Family planning in Halacha Show# 135 September 16 th 2017 ספר מורה הנבוכים חלק א פרק ב הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה, צריך להתבונן בקושיא ובת

Family planning in Halacha Show# 135 September 16 th 2017 ספר מורה הנבוכים חלק א פרק ב הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה, צריך להתבונן בקושיא ובתשובותנו בפירוקה. וקודם שאזכור הקושיא ופירוקה, אומר כי כבר ידע כל עברי כי שם אלהים משתתף לשם ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות )פרק ז' חלק ב'(, וכבר ביאר אונקלוס הגר ע"ה והאמת מה שבארו, כי אמרו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, רוצה בו הענין האחרון, אמר ותהון כרברביא. ואחר הצעת שתוף זה השם, נתחיל בזכרון זאת הקושיא. אמר המקשה, יראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד באדם, והיא שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו אשר היא הנכבדת מן הענינים הנמצאים בנו, ובו נתעצם. וזה הפלא שיהיה עונשו של מריו תת לו שלמות שלא היו לו והוא השכל, ואין זה אלא כדבר מי שאמר, כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול ולפיכך שינו ברייתו לטוב, והושם כוכב בשמים. זאת היתה כוונת הקושיא וענינה ואף על פי שלא היתה בזה הלשון. ושמע עניני תשובתנו. אמרנו, אתה האיש המעיין בתחלת רעיוניו וזממיו, ומי שיחשוב שיבין ספר שהוא הישרת הראשונים והאחרונים, בעברו עליו בקצת עתות הפנאי מן השתיה והמשגל, כעברו על ספר מספרי דברי הימים או שיר מן השירים, התיישב והסתכל כי אין הדבר כמו שחשבתו בתחלת המחשבה. אבל כמו שיתבאר עם ההתבוננות לזה הדבר, וזה כי השכל אשר השפיע הבורא על האדם, והוא שלמותו האחרון הוא אשר הגיע לאדם קודם מרותו, ובשבילו נאמר )וצוה( בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו, ובגללו דבר אתו וצוה אותו כמו שאמר ויצו ה' אלהים ולא תהיה הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל, ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר, וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו, אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות, כי לא יאמר השמים כדוריים נאה, ולא הארץ שטוחה מגונה, אבל יאמר אמת ושקר. וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל, אמת ושקר, ועל הנאה והמגונה, טוב ורע. ובשכל ידע האדם האמת מן השקר. וזה יהיה בענינים המושכלים כלם. וכאשר היה על שלמות עניניו ותמותם, והוא עם מחשבתו ומושכליו אשר נאמר בו בעבורם ותחסרהו מעט מאלהים, לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם, עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות, והוא גלוי הערוה לא היה זה מגונה אצלו, ואל השיג גנותו. וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות

חושיו הגשמיות, כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית, ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה, והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב. ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ולא אמר יודעי שקר ואמת, או משיגי שקר ואמת, ואין בהכרחי טוב ורע כלל, אבל שקר ואמת. והתבונן אמרו, ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, לא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחרי כן, לא היו שם סנורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו ענין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם. ודע כי זאת המלה ר"ל פקח לא תפול בשום פנים, אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות חוש יתחדש, ויפקח אלהים את עיניה, אז תפקחנה עיני עורים, פקוח אזנים ולא ישמע, כאמרו אשר עינים להם לראות ולא ראו. אבל אמרו על אדם משנה פניו ותשלחהו, פירושו וביאורו כאשר שנה מגמת פניו שולח, כי פנים שם נגזר מן פנה, כי האדם בפניו יכוין לדבר אשר ירצה כוונתו, ואמר כאשר שנה פנותו וכיון אל הדבר אשר קדם לו הצווי שלא יכוין אליו, שולח מגן עדן, וזהו העונש הדומה למרי מדה כנגד מדה, הוא הותר לאכול מן הנעימות, וליהנות בנחת ובבטחה, וכאשר גדלה תאוותו ורדף אחר הנאותיו ודמיוניו, כמו שאמרנו, ואכל מה שהוזהר מאכלו, נמנע ממנו הכל והתחייב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא היה לו מקודם מזון, ואף גם זאת אחר העמל והטורח, כמו שאמר, וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו', בזעת אפיך וגו', ובאר ואמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, והשוהו כבהמות במזוניו ורוב עניניו, כמו שאמר ואכלת את עשב השדה. ואמר מבאר לזה הענין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכלית כוונתו וחכמתו: מאמרי אדמו"ר הזקן עמ' מג

שקרא שעה באותה בראשית רבה )וילנא( פרשת וישלח פרשה עה אות יא אתה הוא ברוך הקדוש לו אמר אדוני לעשו יעקב השפלת עצמך לעשו וקראת אדוני ח' פעמים חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך, שנאמר )בראשית לו( ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. ישא שו"ע אבן העזר - סימן א סעיף ח אע"פ שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה, וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים; ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ס"ת, אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים. אבל אם יש לו בנים, לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה. וי"א שאפילו אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים: הגה - מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד, אשה שאינה בת בנים )נ"י בפ' הבא על יבמתו(. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו )ת"ה סי' רפ"ג(: בית שמואל סימן א ס"ק יד הרי"ף כתב בנים. בת אשה ורמב"ם והרא"ש וכתב החיוב הוא מדרבנן הרמב"ן שם דלא לכ"ע אותו כופין דאין תקנה הוא אלא כעין ישוב דרך ארץ ואין מחמירים עליו כ"כ: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א שנאמר: בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' )צבאות( צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

ÓÎÁ ˆÂ Î È"Ú ÒÙ Â 199 ÒÓ ÂÓÚ ÓÏ Ô ÚÈ, È Á-Ô ÌÈÚ Ê - < Á Â Ó> ÚÈ ÔÈÚ

הוא ונתגייר ג בגיותו בנים לו היו רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ו זו. מצוה קיים זה הרי והם מגיד משנה שם שם וכו'. בגיותו בנים לו היו מחלוקת ר"י ור"ל וידוע שהלכה כר"י ופירש רבינו שהבנים נתגיירו ג"כ ונכון הוא שאל"כ היה מחוייב לישא כדי להיות לו בנים ישראלים ולא יאמר ר"י דבבנים עכו"ם די לו. שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ז היו לו בנים כשהיה עובד כוכבים ונתגייר הוא והם ה"ז קיים מצוה זו. ובית שמואל שם ס"ק יב בנים בהיותו עכו"ם. אף על גב דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ כיון דבנכרותו כבר קיים פ"ו דאז היה זרעו מיוחס אחריו לכן הוא פטור כ"כ תוס' ועיין בח"ה סי' רע"ז לענין בכורה קשה ג"כ קושיא זו ושם לא שייך תירוץ זה ב"ה ומשמע מתוס' אפילו לא נתגיירו בניו עמו קיים פ"ו וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' רכ"ג /קצ"ו/ אלא המחבר פוסק כרמב"ם והטור דס"ל דוקא שנתגיירו הבנים, אף על גב בח"ש פוסק כמהרי"ל וטעמו מבואר בתשו' דמדמה ח"ש לעכו"ם משום דס"ל אפילו לא נתגיירו הבנים ג"כ קיים פ"ו מ"מ המחבר בח"ש לא פוסק מטעם זה אלא מחמת שאר טעמים שכתב שם בתשובה. שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן לב ג. אם מותר לדלג הימים שראויה להתעבר ואם להתיר להנשא ע"ד כן. מה שכתבתי בח"א דאה"ע סימן ק"ב דאם כבר יש להם בן ובת רשאים לדלג הימים שיכולה להתעבר ולבעול רק בימים שלדעת הרופאים בזמננו לא תוכל להתעבר אם קשה לפניה העיבור או צער הגידול, דבל"ז אסור מצד מצוה דשבת מדרבנן, שכתב כתר"ה שהוא אליבא דרמב"ן סוף הבא על יבמתו )ס"ה ע"ב( שמצות ולערב אל תנח אינה חובה ממש, הנה מפורש זה בש"ע אה"ע סימן ע"ו סעיף ו' האשה שהרשת את בעלה אחר שנשאת שימנע עונתה ה"ז מותר בד"א שקיים מצות פו"ר אבל אם לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיקיים, הרי מפורש שבשביל שבת מותר למנוע כמה עונות ואינו מחוייב לבעול כשהרשת לו שליכא חיוב עונה בכל עונה, משום שצריך לומר דאין חיוב שבת עליו מדרבנן כעין דאורייתא ואין הפירוש דהם תיקנו שחייב בפו"ר לעולם שלא שייך להקל בשביל שהוא מדרבנן בשביל קושי קצת, רק במקום חולי וצערא טובא ופסידא איכא איזה עניני חיובי דרבנן שלא גזרו כדאיתא בכתובות דף ס' ע"א וגם בשביל דברים אלו לאו כל עניני דרבנן התירו, אלא מוכרחין לומר דהוא חיוב אחר שא"ר יהושע ביבמות ס"ב ע"ב מקרא דקהלת שלא יבטל לגמרי ומדויק קצת מלשון הקרא דנאמר אל תנח ידך שמשמעו שלא יבטל לגמרי, ומה שאמר שם דמתני' דלא כר' יהושע משום לשון המשנה לא יבטל דמשמע דביש לו בנים רשאי גם לבטל לגמרי וכלשון רש"י מתני' דמשמע הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע, שמעינן דגם לר' יהושע לא חייבוהו במצות פו"ר בלא שיעור אלא דהוא בחיוב חדש דלא יבטל מפו"ר, שלכן הוא רק לענין שחייב ליקח אשה בת בנים שבדרך הטבע יוליד ממנה בנים

פי על אף אף כשימנע מלבעול כשיקשה לו אפילו בקצת קושי וזה סגי לקיום חיוב שבת. וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב בפט"ו הט"ז אף על פי שקיים פו"ר ה"ה מצווה מד"ס =מדברי סופרים= שלא יבטל כ"ז שיש בו כח הרי דרק בטול אסור שהוא מניעה לגמרי, אבל אין ענין החיוב כפו"ר דמדאורייתא שהוא חיוב עליו להוליד כמה שאפשר מדרבנן, דאם היה חיוב פו"ר עליו כל ימיו בלא שיעור לא היה לו לכתוב לשון כזה ולא להאריך כלל אלא לכתוב שאיכא שיעור למצות פו"ר מדאורייתא ליכא שיעור מד"ס ומחוייב כל ימיו, כמו דנקיט בפאה בפ"א ממ"ע הט"ו ובתרומה בפ"ג מתרומות ה"א ובבכורים בפ"ב הי"ז, אבל הוא משום דאין זה תקנת חכמים במצות פו"ר אלא שמצות פו"ר קיים גם מדרבנן, אלא שתיקנו שחייב מד"ס גם בחיוב שבת שהוא חיוב חדש שלא יבטל מפו"ר כל זמן שיש לו כח, שלחיוב זה לא חייבוהו לבעול בכל עונה וכשהוא קשה בין לו בין לה אף שאין בזה חשש חולי מותר כשהרשתו שליכא עליו חיוב עונה. אבל אני כתבתי שם דקיים מצות פו"ר דהוא כשיש לו בן ובת רשאים לדלג הימים שיכולה להתעבר, ולבעול רק בימים שלדעת הרופאים לא תוכל להתעבר, שא"כ לא תתעבר לפניו מצוה רק אלא עליו ממש חיוב שאינו משום דוקא הוא שזה שבת, ענין כלל יתקיים ולא לעולם שוב דלכתחלה יש לו לישא אשה בת בנים ואין כופין אותו על כך ואין קורין אותו עבריינא שחזינן שאינו חיוב גמור שהטילו עליו רבנן, שלכן לא מבעיא כשהיא חולנית וקשה לפניה העיבור שאינו יכול לכופה, אלא אפילו כשקשה בטבעו חלש איש שהוא כגון לפניה ולא טעם מאיזה לעשות לפניו ויקשה שיוכל עבודה יותר להוציא להוצאתו וכדומה מסתבר שמדינא יהא רשאי, אבל בזה יש לו לבטוח בהשי"ת שימציא לו פרנסתו בריוח אף כשיהיו כשקשה שחולקין הרבה לפניה עליו בנים יש בש"ע ובנות להתיר דאף ואין להם. הי"א להתירו וע"ז בסימן למנוע שפיר סעיף א' מפו"ר כתב ח' דודאי כתר"ה דסובר מוכן דהוא דמוכרין מהשמים להרמב"ן, כדי ס"ת פרנסה אבל שישא גם הוא על אשה כל משום בת משמע שסובר כן, לכן יש לפסוק כן, ומפורש בב"ש סימן א' ס"ק י"ד שהביא הא דרמב"ן להלכה. מה דלדינא בנים שיוליד, גם לא אבל מצינו הרמב"ן שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן עד אות ב ובענין לקיחת גלולות )פילען( למניעת הריון, באופן שאין סכנה בלקיחת הכדורים עצמם ובזהירות שהגלולות לא יגרמו שתראה טיפות דם, הנה אם כבר קיימו פו"ר ויש סיבה כלכלית או סיבה נחוצה אחרת, או אפילו אם לא קיימו עדיין פו"ר, רק שהאשה חלושה, יכולה לקחת הגלולות למנוע הריון מאחר שאין בזה ענין של הוצאת זרע לבטלה. ודע שבעניינים אלה צריך בכל פעם לשאול רב מובהק ואין לסמוך רק על הרופא אף שהוא ירא שמים. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מד עמוד א תנו רבנן: אשר בנה אשר נטע אשר ארש - לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך, הכן בחוץ מלאכתך - זה בית, ועתדה בשדה לך - זה כרם, אחר ובנית ביתך - זו אשה.

י"ח שבן רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. בית שמואל סימן א ס"ק ג מצוה ע"כ אדם שישא בן י"ח. אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל לחופה מאחר שצריך אשה שישא קודם ללמוד והתחלת ט"ו מבן הוא למוד ואילך ח"מ וכתב המגיד רפט"ו ה"א דמצוה היא שישא בהתחלת שנת י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר היינו י"ג שלימות וכן פי' הב"י וכן משמע ברמב"ם פכ"א קודם שנעשה גדול אסור לישא אבל רש"י ותו' ס"ל חצי שנה או שנה קודם שנעשה גדול נמי מצוה וב"ח כתב בן י"ח ובן י"ג דכתב הטור מיירי בשנים שלמות וקודם התחלת שנת י"ג איכא איסור שישא ובשנ' י"ג מחלק אם האב משיא את בנו איכא מצוה וקידושין תופסים מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ועיקר ראיה שלו מסי' קמ"א ויש לדחות כמ"ש שם גם בתוס' פ' הנשרפין דף ע"ו ומכח דליתא חילוק זה דהא הקשו שם על הא דאמר שם סמוך לפרקן מצוה שישיא האב את בניו מש"ס יבמות דאיתא שם קטן לא תקנו ליה נשואין ולפי חילוק שלו לק"מ כי דוקא בשהשיא אביו לקטן אז איכא מצוה ערוך השולחן אבן העזר סימן א סעיף ח וכן צוו חכמים שאם מכיר בעצמו שעדיין ראוי להוליד ישא אשה בת בנים אם מעמדו מספיק לפרנסם וכך אמרו חז"ל נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה אם שניהם כאחד טובים: רד"ק פרשת בראשית פרק א פסוק כח פרו ורבו - הפריה היא ההולדה, והרביה היא ההגדלה, ואף על פי שהיא ברכה כמו שפירשנו גבי דגים, סמכו חז"ל )יבמות ס"ה( שהיא מצוה לבני אדם, ואמרו "האיש מצווה על פריה ורביה ואין אשה מצווה על פריה ורביה" ומה שאמר פרו ורבו כמשמעותו על שניהם לענין ברכה ולענין מצוה אחז"ל אינה מצווה אלא האיש, שנאמר וכבשה והוא חסר וי"ו ודרשו בו שהוא יחיד כמו וכבשה, האיש דרכו לכבש ואין האשה דרכה לכבש ואף על פי שיש מחלוקת בזה בדברי חז"ל כך נקבעה הלכה שהאיש מצווה ואין האשה מצווה. ועוד דרשו )שם(

במלת וכבשה, לשוק. תצא שלא אשתו את כובש האיש ופשטות ימשלו אדם שבני הכתוב בנבראי הארץ ויכבשום תחת רשותם: רש"ר הירש בראשית פרק א פסוק כח פרו - חיבור המינים כדי להוליד את פרי האדם, - את הבנים. כי האדם עץ השדה: מיטב הכוחות והמיצים של העץ "משתחררים" בפריו כנבט עצמאי )ראה לעיל פסוק י"א(; וכך, מיטב הכוחות של האב והאם מתחברים כדי להוליד בר - אנוש עצמאי: רבו - המשפחה. "רבה" =להתרבות. אין די בהולדת ילדים כדי שמין האדם יתרבה. הטיפול בוולדות הוא תנאי להתרבות - גם ברבים מבעלי החי; והוא הכרח גמור במין האנושי - ולו רק מבחינה פיסית גרידא. ולד האדם יאבד מיד, אם הורים לא יטפלו בו משעת לידתו ולא ישקדו על קיומו והתפתחותו הגופנית. לא הלידה, אלא הטיפול הוא הגורם האמתי של התרבות האדם. אולם, "רבה" כולל למעלה מזה. חובת ההורים להתרבות בבניהם: הם יקומו בדמות בניהם; והבנים יהיו דומים להוריהם - לא רק מבחינה גופנית, אלא מבחינה רוחנית ומוסרית. על ההורים לשתול ולפתח בבניהם את מיטב כוחותיהם הרוחניים והמוסריים; קיצורו של דבר: עליהם לעצב ולחנך את בניהם מבחינה רוחנית ומוסרית. רק אז יקומו ההורים בדמות בניהם ויקיימו את מצות "רבו". הוראה זו של אימון וחינוך חוזרת ב"רבה קשת" וכן ב"תרבות", השגורה בייחוד בלשון חז"ל; וקרוב לומר שגם שם "רב" ו"רבי" נגזר מהוראה זו. הן זה עיקר תפקידו של הרב: להעמיד תלמיד בדמותו הרוחנית. ודרך אגב נצביע על הקרבה המעניינת בין שורש "רבה" ל"רוה" ו"רפה". ואכן, כל מקום שרבים שרויים זה עם זה, חייב כל יחיד להגביל את עצמו; על היחיד להגביל את עצמו - כדי להניח מקום לקיומו של הזולת. רק אם חלשים רבים שרויים זה עם זה, מתחזק היחיד על ידי עזרה הדדית; אך אם חזקים רבים שרויים זה עם זה, נחלש היחיד תוך הגבלה עצמית. אולי דבר זה בא לידי ביטוי בתכונה מיוחדת של השפה העברית: שם המספר בלשון נקבה - צורתו כלשון זכר; ואילו שם המספר בלשון זכר - צורתו כלשון נקבה. גם מושג "רבה", המעסיק אותנו כאן, גורר אחריו "רפיון": אין חינוך אלא התמסרות תוך הגבלה עצמית. משאדם נעשה אב למשפחה, הוא חדל להיות אנוכי, - הוא נעשה "רפה". דאגת לבו נתונה לרבים, וככל שההתמסרות גדולה יותר, כן מתקיים התפקיד במלואו, וכן מצויה הברכה. "רבו" מצוה אפוא על ייסוד הבית והמשפחה, - שרק בהם יצלח חינוך האדם. רק משנתקבלה מצות "רבו", ניתנה ל"פרו" חשיבותו המוסרית הנעלה, וגם מבחינה זו - הרי לידה ללא נישואין היא סם מוות לאנושות. ילד יולד שם להורים, אך אין הוא מתחנך על ידי אהבת הורים; יש לו הורים, אך אין לו בית הורים, - שרק בו הוא יגדל ויהיה ל"אדם":

דבריו מכלכל חכם תלמיד במשפט, רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה י ממונו כפי ביתו אנשי את וזן ושותה אוכל והצלחתו, עצמו על יטריח ולא יותר מדאי, צוו חכמים בדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר, דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת, ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום אוכל, צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו וילבש כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב תנו רבנן: די מחסורו - אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו; אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד א איתמר: היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי: אין בן דוד בא - עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף וגו'. תלמוד בבלי מסכת תענית דף יא עמוד א אמר ריש לקיש: אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב.

Selected emails from our listeners Hi, I heard this weeks shiur about the mitzvah of having children. Rav Schachter brought a proof from the story from Chiziyahu. I was wondering why that is not considered bringing a proof from a agadita gemara and the week before you mentioned that a lot of Rabanim argue with the Satmar Rebbi because of this? Thank you Uri Borowski לכבוד הרב דוד שליט''א ----------------------------- בענין מה שדברת בשיעור שעבר לענין מניעת הריון כשדואגים משום פרנסה. הנה, פשוט הוא שבאופן שיש חשש פיקוח נפש או אפי' סתם חולשה בלבד אפשר להקל ע''פ הוראת חכם, ובפרט אם כבר קיימו פרו ורבו, ובספר חוקת הטהר מביא )חלק התשובות בסוף הספר( בשם החזו''א להקל אחר לידה בלי שום סיבה, )לזמן מסויים, עי''ש( ומשום שסמיכות הלידות הוא סכנה. ועי' באריכות בשו''ע אה''ע סימן ה' בענין שתיית כוס של עיקרין, ובב''ש ובב''ח ופ''ת בשם החת''ס שם. אבל מה שדברתם אודות מניעת הריון משום דאגת פרנסה, כבר צווח ע''ז בספר חסידים, וכתב שאל יאמר הצדיק לא יבוא אל אשתו משום מאין יהיה לי פרנסה, אלא יאמין בהקב''ה. ובשו''ת לבושי מרדכי אה''ע סי' כח' כתב כן להלכה, וכן הוא בשו''ת מנחת יצחק ח''ג סי' כו', שו''ת תשובות והנהגות ח''ד סי' רה', ובספר פוקד עורים להגה''צ ר' צדוק הכהן מלובלין זי''ע, ובספר שערי חיים למו''ר שליט''א, )עת ללדת, פ''ג( ועי' מש''כ שם מהגמ' תענית דף ח'. ומה שכתבת מהגאון בעל האגרות משה, עי' במסורת משה )מחותנו, אודות הנהגות של הג''ר משה( ח''ב עמוד שז' מעשה שצווח ר' משה שאסורלעשות פעולה למניעת הריון משום דאגת פרנסה. ומה שהבאת משו''ע וערוך השלחן סי' א', התם קמיירי במי שאין לו אשה, שאינו מחוייב לישא עוד אשה לקיים מצות לערב. אבל פשוט שמי שיש לו אשה, אין לו לעשות פעולה רק מכח דאגת פרנסה. וצריך לחלק כן, דאל''כ נמצא דכל הפוסקים הנ''ל הולכים נגד שו''ע מפורשת. ופשוט דכשיש גם חשש בריאות או חולשה דאפשר להקל ע''פ מו''צ. בהקרה רבה יחיאל שמואל נאה מח''ס עטרת ישן על הש''ס

Thank You Rav Dovid for raising the respect of Torah and Talmedai Chochomim! 1) on the topic of - does the mitzvah of having children include raising them too, (the question you raised to Rabbi Shechter Shlit"a) I found that I have a collection of Maare Mekomos that I can share with you. You will see that there are strong proofs in both directions. I'd be curious to hear how Rav Shechter Shlit"a responds to the Gemara and Rashi in Sotah, and Tosfos in Bava Basra that seem to hold that there is a mitzvah to have a boy & girl no matter what will come of them. According to Rav Shechter, if the children did not stay Frum, would one be required to have more children. 2) In response to your quote from the Rambam Deos Perek 5 ha. 11, it's very nice to aspire to an ideal world where boys learned and worked from age 13 to 18, built a house (with their own hands) then married before age 20 and lived a "normal" life. A couple who chooses to marry before having a stable Parnassah and owning a home, has already chosen a compromised way of life, according to the Rambam, and should not be defending their choices based on this Rambam that they've already ignored. In contrast we must accept that we are living in a non -ideal culture and have to make non-ideal choices. I.e. boys and girls are psychologically ripe to get married at their young 20s [and shouldn't wait longer], but frequently can't buy a home till app age 30. By that schedule they can't be stable to have children till age 35. While that does make sense in a certain way, it's not an ideal choice. In summation we have to mix idealism with pragmatism. That's where a Rav can help bridge those values. 2) As to using the Aruch Hashulchan that exempts a person from having additional children if he can't afford it, one must ask why does he say that only by additional children? Is that different from getting married in the first place, from which a person is also Patur if he can't afford it. Just as any Mitzvas Aseh. Maybe it is really the same as every Aseh and there is no special exception here. I don't have the answer, but maybe that answer will help the greater Sugya. 3) In reality this whole issue boils down to a priority of values/culture and not black and white Halacha. Changing values is not easy for anyone and an introduction into the beauty and value of children can be very helpful as Rabbi Hauer so eloquently presented. 4) I'd like to make a practical suggestion, if you're going to print on this topic. All these Rabbanim mentioned the importance of having a patient and personal discussion with an understanding Rav who will work to understand the couple's individual situation. This also requires the couple to understand themselves first.

If you could prepare and print a list of questions/issues that a couple could ask themselves first, before going to a Rav, it would be a great public service to families and to the Rav to make their dilemma lighter and smoother. It would be helpful in my opinion that people could discuss this list with a therapist, even a non-jewish impartial therapist, if they live out of town, to help themselves understand themselves and grow into Jewish values. Questions might include: What are our real needs in financial comfort What are our real needs in emotional comfort What are our real values in having children Do I feel forced to have children What is each of our family backgrounds and culture re money What is each of our backgrounds and culture re having many children Did my parents appreciate and nurture children Are there any mental or emotional illnesses or abuse in the family Have we tried financial planning/coaching first Would it be worth investing in therapy to help us grow into our greater roles How well do we understand ourselves How can we help ourselves to be understood by our Rabbi what will be our response if we don't feel understood by our Rabbi What will we feel if we take money from gov't programs What will we feel if we ask for a scholarship for tuition Have we had any experience where we honestly trusted Hashem Are we willing to take leap of faith How much are we willing to change our values What's holding us back Please ask your esteemed Rabbanim (Rabbi Shmerling or others) for more examples for a comprehensive list

כבשי דרחמנא ברכות דף י עמוד א - אמר ליה:]ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך[ משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. רש"י כבשי דרחמנא - סתרים דהקדוש - ברוך - הוא על מה התכוון הקודש. שהוא סתרי הקב"ה?רוח הקודש שקיבל או עניני לידה בכלל?לכאורה הפשטות התכוון לרוח במאירי שם -נראה שלמד שהתכוון שעניני לידה הם סתרי הקב"ה.ונפקא מינה גדולה להלכה חששות בעניני לידה חשיב סתרי הקב"ה.וצ"ע. שאר עניני אם וז"ל-מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון אם ע"פ השמועה אם ע"פ השכל אם ע"פ הנסיון שאין לאדם אצל סתרי השם כלום וכמו שאמרו בהדי כבשי דרחמנא למה לך ומ"מ ישתדל בזווגו במה שראוי להשתדל בבת זוג עד שיראה כמתכוין בזווגו להולדת בנים הגונים כמו שהזהירו בבדיקת אחיה ובבת תלמיד חכם ובדומה לזה: ספר חסידים )מרגליות( סימן שעו ע' שם לעיל סי'שעה כתיב )קהלת י"א ו'( בבוקר זרע ]את[ זרעיך ולערב אל תנח ידך א"ר דוסתאי אם לקחת אשה בנערותך וילדה ומתה אל תשב בזקנותך בלא אשה, למה, כי אינך יודע וגו', אבל אם יקח אשה שאחיה ואמה רעים ואינם גומלי חסדים מסתמא בידוע שהזרע רע ועל זה לא אמר בהדי כבשי דרחמנא למה לך. שו"ת משפט כהן )עניני א"י( סימן קמד ד"ה ו. ולא בטחון גמור על קיום האומה מצד אחד וחובת השתדלות בכל מה שיוכל לחזק את קיומה, וק"ו להסיר שום סכנה שתוכל ח"ו להביא עליה השמד וכילוי, ד' יצילנו, ואנחנו בהדי כבשי דרחמנא למה לן, וחייבים אנו לעשות כל המצוי בידנו. )ורס"ג אומר בס' האמונות והדעות )מאמר י' פט"ו( על מי שאומר שבטוח בד' על עניני עוה"ז בלא השתדלות, שהיא דעה זרה, דא"כ יאמר ג"כ על עניני עוה"ב, ומה תכלית התוהמ"צ, ומהפרט נלמד על הכלל(. ים של שלמה יבמות פרק ו סימן מד ]אשה[ זו שאינה מצווה על פ"ו, אלא שמותרת לשתות אף כוס של עיקרין, וכ"כ הסמ"ג )לאוין ק"כ( וראייתו מסוגיא דסוף האי פירקא )ס"ה ע"ב( דדביתהו דר' חייא דקשתי' כו', ואומר אני, דאין ראייה מזו, אלא למי שיש לה צער לידה, כעין דביתהו דר"ח, וכ"ש אם בניה אין הולכין בדרך ישרה, ומתיירא' שלא תרבה בגידולי' כאלו, שהרשות בידה: שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן סא ד"ה ד( וגם וביש"ש מבואר גם כן )רמזו הפ"ת סי' ה( וכ"ש אם בני' אין הולכין בדרך ישרה, ומתייראת שלא תרבה בגידולים כאלו, שהרשות בידה )ולפע"ד יש להעיר על זה מהאי דברכות י' א' דא"ל ישעי' לחזקי' בהדי כבשי דרחמנא ל"ל - אמנם פשוט דהתם שאני משום דעדיין לא קיים מצות פו"ר כמבואר שם להדי' מאי דמפקדת איבעי לך למעבד עי"ש(. שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן סה ד"ה אלא כוונת -ההיתר משום צער נפשי לא כוונת המהרש"ל דכיון שהאשה מצטערת בכך שאין בני' הולכים בדרך ישרה ואם תוסיף ללדת בן כזה תוסיף

להצטער צער נפשי, על כן מותרת היא לשתות כוס של עיקרין ק"ו ממה שמתירין לה לשתות עיקרין משום צער לידה דגופא והאו צער לפי שעה, מכש"כ בזה שהוא צערא דנפשא ולכל ימי חי' דחמירא טובא וכמש"כ. אלא שגבי חזקי' המלך כיון שהוא מצווה על פרי' ורבי', אמר לי' נביא, בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי "דמפקדת" איבעי לך למעבד ומה דניחא קמי' קוב"ה לעביד כדאיתא בגמ' )ברכות שם(, ולא מהני לי' למפטר נפשי' מפו"ר אעפ"י שהוא מצטער נפשי' על כך טובא, משא"כ באשה שאינה מצווה על פו"ר ס"ל להמהרש"ל שמותרת בכוס של עיקרין במקום צערא. ונקט תרי גונא דצערא, צערא דגופא כגון צער לידה וצערא דנפשא כשאין בני' הולכים בדרך הישר וכמש"כ. בראשית רבה )וילנא( פרשה מד ט רבי יודן ורבי אייבו בשם רבי יוחנן ב' בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב ביה ה' אלהים מה תתן לי, אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואני הולך ערירי, דוד אמר )תהלים קלט( חקרני אל ודע לבבי, דע הפורשים ממני וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם, שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קמד ד"ה אמנם במש"כ - אמנם במש"כ דיש להתיר כוס עקרין, אף באם הבנים אינם הולכים בדרך הישר, העיר הפת"ש שם ממתני' )ב"ב קל"ג ע"ב(, דלית הלכתא כרשב"ג שם ודו"ק, רצ"ל דאסור להיות מעבורי אחסנתא, אפילו מברא בישא לברא טבא, דדלמא אתיין מיני' זרע מעליא עיי"ש, ובעצי ארצים, הביא ע"ז מהא, דמתלא אמרין בחייך דילדה שתין וכו', אוליד חד דמשיתי' זריז עיי"ש, ולשיטת מהרש"ל יש ראי', מהא דאיתא במדרש רבה )לך מ"ד - ט(, ב' בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם וכו', אמר לפניו רשב"ע, אם עתיד אני להעמיד בנים להכעיסך, מוטב לי ואני הולך ערירי, דוד וכו', אמר רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם עכ"ל, ועי' רמב"ן עה"ת )עה"פ ברך את הברהם /אברהם/ בכל(, ובאוה"ח הק עפי"ז פי' נפלא )עה"פ ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע וגו'(, עיי"ש, ומ"מ מצינו כשאמרה שרה, כי לא יירש בן האמה וכו', וירע הדבר בעיני אברהם, וראיתי במפרשים שכתבו, שהרע לו מטעם עבורי אחסנתא, וע"כ דיש לחלק בין אם כבר יש לו בנים כאלו, דיש לצפות לתשובה, כאשר הי' באמת אצל ישמעאל כמו שאמרו רז"ל, או שיצא ממנו זרע מעליא, ובין אם לא נולדו לו עוד, שלדעת המד"ר הנ"ל, טוב לו שלא נולדו, אך י"ל דהכוונה במד"ר, שכוונת אברהם ודוד היו, שלא להעמיד בנים, שאף הדורות מהם, יהיו כמותם להכעיס ולהעציב, דאז טוב להם שילכו ערירי, אבל לא היכא שיצא מהם זרע מעליא, אבל דבר זה רק כלפי שמיא גליא, אכן לההורים שרק למראה עיניהם ישפוטו, יש להם צער גדול מזה, ועי' בספר חסידים )שע"ה(, איש אחד אמר לאיש אחר פלוני קח אשה פלונית עשירות, אמר וכו' לא אקחנה מפני שאחיה רעים, ורוב בנים דומין לאחי האם, א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אמר לפי שישעי' ידע שעתידים לצאת ממנו צדיקים, לכך אמר לחזקי' בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אבל אני הי' לי כל ימי לדאוג פן יהי' הבנים רעים ומה שאמרו חות דרגא וסוב איתתא והוא שאחיה טובים עכ"ל. על כן ס"ל למהרש"ל, דלא גרע מצער לידה כנ"ל. עד כמה חשיבות החינוך לדרך התורה -במקרה שכבר קיים האב חיובו בפו"ר בבן ובת,פסק בשו"ת הרב חיים ברלין )אבה"ע סי' ג'( במצב שחזקה שלא יתחנכו בניו על דרך התורה )שכן היה המצב בדורו(,שאין לאיש להדר להשתדל להוליד עוד בנים ובנות משום מצוות 'ולערב אל תנח ידיך'.

Selected audio from our listeners Family planning- A comment on the show- Emunah & Bitachon, or does Hashem rely on goverment programs? click here Should different Shitos be played on a public forum- is that our Mesorah? click here Family planning- should it be played on air? click here Comments and Maareh Mekomos on the show click here Family planning- comments on the show click here Family planning- Was not discussed what form of BC to use click here

How Older Parenthood Will Upend American Society The scary consequences of the grayest generation. December 6, 2012 by Judith Shulevitz photo credit: Vince Bucci/Getty Images FAMILY profound we are only beginning to grasp the enormity of its implications. It is that These, though, are the headlines. The real story is less titillating, but it tells us a That women become mothers later than they used to will surprise no one. All you 257

aged about four years better than one-in-threechance of wait that long were no better than one in ten. Copyright New Republic 258

Family Planning: May a Couple Delay Having Children? I mitzva mitzvos - Sefer Ha-Chinuch Bereishis Chinuch mitzva mitzva Rishonim mitzva Yevamos Beis Shammai Beis Hillel mitzva Beis Shammai Beis Hillel halacha Beis Hillel Shulchan Aruch Yevamos - halacha Shulchan Aruch halacha mitzva FAMILY Gittin Shabbos Pesachim Shabbos

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS Avnei Neizer halacha mitzva Shulchan Aruch mitzva mitzva Avnei Neizer Beis Shammai Beis Hillel mitzva Beis Shammai mitzva Beis Hillel mitzva mitzva - II. Mitzva or Mussar? Pesachim halacha mitzvos beraysa bris mila mitzva - beraysa halacha akeida Bereishis Yoma halacha Horiyos - mitzva Avnei Neizer yibum -

FAMILY PLANNING mitzva Shabbos bris mila - mitzva bris mila bris mila mila bris mila mitzva mitzva mitzva Pesachim korban Pesach FAMILY

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS - halacha mitzva Sefer Bamidbar musaf mitzva - mitzva III. Acharonim mitzvos mitzva Yevamos yibum Birkas Avraham Pesachim - mitzvos mitzva mitzva Pesachim kiddush Kelalei Ha-Mitzvos korban Pesach Teshuvos Chasam Sofer Chacham Tzvi Shevus Yaakov Panim Meiros Nishmas Adam

FAMILY PLANNING mitzva mitzva mitzva mitzva Magen Avraham tallis tallis tallis mitzva Magen Avraham yibum Magen Avraham mitzva Sefer Chasidim mitzva mitzvos tallis tallis tallis FAMILY Sefer Chasidim Tehillim mitzvos mitzvos mitzvos Panim Meiros Avodas Ha-Gershuni Mechilta matzos Shemos Mechilta matza chametz mitzva

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS Panim Meiros mitzva Mechilta - mitzva mitzva Pachad Yitzchak Pesach mitzva mitzva Mechilta chametz mitzva mitzva Sefer Chasidim mitzva mitzva Panim Meiros pasuk mitzvos to matzos mitzva Rishonim yibum Terumas Ha-Deshen mitzva mitzva Nimukei Yosef chalitza yibum mitzva Terumas Ha-Deshen mitzva

FAMILY PLANNING yibum Terumas Ha-Deshen - pidyon ha-ben pidyon ha-ben pidyon ha-ben mitzva berachos Terumas Ha-Deshen pidyon ha-ben mitzvos mitzva mitzva mitzva mitzva mitzva unnecessarily mitzva V. Yevamos FAMILY kiddush levana Motza ei Shabbos th kiddush levana Mor U-Ketzi a Terumas Ha-Deshen Magen Avraham tallis Magen Avraham tallis mitzva Terumas Ha-Deshen mitzva mitzva mitzva mitzva

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS mitzva Birkas Avraham Pesachim mitzva mitzva Bris mila mitzva Yevamos mitzva yibum mitzva mitzva - mitzva Hilchos Mila mitzva bris mila: mila mitzva - Shabbos tztzis mezuza Dibberos Moshe Yevamos - Terumas Ha-Deshen Nimukei Yosef yibum kares bris mila kares

FAMILY PLANNING mitzvos mitzvos mitzvos - mitzva mitzva mitzva - tzitzis mezuza tzitzis - mezuza mila Megilla Megilla avoda Beis Ha-Mikdash: FAMILY halacha Megilla mitzva Megilla - avoda avoda Megilla - avoda delayed Megilla mitzva Sefas Emes mila

HEADLINES: HALACHIC DEBATES OF CURRENT EVENTS Gilyonei Ha-Shas Pesachim mitzva mitzva Hilchos Ishus mitzva Chazon Ish Taharos Maseches Nega im - mitzva mitzva mitzva mitzva mitzva mitzvos Shulchan Aruch Even Ha-Ezer - Dibberos Moshe