ספר אסיפת חידושי תורה מאת רבנים, ראשי ישיבות, שלוחי כ ק אדמו ר, ותלמידי המתיבתא בעיר שיקאגו לכבוד יום ההילולא העשרים של כ ק אדמו ר מליובאוויטש זצוקללה ה נבג ם זי ע יוצא לאור ע"י תלמידי מתיבתא ליובאוויטש ד'שיקאגו שיקאגו, אילינוי 2756 וו. מארס אב. שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים וארבע לבריאה Sefer Kovod Chachomim.indd 1 6/24/2014 1:22:21 PM
חברי המערכת: הת' השליח שלום דוב בער שי' לפקיבקר הת' השליח מנחם מענדל שי' גרינבערג הת' השליח משה שי' ששונקין הת' השליח רפאל יהודה שי' פאלטער הת' מנחם מענדל שי' סלאווין Sefer Kavod Chachomim 5774-2014 Printed in the United States of America הערות והארות ניתן לשלוח לכתובת המערכת: Lubavitch Mesivta of Chicago 2756 W Morse Ave Chicago, Illinois 60645 Email: chicagohearos@gmail.com נדפס באדיבות דפוס The Print House 538 Johnson Ave. Brooklyn, NY 11237 718.628.6700 Sefer Kovod Chachomim.indd 2 6/24/2014 1:22:21 PM
פתח דבר לקראת יום ההילולא העשרים של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ביום השלישי לחודש תמוז הבעל"ט, מתכבדים אנו להגיש לפני כל שוחרי תורה ולומדיה ספר חידושי תורה זה, לכבודו ולזכותו, ובהתאם לבקשתו בהזדמנויות רבות, להוציא לאור קובצי וספרי חידושי תורה להגדיל תורה ולהאדירה. הספר יוצא לאור ע"י תלמידי מתיבתא ליובאוויטש דשיקאגא, ומקבץ בתוכו פלפולים וחידושי תורה מפרי עטם של חשובי הרבנים וראשי ישיבות מכל שכבות הצבור החרדי ד'שיקאגא; הרבנים החשובים חברי הנהלת הישיבה; מאנשי קהילת חב"ד בעיר; תלמידי הישיבה שיחיו. זכות זכתה העיר שיקאגא שהתיישבו בה הרבה שלוחים של כ"ק אדמו"ר המשמשים בתור רבנים ומחנכים, אשר הקימו בעזהי"ת מוסדות לתפארת, המפיצים אור התורה והחסידות בכל סביבות העיר, וכן מוסדות חינוך לבנים ולבנות. גם כמה משלוחים אלו השתתפו בספר זה ע"י כתיבת ומסירת חידושי תורה. ואכן כולנו מתאחדים באחדות של תורה ע"י הוצאה לאור של ספר זה. הפלפולים והחידושים נדפסו ע"פ סדר האל"ף-בי"ת של שמות הרבנים שליט"א שהשתתפו בקובץ. יתכן שלא עלה בידינו לפנות בבקשה לכל הרבנים וראשי הישיבות בעירנו להשתתף בקובץ, ומתנצלים אנו ומבקשים את סליחתם באם בטעות לא פנינו למי מהם. שם הספר "" הולמו קיבוץ דברי החכמים דעירנו, ואין כבוד אלא תורה שנאמר ינחלו וגו'. עיטרנו את ראש הספר בשיחה קדושה של כ"ק אדמו"ר שהיא הדרן על מסכת שבת, אשר מסכת זו נלמדה בישיבתינו כמו בכל ישיבות חב"ד בעולם במשך שנה זו )השיחה נדפסה במקורו בלקוטי שיחות חי"ד בפרשת ואתחנן(. מכה קשה ספגנו בשנה זו, וכרעם ביום בהיר נלקח מאתנו השליח הראשי דמדינתנו Sefer Kovod Chachomim.indd 3 6/24/2014 1:22:21 PM
הרה"ח הרה"ת ר' דניאל מאסקאוויטש ע"ה, בתחלת חודש אדר שני השתא. הרב מאסקאוויטש שימש כאן כשלוחו של הרבי למעלה משלשים שנה, ותחת הנהלתו ופיקוחו הוקמו ונתרחוו כל מוסדות חב"ד במדינתינו. לכבודו ולזכותו מדפיסים כאן דבר תורה שהוא כתב ומסר עבור ספר מעין זה שיצא לאור על ידינו לפני שתים עשרה שנה. יהא זכרו ברוך. הרינו בזאת להודיע ולבקש שמי שיש לו איזה הערות או הארות על חידושי התורה הנדפסים בספר זה, מתבקש לשלחם למערכת, ובעזהי"ת נדפיסם בהזדמנות אחרת קרובה. ויהי רצון מהשי"ת שנזכה לקיום היעוד ד"תורה חדשה מאתי תצא" )ישעי' נא ד'; ויק"ר פי"ג ג'( שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.. שנאמר )ישעי' יא' ט'( כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" )רמב"ם סוף הל' מלכים(, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. המערכת ימים הסמוכים ליום ההילולא ג' תמוז, ה'תשע"ד שיקאגא, אילינוי Sefer Kovod Chachomim.indd 4 6/24/2014 1:22:21 PM
תוכן העינינים הדרן על מסכת שבת...ח בזיקת ירמיהו הנביא לבית עלי ובענין "רבה ואביי מדבית עלי קאתו"...יז הרב בנימין אולשטיין תלמוד תורה דנשים...כב הרב יהושע העשיל אייכענשטיין בביאור שיטת השו"ע הרב בענין קביעות וסת ברצופין הרב יקותיאל יהודה אייכנשטיין בענין פת הבאה בכיסנין הרב ראובן הכהן ברנד...כו...לא ביאור שיטות הראשונים בענין מיטב...לו הרב ישעי' בנימינסאהן בענין ודאות מילוי הבקשה בתפלה הרב דניאל גולדבערג...מה בדין גירות...נא הרב ברוך הרץ הערות בענין הידור מצוה הרב יצחק וואלף בענין סדרא דמתניתין פ"ד דאבות הרב קלמן ווארך לימוד תורה ללא תשובה הרב יוסף הכהן כהן כל הנקברין אפרן אסור הרב שמואל אברהם בנימין הכהן כ"ץ...נה...נח...סב...סה ד' ענינים כנגד ד' עולמות וסדרם...ע ר' יונתן דוד לובין נכרי בלימוד התורה הרב דניאל יצחק מאסקאוויטש ז"ל...עו Sefer Kovod Chachomim.indd 5 6/24/2014 1:22:21 PM
עירוב תבשילין...פ הרב מאיר שמעון מאסקאוויטש חיוב קרבן חטאת במלאכות שבת...פב הרב אליהו נתן הכהן סילבערבערג שיטות אביי ורבא בדין גרירה הרב מנחם מענדל סלבטיצקי מדתו של ר' שמעון בן יוחאי הרב ברוך עפשטיין...צח...קט חילוק מדריגת הגוף ומדריגת הנשמה בתורת אדמו"ר זי"ע...קיג הרב יעקב מרכדי הלוי פאל בדין קבלת מצות בגירות הרב משה בנימין פערלשטיין...קטו פלפול בדיני יין שבתוך הסעודה ולאחריה...קכא הרב אברהם פרידמן אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל...קכו הרב דוד צוקער בענין שאלת הבן החכם ר' שמחה קנטור...קל בענין מצות תלמוד תורה...קלג הרב יונה ריס ענין עניית אמן אחד ברכת נכרים, והחילוק בין זמה"ז ללעת"ל הרב יוסף שאנאוויטש...קמד בענין "סעודת-הודאה"...קמח הרב שמואל חיים שארף בענין ברכת התורה הרב גדלי'ה דוב שווארץ...קנא הבאת ילדים קטנים לבית-הכנסת...קנג הרב לוי יצחק שטרן בענין דין מקושר...קסא הרב משה שיינברג בדין אשה שמשנית וסתה וסת תרוה"ד ושי' שו"ע הרב בזה...קסד הרב ישראל שלזינגר ביאור בענין היסח הדעת מהתפילין...קסט הת' אפרים פלטיאל Sefer Kovod Chachomim.indd 6 6/24/2014 1:22:21 PM
פת הבא בכסנין שיטת אדה"ז בסדר ברכת הנהנין...קעה הת' לוי יצחק שארפשטיין דעתו של אדם וכוחו של תנאי הת' שלום דוב בער לפקיבקר גיטה וידה באין כאחד לשיטת ר' אלעזר הת' אהרן צבי הירש פרוס...קפ...קפג ב' אופני התחלקות בשכל...קפז הת' מנחם מענדל ששונקין בדין סמוך למנחה...קפט הת' ישראל הכהן בלעסאפסקי השתמשות בנר פאראפין לנרות מצוה הת' ישראל פינחס ווייסברג החילוק בין הפשיטות של העצמות לזה של האור הת' מנחם מענדל הכהן זרחי...קצא...רג בגדר ביתא כמאן דמליא דמי ע"פ ביאור השפ"א...רו הת' שניאור זלמן מטוסוב עיקר ענינה של חג הפורים...רט הת' דוב סלאווין המשכה והעלאה בתורת רבינו...ריא הת' מנחם מענדל סלאווין החילוק בין הבבלי לירושלמי...רכג הת' לוי יצחק פעלער מעלת עבודת המנורה...רכו הת' משה צייטאג מלאכת הוצאה ע"פ ביאור הרבי...רכח הת' שניאור קאגאן הודעת שבת לגר המתגייר...רל הת' משה שפירא Sefer Kovod Chachomim.indd 7 6/24/2014 1:22:21 PM
הדרן על מסכת שבת מאת כ"ק אדמו"ד זי"ע בענין חצי שיעור במלאכות קושר והוצאה א. בסוף מסכת שבת שנינו : 1 "ומעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור החלון בטפיח ]פך של חרס[ וקשרו את המקידה ]כלי חרס[ בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח או לא ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת". 2 היינו שבשבת מותר לפקוק את החלון, למדוד ולקשור קשר שאינו של קיימא. 3 ובגמ' כאן 4 מבואר דרק מדידה של מצוה מותרת וכן בנוגע לקשירה מפורש בשו"ע 5 שרק לצורך מצוה מותר לקשור קשר אומן שאינו של קיימא אולם בנוגע לפקיקה מבואר בתוס' כאן 6 שהיא מותרת גם שלא לצורך מצוה וצלה"ב הטעם מה שהסדר בהמשנה הוא פוקקין ואח"כ ומודדין וקושרין? י"ל בפשטות, מפני דכך הוי עובדא שמתחילה פקקו את המאור ואח"כ קשרו 11 קנז, א 22 וראה שבת קבה ב ואילך. 33 פרש"י ד"ה וקושרין. 44 ראה רמב"ם פכ"ד מהל' שבת ה"ה שו"ע או"ח סי' ש"ו ס"ז שו"ע אדה"ז שם סעי' יח. 55 או"ח סי' שי"ז ס"א שו"ע אדה"ז שם ס"ד. 66 ד"ה מדידה, וראה שבת קכה ב ואילך רמב"ם פכ"ב סהי' שבת הכ"ז שו"ע אדה"ז סשט"ו ס"ב. ומדדו. אבל לפי"ז הול"ל וקושרין ואח"כ ומודדין, שהרי תחלה קשרו את המקידה ואח"כ ועי"ז מדדו לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו? וגם את"ל דהטעם להקדמת דין דפוקקין הוא, לא רק מפני דכך הוי עובדא, כ"א גם מפני הכלל המובן מדברי התוס', 7 שבשתי 77 קידושין מא רע"א ד"ה "האיש". וראה דברי שלום )להרב מבערזאן( מע' זו ואצ"ל זו. שד"ח כללים ז כלל יא. ומסתימת לשון התוס' שם ד"לא זו אף זו לא שייך לשנויי כו' אלא בשני בבות אבל בשתי תיבות לא", משמע שכלל זה דבשתי חיבות לא אמרינן "לא זו אף זו" הוא לא רק בנדון שדין א' מובן מהשני בדרך ממילא ואין צורך לשנותו כלל, ע"ד קושיית הגמ' שם:" השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא ד"בו" לא הו"ל למיתני כלל, כיון דידעינן אותו מ"בשלוחו", אלא גם בנידון שבכל אופן צריך לשנות הדין הב', כי אינו מובן בדרך ממילא מדין הא' )וכבנדו"ד דהדין ד"פוקקין" אינו מכריח הדין ד"מודדין וקושרין", אלא שיש בו חידוש יותר(, לא אמרינן "לא זו אף זו", אלא שונה החידוש תחילה. וי"ל שהוא ע"ד "כיון דאתיא מדרשא חביבא לי" )יבמות ב' ב'(. אבל עפ"ז צע"ק דגם בשתי בבות צ"ל כן? ואפילו את"ל דהכוונה )ראה עצמות יוסף )קידושין שם(, באר שבע )נסמן בגליון הש"ס שם(( דבב' תיבות צריך לשנות רק החידוש, עכצ"ל שזהו רק באים הדין השני מיותר הוא כי מובן בדרך ממילא מדין הא' משא"כ בנדו"ד דפוקקין ומודדין וקושרין. ח Sefer Kovod Chachomim.indd 8 6/24/2014 1:22:22 PM
תיבות הסדר הוא "זו ואצ"ל זו" ובמילא מובן שצריכים לשנות תחלה הדין שיש בו חידוש יותר 8 ולכן בא כאן תחלה דין דפוקקין משום יתרון החידוש שבו, והיינו כיון שהתירו לפקוק אע"פ דדמי לבנין, הרי מוכרח שזהו בכל אופן גם שלא לצורך מצוה, )דמשום מצוה לא היו מתירין כמבואר בתוס' (, 9 משא"כ מדידה וקשירה שהתירו רק לצורך מצוה כנ"ל טעם זה אינו שייך להקדמת ו"מודדין" ל"וקושרין"! דהחידוש דין בשניהם שווה, ובאין יתרון חידוש במדידה מסתבר שהסדר במשנה צ"ל ע"פ סדרן במעשה בפועל קשירה קודם למדידה? ואדרבה לכאורה בהיתר דקשירה יש חידוש יותר מבהיתר מדידה: איסור מדידה בשבת הוא מפני שהוא "מעשה חול וזלזול שבת", 10 משא"כ איסור קשירה של קשר "שאינו של קיימא" הוא מטעם ובאופן ש"מד"ס נקרא זה ג"כ 88 ואין להקשות מדברי התוס' ביומא )שבשוה"ג הא' להערה הקודמת(, דלכן תני "מכבין ומפסיקין" לפי שהדין הב' יש בו חידוש )וע"פ הנ"ל הרי צריך לשנות החידוש תחילה( כי אין כוונתם שבדין הב' יש בו חידוש יותר מבדין הא' )שהרי פשוט שעצם הדין שמותרין לכבות הוא עיקר ויסוד כל החידוש, ורק שבפרטים אחדים ישנו חידוש גם בדין הב'(, כ"א כוונתם שדין הב' אינו מוכרח מדין הא' )מצד פרטים אלו(, ולכן אי"ז בגדר "זו ואצ"ל זו" וכנ"ל בהערה הקודמת ובשוה"ג הב' שם(, אבל בכל אופן עיקר החידוש הוא "מכבין", ולכן נשנה תחילה. 99 קכו, ב ד"ה ומדבריהן. 110 שו"ע אדה"ז ס' ש"ו שם. וראה תוס' שבת שם. של קיימא", 11 היינו בקשר שהוא דומה לקשירה דאורייתא. ועפ"ז פשוט יותר לאסור מד"ס קשירה הדומה למלאכה דאורייתא, מלאסור מד"ס מדידה שהיא רק מעשה חול וכו'. ולכן כשהתירו שניהן לצורך מצוה, הרי בהיתר קשירה רבותא יתירא מבהיתר המדידה וא"כ גם מטעם זה הול"ל תחלה "וקושרין" ואח"כ "ומודדין"? ב. ויובן כ"ז בהקדים מה ששנינו בתחלת מס' שבת 12 שמלאכת הוצאה אינה אסורה מדאורייתא, אלא באופן שהמוציא עושה עקירה והנחה, אבל בעקירה בלבד בלא הנחה, או בהנחה בלא עקירה אינה אסורה כ"א מד"ס. 13 וידועה 14 הקושיא ע"ז: למה לא תיאסר מדאורייתא גם עקירה לבד, או הנחה לבד 15 מטעם חצי שיעור שהוא אסור מה"ת )גם במלאכות שבת (? 16 111 שו"ע אדה"ז סי' שי"ז סעי' א'. 112 וכבר העירו האחרונים על הקשירה והשייכות דתחלת מס' וסופה מברכות י, רע"א. ובתוס' שם. וראה ס' ויהא ברכה. ולהעיר מס"י פ"א מ"ז: נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. 113 וראה שו"ע ושו"ע אדה"ז סי' שמ"ז ס"א. 114 ראה בשד"ח כללים מערכת ח כלל ד. וש"נ. וראה לקו"ש ח"ה ע' 33 הערה ח"ז ע' 110 הערה 34. 115 יומא עד, א. 116 כ"ה דעת אדה"ז, כמפורש בשו"ע שלו סי' שם סעי' א וסעי' ד. וראה גם בקו"א לסי' שב. והוא ע"פ שיטת רש"י )שבת עד, א(. מאירי )שם ג, ב וראה לקח טוב להגר"י ענגל כלל ט סעיף ו'(. הגהת אשרי ס"פ כלל גדול ור"פ המוציא יין )וראה ק"נ שם(. ועוד. משא"כ לדעת הרמב"ם ראה בשד"ח שבהערה 14. תוצאות חיים )להגר"מ ט Sefer Kovod Chachomim.indd 9 6/24/2014 1:22:22 PM
ומבואר 17 בישוב הדבר ע"פ הדיוק בהדגשת הלשון דהאי כללא גופא: האיסור מה"ת הוא דוקא בחצי שיעור היינו שחסר רק בשיעור כמות האיסור ולא במהותו ואיכותו. אבל אם החסרון הוא במהות האיסור לא אסרה תורה. וכן הוא בנדו"ד שהעקירה או ההנחה לבדה, הרי הן חצי מלאכה ולא חצי שיעור חצי באיכות וגדרי ומהות פעולת ההוצאה, לכן אינה אסורה מה"ת. וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע לקשירה דלכאו' גם בקשר שאינו של קיימא, )היינו כשחסר בסיום בשלימות של מלאכת הקשירה "מעשה אומן", 18 מפני שאינו קושר "על דעת שישאר כן כל זמן שאפשר לו להיות קיים כו'" (, 19 יש להקשות: למה לא יהי' אסור מה"ת מטעם חצי שיעור? והתירוץ הוא על דרך הנ"ל: אין זה חצי שיעור בכמותה של המלאכה כ"א חצי מלאכה חסר באיכות וגדרי ומהותה של המלאכה, כי ה"דעת שישאר כן לעולם" הוא חלק מאיכותה ומגדרי המלאכה, ובלעדה חסר בגדר המלאכה 20 ולכן אינה זעמבא הי"ד( סי' ח'. וראה חלקת יואב )לר"י מקינצק( חיו"ד סי' ט. ועוד. 117 ראה מפענ"צ סוף ע' קפה ואילך. וש"נ. 118 הדיעות בזה ראה שו"ע אדה"ז סי' שיז ס"ב. 119 שו"ע אדה"ז שם ס"א. 220 ואף שבשו"ע שם מבואר ש"אם קוצב בדעתו איזה זמן שאז יתירנו בודאי אפילו הוא זמן ארוך מאד, אין זה של קיימא מה"ת ופטור, וכו' אבל מד"ס נק' זה ג"כ של קיימא כו'" ובזה לכאו' י"ל שהוא חצי שעור: הדעת שישאר כן לעולם הוא שעור, וכשחושב בדעתו להתירו לאחר איזה אסורה מה"ת. ג. אבל עפ"ז צלה"ב: במלאכת ההוצאה בעקירה או הנחה לבדן )שאסורה מד"ס(, לא מצינו שיתירוה לצורך מצוה? ואדרבה: מבואר במפרשים 21 שהטעם מה ששנו חכמים במשנתם ריש מס' שבת הדין דהוצאה בעני ועשיר, הוא בכדי להורות דגם הוצאה דנתינת צדקה מעשיר לעני אסורה היינו שאסורה גם לצורך מצוה ועקירה או הנחה לבדן מד"ס ומאי שנא חצי מלאכת הקשירה )שאינה של קיימא( שהתירוה לצורך מצוה? 22 ובטעם החילוק י"ל, דאף ששניהן אסורים מד"ס, מ"מ אין טעם האיסור שוה: טעם איסור ההוצאה בעקירה או בהנחה בלבד הוא גזירה "שמא יבואו כל אחד ואחד מהם לעשות מלאכה שלימה זמן, הרי יש כאן כל איכות המלאכה, גם המחשבה והדעת שישאר, ורק שחסר בהשעור לכמה זמן ישאר, זה אינו, כי קשר שישאר כן לעולם ענינו הוא קשר שלא יהי' בו שינוי )גדר מחודש( ולא קשר שיתקיים ריבוי זמן עד אין סוף. וראה לקמן בפנים. ולהעיר משו"ת הרשב"א ח"א סי' ט', תי"ח במש"נ ואתה הוא ושנותיך לא יתמו )הובא בס' החקירה להצ"צ לד, ב' ואילך. קכ, ב. עיי"ש(. ולהעיר מהתואר והגדר "נצחי" ששייך גם ביש לו תחלה וא"כ הוא בגדר זמן )יונת אלם בהקדמה. פלח הרמון שער ד' פ"ג. לקו"ת פקודי ז', ב'(. ואכ"מ. 221 מאירי שבת ב' א'. רע"ב ותויו"ט ריש מס' שבת. וראה חי' שפת אמת שם. ועוד. 222 וראה שבת של מי בסיום מס' שבת לשון הזהב שם חי' חח"ס שם ועוד. י Sefer Kovod Chachomim.indd 10 6/24/2014 1:22:22 PM
בשבת", 23 מסוג הדברים "שאסרו חכמים כו' גזירה שמא יבוא מהן איסור סקילה". 24 משא"כ טעם איסור קשירת קשר שאינו של קיימא הוא לפי ש"מד"ס נקרא זה ג"כ של קיימא הואיל ועומד להתקיים איזה זמן", היינו שהוא מסוג המלאכות "שאסרו 25 חכמים כו', מפני שהן דומים למלאכות". 26 ומכיון שאיסורה של מלאכת הקשירה )שאינה של קיימא( אינו משום גזירה שמא יבוא עי"ז לאיסור דאורייתא, אלא רק מפני שדומה היא למלאכה דאורייתא, הרי בזה יש מקום לחלק ולומר דשאני במקום שיש איזה צורך מצוה וכיו"ב. משא"כ במלאכת העקירה או ההנחה )לבדה(, שאיסורה מטעם שמא יבוא ע"י לאיסור מה"ת, הרי מסתבר שלזה יש לחוש ולאסור גם כשהמלאכה היא לצורך 223 שו"ע אדה"ז סי' שמז ס"א מפירש"י שבת ב' א' ד"ה: "שניהם". אבל בפירש"י אין תיבת "מהם". וי"ל שכוונת אדה"ז להדגיש שגזירה זו )והחששא( היא גם על מי שעושה ההנחה בלבד, והגזירה היא שלא יבוא הוא עצמו לעשות מלאכה שלימה בפעם ב' וראה שקו"ט במפרשים בפרש"י ותוס' שבת ג', א' ד"ה: "פטורי דאתי". ואכ"מ. 224 רמב"ם רפכ"א מהל' שבת. 225 שהמלאכות מסוג זה אינם מחשש שמא יבוא לאיסור דאורייתא, דאל"כ למה מחלקם לב' סוגים, והרי סוג א' הוא וראה רמב"ם רפכ"ד מהל' שבת: "שאינם דומין למלאכה ואינם מביאים לידי מלאכה", וכדמוכח מזה שבכו"כ מלאכות האסורין מדרבנן כותב הרמב"ם )בפכ"א-כ"ג(: "מפני שהוא כ... )מלאכה דאורייתא פלונית( וכיו"ב, ובכו"כ איסורים כותב )שם( "גזירה שמא... ", "גזירה משום...", וכיו"ב. 226 ומה שמצינו שבכמה אופני קשר גזרינן אטו קשר של קיימא ראה לקמן הערה 35. מצוה. אבל הא גופא דורש ביאור: למה באמת לא גזרו מעיקרא דדינא גם במלאכת הקשירה שאינה של קיימא מכיון שהיא חצי מלאכה שהרי מקום לחשוש שמא יבוא לעשות קשר של קיימא שהיא מלאכה דאורייתא, ולכן תהא אסורה גם לצורך מצוה? והדברים ק"ו : 27 אם גזרו בעקירה או הנחה לבדה אעפ"י שא"א לבוא ממנה למלאכה שלימה, כ"א ע"י פעולה נוספת )להניחה אחרי העקירה או להקדים לההנחה עקירה (, 28 הרי כ"ש שהו"ל לגזור בקשר שאינו ש"ק שבכדי לעבור בו על איסור מה"ת אין הוא חסר אלא ה"דעת שישאר כן לעולם". ד. והביאור בזה: בהסברת הטעם 29 שהתורה אסרה דוקא קשר של קיימא י"ל: מלאכת הקשירה תוכנה חיבור ואיחוד של שני דברים )חוטים וכיו"ב( ואין הקשר ראוי להקרא בשם חיבור ואיחוד אמתי, אלא באופן 227 ולכן אין לומר בזה מ"ש התוס' )שבת כג, ב ד"ה גזירה )בסופו(. וראה תוס' חולין קד, א' ד"ה "ומנא" נדה ל"ג ב' ד"ה ורמינהו( "ושמא אין להשוות גזרות של חכמים זו לזו אותם שאינם במלאכה א' ", כי כוונת התוס' שבמקום שאין קושיא ע"ז, אז אין להשוות גזירות ולהקשות למה פעם גזרו ופעם לא כו' אבל מובן שבמקום שישנה סתירה להגזירה מצד הסברא וכו' צריכים לתרץ הסתירה ולבאר טעם החילוק ועפ"ז יובן למה הרבה פעמים מפרשים חילוקי הגזירות וכיו"ב. 228 ראה לעיל הערה 22. 229 הטעם ע"ז הוא לפי שהקשרים שקשרו במשכן היו "קשרי קיימא" )שו"ע אדה"ז ר"ס שי"ז( אבל ההסברה ע"ז גופא י"ל כבפנים. אי Sefer Kovod Chachomim.indd 11 6/24/2014 1:22:22 PM
שנעשה ע"מ שישאר כן לעולם", והיינו שאסרה תורה. 32 שהדעת שיהי' קשר של קיימא הוא תנאי במלאכת הקשירה. ולכן אם התכוון לכתחילה לקושרם רק לאיזה זמן ולהתירם אח"כ, הרי גם בזמן שהם קשורים יחדיו אי"ז חיבור אמתי, 30 ואינו בגדר קשירה 31 330 ולהעיר מזה שהנהרות שנפסקין פ"א לשבוע )שמיטה( פסולין למי חטאת, כי מציאות המים גם בעת היותם אינה מציאות ד)מים( חיים, כ"א מציאות דמכזבין )פרה פ"ח מ"ט(. וראה לקו"ש ח"ו ע' 92. 331 ועפ"ז )שפעולת הדעת שישאר כן לעולם היא להחשיב את פעולת הקשירה שתהי' נק' קשר אמיתי( יש מקום לומר שהיכא שישנו ענין אחר שנותן חשיבות להקשירה ג"כ חייב, גם אם אין בדעתו שישאר כן לעולם, כמו בקשירה של מצוה דמצותי' אחשבי' )ראה בכורות י', א. רש"י ד"ה חלה )ביצה כז, ב(. וראה אנציק' תלמודית מע' אסורו חשובו(. וראה מנחת חינוך מצוה לב )סי' כא מלאכת הקושר(, משא"כ אם נאמר שהקשירה עצמה היא ג"כ חלק מהמלאכה מצד עצמה, והדעת שישאר כן לעולם ה"ז תנאי בהמלאכה )אבל אינה להחשיב הקשירה(, אז לא יועיל מה שהיא קשירה חשובה של מצוה כיון שחסר תנאי, )אבל בדוחק גם אז יש מקום לשקו"ט לומר שגם התנאי של הדעת שישאר כן לעולם ענינו להחשיב הפעולה עוד יותר מכפי שהיא חשובה מצ"ע, וא"כ גם קשירה של מצוה תועיל בזה( ]ופשוט שמדין זה עצמו שלצורך מצוה מותר לקשור קשר שאינו של קיימא אין להביא ראי' שקשירת מצוה אינה מחשיבה את הקשירה, כי כאן מיירי שאין המצוה בהקשירה עצמה, כ"א "שקושר למדוד א' משיעורי תורה" וכיו"ב[. ולהעיר מקשירה דנימא דכנור דביהמ"ק )עירובין ק"ב, ב(. ולהעיר משו"ע אדה"ז סי' תרנא ס"ו בנוגע לאיגוד הלולב: "אבל אסור לעשות עניבה ע"ג קשר )ביו"ט(, כיון שאינו חושש להתירו עולמית" שמזה משמע שאם הי' בדעתו להתירו לאחר זמן הי' מותר, אף שזהו קשר של מצוה. אבל י"ל ועפ"ז יובן שבלעדי הדעת שיתקיים הקשר, הרי אין הענין שנחסר חלק משלימות פעולת המלאכה, אלא שנעדר מלכתחילה העיקר שבמלאכת הקשירה, 33 שהרי החוטים אינם קשורים ומאוחדים באמת, ואין זאת כ"א פעולה של קירוב ונגיעת החוטים בלבד וכיו"ב. 34 שמכיון "שרק מצוה מן המובחר לאגוד הלולב כו'" )שם ס"ב( אינו מספיק להחשיבו. ולכאו' מוכרח לומר כן, דאל"כ הרי קשר שאינו של קיימא מה"ת כו' מותר לקושרו לצורך מצוה כו' ואפי' קשר מעשה אומן כו" )שם סשי"ז ס"ד( אם לא שנאמר שאיירי כשאפשר בענין אחר. 332 וכמו שהוא בצד ההפכי שמקלקל ע"מ לתקן חייב, אף שמקלקל בכלל פטור, כי מכיון שהוא ע"מ לתקן, הרי גם בעת הקלקול אינו קלקול אמיתי. 333 ובדוגמת ולא ממש מ"ש המ"מ )בפי"ב מהל' שבת ה"ב הובא גם במנ"א סי' שיח סקל"ו. וראה רמב"ן שבת מ"ב א'( בנוגע למלאכת תיקון, כלי שאם לא נתכוין לתכלית זו אינה בגדר מלאכה, כלל אפי' למ"ד דבר שאינו מחכוין גם בשבת אסור מה"ת. ולהעיר מתוד"ה וצריך לעצים )שבת ע"ד א'(. ישנם הרוצים לומר כן גם בנוגע למלאכת צידה )מרכבת המשנה פ"י מהל' שבת הי"ז והכ"ג. ועוד.( שבלא כוונה לצוד אי"ז בגדר צידה כלל )ולא רק שהוא בגדר "אינו מחכוין" )או( שחסר ב"מלאכת מחשבת"( ומתרצים עפ"ז קושיית הר"ן בשבת )ק"ו ב'( על הרשב"א בפי' דברי הירושלמי וכו'. אבל אינו כן, כי מפורש בביצה )לו, א בשו"ע שם ס"ד. ושו"ע אדה"ז שם ס"ה( שמותר לפרוס מחצלת ע"ג כוורת של דבורים כו' ובלבד שלא יכוין לצוד ובאופן שאינו פס"ר. ואם בלא כוונה אי"ז צידה כלל, לא איכפת לן אם הוה פס"ר. וראה חלקת יואב חלק או"ח סי"א ובשוה"ג שם. 334 היינו, דאף שהיכא שיש בדעתו שישאר בי Sefer Kovod Chachomim.indd 12 6/24/2014 1:22:22 PM
ומכיון שאין בזה אפי' מקצת וחלק של אותה המלאכה שאסרה שתורה, 35 לכן לא גזרו בה 36 שמא יבואו ממקצתה לעשות כולה ויעבור על איסור מה"ת. 37 ומעתה מובן שהטעם שאעפ"כ אסרוה חכמים אינו, אלא משום זה שבחיצוניותה דומה מלאכה זו למלאכת הקשירה דאורייתא. ומכיון שאי"ז מטעם גזירה, לכן מותרת היא לצורך מצוה וכו'. משא"כ מלאכת ההוצאה ע"י עקירה או הנחה לחודא: גדרה של מלאכה זו מה"ת היא הוצאה כן לעולם )וחייב עלי'( נחשבת פעולת הקשירה עצמה ג"כ חלק מהמלאכה )דהרי אם לא יקשור בפועל אינו חייב( הרי הפי' בזה שהדעת שישאר כן לעולם מחשיב את הפעולה שתהי' מלאכה. אבל אם חסר הדעת, גם הפעולה אינה כלום. 335 וע"ד המבואר בס"ג: "ואם אינו אלא קשר אחד בלבד בלא עניבה ע"ג אינו נקרא קשר כלל ומותר לקשרו ולהתירו אפי' אם עומד להתקיים לעולם" ואעפ"כ בנדו"ד אסור )שלא לצורך מצוה( כי עכ"פ דומה למלאכה, משא"כ קשר אחד, אינו דומה כלל למלאכה. 336 חוץ אם יש סיבה חזקה לגזור, כמו הא דבשו"ע אדמ"ז ס' שיז ס"ב כשהוא מעשה אומן )להדיעה שמה"ת אסור רק כשהוא מעשה אומן( שאז קרוב מאד שיעשה קשר של קיימא. שם ס"ה "שרגילין לקשרו", שם ס"ח שקרוב שלא יחלקו בין החבלים וכיו"ב. וס"י "שלעמים נמלך ומבטלו". משא"כ בהוצאה הרי אסרו בכל אופן. והא דהתירו לצורך מצוה גם מעשה אומן י"ל דלפי שפקע האיסור כללי שיש בזה )שדומה למלאכה( פקעה גם הגזירה כו'. 337 ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה עמוד 33 הערה 31, עיי"ש. )או הכנסה( מרשות לרשות, 38 כולל כמה חלקים ופרטים: עקירה, הנחה וכו'. כשחסר בפעולתו חלק ופרט בגוף המלאכה, עם היות שאז אינה מלאכה שלימה אף באיכותה ומהותה, מ"מ המקצת שעשה ופעל הרי זה חלק מפעולת ההוצאה ולכן יש לאסור חלקה משום גזירה שמא יבוא לעשות כולה ויעבור על איסור מה"ת. ומטעם גזירה זו יש לחוש גם במקום שהוא לצורך מצוה וכו'. ה. עפ"ז יבואר גם הטעם מה ששנו במשנה בסיום המסכת "מודדין" ואח"כ "קושרין": נת"ל שבקשירת קשר שאינו ש"ק שאסרוה חכמים אין שום חלק ממלאכת הקשירה דאורייתא, האיסור הוא רק מפני שדומה הקשר לקשירה גמורה מה"ת. דהיינו שאין איסורו בא מצד פעולת הקשירה, כ"א רק מפני שיש לדמותה לענין אחר למלאכה אסורה בלי שום שייכות אלי'. ז. א. שלולא הדמיון אין טעם לאסור הקשירה מצ"ע. משא"כ פעולת המדידה, דאע"פ שאין איסורה מצד שייכות למלאכה אסורה מה"ת )לא חלק ממנה ולא-דמיון אלי'(, אלא שכל יסוד איסורה הוא רק מדרבנן אולם מאידך, הרי מזה גופא מוכח שאיסורה הוא מצד עצמה, מצד פעולת 338 ואפי' לפי מה דשקו"ט האחרונים במלאכת הוצאה אם העקירה היא העיקר, או ההנחה, או ששניהם עיקריים, או ששניהם טפלים לגבי ההוצאה עצמה הרי כל השקו"ט הוא רק מתי נק' )בעיקר( שהוציא, או שהכניס החפץ מרשות לרשות, אבל לכ"ע גדר המלאכה הוא ההוצאה )או ההכנסה( וכל פרט של ההוצאה )וההכנסה( הוא עכ"פ חלק מהמלאכה. גי Sefer Kovod Chachomim.indd 13 6/24/2014 1:22:22 PM
המדידה: שהוא מעשה חול וזלזול שבת". ומטעם זה מסתבר שבמדידה, שהוא בגדר איסור מצ"ע, 39 יש להחמיר בה יותר מבקשירה )שאין איסורה מצ"ע, כנ"ל(. ולכן כשהמשנה באה להורות ששתיהן הותרו לצורך מצוה, הרי בהיתר המדידה איכא רבותא יתירה, ומשו"ז נקטה )ע"פ דברי התוס' הנ"ל שהחידוש צריך להיות נשנה תחלה( "מודדין" תחילה ואח"כ "וקושרין". ו. הביאור ע"פ פנימיות הענינים למה נשנו ג' ענינים אלו בהסדר של "פוקקין ומודדין וקושרין" ובהקדים דיוק הלשון "פוקקין וכו' " בל' הווה ופעולה ודאית, ולא תנא "מותר לפקוק וכו' " וכיו"ב, שמזה משמע רמז שכן צריכים לעשות ושכן עושים תמיד: נתבאר במ"א 40 הטעם )ע"פ פנימיות הענינים ) 41 מה שמסכת שבת מתחילה דוקא בדיני הוצאה מפני שברוחניות ה"ז ענין כללי בכל איסורי שבת: ע"י עשיית המלאכות האסורות מוציאים מרשות היחיד )יחידו של עולם( לרה"ר )טורי דפרודא עולם הקליפות(, 42 ולכן בא ענין ההוצאה בתור הקדמה כללית לכל דיני שבת. עד"ז הוא גם בנוגע לסיום וחותם המסכת "שהכל הולך אחר החיתום", 43 שמבאר שם ענין כללי הנעשה ע"י כללות שמירת שבת )בכל פרטי'( וכדלקמן. מבואר בכ"מ 44 החילוק שבין ג' הזמנים דשבת: א( מעלי ליל שבתא. ב( יומא דשבתא. ג( זמן מנחת שבת, רעוא דכל רעוין 45 שבליל שבת הוא עליית המלכות מבי"ע לאצילות, כי בימות החול יורדת המל' לבי"ע לברר בירורים וכמ"ש : 46 "רגלי' יורדות גו'" ובליל שבת היא עולה משם לאצילות. ומכיון שהעולמות מקבלים מספירת המלכות, הרי מאיר אז בבי"ע ספי' המל' כפי שהיא באצילות. אח"כ ביומא דשבתא מאיר בחי' נעלית יותר בחי' ז"א, מדות דאצילות. ואח"כ בזמן רעוא דרעוין הוא גילוי הבחי' ומדרי' שלמעלה מז"א ומל', שממנה בא היחוד דז"א ומל', ולכן אומרים בתפלת ערבית של שבת "וינוחו בה" )מל'(, בתפלת שחרית וינוחו בו )ז"א(, ובתפלת מנחה וינוחו בם )יחוד ז"א ומל'(. 47 339 ובדוגמת מ"ש החת"ס )שו"ת או"ח סו"ס קמה( בנוגע ליו"ט שני של חגה"ש, שמכיון שטעמו הוא רק "כדי שלא לחלוק במועדות" )רמב"ם הל' קדה"ח ש"ג הי"ב(, ואי"ז מטעם ספיקא דיומא, יש בזה כח של ודאי, משא"כ בשאר היו"ט ה"ז רק בגדר ספק, )אף שבשאר היו"ט ה"ז ספיקא דאורייתא, ובחגה"ש ה"ז ודאי דרבנן(. 440 ראה לקו"ש חי"א ע' 68 ואילך. 441 ע"פ נגלה ראה תוס' וראשונים ריש מס' שבת. 442 תו"א צ"ט, ד'. לקו"ת תזריע כ"א ג'. מצה זו תר"ם פנ"ז. 443 ברכות י"ב א'. 444 ראה הגהות הרח"ו לזח"ב ר"ה ב'. לקו"ת אמור ל"ו ב'. שלח מ"ג א'. סידור ד"ה: "מזמור שיר ליום השבת קפ"ח א' ואילך. וראה המשך תרס"ו ע' תקמ"ד ה'. ועוד. 445 זח"ב פ"ח ב'. 446 משלי ה' ה'. נתבאר בלקו"ת שה"ש נ"א ב'. ובכ"מ. 447 ראה שו"ע אדה"ז סרס"ח ס"ו. וראה די Sefer Kovod Chachomim.indd 14 6/24/2014 1:22:22 PM
והנה מכיון שבליל שבת יש עליית העולמות, 48 ספי' המל' מאירע בבי"ע כפי שהיא באצילות, לכן מתבטלין ב)ליל( שבת כל הקליפות : 49 בימות החול, מכיון שמל' יורדת לברר בירורים שבעולמות בי"ע, הרי שהקליפות יש להן "תפיסת מקום", לכן לא נתבטלו הקליפות בהעולמות. משא"כ בשבת, מכיון שספי' המל' עולה אז באצילות, שאין בה רע כלל וכמ"ש : 50 "לא יגורך רע", לכן העולם הוא במצב כזה שהקליפות בטלים. אמנם, מובן, שבזה )עליית המל' וביטול הקליפות וכו'( שייך וקשור זה )במדה ידועה ) 51 לעבודת האדם, 52 ולכן ארז"ל 53 )בנוגע לעבודת בנ"י(: "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" שמהביאורים בזה הוא ע"פ מארז"ל : 54 "רוח צפונית אינה מסובבת", היינו שמצד הבריאה מצד עצמה הרי צד צפון, בהנסמן בשער הכולל פי"ז אות ל"א. וראה כף החיים אות ב'. 448 להעיר מירוש' דמאי רפ"ד: "דעם הארץ בשבת אינו משקר". 449 ראה זח"ב קל"ה ב'. וראה בארוכה סה"מ להצ"צ מצות "לא תבערו אש". ובכ"מ. 550 תהלים ה' ב'. 551 וכידוע בבי' מש"נ "לעשות את השבת", אף דשבת מיקדשא וקיימא )תו"א ד"ה: "זכור את יום השבת" הא'. וראה בארוכה ד"ה: "את שבתותי", הש"ת. ובכ"מ. 552 ולהעיר שגם ע"ד ההלכה צריכים בנ"י לפעול ולעשות את )מציאות( יום השבת ראה בארוכה לקו"ש כרך ח' ע' 52 ואילך. 553 שבת קי"ט ב'. טאו"ח סי' רס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"א. 554 ב"ב כ"ה דע"ב. וראה לקו"ת ר"פ תזריע. המורה על )מקור ומקום ) 55 הקליפות, )כמ"ש : 56 "מצפון תפתח הרעה"( פתוח הוא, שישנו מקום לקליפות. אבל בשבת, שע"י עבודת בנ"י )המל' עולה ועי"ז( מתבטלות הקליפות, הרי זה כאילו עושים וסותמים 57 את צד הצפון ונגמרת הבריאה. וזהו שבנ"י נעשים "שותף להקב"ה 58 במע"ב", שגם הם פועלים בבריאת העולם. ודבר זה נעשה תומ"י בכניסת השבת ע"י קבלת השבת ושמירתה אז. ואח"כ, כשכרה של עבודה זו, מתעלים ביומא דשבתא לדרגא נעלית יותר, לגילוי האור דז"א דאצילות. ואח"כ מתעלים עוד יותר עד לגילוי האור שלמעלה מז"א ומלכות, ומייחדם. וזהו שבסיום מס' שבת היינו שבסיום )ושמירת ) 59 כל הלכות )מס'( שבת )שכולם נכללים בזהירות באיסור דהוצאה שבתחלת המס', כנ"ל( באה ה"הודעה" על ג' העליות בשכרה של עבודה זו והן הנרמזות בשלש הענינים ולפי סדר זה דוקא: "פוקקין ומודדין וקושרין": בליל שבת, פועלים עליית המל' עליית העולמות וביטול הקליפות, שעי"ז סותמין ו"פוקקין" את החלל דרוח צפונית, ואח"כ מגיעים לגילוי בחי' 555 ראה ס' הבהיר סקפ"ג. 556 ירמי' א' י"ד. 557 ראה זח"ג קע"ח, רע"ב. 558 ועפ"ז יובן )יומתק( מרז"ל )פדר"א ספ"ג(: צפון כו' ולא גמרו אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוקה יבוא ויגמור כו' וידעו הכל שהוא אלוקה וע"פ ב"ר )פצ"ח, ג( א-ל הוא ישראל אביכם, מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם. 559 כי לימוד מביא לידי מעשה קידושין מ, ב. וט Sefer Kovod Chachomim.indd 15 6/24/2014 1:22:23 PM
המדות דאצילות ו"מודדין" )שהוא מל' מדה, כלשון רז"ל : 60 "במדה שאדם מודד בה מודדין לו"(, ואח"כ עולים לבחי' "וקושרין", שמאיר האור שלמעלה מז"א ומל' המקשר ומאחד אותם, ועי"ז גם מקשר כל העולמות כולם שנעשים כולם רשות אחד רשות היחיד 61 מקשרם 660 סוטה ח' ב'. 661 עפ"ז יובן מענה רע"ק בב"ר )פי"א, ה'(. וע"פ המבואר בפנים )רס"ו( דהוצאה היא. ביחידו של עולם. 62 תוכן כל מלאכות שבת איך שבמענה הנ"ל מתורץ בנוגע לכל הפעולות שבעולם בשבת. וראה לקו"ת תזריע שם. 662 ראה תו"א )ס"פ תרומה כי"ק אדמו"ר נ"ע( דז"א הוא תכלית ירידת אוא"ס מלמעלמ"ט, ומל' היא מקור בי"ע שבאצילות ועפ"ז יומתק השייכות לנדו"ד ד"יחיד" ולא "אחד". זט Sefer Kovod Chachomim.indd 16 6/24/2014 1:22:23 PM
זי בזיקת ירמיהו הנביא לבית עלי ובענין "רבה ואביי מדבית עלי קאתו" הרב בנימין אולשטיין מנהל הרוחני מכון התורני לבנות "רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין" 1 )גמרא, ראש השנה יח,א. וביבמות קה,א(. תכלית הדברים דלקמן: א. לברר את הקשר בין ירמיהו הנביא לבית עלי. ב. לראות בנבואות ירמיהו ובמאמרי רבה ואביי עקבות לבית אבותם הנ"ל. ג. להבין סגולת תורה וגמ"ח לכפר על עוון בית עלי. הקדמה אבוא תחילה להתחקות אחר יסודות בית עלי, פרקים בתולדותיו והתגשמות נבואות איש האלקים על ביתו. עלי הכהן ששמש בכהונה במשכן שילה מוצאו כפרש"י שמואל א' פרק ב' פסוק ל' ד"ה "אמר אמרתי". מבני איתמר, אמנם בשלהי ספר שופטים עמד בכהונה גדולה פנחס בן אלעזר בן אהרון )שופטים כ',כח( ומבואר במדרש מהי סיבת החילופין מבית אלעזר לבית איתמר, וז"ל: "באותה שעה של פלגש בגבעה ניטלה הכהונה מבני אלעזר בן אהרון וניתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרון" )אליהו רבא פי"א(. ובפרש"י שם וז"ל: "מתחילה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן, שנאמר: והפשט את אהרון את בגדיו וגו' )במדבר כ'( ובימי פלגש שפקרו ישראל ברוב המצוות ומי גרם להם פנחס וכיוצא בו, שהיה להם לסבב מעיר לעיר ולהוכיחם, נטלתי הכהונה הגדולה מהם ונתתיה לך שמבני איתמר אתא ואמרתי: יתהלכו לפני עד עולם שכשפוסקין לו גדולה לאדם פוסקין לו ולדורותיו עד עולם". עכ"ל רש"י. ועוד במדרש: "עד שקלקלו בני עלי מיד אמר הקב"ה מה בין זה לזה והלוא אלעזר הוא בן אהרון ואיתמר הוא בן אהרון שנאמר ואביט אין עוזר ואשתומם ואין סומך )ישעי' 11 עיין תוספות שם, ומהרש"א בחידושי אגדות. Sefer Kovod Chachomim.indd 17 6/24/2014 1:22:23 PM
חי כ"ג( באותה שעה אמר הקב"ה שתחזור הכהונה לבעליה שנאמר אמר אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאום ה' חלילה לי וגו' והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה, ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים )שמו"א, ב ל-לה( זהו צדוק הכהן שהלך לפני דוד המלך" )אליהו רבא פי"א(. נדון בית עלי 2 במידה כנגד מידה כמפורש ברש"י )שמואל א',ב' לב(: "אתם אכלתם קדשים לפני זמנן בטרם יקטירון את החלב אף אתם תמותון בלא זמן" עכ"ל רש"י. בנבואות איש האלוקים לבית עלי נכללו הנקודות הבאות: 1. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהי' זקן בביתך כל הימים. 2. וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. 3. וזה לך האות אשר יבוא אל שני בניך אל חפני ופנחס ביום אחד ימותו שניהם. 4. והקימותי לי כהן נאמן. 5. והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו" וכו'. ונתקימה נבואת איש האלוקים שלב אחר שלב. בראשונה נתקיים האות: כאמור בשמו"א פ"ד פ' י"ז במלחמה נגד פלישתים באבן העזר "ויען המבשר ויאמר.. וגם שני בניך מתו חפני ופנחס..." ובנותר לבית עלי היו אי-כבוד )שם( וכן אחיה בן אחטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' בשלח" )שמוא"א י"ד ג'(. והסניף הזה בבית עלי דהיינו אחטוב בן פנחס קשור עם נב עיר הכהנים, שהרי בבית אחימלך בן אחטוב מצא דוד המלך ע"ה מחסה בעת בריחתו מפני שאול שמואל א' פרק כ"א. ובאשר ע"כ הרג שאול את נב עיר הכהנים לפי חרב במאיש ועד אישה וכו' עיין שמו"א פרק כ"ב. ובכך מלא אחר נבואת איש האלוקים על בית עלי והותיר ממנו נותר. את אביתר, ובלשון הכתוב: "וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד" )שמו"א כב ב'(. ארוע זה הביא לברית בין דוד לאביתר בהתחיבותו של דוד "אנכי סבותי בכל נפש בית אביך שבה אתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך כי משמרת אתה עמדי" )שמו"א, כב כא-כב(. ברית זו נשמרה עד פרשת אדוניה בן חגית בריש ספר מלכים אשר בה התיצב אביתר הכהן עם אדניה ונדון זה צריך ברור מדוע נטע אביתר אחרי אדוניה? מפרש"י )מלכים 22 גמרא שבת נה,ב: "כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה". Sefer Kovod Chachomim.indd 18 6/24/2014 1:22:23 PM
טי א', א'ז( "ידע שלא ישמש בימי שלמה שהרי נאמר לעלי והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי )שמו"א, ב' ל"ה( והיה חפץ שיעמוד על ידו". עכ"ל רש"י. עפי"ז מבואר ענין תמוה בפרשת אבשלום בשמואל ב' שהנה שם עולה ובא צדוק הכהן בצד אביתר הכהן ומבואר ברש"י הנ"ל כי "אז נסתלק אביתר מן הכהונה ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו" הנה ה' יראה ללבב ואם גם לא נחשפה נטיתו של אביתר במרד אבשלום, ידע המגיד מראשית אחרית זרעי מגמתו לעכב מלכות דוד ושלמה בנו כפי שגלה עצמו בפרשת אדוניה להדיא לעין כל. לפיכך כבר בפרשת אבשלום כששאל באורים ותומים לא עלתה לו. ובחיתומה של פרשת אדוניה אמר שלמה לאביתר "ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות 3 לך על שדך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון ה' אלוקים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' למלא את דבר ה' על בית עלי בשלה" )מל"א, ב' כו-כז(. ואגב אורחא, בכך נמצא אפוא עולה לקח מוסרי ידוע שמעשיו של אדם הם פרי קניניו המוסריים הרבה קודם לכן, בשעה שהם עדיין חבויים ורק ה' יראת ללבב. 4 עתה נשוב לנקודות שהעמדתי כנ"ל כתכלית המאמר הזה ועל ראשון תחילה. ירמיהו ובית עלי א. ספר ירמיהו נפתח בפסוק: "דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין". יש מפרשים שירמיהו צאצא לבית עלי ולכה"פ דר בענתות אשר אליה נשלח אביתר הכהן ע"י שלמה כנ"ל בספר מל"א ב' כו-כז: "ואביתר הכהו אמר המלך ענתת לך על שדך". ובבדאי יש זיקה בין ירמיהו הנביא לבית עלי. ]ובאשר לרבה ואביי מעידין חז"ל במפורש כי "מדבית עלי קאתו"[. נבואת ירמיהו ובית עלי ב. א( ועתה תובן התיחסותו של ירמיהו למשכן שילה הן בנבואתו פרק ז' בשער בית ה' באומרו )פסוק ד'(: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה". שראו את היכל ה' בית ראשון עומד על מכונו למרות שנכשלו במעשיהם כלשון 33 ענתות אי אזכרת שמו של אדם הנה ביטוי לכעס, הן בלשון הנביא והן בלשון חז"ל; עיין עוד בספר לחקר שמות וכינויים ר' ראובן מרגליות זצ"ל. 44 פסחים ס"ו: פרשת משיחת דוד ודחית אליאב. עיין עוד בפרש"י שם. Sefer Kovod Chachomim.indd 19 6/24/2014 1:22:23 PM
כ הנביא: הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם.. כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו.. וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל". וכן בירמיהו פרק כ"ו "בראשית ממלכות יהויקים" 5 מתרה ירמיהו על בית ראשון וכנאמר שם בפסוקים ד-ו, וז"ל: "ואמרת אליהם כה אמר ה' אם לא תשמעון אלי.. לשמע על דברי עבדי הנביאים.. ונתתי את הבית הזה כשלה..." זיקתו של ירמיהו לשלה ולבית עלי כנ"ל תבהיר ותעמיד במשנה תוקף את תוכחתו, אין הוא מדבר על תקדים שילה כארוע הסטורי גרידא, כי אם כשריד לבית שלה אשר שליחותו להעמיד את כלל ישראל נוכח תקדים שלה כדי שיקחו אל לבם. מאמרי רבא ואביי ובית עלי ב( חולין קלג,א : 6 אמר רבה: בדק לן רב יוסף ]מפרש"י: מנסה אותנו אם נדע להשיב ורבה כהן היה[ האי כהנא דחטיף בתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה ופשטנא לי': "ונתן" ולא שיטול מעצמו. )דברים י"ח(. אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא אמיא חבובי קא מחביבנא מצוה כיון דשמענא להא: ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי: הבו לי, כיון דשמענא להא דתניא: "ויטו אחרי הבצע" )שמו"א ח( ר"מ אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכים את ידיהם והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא לבר ממעלי יומי דכיפורי לאחזוקי נפשאי בכהני". עכ"ל הגמ'. בנקל ניתן להבין זהירותם של רבה ואביי בנדון זה שהרי אבותיהם נתפסו על כי "כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל בשר והמזלג שלש השנים בידו.. כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן.. גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן.. כי עתה תתן, ואם לא לקחתי בחזקה" )שמואל א' ב(. ובכוונת רבה ואביי בודאי להמלט בעוון בית עלי ובכך ימנע דין מידה כנגד מידה כמבואר ברש"י הנ"ל "אתם אכלתם קדשים לפני זמנן בטרם יקטירון את החלב, אף' אתם 55 משכן שילה עמד "ג' מאות שבעים חסר אחד" שניהם כאמור בגמרא זבחים קיח:, אפשר לומר שמועד תוכחתו של ירמיהו בראשית ממלכות כלפי בית ראשון הוא אחר שעמד הבית על תלו 369 שנים וברבות השנים העמיקה שאננותם של ישראל ובטחונם שלא יחריב ה' ביתו ולכן משתמש ירמיהו בתקדים שלה. 66 נוסח וגירסת הגמרא ופרש"י שם הוא לגירסת הב"ח. עיי"ש. Sefer Kovod Chachomim.indd 20 6/24/2014 1:22:23 PM
אכ תמותון בלא זמן" )שמואל א' ב לב( התעכבו רבה ואביי להוכיח שאין כהנים נוטלים מעצמם, ועוד ניחנו בסגולת תורה וגמילות חסדים כדלקמן, לכפר על עוון בית אבותם. רבה עסק בתורה אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים ג. והנה בתוס' ראש השנה דף י"ח ע"א ד"ה "רבה" הקשו וז"ל: וא"ת דהכא משמע דרבה לא היה לו זכות של גמילות חסדים והא אמרינן בפרק חלק )סנהדרין צ"ח:( אמר ליה אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות חסדים, וי"ל דמ"מ אביי עסק טפי מיניה, עכ"ל התוס'. להבהרת דברי התוס' יעוין בגמ' גיטין דף ל"ז ע"ב וז"ל: אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי היה מסיק ביה רבה זוזי, אייתינהו ניהליה בשביעית אמר ליה משמט אני, שקלינן ואזיל, אתא אביי אשכחיה ל)רבה( דהוה עציב, אמר ליה )אביי(: אמאי עציב מר? אמר ליה )רבה( הכי הוה מעשה, אזל לגביה אמר ליה אמטת ליה זוזי למר, אמר ליה: אין, אמר ליה: ומה אמר לך? אמר ליה: משמט אני. אמר ליה: ואמרת ליה אף על פי כן? אמר ליה: לא! ואי אמרת ליה אף על פי כן הוה שקלינהו מינך, השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה אף על פי כן, אזל אמטינהו ניהליה ואמר ליה אף על פי כן שקלינהו מיניה. אמר )רבה(: לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא. הנה במעשה זה מתבררת הצטינותו של אביי בגמילות חסדים: שהרגיש בתחושת רבו דודו, וכשאשכחיה דהוה עציב, פעל נמרצות שירווח לרבה. נמצא שככל שתיקנו, רבה ואביי את ג' עמודי העולם תורה עבודה וגמילות חסדים כך הין שכשם שאלו עמודי העולם כך הם עמודי חייו של האדם כמבואר במהרש"א בחידושי אגדות למסכת יבמות דף ק"ה ע"א ד"ה "בזבח ומנחה". והם שעסקו והעמידו עמוד התורה ולא עוד אלא שעסוקים בתורה היינו בבחינת הנאמר במלאכי א' י"א: כי ממזרח שמש ועד מבואו גדלו שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה.. ודרשו רבותינו ז"ל במנחות ק' ע"א: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' ינתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישים לשמי, ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה.. ובדברי ריש לקיש שם: זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... ועוד עי"ש. וא"כ בתורה תקנו עון אבותם, ובזהירותם בעבודה כמבואר לעיל )סעיף 2 ב( מהגמרא בחולין קל"ג ע"א העמידו עמוד העבודה. ואביי שהעמיד עמוד גמילות חסדים חי שיתין שנה כ' כנגד כל עמוד )כמהרש"א שם( וכנאמר "בחסד ואמת יכופר עון" )משלי ט"ז, ו'(. Sefer Kovod Chachomim.indd 21 6/24/2014 1:22:23 PM
בכ תלמוד תורה דנשים הנה בהרבה דוכתי מבואר דאין לנשים שום חיוב של לימוד התורה: הרב יהושע העשיל אייכענשטיין אב"ד דק"ק עטרת יהושע א( בגמ' קידושין )כט, ב( הובא הא דכתיב למדתם אותם את בניכם, ודרשו שם ולא בנותיכם. ב( בגמ' שם )לד, א( איתא מה ת"ת נשים פטורות וכו', עיי"ש. ג( בסוטה )כ, א( אם יש לה זכות היתה תולה לה, ובגמ' )שם כ"א( פריך זכות דמאי, אילימא זכות דתורה, הא אינה מצווה ועושה, ומסיק רבינא לעולם זכות דתורה, היינו שבמה שממתינות לבעליהן שיוצאים ללמוד תורה וטורחות על בעליהן כדי שיוכלו ללמוד מקרא ומשנה, חולקות בשכר הלימוד שלהם. וכן מוכח נמי מהא דאיתא בחגיגה )ג, א( דדרש ראב"ע הקהל את העם, אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע וכו', והביא התוס' )שם ד"ה נשים( דברי הירושלמי )פ"ג דסוטה ה"ד( דקאמר עלה דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמוד לבתו תורה, וכ"כ התוס' בסוטה )כא, ב ד"ה בן עזאי(, עיי"ש. ואם נאמר דיש להם חיוב לימוד התורה במצות שהן מחוייבות בהן, מדוע לא קאמרא הגמ' דגם בנשים באות ללמוד המצוות שלהן. ד( וכמו"כ הוכיחו כמה אחרונים מהא דאיתא בגמ' שבת )לג, ב( דאמר ר"ש אסכרה באה בעוון ביטול תורה, אמרו לו נשים יוכיחו, ועי' שם ברש"י שכ' שאינן מצוות בתלמוד תורה ומתות באסכרה, ועי' שם במה שתירצה הגמ'בהא שמבטלות בעליהן. ואם נאמר דגם בנשים שייך חיוב תלמוד תורה, הא בדידהו נמי שייך עוון ביטול תורה בדינים שלהן. ה( ועי' בביאור הגר"א )או"ח סו"ס מ"ז( שתמה על מש"כ הב"י )סו"ס מ"ז( בשם האגור דנשים מברכות ברכת התורה אע"פ שאינן חייבות ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, זהו בתורה שבע"פ אבל לא בתורה שבכתב וכו', ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות וכו', וכ"ש לדברי הסמ"ג שכ' שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכים להן. ועל זה תמה הגר"א וז"ל: ודבריהם דחויין מכמה פנים, וקרא צווח ולמדתם את בניכם לא בנותיכם, האיך תאמר וצוונו, ונתן לנו, אלא העיקר ע"פ מש"כ התוס' ושאר הפוסקים דנשים מברכות על כל מ"ע שהז"ג וכו', ואף דקיי"ל כאלו מלמדה תיפלות, דוקא בתורה שבע"פ כו', עכ"ל, עיי"ש. ומבואר מהגר"א דבילפותא דבניכם ולא בנותיכם נפטרו נשים לגמרי. ועי' באבני נזר )יו"ד ח"ב ס' שנ"ב( דחיוב לימוד הנשים בלימוד הדינים שלהן אינו Sefer Kovod Chachomim.indd 22 6/24/2014 1:22:23 PM
גכ מצד מצות תלמוד תורה כמו באנשים, דבאנשים הוי המצוה מצד עצמותה ומחוייבים ללמוד אף בדברים שאינם נוהגים בהם משום המ"ע דת"ת, אבל נשים חייבות ללמוד רק כדי שידעו האיך לקיימן, דכיון דא"א שתקיימנה העשייה בלא לימוד תחילה ע"כ חשיב הלימוד תחילה מצות העשייה. ועי' גם בהקדמת ספר אגלי טל בהג"ה שכ' דנשים אינן בתלמוד תורה בשום מצוה ואינן אלא בעשייה, ועי' שו"ת בית הלוי בהקדמה וגם ביתר ביאור בח"א )סי' ו'( בדעת הסמ"ג והאגור. והנה הרבה אחרונים ס"ל כשיטת האגור המובא בב"י )סו"ס מ"ז( שנשים חייבות לברך ברכת התורה מפני שחייבות בקריאת הקרבנות, דהן מברכות על קריאת הקרבנות, וכ"ש לדברי הסמ"ג שכ' דנשים חייבות ללמוד הדינים השייכים להן, ע"ש דהחיוב דת"ת לפי הסמ"ג והאגור הנ"ל במצוות שלהן הוא משום מצות ת"ת מצד עצמותה ודלא כהאחרונים הנ"ל. וכן ע' פסק הרמ"א )או"ח סי' קפ"ז ס"ג( לענין ברכת המזון דנשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה בברכת הארץ, ותמה שם המג"א )בסק"ג( דהא אמרינן בסוף סי' מ"ז דנשים מברכות ברה"ת משום דחייבות ללמוד במצוות שלהן וכ"פ הרמ"א ביו"ד )סי' רמ"ו ס"ו( ואמרי' כה תאמר לבית יעקב )שמות יט, ג( אלו הנשים וא"כ למה לא יאמרו על תורתך שלמדתנו. עכ"ד. מבואר בהדיא דס"ל להמג"א דלהסמ"ג יש חיוב ת"ת מצד עצמותה לנשים. ועי' בב"ח ביו"ד )סי' רמ"ו דף ק"פ ד"ה כותב( שדייק מהא דאיתא בחגיגה )ג,א( הקהל את העם האנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע, ע"כ דמצוה מוטלת על הנשים לשמוע תורה שבכתב כדי שידעו לקיים המצוה וכו', ומיהו במצוות הצריכות לאשה חייבות ללמוד ולכן הנשים מברכות ברה"ת בכל יום כמ"ש באו"ח סי' מ"ז. עכ"ד. מבואר גם מדבריו דהחיוב לימוד הוא מצד ת"ת גופא. אמנם צריך ליישב כל הני ראיות טובא דלעיל דאין חיוב כלל על האשה ללמוד. ובביאור הענין נראה, דהנה יעוי' בס' ברכת שמואל )עמ"ס קידושין סי' כ"ז אות ג'( מה שחקר חתנו הג"ר ראובן גראזאווסקי זצ"ל במצוות ת"ת בבן, האם הוא מחיובי הבן המוטלים על האב כמו שמבואר בברייתא בקידושין )דף כ"ט( דהאב חייב למולו ולפדותו וללמדו תורה, הרי דנכללה מצות ת"ת עם מילה ופדיון הבן והוא בכלל חיובי הבן על האב, או לא, אלא דהוא מחויב ת"ת, דכשם שיש חיוב ת"ת ללמוד בעצמו כן יש חיוב תלמוד תורה ללמד לבנו אלא שבנו קודמו. ועי' שם באריכות מה שהביא מהגר"א שמסיק דמצוות ת"ת דבן הנלמדת מ"ושננתם" אינה משום מצות חיוב הבן על האב, אלא משום מצות לימוד התורה כמו דחייב ללמד לבן חבירו, עיי"ש. ונראה דיש להביא ראיה ממש"כ הרמב"ם בספר המצוות במצות תלמוד תורה )מ"ע Sefer Kovod Chachomim.indd 23 6/24/2014 1:22:23 PM
דכ י"א(, וז"ל: "שצונו ללמוד תורה וללמדה, וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך, וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים". עכ"ל. ולכאורה הרי הרמב"ם בא לבאר כאן מצות ת"ת, וא"כ למה ביאר בתחילת דבריו שצריך ללמוד וללמד. ונראה דמבואר מזה דבמצות ת"ת נכלל גם החיוב ללמד תורה לאחרים, ולא רק חובת הלימוד לעצמו, וכל שאינו מלמד לאחרים חסר לו שלימות מצות ת"ת דדווקא ללמוד וללמד הוא הנקרא ת"ת, והיינו דהוי מצוה אחת ללמוד וללמד, דצורת המצוה כוללת הן ללמוד והן ללמד. ולכאו' זו תהי' ראי' נכונה לחקירה הנ"ל שלהברכת שמואל דהלימוד עם בנו הוא חלק מעצם ת"ת. ועי' בס' המצות לרס"ג )עשה י"ד, ט"ו( שמנה ללמוד וללמד מב' מצות, ועי' בביאור הגרי"פ שם. ועכ"פ מבואר דהוי ב' מצות, והיינו כהצד הב' דהוי מצוה מיוחדת. ועי' באמצע ביאורו של הגרי"פ שם )ח"א דף קכ"ו ד"ה איברא( מה שביאר כעין הברכת שמואל. ולפי"ז אפשר דיש ליישב כל הקושיות המוכיחות דנשים אינן בת"ת, דהיינו דוודאי במצוות שלהן הן חייבות מדין ת"ת, אלא דת"ת בשלימות מקרי גם החלק הב' של ללמוד עם אחרים וכמו שביאר הר"מ בסה"מ הנ"ל דת"ת מקרי ללמוד וללמד, והן נתמעטו מהללמד ובזה נתמעטו מהילפותא דבניכם ולא בנותיכם. והגמ' בסוטה דקאמר דלית להאשה זכות דתורה נראה ג"כ לבאר דזכותא דתורה מקרי רק במי שיש לו חיוב ללמד ג"כ. ובמסקנת הגמ' שם היא דהזכות תורה היא במה שחולקות בשכר ת"ת של בעליהן ע"י שממתינות ומסייעות להם בזה, נראה הביאור בזה דאה"נ שהיא מחוייבת במצות ת"ת, דהיא מצווה בלימוד התורה כדי לקיים מצותיה, אבל אין זכות ת"ת כזו חשובה כ"כ להגן עליה מצד עצמה אחרי דאינה מחוייבת ללמד עם אחרים, ולהכי ע"כ מסיק הגמ' בשכר שממתינה לבעלה. ונראה להוסיף דלא רק דהוי עוד חיוב במצות ת"ת, אלא דהוא חלק מעצם החיוב דת"ת, ללמוד וללמד. ועי' בגמ' קידושין )כט,ב( ללמדו תורה והיכא דלא אגמריה אבוה מחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם, ע"כ. והעירני הרב ר' אברהם רייפער שליט"א, דמהיכי תיתי הו"א כזו דמשום דלא אגמריה אבוה יהי' פטור והוצרכה הגמ' להביא פסוק דעדיין הוא חייב אע"ג דלא "אגמריה אביו". בשלמא לגבי מצות מילה קאמר הגמ' דהיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא למימהליה וכו' והיכא דלא מהליה בי דינא, מחייבי איהו למימהל נפשיה, דכתיב וכו'. וכמו"כ קאמר הגמ' אודות מצות פדיון הבן דהיכא דלא פרקיה אבוה מחייב איהו למיפרק נפשיה. ובזה המקרה מובנת שאלת הגמ' דמנא לן היכא דלא מהליה או פדה אותו אביו שחייב, כיון דהוא מצוה מיוחדת: שניהם יש רק פעם אחת. )יש להבין ההו"א(, אבל מצות ת"ת שהוא מצוה תדירית מהיכא תיתי שלא יהא מחוייב היכא דלא אגמריה אביו כמו דלא הוצרכה קרא לימוד מיוחדת לגבי להשיאו אשה או ללמדו אומנות וכי יש לימוד להיכא דלא לימדו או השיאו?! הנה כמו שבדין תפילין חייב לקיים המצוה כמו"כ כאן, ומדוע כאן לגבי תלמוד תורה הוצרכה קרא. Sefer Kovod Chachomim.indd 24 6/24/2014 1:22:23 PM
הכ ונראה, דהיינו משום שעצם ת"ת הרי בעי מסורה מאב לבן, וכמו התחלת ביאורו של הר"מ בסה"מ דמצות ת"ת היא ללמוד וללמד, והיכא דחסרה לו המסורה מאביו הו"א דפטור, ועל זה בא הפסוק ללמדנו דעדיין הוא חייב. בקיצור, נראה דלימוד התורה, מלבד ממצות ת"ת יש עלינו חיוב של מסירת התורה מדור לדור, וזהו דין מיוחד בבן, עי' בגמ' קידושין )ל, א( אמר ריב"ל כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנא' והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. ועיין שם בספר המקנה עמ"ס קידושין )ד"ה שם מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר חורב וכו'(, וז"ל: נראה לפרש מפני שאמרו חז"ל אינו דומה לשומע מפי הרב או ששמע מפי התלמיד, וכן מצינו בכל דור ודור מימות משה רבינו ע"ה שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלים זה מזה וכו', זה הטעם שאמרה תורה שילמד את בן בנו אע"ג שמחוייב בנו ללמדו, שהוא אביו, אלא שאינו דומה מה שיקבל ממנו, לכן חייבה התורה לאבי אביו שהוא עדיף וכו', עכ"ל. וגילה לנו בזה המקנה ענין וחידוש גדול, דיותר חשוב הלימוד עם נכדו ממה שילמוד הבן עם אביו, דעם נכדו הוי מסירת והמשכיותה של התורה ביותר, והיינו ממש כדברינו. אבל בנשים, אע"ג דלפי כמה שיטות יש להן מצות ת"ת, אולם האי דינא של מסירת התורה והמשכיותה מדור לדור אין להן, והיינו באופן שהיא תלמד להם תורה בעצמה, אבל להשתדל בעד ת"ת דבנים בוודאי יש לה חלק גדול. ועי' מש"כ המהרש"א בסוטה )כא, א בחידושי אגדות ד"ה באגרא( דאע"פ שאין האשה מצווה על לימוד מ"מ נכללת בנתינת התורה כדכתיב "כה תאמר לבית יעקב", והיינו במה שתגיד לבניה שילמדו ותטרח היא בלמידתם, ובשכר זה יהיו הנשים בכלל קבלת התורה, וזהו שדקדק כאן הכתוב לקרות הנקבות "בית יעקב" וזכרים "בני ישראל", דלפי שהיא מצויה בביתה היא מוכנת טפי לצוות בניה על כך, עכ"ד. וע' בס' חתן סופר )סי' ט'( שביאר את מנהג הנשים לברך ברכה"ת, דאע"פ שנתמעטו מלימוד בתורה מ"מ נצטוו לעסוק ולפעול בד"ת שילמדו בניהם, ושפיר שייך ברה"ת דאשר קדשנו במצוותיו וצונו להיות עסקינו בד"ת ע"י ציווי לבנינו. עיין בספר תורת רפאל הל' ברכת התורה סי' ב' מה שהביא מספר משכנות יעקב ס' ס' דהא דאיתא בברכות דף כ"א דברה"ת מה"ת כיון שעיקר קרא דכתיב שם: "כי ה' אקרא" דילפינן מיני' ברה"ת מיירי בציבור זהו דוקא כשקורא ברבים דומיא דמשה, אבל ביחיד לא הוי מה"ת והביא שם ראי' לדבריו מירושלמי מפורש פ"ג דברכות דאי' שם אמר ר"ש בר אבדימי לא למדו בה"ת מברכת הזימון אלא לרבים, ולפי המשכנות יעקב אפשר ליישב כל הני ראיות טובא שהובאנו לעיל דמבואר דאין חיוב על הנשים ללמוד דאפי' לפי האגור והרבה אחרונים שהביא הב"י סו"ס מ"ג דהחיוב ת"ת במצות שלהן הוא משום מצות ת"ת מצד עצמותה אבל אינם מתחייבות במצות ת"ת דרבים. Sefer Kovod Chachomim.indd 25 6/24/2014 1:22:23 PM
וכ בביאור שיטת השו"ע הרב בענין קביעות וסת ברצופין הרב יקותיאל יהודה אייכנשטיין ראש כולל אהבת תורה זידיטשוב ביו"ד ס' קפ"ט סעי' י"ח פסק המחבר קפצה ביום ידוע, כגון בר"ח או בא' בשבת, וראתה בו. ואירע כן בג' ר"ח או בג' א' בשבת, קבעה לה וסת וחוששת לכל פעם שתקפיץ ע"כ. והנה לא נתבאר בדברי המחבר האם בעינן שיהי' ג' ר"ח רצופים או לא, ולמשל אם תקפוץ ביום ר"ח ותראה ואח"כ עברה ר"ח ולא קפצה ולא ראתה ואח"כ ראתה עוד ב' פעמים בר"ח ע"י קפיצה האם קבעה וסת או לא, דהרי יש כאן ג' ר"ח בראי' ע"י קפיצה, אבל מ"מ יש כאן הפסק של ר"ח שלא ראתה בו אבל גם לא קפצה בה. והנה המחבר בסעי' כ"ו פסק להדיא לענין עקירת וסת הגוף דמאימתי עקירתו, משיקרה מקרה ולא תראה. היה המקרה לזמן ידוע, אינו נעקר אלא א"כ בא המקרה ג' פעמים בזמנו ולא ראתה, אבל במקרה לבדו או זמן לבדו שלא ראתה בהם אינו נעקר. וכן כתב הש"ך כאן ס"ק נ' דחוששת לוסתה עד שתקפוץ ג' פעמים באותן זמנים ולא תראה אז אין חוששת עוד לוסת שנקבע, ולפ"ז מבואר כאן דאין עוקרין וסת הרכבה, אלא כשבאה היום עם הוסת הגוף או קפיצה ולא תראה, וממילא נשמע מזה דהיכא שקפצה וראתה בג' ר"ח, אלא שהיתה הפסק של ר"ח שלא קפצה ולא ראתה שלא נעקר עדיין הוסת, והוא נקבע לר"ח עם קפיצה, כיון שיש כאן ג' ראיות דהרכבה בלי עקירה ביניהם. וכן מביא משועה"ר בסי' קפ"ט אות ע"ה בשם הפרישה דקבעה וסת והפרישה הוא בס' קפ"ט אות ח' )ועיי"ש בדבריו ולכאורה צ"ע מהו הראי' משם לכאן הרי שם מיירי היכא שלבסוף יש לנו סדר קבוע שכל פעם ביטלה ר"ח אחד שלא ראתה בו ואז קובעת וסת להפלטה או פיהוק ומש"ה אין הר"ח שלא ראתה ולא קפצה הפסק, דהרי נתגלה שזה לא היתה הסדר שלה לראות בהר"ח שבאמצע(. לכאורה בענין קביעות וסת יש לנו ב' קבועות, למשל בוסת החודש שהאשה רואה בט"ו לחודש ג' פעמים אז הרי אפשר לאמר דהיתה מקרה ג' פעמים שראתה ביום זה, אבל בעצם אין ליום זה שום שייכות לסיבת הראייה וחזקת וסתות אומר לנו לראות את ג' פעמים ביום זה לסיבה אחת לג' הפעמים ושהיום הוא הסיבה והגורם לראייתה, וזהו ענין אחד חזקה שנקבע ע"י ג' פעמים. ונראה דיש עוד ענין חזקה כאן, דהיינו שאז אומרים שמכיון שהיום הוא הגורם ממילא מוחזק לנו שיום זה תראה דם, אלא דמוסת החודש והפלטה היכא שאין הוסת בהרכבה מימים ועוד סיבה או סימן אז ב' עניני החזקה הולכים יחד, שאומר לנו שמכיון שהיום הוא הסיבה אז תראה ע"י יום זה וממילא כשיבוא היום אנו צריכים לחוש שיבוא הדם ומחוייבים לפרוש ביום זה וא"א לחלק ב' הענינים, אבל היכא שהיא רואה בהרכבה של ימים או הפלטות ביחד עם פיהוק אז שייך לחלק הענינים Sefer Kovod Chachomim.indd 26 6/24/2014 1:22:23 PM
זכ דאפשר להתחזק באופן שלכל ר"ח מוחזק שתפהק ותראה דאז יש לנו ב' עניני חזקה ביחד ויש אפשרות להתחזק שכשתפהק בר"ח דאז תראה, אבל אין מוחזק שכשיבוא ר"ח מוכח שתראה ע"י פיהוק ורק דכשתפהק בר"ח אז תראה ומצד הסברא נראה דכו"ע מודה לחזקה זו דאפשר לקבוע שכשתפהק בר"ח אז תראה. הכלל בכל מיני חזקה הוא דצריכים להיות ברצופין ג' פעמים דאל"כ אז אמרינן שהיתה מקרה דהרי כדי לאמר שיש לנו סיבה שגורם תוצאה זו צריכים לראות הסיבה עם התוצאה ג' פעמים כדי לאמר שאינה מקרה, אלא דתלוי בהסיבה. ואם הפסיק פעם באמצע אמרינן דהוא מקרה בעלמא, כיון שראינו פעם אחד דהסיבה לא הביא התוצאה וכן מבואר בב"י ססי' קפ"ו וכן בתחילת ס' קפ"ז דבכדי להחזיקה ברמ"ת צריכה להיות ג' פעמים ברצופים והביא זה מתשובת הרשב"א ס' פ"ז דכל. וא"כ בנידון הנ"ל כדי לקבוע שיש לה חזקה שתפהק כל ר"ח ותראה צריכים ג' ר"ח זה אחר זה שפיהקה וראתה, אבל כדי להחזיק שכשתפהק בר"ח אז תראה בזה אי"צ ג' ר"ח זא"ז, שהרי אין החזקה שתפהק ותראה בר"ח אלא שאם תפהק בר"ח תראה וצריך ג' פעמים שתראה ע"י פיהוק בר"ח בלא שום ר"ח ביניהם שפיהקה ולא ראתה דאז יש לה ג' פעמים רצופים ואפילו היתה הרבה ר"ח שלא פיהקה ולא ראתה. וכן מבואר להדיא בחוו"ד ס' קפ"ד אות ט"ו צירוף לקבוע וסת שכל פעם שתפהק בר"ח תראה וכן כל פעם שתקפוץ בר"ח תראה בלא קביעות שתיפהק ותראה בר"ח וכמו שמובן זה בקפיצה דא"א לקבוע שתקפוץ ותראה דאין הקפיצה תלוי בשום סדר או קביעות רק ברצונו לקפוץ. וכן כתב החו"ד בסי' קפ"ט אות ל"ד בדעת הראב"ד לתרץ סתירה בדבריו. ולפי הנ"ל צ"ל דהא שכתב המחבר בסעי' כ"ו דאין וסת ההרכבה נעקר רק כשבאה הסימן והיום ולא ראתה, היינו כדי לעקור הוסת מכל וכל שא"צ לחוש אף כשתפהק בר"ח, אבל מ"מ אם עברה כמה ר"ח שלא פיהקה ולא ראתה, מ"מ עדיין צריכה לחוש שכשתפהק בר"ח תראה. ויש לדון לפי זה מהו הדין בתחילת בתחחילת קביעת הוסת בציור שהזכרנו כשראתה ע"י קפיצה בר"ח ואח"כ עברה ר"ח שלא קפצה ולא ראתה ואח"כ קפצה ב' פעמים בר"ח וראתה האם מ"מ נקבע וסת לכשתקפוץ בר"ח תראה. ועיין בראבי"ד בבעה"ז שער תיקון וסתות סי' ג' אות כ"ז )וכ"ח( שכתב דלא קבעה וסת בכה"ג ובפשטות, היינו דלא כמ"ש בחוו"ד ששייך קביעות שכשתקפוץ בר"ח תראה דהרי כלפי זה היתה כאן רצופים דמעולם לא עקרה קפיצה בר"ח ולא ראתה אבל לכאו' קשה לאמר כן חדא דמאיזה סברא יחלוק על החו"ד ועוד הרי החו"ד עצמו כתב זה בדעת הראב"ד גופא וא"כ לכאורה צ"ל דאין כאן סתירה לדברי הראב"ד. ועיין בשועה"ר בס' קפ"ט אות ע"ה שהביא מהפרישה וראבי"ד הנ"ל ובביאור דברי הראב"ד דכל זמן שלא נקבעה הוסת בג' פעמים תלינן לקולא כל מאי דאפשר הואיל Sefer Kovod Chachomim.indd 27 6/24/2014 1:22:24 PM
חכ וראתה ע"י אונס וכשפילטה ר"ח שלא קפצה ולא ראתה תלינן שיום החודש לבדו הגורם בלי צירוף הקפיצה כלל והרי נעקר יום זה, והרי רואין מדברי השועה"ר דאין זה דין רק כיון הפסקה ביניהם א"א לצרף עוד ראייה זו לראייה שלאח"כ ולקבוע שיש לה וסת שכשתקפוץ תראה. אלא הטעם הוא דכיון שראתה בהרכבה הרי יש לנו ספק אם הוא ראייה בהרכבה שניהם יחד או בעיקר קפיצה או בעיקר יום, וצריכים לחוש לכאו"א אלא דכיון שמיירי בקפיצה שהוא אינה נקבעת בפני עצמה ומש"ה אין חוששין לקפיצה בפני עצמה כמבואר בש"ך סי' קפ"ז ס"ק ל"ה בעין תשמיש דהוא דהוא כמו וסת האונס של קפיצה )אלא דשם הט"ז חולק על הש"ך וסבר דתשמיש הוה כמו וסת הגוף ולא כקפיצה( וכשראתה בר"ח בלא קפיצה הרי בזה אפשר לאמר שיש עקירה בראייה הקודמת של ר"ח בפיהוק אם נאמר דעיקר הראייה היתה מצד ר"ח, א"כ תלינן להקל ולאמר שנעקר הוסת ובאמת היתה רק וסת לר"ח וכשאנו אומרים כן כבר א"א לצרף ראייה הקודמת של ר"ח בקפיצה אפילו אם אח"כ תראה בר"ח ע"י קפיצה כיון דהראיה היתה של ר"ח וקפיצה אינה כלום. ועוד כתב השועה"ר באות צ"א דהגם שהפרישה חולק על סברא הנ"ל בקפיצה בהרכבה דלא תלינן לקולא, מ"מ בפיהוק בהרכבה מודה דהיכא שראתה בר"ח בפיהוק ואח"כ פיהקה באמצע חודש ולא ראתה ועברה ר"ח שלא ראתה וגם לא פיהקה אז א"צ לחוש לכלום לא לר"ח ולא לפיהוק לחוד ואף לא לפיהוק בר"ח. הגם שלכאורה לעולם לא עקרה שתראה בר"ח כשתפהק. וכתב הטעם דוסת הגוף הבאים מזמן לזמן לכן כשהגיע הזמן ולא באה המיחוש הרי זו עקירה לזמן הזה. וביאור הדבר למה כאן מודה שהוה עקירה וא"צ לחשוש לר"ח לכשתפהק, היינו מכיון שאילו אם הוא בהרכבה, אבל מ"מ גורם הראייה הוה היום עם הפיהוק והוה לנו עקירה על יום זה שלא ראתה נראה דמשום הכי מודה כאן דתלינן לקולא שהרי רואין עקירה על זה שתראה ביום זה ומש"ה תולין דהיום הוא הגורם ולא הפיהוק, משא"כ בקפיצה בהרכבה הרי הקפיצה הוא ג"כ גורם לראייה וממילא אין לנו לראות דהוסת הוא חודש. משא"כ היכא שהוא וסת הגוף דהוא סימן עם היום שהוא הגורם, כשרואין עקירה על החודש נקטינן דהחודש הוא הגורם וזה הרי נעקר. והיה אפשר לומר דרק אחר דאינה דאינה מטעם שכאן מודה הפרישה דתלינן בחודש, אלא דהוא סברא חדשה דכיון שהגורם הוא היום א"כ לא צריך עקירה רק על היום. אבל זה צ"ע דהרי מבואר להדיא בסעי' כ"ו דוסת הרכבה של הגוף צריך עקירה שיבא הסימן ביום הקבוע ולא תראה ואם כנ"ל הרי בוסת הגוף נעקר כשעברה היום ולא כאותה ג' פעמים אף שלא פיהקה, אלא מוכח מזה דהשועה"ר כתב סברא הנ"ל לאמר למה כאן מודה הפרישה שתולין להקל דהיתה חודש ונעקרה כבר. Sefer Kovod Chachomim.indd 28 6/24/2014 1:22:24 PM