82 יקאו" מהני ומצטרףבהדיהיתרים שלו : כם" ע"ד. ע"ד שא' חייט אהד הלך באמצע ש"ת על אהע"ז תק"ע 5 ף שצמה וה"ה רובן ל"ת לשאלה גם בלא זה נראהכיון דהי' כל גופו שלם ולא הי' לו חבורותבפניו ולאחר שהלך הניפוח הכירוהו כי זה הוא והנה דעת הר"ת דבכל גופו שלםמעידיןעליו אפי' השבוע לכפר למלאכתו ובאמצע היום אמר שילךלביתו על שבת והלך לביתו וסמוך לקה' הלך איש אחד מכפר אחר אחר כמה ימים ועין בח"מ ס"ק נ"ה במעשה שהי' בקה' בבית המרחץ ופגעלחייט זה ושאלו דפנחס מק' ארלא הביא שם דעת כמה החייט אם יבא לגיתו בה"ש ואמר שיבא שיש דלר"ת אפי' במים מהני אם כל גופו דס"י שלם עדיין שהות ואת"כ סיפר ערל אחד שהחייט להעיד עליו אפי' אחר כמה ימים ואף דהביא ביקש ממנו להעבירו דרך המים שהולך סביב שם דעת החולקים בזה מ"מ נראה דעכ"פסימן העירויא רצה ולבסוף נאבדהחייט וחפשו אותו אמצעי הוי אם כל גופו שלם דאין לנו להרבות ולא מצאו ואחר ה' חדשים מצאוהו מושכב סמוך במחלוקת דלר"ת וסייעתו והרא"ש יחשב אפי' לכפר על רקק מים עם כל בגדיו וניכר שהיי סימן מובהק ולהחולקים לאיהי' אפי' ס"א לכך מושכב בהוך המים כמה בגדים שעליו כמעט נראה דכ"ע מודים דהוי ס"אוכיון דהוי עכ"פ נפסדו ונרקבו וכשמצאוהו הי' פניו נשתנה ס"א בגופו וט"ע או ס"מ גכליו א"כ לא מבעיא ונפוח וכשהביאו לעיר והניחו אותו בבית אמרו לדעת המהר"ל מפראג ודאי מהני ם ממ"ג כמה אנשים שהניפוח הלך וניכר שהוא הוא כמבואר בב"ש אף גם להחולקים עליו שוב ויש להם סימנים בזקנו ובשערות גם בבגדים עכ"פ מהני הך מעלה דהוי כאן כלים דלא יש סימנים מובהקים גט"ק גם בכתונתשהסתיגת מושליאינשי כגון הט"ק מה אמרת כיון דסד"ר שלבש על שבת ועל הכתונת נכתב שמוועדיין בעינן ס"מ ביותר וכיון דאפשר בשאלה לאהוי הה הכתונת עליו עם הסימן ניכר היטב גם ס"מ ביאר אך הרי עכ"פ מודים גם הם דהוי ה" חגור תחת בגדיו רימידיל של עור שהכל ס"א וא"כ מצטרף ט"ע בכל גופו שלם בהדי יודעין שהוא שלו ולפ"ר יכולין להתיר אותה סימן בגדיו בס"מ בכלים דלא מושלי דהוי כי לפי המבואר שבגדים שאין עשוין להשאיל עכ"פ ס"א ובצירוף ב' סימנים מובהקים נעשה כמו חמור וכליו הוא סימן מובהק וכתונת שאדם ס"מ כמ"ש בכמה תשובות אך זה אם מכירין לובש בודאי אין עשוין להשאיל וגם שאמרו אותו בט"ע ממש אבל אםאיןמכירין אותו שניכר בט"ע עכ"ל: תקצובה. הנה מ"ש רו"מ רקע"י הכרת שערו וזקנו אין זה כלום ואין דהכתונת אינו עשוי להשאיל זה אינו ממשמעות לנו היתר רק לסכנך על הכרת כל בגדיו או הפוסקים שלא הלקו בין כתונת לשארבגדים רובן או מצד הכרת הט"ק ונסמוך בעת הדחק וגם הנה מצד הס"ק שלו אם שזה מבואר על הסוברים דגם לדידן ממכינן על הך סברא באחרונים שטלית ציצית אינו עשוי להשאיל דלא מושלי אינשי ובאופן זה לאיתירו לה עד על כ? זה אינו היתר ברור לם"ד הח"מ שכתב סוף שנה מיום שנאבד כדי לצרף גם זה אם דה"ה דחיישינן לאבדה ומכירה א"כ גם בס"ק הי' חי לא הי' מתאחר כ"כ כמו שמציגו בתק"ע יש לחוש כן ולחליפין דלמא החליף ולקח טיק רעשו כן לסניף להיתר ולהזהיר שלא תנשא אחר לעצמו וזה נתן לאחר ואף דהח"מ תמוה מיד כן יעשו כאן דכאם הכירוהו בט"ע ממש כמ"ש בנו"ב מ"מ נ"ל כוונתו ע"ד מ"ש הב"ש זה הוא ולא הי' חבול בפניו מותרת להנשא בשם תשובת ב"י דכיון דסימנים דרבנן ובעינן מיד ואם לא הכירו אותו רקע"יהזקן והשערות סימן מובהק ביזהר לכך בכלים דלא מושלי לא יתירו אותה רק אחר יב"ח מיום שנעלם ואין להאריך בדגר שכבר הארכתי : אינשי חיישינן דעכ"פ לא הוי ס"מ א"כ י"ל העגינה יה ב שנים כוונת הח"מ דלדידןחיישינן אף לאבדה םי'ציה. שא' הי דזההוי לדעתי היתרה פשוט ע"פ ומכירה ש"כ אף בט"ק יש לחוש לאבדה או לחליפין גם בלא"ה לא מהני כלים דלא מושלי המכתב מק' קארטשוב כיון שנזכר במכתבים אינשי להך סברא אם סימנים דרבנן מיהו אם שבידו שהי' מק' דילטשאק ושמו זעליג וואסירמאן הכירו כל בגדיו מבואר באחרונים דבכל בגדיו ""כ כיון דהוי שמו ושם עירו ולדעת כמה מהני
האלף שהני שמו ושם עירו אפי' בלא שם אביו ואף החריקים בזהכיון דנקרא הכינוי שלו וואסירמאן כבר מבואר בכמה תשובות דשמו ושםהכינוי שוי כשמו ושם אביו ושםעירו זכרו ג"כ וא"ב כיון דכתב דשם נחלה בחולי ר"ל ואח"ם כשהביאוהו מת הכירוהו שזה שנחלה שם א"כ ודאי זה הוא ולמה ניחוש לה ~ומר אולי הביאוהו אחר ג"י הנה לא מבעיא להמקילין בספקג-י רק אף להמהמירין היינו רק בנמצא הרוג בשדה אבל במת בעיר ודאי אין דרך להשהות המת ג"י ובודאי סי' מן הזריזין למהר ישראיקבורתו כמצוה וחובה עליויכך אינו בכלל ספק ג"י ועוד כיון דהי' חולה שם ועכשיו ודאי היינו האי שנחלה היינו האי שמת מת הבריא ואין לחוש שמא אחר נחלה ומת וזה ויותר יש לתלות דהיינו האי שנחלה היינו האי שמת וגם לחוש שהכתבים שבידו הוי שאול מאחר דכתבים כאלואין עשוין להשאיל ואהזוקי אינשי ברשיעי לאמחזקינן לרמאות לאחרים בנה ונהי דלמי שאיןמכירין לאשייך לומר אהזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כי הרבה רמאים בעולם וכמ"ש בחו"מ בש"ך ס" קל"ג מ"מ זה האיש זעליג וואסירמאן יזה אנומכירין אוחו ולכךאין לחוש לו לרמאי שישאיל כתבים כאלו ירמאות לאתרים ולנפילה ואבדה אין לתוש כמו שחולקים על הח"מ גזה ובפרט אף לדעת הח"מהיינו רק בדבר דשכיחוראויביןלעשירים בין לעניים ולכך יש לגוש שמא אחר מצאו יהי' מי שיהי' אבל בדברראיןראוי רקלעניים זה ודאי מלתא דל"ש שיהי' זה אבדן וימצאנו עני הצריך לזה ג"כ זה ודאי אין לחוש וכעין שכתב הת"צ לענין שאלה דיחיד ולכך לדעתי היתר האשה הזו פשוט : מימןצ"ו. ע"ר שא' י בו מתוך התשובה ואני משיב בקצרהלדינא. הנה לדעתי סימן השינים דהם בשוה עומדים שינים החיצונים ואינן בעגול כדרך כל אדםזה הוי סימן מובהקכי לא שכיח באחד מני אלף להיות כן ואף דהלתיים עם סימן זה היומונחין בפ-ע ולא היו מחוברין לשאר עצמות שה" שם מ"מ נראה בכה"ג ודאי דרשינן סמוכין אפי' לדעת הב"ש דזה עדיף מפירות סמוך לכלי דנשימא בפירות סמוך לני איןענין זה לוה שו"ת טל אהע'ז תק"ע לףשלמה לב 68 ויתכןידיות פירות בלי גלי וכלי בלי פירות אבל עצמות הללו הנה דרך כל אברי האדם להיות כן ושייכין ודאי אף הב"ש מודה זל"י דדרשינן סמוכין דוה עדיף מפירות בכלי ומההוא גברא חריפא אין ראי' לא מבעיא להסוברים דשם מוכח דהוי אחרינא ג"כ פשיטא ראין רא" ואף להסוברים דאףבי הוכחה דהוי אחרינא אסורה זה הוי רק דלא הוי סימן בשום אבר ממנו אבל אם הוי סימן באבר ממגו ונמצא סמוך לו שאר אברים דהחיות תלוי בהם ודאי דאזלינן בתר סמוך ובלא"ה הקצה"ח ס" רס"ג חולק על הב"ש ואף דנתיבות חולק עליודחיתי כבר וגם הבאתי ראי' דלא כהקצה"ח דסמוך הוי תוך ד-א רק כל דאין דרך הרבים מפסיק נקרא סמוך והנה אף אי גימא דהם" בשינים לא הוי ס"ט מ"מכיון דנמצא סמוך לו כל בגדיו והנה חשש שאלה ליכא בזהכיון דהוי כל בגדיו כמ"ש האחרונים ובצירוף דעת מהר"ל מפראג דם-א בגופו וס"מ בבגדיו מהני ממ"נ ואף דדעת הב"ש דלא מהני סמוך כבר כתבתי בתשובהנו דלא כוות" ובנ"ר כזהדיש wta בגופו נראה דמודה הב"ש דמהני עכ"פ הסימן האמצעי לצרפו עכ"פ למעלות הקרוב דלא עדיף הקרוב מס"א וי"ל זהכוונת הב"ש מ"ש דלא דמי לפירות בכלי והקצה"ח כתב דלא ידע פשיטות שלו ולפי הנ-ל יזל הכונה בשלסא באבדה דמחזירין בס"א לכך מהני קרוב דהה ס"א אבל בעגונה דבעינן ס"מי"ל דסמוך לא הוי ס"מ מיהו עכ"פ ס"א ודאי הוי והרי דעת כמה דמב' אמצעים מצטרפין להיות מובהק לכך מהני סימן השינים לצרפו להכלים ולכך הגני מצטרף עם רו"מ להתירה : בנדון העגונות שבא ~7eS ע"ד שאיתי שי' מכתבים פערכותיהם שמתו בעליהן וזכרו שמם ושם אביהם ושם עירם. הנה בילדותי הארכנו בזה בתשובה והתרנו ע-י עדות ערכותיהם כי הם דייקי טפי ומתייראין מן העונשפן יבורר שקרם וא"צ בזה מסלפ"ת וכן מבואר בישועתיעקב להיתר ע"י עדות ערכותיהם : שי' ע"ח. ע"ד השאלה והגב-ע בזה"ל במותב וכף אחא לקדמנא ישראל במתהיעקב וכף וז"ל בקיץ העבר נכנס יהודי מדכא הפלך והתפלל שם ונכנסתי עמו כדבריה ומדי
האיף *6 שי"ת הק"ע 'יאהע"י ומדידברי בו אמרלי אלמלאהייתי חולה קצת דף' ימצוה להודיע לק' מחניווקא לאשה אחת ממיתת בעלה ובעברי דרך בא"ד כבר הגדתי להודיע שמה ובשמעי הדברים שאלתיומי הוא זה ממחנובקא השיבני חתן ר' ירחמיאל מלמד ושמו נימל והוא ג"כ אחיו של ר' ירחמיאל וטוב את אשתו בלכתו למערכת המלחמה ואחר צאתו ילדה אשתו וה"ר נימל מת באדעססא וחקרתיו ממיתתו ומה הכיר כי הוא ר' ניסל מטחנוגקא השיבני אני וה"רניסלהיינו חברים יחד במערכות המלחמה ושמעתי מפיו תמיד ששמו ניסל והוא חתן אחיו ר"י ממתנובקא וכי עזב אשתו בלכתו הנה במחנובקא בהיותנו וכבר ילדה ממנו אחר צאתו מביהו כ"ז שמעתי יחד על המשמר והי' סומא באחתמעיניו וה"ר ישראל לא חקר ממנו באיזהעין ואח"כ שלטה בנו יד אאויב הגיאו אותנו יחד לאדעססא בשפיטאל ואני נתרפאתי ובו גברה התזליויזם אחד הלכתי ממנו לעת ערב והוא מוטל על ערסו ובבוקר בקרחיו והגה כבר מת וחפשתי באמהחתו לאשר ידעתי שהי' לו שמונה רו"כ ולא מצאתי ואני וחברי אנשי הצבא נתעסקנו בקבורתו וקברנו שתו וכדברים האלה תודיעו וכו' עכ"ל הגב-ע : תשובה. "נה האשה הזו *שוט היתרה כאשר כתב אך הואמיראי הוראה רוצה לצרף דעתי הנני מצטרף עמו להתירהכי אף שהוא לא הה ממחנובקא יפה כתב רו"מ כיון דאשתו היתה שמה קראיו על שמה גם ניון דהוי כמה סיטניט דוה הוא יתכן מה דיינה מקומו הה מכח שכחה ששכח מקומו ברבות הימים אך כאן הוי חשש אחר מ"ש בכמה תשובות היותכי בעלי מלחמה חש 41 ים על עריות כמובן ופסול לעדות אשה אך כאן ליבא השש זה דכאן הוי כמסלפ"תכיון דלא שאיו עליו כלל יש לו דין מסלפ"ת דאף נכרי נאמןביה ובפרס דאומר קברתיו וגם אומר מת על מטתו ולא במלחמה לכך האשה מותרת להנשא וישבו ב"ר ויתירוה דכה"ג בעינן ב"ר ודפ : באם דכתה שתביא י מ ירי הב ש שמתיי העיד שראהו גוססג"י ותמהועליו ור"מ תמהעוד דא*כ איך משכחת לה דאיןמעידין עלגוסס דהרי בלא*ה אסורה ג"ח מכח הבחנה צה לקוים דהרי רם באם עברה ונשאת מיד או 5 ףשמשמה רק קדשה אחר בזה על גופם לא תפסי בה קדושין נישואין ואם אחר ג"י קדשה אחר מקודשת אבל אחר ג"י אם נתקדשה או נשאת הוי קדושין ובזה מיושב דברי הב"ש מה שתמהו דכוונתו לעניןדיעבד והרי במשאל"ס אט נשאת לא תצא לכך ה"נ הוי אם העידו אחר ג"י אם נשאת לא תצא וי"ל עוד דכוונת הב"ש רקימ"ש הרמ"א שם דאין לסופדו וטע רק ביודעים שמת בוראי מכח חשש שמא תנשא ע"ז כתב דבאומר שהה גוסס ג"ימותר לסופדו ולהתאבל עליו דאין חשש שמא תנשא דאם תנשא בדיעבד לא תצאכיון דרובן למיתה וא"ש דברי הב"ש : עיו סי' צ"ע. שא' באשה עגינה שהי נעיה בצבא החיל ובא לה מכתב שנטבע בנהר לפניהם ישראי מבעלי מיחמה ואחד משכו מן המים וגלגלו אולי יחזיר לחייו ולא עשו תוש" וקברוהו ע"פ השדה וע-ז היו המקיימין חתומים עשרה בעלי מלחמה וג' אנשיםקיימו חתימתם אךאין החתימה ניכרת גם אינוניכר. הנה הרבה הארכתיבדין שי זה וכעת אבוא רק בקצרה לדינא כי הנה אני מסכים עמו להתירה כי אף להמחמירין בכתב ישראל הינובאינו מקוים אבלבמקוים נהידאיןמכירין הקיוםהרי בסי' קמ"ב הובא דעות דקיום ב"ך קיום א"צ וכבר כתבתי בקונטרס תקון עולם להקל בזה ולכך אףלהמחמירין בזה מ"מ בעדות עגונה דדי אף במפי עבד מפי שפחה מכ"ש דמותר בקיום ב"ד דא"צ קטם ואף אם ה" בלי קיום ב"ד נראה דכאן אין לחוש להני המחמירין בלי קיום דהתם מיירי דרק פ"א מצאו כתב ישראל אזיש לחוש לזיוף והיינו אף דקשה למה נחמיר בזה בלי קיום הרי הוי ק"ו דהרי מתירין ע-פ ע"א ע"פ עבד ושפחה מה דלא מהני מן התורה מכ"ש בכתב דמן התורה א"צ קיוםימה נחמיר יותר בזה להצריך קיום ובע"כ צ"ל המעםכיון דאין מכירין כתבו הוי ריעותאדאיןמכירין כתבוניכר קצת שהוא זיוף דבלא*ההי' עושה כדין וה" הולך לפני ב-ד להעיד וכדומה וכיון דהוי ריעותא גרע טפי א"כ תינח בעלמא אבל היכי דידעינן כגון בנ"ד באנשי חילדאין בידם לעשות בע"א אם אין עומדין לפני ב"ד לכך כל דלא חוינן ריעותא לכ"ע ת"ב קיום ועוד הרי בנדון זה חזרו
לנ 86 לץשלמה האלף שו"ת על אהע"ז תקיע הזרו וכתבו לאנשים להעיר לפני אנשים בגדיו לאטר הו* ודמי לכלים ילד ובנפשו בבגדיו ובזה ודאי הכירו אותו מן האשה על שם הנעי וא"כ מכתב הזה הנשלה רשלי אינשי החתומים הראשונים ודאי נמסר רקלידם וא"כ דבלא"ה לא הי' אומרים דוה הוא ובע"כ אם הם השיבו *עם ב' מוכח דהוי חתימתם הכירוהו גבגדיו ודי בזה הכדת הבגדים גם והיינו הקיום ממש ודי בהוכחה לבד בזה. ועוד בלא"ה כיון דראוהו נטבע בבגדים אלואין ה" נראה דאף המחמיר רבעי קיום יחוש לשאלה ואף דיש לשש להיפוך דבגדי לכאורה של בע"א דבזה מה"ת בעי קיוםי" 5 בזה לא שוין וי"ל דהם נדמו בא"ע בע"מ הוי הכי היינו הקילו תרי קילי להאמין ע"א ואף בליקיום הבגדים דזה הוא וט"ע לא מהני בזה כיון תריקילי לא הקילו בזה אבל בשני עדים ראם דראו הטביעה אךי"ל דבזה בלא-האין לחוש פי' מעידין לפנינו היו נאמניםמדין תורה "ל דודאי מהני כתב ולא בעינןקיום ק"ו מתה דנאמן אפ" עבד ושדהה ואף דבירושלמי יבמות שבסנו מקורדין זה מוכח דאףבשני עדים לא מהני כתב להסוברים כן מ"מ י"ל דלהלכה לא הא יבדדמי ד"ה דוקא באיש אחרחיישינן לזה מכח דראף לילך בתר רובא דעלמא אבל בזה דהוי בע"מ ובפרט דהוי מן בעלי כלי זמר והמהמועטין וליכא בזה רובא דעלמאאין ילך בזה לדדמי ולשאלה לאחר לא שייך בבע'ם הכריעו המחמירין רק בע"א מטעם הנ"ל אבל ולמעט בפלוגתא עדיף לכך י"ל בזה לכ"ע ל"ת בשני עדים לא ההמירו רק ס"ל כהמקיל כן לבדדמי אף דראה הטביעה וזה אני כותב לסניף בירושלמי כיון דהוי שם פלוגתא יש להכריע דבלא"ה ל"ש בזה בדדמיכיון דהויכאן הרבה ביניהם כך. וגם במה דקיי"ל במקום סכנה עדים כנ"ל גסי"ל דהני דמתמרי בראה הטביעה כותבין אעפ"י שאין מבירין ולאחיישינן לצרה היינו רק בלא שהה עד שתצא נפשו דהוי מכ"ש בזה ואף אם טחמירין אף כב' עדים חשש תורה אבל בשהא עד שתצא דמה"ת נראה דהאנו אם בכתב אחד מצאוכןי"ל דלא בלא"ה מותרת רק מדרבנן אסורה מודים דר"ח פליג בזהכיון דבעלמא ע"א נאמן בעגונה כמו לבדדמי וכאן ודאי שהו כ"כ דהרי הפשוהו ב' עדים אם נתיר כב' עדים בלי קיוט נתיר בודאי ה" כ"כ. גם יש לגרף בזה דעת אותו להחולקים גם בע"א וכיון ריכול להיות שאתר זיף הכל המבי"ס דחזקההייתהאי שנאבד ואף לכך בעי קיום אבל אם מצאו ב' כתבים כאן עדיףכיון דנמצא במקומו ממש גם כיון בזאח"ז שפלוני מת בזה י"לודאי ל"תלזיוף דמשאל"סהוי רק דרבנן לכך י"ל דסמ?ינן % דזה מלתא דל"ש לזיף ב' פעמים ובמלתא חזקה זו וגם עיקר הטעם שהלקו על חזקה זו דל"ש לא גזרו רבנן וכיון דכל פעם הוי עד היינוכיון דגאבד חי ועתה מת ואינו כמו שנאבד אחר כמו בנ"ר דבפעם ב' הוסיפו יותרעדים משא"כ בנטבע כיון דבשניה שנאבד הף רובו אין לחוש בזה לזיוף ומותרת בלי קיום כלל למיתה א"כ לא נשתנה משעת אבדה לכך לכ"ע ומכ"ש כאן שהוי קיום אף דאינוניכר הקיום י"ל הזקה זו דהיינו האי שנאבד יזה הנני וזה נכון. אך דא עקא דהרי יש דעות הובא מצטרף עמו להתירה וישבו ח"דויתירו אותה כדין היתר עגונה : ברמ"א ס" ל"ז דבראההטביעה לא מהני הכרתו בט"ע אפ" בראה סיד שהוציאו ובעינן שיהי' מי' ל/ שאלתו בנדון הטונה שה" בעלה לו סימנים בגופו וכאן לא בשרו שהי' להם י מארקיטנדר במלחמת רוסיא סימניםונראין הדברים דע"י ט"ע הכירוהווזה עםהישמעאלים הנה אם אמנם מ"ש ר"מ בשם יא מהני לכמה פוסקים בראה הטביעה אך הרב מבעלזא שיש לו גכ"ע על קברתיו הנה באמת א"ש כאן דמה דמחמרינן הוי רק בע"א בשף הגב"ע דשם אינוגיבר זה רק אחד אמר אבל בב' עדים לאחיישינן לבדדמי ומהני שה" לו הוצאות על קבורתוואם על זה כוון לכ"ע אף דראה הטביעה. ועוד נראה דאף בלי אין זה בכלל קברתיודיה יתכן שנתן לאחרים ב' עדים מהני כאן כיון דהוי בעל מלחמה הוצאות על קבורתו ואולי הם השטו בו ולא ובבעל מלחמה הוי סימנים בגדיו דלאשייך קברוהו או תחלהדימו לקברו ואח"כיא קטרוגו בזה תיישינן לשאיה ראין בע"מ רשאי להשאיל כי ראו בועדין חיות מיהו בלאו עדות ות מוהרת 1 5
האלף 68 מותרתמטעמים שכהב 8417 נםניוןדישבגביע באי הישמעאלים וההבוהו הנה מבואר דאהאכ גביע דהיזה אותו הוי כמו קברתיו וסכ"ש ודאי מהני כמו חורתיו והדין פשוט פלפול ואריכותבזה ובתשובה חת?והו ושהיא מותרתוא"ת לא'בענדיןכתבנו היתר "דש די"ל מה דבמלחמה חיישינן לברדסי הינו רק אם אומר סתם מת או נהרס אבל אם אומר שראה מיתתו במה נהרגאיןלחושלבדדמיוהבאתיראי' לזה בעזה"י : סי'ק"א.ע"ד אשת המומר שמואלסראנסלאטר ימ"ש הנה ביש גדא דההוא חתתא כי אין לה עדות נכונה כי הן אמת ע"פ עדות ערכאות אפשר להתיר וכבר כתבנו תשובה ארוכה במה"ק ובספר ישועת יעקב נתב כן שהתיר ע"פ עדות יענראל אך כאן הוי כמהחסרונות אחד מייודע אם החתומים הנכרים המה שרים גדוליםדימא המה מאן דהו ואינם כדאי להיותנקראים ערכאות והיותר קשה מזה שעת % ארו תקץ הוא מה שלא נזכר בדבריהם כי כך שם אביו ושם עירו ולא נזכר רק שמו לבד הן אמת שאם יש עוד איזה כינוי בהדי שטו מבואר גק"עדהוי כמו שמו ושםאביווכאן נזכר שמו טראנסלאטר אך נראה דיה אינו מועיל וסמואי דהפוסקים מדברים משם שאינו נקראבפניו גן כך רק שלא בפניו הן מצד דהוי גנאי לו או מצד דבר אחר ולכך כלדאינו נקרא כךבפניו לא נחשב כשמו והף כסימן אחר והף כשם אביו אבל בשם שנקרא בפניו כך ומכ"ש אם הרוב העולםקורין כן שמובפניו וא"ב הוי כמי שיש לו ב' שמות וזה ודאי לא יאמר אדם בעולם שמי שיש לו ב' שמות א"צ לשם אביו זה ודאי אינווהנהבזה"ז ובפרט במדינת אשכנו נקראים רק בשם הלעו וקורין לו כן בפניו ודאי לא הוי כסימן. ועוד טעם שני אפי' אם סי' כאן גם שם אביו תא שם עירו או שם עירו ולא שם אביו לא אפשר להיתר והוא דהרי בערכאות כל זה אינו מדין תורה דהרי קיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ובכל דבר דאורייתאאין ובע"כ הטעם כי הני שמקיליי במסלפ"ת או לפי הנ"ל מסיפ"ת נאמן רק בעדות אשה מכח דדייקא ומנסבא דאיןיומר דבלא הטעם דדייקא הקילו משום עגתה דא"כ למה בע"א אשיטא ל" להמאס דלא הקילו רק סכהעי"ג לף שלמה או טפהדייקת טשמע הא לה* דייקאיא חף מקורין בע"א וא"א מכ"ש גססלפ"ת דלאהקילו רק מכח דייקא תפ"ז באם הוי בקסטה דלא דווקא כמו דנ"א אי 1 נאמן מכ"ש דמסלפ,ת אינו נאמן וא-כ הרי במומר יש ב' דעות אם הוי כקטטה או לא ואלבנהי דבשאר מוסריש להקל ולודר דכא כקסטה מ-מ בזה הף הי ס"ס דלמא מעינן שמו ושם אביו ושם עירו דלתא כולם בעינן ואצ"ל דדי בחד ס 4 יהואו שמו ושם עירו 1 שסו ושם אביו דלתא סוסר הף כקסטה ולא מהני ערכאות כיון דבעץכ קולא זו הה רק מדרבנן דמן ימן בזמנן דוקא ב' עדים מה דסמכינן אערכאותהוי וכי רק מכה רק דרבנן ובעץכ בעדות אשה הוי דייקא ובאם הוי קטמה לא דייקא ולכך מכל ומן הליןמעמי איןבידי להתיר אותה כלי השמים ירחמו על" : ס"ת מי' כףמ. ע"ד אשי "תעיר ע"י רבכי גופו שלם מעידין עליו אפ" אין פרצוףפניוקימין והקשה מן הש-ס יבמות )ד"ר( ממעשה דאבא 3 ר מרתא דהוא בר סניומי דהה מסקי 3 י ר"ג וכו' דסוכח להיפוך דאף כל גופו שלם אם ליכא פרצוףפנים.אינו ניכר וכו' הנה קףזו מבואר בתשובתימהזיק ושלחתי לפני הנאון מוהראו"מ ונדחק ולא הונח ואח"כ ישבתיוכעת עלה בלבי דרך הערה דהנה מציט כמה דברים המצאים מן הכלל ויזדמן ע"ד המיעוט ות"כ ה"ננהידמן הסתםאמרינן גופו שלם נחשב ט"ע אף בלי פרצוף פנים דבבי והחוטם מ"מ ע"ד המיעוט ומיעוטא דמיעשא יתכן שלא יכירנו ומ"מ ל"ח לזה בסתמא ומה גם די"ל דלהי דבש"ס מוכח דלא הכירוהו אף דהי' גופו שלם מ"מ גם לאיש אחר לא נדמה להם רק דלא בשקרוהו אבל להיות נדמה לאיש אחר יה ודאי אינו וא"כ במעשה דרגת לומר העד רדומה לו רזה וזה הוא זה לאיהי' נעשה אם כל גופו שלם 11"1 יא ידמה לו דזה הוא ומה שהביא הש"ס מעשה זו י"ל דרס להיפוך עפמ"ש ביבמות כליפ-ח במה דפריך אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא וכף עד לא צריכא ראתי בי תרי ואמרי אנן הויגן בהדי' מכי נפיק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתו ליבדכתיג ויכריוסף אתאורוזהם לא הכירזהו וכף
י לך 87 לףשלמה האלף שו"ת על אדרתקיע ואגב משמע דאם לאהוי ראי' מיוסףהוי להיות מהיות טוב וה"ני בהכרת אחד שהדיינים וכר אמינא כיון דהעולם אין מכירין אותו נחשב כיון דמה-ת לא חיישינן לזיוף רק מדרבנן העדים שמעידין על הכרה מוכחשין מהכל וא"כ ומשום עגונא די בחד וזה סמך בעלמא ומה"ד הוי ס"ד כיון דבל מפו שלם רק הפרצוף לא בעינן כלל לקיום במקום ענון וכמ"ש בכמה ה"נ אבל באשה שהביאה מעבד שנתגרשה ולא פניםאינוניכרועדים מעידים דזה ראובן תשובות העולם אין מכירין אותו וא"כ הוי ס"ד הי' מקוים וכתבנו באריכות להקל במקום עגון דע"יגופו שלם א"א כלל שלאיכיר אותו וא"כ בלי קיום ולא כהרשב"ו שהביא הרמ"א בס" אם עתה איןמכירין אותו העולם מוכח דסהדי קמ.ב והסכימו עמינדוי הדור שהיו אז והנה וחקרי נינהו לכך קמ"ל הש"ס דזימנין ע"ד המיעוט אף דטפו שלם אפשר שלאיכירו. אותו ולכך אטישעדי הכרה אף דשאר העולם אין שכירין אותו תלינן במיעוטא ומיישגין דבריהם גמה יאפשר דלא יהיו מוכהשין כמ"ש כעין זה בחו"מ ס" למ"ר ולא נחשב הכחשה והוי ראה טמעשה ווכעין ראי' דיוסף שהביא הש"ס וא"שדברי ר"ת בעזה*י : נ " סי'ק'נ. במ"ש /1es "' סעיף ב"ב וכותי הססל.ת זכף צריך 3 "כ שיאמר קברתיו ויש מקילין בזה, הנה נ"ל דאף להמקילין ח"ה אם נזדמן שישראל סיפר לפ-ת גמי לא בעינן קברתיו דודאי לא סיפור לפ"ת דישראל נכרי ובפרט משי גרע דזיל בתר טעמו דהרי עיקר סעמייהוהוי לחלק דבשלמא דרך עדות הו"ל להזכיר גם קברתיו ומדלא זכר מוכה דלא קברו ולכך היישינן לבדדמי אבל מסליות דאין ראי' סמה שלא זכר הקבורה ולכך ל-ח לבדדמי וא-כ ה"ה נמי אם הישראל לא כ 11 ן להעיד רק דרךסיפור נמי כן ולא בעינן קברתיו מיהו נראה דבזה יש לחלק בין ישראל לעכו"ם דאף דבעכו"ם יש דעותוהכי קיבל דלאבעינן קישור דברים ואף בלא קישור דברים הוי מסל-ת מ"מ בישראל כה"ג נראה דאין לודין מסל"ת בכה"ג דבשלמא גבי עכו"ם כיון דאינו יודע הדין או בסתמא תלינן דכוונהו ה*' למסלפ"ת ולא להעיד אבל בישראלדיודעהדיןאז הואלהיפוך דבסתמא כוון להעיד רקאם חזינן בפ" דאמר דרך סיפורולטי תומוגזה דינוכנכרימסלפ"תכן נ"לנכון בזה: עגינה אםיכיה ידין זה אבל סףק"ד. מה שש"י ע י לסמוך על מה שיבא לה כתב וחב"ד שנתגרשה שםע-י ש"ק אך שלא יהי ניכרים החתימות במקום האשה רק ש 9 אחד מהדיינים. הנה יפה אומר מסה"ת דדי בזה 3 $ שורש הדבר נצמח מן הש-ס דאמרינן בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאיןמכירין וכבר נשאו כמה נשיםבהיתר זהויושבין תחתבעליהן : )ע"כ קונטרס תק"ע( : מימומיה. הח"מ בסי ס ד העלהדבעיב '. הרגל מותר לישא ועין בפמ"ג או"חסי' של"ט כתב שם דבבה"ש בשבת מותר לישא כיון דהוי עיקר איסורודרבנןיעל גזרו אשבות בה"ש במקום מצוה אבל ביו"ט י"לדהוי דאורייתא מכה אין מעלבין שמחה בשמחה לכך אף בבה"ש אסור וחמור בזהיו"ט מבשבת גםעיןבדברי הרמ"א בס" של"ט בטעם שנוהגיןלהקל לעשות בשבתחתונה סמוך לחשכה : שי'.1ffp כתב "המב 1 בת" סה"ת פ' תבוא עה"פ וירשתם אותה וישבתם בהוז"לשמכאן מ"ע לישב בא"י ומזה הטעם יכול הבעל לכוף לאשתו והאשה לבעלה ללכת לא"י משום שיש מ-ע זו וכו' עיי"ש בדבריו ולפ- 1 מבואר מהרמב"ן שדוקא מכח מ"עיכול הבעל לכוף לאשתו והנה מ"עזו משמע דלא חל רק בעת שישראל שרוין על אדמתן שכך נאמר וירשתם אותה וישבתם גה ולפ-ז בזה-ז ליתא מ"ע כיל וא"כ תו אין יכול יכיף הבעי להאי לאשתו ומזה מוכח דהרמב"ן ס"ל כדעת הטרדכן הוא באה"ע סי' ע"ה עיי"ש : פי'ק"ז.נםתפקתי בפתו שהיה ביום ו' שלו לו סעודה ובס"ה ונמשכה סעודתו עד ערבליל שמונה אם מברכין ברכת חתניטבלייה או לא אם אזליגן בתר התחלת הסעודה או לא וכעת לא מצאתי גילה לדעתי הדבר פשוטשאין מברכין דאינו דומה להזכרת שבת ויו"ט בבהמ"ז כיון דבהמ"ז אקרקפתא דפת מונח דכל היבא שאוכל פתנתחייב בבהמ"ז א"כ תיכף כשאכל כזית ביוםנתחייב בבהמ" 1 בהזכרהוכיון שכברהתחייג בהזכרה
האלף 68 שן" % יעץ לףשלמה בהזכרה אף ואח"ם כבר בא יום אחר כיון נשואיןכיון שאין הזכרהזו בתוך נהמ"זרע שכברנתחייב בבהמ"ז בזה לא נפקע מחיובו אחר בהמ-ז א"כאינו בכלל בהמ"ז רק הבהמ*ז עוד אבל שבע ברכתן של חתן לא חל עליו גורםלו להתחייב לברךגם אותן דאםבירךבהמ"ז החיוב רק בשעה זו שמברך בהמ"ז דהרי לאו מחויב הוא לברך אחריהם גם ברכות הללו א"כ rwnנורם כן שאם ה" היום בלי כל שעהשעדיין לא בירך בהמ"ז לא נתתייכ ברכות כי הי' יהתחייב סועד מ"חאינוחייב לברך ז' גם אם בברכות הללו ומה שאכל הוי גורם שם גשעת סעודה פ"ה אם בשעת בהמ"ז חלף בבהמ" 1 ואם מברך בהמ"ז הף בהמ"ז ברםיברך הלך % ג"כ אינו חייב לברך רק כשיש פ"ח עוד הזי ן ברכות א"כ לאומה נורםלברך שעהשלא שאכי שם בשעת בהמ"ז העב לברך וא"א זה לא ברכות הללורקהבהמ"זגורםכןולכך ולכך גירך בהמ"ז יא נתחייב בברכות כיהללו ימך החיוב רק בשעתבהמ"ז ולא מקודם חי בתר עלי שעת בהמ"ז אזלינן דלאשייך בזה יומר אזלינן בתר שעת בהמ"ז אם בשעה ההוא הף שכבר חל ההיובעליו משעה שאכל כזית דהרי יום שמחה נתחייב בהם ואם לא פטור ימך *שגידו לפטור 1as~ מחיובו אםילך לו הפ"ח דומה להזכרה דהוי בתוך בהמ"ז עצמו א"כהוי ואינה דומה לבהם-זדכיון שאכלכזיתאינובידו בכלל גהמ" 1 עצמווכיון דהאכילה גורם לו יפטור א"ע מבהמ"ז עוד ולכך חלעליו ההיוב והאכילה ההמבעוי"וולכךנתחייב בבהמ"ז אבל הכא הרי בידו יסטור עצמו אם ילך ברכה זו הויבפ"ע אינו בתוך בהמ"ז עצמו תיכף אבי לו הר"ח %אממינו בזה איסור ש 5 א יהה רשאי א"כ לא הוי האכילה נורם 5 הם רק לבהמ"ד הפ"ה לילך משם טרם שברכוזי"ן ברכות רק ושבדמ"ז גורם לברכותהילו לכך לא אזלינן אם לא אכל שם 8 ת רשאי לילך שם ואף אם בתר שעת אכילה רק בתר שעת בהמ"ז סיע אכל הפ"ח שם פת דאינו רשאי לחלק מ"מ דאז כלתה השמחהאין לברך ולכך נ"ל דאם יאו הזיינן ברכות גרם לו החיוב שלא להסתלק לא סעדוסעודהקמייתא עד סמוך לערב ונמשכה רק הפת ובהמ"ז אבלהזי"ן ברכות מצדם ה" סעודתן עד הלילה בעינן פ"ח דלכאורה הי רשאי להסתלק א"כ הם לא גרמו לו החיוב ולא נראה דל"ב פ"ח ממ"נ דאם יומא קמא סעודה שייך לומר דחל עליוהחיוג תיכף שאכלכזית קמייתא א"כ אף באכלו בערב הוי עדיין סעודה ניון דהי' בידו לפסזר עצמו %א חל עליו קמייהא ואם יגמא קמא הוי יום ראשון א"כ עיקר ההיוב רק בשעה זו ממש שמברך ז' הרי התחיח ביום א' אך לפמ"ש ג"כאין לברך ברכות אם ישנו ום ולכךאזלינן בתר ההוא דאולי כדעת המפף דיומא קמאהיינויום ראשון שעתאוכיון דאז כבר נסתלק השמחה אין לו ולא בסעודה תלוי וכיון דחלף לו יום ראשון לברך עודוהוי כאלו הלך לו הפ-ח משם מכ"ש אינו מברך ויא אזלינן בתר התחלת הסעידה נכון ועין בזה וספק ברכות להקל כן נ"ל : ימי המשתה לגמרי כן נ"י בסי' שחלפו בסי' י"דסעיף ג' : סי' ק"מ. בנמ' 12 די" בשעת נשואין שאח"י טת "סוברים דיומא יברר סי' כ"ח. נם מי י קמא הוי יום ראשון ולא יקשה לכאורה דמ"ש ממ-ש הרמב"ם הביאו סעודה קמייתא ולדידהוביום א' א"צ פ"ח מ"מ המג-א או"ח ס" רי"ד כל מקוה שיש לה משך נראה ראם התחילו לסעוד מבעודיום ולא ברכו בהם-ז עד הלילה דאין מברכין בלי פ"ח אף דבזה ביום ראשון לא הה נצרך כלל פ"א מ"מ נראה דלא אזליגן גזה בתר התהלת הסעודה וטעם הדבר נראה דבשלמא בהזכרה בבהמ"ז שהוי הזכרה בתוך בהמ"ד עצמו שכולל אותו בתוך הברכה לכךאמריגן דתיכף שאכל כזית סבעוי-ו נתחייב בבהמ"ז בהזכרה זווכיון עליו החיוב מבעוי"ו שוב לא פקע אבל בברכת שחי זמן מברך זמן שהמצוה נמשכת כמו אם שכח ולא כי בירך עלטליתותפילין מברךכ"ז שהם עליועיי"ש א"כ ה"נכיון שאשה יושבת תחתיר הרי הוא מקיים מצות נשואי אשה א"כ לעולם יהף רשאי לברך ברכת אירוסין כיון דהמצוה נמשכת תמיד אך י"ל דבשלמא אם הי' סברכין על מצות נשואי אשה או לישא אשה באמת הוי מברכין ברכה זויעוים שהרי השצוה נמשכת תמיד אבלכיוןשאין מברכין ברכה זו ומטעם שכתב
האלף שחת על ארז דמברכין קודם האירוסין ויש פוסקים ס"ל דמברכין לאחר אירוסין משום דחיישינן שמא הדרא בה האשה אך לפמ"ש כיון שהאשה אמרה בפירוש שמתרצית להתקדש יא חיישינן שמא תחזר בה כמ"ש בקדושין )דמ"ג ע"ב( דלא חיישינן שמא נתרצההאב דשארית ישראליא יעשו עולה ולא ידברוכזב ואף דרבא פסיג שם וס"ל דוקא מכח דטרח היינו כיון ששם ה" דעתו תחיה לקרובו רק שמכח כפי' בדברים התרצה לדעת אשתו בזה י"ל שאם כבר נעשה לה 69 לףשלמה שכתב הרא"ש דיל% לקיים פ"ו בפלגש ועיקר מעשה שקדשה קרובו ניחא י" דדעתו קרובה הברכה רק על הקדושין והקדושין כבר היו יקרובוורצוי שלוהי' רק ע"י כפי' אבל בעלמא טקודםוהוי כאלו כברכיהעשיית המצוה ולת"ז י-ל דמודה רבא דל"ח שמא נתרצה אף דלא נראה בהיקדש אשה במעבשיו ולאחר לס"ד טרח ולכך גם הכא לא חיישינן שמא תחזור יום לא טבעיא למאן דפשק לקמן בס" מ' פר' בה האשה כיון שמתרצית : יוחנןדס"לדקדושיכולםתופסיןבה מטעםדקדושין אד בזמנינו נראה דא"צ לשמוע מפי הכלה חלין מיד ואין נגמרין עד סוף ל' א"כ בזה כל - כיון כולי האי ונכנסה לחופה עמו דטרחה נתרצית הקדושיןנמשכיןכלל'יוםבזה אם לא בירךתחלה אז חזקה ראין אדם טורח וכו' ובודאי יכוללברךכל הל'יום שהריהמצוהנמשכת עדסוף מתחלה %א תחזור בו, ועוד נראה בטעם דברי זמן ל' אף גם לת"ד דמספקא לן אם תנאה הוי הפוסקים דמברכין קודםאירוסיןדאחזוקי אינשי או חזרה הוי או אף באופנים שבודאי הף ברשיעי לא מחזקינן ולכך אם תחזור בה הרי תנאה וכמ"ש הב"ש בסף מ' מ"מ יכיל לברך גרמה ברכה לבטלה למפרע ולכך בודאי לא ברכה זו עד למ"ד דנהי דאם אינו חוזר הי' חלו תחזור בה עוד וז-פ ולפי טעם זה הא דפסקינן הקדושין למפרע מתחלה מ"מכיוןשאיבעי ביתד סי' רם-ה דברכת ים מברכינן בין יכ% לחוור בו כל שעה ושעה שאינו חוזרהרי מילה לפריעה היינוכיון דאפשר בהכי לצאת הוא מקיים את הקדושין ומחזק אותם וכן בכל ידי שניהם אבל כאן דלא אפשר מברכינן עובר קדושי תנאי ולא גרע משאר מצוה שיש לה לעשייתן כנ"ל. למדתי חידוש מדברי הרשב-א משך ומן שיכזל לברך כן ה"נ אי בעי הי בחי' לפ"ק דכתובות דמשמע שם דס"ל דחופה יכול לבטל הקדושין בכל עת וכשאינו מבטלם הוי רק דרבנן וסה"ת א"צ נשואין כלל ולכך הרי הוא כאלו מקיים אותםעכשיו ונמשכין עד אין מברכין על חופה לחד טימא שם עי"ש ועין בדיני חופה שלי מזה : סוףהימ"ד יום לענין זה שיכול לברך עדסוף למ"דכן נ"ל לדינא : סי' קי"א. מה ששאל מי שאינו רוצה לנהוג היתר המפורש ברמ"א בס יד סעף א כי סי' מ"י. במ"ש י המקדש בין ע"י עצמו או אה"ע סי' כ"ב להשתמש באשה אם מותר עכ"פ ע 4 י שליה מברך וכו' וי"א דאתר מברך הנה בלי צוואתו רק שהיא עושית מעצמה, הנה מ"ש לפמ"ש התוס' ראי' דע"י שייח מברכין סמה רא" מברכות )דף י"ר( בשונמית שהציעה לו וללמדו במס' כלה מויברכו את רבקה ואליעזר הסדין וכף זהאינו ראי' אפי' כל דהו דמה שליח הויעיי"ש א"כ מוכח להדיא דאחר מברך דאסורהוי רק בפניו מפני דגורם חיבה אבל דהרי התם לא בירך השליח רק הם ברכו אותה שלא בפניו ודאי דמותר וכיוצא בזה מבואר ומוכח להדיא דאחרמברך. ונראה דאסור לאחר בהל' נדה לענין לאכול משיורי מאכל או שתי' לברך אא"כ שמע מפי שניהם שנתרצו בקדושין שיו דשלא בסניו מותר ובאמת מצד הסברא וכל שלא שמע מפי האשה שנתרצית בקדושין נראהכיון דאסור מכח דגורם חיבה או הרהורא אסור לברך ומה"ט א"ש מה שס"ל לרוב הפוסקים אין לחלק בין מצוה לה או היאעושית בעצמה אבל באמת הדבר מוכח כמ"ש בתוס' פ"ק דשבועות )דף ב'( ד"ה ועל הזקן שתים שכתבו שם התוס' ועוד נראה וכף מדלא קאמר איש דאמר לנכרי אויקטן אקיף לי גדול כמ"ש בב"מלזהכתב שם המהרש"א מכח דאסור להשתמש באשה והרי התם לא אמר לה הניקף רק אחר אמר לה להקיף לגדול ואעפ"כ אסור ואין לומר כיון דהגדול שמע ושתק הוי כמו ציוה הוא דהרי משכחת לה באיש דאמר יאשה אקיף והגרוי לא הי' בשעת צוואתו בע"כ לי גדול דהכל
% ffw האלף 70 אסור ועוד טורח av ממ"ש אח"כ המהרשוש דהמי דגם במצורע לא שייך אשה שם בדיבור השני מכח דאסור להשתמש באשה והרי אפשרלקיים שתיהן שיאמר אחר להאשה להקיף במצורע האמר 9 יא בסנט ואין לואר דבעינן שייחות מן המצורעדהרי כתבו דאפשר ע"י אשה ועכו"ם והני לאו בני שליחות ניננו ובע"כ דלא בעינן קשיחות וא'כ משכחת לה כה"נ בע"כ כל שהאשה עושית לגדול בפניו אף שלא בצהלתו אסור 1 ד 1 "ק : סי' מ"ב. טא' באישיאשהושניסעיםיחד אהע" לףשלמה מודים דהוי חזקהדיש שביק הקורא השכל איסורא אךמחוליכן אם הוי זה חזקה אא*סתא דבשום 8 עע אאעצב" 1 וחף כעדים ופתני אף בקדושין אף שכעינן ערום ואיןדיר שבערוה פחות כב' ולכך הד דחף כעדים ומהני אףבקדושין ואידך ב"י ס"לדלפעמים ע"דהמיעוט אדם עושה בב"ז ונהי דעס"י רוב או חזקה לא שביק היתרא מ"מ לא הה רק כחזקה ולא כעדים %א מהני לשו" קדושין דאין דבר שבערוה פחות מב' אבל באיסור ודאי מהני הך חזקה לכ"ע וזה נכון ולדינא המערער בזח ראוי למתחו על העמוד והם בחזקו כשרות וכל אשר יפצה פה נגד זה עתידליתן את הדין : אם מותר לאחרליסע עמהם לישב כנגדן. הנה בזה אין איסור בדבר דאף דאסור אשה עם ב' אנשים מ"מ אם בעלה עמה שי' מיער. הנה יעת הרמב"ם לברך קודם אין איסור בדבר. כל זה אני משיב בקצרה : הנשואין ודעת הרא"ש לברך ם" קי"ג. 'av באהד שקרא ערעור על תחת החופה ונראהיער. רש-י מוכח כדעת משפחה אחת איך שאביהם הרא"ש שכתב בד"ה מברכין ברכת חתנים בבית המנות הודה לסניו כהייו שהי' דר עם אשתו התנים ודל כשנכנסה להוצת נשואין וכו' והוא אם הבנים בלי היפה וקדושין וכתובה כדממי : לכאורה אך למותר ונראה דס"ל כהרא"ש דבשעת הנה איו בזה בית מיחוש ולא מבעיא דאין החופה מברך ולא קודם ולכך נזהר שלא נטעה בהם השש פסול כלל אפי' לדבריהמערער לפרש ברכת חתניםהיינו קודם כניסתה לתופח עין בסי' כ"ג בהג"ה אף חשש לעז איןעליהם כדעת הרמנ"םלכך מפרש כשנכנסה כדעת הרא"ש וחלילה להוציאעליהםלעז והמערער ראוי להבזקו ועין כשסמ"ק שנדחק בפירושו %דעתי ברור תקין כמ"ש : בנזיפה ואם הי' יד ישראל תקיפה הי' ראוי לעונשו כדין הן מטעם דע"א אינו נאטן וגם שי' לגחיו. ר? 11? מצאתי בתקוני 'יאי שכל העולם חיבין מטעם שכתב רו"מ דאאמע"ר ונם מטעם כיון גדר עמה כמה שנים הן הן עדי יחוד הן לעמוד עם החתן והכלה כשמברכין שבע ברכות הןעידי ביאה עו' וכמ"ש כ"ז באחרונים. ומה תחת החופה עיי"ש ואסור להם לישב בועת שהקשה רו"מ למה באאעבב"ז פליגי ולאפליגי הברכות ובודאי ראוי לחוש לדבריו דברי אלקים חיים : במומר לתיאבוןדקיי"ל לא שביק היתרא ואכיל איסורא הנה זה לק"מ מלבד דאל רכל הסוגיא םי'מב"י. במ"ש בש ע סי ס ג סעיף וצריכה לבדוק כל " שבעה דהולין והברייתות שם אזלי אליבא דהלכתא דקיי"ל אאעבב"ז אף גם מלבד זה א"ש מתרי וכו' הנה נראהדאף שגימעמיםא"צ בדיקה רק די טעמי הדא דלא ראה רו"מ דברי הפוסקים הובא אם בדקה עצמה פ"אדי דזה דומה ממש למ"ש ברמ"אסי' מ"ב דהחשוד לעדות פסול אפ" יעיולא ביו"ד ס" קצ"ב בדין התמוד שלכתחלהצריכה מכחמיםגנובים ימתקוועין בב-שועין בתשובתי שבעה ובדיעבד די אם ברקה פ"א בדיקה כי כן חיא שיק בכת"י זעכ"פיי"ל כן בטעם דמ"ר אעבב"ז מכח עיי"ש באחרונים כן ה"נ ממש דמיםגנובים מתקו ולאשייך לא שביק היתרא לכתחלה צריכה בדיקה כל שבעה ובדיעבדדי אבל בנבלהאין תעם נבלה יותר משחיטה ועוד בפ"א לבד ואין דומה לנדה ממש ודב לדינא : אף אם גם בביאת זנות שייך לומר לא שביק ם" קי"ה שא, באחד נשא אשה ודר עמה י"ד שנה ולא הי' לו בנים היתרא מ"מ א-ש די"ל דזה דומה למה דפליגי בקדושין )דס"ג( אם מה לי לשקר כעדים דמי וגירשה תשאאחרת ודר עמה ה' שנים ונתעברה כחזקה דמיאעיי"שכן י"ל בזה דודאי הכל ובערך ששה חדשים לעיבורה יצא על" קוי או זנות
האלף שו"ת על אהדו זנות והודית לבעלה שנבעלה לגברי אחר באונס ובעמידה זאעפ"כ גרשה הבעל ונשא אחרת ושהא עמה ערך ת' שנים ומת בלאבנים ושאל אם אשתו צריכה חליצה או לא. הנה בתשובה הארכתי לעניןפדיון הבןוהעליתידחייב בפדיון ושם הי' גרוע דהי' עלי' חשש זנות בתחלה אבל בזה שלא נולד התשש זנות רק בערך ששה חדשים לעיבורה וגם אין בזה הוצאת ממון רק לעניןיבום דליתדין וליתדין דפטורה מכח דהוי רוב דרוב בעילות חולין בבעל וגם חזקת כשרות לזמר השתא הוא דאיתרע ומתחלה לא נבעלה דודאי פטורה ומותרתישוק וא"צ בזה אריכות ומה דלא הוליד הבעל בב: נשים אין ראי' די"ל דלא זכה להבנות מהם דהרי מה"ט בקהה עשר שנים ולא ילדה מצוה לגרשה מה"ט שמא לא זכה להבנות ממנהואפי' הי' לו כמה נשים הדין כן וא"כ בודאי הוי רוב וחזקה ופטורה מןהיבוםוחליצה ומותרת לשוק : בראד ט"ו טבת תרי"ג: םיב~זמיח. לאה"מ י שיש תיב"ב י י למו"ה ניסן בק' : משנה בדבי דמח"י הנה מה שדיגי כסיעה לא"יכופין הנה לא כן הוא ודרכי לכתוב בקצרה לסמוך על המבין מדעתו וכעת אבאר לו הנה בראשון אם הוי סוגיין דעלמא כדעת הסוברים דבזה"ז כופין לעלות דמצוה הוא למה אין עולין הרבנים החסידים לא"י אשר בכחם ודאי לעלות והרב המפורסם המנוח מו"ה ישראל מרוזין ז"ל למה לא נסעלא"י הואובניו שליט"א ובע"כסוגין דעלמאהוי כדעת הסוברים דבזה"ז אין מצוה והנה לולי זה אף לדעת הס:ברים דכופין לעלות והוי מצוה היית רק במי שיש לו כדיחייו על הדרך וגם שם שלא יצטרך לבריות אבל מי שהוא עגיואין לו על הוצאת הדרך ולחיות נפשו שם ודאי אין חיוב לעלות דהרי שונא מתנות יחי' ואחז"ל עשה ואל תצטרך מריות והריעונג שבת שבתך חוי קבלה ודינא דש-ס ודאי הוי חיוב מדברי מעפ"כ שלא יצטרך לבריות פטור מעונג שבת ועיין בטור הל' שבת סי' רמ"ב א"כ מכ"ש דלעלות לא"י אינו מחויב ונפרט דבזה תשיג גבול לשארעניי א"י דפרנסה שלהם קצוב תמיד בשוה הן אם הם מועטים או יתרבו הכל שוה לו 5 ףשלמה 91 וא"כע"י רישיהעניים מזיקלאיו שכבר הם ודומה למ"ש בש"ס קא פסקית לחיותאי ובזה ודאיאין מצוה והרי דעת ר"ת הובא בד"מ סי' ע"הדבזה"ז אין מצוה כלל לעלות לא"י מכח דיש מצות התלויות בארץ ואין נזהרים בהם הענשים עליהם ולכך אף לרעת החולקים היינו כיון די"ל להיפוך אולי יקיים איזה מצוה התיו" בארץ ויצא הפסדו בשכרו אבל לפי הנ"ל דפוסק לחיותא של עניים אחרים והוי בבין אדם לחבירו זה לא יתוקן במה שיקיים איזה מצוה בבין אדם למקום לכך בענים ואביונים ודאיאין מצוה לעלותגם כל הדרכים בחזקת סכנה לעניים אשר א"א לעלות במרוצה בלי שהיות הרבה על הדרך ולא ימלט מלהיות גע ונד כמה ימים ודאי אין כופין לעלות. ם מןדיןהריקיי"ל אם נשא אשה מחויב לדור עמה במקומה דע"דכן נשאהונהי דלעלותלא"י כופיןהיינולדינא דש"סכי 71 דתמיד כופיןהוי כאלו נשאת לו ע"דכן אבל בזה"זכיון דלא נהגו לכוף אשה לעלות לא"י וגם הזכרים )'א נהגו לעשות חיוב לעלות לא"י א"כ מתחלה כשנשאה אדעתא דמנהגא נשאה שלא לכוף אותהיעלות לכךאין בידו לכופה אח"כ לעלות ויפה כתבתי בעזה"י )ועיין בתשובה שאח"ז(. ומ"ש רו"מ דהתובע הולך אחר הנתבע הנה באמת כוונתי הי' שממילא אם לא יניחו לו ליקח שם אשה כי יש לו אשה פה ממילאיהי' מוכרח בעצמו לבא למדינתנו לעשות עמה סוף אבל באמת לפי פשוטו ג"כ דברינו נכונים שנהי דבשאר תובע מחויב לילך אחר הנתבע היינו דהתם אין הנתבע מחויב לדור במקום התובע אבל באיש ואשה כיון דמחויב לדור במקום אשתו ואינו רשאי לילך בלחי רשותה או רשות ת"ד א"כ כל שהלך בלי רשותה ובי רשות ב"ד מחויב לחזור למקומח כמקדם וכאן יקוב הדין ביניהם אם בידו יפרוש ממגה או לא וכבר נהגו בכל מקומות ישראל שאם יש אחד שבגד באשתו ועזבה שכופין את הבעל לחזור למקומו בכל מיני כפיות ואין אומרים שהיא תבא למקומו ידון עמו כי מיבד הדיןכן הוא תקנה גדולה לבנות ישראל ולתק"ע אשר זולת זה הרבה תתעגן כידוע דבזה"ז טלטולי דאתתא קשה מדגבראמבלי הוצאותלהעל הדרךותתעגן ותיתב. שוב
האלף שית % אהדו שלמה לף פל קובעינתי בכה"ג חה"מ ס" י"ר בהגהותב"י עיניונתן באתרהועינומכוין לשפ מצוה לכך אע בשם מהרשי"ם ואמרתי שישו בנימעי וכו' בידו לכופהליסע עמו ומכ-שדאיןבידו ליקה לא אמרו דתובע הולך אחר הנתבע אלא אחרת או לגרשה בע"כ בדמ"זכן רל לדינא : וז"י כשנעשה המו"מוגביניהםזה במקומו וזה במקומו סי' מ"כ. שא' "ט הבעל רוצה לעלות לא"י והיא אינה רוצה אם יכול אבל אםהיו שניהם במקום אהד ואח"כ הנתבע הרחיק נדוד פשיטא ופשיטא שאם יש יכולת לפטור בלי כתובה לפי שראה בבאה"ט של ביד התובע או ביד הב"ד להביאו למקומו הרב מטקטין וככתב כיון דהוי פלוגתא דרבוותא יביאגו, רשד"ם חחו"מ ס" קנ"ווסי' שח"ו. הרי מחויב ליחן לה כתובה ורו"מ דימה להיפוך לו מפורש שיפה אמרתי ורו"מ שגג ולא קיים יהא דהוי פלוגתא בזה"ז אם הף מצוה לעלות מאמרם דל גברא אמר מלתא לא תוכיחו עלה לא"י מ"מ יכול הבעל לומרקים לי כהנידהוי ואל תהי מפליג דבר והוא ענין גדול מצוה וכף ומסיים דבפרט דהבעל הוא יר"ש לבנות לכיישראל : ואין לו פרנסה וביש פי' בההוא מתא וכו' באהד שנשא אשה עכתףד :תשובה. בגמר דבריו אדם נתפס ודומה אפי' קי"כפ, ע"ד שאיתי אלמנה ממדינת רוסיא בזה כההוא עורבאדאייתי נורא לקיג" כי הנה ואח"כ עקר דירתו מפני גזרות החדשות דשם מה דאין לו פרנסה בשביל זה א"י להוציאה במלבושי נכרים ושאר דברים למדינת וואלחייא לעיר אחרת כמפורש בש"ע ובפרט בדרך רחוקה ודעתויסע לאה"ק תוב"ב והאשה ממאנת לבא ומקום סכנה. והנה מה דיכול לכופה לילך עמו לא ליסע לאה"ק ואף לא למדינת וואלחייא אם לא"י הוי רק מכח מצותישיבת א"י וזה הוי מחויבת לקבל גט ממנו ואם לא אם מותר אם מכוין לשם מצוה לבד אבל אם מכויןישם ליקח אחרת : תשובה. הנני מעתיק לו מ"ש כונה אחרה לא ישם מצוה ודאי א"י לכופה בקצרה בשנה זו לאה"ק דאין ביד האדם לכוף וא"כ כאןכיון דאין לו פרנסה בכאן וביש ל" אשתו בזה"ז ועתה עלה בידי עוד טעם דהרי בההוא מתא הוי אומדנא דמוכח דאית מכוין גדולה מזו מצינו בש"ס דהראשונים לשם מצוה רק להנאת הפרנסה ודאי א"י לכופה יבם"אומרים מצות לכופה רק אף לכ"ע ולגבי דין זה ודאי א"י שהיו מכוונים לשם מצוה היו יבום קודם עכשיו שאין מכוונים לדבר מצוה אם הוי בעלמא היבא דמוכח דכוון לש"ש נראה אמרו מצות חליצה קודמת וא"ע אם הראשונים דל"ש בזה בפלוגתא כזו לומר קים לי' כיון שאמרו כן שעכשיו אין מכוונים לשם מצוה דכאןהוי החיוב ודאי דתחלה נתחייב והפטור בפרט באיסור כרת ואשת אח שלא במקום מצוה ספק לא גרע מא"י אם פרעתיך דבזה אף והיישינן שמא אינו מכוין לשם מצוה מכ"ש בטענו שניהם ספק חייב לשלם כמ"ש בש"ך אנן בזה" 1 ובמקום דלא תמיר איסורא מי יודע סי' נ"ט וס" פ"ב וא"כ ה"נ בזה אזליגן בתר אםמכוין לשם מצוה או לא וא"כ אולי אינו חזקת חיובוחייב לשלם לה הכתובה כיון דהה מכוץישם מצוה והריאפי' בע"א אומר שנינתה שטר ובר מן דין ומן דין לא שייך קים ל" רק אינו רשאי לותר שמאמין לו לבטל חרגמ"ה אם הספק בגוף החיוב אבל כאן אין הספק כמ"ש בסי' קע"ת ואף להחולקים היינו כיון בהחיוב עצמו רק אם הוי מצוה לעלות לא"י דיש ע"א שאומר כן הוי רגל"ד אבל בלא"ה וכיון דלענין גוף המצוה הוי ספק לא מבעיא אינו נאמן לומר להפקיע חרגמ"ה ונהי דבאומר להסוברים דבספק צדקה לא אמרינן המע"ה שראה שזינתה אסורהעליוהיינו מטעם דשויא ולא מהני חזקת ממון כיון דאין הספק בממון נפשי' חד"א היבא דלאשייך שגיא נפש" רק בהמצוה דפשיטא דגם כאן הף כן רק גם חד"א א"נ אבי להפקיע חרגמ"ה ועוד בשומאבימים אף אם בספק צדקה נמי אמרינן המע"ה בכאן ה" נאמן דדעתו באמת למצוה מכח יודו כיון דכאן עיקר הפסדת בחובתה מכח הראשונים בע"כ ויש לדירן דבירו לגרשה לו מגו אבל שהיא אינה שומעת לו וא"כ כאןכיון ראם דאא לגרשה בע"כ ואין לו מגו אינו נאמן נבא לדון עמהאין בידינו לכופה לעלות דבזה טמר דדעתו למצוה אומפני הגזרות דדלמא היא מוחזקת בנפשה וא"כ כיון דאין בידינו יכופה
האקף ש ירת nm~wואינהחייבת לעלותמהיכיחיתי נפסירנה כתובתה לכך ברור הדברדחייב לשלם הכתובה : סי קכ"א. בנם" כ"י סעיף ט' בה 3 "הי"א וכו'. נ"ל דאם בשעה ומאמר הוא לה הרי את טקודעאן לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ממך ואמרה היא הן מהני לכ"ע אף שלא אמרה תחיה ואתקדש אני לך וע"כ לא ס"ליהמחבר דבעינן ואתקדשאני לך רק אם לא אמרה הן אבל אם אמרה הן מהני כמו בנחן הוא ואמרה היא דמהני באמר הוא הן ואף לדעת הב"ח הנ"ל דבעינן דוקא במדבריםכעניןלעניןהיית גבי דיד" דבעינן אמירה מעליא לקנות אבל אם הוא אמר רק שבעינןגלוי דעתהדניחא לה בזהודאי אמירתה הן אף שלא דברו תחלה מענין לענין דבזה ודאי יא גרע ממקדש בגזל דמהני אמירת הן ובאמת זה נראה טעם הסוברים דבעינן שתאמר תחלה ואתקדש אני לך דאםיא אמרהכן תחלה לא מהני אם נתנה היא והוא אמר אח"כ הרי את וכו' והיא שתקה דזה דומה לשתיקה דלאחר פתן מעות לא מהני אם בא לידה תחלה שלא בתורתקדושין אבל אם בא לידה תחלה בתורת קדושיןמהני שתיקתה אף לאחר שכבר באלידה כן ה"נ שאם נתנה היא לו סתמא א"ככיע שקיבל ממנה תיכף בא לידה ההנאה מה שהוא קיבל הכעיממנה וא"כ כבר בא לידה ההנאה וההיא מקבלת ממנו והת כאלו הפרוטה שנותן לה הבעל כגר בא לידה שלא לשם קדושין ולכך לא מהני אח"כ שתיקה דהוי לאחר מתן מעות ולכךבעינן שתאמר תחלה ואתקדשאני לך ואז בא ההנאה חלידה לשם קדושין ומהני שתיקה דלאחר מתן מעות ולפ"ז באמרה אח"כ הן דמהגי בבא לידה מתחלה סתם א"צ שתאמר ואתקדש אני לך ואף דבשאר קדושין אם נתן לה הכסף סתם ואח"כ אמר לה תכ"ד לנתינה הרי את מקודשת לי דמהני אף בשתקה ולא נחשב זה שתיקה דלאחר מתן מעות ולמה לא יועיל כאן אם אמר לה תכ"ד לקבלתו ולמה בעינן ואתקדש או הן לק"מ דהטעם דתכ"ד לא נחשב שתיקה דלאחר מתן מעות משום דהרי עדיין ה" יכול לחזור בו מהנתינה תכ"ד ולחזור וליבול ממנה הכתף לכךהוי כנותן לה עתה בשעת אמירה דבכל דוכתא תכד"ד כד"ר ובכל אהעץ 5 ףשלכוה 5 ן 8 י הקנינים כגון פשיכה וכדומהיכול להזור גו תכ"ד כמ"ש בטו"מסי' קצ"ה אך נראה דדוקא שהנותן יכול לחזור בו תכ"ד ולא ירצה ליחן אף שהמקבל משך אבל המקבל ודאי תיכף שקגהו כבר נעשה שלו וא"י לחזור בו ולומר אי אפסי דבשלמא הנותן לא עשה מעשה רק ציוה להטקבל לקנות לכך יטל לחתר בו תכ"ד דאתי דבור ומבטל דבור דהוא לא ney שום מעשה רק אמירה שציוה להמקבל לקנות וע"י אמירה שלו רוצה המקבל לקנות לכךיכול לחזור מאמירה שלו תכ"ד ולומר שאין רוצה עודליתן אבל המקבל שעשה מעשה בידיו וקנה בא' מהדרכים ודאי א"י לחזור בו אף תכ"ד דלא אתי דימר ומבטל מעשה ושוב א"י לומר אלא בו רק כבר הוי שלו ולפיז הכא הנתנההיא לו א"כ תיכף שקיבל שוב א"י לחזור בו אף תכ"ד יומר שאינו רוצה וכבר נגמרה המתנה וכיון שהוא א"י לחזור בו ממילא ההנאה שלה ג"כ כבר נגמרה ואין בידו לבטל ממנה הנאה זו אף תכ"ד ושוב הה שתיקה דלאחר מתן מעות ולא מהני אף תכ"ד כאן ולכךבעינן שתאמר ואתקדש אני לך אוהן. אך לפ"זהי' נראה שוב דדוקאבעינן שתאמר תחלה ואתקדש אבל אמירת הן לא מהגי דע"כ לא מהני הן אחר פתן מעות רק אם בא לידה המעות בתורת פקדון אז כיון שסוףסוף המעות שלו מהני מה שאומרת הן אבל אם בא לידה בתורת מתנה והוא אחר כדי דבור לא מהני אף שתאמר הן כמ"ש בהג"ה דהיכא שהקידושין ל* מהבי צריך להזור וליטול ממנה הכטף והוא מחידושי הרשב"א מלעס דהוי מתנה ושוב לא מהני הן כמ"ש בחי' וא"כ ה"נ כיון שקיבל במנה המקבל ההנאה הבאה לההוי מהנה ושוב אם וה נחשב שתיקה לאחר מתן מעות אף הן לא מהני אך נראה דבאמת אף כאן מהני תכ"ד אמירת המקבל ולא ח'טזב כלל נתיקה דלאהר מתן מעות כמו בכל קדושין מטעם דהרי מציגו בכמה דוכתא בש"ע הו"מ שהיכא שהמוכר או הנותן יכש יחזור בו אז לא סמכא דעתא דהלוקח או מקבל מתנה ולכך אף הוא יכול להזור בו וא"כ הה"נ לענין תכ"דכיון שהנותן יכול להזור בו תכ"ד אף המקבל יכול לחוור בו תכ"ד וא"כ אף הכא תכ"דיאהוי שתיקה דלאחר
האלף 74 דלאחר מתן מעות כשן דיכאו המקבליחזור גו ולא היהה צריכה האשה שתאמר ותתקדש אני יך לכך נראה כלי דעיקר הטעם דבעינן ואתקדש אני לך היינו כדי שתגלה דעתה שהיאנהגית מקבלתו וכוונתה לטובת עצמה יא לטובת המקבל דבסתם הוי הכונה לטוגת המקבל אף באדם חשוב כמ"שבהי' ונמצא קצת בט"ו מזה ולכךבעינן שתאמר ואתקדש וכו' ולפ"ז שוב אף אם לא אמרה ואתקדש אני לך רק אחר אמירת הבעל אמרההיאהן ג"כ גלתה דעתה שהיא נהנית מזה ג"כ מהני ושב לדינא דבאמרה הןתהני : סי' קכ"ב. שא' באם קידש אשה בדבר י שהוא גזל מדרבנן וסה"ת יא הוי גזל אם מקודשת או לא : תשובה. הנה האחרונים המכיסו שמקודשח וצריכה גט כמו בטקדש לפני עדים פסולי דרבנן והישיע"ק עמד שאיט דומה ול"ו דעכ"פ כיון שמדרבנן הוי גזל ל 8 נתן לה כלום אך לק"מדהרי מה"ת קיי"ל דיכול אדם לקדש אשה במעמ"ל רק דרבנן גזרו שלא להתקדש במעמ"ל משום דומיא לחליפין וזה כשהוא מתנה בפירוש עמ"ל דאז מן התורה צריכה להחזיר הקדושין לכך גזרו רבנן שלא תתקדש בהם דדמיא לחליפין ואפקעינהו רבנן לקדושין והיינו היכא דאיכא רק חד דרבנן אבל בגזל דרבנן הרי הוא לא התנה כלל שתחזיר רק ממילא צריכה להחזיר וא"כ הוי כאן תרי דרבנן חדא שמה"ת א"צ כלל להחזיר הקדושין הילו שהוי שלו ושלה ממש רק שמדרבנן צריך להחזיר ואף אם מהורת הקדושין ג"כראוי שמה-ת התקדש לוא יהא שהוי מעמ"ל שמקודשת מד"ת כן ה"נ בזה מה בכך שהוא אינו שתן לה כלום כץ' הישיע"ק הרי סוף סוף כל זמן שאינה מחזרת שלה הוא מה"ת וא"כ אף שמוכרחת יההזיר לא גרע ממעמ"ל וראוי לחול הקדושין סה"ת רק שרבנן תקנו שבמתנה עמ"ל לא תתקדש והיית כשהיא עב-ם צריכה מהתז להחזיר כאן סה"ת א"צ כלל להחזיר אביהוי תרי דרבנן דעת לעולם א"כ דרבנן ובתרי רוב הפוסקים שאף במקדש באיסורי הנאה מקודשת ומכ"ש בזה. ולפ"ז הי' נראה לומר שאף בלא ידעו שניהם שהוא גזל דרבנן ג"כ % nsw אהע 14 שלמה לף מקודשת סה"ת דלא כהישיע*ק דבלא ידעו מסתמאכיינו כדת משה וישראל וקדשו אדעתא דרבנן וכא דז"א רזה גופא הוי דעת רבנן דבתרי דרבנן מקודשת בלי פקפוק. ומ"ש רא" מסנהדרין פ"ז במה דפרש"יגבי ביןדין לדין דפליגי בפלוגתא דשמואל ור' אבוהו וכף דבריו תמוהין מ"ש דאגן קיי"ל כרב אחא דהרי בפ"ק דסנהדרין מפורש דמאן דסבר שניס שדנו אין דיניהם דין לא ס"ל כרב אחא ואדרבא הרמב"ם דפוסק שם כרב אחא ופוסק שנים שדנואין דיניהם דין הוא תמוה והש"ך בס" ג' הניחו בתימה וא"כ עכ"פאין רא" מרש"י דרש"י ודאי ס"ס כפשטא דש"ס דרב אבוהו לית לי' דר"א ולכך שפיר יש בזה גזל דאורייתא. ועוד אף לפי הבנתו ליכא ראי' מזה דהרי שגין זה דשנים שדנו דיניהם דין או לא בע"כ ביירי שהצד שכנגדו טוען שבאמת אינוחייביו כלום ושלא כדין נטל ממנו רק שהב"ריפי דעתם פסקו שא"צ לחוש לטענתו והוציאו ממון ונחגו להשגי ולכך אם דיניהם דין כברזכה השני בממון זה ואםאין דיניהם דיןעדיין לא זכה בממון זה וצריך להחזיר ולא מהגי תפיסתוכיון שתפס בעדים דליתלי' מגו וכדומה ולכך הוי כגזל בידו ולפ"ז בשלמא בגזל דרבנן דידוע הוא לכל שכה"ח לא הוי זה גזל רק שרבנן תקנו דהוי גזל ודאי י"ל דמקודשת בכל ענין רק התם הרי לפי דברי הכנגדו שנתחייב הוי זה באמת גזל דאורייתא שהוא טוען שאינו חייב לו מה"ת כלל הן אמת דאם הוי דיגיהם דין אז לא הי' צריך הלה להחזיר כיון שפסקו הב"ד אבל כיון 131"1 מדרבנןאין דיניהםדין א"כ עכ"פ לדידן צריך הוא להחזיר דבר זה שגבה ע"פ ב"ר וא"כ כשיגא הדבר ליד השני יהי' נחשב ימפרע כאלוהי' גזל דאורייתאביד הראשון דמה בכך שמה"ת חד כשר לדון היינו רק דדינו דין ראין לדיין אלא מהשעיניו רואות אבל מ"מ אם האמת כפי מה שהנתחייב אומר הוי ביד הזוכה גזל מה-ת ונהי שאין אנו מאמינים לו מ-מ אם האמת כדבריו הויגזל דאורייתא וא"כ מה בכך שדינו דין מה"ת כיון שמדרבנן לא הוי דינו דין וצריך להחזיר וא"כ כשיחזיל ליד המתחייב ויהי' הוא מוחזק וכל ~saan זמן
האלף האחד שעכ"פ הקנין ההוא שעשה הזוכה יהי' מועיל גבי הפקר לכך אמרינן נהי דכאן הוי דבר הנקנה לאו הפקר רק יש לו בעלים סוף סוףכיון שתקנו רבנן שקונה שוב אמרינן דהפקר ב"ד הפקר וזה יש כה ביד ב"ד לעשות הפקר מה"ת ושוב נעשה קנין הזוכה ד"ת שההפקר מועילקנין זה אבל אם אין הקנין הזה מועיל בהפקרכיל שוב א"א להיות מקנין ההוא דאורייתא דנהי דהפקר ב-ד הפקר מ"מ אין כח ביד ב"ד להכניס דבר לרשות אחד שיהי' שלו בליקנין המועיל מה"ת. ובזה מיושב מה שעמד השעה-מ בהל' לולב על הסוברים דמעמ"שהוי רקקדושי דרבנן והקשה מן הש"ס סוכה גבי ההוא סבתא שאמרו חכמים פעותא היא דא וכו' ויוצא בה ידי סוכה מה"ת וכו' וגהכי א"ש. שוב מצאתי בישיע"ק בסי' כ"ח וכן במק-ח הל' פסת סי' תס"ח שכתבו ג"כ כלל זה ובחי' יחו"מ ביארתי מעמו : הכלל "שני היא עשו חדל תקגתא לרשיעא ודוקא גבי ההוא סבתא דמיירי שבא 11 5 5 ףשלמה לח 5 י ש"ת של אנועץ זק שלא הוגמאו ממגו הב"ד נאמן לומר שהוא הגזלן לעשות תשובה ורוצה לשלם הדמים ומפני פטור וגזל דאורייתא הי' למפרע ביד היוכה תק"ה אמרו חנמים שלא יצטרך להחזיר גוף בהחלה משא"כ היבא אף שצריך להחויר הגזל הגזלה בזה עשו חו"ל מקנין דרבגן דאורייתא מוכרח בעצמו להודות שסה"ת לא היי מכח תק"ה אבל בלאו תק"ה לא עשו חז"ל הראשון רק דרבנן ביה הוי מקניןדרבנן דאורייתא היכא דתחלת הקנין געשה הנגזי קדושי %3 ביד סעליא משא"כ הכא נהי שמה"תדינודין מ"מ באיסור לכך אף שעשו חז"ל תקנה שיקנה מאיזה יכול להיות שהוא גזל דאורייתא ולכך כיון טעם שנראה להם מ"מ לא אלמוהו לתקנתן שעכ"פ מדרבנןדינו בטל היה שלו שוב שיהי' חוטא נשכר ויהי' קנין תורה ורק היכא אזליכן בתר טענתו דהוי גזל וסטידאורייתא ואינו שעיקר התקנה נתקן בשביל תק"ה או היכא חייב כלום כל שלא פסקו לו הב"ר ודב גסברא. שלא הי' איסור בקנין ההוא רק מרצון טוב מיהו לפי האמת שאם לא ידעו שהוא גזל בזה נעשה מקנין דרבנן דאורייתא שהפקירו דרבנן צדקו דברי הישיע-ק שאינה מקודשת חז"להעגין והפקר ב"ד הפקר ובזהמיושב ג"כ והטעם כפשוטו שהרי י"ל ראם היתה יודעת דעת קצת פוסקים ובחי' לאהע"ז סי' קכ"ג גבי שתצטרךלהחזיר עכ"פ לא היתה מתרצת להתקדש נתן לה טס של זהב כתבתי ג"כ כלל אחד מה שהיאיא נתקדשה רק אדעתא שיהי' הקדושין שיש לחלקהיכאדמקניןדרבנן נעשה ד"תאו לא : לעולם שלה ולא שתחויר ולמה הוצרך לטעם כקלל ג' הוא די"ל דלא עשו חו"ל מקנין דקדשו אדעתא דרבנן וז"פ : שלהם דאורייתא רקלמילי דמצוה כגון שי' מת"נ, שא' יבאי "ד'ז י"יפוך באם גבי ההוא סבתא הנ"ל לענין סוכה או לענין י קדשה בדבר שאיט' שלו קדושין שמשום מצוה ומשוס פ"ו אלמוהו חז"ל סה"ת רק מדרבנן אם מקודשת מה"ת או לא : שבזה יהי' מתקנתן דאורייתא ובפרט שלפעמים השובה, הנה בזה רבו החולקים זה אומר בכה תלויהקנין ברצון הבעלים ולכך היכא דישמילי וז-א בכה ונ"ל ליחןכיל בזה הוא דלמהשיהי' דמצוה אמרינן דניחא לי' לאינש למעבד מצוה נעשהמקנין דרבנן דאורייתאצריך כמהתנאים בממונ" ונהי היכא דיהי' לו היזק לא אמרינן כן מ"מכיון שכבר תקנו רבנן שקנין הזה קונה ובלא"ה לא יהמר לו חפצו שוב אמרינן שגם השכגגדו כיון שאיןיו ריוח בדבר מסכים על הקנין ההוא כי ניחא לי' לעבוד מצוה בממונ" משא"כ היכא דליכא מצוה בזה לא עשו חז"ל שיהי' תקנתן אלים כשל תורה ובזה ג"כ יהיומיושביןכמה מקומותהנראין סתירה לכללזה : ד' כתבתי בחי' יחו"מס" ס"ו בישוב דברי כנלוי הרמב"ן במס' ב-ב גבי מכירת שטרות והעולה משם שלא תקנו רבנן שיהי' תקנתן כדאורייתא ממש רק בדבר דאיתא כוותי' בדאורייתא אבל בדבר דליתאכוותי' בדאורייתא לא אלמוהו תקנתן שיהי' כעין דאורייתא רק הוי תקנה דרבנן בעלמא ולכך א"ש דביאוש דהוי כוותי' בדאורייתא לכך הוי קדושי תורה אבל מעמ"ש לס"ד מכירת שטרות דרבנן לא הוי כוותי' בתורהועין במשל"מ בהל' מלוה ולוה בדיניריבית מ"ש ג"כ לחלק בין מקום דאמרינן הפקר ב"ד הפקר ובין מקום דלא אסרינן כן עיי-ש והרבה יש לדבר בענינים אלו : שא'