בס"ד

בס"ד יד מסכת דף פרק מהרש"א ב. בבא בתרא השותפין טז : עד דף יח' אלול תשע"ד Yecheskel Folger 2014 1

מפתח... 4 דף ב. 4...תד"ה השותפין... 5 תד"ה בגויל 6...תד"ה לפיכך וא"ד אפילו נפל וא"ד אבל בבקעה... 11 דף ב : 11...תד"ה הוה אמינא במסיפס בעלמא 14...תד"ה נפל שאני 16...דף ג.... 16 תד"ה מאי קמ "ל 22...דף ג :... 22 גמרא מאי בינייהו 22...תד"ה הג"ה בי קייטא... 24 דף ד. 24...תוספות ד"ה הכי קתני... 26 דף ד :... 26 גמרא לא צריכא 27...רש"י ד"ה המקיף את חבירו 28...רש"י ד"ה אימא סיפא... 30 תד"ה שני' ושלישית לא... 32 דף ה. 32...תד"ה ואי לא דאיננא לך 34...תד"ה ד' לצלא... 35 דף ה :... 35 תד"ה כי היכי דלא ליטרדן 37...תד"ה אילימא 40...תד"ה ואפילו מיתמי 45...דף ו.... 45 תד"ה סומך לפלגא 45...דף ז. 45...תד"ה במסיפס... 45 תוספות ד"ה ב' חצירות... 45 תוספות ד"ה היינו הך 47...תד"ה א"ל בדידי 48...תד"ה והוא דקרו לי' בית כור 51...דף ז : 51...תד"ה ולא סולמות... 52 דף ח. ודף ח :... 52 תוספות ד"ה לפי קירוב וד"ה איפרא וד"ה יתיב רב יוסף... 52 תד"ה אכפיי' לרב נתן... 54 דף ט.... 54 תד"ה אין פוחתין... 54 בא"ד אבל אין לפרש ובא"ד שבת נותנין לו ובא"ד ואם תאמר 58...דף ט :... 58 תד"ה דהא הסיט 59...דף יא : 2

59...תד"ה הכא אפשר... 59 דף יב.... 59 תד"ה הכי גרס ר "ח... 60 דף יב : 60...תד"ה מעלינן לי' כנכסי דבר מריון ובא"ד שהנגר 68...דף יג.... 68 תד"ה אית דינא 70...תד"ה כופין את רבו 71...תוספות בא"ד דאתי צד עבדות 72...דף יג : 72...תד"ה ואי ס "ד... 76 דף יד. 76...תד"ה שאם בא לחתוך... 77 גמרא נשתיירו שם ב' טפחים שלא יהא ספר תורה נכנס בו כו' וגמרא רק לרבות שברי לוחות... 81 גמרא רק לרבות... 82 דף יד : 82...גמרא בתרי פושכי היכי יתיב 82...תד"ה בפורענות 82...דף טו.... 82 תד"ה ירמי' כתב ספרו... 82 תוספות ד"ה איוב לא הי ' 82...דף טו :... 82 תוספות ד"ה בלעם 83...דף טז :... 83 תוספות ד"ה ככוחלא 3

דף ב. תד"ה השותפין תוס' בד"ה השותפין כולה כו' מכדי תנא ממכות סליק מ"ש דקתני שבועות כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דלמ"ד כולה נזיקין חדא מסכתא פריך דשבועות ומכות מנזיקין הן משום דסתמא דתלמודא ודאי למ"ד נמי דלא הוי חדא מסכת פריך הכי וק"ל: 4

תד"ה בגויל בד"ה בגויל זה כו' ומיהו אם נהגו לעשות פחות מו' יעשה כו' עכ"ל והרא"ש כתב למעט נמי בפחות דמנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתריה וראייתו מדלקמן דקאמרינן בגזית ד' אמות גובה אי הוה ה' טפחים קאי אי לא לא קאי כו' ע"ש ויש ליישב לדברי התוס' כמ"ש שם לקמן דה"ק דלא קאי כמשפט גזית כו' שיעמוד ימים רבים כו' וק"ל: משנה (1 מקום שנהגו לבנות גויל גזית... בונין הכל כמנהג המדינה (a "גויל זה נותן ג' טפחים וזה נותן ג' טפחים " (i "גזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה " ii) רא"ש and תוספות (2 קשיא (a i) Once the משנה says that הכל כמנהג המדינה why is a שיעור of טפחים relevant תוספות of תירוץ (3 a) The כותל must be as wide as the מנהג or the שיעור whichever is less רא"ש of תירוץ (4 a) The כותל must be as wide as the שיעור no matter what the מנהג is גזית or גויל needs to be made of כותל is only whether the מנהג b) What depends on the or so on שיעור needs to be at least as wide as the כותל c) Here s proof a מהרש"א (5 i) A משנה at דף ה. says that (1) A כותל needs to be ד' אמות high (2) and to support a כותל גזית of this height the כותל needs to טפחים be 5 wide ii) The גמרא at דף ג. explains that a כותל of גזית that s four אמות high can stand only if it s five טפחים wide שאלה (a ראי' respond to this תוספות i) how does תשובה (b (i תוספות at ד"ה ארבע אמות on דף ג: says that a מחיצה of גזית that s ד' אמות high עומד ימים רבים wide only if it s to be טפחים needs to be 5 ii) Consistent with the תוספות at תוספות - דף ג: here means that the שיעור for גזית is עומד aren t built to be מחיצות גזית is that מנהג המדינה but is less if the טפחים 5 ימים רבים 5

תד"ה לפיכך וא"ד אפילו נפל וא"ד אבל בבקעה בד"ה לפיכך אם נפל כו' או משום דהקנו כו' וכגון דידוע לנו עדיין כו' וללישנא בתרא כו' עכ"ל ללישנא בתרא נמי צ"ל דהקנו זה לזה לעשות מחיצה כיון דאיירי מתני' באין בה דין חלוקה אלא דאין צ"ל דידוע לנו שהקנו זה לזה דהא כיון דכבר היה כאן מחיצה ע"כ דרצו אבל ללישנא קמא היה אפשר לומר דלא רצו אלא שאחד היה כונס בתוך שלו והיה בונה וע"כ צ"ל דידוע לנו כו' וק"ל: בא"ד אפי' נפל לרשותא דחד מינייהו כיון דאין חזית לא כו' עכ"ל בפשיטות ה"מ להקשות דלא יועיל בנפל לרשותא דחד דשותפין לא קפדי כדמסיק בריש הבית והעליה כמ"ש לקמן ויש ליישב דלא אמרינן שותפין לא קפדי אהדדי אלא במלתא דידיעא דהוי לתרוייהו כמ"ש לקמן בפרש"י בשם ר"ח ודו"ק: בא"ד אבל בבקעה אם שהו הרבה היה נאמן לומר שעשאה במגו כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דא"כ הדרא קושיין לדוכתין מאי פריך לא יעשה חזית כו' הא צריך לעשות חזית שלא יפול לרשות אחר וישהה שם ויאמר שהוא עשאה די"ל דמשום הך חששא בעלמא ודאי דלא תקנו לעשות חזית דהא אכתי יכול לטעון לקוח הוא בידו וליכא תקנתא אלא שצריך ליזהר עצמו מלשהות שם אבניו והכא במתני' דינא אשמועינן בחצר דאף אם שהה הרבה אינו נאמן דהוי מיגו במקום עדים וק"ל: הקדמה (1 חלוקה can demand שותף either דין חלוקה is large enough to have a חצר a) If a שותפים unless both חלוקה there can be no דין חלוקה is too small to have a חצר b) If a חצר the מחלק to be קנין agree by חצר of a חלוקה c) If there is a משנה (2 חלוקה to mark the מסיפס i) at a minimum there needs to be a ii) and (1) if היזק ראוי' שמי' היזק either שותף can demand that a כותל be built in place of מסיפס the (2) If היזק ראוי' לאו שמי' היזק the מסיפס is enough and no כותל need be built unless both שותפים agree by קנין to build it שותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע (a לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם (b תוספות as explained by לישנא קמא - גמרא 3) היזק ראי' לאו שמי' היזק and holds that דין חלוקה that has a חצר deals with a משנה a) The b) People still remember that the שותפים had originally agreed by קנין to build the and כותל i) "לפיכך" because of this agreement and קנין and the resulting חיוב to build a together כותל 6

אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ii) תוספות as explained by לישנא בתרא גמרא 4) a) Part 1 היזק ראי' שמי' היזק and holds that דין חלוקה that has no חצר deals with a משנה i) The ii) Although מחלק to be קנין had originally agreed by שותפין (1) no one remembers that the חצר the (2) the משנה assumes that they did so iii) And b) Part 2 there is the היזק ראי' שמי' היזק and because חלוקה once there was a "לפיכך" (1) כותל to build a חיוב resulting אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם (2) שאלה (i (1) Why do we assume that the שותפין in a חצר שאין בה דין חלוקה had agreed by חלוקה to make a קנין תשובה ii) (1) If there was no agreement and no קנין the כותל would never have been built ד"ה לפיכך at מהרש"א (5 שאלה (a שותפין why is it necessary that people remember that the לישנא קמא i) For the כותל to build the קנין agreed by ii) Why isn t it enough proof that if there were no agreement the כותל would never have been built תשובה (b תוספות (6 i) Since the חצר had a דין חלוקה and either שותף could have been מחלק the חצר it s possible that a שותף made this חלוקה and built the כותל himself on his half of חצר the הקדמה (a i) It s משמע from the משנה that if there were no "לפיכך" meaning that if the in שותף would belong to the אבנים the כותל to build the חיוב had no שותפין whose רשות they fell שותף while the other מוחזק that he is a טענה has the שמעון שותף ii) Because this עליו הראי' and מוציא מחבירו is a ראובן קשיא (b 7

שותפים belong to both אבנים why don t we say that the "לפיכך" i) Even without שמעון of רשות even if they fell in the ii) because תירוץ (c (1) neither שותף had set up a חזית to prove that he had built the כותל himself ספק (2) The case counts as a (3) And a ספק can be resolved by ברשותא דמאן קיימא" "וליחזי only in special cases (a) where אחד מהן נולד הספק" "ברשות the פרטים of the special case aren t relevant here שוהה הרבה are בספק (b) Or where - as we ll see below the items that are רשות in one i) It s this קשיא that the גמרא has in mind when on דף ג. the גמרא asks that it s a של שניהם are אבנים that the פשיטות תירוץ means by its גמרא ii) And this is what the (1) The משנה teaches the רבותא that the אבנים are של שניהם even if they were applies המוציא מחבירו עליו הראי' and שמעון of רשות in the שוהה הרבה (2) And מהו דתימא I might have thought that (a) שמעון is נאמן based on שהה הרבה because of המוציא מחבירו עליו הראי' to say עשיתיו and the ריעותא of why he put up no חזית is overcome (b) Based on a מיגו that if he were lying he could have said (i) It s correct that ראובן and I built the כותל together and that s why I חזית didn t set up a כותל I bought the לקחתיו (ii) But afterwards המוציא because of טענה with this זוכה would have been שמעון (c) And to his not having put up סתירה isn t a לקחתי and to say מחבירו עליו הראי' חזית a iii) קא משמע לן that קשיא (d כותל to build the שותפין of both התחייבות and the "לפיכך" (1) based on שמעון that אנן סהדי because מיגו במקום עדים counts as a שמעון of מיגו (2) The ראובן himself without enforcing his right to have כותל wouldn t build the join him המוציא מחבירו עליו הראי' supported by שמעון (i Why is שותפין לא קפדי אהדדי says that גמרא the הבית והעליי' ii) In תירוץ (e 8

קפדי אהדדי they are שוהה זמן מרובה i) For things that are בקעה on תוספות of המשך (7 בקעה in a כותל to put up a שותפין for התחייבות a) There is no b) It follows that where neither שותף put up a חזית and אבנים were שוהה זמן מרובה in שמעון of רשות the לקחתיו he could have said מיגו by way of עשיתיו to say נאמן is שמעון i) במקום עדים isn t מיגו ii) Because this c) But where both שותפין put up a חזית and אבנים were שוהה זמן מרובה in the רשות of שמעון המוציא מחבירו עליו הראי' based on לקחתיו to say נאמן is שמעון (i ii) But he s not נאמן to say עשיתיו even with a מיגו - because the חזית each put up is absolute proof that both built the כותל together בא"ד אפילו at מהרש"א (8 קשיא (a שהה deals with משנה says the תוספות before תוספות of קשיא i) At the point of the זמן מרובה ii) Instead of asking שותפין belong to both אבנים why don t we say that the "לפיכך" (1) Even without שמעון of רשות even if they fell in the (2) Because to resolve a ספק based on " ברשותא דמאן קיימא "וליחזי applies only "ברשות אחד מהן נולד הספק" where iii) Why doesn t תוספות ask more simply based on the גמרא in הבית והעליי' that תירוץ (b (1) Even without "לפיכך" why don t we say that the אבנים belong to both וליחזי ברשות דמאן because שמעון of רשות even if they fell in the שותפים לא קפדי אהדדי who are שותפין doesn t apply to קיימא i) The rule of לא קפדי אהדדי applies only to things that were known to have been שותפין owned once by both ii) Now so it can t be that it עשיתיו that שמעון by טענה deals with a קשיא in its תוספות (1) קפדי אהדדי and it follows that נודע שהוא של שניהם was תירוץ in its תוספות (2) but (a) deals with whether שמעון would be נאמן if he says at first we put up the לקחתיו and then של שניהם was כותל that the ידוע together so it s כותל שותפין לא קפדי needs to explain why the rule of תוספות (1) and that s why isn t applied אהדדי 9

גמרא (2 תוספות as explained by קשיא a) כותל to prove that they built a בקעה for a חזית put up a שותפין i) Why do both together חזית would apply if nether puts up a אבנים של שניהם ii) The same result of בא"ד אבל בבקעה at מהרש"א (3 קשיא (a i) We established that (1) If both שותפין put up a חזית then שמעון can be זוכה only with a טענה of עשיתיו of טענה but not with a לקחתי עשיתיו to say נאמן is also שמעון then חזית don t put up a שותפין (2) But if the חזית to each put up a שותפין ii) So it s to the advantage of תירוץ (b i) Since even if both put שותפין put up a שמעון חזית would still be נאמן to לקחתי' say ii) the main remedy of a ף שות in any case is to claim the אבנים before they re שותף of the other רשות in the שוהה זמן מרובה 10

דף ב: תד"ה הוה אמינא במסיפס בעלמא ]דף ב עמוד ב[ בד"ה ה"א במסיפס כו' דהיכי מצי למימר דה"א במסיפס הא שמעינן ליה מסיפא כו' עכ"ל ק"ק דאימא דאשמועינן הכא דבונין באמצע דכה"ג כתבו לקמן למ"ד פלוגתא דאיצטריך למתני הכא באמצע דסד"א דאין לו לבנות בחלקו אלא לסייעו בבנין הכותל ונ"ל דאפשר דדוקא לגבי כותל משום היזק ראייה ה"א הכי דאין לו לבנות בחלקו בשביל היזק ראיית חבירו אבל הכא גבי מסיפס דאינו אלא משום דנתפס כגנב פשיטא הוא דבונה באמצע על מקום שניהם ולמאי שפירשו התוספות לקמן דחולקין משמע באמצע ניחא טפי דה"נ הכא הא תני יחלוקו וק"ל: משנה (1 השותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע (a גמרא (2 לישנא קמא (a i) The משנה deals with a חצר שיש בה דין חלוקה where either שותף can demand חצר of the חלוקה ii) when the משנה says " רצו לעשות "מחיצה the משנה means that after a חלוקה the כותל to build a קנין agreed by שותפין iii) since without this agreement שותפין needn t build a כותל at all even once היזק ראי' לאו שמי' היזק because חצר they ve divided their קשיא (b כותל must build a מחיצה who agree to make a שותפין i) instead of saying that ii) the משנה should have said אותו must build מחיצה who agree to make a שותפין (1) כותל means לשון that for this "מחיצה " to refers back אותו (2) Where רש"י according to תירוץ c) i) if the משנה were to say " "אותו I might mistakenly have thought that מסיפס בעלמא means a מחיצה (1) היזק ראי' לאו שמי' and holds that חצר שאין בה דין חלוקה deals with a משנה (2) the היזק חצר שאין בה דין חלוקה (3) and the משנה teaches that (a) שותפין can by קנין agree to divide a חצר (b) And if they do divide the (i) although היזק ראי' לאו שמי' היזק since כותל.1 they needn t build a 11

תוספות (3 רש"י of שיטה on the קשיא a) מהרש"א (4 2. they do need to build a מסיפס to mark off the new division i) why might we have thought that our משנה needs to teach that שותפין can agree מסיפס and that if they do they need to build a חצר שאין בה דין חלוקה to divide a ii) when חצר can agree to divide a שותפין that דף יא. at משנה (1) we already know from a דין חלוקה that otherwise has no (2) And it s a פשיטות that once a חצר is divided either שותף can demand that חלוקה to mark off the מסיפס there be a תוספות of קשיא on the קשיא a) i) you re right that I d know without our משנה that either שותף can demand a מסיפס ii) but I d say that the משנה here is needed to teach that the מסיפס must be placed חלוקה on the boundary of the באמצע b) here s proof (i תוספות in תד"ה בונין את הכותל באמצע suggests that היזק ראי' שמי' היזק that מ"ד (1) for the באמצע is built כותל needs to teach that the משנה (2) our (3) Because otherwise we might have thought that תירוצים c) Two תירוץ i) First (a) Although a שותף can demand that the other שותף share the expense of היזק ראי' to protect against כותל building a (b) The first שותף can t demand that it be built on joint property at the boundary (1) Don t compare היזק ראי' שמי' היזק that לשון for the כותל (a) a היזק ראי' לאו שמי' היזק that לשון for the מסיפס (b) to (2) Unlike a כותל that s built to protect against היזק ראי' and that protects just שותף as well if it s built at the edge of the property of one "כדי שיהא נתפס trespassers that s built to mark a boundary against מסיפס (3) a won t mark off all trespassing unless it s built precisely on the עליו כגנב" boundary תירוץ ii) Second 12

(1) The word חולקין implies a precise split (2) Our משנה that doesn t use the word "חולקין" and that s why we might not באמצע didn t say משנה if the "באמצע" have known (3) But (a) the משנה at דף יא. that says שותפין can agree to be חולק a חצר that otherwise has no דין חלוקה and that implies that there needs to be a חלוקה to mark off the מסיפס (b) also implies that the מסיפס needs to be built on the precise boundary of חלוקה the 13

תד"ה נפל שאני בד"ה נפל שאני שהורגלו לעשות דבר הצנע בחצר כו' עכ"ל ולא ניחא להו כפרש"י דהא מדנפל והיה שם כבר כותל אינו מוכרח שנתרצו כבר בכותל דאימא כיון דיש בו דין חלוקה הא' הכניס בתוך שלו ולא דמי לנפל דקתני במתני' דכיון דקתני בה רצו מעיקרא יש לנו לומר דנפל ועדיין אנו זוכרים שהקנו זה לזה כמ"ש התוס' לעיל אבל הכא לא קתני בה רצו וק"ל: דף ה. at משנה (1 השותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע (a לפיכך אם נפל הכותל והאבנים של שניהם (b גמרא (2 לישנא קמא (a i) The משנה deals with a חצר שיש בה דין חלוקה where either שותף can demand חצר of the חלוקה ii) when the משנה says רצו לעשות מחיצה the משנה means that after a חלוקה the כותל to build a קנין agreed by שותפין iii) Because (1) without this agreement to build a כותל and a קנין to make it binding חצר at all even once they ve divided their כותל needn t build a שותפין (2) היזק ראי' לאו שמי' היזק (3) because ד"ה לפיכך at דף ב. at תוספות (3 a) The אבנים belong to both שותפין because people still remember that they כותל to build the קנין originally agreed by דף ה. at משנה (4 כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו (a here גמרא 5) לישנא קמא to קשיא (a כותל rebuild the שותפין why must the היזק ראי' לאו שמי' היזק (i Since תירוץ (b נפל שאני (i "נפל שאני" of ביאור רש"י (6 a) the שותפין originally agreed to build the כותל that was נופל and this agreement continues in effect differently "נפל שאני" explains תוספות (7 מהרש"א (8 14

שאלה (a רש"י disagree with תוספות i) why does תשובה (b i) תוספות says that in a חצר שיש בה דין חלוקה it s not necessarily so that the together כותל agreed to build the first שותפין ii) because maybe one שותף was מחלק the חצר and built the כותל on his own שותף without agreement of the other רשות רש"י on תוספות of קשיא to the קשיא c) i) To answer the קשיא of תוספות say that the משנה at דף ה. the same as the initially שותפין deals with where people remember that the דף ב. at משנה כותל to build the קנין agreed by תירוץ (d דף ב. at משנה (i the כותל which means they agreed to build the רצו (1) refers to (2) so we can extend this and say that the משנה at דף ב. deals with where נופל is כותל people still remember this agreement later when the רצו doesn t refer to דף ה. at משנה ii) the 15

דף ג. תד"ה מאי קמ"ל ]דף ג עמוד א[ בד"ה מאי קמ"ל כו' אף על גב דקמ"ל דשמיה היזק כו' ביש בה דין חלוקה אף על גב דלא רצו פלגי ותימה כו' עכ"ל כצ"ל ופי' לדבריהם דודאי מהך מתני' דבזמן ששניהם רוצים אפי' פחות מכאן יחלוקו ליכא לאוכוחי דשמיה היזק דא"כ אדמקשה הכא תנינא לפרוך לעיל להאי לישנא דלא שמיה היזק אלא דהך מתניתין אף לפי סברת המקשה דלא ידע דאיירי במסיפס גרוע מ"מ הוה ידע דמצי איירי יחלוקו במסיפס גויל וגזית מלא חלונות כמ"ש התוס' לעיל ולזה כתבו התוספות אף על גב דאיכא למימר דמתניתין דהכא אשמעינן דשמיה היזק והך מלתא הא לא שמעינן ליה מהך דהתם כמ"ש דאיכא לאוקמי במלא חלונות ותירצו דה"פ והכי פריך דאי בעי לאשמועינן הך מלתא דשמיה היזק לישמעינן ליה ביש בה דין חלוקה אף על גב דלא רצו אלא ע"כ דלא בא לאשמעינן עיקר מלתא במתני' אלא הך מלתא דכי רצו פלגי בע"כ ולא אמרי' דלא הוי אלא קנין דברים וכדמסיק לקמן ואהא פריך דהך מלתא תנינא בסיפא בזמן ששניהם רוצים כו' ומשני דאי ממתני' דהתם ה"א דכי רצו פלגי במסיפס של קנים תקועים בארץ קמ"ל הכא דבעינן כותל גמורה כמנהג המדינה בגויל וגזית כו' ואהא הקשו התוס' דאכתי מאי פריך מעיקרא דאימא שפיר דקמ"ל דשמיה היזק באין בה דין חלוקה דלא נימא ע"מ לעשות גודא כו' אך יש לדקדק לתמיהתם דהך סברא דע"מ לעשות גודא לא איתרצאי שפירשו לעיל הוא מכח תמיהת ר"י דלעיל והשתא הא אין מקום לתמיהת ר"י דהא קושטא הוא דתלמודא מסיק הכא דלא אתא כלל לאשמועינן דשמיה היזק אלא דאשמעינן דרצו פלגי בע"כ אף לעשות גודא ולא סגי במסיפס ובמקצת גמרות הגיהו במקום ותימה ותירץ ור"ל דקושטא הוא דהמתרץ השיב כתירוץ ר"י דלעיל וצ"ל לפ"ז שגם כל זה לא היה בנוסחת גמרא דר"י שהרי תמיהתו ותירוצו הוא בעצמה קרובה לקושיית התלמוד ותירוצו הכא ולפי שראיתי שרבו הגהות ופירושים כאן בדברי התוס' הארכתי בזה קצת כי הדברים כמ"ש ברורים הם בלי גמגום ודו"ק: הקדמה 1) First סוגיא a) in this גזית for example a wall of חלונות means a wall that has no "כותל" i) ii) "מסיפס" means either הקדמה 2) Second חלונות has מסיפס only because the כותל that differs from a מסיפס של גזית (1) a חלונות that has no מסיפס גרוע של קנים (2) or a חלוקה can force שותף any חצר שיש בה דין חלוקה (a In a חלוקה for there to be a קנין need to agree by שותפין both חצר שאין בה דין חלוקה b) In a הקדמה 3) Third היזק ראי' שמי' היזק (a If 16

i) the שותפין in a חצר that was divided need to build a כותל to avoid היזק ראי' and חלונות must have no כותל that this פשיטות it s a הקדמה 4) Fourth a) Even if היזק ראי' לאו שמי' היזק there needs to be a מחיצה to mark the boundary of a חלוקה b) we ll discuss below what kind of מחיצה is needed for this purpose הקדמה 5) Fifth דף ב. at משנה (a השותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע (i הכל כמנהג המדינה ii) הקדמה 6) Sixth לישנא קמא (a i) The משנה deals with a חצר that has a דין חלוקה where either שותף can force a חלוקה ii) לעשות מחיצה" "רצו means the שותפין agreed by קנין to build a כותל because היזק ראי' because כותל to build a חיוב there s no קנין without this agreement by לאו שמי' היזק קנין דברים בעלמא doesn t count as קנין that this רבותא teaches the משנה iii) The because ברוחות" "קנו the meaning of קנו ברוחות isn t relevant here לישנא בתרא (b דין חלוקה that has no חצר deals with a משנה i) The חצר to divide the קנין agreed by שותפין means the "רצו לעשות מחיצה" ii) היזק ראי' because כותל need to build a שותפין is divided the חצר iii) And once the שמי' היזק הקדמה 7) Seventh דף יא. at משנה (a גמרא (8 "בזמן ששניהן רוצין אפילו כשאין בחצר דין חלוקה יחלוקו" (i לישנא בתרא agrees with ר' יוחנן (a לישנא בתרא and ר' יוחנן to קשיא (b רצו חולקין need to teach that if דף ב. at משנה i) Why does the דף יא. at משנה we already know this from the תנינא ii) מהרש"א as explained by תוספות 9) תנינא of קשיא to the קשיא a) i) Say that 17

שאלה (b (1) the משנה at דף ב. is needed to teach that שותפין in a divided חצר need to היזק ראי' שמי' היזק because כותל build a דין doesn t teach this דף יא. at משנה (2) and the i) Why does תוספות in its קשיא assume the גמרא doesn t derive this דין also from דף יא. at משנה the תשובה (c היזק ראי' we can t derive that דף יא. at משנה i) Because it must be that from the שמי' היזק ii) Since otherwise שאלה (d לישנא and ר' יוחנן to דף יא. at משנה from the תנינא of קשיא (1) Instead of basing a בתרא (2) The גמרא should have asked the more serious קשיא to לישנא קמא that the היזק ראי' שמי' היזק holds that דף יא. at משנה היזק ראי' שמי' היזק that דף יא. at משנה i) Why in fact don t we derive from the ii) After all it s a פשיטות that after a חלוקה that there needs to be some גודא that חלוקה marks the boundary of the מסיפס גרוע של קנים we haven t yet realized that a סוגיא of the שלב iii) And at this גודא isn t enough to serve as this היזק ראי' that doesn t protect against תשובה (e מסיפס גויל can be a גודא we realize that the סוגיא i) Even at this early part of the היזק ראי' and doesn t protect against מלא חלונות that s וגזית f) So the קשיא remains i) Why does the גמרא ask for ר' יוחנן and לישנא קמא that the משנה at דף ב. is already תנינא ii) When the משנה at דף יא. doesn t prove that היזק ראי' שמי' היזק so it s left to the היזק ראי' שמי' היזק to teach that דף ב. at משנה תנינא asks גמרא to explain why the תירוץ תוספות of המשך 10) היזק ראי' שמי' היזק is to teach that דף ב. at משנה a) If the purpose of the b) the משנה should have taught this דין in a case of a חצר שיש בה דין חלוקה where we חצר שאין בה is to teach for a משנה and think that the purpose of the טועה can t be קנין if there was an agreement by חלוקה there can still be דין חלוקה חצר שאין בה is in fact only to teach for a משנה c) So it must be that the purpose of the isn t קנין and the קנין if there is agreement by חלוקה that there can still be דין חלוקה קנו ברוחות if קנין דברים בעלמא a דף יא. at משנה in the תנינא is already דין remains that this קשיא d) and the 18

תנינא of קשיא to the תירוץ גמרא 11) גמרא of the לשון a) "אי מהתם הוה אמינא אפילו פחות מכאן במסיפס בעלמא קמ"ל הכא כותל" (i תוספות in גרסא as understood by our תירוץ of the ביאור b) חצר שאין בה to divide a קנין that agree by שותפין teaches that דף ב. at משנה i) The and it s not חלוקה to mark off the כותל גזית כמנהג המדינה must build a דין חלוקה מסיפס גרוע של קנים תקועים בארץ enough to set up a היזק ראי' teaches nothing about משנה ii) The מהרש"א as explained by תוספות of המשך 12) תוספות of קשיא to the הקדמה a) i) Return to קשיא of תנינא as תוספות has just explained it קשיא (b היזק ראי' שמי' היזק is to teach that דף ב. at משנה (1) If the purpose of the חצר שיש בה דין חלוקה in a case of a דין should have taught this משנה (2) the where we can t be טועה and think that the purpose of the משנה is to teach for a חצר שאין בה דין חלוקה there can still be חלוקה if there was an agreement קנין by חצר is in fact only to teach for a משנה (3) So it must be that the purpose of the קנין if there is agreement by חלוקה that there can still be שאין בה דין חלוקה קנו ברוחות if קנין דברים בעלמא isn t a קנין and the דף יא. at משנה in the תנינא is already דין remains that this קשיא (4) and the i) Why doesn t the גמרא answer that the purpose of the משנה at דף ב is in fact to היזק ראי' שמי' היזק teach that ii) And חצר שאין בה דין in the case of a דין sets out this משנה (1) the reason that the חלוקה (2) is to teach that (a) a שותף who agrees to do a חלוקה of a חצר שאין בה דין חלוקה can t avoid היזק ראי' that protects against כותל making a (b) by saying I agreed to do a חלוקה only on condition that I won t become "כי איתרצאי לחלוק אבל על מנת לעשות גודא גודא to join in building a מחויב לא איתרצאי" מהרש"א of המשך to the הקדמה 13) דף ב: at תוספות ד"ה וכיון (a לישנא בתרא to ר"י of קשיא (i 19

(1) Why does the משנה deal with חצר שאין בה דין חלוקה and if there s an היזק ראי' because כותל to build a חיוב there s a חלוקה for קנין agreement by שמי' היזק חצר שיש בה דין חלוקה could more simply have dealt with משנה (2) When the שותף and once any חלוקה where there s no need for an agreement on היזק ראי' to avoid כותל need to build a שותפין the חלוקה demands תירוץ ii) ר"י to קשיא (b (1) The משנה teaches also that (a) a שותף who agrees to do a חלוקה of a חצר שאין בה דין חלוקה can t avoid היזק ראי' that protects against כותל making a (b) by saying I agreed to do a חלוקה only on condition that I won t become "כי איתרצאי לחלוק אבל על מנת לעשות גודא גודא to join in building a מחויב לא איתרצאי" i) the גמרא at דף ג. has just established that the משנה teaches nothing at all about היזק ראי' יש גורסין of שיטה מהרש"א of המשך (14 a) יש גורסין in תוספות at ד"ה וקא משמע לן say that תוספות actually relies on the סברא of of תירוץ that s different from the תנינא of קשיא to the תירוץ as part of a כי איתרצאי גרסא as we ve explained it for our תוספות i) Namely b) now "אי מהתם הוה אמינא אפילו פחות מכאן במסיפס בעלמא קמ"ל הכא כותל" - לשון (1) by its (2) The גמרא means that היזק ראי' שמי' היזק is in fact to teach that דף ב. at משנה (a) the purpose of the (b) The משנה teaches this in a case of חצר שאין בו דין חלוקה to teach also that that a שותף who agrees to do a חלוקה of a חצר שאין בה דין חלוקה can t מגין that s כותל and thereby avoid making a "כי איתרצאי" later say חלונות that has מסיפס and instead join only in making a היזק ראי' against i) the קשיא of ר"י is certainly understandable for the שיטה of יש גורסין that holds היזק ראי' שמי' היזק teaches that דף ב. at משנה that the ii) but we still need to explain that ר"י had a נוסח in the סוגיא that s different from ours iii) Because ר"י wouldn t himself set out a קשיא and תירוץ that are "קרובין" to the גמרא of the תירוץ and קשיא c) מהרש"א uses the word "קרובין" and doesn t say ממש" "דומין because דף יא. at משנה in the תנינא is גמרא of the קשיא i) The 20

היזק ראי' of דין needs to teach the דף ב. at משנה is why the ר"י of קשיא ii) While the חצר שאין בה דין חלוקה in a 21

דף ג: גמרא מאי בינייהו ]דף ג עמוד ב[ בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי מרימר כו' כצ"ל כנראה מדברי התוס' וק"ל: תד"ה הג"ה בי קייטא תוס' בד"ה הג"ה בי קייטא ובי סיתווא הוי כמו איכא תיוהא ושרי עכ"ל הס"ד לפי הג"ה זו מקום אחד היה דבסיתווא התחילו לסתור אותו ולעשותו בי קייטא לקייטא ובקייטא התחילו סותרין אותו לעשותו בי סיתווא לסיתווא ושרי לכולי לישנא דהוי כמו תיוהא מחמת קור וחום וק"ל: בהג"ה ואם ב' בתי כנסיות היו ב' מקומות כו' עכ"ל ההג"ה זו אינה לדעת הרא"ש שכתב דמרימר ומר זוטרא סברי משום צלויי אלא כדעת האחרונים שכתב הר"ן דמרימר ומר זוטרא נמי חיישי לפשיעותא דמדמסיק תלמודא בעיא דרבינא כו' ש"מ הכי נמי ס"ל כו' ע"ש והשתא כתבו דאם נפרש שלא כהגה"ה הראשונה שהיה במקום אחד אלא שהיו בב' מקומות שהיה להם ב"ה דקייטא וב"ה דסיתווא דהשתא לא היה תיוהא מקור וחום צ"ל דחזו להן בקוע ותיוהא ולכך לא חשו לפשיעותא א"נ כיון דיש שם ב"ה אחר אין לחוש כו' אפי' ללישנא דפשיעותא והא דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי כו' ואפ"ה חייש לפשיעותא היינו באיןשם ב"ה אלא דוכתא אחרת אבל ביש שם ב"ה אחר אין לחוש אפי' ללישנא דפשיעותא ודו"ק: מהרש"א of גרסא according to the גמרא 1) לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי (a i) Because we re חייש either might not be built בית הכנסת that the replacement משום פשיעותא (1) בית הכנסת when the first מקום תפלה that there might not be a משום צלויי (2) or is destroyed מאי בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי (b c) מרימר and מר זוטרא would destroy and rebuild their summer בית הכנסת in the winter and they would destroy and rebuild their winter בית הכנסת in the summer מהרש"א as explained by הג"ה בתוספות 2) מר זוטרא and מרימר of שיטה to understand the מהלכים a) There are two possible מהלך i) First (1) there was only one בית הכנסת that was destroyed and rebuilt every summer for winter and every winter for summer (a) the winter cold didn t allow the summer format of the בית הכנסת to be used in the winter 22

(b) the summer heat didn t allow the winter format of the בית הכנסת to be used in the summer (c) the heat and cold count as a תיוהא a serious structural defect (d) if there is a תיוהא a בית הכנסת can be destroyed even if there is no בית הכנסת replacement מהלך ii) second קשיא (b בתי כנסיות (1) There were two (a) one was used in the summer and was destroyed in the winter and rebuilt for use next summer not because of the תיוהא of heat or cold (b) the other was used in the winter and was destroyed in the summer and rebuilt for use next winter not because of the תיוהא of heat or cold מהלך i) For the second חייש they weren t בית הכנסת (1) I understand that because there was a second לצלויי פשיעותא of חשש (2) But why wasn t there a מהרש"א as explained by תירוץ c) i) The חשש for פשיעותא didn t apply קשיא (d (1) Either because there was an actual תיוהא other than heat or cold (2) Or even if the old בית הכנסת is never rebuilt they could still be מתפלל in the remaining בית הכנסת and the חשש of פשיעותא doesn t apply where there בית הכנסת is a remaining דוכתא לצלויי even where there s פשיעותא for חייש i) We established that we re תירוץ (e מהרש"א (3 בית הכנסת isn t a דוכתא לצלויי only where the פשיעותא for חייש i) We re נימוקי יוסף is consistent with תוספות of תירוץ a) The אמימר ומר זוטרא who says that רא"ש isn t consistent with תוספות of תירוץ b) The disagree with רב חסדא and say there we re never חושש for פשיעותא and the only דוכתא לצלויי is that there be חשש 23

דף ד. תוספות ד"ה הכי קתני ]דף ד עמוד א[ תד"ה הכי קתני כו' וסיפא נמי יש לפרש כן אבל סתם בקעה כו' עכ"ל משום דקשיא להו דהשתא נמי תיקשי דיוקא דרישא דקאמר ובמקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותוהא סתמא אין מחייבין אדיוקא דסיפא דקתני ומקום שלא נהגו לגדור בבקעה אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין מש"ה הוצרכו לומר דבסיפא נמי יש לפרש כן אבל סתם בקעה כו' ומיהו רבא שפיר קא מקשה ליה מאי אבל כיון דברישא נמי מבקעה קסליק לא הל"ל אבל בבקעה כו' אלא אבל סתם כו' ובגינה מקום שלא כו' וממילא ההוא סתמא אבקעה הוה קאי דמיניה קסליק ודו"ק: משנה (1 רישא (a וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו (i סיפא (b אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו (i גמרא (2 קשיא (a i) From the רישא says it s משמע that סתם גינה needs no גדר while from the סיפא it s גדר does need a סתם בקעה that משמע ii) How can it be that the rule for סתם בקעה in the סיפא is stricter than the rule for רישא in the סתם גינה אביי of תירוץ (b "וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו" that reads רישא (i The ii) means וכן ]סתם[ גינה ]מחייבין אותו[ ]ובבקעה[ במקום שנהגו לגדור מחייבין אותו (1) רבא (c רש"י as explained by קשיא i) "אבל begin with סיפא why does the בקעה already dealt with רישא (1) If the בקעה that suggests we hadn t yet discussed בבקעה" (2) The משנה should instead have read this way אביי as explained by רישא (a) וכן ]סתם[ גינה ]מחייבין אותו[ ]ובבקעה[ במקום שנהגו לגדור מחייבין אותו (i) רבא of קשיא per the סיפא (b) The אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו (i) תוספות (3 24

אביי to קשיא (a אביי as explained by סיפא and רישא i) Review the רישא (1) וכן ]סתם[ גינה ]מחייבין אותו[ ]ובבקעה[ במקום שנהגו לגדור מחייבין אותו (a) סיפא (2) אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו (a) בקעה to גינה from קשיא ii) It s correct that this approach resolves the בקעה for קשיא iii) But it results in a new תירוץ (b מהרש"א (4 סתם בקעה for חיוב suggests that there is no רישא (1) The סתם בקעה for חיוב suggests that there is a סיפא (2) The i) אביי explains the רישא and סיפא read this way קשיא (a as explained earlier רישא (1) (a) סיפא (2) וכן ]סתם[ גינה ]מחייבין אותו[ ]ובבקעה[ במקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל ]סתם[ בקעה ומקום שנהגו שלא לגדור ]בגינה[ אין מחייבין אותו (a) "אבל במקום שנהגו שלא should begin with סיפא ask that the רבא i) Then why does לגדור" סתם בקעה to teach that "אבל סתם בקעה" needs to begin with סיפא ii) After all the גינה in a מקום שנהגו שלא לגדור as דין has the same תירוץ (b i) רבא means that בקעה במקום שנהגו לגדור ends with a reference to רישא (1) Since the (2) the סיפא could have begun with סתם" "אבל without repeating the word as follows "בקעה" אבל סתם ומקום שנהגו שלא לגדור בגינה אין מחייבין אותו (3) 25

דף ד: גמרא לא צריכא ]דף ד עמוד ב[ בגמרא לא צריכא דקדים חד מינייהו כו' דאע"ג דחזית נעשה מבחוץ לצד חבירו והיאך יכנס לשם מ"מ טוב כו' עיין בר"ן ועוד נראה דבשעת עשיית הכותל כי הכא אפשר לו לעשות גם לצד חבירו וק"ל: משנה (1 בבקעה... אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית מבחוץ (a אם עשו מדעת שניהם בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן (b גמרא (2 קשיא (a בקעה in a שדות between their two כותל together build a שמעון and ראובן i) Where ii) Why need both put up a חזית to show that they built the כותל together when חזית they could get the same result if neither puts up a תירוץ (b מהרש"א (3 חזית says that both should put up a משנה i) When the ii) The משנה means that if ראובן puts up a חזית then שמעון should protect himself by putting up a second חזית to proves that ראובן didn t build the כותל himself רשות on his own קשיא (a i) If ראובן sets up a חזית he needs to place it on the side of the כותל that faces the שמעון of שדה ii) how could ראובן have put a חזית on that side of his כותל without getting שמעון permission from תירוץ (b i) The משנה advises שמעון to put up a חזית if ראובן puts up a חזית while ראובן and together כותל to build a שדות are entering each other s שמעון 26

רש"י ד"ה המקיף את חבירו בפרש"י בד"ה המקיף את חבירו כו' דסתם בקעה מקום שנהגו שלא כו' עכ"ל וכשגדר הרביעית מגלגלין עליו הכל דה"ל כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכיון שלא מיחה חייב לשלם ועיין בר"ן: משנה (1 המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה והשני' והשלישית אין מחייבין אותו (a ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל (b נימוקי יוסף (2 קשיא (a היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות of דין (i Under the שדה improves ראובן when מוחה isn t שמעון if ראובן has to reimburse שמעון ii) שמעון שלא ברשות iii) Why doesn t the דין apply here תירוץ (b i) שמעון didn t get a benefit within the meaning of "היורד" so long as there is no גדר on all four sides 27

רש"י ד"ה אימא סיפא בד"ה אימא סיפא כו' קס"ד השתא דתנא ניקף וה"ה מקיף אלא כו' עכ"ל ולעיל כתבדל"ג ניקף ודוחק לומר דקאמר דתנא ניקף משום דהלשון מוכיח כן דקתני אם עמד כמו שכתב לעיל ועוד אמאי קאמר דל"ג ליה דהא א"נ דגרסינן ליה מוקמינן לה נמי אמקיף משום דה"ה ונראה דמה שכתב לעיל דל"ג ליה אינו מפרש"י אלא מדברי הג"ה אבל רש"י גרס שפיר ניקף במתני' ושפיר קאמר הכא דתנא ניקף וק"ל: משנה (1 המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה והשני' והשלישית אין מחייבין אותו (a ר' יוסי אומר אם עמד ]ניקף[ וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל (b משנה on the רש"י 2) "אם עמד וגדר" is גרסא instead the correct "אם עמד ניקף וגדר" גורס (a Don t be גמרא (3 a) ר' יוסי says that the ניקף needs to pay whether it s the מקיף or the ניקף who completes the גדר on the fourth side רש"י (4 a) Although ר' יוסי in the משנה is ניקף" "תנא meaning that the ניקף must pay if the the 4 th side גודר is ניקף b) הדין" "הוא that the ניקף must pay if it s the מקיף who completes the 4 th side מהרש"א (5 קשיא (a גורס that says not to be משנה in the רש"י fit with גמרא on the רש"י i) How does ר' יוסי for "אם עמד ניקף " תירוץ b) Possible ניקף actually refers to משנה doesn t mean that the גמרא in the רש"י i) ii) Instead רש"י in the גמרא points out that (1) Despite the דיוק that the words עמד" "אם in the משנה refers to the ניקף who is "עומד" to be גודר the fourth side after the מקיף built the גדר on the other three sides קשיות c) Two the fourth side גודר who is מקיף if it s the משלם is ניקף that the הוא הדין (2) קשיא i) First (1) It s a דוחק to say that רש"י in the גמרא refers only to a דיוק when the actual "תנא ניקף" is משנה are that the גמרא in the רש"י words of קשיא ii) Second 28

תירוץ (d רש"י when משנה in the גורס "ניקף" decides not to be רש"י (1) Why is it that "הוא still תנא ניקף is משנה that although the גמרא could explain as in the who completes the fourth side מקיף applies if it s the דין that the same הדין " i) Must be that רש"י in fact was גורס the word ניקף in the משנה and it s a הג"ה to גורס "ניקף" who says not to be משנה on the רש"י 29

תד"ה שני' ושלישית לא תוס' בד"ה שניה ושלישית לא אומר ר"י דהיינו טעמא כו' עכ"ל האי טעמא דנפטר אשניה ושלישית פסיקא להו כדקאמר התם בפרק כיצד הרגל לדידי סגי לי בנטירה )זוטא( ]בר זוזא[ אלאדא"כ ליפטר נמי ארביעית וכתבו טעמא חיובה דרביעית דאין לך אדםכו' וכה"ג כתבו לקמן אבל בקונט' פי' טעם לפטור אשלשה משום דיצא מב"ד זכאי וע"ז הטעם הקשו דא"כ גם ברביעית כו' וק"ל: משנה (1 המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה והשני' והשלישית אין מחייבין אותו (a ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל (b גמרא (2 הקדמה (a i) For a reason not relevant here the גמרא says that תנא קמא and ר' יוסי agree that the ניקף needs to pay whether it s the מקיף or the ניקף who is גודר the fourth side קשיא (b i) where do תנא קמא and ר' יוסי disagree איבעית אימא according to one תירוץ c) רש"י (3 i) In a case where the מקיף completed the fourth side shares the cost only for the fourth side ניקף says that the תנא קמא (1) must share the cost of all four sides ניקף says the ר' יוסי (2) a) The reason that תנא קמא says the ניקף pays only for the fourth side is that "דעל דמי הראשונות כבר יצא מהם ]ניקף[ זכאי בב"ד" (i ii) Meaning (1) Since מקיף couldn t recover for the first three sides before he completed the fourth side (2) He can t by his own action change that prior דין for the three sides מהרש"א as explained by תוספות 4) קשיא (a i) This reasoning goes too far because even at the point that מקיף had completed יוצא זכאי בבית דין would be ניקף of the fourth side the טפח all but a טפח should have to pay only for the final ניקף ii) With the result that the תירוץ (b i) Must be that this is the reason that why the תנא קמא says the מקיף can t recover for the first three sides 30

קשיא (c (1) We established in ד"ה המקיף את חבירו that to make ניקף pay means to apply חבירו to benefit היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות of דין the גדרים argues that he has no real benefit from three ניקף says תנא קמא (2) because for him נטירתא בר זוזי meaning a גדר קוצים to separate the שדות of the ניקף from שדות of the מקיף is enough i) So for תנא קמא why does ניקף pay for the fourth גדר if the מקיף completes it תירוץ (d i) once a person is already surrounded by גדרים on three sides ii) אנן סהדי that לך אדם" "אין who wouldn t invest in a fourth גדר to be protected on all four sides גדר by building the fourth ניקף did benefit the מקיף iii) so the 31

דף ה. תד"ה ואי לא דאיננא לך ]דף ה עמוד א[ תד"ה ואי לא דאיננא לך כו' מדלא קאמר ואילא מגבינא לאפדנא כו' עכ"ל ר"ל שלא היה לו להפחידו בדבר דלא דינא הוא אי לא הוה סבר כר' יוסי אלא אדינא דס"ל כרבנן דמחייבינן ליה מיהת אגר נטירא היה לו להפחידו דאי לא תתן לו אגר נטירא מגבינא לך לאפדנא כו' דבכה"ג אדינא קאמרי ליה בפ"ק או מחינא לך כו' עד שתתן לו אגר נטירא ודו"ק: משנה (1 המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה והשני' והשלישית אין מחייבין אותו (a ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל (b גמרא (2 a) If the מקיף builds the fourth wall i) ניקף must pay חייא בר רב according to רבנן for דמי נטירתא (1) A minimum of רב הונא according to ר' יוסי for לפי מה שגדר מקיף (2) And as much as רוניא of שדה surrounded a רבינא of שדות b) c) רבינא built a wall around רוניא and offered to accept דמי נטירתא from רוניא in full payment d) רבא told רוניא that רבינא accepted the offer of רוניא i) unless ii) רבא would be פוסק based on רב הונא according to ר' יוסי that רוניא needs to pay לפי מה שגדר מקיף מהרש"א as explained by תוספות 3) שאלה (a i) When רבא said and if you don t pay אגר נטירתא I ll rule with רב הונא and make לפי מה שגדר מקיף you pay רבא ii) Did ר' יוסי according to רב הונא follows הלכה (1) Mean that the הלכה would apply the רבא settled רוניא (2) And that unless רבא iii) Or did (1) Hold that the הלכה follows תנא קמא according to חייא בר רב that רוניא need אגר נטירתא only pay (2) And להפחידו said unless you follow the הלכה per תנא קמא I ll have you pay רב הונא as required by 32

תשובה (b תנא קמא agreed with רבא and רוניא wanted to threaten רבא i) If שלא כהלכה (1) He wouldn t do so by threatening to rule (2) Instead he would threaten that תנא קמא as required by דמי נטירותא voluntarily paid רוניא (a) Unless מחינא or by being אגבה לאפדנא would enforce payment by being רבא (b) בסילואה דלא מבע דמא 33

תד"ה ד' לצלא בד"ה ד' לצלא כו' והר"א פי' דהך ארעא כו' עכ"ל ויש ליישב גם לפירושו דשייך האי מעשה הכא דהך ארעא היתה היא שהיה רבינא מקפה מד' רוחות ורוניא היה בכולן אריסא של רבינא והיה סבור דאף אם נאמר במקום אחר שיהיה לאריס דין מצרן הכא שא"א לשום אדם שיהיה מצרן בקרקע זו גם לאריס אין דין מצרן והשיב לו רב ספרא כמו שאתה מצרן בגופה של קרקע מד' רוחותיו הרי גם הוא שהוא האריס ועובדן הוא מצרן מד' רוחותיה כדאמרי אינשי ד' לצלא כו' ודו"ק: רבינו תם as understood by גמרא 1) ראובן of שדה bought the רוניא before רבינא and רוניא of שדות shows the ציור a) This שדות רבינא שדה שכבר היתה לרוניא שדה ראובן b) רוניא then bought שדה ראובן and the שדה of רוניא was surrounded on all sides by the רבינא of שדות ראובן of שדה to buy the בר מצרא claimed he had the first right as a רבינא c) (d ר' ספרא ברי' דרב ייבא ruled in favor of רוניא because לצלא ד' לצללא" "ד' meaning that רוניא had the same בר מצרא rights as רבינא and it didn t matter that רבינא was a only on one side מצרן was a רוניא on three sides and מצרן מהרש"א as understood by רבינו אברהם of שיטה for the גמרא 2) מצב a) The initial ראובן of שדה surrounded a רבינא of שדות i) רבינא of שדות in all אריס was an רוניא ii) iii) רוניא bought שדה ראובן and ended up surrounded by the שדות of רבינא in which אריס was an רוניא רבינא of טענה (b בר could a have a אריס as an רוניא then גוף הקרקע in מצרן i) If there was a second רבינא claim equal to the claim of מצרא ii) But since there was no second מצרן in גוף הקרקע then the claim of רבינא as אריס as an רוניא should prevail over the claim of גוף הקרקע owner of the (c רב ספרא disagreed ("ד' לצלא") on all four sides גוף קרקע rights for בר מצרא claimed רבינא i) Just as )"ד' לצללא"( on all four sides אריס rights as an בר מצרא too has equivalent רוניא ii) 34

דף ה: תד"ה כי היכי דלא ליטרדן ]דף ה עמוד ב[ בד"ה כי היכי דלא ליטרדן כו' ומיהו קשה מהא דפריך לר"ל מכותל כו' דשמא לא יבנה זה את הכותל כו' עכ"ל פי' דהדבר תולה באחרים אם יתחייב כלל לפרוע דומיא דשוכר ומשכיר אבל בסיפא בסמך לו כותל כו' פריך שפיר לרבא ולאביי דלא שייך למימר התם הכי דשמא לא יבנה כו' כיון דתוך זמנו מתחיל מתחילת סומכו לו כותל אחר עד שיגמר כפרש"י והדבר תולה בדעתו שיבנה עביד שפיר שיפרע גו זימניה וק"ל: הקדמה 1) First ריש לקיש (a חזקה אין אדם פורע תוך זמנו because פורע תוך זמנו to say he was נאמן isn t לוה (i A אביי ורבא (b פורע תוך זמנו is believed if he claims he was לוה i) A ii) Because the חוב will certainly become due anyway iii) So הקדמה 2) second (1) if the לוה has the money now (2) he can decide to prepay now כי היכי דלא ליטרדן to avoid the trouble of repaying later בכור on משנה (a i) אב הבן isn t believed if he claims that תוך זמנו (before 30 days) he was פודה a בכור הקדמה 3) Third השוכר בית on משנה (a תוספות (4 תוך זמנו isn t believed if he claims that he paid rent שוכר i) a קשיא (a אביי ורבא to קושיות are השוכר בית on משנה and the בכור on משנה i) Both the תירוץ (b i) A person doesn t pay תוך זמנו כי היכי דלא ליטרדן where it s possible that the payment will never become due שוכר and for תוך ל' dies בן will never become due if the פדיון the בכור ii) And for the rent will never become due if the בית is נופל and the שוכר is forced to leave גמרא as explained by the משנה 5) רישא (a 35

i) Where a כותל between the חצרות of ראובן and שמעון collapses ד' אמות up to כותל join him in building the שמעון can demand that ראובן ii) iii) שמעון is believed if he claims that he paid his share to ראובן תוך זמנו before כותל completed the ראובן סיפא (b גמרא (6 ד' אמות above כותל pay for the cost of the שמעון can t demand that ראובן i) ii) But קשיא (a תוספות (7 ד' אמות that s taller than כותל a second סומך is שמעון (1) if has to pay his share of the entire cost of the first wall including the שמעון (2) ד' אמות cost for the portion above (3) And he s not believed if he claims that he paid his share for the part of the ד' אמות first wall above ריש לקיש to קשיא is a משנה of the רישא i) The אביי ורבא to קשיא is a משנה of the סיפא ii) The תוך זמנו doesn t know שמעון because אביי ורבא for קשיא should also be a רישא a) The "כי היכי דלא and so can t rely on ד' אמות to כותל will complete the ראובן whether תוך זמנו to explain why he paid ליטרדן" מהרש"א (8 קשיא (a אביי ורבא to קשיא a משנה of the סיפא i) Then why is the ii) After all אביי ורבא can explain that שמעון isn t believed because he doesn t כותל to pay for the חייב know if he ll ever be תירוץ (b i) In the סיפא whether שמעון will ever be חייב depends on whether שמעון decides ד' אמות that s higher than כותל a סומך to be ii) So שמעון can say I knew that I would be סומך a כותל higher than ד' אמות and תוך I decided to pay "כי היכי דלא ליטרדן " and ראובן would definitely need to pay זמנו 36

תד"ה אילימא בד"ה אילימא דא"ל כו' הא כיון דאין אדם פורע תוך זמנו ואנן סהדי כו' עכ"ל צ"ע דה"ל להקשות בפשיטות כיון דאיכא עדים שזה עשה הכותל דומיא דסיפא דאיירי בכה"ג כמ"ש התוס' לעיל ועוד דאי לא הוי עדים היה נאמן במגו שלא הלוה לו כלום אי אמרי' מגו במקום חזקה ואפי' לא עביד איניש דפרע בגו זימניה וכיון דאיכא עדים ה"ל כמלוה בעדים ואיצטריך לאשמועינן דא"צ לפורעו בעדים ולמה תלו הדבר בכיון דאין אדם פורע תוך זמנו ויש ליישב בדוחק דהכא ברישא כיון שעל שניהם לעשות הכותל א"נ דמיירי במרצי חד לחבריה אי הוה עביד דפרע תוך זמנו אין כאן הלואה בעדים כלל ודו"ק: משנה (1 רישא (a i) Where a כותל between ראובן and שמעון collapses ד' אמות up to כותל join him in building the שמעון can demand that ראובן ii) iii) שמעון is believed if he claims that he paid his share סיפא (b ד' אמות above כותל pay for the cost of the שמעון can t demand that ראובן i) ii) But ד' אמות that s taller than כותל a second סומך is שמעון (1) if has to pay his share of the entire cost of the first wall including the שמעון (2) ד' אמות cost for the portion above (3) And בחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן (a) (b) שמעון isn t נאמן if without a ראי' he claims that he paid his share for the ד' אמות part of the first wall above ד"ה מארבע אמות ולמעלה at עמוד א' at תוספות (2 קשיא (a i) In the סיפא why is there a חזקה that שמעון at some point had to pay ראובן and חיוב this מסלק was שמעון the issue is whether ii) Why can t שמעון claim I owe ראובן nothing because I not ראובן built the כותל entire תירוץ (b i) there are עדים that ראובן demanded that שמעון join in building the כותל and that refused שמעון c) note that i) מהרש"א will explain below that also for the רישא on the first four אמות of the join in שמעון demanded that ראובן that עדים it must be that there are כותל building the כותל and that שמעון refused 37

גמרא (3 ii) Because otherwise in the רישא too שמעון can claim that he himself built the כותל ריש לקיש (a האומר פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן משום דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו (i ריש לקיש to קשיא (b רישא is believed in the שמעון says that משנה i) the ראובן is believed where he claims to have paid שמעון that פשיטות ii) it would be a בזמנו iii) So the משנה must teach that שמעון is believed even where he claims that he תוך זמנו paid ד"ה אילימא at תוספות (4 קשיא (a מהרש"א (5 i) Why does the גמרא ask that for ריש לקיש it s a פשיטות that שמעון is believed if ראובן בזמנו he claims that he paid ii) ריש לקיש can say that the משנה needs to teach the רבותא that שמעון is נאמן and that we don t say that שמעון isn t נאמן because קשיא a) First ראובן that עדים can assume the same as if there were ב"ד the אנן סהדי (1) ראובן to pay שמעון and triggered an obligation by רישא in the כותל built the will explain below why מהרש"א חזקה אין אדם פורע תוך זמנו says ריש לקיש (2) תוספות of קשיא this point is relevant to the המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים who says מאן דאמר (3) And we follow a i) Why does תוספות need to say אנן סהדי that ראובן built the כותל in the רישא when we have the following two proofs that there are in fact actual עדים that saw refuse שמעון and that saw כותל join in building the שמעון demand that ראובן ii) First proof (1) we earlier set out the reason why תוספות says that it must be that there were סיפא in the עדים (2) and we established that the same reason would result in תוספות holds that רישא in the עדים there were iii) second proof מיגו במקום חזקה at a later point discusses whether we say סוגיא (1) the (2) now 38

(a) if there are no עדים so that שמעון can claim I built it myself and if מיגו במקום חזקה we do say (b) then קשיא b) Second (i) the רישא of the משנה wouldn t be a קשיא for ריש לקיש even if it deals ראובן he paid תוך זמנו says that שמעון with where (ii) because שמעון would be נאמן with a מיגו that if he were lying he could have claimed I built it myself and this מיגו would override אין אדם פורע תוך זמנו that חזקה the חזקה אין אדם who says ריש לקיש apply only for תוספות of קשיא i) Why does the פורע תוך זמנו קשיא to the second תירוץ בדוחק c) i) Even though the משנה deals with where ראובן demanded that שמעון join in building the כותל and שמעון refused ii) still ריש לקיש contrary to עביד איניש דפרע תוך זמנו (1) if (2) The combination of (a) The דין that there s a חיוב on שמעון even תוך זמנו to join in building the כותל אדם פורע תוך זמנו that דין (b) And the iii) makes it likely iv) So מסרב at one point being שמעון saw עדים (1) despite the fact that (2) that שמעון paid שלא בזמנו and there never was a הלואה in the first place המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים that הוה אמינא (1) there is not even a applies here (2) and it would be no רבותא for the משנה to say that שמעון is נאמן when he פורע בזמנו claims that he was 39

תד"ה ואפילו מיתמי בד"ה ואפי' מיתמי כו' וא"ל דההיא סוגיא סברה כטעמא דרב פפא דהא במסקנא משני כשחייב כו' עכ"ל ואף על גב דלית הלכתא כרב פפא מ"מ מצינן למימר כיון דמלתא דרב פפא הוזכר שם אזלא הסוגיא אליביה אבל הא לא קשיא להו למימר דההיא סוגיא סברה כאביי ורבא דהכא דפרע איניש בגו זימניה וה"נ סברירב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דהא כיון דלא הוזכר שם זאת הסברא לית לן למימר דסוגיא סתמא דתלמוד התם אזלא שלא אליבא דהלכתא ודו"ק: בא"ד ור"י אינו מוסיף כ"א כתובת כו' משמע ב"ח לא משכח בשום ענין דנפרעין כו' עכ"ל אף על גב דמשכחת ליה גם בב"ח וכשחייב מודה כדמסיק הא מלתא דפשיטא היא ולא איצטריך ליה לרב אסי ולר"י לאשמועינן ועוד דמברייתות דהתם שמעינן ליה דמוקמינן ליה התם בהכי וק"ל: בא"ד ובפ' ד' וה' דפריך כו' דקי"ל דטעמא הוי משום צררי כו' עכ"ל הכי קשיא להו לפום ההוכחה שהוכיחו מדר' יוחנן דאינו מוסיף כו' ע"כ דלית לן לאוקמא מלתא דר"י כטעמא דרב פפא אלא כרב הונא דקי"ל כותיה וא"כ מאי פריך בפ' ד' וה' בשור שנגח דלא שייך צררי וק"ל: יתומין גדולים from גביי' הקדמה (1 First אין גובין מן יתומים גדולים אלא בשבועה (a הקדמה 2) Second רב פפא (a יתומין קטנים from גובה can never be בעל חוב i) A רב הונא ברי' דרב יהושע (b i) It s only where there s a חשש of צררי אתפסי' that a בעל חוב can t be גובה from יתומין קטנים ii) It follows that a בעל חוב can be גובה from יתומין קטנים if " מודה "חייב where the צררי was owing and there was no חוב before he died that the מודה was לוה 1 2 רב פפא רב הונא ברי' דרב יהושע גביי' מן יתומין קטנים לא גובין בשום אופן גובין כשחייב מודה וברור דליכא צררי רב הונא ברי' דרב יהושע follows הלכה (c The הלכה אין הלכה כמותו הלכה כמותו גביי' תוך זמנו הקדמה (3 Third אדם פורע תוך זמנו say that רב הונא ברי' דרב יהושע and רב פפא (a חזקה אין אדם פורע תוך זמנו אפילו מיתמי says ריש לקיש (b חזקה can use this מלוה the תוך זמנו dies לוה i) It follows at a minimum that where a שבועה without a יתומין גדולים to recover from יתומין קטנים considers below whether this rule also applies to תוספות ii) 40