ההלכות קיצור הבסיסיות ומקורותיהם בפוסקים עדיין לידיעת הלומד הליקוט הזה באמצע שיפוץ יסודי. אפשר למצוא את המקורות בשו"ע ובאחרונים. ובע"ה נרחיב ונפרש כל שאפשר בליקוט כל המקורות בעתיד. הצב"י מרדכי הלל ג'וו אה ר י ק"ק תורה אור, גרט נק, ניו יורק
מרדכי הלל ג 'וו אה ר י לכבוד האברך כמדרשו הר' מרדכי ג'וואהרי שליט"א ראיתי את עבודתך החשובה על הברכה הקדושה שכהנים מברכים את ישראל מה שנשאר לנו מזמן בית המקדש. כידוע שהגר"א מאד היה חפץ שינהגו גם בחוץ לארץ ברכת כהנים, וברוך ה' אנו הספרדים מקיימים את הברכה החשובה הזו בכל יום אלא שמצווה יקרה זו עושים אותה לפעמים שלא כהלכה. יחזקו ידיו של הרב מרדכי שקיבץ ואסף את כל ההלכות הקשורות בברכה יקרה זו. ואני מברכו יהי רצון שיפוצו מעיינותיו חוצה אמן. בכבוד רב אליהו בן-חיים לתגובות ולהארות צור קשר: ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
מרדכי הלל ג 'וו אה ר י לתגובות ולהארות צור קשר: ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
מרדכי הלל ג 'וו אה ר י דברי התעוררות מצוה יקרה נתן הקב"ה לנבחרי עם הנבחר לברך את עמו בכל יום ויום. מצוה זו נשארה לבד מכל המצות הנוהגות בבית מקדשינו. זה לשון הרב פלא יועץ )מערכת כהן(: "והמברך הוא מתברך מפי הקדוש ברוך הוא, כדכתיב "אני אברכם." וכמה שגו אותם הכהנים שיוצאים לחוץ לבית הכנסת כדי שלא לברך את ישראל ומאבדים טובה הרבה )מי יתנני כהן, הייתי נושא כפי בכל יום.(" ישמע חכם ויוסיף לקח. ע"ע בערוך השלחן קכח:סד וע' בתנחומא פ' נשא, ח', "אמר הקב"ה מתחלה אני הייתי מברך בריותי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם ותהיו מברכין את בני ישראל, עכת"ד. שליח הציבור א. השליח ציבור המקריא פסוקי ברכת כהנים צריך להקריא בקול רם מתוך הסידור, ולא בעל פה. 1 ב. אין הקורא "כהנים!" רשאי לקרות עד שיסיימו כל הציבור לענות "אמן" אחר "הטוב שמך ולך נאה להודות," וכן לגבי כל מילה שאומרים הכהנים או אמן\בהוב"ש שעונים הציבור הש"צ צריך להמתין שיסיימו לפני שימשיך. 2 ג. אם הגיע ש"צ לברכת רצה ועדיין יש כהנים שלא נטלו ידיהם ועקרו רגליהם לצד הדוכן, על הש"צ 3 להמתין עד שיסיימו קודם שיאמר ברוך המחזיר שכינתו לציון. ד. ונוהגים שהמקריא לא יענה אמן לברכת כהנים. 4 1 שו"ע סעיף יב ובהלכה ברורה לר' דוד יוסף שם, מ"ב ס"ק מ 2 שו"ע סע' יח, והלכה ברורה ס"ק סו-סט 3 מ"ב ס"ק כח, הלכה ברורה ס"ק לא 4 ילקו"י סע' מד, דלא כהקצשו"ע סי' ק סעי' יב והאשי ישראל עמ' רסה )ע"ש שמותר רק אם הוא קורא מתוך הסידור( לתגובות ולהארות צור קשר: ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
מרדכי הלל ג 'וו אה ר י כהנים נטילת ידים קודם נ"כ א. אף על פי שנטלו ידיהם שחרית, צריכים לחזור וליטול ידיהם במים 5 עד הפרק שהוא חיבור היד ואחינו מבני תימן נוהגים לסמוך על נטילת ידיהם שחרית לכתחילה. 7 והזרוע כמו שעשו במקדש. 6 5 וז"ל הגמ' )סוטה לט.( אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו שנ' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ופרש"י שלא נטל ידיו, קודם עלותו לדוכן. ע"כ. וז"ל הרמב"ם )פט"ו מהל' תפילה ה"ה( טומאת הידים כיצד ]מונע מלעלות לדוכן[ כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. עכ"ל. ונראה שאין הנטילה באה כדבר מיוחד לנשיאת כפים אלא כהכנה למצוה וכל שנטל ידיו בבוקר ואינו יודע להם שום טומאה אינו צריך לחזור וליטול שנית בעת החזרה, וכן פירש מרן בכ"מ והוסיף שבאורחות חיים כתוב בשם ר' אברהם בן הרמב"ם הלכה למעשה בפני אביו שכל הכהנים היו עולים לדוכן וסומכים על נטילת ידיים שלפני התפילה. והתוס' שם ד"ה כל הביאו את דברי רש"י שהיו לפניהם שאמר בשם רבו כשיטת הרמב"ם, והקשו שאם הגמ' באמת רק מדגישה שהכהנים צריכים ידים טהורות אז בשביל מה הביאה הגמ' את הפסוק ללמד דין ידוע? הלוא כולם נוטלים ידיים שחרית! ועוד למה נקט הגמ' נשיאת כפים תיפוק ליה שצריך ליטול ידיו לד"ת ולתפילה? על כרחך שחייב ליטול ידיו שנית אע"פ שכבר נטל ידיו שחרית. וכן משמע מדברי רש"י הנ"ל וכן פסק בהגהות מיימוניות דפוס קושטא )פט"ו מהלכות תפילה( והובא בדרכי משה ס"ק ג*. וכן פסק הטור )קכח:ו( והב"ח ס"ק ג. ובב"י )קכח, ו-ז( האריך ליישב את קושיות התוס' הנ"ל וז"ל ונראה לי דלא קשה מידי דאפשר דנפקא מינה להיכא דנטל ידיו שחרית והסיח דעתו דלדברי תורה אין צריך ליטול ואפילו לקריאת שמע כיון שאינו יודע להם שום טומאה אוקמינהו אחזקתייהו אי נמי נפקא מינה להיכא דלא משתכחי מיא דלק"ש ולתפילה מקנח ידיו בכל מידי דמנקי כדאיתא בפ"ב דברכות )טו.( ואילו לנשיאת כפים אי לא משכח מים ליטול ידיו אינו נושא את כפיו. וכן ראיתי האשכנזים נוהגים ליטול ידיהם בשעת נשיאת כפים אף על פי שכבר נטלו ידיהם שחרית ושמעתי שכן היו עושים ג"כ בספרד ושהיו הלוים יוצקים מים על ידיהם ולא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלוים עד שזיכני יי' ומצאתיו מפורש במדרש הזוהר פרשת נשא )קמו:( וזה לשונו תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא מאי קדישא דא ליואה דיבעי כהנא ליטול קדושה דמיא מן ידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין וכתיב בלוים )במדבר יח א( וגם את אחיך מטה לוי וכו' שבט אביך כלל מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושה ולא יטול קדושה דמיא מבר נש אחרא דלאו קדישא. וכתוב עוד שם ובצניעותא דספרא תנא לוי דאתקדש כהנא בעי לאתקדשא בקדמיתא ע"כ וכן ראוי לנהוגה. עכ"ל. וע' בפ"ח ס"ק ו שהקשה ותירץ והעמיד את דברי מרן על בוריים. ובשו"ע פסק כמו הזוהר )קכח:ו( וז"ל אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יוצק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו. הג"ה ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית. עכ"ל. ובערך לחם למהריק"ש כתב שלא נהגו כן במצרים וכ"כ המג"א ס"ק ו בשם הרדב"ז )בתשובותיו ח"ב סי' תשעח( שבשחרית הכהנים היו סומכים על נט"י שחרית ורק במוסף היו נוטלים ידיהם עוד פעם מפני היסח הדעת. וע' פמ"ג בא"א שכתב שכן משמע מדברי ר' אברהם המובאים בב"י שהעיד שבפני אביו שהיו סומכים על נטילת ידיהם לתפילה ולק"ש. ונראה שאף מרן מודה באמת שעיקר הדין כמ"ש הרמב"ם ורק חש לדברי הזוהר לכתחילה שכן משמע מדבריו בב"י שבימיו לא היו נוהגין כן בכלל וכתב על דברי הזוהר ש"וכן ראוי לנהוגה" משמע שאינו אלא חומרא. ובלב חיים ח"ב סי' טו )הובא בהליכות עולם פ' תצוה אות ג( דייק כן מלשון מרן )סעי' כ( בדין ש"ץ כהן שנושא כפיו כשאין שם כהן אחר אלא הוא שמרן לא כתב שצריך ליטול ידיו. ונ"ל שממה שחייב את הלוי ליטול ידיו והשמיט את דין תיכף לנטילה ברכה משמע שפסק כמו הזוהר ולא התוס'. וע' בפ"ח שם שגם פסק כדרכו שעיקר הדין הוא כמו הרמב"ם וכן מוכח מהגמ' שכתב בלשון שלילי "כל כהן שלא נטל ידיו לא יעלה לדוכן" ולא בלשון חיוב. משמע שאם כבר נטל ידיו אינו צריך לחזור וליטול שנית. אלא שמהיות טוב לחוש לדברי הזוהר. עכת"ד. וע' בהליכות עולם הנ"ל שהביא מספר שנות חיים להרב אברהם חיים נאה שבזה"ז שהמים מצוי חייבים כל הכהנים ליטול ידיהם שנית ודחהו מפני שעדיין יש טירדא. ועוד הביא מספר טהרת הבית בשיורי טהרה שכתב שכל כהן שעולה בלי נטילת ידים ברכתו לבטלה ודחהו מפני שהרמב"ם מנאו בדברים המונעים שאינם מעכבים אלא מדרבנן ובאמת יוצא מדאורייתא. ע"ש. 6 שיעור הנטילה הוא עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע כמו שעשו במקדש. ורש"י בחולין קו: כתב שכן שיעור הנטילה במקדש. ובגמ' סוטה לח: הוקש ברכה לשירות. ומפורש בדברי הרמב"ם )שם( שכתב "נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לתגובות ולהארות צור קשר: ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
לעבודה." והביאו הטור סעי' ו-ז, והב"י ושו"ע שם, וכ"כ הגר"א בביאורו ס"ק יב, והגר"ז בשלחנו ס"ק ח, ובחסד לאלפים סע' ג', וא"ר ס"ק ח. וכ"כ בפ"ח ס"ק ז שצידד שאפילו לבעלי התוס' שחולקים על רש"י יודו בדין נ"כ, ע"ש. וכ"כ במ"ב ס"ק כא ובקיצש"ע סי' ק סע' ד. וכ"כ בבא"ח ש"א פ' תצוה אות ז ובילקו"י תפילה ח"ב סעי' כב ובהלכה ברורה סע' כב. וכ"כ בפסקי תשובות סע' כ וע"ש שכתב שאינו צריך ליטול אלא פעם אחת אא"כ יצא מבית הכנסת שאז צריך ליטול ג' פעמים. ובמ"ב מהדורת דרשו הערה 82 כתבו שיזהר שהמים יקיפו את כל צדי האצבעות וכף היד. ובהלכה ברורה שם כתב שיש שפירשו את דברי הרמב"ם שנוטל עד הפרק שהכוונה הוא עד קשרי אצבעותיו וכ"כ ר' מנוח כאן והגהות מיימונית בדין נט"י לסעודה )פ"ו מהל' ברכות ה"ד( אבל כבר כתב מרן הכ"מ השוות את שתי הנטילות בשיעורם שהוא עד חיבור היד והזרוע. והעיקר כדברי מרן. והוסיף שכן פסקו הכל בו והארחות חיים. ועיין לקמן סעי' ח בענין שיעור הנטילה ביוה"כ ובט' באב לדעת החולקים המועטים בכל זה. ועי' בבית יוסף שהביא מהארחות חיים שנהגו לרחוץ גם את רגליהם כמו במקדש אבל מרן דחה אותו שלא ראינו מי שעושה את זה. והסכים איתו הרמ"א בדרכי משה ס"ק ו ובפ"ח ס"ק ו כתב שכן משמע מלשון הזוהר הנ"ל וגם הפס' משמע כן מדכתיב שאו ידיכם ולא כתיב שאו רגליכם. 7 שו"ע המקוצר סימן כ סע' ג וכ"כ הלכות צבא שם הערה 01 בשם הרב יוסף קאפח בהערותיו על דברי הרמב"ם פט"ו ה"ה שבתימן נהגו לסמוך על נטילת ידיהם לתפילה ול'"ש לכתחילה כמ"ש באורחות חיים בשם ר' אברהם בן הרמב"ם הובא כ"מ שם. וגם שי"א שלא יטול שמא יחשדוהו שלא נטל לתפילה ולק"ש אבל במנחה בתעניות נהגו להזהיר את הכהנים ליטול ידיהם שנית, וכן ביוה"כ ובתשעה באב.
הלל ג 'וו אה ר י מרדכי ב. ולפיכך לכתחילה יטול בכלי ובכח גברא וברביעית מים שלא נשתנו מברייתם כמו כל נטילת וכן יקפיד שלא יהיה שום חציצה על ידיו. ואם יש לו רטיה או חציצה אחרת על ידים לסעודה 8 ידו יסיר אותה אא"כ כואב לו יותר מדי או שלא יספיק להסירו וליטול ידיו קודם רצה. 9 ג. לא יברך על נטילה זו כיון שתלויה בפלוגתא דרבותא וספק ברכות להקל. ולכן, על כהנים לשים לב שלא יגעו במקומות המטונפות או בנעליהם משעה שנוטלים נט"י של שחרית שלא יכנסו לעוד ספק. 10 ונחלקו ד. נוהגים ע"פ הזוהר שהלוי יוצק מים על ידיהם כדי להוסיף קדושה על קדושתם. 11 הפוסקים אם גם הלוי צריך ליטול ידיו תחילה. לפי הזוהר גם הם צריכים ליטול ידיהם 12 אבל האשכנזים נוהגים שהלוי סומך על נטילת ידיו שחרית אלא שמהיות טוב שגם הוא יטול ידיו שנית ובפרט אם נגעו במקומות המטונפים בינתיים. 13 ה. אם הלוי ת"ח רבו הדעות אם יבזה את עצמו ליטול ידי כהנים ע"ה אפילו אם יש כהן ת"ח וי"א שרק אם יש שם כהן ת"ח ביניהם. יש אומרים שאפילו אין שם כהן ת"ח יטול ידיהם 14 8 וכ"כ המג"א ס"ק ח בלשון אפשר והביאו הגר"ז ס"ק ח. וכ"כ בב"אח שם אות ח וכה"ח ס"ק מג והערות הגר"מ אליהו לקיצשו"ע סי' ק ס"ק ז, ובמ"ב ס"ק יט ובספר אשרי האיש או"ח ח"א פרק כג סעי' א )עמ' קכא(. ובערוה"ש סע' טו כתב שכן פשוט ולא רק אפשר. ובהלכה סדורה ח"ב פ"ה ס"ק ד נשאר בצ"ע אם בשעת הדחק הכהן יכול לעלות בלי נטילה בכלי ובסופו התיר מטעם ספק דרבנן לקולא. ובפסקי תשובות סע' כא הסביר שבוודאי שאינם לעיכובא. ולפיכך מי שכבר נטל ידיו כדת בבוקר ושמר אותם יכול ליטול ידיו בלי ההידורים האלה ויעלה לדוכן אם אי אפשר בלאו הכי כי הלוא אפילו לא היה לו מים היה סומך על נטילתו שחרית בכל אופן וכ"ש הכא. ובהערה 28 כתב שמי שלא נטל ידיו כדת בבוקר יצא מבית הכנסת קודם שיקראו לו או שיעלה לדוכן. 9 בהלכה סדורה שם ס"ק ז חילק שנטילת ידים לסעודה הוי רק שלא יגע בידיו הטמאות באוכלין אבל נט"י לנ"כ הוי מטעם טהרת ידיו בכלל ולכאורה החציצה הוי לעיכובא. ונשאר בצ"ע. וכתב הפסקי תשובות סע' כא שדינו שוה לשל שחרית שבדיעבד אינו חוצץ. וכ"כ בתשובות והנהגות ח"ג סי' ג וע"ע בפ"ת בהערה 29 שבגלל זה הוא חולק על הפמ"ג בא"א ס"ק ח שכתב שטבילת ידים לא מהני וע' בהערה 29 שדיני נט"י אינם לעיכובא. 10 תוס' ורמב"ם, מג"א וא"ר, מ"ב, אמת ליעקוב, הלכה סדורה ופ"ת 11 ע' להלן בהערה 6 בדברי הזוהר המובאים בב"י. וע' תשובות הנהגות ח"ג סי' מח וז"ל ואני תמה שהרי הכהן הוא קדוש יותר מהלוי ואמאי תמיד לא יטול הכהן לעצמו ודומיא דבמקדש שהכהנים קידשו עצמן בקידוש ידים ורגלים לעבודה, שוב מצאתי "בספרא דצניעותא" בזוה"ק שמקשה ואמאי לוי ויתקדש על ידי כהנא אחרא, תאנא כהנא אחרא לא בעי, דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים לאתפגם על ידא דפגימא דלא שלים, אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלת במשכן זמנא הא שלים הוא והא איקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלויים מובא הלשון בכף החיים כאן. עכ"ל. ובאג"מ או"ח ח"ד סי' קכז אות ב כתב שצריכים להיזהר בזה אפילו במקום שנוהגים לשאת כפים בכל יום כי עי"ז יספיקו הכהנים להגביה את כל אצבעותיהם בשעת הנטילה. ובשבט הלוי ח"ח סי' מז אות ג כתב שהדין כן אע"פ שלא יספיקו לענות אמן לכמה ברכות מחזרת הש"צ מפני שאנוסים הם. אולם התשובות והנהגות )שם( מסופק. 12 מקורו בזוהר שם. וכ"כ מרן בב"י ובשלחנו הטהור סע' ז, חסד לאלפים סע' ג, כה"ח, בא"ח, וכו' 13 הרמ"א בדרכי משה ובהג"ה שם שלא נהגו כן, וכתב הב"ח סע' ג שמיהו היכא דהסיח הלוי דעתו הגון הוא שיטול הלוי קודם ואין צריך לומר היכא דנגע בגופו או במנעליו, והביאו במג"א ס"ק ח, שו"ע הגר"ז סע' י, א"ר ס"ק יא, ועטרת זקנים ס"ק א, מ"ב ס"ק כג. ובפמ"ג א"א ס"ק ט כתב שנוהגים שגם הלוי נוטל ידיו. וע' בתשובות והנהגות שם סי' ג שמאיר איך נוהגים לעשות רק את חצי דברי הזוהר ולא כולם ונשאר בצ"ב. וכ"כ השכנה"ג הובא בכה"ח ס"ק מב והערות איש מצליח עמ' 6 הערה 8. 14 א"ר ס"ק י, וכ"כ במ"ב ס"ק כב. ח"א כלל לב סע' ח בשם האור זרוע והעולת תמיד. וע' ערוה"ש סע' טו שכתב שבאמת על הלוי להימנע מליטול ידי ע"ה אבל בזה"ז קשה להגדיר למי יש דין ע"ה ע"פ הלכה ולכן כדי שלא ליכנס למחלוקת יטול ידי הכהנים לשם שמים. וכן נראה ממש"כ הרב מצליח בבאירו למ"ב ח"ב עמ' 6 הערה 0 וע' בספרו ברית כהונה )נ, 06(. וע"ע בשכנה"ג ובשע"ת ובבה"ט לכל השיטות שבספקטרום. לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
מרדכי הלל ג 'וו אה ר י וי"א ועוד י"א שיטול רק את ידי הכהן ת"ח ולא של כהנים אחרים, 16 יטול ידי כולם, 15 והעיקר לאחינו שאפילו אם יש שם כהן ת"ח אם יש גם ע"ה איתו שב ואל תעשה עדיף. 17 האשכנזים כיום כמו הדעה הראשונה, והספרדים נהגו כדעה האחרונה. ו. ואם אין שם לוי, כתבו האחרונים שבכור פטר רחם יטול ידיהם כיון שיש בו קצת קדושה אף ואם אין בכור, לכו"ע יטול הכהן את ידיו בעצמו ולא ע"י בזה"ז. 18 אבל בספרד לא נהגו כן. 19 ישראל או כהן אחר. 20 או שיצטרך הכהן לעבור לפני מי שנמצא באמצע תפלת ז. ואם אין מים, או שיש מנין מצומצם, 21 ישא כפיו בלא שיטול ידיו, כל שנטל ידיו כדת בשחרית ויודע שהם נקיות שמונה עשרה, 22 ולא נגע בנעליו או במקומות המכוסים שבגופו. 23 15 מג"א ס"ק ז 16 עוד יבוא ברנה. בע"ה נרנן את הדף הזה בקרוב. 17 וז"ל הפ"ח ס"ק ח יציקת לוי לא מעכבא דהא עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן אעפ"י שאין שם לוי, וכיון דכן הדבר ברור שאם הכהנים עמי הארץ והלוי תלמיד חכם ואינו רוצה ליצוק מים ע"י הכהנים שפיר קעביד, אעפ"י שאין שם לוי אלא הוא, וכ"ש אם יש בכור שיכנס תחת הלוי ליצוק מים ע"י הכהנים, ומיהו אפילו אין שם בכור הדין דין אמת שהתלמיד חכם לא יצוק מים על ידי עם הארץ אלא הם יטלו ע"י עצמם, ואדרבה חייב מיתה אם יצק מים על ידי עם הארץ הכהן במכל שכן, מהא דאמרינן במסכת מגילה )כח.( כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן עם הארץ אותו תלמיד חייב מיתה עכת"ד והובא בפמ"ג א"א ס"ק ח, ובחסד לאלפים, כה"ח ס"ק מא, בא"ח ש"א פ' תצוה, וכ"כ באו"ל ח"ב פ"ח אות א, ובמ"ב מהדורת דרשו הביאו בשם הגרשז"א במכתב להגרי"י בורדיאנסקי שין הלוי חייב להטריח את עצמו ובפרט ממה שכתבו שיתחייב מיתה. 18 וכ"כ הב"ח ס"ק ג בשם מהר"י מולין, והביאו במג"א ס"ק ח, א"ר ס"ק י, שו"ע הגר"ז סע' י, ח"א כלל לב סעי' ח, ערוה"ש סע' טו, מ"ב ס"ק כב, הליכות שלמה פ"י סע' ט. 19 כ"כ הכה"ח ס"ק מ, בא"ח שם אות ז, הגר"מ אליהו בהגהותיו לקיצשו"ע סי' ק אות ו 20 א"ר ס"ק י בשם שכנה"ג 21 עוד יבוא ברנה. בע"ה נרנן את הדף הזה בקרוב. 22 ילקוט יוסף סע' כח והלכה ברורה ס"ק כ'. והלכות צבא שם סע' י כתב וז"ל כשנמצאים בשדה ואין מים בכמות מספקת או שהמים רחוקים ישתדלו הכהנים לשמור על נקיות ידיהם מנטילת ידיים שחרית, ולא יזדקקו שוב לטרוח לנטילת ידים זו. 23 שו"ע סע' ו ובמ"ב ס"ק יט והלכה ברורה ס"ק כ לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
הלל ג 'וו אה ר י מרדכי ח. ואפילו ביוה"כ ובט' באב צריכים הכהנים ליטול ידיהם נטילה גמורה עד פרק הזרוע כיון שלא והלוי יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו. 25 נטלו בבוקר אלא עד האצבעות. 24 ט. כתבו התוס' שגם נט"י לנ"כ צריכה תיקף לנטילה ברכה שהוא שיעור כ"ב אמות, והעתיקו ולפי האשל אותם המג"א והאחרונים, 26 אבל למעשה כמעט שאי אפשר לקיים את הדין הזה. 27 אברהם צריכים לסמוך את הנטילה לעצם העליה לדוכן ולכן יקפידו שלא ישוחחו בין הנטילה לעליה. ובכל אופן אסור לדבר באמצע החזרה. 28 העלייה לדוכן י. כהנים זריזים הם: כשמגיע השליח ציבור לברכת "רצה" מיד יעקרו הכהנים רגליהם ממקומם כדי לעלות לדוכן. ואפילו אם לא יגיעו אל הדוכן עד אחר שיתחיל הש"צ בברכת "מודים," נושאים כפיהם כל שעקרו רגליהם לעלות לדוכן קודם שאמר החזן המילה "מודים." 29 אבל 24 כי קיימא לן רחיצה של תענוג אסורה וזו אינה לתענוג אלא למצוה. וע' במש"כ בארכיכות בהערה 5 וע"ע בעולת תמיד אות י הקשה שלפי איזה סתירה בדברי הרמב"ם יוצא שמעיקר הדין אינו צריך ליטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו בכל ימות השנה. והפמ"ג סי' תרי"ג בא"א ס"ק ג כתב שאע"פ שבשאר ימות השנה נוטלים עד הפרק, יוה"כ שאני. וע' בא"ר שם שדחה את דברי הע"ת. ובכה"ח ס"ק לו וס"ק מ פסק כמו הע"ת וכתב שכ"כ הא"ר ועוד אחרונים. ע"ש. ועיין באיש מצליח בהגהותיו בסוף המ"ב כאן שהקשה שאינו, כי הא"ר תירץ את קושיית הע"ת ולא שהצדיק אותו. וע"ש שהביא בשם השואל ומשיב או"ח סי' לט ששלח את דבריו להכה"ח ולא קיבל תשובה, וכן חלקו השואל ונשאל ח"ה סימן קא, והדובר שלום ח"ח סימן יג, וילקו"י תפילה ח"ב סעי' כב, ותפילה למשה ח"ב סימן כט ועוד מאחרוני ספרד שכן מוכח מדברי מרן והרמב"ם. והא"ר סי' תרי"ג ס"ק ד כתב בפירוש בשם המטה משה שגם ביוה"כ צריכים ליטול עד הפרק והביאו הח"א כלל לב והמ"ב שם ס"ק ז ובשה"צ אות י וכ"כ בפסקי תשובות כאן ס"ק כ', וכן פסק הגר"ע זצ"ל )חזו"ע ימים נוראים עמ' שיב וארבע תעניות והלכה ברורה ס"ק כב וילקו"י תפילה ח"ב סעי' כו ומועדים עמ' תקעח( שזה דעת רוב האחרונים דלא כהכף החיים והרב מרדכי אליהו )בהערה ה לקיצשו"ע סי' ק סע' ג( שנקטו להקל. ושמעתי ממו"ר הרב צבי שכטר שליט"א שקולא זו היא נגד הגמ' חולין קו: שמשמע שנטילת ידים במקדש היא יותר חמורה משל שחרית בגלל שהשיטות הם דרגה אחת יותר חמורה. 25 במג"א סי' תריג ס"ק ג כתב שבמקום שהלויים נוהגים ליטול ידי הכהנים גם הם יטלו ידיהם תחילה והעתיקו הא"ר בס"ק ד. ולפי הבנת דברי המהרי"ל המובאים ברמ"א שעליהם כתבו האחרונים האלה מדובר כאן על נטילה גמורה עד הפרק גם ללוי. וכן משמע ממש"כ הרמ"א בסי' קכח סע' ז שהלויים סומכים על נט"י שחרית, משמע נטילה הראויה לנ"כ, וכאן שלא נטל ידיו שחרית כותב הרמ"א שעליו ליטול ידיו. אמנם המטה אפרים )סימן תכא סעי' יז הובא בהלכה סדורה ח"ב פ"ה ס"ק יב כתב שיטול רק עד קשרי אצבעותיו. 26 תוס' סוטה לט., מג"א ס"ק ט, שו"ע הגר"ז סע' ח, חסד לאלפים סע' ה.וכן כתב המ"ב ס"ק שנרמז במה שאסמכו אקרא "שאו ידיכם קודש" ומיד אחר כך "וברכו את ה'." 27 ובח"א כלל לב סע' ח כתב שהאידנא איננו מקפידים בזה כיון שבאמת סומכים על הרמב"ם, וכ"כ הא"ר ס"ק יג 28 עוד יבוא ברנה. בע"ה נרנן את הדף הזה בקרוב. 29 דלא כהשעה"צ והאור לציון שאומרים עד סוף "המחזיר שכינתו לציון". ודלא כמו שרב אחד אמר בשיעור למאות גבאי בתי כנסיות ש"הדבר היחיד שחשוב הוא שיעלו מיד בתחילת רצה" ונוראות נפליתי, כי הלוא דבר זה אינו מן הד' דברים המעכבים מדאורייתא בכלל או אפילו מה? המונעים מדרבנן. האליה רבה ס"ק י"ד שהובא במ"ב אמרו לסייג בעלמא ולא בשום פנים ואופן כ"הדבר היחיד שחשוב" בנשיאת כפים. ואפילו אם נביא ראיה מלשון החינוך )מצוה שעח( שמשמע כמ"ש הא"ר, באמת אינו אלא מיעוט בעלמא וכבר קבלנו עלינו הוראות מרן השו"ע שפסק שצריך לעקור קודם סיום רצה ולא תחילת רצה. וז"ל הא"ר שם, בש"ס סוטה דף ל"ח ]ע"ב[ משמע דכל שלא סיים הש"ץ רצה יכול לעקור, וכן פרש"י שם ]ד"ה מעיקרא[, ונראה דמ"מ לכתחלה קאמרינן שיזהרו לעקור בהתחלת הש"ץ דשמא יתעכב מעט עכ"ל. ושרא ליה מריה דאותו רב, כי לכו"ע אפילו מי שאיחר ועלה אחרי רצה ברכתו ברכה ולא ירד כמ"ש להלן. לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
הלל ג 'וו אה ר י מרדכי אם לא עקרו רגליהם לעלות לדוכן מקודם, אינם נושאים כפיהם וצריכים לצאת קודם שיקרא החזן "כהנים." 30 י א.ואם לא נטל הכהן ידיו עד שהגיע הש"ץ ל"רצה," ויודע שלא יספיק לסיים נטילת ידיו ויעקור אחר כך כדי לעלות לדוכן קודם שיסיים הש"ץ ברכת "רצה," יעקור רגליו תחלה לעלות לדוכן, ואחר כך יטול ידיו. 31 י ב. אם הלך ליטול ידיו בברכת "רצה" ולא סיים קודם שהש"ץ התחיל ברכת "מודים," לכתחילה לא יעלה לדוכן, ובדיעבד אם עלה לא ירד, אלא ישא כפיו. 32 י ג.כל כהן שהוא ראוי לעלות לדוכן אם אינו עולה לדוכן הרי הוא מבטל מצות עשה מן התורה שנאמר "כה תברכו את בני ישראל." ואמרו חז"ל שהרי הוא כעובר על שלש מצוות עשה. 33 הסרת המנעלים י ד. לפני שעולים לדוכן צריכים הכהנים לחלוץ נעליהם ולהניחם במקום צנוע )כמו מתחת כסא או שלחן שאינו גבוה עשרה טפחים( מפני כבוד הציבור והבית הכנסת. 34 הכסוי תחת הטלית ט ו.נוהגים שכל הכהנים משלשלים טלית על פניהם וידיהם. וצריכים הכהנים להשתדל בכל עוז למצוא טלית או משהו אחר כמו מעיל להתכסות בו אם אין שם טליתות כי יש פוסקים שסוברים שבזמננו היא מעכבת. 35 סדר נשיאת כפים ט ז.קודם ברכת כהנים אומרים הכהנים תפילת ה"יהי רצון" הנדפס בסידור ומסיימים אותה עם ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות" של הש"ץ כדי ש"אמן" של הציבור יהיה גם על ברכת 36 הש"ץ וגם על ה"יהי רצון" של הכהנים. י ז.אחר שהגיעו הכהנים אל הדוכן, עומדים כשפניהים כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם ומשלשלים הטלית על פניהם, וכאשר החזן קורא "כהנים!" מתחילים לברך ברכת "אשר 37 קדשנו בקדשתו של אהרן." ולפי המנהג ישאו כפיהם קודם שיתחילו הברכה. י ח.כשמברכים המנהג שהופכים את פניהם בעת שאומרים תיבת "באהבה," בסיום הברכה. וכשמחזירים פניהם בין בתחלה בין בסוף ברכת כהנים לא יחזירו אלא דרך ימין. 38 30 שו"ע סע' ח, הלכה ברורה ס"ק ל ובילקו"י סעיף נב. בא"ח ש"א פ' תצוה ה"ט. ע"ע מ"ב ס"ק כח שע"צ אות ל' 31 הלכה ברורה ס"ק לא, מ"ב ס"ק כח, ילקו"י סעיף מו 32 שם 33 סוטה לח:, שו"ע סע' ב, הלכה ברורה ס"ק ז, קישו"ע סעי' א 34 שו"ע סעיף ה' ובכה"ח באמצא ס"ק ל בשם הכנה"ג, שו"ע הרב סעיף ז, או"ל ח"ב פ' מה אות מ, קישו"ע סעי' ו, ובהלכה ברורה ס"ק יט עיין שם בפרט בכה"ח שלכתחילה צריך לשים אותם חוץ לבית הכנסת. ע"ע בהלכות צבא למו"ר הר' זכריה בן שלמה שליט"א בהלכות נשיאת כפים שמביא כמה מקרים שונים שמצויים בצבא ומכריע מתי להחמיר ומתי להקל. 35 פסקי תשובות סע' נג וילקו"י סע' ק שאומרים שהיא לעיכובא. ושמעתי מראשי ישיבת ר' יצחק אלחנן מו"ר הר' צבי שכטר שליט"א ומו"ר הר' אליהו בן חיים שליט"א שזה אינו סברה לבטל מצות עשה מן התורה. אני הקטן עפר ואפר תחת רגליהם לא יכול להכריע בין גדולי תורה כמותם, והציע לי מו"ר הר' אברהם כהן שליט"א, מרא דאתרא דק"ק תורה אור, שמי שאינו יכול למצוא טלית, כמו למשל במנחה של תענית ציבור בישיבות אשכנזיות בא"י, יכול לקחת מעיל או משהו אחר ולשלשלו על ראשו במקום טלית. 36 שו"ע סע' ט, והלכה ברורה ס"ק לה 37 שו"ע סע' י, מ"ב ס"ק לב, הלכה ברורה ס"ק לו ומד, ילקוט יוסף סעי' מט 38 שו"ע סע' יז, ילקוט יוסף סע' מט, הלכה ברורה ס"ק סד לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
הלל ג 'וו אה ר י מרדכי י ט. מצוות צריכות כוונה לפיכך הכהנים צריכים לכוון לקיים מצות נשיאת כפים שהיא מצוה מדאורייתא בכל יום אף בזמן הזה. 39 דברים המעכבים נ"כ מדאורייתא כ. אין מברכים אלא בקול רם, בעמידה, בלשון הקודש, ובנשיאת כפים, והיינו שיגביהו לשיטת מרן השלחן ערוך מגביהים הכהנים ידיהם בשעת הברכה לפחות כנגד כתפיהם! 40 ידיהם כנגד כתפיהם ולא יותר, ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית, ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם, ומכוונים לעשות חמשה אוירים: 1-2 ( בין שתי אצבעות לשתי אצבעות, 3-4( ובין אצבע לגודל, 5( ובין גודל לגודל, ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד שמים. 41 מי שנוהג תמיד כמו הקבלה כבר יודע מה לעשות ויש לו על מה לסמוך ואין זה מקומו או מטרתנו כי כבר קבלנו עלינו הוראות מרן השו"ע בין להקל בין להחמיר, ומי שאין לו מנהג בפירוש אל יסטה מפסקי מרן. 42 אמנם, כהן שאינו יכול לחלק את אצבעותיו להפריד שנים שנים, אין זה מעכבו מלישא כפיו, אלא יפריד כל אצבעותיו זו מזו. 43 כ א. אפילו למי שנוהג לחלק אצבעותיו באופן אחר, לכולי עלמא נשיאות כפים לפחות כנגד הכתפיים היא לעיכובא ומי שאינו יכול להגביה ידיו מכח עצמו אינו יוצא ידי חובתו וברכתו לבטלה. כ ב. אסור לכהן להתנועע )shuckle( בשעת אמירת התיבות של ברכת כהנים, אבל כהן שהתעייף יכול להוריד ידיו לנוח בין אמירת תיבה ותיבה. 44 כ ג. הכהנים צריכים להמתין עד שיסיים הש"צ לקרוא המילה קודם שיתחילו לאומרו. עליהם להזהר להתחיל ולסיים כל מלה ומלה ביחד שלא יאריכו ולא יקצרו יותר מכהנים אחרים אלא הכל ביחד. כ ד. בכל תיבה שמסיים ב"כף סופית" - זאת אומרת: "יברכך, וישמרך, אליך, ויחנך, אליך, ולך" - וגם תיבת "שלום" מהפכים הכהנים לצד שמאל ולצד ימין כדי שתתפשט הברכה לכל 45 האנשים שעומדים מצדיהם. כ ה. כשמתחיל הש"ץ "שים שלום" מחזירים הכהנים פניהם כלפי ההיכל ואח"כ מורידים ידיהם ואומרים תפילת "רבונו של עולם" הנדפס בסידור ומסיימים אותה עם חתימת "שים עומדים שם בשתיקה עד סיום חזרת שלום" של הש"ץ כדי שהציבור יענו אמן על שניהם. 46 39 ילקו"י סע' מח ע"ע בה"ל בריש הסימן 40 עיין משנה תורה הל' תפילה וברכת כהנים פי"ד הי"א, ושו"ת נודע ביהודה ח"א סי' ה', ובתו"ת פ' נשא אות קלד, ובמ"ב ס"ק נב, ובפסקי תשובות הערה 091, ובספר )גרוס, תשס"ג( עמ' קא, ובשו"ת יבי"א ח"ח חאו"ח סי' יג אות ב המובא בילקו"י סע' נ' בהערה. ועיין בהלכה ברורה ס"ק נז באריכות בפרט בהערה קכז. 41 שו"ע או"ח קכח:יב, וע"ע בילקו"י סע' נ, ובפסקי תשובות סע' לח ובהערה 095 ובתמונות שבסוף הספר, ובהלכה ברורה לר' דוד יוסף ס"ק מה-מח ובבירור הלכה שם הערה מא-מב בענין איך לשלב דברי מרן השו"ע עם מנהגי המקובלים. לביאור אותם המנהגים שהם ע"פ הזוה"ק והאריז"ל עיין זוהר פ' נשא דף קכא עמ' א', סידור יעב"ץ דיני נשי"כ אות כ"ד, קצוש"ע סי' ק סעי' ט', מעשה רב אות קס"ז, בא"ח ש"א פ' תצוה ובהליכות עולם שם, כה"ח סי' קכח סעיפים ע"ז ופ', ושו"ת אול"צ ח"ב הל' נשי"כ פ"ח סימן ג. 42 מבוסס על לשון הפסקי תשובות סעיף לח ודרך הוראת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. 43 ילקו"י סעיף נ 44 מ"ב ס"ק נב 45 שו"ע סע' מה ובמ"ב ס"ק קסח 46 שו"ע ורמ"א סע' טו לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com
הלל ג 'וו אה ר י מרדכי ויזהרו שלא לבטל עניית "אמן" לקדיש אם מישהו בא לתת להם "חזק וברוך" או הש"ץ 47 "יישר כחך." 48 לברך את עמו ישראל באהבה כ ו. כהן שהציבור שונאים אותו או הוא שונא את הציבור יצא מבית הכנסת קודם "רצה" ולא ישא כפיו כלל אם אינו יכול לכוף את יצרו ולהסיר השנאה מלבו, כי על זה תקנו בברכה "לברך את עמו ישראל באהבה." 49 הציבור א. בשעה שהכהנים נושאים כפיהם, על הציבור לעמוד על רגליהם באימה וביראה ובכובד ראש, ורק חולה או זקן שאינו יכול לעמוד רשאי לישב במקומו. 50 ב. הציבור צריכים לעמוד כנגד הכהנים או לצידיהם שלפנים ולא לאחוריהם כדי שיהיו בכלל לכן מי שמכניס בניו תחת טליתו צריך להעמיד פניהם כלפי הכהנים ולא להפך. 52 הברכה. 51 ג. וכן צריכים כל הציבור להאזין ולהקשיב לברכת כהנים. אין ראוי לומר שום פסוק או אפילו ללמוד תורה בעת ההיא, שכלום יש עבד שרבו מברכו ואינו מאזין לברכתו? ולכן אין להם להסיח דעתם מהברכה, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה, ופניהם כנגד פני הכהנים אבל לא יסתכלו בהם הרבה. 53 ד. ציבור הנוהג לתת "יישר כחך" או "חזק וברוך" לכהנים צריך להמתין עד אחרי קדיש כדי לא להפסיד עניית אמן דחזרת הש"צ או קדיש או להפסיק באמצע נפילת אפים )למרות שהדיבור אסור בכל אופן(. 54 47 שו"ע סע' טז ומ"ב ס"ק נח 48 הלכה ברורה ס"ק סג 49 מ"ב ס"ק לז והלכה ברורה ס"ק מג 50 שו"ע סע' כג, מ"ב ס"ק נא, ילקו"י סע' סא 51 שו"ע סע' כד וע"ע בא"ח ש"א פ' תצוה ה"ט שהיכא דאפשר יותר טוב לעמוד ממש מול הכהנים. ע"ע ביאור הלכה ד"ה "אבל מלפנים ובצדיהם וכו", ילקו"י סע' סג, והלכה ברורה כאן וגם מש"כ בהלכות צבא פרק כא אות ב 52 ילקו"י סע' סב 53 שו"ע סע' כו, ובפסקי תשובות סב, וילקו"י סע' סב וע"ע מ"ב ס"ק קב ובה"ל בהקדמה לסימן קכח, ועיין בילקו"י סעי' ה' ובהערה שם וסע' ו, יבי"א ח"ז או"ח סי' יב אות א', ערוך השלחן שע' ד' 54 הלכה ברורה ס"ק סג לתגובות ולהארות צור קשר ToratKohanim.org ToratKohanim@gmail.com