הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א פרשת נשא תשע"ח הלקח הנשגב לכל האחים בישראל אהרן ששמח בגדולת משה אחיו הצעיר זכה לברכת הכהנים המסתיימת בשלום בפרשתנו פרשת נשא דבר בעתו מה טוב, להתבונן במצוה הקדושה של ברכת הכהנים שהטיל הקב"ה על אהרן ובניו )במדבר ו-כב(: "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". הנוסח של ברכת כהנים מבואר בגמרא )סוטה לט.( ונפסק להלכה בטור ובשלחן ערוך )או"ח סימן קכח סעיף יא(: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה". נמצינו למדים מזה כי ברכת הכהנים ניתנה להם מצד "קדושתו של אהרן". זאת ועוד, שנצטוו לברך את ישראל "באהבה". וצריך ביאור מנין המקור לכך שנצטוו לברך את ישראל באהבה. "וישם לך שלום" שהוא כלי מחזיק ברכה פתח דברינו יאיר לבאר הענין בזה על פי מה שמבואר במדרש )במדב"ר יא-ז(: "רבי שמעון בן חלפתא אמר, גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר )תהלים כט-יא( ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם". ביאור הדברים, כי מאחר שהשלום הוא הכלי היחיד לקבל את הברכה, נמצא כי כל הברכות יש להן ערך רק אם יש שלום, אבל אם אין שלום הרי זה דומה, למי שהולך לשאוב מים מן הבור, ואין לו כלי להכניס בתוכו את המים. לכן סיים הקב"ה ברכת הכהנים בברכת השלום: "וישם לך שלום", כי כלל גדול )ברכות יב.(: "הכל הולך אחר החיתום". ואם יש שלום בישראל יש להם כלי מחזיק ברכה, להחזיק בו כל הברכות הטמונות בברכת כהנים. יומתק להבין בזה מה שבחר רבינו הקדוש לסיים ששה סדרי משנה במאמר זה )עוקצים פ"ג מי"ב(: "אמר רבי שמעון בר חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". כי היות שעסק התורה מסוגל לכל הברכות, כמו שכתוב )משלי ג-טז(: "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד". לכן הזהיר רבינו הקדוש בסיום תורה שבעל פה, שכל הברכות הן רק בתנאי שיש שלום בישראל, שהוא כלי מחזיק ברכה, אבל בלי שלום אין שום תועלת בכל הברכות שבעולם. ברכת הכהנים בזכות אהרן: "אוהב שלום ורודף שלום" מעתה יאירו עינינו להבין מה שבחר הקב"ה באהרן ובניו לברך את ישראל בברכת הכהנים, שהרי כלל גדול שנינו בגמרא )בבא מציעא קז:(: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". נמצא לפי זה כי כדי לברך את ישראל בברכת שלום, צריך המברך עצמו להיות שלם במדת השלום. הנה כי כן מי כאהרן היה שלם כל כך במדת השלום, כמו ששנינו במשנה )אבות פ"א מי"ב(: "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". על כן לו נאה לברך את ישראל בברכת כהנים המסתיימת בשלום. לפי זה מבואר נוסח הברכה לכהנים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", כי מה שבחר הקב"ה למסור הברכות בידי בניו של אהרן, הוא משום שקידשם בקדושתו של אהרן שילכו בדרכו, להיות אוהבי שלום ורודפי שלום, אוהבים את ישראל ומקרבים אותם לתורה, ועל כך מסיימים, "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", כי בזכות אהבתם לישראל זכו לברך אותם בברכת הכהנים המסתיימת בשלום: "וישם לך שלום". ויש לבאר בזה הטעם שהזכיר הקב"ה את השם הוי"ה בכל אחת מג' ברכות הכהנים: "יברכך ה'", "יאר ה'", "ישא ה'", על פי מה שמבואר בגמרא )שבת י:( כי שמו של הקב"ה שלום שנאמר )שופטים ו-כד(: "ויקרא לו ה' שלום". וזהו שסיים הקב"ה את הברכות בציווי: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", כי על ידי שיזכירו את שמי שהוא שם השלום בכל הברכות, אברכם בברכת השלום. לפי זה נשכיל להבין מה שהביא ב"שלחן ערוך הרב" )הלכות נשיאת כפים סעיף יט( ומקור הדבר בזוהר הקדוש )פרשת נשא קמז:(: "כהן השונא את הציבור או הציבור שונאים אותו, סכנה היא לכהן אם ישא את כפיו, ולכן יצא מבית הכנסת, ועל זה תיקנו לברך את עמו ישראל באהבה". משה ואהרן באהבתם עצרו את מסע השנאה בין האחים רחש לבי דבר טוב להעלות על שלחן מלכים רעיון חדש, בענין מה שבחר הקב"ה באהרן הכהן לברך את ישראל בברכת כהנים, על פי מה שמצינו מאמר נפלא בדברי חכמינו ז"ל שראוי לכל האחים בישראל לשנן היטב, בענין המסע הקשה של שנאת האחים, שהתחיל כשנולדו בעולם שני האחים הראשונים קין והבל, ונמשך בשנאה שבין ישמעאל ויצחק, בשנאה שבין עשו ויעקב, ואחר כך בשנאה שבין השבטים ליוסף, עד שבאו שני האחים הקדושים משה ואהרן, שלא רק שעצרו את מסע השנאה אלא שהיתה ביניהם אהבה גדולה. והנה הוא המאמר במדרש תנחומא )פרשת שמות אות כז( על הפסוק )שמות ד-כז(: "ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, זה שאמר הכתוב )שיר השירים ח-א( מי יתנך כאח לי. ]מתפלא המדרש[, ישראל אומרין לפני הקב"ה, מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה, קין שונא להבל שנאמר )בראשית ד-ח( ויקם קין אל הבל אחיו וגו'. ישמעאל שונא ליצחק, שנאמר ח"עשת אשנ תשרפ א
)שם כא-ט( ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו', ואין מצחק אלא שביקש להרגו, שנאמר )שמואל ב ב-יד( יקומו נא הנערים ויצחקו. עשו שונא ליעקב, שנאמר )שם כז-מא( ויאמר עשו בלבו וגו'. השבטים שנאו ליוסף, שנאמר )שם לז-ד( וישנאו אותו. ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה, כמשה ואהרן, שנאמר )תהלים קלג-א( הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה, לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה. אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, זכה בברכת כהנים המסתיימת: "וישם לך שלום" ביאור ברכת הכהנים: "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה" בזכות האהבה שהיתה בין אהרן ומשה מסע נפלא של האחים הראשונים קין והבל שנתגלגלו בישמעאל ויצחק, בעשו ויעקב, בראובן ויוסף אריז"ל: ראובן גלגול קין פעל להשיב את יוסף גלגול הבל ליעקב, לתקן מה שרצח את הבל בגלגול הראשון תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה, ואמר לו ]משה להקב"ה )שמות ד-יג([ שלח נא ביד תשלח, את סבור שמא עיכב משה שלא רצה לילך, אינו כן אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה... אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא, ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, לכך לא היה רוצה לילך. אמר ליה הקב"ה למשה, לא אכפת לאהרן בדבר זה, לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח, תדע לך שאמר ליה )שם יד( וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד, אלא ושמח בלבו. אמר רשב"י הלב ששמח בגדולת אחיו, יבוא וישמח וילבש אורים ותומים, שנאמר )שם כח-ל( ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן, הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', כיון שאמר ליה כך קיבל עליו לילך, מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו )שם ד-כז( לך לקראת משה, הוי מי יתנך כאח לי, כמשה וכאהרן, אמצאך בחוץ אשקך, ויפגשהו בהר האלקים וישק לו". המסע של ארבעה זוגות אחים שהיו בהם נשמות קין והבל ונראה לבאר דברי חכמים וחידותם שערכו לפנינו המסע הגדול, ממריבת האחים קין והבל שהסתיימה ברציחתו של הבל, והמשיכו לפרט כל המריבות שהיו בין אחים, עד שהגיעו למשה ואהרן שהפכו את הגלגל באהבת האחים שהיתה ביניהם, על פי מה שגילה רבינו האריז"ל ב"שער הגלגולים" )הקדמה ו(: "כי רוב הנשמות הם בחינת קין והבל בניו של אדם הראשון, ומשם יפרדו אחר כך לכל הנולדים מאז ואילך". כלומר רוב הנשמות מתחלקות לשתי בחינות של הבל וקין, יש נשמות עם תכונת הנפש של הבל שרובו ככולו טוב, ויש נשמות עם תכונת הנפש של קין שנתקנא בהבל והרגו. והנה כאשר נתבונן בארבעת זוגות האחים שהזכירו במדרש, נראה כי הצד השוה שבהם הוא שהאח הגדול התקנא באח הקטן ולא רצה להיכנע בפניו, כך היה אצל ישמעאל ויצחק, וכך היה אצל עשו ויעקב, וכך היה אצל השבטים ויוסף בן הזקונים של יעקב אבינו, עד שאנו מגיעים לאחים הקדושים אהרן ומשה, שאהרן האח הגדול הכניע עצמו בגודל ענוותנותו בפני משה אחיו הצעיר ממנו בשמחה גדולה. חשבתי דרכי להתבונן בספרים הקדושים על שורש הנשמות של כל האחים הללו, והנה עלה בידינו דבר פלא, שכל אחד מזוג האחים הללו, הגדול שבהם היה בבחינת נשמת קין, והקטן היה בבחינת נשמת הבל, ואם היה הגדול נכנע בפני הקטן, היה גורם בכך תיקון לנשמת קין שהתקנא באחיו הקטן הבל והרגו, עד שבאו אהרן ומשה שגם הם היו בבחינת נשמת קין והבל, ועל ידי שנכנע אהרן בפני אחיו הצעיר תיקן בכך את נשמת קין שבקרבו וזכה לכהונה גדולה, ומה' אבקש שיוליכני בדרך אמת. "דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל" נפתח בזוג הראשון של האחים אחרי קין והבל שהזכיר המדרש, ישמעאל ויצחק בני אברהם אבינו. נקדים מה שמבואר במדרש תנחומא )פרשת חיי שרה אות ד( בהספד שנשא אברהם על שרה אמנו אחרי פטירתה, דרש עליה הפסוק )משלי לא-יג(: "דרשה צמר ופשתים, בין יצחק לישמעאל, שאמרה )בראשית כא-י( גרש האמה הזאת ואת בנה". ופירש ב"עץ יוסף" על המדרש הכוונה בזה, על פי מה שמבואר במדרש תנחומא עצמו )פרשת בראשית אות ט( על הפסוק )בראשית ד-ג(: "ויבא קין מפרי האדמה... רבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן ]עם הצמר שלהם[, לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר )דברים כב-יא( לא תלבש שעטנז וגו', ואמר הקב"ה, אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר". מדרש זה מובא בילקוט שמעוני )פרשת בראשית רמז לה( בתוספת ביאור בשם פרקי דרבי אליעזר )פרק כא(: "הגיע ליל יום טוב של פסח, קרא אדם לבניו, אמר עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן, הקריבו גם אתם לפני בוראכם, והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והבל הביא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו. רבי יהושע בן קרחה אמר, אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם, אפילו באריגת בגד שנאמר לא תלבש שעטנז, ואפילו היא מרוקמת לא תעלה עליך, שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך". הנה כי כן זהו ביאור המדרש: "דרשה צמר ופשתים, בין יצחק לישמעאל", הכוונה בזה ששרה אמנו דרשה בחכמתה, כי כמו שאסור לחבר בין צמר מנחתו של הבל הצדיק לפשתן מנחתו של קין הרשע, כן אסור לחבר בין יצחק הצדיק, לישמעאל הרשע שהיה מצחק בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כדי שלא יתקלקל ממנו. ישמעאל נשמת קין יצחק נשמת הבל והנה ב"שם משמואל" )פרשת חיי שרה שנת תרע"א ד"ה בתנחומא( מבאר מדרש זה ביתר שאת, על פי מה שמוכיח כי ישמעאל ויצחק הם גלגולם של קין והבל, והענין בזה על פי מה שמבואר בתיקוני זוהר )תיקון סט קב.( כי הבל נהרג ולא שמר עליו הקב"ה מפני שהיה בו איזה פגם, וביארו המקובלים ]שנביא להלן[, כי בשעה שירד ה' באש לקבל את קרבנו של הבל הציץ בשכינה ונתחייב מיתה. לפי זה מגלה רבינו האריז"ל ב"לקוטי תורה" )פרשת וירא סוד העקידה( חידוש גדול, כי יצחק היה גלגול הבל שנתחייב מיתה משום שהציץ בשכינה, לכן לא נעקד על המזבח עד שהיה בן ל"ז שנה כמספר הב"ל כדי לתקן פגם זה. וזהו שאמר אברהם ליצחק )בראשית כב-ח(: "אלקים יראה לו השה לעולה בני", רמז לו בכך: "ה'שה ל'עולה ב'ני" ח"עשת אשנ תשרפ ב
עשו גלגול קין היה "איש אדמה" כקין שהיה "עובד אדמה" ויעקב גלגול הבל היה רועה צאן כהבל אצל משה ואהרן התחיל התיקון על ידי אהרן גלגול קין ששמח בלבו בגדולת משה אחיו הצעיר גלגול הבל תשובת הקב"ה לרבקה: "ורב יעבוד צעיר" באחרית הימים יכנע עשו נשמת קין בפני יעקב נשמת הבל אהרן גלגול קין הבכור שמח בגדולת משה אחיו הצעיר גלגול הבל, לכן זכה להתעלות מלויה לכהונה גדולה ראשי תיבות הב"ל, שהוא צריך להיות נעקד על המזבח לכפר על הפגם של הבל. הרי לנו דברים ברורים שיצחק היה גלגול הבל. אך לעומת זה יש ללמוד כי ישמעאל היה גלגול קין, ממה שאמרה שרה לאברהם )שם כא-י(: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ופירש רש"י: "מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים". אומר ה"שם משמואל" על כך: "מזה נראה שהיה בו בישמעאל ענין קין שהרג את הבל". הנה כי כן זהו שדרשה שרה ברוח הנבואה שבה, כשראתה שישמעאל הניצוץ של קין עומד במרדו, והוא מצחק בג' עבירות החמורות ואינו נכנע ליצחק אחיו הקטן שהוא בבחינת הבל, דרשה צמר ופשתים שאסרה תורה לערב ביניהם, כך צריך להפריד בין יצחק לישמעאל, כדי שלא יקום ישמעאל על יצחק להרוג אותו הריגה רוחנית, כמו שהרג קין את הבל בפועל. אלו דבריו הקדושים. אברהם אבינו חשב שכבר הגיע זמן התיקון של נשמת קין ונראה לבאר לפי זה מה שהרע בעיני אברהם לגרש את ישמעאל, עד שאמר לו הקב"ה )בראשית כא-יב(: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע". נקדים לבאר מה שהתיר הקב"ה במצות ציצית ללבוש בגד של צמר ופשתים, משום שמצות עשה דציצית דוחה לא תעשה דכלאים, ולא חשש לחבר בין צמר של הבל לפשתן של קין. ויש לומר כי תכלית התיקון היא שהאח הגדול שיש בו נשמת קין יכניע עצמו לפני אחיו הצעיר הצדיק שיש בו נשמת הבל, ועל ידי זה הוא מתקן מה שנתקנא קין בהבל אחיו והרגו, ובאופן זה יש מצוה גדולה לחבר בין שניהם, ועל כך רומזת מצות ציצית שהבגד של פשתן הרומז על נשמת קין, מתבטל לקדושת מצות התכלת שבציצית שהיא מצמר. אולם כל זמן שהאח שיש בו נשמת קין אינו נכנע בפני נשמת הבל אחיו הקטן, כי הוא עדיין נשאר ברשעות ובקנאה הראשונה לאחיו הקטן, אסור לחבר בין שניהם, כי יש סכנה גדולה שכמו שקין הרג את הבל בגלגול הראשון, כן יהרוג אותו בגלגול זה במיתה רוחנית על ידי שיקלקל אותו, ומטעם זה אסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. והנה אברהם חשב כי ישמעאל הצליח לתקן נשמת קין שבקרבו, אם כן מצוה לחברו עם יצחק כמו שמצוה לחבר צמר ופשתים במצות ציצית. על כך אמר לו הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע". אבל ישמעאל אינו בכלל הזרע שלך, כי הוא רשע ולא תיקן כלום מנשמת קין שבקרבו, לכן אסור לך לחבר צמר ופשתים קין והבל, כי עדיין לא הגיע הזמן לכך. יעקב אבינו נשמת הבל עשו הרשע נשמת קין נמשיך במסע להתבונן בזוג האחים יעקב ועשו בני יצחק אבינו, שלא רק שהיו אחים אלא גם נולדו תאומים כקין והבל, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר )פרק כא(: "קין והבל תאומים היו". כבר בראשית יצירתם בעודם בבטן רבקה אמם, נמשך ביניהם המאבק הקדום שהיה בין קין להבל, כפי שמעיד הכתוב )בראשית כה-כב(: "ויתרוצצו הבנים בקרבה". ופירש רש"י: "רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתח עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת". המקור הראשון לכך שהיו גלגולם של קין והבל, הוא מה שמבואר בתיקוני זוהר )תיקון סט קיח:( על הפסוק )בראשית כז-מא(: "וישטום עשו את יעקב, יעקב כגוונא דהבל ועשו כגוונא דקין". והנה מה שמצינו עוד בענין זה ב"אור יקר" על הזוהר הקדוש מהמקובל האלקי הרמ"ק )פרשת בראשית כרך ב דף ריז.( שמדבר שם מקין והבל: "וכאשר תדקדק בשנים אלו, תמצאם ממש כעין יעקב ועשו, עשו קין והוא בכור, והבל יעקב והוא השני. אמנם עשו איש שדה, דהיינו עובד אדמה, ויעקב רועה את צאן לבן, וקין ביזה הבכורה ונדבק בפרי אדמתו כעשו, והבל לא היה בכור ונדבק בבכורה, והביא מבכורות צאנו... ואילו היתה חוה חכמה כרבקה הצילתו מיד אחיו. אמנם רבקה הצילה את יעקב דכתיב )בראשית כז-מב( הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך, לכך כאן נהרג הבל, אמנם שם נשטם ולא נהרג". הרמ"ק מגלה לנו בכך קשר נפלא בין יעקב ועשו להבל וקין, כי כמו שאצל הבל וקין כתוב )בראשית ד-ב(: "ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה". כן היה יעקב גלגול הבל רועה צאן לבן, ועשו גלגול קין "איש שדה" עובד אדמה, כמו שכתוב )שם כה-כז(: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה". זאת ועוד, כמו שקין ביזה את בכורתו שלא הביא מנחה לה' מביכורי פרי אדמתו, כמו שכתוב )שם ד-ג(: "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'". ופירש רש"י: "מפרי האדמה, מן הגרוע", כן ביזה עשו את הבכורה. והנה עוד מקור לכך בדברי רבינו האריז"ל, כמו שהביא הגה"ק החיד"א ב"חומת אנך" )פרשת וישב( בשם מהר"ם פאפירש שמביא מהאריז"ל, כי עשו הוא קין ויעקב הוא הבל. ומצאתי הדברים בספר "טל אורות" למהר"ם פאפירש )דרוש לפרשת קרח(: "כי אמר האר"י כי עשו ויעקב קין והבל... והנה בשביל הבכורה נשטם עשו ליעקב כמחלוקת קין והבל... ולכן יעקב שהיה הבל, ועשו שהיה קין, היה רוצה להרוג יעקב אחיו, והיה רועה בצאן כמו הבל רועה צאן". "עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו" בענין זה מצינו דברים נפלאים ב"גבורות אריה" ]למקובל האלקי רבי אריה לייב מלאנצהוט זי"ע בעל "חומת אריאל"[ )פרשת וישלח דף מג. ד"ה או יש לאמר( שהביא התיקוני זוהר הנ"ל: "יעקב כגוונא דהבל ועשו כגוונא דקין". והוסיף לבאר בזה כמין חומר מה שהתפלל יעקב )בראשית לב-יב(: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו". ולכאורה מילת "אותו" מיותרת. ויש לומר שרמז בכך על מה שכתוב אצל קין )שם ד-טו(: "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו". הנה כי כן זהו שאמר יעקב: "הצילני נא ח"עשת אשנ תשרפ ג
מיד אחי" קין, שבגלגול זה הוא "מיד עשו", ואף שאני חזק ממנו ויכול להורגו עם כל זה, "כי ירא אנכי אותו", אני ירא מהאות שנתן לו הקב"ה שלא יוכלו להורגו. והביא )שם טור ד( עוד מקור לכך ממה שמפרש בתרגום יונתן בפסוק )שם כז-מה(: "למה אשכל גם שניכם יום אחד - ל מ ה א ת כ ל או ף ת ר ו ויכו ן יו מ א ח ד, ד א נ ת מ ת ק ט יל ו הו א מ ט ר ד ]שאתה יעקב תיהרג והוא יגורש[, ה יכ מ א ד א ת כ ל ת ח ו ה מ ן ה ב ל ד ק ט ל יה ק י ן ", כמו ששיכלה חוה מהבל שהרגו קין. וכתב על זה בלשון קדשו: "רומז שיעקב הוא הבל ועשו קין, ובאמת ביום שמת קין נתגלגל בנשמת עשו. וזה פירוש )שם ד-כד( כי שבעתים יוקם קין, על ידי יעקב שהוא בגימטריא ז' פעמים הוי"ה, וחי קמ"ז שנה כמנין ז' פעמים אהי"ה, על ידו נעשה נקמה בקין, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא". ויש להעיר בזה עוד ממה שמבואר במדרש תנחומא )פרשת אמור אות יג(: "עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו בחיי אביו, אבל לא היה יודע שאביו יפרה וירבה, אני איני עושה כן אלא )בראשית כז-מא( יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב". הרי שעשו השווה עצמו לקין ואת יעקב אחיו להבל, ורצה להרוג אותו כמו שהרג קין את הבל. מכל האמור נשכיל להבין, כי כמו שאצל בני אברהם ישמעאל ויצחק גלגל הקב"ה את נשמות קין והבל, כדי לבחון אם הגיע הזמן שישמעאל נשמת קין ייכנע בפני יצחק נשמת הבל, כך אצל בני יצחק עשו ויעקב גלגל הקב"ה את נשמות קין והבל, כדי לבחון אם הזמן מוכשר שעשו נשמת קין ייכנע בפני יעקב נשמת הבל, ובשני המקרים התברר שעדיין לא הגיע זמן התיקון שנשמת קין תיכנע בפני נשמת הבל. מה נפלא להקשיב לשירה האלוקית הבוקעת מתשובתו של הקב"ה לרבקה אמנו, שהתפלאה על המאבק המתחולל בקרבה )שם כה-כג(: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך", עשו גלגולו של קין ויעקב גלגולו של הבל, "ושני לאומים ממעיך יפרדו", עדיין לא הגיע הזמן שיתאחדו כי ממעיך יפרדו, עשו גלגול קין ימשיך ברשעותו ואילו יעקב גלגול הבל ימשיך בצדקו, "ולאום מלאום יאמץ", הם ימשיכו להילחם ביניהם מלחמת הרע מול הטוב, אולם בסופו של דבר באחרית הימים, "ורב יעבוד צעיר", קין האח הגדול יחזור בתשובה וייכנע לפני הבל הצעיר. יומתק להבין מה שמצינו שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו, כמו שכתוב )בראשית כה-ט(: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל". ופירש רש"י: "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם". לפי האמור יש לומר שרמז הקב"ה לאברהם אבינו בכך, כי באחרית הימים יהיה תיקון לנשמת קין על ידי שתיכנע לפני נשמת הבל בבחינת: "ורב יעבוד צעיר". ראובן הבכור נשמת קין יוסף שקיבל הבכורה נשמת הבל והנה הגענו לאחים הקדושים י"ב בני יעקב אבינו, שאצלם השתנה המצב לגמרי מכל מה שהיה עד כאן, כי אם עד עכשיו אצל ישמעאל ויצחק, רק יצחק נכלל בקדושה ואילו ישמעאל נפלט מן הקדושה, כמו שאמר הקב"ה לאברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע", וכן אצל עשו ויעקב, רק יעקב נכלל בקדושה אבל עשו הרשע נפלט מן הקדושה, הרי שאצל בני יעקב אבינו שהיתה מיטתו שלימה היו כל י"ב בניו צדיקים. אך עם כל זאת נבחנו גם הם במדת האחדות, ולא עמדו במבחן מפאת שנאתם ליוסף. חשבתי דרכי לבאר איך שנאה זו שבין השבטים ליוסף, יש לה קשר לשנאה הראשונה שבין קין להבל, על פי מה שנשים לב להתבונן, מה שבחר יעקב אבינו מכל השבטים, להעמיד את יוסף מול ראובן בענין הבכורה, כי מתחילה היה ראובן הבכור, וכאשר לקח יעקב ממנו את הבכורה באומרו )שם מט-ד(: "פחז כמים אל תותר", נתנה ליוסף באומרו )שם מח-כב(: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". ונראה לבאר הענין בזה על פי מה שמבואר ב"לקוטי תורה" לרבינו האריז"ל )פרשת ויחי( על הפסוק )שם מט-ג(: "ראובן בכורי אתה. כבר ידעת כי ראובן גלגול קין, וזהו שנקרא רא"ו ב"ן, ראו ברא קדמאה דאושיד דמא בעלמא ]ראו הבן הראשון ששפך דם בעולם[, ותיקן זה בענין הריגת יוסף שרצה להשיבו אל אביו, אבל בחזרת תאומתו לא תיקן. וזהו שאמר, ראובן בכורי אתה, וראוי לכהונה ולבכורה ולמלכות, ומה אעשה שחיללת משכבי אביך בב' תאומתו". ביאור דבריו הקדושים, על פי המבואר במדרש )ב"ר כב-ז( הטעם שהרג קין את הבל: "תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין". והנה מבואר ב"שער הפסוקים" להאריז"ל )פרשת וישלח ד"ה ויהי בשכון(, כי בלהה היתה גלגול התאומה היתירה שנולדה עם הבל, והרמז בזה כי בלה"ה היא אותיות הב"ל עם ה' יתירה שהיא תאומתו, ועל ידי שבלבל ראובן גלגול קין יצועי אביו למנוע מאביו להיות באהל בלהה, חזר בכך על מה שפגם קין שמנע מהבל את התאומה היתירה שנולדה עמו. וזהו המקור למה שכתב ב"יערות דבש" )חלק ב דרוש יב(: "והנה ראובן היה גלגול קין גם כן ויוסף גלגול הבל, והוא ביקש לתקן חטא קין בהריגת הבל, ולכך התאמץ להשיב יוסף לאביו, אבל נכשל בענין תאומה יתירה שהיא גלגול בלהה, ולכך פחז כמים אל תותר". ויש להוסיף כי ענין זה מתאים להפליא למה שנתבאר כי יעקב עצמו היה גלגול הבל, נמצא כי במה שמנע ראובן את בלהה מיעקב, הרי זה כמו שמנע את תאומתו היתירה מהבל. לפי זה נשכיל להבין, כי ראובן גלגול קין השתדל אמנם בצדקתו להשיב את יוסף גלגול הבל ליעקב אביו גלגול הבל, אמנם לא הצליח בכך משום שהקדים לבלבל את יצועי אביו, למנוע ממנו את בלהה התאומה היתירה שנולדה עם הבל, לכן לקח יעקב מראובן את הבכורה באומרו: "פחז כמים אל תותר", ונתנה ליוסף גלגול הבל. וזהו שהביא ב"ילקוט ראובני" )פרשת בראשית(: "קין הוא הבכור של אדם הראשון, והיה רוצה יעקב שיקח ראובן אותה בכורה של יעקב, בסוד הלא אם תיטיב שאת כנזכר בזוהר, וזה שאמרה לאה ותקרא שמו ראובן, פירוש ראו בן כי זהו בן הראשון שנברא בעולם, שהוא קין בן אדם הראשון, וכשחטא ראובן נסתלקה ממנו". "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" והנה שנינו בגמרא )שבת נה:(: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר )בראשית לה-כב( ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולים כאחת". מזה נשכיל להבין כי ראובן מצד עצמו היה צדיק, ומה שלא הצליח להשלים התיקון של נשמת קין שבתוכו, הוא משום שעדיין לא הגיע זמן התיקון של אחרית הימים, שאז תתקיים הבטחת הקב"ה לרבקה אמנו: "ורב יעבוד צעיר". בדרך זו במסילה נעלה לבאר הקשר, בין הקנאה הראשונה של קין להבל לקנאת האחים ביוסף, כמו שכתוב )שם לז-יא(: "ויקנאו בו אחיו", על פי מה שלמדו בגמרא )כתובות קג.( שצריך לכבד את האח הגדול ממה שכתוב )שמות כ-יב(: "כבד את אביך ואת אמך - וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול". מעתה יש לומר כי אם ראובן היה מצליח להשלים התיקון של נשמת קין, כי אז היה מצליח גם כן להשתמש במעמד הבכורה שלו, להשפיע על שאר האחים שחייבים לכבדו שיעשו שלום ח"עשת אשנתשע"ב תשרפ דד
עם יוסף, ולמנוע בכך את מכירתו למצרים, והיה גורם בזה תיקון נפלא לנשמת קין שבתוכו שהרג את הבל אחיו בגלגול הראשון. אולם מאחר שעדיין לא הגיע הזמן לתיקון של נשמת קין, וכתוצאה מכך נסתבב שראובן בלבל את יצועי אביו למנוע ממנו את בלהה התאומה היתירה, לכן לא הצליח גם כן להשתמש עם מעמד הבכורה שלו, להשפיע על שאר האחים לעשות שלום עם יוסף, ומזה הבין יעקב אבינו גלגול הבל, כי כמו שניטלה הבכורה מקין וניתנה להבל שהביא מבכורות צאנו מנחה לה', ואחר כך ניטלה הבכורה מעשו גלגול קין וניתנה ליעקב גלגול הבל, כן לקח יעקב מראובן גלגול קין את הבכורה ונתנה ליוסף גלגול הבל. נמצא לפי זה כי הקנאה בין האחים ליוסף, קשורה בקשר נפלא לקנאה הקדומה בין האחים הראשונים קין והבל, כי מפאת הפגם הגדול בנשמת קין שבקנאתו הרג את הבל, לא הצליח ראובן גלגול קין לעשות שלום בין האחים ליוסף גלגול הבל, ובכך יש חוט נפלא המקשר בין זוגות האחים: קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשו, השבטים ויוסף. משה רבינו גלגול הבל אהרן הכהן גלגול הטוב שבקין והנה הגענו בשעה טובה לזוג האחים האחרון שהזכיר המדרש, שני האחים הקדושים משה ואהרן שאצלם השתנה הכל לטובה מן הקצה אל הקצה, מפאת האהבה הגדולה שהיתה ביניהם, עד כדי כך שאהרן האח הגדול קיבל באהבה את מעמד ההנהגה של משה אחיו הצעיר, ולא בחינם שר עליהם המשורר האלקי דוד המלך: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". עתה הבה נתבונן בקשר הנפלא שבין משה ואהרן ובין קין והבל, על פי המבואר בכתבי האריז"ל בכמה מקומות, ומקור הדבר בתיקוני זוהר )תיקון סט ק.( כי משה היה גלגול הבל. וכתב רבינו בחיי )שמות ג-א( כי דבר זה רמוז בכתוב )שם(: "ומשה היה רועה את צאן יתרו", וצריך ביאור למה לא כתוב: "ויהי משה רועה", אלא שרמז הכתוב בכך "היה" בלשון עבר, שכבר היה רועה צאן בגלגול הבל, כמו שכתוב )בראשית ד-ב(: "ויהי הבל רועה צאן". ב"ליקוטי הש"ס" לרבינו האריז"ל )פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד ד"ה אמרו רז"ל( מבאר הטעם שהבל נתגלגל במשה, כדי לתקן מה שפגם הבל ונתחייב מיתה, משום שהציץ בשכינה כשירד ה' באש לקבל את קרבנו, לכן כשנתגלה הקב"ה אל משה בלבת אש מתוך הסנה, כתוב )שמות ג-ו(: "ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלקים". כדי לתקן בכך מה שפגם בגלגול הבל שהציץ בשכינה. והנה הדברים בלשון קדשו: "אמרו רבותינו ז"ל כי הבל הציץ בשכינה, ולכן נתחייב מיתה ולסיבה זו הרגו קין, דאם לא כן היה הקב"ה משמרו... וכן אמרו רבותינו ז"ל )ברכות ז.( בזכות ויסתר פניו משה זכה אל ותמונת ה' יביט וגו', כי הנה הוא היה גלגול הבל אשר פגם בראייה והציץ בשכינה כנזכר, ולכן תיקן הוא בהסתרת פנים בסנה כי ירא מהביט". וכבר נזכר דבר זה ברבינו בחיי )שמות ג-ו( על דרך הקבלה: "כי כשהקריב הבל קרבן הציץ בשכינה יותר מן ההשגה ועל כן נתחייב מיתה, ומזה הזכיר בכאן ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט ממה שהביט כבר, כאדם שמתבייש ממה שכבר אירע לו, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". והנה בענין אהרן אחיו מבואר ב"ספר הגלגולים" לרבינו האריז"ל )פרק לה(: "והנה הטוב שבנשמת קין היה באהרן". הרי מבואר כי אהרן היה גלגול קין מחלק הטוב שבנשמתו. ומה נפלאים הם דברי ה"מגלה עמוקות" )פרשת אחרי מות( שמפרש לפי זה )ויקרא טז-ב(: "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת... ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת". מדקדק ה"מגלה עמוקות", לשם מה הדגיש הקב"ה למשה שידבר אל אהרן "אחיך", הלא כבר ידענו מכל הפסוקים שהיה אחיו, והיה מספיק לומר: "דבר אל אהרן". אלא שרמז הקב"ה למשה כי בהיותו גלגול הבל שהציץ בשכינה, על כן ראוי להזהיר את אהרן שהיה אחיו בגלגול הראשון בחלק הטוב שבקין, שלא יבוא בכל עת אל הקודש להציץ בשכינה, כדי שלא יתחייב מיתה כפי שנתחייב משה בגלגול הבל אחיו. "וראך ושמח בלבו" היפך קין שנתקנא בהבל והנה בגלגול זה של קין והבל בשני האחים הקדושים אהרן ומשה, נפתח סוף סוף התחלת התיקון של נשמת קין על ידי האחדות הנפלאה שהיתה ביניהם, כאשר אהרן הגדול גלגול קין, לא רק שלא התקנא בגדולת אחיו הצעיר משה גלגול הבל, אלא עוד שמח בגדולתו בכל לבו, כמו שכתוב בפרשת שמות אחרי שעמד משה רבינו בסירובו, ללכת בשליחותו של מקום להוציא את ישראל ממצרים )שמות ד-יד(: "ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". ופירש רש"י: "הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי... הנה הוא יוצא לקראתך, כשתלך למצרים. וראך ושמח בלבו, לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החושן הנתון על הלב". ונראה לבאר מה שזכה אהרן בזכות שמחת לבו, להיות כהן גדול שהחושן נתון על לבו במקום שהיה תחילה לוי, על פי מה שמבואר ב"שער הפסוקים" לרבינו האריז"ל )יחזקאל פרשה כ(, כי שורש נשמת הבל הוא ממדת החסד, ושורש נשמת קין הוא ממדת הגבורה, לכן הכהנים ששורש נשמתם הוא ממדת החסד הם בבחינת נשמת הבל, והלויים ששורש נשמתם הוא ממדת הגבורה הם בבחינת נשמת קין. מוסיף על כך האריז"ל חידוש נפלא, כי לולי חטא קין שנתקנא בהבל והרגו ופגם בכך במדת הגבורה, היה ראוי כי בהיותו הבכור יזכה לעבודת הכהונה. וזהו שאמר הקב"ה לקין לפני שהרג את הבל )בראשית ד-ז(: "הלוא אם תיטיב שאת", אם תיטיב להתגבר על קנאתך הגדולה להבל אחיך, כי אז תזכה להתעלות לעבוד עבודת הכהונה. הנה כי כן ירווח לנו להבין מה שזכה אהרן להתעלות לעבודת הכהונה, כי באמת בהיותו גלגול קין שמדתו גבורה היה ראוי להיות לוי, אולם בזכות שלא הלך בדרכי קין שנתקנא באחיו הבל הצעיר ממנו והרגו, אלא הכניע עצמו בפני משה אחיו הצעיר גלגול הבל, וכשראה בגדולתו לא נתקנא בו אלא שמח בלבו, לכן זכה שנתעלה להיות כהן גדול אשר ממנו יצאו כל הכהנים העובדים עבודת ה' בבית המקדש, כפי שהיה זוכה קין עצמו אם היה מתגבר על מדת הקנאה שבו. הקשר בין יציאת קין בשמחה ליציאת אהרן בשמחה הנה מה טוב ומה נעים מה שהעיר חתני היקר רבי חיים מערלין שליט"א, כי על פי האמור יומתק להבין מאמר חכמינו ז"ל במדרש )ויקרא רבה י-ה( על הפסוק )בראשית ד-טז(: "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא... יצא שמח, כמה דתימר )שמות ד-יד( וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח". ובפשטות אינו מובן מהו הקשר בין יציאת קין מלפני ה' בשמחה, ליציאת אהרן לקראת משה בשמחה. אך לפי האמור יש לומר הכוונה בזה, על פי מה שמבואר בהמשך המדרש: "פגע בו אדם הראשון, אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי ח"עשת אשנ תשרפ ה
תשובה ונתפשרתי". מעתה יש לומר כי כשעמד לפני הקב"ה ועשה תשובה זכה להשיג, שיגיע הזמן שיהיה לו תיקון על ידי אהרן שהיה גלגול קין מחלק הטוב שבו, על ידי שישמח בגדולתו של משה אחיו הצעיר גלגול הבל. וזהו ביאור המדרש שיצא קין מלפני ה' שמח, כמו שכתוב אצל אהרן: "וראך ושמח בלבו", שעל ידי זה התחיל לקבל תיקון. מעתה יאירו עינינו וישמח לבנו להבין דברי חכמינו ז"ל וחידותם שדרשו במדרש הנ"ל: "מי יתנך כאח לי. את מוצא כל האחים שונאים זה לזה, קין שונא להבל... ישמעאל שונא ליצחק... עשו שונא ליעקב... השבטים שנאו ליוסף". פירט המדרש בכוונה תחילה ארבעה זוגות של אחים שהצד השוה שבהם בהיותם גלגולם של קין והבל, שלא הצליחו לתקן הקנאה הראשונה של קין בהבל. "ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה, כמשה ואהרן, שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". כלומר באחים הללו התחיל סוף סוף התיקון של נשמת קין, על ידי אהרן גלגול קין ששמח בגדולת אחיו. וזהו הענין שהיה אהרן כל ימי חייו אוהב שלום ורודף שלום, כדי לתקן בכך נשמת קין שבקרבו שהתקנא באחיו והרגו. יומתק להבין בזה מה שהביע דוד המלך, אשר כפי המבואר ב"ספר הלקוטים" לרבינו האריז"ל )פרשת האזינו( היה גלגולו של אדם הראשון שמסר לו שבעים שנה משנותיו. והרי אדם הראשון הצטער צער רב במיתתו של הבל בנו על ידי קין בנו, לכן כאשר התבונן דוד המלך על האהבה הגדולה שהיתה בין אהרן גלגול קין למשה גלגול הבל, פצח בשירה: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". סוף סוף אחרי כמה גלגולים הצליחו שני האחים להתאחד בקדושה. אהרן גלגול קין ששמח בגדולת משה זכה לברכת כהנים המסתיימת בשלום כיון שבאנו לידי כך ירווח לנו להבין מה שבחר הקב"ה באהרן ובניו לברך את ישראל בברכת הכהנים המסתיימת בברכת השלום: "וישם לך שלום", כי מאחר שזכה אהרן גלגול קין בכהונה בזכות ששמח בלבו בגדולתו של משה אחיו הצעיר גלגול הבל, לכן לו ולבניו אחריו הכהנים ששורשם מנשמת קין, ההולכים בדרכו של אהרן לשמוח בגדולתם של אחיהם, ראוי ונאה לברך את ישראל בברכת כהנים המסתיימת בשלום. ויש לצרף מה שביארנו בתחילת המאמר, שאהרן זכה בברכת כהנים משום שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כי באמת גם מה שרדף לעשות שלום בין אדם לחבירו קשור למה שהיה גלגול קין, כי רצה לתקן מה שפגם קין במדת השלום כשהתקנא בהבל אחיו והרגו. נמצא לפי זה כי הטעם הראשון שזכה אהרן בברכת כהנים המסתיימת בשלום משום שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וטעם השני משום שהכניע עצמו לפני משה אחיו הצעיר גלגול הבל, שני הטעמים עולים בקנה אחד כפתור ופרח. חשבתי דרכי לבאר בזה מנהג ישראל תורה שנזכר בשלחן ערוך )או"ח סי' קכח ס"ו(, שהלויים נוטלים לכהנים את ידיהם לפני שעולים לדוכן, ומקור הדבר בזוהר הקדוש )פרשת נשא קמו.(: "תאנא, כהן דבעי לפרשא ידוי, בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא, דא ליואה". ונראה לבאר הענין בזה על פי מה שכתב הרמב"ן )בראשית יב-ו(, כי לפני כל נס צריך לעשות פועל דמיון למטה כדי לעורר את הנס מלמעלה. הנה כי כן לפני שאהרן ובניו מברכים את ישראל בברכת השלום מקדימים לעשות פועל דמיון, שהלויים מנשמת קין ישמשו ויטלו את ידיהם של הכהנים מנשמת הבל, והרי זה פועל דמיון לשלום הנפלא בין נשמת קין לנשמת הבל, ועל ידי זה יש בכח הכהנים לברך את ישראל בברכת השלום. ברכת השלום בברכה השלישית שהיא כנגד יעקב אבינו לסיום ברצוני להוסיף נקודה יקרה, לבאר מה שהזכיר הקב"ה ברכת השלום בברכת כהנים רק בסיום הברכה השלישית, על פי מה שתיקנו לומר בתפלת השליח ציבור בשחרית: "ברכנו בברכה המשולשת בתורה". וביאר ה"אבודרהם" הכוונה בזה, שיש בברכת כהנים שלשה פסוקים: יברכך, יאר, ישא, כנגד שלושת האבות. ומקור הדבר במדרש )ב"ר מג-ח( שמפרש הפסוק: "כה תברכו את בני ישראל", בזכות האבות הקדושים שנאמר אצלם "כה", באברהם כתוב )בראשית טו-ה(: "כה יהיה זרעך", ביצחק כתוב )שם כב-ה(: "ואני והנער נלכה עד כה", ביעקב כתוב )שמות יט-ג(: "כה תאמר לבית יעקב". וכתב בספר "אלה המצות" למהר"ם חאגיז )אות שעה( כי מכאן המקור למה שנוהגים כשהשליח ציבור אומר ברכת כהנים, עונה הציבור בפסוק הראשון: "כן יהי רצון בזכות אברהם אבינו", בפסוק השני: "כן יהי רצון בזכות יצחק אבינו", בפסוק השלישי: "כן יהי רצון בזכות יעקב אבינו", כי ברכת כהנים היא בזכות שלשת האבות. נמצא לפי זה כי בברכה הראשונה "יברכך ה' וישמרך", שהיא כנגד אברהם אבינו שהיו לו שני בנים ישמעאל ויצחק, אי אפשר לברך בשלום, כי אדרבה אין שלום לרשעים אמר ה', וצריך להתרחק מישמעאל כמו שגירשה אותו שרה, כדי שלא ילמדו ממעשיו הרעים, לכן הסיום הוא "וישמרך", שישמרנו הקב"ה מישמעאל וזרעו הרשעים. וכן בברכה השניה: "יאר ה' פניו אליך ויחונך", שהיא כנגד יצחק אבינו שהיו לו שני בנים עשו ויעקב, אי אפשר לברך בשלום, שהרי צריך להתרחק מעשו וזרעו הרשעים, לכן הברכה מסתיימת "ויחונך", שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, להינצל מעשו וזרעו המצרים ומצערים לישראל בגלות אדום. אבל בברכה השלישית שהיא כנגד יעקב אבינו, שמיטתו היתה שלימה י"ב ראשי שבטי ישראל, מסתיימת בברכת השלום, כי כן ראוי להיות שלום בין כל שבטי ישראל, כי הוא מקור כל הברכות כמאמר המשנה: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". ובכן זהו הלקח הנשגב שעלינו ללמוד על אהבת אחים, הן בכלל, שהרי כל ישראל הם אחים בהיותנו בני אל אחד, כמו שכתוב )דברים יד-א(: "בנים אתם לה' אלקיכם". והן בפרט, אחים מבטן ומלידה לאותו אב ולאותה אם, צריכים לשמוח בהצלחת אחיהם אפילו הם צעירים מהם, ולהתגבר על הקנאה שהתחילה מקנאת קין בהבל. ובזכות השלום נזכה לגאולה השלימה, כמאמר המדרש )ויק"ר ט-ט(: "גדול שלום, שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר )ישעיה נב-ז( מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום". במהרה בימינו אמן. לקבלת המאמרים באימייל: mamarim@shvileipinchas.com לרפואה השלימה של האשה החשובה מרת לאה בת וירג ני שתחי' - נדבת משפחת מהדב הי"ו - ח"עשת אשנתשע"ב תשרפ וו