פרק ח' )3( - מבנה תפילת שלמה www.ybm.org.il הרב אלחנן סמט אמרנו בשיעורים הקודמים שתפילת שלמה עוסקת בקבלתם של תפילות שונות במצבים שונים. עיקרון זה מצוי כבר בתחילת התפילה ]ח, כח-ל[: )כח( ופ נ ית א ל ת פ ל ת ע ב ד ך ו א ל ת ח נ תו ה' א לה י ל ש מ ע א ל ה ר נ ה ו א ל ה ת פ ל ה א ש ר ע ב ד ך מ ת פ ל ל ל פ נ י ך ה יו ם: )כט( ל ה יו ת ע ינ ך פ ת חו ת א ל ה ב י ת ה ז ה ל י ל ה ו יו ם א ל ה מ קו ם א ש ר אמ ר ת י ה י ה ש מ י ש ם ל ש מ ע א ל ה ת פ ל ה א ש ר י ת פ ל ל ע ב ד ך א ל ה מ קו ם ה ז ה: )ל( ו ש מ ע ת א ל ת ח נ ת ע ב ד ך ו ע מ ך י ש ר א ל א ש ר י ת פ ל ל ו א ל ה מ קו ם ה ז ה ו א ת ה ת ש מ ע א ל מ קו ם ש ב ת ך א ל ה ש מ י ם ו ש מ ע ת ו ס ל ח ת : כעת שלמה מתחיל למנות מצבים שונים של תפילה ]לא-נג[: )לא( א ת א ש ר י ח ט א א יש ל ר ע ה ו ו נ ש א בו אל ה ל ה א לתו וב א אל ה ל פ נ י מ ז ב ח ך ב ב י ת ה ז ה: )לב( ו א ת ה ת ש מ ע ה ש מ י ם ו ע ש ית ו ש פ ט ת א ת ע ב ד י ך ל ה ר ש יע ר ש ע ל ת ת ד ר כו ב ר אש ו ול ה צ ד יק צ ד יק ל ת ת לו כ צ ד ק תו : )לג( ב ה נ ג ף ע מ ך י ש ר א ל ל פ נ י או י ב א ש ר י ח ט א ו ל ך ו ש ב ו א ל י ך ו הו ד ו א ת ש מ ך ו ה ת פ ל ל ו ו ה ת ח נ נ ו א ל י ך ב ב י ת ה ז ה: )לד( ו א ת ה ת ש מ ע ה ש מ י ם וס ל ח ת ל ח ט את ע מ ך י ש ר א ל ו ה ש ב ת ם א ל ה א ד מ ה א ש ר נ ת ת ל א בו ת ם: )לה( ב ה ע צ ר ש מ י ם ו לא י ה י ה מ ט ר כ י י ח ט א ו ל ך ו ה ת פ ל ל ו א ל ה מ קו ם ה ז ה ו הו ד ו א ת ש מ ך ומ ח ט את ם י ש וב ון כ י ת ע נ ם: )לו( ו א ת ה ת ש מ ע ה ש מ י ם ו ס ל ח ת ל ח ט את ע ב ד י ך ו ע מ ך י ש ר א ל כ י תו ר ם א ת ה ד ר ך ה טו ב ה א ש ר י ל כ ו ב ה ו נ ת ת ה מ ט ר ע ל אר צ ך א ש ר נ ת ת ה ל ע מ ך ל נ ח ל ה: )לז( ר ע ב כ י י ה י ה ב אר ץ ד ב ר כ י י ה י ה ש ד פו ן י ר קו ן אר ב ה ח ס יל כ י י ה י ה כ י י צ ר לו א י בו ב א ר ץ ש ע ר יו כ ל נ ג ע כ ל מ ח ל ה: )לח( כ ל ת פ ל ה כ ל ת ח נ ה א ש ר ת ה י ה ל כ ל ה אד ם ל כ ל ע מ ך י ש ר א ל א ש ר י ד ע ון א יש נ ג ע ל ב בו ופ ר ש כ פ יו א ל ה ב י ת ה ז ה: )לט( ו א ת ה ת ש מ ע ה ש מ י ם מ כו ן ש ב ת ך ו ס ל ח ת ו ע ש ית ו נ ת ת ל א יש כ כ ל ד ר כ יו א ש ר ת ד ע א ת ל ב בו כ י א ת ה י ד ע ת ל ב ד ך א ת ל ב ב כ ל ב נ י ה אד ם: )מ( ל מ ע ן י ר א ו ך כ ל ה י מ ים א ש ר ה ם ח י ים ע ל פ נ י ה א ד מ ה א ש ר נ ת ת ה ל א ב ת ינ ו: )מא( ו ג ם א ל ה נ כ ר י א ש ר לא מ ע מ ך י ש ר א ל ה וא וב א מ א ר ץ ר חו ק ה ל מ ע ן ש מ ך: )מב( כ י י ש מ ע ון א ת ש מ ך ה ג דו ל ו א ת י ד ך ה ח ז ק ה וז ר ע ך ה נ ט וי ה וב א ו ה ת פ ל ל א ל ה ב י ת ה ז ה: )מג( א ת ה ת ש מ ע ה ש מ י ם מ כו ן ש ב ת ך ו ע ש ית כ כ ל א ש ר י ק ר א א ל י ך ה נ כ ר י ל מ ע ן י ד ע ון כ ל ע מ י ה אר ץ א ת ש מ ך ל י ר אה א ת ך כ ע מ ך י ש ר א ל ו ל ד ע ת כ י ש מ ך נ ק ר א ע ל ה ב י ת ה ז ה א ש ר ב נ ית י: )מד( כ י י צ א ע מ ך ל מ ל ח מ ה ע ל א י בו ב ד ר ך א ש ר ת ש ל ח ם ו ה ת פ ל ל ו א ל ה' ד ר ך ה ע יר א ש ר ב ח ר ת ב ה ו ה ב י ת א ש ר ב נ ת י ל ש מ ך: )מה( ו ש מ ע ת ה ש מ י ם א ת ת פ ל ת ם ו א ת ת ח נ ת ם ו ע ש י ת מ ש פ ט ם: )מו( כ י י ח ט א ו ל ך כ י א ין אד ם א ש ר לא י ח ט א ו אנ פ ת ב ם ונ ת ת ם ל פ נ י או י ב ו ש ב ום ש ב יה ם א ל א ר ץ ה או י ב ר חו ק ה או ק רו ב ה: )מז( ו ה ש יב ו א ל ל ב ם ב אר ץ א ש ר נ ש ב ו ש ם ו ש ב ו ו ה ת ח נ נ ו א ל י ך ב א ר ץ ש ב יה ם ל אמ ר ח ט אנ ו ו ה ע ו ינ ו ר ש ע נ ו: )מח( ו ש ב ו א ל י ך ב כ ל ל ב ב ם 1
וב כ ל נ פ ש ם ב א ר ץ א י ב יה ם א ש ר ש ב ו א ת ם ו ה ת פ ל ל ו א ל י ך ד ר ך אר צ ם א ש ר נ ת ת ה ל א בו ת ם ה ע יר א ש ר ב ח ר ת ו ה ב י ת א ש ר בנית ב נ ית י ל ש מ ך: )מט( ו ש מ ע ת ה ש מ י ם מ כו ן ש ב ת ך א ת ת פ ל ת ם ו א ת ת ח נ ת ם ו ע ש ית מ ש פ ט ם: )נ( ו ס ל ח ת ל ע מ ך א ש ר ח ט א ו ל ך ול כ ל פ ש ע יה ם א ש ר פ ש ע ו ב ך ונ ת ת ם ל ר ח מ ים ל פ נ י ש ב יה ם ו ר ח מ ום: )נא( כ י ע מ ך ו נ ח ל ת ך ה ם א ש ר הו צ את מ מ צ ר י ם מ תו ך כ ור ה ב ר ז ל: )נב( ל ה יו ת ע ינ י ך פ ת חו ת א ל ת ח נ ת ע ב ד ך ו א ל ת ח נ ת ע מ ך י ש ר א ל ל ש מ ע א ל יה ם ב כ ל ק ר אם א ל י ך: )נג( כ י א ת ה ה ב ד ל ת ם ל ך ל נ ח ל ה מ כ ל ע מ י ה אר ץ כ א ש ר ד ב ר ת ב י ד מ ש ה ע ב ד ך ב הו צ יא ך א ת א ב ת ינ ו מ מ צ ר י ם א ד נ י ה': התפילה הזו היא הארוכה ביותר בתנ"ך, וכפי שאמרנו היא תפילה על תפילות שונות. ראשית יש לחלק את התפילה לפסקאות, כאשר כל פסקה עוסקת בנושא שונה. נראה שבסך הכל התפילה מתחלקת לשבע פסקאות: פסוקים 1. - ל"א-ל"ב.2.3 אדם נשבע לרעהו לפני המזבח. שלמה מבקש שיתברר מי הצדיק ומי הרשע, כדי שכל אחד יקבל את המגיע לו. פסוקים ל"ג-ל"ד - תבוסה במלחמה שכללה כיבוש אדמה מהארץ, ושלמה מבקש שהקב"ה יענה לתפילת העם וישיב את האדמה שנכבשה. פסוקים - ל"ה-ל"ו.4.5.6.7 המקדש להתפלל על הגשם. א. ב. ג. ד. ה. ו. בצורת. שלמה מבקש שה' ישמע את תפילתם של אלה שיבואו לבית פסוקים ל"ז-מ' - שלמה מבקש על בעיות מגוונות. נמנה את הבעיות השונות: בגיוון זה רעב - יכול לבוא מסיבות טבעיות וגם מסיבות אחרות. דבר - מגפה. שדפון ויקרון - מכות חקלאיות הפוגעות בתבואה. חסיל וארבה _ סוגים שונים של ארבה, שפוגעים בחקלאות. יצר לו איוביו - בעיות עם האויבים. כל נגע וכל מחלה. אומר שבבית שלמה המקדש מתפללים על כל מכה שיש. הן אם מדובר במכה שבאה מבפנים או במכה הבאה מבחוץ, ובין אם מדובר בצרה של הפרט או של הכלל. פסוקים מ"א-מ"ג - הנכרים. הנכרי בא להתפלל כדי לבקש משהו, ושלמה מבקש שה' ישמע לבקשתו. אצל הנכרי מודגש שבין אם יהיה ראוי בין אם לא - ה' יענה לו, בעוד שבעם ישראל מענה התפילה תלוי בזכאות. הסיבה לכך היא קידוש ה', כמו ששלמה אומר בפירוש: "ל מ ע ן י ד ע ון כ ל ע מ י ה ארץ את ש מ ך ל י ר אה א ת ך כ ע מ ך י ש ר א ל ו ל ד ע ת כ י ש מ ך נ ק ר א ע ל ה ב י ת ה זה א שר ב נ ית י" ]מג[. פסוקים מ"ד-מ"ה - היוצאים למלחמה מתפללים לניצחון. פסוקם מ"ו-נ"א - תפילתם של השבויים שנפלו במלחמה. שלמה מתפלל שה' ישמע לתפילתם ויתנם לרחמים לפני שוביהם - כלומר שיתחסו אליהם בצורה הומאנית. הפסוקים האחרונים של התפילה אינם תפילה עצמאית, אלא מדובר בחזרה למבוא בו עסקנו בשיעורים הקודמים. ודאי שהעובדה שתפילה מתחלקת לשבע פסקאות איננה מקרית, אלא היא מראה שיש סדר בתפילה. כעת יש לברר מה המכנה המשותף של כל המצבים שתיאר שלמה? כל פיסקה עוסקת בתפילה הקשורה לבית המקדש. הקשר יכול להיות מצד שהם נאמרות בבית עצמו או בעיר שסביבו, או שהקשר הוא מצד כיוון התפילה. כמו כן בכל שבע הפסקאות נאמר שה' ישמע את התפילה ממכון שבתו השמיים. כמובן שפה בא לידי ביטוי הפרדוקס שראינו בשיעורים הקודמים - מצד אחד ישנה שכינה ממשית בבית הזה, אך מצד שני "ה נ ה ה ש מ י ם וש מ י ה ש מ י ם לא י כ ל כ ל ו ך אף כ י הב י ת 2
ה זה א שר ב נ ית י" ]כז[. אמנם יש השראת שכינה בבית, אך ודאי שהשכינה לא מצומצמת באופן מוחלט לבית המקדש. ישנו מכנה משותף נוסף לכל הפסקאות, והוא מצד המבנה. כל פיסקה בנויה מארבעה שלבים: 1. תיאור המקרה. 2. התפילה הקשורה לבית. 3. ה' מקבל את התפילה מהשמיים. 4. תיאור היענות ה' למתפללים. לאחר שראינו את הדברים הזהים בין הפסקאות, כעת יש לבדוק במה הפסקאות שונות זו מזו. ראשית יש לברר באילו פסקאות מדובר בצרות הפרט, ובאילו מדובר בצרות הכלל. מקרים 1 ו 5 הם בעיות פרטיות, ואילו 6,3,2 ו 7 עוסקות בבעיות הכלל. שונה היא בעיה מספר 4 הכוללת את שני הסוגים. דבר זה מלמדנו שיש מבנה מיוחד של שלשות כאשר כל שלשה בנויה בסדר של פרט, כלל, כלל, והמקרה האמצעי כולל גם כלל גם פרט. דבר זה מראה לנו שיש תכנון במבנה התפילה. כמו כן יש פה אמירה עקרונית על היחס בין תפילות הכלל לתפילות הפרט, כאשר ברור ששלמה מעדיף לדבר על בעיות הכלל ולא על בעיות הפרט. כעת נחפש אילו מהמקרים מדברים על תפילה הנובעת מתוך חטא, ומתוך כך יש במקרה סליחה וכפרה. תיאור זה נמצא במקרים 2,3, ו 7. הרי לנו שוב תתי קבוצות - אלה שיש בהם תשובה סליחה וכפרה, לעומת מקרים שאין בהם אזכרה לדברים אלו. כעת יש לברר את סדר הפסקאות. קשה לומר שהעיקרון הוא פרט כלל כלל, מכיוון שלא מדובר בדבר עקרוני במשך התפילה. אמנם סידור זה נותן לנו תמונה של התפילה, אך זהו לא העיקרון החשוב. נשאל כמה שאלות על סדר הפסקאות. ראשית בכל התפילות מודגש שעם ישראל הוא המתפלל, מלבד תפילת הנכרי במקרה 5. מכיוון שזהו דבר יוצא דופן, היה עליו להיות בהתחלה או בסוף. שנית, ישנם שלוש פסקאות העוסקות במלחמה - 2,6,7. מקרים 2 ו 7 אף עוסקים במלחמה שיש בה תבוסה. דבר זה מעלה את השאלה מדוע ישנה הפרדה בין שתי הפסקאות העוסקות באותו הדבר. מקרה 2 עוסק באובדן אדמה, ומקרה 7 עוסק באובדן אנשים - כך שלכאורה הפסקאות משלימות זו את זו. ממילא היינו מצפים שיהיו יחד, או לפחות בסמיכות זה לזה. סדר הפסקאות היה צריך להיות 6 ורק אחר כך 2 ו 7. זאת מכיוון שראשית יש לדבר על היציאה למלחמה, ורק אחר כך על תוצאותיה! התשובה היא שבכל פיסקה יש לבדוק את החלק השני במבנה - איפה התפילה מתרחשת. נמנה את מקום התפילה בכל המקרים: 1. לפני המזבח. 2. בבית. 3. נדון בהמשך. 4. לא בתוך הבית, אך התפילה היא בירושלים. 5. כנ"ל. 6. מחוץ לירושלים, בגבולות הארץ. 7. בחוץ לארץ. מה שקובע את סדר הפסקאות זה היחס בין המתפלל לבית המקדש. מובן יותר שתענה תפילתו של המתפלל במקום המקדש. החידוש הוא שגם מי שלא יכול להיכנס לבית המקדש, אלא הוא מתפלל בירושלים - גם תפילתו תישמע. חידוש גדול עוד יותר הוא שמי שנמצא בגבולות הארץ ומתפלל לבית המקדש - גם תפילתו תישמע. החידוש האחרון הוא שגם מי שבחוץ לארץ ולא יכול לבוא לבית, בכל זאת תפילתו תיענה. שלמה הולך מהקל אל הכבד. אין הכוונה שקשה לקב"ה למלא את תפילות המבקשים, אלא שלמה אומר שיש ערך מיוחד לתפילה הקשורה לבית המקדש. שלמה מתפלל שכל מי 3
שקושר את תפילתו למקדש, תפילתו תיענה באופן מיוחד. באמת "ק ר וב י ק ו ק ל כ ל ק ר איו ל כ ל א שר י ק ר א ה ו בא מת" ]תהלים קמה, יח[. אך מי שמכוון את תפילתו לבית המקדש מצהיר שהוא מאמין בבחירתם של עם ישראל, ארץ ישראל וירושלים, והוא מכיר בהשראת השכינה בכל אלו. בתפילתו הוא מבטא את רצונו להצטרף לאמונה זו, ושלמה מתפלל שמי שמתפלל מתוך רצון כזה, גם אם מדובר בגוי - תפילתו תיענה. שלמה רוצה שהמקדש לא יהיה רק ביטוי סמלי להשראת השכינה, אלא שהוא יהיה מוקד לכל העולם המוכיח את בחירת ה' בעם ישראל והשראת השכינה. זו הנקודה החשובה ביותר בתפילת שלמה, והיא מתגלה לנו דרך הבנת הסדר של שלמה. הגמרא בברכות אומרת ]ל, א[: תנו רבנן: סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות - יכוין לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר "והתפללו אל ה'"; היה עומד בחוץ לארץ - יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם"; היה עומד בארץ ישראל - יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת"; היה עומד בירושלים - יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: "והתפללו אל הבית הזה"; היה עומד בבית המקדש - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: "והתפללו אל המקום הזה"; היה עומד בבית קדשי הקדשים - יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת - יראה עצמו כאילו לפני הכפורת; נמצא: עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות", תל שכל פיות פונים בו. במקרה הראשון האדם איננו יודע לכוון לירושלים, ובכל זאת מכיוון שהאדם מתפלל אל ה', והוא קרוב לכל אשר יקראוהו באמת - הכיוון לא מעכב. המעניין הוא שגם הרעיון שתפילה בלי פניה לבית המקדש ובלי כיוון היא מקובלת, גם כן נלמדת מתפילת שלמה - מפיסקה 7. המקרה השני עוסק באדם העומד בארץ ישראל, והוא צריך לכוון ליבו לירושלים. דבר זה נלמד מפיסקה 6, העוסקת באלו שבגבולות הארץ. הפיסקה השניה עוסקת באדם שנמצא בירושלים, והיא לומדת מפיסקה 4/5 שיש לכוון את הלב לבית המקדש. אמנם הציטוט בברייתא הוא מדברי הימים, אך ציטוטים דומים נמצאים בפסקאות שמנינו. כפי שאמרנו לעיל פיסקה 5 עוסקת בנכרי שאסור לו להיכנס לבית, אך יש להבין למה בפיסקה 4 האנשים לא נמצאים בבית המקדש. הפיסקה הזו כל כך מגוונת שיש להבין שמדובר באנשים שחלקם טמאים ולא יכולים להיכנס בבית המקדש. המקרה הבא שהגמרא עוסקת בו הוא במי שעומד בבית המקדש, והיא לומדת מפיסקה 3 שיש לכוון לקדש הקודשים. כעת נחזור לדון בפסקה השלישית. פסקה זו דומה מאוד לפסקה השנייה, ואין שום מניעה להבין שהתפילה היא בתוך הבית. אך לפי זה מדוע נאמר "והתפללו אל המקום" ]לה[ - משמע שלא נמצאים בבית! חז"ל למדו מפה שגם מי שמתפלל בתוך הבית, צריך לכוון למקום מסוים - קודש הקודשים. לבסוף הגמרא לומדת משיר השירים שבית המקדש צריך להיות תל שכל הפיות פונות אליו. יש להבין מדוע הברייתא מסודרת הפוך מתפילת שלמה. אמרנו שהעיקרון של שלמה הוא להדגיש שהקירבה לבית תתן ערך לתפילה. לעומת זאת העיקרון שמנחה את חז"ל הוא הלכה מעשית. רוב האנשים בתקופת חז"ל נמצאים בגלות, ולכן היא מתחילה דווקא מהפריפריה, ומגיעה בסוף למקדש. שלמה שעומד בבית המקדש מתחיל דווקא מהבית, ומתרחב כלפי חוץ. מבחינת שלמה רק שבויים מגיעים לחוץ לארץ. מבחינת חז"ל בדיוק להפך - רוב העם נמצא בגלות. נסיים במוסר של החפץ חיים. הוא שואל שלכאורה ניתן היה לקצר את הברייתא, ולומר שבכל מקום שאדם מתפלל, יכוון את פניו לבית קדשי הקודשים, וללמוד את הכל מהפסוק בשיר השירים. החפץ 4
חיים למד מכך דבר מוסרי גדול - מי שרוצה לעלות בקדושה, צריך לעשות זאת בשלבים. מי שנמצא בחוץ לארץ לא יכול לקפוץ מיד לבית קדשי הקודשים. מי שרוצה לעלות במעלות הקדושה, חייב לדעת שאין קיצורי דרך. 5