בראש השנה תקיעת שופר..31 מי שגר על יד בית הכנסת ושומע את תקיעות השופר מביתו ואינו יכול לבא לבית הכנסת, יכול לצאת ידי חובתו בשמיעת התקיעות מבית הכנסת )בעודו בביתו(, כיון שבעל התוקע מכוון להוציא ידי חובה את כל מי ששומע את תקיעת השופר. אבל מי שגר רחוק מבית הכנסת, ולא שמע בבהירות את קול השופר, אלא רק שמע הד רחוק - לא יצא ידי חובתו! השופר עשוי קרן איל, והוא כפוף ומתעקל כדי לרמוז על הצורך בכפיפה ובהנמכת קומה, הנדרשים מאיתנו בבואנו אל בית הדין. תפילת מוסף של ראש השנה:.32 תפילת מוסף הנאמרת בשני ימי ראש השנה, שונה לחלוטין מכל תפילה אחרת הנאמרת בימי החול במשך השנה. בימי החול - תפילת ה"עמידה" מורכת משמונה עשרה ברכות, שאליהן נוספת ברכת "ולמלשינים אל תהי תקווה", כלומר בסך הכל תשע עשרה ברכות. א. ב. בשבתות, ב"מוסף" של ראש חודש ובשאר החגים מורכבת תפילת העמידה משבע ברכות בלבד. השנה ייחודה הוא שיש בה תשע ברכות: תפילת "מוסף" של רראש אך הראשונות זהות עם התפילות הרגילות במשך כל השנה. שלוש הברכות המרכזיות זכו לשם מיוחד: שלושת הברכות מלכויות. זיכרונות. שופרות. כל אחת משלוש הברכות האלה מושתתת על עשרה פסוקים מהתנ"ך: שלושה פסוקים מן התורה. שלושה פסוקים מן הכתובים )תהילים(. שלושה פסוקים מהנביאים. ופסוק עשירי והמסיים הלקוח מהתנ"ך. אחרי כל אחת מן הברכות הללו תוקעים בשופר עשרה קולות, המקבילים לעשרת הפסוקים, עליהם מבוססת התפילה. ג. האחרונות - זהות עם התפילות הרגילות במשך כל השנה. שלוש הברכות 16

17 .33 תפילת מלכויות: זכרונות ושופרות": "מלכויות תפילה זו מדגישה את העיקרון שהאדם המאמין מכיר ומקבל עליו את מלכותו של הקב"ה בעולם. "עלינו לשבח לאדון הכל..." - כל עניינה של תפילה זו היא מלכות ה' בעולם. מתחילה בקטע התפילה: מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". "ברוך אתה ה', ומסתיימת בברכה: ]להרחבה: המקור של תפילת עלינו לשבח, הוא כאן, בתפילת מלכויות בראש השנה. תפילה זו חוברה, על פי המסורת, ע"י יהושוע בן נון לאחר כיבוש יריחו. תפילה זו מתארת את קבלת עול מלכות שמים של ישראל בהווה )חלק ראשון(, ואת תיקון העולם לעתיד לבוא, כשכל אומות העולם יקבלו עליהם את מלכות הבורא )חלק שני(. תפילה זו היתה נאמרת במשך שנים להמנון בזמן מסעי הצלב, נהפכה תפילה זו אך ורק במקום זה בתפילת הימים הנוראים. ברבות השנים, ששרו היהודים בדרכם אל המוות. יש המסבירים שבעקבות כך זכתה תפילה זו למקום מכובד בנוסח כמה התפילה בכל יום ולכן נהוג כיום לסיים בה את כל התפילות )שחרית, מנחה וערבית(. חשובה תפילה זו, וכמה מצער שדווקא היא, שאמורה לחתום את התפילה ומהווה מעין שירת "אני מאמין", דווקא היא נאמרת פעמים רבות, במהירות ובחוסר תשומת לב...[ תפילת זכרונות: מדגישה את העיקרון שהקב"ה משגיח עלינו בכל עת ובכל שעה בעבר, בהווה ובעתיד. זוהי התפילה, שהעניקה לראש השנה את שמו: "יום הזיכרון". בתפילה זו אנו מדגישים שביום "הרת עולם" ביומו הראשון של האדם עלי אדמות, הקב"ה פוקד את כל יצוריו: "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום...ובריות בו ייפקדו... להזכירם לחיים ולמוות". מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם... זוכר "אתה התפילה פותחת במילים: אין שכחה לפני כסא כבודך, ואין נסתר מנגד עיניך". הברית". זוכר "ברוך אתה ה', ומסתיימת בברכה: תפילת שופרות: תפילה זו מדגישה את זכר מעמד הר סיני, והיא רואה בשופר תרועה, סמל להמלכת ה'. התפילה מזכירה שופר נוסף שופר הגאולה לבית ישראל, כפי שנאמר בנביא )ישעיהו, כז(: ד ול ב ש ופ ר ג י ת ק ע "ו ה י ה ב י ום ה ה וא וב א ו ה א ב ד ים ב א ר ץ אש ור... ו ה ש ת ח ו ו לה' ב ה ר ה ק ד ש ב יר ו ש ל ם". תפילה זו פותחת ב"אתה נגלית בענן כבודך, על עם קדשיך לדבר עמם..." עמו ישראל ברחמים". קול תרועת "ברוך אתה ה', שומע ומסתיימת בברכה: ברכה זו מדברת על צדדי ם שונים של התגלות ה' שיש עימם השמעת קול שופר, ובעיקר בהתגלות בהר סיני ובגאולה לעתיד לבוא. 17

18 תשליך: תפילת ה"תשליך" היא בקשה למחילת עוונות פנייה להקב"ה, שישליך את לחטאינו למצולות הים, כדי שלא 'ייזכרו' עוד לפניו בבואנו לעמוד בדין..34 א. תפילה זו נאמרת לאחר תפלת מנחה של ראש השנה. ]כשחל היום ראשון של ראש השנה בשבת ]כמו בשנה שעברה[: למנהג הספרדים: עושים תשליך גם בשבת, אך אם מקום המים נמצא מחוץ לעירוב, יש להיזהר למנהג האשכנזים: עושים 'תשליך' ביום השני של ראש השנה. ] לא לטלטל חפצים או סידור. ב. במהלך התפילה אומרים את הפסוקים מספר מיכה )ז(: ב מ צ ל ות י ים ם ו ת ש ל י יך ך פ ש עע... ו ע ב ר ע על ל ע ון נ ש א כ מ ו ך "מ מי י אא-לל וכו', כפי שכתוב במחזורים. ח ט אות םם" כ כל ל ג. ד. תפילה זו נאמרת ליד באר מים קרוב, נהר או ים. נוהגים לנער את שולי הבגדים, כסימן לכך שאנו משליכים מעלינו את החטאים ומחפשים דרך מהיום והלאה, שיהיו בגדינו לבנים ונקיים מכל חטא. אדם שגר בקומה גבוהה ורואה משם את הים, יכול לומר מביתו את התשליך. סדר "התשליך" לא נזכר לא בתלמוד ולא בספרי הגאונים והפוסקים הראשונים. הפוסקים האחרונים נתנו טעמים שונים למנהג זה: יש המקשרים את המנהג באגדה על אברהם אבינו, שרצה השטן להטביעו במים כשהלך להקריב את יצחק, והקב"ה הצילו. וכך מתקשרת התפילה גם עם פרשת עקידת יצחק, פרשה של מסירות נפש לקיים רצון ה'. תשובה' 'עשרת ימי עשרת הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים, נקראים: "עשרת ימי תשובה", כל אדם מחויב אז לשוב בתשובה שלימה לפני ה', לפני בואו של היום הגדול והנורא יום הכיפורים. נאמר בפסוק: "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב", ופירשו חז"ל שהפסוק מדבר על עשרת ימי תשובה )שאז הקב"ה כביכול נמצא 'קרוב' יותר(. לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. במיוחד מעבירות שבין אדם לחברו שאין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו..35 'עשרת ימי תשובה' נקראים גם: "בין כסה לעשור". ח ג נ ו". ל י ום ב כ ס ה ש ופ ר ב ח ד ש ק ע ו מקור השם הזה מהפסוק בתהילים )פא,ד'(: "ת המילה 'כסה' = פירושה כאשר הירח מכוסה. ראש השנה הוא היום היחיד, אשר חל בראש חודש, שאז הירח עדיין מכוסה ואינו נראה. מכאן הביטוי: "בין כסה לעשור" דהיינו: בין ראש השנה ליום העשירי בחודש, י' בתשרי - "יום הכיפורים". צום גדליה "צום גדליה". ביום זה נהרג גדליה בן היום שלמחרת ראש השנה, הוא יום תענית ציבור הנקרא: אחיקם שהיה ראש בני ישראל ומנהיג לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר חורבן הבית הראשון, מינה נבוכדנצאר מלך בבל, את גדליה בן אחיקם להיות מושל יהודה. לאחר חודשיים, נרצח גדליה בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה, שהיה מזרע המלוכה וה וסת על ידי עמים שכנים למרוד בבל. בעקבות הרצח 'כבתה הגחלת האחרונה', כל שארית הפליטה של יהודה נמלטה מארץ ישראל למצרים )ביניהם היה גם ירמיהו הנביא(, ונהרגו אז על ידי מלך בבל אלפים רבים מישראל. בכך בטל סופית כל שלטון יהודי בארץ ישראל. התענית הזו נקבעה על ידי הנביאים לאחר חורבן בית המקדש הראשון. על תענית זו אמרו חז"ל )ראש השנה יח'(: ש"שקולה מיתת הצדיקים כשרפת בית המקדש", וכשם שקבעו תענית על חורבן בית המקדש בתשעה באב, כך קבעו תענית על מות גדליה. "שבת שובה", על שם ההפטרה של אותה שבת שפותחת השבת שלפני יום הכיפורים נקראת במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעווניך". 18

19 מוסיפים בתפילת שמונה עשרה, מספר תוספות: החל מראש השנה ועד יום כיפור, א. "זכרנו לחיים..." / "מי כמוך...'" / "וכתוב לחיים טובים..." / "בספר חיים..." מי ששכחה - ולא נזכרה עד שאמר "ברוך אתה ה'..." כיון שאמרה את שם ה', גומרת את הברכה ומתפללת כסדר ואינה צריכה לחזור לראש התפילה. ב. כל השנה אומרים בתפלת שמונה עשרה: "האל הקדוש" / "מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מראש השנה ועד לאחר יום הכיפורים שצריכים לומר: "המלך הקדוש" / "המלך המשפט", הסיבה לכך, מפני שבימים אלו הקדוש ברוך הוא, מראה מלכותו לשפוט את העולם. אם טעתה ואמרה "האל הקדוש", או שהיא מסופקת אם אמרה "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", אם נזכרה מייד )תוך כדי דיבור( תאמר מייד: "המלך הקדוש" ואינה צריכה לחזור לתחילת תפילת העמידה. וכן הדין ב"המלך המשפט". אבל אם לא נזכרה מייד - אזי ב"המלך הקדוש" צריכה לחזור לראש תפלת העמידה, מפני ששלוש הברכות הראשונות )בתפילת העמידה(, נחשבות כתפילה אחת. אבל ב"המלך המשפט" - אין צריך לחזור אפילו לתחילת אותה ברכה )כיון שהזכיר תיבת מלך בברכה זאת(. בכל השנה - אם טעתה ואמרה "המלך הקדוש" או "המלך המשפט", אינה צריכה לחזור ולהתפלל מחדש תפילת שמונה עשרה. ג. בסיום תפילת שמונה עשרה, יש המסיימים "עושה השלום במרומיו..." יש שאינם משנים אלא אומרים "המברך את עמו ישראל בשלום", ורק באמירת קדיש הם אומרים "עושה השלום במרומיו" )במקום "עושה שלום במרומיו"(. יום הכיפורים אסור בחמישה איסורים: א. ב. ג. ד. ה. יום הכיפורים: אכילה ושתייה. רחיצה סיכה. נעילת הסנדל ושאר דינים השייכים בין בעל ואשתו. מלבד איסורים אלו, יום זה אסור בכל מלאכה וטלטול כמו בשבת. נשים וגברים כאחד, חייבים ביום זה בתשובה, בבקשת סליחה, בוידוי ובכל סדר יום הכיפורים חמש תפילות יש ביום הכיפורים: התפילה הראשונה הפותחת היא תפילת ערבית שבראשיתה אנו אומרים: "כל נדרי". התפילה החמישית והנוספת היא "תפילת הנעילה" הנאמרת בסוף היום. על שתי תפילות אלו נלמד מחר. 19

20 אתמול למדנו שביום כיפור חמש תפילות. נלמד היום על התפילה הראשונה והאחרונה. כל נדרי תפילה זו היא התפילה הפותחת את תפילת ערב יום הכיפורים. לפני אמירת כל נדרי פותחים בבית הכנסת את ארון הקודש ומכבדים שניים מנכבדי הקהל לשאת את ספרי התורה בזרועותיהם ולהתייצב לימינו ולשמאלו של החזן..38 מהותה של התפילה מסירת הודעה מראש, שגם אם יביע אדם בשפתיו או באורח חייו דיבור שאינו הולם את השקפת עולמו של יהודי מאמין, הרי שעל כולם לדעת שדבריו הן רק מהשפה ולחוץ ואינם מבטאים את פנימיותו. ]תפילה זו התחברה בתקופת האנוסים בספרד. היו אז יהודים, אשר בלחץ האינקוויזיציה העמידו פנים כאילו הם נוצרים. למרות זאת פעם אחת בשנה התגברו על הכל ונאספו ביום הכיפורים המרתפים, המקומות מחבוא ובמסתור ושם הכריזו כולם כי בהתרת נדריהם לפני בית דין "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". בכל ימות השנה אנו מחויבים להתנהג כנוצרים לכל דבר, אולם דעו לכם, כי כל הדיבורים וההתנהגויות הללו, בטלים ומבוטלים. היינו ונשארנו יהודים לכל דבר.[ תפילת נעילה רק פעם אחת בשנה אנו מוסיפים תפילה חמישית למניין התפילות: זוהי תפילת הנעילה ביום הכיפורים. בשעה זו של היום ננעלו שערי בית המקדש ותמה עבודת היום הקדוש ובשעה זו עומדים להינע ל גם שערי שמים. ברגעים אלה, בטרם ייסגרו שערי שמים, אנו פונים בתפילה להקב"ה: "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה היום". כדי לתת ביטוי נוסף לשערי השמים שעדיין פתוחים בשעה זו אנו פותחים את ארון הקודש במשך כך זמן תפילת הנעילה. יש להתפלל תפילה זו במיוחד ]כמו את שאר התפילות[ בכוונה עצומה, כיון שבשעה זו נחתם הדין של כל אחד ואחת. התפילה פותחת ב"אשרי יושבי ביתך" ו"ובא לציון גואל" כמו תפילות שבת. בתפילת העמידה אנו ממירים מילה אחת בנוסח התפילה: בכל מקום, שבו היינו רגילים בשרת ימי תשובה לומר "כתיבה" אומרים אנו כעת "חתימה". תפילה זו מסתיימת עם צאת הכוכבים. "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!". תוקעים תקיעה אחת בשופר ואחריה קורא כל הציבור: במוצאי יום הכיפורים נוהגים מייד להתחיל במצוות בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל", ומצווה גוררת מצווה. 24

21 יומית הללכה חודש חשוון הלכות 'שאלה והזכרת גשמים' בימים הקרובים, נלמד מספר הלכות הקשורות לחורף הקרב ובא. מיד לאחר מכן נתחיל בלימוד הלכות שבת. בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילת שמונה עשרה. בתחילת התפילה אנו מזכירים את הגשם "משיב הרוח ומוריד הגשם" כדי לשבח את ה' המוריד אותו. ובהמשך התפילה )בברכת השנים( אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר. את 'הזכרת גשמים' - דהיינו את אמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם' - אנו אומרים החל משמיני עצרת )שמחת תורה( ועד מוסף של יום ראשון של חג הפסח. את 'שאלת גשמים' ]המילה 'שאלה' = פירושה גם 'בקשה'[ דהיינו את אמירת "ותן טל ומטר" אנו מתחילים לומר רק שבועיים אחרי שמחת תורה, בתאריך ז' בחשוון ועד מוסף של יום ראשון של חג הפסח. הסיבה לכך כדי שיהיה זמן לעולי הרגלים ששהו בירושלים בחג הסוכות, להגיע לביתם קודם לתקופת הגשמים. ]גם כיום, שבית המקדש חרב ואין עולי רגלים )ויש כלי תחבורה...(, אנו ממשיכים לנהוג בתפילה את המנהג הזה עד שייבנה המקדש, ומחכים שבועיים עד לז' בחשוון כדי לבקש גשמים.[.39 את שאלת הגשמים אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה "בברכת השנים". אגב, ההבדל הבולט ביותר בתפילת שמונה עשרה בין נוסח אשכנז ובין נוסח עדות המזרח, הוא בברכה זו. לפי מנהג אשכנז כל ההבדל בברכה זו בין הקיץ לחורף מתבטא בכך "ותן ברכה על פני האדמה..." שבקיץ אומרים בתוך הברכה: "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה...". ואילו בחורף אומרים: אך לפי מנהג עדות המזרח יש שתי ברכות שונות לחלוטין: בקיץ אומרים: "ברכנו ה' אלוקינו בכל מעשי ידינו, וברך שנתינו בטללי רצון וכו'", ובחורף אומרים: "ברך עלינו... ותן טל ומטר לברכה... ושבע את העולם כולו מטובך וכו'"..41 לגבי מי שמסופקת אם אמרה כראוי, יש כלל שאומר: למדנו אתמול על המושגים 'הזכרת גשמים' ושאלת גשמים'. כל זמן שלא עברו 34 יום מאז החלפת הנוסח, בתחילת הקיץ או החורף אנו מניחים שכנראה טעתה, שכן שגרת הלשון עדיין מורגלת לנוסח הקודם. אבל אם כבר עברו 34 יום מאז החלפת הנוסח, כנראה שלשונה כבר התרגלה לחילוף הנוסח ואנו מניחים שמן הסתם אמרה כראוי ואינה צריכה לחזור ולהתפלל. ]בהלכה )שו"ע, קיד, ח-ט( מופיע "פטנט" מעניין שיכול לסייע לאדם לא לטעות ולהצטרך בשל כך לחזור לעיתים על תפילתו. אם ביום או בשבוע שבו החליפו לנוסח חדש )=התחילו להגיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם'( יאמר כל אחד לעצמו שלא בשעת התפילה 04 פעם )...( את המילים: "מחיה מתים אתה רב להושיע - משיב הרוח ומוריד הגשם". מובטח לו ששיגרת הלשון שלו השתנתה, וכעת גם אם הוא מסופק אם אמר נכון, כיוון שכבר הרגיל את לשונו 94 פעם לומר כמו שצריך, מן הסתם התפלל כראוי ואינו צריך לחזור. דרך אגב, כדי ליישם את העיצה הזו לא צריך יותר מ- 3 דקות בלבד... ] מה דין מי שאמרה השבוע בטעות מוריד הטל? על כך נלמד מחר. 21

22 ]'מוריד הטל' / 'משיב הרוח ומוריד הגשם'[: דיני טעות בהזכרת גשמים כשלא עברו 04 יום מאז תחילת אמירת הנוסח החדש: ]ראי הלכה קודמת[. מי שבחורף אמרה בטעות 'מוריד הטל' אינה צריכה לחזור לראש התפילה! מכיוון שגם בחורף יש טל. ]רק מי שבקיץ אמרה בטעות 'משיב הרוח ומוריד הגשם' וכבר סיימה את הברכה: צריכה לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה, כיוון שקיץ אינו זמן של גשמים ואין בכך שבח.[ דיני טעות בשאלת גשמים: מי שבחורף לא ביקשה גשם - עלינו" / "ותן טל ומטר לברכה"[. ]"ברך ]אלא אמרה כמו בקיץ: לפי הנוסח הספרדי ]ע"מ[ =< א. אם עדיין לא סיימה הברכה תחזור 'ברכנו' / ולפי הנוסח האשכנזי ]א/ס[ =< לתחילת הברכה )'ברך עלינו' / 'תן טל ומטר'(. 'ותן ברכה'[ ב. אם סיימה את הברכה תמשיך בתפילתה וכשתגיע לברכת "שומע תפילה", שבה מותר לבקש כל בקשה, תבקש אז על הגשמים )'ותן טל ומטר לברכה'( ותתקן בכך את טעותה. ג. אם סיימה את תפילתה עליה לשוב ולהתפלל מחדש תפילת שמונה עשרה. בימים האחרונים למדנו על דיני שאלה והזכרת גשמים. היום נלמד על הלכות נוספות הקשורות לחורף..43 מה מברכים בחורף? > א. מי שרואה ברקים מברכת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם ע ו שה מ ע שה ב רא שית" ]בברכה זו אנו נותנים ביטוי לכך שכל תופעות הבריאה הן מעשה ידי ה'[. ב. מי ששומעת רעם מברכת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכ וח ו ו גב ו רת ו )קל לזכור כי הראשי תיבות הם: שומע( מ לא ע ו לם" "עושה מעשה בראשית". ברק ושמעה רעם בבת אחת, מברכת רק את ברכת מי שראתה ג. מי שרואה קשת בענן מברכת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם ז ו כר ה ב רית ו נ א מן ב ב רית ו ו ק ים ב מ א מר ו". ]"זו כ ר ה ב ר ית ו נ א מ ן ב ב ר יתו" - הקשת בענן לפי התורה ]בראשית ט'[ היא אות הברית שכרת ה' עם נוח וצאצאיו שלא יהיה עוד מבול על הארץ. ראיית הקשת מביאה להזכרת הברית הזו. "ו ק י ם ב מ א מ רו " = עומד בדיבורו. מובא בספרים שאין להסתכל על הקשת יותר מדי[. כאמור, ממחר נתחיל ללמוד את "הלכות שבת". 22

23 הלכה יומית חודש חשוון הלכות שבת ]א'[ השבת - טעמי השבת, והלכות הדלקת נרות רק 'אסור' אוו גם 'מותר'? יש הרבה אנשים שרואים בשבת רק אוסף של איסורים: אסור להדליק אור ואסור לראות טלוויזיה, אסור לנסוע ואסור ללכת לים, אסור... ואסור... ואסור... נכון, בשבת יש דברים רבים שאסור לעשות. אך לא פחות מזה יש בשבת הרבה דברים שמותר ושצריך לעשות. השבת אינה רק יום של מנוחה פיזית, אלא יום אחד בשבוע שנועד לאדם, כדי להפסיק את העבודה ועשייה החומרית אליה הוא משועבד כל ימות השבוע. לעצור לרגע. לנוח, ולהבין שיש לו יום אחד שנועד להתעסקות בחייו הרוחניים והא מוניי ם. השבת עוזרת לנו לא להישטף בזרם החיים, אלא לזכור: מי אנו? מאין באנו? מה תכליתנו? ביום שבו "לא עושים מלאכה", אנחנו צריכים להתחבר למטרת העולם והבריאה. השבת צריכה להזכיר לנו מדי שבוע את עיקר מטרתנו ותפקידנו בחיים. חיים של רוחניות זהו עיקר תפקידנו בחיים. הפסקת הפעילות, מאפשרת לאדם להתרכז יום אחד ברוחניותו, באדם שבו. שבת, היא לא עוד יום בתוך רצף ימי השבוע. שבת היא יום קודש המילה קודש פירושה שונה. מובדל ואחר. כך גם שבת, צריכה להיראות שונה ואחרת משאר ימי השבוע שחלפו. בימים הקרובים, נלמד יותר על משמעות השבת, על טעמיה ועל הדברים שמותר ושצריך לעשות, כדי ששבת תהיה באמת יום שונה... "שמור וזכור " החובה לשמור שבת, היא הדיבר הרביעי בעשרת הדברות. 'עשרת הדברות' מוזכרות פעמיים בתורה. ]כפי שנראה בימים הבאים, בכל אחת מהפעמים, יש טעם אחר ונוסף לחובת שמירת השבת[. אלא שיש הבדל נוסף והוא בלשון בו התורה מחייבת אותנו לשמור שבת..45 א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו". בפעם הראשונה ]חומש שמות[ התורה כותבת: "ז כ ור מ ור את י ום ה ש ב ת ל ק ד שו". ואילו בפעם השנייה ]חומש דברים[ התורה כותבת: "ש "ז כ ור ז כ ור" הוא החיוב ממנו למדים כי יש לעשות פעולות מעשיות וחיוביות, אשר תייחדנה את "י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו" להבדילו משאר ימות השבוע. הדלקת נרות, תפילות שבת, הקריאה בתורה ובהפטרה, הקידוש, וההבדלה. סעודות שבת והזמירות המתלוות אליהן. כל אלו נועדו לזכור ולהזכיר את ייחודה של השבת. "נדמיין לרגע... אם אדם לקח גלולת שינה מיוחדת ונרדם כל השבת... האם קיים את השבת?" על כך נלמד מחר. 23

24 מ ור" - הוא החיוב ממנו למדים את האיסורים על המלאכות, שאין לעשותן בשבת. "ש מוטלת עלינו החובה לשמור את השבת ולהישמר מלחללה. לדעת את ההלכה הקובעת, אילו הלכות אסורות בשבת מן התורה ומחכמים. אלו מלאכות מתאימות והולמות את רוח השבת ואופייה, ואילו נוגדות את מהות היום הקדוש. בדיבור אחד" ]מתוך "לכה דודי", תפילת ערב שבת[ מ ור וז כ ור "ש "שמור וזכור" הם שני הצדדים למטבע השבת. אם אדם היה נוטל ביום שישי, גלולת שינה מיוחדת, שהיתה מרדימה o נדמיין לרגע... אותו מכניסת השבת ועד למוצאי שבת. האם הוא קיים את מצוות השבת? "שמר" את השבת, שכן הוא לא עשה שום פעולה אסורה של חילול שבת. לכאורה הוא "זכר" לקיים את השבת על צדדיה אך למעשה הוא לא קיים אותה. שכן הוא לא החיובים, שמטרתם השראת קדושה יתירה ורוממת רוח. בימים הקרובים נלמד 6 טעמים ליום השבת. טעמים שונים ליום השבת: השבת = "זיכרון למעשה בראשית" א. הנימוק המרכזי והיסודי לקיום השבת, מופיע בתורה בעשרת הדברות: ]שמות, כ[ ז כ ור א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו: ש ש ת י מ ים ת ע ב ד ו ע ש י ת כ ל מ ל אכ ת ך: ו י ום ה ש ב יע י ש ב ת לה' א ל ה י ך ל א ת ע ש ה כ ל מ ל אכ ה את ה וב נ ך וב ת ך ע ב ד ך ו א מ ת ך וב ה מ ת ך ו ג ר ך א ש ר ב ש ע ר י ך: כ י ש ש ת י מ ים ע ש ה ה' א ת ה ש מ י ם ו א ת ה אר ץ א ת ה י ם ו א ת כ ל א ש ר ב ם ו י נ ח ב י ום ה ש ב יע י, ע ל כ ן ב ר ך ה' א ת י ום ה ש ב ת ו י ק ד ש ה ו: מפסוקים אלו עולה, שהטעם המרכזי לקיום השבת, הוא עדות שהאדם היהודי הולך בדרכו של ה'. כמו שהקב"ה 'עבד' ויצר את העולם בשישה ימים, ופסק ו'נח' ביום השביעי "ו י ש ב ת ב י ום ה ש ב יע י מ כ ל מ ל אכ ת ו א ש ר ע ש ה" ]בראשית, ב[, כך גם אנו עושים. כל יהודי, השומר שבת, מעיד על עצמו שהוא מאמין בה' כבורא העולם ומנהיגו. "זיכרון למעשה בראשית". ]"מעשה בראשית" = בריאת העולם[. לכן קרויה השבת בקידוש:.48 ליציאת מצרים" השבת = " "זכר ב. שני טעמים נוספים לשבת, מופיעים בעשרת הדיברות בחומש דברים ]ה'[: ש מ ור א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו כ א ש ר צ ו ך ה' א ל ה י ך: ש ש ת י מ ים ת ע ב ד ו ע ש י ת כ ל מ ל אכ ת ך : ו י ום ה ש ב יע י ש ב ת לה' א ל ה י ך ל א ת ע ש ה כ ל מ ל אכ ה את ה וב נ ך וב ת ך ו ע ב ד ך ו א מ ת ך ו ש ור ך ו ח מ ר ך ו כ ל ב ה מ ת ך ו גר ך א ש ר ב ש ע ר י ך ל מ ע ן י נ ו ח ע ב ד ך ו א מ ת ך כ מ ו ך: ו ז כ ר ת כ י ע ב ד ה י י ת ב א ר ץ מ צ ר י ם ע ל כ ן צ ו ך ה' א ל ה י ך ל ע ש ות א ת י ום ה ש ב ת. ו י צ א ך ה' א ל ה י ך מ ש ם ב י ד ח ז ק ה וב ז ר ע נ ט וי ה הטעם הראשון: עלינו לזכור שה' הוציאנו מצרים, דבר שהוא סמל לאמונה שה' משגיח עלינו. בנוסף לכך המעבר השבועי מן החול אל הקודש, מן העבודה אל המנוחה, הוא כמעבר מעבדות לחירות. תפקיד השבת שנזכור שהיינו עם של עבדים במצרים, אך מהרגע שיצאנו ממצרים נהיינו עם חופשי. כדי לבטא את הרעיון שהעם היהודי = בן חורין, לכן אנו עוצרים מכל מלאכה ועבודה, ועוברים ליום מנוחה של העם כולו. את הטעם הנוסף )השני(, נלמד מחר. 20

25 .49 - ג. בבשבת 'כולם שווים לכולם' שני טעמים נוספים לשבת, מופיעים בעשרת הדיברות בחומש דברים ]ה'[: אתמול למדנו את הטעם הראשון ]"זכר ליציאת מצרים"[. היום נלמד את הטעם השני.. הטעם השני: השבת מחנכת את האדם לדאגה באופן שווה לכל שאר הבריאה, בני אדם ובעלי חיים. בעשרת הדברות בחומש דברים נאמר: ל א ת ע ש ה כ ל מ ל אכ ה את ה וב נ ך וב ת ך ו ע ב ד ך ו א מ ת ך ש ור ך ו ח מ ר ך ו כ ל ב ה מ ת ך ו ג ר ך א ש ר ב ש ע ר י ך ך: י נ ו ח ע ב ד ך ו א מ ת ך כמ ו ל מ ע ן יום השבת הוא יום מנוחה כללי לאדם הבן חורין, לעבדים, )ולהבדיל( אפילו לבעלי החיים. התורה קובעת שכל יצור זקוק למנוחה. עליך לדאוג לכך שהעובד שלך ינוח בדיוק כמוך. גם בני האדם שנמצאים כל ימות השבוע בשולי החברה, שווים בשבת. בשבת, אין עובד ומעביד. אין מעמדות שונות. "והכל שווים לפני המקום" ]=הקב"ה[. בשבת כולם שווים לכולם ד. ההשבת = אות בין ה' לעם ישראל.51 בימים הקודמים ראינו טעמים שונים ליום השבת. לא לחינם השבת מבטאת "א ות" = סימן לקשר המיוחד שקיים בין הקב"ה ועם ישראל. רעיון זה מופיע בתורה ]שמות לא[: ו י אמ ר ה' א ל מ ש ה ל אמ ר... וב ינ יכ ם ל ד ר ת יכ ם... ב ינ י ה וא א ות אך א ת ש ב ת ת י ת ש מ ר ו כ י ו ש מ ר ת ם א ת ה ש ב ת כ י ק ד ש ה וא ל כ ם מ ח ל ל י ה מ ות י ומ ת... ו ש מ ר ו ב נ י י ש ר א ל א ת ה ש ב ת ל ע ש ות א ת ה ש ב ת ל ד ר ת ם ב ר ית ע ול ם: ל ע ל ם ה וא א ות ב ינ י וב ין ב נ י י ש ר א ל כ י ש ש ת י מ ים ע ש ה ה' א ת ה ש מ י ם ו א ת ה אר ץ וב י ום ה ש ב יע י ש ב ת ו י נ פ ש: משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו חנות ועליהם שלט, המציין את סוג העסק: חייט, שען וכדומ'. כל זמן שהשלט על החנות, יודעים כולם, שיש כאן חייט, גם אם הוא נעדר זמן רב מהחנות. אולם ברגע שהוא מסיר את השלט מעל חנותו, זה הסימן הברור לכולם שהוא עזב ואיננו. השבת, היא האות, השלט, המעיד על היהודי שהוא קשור לתורה. ברגע שהוא "מסיר את השלט", כאשר יום השבת הופך אצלו לסתם יום של חול, הריהו מנתק עצמו מן התורה. ]מעובד על פי "החפץ חיים"[. הלכה יומית לי "א חשוון -.51 י"א בחשוון הוא יום פטירת רחל אמנו. יעקב אבינו קובר את רחל 'בדרך אפרתה', ואכן כשמעיינים בדמותה של רחל, רואים כיצד כל ההיסטוריה האישית של רחל, חיה ומותה, הם "בדרך". רחל כל חייה נשארת בסימן של צפייה ושל חלום שאינו מתגשם )נישואי יעקב ורחל, צפייה לבנים וכו'(. ביחסה של רחל אל יעקב, ובחייה של רחל, מתגלמות באופן סמלי פרשות רבות בהיסטוריה של עם ישראל למשך דורות רבים. מבחינות רבות רחל היא דמות האם של עם ישראל. למרות שרוב בני ישראל הוא משבט יהודה ואינו מבני רחל, אלא רק יוסף ובנימין, אעפ"כ כולנו אומרים: "רחל אמנו", ואנו מבטאים בכך שרחל היא סמל ודמות מופת בעם ישראל. רחל בולטת בזיכרון הלאומי שלנו לא כל כך בשל סיפור חייה שבספר בראשית, אלא במידה רבה יותר בגלל דמותה כפי שהיא מצטיירת בספר ירמיהו )לא'(, כרחל האמא שבוכה על בניה על בני ישראל שצועדים לאורך הגלות הארוכה, שיירות שיירות של יהודים שסובלים ושבורים מצרות האויבים. "קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה". רחל האמא רואה ובוכה, אך מנסה לחזק ולעודד את העם שנמצא בדרך הארוכה שבסופה הגאולה. והקב"ה עתיד להשיב לרחל ולומר לה: "יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם". 25

26 ו. יום המשפחה. השבת =.52 השבת נועדה להיות יום המשפחה. במשך השבוע כולו, אנו טרודים, חוזרים מאוחר הביתה, אין הזדמנויות רבות לאכול בחיק המשפחה, ולשוחח בנחת עם בני המשפחה. רוב האנשים חיים במרוץ עם הזמן. חיים ב'הילוך גבוה'. כשמגיעה השבת, אנו יכולים 'להוריד הילוך', ובלי לחץ זמן יכולה כל המשפחה להיפגש ולשוחח יחד. "משברים רבים בחיי זוגות ובין הורים וילדים היו נמנעים, אילו נמצאה הדרך לשיחה מלב אל לב... הנוצרת תוך כדי הידברות. גם כאן תורמת השבת תרומה נכבדה. יום אחד בשבוע אין עבודה, אין הכנת שיעורים, אין יציאה לבילויים, אין צפייה בטלוויזיה, אין עבודות בית. ושאלת ה"לאן הערב?" אינה מטרידה בליל השבת. המשפחה כולה יושבת סביב שולחן השבת. נרות, מפה צחורה, שולחן ערוך בחגיגיות, קידוש, זמירות שבת, דברי תורה כל הווי השבת. לנוכח כל אלה אינך יכול שלא לדבר, שלא להיפתח ולשוחח עם בני הבית, או לשאול אותם מה שרצית לשאול במשך כל השבוע." ]מעובד עפ"י הרב י.מ. לאו[ של ענווה ואמונה. השבת = יום ו..53 במשך כל ימי השבוע, האדם יוצר ומפתח דברים שונים. האדם בונה מכונות, מחדש משפץ ומשכלל את העולם. אחרי יצירות נפלאות שהאדם עושה בבריאה, עלולות לעלות במוחו מחשבות של גאווה "בלעדי, אף אדם לא היה יכול ליצור יצירות כאלו...". בשלב מסוים עלול האדם ל ש כ וח שכל מה שהוא יצר ועשה זה בכלל לא מכוחו, אלא כל זה נובע מהקב"ה שבלי עזרתו לא היה יכול ליצור דבר. לכן אחרי כל שבוע של יצירה - מגיעה השבת. ברגע שהאדם אינו יוצר ואינו מחדש, אלא עושה הפסקה קלה בחייו ומסתכל על הבריאה הטבעית שסביבו )הרים, עצים וכו'(, פתאום הוא קולט עד כמה קטן הוא בעולם, ועד כמה מעשיו הגדולים ביותר, לא יגיעו לקצה קצהו של מעשה הבריאה של הקב"ה. מתוך התבוננות והכרה בגדלותו ובעצמותו של בוראו, מגיע האדם לענווה ולאמונה. בימים האחרונים למדנו טעמים רעיוניים שונים ליום השבת. בימים הבאים נלמד על ההכנות לשבת. כבוד שבת: עונג שבת - ההכנות לשבת:.54 ביום שישי מתכוננים לקראת בואה של השבת. בהכנות לשבת, דומה כאילו אנו מתכוננים לבואו של אורח חשוב לביתינו. נאמר בנביא ]ישעיהו, נח[: א ם ת ש יב מ ש ב ת ר ג ל ך ע ש ות ח פ צ י ך ב י ום ק ד ש י ע נ ג ל ק ד ו ש ה' מ כ ב ד ל ש ב ת ו ק ר אאת ת ו כ ב ד ת ו מ ע ש ות ד ר כ י ך מ מ צ וא ח פצ ך ו ד ב ר ד ב ר: מכאן שמצווה גדולה לענג ולכבד את השבת. יש להמנע מעשיית כל דבר, אשר רגילים אנו לעשותו בימי חול, ולהכנס לאווירה של "יום מנוחה וקדושה". צריכים אנו להרגיש "עונג שבת", אולם רק במסגרת הדברים, המותרים בשבת! של שבת כמלבושך של חול... "שלא יהא ממל לבו ש ךך "ו כ ב ד ת ו" דרשו חז"ל: את המילה חול". כשל שבת, והמשתה שלל המאכלות יאכל שלא וכן דהיינו, עלינו לייחד את השבת, בניקוי וסידור הבית, רחיצת הגוף, עריכת שולחן שבת, הכנת מאכלים מיוחדים, הדלקת נרות שבת ולבישת בגד מיוחד. לקראת שבת, על האדם לא רק לפשוט ממנו את בגדי החולין, אלא אף את מחשבות החולין. 26 ]רד"ק[

27 ל ו ווו ל "ולוו עלי בני..." חז"ל ]ביצה, טז.[ אמרו שכל מזונותיו של האדם קצובים לו, מתחילת השנה ועד סופה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב. משמעות הדבר היא, שהאדם יכול לקנות לכבוד שבת מאכלים חשובים וטעימים, ואל לו לחשוש שבגלל הוצאות אלו הוא יפסיד את הכסף שהוא אמור לחסוך ולהרוויח במהלך השנה. לפי מדרש חז"ל ]ביצה טו:[, הקב"ה מבטיח לישראל שכל הוצאת כסף וקניות לכבוד קדושת ועונג שבת ויום טוב, הוא עתיד להחזיר ולפרוע להם. "אמר להם הקדוש ברוך הוא בני, לישראל: עלי ואני פ ו ו ררעע.". ]אגב, מכאן המילים בזמירות שבת: "ולוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי בני..."[. "שניים מקרא ואחד תרגום" כחלק מההכנות לשבת, יש רבים הנוהגים ללמוד את פרשת השבוע של אותה שבת, "שניים מקרא ואחד תרגום". על פי העיקרון של ]"שניים מקרא"[ לפי עיקרון זה, יש לקרוא כל פסוק מן הפרשה פעמיים ]"ואחד תרגום"[. ולאחר מכן לקרוא את תרגומו של אונקלוס לארמית תרגומו של אונקלוס א פשר להמוני העם, ששפתם היתה ארמית, להבין את פסוקי התורה. כיון שארמית אינה השפה המדוברת כיום, ניתן לצאת ידי חובת "אחד תרגום" בלימוד פירושו של רש"י לכל פסוק ופסוק בפרשת השבוע. ]חובת לימוד פרשת השבוע יש לקיימה טרם כניסת השבת. אם מסיבה כל שהיא לא התאפשר הדבר, אפשר להשלימה במהלך השבת, ובדיעבד גם עד היום השלישי של השבוע שלאחר שבת. שכן שלושת הימים הראשונים של השבוע "שייכים" לשבת שחלפה, ואילו מיום רביעי ואילך הימים "משתייכים" לשבת הבאה.[ הדלקת נרות שבת הדלקת הנרות היא אחת מהמצוות המיוחדות לנשים שחכמינו הדגישו את חשיבותה. נרות שבת הפכו לסמל של "קבלת שבת" בבית א. ההדלקה בררכת שני מנהגים יש בזמן ברכת הנרות: לפי המנהג הרווח: כל הנשים האשכנזיות ]רמ"א[, וחלק מהספרדיות ]מנהג מרוקו ובבל: הרב מרדכי אליהו[. קודם מדליקות נרות שבת > ורק אח"כ מברכים. הטעם למנהג זה: אם האשה תברך לפי ההדלקה ]מנהג ב'[ הרי ברגע הזה היא קיבלה את השבת. אז כיצד, היא תוכל אחר כך להדליק נרות? לכן נשים מדליקות את הנרות, וכדי שלא יהנו מאור הנר, ולאחר הברכה פוקחות את עעיניהם מכסות את עיניהן בשעת ההדלקה, הןן כדי שהברכה תחשב לפני המצווה. ונהנות מאור הנר, ב. לפי מנהג חלק מהנשים הספרדיות ]השולחן ערוך, הרב עובדיה יוסף[: קודם מברכים > ורק אח"כ מדליקות נרות שבת. הטעם למנהג זה: כיוון שכל המצוות מברכים עליהן ורק לאחר הברכה "עוברין לעשייתן". לפי מנהג זה, על האשה להתנות תנאי בליבה שלא תקבל את השבת עד לאחר גמר הדלקת הנרות. 27

28 "במה מדליקים?" במסכת שבת יש דיון רחב בשאלה: "במה מדליקין ובמה אין מדליקין". מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית, כיון שאורו צלול וזך. כיום רוב הנשים נוהגות להדליק נרות שעווה שאורם חזק ויציב יותר. האם אפשר לצאת ידי חובה בהדלקת נורת להט חשמלית?]?]-לא ניאון![ מכיוון שבהדלקת נורת חשמלית, חוט המתכת שבתוכו בוער כמו אש. ומכיוון שמוסכם להלכה שהמדליק אור חשמל בשבת עובר על איסור תורה של הבערה, לכן נפסק להלכה לדעת רוב הפוסקים ]הרב וולדנברג בעל ה"ציץ אליעזר": הרב עובדיה יוסף ועוד[: שניתן לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בהדלקת נורה חשמלית. יש לציין: שאין ספק שמוטב לקיים המצווה דווקא על ידי הדלקת נר ]שמן / שעווה[ שכן בהדלקה כזו ניכר יותר שיש כאן הדלקה מיוחדת לכבוד שבת. כמה נרות מדליקים? גם כאן יש מנהגים שונים: מ ור". א. יש נוהגים להדליק שני נרות: אחד כנגד "ז כ ור ז כ ור" והשני כנגד "ש ב. ויש הנוהגים להדליק נרות כמספר הנפשות במשפחה. הדבר מסמל, שכל ילד נוסף מוסיף אור בית קיימים מנהגים נוספים, וכל אחת תנהג כמנהג ביתה. במקום הסעודה. מקום ההדלקה עיקר המצווה, להדליק נרות שבת במקום בו מתקיימת סעודת השבת. מי מצווה להדליק? מצוות הדלקת הנרות שייכת לכל ישראל, בין גברים ובין נשים, שהכל חייבים לכבד ולענג את השבת. אלא שהאשה קודמת במצווה זו לשאר בני משפחתה. ובהדלקתה, יוצאים כל בני הבית בת המתגוררת בבית הוריה: מעיקר הדין וכך המנהג הרווח ]אשכנז ועדות המזרח[: שהבת יוצאת ידי חובת בהדלקה של אמה. וגם בת הרוצה להחמיר על עצמה ולהדליק נרות שבת בבית הוריה, תעשה זאת בלי ברכה ]לאחר שתהיה נוכחת בהדלקת אמה על נר אחד, ובחדר שבה ישנה ולא במקום הסעודה ליד אמה[. במקום הסעודה. ]מנהג חב"ד[ אך יש מבני אשכנז הנוהגים שכל הבנות בבית מדליקות עם ברכה כל אחת בחדרה ]ערוך השולחן[ או שהבנות בבית מדליקות עם ברכה לגבי בת המתגוררת בפנימייה, נלמד בהלכה האחרונה שכן יש מספר יסודות הלכתיים שעלינו ללמוד קודם. 28

29 כיצד ידליקו? משפחות שאוכלות יחד.62 כשמשפחה מתארחת אצל חברתה, מתעוררת שאלה: האם תוכל האורחת להדליק באותה שבת נרות בברכה? למנהג הספרדים ]שולחן ערוך[ למנהג האשכנזים הואיל ובעלת הבית מדליקה נרות בברכה, אין יותר צורך בהדלקת נרות האורחת, לכן על האורחת להדליק נרות בלי ברכה. ]הרמ"א[ יכולה האורחת לברך על הדלקת נרותיה ]משום שכל נר נוסף שיש בבית מרבה אור[. למעשה, כדי לא להכנס לספק ההלכתי הזה: רצוי שבעלת הבית תדליק נרות במקום הסעודה, והאורחת תדליק נרות בחדר השינה, או בדירת אירוח. על האורחים להקפיד להשאיר נרות שידלקו עד לאחר שיחזרו לחדרם מסעודת ליל שבת. או שלכל הפחות אחד מבני המשפחה ראה את אור הנרות לפני סעודת השבת. שאם לא כן, נמצאת ההדלקה והברכה לבטלה. בשבת שמתארחים יחד בבית מלון או באכסניה. האם מותר לכולן להדליק נרות ביחד? על כך נלמד מחר. הדלקה משותפת בבתי מלון:.63 אשה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, בבתי מלון כשכולם אוכלים ביחד בחדר האוכל, טוב שרק ושאר הנשים תדלקנה בחדרי השינה. ]שמירת שבת כהלכתה[. אולם מכיוון שבבתי מלון רבים מתעוררת בעיה, מפני חשש שריפה, ואוסרים על האורחים להדליק נרות בחדרים אלא בהדלקה משותפת בחדר האוכל, לכן: למנהג אשכנז ]רמ"א[ מכיוון שראינו שאין איסור שנשים יברכו על הדלקת הנר באותו מקום. לכן נשים יכולות להדליק כולן יחד, כל אחת תברך על נרותיה שלה. למנהג הספרדים ]השולחן ערוך[ אך - שאי אפשר שכמה נשים יברכו על הדלקת הנרות באותו מקום, לכן, למנהג הספרדים, קיימת אחת משתי האפשרויות: אשה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים ידליקו שם נרות בלי ברכה. א. אשה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים ידליקו נורה חשמלית בחדרם ב. ]לא ניאון[, ויברכו על ההדלקה. ]על הדלקה נורה חשמלית למדנו בהלכות הקודמות[. בת המתגוררת בפנימייה:.64 בת המתגוררת בפנימייה, חייבת בהדלקת נרות בהיותה בפנימייה, למרות שמנהגה שבשבתות בהן היא בבית הוריה אינה מדליקה ]או מדליקה בלא ברכה[. מאחר שבשבת בפנימייה אוכלים כולם ביחד בחדר האוכל, דינם כדין משפחה אחת גדולה )...( ואחת מהבנות צריכה להדליק נרות בחדר האוכל בברכה ולהוציא את כולם ידי חובה. ]כשיש בנות רבות המעוניינות בהדלקה בברכה, ומבחינה בטיחותית ניתן להדליק נרות בחדרים - להלכה: כל אחת תדליק בחדרה עם ברכה. למנהג הספרדים ]שראינו לעיל[ - כשמתגוררות כמה בנות בחדר - רצוי שרק אחת הבנות תדליק עם ברכה.[ 29

30 הלכה יומית כסליו חודש הלכות חנוכה ב ת ח י ל ה נ ל מ ד מ ס פ ר ר ע י ו נ ו ת ע ל מש מ ע ו ת ה ח ג, ו ל א ח ר מ כ ן נ ל מ ד א ת ה ל כ ו ת ה ח ג בימים הקרובים ננסה לענות בהרחבה על השאלה: מדוע אנו חוגגים את חג החנוכה? נפתח תחילה בדברי הרמב"ם ]ר' משה בן מימון. נפטר לפני כ- 844 שנה[, שמשיב על שאלה זו: "בבית שני, כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל, וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות... ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם א-להי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם... כשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בכ"ה בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. מפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת ימים אלו, שתחילתם כ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל. מדליקין בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס...". )הלכות מגילה וחנוכה פרק ג'( הרמב"ם בדבריו נותן שתי טעמים לחג החנוכה: א. זכר לניצחון על היוונים. ב. זכר לנס פך השמן. לעומת זאת, יש מי שסבר שיש לחג זה רק טעם אחד. על כך נלמד מחר. אז למה אנו חוגגים את חג החנוכה? אתמול ראינו את דעת הרמב"ם שסובר שיש שני טעמים. אך לעומתו חכמינו בגמרא )שבת כא, ב( מתייחסים אך ורק לנס פח-השמן: החכמים בגמרא שואלים: "מאי חנוכה? ]רש"י מסביר שהשאלה היא: על איזה נס קבעו את חג החנוכה?[ ועונים: "בכ"ה בכסלו ימי חנוכה שמונה... כשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה האחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה" אולם, אם כל הסיבה שקבעו את חג החנוכה היא רק זכר לנס )פח השמן(, הדבר נשמע לכאורה מוזר: האם מפני שהשמן דלק יותר ימים, קבעו חכמינו חג שחוגגים בכל הדורות לעולם?! האם כל כך התרגשו חכמינו מן הנס הזה? וכי לא היינו למודי-ניסים? )עייני במסכת אבות ה, ז: " ע ש ר ה נ ס י ם נעשו לאבותינו בבית-המקדש"(. על כך נענה בהמשך. 34

31 אתמול שאלנו: אם עם ישראל היה רגיל לניסים! מדוע אם כן, בגלל נס פך השמן קבעו חג לדורות? יש המסבירים, שבעצם אין אנו חוגגים בגלל נס פך השמן בלבד, אלא בגלל ניצחון החשמונאים על היוונים. וחג החנוכה = זהו חג הגבורה, שבו גברו מעטים על רבים. אולם, תשובה זו מעוררת שני קשיים: א. מדוע חכמינו בגמרא )שם(, שידעו על הניצחון שהנחילו החשמונאים )שגברו מעטים על רבים(, מזכירים בגמרא רק את נס פך השמן! מדוע הם אינם מזכירים את הניצחון על היוונים?.67 ב. כידוע, היו לעם ישראל ניצחונות מפוארים רבים, שהיו מלווים בניסים גלויים, ולא מצאנו שום חג לזכר אותם ניצחונות: ]כגון: יהושע כבש את הארץ בנסים גלויים: "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון" ואין כל חג לזכר כבוש הארץ : לשמשון היו ניצחונות מפוארים על הפלשתים : דוד המלך נלחם באויביו והכה בהם, ולא מצאנו כל חג לזכר ניצחונות אלה וכו' ] )יהושע י, יב(, אין ספק, שבימים ההם חגגו אבותינו ימים אלה, אולם עובדה שלא קבעו חג לדורות- עולם על ניסים אלו! אם כן, נשאלת השאלה, ביתר תוקף: מה המיוחד בניצחון זה? מדוע ניצחון החשמונאים הונצח לדורות-עולם, ובמשך 8 ימים? על כך נענה מחר. אתמול שאלנו: מדוע ניצחון החשמונאים הונצח לדורות-עולם, ובמשך 8 ימים? כדי לענות על השאלה, עלינו להיזכר קצת בהיסטוריה, שקדמה לניצחון החשמונאים: א. את בית המקדש הראשון החריבו הבבלים )586 לפנה"ס(, וחלק גדול מן היהודים הוגלו לבבל. ב. כ- 54 שנה לאחר מכן )538 לפנה"ס( כורש מלך פרס מנצח את הבבלים. מעתה היהודים עוברים להיות תחת שלטון הפרסים. כורש הכריז, שכל יהודי, אשר מעוניין בכך, רשאי לחזור לארץ. וכעבור 22 שנה )שנת 516 לפנה"ס( הוקם בית-המקדש השני. ג. 246 שנים נמצאים היהודים תחת שלטון הפרסים. ולאחר שניצח אלכסנדר הגדול את הפרסים ( 332 לפנה"ס(, היהודים עברו תחת שלטון היוונים. יש לציין שבמשך כל התקופה הזאת )שהיו היהודים תחת שלטון הפרסים ולאחר מכן היוונים(, היתה ליהודים אוטונומיה מלאה. דהיינו, הם יכלו לחיות בארץ על-פי חוקי התורה ואיש לא הפריע להם. כך היה המצב במשך 215 שנה!!! אולם המצב הזה השתנה מיד עם מותו של אלכסנדר הגדול )323 לפנה"ס(. לאחר מותו היו מלחמות בין יורשיו. אבל עדיין איש לא התערב בחייהם הפנימיים, אשר התנהלו עפ"י התורה. > המפנה חל בימי אנטיוכוס אפיפנס, אשר ציווה, שכל המקומות, אשר כבש, יקבלו את תרבות יוון, ואת דת יוון. יהודי אשר ימשיך לקיים את מצוות התורה, יומת. זו היתה גזירת-השמד הראשונה בתולדות עם-ישראל )168 לפנה"ס(..68 יש לציין, שיהודים, אשר הסכימו לדרישות המלך, ועזבו את דרך היהדות ואת מצוותיה, נהנו מכל הזכויות, אשר מהן נהנו כל אזרחי יוון. היהודים, אשר הסכימו להתיוון, הם המתיוונים. המתיוונים חשבו "לקנות" את הביטחון שלהם ע"י ויתור על סימני הייחוד הלאומיים שלנו. אולם חשוב לזכור שרוב רובו של העם היהודי לא היה מוכן לבגוד באמונתו, רובו של העם היהודי לא היה מוכן לבעוט באורח-חייו, והעדיף למות כיהודי, מאשר לחיות כמו יווני. אם נבדוק מה רצו מאתנו היוונים? הדבר מנוסח יפה בתפילת "על הניסים", שאנו אומרים בחנוכה: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך...". היוונים לא רצו להשמידנו השמדה פיזית. כל רצונם היה שנתבולל בתוכם. הם לא רצו להרוס את בית-המקדש, הם טמאו אותו. זו היתה מלחמה נגד תורת-ישראל! 31

32 היום נענה על השאלה ששאלנו לפני מספר ימים: מדוע ניצחון החשמונאים הונצח ונחגג לדורות? עם ישראל היה למוד-מלחמות, אולם המלחמה עם היוונים, היתה המלחמה הראשונה שניהל עם ישראל, לא נגד עם המאיים על קיומו, לא נגד אבדן שטחים ומדינה, אלא נגד שבירת הזהות היהודית. בפעם הראשונה עמד עם ישראל בפני התנגשות בין שתי תרבויות. "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך...". אתמול למדנו שהיוונים לא רצו להרוג את גופינו. כל רצונם היה להרוג את רוחינו. את 'הרוח' והייחוד של עם ישראל. כל רצונם היה שנתבולל בתוכם. הם לא רצו להרוס את בית-המקדש, הם טימאו אותו. יהודים, שאינם שומרי מצוות, היו קיימים תמיד, אולם איש מהם לא הפך את ההתרחקות מן התורה לשיטה, כפי שרצו היוונים. נגד כל אלה התקומם העם היהודי, ובראשו מתתיהו ובניו. הם לחמו נגד כל השפעה זרה. הם לחמו על ייחודו של עם ישראל. הם הבינו, שבלי קיום מצוות התורה, אין עתיד לעם-ישראל. חלפו מאז שנים רבות... מאז ועד היום, בכל שנה ושנה אנו מדליקים נרות חנוכה, שרים את שירי החג, מספרים על החשמונאים ועל נס פך השמן. וממשיכים בשיגרה. אך אולי יותר מכל, דווקא בחנוכה, עלינו לשאול את עצמנו שאלה אחת קטנה: עד כמה אנו מעוצבים על פי תרבויות זרות החודרות לחיינו? ומדוע 'מעצבי האופנה' השונים, משמעותיים לי יותר, 'מצו האופנה' שעיצב בורא עולם?.69 נראה, שפעם בשנה מגיע חג חנוכה להזכיר לנו, "בימים ההם בזמן הזה", שגם בימינו מתנהל מאבק על דמותינו הרוחנית, לעצור את ההשפעות הזרות לחיינו, ולהחדיר לחיינו תוכן יהודי! כידוע, המצווה העיקרית בחנוכה היא הדלקת נרות החג. וכך שנינו במסכת שבת )כא:( - "מצוות חנוכה בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך הולך ופוחת, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, ומכאן ואילך מוסיף והולך "..71 כאמור, ישנה מחלוקת לגבי אופן ההדלקה: לשיטת בית שמאי - מפחיתים בכל יום נר אחד. כלומר, ביום הראשון פותחים בשמונה נרות וביום האחרון מסיימים בנר אחד. לעומתם שיטת בית הלל היא - להדליק נר אחד בלילה הראשון של חנוכה ולהוסיף נר אחד כל יום, עד שביום האחרון מסיימים בשמונה נרות. להלכה אנו נוהגים כשיטת בית הלל. על אף המחלוקת בין בית-הלל לבית-שמאי, יש שהסבירו שאין כאן מחלוקת של ממש, אלא לפנינו שתי השקפות עולם, בה כל אחד מאיר לפי דרכו ושיטתו, את שלבי התגובה השונים של האדם לחוויה ייחודית שחווה, או לנס שאירע לו. את המשך הרעיון הזה נלמד מחר. 32

33 אתמול למדנו על המחלוקת בין בית-הלל לבית-שמאי, לגבי אופן הדלקת נרות חנוכה וראינו שיש שהסבירו שאין כאן מחלוקת של ממש, אלא לפנינו שתי השקפות עולם, בה כל אחד מאיר לפי דרכו ושיטתו, את שלבי התגובה השונים של האדם, לחוויה ייחודית שחווה, או לנס שאירע לו..71 בית שמאי - מתארים את המציאות כמו שהיא, והמציאות לא תמיד יפה ומאירת פנים. יש רגעים גדולים בחייו של האדם, בהם בעקבות מפגש עם אירוע מסוים, "אש חזקה נדלקת בו". הוא פתאום מתלהב ומתעלה לפסגות חדשות ורוצה לממש את השאיפות הגדולות, אותן הוא נושא בקרבו. אלא שמטבע הדברים, ככל שחולף הזמן והאדם הולך ומתרחק מאותה שעה מיוחדת, רושם זה "הולך ופוחת". התדהמה הראשונית נעלמת. המציאות האפורה והשגרה היומיומית איתם הוא נפגש, מדרדרים אותו מאותם פסגות גבוהות של אידיאלים לעבר המציאות הכל כך מוכרת לו. האש החזקה שניצתה בו הולכת ודועכת. החוויות והזיכרונות מתעמעמים, והאדם חוזר להיות כביכול, אותו האדם כפי שהיה מקודם. מתוך הבנת תהליכים אלו שבנפש האדם, ומתוך הכרה במציאות שקל יותר להרוס מאשר לבנות, באים בית-הלל ואומרים לאדם: "יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך הולך ומוסיף". תתחיל רק במעשה אחד. תתחיל רק מניצוץ קטן. ובכל יום הוסף רק 'נר אחד' על היום הקודם. רק כך, רק על ידי בנייה הדרגתית תדלק השלהבת. רק על ידי טיפוס איטי ויומיומי, של עקב בצד אגודל, תוכל להגיע לפסגות חדשות ולהשאר שם. הלוואי שנשכיל להפנים את דרכם של בית-הלל שהלכה כמותם, ונדע לבנות ולהבנות, לא רק מתוך מעשים גדולים וחד פעמיים שרישומם "הולך ופוחת", אלא דווקא מתוך המעשה הקטן והיומיומי ש"הולך ומוסיף". משמעות השם "חנוכה" היא: א. חנו כ"ה. כלומר שביום כ"ה בכסליו חנו )=ניצלו( היהודים מאויביהם. בימים אלו עשו את חנוכת בית המקדש כי טיהרו אותו מהטומאה שטימאו היוונים. ב. השם "חנוכה" מכ וון גם לחנוכת המזבח ובית המקדש. חובת ההדלקה: בשמונת ימי החנוכה מדליקים נרות, זכר לנס פח השמן )על נס זה למדנו בהלכות הקודמות בדברי הרמב"ם ובדברי החכמים בגמרא(. בעת ההדלקה מ כ נ ס ים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס. חובת הדלקת "נר איש וביתו". נרות החנוכה היא חובה שחלה על כל אדם לכן אין יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות שבבית הכנסת. חובה זו חלה על אדם בכל מקום בו הוא נמצא, ולכן אדם המתארח בבית מלון, או נוסע לטיול וכדומה, חייב להדליק נרות חנוכה לעצמו..72 לפי מנהג הספרדים: רק בעל הבית מדליק חנוכייה אחת עבור כל בני הבית. לפי מנהג האשכנזים: כל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה לעצמו. אשה חייבת בנר חנוכה. אשה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. וכשבעלה לא נמצא יחד עימה )כגון כשבעלה במילואים / נסיעה, או אשה גרושה, או להבדיל אלמנה( יכולה להדליק לעצמה עם ברכה. מי שמתארח אצל חבירו ואינו לן שם עליו ללכת לביתו להדליק שם נרות חנוכה ולא להדליק בבית חבירו. 33

34 ברכת הנרות:.73 א. ב. ג. בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות: 1. 'להדליק נר חנוכה'. ]מנהג אשכנז לברך: "להדליק נר של חנוכה"[. 2. 'שעשה ניסים'. 3. 'שהחיינו'. בשאר הלילות מברכים שתי ברכות בלבד: 'להדליק נר' ו'שעשה ניסים'. אם שכח ביום הראשון לברך 'שהחיינו', יברך ביום שנזכר. מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו היום מברך "שעשה ניסים" כשרואה נר חנוכה, - מברך גם "שהחיינו". וביום הראשון ד. להוציא אחרים ידי חובה: מי שכבר הדליק לעצמו ובירך- יוכל להוציא אחרים ע"י הדלקה בברכה. צורת החנוכייה: יש להעמיד את הנרות בגובה שווה. שלא יהיה נר אחד גבוה או נמוך מחבירו ( כ פ י ש מ ו פ י ע ב צ י ו ר (..74 אופן ההדלקה: ישנן מספר שיטות בעניין סדר הדלקת נרות חנוכה. המנהג המובחר להדלקה הוא באופן הבא: בלילה הראשון - מדליקים את הנר הימני ביותר בחנוכייה. בשאר הלילות בכל יום מוסיפים עוד נר אחד לשמאלו )של הנר הראשון(. לאחר הברכה מדליקים את הנר הנוסף של אותו היום, משמאל -< > לימין היא ולאחריו את הנר שלימינו כשההדלקה ]מהנר של אותו היום לכוון הנר של היום הראשון [. עדיף לעמוד בעת הברכות לצד שמאל של החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון. ]בעניין זה קיימים מנהגים שונים וכל אחת תנהג כמנהג ביתה[. שמן או נרות? מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית כל ימות החג. הטעם לכך: שכן בשמן הזית נעשה הנס בבית המקדש מי שמדליק בנרות שעווה יוצא ידי חובה אך ראוי שלכל הפחות גם הוא, ישתדל להדליק ביום הראשון בשמן. "אלא לראותם בלבד": אין להשתמש באור הנרות ]אפילו אם מדובר במצווה כגון: ללמוד תורה לאורם, להדליק מנר חנוכה דולק, נר חנוכה אחר שכבה, או להדליק סתם נר אחר או סיגריה וכדומ'. או "ש מ ש", ובו מדליקים את שאר הנרות. אסור[. לכן מוסיפים נר נוסף שנקרא כל שימוש כזה בנרות חנוכה את הש מ ש מניחים בנפרד או בגובה שונ ה משאר הנרות, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליקים באותו היום. פיוטים לאחר ההדלקה: בשעת הדלקת הנרות: נוהגים לשיר את הפיוט: "הנרות הללו". לאחר הדלקת כל הנרות: מנהג אשכנז: לשיר את הפיוט "מעוז צור". ומנהג עדות המזרח: לומר )או לשיר( את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ולאחר מכן יש הנוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור". )=נס פח השמן(. )תהילים ל'( 30

35 ב י ו ם ח ו ל.75 "משתשקע חמה". תחילת זמן ההדלקה - במשנה ]שבת, כא:[ "משתשקע חמה". נאמר שזמן הדלקת נר חנוכה לכתחילה, הוא בהלכה נחלקו הפוסקים לגבי פירוש זמן זה, ומכאן שיש שני מנהגים: לפי מנהג חלק מהאשכנזים ]מנהג הגר"א[: הכוונה לזמן שקיעת החמה שלנו )כפי שמודפס בלוחות השנה(. ורק לאחר מכן מתפללים ערבית בצאת הכוכבים. למנהג הספרדים והאשכנזים: הכוונה לזמן צאת הכוכבים )18 דקות לאחר השקיעה ]=סוף השקיעה[(. מכיוון שזו השעה של תפילת ערבית, יש להקדים ולהתפלל ערבית בשקיעה ורק אח"כ להדליק. משך זמן הההדלקה: המצווה היא שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה מרגע ההדלקה. בין אם הדליק בתחילת זמן ההדלקה ]שקיעה / צאת הכוכבים[, ובין אם הדליק לאחר החצי שעה הראשונה. ]לפי הרב מרדכי אליהו: מידת חסידות היא שהנוהגים להדליק בשקיעה: יקפידו שהנרות ידלקו חצי שעה עד לאחר צאת הכוכבים[. יש לדעת שנרות החנוכה, הדקים והצבעוניים, הנמכרים בשוק - משך בעירתם אינו עולה על חצי שעה. "ההדלקה עושה מצווה": אדם שהדליק נרות / שמן שזמן בעירתם קצר מחצי שעה לא יצא ידי חובה בהדלקתו. אך אם הדליק נרות / שמן בכמות מספקת - וכבו הנרות קודם שעבר זמן ההדלקה - אין צורך ]="ההדלקה עושה מצווה"[. להדליקם שנית, מאחר ועיקר המצווה הוא בעצם ההדלקה עצמה. אך מי שרוצה להחמיר על עצמו ידליק בשנית בלי ברכה. "עד שתכלה רגל מן השוק". סוף זמן ההדלקה - החמה' ]כל אחד לפי פירושו: שקיעה / צאת הכוכבים[: מי שלא הדליק מיד ב'שקיעת לבני ביתו: א. אם הוא מדליק מכיוון שיש אנשים נוספים יחד עמו, לכן יש "פרסום הנס" גם לאחר 'שקיעת החמה'. ולכן יכול להדליק בברכה כל זמן שיש לכל הפחות אדם נוסף שע ר עמו. אבל אם כולם ישנים המנהג הרווח להדליק בלי ברכה. ]מנהג הספרדים ]הרב עובדיה יוסף[: להדליק בברכה[..76 אם כל בני המשפחה טרם התקבצו בבית: אפשר להמתין עד שיתקבצו ולהדליק, אך רצוי להדליק לפחות חנוכייה אחת בזמן. 35

36 ב. אם אדם לבד בביתו לאנשים שברחוב: וכל פרסום הנס הוא רק במקרה כזה סוף זמן ההדלקה )יכול להדליק בברכה( = כלה רגל אדם מן הש וק" "עד שת "עד שתכלה רגל מן השוק". - שעה עד לאחר תחילת זמן ההדלקה. זמן זה מוגדר כחצי ]כל אחד לפי פירושו: שקיעה / צאת הכוכבים[..77 תלוי איפה האדם גר: "עד שתכלה רגל אדם מן השוק" בימינו המושג עד עלות השחר. יכול להדליק בברכה כל הלילה אנשים שעוברים בו ליד רחוב ראשי - אדם שגר בעיר: ליד רחוב צדדי יכול להדליק בברכה עד השעה תשע בערב ]21:44[. )כיוון שעד שעה זו בערך, מצויים ברוב המקומות עוברים ושבים בתדירות גבוהה יחסית(. ואם מדליק לאחר מכן ידליק בלא ברכה. בתדירות גבוהה ידליק בברכה. קטן/ קיבוץ: כל זמן שעוברים אנשים ברחוב אדם שגר ביישוב מכאן ואילך ידליק בלי ברכה. ב ע ר ב ש ב ת.78 יש להדליק קודם את נרות החנוכה > ולאחריהם את נרות השבת. יש להכין נרות גדולים - כדי שימשיכו לדלוק עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים ]עד שעה 16:58[. אשה שבטעות הדליקה קודם נרות שבת: לא תוכל להדליק אחר כך את נרות החנוכה. במקרה כזה רצוי שאדם אחר ידליק בשבילה. הוא יברך את הברכה הראשונה והיא את שאר הברכות. ב מ ו צ א י ש ב ת בבית הכנסת - קודם מדליקים נרות חנוכה ורק אחר כך עושים הבדלה. חוננתנו" אך בבית - ]כל זה בתנאי שאמרנו בתפילת שמונה עשרה של ערבית "אתה או שאמרנו לפני ההדלקה עצמה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".[ מנהג הספרדים: קודם להבדיל > ורק אחר כך להדליק נרות חנוכה. מנהג חלק מהאשכנזים: גם בבית - להדליק נרות החנוכה ורק אחר כל להבדיל. ראוי להכין את הנרות שצריך להדליק במוצאי שבת כבר ביום שישי. 36

37 מקום הנחת החנוכייה: יש עניין להניח את החנוכייה במקום כזה שהעוברים ושבים יביטו בה וע"י כך יתפרסם הנס: בזמן המשנה - היו מניחים ומדליקים את החנוכייה בפתח הקרוב ביותר לרשות הרבים ]=הרחוב[. הבית היה סמוך לרשות הרבים היו מדליקים שם. פתח אם בפתח החצר. ואם לבית היתה חצר היו מדליקים את הנרות במשך הגלות שהגויים איימו על היהודים ולא התירו להם להדליק נרות חנוכה בפתח החיצוני, החלו היהודים להדליק את נרות החנוכה בתוך הבית. כיום נוהגים רבים להמשיך את המנהג ולהדליק בתוך הבית: ליד הכניסה לבית / בחלון הפונה לרשות הרבים. אך יש המהדרים, ומדליקים כמו המנהג הקדום: בפתח הבית/ החצר הפונה לרשות הרבים ]כדי שלא יכבו הנרות, הם מנחים את החנוכייה בתוך תיבת זכוכית המיוחדת לכך[. במקום שיש חשש מגניבות וכדומ' אין צורך להחמיר כך..79 א. מי שגר בבית קומות: לכתחילה יש להניח את החנוכייה ליד פתח הכניסה לחדר המדרגות. אך אם קיים חשש שהחנוכייה תיגנב יש להניח את החנוכייה, בכל מקרה, על החלון הפונה לרשות הרבים, גם אם הוא גר בקומה גבוהה. אבל מי שגר בבניין דירות גבוה מעל 4 קומות )מעל 11 מטר = 24 אמה( מכיוון שבגובה רב שכזה, אין בכלל פרסום הנס לאנשים שברחוב, כי אדם שהולך ברחוב לא מגביה את עיניו "סתם כך" לגובה כזה. יש הסוברים - שאם ישנן דירות אחרות מול החלון באותו הגובה ידליק בחלון דירתו. ויש הסוברים - שידליק בפתח דירתו פנימה..81 אתמול למדנו את הלכות מקום הנחת החנוכייה למי שגר בבית דירות. היום נלמד על מי שגר בקומת קרקע. מקום הנחת החנוכייה / המשך: ב. מי שגר בקומת קרקע: עליו להניח החנוכייה על פתח הבית הסמוך לרשות הרבים, מבחוץ בצד שמאל לכניסה, כדי שתהיה "מזוזה מימין ונר חנוכה )=החנוכייה( בשמאל". אם יש חצר לפני הבית, יש להניח את החנוכייה ליד פתח החצר. בהלכה מופיעים מידות מומלצות, באיזה גובה מהקרקע יש להעמיד את החנוכייה. לדעת חלק מהפוסקים: מי שהניח את החנוכייה על גבי הרצפה לא יצא ידי חובה! ]את החנוכייה יש להעמיד בגובה של 20 ס"מ )=3 טפחים( ומעלה מהקרקע. ומצווה להניח אותה בגובה של פחות מ- 84 ס"מ )=14 טפחים(. מי שהניח את החנוכייה בגובה של יותר מ- 84 ס"מ )=14 טפחים( יצא ידי חובה.[ "הנחה עושה מצווה": זהו מושג בהלכות חנוכה שפירושו: שעיקר מצוות הדלקת נרות חנוכה, היא דווקא אם מדליקים במקום הראוי )כפי שפירטנו מקודם(. ולכן חשוב להדליק במקום המתאים והראוי להדלקה, ולא להדליק במקום אחר )שאסור להדליק בו(, ואז להביא את החנוכייה דולקת למקום הראוי. 37

38 אמירת הלל שלם ו"על הניסים":.81 ימי החנוכה הם ימי הלל והודאה. ולכן בכל שמונת ימי החנוכה אנו אומרים "הלל שלם". וגם מוסיפים "על הניסים... בימי מתתיהו...": בשני מקומות: בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון. בנוסח "על הניסים" - אנו מודים להקב"ה ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים. 0. בתפילת שמונה עשרה: אנו מוסיפים את "על הניסים..." - בברכת 'מודים'. מי ששכחה לומר: א. אם נזכרה קודם סיום ברכת 'מודים' עליה לומר מייד במקום שנזכרה את "על הניסים". ב. מי שסיימה את "ברכת 'מודים' תמשיך בתפילתה כרגיל וכשתגיע ל"יהי רצון אמרי פי.." שאומרים לפני תפילת "אלוקי נצור" תאמר שם: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו וכו'...)לפי הנוסח שב - "על הניסים"(. ג. מי שסיימה את תפילת שמונה עשרה אינה חוזרת. 0. בברכת המזון: אומרים "על הניסים" בברכת "נודה לך". מי ששכחה לומר: א. אם טרם סיימה את ברכת המזון תוסיף ב'הרחמן': ""הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו וכו'...)לפי הנוסח שב - "על הניסים"(. ב. אם סיימה את ברכת המזון אינה חוזרת. 38

39 הלכה יומית חודש טבת חודש טבת הלכות שבת ]ב'[ תוס פת שבת, ת פ י ל ו ת ה ש ב ת, ד י נ י ה ק י ד ו ש ו ' ל ח ם - מ ש נ ה '. בחודש חשוון, התחלנו ללמוד את הלכות שבת. למדנו על משמעות השבת וטעמיה ועל מצוות הדלקת נרות. בשבועות הקרובים נמשיך ונעסוק בנושא השבת. ת ו ס פ ת ש ב ת.82 מהם זמני כניסת השבת ויציאתה? הגדרת הזמן המדויק של יום השבת, מתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר, היא ללא ספק אחת הסוגיות החשובות בהלכות שבת. אנו יודעים שבכל ענייני התורה הלילה קודם ליום, כפי שנאמר בתורה "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". כלומר היממה מתחילה בלילה, וכך גם לגבי שבת. בבריאת העולם: אלא שישנה שאלה גדולה: מתי בדיוק מתחיל הלילה? החמה'[ א. האם בעת שהשמש שוקעת ונעלמת מעינינו? ]='שקיעת הכוכבים'[. ב. או שמא רק מעת שנעשה חושך ושלושה כוכבים בינוניים נראים ברקיע? ]='צאת במילים אחרות השאלה היא: האם היום והלילה מוגדרים על פי השמש או על פי האור? ההפרש בין 'בין השמשות'[ דקות. ]= זמן זה נקרא דקות לל הכוכבים' הוא בין 'שקיעת החמה' ל'צאת מכיוון ששבת היא מצווה מן התורה, לכן אנו נזהרים ומחמירים לקבל ולהכניס את השבת כבר משקיעת החמה. ולהוציא את השבת רק בשעת צאת הכוכבים. לסיכום: השבת נכנסת - בשקיעת החמה, ויוצאת - בצאת הכוכבים. מהי מצוות 'תוספת שבת'?.83 אתמול למדנו שהשבת נכנסת ב'שקיעת החמה' ויוצאת ב'צאת הכוכבים'. אלא שלמרות זאת, צוותה אותנו התורה להוסיף 'תוספת שבת' ]כך דעת רוב הפוסקים שמצווה זו מדאורייתא[. מהחול על הקודש'[ 'שקיעת החמה' ]='להוסיף דהיינו, להקדים את זמן כניסת השבת מעט לפני מהקודש על החול'[ 'צאת הכוכבים'. ]='להוסיף ולהוציא אותה מעט אחרי על ידי תוספת שבת - א. אנו מראים בעצמנו שהשבת היא מצווה חשובה ויקרה לנו מאוד, עד שאנו יוצאים לקראתה ומקבלים אותה עוד לפני כניסתה ומלווים אותה ביציאתה. ממש כמו אורח יקר שיוצאים לקראתו בכניסתו ומלווים אותו מעט בצאתו לדרך. ב. עוד ניתן ללמוד ממצווה זו על השאיפה של האדם היהודי לקדש את החול ולהשתמש בו כבסיס והכנה לקד ושה. 39

40 איך מקיימים למעשה את מצוות תוספת שבת?.84 בכניסת השבת: מנהג הנשים - לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות. דקות לפני השקיעה. 34 בחיפה: נוהגים לכתחילה לקבל את השבת דקות לפני השקיעה. 24 בתל אביב: דקות לפני השקיעה. ]וכך נוהגים רבים גם בעיר פתח תקווה, שמקימיה היו ירושלמים[. 04 אך מנהג ירושלים: להדליק יש לציין שכך רשום ברוב לוחות השנה וזהו מנהג אשכנז בירושלים. אך מנהג הספרדים ]לפי הרב עובדיה יוסף[: שנשים ספרדיות יכולות לכתחילה, דקות לפני השקיעה. ]כמו הזמן בתל אביב[ 24 להדליק נרות שבת רק כשיש צורך חשוב מאוד - ניתן להסתפק ב'תוספת-שבת' של 14 דקות בלבד ]לפני שקיעת החמה[. פלג המנחה, כלומר שעה ורבע ]זמניות[ לפני השקיעה[. ]הערה: הזמן המוקדם ביותר שניתן לקבל בו השבת? הוא בצאת השבת: את השבת אנו מוציאים כ- 04 דקות אחרי השקיעה הכוללות גם את צאת הכוכבים )לעניין שבת, כוכבים מדובר ב- 20 דקות אחרי השקיעה( וגם את התוספת שבת. אנו מחכים עד שנראה בשמיים 3 המקובצים יחד. כיום אין לנו צורך להסתכל בכוכבים אלא אפשר לסמוך על השעון קטנים הזמנים, שזמן צאת השבת שבהם, כולל בתוכו גם את זמן 'תוספת-השבת'. ועל לווחות רק כשיש צורך חשוב מאוד - ניתן להקטין את התוספת ולהקדים את צאת השבת ב- 5 דקות מהזמן שכתוב בלוחות. ]שש"כ, בשם הרב שלמה זלמן אוירבך[. כיצד מקבלים ]תוספת[ שבת?.85 נחלקו הפוסקים האם כדי לקבל שבת די בהרהור בלב בלבד, או שמא צריך דווקא אמירה בפה. להלכה נפסק ]המשנה ברורה, רסא, כא[ שצריך דווקא אמירה בפה. מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות: במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת". "אשר קקדששנו שאז הן מברכות כיוון שמזכירות את השבת, הן מתכוונות לקבלה זו ובזה מקיימות את מצוות תוספת שבת. "בואי כלה שבת המלכה". מנהג הגברים לקבל את השבת בתפילה בפיוט "לכה דודי" על ידי אמירת שיר ליום השבת'. או ב-'מזמור מכיוון שבבתי כנסת רבים, אין מספיקים לומר "לכה דודי" לפני השקיעה. הגבאי להכריז לאחר תפילת מנחה: "בואי לכן, כדי לקיים מצוות תוספת שבת, צריך כלה שבת המלכה", ובזה יקבלו כולם את השבת. ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כלל אחד ל ומר ל עצמ וו: "בואי כלה שבת המלכה" או "אני מקבל על עצמי קדושת שבת". 04

41 לאחר שהדלקתי נרות שבת, האם אני יכולה להתפלל תפילת מנחה של חול ]ערב שבת[?.86 כאמור, נשים מקבלות את השבת בשעת הדלקת הנרות. מרגע שהדליקה נרות, חלה עליה קדושת השבת ומאותה שעה ואילך אסור לה לעשות מלאכה ]על המלאכות האסורות בשבת, נלמד בשבועות הבאים[. להלכה לכתחילה אסור לאשה להתפלל תפילת מנחה לאחר הדלקת הנרות, שאחר שקיבלה על עצמה את השבת, היאך תתפלל תפילה של חול. לכן, לכתחילה, עליה להקדים ולהתפלל מנחה לפני זמן הדלקת הנרות הכתובים בלוחות השנה, ורק לאחר מכן תדליק נרות שבת. אך בדיעבד לדעת חלק מהפוסקים מותר לנשים להתפלל מנחה, אחר הדלקת הנרות. זאת מכיוון שקבלת תוספת שבת אמנם מחילה את קדושת השבת על יום שישי, אך אינה הופכת את היום לשבת ]תוספת שבת, מחייבת רק להמנע מכל מלאכה אסורה ולא מתפילת מנחה של יום חול[. הלכה יומית לי' בטבת צ ו ם ע ש ר ה ב ט ב ת.87 ד. ארבעה ימים בשנה נקבעו לציון חורבן בית המקדש הראשון, והם בהתאם לסדר התרחשות המאורעות: א. בעשרה בטבת הוא היום בו התחיל המצור של נבוכדנצאר מלך בבל על ירושלים. וכך מסופר בספר מלכים )ב, כה(: "וי ה י ב ש נ ת ה ת ש יע ית ל מ ל כ ו ב ח ד ש ה ע ש יר י ב ע ש ור ל ח ד ש ]= עשרה בטבת[ ב א נ ב כ ד נ אצ ר מ ל ך ב ב ל, ה וא ו כ ל ח יל ו ע ל י ר ו ש ל ם, ו י ח ן ע ל יה ו י ב נ ו ע ל יה ד י ק ס ביב. ו ת ב א ה ע יר ב מ צ ור ע ד ע ש ת י ע ש ר ה ש נ ה ל מ ל ך צ ד ק י ה ו. ב ת ש ע ה ל ח ד ש ו י ח ז ק ה ר ע ב ב ע יר ו ל א ה י ה ל ח ם ל ע ם ה אר ץ..." זמן רב נמשך המצור על ירושלים, ורק בתאריך ב. שבעה עזר בתמוז הובקעה חומת העיר. שלושה שבועות מאוחר יותר, בשעות אחר הצהריים של ג. תשעה באב הוצתה האש בבית המקדש הראשון )וגם בשני( והחלה למעשה גלות ישראל, דבר שמצא את ביטויו ב- ג' תשרי שבו נרצח גדליה בן אחיקם, נציב הארץ מטעם הבבלים לאחר חורבן בית ראשון. הרצח הביא ליציאת "כל העם מקטן ועד גדול". היתה זו הפעם הראשונה מאז כיבוד הארץ, בימי יהושוע בן נון, שלא נותרו בה יהודים. בכך הגיע החורבן לשיאו ומכאן האבילות שנקבעה בעקבות הרצח. לאחר השואה, נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל, יום "עשרה בטבת" כ - "יום הקדיש הכללי", בו אומרים קדיש על קורבנות השואה שיום פטירתם לא נודע. להרחבה: אחרי חורבן בית המקדש הראשון תיקנו הנביאים ארבעה צומות זכר לחורבן. מאחר שדרכם של חכמים לתקן תקנות כדוגמת מה שנצטווינו בתורה, תיקנו חכמים שצומות אלו יהיו כצום יום הכיפורים ]שמתחיל יממה קודם ואסור באכילה, שתייה, סיכה, נעילת הסנדל, ושאר הלכות שבין איש לאשתו[. כך נהגו במשך 74 שנות גלות בבל. כשחזרו עולי בבל לבנות את בית המקדש השני, נתבטלו הצומות והפכו להיות ימי ששון ושמחה )זכריה, ח, יט(. אך משנחרב בית המקדש השני, חזרו לקיים את הצומות האלו וכך נהגו במשך כל השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש. יש לציין שצום תשעה באב נחשב לצום החמור מבין ארבעת הצומות האלו, הואיל ושני בתי המקדש נחרבו בו. אך שאר צומות )י' בטבת, יז' בתמוז, ג' תשרי( תלויים במצבינו הלאומי. בתקופת גזירות ושמד חייבים לצום אותם. כשבית המקדש בנוי ימי הצום הופכים להיות ימי ששון ושמחה. ובמצב ביניים, כשמצד אחד בית המקדש חרב ומנגד אין עלינו גזירות קשות, מעמדם של צומות אילו קל יותר. למעשה נהגו ישראל גם 'במצב הביניים' לצום בכל הצומות, וממילא חובה מצד המנהג על כל אחד מישראל לצום בהם. עם זאת אשה בהריון או מניקה ]עפ"י הרב אליעזר מלמד[ חייבת לצום בתשעה באב אך תהיה פטורה משאר שלושת הצומות הנ"ל. 01

42 אתמול למדנו שלכתחילה, אשה שהדליקה נרות אסור לה להתפלל תפילת מנחה של חול בערב שבת. היום נלמד הלכה שנוגעת לציבור הגברים..88 מה קודם למה: 'תוספת שבת' או תפילת מנחה במניין? כאמור, מנהג הגברים לקבל תוספת שבת, בפיוט "לכה דודי", לאחר תפילת מנחה של יום חול. אך כידוע, יש בתי כנסת בהם בערב שבת, לא מסיימים להתפלל מנחה של יום חול לפני השקיעה כדי לקבל תוספת שבת. במקרה כזה כתוב בהלכה [ במשנה ברורה[ - שעדיף שאדם יתפלל, לפני השקיעה,תפילת מנחה ביחיד )לא במניין!( ויקבל תוספת שבת. ולאחר מכן יתפלל בציבור תפילת ערבית של ערב שבת. הטעם: כיון שמצוות תוספת שבת מקורה בתורה והיא עדיפה על המצווה להתפלל במניין! ]שמירת שבת כהלכתה, מו,ה[. אם אדם קיבל על עצמו בטעות תוספת שבת, לפני שהתפלל תפילת מנחה: להלכה נפסק שהוא הפסיד את תפילת מנחה ויתפלל תפילת ערבית פעמיים, ]הראשונה לשם תפילת ערבית. והשנייה לתשלומין עבור תפילת מנחה שהפסיד[. ת פ י ל ו ת ה ש ב ת :.89 א. לאחר הדלקת הנרות הולכים בני הבית לבית הכנסת לתפילת מנחה ולקבלת השבת. קבלת שבת: את תפילות השבת, פותחים בליל שבת באמירת פרקי קבלת שבת. שישה מזמורי תהילים פותחים את "קבלת שבת", שישה מזמורים אלו הם כנגד ששת ימי המעשה. "מזמור לדוד..." ]- אותו יש לומר בעמידה[. "לכו נרננה לה'..." ומסיימים במזמור- פותחים במזמור - "לכה דודי לקראת שבת פני שבת נקבלה". בתום אמירת ששת מזמורי התהלים, אומרים את הפיוט: פיוט זה נאמר פסוק פסוק ע"י החזן והקהל, והוא מייצג את היום השביעי יום השבת. המנהג הוא שחלק מקבלת שבת נאמרת בעמידה כשפני המתפללים מוסבים לעבר הכניסה לבית הכנסת ]צד מערב[, כמי שממתינים לבואה של שבת המלכה. למנהג הספרדים: בעת אמירת "מזמור לדוד" ופיוט "לכה דודי". למנהג האשכנזים: פונים לצד מערב, רק בעת אמירת הבית האחרון שבפיוט "לכה דודי" שבו אומרם "בואי כלה". רבי שלמה אלקבץ שהיה משורר ומגדולי חכמי הקבלה. ]להרחבה: את הפיוט "לכה דודי" כתב נולד לפני כ- 644 שנה. לפי המסורת ניצב בית הכנסת של מקובלי צפת בשדה, וכאשר הלכו מביתם לבית הכנסת אמרו בדרך: "לקראת שבת לכו ונלכה".[ 02

43 ב. תפילת ערבית.91 לאחר "קבלת שבת" עוברים להתפלל תפילת ערבית. בתפילת ערבית, אומרים את הנוסח הרגיל של "קריאת שמע" וברכותיה, אך הסיומת של תפילת "השכיבנו" ]הקטע האחרון לפני תפילת העמידה[ שונה בשבת. במקום הסיום - "שומר עמו ישראל לעד". ירושלים". "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל אומרים בשבת ג. תפילת העמידה א. ההבדל בין תפילת העמידה של יום חול ושבת: בימי חול בכל תפילת העמידה א. ב. "תפילת שמונה עשרה". - יש 18 ברכות. לכן כידוע, נקראת תפילת זו בשבת - בכל תפילות העמידה הנאמרות ]ערבית, שחרית, מוסף ומנחה[- אך של שלושת הברכות הראשונות ]בתחילת העמידה[. אחת מיוחדת על קדושת השבת ברכה שבע ברכות. ישנן = הנוסח זהה לנאמר ביום חול. - ג. בתפילת ערבית: "אתה קידשת..." בתפילת שחרית: "ישמח משה..." בתפילת מוסף : "תכנת שבת.." בתפילת מנחה : "אתה אחד..." שלושת הברכות האחרונות ]בסיום העמידה[. כאן ביום חול אומרים 31 ברכות. = הנוסח זהה לנאמר ביום חול. ב. בתפילת עמידה של שבת, טעיתי והתחלתי לומר כמו ביום חול - מה הדין? אם אדם טעה והתחיל לומר ברכה של יום חול ונזכר שהיום שבת, באמצע אמירת אחת הברכות כגון שהתחיל לומר "אתה חונן לאדם דעת...". להלכה נספק שעליו לסיים את הברכה כרגיל, ורק אח"כ לחזור לנוסח של תפילת עמידה לשבת..91 הטעם: מעיקר הדין, היה צריך האדם להתפלל תפילת העמידה בשבת, לפי אותו הנוסח של יום חול ורק להוסיף ברכה נוספת ומיוחדת לכבוד שבת. אלא שלא רצו חכמים להטריח את הציבור להאריך בתפילה, לכן קיצרו את תפילת העמידה ובמקום שלוש עשרה הברכות האמצעיות תקנו לומר ברכה אחת בלבד. לכן מי שטעה והתחיל בשבת לומר תפילת עמידה לפי הנוסח של יום חול, יכול וצריך לסיים את הברכה כרגיל, ולחזור לנוסח של תפילת עמידה לשבת. ג. במקום תפילת עמידה של שבת, התפללתי תפילה של יום חול ]מתחילתה ועד סופה[ מה הדין? מי שטעה והתפלל תפילה של חול בשבת : כיון שלא הזכיר את השבת לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהתפלל. ]כאמור, אם נזכר לפני שסיים את התפילה - יחזור לברכת השבת וימשיך עד סוף התפילה.[ 03

44 .92 "ויכולו" ד. לאחר תפילת העמידה אומרים החזן והקהל יחד את פרשת "ויוכלו" בעמידה ובקול רם. בפסוקים אלו אנו מעידים שהקב"ה ברא את עולמו בששת ימי הבריאה. עדות זו היא ביטוי להיותנו יהודים מאמינים. כיון שלפי התורה יש לומר עדות לא רק בעמידה אלא לפחות ע"י שניים, לכן כל הציבור עומד ומעיד יחד. אמרו חכמים ]שבת, קיט:[: כל האומר "ויוכלו" בתפילת ערב שבת, כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. הקב"ה ברא בכוונה את העולם חסר, כדי שאנו נוכל להיות שותפים בתיקונו. השותפות שלנו, מתחילה בזה שאנו מאמינים בבורא ומתוך כך אנו פועלים לתיקון עולם וגילוי כבודו. שאלה: הארכתי בתפילת עמידה ולא הספקתי לסיים ולומר עם כל הציבור את "ויכולו" - מה הדין? תשובה: במקרה כזה רצוי להמתין לסוף כל התפילה, ולבקש ממישהו נוסף שיצטרף אלינו לאמירת "ויכולו". ע"י כך אנו מעידים בשניים. לאחר שסיימו הציבור את אמירת "ויוכלו" אומר השליח ציבור בקול רם ברכה "מעין שבע". ה. ברכת מגן אבות - "מעין שבע".93 לאחר שסיימו הציבור את אמירת "ויוכלו" אומר השליח ציבור בקול רם ברכה "מעין שבע". תפילת 'מגן אבות' נקראת גם תפילה 'מעין שבע': כיוון שהיא מתמצתת ומכילה בתוכה את תפילת העמידה של שבת, שיש בה כאמור רק 7 ברכות. ]להבדיל מתפילת יום חול שיש בה 18 ברכות[. לכאורה יש להקשות: והרי בתפילת ערבית אין חזרת שליח ציבור על תפילת העמידה? טעם התקנה: א. בעבר בתי הכנסת היו בשדה, ובלילה היתה סכנה לאדם יחיד לחזור מהם לביתו. חכמים חששו שמא יהיה מי שיאחר ויסיים תפילתו אחר שאר בציבור ויחזור לבד לביתו. לכן תקנו שהחזן יאמר ברכה מעין שבע ועל ידי כך תתארך שהיית הקהל בבית הכנסת, ובנתיים יספיקו המאחרים לסיים תפילתם ויחזרו לביתם עם כל הקהל. למרות שבימינו בתי הכנסת בתוך העיר, התקנה הזו של חכמים, נשארה במקומה ונהוגה בכל בית כנסת. אם קהל התאסף להתפלל בבית פרטי האם גם אז התקנה תקפה? לפי חלק מהפוסקים ]שו"ע, רסח, י[: במקרה כזה אין אומרים אותה, כיון שהתקנה היתה לבית כנסת בלבד. ויש חולקים וסוברים שבכל מקום יש לאומרה ]בן איש חי, כף החיים[. ב. יש המסבירים שתקנה זו יועדה למען אלו העובדים בשדות, שעלולים היו להגיע באיחור לבית הכנסת. על ידי תפילה זו, נהגו לשתף גם אותם, ולו בתמצית, בתפילת העמידה של ערב שבת. "שלום עליכם מלאכי השרת": עליכם מלאכי השרת". כאשר חוזרים הביתה, לאחר תפילת ערבית נהוג לשיר את הפיוט: "שלום את האדם בשעה ששני מלאכי השרת, מלאך טוב ומלאך רע, מלווים מובא בחז"ל ]שבת, קיט:[ שהוא חוזר מבית הכנסת לביתו בליל שבת. כאשר נכנסים לבית ומוצאים בו נר דולק, שולחן ערוך רצון שיהיה כך גם בשבת הבאה". והמלאך הרע עונה בעל ומטה מוצעת, המלאך הטוב אומר: "י "יהי כורחו: "אמן"..94 "אשת חיל" ]משלי, לא[. לאחר מכן נוהגים לשיר 00

45 ה ק י ד ו ש :.95 על ההיין". א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו" ]שמות,כ[. דרשו חז"ל:"זכרהו את הפסוק: "ז כ ור בהבדלה. בקידושש ואת יציאתה משום כך אנו מציינים את כניסתה של השבת קידוש ליל שבת חייב להערך על כוס של יין או של מיץ ענבים. נשים חייבות בקידוש. צריך להקפיד שהכוס תהיה נקייה לגמרי ]מודחת מבפנים ושטופה מבחוץ. )שו"ע, קפג, א([ לכתחילה כשיש לאדם גביע או כוס זכוכית, ראוי שיעשה בהם קידוש ולא ישתמש בכוס פלאסטיק חד פעמית. או יושבים? א. בקידוש -עומדים בקידוש של ערב שבת המנהג הרווח לעמוד מפני שאומרים "ויכולו" וזוהי עדות על בריאת העולם. יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד בעת אמירת "ויכולו" ואז לשבת להמשך הקידוש. ויש מהאשכנזים הנוהגים לשבת לאורך כל הקידוש. בקידוש של הבוקר נוהגים כולם לשבת בשעת הקידוש. מה הדין להלכה? מי שאין לו יין לקידוש ב..96 שתי החלות הנמצאות על שולחן השבת. בליל שבת יערוך את הקידוש על ינ ה' הוא משקה חשוב שבכוחו לש כ ר 'ח מ ר מ ד ד עדיף לקדש על ש כ ר. ]ש כ ר הנקרא בשבת בבוקר ורגילים לשתותו באותו מקום, כגון: ליקר, קוניאק, ערק, וודקה וכו'[. בגביע הקידוש? מה כמות היין הקטנה ביותר שחייבת להיות ג. 'רביעית'. ]86 מ"ל / 154 מ"ל[. יש לדאוג שכמות היין שתהיה בגביע תהיה לפחות כמות של שהמקדש חייב לשתות? מה כמות היין הקטנה ביותר ד. מיד לאחר הקידוש על המקדש לשתות לפחות לגימה משמעותית של יין ]'מל 'מל א לוגמיו' = 00 מ"ל[ ]"מלוא לוגמיו" = פירושו: כמות יין שיכולה למלא את חלל הפה כשאני מנפח לחי אחת[ אם קשה למקדש לשתות לגימה משמעותית מהיין ]00 מ"ל[, יכול אחד השומעים להחליפו בשתיית 'מלוא לוגמיו'. בדיעבד אם כל השומעים שתו יחד ]00 מיליליטר[, למרות שאף אחד מהם לא שתה לבדו כמות זו יצאו ידי חובת קידוש..97 ה. מה פירוש המושג ההלכתי: "יין פגום"? אם מלאתי גביע ביין, ועוד לפני הקידוש בא מישהו וטעם מהיין שבגביע להלכה: היין פגום ואסור לי לקדש על היין הזה. ניתן ל"תקן" זאת ע"י הוספת יין לגביע, והיין שוב ייהפ ך להיות ראוי לקידוש. 05

46 האם חובה גם על המסובים לשתות יין בקידוש? ו..98 'מלוא כדי לקיים מצוות הקידוש, צריך המקדש או אחד מהשומעים לשתות יין בכמות הנקראת לגמיו'. במקרה כזה, שאר השומעים יוצאים ידי חובת הקידוש, אף שהם עצמם לא שתו מהיין. אולם מצווה מן המובחר שכל השומעים ישתו מהיין של הקידוש. אלא שצריך לשים לב שלא למזוג מכוס היין ששתה בה המקדש לשאר הכוסיות, מפני שכבר למדנו שיין ששתו ממנו נקרא פגום ואינו ראוי לכוס של ברכה. לפיכך אם רוצים למזוג מכוס הקידוש לכוסיות שאר המסובים, צריך תחילה להוסיף מעט ין מהבקבוק לכוס, ועל ידי כך היין נקרא מתוקן ואפשר למזוג ממנו לכוסות השומעים. הדרך הטובה ביותר, למזוג לפני הקידוש מעט יין לכוסות כל המסובים, ואח"כ ישמעו הקידוש וישתו מהיין שלפניהם. כשנוהגים כך, אין חובה להמתין עד שהמקדש ישתה ראשון, ואין צורך שהמקדש ימזוג להם יין מכוסו, מפני שהיין שלפניהם נחשב יין של קידוש. ז. "אין קידוש אלא במקום סעודה":.99 כלל חשוב מאוד בדיני קידוש הוא: "אין קידוש אלא במקום סעודה". פירושו של דבר שקיימת חובה שבמקום בו אנו אוכלים שם נעשה את הקידוש ולא במקום אחר. לכן אדם ששמע בבית הכנסת קידוש - מותר לו לאחר מכן בבית הכנסת, לאכול ולשתות. אך אם הוא רק אכל כמות קטנה של מזונות ושתה כמות מיץ קטנה, לא יצא ידי חובת קידוש, ]ולא זו בלבד אלא נחשב הדבר שאכל לפני הקידוש[, ושכשיבוא לביתו לאכול את ארוחת השבת, יהיה חייב לעשות קידוש פעם נוספת בביתו סמוך לשולחן השבת כיון ש: "אין קידוש אלא במקום סעודה". לכן עצה טובה: כששומעים קידוש בבית כנסת, ואנו עתידים לאכול את סעודת השבת במקום אחר ]כגון: בביתנו[, עלינו להקפיד ולאכול 'כזית' לחם או עוגיות במקום הקידוש, ]כמות זו שנקראת 'כזית' = 27 גרם = חתיכה בגודל קופסת גפרורים[. ורק אז אנו יוצאים ידי חובת קידוש. לאחר לא נצטרך לעשות קידוש פעם נוספת, אלא נוכל מייד ליטול ידיים ולבצוע את מכן כשנבוא לביתנו הפת. 06

47 ל ח ם מ ש נ ה :.111 בעת אמירת הקידוש מונחות על שולחן השבת שתי חלות, המכוסות בכיסוי מיוחד המיועד לכך. "לחם מ ש נ ה". מה מקורו של ביטוי זה? שתי החלות אלו נקראות משנה...". לחם "ויהי ביום השישי לקטו בחומש שמות ]טז, כב[ נאמר: כאשר היו בני ישראל במדבר, הוריד להם ה' מ ן "לחם מן השמים", יום יום. רק ביום שישי ירדה מנה כפולה: אחת ליום שישי ואחת ליום שבת. "לחם משנה" מסמל את השפע לכבוד שבת. מדוע מכסים את החלות? א. זכר למן: המן היה יורד על שכבת טל, ועל המן ירדה שכבת טל נוספת, כדי לשמר את המן נקי. "כמונח בקופסה". לכן אנו מניחים את לחם המשנה כשמפת השולחן תחתיהן הוא היה וכיסוי החלות מעליהן. ב. "כדי לא לבייש את החלות...": בהלכות ברכות למדנו שחכמים לומדים את סדר הקדימה בברכות מהפסוק )דברים, ח'(: וש ע ר ה ]=מזונות[ ח ט ה ר ץ "א וד ב ש א ר ץ ז ית ש מ ן ]זית[ ]תמר[". ן ו ג פ ות א נ ה ו ר מ ון ]=ברכת הגפן[ מכיו ו ן ש"חיטה" נזכרת בפסוק לפני "גפן", היינו צריכים לברך תחילה על הלחם. אולם מכיוון שאנו מעוניינים לפתוח את סעודת השבת ב"קידוש" על היין, לכן אנו מכסים את החלות כאילו אינן, כדי לא לביישן" ואנו מברכים על היין. רק לאחר הקידוש, אנו נוטלים ידיים לסעודה, ומגלים את החלות ומברכים עלינו: "ברוך... המוציא לחם מן הארץ". אגב כך לומדים אנו דבר חשוב מאוד: אם מחויבים אנו להתחשב ב"כבודו" של הלחם, ולא "לביישו", על אחת כמה וכמה שצריכים אנו להיות זהירים בכבוד הבריות. 07

48 הלכה יומית חודש שבט הלכות שבת ]ג'[ ס ע ו ד ו ת ה ש ב ת ו ה ה ב ד ל ה.111 לחם משנה: את יום השבת לקדשו" החודש נסיים ללמוד את הלכות שבת הנוגעים ל"זכור כאמור, מפסוק זה למדים כי יש לעשות פעולות מעשיות וחיוביות, אשר תייחדנה את השבת כדי להבדילו משאר ימות השבוע. הפעולות השונות הן: הדלקת נרות, תפילות שבת, הקריאה בתורה ובהפטרה, הקידוש, סעודות שבת והזמירות המתלוות אליהן וההבדלה. כל אלו נועדו לזכור ולהזכיר את ייחודה של השבת. זהו החיוב ממנו למדים את המלאכות שאין לעשותן בשבת. בחודש אייר, אי"ה, נעבור ללמוד על "שמור" ס ע ו ד ו ת ה ש ב תת: כאשר היו בני ישראל במדבר, הוריד להם ה' מ ן "לחם מן השמים", יום יום. רק ביום שישי ירדה מנה כפולה: אחת ליום שישי ואחת ליום שבת. בחומש שמות ]טז, כב[ נאמר: לזכר כך אנו נוהגים בשבת לקחת שתי חלות - "לחם לחם מש נ ה...". "ויהי ביום השישי לקטו משנה" ולהניחם על השולחן. ]לכתחילה יש להקפיד על "לחם משנה" גם בסעודה שלישית[. האם חובה לאכול משתי החלות? להלכה ]רמב"ם, שו"ע רעד,א[ - בשעת "ברכת המוציא", יש צורך לאחוז בידיים את שתי החלות, אך מספיק לבצוע ולאכול רק אחת מהן. עם זאת יש הנוהגים ]השל"ה, גר"א[ לבצוע את שתי החלות..112 האם מותר לצורך 'לחם משנה' להשתמש בפרוסות לחם? לכתחילה יש להקפיד שהחלות יהיו שלמות לגמרי. ולכן עדיף אפילו לא להסיר את התוית ]המדבקה[ הדבוקה לחלה לפני שבוצעים אותה, כדי שהחלה תהיה שלמה לגמרי בשעת הברכה. בדיעבד ]כשאין חלות שלמות[ ניתן בשעת הצורך להשתמש גם בלחם קפוא לצורך לחם משנה. או בלחם פרוס בעודו בשקית. רק אם אין כל אפשרות אחרת ניתן ניתן לקחת 0 פרוסות לחם בשעת הברכה. 08

49 .113 סעודות השבת: מצווה לאכול בשבת שלוש סעודות. סעודה ראשונה אנו מקימים בערב שבת. א. סעודה שנייה ביום השבת. ב. וסעודה שלישית בשעות הצהריים ]לאחר חצות היום[. ג. להלכה: מי שאכל סעודה שלישית לפני חצות היום לא קיים את המצווה. להלכה ]רמ"א, רצא, א[: מי שלא אכל סעודה ראשונה בליל שבת, יאכל שלוש סעודות ביום שבת. מהי הסעודה החשובה ביותר בשבת? הסעודה השנייה ]ביום שבת[. לכן, אדם עני שאין לו אפשרות לקנות מאכלים משובחים לכל שלוש הסעודות, צריך לאכול את המאכלים המשובחים ביותר בסעודה השנייה, שהיא נחשבת לסעודה החשובה יותר מבין סעודות השבת. ]שו"ע, רצא, ב[. אכילת לחם: האם יש חובה לאכול לחם בשלושת הארוחות? לפי ההלכה, יש חובה לאחר הקידוש ליטול ידיים, ולאכול לחם בשתי הסעודות הראשונות. סעודה שלישית: לגבי לכתחילה - יש לאכול לחם לפחות בגודל כזית ]כמות זו שנקראת 'כזית' = 27 גרם = חתיכה בגודל קופסת גפרורים[. בדיעבד ]מי שאין לו לחם או שקשה לו לאכול לחם[ ניתן לצאת ידי חובת סעודה שלישית באכילת מיני מזונות. או באכילת בשר / דגים או באכילת פירות. צריך להתחיל לאכול סעודה שלישית לפני שקיעת החמה. ]מי שהתחיל לאכול לפני שקיעת החמה יכול להמשיך את הסעודה, אפילו כמה שעות אחר צאת הכוכבים[..114 האם ניתן להתחיל סעודה שלישית לאחר שקיעת החמה? כמובן שלכתחילה, יש להתחיל ולאכול סעודה שלישית לפני השקיעה. מי שלא הספיק לאכול 'סעודה שלישית' וכבר שקעה החמה: לפי מנהג האשכנזים ]"השמירת שבת כהלכתה"[ אין להתחיל ולאכול סעודה שלישית לאחד השקיעה. אך לפי מנהג הספרדים ]הרב עובדיה יוסף[ ניתן להקל ולאכול עד שלוש עשרה דקות אחרי השקיעה. לאחר זמן זה, אין להתחיל בסעודה שלישית. 09

50 .115 "רצה והחליצנו": "רצה והחלי צנו". חז"ל תקנו לומר בברכת המזון בקשה מיוחדת לכבוד השבת. בקשה זו נקראת בה אנו מבקשים מהקב"ה שירצה במנוחה שלנו ובקיום השבת שלנו, ויזכנו לקיים את השבת בלא צער. שכחתי לומר בשבת "רצה והחליצנו" מה עלי לעשות? מי ששכחה לומר "רצה והחליצנו" צריכה לחזור ולומר את ברכת המזון מתחילתה. שכן חכמים תקנו שיש להזכיר את השבת בברכת המזון, ולכן מי שלא הזכיר לא יצא ידי חובה. כל זה אמור לגבי שתי הסעודות הראשונות, שבהן יש חובה לאכול לחם, וממילא חייבים אח"כ לברך ברכת המזון. אולם אם בסעודה השלישית שכח לומר 'רצה והחליצנו' - אינו חוזר. הטעם לכך: משום שבדיעבד ניתן לצאת ידי חובת סעודה שלישית גם במיני מזונות, וממילא אינו חייב לברך ברכת המזון. שכחתי לומר בברכת המזון "יעלה ויבוא" ]בחגים או בראש חודש שחל להיות בשבת[ כפי שלמדנו, לגבי "רצה והחליצנו" כך גם לגבי "יעלה ויבוא": רק מי ששכח לומר בברכת המזון של שתי הסעודות הראשונות "יעלה ויבוא" רק אז מחויב לחזור אך בסעודה שלישית מי ששכח אינו חוזר. מה הדין? לתחילת הברכה..116 אמירת "רצה והחליצנו" - בסעודה שלישית: מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית לפני שקיעה בחמה וסיים לאחר צאת הכוכבים, אומר בברכת המזון "רצה והחליצנו", כיוון שהולכים אחרי התחלת הסעודה. אם חל ראש חודש במוצאי שבת ]=ביום ראשון[: ישנו ספק גדול בהלכה מה יש להזכיר בברכת המזון של סעודה שלישית. ]הרי הסעודה התחילה לפני צאת הכוכבים בשבת ולכן צריך לומר "רצה והחליצנו" אך הסעודה הסתיימה לאחר צאת הכוכבים ]=שזה כבר נחשב כיום ראשון בשבוע[ וזה כבר ראש חודש[. כדי לצאת מהספק טוב להמנע במקרה זה ולא לאכול לחם אחר צאת הכוכבים. ולהגיד בברכת המזון רק "רצה והחליצנו". אפשרות נוספת היא: לסיים לאכול את הסעודה שלישית לפני השקיעה, לברך ברכת המזון ולהזכיר "רצה והחליצנו". 54

51 .117 סעודת "מלווה מלכה": על מנת להראות את הכבוד אותו אנו נותנים לשבת, נוהגים לכבדה בצאתה בעריכת סעודה מיוחדת במוצאי שבת לאחר ההבדלה. סעודה זו מכונה "מלווה מלכה" או "סעודת דוד המלך". "מ ל ו וה מ ל כ ה" - ברור מה מקורו. הכינוי שכן השבת נמשלה למלכה, ובסעודה זו אנו מלווים אותה ומכבדים אותה. מניין נלקח הביטוי "סעודת דוד המלך"? חז"ל מספרים, שדוד המלך ביקש מהקב"ה לדעת מתי יבוא קיצו "הודיעני מידת ימיי". עד שלבסוף ענה לו הקב"ה, כי הוא עתיד להפרד מן העולם הזה באחת השבתות. מאז ועד ליומו האחרון, נהג דוד המלך לערוך בכל שבוע לאחר צאת השבת, סעודת הודיה על שבוע נוסף של חיים שהוענק לו על ידי ה'. בספרים, מובא שיש עניין גדול וסגולה גדולה בעריכת סעודה זו. ]להרחבה: מובא במסורת שיש עצם אחת בגופו של אדם, ושמה "לוז", ועצם זו אינה ניזונת אלא מסעודת מלווה מלכה. אותה עצם לא נהנתה ממה שאכל האדם הראשון מעץ הדעת, ולכן אף שנגזרה מיתה על האדם, אותה העצם אינה נרקבת, וממנה יקום אדם לתחייה בתחיית המתים. ]ויקרא רבה, יח, א[. ] עד מתי ניתן לאכול ארוחה זו? לכתחילה יש לאכול סעודת מלווה מלכה כמה שיותר סמוך לצאת השבת. בדיעבד ]מי שאינו רעב[ יכול לאוכלה עד חצות הלילה. ]מי שלא אכל עד אז יכול לאכלה כל הלילה[. הבדלה ומוצאי ששבת:.118 דין ההבדלה כדין הקידוש. כשם שאנו מציינים את קדושת השבת בליל שבת בתפילה ובקידוש על כוס יין, כך גם בצאת השבת אנו אומרים את נוסח ההבדלה בתפילה ובהבדלה על כוס יין. "אתה חוננתנו": ההבדלה בתפילת ערבית את נוסח ההבדלה בתפילת העמידה של ערבית במוצאי שבת, אנו אומרים בברכת: "אתה חונן לאדם דעת". זאת מפני שהיכולת להבדיל בין קודש לחול תלויה בהבחנה שכלית. לכן ראוי לאומרה בברכה בה אנו מבקשים על החכמה והדעת. מתחילים את הברכה כרגיל: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" ומייד ממשיכים בנוסח הבדלה: אתה חוננתנו ה' אלוקינו מדע והשכל. אתה אמרת להבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלתנו ה' אלוקינו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, כך פדנו והצילנו משטן רע, ומפגע רע, ומכל גזרות קשות ורעות המתרגשות לבוא לעולם. וממשיכים כרגיל: "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת. ברוך אתה ה', חונן הדעת." 51

52 אתמול למדנו שבמוצאי שבת, יש הבדלה בתוך נוסח התפילה. לאור זה עולה השאלה: מדוע קיימת גם הבדלה על כוס יין? בתחילה כשקבעו אנשי הכנסת הגדולה את נוסח ההבדלה תקנו לאומרו בתפילה בלבד, וזאת מפני שבאותה תקופה של הקמת בית המקדש השני, היו ישראל עניים, ולא רצו אנשי הכנסת הגדולה להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אך אחר כך, כיוון שהיהודים התבססו מבחינה כלכלית תקנו חכמים לומר הבדלה גם בתפילה וגם על כוס היין. לכן, נשים שאינן נוהגות להתפלל ערבית, יוצאות ידי מצוות הבדלה בהבדלה שעל הכוס בלבד. וכן מי שהתפלל ערבית של מוצאי שבת ושכח לומר בתפילה את נוסח ההבדלה ]"אתה חוננתנו"[, אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יוצא ידי חובתו בהבדלה שעל הכוס. סדר הברכות בהבדלה: בתחילת ההבדלה נוהגים לומר מספר פסוקים של ברכה לסימן טוב לקראת השבוע הקרוב. ואח"כ מברכים 0 ברכות: "בורא פרי הגפן". "בורא מיני [ / עשבי[ בשמים". "בורא מאורי האש". "המבדיל בין קודש לחול" הברכות החשובות ביותר הן הברכה הראשונה: "בורא פרי הגפן" והברכה האחרונה: "המבדיל בין קודש לחול". להלכה: מי שלא אמר את שתי הברכות האלו - לא יצא ידי חובת הבדלה על הכוס. מי שאין לו בשמים או נר כיצד יעשה הבדלה? להלכה: מי שאין לו בשמים או נר יכול לעשות הבדלה גם בלי לברך עליהם. אם יזדמנו לו אח"כ במוצאי שבת בשמים יברך עליהם ויריחם. ואם יזדמן לו לראות נר או אש יברך "בורא מאורי האש". האר"י ז"ל )ר' יצחק לוריא אשכנזי( והמקובלים בצפת, תיקנו את ט"ו בשבט כ"יום לאכילת פירות", סמל להשתתפות האדם בשמחת האילנות. גם בימינו עורכים בט"ו בשבט את השולחן ועליו מיטב פירות ארץ ישראל, ובמיוחד מ'שבעת המינים', שנשתבחה בהם הארץ. משתדלים להשיג פרי חדש, שטרם נאכל השנה, כדי לברך עליו ברכת "שהחיינו", ומנצלים את אווירת היום להשרשת החינוך למצוות יישוב ארץ ישראל ולהעמקת הזיקה לטבע. ביום זה יוצאים אל חיק הטבע ומרבים בנטיעות, שכן: "כל האילנות - להנאתן של בריות נבראו". )בראשית רבה, יג'( בשבט טו' ראש השנה לאילנות "ט"ו בשבט הגיע..." ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, משום שבתקופה זו של השנה מלבלבים רוב פירות האילן בארץ ישראל. משמעותו ההלכתית של ט"ו בשבט, נוגעת להלכות ולמצוות התלויות בארץ )הלכות ערלה, נטע רבעי, תרומות ומעשרות וכדו'(. אך במציאות ההיסטורית, חרג ט"ו בשבט מן המסגרת הבלעדית של מצוות התלויות בארץ, והפך להיות החג המאפיין את ארץ ישראל ויום ההזדהות עם הטבע. החודש הזה מאפיין חודש של פריחה הארץ, יופי הטבע וטיב הפירות שמעניקה לנו הארץ.

53 .112 מדוע ברכות- ההבדלה, הם דווקא בסדר הזה? בסדר הברכות אנו עולים מהחוש הגשמי <<< אל החוש הרוחני. חוש הטעם: תחילה מברכים על היין חוש הטעם הוא חוש גשמי. שהרי אדם אינו חש, אלא אם המאכל נוגע בפיו. חוש הריח: אח"כ עולים לחוש הריח. אדם מסוגל להריח גם דבר שאינו בא במגע ממשי עם הגוף. חוש הראייה: לאחר מכן מברכים על האור. חוש הראייה דק יותר ומסוגל לראות למרחק רב. השכל: אח"כ מברכים על ההבדלה, שהיא תלויה בשכל וביכולת ההבחנה הדקה ביותר, בין קודש לחול א. בורא פרי הגפן: מה כמות היין שיש לשתות בהבדלה? כפי שלמדנו בהלכות קידוש, כך גם בהבדלה, על מי שמבדיל לשתות לפחות לגימה משמעותית של לוגמיו' = 00 מ"ל[. ]"מלוא לוגמיו" = פירושו: כמות יין שיכולה למלא את חלל הפה כשאני יין ]'מל א מנפח לחי אחת[. כל השומעים את ההבדלה, צריכים לשתוק עד שהמבדיל יסיים לשתות 'מלוא לוגמיו'. רק לאחר שסיים לשתות כמות זו נסתיימה ההבדלה. בדיעבד אם טעה השומע ודיבר לפני שהתחיל המבדיל לשתות מהכוס יצא ידי חובת מצוות הבדלה..114 אם אין לי יין להבדלה מה אעשה? כפי שלמדנו תקנו חכמים לומר הבדלה על הכוס. מצווה מן המובחר להבדיל על היין שהוא נחשב למשקה חשוב ביותר, המזין את הגוף ומשמח. כשאין לאדם יין, יכול אדם להבדיל על "ח מ ר מ ד י נ ה ". משקה חשוב שרגילים לשתות באותה מדינה כמו יין. "חמר" = יין. "חמר מדינה" = הוא לפי כל השיטות בהלכה: לא ניתן לעשות הבדלה על משקאות קלים שנועדים להרוות צימאון. ]כגון: מיץ ממותק / מיצים מוגזים וכו'[. עם זאת להלכה: יש המקלים שניתן להבדיל על כל משקה שאפשר לכבד בו אורחים חשובים. לפי זה ניתן להבדיל על: קפה / תה / מיץ תפוזים טבעי / מיץ תפוחים טבעי / בירה שחורה, שכל אלו משקאות חשובים. לדעת המחמירים רק משקה שיש בו כח לש כ ר ]=אלכוהול[ נחשב כ"ח מ ר מ ד ינ ה". לפי זה ניתן להבדיל על רק: בירה לבנה, וודקה, ערק וכדומ'. ב נוס ח ההבדל ה יש לברך "ח מ ר מ ד י נ ה " במקרה ועושים הבדלה על ולא את בר כת "בור א פ רי ה גפן ". "שהכ ל נה יה בדברו " א ת ברכ ת: 53

54 .115 מיני ב. "בורא / עשבי / עצי בשמים": "נשמה יתירה". ]=נשמה 'נוספת' = תוספת של כוח רוחני[. מכניסת השבת ועד צאתה - יש לאדם כיוון שבמוצאי שבת אותה "נשמה יתרה" של השבת מסתלקת, הנפש כואבת, לכן אנו מריחים ריח טוב, כדי להשיב את רוחה. למרות שלא כל בני האדם חשים 'כאב בנפשם' עם יציאת השבת... אף על פי כן אנו אמורים לשאוף לכך. מה בדיוק מברכים על הבשמים? מנהג האשכנזים לברך על הכל: "בורא מיני בשמים". אך מנהג הספרדים לברך לכל סוג של בשמים ברכה מיוחדת. אם מקור הריח מעץ מברכים: "בורא עצי בשמים". אם המקור מעשבים מברכים: "בורא עשבי בשמים". אם הוא מדבר אחר מברכים: "בורא מיני בשמים". אתמול למדנו על ברכת הבשמים. היום נעסוק בשתי שאלות הקשורות בעניין זה..116 שאלה: האם ניתן לברך על "דאודורנט"? להלכה, ניתן לברך רק על בשמים שנועדו לריח טוב! לפי זה אין לברך על בשמים שנועדו להפגת ריח רע ]כגון: מטהר אויר, דאודורנט וכדומ'[. שאלה: האם מותר לברך על בושם? תשובה: לכתחילה - רצוי לא לברך על בושם, כיון שפעמים רבות הבושם עשוי מחומרים סינטטים, ובאפן טבעי אין בו ריח טוב, רק ע"י פעולה מלאכותית נוצר בו ריח טוב. ומי שמקל לברך על בושם בהבדלה, יש לו על מה לסמוך בהלכה. ]הברכה היא: "בורא מיני בשמים"[..117 ג. "בורא מאורי האש": הברכה על הנר היא מפני זכר לכך שבמוצאי שבת הקב"ה נתן דעה באדם הראשון, והקיש שתי אבנים זו בזו ויצאה האש. לזכר זה תקנו חכמים לברך על הנר בכל מוצאי שבת. לכתחילה יש לברך על אבוקה ]=נר קלוע שיש בו לפחות שתי פתילות[. שכיוון שיש שני מקורות לאש יש אור גדול יותר מנר עם פתילה אחת. אם אין נר קלוע ניתן להדליק שני גפרורים יחד וזה נחשב כאבוקה. ]את הגפרורים יהיה ניתן להדליק סמוך לברכה על הנר ולא מתחילת ההבדלה...[ בדיעבד ניתן להבדיל גם על נר עם פתילה אחת. 50

55 .118 בהבדלה עומדים או יושבים? יש הנוהגים ]שו"ע[ - לומר את ההבדלה בישיבה. ]הטעם כיון שע"י הישיבה כל השומעים קובעם את עצמם עם המבדיל, ומקיימים מצוות הבדלה[. ויש הנוהגים ]רמ"א[ לעמוד בהבדלה. ]הטעם כדי לכבד את השבת בעת יציאתה[. רצוי לנהוג כמנהג המבדיל. אם הוא עומד חיוב נשים בהבדלה: נשים חייבות בכל מצוות 'לא תעשה' התלויות בזמן. אך נשים פטורות מ"מצוות עשה שהזמן גרמן". - על כולם לעמוד ואם הוא יושב להלכה: למרות שהבדלה = מצוות עשה שהזמן גרמא ]תלויה בזמן של מוצאי שבת[, אף על פי כן נשים חייבות במצוות ההבדלה. ישבו כולם. המנהג הוא שנשים יוצאות ידי מצוות הבדלה בשמיעתה מגבר, כדי לחוש לאותה דעה הסוברת שנשים פטורות מהבדלה משום שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. אך אם אין שום גבר שצריך להבדיל, צריכות להבדיל בעצמן, ויברכו את כל ארבע הברכות. ל] הרחבה: "מצות עשה שהזמן גרמן" = מצוות 'עשה' שהזמן גורם לחיובן. לכן נשים פטורות מקריאת שמע של שחרית וערבית מפני שהיא מצוות עשה התלויה בזמן. וכן ממ צ ות ציצית התלויה בזמן, כיוון שחיובה ביום ולא בלילה. נשים פטורות מתפילין, כי מצווה זו מקיימים רק בחול ולא בשבת. וכן נשים פטורות ממצות ישיבה בסוכה ונטילת לולב התלויות בזמן חג הסוכות. "מצוות לא תעשה שהזמן גרמן" = מצוות לא תעשה התלויות בזמן נשים חייבות. לכן נשים חייבות לצום ביום כיפור, ולהזהר מאכילת חמץ בפסח. הטעם שנשים חייבות בהבדלה: משום שיש לימוד מיוחד שמצוות ה'זכור' שהיא מצוות עשה, שווה למצוות 'שמור' שהיא 'לא תעשה'. וכשם שב'שמור' נשים חייבות כך הן חייבות גם ב'זכור'[. עד מתי ניתן להבדיל? מי שלא הבדיל או מי שלא שמע הבדלה במוצאי שבת על הכוס יכול להבדיל עד סוף יום שלישי. שכל שלושת הימים הראשונים של השבוע הם עדיין קשורים לשבת שעברה. יש הסוברים ויש הסוברים ]שו"ע, משנה ברורה[ ]הבן איש חי, וכף החיים[ - שניתן להבדיל עם ברכה. - שיש להבדיל בלא הזכרת שם ה' בברכה..121 לכל הדעות בהלכה רק במוצאי שבת מברכים על הבשמים והנר. שכן רק במוצאי שבת שייך להשיב את הנפש בהרחת הבשמים, וגם ברכת הנר נתקנה רק לזכר האש שגילה האדם הראשון במוצאי שבת, וביום ראשון כבר לא שייך לברך עליהם. במוצאי שבת - האם אני יכולה לעשות מלאכה, עוד לפני ששמעתי הבדלה? להלכה: כל זמן שלא אמרנו הבדלה בתפילה / שמענו הבדלה על הכוס לא יצאה השבת ואסור לנו לעשות מלאכה. מי שרוצה לעשות מלאכה בצאת השבת לפני ששמעה הבדלה עליה לומר את ואז מותר לה לעשות מלאכה. "ברוך המבדיל בין קודש לחול" המילים: לאכול ולא לשתות עד ההבדלה. כדי שלא נשכח לעשות הבדלה על הכוס, תקנו חכמים שלא להלכה ]שו"ע, רצט' א[ ניתן להקל ולשתות מים לפני ההבדלה. 55

56 חודש אדר ניסן ]פורים פסח[ 23 הלכות הלכה יומית חודש אדר )עד פ ו ר ים ) הלכות פורים במסגרת 'ההלכה יומית', נלמד עד פורים, על משמעות החג והחודש ומצוות החג השונות..122 רגע קטן לפני "משנכנס אדר מ ר ב י ן ב ש מ ח הה"... אין ספק שהחודש הזה הוא חודש של שמחה. כדי לבטא את השמחה הזו של הפורים אנו חוגגים ושמחים ביותר. השמחה הזו מלווה בתחפושות, הצגות, הרקדות וכדומ'. אך כדאי שנזכור שיש בחג הזה גם תכנים עמוקים ורציניים. למעשה ניתן לומר שהמצווה הזו להרבות בשמחה היא עניין "מאוד רציני"... גם האמרה המפורסמת: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", נשמעת קצת מוזר. הרי שמחה תלויה בכ"כ הרבה דברים, אז איך אפשר להיות "בשמחה תמיד"? הרי לא הולך לי בלימודים, ובכלל יש לפעמים תחושה שהכל מסביב נראה "על הפנים", אז על איזו שמחה בדיוק מדברים?... זה ממש כמו להגיד: "מצווה גדולה להיות עשירים תמיד". מי לא רוצה להיות עשיר? אבל מה לעשות ז ה ל א ת ל ו י ב י... נדמה שתשובה לשאלות אלו נמצאות בדבריו הנפלאים של הרב קוק: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, היא מחשבה שמרופדת רשעות וסכלות... על כן ישרי לב שמחים תמיד" )אורות הקודש( מי שקצת ערני לסביבה שלו, יראה שיש- אנשים רבים שיש להם המון הם אינם חולים, יש להם כסף, לפעמים אפילו הרבה כסף... אבל אין להם טיפת שימחה על פניהם. ולעומתם יש אנשים פשוטים - שחשבון הבנק שלהם "עושה צרות", הם עובדים קשה, אבל העיניים שלהם... בורקות משמחה! וגם אילו ביניהם שחולים עדיין מספיק בריאים כדי להזיז את שרירי הפה ולחייך... הסיבה לכך היא ש: השמ חה ת לויה בנ ו השמחה אינה תלויה בגורמים חיצוניים! בורא עולם דאג להחדיר לנו ערכים ויסודות באמצעות מצוותיו בכלל, ובאמצעות החגים בפרט. חודש אדר הוא חודש של שמחה. זהו חודש שיש בו כוח להרבות בשמחה, חודש זה בא להזכיר לנו למרות כל הקשיים ש השמחה היא בידיים שלנו. השמח ה הי א בשל יטתנ ו! ]מעובד על פי המאמר 'אדר - שמחה לדוגמא', גליון "מעייני הישועה", משפטים תשס"ד[ 56

57 מגילת אסתר והנס הנסתר:.3 פעמים בודדות בחייו עומד האדם לנוכח נס גלוי. זהו אותו נס 'על טיבעי' הפורץ ומשנה את חוקי הטבע, ואינו מותיר ספק בלב האדם שאכן יד ה' היתה בדבר. אך אעפ"כ לא תמיד בא הנס 'בקולות וברקים' ובצורה המשאירה את האדם פעור פה. לרוב קורה הנס דווקא באופן נסתר, בשקט בשקט, 'בקול דממה דקה', כשהוא חבוי היטב כחלק מהאירועים היומיומיים בשגרת החיים. מגילת אסתר הינו הספר היחיד בתנ"ך בו שם ה' אינו מוזכר אפילו פעם אחת, ולא זו בלבד, אלא בקריאה שיטחית, נראה כל סיפור המגילה לכאורה כצירוף מיקרים נדיר. 'במקרה' במהלך המשתה ביקש אחשוורוש שוושתי תתייצב... 'במקרה' ושתי סירבה 'ובמקרה' דווקא אסתר נבחרה במקומה... 'במקרה' דווקא מרדכי שמע את מזימת בגתן ותרש... 'במקרה' נדדה שנתו של אחשוורוש דווקא באותו הלילה... 'במקרה' מביאים לפניו את ספר הזכרונות... ש'במקרה' נפתח דווקא בדף המסוים המספר אודות מרדכי... חז"ל )חולין קלט( שאלו, מהו המקור בתורה שבו יש רמז למגילת אסתר:" אסתר מן התורה מניין?" וענו שהמקור לאסתר, הוא מהפסוק בתורה: 'ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'". אין זה 'מקרה' שלאורך כל המגילה לא הוזכר במפורש שם ה'. דבר זה בא כדי ללמד אותנו ש: הנהגתו של הקב"ה בעולם היא גם בדרך נסתרת, וגם מאחורי אירוע 'מיקרי לחלוטין' עדיין מצויה יד ה'. כמו שאנו אומרים יום-יום בתפילה: "על ניסיך שבכל יום עמנו...". מתוך הבנה מעמיקה זו כשקורים את המגילה פתאום רואים איך כל פרט וכל מאורע לאורך המגילה, הוא בעצם חלק מתוכנית אלוקית מחושבת וברורה. שום פרט אינו מיקרי. יד ה' סיבבה את כל המאורעות, והנס האדיר רק 'הוסתר' בתוך התרחשויות טבעיות וכאילו 'מקריות'. ממחר נלמד את מצוות החג העיקריות: א. קריאת מגילה: 1. בפורים נשים וגברים מחויבים לשמוע את קריאת המגילה פעמיים. א. פעם ראשונה בערב החג אחרי תפילת ערבית. ב. ופעם שנייה בבוקר לאחר תפילת שחרית. למרות שקריאת מגילה זו מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים חייבות בשמיעת קריאת המגילה: שותפות בנס שקרה א. משום שהנשים היו ]גזירת המן הרשע, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, כללה גם את הנשים[. מילאה תפקיד מרכזי בהתרחשות הזו. ב. מכיוון שאסתר 2. כדי לצאת ידי חובת מצוות קריאת מגילה, יש חובה לקרוא או להקשיב לקריאת המגילה מתוך מגילת קלף. אין לדבר בשעת קריאת המגילה מתחילת הברכה הראשונה ועד סוף ברכת הרב את ריבנו יש לזכור: דרך הרדיו או הטלוויזיה - לא יוצאים ידי חובת שמיעת קריאת המגילה! 0. לפני קריאת המגילה, ביום ובלילה, מברכים שלוש ברכות: א. "על מקרא מגילה". ב."שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". ג. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ]לפי מנהג הספרדים: ברכה זו יש לומר רק בלילה ולא גם ביום[. לאחר הקריאה מברכים: "...הרב את ריבנו והדן את דיננו... והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו... ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צרותיהם, הא-ל המושיע!". מנהג האשכנזים: יש לברך ברכה זו רק כשקוראים את המגילה בבית הכנסת )בנוכחות עשרה אנשים(. ואין לברך ביחידות מנהג הספרדים: ניתן לברך ברכה זו גם ביחידות. ]מכיוון שהיא עוסקת בפרסום הנס. ופרסום הוא דבר שנעשה בציבור בלבד[. 57

58 ב. משלוח מנות:.125 כאשר בא המן אל אחשוורוש, וביקש להשמיד את העם היהודי, הוא נימק את בקשתו ואמר: "י ש נ ו ע ם א ח ד מ פ ז ר ומ פ ר ד ב ין ה ע מ ים" )ג, ח( יש מי שמסביר שהרעיון מאחורי משלוח המנות הוא להראות את אחדות העם, ולהראות שלמעשה העם היהודי אינו 'מפורד' )כפי שטען המן(. להלכה חובה על כל איש ואשה לשלוח משלוח מנות, המורכב משני סוגי מאכלים המוכנים לאכילה מיידית לפחות לאדם אחד. ]משקה / יין נחשבים ל"מנה"[. דבר זה נלמד מהפסוק במגילה: "... ומ ש ל וח מ נ ות א י ש ל ר ע ה ו..." )ט',כב( "מ נ ות" = לשון רבים. ומיעוט רבים שניים. "ל ר ע ה ו" = לשון יחיד. לכן כאמור, יש לשלוח לפחות לאדם אחד שתי מנות )סוגי מאכלים(. מכיוון שמקובל ברוב המשפחות ששולחים משלוח מנות מכל המשפחה, רצוי לכוון שכל אחד מבני הבית בנפרד )הבעל, האישה, והילדים( ישלח )לפחות( משלוח מנות אחד. על אף שבדרך כלל כל אדם שולח את משלוח המנות לחברים הקרובים לו, מכל מקום כדאי להשתדל ולשלוח משלוח מנות דווקא לחולים, קשישים, עולים חדשים ואנשים בודדים, כדי לשמח אותם. מחר נלמד על המצווה השלישית של פורים: מתנות לאביונים. לכמה עניים צריך לתת ובאיזה סכום כסף מדובר? איזו מצווה עדיפה יותר משלוח מנות או מתנות לאביונים? מהו הכלל המיוחד שקיים במצוות צדקה רק בחג זה? על כך נלמד מחר. ג. מתנות לאביונים:.126 שימחה אמיתית לא יכולה להיות שלמה, כל עוד יש אנשים סביבנו שאין להם אפשרות לשמוח בגלל מחסור. ולכן מצווה על איש ואשה ועל כל אדם במשפחה, לתת בפורים 'מתנות לאביונים' לפחות לשני עניים. דבר זה נלמד מהפסוק במגילה: "... ומ ת נ ות ל א ב י ונ ים..." )ט',כב( " ומ ת נ ות" = לשון רבים. "ל א ב י ונ ים" = לשון רבים. ומיעוט רבים שניים. לכן לכל הפחות, יש לתת שתי 'מתנות' לשני עניים. ]=מתנה לכל עני[. במתנות לאביונים אין הקפדה על נתינת דברי מזון דווקא, ואפשר ואולי אף רצוי לתת צדקה ותרומה כספית לנזקקים. חשוב שהעניים יקבלו את 'המתנות לאביונים' דווקא ביום פורים עצמו. ברוב בתי הכנסת יש קופות צדקה מיוחדות או הודעה מטעם רב / גבאי בית הכנסת, על איסוף צדקה לאביונים שתחולק ביום פורים עצמו. אם בכל זאת אדם לא ראה עני בפורים כדי לתת לו צדקה, אפשר להסתפק בהפרשת סכום כסף למטרה הזו, ולתת אותו לעניים מיד כשיתאפשר. יש לתת סכום כסף שיוכל העני לקנות בה ארוחה משביעה, ולכל הפחות ארוחה מזערית. חשוב לציין, שעל אף שבכל השנה, כשאדם מבקש מאתנו צדקה אנחנו בודקים היטב שהוא אדם הגון וזקוק לכסף. פורים, זה היום היחיד בשנה שחל בו כלל : "כל הפושט יד נותנים לו". לסיום כדאי לזכור שעדיף להרבות במתנות לאביונים מאשר בסעודת פורים ובמשלוח מנות, כי מצווה גדולה וחשובה היא לשמח את העניים. וכך כותב הרמב"ם ]הלכות מגילה, ב, יז[: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר: 'להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים'." מחר נלמד על המצווה הרביעית" סעודת פורים. מהו הטעם לסעודה זו? ומתי יש לקיימה? 58

59 .127 ד. משתה ]סעודת פורים[ "... ו ה ח ד ש א ש ר נ ה פ ך ל ה ם מ י ג ון ל ש מ ח ה ומ א ב ל ל י ום ט וב ל ע ש ות א ות ם י מי מ ש ת ה ו ש מ ח ה ומ ש ל וח מ נ ות א י ש ל ר ע ה ו ומ ת נ ות ל א ב י ונ ים" )ט, כב( ביום פורים מצווה להרבות בשתייה ובאכילה כפי שנאמר במגילה ימי הפורים נקבעו כ"י מ י מ ש ת ה ו ש מ ח ה". מכיוון שכל תוכניתו של המן היתה: "ל ה ש מ יד ל ה ר ג ול אב ד א ת כ ל ה י ה וד ים מ נ ע ר ו ע ד ז ק ן ט ף ו נ ש ים ב י ום א ח ד" )ג, יג( בניגוד לחנוכה, המנציח מערכה שהתנהלה על קיומו הרוחני של עם ישראל, הנס בפורים היה בהצלת האומה מכיליון והשמדת הגוף, לכן ביום פורים עצמו )ולא בליל פורים( יש מצווה לערוך סעודה. בסעודה זו חייבים גברים ונשים כאחד. יש הנוהגים להזמין לארוחה זו משפחות אחרות ולסעוד ולשמוח יחד אתם בסעודת פורים, כדי לקיים את מה שנאמר במגילה: "משפחה ומשפחה". המנהג הוא, לאכול סעודה זו בשעות אחר הצהרים, לאחר תפילת מנחה. נוהגים לשתות בסעודה זו יין ולהרבות בשמחה עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". ]לאחר הסעודה יש לזכור ולומר בברכת המזון: "על הניסים"[. אמירת "על הניסים":.128 בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת ההודייה "על הנסים". 0. בתפילת שמונה עשרה: אנו מוסיפים את "על הניסים..." - בברכת 'מודים'. מי ששכחה לומר: א. אם נזכרה קודם סיום ברכת 'מודים' עליה לומר מייד במקום שנזכרה את "על הניסים". ב. מי שסיימה את "ברכת 'מודים' תמשיך בתפילתה כרגיל וכשתגיע ל"יהי רצון אמרי פי.." שאומרים לפני תפילת "אלוקי נצור" תאמר שם: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר וכו'...)לפי הנוסח שב - "על הניסים"(. ג. מי שסיימה את תפילת שמונה עשרה אינה חוזרת. 0. בברכת המזון: אומרים "על הניסים" בברכת "נודה לך". מי ששכחה לומר: א. אם טרם סיימה את ברכת המזון תוסיף ב'הרחמן': ""הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר וכו'...)לפי הנוסח שב"על הניסים"(. ב. אם סיימה את ברכת המזון אינה חוזרת. 59

60 .129 שבת זכור: שבת שלפני פורים נקראת "שבת-זכור", משום שבאותה שבת קוראים בבית הכנסת את פרשת מלחמת ישראל בעמלק: "זכור את עשה לך עמלק" )שמות יז ח-טז(. על אף שיש מי שאומר שלהלכה - נשים אינן חייבות לשמוע קריאת-זכור, מכל מקום - ראוי ונכון שגם הנשים ישתדלו להגיע לבית הכנסת וישמעו בציבור פרשה זו. ביום פורים עצמו, בתפילת שחרית, תקנו חכמים לקרוא בתורה בפרשת "ויבוא עמלק" )שמות י"ז, ח- ט"ז(. יש המסבירים תקנה זו משום שהמן הרשע היה מזרעו של עמלק. אך נדמה שמעבר לכך, דמותו של עמלק, מסמלת במדרש ובאגדה את אותו העם שהביט בהיסטוריה, ראה את בני ישראל יוצאים ממצרים, שמע את נס קריעת ים סוף. אך בעוד שכל שאר העמים נבהלו ופחדו, וראו בכך את עזרתו של ה' לעם ישראל : "... ש מ ע ו ע מ ים י ר ג ז ון ח יל אח ז י ש ב י פ ל ש ת: אז נ ב ה ל ו אל ופ י א ד ום א יל י מ ו אב י אח ז מ ו ר ע ד נ מ ג ו כ ל י ש ב י כ נ ע ן..." ]שמות, ט"ו[ עמד לו עמלק מנגד וטען: "הכל מקרה"... גישה זו המסרבת להכיר את יד ה', אפילו בנס גלוי שהותיר את כולם פעורי פה, והממשיכה לטעון ש"הכל צירוף מקרים"... היא גישה העומדת בניגוד גמור למסר של פורים, בו נדרש מהאדם היהודי לדעת להקשיב ולחוש את יד ה', גם כשאינו בא בנס גלוי 'בקולות וברקים' אלא באופן נסתר 'בקול דממה דקה'. שכן כבר ראינו שזהו עניינו של פורים. פורים צריך לבטא את מה שאמור בשמו: "הפור". על פני השטח הכל נראה כהגרלה, כצירוף מקרים אקראי, אלא שמתחת לפני השטח הכל מתוכנן ומעוצב ע"י מנהיגו של עולם. לא בכדי מסופר על אחד מגדולי ישראל שהיה כותב את המילה: "ה יס ט ור י ה" באופן הבא: "ה ס ת ר י ה"... 64

61 "שושן פורים": ברחבי הארץ ובחו"ל חוגגים את פורים בתאריך י"ד באדר. פורים זה נקרא: "פורים דפרזים" דהיינו יום הפורים של כל הערים שאינן מוקפות חומה. אך בירושלים, ובכל עיר המוקפת חומה מימי יהושוע בן-נון, חוגגים את פורים ב-ט"ו באדר. יום זה נקרא בשתי שמות: "פורים דכרכים": כלומר פורים שנחגג בערים המוקפות חומה. א. "שושן פורים": הטעם לכך כי בתאריך זה חגגה העיר שושן. ב..131 התשובה כתובה במגילה עצמה. מדוע קיים הבדל זה? ביום י"ג באדר - היהודים נלחמו באויביהם )כדי להגן על עצמם(. ביום י"ד באדר הם נחו ממלחמתם. לכן יום זה של י"ד באדר נקבע כיום של משתה ושמחה. אולם בשושן הבירה: לגבי ביום י"ג וגם ביום י"ד באדר - נלחמו היהודים באויביהם. רק בט"ו באדר הם נחו ממלחמתם. לכן יום זה של ט"ו באדר נקבע כיום של משתה ושמחה ליהודי שושן. על מנת לחלוק כבוד לארץ ישראל שעמדה אז בחורבנה, קבעו חז"ל להאציל את ייחודה של שושן הבירה גם על ערי ארץ ישראל, שהיו מוקפות חומה מימי יהושוע בן-נון. קריטריון זה נקבע גם משום כיבוש ארץ ישראל מימי יהושוע, וגם משום היותו הראשון לצאת ולהלחם בעמלק, שמזרעו יצא המן. ירושלים שאין ספק שהיתה מוקפת חומה בימי יהושוע בן-נון, קוראים את המגילה ונוהגים מנהגי פורים רק "בשושן פורים". לגבי ערים אחרות )עכו, טבריה, יפו וכו'( שיש ספק לגבי מועד בניית חומותיהם קוראים את המגילה גם בי"ד וגם בט"ו באדר, ובכך מסירים את הספק. מי שנוסעת בפורים מירושלים לעיר אחרת )לא מוקפת חומה( או להפך, צריכה לשאול רב כיצד ומתי עליה לנהוג ולחגוג את פורים. פרטי הלכה שונים קובעים האם האדם חייב במצוות הפורים ביום י"ד באדר או בט"ו. ]כגון: היכן הוא נמצא בתחילת ליל י"ד / ט"ו. הכין הוא מתכנן להיות בשעת הזריחה. מתי הוא מתכנן לחזור למקומו וכו'[ על האדם לפרט בשאלתה לרב את כל הפרטים. "זכר למחצית השקל":.131 בזמן שבית המקדש היה קיים, היו כל ישראל משתתפים בקניית קורבנות הציבור לבית המקדש. כל אחד היה תורם את מחצית השקל. בחודש אדר היו מכריזים באוזני העם להביא את השקלים. כיום תורמים כסף "זכר למחצית השקל", ולאחר מכן, מחלקים אותו לעניים. מכיוון שב"פרשת שקלים" )שמות, ל', י"א ט"ז( מוזכרת בתורה המילה "תרומה" שלוש פעמים, לכן נוהגים לתרום שלוש מטבעות )שקוראים להם 'מחצית'(. את הכסף תורמים בבית הכנסת לאחר תפילת מנחה או בליל פורים לפני קריאת המגילה. המנהג המקובל הוא שהאבא תורם "למחצית השקל" עבוד בניו הקטנים. 61

62 תענית אסתר:.132 " ב ח ד ש ה ר א ש ון ה וא ח ד ש נ יס ן ב ש ל ו ש ה ע ש ר י ום ב ו ו ת אמ ר א ס ת ר ל ה ש יב א ל מ ר ד כ י: ל ך כ נ וס א ת כ ל ה י ה וד ים ה נ מ צ א ים ב ש ו ש ן ו צ ומ ו ע ל י ו אל ת אכ ל ו ו אל ת ש ת ו ש ל ש ת י מ ים ל י ל ה ו י ום ג ם א נ י ו נ ע ר ת י אצ ום כ ן וב כ ן אב וא א ל ה מ ל ך א ש ר ל א כ ד ת ו כ א ש ר אב ד ת י אב ד ת י: ו י ע ב ר מ ר ד כ י ו י ע ש כ כ ל א ש ר צ ו ת ה ע ל יו א ס ת ר" )ג -ד( כאשר המן גזר להשמיד את כל היהודים, ביקשה אסתר ממרדכי, שכל היהודים יצומו שלושה ימים כדי ששליחותה אל אחשוורוש תצליח. זוהי למעשה 'תענית אסתר'. תענית זו אירעה בחודש ניסן בתאריכים: י"ד, ט"ו, וט"ז בניסן בחג הפסח!!! א. ב. כיום אנו לא צמים 3 ימים אלא רק יום אחד והטעם לכך הוא: שחז"ל לא גזרו דבר על הציבור אם הוא אינו יכול לעמוד בו. הצום אינו בחודש ניסן, מכיוון שבחודש זה אין צמים, אין מספידין ואין אומרים בתפילה תחנון מפני שבניסן הוקם המשכן ונגאלו ישראל ממצרים. לכן לא קבעו חז"ל לדורות עולם לצום באותם ימים ממש. וזכר לצום זה, נקבע יום י"ג באדר, יום אחד לפני פורים. אך יש המסבירים שצום זה חל בתאריך י"ג אדר, מכיוון שבמגילה נאמר: " ש אר ה י ה וד ים א שר ב מ ד ינ ות ה מ ל ך נ ק ה ל ו ו ע מ ד ע ל נ פ ש ם... ב י ום ש ל ש ה ע ש ר ל ח ד ש א ד ר" )ט, טז(. המילה "נ ק ה ל ו" משמעותה בחז"ל לא רק אסיפה אלא "יום תענית" ]שאילתות, ויקהל, ט"ו[. בזמן שנערכו מלחמות היה מקובל לצום ולשוב בתשובה. ]כך גם מתאר המדרש את משה שצם, ביום בו נלחם בעמלק[, לכן סמכו חז"ל את תענית אסתר לתענית שעשו היהודים ביום י"ג באדר. יש לזכור שחלק ממטרת התענית היא חזרה בתשובה ושינוי מעשינו לטובה. הצום הזה התחיל: כאשר המן גזר להשמיד את כל היהודים, אמרה אסתר למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי, ואל תאכלו שלושת ימים". ומאז ועד היום אנו צמים כדי לזכור שבשעת צרה וסכנה, על העם היהודי לחזור בתשובה ולהאמין, כמו שהאמינו מרדכי ואסתר, "שאין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמים". להלכה - נשים וגברים חייבים לצום ביום הזה! מצום זה פטורים: חולים )אפילו שאין בהם סכנה(, נשים בהריון ונשים מיניקות. 62

63 הלכה יומית חודש אדר הלכות )לאחר פ ו ר ים ) ניס ן - חמץ בפסח הלכות הפסח הן הלכות רבות ביותר, הכוללות דיני הכשרת הבית והכלים לפסח, הלכות ליל הסדר, דיני חול המועד ויום טוב ועוד ועוד מכיוון שלרשותנו לא עומדים ימים רבים עד חופשת הפסח, נעסוק בימים הבאים בהלכות "חמץ בפסח". בין פורים לפסח זה עתה סיימנו לחגוג את חג הפורים, וכבר אנו נושאים את מבטינו לקראת החג הבא: חג הפסח. מבחינת סדר הזמן, אנו מתקדמים קדימה מפורים לקראת החג הקרוב חג הפסח. אולם למעשה, סמיכות זו בין שני המועדים היא סמיכות של שני קטבים המרוחקים מאוד זה מזה. מבחינת לוח השנה, פסח - הוא הראשון לחגי השנה ואילו פורים - הוא החותם את מועדי השנה בחודשה האחרון, שכן על חודש ניסן נאמר בתורה: "הח ד ש ה ז ה ל כ ם ר א ש ח ד ש ים ר א ש ון ה וא ל כ ם ל ח דש י ה ש נ ה". ]לפני יציאת בני ישראל ממצרים, היה חודש תשרי החודש הראשון כי הוא מציין את ראשית השנה ויצירת האדם. אולם מאז שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, הועלה חודש זה למקום ראשון, כדי להבליט את העובדה, שבחודש זה נוצרה האומה היהודית.[ שני הקצוות של לוח השנה העברי, הופכים להיות שהשנה שבה וחוזרת על עצמה בצורה מעגלית. "שכנים" רק בגלל 'תשובת השנה' רק בגלל פסח ופורים הם למעשה, קצה ראשון וקצה אחרון הן במעגל השנה והן במעגל ההיסטורי של עם ישראל. אך נדמה שיותר מהכל חגים אלו, שעומדים משני צידי השנה ומשני צידי המעגל ההיסטורי, מתארים יותר מהכל את חייו של היהודי המאמין ודרכי הנהגתו של ה'. בפורים, דרך קריאת מגילת אסתר, שבה לא מוזכר כלל שם ה', אנו מתוודעים לעובדה שהנהגתו של ה' היא לעיתים במצב של "הסתר פנים". מתוך הבנה זו מתגלה שגם מאחורי אירוע שנראה מקרי לחלוטין עדיין מצוייה יד ה'. פורים מבטא למעשה, את מה שאמור בשמו - "הפור". על פני השטח הכל נראה כהגרלה, כצירוף מקרים אקראי, אלא שמתחת לפני השטח הכל מתוכנן ומעוצב ע"י מנהיגו של עולם. לא כך בחודש ניסן בחג הפסח, שבא ללמדנו את דרכו של ה' "בגילוי פנים". לא עוד ניסים נסתרים, כבמגילת אסתר, אלא נס גלוי וברור לעין כל: קריעת ים סוף ויציאת ישראל מעבדות לחירות. מהלך התקדמותנו על פי סדר הזמן מפורים לפסח, משמעו שאנו שואפים לצעוד קדימה, מגאולת פורים של "הסתר פנים", אל גאולת ניסן שהרי - "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל". מעובד מתוך מאמר של הרב אלחנן סאמט 63

64 .134 לחג הפסח מספר שמות: א. ב. ג. ד. מה פשר השם "פסח"? חג האביב כי החג חל בעונת האביב. חג החירות כי יצאנו מעבדות לחירות. חג המצות כי אוכלים בו מצות ולא חמץ. חג הפסח. ארבעת השמות האלו מבטאים את משמעויות החג. אולם השם הנפוץ ביותר בפינו הוא "חג הפסח". למרות שלכאורה בתורה נקרא החג בשם חג המצות, ורק הקורבן נקרא בשם "פסח". את חג הפסח אנו חוגגים, לזכר יציאת בני ישראל ממצרים, לאחר עבדות של 214 שנים. משה ואהרון מבקשים על פי דרישת ה', מפרעה מלך מצרים, לשחרר את בני ישראל ולהוציאם לחירות. פרעה מסרב והוא ועמו נענשים בעשר המכות. המכה הקשה מכולן, שלאחריה הוציא פרעה את ישראל לחירות, היתה מכת בכורות, בה ה' מכה את כל בכורי מצרים בני אדם ובהמות. בראש חודש ניסן, שבועיים לפני יציאת בני ישראל ממצרים, מצווה הקב"ה את בני ישראל: להתכונן ליציאה בליל מכת הבכורות. לקחת ש ה )=כבש/עז( ולשחוט אותו לאכילה ביום י"ד בניסן סמוך לתחילת הלילה. בלילה עצמו, עליהם לאכול את הבשר של הש ה צלוי, יחד עם מצות ומרורים, כשהם לבושים ומוכנים ליציאה. את הדם של הש ה שאכלו, עליהם לשים על משקוף הבית )=העליון( ועל שתי המזוזות )=המשקוף הימני והשמאלי(. את הטעם למעשה זה, מסביר הקב"ה : "ו ב ר ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם ב ל י ל ה ה ז ה ב כ ור ב א ר ץ מ צ ר י ם מ אד ם ו ע ד ב ה מ ה... ו ה כ ית י כ ל ע ו ה י ה ה ד ם ל כ ם, ל א ת ע ל ה ב ת ים א ש ר את ם ש ם, ו ר א ית י א ת ה ד ם ופ ס ח ת י ע ל יכ ם ו ל א י ה י ה ב כ ם נ ג ף ל מ ש ח ית ב ה כ ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם: )שמות, יב, יג( הקב"ה מכה את כל הבתים והמשפחות במצרים במכת בכורות, ועל בתי ישראל )שמשקופיהם סומנו בדם הש ה(, הקב"ה מרחם, 'מדלג' ופוסח ואינו מכה. ]לפי הפרשנים, משמעות המילים " ופ ס ח ת י ע ל יכ ם" היא: דילוג וקפיצה או רחמים.[ בליל ט"ו בניסן היתה מכת בכורות ולאחריה בני ישראל יצאו ממצרים, אך המצרים ובראשם פרעה מלך מצרים רדפו אחריהם כדי להשיבם. לאחר שבעה ימי מרדף, השיגו המצרים את בני ישראל על שפת ים סוף. בשעה זו נעשה לישראל נס והים נבקע לשניים והם עברו בתוכו, וכשהמצרים נכנסו אחריהם, חזרו מי הים למקומם והמצרים טבעו בתוכם. על מנת לזכור את הפסח ההוא, "פסח מצרים", אותו חג שעשו ישראל בערב צאתם לחירות, נצטווה עם ישראל לחגוג בדורות הבאים את נס היציאה ממצרים. "וה י ה ה י ום ה ז ה ל כ ם ל ז כ ר ון ו ח ג ת ם א ת ו ח ג לה' ל ד ר ת יכ ם ח ק ת ע ול ם ת ח ג ה ו" )שמות, יב( [ ] 60

65 שבת הגדול: א. שבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול". ושלושה טעמים יש לכך: כאשר נצטוו בני ישראל לקחת ב-י' בניסן את הש ה, ולהכינו לשחיטה ביום י"ד בניסן, זה דרש מבני ישראל מסירות נפש עצומה, שהרי בהחלט היה מקום לחשוש לתגובה חריפה מאוד מצד המצרים על עלבון אלילם. עתה, התחיל הנס הגדול, המהפך הגדול של המצרים לבני ישראל. הם ראו את כל זה, ולא היה בהם הכוח להגיב על עלבון אלוהיהם, ולא פגעו בבני ישראל. לפי המסורת, באותה שנה י' בניסן היה בשבת. זו איפה היתה שבת של הנס הגדול, ובקיצור: "שבת הגדול". ב. על שם הפסוק שנאמר בהפטרה של אותה שבת: "הנ ה אנ כ י ש ל ח ל כ ם א ת א ל י ה ה נ ב יא ל פ נ י ב וא י ום ה' ה ג ד ול ו ה נ ור א" )מלאכי, ג, כג(. ג. מנהג קדום בישראל, שבשבת זו, נושא רב הקהילה דרשה מיוחדת לפני הקהל בהלכה ובאגדה. במהלכה הוא מלמד את דיני הפסח ומשמעות החג. היות שהרב נחשב לגדול שבאנשי הקהילה, לכן שבת זו נקראת לכבודו ועל שמו שבת הגדול. מה זה בכלל 'חמץ'?.137 איסור חמץ = האיסור העיקרי בפסח א. כל אחד מחמשת מיני דגן )חיטה, כוסמת, שעורה, שיבולת שועל, שיפון( ב. שבא במגע עם מים. ג. ושהה מעל שמונה עשרה דקות ללא לישה - נקרא 'חמץ'. שנתלש מן הקרקע. גם המאכלים והמשקאות הנעשים ממינים אלה )בירה, שמרים, ויסקי, עוגיות, ופלים וכו'( הם חמץ. איסור חמץ החמץ נאסר בכמה צורות: א. ב. איסור אכילה: " ש ב ע ת י מ ים מ צ ות ת אכ לו, אך ב י ום ה ר א ש ון ת ש ב ית ו ש א ר מ ב ת יכ ם כ י כ ל א כ ל ח מ ץ ו נ כ ר ת ה ה נ פ ש ה ה וא מ י ש ר א ל מ י ום ה ר א ש ן ע ד י ום ה ש ב ע י" )שמות, יב(. לפי התורה, העונש של אדם האוכל חמץ הוא עונש חמור ביותר: עונש כרת )=מות האדם לפני זמנו(. איסור הנאה: המשנה במסכת פסחים )ב( כותבת, שלא רק האכילה אסורה, אלא גם הנאה כלשהי אסורה. למשל, אסור לאדם לתת את החמץ לבהמה שלו, כי הוא נהנה מזה )בכך שהוא חוסך לעצמו את הצורך לקנות עבורה מזון אחר(. 65 ג. "בל יראה ובל ימצא": התורה כתבה: " ש ב ע ת י מ ים ש א ר ל א י מ צ א ב ב ת יכ ם... ו ל א י ר א ה ל ך ח מ ץ ו ל א י ר א ה ל ך ש א ר ב כ ל ג ב ל ך " )שמות פרקים יב -יג(. ]"ש א ר" = חתיכת בצק חמוץ ששמים בתוך העיסה, הגורם לתפיחת הבצק, כמו השמרים בימינו[. מכאן לומדים על איסור הימצאות החמץ ברשותו של אדם..138

66 הטעמים לאיסור חמץ: א. זכר לאמונה הגדולה. נס יציאת מצרים הונצח לדורות עולם, תוך מאמץ לתת ביטוי גם לפרטים הדקים ביותר, שהיו קשורים בהתרחשותו. שכן, נס זה היה היסוד לבניינו של עם ישראל. אחד מהפרטים שהונצח ונשמר בקפדנות מאז היציאה ממצרים ועד ימינו הוא: איסור החמץ בפסח. התורה מספרת שביום ט"ו בניסן, יום היציאה מצרים, לא הספיק עם ישראל להכין צידה לדרך ובצקם לא הספיק להחמיץ: "ו ת ח ז ק מ צ ר י ם ע ל ה ע ם ל מ ה ר ל ש ל ח ם מ ן ה אר ץ כ י אמ ר ו כ ל נ ו מ ת ים: ו י ש א ה ע ם א ת ב צ ק ו ט ר ם י ח מ ץ ו י אפ ו א ת ה ב צ ק א ש ר ה וצ יא ו מ מ צ ר י ם ע ג ת מ צ ות כי ל א ח מ ץ כ י ג ר ש ו מ מ צ ר י ם ו ל א י כ ל ו ל ה ת מ ה מ ה ו ג ם צ ד ה ל א ע ש ו ל ה ם" ]שמות פרק יב, לג- לט'[. איסור חמץ בפסח, בא גם להזכיר לדורות עולם, את האמונה והביטחון בה', שהיתה לאבותינו בעת יציאתם ממצרים. למרות היותם חסרי כל הכנה נפשית, ולמרות שלא הצטיידו במצרכי מזון, הם היו בטוחים שה', שחולל את נס יציאתם, הוא שידאג לצורכיהם במדבר. תופעה זו של אמונה תיאר מאוחר יותר הנביא ירמיהו )ב(: "כ ה אמ ר ה', ז כ ר ת י ל ך ח ס ד נ ע ור י ך אה ב ת כ ל ול ת י ך ל כ ת ך א חר י ב מ ד ב ר ב א ר ץ ל א ז ר וע ה"..139 ב. ישועת ה' כהרף עין: איסור חמץ מראה לנו שבבת אחת יצא העם מאפילה לאור גדול, ואפילו הבצק לא הספיק להחמיץ. דבר זה יש בכוחו לחזק את אמונתנו שגם כשלעיתים קשה, "ישועת ה'" והגאולה יכולים לבוא בפתאומיות ובין רגע "כהרף עין". רעיון זה מוצא את ביטויו גם בספר תהילים )ל(: " ב ע ר ב י ל ין ב כ י ו ל ב ק ר ר נ ה". ג. חינוך לריסון עצמי: איסור החמץ משתלב במטרה הכללית של התורה, לחנך את האדם לריסון עצמי באמצעות המצוות. עצם הדבר, שאדם מתאפק במשך 7 ימים, ואינו מכניס לביתו לחם, דבר שהוא רגיל לו יום יום, אין ספק, שזה מחנך אותו לקבלת עול מלכות שמים. אין הוא פועל על פי מה "שבא לו" ועל פי "מה שמתחשק לו", אלא על פי מה שהתורה מצווה. ד. החמץ סמל ההתנשאות והגאווה: המצה - היא המאפה הפשוט ביותר: ומסמלת פשטות וצניעות. המצה נחשבת לסמל הפשטות וההסתפקות במועט. נדמה שבפסח יש גם מסר לאדם לא רק להוציא מביתו את החמץ, אלא גם מעצמו את אותן מידות רעות של גאווה ושעליו להשתדל לחנך עצמו לאורח חיים צנוע יותר. 66

67 .141 דין חמץ פחות משיעור 'כזית' חמץ שגודלו פחות מאמת המידה הקרויה 'כזית' אין עוברים עליו איסור "בל יראה ובל ימצא". ]כזית = קוביה של 0 ס"מ = כגודל קופסת גפרורים[ )שו"ת אגרות משה או"ח ח"א ס' קמה(. מיותר לציין רק שאין בזה איסור 'בל יראה ובל ימצא'. חמץ בשיעור כזה ודאי אסור לאכול. בדיקת חמץ אור ליד' בניסן: לאחר ניקיון יסודי ובדיקה יסודית בכל חלקי הבית, מוציאים או מרכזים את כל דברי החמץ שבבית: מאכלים, משקאות, כלי אוכל ועוד. א. ב. ג. ד. בתחילת ליל י"ד ניסן )לילה לפני ליל הסדר(, מיד לאחר צאת הכוכבים בודקים את החמץ. לפני הבדיקה מברכים: "... וציונו על ביעור חמץ". נוסח הברכה על הבדיקה הוא "ביעור חמץ", כי מטרת הבדיקה ותכליתה הוא ביעור החמץ מהבית. מיד לאחר הברכה - יש להתחיל את הבדיקה לאור הנר. בודקים לאור נר יחידי )ולא לאורה של אבוקה )כמו נרות הבדלה(. מי שמעונין לבדוק בפנס, רצוי שקודם יבדוק מעט לאור הנר, ולאחר מכן יכול לעבור לבדיקה בפנס כיס. בדיקת חמץ יש לעשות רק במקום שיש בו חמץ. גם בחדרים שיש חשש שילדים נכנסו לתוכם - צריך לבדוק רק במקומות שיש סבירות שהכניסו אליהם חמץ. ]ואם נותרו פירורים בפינות הבית: א. אינם כזית. ב. נפסלו לאכילת כלב. ].141 א. ה. הבדיקה עצמה היא המצווה, ולא מציאת חמץ. לכן אם בדק ולא מצא שום חמץ - קיים מצוות בדיקה. ]המשך / בדיקת חמץ:[ המנהג להחביא פתיתי לחם לפני בדיקת חמץ: נוהגים שמניחים פתיתי חמץ במקומות מסוימים והבודק אוספם, אך יש להקפיד על מספר כללים: על הפתיתים להיות פחות מגודל 'זית'. כך שאם לא ימצא אותם, לא יצטרך לטרוח הרבה לחפש אחריהם ויסמוך על ביטול החמץ שמבטל אחר הבדיקה )שו"ת יחוה דעת ח"א קמט(. ב. כמו כן יש להיזהר שהפתיתים יהיו חמץ קשה שאינו מתפורר. ג. יש להניח את הפתיתים במספר כדי שידע הבודק אם אסף את כולם. לדעת האר"י ז"ל, יש לשים עשרה פתיתים. בדיקת חמץ למי שנוסע לפסח מי שנוסע לפסח ואינו נמצא בבית אם הוא מכליל במכירת החמץ את כל החמץ שבביתו, לדעת הרבה פוסקים, הוא יכול להקל ולא לנקות כלום. אך אם מישהו יתארח בביתו במהלך החג - הוא חייב לנקות את החדרים שישתמש בהם. שאר החדרים שאינם בשימוש יש לסגור. 67

68 .142 איך מבטלים חמץ? את החמץ אפשר לבטל ולהוציאו מרשותנו, בשלוש דרכים: 0. לאחר בדיקת החמץ בלילה, אנו אומרים את נוסח "ביטול החמץ" המופיע בסידורים. במעשה זה אנו אנו מראים שאיננו מעונינים עוד בחמץ ולכן אנו מבטלים אותו, ועבורנו הוא הפקר כמו עפר הארץ. ]=בדיקת חמץ וביטול חמץ אור ל- יד' בניסן[. שורפים את החמץ שנשאר. ]=ביעור חמץ ביום יד' בניסן[. לאחר שרפת החמץ, אומרים את נוסח ביטול החמץ המופיע בסידורים. בנוסח ביטול החמץ שבלילה אנו מבטלים רק את החמץ שלא מצאנו, ואילו בנוסח הביטול ביום אנו מבטלים את כל החמץ, הידוע לנו ושאינו ידוע לנו מכירתו לנכרי. ]< על כך נרחיב מחר[. אנו מקפידים לבטל את החמץ בכל שלוש הדרכים מכירת חמץ לכתחילה, רצוי שאדם יתכנן נכון כך שעד פסח לא ישאיר בביתו חמץ. אך מכיון שהחמץ אינו אסור רק באכילה, אלא כאמור גם אסור שימצא ברשותו של אדם, ומכיון שלעיתים יש לאדם או למפעל, כמות חמץ גדולה ויהיה לו מכך הפסד מרובה אם ישרוף אותה, לכן ניתן להשאיר את החמץ במקום מיוחד וסגור בתנאי שימכור את החמץ לנוכרי. בארץ, הרבנות הראשית לישראל מוכרת את החמץ לנוכרי לכל ימי הפסח. תוקפה של המכירה הזאת כמו כל חוזה משפטי: הנוכרי משלם עבור החמץ שהועבר אליו, ואף מתחייב לשוב ולמוכרו בתום ימי הפסח לבעליו הקודמים. את המכירה עושה כל יהודי שיש ברשותו שיירי תערובת חמץ. המכירה מתבצעת אצל רב השכונה, או המועצה הדתית. בזמן המכירה האדם חותם על כתב הרשאה הנמצא בידי הרב המקומי ומציין את הכתובת ואת המקום, שבו החמץ נמצא. בזאת הוא מסמיך את הרב להוציא את החמץ מרשותו ולמוכרו לנוכרי. מכיון שאיסור החמץ חמור ביותר, יש להקפיד ולמכור את החמץ, אפילו אם אין ברשותנו חמץ ממש, שמא, חלילה, אבד לנו חמץ, שאין אנו יודעים עליו, או שהוא מצוי בין התרופות והמשקאות שבבית. מה זה "חמץ שעבר עליו הפסח"? אם עבר הפסח, והחמץ נותר ברשותו לכן יש לזכור: - נאסר החמץ באכילה ובהנאה אפילו לאחר הפסח. גם אחרי פסח אסור לאכול במסעדה או לקנות במכולת, בחנות או בכל רשת מזון שמוכרת חמץ אם אין לה "אישור מכירת חמץ" כתוב ובתוקף מהרבנות הראשית לישראל!!! תעודת הכשר מהרבנות הראשית עד יד' בניסן )ערב פסח( אינה מעידה שהחמץ נמכר! 68

69 .145 ולסיום, קטע קצר מתוך המאמר "איך לא מנקים לפסח"... "... לאור הדברים שאמרנו - כל החדרים אינם צריכים יותר משעה, חדר אוכל עוד שעה, המטבח - שעתיים שלוש. חצי יום צריך להספיק. כל השאר אלו חומרות, או אפילו סתם המצאות. עובדים קשה, מכלים את הכוחות וכועסים על הילדים. צריך לחנך ילדים ולא לחנך לעצבנות: "אמרתי לך לא להיכנס יותר לחדר הזה, למה נכנסת?! תאכל במרפסת, תאכל בעמידה, אל תיגע". כל המטבח נראה מהפכת זרים, הבעל והילדים רועדים מפחד באיזה פינה אוכלים, האמא מסתכלת אליהם כמין רס"רית, בין איש לאשתו כעסים. זאת הכנה לפסח?! זה חינוך ילדים? אם מנקים יחד עם הילדים מה טוב. אבל זה חייב להיות הרפתקה מאושרת. קודם כל, צריך לנקות מה שחייבים אח"כ אם רוצים לעשות עוד דברים - אפשר לנקות בששון ובשמחה. מנקים, שרים, שופכים מים, וניקיתם בששון ממעייני הישועה. הנקודה העיקרית היא ההבחנה בין חמץ שיש חובה לנקות בכל חומרת הדין, לבין לכלוך- שכמובן גם אותו יש לסלק - אך אין זה חייב להיות לפני פסח, אלא אפשר לפרוס מלאכה זו לאורך כל השנה. בפני חמץ יש לעמוד ביראה ובפחד. אך לא כל לכלוך הוא חמץ. אין לנהוג בהפקרות כלפי חמץ, חס וחלילה, ויחד עם זה לא כל מה שמקובל כניקוי לפסח דווקא מכוון לחמץ". [ מעובד עפ"י מאמרו של הרב שלמה אבינר - "איך לא מנקים לפסח"[. 69

70 הלכה ייומית נספח לימי אייר וסיון ימי ספירת העומר כבוד הבריות וכיבוד הורים ה ק ד מ ה : אנו נמצאים בימי ספירת העומר, כשמבטינו מופנה קדימה לחג השבועות - יום מתן תורה. במשך השנים, נהפכו חלק מימי ספירת העומר לימי אבל, על מות תלמידי רבי עקיבא. לפי המסורת, סיבת מותם היתה: "שלא נהגו כבוד זה בזה". למרבה הצער, נראה שגם לנו היום, יש לא מעט מה לתקן בתחום הקרוי "בין אדם לחברו"... בחודש זה נלמד על השתלשלות ימי ספירת העומר, מימי יציאת מצרים, דרך בית המקדש ומרד בר כוכבא ועד ימינו. נלמד על מנהגי האבילות השונים, אך בעיקר נעסוק במשמעות העמוקה שיש לימים אלו עבורנו. 'אגב' הלימוד על 'כבוד הבריות', נלמד גם הלכות חשובות בנושא 'כיבוד הורים'..146 בחודש האביב, בחג הפסח, מבשילה התבואה וניתן להתחיל בקציר השעורים )השעורה מקדימה להבשיל לפני שאר מיני הדגן(. במוצאי יום טוב הראשון של פסח יצאו ראשי העם אל אחד משדות השעורה הסמוכים לירושלים, ובטקס חגיגי היו קוצרים את חופן שעורים. מביאים אותו לבית המקדש ומניפים אותו על גבי המזבח. הנפת העומר, ביום שלמחרת חג הפסח, התירה לעם לאכול מן היבול החדש של תבואות השנה. לפני הנפת העומר, נאסר היבול באכילה )יבול זה נקרא "חדש"(. התורה בחומש ויקרא )כג'( מלמדת אותנו שתי מצוות ברצף: מצוות 'הנפת העומר' ומצוות 'ספירת העומר'. על מצוות אלו נלמד בימים הבאים. 1. מצוות 'הבאה והנפת העומר': מייד למחרת היום הראשון של פסח, יש להביא לכהן את האלומה הראשונה מקציר השעורים. עד אז אסור לנו לאכול מן התבואה החדשה. הטעם למצוה זו: א. ב. "כ י ת ב א ו א ל ה אר ץ א ש ר א נ י נ ת ן ל כ ם וק צ ר ת ם א ת ק צ יר ה ו ה ב את ם א ת ע מ ר ר א ש ית ק צ יר כ ם א ל ה כ ה ן ו ה נ יף א ת ה ע מ ר ל פ נ י ה' ל ר צ נ כ ם מ מ ח ר ת ה ש ב ת י נ יפ נ ו ה כ ה ן...ל א ת אכ ל ו ע ד ע צ ם ה י ום ה ז ה ע ד ה ב יא כ ם א ת ק ר ב ן א ל ה יכ ם... הבעת תודה לה' על שהעניק לנו מידי שנה תבואה חדשה למחייתנו. )ספר החינוך( כשיש לאדם שפע כלכלי, הוא עלול לשכוח שאלוקים נתן לו זאת ולחשוב שהגורם לכך הוא כוחו ויכולתו בלבד: "ו אמ ר ת ב ל ב ב ך כ ח י ו ע צ ם י ד י ע ש ה ל י א ת ה ח י ל ה ז ה" )דברים, ח'(. לכן, בראשית הקציר, לפני שהאדם יגיע לידי גאווה בראותו את שפע התבואות שהצמיחה האדמה בשדה, הוא נדרש להביא את העומר הראשון לה', כדי לחנכו ש"ל ה' ה אר ץ ומ ל ו אה" )תהילים, כד'(. מאז חורבן בית המקדש, אין אנו זוכים לקיים את מצוות הנפת העומר. שכן מצווה זו נהגה רק כשבית מהקדש היה קיים. ]איסור "חדש" עדיין תקף בימינו עד טז' בניסן[. אך מצוות ספירת העומר עדיין תקיפה גם בימינו. על מצוות 'ספירת העומר' וטעמה נלמד בימים הבאים. 74

71 מצוות 'ספירת העומר': המצווה היא לספור את הימים ממוצאי יום ראשון של פסח עד חג השבועות. "כ י ת ב א ו א ל ה אר ץ א ש ר א נ י נ ת ן ל כ ם וס פ ר ת ם ל כ ם מ מ ח ר ת ה ש ב ת מ י ום ה ב יא כ ם א ת ע מ ר ה ת נ ופ ה ש ב ע ש ב ת ות ת מ ימ ת ת ה י ינ ה: ע ד מ מ ח ר ת ה ש ב ת ה ש ב יע ת ת ס פ ר ו ח מ ש ים י ום ו ה ק רב ת ם מ נ ח ה ח ד ש ה ל ה'...". למה ספירה זו נקראת 'ספירת העומר'? מפני שספירת הימים עד יום מתן תורה, מתחילה בדיוק ביום שבו מביאים לכהן את העומר ]=חופן השעורים[. הטעמים למצווה זו: הימים שבין פסח לשבועות, הם ימי העונה החקלאית. בימים אלו היו היהודים בשדות, ומתוך עיסוקים בקציר היו עלולים לשכוח את התאריך, בו חל חג השבועות הקרב, וממילא גם את הצורך לעלות לרגל לירושלים ולהביא לשם ביכורים קודם החג. לכן נצטוו לספור מפסח ועד שבועות 09 יום, כדי שידעו בדיוק מתי חל חג השבועות ומתי יש לעלות לרגל להביא ביכורים..1 את הטעם השני של מצווה זו נלמד מחר. חג הפסח אתמול למדנו את הטעם הראשון למצוות ספירת העומר. היום נלמד את הטעם השני. הוא יום צאתו של עם ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. חג זה מסמל את החירות המדינית של עם ישראל. חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה. חג זה מסמל את החירות הרוחנית של עם ישראל. חמישים יום )7 שבועות( מפרידים בין שני המאורעות החשובים האלו במעמד הסנה נאמר למשה: "ב ה וצ יא ך א ת ה ע ם מ מ צ ר י ם ת ע ב ד ון א ת ה א ל ה ים ע ל ה ה ר ה ז ה" )שמות, ג'( כל המטרה של יציאת בני ישראל ממצרים, היתה על מנת שיקבלו את התורה. וכשהוציא משה את בני ישראל ממצרים והודיע להם שהם עתידים לקבל את התורה בהר סיני, מיום זה, מתוך הציפייה והגעגועים לקבלת התורה, לא פסקו לספור את הימים והשבועות, עד ליום הנכסף בו נוספה להם חירות רוחנית לעצמאותם כעם. ממש כמו אדם שמצפה למאורע חשוב בכיליון עיניים, והוא "סופר את השעות" עד להתרחשותו, כך ספרו בני ישראל בצאתם ממצרים וכך אנו סופרים עד עצם היום הזה, את הימים והשבועות מיום צאתנו ממצרים ועד יום מתן תורה. מדוע חיכה הקב"ה 51 יום, ולא נתן את התורה מייד עם צאתנו ממצרים? על כך נענה מחר. 71

72 .149 מדוע 'חיכה' הקב"ה אתמול למדנו שכל המטרה של יציאת בני ישראל ממצרים, היתה על מנת שיקבלו את התורה. 51 יום הפרידו בין יציאת ישראל ממצרים ובין מתן תורה. לאור זה עולה השאלה: 05 יום, ולא נתן את התורה מייד עם צאתנו ממצרים? הסיבה העיקרית היא שהיה צורך להכין את עם ישראל למאורע הגדול הזה. עם ישראל שהיה 214 שנה עם של עבדים במצרים, נחשף לתרבות זרה של עבודת אלילים. ומכיוון שהיו ישראל בימים אלו שקועים כל כך ב- 'מ"ט שערי טומאה' של מצרים, הרי שהיה צורך כנגד זה ב- 09 ימים של היטהרות והתרוממות רוחנית כדי שכל אחד מישראל יוכל לטהר את נפשו וגופו מהטומאה בה היה שרוי. הסבר נוסף בכוון זה מופיע בחז"ל: בתורה מצויים 7 סוגים שונים של טומאה )טומאת מת, נגעי הבית, נגעי הבגד, וכו'(, כדי להיטהר מכל אחד מהם התורה מחייבת 7 ימי טהרה. היות ובני ישראל היו טמאים בכל הטומאות הללו, הם היו חייבים סה"כ 00 ימי טהרה לפני שיקבלו את התורה. 09 יום אלו הם ימי ספירת העומר, המתחילים מפסח ועד לחג השבועות יום מתן תורה. מי חייב בספירת העומר? א. נשים: ספירת העומר היא 'מצוות עשה שהזמן גרמא' ונשים פטורות ממנה. כידוע, נשים פטורות מ'מצות עשה שהזמן גרמא'. אשה המקיימת 'מצות עשה שהזמן גרמא' מקבלת על כך שכר. אך האם אשה רשאית ל ב ר ך על 'מצוות עשה שהזמן גרמא'? )כגון: לברך על נטילת לולב או לברך על ספירת העומר? וכדומ'(..151 בשאלה זו נחלקו הפוסקים להלכה: לדעת רבנו תם: מותר לנשים לברך הואיל ומקבלות שכר על עצם עשייתן. הרמ"א )ר' משה איסרליש(, פסק להלכה כשיטת רבנו תם. ולכן לנשים אשכנזיות - מותר לברך על מצוות שהן פטורות מהן. ולכן אשה רשאית לברך על נטילת לולב ולכאורה, גם לברך ספירת העומר עם ברכה. אלא מכיוון שמאז ומעולם נשים אשכנזיות לא נהגו כלל לספור ספירת העומר, לכן גם למנהג האשכנזים: אשה לא סופרת, ואם רוצה לספור עליה לספור בלי ברכה. מי שבכל זאת נוהגת לברך, עליה להקפיד לספור ברציפות, וחלים עליה כל הדינים האמורים בגברים. כדלהלן. לדעת הרמב"ם: מאחר והן פטורות ממצוות אלו, אסור להן לברך. 'השולחן ערוך' )ר' יוסף קארו( פסק להלכה כדעת הרמב"ם. ומכיוון שלדעתם ברכה לבטלה נחשבת איסור דאורייתא, לכן לנשים ספרדיות - אסור לברך על מצוות שהן פטורות מהן. ולכן אשה אינה רשאית לברך על נטילת לולב ועל ספירת העומר. ]לפי 'הקבלה' טוב שנשים לא תספורנה כלל ספירת העומר. על דיני 'ספירת העומר' לגברים או לנשים שכן שנהגו לברך, נלמד מחר. הגר"ע יוסף, הגר"מ אליהו[ 72

73 אתמול למדנו מה דין אשה בספירת היום. היום נלמד הלכות נוספות המיועדות לגברים, או לנשים שכן נהגו לברך )לפי השיטות השונות שראינו אתמול(..151 ב. גברים: זמן ספירת העומר הוא מזמן צאת הכוכבים, לאחר תפילת ערבית. לפני הברכה יש לעמוד ולברך: "... על ספירת העומר". מייד בתום הברכה אומרים את הספירה היומית ]"היום חמישה ימים לעומר" וכדומ'[. בספירת העומר יש לפרט: 1. את הימים ]זה נלמד מהפסוק בתורה: "ת ס פ ר ו ח מ ש ים י ום" )ויקרא כג'( ] 2. ואת השבועות ]זה נלמד מהפסוק בתורה: " ש ב ע ה ש ב ע ת ת ס פ ר ל ך " )דברים טז'( ] כגון: "היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד" יש חובה לספור את העומר בכל ערב, באופן עקבי וקבוע וללא דילוגים. מי ששכח לספור במשך הערב והלילה: אם נזכר במשך היום שלמחרת עליו לספור בלי ברכה. ובלילה הבא יוכל להמשיך לברך ולספור עם ברכה. אם דילג יום אחד ולא ספר כלל עליו להמשיך ולספור את שאר הימים בלי ברכה. ]וטוב שיתכוון לצאת ידי חובה ע"י חברו שסופר עם ברכה[. עד היום למדנו, שימי ספירת העומר הם ימי ציפייה לקראת מתן תורה. אז ממתי נהפכו מהימים נהפכו להיות לימי אבל? על כך נשיב מחר..152 ממתי חלק מימי 'ספירת העומר' נהפכו לימי אבילות? כאמור, ספירת העומר מסמלת את הציפייה של בני ישראל היוצאים ממצרים, ליום בו יקבלו את התורה. אין ספק שטעם זה של ספירת העומר, תקף מאז ועד היום. שנים רבות במהלך ההיסטוריה של עם ישראל, היו ימי ספירת העומר, 'ימי ציפייה' בלבד. 74 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, יצא עם ישראל למרד בר כוכבא. המרד נכשל ו- 00,444 תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו. לפי התלמוד, מותם היה בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. לפי המסורת, מותם של תלמידי רבי עקיבא לא לאורך כל התקופה הזו, וב-ל"ג בעומר פסקו מלמות. מאז ועד היום אנו נוהגים מספר מנהגי אבילות בימי ספירת העומר למנהג האשכנזים: עד ל"ג בעומר. איך מתו תלמידי רבי עקיבא? ולמנהג הספרדים: עד ל"ד בעומר. לפי התלמוד - הם מתו ממגיפה )מחלה קשה הקרוייה: 'אסכרה'(. )יבמות, סב'(. ולפי מקור אחר הם מתו כחיילים במרד בר כוכבא. )איגרת רב שרירא גאון( על מנהגי האבילות השונים בספירת העומר, נלמד מחר. 73

74 בימים הקודמים למדנו שחלק מימי ספירת העומר נהפכו להיות ימים של אבל על מותם של תלמידי ר"ע. מהם מנהגי האבילות בימי ספירת העומר? ]עד ל"ג / ל"ד בעומר[:.153 א. ב. ג. ד. לא מתקיימות חתונות ושמחות. אין מסתפרים ומתגלחים בימים אלו. ]לפי מנהג האר"י ז"ל: המנהג לא להסתפר ולהתגלח, נשאר תקף כל ימי ספירת העומר, מפסח ועד שבועות. הטעם לכך: בגלל ריבויי הפורענויות שהיו תקופה זו לעם ישראל[. לגבי תספורת לנשים: כל זמן שאין צורך הכרחי בכך, ראוי שנשים יחמירו על עצמן בימי הספירה לא להסתפר. ממעיטים בריקודים )אא"כ מדובר לצורך מצווה, כגון: ברית מילה, הכנסת ספר תורה וכדומ'(. נוהגים שלא להאזין למנגינות ולשירים מכלי נגינה, ממכשירי הקלטה ומהרדיו. "הרבה יהודים מתו במהלך ההיסטוריה. אז מה היה כ"כ מיוחד במותם של תלמידי ר"ע, שדווקא עליהן אנו נוהגים ימי אבילות?..." על כך נשיב מחר למה אנו אבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא? התשובה לשאלה זו רמוזה בחז"ל המתארים בתלמוד שלאחר מותם של תלמידי רבי עקיבא: "...והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם: רבי מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה." "והיה העולם שומם" פירושו שמותם של תלמידי רבי עקיבא היה גם עונש לעם ישראל. עם מותם נעקרו באחת רבנים, מורי הוראה ומדריכים רוחניים, והותירו את "העולם שמם". פירושו של דבר שבאותם ימים "נשתכחה תורה מישראל". )עפ"י רש"י(. מצב זה של עולם יהודי שומם ללא תורה, ללא רבנים וללא מורי דרך, היה עד ל"ג בעומר. ביום זה הצליח רבי עקיבא, לסמוך 5 מתלמידיו, ובכך הועברה הסמיכה לדורות הבאים. ומרגע זה והלאה, אותם תלמידי רבי עקיבא )שבניהם היו גם ר' מאיר )בעל הנס(, וגם ר' שמעון בר יוחאי )רשב"י(( הם אילו שלימדו והפיצו תורה בעם היהודי. מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא? תשובה נוספת לשאלה זו נענה בימים הבאים. אמנם אין אדם, שמסוגל לעמוד במקום הקב"ה ולהסביר מדוע קרה אסון מסויים דווקא לאדם מסויים, ומה היה החטא של אדם שנהרג. אך אעפ"כ, חז"ל מגלים לנו כאן 'ברוח הקודש', את הטעם למותם של תלמידי רבי עקיבא. והנה, אנו שומעים כאן דבר נורא: 'בממוצע' ליום מתו 707 חכמים! לא ביום אחד בלבד, אלא יום אחר יום, במשך 33 ימים. על איזה חטא? כי הם לא נהגו כבוד זה בזה! "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא... ]'זוגים' = זוגות. סה"כ תלמידים[ ]'פרק אחד' = בתקופה אחת. מפסח ועד שבועות.[, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה ]'עצרת' = חג השבועות[. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת" רואים אנו באיזו חומרה מתייחסים חכמינו לנושא כבוד הבריות! וכאן: עולה השאלה איפה כתוב שיש חובה לכבד? על כך נשיב מחר. )יבמות, סב:(

75 .156 לכבד = מצווה מפורשת ולא רק נימוס... לנו נדמה, שלנהוג כבוד במישהו זו "רק" בגדר התנהגות יפה, תרבותית ומנומסת. ואם מישהו אינו נוהג כבוד בחברו - "זה לא יפה מצדו"... אך לא מעבר לזה. מה המקור למצווה לכבד כל אדם באשר הוא אדם? התורה מדברת כידוע במפורש על "כ ב ד א ת אב יך ו א ת א מ ך " )שמות, כ(. התורה מדברת במפורש על "מ פ נ י ש יב ה ת ק ום ו ה ד ר ת פ נ י ז ק ן " )ויקרא, י"ט( לפי זה, המצווה היא לכבד איש זקן, וגם איש צעיר אשר קנה חכמה. אבל, אם הוא לא אבא שלי, ולא אמא שלי, ולא זקן ולא חכם, אלא סתם אדם ברחוב - מניין שאני חייב לכבדו? מה המקור לכך? אומר הרמב"ם )דעות,ו,ג'(: המקור הוא בפסוק "ו אה ב ת ל ר ע ך כ מ וך " )ויקרא י"ט(. "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך )מכיון שצריך לאהוב אותו( צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו, כאשר )כמו ש( הוא חס על ממון עצמו, ורוצה בכבוד עצמו". "רוצה בכבוד עצמו" - כל אדם רגיש לכבוד עצמו. אם מישהו פוגע בנו, זה כואב לנו. באותה מידה אנו מצווים להיות רגישים לכבוד הזולת. הכבוד הוא אחד הביטויים לאהבת הזולת, וחיובו נובע ממצות "ואהבת לרעך כמוך". זו מצווה מן התורה. היא מחייבת אותנו כמו כל מצווה אחרת. לאור זה מתחזקת אפוא השאלה: איך קרה הדבר, שדווקא תלמידי רבי עקיבא, אותו רבי עקיבא, אשר קבע את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה! והוא בודאי חינך את תלמידיו על-פי הכלל הזה, דווקא תלמידיו הם שנכשלו בעבירה חמורה זו?.157 לפני ל"ג בעומר למדנו, על רבי עקיבא שאמר: "'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה! " ולמדנו שסיבת מותם של תלמידי רבי עקיבא, היתה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. לאור זה שאלנו: איך ייתכן שדווקא תלמידי רבי עקיבא נכשלו בחוסר כבוד לזולת? נדמה שהתשובה לכך היא במדרש )בראשית רבה, סא,ג(, שם מופיע שרבי עקיבא עצמו מבקש לאחר מות תלמידיו, מאותם רבנים אותם הוא מסמיך: "... אמר להם: בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו. תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם...". רבי עקיבא גילה לתלמידיו את הגורם לחטאם. מדוע לא כיבדו זה את זה? בגלל צרות העין! "צרות עין" פירושו "חוסר פירגון". אדם אינו יכול לסבול שלחברו טוב. הוא חושש שמא הצלחת חברו, היא על חשבונו! "הוא לוקח ממה שמגיע לי". דבר זה גורם שאדם אינו מכבד את רעהו כראוי, כי יש לכל אחד מהם תחושה שחברו מתחרה ו"נוגס" בחלקו. 75

76 אתמול למדנו שרבי עקיבא רבי עקיבא גילה שהגורם לחטא תלמידיו היה מהי הדרך להינצל מ"צרות עין"? צרות העין! לאור זה נשאל: אומרים בעלי המוסר: ע"י ההכרה, שאין אדם נוגע במוכן לחברו. הצלחתנו איננה על-חשבון חברינו, והצלחת חברינו איננה על-חשבוננו! הגמרא )יומא ל"ח.( אומרת: "...אמר בן עזאי: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה"..158 מפרש רש"י: "בשמך יקראוך" - "לא ידאג אדם לומר: 'פלוני יקפח פרנסתי'. כי על כרחך, בשמך יקראוך לבוא ולשוב במקומך". "ומשלך יתנו לך" - כלומר, לא משלהם הוא, אלא מזונות קצובים לך מן השמים"..159 ככל שמתחזק אדם באמונה זאת, הוא רגוע יותר ואין לו תחושת תחרות עם חברו, שהוא גוזל את הצלחתו. ככל שמתחזק אדם באמונתו שיש מי ששולט בעולם, ככל שהוא מאמין יותר, ש"הכל בידי שמים", שאמנם כל מה שניתן לנו, הוא מאת ה', כך הוא רגוע יותר. אז מהו המסר?... התורה כל כך מחשיבה את הכבוד שחייב האדם לתת לזקנים, להוריו ולחבריו, עד שנקבע במשנה מסכת אבות: "אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה" )משנה אבות, ג, יז(. או כפי שאנו אומרים באימרה הידועה: "דרך ארץ קדמה לתורה". היות ותלמידי רבי עקיבא הסתפקו רק בלימוד התורה, וככל הנראה "התעלמו" מדרך הארץ לכן נענשו בעונש קשה. לפני קבלת התורה בחג השבועות, אנו צריכים להכשיר את עצמינו מבחינת "ניקיון" יחסינו עם הזולת, שינוי אורח החיים ומידותיהם. תלמידי רבי עקיבא לא החשיבו את נתונים יסודיים אלה ולא היו ראויים לקבל את התורה במצבם. מותם, דווקא בימים שבין פסח לשבועות, מלמד אותנו שימים אלו אמורים להיות ימי הכנה נפשית למתן תורה ולתיקון מערכת היחסים עם סביבתנו. אנחנו צריכים להיות ראויים לקבלת התורה. אם נקבל על עצמנו להתייחס בכבוד ובאהבה איש אל רעהו, אין הכנה טובה מזאת! בימים הקרובים נעסוק במצוות כיבוד הורים. אתמול למדנו שחלק מההכנה ליום מתן תורה היא בשיפור יחסינו לחברינו. לכן בימים הקרובים נלמד גם הלכות כיבוד הורים: ארבע מצוות יש בתורה העוסקות ביחסי הילדים להוריהם. שתיים מהן 'מצוות עשה', ושתים 'לא תעשה'. ואלו הן: א. "כ ב ד א ת אב יך ו א ת א מ ך " )שמות, כ( : משמעות המצווה היא לכבד את ההורים, לסייע ולעזור להם בכל מה שהם צריכים. למשל, הורים זקנים שצריכים סיוע בהליכתם או באכילתם, או אם הם צריכים עזרה בניקוי הבית - מצווה לסייע להם. וכן אם הורים צריכים סיוע בשליחויות, כגון שהם מבקשים מבנם שיקנה עבורם מזון וכדומ' מצווה עליו למלא שליחותם. ב. "א יש א מ ו ו אב יו ת יר א ו" )ויקרא, יט( : משמעות המצווה היא - לא לפגוע בכבודם, לא לקרוא להם בשמותם הפרטיים ]אלא לכנותם 'אבא' / 'אמא'[, לא לשבת על הכסא המיוחד להם )אא"כ הם מוחלים על כך( וכו'. "עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו והכהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצוה בכך..." )קיצור שולחן ערוך סימן קמג( בימים הקרובים נפרט עניינים אלו. ונלמד בהמשך גם על שתי 'מצוות לא תעשה'. 76

77 .161 להעיר הורים... אסור לילדים לגרום צער להוריהם. בין הדברים שיכולים לגרום להם צער הוא להעיר את ההורים משינה. ידוע הסיפור המופלא על אותו גוי צדיק, ששמו - דמה בן נתינא. פעם אחת באו אצלו חכמי ישראל לקנות ממנו אבנים יקרות לחושן האפוד בשש מאות אלף דינרי זהב. אך כיוון שבאותה שעה אביו ישן, והמפתח של אוצרות האבנים היה מונח תחת הכרית, לא רצה להעירו משנתו ואמר לחכמים שאינו יכול למכור להם. הלכו החכמים לחפש אבנים מתאימות אצל סוחרים אחרים, דמה בן נתינא הפסיד הון עתק. לשנה הבאה נתן לו הקב"ה שכרו, ונולדה בעדרו פרה אדומה. נכנסו חכמי ישראל אצלו כדי לקנותה. אמר להם: יודע אני שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם תתנו לי, אך איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. )קידושין, לא.( להלכה, מותר להעיר את ההורים משנתם רק אם ידוע שהם רוצים בכך )כגון: שביקשו להתעורר בשעה מסוימת וכדומ'(, או אם ברור לנו שעלול להיות הפסד כספי גדול ויצערו כשישמעו שהפסידו מכיוון שילדיהם לא רצו להעיר אותם. ולהעיר להורים... לא פעם הילדים מקפידים במצוות יותר מהוריהם. אין ספק שכל שאיפה רוחנית לעלות מעלה ולהתחזק בקיום מצוות, היא שאיפה טובה ומבורכת, רק שיש לזכור הלכה חשובה: " ראה לאביו שעובר על דברי תורה, לא יאמר לו: עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והאב יבין מעצמו ולא יתבייש" ]קיצשו"ע, קמג[ בכל בית, קיימים וויכוחים ומחלוקות בין הורים וילדים. "גם במשפחות הכי טובות", לא פעם מרגישים הילדים ש"אבא ואמא לא מבינים אותי"... עם זאת יש לזכור שיש דרך איך לנהל דיון מכובד וראוי עם הורים ולא בדרך של התנצחות, בצורת דיבור לא ראויה, בהרמת קול, בתשובה מחוצפת או בהתעלמות מכוונת מבקשת ההורים. כאמור, ארבע מצוות יש בתורה העוסקות ביחסי הילדים להוריהם. שתיים מהן 'מצוות עשה' ועליהן למדנו, ושתים 'לא תעשה'. ואלו הן: א. " ומ כ ה אב יו ו א מ ו מ ות י ומ ת" ב. : )שמות, כא( לעיתים רחוקות אנו שומעים למרבה הצער על מקרים מזעזעים של בנים המכים את הוריהם. כדי להסביר עד כמה הדבר חמור, יש להקדים תחילה שהתורה אסרה להכות אדם מישראל. ועוד הוסיפו חכמים שכל המרים יד על חברו נקרא רשע. וכל זה אמור במכה אדם רגיל, אבל המכה את אביו או את אמו והוציא מהם דם, עובר על איסור חמור בהרבה שעונשו על פי התורה מיתה. ]והרוצה לשוב בתשובה על חטא חמור זה ילך לרבו להתייעץ כיצד לשוב בתשובה[. "כ י א יש א יש א ש ר י ק ל ל א ת אב יו ו א ת א מ ו מ ות י ומ ת אב יו ו א מ ו ק ל ל ד מ יו ב ו" : )ויקרא, כ( איסור זה לקלל חל על כל יהודי, אלא שברור שהמקלל אחד מהוריו עובר על איסור חמור בהרבה, והדבר מתבטא בעונשו. כל זה כאשר עמדו לפניו שני עדים והזהירו אותו שלא לקלל, ועבר וקילל תוך אזכרת אחד משמות ה' המיוחדים. ואפילו אם קיללם לאחר מותם, נענש במיתה..162 כאשר "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך )מכיון שצריך לאהוב אותו( צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו, )כמו ש( הוא חס על ממון עצמו, ורוצה בכבוד עצמו" )הרמב"ם, הל' דעות( כאן סיימנו לעבור בקצרה על דיני ספירת העומר, דיני כבוד האדם, וכיבוד הורים. 77

78 הלכה יומית אייר חודש הלכות שבת ]ד'[ ל " ט א ב ו ת מ ל א כ ה.163 כל דיני השבת רחבים בהיקפם ומחייבים אותנו עיון ולימוד מעמיק יותר, מאשר הלימוד הנעשה במסגרת כזו. בחודשים האחרונים למדנו על "זכור" - אותן פעולות המייחדות את השבת. בחודש הקרוב, נתחיל וניגע בקצרה "בשמור" - במלאכות השונות האסורות בשבת. בתחילה נסקור בתמציתיות את כל "ל"ט אבות המלאכה". נלמד את המושגים: "אב מלאכה" ו"תולדה" והיחס בניהם. לסיום נתמקד במספר הלכות מעשיות בנושא החשמל בשבת. ש מ ו ר " את יום השבת לקדשו" החובה לשמור שבת, היא הדיבר הרביעי בעשרת הדברות. כאמור, 'עשרת הדברות' מוזכרות פעמיים בתורה. א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו". בפעם הראשונה ]בחומש שמות[ התורה כותבת: "ז כ ור מ ור א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד שו". ואילו בפעם השנייה ]בחומש דברים[ התורה כותבת: "ש "ז כ ור ז כ ור" הוא החיוב ממנו למדים את הפעולות והמעשים שיש לעשות בשבת, כדי לייחד את "י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו" ולהבדילו משאר ימות השבוע. כגון: הדלקת נרות, תפילות שבת, הקריאה בתורה ובהפטרה, הקידוש, וההבדלה. סעודות שבת והזמירות המתלוות אליהן. כל אלו נועדו לזכור ולהזכיר את ייחודה של השבת. מ ור" - הוא החיוב ממנו למדים את האיסורים על המלאכות, שאין לעשותן בשבת. "ש מוטלת עלינו החובה לשמור את השבת ולהישמר מלחללה. עלינו לדעת את ההלכה הקובעת, אילו הלכות אסורות בשבת מן התורה ומחכמים. אלו מלאכות מתאימות והולמות את רוח השבת ואופייה, ואילו נוגדות את מהות היום הקדוש. "שמור וזכור" הם שני הצדדים למטבע השבת. על עניינים אלו של "ז כ ור ז כ ור" כבר למדנו בחודשים האחרונים, במסגרת "ההלכה היומית". בחודש הקרוב, נתחיל וניגע 'על קצה המזלג', בצידו הנוסף של השבת הקרוי - מ ור". "ש 78

79 .164 אב מלאכה =< ותולדה: "ל"ט אבות מלאכה". המשנה במסכת שבת ]פרק ז'[ מונה 39 "אבות מלאכה" או כפי שהם נקראים: מלאכות אלו הן מלאכות יסוד האסורות בשבת. ]המספר 39 בגימטריה ]=ערך המספר באותיות[ הוא ל"ט[. לכל מלאכה כזו =< יש מלאכות נוספות שיוצאות ונגזרות ממנה להם קוראים: "תולדה". ]על היחס בין "תולדה" לאב מלאכה" נרחיב בהמשך[. כיצד נקבעו "ל"ט אבות מלאכה"? בשני מקומות שונים ]שמות פרק לא ופרק לה[ בהם דיברה התורה על המלאכות שיש לעם ישראל לעשות בהקמת המשכן, התורה שילבה במכוון, פסוקים על חובת השבת ועל איסורי המלאכה. להלן אחת הדוגמאות לכך ]שמות פרק לא[, שם התורה מתארת את החובה לבנות משכן: ו י ד ב ר ה' א ל מ ש ה ל אמ ר... א ת א ה ל מ וע ד ו א ת ה אר ן ל ע ד ת ו א ת ה כ פ ר ת א ש ר ע ל יו ו א ת כ ל כ ל י ה א ה ל: ו א ת ה ש ל ח ן ו א ת כ ל יו ו א ת ה מ נ ר ה הט ה ר ה ו א ת כ ל כ ל י ה ו א ת מ ז ב ח ה ק ט ר ת: ו א ת מ ז ב ח ה ע ל ה ו א ת כ ל כ ל יו ו א ת ה כ י ור ו א ת כ נ ו: ו א ת ב ג ד י ה ש ר ד ו א ת ב ג ד י ה ק ד ש ל אה ר ן ה כ ה ן ו א ת ב ג ד י ב נ יו ל כ ה ן: ו א ת ש מ ן ה מ ש ח ה וא ת ק ט ר ת ה ס מ ים ל ק ד ש כ כ ל א ש ר צ ו ית ך י ע ש ו... והנה בתוך הפסוקים המתארים את בניית המשכן, התורה מדגישה: ו את ה ד ב ר א ל ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר א ך א ת ש ב ת ת י ת ש מ ר ו כ י א ות ה וא ב ינ י וב ינ יכ ם ל ד ר ת י כם ל ד ע ת כ י א נ י ה' מ ק ד ש כ ם: וש מ ר ת ם א ת ה ש ב ת כ י ק ד ש ה וא ל כ ם מ ח ל ל י ה מ ות י ומ ת כ י כ ל ה ע ש ה ב ה מ ל אכ ה ו נ כ ר ת ה ה נ פ ש ה ה וא מ ק ר ב ע מ י ה: ש ש ת י מ ים י ע ש ה מ ל אכ ה וב י ום ה ש ב יע י ש בת ש ב ת ון ק ד ש לה' כ ל ה ע ש ה מ ל אכ ה ב י ום ה ש ב ת מ ות י ומ ת...". דבר זה נעשה כדי ללמדנו: שעם כל החשיבות שיש בהקמת המשכן ובניין כליו, אין לעסוק בכך אלא שישה ימים בשבוע, וכל המלאכות האלו שהיו נחוצות לבניית המשכן - אסורות בשבת! לסיכום: כל אחת מ- 00 המלאכות שהיו נחוצות לעם ישראל לצורך הקמת המשכן וכליו ולהפעלתם במדבר, נאסרה בשבת. מלאכה כזו קרויה - "אב מלאכה". י ום הזי כרון לשואה ולגבורה.165 יום עשרה בטבת, הוא היום בו התחיל המצור של נבוכדנצאר מלך בבל על ירושלים. מצור זה הוביל למעשה לחורבן בית המקדש הראשון. לאחר השואה, נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל, יום "עשרה בטבת" כ - "יום הקדיש הכללי", בו אומרים קדיש על קורבנות השואה שיום פטירתם לא נודע. הטעם שהרבנות העדיפה לקבוע את 'יום השואה' דווקא בחודש טבת ולא בחודש ניסן הוא מפני שבחודש ניסן לפי ההלכה אין מספידים ואין אומרים בו תחנון. יום כ"ז בניסן, נקבע ע"י הכנסת, כ"יום הזיכרון לשואה ולגבורה". יום זה בא להשלים ולהדגיש יותר את המימד של הגבורה והמרד, ואכן ביום זה נסתיים המאבק בגיטו וארשה, שהוכיח לנאצים כי אין העם היהודי הולך כצאן לטבח. את היום הזה, אנו מציינים ברחבי הארץ, בטקסי התייחדות עם זכר הקורבנות, בצפירת דומייה של שתי דקות ובהורדת הדגל לחצי התורן. 79

80 אתמול למדנו שכל אחת מ- 39 המלאכות שהיו נחוצות לעם ישראל לצורך הקמת המשכן וכליו ולהפעלתם במדבר, נאסרה בשבת. מלאכה כזו קרויה - "אב מלאכה". היום נלמד:.166 מהן ל"ט אבות המלאכה? א. ל"ט אבות מלאכה מורכבות בין השאר מ - 00 מלאכות היו נחוצות לצורך גידול צמחים לשם הכנת חמרי צבע לצביעת הבדים והעורות שהיו במשכן ויש הסוברים )התלמוד הירושלמי( שמלאכות אלו היו נחוצות לצורך בהכנת "לחם ה פ נ ים". [ להרחבה: מה זה "לחם הפנים"? שתים עשרה חלות היו ערוכות על שולחן הזהב במשכן והיו נאכלות ע"י אהרון ובניו. חלות אלו נקראו גם "לחם התמיד", כי היו תמיד לפני ה' ולא הסירו אותן עד שהביאו אחרות תחתיהן. האגדה מספרת ניסים רבים שהיו ללחם הפנים. אחד מהם היה שגם לאחר שבוע, ל חם זה נותר חם כאילו יצא זה עתה מאפייה.[ חרישת השדה. זריעת השדה וקצירת השיבולים שצמחו. לאחר הקציר היו אוספים את השיבולים בחבילות חבילות = עימור, והיו מפרידים את גרעיני החיטה )הראויים למאכל( מהקש שנמצא על הגרעין )ואינו ראוי למאכל( = דישה. את פעולת הפרדת האוכל )גרעיני החיטה( מן הפסולת )הקש( היו מבצעים ע"י זריקת החיטים והפסולת באוויר. מכיוון שהקש הוא דבר קל הוא היה עף ברוח, ומכיוון שגרעיני החיטה היו כבדים יותר הם היו נופלים על הקרקע פעולה זו נקראה ז ר י יה. פעולה נוספת של הפרדת הפסולת )הקש( מן האוכל )גרעיני החיטה( נקראת בורר. את גרעיני החיטה שהיו נקיים מכל פסולת של קש היו לוקחים וטוחנים = טוחן. לאחר שטחנו את החטים, היה מעורב בקמח שני סוגים: קמח עבה הנקרא סובין, וקמח דק, כדי להפרידם זה מזה היו לוקחים נ פ ה, מכניסים לתוכה את הקמח ומנערים הקמח הדק היה נופל מהנקבים והקמח העבה נשאר בנפה - מלאכה זו נקראת: מרקד )על שם התנועות שעושים עם הנפה בשעת הניפוי(. את גרעיני החיטה היו לוקחים ומוסיפים להם מים ויוצרים קמח שהיו ל ש ים = לש. לאחר כל הפעולות שנעשו, הגענו לפעולה האחרונה ביצירת הלחם והיא: האפייה. מחר נמשיך ונלמד על עוד 13 מלאכות נוספות מתוך "ל"ט אבות מלאכה". אתמול למדנו על כך ש- "ל"ט אבות מלאכה", מורכבים מ 11 מלאכות הקשורות להכנת "לחם" מלאכות נוספות מתוך "ל"ט אבות מלאכה", הם מלאכות הקשורות בהכנת בגד - יריעות המשכן, פרוכות המשכן ובגדי הכוהנים. ב. גזיזת הצמר - לצורך עשיית הבגדים במשכן היו צריכים לגזוז את הצמר, מכיוון שהצמר לאחר הג ז אינו נקי היה צורך לנקות ולכבס אותו מהלכלוך שעליו ניקוי וכיבוס הצמר מים נקרא ליבון. גם לאחר הכיבוס והליבון עדיין היה מעורבים בצמר סיבים, והואהיה עדיין קשה ואינו ראוי לעשות ממנו חוטים. לכן היו מניחים את הצמר על גבי הקרקע היו חובטים עליו במקלות, על ידי כך הצמר היה נעשה רך פעולת חבטה זו )לפי רמב"ם( נקראת ניפוץ. לאחר מכן היו צובעים את הצמר ע"י השרייתו לתוך אמבטיה עם חומרי צביעה. לאחר ייבוש הצמר היו טווים מהצמר חוטים = הטווה, את החוטים היו אורגים שתי וערב. כל שלב באריגה ובשזירת החוטים זה בזה: המסך, העושה שני בתי נירין, האורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין הם מלאכות בפני עצמן, שהיו נעשות במשכן ונאסרו בשבת. מלאכות נוספות שהיו קשורות בהכנת הבגד והיריעות היו: הקושר, המתיר )=התרת הקשר(, התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתקן. מחר נמשיך ונלמד על עוד 9 מלאכות נוספות מתוך "ל"ט אבות מלאכה". 84

81 בימים האחרונים למדנו על החלוקה הפנימית של ל"ט אבות המלאכה..168 ג. 0 מלאכות היו קשורות למלאכת הכתיבה. מדוע היה צורך לכתוב במשכן? במשכן היו מסמנים את הקרשים והלוחות, כדי שניתן יהיה אחר כך להרכיב את המשכן בכל מסעות בני ישראל. 42 מסעות ערכו בני ישראל במדבר, ובכל תחנה פרקו את המשכן. כדי להקל על מלאכת הרכבתו, עם היציאה למסע חדש, סימנו ורשמו כל קרש ולוח שהרכיבוהו. על מנת לכתוב היו צריכים ציד לצוד צבאים, לשחוט אותם, להפשיט את עורם, לעבד את העור שיהיה לקלף הראוי לכתיבה. פעולות שונות היו חלק מעיבוד העור: החלקת העור נקראה ממח ק, לאחר מכן היו מסמנים ומשרטטים את המקום בו רוצים לחתוך את העור. סדרה זו של פעולות, היתה מסתיימת במלאכת הכתיבה והמחיקה )שעל מנת לכתוב(..169 ד. ה. 0 מלאכות מתוך ל"ט "אבות המלאכה" היו קשורות למעשה הבניין, שכן במשכן העמידו והרכיבו את הקרשים וכיסוהו ביריעות וכך נעשה לבניין. האחת הבנייה, והשנייה סתירה )=הריסה על מנת לבנות(. 0 מלאכות נוספות היו קשורות להבערת האש: המבעיר - לצורך יציקת האדנים וכלי המשכן, היו מבעירים אש וממנה יצקו את המתכת והמכבה - במשכן כיבו את הגחלים, כדי לעשות מהם פחמים שבעזרתן התיכו את והכסף. "ל"ט אבות מלאכה". נסיים, אי"ה, לעבור בקצרה על כל הזהב. בהלכה הבאה הלכה יומית ליום ד' אייר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.171 במוצאי שבת, ט"ז' בכסליו תש"ח, 29 בנובמבר 1907, החליט האו"ם )ארגון האומות המאוחדות( על תום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. במוצאי שבת זו גם הוחלט על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מיד התחוללו מאורעות דמים ברחבי הארץ על ידי הכוחות ערביים, שתקפו את היישוב היהודי. ב- ד' באייר תש"ח, יום לפני הכרזת המדינה, נפל גוש עציון בידי האויב לאחר מלחמה עיקשת. למחרת ב-ה' באייר תש"ח, מייד לאחר הכרזת המדינה, תקפו שבע מדינות ערב את מדינת ישראל. מלחמה זו, ארכה עם הפוגות קצרות, כשנתיים והיא נקראת: "מלחמת השחרור" של מדינת ישראל. יום זה ד' באייר, נקבע כיום הזיכרון הכללי לחללי ישראל במלחמות השונות. את יום זה מציינים בעצרות זיכרון, בדומייה כללית ואלפי המשפחות השכולות עולות להשתטח על קברי יקיריהן. 81

82 -.171 הלכה יומית לה' אייר יום העצמאות למדינת ישראל בה' באייר תש"ח, הכריז האו"ם על הקמת מדינת ישראל. יום זה נקבע לדורות כיום העצמאות של מדינת היהודים. למוצאי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוצמד יום העצמאות. המעבר הקיצוני, בין יום זיכרון כואב ועצוב לבין שמחת יום העצמאות, מאופיין בפסוק: "ב ד מ י יך ח י י". חייו של עם ישראל שזורים בכאב על הקורבנות, אולם דווקא הם בדמיהם, העניקו לנו את החיים. רק בזכות גבורתם ונפילתם של אלפי לוחמים עבריים קמה מדינת ישראל. בשנה הראשונה לקום המדינה, קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל, נוסח תפילה חגיגי לערב ולבוקר יום העצמאות. כמו כן קבעה הרבנות לומר בתפילת "שחרית" של יום העצמאות את "ההלל" השלם, אך ללא ברכה. לאחר ויכוח ציבורי בשאלה זו, פסקה לבסוף מועצת הרבנות, כי יש לומר "הלל שלם" עם ברכה ביום העצמאות. אמירת "הלל" ביום העצמאות, מבטאת את תפיסתנו האמונית שלאחר אלפיים שנות גלות, הקמת מדינת ישראל, היא נדבך משמעותי בתחילת הגאולה של דורנו או כפי שהוא נקרא בארמית: " את ח ל ת א ד ג א ול ה"..172 ו. ה"אב מלאכה" השלושים ושמונה קרוי "המכה בפטיש". "מכה בפטיש" = השיפוץ הסופי המשלים את הכלי. ]מה שקרוי בלועזית: "פ ינ יש"[. כאן נכללה כל מלאכה, שהייתה למעשה " ג מר" של מלאכה אחרת. כמו שהנ פ ח מכה על הפח בגמר עשיית הכלי, כדי ליישר בליטות שנעשו תוך כדי עבודה. כך גם במשכן היו מכים בפטיש על הכלים בזמן גמר מלאכתן. ז. ה"אב מלאכה" האחרון הוא הוצאה חפץ וטלטול מרשות לרשות )מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך( וכן איסור טלטול ד' אמות ברשות הרבים. היום סיימנו לגעת "על קצה המזלג" בכל ל"ט אבות המלאכה. 82

83 .173 מה הקשר בין "אב המלאכה" לבין "התולדה"? כאמור לכל אחד מה'אבות' יש 'תולדות', הנובעות ומסתעפות ממנו. השאלה היא: מהו היחס בין 'התולדה' ו'אב המלאכה'? התשובה היא: באחד משני האופנים: - דמיון בצ ורת הפעולה. - דמיון במטרת הפעולה. להלן מספר דוגמאות: או או דוגמאות ל'תולדה' שיש לה דמיון בצ ורת הפעולה ל'אב המלאכה': תולדות תלישת שיער, תספורת, גילוח ונטילת ציפורניים =< הן א. של "אב המלאכה" - "הגוזז את הצמר". תולשים משהו שהיה קשור אל החי, מדוע? מכיוון שבכל הפעולות הללו אנו ממש כשם שתלשנו את הצמר מגוף הכבשה. כאמור, יש כאן דמיון בצורת הפעולה ולא במטרת הפעולה ]שכן מי שגוזז צמר - זקוק לצמר. אך מי שנוטל ציפורניים אינו זקוק להן, אלא בדיוק להפך, הוא רוצה להפטר מהן[. תולדות ב. סידור פרחים והכנת זרים מפרחים אחדים =< הן מדוע? אמנם החקלאי שאוסף את התבואה בשדה לחבילות שונות, מטרתו אחרת ממי שמכין זר פרחים יחד. אך גם כאן יש דמיון בצורת הפעולה ולא במטרת הפעולה. של "אב המלאכה" - "המעמר". מחר נלמד דוגמא ל'תולדה' שיש לה דמיון במטרת הפעולה ל'אב המלאכה'..174 אתמול למדנו דוגמא ל'תולדה' שיש לה דמיון ל'אב המלאכה' שמתבטא בצורת הפעולה. היום נלמד: א. ב. 2. דוגמא ל'תולדה' שיש לה דמיון במטרת הפעולה ל'אב המלאכה': תולדות של "אב המלאכה" "הזורע". השקייית גינה, החלפת מים באגרטל בשבת =< הן גידול צומח, השבחתו ושימורו. מדוע? מכיוון שמטרת כל הפעולות הללו על אף שצורת הפעולה בין אב המלאכה - 'זורע' ובין התולדה - 'השקיית גינה', שונה לחלוטין. המטרה המונחת ביסוד הפעולה זהה. הפרשת תרומות ומעשרות / הפרשת חלה תולדות של "אב המלאכה" "המכה בפטיש". =< הן מדוע? כאמור, "מכה בפטיש" הוא השיפוץ הסופי המשלים את הכלי. לכאורה צורת הפעולה להתקין דבר שיהיה מוכן שונה לחלוטין. אך המטרה זהה. שתי הפעולות מטרתן לשימושינו. האומן, שמכה בפטיש לקבוע מסמר, או הנפח שמכה עם פטיש על הפח, כדי ליישר בליטות שנעשו תוך כדי עבודה. עושה למעשה דבר שיכשיר כלי לשימוש בני אדם. כך בדיוק, כשמפרישים את התרומות והמעשרות ההפרשה הופכת את המזון "לאכיל". שכן קודם היה אסור באכילה ורק מעתה הוא 'מתוקן' ומותר באכילה, בהנאה ובשימוש. 83

84 .175 "מה ההבדל בין 'עבודה' ובין 'מלאכה'?.." האם התורה אסרה "עבודה בשבת"? נסו לחפש בתנ"ך כולו רק פסוק אחד שאוסר 'עבודה' בשבת... גם אם תחפשו היטב, לא תמצאו פסוק כזה. מדוע? שכן התורה באמת לא אסרה בשבת "עבודה" אלא משהו אחר הקרוי "מלאכה". אם נשים לב, נאמר בתורה ]שמות, כ[: " ש ש ת י מ ים ת ע ב ד ו ע ש י ת כ ל מ ל אכ ת ך: ת ע ש ה ל כ כ ל ל א ו י ום ה ש ב יע י ש ב ת לה' א ל קי ך ההבדל בין "עבודה" ל"מלאכה"? מהה מ ל אכ הה". "עבודה" = מציינת את יגיעת כפיים, הכרוכה בעמל ובמאמץ גופני. ואילו "מלאכה" = היא היצירה עצמה והתוצאה של העבודה. ]לכן אנו קוראים לנגר טוב - "בעל מלאכה" טוב.[ התורה מדגישה, שבשבת אסור לנו לעשות "מלאכה", אסור ליצור דבר. אין זה משנה כלל וכלל, אם קשה לבצע את הדבר או קל לבצעו. בכל מקרה: אסור ליצור! הטעם לכך הוא: כדי שלפחות יום אחד בשבוע האדם ישתחרר מן התלות והשעבוד לעיסוקינו החומריים, כדי לאפשר לנו להתפנות לעסוק בחיי הרוח וללמוד תורה. כדי לא נטעה ונחשוב שרק 'מלאכה' אסורה בשבת וכל עבודה מותרת בשבת. נלמד מחר את המושג "עובדין דחול" א. ע וב ד ין ד ח ול ]=עבודות המאפיינות את 'ימי החול', ואינם הולמות את קדושת השבת[ חוץ מ"אבות המלאכות" ו"תולדותיהן", שנאסרו בשבת, אסור לעשות בשבת עבודות המאפיינות את 'ימי החול' ואינם מתאימים והולמים את קדושת השבת. מדברי הנביא ישעיהו ]פרק נח'[, נלמדים שלושה עניינים, שיש לשמור עליהם בשבת: ק ד ש יי, ב י ום ח פ צ י ך ע ש ות ר ג ל ך מ ש ב ת ת ש יב "אםם ד ר כ י ך מ ע ש ות ח פ צ ך מ מ צ וא ד ב רר: ו ד ב ר ה' ת ת ע נ ג ע על ל אזז ו כ ב ד ת ו מ כ ב ד ה' ל ק ד ו ש ע נ ג ל ש ב ת ו ק ר אאת ת אב י ך כ כי י פ פי י י ע ק ב נ ח ל ת ו ה א כ ל ת י ך א רץ ו ה ר כ ב ת י ך ע על ל ב במ מות תי י ד ב רר". ה' ד ין ד ח ול" = כלומר, מעשים ועיסוקים של ימי חול לשלושת עניינים אלו קראו חז"ל: "ע וב האסורים בעשייה בשבת. בימים הבאים נלמד בהרחבה על שלושת העניינים הללו. אתמול למדנו, שמדברי הנביא ישעייהו נלמדים שלושה עניינים שיש לשמור בשבת. כדי שאכן השבת תהיה 'שבת קודש' - שפירושו יום השונה ומובדל משאר ימות החול בשבוע, כדי שהשבת באמת תהיה לנו יום רוחני אחד בשבוע. עלינו לכבד את השבת בשלושה דברים: ע ש ות ד ר כ י ך ד ר כ י ך" "מ "שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול". חז"ל מלמדים אותנו דהיינו שיום השבת יהיה יום כל כך יום שונה משאר ימי השבוע, שהדבר לא רק יבוא לידי ביטוי בבגדים מיוחדים אותם אנו לובשים, אלא גם בצורת 'ההליכה' שלנו. ביום חול דרכו של האדם למהר ד ר כ י ך" מ ע ש ות ו כ ב ד ת ו ולרוץ לעסקיו, בשבת שנאמר בה: " עלינו לכבדה ולא לרוץ. מהמילה " ד ר כ י ך" דו חז"ל שריצה והליכה מהירה ]'פסיעה גסה'[ אסורים רק אם הם נעשים לענייני חולין. אבל לדבר מצווה ]תפילה / שיעור תורה וכדומ'[ הדבר מותר. למ

85 ב. ח פ צ ך" מ צ וא "מ העניין השני שיש לשמור עליו בשבת הוא: כל שאיפותיו של האדם בתחומי העשייה של ימות החול עסקים, עבודה, לימודים וכדומ' אסורים בשבת. אסור בשבת ללכת לתחנת אוטובוס כדי לנסוע משם במוצאי שבת, או ללכת למקום העבודה כדי להתחיל לעבוד שם מייד במוצאי שבת..178 האם מותר לי בשבת, להתכונן למבחן שיתקיים ביום חול? להלכה מעיקר הדין: מותר בשבת להתכונן לבחינות או להכין שיעורי בית בקריאה או בדיבור בלבד ]כמובן שלא בכתיבה[. לימודים אלו מותרים כל זמן שהאדם נהנה מעצם הנושא הנלמד. ]אין בכך איסור של "הכנה משבת לחול" כיוון שהאיסור של הכנה משבת לחול הוא רק הכנה ע"י עשייה, אבל הכנה על ידי דיבור אינה אסורה.[ בכל מקרה בו מותר ללמוד בשבת למבחן - ודאי שעדיף ללמוד לימודי קודש )גמרא, משנה, הלכה תנ"ך(. אך אם כל הלימוד הוא רק מפחד הבחינה והוא נעשה רק בגלל ההכנה לחול יש להימנע מלימוד כזה בשבת. יש מי שכתב שמי שיגרם לו צער אם לא ילמד לבחינה בשבת יוכל ללמוד. )הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב ח"א וח"ד(. אל לנו לתת לשבת להיהפך ולהיות יום של "מבחנים". יום אחד בשבוע טוב להתנתק מהמבחנים, מהמחשבה עליה ם ומהעול הכרוך בהם. יש לזכור שהשבת נועדה למנוחת הנפש, למנוחת הגוף, ולמילוי המצברים הרוחניים שלנו. עלינו לתכנן את זמנינו נכון, כך שהקודש יוקדש לשבת ולימודי החולין לימות החול. הלכה יומית ל ערב ל"ג בעומר.179 בימי 'ספירת העומר', יש מעמד מיוחד ליום השלושים ושלוש - "ל"ג בעומר". כאמור, על פי המסורת פסקה ביום זה מיתת תלמידי רבי עקיבא, והחל מיום זה והלאה, פוסקים מנהגי האבילות של ימי ספירת העומר ומותרים אנו לערוך חופות, להסתפר וכדומ'. יום ל"ג בעומר, הוא גם יום פטירתו של אחד מענקי הרוח של עמינו, הלא הוא התנא רבי שמעון בן יוחאי )רשב"י(. שהיה כאמור, אחד מחמשת התלמידים שהסמיך רבי עקיבא לאחר מות תלמידיו. לרשב"י מיוחס עיקר חיבורו של ספר הקבלה "ספר הזוהר". ספר זה עוסק בחכמת הנסתר של התורה. מדוע מדליקים מדורות בליל ל"ג בעומר? א. ב. ג. לפי ההסבר שיום ל"ג בעומר קשור לרשב"י, הרי שיש שהסבירו שספר הזוהר שחיבר הפיץ והוסיף "אור גדול" ועומקים נוספים על "אור" התורה. כמו כן, ספר הזוהר מתאר שבשעת הסתלקותו של רשב"י מהעולם, אש גדולה הקיפה את מיטתו. ביום פטירתו של רשב"י הוא גילה הרבה מסודות התורה לחכמים, ולא שקעה החמה באותו היום עד שסיים ללמד את החכמים. לזכר מאורע זה, אנו מדליקים מדורות ומרבים באור ביום זה. אך יש המסבירים שיום ל"ג בעומר קשור לימי מרד בר כוכבא, מרד היהודים ברומאים. לפי זה, המדורות היו האמצעי להפיץ את דבר פרוץ המרד בעם, כפי נהגו להפיץ את מועד תחילת החודש. הקשת והחץ מסמלים את כלי המלחמה של אותה תקופה. כמו כן אחת מגזירות הרומאים היתה שאסור ליהודים להודיע לגולה על קידוש החודש. לזכר גזירה זו, אנו מדליקים מדורות כדי להודות לה' שאנו כיום בני חורין. הערה: יש להזהר שלא לגזול עצים לצורך המדורה, מקבלני בניין, או מבני נוער אחרים המכינים מדורה לעצמן. איסור גניבה וגזילה הוא איסור חמור ואין כל ערך בהדלקת מדורת ל"ג בעומר מעצים גזולים

86 בימים הקודמים למדנו את שני העניינים הקשורים למושג "עובדין דחול", הנלמדים מדברי הנביא ישעייהו. היום נלמד את העניין השלישי:.181 ג. ד ב רר" - ב ר "ו ד "שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול". חז"ל מלמדים אותנו אין לדבר בשבת על דברים שאסור לעשותם בשבת, כגון: לתכנן ולדבר על נסיעה שאסע לאחר השבת. לכן בשבת יש להימנע מלשאול משהו- "האם יש לך בשבילי מקום ברכב?" "באיזו שעה נוסעים מחר?" או - וכדומ'. בשבת מותר לדבר רק בעניינים שמותר לעשותם בשבת. פסוקים אלו של הנביא ישעיהו, שלימדונו מה מותר בשבת ומה אסור בה בעיסוקים ובדיבורים, ד ין ד ח ול" ]=עבודות המאפיינות את 'ימי החול'[. אינם נובעים מ"אב מלאכה" זה או אחר. אלה מעשים הנקראים "ע וב.182 בשבוע שעבר למדנו שלפי התורה אסור לעשות כל מלאכה אסור ליצור! אין זה משנה כלל וכלל, אם קשה לבצע את הדבר או קל לבצעו. בכל מקרה: האם כל מלאכה אסורה בשבת? השאלה היא: כפי שלמדנו, הכלל הוא: ש'המלאכות' האסורות בשבת, אינם מוגדרות בגלל הקושי או התחכום שלהם, אלא אסרה התורה". "מלאכת מחשבת - על פי המטרה. חז"ל אומרים בגמרא ]ביצה, יג:[: רק מחשבת" "מלאכת רק מלאכה, שמושקעת בה מחשבה ויש לה תכלית, חשובה מספיק כדי להקרא 'מלאכה' האסורה בשבת. = לכלל זה יש שלושה יוצאים מן הכלל, שאם אדם עשה אותם אינו נחשב שעבר על איסור: א. ב. שאינו 'דבר מתכוון': זוהי מלאכה שנעשתה בלי כוונה מראש. דוגמא: אדם שצועד בדרך ותוך כדי הליכתו דורך וממית נמלים הנמצאות בדרך. הריגת כל בעל חיים, ולו הקטן ביותר, הינה מלאכה האסורה מהתורה ]כן... בשבת אפילו להרוג "רק" יתוש או זבוב או נמלה וכדומ', הם מלאכה האסורה מהתורה...[. אבל כיוון שכאן ברור, שאין כוונת האדם להרוג את הנמלים אלא ללכת בדרכו, לכן גם אם הרג נמלים לא יעבור על חוקי התורה. 'מתעסק': זוהי מלאכה שנעשתה תוך כדי עיסוק במלאכה אחרת. דוגמא: אדם, שנפלה לו סכין בגינה, והתכופף להרימה, ותוך כדי הרמתה חתכה הסכין עשב מחובר. כפי שלמדנו, אחת מל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת, היא "קצירה" קצירה פירושה הרחב הוא לתלוש מהקרקע פרח או עשב כלשהו. והנה, במקרה שלנו, למרות שהאדם עשה "מלאכה" האסורה בשבת, הוא אינו נחשב כמי שחילל שבת, שכן מלאכה שנעשתה תוך כדי עיסוק במלאכה אחרת. בהמשך נלמד את הדוגמא השלישית והאחרונה ל'מלאכה', שאם אדם עשה אותה בשבת, הוא אינו נחשב שעבר על איסור. 86

87 .183 בהלכות הקודמות למדנו שתי דוגמאות למדנו ל'מלאכות', שאם אדם עשה אותם בשבת, הוא אינו נחשב שעבר על איסור. היום נלמד את הדוגמא השלישית והאחרונה. ג. 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' : זוהי מלאכה שאין לה מטרה ותכלית. דוגמא : אדם שצריך להעביר ספסל או כסא בשבת ממקום למקום, ותוך כדי שהוא גרר את הספסל, הוא יצר באדמה חריץ עמוק. אמנם למדנו ש'חרישה' בקרקע היא מלאכה האסורה בשבת. והמושג 'חרישה' פירושו כל חפירה באדמה או בחול שהם אסורות בשבת. אך כאן, במקרה שלנו, כיוון שכל כוונתו של האיש היתה לגרור ספסל, גם אם נוצרו בעקבות כך חריצים עמוקים בקרקע, לא נחשב שהאדם עבר על מלאכה האסורה בשבת, כיוון שאין לו כל צורך בחריצים אלו שנוצרו בקרקע..184 "מדוע אסור להדליק חשמל בשבת?..." רבים שואלים: מדוע בשבת אסור להדליק או לכבות נורת חשמל? מילא פעם, בימי קדם, כשהיו מפיקים אש משחיקת אבנים זו בזו... אבל היום - הרי די ללחוץ על המתג כדי להדליק חשמל? שתי תשובות ניתן לענות לשאלה זו: א. ה ש ב ת ", בנוסף לכך כבר ב י ום מ ש ב ת יכ ם ב כ ל ת ב ע ר ו א א ש ש נאמר בתורה ]שמות, לה[: "לא א למדנו שחלק מל"ט אבות המלאכה האסורים בשבת, היו קשורות להבערת האש ולכיבוי האש. האש בעבר היתה בצורת להבה. היא חיממה, האירה ושרפה. האש המודרנית היום החשמל, גם הוא מחמם, מאיר ושורף. העיקרון לא השתנה. העובדה שבימינו קל להדליק אש, לחלוטין אינה שיקול להתיר. מכיוון שבהדלקת נורת להט חשמלית, חוט הלהט שבתוך המנורה "בוער" כמו אש, ובעירה זו היא מה שיוצרת את האור היוצא מן הנורה ומאיר. לכן דעת רוב פוסקי ההלכה: שהדלקה של נורה חשמלית או גוף חימום חשמלי שמתלהט - אסורה בשבת מהתורה )מדאורייתא(. ומי שמכבה נורה או גוף חימום חשמלי עובר על איסור חכמים )מדרבנן(. ]מפני שאינה ככיבוי אש רגילה, שבכיבוי אש נוצרת גחלת ולכן איסורה מן התורה. אבל בכיבוי חשמל לא נוצר דבר בעל חשיבות במתכת, ולכן איסורה מדברי חכמים[. ]"תזכורת קטנה": אגב, כבר למדנו שלמרות שמצווה מן המובחר להדליק נר שבת ע"י נר רגיל ]שמן / שעווה[. במקרה ואין לאשה נר להדלקה, ניתן לצאת ידי חובת הדלקת נר שבת, על ידי הדלקת נורת להט חשמלית. זאת מכיוון שבהדלקת נורה חשמלית, חוט המתכת שבתוכו בוער כמו אש. ומכיוון שכאמור, מוסכם להלכה שהמדליק אור חשמל בשבת עובר על איסור תורה של הבערה, לכן נפסק להלכה לדעת רוב הפוסקים שניתן לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בהדלקת נורה חשמלית.[ מחר נלמד תשובה נוספת לשאלה זו. 87

88 "אז מדוע אסור להדליק חשמל בשבת?". אתמול ענינו על כך תשובה אחת. היום נענה תשובה נוספת..185 ב. כפי שלמדנו, התורה לא אסרה בשבת לעשות "עבודה" אלא "מלאכה" - יצירה. איסור הבערת האש בשבת לא נבע מן המאמץ הפיזי שהיה כרוך בשחיקת האבנים זו בזו כדי ליצור את הניצוץ, אלא בעצם היצירה של הניצוץ. בלחיצה על המתג החשמלי, אנו סוגרים מעגל חשמלי )מפעילים את זרם החשמל במפגש של חיובי ושלילי(, ואנו יוצרים את הכוח, אשר מדליק את המנורה, ואשר מפעיל מכשיר חשמלי. פעולה זו, למרות שאין בה מאמץ גופני, היא אסורה משום היצירתיות והת פעול שבה. נמחיש את מה שאמרנו בדוגמה: אם אדם עורך בשבת בביתו שמחת בר-מצווה, ואין לו די ספסלים בבית לארח את כל המוזמנים. מותר לו לשאת על גבו ספסלים מבית הכנסת הביתה. משא זה מותר, אפילו אם הוא כבד ביותר, ואפילו אם מי שמרים אותם עושה זאת במזג אוויר חם מאוד, עד שהזיעה ניגרת מגופו... מאידך, להצית גפרור בשבת הדבר אסור באיסור גמור!..186 מה ההיגיון בכך? התשובה היא שאדרבה: בהעברת הספסל הכבד אין כל מלאכה, ואם המטרה מוצדקת י צ י ר הה. משום כך נאסרה פעולה זו מותרת הפעולה. אך בהצתת הגפרור יש משום בשבת. "אז למה מותר להשתמש ב'שעון שבת'?..." בתורה )שמות כ'(, בעשרת הדיברות נאמר: ז כ ור א ת י ום ה ש ב ת ל ק ד ש ו: ש ש ת י מ ים ת ע ב ד ו ע ש י ת כ ל מ ל אכ ת ך: ו י ום ה ש ב יע י ש ב ת :... וב ה מ ת ך ך... את ה ל ה' א ל ה י ך ל א ת ע ש ה כ ל מ ל א כה חלים לא רק על האדם מ ל אכ הה", ת ע ש ה כ כל ל מהתורה משמע שחובת השבת ואיסור המלאכה "לא א ומשפחתו אלא גם על בהמתו, על בעלי החיים שברשותו. אסור לאדם לשבות בשבת, ולתת לבהמתו להמשיך לחרוש את שדהו. השאלה היא: האם גם הכלים שברשותי חייבים לפסוק ממלאכה בשבת? בשאלה זו נחלקו בית שמאי ובית הלל. לדעת בית שמאי: כשם שהאדם מצווה על שהבהמה שלו תשבות ממלאכה, כך הוא מצווה שגם כליו ישבתו ממלאכה ביום השבת. לדעת בית הלל: מצוות השבת חלה על האדם ובהמתו ולא על כליו. וכל זמן שהאדם עצמו לא עושה מלאכה בשבת, אין איסור שכליו ימשיכו לפעול. להלכה נפסק כשיטת בית הלל: ולכן מותר להתחיל בערב שבת לבצע מלאכות שיסתיימו מעצמן במשך השבת. זאת משום שאיסורי שבת חלים רק על מעשים שאדם עושה בשבת עצמה, ולא על פעולות שנעשות מעצמן במשך השבת. לכן מותר לכוון בערב שבת 'שעון שבת' שלפי הצורך, יכבה וידליק במשך השבת את האור או המזגן בבית. מכיוון שהשעון מכבה ומדליק בשבת את האור מעצמו ללא סיוע אדם, אין בזה איסור. מיותר לציין שלא את כל מכשירי החשמל מותר לחבר לפני שבת ל"שעון שבת": אסור לחבר לפני שבת את מכשיר הוידאו ל"שעון שבת", כדי שיקליט תוכנית המשודרת בשבת. ]האיסור קיים גם אם המכשיר הטלויזיה מכובה בשעת ההדלקה[. כמו כן יש איסור גמור להפעיל ע"י "שעון שבת" גם טלו ויזיה או רדיו. יש בכך מספר איסורים: שבת של יהודי" הוא דבר האסור בשבת. "הנאה מחילול.1 מכיוון שבתחנת הרדיו והטלויזיה ]הכבלים או הלווין[ עובדים יהודים המחללים שבת, אסור לי ליהנות מחילול שבת של יהודי אחר. ד ין ד ח ול" ממעשים ועיסוקים של ימי חול. כאמור, חלק משמירת השבת היא להזהר מ"ע וב 88

89 ש.187 האם בשבת עצמה ניתן להאריך את פעולת ה"שעון השבת"? אדם תכנן בערב שבת ללכת לישון בשעה אחת עשרה בלילה, וכיוון בערב שבת, את "השעון שבת" שיכבה בשעה הזו. ומכל סיבה שהיא )כגון: באופן לא צפוי הגיעו אליו אורחים לביקור(, הוא מעוניין לדחות את מועד הכיבוי האור בשעון שבת. האם הדבר מותר? יש מחלוקת בדבר: יש פוסקי הלכה ]הרב מרדכי אליהו[ אסרו אפילו לגעת במתגים של "השעון שבת" ]מדין 'מוקצה'[. לעומת זאת פוסקי הלכה אחרים ]הרב עובדיה יוסף, הרב אוירבך, שמירת שבת כהלכה ועוד[ - התירו. אלא שחשוב לזכור את הכלל: מ ו ת ר ל ה מ ש י ך פ ע ו ל ה א ת ה ק י י מ ת! ה א ת ז מ ן ה ה ד ל ק ה. מ ו ת ר ל ה א ר י ך א ם ה ח ש מ ל ד ו ל ק א ת ז מ ן ה כ י ב ו י. מ ו ת ר ל ה א ר י ך א ם ה ח ש מ ל מ כ ו ב ה ]שינוי כזה אינו גורם להדלקה או לכיבוי, אלא רק דוחה את פעולת הכיבוי / ההדלקה[. א ו ב ש ב ת, א ס ו ר א ך א ת ז מ ן ה כ י ב ו י ל ק צ ר א ת ז מ ן ה ה ד ל ק ה ל ק צ ר ]כדי שהאור יידלק מוקדם יותר.[ ]כדי שהאור יכבה מוקדם יותר[. ]אפילו שאין זה כיבוי בידיים ממש, מכל מקום גם גרימת כיבוי אסורה מדברי חכמים, אלא ובשעת ההדחק, כגון בחולה שהאור מפריע לו לישון, מאוד ו בצורך גדול אם כן מדובר או לצורך מצווה כגון שבלא כך ייגרם ביטול תורה. במקרים אלו התירו גם לקצר את זמן ההדלקה או הכיבוי[. ]הערה חשובה: יש להזהר מאוד ולזכור שכל ההיתר שאמרנו כאן, הוא רק כשאיננו עומדים בדקות הסמוכות לכיבוי / להדלקה. בדקות אלו, גם נגיעה זהירה מאוד במתגים של "השעון שבת", עלולה להזיז את חוגת השעון עצמו ולקרב את הפעולה ]כיבוי / הדלקה[ שרצינו לדחות[. הלכה יומית ליום כ"ח באייר יום שחרור ירושלים והכותל שנה לאחר קום המדינה, איימו שליטי מדינות ערב לצאת למלחמת השמד נגדה. הם ריכזו כוחות צבא אדירים בצפון, במזרח ובדרום מדינת ישראל. לא נותרה ברירה בידי צה"ל אלא לצאת למלחמת מגן ומנע בשלוש חזיתות אלה. בנס הצליח צה"ל להשמיד את עיקר ריכוזי כוחות האויב בשלוש החזיתות, ובתוך שישה ימים זכה לניצחונות מפוארים בכך שהביס את האויב בחצי האי סיני, ברמת הגולן, וביהודה ושומרון. לשיא היסטורי הגיע צה"ל בהישגים ביום רביעי, כ"ח באייר תשכ"ז, שעה שחדרו כוחותינו לעיר העתיקה שבירושלים, שהיתה בידי האויב. צה"ל, שחרר את ירושלים, את הר הבית והכותל המערבי. למלחמה זו קוראים: "מלחמת ששת הימים". כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, נקבע לדורות כ"יום ירושלים". הרבנות הראשית לישראל, קבעה, כי יש לומר ביום זה "הלל שלם" עם ברכה. 89

90 הסרת כתם מבגד, איפור, מקלחת, מוקצה ובישול בשבת הלכה יומית סיון חודש הלכות שבת ]ה'[ ש א ל ו ת ו ת ש ו ב ו ת הסרת כתם מבגד,איפור, מקלחת, הלכות מוקצה ובישול בשבת[ כל דיני השבת רחבים בהיקפם ומחייבים אותנו עיון ולימוד מעמיק יותר, מאשר הלימוד הנעשה במסגרת כזו. בחודשים האחרונים למדנו על "זכור" - אותן פעולות המייחדות את השבת. בחודש האחרון )לפני פורים(, נגענו בקצרה "בשמור" - במלאכות השונות האסורות בשבת. סקרנו בתמציתיות את כל "ל"ט אבות המלאכה". למדנו את המושגים: "אב מלאכה" ו"תולדה" ואת היחס בניהם. כמו כן התמקדנו במספר הלכות מעשיות בנושא החשמל בשבת. החודש נחתום את לימודינו על "הלכות שבת" בשאלות מעשיות. למרות שלאורך השנה האחרונה התמקדנו בעיקר בהלכות שבת, יש לדעת שטעמנו רק טיפה מהים האדיר של דיני השבת..189 מבוא: אחת מל"ט אבות המלאכה האסורה בשבת היא: מלאכת "ליבון" = ניקוי הצמר או הפשתן והלבנתם כדי לעשות מהם בגדים. תולדת מלאכה זו היא: כיבוס בגדים כדי לנקותם. הכיבוס נעשה בכמה שלבים: א. ב. ג. השריית הבגד במים ]בשלב זה דוהה מעט הלכלוך הבלוע בבגד[. שפשוף הבגד בעודו רטוב ]זהו עיקר הכיבוס, כי על ידי השפשוף הכתמים והלכלוכים שדבקו בבגד מתמוססים במים ונעלמים[. סחיטת הבגד מהמים הספוגים בו ]עם יציאת המים מהבגד יוצא גם הלכלוך שהתמוסס במים[. מאחר ובכל שלב יורד מעט מן הלכלוך והבגד מתנקה, לכן ברור שכל שלב משלבי הכיבוס אסור מהתורה. לגרום לרואים לחשוב שכיבס את בגדיו בשבת ועבר על עוד אסרו חכמים שלא לעשות דבר שעלול מי שנרטבו בגדיו בשבת, לא יתלם על חבל או בכל מקום שרגילים לתלות את איסור תורה. ולכן הבגדים לאחר הכביסה. אלא יניחם במקום שאין רגילים לתלות בגדים מכובסים, כגון על כסא חל איסור גמור להניח בגד / מגבת רטובים על גבי )שולחן ערוך, שא, מה(. בהקשר זה רק נציין שכמובן רדיאטור האיסור הוא משום שהמים הספוגים בבד "מתבשלים" ומתאדים ויש בכך איסור בישול שבישול בשבת ]הערה חשובה: מי שטרם למדה את הלכות בישול בשבת, עלולה לחשוב לכל דבר. הוא רק ע"י הנחת סיר על האש, בעוד שלמעשה, פעולת בישול של מים יכולה להיות גם בייבוש בגד )כפי.] בישול נלמד בהמשך בהרחבה שראינו בדוגמא הנ"ל(. את הלכות בהלכה הבאה נלמד על אופנים בהם מותר לנקות כתם בשבת. 94

91 .191 ניקוי כתמים בשבת - הלכה למעשה: לא רק כיבוס הבגד כולו אסור בשבת, אלא אפילו להסיר כתם אחד אסור. בין אם מסירו על ידי מים או רוק או כל מיני חומרי ניקוי. וכן אם נפל על הבגד דבר שומני, אסור לפזר עליו טלק בשבת כדי למנוע את הכתמתו )שמירת שבת כהלכתה טו, כד.( אם הבגד התלכלך בכתם כזה שגורם לכך שלא ניתן ללכת בבגד - אסור להסיר את הכתם בשבת. הטעם: כי מהעובדה שאני מקפיד שלא ללכת עם בגד מוכתם כזה, זה מוכיח שהסרת הכתם תהיה כיבוס לכל דבר. בשבת אסרו חכמים להסיר כתמים ולכלוכים בשפשוף כמו שרגילים לשפשף את הבגד בשעת הכביסה. השפשוף הרגיל בכביסה שאסור בשבת הוא שפשוף צד אחד של הבגד על צידו השני, או שפשוף רצוף במברשת או ביד. ניתן בשבת להתיר ולנקות כתם במצבים הבאים: אם מדובר בלכלוך עבה, שאם ננגב אותו פעם אחת במטפחת רובו ירד אך עדיין יישאר ממנו רושם של לכלוך על הבגד מותר לנגב פעם אחת במטפחת. הטעמים לכך: א. מפני שפעולת ניקוי ע"י מטפחת אינה דרך כיבוס. ב. כיוון שלא הסיר את כ ל הכתם מוכח שאין זו פעולת כיבוס. מותר לגרד לכלוך שעל הבגד בציפורן או סכין שאין זה דרך כיבוס. ]אם מדובר בכתם שאינו מפריע לבעליו לצאת עימו ניתן להסירו לגמרי ע"י גירוד שאינו נראה כדרך כיבוס, כגון שמגרד פעם אחת, ואם צריך לגרד שוב מפסיק ומגרד עוד פעם, שאין רגילים לגרד כך לכלוך ביום חול. אך אם מדובר בכתם שמפריע לבעליו, מותר לגרדו בציפורן ובתנאי שלא יסיר את כולו.[ מותר לנער בגד מאבק / סיבי צמר גפן / סיבי חוט / נוצות. 91

92 .191 מבוא: אחת מל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת - היא מלאכת צובע. איסור צובע נאמר גם על גוף האדם. לכן כל דבר שיש בו תוספת צבע לגוף נאסר בשבת. הכנת החומר: א. שלושה כללים עקרוניים נידונים בתחום איפור בשבת: אם מדובר באבקה בלבד יש להתיר. אם מדובר בחומר שיצא מהמפעל כגוש אסור לפורר אותו בשבת ]תולדת 'טוחן'[. אם מדובר בחומר שיצא מהמפעל כאבקה אך לאחר מכן בגלל רטיבות וכדומה היא התגבשה יש להתיר בשבת. ]"אין טוחן אחר טוחן"[. צביעה: איסור צובע נאמר גם על גוף האדם. האיסור להתאפר הוא גם אם הצביעה לא עמידה, ב. לחלק מהפוסקים יש בזה אפילו איסור תורה. מלאכת מ ממ ררחח וכדו': לכן כל מריחת משחה אסורה. לאור כללים אלו: איסור ג. איפור בשבת הלכה למעשה: איפור שאינו מוסיף צבע, ואין בו איסור נוסף )טוחן, ממרח וכדו'( - מותר. מותר לפני כניסת השבת למרוח את הצלליות ולהסירן לאחר כניסת השבת. מותר בשבת לשים פודרה וכל אבקה המונחת על הפנים. כל דבר שצובע אסור. ליפסטיק, עיפרון, מסקרה, ולקה על הצפורניים )אפילו שקופה( אסורים בשבת. ]אפשר להבדיל בין אבקה שצובעת את הפנים לאבקה שמונחת על הפנים אם היא יורדת מהפנים על ידי שטיפה במים מותרת. אם צריך למחוק אותה בעזרת מסירי איפור למיניהם אסור.[ - על ידי ניקוי במים. מריחת משחה אסורה. ניקוי מותר. )הרב שמואל אליהו( מייק אפ: כאן יש יותר מקום לחשוש לצביעה וגם תלוי בסוגים השונים לכן יש להימנע מלשים בשבת. יש המתירים בשבת מייק אפ בתנאי שיהיה נוזלי + שקוף סומק צללית צבעונית: מחלוקת הפוסקים מכיוון שהצבע אינו נדבק לפנים, יש אוסרים ויש מתירים. לכן, יש לשאול רב כיצד לנהוג. )הרב יובל שרלו(. כמובן שמותר בשבת להתבשם )גם ע"י בקבוק בושם שפועל ע"י לחיצה על הפקק(. 92

93 .192 במקלחת בשבת יש לקחת בחשבון שלוש נקודות: א. ב. ג. בעיית בישול )הרתחת המים(. איסור סחיטה )בייבוש השיער במגבת(. איסור מ מ ר ח ]שימוש בסבון רגיל - לחלק מן השיטות[. כפי שנפרט מיד: א. בישול: דוד החשמל )=בויילר( פועל בשבת ומחמם את המים - אסור לפתוח את המים החמים. אם הסיבה היא: שבפתיחת ברז המים החמים, נכנסים לדוד מים קרים במקומם ראי הערה למטה[ - ומורתחים. מאחר שזהו 'בישול' גמור הדבר אסור. ])*( אם יש דוד השמש ]ודוד המים החשמלי אינו פועל[: האשכנזים: מחמירים שלא להתקלח כל הגוף בשבת. אלא מתירים לשטוף איבר איבר )פנים, ידיים ורגליים( מדובר ביום קיץ חם מאוד ניתן להקל ולקלח את כל הגוף. )הרב דב ליאור( ואם והספרדים: מתירים לקלח אף את כל גופם אפילו במים חמים בשבת )בדוד שמש(. ]בניגוד לדוד חשמלי, בדוד שמש כיוון שהמים מחוממים מכוח השמש, לכן במקום צורך ניתן להתיר[. סחיטה: ב. פעולת הסחיטה אסורה בשבת. לכן כשמקלחים את כל הגוף במים ורוצים לייבש את השיער, יש להניח קלות את המגבת על הראש ולא לסחוט את השיער במגבת. ממרח: ב. סבון רגיל: לאשכנזים ראוי להחמיר ולא להשתמש בסבון רגיל. כי יש דעות הסוברות שיש בזה איסור מ מ ח ק ומ מ ר ח. )שמירת שבת כהלכתה )יד, טז[( לספרדים )הרב עובדיה יוסף( אין צורך להחמיר והדבר מותר. בסבון נוזלי )ושמפו(: ניתן להקל ולהשתמש לפי כל השיטות. בהקשר זה רק נבהיר שלהלכה : השחייה והרחצה בים או בברכה אסורות בשבת. בשבת שאסור בשבת", עלולה לחשוב שבישול ])*( הערה חשובה: מי שטרם למדה את הלכות "בישול הוא רק ע"י הנחת סיר על האש וכדומה. בעוד שלמעשה, פעולת בישול של מים יכולה להיות גם ע"י חשמל המחמם את המים )כפי שראינו בדוגמא הנ"ל(.] נלמד בהמשך בהרחבה את הלכות בישול 93

94 הלכה יומית לערב חג השבועות ח ג הש ב ו ע ו ת: לחג זה ארבעה שמות: השם ' שבועות' - מקורו בשבעת השבועות של ספירת העומר, שאנו סופרים מפסח ועד חג זה. ]יש הקוראים לחג זה: 'ש בועות' על שם השבועה שנשבעו בני ישראל: "נעשה ונשמע". ועל שם השבועה של הקב"ה לעם ישראל, שלא יחליף אותו בעם אחר[ כך נקרא החג במקורות התלמוד. כשם ש"שמיני עצרת' הוא היום השמיני החותם את חג הסוכות כך חג השבועות, הוא היום השמיני לשבעת ימי הפסח 'הקשור' בספירת ימי העומר..193 א. חג השבועות: ב. עצרת: ג. חג הביכורים: ד. חג מתן תורה: מקור השם הוא במצווה להעלות לרגל לירושלים בחג הזה ולהביא לבית המקדש מראשית ביכורי האדמה כביטוי של תודה לה'. לפי חז"ל, יום מתן תורה במעמד הר סיני, היה בתאריך ו' בסיון. "תיקון" ליל שבועות את מה בדיוק אנו מתקנים? בספר שמות מתואר שכחלק מההכנה לקראת מעמד הר סיני, אמר משה רבנו לעם כבר בראש חודש סיוון את המועד הצפוי לקבלת התורה. ועל אף ששלושת הימים לפני מעמד מתן תורה, היו "שלושת ימי ההגבלה" דהיינו, שלושה ימי הכנה, בהם נאסרה עלייה להר סיני, וחויבו להתכונן נפשית לקראת המאורע הגדול. אף על פי כן ולמרות הכל, מתארים חז"ל שהיה העם שקוע בתרדמה בליל ו' בסיוון. ומשה רבינו נדרש להעירם משנתם ולהוציאם מהמחנה למרגלות ההר. וזהו פירוש הפסוק: " ו י וצ א מ ש ה א ת ה ע ם ל ק ר את ה א ל ה ים מ ן ה מ ח נ ה ו י ת י צ ב ו ב ת ח ת ית ה ה ר" )שמות, יט'(. כדי "לתקן" סמלית, את אווירת השאננות הזאת שרווחה בעם, ואת חוסר הדריכות, שאפיינה אותם לקראת קבלת התורה, אנו נוהגים לייחד את לילי חג השבועות כולו ללימוד תורה, לעיון ולהגות בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. בשל הצורך "לתקן" את התנהגות אבותינו, אנו נשארים ערים בליל זה ועוסקים בתורה, וזהו פירוש השם "תיקון ליל שבועות". למה נוהגים לאכול מאכלי חלב? א. ב. התורה נמשלה לחלב כפי שנאמר: "ד ב ש ו ח ל ב ת ח ת ל ש ונ ך" )שיר השירים, ד(. עד לקבלת התורה לא נמסרו לעם ישראל דיני הכשרות המיוחדים )כגון הלכות בשר וחלב וכדומ'(. לפתע, ב ו' בסיוון, ניתנו כל ההלכות האלה בבת אחת, והתברר להם פתאום שכל הכלים שלהם טרפים ואסורים בשימוש, שכן לפני שנצטוו, הם ערבבו בשר בחלב. לכן לא נותרה להם ברירה אלא להסתפק במאכלי חלב, עד שיכשירו את הכלים ויערכו את המטבח לפי דרישות ההלכה. למה מקשטים את בית הכנסת בירק? מנהג זה הוא זכר להר סיני שהיה מלא בירק ]דבר זה רמוז בתורה בפסוק, שאסר על בני ישראל לרעות את הצאן ליד הר סיני קודם מתן תורה מכיון שהיה ההר מלא בעשבים וירק )שמות, לד, ג'([. 90

95 .194 לא כל חפץ מותר לי בשבת לטלטל. חכמים כינו את אותם חפצים שאסור לי לטלטל אותם בשבת "מ וק צ ה" = חפץ שאינו ראוי לשבת ויש להקצות אותו - להניח אותו בקצה בשם: )בצד( ולא להתעסק בו ולא לטלטל אותו )להזיז ממקום למקום(. ]מוקצה = מורחק, מובדל ומופרש[ מה הטעם של מוקצה? לא לעסוק בענייני החול - השבת נועדה להיות יום רוחני של התנתקות מעולם החומר של ימי החול. לכן כמו שמעשינו, דיבורינו ולבושינו בשבת צריכים להיות שונים מימות החול ]כפי 'ע וב ד ין ד ח ול' שעלינו להמנע אפילו מדיבור שמאפיין את ימות החול כמו: שיחה על שכבר למדנו במושג ענייני עסקים וכדומ'[, כך עלינו להמנע מלטלטל חפצים המאפיינים את ימי החול. כמו כן כדי שהאדם לא יבוא לידי מלאכה. קיימים שישה סוגים שונים של "מוקצה". אנו נלמד רק שלושה מהם: א. שעיקר שימושו מיועד איסור" "כלי שמלאכתו לאיסור" - כל כלי, "מוקצה מחמת למלאכה האסורה בשבת, נאסר בטלטול, כדי שלא יגרום לאדם הנוגע בו לעשות בו שימוש האסור בשבת. יש שני מקרים בהם נתיר טלטול מוקצה זה: לדוגמא: כלי כתיבה - עט / עפרון / מחק / סרגל, מספריים ]כיון איסור חיתוך[ פטיש, מסור ]כיוון שיש איסור בנייה וסתירה[ וכו'. מאוורר. "לצורך גופו" = כלומר לעשות בכלי האסור מלאכה המותרת בשבת. מותר להזיז ולהפנות את המאוורר לכוון אחר )שש"כ(. מותר לקחת פטיש כדי לפצח בו אגוזים. מותר לקחת מספריים ולפתוח בהם שקית חלב. ]הערה: לקחת פטיש לפצח אגוזים או לקחת מספריים ולפתוח אתם שקית חלב : יש המתירים רק בדיעבד כשאין לי סכין חדה לידי )משנה ברורה, שמירת שבת כהלכתה( לכתחילה )הרב ש. פישר - בית ישי, א, יד(. ויש המתירים הטוב ביותר לקנות מספריים שיהיו מיוחדות לשבת לכך[. "לצורך מקומו" =אם מונח לי עט על המיטה ואני רוצה לנוח במיטה, במקרה כזה מותר לי להזיז את העט בשבת ולהניחו על השולחן הקרוב. מחר נמשיך ונלמד סוג נוסף של מוקצה. 95

96 אתמול למדנו את הגדרת המושג "מוקצה" וסוגי המוקצה השונים:.195 ב. "מוקצה מחמת גופו" לנו בהם כל שימוש. אלו חפצים או חלקי חומר, שאין לדוגמא: אבנים, אדמה, עצים או ענפים שבורים, עלים, עפר, קוצים, קליפות מאכל שאינן ראויות אפילו למאכל בהמה )כקליפות בטנים, גרעינים ושקדים(, שברי כלים, מטבעות כסף ]הכסף אמנם שווה, אבל שוויו בגלל הסכמת הציבור להשתמש בו. גופו אינו ראוי כלל, ובאמת, אין לאדם שום צורך במטבעות שהממשלה מוציאה מן השימוש[, מאכלים שלא ניתן כמות שהם לאכול אותם ללא בישול ]כמו: קמח, דגים טריים, עוף טרי, תפוחי אדמה, אורז חי, מקרונים וכו'[, מנורת חשמל דולקת המחוברת לחוט. כל הדברים האלו בשבת. אסור לטלטל ביד - אם מונח לי על המיטה מטבעות כסף, ואני רוצה לנוח. א מ נ ם א ס ו ר ל י ל ה ר י ם ב י ד א ת אך מותר לי להזיזם בשינוי )ע"י רגל, או ספר וכדומה(. המטבעות, ג. כמו כן אם דגים הטריים, או עוף הטרי נמצאים בתא ההקפאה, יש לדאוג שיונחו לפני שבת מאחורי מאכלים אחרים מבושלים שארצה להשתמש בהם בשבת. כדי לא לגרום לכך שאצטרך להזיזם ]הרב מרדכי אליהו[. אם נפל עציץ ונשפכה ממנו האדמה אסור בשבת להרים את האדמה ולהחזירה לעציץ. דולקת אסור בשבת להזיז ממקום למקום מנורת רצפה המחוברת לחשמל. לאחר שלמדנו את הגדרת המושג "מוקצה" וסוגי המוקצה השונים, נלמד היום על: זהו המוקצה החמור ביותר![ "מוקצה מחמת חסרון כיס": ]- החפצים העדינים או היקרים, שאדם חס עליהם אלו סוגי שלא יתקלקלו ואינו משתמש בהם, אלא לשימוש המיוחד להם. לדוגמא: מכשירי חשמל העלולים להתקלקל ע"י שימוש לא זהיר )מקלט רדיו, מצלמה, 'דיסק-מ ן', דיסקים, מחשב, טלפון ופלאפון וכו'(, סחורות יקרות )אריגים שסוחר מחזיק בבית וכו'(, כלי מלאכה של בעלי מלאכה שפרנסתם תלויה בהם ובשמירה עליהם )סכין של מוהל, מקדח של נגר וכו'(..196 אלא החשיבות המיוחדת שהאדם מייחס לו. האסור בשבת הוא הגורם את חומרתו, לא השימוש אעפ"י שהם מפריעים לשימוש על השולחן, אסור להסירם או להזיזם ביד בשבת! ל ס י ו ם : מעשה במחשבה תחילה" - "סוף והזזת כל החפצים שהם "מוקצים" יש חשיבות גדולה להכנת הבית והחדר לפני שבת, על מקום בו אנו רוצים להשתמש. כדי לא להגיע למצב בו יונח חפץ אסור, ]להרחבה: האם כלי של היתר )גביע יקר, תמונת נוי יקרה שאדם( נחשב למוקצה מחמת חסרון כיס? לפי פוסקי אשכנז )שמירת שבת כהלכתה( גם הוא נחשב "מוקצה מחמת חסרון כיס". אך לפי הפוסקים הספרדים )הרב עובדיה יוסף( - אינו מוקצה מחמת חסרון כיס ורק כלי שמלאכתו לאיסור שהאדם מקפיד עליו ביותר, נחשב למוקצה מחמת חסרון כיס[. 96

97 .197 מבוא: היום נתחיל ונלמד מושגים בסיסיים בהלכות בישול בשבת: קיצור הלכות בישול בשבת כדי ליהנות ולענג את השבת, מצד אחד - טבעי הדבר שנרצה בשבת לאכול ארוחות חמות ומבושלות, אך מצד שני הרי למדנו שאחת מל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת היא אפייה ובישול באמצעות חום. כדי לאכול בשבת מאכלים חמים מבלי לעבור על איסור בישול יש להכיר וללמוד היטב את כל ההלכות הרבות הקשורות באיסור זה, כדי שנדע מה מותר לחמם בשבת ומה אסור ובאיזה דרך מותר להניח מאכלים על גבי הפלטה. מהו בישול? בישול הוא תהליך המתבצע ע"י מפגש בין שני גורמים: = ת ב ש י ל + מ ק ו ר ח ו ם ב י ש ו ל ישנן תבשילים שונים ודרגות חום שונות ולא תמיד חימום האוכל יחשב לבישול. בימים הקרובים נלמד באופן שיטחי ותמציתי, חלק קטן מאוד מהעקרונות ומושגי היסוד, שיש להכיר בהלכות בישול בשבת. מ ק ו ר ה ח ו ם : "יד סולדת בו": חז"ל כתבו להלכה, שמידת החום הקטנה ביותר )בדרך כלל( המסוגלת לבשל, מוגדרת כחום ס ול ד ת ב ו" ]=אם היינו מכניסים את היד שלנו לתוך התבשיל, היד היתה נרתעת לאחור בגלל החום ש"היד הגבוה[. בפוסקי ההלכה יש מחלוקת מהי הטמפרטורה המדויקת של חום זה? לדעת רוב הפוסקים יש להחמיר ולהגדיר חום כזה החל מ- 04 מעלות. לפי מנהג הספרדים ]הבן איש חי )ש"ב בא ה'( והרב עובדיה יוסף )יבי"א ח"ג כד, ד-ו([. חום ש"היד סולדת בו" מוגדר כמשקה שמרוב חומו, רוב בני האדם אינם יכולים לשתותו בבת אחת. חשוב לזכור: כל פעולת חימום שמתבצעת במידת חום פחותה מזו, לא נחשבת כפעולת בישול ומותרת בשבת. 97

98 .198 ס ו ג י ה ת ב ש י ל י ם ה ש ו נ י ם : א..0.0 ישנם 6 סוגי תבשילים )מאכלים( שונים והם מתחלקים לשתי קבוצות: תבשיל מוצק )"יבש"( כמו אורז, שניצל, תפוחי אדמה, בורקס וכו'. יכול להיות באחד משלושת המצבים הבאים: לא מבושל בכלל. "בן דורסאי" כך היה שמו של שודד דרכים מבושל באופן חלקי ]מצב זה נקרא שעקב נדודיו ובריחותיו הרבות, לא היה לו זמן לאכול ארוחות מבושלות לחלוטין ולכן היה מסתפק בבישול מינימאלי שהיה שליש בישול )רש"י( או חצי בישול )רמב"ם([. מבושל לגמרי ]מצב זה נקרא " מ ב ו ש ל כ ל צ ו ר כ ו " דהיינו: מבושל עד המידה שבה רגילים לאכול אותו רוב בני האדם[..0 ב תבשיל נוזלי )"לח"( כמו מים, מרק, תה וכו'. יכול להיות באחד משלושת המצבים הבאים: נוזל לא מבושל בכלל. ]כמו מים קרים[ נוזל מבושל רותח ]כמו כוס תה או מרק רותחים[ נוזל מבושל שהתקרר )לגמרי( ]כמו מרק או רוטב שהתבשלו ורתחו אך כעת אינם רותחים )שו"ע( או שהתקררו לגמרי )רמ"א([. לאור המושגים שלמדנו, נעבור מחר בקצרה על הדרכים המעשיות המותרות לחימום אוכל בשבת..199 יש לבשל ולהכין את כל האוכל לפני כניסת השבת. ]="מבושל כל צורכו"[. על האוכל להיות מבושל לחלוטין יש לזכור: כל פעולה שתגביר את חום התבשיל ותאיץ את בישולו אסורה בשבת. לכן אם יש מאכל מבושל שהנחנו על הפלטה אך עדיין לא הסתיים בישולו - יש להיזהר בפעולות הבאות המגבירות את החום וממילא מזרזות את הליך הבישול: אם הוא מונח ע"ג הפלטה בצדדים )במקומות החמים פחות( אסור להעבירו למרכז הפלטה שהוא מקום חם יותר. אם פתחו את מכסה הסיר כדי לבדוק את מצב התבשיל שבתוכו, והתברר שעדיין לא נגמר בישולו - אסור לכסותו שוב במכסה. אסור להניח מגבת על הסיר. רק כשמדובר בתבשיל המבושל כל צורכו )שהסתיים בישולו( - מותר לעשות את הפעולות הנ"ל. בנושא זה נמשיך מחר. 98

99 אתמול התחלנו ללמוד את הפעולות שיש לעשות לפני כניסת השבת:.211 / המשך: א. ב. ג. פלטה: יש לחבר את "הפלטה של שבת" לחשמל. אוכל: יש להניח על גבי הפלטה )*( את המאכלים השונים )המבושלים 'כל צורכם'(, שבכוונתנו לאכול בארוחת ערב שבת. מ י חם למים חמים: 1. מיחם חשמלי: אם יש ברשותנו מיחם מים חשמלי )המאושר לשימוש בשבת(, יש למלא אותו, לפני כניסת השבת ולהרתיח בו את המים. סולדת בו"[ חובה לדאוג שהמים יהיו רותחים לפני כניסת השבת. ]=חום ש"היד.2 מיחם מים על גבי הפלטה: אם אין ברשותנו מיחם מים חשמלי, ניתן, לפני כניסת השבת, להניח ישירות ע"ג הפלטה, סיר מים ]רצוי עם ברז מיוחד להוצאת המים[. חובה לדאוג שהמים יהיו רותחים לפני כניסת השבת ]לכן יש להרתיח את המים לפני שבת ע"ג האש ורק לאחר מכן להניח את הסיר על גבי הפלטה[. ד. א. מרק: יש לדאוג לפני כניסת השבת שהמרק יהיה: ב. השבת ]="כל צורכו"[. מבושל לחלוטין רותח. שהיד סולדת בו". כמו שלמדנו במיחם מים, יש להרתיח לפני כניסת ]="חום את המרק ע"ג האש, ורק לאחר מכן להניח על גבי הפלטה[. חשוב לזכור: שמהרגע שהורדנו את סיר המרק מהפלטה אסור להחזירו. ]על המקרים בהם כן מותר יהיה להחזיר, נלמד בהמשך בפרק "דיני החזרה"[ כל מה שלמדנו כאן מבחינת הכנות לשבת, מתייחס רק לדינים הקשורים ל"בישול בשבת". שעון שבת )בנושא זה הארכנו קיימות הכנות נוספות שיש להכין ולדאוג לפני שבת, כגון: לכולכוון בחודש הקודם(, להכין נרות שבת, לכבות את האור במקרר, לנתק פלאפונים, ולהכין נייר טואלט חתוך. ]קיים איסור בשבת לקרוע. לכן יש לכתחילה להכין מערב שבת נייר טואלט חתוך, ומכל מקום בשעת הדחק, כשאין לו נייר טואלט חתוך, מותר לחתוך בשבת נייר טואלט אך יש לעשות זאת בשינוי ויש להקפיד שלא לחתוך את הנייר במקום הנקבים. אם נקרע שם מבלי שהאדם התכוון לכך אין בכך איסור[. )*( להעמקה: דעת הרב מרדכי אליהו: אסור להשהות לפני שבת, על פלטה חשמלית, אפילו ]למרות מה שכתבנו, לפי אם התבשיל מבושל כל צורכו. דעתו מבוססת על דברי השולחן ערוך )רנג, א(, שאוסר להשהות תבשיל גם כאשר התחתית בלבד מונחת על דבר "הטמנה", שלדעתו שנגמר בישולו על גחלים, משום איסור מוסיף חום הרי זה כהטמנה אסורה. יש פוסקים שדחו סברה זו - משום שרק בגחלים שהסיר שוקע בהם החמיר השולחן ערוך, אבל לא החמיר בהנחה על דבר חם קשה. כיום מייצרים פלטה מיוחדת "פלאטת שתי שכבות על פי הוראות הרב אליהו, והיא כשרה לכל הדעות. ]פלטה זו קרוייה: שיש בה ירושלים". יתרון נוסף שקיים בה שכל המקומות בפלטה מידת החום זהה וקבועה[. 99

100 .211 ראשית עלינו להתגבר על בעיית בישול. מותר בשבת עצמה, לחמם על הפלטה )בדרכים שנראה בהמשך(, שבת: לפני לאכילה ומבושל היה מוכן רק מאכל שכבר אלא שקיים הבדל בין סוגי המאכלים השונים: / תפוחי אדמה אפויים / אורז מבושל, בורקס וכו' )ללא רוטב( שניצל מטוגן / דגים מבושלים מאכל מוצק ויבש כגון: אך מרק או רוטב קרים אסור מותר בשבת עצמה להוציא מהמקרר ולחמם על הפלטה. בישול אחר בישול"[. ]הטעם: כיון שבמאכל מוצק ויבש אומרים את הכלל "אין בשבת להוציא מהמקרר ולהניח על הפלטה. ]הטעם: כיון שלהלכה נפסק בשולחן ערוך )שיח, ד(: בישול אחר בישול". שבתבשיל נוזלי אומרים: "ישש אך ורק לפי מנהג התימנים מותר בשבת עצמה להוציא מהמקרר מרק קר / רוטב קר, שבושלו לפני שבת, ולחמם אותם על הפלטה עד שירתחו ויגיעו לחום שה"יד סולדת בו", כיון שהתימנים פוסקים כדברי הרמב"ם שגם בתבשיל נוזלי אומרים: "אין בישול אחר בישול". יש לציין שלפי כל שאר המנהגים )אשכנזים וספרדים( מעשה כזה הינו חילול שבת גמור!. ולחייב את כל ישראל ללכת אחר פסקיה. הלכה אחת שיכולה להכריע סנהדרין בימינו ששאין מה שאמרו חז"ל במסכת אבות: לכן עלינו להקפיד ולשמור על מסורת אבותינו, ולקיים "עשה לך רב". על כל אדם להיות קשור עם שיטת הלכה אחת בקולות שלה ובחומרות שלה ולא לזוז ממנה[. בנושא זה נמשיך מחר אתמול למדנו שבשבת בבוקר מותר לחמם על פלטה רק אוכל מוצק ויבש ואסור לחמם מרק בשבת בבוקר. השאלה היא: מה הדין עם אוכל מוצק ויבש שמכיל גם רוטב? בדבר זה יש מחלוקת בהלכה: עם רוטב וכו'[ דגים עם רוטב / עוף ]כגון: והרב משאש[ הרב בן ציון אבא שאול משנה ברורה ]שיח, לב / לט[, ערוך ]שיח, טו[, יש הפוסקים להלכה ]שולחן שאסור בשבת עצמה להוציא מהמקרר, עוף עם רוטב או דגים עם רוטב וכדומה, שבושלו לפני שבת, ולחמם אותם על הפלטה עד שירתחו ויגיעו לחום שה"יד סולדת בו". הטעם: משום שאותו רוטב נוזלי יתבשל. ממש כמו שאסרנו בשבת עצמה חימום מרק או רוטב קרים ]ראי הלכה קודמת[, כך גם אסור לחמם מאכל מוצק שיש לו רוטב..212? מנגד פוסקים אחרים הרב עובדיה יוסף ]יחו"ד, ב, מה'[[ ]המנחת כהן ]שער שני פ"ב תנאי שני, המאכל. אחר רוב סוברים שמותר כיוון שהולכים וכיוון שהרוב מוצק אין זה בישול אלא חימום. בנוסף לזה כאשר הרוטב ורע לוו"[. ]"מצטמק הוא מיעוט, בישולו לא משביח אותו אלא פוגם בטעמו כדי לצאת מן הספק: ולכן הפתרון הטוב ביותר להוציא את הנוזלים ולחמם את המוצק בלבד. )אין צורך לנגב מלחות(. ישש במקום צורך ניתן להתיר כשרוב המאכל מוצק )יבש(. ]כדי לא לעבור בשבת על איסור בורר פסולת מן האוכל, יש להוציא את האוכל המוצק מן הרוטב ולהניחו בסיר אחר, או לשפוך הרוטב מהסיר אך לא להקפיד אם חתיכה מוצקה מהאוכל גם תיפול[. קצת רוטב קרוש על העוף - אין צורך לגרד את השומן מהעוף, שכן לאחר שהרוטב יימס הוא לא יהיה ניכר בעוף אם יש )משנה ברורה, שי"ח, קח(, וכן נראה להתיר לערבב מעט רוטב קרוש באורז )כך שהרוטב לא ניכר באורז(. 144

101 .213 למדנו בהלכה הקודמת שלא את כל סוגי המאכלים ניתן לחמם בשבת בבוקר. למדנו שאסור בכל מקרה לחמם מרק או מים קרים על גבי הפלטה, ולמדנו שמותר לחמם: מאכל מוצק ויבש שבושל כבר לפני שבת )כמו בורקס / שניצל וכדומה( או מאכל מוצק שהיה בו רוטב והוצאתי אותו )דגים ברוטב והוצאתי את הרוטב. ראי הלכה קודמת(, השאלה היא: כיצד מניחים את המאכל לחימום על הפלטה? דעת רוב הפוסקים להלכה: 0. לפני שבת: מותר להניח מאכל לחימום ישירות על הפלטה. 0. אבל מאכל קר בשבת שלא היה עליה לפני שבת )או שהיה אך הוסר בלא שמירה על תנאי ההחזרה( - אסור להניח - ישירות ע"ג הפלטה. מדוע אסור לי בשבת בבוקר להניח ישירות על הפלטה? מכיוון שהאיסור בשבת אינו רק לבשל אלא אפילו לעשות פעולות הנראות כבישול ]'מיחזי כמבשל'[, ומכיוון ש הפלטה נועד ה לצורך חימום מאכלים, וכיוון שחומה רב עד שאפשר נראית כבישול. לבשל עליהם, הנחת סיר לחימום בשבת בבוקר לפי דעת רוב הפוסקים: מי שבשבת בבוקר רוצה לחמם מאכל קר )כנ"ל(, אסור לו להניח את המאכל או הסיר ישירות על הפלטה, מותר לו סיר אוכל מלא נוסף )שהיה מונח מערב שבת( להניח תבשילים ע"ג ורק כאשר אין סיר כזה, ניתן להקל ולהניח ע"ג סיר ריק או צלחת הפוכה או מחבת הפוך, כדי לחצוץ בין הפלטה למאכל, וכך לא יראה כמבשל. פוסקים: כדעה הזו הלוי ]השמירת שבת כהלכתה )שש"כ פ"א, כה, והערות נ"ד וע"א(: הרב וואזנר )שבט אליעזר ח, כו, ה(: הרב בן ציון אבא שאול )אור לציון ח"ב יז, א( ועוד[ וולדנברג )ציץ לפי הדיעה המקלה ביותר בהלכה: א, צא( : הרב מי שבשבת בבוקר רוצה לחמם מאכל קר )כנ"ל(, מותר לו להניח את המאכל או הסיר ישירות על הפלטה. הטעם: מכיוון שאין רגילים לבשל על גבי פלאטה של שבת, לכן אין כאן בעיה של מעשה הנראה כבישול. כדעה הזו סוברים הפוסקים הבאים: הרב עובדיה יוסף )יחו"ד, ח"ב מה(. הרב משה פיינשטיין )אג"מ או"ח ד, עד, בישול ל"ה רק בפלטה שאינה ראויה לבישול(, והרב דב ליאור )הרב של קריית ארבע(. כזכור, אם המאכל הוא נוזלי )מרק( אף שהתבשל כל צורכו - אסור לחממו מחדש לחום שהיד סולדת בו, כיוון שכבר למדנו, להלכה, שבמאכל נוזלי אנו אומרים: "יש בישול אחר בישול". 141

102 .214 מי שמעוניין לשתות מרק חם בשבת בבוקר, יכול לעשות אחת משתי אפשרויות: א. להניח לפני כניסת שבת מרק רותח על הפלטה, ולא לגעת בו עד לסעודת שבת שלמחרת בבוקר. ב. להניח לפני כניסת שבת מרק רותח על הפלטה, להסיר אותו מהפלטה. להגיש אותו בארוחת ערב שבת ולהחזירו לשם למחרת בבוקר. יש לזכור: פעולה כזו אסורה בשבת! אלא אם כן הקפדנו בשעה שהורדנו את הסיר על 6 תנאי ההחזרה: 6 התנאים להחזרה ]על הפלטה, של סיר שהיה מונח עליו אחרי כניסת השבת והורדנוהו משם[: יש להקפיד שהתבשיל יהיה מבושל כל צורכו. ]שאם לא כן בהחזרתו יעבור על איסור תורה[. כל ההיתר להחזיר הוא רק להחזיר על פלטה )או על אש המכוסה בכיסוי מיוחד(. אין להניחו על הרצפה עד שמחזירים אותו לפלטה. ]ניתן להקל ולהניחו על השיש במטבח[. ברגע שהורדתי את הכלי, צריך שיהיה בדעתי להחזירו. ]אם בערב שבת הורדתי את סיר המרק או התבשיל עם הנוזלים והגשתי לאורחים, ולאחר מכן, כיוון שראיתי שנשאר עוד מרק בסיר, התחרטתי והחלטתי להחזירו לפלטה כדי לשתות מרק גם בשבת בבוקר הדבר אסור[. ]לולי כן גם החזרה נראית כבישול[. אין לעזוב את הכלי מהיד עד שמחזירים אותו לפלטה ]במעשה זה אני מבטא את כוונתי להחזיר מייד לפלטה[. כמו כן יש להקפיד שהתבשיל יהיה חם: למנהג הספרדים: יש להחמיר שיהיה דווקא ב"חום שהיד סולדת בו". למנהג האשכנזים: ניתן להקל כל זמן שהוא עדיין חם במקצת ולא צונן לגמרי מנהג הספרדים מנהג האשכנזים האיסור בשבת אינו רק לבשל אלא אפילו לעשות פעולה הנראית כבישול. כאאמור, לכן מכיוון שהתבשיל כבר היה מונח עליהם מכניסת השבת, והסירוהו לזמן קצר, מותר להחזירו, שכיון שכבר היה מונח אין החזרתו נראית כבישול. 142

103 .215 לפני שנענה על שאלה זו נלמד מושגים יסודיים: כלי ראשון = סיר שבתוכו מאכל או משקה שהתחמם ישירות ע"ג האש או הפלטה. מבשל. כלי ראשון להלכה: לכן אסור בשבת עצמה להכניס בשר לא מבושל לתוך סיר שמונח על הפלטה, או לתוך סיר רותח שהיה מונח על הפלטה והורד ממנה. כלי שני = כלי ששפכו לתוכו את המים או התבשיל מתוך הכלי שעמד על האש. אינו מבשל. כלי שני להלכה: לכן מותר בשבת עצמה להכניס בשר לא מבושל לתוך סיר כזה..1.2 מהי סיבת ההבדל בין כלי ראשון וכלי שני? הכלי הראשון עמד על האש וגם דפנותיו התחממו, וממילא זמן ממושך ישמר החום בתוכו, ובכוחו לבשל את המאכל החי )הלא מבושל( שיניחו בתוכו. כלי שני- הואיל ודפנותיו לא התחממו על האש, בזמן קצר המים החמים או התבשיל אבל שבתוכו יתקרר, ואין בכוחם לבשל את המאכל החי )הלא מבושל( שיניחו בתוכו. מחר נמשיך ונלמד על מושגים נוספים. למדנו אתמול על המושגים: "כלי ראשון" ו"כלי שני", היום נלמד על: קלי בישול: אמנם למדנו שכלי שני אינו מבשל ולכן מותר להניח בתוכו דבר אינו מבושל. אך ישנם מאכלים שהם יוצאים מן הכלל ומתבשלים בקלות ובמהירות ואפילו בכלי שני יכולים להתבשל. מאכלים אלו מוגדרים ב"ק ל י בישול" ]קל ומהיר מאוד לבשל אותם[..3 למעשה ישנן שתי גישות בהלכה: לדדעתת הכלל הוא שכלי ראשון - מבשל וכלי שני - אינו מבשל. ערוך": "השולחן ורק מאכלים בודדים נחשבים ל'קלי-הבישול' וכלי שני יכול לבשלם, אבל לגבי רוב המאכלים אין בעיית בישול בכלי שני. פוסקים אחרים סוברים: כי אף שכעקרון ברור שלגבי רוב המאכלים אין איסור בישול בכלי אולם שני, מכל מקום מאחר שאיננו יודעים בדיוק מהם 'קלי הבישול', יש להחמיר ולא להניח שום מאכל שאינו מבושל בכלי שני. ורק אם ידוע שזהו מאכל שאינו מתבשל בקלות, כמים ושמן, מותר ליתנם בכלי שני )שמירת שבת כהלכתה א, נג(. כלי שלישי: אם שפכו את המים החמים או התבשיל שבסיר לכלי אחר )='כלי שני'(, וממנו לעוד כלי, הרי זה כלי שלישי. אין בו יותר איסור בישול. כלי שלישי - להלכה:.4 מושגים אלו שלמדנו ביומיים האחרונים: "כלי ראשון", "כלי שני", "כלי שלישי" והמושג "קלי בישול", הם מושגים בסיסיים ביותר דרכם נוכל לענות על השאלה: איך מכינים תה בשבת

104 בימים האחרונים למדנו את המושגים: "כלי ראשון", "כלי שני", "כלי שלישי" ואת המושג "קלי בישול". הכנת תה בשבת הלכה למעשה:.216 חשוב לציין: הדרך להכנת תה בשבת ]שקית תה / עלי תה כמו נענע וכדומה[, שונה מהדרך בה נהוג להכין תה ביום חול. אין להניח בתוך כוס ריקה, שקית תה ולצקת ישירות מים רותחים מדוד המים על גבי שקית התה. הכנת תה בדרך הזו בשבת היא איסור חמור ביותר! הטוב ביותר: הוא להכין לפני שבת "תמצית תה נוזלית". לקחת כוס ריקה. ]="כלי ראשון"[. לגשת לדוד המים הרותחים ]="כלי שני"[. למלא את הכוס במים רותחים לשפוך לתוך הכוס מעט מתוך תמצית התה הקרה. ]להרחבה:הטעם לכך- האיסור לבשל בשבת אינו רק בכלי שעומד ע"ג האש )'כלי ראשון'(, כלי ראשון'(. אלא גם ע"י עירוי מים רותחים מהכלי שעומד על גבי האש )'עירוי לכן אסור בשבת באיסור חמור לערות מים רותחים ישירות מדוד המים ע"ג שקית התה. לפי זה יוצא שאם שפכו מהדוד, מים בישול בכלי שני". עם זאת להלכה נפסק הכלל ש: "אין חמים לתוך כוס, היא נחשבת כלי שני, ומאחר שאין בישול בכלי שני מותר ליצוק לתוכה תמצית נוזלית קרה של תה.[ דעת רוב הפוסקים ]הרב משה פיינשטיין )אג"מ, או"ח, ד, עד'( ועוד[: להכין תה בדרך הבאה: "שקית תה בכלי שלישי". לקחת שתי כוסות ריקות. ]="כלי ראשון"[. לגשת לדוד המים הרותחים ]="כלי שני"[. למלא את אחת הכוסות במים רותחים ]="כלי שלישי"[. לשפוך את המים שבכוס הזו ]="כלי שני"[ לתוך הכוס השנייה ]"כלי שלישי"[. ורק לאחר מכן להניח את שקית התה בתוך הכוס עם המים. ]אין להניח את שקית התה בתוך הכוס הריקה )'כלי שלישי'( ולערות עליה מים מהכוס הראשונה )'כלי שני'([. שקית תה לדעת רוב הפוסקים: אין להכניס בישול בכלי שני", ]להרחבה:הטעם לכך - למרות הכלל ש"אין מאכלים שמתבשלים בקלות, ועליהם אמרו לתוך כלי שני אלא רק לתוך כלי שלישי. הטעם לכך, שישנם גם בכלי שני, וישנם פוסקים רבים שחוששים שמא גם התה נכלל בין אותם חכמים שהם מתבשלים המאכלים שמתבשלים בקלות ואסורים בבישול בכלי שני. ועוד שיש סוברים שכל מאכל שלא עבר בישול לפני השבת, אסרו חכמים להכניסו לכלי שני בשבת, משום שזה נראה כבישול. כך נפסק במשנה ברורה )שיח, לד([. למרות זאת יש שהחמירו והורו, שהואיל ואנו רואים שאפילו בכלי שלישי יוצא צבע וטעם מתוך שקית התה, סימן הוא שהתה מתבשל בקלות רבה, ולכן יש לאסור להניחו אפילו בכלי שלישי. )כך פסקו היראים, ערוה"ש ו החזו"א וכך פסק השמירת שבת כהלכתה )עמוד כד'(. לשיטתם כל ההיתר להכנת תה בשבת הוא רק ע"י תמצית תה נוזלית. ] השיטה המקלה ביותר ]דעת הרב עובדיה יוסף[: מאפשרת להכין תה בדרך הבאה: "שקית תה בכלי שני". לקחת כוס ריקה. 1. ]="כלי ראשון"[. לגשת לדוד המים הרותחים 2. ]="כלי שני"[. למלא את הכוס במים רותחים 3. שני"[. ]"כלי ורק לאחר מכן להניח את שקית התה בתוך הכוס עם המים. 0. ]כאמור, זהו איסור חמור להניח את שקית התה בתוך הכוס הריקה )'כלי שני'( ולערות עליה מים מהכוס הראשונה )'כלי שני'([. לסיכום: "כיון שהכנת תה בשבת היא דבר מצוי, למה לו לאדם להיכנס כל שבת לספקות האם הוא עובר על איסורי שבת בהכנת כוס התה שלו? מה יותר פשוט מאשר להכין תמצית תה טובה של תה איכותי לכבוד שבת?ככה הוא ירגיש את השבת גם בכוס תה משובח העשוי מעלים שבושלו בערב שבת בפינג'אן. יותר טעים!! יותר איכותי!! ויותר מתאים לשבת קודש!!" )הרב שמואל אליהו( 140

105 .217 הכנת קפה בשבת הלכה למעשה: קפה שחור: מכיוון שקפה שחור לא התבשל אלא הוא "קלוי" יש מחלוקת בהלכה "אין בישול אחר אפייה" "יש בישול לאחר אפייה" - ולכן אסור )רמ"א( או שמא האם ומותר )שו"ע(. למנהג הספרדים: ניתן להקל למנהג האשכנזים: יש להחמיר ולאסור. קפה נמס: קפה נמס כבר בושל למנהג ספרדים: הדבר מותר לכתחילה. למנהג האשכנזים: רצוי להחמיר בשבת. ולערות מכלי ראשון ישירות על קפה שחור. ]הרב עובדיה יוסף[ ויש מהספרדים שמחמירים ]הרב משאש, הרב בן ציון אבא שאול[. בישול אחר בישול". ולהלכה יש כלל ש"אין מקורות שמירת שבת כהלכתה / הרב נויבירט ילקוט יוסף -הלכות שבת / הרב עובדיה יוסף פניני הלכה שבת וזמנים / הרב אליעזר מלמד הלכות חגים / הרב מרדכי אליהו השבת והלכותיה / הרב אהרון זכאי יסודי הלכה - הלכות שבת / הרב שמואל דביר מקראי קודש פורים, חנוכה, פסח / הרב משה הררי קיצור שלוחן ערוך / הרב א. גאנצפריד קיצור שולחן ערוך מקור חיים - הרב חיים דוד הלוי ספר אוצר דינים לאשה ולבת / הרב עובדיה יוסף הליכות בת ישראל / הרב יצחק יעקב פוקס שערי הלכה / הרב זאב גרינוולד מה ידידות מנוחתך / הרב דוד חי כהן יהדות הלכה למעשה / הרב י.מ. לאו הגות והשקפה ביהדות / הרב נתן צולמן כל חג ומועד / דב הרמן הליכה כהלכה ירון אונגר הי"ד. אתרי האינטרט: "חברים מקשיבים", "כיפה" ו"מורשת". 145

106 הלכה יומית הלכות ברכות.218 מן העולם הז ה בל א ב ר כה. " א ס ו ר ל א ד ם ש י י ה נ ה מע ל. ו כ ל ה נ ה נ ה מ ן ה עולם הז ה ב לא בבר כ ה מה תקנתו ש ל או ת ו א ד ם? י ל ך א צ ל ח כ ם ו יל מ ד נו ברכ ות ( ב ר כ ו ת ל ה ) כדי ש ל א יב א ל י ד י מ עילה. " מדברי חז"ל אלו אנו למדים, שמלבד החיוב הכללי ללמוד 'הלכה', יש חיוב מיוחד ללמוד 'הלכות ברכות'. הלכות אלו שנפגשים איתם כל יום, ואפילו מספר פעמים ביום, ולא תמיד מוכרות וברורות די הצורך. ב'הלכות ברכות' יש ריבוי פרטים, ופעמים שהבדל דק משנה הרבה מאוד. במסגרת זו, ננסה לגעת רק בחלק מעיקרי הדברים ולעסוק בהלכות אלו "רק על קצה המזלג"... את דברינו נתחיל בהקדמה קצרה.. "... אבל למה בכלל אני צריכה לברך?... " מתוך תשובות רבות לשאלה זו, נמנה כאן שלוש: א. אחד מן הדברים הבסיסיים של האדם, היא החובה להודות על כל טובה או הנאה שהוא מקבל מאדם אחר. לעיתים רוצה האדם להרגיש כי קיומו אינו תלוי בזולת, והוא חי בכוח עצמו ובזכות עצמו. לעומת זאת, אדם ה'מברך' על כל דבר שהוא אוכל ושותה, במעשה זה הוא מוכיח שאינו "כפוי טובה" ושהוא מכיר טובה ו'תודה' להקב"ה, על מה שנתן לו. ברכה = הכרת הטוב. ב. "מ ותר האדם מן הבהמה" - יתרונו של האדם על פני הבהמה, מתבטא בין השאר, ביכולת של האדם לרסן את יצריו. יצר האכילה הוא אחד מן היצרים החזקים. התורה אינה דורשת מהאדם שיעקור את יצריו, אלא: שהאדם ישתלט על יצרו ולא שיצרו ישתלט עליו! היצר אומר לאדם "חטוף ואכול", אבל התורה באה ואומרת לאדם: "תעצור שנייה ותחשוב: האם האוכל הזה בכלל כשר ומותר באכילה? אם כן נדרש ממך גם להודות ולברך, את מי שנתן לך את מקור האוכל הזה". עצם 'ההפסקה הקטנה הזו', בין דרישת היצר לאכול מייד ובין 'הבדיקה', 'השאלות' ו'שיקול הדעת' - הם הם המבדילים באופן עקרוני ויסודי, בין האדם שיצרו משתלט עליו לבין האדם השולט ביצרו. ג. רעיון נוסף למשמעות הברכה, ניתן ללמוד מספר תהילים. יש שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה: במזמור כד' נאמר: "לה' ה אר ץ ומ ל ו א ה" ואילו במזמור קט"ו נאמר: "ו ה אר ץ נ ת ן ל ב נ י אד ם" לכאורה כאן הארץ שייכת לה', וכאן הארץ שייכת לבני אדם? חז"ל פתרו את הסתירה הזו באומרם: "כאן קודם ברכה, וכאן לאחר ברכה". כלומר שלפני שאני מברכת על מאכל מסויים - המאכל הזה שייך כביכול לבורא עולם )="לה' הארץ ומלואה"(. אך מהרגע שאני מברכת ומודה, שהפרי הזה נברא בזכות הקב"ה - המאכל הזה כבר נהפך להיות, כביכול, שלי למדנו אם כן, שעצם 'הברכה' על מאכל שאני אוכלת, משמעותה: 146 )=והארץ נתן לבנ"א"( א. הכרת הטוב, ואמירת תודה לבורא עולם על המזון שנתן לי. ב. השתלטות האדם על יצרו )יתרון האדם על פני הבהמה(. ג. כל המצוי בעולם, הוא של ה'. יש רשות לאדם להנות מעולמו של ה' רק אם יברך בתחילה. ברכות אלו נקראות: "ברכות הנהנין". הקב"ה, שברא את העולם, העניק לנו את פירות ומאכל הארץ, ומצדנו קיימת החובה להכיר ולהבין שכל זה בא ממנו. לכן עלינו לברך ולהודות על כך להקב"ה, בורא העולם, עוד לפני שאנו נהנים מכך )'ברכה ראשונה'(. את חובת הברכה לאחר שנהננו מן המאכל, אנו לומדים מ'מצוות עשה' המפורשת בתורה )דברים, ח(: "ו אכ ל ת ו ש ב ע ת וב ר כ ת א ת ה' א ל קיך, ע ל ה אר ץ ה ט ב ה א ש ר נ ת ן ל ך ". )'ברכה אחרונה'(. פסוק זה הוא המקור של דין ברכת המזון, שמברכים לאחר האכילה. בימים הקרובים נלמד את הדינים העיקריים של "ברכה ראשונה" וברכה אחרונה".

107 שש הברכות הראשונות על כל דבר שאדם אוכל או שותה להנאתו יש לברך לפני האכילה או השתייה ברכה ראשונה. סה"כ קיימות 6 ברכות ראשונות. כל ברכה מתאימה לקבוצת מאכלים מסוימת. בימים הקרובים נלמד על 6 הברכות הראשונות:.219 "קביעת סעודה" 1. ברכת המוציא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ" 'ברכת המוציא' יש לברך על כל סוגי הלחמים )שבצקם עשוי רק מקמח ומים( ]כל סוגי הלחמים כוללים גם: ' אינג'רה' )=לחם אתיופי(: טוסטים )צנימים(, קרוטונים ביתיים שנעשים ע"י קלייה ואפיית לחם רגיל, פיתה או לחם קלוי בתוספת תבלינים על כל אלו מברכים המוציא. כי מכיוון שנעשו מלחם רגיל, לא הופקע מהם דין פת, אפילו שמייבשים אותם לאחר זמן[ על אף שכיום קיימים סוגים שונים ומגוונים של לחמים )'לחם לבן', 'לחם שחור', 'לחם קל', 'לחם שיפון' ועוד(, ועל אף שלא בכל ארוחה, נוהגים כולם לאכול לחם, מכל מקום - הלחם = נחשב למזון העיקרי של האדם. הוא נחשב לבסיס ועיקר של כל סעודה. לכן הלחם נחשב בהלכה למאכל שמוגדר כמאכל - "שקובעים עליו סעודה". הרי ניתן "לקבוע סעודה" גם על עוגיות ומאכלים אחרים. אז מה יהיה הדין במקרה כזה? אם הלחם נחשב, לבסיסי מבין כל המאכלים, אז מהו מעמדם של שאר המאכלים? על שאלות אלו נענה בימים הקרובים. "דברים הבאים מחמת סעודה": אתמול למדנו ש'הלחם' נחשב למזון החשוב, העיקרי והבסיסי של האדם, או בלשון ההלכה למאכל "שקובעים עליו סעודה". אם כך הדבר, הרי ששאר המאכלים, שאדם אוכל בתוך אותה סעודה, יחד עם הלחם, מעמדם נחשב לטפל ביחס ללחם. זהו פירושו של המושג ההלכתי: "דברים הבאים מחמת סעודה" = מאכלים הנחשבים לטפלים במעמדם למעמדו של הלחם. מושג נוסף שיש להכיר בהקשר הזה, הוא המושג: "ליפתן" = ליפתן בהלכה פירושו: כל דבר שנאכל יחד עם הפת )=הלחם(. במילים אחרות: כל דבר שנועד ל ל פ ת את הפת. כגון: בשר, דגים, ירקות מבושלים, גבינה וכדומ', מוגדר בהלכה: כ-"ליפתן". לאור כל זה מלמדת אותנו ההלכה )שו"ע, קעז', א(: אם אדם אוכל בסעודה לחם, עצם אמירת "ברכת המוציא" על הלחם פוטרת את כל שאר המאכלים בתוך אותה סעודה הנאכלים יחד עם הלחם )="ליפתן"( כי הם נחשבים טפלים לגבי הלחם )="דברים הבאים מחמת אותה סעודה"( ולכן אין צורך לברך כל מאכל ומאכל בנפרד. חשוב לדעת שכדי ש'ברכת המוציא' תפטור את כל שאר "הדברים )-המאכלים( הבאים מחמת הסעודה"'', יש כמות מינימלית שצריך לאכול מהלחם הכמות היא: נפח של 07 גרם )="כזית"(. כמות זו היא בגודל קופסת גפרורים רגילה )כולל הדפנות החיצוניות(. שאלה: א. אם אני רוצה לאכול רק ביס קטן מהלחמנייה, האם גם אז אני חייבת נטילת ידיים וברכה? ב. מה הגודל המינימלי של אכילת לחם, שממנו אני חייבת בנטילת ידיים עם ברכה, ברכת המוציא וברכת המזון? על כך נענה מחר. 147

108 .211 " אבל אני רוצה רק 'ביס קטן' מהלחם... " חשוב לזכור שגם כשרוצים לאכול רק פירור לחם קטן גם אז חייבים לברך "ברכת המוציא". לגבי נטילת ידיים מעיקר הדין - אין חובה ליטול ובוודאי שלא לברך. ]דעת 'השולחן ערוך'[ אך טוב להחמיר וליטול ידיים בלי ברכה. ]דעת ה'משנה ברורה'[ "ואם אני רוצה לאכול רק פרוסת לחם אחת..." המידה המינימלית של אכילת לחם, שמחייבת נטילת ידיים + ברכה, 'ברכת המוציא' ו'ברכת המזון' היא נפח של 44 גרם )='כביצה'(. זהו משקלה של פרוסה רגילה אחת של לחם. " לתת כבוד ללחם..." א. ב. ד. כפי שלמדנו, הלחם נחשב למזון הבסיסי ביותר של האדם. למרבה הצער, לא לכולם יש מודעות לכבוד שנדרש לתת לפת-לחם. לעיתים ניתן לראות )גם בחלק מן הכיתות...(, שאריות לחם מושלכות על הריצפה... כדאי שנזכור שלושה כללים המופיעים בהלכה, לגבי היחס שצריך להיות לאדם ביחס ללחם: אסור לדרוך על פירורי לחם, אפילו שהם קטנים! אין לזרוק פירורי לחם לאשפה, כי עצם הזריקה לאשפה מהווה ביזיון ללחם. לכן מי שרוצה להשליך לחם לאשפה, חייבת קודם לעטוף אותו בנייר או לשים בתוך שקית ניילון ולהניח )לא לזרוק!!!( באשפה. ג. יש אנשים שמניחים את הלחם שנותר להם, ברחובות על פח האשפה, כדי למנוע את ביזיונו, מתוך מחשבה שבמקום שייזרק לאשפה עדיף שיהיה אוכל לציפורים. למעשה, דווקא פעולה זו גורמת לעיתים יותר ביזיון ללחם, שלעיתים נופל ומתפזר או נרטב בגשם )...(. ולכן עדיף בכל מקרה לעטוף את הלחם בעטיפה אחת )או שניים( ולהניחם באשפה. כשרואים לחם מושלך על הריצפה - אסור ללכת ולהניחו שם אלא צריך להניחו במקום גבוה. ]במקרה ומצאתי חתיכת לחם זרוקה בכיתה ]גם אם היא לא שלי...[ עלי להרים אותה, לעטוף אותה בנייר או בשקית ניילון ולהניחה באשפה )כפי שלמדנו בכלל השני([ היום סיימנו ללמוד את הברכה הראשונה, מתוך שש הברכות-הראשונות. מחר, ובימים הקרובים נלמד על הברכה השנייה: "ברכת מזונות". א. ב. ג. ד. לסיכום: 'ברכת המוציא': חייבים לברך תמיד, לפני כל אכילה של לחם. אפילו לפני אכילת פירור קטן. אכילת חתיכת לחם 'בגודל קופסת גפרורים': פוטרת את כל שאר המאכלים שלפנ י )-'ליפתן'(. אחרי אכילת חתיכת לחם 'בגודל קופסת גפרורים': חייבים לברך "ברכת המזון". נטילת ידיים עם ברכה: חייבים על אכילת פרוסה רגילה אחת של לחם. וטוב להחמיר אפילו פחות מכך וליטול בלא ברכה. 148

109 2. ברכת מזונות.212 "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא מיני מזונות". לפי ההלכה יש לברך ברכה זו על מאפה, שמחד גיסא - דומה ללחם, אך מאידך גיסא שונה מלחם ואין דרך בני אדם לקבוע עליו סעודה. "פת הבאה בכיסנין" א. ב. ג. ברכה זו יש לברך על תבשיל או מאפה העשוי מקמח של חמשת מיני דגן - 1.חיטה. 2. שעורה. 3. כוסמין )לא כוסמת(. 0. שיבולת-שועל 5. שיפון. לפי לשון ההלכה, יש לברך 'ברכת מזונות' על "פת הבאה בכיסנין". במושג זה נכללים 3 סוגי מאפים, שבניגוד ללחם, אינם רק על טהרת הקמח והמים. פת שלשו את הבצק שלה )='עיסתה'( עם דבש / חלב / מיץ פירות / סוכר וכו'. ]כגון: לחמנייה מתוקה )על דין זה נרחיב בהמשך(, קוגל וכו' [. פת הממולאת בדברי מתיקה. ]המילה 'כיסנין' ]"פת הבאה בכיסנין"[ מוגדרת כאן, כמאפה שיש בו כיסים = מילוי פנימי. כגון: בורקס, בלינצ'ס, נקניקיה המצופה בבצק )=מה שקרוי "משה בתיבה"...(, סופגניות, עוגת שמרים, ק וב ה וכו'[. פת יבשה ופריכה. ]כגון: אטריות )וכל סוגי הפסטות(, מלוואח )מאכל תימני(, שקדי מרק )כשאוכלים אותם בנפרד ולא בתוך המרק(, קוסקוס, קרקרים )ביסקויט(, בייגלה, מקלות מלוחים, 'ביסלי', קבוקים ="בוטנים אמריקאים" )בוטנים המצופים שכבת בצק דקה(, גביע גלידה ריק )כשאוכלים אותו בנפרד ולא עם גלידה(, גלילית, וופלים, חטיף 'אייר ביס' ]של "ביגל ביגל", בטעם: בצל פיקנטי מכיל: 2/3 קמח חיטה[: חטיף 'נישנושים' ]של "ביגל ביגל"[, חטיף 'כיפלי' ]רק הטעמים: בצל / קראנץ' עשויים מקמח חיטה ולכן ברכתם 'מזונות'. אך שאר הטעמים ברכתם 'שהכל' - כי הם עשויים מתירס ואבקת תפו"א( ועוד[. מחר נלמד )אולי בניגוד למה שתמיד חשבנו(, ש"ברכת המוציא" לא רק מברכים על אכילת לחם, אלא לפעמים גם על אכילת עוגות... "שיעור קביעת סעודה" על מזונות אתמול למדנו על שלושה סוגי מאפים שמברכים עליהם "ברכת מזונות". שלושת המאפים האלו נקראים בהלכה: "פת הבאה בכיסנין". היום נלמד, שאמנם רבים יודעים ש - 'נטילת ידיים' > 'ברכת המוציא' > ולבסוף 'ברכת המזון' : מברכים על אכילת 'לחם'. אך לא תמיד יודעים, שלעיתים יש לברך ברכות אלו גם כשאוכלים מיני מאפה )='פת הבאה בכיסנין', כגון: עוגה, עוגייה, בורקס וכדומ'(. אמנם כבר למדנו, שהלחם נחשב בהלכה כמאכל "שקובעים עליו סעודה", אך עם זאת, גם באכילת עוגות שונות בכמות מסוימת, ניתן 'לקבוע סעודה'. כל זה רק בתנאי, שאכלתי כמות כזו ]="שיעור"[ של עוגות או בורקסים וכו' שרוב בני האדם היו יכולים לשבוע ממנה, אפילו שאני לא שבעתי מכמות זו ]="קביעת סעודה"[..213 ש יע ו ר קב יעת ס עו דה ' ע ל א כ יל ת מ א פ ה = אכ י ל ה מ ע ל מ ש ק ל בהלכה נקבע ש' בהלכה מפורט באריכות איך חישבו את הכמות הזו. אנו לא נפרט את השיטות השונות והחישובים השונים, אלא רק נביא את הדברים בקצרה: בימים הקרובים נלמד 5 כללים חשובים בנושא זה: 004 ד הי ינ ו : מי ש או כ ל ת ע ו ג ות, א ו ע וג י ו ת, א ו בורקס ים ו פי צ ו ת חיי ב ת ב נט יל ת יד י ים, ב ר כת ה מו צי א וב בר כ ת המ זו ן. מ מ ש ק ל ז ה ומ ע ל ה - ג רם! 149

110 אתמול למדנו את המשקל שממנו מחויבים לברך "ברכת המוציא" גם על עוגות. ביומיים הקרובים נלמד בקצרה את - 5 כללים חשובים בנושא זה: מי שאוכלת 'מזונות' אפויים )כגון: עוגה, עוגיות, בורקס, וופל, פיצה וכדומ'( פחות ממשקל 070 גרם תמיד תברך 'ברכת מזונות'. 2. אך כשאוכלים מעל 004 גרם של מאפה )ללא המילוי( ]ויש הסוברים 168 גרם[. יש ליטול ידיים עם ברכה. ]לנוהגות כפסקי הרב עובדיה יוסף: לכתחילה אין לברך על נטילה זו[. ולברך 'המוציא' ו'ברכת המזון'. ]ויש הסוברים 220 גרם[. שימי לב: גם על אכילת עוגיות יש 'נטילת ידיים' > 'ברכת המוציא' > ו"ברכת המזון" כאמור, רבים יודעים שברכת המוציא מברכים על אכילת 'לחם'. אך לא תמיד יודעים, שיש לברך ברכה זו גם על מיני מאפה )עוגה, עוגייה, בורקס וכדומ'( כשאוכלים מעל 004 גרם של בצק אפוי )ללא המילוי(. ]הערה: לכתחילה יש להימנע מלאכול מאפים שונים, שמשקלם נע בטווח של גרם, כי לחלק מהשיטות בהלכה, יש חובה כבר מעל 173 גרם - לברך 'ברכת המזון'[. שאלה: בחנוכה האחרון אכלתי הרבה סופגניות )מעל 231 גרם(, האם היה עלי לברך בסוף ברכת המזון? - על שאלה זו נענה מחר. אתמול למדנו שני כללים, ולמדנו שמעל משקל של 234 גרם, מחויבים לברך "ברכת המוציא" גם על עוגות. היום נלמד את הכלל השלישי: האם דין זה חל על כל העוגות והמאפים? שאלה: בטיול השנתי, תוך כדי נסיעה באוטובוס, גמרתי יותר משקית גדולה של ביסלי**, ובחנוכה האחרון אכלתי שלוש סופגניות*, האם היה עלי לברך בסוף ברכת המזון? ]לצורך המחשה: * משקל סופגנייה ב'מאפיית נאמן' הוא: 84 גרם ללא המילוי. 3 סופגניות משקלם הנקי= 204 גרם. תשובה: ** משקל שקית ביסלי גדולה = 244 גרם.[ בהלכה נאמר שרק על מאכל שיש בו 'תואר לחם' כמו: עוגה, בורקס, פיצה וכדומ', רק אז - אם אוכלים מעל כמות של 234 גרם - ניתן להתחייב בנטילת ידיים, ברכת המוציא ובברכת המזון. אך דין זה לא כל מיני המזונות )'פת הבאה בכיסנין'( נכללים בכלל הזה. יש מאכלים שתמיד מברכים עליהם "בורא מיני מזונות" ו"על המחייה" אפילו אם אוכלים מהם בכמות גדולה מאוד )גם מעל 004 גרם(. כל המאכלים האלו, בניגוד לעוגות, אין להם 'תואר לחם'. להלן הרשימה: ]הברכה האחרונה על אורז היא "בורא נפשות"[ אורז א. כל סוגי האטריות והספגטי. ב. פתיתים. ג. קוסקוס. ד. ק וב ה. ה. שקדי מרק. ו. ז. וסופגניות. 114 מזונות > נפשות אמ"ן אורז:

111 .4 היום נלמד את כלל נוסף, מתוך חמשת הכללים, שלמדנו בימים האחרונים על "קביעת סעודה' על מזונות. שאלה: תשובה: בירכתי- "ברכת מזונות" והתחלתי לאכול מספר עוגיות. היה לי די ברור, שאני אוכל רק מספר קטן של עוגיות אך הם היו כ"כ טעימות שבלי לשים לב, אכלתי מהם כמות גדולה איזה 'ברכה אחרונה' עלי לברך? )פחות מ- 173 גרם(, )יותר מ- 004 גרם(. למרות שבתחילה ברכת 'ברכת מזונות', בסוף עליך לברך "ברכת המזון" ולא ברכת "על המחייה" ]עליה נלמד בהמשך[. זהו מקרה בו: בהתחלה 'מזונות' ובסוף 'ברכת המזון'. דרך אגב, כדאי גם להכיר את הדין במקרה ההפוך: ]לדעת הרב מרדכי אליהו: טוב להמנע ממקרה זה[ אם תכננת "לקבוע סעודה" על מזונות ולאכול כמות גדולה )מעל 234 גרם( של עוגיות, או שני משולשי פיצה ]שמשקלם הכולל הוא 234 גרם. על דין 'פיצה' ועל ההבדל בין הפיצריות השונות, נלמד בהרחבה בהמשך[, ונטלת ידיים, ברכת "ברכת המוציא", אבל אחרי מספר עוגיות בודדות )או אחרי הפיצה הראשונה(, הרגשת שבעה. אפילו שבהתחלה, בירכת "המוציא", עליך לברך כברכה אחרונה "על המחייה". וזהו המקרה בו: בהתחלה 'ברכת המוציא' ובסוף 'על המחייה'. בימים האחרונים למדנו, 0 שאלה: כללים חשובים בהלכות "קביעת סעודה" על עוגות ומאפים שברכתן 'מזונות'. היום נלמד את הכלל האחרון. אני בטיול באוטובוס ואין לי מים לנטילת ידיים. ברור לי שלאכול לחם בלי נטילה אסור. אבל אני רעבה מאוד ומעונינת לאכול הרבה עוגיות )מעל משקל של 234 גרם(. מה הדין? תשובה: אם את רוצה לאכול מאפה מעל 234 גרם ואין לך אפשרות ליטול ידיים. )כגון: באוטובוס בטיול וכדומ'(. ניתן לברך 'מזונות' ולאכול עד משקל של 173 גרם, ולברך ברכה אחרונה "על המחייה". ולאחר הפסקה קטנה, לחזור ולברך מחדש "מזונות", ולאכול לא יותר מ- 173 גרם, ולברך ברכה אחרונה. ]כך פסק הרב מרדכי אליהו[. שאלה: מה מברכים על משולש פיצה אחד? מה מברכים על שני משולשי פיצה? ובמה שונים הפיצות של "פיצה סבארו" "פיצה האט" ו"פיצה הום" משאר הפיצות?... על כך נענה מחר. 111

112 מה מברכים על פיצה? לאור הכללים שלמדנו )"פת הבאה בכיסנין", ו'שיעור קביעת סעודה'( נלמד כעת את דין הברכה על "פיצה"..218 על 2 א. ב. ג. 'משולשי' )'מנות'( פיצה יש לכל הדעות בהלכה: ליטול ידיים עם ברכה. לברך 'ברכת המוציא'. ולאחר הארוחה יש לברך 'ברכת המזון'..219 השאלה היא: א. ב. הטעם לכך: כי שתי מנות )'משולשי'( פיצה רגילה, הנמכרת היום בשוק, משקל הבצק ללא התוספות = 234 גרם, ומכיוון שמשקל זה נחשב כ-'שיעור קביעת סעודה' לכן יש לברך 'ברכת המוציא'. מה מברכים על 'משולש' אחד של פיצה? ברוב הפיצריות )כגון: 'פיצה סיטי', 'פיצה אורי', פיצה סבבה', 'פיצה מיי' ועוד( לשים את הבצק עם הרבה חלב או בביצים )בלי תוספת מים, או עם כמות קטנה מאוד של מים( ולכן ניתן לברך על פיצה כזו 'ברכת מזונות'. יש המחמירים: 1. בכל מקרה, לאכול שתי מנות מהפיצה כדי שתהיה "קביעת סעודה" )כדי להתחייב בנטילת ידיים, 'ברכת המוציא' ובברכת המזון(. 2. או לחילופין לאכול פיצה אחת רק בתוך סעודה שיש בה לחם. אך בחלק מן הפיצריות )ברשת 'סבארו', 'פיצה האט', 'פיצה הום' ועוד( לשים את הבצק של הפיצה עם מים וקמח בלבד בלי מיץ פירות, כך שהבצק = לחם ממש. במקרה כזה יש לברך על הפיצה "ברכת המוציא". )בדיוק כמו שיש לברך 'ברכת המוציא' על לחם שמרוח בשוקולד או בריבה מתוקה(. ]על הברכה שיש לברך על הפיצות ברשת "ביג אפל פיצה" נלמד בעוד מס' ימים[. "אז איך אני בכלל צריכה לדעת, איך הכינו את הבצק של הפיצה?... " על שאלה זו נענה מחר. אתמול למדנו שבחלק מן הפיצריות, יש לברך אפילו על משולש פיצה אחד "ברכת המוציא". יהיו את אלו שישאלו: " "איך אני בכלל צריכה לדעת, איך הכינו את הבצק של הפיצה?... " על כך נענה היום: " אם לא שואלים לא יודעים..." הכי טוב לשאול את מוכר הפיצה בעצמו: "איך הכינו את הבצק של הפיצה"? אם לשו את הקמח רק במים ושמן - הברכה היא : "המוציא". אבל אם לשו את הקמח עם חלב או מיץ פירות - הברכה היא: "מזונות". הניסיון מוכיח, שטוב יותר לשאול בצורה הנ"ל )'איך הכינו את הבצק של הפיצה?'(, מאשר לשאול את המוכר: "מה מברכים על הפיצה שלכם?"... שכן לא פעם, יש מוכרים שלא בקיאים בהלכה ואומרים: "על הפיצה שלנו מברכים מזונות"... בשעה שיש למעשה לברך דווקא 'ברכת המוציא'... שאלה: אם אני רוצה לאכול רק פיצה אחת, ואני לא יודעת אם אהיה מסוגלת לאכול שתי מנות )=אם אגיע לכמות שנראית "קביעת סעודה" גרם(. מה עלי לברך? תשובה: כבר למדנו בימים האחרונים, שיש במקרה כזה יש לברך בהתחלה "ברכת מזונות". ורק אם הסתבר שאכלתי 2 משולשי פיצה', רק אז עלי בסוף האכילה לברך 'ברכת המזון'. ]נושא זה נלמד כבר על 'שיעור קביעת סעודה' בכלל 3-0[. אתמול בערב הייתי בחתונה, ואמרו לנו "שהלחמניות שעל השולחן הם לחמניות מזונות"... אך ראיתי שמישהי בשולחן לידי, נטלה ידיים ובירכה "המוציא". מה הסיבה לכך? על כך נלמד מחר. 112

113 .221 א. ב. ביומיים האחרונים למדנו על דין "פיצה" שלרוב על משולש פיצה אחד מברכים "מזונות", אך מעל 2 משולשי פיצה יש לברך "ברכת המוציא". היום נלמד: "לחמניית מזונות": 'לחמניות מזונות' שמגישים בשמחות, במטוסים וכדומ', וכן חלות מתוקות שכתוב עליהן "ברכתן מזונות" יש לדעת שלעיתים ברכתן 'מזונות' )כפי שכתוב(, אך לעיתים ברכתן 'המוציא'. אם הבצק נילוש בהרבה מים אם הבצק נילוש בהרבה מיץ פירות, ורק במעט מי )=מיץ( פירות יש לברך 'המוציא'. למנהג הספרדים: ברגע שיש בלחם מעט טעם של מתיקות ולא רק שהטעם שונה מלחמנייה רגילה = מברכים 'מזונות'. למנהג האשכנזים: רק אם המתיקות מורגשת היטב = מברכים 'מזונות'. ואם לא מברכים על הלחמנייה "המוציא". ]דעת הרמ"א[. ]<<להרחבה: לפני מספר שנים התפרסמה קריאה בארה"ב של מספר רבנים מפוסקי אשכנז, שכתבו: "מאחר והעובדה היא שרוב בני האדם קובעים סעודה על לחמניות אלו, וכל הכוונה באפיית לחמניות אלו היא לשמש תחליף ללחם הרגיל, לכן אפילו אם הבצק הוא כדין בצק של 'מזונות' )אשר ברוב הפעמים אינו כן(, עדיין חייבים בנטילת ידיים, המוציא וברכת המזון, מכיון שיש בהם שיעור שרוב בני האדם קובעים עליו סעודה. הנוהג להגיש לחמניות אלה הרשום עליהם "בורא מיני מזונות" בארוחות כגון: חתונות, מטוסים וכדו', כאשר כולם בודאי קובעים עליהם סעודה, הוא מכשול לרבים! " [. ]הניסיון מראה שמאפיות רבות שכותבות על הלחמניות "מזונות": זה 'מזונות' - רק למנהג הספרדים. אלא אם כן, ידוע שהלחמנייה מתוקה מאוד[. ברשת הפיצות "ביג אפל פיצה" לשים את הבצק של הפיצה עם הרבה מיץ פירות, אך יש טעם קל בלבד של מתיקות, ]פרט זה נמסר ע"י הנהלת הרשת עצמה[. לכן על משולש פיצה אחד יש לברך: למנהג הספרדים: 'מזונות'. ולמנהג האשכנזים: 'המוציא'. לאחר שלמדנו בימים האחרונים, באריכות ובפירוט, על "ברכת מזונות". נלמד מחר על "ברכת הגפן". 3. ברכת הגפן "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן". על יין קבעו חז"ל ברכה, מפני שהוא משמח את הלב. כפי שנאמר בתהילים )קד'(: "ו י י ן י ש מ ח ל ב ב א נ וש" ברכת הגפן יש לברך על כל סוגי היינות )המתוקים והחמוצים( כולל מיץ ענבים ושמפניה. רוב היינות או מיץ הענבים הנמכרים בחנויות )בניגוד ליין ביתי( - מהולים בדרך כלל עם מים. השאלה היא: מה דין יין שיש בו יותר מים מאשר יין )ויש טעם של יין(? ובמילים אחרות: על איזה יין אני רשאי לברך "ברכת הגפן"? למנהג הספרדים צריך 2 תנאים: 40% יין ומיעוט מים. שיהיה רוב יין - לפחות א. שיהיה טעם יין. ב..221 למנהג האשכנזים: מספיק שיהיה לפחות 07% יין )!(. אך אם אין את כמות היין המינימלית הנדרשת )כל אחד לפי מנהגו( יש לברך ברכת "שהכל". ]ביינות של חברת "כרמל מזרחי" אין כלל תוספת של מים. לעומת זאת, ביינות מתוצרת 'יקבי חברון' ו'יקבי אפרת' יש תוספת של מים ביין ולכן ציינו במפורש ע"ג הבקבוק: "כשר לקידוש ולהבדלה למהדרין אף לנוהגים כשיטת הבית יוסף")=הספרדים(. דהיינו שבבקבוקים אלו, יש לפחות 51% יין. ] הערה: כיום מצויים בשוק משקאות קלים רבים 'בטעם ענבים' )כגון: 'טרופית', 'תפוזינה בטעם ענבים'( מאחר שמשקאות אלו אינם מכילים כלל פרי )אלא חומרי טעם בלבד( לכן ברכתם "שהכל". שאלה: מה מברכים על שלווה, פופקורן, קורנפלקס, חטיף 'ראפלס' / 'פרינגלס'? - על זאת נלמד מחר. 113

114 4. ברכת העץ.222 "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ" ברכה זו מברכים על פירות העץ בלבד. כגון: אבוקדו, אגס, אפרסמון, אפרסק, אפרשזיף, גויאבה, דובדבן, זית, סאברס, ליצ'י, מנגו, מנדרינה, משמש, ענבים, ערמונים, פטל, פיסטוק חלב י, פירות הדר, קיוי, קלמנטינה, רימון, שסק, שקד, תאנה, תות עץ, תמר, תפוח עץ. 5. ברכת האדמה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי האדמה". מברכים על כל סוגי הירקות למיניהם: כגון: אבטיח, אננס, אפונה, ארטישוק, בוטנים, בננה, בצלים, גזר, דלעת, גרגירי חומוס, חסה, חציל, כרוב, כרובית, לפת, צנון, מלפפון, סלט ירקות, סלק, סלרי, פולים, פטרוזיליה, פילפל, צ'יפס מתפוחי אדמה, צנון, שום, שומשום, שעועית, תות שדה, תירס, תפוח אדמה ועוד. וגם על חלק מהחטיפים: א. ב. ג. ד. ה. ו. ]על 'פרינגלס' לדעת רוב הפוסקים יש לברך "שהכל"[. צ'יפס / תפוצ'יפס / 'ראפלס'. ]חיטה תפוחה וכשהגרעינים שלמים[. שלווה ]לדעת הרב מרדכי אליהו: "שהכל"[. פופקורן ]לדעת הרב מרדכי אליהו: "שהכל"[. פריכיות אורז ]גרעיני חמניות שחורים / גרעיני דלעת לבנים[. גרעינים לפיצוח הנמכרים בחנויות. "שהכל". אלא אם כן ברור לי שהם )האבטיח והמילון הדלעת( על גרעיני אבטיח, מילון נזרעו לשם גרעינים ולא לשם הירק שאז אברך האדמה. ק ור נ פ ל ק ס )של חברת "ק ל וק ג ז" KELLOGGS וחברת (. B&D במפעלים אלו, מייצרים את הפתיתים מפרוסות תירס שלא נטחנו, ולכן בירכתן היא 'אדמה'. לעומת זאת בחברת "תלמה" )ישראל( ובחברת טוטאל )ארה"ב( ומיל"ז )ארה"ב( מייצרים את ה'קורנפלקס' מקמח תירס ולכן הברכה היא "שהכל". ]על קמח תירס לא מברכים "מזונות" כיוון שאינו קמח מחמשת מיני דגן[. במקרה ולא ידוע אופן הייצור של הקורנפלקס יש לברך "שהכל". שאלה: מה מברכים על חטיף: "במבה"/ 'ציטוס'/ 'פרינגלס'? מה מברכים על 'קרמבו'? על כך נלמד מחר. 110

115 ברכת 6. שהכל.223 ברכה זו מברכים על: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו". א. על כל המשקאות )חוץ מיין(: כגון: מים, חלב, מיץ, מרק )- שאין בו חתיכות גדולות של ירקות או בשר(. ב. על כל דבר שאין גידולו מן הארץ: כגון: אשל, ביצה, בירה, בשר, קציצות, מוצרי בשר צמחי )כגון: נקניקיות או שניצל 'טבעול'(, גבינה, דבש, דג, ח לבה, טונה, טחינה, נקניק, סוכר, פטריות, קצפת, קרם, שניצל ועוד. ]שימי לב: על פטריות מברכים "שהכל" ולא "האדמה". הסיבה לכך היא שהפטרייה אינה נחשבת לפרי הניזון מהאדמה אלא מהאוויר...[ וכן על החטיפים הבאים: א. אגוזי: אפרורו : אמיגוס: בייגאלך ]"אסם" - ללא גלוטן עשוי מקמח תירס ללא קמח חיטה[: במבה ]או "פרפר נחמד )"תלמה"( / שוש )"עלית"([: דוריטוס )"עלית"(: חטיף עוגי/שוגי : GO טעמי ]חטיף שוקולד עם פיצפוצי אורז, "עלית"[: כיפלי ]חטיף בטעם גריל, צי'פס[: מקופלת ]חטיף שוקולד חלב. "עלית"[: מרציפן: פרינגלס: צ'יטוס )"עלית"(. ]הערה: על מסטיק ללא סוכר וללא טעם )כמעט ואין מסטיק שיש לו טעם )עם / בלי סוכר(. ב. להשיג מסטיקים כאלו בחנויות( לא מברכים כלל[. ג. סוכריות )כל הסוגים(. ד. גלידות. ה. קרמבו )ואם אוכלים את הביסקוויט בנפרד מברכים על הביסקוויט "מזונות"(. ו. קורנפלקס מקמח תירס )"חברת תלמה"(. "אני תמיד מברכת "שהכל"... לא פעם שומעים אנשים שאומרים, שעל כל מאכל שהם אוכלים, הם מברכים "שהכל נהיה בדברו". אמנם, אכן ברכת שהכל היא ברכה כללית לחלק מן המאכלים, אך עלינו לדעת שלפי ההלכה - לכתחילה - מי שלא למדה הלכות ברכות ואינה יודעת מהי הברכה הראויה לאותו מאכל אין לה היתר לברך "שהכל", ולכתחילה עליה לא לאכול עד שתלמד מהי הברכה הנכונה )או"ח ר"ב, מ"ב, פד( רק בדיעבד כשאין לה אפשרות כזו, אז מותר לברך "שהכל" על כל מאכל שנמצא לפניה. )ובדיעבד אם בירכה "שהכל" אפילו על לחם ויין יצאה ידי חובה(. נדמה שכיום הרבה אנשים הופכים את ה- "בדיעבד" ל- "לכתחילה". כדי למנוע טעויות שכאלו, אנו לומדים החודש את 'הלכות ברכות'. היום סיימנו ללמוד את כל ששת הברכות הראשונות: "ברכת המוציא", "ברכת מזונות", ברכת הגפן", ברכת העץ", "ברכת האדמה", ו"ברכת שהכל". מחר נלמד מה זה "מג"ע א"ש? 115

116 דיני קדימה בברכות.224 א ר ץ ח טה וש ערה ]=מזונות[ ו גפן " א ר ץ זית שמן ]זית[ וד בש ]תמר[". ]=ברכת הגפן[ ות א נ ה ו ר מו ן )דברים, ח'( ]ברכות מא.[ מוקדם לברכה..." אמר רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה כפי שכבר למדנו כשאני נוטלת ידיים, מברכת "המוציא" ואוכלת לחם, אני פטורה מלברך באותה ארוחה, על שאר המאכלים שנמצאים לפני ]כי מעמדם של המאכלים האלו נחשב ל'טפל', ביחס למעמדו 'החשוב' של הלחם. כאמור, מאכלים אלו נקראים בהלכה: "ליפתן".[ היום נלמד מהו הסדר הנכון של הברכות בארוחה שאני לא אוכלת בה לחם. המקרה המדובר הוא כשיש לפני ע"ג השולחן, או בתוך הצלחת עצמה, מאכלים מסוגים שונים ואני רוצה לאכול מכולם, לפי ההלכה: יש סדרי עדיפויות על מה לברך קודם: יש לציין שכוונת הדברים שעלי לברך ולטעום מכל מאכל לפי הסדר הזה, מיותר לציין, שלאחר שבירכתי וטעמתי לפי הסדר הזה, אני יכול להמשיך ולאכול לפי רצוני. קיימים ראשי תיבות שעוזרים לזכור את הסדר הנכון והם: א"ש - מג"ע דהיינו אם בארוחה אני לא אוכלת לחם, ויש לפני מאכלים מסוגים שונים, יש לברך לפי סדר העדיפות של מג"ע א"ש. מ "מזונות" )על עוגות, אטריות וכדומ' העשויים מחמשת מיני דגן(. ג "גפן" על יין ומיץ ענבים. ע "העץ" ]יש קודם להעדיף לברך ולאכול בתחילה פירות משבעת המינים לפי הסדר הזה: זית > תמר > ענב > צימוק > תאנה > רימון ורק אח"כ לאכול פירות שאינם משבעת המינים.[ א "אדמה". ]יש להקדים חיטה על פני ירק אחר, ]'שלם' קודם ל'חביב', ו'חביב' קודם לכל השאר[. ש "שהכל" ]ברכה זו היא ברכה שפוטרת הכל והיא לא ברכה המיוחדת למאכל מסוים, ולכן היא האחרונה בסדר הברכות. כשיש לפני מאכלים + משקאות שברכתם "שהכל": קודם יש לברך על מאכלים > ורק אח"כ על המשקאות. ] מחר נמשיך ונלמד נקודות נוספות, המתייחסות לטבלה של "מגע אש", אותה למדנו היום. 116

117 הערות ל'דיני קדימה בברכות': א. אתמול למדנו על דיני קדימה בברכות, ולמדנו על ראשי התיבות: "מגע אש". היום נוסיף על טבלה זו מספר נקודות להבהרה: רוב דיני הקדימה בברכות, מבוססים על סדר הפסוק בתורה של שבעת המינים: ר ץ ח ט ה ו ש ע ר ה ]=מזונות[ ו ג פ ן "א א ר ץ ז ית ש מ ן ]זית[ וד ב ש ]תמר[". ]=ברכת הגפן[ ות א נ ה ו ר מ ון )דברים, ח'( גם הסדר הפנימי בתוך "ברכת העץ" בנוי על פסוק זה. לכן כשמונחים לפנ י מספר פירות,.225 ב. ג. ד. א. ( = לפי הקרבה שלהם בפסוק למילה 'א ר ץ'. לכן כפי שלמדנו אתמול, יש לברך לפי הסדר הזה: משבעת המינים, עלי להקדים ולברך על הפירות לפי הסדר שהם מופיעים בפסוק. זית > תמר > ענב > תאנה > רימון. דיני הקדימה בברכות שייכים במקרה - שכל המאכלים מונחים לפני. אבל אם חלק מן המאכלים אינם לפני ואני מעונינת להתחיל בארוחה, אני לא צריכה, כמובן, לחכות עד שיביאו את שאר המאכלים, אלא עלי לברך לפי הסדר, על המאכלים שיש כרגע לפני. סדר הקדימה" הוא בברכות ולא באכילה! גם אם לפני בשולחן יש מאכלים שונים, אין הכוונה שאני צריכה לאכול מכולם לפי סדר הקדימה בברכות, אלא הכוונה היא, שאת המאכלים אותם אני מעונינת לאכול, עלי לברך עליהם לפי הסדר של מג"ע א"ש. לטעום מכל מאכל שעליו בירכתי הרגע, ולאחר מכן א וכ ל להמשיך ולאכול לפי הסדר שארצה. אם טעיתי בדיני קדימה בברכות, אין הברכה מעכבת ויצאתי ידי חובה. שלושת הברכות האחרונות: בגמר הארוחה או השתייה, יש לברך ברכה אחרונה. קיימות שלוש ברכות אחרונות: ברכת המזון מברכים על לחם ועל אכילת "מזונות" אפויים מעל 234 גרם..226 ב. ג. ברכת "מעין שלוש" ברכת "על המחייה" אם אכלתי מזונות. ברכת "על הגפן" אם שתיתי יין. ברכת "על העץ ועל פרי העץ"- אם אכלתי פירות משבעת המינים. שמה של ברכה זו, "מעין שלוש", נובע מכך שמוזכרים בה בקצרה ענייני שלושת הברכות הראשונות של ברכת המזון. ברכת "בורא נפשות" על שאר המאכלים והמשקים )שלא מוזכרים בסעיף א, ב(. תנאים הכרחיים לברכה אחרונה:.1 א. ב. בברכה זו כלולה הודאה להקב"ה שברא הדברים ההכרחיים לקיום הברואים. בסוף הברכה אנו מודים לה', שברא גם דברים נוספים שבני אדם נהנים מהם, אפילו שאינן הכרחיים כל כך לקיום האדם. משקה כדי לברך ברכה אחרונה על משקים, צריכים להתקיים שני תנאים: כמות שתיית 'רביעית', שהיא כ- 86 גרם. זמן שתיית רביעית בבת אחת, או בשיעור שתיית רביעית שהוא שתייה במקסימום 2 לגימות, עם הפסקה קצרה בין לגימה ללגימה. )הפסקה הוצאת הכוס מהפה וחוזר מיד(. ויש מהאשכנזים שמברכים אפילו אחרי הפסקות הרבה. מי ששותה תה חם מאוד או קפה, או מרק חם או משקה קר מאוד או משקה חריף - שלא ניתן לשתות אותם אלא בלגימות קטנות ובהפסקות אינה מברכת "ברכה אחרונה" כי לא שתתה כמות של 'רביעית' ברצף. ]כך דעת המשנה ברורה. עם זאת, יש הנוהגים כן לברך בתנאי ששתו תוך 0 דקות = "כדי אכילת פרס". לפי מנהג הספרדים: בכל מקרה לא מברכים אא"כ שתתה 'רביעית' בבת אחת[. 117

118 לאחר שלמדנו אתמול על התנאי ההכרחי לברכה אחרונה על משקה. נמשיך היום את: <<המשך / התנאים הכרחיים לברכה אחרונה: א. ב. מאכל - כדי לברך ברכה אחרונה על מאכלים, צריכים להתקיים שני תנאים: כמות: שיעור אכילת שיעור 'כזית', שהוא 07 גרם = ל'נפח של קופסת גפרורים רגילה'. זמן: משך אכילת שיעור כזית צריך להיות במשך עד 0 דקות. ]="זמן אכילת פרס"[ שימי לב: אם אחד מהתנאים לא מתקיים לא מברכים ברכה אחרונה!!! דין קדימה בברכה אחרונה: א. ב. לדוגמא: מי שאכלה פירות ושתתה מיץ חייבת בשתי ברכות אחרונות: "בורא נפשות" ]על המיץ[ "מ ע ין שלוש" ]על הפירות[ בגלל הכלל: "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" עליה לברך קודם 'בורא נפשות' > ורק אח"כ 'מעין שלוש'. ומי שטעתה והקדימה "מעין שלוש" תברך אח"כ 'בורא נפשות'. עד מתי ניתן לברך ברכה אחרונה? ברכה אחרונה ניתן לברך "עד שיתעכל המזון במעיו". דהיינו: אם אכלתי ושבעתי "כל זמן שלא רעב וצמא ותאב מחמת אותה אכילה או שתייה" )שולחן ערוך קפד, ה'(. יש המשערים זמן זה,וסוברים שברכה אחרונה, ניתן לברך עד 70 דקות )ויש אומרים עד 34 דקות(. עיצה טובה: להתרגל ולברך ברכה אחרונה מיד עם סיום האכילה )ברגע שאני כבר שבעה( למרות שהפירות עדיין לפני. אם ארצה אחרי זמן מה לאכול עוד עלי לברך שוב ברכה ראשונה וברכה אחרונה. אין בכך משום ריבוי מיותר בברכות, כי בזמן שבירכתי ברכה אחרונה, לא רציתי לאכול יותר. וכך ראוי לנהוג ג. א. ברכה "מעין שלוש" ואפילו ברכת "בורא נפשות" ראוי לברך בישיבה. ומי שבירכה בעמידה יצאה ידי חובה. ב. כל ברכה יש לברך לכתחילה במקום שאכלתי. אם הלכתי מהמקום ]="עקר ממקומו"[ ולא ברכתי: לברכת "מעין שלוש" עלי לחזור למקומי הראשון ולברך שם. אם הדבר קשה, עלי לברך במקום שאני נמצאת כעת. לברכת "בורא נפשות" לא צריך לחזור למקום. מי שהיתה חייבת ואכלה תוך כדי הליכה עליה לברך במקום שבו סיימה את אכילתה. דיני טעות בברכות: מי שטעתה ובירכה ברכה שאינה צריכה ]=ברכה לא לצורך. כגון: שלפני שתיית מיץ ברכתי "שהכל" ושתיתי מהמיץ. אבל לאחר מספר דקות, שכחתי שכבר בירכתי, וחזרתי ובירכתי שוב ש"הכל"[ עליה לומר מייד בסופה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מי שטעתה והתחילה לברך ברכה שאינה צריכה, אבל מייד אחרי שאמרה "ברוך אתה ה'" נזכרה, עליה לסיים מייד: "למדני חוקיך". הטעם לכך: כיוון שבספר תהילים יש בפרק קיט' )יב( ובו פסוק האומר: "ב ר וך את ה ה' ל מ ד נ י ח ק יך". ואז במקום שאומר 'ברכה שאינה צריכה', יוצא שאמרתי פסוק בספר תהילים. את המשך הכללים נלמד מחר. 118

119 .229 אתמול התחלנו ללמוד את 'דיני טעות בברכה', היום נלמד עוד שתי הלכות חובות בנושא: 2. התחלתי לאכול - ונזכרתי שלא בירכתי: אני חייבת לברך אם אני רוצה להמשיך ולאכול ממנו. ולכן כדאי לזכור: אם המאכל עדיין בתוך הפה והוא דבר שניתן להוציאו מהפה, כגון: 'ביס' שלם של תפוח שעוד לא לעסתי, מבלי שהדבר ידחה אותי ]="שאינו נמאס". כמובן מדובר רק במקרה ואפשר וכללי הנימוס מאפשרים זאת"(. עלי להוציאו מחוץ לפה, לברך ולהחזירו. אך אם המאכל לעוס עלי לסלק את המאכל בתוך פי לצד אחד ולברך )כשהמאכל עדיין בתוך הפה(. התחלתי לשתות - ונזכרתי שלא ברכתי, ואני רוצה להמשיך ולשתות עלי לברך. אם המשקה עדיין בפי - ויש אפשרות לפולטו החוצה יש לעשות כן. לברך ולהמשיך לשתות. ]במקרים נדירים שאין אפשרות כזו, כי הוא זקוק למשקה, עליו לסלק את המשקה לצד אחד בפה, לברך )בעוד המשקה בתוך פה( ולהמשיך לשתות[. מי שבירכה בטעות "האדמה" על פרי העץ מי שבירכה בטעות "העץ" על פרי האדמה לא יצאה ידי חובה! יצאה ידי חובה, ואינה צריכה לברך שנית. הטעם לכך: שכן גם העץ גדל על האדמה. זו דוגמא נוספת ל'ברכה שאינה צריכה' ועליה לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ולברך מחדש "ברכת האדמה". כיצד מברכים? יש מספר כללים שכדאי לזכור: א. יש שלוש דרגות : 1. הדרך הנכונה לברך היא - שבשעת אמירת הברכה אשמע את מילות הברכה שאני אומרת. 2. הדרך הפחות טובה היא לברך בשקט מבלי שאוזני שומעות את מילות הברכה. 3. מי שרק חשבה על הברכה )...( לא יצאה ידי חובה. ב. את הברכה יש לומר בסבלנות ובאיטיות ולא לבלוע מילים )...(. ג. מרגע סיום הברכה יש לאכול מיד מבלי לדבר באמצע. ד. יש כלל האומר: "ספק ברכות להקל" ולכן אם יש לי ספק אם ברכתי או אם אני צריכה שוב לברך )כגון במקרה שהתחלתי לאכול מאכל מסויים והביאו לפני מאכל אחר ואני לא יודעת אם אני צריכה לשוב ולברך( הכלל: "ספק ברכות להקל" משמעותו שאני לא צריכה לשוב ולברך. כפי שנאמר בתורה: "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא". ה. ספק בברכת המזון: בגלל שברכת המזון היא מדאורייתא, לכן מי שאכלה ושבעה והיא מסופקת אם בירכה חייבת לחזור ולברך! ]לספרדים - רק עד סוף הברכה השלישית[. יש לזכור שחוסר ידיעה מה אני אמורה לברך על המאכל אינו נקרא ספק. במקרה של ספק כזה עלי לשאול ולברר. מקורות "וזאת הברכה" הלכות ברכות הנהנין הרב אלכסנדר אריה יוליוס. לוח ברכות )מבוסס על הספר "וזאת הברכה"( הרב אלכסנדר אריה יוליוס. פתחי הלכה הלכות ברכות הרב בנימין עובדיה פארסט. מקור חיים השלם חלק ב' הרב חים דוד הלוי. קיצור שולחן ערוך הרב גאנצפריד. ילקוט יוסף חלק ג' הרב עובדיה יוסף. יהדות הלכה למעשה הרב ישראל מאיר לאו. שערי הלכה הרב זאב גרינוולד. הליכות בת ישראל הרב יצחק יעקב פוקס. הליכה כהלכה ירון אונגר הי"ד. 119

120 שו"ת נטילת ידיים... נספח - להרחבה בדומה לכוהנים בבית המקדש, שלפני שהיו ניגשים לעבודת הקודש בבית המקדש, היה עליהם לקדש את ידיהם מן הכיור שניצב בעזרה, כך גם אנו חייבים לטהר את ידינו, בטרם אנו ממלאים את ציווי הקב"ה לשמירת הגוף שהפקיד בידינו. לכן, תיקנו חכמים, שלפני אכילת לחם )לחמניות, חלות, פיתות, וכדומ'( - יש ליטול את שתי הידיים במים. א. ממלאים כלי במים )='נטלה'(. אוחזים אותה ביד שמאל ושופכים על יד ימין, כמות מים של: 86 סמ"ק. ]= בלשון ההלכה כמות מים של 86 סמ"ק כזו נקראת 'רביעית' ]לפי הרב חיים נאה[ = כמות כזו שווה לחצי מכמות של כוס חד פעמית מפלאסטיק, הנמכרת בשוק לשתייה קרה(. לאחר מכן שופכים כמות דומה על יד שמאל. ]=קודם על יד ימין <ואח"כ על יד שמאל[. ]כמות המים המינימלית שיש ליטול בה היא: 86 סמ"ק )על יד ימין( + 86 סמ"ק )על יד שמאל( = 070 סמ"ק = כוס חד פעמית מלאה.[ ב. יש להקפיד שעל כל יד תישפך לפחות כמות של 86 סמ"ק. שאם לא כן, יש דינים שונים שצריך לדעת ולהיזהר בהם, למי שנטל בפחות מכמות המים הזו. יש הנוהגים ליטול כל יד פעמיים ברצף, בזה אחר זה. ]לדעת הקיצשו"ע )מ'(: "ונכון לשפוך על כל יד שתי פעמים"[. ויש הנוהגים ליטול כל יד שלוש פעמים ברצף )כנ"ל( ]דעת הרב מרדכי אליהו[. ]כל זה, כאמור, בתנאי שכמות המים שתישפך בסה"כ על כל יד, היא לפחות: 86 סמ"ק.[ ג. יש לשפוך את המים על כל כף היד עד פרק הזרוע. ]ולא רק את קצות האצבעות...[. ד. לאחר הנטילה: יש להקפיד שיד שנטלוה, לא תיגע ביד שלא נטלו אותה. ולברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים". ה. לאחר הברכה מנגבים את הידיים )גם הניגוב הוא חלק ממצות נטילת ידיים(. ו. אין לשוחח או לעסוק בעיסוקים אחרים, מתחילת נטילת הידיים ועד לאחר הבליעה מהפת. לפני הנטילה יש להקפיד שהידיים תהיינה נקיות מדברים הדבוקים עליהן. )כגון: ליכלוך / בוץ / צבע וכדומ'( כדי שלא תהיה חציצה בין המים ובין היד. לכן לפני הנטילה - יש להסיר את הטבעות מהאצבע. ]טוב להסיר גם טבעת רפויה. רק בדיעבד מי שנטלה עם טבעת רפויה יצאה ידי חובה [. רק טבעת שאין רגילים להסירה מן האצבע בשום מצב נחשבת כחלק מן היד ואינה חוצצת בנטילה. אגב: א. ב. לאק ע"ג הציפורניים אינו נחשב לחציצה לעניין נטילת ידיים. תחבושת / פלאסטר או גבס )שהסרתם כרוכה בכאב( - אינם מהווים חציצה, ויש ליטול את חלק היד הגלוי ואת היד השנייה. אין ספק שרצוי ליטול ידיים בכיור הנמצא מחוץ לשירותים. אך כשאין כיור כזה )כמו בהרבה בתי ספר( להלכה: מותר ליטול שם ידיים, אך יש להקפיד שלא לברך במקום כזה. אלא רק ליטול שם את הידיים, לצאת החוצה - לברך "על נטילת ידיים" ולנגב הידיים. 124

121 1. ראשית כל נדגיש: חובה ליטול ידיים דווקא מתוך כלי מלא במים. ניתן ליטול ידיים בכלים שונים )כגון: נטלה / כוס / בקבוק / ג'ריקן / מימייה(. כוס פלאסטיק חד פעמית: לכתחילה רצוי לא ליטול בה ידיים, כי יש הסוברים שאינה בגדר 'כלי', ושיש ליטול רק בכלי של קבע. )נטלה וכדומ'( אך בדיעבד כשאין כלי אחר, ניתן ליטול גם בכוס חד פעמית. יש לזכור שנטילה בלא כלי פסולה! לכן אדם שממלא שקית ניילון במים, ושופך את המים שבתוך השקית על ידיו אינו יוצא ידי חובת נטילה! כמו כן, מי שחברו מילא את כפות ידיו מים והטילם על הידיים של חברו לא יצא ידי חובת נטילה, כי לא היה כאן כלי! חובה על הכלי להיות שלם ללא נקב / סדק. ]כלי שיש בו נקב, אם הוא "כונס משקה" = אם נניח את הכלי, בתוך כלי אחר המלא במים, יכנסו לתוכו מים דרך הנקב - הנקב פוסל את הכלי לנטילה![.2 3. הכלי שבו נוטלים חייב להכיל לפחות כמות מים של 86 סמ"ק )=בלשון ההלכה כמות מים כזו נקראת 'רביעית' ]לפי הרב חיים נאה[ = כמות כזו שווה לחצי מכמות של כוס חד פעמית )מפלאסטיק, הנמכרת בשוק לשתייה קרה(. כאמור, חובה ליטול ידיים רק מתוך כלי. בנטילת ידיים תחת ברז זורם, אין יוצאים ידי חובה! יש לזכור שנטילת ידיים אין פירושה רחיצת הידיים!!! הטעם לכך: שחלק מחובת נטילת הידיים היא שעל המים לבוא מכוחו של האדם עצמו ]בלשון ההלכה זה נקרא: "כוח גברא" = מכוחו של האדם עצמו[. לכן אנו שופכים את המים על ידינו ולא מסתפקים שהמים יזרמו על ידינו. תשובה זו יש לחלק לשניים: א. ב. בבית הספר / בבית / בכל בניין אחר בו שיש יוצאים ידי חובת נטילה, בפתיחת הברז וסגירתו. לעומת זאת בטיולים, כשיש לפנינו ברז המחובר לקיר אינו נחשבים כחלק מכלי ולכן אין ]וכתב הרב מרדכי אליהו: "ובדיעבד... יפתח ויסגור" : קיצשו"ע, מ, יג ] ברז מים היוצא מתוך מיכלית מים / גריקן מים ניתן ליטול ע"י פתיחת הברז וסגירתו, כך שעל כל יד תשפך כמות מים הנדרשת )= 86 סמ"ק = חצי כוס חד פעמית, על כל יד(. רק כשאין כלי לנטילת ידיים, מותר ליטול את הידיים, גם במעיין / בנהר / ים. רק לגבי הברכה יש לשים לב: אם המים אלו ראויים לשתייה יש לברך "על נטילת ידיים". א. ואם אינם ראויים לשתייה "יש לברך "על טבילת ידיים". ב. בהלכה נאמר כשקיימת האפשרות: על אדם אפילו ללכת / ליסוע עד למקום הקרוב בו יוכל לקיים מצווה חשובה זו של נטילת ידיים. )ממש כמו שאדם רעב, היה הולך או נוסע למקום הקרוב בו יוכל להשתיק את רעבו(. ]כשיש מים במרחק מהמקום שסועדים: להלכה אם הוא יודע שהמים נמצאים בכוון אליו הוא הולך / נוסע כעת: עליו ללכת לשם מרחק 0 ק"מ, או לנסוע במשך 72 דקות. אך אם המים נמצאים בכוון הנסיעה ההפוך שלו: הוא חייב לחזור לאחוריו רק אם המרחק אינו עולה על ק"מ אחד הליכה, או 18 דקות נסיעה.[ כשאין אפשרות כזו ואין מים: ניתן לכסות את הידיים במפית או בכפפות. וכשאין גם במה לכסות ידיו יש לכסות לפחות את היד האוכלת או לאכול בכלי אכילה )כף ומזלג( בלבד. 121

122 הלכה יומית עיון תפילה ב י א ו ר ת פ י ל ת ש מ ו נ ה ע ש ר ה פסוק הפתיחה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" את תפילת שמונה עשרה, יש לומר כשהרגליים צמודות זו לזו, והעניים מרוכזות בסידור התפילה. לפני תחילת התפילה אנו פוסעים שלוש פסיעות קטנות אחורנית ולאחריהן שלוש פסיעות קטנות קדימה, תוך אמירת פסוק הפתיחה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". יש במעשה זה ביטוי מוחשי להתקרבות אל ה'. לכן בסופה של התפילה אנו צועדים אחורנית, כדי לבטא באופן מוחשי את סיום התפילה. דרך אגב במקומות רבים היה מקובל ועדיין מקובל, שאדם שסיים מפגש עם מלך )בשר ודם( או עם אדם חשוב בממלכה, אינו מפנה אליו את גבו, אלא פוסע מספר פסיעות אחורנית, כשפניו אל המלך. מטעם זה, ניתן לראות שיש אנשים שביציאתם מרחבת הכותל המערבי, אינם יוצאים כשגבם אל הכותל אלא פוסעים אחורנית מספר צעדים, כשפניהם אל הכותל ורק אחר כך הופכים את פניהם לכוון היציאה. בפסוק הפתיחה הלקוח מספר התהילים )נא, יז(: "ה' שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך", אנו מבקשים מה' שיעזור לנו לבטא את עצמנו כראוי בתפילה. ברכת אבות - "אלוקינו ואלוקי אבותינו" הברכה הפותחת את תפילת העמידה כוללת דברי שבח לה' ואף מזכירה את שלושת האבות "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב...". המושג 'זכות אבות' - הוא מושג שפירושו שלעתים נהנים בנים מפרי מעשיהם הטובים של אבותיהם, ולכן אנו מבקשים בפתיחת התפילה, שאם אין לנו מספיק זכויות לעמוד ולדרוש ישירות מה', אנו מבקשים מה', בדרך ענווה, שיאזין לתפילתנו בזכות אבות האומה. עם זאת אנו מדגישים בברכה, כי אין די בזכות אבות, ולכן די אם ה' יגאל את עם ישראל "למען שמו". לסיום אנו מכתירים את הקב"ה בארבעה תארי שבח: "1. מלך. 2. עוזר 3. מושיע 0. ומגן", בכך אנו מביעים את אמונתנו בגדולת ה' הכל יכול ובנכונותו להצילנו ולהגן עלינו. ברכת גבורות - "אתה גיבור לעולם ה'..." בברכה זו אנו מבטאים את כוחו של ה', המתבטא בעיקר בתחיית המתים ובמעשי חסד למען החיים. אך יותר מכל, אנו מזכירים בברכה זו חמש פעמים את אחד מיסודות האמונה שלנו 'תחיית המתים'. 1. מחייה מתים מחיה מתים ברחמים רבים ומקיים אמונתו לישני עפר... )=הכוונה למתים שכאילו 'ישנים' באדמה ועתידים לקום בתחיית המתים( 0. ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה ה' מחייה המתים. דווקא במקום שמתאר יותר מכל את קטנותו ואפסותו של האדם "המוות", מתגלה כוחו של ה' הכל יכול 'תחיית המתים'. לפי זה, גם ניתן להסביר, שלא לחינם דווקא את הברכה הזו אנו פותחים בהודאה על הורדת הטל בקיץ )מוריד הטל( או הגשמים בחורף )משיב הרוח ומוריד הגשם(, כי עצם ירידתם נותנת חיים לאדמה, מעין 'תחיית המתים' לאדמה הצחיחה. ]על דיני טעות בהזכרת גשמים, נלמד בהמשך לאחר ברכת השנים.[ 122

123 ברכת קדושת ה' "אתה קדוש ושמך קדוש": המילה 'קדוש' = פירושה דבר ששונה ומובדל מאחרים. לא לחינם אנו מכנים את השבת 'שבת קודש', ויש שנמנעים מלקרוא לשבת "יום שבת", כדי לבטא בכך שאמנם יש במשך השבוע שישה ימים, אך שבת היא לא 'עוד יום' במשך רצף ימי השבוע. השבת היא פשוט יום אחר ושונה, יום שהוא מרומם מעל כל הימים האחרים. יום קדוש. בברכה השלישית בתפילת שמונה עשרה, אנו מודיעים להקב"ה שיחסינו אליו הוא: "אתה קדוש ושמך קדוש". בכך אנו מדגישים את מהותו של ה', הנשגבת והנבדלת מכל מהות אחרת. אך מאחר שהקב"ה גם ציוה שעם ישראל יהיה עם מיוחד ושונה בתפקידו בעולם מכל העמים )תרי"ג מצוות(, ומיכון שה' ציווה אותנו בתורה: "והייתם קדושים", גם אנו מכנים עצמנו ככה ואומרים: "וקדושים ]=דהיינו עם ישראל[ בכל יום יהללוך סלה. ברוך אתה ה' הא-ל הקדוש" !.236 ברכת הדעת "אתה חונן לאדם דעת" החל מברכה זו, וכך גם בשתי הברכות הבאות )תשובה, סליחה( אנו מבקשים המתנה הראשונה שמבקש היהודי בתפילתו, היא ההארה הרוחנית: יש מי שמסביר ש: חכמה בינה ודעת דברים רוחניים. )ראשי התיבות הם ח.ב.ד. מכאן גם בא השם של תנועת החסידות חב"ד...(. חכמה היא היכולת להבין הבנה ראשונית. בינה - היא היכולת להבין דבר מתוך דבר. להבין את הקשר בין הדברים ולהסיק מסקנות. דעת - היא היכולת להפנים ולחבר לתוכי את הדברים שלמדתי. חז"ל אומרים )בתלמוד הירושלמי, מסכת ברכות(: "אם אין )לאדם( דיעה תפילה מניין"?. כלומר: התבונה היא תנאי ראשון להכרת המציאות ולבקשות הנובעות ממנה. ברור שאין אנו מבקשים את מתנות השכל הללו, כדי להשתמש בהן לרעה או למטרות לא מוסריות. כל בקשתנו היא אך ורק למצוא באמצעותן את הדרך לאמונה בה'. ואם נשאל: לכאורה מה הקשר בין שכל לאמונה? התורה מלמדת אותנו )דברים, ד', לט(: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים". התורה מדגישה כאן שני דברים: א. "וידעת" )=שכל(. ב. "והשבות אל לבבך" )=לב(. התורה אינה מסתפקת רק בזה שהאדם ידע שה' הוא האלוקים, אלא אומרת גם: "והשבות אל לבבך". דהיינו, 'אמונה' - היא שיתוף של השכל והלב, הבאים לידי הכרה מלאה שה' הוא האלוקים. לכן קשורה הברכה "אתה חונן לאדם דעת" לברכה שלאחריה "השיבנו אבינו לתורתך". ברכת התשובה "השיבנו אבינו לתורתך" אדם שיש בו דעת, אמור לבחון את מעשיו, לעמוד על חסרונותיו ולבקש את עזרת ה' בהתקרבות אליו ואל תורתו. שלוש פעולות אנו מבקשים בברכה זו: א. השיבנו )אבינו לתורתך(. ב. קרבנו )אבינו לעבודתך(. ג. החזירנו )בתשובה שלמה לפניך(. לא פעם מכיר האדם היהודי שמה שהוא עושה נוגד את דרכה של התורה, אך מתוך עצלות ו'כבדות' הוא אינו מתקן את מעשיו. בתפילה זו אנו פונים להקב"ה שיעזור לנו ושיתן לנו את האפשרות והיכולת לתקן מעשינו ולשוב בתשובה. את הברכה אנו חותמים בידיעה שהקב"ה מצפה לאדם שישוב בתשובה: " ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה". 123

124 . 237 ברכת הסליחה "סלח לנו אבינו" לאחר שבברכה הקודמת ביקשנו לשוב בתשובה, אנו כעת מבקשים מהקב"ה שיסלח לנו על חטאינו. בברכה זו נוהגים להכות ביד ימין קפוצה על הלב, בשעת אמירת המילים "חטאנו" ו"פשענו". ההכאה על הלב היא ביטוי חיצוני להכרה בכך שתאו ות הלב הן הגורמות לחטאי האדם. בברכה זו אנו מכנים את הקב"ה בשני כינויים: "אבינו" ו"מלכינו". בכך אנו מבטאים את יחסינו הכפול לה': מחד גיסא אנו בנים של ה', וכבנים אנו מבקשים מאבינו שבשמים סליחה על מעשינו. ומאידך גיסא- אנו עבדי המלך, וגם אז אנו פונים בבקשה למלך שירחם ויסלח עלינו. ]רעיון זה מוכר ומופיע גם במילות התפילה שאמרנו בראש השנה: "אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים, אם כעבדים- ח ננו ותוציא כאור משפטינו"[. את הברכה הזו אנו חותמים במילים: "ח נון המרבה לסלוח", המילה 'ח נון' = פירושה חנינה. כמו שלעתים בית המשפט מאשים אדם בצדק על מעשיו הרעים וגוזר עליו עונש, אך לאחר זמן בית המשפט מרחם על האדם ונותן לו חנינה, כך אנו מבקשים מה' שיתן גם לנו חנינה ויסלח על מעשינו, שמגיע לנו להיענש עליהם. ברכת הגאולה "ראה נא בעניינו... גואל ישראל" לאחר שבברכות הקודמות ביקשנו נכסים רוחניים: דעת, תשובה וסליחה, מברכה זו ואילך וגם בשלושת הברכות הבאות, אנו פונים לה' ומבקשים נכסים חומריים: גאולה, בריאות, פרנסה טובה וקיבוץ גלויות יש לשים לב, שברכה זו המסיימת במילים "גואל ישראל" אינה מתכוונת לגאולה של עם ישראל )על כך אנו מבקשים החל מהברכה העשירית :"תקע בשופר גדול לחרותינו", ואילך(, כאן אנו מדברים על גאולה של האדם הפרטי מכל הצרות שבאות עליו בכל יום )פיגועים, תאונות דרכים, ואסונות אחרים(. "ראה נא בעניינו" אנו מבקשים מה' שיראה את סבלנו הפיזי והנפשי )דאגות, פחדים וכו'(. "וריבה ריבנו..." אנו מבקשים שה' ילחם את מלחמותינו, מלחמות באויבים שבחוץ וגם באויבים שבתוך הנפש שלנו )כגון: תאוות אסורות, יצר הרע וכדומ'(. בברכה זו אנו מבקשים ומתפללים למעשה להיות משוחררים מכל מה שמעכב את חופש הפעולה שלנו. אנו מבקשים חירות. גאולה. "ברוך אתה ה' גואל ישראל". ברכת הרפואה "רפאינו ה' ונרפא" בברכה הקודמת ביקשנו חירות וחופש מכל מה שמגביל את חופש הפעולה שלנו. בברכה זו, אנו ממשיכים לבקש, הפעם: רפואה. הברכה הזו בנויה על דברי הנביא ירמיהו: "רפאני ה' וארפא, הושיעני ואושעה, כי תהילתי אתה" ]יז, יד[. אלא שבתפילת שמונה עשרה היא מנוסחת בלשון רבים, כראוי לתפילת ציבור. בברכה הזו אנו לא מסתפקים רק ברפואה, דהיינו רק בהבראה וחזרת הגוף לאיתנו "רפאינו ה' ונרפא", אלא אנו מוסיפים ומבקשים יותר מזה "הושיענו וניושעה", דהיינו שתהיה לנו גם ישות חדשה, רעננה וחזקה יותר מן הקודמת. לעתים אדם חולה שטופל ולדעת הרופאים הבריא, מוצא עצמו לאחר זמן, שוב במיטת חוליו. מסתבר שהמחלה לא באמת נטשה את גופו אלא רק הוחלשה, כך שלמעשה טעה כשחשב שהבריא. הברכה המפורסמת שנאמרת לחולה 'רפואה שלמה', מקורה מברכה זו, פירושה שאנו מבקשים מהקב"ה שהאדם יבריא לא רק למראית עין, אלא שבאמת תהייה רפואתו שלימה לחלוטין! מי שרוצה להתפלל על חולה מסויים יכולה לשלב בתוך הברכה ]לאחר המילים 'לכל מכותינו'[ ברכה ותפילה אישיים על חולה, ולסיים את הברכה: "כי א-ל מלך רופא וכו' ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל". 120

125 .241 ברכת השנים "ברך עלינו את השנה הזאת" חז"ל במשנה מלמדים אותנו ש: "שואלין ]כלומר: מבקשים[ את הגשמים בברכת השנים" )תענית, א, ג( המשנה קובעת שיש לבקש על הגשם בין התאריכים: ז' בחשוון ועד מוסף של יום ראשון של חג הפסח. אמנם כבר משמיני עצרת )=שמחת תורה(, התחלנו להזכיר בתפילה - 'משיב הרוח ומוריד הגשם' אך כוונתינו היתה כדי לשבח את ה' המוריד אותו. רק שבועיים לאחר מכן ב-ז' בחשוון אנו מבקשים במפורש בברכה זו מהקב"ה שיברך אותנו בטל ומטר- 'ותן טל ומטר לברכה'. הסיבה לכך כדי שיהיה זמן לעולי הרגלים ששהו בירושלים בחג הסוכות, להגיע לביתם קודם לתקופת הגשמים. ]גם כיום, שבית המקדש חרב ואין עולי רגלים )ויש כלי תחבורה...(, אנו ממשיכים לנהוג בתפילה את המנהג הזה עד שייבנה המקדש, ומחכים שבועיים עד לז' בחשוון כדי לבקש גשמים.[ ההבדל הבולט ביותר בתפילת שמונה עשרה בין נוסח אשכנז ובין נוסח עדות המזרח היא הברכה הזו. לפי מנהג אשכנז כל ההבדל בברכה זו בין הקיץ לחורף מתבטא בכך שבקיץ אומרים בתוך הברכה: "ותן ברכה על פני האדמה..." ואילו בחורף אומרים: "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה...". אך לפי מנהג עדות המזרח יש שתי ברכות שונות לחלוטין: בקיץ אומרים: "ברכנו ה' אלוקינו בכל מעשי ידינו, וברך שנתינו בטללי רצון וכו'", ובחורף אומרים: "ברך עלינו... ותן טל ומטר לברכה... ושבע את העולם כולו מטובך וכו'". 'הזכרת גשמים' ו'שאלת גשמים': בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה. בתחילת התפילה אנו מזכירים את הגשם "משיב הרוח ומוריד הגשם" כדי לשבח את ה' המוריד אותו. ובהמשך התפילה )בברכת השנים( אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר. את 'הזכרת גשמים' - דהיינו את אמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם' - אנו אומרים החל משמיני עצרת )שמחת תורה( ועד מוסף של יום ראשון של חג הפסח. את 'שאלת גשמים' ]המילה 'שאלה' = פירושה גם 'בקשה'[ דהיינו אמירת "ותן טל ומטר" אנו מתחילים לומר רק שבועיים אחרי שמחת תורה, בתאריך ז' בחשוון..241 הטעות השכיחה )-המצויה( ביותר בתפילה היא טעות ב'הזכרת הגשמים' ו'בשאלת הגשמים' שכן בכל חצי שנה אנו מחליפים את הנוסח )מוריד הטל > משיב הרוח ומוריד הגשם וכו'(. ומכיון שבמשך חצי שנה התרגלנו לנוסח מסויים, לפעמים מתוך שיגרה אנו ממשיכים לומר כמו הנוסח הקודם. לגבי מי שמסופקת אם אמרה כראוי, יש כלל שאומר: כל זמן שלא עברו 34 יום מאז החלפת הנוסח, בתחילת הקיץ או החורף אנו מניחים שכנראה טעתה, שכן שגרת הלשון עדיין מורגלת לנוסח הקודם. אבל אם כבר עברו 34 יום מאז החלפת הנוסח, כנראה שלשונה כבר התרגלה לחילוף הנוסח ואנו מניחים שמן הסתם אמרה כראוי ואינה צריכה לחזור ולהתפלל. ]בהלכה )שו"ע, קיד, ח-ט( מופיע 'פטנט מעניין' שיכול לסייע לאדם לא לטעות ולהצטרך בשל כך לחזור לעיתים על תפילתו. אם ביום או בשבוע שבו החליפו לנוסח חדש )=התחילו להגיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם'( יאמר כל אחד לעצמו שלא בשעת התפילה 94 פעם )...( את המילים: "מחיה מתים אתה רב להושיע - משיב הרוח ומוריד הגשם". מובטח לו ששיגרת הלשון שלו השתנתה, וכעת גם אם הוא מסופק אם אמר נכון, כיוון שכבר הרגיל את לשונו 94 פעם לומר כמו שצריך, מן הסתם התפלל כראוי ואינו צריך לחזור. דרך אגב, כדי ליישם את העיצה הזו לא צריך יותר מ- 3 דקות בלבד... ] 125 )ראה הלכה קודמת(.

126 .242 דיני טעות בהזכרת גשמים ]'מוריד הטל' / 'משיב הרוח ומוריד הגשם'[: כשלא עברו 34 יום מאז תחילת אמירת הנוסח החדש: ]ראי הלכה קודמת[. מי שבחורף אמרה בטעות 'מוריד הטל' אינה צריכה לחזור. מכיוון שגם בחורף יש טל. אך מי שבקיץ אמרה בטעות 'משיב הרוח ומוריד הגשם': א. אם עדיין לא סיימה את הברכה תחזור לתחילתה ותאמר 'מוריד הטל' כפי שאומרים בקיץ. ב. אם כבר סיימה את הברכה מכיון ששלושת הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת, צריכה להתחיל את תפילת שמונה עשרה מתחילתה. כיוון שקיץ אינו זמן של גשמים ואין בכך שבח. דיני טעות בשאלת גשמים ]לפי נוסח ע"מ: 'ברכנו' <'ברך עלינו' : לנוסח אשכנז: 'ותן ברכה' <'ותן טל ומטר לברכה'[ מי שבחורף לא ביקשה גשם )אלא אמרה: 'ברכנו' / 'ותן ברכה'( א. אם עדיין לא סיימה הברכה תחזור לתחילת הברכה )'ברך עלינו' / 'תן טל ומטר'(. ב. אם סיימה את הברכה תמשיך בתפילתה וכשתגיע לברכת "שומע תפילה", שבה מותר לבקש כל בקשה, תבקש אז על הגשמים )'ותן טל ומטר לברכה'( ותתקן בכך את טעותה. ג. אם סיימה את תפילתה עליה לשוב ולהתפלל מחדש תפילת שמונה עשרה. מי שבקיץ ביקשה גשם )'ברך עלינו' / 'תן טל ומטר'( כיוון שבקשה בקשה שאינה ראויה )קיץ אינו זמן לגשמים( אם עדיין לא סיימה את הברכה תחזור לתחילת הברכה. א. אם סיימה את תפילתה עליה לשוב ולהתפלל מחדש תפילת שמונה עשרה. ב. ברכת קיבוץ גלויות "תקע בשופר גדול לחרותינו".243 לאחר שבברכות האחרונות אמרנו בקשות פרטיות )רוחניות וחומריות(, מכאן ואילך במשך שש הברכות הבאות אנו עוברים לבקשות לאומיות על עם ישראל. תנאי ראשון לגאולה היא חזרת עם ישראל לארצו. הברכה בנויה על דברי הנביא ישעיהו ]כז, יג[: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". את הברכה אנו פותחים במילים: "תקע בשופר גדול לחרותינו", ולאחר מכן אנו מבקשים: " ושא נס לקבץ גלויותינו". למילה 'נס' יש שתי משמעויות, המשמעות השנייה בהקשר הזה היא: ד ג ל. 'שא נס' = פירושו: ה ר ם דגל. הרמת הדגל היא ביטוי לאחדות עצמאות וחירות. הברכה חותמת במילים: "מקבץ נדחי עמו ישראל". הפירוש הוא שהקב"ה יאסוף את כל היהודים בגלות המפוזרים במקומות רחוקים, ויביאם לחיות יחד במדינת ישראל. במדינת היהודים. [ הידעת? סה"כ מספר היהודים בעולם כ- 13 מיליון. בארץ חיים 5 מיליון יהודים, לעומת זאת בחו"ל גרים 8.3 מיליון יהודים )!( רק בעיר ניו-יורק יש כמעט 2 מליון יהודים )!(...[ 126

127 .244 ברכת המשפט "השיבה שופטינו כבראשונה" לאחר שבברכה הקודמת ביקשנו גאולה לאומית, שהעם היהודי יהיה מאוחד בארצו, אנו מבקשים כעת לכונן מערכת משפט יהודית. ברכה זו בנויה על דברי הנביא ישעיהו ]א, כו[: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה...". בברכה זו יש שני נושאים: מינוי שופטים בשר ודם "השיבה שופטינו כבראשונה". מלכות הקב"ה ומשפטו הבלעדי "ומלוך עלינו אתה ה' לבדך". אנו מאמינים, שדין אמת ומשפט צדק הם אחת מאבני היסוד לחברה מתוקנת. לא לחינם אמרו חז"ל )מסכת סנהדרין(: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, משרה שכינה לישראל, וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל". ברכת המינים "למינים ולמלשינים".245 הכינויים המוזכרים בתפילה זו הם: מינים, מלשינים, אויבים וז דים. שהם ביטויים שונים לאויבי העם מבחוץ ומבפנים. בכך אנו מבקשים מה' שיכרית את אותם כוחות הרשע שגרמו רעות שונות לעם ישראל. "אל תהי תקווה" פירושו: שלא יזכו לאחרית טובה. המילה 'ז דים' פירושה: אנשים שעושים רע. הביטויים: "אל תהי תקווה... יאבדו... יכרתו... תעקר תשבר ותמגר ותכלם ותשפילם ותכניעם... שובר)אויבים( ומכניע )זדים(" מבטאים רגשות שליליים וקשים. ואכן חז"ל מתארים שלא קל היה לנסח ברכה זו. לא לחינם פנה רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין, לחכמים ושאל: "כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?". על מנת לנסח ברכה זו נדרש אדם מיוחד. המשימה הוטלה על 'שמואל הקטן', אחד מחכמי המשנה, שנקרא בשם הזה בשל צניעותו ודרגתו הרוחנית הגבוהה )'מעט קטן משמואל הנביא'(. חכם זה ניסח את הברכה המורכבת הזו, שעוסקת בבקשה שה' ידון את אויבי העם השונים. "ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים". ברכת הצדיקים "על הצדיקים ועל החסידים".246 בברכה הקודמת ביקשנו שה' יעשה משפט צדק ויכלה את האויבים השונים. כעת אנו מבקשים שכחלק ממשפט זה גם ייתן הקב"ה שכר טוב לצדיקים. בברכה זו אנו מזכירים 5 קבוצות שונות של אנשים: א. 'הצדיקים' הם גם אותם אנשים שכל פעולותיהם הם שאיפה לצדק. ב. 'החסידים' הם גם אותם אנשים שפועלים מתוך 'חסד'. ג. 'זקני העם' הם מנהיגי העם. ד. 'פליטת סופריהם' הם המורים והחכמים שמהם לומד העם מוסר. ה. 'גרי הצדק' אותם גויים שהתגיירו מתוך אמונה שלימה בה' ובתורתו. )ולא מתוך שיקולים אחרים כמו פחד וכדומ'(. כמו כן אנו מבקשים בברכה זו: שרחמיו של ה' יתעוררו עלינו "יהמו )=יתעוררו( נא רחמיך ה' אלוקינו". שה' יתן שכר טוב לכל הבוטחים בו "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת". שנזכה גם אנו להיות בגורל הבוטחים בה' באמת "ושים חלקינו )=גורלינו( עמהם". וחותמים באמונה שהקב"ה: "משען ומבטח לצדיקים". 127

128 ברכת ירושלים "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".247 ג. ד. כזכור, החל מברכת "תקע בשופר גדול לחרותינו", התחלנו לבקש בתפילה בקשות לאומיות על גאולת עם ישראל. כהמשך ישיר לכך אנו מבקשים בברכה זו, שהשיא של קיבוץ הגלויות, יבוא לידי ביטוי בבניית בית המקדש )-בניין ירושלים( ובכינון מלכות בית דוד בתוכה. שכן לא ניתן לדבר על גאולת עם ישראל מבלי להזכיר את בניין בית המקדש והעיר ירושלים. בזמן חורבן בית המקדש, עמדו היהודים בבכי ונשבעו, לא לשכוח את העיר ירושלים ובית המקדש שנחרבו ולהזכירם בכל שמחה. ואכן עד היום, בכל חתונה אנו אומרים את הפסוק )תהילים, קלז( "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ]=יחלש כוחי[... אם לא אעלה [ =אזכיר[ את ירושלים על ראש שמחתי ]=ברגעי השמחה[". האמונה שהגאולה תבוא, ויבנה בית המקדש באה לידי ביטוי גם בליל הסדר בסיום האגדה, ובסיום תפילת יום הכיפורים בתפילה שאנו אומרים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". זיכרון העיר ירושלים בא לידי ביטוי גם בשעת ברכת המזון: "ותבנה ירושלים עירך במהרה בימינו. ברוך אתה ה' בונה ירושלים". אנו מאמינים שלאחר חורבן בית המקדש, 'עזבה' השכינה והקד ושה את העיר ירושלים והיא תשוב לשם רק בשעת בניית בית המקדש השלישי. לאור זה, יש בברכה זו 0 בקשות: א. בראש ובראשונה אנו מבקשים שהקב"ה יחזור לירושלים "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". ב. לאחר מכן אנו מבקשים שהקב"ה יקיים הבטחתו לנביא זכריה )ב, יד(: "ר נ י ו ש מ ח י ב ת צ י ון, כ י ה נ נ י ב א ו ש כ נ ת י ב ת וכ ך נ א ם ה' " וישכון ]=יגור דרך קבע[ בירושלים ובבית המקדש ולא יעזוב אותה לעולם - "ותשכון בתוכה כאשר דיברת" ]=כפי שהבטחת לנביא זכריה [. לפי נוסח עדות המזרח: הברכה מתחילה במילים: "תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת". ירושלים ובית המקדש נבנו פעמיים: פעם ראשונה בימי שלמה, ופעם שנייה בימי עזרא. שני הבניינים, שנבנו על ידי בני אדם אחרי מאות שנים נחרבו. אנו מבקשים שהקב"ה יבנה במהרה את בית המקדש השלישי והפעם בניגוד לקודמים יהיה זה בית שלא יחרב לעולם "בניין עולם". "ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם" ]= בנין לנצח[. "וכ סא דוד עבדיך" ]= כ סא = מלכות בית דוד[ "מהרה לתוכה תכין" ]= תכין = תעמיד בתוכה. תכונן את מלכות בית דוד במהרה.[ את הברכה חותמים במילים: "ברוך אתה ה' בונה ירושלים" ברכת צמח דוד "את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח" הברכה הזו קשורה באופן ישיר לברכה הקודמת, עד שיש מי שסבר שזה חלק מהברכה הקודמת גם בברכה זו אנו מבקשים שתשוב מלכות בית דוד. אלא שכוונתנו הפעם לציפייה ל'משיח בן דוד'. "את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח" : אחד הכינויים למשיח הוא 'צמח דוד' )כפי שנאמר בירמיה,לג, טו(. ומאחר וכך, אנו מתפללים שהקב"ה יביא במהרה )="יצמיח"( את הגאולה השלימה. מדוע הגאולה והמשיח נמשלו לצמח? התשובה לכך כי צמח, הוא דבר שיש בו חיים ומתפתח וגדל כל רגע ורגע ללא הפסקה, ביום ובלילה, בקיץ ובחורף. גם כאשר בחורף הוא נראה 'רדום', השורשים שלו ממשיכים לינוק ולצבור כוח לקראת האביב בו יצאו ממנו הניצנים שיהפכו לפרחים. מי שהתבונן בצמח מבחוץ, חשב שהצמח "דורך במקום", אלא שלמעשה יש בו צמיחה שמתפתחת בכל רגע ורגע. הנמשל הוא - שכך גם תהליך הגאולה שלך עם ישראל. גם בתקופות הקשות של פיגועים ואסונות, גם בתקופות שהכל נראה "דורך במקום", עם ישראל צועד ומתקדם לאט לאט, לקראת ימים טובים יותר. ימים של שלווה וגאולה. מי שמתקשה להאמין בכך, ממומלץ לה שתקרא ותלמד על הימים הקשים שידע עם ישראל במהלך ההיסטוריה. האם היהודים רק לפני 74 שנה האמינו שתהיה ליהודים מדינה? האם מישהו האמין שיהיה ליהודים צבא חזק, ראש ממשלה יהודי וכדומ'?... כשמסתכלים 'מעט אחורה', ניתן לראות איך 'הצמח של הגאולה' צומח לו לאט לאט למרות כל הקשיים. "וקרנו תרום בישועתך": קרנו = כוחה וגדולתה של הגאולה, תבוא לידי ביטוי רק מהרגע שאתה ה' תגאל אותנו. 'הקרן' = כמו שהקרן של שור מבטאת חוזק. כך אנו מבקשים שיתחזקו כוחותיו וכשרונותיו של עם ישראל כדי שיהיה מסוגל להתגבר על האויבים שלו. חז"ל מלמדים אותנו שעתיד כל אדם באחרית ימיו להישאל: "האם ציפית לישועה?", דהיינו, האם למרות כל הקשיים שעברת בחיים, למרות כל הספקות והמכשולים, האם האמנת שיבוא יום ויהיה טוב יותר? לכן אנו מוסיפים בברכה הזו את אמונתנו - "כי לישועתך קיווינו כל היום". גם בשעות הקשות אנו ממשיכים להאמין, שהמצב יכול להשתנות לטובה "ויש וע ת ה' - כה ר ף ע י ן". "ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה". )תלמוד ירושלמי(.

129 ברכת שומע תפילה "שמע קולינו" בברכה זו, אנו למעשה מסכמים את כל 13 הברכות האחרונות, ומבקשים שכל הברכות כולן תתקבלנה ברצון. ניתן ורצוי לשלב בקשה אישית, במילים שלנו כפי שהן יוצאות מהלב, על כל מה שרוצים )כגון: רפואה לאדם שאנו מכירים, הצלחה במבחן וכדומ'(. את התפילה האישית יש לומר לפני המילים "כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה'...". בתפילה זו אנו פונים להקב"ה ומבקשים שלא ידחה את בקשותינו ותפלותינו "ריקם אל תשיבינו", ושישמע לכל תפילותינו: "וקבל ברחמים וברצון את תפילותינו". את הברכה אנו חותמים במילים: "ברוך אתה ה' שומע תפילה". אנו מאמינים שהקב"ה מקשיב לכל תפילה הנאמרת מעומק הלב. הקב"ה מקשיב לכל תפילה, מילה, אות, דמעה ואנחה של האדם אך לפעמים יש צורך ביותר מתפילה אחת. הרבה פעמים זה תהליך ארוך. לפעמים יש צורך בבקשה ארוכה ומתמשכת. אם אדם התפלל ולא נענה, כנראה שאותו תהליך רוחני שהיה צריך לעבור, עוד לא מ וצה. לא צריך להיכנס לייאוש, אלא רק לחזור ושוב להתפלל. כאמור, חשוב שנזכור: התפילה שלנו לא נועדה לשנות את החלטותיו של הקב"ה, דבר זה אינו אפשרי משום שאין שום שינוי בריבונו של עולם. מטרת התפילה היא לשנות אותנו, להעלות אותנו למדרגות בהן לא היינו לפני התפילה ברכת העבודה "רצה ה' אלוקינו... והשב העבודה לדביר ביתך" מכאן ואילך עד סוף תפילת שמונה עשרה, מתחילה קבוצת הברכות האחרונה שבמרכזה עומדת הבעת תודה על כל החסד שקיבלנו מהקב"ה בעבר. למעשה ניתן לומר שמכאן ועד סוף תפילת שמונה עשרה, יש לפנינו "שלוש ברכות הודאה" )רמב"ם, תפילה, א(. את הברכה הזו היו אומרים כל יום הכוהנים בבית המקדש, בשעה שהיו מסיימים את עבודתם היומית התפילה היתה שהקורבנות שהקריבו יתקבלו ברצון. אחרי חורבן בית המקדש נשתמרה אותה ברכה, אך עם סיום שונה והיא התקווה שעוד נשוב לעבוד בבית המקדש: "והשב העבודה לדביר ביתך". "דביר ביתך" = הוא כינוי לבית המקדש. "וא יש י ישראל... תקבל ברצון" = = הכוונה לקורבנות הנשרפים. את הברכה אנו חותמים במילים: "ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון". "יעלה ויבוא":.251 תוספת זו נאמרת באותם הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קורבן מוסף ]בראש חודש, בחגים ובחול המועד[. תפילה זו מוסיפים בברכה הזו, לפני חתימת הברכה את תפילת "יעלה ויבוא". מי ששכחה לומר תלוי איפה נזכרה בכך: א. אם נזכרה לפני שסיימה את תפילת שמונה עשרה צריכה לחזור לתחילת "ברכת העבודה" "רצה ה' אלוקינו..." ואז להוסיף "יעלה ויבוא" ולהמשיך עד סוף התפילה. ב. אם נזכרה לאחר שסיימה את תפילת שמונה עשרה: עליה לחזור ולהתפלל מההתחלה את תפילת שמונה עשרה. 129

130 ברכת ההודאה "מודים אנחנו לך" לקראת סיום תפילת שמונה עשרה, אנו מודים להקב"ה על כל החסדים שעשה לנו. הברכה הזו היא הברכה היחידה בכל תפילת שמונה עשרה שמשתנה בין תפילת לחש לבין 'חזרת הש"ץ'. "מודים דרבנן" = נוסח התפילה הזו שונה מהנוסח הרגיל של "מודים". בשעת חזרת הש"ץ, כשהשליח ציבור - אומר את ברכת "המודים" הרגילה )שאומר כל אחד בתפילת שמונה עשרה( על הקהל - לומר באותה שעה "מודים דרבנן". הסיבה שהוא נקרא כך הוא מפני שנוסח זה הורכה מכמה נוסחאות שאמרו חכמים )=רבנן( שונים, והוחלט לצרפם לנוסח אחד )סוטה, מ, א(. בברכת "מודים אנחנו לך ", אנו מודים להקב"ה על דברים שונים, בין השאר אנו מודים להקב"ה: "... על ניסיך ש ב כ ל י ום עימנו. ועל נפלאותיך ש ב כ ל ע ת ע ר ב ו ב ב ו ק ר ו צ ה ר ים...". אם היינו שואלים כל אחת: "מתי קרה לך נס בפעם האחרונה?", מן הסתם היו תשובות שונות. אך יש לשים לב שבברכה הזו אנו מצהירים: שקורים לנו ניסים 'בכל יום'. 'בכל עת'. 'ערב ובבוקר וצהריים'. ניסים פרטיים ולעיתים ניסים כלליים - שקורים לעם ישראל. אלא שעלינו לדעת שלא תמיד הניסים האלו הם דווקא ניסים גלויים "שקורים רק פעם בחיים". למעשה, רוב הניסים שקורים בחיינו, הם דווקא 'ניסים נסתרים'. אגב, חלק מן 'הניסים הנסתרים' האלו ניתן לשמוע יום יום גם ברדיו )...( גם אלו הם חלק מן הניסים והנפלאות שקורים לעם ישראל 'בכל יום, ובכל עת, ערב ובבוקר וצהריים'. ברכת השלום "שים שלום" ברכת "שים שלום" היא הברכה המסיימת את תפילת שמונה עשרה. בנוסח הברכה ישנם שינויים קלים בין נוסח אשכנז לנוסח ס פרד ולנוסח עדות המזרח. ]על ההבדל בין נוסחי התפילה השונים נלמד בהלכה[. בבית המקדש נהגו הכהנים לברך את העם בכל יום. הברכה היתה כמו הנוסח הכתוב בתורה: "י ב ר כ ך ה' ו י ש מ ר ך : י א ר ה' פ נ יו א ל יך ו יח נ ך : י ש א ה' פ נ יו א ל יך ו י שם ל ך ש ל ו ם" )במדבר, ו(. לאחר חורבן בית המקדש נקבע שהכוהנים ימלאו את חובתם בבתי הכנסת בתפילת שחרית ובמוסף, ובהזדמנויות מיוחדות גם בתפילת מנחה ]בימי צום[ ובתפילת נעילה ]ביום כיפור[ בצד ברכת הכהנים נאמרה בקשה שמילות הפתיחה שלה היו: "שים שלום" )בבלי, מגילה יח.(. בקשה זו נהפכה להיות הברכה החותמת את תפילת העמידה. נוסח הברכה הזו, רומז למילים של ברכת הכהנים, והדגש בה הוא על מלוא המשמעות של ה'שלום'. "אלוקי נצור לשוני מרע" למרות שתפילת שמונה עשרה מסתיימת בברכת "שים שלום", החל מימי תקופת הגאונים ואילך, נוספו בסופה של תפילת העמידה תוספות שונות. אלא שכאן יש לשים לב: בעוד כל תפילת שמונה עשרה - מנוסחת בלשון רבים )רפאינו : סלח לנו : שמע קולנו וכדומ'( הקטע המסיים את תפילת העמידה "אלוקי נצור" - הוא בעל גוון אישי, המנוסח בדרך כלל בלשון יחיד. )"נצור לשוני... נפשי תידום... פתח ליבי בתורתך... וכל הקמים והחשובים עלי לרעה וכו'(. קטע זה המסיים את תפילת העמידה נחלק למספר חלקים: א. הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי". במילים אנו פונים לה' ומבקשים ממנו שיקבל את מה שהתפללנו עד כה. "יהיו לרצון אמרי פי ]=שיתקבלו לפניך ברצון מילות התפילה שאמרתי בפי[ והגיון ליבי [ =המחשבות שלי ] לפניך, ה' צורי וגואלי". ב. "אלוקי נצור" זו היתה תפילתו של אחד מחכמי התלמוד ]מר בנו של רבינא : בבלי, ברכות, עא[ שנהג להגיד ברכה זו דרך קבע בסוף תפילתו. "נצור לשוני מרע" = אנו מבקשים מה' בתפילה זו נדע לשמור את לשוננו שלא לדבר רע ודברי שקר )='שפתי מדבר מרמה'. המילה 'מדבר' = פירושה: מלדבר(. ג. "עושה שלום... ואמרו אמן" - הקטע הזה לקוח מסיומו של הקדיש ]יש לשים לב, שחוץ מהמקום הזה, כמעט אף פעם, לא עונה אדם אמן על ברכה או תפילה, שהוא עצמו בירך[. כאמור, בהלכה הראשונה שלמדנו, בתום תפילת שמונה עשרה, אנו פוסעים שלוש פסיעות אחורה, כביטוי מוחשי לסיום התפילה יציאה בדרך כבוד מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. )ראי הלכה מספר 1( 134

131 הלכה יומית מושגים ביהדות מ - א ' ע ד ת ' בנושא תפילה ובית הכנסת להלן נעסוק בהכרת מושגים בסיסיים ביהדות, ה קשורים לנושא התפילה ובית ה כנסת. אתה חוננתנו: תפילה מיוחדת הנאמרת במוצאי שבת ויום טוב, בתפילת שמונה עשרה בברכת "חונן הדעת". תפילת ערבית של מוצאי שבת כמעט זהה לתפילת ערבית של יום חול, למעט השינוי שבמוצאי שבת, תוך כדי הברכה "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" מבדילים בין הקודש )-השבת( והחול בהוספת המילים: "אתה חוננתנו למדע תורתיך ותלמדינו לעשות בהם חוקי רצונך, ותבדל, ה' אלוקינו, בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה וכו'..". מי ששכחה לומר אין צריכה לחזור ולהתפלל שנית. אך עליה לדעת שאם ברצונה להדליק אור, או לעשות פעולה אחרת, יש לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול")כל זאת כמובן בתנאי שהשבת כבר יצאה ובשמיים נראו 3 כוכבים(. חשוב לזכור ש"הבדלה מקוצרת" ]="אתה חוננתנו..." או אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול"[ מועילה רק כדי להדליק אור או לבצע פעולה שהיתה אסורה בשבת. אבל בכל מקרה יש חובה לשמוע הבדלה )עם יין, בשמים ונר(. וכל זמן שלא שמעתי הבדלה על היין, אפילו שאמרתי "אתה חוננתנו" /"ברוך המבדיל בין קודש לחול", חל איסור לאכול / לשתות. ברכת החודש: בשבוע שחל בו ראש חודש, אומרים בשבת שלפני כן את התפילה: "ברכת החודש". תפילה זו נאמרת בשבת לאחר "הקריאה בתורה". בתפילה זו מכריז הגבאי בבית הכנסת את הזמן )=המולד( והיום )או הימים( בו יחול ראש חודש. בתפילה זו אנו מבקשים בקשות לחודש טוב ומבקשים שיימלאו כל משאלות לבנו לטובה. ראש חודש תשרי )ראש השנה(, הוא החודש היחיד שאין 'מכריזים' עליו. שבת קודם "בברכת החודש"..257 ברוב עם הדרת מלך: זהו פסוק בספר משלי )יד, כח(: "ב ר וב ע ם ה ד ר ת מ ל ך". פירוש הפסוק : כבוד הוא למלך )=הקב"ה( שעובדים אותו בקהל גדול. בפסוק זה משתמשים כדי לבטא שיש הידור בקיום מצוות במקום שיש יותר אנשים. לדוגמא: כשיש בעיר מניין מרכזי לתפילה, ששם מתפלל ציבור גדול, ויש אנשים הרוצים להתפלל במניין נפרד וקטן. 'נהוג' אז לצטט בפניהם את הביטוי: "ב רוב ע ם ה ד ר ת מ ל ך" שפירושו: יש עדיפות להתפלל בבית כנסת, יחד עם ציבור גדול של מתפללים )="ברוב עם( כי יש בכך יותר ביטוי כבוד כלפי הקב"ה )="הדרת מלך"(. )קיצשו"ע, יב, ט'(. 131

132 הגבהה ]וגלילה[: בזמן שהספר תורה מונח ע"ג הבימה. מכבדים שנים מן הציבור אחד להגבהת הספר ואחד לגלילתו. המגביה את הספר פותח אותו ומגביהו, כדי שיראה הקהל את הכתב שבתורה. אחר כך הוא יושב, והשני גולל את הספר. בשעת ההגבהה מצביע הקהל לעבר הספר תורה ומכריז: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה". זמן ההגבהה: לפי מנהג הספרדים - יש להגביה את ספר התורה לפני הקריאה של פרשת השבוע. לפי מנהג האשכנזים יש להגביה את ספר התורה אחרי הקריאה של פרשת השבוע. הפטרה: בשבת ובחגים עולים לתורה 7 אנשים 'עולים' שונים. ומוסיפים "עולה" נוסף שהוא למעשה השמיני במספר, לעולה זה קוראים: "המפטיר". בעלייה זו לתורה, רשאי לעלות גם כהן ולוי. במפטיר קוראים בדרך כלל, את שלושת הפסוקים האחרונים של הפרשה, אותה כבר קראנו לעולה האחרון )"השביעי"( שעלה לפניו. על "המפטיר" לקרוא את "ההפטרה". מהי "ההפטרה"? חז"ל תיקנו שבנוסף לפרשת השבוע אותה אנו קוראים בתורה, יש לקרוא גם מספר פרקים מהנביאים. לרוב, פרקים אלו קשורים לנושא שעסקה בו פרשת השבוע. יש שהסבירו שיש סיבה היסטורית לקריאת ההפטרה והיא: שבתקופות שונות אסרו השלטונות על היהודים לקרוא בתורה, ולקחו מהם את כל ספרי התורה שהיו להם. לכן, היה הכרח למלא את מקום הקריאה שנותר בפרקים המתאימים )לנושא הפרשה( מספרי הנביאים. את ההפטרה ניתן לקרוא גם מתוך ספר תנ"ך רגיל )בניגוד לקריאה בספר התורה(. קוראים אותה במנגינה שונה, מהמנגינה שבה קוראים את התורה )בימים הבאים נלמד על המושג: "טעמי המקרא"(. את ההפטרה קוראים מייד אחרי "ההגבהה וגלילה" של ספר התורה )-מושגים אלו למדנו אתמול(. זמני היום השונים: היום נלמד מושגים שונים הקשורים לסדר זמני-היום השונים. זמנים אלו מופיעים בלוחות השנה, המציינים את זמני היום. לזמנים אלו יש השלכה, לעניין קביעת זמני התפילה ולקיום מצוות נוספות ]תפילין, הדלקת נרות שבת וחנוכה ועוד..[ שחרית מנחה ערבית הוא האור הראשון שהמתחיל להאיר במזרח לפני עלות השמש. זהו הזמן א. עלות השחר: הקובע את תחילת היום. ]היום 'עלות השחר' בשעה 5:14[. = הזריחה. הרגע שבו רואים את קצה גלגל השמש מעל לאופק. ]היום 'הנץ' בשעה 6:39[. ב. הנץ החמה: ועד שקיעת החמה. פרק הזמן מחצות היום )שאז השמש מתחילה לנטות למערב( ג. בין הערביים: ד. שקיעת החמה: תחילת הלילה. הזמן שבו גלגל השמש יורד ונעלם באופק. ]היום 'השקיעה' בשעה 16:51[. ספק יום וספק לילה. פרק הזמן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים )בערך 18 דקות(. ה. בין השמשות: תחילת הלילה, לאחר יציאת 0 כוכבים )בערך 24 דקות אחרי שקיעת החמה(. ו. צאת הכוכבים: 132

133 .261 חזרת הש"ץ: לאחר שהציבור סיים לומר בלחש את תפילת שמונה עשרה, חוזר השליח ציבור ]=הש"ץ[ בקול רם על תפילה זו. על הציבור להקשיב לתפילתו ולענות אמן לאחר כל ברכה. מעלתה של חזרת הש"ץ גבוהה יותר ממעלת התפילה בלחש. את חזרת הש"ץ תיקנו אנשי הכנסת הגדולה. אחד מהטעמים שקבעו זאת, היה כדי שהשליח ציבור יוציא ידי חובת התפילה, את אילו שאינם יודעים להתפלל בכוחות עצמם )בבלי, ר"ה, לד:(. עם זאת, יש לציין, שאת חזרת הש"ץ יש לומר גם במקום שכל המתפללים יודעים להתפלל בעצמם. כיון שיש תפילות הנאמרות רק אז כגון: קדושה, וברכת כהנים ואם לא יאמרו חזרת הש"ץ יתבטלו. יש איסור בשעת חזרת הש"ץ אפילו ללמוד תורה )!(. מיותר לציין שאסור לדבר באותה שעה )כמו גם בשאר חלקי התפילה(, ועל מי שמדבר בשעת חזרת הש"ץ נאמר בהלכה: "שהוא חוטא, וגדול עוונו מ נ שוא, וגוערים בו" )שו"ע, קכד, ז(. לתפילת ערבית - אין חזרת הש"ץ, מפני שמעיקרה היא תפילת רשות, וממילא אין צורך להוציא בה את מי שאינו בקיא..262 טעמי המקרא: את התורה קוראים מתוך מגילת קלף שעליה כתובים כל חמשת חומשי התורה יחד. את התורה קוראים במנגינה מיוחדת )כל עידה והמנגינה שלה(. "טעמי המקרא" = אילו הסימנים השונים המבאר ים את חיבורי המילים ופירושן. לכל סימן יש את המנגינה שלו. סה"כ קיימים 08 טעמי המקרא. ]'סוף פסוק' : 'מרכא' :'טיפחא' :' מונח' : 'אתנחתא' וכדומ'[. אחדים מן הטעמים הן למעלה מן האותיות ואחדים הן למטה, מתחת האותיות. יש לציין שבספר התורה עצמו - אין שום סימנים שמראים את "טעמי המקרא"!!! כל הטעמים מופיעים רק בחומשים המודפסים. לכן כל חתן בר מצווה נוהג לשנן הרבה את 'הקריאה', כדי שידע בע"פ איזה מנגינה )=איזה טעם מטעמי המקרא( יש לכל מילה בפרשה שאותה הוא עתיד לקרוא. 133

134 .263 נשיאת כפיים: מצוות עשה מהתורה שהכהנים יברכו את ישראל, שנאמר )במדבר ו, כב-כו(: ו י ד ב ר ה' א ל מ ש ה ל אמ ר: ד ב ר א ל אה ר ן ו א ל ב נ יו ל אמ ר כ ה ת ב ר כ ו א ת ב נ י י ש ר א ל אמ ור ל ה ם: י ב ר כ ך ה' ו י ש מ ר ך : י א ר ה' פ נ יו א ל יך ו יח נ ך : י ש א ה' פ נ יו א ל יך ו י ש ם ל ך ש ל ום: ו ש מ ו א ת ש מ י ע ל ב נ י י ש ר א ל ו א נ י א ב ר כ ם". מצווה זו נוהגת בחזרת הש"ץ, לפני ברכת "שים שלום": בכל יום בתפילת שחרית ומוסף, ובתפילת מנחה של תענית ציבור. לפני שמגיע זמן הברכה, ניגשים כל הכהנים בבית הכנסת לכיוון מקום נטילת הידיים. איתם מגיעים גם הלויים. הכהן פורס את ידיו מעל הכיור, והלוי ממלא את 'הנטלה' במים, ושופך על ידיו של הכהן. )אם אין לוי בבית הכנסת, הכהן נוטל את ידיו לעצמו(. ואז חולץ הכהן את נעליו, ועומד ע"ג שטיח כשגבו אל ארון הקודש ופניו אל הקהל. הוא מתעטף כולו בטלית ופורס את ידיו המכוסות בטלית. אחד מהמתפללים מכריז ואומר בקול רם: "כהנים!". ואז מתחילים הכהנים את הברכה. את הברכה הזו, הם אינם אומרים בעצמם, אלא החזן מקריא להם מילה במילה והכהנים חוזרים אחריו: " י ב ר כ ך : ה' : ו י ש מ ר ך : י א ר:... ". בשעת ברכת הכהנים צריך כל אדם לעמוד מול הכהנים ולהתכוון לקבל את הברכה. נהוג שלא להביט בכהנים, בשעה שמברכים הם את העם, מתוך אמונה, כי השכינה פרושה עליהם, ואין לנו רשות להביט בה. מצווה זו נקראת גם "ברכת כהנים". אם אין כהנים בבית הכנסת: החזן אומר תפילה קצרה במקום ברכת כהנים, והקהל עונה אחריו "כן יהי רצון"..264 סמיכת גאולה לתפילה: אע"פ שאמירת קריאת שמע וברכותיה - היא מצווה בפני עצמה, ותפילת שמונה עשרה היא תפילה בפני עצמה, יש חובה לומר אותן ברצף )=לסמוך אותן אחת לשנייה( ואסור להפסיק ביניהן. אפילו להצטרף לקדושה או לומר אמן על קדיש אסור ברגע הזה. )ומיותר לציין שלדבר למה זה נקרא 'גאולה' ו'תפילה'? - וודאי אסור...(. ברכות קריאת שמע של שחרית מסתיימות ב - "ברוך אתה ה' גאל ישראל" = גאולה ותפילת שמונה עשרה = קרויה גם תפילה. לכן הכוונה "בסמיכת גאולה לתפילה" היא - שמייד אחרי "גאל ישראל", יש לומר ברצף את תחילת "התפילה" )שמונה עשרה(: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך... וכו' ". אמרו חכמים: "כל הסומך גאולה לתפילה, הרי הוא בן העולם הבא")בבלי, ברכות ד:(. "ואם סמכן כותיקין ]=ואם סמך גאולה לתפילה "בתפילת ותיקין" בשחרית[ מובטח לו שלא ינזק בכל אותו היום". )בבלי, ברכות ט:(. ]על מושג "תפילת ותיקין" נלמד בהמשך[. ]בשבת: לדעת רוב הפוסקים, אין חיוב לסמוך גאולה לתפילה. לכן מי ששומע קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה רשאי לענות.[ 130

135 .265 עלינו לשבח: תפילה זו חוברה, על פי המסורת, ע"י יהושוע בן נון לאחר כיבוש יריחו. תפילה זו מתארת את קבלת עול מלכות שמים של ישראל בהווה )חלק ראשון(, ואת תיקון העולם לעתיד לבוא, כשכל אומות העולם יקבלו עליהם את מלכות הבורא )חלק שני(. תפילת זו אותה אנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה וביום הכיפורים, נהפכה להיות ברבות השנים, בזמן מסעי הצלב, להימנון ששרו היהודים בדרכם אל המוות. בעקבות כך זכתה תפילה זו למקום מכובד בנוסח התפילה בכל יום. לכן כיום נהוג לסיים בה את כל התפילות )שחרית, מנחה וערבית(. כמה חשובה תפילה זו, שהיתה נאמרת פעם רק בתפילת ראש השנה ויום כיפור, וכמה מצער שדווקא תפילה זו, שאמורה לחתום את התפילה והיא מעין שירת "אני מאמין", דווקא היא נאמרת פעמים רבות, במהירות ובחוסר תשומת לב קדושה: ב. 'ק ד וש ה' - פירושה אמירת הפסוקים הבאים: א. "ו ק ר א ז ה א ל ז ה ו אמ ר ק ד ו ש ק ד ו ש ק ד ו ש ה' צ ב א ות מ ל א כ ל ה אר ץ כ ב וד ו" )ישעיהו ו', ג'(. "ו ת ש א נ י ר וח ו א ש מ ע אח ר י ק ול ר ע ש ג ד ול ב ר וך כ ב וד ה' מ מ ק ומ ו" )יחזקאל, ג, יב(. פסוקים אלו נאמרים בתפילת שחרית שלוש פעמים, ובכל פעם שמם שונה: א. "קדושה דישיבה": ב. "קדושה דעמידה": אמירת פסוקים אלו בישיבה "בברכת יוצר", שלפני קריאת שמע. אמירת פסוקים אלו ע"י החזן והציבור, בעת חזרת הש"ץ, בברכת "האל הקדוש". ג. "קדושה דסידרא": פסוקים אלו הנאמרים ב"ובא לציון" בסוף תפילת שחרית, עבור אלו שאיחרו לתפילה. 135

136 קדיש: הקדיש הינו תפילת שבח להקב"ה. כיוון שאנו מקדשים בתפילה זו את ה', יש לאומרו רק במניין )=רק במקום שנמצאים עשרה אנשים מעל גיל בר מצווה(. התפילה נתקנה בשפה הארמית, שהיתה שגורה בימי בית המקדש השני בפי כל ישראל. חז"ל תקנו לומר קדיש בסיום כל שלב של התפילה. ע"י הקדיש אנחנו כאילו חותמים ומרוממים כל שלב משלבי התפילה. התרגום של הקדיש ]חצי קדיש[: ב. ג. ד. יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שברא כרצונו, וימליך בו את מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו בחייכם ובימיכם )של ציבור המתפללים( ובחיי כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן. והקהל עונה: "אמן. יהא שמא רבא מברך לעם ולעלמי עלמיא", שתרגומו הוא: אמן. יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. והחזן ממשיך: יתברך וישתבח ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקב"ה, למעלה מכל הברכות והשירות והשתבחות והנחמות האמורות בעולם, ואמרו אמן. אמרו חכמים שכל אדם העונה בקדיש: "אמן יהא שמיה רבא מברך וכו'" - בכל כוח כוונתו, קורעים את גזר דינו )בבלי, שבת, קיט:(. להלן נלמד את סוגי הקדיש השונים: א. חצי קדיש: הוא עיקר הקדיש )כפי שמתורגם למעלה(, והוא נקרא כך כדי להבדילו משאר הקדישים שיש בהם עוד תוספות. קדיש זה לא כולל את הבקשה "תתקבל..." ונאמר באמצע התפילה..268 קריאת התורה: קדיש שלם: כולל את הבקשה: "תתקבל..." ונאמר בסיום התפילה. קדיש יתום: הנאמר ע"י כל המתפללים האבלים. קדיש זה נקרא גם "קדיש יהא שלמא". קדיש דרבנן: קדיש הנאמר אחרי לימוד משנה או אגדה. נקרא כך, לפי שנתקן לומר על התורה שבע"פ שהיא לימוד דרבנן, והוא גם תחינה ובקשה על רבנן ]חכמים[ ועל לומדי התורה. מהתורה החיוב לקרוא בציבור בתורה, הוא רק פעם אחת בשנה בפרשת: "ז כ ור א ת א ש ר ע ש ה ל ך ע מ ל ק ב ד ר ך ב צ את כ ם מ מ צ ר י ם וכו'..." )דברים כה(. אך חכמים תקנו שלא יעברו שלושה ימים בלי קריאה בתורה. ]שני חמישי מעניין לדעת... לפי התלמוד, משה רבינו היה זה שתיקן שיש לקרוא בתורה: א. ב. ג. ד. ה. ו. בשבת )בתפילת שחרית(. ביום טוב. בראש חודש. בחול המועד. ושבת[. ועזרא הסופר )שהיה המנהיג היהודי, בראשית בניין בית המקדש השני( היה זה שתיקן שיש לקרוא בתורה: בשבת )בתפילת מנחה(. ביום שני וביום חמישי בתפילת שחרית. פעם המנהג בארץ ישראל היה קורים את כל התורה )מחומש בראשית ועד חומש דברים( במחזור של שלוש שנים )!(. לעומת זאת המנהג בבל היה שקורים את כל התורה במחזור של שנה אחת. והיום שבו היו מסיימים את קריאת התורה ומתחילים מחדש היה יום "שמחת תורה". המנהג הרווח כיום - הוא המנהג הבבלי לקרוא את התורה כולה פעם בשנה.

137 .269 קריאת שמע על המיטה: תפילה הנאמרת לפני השינה. תפילה זו הכוללת את: א. "פרשת שמע" )דברים, ו' ד-ט(. ]החובה היא לומר לפחות את "פרשת שמע" בלבד. יש המוסיפים גם פרשת "והיה אם שמוע". ויש האומרים גם את "ויאמר".[ ב. "ברכת המפיל" )"המפיל חבלי שינה על עיני...וכו'"(. את שאר המזמורים - אין חובה לומר וכל אחת תנהג כמנהגה. מעת אמירת ברכה זו יש להשתדל לא להפסיק בשיחה כל שהיא. אך מי שצריכה לדבר או לאכול או לשתות רשאית. לכן לכתחילה טוב להצמיד כמה שיותר את קריאת שמע שעל המיטה לשינה. במוסר היהודי לא הסתפקו בחשבון נפש שנתי בלבד, הנערך לקראת יום הכיפורים. אלא הדגישו את הצורך בחשבון נפש יומי. מכאן שהדקות של "קריאת שמע על המיטה" אמורות להיות זמן לחשבון נפש ולהפקת לקחים, מעין דו"ח על המעשים שעשינו במשך היום. חכמי המוסר גם כתבו, שראוי לאדם שימחל לפני השינה לכל מי שחטא כנגדו וציערו, כדי שלא ייענש אותו אדם בעקבות כך. שעות ז מ נ י ות: א. זמני התפילות ומצוות נוספות נקבעים על פי "שעות ז מ נ י ות". להלן נסביר מהי "שעה זמנית": כיום מקובל שהיממה נחלקת ל- 20 שעות. אולם חז"ל מנו את אחרת שעות היום ואת שעות הלילה. הם חילקו את שעות היום: מזריחת השמש ועד שקיעתה ל -12 שעות. וגם חילקו את הלילה: משקיעת השמש ועד זריחתו ל -12 שעות. כל 'שעה' כזו נקראת = "שעה זמנית". שעה זו אינה בת 64 דקות!!!. ]לפי זה בקיץ - היו להם שעות היום: יותר ארוכות, ושעות הלילה: יותר קצרות, מכיון שהשמש בקיץ שוהה על פני השמים יותר מ- 12 השעות המקובלות אצלנו.[ שלושת התפילות: שחרית: תפילת הבוקר. על פי המסורת תיקנה אברהם אבינו, והיא כנגד קרבן התמיד של שחר. תפילה זו ניתן להתפלל משעת "הנץ החמה" )או מעט קודם אם מתפללים "תפילת ותיקין"(. ]סוף זמן תפילת שחרית הוא בסוף ארבע "שעות זמניות" בסוף היום[. תפילת וותיקין: "ותיקין" כך נקראו בפי חכמי התלמוד, אותם אנשים בעלי מידת ענווה, שהיו מחבבים את המצוות ומדקדקים לקרוא קריאת שמע ולהתפלל שחרית בזמן המדויק )רש"י, ברכות ט:(. אותם אנשים היו מתחילים להתפלל שחרית מוקדם בבוקר, סמוך לזמן 'נץ החמה', באופן כזה שהיו מתפללים את כל תפילת שחרית כסדר )עם קריאת שמע וברכותיה(, ואת המילים "גאל ישראל" ותחילת תפילת העמידה היו אומרים מייד באותה שעה מדוייקת עם הנץ החמה ]דבר זה נקרא: "סמיכת גאולה לתפילה", ועל מושג זה כבר למדנו[. מנהג זה להתפלל בשעה מוקדמת שכזו, נלמד מהפסוק בספר תהילים )עב(: "י יר א וך ע ם ש מ ש" - כלומר: שמיד עם זריחת השמש הם )=עם ישראל( יראה אותך )=יתפלל אליך(. גם כיום, יש המקפידים להתפלל שחרית בשעה מוקדמת זו. 137

138 מנחה ב. תפילת בין הערביים. על פי המסורת תפילה זו מיוחסת ליצחק אבינו "ו י צ א י צ ח ק ל ש ו ח ב ש ד ה ל פ נ ות ע ר ב" )בראשית, כד(. פירוש המילה "ל ש וח " = היא להתפלל )רש"י, שם(. תפילה זו נקראת "מנחה" על שם 'קרבן המנחה', שהקריבו בבית המקדש יחד עם 'קרבן התמיד של בין הערביים'. חז"ל הדגישו את חשיבותה של תפילת מנחה, שהיא עת רצון מיוחדת לקבלתה של התפילה במרום. ואמרו: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה" )ברכות ו:(. הם למדו זאת מתיאור המפגש של אליהו הנביא, עם מאות נביאי הבעל שעל הר הכרמל: " ו י ה י ב ע ל ות ה מ נ ח ה ו י ג ש א ל י ה ו ה נ ב יא ו י אמ ר... ע נ נ י ה' ע נ נ י", ומכך שתפילתו נתקבלה ברצון )מלכים א', יח(. אמנם זמן תפילת מנחה הוא בשעת 'בין הערביים' )כאמור, זהו הזמן מחצות היום ועד השקיעה(, אעפ"כ בתוך טווח הזמן הזה ישנם מועדים שונים של תפילת מנחה: א. "מנחה גדולה": זהו הזמן המוקדם ביותר בצהריים שממנו מותר להתפלל תפילת מנחה. ]לדוגמא - היום 'מנחה גדולה' בשעה 12:15[. ]זמן זה הוא שש וחצי "שעות זמניות" מתחילת היום. ולכן ביום שנמשך 12 שעות, שמתחיל מ- 6 בבוקר ועד 6 בערב, ניתן להתפלל מנחה כבר בשעה 12:34[. ב. "מנחה קטנה": הזמן הרגיל לתפילת מנחה. בזמן הזה, הקריבו בבית המקדש, את 'קרבן התמיד של בין הערביים'. ]לדוגמא - היום 'מנחה קטנה' בשעה 14:51[. ]זמן זה הוא תשע וחצי "שעות זמניות" מתחילת היום. כלומר )לפי הדוגמא הנ"ל( יש להתפלל מנחה בשעה [. 15: ג. תפילת מעריב: "פ ל ג המנחה": לכתחילה - זהו הזמן המאוחר ביותר, שעד אז יש להתפלל מנחה. ]מחצית הזמן ממנחה קטנה עד תחילת הלילה. זמן זה הוא 04 ו- 0/0 "שעות זמניות" מתחילת היום. כלומר )לפי הדוגמא הנ"ל( יש להתפלל מנחה עד שעה 16:05[. בדיעבד - כדי לא להטריח את הציבור ניתן להתפלל מנחה עד שקיעת החמה, כדי לאפשר להצמיד תפילה זו לתפילת ערבית. תפילת הערב. על פי המסורת תפילה זו מיוחסת ליעקב אבינו - "ו י פ ג ע ב מ ק ום ו י ל ן ש ם כ י ב א ה ש מ ש...". פירוש המילה "ו י פ ג ע" =היא להתפלל. )רש"י, שם(. "...ושינה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל', ללמדך שקפצה לו הארץ...")רש"י(. תפילה זו היא כנגד החלבים והאמורים ]=חלקים מהקרבן[, שהוקטרו על המזבח בלילה. זמן התפילה: לכתחילה מזמן 'צאת הכוכבים' )מהרגע שיש בשמיים שלושה כוכבים( ועד חצות הלילה. בדיעבד ניתן להתפלל ערבית עד 'עלות השחר'. בפן הרעיוני נדמה שאכן דווקא ליעקב אבינו, יותר משאר האבות, מתאים היה לתקן את תפילת ערבית. שכן חייו של יעקב היו רצופים לכל אורכם קשיים רבים והתמודדויות בלתי פוסקות. הוא ברח מאחיו )עשיו( שרצה להורגו, ונתקל בלבן הארמי. הוא רוצה להינשא לרחל אך לבן מחליף את רחל בלאה. מלבן הארמי בורח יעקב ונופל שוב לזרועותיו של עשיו, ועד שהוא מבקש 'קצת שלוה', מייד מתחיל סיפור מכירת בנו יוסף... חייו רצופי קשיים, ולמרות כל הצרות והאכזבות מן העבר, ולמרות החשש והפחד מן העתיד, מתקן יעקב אבינו תפילה שכל מילה בה מכילה את המסר שגם בתוך כל החושך עדיין עלינו להאמין שהקב"ה נמצא עמנו. בעוד שבבוקר, בשעה שיש אור מסביב, אנו אומרים אחרי בקריאת שמע: "אמת ויציב...". בלילה, לעומת זאת, אנו אומרים דווקא: "אמת ואמונה...". מכיוון שדווקא "בשעת לילה", כשמסביב הכל "חשוך", דווקא ברגעים של פחד וצרות, עלינו להתפלל להקב"ה ולתחזק באמונה שאיננו לבד ובורא העולם משגיח עלינו. 138

139 .273 שכר פסיעות: שכר הניתן על ריבוי הליכה. כגון: כאשר יש שני בתי כנסת בעיר טוב ללכת לבית הכנסת הרחוק כי מקבלים שכר עבור כל פסיעה ופסיעה )קיצור שולחן ערוך, יב, ט(. "שכר פסיעות" - היא אחת מהדוגמאות שמבטאות את העובדה, שעתיד הקב"ה לתת שכר טוב לאדם על כל מעשה טוב שעשה, ועל כל טירחה שטרח עבור קיום מצוות, גם אם זה המעשה או הטירחה הקטנים ביותר. כך הקב"ה עתיד לשלם שכר טוב, אפילו על הצעדים והפסיעות, שצעד אדם כדי להגיע לבית הכנסת ]וכמובן ש'קל וחומר', שעתיד הקב"ה לשלם שכר טוב על מעשים גדולים מאילו...[..274 תחנון ונפילת אפיים: א. ב. ג. בתפילת שחרית ובתפילת מנחה של יום חול לאחר תפילת שמונה עשרה, אומרים תפילה מיוחדת שהיא וידוי על חטאים שחטאנו, ובה אנו מבקשים סליחה, מחילה וכפרה. תפילה זו נקראת בשם: 'ת ח נ ון' / 'נפילת אפיים'. ממשה רבינו, שהתפלל בעד עם ישראל, לאחר חטא העגל, למדנו שיש שלוש צורות לתפילה: בישיבה שנאמר )דברים, ט(: "ו א ש ב ב ה ר אר ב ע ים י ום ו אר ב ע ים ל י ל ה". בעמידה - שנאמר )דברים, י(: " אנ כ י ע מ ד ת י ב ה ר... אר ב ע ים י ום ו אר ב ע ים ל י ל ה". בנפילת אפיים שנאמר )דברים ט(: "ו א ת נ פ ל ל פ נ י ה' א ת אר ב ע ים ה י ום ו א ת אר ב ע ים ה ל י לה". כך גם אנו בתפילתנו, מקיימים את התפילה בכל צורותיה: א. ב. ג. בישיבה את ברכות קריאת שמע. בעמידה את תפילת שמונה עשרה. בנפילת אפיים את התחנונים שלאחר התפילה. נפילת אפיים מבטאת את ההתבטלות הגמורה של האדם כלפי בוראו. יש בתפילה זו גם ביטוי לב ושה של האדם כלפי שמים. מאחר שתפילת 'תחנון' מבטאת שברון לב, לא אומרים אותה בימים של שמחה: כגון: בשבתות, בימים טובים, או כשנמצאים בבית הכנסת בעלי שמחה )חתן בתוך שבעה הימים הראשונים של נישואיו, או אבא שבאותו יום ימול את בנו וכדומ'(. אין אומרים תחנון בשבתות, ראשי חודשים, וחגים. וכן אין אומרים בתפילת ערבית. למעשה, מנהג אשכנז וחלק מיוצאי ספרד: לומר את התחנון עם 'נפילת אפיים' )=כשהפנים מורכנות על היד(. אך המנהג הרווח בקרב עדות במזרח: לומר תחנון בלי 'נפילת אפיים' )=בלי להרכין את הראש(. נהוג 'ליפול אפיים' רק במקום שיש בו ספר תורה או אפילו ספרי קודש אחרים. ובמקום שאין אפילו ספרי קודש אומרים את התפילה )לכל המנהגים( בלא הרכנת הראש בזרוע. 139