בין שיח הפנטסיה של העיתונות הישראלית: "התרחיש הגרוע מכל" ל"מה היה קורה אילו?" ד"ר מוטי נייגר בית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית נתניה mottin@netanya.ac.il אתר: http://www.isracom.org/index.php?i=494 תקציר רוב הכותרות הראשיות בעיתונים היומיים עוסקת בשאלה 'מה עומד לקרות?' או 'מה יכול לקרות?' ולא רק בשאלה 'מה קרה?'. כלומר, שלא על פי התפיסה המקובלת, אין העיתונות מדווחת רק על מה שקרה אלא היא מרבה לעסוק בספקולציות, המחייבות אותנו לרענן את הגדרת המושג "חדשות" (news) ובעקבות זאת את הגדרת המושג "עיתונאות".(journalism) מחקר זה זה בחן 1,745 כותרות בעיתונות היומית בישראל (ידיעות אחרונות, מעריב (2003 1985) והארץ) 18 במשך כ- שנים כדי לעמוד על הז'אנרים השונים בשיח העתיד של העיתונות וכדי להציע הסברים לתופעה זו. הסיבות לשימוש הנרחב שעושה העיתונות בכתבות המכוונות לעתיד הן רבות ומגוונות: החל בסיבות טכנולוגיות (בסביבה רוויית מדיה המתעדכנת בתדירות רבה, אין אמצעי התקשורת יכולים להסתפק בדיווח על העבר), תרבותיות, פסיכולוגיות ומוסדיות (הוכחת מומחיות כדי לבצר את מעמד התקשורת בקרב מוסדות החברה), עבור בסיבות מעשיות (הצורך לסקר את הסביבה, לקשר ולתאם מחייב גם ידע על העתיד), וכלה בסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות (תחרות על משאבים, כניסת מומחי מדיה לפוליטיקה ואינטרסים של אנשי צבא ופוליטיקאים להעצים איומים עתידיים).
לשימוש בעתיד חשיבות פוליטית ותרבותית עצומה במשולש הדמוקרטי של ממשל-- תקשורת--ציבור. ברור כי שיח כזה, בעיקר ברמות ההשערה הגבוהות, הוא שיח היוצר אירועים במקום לדווח עליהם. יצירת אירועים היא קרקע פורייה ל"ספינים" תקשורתיים, להפרחת "בלוני ניסוי", ליצירת רושם של עשייה, לטיוח עובדות קשות ("האירוע ייחקר"), להגזמה במידת הסכנה, ליצירת סולידאריות ולהצדקת פעילות הממשל. המשמעות התרבותית של שיח העתיד ברמות ספקולציה גבוהות בתקשורת היא עדות ל"מצב הפוסטמודרני" של החברה במדינות המערב, ובפרט של החברה בישראל. מיון וסיווג שיח העתיד במחקר נמצא כי אין שינוי בכמות שיח העתיד בתקשורת לאורך השנים (1985-2003) אך בכל זאת נראה שיש הבדלים באופיו של שיח זה: לאורך השנים עולה רמת הספולציה. ניתוח מדוקדק של המופעים השונים של שיח העתיד מלמד כי הרכיב המבחין בין המופעים השונים של העתיד הוא מידת הספקולציה שננקטת בהם. אין כתיבה על עתיד בלי ספקולציה. גם אם הכול במערכת הפוליטית משוכנעים שאירוע מסוים יתרחש (שביתה, הצבעה), הרי תמיד יש אפשרות שלא כך יהיה. יש ספקולציות שהסבירות להתממשותן נמוכה, ויש כאלה שלגביהן היא גבוהה יותר. רמת הספקולציה נגזרת מטווח הזמן שעליו דנים בידיעה בינוני, (קצר, ארוך או בעתיד הלא ידוע), ומן המקורות שעליהם העיתונאים נסמכים (הודעות רשמיות על לוחות זמנים של פוליטיקאים, הערכות ופרשנות של העיתונאים בהסתמך על מקרים דומים בעבר או על מקורותיהם, ובהם יועצי תקשורת, פוליטיקאים ואנשי צבא בעלי אינטרס). מתוך כך נראה כי אפשר למיין את שיח העתיד לארבעה סוגים, לארבע רמות ספקולציה: עתיד צפוי רמת ספקולציה נמוכה: ברמה זו אפשר למצוא את התחזיות.1 הטריוויאליות ביותר נוסח "גשם צפוי בהרים" (תחזית המבוססת על מדידות), או
"בעקבות התחזקות היורו צפויה עלייה במחירי המכוניות האירופיות" (תחזית המבוססת על ניסיון העבר ועל היסק הגיוני), וכן ידיעות המבוססות על הודעות רשמיות או על לוחות זמנים ידועים. 2. הערכה מבוססת: רמת השערה בינונית: רמה זו מתייחסת לעתיד קרוב. "הערכה מבוססת" נסמכת על הצהרות של גורמים במערכת הפוליטית שהכתב סומך על דבריהם בעקבות ניסיון העבר. לכאן שייכות כותרות בנוסח "מחר תושבת לשעתיים מערכת החינוך", "כל סיעות הקואליציה ידחו היום את הצעת האי-אמון". שביתה יכולה להתבטל גם ברגע האחרון, והצבעה יכולה להשתנות בגחמה של רגע, ועם זאת נוסח הכותרות מעורר אמון ומעיד שהעיתונאי בטוח מאוד במקורותיו. היבט נוסף: הכותרת מתייחסת לעתיד הקרוב (מחר). התייחסות לטווח כה קצר מצמצמת מבחינת התקשורת את רמת אי-הסבירות שבהשערה. בגלוי או במובלע, המילה הבולטת בסוג כותרות כזה היא "הערכה". 3. הערכה בלתי מבוססת: רמת השערה גבוהה. רמה זו עוסקת, בדרך כלל, בעתיד בטווח הבינוני והארוך, והיא מתפרסמת בתקשורת אף שלכתב או לקורא ברור שגורמים רבים יכולים למנוע את מימוש התרחיש. בתחום הפוליטי, כותרות עתידיות כאלה יוצאות פעמים רבות מבית מדרשם של יועצים פוליטיים. כזאת, לדוגמה, הייתה כותרת גדולה שהתפרסמה במעריב ב- 23 בדצמבר 2002 כ- 36 ימים לפני הבחירות לכנסת ושטענה כי "יבוטלו חמישה משרדי ממשלה" (מעליה, בכותרת הגג, נכתב באותיות קטנות יותר כי אלו הן "הערכות בעקבות דו"ח מיוחד שהזמין ראש הממשלה"). ההקשר שבו מתפרסמת הכותרת הוא פרשיות שחיתות שנתגלו בתנועת הליכוד. כדי להסיט את תשומת הלב מפרשיות אלו ולהדגיש כי הממשלה (קרי, הליכוד) דואגת המכריזה על ביטול משרדי הדתות, התקשורת, התיירות, שיתוף פעולה אזורי, מדע, תרבות וספורט, אף שברור כי זו הסטת תשומת הלב הציבורית (ספין) משחיתות עדיין העיתון קנה אותה בנפש חפצה.
העתיד העלום ושיח הפנטסיה: רמת השערה גבוהה מאוד. כאמור, לעתים.4 התקשורת מסיבות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות בוחרת לכתוב על השערות דרמטיות באשר לעתיד בטווח הבינוני והארוך, אך יש שהיא מרחיקה אל עתיד לא ידוע, שבו יכולים להתרחש, או היו יכולים להתרחש, התרחישים הגרועים מכול. סוג זה יהיה במרכזה של ההרצאה כשאציע שרמה זו מכל" ו"מה היה קורה אילו?". להלן פירוט: כוללת שני מופעים שונים: "התרחיש הגרוע :(worst case scenarios) א. התרחיש הגרוע מכול אלו הן ידיעות העוסקות באירוע וקיצוני דרמטי שעלול להתרחש בעתיד לא ידוע. אלה יכולות להיות ידיעות מתחום אסונות הטבע כמו רעידות אדמה (שעשויות למוטט מחצית מן המדינה), שינויים אקלימים שיובליו לחורבן (הקרחונים שנמסים, החור באוזון), מחלות היוצאות משליטה (שפעת העופות, סארס, הפרה המשוגעת וכד') או, נבואות זעם טכנולוגיות ("באג כדוגמה בולטת); ידיעות אחרות עוסקות בתרחיש הגרוע מכל בתחום הצבאי. "2000 כאן אפשר להזכיר בעיקר את העיסוק באיומים מצד איראן (הפצצה הגרעינית, טילים ארוכי טווח) או, טרם המלחמה האחרונה במפרץ, בכוחם של העיראקים. הנה דוגמה,2002 24 מני רבות, עמוד שער כפול של העיתון מ- "מעריב" בדצמבר, שלושה חודשים לפני מלחמת המפרץ השנייה:
ב. מה היה קורה אילו? if?) :(What would have happened יש דיווחים שהם על אודות אירועים שקרו בעבר, אך למעשה הם עוסקים בניתוח "העתיד שנמנע" כדי לשאול שאלות על סכנות ואיומים, כגון: מה היה קורה לולא סיכלנו סיכול ממוקד את "הפצצה המתקתקת"? או: מה היה קורה לולא עצרנו את ספינת הנשק? הנשק ("הקטיושות יכלו לאיים מעזה על אשקלון, מקלקיליה על תל-אביב ומרמאללה על
ירושלים", 6.1.2002). "מעריב", אף שהדיון בשאלה ההיפותטית "מה היה קורה אילו?" הוא על אירוע שאירע בעבר, הרי בעצם הוא מעורר שאלות על הסכנות האורבות לקהילה בעתיד ועל הדרכים להתמודד אתן, ובכך מעורר גם הוא שיח פנטסיה. כך שיח הופך אמצעי להצדיק פעולות עתידיות (כמו במקרה הסיכולים/חיסולים) ולהאדיר את כוחם של זרועות השלטון והצבא (נייגר, 2003). דוגמה לכך היה אפשר למצוא בכותרת הבאה במעריב (13.4.2004), שעסקה בתרחיש בלתי אפשרי לחלוטין (כך על פי רופאים), ושהתממש רק במחשבתו של אחד מפעילי התנזים: הרמה הרביעית של הספקולציה, זו העוסקת בעתיד עלום, ומכילה את "התרחיש הגרוע מכל" ו"מה היה קורה אילו?", היא הרמה המאיימת ביותר. מידע כזה אינו כה שימושי בעבור הפרט שהרי אין ביכולתו לעשות הרבה אלא לסמוך על הצבא ועל הפוליטיקאים. האפקט
האפשרי של כותרות כאלה הוא יצירת סולידאריות חברתית בין חברי הקהילה, המסתופפים בפחד תחת כנפי הפוליטיקאים ואנשי הצבא. ניתוח של כותרות העיתונים מאמצע שנות השמונים לאמצע שנות התשעים חושף כי למרות שאין עליה בכמות שיח העתיד בתקשורת הרי יש עליה תלולה ברמות הספקולציה כך שהפנטסיה תופסת מקום נרחב יותר ויותר. בתופעה, בסיבותיה ומשמעויותיה אדון בהרצאה. לקריאה נוספת: 1. Neiger, M. (2007). Media oracles: The political import and cultural significance of news referring to the future. Journalism: Theory, Practice & Criticism, 8(3): 326-338. גרסה מורחבת של המאמר התפרסמה בעברית: נייגר, מ. (2007). "האורקל ממדיה: החשיבות הפוליטית והמשמעות התרבותית של חדשות המתייחסות לתרחישים עתידיים". בתוך ד. כספי, תקשורת ופוליטיקה בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר. נייגר, מ. (2003). "שיח הפנטסיה והספינה סנטוריני: אקצה". פנים, 45-52. 23, התקשורת ואינתיפדת אל-.2