אוניברסיטת בן- גוריון בנגב

אוניברסיטת בן- גוריון בנגב הפקולטה למדעי הרוח והחברה המחלקה לתקשורת ייצוג מיעוטים בשידור הציבורי חיבור זה מהווה חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה" )M.A( מאת: יהודה בר-לב בהנחיית: ד"ר נלי אליאס טבת תשס"ז אוניברסיטת בן- גוריון בנגב ינואר 2007

הפקולטה למדעי הרוח והחברה המחלקה לתקשורת ייצוג מיעוטים בשידור הציבורי חיבור זה מהווה חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה" )M.A( מאת: יהודה ברלב מנחה: ד"ר נלי אליאס חתימת הסטודנט: חתימת המנחה: חתימת יו"ר הועדה המחלקתית: תאריך: תאריך: תאריך: ינואר, 2007 עבודה זו מוקדשת לאמי בלה ברלב ז"ל, שלימדה אותי התמדה ומסירות מהן.

שלמי תודות לנחמה לאור ולנועה לפלר-אלפנט מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, על הסיוע הרב במחקר זה. לד"ר נלי אליאס שליוותה אותי לאורך כל הדרך, הבהירה, העירה ותרמה רבות למחקר.

תוכן העניינים עמוד רשימת לוחות... רשימת גרפים... תקציר.... 1 מבוא... 1. 2 סקירת ספרות... 4. 3 מתודולוגיה... 18 3.1 השערות המחקר... 18 3.2 שיטת המחקר... 19 3.3 אופן ניתוח הנתונים... 21 21 22 25 משתנים הקשורים להשערת המחקר הראשונה... משתנים הקשורים להשערת המחקר השנייה... משתנים הקשורים להשערת המחקר השלישית... 3.3.1 3.3.2 3.3.3. 4 ממצאים... 27 27 30 49 השערת מחקר מספר 1: היקף הייצוג של קבוצות המיעוט... השערת מחקר מספר 2: אופן הייצוג של קבוצות המיעוט... השערת מחקר מספר 3: מערך יחסי כוחות בין הקבוצות... 4.1 4.2 4.3. 5 דיון ומסקנות... 56 5.1 מגבלות המחקר ומחקרים עתידיים... 63 ביבליוגרפיה... 64 תקציר באנגלית...

רשימת לוחות 29 לוח מספר 1: השוואה בין התפלגות קבוצות המיעוט באוכלוסיית ישראל ובין התפלגות הייצוג שלהן בחדשות הטלוויזיה הממלכתית... 36 לוח מספר 2: התפלגות כלל המקצועות/עיסוקים בין הקבוצות החברתיות השונות... 47 לוח מספר 3: שכיחות באחוזים של מאפייני מדד כניסה בדלת האחורית החדשות במהדורות... 50 לוח מספר 4: שכיחות מספרית ושכיחות באחוזים של מדד הסטטוס במהדורות החדשות... 28 רשימת גרפים גרף מספר 1: התפלגות הדמויות לפי השתייכותן לקבוצות חברתיות...

32 גרף מספר 2: התפלגות הקבוצות החברתיות הנבדקות על פי השכלה... 34 גרף מספר 3: התפלגות הקבוצות החברתיות הנבדקות לפי המקצועות/עיסוקים מסטטוס גבוה... 35 גרף מספר 4: התפלגות הקבוצות החברתיות הנבדקות לפי המקצועות/עיסוקים מסטטוס נמוך... 39 גרף מספר 5: התפלגות מידת האנונימיות של הדמויות בקרב קבוצות חברתיות... 40 גרף מספר 6: התפלגות נושאי הסיקור הנידונים בחדשות הטלוויזיה הממלכתית... 42 גרף מספר 7: שכיחות ההופעה של הקבוצות החברתיות לפי נושאי הסיקור בחדשות, חלק א'... 43 גרף מספר 8: שכיחות ההופעה של הקבוצות החברתיות לפי נושאי הסיקור בחדשות, חלק ב'... 44 גרף מספר 9: סיקור אירועי סדר/אי-סדר בחלוקה לדומיננטיות הדמויות... 45 גרף מספר 10: התפלגות המידה שבה הדמות שקולה בחלוקה לקבוצות החברתיות... 48 גרף מספר 11: התפלגות מדד מאפייני כניסה בדלת האחורית בין הקבוצות השונות החברתיות... 51 גרף מספר 12: ממוצעי מדד הסטטוס החברתיות... בחלוקה לקבוצות 53 גרף מספר 13: השתייכות חברתית של מנחי הכתבות לקבוצות החברתיות... 54 גרף מספר 14: התפלגות תפקיד הדמויות בכתבה בחלוקה לקבוצות החברתיות...

תקציר המחקר מבקש לבחון את האופן שבו מיוצגות קבוצות המיעוט בישראל בחדשות הטלוויזיה של הערוץ הראשון הממלכתי. ייצוג שוויוני של קבוצות מיעוט מ מ מ ש הלכה למעשה את חופש הביטוי, אחד מעקרונות הדמוקרטיה. תקשורת שמאפשרת גישה למדיה ושכל קבוצות המיעוט בחברה זוכות בה לייצוג, מדגישה את הפלורליזם החברתי ונותנת לו לגיטימציה. מכאן עולות שאלות המחקר: מהו היקף הייצוג של קבוצות מיעוט במהדורת החדשות של הערוץ הראשון בטלוויזיה ביחס לגודלן באוכלוסייה? מהו אופי הסיקור של קבוצות המיעוט? ומהם יחסי הגומלין בין קבוצות המיעוט לקבוצות הרוב על פי הצגתן בחדשות הערוץ הראשון? האם הטלוויזיה הממלכתית, אשר אמורה לייצג שווה בשווה את כל המגזרים באוכלוסייה, ממלאת אחר מחויבותה? רשות השידור, כערוץ ציבורי בעל מכוונות חברתית, מחויבת לפעול "למתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בציבור", מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה )כספי ולימור, 1998(. דווקא בערוץ הממלכתי טרם נבדק הנושא, ולכן למחקר חשיבות רבה. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ערכה בעבר מחקר על ייצוג קבוצות מיעוט בערוצים המסחריים בסוגות שונות בראשותם של ד"ר אלי אברהם וד"ר ענת פירסט )לאור ואחרים, 2004(, ובעקבותיו נערכו מחקרים נוספים בנושא )לאור ואחרים, 2006(. במחקרים נבדקו קבוצות המיעוט האלה: חרדים, עולים, מזרחים, ערבים, נשים ומתנחלים. במחקר הנוכחי נבדקו אותן קבוצות מיעוט, ולראשונה ניתן לערוך השוואה בין מהדורות החדשות בערוצים המסחריים ובין מהדורות החדשות בערוץ הממלכתי בנושא ייצוג של קבוצות מיעוט. לשם בדיקת שאלות המחקר נעשה שימוש בניתוח תוכן כמותני. במחקר נדגמו במשך שלושה חודשים בשנת 2005 מהדורות חדשות, והן נותחו באמצעות דף קידוד, כלי שפותח על ידי הרשות השנייה עבור מחקרה, ואושר לשימוש במחקר זה. דף הקידוד מכיל משתנים שונים עבור דמויות מרכזיות ביחידת הניתוח הבסיסית ה"כתבה", המנחים, הפרשנים ונושאי הסיקור. i

משתני המחקר מחולקים על פי שלוש השערות המחקר. השערות המחקר כפי שעולה מסקירת הספרות הן: בערוץ הראשון הממלכתי קבוצות המיעוט לא זוכות לייצוג הולם, קבוצות המיעוט מוצגות באופן סטריאוטיפי ושלילי, וכחלשות לעומת קבוצות הרוב בחברה. הממצאים שהתגלו מאששים את השערות המחקר. קבוצות המיעוט אינן זוכות לייצוג הולם בטלוויזיה הממלכתית ושיעור הופעתן קטן משיעורן באוכלוסייה, הדמויות מוצגות באופן סטריאוטיפי ובעמדה נחותה לעומת קבוצת הרוב. עוד עולה מניתוח המהדורות כי יש נ ראות דומיננטית לגברים, ליהודים, לחילונים, לוותיקים ולאשכנזים. הממצאים במחקר מצביעים על מגמות הדומות לאלה שנמצאו במחקרים שבדקו את הנושא בערוצים המסחריים )לאור ואחרים, 2004, 2006(, וכן במדינות אירופה ובצפון אמריקה בערוצי התקשורת הממלכתיים והמסחריים,2002( Wal.)Ter השוואה בין הערוץ הממלכתי לערוצים המסחריים בנוגע לייצוג של קבוצות מיעוט בתקשורת מלמדת על מגמות דומות ביחס למדד הסטטוס של הדמויות, ה קשר ההופעה שלהן באירועי סדר ואי-סדר וכדומה. ממצאים מפתיעים בהשוואה זו קשורים לבדיקת המדד "מאפייני כניסה בדלת האחורית" אשר מראה כיצד חברים מקבוצת מיעוט צריכים לנקוט בפעולות חריגות כדי שהתקשורת תסקר אותם, בהשוואה לחברים מקבוצות הרוב. על פי ממצאי המחקר, בחדשות המשודרות בערוץ הממלכתי, בולט יותר ייצוג סטריאוטיפי של קבוצות המיעוט לעומת הערוצים המסחריים. מהמחקר עולה כי רשות השידור אינה ממלאת אחר מחויבותה לתת ייצוג שווה לכל המגזרים בחברה הישראלית בעוד זכות קיומה, המתאפיינת במכוונות שירותית-חברתית )כספי, 1995(, היא בראש ובראשונה מתן ייצוג הולם ושווה. המחקר עשוי לפתוח צוהר לעוד מחקרים בנושא באמצעי התקשורת בכלל ובערוץ הראשון בפרט. מחקרים כאלה יוכלו לבדוק כיצד מיוצגים מיעוטים בז'אנרים אחרים בערוץ הממלכתי, וכן לשלב שיטות מחקר איכותניות. בפרספקטיבה היסטורית כדאי לבדוק אם מאז הקמת הטלוויזיה בישראל, בשנת 1968, זכו מיעוטים לייצוג, ואם ניתן לאתר מגמות של ייצוג או חוסר ייצוג לאורך זמן. ii

1. מבוא עבודת המחקר עוסקת בסוגיית ייצוג של קבוצות מיעוט בתקשורת. המטרה של המחקר היא לבדוק את היקף ואופן ייצוגן של קבוצות מיעוט במהדורות החדשות של הערוץ הראשון בטלוויזיה. כמו כן, נבדקת מערכת הקשרים בין קבוצות המיעוט לקבוצת הרוב כפי שהיא מוצגת על המרקע. מאחר שממדי אופן הייצוג של קבוצות המיעוט דומים לאלו שנבחנו במחקר ייצוג מיעוטים על ידי ד"ר אלי אברהם, ד"ר ענת פירסט, גב' נועה אלפנט לפלר וגב' נחמה לאור עבור הרשות השנייה )לאור ואחרים, 2004(, ניתן יהיה להשוות בין ממצאי המחקר של הרשות השנייה לאלה של המחקר הנוכחי, ולבדוק את מגמות ייצוג קבוצות המיעוט בשידור המסחרי לעומת השידור הציבורי. במדינה דמוקרטית לכל יש אזרח זכות לגבש לעצמו דעה ולהציגה בפומבי, והתקשורת היא כלי למימוש חופש הביטוי. חופש הביטוי הוא אחד מזכויות היסוד, הפרט יכול לבטא את דעותיו ולהפיצם בכלי התקשורת השונים ולהעלות נושאים שונים על סדר היום (1991 McCombs,.(Protess & לכן תקשורת ההמונים היא כלי כה חשוב ומרכזי בכל משטר דמוקרטי. כמו כן, הפרט זכאי לקבל מידע מהימן מהתקשורת על המציאות החברתית וגם על קבוצות המיעוט. כאמור, אמצעי התקשורת ממלאים תפקיד חשוב בשל היותם במה לשיח ציבורי ולהעברת מידע. למעשה, הם מתווכים בין האליטות לקבוצות החברתיות ובין הקבוצות עצמן Lievrouw, (Ruben & (1990. חשוב שכלי התקשורת ייצגו באופן שווה את כל הקבוצות בחברה ויהיו נגישים עבורן. נגישות לאמצעי התקשורת היא חלק מהזכות הדמוקרטית, אך בפועל היא אינה מתממשת במלואה. בישראל, התקשורת דוחקת לשוליים לא מעט קבוצות מהשיח הציבורי על אף מחויבותה החוקית והמוסרית. הדבר בא לידי ביטוי בתכניות העוסקות בנושאים שעולים על סדר היום הציבורי. לדוגמה, נציגים של קבוצות מיעוט מוזמנים לעיתים נדירות לתקשורת, וכאשר הדבר קורה, הם מתראיינים בנושאים הקשורים לקבוצות שאותן הם מייצגים. במחקר מקיף שנעשה בחסות האגודה לזכויות האזרח )2001( מוצגת תמונה עגומה באשר לייצוגן של קבוצות המיעוט השונות בתקשורת בישראל. לפי המחקר, התקשורת מציגה פרופיל חברתי של פרט שאלה מאפייניו: גבר, חילוני, אשכנזי, יהודי. במידה רבה היא מתעלמת מקבוצות רבות אחרות בחברה כגון: עולים, נשים, דתיים, ערבים, מזרחים 1

וכן אנשים בעלי לקויות. דחיקה של קבוצות אלו מהשיח הציבורי פוגעת בזכותם הדמוקרטית, ומונעת מהן לגיטימציה לקיומן ולמעמדן לעומת קבוצות הרוב בחברה. כאשר קבוצות המיעוט מוצגות באופן שלילי וסטריאוטיפי על ידי אמצעי התקשורת, התיאור הסטריאוטיפי משפיע על דעת הקהל ומחזק את הדימויים השליליים לגבי קבוצות המיעוט בחברה. )2000( Lemish טוענת שהתקשורת אכן משפיעה על תפיסת קבוצות המיעוט בעיני קהל המדיה בכך שהיא מבליטה נושאים המשויכים זה כבר לקבוצות אלה. במדינות מערביות נערכו מחקרים אקדמיים ואדמיניסטרטיביים כדי לבחון את סוגיית ייצוג המהגרים וקבוצות המיעוטים בתקשורת )2002 Wal,.(Ter מטרת המחקרים הייתה להעלות את הנושא לסדר היום ולהציע פתרונות לשיפור המצב. בישראל נעשו מספר מחקרים שבדקו את ייצוגן של קבוצות המיעוט באמצעי התקשורת. המקיף שבהם נערך על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו )לאור ואחרים, 2004(. במחקר נבדקו אופני הייצוג של מספר קבוצות מיעוט )ערבים, מזרחיים, נשים, עולים, חרדים ומתנחלים( בשעות של צפיית שיא בשידורי הטלוויזיה המסחרית בז'אנרים שונים )שם(. הממצאים העלו כי במהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המסחריים, ערוץ 2 וערוץ 10, כל קבוצות המיעוט נפגעות מהעדר ייצוג בטלוויזיה. הנוכחות של הקבוצות על המסך קטנה במיוחד ביחס לגודלן באוכלוסייה והצגתן לקויה. כמו כן, הן משויכות לפשע, לאלימות, לאסונות, למצוקות ולאי-שקט חברתי. טרם נעשה מחקר דומה שעניינו בדיקת ייצוגן של קבוצות המיעוט בערוץ הראשון בטלוויזיה. למחקר כזה חשיבות רבה היות והערוץ הראשון הוא ערוץ ציבורי וממלכתי ומתאפיין במכוונות חברתית- שירותית. בניגוד למכוונות הכלכלית, הרואה בערוצים המסחריים עסק כלכלי למטרות רווח, הרי על פי המכוונות החברתית-שירותית נתפס השידור הציבורי כשירות לכל המגזרים באוכלוסייה )כספי, 1995(. מכוונות זו מעוגנת בחוק רשות השידור משנת תשכ"ה ובדרישת הממשלה והכנסת )כספי ולימור, 1998(. על פי החוק הייצוג התקשורתי אמור להיות מאוזן, והערוץ הראשון הממלכתי מחויב להציג את כל המגזרים בחברה, לשקף את החברה הישראלית על כל גווניה ולתת ייצוג למגוון הדעות באוכלוסייה. 2

בחוק רשות השידור באה לידי ביטוי הדרישה לייצוג מאוזן לקבוצות מיעוט באוכלוסייה ומכאן עולות שאלות המחקר במסגרת זו: מהו היקף הייצוג של קבוצות מיעוט במהדורת החדשות של ערוץ הראשון בטלוויזיה ביחס לגודלן באוכלוסייה? מהו טיב הסיקור של קבוצות המיעוט? ומהם יחסי הגומלין בין קבוצות המיעוט לקבוצות הרוב על המרקע? במחקר תוצג פרספקטיבה חדשה וחשובה בעניין ייצוג של קבוצות מיעוט בערוץ הטלוויזיה הישראלי הממלכתי. המחקר כולל דיון בשאלה מי נמצא בשידור הציבורי ומי נעדר ממנו, ובאיזה אופן המכוונות השירותית של הערוץ הממלכתי באה לידי ביטוי בייצוג קבוצות המיעוט. המחקר חשוב מפני שהוא בא לבדוק את סוגיית הייצוג של קבוצות מיעוט בתקשורת. סוגיה זו בעלת ערך רב בחברה דמוקרטית. ייצוג של קבוצות מיעוט הוא אחד הקריטריונים הקובעים אם משטר דמוקרטי תקין. הדבר נובע בשל העובדה כי ייצוג בתקשורת ודימוי תקשורתי משפיעים על התפיסה של קהל היעד ועל תהליכי קבלת ההחלטות בגופי התקשורת השונים ובפוליטיקה )אברהם, 2001(. אם השערות המחקר יאוששו ואם יימצא כי שיעור הופעתן של קבוצות המיעוט קטן משיעורן באוכלוסייה, וכי הן אינן זוכות לייצוג שווה בטלוויזיה הממלכתית, וכי דמויות מקבוצות אלה מוצגות באופן סטריאוטיפי ובעמדה נחותה ביחס לקבוצות הרוב, תתחזק הטענה שהערוץ הציבורי אינו ממלא את תפקידו ואת ייעודו. כמו כן, המחקר עשוי להוביל למחקרים נוספים בנושא ייצוג קבוצות מיעוט בסוגות טלוויזיוניות אחרות בערוץ הראשון. מחקרים נוספים בעתיד יוכלו לבדוק גם כיצד מיוצגות קבוצות מיעוט ברדיו הממלכתי. 2. סקירת ספרות 3

כלי התקשורת מהווים זירה שהשיח הציבורי מתנהל בה. הנחת היסוד היא שהתקשורת היא חלק מהמוסדות החברתיים הפועלים בחברה, ולה יחסי גומלין עם הממשל ועם מוסדות אחרים בחברה. יחסי הגומלין מוצגים באמצעות שני דימויים מרכזיים: התקשורת כ"זירת עימותים", מהווה חלק מהמרחב הציבורי שבו מתקיים פיקוח פורמלי על רשויות המדינה; והתקשורת כ"מתווכת" - תפקידה להעביר מסרים בין מגזרים שונים בחברה. מסרים אלו עוברים בתיווך אנכי, כלומר, מהשלטון לציבור ומהציבור לשלטון, ובתיווך אופקי - בין המוסדות בחברה )כספי, 2001(. בישראל יש יחסים מעורבים בין הממשל לתקשורת; מצד אחד אמצעי התקשורת נועדו לשרת את השלטון וזרימת המידע נעשית בכיוון אחד שהוא מן הממשל לציבור, התנהלות המאפיינת משטר אוטוריטרי )שם(. מצד אחר, כפי שמוצג בתיאוריית האחריות החברתית הגורסת שלכל צד חובות וזכויות, קיימת הפרדה ויריבות בין הממשל לתקשורת. לכן זרימת המידע היא דו-כיוונית )כספי ולימור, 1998(. הממשל רואה בתקשורת גורם עוין, ולכן הוא נוטה להתערב. לעומת זאת, התקשורת חייבת לגלות אחריות כלפי החברה וכלפי האינטרסים החיוניים לה. התקשורת "מתווכת" בהעברת מסרים, והמידע הוא אחד המשאבים החיוניים במדינה הדמוקרטית. לפיכך, המאבק על הגישה למידע הוא גם פוליטי משום שהשליטה על המדיה מביאה עוצמה פוליטית )שם(. הגדרת תפקיד התקשורת היא עניין מורכב, ומשום כך נשאלת השאלה אם התקשורת מתווכת ומקשרת בין הקבוצות בחברה או מבליטה את הפערים ביניהן ומנציחה אותם )כספי ולימור, 1998(. בשונה ממעמד המתווכים השונים באיגוד מקצועי או במפלגה, אמצעי התקשורת אינם מעוגנים באופן רשמי במערכת הפוליטית ומעמדם אינו ממוסד. אמצעי התקשורת הם מוקד לעוצמה פוליטית בשל כוחם הרב, ומשום כך הם מתערבים בתהליך הפוליטי. לפיכך המוסד הפוליטי נוטה לפקח על פעילותם של אמצעי התקשורת )שם(. בד בבד עם מילוי תפקידיה בחברה כמתווכת, כמפקחת וכמיידעת, התקשורת מ מ מ שת הלכה למעשה את עקרונות הדמוקרטיה. כלי התקשורת משמשים זירה להצגת פלורליזם חברתי ותרבותי. פלורליזם תרבותי מכיר בכך שיש שוני בין תרבויות בשל הבדלים מהותיים או שורשיים כגון: שפה, דת, לאום. בחברה שמאמצת את גישת הפלורליזם התרבותי יכולות להתקיים, לצד התרבות הדומיננטית, תרבויות שונות באופן שוויוני )1995.)Kymlica, במדינה הדמוקרטית התקשורת חזקה מספיק כדי לשקף את דעותיהם של האזרחים ושל הקבוצות החברתיות. בעצם היא משמשת צינור מידע מרכזי 4

שבאמצעותו מתקבל מידע על המציאות החברתית, על התרבויות ועל הקבוצות השונות בחברה. לכן יש לה אחריות על התכנים ומשמעויותיהם ועל הדרך שבה הם מתקבלים בציבור )כספי, 2001(. )1980( Hall מסביר שאמצעי התקשורת אינם מציגים לקהל משמעות אחת. להיפך, במדיה יש מאבק על משמעויות, ותבניות חשיבה מסוימות הופכות לדומיננטיות בעוד האחרות נדחקות לשוליים. השיח הדומיננטי יוצר אשליה של פלורליזם בתקשורת. בתהליך הצפנה של מסרים התקשורת הופכת את האירוע למובן עבור הצופה. אירוע עשוי להיות מובן רק אם הוא מתקיים בטווח של קודים חברתיים ותרבותיים ידועים, ורק אם ינוטרלו ממנו משמעויות לא בהירות לצופה. כך למעשה, נוצרת הבניה של מציאות עבור קהל התקשורת. בנוסף, הבניית המציאות נעשית בחלקה על ידי ייצוג של כל הקבוצות בחברה לרבות קבוצות המיעוט בה. תהליך הבניית המציאות כולל הגדרות של ה"אחר". "אחר" פירושו מכלול של פרטים המהווים את הקבוצות השונות בחברה. התקשורת גורמת לנו להבין מי "אנחנו" לעומת מי "הם", מה "מקובל" ומה "לא מקובל" 1997) First,.)Adoni & Mane, 1984; Berger & Luckman, 1967; מדובר בתהליך של ייצוג המתרחש במציאות הסימבולית המורכבת מדרכי ביטוי שונות ומושפעת מהמציאות שבה מתרחשים תהליכים חברתיים )שם(. בתהליך הייצוג מתרחשת הבניית זהויות היוצרת סטריאוטיפים שבעזרתם מוגדרת השונות בין הקבוצות )1998 al.,.)grossberg et הדימויים הופכים להיות דימויי מדיה )1997.)Hall, בנוסף, התקשורת אינה ניטרלית כפי שחושבים משום שהיא מסייעת לקידום אידיאולוגיות, ערכים ומשקפת יחסי כוח )1977 Hall,.)Gans, 1979 ; Reality) )The Social Construction of מתבססת על תיאוריית ההבניה החברתית של המציאות ההנחה, שגורמים בעלי אינטרסים כופים על הכלל מציאות "סובייקטיבית" במסווה של "אובייקטיביות" )1990.)Davis, כאשר המציאות נתפסת כאובייקטיבית, אנשים נוטים לפעול לפיה מבלי לשים לב שההקשר יצר את המציאות )1967 Luckman,.)Berger and משתמשים במציאות התקשורתית כמובנת מאליה ומשתמשים בתוויות ובהגדרות צרכני תקשורת המוצגות בה כדי למסגר או לפרש את האירועים ) 1974 Goffman,.)Gamson, ;1989 לפיכך, אנשים כופים משמעות על עולמם מבלי שהם מודעים למעורבות של קבוצות ושל ארגונים בתהליך. תיאוריית ההבניה החברתית של המציאות יוצאת נגד ההנחה כי אמצעי התקשורת צריכים לשקף את המציאות באופן 5

אובייקטיבי ובמדויק. על פי תיאוריה זו יציגו אמצעי התקשורת לעולם תמונה חלקית ולקויה של המציאות )כספי, ;1995 2001 Dayan,.)Katz and הבניית המציאות מושפעת מאופן הסיקור של קבוצות המיעוט על ידי התקשורת. כמו כן, התקשורת גורמת ל"נשלטים" להבין את המציאות כפי שהיא מוכתבת על ידי האליטה השלטת, וכך היא מסייעת לשמור על הסטטוס קוו )אברהם, 2001(. לפי תיאוריית הבניית המציאות, התקשורת קובעת את השיח החברתי לפי האינטרסים של האליטות החברתיות ושל בעלי הכוח הכלכלי. מאחר שקבוצות המיעוט אינן חלק מהאליטה ומבעלי הממון, התקשורת נוהגת להתעלם מהן. התקשורת עצמה היא חלק מהאליטות, והיא מרוחקת מקבוצות המיעוט בפריפריה.)Gill,1987( כאשר התקשורת נתפסת כמרכיב תרבותי, הבונה משמעויות ומעביר לצרכן סמלים ומסרים, יש לבקר.(Lundby, 1992 לטענת )1988(, Van Dijk אין לבקר רק את את דרכי פעולתה )1992 ;Burgess, התקשורת כאשר היא מאפשרת נגישות לקבוצות מסוימות ומונעת נגישות מאחרות. התקשורת מאפשרת גישה לאלה שזוכים לתשומת לב בחיים החברתיים ולהפך. התוצאה היא שקבוצות שוליים זוכות לייצוג כאשר הן מעורבות בפעילות הקשורה לאליטות הפוליטיות והחברתיות או כאשר הן מעורבות בפשע או אסון. נקודת המוצא עבור הקבוצות החברתיות היא נגישות לתקשורת )שם(. גם )1997( Wolfsfeld עוסק בסוגיית הנגישות למדיה ומראה שנגישות של קבוצות המיעוט לתקשורת מתאפשרת כאשר הן יוצרות במודע הפרות סדר ותקריות אלימות או כפי שהוא מכנה זאת "כניסה בדלת האחורית". פירוש הדבר הוא כי קבוצות מיעוטים תופענה בתקשורת כאשר הן מפעילות פרובוקציות או התנהגות שלילית כלשהי, לעומתן קבוצות הרוב נכנסות למדיה ב"דלת הראשית" והתנהגותן נורמטיבית. קבוצות המיעוט משלמות מחיר כבד על כך כיוון שהן מוצגות באמצעי התקשורת כאלימות, דבר הפוגע בדימוי שלהן ובעל השלכות רבות. אברהם )2001( טוען כי הדימויים התקשורתיים משפיעים על החלטות חשובות הנוגעות לקבוצות אלה כגון: קבלה לעבודה ונכונות להשקיע ביישוביהם. גם מקבלי ההחלטות מושפעים מהדימוי התקשורתי שנוצר על קבוצה כלשהי כאשר נדרשים לקבל החלטות, למשל הקצאת משאבים )שם(. אם כן, כיצד המידע שנמסר באמצעי התקשורת יוצר דימויים תקשורתיים ומבנה מציאות? לטענת )1978(, Tuchman כאשר המידע הופך לחדשות, הוא עובר תהליך של הבניה על ידי יצירת מסגרות 6

חברתיות. מסגרות אלה נוצרות מן הדרך שבה הכתבים אוספים את החומר לכתבה )1994 )Crane,. )1988(Van Dijk טוען שגם אילוצים כלכליים, פוליטיים וחברתיים משפיעים על הגדרת המציאות החדשותית. לפיכך, החדשות הן תוצר של הבניית מציאות ולא של הצגת המציאות )1977.)Hall, גם )1978( Tuchman מסכימה עם טענה זו וגורסת כי החדשות אינן כלי אובייקטיבי המציג את המתרחש במציאות אלא כלי המבנה את המציאות. דחיקה של קבוצות כלשהן או הבלטתן יוצרת גרסה ייחודית של המציאות. מחקרים על המעמד התקשורתי של קבוצות המיעוט נערכים על ידי גופים פרטיים וציבוריים כגון גופים שאחראים להפעלת אמצעי התקשורת והאקדמיה. Jakubowicz ואחרים )1994( מצאו כי התקשורת מתעלמת לרוב מקבוצות המיעוט. כאשר הן מסוקרות, התקשורת מציגה אותן בתיאורים סטריאוטיפיים, ומטילה עליהן את האשמה במצבן. קבוצות המיעוט מוצגות ללא רקע ובהקשר שלילי )אסון, פשע, אלימות וכדומה(. התקשורת מתעלמת מאירועים חיוביים הקשורים להן, מתעלמת מקיומן ולעיתים אף מחזקת את הדימוי השלילי שלהן. קבוצות הרוב מוצגות בדרך כלל כמי שמתמודדות עם הבעיות שנוצרו על ידי קבוצות המיעוט הנתפסות כזרות, כחלשות, כמוזרות וכחסרות יכולת לשלוט על מצבן )שם(. לנוכח המצב, ארגונים חברתיים וממשלתיים וכן ארגוני תקשורת הציבו לעצמם מטרה שנועדה לשפר את מעמדן של קבוצות המיעוט בתקשורת. במסגרת פרויקט מקיף מטעם מרכז הפיקוח האירופאי על גזענות ושנאת זרים )EUMC( נערכו בין.)Ter Wal, 2002( Ter Wal 2000 השנים 1995- מחקרים, ובראשם עמדה החוקרת מהולנד במחקרים נבדקו מאפייני הדיווח על קבוצות מיעוט ומידת מהימנותו של המידע. מטרתם הייתה לעודד רב-גוניות בתקשורת. המחקרים נעשו ב- 15 מדינות באירופה ובדקו ייצוג בתקשורת של מהגרים ממדינות מזרח אירופה, מאפריקה, מאמריקה הלטינית וכן את ייצוגן של קבוצות מיעוט איסלמיות. )שם(. ממצאי המחקר )2002 Wal, )Ter הממצאים העלו דפוס דומה בסיקור של קבוצות המיעוט מעידים על בעיה בעניין ייצוג קבוצות מיעוטים בשידורי הטלוויזיה הממלכתית והמסחרית במדינות המערב: בשבדיה למשל, נערכו מחקרים אודות סיקור קבוצות מיעוט בתקשורת אשר ממצאיהם הראו כי בראשית שנות התשעים הציגה התקשורת את המהגרים ממדינות המזרח התיכון כפושעים וכמושא של סטריאוטיפים שליליים. גם באירלנד סוקרו קבוצות המיעוט )בעיקר מהגרים ממדינות 7

האיחוד האירופאי( באופן שלילי תוך חיזוק סטריאוטיפים חברתיים שליליים. ממצאי המחקר הראו כי בצרפת הסיקור על מהגרים מצפון אפריקה, ממרוקו, מאלג'יריה ומתוניסיה שודר בשולי החדשות, ומפיקי התכניות חששו להעניק חשיפה יתרה לנציגים של קבוצות אלה. באוסטריה הוצגו מהגרים מרומניה כאיום על הכלכלה, על הסדר החברתי ועל הביטחון האוסטרי. עוד נמצא כי התקשורת האוסטרית ייחסה סחר בסמים לקהילה האפריקנית ופשע ליוצאי מזרח אירופה. בשידור הציבורי ההולנדי נמצא כי קבוצות מיעוט של מהגרים מסרי לנקה ומאינדונזיה, ומוסלמים ילידי מרוקו הוצגו באופן שלילי וסטריאוטיפי. יתרה מזאת, בלטה מאוד הנטייה לסיקור אנטי אסלמי. המיעוטים האסלמיים סוקרו בהקשר של אלימות, של שפיכות דמים ושל התנהגות לא הולמת. לעומת זאת, בריטניה נבדלת מהמדינות שהוזכרו )שם(. אמצעי השידור הבריטיים מקפידים על יישום הרגולציה בתחום ועל מתן ייצוג הולם לקבוצות המיעוט בתקשורת. רשות השידור הבריטית,,BBC מוודאת כי החוקים והנהלים בתחום מיושמים בפועל וכי ננקטים אמצעים להבטיח ייצוג הולם של קבוצות מיעוט. לדוגמה, בחוזה המחודש של ערוץ 4 הבריטי קיים סעיף המחייב את הערוץ למכסה של שלוש שעות שבועיות עבור תכניות בנושא "רב-תרבותיות" וחלק מהן אף משודר בשעות צפיית שיא. כמו כן, בשנת 2000 הוקמה בבריטניה רשת לגיוון חברתי Network( )Cultural Diversity שמטרתה להגביר את הייצוג של קבוצות המיעוט בטלוויזיה ומאחורי הקלעים. ה- BBC שומרת על איזון הולם של עורכים ועיתונאים ממוצא אתני, סגל העובדים משקף בהתאם את הגיוון החברתי בבריטניה. בניגוד לגרעין המדינות המערביות הקולטות מהגרים, בישראל גלי ההגירה היוו בסיס ליצירת מדינה..)1999 מדינת ישראל מתאפיינת כמדינת מהגרים בעלת מגוון רחב של קבוצות מאז הקמתה )יציב, בפרספקטיבה היסטורית מרבית אזרחי מדינת ישראל היגרו אליה ממדינות אחרות, ואילו אחרים קיבלו את אזרחותם בשל הכיבוש. לפיכך, ישראל נחשבת מדינה רב-תרבותית ולמרכיב התרבותי יש משקל חשוב בשיח הציבורי. כמו קבוצות המיעוט במדינות המערב, גם בישראל יש דרישה לייצוג כל המגזרים, כיוון שהחברה הישראלית בבסיסה, מורכבת משסעים חברתיים. עד שנות השבעים שלטה בישראל התפיסה כי החברה הישראלית היא "כור ההיתוך". גישה זו ביטלה את התרבות הייחודית של כל קבוצה וקבוצה וניסתה ליצור תרבות חדשה משותפת וחלופית. משנות השבעים הוחלפה גישת "כור ההיתוך" בגישה הפלורליסטית, המכירה בלגיטימיות של ערכי הקבוצות בתוך מכלול לאומי 8

משותף )קופ, 2000(. לפיכך, בישראל מתקיימות "מובלעות תרבותיות" זו לצד זו בעיקר במובנן התקשורתי ובהן עולי חבר העמים, ערבים בעלי אזרחות ישראלית וחרדים. המונח "זהות קולקטיבית" בחברה הישראלית הוא מורכב, ומכיל בתוכו זהות יהודית, זהות ציונית וזהות ישראלית )רם, 1996(. בשנת 1967 נחשבה ישראל כ"מדינה קהילתית", ובה שלוש קהילות: יהודים, ערבים בעלי אזרחות ישראלית ופלשתינאים. מדינה קהילתית כוללת בה יותר מקהילה לאומית אחת, אך השליטה המוסדית והפוליטית מעניקה למדינה את זהותה ההגמונית ( Gramsci, 1971(. בשל המציאות בישראל התפתחו תרבויות משנה פוליטיות, והדבר השפיע על אופי החברה והשסעים בתוכה. בשנות התשעים של המאה העשרים התחולל שינוי משמעותי בחברה הישראלית. באותה עת עלו לישראל כמיליון עולים, והחלה מהפכה תקשורתית. לראשונה החלו לפעול ערוצי רדיו וטלוויזיה מסחריים וכן שידורי טלוויזיה בכבלים ובלווין. בנוסף, עם תהליכי הגלובליזציה התחוללו שינויים משמעותיים במציאות החברתית והפוליטית. קבוצות אתניות החלו להיאבק על זהותן, ערכים אוניברסליים השתרשו, האינדיווידואליזם גבר וצמחה חברה אזרחית )2001.)Timm, ישראל, כמו מדינות אחרות, מכירה בכך שחברה אזרחית מוכרחה להתקיים ושיש לאפשר לה לתת ביטוי לשאיפותיה התרבותיות והפוליטיות, כל זאת בד בבד עם הצורך בשימור ריבונותה של המדינה. מבחינה פוליטית תרבותית נסדקה ההגמוניה של ה"ישראליות" החילונית והחלו להופיע תרבויות כמעט אוטונומיות ונפרדות זו מזו )קימרלינג, 1998(. המצב גרם להתפתחויות של תרבויות משנה פוליטיות ואף תרם לעיצוב אופייה של החברה ושל השסעים בתוכה. בחברה נוצרו מספר תרבויות וזהויות ישראליות: הדתית-לאומית, המזרחית-מסורתית, הערבית-ישראלית, הרוסית והאתיופית. אף שרבו התרבויות והן התאפיינו כאוטונומיות, לא הפכה ישראל למדינה רב-תרבותית )קימרלינג,.)2004 החברה הישראלית מתאפיינת בחמישה שסעים עיקריים המפלגים את האוכלוסייה: שסע פוליטי, שסע דתי-חילוני, שסע מעמדי, שסע עדתי ושסע לאומי )שם(. בשנים האחרונות התהוו שסעים נוספים כגון: שסע מגדרי )ישי, תשנ"ו( ושסע של עולים מול ילידים )קופ, 2000(. להלן סקירה תמציתית של השסעים החברתיים בישראל שהמחקר מבקש לבחון: השסע העדתי )מזרחים-אשכנזים( הוא ייחודי לחברה הישראלית משום שמקורו בהתפתחות הקהילות היהודיות בגולה ובעלייתן לישראל. לארץ עלו יהודים מארצות המזרח התיכון ומצפון אפריקה, ומרביתם היו יהודים מסורתיים. הסוציולוגים כינו עליות אלה "מיזוג גלויות". בחברה שבה מתקיים 9

"כור היתוך" אתני ותרבותי, יהודים אלה השתלבו בחברה המודרנית בארץ )רם, 1996(. אולם בשל גורמים שונים, למשל מאפייני הקליטה בארץ, לא התממש רעיון מיזוג הגלויות. המתח החברתי בין ותיקים ובין עולים וכן בין יוצאי צפון אמריקה ליוצאי אירופה החריף בגלל אי-שוויון סוציו-אקונומי )צפתי, 1999(. שסע חברתי נוסף הוא השסע הלאומי )יהודים - ערבים(. שסע זה מורכב משני אלמנטים: אלמנט אזרחי הנובע ממעמדם של הערבים בארץ כאזרחי המדינה; אלמנט לאומי, הנובע משייכותם של ערביי ישראל לעולם הערבי ולעם הפלשתיני )אלחאג', 2000(. "ישראליותם" של ערביי ישראל מתבטאת בכך שהם אזרחים הכפופים לחוקי המדינה, בעלי זכות בחירה ותודעה דמוקרטית. למרות זאת, הטענה היא שישראליותם "פגומה" משום שמעמדם האזרחי אינו שווה לזה של האזרחים היהודיים: הערבים נמצאים בפריפריה הישראלית ובשולי החברה, ולמעשה, הם מיעוט סוציולוגי וקבוצה נטולת השפעה )סמוחה, 2000; גאנם ואוסיצקי-לזר, 2001(. הערבים נתפסים כ"אחר" בחברה הישראלית וגם בחברה הפלשתינית )סמוחה, 2000(. בדומה לשסע הלאומי, גם הדת היא גורם מפלג. השסע בין דתיים לחילוניים מפצל את קבוצת הרוב הדומיננטית בחברה, היהודים, ומהווה בסיס לגיוס פוליטי ולהתבדלות חברתית ותרבותית. מאז הקמת המדינה החברה הישראלית מאופיינת בשסע הדתי-חילוני. חוקים שאוכפים נורמות דתיות עוררו את מחאתם של החילונים בטענות של כפייה דתית. לחילופין, פסיקות של בג"ץ עוררו את זעמו של הציבור הדתי בטענות כפירה, והחריף את המתח בין שתי הקבוצות )קופ, 2000(. השסע המגדרי )נשים וגברים( הוא בעייתי בהגדרתו. רבים מנסים לבטלו משום שגברים ונשים נתפסים כשותפים לסגנון חיים, ערכים, נורמות ומנהגים )ישי, תשנ"ו(. הסיבה לביטול השסע נובעת ממיתוס השוויון בין שני המינים שראשיתו עם הקמת היישוב בארץ, למרות שלאחר מכן נחקק חוק סוציאלי שנועד להיטיב עם מעמד האישה. עם זאת, החברה הישראלית משמרת את הדיכוטומיה הגברית - נשית כפי שהיא משתקפת בתקשורת )שם(. שסע עולים - ותיקים - כאמור, החברה הישראלית מורכבת מעולים חדשים ומילידי הארץ כאשר גלי העלייה ממדינות שונות כגון אתיופיה ובעיקר מברית המועצות לשעבר, יוצרים בה את האוכלוסייה. בשנות התשעים הגיעו ארצה כמיליון עולים במיוחד מברית המועצות לשעבר )קופ, 2000(. העולים 10

מברית המועצות לשעבר הם קבוצה הטרוגנית שחשה עליונות תרבותית על פני האזרחים הישראליים אשר דומים במאפייניהם לעולים מברית המועצות לשעבר )קימרלינג, 2004(. עד שנות השבעים שלטה התפיסה החברתית כי החברה הישראלית היא "כור היתוך". על פי גישה זו יש לבטל את הייחודיות התרבותית של כל הקבוצות וליצור תרבות חדשה המשותפת לכולם. כיום הוחלפה גישה זו בגישה הפלורליסטית המכירה בייחודיות של כל הקבוצות בתוך החברה. נשאלת השאלה אם ייחודיותן של קבוצות המיעוט בחברה הישראלית אכן באה לידי ביטוי באמצעי התקשורת בכלל ובטלוויזיה הממלכתית בפרט. במחקרים אשר בדקו את ייצוג האוכלוסייה הערבית בתקשורת הישראלית המודפסת נמצא כי לאוכלוסייה זו ייצוג שלילי. הערבים סוקרו בעיקר כאשר הם איימו על קבוצות הרוב בחברה או בהקשר של סטייה, רצח והרג, הפגנות ושביתות )2000 al.,.(liebes, ;1997 Wolfsfeld, et גם הטלוויזיה הישראלית מסקרת את האוכלוסייה הערבית סיקור שלילי, למשל התפרעויות והפרות - סדר. הסיבה לכך היא שהכתבים - מרביתם יהודים "מוכרים" את התוצר החדשותי לקהל היעד Avraham, et al., 2000; First, 1998; Liebes, היהודי המחשיב את הערבים כאיום על החברה ( המחקר של Avraham ואחרים )2000( מראה שהערבים זוכים לסיקור מועט בתקשורת.)1997 הישראלית וההתייחסות אליהם היא שלילית וסטריאוטיפית. מבדיקה של סיקור הערבים בתקשורת עולה כי בעיני המיעוט הערבי הממסד וגורמי הביטחון משפיעים על הנושאים שיעלו על סדר היום. בנוסף, השידורים בטלוויזיה בערבית מוגבלים לשעות שאינן נחשבות לשעות צפיית שיא. המחקר של מצא שהפלשתינאים תושבי ישראל מיוצגים ייצוג דל וסטריאוטיפי תוך התעלמות פירסט )2001( מהתרבות הערבית )שפה, שירה וכדומה(. בכל התכניות בטלוויזיה נמנעים מכל אזכור הנוגע לפלשתינאים אזרחי ישראל, למשל במהדורות החדשות: הסיקור מינימלי, לא בולט, סטריאוטיפי בעיקרו וגם בהקשר הפוליטי - ייצוגם מועט. פירסט )שם( מציינת כי עם כניסתו של ערוץ 2 למפת התקשורת בישראל לא השתנה אופן הייצוג של הערבים תושבי ישראל מבחינת הכמות ומבחינת התוכן בהשוואה לערוצים אחרים. הייצוג בערוץ הממלכתי נמצא דומה לייצוג בערוץ המסחרי ואף פחות ממנו. כמו כן, ייצוג של המיעוט הערבי בתקשורת נתון לדילמה כפולה. מצד אחד הם יכולים להשתתף כאזרחי המדינה באופן פעיל בשיח הציבורי, מצד אחר המדינה מספקת להם אמצעי תקשורת שישדרו בערבית בלבד. קול ישראל 11

והטלוויזיה בשפה הערבית נתונים לבקרה של המדינה ומשתפים פעולה עם הממסד הפוליטי היהודי. בשל כך הערבי מוצג כערבי-ישראלי מעודן ושולי )שם(. לא רק ערבים תושבי ישראל מסוקרים סיקור שלילי וסטריאוטיפי, אלא גם תושבי עיירות הפיתוח, מוצגים לרוב כפרימיטיביים. הפריפריה מוצגת כ"מוזרה" וכ"אחרת" )אברהם, 2001(. מחקר המתמקד בייצוגן של ערי הפיתוח בעיתונות הכתובה, מצא כי התקשורת הארצית נוטה להתעלם מהן. כשהן סוקרו בתקשורת, הסיקור היה שלילי במהותו והתמקד במעשי פשע, באלימות, בעוני, באבטלה ועוד. הסיקור באופיו הוא מכליל וסטריאוטיפי, התושבים מואשמים במצבם העגום וקיימת התעלמות מהגורמים למצב. עיירות הפיתוח מוצגות מנקודת מבט אליטיסטית, של ה"מרכז". המרכז נחשב להוויה הישראלית, ואילו עיירות הפיתוח נחשבות מקום נידח ומתגוררים בהן בעיקר מזרחים )שם(. המזרחים מוצגים בתקשורת כבעלי "באסטות" או כנהגי מוניות )שירן, 2001(. הצגתם בתקשורת - נעשית בשני אופנים: 1. ייצוג באמצעות שליח אדם המדבר על נושאים הקשורים לקבוצת המיעוט, אבל דעותיו והשקפותיו זהות לאלו של הקבוצה שהוא משתייך אליה. 2. הייצוג האקזוטי - "אובייקטיביזציה" של המזרחים, לדוגמה, כאשר מסקרים בישראל את מדד העוני מציגים מקרר ריק של אדם ממוצא מזרחי )שם(. גם המגזר החרדי מצטייר בתקשורת החילונית כמגזר שחי מתחת לקו העוני ובנוסף מזלזל בחילוני, שורף את דגל ישראל, משתמט מהצבא וחי על חשבון הציבור. החרדי מוצג לפעמים כאלים בייחוד כאשר הוא משתתף בהפגנה המלווה בהתפרעות. מלבד הצגתו של החרדי כמי שנמצא בשולי החברה, יוצרים הכללה שכל הדתיים החרדים הם "בני ישיבה" ו"אברכים" )זילברשלג, 2001(. דמות האישה בתקשורת הישראלית מצטיירת כדמות משנה. הנשים מוצגות לרוב בתפקידן המסורתי אמהות כרעיות, כקורבנות של מעשי פשע ושל אלימות במשפחה או מציגות אותן כתלותיות. הנשים אינן מיוצגות בטלוויזיה כמו הגברים, למשל בפרסום הישראלי עושים שימוש רב בדמות האישה המוצגת כאובייקט מיני. נשים המצליחות בתחום משפטים ופוליטיקה, אינן בולטות בתקשורת. אישה שהיא גם עולה חדשה - מצבה בתקשורת עגום כפליים. במאמר הבוחן דימויים של מהגרות מברית המועצות לשעבר, )2000( Lemish טוענת כי הנשים מוצגות כשונות וכ"אחרות" ויתרה מזאת מופיעות בתקשורת הכתובה בסטריאוטיפ ה"פרוצה". למיש )1997(, ו (2002) First בחנו את הסוגה 12

החדשותית בטלוויזיה הישראלית ומצאו כי ייצוג הנשים בטלוויזיה בפורמטים החדשותיים הוא שולי והן מרואיינות בעיקר על ידי גברים. ייצוג הנשים בתכניות טלוויזיה בענייני חדשות ואקטואליה התאפיין בהצגתן בצורה סטריאוטיפית כתלותיות, כרגשניות וכבעלות סטטוס חברתי נמוך )שם(. גם קבוצת העולים מופלית לרעה בתקשורת. למרות מספרם הרב של העולים מברית המועצות לשעבר המעניק להם כוח, הם מופיעים בתקשורת במשבצות צרות מאוד. למיש )2000( טוענת כי הקשיים עמם התמודדו המהגרים השפיעו על חייהם בישראל, והם זכו לסיקור תקשורתי רחב. המחקר של חרומצ'נקו )2001( מראה שיחסה השלילי של התקשורת כלפי קבוצת העולים מברית המועצות לשעבר יצר דימויים של "מאפיה רוסית", עבריינות ומסכנות. בתקשורת הוצגו סיפורים רבים על עולים שעבדו ברוסיה כרופאים וכמהנדסים, ואילו בארץ הם מועסקים כמנקי רחובות. ביוזמת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו נעשה מחקר יוצא דופן במהותו שבו נבחן בו-זמנית ייצוג של קבוצות מיעוט רבות בערוצים המסחריים בסוגות השונות )לאור ואחרים, 2004(. קבוצות המיעוט אשר נבדקו במחקר זה הן: דתיים, עולים, מזרחים, ערבים, נשים ומתנחלים. ממצאי המחקר הראו כי קבוצות המיעוט שנבדקו אינן זוכות לייצוג שווה בטלוויזיה המסחרית ושיעור הופעתן קטן משיעורן באוכלוסייה, הדמויות מוצגות באופן סטריאוטיפי ושלילי וכנחותים ביחס לקבוצות הרוב. לפי המחקר שהוזכר פועלת התקשורת בניגוד למחויבותה החברתית, ואף בניגוד לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. על פי החוק הרשות חייבת לפעול לשידור הוגן ומאוזן הכולל ביטוי נאות לכל הדעות השונות הרווחות בציבור )כספי ולימור, 1998(. החובה לתת ייצוג למגוון הדעות והקבוצות באוכלוסייה בשידור הציבורי בישראל מעוגנת בחוק רשות השידור התשכ"ה - 1965 )שם(. המדינה מראשית ימיה שלטה בחינוך, בשיכון, בתעסוקה ובביטחון, וכחלק מתפיסה זו ראתה גם בכלי התקשורת מכשיר לקידום האידיאולוגיות הלאומיות. החוק מגדיר את תפקוד אמצעי התקשורת בישראל. כאשר החוק התקבל, נקבע מכלול רחב של תפקידים המוטלים על השידור הציבורי: טיפוח האתוס הישראלי והאזרחות הישראלית, חיזוק הזהות הלאומית. עוד קובע החוק שהרשות תקיים שידורים למטרות חינוך, בידור ואינפורמציה בתחומים שונים. על השידורים לשקף את החיים בארץ, לטפח אזרחות טובה ולחזק את הקשר עם המורשת היהודית. כמו כן, חוק רשות השידור מבטיח במידה רבה ייצוג הולם לכל האזרחים מבלי יוצא מן הכלל. סעיף 4 בחוק מחייב "לשקף את חייהם ונכסי תרבותם של כל שבטי העם מהארצות השונות...לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של 13

האוכלוסייה הדוברת ערבית...הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור..." )כספי, 2005(. על פי החוק, כל קבוצות המיעוט בחברה הישראלית זכאיות לייצוג בטלוויזיה הממלכתית ולבטא את השקפותיהן, דעותיהן ותרבותן בהתאם למכוונות החברתית-שירותית של הערוץ הראשון )כספי,1968 ולימור, 1998(. בתחילה החוק חל רק על שידורי הרדיו ולאחר שלוש שנים, בשנת הוקמה הטלוויזיה וסופחה לרשות השידור, גוף שהפך להיות ציבורי ולא ממשלתי לאחר פרישת בן גוריון ופרשת לבון. האורגניזציה לא הובילה לשינוי מהותי; אמנם החוק קובע כי רשות השידור היא גוף עצמאי, אך בפועל יש מעורבות ממשלתית גבוהה. רשות השידור נחשבה לגוף המשקף את הקונצנזוס בחברה )שם(. רשות השידור בישראל הוקמה על פי הדגם הבריטי, הרואה באמצעי השידור שירות ציבורי ושירות.1922 לציבור )כספי, 1995(. תפיסה זו כבר גובשה בשנת על פי המכוונות החברתית של אמצעי התקשורת, ניתן השירות לפי צורכי הקהל על בסיס אוניברסלי ללא אפליה חברתית או כלכלית. לפיכך על הנהלת הערוץ לגלות יחס שוויוני כלפי הקהל ובייחוד כלפי מיעוטים )שם(. הדגם הבריטי, כמו הדגם האמריקני, מבוסס על תפיסת האחריות החברתית שלפיה הממשל מאפשר את עצמאות הכתבים והעורכים בתנאי שהפרסום אינו נוגד את האינטרסים החיוניים של המדינה. בשונה מהדגם האמריקני רשות השידור אינה פועלת על פי חוקי שוק שמטרתם רווח. כמו כן, על פי התפיסה הבריטית, השידור הוא נכס ציבורי, ולכן עליו לספק את צורכי כל האוכלוסייה, והציבור צריך לפקח עליו )כספי, 2005(. לדעת כספי ולימור )1998( רשות השידור מצויה במשבר. הסיבה לו היא פוליטיזציה של הרשות הפועלת כשידור פוליטי בכסות ציבורית. מסקירה של יחסי הגומלין בין רשות השידור לממשל עולה כי הממסד הפוליטי רואה ברשות כלי ממלכתי-ממשלתי ולא כלי ממלכתי-ציבורי אף שהוגדר כך )ערוץ יחיד למטרות שידור ציבורי ממלכתי(. הקמת הטלוויזיה בשנת 1968 הגבירה מאוד את התערבותם של הפוליטיקאים. הטלוויזיה הוקמה לאחר הכיבוש הצבאי בעקבות מלחמת ששת הימים משום שהממשלה ראתה במדיום זה כלי מגשר לאוכלוסייה הערבית )כספי, 2005(. 14

אף על פי שהחוק קובע כי רשות השידור היא גוף עצמאי, בפועל ההתערבות הפוליטית בולטת בכול: חברי מוסדות רשות השידור הם מינויים פוליטיים. כלומר, ההחלטה להקים את של הטלוויזיה מונעת משיקולים פוליטיים וכיום היא באחריות משרד ראש הממשלה )כספי ולימור, 1998(. מאז הקמת רשות השידור ועד היום יש תחושה בציבור שרשות השידור הציבורית אינה מתפקדת. חוק רשות השידור מחייב לתת יחס שווה למיעוטים, אך הרשות אינה ממלאת אחר מחויבותה. לדעת כספי ולימור )1998(, ערוץ ציבורי אחד אינו משרת את המטרות הנעלות הללו. לדוגמה, רשות השידור מקצה רק תשעים דקות בכל ערב לשידורים בערבית, ואין זה מספיק כדי לממש את מטרות הקמת רשות הטלוויזיה כ"גשר לאוכלוסייה הערבית". בשנת 1990 אישרה הכנסת את חוק הרשות השנייה. הוועדה, שהמליצה על הקמת הרשות השנייה, סברה כי יש להקים ערוץ ציבורי שני ומתחרה שימומן מפרסומות. עוד הוחלט כי הפיקוח עליו ייעשה על ידי רשות אחרת ולא על ידי רשות השידור. לאחר שאישרה הממשלה את חוק הרשות השנייה בשנת 1991 הוקם רשמית ערוץ שתיים. עם הקמת הערוץ המתאפיין במכוונות כלכלית, נוצרה מציאות שבה פועלים אמצעי תקשורת בעלי מכוונות כלכלית וגם אמצעי תקשורת ציבוריים בעלי מכוונות חברתית-שירותית. למרות התפקוד הלקוי של רשות השידור חשיבותה נובעת מכך שהיא, כרשות ציבורית, מחויבת לספק מידע ולסקר נושאים בתחומים שהערוצים המסחריים אינם מסקרים, כגון ייצוג של קבוצות מיעוט )כספי, 2005(. הערוץ הראשון אשר לא ראה בעין יפה את הקמת הערוץ הנוסף נגרר בשנים האחרונות לתחרות על רייטינג ונושאים ציבוריים הפכו שוליים )ליבס, 1998(. עורכים ומפיקים סבורים כי מהדורות החדשות בשידור הציבורי הופכות "צהובות", ושיקולים אמוציונליים וויזואליים מכריעים שיקולים ענייניים ורציונליים. השידור הציבורי נאלץ להתמודד עם שינויים חברתיים מהירים בסביבה רב-ערוצית לאחר ששוק התקשורת נפתח לתחרות. מערך השידורים הציבורי מצריך חשיבה מקיפה על מעמדם של כלי התקשורת ותפקידם בעיצוב המערכת התרבותית והחברתית בישראל. ניכר כי המערכת הפוליטית מתקשה להתמודד עם הצורך לערוך שינויים ברשות השידור בכלל ובעתידו של השידור הציבורי בפרט. לשם כך מונו שתי ועדות שהוקמו כדי לבחון את התפקוד של 15

רשות השידור: ועדת לבני בשנת 1992, וועדת צוקרמן בשנת 1997. שתי הוועדות בדקו אספקטים של השידורים הציבוריים, וכן את השתקפות המציאות הנוכחית באמצעי התקשורת בערוץ הממלכתי. ועדת לבני מונתה כוועדה ציבורית בסוף שנת 1992 על ידי שר התקשורת ועל ידי שר המשפטים כדי "לבחון ולהציע מסגרת חוקית לרשות השידור, במגמה להסדיר את מעמדה, תפקידה ואופן תפקודה..." )דו"ח לבני, 1992(. מטרת הוועדה הייתה להציע הסדרים שיאפשרו לרשות השידור לשמור על מקומה המרכזי במפת השידורים החדשה עם כניסת השידורים המסחריים. בהצעת החוק נכתב כי השידורים מוגדרים כציבוריים, ותפקידם לשרת את הציבור. כמו כן, הוועדה ביקשה להגביר את עצמאותה של רשות השידור ולפתח בלמים ואיזונים פנימיים וחיצוניים שאינם נתונים לשיקולים פוליטיים אלא לאמות מידה ציבוריות. דו"ח ועדת צוקרמן בשנת 1997 שעסק בעניין נחיצותו וחיוניותו של השידור הציבורי לעומת ערוצי השידור הפרטיים, נגנז טרם הוגש לממשלה. כמו כן, בשנת 1997 הוקמה על ידי לימור לבנת, שרת התקשורת אז, גם ועדת פלד שתפקידה היה לבחון את מידת הפלורליזם התרבותי בערוצים המסחריים. מטרתו המרכזית של מחקר זה היא לבדוק לראשונה את ההיקף ואת האופן שבו מיוצגות במהדורת החדשות של הערוץ הראשון בטלוויזיה קבוצות המיעוטים האלה: חרדים, עולים, מזרחים, ערבים, נשים ומתנחלים. כמו כן, המחקר בודק מהי מערכת היחסים בין קבוצות המיעוט ובין קבוצת הרוב, כפי שהיא משתקפת בערוץ הממלכתי הטלוויזיוני. ייצוג תקין של קבוצות מיעוט מ מ מ ש הלכה למעשה את חופש הביטוי, אחד ממאפייני הדמוקרטיה. התקשורת מדגישה את הפלורליזם החברתי ונותנת לו לגיטימציה. חשוב לבדוק את האופן שבו מיוצגות קבוצות המיעוט בערוץ הממלכתי משום שרשות השידור, כערוץ ציבורי בעל מכוונות חברתית-שירותית, מחויבת לפעול למתן ביטוי מתאים למגוון - התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בציבור, מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה )כספי ולימור, 1998(. דווקא בערוץ הממלכתי טרם נבדק הנושא, ולכן למחקר חשיבות רבה. הנושא יעורר עניין רב כיוון שלראשונה נבדק אם הטלוויזיה הממלכתית, אשר אמורה לייצג שווה בשווה את כל שכבות האוכלוסייה, ממלאת אחר מחויבותה. מאז הוקמה הטלוויזיה הממלכתית היא הצטיינה בסיקור חדשותי נרחב )כ"ץ ואחרים, 1990(, ולכן נבחרה סוגה זו כאוכלוסיית המחקר. עד סוף שנות התשעים, טרם קמו הערוצים המסחריים והכבלים, 70% מהאוכלוסייה צפתה במהדורת החדשות של ערוץ אחד, והיא כונתה "מדורת השבט" )שם(. מהדורת החדשות של הערוץ הממלכתי מזוה ה גם כיום כתכנית הדגל של ערוץ הראשון. בנוסף, בחדשות הטלוויזיה משודרים תכנים אקטואליים בתדירות גבוהה, בשעות קבועות ובפורמט קבוע. 16

מאפיינים אלה מהווים קרקע פורייה לבחינת נושא ייצוג המיעוטים. העיסוק בתכנים שעולים על סדר היום בחדשות הטלוויזיה מאפשר לבדוק מהו היחס של הערוץ הממלכתי כלפי קבוצות המיעוט, ובאיזו מידה ניתנת לקבוצות אלה במה או שמא הן נדחקות לשוליים. הפרק הבא מציג את שיטת המחקר. נעשה שימוש במתודולוגיה מחקרית המשלבת שיטות מחקר כמותיות. ממצאי המחקר יגלו אם אכן רשות השידור, כערוץ ציבורי, ממלאת אחר מחויבותה לתת ייצוג הולם לכל הקבוצות בחברה. 3. מתודולוגיה המחקר בודק באיזו מידה זוכות קבוצות מיעוטים לייצוג בערוץ הראשון במהדורת החדשות כפי שקובע חוק רשות השידור תשכ"ה. שכן הרשות מחויבת לשקף את החברה הישראלית על כל גווניה. כמו כן, המחקר מבקש לבדוק מהם המאפיינים של ייצוג זה ומהם יחסי הגומלין בין קבוצות הרוב וקבוצות המיעוט כפי שמשתקפים בטלוויזיה. ערוץ הטלוויזיה הממלכתי בישראל, הערוץ הראשון, הינו ערוץ ציבורי המתאפיין במכוונות חברתית- שירותית. על-פי מכוונות זו השידור משרת את כל המגזרים באוכלוסייה )כספי, 1995(. הערוץ הממלכתי מחויב להציג את כל הקבוצות בחברה, לשקף את החברה הישראלית על כל גווניה ולתת ייצוג למגוון הדעות שבאוכלוסייה. דברים אלו באים לידי ביטוי בחוק רשות השידור. לפיכך, ההנחה היא שקיים ייצוג שוויוני של קבוצות המיעוט ביחס לקבוצות הרוב, ייצוג שאינו מפלה ואינו סטריאוטיפי. כמו כן בעבודה ייבחנו יחסי הכוח בין קבוצות הרוב לקבוצות המיעוט כפי שמשתקפים 17

במהדורות החדשות. המחקרים אשר הוצגו בסקירת הספרות מעידים, ללא יוצא מהכלל, כי ייצוג המיעוטים בערוצים השונים בארץ ובעולם הוא עתיר סטריאוטיפים, מפלה ולא שוויוני. מחקר מקיף, שנעשה בחסות האגודה לזכויות האזרח )2001(, מציג תמונה עגומה באשר לייצוגן של קבוצות המיעוט השונות בתקשורת בישראל. הדבר מוכיח כי התקשורת מתעלמת במידה רבה מקבוצות מיעוט בחברה ואינה נותנת להן ביטוי בשיח הציבורי. על כן הנחת המוצא של המחקר היא שהערוץ הציבורי בטלוויזיה לא פועל לפי המכוונות החברתית-שירותית ואינו נוהג בשוויוניות כלפי קבוצות המיעוט, ומכאן נגזרו השערות המחקר. 3.1 השערות המחקר השערות המחקר הן: 1. קבוצות המיעוט סובלות מתת-ייצוג בחדשות המשודרות בערוץ הראשון לעומת קבוצות הרוב וביחס למספרן באוכלוסייה. 1 האופן שבו מיוצגות קבוצות המיעוט בחדשות הערוץ הראשון יהיה סטריאוטיפי ושלילי.2 בהשוואה לייצוג של קבוצות הרוב כאשר קבוצות המיעוט מוצגות כדמויות המצויות בשולי החברה ולא במרכזה. 3. יחסי הגומלין בין קבוצות המיעוט ובין קבוצות הרוב כפי שיוצגו בחדשות הערוץ הראשון, יתאפיינו בכך שקבוצת הרוב תוצג כמתנשאת ושיחסי הכוח ביניהן יוצגו כיחסים "דומיננטיים" מול "שוליים". 3.2 שיטת המחקר המחקר נעשה בשיטת ניתוח תוכן כמותני. כלי המחקר שבעזרתו נערך המחקר הוא דף קידוד שפותח על ידי מחלקת המחקר של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לצורך מחקר מקיף ומחקרי מעקב העוסקים בייצוג מיעוטים בטלוויזיה המסחרית )לאור ואחרים, 2004(. 2006, במחקר זה לא נעשה כל שינוי בדף הקידוד המקורי. דף הקידוד מכיל שאלות הנוגעות לאופי הכתבה ולאופן ייצוג הדמויות והמנחים. לכל שאלה נקבעו עד 18 תשובות בהתאם לנושא הנבדק. השימוש בכלי המחקר של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו נעשה בהסכמתה ובאישורה של הרשות, אולם היא לא הסכימה שכלי המחקר יפורסם ולכן הוא לא כלול בעבודה. 18 1 לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אוכלוסיית המחקר מהדורות החדשות של הערוץ הראשון בטלוויזיה. המהדורות משודרות מדי ערב, הן בימי חול ובסופי שבוע, בשעות צפיית השיא )"פריים-טיים"(. בימים ראשון עד חמישי וכן במוצאי שבת משודרת המהדורה בשעה 9 בערב, וביום שישי משודר היומן בשעה 8 בערב. בימי חול נמשכת מהדורת החדשות 30 דקות, בליל שבת 75 דקות ובמוצאי שבת 60 דקות. תקופת המחקר ושיטת הדגימה המחקר נעשה בשנת 2005 בין החודשים אפריל עד יוני. כל מהדורה שנדגמה בתקופת זמן זו הוקלטה על גבי קלטת וידיאו. במחקר זה, כמו במחקר של הרשות השנייה, נדגמו מהדורות החדשות בצורה הסתברותית שיטתית,במשך שבוע שלם בחודש: הוקלטו ונדגמו מהדורות החדשות ששודרו בשבוע השלישי של חודש אפריל, בשבוע הרביעי של חודש מאי ובשבוע הראשון של חודש יוני. המדגם החל בשבוע השלישי של חודש אפריל מיד לאחר קבלת האישור מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו המתיר להשתמש בכלי מחקרם. גודל המדגם 670 דמויות. במדגם של 21 מהדורות החדשות נצפו 313 כתבות שבהן הוצגו יחידת הניתוח יחידת הניתוח היא כתבה ששודרה במהלך המהדורה. מספר יחידות הניתוח הוא כמספר הכתבות ששודרו בכל מהדורה שנדגמה במדגם. מהדורת החדשות של הערוץ הראשון מכילה בממוצע כ- 15 כתבות, ובכל כתבה מוצגות בממוצע שלוש דמויות. שלוש הדמויות הראשונות שהוצגו בכל כתבה הן הדמויות שנבדקו במסגרת ניתוח הנתונים. במסגרת ניתוח הכתבות נבדקו לא רק הדמויות, אלא גם המנחים, הכתבים והפרשנים שהשתתפו בדיווח ובפרשנות שנלוות לכתבות. המנחים, הכתבים והפרשנים לא נבדקו על פי קריטריונים של קבוצות המיעוט, אלא על פי המאפיינים האלה: מגדר, לאום, עדה, ערבי תושב ישראל, ערבי פלשתינאי, יהודי דתי, יהודי חילוני, עולים לעומת ותיקים. מאפיינים אלו מפורטים בהמשך העבודה. דף הקידוד 19

ניתוח התוכן הכמותני כולל דף קידוד. כל כתבה נותחה בנפרד על פי דף קידוד שהכיל 130 משתנים שונים. הקידוד נעשה על ידי המחבר. דף הקידוד חולק לשלוש רמות בדיקה: הרמה הראשונה בודקת נוכחות על המרקע. במסגרת ניתוח כמותני זה נבדק באילו מס ך האייטמים מופיעות קבוצות מיעוט, האם בכתבה מופיעים בעיקר נציגים של קבוצת הרוב או של קבוצות המיעוט Greenberg and וכדומה. בדיקת הדמויות על המרקע נעשתה באופן אמפירי או כפי שמכנים זאת )1994) Brand "ספירת ראשים". הרמה השנייה בודקת את האופן ואת אופי הייצוג שבו הקבוצה מוצגת על המרקע. זהו מדד הקשור לסטטוס ולחשיבות שיש ליחיד ביחס למשתתפים האחרים באירוע כלשהו. היבט זה נקרא "נ ר אות" ומתייחס לפרטים כאל אובייקטים תוך התעלמות משמם, ממעמדם או מתפקידם או לחלופין כאל סובייקטים בעלי ביוגרפיות הכוללות שם, מעמד ותפקיד )1998.)First, כך לדוגמה נבדק ההקשר שבו מופיע נציג המיעוט, הסטטוס החברתי, הרקע שלו וכדומה. ברמה השלישית נבחנת מערכת יחסי הגומלין בין חברי קבוצת הרוב לחברי קבוצות המיעוט המתקיימת על המרקע. כאן באות לידי ביטוי שאלות הנוגעות לקרבה ולאינטראקציה החברתית בין קבוצות המיעוט לרוב, או לחוסר אינטראקציה המבטא נתק בין הרוב למיעוט. 3.3 אופן ניתוח הנתונים כיוון שמשתני הייצוג במחקר זה הינם משתנים שמיים, מדדי הקשר היו מקבוצת חי בריבוע - Chi לבדיקת מובהקות הקשרים בין המשתנים. בנוסף, כאשר נמצא קשר מובהק בין המשתנים square נעשה שימוש במדד קרמר וי (V (Cramer's לבדיקת עוצמת הקשר בין המשתנים. כמו כן נעשה שימוש בסטטיסטיקה תיאורית לבחינת התפלגות המשתנים. משתני המחקר מוצגים להלן על פי שלוש רמות בדיקה שונות החופפות את שלוש שאלות המחקר. עבור מדד הסטטוס של הדמויות והשוואת הממוצעים של מדד זה בין הקבוצות החברתיות השונות )כלומר האם השוני בין הקבוצות מובהק(, נערכו ניתוחי שונות חד-כיווניים (T-Test( להשוואת מדגמים בלתי תלויים. 20 3.3.1 משתנים הקשורים להשערת המחקר הראשונה )רמה ראשונה של בדיקה(

שאלת המחקר הראשונה, הנוגעת להיקף הייצוג של קבוצות מיעוט במהדורת החדשות של הערוץ הראשון בטלוויזיה ביחס לגודלן באוכלוסייה, תיבדק באמצעות הצגת התפלגויות ההופעה של הקבוצות השונות על המרקע. לאחר מכן תיערך השוואה בין נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באשר לשיעור הקבוצות הנחקרות באוכלוסייה ובין מידת הייצוג שלהן בחדשות הטלוויזיה הממלכתית. משתנים: כמות ההופעה של קבוצות המיעוט השונות בחדשות הערוץ הראשון - קבוצות המיעוט קוטלגו על פי דת )חילוניים, דתיים-לאומיים וחרדים(, על פי מגדר )גברים, נשים(, על פי לאום )יהודים, ערבים אזרחי ישראל(, על פי עדה )אשכנזים, מזרחים(, על פי ותק בארץ )מהגרים, ותיקים(, על פי ארץ מוצא )עולים מברית המועצות לשעבר, עולים מאתיופיה, צברים(, על פי מקום המגורים )תחומי הקו הירוק או מעבר לתחומי הקו הירוק: מתנחלים, לא-מתנחלים(. 3.3.2 משתנים הקשורים להשערת המחקר השנייה )רמה שנייה של בדיקה( שאלת המחקר השנייה בודקת אם נציגים של קבוצות המיעוט מוצגים באופן סטריאוטיפי ושלילי יותר בהשוואה לקבוצות הרוב. לשם כך נערכו מספר בדיקות להשוואה בין איכות ההצגה של קבוצות המיעוט ושל קבוצות הרוב: תחילה נערכו הצלבות בין הקבוצה החברתית ששייכות אליה הדמויות המסוקרות בכתבות לבין מרכיבי ביוגרפיה כגון: אנונימיות, השכלה, מקצוע וכדומה. לאחר מכן, נערכו הצלבות בין הקבוצה החברתית שאליה משתייכות הדמויות בכתבה. בהמשך, נערכו הצלבות בין הקבוצה החברתית שאליה שייכות הדמויות לאופי הכתבה )סדר/אי-סדר(. נערכו הצלבות בין הקבוצה החברתית שאליה שייכות הדמויות למדד "מאפייני כניסה בדלת האחורית". בדיקת ההשערה נעשתה באמצעות בחינת הקשרים בין המשתנים כדי לראות אם השערת המחקר תאושש או תופרך. משתנים: רקע של הדמות למשתנה זה תת-משתנים אופרטיביים: 1. השכלה של הדמות - האם הדמות משכילה או חסרת השכלה או הדבר אינו ברור. מקצוע/עיסוק של הדמות - מגוון המקצועות והעיסוקים הרבים של הדמויות שהוצגו באייטמים.2 כונסו לעשר קטגוריות ואחר כך חולקו לשתי קבוצות: 21

א. קבוצת מקצועות/עיסוקים בעלי סטטוס גבוה פוליטיקאי, עובד במגזר ציבורי )שוטר, מורה(, ספורטאי, סטודנט, מקצוע חופשי )דוגמן, עיתונאי, אמן וכדומה(, איש מקצוע )עורך דין, רופא( ועיסוק לא מוגדר. ב. קבוצת מקצועות/עיסוקים מסטטוס נמוך - פועל )צווארון כחול(, איש פשע )אסיר, עציר(, מובטל ועיסוק לא מוגדר. 3. אנונימיות - האם הדמות מוכרת או אנונימית )בין אם שמה אוזכר ובין אם לאו( עבור הצופים: הדמות מפורסמת למרבית הצופים או הדמות מוכרת לחברי הקבוצה החברתית שאליה היא משתייכת, או הדמות מוכרת בקרב קבוצה מקצועית הדמות או אינה מוכרת כלל, אנונימית עבור הצופים. נושאי סיקור - הגדרה אופרטיבית - נושאי הסיקור חולקו ל- 18 קטגוריות שונות למשל: קונפליקט ישראלי פלשתיני - אירוע הקשור לקונפליקט ומאופיין בעיקר כאירוע אי-סדר. פוליטיקה פנימית - סיקור סוגיות הקשורות למפלגות או לחברי מפלגה. אסונות, תאונות ומגפות - אירועי אי-סדר שנפגעו בהם אנשים בגוף או בנפש. הפגנות - סיקור אירועי אי-סדר שבו מפגינים נוקטים התנהגות חריגה כדי למשוך תשומת לב )הבערת צמיגים, ריסוס כתובות, מחאות קולניות וכדומה(. סיקור נושאי סדר/אי-סדר הגדרה אופרטיבית: כאשר נושא האירוע המסוקר הוא אירוע סדר, 1971(,)Jackson, לעומתן, חדשות הסדר הן חדשות טובות העוסקות בהישגים, ביצירה, וכדומה באירוע אי-סדר החדשות מתארות אירועים שליליים כגון: הרס, סטייה, סכסוכים, וכדומה )שם(. ייתכן שילוב של אירועי סדר ואי-סדר. המשתנה המידה בה הדמות שקולה: כאשר הדמות מוצגת כשקולה ניתן להתרשם כי היא נוטה להיות רצינית ואחראית, כלומר, מסבירה את עמדותיה ומבססת את טענותיה. כאשר הדמות אינה כזאת היא נחשבת כ"לא שקולה". לפיכך, יש לנסות ולברר את סוג ההתנהגות המיוחס לקבוצות השונות המוצגות על המרקע. האם הדמות מוצגת כשקולה? כן. א. 22

ב. ג. לא. לא ברור. Wolfsfeld מאפייני כניסה בדלת האחורית מדד לבדיקת הנגישות למדיה כפי שהוגדר על ידי )1997(. המשמעות של מדד זה שקבוצות חלשות מצליחות להיחשף במדיה "בדלת האחורית", כלומר, הופעת הקבוצות במדיה מתאפשרת כאשר הן משתמשות בפרובוקציות או כאשר הן מאמצות התנהגות שלילית. בעוד קבוצות הרוב נכנסות למדיה בדלת הראשית באמצעות התנהגות נורמטיבית, קבוצות המיעוט עושות זאת באמצעות אימוץ התנהגות חריגה. המשתנה מכיל מאפיינים של התנהגות חריגה והם מוגדרים בהגדרות אופרטיביות, ואלה המאפיינים: אלימות א. ב. ג. ד. הדמות משתמשת באלימות מילולית. הדמות משתמשת באלימות פיזית. הדמות משתמשת באלימות מילולית ופיזית יחד. הדמות אינה אלימה רגשנות א. ב. הדמות רגשנית )הדמות משתמשת ברגשותיה בהחצנה: בכי, צעקה, כעס וכדומה(. רציונלית )הדמות מוצגת כבעלת שיקול דעת, שליטה עצמית, איפוק(. הופעה א. ב. ג. ד. הדמות בעלת הופעה פרובוקטיבית )לבוש חשוף, איפור כבד וכדומה(. הדמות בעלת הופעה מתונה וניטרלית. הדמות בעלת הופעה שמרנית )לבוש ייצוגי(. ד. לא ידוע / אין התייחסות. 23

התבטאות בעל-פה א. ב. ג. הדמות בעלת אמירות פרובוקטיביות )קללות, שפת רחוב( הדמות בעלת אמירות מתונות וניטרליות. הדמות בעלת אמירות שמרניות )ביטויים ייחודיים למגזרים שונים כגון: דתיים המשתמשים בשם אלוקים(. ד. לא ידוע / אין התייחסות. התנהגות א. ב. ג. ד. הדמות בעלת התנהגות פרובוקטיבית )שפת גוף פרובוקטיבית, תנועות מגונות(. הדמות בעלת התנהגות מתונה / ניטרלית. הדמות בעלת התנהגות שמרנית )לדוגמה, טקסים דתיים(. לא ידוע / אין התייחסות. 0 המדד נמדד בסולם ערכים: ערך מינימלי הוא )אין כלל מאפייני כניסה בדלת האחורית( וערך מקסימלי הוא 5 )כל המאפיינים של הכניסה בדלת האחורית(. בשלב שני קודד מדד זה למשתנה חדש בינארי דיכוטומי של דמויות. כאשר הערך של המשתנה החדש הוא מינימאלי )0( פירוש הדבר כי אין לדמויות כלל מאפייני כניסה בדלת האחורית לעומת זאת, דמויות המקבלות ערך מקסימלי )1( משמעו כי יש להן לפחות מאפיין אחד כזה. התפלגות המדד תוצג עבור הקבוצות החברתיות השונות ומאחר שהמדד המנותח הינו דיכוטומי, לא ניתן לחשב עבורו ממוצעים. 3.3.3 משתנים הקשורים להשערת המחקר השלישית )רמת בדיקה שלישית( עבור שאלת המחקר השלישית הבוחנת את יחסי הגומלין בין חברי קבוצת הרוב לחברי קבוצת המיעוט נערכו מספר בדיקות: בבדיקה אחת חושב מדד סטטוס לדמויות, ונערכה השוואה לממוצעים של מדד הסטטוס בין הקבוצות החברתיות השונות וניתוחי שונות חד-כיווניים (T-Test) שנועדו לבחון הבדלים מובהקים בין הממוצעים במדד הסטטוס של הקבוצות החברתיות. נבדקה גם התפלגות המנחים לפי השתייכותם לקבוצות חברתיות, וכן התפלגות תפקיד הדמות בכתבה על פי חלוקה לקבוצות חברתיות. 24

המשתנים: סטט סו הדמות - "מדד הסטטוס" פותח על-ידי מחלקת המחקר של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו )לאור ואחרים, 2004(. המדד מציין את אופן הצגת הדמות על פי מאפייני סטטוס חיוביים ושליליים שלה, כלומר, מעמד הדמות על פי מרכיבי הרקע שלה, התנהגותה ותפקידה באייטם. המדד נע בסולם ערכים שהטווח הוא 0 6. הערך "0" מציין כי הדמות אינה בעלת מאפייני סטטוס חיוביים כלל. ככל שהדירוג בסולם גבוה יותר, היא מתאפיינת ביותר מאפייני סטטוס חיוביים. הערך "6", הדמות בעלת מאפייני סטטוס חיוביים בלבד. מאפייני המשתנה מדד הסטטוס הם אלה: שימוש בשפה ובקיאות בה א. ב. הדמות שולטת בשפה. הדמות אינה שולטת בשפה. השכלה א. ב. דמות משכילה )ממלאת תפקיד הדורש השכלה תיכונית ומעלה כגון רופא, גננת, אחות(. דמות חסרת השכלה )דמות במקצוע שלא דורש השכלה, כגון: איש שמקצועו הוא איסוף של בקבוקי שתייה, מנקה או דמות המעידה על עצמה כחסרת השכלה או מוצגת כך(. ג. לא ידוע / אין התייחסות )לא ניתן לדעת מהי השכלת הדמות לפי הצגתה(. תפקיד הדמות בכתבה, הדמות מוצגת: 25 א. ב. ג. ד. ה. מומחה )התמחות כלשהי: רופא, עורך דין, איש אקדמיה(. פרשן. עובר אורח. הדמות היא מושא האירוע. הדמות היא איש ציבור.