1

1

"פעם בקיץ, כשנשארנו לבד, ראיתי לסבתא מספר על היד. הייתי פעוט- סקרו וחוקר, שואל ומשיב מבלי לדבר. הנחתי ידי הרכה על זרועה ורציתי לתלוש כל ספרה ממקומה. וסבתא חיבקה ונישקה בלי הסבר, רק אמרה חרישית- כשתגדל אספר. מתחלפות העונות כגלגל סובב...שוב הקיץ מגיע לוהט וצורב. שוב קולט מבטי על יד חשופה ספרות מוכרות חרוטות בקפידה. סבתא- ביקשתי בקול מתחנן, תרשי לי, תרשי לי, תרשי לי גם כן. תרשי לי כמוך על היד לצייר. והיא רק חייכה- לא הוסיפה דבר. מתחלפות העונות. הקיץ חוזר, אני כבר תשע, אני כבר בוגר. לסבתא שלי מספר על היד. לא נמחק עם הזמן, טבוע לעד. רציתי לדעת, רציתי הסבר, מדוע לה יש ואין לאחר? וסבתא התחילה פתאום לדבר: סיפרה על תקופה קרובה- רחוקה על עם בגולה. על שואה וגבורה על קור ורעב, מחנות עבודה וכיצד, דרך נס, ממוות ניצלה... פעם בקיץ, כשנשארנו לבד, נשקתי לסבתא חזק על היד." 2

)מתוך משרד החינוך( בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה, תוך כדי תעמולה אנטי-יהודית מרושעת. ביסודה של השואה מונחת האנטישמיות המודרנית, שהיא גלגולה החדש של שנאת היהודים. זו נודעה בגילוייה הספרותיים והחברתיים עוד בתקופות קדומות וטופחה בימי הביניים על ידי הכנסייה. האנטישמיות המודרנית הגרמנית הושתתה על תורת הגזע והכריזה על היהודים כעל "תת אדם" בניגוד לגזע ה"ארי" העליון. דמות היהודי הוצג כטפיל וכגורם עיקרי לכל צרותיה של גרמניה. לגרמניה היו בעיות חמורות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הרפובליקה הויימרית שקמה על חורבות גרמניה המובסת, איבדה שטחים כמעל בכל גבולותיה, הייתה נתונה, בייחוד בתחום הצבאי, בפיקוח בעלות הברית המנצחות, וחויבה לשלם פיצויים גדולים שהכבידו מאוד על שיקום המשק. האינפלציה הדוהרת ואי הביטחון הכלכלי הוחמרו עוד יותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב- 9191 שהתחיל ב"יום שישי השחור" בבורסה של ניו-יורק וגרף בהדרגה את של שוקי העולם. בינואר 9199 הגיעה גרמניה למספר שיא של מובטלים. התעשייה שותקה ושקעה בחובות. בתנאים אלו הקים אדולף היטלר את המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית )המניפסט שלה- ספרו "מיין קאמף-מלחמתי", נתן לגיטימציה להשמדת היהודים(. עם עלייתו של היטלר באופן דמוקרטי לשלטון ב- 9199, החלה מדיניות רדיפת היהודים בגרמניה. 1311-1313- בתקופה זו הייתה מטרתם של הנאצים "לטהר" את גרמניה מיהודים, בעשותם את חייהם לבלתי נסבלים הכריחו הגרמנים את היהודים להגר. היהודים סולקו מציבור האורחים, מן המינהל הציבורי, מן המקצועות החופשיים ומחיי הרוח והאומנות. הנאצים חקקו חקיקה אנטי-יהודית ובראשה חוקי נירנברג- הפרדת הגזע היהודי מהגזע הארי )9191(. בסוף 9191 יום השלטון ליל פרעות ביהודים, הידוע בכינוי "ליל הבדולח" ונתן את האות לכך שדמם של היהודים מותר. עם סיפוח אוסטריה ב- 9191 הושווה גורל היהודים בתחומה לזה של יהודי גרמניה. 1313-1391- השנאה הקיצונית ליהודים, שהייתה טבועה באידיאולוגיה הנאצית התחזקה עוד יותר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וככל שהנאצים כבשו עוד שטחים באירופה נפלו אוכלוסיות יהודיות נוספות לידיהם: יהודי פולין, אוקראינה, איטליה, צרפת, בלגיה, הולנד ועוד. היהודים רוכזו במחנות ריכוז והוטלו עליהם עבודות כפייה, גטאות הוקמו בפולין ואר כך גם בברית המועצות ובארצות הבלטיות כדי לבודד את היהודים. הם מתו בהמוניהם הן בגטאות והן במחנות בגלל התנאים הפיזיים הנוראים, העבודה הקשה, הרעב והמחלות. יוני 1391 עד סתיו 1391- בתקופה זו ניסו הנאצים להוציא לפועל את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". הוועידת וואנזה )9199( הוחלט על מדיניות השמדה רשמית. הוקמו יחידות השמדה- ואלו נעו אחרי הצבא ורצחו את האוכלוסייה היהודית בארצות שנכבשו על ידי הנאצים. קהילות יהודיות שלמות נכחדו. מחנות הריכוז, שהוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, הפכו עתה למחנות השמדה שהכחידו מאות אלפי יהודים בתאי הגזים. )בין המחנות: אושוויץ, חלמנו, ברגן-בלזן, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק(. 1391 עד מאי 1391- בראשית 9199 הסתמן מפנה במהלך המלחמה. החלה התערערות ה"רייך השלישי" עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו )5.1191(. אולם גם במצב זה המשיכו הנאצים בהשמדת שרידי היהודים באחרוני הגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה שנותרו בשליטתם. עם התקדמות הצבא הסובייטי מערבה הזדרזו הנאצים לחסל את הגטאות ומחנות העבודה האחרונים והתאמצו לטשטש את עקבות פשעיהם. בסתיו 9199 הוחל פינוי עצירי אושוויץ.1.2.1 3

ובינואר 9191 ציווה הימלר לפנות )במסע רגלי( את כל המחנות שצבאות בעלות הברית המתקדמים התקרבו אליהם. ב"מצעד המוות" הזה נספו עוד עשרות אלפי יהודים. בשואה נספו כשישה מיליון יהודים: גברים, נשים וילדים. יש לציין שהצלחת הנאצים במלאכת ההשמדה לא הייתה כה טוטאלית לולא שיתוף הפעולה של אוכלוסיות מסוימות בארצות הכבושות. לעומת זאת, היו מקרים של משטרים ובודדים שהגנו על היהודים, ואף מבצעי הצלה מופלאים, כמו במקרה של דנמרק, שהבריחה את כל יהודייה בלילה אחד לשוודיה הניטראלית. רבים שאלו אחרי המלחמה מדוע הלכו היהודים כ"צאן לטבח". אלה מתעלמים מגילויים רבים של התנגדות בקרב היהודים, החל מלוחמה יהודית פרטיזנית ביערות מזרח-אירופה, השתתפות במחתרות בארצות מערב-אירופה, וכלה במרידות במחנות הריכוז ובגטאות. הידוע בהם הוא מרד גטו ורשה. אין ספק שהשואה זירזה את הקמת מדינת ישראל. לאור האסון הנורא שפקד את יהדות אירופה השתכנעו רבים מאומות העולם כי הקמת מדינה יהודית היא הערובה היחידה נגד הישנותה של השואה. עם סיום המלחמה וכניעתה של גרמניה ללא-תנאי, הוקמו בתי דין צבאיים בינלאומיים )הידוע בהם בנירנברג(, כדי לשפוט ולהעניש את הנאצים על פשעיהם נגד היהודים ונגד האנושות. "כמיליון וחצי ילדים ניספו בשואה. ילדים שלא זכו להגיע לבגרות ולהגשים את זכותם לחיות, לחלום חלומות, לאהוב, לשחק ולצחוק. גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות ואם במחנות, היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו. הילד הקטן לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר הנושאים עימם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם מתהלכים קודרים, מדוע הכול אסור ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם נענים ב"אין" ו"לא"...מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה." דוד רובינוביץ, ילד מכפר ליד קילצה שבפולין, עוד הספיק לכתוב ביומנו באוגוסט 9191: "במשך ימי המלחמה אני לומד בעצמי בבית. כאשר אני נזכר שהלכתי לבית הספר בא לי לבכות." ילדי הגטאות והמחנות, ככל הילדים, ידעו שעות של עליצות, שובבות ומשחק. די היה בהפוגה קצרה מרעב וממתח ומיד נשמע צחוק צוהל, פרצו קטטות והתגלגלו כדורים עשויים סחבות בד, ובפינות החדרים הצפופים ליטפו ילדות את בובותיהן וסיפרו להן סיפורים על בגדים מהודרים וורדים פורחים בגני ערים בעולם הגדול. יש שילדי הגטו היו לאנשים קטנים שאזרו יוזמה ואומץ, ונטלו חלק במאבק על החיים. בקבוצות או בתור יחידים ניסו ילדים לשרוד, אך הגיעו ימים שהיד הרוצחת רדפה והשיגה כל יהודי. ילדים שלא צלחו לעבודות כפייה היו הטרף הראשון. במשלוחים הרבים שכוונו אל מחנות המוות היו רכבות של ילדים- ילדים מלודז', ילדים מפריז וילדים ממקומות אחרים. על אף פעולתה הבלתי נלאית של מכונת ההשמדה סביבם, הצליחו אלפי ילדים להינצל. ילדים שמצאו מחסה בבתים של אנשים בעלי מצפון ומוסר, או אומצו בידיהם. ילדים שהוחבאו במנזרים, ששרדו יחידים ביערות ובכפרים, נרדפים ומשוטטים כחיות בר. ילדים נאלצו לשבת בדממה ארוכה מבלי שיוכלו להוציא מפיהם לא קול צחוק ולא קול בכי חודשים ארוכים. לילדים אלה ששרדו הייתה השיבה לזהותם היהודית, לחברה ולאמונה בחיים ובאדם רצופה פחדים ומשברים. אך ילדים רבים, רבים כל כך, נחרץ גורלם ולא נשאר איש שיבכה את מותם, ולא נותר זכר לחייהם ולמותם. 4

קריסתן של מערכות ההנהגה המסורתיות, הקהילתיות והפוליטיות, הביאו לכך שלצד ה"יודנרטים" הפכו תנועות הנוער היהודיות במקרים רבים לגורם משמעותי בין יהודי אירופה תחת המשטר הנאצי. בנסיבות המלחמה והגטו, שבהן הפכו היעדים הפוליטיים שבהן החזיקו תנועות הנוער לבלתי ניתנים למימוש, פנו תנועות הנוער השונות לפעילות קהילתית בתחומי החברה, החינוך והתרבות. חלק ניכר מפעילויות אלה התנהל באופן מחתרתי. עם בוא הידיעות על הרצח ההמוני הפכו חלק מתנועות הנוער לגרעין שריכז סביבו את ההתנגדות היהודית המזויינת נגד הנאצים. כ"ז בניסן הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה- יום שבו זוכרים ומנציחים את זכרם של שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה. יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע לראשונה על ידי הכנסת בשנת תשי"א- 9119 ונקרא אז "יום השואה ומרד הגטאות". בשנת תשי"ג- 9119, במסגרת חוק יד ושם, נזכר כ"ז בניסן בשמו הנוכחי- "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". ורק בשנת תשי"ט- 9111, בעקבות מאבקם של ניצולי השואה, קבעה הכנסת בחוק את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. על פי חוק זה, ביום כ"ז בניסן נסגרים כל מרכזי הבילוי והבידור, וטקסי זיכרון מיוחדים נערכים בכל רחבי הארץ. עצרת הזיכרון הממלכתית לשואה ולגבורה מתקיימת בערב יום השואה ולמחרת בבוקר ב"יד ושם" בירושלים. התאריך כ"ז בניסן מציין את מרד גטו ורשה. מאחר והמרד פרץ בערב פסח )י"ד בניסן(, הועלו בכנסת תאריכים שונים שאינם קרובים מידי לחג הפסח, אך שייכים לתקופת המרד, וכך נבחר יום כ"ז בניסן. 5

מטרות: 9. החניכים יבינו כי גם בשואה ניתן היה לפעול מתוך דאגה למישהו אחר ולא רק מתוך דאגה לעצמם. 9. החניכים יבינו כי אומץ, שכל, נחישות, נאמנות, אהבה ומחויבות הן תכונות שמאפשרות עשיית מעשים גדולים. 9. החניכים יבינו כי לילדים יש יכולת לקחת אחריות ולהוביל אפילו ברגעים קשים. 9. החניכים יכירו סיפור המתאר גילוי אומץ בקרב ילדים בשואה. עזרים: תערוכה - ילדות בגטו )נספח א'(, שאלות מנחות )נספח ב'(, רשימת תכונות )נספח ג'(, סיפורו של דוד פלויסקי )נספח ד'(. במקרה שאתה מדריך לבד עליך לבקש מחבר/ה מהבוגרת לבוא לפעולה ולהציג את סיפורו של דוד. מהלך הפעולה: 9. משחק פתיחה. 9. מיני תערוכה - ילדות בגטו: יש לעבור עם החניכים בתערוכה שהכנתם מבעוד מועד, המראה היבטים שונים של חיי הילד בגטו )נספח א'(. עצרו ליד כל תמונה וקטע קריאה, ושאלו את החניכים שאלות אודותיהם )נספח ב'(. ניתן להוסיף לתערוכה קטעים ותמונות. חשוב שהתמונות והקטעים יהיו ערוכים ומוצגים בצורה מושכת את העין ומכובדת. 9. מדריך נוסף נכנס לחדר בלבוש של דוד הילד, ומספר על עצמו )סיפורו של דוד פלויסקי(. דיון: בעזרת אילו תכונות הצליח דוד לשרוד ולדאוג לאחרים? )אומץ לב, צניעות, דאגה לזולת, ערמומיות, תחכום, אהבה, רגישות, גבורה, רצון לחיות, אחריות, נאמנות( מה איפשר לדוד לפעול כפי שפעל? מה אתם חושבים על הסיפור? מה לדעתכם ניתן ללמוד ממנו? למה לדעתכם דווקא ילדים הלכו ועשו מעשי גבורה באותה תקופה? סיכום: "קירות מדברים"- תולים על הקיר מספר פלקטים ועליהם שאלות: איך אני מרגיש עכשיו? מהו מעשה גבורה עבורי? איך אני יכול לעזור למישהו אחר? כאשר על החניכים להסתובב בחדר ולכתוב או לצייר בפלקטים השונים. לבסוף, יושבים במעגל ומקריאים את הפלקטים, דנים בהם ומסכמים כי הסיטואציה בה גדלו ילדים בשואה זימנה להם אפשרויות להשתמש בכישורים וביכולות הטמונים בהם. חלקם גילו יוזמה שאין כמוה והפליאו במעשי גבורה שלא היו מביישים את המבוגרים והאמיצים. ניתן ללמוד מכך שבילדים טמון הכוח העצום להיות לא פחות חיוניים ומועילים לסביבה, לגלות בתוכם את האומץ והאמונה שהם יכולים להשיג את מה שהם רוצים. ולכן חשוב שתאמינו בעצמכם, אל תפחדו ותהיו בטוחים כי יש לכם יכולת להצליח לעזור לאחר ולעשות מעשה טוב ומשמעותי. 6

שמוליק חזר היערה, בא אל בין השיחים, השתטח על מצע עלים יבשים מתחת למילה נספח א' עבותה ושקע בהרהוריו הנוגים. עקיצה חדה בזרועו הרעידה אותו. הפשיל את שרוול חולצתו ומצא על זרועו כמה נמלים אדמדמות. הוא מעך אותן וזרקן ארצה. הביט על סביבו וגילה קן נמלים בשכנותו....טוב להיות נמלה מלהיות יהודי, - חלפה מחשבה בראשו - לנמלים יש בית. הן יודעות מה עליהן לעשות. ואני מה אעשה מחר-מחרתיים? "אני מבין מדוע אסור להכניס לגטו מצרכי מזון: הנאצים רוצים שנסבול רעב. אני מבין מדוע אסור להכניס בגדים: הם רוצים שנהיה עירומים, שיהיה לנו קר. אבל מדוע הם אסרו על פרחים? זאת אינני יכול להבין. פרח, גבעול דק, כותרת צבעונית וריח נעים. מי יכול לאסור על פרחים?" 7

ילדים יתומים ברחובות הגטו בדיקה רפואית בגטו ילד מקבץ נדבות בגטו 8 לימודים במסתור בית ספר במחתרת

שאלות מנחות לתערוכה נספח ב' - למדריך קטע ראשון - הילדים מרחוב מאפו מה מרגיש שמוליק? מדוע אומר שמוליק כי עדיף לו להיות נמלה מאשר להיות יהודי? קטע שני - מי יכול לאסור על פרחים מה מרגיש הילד בקטע? איך ההרגשה לחיות במקום בלי פרחים? קטע שלישי - בי"ס מה מסופר בקטע? איך נראה לכם שמרגישה חנה בעקבות דברי השומר? מה היא חושבת על חברתה מארישה? קטע רביעי - כוכב צהוב מדוע ענדו היהודים טלאי צהוב? איך מתארת אותם הילדה אווה היימן ביומנה? קטע חמישי - כדורגל מדוע הם משחקים בכדורגל משימורים? על מה זה מעיד? איך הצליחו להמשיך לשחק כדורגל ולשחק בכלל גם במצב הקשה בגטו? שאלות לתמונות: איך נראים הילדים בתמונות? מה הם מרגישים? איך נראה הגטו? איך מרגיש ילד שמקבץ נדבות? איך מרגישים ילדים שלומדים בבי"ס במחתרת? האם הם מפחדים? 9

סיפורו של דוד פלויסקי - עדותו של נער מבריח בגטו נספח ג' למדריך כאחד מרבים, וכתוצאה מהנסיבות, הפכתי למפרנס המשפחה. כמות המזון שהגרמנים הקציבו לאנשי גטו וורשה הייתה כל כך מזערית שהיינו חייבים להבריח מזון לגטו.אני הברחתי בשר כשר לפי מצוות אבי )שהיה יהודי אורתודוכסי( מגטו אוטבוצק לגטו וורשה. עשיתי זאת בדרכים שונות ומשונות. חלק הברחתי בחשמלית שחצתה את הגטו. הייתי נכנס ומשחד את הכרטיסן ואת השוטר וקופץ לתוך הגטו. בצורה זו גם יצאתי. שיטה אחרת הייתה דרך בתי מעבר. היו שני מקומות כאלה בוורשה, אחד בגטו הקטן ברחוב זלוטה-שינה והשני בגטו הגדול ברחוב קוז'לה-פרטה. הבתים היו צמודים גב אל גב כך שהחזית פנתה לצד הארי. יכולת להיכנס אל החצר ולעבור לתוך הגטו תוך מתן תשלום לדייר או לחצרן הבית. היו כל מיני מבריחים : ילדים קטנים שהבריחו מזון בחולצות ובמכנסיים, מבריחים כמוני, סוחרים גדולים או פועלים שיצאו לעבודת כפיה. כדי לעצור את ההברחות הפסיקו הגרמנים את פעולת החשמליות, ניתקו את הבתים הצמודים והקטינו את הגטו. הייתי נאלץ ללכת לאורך החומה, לראות לאן הולך השוטר, לזרוק את התרמילים מעבר לקיר ולטפס. כשהצלחתי, קפצתי פנימה, לקחתי את התרמילים ומכרתי את הסחורה עם אחותי אסתר מרים.היו פעמים שארבו לי ולא הצלחתי לקפוץ. נשארתי בחוץ והפסדתי את כל הסחורה. אז הייתי נאלץ לחזור לאמי בידיים ריקות. אפשר לומר שברוב המקרים הצלחתי במשימתי ויכולתי לספק את צרכי הבית ובכך להקל על מצוקת הרעב, כי אין מוות קשה יותר ממוות ברעב. "הבן המפרנס" חוזר הביתה ואז מתחיל טקס שלם : כולם רצו לדעת את מי ראיתי ומה שמעתי, ומה שלום האחות, והדודים והדודות כי לא היה דואר, לא היה עיתון, לא היה רדיו. אמנם באתי ממרחק לא גדול אבל נדמה כאילו באתי מאמריקה. הורדתי את השכבות ואמרתי לאמי: "זה בשביל זה, וזה בשביל ההוא, וזה עלה כך וכך" אבל היא ידעה הכל יותר טוב ממני. עבורי, הבן המפרנס, היו שומרים תמיד סיר קטן של מרק. הייתי מדווח לאמי, מקבל הוראות ליום הבא, אוכל את סיר המרק שלי וגומר אותו. לא היה צורך לשטוף אותו אחרי המרק כי הייתי מלקק אותו באצבעות ידי, עד שהיה נשאר נקי לגמרי. היה לי אח - קובוש,קובה. שמו המלא היה יצחק-יעקב. ילד גאון. יום אחד כשסיימתי לאכול שאל אותי: 'דדק' כך קראו לי בבית, 'גמרת הכל לבד '? 'כן' - עניתי לו. הוא הסתובב אל הקיר, נשך את שמיכתו, ובכה בכי חרישי שמלווה אותי כל שנות חיי. צעקתי לאמא 'למה קובה בוכה '? גם היא התחילה לבכות. שאלתי: 'אמא מה קרה? למה קובה בוכה '? והיא ענתה: 'כי זה כל מה שהיה לנו '. מאותו היום התחלתי לאסוף לחם יבש שנשאר על הדוכנים בתחנת רכבת אחרי שהבעלים הלכו. הייתי שובר אותו לחתיכות, לועס בקושי רב, בולע, והולך הביתה. לוקח את ארבע כפות המרק, ומשקר לאמא שהזמינו אותי לארוחת צהרים. אמא שלי ידעה שאני משקר, איש לא הזמין אותי. אז, הם היו קמים ומחלקים את המרק, שווה בשווה, כל אחד היה מקבל כמה כפות מרק, מאותו המרק שאני כל כך רציתי." 11

מטרות: החניכים יבינו מהן זכויות הפרט. החניכים יבינו כי הפגיעה בזכויות הפרט מגבילה את האדם. החניכים יבינו כי בתקופת השואה הוטלו גזירות של היהודים שפגעו בזכויותיהם. החניכים יכירו בחשיבות השמירה על זכויות הפרט לכל אדם. מהלך הפעולה: 9. פתיחה- "אמת ושקר-איסורים"- כל חניך מקבלת שתי מדבקות ועליו לרשום עליהן שני דברים שאסור לו לעשות בבית, אחד אמיתי ואחד שקרי, ולהדביק על חולצתו. על שאר החניכים לנחש מהו האיסור האמיתי ומהו השקרי. 9. חלק את החניכים לשש קבוצות )אפשר גם פחות( ותן לכל קבוצה איסור שונה. הקבוצה צריכה לעצב פלקט או תשדיר פרסומת שמציג את האיסור החדש. האיסורים: אסור לקנות מיהודים, אסורה היציאה מחוץ לעיר ליהודים, אסורה נסיעה באוטובוס ליהודים, חובת לבישת טלאי צהוב כל הזמן ליהודים, אסור להיות חבר של יהודים, אסורה כניסה וקנייה בחנויות ליהודים, אסורה הכניסה לגן הציבורי ליהודים, אסורה ההגעה לביה"ס ליהודים, אסורה על היהודים החזקת מוצרי חשמל וחפצים יקרי ערך. עוברים על הפלקטים/ צופים בפרסומות- כל קבוצה מציגה את האיסור שלה. דיון: האם אתם מכירים את האיסורים? האם שמעתם עליהם בהקשר ליום השואה? האם אתם מכירים סיפורים או עדויות על גזרות מסוג זה? ניתן להיעזר ולספר לחניכים על חוקי נירנברג )נספח א'(. 9. חלק למספר חניכים פתקאות ועליהן כל האיסורים שהצגנו קודם )נספח ב'(. מיין עם החניכים את האיסורים לסוגים שונים של פגיעה בזכויותיו של האדם. תן לחניכים לחלק את הקטגוריות לפי הבנתם. במידה ואתה רואה כי הם אינם מסתדרים, הצע להם לערוך את המיון על בסיס הקריטריונים הבאים )ניתן לפרט את החלוקה בטבלה או להגיד בעל פה(: פגיעה בתרבות: אסורה כניסה וקנייה בחנויות, אסורה הכניסה לגן ציבורי, אסורה ההגעה לביה"ס, אסורה החזקת מוצרי חשמל וחפצים יקרי ערך. פגיעה ברוח האדם ובנפשו: חובת לבישת טלאי צהוב כל הזמן, אסור להיות חבר עם יהודים. פגיעה בחופש התנועה של האדם: אסורה הנסיעה באוטובוס, אסורה היציאה מחוץ לעיר. פגיעה כלכלית באדם: אסור לקנות מיהודים. דיון: מה קורה לאדם אשר הוטלו עליו איסורים כאלה? האם האיסורים נוגעים בכל תחומי החיים? מה זה אומר על זכויותיו של האדם? מה לדעתכם אנשים צריכים לעשות כשפוגעים בזכויות שלהם? האם אתם מכירים מקרים היום, בחברה שלכם, שיש בהם פגיעה בזכויותיהם של בני אדם? או של אוכלוסייה מסוימת? 11

סיכום: לכל אדם יש אהבות, רצונות ומחשבות שהיה רוצה לבטא ולקיים בחייו. כמו כן, לפני כל אלה, יש בו את הצרכים הפשוטים של ללכת לטייל, לקנות דברים, לשחק, ללבוש בגדים שהוא אוהב וכדומה. כשזכויות פשוטות אלה נלקחות ממך, נלקח ממך גם הדבר הבסיסי ביותר, וזהו כבודך העצמי. בתקופת השואה, מלבד ההשמדה ההמונית, עמדו היהודים מול גזרות הנאצים שפגעו בכל תחומי חייהם. הם נושלו מכל מקום בשיטתיות, כבודם העצמי נלקח מהם ופגיעה ברוחם ותרבותם. אנו מאמינים כי מתוך לקח השואה על האנושות ללמוד כי לכל אדם באשר הוא אדם יש את הזכות הבסיסית להתקיים בכבוד, להרוויח את פת לחמו, לנסוע לאן שירצה, לבלות, לשחק, לחלום ולהגשים את כל תשוקותיו. ואין לאף אדם או אידיאולוגיה את הזכות לקחת ממנו את זכותו לחירות ולריבונות. חוקי נירנברג- חוק אזרחות הרייך מיום 11 בספטמבר 1311 נספח א' הרייכסטאג החליט פה אחד, על החוק הבא המתפרסם בזה: 9. נתין המדינה הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני, ולכן הוא במיוחד מחוייב כלפיו. 9. נתינות המדינה מוענקת לפי הוראת חוק ניתנות הרייך והמדינה. 9. אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך. 9. זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן תעודת אזרחות הרייך. 1. אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים. 6. מיניסטר הפנים מוציא בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר את ההוראות המשפטיות והמנהלתיות הדרושות לביצוע ולהשלמת החוק הזה. חוק להגנת הדם הגרמני וכבוד הגרמנים: חדור הכרה, שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני, חדור רצון בלתי נכנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם, החליט הרייכסטאג פה אחד על החוק הבא, המתפרסם הזה: 9. נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו- אסורים נישואים שנערכו בניגוד לחוק בטלים, גם אם נערכו בחו"ל לשם עקיפת חוק זה. העובר על איסור זה עונשו בית סוהר. 9. רק התובע הכללי יכול להגיש תביעה לביטול הנישואים. העובר על איסור זה עונשו מאסר או בית סוהר. 9. יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו- אסורים. 9. יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או בעלות דם קרוב לו, שהן מתחת לגיל 91. העובר על הוראות סעיפים 9 ו- 9 עונשו מאסר עד שנה וקנס כספי או אחד מעונשים אלה. 1. אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך. 6. לעומת זאת, מותר להם להציג את הצבעים היהודיים. ביצוע היתר זה עומד תחת חסות המדינה. תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך מיום 19 בנובמבר 1311: יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך, אין לו זכות הצבעה בעניינים פוליטיים, הוא אינו יכול לכהן במשרה ציבורית. יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים. לפי גזעם כיהודי נחשב גם בן תערובת, נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים, אשר השתייך בעת הוצאת החוק לקהילה היהודית או תקבל אליה לאחר מכן, מי 12

שהיה בעת הוצאת החוק נשוי ליהודי או התחתן עם יהודי לאחר מכן, מי שמוצאו מנישואים עם יהודי כמשמעו בפיסקה )9( שנערכו לאחר שהחוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני, מ- 91 בספטמבר 9191 נכנס לתוקפו, מי שמוצאו מיחסים עם יהודי מחוץ לנישואים, כמשמעו בפיסקה )9( ונולד מחוץ לנישואים אחרי 99 ביולי 196 משפטי עדויות מתוך: חלומות בין חומות" נספח ב' "אסור ליהודים לצאת מן הבית אחרי השעה שמונה בערב ואסור לנו אפילו לשבת בגינה שלנו אחרי שעה זו." )פולין( "בכל יום הם מחוקקים חוקים חדשים נגד היהודים. היום למשל, לקחו את כל מכשירי החשמל שלנו: מכונת התפירה, הרדיו, הטלפון, שואב האבק, המצלמה שלי והאופנים שלי... אמא אמרה שצריך לשמוח שלוקחים חפצים ולא אנשים." )פולין( "אסור ליהודים להיכנס לבריכות שחייה, מגרשי טניס ומגרשי הוקי, וגם ענפי ספורט אחרים הם מחוץ לתחום בשבילנו. ואני כל כך אוהב ספורט..." )פולין( "פעם, כשהיה חופש בבית הספר, אינגה ואני קבענו ששתינו נביא את המגלשיים החדשים שלנו ונלך למשטח ההחלקה אחרי הלימודים. אבל כשהגענו לפתח המגרש קידם אותנו שלט גדול: "אין כניסה לכלבים וליהודים!." )גרמניה( "אסור ליהודים לנסוע בחשמלית ואסור להם לנהוג במכוניות. מותר להם לערוך קניות רק בין השעות שלוש לחמש אחר הצהריים ורק בחנויות הנושאות שלט: "חנות יהודית". )פולין( "לפני החופש הגדול הודיעו שאני עולה כיתה. הייתה לי תעודה מצויינת ובבית הספר היו לי המון חברות טובות. ועכשיו פתאום אסור לי לבוא אל בית הספר, מפני שאני יהודייה. כשלא אגיע יותר אל בית הספר יאמרו בכיתה: "היא לא חולה, היא יהודייה, ולכן היא לא תחזור". )הולנד( 13

מטרות: 9. הבנת השינויים אשר התחוללו במציאות החיים של מלחמת העולם השנייה והשואה וכיצד באו לידי ביטוי בחייהם של בני נוער שחיו בתקופה זו. 9. הכרות עם דילמות איתן נאלצו להתמודד בני נוער שונים והבנת הבחירות השונות שביצעו. 9. יצירת יחס של אמפתיה/הזדהות עם אותם בני נוער כחלק מהעיסוק בשאלת הזהות היהודית של בני נוער כיום. רקע: הנוער היהודי לפני המלחמה היה נוער עם חלומות, שאיפות ומחשבות שגם דומות לנוער של היום. המלחמה משנה את תפקידם החברתי של בני הנוער וגורמת להם להתבגר מהם ולקבל החלטות אמיצות וקשות. בציון יום השואה חשוב לנו לזכור ולספר על אותם נערים ונערות אמיצים, שבחרו להתמודד בגבורה עם ימי השואה הקשים. מהלך הפעילות: למדריך- בחלק זה של הפעולה נכיר את אותם נערים ונערות מהתקופה שקדמה למלחמה. נראה כי חלק מהדברים בהם עסקו היו דומים מאוד לדברים בהם עוסק כל נער, גם כיום. חשוב לנו להאיר זווית זו על מנת להפוך את אותם סיפורים לממשיים וקרובים ולא להיסטוריה רחוקה שלא ניתן ללמוד ממנה או להרגיש זיקה אליה. חלק א': הכרות עם שני בני נוער מהתקופה שלפני המלחמה- בן ובת )אנה פרנק ואברהם ליבוביץ-לאבאן(- קריאת נספח א'. דיון: ממה מורכבים חייהם של בני נוער בשנים שלפני המלחמה? מה חשוב להם? על מה הם חולמים? מה השאיפות שלהם? במה הם עוסקים? מה דומה ומה שונה בינם לבין בני נוער כיום? חלק ב': היכרות עם שלושה סיפורים של בני נוער בזמן המלחמה: א. חדווה ארן- תנועת נוער בגטו )נספח ב'(. ב. רומן פריסטר- ניסיון להצלת בני משפחה )נספח ג'(. ג. ישראל הדר- גניבת מזון על מנת לשמור על המשפחה במסתור )נספח ד'(. למדריך- ניתן לחלק את הקבוצה לשלוש קבוצות קטנות, כאשר כל קבוצה מנהלת דיון על כל אחד מהסיפורים בנפרד, או לבחור סיפור או שניים ולקרוא כל הקבוצה יחד. חשוב שהדגש המרכזי יהיה גם על הבנת המציאות המשתנה בימי השואה ומה היו התנאים החדשים בהם חיו בני הנוער, ובעיקר על בחירתם של הנערים להגדיל את אחריותם על המציאות- על בני משפחה וחברים, כנגד כל התנאים הללו. דיון: מה מבינים בני נוער על מה שקורה סביבם מהרגע שהתחילה המלחמה? מה משתנה בחיים שלהם )בהיבט הפיזי ובהיבט הנפשי(? אילו החלטות נדרשים כל אחד מאותם נערים להחליט? למה אילו הן ההחלטות שהם מחליטים? מה החלטות אילו מלמדות אותנו עליהם? 14

מה אנחנו יכולים ללמוד מסיפורים אלו? סיכום: קוביית השאלות- נכין מראש קובייה שעל פאותיה שאלות לסיכום: משהו חדש שלמדתי היום, עם איזו תחושה אני יוצא מהפעילות? מהו מעשה גבורה בעיניי? איך אני יכול לשפר את המציאות? חשוב לזכור ולהזכיר את אותם נערים ביום השואה מכיוון שהם היו קרובים אלינו בגיל, בעלי חלומות ותקווה כשלנו, אך להם לא הייתה האפשרות באותם ימים לממש את שאיפותיהם. הם קיבלו החלטות אמיצות ופעלו בגבורה ובאומץ לב על מנת להמשיך ולחיות, ועל מנת לנסות ולשפר את המציאות במעט שיכלו. נספח א' קטעים מתוך יומנה של אנה פרנק "ביום ראשון אחרי הצהריים הייתה לי מסיבת יום הולדת. קיבלתי שתי סיכות, סימנייה ושני ספרים. אני אספר קודם כמה דברים על הכיתה שלי ועל בית הספר, ואתחיל בתלמידים. ז'קלין ואן-מרסל נחשבת לחברה הכי טובה שלי. אבל חברה אמיתית מעולם לא הייתה לי. בהתחלה חשבתי שז'ק תהיה, אבל לצערי התבדתי. ד' היא ילדה עצבנית שתמיד שוכחת דברים וסופגת עונש אחרי עונש, היא טובת לב, במיוחד כלפי ח'. על י' אפשר לכתוב פרקים שלמים. היא ילדה שחצנית, רכלנית, דוחה, מסתודדת, צבועה ומנסה לעשות רושם כאילו היא מבוגרת מאיתנו. היא משפיעה מאוד על ז'ק וזה חבל. י' בוכה על כל שטות, כל דבר כואב לה ובעיקר היא מפונקת. היא עשירה מאוד ויש לה ארון מלא שמלות מקסימות שבעצם מבגרות אותה מאוד. הילדה הזאת חושבת את עצמה ליפיפייה, אבל ההפך הוא הנכון. י' ואני ממש לא סובלות זו את זו... א' מחזר אחרי ח', אבל לה ממש לא אכפת ממנו. הוא די משעמם. רוב כהן היה מאוהב בי, אבל עכשיו אני לא יכולה לסבול אותו. הוא תינוק צבוע, שקרן, בכיין משוגע ומעצבן, שחושב שהוא מי יודע מה... כדי להבהיר את העניין אני חייבת כאן הסבר, כי אף אחד לא יוכל להבין את זה שנערה בת שלוש-עשרה היא בודדה בעולם. וזה גם לא נכון. יש לי הורים אוהבים ואחות בת שש-עשרה, אני יכולה למנות לפחות שלושים בנות שאפשר לכנות אותן חברות או ידידות. יש לי שורה של מעריצים שמחכים למוצא פי ובלית ברירה הם מנסים להציץ בי בכיתה במראת כיס שבורה. יש לי משפחה, דודות ודודים ובית חם. לא, למראית עין לא חסר לי כלום, מלבד ידידת נפש. בין כל החברות שלי אין אפילו אחת שאני יכולה לו רק להשתעשע איתה. עם אף אחת אני לא מצליחה להגיע לשיחה על דברים שמעבר לענייני היום יום, או לקרבה גדולה יותר וזה מה שמפריע לי... כל הכיתה שלנו משקשקת, הסיבה לכך היא כמובן אסיפת המורים, שאמורה להתקיים בקרוב. חצי כיתה עוסקת בהימורים: מי יעבור ומי יישאר כיתה..." 15

אברהם לייבוביץ-לאבאן מנעוריו בלט אברהם בין כל נערי שכונתו- היה גבוה מבני גילו, רחב כתפיים וחסון. הוא היה מארגן את המשחקים של חבריו בני הנעורים. נוטל לעצמו את התפקיד הראשי, נותן את הפקודות ומקפיד על ביצוען. בקבוצת חבריו, ילדי שכונת פודגוז'ה )שבעיר קרקוב בפולין(, היה אברהם השולט והמכתיב את מהלך המשחקים. אם מישהו התנגד או הפריע היה אברהם גוער בו וקורא לו לסדר. מובן, שהמשחק השולט בקרב נערי השכונה היה כדורגל. זמן קצר לפני בר המצווה שלו, נפטר אביו ואימו הייתה המפרנסת של המשפחה. אברהם למד בבית ספר בעיר, שבבוקר היה בית ספר רגיל ואחר הצהריים עסק גם בלימודי קודש. אך אברהם לא אהב את לימודי הקודש, וגם לא את הלימודים בכלל. הוא נמשך למשחקי ספורט ובעיקר לכדורגל. באותה תקופה נפתח בשכונה מועדון הספורט "שילה" )הכוח(. המועדון היה קרוב מאוד לביתו והוא היה מגיע לשם לעיתים קרובות. לאחר משחקי הכדורגל, נשאר במועדון לשחק גם דמקה או שח. "הכרתי את לאבאן כשכבר הי חלוץ, לבוש חולצה כחולה עם שרוך אדום ועליה- מעיל עור. באותה תקופה הוא שיחק כשחקן מן השורה אצלנו ב"כוח"... הוא לא התאמן אלא רק שיחק. ובכל משחק שהוא הופיע בו הייתה לנו הרגשה מרגיעה "היום לא נקבל מכות". בדרך כלל לא היה משחק שלא נגמר במכות. אנחנו, בעצם, רק קיבלנו מכות, אך לא החזרנו. אבל כשלאבאן היה איתנו, הייתה לנו הרגשת ביטחון. פשוט, הוא לא היה נותן לנו להיכנע: "תעמדו, תלחמו, מה אתם בורחים?". הייתי נפגש איתו לרוב במגרש הכדורגל. שם היה מורגש במיוחד האופי החזק שלו, וגם חוש הצדק. לוחם צדק הוא היה. אם השופט היה נגדנו הוא היה מוכן לטרוף אותו. הוא לא ידע פחד מהו." לאבאן הצטרף לתנועת פרייהייט, השתלב בחיי התנועה בסניף, והיה פעיל בכל השטחים, השתתף בטיולים, במחנות קיץ ובכל פעילויות הסניף. "לאבאן לא אהב לדבר. במשך שעות היינו הולכים ומדברים ולאבאן היה שותק. בלי הרבה דיברוים היה מזמין חברים לקונדיטוריה שלהם )של המשפחה(. לא פעם חשבתי, למה הוא הולך איתנו, כשהוא אינו מדבר. אבל הוא היה מסתכל היטב, קולט ומתרשם. לאבאן שתקן היה, אבל בעל מחשבה, צעיר בן העם היהודי. את זה ראו במבט שלו, בהתנהגות שלו, הוא היה אחד משלנו במלוא מובן המילה." 16

נספח ב' חדווה ארן "הנוער הציוני התחיל בשנת 1491, כשסגרו את בית הספר. עד אז היינו בבתים. היינו נפגשים כל פעם בדירה של מישהו אחר. הנוער הציוני זה דבר שאני חושבת שקורה כאן. עד כמה שהיינו רעבים, כך התגעגענו לארץ ישראל. שרנו שירים בפולנית, ביידיש. הייתה לנו חברה יפה מאוד, גבוהה, היא הייתה שרה בעברית, על הר הצופים. כל פעם כשהייתה שרה את זה היינו בוכים. אינני יודעת למה, לא הבנו את המילים, אבל המנגינה, הגעגועים... כשאחד החברים חלה וגנבו לו את הכרטיס מזון, והוא היה בודד, כי את ההורים כבר מזמן לקחו ממנו, הוא שכב לבד, ואנחנו הרגשנו שהוא לא בא לפגישות, הלכנו לראות ומצאנו אותו במצב איום. קשה היה מאוד לתת חתיכת לחם כי לא היה לנו. לא הצלחנו לחלק את הלחם שקיבלנו לימים. זה בלתי אפשרי היה כי היינו מאוד רעבים. כל אחד נתן חתיכה קטנה, אספנו בשביל לתת לו שיהיה לו גם חתיכת לחם לאכול ביום. כל אחד יום אחד הביא את המרק שלו. לא אכל את המרק שלו והביא לבחור הזה. אמנם הוא נפטר משחפת, מרעב, אבל איפה היו עושים דבר כזה? כששרנו שכחנו שאנחנו רעבים. אני זוכרת פעם אחת, כשעבדתי בבית הקברות, והייתה לנו שעה אחת מנוחה, בזמן שהיינו צריכים ללכת לקחת את המרק ולאכול אותו. מכיוון שהדרך הייתה ארוכה וקמתי מוקדם מאוד, אז נשכבתי על קבר ונרדמתי. פתאום העירה אותי מנגינה. מישהי ניגנה בפסנתר. זאת הייתה אישתו הצעירה של הזקן, היודנאלטסטה, היא ידעה לנגן. כשאני התעוררתי ושמעתי את זה, אמרתי לחברה שלי, שקראו לה צשה: "צשה, יש כל כך הרבה תקווה במנגינה הזאת". צשה הייתה הרבה יותר מבוגרת ממני והיא כבר ידעה ואמרה: "את יודעת איך קוראים לשיר? התקווה! היא ניצנה את "התקווה". אני אמרתי: "יש כל כך הרבה תקווה במנגינה הזאת". זה מה שהיה עם הנוער הציוני. קשה להגיד עד כמה שהיו עדינים, עד כמה שהיו מסורים אחד לשני. למשל אני וצבי חיברנו שיר. צבי היה המדריך שלי. אנחנו חיברנו את המילים: "אוי, כמה שמר לנו": "כל כך חושך אצלנו ושם השמש זורחת. שם, בארץ ישראל. שם יש חלוצים שרוקדים הורה. אוי כמה שמר לנו..." והיה לזה עוד המשך. היום אני לא זוכרת את זה." 17

רומן פריסטר נספח ג' תקופת הילדות- רומן פריסטר נולד בעיירה ביילסקו שבפולים בשנת 1491, בן יחיד להוריו שהשתייכו למעמד הבינוני-גבוה של החברה הפולנית. רומן זכה לחינוך רב-תרבותי והוא קרא ספרים בגרמנית, בפולנית ובאנגלית. הוריו תכננו לשלוח אותו לפנימייה יוקרתית בלונדון, מיד לאחר הבר-מצווה שלו. אבל רומן הלך שבי אחר תורתו של זאב ז'בוטינסקי וכשהיה רומן בן אחד-עשרה יצא לקייטנה של תנועת בית"ר )תנועתו של זאב ז'בוטינסקי(. פרוץ המלחמה- עם פרוץ המלחמה הצליחה המשפחה להתחזות למשפחה פולנית-נוצרית בזכות תעודות המזויפות שהשיגו בשבילה חברים פולנים של אביו. כשגורשו היהודים לגטו ביילסקו, נשארו משפחת פריסטר בביתה. אך בשלב מסוים נאלצה המשפחה לעקור ממקומה ולנסוע לעיר קראקוב, שם המשיכו לחיות בזהות בדויה. סיפור ההצלה- רומן היה ילד יפה תואר ובעל מראה "ארי" ומשום כך הרגיש בטוח לנוע ברחובותיה של קראקוב, בשעה שכל יהודי העיר היו כבר מכונסים בגטו. סבו וסבתו גורשו יחד עם שאר היהודים לגטו קראקוב. רומן, שהיה אז בן שלוש-עשרה בלבד, החליט שהוא ימצא דרך להוציא את סבו ואת סבתו מחוץ לחומות הגטו. הוא צפה יום- יום על הגטו ולמד את דרכי התנהלותו. בתצפיותיו הוא ראה דבר מוזר המרחש מידי ערב: באין מפריע, ללא בדיקות וחיפושים, נכנסו שלושה אנשים דרך אחד משערי הגטו. השלושה היו: כומר, נזירה ופרח כמורה. בידיהם נשאו ספרי תפילה ותשמישי קדושה. הם נכנסו מידי ערב ויצאו בסביבות שעת חצות. רומן לא הבין תחילה למה נכנסים לגטו אנשי כמורה. רק לאחר בירור וחקירה הוא גילה שהם נכנסו כדי לקיים את טקס הווידוי האחרון בעבור המומרים שחיו בגטו. רומן הבין שזו הדרך היחידה העומדת לרשותו, אם ברצונו להציל את סבו וסבתו. רומן הצליח לגנוב מאחת הכנסיות בעיר שכמייה של כומר, בגדי פרח כמורה וספרי תפילה. הוא קנה בד מתאים, ולאחר התעקשות ארוכה השתכנעה אמו לתפור מן הבד גלימה של נזירה. כשהסתיימו כל ההכנות הדרושות למבצע ההצלה הנועז, רומן פסע אל הגטו ובאמתחתו תיק קטן בו הוא נשא את הבגדים- תחפושות לסבו וסבתו. לאחר כשנכנס רומן לגטו הוא הגיע לחדרם של סבא וסבתא, השניים היו המומים למראה נכדם האהוב, אך גם הוכיחו אותו, מתוך דאגה ואהבה רבה על כי סיכן עצמו למען הסיכוי להצילם. לאחר ויכוחים רבים הצליח רומן לשכנע אותם לצאת עמו אל מחוץ לחומות הגטו. השלושה, רומן לבוש בבגדי פרח כמורה, סבתו עטופה בגלימות נזירה וסבו שעטה על עצמו את שכמיית הכומר- יצאו לחופשי. הגורל האכזר= מעשה הגבורה של רומן נתן לסבו ולסבתו עוד כמה חודשי חיים יקרים. השניים נרצחו באחת האקציות בכפר שבו הם שבו במזרחה של פולין הגרמנית. משפחתו של רומן אף היא נתפסה, זהותם הבדויה התגלתה עקב הלשנה. אמו נרצחה בכלא קראקוב לנגד עיניו של הנער הצעיר. רומן ואביו הועברו למחנה העבודה לפאשוב. האב נפטר במחנה מאפיסת כוחות. רומן, יתום ובודד בגיל 11, הועבר למחנה אושוויץ-בירקנאו. הוא נאבק על הישרדותו והצליח להישאר בחיים. לאחר המלחמה- ב- 1491 רומן עלה לישראל והשתלב בעולם התקשורת. הוא כתב במשך שנים רבות בעיתון "הארץ", לימד עיתונאות באוניברסיטה וכתב כמה ספרים. אחד מספריו, "דיוקן עצמי עם צלקת", הוא סיפורו האוטוביוגרפי. 18

נספח ד' ישראל הדר "...באנו לשם והיא החליטה להחזיק אותנו אצלה. לה הייתה בעיה, היה לה בן בצבא ההונגרי. גם כן, הוא היה אנטישימי ופאשיסט. היא פחדה כשהוא יחזור. היא אמרה: "כשהוא חוזר אתם נעלמים". ואז התחילה תקופה חדשה, עד עכשיו היינו בגטו ועשינו כל מה שילד יהודי עשה. עכשיו אנחנו צריכים להיות בזהות כפולה. לילד זה נורא נורא קשה. אני כנראה הצלחתי מאוד בזה, כי הלכתי לעבוד בנגריה בתור עוזר שוליה, לנקות. הבאתי כמה גרושים לאשה. היו לה עוד שלושה ילדים קטנים, פחות או יותר בגילנו. זה לא שאנחנו היינו לבד. שיא החוצפה שלי שהלכתי לעבוד בשקם של הפאשיסטים וכל פעם בסוף הייתי גונב חבילה. אי אפשר לתפוס ילד. ילד שרץ אתה לא תופס אותו. אני הכרתי את הסמטאות. אני זוכר שיום אחד אפילו שמתי "צלב חץ", ככה להראות. והאישה לא הייתה מבסוטה מזה, היא פחדה. אבל אין מה לעשות, אני מוכרח להביא אוכל הביתה. אז עשיתי את זה. הייתי מביא הביתה אוכל. היה לי כנראה כושר מנהיגות. באותה תקופה להונגרים גם כבר לא היה מה לאכול, לא רק ליהודים. זו הייתה התקופה שהרוסים התקרבו לבודפסט. להונגריה כבר לא הייתה חקלאות, לא היה מזון. גם שם כבר לא היה מה לאכול. לא היה שמן ולא היה סוכר וכל הדברים האלה. היינו מגיעים לרכבת, הייתה מגיעה רכבת עם קרונות שמן, ומתחת לרגליים של ההונגרים היינו גונבים שמן. אני זוכר, שומר הונגרי עומד פה ואנחנו שני ילדים מאחוריו פותחים את הדלת ולוקחים שמן. עד שהרוסים הגיעו, זה בעצם היו חיים די שגרתיים שלי. שגרתי לא היה, כי אתה כל הזמן פחדת שיתפסו אותך..." 19

מטרות: 9. החניך יעסוק במושג גבורה. 9. החניך יעסוק בנושא הגבורה בתקופת השואה. 9. החניך יבין את האומץ וההקרבה שנדרשו כדי למרוד. מהלך הפעילות: פתיחה- מעצבים את החדר באופי הפעילות. לדוגמא: ניתן לתלות תמונות של גיבורים, הן בשואה והן מתקופתנו אנו, שירים הקשורים לגיבורים וכן ניתן להשמיע מוזיקת רקע רלוונטית. תחרות אסוציאציות גיבורים בים קבוצות- מחלקים לשתי קבוצות ותולים על שני צידי הקיר נייר עיתון ריק. בכל פעם המנחה יגיד מילה ונציג מכל קבוצה צריך לרוץ לדף של קבוצתו ולכתוב את כל האסוציאציות שעולות לו עד שהמנחה מחליף מילה והבא בתור צריך לבוא לדף. בסוף הזמן מחליפים דפים וכל קבוצה סופרת לקבוצה השנייה כמה מילים יש לה. הקבוצה המנצחת היא שיש לה הכי הרבה מילים. דוגמא למילים הקשורות למילה "גיבור": כוח, שינוי, מהפכה, מלחמה, מנהיג, כריזמטי, מטרות, עשייה, זיכרון, סופרמן, יאנוש קורצ'אק וכו'. חלק א': כל חניך מקבל פתק ריק וכותב עליו שם של גיבור בעיניו. מכניסים את כל הפתקים לכובע וכל אחד לוקח פתק ומקריא בקול רם את שכתוב לו, ועליו לנחש מי כתב את פתק זה. מי שכתב את הפתק מסביר את בחירתו, ולאחר מכן הוא מקריא את הפתק שיצא לו וכן הלאה... חלק ב': 9. כל חניך ממלא על דף מקרה שקרה לו/ לחבר טוב שלו/ מישהו מבני משפחתו שמעיד על גבורה, ומי שמוכן משתף את שאר חברי הקבוצה. 9. מגדירים את המושג "גבורה" )כוח, חוזק, מעשה נועז, אומץ לב- על פי מילון ספיר(. ומגיעים למסקנה שבכל מיני מצבים, כל אחד יכול להיות גיבור. דיון: האם היו גיבורים בשואה? אילו גיבורים יכלו להיות בשואה? האם ילד שקפץ מרכבת שהובילה אותו למחנה ריכוז/השמדה הוא גיבור? האם מישהו שהביא את מנת הלחם שלו לחברו או למישהו מבני משפחתו הוא גיבור? האם גוי שהחביא יהודים בזמן השואה בביתו הוא גיבור? האם מישהו שברח מהגטו והסתכן בכך שיתפסו אותו כדי להבריח אוכל הוא גיבור? האם מי ש"רק" ניצל ולא עשה מעשה גבורה הוא גם גיבור? חלק ג': נחלק את החניכים לשלוש קבוצות, כאשר כל קבוצה תקבל סיפור שונה על גבורה בשואה- חסיד אומות עולם, יהודי שעזר ליהודי אחר בשואה, מישהו שהשתתף במרד גטו ורשה )נספח א'(. על כל סיפור יהיו מספר שאלות, שעל חברי הקבוצה לענות עליהן. סיכום- כל קבוצה תספר בקצרה את הסיפור שלה ותציג את דיונה בדבר מהי הגבורה בסיפור הזה ומה אנו יכולים ללמוד מכך. 21

קטע מספר 1- יאנוש קורצ'אק נספח א' נולד בשם "הנריק גולדשמיט", בעיר ורשה, בירת פולין, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. קורצ'אק גדל בבית יהודי מתבולל, בו דיברו פולנית, יידיש ורוסית. בשנת 9111 השתמש לראשונה בשם העט "יאנוש קורצ'אק", כשהשתתף בתחרות ספרותית. בשנים 9111-9119 עסק קורצ'אק בכתיבה עיתונאית ולמד רפואה. עם סיום לימודיו נעשה רופא ילדים. במלחמת רוסיה-יפן, בשנים 9111-9116, שירת כרופא צבאי. לאחר המלחמה חזר לעיסוקו כרופא ילדים, בוורשה. בשנת 9199 החל קורצ'אק לנהל את בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, בו גרו ולמדו יתומים יהודיים. בשנת 9199, עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה, שירת קורצ'אק שוב כרופא צבאי ובזמנו הפנוי כתב מאמרים העוסקים בחינוך. עם תום המלחמה, בשנת 9191 הוא חזר לנהל את בית היתומים שלו ולפי בקשת הממשלה הקים בית יתומים נוסף, ליתומים שאינם יהודים. בשואה, כאשר הגרמנים הקימו את גטו ורשה, בשנת 9191, אולץ בית היתומים היהודי לעבור אל הגטו, ובית היתומים לילדים שאינם יהודים נלקח בידי קורצ'אק. קורצ'אק עבר לגטו יחד עם חניכיו היהודים. בית היתומים המשיך לפעול בתנאי תת התזונה ששררו בגטו. ב- 1 באוגוסט 9199 באו הגרמנים כדי לקחת את היתומים וחלק מסגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. אחדים מידידיו הפולנים, שהיו בעלי השפעה בשלטון הגרמני ובמחתרת הפולנית, הציעו לקורצ'אק להציל את חייו, אך הוא לא הסכים ויחד עם סטפה וילצ'ינסקה, שותפתו המרכזית בניהול בית היתומים, נשאר עם חניכיו ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם ביחד יוצאים לטיול. יחד עם כמה מן העובדות שלו, הלך עם היתומים אל המוות בידי הנאצים. שאלות: באילו מקצועות עסק קורצ'אק? איזה מוסד הוא ניהל? לאן עבר בית היתומים של קורצ'אק בזמן השואה? מתי באו הגרמנים לקחת את הילדים מבית היתומים? לאן רצו לקחת אותם? איזו הצעה קיבל קורצ'אק מידידיו? מה עשה במקום מה שהציעו לו ידידיו? האם קורצ'אק הוא גיבור? למה?.1.6.5.1 21

קטע מספר 2- אוסקר שינדלר נולד ב- 91 באפריל 9111 בקיסרות האוסטרו-הונגרית. הוא הצטרף למפלגה הנאצית כתוצאה מחוסר כסף וחוסר עבודה. אוסקר היה איש עם קשרים רבים. הוא היה חבר של מפקדי חיילים נאצים, השתתף בסעודתם ובמסיבותיהם בזמן שבאותה תקופה אלפי משפחות של יהודים הוצאו לטבח. בנקודה מסוימת בחייו, לאחר כיבוש פולין, החליט אוסקר להגר לפולין בשביל לפתח עסקים מצליחים. אוסקר, שראה ביהודים ככוח עבודה זול ויעיל, שכר אותם כעובדים במפעלו. אוסקר שראה בחורה יהודית נרצחת למוות מול עיניו על ידי אחד מחבריו לעבודה, הבין מהו הפיתרון הסופי והוא ראה כי מאחורי היהודים לא מסתתר רק כוח עבודה זול ויעיל, אלא גם משפחות של אימהות, אבות, ילדים וסבים שרוצים לחיות בצורה הגונה כמו כל אחד אחר. לאחר שהגיע למסקנה זו, מטרתו הייתה לשכור כמה שיותר עובדים עד סוף המלחמה על מנת להציל אותם מידיהם של הגרמנים. אוסקר עבר שינוי מהפכני שגרם לו לסכן אף את חייו כדי לעזור ליהודים. הוא נכנס לכלא כמה פעמים, וכל פעם היה יותר קשה לצאת, הוא שיקר לחיילים נאצים והחביא מסמכים, וכל זאת על מנת להציל את היהודים שהפכו ליהודיו של אוסקר שינדלר. היהודים של אוסקר קיבלו את כל צרכיהם בצורה מכובדת ביותר, אוסקר לא רק סיפק להם מחבוא מהנאצים, אלא סיפק להם גם בגדים חמים, אוכל ורפואה. בעת הצורך, אף נתן להם לקיים את החגים שלהם. כך הוא הצליח להחזיק אותם עד סוף המלחמה ולהציל 9911 יהודים- גברים, נשים וילדים. לאחר המלחמה אוסקר ברח עם אישתו לארגנטינה מרדיפת הנאצים וכמה שנים מאוחר יותר חזר לגרמניה ושם הוכרז כחסיד אומות עולם. שאלות: אילו חברים היו לאוסקר שינדלר? למה שכר אוסקר יהודים לעבודה בהתחלה? כיצד ראה אותם? איזה אירוע שינה את מה שחשב על יהודים? כיצד ראה אותם מאותו אירוע? מה הייתה מטרתו של שינדלר? איך השיג את מטרתו? כיצד סייע בהצלת יהודים? כמה יהודים הצליח להציל אוסקר בזמן השואה? איזה תואר קיבל שינדלר כהכרה בפעילותו? האם שינדלר הוא גיבור? למה?.1.6.5.1 22

קטע מספר 1- מרדכי אנילביץ היה מפקד מרד גטו ורשה. נהרג בקרב גבורה מול הנאצים, שהשתלטו על הגטו בעזרת כוחות גדולים. עד היום מייצגת דמותו של אנילביץ את ההתנגדות היהודית בשואה. יחד עם חבריו להנהגת תנועת השומר הצעיר בורשה, החל אנילביץ לארגן את הפעילות המחתרתית של התנועה, שהתרכזה באותו זמן בפעולות חינוך. מרדכי היה בין מייסדי הארגון היהודי הלוחם )אי"ל( בגטו ורשה באוקטובר 9199. הוא נבחר לעמוד בראש הארגון, למרות חוסר הניסיון הצבאי שלו. כינויו המחתרתי היה "מלאכי". הארגון היהודי הלוחם מנה באותה תקופה מספר מאות לוחמים, ומאות לוחמים נוספים השתייכו לאצ"י )ארגון צבאי יהודי(. התחמושת של ארגון אי"ל הייתה מועטה ואנילביץ החליט לנסות להילחם למרות זאת. הוא חילק את חייליו לחוליות קטנות שתפקידן היה לצלוף בגרמנים מבתים אשר התרוקנו מיושביהם. המרד הגדול, בהנהגת אנילביץ, החל בערב פסח, 91 באפריל 9199, עת חזרו הגרמנים בכוחות גדולים לגטו. מרדכי אנילביץ וחלק גדול מאנשיו נהרגו ב- 1 במאי 9199, בעת נפילת הבונקר המרכזי. בונקר ז שימש כמפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה והוא נכבש על ידי הנאצים באחד הקרבות האחרונים של המרד. חלק מהלוחמים התאבדו על מנת שלא ליפול בשבי הנאצים. התאריך בו פרץ המרד נקבע כיום הזיכרון לשואה ולגבורה של מדינת ישראל. שאלות: מה היה תפקידו החשוב של אנילביץ בזמן השואה? מה מייצגת דמותו של מרדכי אנילביץ? במה התרכזה באותו הזמן הפעילות המחתרתית של תנועת "השומר הצעיר"? מהם ראשי התיבות אי"ל? מתי נוסד האירגון? מה היה כינוי המחתרת של מרדכי אנילביץ? מתי החל המרד הגדול בגטו ורשה? למה שימש הבונקר המרכזי שבו נהרג מרדכי אנילביץ? למה יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע דווקא לתאריך שבו הוא מתקיים?.1.6.5.1 23

מטרות: 9. הצפה רגשית בכל הקשור לאירועי יום השואה. 9. בחירת נושא לטקס ובניית פעולות. מהלך הישיבה: חדר נושא- תולים מראש על הקירות תמונות, קטעי קריאה ושירים שרלוונטים לנושא )כאשר ברקע מתנגן שיר(, וקיר אחד מצפים בנייר עיתון, כאשר מבקשים מהמדריכים לכתוב על מה הם חושבים? מה הם חווים כעת? יושבים במעגל ומנסים לחלק את מה שכתבו לקטגוריות או נושאים? בחירת נושא- בוחרים נושא מתוך הנושאים שעלו ודנים באיזה מסר חשוב להעביר ביום השואה לדעתם במהלך הפעולות. הערות כלליות: א. בעריכת הטקס חייבים לשים לב לדברים הבאים: מקום ותנאים טכניים. זמן הטקס. גיל הצופים ומספרם גיל המשתתפים ומספרם תכנית הטקס: ב. תכנית הטקס צריכה להתבסס על נושא ציר אחד. שילוב נושאים רבים מקשה על הצופה לעקוב אחר הטקס, להבין את תוכנו ולהתייחס אליו מבחינה רגשית. לכן, כל קטעי הקריאה, השירה וההמחזה צריכים להוות מעין פסיפס, המרכיב בסופו של דבר את התמונה, על פי הנושא המרכזי שנבחר מראש. תפאורה: ג. התפאורה צריכה לשקף ולייצג את נושא הטקס. כגון: תמונות מתחלפות על גבי מסך, בהקשר לנושא הנבחר או לחלופין תמונות תלויות. בד שחור ברקע הבמה. טלאי צהוב גדר תיל. להלן מבחר נושאים לטקס: הגטו- החיים בצל המוות )להתמקד בגטו אחד(. הילד היהודי בשואה. סיפור דמות- להתמקד בדמות אחת, כגון: יאנוש קורצ'אק, אנה פרנק וכו'. חסידי אומות עולם. דילמות מוסריות במציאות הלא נורמלית. 24

הליכה לקיסריה מילים: חנה סנש לחן: דוד זהבי " אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם. החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם." אשרי הגפרור מילים: חנה סנש לחם: דוד זהבי "אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות. אשרי הלהבה שבערה בסיתרי לבבות. אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד. אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות." בגרמניה לפני המלחמה מילים ולחן: שלמה ארצי "כשהייתי קטן היה לי טבע מוזר, לא לשמוע אותך אך כל מה שסיפרת נסגר, אצלי בתוך הלב, הלב כמו תא מטען, כל מה שסיפרת מתחיל כשהיית צעירה. כשהיית צעירה אהבת גבר אחד, באה מלחמה, סגרה עליו בבת אחת. צהריים אחד הוא נלקח, ברכבת, כמו כבש. אך לפני המלחמה החצוצרות ניגנו, ורקדתם שניכם את והוא. מאושרים בריקוד, בלי חשש ופקפוק, בגרמניה- לפני המלחמה. כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך. דלת המטבח נעולה גם עכשיו. בחוץ שוקע שמש, העולם נרגע, אצלך הכל אחרת, הכל לשווא. האם הסתיימה המלחמה? בגרמניה לפני המלחמה, היית יפה, זה מכאיב, הזמן לא עמד, הגוף לא נצחי. מי רוקד תחת ירח, רק הזיכרון, מי האיש בתמונה, מי הילד בארון. בגרמניה לפני המלחמה, היה נדמה לך, מה היה נדמה לך?" אפר ואבק מילים: יעקב גלעד לחן: יהודה פוליקר "יום אביב ריחות לילך בין חורבות העיר שלך יום יפה לדוג בנהר בתוכי הלב נשבר שם הייתה ואינה ילדותך אישה קטנה אנשים שאיש לא מכיר אין אפילו בית שיזכיר. ואם את נוסעת, לאן את נוסעת הנצח הוא רק אפר ואבק לאן את נוסעת, לאן את נוסעת שנים וכלום עוד לא נמחק. קחי מעיל יהיה לך קר כסף כיס, גביש וסוכר אם יהיו קשים הימים הזכרי בי לפעמים ואם זה עוד מסע נואש אל הצריף, אל המגרש במסילת העיר הישנה איש לא יחכה בתחנה. ואם את נוסעת... מי יקשיב לילותייך מי יקשיב לביכייך מי ישמור צעדייך בדרכך." 25