2 ו יּ ק ר א ויקרא א: ויקרא א א ו יּ ק ר א א ל מ שׁ ה ו י ד בּ ר י ה ו ה א ל יו מ א ה ל מוֹע ד ל אמ ר: ב דּ בּ ר א ל בּ נ י י שׂ ר א ל ו א מ ר תּ א ל ה ם א ד ם

תמליל

1 2 ו יּ ק ר א ויקרא א: ויקרא א א ו יּ ק ר א א ל מ שׁ ה ו י ד בּ ר י ה ו ה א ל יו מ א ה ל מוֹע ד ל אמ ר: ב דּ בּ ר א ל בּ נ י י שׂ ר א ל ו א מ ר תּ א ל ה ם א ד ם כּ י י ק ר יב מ כּ ם ק ר בּ ן ל יה ו ה מ ן ה בּ ה מ ה מ ן ה בּ ק ר וּמ ן ה צּ אן א' זעירא א וּק ר א ל מ שׁ ה וּמ לּ יל י י ע מּ יהּ מ מּ שׁ כּ ן ז מ נ א ל מ ימ ר: ב מ לּ יל ע ם בּ נ י י שׂ ר א ל ו ת ימ ר ל הוֹן א נ שׁ א ר י י ק ר יב מ נּ כוֹן ק ר בּ נ א ק ד ם י י מ ן בּ ע יר א מ ן תּוֹר י וּמ ן ע נ א ( ) ויקרא אל משה. לכל ברו ולכל מירו ולכל ˆוויים מ רי, ל ון חב, ל ון מל כי ר מ מ ין בו, נ מר (י עי ו, ) ו ר ז ל ז, בל לנבי י ומו עולם נ ל לי ן בל ון ער י וטומ, נ מר (במ בר כ, ) ו י ƒ ר ל ƒ ים ל ƒ ב ל ע ם: ויקרא אל משה. ול ולך ומ יע ל זניו וכל י ר ל ל ומעין. יכול ף ל פס ו י רי, למו לומר וי בר, ל בור י רי ול ל פס ו. ומ יו פס ו מ מ ו, לי ן ריוח למ ל בונן בין פר לפר ובין ענין לענין, ל וחומר ל יוט לומ מן יוט: אליו. למעט רן. רבי י ו [בן ב יר ] ומר, י" ברו נ מרו ב ור למ ול רן וכנ ן נ מרו י" מיעוטין, ללמ ך ל ל רן נ מרו ל למ י מר ו (במ בר ז, פט), מƒ ב ר ל רן, ו לו ן י" מיעוטין, ל ב ר ƒ ל יו ( ם), ו י ב ר ל יו ( ם), ו נו ע ƒ י ל ך ( מו כ, כב), כולן [כ י ] ב ור כ נים. יכול מעו ול רי ( ר "ם ורס י מע ול יבור ו י על רן), למו לומר ול לו, ול ליו, מ מע וכל י ר ל ל מעו: מאהל מועד. מלמ י ול נפס ול י יוˆ חוı ו ל ל ל. יכול מפני ול נמוך, למו לומר (במ בר ז, פט), מ ו ול, ו ול מפור ב לים (כט - ) ו ל ' ב כ ח ו ל ' ב ר ו ל ' ב ר ר זƒים. ם כן למ נ מר מ ל מוע, מלמ י ול נפס. כיוˆ בו ו ו ל כ נ פ י כ רו בƒ ים נƒ מ ע ע ח ˆ ר חƒ יˆ נ (יחז ל י, ), יכול מפני ול נמוך, למו לומר כ ו ל ל י ב ב רו ( ם), ם כן למ נ מר ע חˆר חיˆונ, כיון מ יע ם י נפס : מאהל מועד לאמר. יכול מכל בי, למו לומר מ ע ל כ פ ר (במ בר ז, פט). יכול מעל כפר כול, למו לומר ( ם) מƒ ב ין נ י כ ר בƒ ים: לאמר. ˆ ו מור ל ם ברי כבו ין, ב בילכם ו נ בר עמי, כן מˆינו כל ל"ח נ יו י ר ל במ בר כמנו ים מן מר לים ו ילך ל נ ייח בור עם מ, נ מר ( ברים ב, טז-יז) ו י ƒ י כ ר מ ו כ ל נ י מƒ ל ח מ ל מו ו ו' ו י ב ר ' ל י ל מ ר, לי י בור. בר חר, ˆ ו מור ל ן ברי ו יבני ם י בלום, כמו נ מר ( מו יט, ח) ו י ב מ ƒ ב ר י ע ם ו ו': - When a man from [among] you brings a sacrifice to the Lord. The א ד ם כּ י י ק ר יב מ כּ ם ק ר בּ ן ל יהוֹ ה precept of sacrifice is a central motif in Judaism. To live in accord with God s word is identical with living a sacrificial life. To act morally is synonymous with sacrificial action. God summoned man into His sacrificial service. What was man called upon to sacrifice? Judaism gives a straightforward answer to this basic theological and ethical question: Man must offer everything he possesses. Nothing is to be spared and nothing is to be saved for man. The logic of this answer is self-evident. A sacrificial action consists in restoring that which man heretofore considered his own to its rightful owner returning to the Master that which was entrusted to man s care, and of which he erroneously and impudently took possession. Since there is nothing within the reach of man which he does not have in trust for and from God, there is nothing whose return to God would not be considered a hallowed sacrificial service. Man must return to the master of the universe not only all he possesses in the form of physical goods, but himself as well: his body, mind, spirit, soul the whole of his existence in all its boundless manifestation at all levels. Judaism fought relentlessly against the heathen curse of human sacrifice. You shall not do so to the Lord, your God; for every abomination to the Lord which He hates, they did to their gods, for also their sons

2 3 VAYIKRA 1: VAYIKRA VAYIKRA 11 And He called to Moses, and the Lord spoke to him from the Tent of Meeting, saying, 2 Speak to the children of Israel, and say to them: When a man from [among] you brings a sacrifice to the Lord;* from animals, from cattle or from the flock* (ב) אדם כי יקריב מכם. כ י ריב, ב רבנו נ ב בר ענין: אדם. למ נ מר, מ ם ר ון ל ריב מן זל כל י לו, ף ם ל ריבו מן זל: הבהמה. יכול ף חי בכלל, למו לומר ב ר וˆ ן: מן הבהמה. ול כול, ל וˆי רובע ו נרבע: מן הבקר. ל וˆי נעב : מן הצאן. ל וˆי מו ˆ : ומן הצאן. ל וˆי נו ח מי. כ ו ומר למט מן ענין (פסו י) מƒ ן ב ר ין למו לומר, ל וˆי טריפ : and their daughters they would burn in fire to their gods (Deut. 12:31). As an ecclesiastical institution, this ruthless cult was condemned and stamped as murder by Judaism. However, at an experiential spiritual level, this type of sacrifice is the fundamental one for Judaism. The primitive brutal cult of perpetuating murder and extinguishing the physical existence of man in honor of God is pagan and abominable. Yet the offering of the spiritual personality of the human metaphysical existence to God is a great heroic act, in which Judaism believes man finds his unique charismatic fulfillment. How, then, is this great sacrifice of the self consummated? Judaism gave a terse answer to this question. Man offers himself by engaging in a movement of recoil from himself, by retreating from the position of illusory strength he is prone to take up at certain times, by withdrawing from attitudes of arrogant self-regard and self-centeredness and from spiritual entrenchment in a false and insolent majestas homine complex. The giving up of the fruits of sweet victory when man is intoxicated by it, and the free acceptance of defeat while triumph is within reach, are considered the supreme sacrifice which man can bring to God. When excessive giving of charity becomes painful to the giver because the unhallowed self considers giving to be nonsensical, asking himself why he should spend his hard-earned money on others it is then that the act of giving becomes a great sacrifice, for by so doing the donor renounces his mastery over his wealth, retreating from his economic position of strength. When the scientist, discovering a new behavioral pattern in nature, does not gloat in his attainment, but departs from the position of intellectual pride and strength and stands in awe before the Creator in his realization that every scientific advancement deepens the mysterium magnum involved in creation which remains, in spite of all our cognitive achievements, numinous and enigmatic he engages in sacrificial action. He recognizes that absolute knowledge is the exclusive prerogative of God and that the human-finite mind is nothing but a reflection of the infinite divine logos. He acknowledges that wisdom is not his but God s. (Community, Covenant and Commitment, pp ) - from animals, from cattle or from the flock מ ן ה בּ ה מ ה מ ן ה בּ ק ר וּמ ן ה צּ אן תּ ק ר יבוּ א ת ק ר בּ נ כ ם you shall bring your sacrifice. Why does the Torah use the apparently superfluous words from animals when it later specifies from cattle or from the sheep? To indicate that man is separated from animals and is elevated over other creatures in that he engages in self-sacrifice. Who knows that the spirit of the children of men is that which ascends on high and the spirit of the beast is that which descends below to the earth? (Ecc. 3:21). The soul of man which lifts its eyes and gazes on high to far distances, to the future, and prepares to sacrifice for it this is the spirit of the children of men is that which ascends on high. This is the ם כּ י י ק ר יב מ כּ ם ק ר בּ ן one א ד who sacrifices himself. (Yemei Zikaron,.p (192

3 4 ויקרא א: ויקרא תּ ק ר יבוּ א ת ק ר בּ נ כ ם: ג א ם ע ל ה ק ר בּ נוֹ מ ן ה בּ ק ר ז כ ר תּ מ ים י ק ר יב נּוּ א ל פּ ת ח א ה ל מוֹע ד י ק ר יב א ת וֹ ל ר צ נ וֹ ל פ נ י י ה ו ה: ד ו ס מ י ד וֹ ע ל ר אשׁ ה ע ל ה ו נ ר צ ה ל וֹ ל כ פּ ר ע ל יו: ה ו שׁ ח ט א ת בּ ן ה בּ ק ר ל פ נ י י ה ו ה ו ה ק ר יבוּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים א ת ה דּ ם ו ז ר ק וּ א ת ה דּ ם ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב א שׁ ר פּ ת ח א ה ל מוֹע ד: ו ו ה פ שׁ יט א ת ה ע ל ה ו נ תּ ח א ת הּ ל נ ת ח י ה : ז ו נ ת נ וּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה ן א שׁ ע ל ה מּ ז בּ ח ו ע ר כ וּ ע צ ים ע ל ה א שׁ: ח ו ע ר כ וּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים א ת ה נּ ת ח ים א ת ה ר אשׁ ו א ת ה פּ ד ר ע ל ה ע צ ים א שׁ ר ע ל ה א שׁ א שׁ ר ע ל ה מּ ז בּ ח : ט ו ק ר בּ וֹ וּכ ר ע יו י ר ח ץ בּ מּ י ם ו ה ק ט יר ה כּ ה ן א ת ה כּ ל ה מּ ז בּ ח ה ע ל ה א שּׁ ה ר יח נ יח וֹ ח ל יה ו ה: ס י ו א ם מ ן ה צּ אן ק ר בּ נ וֹ מ ן תּ ק ר בוּן י ת ק ר בּ נ כוֹן: ג א ם ע ל ת א ק ר בּ נ יהּ מ ן תּוֹר י דּ כ ר שׁ ל ים י ק ר ב נּ יהּ ל ת ר ע מ שׁ כּ ן ז מ נ א י ק ר יב י ת יהּ ל ר ע ו א ל יהּ ק ד ם י י : ד ו י ס מוֹך י ד יהּ ע ל ר ישׁ ע ל ת א ו י ת ר ע י ל יהּ ל כ פּ ר א ע לוֹה י: ה ו י כּוֹס י ת בּ ר תּוֹר י ק ד ם י י ו יק ר בוּן בּ נ י אה ר ן כּ ה נ יּ א י ת דּ מ א ו י ז ר קוּן י ת דּ מ א ע ל מ ד בּ ח א ס חוֹר ס חוֹר דּ י ב ת ר ע מ שׁ כּ ן ז מ נ א: ו ו י שׁ ל ח י ת ע ל ת א ו יפ לּ ג י ת הּ ל א ב ר ה א: ז ו י תּ נוּן בּ נ י אה ר ן כּ ה נ א א שּׁ ת א ע ל מ ד בּ ח א ו יס דּ רוּן אע יּ א ע ל א שּׁ ת א: ח ו יס דּ רוּן בּ נ י אה ר ן כּ ה נ יּ א י ת א ב ר יּ א י ת ר ישׁ א ו י ת תּ ר בּ א ע ל אע יּ א דּ י ע ל א שׁ ת א דּ י ע ל מ ד בּ ח א: ט ו ג ו יהּ וּכ ר עוֹה י י ח לּ ל בּ מ יּ א ו י סּ ק כּ ה נ א י ת כּוֹל א ל מ ד בּ ח א ע ל ת א ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : י ו א ם מ ן ע נ א ק ר בּ נ יהּ מ ן תקריבו. מלמ נים מ נ בים עול ב ו פו : קרבנכם. מלמ י ב נ ב ˆבור, י עול יı מזבח ב מן מו רו : ( ) זכר. ול נ ב. כ ו ומר זכר למט (פסו י) ין למו לומר, זכר ול טומטום ו נ רו ינוס: תמים. בל מום: אל פתח אהל מועד. מטפל ב ב ו ע עזר. מ ו ומר י ריב י ריב, פילו נ ערב עול ר ובן בעול מעון י ריב כל ח ל ם מי ו, וכן עול בחולין ימכרו חולין לˆרכי עולו ו רי ן כולן עולו ו רב כל ח ל ם מי ו, יכול פילו נ ערב בפסולין ו ב ינו מינו, למו לומר י רƒ יב נ ו : יקריב אותו. מלמ כופין ו ו. יכול בעל כרחו, למו לומר לרˆונו, כיˆ, כופין ו ו ע י מר רוˆ ני: לפני ' וסמך. ין סמיכ בבמ : ( ) על ראש העולה. ל בי עול חוב לסמיכ ול בי עול ˆ ן: העולה. פרט לעול עוף: ונרצה לו. על מ ו מרˆ לו, ם מר על כרי ו ומי ו בי ין ו מי בי י מים ו מל ו רי ענ ן מור, ינו מרˆ ל על ע ועל ל ו נ לע : ( ) ו חט ו ריבו כ נים. מ בל ו ילך מˆו כ ונ, לƒ מ על חיט כ ר בזר: לפני ה. בעזר : והקריבו. זו בל י ר ונ, ומ מע ל ון ולכ, למ נו י ן (ס" י ן) בבני רן: בני אהרן. יכול חללים, למו לומר כ נים: את הדם וזרקו את הדם. מ למו לומר ם ם י פעמים, ל בי נ ערב במינו ו ב ינו מינו. יכול ף בפסולים ו בחט ו פנימיו ו בחט ו חˆוניו, לו למעל ו י למט, למו לומר במ ום חר (פסו י ) מו : וזרקו. עומ למט וזור מן כלי לכו ל מזבח למט מחוט סי ר כנ זויו, לכך נ מר 'סביב' י ם נ ון ב רבע רוחו מזבח. ו יכול י יפנו כחוט, למו לומר וזר ו, ו י פ ר ל יף בזרי. י וזר ו יכול בזרי ח, למו לומר סביב, כיˆ, נו ן י מ נו - and it will be accepted for him. In our weekday Shemoneh Esreh prayer, we end the ו נ ר צ ה לוֹ petitionary section starting with the words מ ע קוֹל נוּ :שׁ Listen to our voice, Lord our God...and in compassion and favor accept our prayer, for You, God, listen to prayer and pleas. Immediately following this blessing we recite the paragraph which starts with the word צ ה :ר Find favor, Lord our God, in Your

4 5 VAYIKRA 1: VAYIKRA you shall bring your sacrifice. 3 If his sacrifice is a burnt offering from cattle, an unblemished male he shall bring it. He shall bring it willingly to the entrance of the Tent of Meeting, before the Lord. 4 And he shall lean his hand [forcefully] upon the head of the burnt offering, and it will be accepted for him* to atone for him. 5 And he shall slaughter the young bull before the Lord. And Aaron s descendants, the kohanim, shall bring the blood, and dash the blood upon the altar, around [the altar] which is at the entrance of the Tent of Meeting. 6 And he shall skin the burnt offering, and cut it into its [prescribed] sections. 7 And the descendants of Aaron the kohen shall place fire on the altar, and arrange wood on the fire. 8 And Aaron s descendants, the kohanim, shall then arrange the pieces, the head and the fat, on top of the wood which is on the fire that is on the altar. 9 And its innards and its legs, he shall wash with water. Then, the kohen shall cause to [go up in] smoke all [of the animal] on the altar, as a burnt offering, a fire offering, [with] a pleasing fragrance to the Lord. 10 And if his offering is [brought] from the flock from sheep or from וˆרך למנו ו לעˆמו: ואת הפדר. למ נ מר, ללמ ך מעל ו עם ר ומכס בו בי חיט, וז ו רך כבו ל מעל : אשר על המזבח. ל י יו זירין יוˆ ין חוı למערכ : (ט) עלה. ל ם עול י טירנו: אשה. כ י חטנו ל ון, פו יי"ר בלע"ז: י וחטו ל ם, ו כ ל ƒ ניחוח. נח רוח לפני, מר י ונע רˆוני: (י) ואם מן הצאן. וי"ו מוסיף על ענין ר ון, ולמ פסי, לי ן ריוח למ ל בונן בין פר לפר : מן ˆ ן מן כ בים ו מן עזים. רי לו ' מעוטין, פרט לז ן לחול ולמזו ם: ן רבע: אשר פתח אהל מועד. ול בזמן ו מפור : (ו) והפשיט את העולה. מ למו לומר עול, לרבו כל עולו ל פ ט ונ וח: אותה לנתחיה. ול נ חי לנ חים: (ז) ונ נו. ף על פי יור מן מים מˆו ל בי מן יוט: בני אהרן הכהן. כ ו בכי ונו, ם עב בב י כ ן יוט עבו ו פסול : (ח) בני אהרן הכהנים. כ ם בכי ונם, כ ן יוט עב ב מונ ב ים עבו ו פסול : את הנתחים את הראש. לפי ין ר בכלל פ ט [וני וח] כבר ו ז ב חיט, לפיכך people Israel and their prayer...and accept in love and favor the fire offerings of Israel and their prayer. It would seem that the theme of this latter blessing is identical to the earlier one and is superfluous. Why did the Anshei Knesses Hagedolah see fit to apparently repeat the same request in sequence? The theme of the שׁ מ ע קוֹל נוּ prayer is that God should accept our prayer. The theme of ר צ ה is that our prayer should be considered as a sacrifice. The word ר צ ה evokes the phrase ו נ ר צ ה לוֹ in the context of sacrifice. Through this statement, and indeed through this entire benediction, something wondrous takes place: our prayer, which until this point has been in the form of a conversation, is now transformed into a sacrifice. The term בוֹד ה שׁ בּ ל ב,ע the service of the heart inherent to prayer, is an act of self-sacrifice. (Shiurim Lezecher Abba Mori, Vol. 2, p. 216; Worship of the Heart, p. 178) The blessing of the kohanim is connected to the benediction of ר צ ה since that blessing was made after the completion of the communal sacrifices in the Temple. Without this blessing, the Temple service was incomplete. The Torah states: And Aaron lifted up his hands towards the people and blessed them. He then descended from preparing the sin offering, the burnt offering, and the peace offering (9:22). The kohanim therefore walk to the platform during the blessing of צ ה,ר for it is this blessing that transforms the repetition of the Amidah into a communal sacrifice. (Shiurim Lezecher Abba Mori, Vol. 2, p. 214; Mesorah, Vol. 5, p. 5)

5 6 ויקרא א: ויקרא ה כּ שׂ ב ים א וֹ מ ן ה ע זּ ים ל ע ל ה ז כ ר תּ מ ים י ק ר יב נּוּ: יא ו שׁ ח ט א ת וֹ ע ל י ר ה מּ ז בּ ח צ פ נ ה ל פ נ י י ה ו ה ו ז ר ק וּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים א ת דּ מ וֹ ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב: יב ו נ תּ ח א תוֹ ל נ ת ח יו ו א ת ר אשׁ וֹ ו א ת פּ ד ר וֹ ו ע ר ה כּ ה ן א ת ם ע ל ה ע צ ים א שׁ ר ע ל ה א שׁ א שׁ ר ע ל ה מּ ז בּ ח : יג ו ה קּ ר ב ו ה כּ ר ע י ם י ר ח ץ בּ מּ י ם ו ה ק ר יב ה כּ ה ן א ת ה כּ ל ו ה ק ט יר ה מּ ז בּ ח ה ע ל ה ה וּא א שּׁ ה ר יח נ יח ח ל יה ו ה: פ שני יד ו א ם מ ן ה ע וֹף ע ל ה ק ר בּ נ וֹ ל יה ו ה ו ה ק ר יב מ ן ה תּ ר ים א וֹ מ ן בּ נ י ה יּוֹנ ה א ת ק ר בּ נ וֹ: טו ו ה ק ר יב וֹ ה כּ ה ן א ל ה מּ ז בּ ח וּמ ל ק א ת ר אשׁ וֹ ו ה ק ט יר ה מּ ז בּ ח ה ו נ מ צ ה ד מ וֹ ע ל ק יר ה מּ ז בּ ח : טז ו ה ס יר א ת מ ר א ת וֹ בּ נ צ ת הּ ו ה שׁ ל י א ת הּ א צ ל ה מּ ז בּ ח ק ד מ ה א ל מ ק וֹם ה דּ שׁ ן: יז ו שׁ סּ ע א ת וֹ ב כ נ פ יו א מּ ר יּ א אוֹ מ ן בּ נ י ע ז יּ א ל ע ל ת א דּ כ ר שׁ ל ים י ק ר ב ינ יהּ: יא ו י כּוֹס י ת יהּ ע ל צ דּ א ד מ ד בּ ח א צ פּוּנ א ק ד ם י י ו י ז ר קוּן בּ נ י אה ר ן כּ ה נ יּ א י ת דּ מ יהּ ע ל מ ד בּ ח א ס חוֹר ס חוֹר: יב ו יפ לּ ג י ת יהּ ל א ב רוֹה י ו י ת ר ישׁ יהּ ו י ת תּ ר בּ יהּ ו י ס דּ ר כּ ה נ א י ת הוֹן ע ל אע יּ א דּ י ע ל א שּׁ ת א דּ י ע ל מ ד בּ ח א: יג ו ג וּ א וּכ ר ע יּ א י ח לּ ל בּ מ יּ א ו יק ר ב כּ ה נ א י ת כּוֹל א ו י סּ ק ל מ ד בּ ח א ע ל ת א הוּא ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : יד ו א ם מ ן עוֹפ א ע ל ת א ק ר בּ נ יהּ ק ד ם י י ו יק ר ב מ ן שׁ פ נ ינ יּ א אוֹ מ ן בּ נ י יוֹנ ה י ת ק ר בּ נ יהּ: טו ו יק ר ב נ יהּ כּ ה נ א ל מ ד בּ ח א ו י מ לוֹק י ת ר ישׁ יהּ ו י סּ ק ל מ ד בּ ח א ו י ת מ צ י ד מ יהּ ע ל כּוֹת ל מ ד בּ ח א: טז ו י ע דּ י י ת ז פ ק יהּ בּ אוּכ ל יהּ ו י ר מ י י ת הּ ל ס ט ר מ ד בּ ח א ק ידוּמ א ל א ת ר דּ מוֹשׁ ד ין ק ט מ א: יז ו יפ ר יק י ת יהּ בּ ג ד פוֹה י (י ) על ירך המזבח. על ˆ מזבח: צפנה לפני ה. ו ין ˆפון בבמ : (י ) מן העוף. ול כל עוף. לפי נ מר (ל לן כב, יט) מƒ ים ז כ ר ב ב ר ב כ בƒ ים ו ב עƒ ƒז ים, מו וזכרו בב מ ו ין מו וזכרו בעופו, יכול ף מחוסר בר, למו לומר מן עוף: תורים. ולים ול טנים: בני יונ. טנים ול ולים: מן ורים ו מן בני יונ. פרט ל חל ˆי וב בז ו בז ו פסול, ול ו ˆל בני יונ ו טן ˆל ורים: (טו) והקריבו. פילו פרי ח יבי : כ ן ומל. ין מלי בכלי, ל בעˆמו ל כ ן וˆ ı בˆפרנו ממול עורף וחו ך מפר ע מ יע לסימנין ו וˆˆן: ונמצה דמו. ל ון ו מƒ יı פ יƒם (מ לי ל, ל ), ƒ כ י פ ס מ ı (י עי טז, ). כוב בי חיט על יר מזבח, ו ם מ מˆ ויור : ומל ו טיר ונמˆ. פ ר לומר כן מ חר ו מ טיר ו מוˆ, ל מ טר ר בעˆמו ו וף בעˆמו וכו' ף מלי כן. ופ וטו ל מ ר מסורס ו, ומל ו טיר ו ו ם טר ונמˆ מו כבר: (טז) מוראתו. מ ום רעי [ ר י] וז זפ : בנצתה. עם בני מעי, ונוˆ ל ון בר מ וס, כמו ƒ כ י נ ˆו ם נ עו ( יכ, טו). וז ו ר ם ונ לוס ב וכלי, וז ו מ ר ו ל ב יוסי בן חנן, מר נוטל ר בן עמ. ורבו ינו ז"ל מרו, ו ר סביב זפ בסכין כעין רוב ונוטלו עם נוˆ על עור. בעול ב מ ינ וכל ל ב בוס בעלי נ מר (פסו י ) ו רב ו כרעים ירחı במים ו ו' ו טיר, בעוף נזון מן זל נ מר 'ו ליך' מעים, כל מן זל: אצל המזבח קדמה. במזרחו ל כב : אל מקום הדשן. מ ום נו נין ם רומ ן בכל ב ר, ו ון מזבח פנימי ו מנור, וכולם נבלעים ם במ ומן: (יז) ושסע. ין יסוע ל בי, וכן ו ומר ב מ ון ( ופטים י, ו) ו י ס ע ו כ ס ע ƒ י ו ו': בכנפיו. עם כנפיו, ינו ˆריך למרוט כנפי נוˆ ו: בכנפיו. נוˆ ממ. ו ל ין לך יוט מריח ריח רע ל כנפים נ רפים ו ין נפ ו ˆ עליו, ולמ מר כ וב ו טיר, כ י י מזבח ב ע ומ ו ר ב רבנו ל עני: - And he shall split it open with its wing feathers [intact]. Birds were generally ו שׁ סּ ע א תוֹ ב כ נ פ יו offered as an olah by those who could not afford to pay for an animal offering. The Torah here indicates that the bird is sacrificed along with its feathers. Rashi explains that even though the burning of feathers results in a foul smell, if the feathers were to be removed the bird offering would look scant and insignificant. The Torah was sensitive to the feelings of the indigent, allowing the poor to recognize that their sacrifice was as valued as those of their wealthy peers.

6 7 VAYIKRA 1: VAYIKRA goats as a burnt offering he shall sacrifice it an unblemished male. 11 And he shall slaughter it on the northern side of the altar, before the Lord. And Aaron s descendants, the kohanim, shall dash its blood upon the altar, around. 12 And he shall cut it into its [prescribed] sections, with its head and its fat, and the kohen shall arrange them on top of the wood which is on the fire that is on the altar. 13 And the innards and the legs, he shall wash with water. Then, the kohen shall offer up all [of the animal], and cause it to [go up in] smoke on the altar. It is a burnt offering, a fire offering [with] a pleasing fragrance to the Lord. 14 And if his sacrifice to the Lord, is a burnt offering from birds, he shall bring [it] from turtle doves or from young doves. 15 And the kohen shall bring it near to the altar, and nip off its head, and cause it to [go up in] smoke on the altar, and its [the bird s] blood shall be pressed out upon the wall of the altar. 16 And he shall remove its crop along with its entrails, and cast it next to the altar on the east side, to the place of the ashes. 17 And he shall split it open with its wing feathers [intact],* A passage in Berachos 17a reflects this idea: A favorite saying of the rabbis of Yavneh was: I am God s creature and my fellow is God s creature. My labor [melachti] is in the city, and his labor is in the fields. I rise early for my labor, and he rises early for his labor. Just as he does not presume to do my labor, so do I not presume to do his labor. Will you say, I do much and he does little? We have learned: One may accomplish much or one may accomplish little, as long as the individual directs his heart to heaven. The rabbis of Yavneh had a sacred mission. Through every page of the Jerusalem and Babylonian Talmud, they guaranteed the eternity of Israel. Yet these same rabbis maintained that their mission was of equal value to their brothers in Galilee and Judea who worked in the fields, who provided food to their brothers in the cities. But what of historical significance did these anonymous farmers accomplish on behalf of the nation of Israel? We know well of Rabban Gamliel, Rabbi Elazar, and Rabbi Akiva, but of what lasting import is the work of these unknown tillers of the soil? The relative significance of one s assignment does not depend on the specifics of the mission, how much of the assignment he completes, or its lasting effect. One cannot assess the relative importance of his divine assignment. Wholehearted acceptance and the will to carry out the assignment are all that matter. Accomplishment is not what sanctifies an individual; it is the faithfulness with which one engages in the assignment. Holiness is associated not with perceived success, but with the effort. Man is not judged by his accomplishments, but by the devotion and sacrifice through which he pursues his mission. The word melachti implies an employee-employer relationship. A worker must do what the employer assigns him. The rabbis of Yavneh recognized that their work as well as the farmer s work was assigned by the same Employer. Rabban Yochanan ben Zakai was given the task to spiritually save the Jewish nation, while the farmer s task was to ensure that the scholars fulfill their mission by providing them food. Jewish scholars have traditionally required support to survive. The farmers supported their scholar brothers, just as Zebulon supported Issachar (see Rashi on Deut. 33:18). Without the workers in the field, Rabban Yochanan ben Zakai could not study in the city. The farmer may remain anonymous, but the scholar/leader depends on him. (Moriah, 1956; Derashot Harav, pp )

7 8 ויקרא ב: ויקרא א י ב דּ יל ו ה ק ט יר א ת וֹ ה כּ ה ן ה מּ ז בּ ח ה ע ל ה ע צ ים א שׁ ר ע ל ה א שׁ ע ל ה ה וּא א שּׁ ה ר י ח נ יח ח ל יה ו ה: ס ב א ו נ פ שׁ כּ י ת ק ר יב ק ר בּ ן מ נ ח ה ל יה ו ה ס ל ת י ה י ה ק ר בּ נ וֹ ו י צ ק ע ל י ה שׁ מ ן ו נ ת ן ע ל י ה ל ב נ ה: ב ו ה ב יא הּ א ל בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים ו ק מ ץ מ שּׁ ם מ א ק מ צ וֹ מ סּ ל תּ הּ וּמ שּׁ מ נ הּ ע ל כּ ל ל ב נ ת הּ ו ה ק ט יר ה כּ ה ן א ת א ז כּ ר ת הּ ה מּ ז בּ ח ה א שּׁ ה ר י ח נ יח ח ל יה ו ה: ל א י פ ר ישׁ ו י סּ ק י ת יהּ כּ ה נ א ל מ ד בּ ח א ע ל אע יּ א דּ י ע ל א שּׁ ת א ע ל ת א הוּא ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : א ו א נ שׁ א ר י י ק ר ב ק ר בּ ן מ נ ח ת א ק ד ם י י סוּל תּ א י ה י ק ר בּ נ יהּ ו יר יק ע ל הּ מ שׁ ח א ו י תּ ן ע ל הּ ל בוֹנ תּ א: ב ו י י ת נּ הּ ל ו ת בּ נ י אה ר ן כּ ה נ יּ א ו י ק מוֹץ מ תּ מּ ן מ ל י ק מ צ יהּ מ סּ ל תּ הּ וּמ מּ שׁ ח הּ ע ל כּ ל ל בוֹנ תּ הּ ו י סּ ק כּ ה נ א י ת אד כּ ר תּ הּ ל מ ד בּ ח א ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : עמ, כמו נ מר (פסו ב) מƒ ס ל ו מƒ מ נ, ולבונ על מ ˆ ינ נבלל עמ ול נ מˆ עמ, נ מר ( ם) ע ל כ ל ל ב נ, ל חר מı מל ט לבונ כול מעלי ומ טיר : ויˆ. ונ ן. ו בי. מלמ יˆי ובליל כ רים בזר: (ב) הכהנים וקמץ. מ מיˆ ו ילך מˆו כ ונ : וקמץ משם. ממ ום ר לי זר עומ ו, ללמ ך מיˆ כ ר בכל מ ום בעזר, ף בי" מ ל מ ום ריס ר לי י ר ל: מלא קמצו. יכול מבורı מבˆבı ויוˆ לכל ˆ, למו לומר במ ום חר (ל לן ו, ח) ו רƒ ים מƒ מ נ ו ב מ ˆו, ל י [ ין לך] כ ר ל מ ב וך ומı, י ב מˆו יכול חסר, למו לומר מל, כיˆ, חופ ל ˆבעו יו על פס י ו, וז ו ומı במ מע ל ון עברי : על כל לבונתה. לב כל לבונ י ומı מל : לבונתה והקטיר. ף לבונ ב טר : מל מˆו מסל ומ מנ. ם מı ועל בי ו ר יר מלח ו ורט לבונ פסול : אזכרתה. ומı עול ל בו ו זכרון מנח, בו נזכר ב ע ל י לטוב ולנח רוח: לא יבדיל. ינו מפר ו ל מרי ל י ח יכו ל ורעו מ בו. נ מר בעוף ריח ניחוח ונ מר בב מ ר יח נƒיחו ח (פסו ט), לומר לך ח מרב ו ח ממעיט ובלב יכוין לבו ל מים: ( ) ונפש כי תקריב. ל נ מר נפ בכל רבנו נ ב ל במנח, מי רכו ל נ ב מנח, עני, מר ו ברוך ו מעל ני עליו כ ילו ריב נפ ו: סלת יהיה קרבנו. ומר רי עלי מנח ס ם מבי מנח סל י ר ונ במנחו, ונ מˆ כ י סל כמו מפור בענין, לפי נ מרו כ ן חמ מיני מנחו וכולן ב ו פויו ו ם מיˆ חוı מזו, לכך רוי מנח סל : סלת. ין סל ל מן חטין, נ מר ( מו כט, ב) ס ל חƒ טƒ ים. ו ין מנח פחו מע רון, נ מר (ל לן י, כ ) ו עƒ ר ן ס ל [ ח ב לו ל ב מ ן] ל מƒ נ ח, ע רון לכל מנח : ויצק עליה שמן. על כול : ונתן עליה לבונה. על מ ˆ, מניח ומı לבונ עלי לˆ ח. ומ ר י לומר כן, ין רבוי חר רבוי ב ור ל למעט. בר חר, מן על כול מפני ו נבלל עמ ונ מı - And he shall bring it to Aaron s descendants, the kohanim. From ו ה ב יא הּ א ל בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים the time of the Hasmoneans and the Greek Hellenizers, Sefer Vayikra has been attacked mercilessly for the institution of korbanos. The Gemara (Sukkah 56b) tells the story of Miriam daughter of Bilga who apostatized and married a Greek officer. She entered the Temple, removed her shoe, and banged it on the altar, exclaiming, Wolf, wolf, how long will you consume the material wealth of the Jewish People while you do not protect them in their time of need? The early Christians sought to attack the institution of the Temple and took aim at the kohanim and the Temple service. Anyone familiar with the history of this period knows how deep their hatred ran towards Toras Kohanim (the Book of Leviticus), a hatred that intensified during the rise of Christianity in the Middle Ages. They consistently sought to deride and belittle the institution of korbanos. Throughout the years, the form of derision has changed, but the intent remains the same. One

8 9 VAYIKRA 2: VAYIKRA but he shall not tear it completely apart. The kohen shall then cause it to [go up in] smoke on the altar, on top of the wood which is on the fire. It is a burnt offering, a fire offering [with] a pleasing fragrance to the Lord. 1 And if a person brings a meal offering to the Lord, his offering shall be of fine flour. He 2 shall pour oil over it and place frankincense upon it. 2 And he shall bring it to Aaron s descendants, the kohanim,* and from there, he [the kohen] shall scoop out his fistful of its fine flour and its oil, in addition to all its frankincense. Then, the kohen shall cause its reminder to [go up in] smoke on the altar; [it is] a fire offering [with] a pleasing fragrance to the Lord. of the earliest modifications enacted by Reform Judaism was the excision of korbanos from the seder tefilah. Modern Bible criticism is a veiled atheistic and agnostic attempt to continue the Christian attack against Toras Kohanim. The use of the term Priestly Code by Bible critics is a thinly concealed attempt to discredit Sefer Vayikra, branding it as a subsequent addition to the canon written by a group of kohanim after the return from the Babylonian exile to Zion, to force a priestly aristocracy on the people. Knesses Yisrael remained faithful and true to our mesorah. We have stood strongly in defense of Toras Kohanim, displaying more devotion and commitment to its study with each attempt at discrediting it, as expressed by all the books and commentary that have been written on Sefer Vayikra. The Babylonian Talmud includes only Maseches Berachos of Seder Zeraim, as the other tractates related to agriculture apply only in Eretz Yisrael and were, therefore, more fully covered in the Jerusalem Talmud. Similarly, Maseches Niddah is the only tractate of Talmud in Seder Taharos, with the rest limited to Mishnayos. When it comes to Seder Kodshim, however, the Talmud Bavli contains a full set of tractates. Our devotion even in exile is evident by the fact that of all the Midrashic books written on the Torah, only the Sifra D vei Rav, referred to as Toras Kohanim, was written in Babylonia. Rashi and Tosafos, the classical commentaries on Talmud Bavli, are not available for Mishnayos Taharos and Zeraim. However, Rashi and Tosafos commented on the tractates in Kodshim as extensively as they did on Seder Moed or Nashim. To reinforce Kodshim in our daily lives, the passage Eizehu Mekoman Mishnayos from Maseches Zevachim is included in our daily siddur. We include the opening section of Toras Kohanim, the baraisa of Rabbi Yishmael and the thirteen attributes through which the Torah is explicated, in our korbanos recitation to reinforce the inherent connection between Torah she bichsav and Torah she be al peh regarding korbanos. According to one opinion in the Gemara (Berachos 26b), our daily tefilos are directly connected to the daily sacrifices offered at the same time of the day. According to Tosafos, our Musaf is a form of מ ה פ ר ים שׂ פ ת ינוּ,וּנ שׁ לּ so will we render the calves of our lips (Hos. 14:3) our tefilos are substitutes for the specific sacrifices offered. The Midrash (Vayikra Rabbah, Tzav 7:3) quotes an ancient accepted tradition according to which the education of young children commenced with the study of Sefer Vayikra. After the destruction of the Second Temple, Rabban Yochanan ben Zakai enacted many takanos to keep the Temple and the Avodah alive in our communal memory. Despite the seeming absurdity of hoping for such a future in such a dark and foreboding time, Rabban Yochanan ben Zakai had the courage to look forward and see a future of avodas Beis Hamikdash. (Rabbi Joshua Rapps Parashah Series)

9 10 ויקרא ב: ויקרא ג ו ה נּוֹת ר ת מ ן ה מּ נ ח ה ל א ה ר ן וּל ב נ יו ק ד שׁ ק ד שׁ ים מ א שּׁ י י ה ו ה: ס ד ו כ י ת ק ר ב ק ר בּ ן מ נ ח ה מ א פ ה ת נּ וּר ס ל ת ח לּ וֹת מ צּ ת בּ לוּ ת בּ שּׁ מ ן וּר ק יק י מ צּ וֹת מ שׁ ח ים בּ שּׁ מ ן: ס ה ו א ם מ נ ח ה ע ל ה מּ ח ב ת ק ר בּ נ ס ל ת בּ לוּל ה ב שּׁ מ ן מ צּ ה ת ה י ה: ו פּ ת וֹת א ת הּ פּ תּ ים ו י צ ק תּ ע ל יה שׁ מ ן מ נ ח ה ה וא: ס שלישי ז ו א ם מ נ ח ת מ ר ח שׁ ת ק ר בּ נ ס ל ת בּ שּׁ מ ן תּ ע שׂ ה: ח ו ה ב את א ת ה מּ נ ח ה א שׁ ר י ע שׂ ה מ א לּ ה ל יה ו ה ו ה ק ר יב הּ א ל ה כּ ה ן ו ה גּ ישׁ הּ א ל ה מּ ז בּ ח : ט ו ה ר ים ה כּ ה ן מ ן ה מּ נ ח ה א ת א ז כּ ר ת הּ ו ה ק ט יר ה מּ ז בּ ח ה א שּׁ ה ר יח נ יח ח ל יה ו ה: י ו ה נּוֹת ר ת מ ן ה מּ נ ח ה ל א ה ר ן וּל ב נ יו ק ד שׁ ק ד שׁ ים מ א שּׁ י י ה ו ה: יא כּ ל ה מּ נ ח ה א שׁ ר תּ ק ר יבוּ ל יה ו ה א ת ע שׂ ה ח מ ץ כּ י כ ל שׂ א ר ו כ ל דּ ב שׁ א ת ק ט ירוּ מ מּ נּוּ א שּׁ ה ל יה ו ה: יב ק ר בּ ן ר אשׁ ית תּ ק ר יבוּ א ת ם ל יה ו ה ו א ל ה מּ ז בּ ח א י ע ל וּ ל ר יח נ יח ח : ג וּד א שׁ תּ אר מ ן מ נ ח ת א ל אה ר ן ו ל ב נוֹה י קוֹד שׁ קוּד שׁ ין מ קּ ר בּ נ יּ א ד י י : ד ו א ר י תּ ק ר יב ק ר בּ ן מ נ ח ת א מ א פ ה ת נּוּר א סוּל תּ א גּ ר יצ ן פּ טּ יר ן דּ פ יל ן בּ מ שׁ ח ו א ס פּוּג ין פּ טּ יר ין דּ מ שׁ יח ין בּ מ שׁ ח: ה ו א ם מ נ ח ת א ע ל מ ס ר ית א ק ר בּ נ ך סוּל תּ א דּ פ יל א ב מ שׁ ח פּ טּ יר תּ ה י: ו בּ צ ע י ת הּ בּ יצוּע ין וּת ר יק ע ל הּ מ שׁ ח א מ נ ח ת א ה יא: ז ו א ם מ נ ח ת א ד ר ד תּ א ק ר בּ נ ך סוּל תּ א ב מ שׁ ח תּ ת ע ב ד: ח ו ת י ת י י ת מ נ ח ת א דּ י י ת ע ב ד מ א לּ ין ק ד ם י י ו יק ר ב ינ הּ ל ו ת כּ ה נ א ו יק ר ב נּ הּ ל מ ד בּ ח א: ט ו י פ ר ישׁ כּ ה נ א מ ן מ נ ח ת א י ת אד כּ ר תּ הּ ו י סּ ק ל מ ד בּ ח א ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : י וּד א שׁ תּ אר מ ן מ נ ח ת א ל אה ר ן ו ל ב נוֹה י קוֹד שׁ קוּד שׁ ין מ קּ ר בּ נ יּ א ד י י : יא כּ ל מ נ ח ת א דּ י ת ק ר בוּן ק ד ם י י ל א ת ת ע ב יד ח מ יע א ר י כ ל ח מ יר ו כ ל דּ ב שׁ ל א ת סּ קוּן מ נּ יהּ ק ר בּ נ א ק ד ם י י : יב ק ר בּ ן ק ד מ י תּ ק ר בוּן י ת הוֹן ק ד ם י י וּל מ ד בּ ח א ל א י תּ סּ קוּן ל א ת ק בּ ל א ב ר ע ו א: ( ) לאהרן ולבניו. כ ן ול נוטל חל בר ל במחלו ו יוט במחלו : קדש קדשים. י ל ם: מאשי ה. ין ל ם חל ב ל ל חר מ נו י ים: ( ) וכי תקריב וגו. מר רי עלי מנח מ פ נור, ו לƒמ כ וב יבי ו חלו ו ר י ין, חלו בלולו ו ר י ין מ וחין. ונחל ו רבו ינו במ יח ן, י ומרים מו חן וחוזר ומו חן ע יכל כל מן בלו, כל מנחו טעונו לו מן, וי ומרים מו חן כמין כ"ף יוני [נ" כ"י] ו ר מן נ כל בפני עˆמו לכ נים. ומ למו לומר 'ב מן ב מן' י פעמים, ל כ יר מן ני ו לי י יוˆ מן זי ים, ו ין ˆריך מן ר ון ל למנור, נ מר בו ( מו כז כ) ז ך. ו נינו במנחו כל מנחו פויו לפני מיˆ ן ונ מˆו על י י פ י כולן ב ו ע ר ע ר חלו, ו מור ב ר י ין ב ע ר ר י ין: ( ) ואם מנחה על המחבת. מר רי עלי מנח מחב, וכלי ו י במ ופין בו מנח על ור ב מן, ו כלי ינו עמו ל ˆף, ומע מנח ב וכו ין, מ וך י ˆפ ור ורף מן, וכולן טעונו ל מ נו מן, יˆי ובליל ומ ן מן בכלי ו ם לע יי ן: סלת בלולה בשמן. מלמ בוללן בעו ן סל : (ו) פתות אותה פתים. לרבו כל מנחו נ פו ו ם מיˆ לפ י : ויצקת עליה שמן מנחה הוא. לרבו כל מנחו ליˆי. יכול ף מנח מ פ נור כן, למו לומר עלי, וˆי חלו ול וˆי ר י ין, למו לומר ƒ ו : (ז) מרחשת. כלי ו י במ עמו, ומ וך י עמו מ נ ˆ בו ר ו ין ור ורפו, לפיכך מע מנח ע ויין ל וכ רוח ין. כל בר רך על י י מ נר כרוח ומנענע: (ח) אשר יעשה מאלה. מ ח מן מינים ללו: והקריבה. בעלי ל כ ן: והגישה. כ ן: אל המזבח. מ י ל רן רומי מערבי ל מזבח: (ט) את אזכרתה. י ומı : (י ) וכל דבש. כל - For you shall not cause to [go up in] smoke any leavening כּ י כ ל שׂ א ר ו כ ל דּ ב שׁ א ת ק ט ירוּ מ מּ נּוּ or any honey. A close reading of this verse suggests that the act of offering these ingredients is itself

10 11 VAYIKRA 2: VAYIKRA 3 And what remains of the meal offering shall belong to Aaron and to his descendants; [it is] holy of holies from the fire offerings of the Lord. 4 And if one brings a meal offering baked in an oven, it shall consist of [either] unleavened loaves [made] of fine flour mixed with oil, or unleavened wafers anointed with oil. 5 And if a meal offering on a pan is your sacrifice, it shall be [made] of fine flour, mixed with oil; it shall be unleavened. 6 Break it into pieces, and you shall [then] pour oil over it. It is a meal offering. 7 And if your sacrifice is a meal offering [made] in a deep pot, it shall be made of fine flour with oil. 8 Thus you shall bring the meal offering which shall be made from these [types], to the Lord. And he shall bring it to the kohen, and he shall bring it close to the altar. 9 And the kohen shall lift out, from the meal offering, its reminder and cause it to [go up in] smoke on the altar; [it is] a fire offering [with] a pleasing fragrance to the Lord. 10 And what remains of the meal offering shall belong to Aaron and his descendants; [it is] holy of holies from the fire offerings of the Lord. 11 No meal offering that you sacrifice to the Lord shall be made [out of anything] leavened. For you shall not cause to [go up in] smoke any leavening or any honey,* [as] a fire offering to the Lord; 12 [However,] you shall bring them as a first [fruit] offering to the Lord; nevertheless, they shall not go up on the altar as a pleasing fragrance to the Lord. מ י פרי רוי ב : (יב) קרבן ראשית תקריבו אותם. מ י לך ל בי מן ור ומן ב, רבן ר י, י לחם ל עˆר ב ים מן ור, נ מר (ל לן כ, יז) ח מ ı פ ינ, ובכורים מן ב כמו בכורי נים ו מרים: prohibited, but if added to a sacrifice, that sacrifice is not necessarily invalidated. Maimonides (Hilchos Issurei Mizbeach 5:1), in codifying this halachah, notes only the prohibition of offering these ingredients on the altar, while making no mention of an invalidation of the offering. Yet, the baraisa in Kerisos 6a states that adding honey or yeast to the incense offering (ketores) is not merely a prohibition, but renders the entire incense offering invalid. Based on this baraisa, Maimonides in the very next halachah (Hilchos Issurei Mizbeach 5:2) rules that if one added yeast or honey to the incense offering, it becomes invalid. Apparently, invalidation applies in regard to the incense offering, but not with respect to other offerings. On what basis does Maimonides differentiate between adding yeast and honey to incense as opposed to other offerings? Why do these ingredients invalidate one and not the other? Maimonides makes another crucial distinction. He writes that in regard to the outer altar, one violates this prohibition whether the honey/yeast was offered alone as an offering, or if it constituted an ingredient in another offering. Yet in regard to ketores, which is offered on the inner altar, he notes only the prohibition when the yeast or honey is mixed into the offering (the ketores), and makes no mention of a prohibition to offer honey or yeast alone on the inner altar. In Menachos (58b), Rava is of the opinion that if one mixed less than an olive-sized quantity (kezayis) of honey or yeast into an offering, the offering is not prohibited. In order to prohibit the burning of these substances upon the altar, the Torah must consider these substances as consumption of the altar (achilas mizbeach) or there would be no prohibition. Rava maintains that for the Torah to prohibit this offering, we use the same measurement guidelines when it comes to achilas mizbeach as we do for human consumption and according to halachah, the minimum

11 12 ויקרא ג: ויקרא יג ו כ ל ק ר בּ ן מ נ ח ת בּ מּ ל ח תּ מ ל ח ו א ת שׁ בּ ית מ ל ח בּ ר ית א ה י מ ע ל מ נ ח ת ע ל כּ ל ק ר בּ נ תּ ק ר יב מ ל ח: ס יד ו א ם תּ ק ר יב מ נ ח ת בּ כּוּר ים ל יה ו ה א ב יב ק ל וּי בּ א שׁ גּ ר שׂ כּ ר מ ל תּ ק ר יב א ת מ נ ח ת בּ כּוּר י : טו ו נ ת תּ ע ל יה שׁ מ ן ו שׂ מ תּ ע ל יה ל ב נ ה מ נ ח ה ה וא: טז ו ה ק ט יר ה כּ ה ן א ת א ז כּ ר ת הּ מ גּ ר שׂ הּ וּמ שּׁ מ נ הּ ע ל כּ ל ל ב נ ת הּ א שּׁ ה ל יה ו ה: פ רביעי ג א ו א ם ז ב ח שׁ ל מ ים ק ר בּ נ וֹ א ם מ ן ה בּ ק ר ה וּא מ ק ר יב א ם ז כ ר א ם נ ק ב ה תּ מ ים י ק ר יב נּוּ ל פ נ י י ה ו ה: ב ו ס מ י דוֹ ע ל ר אשׁ ק ר בּ נ וֹ וּשׁ ח ט וֹ פּ ת ח א ה ל מוֹע ד ו ז ר ק וּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים א ת ה דּ ם ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב: ג ו ה ק ר יב מ זּ ב ח ה שּׁ ל מ ים א שּׁ ה ל יה ו ה א ת ה ח ל ב ה מ כ סּ ה א ת ה קּ ר ב ו א ת כּ ל ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה קּ ר ב: ד ו א ת שׁ תּ י ה כּ ל י ת יג ו כ ל ק ר בּ ן מ נ ח ת ך בּ מ ל ח א ת מ ל ח ו ל א ת ב טּ ל מ ל ח ק י ם א ל ה ך מ ע ל מ נ ח ת ך ע ל כּ ל ק ר בּ נ ך תּ ק ר ב מ ל ח א: יד ו א ם תּ ק ר ב מ נ ח ת בּ כּוּר ין ק ד ם י י אב יב ק ל י ב נוּר פּ ירוּכ ין ר כּ יכ ן תּ ק ר יב י ת מ נ ח ת בּ כּוּר ך : טו ו ת תּ ן ע ל הּ מ שׁ ח א וּת שׁ וּ י ע ל הּ ל בוֹנ תּ א מ נ ח ת א ה יא: טז ו י סּ ק כּ ה נ א י ת א ד כּ ר תּ הּ מ פּ רוּכ הּ וּמ מּ שׁ ח הּ ע ל כּ ל ל בוֹנ תּ הּ ק ר בּ נ א ק ד ם י י : א ו א ם נ כ ס ת קוּד שׁ יּ א ק ר בּ נ יהּ א ם מ ן תּוֹר י הוּא מ ק ר ב א ם דּ כ ר א ם נוּק ב א שׁ ל ים י ק ר ב ינ יהּ ק ד ם י י : ב ו י ס מוֹך י ד יהּ ע ל ר ישׁ ק ר בּ נ יהּ ו י כּ ס נּ יהּ בּ ת ר ע מ שׁ כּ ן ז מ נ א ו י ז ר קוּן בּ נ י אה ר ן כּ ה נ יּ א י ת דּ מ א ע ל מ ד בּ ח א ס חוֹר ס חוֹר: ג ו יק ר ב מ נּ כ ס ת קוּד שׁ יּ א ק ר בּ נ א ק ד ם י י י ת תּ ר בּ א דּ ח פ י י ת גּ וּ א ו י ת כּ ל תּ ר בּ א דּ י ע ל גּ וּ א: ד ו י ת תּ ר תּ ין כּ ל י ן (י ) מלח ברית. ברי כרו למלח מ ימי בר י, ובטחו מים ח ונים לי רב במזבח במלח וניסוך מים בח : על כל קרבנך. על עולו ב מ ועוף ו מורי כל ים כולן: (י ) ואם תקריב. רי ם מ מ בל ון כי, רי ין ז ר ו, רי במנח עומר כ וב מ בר י חוב, וכן ו ƒ ם יƒ י י ב ל ו ו' (במ בר לו, ): מנחת בכורים. במנח עומר כ וב מ בר, י ב ביב ב ע בי ול בו, ומן עורים י ב, נ מר כ ן ע ר בƒ יב: קלוי באש. ביב ונ מר ל לן ( מו ט, ל ) ƒ כ י מיב ין ו על ור ב בוב ל ל ים (פיר "י במנחו ם כלי ל מוכרי ליו ), לולי כן ינ נטחנ בריחים לפי י לח : גרש כרמל. רוס [ רו ] בעו לח : גרש. ל ון ביר וטחינ, ורס [וטחינ ס ] בריחים ל רוסו, כמו ו י ר ס ב ח ˆ ı ( יכ, טז) וכן ר ס נ פ ƒ י ( לים יט, כ): כרמל. בעו כר מל, בו לח ומל ב ין ל, ועל כן נ ר ים מלילו כרמל, וכן (מלכים ב', מב) ו כ ר מ ל ב ˆƒ ל נו : ( ) שלמים. מטילים לום בעולם. בר חר, ' למים' י ב ם לום למזבח ולכ נים ולבעלים: ( ) ואת כל החלב וגו. ל בי חלב על יב, ברי רבי י מע ל. רבי ע יב ומר, ל בי חלב על ין: measurement for human consumption is a kezayis. A lesser amount would not be prohibited since it does not constitute achilas mizbeach, and it would be ignored. The aforementioned distinctions between inner and outer altars are related to the following point. When it comes to the inner altar, the Torah never considers anything but the offering of actual incense as achilas mizbeach. This is noted by Maimonides (Hilchos Klei Hamikdash 2:11): The daily incense offering was brought on the golden altar in the sanctuary; nothing else is offered on it. Therefore, the burning of alien substances upon the golden altar would not qualify as achilas mizbeach. In contrast, in regard to the outer altar, the Torah considers the offering of any substance (even an unfit or alien one) as an achilas mizbeach.

12 13 VAYIKRA 3: VAYIKRA 13 And you shall salt every one of your meal offering sacrifices with salt, and you shall not omit the salt of your God s covenant from [being placed] upon your meal offerings. You shall offer salt on all your sacrifices. 14 When you bring a meal offering of the first grains to the Lord, you shall bring your first grain meal offering [from barley], as soon as it ripens, parched over the fire, kernels full in their husks, [ground into] coarse meal. 15 And you shall put oil on it, and place frankincense upon it. It is a meal offering. 16 Then, the kohen shall cause its reminder to [go up in] smoke, [taken] from its coarse meal and from its oil, with all its frankincense; [it is] a fire offering to the Lord. 1 If his sacrifice is a peace offering, if he brings it from cattle, whether male or female, 3 unblemished he shall bring it before the Lord. 2 And he shall lean his hand [forcefully] upon the head of his sacrifice and slaughter it at the entrance of the Tent of Meeting. And Aaron s descendants, the kohanim, shall dash the blood upon the altar, around. 3 And from the peace offering, he shall bring a fire offering to the Lord [comprised of]: the fat covering the innards and all the fat that is on the innards, 4 and the two kidneys With this in mind, it is clear why there are major differences between how the prohibition of א applies to the inner altar versus the outer altar. Since the only possible achilas mizbeach ת ק ט ירוּ on the inner altar is through the ketores, the only means to prohibit the offering of honey or yeast upon the inner altar is through the ketores, rendering the ketores itself invalid. In regard to the outer altar, however, any substance is considered achilas mizbeach even without it being considered part of an otherwise valid offering. Therefore, according to Maimonides, the prohibition of א applies to the offering of honey and yeast on the outer mizbeach without invalidating ת ק ט ירוּ the korban. Alternatively, one can propose a different solution. According to Maimonides: If any amount of honey is placed inside [the ketores], it is invalidated; if one of its ingredients is missing, he is liable for the death penalty for [the incense] becomes ketores zarah [alien incense] (ibid., 2:8). Maimonides here introduces the term ketores zarah as a disqualification associated with either subtracting one of the prescribed ingredients in the ketores, or when honey is added. The inclusion of honey in the mixture is problematic not because there is a prohibition to offer honey per se, but because its inclusion along with the regular ketores creates an offering of ketores zarah. In contrast, the offering of honey alone would not constitute ketores zarah. With regard to offerings of the outer mizbeach, while having honey or yeast mixed into the offering constitutes a transgression of ת ק ט ירוּ, א the offering itself remains valid. The offering of honey on the outer mizbeach is prohibited whether the honey is part of another offering, or if it is offered alone. In contrast, regarding the inner altar, the only possible manifestation of the prohibition of א offer- is by way of creating ketores zarah, which also constitutes an invalidation of the ketores ת ק ט ירוּ ing. Maimonides therefore does not mention any transgression associated with offering honey or yeast alone upon the inner altar, since such an offering would not constitute ketores zarah. (Shiurei HaGrid al Kerisos, pp )

13 14 ויקרא ג: ויקרא ו א ת ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה ן א שׁ ר ע ל ה כּ ס ל ים ו א ת ה יּ ת ר ת ע ל ה כּ ב ד ע ל ה כּ ל י וֹת י ס יר נּ ה: ה ו ה ק ט ירוּ א ת וֹ ב נ י א ה ר ן ה מּ ז בּ ח ה ע ל ה ע ל ה א שׁ ר ע ל ה ע צ ים א שׁ ר ע ל ה א שׁ א שּׁ ה ר יח נ יח ח ל יה ו ה: פ ו ו א ם מ ן ה צּ אן ק ר בּ נ וֹ ל ז ב ח שׁ ל מ ים ל יה ו ה ז כ ר א וֹ נ ק ב ה תּ מ ים י ק ר יב נּוּ: ז א ם כּ שׂ ב ה וּא מ ק ר יב א ת ק ר בּ נ וֹ ו ה ק ר יב א ת וֹ ל פ נ י י ה ו ה: ח ו ס מ א ת י דוֹ ע ל ר אשׁ ק ר בּ נ וֹ ו שׁ ח ט א ת וֹ ל פ נ י א ה ל מוֹע ד ו ז ר ק וּ בּ נ י א ה ר ן א ת דּ מ וֹ ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב: ט ו ה ק ר יב מ זּ ב ח ה שּׁ ל מ ים א שּׁ ה ל יה ו ה ח ל בּוֹ ה א ל י ה ת מ ימ ה ל ע מּ ת ה ע צ ה י ס יר נּ ה ו א ת ה ח ל ב ה מ כ סּ ה א ת ה קּ ר ב ו א ת כּ ל ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה קּ ר ב: י ו א ת שׁ תּ י ה כּ ל י ת ו א ת ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה ן א שׁ ר ע ל ה כּ ס ל ים ו א ת ה יּ ת ר ת ע ל ה כּ ב ד ע ל ה כּ ל י ת י ס יר נּ ה: יא ו ה ק ט יר וֹ ה כּ ה ן ה מּ ז בּ ח ה ל ח ם א שּׁ ה ל יה ו ה: פ יב ו א ם ע ז ק ר בּ נ וֹ ו ה ק ר יב וֹ ל פ נ י י ה ו ה: יג ו ס מ א ת י דוֹ ע ל ר אשׁ וֹ ו שׁ ח ט א ת וֹ ל פ נ י א ה ל מוֹע ד ו ז ר ק וּ בּ נ י א ה ר ן א ת דּ מ וֹ ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב: יד ו ה ק ר יב מ מּ נּוּ ק ר בּ נ וֹ א שּׁ ה ל יה ו ה א ת ה ח ל ב ה מ כ סּ ה א ת ה קּ ר ב ו א ת כּ ל ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה קּ ר ב: טו ו א ת שׁ תּ י ה כּ ל י ת ו א ת ה ח ל ב ו י ת תּ ר בּ א ד י ע ל יה ן דּ י ע ל גּ ס ס יּ א ו י ת ח צ ר א דּ ע ל כּ ב ד א ע ל כּ ל י ת א י ע דּ נּ הּ: ה ו י ס קוּן י ת יהּ בּ נ י אה ר ן ל מ ד בּ ח א ע ל ע ל ת א דּ י ע ל אע יּ א דּ י ע ל א שּׁ ת א ק ר בּ ן דּ מ ת ק בּ ל בּ ר ע ו א ק ד ם י י : ו ו א ם מ ן ע נ א ק ר בּ נ יהּ ל נ כ ס ת קוּד שׁ יּ א ק ד ם י י דּ כ ר אוֹ נ ק בּ א שׁ ל ים י ק ר ב נּ יהּ: ז א ם א ימ ר הוּא מ ק ר ב י ת ק ר בּ נ י הּ ו י ק ר י ב י ת יהּ ק ד ם י י : ח ו י ס מוֹך י ת י ד יהּ ע ל ר ישׁ ק ר בּ נ יהּ ו י כּוֹס י ת יהּ ק ד ם מ שׁ כּ ן ז מ נ א ו י ז ר קוּן בּ נ י אה ר ן י ת דּ מ יהּ ע ל מ ד בּ ח א ס חוֹר ס חוֹר: ט ו יק ר ב מ נּ כ ס ת קוּד שׁ יּ א ק ר בּ נ א ק ד ם י י תּ ר בּ י הּ א ל ית א שׁ ל ימ תּ א ל ק ב ל שׁ ז ר תּ א י ע ד נּ הּ ו י ת תּ ר בּ א דּ ח פ י י ת גּ וּ א ו י ת כּ ל תּ ר בּ א דּ י ע ל גּ וּ א: י ו י ת תּ ר תּ ין כּ ל י ן ו י ת תּ ר בּ א דּ י ע ל יה ן דּ י ע ל גּ ס ס יּ א ו י ת ח צ ר א דּ ע ל כּ ב דּ א ע ל כּ ל י ת א י ע דּ נּ הּ: יא ו י סּ ק נּ יהּ כּ ה נ א ל מ ד בּ ח א ל ח ם ק ר בּ נ א ק ד ם י י : יב ו א ם מ ן בּ נ י ע זּ יּ א ק ר בּ נ י הּ ו י ק ר ב נּ י הּ ק ד ם י י : יג ו י ס מוֹך י ת י ד יהּ ע ל ר ישׁ יהּ ו י כּוֹס י ת יהּ ק ד ם מ שׁ כּ ן ז מ נ א ו י ז ר קוּן בּ נ י אה ר ן י ת דּ מ יהּ ע ל מ ד בּ ח א ס חוֹר ס חוֹר: יד ו יק ר ב מ נּ יהּ ק ר בּ נ יהּ ק ר בּ ן ק ד ם י י י ת תּ ר בּ א דּ ח פ י י ת גּ וּ א ו י ת כּ ל תּ ר בּ א דּ י ע ל גּ וּ א: טו ו י ת תּ ר תּ ין כּ ל י ן ו י ת תּ ר בּ א ( ) הכסלים. פלנ " בלע"ז. חלב על כליו כ ב מ חי ו ב וב כסלים ו ם מלמט, וז חלב ח מ נים, ורין בלע"ז לונבילו", לובן נר למעל ב וב כסלים וב ח י ו ב ר חופ ו: היתרת. ו ופן מסך ורין יברי", ובל ון רמי חˆר כב : על הכבד. יטול מן כב עמ מעט, ובמ ום חר ו ומר (ל לן ט, י) ו י ר מƒ ן כ ב : על הכבד על הכליות. לב מן כב ולב מן כליו יסירנ לזו: ( ) על העלה. מלב על, למ נו ים עול מי לכל רבן על מערכ : (ז) אם כשב. לפי י ב ימורי כ ב מ ין ב ימורי עז, כ ב לי ו ריב, לכך נחל ו ל י פר יו : (ח) וזרקו. י מ נו ן רבע, ועל י י כלי ו זור, ו ינו נו ן - And Aaron s descendants shall dash its blood ו ז ר קוּ בּ נ י א ה ר ן ה כּ ה נ ים א ת ה דּ ם ע ל ה מּ ז בּ ח ס ב יב upon the altar, around. Nachmanides comments: The sprinkling of the blood on the altar corresponds to his own blood, so that a person may consider in doing any of this, that he has sinned against his God, body

14 15 VAYIKRA 3: VAYIKRA [along] with the fat that is upon them which is over the flanks. And he shall remove the diaphragm with the liver, along with the kidneys. 5 And Aaron s descendants shall cause it to [go up in] smoke on the altar, apart from the burnt offering, which is on top of the wood that is on the fire; [it is] a fire offering [with] a pleasing fragrance to the Lord. 6 And if his sacrifice for a peace offering to the Lord is from the flock, whether male or female, unblemished he shall bring it. 7 If he brings a sheep as his sacrifice, then he shall bring it before the Lord. 8 And he shall lean his hand [forcefully] upon the head of his sacrifice, and slaughter it before the Tent of Meeting. And Aaron s descendants shall dash its blood upon the altar, around.* 9 And from the peace offering, he shall bring a fire offering to the Lord [comprised of] its choicest part the complete tail, which he shall remove opposite the kidneys, and the fat covering the innards and all the fat which is on the innards, 10 and the two kidneys [along] with the fat that is upon them, which is over the flanks. And he shall remove the diaphragm with the liver, along with the kidneys. 11 And the kohen shall cause it to [go up in] smoke on the altar, as food for the fire, to the Lord. 12 And if his sacrifice is a goat, he shall bring it before the Lord, 13 and he shall lean his hand [forcefully] upon its head and slaughter it before the Tent of Meeting, and Aaron s descendants shall dash its blood upon the altar, around. 14 And from it, he shall bring his offering a fire offering to the Lord [comprised of] the fat covering the innards, and all the fat which is on the innards, 15 and the two kidneys with the fat ב ˆבע ל חט : (ט) חלבו. מובחר בו, ומ ו ז ' לי (י ) לחם אשה לה. לחמו ל ל ם בו : לחם. ל ון מימ ': לעמת העצה. למעל מן כליו יועˆו : מ כל, וכן נ חƒ י ע ı ב ל ח מו (ירמי י, יט), ע ב ל ח ם ר ב ( ני ל, ), לƒ חו ƒ ע ים ל ח ם ( ל י, יט): and soul, and that it is his blood that ought to be spilled and his body that ought to be immolated, were it not for the Creator s mercy [chesed], who took from him a substitute. Nachmanides inquired deeply into the idea of sacrifice, elevating the concept to a sublime mystical height. The requirement to sacrifice flows from the Attribute of Judgment (midas hadin). God demands the human burnt offering. The manifestation of God awesome and all-powerful negates a world that is sequestered in the borders of otherness and content with the relative and the temporal. Din jealously guards the absolute uniqueness of God and demands the annulment of finite independent being. God will not tolerate the arrogant man. Man who has become alienated from his Creator through a horrifying ontic pride must mount the altar of God. The revelation of the Akeidah imperative suddenly erupts from the silent twilight of transcendence, addressing the guardian who has betrayed his task and misappropriated his Master s work. Build an altar. Arrange the wood. Kindle the fire. Take the knife to slaughter your existence for Me. This is the command of the awesome God who suddenly appears out of an absolute separation. This approach is the very foundation of prayer. Man hands himself over to God. He approaches the awesome God, expressing this movement in sacrifice and binding of oneself. (Worship of the Heart, pp )

15 16 ויקרא ד: ויקרא א שׁ ר ע ל ה ן א שׁ ר ע ל ה כּ ס ל ים ו א ת ה יּ ת ר ת ע ל ה כּ ב ד ע ל ה כּ ל י ת י ס יר נּ ה: טז ו ה ק ט יר ם ה כּ ה ן ה מּ ז בּ ח ה ל ח ם א שּׁ ה ל ר יח נ יח ח כּ ל ח ל ב ל יה ו ה: יז ח קּ ת עוֹל ם ל ד ר ת יכ ם בּ כ ל מ וֹשׁ ב ת יכ ם כּ ל ח ל ב ו כ ל דּ ם א ת אכ לוּ: פ חמישי ד א ו י ד בּ ר י ה ו ה א ל מ שׁ ה לּ אמ ר: ב דּ בּ ר א ל בּ נ י י שׂ ר א ל ל אמ ר נ פ שׁ כּ י ת ח ט א ב שׁ ג ג ה מ כּ ל מ צ ו ת י ה ו ה א שׁ ר א ת ע שׂ ינ ה ו ע שׂ ה מ א ח ת מ ה נּ ה: ג א ם ה כּ ה ן ה מּ שׁ יח י ח ט א ל א שׁ מ ת ה ע ם ו ה ק ר יב ע ל ח טּ אתוֹ א שׁ ר ח ט א פּ ר בּ ן בּ ק ר תּ מ ים ל יה ו ה ל ח טּ את: ד ו ה ב יא א ת ה פּ ר א ל פּ ת ח א ה ל מוֹע ד ל פ נ י י ה ו ה ו ס מ א ת י דוֹ ע ל ר אשׁ ה פּ ר ו שׁ ח ט א ת ה פּ ר ל פ נ י י ה ו ה: ה ו ל ק ח ה כּ ה ן ה מּ שׁ יח מ דּ ם ה פּ ר ו ה ב יא א ת וֹ א ל א ה ל מוֹע ד: ו ו ט ב ל ה כּ ה ן א ת א צ בּ ע וֹ בּ דּ ם ו ה זּ ה מ ן ה דּ ם שׁ ב ע פּ ע מ ים ל פ נ י י ה ו ה א ת פּ נ י פּ ר כ ת ה קּ ד שׁ: ז ו נ ת ן ה כּ ה ן מ ן ה דּ ם ע ל ק ר נ וֹת מ ז בּ ח ק ט ר ת ה סּ מּ ים ל פ נ י י ה ו ה א שׁ ר בּ א ה ל מוֹע ד ו א ת כּ ל דּ ם ה פּ ר י שׁ פּ א ל י סוֹד מ ז בּ ח ה ע ל ה א שׁ ר פּ ת ח א ה ל מוֹע ד: ח ו א ת כּ ל ח ל ב פּ ר ה ח טּ את י ר ים מ מּ נּוּ א ת ה ח ל ב ה מ כ סּ ה ע ל ה קּ ר ב ו א ת כּ ל ה ח ל ב א שׁ ר ע ל ה קּ ר ב: דּ י ע ל יה ן דּ י ע ל גּ ס ס יּ א ו י ת ח צ ר א דּ י ע ל כּ ב ד א ע ל כּ ל י ת א י ע דּ נּ הּ: טז ו י סּ ק נּוּן כּ ה נ א ל מ ד בּ ח א ל ח ם ק ר בּ נ א ל א ת ק בּ ל א ב ר ע ו א כּ ל תּ ר בּ א ק ד ם י י : יז ק י ם ע ל ם ל ד ר ת יכוֹן בּ כ ל מוֹת ב נ יכוֹן כּ ל תּ ר בּ א ו כ ל דּ מ א ל א ת יכ לוּן: א וּמ לּ יל י י ע ם מ שׁ ה ל מ ימ ר: ב מ לּ ל ע ם בּ נ י י שׂ ר א ל ל מ ימ ר א נ שׁ א ר י י חוֹב בּ שׁ לוּ מ כּ ל פּ קּוּד יּ א ד י י דּ י ל א כ שׁ ר ין ל א ת ע ב ד א ו י ע בּ ד מ ן ח ד מ נּ הוֹן: ג א ם כּ ה נ א ר בּ א י חוֹב ל חוֹב ת ע מּ א ו יק ר ב ע ל חוֹב ת יהּ דּ י ח ב תּוֹר בּ ר תּוֹר י שׁ ל ים ק ד ם י י ל ח טּ את א: ד ו י י ת י י ת תּוֹר א ל ת ר ע מ שׁ כּ ן ז מ נ א ל ק ד ם י י ו י ס מוֹך י ת י ד יהּ ע ל ר ישׁ תּוֹר א ו י כּוֹס י ת תּוֹר א ק ד ם י י : ה ו י סּ ב כּ ה נ א ר בּ א מ דּ מ א ד תוֹר א ו י ע ל י ת יהּ ל מ שׁ כּ ן ז מ נ א: ו ו י ט בּוֹל כּ ה נ א י ת א צ בּ ע יהּ בּ ד מ א ו י דּ י מ ן דּ מ א שׁ ב ע ז מ נ ין ק ד ם י י ק ד ם פּ רוּכ תּ א ד קוּד שׁ א: ז ו י תּ ן כּ ה נ א מ ן דּ מ א ע ל ק ר נ ת מ ד בּ ח ד ק טוֹר ת בּוּס מ י א ק ד ם י י דּ י בּ מ שׁ כּ ן ז מ נ א ו י ת כּ ל דּ מ א ד תוֹר א י שׁוּד ל יסוֹד א דּ מ ד בּ ח א ד ע ל ת א דּ י ב ת ר ע מ שׁ כּ ן ז מ נ א: ח ו י ת כּ ל תּ ר ב תּוֹר א ד ח טּ את א י פ ר שׁ מ נּ יהּ י ת תּ ר בּ א דּ ח פ י ע ל גּ וּ א ו י ת כּ ל תּ ר בּ א דּ י ע ל גּ וּ א: (יז) חקת עולם. יפ מפור ב ור כ נים כל פסו ז : (ב) מכל מצות ה. פיר ו רבו ינו ין חט ב ל על בר ז ונו ל ו וכר ו ו חט : מאחת מהנה. ממ ˆ ח מ ן, כ ון כו ב ב ב ם מ מעון נח מנחור ן מ ני ל: ( ) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. מ ר ו, ינו חייב ל ב עלם בר עם מע, כמו נ מר ל מ [ב מ ] עם (פסו י ) ו נ ע ל ם ב ר מ ע ינ י ל ו ע ו. ופ וטו לפי, כ כ ן ול חוט מ עם ו ז, ן לויין בו לכפר עלי ם ול פלל בע ם ונע מ ול ל: פר. יכול ז ן, למו לומר בן, י בן יכול טן, למו לומר פר, כיˆ, ז פר בן ל : ( ) אל אהל מועד. למ כן. ובבי עולמים ל יכל: (ו) את פני פרכת הקדש. כנ - You shall not eat any fat or any blood. While detailing the laws of כּ ל ח ל ב ו כ ל דּ ם א ת אכ לוּ the korban shelamim, we are instructed about the prohibitions of eating fat and blood. The Torah is very concerned about our eating habits. The Torah says next to nothing about the essentials of prayer, but there is much detail about what a Jew is allowed to eat. Apparently, it is easier for man