140 שביעית פרק ח משנה ו במשנה זו דנימ באי ור לא ופ ולעבד את פירות השביעית כדרכ שעושימ בכל שנה. עבודות בפירות שביעית ת א נ ימ ש ל ש ב יע ית, א ינ ק וצ ינ א ות נ, אינ חותכימ ושוטחימ אותנ לייבוש ב מ וק צ ה, שהוא המקומ המיוחד לככ, א ב ל ק וצ ה א ות מ ב ח ר ב ה, שלא כדרכו בשנימ אחרות. וכנ א ינ ד ור כ ינ ע נ ב ימ ב ג ת, כדי להוציא מהמ את היינ, שככ עושימ בשאר שנימ, א ב ל ד ור כ ה וא את הענבימ ב ע ר יב ה (מעינ גיגית). ו א ינ ע ו ש ינ ז ית ימ, אינ מתע קימ להוציא מהמ שמנ בבית ה ב ד, שמ מפיקימ שמנ בכמות גדולה, ואפילו לא ב ק וט ב, מעינ בית בד קטנ, א ב ל כ ות ש ה וא את הזיתימ במכתשת, ומ כ נ י אותמ ל ב וד יד ה, בד קטנ מאד שעושימ בשדה (ראה לעיל פ"ד מ"ט), כדי ל חוט מהמ את השמנ. ר ב י ש מ ע ונ א ומ ר: מותר לא רק לכתוש את הזיתימ במכתשת, אלא א פ ט וח נ ה וא את הזיתימ ברחיימ ב ב ית ה ב ד, ומ כ נ י אותמ ל ב וד יד ה, כדי ל חוט מהמ את השמנ (אבל אינו רשאי לעשות פעולה זאת בבית הבד או בקוטב). תאנימ מיובשות, שקיצעו אותנ, כלומר, חתכו את העוקצימ שלהנ לפני הייבוש. קוצה תאנימ קוצינ מובנו של פועל זה משתנה בהתאמ להבנת המשנה. כאמור, יש שהבינו בעקבות הגר ה "קוצצינ", שהכוונה היא לארייה (קטיפ) של התאנימ. ויש שה בירו שהפועל "קוצינ" במשנתנו מתייח לחיתוכ עוקצי התאנימ לצורכ הכנתנ לייבוש, והפיכתנ לדבלות או קציעות (ר"ש יריליאו ועוד). דבר זה נעשה על ידי "מקצוע של תאנימ" (תו פתא שבת יד,א).
ציוותה התורה שלא יתע קו בפירות שביעית כדרכ שמתע קימ בשאר השנימ, כדי להורות שהמ הפקר (רמב"מ), וכלשונ בעל פר החינוכ (מצווה שכח): "שייראה ממעשה האדמ בכל עניינ שנה זו כאילו אינ דבר מיוחד ברשותו, רק שהכול ברשות אדונ הכול". ויש שכתבו שהוצרכ לעשות מלאכת פירות שביעית בשינוי כדי שיזכור שהמ פירות שביעית, וינהג בהמ קדושת שביעית (ראב"ד ור"ש משאנצ לתורת כהנימ). ובתורת כהנימ ובירושלמי דייקו דינ זה מנ הכתוב: "ו א ת ע נ ב י נ ז יר כ לא ת ב צ ר" (ויקרא כה, ה). שוודאי אינו בא לא ור את הבציר בשביעית לגמרי, שהרי כבר התיר הכתוב את אכילתמ ("ו ה י ת ה ש ב ת ה א ר צ ל כ מ ל א כ ל ה". שמ פ וק ו), ואיכ יאכל אמ לא יבצור! אלא ודאי מלמד הכתוב שכאשר הוא בוצר לא יבצור כדרכ הבציר הרגיל. פירשנו כרמב"מ ורבי נתנ אב הישיבה, ש"מוקצה" הוא המקומ הרגיל ששוטחימ בו כרגיל את התאנימ והענבימ לייבוש, כרגיל בלשונ המשנה. ו"חרבה" הוא מקומ חרב, שאינו משמש לדבר. ובעל הערוכ ועוד ה בירו בעקבות הגר ה "קוצצינ", ש"מוקצה" הוא כלי שאורימ בו כרגיל את התאנימ מנ העצ ("מקצוע של תאנימ", תו פתא שבת יד שביעית פרק ח משנה ו 141 א), ו"חרבה" היא כינ (חרבה מלשונ חרב). ולשיטה זו מלמדת המשנה שמלאכת אריית תאני שביעית מהאילנ תיעשה בשינוי (ריבמ"צ, ר"ש משאנצ ועוד). פירשנו כרמב"מ, ש"בד" הוא בית הבד, המפעל לייצור שמנ, שבו מצויימ מתקנ לטחינת הזיתימ, כדי לרככ אותמ, ומתקנ נו פ שבו וחטימ מהמ את השמנ באמצעות קורה כבדה ("בד"). ו"קוטב" בית בד קטנ, כנראה משוכלל פחות מבית הבד. ואילו "בודידה" היא מתקנ קטנ מאד להפקת שמנ. ובערוכ (ובעקבותיו רוב המפרשימ) כתב ש"קוטב" הוא שמה של קורת בית הבד. והכוונה היא, אפוא, שאינ עושימ שמנ בבית הבד עמ הקורה שבו, אלא רק בבודידה (וראה הונ עשיר). ועל כל פנימ עיקרו של הדבר, שצריכ לשנות מדרכ הפקת השמנ שבכל שנה, אלא שנחלקו במשנה כמה צריכ לשנות. לדעת התנא הראשונ אינ לעשות כלל שמנבבית הבד (ובקוטב), ולדעת ר' שמעונ רשאי לטחונ את הזיתימ בבית הבד, אבל ל חוט אותמ רשאי רק בבודידה. ובירושלמי הובאה דעה נו פת (דעת "רבותינו"), שרק חיטה בבית הבד נא רה, אבל בקוטב הדבר מותר. דורכינ ענבימ בגת הגת הייתה המתקנ המקובל לעיבוד ענבימ לייצור יינ. היא נחצבה ב לע או נבנתה על גבי הקרקע. הגת הורכבה בדרכ כלל משני מפל ימ: מפל דריכה שבו שפכו את הענבימ ודרכו עליהמ ומפל הבור שאליו הוזרמ התירוש. על הענבימ דרכו ברגלימ יחפות כדי למנוע פגיעה בחרצנימ המרירימ. הדריכה נועדה לפצוע את הענבימ ולאפשר לשמרימ המצויימ על גבי הזג (קליפת אינ דורכינ בגת שחזור של גת, שבה דורכימ את הענבימ בגת העליונה והתירוש זורמ לגת התחתונה
142 שביעית פרק ח משנה ו ערבה עשויה אבנ גומה חצובה ב לע, ייתכנ כי זו היא בודידה עירבה בודידה הענב) להתערבב בתירוש. ממפל הדריכה זרמ התירוש בדרכ כלל אל בור השיקוע, שמ הצטברו הזגימ וחרצנימ, והתירוש הנקי זרמ אל בור האיגומ. משמ נא פ התירוש לקנקנימ והועבר למח נ או מערה קרירה ושמ הות ליינ. עריבה ערבה היא גיגית, כלי גדול שנועד לשימושימ שונימ, כגונ לישת בצק, עיבוד עורות וכבי ה. הערבות היו עשויות מעצ, חר או אבנ, וצורתנ אובאלית. במשנה במקומ אחר (כלימ פכ"ד מ"ג) מתוארות ערבות בגדלימ שונימ, כאשר הערבה הגדולה הכילה עד ארבעימ אה (יותר משלוש מאות ליטר), ויכלה לשמש אפילו לישיבה או שכיבה (כלימ פ"כ מ"ד). בד, קוטב, בודדה הבד או 'בית הבד' הוא המפעל לייצור שמנ, והוא קרוי כנ בגלל הכלי העיקרי שלו הקורה ("בד") שעל ידה היו וחטימ את השמנ מנ הזיתימ. הפקת השמנ נעשית בשני שלבימ: הראשונ רי וק הזיתימ על ידי טחינה ברחיימ, או מתקנ אחר, ולאחריה היו מניחימ את 'עי ת' הזיתימ הכתושימ